האנציקלופדיה 

העברית 

בללית, יהודית וארציעזראלית 


כרד עשרים ותשעה 
קאסוטו-קצרברת 



חברה להוצאת אנציקלדפדירת בע״בל 
ידוטזלים חשל״ז חל־אביב 




\<וס£\/קס 01 ץ€^ £1 


נשיא הכבוד: 

פדופ׳ אפרים קציר - נשיא המרינה 


הנהלה ראשית של החברה להוצאת אנציקלופדיות נע״מ 

מאיר(דל') וברבה פ דא י 


שמשון קלאוס, מנהל 


הנרד סודר ונדפס במפעלי דפרס פלאי בע״מ׳ גגעתיים-רמת* 1 ו 

ריכוז המזכירות של מחלקת החכבו; ואיסוף החומר ~ אסתר קיסר! 
ריכוז המזכירות של מחלקת העריכה — הדי שטיינברג; איסוף התמונות — 
יעל ממן, .\׳.. 8 ז ציור ומיסוי — יהודית בלנק. הוזן לנדאו, .^. 8 ז 
מחלקת הבאה לדפוס — יהודה גרובגלס, יעקב אירבר, הדה עפרת. .^. 8 ז 
הגהות — ד״ר יעקב גולן 


© 


כל הזכויות שמורות להוצאה, בייחוד זכויות תרגום, קיצורים. תצלומים חמנתקרת 
,ס־ד,! ,׳וא\;? 4 \ 00 0 א 1 א 8 ן, 61 ; 1 ? 8¥ 1 מ 0 ןאע*ו €0 

, £1 ^(א 18 א 1 ס 1£ א 1 א? 



המערבת הכללית לברד ג״״ט 


העורר הראשי: 

פרוס׳ יהושע פדאוור 


מנהל המערבת ■■ 

א ל נם נדר פלאי, .!/ .רג 


המ^ירבת המרכזית 

מחלקת מרעי-היהדות: פרופ׳ אפרים אלימלך אורכר 

ד״ר ישראל תא־שמע (עורך חשנה) 

מחלקת מדעי-הרוח: פרום׳ יהושע פראוור 

אהרן אריאל(עורך משנה) 

ד״ר פנהס פינן(עורך משנה) 

מחלקת פדעי-הפנע: פדופ׳ בנימין שפירא 

פררפ' אריאל נהן (עורך משנה) 

מחלקת התכניז ואיסוף החומר — 

מזכיר כללי; יצחק הם 


המזכירות המדעית 

המזכיר הכללי: 

רב בן־אכא, . 80 .^! 

יעקב אורבך '׳, מקרא; רב בייאכא, ,פ 8 .}\ / אכולאם; פסיכולוגיה; בלשנות; חינוך; רות בנדל, .\,. 6 / גאונרפיה ! נאולוגיה: 
אנתרופולוגיה; ארי בר־זכאי, / משפם: סונייולוגיה; צבי ברם, / דתות: היסטוריה של יה״ב; פילוסופיה; ודד 

גפני, יפ 1,8 ינ ! טכניקה ; מתמטיקה; פיסיקה; ר״ד דניאל יונ* / בימיה ; מינרלוגיח: ר״ר אלעזר וינריב / היססוריה ; פילוסופיה: 
אבי הנני, .פ 8 .מ ! מוסיקה; צלה נ״ץ, ! קבלה; תרי; פנחם לייבזון ׳; ביבליוגרפיה; יאיר מאירי, / כלכלה; ספורט; 
יוםך■ מיכאלי / רפואה; דורי ניים, .פ 8 .ע / מתמטיקה; ירהנה פלאונו, / באוברפיה; גאילוגיה, יהורית פלדמדזילברפניג, 
.\;.זוז / ספרויות; אמנות 1 צבי קפלן / הלכה; הלסור; אלחנן דיינה, ..ול. 8 / תו״י; גאוגרפיה היסטורית שיל אייי; שמואל שפים, 
/ תרבות קלאסית; ר״ר יאיר שמעוני / אסטרונומיה; טכניקה; מטאורולוגיה; פיסיקה, 


עורכי מדורות 


. תולדות הרפואה 

פדוס׳ יהושע ליבוביץ .. 

.ספרויות סקנדיבוויות 

ד״ר אג אכן־זהר .. ., 

.. תו״י בדיתגריה וברומניה 

ד״ר י. מרטדן 

מקרא; היסטוריה ישראלית עתיקה 

פדופ׳ ש. אכרמסקי 

.תו״י; ציונות 

פדוס׳ י. גדכה 

תלמוד! ספרות רבנית 

פרופ׳ א• א• אורכד 

. גאוגרפיה 

פרופ׳ ד. :יר. 

.חינוך; פסיכולוגיד, 

ד״ר ח. אורמיאן .. .. 

. מתמטיקה 

פדופ׳ ש. א. עסיצור 

.פיסיקה 

מדופי א. אלבס־נדר 

.בוטניקה 

פרופ׳ א. פאהן 

. אסלאם 

פרופ׳ א. אש״-ו• .. .. 

.טכניקה 

ד״ר א, פודת ,. .. 

. משפט 

פרופ׳ י. צ. כלום ., .. 

צבא׳ היסטוריה צבאית 

פא״ל(מיל.) ד״ר פ. פיק 

. סוגיולוגיה 

פרושי י. כן-רור .. 

אמנות׳ ספרוירת (עורכת משנה) 

י, פלדמן־זילכרפניג 

גאולוגיה׳ מינרלוגיה 

. ספרות צרפתית 

פרופ׳ י. כן־תור .. .. 

ד״ר פ. כרטפלד 

נצרות! העולם הקלאסי 

פרופ׳ ד, פלומה .. 

. זואולוגיה 

ד״ר מ. דור. 

.בלשנות 

פדום׳ ח. רוץ .. .. 

. חקלאות 

פרופ׳ ש. הורכיץ 

. אמנות 

ד״ר א, רונן. 

. בלבלה 

י. הם 

ארכאולוגיה! פרד,יסטוריה 

פרופ׳ א. רונן(חיפה) ,, 

פילוסופיה (עורך משנה} 

ד״ר א. וינריב .. ., 

. רפואה, פיסיולוגיה 

פדופ' ר. רחמיימוב 

. דתות 

פרוט׳ ר. י. צ. ורבלופטקי 

פרום׳ י. שמעוני היססודיה מודרנית של המזרח הקרוב והרחוק 

אסטרונומיה, מטאורולוגיה 

פרוט׳ א. כהן 

ביוכימיד.! מיקרוביולוגיה; ביולוגיה 

פרופ׳ כ. שפירא ,, 

. מוסיקה 

ד״ר ר< כץ. 

.המזרח הקדום 

פרופ׳ ח. תדמור .. 

ספתיות רומניות? תאטרון 

פרוט׳ מ, לזר .. ,. 





























רשימת- המחברים המסזתתפים בברד ב״ט 


אכולעפיה אריה,. 111.80 

קרית טבעון, מורה בכיר באוניברסיטת חיפה / זואולוגיה 

אכי״ונה מיפאל, פרופ׳ (ז״ל) 

הערכים: קלץ, שמואל; קלרסוךגנו, שרל 

אבן־זהר איתמר, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: קלולה 

אכרמסקי שמואל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת ברגוריון בנגב / הערך: קרסמולוגיה 
וקוסמוגוניה (בחלקו) 

אגסי יופן!, ד״ר 

הרצליה, פרופסור באוניברסיטת ת״א / הערך; קיברנסיקה 

אדלר יהושע, ד״ר 

ירושלים, חבר־הרראה באוניברסיטה העברית / ספרות אנגלית 

אהדוני יוהנן, פרדפ׳ (ז״ל) 

העדרים; קדש ; (ה)קינ' 

אהרונפון שלמה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערבים: קויסליגג, וידקון ן 
קסיטליזם 

אונה משה. אגרונום 

שדה אליהו / הערך: קבוצה, קבוץ (בחלקו) 

אופק אוריאל. ד״ר 

הרצליה / כפרות! ספרות ילדים 

אורבך אפרים אלימלך, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך ; קוסמולוגיה וקוסמוגוניה 
(בחלקו) 

אורון מיכל, 

רחובות, מדריכה באוניברסיסת ת״א / הערך: (ה)קנה ו(ה)פליאה 

אורמיאן הי״ס. ד״ר 

ירושלים / פסיכולוגיה* חינוך 

אהימוב יאיר, ד״ר 

ירושלים, הכרימוראה באוניברסיטה העברית ן הערבים: קורצייעור! קסודי״ים 
א־יילכי־י. שלמה, ד״ר 

ניו יורק. פרופסור בישיבה יוניברסיטי / הערך: קוידגוכר, צבי הירש 
אייל אלי 

ירושלים / הערך; קיסינג׳ר, הנרי אלסרד 

אילני(פיימצאום) ייעקב, ר״ד 

ירושלים / הערכים; קסח ומוצריו! קפה (בחלקו) 

אלפי שלמה, ד״ך 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / ספרות צרפתית 

אלמבאואר משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסוו״־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים; קירילוס 
וסתודיוס; קיריליצה 

אלמשולר עמדם, ד״ר 

באר שבע, מרצה בכיר באוניברסיטת בן־גוריוו בנגב / הערך; 
קומבינטוריקה 

אלסמר־־מאו נרדה. ר״ר 

סבירן, מרצה באוניברסיסת כר־יאילן ; הערך: קונסיאנס, הנדריק 

אלסנר מוני, 

גיו יורק / הערכים: קובלגץ (בחלקו)! קונסטנץ (בחלקו) 

אלעזר דניאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטת כר־אילן / הערך; קהלה (בחלקח 

אמתי פנחם 

ירושלים, מדריך באוניברסיטה העברית / זואולוגיה 


אנסככר מרדכי, 

ירושלים / הערך: קנטורוביץ׳. הרסן אולריר 

אפרת אלישע, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטת ת״א / הערך: קררון (בחלקו) 

אקסלרוד אהרן, 

ירושלים, מורה־משנה באוניברסיטת ת״א / הערך: קולנוע (בחלקו) 

ארדל מרסל, 

ירושלים, מדריך באוניברסיסה העברית ! הערך; קוקזיות, לשונות 

אריאל אהרן,. 11.71 ! 

ירושלים / היסטוריה; יחסים בידלאימיים 

ארנון(אוחנה) יוכל, . 4 .. 1 לן 

רמת השרו! / הערך: קטאר 

אשתור אליהו, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / אסלאס 

בוימל פד;ץ, ר״ד 

לוס אגג׳לס׳ פרוסכור באוגיברסיסה קליפורניה / הערך: קוגרד מוירצבורג 

כיינארם היים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית ! הערכים; קדים (בחלקו)( 
קורדובה (בחלקו) 

בית־הלחמי אסתר, ד״ר 

יררשליס, מיצה ככירה באוניברסיטת בר־אילן / ספרות אנגלית 

ככלי זאכ, ד״ר 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית ! היסטוריה של המדעיס 

כלוך שרל, ד״ר 

תל״אביב, פרופסור באוניברסיטת ת״א י; היסטוריה של צרפת 

כלום יהודה צכי, ד״ר 

ירושלים. פרופסור־חבר באונייכרסיסה העברית / הערך: קיל׳ תעלת 

בלומנקרנין כרנרד, ד״ר 

פאריס / הערכים: קולמר! קן(בחלקו) 

כלם נילה, ד״ר 

תל־יאביב, מרצה באוניברסיטת ת״א / אסנות 
כן־ארי נור, ד״ר 

קריתיאונו, המרכז הרפואי ע״ש ״שיכא״ / הערך: קבה (בחלקו) 

כנדל דורנ, 

ירושלים / גאוגרפיר 

כן־מוכייה ארם, ד״ר 

ירושלים, פרופסוריהבר באוניברסיטה העברית / זואולוגיד, 

כן״יכלום אודה, 

ירושלים / ספרות צרפתית 

כדתור יעקכ, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / מינרלוגיה, פסדולוגלה 

כר אדה רד, ד״ר 

לוס אנג׳לס, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / ספרות גרמנית 

כרנטן שמואל הונו, פדופ׳(ז״ל) 

הערכים: קוזנום, ניקולאוס: קוססולוגיה וקוססוגוניה (כחלקי) 

כרונובכקי יורם 

תל־אביב / הערכים: קזנובה, ב׳ובני ג׳קויפו. אביר דה סגנל! קזנצקים, 
ניקום 

כדור משה, ד״ר 

רמתיגן׳ פרוםםור*חבר באוניברסיטת ת״א / גאוגרפיה 

ברוש עמיאל, ד״ר 

ירושלים, חבר הוראה באוניברסיטה העברית / אנתרופולוגיה; זואולוגיה 



5 


רשימת ■מחברים 


6 


כר־זכאי ארי, ,. 3 ^ 1.1 

ירושלים / משפט 

כרטפלד פרננדה, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכירה כאוניברסיסה העברית / הערך: קסי, אלבר 

כרינקד מנחם, ד״ר 

ירושלים, מרצה כביר באוניברסיטת ת״א / הערך: קלסיציזם 

ברמה־זולמן חנה, ד״ר 

לום אנגילס. סורה נאונינרניטת קליפורנ-ה / הערך; קלר, נוססריד 

כדנדון פ.ג.פ" ד״ד 

מנצ׳ססר, פרופסור באוניברסיטת מנצ׳ססר / הערך: קוסמולוגיה וקוססיגוניה 
(בחלקי) 

כרס צבי, 

ירושלים / דתות! נצרות 

כדר,אי מיכאל, ד״ד 

ירושלים / כלכלה 

גבאי מאיר, 

ירושלים. משרד המשפטים / הערך; קנץ תעשיתי ורוחני 

נבעודי גחמן, 

תל־אביב / מתמטיקה 

גוטמן יהודה, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית ! הערך: קטכולאמינים 

גוטמן יהושע, פדופ׳ (ז״ל) 

הערך: קהלה (בחלקו) 

גולדכרג הדווי, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: קניבליזם 

גולדרייך יאיר, ד״ד 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן / באונרסיה 

גונדרס ארנרן א., ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים; קדחת חוזרת! 
קדהת צהבה 

גילמן סנדר 3 , ד״ר 

איתקה, פרופסור באוניברסיטת קורנל ; הערכים: קינקל, נוטפריד: קלבינד 

גינז אומה (ז״ל) 

הערך: קצרנות 

גינזכדרג נחמיה, 

נבעתיחיים איחוד / הערך: קבוצה, קבוץ (בחלקו) 

גלכוע איתן, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / יחסים בירלאומיים 

גלד יעקב, 

פתח״תקוה, מדריד באוניברסיטת בריאילן / הערך : קושטא, קישטה 
(בחלקו) 

גמזון דניז ד., ד״ר 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטת ח״א ; הערר: קלידי, פול 

גנחדכסקי דב, .\;. 3 

ירושלים / כלכלה 

גפני דרד, 1.50 \ 

ירושלים ׳ מתמטיקה; טכניקה; פיסיקה 

גר יוסף) 

ירושלים / הערך: קובנו (בחלקו) 

גראכויס אריה, ד״ד 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת חיפה / היסטוריה 

גרכר זאב, 

לוס אננ׳לם / הערך; קיטל. רודולד 

גרוסוכיץ נתן, ד״ד 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קוך, דוברם 


נרוסמן אכדהב, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערכים: קהלה (בחלקו) ן 
קלונימוס 

גרזוךקיווי אסתר, ד״ר 

ירושלים, פריפסוד־חבר באוניברסיטת ת׳־א / הערר: קוראה (בחלקו) 

דאדר דן, ד״ד 

תל־אביב. מרצה באוניברסיטת ת״א / הערך: קונפוציוס והקיגפוציניזם 

דדד אכרחם, ד״ד 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאיניברסיטאי ; ספרות רבנית 

דדן יהודה, ד״ד 

קרית אונו. פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערכים: קבוצה, קבוץ 
(בחלקו); קני, פרנסוא 

דור מנחם, ד״ד 

גבעתיים / זואולוגיה 

דלסלןי הלל, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית ־, הערך: קוגרד, ג׳וזף 

דרור יחזקאל, ד״ד 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קבלת החלטות וקביעת 
מדיניות 

דרך שלמה 

גבעת היים מאוחד / הערד: קבוצה, קבוץ (בחלקו) 

האלח כרמי, 

ירדשלים ׳׳, ספרות סקנדינווית 

הון שאול, .ם. 1.1 

תל־־אביב ׳. הערר 1 קפבלנקה, ח׳וסה ראיל 

חופיין יעקב חיים 

הל־אביב / הערך: קוברה 

הדן לואים 

קיפסאון / ד״עדך: קיפסאון (בהלקו) 

הורכיץ שמואל, ד״ד 

רחובות. פריפפור באוניברסיטה העברית / חקלאות 

היינימן ירסין. ד״ד 

ירושלים. פרופסוד־תבר באוניברסיטה העברית / הערבים: קדיש; קדשה 

הירשכדג יחואש, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / מוסיקה 

הכהן מרדכי, הרכ (ז״ל) 

הערך ־. קליגר, שלמה 

הדאל־פיש אהרן, ,זזע, 6 

פתחיתקוה, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / ספרות אנגלית 

הרטוב אילן, 

ירושלים / היסטוריה חדשה של אפריקה; כלכלה 

הרים אד.דדד, ד״ד 

סינסינטי, פרופסיד^הבד באוניברסיטת סיבסינטי / הערכים: קוניד, מיכאל 
נאודג; קוצבו. אוגוסט 

חרשקו חיים, ד״ד 

ירושלים, פרוססור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: קדהת שחור־השתן 

רגנר דניאל, ד״ר 

ירישליס ׳ הערך: קובלט 

וולמרז קולין. ד״ד 

אוכספורד, חבר״מחקר באוניברסיטת אוכססודד / הערך: קוסטיס 

וורמכרנד מרדכי 

תל־אביב / פולקלור 

ויגודסקי סטניסלב 

גבעתיים / ספתת פולנית 




7 


רשימת ז מחברים 


8 


ויגודר ג׳פדי, ד״ר 

ירושלים, האוניברסיטה העברית / הערך; קולנוע (בחלקו) 

וייס אהרן, ד״ר 

ירושלים, חוקר במכין ליהרות בת־זמננו״ האוניברסיטה העברית / הערכים: 
קרברין (בחלקו)! קורץ 

וינכרג ורנד, ד״ר 

סינסינטי, פרופסור בהיברו יוניון קולג׳ / הערך: קבק. אהרן אברהם 

(בחלקי) 

ויגול,ור עמירם, ד״ר 

רעננה. מ,רצה בכיר באוניברסיטת ח״א / הערך: קבוצה הברתית 

וינטר מיכאל, ד״ר 

תל־אביב. מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך ל קבורה, קבר (בחלקו) 

וינריכ אלעזר, ד״ר 

ירושלים, חבר־הלראה באוניברסיסה העברית ! פילוסופיה! היססוריה 

ויסמן יהושע, ■ז״ן.־ 1 ( 1 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית ! הערך; קנין ודיני קניז 
(בחלקו) 

ייר תומס ר., ד״ר 

ויניפג, פרופסור באוניברסיטת ויניפג / הערך: קנדה (בחלקו) 

ולטש פליכס, ד״ר (ז״ל) 

העיד ל קפקה, פרנץ 

וסרמן הנרי, 

הרצליה, אסיסטנט באוניברסיטה הפתוחה / היסטוריה? תי״י 

ורכלוכסקי רפאל יהודה צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות; דתות 

ורטהיים גוטה, ד״ר 

ידושליס, סמפסור־חבר באוניברסיטה העברית / העיד: קווצייראש 

זמקו אדכסיי, 

ירושליס. אסיסטנט באוניברסיטה העברית ! הערכים: קוסיגק, א. נ.ן 
קנסומביץ׳, ל, ו. 

זחרי מיכאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בוטניקה 

זיו מיכאל, ד״ר 

ירושלים / היסטוריה של פולניה 

זילכרנר ארמונד, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קמפנלה, טוססו 

הובס מאיר 

ירושלים / הערך: קוק, צבי יהורה 

חורב מיכאל, ד״ר 

ירושלים / הערכים: קולגן; קמפור 

הורב מרים. 

ירושלים / הערכים: קלוין, מליץ .■ קנדרו, ג׳ון 

חזן כריד, ד״ר 

חל־אביב, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של רוסיה 

חזן יעהןג אריה 

משמר העמק / הערך: קבוצה, קבוץ (בחלקו) 

חיים אברהם 

חל־אביב / הערך; קושסא, קישטה (בחלקו) 

חכם עמום, ,\;, 6 

ירושלים / הערך: קהלת (בחלקו) 

הנני אברהם, 

ירושלים / מוסיקה 

הפץ ב. ג. 

מררונסו / הערך: קנדה (בחלקו) 


טוא!) אריאל, ד״ר 

ראשון לציון. מרצה בכיר באוניברסיסת בר־אילן / הערך: קלבריה(בחלקו) 

טל שלמה, הרב ד״ר 

ירושלים / הערך: קצנלנבדגן, מאיר 

טלמג' אפרים, ד״ר 

טורונטו, םרוםםור־חבר באוניברסיטת טורונטו / הערר: קמחי 

טטקין ספטון דוד, ד״ר 

ניריורק ! הערך: קולר, קאופמן 

טנן רהל, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערך; קיקסו, ו׳ז 

טרטר■,ובר אריה, ד״ר 

ירושלים / הערך: (ה)קונגרם היהודי העולמי 

יגר משה, ד״ר 

ירושלים, משרד החוץ ! הערך: קמבודיה (בחלקו) 

יוכל ירמיהו. ד״ר 

ירושלים, פרופסיר־חבר באוניברסיטה העברית הערך: קנס, עמנואל 

ייכץ זאב 

ירושלים. אגף העתיקות והמוזיאונים י; הערך: קבורה, קבר (בחלקו) 

יערי מנחם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קופמנס, מיליגב צ׳רלז 
(בחלקי) 

יפה כניכזין, .ז 1.111 ^) 

ירושלים. ההסתדרות הציונית העולמית / הערך: קול (קולודני), משה 

ירדני מריס, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברסיטת היסה / הערך: קונדח 

ירים ליהי, 

ירושלים / הערך; קוראה (בחלקו) 

כהן אדיר. ד״ר 

חיפה. מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / הערכים: קוינמילינרס, מדקיס 
פביוס 1 קומניוס, ין עמוס 

כהן דליה, ד״ר 

ירישלים, מרצה באוניברסיטה העברית / העדך: קלרנית וסבסוםון 

כהן •יע^ב, הרם 

יתשלים / הערך: קפלן. מרדכי מנחם 

כזום ויולט, ד״ר 

ירושלים. תבר־הודאה באוניברסיטה העברית / הערך: קופר, וילים 

כץ אכדחם, ח״ם 

ירישלים, מדריד באוניברסיטת ת״א / גאוגרפיה 

כרמל ישראל, .^. 5 

יתשלים / היסטוריה 

לכהדי מד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קומפנס. טילינג צ׳ארלז 
(בחלקי) 

לכיא תאודור, ד״ר 

ירושלים / הערך: קונסטנצה (בחלקו) 

לכ-ציון נחמיה, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קונגו, הרפובליקה 
הדמוקרטית של (בחלקו) 

לווה רפאל, .\״ 1 \ 

לונדיז, מודה באוניברסיטת לונדון / הערך: קונאוס. פטרום 

לוי הרמן צכי, ד״ר 

ירושלים, חכריהודאה באוניברסיטה העברית / הערכים: קורני, פיר; קורני, 
תומה 

לוי עזריאל, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: קבוצות, חורת ה־ 5 
קנטור. גאודג 





9 


רשימת ■מח:רים 


10 


לוין ישראל ל" ד״ד 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיסה הזנברית / העיד קיסריה (בחלק•) 

לוינגי יוסף, 

קרית־מוצקין / היסטוריה של ארצות הבלקן; נצרות 

לוינסון רוכרט א., ד״ר 

סךפרנסיסקו / הערך: קליפורניה (בחלקו) 

לזר משה, ד״ר 

תל־אביב, פרופסור בארניברסיסת ת״א / ספרויות רומניות! תאטרון 

ליבוביץ יהושע, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / תולדות הרפואה 

ליבנה אליעזר (•"ל) 

סוציאליזם 

ליפצין פול, ד״ר 

ירושלים / הערך; קוה, אפריב משה 

לס צבי, ד״ר 

ירושלים, פרופסיר־הנר נאונינרפיעה העבריה / הערך; עילפטריק, ויליס הרד 

למד מאיר (ז״ל) 

הערך: קיש, משפתה 

לנצמן אלי, 

חיפה. המוזיאון לאמנות יפנית / אמנות של המזרח הדחוק 

מאיר עדינה, ד״ר 

רמות השביס, מרצה באוניברסיטת ח״א / אמנות 

מדזיני מירון, י״ר 

ירושלים, פודה באוניברכיסה העבריה / העיד: קוראה (נהלקו) 

מיטלמן הני 

לום אנגילס / הערר: קיזר, גאודג 

מייזלר דוד, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־רבר באוניברסיטה העברית י, הערך: קושי,אוגיססןלואי 

מיכאל ראובן, ד״ד 

קיבוין אפיקים, מרצה במכללה האזורית / הערכים: קלינינגרד (בהלקס! 
קסל■ זליג 

מיגאלי יוספ 

ירושלים / רפואה י ביולוגיה 

מילנו אמיליו, ד״ר (ז״ל) 

תו״י באיטליה 

מירפלוי נילי, 

תל־אביב, מדריבה באוניברסיטת ת״א / ספרית רוסית 

מלאני צבי, ד״ד 

סתחיתקוה, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / העיד ז(ה)קלירי 

מלבין יעקב, 

ירושלים, מדריר באוניכרסיסת ת״א / הערכים; קולנוע (נחלקו)* קלר, רנה 

מן אבינעם, ר״י 

ירושלים, פרופסור־יחבר באוניברסיטה העברית / הערך: קוסרניוגים 

מנור פאול, י״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / היסטוריה של אמריקה הלאסינית 

מנסן יוסט, ד״ר 

רחובות, סרוסםור־חבר במכון ויצמן למדע / הערך: קסליזה 

מרגולינסקי יוליוס 

קוסנהנן, עחונאי / העיר; קופנהגן (בחלקו; 

מדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים / ספרות הונגרית! תו״י בהונגריה 

מרפנד יום!?, ד״ד (ז״ל) 

הערך: קופסן, ג׳ורג׳ סימון 


מרקון יצדק דב בד, ד״ר (ז״ל) 

הערך: קוקיזדב (בחלקו) 

נדכה יוסף. ד״ר 

חיפד״ פרופסוריחבר באוניברסיטת חיפה / הערך: קסטלר. ארחור 

ניר רב, ד״ר 

ירושלים, פרופסיר־חבר באוניברסיטה העברית / הערך! קניון 

ניר ישעיהו, ד״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / העיד: קולנוע (בחלקו) 

נפ-אל משה, 

תל־אביב / הערכים: קולומביה (בחלקו)! קוססה ריקה (בחלקו) 

סבו משה אריה, ד״ד 

ירושלים. מרצה באוניברסיטה העברית / הערך: קדחת השגרון 

סכמאלו איתן פ., ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת בן־גודיוז בנגב / היסטוריה של צדפת 

סגל דמימרי, ד״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: קסיב׳ ו. ם.! 
קיזסין, מ. א. 

סולה משה זאב, חרב ד״ד 

יתשלים / הערך: קלצקין. יעקב 

סיידלוכר סילביה, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטת כר^אילן / הערך: קולדדל. ארסקין פרססון 

סלוצקי יהודה, ד״ר 

רמת־גן, סרופסרר־חבר באוניברסיטת ר״״א / תו״י במזרח אירופה 

סרנא נהום מ., ד״ד 

וולתם׳ פרופסור באוניברסיטת כרגדיס / הערך: קין (בחלקו) 

עובדיה אשר, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / ארכאולוגיה 

עמישי־מייזלש זיוה, ד״ד 

ירושלים, מרצה בכירה באוניברסיסה העברית / הערך: קובחם 

עמית משה, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / היסטוריה עתיקה 

עשהאל מרסל, ד״ד 

רחובות, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערר; קטטוניה 

סולקמן ג׳רום דניאל, הרב ד״ר 

קלמבם, פרופסור באוניברסיטה של מד־נת אוהיו / הערך: קלמבס (בחלקו) 

פדסקין ריצ׳רד ה., ד״ר 

סינם לואיס, פרופסור באוניברסיטת וושינגטון, סינט לואים / הערך: 
קוססה, אוריאל דה 

פודה אשר, ד״ד 

׳רושיים, סהנדס חוקר באוניניסיסה העבריה / העיד: קולייימסר 

פטא• שאול, ר״ד 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / כימיה 

סמינקין דן, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: קוונץ, סימון סמית 1 
קינז. ג׳ון מינרד 

פיגרם פאו, ד״ר 

עומר, מרצה באוניברסיטת בךגוריון בנגב / נצרות 

פיק פנחס, פא״ל (מיל.), ד״ד 

ירושלים / צבא, היססוריה צבאית וכלליה 

פישל וולטר יוסןז, ד״ד 

ברקלי, פרופסור באוניברסיטת קליפורניה / הערך; קוצ׳ין(בחלקו) 

פישר יונה 

ירושלים, מוזיאון ישראל / הערך: קססן, רובר 






11 


רשימת המחברים 


12 


פלאוט ירדנה, 

ירושלים / גאוגרפיה 

פלדמן דיאנה, 

הוסקינטון / הערך: קומסי 

פלדמן סמירדן. ד״ר 

הרפקינםין, סרופסור־משנה באוניכרסיסת קלר? / הערכים: קימבריג׳ז 
קולורדו 

פלדשמין בנימין, אינג׳ 

גבעתיים / הערך: קיטור ומנועי קיסור 

פלוסר דוד, ד״ר 

ירושלים׳ פרופסור באוניברסיטה העברית / נצרות 

פנט עמום, ד״ר 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית ! הערך ז קורנה, הר גובינד 

סרוידנכרג גדעון, ד״ר 

ירושלים / פילוסופיה 

פרוינד רפאל, ד״ר 

ירושלים, םרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערכים ו קמבריון; 
קנוזואיקון 

פרנקל יהודה, אינג' 

הל־־אביב. מנהל המכון הישראלי לסיבים •, הערך: קלף (בחלקו) 

צובל משה נהום (ז״ל) 

הערך; קונפורמי, דוד 

צוק־רמון זהר, 

מושב צופית, חוקר באוניברסיטת ת״א / הערך: קוצן 

ציגלמן ארתור, ד״ר 

ירושלים, חבר־הוראה באוניברסיטה העברית / הו״י באיריפה המזרחית 

צימרמן משה, ד״ר 

ירושלים. מדריך באוניברסיטה העבריה / הערבים: קפרייי, רוזן לאו פין ז 
קליסדה 

צלמונה יגאל, 

ירושלים. אסיסטנט באוניברסיטה העברית הערך; קוגצפטואלית, אמנות 

קרמשר רפאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך; קוטשר, יחזקאל 

קוסוכסקי משה, 

ירושלים / הערך: קסובסקי. חיים יהושע 

ד,ורקום דוד (ז״ל) 

הערך: קסבלנקה (בחלקי) 

קרשניר מד. ד״ר 

חיפה. מרצה בכיר באוניברסיטת היפה / היסטוריה של המזרח הקרוב 

קטן משה. ד״ר 

ירושלים, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי / חו״י בצרפת 

קמר צ׳רלז, 

קלסבס• אוניברסיטת קלמבס, אוהיו / הערך.־ קסל, דוד 

קידש יורם. 

תל־אביב, מרצה באוניברסיטה הפתוחה / טכניקה! פיסיקה 

קידשנבדים שמשון, ד״ר 

ירושלים / תו״י בפולניה 

קלוגאי יצמק, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באיניברסיטה העברית / כיסיה 

קליי״פרנקח פליקם, ר״ד 

ירושלים, מרצה סביר באוניברסיטה העברית י, הערך: קזויני, זבריא, אל' 

קלינגחופד יצחק חנם, ד״ר 

ירושלים, פחפסור באוניברסיטה העברית / הערך: קלזן, הנם 


קפאץ גיזלה, ד״ר 

אלדידגה, מורה בכירה באוניברסיטת קליפורניה / העיד: קלאודיום, מחיאס 

קפלן צפי 

ירושלים / תלמוד: ספרות רבנית 

קדגאורגים וסוס, ד״ר 

גיקוסיה, מחלקת העתיקות של קפריסין / הערך: קפריסין (בחלקו) 

קרליבד אלכפנדר, חרב ד״ר 

ירושלים / הערכים: קאפח. יוסף; קלן (בחלקו) 

קדמון יהודה, ד״ר 

ירושלים. פרופסור באוניברסיטה העברית ! גאוגרסיה 

קרסל גצל 

חולון ! ציונות 

קרקר מילמץ, ד״ר 

פיטסדם, ניו יורק, פרופסור בקלארקסון קולג׳■ / הערך: קולואיד 

ראבילו מרדכי אלפרדו, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערך: קנוני. משפט 

רכינוכיץ אוסקר (ז״ל) 

הערך: קיש, אלכסנדר 

רובינשטיין יהודה 

קליולגד ; הערך: קליולנד (בחלקו) 

רוכיטם ב. ג/, ד״ר 

באנגור, פרופסור באוניברסיטת רילז הצפונית / הערך: קלה. פאול ארנסס 

רוזן חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / בלשנות 

רוזן הנה, ד״ר 

ירושלים. סודה באוניברסיטה העברית / הערך: קלמיות. לשונות 

רוזנר מנהם, ד״ר 

קיבוץ רשפיס, מרצה בכיר באוניברסיטת חיפה / הערך: קבוצה, קבוץ 
ובחלקי) 

רוט־גרסון לאה, ד״ר 

ירושלים. מרצה באוניברסיטת בן־גודיון בנגב / חו״י בימי בית*שני 

רונן אכרהם, ד״ר 

תל־אביב, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א ! אמנות 

רוק פרדי, ד״י 

ירושלים. מדריך באיניכרסיטת ת״א / ספרות סקנדינווית 

רוח בצלאל (פפיל), פרופ׳(ז״ל) 

תו״י באנגליה ובאיטליה 

רהמימוב רמי, ד״ר 

ירושלים. סרופסלריהבר באוניברסיטה העברית : הערך; קפלר, סטיון וילים 

רייפר רוזה פרלה, 

תל־אביב / הערך: קובה (בחלקו) 

ריינד אלהנן, 

ירושלים / תו״יו גאוגרסיה היסטורית על א״י 

דמית יצחק, .^,. 3 

קריח בנימין, הספריה של איניברסיטת חיפה / היסטוריה חדשה 

רפפורט אוריאל, ד״ר 

היפה. פרופסור־הבר באוניברסיטת חיפה / הערך; קיקרו, מרקום טוליוס 
(בחלקו) 

רקפת (רוטקו,?) אהרן, הרב ד״ר 

ירושלים ! הערך: קדוש והבדלה (בחלקו) 

שכיב גיורא, ד״ר 

חיפה, פרופסור באוניברס־סח חיפה י, הערך; קויזריס (בחלקו) 

שכיב שמואל, 

ירושלים / תרבות קלאסית 




13 


רשימת •מחכריס 


14 


שדה דרור, ד״ר 

רפת השרון, פדופםור־חבר באוניברסיטת ה״א / הערבים: קויזרים (בחלקו); 
קוסמולוגיה רקוסמונוניה (בחלקן) 

שוורץ משה, ד״ר 

רמת־גו, פרופסור באוניברסיטת בר־אילן / הערך: קררצויל, ברור 

שולמן אליאם, ד״ר 

ניו יורק, פרוספור בקויגז קולג׳ / הערך; קויסקו. ליב 

שורץ מינאל, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטת ת״א / הערך: קוסמולוגיה וקוסמוגוניה 
(בחלקו) 

שהם יעי,כ, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית / הערך: קונטים, חורת ה־ 

שטיינברג מנחם, ד״ר 

ירושלים, פרופסיר־חבר באוניברסיטה העברית / כימיה 

שטיינברגר יצחק, ד״ר 

ירושלים, פרופסור־חבר באוניברסיטה העברית ! הערך: קטוב 

שטיינר יעקב, ד״ר 

ירושלים, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית / הערד: קטלפסיה 

שטרן מנחם, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים: קלסום! קנאים 

שטרן שמעון, ד״ר 

חיפה. מדריד באוניברסיטת בד־־אילן / גאוגרפיה 

שיינמוד יחיאל, 

ירושלים׳ מדריך באוניברסיטה העברית / הערך: קצנלסדן, יצחק יחיאל 

שלום גרשס, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערך: קבלה 

שמואלי עדי, ד״ר 

מרילנד / הערך: קירקניר, סרן ארבי 

שמיר גרשון, 

ירושלים / גאונרפיר, 


שמעוני יאיר, ד״ר 

יתשלים / פיסיקה, מכניקה 

שמעוני יעקב 

ירושלים, משרד החוץ / הערכים: קד׳אפי, מעמר אל־: קהמבה 

שפיצר יחידית 

ירושלים, מוזיאון ישראל / אמנות 

שצמן ישראל, ד״ר 

ירושלים, פרופמוריהבר באיניכרסיטה העברית ! היסטוריה עתיקה 

שרןולנייןוב שמראל, ר״ך 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / פילוסופיה 

שרון נוזן, ד" ר 

רחובות, פרופסור כמכון ויצמן למדע / הערכים; קציר (קצ׳לסקי), אהרן < 
קציר (קצ׳לסקי), אפרים 

שימן בצלאל, פרוס׳ (ז״ל) 

הערך: (ה)קונגרס היהודי האמריקני 

שרן! אנדרח, ד״ר 

גבעתיים, פרופסור באוניברסיטת כר־אילן /, הערכים; קונססנטינוס! 
קונסטנס 11 

ששה־הלוי אריאל, ר״ד 

ירושלים, מרצה באוניברסיטה העברית / הערר; קופטית, לשון וספרות 

תא״שמע ישראל, ד״ר 

ירושלים ; ספרות רבנית: חכמת ישיאל 

תדמור חיים, ד״ר 

ירושלים, פרופסור באוניברסיטה העברית / הערכים; קיליקיה (בחלקו): 
קימדים (בחלקו) 

תמר דוד, ד״ר 

יתשלים / ספרות רבנית 

תמרי,ין מררכי, ר״ר 

הרצליה, פרצה באוניברסיטת ת׳ א / הערך: קניה (בחלקי) 




15 16 

ראשי־תיבות של שמות המחברים 


= יהושע ויסמן 

יה, וי. 

= דניאל וגנר 

ד. רג. 

־ אפרים אלימלך אורבך 

א. א. א. 

= יהושע ליבוביץ 

יה. ל. 

= דליה כהן 

ד. כ. 

= ארנון א. גונדרם 

א. א. ג. 

= יהודה מרטון 

יה. מ. 

= דוד לבהרי 

ד. לב. 

■ אוריאל אופק 

א. אוס. 

= יהודה רובינשטיין 

יה. ר. 

דוד מייזלר 

ד. מ. 

- איתמר אבן־זהר 

א. א.־!. 

־־ יוחנן אהרוגי 

יו, אה, 

- דב ניר 

ד. ני. 

•־־ אלי אייל 

א. אי. 

יובל ארנון (אוחנה) 

יו. אר. 

= דוד פלוסר 

ד. פ. 

= אלישע אפרת 

א. אפ. 

= יוסף היינימן 

יו. ה. 

- דן פסינקין 

ד. פט. 

= אליהו אשתור 

א. אש. 

- יוסף מיכאלי 

יו. מי. 

־• דרור שדה 

ד. שד. 

- ארי בר־זכאי 

א. ברז. 

= ■ורם קירש 

יו. קי. 

דוד קושניר 

דו. ק. 

־*• אדם בן־טוביה 

א. ב. ט, 

= יוסף גר 

יום.ג. 

- דניאל אלעזר 

דג. אל. 

= ארהרד בר 

א, בר 

= יחיאל שיינטוך 

יח. ש. 

- הרווי גולדברג 

ה. גו. 

= אורה בז־שלום 

א. ב.־ש. 

- יעקב גלר 

לע. גל. 

^ הלל דלסקי 

ה. דל. 

־־ אוטה גינז 

א. גי. 

= יעקב כהן 

יע. כ. 

•- הנרי וסרמן 

ה.וס. 

= איתן גלבוע 

א, גל. 

- יעקב מלבין 

יע. מל. 

־־ הרמז צבי לוי 

ה. צ. ל. 

־־ אסתר גרזוךקיווי 

א. ג.־ק. 

-- יצחק שטיינברגר 

יצ. ש. 

■־ ורד גפני 

ו. גס. 

= אברהם דוד 

א. דו. 

- ירדנה פלאוט 

יר, פ. 

•־ ורנר וינברג 

ו. ו. 

=־ אילן הרטוב 

א. ה.־ט. 

= ישראל שצמן 

יש. ש. 

- וולטר יוסף פישל 

ו. י. ם. 

־־ אהרן הראל־פיש 

א. ה.־פי. 

־ ליהי יריב 

ל. יר. 

= וסוס קרגאורגיס 

ו, ק. 

־ אלכסיי זדנקו 

א, זד. 

־־ לאה רוט־גרסון 

לא. ר, 

־־ זאב בכלר 

ז. בב. 

״ אברהם חנגי 

א. חני 

= מערבת 

מ. 

זאב 'יבין 

ז. י. 

־־ אריה טרטקובר 

א. ט. 

־= מיכל אורון 

מ. אור. 

=־ זיוה עמישי־מייזלס 

ז. ע. מ. 

= אפרים טלמג׳ 

א. טל. 

משה אלטבאואר 

מ. אל. 

- חיים אורסיאן 

ח. א. 

־ אדיר כהן 

א, כה. 

•••• משה אריה סבו 

מ. א. ם. 

• חיים ביינארס 

ח. כ. 

- אלי לנצמן 

א, לני 

• מרדכי אלסרדו ראבילו 

מ. א. ר. 

- חנה ברמה־זולמן 

ח. ב.*ז. 

־־ אבינעם מן 

א. מן 

= פשה ברור 

מ. נר. 

• חיים הרשקו 

ח. הר. 

־ אשר עובדיה 

א. ע. 

= מאיר נבאי 

מ. גב. 

־־ חיים תדמור 

ח. ת. 

= איתן סי סבטאלו 

א. פ. ס. 

= מנחם דוד 

מ. דו. 

חנה רוזן 

הנ. רו. 

־־ אברהם רונן 

א. רו. 

־־ מרדכי וורמברגד 

מ. ו. 

־־ טוני אלסנר 

ט. א. 

= אהרן רקסת(רוסקיף) 

א. רק. 

•- מיכאל זהרי 

מ. 1 . 

^ •וסף אגסי 

י. אג. 

=־ אריאל ששה־הלוי 

א. שרה. 

- מיכאל זיו 

מ. זי. 

= יעקב אריה חזן 

י. א. חז. 

^ אנדרה שרף 

א. שר. 

■ משה זאב סולה 

מ, ז. ס. 

= יעקב אילני (סיגנבאום) 

י. א. (ס.) 

- אברהם גרוספן 

אב. גר. 

־־ מיכאל חורב 

מ. הו, 

יעקב ברתור 

י. ב. 

־־ אברהם חיים 

אב. ח. 

־־ משה יגר 

ם. יג 

- יורם ברונובסקי 

י. בר. 

•= אברהם כץ 

אב. כ. 

מרים ירדני 

מ. יר. 

= יהושע גוטמן 

י. ג. 

= אהרן אריאל 

אה. א. 

משה לזר 

מ. ל. 

- יאיר גולדרייו 

י. גו. 

־* אהרן אקסלרוד 

אה. אק. 

־ מירון מדזיני 

מ. מד, 

= יהודה דון 

י. דו. 

= אהרן וייס 

אה. וי. 

- משה עמית 

מ. ע, 

•־* יחזקאל דרור 

י.רר. 

=־ אטיליו מילנו 

אט. מ. 

־־ מרסל עשהאל 

מ. עש. 

= יהואש הירשברג 

י. היר. 

=* אלעזר וינריב 

אל. וי. 

" משה צימרמן 

מ. צי, 

־ יצחק הנס קלינגהופר 

י. ה. ק. 

= אלכסנדר קרליבך 

אל. קר. 

־= משה קטן 

מ. ק. 

= יעקב חיים הופייז 

י. ח, ה. 

-־- אלחנן ריינר 

אל. רי. 

= סילטדן קרקר 

מ. קר. 

ירמיהו יובל 

י. יו. 

אריה אבולעפיה 

אר, אב. 

־־ מיכאל שורץ 

מ. שו. 

= ישראל כרמל 

י. כר. 

= אריה גראבויס 

אר. גר. 

= משה שוורץ 

מ, שוו. 

= יוסף לוינגר 

י. לו, 

־ ארתור ציגלסן 

אר. צי. 

= מרדכי תמרקין 

מ. תם. 

=־ ישראל ל. לוין 

י. ל. לו. 

- אשר פורח 

אש. פו. 

= מיכאל ברקאי 

מי. בר. 

=־ יוסט מנסו 

י. מג, 

י- ב. נ. חפץ 

ב, ג. ת. 

- מיכאל וינטר 

מי. ו, 

- יוסף נדבה 

י. נד. 

= ברור חזן 

ב. ח. 

=־ מנהם בר־נקר 

מג. בר. 

=־ ישעיהו ניר 

י. ניר 

= בנימין פלדשטיין 

ב. פל. 

= מנחם יערי 

מג. י. 

- יהודה סלוצקי 

י. ס. 

= בצלאל (ססיל) רות 

ב. ר, 

־ מנתם רוזנר 

מנ. רו. 

=־ יהודה צבי בלים 

י. צ. ב. 

־ גור בן־ארי 

ג. ב.־א. 

=־ מנחס שטרן 

מנ. ש. 

= יהודה קיסת 

י. קר. 

גילה בלס 

ג. בל. 

■־= מנחם שטיינברג 

מג. שט. 

= יצחק רמות 

י. רה. 

גדעון פרוידנברג 

נ. פ. 

- מרסל ארדל 

מר, אר, 

= יעקב שחם 

י. שח. 

= גצל קרסל 

ג. ק. 

־־ משה אונא 

מש, או, 

־ יעקב שמעוני 

י. שט. 

־ גרשם שלום 

ג. ש. 

- משה קוסובסקי 

מש. קו. 

* יהודית שפיצר 

י, שם. 

גיורא שביב 

ג. שב. 

= נחמיה גינזבורג 

נ. גי. 

ישראל תא־שמע 

י. ת. 

־• גרשון שמיר 

ג. שמי 

= נתן גרוסוביץ 

נ. גר. 

- יאיר אחיטוב 

יא. אח. 

^ גוטה ורטהיים 

גו. ו. 

נילי מירסקי 

נ. מ. 

= יאיר שמעיבי 

יא. ש. 

־־ גיפרי ויגודר 

ג׳פ. ו. 

-־־ נחוש מ. סרנא 

נ. מ. ם. 

=־ יגאל צלמונה 

יג.צ. 

= דב גנחובסקי 

ד. גג. 

= נתן שרון 

נ. שר. 

־ יהושע אדלר 

יה. אד. 

= דן דאור 

ד.דא. 

= נחמיה לב־ציון 

נח.ל. 

= יהודה נוטמן 

יה. ג. 

-- דניז ד• גמזון 

ד.ד. ג. 





18 


17 דאשי-תיבות 



צ. בר. 

= ס. ג. פ. ברנדון 

ס. ג. פ, ב. 

ג¬ 

צ. ו. 

־ סטניסלב ויגורסקי 

ס. ו. 

¬ 

צ. לס 

= עמוס אלסשולר 

ע. אל. 


צ. מל, 

- עמירם ויגוקרר 

ע. וי. 


צ. ק. 

־ עמוס חכס 

ע. ת. 


ק. וו. 

= עזריאל לוי 

ע. לו. 


ר. בג. 

־־ עדי שמואל' 

עד.שמ. 


ר. ה. פ. 

־ עמיאל ברוש 

עמ. ב. 

= 

ר. ם. 

= פנחס אמתי 

פ. אמ. 

= 

ר. מי. 

= פליכס ולטש 

פ. ול. 


ר. פר. 

= פאול מנור 

פ. מג. 

= 

ר. פ. ר. 

- פנחס פיק 

פ. פ. 

•" 

ר, קו. 

- פאו פיגרס 

0 . סי. 

- 

ר. רח. 

־־ סיגנדה ברס^ד 

פר. בר. 




של שמות המחגריס 

־=־ שלמה דרך 

ש. דר. 

צבי ברס 

— שמואל הורביז 

ש. ה. 

צבי ורבלרבסקי 

= שמואל הוגו ברגמן 

ש. ה. ב. 

צבי לם 

- שלמה טל 

ש. ט■ 

צבי מלאכי 

־ שאול פטאי 

ש. פט, 

צבי קפלן 

•• שמשון קירשגבוים 

ש, קי. 

קוליז וולטרז 

־־ שמעין שטרן 

ש. שס. 

רדת בנדל 

־־ שמואל שקולניקוב 

ש. שק. 

ריצ׳רד ה. פופקין 

=־ שלמה אהרונסון 

של. אה, 

רחל טבן 

־•• שמואל אברמסקי 

שס. א, 

ראובן מיכאל 

־־ שמואל שביב 

שמ. ש. 

רפאל פרויגד 

־ שרל בלוד 

שר. בל. 

רוזה פרלה רייבר 

— תומס ר. ויר 

ת. ר. ו, 

רפאל קוטשר 



רמי רחמימוב 






19 


ראעזי־תיבות וקיצורים 


20 


לח״י לוחמי חרות ישראל 

= דרבי ישמעאל 

דר״י 

אלף בית; אלפאבית 

א״ב = 

ל״י = לירה ישראלית. 

= האלוהי רבי יצחק (לוריא) 

האר״י 

אב*בית*דין 

אב״ד 

ליחת ישראליות 

= הגאון רב• אליהו 

הגר״א 

אגודת ישראל 

אגו״י = 

לי״ש לירה (לירות) שסרלינג 

= הוציא לאור, הוצא לאור, 

הו״ל 

אדוננו מורנו ורבנו 

אדמו״ר ־־ 

לסה״ב = לספירת הנוצרים 

הוצאה לאור 


אבות דרבי נתן 

אדר״ג = 

לפסה״ג ־־ לפני ספירת הנוצרים 

־־ הלכה, הלכות 

הל׳ 

ארצות הברית 

אה״ב ־־ 

מ־ ־ מםר(יס} 

= הקדוש־ברוך־־הוא 

הקב״ה 

אבן העזר 

אהע״ז 

מג׳ ־־ מגילה 

= השווה 

השו׳ 

אורח־חיים 

אדח ־ 

מ״ג •־ מיליגרם : משנה ג׳ 

־־ ויקרא 

דק׳ 

אומות מאוחדות 

או״ם ־ 

מד״ל = משה דה*ליאון 

־־ ויקרא רבה 

ויק״ר 

תוו 11 ו 01 ^))ק )ס ח 10 )ג/- 1 ח £3 ) 0 

אופ״ק ־= 

מהד׳ ־ מהדורה. מהדורת 

= וכדומה 

וכד׳ 

( 0 נ־ 1 י 01 ) 


מהרי״ל = מורנו הרב רני יעקב לוי 

= וכוליה 

ונו׳ 

אחר'כר 

אח״כ = 

מהר״ם * מורנו הרב רני מאיר 

־־ ועד הפועל 

ועה״ש 

ארז׳ישראל 

א״י 

מהרש״א = מורנו הרב רבי שמואל 

= זה את זה 

זא״ז 

איטלקית 

איט׳ * 

אליעזר 

־־ זה בזה 

זב״ז 

אם כן 

א״כ 

מהרש״ל ־ מורנו הרב 

= זכריה 

זב׳ 

אלוף משנה 

אל״מ = 

רבי שלמה לוריא 

= זכרונו לברכה, זכור לסוב 

ז״ל 

אנגלית 

אנג׳ 

מו״ל = מוציא לאור 

= זה לזה 

זל״ז 

אףיעליפי 

אע״פ = 

מו״מ = משא־ומתן 

• חלק ראשון 

ח״א 

אף־על־פי־כן 

אעפ׳־כ = 

מוצ״ש = מיצאי שבת 

= חלק שני 

ח״ב 

ארגון צבאי לאומי 

אצ״ל ^ 

מו״ק ־ מועד קטן 

־־ חכמה, בינה, דעת 

חב״ד 

בבא בתרא 

ב״ב 

מזה״ת - מזדח־התיבוז 

- חגיגה 

חג׳ 

בדרד־כלל 

בד״ב = 

מט׳־ח •־* מטבע חוץ 

- חלק שלישי 

ח״ג 

ביבליוגרפיה 

ביבל׳ = 

מיל• מיליון. מיליונים : מילואים 

־־ חול־המועד 

חוה״מ 

בית־(ה)דין 

בי(ה)״ד ־ 

מב׳ ־= מכילתא 

= חוץ־לארץ 

חו״ל 

בית המקדש 

ביהמ״ק ־־ 

מל״א = מלכים א׳ 

= חושדמשפט 

חו״מ 

בית־(ה)חולים 

בי(ה)״ח = 

מל״ב מלכים ב׳ 

= חכמינו זכרונם לברכה 

חז״ל 

בית־(ה)חרןשת 

בי(ה)חי-ר - 

מלה״י = מלחמות היהודים 

= חיים •וסף דוד אזולאי 

חיד״א 

ביתי(ה)כנסת 

כי(ה)כ״נ ־ 

מלה״ע = מלחמ(ו)ת העולם 

= חיל (ה)רגלים 

חי(ה)״ר 

ביז־לאום.י(ים) 

בי״ל = 

מ״מ = מילימטר(ים); מכל־מקום ; 

= חשמונאים א׳ 

חשמ״א 

בית'(ה)מדרש 

בי(ה)מ״ד - 

ממלא־מקום 

- חשמונאים ב׳ 

חשמ״ב 

בית־(ה)משפט 

בי(ה)מ״ש - 

מס׳ - מספר 

• טמפרטורה 

טמם׳ 

ב*ת־(ה}נבחרים 

בי(ה)״נ 

מס(ה}״ב מסיל(ו)ת־(ה)ברזל 

= יש אומרים 

י״א 

בית־(ה)םפר 

בי(ה)״ס ־־ 

מעפח״י מעל־פני־הים 

- יבמות 

יבט׳ 

בכל־זאת 

בכ״ז = 

מעפ״נ = מעל־פני 

• ינלי הבינים 

יה״ב 

בבא מציעא 

ב״מ = 

מע״ק, מ״ק = מסר מעוקב 

= יהושע 

יהו׳ 

במדבר 

במד׳ 

מפא״י - מפלגת פועלי ארץ־ישראל 

= יורה דעה 

יו״ד 

במדבר רבה 

במ״ר 

מפ״ם = מפלגת פועלים מאוחדת 

־־ יוונית 

יוו׳ 

בעל(י}־(ה>חייס 

בע(ה)״ח = 

מ״ר = מטר מרובע 

- יום־סוב 

יו״ט 

בעל־פה 

בע״ם = 

מש׳ = משלי; משנה 

= יום כיפיר 

יו״כ 

בעל־שם־טוב 

בעש״ט = 

נגמ״ש = נושא גייסות משוריז 

= יושב־ראש 

יו״ר 

בבא קמא 

כ״ק 

נד/ נדר׳ = נדרים 

־־ יחזקאל 

יח/ יחז׳ 

בראשית רבה ; בן רב ; בר רבי 

ב״ר = 

נו׳ = נולד(ה) 

יצא(ו) לאור 

י״ל 

בראשית 

ברא׳ - 

גו״א נוסח אחר 

= ים־תיכון 

ימה״ת 

ברית־המועצות 

בריה״מ = 

נו״ב ־ נוסח ב׳ 

־ ח 0 חמ 2 ות 010 נ) נ 1 ז.נ 0 מן 

יק״א 

ברכות 

ברב׳ - 

נוס׳ ־ נוסד(ה) 

ת 0 ון 0013 !!ו!^, 


בתי*{ה)די 1 

בת(ה)״ד ־ 

נח/ נחמ׳ ־ נרעגיה 

׳־־ ירושלמי 

ירו׳ 

בתי*(ר.)חולים 

בת(ה}״ה - 

נ״ל ־־ נזכר לעיל 

־ ירמיהו 

ירם׳ 

בתי*(ה)חרושת 

בת(ה}ה״ר - 

נ״מ - נגד*םטוסים 

= ישעיהו 

ישע׳ 

בתי*(ה)כנםת 

בת(ה)כ״נ = 

נם׳ ־־ נפטר 

= כל אחד 

כ״א 

בתי*(ה)מדרש 

בת(ת)מ״ד ־־ 

ס׳ י־ ספר 

- כוהן־(ה)גדול, כוהנים גדולים 

כ(ה)״ג 

בתי'(ה)משפט 

בת(ה)מ״ש ־ 

סא״ל ־ סגןיאלון* 

־* כדור הארץ 

כדה״א 

בתי*(ה)ספר 

בת(ה}״ס ־־ 

ם־׳ה״סה״כ = סד הכל 

- כתבי(י)'(ה)יד 

כ( ת) "י 

גרם 

ג/ גר׳ -י 

סטי״ל = סירת טילים 

־* כיוצא בזה, כיוצא באלה 

כיו״ב 

גם כן 

ג״נ ־־ 

סס״ר - סירת טורפדו 

־ כל ישראל חברים 

כי״ח 

גרמנית 

גרמ׳ ־= 

סי׳ = סימן 

־־: כל־כך, כמו־כן 

כ״כ 

דברים 

דב׳ ־־ 

ס״מ = סנטימסד(ים) 

־־ כלומר 

כלו׳ 

דברי הימים א׳ 

ד(ב)ה״א = 

סמ״ק - םנסימםר(ים) מעוקב(ים) 


כ(ה)״ע, 

דברי הימים ב׳ 

ד(ב)ה״ב - 

סמ״ר ־־ םנטימסר<ים) מדובע(ים} 

כתב(י)״(ה)עת 

כת(ה)״ע 

דברי הימים 

דה״י ־= 

סני ־ סנהדרין 

= כרך, כרכים 

כר׳ 

דיז־וחשבון 

דו״ח = 

ס״ת ־= םפר(י) תורה 

= כתובות 

כתו׳ 

דניאל 

דנ׳ = 

סת״ם ־־ ספרים, תפיליו, מזוזות 

= לאטינית 

לאט׳ 

דוקטור 

ד״ר = 




21 דאשי־תיכות וביצורים 


רבי עקיבא 


ר״ע 

== צריך לומר 

צ״ל 

-■- עיין! עדך 

ע׳ 

רשימת פועלי ישראל 

- 

רפ״י 

•־• צרפתית 

צרפ׳ 

= עמוד א׳ 

ע״א 

רבי שלמה בן אדרת 


רשב״א 

קילוגרם 

ק״ג 

= עמוד ב׳ 

ע׳יב 

רבי שמעון בר יוחאי 

= 

רשב״י 

- קדמוניות היהרדיס 

קדה״י 

== עבר הירדן 

מבה״י 

רבי שמואל בן מאיר 

= 

רשב״ם 

..״ קהלת 

קה׳ 

" עברית 

עבר׳ 

רב שרירא גאון 


רש״ג 

= קהלת רבתי 

קה״ר 

- על גבי 

ע״ג 

רבי שלמה יצחקי 

= 

רש״י 

== קילוואט 

ק״ו 

=־ עדויות 

עדי 

ראש־ חבות; רבנו חם 

= 

ר״ת 

ש = קילוראט־שעה 

קו״ש, קוט" 

= עורר'(ה)דיז 

על<ה)״ד 

שבועות 


שבד׳ 

- ק־דושין 

קיד׳ 

= עולם הבא 

עוה״ב 

שביעית 

=: 

שבי׳ 

=׳ קילומטר 

ק״מ 

= עולם הזה 

עוה״ז 

שמואל דוד לוצמו 


שד״ל 

^ קילוכיטרוים) מרובע(ים) 

קמ״ר 

- עזרא 

עז׳ 

שלוחא דרבנן 


שד״ר 

- ק־לומטר־שעה 

קמ״ש 

= עבודה זרה 

ע״ן 

שיר־השירים 


שה״ש 

■■ קרית־ספר 

ק״ה 

= על חשבון 

עי׳ח 

ש־ר־השירים רבה 


שהשי׳ר 

־־ קהיליה ערכית מאוחדת 

קע״מ 

" על־יד, על־ידי 

ע״י 

שופשים 


שו׳, שופ׳ 

= קח־לה קדושה 

ק״ק 

- על־ידי-זה 

עי״ז 

שולחן ערוך 

־־ 

שו״ע 

•• קרן קימת לישראל 

קק״ל 

- על־ידי־כך 

עי״ב 

ישאלות יתשוכית 

־־ 

שו״ת 

״ ראה; דבי! רבנו: רבים 

ר׳ 

" עירובין 

עיר׳ 

שר־(ה)חוץ 


ש(ה)״ח 

.)• רב* אלעזר 

ר״א 

- על־כן 

ע״כ 

שלמה יהודה רפפירט 

- 

שי״ר 

- רב אב־בית־דיז; 

ראב״ד 

־־ על־כל־פנים 

עכ״פ 

שמות 

־־ 

שמ׳ 

רבי אברהם בז דוד 


= עמוד 

עמ׳ 

שמואל א־ 

־•־־ 

שמ״א 

-- רב־ אברהם בל עזרא 

ראב״ע 

= על־נהר 

ע" ג 

שמואל ב' 


שמ״ב 

-■ רבנו אשר 

רא״ש 

= על־סמך 

ע״ם 

ששה סדרים 

־־ 

ש״ס 

- רבי דוד בן זמרא 

רדב״ז 

ע־יז ערך 

ע״ע 

שם קדוש 


ש״ק 

רבי דוד קמחי 

רד״ק 

" על׳פי 

ע״פ 

תת־אלוף 


תא״ל 

- ראש השנה 

ר״ה 

־־ על־פגי 

עפ״נ 

תהילים 


תה׳ 

= רות רבה 

רו״ר 

= על־פי־ררב 

עפ״ר 

תולדות ישראל; 


תו״י 

= ראש חודש 

ר״ח 

= ערבית 

ערב׳ 

תולדות (ה)יהודים 



= רב־ יהודה; רבי יצחק 

ר״י 

על־שם, על־שום 

ע״ש 

תוספתא 


תוספ׳ 

־־ רפאל יעקב דוד בן זאב 

רידב״ז 

פרק ראשון 

פ״א 

תושבים 


תוש׳ 

- רבי יהודה הלוי 

ריה״ל 

פרק שני 

פ״ב 

תורה שבעל־פה 

- 

תושבע״ם 

.-־= ראש''(ה)מםשלה 

ר(ה)״מ 

־־ פה נקבר 

פ״נ 

תלמיד חכם. תלמידי חכמים 


ת״ח 

" רבי משה איסרליש 

רמ״א 

- פסחים 

פס׳ 

תוצר לאימי גלמי 


תל״ג 

- רבני משד׳ כן מימון 

רמב״ם 

- פסיקתא רבתי 

פסי״ר 

תמונה, תמונות 


תמ׳ 

- רבי משה בן נחמן 

רמב״ן 

=־ פרנקפורט, פרנקפורט דמיין 

פ״פ,פפד״מ 

תורה, נביאים. כתובים 

_ 

תנ״ד 

• רבי מאיר הלוי (אבולעפיה) 

רמ״ה 

= פרקי דרבי אליעזר 

פרדר״א 

תענית 


תע׳ 

•- רבי משה חיים לוצטו 

רמח״ל 

- פרופסור 

פרופ׳ 

תלמרד(י)־תורה 


ת״ת 

- רב־ סעדיה גאון 

רס״ג 

- צבא הגנה לישראל 

צה״ל 


,תס 11 ב 0 גי £11 *תסחמא נ*שזומט — 500 .זן<ס 

"ז 0 1 ט 1 גה 1 ס 0 ! 4 תע 11110 חי. 14 ־^ 
מ 10 ) 23 וחג^ 

תזט£ה€ט £5131 ז — י!^ 

• 3 ^ 1 ״ 63 -< 0 ג( 031$ ^ 1 1 > 1 ז 0 ז\\ ~ 

110 ) • 11 )} ^£ח 1 ^^צ^ו^ 2 — 

1 >מט ז} 3 ו $01 תשצ 15 ׳\\' ^^^ל!^ 0 ^וח 
-( 1 ( 11 ( 30111 ת ;; 16 > 116 > 

5 <ו 1 ט)ח־* 1 'נ 1 ז חשג{:}•! 

ת 6 ו 1 >ל) 611 ט ז 16 ) ]}ח 1 { $0 )ו 26 •—■ 0 }\ח 2 

•ן 0£$£1 מ 6 נ 61 )'. 1 נ)ת $£1113 יוג>}א 

־ 11 ^נ( 1 ^£^^ 116 > ז 11 };ו} 3 זו 61 א)ז 26 — לזןד) 2 

-ו 1 ס 5 זע 6 ס 0 ( 160 ) 1 ) 1 ז 6 !> 16 
1 ) 30 [ 


־.י!\ 0 ו־\־)מ ץ 1 ז' 1:1 ז 1 ;ו.י 0 ז 1 לו^י€ן — 
־ו[ 1116 .י 0£51 £111 11 נזו 1 :> 8 }\ — 
■ 111 65 [) : 3£1 נ 8£1 תשל 18 ^ 1 ) 00 16 

5 ) 1 ז 86 ׳)\£א 011£ י.יט 6 א — . 5 .א 

) 130160 ^ 0 * 1 צסססא - זא 

-עוח^; 110 ) 01 צ^ווו 1 ) 66€ ()ץ? — 
11 :!ו* 6 ץ זס} ׳)ודז 03110 \. 1030 

1165020011 

165 > 1 { 110 נ 1 ז 11 פ( 3 ה 313811 ? - 8 ן? 

)!?!!ס^ווס^ממ/וס 501100 ) 011 [) 
- 5 דתט)־ 0 ן[\/ ■! 111 8 )ט)ו) 5 ח[ 
550056113£1 ו^) 

65 ׳\ 111 ץ 105 > 1 ז:ו£ 105 ) 0 ט'.יס 11 - ץ£^ 1 

־נ 1 םז 1105 0 ז 1 נ)זגוו 1 '[) ,■ 1 ט' 1105 — 111 ל^ 1 

5 ת 0 <£ 


״ £601£ מ 4 טז 10 ו[ 1 ז 86 5 סעז 1 ) 0 — ^ £1 § 0 

( 0 טז 1110 ) 3 ^ 1 1 ד 1 טזם 10 ) $13$ 

1631 ן; 0 ! 0 ש 11 'ז* [ 1 זג!)ז 13 ? — מ׳ד!! 

׳)!שנעס^! 

^ 6 ^[!נ)^ 1101011 ׳) 101 נ{ 110 — 
1 בט 0 מ^ 

1311111 ) 0 ) 1 ז 3 '^ן 3 ! 113 ( 311 
1 :ס 11 לנכ!)ז. 0 ת מ 31 ז< 1 ; 1 (״תולדות הספרות העברית הבתר־סקראית״), 
1938 . ב 1922 נתמנה ק' למנהל ביהמ״ד ולרב העיר פירנצה, אר ב 1925 
התפטר מן הרבנות ונתמנה לפרופסור לעברית באוניברסיטת פירנצה. 
מאז התמסר בעיקר לחקר המקרא. ב 1933 נתמנד, לפרופסור באוני¬ 
ברסיטת רומא, ובהיותו שם קטלג את כה״י העבריים שבספריית 
הוואטיקן. ב 1939 נקרא לכהן כפרופסור למקרא באוניברסיטה העברית 
בירושלים, 

ק׳ התנגד לתאוריות של ולהאוזן בכל הנוגע ל״תורת התעודות״ — 
שאותה הניח ולהאוזן כבסיס לביקורת המקרא שלו (ע״ע מקרא. עט• 
322/3 ). במקום תורת התעודות הניח ק" את מציאותה של מסורת 
מסירת המקרא בע״פ דווקא, וכן את קיומם של שירי־עלילה קדומים, 
ששולבו, לדעתו, אה״ס ליריעה אסנותית־ספרותית אחדותית ושלמה 
במסגרת ספרי המקרא. שירי־עלילה כאלו נתגלו שנים מספר לאחר 
פרסום מחקריו הראשונים בנושא. ואימתו את השערותיו. עיוניו 


נתרכזו בחקר המשמעויות המוסריות ור,םפרותיות-ד,אסתטיות הטבו¬ 
עות במקרא בנוסחו שלפנינו. בדרך זו ביקש ק־ להצביע על קיום 
קשרים הדוקים בין פרקים מקראיים סמוכיס. אשר, לכאורה, אין בל 
קשר של סמיכות ביניהם, ושנראו ע״ב כ-תעותת" שנצטרפו ממקו¬ 
רות שונים. כתוצאה מכך היתה עבודתו של ק', בעיקרה, פרשנית, 
ולצרכד, השתמש גם בהשוואות לשוניות נרחבות ובעבודותיו בחקר 
שפת אוגרית(ע״ע). מספריו בחקר המקרא: "פרוש על ספר בראשית", 
א'—ב', תש״ד—תש״ט (איטלקית: 19,34 . אנגלית: 1964 ), "פרוש על 
ספר שמור.״, תש״ב (אנגלית: 1967 ), "תורת התעודות", תש״א 
ואנגלית: 1961 ). ו״האלה ענת״ (* 1965 ; אנגלית; 1970 ). היד, עורכה 
הראשי של "האנציקלופדיה המקראית" מיסודה. 

מ, הרטדם- הרב פריס־ מ. ד. ק׳ זי׳ל.(א׳־י, ג׳>, תשי״ד: מ. ק״־זלצמן. 

כתבי מ. ד, ק׳ ז״ל (שם), 

ב, ר. 

קאפה, יוסף (נר 1917 , צנעא), ויב ודיין, חוקר יהדות תימן 
ומתרגם. נכדו של יחיא ק׳ (ע״ע). בתימן עסק בצורפות 
ובאריגים. ב 1943 עלה לא״י והתמסר ללימודים במסגרת ישיבת 
״מרכז הרב״ בירושלים. ב 1950 נתמנה חבר ביה״ד בת״א. וב 1951 — 
בירושלים. ב 1%9 זכר, בפרס ישיראל, ב 1968 נתמנה חבר מועצית 
הרבנות הראשית לישראל, וב 1970 — חבר ביה״ד הרבני הגבוה של 
הרבנות הראשית לא״י. פעולתו הספרותית הוקדשה לחקר תרבותם 
הקדומה של יהודי תימן (הליכות תימן, תשכ״א), תרגום מבתר 
יצירתם לעברית (יצוינו: מדרשי "גן השכלים" |תשי״ד] ו״מאור 
האפלה" [תשי״ז] לרב נתנאל בן ישעיה), ותרגום חדש לעברית של 
ספרי הרמב״ם ..מורה נבוכים" (תשל״ב), ,ספר המצוות" (תשל״א), 
פירוש המשגר, (תשכ״ג—תשכ״ט) ואגרות הרמב״ם (תשל״ב), תרגומו 
הוא שוטף ונוח, ובמהלכו תיקן שגיאות מושרשות רבות. תרגם גם 
מיצירתו של רב סעדיה גאון (ע״ע) לעברית: ספר "אמונות ודעות" 






27 


יןאפדז, יוס,? — קארו, יוה,־! 


28 


(תש״ל), פירושו לתורה (תשכ״ג), וכן את פירוש המשניות לף נתן 
בן אברהם (פ״ע). 

מבין ספרי השו״ת הקדסונים שקיבץ וההדיר יצוינו: שו״ת ר׳ 
אברהם בן יצהק וע״ע! חשכ״ב) אב״ד נרבונה ; שדת ר' אברהם 
בן דוד מפושקיירה (הראב״ד! ע״ע (תשכ״ד]) וספר .,בעלי הנפש* 
שלו עם תרגום .,סלע המחלוקת״ לר־ זרחיה הלוי (ע״ע! תשכ׳ד.)! 
שו״ת ר׳ יום טוב בן אברהם (הריטכ״א! ע״ע [תשי״ט]). 

לןאפח, יחנא ( 1850 , צנעא — 1932 , שם), מרבני תיסן הנודעים. 

עסק בצורפות, אך רוב חייו הקדיש ללימוד תורה ולהוראתה. 

הצטיין כבעל הלכה, והרבה מתשובות ביה״ד בצנעא נכתבו על ידו. 
עסק בספרות המחשבה של יה״ב ובספרות ההשכלה החדשה, רכש 
ידיעות במדעי-חול ובלשונות זרות (ערנית ותורנית) ועמד בקשרים 
עם ת״ח וחוקרים מחוץ לתימן; במיוחד ראויה להיזכר חליפת-מנתביו 
עם הרב א. י. קוק (ע״ע) ועם הלל ציסלין(ע״ע) בענייני קבלד.. כל 
אלה ייחדוהו מבני-זמנו בתימן, ואס־אט חוללו מפנה במחשבתו, 
בכיוון של הכנסת תיקונים מסוימים בחיי יהדות תימן, בעיקר בדרכי 
המחשבה, החינוד, התפילה והלימוד, במנהגים ובהרגלים. לשם כך 
ייסד את תנועת ה״דרדעים" (ע״ש "דרדע"; מל״א ה, יא), ברוח 
תנועת ה״השכלה״ שביהדות אירופה של המאה ה 18 ■ בחיבורו "ספר 
מלחמות חשם' (תרצ״א) נלחם בקבלה, שהרחיקה מבית־מדרשו, 
ובמקומה טיפח את לימוד פשט־התורה ואת העיון בספרות הפילוסו¬ 
פיה חדתית. כולל ספרי "מורה נבוכים", "הכוזרי" ו״חובות הלבבות". 
ק' התעניין בכ״י של ראשונים והקדיש זמן רב לגילוים ולהעתקתם. 

רבני ירושלים הטילו "חרם" על ק', בגלל מלחמתו נגד הקבלה. 
נוסח ה״חרם" ותשובת ק' עליו נדפסו בקונטרס "עמל ורעות־רוח 
וחרמות ותשובתם" (תרע״ד). רבני תימן האחרים השיבו להתקפות 
ק' על הקבלד. בספר נשם "אמונת ה־שם" (תרצ״ז). 

י. י׳ניעיהו -א. צדיק (עורבים), שבות תימן, 166 — 231 , תש״ה! 

י. ישעיהו. דמויות מאירית (בתוך: י. רצהבי-י. שבטיאל (עורבים], 
ד,ראל, 255 -^ 25 ), חשכ״ב; ש. קורת, אגרת ביכים. תשכ״ג. 

קארו, יוסף ( 1488 . טולדו [ן) — 1575 , צפת), הפוסק האחרון 
לכל בית ישראל. בעל ספר "שלחן ערוד" (ע״ע). סמוך 
לגירוש ספרד ( 1492 ) יצאה משפחתו לתורכיה או לפורטוגל. ב 1497 
כנר היתד. המשפחה בתורכיה, ושם ישב ק' כ 40 שנה, תחילה בקושטא, 
ולא יאוחר מ 1522 — באדריאנופיל, בניקופול ונסאלוניקי. את 
ראשית לימודו קיבל מאביו, ר׳ אפרים. שהיה ת״ח מיבהק. משנתייתם. 
בצעירותו, נתחנד אצל דודו יצחק, בעל ספר "תולדות יציחק" על 
התורה. בתורכיה נפגש. כנראה, עם שלמה מלכו (ע״ע). שמוחו 
על קידוש השם ב 1532 הטביע רושם עמוק על קי. הושפע גם מר' 
יוסף טיטצק (ע״ע), עמו נפגש בסאלוניקי, ומר׳ שלמה בן משה הלד 
אלקבץ (ע״ע). עמו נפגש בסאלוניקי ובניקופול. סביב שני חכמים 
אלה נתקבצו חבורות של חסידים ומקובלים, ב 1522 החל בכתיבת 
ספרו הגדול ,.בית יוסף", על ספר ה״טור" לר' יעקב (ע״ע) בן אשר. 


■ •;/ ע,••!,/ !•/•ו ׳ 4 ׳>< 

/*/י״״ 

• 0 ^ 1 >{<^ י י*׳*״ ־׳),ג* 

^־* 4 /־*׳׳* <י' 

י* ס ידס •י׳ ^ <€ "■׳:׳/־ני׳.•׳" - ^ ^ 


.ל:! 


ת-עובה ב;תכ־ירר נכחתיכ׳חו ע 5 ר־ 


ב 1536 עלה לצפת, ולפני כן שהה, כנראה, זמן מסוים במצרים: 
אפשר שלמד שם — ובצפת — אצל ר' יעקב בירב (ע״ע), ועכ״פ 
ב 1538 נסמד על ידיו (ע״ע סמיכה). אעפ״ב פסק ק׳ בחיבוריו 
ש״בזמן הזה אין לנו דיינים סמוכים", ובית־דינו הסק כבי״ד "מומחה 
לרבים וגדול בחכמה ובמנין" ולא כבי״ד סמוך. לאחר שעזב ר״י 
בירב את צפת ב 1538 , נחשב ק׳ לראש החכמים בעיר, ועמד, כנראה. 
בראש בית הוועד של צפת. דברי ריבות בהלכה היו בינו ובין ר׳ 
משה טרני (ע״ע). ק׳ עמד בראש ישיבה גדולה, ולפי עדות נוסע 
אחד, הקשיבו 200 תלמידים לדרשותיו בישיבה בשבת. השיב מאות 
תשובות בהלכה לכל תפוצות ישראל והרבד. לעסוק בצרכי ציבור. 
כמה ימים לפני פטירתו עוד ציווה להכין כתב־חרם על הספר "מאור 
עינים" לר' עזריר. מן האדמים (ע״ע), אלא שנפטר לפני שהספיק 
לחתום בידו. 

שלושת חותניו, ר׳ חיים אלבלג, ר׳ יצחק סנע ור׳ זכריה זכסל 
אשכנזי, היו ת״ח, וק׳ מביא דברי-תורה בשמם וקורא להם "מורי". 
לפי מסורת אחת היה בן אחד של ק׳ מאורס לבתו של האר״י. בין 
תלמידיו היו ר׳ משה קורדוברו ור׳ משה בן חיים אלשיד (ע■ 
ערכיהם)! האחרת גם גססו על ידיו. 

מ. 

לי הוא מהאישים הבודדים שתרומתם היתה מכרעת לעיצוב 
הנורמה הדתית של חיי הפרט והכלל בעם ישראל, בכל התקופה 
הארוכה — רצופת הפירודים וההתגודדויות -- מגירוש ספרד ועד 
ימינו. פעולתו רבת־ד.הקף, שנמשכה כיובל שנים, היתה רובה כנולד, 
בתחום ההלכה, ובעיקרה נעשתה בתוך העיר צפת, שהיתה אז מרכז 
יהודי רוחני, בתחומי הנגלה והנסתר, מהחשובים בעולם. בחייו כבר 
הוכר ק־ כ״גאון הדור", בעיקר בקהילות הספררים לפזוריהן, והוא 
מהמעטים בין חכמי המאד, ה 16 שספריהם הגדולים נדפסו בחייהם, 
ובכמה מהדורות. 

ספרו האנציקלופדי. רב הכמות, "בית יוסף", הוא נושא-נלים 
מפרט ומרחיב לספר ה״טור", שהיה הפוסק המקובל בזמנו של ק', 
הספר מלקט את דעותיהם של כמה עשרות פוסקים נודעים, ספרדים 
ואשכנזים, לפי סדר ה״טור", ומקיים דיון נרחב בתוכנן ע״פ המקורות 
התלמודיים. הספר נועד להעלות את רמת הפסיקה בקרב מורי 
ההוראה, ולהצמיד את ההלכה הפסוקה אל מקורותיה הספרותיים. 
ק׳ עסק בכתיבת חיבורו זה כ 20 שנה ( 1523 — 1542 ). וכ 10 שנים 
נוספות נתעכב הספר אצלו עד להדפסתו. יחד עם ספר הטור — 
לראשונה בוויניציאח, ש״י — על חלקי או״ח ויריד, סביוניטה, שי״ג 
(חלק אהע״ז) ושי״ט (חלק חו״ס). מאז נדפס הספר פעמים רבות 
מאד, כחלק בלחי-נפרד מהדפסת הסור. לאחר הגזירה על התלמוד 
באיטליה ( 1554 ) היה ה״בית יוסף" לספר הלימוד העיקרי בקרב 
יהודי איטליה, 

מפעל דומה בעיקרו, אן שונה בבניינו ובפרטיו, הוא ספרו 
"כסף משנה" על כל חלקי "יד החזקה" לרמב״ם, הספר נועד לגלות 
את מקורותיו של הרמב״ם בתלמוד ולבאר את שיטתו בפירוש 
הסוגיות תוך השוואה עם שיטות הראשונים האחרות. ספר זה 
(נדפס לראשונה, עם הרמב״ם. בוויניציאה, של״ד) הוא החשוב 
שבנועזאי הכלים לרמב״ם והלימוד בו הפך לחלק אינטגרלי מסדר 
הלימוד ברמב״ם, בכל רמות העיון, עד כי חזרו והדפיסוהו ברובן 
המכריע של מהדורות הרמב״ם עד היום. 

ספרו העיקרי, "שלחן ערוד". מגמתו לחתוך הלכה פסוקה, מובנת 
להמונים, בהשמטת הדעות החלוקות, המרימ-של־ההלכה, שמות ה¬ 
פוסקים ומקורות ההלכה. בספר זה עשה ק׳ את היפוכו הגמור של 
מעשהו בספר "בית יוסף". ומבחינה זו חזר אל עקרונות הפסיקה 
של הרמב״ם — שלא כספר הטור שהחזיר אל עולם הפסיקה את 
4 האלמנטים הנ״ל — אך מבחינת סדרו ומסגרתו נערך ה״שלחן 
ערוך" כדוגמת ספר הטור, ומבחינה ספרותית הוא המשכו הישיר. 





29 


?ארו, יוס!! — קבד 


30 


ההישענות העיקרית בספר, מבחינת מסורת ההלכה, היא על חכמי 
ההלכה הספרריים, ובראשם הרי״ף רר,רמב״ם, שהוראותיהם נתקבלו 
בכל ארצות המזרח. הספר נפוץ מאד בכל בית ישראל מיד לאחר 
פרסומו (ויניציאה, שכ״ה/ו). ומספר שנים לאחר מכן ראה רבי משה 
איסרלש (ע״ע) חובה לעצמו להוסיף בו .הגהות" שירשמו סביבו 
את תמצית ההלכה והמנהג כפי שנתגבשו בקרב האשכנזים, רתאי־ 
מוהו בכך לשימוש יומיומי בידי יהודי מרכז אירופה ומערבה. 
שאלה היא, אם אכן נתכוון כף לחבר ספר ■לנשים ולקטנים* (כלשונו) 
בלבד, וכפי שטענו אחדים מגדולי דורו, ולא ברור אם מהווים 
שלושה ספרים אלו חלק מתכנית ספרותית מקיפה. ועל בל זה, 
וגם על הפולמוס סביב קבלת השו״ע, דרו הפצתו ובעיית נושאי 
כליו. ע״ע שלחן ערוך. 

ק' השיב תשובות רבות בהלכה, בעיקר לחכמי א״י, הבלקן 
ואיטליה, וחלקן כונסו ונדפסו; על חלק אהע״ז — שאלוניקי. שנ״ח 
ועוד. ועל יתר ג׳ חלקי שו״ע, בשם .אבקת רוכל״ — שם, תקנ״א 
ועוד. בעל מחלוקתו הגדול של ק׳ בצפת היה רבי משה טרני (ע״ע), 
ודברי הריבות הממושכים ביניהם, בנוקזאים רבים, משתקפים בספרי 
השו״ת שלהם שנדפסו, ובמבתביס שנדפסו לאחרונה מכ״י (ר׳ 
ביבל׳). "כללי התלמוד" של ק׳ נדפסו בתיד ספר "הליכות עולם" 
(שאלוניקי, שנ״ח ועוד). ביאורי מקראות ודברים באגדה נדפסו 
בראש ספר "אור צדיקים" (שאלוניקי, תקנ״ט), 

כרוב חכמי הספרדים בזמנו, וחכמי צפת בראשם, היה גם ק' 
מעורה בחכמת הנסתר, ואף שיצירתו משקפת את מיטב מסורת 
"הנגלה" בישראל, תיד היזקקות מוגבלת ביותר לספר הזהר ולשאר 
מקורות הקבלה, ברור כי הקבלה השפיעה רבות על הלד־רוחו. 
בספרו "מגיד מישרים" (לובלין, ת״ו! חלק נוסף: ויניציאה. ת״ס), 
רשם גילויים רבים בקבלה עיונית ובדרד ההנהגה המעשית. שנתגלו 
לו ע״י מגיד (ע״ע) שהופיע בחלומו בדמות המשנה (של רבי יהודה 
הנשיא). בעיקרו נכתב הספר כעין יומן מיסטי, אולם לפני הבאתו 
לדפוס נערד הספר וניתן לו צביון של ספר דרשות על התורה. 
היו חוקרים שסירבו לקבל את בעלותו של ק׳ על ספר זה, כאחר 
שראוהו כניגוד לכל מפעלו ולעצם דמותו של האיש, אולם כיום אין 
ספק, כי אכן הוא כתבו, והספר משקף צד חבוי, אד מושרש עמוק, 
באישיותו, והוא עומד בהתאמה מלאה עם סגנון התקופה ותרבותה, 

י. ת. 

ח. טשרנוביץ. חולדרח הפומקים, ג׳, 1 — 36 , תש״ח; י. י. ברינוואלד, 
הרב רי״ק וזמנו, חשי״ד 1 ח. ז. דימיטרובסקי, ויכוח שעבד בין מין 
רי״ק והפבי״ס (םפרברת. ר), תשכ״ב! י. רפאל (עורך), ספר רי״ק, 
חשכ״ס! 1962 /)אע ״.^ ./ ,׳,י 14 <׳י\ 10 ^זז'^י 

ור׳ ביקירת עליי: ד. חסי (ק״ס׳ מ*)- תשכ״ד. 

קארון, ימת־ ("ז-מ ילעבל■), ימה רדודד, בחלק הצפוני של שקע 
פיום (ע״ע), במצרים העליונה. שטחד, כ 200 קמ״ר. מפלסה 
ב 44 מ׳ מתחת לפני הים ועמקה הממוצע כ 4 — 5 מ׳. גבולותיה אינם 
קבועים, ארכה כ 40 ק״מ ורחבה כ 61/2 ק״מ. מימיה מלוחים קמעא 
ואינם ראויים לשתיה, אך עשירים בדגה. הימה ניזונה באמצעות 
תעלת בחר אל-יוסף סמי הגילוס. הימה שריד לאגם הקתם סדרים 
(ירו׳ ס 1 < 1011 וז, לאט׳ !!זפס^) שכיסה את מרבית השקע והגיע בת¬ 
קופה הפרהיסטורית לגובה של כ 40 מ׳ מעפה״י, םמצאים ארכאולו¬ 
גיים ועדויות היסטוריות מצביעים על אתרים וקווי-ד,חיישבות בהת¬ 
אם להצטמצמות האגם. היו במקום שלוש תקופות פריחה, כתוצאה 
של שיקום, פיתוח ואחזקה יעילה של מערבות תעלות ההשקאה: 
1 ) בימי השושלת ה 12 של הפרעונים ( 1991 — 1786 לפסה־נ) — 
מפעלי ההשקאה של אמנמחאת 111 (ע״ע, עמי 70 ) 1 השרידים הארכ¬ 
אולוגיים מאותר, תקופה נמצאים בפאתי השקע, עדות לממדי הימה 
אז! 2 ) בימי המלכים תלמי 1 ו 11 ( 283 — 222 לפסה״נ): מתקופד, זו 
נמצאו שרידים מעניינים בתל קאראניס, ביניהם המקדש לאלי התנין 
10$ ) 6105:10 ? ו 05 ז 110 ק 6 חק! 3 ) בימי הקיסרות הרומית, במיוחד 


בראשית המאה ה 1 ובסוף הסאה ה 3 לםה״נ. הימה וסביבותיה 
משמשות כיום איזוד תיירות, ציד ודיג. 

1 ז 1€ וז 00 6 [! 1 1€ ! 1 1 ז 1 1 ו 10110 >ו<} 0 ? .מ 

. 1926 1 ב^זיזי] 3 ז^ 0€0 ) 

קבה (אנג' 1 { 130 מסז$, מיוד זסצסעסזס; לאט' $ט 10111 זז 11 פ׳\), איבר 
חלול המהווה חלק ממערכת העכול (ע״ע). בחלקה העליון 
מחוברת הק׳ לוושט (ממנו נכנם המזון לקי), ובחלקה התחתון — 
לתריסריון (אליו יוצא המזון המעוכל). באדם מצויה הק׳ בחלק 
האמצעי-שמאלי של הבטן העליונה ולה צורה דמויית האות הלאם׳ ן. 
מבחינה אמבריולוגית 
הק׳ היא חלק מד.מעי 
(ע״ע) הקדמי (-פזס) 
1 ט 8 ) של העובר! וב¬ 
חיי העובר נמצאת 
הק׳ בקו האמצעי ו¬ 
היא מחוברת לדופן 
הקדמי ולדופן האחו¬ 
רי של העובר בשני 
קפלים (מזנטריה) — 
קדמי ואחורי. עם הת¬ 
פתחות העובר מתפ¬ 
תחת גם הק׳ וחלקה 
האחורי גדל במד.י־ 
רות רבה יותר מ¬ 
אשר חלקה הקדמי. 
כתוצאה מכך סובבת 
הק׳ סביב ציר האורך שלה כ ״ 90 לימין — כד שקירה השמאלי הופך 
להיות קדמי וקירה הימני פונה אחורה. הסיבוב הזד, סוחף עמו אף את 
התריסריון ומניחו ברום הבטן, מימין. מבחינה אנטומית יש לק' שני 
שטחים, קדמי ואחורי, ושתי עקומית, קטנה וגדולה: הקטנה פונה 
למעלה כלפי הראש, והגדולה — למטה. אפשר לחלק את הק' ל 3 
הלקים שונים במבנם, בהרכבם ההיססולוגי ובתפקידם הפיסיולוגי; 
( 1 ) חלק הק׳ העלית• הכולל את כיפת הק׳ ומתסשך עד איזור כניסת 
הוושט אל הק׳, מכונה ה ק א ר ד י ה או פונדוס הק׳: ( 2 ) החלק 
התחתון המתמשך מהשקע הזוויתי ( 15 ־ 111811131 . בזס״ס!!:) עד לפי- 
לוחם (השוער) מכינה אנטרום: ( 3 ) החלק שבין שני החלקים 
הקודמים מכונה הגוף ( 10.5 ) 001 ). 

מבחינה היסטולוגיה אפשר להבחין בק׳ במספר שכבות. השכבה 
הפנימית המכסה את חלל הק' היא ה ר י ר י ת (כיסססוח). ברירית 
הק' מצויות נלוסות-הפרשה השונות במבנן ובסוג הפרשתן בהתאם 
לחלק הק׳ בו הן נמצאות: בקארדיה נמצאות בלוטות המפרישות 
בעיקר ריר (מוקוס), ומספר הבלוטות המפרישות חומצה מלחית קטן 
יחסית. בגוף הק', לעומת זאת, נמצאות בלוטות המפרישות בעיקר 
חומצה מלחיה מהתאים הפריטאליים שבהן, וכן בלוטות המפרישות 
סססין מהתאים העיקריים ( 0011$ }:!!!!ס) שבהן. באנטרום נמצאות 
בלוטות להפרשה פנימית המפרישות את ההורמת גאסטרין( 8231110 ) 
המעורר את הפרשת החומצה המלחית, ואילו הבלוטות המפרישות 
חומצה נעדרות לחלוטין או מצויות בכמות זעירד, בלבד. הבלוטות 
שבאנטרום נמשכות עפ״ר עד איזור השוער. אולם הן עלולות להימצא 
2-1 ס״מ מעבר לשוער לכיוון התריסריון. הן גם מכונות הבלוטות 
הסילוריות של הק׳. 

מתחת לרירית יש שתי שכבות של שרירים המכונות שרירי 
הרירית ( 0100052 010301113115 ). מהשכבד, הפנימית יוצאים סיבי 
שריר לתוך הרווח שבין הבלוטות שברירית. התכווצות שרירים 
אלה מגבירה את הפרשת הבלוטות שברירית. מתחת לשרירי הרירית 
מצויה התת-רירית ובה תאי שומן ותאי פיטום ( 0011$ ) 0135 ). הפרשת 



גינ:־ *:הינז• •שיד הי:ת־*־£ ••-־וד*א'יר. : 

. 1 . ושט; 2 . פ׳ היאדריה; מ, בסיס הקיבדז 
(פוגרוס,!: 4 גי,■* הק'; 5 . אנטררם; 3 ). שיער 
7 חייסריוזז 8 . עקו&יה נרזי־ה; (,׳. זקיני'! קהגר; 
10 . דזפו הפ׳ל 1 נ. ל-פ<י״הרירית: 18 , חתר כה 58 • 
הרירית: 13 . תעל־ז 






31 


קגה 


32 


היסטאמין מתאי הפיטום מגבירה את הפרשת החומצה מרירית 
הק׳. בתת־רירית כלי דם וליפפה רבים. לק׳ 3 עטיפות שריריות 
מתחת לתת-רירית. בזאת נבדלה הק׳ משאר חלקי מערכת העיכול 
בהם יש רק שתי שכבות של שרירים■ 3 שכמת אלה מסודרות 
בצורה ארכית, הקפית ואלכסונית, ופעולה מתואמת ביניהן חשובה 
מאד בטחינת המזון בק'. השרירים עטופים מבחיץ בשכבה סרוזית 
(:) 1 ובזנ 11 חס 1 ת 115 ס- 501 ) שהיא רקפת חיבור דלילה הנמשכת מקרום 
הצפק (ע״ע}. 

אספקת ה ד ם לק׳ מגוונת ועשירה ביותר. כל העורקים מתחב¬ 
רים זה עם זה בהסתעפויוחיהם הקטנות כתת־רירית, וא״א לגרום 
לחוסר מוחלט באספקת דם לק׳ בל זמן שאפילו אחד העורקים הרא¬ 
שיים ממשיך להזרים דם. נוסף על החיבורים הבין-עורקיים בתת- 
רירית יש באותו איזור גם חיבורים עורקיים-ורידיים רבים שנפתחים 
ונסגרים בהתאם למצב ההפרשד, של הרירית: נפתחים בזמן מנוחה 
ונסגרים בזמן הפרשה פעילה בדי לספק יותר דם לרירית המפרישה. 
סילוק הדס סהק׳ נעשה ע״י ורידים המתנקזים אל וריד השער של 
הכבד. 

המערכת הלימפתית. הלימפה (ע״ע) נוצרת בעיקר בתאי 
המוקוזה של הק׳. מהם היא עוברת לתת-רירית ונכנסת לרשת של 
צינורות לימפתיים המתחברים ביניהם. מתת-הרירית עוברת הלימפה 
לרשת התת-םרוזית ומשם לבלוטות הלימפה; מהן דרך צינורות 
הלימפה אל הצינור הטורקאלי המניע לצוואר ונכנס לבלי הדם. 

ע צ ב ו ב הקי. עצבוב אוטינומי סימפאטי ופאראסימפאטי. הסיבים 
הסימפאטיים האפרנטיים החוזרים מעבירים את תחושת הכאב ממח¬ 
לות שונות בק׳. האספקה הפארסיספאסית נעשית ע״י עצבי הוואגום. 
עצביב פאדאסימפאטי זה קשור בעיקר בהפרשת חומצה ופפסין 
ובתנועתיות הק׳. 

הפיסיולוגיה של הק׳. הק׳ משמשת כמאחסן זמני של 
המזון, משתתפת בעיכולו ומעבירה אותו לתריסריון. -- אחסון: 
נפח הק׳ הריקה הוא כ 50 סמ״ק, ותוך כדי אחסון מזון ותהליך פעיל 
של הפרשד, מתאי רירית ובלוטה עשוי נפחה להגיע ל 1,500 ספ״ק 
ויותר. תהליך זה של עליית נפח פי 30 נעשה ללא עליית לחץ ניכרת. 
עיכול המזון בק׳ נעשה בעיקר בעזרת מיץ הק׳ המורכב מהמרים 
אורגניים ואי-אודגניים. בין התמרים האורגניים: ( 1 ) מוקוס (ע״ע 
מרצינים) — תערובת הטרוגנית של גליקופרוטאינים המופרשים 
מאזורים שונים של הק׳! ביניהם תאי הכיסוי האפיתליאלי של כל 
רירית חק'! תאי הבלוטות הקדם-שועריות (פרה-פילוריות). תפקידו 
להגן על שלימות הרירית ספני המרים העלולים להרוס את התאים. 
כ״כ משמש הריר כמשמן ומקל את מעבר המזון בק׳.( 2 ) ה פ פ ם י - 
נוגן הוא חומר אב של האנזים הפרוטיאוליטי של ד,ק־ — 
הפפסין. היא מופרש מתאי הבלוטות העיקריים של גוף הק׳ ובעקבות 
פעולת החומצה המלחית עליו הוא הופך לאנזים הפעיל — פפסין. גם 
לפפסין היכולת להפוך פפסינוגן לפפסין. פעולת הפפסין גדולה ביותר 
ב 2 ־י 013 , וכמעט נעלמת ב מעל ל 5 . ( 3 ) הגורם הפנימי 
(זס 01 ג£ — מוקופרוטאין המופיע במיץ ק' ותפקידו להת¬ 

קשר אל ויטמין., 8 ולאפשר את ספיגתו במעי הדק. מקום הפרשתו, 
כפי שאובחן לאחרונה בשיטות רדיזאימונולוגיות, הוא בתאים הפרי- 
טאליים בגוף הק׳, ובד״ב מתקשרות שתי מולקולות שלו לקומפלכם 
עם מולקולת ויסמין!! 6 . בהעדת מתפתח לאחר מספר שנים חוסר- 
דם הידוע כאנמיה ממארת. ( 4 ) אנטיגנים של קבוצות הדם 
השונות מופיעים בהפרשת מיץ הק׳ של כ 75% מכלל בני-האדם. 
כנראה, הנסיה לפתח כיב בתריסריון גדולה במיוחד באנשים שאינם 
מפרישים אנטיגנים. ( 5 ) ג אס טרי ן הוא הורסת פוליפפטידי 
המופרש מהאנטרום של הק׳ והמגביר את הפרשת החומצה המלחית 
(ר׳ להלס- 

החמרים האי-אורגניים: בין החמרים האי־אורגניים 


המזזפרשים החשובה ביותר היא ה ח ו פ צ ה מ פ ל ח י ת• היא מופ¬ 
רשת מהתאים הפריטאליים של גוף הק׳ — כמו כן מופרשים נתרן 
ואשלגן; יכולת ריכוז יוני המימן ע״י רירית הק׳ היא עצופה. 
ריכוז יוני הפיסו בדם הוא פחות פ' 10 מולד בעוד שבמיץ הק' 
הוא עשוי להגיע ל 0.16 נזולר, כלומר, יש כאן תהליך ריכוז של 
למעלד, מפי מיליון. חלק גדול מהאנרגיה המטאבולית בק׳ פושקע 
בתהליך הפרשה זה. 

שלבי ההפרשה הם שלושה: א) הצפאלי; ב) הקיבתי; 

ג) של המעי הדק. 

השלב ה צ פ א ל י נחקר ע״י פולוב (ע״ע) ואחרים. גירויים 
שונים, כגון. טעם, ריח, מראה הסזון. וכן עצם המחשכה על אוכל 
מעוררים דרך עצבי הוואגום הפרשת חומצה מלחית ופפסינוגן 
מבלוטות גוף הק׳ וגאסטרין מהאנטרום. 

בשלב הקיבתי פועל בעיקר ההורמון גאסטרין שמופרש 
עקב התרחבות האנטרום ועקב מציאות פוליפפטידים שהם מוצרי 
הידרוליזה של החלבונים. הגאסטרין מצדו גורם להפרשת חומצה 
מלחית ופפסינוגן. כאשר ה 1-1 ת מתחת ל 1.5 , חדלד, הפרשה ההורמון. 

שלב הפעי הנו בעיקרו אינהיביטורי. סזון היוצא מן הק׳ 
ועובר את השוע־ר ומגיע לרירית התריסריון גורם להפרשת הורמונים 
שונים שכונו בשם אנטרוגאסטרון, ביניהם סקרטין ופאנקריאוזימין. 
שהראשון שבהם גורם לירידה ניכרת בהפרשת החומצה המלחית 
וכתנועתיות הק'. 

העברת המזון; תנועתיות הק׳ והתרוקנותה תלו¬ 
יות, בין השאר, בכמות המזון הנמצאת בק׳ ובתכנו. התנועתיות עולה 
עם כמות המזון בק׳. היא נעשית ע״י גלי פריסטאלטיקה. תחילת 
הגלים בקוציב (ז? 111 :ג 1 ז£:) 3 ת) הנמצא בחלק העליון של העקומה 
הגדולה של השריר הארכי. ממנו יוצאים גלי פריסטאלטיקה כל 20 
שניות, לערך, לכיוון השוער. הגל חודר משכבת השריר הארכית 
לשכבה ההקפית, ומוזחזק במשרעת שלו וכך הוא נעשה אפקטיווי 
בהעברת המזון, כשהוא מגיע לאנטרום הק׳ וכשהלחץ באנטרום 
עולה לרמה מסוימת נפתר. השוער וחלק קטן של המזון נדחף מן 
האנטרום לתריסריון, ותחר הלילה. כ 2 — 6 סמ״ק של תוכו ק׳ 
מועברים לתריסריון בכל גל התכווצות. להורמונים שונים, כגון. 
גאסטרין, והורמונים קורטיקוסטרואידיים יש השפעה על קצב הק׳ 
ומידת התרוקנותה. וכן ידוע שמבין אבות המזון עוברים סוכרים מהר 
ביותר ושומנים לאט ביותר כשהחלבונים תופסים עמדת ביניים. — 
ככל שנפח הק׳ גדול יותר. עולה מהירות העברת המזון דרכה. 

ספיגת חפרים בק׳ מועטה ביותר. ידוע שמספר סוכרים עלולים 
לר,יספג דרך הק׳; כ 10% ~ 15% מהחלבונים עוברים בה הידרוליזה 
ראשונית. עיקר עיבוד אבות המזון וספיגתם נעשה במעי הדק. 

מחלות הק׳ נגרמות ע״י סיבות מכניות, דלקתיות או 
גידול י ו ת. מביו המחלות הנגרמות ע״י סיבות מכניות נפוצר, 
בילודים המחלה המכונה היצרות השוער ( 0515 מ^ 51 ^ 1 ז 10 ןק) — 
שעיקרה התעבות שריר השוער וכתוצאה מכך נוצרת חסימה למעבר 
תוכן הק׳ לתריסריון. הטיפול במהלה זו הנו ניתוח פשוט המשחרר 
את התעבות השריר. לעתים בולעים ילדים גופים זרים כחרצני פירות 
או אוכלים שערות, ואלה עלולים לגרום לסתימה מכנית בק׳ המצ- 
ריכד, לפעמים ניתוח. בד״כ אין בליעת גופים זרים יוצרת בעיות בק׳ 
כיוון שגוף זר המגיע עד לק׳ ממשיך דרכו הלאה למעי. ו ו ל ו ו ל ו ס 
(ז.נ 1111 יו 01 ׳ו; הסתובבות) הק׳ מופיע לפעמים לאחר ניתוחים באזורי 
הבטן העליונים, ולאחר חבלה באיזור הבטן העליונד" מצב זה דורש, 
עפ״ר, תיקון כירורגי. 

מבין המחלות ה ד ל ק ת י ו ת של הק׳ השכיחה ביותר היא ״ק ל - 
קול ק"׳ — דלקת של הק׳ הנגרמת ע״י מזון מזוד,ם בחיידקים 
וד,מתבטאת בכאבי בטן וד,קאות. בד״כ אין מחלה זאת קשה והיא 
עוברת מאליה או בעקבות טיפול אנטיביוטי. פגיעות בק׳ עלולות 



33 


קבדו 


34 


להתלוות למחלות כלליות, כגון שהפח ועגבת. והטיפול בה! הוא 
עפ״ר טיפול במחלה היסודית. 

דלקת א ט ר ו פ י ת של חקי מתאפיינת באטרופיה של קפלי הרי¬ 
רית וירידה בהפרשת החימצה עד חוסר מוחלט בהפרשתה. מחלה זו 
עלולה להוליך בסופו של דבר לאנמיה ממארת מחמת מחסור בגורם 
הפנימי ואולי אף להוביל לסרטן הק׳ אם היא נמשכת שנים רבות. 
צורה אחרת של רלקת בק' היא הצורה ה ה י פ ר ט ר ו פ י ת בה 
יש התעבות בקפלי הרירית. 

הנפוצה ביותר מבין מחלות הק׳ הבלתי־גידוליות הוא הביב 
ה פס ט י הכולל את הכיב הקיבתי ואת כיב התריסריון. יש מספר 
הבדלים יסודיים בין שני סוגי הכיבים האלה. כיב התריסריון פוגע 
ברירית ובתת־הרירית של התריסריון בצורת פצע חודר. המתלה 
קשורה במעט תמיד בהפרשה גבוהה של מיץ ק׳ ~ וזו גם סיבת 
המחלה. היא פוגעת בעיקר באנשים בגילים צעירים יחסית ( 30 - ־ 50 ) . 
בגברים יותר מאשר בנשים ביחס של 7 ; 1 . ושכיחה יותר באנשים 
בעלי סוג דם ס. ובאלה שאינם מפרישים את האנטיגנים של קבוצות 
הדם במיץ הק׳ וברוק. הרבה סיבות הועלו כגורמי המחלה, בגון 
פגיעה בבלי הדם באיזור הביב. פגיעה ברירית באיזור הכיב וכיויב. 
אולם העובדה המרבזית נשארת הפרשת-יתר של חומצה מלחית 
שרוב החולים בכיב התריסריון סובלים ממנה. בצורתה הקלה גורמת 
המחלה לכאבים באיזור הבטן העליונה הקורנים לעתים לגב, באים 
בהתקפים, במיוחד בזמן מתח נפשי (ע״ע פסיכוסומסיקה) או העדר 
מזון בק' לתקופה ארוכד,. הטיפול במחלד. הוא רפואי שמרני, בגון 
דיאטות מיוחדות, בלבלה חלבית רכה, ולעתים מזומנות תרופות 
סותרות־חומצה ותרופות המקטינות את פעילות עצב הוואגוס. אם כל 
אלה אינם עוזרים או אם המחלה מופי עה בסיבוכיה הקשים: דימומים 
קשים או חוזרים, התנקבות דופן המעי, חסימה של התריסריון או 
כאבים קשים מנשוא הגורמים ממש לנכות, הטיפול הוא כירורגי, 
לרשות הכירורג מספר אפשרויות ניתוחיות החל בכריתת עצבי 
הוואגוס, שהם המקור העיקרי להפעלת הפרשת החומצה, או כריתתם 
יחד עם חלק מחק׳ תוך הקסנה ניכרת של המסה המפרישר, חומצה 
בק׳. ברוב המקר־כ גורם הניתוח לריפוי כיב התריסריין. 

כיב הק׳, לעומת ואת, פוגע בגילאים גבוהים יותר, אף הוא פוגע 
יותר בגברים מאשר בנשים, אבל רק ביחס של 1:2 . גם פה, במו 
בכיב התריסריון, יש רקע משפחתי והוא פוגע עפ״ר באנשים בעלי 
קבוצת דם ואינגו תלוי בהפרשת יתר של חומצה: להפך, בהרבה 
מן המקרים מוצאים הפרשה תקינה או אפילו פחותה מהנורמלית, 
לדעת חוקרים רבים סיבת הכיב בק׳ שוגר, מהכיב בחריסריון, ובעי¬ 
קרה בגלל פגיעה ברירית הק׳. פגיעה זאת הופכת את האיזור לחדיר 
לחומצה, ובעקבות זה מתפתה הכיב. הסימנים והמחושים דומים 
לאלה של כיב התריסריון וד,טיפול אף הוא דומה. אם ביב ק׳ אינו 
מתרפא תוך מספר שבועות של טיפול אינטנסיווי יש לחשוד בסרטן 
חק׳ ומוטב לנתחו בהקדם. 

דימומים מחק׳ עלולים לבוא לא רק כתוצאה מכיב אלא אף לאחר 
לקיחת תרופות כגון אספידין, או סטרואידים, או שתיה מופרזת של 
אלכוהול. הדימומים נגרמים מחמת כיבים קטנים ברירית ד,ק׳. כיבים 
בקי עלולים להתפתח גם לאתר כוויות קשות או חבלות. 

מחלות גידוליית של הק׳; יש גידולים שפירים וגידולים 
ממאירים של הק׳. גידולים שפירים עלולים לגרום לכאבי בטן, 
ולעתים — לדימומים. מבין הגידולים הממאירים הנפוץ ביותר הוא 
אדנוקארצינומה (הידועה בשם הכוללני סרטן חק׳). שכיחותה בין 
הגידולים הממאירים האחרים בארצות המערב הולכת ויורדת עם 
השנים! אם כי יש מספר ארצות, כגון ארצות המזרח הרחוק וסקנדי־ 
נוויה, שבהן רב מספר החולים. המחלה מתחילה ברירית ומתפשטת 
לאורו הרירית והתת־רירית לאיברים שונים בקרבת הק', או היא 
מתפשטת באמצעות כלי הלימפה לבלוטות לימפה אזוריות ורתוקות. 


הסימנים הם כאבי בטן, ירידה במשקל והקאות, ולעתים — דימומים. 
האבחון המוקדם חשוב ביותר והטיפול היעיל ביותר הוא בריתה 
כירורגית של האיזור הנגוע עד כדי כריתה שלמה של הק' והאזורים 
הסמוכים. הכל לפי התפשטות הסרטן ומקומו. — הסרטן פוגע בעיקר 
בגילאים המבוגרים ( 50 ~ 60 ומעלד,). 

.עוי .!■ 1 ^ 1965 11 ( 117 ,. 31 ז 6 ץ 10 \ 

11143 חי £1 .^ 1 ." 1 ' ;* 3 ) 196 , 11 ^ 7 ) 0 .^ז 0 <{ח^שגס 

.? . 0 ; 1967 , 1701 ( €07 11 ( 17 > ,(.ו! €41 ) . 31 61 

, 1 \ , 1 י .א ; 8 — 1967 . 7 י 1 , 01 ה €0 ^■ 0 ) 11 ז^ 1 ז 7 ו{ 4 . , 0416 נ!) 

. 1 .$ ;* 1969 , ( 77 > 1 ( 0 ^ 01 * 1 ( 1 /)״ 8 . 5 ) 1/1 / 0 1 ( 77 ^ 51/7 ,(. 605 ) 115 ו 1 ץא 
,/( 0 ^ 5711 /ס 7 -) 1 ק €1 ה 1 ו^ 1 ,(-! 61 } .מז 3 ז<\ 611 ל! 

ג.ב.־א. 


אנסומיה משווה. בחסרי חוליות הק' היא חלק 
מהמעי האמצעי. התרחבות כעין שק או שורת שקים; וע״ע מעי, 
ור׳ שם ציורים. עמי 40/39 . בקבוצות השונות המוון נטחן, נלעם או 
מסונן בעזרת שערות, בלוטות. זיפים כיטיניים המצויים בדופן הפנימי 
של הק׳. וע״ע חרקים, עמ׳ 89 ! דיונונים, עם׳ 407 ; סרטנים. 

חולייתנים. הק׳ אינה מצויד.: באזמלון (ע״ע), בעגלי־פד, 
(ע״ע). בדגים (כימרות, דגי־ראות (ע״ע]) ובמספר ניכר של דגי 
גרם (בליל־גרמיים. קרפיון]). במקרים אלה המעי הקדם׳ קצר מאד 
ועובר ישר למעי האחורי. בדגים מקבוצות אחרות מצויה ק־. החל 
מדוחיים, מוצאים ק׳ באופן קבוע; אף אם היא אינה ניכרת מבחינה 
מורפולוגית (כגון דוחיים וזוחלים ארוכי־גוף), היא ניכרת ברקמתה 
ההיססולוגית■ צורת הק׳ היא רב־גונית. בצורתה הפשוטה ביותר 
(במצב של עובר) היא מצויה אצל אחדים מבין הדגים הנמוכים, 
דוחיים וזוחלים. 

מבחינה מורפולוגית ניכרים בק־ שני חלקים עיקריים: גוף הק' 
והאיזור הפילורי ("השוערי"). עם התארכותה מתכופפת הק' ומס¬ 
תובבת סביב ציר-האורד שלה, ונוצרות בה שתי עקומות (ר לעיל, 
הק׳ באדם). בצ־בים וביונקים המעבר מהוושט לק׳ הוא חד מאד, 
ע״י התרחבותד■ הפתאומית של הק׳. כן יכול שטח הק' לגדול ע״י 
התרחבויות של כפה מחלקיה כגון בדגי-גרם, תנינים. ציפורים. 
באיזור העקומות מופיעים שקים אטומים. מבחינת הגודל עשויה 
צורת הק' להיות שונה אפילו בבע״ה שקיבתם מסוג פשוט, למשל, 
בדגי־גרם כליל־גרמיים מתפתח לעתים קרובות איזור פונדום עמוק 
בצורת א ולפעמים עם שק אטום הנמשך מהוד ה ש. לעומת זאת 
לדגים, דרחיים ארוכי־גוף, לטאות ונחשים — ק׳ ישרר, לחלוטין. 
בד״כ גדולה קיבת בע״ח צמחוניים מזי של טורפים אובלי־כל. 

הק׳ בצורתה הפשוטה היא בעלת מדור אחד, בעופות (ע״ע, עמ' 
752 ) שני מדורים ובמעלי־גרד, (ע״ע) כסה מדורים. 

מבנה היטטולוגי. המעבר בין הוושט לקי מאופיין ביזזתי 
תכונות: ( 1 ) הופעת אפיתל פשוט, רירי, גלילי או פריסמתי, מלווה 
בתאים או בלוטות הפרשה במקום האפיתל הרב-שכבתי; ( 2 ) שכבות 
שרירים. באשר לתכונה ( 1 ) יש כמה יוצאים מן הכלל: אצל היונקים, 
בייחוד מפריסי־פרסה, האפיתל הרב־שכבתי מטיפוס הוושט מכסה 
חלק מריפוד הק׳. אצל בעלי־ביב — הוא מכסה אח כולו. אצל דגים 
ודוחיים פצויי□ תאים אצידופילים בעלי גרגירים מטיפוס אחד 
המפרישים את חומ¬ 
צת המלח וגם אנזימי 
העיכול. ביונקים ב¬ 
גוף הק׳ ניתן להבחין 
בשני סוגי תאים ה¬ 
שוכנים עפ״ר באותה 
הבלוטה: תאים "עי¬ 
קריים" המפרישים 
את אנזימי העיכול 


ו ( ג _ * 

חל' ח 1 ■! 
^ 4 ■.־י 


ותאים דפניים המפ¬ 
רישים את חומצת ה* 


מיפוסיש ישונים ישל ריבית '•נקים: 1 . אי-ם; 
2 , היסיד־נסלים; 3 . הננורי•: 4 . דזלפיו: 5 , זאב: 
0 . שפן; 7 . בקר 



35 


36 


קגד! — לןמעיס פיפייוליים 


מלח. אצל הזוחלים מופיעות בליסות רב־תאיות בקבוצות, דמויות 
צינוריות, הנפתחות אל גומות הק', בדגים, דוחיים וזוחלים — באיזוד 
הפילורי מצויים תאים או בלוטות ריריות. בכל אופן, בדגים, לעתים 
קרובות. לא גיכרת החלוקה בין איזור זה לאיזור גוף הק'. 

ביונקים המבנה מסובך יותר, מופיעות בלוטות מ 3 טיפוסים 
באיזורי הק׳ השונים כפי שנמצא באדם. בטורפים ובפרימאטים 
חסרות בלוטות של איזור הקארדיה. בגמל הן מופיעות במצב של 
ניוון, בצורת תאים מפרישי מים. 

על תפקיד הק', ע״ע עבול, עמ׳ 845 < ור׳ שם גם על העיכול 
במעלי־גדה. 5 

ק 3 וט (: 01 ( 011 ; אים׳ ק ב וטו — 0 ז 0160 ), שני ימאים ממוצא 
איטלקי. אב ובנו. 

( 1 ) ג׳ון ק׳ — ס תלס; (איט׳ ג׳ובני ק. — 0 !הסגרסוס) — 
( 1450 — 1499 [')), ימאי ומגלד" יליד איטליה שעבר לאנגליה 
ב 1484 . ב 1496 העניק לו הנרי 11 ׳\ (ע״ע), מלך אנגליה, רשיון 
לתור ארצות בלתי־נודעות מעבר לאוקיאנוס ההודי ומונופולין לסחור 
עמן. נעבור שנה יצא בשיחת סוחרי בריסטול בספינד, קטנה ובה 
18 איש. 7 הפליג לאירלנד ומשם מערבה, בנסיון למצוא נתיב ימי 
אטלנטי לאסיה. הוא נחת בחופי אמריקה הצפונית, וכקולומבוס (ע״ע). 
שהקדימו בשנים מספר. האמין בטעות שהגיע לחוף הצפוני של 
אסיה. למרות שמקום הנחיתה אינו ברור ודיווחיו של קי אברו, נראד, 
שסייר כדרום לברדור, ניופנדלנד. האי כף ברטון יניבה סקושה. 
ב 1498 יצא בראש משלחת. שכללה 5 ספינות ובהן 200 איש. למסע 
נוסף, אולם כמעט שאין ידיעות על המסע ויתכן שהמשלחת אבדה, 
אפשר שמיעוט הידע על מסעות 7 נובע מפחדו של הנרי ¥11 מפני 
פגיעה בספרד בחדירה לתחומי תגליותיו של קולומבוס, ע״ש 7 נקרא 
המיצר המחבר את מפרץ טינט לורנם עם האוקיאנוס האטלנטי. 

( 2 ) ם ב ם צ' י א ן ק' — ס 3511311 ( 601 (איט ׳. 0 110 ב 1 ז 5 בל 54 ) — 
( 1476 — 1557 ), ימאי וקרטוגרף בשירות מלכי אנגליה וספרד. 
את ראשית הכשרתו כימאי רכש, כנראה. במסע שערן אביו ב 1497 
לאמריקה הצפונית. שימש כקרטוגרף של הנרי !!!יל (ע״ע) וליווה 
את הצבא האנגלי שסייע לפרננדו 11 מלו ארגון(ע״ע) במלחמתו נגד 
צרפת. ב 1526 — 1530 ערך מסע מטעם סוחרי סוויליה ומלך ספרד, 
שנועד להגיע דרך האוקיאנוס האטלנטי למזרח אסיה. אולם הוא הגיע 
לשפך נהר לה פלטה (ע״ע) באפריקה הדרומית, חקר את האיזור 
וניסה למצוא בו אוצרות בסף. בשובו לספרד הושעה ממעמדו, 
התמסר למחקר הספנות וב 1544 שרטט מפח עולם. 

ב 1548 חזר לאנגליה. נסיונותיו לגלות את המעבר הצפוני־מזרחי 
מאירופה לאסיה (ע״ע ספנות. עם׳ 249 ) לא הצליחו, אד תרמו 
לפיתוח הסחר בין אנגליה לרוסיה. 

. 1929 €{ 1 ו 01 ו!£^ 0 ^ 0 ־'\ ' 11 '! ,ת׳>,?ווז 111111 'י\\ .ן 

ר. בג. 

קבול 0 -'.<), בירת אפגניפטן והגדולה בעריה, 534,350 תוש׳ 
( 1973 ). 7 היא בירת מהיי 7 ( 4,500 קמ״ר. 1.330.100 
תוש' ב 1970 ) שבו מרוכזת בעשיירית מאוכלוסי אפגניסטן. 

7 שוכנת במזרח המדינה. ע״נ 7 (יובל האינדוס, ע״ע), בצומת 
דרבי המסחר הד,יסטוריות המחברות את הודו עם אסיה המרכזית 
והמערבית: דרך הרוחב החוצה את אפגניסטן ממערב למורת ומו¬ 
בילה דרך מעבר ח׳יבר (ע״ע) לפשור (ע״ע) שנפקיפטו, ודרך 
האורך הנמשכת מדרום אפגניסטן צפונה. חוצה את הרי הינדו-קיעז 
(ע״ע) ופגיעה לאגן נהר אמו הריה (ע״ע). העיר שוכנת במערבו 
של מישור פורה בגובה של כ 1,800 מ׳. מעל המישור מתנשאים 
בתלילות הר שררארואזה ( 2.190 מ׳) בדרום והר אסמאי ( 2,100 מ׳) 
במערב. בעיר העתיקה הנמצאת על הגדה הדרומית של נהר 7 נבנו 
חלקים רבים מחדשי במאה ה 20 . במערבה נמצא קבר באבר (ע״ע) 


מייסד שושלת המר 
גולים בה 7 ו, המוקף 
גנים יפים. העיר ה¬ 
חדשה התפתחה מסוף 
המאה ה 19 על הגדה 
הצפונית ובה נמצאים 
המרכז המפחרי, אר¬ 
מון המלר. הפרלמנט 
ומשרדי הממשלה ה¬ 
שוכנים בארמון דאר־ 
אול. בסביבות העיר 
ובעמק נהר ק׳ יש שרידי מנזרים וסטופות בודהאיים (ע״ע גנדהרה). 

7 גדלה מאד מראשית המאה ה 20 עת היו בה 60,000 תוש׳. 
האוכלוסיה מגוונת מאד מבחינה אתנית ובולטים בה פתנים. טגייקים 
ונוריפטנים. רוב תושבי העיר הם מוסלמים. פרט למיעוט הינדואי. 

7 היא המרכז המסחרי, הכלכלי והתרבותי של אפגניסטן. התע- 
שיה כוללת ייצור מזונות, טכססיל ורהיטים. תעשיית־בית ססרתית 
מייצרת שטיחים, תכשיטים ועבודות יד שונות• בעיר אוניברסיטה 
( 8,930 תלמידים ב 1974/5 ) ומכונים גבוהים לטכנולוגיה, ערבית. 
דת, אמנות, חקלאות ועוד. במוזיאון של 7 אספים חשובים ועשירים, 
בעיקר בתחומי הארכאולוגיה והאתנוגרפיה. 

הקהילה היהודית מונה 300 - 350 נפש. 

ר. בב. 

קבועים פיסיקליים (ק״פ), גדלים קבועים, המופיעים ברבות 
מנוסחות הפיסיקה. הנטיה לאיחוד תחומים בפיסיקה (ע״ע, 

עם׳ 755 ) ניזונה, בין השאר, מעובדת הופעתם של אותם קבועים 
בנוסחות מתחומים שונים, למשל, הופעת מהירות האור, נ, כקבוע 
בנוסחות האלקטרומגנטיות (ע״ע) הביאה. לתפישת האור כתופעה 
אלקטרומגנטית. הנטיה לאיחוד תרמה מצדה לחיפוש אחר קשרים 
בין הקה״ס השונים ואחר קבועים "יסודיים". 

לכאורה. ניתן לדעת מראש את מספר הקבועים היסודי'□ ולבטא 
את כל האהרים באמצעותם. למשל, מתוך מהירות האור 6 , קבוע 
פלנק ! 1 וקבוע הכבידה העולמי, 0 ניתן לבנות (מספרית) כל קבוע 
שממדיו (ע״ע מסד. ממדים) תלויים במסות, מרחקים וזמנים בלבד. 
רק הלק מהקבועים ניתנים לביטוי נוסחתי בשיטה זאת, ור׳ טבלה. 

מערכת 7 ׳פ "יםודיים" מאפשרת בהירת מערבת יחידות פיסי¬ 
קליות (ע״ע) ,סבעית״, בה ערכו של הקבוע הוא 1 . מערבות מקו¬ 
בלות מסוג זה הן: מערכת היחידות האטומית, בה הקבועים היסודיים 
הם 50 ״ רדיום האטום של ביהר, מסת הפריטון (!!׳א או מפת הביול 
של משקלים אטומיים !!!!!ג וקבוע פלנק ח! מערבת היחידות האס¬ 
טרונומית, בה הקבועים היסודיים הם מרחק בדה״א פן השמש 
(,.היחידה האסטרונומית"; ע״ע כוכבי-לכת), מסת השמש ושטף 
הקרינה ממנה. 

לאמיתו של דבר שטף הקרינה מן הקזמש. השטף המגיע לכדה״א 
("הקבוע השמשי"), מרחק כדה״א סן השמש ודומיהם אינם 
ק״פ, אלא תוצאות מדידות, לעתים ממוצעות, עיניתנות לשחזור 
ונחשבות כקבועות: וע״ע מדידה וכיול. 

חלק מהקה״ם ניתנים לקיבח• למשל, כוח 7 הפועל בין שני 
גופים ניתן לרוב לכתיבה בצורה באשר 0 הוא 

"קיבול" הגוף לאותו כוח, ז המרחק בין ועופים, ק חזקה כלשהי 
ו 0 — קבוע בעל שיעור וממרים מתאימים. כאלה הם למשל קבוע 
הכבידה העולמי ס ( 1 ז/, 1 ״׳, 1 (! 0 -=י?), קבוע הכוה החשמלי 

^ 4 = (^ 12/1 > 111 >! = ^ 1 ) ואחרים. (ע — הפרפאביליות - 

בריק מוגדרת כמספר קבוע י־ס! ויחידותיה הנרי/מ'! 

וע״ע מגנטיות, עמי 162 ). 







37 


קבועיס פיסיקלייס — קבוצדז, •כוץ 


38 


נוסחות 

הדיוק (ב חזקי]) 

הערך 

היחי־דות 

הסמול 

הקכוע 


0.0031 

1.0011506389 

מננסוני בחזר 


ד.מוםנםהםגנםי 
של האלקסריז * 


0.066 

1.5209931254 10^ 

מגנפוני ביהר 


המומנס המגנטי של 
הסרוטון (במים) • 

( 0 ג') 1 לן;^ 4 ? 12 

0,08 

1.00727661 

ע[ד £1 

י)^ 

מסת הפרוטו! * 


0.10 

0 מ 1.00866 

ג 5 נמ 3 

״^ 1 

מסח הגיסרו! • 


0.10 

1.09737312x10' 

1 /ם׳ 


קבוע רידפרג 
למסה אינסופית 


0.33 

19979250x10־■ 

ם",שנ¬ 

£ 

מהירות האור בריק 


1,5 

5.2917715x10־'= 

ם׳ 

^0 

רדיום בוהר 


1.5 

7.297351x10 ' 

- 

2 

קבוע הפיצול הדק 


3.1 

1.7588028x10'־ 

ק 1 לת/ק־ב 

6/01^ 

היחס בי! מסת 
האלקסרין למסענו 

(ש,מ 1 )/ו 1 

3.1 

2.4263096x10־'- 

ם• 


אורך נל־קומפטון 
של האלקטריז 


3.3 

'•'־ 10 א 08 ד 4,135 

נ׳אול שג׳־, קולון 

€/י 1 

קוונטוסהשטף המגנטי 


4.4 

1.6021917x10־'=■ 

קוליו 

£ 

מטען האלקטרון 


5.5 

9.648670x10' 

קדלתי/קילומול 

זן 

קבוע פרדיי 


6.0 

י 9.109558x10 

ק'נ 

>ומ 

מסח האלקטרון 


6.2 

12136.109 



יחס המסות בין 
פרוטו! לאלקטתן 


6.6 

1.660531x10־*' 

ק־־נ 

11 חזו! 

יחידת מסה אטומית 


6.6 

'־ 10 6.023169x 

!/קילוסול 

־א 

מספר אבונררר 

(.תז 2 )/ 1 }€ 

7.0 

9.274096x10 ' 

נ־אול,םםלה 

וו•/ 

מגננימ בוהר 


7.6 

6.629196x10־- 

נ׳אול',שנ׳ 

ו 1 

קבוע פלנק 

(, 1 לז 2 )/יו? 

10 

5.050951.'( 10•' 

נ׳אול/ססלה 


סננטוו גרעיני 


42 

8..314.34 

ג׳אול/קילופול/־יס׳ 

*א 

קבוע הגזים 


43 

1.380622x10— 

ג-אול/ •ק׳ 

1( 

קבוע בילצמו 


460 

6,6732x 10" 

ניוסרן גד־/ק״ב• 

ס 

קביע הכבידה העולמי 


■ ססה כזיז - 68 ח המגיח י. נזויזק •• ׳*גיאה יחםית זל 1 יגזיייוז. 


ערביפ ׳של הבועים פיסי? 5 ייש נבחרים 


ק״ם אחרים קשורים ביחידות ,.קיבול" 
חכוח, למשל, מסת המנוחח של חאלקטרון 
, 1 ז 1 ומסת המנוחה של ד,פרוםמ מסען 
האלקטרון > מגנטיז בוהר ,נ; ובד׳. 

ק״פ הקשורים ביחידות המרחק הם. 
לפשל, רדיוס האטום של בוחר 0 \■ אורד 
הגל של קרינה מסוימת (למשל. קו !ט 
בנתרן) ונד׳. 

קבוצת ק״פ נוספת נובעת מנוסחות 
האנרגיה £ בתחומים השונים של הפיסי¬ 
קה: מהירות האור ;> בתורת היחסות 
(= 0 !״=£), קבוע פלנק י 1 בספקטרוסקופיה 
(• 1 ־ 11 =£), קבוע בולצמן 11 בתרמודינמיקה 
( £7 ^=£), קבוע רידברג ־־גבתורתה- 
אטום( 11 /,״ 11 =״£) ונד׳. 

הקה״ס חסרי הממדים הם הבעייתיים 
ביותר. ידוע, למשל, שהיהס ביו מסת 
הפרוטון למסת האלקטרון (במנוחה) 
" 111 /ק 1 ו 1 , או בין המומנטים המגנטיים שלהם 
(המגנטונים) 10 (/קזז הם ק׳׳פ. דבר זה 
אינו מתיישב עם ההנחה האינטואיטיווית 
שבבל תחום בפיסיקה. מפסיק קבוע יחיד 
בעל ממדים נתרנם לביאור התופעות. נראה 
שהבנת הפיסקה הנוכחית איננה מושלמת, 
ותורות מתקדמות יותר יצליחו, אולי, למ¬ 
צוא קשרים ביניהם. תורת החבורות בחל¬ 
קיקים האלמנטריים (ע״ע) אכן מצליחה 
לנבא מסות של חדרונים מתוך ידיעת 
מסת חלקיק יחיד בקבוצה — אולם 
אין עדיין קשרים בין קבוצות שונות, כגון הלפטונים והבריונים. 

השיבות הקה״ם להבנת הפיסיקה ולבדיקת תורות שונות סצריבה 
ידיעת שיעורם בדיוק רב. שיטוח רבות פותחו למדידה מדויקת, 
אולם רובן מתייחסות ליחסים בין קבועים כגון מדידת היחס ,תז/ס 
(ע״ע אלקטרון, עמ׳ 805/6 ). היחס ;)/£ או יחסי מסות (ר׳ טבלה). 
מדידות חדישות במצב המוצק (למשל, תוך ניצול אפקט מסבאואר 
ואפקט ג׳וזפסון בזרם חילופין) מאפשרות דיוק רב ותיקון ערכים 
קודמים מוסעים. למשל, שיעורו של קבוע הפיצול הדק ס, שחושב 
משיקולים עיוניים באלקטרודינמיקה קוואנטית, היה 1/137.0388 . 
אולם ערך זה. שנחשב למדויק מאד, לא תאם את התוצאות הנסיוניות. 
הערך החדש, שנובע מתוצאות מדידת היחס 11/0 באפקט ג׳תפסון. 
1/137.03608 = 0 , אמנם נמצא מחוץ לתחום השגיאה של הערך הקודם 
1 ולכן אינו בחזקת שיפור אלא בחזקת תיקון). אך תואם את התוצאות 
הנסיוניות. תיקונים דומים נעשו בערכי 0 , ! 1 , ,סז ו סא, משנות ה 60 
של המאה ה 20 מתפרסמים מדי פעם ערכים מומלצים לקה״ס. המאו¬ 
שרים בוועדות בי״ל ומבוססים על מיצועים סטטיסטיים וחשבון 
שגיאות. בין שאלות היסוד לגבי ק׳׳פ כיום היא השאלה שטרם 
נפתרה אודות קביעותם הקוסמולוגית: האם במקומות ובזמנים רתו¬ 
קים מאתנו בקנה-מידה קוסמי יש לקה״ס אותם ערכים י 

יא. ש. 

קבוץ גליות, ע״ע שיבת צירן ועל;ה. 

קבוצה, קבוץ, חברה שיתופית מאורגנת למטרות התיישבות, על 
יסוד בעלות הכלל על הקניין, עבודה עצמית. שוויון ושיתוף 
בשטחי הייצור, הצריכה והחינוך! תרומה ארץ־ישראלית מקורית 
לדרכי ההתיישבות החקלאית ולמימוש אידאל השוויוניות. 

הקבוצ׳ה (קב׳! בתהילה רווח שם זה) הראשיונה. דגניה (ע״ע), 


נוסדה ב 1909 בידי קבוצת פועלים שקיבלו על עצמם, בעקבות 
שביתה. ניהול חווה שהיתה בבעלות ההסתדרות הציונית (ע״ע א״י, 
עמ׳ 313 ). עד סוף מלה״ע 1 קמו קיבוצים (קי) מעטים נוספים. בשנות 
ה 20 , בימי העליה השלישית, הוקמו ק" רבים בידי עולים יוצאי 
תנועות הנוער ,החלוץ״ (ע״ע). בשנות ה 30 וה 40 היה הק׳ לצורת 
הד.תיישבות היהודית העיקרית בא״י. בזכות יתרונות הארגון השי¬ 
תופי, נוכה התנאים הבטחוניים. החקלאיים והמשקיים הקשים. 

בתקופת המאורעות והפרד הערבי בשנים 1936 — 1939 עלו ק" 

על הקרקע באזורים מרוחקים ממרכזי היישוב היהודי תוך אבטחה 
מיידית של המתיישבים מפני התקפות הערבים. צורה חדשה זו 
שכונתה .חוסה ומגדל", נדרשה בעיקר מפני שההתיישבות 
הישנה לא היתה יעילה בגלל התנגדות ערבית אלימה, מייד עם 
העליה על הקרקע. בשיטת .חומה ומגדל" יצאו עם שחר, בלוויית 
נוטרי משטרת היישובים, שיירות בלי-רכב עמוסות מתיישבי הק׳ 
החדש, מאות מתנדבים שבאו לעזור, אהליב, חלקי מבנים מוכנים 
וחמר-התבצרות. עם ערב הושלמה הקמת היישוב שהוקף הומת-מגן 
ונשלט ע״י מגדל שבראשו זרקור. בדרך זו נקבעה עובדת העליה 
על־הקרקע ובאותה עת גם אובטחה נקודת ההתיישבות. חלוץ יישובי 
.,חומה ומנדל" (חנוכה. תרצ״ז) היה ק׳ השומר הצעיר תל־עמל 
(ביום ניר־דוד) בעמק בית-שאן, וסמל לגבורה ולהלוציות היתה 
הקמת חניתה (ע״ע) בגליל המערבי. יישובי "חומה ומגדל" הרחיבו 
את גבולות ההתיישבות העברית והגבירו אח בטחון היישוב. וע״ע 
הגנה. עס׳ 405 . 

ובד עם הקמת המדינה היו הק״ כ 50% מכלל היישובים החקלאיים 
היהודים וכ 8% מהאוכלוסיה היהודית. התרומה המעשית של הק" 
בקליפת ה ע ל י ה הושפעה מההרכב החברתי ומארצות המוצא של 
העולים. מיד לאתר פלה״ע 11 ולאחר הקמת המדינה הגיעו רבים 






39 


קבוצה, ק: ץ 


40 



היבוץ תב־עמל (כיום ניר־רוד), הראשוז ליישובי חיסת וסנרל נעמק בית־שאו 
(׳זב״לו 


מניצולי השואה לק". לעומת זר, פחת חלקס של דיק" בקליעת 
העליה ההמונית בשנות ה 50 . שהיתה ברובה מאסיה ומאפריקה 
ושלא הסתגלה למסגרת הרעיונות המחייבת של הק׳. חלקם של 
הק״ בכלל האוכלוסיה ירד ( 2.8% בסוף 1974 לעומת 7.9% ב 1948 
ו 5.0% בסוף 1953 ) ודיואט קצב גידולם. מסגרות ממלכתיות הופקדו 
על התפקידים הבטהוניים שמילאו עד אז הק" על בסים התנדבותי, 
והסתמנו מגבלות להמשך התפתחות החקלאות שהיחד, הענף הכלכלי 
הראשי בק". 

בשנות ה 60 ובראשית שנות ה 70 חל מפנה במגמות אלה. גבר 
קצב הגידול של הק" עם הצטרפות הבנים הבוגרים והשינויים בהרכב 
העליה. הק" קולטים חלק גדול יחסית של העולים מארצות אמריקה 
הלאטינית ואמריקה הצפונית (אולם רק מעטים מעולי בריה״מ). 
בין 1962 ל 1972 עלה מספר החברים בק״ ב 30% . הוקמו מפעלי 
תעשיה רבים וקצב התיעוש עלד, אף על השיעור המקובל במדינד, 
והק" הפכו מאותן שנים ליישובים חקלאיים־תעשייתיים. מאז מלחמת 
ששת הימים הובלטה מחדש התרומה הבטחונית של קיבוצי הספר 
וניכר הייצוג המרשים (ד.רבה מעל משקלם בכלל האוכלוסיה) של 
בני ק" בהתנדבות ליחידות נבחרות בצה״ל. 

התנועות הקיבוציות עוסקות בגיוס חברים לק". וחלק מד,ק" 
מנהלים מערכת הסברר. כדי להביא לידיעת המעוניינים את האפ¬ 
שרות להצטרף לק׳. בשנים האחרונות ירד חלקם היחסי של בוגרי 
תנועות הנוער בישראל ובחו״ל המצטרפים בקבוצות מאורגנות, 


הק״ לפי ההשתייכות הארגונית ( 974 1 ) 


אלפיה) 

אוכלוסיה 

פ 

ישיב 


צירה •יד •ב 

ו 

ביישובים 

חדשים 

ביישובים 

ותיקים 

סך הכל 

חדשים 
(מ 1948 ) 

ותיקים 

(עד 

1948 ) 

סוהסק 

והשתייכות 

ארגונית 

27.3 

66.6 

93.9 

93 

134 

7 מ 

ס״ה 

10.0 

22.7 

32.7 

35 

40 

75 

הקיביז הארצי 

1.1 

21.5 

29.2 

26 

51 

דד 

איחוד הקבוצות 
והק־ביצים 

6.8 

18,2 

25,0 

21 

4 ג 

55 

הקיבוץ המאוחד 

1.8 

2,7 

4,5 


5 

11 

הקיבוץ הדתי 
(הפועל המזרחי) 

0.4 

1.1 

1.5 

2 

3 

5 

העובד הצייני 

0.5 

0.4 

0.9 

2 

1 

3 

פועלי 

אגודת ישראל 

0.1 

- 

0.1 

1 

- 

1 

ללא השתייכות 
ארגונית 


ועלה חלקם של מבוגרים המצטרפים כבודדים או עם משפחתם. 

ה " ה כ ש ר ו ת " המורכבות, ברובן. מבוגרי תנועות הנוער החלו¬ 
ציות, בארץ ובחו״ל, מקבלות את הכשרתן בק" ומשרתות בצה״ל 
במסגרת הנח״ל (נוער הלוצי לוחם). 

אידאולוגיה והבדלים תנועתיים■ ייחוד מערכת 
הערכים הקיבוצית הקל על הסחגלות הק" לתנאים משתנים. אפיי־ 
נית לק׳ המודעות הרבה לערכים עליונים של חברד, חלוצית: 
שוויון, שיתוף וערבות הדדית המונחים ביסוד הדפוסים ור,נורמות 
של הק׳. 

מייסדי הק״ הושפעו מנסיון הקומונות שהתקיימו במאה ה 19 
בעיקר באה״ב ושמעוטם המשיכו להתקיים גם במאה ה 20 (ע״ע 
אגדה שתופית! סוציליזם, עט- 566/8 ). בשלהי שנות ה 60 התחדשו 
הנסיונות להקים קהילות שיתופיות באה״ב, ועתה משמשים הק" כדגם 
לאחדות מקהילות אלה. קיימים קשדים הדוקים גם עם תנועות 
דומות ביפן. ואולם, הק" הראשונים נבדלו מנסיונות אחרים של 
קומונות בעולם בהיותם פרי חיפוש לתשובות שהעלתה המציאות 
הא״ית ללא היצמדות לתבניות מוגדרות (אף שהיו כאלה: תכנית 
גדוד העבודד, (ע״ע], .,הקב׳ הגדולה" של ש. לביא |ע׳׳ע 1 ). 

הקב" הקטנות שראשיתן בעליד. השניה הושפעו מזרמים אנר- 
כיסטיים ומהסוציאליזם הקהילתי ודגלו במסגרת חברתית מצומצמת 
ואינטימית ובמשק חקלאי טהור! ואילו חלק גדול מקיבוצי העליה 
השלישית הושפעו מהזרם המרכסיסטי המהפכני וממהפכת אוקטובר 
ודגלו בארגון ארצי ריכוזי ור,מוני שיעסוק בכל תחומי העבורה 
והייצור. 

בקיבוצי השומר הצעיר (ר׳ להלן) הדגישו את חינוך האדם, את 
מערכת היחסים החברתיים ואת תפקיד הק' במאבק הפוליטי, אגב 
חתירה לגיבוש השקפה רעיונית ופוליטית המשותפת לכלל חברי ד,ק׳ 
(עקרון הקולקטיוויות הרעיונית). משקלו של היסוד הפוליטי גבר 
בכל התנועות וב 1951 חל על רקע זה פילוג בק׳ המאוחד (ר׳ להלן). 
כיום מותנה חריפות ההבדלים בין התנועות וגובר שיתוף הפעולה 
ביניר,ם במסגרת של ברית התנועה הקיבוצית שהיא מעין 
ארגון־גג. 

תמורות במבנה ה ח ב ר ת י. הק" היו בראשיתם חבורות 
קטנות של צעירים ממוצא חברתי ותדבותי דומה. המלוכדים 
באמונתם בערכים משותפים ומזדדרם עם תפקידם החלוצי-משימתי. 
כיום הק" הם קהילות, בהם חיים במשותף גילאים שונים בני 
2 — 3 דורות ויוצאי ארצות ותרבויות שונות. זיקת הפרט אל הק׳ 
מתווכת ע״י קשריו עם קבוצות משנה חברתיות (בגון קבוצות גיל, 
קבוצות מוצא, קבוצות עבודה). החשובד, בין קבוצות המשנה היא 
המשפחה, שאינה יחידה כלכלית, צדכגית וחינוכית מיוחדת, אך 
בולטים תפקידיה הרגשיימ-סולידריים. בק" הוותיקים המשפחה 
הטיפוסית היא רב־דורית. ומשקלה עולה על המקובל בחברה 
המערבית המודרנית וביו יוצאי אירופה ואמריקה בישראל: שיעור 
גירושין נמוך, שיעור ילודה גבוד" גיל נישואין נמוך. 

האשד, נהנית בק׳ מעצמאות כלכלית ומשוויון בזכויות ובתנאי 
החיים. אולם למרוח הנוחיות (העדר קשיי גידול ילדים, העדר תלות 
כלכלית בבעלים) לא הסתמנה סטיה מהד.פדדה הקלאסית בין עבודות 
ותפקידים המקובלים כמתאימים יותר לגבדים (עבודות בהן נדרש 
כושר פיסי וכושר ארגון) ולנשים (בעיקד חינוך, פקידות נמוכד,- 
יחסית). כיום שוקדים בק׳ על שיפוד תנאי העבודה של הנשים ועל 
הרחבת האפשרויות להתפתחות אישית ומקצועית. 

הבטחת זיקת הבנים לק׳ מושגת בעיקר ע״י הקשרים החבר¬ 
תיים עם בני גילם וכן ע״י הזיקה הרעיונית המטופחת בתקופת 
החינוך. רוב הבנים חיים בק״ בהם נולדו. כ 30% ויותר מהבנים עזבו 
את הק"! הסיבות לבך בעיקר אישיות (נישואין עם בן־זוג שלא 
רצה לחיות בק׳. רצון במקצוע שאינו מתאים לק׳). 








41 


י,בזצדז, קכיץ 


42 


שילוב הצעירים בתפקידי ריכוז מינהלי וציבורי נעשה עפ״ר 
באופו הדרגתי בלי לדחוק את רגלי הוותיקים. גם יציאת הזקנים 
ממערך התעסוקה נעשית בהדרגתיות ע״י צמצום שעות העבודה עם 
ר,עליה בגיל. אולם גם בקי. כמו בחברה המערבית. אין מייחסים 
חשיבות מיוחדת לנסיון הזקנים ואין להם מעמד מיוחם. 

עבודה. ארגון ודמוקרטיה. לתחום העבודה נודעת בק' 
משמעות ערכית מרכזית ולא רק כלכלית. ואולם ערכי העבודה 
העצמית ניזוקים. כי יש ק" הנעזרים בעבודר. שכירה, בעיקר 
בתעשיה. נעשה מאמץ לצמצם אח ממדי התופעה. 

קיום עקרון ש ו ו י ו ן ה ע ר ך של העבודות נתקל בקשיים נוכה 
ההתמחות הגוברת. מתמעט הרצון לעסוק בעבודות בלתי מקצועיות, 
ובהעדר שכר אישי גובר הרצון להעשרת תוכן העבודה. לתחושת 
יצירה והשניות ולאפשרויות להתקדמות מקצועית■ מנסים להתגבר 
על כך ביצירת מערכת להשתלמויות מקצועיות, סדרי חילופין לע¬ 
בודות שאינן מבוקשות ומאמץ לצמצמו ע״י מיכון. בכל ענפי 
העבודה — גם במפעלי התעשיה — נהוגה החלפת בעלי תפקידי 
הניהול בפרקי זמן קבועים. בעלי התפקידים נבחרים ע״י צוותי העו¬ 
בדים שבידיהם גם הסמכות לקבוע את מריניות הענף. 

הניהול והארגון הפנימי בק' מבוססים על עקרונות של דמו¬ 
קרטיה י ש י ר ה ללא שלטון אדמיניסטראסיווי. לכל החברים 
האפשרות להשתתף בר.כרעות המתקבלות באסיפת החברים 
הנערכת כל שבוע והם יכולים להשתתף בבחירת נושאי־התפקידים, 
הנבחרים בד״כ לשנה אחת בלבד. 

החברות בק׳ היא רצונית ובפני כל חבר פתוחה האפשרות לעזוב, 
ולכן לא ניתן לכפות על החברים הגשמת החלטות האסיפה או ד,מוס¬ 
דות, הנוגדות את דעתם. קבלת המרות הקיבוצית מותנית אפוא 
בדמת ההזדהות של החבר עם הק׳ ובמידת התחשבותו בדעת חבריו. 
מורכבות המערכת המשקית וד,חברתית וגידול מספר החברים צמצמו 
את משקלה של האסיפה ובחלק מן הק" אף ירדד, ההשתתפות בה. 
לכן גברו החיפושים אחרי מסגרות אחרות (כחוגי-בית ושכלול 
מערכת התקשורת) כתחליף לאסיפה. 

ארגון הק׳ מושתת על ועדות העוסקות בביצוע (תרבות, 
בריאות וכדי) ובתיאום (מזכירות, ועדת משק). נושאי התפקידים 
המרכזיים הם המזכיר, רכז המשק, הגזבר ורכז העבודה. בד״כ אין 
התחרות על מילוי תפקידים ואף רווחת נורמר, של סירוב למלאם. 
עם זאת נע אחוז ממלאי התפקידים וחברי הוועדות, כל שנה, בין 
40% מהחברים (בק■ הגדולים) ל 60% (בק" הקטנים). 

צריכה, חיניד והרבות. סדרי הצריכה השיתופית מבו¬ 
ססים על אחריותו של הק׳ לסיפוק צרכי החברים. רפת החיים 
הכללית נקבעת באופן קולקטיווי, ואילו סיפוק צרכי הפרטים נעשה 
מתוך התחשבות בצרכיהם המיוחדים. ארגון הצריכה בק' מבוסם על 
אספקת שירותים ומצרכים ישירה והחבר חפשי לקבוע את הכפות 
הדרושה לו. כתחומים אחרים ניתנת לחברים הקצבה כספית והם 
חפשים להשתמש בה כחפצם. 

חבדי הק׳ סועדים את ארוחותיד,ם בחדר-ד,אוכל המשותף. 
לאחרונה נהוגה בחדרי־האוכל בק" רבים ההגשה העצמית המאפשדת 
בחירה אישית יותר. 

במרבית הק" חיים ילדי הק׳ מרגע היוולדם בבתי-ילדים (שבהם 
חדרי־שינה וחדרי משחק ולימוד) בתנאים קומונליים, בכמעין מיקרו־ 
ק׳ ולעתים אף מטפחים פשק קטן, והם מבלים מספד שעות עם 
הוריהם אחרי סיום העבודה, הטיפול והחינוך בקבוצת ילדים בני 
אותו גיל נתונה בידי מחנכים שהוכשרו לכך. עם קבוצת הגיל 
עוברים הילדים ממסגרת חינוד אחת לשניה עד סיום ביה״ס התיכון. 
בביה״ס היסודי משולבים בשעות הלימוד גם שעות עבודה. היחסים 
בין המחנכים והחניכים הם שוויוניים ולא דשמיים. על תפקיד הק" 
בעליית הנוער, ע׳ כרך ר. עם׳ 1019 . 


בניגוד להשערות קודמות לא נמצאו במחקרים הוכחות לתוצאות 
שליליות כתוצאה מההפרדה בין הילד לאם בגיל הרך ואף נמצא 
כי לפעילות מחנכים אחרים, בצד האם, השפעה חיובית על התפתחות 
כושר התפיסה של בני הק', 

בשנים האחרונות גדל מספר בני הק" הלומדים במוסדות ל ה ש¬ 
כלה גבוהה ושיעורם מתקרב לשיעור כלל הסטודנטים במדינה. 

בק׳ פעלתנות תרבותית רבה, ונוצרו בו דפוסים מקוריים 
לחגי ישראל (במיוחד טקס ליל הסדר וההגדות לפסח המיוחדות). 
לזמר ולריקוד העברי ולספרות העברית החדשה. פותחו בלים רבים 
ליצירד, עצמית — מקהלד" תזמורת. להקות חובבים. התפתחות 
אמצעי התקשורת ההמונית וד,תרבות ההמונית מקשים על המשך 
פיתוח היצירה העצמית בק" וגם הם הופכים לצרכני תרבות. 

מנ. רי. 

היסודות המ ש ק י י ם של הק׳ מבוססים על היותו מגוון (משק 
חקלאי ולא־חקלאי): בעל משק מעורב, רב-ענפים (גידולי שדה 
!פלחה־בעל, מספוא-שלחין, כותנה וכד׳], מטעים (הדרים, נשירים, 
זיתים!, בעלי-חיים ורפת, לול. סרגה, כוורת!); אינטנסיווי 
(הגידול בתפוקה נובע מהגברת כוח הייצור ולא מהגדלת השטח 
המעובד); יצרני ושירותי (ד,םספק את מרבית השירותים 
לפרט); קיימת ש ו ת פ ו ת-עבודד. (בניגוד לעבודד. אינדיווידוא¬ 
לית); מיכון וטכנולוגיה גבוהים. יסודות אלה משוקעים ביסודות 
החברתיים שעיקרם: משק עצמי השייך לעובדים ומשק 
גדול (לא משפחתי, הנד,נח מיתרון ריכוז העיבוד ור,תמחות); 
קומונה מלאד, (שוויון ע״פ הצרכים: כל אחד תורם לחבדה לפי 
יכלתו וכל אחד מקבל מהחברה לפי צרכיו); משק שאינו מסייג 
את גידולו. 

הק״ מעבדים כ 48% ( 1.15 מיליון דונם) מכלל שפח גידולי־ 
השדה, אך יותר מ 60% משטח גידול-ד,סדה בשלחין( 376,000 דונם); 
כ 30% (כ 30,000 דונם) פהמקשה; כ 22% משטח המטעים ( 165,000 
דונם). 

בכוח העבודה שבק״ (ב 54.400 נפש; 1974 ) מספר שווה של 
גברים ונשים. התפלגות כוח העבודה (באחוזים): חקלאות ־- 29.2 ; 
תעשיה — 19.4 ; מסחר ושירותי הארחה — 10.5 ; שירותים קהיל¬ 
תיים — 13.3 ; שירותים אישיים ואחרים — 20.8 ; תחבורה — 4.4 ; 
אחרים — 2.4 . 

על המבנה הפיסי של חצר משק הק׳, ע״ע חקלאות. עמי 930 — 
934 , 938 . וע״ע א״י, עמ׳י 825 — 835 ; כפר, עמ׳ 1003-1001 . 

מ. 


בתחילה נועדה ה תעשיה בק׳ לספק את צרכי הק" ולספוג 



יבת כבשים בקיבוץ עריד (לי; 1 יח העתלנזח הממיצרתית׳ 




43 


קכוצה, קסץ 


44 



נד רריטים נקיכיץ הז 1 רע (לשכה ר.עח;גות הצמעלחית) 

עודפי כוח־אדם בעונות חקלאיות שקטות ומאוחר יותר — להציע 
פתרון לבעיות חבדתיוח: מקומות עבודה לאוכלוסיה שאינה מסוגלת 
לעבוד בחקלאות, לאובלוסיה מזדקנת ולאוכלוסיד. צעירה המבקשת 
אתגרים טכנולוגיים וארגוניים מורכבים יותר ממה שהחקלאות 
מציעה. עד קום המדינה היתה ההכנסה מהתעשיה בק״ ( 126 מפעלים, 
1,200 עובדים) ב 29% מכלל ההכנסה ( 19% ב 1937 ). מסוף שנות 
ה 50 ותחילת שנות ד. 60 , כשר,דביק הייצור החקלאי בישראל את 
הביקוש למוצרי חקלאות, בעיקר בגלל הגדלת הפריון. שיפורים 
אגרוטכניים וד,גכרת עתירות ההון בחקלאות, הופנתה כמעט כל 
תוספת כוה־האדם בק" לתעשיד,. באותה תקופד, היתד. אף תשואת 
ההון בתעשיה גבוהה יותר מזו של החקלאות וכן גם היעילות 
והרווחיות. 

ב 1974 היו 259 מפעלי תעשיה (בהם עבדו 10,800 עובדים, מד.ם — 
5,650 חברים) ב 200 ק״, 30% מהם — מפעלי מחבת ודפוס 1 22% — 
פלסטיקה וגומי ( 38% מכלל ענף תעשיה זה בישראל) 1 , 1044 — 
השמל ואלקטרוניקה! 8% מזון 1 7% — עץ ורהיטים ( 23% מכלל 
ענף תעשיד. זה בישראל). 6% — טכסטיל ועור 1 17% שונות. 
לעומת שנים קודמות עלה שיעור מפעלי הפלסטיקה. הגומי, האלק¬ 
טרוניקה והמתכת וירד שיעור מפעלי הטכסטיל, העץ. המזון והכימי¬ 
קלים. ב 1974 השקיעה התעשיה הקיבוצית 197 מיליון ל״י ( 9.8% 
מכלל ההשקעות במשק). מזה — 39% קיבוצי האיחוד! 36% הק׳ 
הארצי! 21% — הק׳ המאוחד. ס״ה המכירות של התעשיה הקיבוצית 
באותה שנה — 1.670 מיליון ל״י( 5.7% מכלל ערו התפוקד. התעשיי¬ 
תית בישראל). היצוא ( 1975 ) — 75 מיליון דולר ( 6.1% מכלל 
היצוא מישראל). 

האילוצים החברתיים והטכנולוגיים של התעשיה בקי מקורם 
בכפיפות המפעל להנחיות הערכיות של מוסדות הק׳ בענייני הקצאת 
כוה־אדם, שיתוף עובדים בהכרעות. חילופי מנהלים ובד.יטים הכל¬ 
ליים של סמכותיות והירארכיה שאינם נדרשים בחקלאות (שיחידות 
הייצור בה קטנות) באותה סידד, שהם נדרשים במפעל התעשייתי 
(שבו יש יתרונות לגודל). אעפ״ב עמדה התעשיד. בק" במרבית 
האילוצים ושפרה על רווחיותה. למגבלות הניהול שכפתה על עצמה 
נמצא פיצוי בתחושת ההזדהות החזקה של החבר העובד במפעלו 
וחותר למיומנות גבוהה. ואכן פריון העבודד, במפעל שבק' עולה על 
הממוצע המקביל בתעשיה הישראלית. בעיית הגודל מצאד. פתרונה 
בהתרכזות המפעלים הקיבוציים בגודל הבינוני ( 10 ־ 100 עובדים). 
הנראה באופטיפלי. 69% מכל המפעלים הקיבוציים הם בקבוצת 
גודל זד. ( 1973 ). 

משנעשה מפעל התעשיה בק׳ מטרה כלכלית בפני עצמה. בתקל־ 


אות. עלה מספר השכירים הממלאים את מקום החברים והגיע 
ל 47.7% ( 1974 ). מסתבר שלפחות בשנות הסד יגבר כוחם של 
היתרונות הכלכליים הנובעים סהעבודד. השכירה על הרתיעה האיד־ 
אולוגית להעסקתם 

הק׳ שוב אינו יישוב כפרי אלא יישוב ווקלאי-תעשייתי המרבה 
לד.שקיע בתעשיה. מגמה זו זהה לכווני התפתחות הכפר בארץ 
ובעולם. י. דו. 

השפעת 'ד.ק׳ כאורח־היים וכאידאולוגיה חרגה הרבה מעבר 
לרישומה החברתי בא״י ושימשה נושא למחקרים, לביקורות ול- 
הערצד,. בשל סגוליותו החברתית-חלוצית נודעה לק׳ חשיבות בערו 
חינוכי לנוער בא״י ובהו״ל וכמקור למנהיגות לתנועת הפועלים 
ולמדינה! לאחרונה ניכרת התרופפות בשתי תכונות אלו. הרבו 
לד.תייחס למרקם החברתי החדש שנוצר בק׳ ובעיקר בחנו את יכלתו 
לשנות את תחושת החברה כלפי היחיד ואת התמסרות היחיד לענייני 
החברה. הרבו לבחון את שיטות החינוך המשותף הקיבוצי ואת יכלתו 
לשנות מוסכמות חברתיות. מרבית התחומים החברתיים האלה 
ואחרים הם בתהליכי השתנות והסתגלות מתמידים. ואולם, מה שכבר 
השיגד, החברה הקיבוצית בתחום האידאלים הקומונליים עולה על 
המצופה ועדיין שרירה הגדרתו של מ. בובר על ד,ק׳: משימה יהודית 
נועזת, דוגמה לאי־כשלון. מ. 

בק׳ הארצי (הקבדרא) .,השומר הצעיר", ברית קיבוצי 
השוהיצי, מאוגדים ( 1975 ) 73 ק״ ובהם 32.700 נפש. מייסדיו היו 
יוציאי תנועת הנוער החלוצית "השומר הצעיר" (ע״ע [ה] שומר 
הצעיר) שעלו מפולניה ומגליציה. לראשונה. ב 1919 . ב 1920 נוסד 
הק׳ הראשון של השוה״צ, שהקים ב 1922 את משקו בבית-אלפא, 
לרגלי הגלבוע שבעמק יזרעאל. ב 1927 כבר היו בארץ 6 ק" של 
ד.שוד,״צ. את הקבה״א יסדו 4 מהם; ק׳ "ב" (כיום משמר העסק), 
ק׳ הרצליד, (מרחביה), ק׳ עין־גנים (עין שמר) וק' "ג" (מעברות. 
שנוסד ע״י עולי השוה״צ מגרמניה). מועצת היסור התקיימה בחיפה 
באפריל 1927 . ק׳ בית-אלפא הצטרף לקבד,״א רק ב 1940 . 

בחיווסדו קיים הקבה״א משק חקלאי קטן אהד. ב 1974 הגיע 
ערך הייצור החקלאי במשקיו ל 610 מיליון ל״י. עד קום המדינה 
ראה הקבה״א בפיתוח החקלאות את תפקידו החלוצי הבלבדי! כעת 
פועלים ברוב קיבוציו גם מפעלים חרשתיים שערך ייצורם ( 1974 ) 
605 מיליון ל״י. 

הק' בעיני הקבה״א הוא יתידת-היים אוטונומית, המקיפה ומטפחת 
את כל תהומי החיים: המשק. החברה. התרבות, הפוליטיקה והחינוך. 
לפי תפיסתו הק' הוא בעת-ובעונה-אחת מכשיר בידי העם והמעמד 
להגשמת הציונות, המאבק המעמדי ובניינה של חברה סוציאליסטית 
וגם מטרה לעצמו — אבטיפוס של חברה הוציאליסטית בישראל. תוך 



הניכר. ויג״ה־צנ-־עזת בקינו־ז נד־צפלאה י־ל־דכת ! 7 ע 7 ,י:ות הפםי: 1 ית'ת 1 







45 


קכו*ה, קגזץ 


46 


גיבוש רעיוני מתמיד וחפשי רפיפות הדמוקרפיה בכל תחומי החיים 
הוא חותר לגיבושה של השקפת עולם משותפת מלוכדת. 

עולמו האידאי של הקבה״א נבנה על הציונות החלוצית בסוללת 
דרד לעליה המונית, הסוציאליזם, הק/ שילוב מפעל ההתיישבות 
והמאבק הפוליטי, עצמאות מדינית־יהודית תוך חתירה לשיתוף 
יהודי־ערבי, קיום בטחון המדינה תור חתירה מתמדת לשלום. 

בהכירו שרק השותפות הלוחמת בין המתיישב והעובד השכיר 
בעיר ובכפר, בכוחה להבטיח את עתידו של המפעל הציוני, היה 
הקבה״א מובן בראשיתו לאיחוד כולל על תנועת הפועלים, איחוד 
פרוגרמטי שעיקרו — הנאמנות לציונות חלוצית ולסוציאליזם לוחם 
ומגשים (מועצת משמר העמק, 1930 ). לאחר שאיחוד זה לא קם, 
הוקמה ב 1936 "הליגה הסוציאליסטית", שהיתה לשותפו הפוליטי 
הנאמן של הקבה״א. ב 1946 נוסדה ע״י שניהם מפלגת "השומר 
הצעיר״, שהשתתפה ב 1948 בהקמת מפלגת הפועלים המאחדת 
(ע״ע). הקבה״א הוא חלק בלתי נפרד ממנה. 

הקבה״א ריכז מראשיתו את מאמציו בתינוך ילדיו, בהאמינו 
שהאדם הפעיל והיוצר נושא באחריות לבניין החיים השיתופיים. 
ביסוד החינוך המשותף הונחו המסורת של תנועת הנוער 
החינוכית ומגמות החינוך החדיש. נושאו ומכשירו היא חברת 
הילדים בהדרכת המחנכים. הלימודים מיוסדים ככל האפשר על 
שיטת הנושאים, שמטרתה להקנות השקפת עולם מדעית כוללת ולא 
רק ידע, ולפתח את עצמאותם הלימודית כיסוד לעצמאותם הרוחנית. 
ב 6 הכיתות הראשונות מקיימים הק״ חברות ילדים בביתם. ב 6 
הכיתות האחרונות מתחנכים הילדים והנוער במוסדות חינוך גדולים 
יותר, שבהם חברת הנוער היא נושא החינוך. כל מוסד קשור כ״קן 
השוה״צ" לתנועה החינוכית של ה״שוה״צ בישראל". המוסד החינוכי 
הראשון נבנה ב 1931 במשמר העמק. כיום פועלים 22 מוסדות חינוך 
שרובם משותפים לק" אחדים. ובהם חברות ילדים ונוער מכיתה ז׳ 
ועד י״ב. 6,300 בנים ובנות השתלבו בבר כחברים בקיבוציהם. 
ב 1967 הוקם גרעין הבנים הראשון שמטרתו הקמת ק׳ חדש. 

בפרוץ מאורעות 1936 היה ק' השוה״צ תל־עמל (ניר דוד) הרא¬ 
שון ליישובי "חומה ומגדל" (ר׳ לעיל). קיבוצי השוה״צ היו בין 
פורצי גבולות ההתיישבות דרוסה: גבולות. נגבה, נירים, רוחמה. 
בימי מלה״ע 0 שירתו הרבה מחברי הקבה״א בנוטרות, ביחידות 
הצבא הבריטי ובבריגדה. הקבה״א היה כין בוני ומקיימי חפלמ״ח 
(ע״ע). חבריו היו פעילים בארגון ההעפלה וה-בריחה" והיו בין 
הצנחנים שהוצנחו באירופה הכבושה בידי הנאצים (ע״ע פרטיזנים). 

קיכוצי השוה״ע יד מרדכי. נירים ונגבה לחמו בגבורה נגד הצבא 
המצרי במלחמת העצמאות ובלמו את התקדמותו. ובצפון מנע ק׳ 
משמר העסק בעד צבא קאוקג׳י מלפרוץ לעבר חיפה. 

לקבה״א סמינר להשכלה רעיונית־חברתיח בגבעת חביבה. והוא 
מקיים יחד עם הק׳ המאוחד ואיחוד הקב" והק" סמינרים להכשירת 
גננות ומורים. לקבה״א עתונות פנימית ענפה: "הדים לשאלות החברה 
הקיבוצית״. ״החינוך המשותף", .,השבוע בקי הארצי״ ועוד. ב 1931 
הקים את ״ספרית הפועלים״ שהוציאה עד כה למעלה מ 1,000 ספרים 
בתחומי היצירה הספרותית והמדעית. ב 1962 הוקם המכון לחקר 
תקיפת השואה "מורשת" ע״ש מרדכי אנילביץ׳, והוא הסו״ל של 
כה״ע "ילקוט מורשת". 

המוסד העליון של הקבה״א הוא הוועידה, המתכנסת אחת ל 3 
שנים, ומועצות נבחרות, המתכנסות אחת לשנה. הוועידה בוחרת 
בוועד־פועל. הפעול" השוטפת מתנהלת ע״י מחלקות, המודרכות 
ע״י מזכירות הועה״פ■ המכשיר הכספי המרכזי, לעזרה הדדית בין־ 
קיבוצית, היא ,.קרן השוה״צ". בני הק" הוותיקים מתגייסים לשנת 
שירות נוספת על שירותם בצה״ל לעבודה בק" הצעירים, בני 
הדור הצעיר בקבה״א מאורגנים בחטיבה צעירה (ח״ץ) ולה, יחד 
עם הח״ץ במפ״ם, עתון "החותם". ׳.א.הז. 


באיחוד הקב" והק" מאוגדים ( 1975 ) 86 ק" (מהם 5 של 
תנועת הנוער הציוני) ובהם 35,800 נפש. האיחוד הוקם ב 1931 ע״י 
איחוד "חבר הקב' והק"" שהתפלגו מהק' המאוחד. 

האיחוד רואה כחובתו להשתלב במפעל בניו הסדינד" יישובה, 
בטחונה וקליפת העליה, מתוך הזדהות עם שאיפות התנועה הציונית 
הסוציאליסטית וההסתדרות הכללית של העובדים בישראל. מוסדות 
האיחוד: הוועידה (הנבחרת ע"׳ כל חברי האיחוד ומתקיימת 
מדי 4 שנים) קובעת מדיניות בשאלות התיישבות. מדינה וחברה 
קיבוצית: המרכז מורכב מנציגי השלבים ומתכנס פדי חדשיים; 
מזכירות המתחלפת כל 3 שנים. 

האיחוד מלל הן את הקב" הראשונה (דגניה ובנרת) והן את הקב" 
שנוסדו אחרי מלחמת יום הכיפורים (אפיק, כפר חרוב. קליה וקטורה) 
שנוסדו ע״י תנועות נוער מהארץ ומהגולה. היישובים מפוזרים בכל 
הארץ; רבים בספר (הנוכחי או לשעבר). 

האיחוד פיתח שירותים לפתרון בעיות חברה ולפיתוחם האישי 
של החברים, נם באמצעות פעילויות אמנותיוח: באמנויות הפלסטיות, 
במוסיקה (מקהלת האיחוד, הגבעתרון, התזמורת הקאמרית של כל 
הק״), ובענפים שונים במסגרת כלל־קיבוצית: בדרמה (בימת הק׳). 
במחול (להקת המחול) ובספורט. כה״ע "ידיעון" מסייע בפעילות 
רכזי התרבות ביישובים. 

הילדים (כ 10,000 ), עד גיל 18 . מתחנכים במסגרות הפתוחות 
לניסויים שונים. החינוך היסודי ניתן ב 10 בת״ם משוהפים־אזוריים 
או בכל ק׳ בנפרד (כ 15% מהתלמידים הם ילדי חוץ). קיימים 12 
בת״ס אזוריים לחינוך על-יסודי שרובם משותפים עם הקבהמ״א 
(מיעוטם עם הקבה״א) ואף בהם לומדים (כ 30% ) ילדי חוץ (בני 
מושבים, בני עליית הנוער ואחרים). האיחוד מקיים גם מעון לילד 
החריג — "נוה צאלים", בי״ס לילדים קשי־ליפוד (בגבעת־חיים־ 
איחוד) ו 8 תחנות לייעוץ והדרכה מטפלים בילד ובמשפחה. בני 
האיחוד חייבים ב״שנת שירות" נוספת על תקופת שירותם בצה״ל, 
בה הם פועלים בעיירות פיתוח, ביישובים צעירים או בתנועות הנוער 
הקשורות לאיחוד: "הצופים" ו״הנוער העובד והלומד" ־- בה גם 
מאורגנים בני האיחוד. בחו״ל פועלות התנועות: "הבונים", ,.למרחב", 
"יהודה הצעיר" ותנועת הנוער הרפורמית. 

האיחוד שותף בשני הסמינרים הכלל קיבוציים: "אורנים", ליד 
קרית טבעון, המשולב באוניברסיטה של חיפה, ו״סמינר הק"" בת״א, 
המכשירים מטפלות, גננות ומורים לכיתות יסוד והמשך במקצועות 
השונים. ב״כ שותף האיחוד עם שאר התנועות הקיבוציות בקורם 
הגבוה לחקלאות ולכלכלה בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה 
העברית ברחובות ובקורסים למרכזי משק, גזברים. והנדסאים 
המתקיימים במדרשת רופין ובקורסים לעובדים סוציאליים ועובדים 
קהילתיים. כ 1,000 מחברי האיחוד לומדים במוסדות על-תיכוניים 
שונים במדינה. 

כד,"ע של האיחוד הם: ״ניב הקבוצה" - ■ רבעון עיוני; "איגרת 
לחברים״ — שבועון; ״איגרת לחינוך״ — דו-ירחון; ״עלה״ ■ 
בטאון חטיבת הנוער; ״שדמות״ - - במה לענייני תרבות, שהועמדה 
לרשות קבוצת צעירים מהתנועות הקיבוציות. 

קיבוצי האיחוד מעבדים 492,000 דונם. םה״כ הייצור החקלאי 
הסתכם בס 625 מיליון ל״י ( 1974 ). בקיבוצי האיחוד כ 100 מפעלי 
תעשיה ( 1974 ), שהכנסותיהם הסתכמו בכ 450 מיליון ל״י. ארגונים 
כלכליים מרכזיים של האיחוד: ..קרן האיחוד בע״ס״ - לעזרה הדדית 
בין יישובים; ״לעת גבורות בע״מ״ — קופת-גמל של האיחוד וח¬ 
קי הדתי; ״משקי האיחוד בע״מ״ — ארגון הקניות של הקב". כ״כ 
שותף האיחוד בחברת ,.ייצור ופיתוח בע״מ" המעבדת קרקעות 
ומפעילה בתח״ר (כגון "פרי הגליל" בהצור! ומקימה תעשיות בק" 
צעירים. 

האיחוד מקפיד על הפרדה בין חברות בו לביו חברות מפלגתית. 



47 


!כוצה, קגוץ 


48 


90% מחבריו הצביעו בבחירות האחרונות בעד מפלגת העבודה. 
ורבים מחבריו מסלאיס תפקידים מרכזיים בהנהגתה. מעקרונות 
המאפיינים את האיחוד: פתיחות בארגון הקהילה הקיבוצית בענייני 
החינוך היסודי, התיכון והגבוה! ארגון הסדרי צריכה; יחם חיובי לדת 
(בתכ״נ. כשרות) והתאמה לצרכי העליות השונות. 

חמשת קיבוצי "הנוער הציוני• קשורים לאיחוד בחברות מלאה 
זולת קשריהם המיוחדים לתנועת ,.הנוער הציוני". שלועיח קיבוצי 
"פועלי אגודת ישראל" קשורים לאיחוד בקשר מנהלי בלבלי בלבד. 
הקבה״ד קשור בעיקר למוסדות הכלכלה של האיחוד. לאחרונה דנים 
באפשרות שילובם של המושבים השיתופיים באיחוד. האיחוד שואף 
לאיחוד כל התנועות הקיבוציות על בסים הכרה בצורות המגוונות 
של הק' על יסודות משותפים עקרוניים. נ, גי. 

ח קי המאוחד (הקבהמ״א). ארגון ק" ארצי הדוגל ב״הקמת ק" 
גדולים ופתוחים. על יסודות אחדות העבודה העצמית והשכירה! 
אחדות החקלאות, המלאכה והחרושת! אחדות הגלויות ושילוב דורות 
ביישוב אחד". ראשיתו ב״משק הגדול" עין־חרוד מיסודו של "גדוד 
העבודה״ וגיבושו הארגוני בוועידת פתח־תקוה ( 1927 ), בה נתאחדו 
עין־חרוד עם קיבוצי עולים ונוער ישראלי במושבות. ב 1929 נצסרפו 
אליו ק" נוספים. תקנותיו נוסחו בוועידת פתח־תקוה ובוועידת 
יגור ( 1936 ). 

האוכלוסיה ב 1975 הגיעה לב 25,000 נפש ב 55 יישובים. גבעת־ 
ברנד ( 1,600 נפש) הוא הגדול בקיבוצי הארץ. שטח הקרקע המעובד 
משתרע על 50 אלף דונם ומספר המפעלים התעשייתיים מגיע ל 45 
ולהם מחזור כספי בסו 500 מיליון ל״י בקירוב. 

הקבהמ״א רואה עצמו כתנועה התיישבותית־רעיונית, שביסודה 
תפיסה ייחודית על דרך בניין הארץ וחברה עובדת שנוסחה בהח- 
לסות ועידת גבעת־ברנר ( 1955 ). מכאן העיקרון של סרות כל 
התנועה על יישוביה, ומתן אוטונומיה כספית ואדמיניסטראטיווית 
לכל יישוב. מנהיגותו הרוחנית והמוסרית של י. טבבקין (ע׳יע) 
הטביעה את חותמה על דרכו ועולמו הרוחני. 

יישובי הקבהמ״א פזורים בכל האזורים והגבולות. מיקומם נקבע 
תמיד לפי המשימות החלוציות של התקופה. ביזמתו קם אחרי 
מלחמת ששת הימים ( 1967 ) היישוב העברי הראשון ברמת-הגולן. 
..בעיקרים האידאולוגיים" שאוסרו בוועידת גבעת־ברנר נאמר: 
,.א״י בגבולותיה הטבעיים היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, 
והמרחב לעליה, להתיישבות ולהתגשמות המפעל הציוני". בין חברי 
הקבהמ״א מצויים ממייסדי תנוער. הפועלים העברית וראשיה. ממעצבי 
ההגנה, ממפקדי מלחמת השחרור. סופרים ואמנים. חברי כנסת 
ושרים. הקבהמ״א מילא תפקיד חשוב במערכות ההגנה וההעפלה 
ובמאבק עם שלטונות המנדט. תפקיד מיוחד מילא בהקמת הפלמ״ח, 
באחזקתו ובטיפוחו. חבריו נפנו עם ראשי המתנגדים לתכנית חלוקת 
הארץ ( 1937 ). שליחיו עיצבו את דמות תנועת ה,.חלוץ" (ע״ע). 
רוב חבריו נמנו עם האגף השמאלי והמכסימליסטי במפא״י. ולאחר 
פילוג מפא״י ( 1944 ) שימשו חברי הקבהפ״א גרעין לסיעה ב', אח״ב 
אחדות העבודה (ע״ע), שנתאחדה ב 1948 עם השומר הצעיר במס¬ 
גרת מפ״ם. 

גיוונו התנועתי של הקבהמ״א גורם למאבקים חברתיים ופוליטיים 
בתוכו. עם החרפת המאבק הפוליטי בין מפא״י ומפ״ם החריפו היח¬ 
סים גם בתיר הקבהמ״א. לאחר שהקים המיעוט הפפא״יי שבין חבריו 
( 35% ) מוסדות משלו לפעילות חינוכית וחברתית. נוצר קרע שהביא 
לפילוג (מועצת נען, 1951 ). יישובים בהם היה רוב למפא־י פרשו 
מן הקבהמ״א והקימו, יחר עם חבר הקב". את איחוד הקב" והק" 
(ר׳ לעיל). ארבעה נוספים. שכמחצית חבריהם נטו למפא״י — 
חולקו (בתוכם עיו-חרוד, אשדות-יעקב). הקבהמ״א. ששאף מתמיד 
לאיחוד תנועת הפועלים. היה פעיל בהקמת מפלגת העבודה היש¬ 
ראלית (ע״ע) שכמעט כל חבריו נמנים עמה. 


הקבהמ״א מקיים רשת מפעלים כלכליים ומוסדות חברה ותרבות. 
.קרן הק׳" ו״משקי-הק׳" הם המכשירים העיקריים לפעילותו המש¬ 
קית. .,אפעל״ — המרכז הסמינריוני להשכלה גבוהה ולהכשרת 
פעילים; .,מבפנים״ — רבעון עיוני! ,.בקיבוץ״ — שבועון. כן 
קיימים בטאונים לרור הצעיר, לענייני חינוך. תרבות ועוד. הוצאת 
הספרים שלו פרסמה כ 700 ספרי מקור ותרגום! ,.בית יצחק קצנל- 
סון" בק׳ לוחמי-הגטאות משמש מוזיאון ומרכז מדעי לחקר השואה 
והמרד. בעין-חרח־ קיים ה-משכו לאמנות". לקבהמ״א קשרים עם 
מספר תנועות נופר: ,.דרור־הסחנות העולים", ,.הנוער העובד וה¬ 
לומד" בארץ ו״דרור" בחו״ל. ש-. דד. 

הקיבוץ הדתי (הקה״ד), איגוד הקב" של הפועל המזרחי 
(ע״ע מזרחי ופועל המזרחי) קם ב 1935 מהתלכדות 3 קב" דתיות 
שהוקמו ע״י יוצאי "ברית חלוצים דתיים" בגרמניה (רודגם. בפר 
יעבץ, רמת השומרון), והחלוץ המזרחי בפולניה (קבוצת שח״ל). 
פטרת ההתאגדות ייצוגית וחברתית; עזרה הדדית, הכוונת ענייני 
הדת, ההינוד והעליה, קביעת התור להתיישבות ונד׳. מוסדות 
הקה״ד: המועצה. הפזכיחת המורחבת, המזכירות הפעילה וקרן 
הקה״ד, המכשיר לעזרה הדדית. הקה״ד משתייר לברית התנועות 
הקיבוציות. 

ב 1975 השתייכו 13 קב״ לקה״ד ובהם 4,840 נפשי. 

עיקד התפתחות הקה״ד חלה לפני ייסוד המדינה; עד 1940 נוסדו 
7 קב״, ועד 1948 עוד 9 . להתיישבות הגיעו 10 קב״. 3 בעמק בית- 
שאן: טירת-צבי (ע״ע), שדה-אליהו ועין-הנצינ, 3 בהרי חברון: 
נפר עציון, משואות יצחק (ע' ערכיהם) ועין-צורים, 3 במבואות 
עזה: בארות יצחק, סעד ונפר דרום, וקבוצת יבנה (ע״ע). ב 1948 
הוקמו; שלוחות, בעמק בית-שאן. לביא, בגליל העליון. במלחמת 
העצמאות נמצאו רוב יישובי הקה״ד במוקדי הקרבות בהיותם 
בשולי ההתיישבות היהודית: 6 יישובים נהרסו כליל, כ 7% מן 
האוכלוסיה המבוגרת נהרגו במלחמה. הקב" שביתן נהרס יושבו 
מחדש. הקה״ד התאושש באיטיות רבה, ורק בשנות ה 60 התגבר 
על קשייו וקבוצותיו הן מהמשגשגים שביישובי התנועה הקיבוצית. 
ב 1966 נוסדה עלומים, במבואות עזה, ואחרי מלחמת ששת היפים 
התיישבו 2 קב" בגוש עציון, כפר עציון וראש צורים ומעלה גלבוע 
על הגלבוע. הקה״ד מקיים האהזות בכפר דרום. 

רעיון הגשמת חיי תורה ועבודה בחברה מאורגנת בעלת 
עקרונות מחייבים. הנחה את הקה״ד מראשיתו. מתוך אמונה, שרק 
חברה בזו מסוגלת לתרום לפתרון הבעיות החברתיות והדתיות 
בימינו, לעומת זאת. ראה הפועל המזרחי דאז בק׳ רק שלב מעבר 
לקראת מושב עונדים. 

הקה״ד, כחילוני, מתבסס על עקרונות השיתוף בייצור ובצריכה, 
שוויין. ענודה עצמית וחלוציות, אד מדגיש, גם בתחומים אלה. את 
הקשר עם חדת: מצוות שבין אדם לחברו, מוסר הנביאים וראיית 
חז״ל את טיב יחסי-אנוש וסדרי חברה מתוקנים ("לפנים משורת 
הדק״ וכד׳}! ומבחינת ההתייחסות לבעיות זמננו — בדרך הרעיונות 
של ה ס ו צ י א ל י ז ם ה ד ת י ו״תורה עם דיר ארץ". את יסוד הזיקה 

לא״י ולמפעל ההת¬ 
יישבות תולה הקה״ד 
במצווה הדתית של 
יישוב א״י, ונכר ש¬ 
קיום המצוות בשל¬ 
מות אפשרי רק בה. 

ממלחמת ששת הימים 
הושם הדגש על הצד 
הדתי־משיחי והלאומי 
במשנת הקה״ד, על 



בית־הינפת בהינויו שרה־אליר״ו 




49 


קבוצה, קברן — קבדצה חברתית 


50 


חשבו! הצד החברתי-פנימי. רעיונות ,.א״י השלמה" קנו להם שביתה 
בקב". במיוחד בצעירות. אך לרגל חילוקי הדעות לא הכריעו מוסדות 
הקה״ד בדבר. 

מלבד הקשר עם הדת תרם הקה״ד לעקרונות הק׳ הכללי את 
פיתוח התפיסה שהרמוקרטיה היא גורם יסודי ועצמאי בשיטת הקב' 
ולא רק פועל-יוצא של השיתוף. הקה״ד שם דגש חזק על הצורך 
להגדיר את ערכיו ולסייגם מערכי החברה הכללית וניסה שיטה 
עצמאית בשאלת הקניין בקב". שאינה נבחנת מצדה החמרי, 
אלא גם מהבסים דתיים (קיום מציות כחובת גברא) ואנושיים 
(כבטוי ליחסים בין בני־אדם). מטרה סגולית לקה״ד היא הקמת 
ציבור דתי עצמאי, שרק הוא עשוי להביא להתחדשות דתית כיום. 
ביטויים לכך: הגישה העצמאית לחגיגה יום העצמאות (הקה״ד 
הוציא לשם כך ..סדר תפילות" מיוחד).שחרור בני הישיבות משירות 
בצה״ל (הקה״ד מתנגד לשחרור בני הישיבות. בגלל ההיבדלות 
מהכלל ואי־מילוי החובות כלפיו וחילול השם הנגרם מכך) וגיוס 
הבנות (הקה״ד לחם נגד עמדת הרבנות, שהטילה איסור מוחלט 
על גיוס זה). צורת השבת והחגים וסדרי התפילה בציבור מאפיינים 
את ההווי הפנימי בקה״ד, שאלת הרב בקב" מלווה את הקה־ד 
מראשיתו ועדיין לא נפתרה. היא מצביעה על המתח שביו הקה״ד 
והציבור הדתי שמחוץ לק", ציבור שאליו משתייך הקה׳יר מבחינה 
רעיונית ומעשית. 

הקה״ד היה בין מייסדי עליית הנוער (ק׳ רודגם), ושותף למפעל 
זה גם היום. הקה״ד קלט את קבוצת הנוער הדתי הראשונה ( 1934 ) 
וביזמתו נוסדו "כפר הנוער הדתי" ליד נפר חסידים, הסקטור הדתי 
במקוה ישראל (ע״ע) ומוסד "הודיות" ליד קבוצת לביא. לקה״ד 
תפקיד מרכזי בתנועת הנועד הדתי "בני־עקיבא", וחלק ביסוד הישיבה 
.כרם דיבנה״ ליד קבוצת יבנה. לקה״ד 5 בת״ם (ביבנה, בשדה- 
אליהו, בסעד, בלביא ונבארות־יצחק), ובהם כ 1,600 תלמידים 
(נ 500 אינם מבני הקב"), 

הקה״ד פועל במסגרת הפועל המורחי והמפד״ל, והוא שהקים 
אח האגף השמאלי במפד״ל — סיעת .למפנה״. מ 1971 ניתק הקה״ד 
את קשריו עם .למפנה״. בטאונו; ״עמודים״ (מחרצ״ח עד תש״ט: 
,.עלונים׳׳, ומתשי״א עד תשס״ז: "ידיעות הקה״ד"). י״ל כירחון. 

מש. או. 

לדמותו החברתית של הכפר העברי (כיכסוזיוו), תש״ו,־ מ. ביבר. 
נתיבות באיטופיה. תש״ז י ח. דריו־ררבקין. ההברד, האחרת. 11961 
ע. עפר, הברה בצמיתחהי תש״ר 1 ׳ 1 . גילן. החיניד המשרתף. 1961 ז 
ע. גדין. נוזיבי היק׳ והיקב׳, א—ב•. תשי״ח—תשכ״ז: ר. כהן. הייעיב 
הקיביצי, יהודית וההלייכים, תשכ״ט! ח. ברקאיי. מלאי ההין בסשין 
הקיבוצי 6 ג 19 — 1965 , תשכ״סי הנ״ל. בללי־החפעיל של מערכת' 
הייצור של הק׳(אקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ד■ 16 ). חשל״או 
י*. טלמורגרבר, יתיד והברה בקי, תש״ל: י. רינג, הק׳ והעתיד, תשל׳א: 

מ. רוזנר, הירארכיה ודמוקרטיה בתעשיה הקיבוצית (דיסרטציה). 
תשל״א; נ. גילומב^ד. כ״ץ. הק׳ כמערכת הברתית פת־חה. תשל־׳א: 

ל. שעשוע- י. גולדשמידט, ההתפתחות הכלכלית של הק" בענות 
הששים, 1972 ; א. איפיר. הק׳ בתנועת העבודה, תשל״ג 5 ג. מ. קרסל, 
,.מכל אחד לפי יכולתו״, ריביד כי.ול שיוויון בקי. 4 מ 1 ! מ. פינם. ה^ 
כדרך חיים, תשל״ה! ד, רוזולין. התפתחות המבנה האזורי בתניעה 
הקיבוצית: הבמיססוציול-גיים, תשל״הז ..>{ !),{ז /מ. 0 ז 1 ין 8 .}לן 
111 ) , 11 ( 13 ) 5 .( ;־ 19/1 1 * 1 ,. 111 ; 1958 

£111£$ מ׳/ן 2 ־׳?ע ,תמהחז 311 ? .!לן ; 1960 . 1 *^ 0611 ■(!< 

; 1966 י/ן 

,^ 51£ ׳ו 0 ת £3 ; 1964 ,..) 1 €^ו / 0 !(^ק 1 ויו^ 0 ו 61 ו 8 ,מ-יפ^גס.£ 

; 1969 ־/^/ / 0 .מזו 0 ל £€11011 . 6 ; 1966 ,.) 1 * 1 ^ 1 * 1 11€ } 

:^ 116 >>ו 81 .א/ ,(. 00 ) ,. 10 ; 1965 ,.) 1 מ* ^מ;׳ 4 ו 0 ־ז 7 ) . 1 

,* 1971 ,..) 1 1 ז* 1 / 1 ו 1 ^ 011£ ^ 1 ^ 1 * 11 ) 11 ו%(ז 0 ^ ,ש 1 ז{ 1,10 ״ 1 ; 1971 ,)^ 6 ^* 0 * 
; 971 ! מ/ין/זס/^. מ/ /ה 0 ! 1 ) ,זשהל״א . 1 ׳< 

,■ 1161 ( 51101 ,( - ־!שי^נד ״ 1 ; 1972 ,(. 0 ס) • 811111 . 8 

. 1975 1116 1 * 1 

קבוצה חברתית (אנג׳ קפס־נא). הצירוף של שני בני-אדם או 
יותר, המקיימים דפוסים קבועים של שיתוף־פעולה חברתי 
המתאפיין בקיום מטרה קבוצתית, בדפוסי ארגון ופעולה מוסכמים, 
בנורמות התנהגות ובקריטריונים של השתייכות. לחברי ד.ק־ תכונה 


או תכונות משותפות! הם מודעים לכך שכמה ממטרותיהם ומתחומי 
התעניינותם תלויים זה בזה! הם רואים עצמם כמרכיבים ישות 
מוגדרת והם משפיעים זה על זה במאמציהם להשיג את מטרותיהם 
המשולבות. יש המוסיפים על םימני־הנר אלה את הימשכות הקיום 
זמן מסוים, שמולידה התפתחות מערכות של נורמות חברתיות הפווס־ 
תות תזמנחרת את פעולות־הנומלין בין החברים. ומערכת תפקידים 
שבמסגרתם נועדו לכל אחד פעולות, זכויות והתחייבויות. 

חוקרים מסוימים מדגישים הבטים שונים של חיי הק׳. למשל: 
יחסי המסיבה והדחיה הבין־אישיים בקרב חברי הק' (ג׳. ל. מורינו)! 
הסיפוק שחשים חברי הק' מעצם קיומה ופעילויותיה (ב. מ. בס ): 
נורמות התנהגות משותפות וסבנה תפקידי הנוצר בעקבות הנורמות 
(ט, מ. ניוקאם)! פעולת־הגומלין החברתית (אינטראקציה) שביו 
חבריי. (ג'. ם■ הומאנז! ד. פ. ויילז). 

הגדרת הק׳ המקובלת על החוקרים בשטה הדינמיקה הקבו¬ 
צתית — שהוא שטת המחקר העיקרי בפסיכולוגיה החברתית 
בתחום הק״ — היא זו שהושפעה מתפיסת ק. לוין (ע״ע), שלפיה 
התלות ההדדית היא המרכיב העיקרי בקיום הק׳ וטיב התלות מהווה 
גורם מרכזי המשפיע על סוג הק', דפוסי פעולתה וקשריה עם ק" 
אחרות. 

יש המסווגים ק״ לפררמליות ובלתי־פורמליות. לראשוניות — 

ק" שקיימת בהן הברות אישית בין חברי הק' (המשפחה [ע״עז, 
קבוצת משחק של ילדים, ידידים) לעומת משניות — איו בהן בהכרח 
הכרות אישית אינטימית (כגון, ארגונים חברתיים) — ולקטנות 
(פחות מכ 50 חברים) לעומת גדולות. ק" מתאפיינות לא רק לפי 
גדלו אלא גם לפי מבנן, הקריטריונים להכרה בקיומן. לכידותו 
(־־מידת ליכודן, מ־״־״״לסס), יעילותן. סביבתן, צורות פעילות־ 
הגומלין בין ההברים, מסוירותיהן, עצמת ההתקשרות בין החברים, 
דפוסי ביקורת הדדית וכיו״ב. ק" מתאפיינות גם לפי תפקוהן או 
המפגרת החברתית שבה הן פועלות, וכאן מבהינים בין ק" עבודה, 
ק" ידיחת, ועדות. מועדונים, חבורות־ר 1 זוב, ק" דתיות וכד'. 

חוקרי הדינמיקה הקבוצתית ממקדים את מטרות עבודתם התאור־ 

טית והמחקרית בעמידה על טיבן של ק", הוקי התפתחותן, היחסים 
בין יחידים לק". בין ק" לביו עצמן ובינן לבין מוסדות חברתיים 
שונים. 

היסטוריה של המחקר. היסודות הואשוניס לחקר ק" 
הונחו בתחילת המאה ה 20 בעבודות סוציולוגים כצ׳. קולי(ץט 1 .) 00 ס) 
דירקם וזימל (ע׳ ערכיהם). ופסיכולוגים כסקדוגל וונט ח. פרויד 
(ע׳ ערכיהם), שהתייחסו בעבודותיהם לאפיונים ולתהליכים קבוצ¬ 
תיים שונים. במיוחד יש לציין את עבודותיו של זימל, המצביעות 
על ההשפעה הרבה שיש לגודל הק' על אפיה ועל התפתחות היחסים 
בין חבריה, רק בשנות ה 30 החלה הפעילות המחקרית בנושא דק" 
להתגבש ולהופיע בתחום עצמאי, עם פרסום במה עבודות חשובות 
מאת מ. שריף, ניוקאם וויס (טהג)¥ג.? .¥\). בראשית שנות ה 40 
קיבל חקר התפתחותן וטיבן של ק", כתחום מוגדר ועצמאי, תנופה 
חשובה נוספת בעקבות עבודתו של לוין בסרכי למחקר הדינמיקה 
הקבוצתית במכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס (נוסד 1945 והועתק עם 
מוחו של לוין, ב 1947 , לאוניברסיטת מישיגן). כ 10 שנים היה המרכז 
לדינמיקה קבוצתית מרכו גדול לעבודת מרבית החוקרים החשובים 
בשטח זה. במסגרתו נחקרו בין-היתר נושאים כמו הלכידות הקבו¬ 
צתית, המנהיגות, הכוח וההשפעה. תוצאות מחקרים אלה פורסמו 
במספר רב של עבודות (ר׳ ביבל', ספרם של קארטרייט וזנדר). 
למרות ההתרחבות חרבה שחלה בחקר ק״ בשלהי שנות ה 40 ובשנות 
ה 50 לא חלו עד היום שינויים מהותיים בצורות, בגישות ובנושאי 
המחקר השונים. 

מגמות וגישות תאורטיות בדינמיקה הקבוצתית. 

א) תאורייתהשדה. עיקרה ההנחה, שההתנהגות היא תוצאת 




51 


קבוצה הכרתית — קבוצות, תורת ה־ 


52 


מכלול הגורסים המשפיעים זה על זה נפעולת־גרמלין, ושאפשר 
לתאר אותם כשדה של נוהות הנקרא .,מרהב חיים" או "מרחב 
חברתי". התכונות המבניות של השדה מיוצגות ע״י מרעזגי□ סשסת 
הטופולוגיה ותורת הק" (במתמטיקה), והתכונות הדינמיות (הפעילות 
והשינויים החלים בשדה) מתוארות בעזרת מושגים משטח הפסיכולו¬ 
גיה; ב) ת א ו ר י י ת פ ע ו ל ת ־ ה ג ו מ ל י ן (האינטראקציה) 
— לפיה מאופיינת הק' והמתרחש בתוכה ע״פ מערבת פעולת־ 
הגומלין שבין חבריה. בגישה זו נעשה נסיון לפתח ולהסביר את כל 
הנעשה בק׳ בעזרת 3 מושגי־יסור: הפעילות, פעילות־הגומלין(האיג־ 
טראקציה) והרגש (סנטימנט); ג) הגישה הסוציומטרית 
עוסקת בראש־וראשונה בבחירות הבין־אישיות של חברי ק׳/ בחירות 
אלו משקפות נטיות משינה ודחיה בין־אישית, או העדפות להתאג־ 
דויות על בסיסים מסוימים (מי מעריה לעבוד עם מיי). מבחירות 
אלו ניחן ללמוד על מבנה ההתאגדויות בק", המתואר בד״כ נגרף 
הנקרא סוציוגרמה; ד) התאוריה הפסיכואנליטית מיסודו 
של פרויד שימשה כגישה מרכזית בהרבה ענודות שישמו מושגי־ 
יסור פסיכואנליטיים, כגון; הזדהות. רגרסיה, סבגנונייהגגה ותהליכי 
תת־ההכרה הנלתי־מורעים לניתוח התנהגות של ק" ושל יחידים 
במסגרות קבוצתיות. (וע״ע פסיכואנליזה, עמי נ%); הו גישות 
מתחום הפסיכולוגיה הכללית מוצאות את ביטוין בעבו¬ 
דות המשתמשות בתאוריות של הנעה (מוטיבציה), למידה ותפיסה. 
מנין אלו חשובות במיוחד התאוריות הקוגניטיוויות (הכרחיות), 
המדגישות את חשיבות ההבנה והצורה שבה מידע משפיע על 
התנהגות. 

נושאי מחקר ודיון עיקריים נדינמיקה קנוצ־ 
תיחהם: 1 )לחציםלאחידוחוקונפורמיות; 2 )לכי־ 
ר ו ח קבוצתית — המבטאת את משיכות הק׳ לגני חבריה. הלכידות 
היא תוצאת הכוחות הפועלים על חברי הק׳ להישאר בקבוצתם; 
3 ) כ ו ח ו ה ש פ ע ה הם מושגי־יסוד להבנת תופעות ותהליכים שינים 
כדוגמת עליית מנהיגות, התהוות קואליציות וריבוד; 4 ) המנהי¬ 
ג ו ת נחקרה תקופה ארוכה כתולדה של תכונותיו האישיות של ה¬ 
מנהיג. לאחר שמחקרים רבים מאד לא הצליחו לזהות תכונות אישיות 
מסוימות המאפיינות מנהיגים יעילים, התמקד המחקר במנהיגות 
כתופעה קבוצתית, הכוללת את תהליד חלוקת העבודה והמשימות 
(הפונקציות) המנהיגותיות שבה. בגישה זו נחקרו הגורמים והתוצאות 
של ריכוז משימות המנהיגות בידיו של אדם אחד לעומת פיזור( בין 
מספר מנהיגים; 5 ) י ע י ל ו ת ע נ ו ד ח ה ק' ו ת פ ו ק ח ה; 6 ) יח¬ 
סים בין ק". — וע״ע סוציולוגיד״ עמי 557 , 559 . 

^■^( $11 ״ 01 ( :והץ 701 ו}, !!) 100 ? 1 ו 1€110 וז-) 1 ח 1 ,{ 0 ) 63 .ז .מ 

;(! 95 [ ,^) 0101 ה 0 הזו 1 ^ )ז/ 7 ,גוזבוחסא . 0 . 0 ; 1950 ,ןק 11 <ד 01 011 או 5 )ס 
, 1 ק^ 01 יו 0 / 0 ^ 101011 <€^!*! ) 4 >*ל 
. 1972 14 < 0 קווס■!!) ,■!סחוסזצ . 0 . 1 —תשל״ב 

ע. וי. 

קבוצות, תורת ה" (תה״ק; ץזם 111£ ז*), ענף של המתמטיקה 
העוסק בקבוצות, נקודת המוצא למושג הקבוצה היא הגדרתו 
של ג. קנטור (ע״ע) שקבוצה הנה כל צירוף של עצמים מסוימים 
ומובדלים, שמקורם בהסתכלות (בנסיון) או במחשבה, לחטיבה אחת. 

לתד,״ק מעמד מיוחד במתמטיקה. לא רק שמושגים יסודיים של 
תה״ק הנם מושגים מרכזיים בענפים רבים, אלא שניתן לפתח את כל 
המתמטיקה מתוך תה״ק. כלר, אפשר להשתמש באכסיומות של 
תה״ק נדי לבנות את כל העצמים המתמטיים והמשפטים שרוצ-ים 
להוכיח על עצמים אלה נובעים במישרין או בעקיפין מאכסיומות 
תה״ק. בפרט אפשר לבנות בתוך תה״ק את המספרים הטבעיים, 


השלמים, הרציונליים. הממשיים והמרונכים וכן את המרחב הגאו- 
מטרי ה "-ממדי. כ״ב את הפונקציות הממשיות והמרוכבות, את 
הסדרות האינסופיות של סספדים ופונקציות ועוד עצמים מתמטיים 
רבים. בדי לקבל קיום של עצמים אלה אין צודך להניח קיום עצמים 
שאינם קבוצות ואפשר להניח שכל עצם מתמטי הוא קבוצה. תה״ק 
יבולה לשמש מסגרת לכל המתמטיקה מפני שכל התורות המתמטיות 
ניתנות לפיתוח בתוך תה״ק מבחינה הגיונית. אולם. מבחינת הלך 
המחשבה. בחירת הבעיות ושיטות הפתרון, אין הענפים השונים של 
המתמטיקה כפופים כלל לתה״ק. 

תה־ ק האלמנטרית. אם צ/ היא קבוצה ו צ אחר העצמים 
שנאספו לקבוצה זו אזי אומרים ש צ הוא איבר של 4 ״ או ש 4 . 
מנילה את צ, ומסמנים 4 6 *. כל קבוצה נקבעת ע״י איבריה, 
כלר אם לקבוצות ו 8 בריוק אותם איברים אזי 4 ו 8 הן קבוצות 

זהות. סימון מקובל לקבוצה שאיבריה הם 1 ,...,ל , 3 הוא { ז.ל,ב). 

למשל, את הקבוצה שאיבריה הם 4,2 , 1 מסמנים ב [ 2 , 4 , 1 !. 

יחס פשוט בין קבוצות הוא יחם ההקפה. אם כל איבר של 4 
הוא גם איבר של 8 . אזי אומרים שהקבוצה 0 מ ק י פ ה אח הקבוצה 
4 , או ש 4 מוקפת ע״י 0 , או ש 4 קבוצה חלקית ל 8 . 
ומסמנים 4£8 . למשל. { 1,2,4 } 5 { 1,4 }; { 3,3 } £{ 3 }. 4 . היא 
קבוצה חלקיתםמשל 0 אם 4£8 ,אבל 4 איננה כל 8 . בקבו¬ 
צות, אפשריות מספר פעולות פשוטות: פעולת האיחור: פ 11 4 
(קרי: 4 איחוד עם 8 ) היא הקבוצה המכילה בדיוק את כל 
איברי 4 ואת כל איברי 8 . למשל { 1,3,4 } = { 1.4 } 11 { 1,3 }. 
פעולת החיתוך; 8 ח 4 (קרי: 4 היתוך עם 13 ) היא הקבוצה 
המכילה בדיוק את כל העצמים המשותפים ל 4 ול 8 . למשל 
( 1,2 } = ( 1.2,4 } ח{ 1,2,3 }. פעולת ההפרש: פ ~ 4 (קרי 4 
פחות 6 ) היא הקבוצה המכילה בדיוק את כל איברי 4 שאינם 
איברים של 6 למשל { 1,4 } = { 2,3,5 } ~ { 1,2,4 ). 

התורה המתמטית העוסקת בתכונות האלגבריות של יחם ההקפה 
ושל פעולות האיחור, החיתוך וההפרש של קבוצות נקראת בשם 
אלגברה בוליאנית (ע״ע נול, ג׳ורגי). לתורה זו נודעת חשיבות 
רנה הן בשטחי המתמטיקה הטהורה, כגון הלוגיקה המתמטית, והן 
בפתרון בעיות הנדסיות בבניית מערכות מיתוג של מחשבים ספר¬ 
תיים והתקנים אלקטרוניים אחרים. פעולות ומשפטים של האלגברה 
הבוליאנית ניתנים להדגמה ע״י דיאגרמות ון (בציורים 1 — 6 : 
הקבוצות מסומנות בעיגולים מתאימים). 

נעלה את שני הקווקווים של ציורים 1 ז 2 על ציור 3 . ברור 
שאותו חלק של הציור שיקבל קווקוו כפול הוא החלק המשותף 
לשתי הקבוצות. השוואת כלל השטח המקווקוו בציור 4 עט 
השטח המקווקוו קווקוו כפול בציור 3 נותנת לנו את השוויון 
( 0 ח 6 ) ט 4 = ס ט 4 ) ח ( 8 פ 4 ). בצורה דומה מדגים 
ציור 5 את יחם ההקפה, וציור 6 את פעולת ההפרש. 

השימוש נשפת האלגברה הבוליאנית ובמושגים אלמנטריים 
אחדים של תה״ק מקל במידה ניכרת על אפשרויות ההתבטאות 
במתמטיקה. לאחרונה הונהג השימוש בשיטה זו בבת״ס תיכוניים 
ואף ננת״ס יסודיים. 

מושגים אפייניים: מייסד תה״ק כתורה מתמטית של 
ממש הוא גאורג קנטוד, ב 1874 התחיל לפתח, במעט לבדו. את כל 
המושגים החשובים של התודה. 

נתה״ק מבחינים בין קכוצות סופיות כגון { 3 , 7 , 5 , 2 } לבין 
קבוצות אינסופיות כגון הקבוצה {..., 1,2,3 } שלכל 
המספרים הטבעיים, או קבוצת כל הנקודות על קטע נתון במישור. 
מנקודת הראות המתמטית מעניינות בעיקר הקבוצות האינסופיות. 
קנטור גילד, שאפשר להנהיג מספרים מונים (ר להלן) גם לקבוצות 
אינסופיות. שתי קבוצות נקראות ש נ ו ת - ע צ מ ה אם אפשר ליצור 
התאמה חד-חד ערכית בין איבריהן (כלוי, שלכל איבר של אחת 






53 


קבוצות, תורת ה־ 


54 


הקבוצות יתאים בדיוק איבר אחד של השניה ולהפך). למשל׳התאמה עצמה לקבוצת הנקודות על הקו הידר ואף על קסע׳ והמספר המרבה 

חד־חד ערכית בין הקבוצות { 4 . 2 ״ 0 } ו { 8 , 5 . 1 } נתונה ע״י שלהן שווה למספר המונה של קבוצת המספרים הממשיים רסימונו 

4 2 0 ״^* 2 (שניים בחזקת "א). 


1 ( 1 
1 5 8 

והתאמה חד־חד ערכית בין קבוצת כל המספרים השלמים לביו קבוצת 
כל המספרים הטבעיים (כולל ה 0 ) נתונה ע״י 

.... 4 3 2 1 0 1 - 3-2 ' 4 - .. 

11111 ] 1 ! 1 

.... 102468 3 5 7 . 

סהתאמה זו נובע שקבוצת המספרים הטבעיים היא שוות־עצמה 
לקבוצת כל המספרים השלמים אע׳־פ שקבוצת המספרים הטבעיים 
היא קבוצה חלקית ממש של קבוצת המספרים השלמים. תופעה זו 
נראית משונה. כי אינה קיימת בקבוצות הסופיות. קבוצה חלקית 
ממש לקבוצה סופית איננה יכולה להיות שוות־עצמה לקבוצה עצמה. 

המספרים המונים הסופיים מתקבלים באופן הבא: לכל הקבוצות 
שהן שוות־עצסה לקבוצה ( 0 ,נ 8,1 } כאשר 3 ,ל , 3 עצמים שונים, 
מתאימים עצם הנקרא ..שלוש״, סימונו 3 , והוא המספר המונה של 
קבוצות אלו. בדיוק באותו אופן ניתן להתאים מספרים מונים גם 
לקבוצות אינסופיות. לנל הקבוצות שהן שוות־עצסה לקבוצה אינסו¬ 
פית נתונה מתאימים עצם והוא המספרהמונהשל קבוצות אלו. 
למשל. לכל הקבוצות שהן שוות-עצמה לקבוצת המספרים הסבעיים 
מתאימים עצם שסימונו "א (אלף־אפס) והוא המספר המונה של 
קבוצות אלו. ,א הוא המספר הפונה האינסופי הקטן ביותר. הקבוצות 
שהמספר המונה שלהן הוא "א נקראות קבוצות בנוח סניה. 
מושג זה הוא מושג מתמטי חשוב ושימושי מאד. קבוצות המספרים 
השלמים והמספרים הרציונליים הן בנות סניה (כי כל אחת מהן 
שוות־עצמה לקבוצת המספרים הטבעיים). קיימות קבוצות בעלות 
מספרים מונים הגדולים מ "א. קנטור עצמו הוכיח כי קבוצת בל 
המספרים הממשיים אינה בר. מניה. כלר, המספר המונה שלה גדול 
מ "א. כ״ב גילה קנטור, שקבוצות הנקודות במרחב ובמישור הן שוות- 





ייאגרכ״ה ז; 




מושג מרכזי אחר בתה״ק הוא מושג המספרים הסודרים. 
בניגוד למקרה של המספרים הסופיים 0 . 4 2 ״... המשמשים הן כמסמ¬ 
רים מונים דהן כמספרים סודרים, נבדלים המספרים הסודרים האינ¬ 
סופיים מהמספרים המונים האינסופיים. המספרים הסודרים האינסו¬ 
פיים מתקבלים כשמוסיפים אחרי הסדרה 1,0 , 3,2 ״.. של המספרים 
הסודרים הסופיים עוד סדרות רבות של עצמים הנקראים המספרים 
הסודרים האינסופיים. את העצם הראשון המופיע אחרי הסדרה 
0 . 1 , 2 , 3 .... נהוג לסמן באות היוונית 0 > (אומגה), והוא המספר 
הסודר האינסופי הראשון. את המספרים הסודרים הבאים אחריו 
מסמנים ב 3 4 0 ) . 01-2 ) , 1 ^( 0 - אחרי איברי סדרה זאת באים מספרים 
סודרים נוספים המסומנים ב ", 3 ־ 2 -< 1 ), 2 -.- 0-2 ) , 1 ־י 2 ־ 0 >׳ 2 .נ 0 וכן 
הלאה. מבנה סדרת המספרים הסודרים הוא כיום אחד הענפים 
המרכזיים בחקר תה״ק. 

יש מקרים בהם לקבוצה אינסופית אין איבר ראשון. למשל, 
לקבוצת המספרים השלמים (כולל השליליים) בסדר הטבעי שלה איו 
איבר ראשון. מסתבר שכדי שניתן יהיה להשתמש בסידור של 

קבוצה \ 4 כדי להצביע על איבר ראשון, איבר שני.איבר(■). 

וכד. על הקבוצה להיות סדורה היטב בסידור הנתון, כלר 
שלכל קבוצה לא ריקה חלקית ל חייב להיות איבר ראשון בסידור 
הנתון. האפשרות לסדר כל קבוצה כך שתהיה סדורה היטב נובעת 
מהנחה מיוהדת על אופי הקבוצות הידיעה בשם א כ ס י ו מ ת ־ 
הבחירה. אכסיומה זו אומרת כי בהינתן קבוצת קבוצות זרות 
(ללא איברים משותפים) קיימת קבדצה המכילה בדיוק איבר אחד 
מכל אחת מהקבוצות הנתונות. מהנחה זאת נובע גם שכל המספרים 
המונים האינסופיים מסודרים לפי גדלם ושאפשר לסמנם בעזרת 
המספרים הסודרים כדלקמן: 

י־־׳ו - 2 -״א י. ״א . ג״א , 1 +״א ׳״א . 2 א .|א ,סא 

תמונתעולסהקבוצית. בתה״ק עוסקים לאו דווקא בקבו¬ 
צות של סתם עצמים אלא גם בקבוצות שאיבריהן קבוצות (איבריהן 
של אלו יכולים שוב להיות קבוצות, וכן הלאה)• אולם, נמצאו בתה״ק 
סתירות הגיוניות שהידועה שבהן היא הפרדוכס של רסל (ע״ע) 
המתקכל כדלקמן: בש־ם קבוצה נורמלית תכינה כל קבוצה 
שאינה איבר של עצמה. למשל, קבוצת כל המספרי{:! הטבעיים א היא 
קבוצה נורמלית כיון ש א עצמה אינה מספר טבעי ולכן אינה איבר 
של א. מאידך, קבוצת כל הקבוצות אינה נורמלית, כי היא עצמה 
קבוצה ולכן היא איבר של עצמה. תהי קבוצת כל הקבוצות הנור¬ 
מליות. נשאלת השאלה האם הקבוצה היא נורמלית או לא. אם \ 4 
נורמלית. אזי היא איבר של עצמה. כי ^ חיא קבוצת כ ל הקבוצות 
הנורמליות, ולכן אינה נורמלית. מאידך אם \ אינה נורמלית, אז 
אינה איבר של עצמה, כי מכילה רק קבוצות נורמליות. ולכן \ 1 היא 










55 


גןבוצוה, הורה ה¬ 


ומרה, קבר 


56 


נורמלית. כך הונח ש היא בעת ובעונה אחת גם נורמלית רגם לא 
נורמלית, ווו סתירה הגיונית. 

סתירות אלו הבליטו את העורך בביסוס תה״ק על מערכת 
אכסיומות שלא תקנה מעמד של קבוצה לכל אוסף של עצמים 
(כמו אוסף הקבוצות הנורמליות). מערכת האכסיומות המקובלת 
כיום לתה״ק סותתה בשנים 1908 — 1922 ע״י צרמלו, פלנ^ל (ע- 
ערכיהם) וסקולם. המעדכת מסומנת בד״ב ב'■ 2:1 וידועה בשים מער¬ 
כת צרמלו־פרנקל. האכסיומות הן הנחות פשוטות ואמינות 
ביותר על הקכוצות, והן כדלקמן: 1 . אכסיומת ההקפיות: 
אם לשתי קבוצות אותם האיברים אז הן שוות• 2 ■ אכסיומת 
ה א י ח ו ד 1 לכל קבוצה צ קיימת קבוצה המכילה את כל איברי 
האיברים של א. 3 . א כ ס י ו מ ח ק ב ו צ ח ה ח ז ק ה: לכל קבוצה 
א קיימת קבוצה המכילד, את כל הקבוצות החלקיות ל א. 4 . אכ¬ 
סיומת האינסוף: קיימת קבוצה המכילה את כל המספרים 
הטבעיים• 5 . אכסיומת ההחלפה: אם (;י, 11 ) 11 יחס מנוסת 
בשפת תורת הקבוצות ולכל 11 קיים לכל היותר א אחד המקיים את 
(׳ 11,1 ) 11 , אז לכל קבוצה א קיימת קבוצה ■< המכילה בדיוק את 
אותם עצמים \ המקיימים (א, 1 !) 11 עבור איבר נ! כלשהו ב %. 
6 , אכסיומת היסוד: לכל קבוצה א קיים איבר ע כך שאין ל א 
ולו איברים משותפים, בד״כ מצרפים לאכסיומות אלה גם את 
אכסיומת הבחירה שנזכרה לעיל• 

אפשר לתאר אח הקבוצות כמסודרות שכבה ע״ג שכבה• בשכבה 
התחתונה נמצאים כל העצמים המתמטיים שאינם קבוצות, האטו¬ 
מים• בשכבר. הבאה נמצאות כל הקבוצות של האטומים• בשכבה 
שמעליה נמצאות כל הקבוצות שאיבריהן נמצאים בשתי השכבות 
הראשונות, באופן כזה מתקבלת שכבה מתאימה לכל מספר סודר 3 
כשבשכבד, המתאימה לסודר 3 נמצאות כל הקבוצות שאיבריהן 
לקוחים מחוך השכבות שמתחת לשכבה 3 ושהן עצמן לא נמצאות 
כשכבה מתחת לשכבה 3 , ההנחה שקיימים אטומים אינה דרושה 
לתה״ק! ניתן להניח שאין עצמים מתמטיים פרט לקבוצות. במקדד. 
זה תהיה השכבה הראשיונה ריקה. השכבד, השניה תכיל קבוצה 
אחת והיא הקבוצה הריקה 0 (קבוצה שאין לד, אף איבר). השכבה 
השלישית תכיל את הקבוצה{ 0 ) שאיבדה היחיד הוא הקבוצה הריקה. 
השכבד. הרביעית תכיל את שחי הקבוצות ( 0 ) ו { 2 }, 0 }.כל שכבה 
בעלת מספר סודר סופי תכיל רק מספר סופי של קבוצות. אולם 
השכבה ה 2 כבר תכיל אינסוף קבוצות. 

שאלה חשובה ביותר שאין אכסיומות ק 2 או הנחות טבעיות 
אחרות על קבוצות, יכולות להכריע לחיוב או לשלילה היא הש¬ 
ערת הרצף. השערת הרצף היא הטענה שאין שום מספר מוגה 
הנמצא בין המספר המונה "א של קבוצות המספרים הטבעיים ובין 
המספר הסונה (״• 2 ) של קבוצות המספרים הר,משיים. ק. גדל (ע׳ע 1 
ב 1938 ) וס. כהן (ב 1963 ) הוכיחו שאכסיומות המערכת י ? 2 מת¬ 
יישבות נם עם ההנחה שהשערה הרצף נכונה וגם עם ההנחד, שהש- 
ערת הרצף אינה נכונד.. לכן מעמד השערת הרצף ביחס למערכת 
?. 7 דומה למעמד אכסיומת המקבילים ביחס לאכסיומות האחרות 
של הגאומטריד. (ע״ע גאומטריד. לא־אוקלידית. עמ׳ 117 ), קיימות 
מספר טענות חשובות אחרות שאינן מוכרעות ע״י הנחות טבעיות 
על הקבוצות, וד,עיקריות ביניד,ן הן הנחות על קיום מספרים פונים 
גדולים מאד. 

קיימות מערכות אכסיומות אחרות המקובלות מאד והשונות בריסי 
רק בפרטים בלתי חשובים, בעיקר בכך שהן מניחות שבנוסף על 
הקבוצות יש גם מ ח ל ק ו ת שהן אספים גדולים מאד שאינם עצמים 
של ממש. כ״נ ישנן גישות אחרות לתד,״ק השונות בהנחותיה! פ ? 2 . 
הידועות שבהן הן התורות ת 10 ז 0113 ט 0 י 1 "ושא ו 3 וא 1€311-0 ז 3 מו 131110 א 
של קווייו, המשתמשות באותד, מערכת לוגית כמו ז 2 . כ״ב קיימות 
גם תורות קבוצות ? 2 אינטואיציוניסטיות (ע״ע אינטואיציוניזם) 


החולקות על ? 2 לא רק בהנחותיה! על הקבוצות אלא אף בלוגיקה 
שלהן. תורות אלו אינן מקובלות בקרב המתמטיקאים. 

א. ה. פרנקל, מבוא למתימסיקה, ב, 1 , תעי״ד; -הז 1 ,ז) 0 ,ז 0 זמג 0 .ס 
;* 1966 ?*//■פניז 

; 1968 1 ^$ , 5111 ' 5 ,י 10 לסז/< .^.- 111 .!ו\וי 0 ו 3 ־ 1 ט; 1 ;־ 1966 

-ז 63 ; 1969 ,<(יו 0 )^ 7 1 ) 5 10 

. 1973 561 ( 0 )! 174171101 * 01 ^! ,ץג 1,0 - 1 ש 1111 ? 

ע. לו. 

קמרה, .קבר. כמעט בכל התרבויות והחברות ממלאים מנהגי 
היק׳' וד,אבלות לפחות 3 תפקידים: סילוק פיסי של גופת 
המת: טיפול ב״מסעה" של נפש המת מאדץ החיים למקום מנוחתה: 
הסדרת,היחסים החברתיים שהופרעו בין המת לקרוביו. בכל התר¬ 
בויות הק׳ היא פעולה בעלת אופי ריטואלי, המבטאת גם השקפה 
תברתית אודות המוות ומה שאחריו. בחברות רבות (אד לא בכל 
התרבויות, וגם לא בכל התרבויות הקדומות) סברו, כי המוות נגרם 
כתוצאד. מפעולת דמונים, וכי הנפש ממשיכד, לחיות חיי-רפאים 
(ע״ע השארות הנפש, עמ' 472 — 475 ) : ע״כ מקנא המת בחיים, שואף 
לנקום על העוול שנעשה לו, ועלול לסכן את החיים אם איו נוקטים 
אמצעים מתאימים להרחקתו סחברת-החיים. ואולם, יש גם שהרוחות 
מגינות וגומלוח טוב. 

ד,ד,וםנטוטים ושבטי באנסו אחדים נהגו לקבור את הגוססים בטרם 
תצא נשמתם, כדי למנוע טומאת פתים, שבטים אינדיאניים, שלא רצו 
לטמא את האדמה. הניחו את הגוויות על ראשי עצים. גם שריפת 
הגודה היתר. אמצעי למניעת טומאה. למנהג זה ניתנו גם הסברים 
נוספים; רצון לשחרר אר. הנפש במהירות מירבית מכל קשר עם 
הגוף המת: מניעת השימוש בגוויה לצרכי כישוף, וכיו״ב. דת 
זרתושטרד" הדוגלת לא רק בקדושת האדמה אלא גם בקדושת האש. 
אוסרת על שריפת המתים. גם ביום מפקירים מאמיניה אח גופות 
מתיהם לעוף השמים, על ראש מגדלים מיוחדים, ואת העצמות מאחס¬ 
נים אח״ב במגדל. צורת הק■■ הנפוצה ביותר היא הטמנת הגוויה 
באדמד.: גם עפים ששרפו את מתיהם היו קוברים לפחות עצם אחת, 
או את האפר. 

כדי לפייס את רות הפח מפגינים האבלים בד,בלטה את צערם 
על מותו (ע״ע אבלות). אח טקס ההלוויה עורכים ברוב 
פאר, ואצל עמים רבים הוא מלווה שירה ונגינה, ריקודים ומשחקי 
ספורט (יוון החומרית). ברומא ליוו את המת גם קרוביו המתים. 
שייצגו אותם שחקנים מחופשים. עמים רבים עורכים סעודה אחרי 
ד,ק׳ — מעין סעודה אחרונה בחברת המת. 

כדי למנוע מרוח המת לחזור הביתה נהגו חברות שונות להוציא 
את המת פד,בית דרך פתח שלא היה רגיל לצאת בו: כן נהוג להוציאו 
ורגליו קדימה. יש שהאבלים מסתלקים בחפזה בדרכם הביתה, הולכים 
בדרכים עקלקלות ואף זורעים מכשולים בדרכם (בסין — נפצים). 
אמצעי אחר למניעת שובו של המת — קשירת נפשו אל ביתו החדש: 
מנעימים לו את "קיומו" ע״י שמשווים לקבר צורח חדר ומקשטים 
את קירותיו בציורים וכד, מניחים לצד הגופה מזון וכלים, וקוברים 
אתו עבדים ושפחות ממש או, בצורד, סמלית. פסלונים של עבדים 
ושפחות — כדי שימשיכו לשרת אותו. תרבויות שהאמינו בתחיית- 
המתים דאגו לשימור הגופד, (מצרים, פרו: ע״ע חניטה), או 
לייפויה בצביעה ובקישוט. היוונים, שהאמינו כי על המת לעשות 
דרך ארוכה עד הגיעו לארץ-ד.פתים, שמו בפי הפת מטבע (אובולום, 
ד לד.לו). כדי שיוכל לשלם את דמי-המעבר אל השאול (ע״ע כרון). 
בסין ציידוד.ו בשטרי-כסף מיוחדים למטרד, זו. המצרים קברו עם 
המת ספר הוראות ומדריד לעולס-המתים ("ספר המתים": וע״ע 
מצרים. עמי 223/4 ). 

את הסת מלבישים בגד מיוחד. מנהג נפוץ הוא לחנעיל את המת. 

את המת מניחים פרקדן, בישיבה שפופה או בתנוחת-העובר (לפשל 




57 


?בודה, ?לד 


58 


קבורת האינדיאנים בני מאנאד! ע״ע אמריקה, עט׳ 164 , וציור שם). 
תנוחת־העובר נפוצה בקרב חברות קדומות מאז תקופת האבן. 

לשאלת גוף ונפש והשארות הנפש, ע״ע.ושם דיווספורס. 

המתים נקברים בארונות עץ, אבן. חרס או מתכת. יש שמבסה 
הארון הציג את דמות המת (ארונות אנהרופואידיים מצריים, פיני¬ 
קיים, אטרופקיים, פלשתיים [ר׳ תט׳, כרך כ״ז, עמ׳ 897 ; כ״ח, עט׳ 
590 ! והשד להלן: פרהיסטוריה וארכאולוגיה]). וע״ע גלוסקמה,• 
מצבה. 

מלכים ואישים דגולים נקברו בטאוסולאונים גם לאתר התקופה 
הקלאסית (ר' להלן. פרהיסטוריה וארכאולוגיה). המפורסמים הם: 
של תאודוריך הגדול (ר׳ תם׳, כרך ב׳, עם׳ 732 ) ! של גלה פלקידיה 
(ע״ע, ותס' שם) בראוונה! של אדריאגום קיסר, ברומא! התאג׳ 
מאהאל, באגרה (ע״ע, ותם׳ שם) שבהודו! של לנין בסוסקווה. 
עניין לעצמו הן הפירמידות (ע״ע)! וע״ע מצרים, עט׳ 207/8 . קברי¬ 
הם של אנשים נערצים הופכים, לעתים, במרבית הדתות והתרבויות, 
ל״מקומות קדושים" (ע״ע קדוש, קדושים! צלינות). 

רוב החברות אוסרות באיסור חמור למנוע ק" מהמת, וגופה 
שאינה מכוסה אדמה מסכנת את החברד. כולה, מלבד מה שהיא 
מקפחת את רוח המת: לפי אמונת היוונים (ע״פ הומרוס) אין נשמת 
המת מתקבלת בשאול כל־עוד גופתו לא נקברה. בטרגדיה "אנטי־ 
גונח" פאת סופוקלס מסכנת הגיבורה את חייה, ובעברה על איסור 
מטעם המלך היא מפזרת לפחות שכבה דקה של עפר על גופת אחיה. 
מניעת הק' היתד, עונש אכזרי, שנגזר ברומא הקדומה, וגם במקומות 
אחרים, על פושעים מסוימים. במקומות שונים היתה בידי נושים 
אפשרות למנוע ק׳ עד שהמשפחה פרעה את חובות המת. אגדות־עם 
מספרות על פודה חוב שרוח הסת גומלת לו על הטובה שעשה עמה. 

במקומות שונים נוהגים להלין את המת לפחות לילה אחד בביתו 
(אנגליה, אירלנד ועוד), ובני המשפחה וידידים עורכים אז ליל- 
שימורים (!!!ג") מלווה אכילה ושתיה. גופות אישים חשובים 
מציגים זמו־פה בפומבי, כדי שיוכל הציבור לחלוק כבוד לפת. 
בפין היו הטקסים שבין המוות לק׳ מסובכים מאד, ונמשכו לעתים 
חדשים אחדים. 

ברגיל קוברים את המת מחוץ למקום היישוב. וברומא אף נאסר 
לקבור במרחק מסוים מהחומה! אך עפים שונים קברו אפילו בתוך 
הבית (לפחות זמנית). 

כבר בזמנים הקדומים ביותר נהגו לרכז את קברי כל יישוב 
במקום אחד. כך נוצרו בתי־הקברות הנרחבים בא״י בתקופת הברונזה 
התיכונה (באב א 1 ל|-דראע), וערי המתים (.נקרופוליס") הגדולות, 
מעוטרות במעשי אמנות, בקטקומבות ברומא, נאפולי, ומקומות 
רבים אחרים. או כמערכות־ד,קברים בבית־שערים (ע״ע). מבין 
ערי המתים העתיקות המפורסמות; טרקוויניה (ר' לחלן, אטרוסקום), 
פומפיי והרקולאנאום באיטליה, ומיקני, קורינתום ואתונה ביוון. גם 
בתי קברות חדשים יותר נתפרסמו בגלל יצירות האמנות אשר בד,ן 
קושטו, כגון ה״קאמפו סאנט(" (השדה הקדוש) של פיזה, בתי-חקבתת 
של בולוניה, מילנו, נ נובה. ו״פר-לאשז" (: 13151 ( 0 ג, 1 -: 1 ז 6 ק) בפאריס. 

בחברות שבטיות—ובחברות כפריות גם בימינו—דאגה המשפחה 
לסדרי חק׳, אך בארצות המערב פועלים מסדרי ההלוויות (באנג׳ 
וז 116 מז 11110 ״, בצרפ׳ !^• 1 (^^חו 1 ) !^קוחסק) על בסיס ססחרי ודוא־ 
נים לסידורים הפורמליים, לטיפול בגופה עד לק׳. להלוויה ולעריכת 
הטקס (שהוא בד״כ דתי) ליד הקבר. "תעשיד," זו מפותחת במיוחד 
באה״ב! שם מוציאים ממון רב כדי שהמת ייראה יפה ככל האפשר 
כשהוא מונח ב״טרקלין־הלוויות" (ז 10 זגס 11 !ז־ 11 ״£) בארונו המעוטר 
לפני הק׳, יזכה להלחיה מפוארת וייקבר בבית־קברות המצוי בגן 
מטופח. מסדרי ד,ד,לוויות מטפלים גם בשריפת הגופות לפי דרישה 
מפורשת של הנפטר. השריפה נעשית בקרמאטוריום והאפר נמסר 
למשפחה או נקבר. שריפת גופות מקובלת יותר לאחרונה, הן כתוצאה 


מהחילון המתגבר והן בגלל התעוררות לשאלות אקולוגיות ומחסור 
בקרקע לבתי-קברות, במיוחד בערים הגדולות. לאחרונה הנהיגו 
שמירת גופות■ בר,קפאה בחנקן נוזלי. 

{/!ססט , 11 ; 1959 10 ( 1 ^;/ 7 ,זש 11 ז ¥11 וו .. 1 

.'!'-סגגזזוזט .ק .^ 1 - 701.500 ,(. 0 ; 1960 0114 

-?>ןמ 4 / ) 7/1 , 1 )תנז) 11 >\ .ן ;* 1962 , 04 )( 1 ר 64 ,/ / 7 > !ס^סק^ו(! ) 7/1 .ו 31 נ $1 ע(: 1 \ 
/ 0 ויוו $1 0114 111/1 ) 0 ,?; 1 { 01 י,י 70 . 0 .( : 1963 , 01/1 ) 0 / 0 1 ( 0 ^ 1 ״ 0 ־ 74 ( 
. 1971 , 14 י< 0 ^\ מע;יי 0 מ 1/1€ [ 11 


פרהיסטוריה וארכאולוגיה במזרח הקדום ובעולם 
הקלאסי. הצורה הפרהיססררית הקדומה של הק׳ היא המערה, 




ר:.-ירח (סנהג ־עגיעד כנראה 'יעסי• 

רח זכרם •־,ז? הנפסרים) פניספח (נעמה 
החולהו, ד,א?ןז ה 7 ?םסת׳־נ. 

והמרכז הצרפת• למחקר פרהיססורי. ירי׳עלים) 


שכללה מספד חדרים, 
ושימשה כקברמשפחתי- 
?.יבוצי. בד״ב הונחו ה¬ 
גופות מכייצוי•.. מוייהן 
אי לידן שמו תכשיסיס 
וסנחרוב ביריחו נתגלי 
קבורות מהתקופר, הנאי־ 
■'יתית סתחת לריציי 
הבתים. כן ג.תגלו שם 
גילגלית מביירות בת־ 
טופד, הכלקוליתית נוספו 
צורות ק׳: א) ק׳ משנית 
בגלוסקמה (חדרר" אזור. 
בני־ברק ועוד)! ב) ק׳ 
בתלי קבורה ( 1111 מ 111 )), 
לנכבדים! ג) קרמאציה 
— שריפת הגופות וד,ט- 
מנת האפר בכדים (יריחו וגזר): ד) ק׳ בדולמן (ע״ע). ידועה גם 
קבורת ילדים בשקעים ברצפת חדר הק׳ או על אצטבה, 

באלף ה 3 לפסה״נ נהגו בא״י ק׳ בדולמנים. שריפת גופות וק׳ 
קיבוצית במערות (יריחו, גזר ותל א(ל]-נצבה). במצרים התקיימו 
בתקופה זו שני טיפוסים עיקריים של ק׳: א) הפירמידות המלכותיות 
(ר׳ להלן, עט׳ 59 ) ! ב) המסטבות (ע״ע) המלבניות בעלות הגג 
השטוח והקירות המשופעים, במחצית הראשונה של האלף ה 3 
לפסה״נ הותקנו באור (ע״ע) הקברים המלכותיים. במחצית הראשונה 
של האלף ה 2 לפסה״נ מופיעים בא״י קברי־פיר (ביריחו, תל עג׳ול, 
בית־שמש, גזר ומגידו) בעלי חדר או מערכת חדרים חצובים בסלע 
או חפורים בקרקע. כשבכל חדר הוטמנו עד 4 גופות ולידן מנחות 
שונות. בתקופר, זו היתה מקובלת גם הק׳ בתיבת־אבן משוקעת לא- 
עמוק באדמה. מצויים גם קברים מלבניים המכוסים לוחות אבן(ראש 
העין) וקברי תינוקות ב¬ 
כדים מתחת ליסודות ה¬ 
בתים, בחצרות וכד(תע¬ 
נך. גזר. תל אל־חסי י- 
מגידו). כמצרים נחצבו 
בתקיפת זו קבדיס ב- 
סרע (בני חסן! ע-ע 
מצרים, עם־ 208 ). 

במחצית השניד, של 
האלף הי לפסד.'נ הכד 
שיבו בא״י בשיטות הק׳ 
הנ׳ל! בעיקר שמיחד, 
הק׳ בקברי פיר יכן הק• 
חמשנית בכל קבר ש- 

=״־"'• יי ״י־ ־ב,יי, בגד-״י־, חי״אח אי-ע׳־,ג 

פיעה מערת הק׳ בעלת ם!רח 5 ים־הם 9 ח), אכיצע הא?:* ה 4 ?פבוז״נ 





!9 


קבורה, קב 


60 


האצטבאות. הקיימת בא׳׳י עד לתקופה מאוחרת, במצרים אפשר 
להבחיו בקברים הצרבים במו בתקופה הקודמת (קברי המלכים בנא 
אמון (ע״ע, ור' גם תנד שם|), שהאולמות שנחצבו בהם חוברו 
באמצעות מעברים. פרוזדור הוביל לחדר קדמי וממנו אל קדר הק׳ 
אשר בו סארקופג הגרניט המלכותי (קברי רעססם 111 , זוי!, X ^ 
וקבר פתי 1 ). 

בסוף האלף ה 2 וראשית האלף ה 1 לפסה״נ הופיעו בא״י קברי 
הדרומום הפלשתיים, הכוללים פרוזדור (דרומוס) מלבני מדורג 
המוביל לחדר ק׳ רבועי שבו נחצבו סביב שקע 3 אצטבאות שעליהן 
הונחו הגופות. בקברים הפלשתיים נמצאו ארונות־חדס אנתרופואידיים 
(שרוחן, לכיש ובית־שאן). 

באלף ה 1 לפסה־נ מצויים בד״כ קברים חצובים בסלע פן הטיפוס 
המקובל בתקופה הקודמת. בנוסף מצוי גם טיפוס פניקי של קברים 
מהמאות ה 8 — 7 לפסה״נ, שלהם פיר מרובע, חצוב, ובו פתח המוליך 
אל חרר־ק׳ מרווח ומטויח. בתקרת החדר קרועה ארובה מלבנית — 
אל־נכון ה-נפש״ — שכוסתה בלוחות אבן. באחד מטיפוסי הקברים 
מסוג זה נתגלה שקע שנועד, ככל הנראה. לקביעת מצבה (אכזיב : 
ירושלים, חפירות הכותל). בטיפוס אחר נתגלה לרוחב הקיר האחורי 
דרגש שנועד לארון־סתים. לכל הקברים האלה אפיינית ה״נפש" 
בתקרת הקבר. שיטות ק׳ אלו מצויות לצד מנהג שריפת הגופות שנהג 
אצל הפניקים. סביב ירושלים. ובעיקר בימי הבית הראשון, התקיים 
בית־קברות גדול בכפר השילוח, ממנו נותרו מערות ק׳ רבות. על 
קברים בא״י ר' להלן. 

בתקופה הפרסית הופיע כא״י, בצד הטיפוסיס הקודמים. טיפוס 
חדש העשוי בור מלבני ומכוסה לוחות אבן (גזר, תל־מגדים). בפרס 
נבנו קברים מלכותיים מפוארים חצובים בסלע, שחזיתותיהם מעוט¬ 
רות בעמודים וכותרות בתבליטים שונים! החשובים שבהם: קבר 
דריוש 1 בנקש אי־רוסטם וקבר כורש בפסרגזיה. שהוצב על בסים 
בן 6 מדרגות בדומד. למקדשים היווניים. מעליו חדר יחיד, ובתוכו 
הינח סרקופאג מוזד.ב של המלך (ור׳ תמי, כרו כה, עמ׳ 356 ). 

ביוון נבנו בתקופה הפיקנית (ע״ע מינואיח ומיקנית, תרביות) 
קברי תילוס (השר בערך הלניזם, עמ׳ 612/3 ) מפוארים, הבנויים 
פרוזדור מוארך. אולם עגול מקורה בכיפה מדורגת עשויה אבן וחדר 
מלבני צדדי. קברים אלה נחפרו בד״כ במורד הגבעה ודופנו באבני 
גזית. ביניהם הקברות שבינוייד.ם: אוצר אטראוס, קבר אגממנון. 
קבר קליטמנסטרה וקבר איגיסתוס. ישנם גם קברים מלכותיים עגולים 
המגודרים בשני מעגלי אורתוסטטים ובמרכזם קברים מלבניים 
חפורים באדמה (מיקני). 

ע״פ העדויות הספרותיות שנשתמרו ביוון מימי הומרוס ואילך, 

ראו בקבורת המת חובה קדושה ביותר, המעניקה מנוחה לנשמה 
בשאול. ועלבון הוא לאלים אם המת אינו מובא לק׳. תהליך הל 1 ' 
כלל עצימת עיני הפת. הנחת מטבע (אובולוס) בפיו כדפי תשלום 
לברון (ע״ע) וסיכת הגופה בשימן ע״י נשות הסשיפחה, שגם עיטרוה 
בזרים והשכיבוה בבגדים לבנים על ספה באולם הכניסה, כשפניה אל 
הדלת. לעתים נשכרו גם מקוננות. בתקופה ההומרית נשרפו הגופות 
ואפרן נטמן! מאוחר יותר נהגו שריפת הגופה וקבורתד, זו בצד זו. 
גופה שנקברה הונחה בארון עץ, חרס או אבן, או בגומחה או בקבר 
חצוב. לאחר שריפת הגופר, נאסף האפר והונח בתוך כד (אורנה) 
שהונח במבנה משפחתי שיוחד לכך, ליד כדי האפר הונחו חפצי 
הנפטר. ידיעותינו על טקסי הק׳ נובעים מציורים שע״ג כדים יווניים. 
לזכר אנשים שקברם לא נודע (יורדי־ים, שיליחים וכוי), הקיפו 
קנוטפיון — קבר ריק. בתי הקברות היו בד״כ מחוץ לעיר. בקרבת 
דרכים ראשיות. כמצבות שימשו עמודים, לוחות אבן, אומנות או 
דגמי מקדשים קטנים, שעליהם נחרתו כתובות זכרון. בבית הקברות 
של אתונה — הקיראמאיקום — נתגלו קברים מן התקופד, הפרוטו־ 
גאומטרית (אמצע המאה ה 11 לפסו,"נ) ואילך ומצבות מפוארות 


המלמדות על אומנות מצבות הק׳. התקופה הקלאסית הצטיינה גם 
בהקמת קברים בנויים, גדולי מידות ומפוארים. כמו קבר מאוסולוס 
וארטמיסיה ( 353 ) בהליקרנסוס (ע״ע ותמ' שם), קבר האריה בקנידום 
(המאה ה 4 לפסה׳־נ) ואחרים. כן הצטיינה בארונות־ק׳ מגולפים 
בשיש. שהידוע בהם הוא של אלכסנדר הגדול. וע״ע הלניזם, עמ' 
612/3 ! 622/25 . בפרק־זסן זה נהוגות במקדוניה ה״טומבות", קברים 
תפורים שקירותיהם דופנו ולעתים צוירו. אלה הם קברים מפוארים 
שנראו כתל, ובהם נקברו אנשי־מעלה. בתוכם הונחו חפצים שונים, 
ביניהם כסאות אבן מעוטרים, שסימלו את כס המלכות (בעיקר בקב¬ 
רים מלכותיים, כסו בוורגינד,־פאלאטיצה). בתי קברות אחרים מהת- 
קופד, ההלניסטית שבהם נתגלו מציבות אבן מצוירות ישנם בצור, 
דמסריאס (תסליה) ואלכסנדריד, שבמצרים. 

בליקיה שבאסיה הקטנד, נתנלו קברים מפוארים רבים, חצובים 
בסלע מהמאות ה 6 — 4 לפסה־נ. ראוי לציין את הקברים החצובים 
בטלמסוס (כיום פטהיד,), שעוצבו בחזית מקדש יווני ובהם תא 
קבר מלבני שבו מספר אצטבאות (עפ״ר שלוש) להנחת הגופות. 
הידוע שבהם הוא קברו של אמינטם (מאה 4 לפסה״נ). השפעה יוונית 
ניכרת בהימצאותם של קברים בסגנון היוני. הסרקופאגים הליקיים 
הוצבו עפ״ר על אדן גבוה ודמו לספינה הפוכה! הם מתוארכים 
למאה ה 5 לפסה״נ. שני קברים ליקיים חשובים מכונים קבר ד.ד,רפיוה 
( 550 ) וקבר הנראידות ( 370 ). 

עם הקברים הא ט רום קיים החשובים בני המאות ה 7 — 4 
לפסה״ג נפנים הקברים בקירר.! בחלקם צורתם עגולה, ופנים הקבר 
עוטר בתבליטים עשירים. בטרקויניה (ע״ע) מצויים קברים חפורים 
בקרקע, מדופנים ועשירים בציורי קיר. שנושאיהם לקוחים מחיי 
הפולחן של האטרוסקים. על מכסי ארונות־הק' האטרוסקיים מופיעות 
בד״כ דמויות הנפטרים. 

הרומאים הכירו גם הם בחובת הק׳. הכנת הגופה דמתה בעי¬ 
קרה למנהג היווני. ליד המת שרפו בשמים, ובפתח הבית הונחו 
ענפי ברוש ואורן לסימן אבלות. ההלוויד. נערכה לאחר השקיעה, 
ור,שתפשו בה בלפידים. דבר שהפך את הלפיד לסמל הק', 
ברומא היה בית הקברות מחוץ לעיר בצד הכביש הראשי לדרום 

(ג 1 ר 1 ו;\ 7 ¥13 ). 

ער למאה ה 3 נהגו הרומאים גס לשרוף את הגופות וגם לקברן. 

את גופות הקיסרים שרפו במדורה רבתירושם, תוך הפרחת נשר, 
שסימל את שחרור הנשמר.. בסאה ד. 2 , כשר.יתר. שריפת הגופות 
פחות נפוצה, הוטמנו גופות האזרחים העשירים בארונות-ק׳ יקרים 
וכבדים. 

אצל הרופאים ניתן להבחין ב 6 צורות ק׳; 1 ) הקימטריה (- 040 
^!■נסזסת!), העשויה קימורים תת-קרקעיים, שהכילו ק ו ל ו ס ב א ר י ה 
וגם ל וקול י (כוכים.־ו 1 ג 1001 ). אלו נקראו קטקומבות בתקופה 
מאוחרת: 2 ) קברים מונומנטליים. דוגמת המאוסוליאון של אוגוסטוס 
ואדריאנוס ברומא! 3 ) קברים פירסידליים, דוגמת קבר קאסטיוס 
ברומא; 4 ) קברים דמויי מקדשים, דוגמת קבר נאיווליאד, טיבי 
(סנןסץיד 4 ;:ו!״ז 0 ו,\) בפומפיי: 5 ) קברים מזרחיים, המצויים סביב 
תדמור. ירושלים. שומרון, סלע (פסרה) וקירניה — חלקם חצובים 
בסלע וחלקם בנויים! 6 ) מצבות זכרון, שד.וקמו לזכר מתים שמקום 
קבורתם לא נודע, או מרוחק. 

מלבד צורות ק' אלו ישנן בקטקומבות צורות רבות אחרות - 
ביומא ובסביבותיה, ובחלקים אחרים שיל האיכפריד,, מנהג זד. המשייך 
להתקיים גם בזמן הנצרות הקדומה. קטקומבות נוצריות נמצאות 
בסיציליה, צפון־אפריקה, נאפולי ורומא. במאה ה 4 הורחבו הקטקו¬ 
מבות ולעתים הוחל בחציבות חדשות■ שיטה זו נד,גד, עד לתחילת 
המאה ה 6 . 

צורת ק' נוספת היא הקריפטה (מחבוא), תא שכולו או חלקו 
פתחת לבניין. צורד, זו מצויה בתקופה הביזאנטית. 





61 


קגודה, קגר 


62 


/ 0 ■£׳/; 1/1 ^*>/ווו 1 •^ ,ן־ן ־־ ל־ו 6 )^? ,? .ן 

. 11 ; 1957 ; 1905 

: 1 ־ 196 ,? 0 ^' 01 ^*{ 1 י 110 ח 41€111 0 ) ! 1/1 ^ 011 ^!! 1 ו€ ^ 1 -ווו 8 ,( 31 מו 1 )' 91 <)( 1 . 12-1 זע^ן , 0 . 0 ;* 1970 

א. 

ק' בנצרות. במנהגי הק׳ של הנוצדים יש להבדיל בין יסודות 
עמםיים־פולקלוריסטיים כלליים ובין היסודות הדתיים המיוחדים 
לנצרות. שהם בלבד יידונו כאן, 

השקפת הנצרות על המוות ופולחני ק/ מיוסדת באמונה שבזכות 
מות ישו המשיח על הצלב ותחייתו, נגאל המאמין ממצבו הקודם, 
שהוא המוות הרוחני (החטא) וביסדו החיצוני שהוא המוות הפיסי. 
ע*י הסתפחות המאמין אל ישו המשיח ואל הננסיה הנוצרית הוא 
נעשה שותף לתחיית ישו ולנצחונו על המוות — נצחון שיהסוך 
לנחלת הכלל בעת תחיית המתים הכללית. 

לכן לא היו מנהגי אבלות מקובלים בנצרות הקדומה, וכבר במאה 
ה 4 היתה הק׳ מעין חגיגת שמחה, שכן הנפטר מהעולם הזה נכנס 
למלכות שמיים לצפות שם לתחיית המתים הכללית של אחרית 
הימים (ע״ע. עמ׳ 464 ). גם פולחן ה״מדטירים" (ע״ע מרטיר, 
מרטירולוגיה) של הנצרות הקדומה הביע תחושת הנצחון הרוחני. 
אחרי המאה ה 8 הורגש והתמסד שינוי בגישת היסוד. הק׳ הפכה 
לעניין של אבל. הלבוש הלבן הוחלף בשחורים. ותפילות האשכבה 
עסקו בהצלת נשמת הנפטר מעונש הגיהנם. ביה״ב המאוחרים 
התגבשו הטקסים בצורה הידועה כיום. הבוהן נקרא אל הנוטה למות 
כדי לשמוע את וידויו ולהעניק לו מחילת עוונות וכן את הסקרמנטים 
(ע״ע) האחרונים, לרבות ד״משיחה האחרונה״ (בת 1 *■^ x1 ^ ס 011 ח 11 ) 
הנקראת גם ותגסתג!", דהיינו, בידה לדרכה האחרונה של הנשמה. 
קודמת לק' תפילה ו״מיסה״ למנוחת נפשו ( 1:11010111 ) 1 ) של הנפטר, 
והזיית מים מקודשים על הגופה או על הארון וכן העלאת קטורת. 
מיסות (ע״ע) אשכבה נאמרות גם ביום השלישי, השביעי וה 30 למות 
הנפטר, וכן ביום השנה. כנסיות פרוטסטנטיות שונות מנסות להרחיק 
מטקסי התפילה את היסוד של תחינה "עבור נשמת המת". אם בי 
ברור שבנצרות הקדומה כבר נערן פולחן אוכריססיה עבור כלל 
המאמינים "החיים והמתים". בכנסיה הקתולית מזכירים את כל 
הנפטרים בחג ״כל הנשמות״ שחל ב 2 בנובמבר. 

לפני חק׳ נאמרת תפילה קצרה ושוב מזים מים מקודשים ומק¬ 
טירים קטורת (לפי המנהג הקתולי). המנהג הנוצרי הוא לקבור, 
והמגמה המודרנית להעדיף שריפת הגופה עוררה ויכוחים רבים. 
כנסיות פרוטסטנטיות רבות התאימו את נוסת תפילת האשכבה כדי 
שיהא הולם גם "קרימציד,". הכנסיה הקתולית עדיין מקפידד, על ק׳ 
באדמה (.כי עפר אתה ואל עפר תשוב״ — ברא׳ ג, יט), אך מודד, 
שהלכה זו היא עניין של מסורת ומנהג קדמונים ואינה מעיקרי הדת. 

במנהגי ק׳ קיימים הבדלים בענייני ליטורגיה, הלבשת המת, 
כיוון השכבת הגופה בקבר וכיו״ב, בכנסיות שונות ולפי מעמד הנפטר 
(כהן־דת, הדיוט, תינוק. מאבד עצמו לדעת). על הקבר נווונים להעמיד 
צלב או מצבה שבה חקוק צלב. ור׳ תמי. כרך כ״ו, עם׳ 373 , 

: 1941 מ 4 //<צ־/*לז /ג/־י״ע . 0 

0 ! 1 !> 10/1 ^ 1 10 ^ 1 .>ע 5 >ו?)זוחו 1 110 גז 10 *גי{ 110 ?ז 1 מ€נ) 

. 1951 ,/ו 0 ח 0 -ול 
צ, ו. 

ק׳ באסלאם. כשקרב קצו של המוסלמי, משכיבים אותו על 
צרו הימני כשפניו למכה ואומרים בנוכחותו את ה.שהאדר," (ע״ע 
אסלאם, עם׳ 973 ). אם הוא יכול, חוזר הגוסס על הנוסחה, שכן 
מאמינים כי למי שדבריו האחרונים הם ה״שהאדה" מובטחת כניסתו 
לגן העדן. לאחר הפטירד, עוצמים את עיניו וקושרים את לסתו. 
אחרי שמודיעים על פותו קוראים סורה 36 בקראן. "סורת יאסיו". 
עדיין נפוץ מנהג לשכור קוראי־קראן למען המת, למרות התנגדות 
אנשי הדת. 



נית־קנריח בפונמה ר^נארר! <האיים האולריסו 


אם האיש נפטר לפני הצהרים יש לקברו בו ביום, אם מת 
אחרי הצהרים או בלילה, ייקבר ביום הבא. רחיצת המת ( 1-2 ״) היא 
חובה, פרט להרוגי מלחמת מצווה הנקברים בבגדיהם ללא רחצה. 

רוחץ המתים עושה מלאכתו כמצווד, וחינם, אך נד׳וג שהוא 
מקבל את בגדי המת, גופת אשד. נרחצת בירי אשה. הרוחץ מזה על 
הגופה מים מבושמים במי ורדים או בניחוח אחר. צבעם המקובל של 
התכריכים הוא לבן או ירוק. המלווים אח הפת לקכורתו צועדים 
בהליכה מהירה. את הארון נועואים 4 גברים המתחלפים מפעם 
לפעם. נשיאת הארון, ההשתתפות בהלוויה ופתן כבוד להלוויה של 
מוסלמי (או של בן דת אחרת) נחשבים למצווד,. 

בדרך לבית הקברות מתעכבת ההלוויד, במסגד לתפילה על המת. 
מניחים את הפת בחלל הקבר, ללא ארון, כשפניו לעבר מכה. לאחר 
ההטמנה נוד,גים "ללמד" את הנפטר את עיקרי הדת, כדי שידע 
מה להשיב למלאכים מנכר ונכיר שלפי האמונה יבואו לחקרו, שכן 
אם לא ישיב כמוסלמי טוב יסבול מ״חיבוט הקבר" ("עד׳אב אל־קבר" 
[״גו,- 11 ;-״]), ער ליום הדין. 

למרות דרישת מחמד שהקבר יהיה פשוט, ללא בניה, קישוטים 
או כתובות. נוהגים לבנות על הקבר מבנד, מלבני מאבן הנקרא 
״תרכיבה״ (־,״'(:״) ועליו שני עמודי אבן, אחד מעל ראש הנפטר 
והשני למרגלותיו, יש שהעמוד (הנקרא "שאוזד") שמעל הראש 
מקושט במעין מצנפת (בקבר של גבר), שם הנפטר וכן פסוקים 
מהקראן. 

יעל קבר איש קדוש, ״ולי" ( 11 ^), בונים בניין מרובע קטן ועליו 
ניפה. קבר כזה משמש מקום עליד, לרגל, ..מזאר״( 0 ,^|ו x )ת-^חב^ . 8 
.'־ 1924 ,( 502 — 500 ,^\ 1 ,ל^ו 1 )£ 1 >חו 4 1 * 11011810 01 


במקרא. כבמזרח הקדמון, נחשבה הק' לחיוב דתי, והעדרה — 
לקללה נפוצה (דב׳ כה, כו! יופי כג, ים, ועור הרבה). אף את גופת 
התלוי בחטאו נאסר להלין על עץ (רב׳ נא, כב—כג). ק׳ משפחתית 



63 


קבורה, קגר 


64 


ומכובדת היא אידאל. נפי שמשתקף מפרשת מערת המכפלה (ע״ע) 
ומן הביוגרפיות המקראיות — בייחוד של השופטים, הנביאים 
והמלכים ~ שרובן מפרטות היכן נקברו, ואם נקברו בקברי 
אבותם. יוצא מכלל זה הוא משה (ע״ע). ש״לא ידע איש את 
קבורתו״ — כנראה מתוך דטגדה לפולחן המתים המצרי (ע״ע פיר¬ 
מידה). השאיפה לקבר־אבות נזכרת כבר אצל יעקב וברא' מט, כט), 
ומבוטאת שוב בדברי ברזילי הגלעדי(שמ״ב יט, לח) ובדברי נחמיה 
(ב, ה) על ירושלים, "עיר קברות אבותי". גם קברים שנחשפו 
מהתקופה הישראלית (ר׳ להלן) מצביעים על תשומת־הלב הרבה 
שהוקדשה לנושא! אך אין ייחוד ישראלי לקברים, הערוכים לפי 
המסורת הכנענית. במקרא מעטות מאד ההלכות המתייחסות לק׳, 
ועניינן — טמאה וטהרה (במדי יט, טז). ציוו־אזהרה מפני טומאתו 
של עצמות פזורות נזכר ביחז׳ (לט, טו). 

הקבר המשפחתי ניצל מערד. טבעית, או כוך חצוב בסלע, והגופות 
הונחו על מדפי־סלע. "קבר בני העם" היה, בתקופת המלכים, בנחל 
קדרון (מל״ב כג, ו! והשר ירמ׳ כו, כג). וכן נזכר "שדד, הקבורה 
אשר למלכים" (דה״ב כו, כנ). השריפות הנזכרות אצל קבורת 
המלכים (ירם' לד, ה! דה״ב טז, יד! כא, יט) היו חלק ממנהגי האבלות 
(ע״ע) המלכותיים, ובהן נשרפו, כנראה, עצי־בשמים או חפצי המלך! 
אכן, יש להזכיר את "דוחסד" של אנשי יבש־גלעד, ששרפו את גוויות 
שאול ובניו ואח״כ קברו את העצמות (שמ״א לא, ט־יג! שמ״ב ב, ה). 
בם׳ דד,"י (א. י, יב) לא נזכר עניין השריפד, כלל (וד.שר: "על 
שלשה פשעי מואב... על שרפו עצמות מלך־אדום לשיר״ 1 עמ׳ ב, א]) . 
אח הסת נושאים לק׳ על גבי מיטה (שמ״ב ג. לא), והארון הנזכר 
אצל יוסף (ברא' נ, כו) הוא מנהג מצרי, כחניטה (ע״ע) אשר זכה 
לה יוסף (ויעקב אביו). מנהג קבורת העצמות הגלויות בשדה משתקף 
היטב גם בחזון העצמות היבשות של יחזקאל (פרק לז). 

מ. 

א ר כ א ו ל ו ג י ה ב א " י, גולגלות מכוירות מהתקופה הנאוליתית 
שנמצאו ביריחו מוכיחות, כי ראשי השבטים נחשבו, לאחר מותם. 
לטוטם. בתקופה הכלקוליתית קברו, לאחר חתפוררות הבשר, בגלוס־ 
קמאות דמויות בית או פד, ושדי-קברות כאלד, נמצאו לאורך רצועת■ 
החוף. בקברים השאירו תקרובת-מזון וכלים. החל בתקופת האבות, 
עם המעבר מנוודות לחתיישבות־קבע. החלו לקבור במקום קבוע, 
סמוך ליישוב, בקברות משפחתיים. בתקופה הכנענית המאוחרת 
כופפו את חרב המת וד,ניהוה לצדו. החקסוס (ע״ע). ששלטו בתקופה 
זו בארז, היו קוברים את לוחמיהם על נשקם וסוסיהם. במגידו 
ובחצור נתגלו קבורות של תינוקות ברצפת הבתים. עם ייסוד המלוכה 
הוקצה שדה־קברות למלכים (דד,"ב כו, כג). לוח־אבן ועליו חרוט 
שפו של עוזיה נתגלד, בירושלים (תמ׳: כרך ו׳, עמ׳ 288 ), אך זמנו 
מתקופת הבית־השני, וכנראה פינו אז את עצמותיו. אצילי ירושלים 
חצבו לעצמם קברים במצוקי-ד.סלע שממזרח לנחל קדרון, וישעיהו 
(כב, טז) מחה על היודורה שבדבר. חלקם שרד. ועל אחד נמצאה 
כתובת (ד,חסרד, בראשה) ...אשר על הבית"! אפשר שזר,ו קבר 
שבנא — שנשא בתפקיד זה ואף חצב לו קבר בחייו(שם). קבר אחר 
מאוחד, תקופה ידוע כ״קבר בת פרעה". ועל גגו ניכרים שרידי מבנה 
פיראמידאלי. "מצבות" כאלד, בחשבו לחלק מן הקבר (השו' ברא׳ 
לה, כ — קבר רחל). הקברים העשירים בתקופה זו, מאכזיב למשל, 
נחצבו בתבנית פניקית: תקרר, קמורה, עד 10 מ׳ לעומק הסלע, 
ובקצה הקבר מדף חצוב בסלע. כדי להלחם בשודדי הקברים הומצאו 
שיטות מחוכמות לחתימת הקבר, מעברים מסובכים בתוכו! קללות 
נמרצות נחקקו בכניסה אליו. 

אלפי קברים נחשפו בא״י, וניתן למיינם לטיפוסים ;!!פייניים: 

1 ) קבר בית־אב, בתוך מערה. מערה כזו נוצלד, בז״כ ע״י בית-האב 
במשך כסה דורות, ונפוצה בא״י עד התקופה ההרודיאנית. 2 ) קברי 
פיר ובהם פירים. עגולים או זוויתיים, שנחפרו עד לעומק של 2 מ׳. 


מערות הקבורה נחפרו על קרקעיתן בדפנות הפיר ונסתמו באבן 
גדולה! הפיר עצמו נסתם בעפר! 3 ) קברים אינדיווידואליים! 
4 ) מדותקופה הכנענית המאוחרת נמצאו, בעיקר, פירים משפחתיים 
ואינדיווידואליים, והתקופה מתאפיינת בדרך הנחת המת, כשידיו 
מקופלות ורגליו פרושות! 5 ) בסוף תקופה זו נהגו להניח את המת 
בתוך שתי גלוסקמאות, או כדים, שפתחיהם הוסרו! 6 ) מסוף האלף 
השני לפסה״נ נחשף, באזורי האוכלוסיח הפלשתית, סגנון ק׳ חדש. 
הגופה הונחה בארון־חרס ארוך מן הגוף, שהמכסד, סמוך לראשו גולף 
בצורת ראש־אדם (אנתרופואידיים). — קברים רבים, ביניהם פירים. 
מערות, חציבות וקברים אינדיווידואליים מן התקופה הישראלית. 
נחשפו במגידו, בחצור, בבית שאן ועוד, ונמצאו בהם כלי־חרס, 
תכשיטים וחותמות. 

החל בתקופה ה ה ל נ י ס ט י ת שכיח בא״י טיפוס קבר הכולל חצר 
קפנד, חצובה בסלע, המובילה אל חדר מלבני ובו 3 אצטבאות לאורך 
קירותיו. מחצר זו עכרו לעתים לאולם, שממנו הסתעפו מספר חדרים 
שבהם נחצבו פוכי-ק׳! לפעמים עוטרו קברים אלה בציורי־קיר 
(מרשד, [ע״ע! ור' תמי שם|). 

בתקופד, הרומית מצויים בא״י קברי כוכים רבים וקברי 
מקמרים (ארקוסוליה) חצובים בסלע. בתקופה זו רב השימוש בגלוס־ 
קמאות, שעליהן נחרתו מוטיווים גאומטריים שונים ולעתים גם שמות 
הנפטרים, קברים מרשימים נשתמרו בבית־הקברות הירושלמי מימי 
הבית השני, בנחל קדרון (על הקברים וד,מצבות שם מימי הבית 
הראשון והבית השני ע״ע קדרון, נחל! תמ׳; כרך ו', עס׳ 353/4 , 
377 , 380 ) ובצפון־מזרח העיר. ביניהם: .קברי המלכים", "קבר 
האשכולות", "קברי הםנד,דרין", "קבר האפריז" ואחרים. כולם חצובים 
בסלע. פרט לקבר "יד אבשלום", שחלקו העליון בנד, במערות הק׳ 
הרבות מסוף ימי בית שני, שנחשפו באיזור ירושלים, נמצאו גם 
כתובות קבר רבות-ערך (ר׳ ביבל׳. ותמ׳ בסמוך! בין היתר חשובד, 
תרומתן להכרת מנהגי הק׳ והאמנות היהודית של התקופה (ור' להלן 
הפרק: בית־ד,קברות). ז, י, 

ב ה ל כ ה. הק' היא מצוות־עשה (ירו׳ נזיר ז׳, א') שנרמזה 
בתורד, (סנ׳ מ״ו, ע״א/ב), וממנה מתחילה האבלות (ע״ע). מצוות 
הק׳ מוטלת על היורשים, וההוצאה מוטלת על כסף הירושה. אסור 
לד,לין את המת, אלא לכבודו (סנ׳ שם), ובירושלים לא הלינוהו אף 
לכבודו — משום טומאד,. פולמוס קשה נתעורר בענייו הלנת המת 
בראשית תקופת ההשכלד" כאשר הד,כרד, שייתכן מות־מדומה נחשבה 

הכתובת בתעתיק לכתב 
אשורי ובסיסוק התיבות: 

אבה אבה בר כהנה 
אלעז בר אהרן רבה 
אנה אבה מעניה 

מדדפהונהו) 

די יליד בירושלם 
וגלא לבבל ואסק 

לפתתי 

בר יד״וד וקברתה 
במערתה דזבנת בגסה 
תרגום עבדי רצוף: 

אבי אבה בן הבהן אלעז 
בן אהרן הגדול. 

אני אבה המעונה 

הטרודף (הגולהז), 

שנולד בירושלם. וגלד, 

לנבל. והעלד, את פתחי 
בו יד״וד, וקברחיו בס־ 

ערד" שקניתי בשטר 

(לסי א. ש. רוזנמל. הכ¬ 
תובת מבבעת המבתר 
(פרקים, ב'), תשל״ד) 

כתובת ארמיה, כבתב רעז, פמערח־קברים כנבער: המבהר (בירושלים). הועלו 
השערות שלרובד בקבורת עצמות המלד חתשיטונאי האתרון מתתיהו אנטינונונצ 
אר הרעות חלוקות 







65 


קבורה, קבר 


66 


לאחד מהשגי הרפואה ההדשה, והמשכילים והרפורמים דרשו לאמץ 
הכרה זו ולעכב, בגללה. את הק׳ ל 3 ימים• אכז, במסכת שמחות 
(ת׳, א׳) — שבה כבר נכללו דיני ק׳ (ע״ע אבל רבתי) — נאמר 
שהיו "פוקדיו על המתים עד ג׳ (או; לי) ימים... ומעשה שהפקידו 
אחד אחר ג' (או: ל׳) יום וחיה כ״ה שנה". בתקופת בית־שני נהג 
בא״י ליקונז־עצמות, לאחר שנתעכל הבשר, וקבורתן החוזרת בגלום- 
קמה (ע״ע; ר׳ מו״ק א׳, הי! שמחות י״ב! והשר סב׳ ר, ר). הליקונז 
נערך כשנה לאחר הק׳, בד״כ ע״י המשפחה, והיו גם חבורות בירו¬ 
שלים שהקדישו עצמן למצווה זו. לקראת המאה ה 3 נעלם המנהג, 
ובבית־שערים קברו בסדקופאגים. במערכת הקברים בבית־שערים, 
שהחוקרים משייכים אותה לבית רבי יהודה הנשיא, נמצאת נם ק׳ 
בקרקע. 

הקברות היו, בד״ב, משפחתיים, בכוכים שב״חצרות" וב.,שבונות" 
מערות, ולפניהם ,.חצרות" קברים. צורתה של מערכת קבורה משפח¬ 
תית מתוארת לפרטיה במשנה (ב״ב ר. ח'). הקפידו שלא למכור בה 
מקום קבורה לזר בקבר-אבות(ספרי דב', קפ״ח). ואסרו דבר זה בלאי. 
זרים היו נטמנים אפוא ב״קבר חדש". "שלא נקבר בו אדם מעולם". 
כמו-כן היו קברים לא-מזוהים פזורים בשדות. חיילים שנהרגו 
נקברו במקומם (עיר' י״ז, ע״ב), בלא ליטול רשות על כך מבעל 
המקום, וכמוהם "מת מצווה", כלומר, מת שאיו לו קרובים או 
מטפלים, ש״קנה מקומו". זוהי תקנה קדומה, שיוחסה במקורות 
ליהושע בן נון (ב״ק פ״א. ע״ב), והעניין כבר חופם מקום רב בספר 
טוביה (ע״ע), שהוא, כנראה, מן התקופה הפרסית. לדעת ש. ליברמן. 
החלבה המקורית התכוונה ל״מח [מלחמת] מצווה". כי בד״כ אסר 
המנצח על קבורת חללי האויב, כמעשה הרוגי ביתר (ע״ע א״י. עם' 
403/4 ). 

פינוי-קבר מותר אך ורק לקבר-ישראל, לקבר-אבות, לא״י, או 
מקבר שבסכנת מפולת. על סמר זה מתירים פינוום של קברים 
משטחים שהשלטונות מייעדים אותם למטרות פיתוח עירוני. ביום 
הפינוי נוהגים אבלות. מותר לקבור ק' ארעית, על מנת להעביר את 
המת אח״ב למקום אחר. זוהי הלכה קדומה, וכבר נהג כן רבן גמליאל 
דיבנה, שהיה לו "קבר שאול" 1 =זמני], מיוחד למטרה זו(שמחות י'). 
כיום קוברים את חללי צה״ל בבתי קברות זמניים על תנאי זה. — 
הקבר, לכל חלקיו("גולל ודופק"), אסור בהנאה. כשאר משמשי המת. 

כבר בזמנים קדומים היו מטהרים את המת ע״י רחיצה וסיכה 
(שבת כ״ג, ה׳), הסרת השיער (מריק ח׳, ע״ב) וכיו״ב, ברוח הפםוק 
(קהלחד״טו): ״כל-עמח שבא כן ילך״. לקבלה (ע״ע, עמ' 129/30 ) 
היתד, השפעה מרחיקת-לכת על הלכות הק', וניתוספו מנהגים רבים 
בסדרי הטהרה, ההלוויה והק׳, מאז עסקו בדבר רק חברי ה״חברה 
קדישא" (ר' להלן). הקהילות נבדלו זו מזו הרבה במנהגי הק', 
והטקס כולו נעשה מורכב ומסובו בפרטיו. 

שריפת המח (והטמנת אפרו) נחשבת כמנוגדת להלכה. גם עונש 
שריפה הנזכר בתורה כאחד מענשי בית דין (ע״ע ענשים. דיני. עמי 
44 ). פורש ע״י חז״ל: "פותחין את פיו בצבת... ומדליק את הפתילה 
וזורקה לתוך פיו....״ (סני ז', ב׳). במאה ה 19 נתעורר פולמוס חריף 
בנושא זה בין המשבילים והרפורמים לביו הרבנים. ונכתבה עליו 
ספרות עניפה (לדוגמה: ״חיי עולם״ — אוסף מכתב■ רבנים [ברלין, 
חרס״ד,), וכנגדו: "אור האמת" 1 דרוד,וביטש, תרס״ז), "חקר הלכה" 
לרב חנון עהרנטרוי [מינכן, תרס״ד], "יענה באש" לאליהו בן-אמוזג 
[ע״ע; ליוורנו, תרמ״ו], ועוד הרבה). בתקופה זו נתקשר הוויכוח 
עם האמונה — והכפירד, — כתחיית המתים, ומכאן חריפותו. הפוסקים 
נוטים. בדיעבד. להתיר את קכורח צנצנות האפר בבתי-קברות. 

ע״פ האגדה מותנית מנוחת הנפש, לאחר מיתה. בקבורת 
הגוף (שבת קנ״ב, ע״ב), ומציאת קבר וד,בסחתו מחיים היא שמחת 
הצדיק (ברב' ח'. ע״א). לדברי ר״א בן צדוק: ,.צריו אדם שיהא לו 
מסמר או יתד קבוע בבית הקברות, כדי שיזכה ויקברוהו באותו 



כיתיהשבדית הצבאי בהר־הדצל, ידרע^יס (יןק׳׳י 1 

מקום" (דק״רה',ה',וד׳ח״נשם), וזה מקור המנהג לרכוש זכויות- 
קבורה מחיים. שאלה היא בגמרא אם ק׳ משום בזיון המת או לכפר 
עליו, ונפקא-מינד, לד,לכה למי שציווה שלא יקברוהו (סנ׳ מ״ו, ע״ב). 
ההתעסקות בק' היא מצווה רבה, וד,קב״ה עסק בד, בעצמו כדי לתת 
דוגמה לבני-אדם (סוטה י״ד, ע״א), וזהו "הסד של אמת" (ב״ר צ״ו), 
שאינו על מנת להיפרע. ק' שאינה מכובדת (בצפיפות, למשל) קרויה 
ע״י חז״ל ״קבורת המודים״ (ע״ם ירמי כב, יט; ב״ב ק״א, ע״ב; ירר 
שם ר, ד׳), ואעפ״ב ראו "סימן יפד, למת שחיה גורדתו או שהיו 
גשמים מזלפים על מיטתו" לפני הק' (סנ' מ״ח, ע״ב), שבכך יש לו 
כפרד.. והיו שעשו כך בידים ממש (ברב׳ י', ע״א). 

במאד. ה 2 לסה״נ נהגה, בנראה, גם בא״י ק' עשירה ובזבזנית. 
"בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו, 
עד שהיו מניחים אותו ובורחים, עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות 
בעצמו והתיאוהו בכלי פשתן ונהגו כל העם אחריו" (חום' נדה 
סוף פ״ז; מו״ק כ״ז, ע״ב) < העניין נזכר כמה פעמים גם בבריח 
החדשה (ר׳ ביבל'). גם ביתר הליכות הקבורה והאבל נד,גד, דיפרנצי¬ 
אציה חברתית חמורד" וניתקנו תקנות חמורות לשוויוניות בתחום זה 
(שם), ואף נקבע כי "כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום 
,בל תשחית׳ - דברי רבי מאיר; רבי אליעזר בר צדוק אומר; 
מנוולו; רבן גמליאל אומר: מרכה עליו רמה" (שמחות ט'). גם 
אמונות ודעות משתקפות במנהגי הקבורה, ור׳ יוחנן ציווד. בשעת 
קבורתו; "קברו אותי בכלים צבועים, לא לבנים ולא שחורים, שאם 
אעמוד בין הצדיקים לא אבוש, ואם אעמוד בין הרשעים לא אכלם" 
(ירו" כלאים ט׳, ד! וד,שו׳ שבת קי״ד, ע״א), וכן היא צוואתו של 
ר־ ירמיה (ירד שם) שיקברוהו על צדו (לפי נ״א: על אם הדרך) 
בדי שיקום נמדדחת בעת התחיה. 

חז״ל הפליגו מאד בשבח הק׳ באדמת א״י (ירר כלאים ט', ג׳; 
כתר קי״א ע״א/ב; הור׳ י״ג, ע״א), ולצדיקים הנקברים בחו״ל 
הועידו חז״ל "מחילות", שדרכן יתגלגלו לא״י לעתיד לבוא (ב״ר 
צ״ו, ז׳). היו מביאים פתים מחו״ל לק׳ בא״י, ומנהג זה נפוץ בעיקר 
בתקופה שלאחר רבי יד.ודה הנשיא, ובקשר עם בית-הקברות בבית 
שערים. בחו״ל נד.גו לשים עפר א״י על הארון (ירו׳ שם) — מנד,ג 
שנשתמר עד ימינו — בא׳יי ניקבו את ארונות הנקברים כדי שייחשבו 
״מחוברים״ לאדמה (ירו׳ שם). — ארונות נקובים מתקופה זו אבן 
נמצאו בא״י. העניין כולו קשור גם במעבר מן הק׳ במערות אל הק׳ 
בקרקע, מעבר שחל במשך התקופה התלמודית, לאחר חתימת המשנה, 
אולם קשה מאר לתחום לו תחומים ברורים של זמן ומקום. 

בי ת-ה ק בר ו ת (ר׳ סנ׳ ה׳, ד, ועוד) ~ קרוי גם "בית 


67 


קבורה, קבר 


68 



כית ההכרות היהודי בםאראיו 1 

עולם" (ע״פ קהלת יב, ה), ,.בית עלמיף (ע״פ התרגום הארמי 
שם), ״בית מועד לכל חי- (ע״ם איוב ל. כב) ו״נית־החיים' — נזכר 
כבר במקרא (ר' לעיל)■ אד כמקום ק׳ קהילתי ראשיתו בסוף תקופת 
בית שני. במשנה כבר נקבע ריחוקו המינימלי משטח העיר (ב״ב 
ב', ם׳). בית הקברות הוא מקום מפגשן של רוחות המתים (ברב' 
י״ח, ע״א). והלז שם הוא שוטה (תוספי תרו׳ א', ג') ומתחייב בנפשו 
(נדה י״ז, ע״א). אעפ״ב היו שלנו שם כדי .שתשרה עליהם רוח 
טומאה״(חג׳ גי. ע״ב) — בנראה לצרכים מאגיים. נוהגים כבוד בבית 
קברות (שם׳ י״ד) ואין משנים אותו מתפקידו. היציאה לבתי- 
הקברות — ולאו דווקא לקברות ידועים ^ לתפילה ולתחנונים 
נזכרת בחז״ל (תע׳ ס״ז. ע״א). ובמיוחד עושים כך בימי צום. ראש־ 
חודש. אזכרה (,יארצייט") ובחודש אלול. 

לכוהנים אסורה הכניסה לבית הקברות. ואח מתיהם קוברים בשו¬ 
רות חיצוניות כדי להקל על קרוביהם לעלות על קברם. ביה״ב מוקמו 
בתי־הקברות — שרכישת הקרקע עבורם היתה. בד׳'כ, מהצעדים 
הראשונים בהתארגנותה של כל קהילה יהודית חדשה — סמוך 
לרובע היהודי• בית מיתזד הוקצה לטהרת הפת. בגלל המחסור 
בשטח, שנבע מהגבלות חברתיות וכספיות. קברו לפעמים ביותר 
מקומה אחת. במקומות רבים נהגו להקצות שורה מיוחדת לרבנים 
ואנשי־שם. כדי שלא לקבור צדיק על יד רשע (סנ׳ מ׳׳ז. ע״א). 
בתי־קברוח מיוחדים ל״שומרי-שבת" קיימים בא׳׳י גם כיום. במקומות 
אחדים הוקצה איזור מיוחד לנשים. פשומדים ומתאבדים־ודאיים 



מעבד. סעיטרת פיבית-היזבדות שכלסכו, פוזניה, 1912 (יד !■עב, ׳ח׳זלים) 


נקברו מחוץ לגדר. מבתי-הקברות העתיקים בא״י: נחל קדרוו (בית 
ראשון ושני), בית־שערים (זנ״ע), הר־הזיתים (ע״ע). מירון (ע״ע) 
וקפראן — סוף יפי בית שגי ואילך (ר׳ לעיל, ארכאולוגיה בא״י), 
צפת, כפר יאסיף — יה׳׳ב המאוחרים. באירופה נמצאים בתי־קברות 
קדומים בקהילות המרכזיות: פראג, קרקוב. לובלין ועוד. ברופא 
נמצאו 6 קטקומבות יהודיות מהמאות 1 — 4 (ד׳ תמי; כרך כ״ו. עפ' 
895 ). מבנן דומה לקטקומבות הנוצריות, אך שלא כמותן אין בהן 
חדרים גדולים לכינוסי-טקסיס, היות שהדת היהודית היתה פותרת 
בעיר וטקסיה נערכו בגלוי. לנוכח מיעוט מספרן. לא ברור מי 
השתמש בהן. גם בונוזה (ע״ע) נמצאו קטקומבות יהודיות אחדות. 
מהמאות 4 — 8 לסה״נ. ובודדות נמצאו נ□ נסרדיניה, סיציליה, מלטה. 
קירנאיקה, קרת־חדשת ואלכסנדריה. 

בעקבות מאורעות מלה״ע 11 והשואה, נהרסו רוב בתי־הקברות 
היהודיים העתיקים במרכז אירופה ובמזרחה. בד״כ הורו הנאצים 
לאובלוסיה המקומית להשתמש במצבות לריצוף כבישים וכד', — 
אף כי הם עצמם לא הקדישו מאמץ מיוחס להרס בתי-קברות, פרט 
ליוצאים מן הכלל, כבית־הקברות של לבוב. כתוצאה מכך פשטה 
האוכלוסיה ידה בביזה ובהרס גם לצרכים פרטיים. רע במיוחד, מב¬ 
חינה זו, היה גורל בתי-הקברות בפולניה, משום שיחס הכבוד אל 
המתים, ואף היראה המאגית מפניהם, נתבטלו שם כליל עם ביטולו 
של יחס הכבוד האנושי האלמנטרי כלפי היהודי החי. בעקבות מעשי 
הטבח ההמוניים ביהודים. שנערכו שם בגלוי בכל מקום. בגרמניה. 
לעומת זאת, שרדו בתי־הקברות בשליסותם במשך ימי המלחמה. 
בשנים שלאחר סלה״ע שקעו בתי-קברות רבים באדמה ונידלדלו, 
בהעדר ישוב יהודי של ממש בסביבתם. בתי-ד,קברות העתיקים נמצאו, 
בד״כ, בלב אזורים עירוניים, ולאחר המלחמה, משהחלה תנופת הפי¬ 
תוח העירונית במזרח אירופד. ובמרכזו! פונו, או חוסלו, רבים מהם 
בידי השלטונות. אעפ״כ נשתמרו עד היום, ואף טופחו ושוקמו, כמה 
מבתי-ד,קברות העתיקים של יד,ודי אירופד,: בקרקוב (שלא הופצצה 
במלחמה — מקום מנוחתו של הרמ״א), בלובלין, בפראג. בוורשה, 
ועוד. 

חבר ר,-קדישא (ח״ק) היא הקבוצה המאורגנת בעלת המעמד 
החברתי החשוב ביותר בין כל חברות הצדקה שהתפתחו בפרכז- 
אירופה מן הפאר, ה 16 ואילך. חבריד, טיפלו, בהתנדבות, בכל הסידו¬ 
רים הקשורים בהלוויית המת וקבורתו. החל בשמירת הגוסס על ערש- 
דווי ועד לסידורי המצבה. משום החשיבות הדבר, שיוחסה תמיד 
לנושא, ריבוי ההלכות, המסורות והמנהגים המסובכים שנכרכו בו 
ורתיעתו של רוב הציבור מלעסוק בו. זנו אנשי הח״ק למעמד רם 
בקהילה, ולא נבחרו לתפקיד זה אלא מחשובי הקהל. בראש הח״ק 
עמד. בד״כ, רב הקהילה, בתפקיד של כבוד לו ולחברה. מאחר שנאל¬ 
צה לטפל ברכישת קרקעות ובתשלומי שוחד למיניהם, גלגלה 
ח״ק םנומי-נםף רבים, ומשום כך הוטלו עליה, פעמים רבות, תפקידים 
ציבוריים נוספים שהיו כרוכים בסכומים גדולים. חברים חדשים 
נתקבלו לחיק בגיל רך ביותר (מ 6 ואילך), ובמשך השנים נתאמנו 


ונתחנכו בסודות ה¬ 
מקצוע ובמשמעתו. 
ועלו בהיירארניה ה¬ 
פנימית הנוקשה של 
החברה, עד לקבלת 
דרגות הגבאות ה¬ 
גבוהות. לח״ק היתד, 
סמכות לקבוע תש¬ 
לום, כהבנתה, על 
נכסי הפת ומשפחתו, 
ואף לעכב את הק׳ 
ולקבוע את סדריה. 



מכס־ כשף (גדשנת תפ״יז נ 6 '׳ 4 ב 117 ) 5 נד ■סי 
הכרה־קרי־מא באחת סקהייות סוראוויה 






69 


קבורה, קבר — קכל 


70 


פנקס הח״ק היה הפנקס החשוב של כל קהילה, ומלבד החלטות 
מקצועיות נרשמו בו גם התקנות המרכזיות של הקהילה בכל התחד 
מים — להקנות להן יתר־תוקף. כלשאר החברות היה גם לח״ק יום 
מועד שלה, בו קיימו חבריה טקסים שונים, ובמרכזם צום וסעודה 
גדולה בסיומו. נודעו כמה תאריכים, ונתפרסם ביותר יום ד באדר, 
יום פטירת משה רבנו לפי האגדה, הנחוג בררב־עם עד היום. בגלל 
הריבוי המופלג של מנהגי הק׳ מקיימת כל עדה ח״ק לעצמה, ובירו¬ 
שלים — בה היוו הח״ק מרכזי־כוח ציבוריים חשובים ביותר עד 
התקופה האחרונה וכה קיים קיבוץ גלויות מגוון למעלה מסס! 
שנה — פועלות כיום כ 15 חברות קדישא. וע״ע מצבה ; פתולוגיה, 
עם׳ 466/7 ; צדקה, עמ׳ 525/6 . , ^ 

ס, כהן׳ קברות הפילכיס, חש״ז? מ. איש־שלום. קברי־־אב־ת, תש״ח! 

י. בראנד. כלי החרס בספרות התלמוד (מ״זז—ע״ד. פ׳־ה-פ״ח). תשי״ג! 

נ, אביבד, מצבות קדומות בנחל קדרון. תשי״ג 1 הנ״ל. עיר הקברות 
של ירושלים ביפי הבית השבי ובתוך; ספר ירושלים, 320 — 348 ), 
חשט״ז * הנ״ל׳ אחוזת הקבר של פשפחת גויר על הרחוציפיס (א״י,י׳). 
תשל״א! ג, אלון. למקורו של סנהג־ק׳ קדום בישראל (מחקרים 
בתולדות ישראל. ב׳, 99 — 105 ). תשי״ח; ש. שפראי. בית שערים 
בספרות התלמודית (א״י. ה׳). תשי״ט! ש. ח. קיק, מיהו הקבור 
מעומד בטבריה? (עיונים ומהקרים. בי, 97 — 101 ), חשכיג*, ז. וילנאי. 
מצבות קידש בא״י, תשכ״ג^ ו מ. פראגר (עורל), לאות ולעד (פנקס־ 
זכרון לבתי עלמין שנהרסו וחוללו בשנות השואה...), תשל״ג; 

ש, רוזנטל, הכתובת מגבעת הפבתר (פרקים, בי), חשכ״ט—תשל״ד; 
; 1912 , 2 מ 0 ^ 11 ^ 1 ח 0 01€ ,ת:€א 1 (ו\ . 4 ז 

,( 1 ,^ 0 ז 1 מ) ! 1 )^ 001 171 1 ) 11 ) 111 ^! ,(/( 131 ;! .ן 

,(:!א) 3 ) 1111 3 ^ 1 2 ז 0 ו 1 ו>ן( 117 ו/^ז 1 16 <}ו 001 . 5 : 1924 

ה 11 {ד{יו^ 0 111€ ח 1 1 /ו(? 111 ץ 7 ו<< €0 ,אססזא^ן .מ .! ; 1 ־ 193 ,( 1 !ע.מ. 1 

,( X1X ,\,סס 11 ) 2 )ז 11:17 { .. 10 ; 1947 , 7110 ) 011 

. 1966 ." 0117111712 ^!" , 210101014 .ס ; 1945/6 

לןבץה, בגאומפריה של המרחב — גוף משוכלל (ע״ע פלנימסריה 
וסטראומטריר.) בעל 6 מאוח ריבועיות. לק׳ 8 קדקודים ו 2 ז 
מקצועות שווים היוצרים ביניהם זוויות ישרות. נפחה יב ושטח 
פניה * 62 . כאשר נ הוא ארכה של צלע הק■, בניית ק׳ שנפחה גדול 



דיס•:: "ייה; פשסאל; ?יבית נ?ר — עררה ": 5 תי *פ׳ערית" •שאינה גיהנת 
להרכבה בשל-־שה מסרים 

פי 2 מנפח ק׳ נתונה. נעזרת סרגל ומחוגה בלבד. היתד, אחת הבעיות 
המפורסמות שהעסיקו אח חכמי יוון; כיום ידוע שאין לה פתרון 
(ע״ע שם}. בהשפעת נוסחת הנפח של הק׳ משתמשים לעתים 
באלגברה במושגים החזקה הקוביה או השורש הקובי במקום החזקה 
השלישית או השורש השלישי. 

.קביל;ה - עיע אטלס, הלי; אלג׳יך;ה, עמ׳ 403 . 410 : 
בךבלים. עמ׳ 434/5 . 

קבל (■ 01 ] 201 ק 02 , נקרא גם עגס״ןס״סס), רביב חשמלי הבנוי עפ״ר 
משני לוחות מוליכים. שביניהם חוצצת שכבת חומר מבודד 
(ע״ע חשמליים, מוליכים ומבדדים). תכונתו החשובה היא יכלהו 
לאגור מטען חשמלי כשמפעילים עליו מחה (כלו", כשיוצרים הפרש 
פוטנציאלים בין השכבות המוליכות). כשהלוחות המוליכים מחוברים 
למקור מתח ישר (כגון סוללה חשמלית) נטען הלוח המחובר להדק 


החיובי במטען חשמלי חיובי, והשני — במטען שלילי באותו שיעור. 
המטען שעל כל שכבה — .מטען חק״׳ — תלוי בשטח השכבות, 
במרחק ביניהן. בקבוע הדיאלקטרי(ע״ע חשמל. עם׳ 177 ) של החומר 
המבודד ובמתח המופעל. היחס (€) בין מטען הק׳ (ס) ובין המתח 
שעליו (׳ 3 ) הוא קבוע. המכונה קיבול: , 0/3 ^ 0 . יחידת הקיבול 
היא הפרד ( 2,311 ). ע״ש פרדי [ע״ע]! 1 פרד = 1 קולון/וולט: 
וע״ע חשמל. עמי 178 ). הקיבול של ק" נפוצים נמדד ביחידות קטנות 
יותר: מיקרופרד (מיליונית הפרד) ופיקופרד (מיליונית המיקרופרד). 

כשהמרחק בין הלוחות(ן!) קטן יחפית לשטחם (\.). והם מקבילים 
זה לזד.. נתון הקיבול בקירוב בנוסחה: 1 >/^,> 13£ = ס; 60 היא קבוע 
החדירות של הריק (ע״ע קבועים פיסיקליים! חשמל. עם■ 177 ) ו א — 
המקדם הדיאלקטרי של החומר, הקיבול של מערכת ק" הנטענת 
במקביל היא סכום הקיבולים הבודדים. לעומת זאת סדרת ק" הנטענים 
בטור מחלקים ביניהם את המתח והערך ההפוך של הקיבול הכללי 
של הסדרה שווה לסכום הערכים ההפוכים של קיבולי מרכיביה, 
דהיינו, 1/0 ,£ = ט/ 1 . 

העבודד,(׳ 33 ) הדרושה בדי לטעון ק' לא טעון עד למטען 0 נחונה 
ע״י הנוסחות: = =׳ 1/203 = 20 /* 0 ׳ 33 , ועבודה זו היא גם 

האנרגיה החשמלית האצורה בק׳ הטעון. בכל ק׳ קיים זרם דליפה 
מסוים. כאשר המתח עולה על מתח הפריצה (ע״ע חשמליים, מוליכים 
ומבדדים, עם־ 223 וטבלה, עם׳ 225 ) פוסק החומר המבודד להתנהג 
במבודד והופך למוליך. 

קצב טעינת חק׳, כלר הזרם המגיע אליו, מתכונת׳ (נוסף להת¬ 
נגדות הארהמיח של המעגל) להפרש בין הכוח האלקטרומניע (/) 
של מקור המתח וביו המתח השורר בין לוחות הק׳ עקב המטען 
שכבר נצטבר עליהם ( 0/0 ). לכן בק׳ אידאלי, שנטען במתח ישר 
עד ׳ 03 = 0 , לא יזרום זרם. לעומת זאת, אם המקור יוצר מתח 
חילופין. יזרום בק׳ זרם חילופין (חק־ נטען ונפרק), באותה תדירות 
< 0 , בהקדמת מופע (פזה) בת 1/4 > לפני המתח, והעכבה (, 0 < 01131 ינת 11 ) 
של הק' (המקבילה להתנגדות מוליכים), תהיה 0 ( 1/0 = 2 , כלו׳ 
עצמת הזרם תהיה סנס// = 1 . כתוצאה מזרם החילופין נוצר בק' 
הום הגורם לאיגוד אנרגיה. תופעה זו מכונה הפסד דיאלקטרי, והיא 
קשורה בהיפוך הקטוב (ע״ע) בשכבה המבודדת. 

שימושים: שתי התכונות השימושיות של הק׳ הן התפרקותו 
האטית אחרי הפסקת המתח החיצוני עליו ותלות עכבתו בתדירות, 
הק׳ חשוב במעגלים ליישור זרם חילופיו, לייצוב מתח ישר, לסינון 
תדירויות (להעברת זדם חילופין בתדירות מעל גבול מסוים ובר) 
וכן במעגלים ליצירת פעימות (צ:!!!(!,!) חשמליות ולעיצוב צורתן. 
משתמשים בק׳ למניעת ניצוצ-ות במעגל חשמלי המכיל סליל, כגון 
במניעי חשמל. השילוב בין ק׳ לסליל - היוצר מתח עם שינוי הזרם 
דרכו — מנוצל במעגלי תהודה ובמתנדים במערכות אלקטרוניות, 
בעיקר לתקשורת אלחוטית. השדה החשמלי בין הלוחות משמש 
לניוון ומיקוד אלומות אלקטרונים ויונים (ע״ע טלויזיה! ספקטרומטר 
מסות). ב״ב משמש הק׳ לאגירת מטען, למשל; ליצירת זרמים רני 
עצמה לחקר הפלסמה (ע״ע). העובדה שהק׳ אינו מעביר זרם ישר 
מנוצלת להפרדה בין מעגלים חשמליים שעובר נהם אותו זרם 
חילופין וזרם ישר גם יחד ויש צורר להעביר ממנו אך ורק זרם 
חילופין למעגל חשמלי אחר. 

סיווג הק" הנד.וג הוא לפי אופי החומר המבודד. בין המבודדים 
המוצקים נפוצים נציץ (מיקד,), זכוכית, נייר, וביום כובשים 
את השוק תמרים פלססיים (ע״ע, בעיקר מיילד ופוליסטירן) וקרמיים 
(ע״ע קדמיים. המרים). לרוב מגולל ק׳ מוצק גדול סביב צירו בצורת 
גליל ונעסף בציפוי סגן. הק" המוצקים עמידים בטלטולים ובטמפר־ 
סודות, לא גבוהות מדי, ואינם נוטים לשנות את ערכם. ק׳ ל ו ח ו ת 
עשוי לוחות מתכת מופרדות בריק, באוויר או בגז אחר. ק" אלה 
בוהים לשינוי ע״י הזזת הלוחות. עפ״ר תוך סיבוב על ציר, המשנה 


71 


קבל — קבלה: מכוא 


72 


את שטח החפיפה. בק' הבורר תדירות קליטה ברדיו יש מספר 
לוחות על כל ציר, הפועלים במקביל (ע׳ ע חשמל, תט׳, עט׳ 178 ). 
ק" אלה עלולים לשנות את ערכם כתוצאה מחבטות או טלטולים, 
בגלל שינוי המרחק בין הלוחות. אך הם עמידים בשינוי טמפ׳. השקעת 
הלוחות בנוזל בעל קבוע דיאלקטרי גבוה נותנת קיבול נכוה. לוחותיו 
של ק׳ אלקטרוליטי עשויים אלומיניום או טנטלום והשכבה 
המבודדת היא תחמוצת של אותה מתכת. קבלת שכבת תחמוצת על 
אחד הלוחות תלויה בכיוון המתח המופעל על ק', ומשום כד אפשר 
להשתמש בק׳ זה רק במעגלי זרם ישר ויש להקפיד על חיבור נכון. 
ק' אלקטרוליטי רגיש לשינוי טמפרטורה, מתח וכר 1 קיבולו משתנה 
עם הזמן ומשו חייו קצר! זרם הדליפה דרכו גדול, אך ליחידת קיבול 
הוא זול בהרבה מהסוגים האחרים. 

יו. קי. ~ יא. ש. 

?!בלבסקי, דמיטרי בוךיסוביץ' -עזזאססמקס!! ממק 1111 ג 4 

ממא 08€ \,ב 6 ב> 1 — (גו׳ 1904 ), מלחיו רוסי. למד נגינד, 
בפסנתר והלחנה בביה׳ס של סקריאבין ובקונסרווטוריון של מוסקווה. 
מ 1926 למד הלחנה אצל מיאשקובסקי. לאחר סיום לימודיו ( 1930 ) 
החל להורות הלחנה וכיהן כפרופסור בקונסדווטוריוו של מוסקווד,. 

ק׳ החל להלחין בגיל 18 . ויצירותיו המוקדמות מושפעות מסגנונם 
של מוסורגסקי, בורודין, צ׳יקובסקי וסקריבין(ע׳ ערכיהם), ושופעות 
לחגים ברוח עממית רוסית. מאוחר יותר פיתח סגנון אישי, שאפיי־ 
ניים לו טונאליות שקופה ומקצבים רבי־עצמה. בימי מלה״ע 11 
הלחין שירי מלחמה רבים ובהיותו בחזית הלחין קנטטה. "מולדתנו 
הגדולה". 

לתקופה הראשונה שייכים הפרלודים והסונאטה הראשונה לפסנתר 
( 1928 ). הקזנצ׳רטו הראשון לפסנתר ורביעיית כלי־קשח. לאחר 
גיבוש סגנונו הרבד. להלחין בכל התחומים וד,הרכבים המקובלים. 
ובין היתר השלים אופרות אחדות: ״בשערי מוסקווד,״ ( 1941 ), 
״ניקיטה ורשיניף ( 1954 ) ו״משפחת טאראס״ ( 1950 ). ק׳ חרבה 
להופיע ברחבי העולם כפסנתרן וכמנצח על יצירותיו. 

.קבלה, השם השגור לתורות הנסתר ולמיסטיקה היהודית, בפרט 
בצורות שלבשו ביה״ב, למן המאה ה 12 , ולמכלול התנועות 
האסוטריות ביד,חת, כפי שנתגבשו, בהתפתחות רצופה, למן סוף 
ימי הבית השני. 

א) מבוא. 1 . הגררר,. עם׳ 71 , 2 . שמית הק׳, עם׳ 73 : ב) ה ח פ ת * 
חות היסטורית:!. תחילות, עמ׳ 73 ! 2 . תורת הסוד באפוקליפ¬ 
סה ובסעשה־מרכבה, עס׳ 74 , 3 . ספרות הנסתר. עמי 75 ; 4 . גנוסיס 
יהודי וס׳ יצירד,. עם׳ 74 : 3 תקופת הגאונים, עס' 79 , 6 . תנועות 
חסידיות באירופה ובמצרים, עם׳ 81 : 7 , גיבוש חק׳ בפדובנס, עם׳ 

83 , 8 . םרס 1 ד.ק• בגרונה, עם' 85 : 9 . זדסים אחדים בק- בספרד 
במאה ד. 13 (יצחק לסיף, אברהם אבולעפיד,: יעקב ויצחק פסוריד.: 
הזהר: יוסף ג׳יקטילה). עם׳ 86 : 10 . עד גירוש ספרד, עם׳ 90 ; 

גג. ד,ק' אחרי גירוש ספרד והמרכז ההדש בצפת, עם׳ 92 ! 12 . הק, 
בדורות האחרונים, עם׳ 97 ; נ) גופי-ת ורה של ה ק׳: 1 . האל 
והבריאה׳ עם׳ 99 : (א) רצון, עם׳ 101 ! (ב) מחשבה, עם׳ 101 ; 

(ג) אין, עם׳ 1102 (ד) צחצתות, עם׳ 102 : 2 , האצילות ומושג הספירות. 

עם' 02 ! : 3 . פרמי תורת הספירות וד.סימבוליקה שלהן. עט' 106 : 

4 , עולמות קדומים ומחזורי־בריאת (תורת השמיטות), עם׳ 109 ז 

5 . בעיית תרע, עם׳ 111 , 6 . תורת הבריאה של קבלת האר״י, עם• 

113 : (א) הצמצום. עם׳ 113 : (ב) שבירת הכלים. עמ׳ 115 : (ג) התיקון, 

עם׳ 116 , 7 . ק׳ ופנתאיזם, עם׳ 117 , 8 , תורת האדם וד,נפש, עמ' 
119 : 9 . גלות וגאולר,. עמ׳ 122 : 10 . התורה ומשימעותה, עמ׳ 122 : 

11 . דרכו של המיססיקן: דבקות. תפילד, וכוונה, התבוננות ואקסטאזה, 

עם׳ 124 , 12 . קי מעשית, עם׳ 126 , (ד) השפעות הק׳: 1 . על 
היהדות, עם׳ 128 ; 2 . הק' הנוצרית. עם׳ 130 : 3 . מחקר הק', עמי 131 . 

א) מבוא. 1 . הגדרה; הק׳ היא מיסטיקד" אד גם אםו׳ט־ 
ריקה ותאומופיד,. אם נצמצם את המושג מיסטיקה לשאיפת התאחדות 
בלתי־אמצעית של האדם עם אלהיט, מתור ביטול ישותו הפרטית. 
אזי יכללו בו רק תופעות מועטות בק׳, שכן רק מקובלים מועטים 
שאפו למטרד, זו או ניסחוח בבירור. אכן, הק׳ למיסטיקה תיחשב 
בדרישתה להכרת ה־ וד,בריאד" שיסודותיה עוברים אל מעבר לתחום 


השכל — אף שרק לעתים רחוקות דחתה הק׳ תחום זה במפורש. 
ההשגה היא בדרך ההתבוננות וההארה המופיער, בק', לעתים קרובות, 
כמסירת התגלות קדומה של גופי תורה וענייני דת. הק׳ רחוקה 
מתפיסה שכלתנית של הדת, אפילו אצל נציגיד, שסברו ני עקרונית 
ניתנים ענייניה לחדירה רציונאלית. לאחדים מהם בעשר. השכל עצמו 
לעניין מימטי. בק׳ מודגשת ד.ד,תאמה הפרתפסאלית של האינטואיציה 
והמסורת. והקשר הזה עם קטגוריה היסטורית (הנרמז בעצם המונח 
ק׳) מורה על הבדלים יסודייס בינה לבין המיסטיקה ככלל. המנוכרת 
יותר לתחום ההיסטוריה. לעומת-זאת שואבת הק׳, ככל מיסטיקה, 
מד׳נמיון הכפול של הטרנסצנדנציה של האל מזה, ו״שקיפותו" במצי¬ 
אות הדתית מזה, המתבהרת בצורר. הטהורד, ביותר בירידת האדם 
לנבכי עצמו: נסיון כפול זה הוא הקובע את התחום החיוני של 
המיסטיקה. כן יש לק׳ יסודות משותפים וקשרים היסטוריים עם 
המיסטיקה היוונית והנוצרית. 

היסוד התאוסופי בק• מבקש לגלות את "מסתרי החיים" הגנוזים 
של האל, ואת יחמם לחיי-הבריאה ולאדם. ספקולאציות אלו תופסות 
מקום נרחב בק׳, לעתים תוך קשר רופף לתחום המימטי ותלות רבה 
ביסוד הדרשני, המגיע, לפעמים. עד נרי פלפול קבלי. 

מבחינה פורמאלית התגבשה הק׳. במידה רנה, כ״חבמד, נסתרת" 
(ח׳׳ן), כשהמיסטיקה וד.אםוטריקד. משמשות בה בערבוביה. המיס¬ 
טיקה היא ידיעה, שלפי מהותה ניתן לד,ביעד. בסמלים בלבד. ואילו 
האסוטריקה היא ידיעה שאפשר, אך אין רשאים (או רוצים), לגלותה. 
הוגבלו גילם וממפרם של הנכגסים־בסוד והוגדרו המידות המוסריות 
הנדרשות מהם. לעתים קרובות לא נשמרו הגבלות אלו, הגם שמקוב¬ 
לים רבים מחו על בך. גרמו לכך בעיקר הדפסת ספרי ק׳ וד,שפעתה 
בחוגים רחבים — ובכל־זאת נשמרו הד.גבלות בתחומים כגון חנמת- 
הצירוף והק׳ המעשית. 

מקובלים רבים הכחישו שיש בק׳ התפתחות היסטורית. לאדם 
הראשון היתד. "התגלות קדומה", והיא נמשכה ע׳׳י גילויים חדשים 
לפרקים. בפרט כאשר נשתכחה, או נפסקה, המסורת. דעה זאת הובעה 
כבר בספרים (ר,)חיצוניים (ע׳׳ע), בס׳ חנון-(ע״ע). והודגשה בספריו 
העבריים של משה בן שם־טוב דה לאזן (ע״ע), נס׳ הזהר (ע״ע), 
בם׳ ״האמונות" לר׳ שם־טוב בן שם־טוב ( 1400 לערך) ובס׳ "עבודת 
הקדש" לר׳ מאיר בן גבאי ( 1568 ). כן נפוצה, ההשקפה שהק׳ היא 
החלק האסוטרי של תורד, שבע״ם (ע״ע) — מסיני. אכן, כמה שלשלות 
ק׳ הבאות לחזק את טענת הרציפות הן שרירותיות, לקויות ונטולות־ 
ערך בעדות. 

מתחילת התפתחותה הקיפה הק׳ תורה נסתרת, קרונה לרוח 
הגנוסים (ע״ע), שכללה תורות נם מתהום הקוסמולוגיה, האנגלו- 
לוגיר. והמאגיה. רק סתיד מפגשד, עם הפילוסופיה היהודית (ע״ע) 
של יה״ב נהפכה הק׳ ל״תאולוגיה מיסטית״ של היהדות — שזכתה 
גם לעיבוד סימטמאטי פחות או יותר — וחלה הפרדה — שאף פעם 
לא היתד, שלמה — בין היסודות המיסטיים והספקולטיוויים לבין 
האיקולטיסטייס והמאגיים. ההבחנה בין ק׳ .עיונית" ו״סעשית", 
המצויה מתחילת המאה ה 14 , אינה אלא חיקוי לחלוקת הפילוסופיה 
ל״עיונית" ו״מעשית" ב״ביאור מלות ההגיון" לרמב״ם (פרק י׳׳ד). 
בכמה חוגים (ובכללם מקובלי ירושלים עד דורנו) השתפר אופי זה 
של תורת רזים הקושרת את שני היסודות והנקנית ע״י גילוי או ע״י 
טקסי "הניבה׳'. 

מראשיתה מצאו את ביטוים בתנועת הק׳ כוחות יוצרים שנת¬ 
עוררו — לאהד גיבוש היהדות הרבנית בעולם ההלכה — מדחיפות 
דתיות חדשות, ושלא נתכוונו, או שלא יכלו לשנות בצורה החיצונית 
הקבועה בהלכה. מגמתם היתד, הפנמה, חדירד, לעומק התורה המסורה, 
הרחבת ממדיה וד.פיכתה סתורת ישראל לחרק הגנוז של הבריאה 
והעלאתו של החסיד או של הצדיק היהודי לבעל תפקיד מכריע 
בבריאה זו. הק׳ ראתה ביהדות מערכת של סיפכוליקד, מיסטית, 






73 


קפלה: טבוא; התפתהות היסטוריון 


74 


המשקפת את סוד האלהים והעולם, ותבעה לגלות מפתחות להבנתה. 
במגמה הסימבוליספית יש כדי לבאר את מקור השפעתה העצומה 
של הק׳ כגורם היספורי ואת הסכנות והתהפוכות שנכרכו בהנשמתה. 

2 . שמות הק׳. בתלמוד מציינת המלה ■ק׳" ספרי נביאים 
וכתובים. ובספרות הבתר־תלמודית — גם תורה שבע״פ נקראת ק'. 
ר׳ אלעזר בן יהודה מגרמיזא (ע׳יע) מזכיר מסורות אסוטריות 
(שמות מלאכים ושמות מאגיים) בשם "ק"', ור' יהודה בן ברזלי 
הברצלוני (ע״ע; 1130 לערד) אומר על בריאת רוח-הקדש. שהיא 
השכינה. שהחכמים "היו מוסרים [דברים שכאלה! לתלמידיהם ולהב־ 
מים בלחש ובצנעא בק"׳. מקור השימוש במונח "ק׳" לציון מקצוע 
מסוים בחוגו של ר׳ יצחק סגי־נהור (ע״ע: 1200 ). 

"ק׳" מונח אחד מרבים, שבהם נקראו התנועה המיסטית, תורתה 
ונציגיה בסשר 1.500 שנה ויותר. התלמוד מזכיר ,.פתרי תורה" ו.,רזי- 
תורה", שנקראו בחלקם "מעשה־בראשית" ו״מעשה־מרכבה" (ע׳יע). 
לפחות סיעה אחת כינתה עצמה .,יורדי מרכבה" — ביטוי סתום. בסוד- 
תקופת התלמוד נזכרים "בעלי הסוד" ו״אנשי אמונה" (מונח המצוי 
כבר בם' חנוך הטלאווי). מתחילת המאה ה 13 שימשו המונחים 
,.אמת״, ״אמונה״ ו״חכמה״ גם לציון אמת מיסטית. במאה ה 13 
נקראה הק' גם "חכמה פנימית", והמקובלים ~ "משכילים" (ע״פ 
דג׳ יב, י), "דורשי רשומות" (ע״פ ביטוי תלמודי) או "בעלי הידיעה", 
גנוסטיקנים — לראשונה אצל הרמב״ן. ממנו בא גם הביטוי "יודעי 
ח״ן* ("-חכמה נסתרה, ע״פ קה׳ ט, יא). הזהר מדבר על ,.בני מהי- 
מנותא", "בני היכלא דמלכא", "ידעי חכמתא" וכיו״ב, והמונח "ק׳" 
מצוי רק בשכבה המאוחרת שבו. ב״רעיא מהימנא" ובם' התיקונים. 
מראשית המאה ה 14 דחה השם "ק׳" כמעט לגמרי את שאר השפות. 

ב) התפתחות היסטורית. 

1 . תחילות. שרשיה הראשונים של הק׳ נמצאים בזרמים 
האפוטריים והתאוסיפיים ביהדות א״י ומצרים בתקופת התהוות 
הנצרות, שנקשרו עם תולדות הדת ההלניסטית והסינקרטיסטית דאז. 
מידת ההשפעה שנויה במחלוקת, רבים מחוקרי הגנוסיס מדגישים את 
ההשפעה הפרסית על התפתחות האמונה היהודית בימי הבית השני 
בכלל. ועל האפוקליפטיקה בפרט. רבים מחוקרי הגנוסים של המאות 
ה 1 ~ה 3 לסד,"נ ראוה כתופעה יוונית או הלניסטית במהותה, שהש¬ 
פיעה בעיקר על כיתות שבשולי היהדות הרבנית (ע״ע מינים). מקום 
מיוחד בפולמוס זה נודע לשאלת מעמדו של פילון (ע״ע) מאלכסנ¬ 
דריה וקשריו עם יהדית א״י. ה. וולפסון(ע״ע) מצא בדבריו פילוסופיה 
יוונית בלבוש יהודי, אחרים (כי. לוי וא. גודינף [ע׳ ערכיהם!) רואים 
אוחו כתאוסוף ואן• כמיסטיקן, המנסה להסביר אה אמונת ישראל 
ע״פ דרכי המיסטיקה ההלניסטית. ששיאה בהתפעלות אקסטאטית. 
גודינף טוען, כי בעוד שיהדות א״י מצאה את ביטויה בהלכה, באגדה 
ובאסוטריקה שנתפתחה בחיקה, נוצר בגולה קיום יהודי רוחני על 
בסיס סימבוליקה שאינה מושרשת בהלכה דווקא, ובעלת ייצוג ציורי 
שמשמעותו מיסטית פחות או יותר. לדעתו יש לכתבי פילון והיה¬ 
דות ההלניסטית ערד רב כמפתהות להבנת ממצא ציורי זה, שלוקט 
על ידו בשפע רב. אף שעיקרי הנחותיו פוסלות בספק רב, והוכח־תיו 
על המשמעות המיסטית של הציורים אינן מתקבלות על הדעת, 
הצליח גודינף לקבוע קשר בין מספר תעודות ספרותיות שהתהלכו 
ביהדות א״י. קשר בין פילון והאגדה ביוונית, בקופטית ובארמנית, 
לבין תורות אסוטריות לרבות זו של בעלי הסוד — העלה גם 
י. בער. ספרו של פילון "על החיים הקונטמפלטיוויים" מעיד על קיום 
קבוצה של עובד• ה׳, שכבר ניסחה תפיסה מיסטית־בהחלט של התורה 
כגוף חי. יסוד משותף עם יהדות א״י היא המיסטיקה של החכמה 
האלהית (הנזכרת במש׳ ח ובאיוב כח). שנתפסה ככוח המתווך 
בבריאת העולם. ובחוגים רבים הפכה מהר לתורה עצמה. בם' .,חכמת 
שלמה" (ז, כה) היא מופיעה כ״נשימה מגבורת ה"׳, בס׳ חנוך 
הסלאווי מצווה האל לחכמתו לברוא את האדם, והיא, א״כ, המידה 


הראשונה המתעצמת כאצילות מהכבוד האלהי. השקפות אלו על 
החכמה מוכיחות אפשרות של התפתחות מקבילה, על יסוד פרשנות 
המקרא ובעקבות השפעתן של ספקולאציות פילוסופיות על הלוגוס 
(ע״ע). אין ראיות להשפעה נמשכת של כתבי פילון על היהדות 
הרבנית, ונטיונו של ש. בלקין (ר׳ ביבל׳) להוכיח כי "מדרש 
הנעלם" שבזהר הוא מדרש הלניסטי, נכשל. לשונות של פילון אצל 
הקראי קרקסאני (המאה ה 10 ) מוכיחות, שמקצת דבריו הגיעו, אולי 
בצינורות ערביים־נוצריים, אל הכיתות היהודיות במזרח-הקרוב, אבל 
לא הוכחה השפעה רצופה עד אז, ובוודאי לא בתקופת התהוות הק' 
ביה״ב! הקבלות מסוימות בפרשנות פילון והמקובלים נובעות 
מהקרבה המתודית ביניהם, 

כנגד הנחת ה״השפעות" יש להדגיש את הדינמיקה הפנימית של 
התפתחות בחיק היהדות בא״י, שהיתה עשויה להוליד תנועות מיס¬ 
טיות ואסוטריות גם בקרב חוגי הפרושים, התנאים ■והאמוראים, 
בלומר ב״פרכז" היהדות הרבנית המתגבשת, ולא רק בחוגים שוליים 
שלתמו על השפעה בחיק היהדות (האיסיים, כת קומראן וכיתות 
גנוסטיות למיניהן). יש שביקשו לגלות זרמים מיסטיים כבר בתקופה 
המקראית, אך תופעות מסוג הנבואה (ע״ע) ו״דתיותם" של כמה 
מזמורי תהלים שייכות להקשרים אחרים בתולדות הדת. מבחינה 
היסטורית נתאמת קיומן של קבוצות סגורות ומאורגנות של בעלי 
סוד רק בסוף ימי הבית השני. 

2 . תורת הסוד באפוקליפסה ובמעשה־מרכבה. 
ספרות האפוקליפטיקה(ע״ע) היא הראשונה המדגישה את אפיה הסוד' 
והאסוטרי. חלוקות הדעות אם מוצאה מחוגי הפרושים או האיסיים, 
לפי יוסף בן מתתיהו היתה לאיסיים ספרות סוד אנגלולוגית־מאגית. 
שרידי הספרות של כת קומראן (ע״ע מדבר-יהודה, כת ומגלות) 
הוכיחו. כי גם מגמות אפוקליפטיות נקלטו בחוגם. ס' חנוך המקורי 
נמצא בידם בעברית ובארמית, אם-כי ייתכן בהחלט שנתחבר קודם 
שנתפלגו מהפרושים. מסורות כאלו הכלולות בס׳ חנוך נמשכו גם 
ביהדות הרבנית. מס' חנוך נמשכה יצירה אפוקליפטית עד לתקופת 
התנאים, ובגלגולים שונים גם אח״כ. תכנה נגע לא רק בגילוי הקץ 
ונוראותיו, אלא גם במבנה העולם הנסתר, היושבים בו וגורל הנשמות 
בו. באו בה גב גילויים על כסא־הבבוד והיושב עליו ~ אלה, כנראה, 
"רזי הפלאות" הנזכרים במגילות מדבר-יהודה. בכך נקבע הקשר עט 
המסורות המאוחרות-יותר של "מעשה בראשית" ו״מעשה מרכבה". 

גם בעליהן של תורות אסוטריות אלו הסתתרו מאחורי אישי- 
מקרא שונים, מחנוך ועד עזרא. מסורת פסודואפיגרפית זו נמשכה 
אצל בעלי הסוד גם במאות הבאות. גם הנטיה הבולטת לסגפנות 
(ע״ע) כהכנה לקבלת הסודות (כבר בפרק ק״ח שבם׳ חנוך), משו¬ 
תפת לאפוקליפסה. לאיסיים ולחוגי ה״מרכבה" שאחריהם. סגפנות 
״חסידית״ זו גם עוררה. מתחילתה, התנגדות פעילה — קו אפייני 
בכל תולדות היהדות הרבנית. 

סודות הכסא קובעים מוטיוו המאפיין מאד את המיסטיקה היהודית 
הקדומה. שאינה שואפת להתבונן במהותו האמיתית של האל אלא 
בהופעתו על הכסא, כפי שתוארה בפרק א׳ בם׳ יחז׳ (ע״ע, עם׳ 733 
-- .,מעשה מרכבה״). סודות אלה הם המקבילד, היהודית לגילויי 
האלוהות בגנוסים. מפרק י״ד בם׳ חנוך נמשכת מסורת ארוכה 
לתיאורי עולם־הכסא והעליה אליו בחזון אצל "יורדי המרכבה". 
מסורות אסוטריות נוספות נתגבשו סביב פרק א׳ בם׳ בראשית 
(= ,מעשה בראשית"). המשנה (חג׳ ב׳, א׳) וסוגיות התלמוד הבבלי 
והירושלמי שם מעידות על סודות בתחומים אלה במאה ה 1 לסה״נ, 
ומגבילות מאד את הדיון הפומבי בהם. התעסקותם של רבן יוחנן 
בן זכאי (ע״ע) ותלמידיו בכך מוכיחה. שאסוטריקה זו יכלה להתפתח 
במרכזה של היהדות הרבנית. לעומת־זה ייתכן, שספקולאציות שלא 
היו מקובלות על דעת החכמים גרמו לזהירות יתרה וליחס פולמוסי, 
כדברי המשנה שם: "כל המסתכל בארבעה רברים, ראוי לו כאילו 








75 


;!דד,: התפתחות היסטורית 


76 


לא בא לעולם: מה לפעלה מה לפטה מה לפנים ומה לאחור' — 
הלא הן ספקולאציות המציינות את הגנוסים לפי הגדרתה ב״ליקוטים 
מספרי תאודוטוט״, סי׳ 78 . למעשה לא נשמר האיסור, דעידו 
הפאפרים המרובים בבעיות אלו בתלמוד ובמדרשים. 

שאלת קיומן של קבוצות גנוסטיות בשולי היהדות לפני התהוות 
הנצרות שנויה במחלוקת (ר׳ להלן), אך אין ספק בקיומן בתקופת 
התנאים, ובפרש בפאות ד. 3 וה 4 . לעתים נשתרבב בוודאי חופר תורני 
על ,מעשה בראשית״ ו,מעשה מרכבה* אצל בני כיתות אלו — 
ביניהן ה״אופיטים* (!־״לקס = עובדי הנחש) — שביסודם היו 
יהודים ולא נוצרים, ומכאן עבר אל הגנוטטיקנים שמחוץ ליהדות 
במאות ה 2 וה 3 , שספריהם מלאים בו. גם השכבות הקדומות של 
ספרות המנדעים (ע״ע) עשירות בחופר זה. פיסטיקת המרכבה היא 
מקבילה יהודית פנימית להתפתחות הגנוסיס — זוהי גנוסיס "יהודית 
ורבנית". 

הדעות התאוסופיות והגילויים הסתעפו לכמה דרבים. אף נתהוותה 
טרמינולוגיה קבועה, שמקצתה משתקפת גם במקורות המדרש 
ה״נגלה". בספרות ה״היכלות"(ע״ע) ו״פעשה בראשית' יש משמעות 
מיוחדת לפעלים כפו "הסתכל", .צפד.', "עיין", ו״ד,גיע", וכן לשמות 
כפו ■פרא דרבותא", ■יוצר בראשית", ■היבלות', .חדרי פרכבה־ 
ועוד, חשוב בייחוד השימוש הקבוע בסונח ■כבוד", המציין את 
האל — במידה שהוא הנושא להתעמקות המיסטיקן — וגם את 
תחום העיסוק התאוסופי בכלל. למונח ״כבוד״ (ע״ע, עמ׳ 543 ) 
פשפעות שונה פזו שבמקרא, כבר בס׳ טוביה (ע״ע) ובסוף ס׳ חנוך, 
הנמשכת בספרות האפוקליפטית ובולטת בספרות התנאים. מועט 
יחסית השימוש במלה ״סוד״ — שנתפשט מאד רק ביה״ב — ומצוי 
השימוש ב״רז". 

הטרמינולוגיה של,.המרכבה" נזכרת במגילות מדבר־יהודה,בקטע 
של המנון שהמלאכים מברכים בו אח "תבנית כסא מרכבה". הידיעות 
על שירת המלאכים לפני המרכבה הן חלק מהאנגלולוגיד. של הכת, 
המשותפת גם למסורות מרכבה מאוחרות. הנושא נכרך בהרגשה 
של קדושה מיוחדת, והתלמוד כורך את הדרישה במרכבד. עם ירידת 
אש־של־מעלה סביב הדורש. נבדלת מהדרישה העיונית בענייני 
המרכבה ה״צפיה במרכבה", כנושא של חוויה אקסטאטית המתבטאת 
בעליה למרום (= "ירידה למרכבה") ובכניסה ל״פרדס", לא בדרך 
אינטלקטואלית אלא בדיד של חזון וחוויה. פד,סיפור על ארבעת 
החכמים ש״נכנסו לפרדס" (חג׳ י״ד, ע״ב) נראה כי המדובר בנסיו- 
נוח נפשיים של התבוננות ואקסטאזה. בן־עזאי.,הציץ ומת", בן־זומא 
"הציץ ונפגע"(בדעתו), אלישע בן אבויה (,.אחר•) "קיצץ בנטיעות", 
עזב אח רשות היהדות הרבנית, וכנראה הפד לגנוסטיקו דואליסטי, 
ורק ר׳ עקיבא "נכנס בשלום ויצא בשלום*. ר' עקיבא (ע״ע), אישיות 
מרכזית בעולם היהדות, הוא גם הנציג הלגיטימי של מיסטיקה רבנית, 
ונראה כי משום כך היו אח״ב הוא וחברו בהלכה, ר' ישמעאל (ע״ע), 
עמודי-התווך בספרות המרכבה הטםוד(אפיגרפית. גם אסיד. ההלכי 
הבולט של ספרות זו מעיד על השתרשות בעליה בגבולי המסורת 
החלבית. 

מן הנכנס למקצוע הסוד נדרשו תנאים מוקדמים משני סוגים: 
בגמרא (שם) נקבעו תנאים אינטלקטואליים בעיקר וגבולי גיל 
("עומד בחצי ימיו"), וב״היכלות רבתי" נמנו מירוח מוסריות. לפן 
המאה ה 4/3 נזקקו גם לאבחנות חיצונןוח המיוסדות על חכמת הפנים 
וחכמת היד ("הכרת פנים וסדרי שרטוטין"). בסדר אליד,ו רבא (כ״ט) 
מובאת ברייתא ארמית של חבפי המרכבה בענייני חכמת הפרצוף, 
וכן נשתפר קטע ארוך מברייתא בזאת בעברית על שטו של ר׳ 
ישמעאל. 

3 . ספרותהנסתר (ד,יכלות,סעשהבראשיתוםפ- 
רות מאגית). קשורה בפרסים אין־ספור עם מסורות שנשתמרו 
גם בתלמודים ובמדרשים, המתבארות לעתים מתוכד., אד היא כוללת 


גם חומר רב המיוחד לה. חוקרים רבים (בר,ם צונץ, גרץ וס. בלוד) 
ביקשו להבדיל בין תורת המרכבה הקדומה לזו המקופלת במקורות 
הללו. וייחסו את חיבורם לתקופת הגאונים (ע״ע). אמנם אפשר מאד 
שבפר, מהטקסטים נערכו רק אז. אך אין ספק שהרבה מהם מקורם 
כבר בתקופת התלמוד וההשקפות המרכזיות שבהם חוזרות למאה 
ה 2/1 . רוב הטקסטים קצרים, ובכ״י יש גם חומר גלמי שלא עבר 
בל עיבוד ספרותי. חשיבות מכרעת נודעת לקונטרס' "היכלות רבתי* 
— שגיבורם ר׳ ישמעאל, ״היכלות זוטרתי״ — שגיבורם ר' עקיבא, 
ול״ס׳ היכלות*(= "חנוך ג"! .חנוך העברי"). מסורותיהם משקפות 
מגפות שונות. נמצאים בהם תיאורים מפורטים של עולם המרכבה 
ושל העליה האקסטאטית אליו וכן של הטכניקה המשמשת לכך, שיש 
לה גם בחינה מאגית וחאורגית. קשרי ספרות המרכבה עם ספרות 
תאורגית, עברית וארמית, דאז ומתקופת הגאונים, חזקים למדי. 
השכבד, הקדומה של ה״היכלות" מבליטה צד מאגי זה ביותר, ורב 
דמיונה לכמה מהפפירוסים המאגיים ביוונית ולספרות הגנוסטית מסוג 
ה״פיסטיס סופיה״( 1 >!ו 04 ח ? 1 ד 10 מ = אפונה חכפה) פן הפאות ה 4/3 . 

לעומת ספרי ההיכלות היו מקורות קדומים שמסורותיהם נתייחסו 
לתנאים ואמוראים בלחי-ידועים או ידועים מעט. וקשה להטיל ספק 
בנאמנות התייחסותם. בגניזה (ע״ע) נמצאו שרידי סדרש-תנאים על 
המרכבה, ומסוג זה הוא גם הקונטרס הקצר "ראויות יחזקאל" מן 
המאה ה 4 . 

העליה למרכבה באד. אחדי הבנה סגפנית רבה. העולה נתן ראשו 
בין ברכיו — מצב נוח מאד לשינויים בתודעה ולהיפנוזה עצמית — 
וחזר על המנונים בעלי אופי אקסטאטי. שהם מהפיוטים הקדופים־ 
ביותר שבידינו, שנודעו בא״י כבר במאה ה 3 . זוהי שירת חיות־ 
הקודש, הנושאות את כסא־הכבוד, ששירתן כבר נזכרה בספרות 
האפוקליפטית. סגנונם מיוחד במינו, ולו דמיון לשוני לשרידי תפילה 
כזאת בספרות קומראן. כמעט כולם מסיימים בפסוק ה״קדושה"(ישע׳ 
ו, ג), המשמש כאן פזמון קבוע. ר׳ יצחק נפחא (ע״ע), אמורא א״יי 
בן המאה ד, 3 , שם שיר כזה בפי הפרות שנשאו את ארון־הברית 
(שמ״א ו, יב! ע״ז כ״ד. ע״ב), בדמותו אותן לחיות-הקודש הנושאות 
את בסא-הבבוד. בהפנונים אלה ה' הוא המלך הקדוש, ש״גאווה, יראה 
ופחד" סובבים אותו ב״היבלי דממד,". אל זה רתוק מאד מתחום 
תפיסת האדם, אף שבבודו מתגלה אליו פעל הכסא, בעלי המרכבה 
מעוניינים בכל פרטי העולם העליון המשתרע בשבעת ההיכלות 
שברקיע "ערבות" (העליון בין שבעת הרקיעים), בצבאות המלאכים 
שם. בנהרות האש היורדים מלפני המרכבה ובגשרים שעליהם, 
ב״אופן" וב״חשמל". ברם. העיקר הוא חזון היושב על הכסא, "דמות 
כמראה אדם עליו מלמעלה" (יחז׳ א. בו). מראה זה של הכבוד 
בצורת אדם עליון הוא תכנו של הפרק הנעלם ביותר במיסטיקה 
זו — .שיעור קומה* (ש״ק). 

תורה זו חידה גדולה היא. בשרידיה — בספרות המרכבה ובקטע 
אריד נפרד בכ״י קדום — נמסרים המידות הפנטאסטיות של חלקי 
הראש ועוד אחדים מאיברי האל, וכן ה״שמות הנסתרים״ שלהם — 
רובם־ככולם צירופי-אותיות בלתי מובנים. המספרים והצירופים 
הגיעונו בגירסות שונות בלתי-מהימנות. המפתח הוא הפסוק "גדול 
אדונינו ורב-כח״ (תה׳ קמז, ה), שנתפרש: ש״ק של אדונינו 
.ורב-כח״ = 236 (בגימטריה). זהו מספר־היסוד לכל המידות. מונחי 
"הגדולו." ו״הגבורה" מצויים בכינויי האלוהות בכמה קטעי מרכבה. 
הפרדזבס הוא, שמד, שנעלם ■מעיני כל הבריות ונסתר ממלאכי 
השרת... נגלה לר׳ עקיבא במעשה מרכבה"(כלשון "היכלות זוטרתי")! 
המיסטיקן תופס, אפוא, סוד שלמעלה מהמלאכים. ההגשמה (ע״ע, 
עם׳ 423 ואילך) חפרובוקטורית הבינה רבים מחכמי ישראל ושימשה 
מטרה להתקפות הקראים, עד שגם הרמב״ם, שראה בש״ק בתחילה 
מסמך אמיתי הטעון פירוש (בתב־ידו המקורי במבוא לפרק .,חלק"), 
התכחש לו אח״ב והשב) לזיוף (תשובות הרמב״ם, סי׳ קי״ז). אכן. 





77 


קבלה: התפתחות היסטורית 


78 


ש״ק הוא חלק קדום מתורת־הסוד בימי התנאים, כפי שהוכיחו ג. שלום 
וש. ליברמן. ואיו משמעה כי לאל עצמו צורה גופנית, אלא ל״ככוד" 
המכונה גם .,נוף השכינה". ש״ק נתבסם על תיאורי הדוד בשה״ש 
(ח, יא—טז), והיווה, כנראה, חלק מפרשנות אסוטרית למגילה. על 
קדמות ש״ק מרמזים גם פרק י״ג בם׳ חנוך הסלאווי, שלשונו משקפת 
עדיין את הטרמינולוגיה העברית, ותורתו של הגנוסטיקו מרקום 
(המאה ה 2 ), על "גופה של האמת", שהיא נוסח גנוסטי של ש״ק. 
אולי היתה גם התורה על "חלוק• ולבוש של האל חלק מפרשה זו. 
לחלוק זד, משמעות גדולה ב״מעשה בראשית" של "היכלות רבתי", 
שהדים לה באגדות על לבוש האור שעטה הקב״ה בעת הבריאה. 

העליה והמעבר בששת ההיכלות הראשונים מתוארים בפירוט 
כל האמצעים הטכניים וד,מאגיים המצילים מהטכנות האורבות — 
מראות־שוא ומלאכי־חבלה — המודגשות בכל המסורות על המרכבה. 
על העולה להראות לשומרי־הסף בשערי ההיכלות ״חותמות• — 
שמות נפתרים של האל או ציורים מאגיים (אחדים נשתמרו בספר 
הגנוסטי,.פיסטיס סופיה•). בפרט רבות הסכנות בפתח ההיכל הששי, 
עד שנדמה לעולה כאילו "טורדין נו מאה אלף אלפים גלי מים, 
ואין שם אפילו טיפה אחת■ אלא יינז של אבני שיש טהור שהיו 
סלולות בהיכל"! לכך רומזים דברי ר׳ עקיבא: "כשתגיעו למקום 
אבני שיש טד.ור אל תאמרו .מים מים׳". נזכרת גם אש היוצאת 
מהצופה במרכבה ושורפתו, אם כסכנה (״מרכבה שלמה״, 1921 , 
א׳—ב׳), אם כחוויה אקסטאטית; "נשרפו ידי והייתי עומד בלא ידים 
ובלא רגלים• (כ״י אוכספורד 1531 , מ״ה, ב׳). ה״פרדס" של ר׳ 
עקיבא וחבריו הוא תחום ההיכלות שנרקיעים, ועליה, או "הלקחות", 
לשם, ידועה לכפה אפוקליפסות יהודיות ונזכרה אצל פאולוס (אגרת 
אל הקורינתיים, 11 , 12 ) כדבר מבואר. לעומת הסכנות הנשקפות למי 
שאינו ראוי, מודגשת ההארה לזוכים; "נשתנה העולם עלי לטהרה. 
והיה לבי נמו שבאתי לעולם חדש"(מרכבה שלמה א׳, א׳ ז ד׳. ב׳), 
וכיו״ב. 

מניין קדום של הנושאים העיקריים בסוד המרכבה נמצא במדרש 
משלי (י׳), ובנוסח שונד, בפירוש האגדות לד' עזריאל (מהד' תשבי, 
עמ׳ 62 ) ; החשמל, הברק, הכרוב, כסא-הנבוד, הגשרים שבמרכבה 
ושיעור האיברים "מציפרני רגלי ועד קדקד ראשי". לא נזכרו כאן 
נושאים חשובים אחרים, כענין הפרגוד המפריד בין היושב על הכסא 
ושאר חלקי המרכבה, שלתוכו נרקמו ה״דמויות" הקדומות של כל 
נברא. יש מסורות שלפיהן נקבע הפרגוד כמחיצה, שלא יראו מלאכי 
השרת את הכבוד (תרגום איוב בו, ט); לפי מסורות אחרות "שבעה 
מלאכים שנבראו תחילה• שימשו אפילו לפנים פן הפרגוד (מסכת 
היכלות). תורת המלאכים(ע״ע) לא היתה אחידה מעולם, וד.יא תופסת 
חלק נכבד בספרות המרכבה ו״סעשה בראשית" שבידינו. ידיעה זו 
נכללה נבר בתורת-ד,םוד של האיסיים, והיא נתפתחה בחוגי החכמים 
ובחוגים חיצוניים עד סוף תקופת הגאונים. לצד תורה על 4 (או: 7 ) 
מלאכים עיקריים, נתפתחד״ במפנה המאות ח 2/1 , תורה חדשה על 
המלאך פטטרון(ע״ע), שאינו אלא חנוך, שנהפך בשרו ל״לפידי אש" 
ונקבע לו מקום לפעלה מכל המלאכים. יש מקורות שכמעט אין בהם 
זכר לעניין זה, ויש שמאריכים בו(כס׳ חנוך העברי). הספקולציות 
על המלאך יהואל. שה״אפוקליפסה של אברהם" מפליגה בחשיבותו, 
הועברו בחוג אחר למטטרון, שנתפגה גם "יהוה הקטן". למטטרון 
הועברו גם נסה מתפקידי מיכאל (ע״ע), והוא בונה "הנער", כלו׳, 
פשרת לפני האל. כפה קטעים של ש״ק מדברים גם על מטטרון 
ותפקידו כמשרת לפני המרכבה. 

בספרות המרכבה מתערבבים בנקל שפות המלאכים והשמות 
ד,נסתרים של האל. קשה לברר באיזו מירד, יש בהם הוראה תאולוגית 
מסוימת או כוונות אחרות שנעלמו מאתנו. כי רבים מהם בלתי 
מובנים בהחלט. בשרידי ספרות ההיכלות נזכרים שמות, כגון: 
אדירירץ, זהרריאל, זבודיאל, טעצ״ש, אכתריאל (גם בברייתא בברכ׳ 


ז׳, ע״א) ועוד, לעתים בתוספת "ה׳ אלד.י ישראל"! אלא שגם רבים 
מראשי המלאכים נקראו בתוספת זו, לפשל בם׳ חגוך העברי. אותו 
השם עשוי לשמש פעם כתואר האל ופעם כתואר מלאך, בשם אזבונה, 
שכל זוג אותיות בו עולה 8 ומשקף את המושג הגנוסטי י. 1103 }( 0 , 
הרקיע השמיני, משכן החכמה האלודרת. ב״הינלות זוטרתי" הוגדר 
כ״שם של גבורה", ואילו בס׳ הנוך העברי (פרק י״ח) נהפך לשם 
שר־פלאכים! מבנהו המספרי נשכח, והוא בדרש בדרכי מדרש־השפות 
האגדי. "זיווא רבא", תרגום ארמי של המונח "הכבוד הגדול" המצוי 
באפוקליפסות כתואר האלוהות המתגלד" נזכר גם בין שפותיו הסו¬ 
דיים של סטטרון. יסודות ופורמולות יווניות חדרו, לעתים, לספרות 
המרכבה. הדו־שיח בפתח ההיכל חששי (ב״היכלות רבתי"), מתנהל 
ביוונית, ואחד משמות האל הוא טוטרוסיאי, כלר, ארבע האותיות 
של שם הוי״ה. 

המגמות השונות בפיסטיקת המרכבה קבעו סדרי הסתכלות 
לעליה־לפרום שהובנו כפשוטם. היסוד המאגי חזק דווקא בשלבים 
הקדומים של ספרות ההיכלות, ופתדופף בעיבודים מאוחדים. מהמאה 
ה 3 מופיעים פירושים המכניסים לעניו המרכבד. יסוד מוסרי, כגון 
שחהיכלות השונים פתאיפים לסולם של עליה במידות, ויש המוציאים 
את כל העניין מפשוטו, כמאמרו המיסטי המובהק של האמורא ריש- 
לקיש (המאה ה 3 ) : ״האבות הן הן המרכבה• (ב״ד): בכך נפתח 
פתח לפירושים סמליים, שנתגברו אח״ב בקי. 

ראשיתה של מיסטיקה זו בא״י, ובה נתחבר חלק גדול מספרות 
ההיכלות. פיפי רב, לפחות, עברה גם לבבל, וד,שפעתה ניכרת גם 
בהשבעות שנכתבו על כלים ל״שמירה• מפני מזיקים (עד ימי הגאו¬ 
נים). בהשפעתה נערכו בבבל גם ספרי הדרכה מאגית, כגון "חרבא 
דפשה״ ( 1896 ), ס׳ המלבוש, ם׳ הישר, הבדלה דו• עקיבא וכיו״ב, 
שחלקם נכתב ארמית-בבלית. בא״י נתחבר — כנדאח בסוף תקופת 
התלמוד — "ם׳ הרזים", שתיאורי הרקיעים בו מושפעים מספרות 
הררכלות, אך השבעותיו שונות, וחלקן נלקח ממש ממקורות יווניים. 
מחוגים כאלה בא גם השימוש המאגי בתורה ובתהלים. בהנחה שהם 
מורכבים משמות קדושים. דעה זו הובעה לראשונה במבוא לס• 
"שימושי תורה", שרק הקדמתו נדפסד, ("מעיין החכמה"! "בית 
המדרש״ ליעללינעק א', 58 — 61 ) וכולו בכ״י. דומד. לו ם׳ "שימושי 
תהלים", שנוסתתו העברית נדפסה הרבה ונוסח ארמי-בבלי שלו 
נמצא בב״י. 

בספרות המרכבה נתפתחה ההשקפה שכל הבריאה — ולא רק 
החיות והמלאכים — אופרת ,שירה, חו נתגבשה ב״פרק שירה", 
שמוצאו פחוגי-הסוד בתקופת התלמוד ברור. הימנולוגיה זו השפיעה 
גם על התפלה (ע״ע), ובעיקר על הקדשה (ע״ע) ועל הפיוטים 
שנכתבו לה מאוחר יותר. 

4 . גנוםיס יהודי ום׳ יצירה. תיאורי המרכבה תפסו 
את מקום ה״איאונים" (-נצחים) שבגנוסיס הלא־יהידי. התעצמותן 
של מידות האל, כחכמה, בינה וכר לדרגת איאונים כאלה לא חדרד, 
לשלבים העיקריים של סוד המרכבה. אף שלא חסרה בה. ספקולאציות 
מיתולוגיות־למחצה אלה לא נקלטו במסורת החכמים בתלמוד ובמדר¬ 
שים, אלא בסיעות הטרודוכסיות של "מינים• "חיצונים". פטרסון, 
הינכן, קרספל וכמה מחוקרי מגילות מדבר-יהודה טענו, שגנוסיס 
יהודי (בפרט סביב תורת האדם הקדמון), ששמר על אמונת הייחוד 
ונתרחק מהשקפות דואליסטיות. קדם להתגבשות הנצרות. הם הדגישו 
כי בגנוסיס הקדום נעדדים היסודות האידאניים, וכן חסדה בו דמות 
המשיח המיוחדת לגנוטיס בנצרות. אפין היהודי היסודי של כמה 
פד.תעודות הקדומות ביותר ניכד בהחלט—בבתודתו של שמעץ מאגום 
המייצג אולי גנוסיס שומרוני. פרידלנדד שיעד, שגם מגפות גנוס¬ 
טיות אנטינומיסטיות נתפתחו ביהדות שלפני הנצרות, רבות מהנחות 
חוקרים אלה אמנם לא הוכחו, אך יש בהן מידה רבה של סבירות. 
תורת "שתי רשויות" יכלה להתפתח כראקציד. מיתית פנימית ביהדות, 






79 


קסלה: התפתחות היסטורית 


80 


ואינה משקפת בהכרח השפעה איראנית. יציאת אלישע בן אבריה 
(ע״ע) לגנוסיס תאליסטי נקשרה במסורת בעלי המרכבה בחזון 
מססרון היושב על כסא. כמו האל. לספרות המנדעית שכבות בעלות 
אופי מונותאיסטי, שרבים הניחו כי מקורן בכת הסרודוכסית יהודית 
שהיגרה לבבל בסאה ה 2/1 . השכבות הקדומות, המזרחיות, בס׳ 
הבהיר (ע״ע), מוכיחות קיומן של השקפות גנוסטיות בחוג יהודים 
מאמינים שקשר את תורת המרכבה עם תורת האיאונים, בבבל או 
בסוריה. מקורות ראשונים אלה קשורים בחלקם עם ס׳ ..רזא רבא". 
שחיה ידוע כספר קדמון בסוף תקופת הגאונים ואשר שרידיו נתגלו 
בכתבי חסידי אשכנז (ע״ע). 

ס׳ יצירה (ע״ע). צורה מיוחדת ניחנה לספקולאציה על 
"מעשה בראשית" בספר זח, קטן־הכמות אך רב-החשיבות בהשפעתו, 
שנתחבר בין המאות ה 2 וה 6 , בעברית המשקפת את סגנון בעלי 
המרכבה. בכתה״י הקדומים הוא נקרא "הלכות יצירה", ואפשר 
ש״הלכות יצירה" שבתלמוד (סנ־ ס״ה, ע״ב! ס״ז, ע״ב) הן אחת 
מנוסחותיו. זהו עיבוד עצמאי של תורת "מעשה בראשית" ברוח 
פיוזגוראית. הספר נמצא בקשר רצוף עם הספקולאציה היהודית על 
ה״חכמה" האלוהית ומסוחת של ,מעשה בראשית", אך הוא מכניס 
רעיונות חדשים לסטרוקטורה של הבריאה. "שלושים ושתים נתיבות 
פליאות חכמה", שבאמצעותן ברא האל את עולמו, הן.עשר ספירות" 
וכ״ב אותיות הא״ב. הספירות (מונח שנתחדש כאן) אינן אלא המס¬ 
פרים הקדמונים של הפיתגוראים המאוחרים. אלה כוחות נבראים 
ולא אצילויות מחיק האלוהות, או להן תפקיד מכריע בבריאה 
ובסידורה. 4 הספירות הראשונות הן בנגד יסודות הבריאה כולה: 
רוח־אלהים, אוויר, מים ואש! 6 האחרונות — בנגד ששת הקצוות 
של המקום. צורת הדיבור על ה״ספירות" מלאת סודיות חגיגית, 
ואין לדברים הקבלה במסורת היהודית. לשון־חידות זו אפשרה גם 
לפילוסופים להסתמר על פרק א' בספר ולפרשו בדרכם. בהמשך 
מדובר רק על תפקידי האותיות וצירופיהן בבריאה. כל תהליו בעולם 
הוא לשוני ותלוי בצירופי-האותיות הגנוזים בו. דעה זו קרובה לדעת 
רב (ברב׳ נ״ד, כ״א), שיש ,אותיות שנבראו בהן שמים וארץ", וע״ם 
סוד זה נבנה המשכן. אפשר לראות בבד מסקנה קיצונית מן ההנחה 
שהעולם נברא מתיר התורה, הכוללת באופן נסתר את הצירופים 
האלה. בנקודה זו בולט היסוד המשותף לתורות ס׳ יצירה ולהשקפות 
על פעולה מאגית בכח אותיות, שמות וצירופים. יחס האותיות אל 
הספירות סתום. הבריאה "נחתמה" בצירופי השם י ה ו, והבלטתו 
מזכירה ססקולאציות גנוססיות ומאגיות על אודותיו. חסידי אשכנז 
קראו את הספר גם כספר-ליסוד מאגי, וקשרוהו במסורות על יצירת 
הגלם (ע״ע). 

5 . בתקופת הגאונים (המאות ה 6 -ה 11 ) לא נתחדשו 
חידושים מהותיים. המרכז עבד לבבל, אך השפעת תורת־הסוד בא״י 
בולטת במדרש המאוחר. ובסרט ב.פדקי דר׳ אליעזר" (ע״ע). זמנם 
של פיוטי קליד (ע״ע), הפלאים השפעת ה״היכלות" וש״ק, בין שתי 
התקופות, והפייטן שוב לא דאג להסתיר את השקפותיו. האפוקליס־ 
טיקה נמשכה בכת רב גם בתקופת הגאונים — עד קרוב למסעי־ 
הצלב (ע״ע). חעודותיה קובצו בידי י.אבן-שמואל ב״מדרשי גאולה" 
(ר׳ ביבל׳) וזיקתם למסורת המרכבה בולטת. כאן מופיע לראשונה 
גם ר' שמעון בר יוחאי(ע״ע) כנושא מסורת אפוקליפטית, וכן אליהו, 
זרובבל ודניאל. 

בחוגים אלה פרחו תורת המלאכים והתאורגיה; במקום ראיית 
המרכבה באה פרקטיקה מגוונת של התקשרות עם שר (או; שרי) 
התורה בהשבעות דבווב ברוח מסורת הפפירוסים המאגיים. שימושים 
ארציים־יותר נשתמרו בהשבעות המרובות שנכתבו ארמיח־בבלית 
בידי ״בעלי שם״ יהודים — ולאו-דווקא ללקוחות יהודים. השקפות 
ברוח המרכבה "דלפו" לחוגים רחוקים ממיסטיקה אך קרובים למאגיה, 
ומכאן גם תגבור הדמונולוגיה בפרסים עשירים מאד, לצד האנגלו- 


לוגיה, כעולה מכתובות רבות על בלי-חרם שנהגו לקברם תחת סף 
הבית, ממקבילות ספרותיות בגניזה ומחומר שנתגלגל עד לחסידי 
אשכנז. בבבל נתחבר, כנראה, גם ס׳,רזא רבא", שהקראים התקיפוהו 
כספר של כישוף, ואילו שרידיו (ר׳ ג. שלום, ראשית הקבלה, 200 — 
238 ) מוכיחים, שהיה בו גם חומר מענייני המרכבה, בצורת דו-שיח 
בין ר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל, אם־כי בסגנון שונה מאד ומאוחר־יוהר. 
לתורת המלאכים שבו אין מקבילות, ובן נראה שנתגבשה כאן צורה 
קדומה של תורת איאונים וספקולאציות בעלות אופי גנוסטי. 

ב 3 כיוונים אפשר למצוא התחלות למגפות חדשות בתקופה זו: 

(א) תפישת המאמרות שבהם נברא העולם ככוחות במרכבה מזה 
וכאיאונים, ״מידות״, מתעצמות, מזה. השכינה — במקורה ביטוי 
לנוכחות האל בעולם — מתעצמת למידה הנפרדת מן האל. לעומתה 
בא איחוד — נם הוא חדש לגמרי — בין השכינה למושג האגדתי 
"כנסת ישראל". זוהי טיפולוגיה גנוסטית מובהקת, ומשלים שהמדרש 
מתאר בהם את יחסי הקב״ה וכנסת ישראל הועברו לתפיסה גנוססית 
זו של השכינה, או ה״בת", במקורות המזרחיים שנשתקעו בם׳ הבהיר. 
כמה ממשליו ~ בעיקר התמר ומשמעותו הסמלית — מובנים רק 
על רקע של ארץ מזרחית, ובעיקר בבל. עליית התשובה, המגעת 
עד כסא־הכבוד, נתפרשה במררש המאוחר (פסי״ר קפ״ה, א') 
כעליית בעלי־התשוכה ממש דרו בל הרקיעים. 

(ב) תורת גלגול (ע״ע) הנשמות נתקבלה על דעת ענן (ע״ע) 
והנוהים אחריו (עד המאה ה 10 ! אח״ב נעזבה ע״י הקראים), וכן 
בחוגים שעורכי ס׳ הבהיר שאבו מהם. אצל ענן וממשיכיו אין לעניין 
כל צד נסתר. ומקורו, כנראה, בכתות פרסיות ובמעתזלה (ע״ע) 
באסלאם, או במקורות ס׳ הבהיר הגלגול הוא סוד גדול, הנרמז רק 
במשלים ומתבסס על מקראות שונים לגמרי מאלה שהובאו ע״י כת 
ענן, ומקורו אפוא אחר. 

(ג) לתורת השמות הקדושים נוסף יסוד חדש — חיפוש קשרי 
גיפסריה (ע״ע) בין השמות לפסוקים, לתפילה ועוד. הדבר סייע, 
במידה רבה, לשמור על הגירסה המדויקת של השמות. וגם הכניס 
משמעויות נסתרות ו״כוונות" לשמות, שהיו, ברובם, חסרי משמעות. 
תהליו זה קשור, לכאורה, בירידת השימוש המעשי, האקסטאטי, 
בחומר זה בשעת ההכנה לעליית הנפש למתם, וע״כ נתבקשה משמ¬ 
עות במישור חדש של ה״כוונה". עליות למרכבה אמנם לא נעלמו 
כליל, כמוכח מהעיבודים השונים של הוראות ההכנה בכ״י רבים, 
אבל העניין התרופף. נצטרף לכו הגורם החדש של פירוש התפילה 
ברוח זו, אף שעדיין אין להכריע היכן נתפתחו -סודות התפילה" לפי 
מתכונת קשרי הגימטריאות, אם בבבל, או אולי באיטליה, לשם נתגל¬ 
גלו סודות המרכבה לא יאוחר מן המאה ה 9 . מסורת איטליה, בצורו¬ 
תיה העממיות שנשתקעו ב״מגילת אחימעץ", הדגישה את ידיעת 
ענייני המרכבה אצל חכמי הארץ, ומצד שני סיפרד, על אחד מבעלי 
המרכבה ושמו אבו-אהרן, שגלה סבגדד והפליא לעשות בכוח השמות 
הקדושים בשנות שהותו המועטות באיטליה. חסידות אשכנז (ע״ע) 
טענה במאה ה 12 . שאבו-אהרן מסר את הסודות, ב 870 לערך, לד׳ 
משה בן קלוניפוס (ע״ע) מלוקא, שנדד אח״ב לאשכנז ויסד את 
מסורת הסוד שם. אישיותו של אבו-אהרן נשארה מעורפלת! הנסיו- 
נות לראות בו אישיות מרכזית בהתפתחות הק׳ בנויים על השערות 
מופרכות. עכ״פ ברור, שבסוף תקופת הגאונים התפשטו ספרות 
המרכבה ותורת השמות באיטליה, שתיווכח בין המזרח וההתפתחות 
המאוחרת-יותר בגרמניה ובצרפת בתורות שהגיעו לאיטליה בולט 
הצד המאגי והתאורגי, ודל החלק העיוני! מייצג אותו בעיקר פירוש 
שבתי דונולו (ע״ע) לנד יצירד,. שהושפע מאד מפירוש רס״ג. 

ע״פ השרידים מתקופת התלמוד וד.גאונים יש להניח שתורות 
הנסתר נפוצו בחוגים רבים — אך במעט שאין לקבוע זהות אישית. 
מלבד התנאים והאמוראים שנזכרו, בלטו נם ר׳ מאיר, ר׳ יהושע בן 
לוי, ר' הושעיה, ר׳ יצחק ור׳ לוי (ע׳ ערכיר,ס). זהותם של העוסקים 






8 ! 


קפלה: התפתחות היסטדדית 


82 


בתאודגיה (ע״ע בעל שם) לא נודעה כלל. ובוודאי לא היו רוכס 
מחוגי החכמים. מתשובות הגאונים ברוד שרווחו מפודות בישיבות 
הפסורסמות. אך אין ראיה שעסקו בכר בעצמם. החומר הרלוונטי 
למרכבה (נאסף ברובו ב״אוצר הגאונים״ לחג׳. 10 — 30 . 54 — 61 ) 
מצטיין בזהירות ובהסתייגות. נסיון לקשור את תורת ס׳ יצירה עם 
השקפות פילוסופיות ותאולוגיות של הדור נמצא בעיקר בפירושו 
של רס״ג. אד הוא נמנע מלדון בפרוטרוט בענייני מרכבה וש״ק. 
אם־כי לא התכחש להם חרף התקפות הקראים. לעומתו הסבירו רב 
שרירא ורב האי (ע׳ ערכיהם) עניינים בתחום זה בלי קשר עם 
דעותיהם המפורשות בפילוסופיה. עדותו של רב האי על השמות 
הנסתרים (בתשובה שנפוצה הרבה) גרמה שיחלו בו פירושים יותר 
מפורטים. שמקצתם נשתמרו אצל חסידי אשכנז. דבריו אל חכמי 
קירואן מעידים על העניין שתורת השמות עוררה גם שם. אבל גם 
על חוסר מסורת ותפוצה מועטת של ספרי ההיכלות. שהגאון אומר 
עליהם ..שהרואה אותם מתפחד מהם". באיטליה נפוצה ספרות זו 
דווקא בין החכמים והפייטנים, וחלק חשוב מפיוטי אמיתי בן שפטיה 
(המאה ה 9 ) הם פיוטי מרכבה. עם המעבר לאירופה שוב הפכו חוגים 
מסדמים בין חכמי התורה לנושאיה העיקריים של חורת־הסוד. 

מדרשים אנגלולוגיים ואסוטריים נתחברו גם בתקופה זו. כאלה 
הם מדרש אבכיר. שנודע באשכנז עד סוף יה״ב (שרידיו שב״ילקוט" 
נאספו בידי ש. בובר, 1883 ), וחלקים בפסיקתא רבתי (ע״ע). מדרש 
"כונן" מכיל בחלקו הראשון צירוף מפתיע בין תורת החכמה האלוהית 
ותפקידה בבריאה לחורת השכינה, ויתרו הכיל נוסחאות אנגלולוגיות 
וסוגיית "מעשה בראשית". בולטות הגימטדיאות. לפי אוצר־המלים 
נעיד הטקסט שלפנינו בא״י או בדרום איטליה. במסורת חסידי 
אשכנז נשאר (בכ״י) קטע ממדרש־מלאכים על יציאת-מצרים. 
וכנראה היו עוד כאלה, שמוצאם אינו ברור. 

6 . תנועות חסידיות באירופה ובמצרים. דחיפות 
דתיות מיסטיות לדבקות אינטימית של האדם באלהים נתפתחו 
ביהדות יה״ב בסביבות שונות, ולאו-דווקא בקשר לק׳. מגמות אלו 
איחדו דחפים מבפנים והשפעות מבחוץ. משלא מצאו בחומר התלמודי 
והמדרש׳ על אורות קשר האדם לאלהים סיפוק מלא — אף שניצלוהו 
ופירשוהו פירושים מרתיקי-לכת — שאבו זרמים אלה לרוב מספרות 
המיסטיקה האסלאמית, מהצופיות וממסורת הסגפנות החסידית בנצ¬ 
רות. וראו עצמם ממשיכי ״חסידים הראשונים״ (ע״ע חסיד). הקיצו¬ 
ניות המוסרית והדתית של החסיד — לעומת הצדיק בחז״ל — הפכה 
לעיקר גם במגמות אלו. התגבשות ספרותית קלאסית מצאה מגמה זו 
לראשונה בספרד. בסאה ה 11 . ב״חובות הלבבות" לר׳ בחיי בן יוסף 
אבן פקודה (ע״ע), שנכתב כספר ליסוד והדרכה לחסידות יהודית 
שלשיאה גוון מיסטי. הצלחתו הגדולה, בפרט בתרגומו העברי, מוכיחה 
את התאמתו הרבה גם מחוץ לק׳. 

יסודות פילוסופיים נאו־אפלסוניים הקלו על ניסוחים ברוח המיס¬ 
טיקה. כמה משירי גבירול (ע״ע! בן־זמנו של בחיי), מבליטים נטיה 
זו, ומחלוקת היא באיזו מידה הם משקפים גם נסיון מיסטי אישי. 
100 שנה אח״ב נתמזגו מגסות אלו בספרד עם חק' המתפתחת. 

במצרים נתפתחה חסידות מיססית ~ בימי הרמב״ם ובנו ר׳ 
אברהם — שלא מצאה הד בק׳. היא נשארה תופעה עצמאית, ותעודו¬ 
תיה מגיעות עד למאה ה 15 . לסן המאה ה 11 ציין התואר "חסיד" 
במזרח אנשים בעלי הנהגה מיוחדת, אך לגיבוש מיסטיקה בעלת 
כיוון מוסרי הגיעה מגמה חסידית זו במצרים בעיקר אצל ר׳ אברהם 
בן משה בן מימון(ע״ע), הצד המיסטי בספרו מיוסד כולו על מקורות 
צופיים ואינו מעיד על מסורת יהודית פנימית. מסביבו נתהווה חוג 
"חסידים", שהדגישו גם את הצד האסוטרי בלימודיהם. גם בנו, ר׳ 
עובדיה, הלך בדרך זו. כל שרידי ספרות זו כתובים ערבית. 

תנועת "חסידי אשכנז" נתפתחה בצרפת ובגרמניה למן המאה 
ח 11 . לשיאה הגיעה במחצית השניה של הסאה ה 12 ובמאה ה 13 . 


אך הדיה נשמעו עוד זמן רב. כאן נתפתח אידאל חדש של חסידות 
קיצונית ודרכי תשובה קיצוניות, שתעודתן הספרותית העיקרית .,ס׳ 
חסידים" לר׳ יהודה (בן שמואל) החסיד (ע״ע). הצד השווה בחסי¬ 
דויות ספרד, מצרים ואשכנז הוא ההתנגדות החזקה שעוררו בסביבתן. 
חסידות שאינה כזו אינה אמיתית לפי הגדרות אלו, והאדישות לרדי¬ 
פות היא אפוא מסימני־ההכר של החסיד. אף שיש בחסידות האש¬ 
כנזית מהרי הנזירות הנוצרית של הסביבה, הרי נתפתחה בעיקרה 
במסגרת תלמודית מובהקת, ונושאיה היו לעתים גם מראשי חכמי 
ההלכה. חסידי אשכנז לא הרבו, יחסית, להבלים את הצד המיסטי, 
ועם כל הפרדוכס שנדבר השתדלו לקשור את החסיד—שהוא תופעה 
יוצאת-דופן — עם החברה היהודית, וחייבוהו לפעול בתוכה. רבים 
מהם נחשבו לבעלי רוח-הקורש ו״נביאים״ — כינוי שנקשר לכפה 
מ״בעלי התוספות" ואף לאישים בלחי ידועים. 

גם התחום האסוטרי תפס מקום נרחב, ובד׳׳כ כל המגמות שפעלו 
בתקופות הקודמות מצאו כאן המשך ונתחברו עם דחיפות חדשות. 
תורת המרכבה שימשה לעיון ואף ל״עליה לרקיע", ונתמזגה עם 
מיסתורין הפספדים, לצד האקסטאזה באה ההתבוננות בתפילה ובסו- 
דותיה. יסוד חדש בא מצד הפילוסופיה, דרך תרגומו של פירוש רס״ג 
ל״ס׳ יצירה" והתרגום הקדום של ספרו "האמונות והדעות". מכאן 
קיבלו אח תורת הכבוד האלוהי. שבו ראו את הנברא הראשון, אף 
שדיברו עליו ברתת של מיסטיקנים. למן המאה ה 12 נוספו לכך 
השפעות נאו־אפלטוניות, בעיקר משל ר׳ אברהם אבן־עזרא ואברהם 
בר־חייא. החסידים הבליטו נכל־זה אח הקרוב לליבס, אד לאחדות 
שיטתית נתור היסודות הסותרים השונים לא הניעו. 

תורות המרכבה וש״ק נודעו בצרפת כבר בראשית המאה ה 9 , 
כמוכח פהתקפותיו של אגופרד (ע״ע) ארכיבישוף ליאון. לימוד ,ס׳ 
יצירה" נהג כלימוד אסוטרי ב״מעשה בראשית" ובסודות הלשון 
והשמות הקדושים. מסורות באו לנו מרבנו יעקב תם, ר׳ יצחק בן שמר 
אל הזקן מדנפ(ר (ע׳ ערכיהם), ר׳ יעקב ור׳ אלחנן מקורניל ור׳ עזרא 
ממונקונטור! האחרון גם עורר תסיסה משיחית בצרפת בשנים 
1220/30 . בצרפת זכה לגיבוש ספרותי רק ״ס׳ החיים״ ( 1200 לערך 1 
בכ״י). לשיאה הגיעה התנועה בגרמניה — תחילה במשסחת קלונימוס 
(ע״ע) המסועפת— למן חמאה ה 11 . בוורמם, שפיאר ומינץ (מגנצה), 
ואח״ב ברגנסבורג, היו ראשיה: ר׳ שמואל בן קלונימוס! ר׳ יהודה 
בן קלוניסוס מפגנצה ובנו ר׳ אלעזר בן יהודה מגרפיזא! רבו ר׳ 
יהודה החסיד! ר׳ יהודה בן קלונימוס משפירא (ע׳ ערכיהם) וצאצאי 
ר״י החסיד שנתפזרו בעדי גדמניה. אלה הקנו לתנועה הד דחב, 
ומהם שחיברו ספרים רבי-הקף. מלבד רוב "ס־ חסידים" חיבד ד״י 
החסיד, מנהיג התנועה בגרמניה, ספרים אחרים, מהם המצויים בכ״י 
ומהם שנודעו דק באמצעות מובאות. תלמידו, ר׳ אלעזר, כינס אח 
החופר בספרים גדולים וקטנים, שרובם נשמרו בכ״י. כל המגמות 
שהוזכרו שוכנות בהם זו לצד זו, כבס׳ "סודי דזיא" (חלקו נדפס בס׳ 
"רזיאל"! סולו נכ״י) ובקונטרס׳ -הלכות" כ״הלכות המלאכים", 
״הכסא״, ״הכבוד״, ״הנבואה״ (נדפסו בשם ס׳ ״סודי רזיא״. 1936 ) 
ודבים שלא נדפסו. יריעתו רחבה מאד. ונשתמדו בתוכה גם שדידי 
מסורות גנוסטיות יוצאות-דופן, שכנראה נתגלגלו מן הפזדח דדך 
איטליה. גם סודות התפילה ופירושי מקרא ע״פ סודות המספרים 
טופחו מאד, עד שההפלגד, בגיפסריאות נחשבה לקו המאפיין ביותר 
את חסידי אשכנז(טור או״ח. סי׳ קי״ג). ספרות זו, למגמותיה השונות, 
התפתחה מאד במאה ה 13 , באופן בלתי תלוי בספרות הק׳ שהתפתחה 
אף היא באותו הזמן ממש. חכמים רבים נודעו מתוך מקורות אלה 
שרובם שרדו בכ״י. לא מעט מדבריהם כונס בפירוש התפילות לר׳ 
אליעזר הירץ טריווים (טיהינגן, ש״ך) ובם' -ערוגת הבושם" לר׳ 
אברהם ב״ר עזריאל (מהד׳ א. אורבך, א־—ד׳, 1939 — 11963 ור׳ 
במבואו). -ם׳ יצירה" נתפרש בחוג זה כמעט תמיד בעקבות רס״ג 
ודונולו, אלא שבנוסף ראו בו ספר הדרכה לבעלי הסוד והמאגיה גם 



*3 


;פלה: התפתחות היגטורית 


84 


יחד. לסימן הצלחה בהתעמקות העירו נחשב חזון יצירת רגולם, 
הקשורה בטקס אקסטאטי מפורט, ורק לאחר־זמן לבש נסיו! פנימי 
וה, באגדה העממית. צורות מגושמות יותר. 

לצד "תורת הכבוד" בגוסח החסידים גתפתחה בחוג מסוים במאה 
ה 11/12 חשקפה חדשה בעגיין תורת .,הכרוב המיוחד" או "הכרוב 
הקדוש", המעמידה על הכסא לא את הכבוד סתם אלא מניפסטאציה 
מיוחדת, שייחסו אליה את סודות ש״ק. וריאציות שונות בתורות 
הכבוד נמצאו בספרי ר״י החסיד ור״א מוורמם ובז ב״ס' החיים". 

ההרוב המיוחד הוא אצילות מאש השכיגה. בחוג זה העמידו את 
״קדושת״ האל — נוכחותו בבל הנמצאים — לעומת "גדולתו", או 
"מלכותו", שלה דמות ושיעור. תורד, זו מזכירה ספקולאציות מזרחיות, 
כאלו של נהונדי (ע״ע), על בריאת־העולם באמצעות מלאך. אצל 
החסידים נתגלתד. התורה ב״ברייתא דיוסף בן עוזיאל" (נדפסה 
חלקית, ב״החוקר״, ב׳, 1894 ), שמלשונד, נראה כי נכתבד, באירופה, — 
וע״ע יוסף בן עוזיאל, תורד, זו נקלטה ע״י ד׳ אביגדור הצרפתי 
(המאה ד, 12 (ז)), ע״י המחבר עלום־השם של פי׳ "ס' יצירד." שנדפס 
ע״ש רס״ג (בהוצאות "ס־ יצירה"), ע״י ר׳ אלחנן בן יקר מלונדון 
(המחצית הראשונה של המאה ה 13 ), ועוד. במשד-ד,זמן נתמזגו 
תורות אלו עם הק׳ הספרדית, ובמאה ה 14 נתחברו בגרמניה טקסטים 
מספר ברוח מזיגה זו. 

חורת החסידים אימצה גם אח תודת חמשת העולמות, שנזכרה 
אצל ר׳ אברהם בר חיא הנשיא (ע״ע) ומקורה נאו־אפלטוני ספרדי. 
היא פונה עולם של אור. עולם ד,אלוד,ות, השכל, הנפש והטבע. 

השקפות החסידים מצאו הד רב גם בחיבור תפילות לפי "תורת 
הכבוד״ של רס״ג — כ״שיר הייחוד״ שנתחבר בחוג ר״י החסיד — 
או על שמות נסתרים. רבות מהן נשתמרו בכתבי ר״א מוורמס. יש 
שבעליהן שמעון כשירת העליונים — מעין המשך להמנוני ההיכלות. 
תפילות אלו נתייחסו, כנראד״ ליחידי סגולה! אח״כ נכללו בקבצי- 
תפילות מאיטליה וגרמניה, נאספו ע״י מקובלי צפת ורבות נדפסו 
לבסוף ב״שערי ציון" לר׳ נתן הנובר (ע״ע), שער ג׳. 

אצל ר״א מוורמס ברור אפיה האסוטרי של ההתבוננות המיוחדת. 
לדבריו: "סוד המרכבה וסוד מעשה בראשית וסוד הייחוד אין מוסרים 
כי אם בתענית". ב״סוד הייחוד" ראה את עיקר התאולוגיה המיסטית. 
השאלה אם יש אופי אסוטרי לטעמי המצוות נידונה גם ב״ 0 ' חסידים". 
שאיפת החסידים היא לסינתזה בין החומר הקדום, לרבות האנתרו־ 
פומורפיזמים שבו, לביו פירוש ספיריטואליסטי השולל יסודות כאלה. 
לפשרה זו התנגד ר׳ משד, תקו(תחילת המאה ה 13 ), שהגן על תפיסה 
מגשימה. התקפתו נכללה בס' "כתב תמים", ששני קטעים גדולים 
ממנו נשתמרו. ר׳ משד. ראה במגפות החדשות "דת חדשה", וכן 
התקיף את החסידים על שפרסמו את סודות התפילה בספריהם — 
עדות לתפוצתם הרבה בזמנו. 

7 . גיבוש ר,ק׳ בפרובנס, בעת צמיחת חסידות אשכנז 
נתגבשה בדרום־צרפת ד.ק׳ בשלביה ההיסטוריים הראשונים. קדמו 
לכך שלבי התפתחות סמויים, הקשורים בגנוסיס יהודי שנצטרף 
במזרח למיסטיקד. של המרכבה. שרידיו העיקריים נכללו ביסוד 
סי ה״בהיר"(ע״ע) ובתעודות שנשתמרו בחסידות אשכנז. ס' ה״בהיר" 
נתפרסם בפרובנס רק בסוף המאה ה 112 נראה שגם נערך שם, אך 
ודאי שלא נתחבר שם. ניתוחו מאשר את מסורת בעלי הק' באמצע 
המאה ה 13 על גלגולי הספר עד הניעו לפרובנס. הספר משקף דעות 
שלא הילכו כפרוכנס ובספרד. כמוכח מפירוש "ס' יצירה" לר׳ יהודה 
בן ברזלי הברצלוני (ע״ע). שכינס בתחילת המאה ה 12 כל שידע 
ב״מעשה בראשית״ וכ״מעשד, מרכבה״. בפירושיו על 10 הספירות 
אין זכר לתפיסתן כאיאונים ובמידות האל, כבס' ה״בהיר". פירושו 
חדור רוח רס״ג. ואילו כס׳ ד,"בהיר" אין כל התחשבות בפילוסופיה. 
ס׳ ה״בהיר" עוסק בפירושי פסוקים מתוך איסוף קטעים בעלי אופי 
מיתולוגי בולט, ואת מסורת המרכבה הוא הופך למסורת גנוסטית על 


כוחות האל שלפנים מהכבוד (ר׳ לעיל, עמי 82 ). תורת הספירות טרם 
נתגבשה לגמרי בס׳ ה״בהיר", ורבים ממאמריו בבר לא הובנו גם 
למקובלים הראשונים. תורתו מוצגת כ״מעשה מרכבה" ואין בו המונח 
ק׳. תורת הגלגול מוצעת בסוד, ויחד־עם־זה כתורה המובנת מעצמד, — 
למרות התנגדות הפילוסופים ד,יד,ודים לה מאז רס״ג. סימנים ראשונים 
להופעת מסורת זו בפרובנס נמצאים בחוג מרכזי של חכמי פרובנס; 
ר׳ אברהם בן יצחק (ע״ע) מנרבונד" חתנו ר׳ אברהם בן דוד מפוש־ 
קיירה (ע״ע) ור׳ יעקב הנזיר מלונל. שרידי דבריהם מגלים את 
זיקתם להשקפות קבליות ולסימבוליקה קבלית. לפי עדות מקובלי 
ספרד הם נחשבו לבעלי "גילוי אליהו", כלר. לבעלי נסיון מיסטי 
בעל תוכן חדש. מאחר שתורת הספירות כבר נכללה בס׳ ה״בהיר". 
אין הכוונה אליה, אלא לתורת הכוונה המיסטית בתפילה. לס? נוסח 
חדש שאינו מבוסס על גימטריאות אלא על התבוננות בספירות. 

ר׳ יעקב הנזיר השתייך לחוג "פרושים"("נזירים" בלשון המקרא) 
שנתקיים בצרפת. חבריו נתפרנסו ע״י הקהילות והקדישו כל זמנם 
לתורה. כמה מהם נד.גו ב״חסידות". בשכבה זו התפתחו חיים קונטמ־ 
פלטיוויים והתעוררו מגמות מיסטיות. מגמות שונות וסותרות 
נפגשות בשרידי דבריהם. תורת הכבוד על דרך רס״ג אינר, נחשבת 
להם לסוד מיותד, אך תורת הספירות של ס׳ ה״בהיר" היא "סוד 
גדול". 

חוג זה פעל בסביבה של מתת תרבותי ודתי גבוה. היתר, בה 
תרבות רבנית מפותחת מאד, ולב חכמי ההלכה היה פתוח גם למגמות 
הפילוסופיות של הדור. יהודר, אבן תבון (ע״ע) תרגם בשביל חברי 
החוג רבים מספרי־המופת של הפילוסופיה — מהם בעלי נסיה נאו- 
אפלטונית םובר,קת — וכן את ם׳ ה״כוזרי", שהשפעתו העמוקה 
התחילה מחוג זה. תורותיו על מהות ישראל, הנבואה, שם הוי״ה 
ום׳ יצירה ופירושו נקלטו ביניהם, כשם שנקלטו כתבי ראב״ע ואברהם 
בר־תייא מבתינת הנטיה הנאו־אפלטונית. צורות יהודיות של תורת 
הלוגוס ור,רצון חאלור,י, תורת האצילות ותורת־הנפש הנאו־אפלטונית 
שימשו כאן גורם דוחף לצד חורת הפילוסופים על ה״שכל הפועל", 
ככוח קוסמי שאנשי־סגולה זוכים להתקשר אתו. קרבתה של תורה זו 
למיסטיקה בולטת במיסטיקה המוסלמית ור,נוצרית של יה״ב. ולמקוב־ 
לים רבים היא שימשה חוליה מקשרת עם הרמב״ם. גם תורת־המוסר 
הסגפנית של ם׳ "חובות הלבבות" השפיעה על מוסר חק׳ ותורת 
ה״דבקות" שלד,. הפגישה בין המסורת דענוסטית לבין התורות הנאו־ 
אפלטוניות על האל, אצילותו ומקום האדם בעולם חיתח פוריד. מאד, 
והק׳ במובנה ההיסטורי היא תוצאת הסינתזה ביניהם. 

פרובנס היתה אז גם בימה להתעוררות דתית כבירה. הקתרים 
(ע״ע) השתלטו על חלק גדול ממערבד, — שם נמצאו מרכזיה הרא¬ 
שונים של חק׳. מידת הקשר בין התופעות אינה ברורה! כמעט שאיו 
מגע עיוני בין השתים. מלבר תורת הגלגול, שבאה למקובלים דווקא 
מהמזרח. התאולוגיה הקתארית הדואליסטית היא אנטי־יהודית מוב¬ 
הקת! אעפ׳־כ אפשר שהחוגים השונים אוחדו בהרגשת התעוררות 
דתית עמוקה, ועכ״פ ידוע שיהודי פרובנס ידעו את הכת ואמונותיה 
עוד בתחילת המאד, ה 13 . 

קטעים ממסורת.הראכ״ד וד׳ יעקב הנזיר נמצאו בכתבי המקובלים. 
וסתירתם לתורות שנתפתחו אחריר.ם עדה לאמיתותם. השגת הראב״ד 
(הל׳ תשונה ג׳, זי) להגנת מאמיני הד^שמה מתבארת על רקע 
הבחנתו בין "עילת העילות" ל״יוצר בראשית", שהוא נושא לש״ק, 
ופירושו לאגדה שהאדם נברא דו־פרצופין (עיר׳ י״ח, ע״א), משקף 
ספקולאציה על הספירות בנוסח קבלי. 

ר׳ יצחק סגי-נהור (ע״ע). בן הראנ״ד (נס• 1235 בערך), הוא 
הראשון שכל פעולתו במיסטיקד.. תלמידיו הרבים הפיצו את תורתו 
והוא נחשב לאישיות המרכזית של חק׳. ממשיכי־דרכו בספרד רשמו 
מאמרותיו והנד.גותיו, ויש בידינו מקצת איגרות וקונטרסים שנכתבו 
מפיו. ר.וא השתמש בטרמינולוגיד, משלו וניסוחו קצר וקשר, להבנה. 




85 


קפלה: התפתחות היססור־ת 


86 


דמותו ההיסטורית והשקפותיו העיקריות ברורות. כתביו נועדו 
ליחידי־סגולה, והוא התנגד להפצת הק׳. בפי מקובלי ספרד במאה 
ה 13 הוא ..החסיד" סתם. הוא טיפח מיסטיקה קונטספלטיווית לדבקות 
באל ררך התבוננות בספירות וב״הוויות" העליונות. לפעמים הסתמך 
על אביו, אך הוא כבר הכיר את סי ה..בהיר" ובנה עליו. פירושו לסי 
יצירה הוא הראשון ע'פ הספירות ברוח הק׳, המעמידה בראש המידות 
האלוהיות אח ה,.מחשבה". שממנה יצאו המאמרות שיבהם נברא 
העולם. למעלה ממנה נמצאת האלוהות המתעלמת, הנקראת אצלו, 
לראשונה, במונח החדש "אין־סוף". המחשבה האנושית עולה בהת¬ 
בוננות עד להשתלבותה במחשבה האלוהית. ר׳ יצחק פיתה גם את 
המיסטיקה של הלשון. הקשורה בדיבור האלוהי. ושניהם יוצאים 
משורש השם האלוהי. ספקולאציות על מהות התורה מצויות בפירושו 
להתחלת מדרש ..כונן". האופי הנאו-אפלטוני של תורתו בולט־לעין. 

היו בפרובנס גם חונים אחרים, שבנו על חומר שקיבלוהו, 
לכאורה, במישרין מהמזרח. מצד אחד המשיכו בכיוון הנאראפלסוני 
של ר׳ יצחק סגי־נהור. ומצד שני קשרוהו עם תיאורים חדשים של 
עולם המרכבה, ותורת הספירות תופסת רק מקום צדדי ליד תיאור 
עולם האצילות וכוחותיו. שלא כר׳ יצחק ותלמידיו העלימו חונים 
אלה את זהותם, וטיפחו פסודואפיגרפיה קבלית עשירה. בחלקה נאו־ 
אפלטונית ספקולטיווית, ובחלקה אנגלולוגית. דמונולוגית ותאורגית. 
כך היה במיוחד בערי קסטיליה, כגון בבורגוס ובטילדו. בין הראשונים 
בטולדו נזכרו ר' יהודה אבן זיזא. ר׳ יוסף אבן מזאח ור' מאיר 
אבולעפיה (ע״ע). כיצד נתגלגלה ד,ק• לשנג סמוך ל 1200 , לא ידוע, 
אך היו קשרים בינם לבין מקובלי פרובנס. ויש עדות על ר׳ אברהם 
הנזיר, מקובל בלתי ידוע, שקיבל מהראב״ד, מחסידי אשכנז ומר״י 
אבן זיזא. בפרובנס נתחברו: ״ס׳ העיון״, המיוחס לרב חמאי גאון: 
ם׳ "מעין החכמה". שנמסר למסה ע״י מלאך! מדרש שמעון הצדיק, 
ועוד קונטרסים. מוצא רוב הנתבים (כ 30 ) המתייחסים לחוג -ס׳ 
העיון" מפרובנס או מקסטיליה. נמצאים פירושים חדשים לעשר 
הספירות, לצד רשימות והסברים לל״ב נתיבות החכמה. לשם הוי״ה 
ול״שם בן מ״ב אותיות", ובן ספקולאציות קוסמוגוניות שונות. יש 
להם טרמינולוגיה מיפשטת וחגיגית משלהם, ולמונחים החוזרים 
פירושים שונים במקורות השונים. גם סדרי הנאצלים משתנים מדי־ 
פעם, וניכר שהספקולאציות טרם נתגבשו, כאילו ניסו בעלי הכתבים 
להגדיר כל אחד בדרכו את תכנו של עולם האצילות הנפתח לחזונם. 
גם תורת הספירות עברה שינויים מופלגים. בשעה שי״ג מידות 
הרחמים של האל נתפרשו בקצת כתבים ככללות הכוחות הממלאים 
את עולם האצילות — ויש שהוסיפו על הספירות 3 בסופן — הרי 
באהרים הוסיפין דווקא למעלה מהן או קכעון כאורות עינליים המת¬ 
נוצצים בתוך הספירה הראשונה. השקפה זו עוררה ספקולאציות 
רבות בהסשך התפתחות הק׳, 

קשרים ברורים מובילים גם מתורת הכבוד של רס״ג אל חוג זה, 
שהשתמש עדיין בתרגום הקדום של ם' ,.האמונות והדעות". עם ם׳ 
ה״בהיר" במעט שאין בל מגע. הבלטת המיסטיקה של האורות השכ¬ 
ליים קרובה ברוחה. אם־כי לא בפרטיה, לספרות נאו־אפלטונית 
מאוחרת, נוסף על השפעת הנאו־אפלטוניות הערבית יש גם סיפנים 
לגשרים אל המסורת הנוצריה של האפלטוניות של יוהנס סקוטוס 
אריגנה, אך שאלה זו עדיין טעונה חקירה, 

8 . מרכז ה ק ׳ בגרונה. בהשפעת המקובלים הראשונים 
בפרובנס התפשטו תורותיהם בספרד. ומצאו הד מיוחד בקבוצת 
חכמים בגרונה. מתחילת המאה ה 13 נוצר שם מרכז שמילא תפקיד 
עיקרי בגיבוש הק׳ בספרד ובהתפתחות ספרותה. כאן נכתבו לרא¬ 
שונה ספרים, שעם כל הדגשת הצד האסוטרי שבקי ביקשו להפיץ 
גופי תורותיה ברבים. כמה מספריהם הוקדשו כולם, או רובם, לק', 
אגדותיהם מעידות על רחשי-לבם ועל חלקם בוויכוחים דאז. לחוג 
זה שייכים בעיקר 1 ״ יהודה בן יקר ורבו של הרפב״ן), ר' עזרא 


ור׳ עזריאל מגרונה (ע״ע) מהראשונים שהקדישו ספרים שלמים 
לקי — הרמב״ן, ר׳ יעקב בן ששת (ע״ע) והמשורר משלם די פיארה 
(ע״ע). בין מקובלי פרובנס וגרונה קישר ר׳ אשר בן דוד, אחיינו 
של ר״י סגי־נהור, שכמה מקונטרסיו בב״י נאספו בידי מ. חסידה 
("הסגולה", י״ז-ל׳). דבריו קרובים לדברי ר׳ עזרא ור׳ עזריאל. 
נשארו מהם גם "סודות" על מספר נושאים, ואיגרות על שאלות בקי. 
ר׳ עזריאל בולט במחשבתו הסיסטמאטית ובעמקותו, והוא היחיד 
בחוגו שדבריו קרובים בלשונם ובדוחם לכתבי חוג ס׳ העיון. 
בספריו הגיעה לשיאה הראשון חדירת היסודות הנאו־אפלטוניים — 
דרך כתבי יצחק ישראלי (ע״ע) — והגנוסטיים. בספרו הפולמוסי 
"משיב דברים נכוחים", נגד ש. אבן תיכון, איחד ר״י בן ששח עיון 
פילוסופי והסברה קבלית, כן כתב את "האמונה והבטחון" (שיוחס 
אח״ב לרמב״ן), ועוד. 

מקובלים אלה זכו להשפעה גדולה בזכות חברם הרמב״ן, ראש 
רבני ספרד בדורו. הצטרפותו לחוג הק' עשתה לקליטתה בספרד פה 
שעשתה אישיותו של הראב״ד בפרובנס. שמותיהם היו ערובה להי¬ 
מצאות הק׳ בתהום האמונה המקובלת ומסורת החכמים. עם פרסום 
ספרי הק׳ הראשונים בציבור וד,תעמולה בע״פ. אירעו שערוריות 
וויכוחים בספרד ובפרובנס• בין המקובלים עצמם פעלו שתי מגמות: 
לצמצום הק׳ לחוגים סגורים ולהרחבת השפעתה ברבים, והמאבק 
ביניהן נפשך כל תולדות הק׳. במקביל התפתחו, מימי הק׳ בגרונה, 
שתי מגמות ביחס הרבנים אל הק׳, המקובלים נתקבלו כמגיני המסורת 
והמנהג. אך נחשדו ע״י חלק מהרבנים והוגי-הדעות כבעלי נטיות 
זרות שיש לדחוק רגליהם. המקובלים פעלו לצד השמרנים. והופעתם 
הציבורת הראשונה כרוכה בהצטרפותם למלחמה בספרי הרמב״ם 
ובפילוסופיה בסאה ה 13 (ע״ע משה בן מימון, עמי 559 ). אעפ״כ 
אין להתעלם מכך, שמחשבותיו של ר־ עזריאל, למשל, אינן פוסלות 
כלל את הפילוסופיה של דורו, אלא מוסיפות עליה שכבה תאוסופית 
— כגולת-הכוחרת. 

הרמב״ן נגע בקי באחדים מספריו, ובעיקר בפירושו לתורה. 
שבו רמז לביאורים ״על דרך האמת״ — בלא הסבר. דבריו על גורל 
הנפש והעוה״ב (ב״שער הגמול" שבסוף ספרו ההלכי "תורת האדם") 
מציגים את תורת הוגו כנגד תפיסת הרמב״ם. פירושו לאיוב מבוסס 
על תורות הגלגול וד,חכמה האלוהית. ספרים מיוחדים בק׳ לא חיבר, 
מלבד פירוש לפרק א־ של סי יצירה (ק״ס, ר. 1930 ). בספרי מקובלי 
גרונד, ניכרת מסגרת של סימבוליקה מפותחת וקבועה לתורת הספי¬ 
רות ולאופן רמיזתה בפסוקים ובאגדות■ ומקובלים רבים, עלומי־שם, 
חיברו אז קונטרסים, ברובם קצרים, בעניין זה. בפרטים יש גיוון 
אישי רב, אך ביסודם יש הסכמה רחבה. 

מגעים עם חסידי אשכנז נתקיימו ע״י אישים שביקרו בספרד 
וע״י ספרים שהובאו לשם, כגון כתבי ר׳ אלעזר מוורמם. אברהם 
אפסלרוד מקלן, שעבר בספרד בשנים 1260 — 1275 , חיבר סי "כתר 
שם טוב", על שם הוי״ה וד,ספירות, המצוי בנוסחות שונות ("ננזי 
חכמת הק׳״! 1853 ). צירוף זד, סל הורת השמות ודרכי הגימטריה 
אל תורת הספירות מכיל, באחד מנוסחי ספרד, גם התגברות מגמות 
אקססאטיות בצורת "ק' נבואית". 

יש לשיער, שבחוג גרונד, נתחבר (לפני 1250 ) ם׳ "התמונה", 
שיוחס לאחר־זמן לר׳ ישמעאל כהן גדול. מליצתו קשה, ותכנו הסתום 
מתכוון להסביר את "תמונת הי" מתוך תמונת הא״ב, במד. טכסטים, 
כגון פירושים לשם של ע״ב אותיות. נכתבו ברוחו — אולי בידי 
אוחו מחבר. חשיבותו — בביאור מפורט, אף כי חידתי, של תורת 
השמיטות (ר׳ להלן עמי 109 ), שרמזו לה מקובלי גרונה. החידה 
נתבארה לא־מעם ע״י הפירוש האנונימי מסוף המאה ה 13 (המצורף 
יספר; 1892 ). ספר זה השפיע על היד פד לסאה ה 16 . 

9 . זרמים אחרים בקי בספרד במאה ה 13 . בזרמים 
אחדים הביא צירוף היסודות התאוםופיים־גנוססיים והנאו-פלטוניים- 





17 


? 1 יה: התסתחות היסטורית 


88 


פילוסופיים להתגברות אהד מהם. בקצר, האחד נמצאה נסיר, קיצונית 
למיסטיקה. במינוח פילוסופי ובסימבוליקה בלתי-תלויה בתורת הפפי־ 
רות ובבינוייהו שבפי אנשי גרונה. בעלי נסיה זו דהו כסה מהנחות 
גרונד, (כגון גלגול), אך ראו בשיטתם את ..חכמת הק"׳ האמיתית. 
נציגם העיקרי הוא יצחק לטיף (ע״ע), שכתב באמצע המאה ה 13 
לערך, ,רגלו האחת מבפנים !בק׳] והשניה בחוץ ובפילוסופיה]", 
כדברי יהודה חייט עליו. השראה פילוסופית שאב בפרט מ״מקור 
חיים" לגבירול ומראב״ע, אף שלעתים הפך את כוונתם. ספרו "שער 
השמים״ ( 1238 ) נתכוון להיות תחליף ל״מורד. הנבוכים" בכיוון 
ספקולטיווי־מיטטי. כרוב מקובלי גרונה העמיד במקום העליון את 
הרצון הקדמון. כמקור כל האצילות. הלוגוס האלוהי נתפצל אצלו 
ל״רצון״ ~ הזהה למאמר ה' הממציא את הכל — ול״נברא הראשון", 
שהוא השכל העליון, שתואר אצלו בסמלים השייכים במקורות 
אחרים ללוגוס עצמו, מן הנברא הראשון נאצלו כל שאר המדרגות, 
המכונות, בדרך סמלית, אור, אש, אוויר ומים. בסימבוליקה שלו 
סותר לטיף את עצמו לעתים קרובות. הוא פיתה מערכת־עולם עשירה 
והתבסס על פרשנות אלגורית מרחיקגנ-לכת. אף שהתנגד לאלגוריס־ 
טים הקיצוניים שדחו את הפשט. תורותיו על התפילה ועל ההכרה 
האמיתית נושאות גוון מיסטי מובהק. היסוד הגבירולי הובלט־ביותר 
בם׳ ״צורת העולם״ ( 1860 ), המכיל גם ביקורת מפורטת נגד התאוסו־ 
פיה של ד,ק׳, אע״פ שראה את חנמת חק', לפי מהותה וד,שגתה, 
כמעולה מן הפילוסופיה. לטיף היה קשור גם עם נציגי ק׳ הפוכה 
לקבלתו, וספריו נקראו גם ע״י פילוסופים, כגון יצחק אלבלג (ע״ע). 
שיצא בביקורת על "צורת העולם" (בכ״י). לדעת לטיף נפתחת 
בחינת ה״פנים" של האלוהות רק לאקסטאזה שלמעלה מהשכל, שהיא 
למעלד, מהנבואה ונקראת אצלו.,נועם הדיבוק העליון". 

נציג אחר, ששאף ל״ק׳ נבואית" אקסטאטית, הוא ר׳ אברהם אבול־ 
עפיה (ע״ע). הוא התקשר עם חוג שנדחף ע״י טכניקת צירופי אותיות 
ומספדים לנסיונות אקסטאטיים, ושאב השראה מחסידי אשכנז ואולי 
גם מאסכולות צופיות שעימן נפגש במסעותיו במזרח בימי חרפו. 
רבו היה החזן ברוך תוגרמי (כנראה מארצות המזרה) וממנו קיבל 
את עיקרי הק׳ הנבואית, שלהפצתה הקדיש עצמו אחרי שזכה להארה 
בברצלונה ב 1271 . עניין זה עורר עליו התנגדות חזקה בספרד וב¬ 
איטליה, אבל ספריו נפוצו הרבד" בעיקר אלה שפיתחו את קבלתו 
כעין הדרכה בדרך העולה מן הפילוסופיה לנבואד" ולחוויות המיס¬ 
טיות המזדהות אצלו עימה. גם הוא שאל מחק' מה שמצא בו עניין, 
ודחה בלגלוג דברים הזרים לרוחו. הוא מופיע כמעריץ הרמב״ם, 
ושיטתו, לדבריו, אינד. אלא פיתוח "מורה הנבוכים". בניגוד לרמב״ם 
סבר כי אפשרית נבואה בזמן-הזה, ומצא ב״ריד השמות" ("חכמת 
הצירוף״) את האמצעי למימושה. בהשראה זו חיבר 26 ספרי נבואה, 
אך רק "ס׳ האות" נשתמר. "דרו הספירות" טובה, לדעתו, למתחילים, 
אך נחותה לעומת דרך השמות. את הק׳ שלו ראד, כנדבך על הק' 
הקודמת, ולא התכחש לספרי-המופת שלד,. הבטחתו לפתוח דרך 
לנבואה וליישום מעשי של הק׳ מצאה הד ניכר, מהמאה ד, 14 ואילך, 
באיטליה ואח״כ בשאר ארצות. ספריו הגדולים, שד.ועתקו עד הדורות 
האחרונים, הם ספרי-לימוד להתבוננות בשמות הקדושים ובאותיות 
וצירופיהן. הם מילאו את החסר בתחום זה, וד.ביקורת הקשה לא 
מנעה את קליטתם. 

בקצה השני של קשת זו עמדו הנוטים למסורות גנוסטיות, 
שהגבירו את היסוד הגנוסטי-מיתולוגי לעומת הפילוסופי. ספריהם 
הם מזיגה מתמיהה של פסודואפינדפיד, ופירושים עצמיים. לקבוצה 
זו של ״הראקציה הגנוסטית״ (במחצית השניה של המאה ה 13 ) 
שייכים בעיקר האחים יעקב ויצחק. בני ר' יעקב הכהן מסוריה 
( 50113 ), שנדדו בספרד ובפרובנס, תלמידם פשה בן שמעון, רבה 
של בורגוס. וטודרוס אבולעפיה מראשי יד,דות קסטיליה בדורו. 
משה מבורגוס נחשב לסמכות מיוחדת בק׳ והיה רבו של ר׳ יצחק אבן 


אבי סהולה (ע״ע). הפילוסוף והמבקר המובהק יצחק אלבלג דאר, 
דווקא ב 3 מחוג זה, ובראשם במשה מבורגוס, את נציגיה האמיתיים 
של ד,ק' בזמנו. אעפ״ב הצד הספקולטיווי אינו חסר לחלוטין. בחוג זד, 
נתפתחה בפרוטרוט תורת האצילית ה״שמאלית״ והרמונית, ש 10 
ספירותיה מופיעות — ״זד, לעומת זה״ — מול הספירות הקדושות. 
תורה זו נרמזה גם בכתבי חוג "ס׳ העיון" והרמכ״ן, ויתכן שמקו¬ 
רותיה במזרח. עכ״פ, ממנד, נשתלשלה תורת ה״סטרא אחרא" בזד,ר. 
בולטת הנטיה להרבות ברשימות של שמות ישויות ונמצאים שמתחת 
תחום הספירות, הקובעות אנגלולוגיד, חדשה לגמרי. בחלקן הוצגו 
אצילדות-משנה אלו גם כ״פרגודים" ובמלבושים לספירות, כאשד 
לכל דבר שלמטה מקביל כוח למעלה, עניין זה מזכיר נטיות גנוסטיות 
מאוחרות, ובפרט את הספר "ימס! ? 1 זז>ות, גם פרטי תורת הספירות 
וכינחיהן שונים, לעתים, מקבלת גרונה. ניכרים גם חיזוק היסוד 
המאגי וד,נטיה לשמירת מסורות תאורגיות. אבולעפיה קורא לבעלי 
מגמה זו ..המעמיקים״, ועוד במאה ה 14 הבדילו מקובלי ספרד בין 
הק׳ הגנוסטית של קסטיליה לזו של קטלוניה,. נטיות אלו לא מנעו 
התעורחת אישית בעלת אופי מיסטי וחזוני, רעקב הכהן חיבר את 
"ס' האורה", המבוסס כולו על מראות ש״הראו לו" בשמים. הק־ 
שבסראותיו שונד, מכל-וכל מזו שבכתביו האחרים, ואין לה המשך 
בתולדות הק׳. הלוגוס מתלבש כאן בדמות מטטרון. ועניין הספירות 
נדחה לטובת ספקולאציות על "הגלגלים הקדושים", שכוח המאציל 
מתפשט בהם עד לגלגל מטטרון — הכוח הקוסמי המרכזי. מטטרון 
אמנם נברא, אך כאחת עם אצילות הגלגלים העליונים הפנימיים. 
תאוסופיה אישית זו קשורה במידת־מד, בחסידות אשכנז, ויעקב הכהן 
הוא הספרדי הראשון שכל סודותיו בנויים על גימטריאות. מס׳ האורה 
נשמרו חלקים בכ״י, והוא דוגמה בולמת לדרך היווצרות ק' חדקוד,- 
לגמרי לצד הק׳ הקודמת. בספריו ״אוצר הכבוד״ ( 1879 ) ו״שער 
הרזים" (כ״י), שאף טודרום אבולעפיה למזיגה של קבלת גרונד, 
וקבלת הגנוטטיקנים 1 מגילויי יעקב הכהן התעלם. 

במזיגת חוג גרונה וחוג הננוססיקנים יש משום הקבלה ליצירה 
העיקרית של הק׳ הספרדית. זהו ס׳ הזהר (ע״ע), שנתחבר, בחלקו 
העיקרי, בין 1280 ל 1286 , ע״י משה בן שם טוב דה לאון (ע״ע! 
להלן מד״ל), בגואדאלחארה ( 3 זב( 13 ג( 31 ט 10 מצפון-מזרח למדריד), 
שבד, ישבו גם האחים המקובלים יצחק ומאיר סד,ולה (ע״ע), אצל 
ר״י םד,ולה נמצאות המובאות הראשונות מהשכבה הראשונה של 
ד,זד,ר, בקהילות הקטנות ליד טולדו פעלו אז מקובלים רבים והת¬ 
עוררות מיסטית נודעה גם בקרב עמי-האדץ! כזו היתה הופעתו של 
נסים בן אברהם כנביא באותלה ב 1295 (נגדו יצא ר׳ שלמה בן 
אברר,ם אדרת [ע״ע]! שו״ת הרשב״א, סי׳ תקמ״ח). בקהילד, זו 
התיישב גם מד״ל בסוף ימיו. 

הזד.ר הוא התעודד, החשובה ביותר של התעוררות מיתית ביהדות 
יה״ב. על התהוותו ועל תפקידו בתולדות היהדות התווכחו החוקרים 
ב 130 השנים האחרונות, אך בניתוח היסטורי ובלשני ניחן לקבוע 
את מקומו המדויק בהתפתחות הק׳ בספרד, שכולו טבוע בחותמה. 

המזיגה, של קבלת גרונה וקבלת ה״גנוסטיקנים" בקסטיליה נהפכה 
ברוחו של מד״ל לפגישה יוצרת. במקום רמזי קודמיו פרש בזד,ר 
יריעד, רחבה של פרשנות ודרשנות שהקיפה את עולמו היהודי, 
ואף שד,וא רחוק-למדי משיטחיות תאולוגית וכמה מבעיות־היסוד 
של ההגות היהודית בדורו אינן עולות אצלו כלל, הרי תיאר את 
המציאות הדתית ופיתח אותר, בפרשנותו הקבלית. בפסודואפיגרפיה 
ע״ש ר׳ שמעון בר יוחאי וחבריו, במדרשים קצרים ובדרשות ארוכות 
ובנויות היטב (על התורה ו 3 מגילות) הלביש את תפיסתו מלבושים 
ארכאיים. סודות עולם הטפירנת הם הקוטב האחד בספר, ומעמד 
היהודי וגורלו — הקוטב השני. בהעמקת הסימבוליזם של היהדות 
היתה העזה גדולה בדור שעוד שאף לשמור על האופי האסוטרי של 
הק׳, וד,ופעת מדרש קדמון-כביכול, ברוח קבלת ספרד ובסיכום 




89 


י: 8 לה: וותטו;חוו; היטמורית 


90 


ספרותי מרשים ומוצלח, סייעה לתעמולת הק׳ ולקליסתה. השקפות 
המחנר התפתחו מנסיה לפילוסופיה ואלגוריסטיקה אל הק׳ הסיפבו־ 
ליססית, כפי שניכר בהבדלים שביו "מדרש הנעלם" (השכבה הרא¬ 
שונה בזהר) וגוף הספר■ מטרתו היתר, להלחם בתפיסה פשטנית של 
היהדות וברשלנות בקיום מצוותיה, בהדגשת הערך העילאי, הסודי. 
שבהן. כברוב התעודות הגדולות של המיסטיקה קשורה הדרן אל 
ה״דבקות״ בקיום המסגרת המסרתית — שנתקדשה שבעתיים, הפלגתו 
הנועזת בספקולאציות על עמקי האלוהות היתד, גורם חשוב בד,תפת־ 
חות הק' לאחר־זמן, אך בזמנו נתנו מקובלים מועטים דעתם על צד 
מחדש זה והשתמשו בספר לחיזוק מגמותיהם השמרניות• בספריו 
העבריים שחיבר אחרי סיום הזד,ר (מ 1286 ואילך) גנז מד״ל עצמו 
הרבה מספקולאציות נועזות אלו, והבליט את הסימבוליקה של 
הספירות וערבה להבנת התורה והתפילה. איו לדעת באיזו מידה אבן 
קימה שהזהר יתקבל כמדרש קדמון. העובדה שמקובלים רבים בדור 
הבא חיברו חיקויים לזהר — דבר שלא העזו לעשות לגבי המדרשים 
האמיתיים — מעידה על הבנתם, ואיו זה גורע ממשקל הזד.ר מצד 
עצמו ומצד השפעתו. ספרי מד״ל בעברית נשתמרו בחלקם הגדול. 
אבל רק אחד מהם נדפס ע״י המקובלים (ס׳ "המשקל", הנקרא גם 
ס•.הנפש החכמה", שס״ח). 

מר׳ל היה קשור מאד ביוסף ג׳יקטילה (ע״ע). שהתחיל כתלמידו 
של אברד,ם אבולעפיה דווקא וחיבר בהשראתו ב 1274 את .גינת 
אגוז" (ואח״ב עוד חיבורים אחרים). בנעוריו התחבר גם עם הגנוס־ 
טיקנים, אח״ס התיידד עם מד״ל ושניהם השפיעו זה על זה. מסודות 
הצירוף חזר להתעמק בתורת הספירות, וספריו הם מקבילה עצמאית 
לכתבי מד״ל. ס׳ ״שערי אורה״. שנכתב ב 1290 לערך, כבר הושפע 
מחלק מהזהר, בלא להזכירו. ספר זה הוא מבוא סצויו לסימבוליקה 
של הספירות ונעשה לאחד מספרי־המופת של הק׳ הספרדית! ברוחו 
נתמזגו קבלות גרונה. הזהר ואבולעפיה — תופעה נדירה אז. — 
"גינת אגוז" הוא המקור היותר־סאוחר ששימש את מחבר הזהר. 

בסוף המאה ה 13 או בראשית המאה ה 14 חיבר מקובל לא-ידוע 
את הספרים "רעיא מהימנא" וה״תיקונים", כהמשך לזהר. המסגרת 
הספרותית היא פירוש חדש לפרשת בראשית ולטעמי המצוות. 
ספרים אלה נועדו גם להעלות את ערך הזהר וקושרים את הופעתו 
בתחילת הגאולה: בזכות הזהר "יצאו מן הגלות ברחמים" (זהר ח״ג, 
קכ״ד ע״ב). יתכן שהמחבר היה קרוב לחוגו של מד״ל. שכן הוא 
מפליג במזיגת דמות משה רבנו עם משה מגלה הזהר ערב הגאולה 
האחרונך,. בכך נפתחה סדרת ספרי ק׳ שנכתבו בחיקוי ללשון הזהר 
ובהמשך אליו (מהם בעברית), שהוסיפו דרשות בשם גיבורי הזהר. 
יצוינו: ..מראות הצובאות" (כ״י) לדוד בן יהודד, חסיד, נכד הרמב״ן, 
ו״לבנת הספיר״ (לבדאי: 1914 ! לויק': בכ״י) ליוסף אגג׳לינו, 
שנתחבר בשנים 1325/7 ונתייחס בטעות לדוד בן יהודה, שחיבר גם 
"סי הגבול" (כ״י), הרחבד. ראשונה לספקולאציוח שב״אדרא רבא" 
בזהר, ועוד ספרים. אחד הפסודואפיגרפים החשובים סמוך לזהר הוא 
"סוד דרכי השמות... לחכמי לונל" (כ״י). המיוחם לחוג הראנ״ד, 
אך נתבסס על ג׳יקטילה ומד״ל: מחברו חיבר גם את הילקוט הקבלי 
״ 0 ' הנעלם" (כ״י) לפי מקורות דוסים. אישיות סתומה הוא יוסף 
"ד,בא משושן הבירו." (־המדאן, אירן), שמאחוריו מסתתר, אולי, 
מקובל ספרדי, שחיבר סמוך ל 1300 ספר גדול לפרשת תרומה 
ולשה״ש — רובו בלשון הזהר — המפתח את תוחת ה״אדרות" 
על ש״ק. לדעת א. אלטמן הוא זהה עם המחבר, עלום־השס, של 0 ׳ 
.טעמי המצוות", ששימש מקור לפלגיאט ע״י ר׳ יצחק אבן פרחי 
במאד, ה 16 . הספר מלא דעות מפתיעות ורחוקות מהזהר, אך כתוב 
בלשונו. ספר נוסף מסוג זה הוא "ם׳ השערים" או "שאלות לזקן" 
(כ״י), מתחילת המאה ה 14 . הזקן העונה לשאלות תלמידיו הוא 
משה רבנו. רובו של הספר כתוב עברית ומיעוסו בלשון הזהר וגם 
הוא עצמאי מאד. 


10 . עד גירוש ספרד. ב־ 
מו 1 ה ה 14 חלד, התפתחות רעיונית 
מסועפת, שהולידד■ ספרות עשי¬ 
רה. הק׳ התפשטד. גם מחוץ לספ¬ 
רד, ובפרט באיטליר, ובמזרח. מ־ 
שנתפשטו ספרי תורת-הסוד ב¬ 
רבים, נתפתחו כל הזרמים הקוד¬ 
מים תוך פשרות ומיזוגים. 

קבלת גרונה נמשכה בידי תל- 
מידי־תלסידיו של הרמב״ן, ש¬ 
למדו מפי הרשב״א ויצחק בן 
טודרוס. הרשב״א עצמו דן בק׳ 
בזהירות, אך מרבה לרמוז עליה 
בפירושו לאגדות (רק מיעוט 
נדפס), וגם חיבר תפילה בדרך 
הק׳. תלמידיו לא חיבבו את ה- 
פסודואפיגרפיה. ספריד.ם הרבים 
מבקשים לבאר את סודות הרמ־ 
ב״ן בפירוש התורה• ספר מסכם 
לשיטת חקי, בלשון קצרה ובסידור שיטתי. הוא .ס' מערכת 
האלוד.ות״ (נדפס; 1558 ) למחבר עלום־שם מחוג זה בתחילת 
המאה ה 14 , שזכר. לתפוצה רבה ולהשפעד, עד למאה ה 16 . לאסכולה 
זו שייכים; בחיי בן אשר (ע״ע), שפירושו הרחב לחורה תרם 
הרבה להפצת ד,ק׳ והיד. הספר הראשון בקי שנדפס ( 1492 ) : יהושע 
אבן שועיב מטודלה, בעל ״דרשות״ חשובות על התורה ( 1523 ), 
הראשון בסוג ספרותי זה שייחד לק׳ מקום מרכזי. הוא כתב "ביאור 
לפירוש הרמב״ן״, שנדפס ע״ש תלמידו מאיר סד.ולה! שם טוב(ע״ע) 
אבן גאון מסוריה. שכתב הרבה בק׳ בשנים 1298 — 1325 ועלה לצפת 
עם חברו אלחנן בן אברהם אבן אסקירה. ר׳ אלחנן חיבר ס' "יסוד 
עולם" (כ״י), הממזג את מסורת גרונה עם ק׳ פילוסופית נאו-אפלסו- 
נית. כן נשתמרו מחוג זה קונטרסים אנונימיים לפירוש סורות 
הרמב״ן. בית-קיבול למסורות אסכולה זו הוא ם׳ "מאירת עיניים" 
לר׳ יצחק (ע״ע) בר׳ שמואל דמן-עכו, שבספריו האחרים האריך 
בבחינות אחרות־לגמרי של הק׳. בהשפעת האסכולה של אברהם 
אבולעפיה והזהר גם-יחר. 

מקובל שהיגר לספרד וקלט שם את הק׳ היד, יוסף בן שלום 
האשכנזי, שכתב (בתחילת המאה ה 14 ) פירוש ארוך לס׳ יצירה 
(נדפס ע״ש הראב״ד) ולפרשת בראשית שבמדרש ב״ר (ק״ס, ד׳), 
ברוח ספרי דוד נכד הרמב״ן. ספריו מפתחים את תורת הספירות 
בצורה קיצונית. יוסף ביקר את הפילוסופיה, אך פירש את הקדמותיה 
ברוח הק׳. כרוב מקובלי דורו דבק בתורת השמיטות, שמניסוחיה 
החשובים הוא "סוד אילן האצילות" לר׳ יצחק ("קובץ על-יד", ה׳, 
1951 ). יוסף פיתח גם השקפה קיצונית על הגלגול. שנהפכה לחוקיות 
קוסמית החלד, על כל הנמצאים. מספירת החכמה ועד לדומם 
בטבע. 

הק׳ הספרדית — בהשראת הזהר ואסכולת הרשב״א — התפשטה 
באיטליה בעיקר ע״י ר׳ מנחם רקנטי(ע״ע), שחיבר (בתחילת המאה 
ה 14 ) פירוש קבלי על התורה (נדפס; 1523 ) ום׳ "טעמי המצוות" 
(מהד׳ שלימה: 1963 ). ספרות הק׳ באיטליה נשארה זמן-רב קומפי- 
לטורית ופרשנית, בעקבות הזהר, ״ס׳ המערכת״ וכתבי אבולעפיה — 
למעט "אגרת פורים" (ק״ס, י׳), שמחברה יצר סימבוליקה מקורית 
בתורת הספירות. כך היה גם בגרמניה, שם נתפרסם ר׳ אביגדור קרא 
(ע״ע! נפסר 1439 ), שחיבר ם׳ .קודש הילולים" על מזמור ק״נ 
בתהלים (כ״י). במחצית השניה של המאה ה 14 חיבר ר׳ מנחם ציוני 
בקלן את ״ם׳ ציוני״ על התורה (נדפס: ש״ך), וגם ר׳ יו״ט מילהאוזן 
(ע״ע) כתב מעט בקי. מתחילת המאה ה 14 נתפשטה הק׳ גם במזרח: 


ספר מ/ןרכת האלהות 

מהנאון ר פרץ ע ח בעל רתוטפווז 

צז־ף* 6 *< 11 /מ 0 ^כ־ז.ם־יץ בו םמ 6 ות 



ספר "סערבח האלהות׳־ (פירארוז, 
■שי״ת), לסהובל אנונימי. מיוחס. 
ע״נ שערו, לרבנו פרץ בעל 
החוכפות. םהססרים הראעויים 
שנדפכו בקבלה 


91 


;לח: התפתחות היססוריו; 


92 


בפרס חיבר ישעיה סתבריז( 1324 ) את ם׳ "חיי הנפש" (בכ׳י! םקצתו 
נדפס: ירזשלים. תרנ״א). ובקושטא חיבר ( 1368/70 ) נתז קילקיש. 
שלמד בספרד, את ,אבו ספיר״ (כ״י) 1 שניהם שאפו למיזוג הק' 
והפילוסופיה. 

לנסיונות אלה, שיצאו אז בעיקר ממקובלי ספרד, היה הר רחב, 

והם התחרו במגמה ההפוכה להבליט את ההבדלים העקרוניים ביו 
השתים. את הקו הנאו־אפלטוני המובהק של לסיף המשיר (ב 1300 
לפרו) דור בן אברהם הלבו, בס׳ -מסורת הברית" ("קובז על־יד", 
א', 1936 ), ויוסף בן שלום הנ״ל חיבר את הק׳ עם מספיסיקה אריסטו־ 
טלית ופילוסופיה של המבע, וגילה תוכו מיסטי בם בהפשטות הפילו¬ 
סופים■ שנים מראשי מגמות אלו כתבו ערבית — תופעה נדירה מאד 
בק׳: יהודה בן נסים אבו מלכא מפאס כתב ב 1365 . ובדור שלפניו 
חיבר יוסף אבן וקאר בטולדו את ,המאמר הכולל לפשר בין הפילו¬ 
סופיה והק׳". ספרו כלל גם מילון לסימבוליקה של הספירות, שתורגם 
לעברית ונפוץ הרנה. הוא מתייחס בחיוב רב לרמב״ן ולטודרוס 
אבולעפיה, אך מזהיר מפני הזהר ש״טעויות רבות נפלו ברי. כן חיבר 
שירים בק׳. משה נרנוני (ע״ע) נטה בעיקר לפ-לוסופיה. אבל 
ב״אגרת על ש״ק" פירש את דברי המקובלים כמסבימים עם הפילו¬ 
סופיה, מתוך גישה תיובית לק׳. נסיון להטות את בף-המאזניים לצד 
הק׳ יש בביקורת על כתבי יהודה אבן מלכא המיוחסת לר׳ יצחק דמו 
עכו ( 7 (\. גם שמואל מסרט בגואדאלתארה ( 1370 

לערך) נטה לררכו של וקאר, אלא שהשפעת הזהר התגברר, אצלו. 
יחס תורת הספירות לחורת ה.,שכלים הנבדלים" הפילוסופית ותורת- 
הנפש תופס מקום חשוב בדיונים אלה. נסיונות לפרש אח "מורה- 
הנבוכים" ע׳׳פ הק', ולפחות לבררו מנקודת השקפתה של הק' נתעו¬ 
ררו גם בדרכים שונות משל אברהם אבולעפיה, כמו ב״תשעה פרקים 
מייהוד" המיוחסים לרמב״ם (.קובץ על-יד" ס״ת, ה׳). הכוונה להפוך 
את הרמב״ם למקובל הודגשה, בעקבות אבולעפיה, גם ע״י האגדה 
(שנפוצה מ 1300 ואילו), שבסוף ימיו פנה לק׳ (תרביץ, ף). אז 
נתחברה גם -מגילת סתרים", המתיימרת להיות איגרת הרמב״ם 
על הק'. 

כניגוד בולט יש לציין שתי תופעות חשובות הפונות-עורף לפילו¬ 
סופיה■ האחת קשורה בהתגברות מגמות המדיטאציה בפנימיות עולם 
הספירות, השמות הקדושים ואורותיהם הגנחים. תהילתה בספרות 
חוג "ס׳ העיון" והמשכה בספרות עשירה, הפוסחת ביו התבוננות 
טהורה ומאגיה. כולה נשארה גנוזה בכ״י, עקב צנזורה פנימית של 
המקובלים, אבל דוגמה אפיינית אתת נדפסה: ס׳ "ברית מנוחה" 
( 1648 ), מאמצע המאד, ה 14 , שיוחס בטעות לאברהם בן יצחק 
סגרנאדה. לכאן שייך גם ס׳ "תולדות אדם" (כ״י), שקצתו נדפס 
בשם ״ס׳ המלכות״ ( 1930 ■. ,ס׳ המלכות" האמיתי, ג״כ על חכמת 
הצירוף, נתחבר ב 1400 בערך ע״י המקובל דוד ד,לוי מסוויליד, 
[בתוך: "מאור ושמש", תקצ״ט)). אלה ספרי הדרכה מעשית, ללא 
אינטרס עיוני. גם ר׳ יצחק דמן עכו נטה למגמה זו. 

התופעה השניה כרוכה בספרים הפסודואפיגרפיים "הפליאר." 
(קארעץ. תקמ״ד). לפרשת בראשית, ו״הקנה" (פאריצק, תקמ״ו) 
על טעמי המצוות-המחבר כתב בנראה בין 1350 ל 1390 ומדבר כנכדו 
של ר׳ נהוניה כן הקנה, מחברו המדומה של ס׳ הבהיר״ס׳ הפליאה 
הוא בעיקרו ילקוט מספרות הק׳. המחבר, תלמודי שנון, עיבד מקורות 
אלה וד,וסיף עליהם. מתוך ביקורת המו״מ התלמודי ביקש להוכיח, 
שאין להלכה משמעות פשטנית אלא מיסטית בלבד. הספרים נכתבו 
בלהט תוקפני, ור.ם קיצוניים מהזהר בהדגישם שמעכד לק׳ אין 
ליהדות כל משמעות. קו אנטי-פילוסופי זה נמשו אצל שם-טוב בן 
שם-םוב, שחיבר (בערד 1400 ) שני ספרים סיסטמאטיים על הק׳. 
"ס׳ האמונות" (שט״ז) מוכיח, עד-כמה נתקבל הזהר כספר המרכזי 
של הק׳. מספרו השני, עלוס-ר,שם, נשתמר חלק גדול בכ״י. איו 
עוד מקום לפשרה בין הק' והפילוסופיה 1 אך נטיות פרשניות נמשכו 


גם אח״כ, בפרט באיטליה, עד תחילת המאד, ה 16 . — בניגוד לס׳ 
הפליאד, אין מטרה שקופה בפעולתו הפסודואפיגרפית של המקובל 
הפרובנסלי משה בוטריל (ע״ע, כרך מילואים). שכתב (בערו 1400 ) 
כתבים רבים מלאים ציטטות ברויות מאישים היסטוריים ומדומים, 
ועמדתו כלפי הפילוסופיה פייסנית. 

בחוגים תלמודיים ומסותיים נקלטד, הק', עפ״ר, כיסוד משלים 
לתורת ה״נגלד,", אגב הבלטת תפיסותיה המוסריות וד,סגפניות. יסודות 
קבליים מובהקים מתחילים לר,ופיע בספרות המוסר (ע״ע) של המאה 
ה 14/5 . ,מנורת המאור" לר׳ ישראל אלנקאווה מטולדו (נהרג 
1391 ) הוא ספר מקיף על היהדות, בעל עמדה הלכית מובר,קת ומכוון 
לקהל רחב■ בכל דיוניו בבעיות מוסר הובאו דברי הזהר (בעבריוב 
בשם "מדרש ,יהי אור׳") ושאר מקובלים, ובתוכם הקונטרס האנונימי 
על ״חיבור האדם עם אשתו״, שנכתב בסוף המאה ד, 13 וייחס אח״כ 
לרמב״ן (ק״ם, כ״א), וזכר, להשפעה רחבה. עם-זאת נתקיימה. בכל 
התקופות, התנגדות חזקה לק׳ בחוגים שונים של פשטנים. בעלי- 
הלכה ופילוסופים. 

בספרד נחלשה מאד היצירה הקבלית במאה ה 15 . אמנם נמציאו 
מקובלים רבים, וכה״י הרבים שהועתקו מעידים על עיסוק רב. אבל 
מועט החידוש. ב 1482 חיבר יוסף אלקסטיאל מג׳אטיבה תשובות על 
י״ח שאלות בק׳ שד,פנה אליו יד,וד 1 -, (ע״ע) חיט, ויש בהן גישה 
עצמאית מאד. יהושע אבן נחמיאס (בעל ״מגדול ישועות״ 1 כ״י) 
ושלום אבן זיתון מסרגוסה, תלמידי ר׳ יצחק קנפניטון (ע״ע), היו 
בין נציגי הק'. בתקופה זו פעלו גם ר' יצחק דילר, ריינד, ור״י 
סיטצק הצעיר■ כמה מקובלים עברו לאיטליה עוד לפני הגירוש, 
כגון יצחק מר-חיים, שכתב בנאפולי ב 1491 . גם יוסף אבן שרגא 
(נס׳ 1508/9 ) ויהודה חייט היו מדוברי ר,ק׳ הספרדית באיטליר.. 
ם׳ .,אוהל מועד״ (כ״י) האנונימי נכתב להגנת הק' (לפני 1500 ) - 
באיטליד, או עדיין בספרד. פעולת הגולים חיזקה אח הק׳, שמצאה 
במאה ה 15 חסידים רבים באיטליד,. 

11 . הק׳ אחרי גירוש ספרד והמרכז החדש בצפת. 
גירוש ספרד ( 1492 ) הביא למפנה מכריע בק׳. התמורה העסוקה 
בתודעת הדור הוציאה את הק׳ לדשות-הרבים, בעוד שעם כל 
התפשסותה עד-אז נשארה הק׳ קניינם של חוגים צרים, שלא יצאו 
כמעט מהסתגרותם האריסטוקראטית. הלך-רוה אסכטולוגי נצטרף 
לדחיפות המקוריות-ביותר של הק׳ רק אז, והמשיחיות נכנסה לליבד, 
של חק׳. הקדמונים חתרו להחזרת האדם לפקור חייו ע״י דבקות 
מיסטית — ערך שאפשר להגשימו בכל מקום וזמן — אך לאחר 
הגירוש הצטרפה הק׳ למגמות משיחיות ואפוקליפטיות שהרגישו את 
דרך האדם קדימר" אל קץ הגאולה, יותר מאשר את דרכו חזרה אל 
הבראשית. צירוף זה הפך את הק' לגורם היסטורי נכבד־ביותר, ואף 
שתורותיה נשארו קשות, ניתנו מסקנותיה לפופולריזאציה. הק׳ חדרה 
לאמונה העממית ולתהום המנהג, והתגברה על מתנגדיה. כוח היצירה 
יצא מהמרכז החדש, שנתגבש בצפת כ 40 שנה לאחר הגירוש, 
והתנועד. שיצאה משם היא האחרונה ביהדות שזכתד, להשפעה 
קיימת באירופה, אסיה וצפון-אפריקה גם-יחד, השפעה שנתקיימה 
נם אחרי משבר השבתאות (ע״ע) — אות להשתרשותה. 

הקשר בין הפצת הק־ לגאולד, הקרובה נהפך, אחרי הגירוש. 
לכוח דינאמי ורב-הקף. עדות ברורד. לכך דברי מקובל עלום-שם: 
,מד, שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן 
קצוב עד תשלום שנת הר״ן ( 1490 ), ומשם ואילך ייקרא ,דרא בתרא׳ 
וד,וחרה הגזירה והרשות נתונד,... ומשנת ה״ש ליצירה ( 1540 ) 
מצוד, סן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים, אחר שבזכות 
זה עתיד לבוא המשיח ולא בזכות אחר". 

דור הגולים עצמו הוסיף לטפח אח הק׳ הישנה, אלא שביקש 
לענות על הענין שהתעורר באיטליה, צפון־אפריקה ותורכיה ע״י 
הרצאות סיסטמאטיות וכוללות. נציגיו היו: יהודד, חייט, מפרש 




93 


קפלה: התפתחות היסטורית 


94 


"מערכת האלוהות". אברהם פבע, יוסף אלשקאר ואברהם אדרוטיאל 
(ר' ק״ס. ר—ז׳, תר״ץ-״תרצ״א), ובעיקר מאיר גבאי (פ״ע). שספרו 
"עבודת הקודש" הוא התיאור הפעילה של הספקולאציה הקבלית 
שלפני צפת. פעולה אינטנסיווית בדרכים הישנות התגלתה בעיקר 
באיטליה ובתורכיה. באיטליה פעלו. ביו השאר: אליהו מנחם הלפן 
בוונציה. ברכיאל קפמאן במנטובה. יעקב ישראל פינצי ברקנאטי, 
אברהם טריוויש צרפתי בפרארה. ועוד. תורה פנאנתאיסטית נוסתה 
לראשונה בבירור ב״אגרת הציורים" של מקובל עלום־שם (כ״י). 
בסלוניקי נוצר מרכז השוב. ופראשיו: ר׳ יוסף טיטצק (ע״ע), שספר 
מקיף של גילויים נתייחס אליו (ד: ספונות, י״א. תשל״ז), חיים 
עובדיה די בושאל (..באר מים חיים". ש״ו) ויצחק שני. הספר 
החשוב במרוקו אז הוא ..כתם פז" למקובל שמעון לביא (ע״ע) 
מפאס — הפירוש היחיד לזהר שלא הושפע מקבלת צפת (נדפס על 
ס' בראשית. תקנ״ה). בירושלים ובדמשק פעלו מקובלים מגולי ספרד 
ופהמסתערבים (ע״ע). מגולי פורטוגל היה יהודה בו פשה אלבוטיני 
(נפטר 1520 ). שחיבר מבוא לק׳ הנבואית (כ״יו ד ק״ס. כ״ב, תש״ו) 
והקדיש פרקים רבים לק׳ בספרו ..יסוד משנה תורה" על הרמנ״ם 
(בכ״י) • 

בדמשק פעלו באמצע המאה יהווה חליווה (..ס׳ כבוד") ויוסף 
בן אברהם ציאח מהמוסתערבים, שישב כמה שנים בירושלים וחיבר 
שם ב 1538 את ״אבן השוהם״ וב 1549 את "שארית יוסף", ועוד 
(הכל בכ״י), המצטיינים בספקולאציות על תורת הספירות ובפדי־ 
טאציה במיסטיקה של אורותיה!. ספריו מהווים שיא במגמה זו 
ומגלים נטיח חזקה לק' המעשית ולענייני ה״סטרא אתרא". 

בקרב האשכנזים נתחברו, אחרי הגירוש, אנתולוגיות; .שועזן 
סודות" לר׳ משח בן יעקב מקייב (בחלקו; קארעץ, תקמ״ד. כולו 
בכ״י), ,.ספר חמקנה" ליוסף איש רוסהיים (ע״ע! ירושלים. תש״ל) 
ופרוש התפילות לר׳ נפתלי הירץ פרוס (ע״ע [ 13 ! ש״ד). בפולניה 
התפשטה הק' רק מהמחצית השניה של המאה ה 16 , עם פעולתם 
של מתתיהו דלקרוט ור' מרדכי יפה (ע״ע). 

הדפסת מספר ספרי־מופת תרמה להפצת הק׳ מאמצע המאה ה 16 . 
כשי״ל ספרו של ריקנאטי בוונציה (רס״ג) וספרים אחרים בסלוניקי 
ובקושטא, לא נתעוררה התנגדות — אף שנדפסו בלא הסכמות. ברם, 
הדפסת הזהר ו״המערכת" (שי״ח) עוררה ויפיח מר. חלק מרבני 
איטליה ומראשי המקובלים חששו שעי׳׳כ יבואו הדיוטות לידי דעות 
זרות. גם שריפת התלמוד באיטליה (שי״ד) תפסה מקום בוויכוח. 
לבסוף גברה יד המחייבים, וקורא דרור להדפסת יתר ספרי הק' 
באיטליה, גרמניה, פולניה ותורכיה. 

ב 40 השנים הראשונות אחרי הגירוש מתגלה מגמד, אפוקליפטית 
מובהקת, שראשיה בין הגולים פעלו בא״י ובאיטליה. אברר,ם בן 
אלעזר הלוי (ע״ע), שהתיישב ב 1515 בערך בירושלים, הקדיש את 
עיקר פעולתו לתעמולה כזו, שעשתה רושם בזמנו. סמור לאחר 
הגירוש נתחבר, כנראה בוונציה. ס׳ "כף הקטורת" (כ״י), המפרש 
את מזמורי תהלים כשירי־קרב במלחמת־הקץ. תנועות משיחיות 
התעוררו אז בין האנוסים בספרד וגם באיטליה סביב המקובל אשר 
למליין( 1502 ), שרבים מקונטרסיו בק׳ נשתמרו בכ״י, ונתחבר הנוסח 
הראשון של מעשה יוסף דילה רינה (ע״ע). גם יצחק אברבנאל (ע״ע) 
נטה לתעמולה זו, שקבעה את הגאולה לשנים 1503 , 1512 , 1540 
( 1541 ). ההד העמוק להתעוררות׳ זו היה בהופעת דוד הראובני ושלמד. 
מלכו (ע׳ ערכיהם). דרשותיו של מולכו נתקבלו ברצון ע״י מקובלי 
סלוניקי, ובחזיונותיו התמזגה הק׳ עם התעוררות לפעולה מדינית 
בין הנוצרים. הופעת לותר (ע״ע) נתפרשה כאות להתמוטטות 
הכנסיה. 

בעקבות התעוררות זו גם נתגברה ההכרה, שערב הגאולה יתגלה 
אורה ע״י גילוי הסודות הקודמים! הביטוי העמוק־ביותר לכך הוא 
הפיכת א״י למרכז חק׳. תחילה בירושלים, ומ 1530 ואילך בצפת, 


התאספו במשך עשרות שנים מקובלים רבים מכל התפוצות! כף 
נתעלתה צפת למרכז הרוחני של האומה לשני דורות. גם גדולי 
ההלכה. כר׳ יעקב בירב ור׳ יוסף קארו, היו מושרשים עמוק בק', 
ותקוותיד.ם המשיחיות היו ברקע הריב הגדול על הסמיכה (ע״ע), 
שיעקב בירב שאף לחדשה ב 1538 . ספרדים, מוסתערבים ואשכנזים 
תרמו לתנועד, זו, וסמכותם הדתית העליונה של אנשי צפת נתקבלה 
בשכבות רחבות בתפוצה. חסידות יתירה שימשה ביטוי מעשי לתנועה 
זו והכינה את הקרקע לאגדד, פוריה סביב מקובלי צפת. כבראשית 
הק׳ בפרובנס חברו גם כאן התעסקות ספקולטיווית וגילויים מעמקי■ 
נפש אחרים. בצורת "מגיד" (ע״ע) המדובב את שפתי המקובלים 
או מכתיב להם! לפנינו לא צורה ספרותית, אלא מציאות נפשית 
מסוימת. כבפרובנם ובספרד מתגלות גם כאן מגמות פילוסופיות, 
מיתיות ואנתרופומורפיות אלו לצד אלו. 

ר׳ דוד בן שלמה אבן זמרא (ע״ע) מייצג בספריו את הק׳ הישנה: 
״מגן דוד״ — על צורת האותיות (תע״ג). "מגדל דוד" על שה״ש 
(תדל״ג). ״מצודת דוד״ על טעמי המצוות (תרכ״ב)! וכן בשירו 
״בתר מלכות״ — חיקוי קבלי לגנידול (קובץ ״אוד קדמון", 1703 ). 
שיטה חדשד. נתפתחה ע״י ר׳ שלמה אלקבץ ותלמידו וגיסו ו" משה 
קורדוברו(ע״ע! להלן רמ״ק). הוגה־הדעות והנציג החשוב ביותר של 
קבלת צפת. מחשבה דתית אינטנסיווית מאד וכוח־הסברה הצטרפו 
אצל רמ״ק, והוא התאולוג הסיסטמאטי העיקרי של הק׳. תורתו 
העיונית, המבוססת על אלקבץ, נבדלת מהק׳ הקדומה, בפרט בתורת 
הספירות. היא נתפתחה הרבה בין חיבורו הראשון. .פרדס רימונים" 
( 1548 ! נדפס: שנ״ב), ובין השני, ״אלימא רבתי״ ( 1567 ! נדפס: 
תרמ״א), בעקבות פירושו הארוך על כל הזהר, "אור יקר" (תשכ״ב 
ואילך! עד עתה הופיעו 10 כרכים). רמ״ק פירש את תורת הספירות 
מתוך דיאלקטיקה אימננטית שתלה על תהליך האצילות, שראה אותו 
כתהליך סיבתי. לדעתו קיים עיקרון צורני, המשועבד לדיאלקטיקה 
מיוחדת והקובע את כל שלבי ההתגלות של האלוהות ("אין־סוף") 
באצילות. הפועלת. לדעתו, כאורגגיזם חי. לשיטתו פרצוף שונה־ 
לגמדי מזד, שלבשה הק׳ בס׳ ״עבודת הקודש״, שגתחבר ( 1531 ) 
זמן קצר לפגי גיבוש המרכז בצפת, אע״פ ששגיהם מתבססים על 
הזהר. בדרכי רמ״ק הלכו תלמידיו: אברד,ם הלוי ברוכים, אברהם 
גלאגטי, שמואל גליקו, מרדכי דאטו (שהביא את קבלת רבו לאי־ 
טליד,), אל 1 י]עזר אזכרי ואליהו דה וידאש. שני האחרונים חיברו את 
ס״ ״חרדים״ (שס״א) ו״ראשית חכמה״ (של״ח) — ספרי המוסר 
הקלאסיים של חק׳ בצפת. אלה השפיעו הרבה ופתחו שער לסוג 
ספרותי שלם. שנפח במאות ה 17/18 , ושעשה להתפשטות הק׳ יותר 
מספרי ק׳ רבים. 

בלתי-תלוי ברמ״ק, אבל רווי אווירת צפת, שתורת הגלגול תפסה 
בה מקום רב, הוא ס׳ "גלי רזיא" למחבר עלום־שם (בכ״י! מקצתו 
נדפס; תקע״ב). ייחוסו לאברהם הלוי ברוכים מוטל בספק. הספר, 
שנתחבר בשנים 1552/3 , מסביר את קורות גיבורי המקרא, ודווקא 
פעשיד.ם המפוקפקים, באמצעות חוקי הגלגול, הספר מקורי ביותר, 
והפסיכולוגיה הנועזת שלו מהווה תקדים ראשון לגישתם הפרדוכסא־ 
לית של השבתאים לנושא. 

מבחינת אישיותו עלה על רמ״ק ותפס את מקומו "האד״י", ר׳ 
יצחק לוריא (ע״ע). בצפת פעל רק נ 2 — 3 שנותיו האחרונות, אבל 
השפיע עמוקות על חוג סגור של תלמידים, רובם מחכמי הדור, 
שד.פיצו ופיתחו את תורתו והנהגותיו אחרי פותו. מבחיגה הגותית 
אין האר״י משתווד, עם רפ״ק, אך מבחינת השפעתו האישית וד,היס¬ 
טורית מתחרד, בו רק השפעת הזהר. שיטתו תלויה, יותר משחשבו, 
ברמ״ק, אלא שהכניסה למושגיו העיוניים מעין ךמיתיזאציה. בפרט 
הושפע מפירושי רפ״ק על מושגי ה״אדרת" שבזהר. אצל האר״י 
נקשרו רעיונות אלה עם "חכמת הצירוף". הרבה בשיטתו אינו ניתן 
להבנד. גמורה ותובע התבוננות אישית. פיתוח קיצוני של הראקציה 



95 


קפלה: התפתחות היפטודית 


96 


הגנוסטית נק/ ועיסה המגמה המיתית בק׳, זכו נאו לנצחון גדול־ 
ביותר, שלא נבפגמות הפילוסופיות בק׳ הספרדית ואצל רס״ק. 
החלקים הברורים המתייחסים לראשית תד.ליך הבריאה, מתרחקים 
מנקודות־המוצא הנאו־אפלסונירת, אך יש בהם עניין רב לתולדות 
המיסטיקה והשפעתם ההיסטורית עצומה. כאן יש שינויים ניכרים 
בין הנוסחות השונות של קבלת האר״י, היו שגנזו חלקים מסוימים — 
כך נהגו ר׳ משה יונה לגבי כל תורת הצמצום (בם׳.כנפי יונה") 
ור׳ חיים דטל לגבי בעיית בירור הךינים פאין־סוף, בתהליך הצמצום 
והאצילות — והיה מי שהוסיף משלו, כישראל סרוג (ע״ע) בתורתו 
על "המלבוש". חידושי האר״י, בכללים ובפרטים. היו עמוקים 
ומרחיקי־לכת ועם כל אחיזתם ביש; היקנו לק׳ פנים חדשות-לגמרי. 
הדשות בעיקרן הן התורות האלו: על הצמצום, הקודם לכל תהליך 
של אצילות וגילוי האלוהות! על הקצב הכפול של "התפשטות 
והסתלקות" הכוחות האלוד.יים! על חמשת .,הפרצופים" כיחידות 
עיקריות של העולם הפנימי ! על התהוות תהליך העולם מתוך שואה 
הכרחית שאירעד. ל״אדם הקדמון״! ועל התיקון האיטי של האורות 
הרוחניים שנפלו לשלטון הקליפות. אפ:ן הגנוסטי של תורות אלו, 
המהוות מיתוס חדש של היהדות, ברור. לדראמה הקוסמוגונית 
מתאימה דראמה פסיכולוגית, מסובכת לא־פחות, על החטא הראשון 
ותיקון הנשמות שנידונו לגלגולים מאז. תורת התפילה והכוונה 
המיסטית חוזרת למרכז הק', ביתר הדגשה מבעבר, ונעשית לגורם 
החזק ביותר בק׳ חדשה זו, בהמריצה במישרין את הפעילות המת¬ 
בוננת של האדם. היסוד המשיחי בולט מבשאר שיטות הק׳, ותורת 
ה״תיקוך שלה השרתה מתה משיחי גבוה, שמצא את פורקנו בתנועה 
השבתאית. אין לומר שק' זו מצטיינת בנטייתה ליישום מעשי או 
למאגיה! אלו קיימות גם ביתר השיטות ואפילו אצל רפ״ק. אעפ״כ, 
בתורת הבונה (ע״ע) היה גם יסוד חזק של מאגיה, וכן ב״יחורים״ — 
תרגילי התבוננות המיוסדים על ריכוז המחשבה לצירופי שמות 
קדושים — שמסר האר״י לאחרים מתלמידיו. 

תלמידי האר״י, שראו בו -משיח בן יוסף" שסלל את הדרך 
ל״משיה בן-דוד" העתיד לד,תגלות, הסתגרו דור שלם אחרי מותו, 
ורק לעתים הגיעו כתבים מקוסעים לחר׳ל. בינתיים נתגבשה בא״י 
ספרות שלמה של "כתבי האר״י", שדק מעט מאד מפנה מכתבי 
האר״י עצמו. מלבד הנ״ל השתתפו בכך גם יוסף אבן טבול, יהודה 
משען ואחרים. תעמולה, ובפרס בהו״ל, החלה רק בסוף המאה ה 16 , 
עם מסעיו של סרוג באיטליה ובפולניה! בניגוד ליומרתו היה הלה 
מתלמידי האר״י רק במובן הרוחני. 

ההשפעה בגולה לוותה התעוררות רבה, בפרט בתורכיה, איטליה 
ופולניה. באיטליה השובר, פעולתם של מרדכי דאטו — שעסק גם 
בתעמולד, ספרותית־משיהית לקראת 1575 ■ ■ וחלמיח מנחם עזריה 
פאנו, ראש מקובלי איטליה. יש גם לציין את המאבק בין קבלת 
רמ״ק לקבלת האר״י בספרי אהרן ברכיה מפודנה, תלמידו של פאנו. 
פאנו כתב הרבה, בעקבות רמ״ק ואח״ב בעקבות נוסח סרוג על קבלת 
האר״י, והוא ותלמידיו הפכו את איטליה למרכז חשוב של הק׳. 
הדרשנים שם ובפולניה דרשו בק׳ בציבור, וסיסמאותיד, הפכו לנחלת 
רבים. נסיונות להסברת הק׳ מבלי להשתמש במונחיד. ישנם בכתבי 
מהר״ל מפראג (ע״ע יהודד, ליוא בן בצלאל), ובם׳ "בית מועד" 
למנחם רבא מפדובה (שס״ח). תיקוני תשובר" תפילות ומנהגים 
חדשים משל מקובלי צפת, נפוצו בקהל הרחב, בפרט מאז הופעת 
"סדר היום" למשה אבן מכיר מצפת(שנ״ט), ונוסדו חברות לטיפוחם. 
תפקיד לא-מבוטל מילאד, תחיית השירה הדתית המושרשת בעולם 
הק-. בצפת פעלו: אלעזר אזכרי, י. נג׳רר" ם. לונזנו (ע' ערכיהם) 
ואברהם מיימין! ובאיטליה: נב דאטו, אהרן ברכיה ממודנד, ויוסף 
ירידיה קדמי. שירה זו הדהרה גם בדורות הבאים, אצל שלום שבזי, 
פשה זכות. מ. ח. לוצטו (ע׳ ערכיהם) ועוד! כל אלה גילו את ערכם 
הציורי והלירי של הסמלים הקבליים. הלק מפיוטיהם חדר אף לסידור. 


ר׳ חיים ויטל (ע״ע), ראש תלמידי האר״י, לא עודד הפצת כתביו, 
ולפיכך הגיעה ידיעת האר״י לגולה בראשונה בנוסה משה יונה 
וי. סרוג! כמעט כל ספרי הק' שנדפסו עך אמצע המאה ה 17 טבועים 
בחותמו של סרוג. רק שבתי שעפטיל הורוביץ (ע״ע [ 13 !) בפראג, 
בספרו.שפע טל" (שע״ב), ביסס אח נסיונו לקשה־ את חורת הצמצום 
של האר״י עם קבלת רמ״ק על כתבי יוסף אבן טבול. אברהם הירירד, 
(ע״ע ארדה), תלמידו של סרוג, קשר את תורת רבו עם הפילוסופיה 
הנאו־אפלטונית, וספרו, 01610 11:1 > ס״זטי! ("שער השמים"), הוא 
היחיד בק׳ שנכתב ספרדית, ושהגיע באמצעות תרגום עברי ( 1655 ) 
וקיצור לטיני ( 1684 ) לידיעת מלומדים רבים באירופה. 

בראשונה רק נרמזו תורות האר״י בדפוס, כבס- "אפיריון שלמה" 
לאברהם ששון (ונציה, שס״ת). ורק בשנים 1629/31 הופיעו ספרי 
י. ש. דלמדיגו (ע״ע), "תעלומות הכפר," ו״נובלות חכמה", שהכילו 
מקורות מכתבי סרוג ותלמידיו ועיונים ארוכים בהם בנסיון להבינם 
ברוח פילוסופית. אז התפשסו גם כ״י מתורותיו של ויטל, וב 1648 
הופיע באמסטרדם ס׳ "עמק הפלד" לנפתלי בכרך, שהכיל הרצאה 
מפורטת מאד של תורת האר״י מתוך ערבוב מסורות ויטל וסרוג. 
השפעתו היתד, כבירה — אף שלא חסרו דברי מחאה — ובעקבותיו 
י״ל גם מקורות אחרים, כגון "התחלת החכמה" מאסכולת סרוג, 
שאברהם קלמנקס מלובלין ייחסו לעצמו בשם .מעין החכמה" 
(אמסטרדם, תי״ב), הדפוסים, שהלכו וד,תרבו במאה ה 17 , משקפים 
רק במקצת את התפשטות הק' במזרח ובמערב. מא״י וממצרים 
נתפשטו עיבודים שונים של קבלת האר״י וכבשו לבבות. חלק גדול 
בכך היה לאנשי המרכז שנתגבש בשנים 1630 — 1660 בירושלים, 
בראשות יעקב צמח. נתן נטע שפירא ומאיר פופרס. הם עסקו בעריכת 
כתבי ויטל וביצירה מקורית, אך רק ספרי שפירא, ששהה בסוף ימיו 
באיטליה, נדפסו ("טוב הארץ", תס״ו! .יין המשומד" ו״מצת שימו¬ 
רים", ת״ך! כולם בוונציד.). חדירת הק' התבטאה בספרי דרשות, 
מוסר וד,נד,גד" ובראשם ם' "שני לוחות הברית" לר׳ ישעיה חורביץ 
(ע״ע [ 6 ]), ובן בפירושי הלכות ע״פ ק׳. בתחום ר.ד.לבה הגדיל לעשות 
ו" חיים הכהן מחלב. שספרו "מקור חיים" (אמסטרדם וליוורנו, 
תי״ד/ט״ו), סלל דרך לסוג זה של ספרות הק׳. 

עמידתם של רבנים מובד,קיט לצד ר,ק׳ מנעד, התקפות חריפות 
עליה,. והאשמות מפורשות ב״מינות". ברם, משכילים שמרנים רבים 
שנאוה, ומהם שהתקיפוד. בספריהם, כגון: יצחק פולקאר (הפאר, 
ה 14 ), יוסף בן משולם בסי ״עלילות דברים״ ( 1468 ! נדפס ב״אוצר 
נחמד", ד׳), אליהו דלמדיגו ב״בתינת הדת", מרדכי קורקוס בספר 
שאבד, ומשה בן שמואל אשכנזי בקנדיר. ( 1460 ואילך! בכ״י). 
פאוחר-יותר חיבר יהודד, אריה מורנה (ע״ע) בוונציה את "ארי 
נוהם', ספר הפולמוס הקלאסי נגד הק׳( 1840 ), שנפוץ הרבה בכ״י אך 
לא פורסם בחייו. גם ש. דלמדיגו יצא ב״אגרת אחוז" נגד ד,ק׳, וגם 
דבריו הופצו רק בכ״י (י״ל ע״י אברהם גייגר, ב״מלא חפניים", 
1841 ). 

בפולניה התפשטה הק' מאד מסוף המאה ה 16 , ההתלהבות הגיעה 
לידי כך ש״המדבר דופי על חכמת הק" נתע 1 ב ל״חייב נידוי" 
(ר׳ יואל סירקס בתשובה). בראשונה שלטה מגמת רמ״ק. אך מאמצע 
המאה ה 17 גברה קבלת האר״י. לפני 1648 חסרה עם זאת דווקא 
השפעת הרעיונות הסיססמאטייס, כפי שניכר אצל אריה ליב פרילוק, 
אברהם כד,ן רפפורט באוסטרהא. נתן שפירא מקראקוב, בעל "מגלה 
עמוקות" (שצ״ז), ודומיד,ם. גם כאן נפוצו בראשונה כתבים מבית 
מדרשו של סרוג. הובלטה־ביותר המלחמה ב״ססרא־אחרא", המגובש 
ב״קליפות", שהוצא מהקשר 1 בתורת התיקון וד,ועפד כיסוד לעצמו. 
הנטיה לפרסוניפיקציה של כוחות אלה ברוח דמונולוגית בולטת 
בעיקר אצל ר׳ שמשון מאוסטרופוליא, שנחשב, אחרי מותו ( 1648 ), 
לגדול מקובלי פולניה. נטיר, זו מקנה לק' שם — שהתבססה גם על 
כתבים בדויים ע״ש האר״י, שמקורם בפולניד, עצמה — פרצוף משלד" 







97 


;!לה: התפתחות הי;טדרית 


98 


12 . הק׳ בדורות האחרונים. מלבד גורמים מקוסיים 
יש לראות בהתגברות הק' בתודעת הדור את הרקע לתנועה השבת¬ 
אית וביטויה. השידוד העמוק שבא בעקבות ההתעוררות המשיחית 
פתח דרך לחידושים גדולים בעולם הק'. כאשר הוגים נרחבים 
האמינו במשיחותו של שבתי צבי גם אחרי המרתו, הצטרפו שני 
גורמים ביצירת קי שבתאית נועזת, שנחשבה למינות: (א) הדעה 
שעם התחלת הגאולה אפשר לראות כבר את השינויים העתידים־לבוא 
במבנה העולמות, ולתאר את תורת הבריאה לפי הגילויים המתחדשים! 
(ב) הצורך לקבוע מקום למשיח בתהליך זה ולהצדיק את הקריירה 
האישית של שבתי צבי על כל סתירותיה. מכאן כוח החידוש הרב 
וד,נועז של הק׳ השבתאית. שאיו כמותו כלל בק׳ המאוחרת. שיטותיה 
העיקריות נוצרו ע״י נתן העזתי(נם׳ 1680 } יא. מ. קרדוזו(נם' 1706 ! 
ע׳ ערכיהם}, שחיבוריהם הועתקו הרבה בכ״י והשפעתם ניכרת יפה 
גם בכמה מהנדפסים. עם המאמינים הנסתרים נמנו מגדולי הרבנים. 
וכך נוצר תחום של "בין השמשות' בדבריהם הנדפסים. ק׳ חדשה 
זו גילתה כוחה בעיקר בשנים 1670 — 1730 . 

מאמצי המקובלים הלא־שבתאים התבטאו בשני כיוונים: (א) להמ¬ 
שיך במסורת הק׳ שמן הזהר וער האר״י, ולנהוג כאילו לא קרה דבר! 
(ב) לצמצם את התעמולד. הקבלית, ולשוב ולעשות את הק' לתורת 
סוד. מכאן אפיה השמרני המובהק של הק' מ 1700 ואילך; הישמרות 
מן המשיחיות, הבלטת ענייני הכוונה בתפילה, הדגשת הצד התאוסופי 
והטפת מופר ברוח הק׳. הבדלי גישה התגבשו בעיקר בהבנת תורות 
האר״י ע״פ האסכולות השונות של תלמידיו. נמצאו גם מקובלים 
שהבחינו בין ק׳ מפרתית, לוריאנית, ובין תהום החקירות. או הגילויים 
החדשים, כך ששני התחומים לא נגעו זה־בזה ויכלו לדור בכפיפה 
אחת. כך, למשל, יעקב קופל ליפשיץ. מהשבתאים הנסתרים, בס׳ 
״שערי גן עדן״ (קארעץ, תקס״ג)! ובצורה שונה — פ. ח. לוצטו, 
שהשתדל להפריד בין הסבריו השיטתיים לקבלת האריי (בס' 
"פתחי חכמה", ועוד} לביו ההסברים שנתייסדו על גילויים שזבה 
להם. 

לצד טיפוח המסורת הלוריאנית הצטיירה גם פעולה אנתולוגיה. 
ספרי-המופת שלה היו שני הלקי .,ילקוט ראובני" לראובן הושקה, 
שריכזו את היצירה האגדית של המקובלים לפי עניינים (פראג, ש״ס) 
ולפי סדר התורה (וילהרססדורף. תמ״א) וזכו לתפוצה רחבה. 
ילקוטים כאלה חיברו חכמי הספרדים עד לאחרונה, עפ״ר בתוספת 
ביאורים, כגון .מדרש תלפיות" לאליהו הנהן האיתסרי (איזמיר, 
תצ״ו). מסוף המאה הד! התפשטה גם ק' עממית. שהדגישה בעיקר 
את יסודות תורת הנפש והמוסר — לצד תזות בודדות — במסגרת 
דרשנית כללית. סוללי-הדרך לסוג זה היו דרשנים גרולים כמו 
בצלאל בן שלמה מסלוצק, אהרן שמואל קיידאנובר ובנו צבי הירש 
(בעל .קב הישר״) וכן ברכיה ברך שפירא — בפולניה! חיים הכהן 
מחלב (בעל "תורת חנם"), אליהו הכהן האיתמרי באיזמיר. ר' חיים 
ן׳ עטר (בעל "אור החיים" על התורה) במרוקו ומרדכי משה ששון 
בבגדד — בין הספרדים, נפוצו פירושי מדרש ברוח זו, כגון •נזר 
הקודש" (על ב״ר! תע״ט) ו״זיקוקין דנורא" (על ״תנא דבי אליהו״! 
פראג, תל״ו}. בד,שפעת הק׳ גם נוצרו בפולניה, במאה ה 17 , ..מדרשי 
הפליאה" הפרדוכסאליים, המנוסחים כמדרש קדמון ופתרונם דורש 
חריפות ורמז קבלי. 

מרכזים גדולים היו אז במרוקו, שספרותה נשארה ברובה בכ״י. 

אך גם ככל צפוו־אפריקה שלטה הק׳ — בעיקר קבלת האר״י. תערובת 
שיטות ניכרת בתימן ובכורדיסטאן, שם העסיקה הק׳ שרשים, בפרט 
מהמאה ה 17 . גדולי מקובלי תימן היו המשורר שלום שבזי. שחיבר 
גם ״מדרש חמדת ימים" (ירושלים, 1956 ) ויוסף צאלה (נם־ 1805 ) — 
שניהם מצנעא. בראואנדוז שבכורדיסםאן פעלה משפחת המקובלים 
חרירי במאות ה 17/18 . מאוחר־יותר נוצרו מרכזים בחלב ובבגדד. 
בכל אלו, וכן באיטליה, נתפשטה מאד שירה דתית בדרכי הק'. 


ראשיה היו: פשה זכות, בנימין כהן ום. ח. לוצאטו — באיטליה! 
יעקב בן צור — במרוקו: שלפה מולכו (השני! נם׳ 1788 ) — 
בסלוניקי וירושלים, ומרדכי עבאדי — בחלב. 

מעמד מיוחד נודע באמצע המאה ה 18 למרכז החדש בירושלים. 
בראשו עמד ר׳ שלום שרעבי (ע״ע), המקובל החשוב כיותר ככל 
המזרח וצפון-אפריקה, שבחשב לבעל השראה עילאית כשל האר״י 
עצמו. בישיבת ״בית אל״ שנתקיימה בירושלים כ 200 שנה (נחרבה 
ברעידת-אדמה ב 1927 ) נתגבשה פגמה כפולד,: א) התרכזות כמעט- 
מוחלטת בקבלת האר״י לפי כתבי ר׳ ח. ויטל ותפיסת תורת ה״כוונות" 
בתפילד, כמרכז הק׳. ב) פניה לאסיטריקה של "בני עליה", המגשימים 
חיים של חסידות אריסטוקראטית. בולטים קוח-דמיון עם המיסטיקה 
המוסלמית (הצופיות) כארצות שמהן משבה "בית אל" את חסידיה. 
שרעבי ערך סידור־תפילה (יתשלים, תרע״א) עם כוונות מפורטות 
אף מאלו שנמסרו בשם האר״י ב״שער הכוונות", ובני הוגו תירגלו 
שנים רבות את ביצוען הרוחני. ספרות ענפה של פירושים וד,גהות 
נכתבה על ספרי שרעבי. משני הדורות הראשונים נשתמרו כסה 
■שמרי התקשרות", ובהם התחייבו החתומים לחיי שותפות רוחנית 
שלמה בעור,"ז ונבא. מראשי החוג בדור הראשון היו גם ר׳ יו״ט 
אלגזי, ח. י. ד. אזולאי (ע׳ ערכיהם} וחיים דילה רוזה. סמכותו העל¬ 
יונה של חוג זה בכל ארצות האסלאם נקבעה מהר ונתקיימה עד 
חורבנו. מאחרוני מקובלי ״בית אל״ היתר' עובדיה הדאיה (נפי 1969 ). 

בין גדולי הק- במזרח היו: אברהם אזולאי במרקש (נפ׳ 1736 }, 
אברד.ם טוביאנה נאלג׳יר (נס׳ 1793 ). שלום בוזגלו ממראכש (נפ׳ 
1780 ), יעקב אבוחצירה (נפי 1880 ) ויוסף חיים בן אליהו (נפי 1909 ). 
חלק ממקובלי תורכיה ומרוקו במאה ה 13 , כגדליה חיון (ע״ע) 
בירושלים, מאיר ביקאיים באיזמיר ודוד די מדינה בחלב. היססו 
בעניין השבתאות. החיבור הקלאסי שיצא מחוגי מקובלים אלה, 
שדבקו במסורת לכל דקדוקיה, אך שמרו בסתר על זיקה שבתאית. 
הוא ס׳ "חמדת ימים" האנונימי(איזמיר, תצ״א/ב), שהשפעתו במזרח 
היתה עצופד.. 

מרכז דומה־בפקצת ל״בית אל״ נתקיים בשנים 1740 — 1810 
ב״קלדז״ בברודי, ובראשו חיים צנזר (נפ׳ 1783 ) ומשה אוסטרר 
(נם׳ 1785 ). גם כאן הודגשה קבלת האר״י. יושביו היוו מוסד מאורגן 
של מקובלים שפעלו בצוותא וזכו לסמכות מיוהדת. רבים מספרי הק׳ 
שנתפרסמו אז בפולניה נשאו את הסכמת הקלויז. כשנתפתהה בפו- 
דוליה החסידיות (ע״ע) החדשה, נשארו מקובלי הקלויז מחוצה לה. 
קשר יחיד בין שני המרכזים הללו יצר דווקא גיסו של ר׳ ישראל 
בעל שם טוב(ע״ע), גרשה קיטובר, חבר הקלויז שעלת לא״י ור,צטרף 
למקובלי "בית אל". עוד קודם פרחה הק׳ במקומות רבים בפולניה 
ובגרמניר" ורבים ממקובלי הדור ההוא היו דווקא מליטא, כגון יהודה 
ליב פוהוביצר (סוף המאה ה 17 ) דשראל יפה (בעל "אור ישראל", 
1701 ). כגדולי הק׳ בליטא במאה ה 18 נתפרסמו אריה־ליב אפשטיין 
מגרודגו(גפ׳ 1775 ) ור׳ אליהו (.הגאון") מווילנה, שקבע את דרכם 
של רוב מקובלי ליטא במאה ה 19 . נתפרסמו בייהוד יצחק-איזיק 
חבר ושלמה אלישוב ( 1841 — 1924 ), שחיברו הרצאות שיטתיות 
על קבלת האר״י: "פתחי שערים" (ורשה, תרמ״ח) ו״לשם שיבו 
ואחלמה״ ( 1909 — 1948 ). בפולניה ובגרמניה הופיעו מסוף הפאר, 
ה 17 ספרי ק■ רבים וספרי מוסר על יסודה. נסיונות סיטטמאטיים 
נמצאו בס' "ויקר,ל משה" למשה גראף מפראג (דסוי, תנ״ט) ובספרי 
אליעזר פישל מסטריזוב, התעוררות ככוח "גילוי" נחשדה, לרוב, 
בנטיה לשבתאות, אך היו ספרים כאלה גם בק' שמרנית, כגון "ברית 
עולם״ לר״ יצחק אשכנזי (א': וילנה. תק״פ, ב׳: ירושלים, תרצ״ז). 
ההתפתחות בפולניר, במאה ה 18 נקשרה גם בהשפעת מקובלי איטליה. 
ובפרט של ס׳ ״שומר אמונים״ ליוסף אירגם — שהשפיע הרבה על 
ר' בריד קוסובר — ושל "משנת חסידים" ו״יושר לבב" לעמנואל 
חי ריקי. כתבי רפה״ל הגיעו למקובלי ליטא, ומקצתם גם לראשוני 



99 


,גדה: התפתחות היסטורית; גופי תורה 


100 


החסידים, ועשו חשם רב. מקובל בעל נושר הרצאה סיסספאטית 
היה יעקב מאיר שפילפן בבוקרשט (״סל אורות״. לבוב, 1876 — 1883 ). 
היו נסיובות לשוב ולקשור ק׳ בפילוסופיה, נ״מאמר אפשרות הטב¬ 
עית" לנפתלי הירש גוסלאר (אמסטרדם, תקנ״ב), ובפרט "ספר 
הברית" לפנחס אליהו הורוביץ (ע״ע 101 ]) מווילנה ו״אמרי בינה" 
ליצחק סטנוב (ע״ע). 

החסידות (ע״ע) שאפה לפופולריזאציה רחבה של רעיונות הק׳, 
בצורה פשטנית ומתוך פרשנות חדשה. כאן שוב הוכיחה המיסטיקה 
היהודית כוח חי ומעצב-חברה. חב״ד (ע״ע) יצרה צורה מקורית 
של ק׳, בעלת מגמה פסיכולוגית. אכן, גם בחסידות נתפתחו זרמים 
שחזרו לקבלת האר״י, במיוחד האסכולה של צבי הירש מזידאצ׳וב 
(נס׳ 1831 ), שראשיה היו יצחק אייזיק יחיאל מקוטרנו (נפי 1874 ), 
יצחק אייזיק מזידאצ׳וב (גס׳ 1873 ) ויוסן׳ מאיר וייס מספינקא 
( 1838 — 1909 ). 

בתחילת ההתעוררות הלאומית במאה ה 19 פעלו שני מקובלים: 

ר' אליהו גוטמבר (ע״ע) בגרדיץ ור׳ יהודד, אלקלעי (ע״ע) בבלגראד 
— שכתביו הציוניים ( 1944 ) ספוגים רוח הק'. במרכז אירופה וב- 
מערבד, ירדה מאד השפעת הק׳. בפרט אחרי המחלוקת בין ר' יעקב 
עמדו ור׳ יונתן איבשיץ על זיקתו של האחרון לשבתאות. ר נתן 
אדלר (ע״ע) ריכז בפרנקפורט חוג שנטה לק׳, ותלמידו ר׳ זקל 
וורססר, ה״בעל־שם ממינלשטט", הורחק מרבנות עירו בפקודת 
השלטון, כנראה ע״פ מלשינות מצד משכילים. "מפני הזיית דת 
קבליסטית״. באמצע המאה ה 18 עוד רשם פנחס קצנלנבוגן, רב 
בבוסקוביץ, חלופות והתרחשויות קבליות במשפחתו (כ״י), וגם 
בחוגו של ר׳ נתן אדלר התייחסו לחלומות נבואיים בכובד־ראש רב. 
ואולם בד״ב הסתייגו הרבנים מכל נהיה אחרי המיסטיקה והק׳, 
וכשפרסם אלחנן וקסלר (נפ׳ 1894 ) את חלומותיו על שואה המת¬ 
קרבת על יהודי גרמניה ( 1881 ). השתדלו החרדים למנעו מכך. ואף 
רדפוהו. הספר הנדפס האחדון של מקובל בגרמניה הוא "תורי זהב" 
(מיינץ, תרל״ה) להירץ אברהם שייאר (נפי 1822 ). בפזרח־אירופה 
ובמזרח הקרוב נמשך העיסוק בק׳ עד השואה. ובישראל ~ עד היום. 
גלגולי רעיונות הק׳ לצורות חשיבה סודרניות־יותר ניכרים גם אצל 
הוגי־דעות במאה ה 20 , בגון: הראי״ה קוק, הלל ציטלין, יצחק ברניס 
ואוסקר גולדברג (ע' ערכיהם). 

מלחמת ההשכלה בק' הגבילה מעט את השפעת הק' במזרח- 
אירופה, אבל לא במזרח, שם השפיעה הק׳ גם על חיי הציבור עד 
הדור האחרון. יוצאת-דופן תנועת "דור דעה" בתימן, בראשותו של 
ר׳ יחיא קאפח (נפי 1931 ), שמלחמתד, בק׳ גרסה לריב גדול. 

ג) גופי-תורה של הק׳. למרות גישות שיטתיות שונות 
בתוך הק', שההבדלים ביניהן עמוקים ואשר לפעמים הן סותרות 
זו את זו, יש לק׳ מאז פרסום ס׳ הבהיר מסגרת משותפת של סמלים 
ומושגים המוכרים כמסורת מיסטית, אף שנבדלו המקובלים בהבנת 
משמעותם המדויקת. גם במערכת משותפת זו יש להבדיל בין סמלי 
הק׳ הקדומה — עד תקופת צפת ועד בכלל — שהיא מערכת תורת 
הספירות, לבין מערכת הסמלים שנוצרה בקבלת האר״י — השלטת, 
בד״כ, מאז — והבנויה מעבר לתורת הספירות על הסימבוליקה של 
ה״פרצופים". 

בנוסף ניברות בק׳ שתי מגמות יסודיות: מגמד. פיתית וסגמד, 
ספקולטיווית. האחרונה משתדלת להקנות לספלים משמעות רעיונית, 
כעין נדבך נוסף לפילוסופיה, שהחדירה לתחומו כרוכה במזיגה של 
חשיבה רציונאלית וד,סתכלות מדיטטיווית. הספקולאציות תלויות 
הרבה בפילוסופיה האפלטונית והאריסטוטלית של יד,"ב ובמינוח 
הקבלי, ומכאן שהקוסמולוגיה של הק׳ שאולה משם ואין בה חידוש 
משלה, עיקר חידושה בתורת השכלים הנבדלים והגלגלים. בדומה 
לפילוסופיה (ד,)יהודית (ע״ע) מתנועעת גם הק' העיונית בין ירושת 
המקרא והז״ל מזה וירושת הפילוסופיה היוונית מזה, אך מקורית 


כאן ההתעוררות הדתית החדשה המבקשת להשתלב בפורשות אלו. 

1 . ה א ל ו ה ב ר י א ה. כל שיטות הק" יוצאות מהבחנה יסודית 
בבעיית האלוהות. המקובלים תמימי-דעד, שאין כל הכרה דתית אלא 
מבחינת יחס האל אל הבריאה. האל בשהוא לעצמו עומד מעבר לכל 
השגה (ואף אקסטאטית), ואת היחס אליו אפשר להגדיר כאגנוס- 
טיציזם מיסטי המנוסח באופן קיצוני והקרוב לרוח האפלטוניות 
החדשה. לציונו טבעו ראשוני מקובלי פרובנס וספרד את המונח 
החדש "אין-סוף׳׳ (א׳׳ס). במובן זה מופיע א״ס לראשונה בכתבי 
יצחק סגי-נהור ותלמידיו, ואח״ב בס׳ הזהר. ב״מערכת האלוד,ות׳׳ 
ואצל בני דורם, תחילה נהגו במונח כבשם פרטי(בלא ה״א הידיעה), 
ורק מ 1300 ואילך מתחילים לדבר גם על "האין-סוף" ומזהים אותו 
עם כינויים אחרים של האלוהות. שימוש מאוחר זה, שהתפשט מאד, 
מציין גם תפיסה פרסונאלית ותאיסטית ברורה. מתחילה לא היה 
ברור אם הכוונה ל״מי" או ל״טה שאין לו סוף", והודגש שאין לכנות 
את א״ס אף באחד מהכינויים הפרסונאליים הרגילים במקרא, ושאין 
להוסיף עליו שבחים כמו "ברוך הוא" או "יתברך". אך באמת ניכרו 
גישות שונות מתחילה, כגון אצל עזריאל. הנוטה לתפיסה לא- 
פרסונאלית של המונח, ואצל אשר בן רוד המשתמש בו בכוונה 
פרסונאלית ותאיסטית ברורד,. 

א״ס הוא ד,שלימות המוחלטת! יש ששללו ממנו גם את הרצון. 

הוא אינו מתגלה. ואינו נפתח אף ל״חרהור הלב" של המתבונן. 
ניתן להסיק על מציאותו, כעילה האינסופית הראשונה, רק מתוך 
סופיותו של כל נמצא. בעל .מערכת האלוד,ות" ניסח את התזה 
הקיצונית. שבכל ההתגלות המקראית וגם בתושבע״פ איו זכר לא״ס, 
ורק המיסטיקנים קיבלו עליו ״קצת רמז״! ע״ב רק האל המתגלה יבול 
להיקרא "אל". רעיונות מסוג זד, חזרו בתקופה השבתאית והשבתאית־ 
למחצה, בשנים 1670 — 1740 , ונחשבו אז לפינות. 

מונחים אחרים לציון תחום האל הנעלם מצויים אצל מקובלי 
גרונה ובספרות חוג־העיון, כגון: "מה שאץ המחשבה משגת", "האור 
המתעלם". "סתר התעלומה". "יתריד (:"!יפזעקץל הנאו-אפלטוני), 
״האחדות השווה״ ו״המהות" סתם. הצד השווד, שבהם — ההימצאות 
מעבר למחשבה. פסיחה מסוימת על שתי הגישות, הפרסונאלית 
וד.ניטראלית, ניכרת גם בחלקו העיקרי של הז'ד.ר! בשכבה המאוחרת, 
ב״רעיא־מהימנא" וב״תיקוניס". בולטת תפיסה פרסונאלית. בשימוש• 
לשון אריסטוטלי מזדהה א״ס תדיר עם .,סיבת כל הסיבות", ובשימוש 
נאו-אפלטוני — עם "שורש כל השרשים". במקומות אחדים בזהר 
נמצאת גם קביעה חיובית מפליאה, המכנה את תשעת אורות המח¬ 
שבה המתנוצצים מן המחשבר, האלוהית בשם א״ס, ובכך מורידה את 
א״ם פתעלומתו לפישור נמוך-יותר של האצילות. דק בהתפתחות 
מאוחרת של קבלת האר״י יש שמבחינים בא״ס בחינות שונות. בניגוד 
גמור לדעת המקובלים הקודמים, אף שחוסר-הבהירות במספר ביטויים 
אצל מקובלים קודמים. המדברים על יחס האל המתגלה לבריאה, 
גרם לרושם כאילו גם עצמות האל נוכחת בבריאה עצמה (ר׳ להלן: 
ג, 7 ). בכל שיטות הק׳ נפוצה מאד סימבוליקה של האור לגבי א״ס. 
אם-כי הודגש שבאה בדרך השאלה בלבד. בק׳ העממית של ספרי 
המוסר והחסידות א״ס אינו אלא שם־נרדף לאל הדת — שלא נבספרי- 
המופת של הק׳. 

כל בעיית הבריאה כרוכה בגילוי האל הנעלם ובצעדים כלפי 
חוץ — אע״פ ש״אין חוץ ספנו" (עזריאל), כי באינסטאנציד. אחרונה 
״הכל יצא פן האחד והכל שב אל האחד״ — לפי הפורמולה הנאו■ 
אפלטונית שעברד, גם אל ראשוני המקובלים. מעבר זה קשור בק׳ 
בבעיית האצילות הראשונה ובד.גדרתד.. על מהות צעד המעבר 
קיימות דעות שונות (ר׳ להלן), אד הכל מדגישים כי תיאורו אינו 
מביע תהליך אובייקטיווי, אלא רק מה שנראה ,מצד המקבלים". 
וע״כ יש לתיאורים ערך אפרוכסימטיווי לכל-היותר. בכל-זאת נצטר¬ 
פה לתזה זו, לעתים קרובות, ספקולאציה על המציאות האובייקטיווית, 








101 


:?גל־; גן;י תורה 


102 


וזה סהפרדןפסים המשותפים לכל הנסיונות של הסברת־עולב מיסטית. 

החלסת האל לצאת אל הגילוי ואל הבריאה היא חפשית ומהווה 
סוד נצחי. חיפוש המניז! אינו לגיטימי אפוא לדעת רוב המקובלים, 
והמשפט המקובל, שלפיו ביקש האל לגלות את מידת טובו, לא בא 
אלא לשבר את האוזן. הצעדים הראשונים כלולים באל עצמו, ובנ¬ 
קודה זו נקבעת הק׳ כתורה ״תאוסופית־ — על חיים גנוזים ותהליכים 
באל עצמו. כבר בהבנת הצעד הראשמ מתחילים ההבדלים העקרוניים 
בין התורות השונות הנסמכות על הניסוח המעורפל והציורי שבם■ 
הבהיר ובזהר. השאלה אם הצעד הראשון היה כלפי חוץ או דווקא 
כלפי פנים, כלו׳, נסיגת א״ם אל עמקי עצמו, עוררה תשובות שונות. 
הק׳ הקדומה ורמ״ק משיבים עליה בכיוון הראשון. ואילו הק■ הלורי־ 
אנית — בכיוון השני. רק ע״י הוצאת הדברים מפשטם, שלא איחרה 
לבוא, ניתנה קבלת האר״י להתפרש כזהה לתהליכי אצילות (ר׳ 
להלן). 

(א) אם א״ם משולל כל תארים, הריהו נבדל גם מה ר צ ו ן האלודד. 
מקובלי גרונה מרבים לדבר על האל הנעלם הפועל דרך הרצון 
הקדמון ומתאחד עמו, אצילות זו היא הדרגה הקדומה-ביותר שאליה 
מגיעד, הספקולאציה. בכתבים מסוימים כמעם שאין זכר לא״ם ובמ¬ 
קומו מופיע הרצון הקדמון. האם היה רצון זה קדמון כקדמות א״ס 
עצמו. או שהתחיל באצילותוי כמה ממקובלי גרונה וממשיכיהם נמו 
לדעה הראשונה, וקבעו את תחילת תהליד האצילות בספירה השניה, 
שנקראה בהתאם "ראשית". גם רוב מאמרי הזהר בחלקו העיקרי 
נוטים לכך. ברם, קביעה זו חלה רק על מאמרים המסבירים את 
התהליך בפרטיו. ואילו במאמרים על תהליו האצילות בכלל אין 
הבחנה בין מצב הספירה הראשונה ושאר הספירות. בהתפתחות הק׳ 
בספרד גברה הדעה המבדילה במפומזז בין א״ס והאצילות הראשונה; 
הדעה האחדת נחשבה אצל מקובלי צפת קרובה למינות. 

הרצון האלוהי נתפס — בעיקר אצל עזריאל מגרונה ואשר בן 
דוד — כמציאות האלוהית שהיא לבדה פעילה בבריאה. הדבקות 
ברצון עליון זה — שהוא "מקור חיים" לכל ישות אחרת, לרבות 
האצילות עצמה — היא נם מטרתו הסופית של המתפלל. תפיסה 
מיוחדת זו של הרצון ככוח אלוהי עליון, הקודם במעלה גם למחשבה 
האלוהית ולשכל הטהור, הושפעה, אולי, בעקיפין מ״פקור חיים" 
לשלמה אבן גבירול. — כך במיוחד בתורתו של יצחק לסיף ( 1230 — 
1260 ), שיכול היה לקרוא אח המקור הערבי. לשיטתו, -החפץ הקד¬ 
מון" הוא לבוש "הדבק בעצם הלובש מכל צדדיו", והוא "נאצל 
אצילות ראשונה מהקדנזמ האמיתי' באצילות מתמדת ללא התחלה 
מהורשת. חפץ זה עומד מעל לחומר ולצורה, ומאחד אותם ל״נברא 
הראשון". ע״ס לטיף, פרטי תר.ליכים אלה למטה מן החפץ לא השפיעו 
על גיבוש תירת האצילות של חקי אח״כ. במידה שהוחלש בהתפתחות 
הק׳ הקשר האמיץ בין א׳יס והספירה הראשונה, הודגש גם ההבדל 
בין א״ם לרצון, ולא הוכרעה השאלה אם הרצון מחודש או נצחי. 

(ב) בם׳ הבהיר ובכתבי ר״י סגי-נהור עדיין אין זכר למעמד 
מיוחד של הרצון, ובמקומו מופיעה המחשבה כמקור האצילות — 
מבלי שיאמר שהיא עצמה נאצלה. בתפיסה זו עומד בראש תהליך 
הבריאה אקט אינטלקטואלי. שתי המגמות נאבקות בכל תולדות הק', 
ורק לטיף קבע זהות מהותית בין הרצון והמחשבה. אצל רוב המקוב¬ 
לים ירדה מחשבה זו לדרגה שמתחת לרצון. ומזדהה עם החכמה 
האלוהית החושבת גם את תכנית הבריאה כולה. מקובלי גרונה 
והזהר מדברים על,.רצון המחשבה", כלר, רצון המפעיל את המחשבה 
(ולא להיפך). בחינה עליונה בתוך החכמה, שאנשי גרונה מרבים 
לדבר עליה, נקראת "השכל". מונח המורה על עצם פעולת ההשכלה 
האלוהית, יהא תכנה אשר יהא, ולא על גיבושה במערכת חשיבה 
כמו בחכמה. אצל אלה שא־נם נוטים לקבל את תורת הרצון או 
שנבוכים בה, באה תפיסה זו של ההשכל במקומה, בעיקר בבית 
מדרשו של ר״י סגי-נהור. 


(ג) נועזת-ביותר 
היא תפיסת הצעד 
הראשון כ,,איו׳ או 
"אפיסה", ש'ד,יא קו־ 
דם-כל ביטוי לאפיסת 
כוח המחשבה האנו¬ 
שית בהגיעה לתחום 
זה. למוטיוו זה מצט־ 
רן■ הרעיון ההפוך, 
כי בהיות הצעד הזה 
חסר קביעה איכותית 
כלשהי, אין לחגדירו 
אלא כאפס. כלו', האל 
הנקרא מצד עצמו 
"א״ס" נקרא מצד 
גילויו הראשון "איו׳. 
סימבוליקה נועזת זו 

משותפת לרוב השיטות המיסטיות, והיא בולטת בהפיכה קיצו¬ 
נית של תורת בריאת "ישי מאין" לתורה מיסנזית האומרת את 
ההיפך ממנה שנראה כפשטו של משפט זה. מבחינה זו אין גם הבדל 
בכך אם א״ם עצמו הוא האין האמיתי, או אם האין הזה הוא אצילות 
ראשונה שבאה ממנו, ומכיוון שראשוני המקובלים אינם מניחים 
כל הפסק בזרם האצילות מהספירה הראשונה עד לגיבוש הסופי 
של המציאות. הרי בריאת "יש מאין' פירושה כאן בריאה מתוך 
האל עצמו. ברם. דעה זו הוחזקה בסוד, ואפילו מקובל חשוב כרמב״ן 
יבול לדבר (בפירושו לחורה) על בריאת "יש מאין" לפי הפשס, 
ועם זאת לרמוז לכך שהכוונה המיסנזית היא לבריאה מאפיסתה 
המוחלטת של האלוהות (פירושו לאיוב כח, יב, ורמזיו לברא׳ א). 
יש שחשבו להציל את התוכן המקורי של הפורמולה ע״י הגדרת 
הספירה הראשונה כעלול הראשון, הנבדל מעילתו הבדל מהותי 
אינסופי, והוא המבטא את הקפיצה הגדולה מן הא״ס אל האין ההולמת 
את הניסוח התאולוגי המסרתי. רק מעטים מבין המקובלים המאוחרים, 
מן המאה ה 16 ואילך. ניסו להוסיף פעולה חדשה של בריאת .,יש 
מאין" ממש. לאחר אצילות הספירות או בתוכן. היסוסים כאלה לא 
היו בק׳ הספרדית וגם לא אצל רמ״ק — אף שהתחבט לא-מעט בין 
תפיסה סמלית ופשטנית של הפורמולה. לדברי דוד בן אברהם הלבן 
(סוף המאה ה 13 ). האין בפורמולה זו -יותר הוא יש מכל הישות 
שבעולם, אבל מתוך שהוא פשוט, וכל הפשוטים מורכבים נגד 
פשיטותו, נקרא כנגדם אין". 

(ד) רעיון ח צ ח צ ת ו ת נתחדש בתשובה מתחילת המאה ה 13 . 
שיוחסה לרב האי גאון. נאמר בה, כי ב״שורש כל השרשים״ 3 אורות 
נעלמים, שאין להם התחלה, ,.כי הם שם ועצם לשורק! כל השרשים 
ואין המחשבה יכולה להשיג בהם״; .אור פנימי קדמוף — ומהת- 
פשטותו בתוך השורש הנעלם התנוצצו שני האורות האחרים. "אור 
מצוחצח״ ו״אור צח״. בהדגשה כי ה 3 מהווים שורש אחד, יש 
״נעלם לא״ס״. מעין שילוש קבלי הקודם לאצילות 10 הספירות. לא 
ברור אס האורות הם בין הנאצל העלית והסאציל, או בתוך המאציל 
עצמו — לשתי הגירסות יש סימוכין. אורות אלה נקראו ..צחצחות" 
ונחשבו לשרשי 3 הספירות העליונות שנאצלו מהם. הצורך בהנחתם 
תורץ ברצון להשלים בין 10 הספירות ל 13 המידות המיוחסות לאל 
(אח׳׳כ מצאו הנוצרים בסוגיה זו רמז לתורת השילוש שלהם). הצח- 
צחות סיבכו עוד יותר את חורת האצילות, ואת הדרך לקביעת 
שרשי כל הנאצ׳לים בא״ס. כבד בדור אחרי הופעת הזהר מדבר דוד 
בן יהודה חסיד על 10 צתצחות הממוצעים בין א״ס לספירות. 

2 . האצילות ומושג הספירות. נחלקו החוקרים אם 
הק׳ לימדה את האצילות כיציאת כל הנמצאים מתוך האל עצמו 



הגהורה עכיפנר, •*־פצם איו־סויז עצפר לצדדים. 
כדי ?הניח סקים פנוי <בריא־ העוליסות 


103 


י) 8 לה: גחי תורה 


.11)4 



^ח*י י אי'•־' ״.'< י״גי פא 1 ;״־ 1 . זרי-יב את פרי זה־־.:ד.י־וי*ז -יא-ר פסי־■•— 
ע^יוגים כהבניב סאורגגים י. 6 רצו 6 י 3 ״ז. לכלת האר־י הדבוזה נכיבגבים כאלה 
כהשוואה ליבלח הראשונים, 

או לא. א. פראנק ואחרים טירשו את ו,ק׳ כשיטה אסנטיסטית טהורה. 
הזהה עם תפיסה פנתאיסט-ת ברורה. הואיל וחשבו את האצילות 
כאצילות של העצמות ולא של הכוח המאציל בלבד. לעוסתם ביקש 
ד. ה. יואל להוכיח. שתורת האצילות חדרה רק בכתבי "המפרשים 
המודרניים״ של המאה ה 16 , ושאי! כל הבדל בין "הק' האמיתית" 
וד.,.חאולוגיה הצרופה" של הפילוסופים היהודים ביה״ב. לדעתו, גם 
הק' הניחה ביסודה את הבריאה החפשית של עצמות קדמונית מתוך 
האין המובן כפשטו. שתי הדעות מוטעות, ובוודאי אין יסוד לתפיסתו 
היסודית את קבלת האר״י כשיטה פנתאיסטית. הק׳ הקדומה הושפעה 
הרבה מהנאו־אפלסוניות, ולימדה סוג מסוים של אצילות, זו המתרח¬ 
שת בתוך האלוהות עצמה. האל הסתגלה בספירותיו הוא אל האמונה 
הדתית, ואצילות הספירות היא אפוא תד,ליר בתוך האל עצמו, הנעלם 
בבחינת א״ס• בנקודד, זו יש הבדל ברור בין דרגות האמנאציה של 
הנאו-אפלטוניות — שאינן מושגות בתהליכים בתוך האלוד,ות — 
ובין תפיסת הק׳. בשאלת מה שלסטד, מהספירות והעולם הנשמי 
עצמו התבטאו המקובלים בעמעום בולט, ואולי גם מכוון. תהום 
מפרידה בין היצורים שמחוץ לעולם האצילות וביו עולם הספירות, 
אף שרק מעסים קבעו בבירור כי תהליך האצילות אכן מסתיים סופית 
בספירה האחרונה. ושכל פה שאח״כ הוא כהתחלה חדשה. לדעת 
המקובלים הראשונים יש לכל היצורים מעבר לספירות מציאות מחוץ 
לאלוהות, וגם אם נאמר שמצד האל הם פיוסדים במציאותו, הרי 
שמצד עצמם הם נבדלים ממנו. אכן, בספרים חשובים שוויתרו על 


ביסוס עיוני של תורתם, כמו ס׳ הבהיר, הזהר, ספרי יצחק בן יעקב 
הכהן וכד׳, השתמשו המחברים תדיר במונחים דרמשמעיים, ודיברו 
על בריאה גם כשנתכוונו לאצילות. דבר זה מתפרש מתוך ההיסטוריה 
של חק׳, ששאפה לתאר נסיון דתי ועיוני של התבוננות ולא התעניינה 
בשאלות של ניסוח תאורטי ברור, 

בתחילת התפתחות הק׳ בפרובנס ובספרד נתחבר שפע של קונ־ 
טרסטים קטנים, בנסיון לתאר את תהליכי האצילות בצורה עצמאית. 
רובם שייכים לחוג ס' העיון (ר׳ לעיל א. 7 ), ומתברר מהם. שמלבד 
תורת הספירות היו גם גישות אחרות לתיאור עולם הכוחות 
האלוהיים, שנקראו לעתים בשמות זהים, אבל תוארו לפי סדרי עמידה 
שונים לגמרי. גישושים אלה לא תאמו את הסימבוליקה שנתגבשה 
בכית מדרשו של ר״י סגי־נהור עד הזהר, וע״כ נשכחו אח״כ. 

תורת הספירות היתד, לחוט־השידרה של הק' הספרדית ולשיטה 
כוללת של סימבוליקה מיסטית שהיו לד. השלכות נכבדות לגבי 
תפיסת משמעות היהדות. בתורד, זו נקשרות־מראש תורת אצילות 
ותורת לשון, משוס שאותו תד,ליו של גילוי כוח א״ס בספירות ~ 
שאינן אלא מידותיו השונות של האל ותאריו וכינוייו — תואר גם 
כגילוי השמות השונים המיוחדים לבורא. האל המתגלה הוא האל 
המביע את עצמו. האל ש״קרא" לכוחותיו להתגלות, קראם בשמות 
הולמים. בהיותם גם ממוצעים ביו המאציל הראשון לכל הנמצאים 
מחח לאלוהות, הרי מורים גם על שרשי כל הנמצאים באל הבורא, 
"יוצר בראשית", מספר דרגות האצילות נקבע לסן, בהשפעת ס' 
יצירה הקדום שדיבר על ., 10 ספירות בלימה". אך שם הכוונה 
למספרים אידאליים. הכוללים את כוחות הבריאה (ר׳ לעיל, 
עם׳ 79 ). 

אין למונח "ספירות" שום שייכות למלד. היוונית ,ספירה׳ סקז״טח. 
כבר בס׳ הבהיר נדרשת המלה "ספירד." מלשון ספיר, כזיו האל, בעל 
החלק העיקרי של הזד,ר בלל לא השתמש במונח זד" המופיע רק 
בשכבתו האחרונה. הוא ומקובלים אחרים הרבו להשתמש בשמות 
נרדפים: "מאמרות" ו״דיבורים", "שמות", "אורות", "כוחות". 
"כתרים", "מידות" (גם במובן של היפוסטאזות), "מדרגות", 
"לבושים", "מראות", "נטיעות", -סטרין" (כלר, אספקטים ז מצוי 
בעיקר בזדור). ועוד. כינויים כגון איברים של .שיעור קומה" מורים 
על הסימבוליקה של האדם העליון ("הקדמון"), מונח המצוי לרא¬ 
שונה, בחוג ס׳ העיון. 

הגדרה מוסמכת המקובלת על הכל אינד, קיימת. הקשר המושגי 
בין הספירות לבין הישויות הממוצ-עות בין האינסופי והסופי של 
התורה הנאו-אפלטונית, נוצר בעיקר ע״י עזריאל. שהתאסץ להפשיט 
את מושג הספירות מאפיו הגנוסטי. הדבדרות שלו ושל אשר בן דוד 
קבעו בהרבה את תפיסת הספירות בק' הספרדית, אף שתפיסתן 
כאיאונים גנוסטיים לא בטלה כליל. לפי עזריאל יש לנבראים סדר. 
הקובע את כל תהליכי הבריאה, ההוויר, וההפסד — אלו הן הספירות. 
ולפי שמציאות כל הנבראים באה באמצעותן, הרי שבהן שורש כל 
השינויים, אע״פ שכולן נאצלו מעיקר אחד. מצד השתרשותן בא״ס 
אין בהן הגבלה, ואילו מצד פעולתן בבריאה המוגבלת — גם הן 
מוגבלות. ליד הגדרות אפלטוניות כאלו עומדת התפיסה התאוסופית 
של הספירות ככוחות הטבע האלוהי! בהן מתגלה הישות המוחלטת 
והן היסוד הפנימי של כל ישית נבראת במובן שלא הוגדר כמדויק, 
אך לאו דווקא כממוצעים במובן הפילוסופי. ההתנגשות עם המסגרת 
הנאו-אפלטונית מתבטאת בצורד. מכרעת בתורה המשותפת לכל 
המקובלים בכל הדורות על הדינאמיקד, של בוהות אלה. דינאמיקה 
זו אומרת, שאם-כי קיימת הירארכיד, בין הספירות, אין היא קבועה, 
ובמובן ידוע כולן קרובות במידד,-שווד, אל מקורן במאציל. הן יכולות 
גם להתחבר כזיווגים מיסטיים. ויש שהן עולות ויורדות בתוך מסגרת 
החיים הגנוזים של האל. במלים אחרות: בתוך מסגרת מושגים 
אפלטונית מתפתחת תפיסה תאוסופית של האל. 








105 


ןבלה: גו;' תורה 


105 


נחלקו הדעות אם הספירות זהות עם האל, ואם לאו — בפה הם 
נבדלים. בראשונה לא נשאלה שאלה זו כלל. תיאור הספירות 
כ״כלים" לפעולת האל המאציל. המצויה כבר אצל אשר בן דוד. 
לפשל, אינה סותרת את הנסת הזהות בינן לבין המאציל, והמושג 
הרווח "כוח" אינו מורה דווקא על הבדל מוגדר בין כוח ועצמות 
במובן האדיסטוטלי, אלא גם על קיומן העצמאי של ״פוטנציות״ — 
היפוסטאזות שנאצלו פמקורן, ספק כהתפשטות העצמות ספק 
כהקרנתה מן הכוח אל הפועל. אכן, פשנשאלו שאלות אלו, שוב 
אי־אפשר היה להתחמק מהן. תהילה נטו לזהות את הספירות עם 
עצמות האל; בקונטרסים רבים במאה ה 13 . בביהמ״ד של הרשב״א. 
ובפרט בסי ..מערכת האלוהות״ שבעקבותיו הלכו במאה ה 16 דוד 
מיסיר ליאון, מאיר גבאי ור׳ יוסף קארו. גם עיקר ס׳ הוהר מדגיש 
את הזהות הדו־כיוונית של האל ושמותיו (או כוחותיו): "הוא הם 
והס הוא". לעומתם. ב..רעיא מהימנא", ב״תיקונים" ואח״ב ב״טעמי 
המצוות" לרקנאטי. נתפסות הספירות רק ככלים. שאמנם אינם 
עומדים לגמרי מו־החוץ, ככלי האומן האנושי. ואעפ״כ אינם אלא 
אמצעים. רקנאטי מעיד. כי רוב מקובלי זמנו חולקים עליו. בכתבי 
יוסף אשכנזי (פסודו־ראב״ד) נוסחה תודה זו כך, שהספירות 
מתפללות אל האל. ובוודאי שאינן משיגות אה מהותו. דעה וו 
הוצגה לראשונה בכתבי נזשה מבורגום ונפוצה אח״כ ברוב ספרי 
הק׳. רמ״ק ניסה לפשר בין הדעות בעזרת אנלוגיה עם היחס שבין 
הנפש (העצמות) והגוף (הכלים) < מכיוון שהאל פועל, כביכול, 
כאורגניזם הי, יש בספירות בחינה של עצמות וכלים גם יחד■ דעה וו 
שלטה בק' המאוחרת, הואיל והאר״י הכנים הבחנה וו, בשינויים, 
לשיטתו. 

הספירות נאצלו זו מזו, בסדר מסוים, .,במדליק נר מנר ואיו 
המאציל הסר כלום״. אעפ״ב לא עזבו בוה את התחום האלוהי — 
בניגוד לתפיסה הנאו־אפלטונית, שפע זה נקרא "המשכה", בדומה 
לאור השמש ולמי מעין. המונח השני, "אצילות", מבטא, אצל 
הרמב״ן (בפירושו לבמד' יא, יז) וחבריו. כ׳ גם הנאצלים נשארו 
.,אצלו" ופועלים כפוטנציות המגלות את אחדות המאציל. בכתביו 
האסוטריים (כפירושו לס׳ יצירה) משתמש גם הרמב״ן במושג 
"המשכה". מוסכם כי האל הוא יותר מאשר כללות הספירות, אף 
שהפרסונאליות שלו מתבטאת דווקא בהתגלותו בספירות. בחוג 
הרמב״ן נחשבה מציאותו של מאציל, הנעלם מעל לכל האצילות, 
למסורת נסתרת מאד! הרמב״ן עצמו מכנהו.,תדבר הנעלם שבראש 
הכתר" כלו׳, בראש הספירה הראשונה. אך נמצאו מקובלים בדורו. 
כאברהם מקלן, שדחו דעה זו וזיהו אח א״ס עם הספירה הראשונה. 

הגדרת האצילות מלשון "אצל" אינה מחייבת בהכרח אח נצחיות 
תהליך האמנאציה. והיא מציינת רק את הניגוד בין תחומי "עולם 
הייחוד" ו״עולם הפירוד". האצילות היא תחום התהלין המתרחש 
באל המתייחד בייחוד הדינאמי של כוחותיו (,.כשלהבת הקשורה 
בגחלת"), ולעומתה מציין "עולם הפירוד" את תחום התוצרת מתוד 
אקט הבריאה, שפנימיותו התאוסופית מתבטאת בהאצלת 
הספירות. 

בשאלת הזמן לימד עזריאל, בי רק הספירה הראשונה היתה 
תמיד בכוח א״ס, אבל האחרות נאצלו רק במובן השכלי ויש לחן 
התחלר. בזמן. ויש שנאצלו רק "עתה קרוב לבריאת העולם". אחרים 
שללו מהתהליך כליל את מושג הזמן, ואילו רמ״ק הניח, שזה 
התדחש "בזמן לא זמן", במימד של זמן שעדייו איו בו הבחנה 
של עבד. הווד, ועתיד! מושג זה תפס מקום חשוב גם אצל הנאר 
אפלטוניקנים המאוחרים. בד״כ עודדה הנחת קדמותה של האצילות 
התנגדות תקיפד.. כבר בראשית המאה ה 13 נוסחה התזה כי,.ההויות 
היו וד,אצילות מחודש". ואם כו, בהכרח שהיחה להוויות מציאות 
ברצוו או במחשבה של א״ם. אלא שנגלו באקט שיש בו מן החידוש. 

תודת הספירות היא הסוגיה העיקרית שבה נבדלה הק' באופן 


מבריע מד,פילוםופיה היהודית. תורת התארים נד,פכה בק׳ לתחום 
שלפרטיו ולענייניו יש מציאות של אורות. פוטנציות ושכלים בעלי 
עושר ועומק אינסופיים. כבר מתחילת המאה ה 13 . אחרי פרסום 
ם׳ הבהיר. נזכרים תהליכים דינאמיים בין הספירות ובתוך כל 
ספירד. לחזד. פגמה זו לסיבוך תורת הספירות בולטת-ביותר בהת¬ 
פתחות הק', והמספר 10 שימש מסגרת בלבד. ההתפתחות מתחילה 
בחוג ס' העיון. והמשכה ב״חוג הגנוסטיקנים" בקשטיליה, שהוסיפו 
למסגרת האצילות כוחות בעלי שמות אישיים ממש. הפשיר בכך 
בעל הזהר, והתיאורים ב״אידרות" על הקונפיגוראציות של כוחות 
האצילות, הנקראות "עתיקא קדישא", "אריך אנפין" ו״זעיר אנפיו", 
מתרחקים מאד מהתפיסה המקורית. כאן התחילה הסימבוליקה 
האנטומיה וד.פיסיולוגית של "שיעור קומה" להכניס בתורת הספי¬ 
רות הבחנות וצירופים חדשים. סיבוך נוסף נגרם מזיווג תורת 
הספירות עם "חבמת הצירוף" מיסוד אברהם אבולעפיה, כאשר כל 
צירוף נתפס כהתנוצצות אור שכלי בהתבוננות המיסטיקן. ספרים 
כ״ברית מנוחה", "תולדות אדם" ו״אבני השוהם" ליוסף אבן צייאח 
(שני האחרונים בב״י) משקפים מגמה זו, וביטוי קיצוני לה נמצא 
ב״אלימה רבתי" לרמ״ק וב״תורת הפרצופים" של האר״י. 

3 . פרטי תורת הספירות והסימבוליקה שלהן. 
יסוד גנוסטי ומיתי חזק מתגבר בהשקפות על התפתחות סדר הספי¬ 
רות ועל תפקידן של הספירות הבודדות. אף שד,ודגשה מאד הסוכייק- 
טיוויות של התיאורים — ״הכל מצד המקבלים״ (״מערכת האלוד,ות״ 1 
ור- זהר ח״ב, קע״ו א') — היתד, הפלגה רבה בפרטי הדברים, 
כאילו דובר בהתרחשות ראלית. תהליך החיים הגנוזים של האלוד,ות 
קובע גם את קצב התפתחות הדבריים בעולמות הנבראים. וע״כ יש 
הצדקד, עקרונית לסימבוליקה המקיפה את הכל. מציאות פנימית 
זו קונה ביטוי בסמלים. דברי התודה שבכתב ושבע״פ מדברים לא¬ 
רק על התרחשויות למטה, אלא גם על התרחשויות בין המאציל 
ונאצליו, בין הספירות לבין עצמן ובינן למעשי האדם בתודה 
ובתפילה. "מעשר, בראשית" רומז. לסי הסוד, על תהליך המתרחש 
בעולם האצילות עצמו והניתן לתיאור סימבולי בלבד. נושא זה 
ענייו את המקובלים מכל הספקולאציות על מהוה הספירות, ורוב 
ספרות הק׳ מיוסדת על סוגיה זו. 

סדר הספירות, בכינוייהן המקוב¬ 
לים ביותר, הוא; 1 , כתר עליון, 
או סתם: כתר! 2 . הבמה ; 3 . בינה ז 
4 . גדולה, או: הסד! 5 . גבורה, 
או; דין! 6 . תפארת, או: רחמים! 
ד. נצח; 8 . הוד! 9 . צדיק, או; 
יסוד (עולם)! 10 . מלכות, או; עט¬ 
רה. 5 מהמונחים לקוחים מהפסוק 
בדר.״א (כט, יא) שנדרש כך, ה¬ 
ספירות נאצלו אמנם מלמעלד. ל¬ 
מטר" אך יש לר.! סטרוקטורה מ¬ 
סוימת. בכללותן הן מהוות את 
"אילן האצילות", המתואר מאז ה¬ 
מאה ה 14 גם בציור גראפי הכולל 
אותן ואת סמליהן העיקריים. ה¬ 
ספירה הראשונה היא שורש האילן 
ויתר הספירות הן גופו ונופו. תמו¬ 
נה ראקזונה מצויר, בס׳ הבהיר; 
"כל כוחותיו של הקב״ה זה על 
גב זה והן דומין לאילן", ע״פ ס׳ 
הבד,יר יונק האילן ממימי החכמה. וכנראה בלל רק את הספירות 
שמן הבינה ולמטה. מצוי-ביותר גם ציור הספירות בצורת אדם, 
המייצג סדר הפון-, מהראש ולמטה, ונקרא, לפיכך, ,.אילו הפוך". 


כתר 

חררה ביגר 

גדונ!ה גבורה 
תפנברת 
נצה הרד 

יסוד 
ר( 1 כות 

וןם::ד ־!^פו* ע? ־.=םיר:ה 








)07 


?:יה; גווי תירה 


101 


הספירות 1 — 3 מייצגות את הראש, 4 — 5 — את תזרועית, 6 — את 
עיקר הגוף, 8-7 — את השוקיים, 9 — את איבר ההולדה. הספירה 
העשירית מיוחסת לכללות הצורה, או לנקבה; הנקבה עם הוכר 
מהווים את האדם השלם. סימבוליקה זו היא הנקראת בספרות הק' 
"שיעור קומה". 

לעתים צוירו שלוש הספירות הראשונות בקו יורד ישר. כאן בולם 
הבניין המשולש. מסוף המאה ה 13 מופיעה ספירה משלימה — .דעת׳ 
— כממוזגת בין חכמד. ובינה; אין היא נחשבת כספירה מיוחדת אלא 
כ.,חיצוניותו של כתר״, זאת מתוף הרצון לראות כל 3 ספירות כיחידה 
אנטיתפית וסינתזה ביניהן. ברם. לא־זאת היתה כוונת המבנה 
בראשונה. בס׳ הבהיר ובכמה טכסטים קדומים במאה ה 13 עדיין 
נחשבת .יסוד׳ לספירה השביעית, ורק בגרונה נקבעה בתשיעית. 
ברוח הנאו־אפלטוניות, שלפיה מתבצע המעבר מן האחד המוחלט 
אל הרבים דרד שלבי השכל, הנשמה הכללית והטבע, קבעו מקוב¬ 
לים רבים, ובראשם עזריאל, הדרגה, דומה נין הספירות: כתר, 
חכמה ובינה הן ,ד.מושכל׳; גדולה, גבורה ותפארת — ,המורגש׳ 1 
נצח. הוד ו-יסוד׳ — ,המוטבע׳• 

נקבעו סדרים להתאמד, בין הספירות ושמות האל: 

אהיה 

יה יהוה (בניקוד אלהים) 

אל אלהים 

יהוה 

יהוד. צבאות אלהים צבאות 

אל חי [או] שדי 

אדני 

לפי הק' אלה "עשרה השמות שאינם נמחקים" שנזכרו בתלמוד וכל 
שאר השמות הם כינורים. 

סודרו חלוקות גם ש״פ סוטיווים אחרים: 1 } 5 (עליונות) לעומת 

5 (תחתונות), במאזן שווה בין העלם ונילוי בספירות; 2 ) 3 כנגד 
7 ע׳׳פ פרדר״א: "בעשרה מאפרות נברא העולם ובשלושה כוללו". 
3 ספירות נעלמות ר 7 ״ספירות הבנין״ (= שבעת ימי בראשית). 

6 מהן נערכו גם אל ששת הקצוות של המקום בסי יצירה, ואת 
השביעית חשבו להיכל־הקודש הערפד במרכז, או למחשבה שלמעלה 
או ליום השביעי בסימבוליקה של השבת. ההיערכות לפי ימי 
בראשית הסתבכה בפרמיה, כי רבים, וביניהם בעל הלקו העיקרי 
של הזהר ראו את השלמת מעשה בראשית. מבחינת האצילות, כבר 
ביום הרביעי. בעיקר נבוכו בבעיית יום השבת! רבים ראוהו כסמל 
ה״יסוד", בהתאם למקומה המקורי כספירה השביעית, אך רבים 
ראו בו רמז לספירד, האחרונה, שאין לה כוח־פעולה יוצר אלא 
כוח־מקבל בלבד — כדוגמת שביתת הכוחות בשבת. 3 ) חלוקת 
הספירות ל 3 עמודים: הימני — חכמה, גדולה ונצח 1 השמאלי — 
בינה, גבכרד, וד-וד; האמצעי — כתר, תפארת, יסוד ומלכות. — 
הספירות מופיעות גם בעיגול, מסודרות זו לצד זו סביב למרכז של 
המאציל, או כ 10 עיגולים קינצנטריים, כשנוח האצילות מתמעט 
עם ההתרחקות מהמרכז. תפיסה זו התאימה לקוסמולוניד. של יה״ב, 
ומעמד עולם עשרת הגלגלים יכול היה להצטייר כהמשו התפשסותם 
של העיגולים הרוחניים. תפיסה ,.עיגולית" כזאת מופיעה בעיקר פן 
המאה ה 14 ואילף. בקבלת האר״י זכה כל אחד סן הציורים למקום 
מיוחד במערכת האצילות ומציין בחינה מיוחדת בה. 

אשר לסימבוליקה. קיים הבדל בין זו הנוגעת לתהליכי האצילות 
בכלל לבין סימבוליקות המתייחסות לספירות בודדות או לצירופי 
ספירות מסוימות. לסימבוליקות כלליות שייכות הסימבוליקה המת¬ 
מטית והאורגאנית. אל הראשונה מצטרפים גם מושגים מהאור 


ומזריפת הנהר. הספירה הראשונד, 
היא אין ואפס! השניה — גילוי 
של נקודד, קדמונית חסרת־מימד, 
שבהיותה ממוצעת בין אפיסה 
וישות, היא נקראת "ד,תחלת 
הישות". היא מתפשטת לעיגול 
בספירה השלישית. כנהר המת¬ 
פשט מן המעיין. ואח״ב מתחלקת 
לנהרות שונים לפי מבנה אילו 
האצילות. בסימבוליקה האורגא¬ 
נית מזדהית הנקודד, עם זרע 
הנזרע ברחם "האם העליונה". 
הבינה! בניה הנולדים הם הנא¬ 
צלים. ד,ד,יכל הוא הבית שהפראת 
הורע מביאה ליישובו. בסימבו¬ 
ליקה אחרת, המצויה הרבד, במאה 
ה 13 , ובפרט בזהר, מייצגות 3 
הספירות הראשונות את ההתקד¬ 
מות מהרצון למחשבה ומשם 
לשכל, ותפיסת 3 הספירות הבאות 
כחסד. דין ורחמים, מקשרת תורה זו עם תפיסת המידות באגדה. 
הבדלת הפינים ניכרת בסמלי אב ואם. בן ובת. ובשימוש המופלג 
בסימבוליקה סכסואלית, במיוחד בקבלת הזהר וד,אר״י! מקובלים 
רבים התאמצו למעט בשימוש בסימבוליקה זו. 

סימבוליקה כוללת מסוג אחר מתייחסת לשלבי גילוי האינדיווי¬ 
דואליות של האל. שמות האל במקרא נדרשו כמרמזים על התקדמות 
פנימית בתד,ליר האצילות הרמוזד, באותיותיהם. כללות האצילות 
היא "המרכבה העליונר,". פרטיה, "פרקי המרכבד,", נדרשו במיוחד 
ע״י יעקב הכהן מסוריה, פד״ל וג׳יקטילד,. גם אישי המקרא קשורים 
בכף סמלית. "האבות הם הם המרכבה": אברהם ייצג את מידת 
החסד, יצחק את מידת הדין ויעקב את מידת הרחמים הפזוגה מש¬ 
תיהן ! עם דוד הפלו הם מהווים את "ארבע רגלי הכסא" שבמרכבה. 
נוספו להם משה ואהרן, כמייצגי מקורות הנבואה ב,נצחי ו,הוד׳, 
ויוסף — שומר הברית. שהתגבר על פיתויי היצר! אלה הם "שבעת 
הרועים״ או ״האושפיויו״, סייציגי 7 ספירות הבניין• סימבוליקה זו 
מבטאת את תוכן הספירות כמידות מוסר. 

קיימות גם סימבוליקות קוסמולוגיות. ארבעת היסודות, הרוחות 
והמתכות (זהב, כסף, נחושת ועופרת) רומזים על גדולה, גבורה, 
תפארת ומלכות. 

ברם, הסמלים החשובים ביותר הקשורים בספירה האחרונד. הם 
כנסת-ישראל ורושכינה. מלכות שמים המתנשמת בכנסת-ישראל 
ההיסטורית מייצגת את הבחינד. המטהיסטורית שבה. כנסת ישראל 
עליונה זו היא המטרונה, הכלה או בת־ד,מלד שבמשלי חז״ל על 
יחסי הקב״ה ועמו. 

לא הוזכר כאן אלא חלק מהסימבוליקה העשירה. יש שינויים 
לרוב בפרטי הדברים. והיה חופש ידוע בקביעת סמלי כל ספירה 
וספירה, אף במוטיווים יסודיים שלטר, אחדות רבה למדי. פירושים 
מגוונים לכינרי הספירות נתחברו מזמן מקובלי גרונד.. בזהר עצמו 
יש תנודות רבות, אף כי בתוך מסגרת קבועד, למדי. תנודות ניכרות 
יש גם בין סד״ל וג׳יקטילה. המקורות המפורסמים להבנת סימבו¬ 
ליקה זו הם; "שערי אורה" ו״שערי צדק• לג׳יקטילה, "שקל 
הקודש" לפד׳יל, "ם׳ השם" למשה אחר, ..סוד אילו האצילות" לר׳ 
יצחק, "מערכת האלוהות" שער ג^ז׳, "ם׳ השרשים" ליוסף אבן 
וקאר, "שער ערכי הכינויים" ב״פרדס ריסונים" לרס״ק (פרק כ״ב), 
"שפת אמת" למ. ע. פאנו (לובאטשוב תרנ״ח), "ערכי הכינויים" 
ליחיאל היילפרין (דיהרנפורט. תקס״ו), "קהילת יעקב" ליעקב צבי 



בסירת ניכר היא ככחינת ש:ת, 
דס׳משיעה 5 כל עשח ימי הסעיכוה, 
וכסוה כנהודת סדכז ׳עססכה נונעיס 
׳עי׳ 5 ה קצוות 





109 


ן 8 לה: גופי תורה 


110 


יוליס (למברג. תר״ל) וחלק שני בשם ..ישרש יעקב" (ברוקלין, 
בערך 1961 ). כינויי הספירות לפי קבלת האר״י מפורטים בסי 
,.מאורות נתן" למאיר פופרס (הפנים) ונתרנטע מנהיים (הערות) 
(פרקנפורם, תס״ט), "רגל ישרד." לצבי אלימלך שפירא (למברג, 
תרי״ח) ועור. 

מתחילת המאה ד. 13 מצויה הדעה, שכל ספירה כלולה מכל 
הספירות ברפלכסיה אינסופית, היתד, וו צורד. מתודית אחת לתיאור 
הדינאמיקה העשירה של בל ספירה בתוך עצמה, שנתבטאד, בדעה 
על 620 ״עמודי אור״ שבכתר, על 32 ״בתיבות״ שבחכמה, על 50 
״שערי בינה״, על 72 "גשרים" שבחסד וכד׳ (ב״תפלת היחור* 
המיוחסת לר׳ נתוניה בן הקנה). לנוחות אלה שמות "עמוקים", 
מאגיים. נטולי משמעות קוסוניקסיווית, והם ריכוזי-כוח שונים 
באצילות. כבר אצל משה מבורגוס וג׳יקטילד, הודגש, שבכל ספירד, 
תלויים עולמות חסד ודיו גנוזים משלה, וא״ב לא בל כוח הספירות 
מתבטא דווקא בהמשד לבריאה המוכרת לנו. מהר באו תיאורים 
כאלה רק בקשר עם עולם הכתר ("אריך אגפיו") ועולם התפארת 
(,זעיר אבפין"), בדמות תיאור האנטומיה של ה״ראש הלבן', 
הכתוב מתוך הגשמד, מופלגת. עם זה ניכר, שחלקי הראש הזה 
מסמלים את דרכי האל בפעולתו. המחבר לא פירש שכוונתו לעניין 
של "ספירות בתוך הספירות", וכנראה לא ראה צורך להצטדק על 
הגשמותיו! אך מתחילת המאה ה 14 , פירשו המקובלים (ביניד,ם: 
דוד בן יהודה החסיר. רס״ק ויוסף אשכנזי) כד גילויים אלו. יש 
שהעמיקו להרהר ברפלכסיה פנימית זו עד לחזקה רביעית (.תפארת׳ 
שב,גדולה' שב,בינה' שב,כתר'). 

בתורת רמ״ק קשור עניין זה עם תורת "הבחינות" האינסופיות 
הנבחנות בכל ספירה, שנועדו להסביר כיצד מתקשרות הספירות זו 
בזו. נוסף על 6 הבחינות העיקריות — יש לספירות הרבה בחינות 
אחרות. כל ספירה "יורדת לתוך עצמה", בתהליך שהוא אינסופי 
ברפלכסיד. הפנימית אד סופי מבחינת תוצאותיה כלפי הספירה 
שאחריה. לפיכך הונח, שלשרשי האצילות בחינות נעלמות בא״ס 
עצמו. רמ״ק אכ-ן תופס כד את ה״צחצתות״ (ר׳ לעיל, עמי 102 ), 
וע״ב קבע, שגם בחינות הכתר שבכתר בחזקה בלתי־מוגבלת אינן 
מזדהות עם המאציל, וההתקרבות היא רק אסימפטוטית. כל זה 
מבחינתנו. אד מבחינת המאציל עצמו מטועזטש המרחק הדיפרנצ¬ 
יאלי הזד.. יותר משד,ספירות הן אצילויות המגלות את מידות המאציל, 
הריהן יחידות של סטרוקטורה לכל נמצא, והסתירה כאן בין תהליך 
אסנטיסטי ובין מבנד, סטרוקטוראלי לא נפתרה לגמרי. כד עברה 
קבלת הזהר בס' ..אלימה רבתי" טרנספורמאציה ספקולטיווית 
עמוקה-ביותר להרחקת היסודות המיתיים: אעפ״כ לא הפכה הק׳ בכד 
לפילוסופיה, והכרת ח" האל - התהליד הספירתי — פתוחה רק 
לאינטואיציה המיסטית, הקרויה בזהר (ח״א צ״ז, אי—ב׳). "אסתב־ 
לותא לפום שעתא", שהיא היסוד המשותף להשגת הנביא והמקובל. 

שני סמלים נוספים עוסקים בתהליך הד.אצלה; האור החוזר והצי¬ 
נורות. הראשון מניח, שכל ספירה משמשת גם כמראה המתזירד. אור 
למעלה. לתורה זו יסודות רופפים בק' הקדומה, והיא פותחה רק ע״י 
אלקבץ ורמ״ק (פרדס, שעד ט״ו), ענייו הצינורות מניח יחסי-הקרנה 
מיוחדים בין ספירות מסוימות. פני ספירה אחת פונים כלפי האחרת, 
ובד מתהווה ביניהן .צינור" פרטי של שפע, להשפעת-גומלין. לא־ 
ברור אם שני הסמלים זהים. הפסקת השפע מלמטה למעלה נקראת 
"שבירת הצינורות" ("שערי אורה" לג׳יקטילד,), מושג חשוב בהס¬ 
ברת הקשרים בין העולם התחתון וד,עליון בשעת החטא והסתרת- 
פנים. צינורות אלו נרמזו גם אצל מקובלי גרונה ומקובלים אחרים 
במאה ה 14/15 והוצגו לפרטיהן ב״פרדס רמונים", שער זי. 

4 . עולמות קדומים ומחזורי־בריאה (תורתה- 
שמיטות). יציאת האל מעמקי עצמו אל הבריאה — שהיא עיקר 
תורת הספירות — לא הובנה תמיד כתהליך חד-כיויני ללא הפרעות. 


על תפיסות אחרות השפיע המדרש בדבר עולמות שקדמו לעולמנו. 
ח״אידרות" שבזד,ר קשרו מדרש זה ודומיו עם תיאור כניסת האל 
לצורת האדם הקדמת. פעל כאן מוטיוו מנוגד לתורת הספירות הקלא¬ 
סית, ושלא כמותה נתפס יסוד הזכר כיסוד הדין התקיף הטעון 
״המתקה״ ע״י יסוד הנקבה, בריאות — שלא פורש טיבן — בהן 
כוחות דין בלבד (בזהר: "מלכי אדום" 1 ע׳יפ בראי לו, לא ואילך) 
או "מלבין קדמאין"), לא נתקיימו עד שנצטיירה צורת האדם הקדמון 
בשלמותה, באיית (״מחקלא״ = מאזניים) הארמוני בין כוחות הזכר 
והנקבה. בנוסח חדש הגיע העניין למקום מרכזי בקבלת הארי׳י. 
אחרים ניסו להוציאו מפשוטו, ורס״ק פירשו על תהליכי אצילות 
הספירות. מקובלים אחרים בדור הזהר, ביצחק הכהן מסוריה, פיתחו 
רעיונות דוסים בקשר להתהוות אצילות השמאל וכוחות הרע. כל 
אלה מניחים, שלקראת האצילות אירעו התרחשויות שלא היה להן 
המשך ישיר בהתהוות הבריאה, אף שמשהו משרידי החורבן עדיין 
מרחף בתוכנו וגורם להפרעות. 

סוגיית אצילות הספירות ובניינן אינה מופיעה כלל בפילוסופיד" 
אשר להמשך תהליך זה למטה מהספירה האחרונה, הושפעה הק' 
הספרדית מהקוסמולוגיה הפילוסופית של יהייב. נקבע שאין הפסקה 
מד,ותית בשפע האצילות שהביא להתהתית תחומי הבריאה הנוספים: 
עולם השכל, עולם הגלגלים והעולם התחתון, אלא שמה שתואר 
קודם באופן ספלי כמאורע בתוך עולם האצילות, נחשב עתה לנפרד 
מפנו. ההפרדה העקרונית בין עולם הייחוד של הספירות ו״עולם 
הנפרדים״ הובלטד, בבר בראשית המאה ה 13 , אך שעה שהפילוסופים 
שדיברו על .השכלים הנפרדים״ (=־ המלאכים] נתכוונו להפרדתם 
מחומר ולהיותם צורות טד,ורות, נתכוונו המקובלים להפרדתם מה- 
אלוהות. בהמשך התפתחות הק׳ הובדל עולם המרכבה בבירור מעולם 
האלוהות שלמעלה ממנו, ונקרא תחום הכסא. התפתחה גסאנגלולוגיה 
עשירה מאד, וחדשה בחלקה הגדול. בוהר תוארו תושבי שבעת 
ה״היכלות" שלמטה מספירת המלכות, המשותף עם ההיכלות בספרות 
הקדומה מועט. לא נתגבשה בקי הקדומה הירארכיה קבועד. לעולם 
המלאכים. ובכתבי המאה ה 13/14 שיטות שונות. 

התבנית הכללית של עולמות ד,אלוד,ות והסטירות, השכלים 
והגלגלים. לא מנעד, ממקובלים רבים, כגון בעל הזהר ונ׳יקטילה, 
להניח ריבוי עצום של עולמות הכלולים בהם. הרחבה קתזמולוגית 
זו מקבילה למחשבה ההודית — מבלי קשר היסטורי ישיר ביניהן. 
בהתפתחות תודת העולמות התמזגו יסודות יהודיים, אריסטוטליים 
ונאו-אפלטוניים. ובסופה נתגבשה התורה על 4 עולמות עיקריים: 
"עולם האצילות"(הספירות), "הבריאה"(הכסא והמרכבה), .היצירה" 
(המלאכים) ו״העשיה" (הגלגלים והעילם התחתון, או האחרזז לבדו). 
העניין נזכר בשכבות המאוחרות של הזהר, ובתור 4 עולמות ממש 
הופיע במסכת אצילות שמתחילת המאה ד, 14 . ר׳ יצחק דמן עכו 
כינה סדר זה בר״ת; אבי״ע. לד,תפתחות שלמה הגיעה תורה זו רק 
בסאה ה 16 , אצל מקובלי צפת. 

עולם העשיה מציין ב״תיקוני זהר" את עולם החומר, ואילו לפי 
מסכת אצילות הוא כולל גם סוגי מלאכים ואת עשרת הגלגלים. 
לפי קבלת האר״י חיה גם עולם העשיד, רוחני, ורק בגלל "שבירת 
הכלים״ וחטאו של אדם נתערבב צם הקליפות. 10 ספירות פועלות 
בכל אחד מעולמות אלה, ומשהו מחוקיותן ניכר גם בעילם התחתון. 
גם דמות האדם הקדמון משתקפת בכולן("אדם דבריאה", "דאצילות" 
וכר). 

החל במאה ה 13 , ובייחוד מאז המאה ה 15/16 , ניסו לתאד בכ״י 
רבים, בצורה גראפית, את בנין הבדיאה. בשם "אילן הגדול" נדפס 
ציורו של ר׳ מאיר פופרס, בראשונה בצורת מגילה ארוכה (ירשה. 
תרכייד) ואח״כ כספר (שם, תרנייג). 

צורה מיוחדת קיבלו ספקולאציות אלו בתורת השמיטות. המניחה 
מחזוריות קבועה בבריאה. בולט הקשר עם שיטות דומות מחוץ 




111 


קבלה: גופי תורה 


112 


ליהדות. שהשפעתן ניכרה גם בארצות פוסלפיות. אברהם בר היא 
(ע״ע) פעיד ב״פגילת הפגלה" על "פילופופים" שהצדיקו תהליך 
אדוך, ואפילו אינסופי, של בדיאות חדשות. פהם שקבעו, לדבריו, 
כי יפות העולם 49,000 שנה וכל אחד פשבעת כובבי־הלבת פושל 
7,000 שנה. באלף ה 50 הדב הבל ואח״ב פחדש האל את העולם 
כבראשונה. תודות אסטדולוגיות יווניות־ערביות אלו התפזנו בנקל 
עם פאפרים כשל רב קטינא (סנ׳ צ״ז, ע״א). כי העולם קיים 00 ( 64 
שנה ובאלף השביעי הוא חדב — בפקביל ליפי השבוע ולפהזור 
השפטה (ע״ע). תורת השפיטות סוכפה הרבה בחוג גרונה ונתגב¬ 
שה — תיד גילוי טפה וכיסוי טפחיים — בם' ה״תפונה" האנוניפי, 
שנתחבר סביב 1250 . עיקרה. שלא כוכבי־הלכת, אלא הספירות, 
קובעות את התר,ליד. שלוש הספירות הראשונות לא פעלו "עולפות" 
פחוצה להן. פספירת הבינה ("אם העולס") נאצלו ד ספירות, שבל 
אחת מהן פועלת בפיוחד בפחזור אחד של הבריאה. כל יחידה 
קוסמית כזאת נפשכת 6,000 שנה של פעולה ו 000 .ז שנות שביתה 
וחזרה לתשו־ובוד,ו. בתש השפיטות בא ה״יובל הגדול", שבו 
חוזרות גם 7 הספירות עצפן לחיק הבינה. אין ב 0 ' התפונה זבר 
פפורש לחידוש הבריאה אחרי היובל, אך כבר בפאר. ד. 13 נתהוותד. 
תורה רדיקאלית. שלפיד. נפשך תהליך העולם 18,000 ישלות (רבנו 
בחיי לפרשת בהעלותך). 

ס' התפונה פורה גם. כ׳ באלף השביעי יואט סיבוב הכוכבים 
ופידות־הזפו תתארכנה באופן פרוגרסיווי. 50,000 שנה שלו הן, 
אפוא. זפן רב בהרבה. ופכאן הגיעו (בעיקר ר״י דפן עכו) למספרים 
אסטרונופיים להפשך יפות העולם. הדעה שאחרי כל יובל תתהיל 
בריאה פאין עברה פבהיי ליצחק אברבנאל ולבנו יהודה (שפרספה 
בספרו האיטלקי הנודע "ויכוח על האהבה"), שן נתקבלה ע״י בעל 
״גלי רזיא״ ( 1552 ) ואפילו ע״י מנשה בן ישראל (ע״ע). אף פקובל 
אחד לא הניח מספר אינסופי של יובלות! לעופת־זאת טענו אחרים 
שלא ידוע פה יהא אחרי היובל, 

נחלקו הדעות באיזו שפיטה אנחנו נפצאיס. לרעת ס׳ התמונה 
אנו בשמיטת הדין. וקדמה לנו שפיטה של חסד. המתוארת כ״תקופת 
הזהב" של המיתום היווני. לפי דעה אחרת (ד,ם׳ •לבנת הספיר") 
אנו בשפיטה האחרונה של היובל. בכל שמיטה פתגלה התורה, 
אלא שהבנתו, שונה. בשפיטה שעברה נקראה התורה אחרת לגפרי 
ולא הכילה איסורים, וכך יהא גם להבא. לדעת מספר מקובלים 
הגלגול הוא חוק כללי בשפיטתנו, ונמצאו בה קצת נשמות פד.שמיטה 
שעברה. במיוחד הפליג בכך ר״י דמן עכו. ההנחה שהתורד■ האחת 
תתגלח בכל שפיטר. בצורה שונה, לא עוררד, בשעתה התנגדות מפו¬ 
רשת. אהד פגילדיו, הקיצוניים היא התזה, בי בשמיטתנו חסרד. אות 
אחת בא״ב! זו תתגלה להבא ותשנה את כל קריאת התורה. 

לתורת השפיטות נמצאו מגינים עד המאה ה 17 . הזד.ר גנזר, 
לגמרי. כנראה מתוך התנגדות עקרונית, אף שגם לדעתו יש יובל 
גדול של 50,000 שנה, שחיקתו הגבירה אח ההתנגדות ככל שנהפך 
לפקור ראשי לק׳ המאוחרת, ורפ״ק והאר״י דהו אה הרעיון כמוטעה 
ומיותר. בהשפעתם נעלם העניין. אך עוד בסוף המאה ה 16 לימד ר' 
פרדכי יפה (ע״ע), כי חילופי השפיטות אפשריים אפילו בתוך הזפן 
ההיסטורי, ושמיטת הדין התחילה דווקא בזמן פתן־תורד,. החזוו 
האוטופי והתאוריה המיסטית על מהות התורד. וגילוייד, תרפו לקלי¬ 
טתה. וחסידי שבתי צבי (ע״ע) הבליטו את היסוד האנטינופיסטי 
הגנוז בה בכוח. 

5 . בעיית הרע היתד. מניע גדול בספקולאציד. הקבלית, 
בהבדל עיקרי פהפילוסופיה היהודית שלא מצאה כאן מקום להתעו¬ 
ררות מקורית. בס׳ "מערכת האלוהות" עדיין ניכרת השפעת התשובה 
השגורה בפי הנאו-אפלטוניקנים, כי אין לרע מציאות אלבייקטיווית 
אלא יחסית בלבד. אין בכוח הבריות לקלוט את בל השפע היוצא 
מהספירות. וזד, מקור הרע — שאינו אלא העדר! מציאות מטפיסית 


אין לזד- לעופת-זה מוגדרת ספירת הגבורה או,שמאלו של הקב״ה". 
בבר בם' הבהיר כ״פידד, ששפה רע", ששלוחיה הם כוחות הדין 
המצמצמים ומגבילים בעולם. ר׳ יצחק סגי־נהור הסיק מכאן, שיש 
לרע ולמוות שורש חיובי, השקול כנגד שורש הטוב והחיים באחדות 
האל, ורק בהמשך תהליך הדיפרנציאציה, לפטה פן הספירות, מתעצם 
הרע בגילויו הנפרד. פכאן נשתלשלה התורה, שמקור הרע בהתגברות 
כוח הדין מתוך ניתוקו פהתחברותו עם מידת החסד. הדין שלא נמתק 
מוציא מתוכו את ה״םטרא אחרא״ (ס״א, הצד האחר), שהיא ממלכת 
האצילויות החשוכות וד,בוחות הדפוניים, ששוב אינם חלק אורגאני 
של מערכת הספירות והקדושה. השקפה זו השתלטה בק׳ ע״י מקובלי 
גרונה שזד,ד. לדעת ה״גנוסטיקנים" בקסטיליה יש הירארכיה שלפה 
של "אצילות שמאלית", שהיא כוח הטומאה. לרע כוח רק כשהוא 
מתחזק מתוך םפירת הגבורה, ובסרט כשהאדם מחזקו ע״י ההטא. 
לס״א םפירות משלו (.,אילן החיצון"). לדברי ר׳ יצחק הכהן היו 
העולמות שנתרבו 3 אצילויות שאבדו בשל תוקף הדין שבהם. כוח 
הרע אינו שואב מאצילות הגבורה אלא מהבינה, ומתעצם בכשות 
הרסניים המקבילים ל 7 ספירות הבניין. בוהות הבניין וד,הריסה 
נלחמים זדדבזה מתחילת הבריאה. גם בזהד נרמז, שיסוד הרע בשרידי 
העולמות שנחרבו. כוחות הרע נמשלו ל״קליפות" שבאילן האצילות, 
סימבוליקה שמקורה הראשון אצל עזריאל מגרונה ושנשתגרה בזהר. 

לדעת מקובלי גרונה והזהר, היו עצי החיים והדעת קשורים 
בהאדמוניה, עד שהפריד האדם ביניהם ועיצם בכך את הרע הכלול 
בעץ־הדעת. בכך גרם ליציאת הרע מן הנוח אל הפועל. אדם הראשון 
הכנים ״פירוד למעלה ולמטה״ — ובעצם חוזר על-כך כל חטא, 
מלבד הכישוף, המחבר, לדעת המקובלים, מה שהיה צריך להיות 
נפרד. התעצמות כוח הדין יכולה לנבוע ממעשי האדם (רע מוסרי) 
או מתהליך מטפיסי בעולמות העליונים (רע קוסמי), ואיו ספרי הק׳ 
מבדילים עקרונית ביניד,ם. הזהר ניסה לגשר ניניהם בהנחה, שאף 
הד,כנה לשחיתות מוסרית נובעת מתוך הרע הקוםמי. ההבדל העיקרי 
נין הזד.ר לגנוסטיקנים בקסטיליה הוא בכך. שהאחרונים השתעשעו 
נפרסוניסיקאציה מופלגת בתחום זה, ובנתינת שמות פרטיים לאוכ¬ 
לוסיית אצילות השמאל! ואילו הזהר מסתפק בהגדרות בלתי־ 
אישיות — מלבד עניין סמאל ולילית (ע״ע) והתיאור המפורט של 
"היכלות הטומאה" והממונים עליהם (בס׳ שמות ח״ב, רס״ב—דס״ד). 

בסימבוליקה של הזהר בתחום הס״א מתנגשים פוטיווים שונים. 

יש שהקליפות הובנו כעומדות בקצה שלשלת האצילות, ההופך 
לחושך, ויש שהוגדרו פשוט כמתווכים בין העלית והתחתון. בציורים 
אחרים הוגדר הרע כפסולת הטבעית של תד,ליך אורגאני, או כ״סי- 
גים" שנשארו מצריפת הזהב ("חיתוכי הזהב") ו״שמרים" מן היין 
הטוב. תיאורי הס״א נזהר עשירים במיוחד בציורים מיתיים. זיהויו 
של הרע עם החופר איננו בזהר ולא בק׳ בכלל. בד״כ לא היתד, 
שאלת מד,ות החומר מרכזית בק׳, שעיקר עניינד, מרוכז בשאלד, 
כיצד משתקף האלוהי בחומר. 

לדעת הזהר יש ביעוץ קדושה גם בתחום הס״א, בין שהגיע 
פאצילות הספירה האחדונח בין שהגיע פכוה החטא! כי כשם 
שהמצור, מעוררת כוח בקדושה. כך מוסיפה העברה היות לס״א. 
תחומי הטוב וד,רע משולבים זה-בזה ותפקיד האדם להפרידם. לעומת 
תפיסות אלו, הקובעות לרע תהום מטפיסי. סבור ג׳יקטילה, בי הרע 
מוגדר כהוויה שאיננה במקומה הנכון: "כל מעשי האלוהים כשהם 
במקומם שהועמדו בו בבריאתו הוא טוב, ואם נד,פך ויצא פפקופו 
הוא רע". שתי הדעות עוברות דרך כל ספרות ד,ק׳, ללא הכרעה 
ביניד,!. על תורת הרע בקבלת האד״י — ר׳ להלן, עמ׳ 116 . 

מפנה בא בכתבי נתן העזתי (ע״ע). לפיו נמצאו בא״ס, מעיקרו, 

שני אורות, "אור שיש בו מחשבה" ו״אור שאין בו מחשכה". הראשון 
כלל מראש מחשבה לבריאת עולמות, ואילו האחר התכוון להישאר 






113 


קפלה: גו;י תורה 


114 


גנוז בעצמותו. כשהתעוררה מחשבת הבריאה באור הראשון, הצטמ 1 :ם 
זה כדי לפנות מקום לבריאה. אך האחר נשאר במקומו והתנגד באופו 
פסיוד למפעל הבניין. התנגדות זו היא מקור הרע במעשה בראשית. 
שורש הרע הוא אפוא בא״נז עצמו, ולא מפני שהוא רע במהותו, אלא 
דווקא מרצונו שלא תהיה מציאות אלא לא״ס לבדו. המאבק ביו 
האורות ייגמר רק בעת הגאולה. ההנחה כי יסודות של טוב ורע 
קיימים יחד במחשבה העליונה ושאין הסבר אחר לרע בשיטה 
מונותאיסטית, משותפת לנתן העזתי ולליבניץ (ע״ע), שניסח דבריו 
50 שנה אחריו בספרל ש!) שזח 0 ( 1 13 5115 £58315 

.:>*> ^^^ 1 ם (״מסות על צידוק האל״ ובר), 1710 . 

בשאלת סופו של הרע, בעולם ובאדם: האם יושמד לעתיד-לבוא, 
האם ינוטרל או שמא ישוב למקורו ויהפו לטוב. נשמעת הדעה 
השלישית מימי מקובלי גרונה. הרמב״ו מדבר על התעלות כל 
ההוויה אל שרשיה באצילות וביטול־ממילא של נל הרע. בד״נ 
הצטמצם הוויכוח לימי הגאולה וליום־הדין האחרון. הדעה השלטת 
היתה, כי כוח הרע יכלה עם אבדן משמעותו ותכליתו. אד היו שהניחו 
את קיומו כמקום עונש נצחי לרשעים. היסום ניכר גם בזהר וגם 
בקבלת האר״י. בד״ב מדגיש הזהר, כי כוח הקליפה ייפסק לעתיד־ 
לבוא, אבל במקומות שונים נאמר במפורש, שהס׳־א "יעבור מן 
העולם" ואור הקדושה יאיר "בלי מעצור". לעומת־זה, הניח ג׳יקטילה, 
כי לעתיד־לבוא "יוליד האל את מידת הפורענות למקום שאינה 
יכולה לקטרג". ם׳ ״כף הקטורת״ ( 1500 ) ובעיקר ר׳ פ. ע. פאנו 
סבורים, כי השטן עצמו יחזור בתשובה ויהפו למלאך של קדושה — 
בניגוד גמור לכתבי ויטל. 

6 . ת ו ר ת ה ב ר י א ה ש ל ק ב ל ת ה א ר " י. הצד השווה בכל 
תורות הבריאה שלפני האר״י הוא עקרון ההתפתחות הפנימית החד־ 
כיוונית, המובילה מהתעוררות הא״ס לקראת הבריאה, דרך שלבי 
אצילות רצופים פהות-או-יותר, כמפורט לעיל. מפנה מכריע חל 
בקוסמוגוניה הלוריאנית, הבנויה על תפיסה דראמאתית מאד ומסו¬ 
בכת אף בחלקיה שאפשר להסבירם בבירור. תורה זו הכניסה פער 
עצום בין א״ם ועולם האצילות, ומילאה, אותו באקטים שלא נודעו 
קודם בק׳, אף שאפשר להבינם מתוך מוטיודם קדומים־יותר. ביסוד 
קבלת האר״י 3 סוגיות: א) הצמצום; ב) שבירת הכלים ותוצאותיה 1 
ג) התיקון. 

(א) הצמצום. כמקור ראשון שימש לאריי קטע קדום מחוג 
ס׳ העיון, המקדים את הצמצום לאצילות: ,כיצד המציא וברא עולמוז 
כאדם שהוא מקבץ אח רוחו ומצמצם את רוחו (נו״א: את עצמו) 
כדי שיחזיק מועט את המרובה, כך צמצם אורו בטפח שלו ונשאר 
העולם חושך ובאותו חושד קצץ צורים והצב סלעים". זו גם רעת 
הרמב״ן בפירושו לס׳ יצירה. אך האר״י הוא שעשה רעיון זה ליסוד 
תורת הבריאה. האקט הראשון של חא״ס היה אפוא אקט של הסתרה 
והגבלה ולא של גילוי והאצלה. נקודת־המוצא נטורליסטית מאד, ולכן 
אין פלא שחלקים חשובים של חורה זו (שניסוחיה המקוריים נשמרו 
בידינו) טושטשו או נגנזו כליל. נקודת־המוצא היא, שאין בעצם מקום 
לבריאה כלל, באשר זו מהורה הגבלה לתחום האלוהות וע״ט מנוגדת 
לאינסופיותה. אקט הבריאה נתאפשר רק ע״י "נגיסת האל לתור 
עצמו", שאפשרה מציאות של משהו שאיננו א״ס. במדרש נאמר שהאל 
צמצם את עצמו בין הכרובים בקודש הקודשים, אך כוונת הצמצום 
הקבלי הפוכה: לא עוד ריכח של כוח אל מקום אחד, אלא הרחקתו 
פפקום אחד. הנקודה שנתפשטה כוללת את כל מישורי ההוויה, ברוח 
ובחומר, והיא החלל הקדמון, הנקרא (במונח הלקוח מהזהר),טהירו". 
לפני הצמצום היו כל כוחות האל גנוזים בתוכו. ומאוזנים בלא פירוד. 
ואז קיבץ א״ם את שרשי הדין אל מקום אחד שכוח הרחמים הסתלק 
ממנו. עייב נתעבה כוח הדין. הצמצום הוא אפוא אקט של דין 
והגבלה, ומנית לבירור מתמשך של נוח הדין שנשאר בחלל הקדמון 
כשהוא מעורב עם שרידי אור א״ם ("רשימו") שנשארו בו גם אחרי 


הצמצום, "כדוגמת 
טיפות שמן שנש¬ 
ארות אחרי ה(ו)דקת 
הכלי". בערבוב ה¬ 
כאוטי הזה פעלה 
יו״ד שירדה מן הא״ם 
המקיף את חלל ה¬ 
צמצום וכללה בתוכה 
את "קו המידה", הוא 
הנוח המצייר וה¬ 
מארגן. כוח זה הוא 
בבחינת מידת רח¬ 
מים. הבריאה נתפסת 
אפוא כפעולה נפולה 
של המאציל בעקבות 
הצמצום. תהליר זה 
מתבטא ביצירה של כלים, שבהם מתגבשת העצמות שנשארה בחלל, 
תחילה באופן היולני, בנלי הנקרא "אויר קדמון", ואח״כ, כתוצאה 
של עליה וירידד, בקו המידה (המקשר את א״ם וחלל הצמצום 
באופן קבוע), בציור מבורר יותר, בנלי הנקרא "אדם קדמוף. 

בתהילת ם' "עץ חיים", של ויטל, בא תיאור יותר פשוט. נאמר 
שם רק שע״י הצמצום נוצר הלל פנוי באמצע א״ס. ולתוכו האציל 
קו של אור שמילא את החלל ב 10 ספירות. מניות שהצמצום חל 
בשווה מכל הצדדים נתהווה חלל עגול. ולפיכך יש לאור שנכנס שם 
שתי בחינות; כעיגולים קונצנטריים ונצורה ישרה, שהיא צורת 
"האדם הקדמת לכל הקדומים". כבמעשה הבריאה חוזר קצב כפול 
זה, בהכרח, בכל השלבים של תהליך העולם ~ "התפשטות והסתל¬ 
קות" בלשון המקובלים. נפילות זו בתהליכי האצילות היא קו דיאלק¬ 
טי אפייני לקבלת האר״י. בכל שלב יש לא רק בחינת עיגולים ויושר, 
אלא גם בחינות של "אור פנימי" (בתוך הכלים המתהווים) ו״אור 
מקיף", ושל "עצמות וכלים" ואור ישר ואור חתר, הלקוחות מתורת 
רמ״ק. 

כאשר התעוררו בעיות כיצד לד,תאים תורה זו עם אי-השתנות 
האל, נולדו שתי תוצאות, שהודגשו במיוחד אצל סרוג: א. הבחנה 
בין עצמות א״ם ואור א״ס שהוא רצונו, וההסבר שהצמצום קרה 
רק ברצון ולא ב״בעל הרצון",• ב. הטענה שהצמצום אינו כפשוטו 
ובא רק לשבר את האוזן. סרוג הוסיף על-כך רעיונות משלו, שהש¬ 
פעתם בק' המאוחרת היתה עצומה. לדעתו קדמו לצמצום תהליכים 
פנימיים יותר. א״ס "השתעשע" בהסתפקות האוטרקית בעצמותו, 
ונולד מעין ״נענוע״ — תנופת א״ס ״מעצמו אל עצמו* — שעורר 
את שורש הדין. מתוך כך נתגבשה "חקיקה", שקבעה כעין נקודות 
ראשוניות בתור א״ם. גבולותיד, הם גבולי החלל הקדמון, אור א״ס 
שמחה לחקיקה פעל על הנקודות הללו שבתוכה. ואז נולדד, התורה 
הקדומד" העולם האידאלי שנאדג בא״ם עצמו. תורה זו נקראת 
"מלבוש", וסרוג האריך בפרטי אריגתו; ארבו נעשד, מן הא״ב של 
ם׳ יצירה ב 231 שערים, ורחבו — מארבעת המילויים של שם הוי״ה. 
תורה קדומה זו אנלוגית לעולם האידאות האפלטוניות, בנוסח קבלי. 
המלבוש היה גדול כפליים מכל שיעור המקום הנצרך לבריאת כל 
העולמות. אחרי אריגתו נתקפל כלפי מעלה ומחצית אותיותיו עמדו 
מאחורי המחצית האחרת; רק היר׳ד האחרונה שבשם ס״ג(יוד הי ואו 
הי) נותרה ללא בן־זוג במלבוש המקופל, ולח ניתן התפקיד הדינאמי 
של העברת אור א״ס המתפשט בעיגולים לתור הצמצום. במקום 
שנתפנה מהמלבוש (או מאור עצמותו) נתגלו גם הרשימו של אור 
עצמותו שנשאר וגם קצת מאור א״ס עצמו שהצטמצם לנקודה — 
והיא המקיימת את הכל. אולם גם מעבר לכו הולידו כל תנועות 
הצמצום והעליות והירידות של אותו, יו״ד נקודות בחלל, וזהו "עולם 



הסחשת פש־סה על מ׳שנת בספר יצירה : "תל' 
בעולם כסלו על נסאו, גלגל בשנה כסלד נסדינה" 






115 


דגלה: גוני ו 1 ורה 


116 


הנקודות" הראשוני, שעדיין אין לו מבנה והאורות קיימים בו 
באטומיואציר,. 

הסיבוך הדיאלקטי אצל סרוג מעיד על המבוכה והתסיסה שעורר 
רעיון הצמצום. ביו הנסיונות — שנמשכו יותר מ 200 שנה — 
להסבר ספקולטיווי נוסף של רעיונות הצמצום, יש להזכיר את זה 
של שבתי שעפטיל הורוביץ (ב״שפע טל"), שניסה להפוך את תורת 
הצמצום לתיאור סמלי של אצילות ספירת "נתר" ע״פ רמ״ק. 
בעקבות ניסחזי סרוג אך מתוך גניזת ענייו המלבוש. התהוות הטהירו 
איננה עוד תוצאה של צמצום, אלא של אצילות א ו ר הא״ס מתוך 
עצמות הא״ס. רק בתוך טהירו נאצל זה אירע צמצום של אור 
א״ם, שנשאר מעורב עם קצת מהעצמות (- הרשימו), ונתהוותה 
הנשמה כנקודה עליונה בתוך ספירת "כתר". הפיכת הצמצום לאקט 
שני הוציאה את עוקץ הפררוכס שהיה טמון בתורה זו מעיקרה. 

מהמאה ה 17 נחלקו המקובלים אם יש להבין את הצמצום 
כפשוטו או כספל בלבר למאורע בעמקי האלוהות. הסוגיה שימשה 
אבן־נגף בוויכוהים עם הנוטים לפילוסופיה, ש״לא יכלו לשמוע" 
עניין זה, אף שתפיסת הצמצום קרובה למושגים שהתפתחו אח״כ 
בפילוסופיה האידאליסטית (שלינג,_ויםהד). הגירסה הפשטנית נתקב¬ 
לה בתורת השבתאים ונתבטאה במובהק בכתבי נתן העזתי ונחמיה 
היון. פולמוס זה התחיל כ 1714 וסיכמו יוסף ארגס ב״שומר אמונים" 
( 1736 ), שהוא המסמך העיקרי לפירוש חדש ועקני, המחזיר את 
תורת האר״י לנקודת המוצא של רמ״ק. הצד השבתאי כבר לא תפס 
כאן מקום, וראש המגינים על התפיסה הפשטנית היה עמנואל חי 
ריקי ב״יושר לבב״ ( 1737 ). את שיטת ארגס הרחיב ברוך קוסובר 
ב״עמוד העבודה״ (נכתב סמוך ל 1763 ! נדפס: 1854 ), והשפעתה 
ניכרת בספרות החסידית, ובפרט בשיטת חב״ד. ר' שניאור זלמן מלי- 
אדי טען ב״תניא", ני הגר״א נכשל בהבנה הצמצום כפשוטו, ושאלה 
פתוחה היא אם צדק בפירושו זה לשיטת הגאון. שיטת אהרן בן 
משה הלוי מסטרוסילה (ע״ע), תלמיד הרש״ז, מיוסדת על הנחת 
צמצום נפול; ה״בקיעה" — המאפשרת את הופעתו של האין־סופי 
בכלל — היא נסתרת לגמ.רי מהבנתנו ונעלמת עד נדי־נך, שאפילו 
בם׳ "עץ חיים" לא נזכרה כלל. רק אחריה קרה הצמצום השני, 
שבו נהפכה התופעה של אור א״ס לתופעה של הסופי. ניתן לומר. 
שהמקובלים שפזלו אל הפילוסופים הדגישו יותר את הצמצום שלא 
כפשוטו, והמזלזלים בפילוסופיה מציגים אותו כפשוטו. 

(ב) שבירת הכלים. הנקודה שנתפנתה בצמצום מתמלאת 
עולמות והתרחשויות ללא-סוף. כל הצעדים המנויים בכתכי האר״י 
נוטים לקומפליקאציה קיצונית. עיקר כוונת האר״י היתה, כנראה, 
לתאר כיצד-מתפתחים הכלים הקולטים את אור האצילות. תכלית 
הכלים היתה בירור נוחות הדין שנתקבצו כאן, ע״י הרחקתם מהסים־ 
טמה או ע״י אינטגראציה בדרך של זיכוך. שתי המגמות הסותרות 
קיימות יחד. לשם־כר היה צורו בדיפרנציאציה פרוגרסיווית נכלים, 
שבלעדיהם אין זרמי האצילות יכולים לתפקד. הפגישות השונות של 
אורות האצילות הן היוצרות את הכלים מתוך עצמן. 

פעולות הקו הבא מא״ס נערנו בשני כיוונים הפונים: נקודה 
יכולה להתפשט כעיגול או בקו־ישר, ובזה מתבטאת שניות יסודית 
בתהליר הבריאה. הצורה ההרמונית, שיש בה משלמות הא״ס, היא 
העיגול. ואילו הקו מוצא את הסטרוקטורה הסופית שלו באדם, הבנוי 
בבחינת היושר. הקו בא כפעולה ישירה של אור א״ם ופ״כ הוא 
נעלה מהעיגול, המשקף את הצמצום. כל התפתחות תכליתית מת¬ 
רחשת בבחינת היושר, וכל התפתחות אימננטית וטבעית — בבחינת 
העיגול. דעה זו משקפת את דעת הפיתגוראים, ששלטה בפילוסופיה 
של הטבע עד המאה ה 17 . אם משום־מה חסרה אחת הבחינות גורם 
הדבר להפרעות. 

הדיוקן הראשון שד,אצילות נצטיירה בו אחרי הצמצום הוא 
האדם הקדמון. העומד כאן למעלה מארבעת עולמות אבי״ע. לד.שקפה 


זו אין מקור. ולמעשה זהו פרק חדש לגמרי בקכלת האר״י. דיוקן זה 
נידון בפרטות רבד" אף שהודגש שמעטות הידיעות עליו מרוב 
העלמותו. בכל התהליכים הקשורים בדיוקן זה שלטת הדיאלקטיקה 
הנ״ל של תנועות נפולות. 10 הספירות נתארגנו באדם קדמון, 
תהילה בצורת עיגולים קונצנטריים, בחינת הנפש של אדם-קדמון, 
ואח״כ בצורת קו ישר — נרפות האדם ואיבריו! זוהי בחינת רוח 
שבאדם־קדמון. לכל האודות האלה שייכים כלים שהם עדיין רכים 
וזנים, דמות זו של האדם הקדמון היא שקבעה את הצורה האנתרו- 
פומורפית הבולטת בשיטה זו. 

מראשו של אדם קדמון התנוצצו אורות כבירים בקונפיגוראציות 
עשירות. חלק התגבש בצורת אותיות , " עם הטעמים, הנקודות 
והתגים — וסימבוליקה של כתב ולשון נתחברד, לזו של האורות; 
והאורות מצטרפים לשמות הקדושים. עולם זה מתגבש מאורות 
הקרקפת, אורות האוזן, החוטם והפה נתפשטו רק בבחינת היושר 
שבהם, ולא נעשו לספירותיהם כלים מיוחדים! לאלה קרא ויטל 
"עולם העקודים", כי אורותיהם "נעקרו" יחד, בלא דיפרנציאציד, 
אמיתית. אורות העיניים, שנבדלו לספירות ולכלים, נועדו מלכתחילד, 
לצאת מן הטבור, אלא שנגרם היפוך בתנועתם. לאורות המפורדים 
קרא ויטל "עולם הנקודים", אבל בשאר המקורות נכללו בל אורות 
הטהירו בשם "עולם הנקודות" או "עולם התוהו", מפני שטרם הגיעו 
לסטרוקטורד, בת־קיימא. לכולן הוכנו כלים מאור יותר עבה, שבהם 
יפעלו, אך כאן אירעה תקרית, המנונה "שבירת הכלים" או "מיתת 
המלכים". אמנם כלי שלוש הספירות העליונות עמדו בתפקידם, אבל 
משם פרצו האורות ל 6 הספירות הבאות בבת־אחת, כליהם נשברו 
וד,שברים נתפזרו, כשמקצת מאור העצמות דבק בהם. כלי הספירר. 
האחרונה (מלכות) נשבר רק בחלקו, חלק מהאור חזר אל מקורו, 
אבל החלק שירד עם שברי הכלים גרם להתעצמות הקליפות ולד.ת־ 
הוות החומר הגס. תהליך העולם לא התרחש אפוא לפי הסדר המ¬ 
תוכנן, דבר אינו במקומו הנכון, ולפנינו קטסטרופה קוסמית. אעפ״נ 
לא נתפס העניין אצל האר״י כתהליך אנארכי או כאוטי, אלא כתהליד 
בעל חוקיות ברורה. גם להתהוות הקליפות, כשורש הרע, חוקיות, 
החלד, על שנרי הכלים. ניצוצי האורות בשבו בין השברים והם 
מהווים את "חיות" עולם הקליפות. אמנם גם הכלים השבורים 
נשתעבדו לתד,ליכי התיקון שהחלו מיד, אבל "סיגיהם" נשארו, ומד.ם 
נתהוו הקליפות במובן המדויק של כוחות הטומאה. 

טעמים שונים מאד ניתנו לשבירת הכלים: רפיונו הפנימי של 
עולם הנקודות "האטומי", תהליכי ההאצלה הלא-שלמים שבו (נאצלו 
רק העיגולים ולא בחינות היושר), וכד׳, ולפיהם נראית השבירד. 
כ״תאונה" בחיי האלוהות. הסברות אחרות, שיסודן בדברי האר״י 
עצמו, מצדיקות את המבנה הלקוי הנ״ל מתוך התכנית העיקרית 
להביא לידי בירור (קתארזיס) היסודות הקשים מהסיסטמה האלוהית. 
לצד הסבר קחארטי זה עולה רעיון טלאולוגי, שכל זד, נועד לתת 
מקום לשכר-ועונש בעולמות שייתר,וו כתוצאה אחרונה של הבריאה. 
ההנמקה התכליתית והקתארמית מבליטות את המתיחות בין מחשבה 
תאולוגית ומיתית בק׳ זו. בבית-מדרשו של סרוג נוספה הסברה, ני 
עולם הנקודות הוא כשדר. הנזרע, שהזרעים מוציאים פרי רק לאחר 
שנרקבו ונשברו. 

(ג) התיקון. כל המשך הבריאה בא כתיקון לקלקול היסודי 
של השבירה. וחוקיו המסובכים — ״עולם התיקון״ — מד,ווים את 
עיקר קבלת האר״י. האמצעי העיקרי להחורת הדברים למצבם 
המתוכנן הוא האור שפרץ ממצח אדם-קדסון וארגן מחדש את אי■ 
הסדר שנגרם בשבירה. עמו פעלו גם ספירות היושר של עולם 
הנקודות שלא נשברו. הסטרוקטורות החדשות שקמו נקראו "פרצו¬ 
פים", והם נעשו למניפסמאציות העיקריות של האדם הקדמון, ספירת 
"כתר" הופכת עתה לפרצוף של "אריר אנפין" (ארך־אפיים) או 
״עתיקא״, ו״תכמה״ ו״בינה״ ל״אבא ואמא״ — שבד,ם מתחילה דיפרנ- 







117 


י,בלה: גו;י תורה 


118 


ציאציה חדשה של כל הנאצלים למשפיעים ולמלןנלים, ומצד שני 
הם הדיוקן העליון של זיווג ספרה. זיווגם נתעורר ע״י עליית רפ״ח 
( 288 ) ניצוצות האורות שהיו נכלים השבורים. מתוך זיווג זה 
נתהווה הפרצוף החדש של "זעיר אנפין" ("קצר־אפיים"), המםתדר 
מ 6 הספירות התחתונות. כאן המרכז לתהליכי הבירורים להמתקת 
כוחות הדין. בסדרת פעולות כמעט אינסופיות. עיקר פעולת א״ס 
בגילוייו בעולם הנברא דרך פרצוף ..זעיר אנפין" זה. אחדות הסטדוק־ 
טורה הובטחה ע״י פעולה של עקרון הנקרא ..צלם", המקנה אופי 
מוגדר לכל הפרצופים, אך עיקר גיבושה ב״זעיר אנפין". הספירה 
האחרונה, מלכות, נהפכה ל״נוקנא דזעיר", ההשלמה הנקבית. מקור 
סמלים אלה, על כל ההגשמה הנועזת שבהם. ב״אידרות" שנזהר, 
אך כאן נתפתחו בקיצוניות. 

הנקודה המכרעת בדיונים היא, שאמנם תיקון השבירה כמעט 
הושלם מעצמו, אבל חלק מסוים נמסר לאדם כתכלית הבריאה. 
שנהתעוררותו תלויה השלמת מלאכת התיקון שהיא גם גאולת 
העולם. השובה הר.בחנה הלוריאנית, שתיקון ה״חיצוניות" של 
העולמות לא נמסר כלל לידי האדם. אלא ה״פנימיות" בלבד. מעלתה 
של הפנימיות נופלת בשיטה זו, תמיד, ממעלת החיצוניות. אבל 
דווקא משום־כו היא בהשג־ידו של האדם׳, אם יעשה את שלו, 
תביא התעוררותו לזיווגים עליונים ולגמר תיקון החיצוניות ע״י 
אורות הגנוזים עדיין בפרצוף "עתיקא". 

זזפיה הגנוסטי של קוסמוגוניה זו ברור, אף שעיבוד הפרטים 
יונק ממקורות פנימיים של היהדות. ד,עובדה שב 200 שנה שלטה 
במרכז הספקולאציח הדתית ביהדות שיטה גנוסטית בלתי־סוכרת. 
היא מהפרדוכסים הגדולים בתולדות האמונה היהודית. ניכרת נטיה 
מפליאה להסתכלות ולמחשבה דיאלקטית, והיא בולטת בעיקר 
בנסיונות של הסברר, פרינציפיונית. 

הצגות סיסטמאטיות נוספות המפתחות את קבלת האר״י בכי¬ 
וונים שונים ומקוריים הן: ..מאמר אדם דאצילות" הכלול נס׳ •דקהל 
פשה״ לפשה פרגר ( 1609 , רסאו)! .נובלות הכמה" לי. ש. דלמדיגו 
(באזל [ובאמת האנאו], 1621 ) 1 .קל״ח פתהי הנמה" לר׳ מ. ח. 
לוצאטו (קארץ, 1785 ) 1 "טל אורות" ליעקב מאיר שפילמן (לבוב, 
1876 — 1883 ) 1 ״פתחי שערים״ ליצחק אייזיק חבר (ורשה, 1888 ) 1 
,.לשם שבו ואהלפהי לשלמה אלישוב ( 1912 — 1948 ) ! .תלמוד עשר 
הספירות" ליהודה ליב אשלג ( 1955 — 1967 ) 1 ועוד. 

7 . ק- ו פ נ ת א י ז ם. שאלה זו העסיקה רבים מאז ביקש ואכטר 
( 1699 ) להראות, ני הפנתאיזם של שפינויזה נשאב מד.ק'. ובפרט 
מכתבי אברהם הירירה. חורה נחשבת פנתאיססית כשהיא אומרת 
ש״הכל הוא אלוהות", ולהיפד, אך יש לר,בחין בין פורמולות לנין 
התוכן המדויק שיוחס להן בהסברה שיטתית ובהקשר הפנימי של 
המחשבה התאולןגית. תאיזם חיצוני יכול לשמש כסות לרעיונות 
פנתאיסטיים, ונוסחאות כוללות ניתנות לפירושים שונים. הקביעה 
של עזריאל על א״ס, ש״אין חוץ מפנו" ושל מאיר גבאי "הכל בו 
והוא בכל", וכן הדגשתו החוזרת של הזהר על האל ש״הוא הכל", 
מצויות גם בשיטות תאיסטיות אורתודוכסיות, הרעיון הנאו־אפלטוני 
כי כל עלול כלול בעילתו השפיע הרבה על ניסוחים כאלה. מבלי 
שיהיה להם גון פנתאיסטי. אכן, לבעיות מיוחדות שהעסיקו הרבה 
את הספקולאציה של הק' ניתנו תשובות בכיוון חד־משמעי בשיטות 
פנתאיסטיות. 

רוב המקובלים, מאז ר' יצחק סגי-נהור, ראו באצילות רק 
התפשטות כוח האל ולא עצמותו. ברם, אחדים מהמקובלים הראשונים 
ראו זאת אחרת, ולדידם רק התחומים שלפטה מהספירות משקפים 
פעולת כוח בלבד. דווקא נעלי דעה זו מבליטים נטיה תאיסטית 
ברורה. המקובלים שזיהו את א״ס עם הכתר הוכרחו לפרש את 
הספירות כשוות־עצמות עם א״ס, אבל גם הם הכחישו במפורש את 


אחדות העצמות הזאת עם השכלים הנפרדים, ולא־כל־שכן עם 
הנבראים האחרים. 

בעל הזהר לא התעניין בבעיה זו וד,סתפק בניסוחים נלתי־ 
ברורים, אבל בכתביו העבריים של מד״ל ניכרת נטיה ברורה יותר 
להדגיש את אחדות כל הנמצאים בשלשלת רצופר, של ההוויה. 
בדברין רמז, כי לבל ישות מעין מציאות משנית משלה, הנבדלת 
מן האלוהות אך נעלמת מעיניו החודרות של המיסטיקן, המגלה 
מאחורי כל־זה את אחדות ההוויה. קו זה, המגלה נטיה פנתאיסטית 
נסתרת מאחורי צורות ביטוי תאיסטיות, אפייני לגישת כמה 
מקובלים. מצד אחד מדכרים על א״ם בצורה פרסונאלית ומדגישים 
את עליונותו המוחלטת, ומצד שני עומדים על "התלבשותו" בספי¬ 
רות, ודרכן גם בשאר העולמות. כך נם בפירוש הכפול של בריאת 
״יש מאין״; מדגישים שיש להבינה בפשוטה — מה שמבטל כל 
אפשרות של תפיסד. פנתאיסטית — אבל שוללים הבנד, פשטנית 
זו כשמדייקים בהבנת הסימבולים, תפיסות כנ״ל הותירו מקום להש¬ 
קפה שהאל כולל הרבר,-יותר ממה שניכר ממנו בתהליכי האצילות 
והבריאה. אבל מקיף גם אותם בתוכו. הכל כלול באלוהות. אך לא 
הכל זהה עמה. תפיסה זו נקראת פאנאנתאיזם — להבדיל מפנתאיום 
טהור — ובצדק נטען, שמגמה דומה ככר נרמזה בחז״ל "(הקב״ה) 
מקומו של עולם ואין עולמו מקומו" (ב״ר ס״ח. י׳). 

נימה תאיסטית ברורד, ביותר מצויה בשכבה האחרונה של הזהר, 

אף שהודגש שד.אל "ממלא הכל וסובב הבל", מבלי שאימננציה זו 
תגרע מתפיסה תאיסטית-פרסונאלית. ניסוחי הזהר בחלקים אלה 
נעשו פופולארייפ-ביותר בק׳ המאוחרת ובספרי החסידים. ספרי 
חק׳ נשנים 1300 — 1500 מטשטשים בד״כ את הבעיה. המקובלים 
נדור גירוש-ספרד חינכו ניסוחים הנראים כחאיסטיים מובהקים. 

רמ״ק ניסח את ההשקפה חפאנאנתאיסטית ביתר דקדוק פנל 
המקובלים. ניסוחיו מפורטים ודקים מאד. הוא הנין יפה, כי הבעיה 
העיקרית של תורת האצילות היא במעבר של א״ס אל הכתר, וטען 
שלספירות יש מציאות במקורן נא״ס. אבל זו "נעלמת" כמציאות 
האש באבן, ונמציאותן האצילותיח יש משום חידוש גמור. אך 
אפילו במציאותן הנעלמת. ה״שרשית", אין להן זהות אמיתית עם 
עצמות א״ס, היודע אותן והן אינן יודעות אותו. לדעת רמ״ק הבחינות 
העליונות שבכתר ״- ..נתר שבכתר" בחזקת א״ס — מתקרבות 
לעצמותו של א״ס נצורה אסימפטוטית, אך בשום פנים אינן 
זהות עמו (ר׳ לעיל, עמ־ 109 ). מציאותן של דרגות פנימיות אלו 
נחשבה כחידוש גמור, והאקט של בריאת "יש מאין" במשמעותו 
הנלתי-סימבולית הוא אפוא נחירוש מציאות נעלמת זו הנקראת 
"רצון הרצונות". לשיטד. זו, הרצון האלוהי והתעוררוחו הראשונה 
הם אפוא הדבר היחיד שלגביו קיימת בריאת "יש מאין" ממש, דעה 
שהפרדוכסאליות שנה מעידה על הלבטים בין השקפה תאיסטית 
דפנתאיסטית אצל רמ״ק. 

קבלת האר״י מבליטה ניסוחים תאיסטיים מובהקים. תורת הצמצום 
הוסיפה לריחוק נין א״ס לאצילות. ואם אמנם מתפשט משהו מן 
העצימות ומתלבש ככלים. הרי מסתיימת התפשטות זו בעולם האצי¬ 
לות. למטה ממנו יש "מסו", המונע סן העצמות להתלבש גם 
בעולמות הבריאה, היצירד, וד,עשיה. אכן. לא חסרו גם כאן ניסוחים 
אחרים. תורת ההתלבשות של כל עליון בתחתון נוסחה לפעמים 
בצורה קיצוניוב יש גם שהדגישו, שרק האור הפנימי מסתבן במסכים 
ואילו לאור המקיף אין מסך כלל (אבן טבול). כאן נפתחה הדלת 
לתודה לעמדות רמ״ק. תורת האר״י מקיימת את הדעה כי עולם 
האצילות על כל תהליניו הוא בגדר אלוהות גמורה < אעפ״כ הכחישו 
רבים את אחדות המניפסטאציות האלוד,יות באצילות עם א״ס מצד 
עצמותם. דכרים כאלה מגלים את הפסיחה הנמשכת על שתי תפיסות 
סותרות ביסודן. פתרון תאיסטי קיצוני נתן דמח״ל. לדעתו נקראת 





119 


לן 1 לה: גו 1 י תורה 


1:0 


האצילות ״עולם״ רק דרך משל, והיא האלוהות המתגלה; כל שאר 
העולמות נבראו בחופש גמור סן ה״אין" ממש. 

8 . תורת האדם והנפש מוסכמת, יסודית, בין המקובלים. 
באדם חוזר אוחו תהליך תאוסופי כבחיי האל, אם־כי בשינוי ניכר. 
גם האדם, כאל, כולל בתוכו את כל מציאות העולם, באשד כל כוחות 
הבריאה יבאו בו לפועל. תהליך הבריאה היה ביציאת הכל מן האחד 
ונשיבתו שמה (ר' לעיל, עמי 100 }. ונמצא כי מטרת התהליך הזה 
ונקורת־המפנה שלו הן בארם, המכיר את מהותו ונכסף לחזור מתוך 
הריבוי שבטבעו אל האחרות שבמקורו, ההקבלה בין פנימיות 
הבריאה. האל והארם גורסת להשפעת־גומלין ביניהם, והסמלים 
האנתרופומורפיים הרגישו זאת ביותר. הספירות הן ברמות הארם. 
והארס — שהוא ״עולם קטן״ — משפיע על הארם שלמעלה, ומכאן 
מעלתו העצומה. בהיותו בעל רצון חפשי יש בכוהו לקרם את 
אחרותו של כל המתרחש למעלה ולמטה, או להפריע בערה. הספ־ 
קולאציות על מהותו מסוכמות בנושא הארם הראשון לפני החטא, 
כי גם אם נפגמה שלמותו המקורית לא נגרע מיעורו העיקרי, 

האדם הוא רוחני וגופו אינו אלא לבוש. לפני החטא היה גם 
גופו רוחני. אלמלא החטא הראשון היתה הבריאה כולה פועלת 
בהארמוניה שלמה, בלא פירוד בין הבורא והנברא הדבק בד. קשר 
זה, שהוא תכלית הבריאה, נפסק בשעת החטא, כאשר רצון האדם 
נפרד בהכרעתו החפשית מהרצון העליון. ונולדה האינדיווידואליות 
שמקורה בהתעצמות של הריבוי. פה שנועדו להיות תנודות בתוך 
מערכת הארמונית היו להיפוכים קיצוניים שנתקמבו לטוב ורע. 
להתגבר על קיטוב זה הוא יעודו של המין האנושי ושל היהודי 
כמקבל ההתגלות האלוהית בתורה. 

בנקודה זו משתלבת בעיית האדם עם בעיית הרע בעולם. מסתבר, 

כי רעיון השחתת העולם בחטא (ה) קדמון (ע״ע) נתגבש מתור 
מגע קרוב עם דעות נוצדיות, אף אם ינקו מהאגדות המקבילות 
במדרש. אולם נעדר כאן יסוד נוצרי מכריע: אין הק׳ מכחישה 
את כוח האדם להתגבר על השחתה זאת גם לפני הגאולה הכללית. 
הספקולאציה על דרך תיקון חנברא היא במרכז תורת האדם, שנת¬ 
פתחה בסוגיות אלו מתור מוטיורם דתיים טהורים. רעיונו של ריה״ל 
על ישראל כלב האומות נתקבל ע״י מקובלי גרונה ובעל הזהר, 
שראו בישראל את "לב האילן". ספל הלקוח סם' הבהיר. 

המקובלים אימצו את תורת־הנפש הנאו־אפלטונית והתאימוה 
למינוח של המקורות היהודיים. בעיקר מדובר בזהר על חלקי-נפש 
שונים במהותם, המתקשרים זה-בזה וחנקראים בק׳ נפש, רוח 
ונשמה. אחדותם אמנם הונחה, אבל ההנחה נשארה פרובלמאטיח. 
הנפש היא כוח החיות ומכלול הפונקציות הפסיכו-פיסיוח של האדם. 
שני ההלקים האחרים מתוספים רק פתור התעוררות רוחנית ומאמץ 
מיוחד: הרוח — כשהאדם מתגבר על הצד הוויטאלי, והנשמה — 
היא עיקר הנפש — בכוח העיסוק בתורה ובמצוות, שבאמצעותו 
חיא פותחת את כוח ההשגה העליונה ורזי העולם. היא אפוא הכוה 
האינטואיטיווי הקושר אח הנברא בבורא. ישנן הבחנות חשובות 
בהבנת חלוקה זו לפרטיה. השימוש במונחים נפש, רוח ונשפה 
(נר״ן) לקוח מאברהם אבן עזרא ואברהם בר חיא, אבל מניעיהם 
הפילוסופיים טושטשו בהתפתחות הק' במאה ה 13 , ובמקומם באו 
קשרים עם פסיכולוגיה אוקולטיסטית. אצל מקובלי גרונה ניכרת 
עדיין הזהות המקורית של הנשמה עם הנפש המשכלת של הפילו¬ 
סופים. אלא שהיא מאחדת כאן את היסוד הרציונאלי והאינטו- 
איטיווי-מיסטי. דק היא באה כאצילות מן האל עצמו. ולא נשתלשלה 
מן השכלים הנפררים (שמהם הרוח) או מארבעת היסודות (שמהם 
הנפש). כאן הנפש היא המשותפת לאום ולבהנמז, ורק הנשמה 
הפינ-כלת, שמקורד, בספירת הבינה, היא חלק הארם. ב״פררש 
היעלם" בולט עריין הקשר לאסכולת הרמב״ם על "ד,שכל הנקנה", 
אך מופיעים גם חלקי-הנפש של הפסיכולוגיה האריסטוטלית — 


בלי להזרהות עם נר״ן — בציון פעולותם, המיוחרים למחבר. הוא 
מבחין בין הנפש המרברת והשכלית: רק האחרונה היא הנשמה 
האמיתית. הנפש מאחרת את שלושת הכוחות: הבהמי, הצומח 
והמדבר, שהם מכלול האורגאניזם הפסיכופיסי של הארם; הנשמה 
היא כוח שכולו בצד ההשגה המיסטית, ואילו הרוח הוא הכוח 
המבחין מוסרית בין טוב ורע. סתירה יסודית ניכדת בין אחדות 
הנפש בפין האנושי ובין המערכת הכפולה של נפש הישראלי 
ואומות-העולם. מקובלי גרזנה ידעו רק את אחדות המין האנושי. 
בגוף הזהר נרמז, שיש שתי מערכות נבדלות, שהאחת מקורה בס״א 
וד.אחרת קדושה! אלא שדבריו מרוכזים לחלוטין בנפש הישראלית. 

בעיית מקורם של תלקי־הנפש באצילות תפסו! מקום רב. .,מדרש 
הנעלם" סבור, שאפילו הנשמה העליונה נאצלד, רק מכסא־הכבוד, 
כלר, לפטה מהספירות, אך למעלה מעולם השכלים: הנפש ברואה 
אפוא. אף־כי במעמד עליון. בזהר גופו תוארו חלקי-הנפש כמוש־ 
רשים בעולם הספירות. בדרכן למטה נפרדו הנשמות לנשמת אדם 
ונשמת נקבה. הסמלים המשמשים לירידת הנשמה הם בעלי אופי 
מיתי חזק: אילן הנשמות, שממנו הן פורחות, וד,נהר שבו הן 
נמשכות ממקורן העליץ, ועוד. ספירת ה״יסוד" היא תחנת־ביניים 
לכל הנשמות לפני כניסתן לאוצר הנשמות שבגן-עדן, ומשם הן 
נקדאות לפטה אל גוף האדם. משותפת הדעה. כי מקור הנפש 
למעלה מהמלאכים. והאדם עשוי לרדת לעמקי השחיתות אך גם 
להתעלות למעלה מחמלאכים. למלאכים גם אין כוח תיקון. 

אחרי הזהר הוסיפו עוד שני חלקים. עליונים יותד, לנפש: 
"חיה" ו״יחידה", שהן דרגות נעלות של השגה אינטואיטיוויח ,של 
יחידי־סגולה. 5 חלקים אלה (נר״ן ח״י) נקשרו בקבלת האר״י 
בחמשת הפרצופים של האדם הקדמון בכל אחד מעולמות אבי״ע, 
ונוצר ריבוי עצום של מעלות הנשמות לפי מקורן. הנשמה שמקורה 
ב״יחידה" שבספירת ה״כתר" מעולם האצילות היא נשמת המשיח, 
ורק היא אינה כפופה לחוק הגלגול. 

םד,זהד ועד תלמידי האר״י מדובר על "צלם", שהוא הפרינציפ 
האינדיווידואלי במין האנושי. הוא גם המקשר בין הנשמה וד,נפש 
וביו הגוף. הוא הלבוש שבו מתלבשות הנפשות בגן-עדן לפני 
ירידיתן אל העולם התחתון ואחרי שיבתן לשם, שאינו מתגלה אלא 
לד.תבוננוח המקובל, שלא כנפש יש לצלם התפתחות, המקבילה 
לתהליכים הביולוגיים באדם. נקבעה הקבלה בין הצלם לצל האדם: 
הזהר הבין, כנראה, את בל האדם כהשלכד, של הצלם הפנימי, וע״כ 
קלט גם השקפות מאגיות ועממיות על הצל, שנפוצו ביד,״ב באירופה. 
הצלם הוא כעין דמות עליונה המגינה על האדם ומלבישה אותו אחרי 
המוות. אמונד, קדומה מאד, ממוצא פרסי, על קיום דמות כזאת, 
■טהיא עצמותו האמיתית של האדם. נתגלגלה כאן אל הזהר ונתחברה 
עם ההשקפה האוקולטיסטית על הצלם. בקבלת האר״י נתייחד לכל 
אחד מחלקי נר״ן צלם מיוחד. 

לפי השקפה הנמצאת כבר בספרות ח״היכלות" נרקמו כל חנשמות 
מראש בפרגוד שלפני כסא-הכבוד, וסמל זה של "פרגוד הנשמות" 
נתקבל בכמה ספרי-מופת של הק׳ והותאם להשקפותיד,. בפרגוד זה 
כתובה כל ההיסטוריה וגורל הנשמות. וד,וא אינו רק המסר המיסט־ 
המקבל את רישומי המעשים, אלא גם תחום הנשמות החוזרות למו¬ 
לדתו הראשונה, למעט נפשות הרשעים. 

תורת האדם ונשמתו עסקה גם בגורל הנפש אחרי המוות: 
עלייתה דרך נהר של אש, שהוא כעין ,.פורגטוריום", אל גן-העדן 
התחתון, ומשם אל גן־העדן העליון ולתחום "צרור החיים", שהוא, 
לפעמים, כינוי לאחת הספירות עצמן. פרטי גן־עדן וגיהנם נדונו 
באריכות אצל מקובלי גרונה ובזהר, ותפסו מקום נכבד בספרות 
העממית של הק׳ עד לדורות האחרונים. רעות מהאגרה ־- בפרט 
המאוחרת — נתפרשו לפי הסימבוליקה הקבלית והתעשרו בפרטים, 
ובולט המשותף עם מוטיווים מוסלמיים ונוצריים. תורות אלו לא 






121 


קבלה: ו,ו!י תורה 


122 


קיבלו מעולם מסגרת מחייבת וניתן חופש רב לדפיון. מקובלי הסאה 
ה 13 נמשכו ביותר לנושא ודנו במהות לבושי גן־עדן ("חלוקא 
דרבנן״). אופני ההכרה שם והתאחדות הנשמה עם האל — אף, 
שנזהרו מלדבר על איחוד ודיברו רק על דבקות. הזהר מזכיר מצב 
עילאי וחולף בו עומדת הנשמה, לעתים, לפני האל בלא לבוש. 
בעוד שבד״ב היא זקוקה אפילו בגן־עדן העליון ללבוש של אור או 
אוויר. ציורי האהבה אינם נושאים אופי ארוטי אלא אבהי. ולהתפ- 
עלות אופי חולף. רק בקבלת צפת ובשירתה נתוסף גון ארוטי חזק. 
השאלה באיזו מידה הגיעו שיטות מאוחרות, כשיטת חב״ד, להשקפה 
מיסטית קיצונית על ביטול ישות הנשמה באלוהות, נשארה פתוחה. 

גורל חלקי־הנפש איננו אחד. הנפש נשארה זמדמה בקבר, הרוה 
עולה לגן־עדן התחתון, ע״ם זכויותיה, ואילו הנשמה חוזרת ישר 
למולדתה הראשונה. הדינים חלים רק על הנפש והרוח. תורת הנפש 
כרוכה בתורת גלגול הנשמות! ועל-כך ע״ע גלגול. בהתפתחות הק׳ 
הורחבה תורה זו בצורה רדיקאלית, מעונש על עבידות מיוחדות 
לחוק כללי המקיף את כל נשמות ישראל, ובשלב נוסף את כל 
המין האנושי, ובצורה הקיצונית־ביותר את כל ההוויה, מהמלאכים 
עד ממלכת הדומם, הגלגול הוא סיכוי לנשמה להשלים את יעודה 
ולמלא מה שחיסרה. 

בקבלת האר״י תורת האדם מסובכת יותר. בכתבי ויטל ניכר גם 
הבדל באופן ההרצאה בסיכום עממי, כמו ב״שערי קדושה" ובכתביו 
האסוטריים. ב״שעד הקדושה״ הבדיל בין 3 ■מחצבים": מהצב 
הספירות, הנשמות והמלאכים. ב״עץ חיים" התתליר מסובך הרבה־ 
יותר. בכל ספירת "מלבות" שבפרצופים השונים גנוזות נשמות 
העולות אל הבחינות העליונות של אותו פרצוף ויוצאות-לפועל 
כזיווגים, בכמה שלבים. בזיווגים הראשונים איו בהן עדיין צורה 
ותיקון, ורק בזיווגים נוספים הן מקבלות צורת גשמות ממש. בכל 
שלב נוצרת אפוא אפשרות חדשה של יצירת נשמות. תהליכים אלה 
חוזרים בכל ארבעת העולמות, וכמעט שאיו קץ לבחינות הרבות שיש 
לנשמות אלו. בכמה מקורות לוריאניים הודגש, כי הנשמות העיקריות 
נשארו למעלה, ולגוף לא נכנסו אלא ניצוצות שהוקרנו מהן. הנשמה 
העליונה תופפת על האדם, ומקיימת קשר מאגי בלתי-אמצעי עם 
הניצוץ שלמטה. 

נשמת אדם־ד,דאשוו היתה כלולה מכל העולמות, ונועדה לתקן 
את ניצוצות הקדושה שנשארו בקליפות. בתוכה נכללו כל נשמות 
המין האנושי. איבריה היו 613 . בל איבר היווה פרצוף שלם, ,",נקרא 
שורש גדול, שכלל אף הוא 613 שרשים קטנים. ובכל שורש קטן 
נגנזו 60,000 ניצוצות או נשמות פרטיות. גם אלה עשויים להתחלק, 
אלא שתשאר קרבה בין הניצוצות השייכים לשורש אחד. אילו היה 
אדם הראשון ממלא יעודו היה כוח הרע, הקליפה. נפרד לחלוטין 
מהקדושה — תכלית כל תהליך העולם. אד במקום להעלות הכל, 
הפיל הכל. עולם העשיה נבפף לשלסון הקליפות, ובמקום האדם 
הקדמון נבנה כוחו של ,.אדם בליעל" הנאחז באדם. במידה מסוימת 
נשנתה כאן שבירת־הכלים הקוסמית. האדם נעשה המרי ונתגשמו 
הפונקציות הפסיכו-פיסיות שלו. בנשמת אדם חיו מדרגות גבוהות, 
שסירבו להשתתף בחטא ונסתלקו לפעלה. ולא יחזרו לעולם עד 
הגאולה. היו נשמות שנשארו באדם כאשר הונמכה קופתו, ולא 
נפלו בכוח הקליפות. ברם. עיקר הנשמות נפלו, וצריבות להיתקן 
בגלגולים. ההיסטוריה הנעלמת היא זו של הגלגולים הרבים שבהם 
גיבורי המקרא נאבקים על תיקונם. יש "נשמות מקוריות", בעלות 
עצמה רבה, שכוחן בתיקון מועיל לכל העולם, ויש המתקנות את 
עצמן בלבד. "משפחות הנשמות", הקשורות לשורש אחד, מסייעות 
זו לזו. לעתים רחוקות־ביותר יורדות לעולם נשמות עליונות, שלא 
נכללו באדם הראשון, כדי לסייע לתהליך התיקון. חדשה-לגמרי 
היא הדגשת המדרגה הגבוהה של נשמות קין והבל, שבאו מכוח 
התורשה ולא מכוח הגלגול. והמספלות את הגבורד, והחסד. ואף שכוח 


החסד עולה עכשיו, יהפך סדר מעלתם כאשר יתוקגו. דבים בגדולי 
האופה מיוצגים בנשמות משורש קין, ולדעת האר״י יתרבו ספור 
לגאולה נשמות מסוג זה. 

במד,ות החטא הקדמון מצויות בק' השקפות שונות מאד. לפי 
הק־ הספרדית עיקרו ב״קיצח הנטיעות״ — הפרדת ספידה אחת 
("מלכות") והעמדתה כנושא בלבדי לפולחן. ס־ "מערכות האלוהות" 
הגדיר כמעט את כל החטאים העיקריים שבמקרא כשלבים שונים 
של קיצוץ כזה. בסימבוליקה של הזהר זהו פירוד בין המלך 
ור,מטרוניתא (= השכינה), וגלות השכינה מעם בעלד. היא התוצאה 
העיקרית, המטפיסית, של חטאים אלה. כל מעשי הצדיקים — ובפרט 
מעשי האבות — באו לתקן את הפגימה היסודית. הזהר נמנע 
מלהאריך במהות החטא הראשון, אך בעל "תיקוני זהר" סבור, 
שאדם חטא דווקא במחשבה העליונה, כלומר בספירה הראשונה 
או השניה וגרם להסתלקות האל מעל למחשבה ולהיותו טרנסצנדנטי. 
בעקבות חפיסות קדומות־יותר נתפרש החטא הראשח לפעמים גם 
בקבלת האר״י כתקלה טכנית בתהליך חחיקון: אדם נחפז מדי 
להשלים את התיקון טרם זמנו, שהיה בשבת הראשונה של הבריאה. 
החוטאים הגדולים נתכוונו אפוא לסובה. 

המכשירים העיקריים לתיקון הפגם הם התורה והתפילה. לשתיהן 
עומק מיסטי רב. בהתגלות מדבר האל אל האדם, ובתפילה מדבר 
האדם אל האל. שיג־ושיח זה מיוסד על המבנה הפנימי של העולמות, 
ופעולת האדם היודע את משמעות מעשיו משפיעה פי־כמה על 
התיקץ. בעולם־הזה "נתגשמו" גם מצוות התורה, כי המכשיר צריו 
להתאים לפעולה המכוונת, אך לא נגרע בכך מהמימד הפנימי של 
כל מצווה. התורה באורח-חיים כללי היא גם דרך אסוסרית של 
המיסטיקן לדבקות באל! תפיסד, זו מבליטה אח האופי השמרני 
של הק' כגורם הפועל להגנת ערכי היהדות ולהעמקתם. קיום 
התודה נתקדש כדרך לביטול הפירוד בעולם, וכל אדם נקרא למלא 
את חלקו במשימה, בכך הוטל על כלל ישראל התפקיד הקשה 
ור,נכבד של תיקון העולם בגאולה. 

9 . גלות וגאולה. גם גלות ישראל כרוכה בהפרעות 
בהרמוניה הקוסמית, ומסמלת מצב זה. מצב העולמות בזמן הגלות 
שונה-לגמרי ממצבם האידאלי. מקובלי גרונה הורו, כי בימי הגלות 
אין הספירות פועלות כתיקנן, כי נמשכו אל מקום אצילותן ואין 
כוח בישראל להשיג את הדבקות האמיתית בכוחות רוח־הקודש. 
רק דבקות פרטית אפשרית עדיין לסיסטיקן היחיד. לפעמים נאמר, 
כי בגלות מתפשטות למטה רק 5 הספירות התחתונות, ואותיות שם 
הוי״ה, הכוללות את כל האצילות, אינן מאוחדות! הוא״ו והה״א 
האחרונות, ספירות "תפארת" ו״מלכות", נפרדו בחטא הראשון, שבו 
התחילד, בעצם הגלות כתופעה קוסמית. 

בחוג זה דובר לראשונה על מהותו המיסטית של המשיח, שהוא 
שלם ב״כוח אלוהותי ומלאכותי וכוח אנושי וכוח צמחי וכוח בהמי" 
(עזריאל), והשגתו תהיה למעלה מהשגת המלאכים. הזהר סבור. 
שעיקר הגאולח בחיבור המתמיד בין ה״תפארת" וה״מלכות", וגאולת 
ישראל היא גם גאולת האל עצמו מתוך גלות מיסטית (השר מכילתא 
בא פי״ד. ירר סוכה ד׳, ג׳; ויק״ר ט׳, ג': "זה אחד מן המקראות 
שישועתן של ישראל ישועתו של הקב״ה"). ב״רעיא מהימנא" 
וב״תיקוני זהר" נתחדש הרעיון, כי בגלות נוהג העולם לפי שלטון 
עץ הדעת טוב-ורע, וע״כ יש בו קדושה וטומאה, היתר ואיסור, 
כשר ופסול! אבל בגאולה תתגלה הנהגה חדשה של עץ־החיים, כפי 
שהיתה לפני החטא. כך נתפרש גם ביטול המצוות לעתיד־לבוא 
הנזכר בתלמוד (נדה ס״א, ע״ב). 

10 . ה ת ו ר ה ומשמעותה. מלבד היותה מכשיר לתיקון 
פגם העולם ואורח־חיים המותאם לכך, נעשתה התורה — בסגולתה 
כדבר ה׳ שאין דומה לו בספרי העולם — נושא להסתכלות מיסטית 
מקורית. המקובלים לא שללו, כמובן, את ההקשרים הראליים וההיס■ 




123 


?*לה: גו: י תודה 


124 


טוריים שעליהם מדובר בחורה, אלא שלא זה היה עניינם הבלבדי. 
ועיקר הדיונים נוגע רק לשאלת משמעות התורה במובן המרויק. 
הזהר מדגיש אח מעלתה המוחלטת של התורה על ספרי נביאים 
וכתובים. וגם ג׳יקטילה הסביר את מעמד חלקי המקרא מבחינת 
הק׳; אך ניכר, כי ההשקפות המשותפות למקובלים על מהות 
התורה ומשמעותה הועברו מנללא גם על שאר ספרי המקרא. 

השקפות אלו נתגבשו בביטדן הקלאסי כנר במאה ה 13 . ועם בל 
ההעזה שבניסוחים מאוהרים־יותר לא נוסף דבר עקרוני, גם לא 
אצל האר״י. חלק גדול מספרות הק' מורכב מפירועיים לתורה, 
למגילות ולתהילים, וחב הזהר נכתב כפיררנו לתורה, לרות ולשה״שי, 
ראוי לציון העדרם הגמור נמעט של פירושים לספרי נבואה שלמים 
ולדניאל. רק חלקים קטנים מחוכם חוזרים תמיד בפרשנות המיסטית. 
הפירוש השלם היחיד לכל המקרא הוא ..מנחת יהורהיי. שנתחבר 
במאה ה 16 במרוקו (כ״י). פירושים רבים נכתבו לשה״ש. 

תהליך הבריאה מסתמל גם כהתפתחות יסודות הלשון האלוהית, 
רבר ה׳, ואינו שונה עקתונית מהתהליך שנתגבש בתורה, המגלה 
בפנימיותה את סדרי הבריאה כולה. המובן האנושי של התורה הוא 
האספקט החיצוני-ביותר שלה• 3 עיקרים קובעים את מהותה האמי¬ 
תית: א) היא שמו המיסטי השלם של האל: ב) היא גוף חיו 
ג) הדיבור האלוהי הוא אין־סופי ואיו דיבור אנושי יבול למצותו. 

א) עיקר זה ברוך בהשקפה מאגית. הנמצאת נבר במדרש 
תהילים (ג׳): -אילו ניתנו פרשיות התורה על הסדר, בל הקורא 
בהם היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים. לכן נתעלמה סידורה 
של חורה והוא גלוי [רק 1 לפני הקב״ה". השימוש המאגי הוסבר 
בם׳ ,שימושי תורה■', שהוא מתקופת הגאונים לכל המאוחר. קריאה 
בתורה "על דרך השמות" (כלשון הרמב״ן בהקדמתו לפירוש 
התורה) אינה קשורה בסיפורים ובמצוות, אלא בריכוז הנוח האלוהי 
בצירופי אותיות לשמות קרושים: מכאן רק צעד אחר להשקפה 
המיסטית שהתורה נולה היא שמו הגדול של הקב״ה. בצורת האותיות 
של התורה נתגבשה האנרגיה האלוהית המתבטאת נ״שם". הנחה 
זו לא התייחסה אל הספר הכתוב בדיו על קלף. אלא לתורה במצי¬ 
אותה הקדמונית שבה שימשה מכשיר לבריאת העולם; זוהי 
"התורה הקדומה", המזרהה לעתים עם ספירת ה״חבמה". היא מתפ¬ 
תחת בשני גילוייה, שבנתב ושבע״ס, שמציאותם המיסטית בספירת 
ה״תפארת" וה״מלנות". 

ב) אריגת התורד, מן ה,שם" הוא משל הקרוב לעיקרון ני 
התורה היא מסכת חיה. כעין גוף חי, שאיבריה מתקשרים ברקמה 
אורגאנית. גם פרטי ההוראות של בעלי המסורה (ע״ע) על דרך 
כתיבת ס״ת באו מתור ראיית התורה כבניין חי שאיו להוציא מתוכו 
אפילו תג אחד. בתורר. יש ראש, גוף, לב, פד. ושאר איברים, והיא 
נמשלת גם לעץ-ד.חיים, אשר לו גוף, ענפים ועלים, קליפה ומוח. 
המהווים אחדות גדולה אתת. לפי עדות פילץ האלכסנדרוני שימש 
רעיון דומה אצל התרפוסים (ע״ע) ובמידה מסוימת גם לפרשנותו- 
הוא — וזאת מבלי'קשר היסטורי בין מקורות אלה ותק', תפיסתו 
הסבירה את הזחיות בתופעתה הספרותית של התורה, בסיפורים 
,.מיותרים" וסטטיסטיקות, בכך שמאחוריהם עומדת אחדותו המיס¬ 
טית של -השם הגדול". 

ג) מסקנה ישירה הוא העיקרון שלתורה משמעות אין-םופית, 
מעיד עליכך גם המאמר השגור ״שבעים פנים לתורה" — ניסוח 
מחודד של דברים שנאמרו ב״א״ב דר׳יע״■ החלוקה הרגילה ל 4 דרכים 
שבהן אפשר לקרוא את התורד. היא רק מסגרת, שהתרחבה עד 
לתזה שנפוצה מאד מהמאה ה 16 , ולפיה לכל אחד מישראל פן 
מיוחד בתורה שרק בכוחו לחשוף אותו. 4 הדרנים סוכמו, לראשונה 
בכתבי מד״ל ובזהר, במלה פרד״ם — ר״ת: פשט. רמז, דרש, סוד. 
פשט כילל גם את דדך הבנת המקראות בתורה שבע״פ! דרש■ הוא 
דרך האגדה: רמז הוא האלגוריה הפילוסופית, וסוד — מכלול 


הפירושים ע״פ הק׳. חלוקה מרובעת זו הושפעה, כנראה, מחלוקה 
דומה, וקדומה יותר. בנצרות. פירוקז פשטני, אגדי ופילוסופי-אלגודי 
ידוע גם קודם. כפירושו הארוך של יוסף אבן עקנין לשה״ש (מתחילת 
חמאד, ה 13 ). ר׳ בחיי בן אשר (ע״ע) היה הראשון שהוסיף בפירושו 
על התורה ( 1291 ) את "דרך הק׳" (הוא אמנם לא השתמש בסימן 
פרד״ס). במישור הסוד רבות האפשרויות. ודוגמה קלאסית לכך ס׳ 
,.מגלה עמוקות״ לר׳ נתן נטע שפירא ( 1637 ), המפרש את תפילת 
פשה (דב׳ ג, נג ואילך) ב 252 אפנים. בגוף הזהר, הנמנע בעקביות 
מהשימוש במונח "ק׳", נקראו הפירושים המיסטיים "רזא דמד.י־ 
סניחא", כלו׳, פירושים על דרך האמונה הנסתרת• בעל הזהר קובע 
(חלק ג׳, קנ״ב ע״א), שאילו כללה התורה את הסיפורים רק על דרך 
הפשט. היה בכוחנו לחבר אפילו היום תורה סובה יותר. בפרשנות 
הקבלית הועלו לפעמים דווקא מלים ופסוקים טפליס-לכאורד, לדרגד, 
של סמלים עמוקים, כגון סדר מלבי אדום (ברא׳ לו) או מעשה 
הגבורה של בניהו בן יהוידע (שמ״ב כג). 

לעתיד-לנוא תשתנה התורה בלבושיה הגשמיים ותושג ברוח■ 
ניותה, ואותיותיה יצטרפו לקריאד. רוחנית אחרת. זוהי "התורה 
החדשד." שנדרשה במדרש על הכתוב "כי תורה מאתי תצא" (ישע׳ 
נא, ד). דעות אלו נפוצות עדיין בספרות החסידית• דעה קיצונית 
קשורה באגדד. התלמודית, שלפני בריאת-העולם היתה התורה 
כתובה באש שחורה ע״ג אש לבנד.. נבר בראשית המאד. ה 13 הובע 
הרעיון הנועז, כי האש הלבנה היא בעצם ההורה וכל הכתוב באש 
שתורה הוא תורה שבע־פ. התורד. שבכתב גנוזה אפוא בלובן הקלף, 
וכל הכתוב לפנינו אינו אלא פירושה. לעתיד־לבוא יתגלה הלובן 
שבתורה באותיותיו — זוהי תורת ימות המשיח. 

11 . דרכו של המיסטיקן: דבקות, תפילה וכוונה, 
התבוננות ו א ק ס ט א ז ה. אין מחלוקת על המעלה העליונה 
שהנשמה משיגה — "דבקות" האדם באלוהיו. לעומת זה, השאלה 
מה סכין יותר לדבקות זו, אהבת ה׳ או יראתו, עוברת אח כל ספרות 
הק׳ ולא הוכרעה. רבים, וביניהם בעל הזהר, ראו בעבודת ה׳ סתוך 
יראה טד,ורה, שאיננה יראת העונש, מעלד, גבוד,ה אפילו סן האד.בה. 
ב״ראשית חכמה" צידד אליהו די וידאש בזכות האהבה. 

הגדרות הדבקות נמצאו מראשית הק׳ בפרובנס. ר׳ יצחק סגי■ 
נהור קבע; "עיקר עבודת המש-כילים (המיסטיקנים! וחושבי שמו 
,ובו תדבקוף (דב׳ יג, ה], וזה כלל גדול שבתורה לתפילה ולברכות, 
להסכים מחשבתו באמונתו כאילו דביקה למעלה, לחבר את ה׳ 
באותיותיו, ולכלול בו עשר סיפרות כשלהבת קשורה בגחלת. בפיו 
יזכירנו בכינויו ובלבבו יחברנו בבנינו". בצורה כללית יותר מגדיר 
הימב״ן (לדב׳ יא. כב) את דבקות המחשבד, "שתהיה זוכר השם 
ואהבתו תמיד. לא תיפרד מחשבתך ממנו." עד שיהיה דבריו עם 
בני אדם בפיו וליבו איננו עמהם אבל הוא לפני ה׳. ויתכן באנשי 
המעלה הזאת שתהיה נפשם צרורה בצרור החיים גם בחייהם, כי 
הם בעצמם מעון לשכינה". הדבק ביוצרו בדרך זו זוכה להתלבש 
ברוח-הקודש (הרסב״ן ב״שער הגמול"}. מכיוון שמחשבת האדם 
באה ממקור הנפש החכמה באצילות, יש בה כוח לעלות עד מקום 
מוצאד,. בפירושו לאיוב (לו, ז), קבע הרמב״ן, כי הדבקות היא 
דרגת החסיד הגמור. ואכן, הגדרת החסידות אצל ר׳ בחיי אבן 
פקודה ב״חובוח הלבבות" קרובה ביותר להגדרת הדבקות ב״שער 
הכוונה״ לעזריאל מגרונה: ביטול הרצון האנושי ברצון האלוהי. 
מצד שני מתאר עזריאל את הדרך לנבואה כדרך לדבקות, וכמעט 
מזהה את שתיהן. הדבקות סקנר. אושר ואיחוד אינטימי, אך נשאר 
בה כמעט תמיד משהו מן המרחק. 

דרכו העיקרית של המיסטיקו היא דרך עליית הנשמה מתוך 
ריכוז המחשבה עד להיפעלות אקסטאטית. רק התפילה מסוגלת 
ליהפך כולה לתרגיל מקיף של התבוננות. לפיכך עמדה התפילה 
במרכז הק' מראשית הופעתה באשכנז ובפרובנס ועד קבלת האר׳י 



125 


;:לה! ;ו 1 י תורה 


126 


וספיחיה^ גדולי הק' היו כעלי תפילה גדולים, וקשה לתאר את 
התפתחותה הספקולטיווית של הק' בלי קשריה הקבועים לנסיונותיהם 
המיסטיים בשעת התפילה. 

הק־ חיפשה תשובה לבעיה כיצד ייתכן שבתפילה אפשר־באילו 
להשפיע על רצון האל• הק׳ הבינה את התפילה כהליכה בעולמות 
העליונים, הפועלת גם לתיקון פגימותיהם. בניסוחיה המסרתיים 
היא חוזרת בצורה סימבולית על התהליך הנעלם של העולם. סדר 
ההוויה של העולם הרוחני מתגלה למקוכל כאחד משמות האל, 
המתגלה מתוך התפילה■ חישוף ה,.שם״ — זוהי פעולת המיסטיקן. 
ב״כוונה" הוא מתבונן אל ה״שם" השייך לתחום הרוחני שתפילתו 
עוברת ברגע זה. נמצא, שיש לתפילד. צד של מאגיה פנימית, אך לא 
כוח מאגי חיצוני! ההבדל הוא בכך, שהכוונות אינן ניתנות למבטא 
והכוונה היא שהופכת את המלים לשמות. החידוש הוא בהפיכת 
תפילת הציבור, שהיתר, עיקר התפילה לפי מסורת היהדות, לתפילה 
מיסטית של היחיד, מבלי לפרוץ את גדרה המקורי. מהמאה ה 16 
ראילך, ובפרט בהשפעת קבלת האר״י, ניתוספו תפילות קבליות- 
ממש על הישנות, ובאו בהן כוונות ארוכות ומסובכות. לעיצומה 
הגיעה תורת הכוונות אצל ר׳ שלום שרעבי (ע״ע). תפילה לפי דרנו 
הצריכה עדה של "מכוונים" שיכלו לעמוד במאמץ נפשי זה, ואכן 
קמו קבוצות כאלו. 

בהגיע המתפלל לפי כוונה למטרתו, הוא כאילו פותח מאגר של 
ברכה, שמימיה, השפע האלוד.י, יורדים עליו. אח״כ יורד המתפלל, 
לפי כוונה קבועה, ומייחד בכך את העליון בתחתון. בקבלת האר״י 
הודגש הצד האקטיווי שבתפילה, שתפקידה גם להעלות את הניצוצות 
השייכים לנשמת המתפלל. "מיום שנברא העולם עד לעתיד־לבוא 
אין תפילה אחת דומה לחברתה", שנן התפילות אינדיווידואליות 
לגמרי, וכל רגע מצריך כוונר, משלו. הכוונות הכתובות בספרים 
איגן ממצות, כשם שאין תווי־הנגינה כוללים את הגקודה האישית 
של האמן. על שאלת הגמרא: ,.מנין שהקב״ה מתפלל ן" יש תשובה 
מיסטית: בתפילה נקלט האדם בחיים הגנוזים של האל; וכך 
"מתפלל" הקב׳ה. אחרים תיארו את התפילה כחץ שיורה המתפלל 
כלפי מעלה בכוח הכוונה. בהגדרה אחרת, מבית מדרשו של האר״י, 
הוגדרה הכוונה כהמשכת האור האלוהי לתוך מלות התפילה, 
שבכוחו תוכל לעלות עד המדרגות העליונות. לדעת הזהר עובר 
המתפלל 4 שלבים: הוא מתקן את עצמו, את העולם־הזה, את 
העולם העליון ולבסוף את השם הקדוש. מקום מיוחד קבע האר״י 
ל״ייחודים״; אלה מדיטאציות על צירופי שם הוי״ה בניקודים שונים, 
שמסר האר״י לכל אחד מתלמידיו "לפי שורש נשמתו". באלה נותקו 
הכוונות מנוסח של תפילה והועמדו לעצמן כהוראות לעילוי הנשמה 
ונמתודה להתייחדות עם נשמות צדיקים שנפטרו. 

ספרות רחבה מוקדשת לנושא התפילה. ירועים בעיקר פירושי 
התפילות לעזריאל מגרונה (בכ״י) ולמנחם רקנאטי (ש״ד), "אור 
זרוע' לדוד בן יהודה חסיד(ר׳ 10\¥) ^,XX1,1927 י!}, ופירוש אנונימי 
(בערך 1300 ), שהקדמתו הארוכה נתפרסמה (קובץ מדעי לזכר משה 
שור, 113 — 126 , 1945 ). במאה ד, 16 נתחברו; "תולעת יעקב" למאיר 
גבאי (ש״ך). פירוש התפילות ליעקב פינצי (כ״י) ו״תפילה למשה" 
לרמ״ק (תרנ״ב). רחבה־ביותר הספרות שבעקבות קבלת האר״י. התי¬ 
אורים המדויקיס־ביותר הם "שער הכוונות" ו״פרי עץ חיים" לויטל, 
וד.סיכום ב״משנת חסידים" לעמנואל חי ריקי (תפ״ז). כבר בחוגו 
של ויטל נערכו סידורי תפילה בצירוף הכוונות ונפוצו בנ״י בשם 
"סידור האר״י". אח״כ נדפסו: "שערי רחמים", (סלוניקי, תק״א), 
.,חסד לאברהם" (איזמיר, תקכ״ד), "משנת גור אריד," לאריה־ליב 
אפשטיין (קניגסברג, תקכ״ה), "סידור האר״י" של מקובלי הקלויז 
בברודי (זולקווא, תקמ״א), וסידוריהם של ר' אשר מרגליות 
(תקמ״ח), ר׳ שבתאי רשקובר (תקנ״ד), "קול יעקב" (תקפ״ד; 
בולו רווי השפעה שבתאית) לר יעקב-קופל ליפשיץ, ועוד. השיא 


הוא סידורו של ר׳ שלום שרעבי (ר לעיל. עמי 125 ). יצוינו עוד 
"סדור השלייה" (אמסטרדם, תפ״ז) ו״כוונח שלמה" לשלמה רוקח 
(ונציה, תדל). 

מלבד המיסטיקה של התפילה נתפתחו כמה "דרכים" אחרות; 
בעיקר שייכת הנה "הק׳ הנבואית" של אברהם אבולעפיה (ר׳ לעיל 
עמי 87 ), המיוסדת על "חכמת הצירוף", המשתמשת בא״ב ובשמות 
האל כוי לחנך את האדם להתבוננות. תורות הכוונה והצירוף 
נתחברו מסוף המאה ה 13 והשפיעו זו על־זו, וכוונות האר״י רוויות 
השפעה זו. 

מקובלים רבים ראו בתחום זה את הסוד הגדול שבק׳ ונרתעו 
לפרסמו בדפוס. אבולעפיה תיאר בפירוט את הסכנות, אך גם את 
ההשגים שבדרך זו. הוא ראה הקבלה בין חכמת־ד.צירוף והמוסיקה. 
לטכניקה שבה השתמש נקודות־מגע עם היוגה ד,ד,ורית וו,צופיות 
המוסלמית: תרגילי נשימה, תרגילי הזכרות השם, מדיטאציות על 
צבעים וכדי, האדם רואה אורות וכאילו נמשח בשמן המשחה. 
בשלבים מסוימים הוא חי את ההזדד,ות עם המדריך הרוחני המתגלה 
אליו. תכלית החינוך הזה היא הנבואה, בדומה לתורת־הכוונה של 
מקובלי גרונה, שגם היא ראתה ככוונה אחת מדרכי הנבואה. 
בהקשר זה נידונו גם תופעות אוקולטיות אחרות — אמנם בקיצור 
— כשם שנמנעו מסיפור חוויות אוטוביוגרפיות, המצויות מאד 
בספרות המיסטית באסלאם ובנצרות. תלמיד אנונימי של רבי 
אבולעפיד, רשם את נסיונותיו בחכמת־הצירוף. בעל הזהר נתן 
תיאורים אקסטאטיים רק בלבוש של תיאור זהיר של חווזת הכהן 
הגדול בקודש-ה^דשים ביום הכיפורים (ח״ג. ס״ז ע״א; זהר 
חדש י׳יט, ע״א). הספרים שבעקבות אבולעפיה הפחיתו מההפלגה 
האקסטאטית והיא נסוגה אל תחום הדבקות. הפלגה אקסטאטית 
נמצאת שוב בספרי המגיד ממזריץ׳ ותלמידיו, בפסגת התנועה 
החסידית במאה ה 18 . ספרי־הדרכה לעליית הנפש נשמרו רק בכ״י, 
כגון ״סולם העליה״ ליהודד, אלבוטיני ( 1500 בערך) והחלק האחרון 
של "שערי קדושה" לוויסל. מספרות זו נדפס רק ס׳ "ברית מנוחה" 
(אמסטרדם, ת״ח) למחבר אלמוני מן המאה ה 14 . ספר זה — המש¬ 
תמש בסימבוליקה ייחודית — עומד על הגבול בין ק' עיונית וק׳ 
מעשית. 

12 . ק׳ מעשית. התחומים שנידונו בפרק הקודם אינם "ק' 
מעשית" בשימוש הלשוני של המקובלים. תחום זד, כולל בעיקר 
את השימוש המאגי בשמות הקדושים לפעולות בעולם החיצוני. 
מאגיה כזאת מותרת רק לחסידים השלמים, ובשעת־הדחק ולצרבי' 
ציבור בלבד; אחרת היא כרוכה בסכנה חמורה לנפש ולגוף■ אכן, 
לא כך היה בעבר; הקפה של ספרות הק' המעשית רחב, ולאמיתו 
של דבר נע הגבול במידה רבה. במחקר ניטשטש שימוש הלשון, 
ודובר הרבה על קבלת האר״י כ״מעשית״ — שלא כקבלת רמ״ק 
וד,זהר. כבר פיקו(ע״ע) חשב את קבלת אבולעפיה ל״מעשית", ברם 
אבולעפיה עצמו יצא-חוצץ נגד ,.בעלי השמות" המטמאים את נפשם 
במאגיה. בעל "מגילת הסתרים" (המיוחסת לרמב״ם). הנוטה לאס¬ 
כולה זו, מבדיל בין ק׳ רבנית, נבואית ומעשית. האחרונה זהה עם 
תאורגיה (השימוש בשמות הקדושים) ונבדלת מההתבוננות בשמות 
אלה. לפני שנתחדש המונח קי- מעשית דיברו על "חכמת השימוש", 
תרגום עברי קדום למונח הטכני היווני לפעולה מאגית. 

מקובלי ספרד הבחינו בין מסורות שבאו מבעלי הק׳ ומבעלי השמות, 
וידעו על פעולות כגון "שימושא רבא" ו״שימושא זוטא". בניגוד 
לאבולעפיה, מזכירים ג׳יקטילה, יצחק הכהן ומד׳יל את בעלי השמות 
ללא נימה פולמוסית. מן המאה ה 15 ואילך נפוצה החלוקה בין ק׳ 
עיונית ומעשית, מבלי להפחית מערך האחרונה. 

רוב החומר שבק׳ המעשית קדום בהרבה מהק׳ העיונית ואינו 
תלוי בה. נקלטה לתחומה כל המאגיה היהודית שנצטברה מימי 
התלמוד ועד יה״ב (ר׳ לעיל, עמי 79 ). הסתייגותם המופגנת של 


127 


ן 8 לה: גופ' תורה; השכעות 


128 


'*סיג' ׳ 0 ■} 



טבנר. כפזת הידיים סכסל ב.־לגי!תו הפניפית סבנר. ם?כיל כציגור־ה השפע 
שבעולם האצילות 

רוב המקובלים מכוונת בעיקרה נגד המאגיה השחורה המקיפה את 
תורת־השדים ואח כל דרכי הבישוף. לדעת הזהר מקיר חכמות אלו 
ב״עלים של עז־הדעת", והן נוהגות בעולם מאז גירוש האדם מגן■ 
עדן. נתקיימה גם המסורת הקדומה, שנשתלשלה מס׳ חנוף- שלפיה 
המלאכים הנופלים הם שהורו את המאגיה לבני האדם. מאגיה 
שחורה זו, הנקראת בק' •חכמה חיצונה" או "הכמת בני קדם" (ע״פ 
מ״א, ה, י), מותרת לבל-היותר בידיעה. המכשף מושן על עצמו את 
רוח הטומאה. בעל "תיקוני זוהר" הצדיק את השימוש בכוחות אלה 
בנסיבות מסוימות, מפני שאין להלתם בס״א אלא בכוחות המיוחדים 
לו. 

רוב כה״י בק׳ מעשית מכילים, בצד סגולית וקמיעות "לבנים", גם 
השבעות שדים. לחשים והוראות לתועלת פרטית (קפיצת-דרד, 
גילוי אוצרות וכידב) — ■ועד למאגיה מינית ונקרומאנפיה. בילקו¬ 
טים מסוג זה בולט אפיה הבין־לאומי של המסורת המאגית. תמונת 
היהודי כמכשף גדול נפוצה מאד ביה״ב. המונח "בעל שם" (ע״ע) 
מציין את בעל הק׳ המעשית, היודע לתת כוח בקמיעות, להשביע 
מלאכים ושדים ולגרש רוח רעה (ע״ע דבוק). בד״כ נקבעה דמותו 
כבעל מאגיה לבנה, בניגוד לבעלי הכישוף. 

הזהר, ספרי יוםף בן שלום אשכנזי ומנחם ציוני וס׳ ■ברית 
מנוחה״ שופעים חומר כזה, ובספרות המאוחרת — ם׳ "עמק המלו". 
תפילות מאגיות נתחברו הרבה לפני התפתחות הק׳ העיונית, והחומר 
המאגי מתקופת התלמוד והגאונים קרוב בפרטיו לפפירוסים המאגיים 
היווניים ממצרים. כמעט בל החוסר הזה נשאר בכ״י. בילקוטים 
הנדפסים מזוגה הק' המעשית עם רפואה עממית, וספרות זו זכתה 
לתפוצה רבה. מתוך כתבי יואל בעל־שם נשאבו "תולדות אדם" 
(ת״פ) ו״מפעלות אלוהים״ (תפ״ז). חשובים גם: ,דרך הישר" 
(קרקאו 1646 ), "דרד ישרה" לצבי חוטש (פירט, תנ״ז), "תעלומות 
ומקורות חכמה" (ונציה, תכ״ז), "ספר הזכירה' לזכריה מק״ק 
פלונגיאן (המבורג, תס״ט) ו״מנחת יעקב סולת״ ( 1731 ), וכן הילקו¬ 
טים של אברהם חמוי: ,.האח נפשינו״, ,דבק מאה״( 1874 ), ..אביעה 
חידות״ ( 1877 ), ״לדרוש אלוהים״ ( 1879 ) ו״נפלאים מעשיר״ ( 1881 ) 
וילקוטו של חיים פלאג׳י, ״רפואה וחיים״ ( 1874 ). חומר רב־ערד מת¬ 
חום הק׳ המעשית נצטבר בכרכי ה 5€113£1 ( 501 :ו 0 ז;! 1 ) 11 :ו!) 11 נ 111 ט 1111 יי 
. 1111 ( ■ 111 ) ז^ו(^נ^ל 1 ו 31 ( ;( 1929 — 1898 ) 0111511111111£ זר . 1 ) 11 ( ז 11 ) 
( 1923/4 ) , 111€ ) 1 ו 11 . 


בין גדולי בעלי הק׳ המעשית נחשבו במסורת המקובלים עצמם 
אישים כר■ יהודה החסיד, יוסף ג׳יקטילה, יצתק דמן עכו, יוסף דלה 
רינה. שמשון מאוסטרופוליה ויואל בעל שם טוב. 

לתחום זה שייכות גם המסורות הרבות על האלפביתות המיוחדות 
של ראשי המלאכים וצורות כתב המלאכים, שלעתים אינן אלא 
שרידי הכתב העברי הקדים והכתב השומרוני. בספרות הק׳ נקרא 
כתב זה "כתב עינים". ע״ש צורתו. אותיות מאגיות אלו, המצדות 
בעיקר בקמיעות, הן. לעתים, שרידי צורות מאגיות יווניות וארמיות 
מהמאות הראשונות לספה״נ, וקרוב לשער שבעליהן חיקו את כתב־ 
היתדות, שחשבוהו לכתב מיםתורין. ~ הספר הלאטיני "מפתח 
שלמה״, הידוע פיה״ב, איננו ספר יהודי. במאה ה 17 סודרה מהדורה 
עברית, שכולה מזיגת יסודות יהודיים. נוצריים וערביים, והצד 
הקבלי שבה מבוטל. 

קשריה של ד,ק' לאסטרולוגיה, לאלבימיד. ולחכמת הפרצוף והיד 
היו רופפים. גם הק׳ המעשית טיפלה בהורדת הכוחות הרוחביים 
מהבוכבים, ומדע זה של הטליפמאות מגלה בבירור מקורות ערביים 
ולאטיניים, בראשונה ב״ספר הלבנה", שהיה כבד לעיני הרמב״ן. 
ספרים מסוג זה תוארו גם נזהר (ח״א צ״ט, ב■) ונשתמרו בכמה 
כ״י. מזיגה בין מאגיד, אסטרולוגית וחכמת־הצירוף יש בספרים על 
הכנת טבעות מאגיות. "ספר התמר׳׳, המיוחס לאבו-אפלח הסרקאסטי, 
נשתמד בחוגי הק׳ המעשית אבל איננו חלק ממנה (מהד' ג. שלום, 
1927 ). גם האלכימיה השפיעה יחסית מעט על הק׳. שכן בעוד 
שהאלבימאים ראו בזהב סמל השלמות, העמידו המקובלים את 
הכסף, המסמל את החסד, מעל לזהב, המסמל את הדין. רמזים על 
קשר בין הק׳ לאלכימיה באו כבר בזהר. ר׳ יוסף טיטצק (ע״ע) 
מצא זהות בין השתים. בסאה ה 17 נתחבר באיטליה ס׳ "אש מצרף". 
על אלכימיה קבלית! מקורו העברי אבד. בנעוריו עסק ויטל שנתיים 
באלכימיה בלבד, ואף חיבר ספר על-כך. אף בסוף ימיו התחרט על 
עיסוק זה. לחכמת־הפרצוף אין כל עיבוד קבלי ממש, אבל חכמת- 
היד עובדה בכמ,ה אפנים גם בק׳, בייחוד בזהר ובמסורות האר״י. 

עיסוקי המקובלים המעשיים העלו גם תופעות אוקולטיות שונות 
(ר׳ לעיל, עמי 79 ), מהן יצוינו כאן ראיית השדים, כתיבה אוטו¬ 
מאטית, םדאקטיקות ספיריטיפטיות כ״הגבהת השולחן" שנהגה 
בגרמניה לפחות מהמאה ה 16 , השימוש במטה מאגי לגילוי מים, 
ועוד. 

ד) השפעות הק׳: 1 . על היהדות. השפעת חק׳ על 
התפתחותה הפנימית של היהדות היא כבירה, אף שהערכת השפעתה 
שונה לפי המסתכל, במאה ה 19 ראתה בה ההשקפה ההיסטורית 
גורם שלילי בעיקרו, ואף הרסני, אך במאה ד. 20 נתגברה הערכה 
חיובית יותר; נפקחו העיניים לראות את עושר הדימויים והסמלים, 
ואת חרומח המקובלים לחיזוק החיים הפנימיים של היחיד והקהילה. 
עקב כך לא חסרה גם הערצה ללא ביקורת(כבספרי ש. א. הורודצקי), 
שלא סייעה להכרת המניעים הדתיים שנתגבשו בקי ותוצאותיהם. 

כ 300 שנה ( 1500 — 1800 לערן) נחשבה הק׳ בחוגים רחבים־ 
ביותר כתאולוגיה האמיתית בה״א הידיעה של היהדות. בשדה ההלכה 
היתה השפעת הק׳ מוגבלת. אף כי חוקה למדי. הנטיה לפרש את 
הד,לכה ע״פ הק' — אך מבלי להתערב בפרטי המו״מ ההלכתי - 
התחילה כבר בסאה ה 13 והתבטאה בעיקר בפירוש טעמי המצוות. 
מתיחות מסוימת נתקייסד. בין המקובלים ובעלי-ההלכה המובד,קים, 
רש שבאה לביטוי חריף מצד המקובלים — זאת מהעדר הלהט הדתי 
העז שבלב המקובלים אצל כמה מבעלי־ההלכה. מאז "חובות הלבבות" 
לבחיי אבן פקודה ו״ספר חסידים", יצאו מספד ספרים נגד עמדה 
הלכתית-שכלתנית, ומכאן צמח הפולמוס ד,חריף של ה״דעיא מהימנא• 
וס׳ "הפליאה" נגד בעלי־ההלכה. דברי־לעג שהתהלכו בציבור (כגון 
פענוח "חמור" כר״ת "הכם מופלא ורב רבנף; ר׳ פירוש ט׳ יצירה 
ליהודה בן ברזלי, עמ׳ 161 ) נקלטו ב״רעיא מהימנא" (ח״ג, רע״ה, 






129 


קפלה: השפעות 


130 


ע״ב). דרשת הפסוק "וימררו את חייהם בעבודה קשה וכר" (שמי 
א, יד) על הסו״ס התלמודי וכיו״ב, או תיאוריו הזועמים של ם׳ 
"הפליאה" על למדני דורו, מגלים מרירות. המקובלים עומדים על 
שמירד. קפדנית של ההלכה, אף־כי מתוך ראיה מיסטית. אולם מגמות 
אנטי־נומיסטיות יכלו להסתמך עליהם, כפי שקרה בשכתאות. הנטיה 
לפסוק בסהלוקת הלכתית ע״פ הק׳ ניכרת לראשונה בספרי "הפליאה" 
ו״לזקנח" בסוף המאה ה 14 . אז נתתברו גם שו״ת בכיוון זה, שיוחסו 
ליוסף ג׳יקטילה, רוכם המבריע של המקובלים, שהיו גם פוסקים 
חשובים כגון ר' דוד כן זמרא, ר׳ יוסף קארו, ר׳ שלפה לוריא, ר׳ 
מרדכי יפד" ר׳ ח,י.ד.אזולאי (ע׳ערכיהם), נהגו לפסוק לפי הזד.ר 
רק כשלא נמצא דבר מפורש בתלמוד. השאלה אם מותר לפסוק ע״פ 
הק' היתה שנויה בפחלוקת. אפילו מקובל מובהק כרדב״ז הורה, כי 
בענין הנזכר אפילו רק בפוסק אחד אין לחוש לדברי הק׳ המנוגדים 
לו, אלא אם נמצאו בזהר גופא. דעה הפוכה הביע בנימין אהרן 
סלניק, תלמיד הרמ״א, בשרת ״משאת בנימין״ ( 1633 ) : "אם יהיו 
כל המחברים שאחר חתימת התלמוד בכף מאזניים והזהר ככף שניה, 
הוא מכריע את כולם". הדינים שאפשר ללמוד מתיר הזהר נאספו 
ב״יש שכר" ליששכר בער מקרמניץ (פראג, שס״ט). עם הריבוי 
העצום של מנהגי ק' בר,שפעת האר״י ניכרת נטיח אצל כמה מקוב¬ 
לים להעלות את סמכותו גם כמקור לפסיקה. החיד״א כתב שיש 
להורות כדעת האר״י אפילו נגד השו״ע. השפעת הק׳ ניכרת בעיקר 
בתחום "או״ח", וההתחשבות בה בולטת אבל הספרדים המאוחרים. 

בתחום האגרה נמצא כר נרחב לרקמה עשירד, של אגדה חדשה 
בעלת אופי מיתי חזק. הרבה מכוחו העצום של הזהר יש לזקוף על 
חשבון הקבליזאציד, של האגדד,. על־יד האגדה הקדומה מתפתחת 
אגרד, מיסטית, שבימתה כל "מעשה בראשית" ופגישת העליונים 
והתחתונים במעשי הגיבורים. אישי המקרא פועלים כאן על רקע 
קוסמי רחב, יונקים מכוחות עליונים ופועלים עליהם. ספר־המופת 
המלקט את יצירתם האגדית של המקובלים הוא "ילקוט ראובני", 
לראובן האשקי מפראג. (דלהרמסדורף, תמ״א), שתוכנן כבן־זוג 
ל״ילקוט שמעוני" הקדום. 

השפעת הק" ניכרת בעיקר בתפילה, בלנד,ג ובמוסד. מאמצע 
המאה ה 17 נכנסו יסודות ק׳ לסידורים הרגילים ונוצרה ספרות 
מיוחדת של תפילות למעמדות מיוחדים. שנתהוו בעצמם בעקבות 
הק׳. התהליך התל באיטליד, עם ספריהם של אהרן ברכיה מודינה 
ופשה זכות, ובפרט עם הופעת ■שערי ציון" לנתן הנובר (פראג, 
תכ״ב), מספרי הק' הנפוצים ביותר, שהשפעתו לא תשוער. קבלת 
האר״י על מעמד האדם ויעודו נוסחו כאן בתפילות עממיות, שנועדו 
לעורר את הרגש והדמיון. ליטורגיות אלו הגיעו לכל קצווי הגולה. 

מטפר המנהגים המיוסדים על ד,ק׳ בכל ארצות הגולה הוא עצום! 
רבים שנשאבו סן הזהר וממנהגי האר״י נאספו ב״שולהן־ערוך 
האר״י״ וב״נגיד ומצווה״ ליעקב צמח (אמצע המאה ה 17 ). הילקוט 
המקיף ביותר של מנהגים באלה הוא ,.טעמי המנהגים" (לבוב 
1511/2 ). המנהגים נועדו: א) לקדם איזון בין כוחות הדיו לרחמים! 
ב) לסמל את "הזיווג הקדוש" בין הקב״ד. לשכינה! ג) לסייע 
לגאולת השכינה מגלותה בס״א! ד) להתגבר על כוחות הס״א. 
למעשה יש למנהג גם צד של ייצוג סימבולי וגם של השפעה מאגית! 
התגברות האחרון גרמה להתעוררות אמונות תפלות ולשבירת כוח 
ד,ק׳ כגורם היסטורי. 

מנהגים נפוצים היו, למשל: "תיקון חצות" ו״יום כפור קטן" 
(ע״ע), ושלא לישון בלילי שבועות, הושענא-רבד. ושכיעי־של-פסת 
אלא ללמוד בנגלה ובנסתר. אווירה מיוחדת שרתה על יום־שבת 
ולילו, הרוויים רעיונות קבליים. השבת כ״תתונת המלך וד,פםרונה" 
נתעשרה בשפע של מנהגים מחודשים שבאו מצפת, כשירת "לכה 
דודי" ובאמירת שה״ש ו״אשת תיל" (משלי לא, י—לא). ספרות שלמה 
הוקדשה לחיי־ד,מין, החל ב״איגרת הקודש". המיוחסת לרמב״ן ועד 


ה,,תיקון הכללי" לר׳ נחמן מברסלב. כמד, ממנהגי הקבורה קשורים 
בסוגיית הבנים השדיים הנולדים מקרי-לילה. חדירת הק׳ לכל תחומי 
החןים תוארה בפרוטרוט בשני ספרים שזכו לד,שפעד, עמוקה מאד: 
,.שני לוחות הברית" (של״ד,), לישעיה הורוביץ, ו״חפדת ימים" 
האנונימי, ממחנה השבתאים המתונים. האחרון נפוץ בראשונה גם 
בפולניה, אבל השפעתו צומצמה בעיקר למחנה הספרדים, לאתר 
שהוכתם בשבתאי. 

רוב ספרי המוסר החשובים מ 1570 ועד תחילת המאה ה 19 , 
ובספרות הספרדים אפילו עד סוף המאה, חתומים בחותם הק׳, סללו 
את הדרך ״ספר תרדים״ לאלעזר אזכרי (ונציה 1601 ) ו״ראשית 
חכמה" לאליהו די וידאש (ונציה, של״ט). גם בספרות הדרוש, שחלק 
ניכר ממנה הוקדש להטפה מוסרית, מופיעים מתקופד, זו יסודות 
קבליים חזקים. תורת התיקון, גלגול הנשמות וההאבקות עם הס״א 
זכו כאן לטיפול עממי אינטנסיווי. "שערי קדושה" לוויטל (קושטא, 
תצ״ד), "קב הישר" לב. ה. קייראנובר (פרנקפורט, תס״ר,). "שבט 
מוסר" לאליהו הכהן (קושטא, תע״ב) ורבים כמותם, ועד "נפש 
החיים" לר׳ חיים מוולוז׳ין, מגלים השראה קבלית בכל עמוד, גולת־ 
הכותרת של ספרות זו, "מסילת ישרים" לרמה״ל (אמסטרדם, ת״ק), 
מיוסד על תפיסת החינוך כדרך לדבקות מיסטית, אף שהוא ממעט 
בשימוש ישיר בק׳. ספרי-מוסר פולניים מאמצע המאה ה 18 כגון: 
"משמרת הקודש" למשה מסטנוב (זולקווא, תק״ו), "בית פרץ" לפרץ 
בן משה ממקובלי הקלויז בברורי(שם, תקי״ט), "לב שמחה" ו״נטיעה 
של שמחה" לשמחה מזאלוזיץ (שם,תקי״זותקכ״ג),מוכיחים עד־כסה 
קירבה הק׳ את המפנה החוש בתנועה החסידית. השפעתה העמוקה 
של ספרות זו ניכרת עוד בספרי הרב א. י. קוק. 

2 . הק׳ הנוצרית. מסוף המאד, ה 15 התפתחה בחוגים 
נוצריים תנועה רוחנית שביקשה להוכיח, כי המשמעות הנסתרת של 
הק' מכוונת לנצרות. ק׳ נוצרית זו משכה לבבות רבים במערב, עד 
המאה ה 18 , ועוררה ויכוחים ערים. שרשיד, היו ספקולאציות כריס־ 
טולוגיות של מומרים (מסוף המאה ה 13 ועד גירוש ספרד) ושל 
חכמי האקדמיה המדיצ׳ית בפירנצה. אלה האמינו שגילו בק׳ את 
ההתגלות המקורית למין האנושי, שאבדד" ושבעזרתה יוכלו להבין 
את תורותיהם של פיתאגורס, אפלטון והאורפיקנים. וגם את סתרי 
הקתוליות. מייסד הק׳ הנוצרית היה פיקו דלה מירנדולה (ע״ע), 
וד,מופר פלאביום מיתרידאטט תרגם עבורו ספרי ק׳ רבים ללאטינית. 
פיקו התעמק בכך פ 1486 , ובין 900 התזות המפורסמות שלו כלל 47 
משפטים הלקוחים מהק׳, רוכס ככולם מפירוש התורד, של רקאנאטי. 
ו 72 משפטים קבליים "על דעת עצמו". תשומת־לב רבה עוררה 
הכרזתו: "אין מדע שישכנע אותנו בדבר אלודעתו של ישו המשיח 
יותר פן המאגיה והק׳". אז נתעורר ויכוח ראשון על ערך הק' בחוג■ 
ההומניסטים והכנסיה. עצם גילויה של מסורת אסוטרית ביהדות, 
שנעלמה עד-אז מדעת הקהל הנוצרי המשכיל יצרד. סנסאציה. בהש¬ 
פעת פיקו עסק בק׳ גם ההבראיסם יוהנם רויכלין (ע״ע), שפרסם 
״על השם המפורש״( 1494 ) ו״על חכמת הק״ ( 1517 ) — שניהספרים 
הלאטיניים הראשונים בק׳ שכתב נוצרי-מלידד.. בין שני התאריכים 
הופיעו גם ספריו של המומר המלומד פאולוס ריציוס, שהיה רופאו של 
הקיסר מקסימיליאן. חידושו העיקרי של רויכלין היד, ביסוסה של 
האינקרנאציה על ספקולאציה בדבר שמות האל. המקום המכובד 
השמור לק' המעשית בספרו הגדול של קורנליום אגריפה מן נטסהיים 
ג 1 ו 1 ק 0 ! 110 נ 1 נ 1 ט 11 ״ 0 ס ־ט ( 1531 ), שהוא סיכום רב־ד,שפעה של כל 
חכמות הנסתר. גרם לזיהוי המטעה של הק׳ עם מיסטיקת מספרים 
ומאגיה כישופית בעולם הנוצרי. במחצית הראשונה של המאה ה 16 
התעמקו מלומדים אחדים במקורות הק׳ עצימה, בעברית ובתרגומים 
לאטיניים. בעיקר ייזכרו החשמן אגידיוס דה ויטרבו ( 1465 — 1532 ), 
שספריו ״השכינד.״ (רומא, 1959 ) ו״על האותיות העבריות" הושפעו 
מ״ספר התמונה" ומהזהר, והנזיר הפרנציסקאגי פרנצ׳סקו ג׳ורג׳ו 



131 


קבלה: השפעות; ביבליוגרפיה 


132 


מוונציה ( 1460 — 1540 ), שחיבר שני ספרים גדולים וידועים מאד 
בשעתם ;!)מעת■ גנססמנעי! ;!ם ( 1525 ) ו״פרובלמטה", שאלות על 
ס' בראשית ( 1536 ). הוא שהשתמש לראשונה בהרחבה בם־ הזהר, 
מתוך כ״י. יותר מהם הצטיין המיסטיקן הצרפתי הנודע ג. פוסטל. 
מאישיו הבולטים של הרנסאנס ( 1510 — 1581 ). הוא תרגם ללאטינית 
את הזהר ואת ס• יצירה, לפני שנדפסו במקורם. וצירף להם פירושים. 
לסופרים אלה היו קשרים רבים עם חוגים יהודיים באיטליה. 

במשו־הזפן נתמעטו ידיעותיהם היהודיות של המקובלים הנוצ¬ 
רים׳ וצמחו ספקולאציות של אסוטריקה נוצרית שקשרן למוטיווים 
יהודיים שרירותי מאד. היסוד המיסיונרי התחזק, אך מספר המת■ 
נצרים בגלל י׳ק׳ היה קטן וללא יחס למספר המחנצרים בכלל. מ'מ 
תפסה הק׳ הנוצרית מקום נכבד במאה ה 16 , בעיקר באיטליה ובצרפת, 
ובמאה ה 17 בגרמניה ובאנגליה. 

דחיפה חדשה ניתנה לק׳ זו משני מקורות: מהתאוסופיה של 
יעקב בהמה (ע״ע! 1575 — 1624 ) וסהופעת הילקוט הקבלי רב־הכמות 
של קנור פון רוזנרוט ( 1677 — 1684 ), שפתח לראשונה לפני המעוג־ 
יינים, לא־רק חלקים גדולים של הזהר אלא גם של קבלת האר״י 
בתרגום לאטיני. 

כבר בסוף הסאה ה 16 נתגברה חדירת הסימבוליקה האלכימית 
לק׳ הנוצרית, שהיקנתה לה מראה מיוחד־במינו בלזלביה המאוחרים 
במאה ה 17 וה 18 . תערובת זו של יסודות שונים מאפיינת אח ספריהם 
של היינריך קונראם (שבחזשזש^ £ב 111 ז 16 (ז 53 . זז 111 זזבש\ 1 ] 111 רן 11 ז\ז, 1609 ), 
בלז דה וידנר (סס? 311 1617 ). אברהם פון פראנקנברג 

( 1639 ! נדפס בשלמות רק ב 1924 ), רוברט פלוד ( 1574 — 1637 ) 
ותומאם ווהן ( 1622 — 1666 ), ונתגבשה למופת ב. 1 >^ג 1 \ ז 11 נ 01 
ת 10111 ) 115 גג 1 < 1 ב 0 לגאורג פון ולינג ( 1735 ) ובספריו הרבים של 
פרידריך אטינגר (־מי(ת 1 ) 6 ג) .־- 1702,1 — 1782 ), שהשפעתם ניכרת 
בספרי שלינג והגל. בגלגול אחר נכנסה תערובת זו לשיטות החאו- 
סופיות של ״הבונים החפ׳שים״ במחצית השניה של המאה ה 18 . 
צורה מאוחרת של ק׳ נוצרית היא ה 1 ז 110 גז 108 ת 1-01 12 30 
! 0110 ! 30 למרטינס די פאסקלי ( 1727 — 1774 ). בעל השפעה עמוקה 
על הזרמים התאוסופיים בצרפת ורבו של המיסטיקן הנודע לואי קלוד 
דה סן מרטין. פאסקלי נחשב בזמנו ליהודי נסתר! עתה אמנם הוכח 
כי היה מצאצאי האנוסים. אך מקורותיו אינם ברודים. את גולת־ 
הסותרת וסיומה של הק׳ הנוצרית יש לראות בספרו המקיף של 
פראנץ יוסף מוליטור ( 1 ״ז 4011 ג.(.'■ 177911 — 1861 ) 301 10 ז 1 (] 0 !נ> 1111 י 1 
1 ז 31110 בז? 6801 310 ! 030 101110 ו 01 ! 00 , המזווג ספקולאציות עמוקות 
ברוח זו עם מחקר רב־משמעות ברעיונות המקובלזם עצמם. גם הוא 
נתפש עדיין לפרספקטיווד. כריסטולוגית על הק׳, והבנתו ההיסטורית 
את השתלשלות הק׳ חסרת־ערך! אבל הוא מגלה הבנה עניינית 
וחדירה פילוסופית לעולם הק', העולות בהרבה על זו של רוב 
החוקרים היהודים בני־זמנו. 

3 ■ מחקר הק׳ היה מעורה בתחילתו בק׳ הנוצרית ובשאיפות 
מיסיונריות כבר רויכלין השתמש לחקר הק׳ במקורות עצמם, בעיקר 
בספרי ג׳יקטילה. ובקובץ גדול של ליקוטי ק׳ מהדורות הראשונים 
בכ״י. ואולם. אף שעד אפצע המאה ה 16 תורגם מספר לא־מבוטל של 
מקורות קבליים הודפס רק חלק מזערי. כמו "שערי אורה' של 
ג׳יקטילה ( 1516 ), והרוב נשאר בכ״י ולא יבול היה להשפיע על 
התקדמות המחקר. גם ההנחות התאולוגיות מנעו פרספקטיווה היס¬ 
טורית וביקורתיוב מפנה מכריע נגרם ע״י ספרו הנ״ל של קנור פון 
רוזנרוט, על בל הליקויים שבתרגומיו, ובעקבותיו נתעוררו כמה 
חוקרים שלא הודרכו ע״י זיקה לק׳ נוצרית. בניגוד גמור להנחותיה 
של זו עמד ספרו של יוהן ג. וכטר 8 ת 1 ״ 8 ז״ 11130 מז 1 !ט 1 מ!וצ 10 זוק 19015 
(אמשטרדם, 1699 ), שהעלה בראשונה פירוש פנחאיסטי לתורת 
האלוהות של הק׳ וטען שהמקובלים אינם נוצרים מחופשים אלא 
אתאיסטים מחופשים. דבריו השפיעו הרבה על הוויכוח במאה ה 18 . 


בתחילת המאה ההיא העלה י. פ. בודה ( 01133095 ) אח התזה בדבר 
קשר הדוק בין הננוסיס הקדום וו־,ק׳ ב.,מבוא לתולדות הפילוסופיה 
של היהודים״ (בלאט׳: הלה, 1720 ), המוקדש בעיקרו לק׳. גם י. ק. 
שראם ב״מבוא לדיאלקטיקה של המקובלים״ (בראונשווייג, 1703 ) 
ניסה דיון סדעי-פילוסופי, ואילו ג. זימר נת! ב 0 ג 1 <) 0 ! 1100 ז $1100119011 
8011311030 (גותה, 1734 ) ילקוט של בל מאמרי הזהר הקרובים, לדעתו. 
לתורות נוצריות. ערך רב יש לספרו הנשבח־לגמרי של הרמן פון דר 
הארט בס 511 ! 1 !ט 01181 ז 0330011191 ( 1001819313 ( (הלמשטדט. 1705 ) 
על הק׳ המעשית. להשפעה פרסית מכרעת על תורת האצילות של 
הק׳ טען י. פ. קלויקר ( 00111101 ו) ב 1786 . המשותף לכל אלה הוא, 
שהק׳ בפד,ותה נחשבת למשהו שאיננו יהודי בעצם, כי־אס נוצרי, 
יווני או פרסי. 

גם חקירת הק' בידי יד,ודים שימשד. בראשונה לצרכי פולמוס 
נגדר,. העבודד, הביקרחיח הראשונה ורבת-ההשפעה בתחום זה, "מט¬ 
פחת ספרים" לר יעקב עפדן(אלטונא, 1768 ), נבעה ממלחמתו בשב¬ 
תאות, ובאה להפחית מסמכות הזהר ע״י שד׳וכיחה כי חלקים רבים בו 
מאוחרים. גם במאה ה 19 נשאו רוב העבודות אופי פולמוסי, בעיקר 
נגד החסידות. גם הם ראו בה, בד־כ. זמורת-זר ביהדות. בתקופה זו 
היתה הק־ מעין בח-חורגת במדע היהדות, ורק מעטים טרחו להתעמק 
במקורות עצמם. תרומות חשובות תרמו אז ש. ד. לוצאטו, אדולף 
פרנק, מ. ה. לנדאואר, ה. ד. יואל, שניאור זק״ש, אהרן ילינק, יצחק 
מיזס, ה. גרץ, איגנאץ שטרן ונב שטיינשניידר. חיבורי אליקים המיל- 
זאהגי, החוקר היהודי היחיד שהקדיש מחקרים מעמיקים לזהר ולשאר 
ספרי קב׳ חשובים, נגנזו ואבדו רובם כבולם, רק ניתוחיו לס' רזיאל 
וד,זהר נשתמרו בכ״י. ההשכלד, ד,יד,ודית הולידה רק עבודות פחותות- 
ערך, במו קונטרסיו וספריו הרבים של ש. רובין. יוצאות מן-הכלל 
חקירותיו של דוד כהנא על ד,ק' המאוחרת. שעם כל המגמתיות הפול¬ 
מוסית שבהן יש להן ערך היסטורי. היחידים שעבודותיהם מבוססות 
על אהדה עמוקה ואף זיקה לק׳ היו הנוצרי פ. י. מוליטור וד׳יהודי 
אליהו בן אמוזג. 

השינוי העמוק בתפישת היהדות בעקבות תנועת התחיה הלאומית 
הביא — בפרט אחרי מלה״ע 1 — להתעניינות מחודשת בק׳ כביטוי 
חיוני של היהדות. ולנסיונות להביו — מעבר לעמדות של פולמוס 
או אפולוגטיקה — אח התהוותה והתפתחותה, תפקידה ההיסטורי 
והשפעתד, הרעיונית והחברתית. חלוצי גישד, זו היו ש. א. הורודצקי, 
ארנסט מילר וג. שלום. מרכז מדעי למחקר זה נתגבש מאז 1925 
באוניברסיטה העברית בירושלים. שנוצרה בה אסכולה היסטורית- 
ביקרתית (ג. שלום, י. תשבי, א. גומליב, י. בן-שלמה, שרה וילנסקי 
ואחרים). בעקבותיד, נתחדשו מחקרים חשובים גם בגולה, בעיקר 
בעבודותיהם של ג. ואידה, א. אלממן ופראנסוא סקרה. עם פתיחת 
הפרספקטיוות החדשות שבעבודות-המחקר בדור האחרון עומד מחקר 
זה בתחילת דרכו וצפויה התרחבות פוריה, המשתרעת על כל 
ספרותה העשירה של הק׳ ועל השלכותיד, כחיי העם היהודי. 

ביבליוגרפיד. ומקורות 

ג. שלים. כ״י בק׳ הנמצאים בבית הספריב הלאומי והאוניברסיטאי 

בירושלים, תר״ץ, ש. טונמי. ספתח הספתחוד.׳ 739 — 748 ׳ תשכ״ה-. 

— 734 ,עז; 1 י 7 ו , 1247 —נ 9 ז 1 ,זז.!־•!־״*ס* ס 00 ,/ 01 ,ן, 5,7 ,)נ,ע\ . 1 

; 60 — 1852 , 111 1 . 11 ( 11 € 107 > 80 ,}ז? : 1733 , 4 ^ 7 

תו ־ 1 ^^ וז^ן{^ 5 ו 0 ■<<^^ 141 ., !)/> }x 

/>ו>ז< 1 ) 11 ){/) / 0 ,'ו^ו^ 3 (|ט^א .א ; 1875 

,ו 1 זט 110 ט£זב 1 לנ . 0 ; 1886 ,^ 80416111 111£ מיו 

>\ 1 ) ת 1 מ 1 >//זז>ומ* 1 'צ ׳ 4 צ׳ק 7 ^? 77 /ע 

; 1927 ,ס^ו^:ו| 2 ו/^ 2 | 0 )^ ס 2 ו/^ 1 }'( 110£ < 1 ו 8 ,יז 1 ^[ 110 ^$ . 0 ; 1909 , 155 — 1 , 111 

מדוד׳ אנג') 1684 ־— 1677 .□־ 1 , 4020 ווו 0 < 1 .){ תס״ זץסמ^! , 0 


ד. כהנא, תולדדת המקבלים. השבתאים דמחסידים, א׳—ב/ תרס״י/ז׳ ( 
ש. א. הררודצקי. המםתורין בישראל. ^-נ/ תדצ״א—תשי״ב; הנ״ל, 
יהדות השכל ויהדות הרגש. א׳—ב׳, תש״ז? מנ״ל, כבשונו של עולם, 
חש״י • חיים בן שלמה עראקי. ם׳ אמונת ה׳, חדצ*ח! ה, צייטלין, 
בפרדם החסידות רהק׳. תשכ-ה^; ב״צ דינור, ישראל בגולה, ב/ 4 , 


133 


קבלח! ביבדיוגרפיוו 


134 


275 — 435 , ^ 1969 1 י. וינשטוק, במעגלי הנגלה והנסתר׳ תש״ל! א. 
גוטליב. מחקרים בספרות הק׳. 1976 ; ג. שלום, פרקי יסור בהבנת הק׳ 
וסמליה, תשל״ו! .? ; 1923 ) 1 ו/ 0 <^ 1 ^^ 0 .ס .ס . 1 ׳,< 

3 ^•>. 7-12 ^ 3 -< 011 ז 3£ . 1 ׳ 1 ; 1923 , 1-11 ס-! .!^ 3 ג 13 || 11 '\ 

., 1 ; 1947 13 ,׳£/ן^;//עמז 13 

! 11 זס/ס^ ,תו 5111010 . 0 ; 1950 ,( 11 ^ 5 !() 

,. 1 > 1 ; 1962 ׳!■)^ ז>י׳^מו>/ 9 י 4 •. ^< 117 712 !!י<י} 1 זנ\ ,.^ 1 ;* 1954 

•<מ 0 ^ 1 .', 7 , 3 ץ^נ{^ 5 .. 1 ; 1973 , 111 .*הז 3 ^ו>)/ מ^ 4 . 0 ; 1958 ,.^ 1 111 ה 10 ) 1 וו 01 {< 111 ' 1 16 מ 

.\׳. ; 962 ! , 3£6 ״מ 6 ׳; 0 גמ 6 <(״; 1 ) 1 ;מ 73 ) 1 > 1 €1 ^ו!/ק 010 !וו/<) 

* 1972 .. 77 7,3 .ת 3 /?ג 5 


ראשית הקבלה 

י. בער, לבירורה של תורת אחרית הימים בימי הבית השני (ציון, 
0.\10 כ״ג—כ״ד), תשי״ח/מ ; } 1 וז 11 )■^^) €! 11 מ/ ,?)•ו 110 שזמ 

611 !! . 0 €711 ,!!!שיגפס .גז ; 1889 ,( 1 ,^ז 0 ז _) ^ 

( >!611(1 76//13 ת 1£ ־ 01 צ^ 1 ^ 1£5 ^ת 00 *מ נג 1 ^ 1 )-) 11 } 4 ! 1 וו 11 ) 1 3 ־ן)*ע>־מ - 
1 ־[ 1 ) 19 , 11 ־׳ 76 > <מ 6 מ 76 > ׳!)!^ ,ם £1 ] 5 ת 701 \ . 1 .!י! ; 1899 ,( 111 1 ! 16 לנ , 
\1. ? ו 10 >ו 1 ן ! 16 ) { 1111 ! 1 -! 6 !ח 4 גז!);ו 1 ז ■ 
111> /) 1 סי^ , 815011011 .£ ; 1905 , 16/14 ■ 261/01:0 *מיז 1 ה 
ת 150 ©נ 1 \; .[ ; 1907 1 >{<ו 1 4 ו 1 וז* 1111 /' 7 / 46 6 ^ 1 וג 11:1 /\[ <הו , !'}!(■ 
1 סז״ס[^ ,? . 0 ; 1912 , 46£ ו) 0 ' 1/161 11 )-)!ה 1 (/! 1 /) 11 מז 004 / 0 1/6 ז 6 ו 81171 מ 0 , 5 ט 0 ת 73 ,? . 8 ; 1939 ־ /€/ 

0} 8''1/40 ע 111 ) 1 ס €-^, XX^^1), 1950/51; 1. £1105, 1€01 ץ/ס 01 4 !ו 1 ) /! 1£ <ו 
1 ) 8/12 1 < 80116 ,ז 0 §- 01 ( 11 ת 1 ע .{ . 8 ; 1950/51 ,א^[) 116 ) 81 £!!/ מ / !. 
1952; { מין } 1 ' 1-18 [ !{) 101 מע 7 ממגמןמ 0 ^ 11 ) 6 !// 1 { 4 { 16 (€ ,ו 0110 גז£ .ן . 1 ־ 
1954 ,/ 8/01/11 /ס / 8001 6 ! 1 ז . 


אסומריות אפוקליפטית ומיסחורין המרכבה 
צ. מ. הופמן, תולדות אלישע בן אבליה, תר״ם; ם. י. בן גוריון, ערך 
"אחר" (הגרן, ח׳), תרע״ב: א. אפסוביצר, בית המקדש י 2 ל מעלה 
על פי האגדה (תרביץ. ב׳), תרצ״א! א. א. אודבך. המסורת של תורח 
הסוד בתקופת התנאים (בתוך: מחקרים בק׳ •בתולדות הדתות מוגשים 
14. ^ לג. שללם), תשכ״ח 1 6/16 ) 406 ) 467 נמ־ן 70 11/14 ,צנו 3 ז 

710611 '€01112114 14/14 \}14/<1/6(1, 1896; ^1. 60 י 1 ז 01 0 ח 111 נ 01 .ת 50 ש 1 />\ס 6 וז 1 ט 
\'60-({66 - 8/10 016 ,־׳ 81101110 ; 1901 , 0/141-6 יו €116 116 < 1 ^ 11 ) 81706 6 ו 0 יו 
ןז\\ 10 ל) •י 6 א 6 /מ 7761/6 ! 4671 / 014 /^ 0 ן>/ 1 } 1 / 811/0 12 ווו / , ^,XX1 ע ), 
1932; 14, 161 [) מזומ* 17 . 16 ) 7 - %< 8£01 0066 ,£־] 0 ג 1 ז 501 ז 11 ־ ,, ^,X1 ^/י ), 
1948; 0 ,. 11118 ) 6 יל 17 )ע() / 46 6 ו 11 ) 1 !/ץ 1 // 1026 ( 0 '\ ; 10 ,חפו 1 ־ 1 '.ל X1,), 

1951: 14. }11€ 4 הו< 11 /ו 11 ו/ 16 !ו/^ 6 /ט מי* 611 '\\ ־ 6 ^־ז/ז) 1 מ 1 מ* 4 016 , 1 >חב 116 מ 
3011/1370/1 01 <^־/>ז:' 1,1 8/126116 7/16 , 011 ת^טזז 5 .{ ; 1951 , 1 ז 7 -/:!/ 46 ו!; 01 ק 
40, 56/6\ $1701 0101 1405/011}?(1: (8 ת 3 '\ . 0 ; 1960 ,(י 71 ^ ,, 1 ( 1 ו!ט 

€ 7710/1 ־ 461 1116 / 111712 ^ 8 467 171 6 ןמ 6 מ 0 נ/מ 07 ^ 11 / 41 / 6/16 0/6 , 14 ! 1 זחע / 
(■\/1^111131130 ) 15 ־ 061 0 ב , X 01/7 1/0771 , 643101 .[ , 1961 ,(/ג 

0710/11, 1964, 


ספרות אסומרית 
א. גרינולד, פיוטי יניי וספרות יורדי המרכבה (תרבי?. לי׳ו), תשב״ן: 
6. ]3006, 1771 ^ 870711016 ,■גח 6 וז 01 ן(זךס 4 < .[ ; 1903 ,/ 00116 מפימס 
173607110110/1 76x1/ (60/>870711016 ,ת 10 )ז 00 . 64 . 0 ; 1913 ,■•״?(;/',ו( ן 
37< ׳< 1 < 01 זר.) / 70 \ 1 )/} 141 802/1404 3/14 ) 111/101 ) 1/1 16 (: 171 / 80161 7 ןז^׳^ן 
01]01 ^ ,. 1 * 161 ) ןץז/ 61 ז 1 >)/ 8 > 4 ) 1 ת 0 ' 87 811 ,. 111 ; 1934 ,(ד<י ,\ת! 3 ) 1 ז ). 

1934; 1(]., 870711016 0714 ^0714016 !>402^01 80011/ (161()., ^X), 1937: 

/1 ./\.1( ו^ו*) '{ €0/7710102 4/81/116 )^ 1 1/1 / 167716 ( 7 10/116 זב) .תמ 3 ונז 

8013111/116 116 ) 071 8/0/6 8 ״. 1 * 1 ; 1943 .( 2 )ז;)זז .זז .[ .... 
1)06/>- ן 011 ח 0 [;(> 00 . 8 .£ ; 1956 ,( 11 '\ , 5 [[) 1011 ) 1 ) €16 / 0 6 ו/ו ^, 
8 ]6(6'1/11-€/>0/116 81711116/ 0/ 1/16 80711013 867104 (111; 0(001: 

7/116114 7/16 ,) 0 צ.* 1 נ> 8 . 2 . 8 ; 1958 ,(י.שנ!; 11 ז 5 110 טט 1 :.צי< 8 ! 101 .־ 
א^\,\,?) 81116 (ס ,'XXX!), 1963; ]. 7 י 0/11 [ 2/77 < 174177 ( 4 ( €6 / 71 ( 1 ,ז 0 נ 13 ׳י 
!>£/ 467 }}1 "/!זסתס״ 11714 } 11 }< 1 ^- 4 )} 8801 1671 ( 41/6 ) 11 467 ! 17 61/6 -ה 061 < 7 ה 

• 1 )(/^) 1 ) 1 )) 1 ' 0 ) 011111 / 16 ) 6 / 1 ,(. 011 ) 13 ז 11 ש׳* 3 ) 1 . 4 . .( : 1963 ,(/ו , 8 ()ז 1 ג^) 
101 . 1126 1671 { 7730 110111 :! 4 6 ' 1111 { €0/771010216 11716 , 1 > 80 .^ז ; 1964 ,()?׳[ 
8670} 1 .?^!) 6/11 י< 86 1 ( 6 < 0 ' 0 [ 1 { 11 ) 10 י . ^XX זח .^XX1965 — 1964 ,(^ן : 
1(1., 10/1 0^771716/ /117 16 806(141! 46 80X71/ 82/1767X1 6( 16/ 17(14!1107)/ 
]1111/6! (1.0 ^1 ,תס 0 .*ט .XXX1). 1968; 1(. 1,00^0, 7)16 €)'1(807 > 6 ה 1 י - 
7)16711 (1714 8/111!( 001/1011 (14X11. 6101 [ , 506010111 . 0 ; 1965 ,(!ת^יס //! 
0710! ־־ 1965 , 14111071 ) 77 71111416 ( 70 1/74 ) 771 ! 1161 !'[ 1 '\, 1 ( 0/10 ) 671 ^ , 71 /! 161 ז ': 
1 (!(!!?!*■.(8710 ,!)וס׳ X4116426 0114 €1!1071 (15(301 0111 1105 ) 11 ) 5 11 ;) 1 * 0 (ז ), 
1973: 1 ד 11 ! 6 ! 1111 ({<{ 0 ז 1 ^ 1 ' 2 ! 1,7 ) 11 ) 161771/1 { €6 11714 ! 161771111 ( €16 ,גזס״זסייוו .ס 
]11460111(11. 1975. 


ב נ ו ם י ס יהודי ו 0 ' יצירה 

מ. א. הברמן, אבנים לחקר .,ס׳ לצירה" (סיני, כ׳), תש״ז! ש. א. 
ליוגשמם, "מה למעלה ומה למסה מה לפנים ומה לאחור" (בחור; ם׳ 
היובל לי. קייפמן), חש״ד! ש, מורג, שבע כפולות בגד כפרת ( 0 ׳ נ, ה. 
טול סיני), תשצ״א; נ. אלוני, השיטה האנאגרמסית בה׳ יצירה (טמירין 
א׳), תשל״ב; י. וינשסוק, לבירור' הנוסח של 0 ׳ יצירה (טמירין א'), 

תשל״ב: . 8 ; 1846 , 1 // 11 !( 1146711 ( 11714 / 161177111 )/ 0710 , 3012 ) 0 . 14 

( 1^^-XX^X /ו' 6)16/ !07 16 56)6( 76611(1 (££], XX י/ 6 ו/ 866 ,ת 01 ]צק£ 

,/ 11 ! 1 ( 3 ׳׳ו . 0 ; 1914 . 1 ( 0 ) 10 1116 36)67 '461x1 


!11( 16 •1/0(6 46 10 €(6(3/1011■■ (0 ) ,. 7 > 61 נ ; 1947 ,( 11 ^ 0 .[?א X1), 
1949/50; 161 < 1 ., (0X11), 1953; 14., 80 ^ 1060 ^^X )7(12>716111! (17(1116$ 4 x 1 

60/7177!611(071 // €760 1 ) 1 46 76 ' 11 ' 7 " 16 ) 11 / 1 ? 11 ! 177 )' 1 .<( !{/ 1 ) 71 ) 01 46 6 ) 1 ס " 

161(1, (^X^ 1614 / 126 ) 1 ) 77161 6 /61 ) 80 ,. 6 } ; 1954 ,(מ .. (^XX11), 1963:1*1.. 

5^(14]>(1 60771(067110(6(1( 4(1 "140(6 46 )1£ ?( סטןזווב 
(10$ 74 ז .$£$ט 01180 א 50100005 $. 10 * 100 ) 500 . 105 )ט £1 105 טג •.x10 ) ^^ 1 ;)ז 
1'3110 17 ) 11 ) 1 46 /הס/ 165 ■! 6 / 6 )}) 16 / 16 ,. 1 * 1 ; 1960 ,( 60 — 1959 0 ז 21 נו x21(6 
0 61 יז*נט 0 . 0 ; 1961 ,( 11 !^ , 36103 )^,) ) 801 11 ) 141111773 ): 88 /^)<ן 0 ' 4 166 )-ו • 
€)1(1/1116/16 0040 ) 146/6 6 ו( 41/6 ו%{ 714 ) 1 /!/ 0 ה x16 (£6£ ס 115 ס 0 ח 3 *ו X 6 ^ 0 • 
10510, X1 7 )) 17 < 4 ) 8 101 !) 1 /) 61 { 1 071 / 71 <) 1 !ווס) 6 /< 01 , 16 !ות 5 , 4 \ ; 1954 ,(ש > 
(10; ,1963 ,( 11£$ }ב 1 ) 5 ) 60 * 0 3001 151611031 ,[. 1 ) 0 ] ח 30 תוז 1 \.. .ר : ?. 

7 ימ 1 1404 (/ 0711/71111 !))/ק 611 /< 1 ) /)) 001/771 ) 810 1773 11611/6 ) 16 ^ 20 ) 4.11 ' ,ת 13 ז 6 }׳ו 
56)67 76x1(11 (10(11:031 0( (60 1965 ,( 111 ,^ 11 ( 11110501 ? }!> ־< 1 ,* 51 ג 4 ז ; 
14. 50(1, 1-6 )46773(17 !(1741 ) 16-46 ה 76 ! ! 10 / 6 €6/110 ' ) 6 ( 86 €6 .ה 1 ' 13 ) 18 )ה 
!611(161! 46 1(3 3026/56 (1 ^ ,א 14 א .XX), 1966; 1. 61% ) 8 8 ,!)]!׳)*סססזס - 
771100/■-^ €('1116(4 8411/00 0) 3. €6x7(0 (1511 , 5101110$ !נזח 10 ז 0 301 ־ ), 
197). 

תקופת הגאונים 
י. וינשסוק, אוצר־רזים קדמון וגלגוליו (שנה בשנה), תשכ״ג ז הנ״ל, 
דמות אבו אהרון הבבלי במגילת אחימעץ (שם), תשכ״ד: הנ״ל, גילוי 
עזבון ה״סודות" של אבר אהרון הבבלי (תרביץ, ל״ב). תשכ״ג; הנ״ל׳ 
אוצר ״הסודות״ של אבו אהרון — דמיון או מציאות (סיני, נ״ד), 
תשכ״ד; ג. שלום. האם נתגלה עזבון הסודות של אבו אהרון הבבלי י 
£. £. 14111105601010(, )■)]!!( תרביץ׳ ל״ב), תשכ״ג 1 11771 ו 4 /> 82 13714 }/ו ) 
1)7(6116 46( €007160 8. 36)16(17(1 3404 7?. 1461, ]931. 

תנועות חסידיות באירופה יבסצרים 
א. עפשמיין, לקורות הק׳ האשכנזית (החוקר. ב׳־), חרג״ד! הנ״ל׳ 
שמואל החסיד ב״ר קלונימוס הזקן (הגרן, ד׳), תרע״גז י. פריימן, 
מביא לם׳ חסידים, תרפ״ד: י. א. וידה, פירושו הראשון של ר׳ אלחנן 
בן יקר מלינדון לס׳ יצירה (קובץ על־די׳ ס״ז), תשכ״ו* י. דן, תורת 
הסוד של חסידות אשכנז. תשכ״ח: הנ״ל, עיונים בתורת חסידות 
אשכנז. תשל״ו! י. בער. שני פרקים של תורת ההשגחה ב״ס׳ חסידים" 
(בתוך: מהקרים בק׳ ובתולדות הדתות מוגשים לג. שלום), תשכ״ח* 
ח. ה. בן־ששון, חסידי אשכנז על חלוקת קניינים חומריים ורוחניים 
בין בני האדם, (ציון, ל״ה). תש״ל; י. וינשמוק, במעגלי הנגלה 
<4. \/3} והנסתר, תש״ל 1 111 { 4 ). 8 (ס 1716 ) 061 ( 1 11634 !/{ 51 786 , 13 ז 
"01x14-^08", 0(0714!071 0) )10/6/ ^(07730/1346/ (]]5, ^/])1955 ן ; 
1• 1930. 1408.8771(1(8 71 ) 161 ) .>[: 16 ה 6102 ; 61 ( 1 1104 מ*^מ 0 /!] ,־) 1 )^£־* 71 י ., 
X^^). 1966; 7\. 1. /\1 : ■' 811 0133 ^^ 7701 '/ 71 {) 0 ' 11 ( 0 16 ) 12 ) 816 ,תנו 11 תז 
1 ) 161 ) 08 זן£ ., X^), 1960; 37166 ) 8626711 ( 0 )ק 66 ה €0 786 ,מ 61 טא 

8/710712 186 140/(46)) 8/)!/<.611(32 (16141., X\ ם . 3 ; 1965 ,(^׳ , 

8 7(6(01/( 1/1 [)6)67166 0) 1)11 1'16(1/(/ 8)) 88(((/1311>1 ^(11771071446/ (118, 
X 10 ) 16 ) €11 ) 11 ) 16 ? / 441 004 / 11771071146 ) 81 180771 >) 817 ,. 1 > 1 ; 1965 ,(^/י : 
)0\(5.00600,740 .!) ; 1967 ,( 31041105 00 מ 00015$3 א !*חג 31 ־,י 11£ )?> 1 ׳ 6 6 צ 1 ׳ 
31}163/81 ) 88 ( 0 •\ 10102 -ו X771 81 וזו 111 ך 1331 י XXX11 ; 1968 ,( 71 י . 

?^10! 1773 ) 018/1 ( 1 461 1168 ) 1/4 ) 8 / 01 '' 16/3 ס 7-0/71 '? •! 46 01168 " /ס(! .מ 0 גחז - 
1168(-71 061/1686860/ 46( 4611(16861! )1x46/1 1773 1\1111610116 : 10 ) ז 
786 , 30 ( 1 .( ; 1966 ,( 101 ! 111£13 ' 61 1 ת 1 01 * 1 ) 00 (*□( ,[. 1041 ז־ 1 שר;! 71 ע 
50^06 ) 6 ) 0 .£ . 0 ; 10 > 6 ^ 0 ))):- 1 171 773 /ך)ה 5 /[ 8.54 /!' 613 ( ( 0 5 ^מ!״מ*׳ .), X6^ 

141, . 1966 ,( 0 $ על/ 14 ח\.ג 1 760 : 0 !ק() 0 ? 6 * 1 ׳ 0$4 ( 160 0 £ ץזסןז 

(ס׳ הבהיר) עיין בערכו, וכן י. וינשטוק, במעגלי הנבלה וחגסתר, 

תש״ל. 

הקבלה בפרובנס ובגרונה 
ב. שלום, תעודה חדשה לתולדות ראשית הק׳ (בחירו ם׳ ביאליק), 
תרצ״ד! זזג״ל, ד,ק׳ בפרובאנס, תשכ״ג! הנ״ל, הק׳ בגירוגה, תשכ״ד! 

י. תשבי, המק־בלים ר׳ עזרא ור׳ עזריאל זמקרמס בחוג גיריבה (ציון, 
ס׳), תש״ד,• הג״ל. כתבי המקובלים ל׳ עזרא רר׳ עזריאל מגירונה (סיני, 
ט״ז). תש״ה; ה. וירשיבסקי. אקדמות לביקורת הנוסח של ״פירוש 0 ׳ 
1 . 711101000.1 יצירה״ לר׳ יצחק סגי״נהור (תרביץ. כ״ז), תשי״ח 
7116 ),!1 . 18 [} 1 ) 071 ) €16 ( 0 ( 16 ) 42 . 173 ' ( 1 ( 01 ^ 0611 } / 38611 136 ) (ס ())ס X1. 
1958; 0. 50601001, 11(/1}(1/02 31134 80)0712^ 46( 7(., 1962; 0. 5041• 

11:1)113, 50( 3/1 ) 4 111361 ) 16 ) 511 ! 1116 )! 1 ). 1881111 )^ / 6 ) 01 ) 71160 !<< 60 21165 ) 01161 י / 
161 771X7133/6(31/ 46 1(3 [18110()16(1 ) 6 ? 46 46 ) 1073 ) 0 /' 1 116 ן ! (££], ^XX^'^), 
1965: 141. (041.), 2 €07/11716711 , 0110 ־ 501 ) ש 41 1 0 ז ז x1(6 / 11 ( 10 

131131216 (}(10/141671716, 1974; \^3 1 )< 2 .]' 4 6 ) 11€1 < 1706 ז) €0 7,0 ,(.!צ)) 3 } 1 ן 
46 06>0136 /11 1969 ,/ 6 ) 1 [))) 10 ) 6 / 46 136 [! 1 ) 71 ))■) 16 ז . 


זרמים אחרים — הזהר 

ג. שלום. קבלות ר׳ יעקב ור׳ יצדוק בני ד יעקב הכהן, תרפ״ו 1 הג״ל, 
לחקר קבלת ר׳ יצהק כן יעקב הכהן (תרביץ, ב׳—ה׳), תרצ״א— 
תרצ״ד! הנ״ל, הק׳ של ס׳ התמונה ושל אברהם אבילעפיה. תשכ״ה 1 
י. בער, הרקע ההיסטורי של ה״רעיא מהימנא" (ציון, ה׳), ח״שן 
הנ״ל- תולדות היהודים בספרד הנוצרית, 145 — 179 , ^ 1965 ! י. תשבי— 
פ. להובר ועורכים). משגת הזוהר, א׳—ב׳, תשי״ז—תשכ״א 1 א. ש. 
הלר—וילנסקי, לשאלת מחברו של ס' שער השמים המיוחס לאברהם 
אבן עזרא (תרביץ, ל״ב). תשכ״ג; הנ״ל, לחקר המקורות של יצחק 
אבן לטיף (דברי הקונגרס העולמי הרביעי למדעי היהדות. ב).תשכ׳׳טו 
א. אלטמן, לשאלת בעלותו של ם׳ מעמי המצוות המיוחס לר׳ יצחק ן׳ 
פרחי(ק״ם, מ׳), תשב״ה! הנ״ל, מדרש אלגורי ע״פ דרך "הק׳ הפנימית" 




135 


י,גלה: היגליוגרפיה 


136 


על בראשית כ״ד (בתייד: ם׳ היובל תפארת ישראל",. י. בדידי), 
חשכ״ז; מ. ח. ויילר. עיונים בסרמינוליגיד. הקבלית של ר׳ יוםף 
ג׳יקסיליה ויחסו לרמב״ם ( 1 גז\ 1966 xxx ! א. גרינולד, שגי 
שירים של המקובל יוסף בקטילה (תרביץ, ל״ו), תשכ״זי א. גוסליב, 
הק׳ בכתב• רבנו בחיי אבן אשר. תש״ל: מדרש הזוהר , £1 ״( . 11 .ס 

, 1 נ£מ £111 | ; 1849 ,•<סו 801 ) 1 ^<} 0 ! 110 ו/<]^ח 17£10 ^^] )!נ! 

,£רץק־!מ 1 !. 5 ; 1851 ,■*/ 5015 ?ממע 111111 ^ 0 ^ 1 €/) נ) 1-70 ח: 11 :)$ 
.£ ; 1901 ,־ 07 <{ 20 11 ^ 10 א י £1 מ' £1 ן־ז 0 1 ) 1 זוו 3 

- " 01014 110 ת 11 ' 1 1110 1 )ז 11 <) 0110 

011 וי/ן 272 ו 7/10 .4^0x ,{*:!חו? .( ; 1954 נ( 8€. XX ^/ וז 6 י< 10 ול ט 1 ) ^י 311 ז^ווו| 

:*־^זילט( ׳ 16 ) 11 ( 0 ז>- 1 '^וןיל : 10 ) 1121 ו 01 ' 0 ו 111-8 / 7/10 17211 ) 71-4111111011 

1107 /}ס 1 ס 1111 *{ :{ 1.42/2 1/772 ) 11041 ,ץ; 51 ת£| 1 '׳ 4 ' ז.י 6114 ^ 1 . 0 , 5 ; 1962 ,( 6 תוט 1 <יוע 
.ל 06 ( ,( 0 ו[ 4 ט)$ ^£ה 3 .ל$ור.מ>) 1 31x1 ן 3 )י 11£ > 4£ ^ ?ו 111.4 > 1.441 ' 1 ) < 14:110 ! 1 ז) 1171011$ ' 1 ז 1 !( 01 ). 1.0 , 113 | 3 ^\ . 0 
. 711 ) 2 1 { 42 !! 1 /' 1 11 ) 11 1144141 ) 11 !) 412 ־ 011111 101 ■( 1/1 

142 07 142 סס/חס , 114-7 {ח €0 4144 0 -ן 102 ! 111 ' 1 0 ^ ס 417 <) 012,1 ח{ 1 ,. 111 ; 1956 

מ 6 ץ 0 )^ ט 1 > 61 31£ מ<׳ו) 0£ [) £זו 0 ז 1115 '^ £5 ׳ץ 11 |£ז^.) ..., 11110 ) 71111050 ) 

"!)■ 411 ^א 4102 8742410 )" 4114 71/102 ) 0/144 ^ 0014 ,. 141 ; 1957 ,(^^ XX1 
,. 1 ) 1 ; 1959 .(ם 011$0 .£ —- 05 ׳}חג 161 < 1 : 10 ) 4211510 <){ 421 )/ 4471 ■ 421 (} !)!!זס/))■! 
8421211101 0 ^ 420 ) 0112114 <) 7 { 14 \- 0 ) 111 ^ 111020 /() 1020 ) 111 ^־ 2 141 717 2 102 /: 101-4 /: 04 )ז 
ח 6 ע 10 א 111 > 1673176 ) 11 61 316 מת 10£1 ) 6 ז 01 זלננ 1 ' 41 יי. 0 ל\!ו 7£1 \,) / 0 ) 810 711 ) 1 

. 1961 ,(^ 1 ע 6, xx ־ 711 

אחרי גירוש ספרד — המרכז ההדש בצפת 
ש. אסף. לפולמוס על הדפסת ספרי ק׳ (שיני׳ ה׳), תרצ״ט/ח״ש: ג. 
שלים, שטל ההתקשרות של תלמידי האר״י (ציון, ה׳). ת״ש! הנ״ל, 
ישראל סרוב — תלמיד ד״אר־׳י? (שם); א. בן־ישראל, אלמות, תשי״ב • 
מ, בניהו, ר׳ יהודה בן ר׳ משה אלביטיני וספרו ,יסוד משנה תורה" 
(סיני- ל״ו}. תשס״ו 5 הנ״ל, הנהגות מקובלי צפת בם.ירןן (ספונות, ו׳), 
תשכ״ב; הנ״ל, ם׳ תולדות האר׳־יי, תשכ״ז! י. דן, ״ר׳ יוסף קארו — 
בעל הלכה ומיסםיקן"׳ לד. י. צ. ורבלובסקי (תרביץ, ל״נ). תשכ״ד! 
ד. תמר, מחקרים בתולדות היהודים בא״י ובאיטליה, תש״ל! י. חשבי, 
העימות בין קבלת האר״י לקבלת הרמ״ק בכתביו ובחייו של ר׳ אהרן 
ברכיה סמודינה. (ציון, ל״ם), תשל״ד! ג? 67 -; 4 //״;) .■^ , 610£11 .ק 

7100 411111 * 1 10 ( 7 . 10¥670 > 007 . 141 : 1905 , 51€7 ! 810 1/170 11123 1 /) 11171 } 10 ) 7 ) 1 { 
42113 07 ^< 12211 , 4270 ^ 1/4 ) 1020 ,ע 5£ ׳>\ 1110 ז 6 '׳\וו . 2 .( . 11 ; 1960 , (/ 41 ' 01 < 01 ( 1 {ס 

. 1962 . 2/10 ^ 81 

זמנים מאוחרים 

י. קאפח. 0 ׳ מלחמות ה־-, תדצ״או א. טשעריקאוופר, די קאמינע פון 
ירושלימער מקובלים "אהבת שלום"• אין מיס( רעם 18 םן יארהינדערט 
(ייווא: היססארישע שריפטן. 11 ), 1937 י י. י. גרינוואלד, לתולדות 
המקובלים באונגאריה (פיני, כ״ד), תש״ט; פ. להובר, על בבול הישן 
והחדש. 11951 ש. י. דטנר, לאור הק׳, תשכ״ב 1 10 ט ,ז 6 ת 16 '׳ג\ 

307 ■ 07421/41 ) 13 ־׳״ 2 ,וח 8611016 .ס ; 1920 ,) 3112/1010:11 ) £111 ;.)■ 1 307 ,)/ן׳!׳{.! 
8168771641 : 60 ) 61 ^^ 61 ^ 21 :מ 1 ) 1112/43 /)! 0111 ( 1 111 £12 / 0112 י, 1056 \ 
€0/10/1 44121 [/ 1 > 367 ,וח 6 ( 10 { 56 . 0 ; 1969 ,^ 70312 ..^ 7/10 , 2 ) 2/1 ^ 81 
שער השמים , 3 ) 6 ) 4. 1167 < :חו) ׳}זיזז^^/׳♦! 11113 )/' 01 ) 1 \,{ £1 ^ 2,1.0 ־ £1 -ו־ 101 ) 

. 7 ־ 1 מס׳י ) 2 ) $6 ז 6 < 1 ו\ 1 ו 6116 לו 1 וו 6 ) 1 ״ 1 וח 16 > 11$ ע , 15 ; 1 רחת 1 ג 11 165 > 6 ) 107 ? 14167 ) 
. 1974 ,(()חבת 1 )? $5 ט 13 ' 1 

הקבלה הליריאנית 

י. תשבי. תורת הרע והקליפה בקבלת האר״י- תש״ב! ש. א. הורודצקי 
(עורך). תורת הק׳ של ר׳ יצהק אשכנזי — אר״י ור׳ חיים וימאל — 
רח׳׳ו, תש״ז ן ,וו 0 ו/ 1 ) 1 ח 30 )ו 11 { 0 13£/11 7/10 ,.^/ ,ץ> 51 י 01 א 3 )^[ . 1 .. 1 

2 ) 11£/1 ) 30712 42412 ^ 111 /)<) 80/100 10 ( 1 ■ 21121214171 ,נ> 81 חומש> 1 .ע י 1 ; 1950 

. 1960 ,זט 1£ ״^ן) 

קבלה ופנתאיום 

י. בן־שלמה, תורת האלוהות של ד׳ משה קודדובידו׳ תשב״ה ? 

. 1832 , 4/121/1042112142 ? 01 12112:100 ' 1 בזא'< 6 )£ 

בלות ו נ א ו ל ד. 

י, קלויזנר. ״קול מבשר״ לר׳ יהודה אלקלעי (שיבת ציון, כ—נ׳), 
תשי״א/ב; ח. ה. ברששין, גלות וגאולה בעיניו של דור גולי ספרד 
(בתור; ם׳ יובל לי. כעי), תשכ״א! 13042 £/ 4211 ו £22 } 8 746 , 861101603 . 0 
. 1971 , 2 '.( 220 ? 01/107 0113 1 ה 11134112 1 ( 1 

החררה ומשמעותה 

א. ליפיגער, אידיאלאביע פון יידישן אלף בית. 1967 ; , 561101601 .ס 

3041 1116 00 : 10 ) 32111 ' 2214 ץ 83 4 //׳א 6 / 411 1 ( 70742 1/40 { 0 § 04111111 } 8 10 ) 7 

. 1965 ,(דת 011£ נ 11 ת< 5 115 


הדרו המיססית 

א. י. השיל, על רוח הקודש בימי הביניים (בתוך ם* היובל.." לכבוד 
א. מארכס), 1950 * ד. צ. ורבלדבסקי. תקון תפילות לר׳ שלמה הלוי ף 
0. \ אלקבץ (ספוגות, 1 ׳}, תשכ״ב; 02 £0 . 0 ו 1117 < 2 , 1-0 ת €011117.0 ״-^ן 3 ז 

600 ) 6 116 [ £114 ^ 4 \ : 10 ) 21710 [ 2430 { 314 300/12710 42 ! 20/4111 240 ^ 2/1 ^ 171 6 /׳> - 
(1067166; £ ג 61 ) 1 י\ 63 ט. 1 ) 0 £367 ׳ 007 ; 1952 ,( 65 סו 113 ! 6 מ) 037 65 [>טז , 
770(1 . 1963 ,/{ £02162 חס 

קבלה מעשית 

י, דן. סיפירים דימונולוגיים מכתבי ר׳ יהודה החסיד (תרביץ. ל'), 
תשכ״א! הנ״ל, "שרי כים ושרי בוהן" (שם. ל״ב), תשכ״ג! י. שהר. 
0, £760116(. : אוסף פויכסונגר מסורת ואמנות יהודית, תשל״א 

002 710761711113 2171 (/ 0 /( 1011/1 ■{ 120/40 ^ 74442 14/43 6 /;/>/ו. , 1/0 ו/ 13011 /)) 1 ח . 
1850; 1113001/1147112 302 ^ 1171 ){ 810 310 1103 1041/10 ^ 107 /)/ 'סס ,].• 04 [ ס 
3.11 30014016011, 1-11, 1881—83; .8611\^31 £10 § 4111 '! 30 ;) 7 /) 114 ח 10 ) 10 ( 1 .נ • 
10^10, 1897; 1.. £130, 062 (11/) ןע 21 ת 1116 > . 1 ; 898 ! ,ו 1 ) 0£2 ו-ו 241/460 6£ ) 4342 ו 
01£ ''1\'/10307 5 ) 6 { 1 ו 61 ) 3611 )'ד ,( ;! 192 , 01/10 '} 143440/100 ) ומי '־ 1001107 ה , 
1042142/1 8/6^40 003 $11^012/444071. 1939; 7. $6117176, {3£67£141 71/11/3012: 
7/1(17 1 ׳צג 1 ונ 056 [ 1161068 ; 1966 , 11 ס 0/4111 -ח) 101 ה 1 0713 2 ה£{ 771 ) 1 )<} 1 '. 04 כ , 
(0;1(31(30 )ס 116 ^ו ^x £160 40 £72141100 ^ 811 003 830114£ ( 0 <) 0 <ו|^ 1 < 1 ו 
]042/126 77(1311100, 1975. 

השפעת הקבלה 

י. ד. וילהלם, סדרי תיקונים (בתור: עלי עי״ן), תש״ח- תשי״-ב. 
י. אבידע, המלאכים הממינים על השופר המעלים את התקיעות 
(סיני׳ ל״ב), תשי״גו מ. בניהו. הנהגות מקיבלי צפת בסיריו (ספונות, 
ו׳), תשכ״ב; י. יערי. תולדות ההילולא במירדן(תרביץ, ל״א), תשכ״ב! 
י, ויגשטוק. במעגלי הנגלה והנסתר. תש״ל; ב. שלום, מסורת והידוש 
בריטואל של המקובלים (בתיד: פרקי יסוד בהבנת הק׳ וסמליה), 

תשל״ו. 

הקבלה הנוצרית 
י. זנה, מקומה של הק' בפעולת ההסתה של הכנסיה במאה השבע־ 
עשרה (בצרון, ל״ו), תשי״ח; י. בער, תורת הק׳ במשנתו הכריסטולו־ 
גית של אבנר מבידגום (תרביץ, כ״ז), תשי״-ח! ח. וירשובסקי. שלושה 
]. !>15(07105. 3732 €4)6(312- פרקים בתולדית הק' הנוציית. תמל״ה ן 

1/001 806141 35€ ) 1434206 [ , 1061 >ט 816 .ן ; 1587 , 10702 קו 7 ־ 84 סס)// 
006£!01 1267 ) 060 . 0 .£ ; 1605 ,!£) 002 221667611 011 ^ 11 ( 01 <{ 37£ 3022 1/2 ח , 

I) 001:11761 307 1 ^ 67142}01 307 ?710x622412 .421201116, 1763; 0. 83 ןב 7 ט , 

13/07011476 44/43 00(1412 77032300; 81123402 '10 ?63020(164(01 ?0617^, 
1930; 1020 ^ 611 < 1127110 .) 7 ) 2411 , 0143016 ' 130 301142 0 ) 1 ? . 7 ) , 0620106 ^׳ ■ 

}:102011(0, 1-/63 — 17613 ק £7 ! 111 €671221071 46 * 7 , 8130 .£ .[ ;/ 193 , 494 ־ ■ 
:100 0 } /!!£ €. ; 1416 ) 61 ) €£2 2117 , 561101670 . 0 ; 1944 , 0 ) 0114022011 ? 1/10 מ 
3(7 4 6 ע 51 ג 0276 ז? 1 ר) 5 ) 66 נ] 4 \׳ ; 10 ) €6722711260/1 307 0 !{ 1 ו 6 ) 1 ו 

]644 ׳( 14 ,'.׳ 15 ״ונ 71 ; 1 '\\ . 2 .[ . 11 ; 954 ! ,(>( 8366 .£ 10 ( 761 ב 6 ז 1 > 6 ם ;),י 21 טו)ו 1 ז 1.811 ׳ , 
83111071 6113 16( €014(0(71476 €066431271(6 (2 זט£ז 3 ז\\ 1116 01 1 בת 7 ט 0 ן 
30(! €065 ) 0 ) 10,511 נ) 1 ט 3 )זט , X \1 .) 56616 .? ; 1955 ,(!^ 1 ז x42 1)06(172 314 
/261>6011<1111■ (.6161400 00 £2^6^00 07 2011 61270170 6 16 ?01461.5160(0 
(56137311, X\ 17£71£742 /) £2 ) 6112  4 ' 4 41 ) 801 
! 141 ( 164 ? 2427 1240142 ) 0 ־)? 0141/01102 /' 1 ,. 1 ) 1 ; 1965 ,('* 6 ־ 131$5304 ) £6 13 1 5111611 
■ 0111 ) ) 3 ■( 14 ) 7 ) 1763/4 01 84/74/03010 16 30 ) 1 ? ) 3 0 ־ 1440171 2 ) 8141674361 
-מ 1173 \ 16111 ) 160  22 ון}{ה £4 7 )(! ,.[) 1 ; 1957 ,(^ח )■ 
€)4314/0)76 1)713 83077 (11)141., 60 ) 11712111 ) 0147 . 8607 .£ ; 1967 ,(]זמצ 
641 ) 41 ן 118 ט 82 ז 1 ^\ -י 0 : 1958 , 710 ) 7/40010 407 3 < 1 < 6 {) 8/1 £1111 :.א .), 
8071710 30 ?62210170 1)0111101, 1963: 141-, €101/6011/ ? 100'2 €06111011 ? 1 ת 

70 בתוך.־ מהקרים בק' ובתולדות הדתות) ח/ 42 { 17460 ע. 5 10 //ו 36661 א 
1(1., 0101'300 סוגשים לג. שלום). תשכ״ח: 06 ( { 0 } 1 סס 0 ס׳סס/? ו 
65 ) 0 ) 10-711 1141 וג 1 זנ 001 |>תג 5 זטיןזג^\ 116 ) ) 0 31 ת)טטז) , XXX^^), [969; 
1(1.. !3072 02(141(. ?007(( 760010(/■^ 0/13 61 ^ 7/1014 )) 011612260 ? 4/1 .א 
ן( 165 ז 1 ת 1111 זט!? 1 ) 30 56160665 . )ס •<ו 160 >נ! 6 \ 1 361 ) 15 116 ) ) 0 *?(!)!!אןשססזי■!) 
1971; £, 4 [ , 0 )() 61 י 4 ) 6 ].] ,ז x 06 80061002 80210 )< 6 ו 0 ! ס/חס^סחזססא ■ 
6140! 24)7 1103 61411 ) 044 ? 0660002 [ , £7041 . 1 א ; 1964 ,(ז\ ,צט 21 )|)^׳) .א 
2010 )ט 1 ) 6 ))ט 1 פ) 002 ) 0 ( 1 7/476 ) 1 ? , 4305567113200 ) .? ; 1965 ,{? 1 ח 6 א 
0 , 6 ) 611 ו 1 ( 1$656 ו 6 ( 761 ו^ 36 { 6 ג 1 עז 6 ג 31 ן 61 ))זט''\\ X11—^X\ . 1966/67 ,( 1 ^׳ 

מחקר הקבלה 

0. ^3)413, } ג. קרסל. כתבי אליקים המילזאהגי (ק״ם. י״ז), ת״ש 

£('.> 0)1 } 11 ) 4 )ן 4 >.) 7 ק 6 ' 3 1441/0 [ .א 16 ) 3 / £111011 <) 7 ן 010 ' 301 10 4 ) >. 400 ! 1 ־ ((! 
/761,'6142 70(07)12 (£14 מ , ^XXX 2447 7400072 602 ) 00607 ? ,. 141 ; 1948 ,()גז 

I I ) 1111 1953 — 1947 } {!//{ 121110 ־( 0 ) £20 י ., ^X^.\ ס 4 /) 0 ? ,. 11 ; ; 1955 ,(^ןז ■- 
( 60 ! )■£(07122 !117 1'02010) 1 ) 1151 ) ,( 1962 — 1954 } [! 11 ) 2700 !־ ., 

1963. 

. ג. ש 






137 


קבלירו, פרנן — קבלת דחלטות וקביעת מדיניות 


138 


קבללרו, פךנן — ס- 311£1 נ 031 הגתזס? (פסרדרנים גברי שנטלה 

לעצמה פסיליה בל דה פבר [ 1 ;) 11 ג 6 ס!) 60111 — 

( 17% . מורג [שוויץ] — 1877 , סוויליה), מספרת ספרדיה, בהו של 
ח. נ. בל דה פבר (ע״ע). ק׳ הושפעה מאביה, היתה מעורבת בחוגי 
האצולה הספרדית (נישאה 3 פעמים) והגנה על המסורת הספרדית 
הקתולית־מונרכיסטית מפני השפעות ליברליות. היא אספה סיפורים 
ושירים עממיים וכתבד. סיפורים רומנטיים בדוה ה 1-151110 למז 005111 
(ע״ע ספרדית. לשת וספרות, עמי 405 ). הנודע ברומנים שלה הוא 
ב 101 ווב 8 1.2 (,.השהף״), 1849 , על נישואיו האומללים של רופא 
גרמני צעיר לנערה אנדלוסית פשוטה שהפכה לזמרת והושחתה ע״י 
אורה־ההיים העירוני. הרומז תורגם לרוב השפות האירופיות והסה- 
ברת הושוותה לו. סקוט. 

קבלת החלטות (ק״ה) וקביעת מלעיות (ק״מ). — ק״ה: 

תהליך מודע ושקול לבחירה בין אלטרנטיוות בדבר פעולה 
בעתיד ברמת הפרט, הקבוצה והארגון. בקבלת הכרעות לאומיות 
מדברים על ק״מ (ר׳ להלן). 

המהקרים בק״ה ל 3 רמותיר. נהלקיס לשני סוגים עיקריים: 
התנד,גותיים ומרשמיים! ההתנהגותיים בודקים את מציאות ק״ה 
תלכד, למעשה,• המרשמיים מציעים דרכים לשיפור התהליך תון־ כדי 
התגברות על ליקויי ק״ה למעשד, ותוך כדי היפוש דרכים לקירוב 
ק״ד. ראלית למודלים אופטימליים בתחומי מדע שונים. 

חקר ק״ה שייך לתחומי מדע שונים, כגון; פסיכולוגיה (ק״ה ע״י 
הפרט) 1 פסיכולוגיה חברתית (ק״ה ע״י קבוצות); תאוריה ארגונית 
ומדע המדינה! כלכלה (בהקשר של הקצאת משאבים)! חקר הביצו¬ 
עים (ק״ח כמותית) 1 תורת המשחקים (ק״ה בתנאי התנגשות ומו״מ 1 
ע״ע) תחומים כתורת המידע וד,קיבדנטיקה (ע״ע) תורמים גם הם 
למחקר. 

המרכיבים הבסיסיים של מנגנון לק״ד, הם: סדרת יעדים; סדרת 
אלטרנסיוות; תחזיות בדבר התוצאות הצפויות של כל אלטרנטיווה 
ביחס ליעדים! מנגנון השוואה המשווה את התוצאות הצפויות מה־ 
אלטרנטיוות ביחס ליעדים ור.קובע איזו אלטרנטיווה נותנת, יחסית 
לאחרות, יותר, כלו׳ — האלטרנטיווה העדיפה. לאלה יש להוסיף 
עוד שניים 1 הגדרת הבעיה העומדת להחלטה, כקודמת לתד,ליך 
ההחלטה; והיזון־חוזר ( £1:0362011 ) לאחר הההלטה, המאפשר את 
תיקונה לאור מידע חדש, כולל הגדרה־מהדש של נושא ההחלטה 
ושינוי הנתונים המופיעים במרכיבי ההחלטה (ר' תרשים). 



עצם הגדרת הבעיה המוצגת להחלטה מעצבת במידה רבד, את 
קה״ה, בקבעה את מרכיבי תהליך ההחלטה ומסקנותיו. נפוצה הנטיה 
לקבל ניסוח בעיה כדבר נתון מסרתית והקשרית שקשר. לססוח 
ממנו. לפיכך נוטים לקבל החלטות במסגרת ניסוחי־בעיד. צדים 
ועזמרניים, בלי תשומת לב מספקת להחלטה מוךעת על עצם הגךרת 
הבעיה העומהת להחלטה. קושי זה קיים בכל הרפות. פרט ליוצא מן 
הכלל שקבוצה רב־גונית בד,רכבה וארגון רב־גוני בתפקידיו נופים 
יותר לערער על הצגה נתונה של בעיה מאשר קבוצות וארגונים 
מונוליתיים. 

ניתוח המרכיבים הבסיסיים: 

סדרת יעדים מספקת את הקריטריונים להבחנה ביו אלטר- 
נטיתת לפי תוצאותיהן ולזיההי סדרת התחזיות העונה יחסית יותר 
על היעדים. בעיותיה העיקריות הן כדלהלן: 


א) גם יעדים תת־מודעים קובעים החלטות למעשה. תופעה זו 
קיימת ביחס לכל הרמות, לא לפרט בלבד. למשל, ק״ד, קבוצתית 
מכוונת לעתים יותר לשיפור הסכמה קבוצתית והבטחת תמיכה קבוצ¬ 
תית להחלטה מאשר להשגת היעדים המוגדרים להחלטה; ואילו 
ארגונים פועלים במידה רבה לד,בטחת צמיחתם ועצמתם, בנבדל 
מהשגת יעדיהם הפורסל״ם; ב) יעדיס שונים צמודים לערכים מגוונים 
ואין אפשרות לצ-מצמם למכנה משותף. לכן, קביעת סדר קדימה בין 
יעדים בעצמו ענייו של שיפוט ערכי סובייקטיחי ביסודו; ג) בד״כ 
דרוש גם שיקול דעת בדבר עךיפויות במיפד הזמן, כך שמתחייבת 
הכרעד, ביחס להעדפת המוקדם או המאוהר; ד) בעקבות מצב אי־ 
הוודאות ביחס לעתיד מנוסחות תחזיות בד״כ במינוח הסתברותי. 
אי־לזאת מתחייב שיפוט ערכי־יעדי בין מידות סיכוי וסיכון שונות — 
למשל, האם להעדיף רווח קטן ובטוח או הסתברות לרוות גהול 
מלווה סיכון להפסד רציני. לאמיתו של דכר. כרוכות רוב ההחלטות 
בבחירד, בין הימורים (ע״ע סטטיסטיקה, עמי 693 ). 

בודדים. קבוצות וארגונים מתקשים מאד בהעדפה בין יעדים, 
ממרי ומן והימורים. כך, למשל, קיים ניגוד בין הצורך להחליט בין 
יעדים לבין השאיפה והצורך לקיים הסכמה בתוך קבוצות וארגונים 
ואינטגרציה ברמת הפרט. וכן מתקשים כולם לד.תמודד עם אי־ודאות 
ע״י העדפת הימורים מסוג אחד על הימורים מסוג שני, ונוטים לאי- 
עקביות בטיפול באי-ודאות, למשל, בהעדיפן פעם גישה של היפנעות־ 
מסיכונים ופעם שניה, בעניין דומה, גישה המעדיפה סיבונים. 

הגורם היצירתי בק״ה טמון בסדרת האלטרנטיוות, בה 
יש מקום לחידוש בדרך המצאת אלטרנטיוות העדיפות בתוצאותיד.ן 
הצפויות. חשובה בכל חרמות המצאת אלטרנטיוות חדשות שיש בהן 
הבטחת תוצאות טובות נוכח תנאים משתנים. אולם, ממצאי המחקר 
מצביעים בבירור על נטיח חזקה להסתפק באלטרנטיוות המתבססות 
על פתרונות העבר תוך העלאת שינויים שוליים בלבד. מכאן, הצעות 
שונות לעיהוך יצירתיות, החל בחינוך ילדים לטיפוח כוה היצירה 
בהקשר להחלטות, דרך צורות רינאמיקה קבוצתית מעוררות-חידוש, 
כגון "סערת מוחות", וכלה בעיצוב אקלים ארגוני הנוטה לחידושים 
ודוקמת ארנוני־חידוש מיוחדים. 

מרכיב התחזיות טכני יותר באפיו, שכן הוא מציג את 
התוצאות הצפויות של אלטרנטיוות שונות (ע״ע עתידנות). יישומו 
נתקל בקושי שכמעט כל התוצאות הצפויות פאלטרנטיוות הן בחזקת 
הסתברויות וגם אי-ודאויות; ואילו בודדים, קבוצות וארגונים 
מתקשים מאד לטפל בהסתברויות. הואיל ובני אדם נוטים לטעויות 
קבועות בכל הנוגע לתצפיותיהם — הם מאמינים אמונת יתד ביבלתם 
לחזות את העתיד -- נוטים לדבוק ב״הנחות יסוד" בדבר העתיד 
במקום להודות בקיום אי־ודאות, שאיו הנפש סובלתה. ולוקים בחוסר 
יכולת לעבד מידע ולתרגמו להסתברויוח נכונות בדבר הצפון בעתיד. 
תורת ההחלטה מספקת כלים לשיפור מרכיב זה ע״י קביעת מקדפי־ 
תיקון לתצפיות סובייקטיוויות בהקנותה דפוסי הכשרה לחשוב 
ולהפעיל אינטואיציה במונחי הסתברות וע״י קביעת כללים לק״ד. 
עדיפה נוכח אי־ודאות, כגון, פיתוח אופציות העומדות בפני תחזיות 
מגוונות וק״ה בשלבים המאפשרת למידה פד.התרחשויות התלות 
בינתיים. 

תד.ליו ההשוואה מחייב עיבוד של מידע. ביחס לנושאים 
פשוטים אפשר לערוך את ההשוואה בצורת עיבוד מתמטי המזהה 
את האלטרנטיווה האופטימלית. אולס. ברוב נושאי ההחלטה אין 
אפשרות לעיבוד מתמטי של מרכיבי ההחלטה. אלא יש צורך בשיפוט 
אינטגרטיווי הפזהד. את האלטרנטיווה העדיפה, לאור העדפות היעדים 
של השופט יד.יד, זה יחיד, קבוצה או ארגון. כאן הקושי הוא באי־ 
היכולת של בני ארם לעבד משתנים רבים ומכאן הנטיד, הנפוצה 
לק״ה ללא התבססות על מלוא המידע המסופק ע״י מרכיבי מנגנון 
ההחלטה. 




)39 


קבלת ההלמות וקביעת מדיניות 


140 


ככל שקשה יותר לקבל החלטה טובה בגלל צורת ניסוח הבעיה, 
מגוון היעדים, העדר די אלטרנטיוות, חולשות של התחזיות וסיבוך 
מנגנון השילוב — כן חשוב יותר ה ה י ז ו ן ־ ה ח ו ז ר הצריך לאפשד 
שיפור החלטות בדרך הטעות והלמידה ממנד,. 

ברם, הנטיה לצמצום הרגשת־אי־נוחות לאחר החלטה ע״י התאמת 
דימוי היעדים לבל אשר משיגים־למעשה ממחישה מנגנון וענה 
המקשה מאד על למידה. לכן העלתה תורת ההחלטה הצעות שונות 
לשיפור הלמידה וזירוזה, בגון הקמת יחידות הערבה ולמידה מיוחדות 
בארגונים. קביעת מתכונות לכתיבת יעדים מראש והערכת החלטות 
ע״י בודדים וקבוצות ועיי תהליכים מעוצבים ומבוקרים של "הפקת 
לקחים" דוגמת ■לקח הקרב" המקובל בצבאות. 

י. דרור, קביעת מדיניות׳ פרק ט׳, 1966 ז 

. 1968 ,! 11 ^ 7101 ^ מס״וסזוע . 9 ; 1967 ,^וז 1 ^ 1 ו 4 ו 1 ,(. 5 נמ) 

קביעת־מדיניות — תהליך העוסק בעיצוב ביווני פעולח 
עיקריים עבור מדינות, ממשלות וארגונים בקצהו האחד הוא מתקרב 
לתר,ליכי ק״ה לרמותיה (ר׳ לעיל). אולם ביטויו העיקרי והנקי ביותר 
הוא בק״ם ציבורית, העוסקת בעיצוב כיווני־פעולה חברתיים ומדי- 
נתיים. ק״ם ציבורית היא תהליך הכרעה חברתי קולקטיור מורכב 
ביותר, בו מתחברים תהליכים חברתיים מפוזרים. כעיצוב ושינוי 
דעת הקהל, עם פעולות ארגוניות מוגדרות, כחקיקת בית מחוקקים 
וד,חלטות ממשלה. 

את קה״מ הציבורית הלכה למעשה אפשר לתאר, לנתח ולד.בין 
בעזרת הזדקקות לשלושה מודלים חלקיים עיקריים: מודל התהליכים 
החברתיים! מודל יחסי־הגומלין הקבוצתיים וד,ארגוניים 1 ומורל 
חלוקת־העבודד. המוסדית. 

פודל התהליכים החברתיים תופס את קד,״מ הציבורית 
כתופעה המעוצבת ע״י תופעות חברתיות כלליות שאין קד,״מ הממ¬ 
שלתית אלא השלכה פורמלית טמנה. לפי המרכסיזם (ע״ע). למשל, 
יחסי הרכוש הם הגורם החברתי השליט הקובע למעשה את עיקרי 
המדיניות. יחסי כוחות בין אליטות ושינויים בדעות האוכלוסיה 
(למשל, בקבלם אידאולוגיה זו או אחרת, סגנון פנד,יגות מסוים או 
ערכים מוגדרים, כגון איכות הסביבה) — אלד, תופעות חברתיות 
נוספות הנתפסות לעתים כשליטות בק״מ ציבורית. 

פודל יחסי הגומלין הקבוצתיים וד.ארגוניים רואה את 
קד,״מ הציבורית במוצר של פעולת הגומלין בין קבוצות בעלות 
אינטרסים מיוחדים למיניהן, כולל משרדים ממשלתיים המתנד,גים 
למעשה כקבוצות אינטרסנטיות חזקות הדואגות כל אחת לתחום נוש¬ 
אים צר ולקידום עצפתן ומשאביהן כארגונים. 

פודל חלוקת-העבודה המוסדית רואה את קה״ם כתד,־ 

ליך מסודר ושיטתי, שבו גופים וקבוצות מוגדרים נוטלים חלק קבוע: 
קבוצות אינטרסנטיות מעלות דרישות, פקידים מקצועיים מנתחים 
אלסרנטיוות, פרלמנטים קובעים מגבלות פוליטיות ומאשרים חקיקד" 
ממשלות מחליטות לפי תקנון ידוע מראש וכר. 

יש גם פודלים נוספים; מודל קיבר נ טי רואה את קד,״פ 
כזרם של מידע ועיבודו! פודל חש ו מ ה־ תפוקה רואד, את 
מערכת קד,״מ כ״קופסה שחורה" (כלוי, מכשיר שמפעילו יודע מד. 
נכנס ופה יוצא אולם אינו מבין כיצד הוא פועל) שתשופותיח מורכ¬ 
בות מתביעות העולות מהחברה ותפוקתה הן טובות-הנאה המתחלקות 
ביו גופים חברתיים! ומודל מנהיגות תופס את קה״ם כתהליך 
החלסד, של מנהיג בודד או קבוצת־פנהיגים קטנה, הנעזרת במנגנונים 
שונים, 

לאמיתו של דבר, כל המודלים האלה נכונים בחלקם ועפ״ר איו 
אף אחד מהם חובק את כלל קד.״מ הציבורית: קיימים בקה״מ הצי¬ 
בורית תהליכי-פשנה ומרכיבים המתוארים נכונד. ע״י המודלים השו¬ 
נים, כשחשיבותם שובה בחברות שונות. 

גישה אחרת לק״ם ציבורית משלבת את תיאורה, ניתוחד, וד,בנתד. 


עם הערכת טיבה ונסיון לשפרה, בעזרת שבירת תהליך ק״מ ציבורית 
לתח-תהליכים אנליטיים הפחבססים על שלבי קבלת החלטות, אך 
לובשים כאן צורד, שונה לחלוטין בגלל ריבוי הגופים ופגוון יחסי־ 
הגומלין ביניהן המעצבים את תת-ר,תר.ליכים. ואלה הם חת-התהליכים 
הניתנים לזיהוי: 

1 ) עיצוב סדר-יום לק״מ (ב( 6 ח־! 1 נ ׳ 01161 ?). כהי לדדנצל 
מלחצם של מנהיגים, ארגונים ודעת הקהל בעיצוב סדר היום לק״ם 
יש מדינות (שוודיד" אה״ב, הולנד) שהקיפו גופי-ראיד.־מראש מחוץ 
לממסד ובתוכו, שתפקידם לנסות ולזהות בעיות מחמירות מבעוד מועד 
ולהסב אליהן — לפי העניין — את תשומת לב הציבור והממשלה. 

2 ) הכרעת ערכיות בדבר העדפת יעדים לאומיים. 
למעשה, נוטה המערכת הפוליטית להימנע מהכרעות ערכיות, במיוחד 
בשוזדעות הלוקות בה — שכן בנושאים השנויים במחלוקת הנטיה 
היא להימנע מהחלטות עד שנוצר מצב של •אין ברירה". מאפיין זה 
מציין מדינות מודרניות רבות העוברות תקופה של שינויי ערכים 
ואידאולזגיות. אין הצעות פשוטות ומעשיות כיצד לטפל במצב זה, 
פרט לחיפוש אלטרנטיוות חדשות העונות על רוב הערכים. ותינוך 
הפוליטיקאים לצורך קבלת החלטות מבעוד מועד. 

3 ) העלאת אלטרנטיוות מדיניות הדשות. הרפוס 
הקיים בד״כ של עיצוב ק״מ ציבורית בדרך שינויים אטיים ושוליים 
של מדיניות העבר איננו עונה עוד על הצרכים של תקופתנו. נעשים 
נסיונות לשפר את המצב ע״י הזרמת כוח-אדם חדש לשירות הציבור. 
ע״י גיוס אנשי חוץ כיועצי שרים ועוברי מדינה בכירים, ע״י עידוד 
מהקר מכוון ליזמות רעיוניות במפלגות, ע״י הקמת מכונים למחקרי 
מדיניות במגפד, לד,עלות אלטרנטיוות חדעזות, ובכמד, מדינות — 
ע״י נסיונות לרענן את האליטות הפוליטיות ע״י שינויים בשיטת 
הבחירות, הגברת ר.דמוקרטיו.-ד,משתתפת ברמה מקומית ושילוב הצי¬ 
בור בק״מ. 

4 ) ב ח י ר ת א ל ט ר נ ט י ו ו ה. זהו תת־תד,ליר מורכב, אך מספר 
ליקויים טיפוסיים לו לכל מגווניו, כולל: בחירת-אלטרנטיווד, מתוך 
ראיה חלקית בלבד, מבלי להביא בתשבון את כלל תוצאותיה וד,ש- 
לכותיה! נטיח לד,זנחת אי-ודאויות עיקריות הכרוכות בעתיד! ונטיה 
לק״מ בדרך מקרית־לפחצח, ע״י סירוב לבחור באלטרנטיורד" תוך 
השארת ד.ר.נרעה לתד,ליר מתגלגל של אירועים חיצוניים, ד,ד,צעות 
לשיפור המצב כוללות: הקמת יחידות לראיד, כוללת: פיתוח שיטות 
לשיפור ניחוחו של אלטרנטיוות וזיהוי העדיפה שביניהן! הקמת 
יחידות מסה לפית בתד,ליך זה! "נתחני מדיניות" מקצועיים לאיוש 
יחידות הפטה! ופתו הכשרה לפוליטיקאים ופקידים בכירים בתחומי 
ניתוחי המדיניות. 

5 ) למידה והסתגלות. הכרחי שקה״מ תצטיין בכושר דב 
להסתגל וללמוד בםד,ירות. אולם קיימים קשיים עצומים לד,גיע לכך: 
מנגנוני ההגנר. הארגוניים משתלבים עם התרבות הפוליטית ההת- 
החתית ומקשים על לימוד, שמא ייראה כהודיה בליקויים בעבר. 
לעידוד ק״מ בדרך הלמידה וד.ד,םתגלות הופעלו סוגים חדשים של 
איסוף מידע בצורת ״אינדיקטורים תברתיים״! תוגבר הציוד של בתי 
מחוקקים באמצעי לחץ על ממשלות לזרז שיפורים! הומצאו שיטות 
ק״ם חדשות בדרך של ,.ניסויים חברתיים'! והוקמו יחידות מיוחדות 
ל״הערכח ולימוד", בעיקר בתחומי מדיניות חברתית. 

אפשר להבחין בק״מ ציבורית בתהליכי-משנה רבים, למשל. 
"ניד,ול משברים" (זתזזחז^אגוזכות !!!!־!ס), במיוחד בתחומי הבסחון 
הלאומי. כל אלד, מהווים כיום נושא לתחום מדעי־מקצועי חדיש 
הנקרא לפעמים -תורת מדיניות" ( 0£ ת 5019 01109 ?), "ניתוחי מדיניות" 
ואף ״מדעי מדיניות״, חפמקד ידע בין-תחוםי על חקר קר,״מ! העלאת 
הצעות לשיפורד, והכשרת בעלי מקצוע מיוחדים בנושאים אלה. 

בעיות קה״מ הציבורית חריפות במיוחד בישראל בשל ההכרעות 
הקריטיות העומדות בפניה בגלל סביבתד. הפוליטית-אסטרטנית 







141 


קבלת הוזלטות וקביעת מדיניות — קבדדינית־בלקרית 


והכלכלית מצד אהד והאידאולוגיה הלאומית על ההסכמה וחילוקי 
הדעות האופפים אותה, מהצד האחר, יתר־על־נן, קשיי בעיותיה של 
מדינת ישראל מחייבים ק״מ מעולה. לעומת צרכים אלה. מקשים 
לחץ הבעיות השוטפות ומאפייני מערכת קה״מ למעשה על סביבתה 
הפוליטית־חברתית, על השיפורים הדרושים. 

י. דדזר. קביעת מדיניות׳ תשכ״ר! הב״ל, ד 1 ם למדעי סדיגיוח, 4 ל 19 ; 
,ו< 0 ו 11 ו 1 זזי< 0 ^ 1 / 0 /( 1 ) 5111 ?; 77 ,(.;! 041 ) - 1 .^!•-ז^טננזו .א 

; 1968 ,׳{?';/עי■/ ^ 1/1 ) 1 ) 1 י)) 1 ו! 0 ^ 1 'צסממצא ; 1968 

,תו 1 '\ 1 א . 1 ל 1 ; 1971 ./?נמ? 7 > 5 /(:) 011 '! / 0 4 נ , 011 ^ 4$$ ׳£ .ס • 9 

,זז 6 נ 1 ז 1-10110 . 1 .א ; 1971 ,ו/סוזס}/ 11 ) 500 ■/ 0 ! ^ 1 וו.) 11 ו 7¥1 

. 1974 ) 0 ץ 4 )} 51 

שלושה ירחונים סחמקדים בחקר ק״מ ציבורית׳ והם: 

.א 1 ;!י( 1 צ 0 \נ ץ 10 ו 0 ? ;!צתזט"(, מ 0111 ז 5 ץ 110 ס? :'• 00 ת 8016 ■< 0110 ? 

י. דר. 

לןבנר, ריכדל (מיכאל) — זסתלסוס.)! 1 ) 11101111 - ( 1953-1885 ). 

היסטויייז יהודי־גרמני. נולד בברסלאו, והוספו לדוקטור 
בברלין ( 1911 ). ב 1920 נתמנה מרצה' באוניברסיטת ברסלאו. 
וב 1924 — פרופסור. עסק בתולדות הכלכלה והחברה באירופה ביה״ב 
ובעת החדשה, בתולדות אנגליה וקיסרזתה. בעקרונות חקר ההיס- 
סוריה ובהתפתחות רעיונות מדיניים. בעלות הנאצים לשלטון ב 1933 
נאלץ לעזוב את משרתו ועבר לירושלים. ב 1934 נתמנה פרופסור 
באוניברסיטד, העברית, ועד לפרישתו ב 1955 שימש ראש החוב 
להיסטוריה כללית. 

תחומי מחקריו היו נרחבים, אך במיוחד התעניין בהתפתחות 
העיור וד,כלכלה ביה״ב. בשטח זה נתפרסם כבר ב 1922 בחיבורו 
'' 0111 ) 1 11 ) 800 100 ) וחס״ססותזסוווסס ע 110 ש 118 נ)ת 3 ׳ סוסיי ("ראשית 
הארגון ההברתי של העיר קלו׳׳). ב 1931 פרסם 1 )ת 811 תגו 1111 ( 51 זגג) 5 '• 
■'! 05101 501100 ) 1011 ) מ!; 011 ! 0 * 11£ ) 3 ) 8 ("הקמת גופים מדיניים וד,מד,ות 
העירונית במזרח הגרמני"). מחקרו הגדול בנושא היה - 501110 1110 ' 
£1100110 0£ €010111241100 ! 4110 זחססז ("יישוב וקולוניזציה של 
אירופה״), בכרך 1 של ה ץ 0 ס £1151 1000110 ) £0 0 א(> 01 < 1 ת €41 ("ד,יסםוריה 
כלכלית של קימבריג״׳), 1941 . בעברית נתפרסמו בעריכתו ובצירוף 
הערותיו הספרים של מקולי(ע״ע) וד,. א. ל. פישר. אחרי פותו הופיעו 
שנים מספריו: 0 ־ £011111 (על גלגולו של המונח ״אימפריום״), 11961 

,!):זס'((" 01111041 ? 4 ]ס 00 ח 311501£104 1 ) 40 עז 1 ) 51 סל^ ז 11 ז 115 ב 1 ז 0 ק 1111 
1840-1960 ("האימפריאליזם! תולדותיו ומשמעותו של מונח פוליטי, 
1840 — 1960 ״}, 1964 . בפרסום אחרון זה השתתף תלמידו. ד״ד״שמידט. 
יחד עם אשתו, גרטרוד, כתב ק׳ מחקר באסתטיקה 50110000 חז £0 ץ 

£0101101550 ־ 101 ! 3511101150 50 ^ 031 ^ 1 0100 ) 11111011 כ'\\ ־ 501001 1 ) 00 

(״על היופי ואמיתותו! ניתוח תוויות אסתטיות״). 1957 . 

ק' היה איש־מדע יהודי־גרמני ליברלי, שנתלש ממכורתו הרוחנית 
ולא נקלט ביישוב הציוני. מהווי א״י היה רחוק זד,תקשד. לדבר עברית. 
ברם. לתלמידיו הרבים הקנה שיטות־עיון מעמיקות ואפקים רחבים, 
ובכך הפכם לממשיכי מסורת־ד.פחקר המרכז־אירופית, שהוא עצמו 
נתחנך על כרכיה. ק׳ ובכירי תלמידיו היו מניחייהיסוד לד.וראת 
ד,ד.יסטוריד, ולהקירתה באוניברסיטות ישראל. 

1 . רונזנשסרייך ־־ י. פראווו - י. אריאל' - י. סלמוו. על פרופסור ר. 0 .ק. 1 
דברים עינאמרו לזכרו (כולל ביבל׳ סלאד, על כתביו). תשי״נז. 

פ. ג 4 

קןבק, אהרן אבךהם ( 1883 , סמרגוו [מחוז וילנה] - 1944 , 
ירושלים), סופר עברי. נחהנך בבית אביו הרב ובישיבות 
שונות. נדד, במורה, בערי פולניה ורוסיה הדרומית, וב 1906 עשה 
בגרודנו. משם יצא לקושסא, ובה עסק בד,וראד. ובכתיבה לעתונים 
עבריים ויידיים. ב 1911 עלה לא״י ועסק בהוראה. ב 1914 יצא ללסוד 
באוניברסיטות ז׳נווד, ולוזאן. ב 1921 שב לא״י. הורה בגימנסיד, 
העברית בירושלים ותפס מקום מרכזי בחיי הספרות והחינוך. 

למן 1904 פרסם סיפורים, חלקם בנ״ע. סיפורו הגדול הראשון — 
״לבדה״ (תרס״ה) — ציוני ברוחו, עניינו; צעירה הנמשכת לציונות. 


ומתברר לה כי בחרה בדרך בדי¬ 
דות. סיפורו "דניאל שפרנוב" 
(תרע״ב) הוא על רקע החיים היהו¬ 
דיים ברוסיה לפני מהפכת 1905 , 
ובם בו בולסת הרוח הציונית. סי¬ 
פורו ..נצחוף (תרפ״ג) רקעו בגר- 
מניה שלפני מלה״ע 1 . גיבורו, פסל 
יהודי בברלין, העומק באמנות "גר¬ 
מנית", אך חוזר לעמו בהשפעת 
צעירד, פא״י. אלה הם הרומנים 
"הציוניים" הראשונים בספרות ה¬ 
עברית. בסיפור "אד,בה" (תרפ״ו) 
תיאר ק' את חייהם ואהבותיהם של 
אנשי האינטלגנציה הרוסית שהיגרו לשוויץ. פרסום הטרילוגיה שלו 
על שלמה מולכו(הרפ״ח/ס) פתח את הדרו בפני הרופן ההיססורי- 
ראליססי בספרות העברית. "בין ים ובין מדבר"(תרצ״ג) הוא סיפורו 
הראשון על רקע א״י. 

ספרו ״במשעול הצד״ (תדצ״ז) נכתב בראשית שנות ה 30 , לאחר 
ששב ליהדות של תורד, ומצוות. גיבורו, ישו הנוצרי, מתואר כיהודי 
שהאידאד. המרכזית של חייו ד,יא יצירת פלכות-האלוהים בלב האדם. 
במאמרו "למה כתבתי את ספרי,במשעול הצר׳" ממסר ק׳ על חוויית 
ד,השובר. שלו בדברים נרגשים, ואומר כי נדר נדר לכתוב ספר, שבו 
יספר "לאדם אומלל כמוני, ני.... מי שנושא בקרבו את האיקוניו של 
השכינד" אינו אבק פורה". מפליא שחוויה שבזו הועלתה על-ידו 
דווקא בדמותו של ישו. יצירתו הגדולה, "תולדות משפחה אחת" 
(תש״ג—תש״ד,), מתארת את התפתחות הדוד, בישראל מתקופת 
ה״השכלד," רעד ליישוב העברי בא״י. שלושת הסיפורים ממחזור זה, 
שהספיק לד,שלים בחייו, הם; "בהלל הריק" (תש״ג), "בצל עץ 
התליה" (תקר׳ד) ו״סיפור בלי גיבורים" (תש״ה), ומתוארים בהם 
חוגי ד.״ד,שנלה״, החסידות ותנועת המוסר. — ק׳ כתב גם סיפורים 
קצרים, ביגיד.ם ״ד,מעפיל׳׳ — סיפורו של ילד קטן המבקש "לדחוק 
את הקץ״ ומת בנסיונר זה ( 1904 ) — ושתי דרמות מקראיות; "בהימוט 
ממלכד."(תרפ״ט) ו״בת סנבלט" ("ביתר" ב׳, תרצ״ד). כן נתב מסות 
ביקרתיות ועיוניות ועמק בתרגום. 

תרומתו העיקרית של ק' לספרות העברית בתחום הנובלד" היא 
שחרורו־. מנושאים סטראוטיפיים וד,עלאת טיפוסים מודרניים. כן תרם 
רבות לפיתוה המבנים הספרותיים, ובעיקר לסגנון האפוס רהב- 
היריעד,. היתר. לק׳ השפעה רבו. על קהל-הקוראים. אך בעיני מבקריו 
היו יצירותיו הראשונות מגמתיות, דידקטיות והסדרת עומק פסיכולוגי; 
משנתפרסם סיפורו.שלמה מולנו" נשתנתד, ההערכה, משום השלימות 
הפסיכולוגית והספרותית שנה הועלתה דמותו של הגיבור מקדש־השם. 

חוברת קי(בצהז, י׳ב). תש״ד. 1 ו׳ בנימיו• משפחות כופרים, 255 — 274 , 

תש״ר! י. אביעד(וולפסברג), דיוקנאות. 283 — 284 . ת׳נ־ב״כו א. בן-אוו, 

חולדות המפיות העברית החושה, נ׳. 159 — 176 . תשי״ג! , 18 * 901111 ) .עו 

,( 11 צצ , 05 ־ 0116 זל, 0101511 [ סבסוטוסל.) 11 ־ 1 /ו׳ 111 } 2 14 'ו, 11 !מעה״ממסם ס׳.)( 

. 1970 

,?!?ר ע״ע ןל!בירי׳׳.ק?ר• ' ' 

7 ן 5 רךיגית־בללןךית-? 00 ^ 3111 א 0 < 1 באהאנ 1 -ס 111 ז 1 נקב 6 ב> 1 
— רפובליקה אוסונומית בתחום הרפובליקה הפדרטיווית הרו¬ 
סית. בריה״ם! שטחה 12,500 קמ״ר ונד, 643,000 תוש׳ ומפקד 1975 ). 
הרפובליקה הקיב שוכנת בחלקו המרכזי של הקודקז הגדול (ע״ע 
קוקז: מועצות, ברית ד,-, עם׳ 633 ) ובמורדותיו הצפוניים. בחלקה 
הדרומי נמצא האיזור ד,גנוד,-ניותר של הקווקז הגדול (מעל 5,000 
מ׳) ושיאו נהר אלברוס (ע״ע) 5,633 מ׳. מאיזור זה יורדים פני 
השטח לעבר מישור קבדדה הסצסייו בקרקעותיו השחורות הפוריות. 
את רוב שסחר, של הרפובליקה הק״ב מנקזים תנתר טירק ורשת 


142 



א. א, קכק 




143 


קכרדינית־כלקרית — קדיאפי, סן!מר אל■ 


144 


צפופה של יובליו, שמימיהם משמשים מקור אנרגיה ולהשקיית המי¬ 
שור הצחיח־לסחצה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת פולה מ 400 
מ״מ, במישור בצפון, ל 800 מ״מ ויותר, בהרים שבדרום. הצמחיה 
בהרים ובמורדותיהם כוללת יערות םובטרופיים, יערות מחט ונשירים 
ושדות־מרעה. ואילו במישור — ערבות. 

כלכלת הרפובליקה הק״ב מבוססת בעיקר על חקלאות והפקת 
מחצבים. האיוור החקלאי החשוב-ביותר הוא מישור קברדה; מגדלים 
בו חיטה, תירם, צמחי-תעשיה ובע״ח (בהם פוסים מגזע קברדיו). 
בהרים הגבוהים מגדלים בע״ת, ולמרגלותיהם — מטעי פרי, ירקות 
זמשק-חי. ברפובליקה מצויים מחצבי מתכות נדירות, בעיקר וולפרם 
ומוליבדן (בעיר טירני-איז), וכן מתכות אל-ברזליות, פחם וחמרי- 
בניד,. מפעלי־התעשיה לעיבוד עץ ותוצרת חקלאית, ולייצור טכס¬ 
טיל, הלכשה, מוצרי-זכוכית ומכשירים הנדסיים •מרוכזים בערים 
הראשיות. הרפובליקה הק״ב נמנית עם המרכזים החשובים בבריה״מ 
לתיירות. נופש וטיפוס בד,רים. כן מצדים בה מקומות מרפא ליד 
מעיינות מינרלים. 

48% מתושבי הרפובליקה הק״ב מתגוררים כערים; הגדולות 
שבהן: נלצייק(הבירה), 188,000 תוש׳( 1975 ), ופרובלדני. רוב תושבי 
הרפובליקה הם הקברדינים והכלקרים. מלבדם מצויים בה גם רוסיט, 
אוקראינים, כני עמים קווקזיים שונים וכן יהודים. הקברדינים, המרו¬ 
כזים בעיקר במישור, משתייכים במוצאם לקבוצת הלאומים הקוו- 
קזיים. דתם מוסלמיוב לשונם — קברדינית — המשתייכת לקבוצת 
הלשונות הקווקזיות. מוצא הבלקרים, שוכני ההרים, אינו ברור. 
משערים שהם צאצאי שבטים ממוצא תורכי שנדדו בעבר בערבות 
שמצפון לקווקז. לשונם בלקרית — מקבוצת הלשונות התורכיות — 
ודתם מוסלמית. 

ב 1921 הוקם מחת אוטונומי קברדיני. ב 1922 הורחב למחוז 
קברדיני-בלקרי וב 1936 קיבל מעמד של רפובליקה אוטונומית. לאחר 
מלה״ע 11 שונה שמה לרפובליקה האוטונומית הקברדינית (עקב 
הגליית הבלקרים ששיתפו פעולה עם הצבא הגרמני). 

ג, שט. 

ק 3 לל,פדר 1 ו אלורש- 31 ־ננ 031 8 שז 3 ע 1 ^ז ( 1467/8 [?] — 

1520/6 (?]), יורד-ים פורטוגלי הנחשב למגלה ברזיל. ק־, בן 
למשפחת אצילים, מונה ע״י מנואל ז (ע״ע), מלך פורטוגל, למפקד 
צי של 13 אניות שנשלח להודו. במארס 1500 הפליג מליסבון דרומה, 
אולם פנה מערבד" חצה את האוקיאנוס האטלנטי, ובאפריל חגיע 
לבאיה (ע״ע) שבחוף ברזיל. 

ק", שהשב את ברזיל לאי, הכריז עליה כשטח השייך לפורטוגל 
(ע״ע ברזיל, עמי 608 ). לא ברור, אם מסלול הפלגתו של ק׳ מערבה 
נועד לעקוף את האיזור נטול-הרמזת שמול חופה המערבי של 
אפריקד,. או אם נעשד. הדבר בהתאם להוראת המלך לכבוש שטחים 
שיועדו לפורטוגל ע״פ הסכם טורדסיליאס (ע״ע אמריקה, עט׳ 178 ). 
לאחר שהיה של 10 ימים הפליג ק׳ מזרחה ושוב חצה את האוקיאנוס 
האסלנטי. בהקפת כף התקוה הטובה (ע״ע) טבעו 4 מאניותיו, ובין 
הנספים היה ברתולומאו דיאש (ע״ע). ק■ עגן בקליקוט (קוז׳יקוד) 
שבדרוס-מערב הודו ויסד בה תחנת-מסחר. סוהרים מוסלמים תקפוהו, 
ובמלחמתו בהם איבד רבים מאנשיו. אח״כ הפליג דרומה וד,קים קשרי 
מסחר בקוצ׳ין ובנמלים אחרים. 

ב 1501 שב ק׳ לליסבון עם 4 אניות בלבד! כל השאר אבדו 
או ניטשו. לאחדימפן שוב לא זבה בתפקידי פיקוד כלשהם. 

( 1938 , 0 ־ו^מ/ 166, 0/ 10 1^11x11 וזש£י 0£ . 8 

. 1968 , 10 ) 0 ת 7 \צ 03x104 .ן 

קברנוניים ( 0 ג 1111 י 1 ס 3 >), משפחת דגים קטנים מסדרת הדודאים 
(*!!!!•!□)סמק) החיים על קרקעית הים — עפ״ר במים רדו¬ 
דים — באזורים הסרופיים והסובטרופיים. גופם מעוגל ומכוסה 


קשקשים קטנים. סימן אפייני לד.ם: השוליים הפנימיים של סנפירי 
הגחון מחוברים זה לזה ויוצרים כפתור הצמדד. שבאמצעותו הם 
מסוגלים להיצמד לעצמים! לק• שני סנפירי גב; בראשון בד״כ 6 
קוצים! בשני — 10 — 16 קרניים דכווב סנפירי הגחון הם מתחת 
לסנפירי החזה. העיניים מופנות כלפי מעלה. קרד.צד אינו ניכר אלא 
מפוזר עפ״נ הגוף, בפרט בראש. לק• בליטות חושיות (£ו. 111 נ)ננ 1 ), 
המשמשות לעתים כסימני-עזר במיון. מזונם משתנה ממין למין, 
אולם בד״כ הם ניזונים מחסרי-חוליות זעירים. הזכרים "לובשים" 
לעתיפ-קרובות צבעי-כלולות הבולטים בעונת הייחום. מינים רבים 
מכינים קנים מקונכיות ואצות, והנקבות מדביקות את ביציד.ן למצע. 

ידועים כ 700 מינים. ה 111£3 אץק 83 [ 31143 ? וה - 5118x0 צ 11 ז 11 ש 1 ז 1415 
מהפיליפינים, שגדלם אינו עולה על 14 מ״מ, נחשבים לקטנים 
ביותר בין החוליחניים. הגדולים ביניד.ם מגיעים במקרים נדירים 
ל 50 ס״מ. אין לק" חשיבות מסחרית, פרט למינים מועטים, כגון 
ה! 11 ת 1 ס) 8 ס 01311 מ 1 ! 111 נ 00801 א שבים־ד.כספי וביס-השחור, המגיע ל 25 
ם״מ. 

בחוף הימה״ת בא״י ידועים כ 25 מינים, ביניהם רבים החיים 
במים רדודים באיזור נאות ושפל. בים סוף ידועים עד־עתד. כ 40 
מינים. מהם המצטיינים בצבעם היפה. אחרים שוכנים במחילות אותן 
בונה םרטן-עור שאתו הם חיים בהדדיות. יש מינים המסוגלים 
להישאר זמן-מה מחוץ למים ולנצל ישירות את החמצן שבאוויר. 

לן 1 ו 1 ?. טו^וה^קו — 3 ייי^ 32 ^נ 0 ז 11 ו 01 ץ 0 י 1 ' — ( 1888 — 1960 ). מתקן 
חברתי יפני ומנהיג רוחני נוצרי. התנצר בגיל צעיר. התחנך 
בעזרת המיסיון בטוקיו והשתלם אח״כ באוניברסיטת פרינסטון, 
אה״ב. בשנים 1910 — 1924 פעל באזורי העוני של העיר קובה (־נ 01 ) 1 ), 
שם הכיר את בעיית הדלות והטיף לנצרות הומניטרית. במסגרת 
התאוריה שלו על "חופש תעשייתי" קרא לר,קים חברה שהושתת על 
צדק סוציאלי, שבה מקבלים תופש הדת והחירות הפוליטית משמעות 
ראליוב ק׳ עמד בראש איגודי העובדים, שעסקו בפתרון בעיות 
סוציאליות ובהטפה לנצרות, ונקרא ( 1920 ) לארגן מחדש את משרד 
הסעד בטוקיו. ק־ נודע כפציפיסט פעיל שהתנגד למלחמה ונאסר 
בשל כך. אחרי מלה״ע 11 היה יועץ לממשלת היגשיקוני (-! 14183811 
!ם״;!), ייצג את ההוגים הנוצריים ונבחר ( 1946 ) כחבר הבית העליון. 

בין ספריו החשובים בנושאי דת ובעיות תברר.: "מעבר לקו 
המוות״, 11920 ״איגודי עובדים חפשייס", 1921 . 

,.(.!>*) זססזיד . 1 ל ; 1946 , 215 ( 1 ^x 1 

. 1959 

קגועזיימה ( 3 מז! 1 נ 143808 ), עיר-נמל, בירת מחוז-ק׳ בדרוס-מערב 
האי קיושו, יפן,• 410,000 תוש׳ ( 1972 ). ק׳ יושבת לחופו 
הצפוני של מפרץ-ק׳, מפרץ עמוק וסגור המשמש מימי-קדס מעגן- 
טבעי נוח לספינות. בק׳ הנמל הגדול-ביותר בדרום האי. בתוך המפרץ 
הסמוך לק' נמצא הר-געש פעיל, און-סקד., שעד להתפרצותו הגדולה 
האחרונה ( 1914 ) עמד על אי. אך שפכי לבר, של התפרצות זו חיברוהו 
ליבשה וכיום הוא ניצב על חצי-אי. בהתפרצות זו נפגעה ק׳ קשה• 
בגלל הר-געש זה שבשכנותה מכונה ק׳,נאפולי של המזרח". ק׳ היא 
מרכז תעשיה, מסחר, תחבורר, ומינר,ל המשרת איזור רחב בדרום 
קיושו. התעשיה — בעיקר מוצרי מזון, סבסטיל ועץ. בק' אוניברסיטה 
(נוסדה 1949 ). 

_קך׳אפי, מע&ר אל־ -ו 1 נ 14 ^, — (נר 1941 ), איש- 

צבא' ומדינאי לובי, ממוצא בדווי. ב 1965 סיים אקדמיה 
צבאית ואח״ב שירת בחיל-ד,קשר. בספטמבר 1969 היר, ק׳ מראשי 
הקצינים שחוללו הפיכה והדיחו את המלך אדריס א(ל)-סנוסי (ע״ע 
סנוסי). ק׳ הועלה לדרגת אל״מ ומונד. למפקד הכוחות המזוינים 
ולראש מועצת המהפכה, ולמעשה לרודן לוב. בשנים 1970 — 1972 
היה גם רר.״מ ושר-הבטחון. באביב 1974 נעשה נסיון להרחיקו מהטי- 







145 


קד׳אגי, מעמד אי• 


קדוש, קדושים 


146 


פול בענייני היומיום של השלטון. 
אך הוא נטל בחזרה את השררה. 

מדיניותו של ק׳ היתר, לאו¬ 
מנית ערבית־לובית ופאן־ערבית 
קיצונית ומגמתו — השלטת האס־ 
לאם בגרסה פונדמנטליסטית ומח¬ 
מירה בחברה ובמדינה! הוא פיתח 
גישות אלו ל״סוציאליזם ערבי 
אסלאמי", בין רכושנות לקומו¬ 
ניזם. בלוב כונן קי משטר לאומני 
רודני. הלאים חלק גדול מהכל¬ 
כלה והשליט בחומרה את חוקי 
האסלאם ומנהגיו. ב 1973 חולל 
..מהפכת תרבות' ודחף ועדים 
עממיים להשתלם על מוסדות-מינהל ומפעלים. מחוץ לארצו תמו 
בכסף, בנשק. במתן חסות ובסיוע מדיני בארגוני-סרור — מצפון 
אירלנד ועד לפיליפינים! בעיקר עורר ארגוני-טרור פלשתינאים 
לפעולה נגד ישראל, ירדן ולבנון. הוא הסתכסך עם מדינות-ערב 
השמרניות (מרוקו, תוניסיה, ירדן, ערב-הסעודיח, עמאן. סודאן, 
ולבסוף גם מצרים). ק' דגל באיחוד כל-ערבי מלא! ב 1971 יזם 
פדרציה עם מצרים וסוריה, ב 1972 וב 1973 — איחוד עם מצרים 
וב 1974 — עם תוניסיה• האיחודים הללו חלקם לא נתגשמו וחלקם. 
שהוכרז עליהם. היו ריקים מתוכן. ק׳, שהתאכזב מנשיא מצירים. 
סאדאת (ע״ע), פנה נגדו והתר תחת שלטונו. באפריקה ניסה ק׳ 
לרכוש השפעה ע״י הענקת כספים, אך הצלחתו היתד, מוגבלת בגלל 
החשש מקיצוניותו. תמיכתו בחתרנים ומאמציו להשליט אח האס- 
לאם. ק׳ פעיל בכל נסיון לכונן ארגונים ומוסדות כל-אסלאמייס. 
חרף התנגדותו העזה לקומוניזם ואדיקותו האסלאמית התקשר ק׳ 
עם בריה״מ בעסקות-נשק ושיתוף-פעולה צבאי. — קיצוניותו של 
ק' ומדיניותו הבלתי שקולה גרמה להסתייגות ממנו, ורבים סבורים 
שאיו הוא יציב ברוחו. י. שס. 

קדד (לעןג^גזזג!!!), סוג צמחים חשוב מפשפחת הפרפרניים (ע״ע). 

שעמו נמנים כ 1,800 מינים■ הק׳ כולל צמחים חד-שנתיים 
ורב־שנתיים וכן בני-שיח. הוא נבדל מיתר הסוגים של משפחתו. 
בין־השאר, בזה שבשחלחו גדל דופן מחפר-הגב אל פנים השחלד,. 
ובעקבות התפתחות זאת מחולק הפרי לשתי מגורות. 

מבין בני-ר,שיח של הק׳ ידועים מינים דמויי-כדור או קיפוד, 
שציר עליהם מחודד לקוץ, והם גרלים במרומי ההרים, במדרגה 
הסובאלפינית והאלפינית. הם מהווים טיפוס של צומח המכונה בתדד 
טרגקנתית. מרכז תפוצתם של מינים אלה (שמספרם פגיע 
למאות) באזורי ההרים הים-תיכוניים והמזרח־תיכוניים (איראן. 
תורכיד״ אפגניסטן, קווקז וכר). בא'י מצויים כ 50 פינים, בעיקר 
בחבלים החרבים. בחרמון גדלים כ 6 מינים של ק" טרגקנחיים. אחו 
מהם הוא ק׳-השרף (זי.>) 1 ו 1 זזח 11 א .ו/), הזהה, לדעת רוב החוקרים, 
עם הנכאת שבמקרא (ברא׳ לז, כר,< פג, יא). מין זה וכן רבים 
אחרים מפרישים שרף טרגקנח (לזמגסגצג•!!) לאחר שפוצעים את 
גבעוליהם או את שרשיהם. השרף מגליד מהרה והוא נודע ברפואה 
ובתעשיית תמרוקים כטרגקנת. איראן היא או 1 ת הארצות המייצאות 
כמות ניכרת של חופר זה. 

קדורנלו, לןארג׳י* — בתזס 034 1 א 1 ט. 1 — ( 1850 — 1928 ). מצביא 
איטלקי. בנו של כובש רומא ב 1870 , הגנרל הרוזן רפאלה ק׳ 
( 1815 — 1897 ). מ 1868 היה קצין מקצועי, וב 1911 נהיה ראש-המטד, 
של הצבא האיטלקי והכין את כוחות איטליה למלחמה. 

במלה״ע 1 , מ 1915 , עמד בראש הצבא האיטלקי והנהיגו ב 11 
קרבות נהר איזונצו. ב 1916 כבש את גוריציה. היד, הבר מועצת- 


המלחמה העליונד, של מעצמות-ההסכמה. בסוף 1917 , בעקבות שבירת 
המערך האיטלקי בקרב קפורטו — בשל תשישות הצבא ולא באשמת 
ק' — הודח מפיקודו. רק ב 1924 מינה אותו מוסוליני ל״מרשל״ — 
לתקן את תדמיתו. בנו, רפאלד, ק׳ (נו׳ 1889 ), היה מפקד הפרטיזנים 
בצפון-איטליה בסוף מלה״ע 11 , ולאחר-מכן ראש-ד,מטה של הצבא. 

ק׳ כתב זכרונות מעניינים: 101113113,1-11 מתמז£ 3111 3 זז 110 א !צ 1 
(.ר,נ 7 לחמה בחזית האיטלקית״). 8133111: 11921 311113 8 ת 1 '!( 3 ש 
גזמאא (״עמודים נוספים על המלהמה הגדולה״), 1925 . 

יןךןךת, ךלף- 11 מ 0 י 1 \ 4 נ €1 11 ק 1131 - ( 1617 — 1688 ). פילוסוף 
אנגלי. מראשי אסכולת קימבריג׳ (ע״ע). למד באוניברסיטת 
קימבריג׳, ומ 1639 הורה בה. ק' אהד את הפוריטנים(ע״ע פוריטניות), 
ועקב הצלחותיהם במלחמת-האזרחים מוגד, פרופסור לעברית וראש 
קולג׳ קלר ( 1645 ). 

בספרו €$: €1 ׳\ 1 ת; 1 1116 0£ $7:11601 1011:110:11131 ^ב 1 ז X11^ X 
,״השיטה התבונית האמיתית של היקום״), 1678 , השתמש בתורות 
אפלטון (ע״ע) כדי להפריך את המטריאליזם של הובז (ע״ע). הוא 
טען, שרוח פעילה אינה יכולה להיות ביטוי של אטומים אינרטיים, 
ועוקיימת ידיעה שמקורה אינה התפיסה החושנית. בהוכחת קיום 
אלוהים הלך בעקבות דקרט (ע״ע), אך ביקר את גישתו המכניסטית 
של הלד. כלפי החומר. לדעת ק׳ קיימים בעולם כוחות רוחניים בעלי 
תכליות בלתי־מודעות, המסייעים לפעילות המתמדת של אלוהים 
בעולם. גם לבעד,״ח יש נשמות. הוא דחה את תורת הובז, שלפיה 
הרצון הוא מקור הטוב והרע, וטענתו שאלה הם תכונות של הדברים 
השפיעד, על ר. פריס (ע״ע). 

קןדוע, קדוחים ( 53101 ). אנשים שבגלל תכונותיהם ומידותיהם 
הדתיות, הרוחניות וד,םוםריות (ובגלל כוחם המאגי בדרגות 
פרימיטיוויות יותר של הדת) נחשבים קרובים ביותר לתחום הקדשה 
(ע״ע), ועי״כ זוכים להאצלה מסוימת מכוחה. מכיוון שהק׳ הנומינוזי 
(ע״ע דת, עמי 247/8 ) נתפס גם כבעל כוח על-טבעי, הרי קללתו 
(וד,שף הסיפור על אלישע, מל״ב, ב, כג—כד) וברכתו יעילות בצורה 
כמעט אוטומטית, ור,מגע אתם, בחייהם או אתרי מותם, מביא ברכה. 
מכאן שק" הם גם בעלי מופת ועומדים במרכז סיפורי נסים רבים, 
בשלב מתקדם יותר של הדת הולך ומצטמצם הצד המאגי-נסי ומודגש 
יותר האופי הרוחני של הק': שלמות מידותיו, דבקותו באל וחסידותו 
המופלגת — לעתים גס פרישותו וסגפנותו הקיצונית. כתוצאה משל¬ 
מות רוחנית זאת שורר, על הק׳ השפעה אלוהית מסוימת או רוח 
הקודש, שמצדד, עשויה שוב להביא להתייחסות מאגית-נסית במישור 
הדתיות העממית. 

ק" זוכים לעתים קרובות להערצה מופלגת. ואפילו לפולחן ממש, 
כגון, עליות (ע״ע צלינות) לקבריהם או שימוש פולתני בשרידים 
(רליקוויות) מגוסים או כלים שבאו במגע אתם. פולחן הק" מתפתה 
בעיקר במישורי הדת העממית, בעוד שהתאולוגיה הרשמית האורתו¬ 
דוכסית של דתות מסוימות עשויה להתנגד לו בגלל אפיו האלילי 
וקרבתו ל״דרכי האמורי". כך, למשל. החריבו הוהאבים (ע״ע) קברות 
ק' רבים כדי למנוע עליות צליינות אליהם, וחכמים בא״י ניסו 
(לשווא) לבטל את ההילולא במירון(ע״ע), בנצרות הקתולית שגשג 
פולחן הק", בעוד שד,ד,תנגדות לו היתה אחד מעקרונות הרפורמציה 
(ע״ע). מלכתחילה נהשבו לק" ה״מרטירים" (ע״ע) הנוצרים, שמסרו 
נפשם על קידוש אמונתם בפת רדיפות הדת של הקיסרות הרומית. 
בפולחן הפרטירים הקדום יש משום המשכיות ברורה לפולהן 
ההרואים-הגיבורים היווני הקלאסי• אח׳׳כ נחשבו לק" בעלי מידות 
תרומיות שמעלת הסידותם, סגפגותם, דבקותם בדת או גדולתם התאו- 
לוגית העלו אותם כמעט לדרגה על-אנושית! כנסיות מוקדשות 
לזכרם ונקראות על שמם, לכל ק׳ שמור יום בשנה שהוא יום הגו 
ושבו מתפללים אליו. אמנם, לרעת התאולוגיה הרשמית אין תפילה 





פעדי 

(כוכגות נר״יור, ת״א> 


147 


קדוש, קדושים — ?דוש השם 


148 


זו דומה לתפילה המכוונת לאלוהים, שכן היא יותר בבחינת פניה לק־ 
בתהודה שבשל זכויותיו הרבות אצל האלוהים ישמש להם מליז 
יושר. יש ק" הנחשבים למומחים בעניינים מסוימים (כגון: ריפוי 
מחלות, הצלה מסערות־ים וכיו״ב) או לפנזרונים של מקצועות מסוי¬ 
מים. מדינות וערים. 

הכנסיה הקתולית מבחינה בין דרגות שונות של ק". דרגת ,.מאו¬ 
שרים" ( 1 זגו>נ 1 ) היא מעלה נמוכה יותר מאשר דרגת .קדושים" 
( 5311011 ). ההעלאה למעמד זה (קנוניזציה) וכן פרטי הפולחן המו¬ 
תרים לגביהם נקבעים בפרוטרוט בחוק הכנסייתי (החק הקנוני 
[ע״ע]), ובד״ב נדרשות לשם כך עדויות שאיו עליהן עוררין לגבי 
נסים שהתרחשו על ידיהם. ההכרזה לק׳ נעשית בצורה חגיגית ע״י 
האפיפיור. בכנסיה הקתולית מקלבלים פסלים של ק" ~ בעיקר על 
המזבחות (ע״ע מזבח) המקודשים לזכרם — בעוד שבכנסיה המז¬ 
רחית מצוירים ק" באיקונין (ע״ע), שתכליתם אינה אמנותית אלא 
פולחנית. 

ק" רבים במסורת ובפולחן העממיים אינם דמויות היסטוריות 
אלא אגדיות. אבל גם על הק" ההיסטוריים מכסה מעטה-של אגחת. 
אסכולת הבולנדיסטים (ע״ע), קבוצת מלומדים ממסדר הישועים 
(ע״ע), מתמחה נחקר תולדות הק" ו״הניוגרפיה" על יסוד מחקר 
ביקרתי ומדוקדק של המקורות ההיסטוריים והספרותיים אודותם, 
ומוציאה את האוסף ו״סזסזסמנצ סזסל! (..מעשי הקדושים") בסדר ימי 
הק" הקתולים של לוח השנה. 

ביהדות משמש הכינוי ק׳, שהוא מתאריו של ה׳, בהשאלה 
למלאכים, כחנים וצדיקים. בתו״י נתכנו יחידי-סגולה בתואר-כבוד 
זה, כגון רבי יהודה הנשיא (ע״ע). השימוש בתואר רווח בעיקר לגבי 
אישים דגולים בקבלה. כגון חאר״י (ע״ע לוריא, יצחק), ובחסידות. 
שימוש מיוחד בתואר ק׳ הוא לנהרגים על קדוש השם (ע״ע). 

,€ז 111 ן}ן] 00 ' 1 $1111^1114: £4401 4141■ 16 4:14x14 (10X4 ,>גבו|^ 61 ( 1 . 11 

; 1927 • 1 )^ 1 016 .מ .( :( 1954 .יןסז) 1927 

,ו|^^■וו/ו/^ וו^ו^} 4 ^^\\ 4 \ 11 מ> 1 >וו 4 • ו! 0 ו 1201 וו 0 ה 4 ).'> . 11 

4011 ׳.?ז , £4 }-ן 4011 4 -* 4 :)) 1 /(ן 051021-0 א'£ ,מ 11 ;ז! 11 ^. .מ 

.^. 195 ,^■וו 0 ^ 4 ו 1 ! 

צ.:־. 

ק" מתוארים באמנות הנוצרית א> כדמויות סטאסיות 
שנועדו להערצה בציורי־האיקונין (ע״ע), בלוחות המרכזיים של 
מזבחות מצוירים או מפוסלים. בחלקי עיטור פיסולי של בנסיות. 
במרבית ציורי המזבחות מופיעים ק" בקבוצות או בסדרות. בציור־ 
מזבחות ובעיטורי־כנסיות של יה״ב נועד עפ״ר לכל ק׳ כעין תא משלו. 
אך לעתים.מובלטת דמותו של ק' מסוים שלו מוקדשת הכנסיה או 
היצירה נולה. החל במאה ה 15 נהגו ציירי איטליה לכנס קבוצת־ק" 
בחלל ציורי אחד, עפ״ר סביב המאדונה ובנה. מבחר הק" ביצירה 
הכנסייתית נקבע לעתים קרובות עיס קשרם אל העיר. הכנסיה. 
או אל שמו של מזמין היצירה. — ב) בתיאורים עלילתיים 
של פרשיות מחייהם. שנועדו להתבוננות ולעיון. והמופיעים 
בציורי־מזבח. בבסיסו של המזבח או על תריסיו. 

תיאורי הק" המוקדמים ביותר (מלבד ישו [ע״ע]) הם של השלי¬ 
חים, מרים (ע״ע) אם ישו, ואחריהם קדושי הנצרות המוקדמת ואבות 
הכנסיה ומנהיגיה ביה״ב■ מרביתם הם פרי דמיון האמנים, שהתבססו 
בעיקר על מסורות אמנוחיוח ועל מקורות ספרותיים. 

כבר בציורים ובפסלים (תבליטי סרקופאגים) הנוצריים המוקר־ 

מים מופיעים כסה ם י מ נ י ־ ה כ ר חיצוניים של הק". ביזנטיון היתה 
סרכז חשוב של התגבשות האיקונוגרפיה של הק" במאות 5 — 12 ! 
אח״כ עבר מרכז זה למערב. מרביתם של סימני־ההנר שאובים מן 
הספרות הכנסייתית. בהופעה הפיסית ניכרות ואריאציות שוגות, 
בהתאם למקום, לתקופה ולאמן, והיא היתה קשורה במעמדו הכנסייתי 
של הק׳ (היארונימווס מתואר כהשמן), במעמדו החברתי (גאורגיוס 
— כאביר מזוין), באורח-חייו ובמפעלו. מבחר סימני-ההנר של הק" 


שונה בד״כ מתקופה לתקופה ומיצירה ליצירה! כתובות מסייעות 
לזיהוי חלק ניכר סן הדמויות. סימו־ההכר הכללי לק", התל בסאה 
ה 5 , הוא האוראולה (ע״ע). 

1£ ^^ 1 וז^ 0 וו 140 ,גיבש!! .. 1 ; 1955 , 4 ) 41 } 14 וה 1 ^/ •ו 1 ) 711 4 ! 1 ! 301 ,־ 01:1161 ^ 1 

- 014 4 { 71 ,• 2 ש:) 2 ׳ 1 גזן\/ .ס ; 1953-39 , 1-111 חסי! 114 

( 44114/141 ^ 4/1 ■ 041 4 ו 1 / •מ!} ח 1:0 ואש. 1 :חו) 60 ^ 11 ) 6 { 1 ■ז 06 

.? 1 1973 

א. רו, 

קדועהשם,מצוות-עשה! תכלית המעשד, הדתי בישראל. תכנה: 

לגרום להאדרת שמו של אלוהי ישראל ברבים, בכל הדרכים 
ור.מעשים, עד כדי חיוב מסירת הנפש. בנסיבות מסוימות (ע״ע מצוה, 
עמי 114 ). ק״ה, והיפוכו, חלול השם (ע״ע). הם מבחינת ההלכה 
קני־המידה העיקריים לחשיבותן של בל המצוות והעבירות שבתורה. 

מקרים של מסירת-נפש ידועים (בא״י ובחו״ל) החל בתקופה 
הפרסית, לנוכח כפיה לעבודה־זרה (ע״ע חנניה, מישאל ועזריה! 
חנה ושבעת בניה) ולעבירות רגילות - בתנאים של פומביות וחילול 
השם. לעניין זה מוקדש כל ספר חשמונאים ד׳ (ע״ע! מהסאה ה 1 
לסה״נ) וחלקים נכבדים בספרי חשמונאים א׳ וב׳ (מהמאה ה 2 — 1 
לפסה״נ). על מעשי ק״ה בימי.המרד הגדול" מסופר בתלמוד ובמדר¬ 
שים, ויוסף בן־מתתיהו מספר על מעשה אלעזר בן-יאיר (ע״ע) וחבריו 
במצדה (ע״ע! וע״ע קנאים). ממלחמות החשמונאים ועד לחורבן 
הבית השני היוותה מצוות ק״ה מרכיב מרכזי בכל מלחמות ישראל. 

בדומה לגזירות אנטיוכוס עוררו גזירות הדרינוס גל של מעשי 
ק״ה, והשאירו אח עקבותיהם במקורות חז״ל במאה ה 2 לסה״ג אוסר 
רב נתן: ״לאוהבי ולשומרי מצוותי״ — אלו ישראל שהם יושבים 
בא״י ונותנין נפשם על המצוות: מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי 
את בני. מה לך יוצא לישרף! על שקראתי בתורה. מה לך יוצא 
ליצלבי על שאכלתי פצה. מה לך לוקה? על שנטלתי את הלולב 
(סב׳ דר״י, .בחדש", פ״ו). גיבורי המעשים האלה ידועים בכינוי 
■הרוגי-מלכות׳ (ע״ע). והם הפכו לספל למעשי הדורות הבאים. 

מעשי ק״ה קיבוציים התחדשו בישראל בתקופת מסעי-הצלב 
(ע״ע, עם׳ 1121 ) ואחריהם, בגזירות חמילניצקי(ע״ע). במסעי־הצלב 
גם נזכרת לראשונה ברכת ,על השחיטה" שברכו מקדשי השם. פן 
האישים הידועים בשמם שנתפרסמו במעשה ק״ה; בן האנוסים 
שלמה מלכו (ע״ע). 

בשואה הוחל המושג לראשונה גם על הנהרגים בגלל יהדותם 
מבלי שתינתן להם אלטרנטיוות השמד (וע״ע זמבד" מנחם), וכיום 
הוא מוחל על כל הנופלים במערכות ישראל. הנהרג על־ק״ה מכונה 
.קדושי — כך כבר ביה״ב — ואחרי שמו הוסיפו את ראשי־התיבות 
הי״ד (־= ה׳ יקום דמו). 

מאז מסעי־הצלב ההלה גם הספרות ההלכתית לעסוק הרבה בפרטי 
מצוות ק״ה. מן השאלות המרכזיות המעסיקות אותה: האם מותר 
לאדם לאבד עצמו — או אחרים — על ק״ד,! האם מותר ליהרג על 
ק״ה לפנים-פשורת-הדין! והאם יש הבדל בזה בין סבנת־פוות לבין 
עינויים — בכל אלו נחלקו הדעות. ידועה ברכה מיוהדת "על מצוות 
ק״ד," שנתחדשה בתקופות שאחרי מסעי־הצלב. בחוגים מסוימים 
ביהדות אשכנז של יה״ב היתד. תודעת ק״ה למרכז ההגות והמעשה — 
ועל בך ע״ע חסידות אשכנז. 

רעיון ק״ה — מסירת הגוף למען אמונה שברוח — הוא. מבחינה 
היסטורית, מתרומות היהדות לתרבות המערב (וע״ע מרטיר). אכן, 
חז״ל מדברים על ק״ד. גם בהקשר לקיום נורמה מוסרית נאותה 
בשגרת חיי היום־יום. לפי מדרגתו של כל אדם, כגון ביחסים עם 
הסביבה הנכרית, במסחר, ועוד הרבה (יומא פ״ו, ע״א! ע״ז כ״ח, 
ע״א! ירו׳ ב״מ ב׳, ה׳). ביה״ב המאוחרים ניכרת נטיה גוברת 




149 


קדוש השג — קדוש והגדלה 


150 



1 . פמוט לנר הבדלה. םרבהשורם, המחצית הראסזבה ׳*ל הסאה ה 18 . 2 . גביע ?קירו־ש, זהב סיהמה, גרמניה, הסאה ה 8 נ. 3 . תדס ?כשסים, פ 5 *ז. הסזרח 
ההרוב, הסאה ה 19 . 4 . הדם לביטטים. כסו* פילינראן, סרכז אירופה. הטאה ה 10 . 0 . כהכיין ליין. זבוכיח, סוריה, הפאת ה 17 . 6 . הרם לנשטים, כסו* יצוין 
יחקוק, מרכל אירופה(?), המאות ה 18 ^ (אומה פויכטוואננר!. ברשוח סחיאון י׳סראל, ירגיעלים 


לסובלימציה של המושג בניוון המוסרי־אידאלי ולהפקעתו טמובנו 
ההלנחי המקורי. דוגמר. לבך היא ההוראה לנוון לקי׳ה בסלים .שפע 
ישראל״ ונו׳ שבקריאת-שמע (ע״ע) — -אפילו נוטלים את נפשו", 

כשם שנהגו מקדשי השם בבל הרורות לומר פסוק זה בעת המתתם. 

י. בער, נזירת חתניו(בחוך: ספר אסך). תשי״ב! ש. שפינל, מפתגמי 
העקדה (בתור: ספר היובל לבב׳ מ. מ. קפלן). תשי״ 11 י, כ״ץ, בין 
תתנ״ו לתיח—חיס (בתור: ספר יובל לי. בער), תשכ״א ז הנ״ל, בין 
יד,ודים לבדים. 89 — 97 . תשכ״א; מ. הכהו (עודד). מחניים. מ־א, 

תשיר! החכרד. ההיסטורית הישראלית, מלחמת קודש ומאיסירולוגיה, 

תשנ״ח! ח״ה בן ששון (עורך). תולדות עם ישראל, נ׳. תשכימו 
א. א. אורבו, חו׳ל (מפתח בערכו). תשל״אי. 

י. וב 

קדועז והבךלה, קדוש (ק׳)-דברים בעניין קדושתהיום, הנאסרים 
על כוס־יין עם כניסת שבת וחג. עיקר זמן הק׳ קודם סעודת 
ה ל י ל ה — ואסור לטעום לפני הק׳. על ק׳ ביום — ר׳ להלן. מקור 
הק׳ — מצוות זכירת שנת (שט׳ כ, ח). ונחלקו תנאים אם מדין התורה 
היא על היין דווקא (מב׳, שם! פס׳ ק״ו. ע״א ועוד). גם נשים חייבות 
בק׳ (ברב׳ כ/ ע״ב). מקדימים לק׳ את פסוקי השבת שבבראשית 
(נ. א—ג ["ויבלו"] —בתוספת המלים -ירם הששי" בראש) ואת 
^גרכת הגפן. הק' עצמו הוא ברכה בשבת חשבת! חתימתה — "מקדש 
* השבת״. יש נוהגים לומר ק׳ בעמידה. ואחרים — בישיבה דווקא 
(פרט לפסוקי "ויכלו"). ק׳ החג חותם ב.מקדש ישראל והזמנים". 

ר,ק׳ שלפני סעודת היום נקרא, דרך כבוד. ..קידושא רבא" (= הק׳ 
הגדול). מעיקר הדין אינו אלא ברנה על היין בלבד, אך נהנו להקדים 
גם לו קצת פסוקי שבת או יו״ט. בהעדר יין נאמר ק׳ הלילה על הפת, 

וק׳ היום—על בל ..פשקה [המקובל ב 1 םרינה", מלבד מים. ע״פ מסורת 
חז״ל נקבע נוסת הק' ע״י אנשי ננסח הגדולה (ע״ע! ברב' ל״ג. ע״א), 

וכבר נחלקו בית־שמאי ובית־הלל נסדרי אמירתו (ברב׳ ח', א׳). 

הק' צריך להיות ,בפקום סעודה", אר מנהג קדום (שבבר נזיר 
בתלמוד) לאמח גם בביהנ״נ, לאחר התפילה, להרעלת האורחים 
שהתאנסנו ואכלו שם. 

הנדלה — דברים הנאמרים במוצאי ■שבת וחג. בתוך תפילת 
ערבית, ולאחריה על כום־יין(או על כל "פשקה־מדינה"). כדי להבדיל 
בין קודש לחול. נחלקו הדעות אם הזכרת השבת בצאתה היא, 
בעיקרה, "דאורייתא"(שבר י״ח, ע׳׳ב; נזיר ג׳. ע״ב). נוסח הד,בדלה 
מיוחם אף הוא לאנשי כנסת הגדולה (ר׳ לעיל). "בתחילה קבעוה 
בתפילה [י״ח של מוצאי-שבת]; העשירו — קבעוה על הכום! 


ד,ענו — חזרו וקבעוה בתפילה! והם אמרו: המבדיל בתפילה צריך 
שיבדיל על הכוס" (ברב׳ ל״ג, ע״א). בירושלמי (שם ה׳, ב') הובאו 
דעות שונות אם "עיקרה בכוס". או ,עיקרה בתפילה", או "עיקרה 
כאן וכאן". נחלקו חכמים (שם) גם על מקומה בתוך התפילה, ונקבע 
לאמרה בברכת ■אתר, חונן לאדם דעת", בנוסח הפותח ב״אתד, 
חוננתנו"■ להבדלה על הכום מקדימים ברכות על היין, על הריח 
(״בורא מיני בשמים״) - לפי סברת הראשונים: כדי להשיב את 
הנפש לאחר צאת ״ד,נשפה היתרה״ של שנת — ועל האש (.בורא 
מאורי האש"), שניאותים לאורה, להורות שבבר פותר להדליק אש. 
ברכות אלו קתמות, וכבר נחלקו בית־שמאי ובית-הלל בעניינו (ברב׳ 
ח׳. ה׳). ברכת ההבדלה עצמה חותמת ב״המבדיל בין קודש לחול", 
ונודעו נוסחאות שונות שיש להן זכר בתלמוד. הנוסח שנתקבל משבח 
על 4 הבדלות: "בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, 
בין יום השביעי לששת יפי המעשה". ר׳ אושעיא אומר: "הפוחת 
לא יפחות משלוש! והפוםיף לא יוסיף על שבע". ר׳ יהודה הנשיא 
הזכיר דק הבדלה אחת: ״המבדיל בין קודש לחול״ (פס׳ ק״ג, ע׳׳נ— 
ק״ד, ע״ב 1 ירוש׳ ברב׳ ה׳, ב׳), ונוסחאות פיוטיות המכילות 7 הבדלות 
נתגלו ב״גניזוז". גם להבדלה שבתפילה מצויות נוסחאות שונות 
ב״גניזה" ובמנדגי העדות. מנהג נפוץ, אך מאוחר, להקדים להבדלד, 
על הכום (במת׳־ש) פסוקי ישועה (ישע׳ יב, ב—ג ,■ תה׳. ג. ט! ועוד). 
לסימן טוב. במוצאי יר׳ט אין מברכיו על הריח ועל האש. ובמוצאי 
יום־הכיפורים מברבין על האש בלבד. נהוג להבדיל על הבום גם 
בביהכ״נ. נוסח מיוחד. המשלב ק׳ והבדלה, נאמר כשחל יר׳ט במוצ״ש. 
הוא נתקו בבבל ע״י רב ושמואל, ונקרא ״פרגניתא״ (= מרגלית 1 
ברב׳ ל״ג. ע״ב). סדר ברכותיו מצריו בר״ת יקנה״ז: יין (^ ברכת 
״ד,גפן׳׳)! קידוש! נר (- ברכת ״בורא מאורי האש״): הבדלה; זמן 
(= ברכת ״שהחיינו״). ממנהגי ההבדלה: לפלא את נום־ה״ן על כל 
גדותיה, להתבונן בציפרניים לאור הנר, לכבות את הנר ביין שנשפך 
פן הכום, לשפשף את העיניים ביין זה ועוד. לאחר ההבדלה אומרים 
זמירות (ע״ע). 

ס. זולאי. י״קר הסידור והמנהגים (בתור: ספר אסף ז קונץ מאמרי 
מהקר. 302 — 306 ). תשי״נ ־, מ. נרקיס. ראשיתו של ההרס לבשמים 
(א״י'׳ ר)׳ תשכ״א ! 01 011,1/12 ^ 1 }ס (ת 0 ^ 4 ז€ . 8 . 5 

X11—X^|^), ]937/8; ). 7"^^ 

ו/ 01 < 1 < 501 ס׳*"? /ס 10111 ח^ 10 )י 0€1 ^מי* 

/ס! 11101 ^ 1 ) 1/1 / 0 ^ 7/1 ; 0 (־ 19 

. 1956 

א. ר?. - י. ת, 


151 


קדחת — קדחת חוזרת 


152 


קןדחת, ע״ע מלקה. 

.קדחת המערות, ע״ע _קדחת חוזרת. 

קדחת״השגרוןומע־! 10 :ובתזע 11€ ז), מחלד. חריפד, בעלת תסמונת 
קלינית מגוונת. בשלבה ד.התחלתי מתבטאת קה״ש בכאב־ 

גרון קל או חמור, הנמשך ימים ססוריס. ואשר מקורו בדלקת-ד 1 רוו 
שגורמה הוא חיידק מסוג סטרפטוקוקוס בטא ((!) ד,מוליםי מקבוצה.ו/. 
בשלב השני. שלב החביון(^ו^^)ג 1 ), הנמשך 1 — 3 שבועות, חש החולה 
בטוב. בשלב השלישי מופיעד, קה״ש ולה, נוסף לחום. ביטויים אסיי- 
ניים העשויים להופיע לחוד, בו־זמנית או בוה־אחר-זה והם; 1 ) 
נגיעויות המפרקים (ע״ע מפרק, עמ׳ 91 ) — הופעתן פתאו¬ 
מית ומאופיינת בכאב ניכר ובסימני דלקת (נפיחות, חום. אודם 
מקומי, רגישות למגע והגבלות בתנועה). בד״ב נפגעים כמה מפרקים, 
אולם הפגיעה חולפת בלי להותיר נזקים במבנם האנטומי. 2 ) פ ג י ע ה 
ב ל ב — סימניה: אוושה אורגנית שלא היתד, קיימת קודם, הגדלת 
הלב ואי־ספיקתו. הסיבד, לשינויים אלה נעוצה בפגיעה דלקתית בכל 
שכבות הלב: האנדוקרד, המיוקרד והפריקרד. התפתחות הפגיעה בלב 
היא הדדגתית ולעתים קלה, בניגוד למעורבות המפרקים הכרוכה 
עפ״ר בכאבים עזים, ובניגוד להשלכה החמורה העלולה להיות לפגי¬ 
עה זו על תוחלת-החיים של החולה. 3 ) פגיעות במערכת- 
העצבים המרכזית — אלו מתבטאות בתנועות חדות בלתי־ 
רצוניות ובלתי־הכליתיות של ידי החולה או של פניו. תנועות אלו 
מכונות הכוריאה ע״ש סידנם (ב£־ 01101 ל' 113111 ת;> 11 ץ 3 ), כוריאה מינור, 
או הריקוד של ויטוס הקדוש (־ס״צנ, ¥1015 .: 31 ). הן נפסקות כשה¬ 
חולה מבצע פעולה מכתנת בידיו וכן בעת שינה. 

חולשת שדירים, תנודות רגשיות ופגיעה בעור וברקמת-ד,חיבור 
אף הם חלק מתמונת המחלה. כל סימני קה״ש אינם ייחודיים ומלווים 
גם מחלות אחרות. לאבחנתד, קבע ט. ך.גיונז ב 1944 כמה אמות-מידה 
מחייבות, והללו עודכנו ב 1965 ע״י ארגון הלב האפריקני. ב 1970 
הציע אילי ךיוויס אמות-מידה מנבילות ונוקשות-יותר, ברם, כאשר 
קיים חשד לקד.״ש ראוי להתחיל בטיפול עוד בטרם יתקבלו תוצאות 
בדיקות המעבדה התומכות באבחנד, או שוללות אותה. 

המנגנון הפתולוגי שביסוד המחלד, טרם הוכחד כל-צרכו, אך 
ברוד כי הזיד,ום בחיידק הסטרפטוקוקום מהווד, את ראשית הדרך 
להתפתחות קה״ש. הדבר הוכח סטטיסטית ובתבחינים מעבדתיים, 
חרף העובדד, כי רק 0.3% — 3% מכלל הילדים והצעירים הלוקים 
בזיהום זה מפתחים קה״ש ורק כמחצית חולי קה״ש זוכרים כי סבלו 
קודם להופעתה מדלקת-גרון. ברם, פד.ות הזיקה שביו הזיהום לבין 
קה״ש אינה נד,ירה. יש הסבורים כי קה״ש מבטאת תגובד, של 
רגישות-יחר (ע״ע אלרגיה) לחיידק, או כי זו מחלת חיסון-עצ-מי 
(אוטואימונית, וע״ע חסון), ואילו לדעת אחרים נובעות הפגיעות 
במערכות ובאיברים השונים מהשפעתם של רעלני חיידק הסטרפסו- 
קוקוס ואנזימיו. 

הטיפול מושתת על מנוחה בת שבועיים בממוצע — אם אין 
פגיעה בלב, ו 4 שבועות — אם נצפית פגיעה מזערית בו. לד,קלת 
כאבי הפרקים נותנים אספירין. במקרה של פגיעה קשה בלב יש 
להקפיד על מנוחה ממושכת-יותר ( 12-6 שבועות), ויש הסוסיסים 
לטיפול גם סטרואידים (ע״ע סטרואידים וסטרולים). במקרה של 
פגיעה במערכת-העצבים המרכזית מטפלים באנטיביוטיקה (בנזטין, 
פנצילין, ע״ע אנטיביוטיים. חמרים), בתוספת תכשירי-הרגער" ובמק¬ 
רים קשים מומלצת מנוחה עם בידוד. לגבי חולים הסובלים פמחרלית 
או מפגיעה במפרקים דרוש מעקב שוסף לגילוי סימנים לנזק בלב. 
כחודש לאחר תום הטיפול יכולים החולים לשוב ולתפקד כרגיל. 

הסיבוך החמור-ביותר בקה״ש הוא של פגיעה קשה בססתמי־חלב 1 
בעיקר נפגעים הטסתם הדו-צניפי(ניטרלי) וד,בטיני(םםתםאכ־ד,עו- 
דקים). פגיעה זו גורמת ל.מחלת-לב ראומטית" הטעונה טיפול. בעק¬ 


בות השגי כירורגיית הלב, ניחן ביום להחליף מסתסים שנפגעו ללא- 
תקנה. הפגיעה בשריר הלב (המיוקרד) עלולה להותיר נזק קבוע. 

טיפול מונע המבוסס על מתן ממושך (במשך חדשים או שנים) 

של פניצילין, תכליתו למנוע הישנות התקפים חריפים של קה״ש ע״י 
מניעת זיהומים סטרפטוקוקליים. 

,ממס! .ס .ד ־• 1 ) 13.11 ט! ..*ו 

. 8 ; 1951 ,( 3 >־ 8 -- 836 ,^ 1 ,תס 1 ז 011€1113 ) 

.תו! 0 ^)) 1 וז 0 ,'> ^^^)^ז 7 ^ 7 ^ 7 |>[ 1 ) 077 . 7 .){ / 0 07x1 

. 7 ,?/ .£ ; 1958 ,( 1360 ^ 1343 , 11 >^ X ,ג־ 1 נז 0 וז 1 ^< 

01 :) 711 )!€ . 7 . 7 , 113 זבזב 7 .: 1969 ,! 6€1 ק 4$ 177711101 ) 7 1 ) 7 ( 0 . 01 -) 1 ^ס 1 ס->£ 

,( 001161110115 1 )ת 3 15 ] 1 ז( 11 ז\צ ,(. 1 ^}) ץ 0 ג) 11311 ס[ 1 .( : 111 ) 

.* 1972 

ם. א. ס. 

קןדחת חתרת (ז^ע^/ ן גם ק׳ רעב, ק׳ קרציות׳ ובא״י: 

ק׳ ד,מערות), מתלה הנגרמת ע״י חיידק מהסוג בורליד. 
( 113 ־- 1 ז 80 ) ומועברת לאדם ע״י כנים וקרציות. המחלה מאופיינת 
בד,תקפי-חום חוזרים. באזורים מסוימים היא מוגדרת כזואונוטית, 
כלר, משותפת לבע״ח ולאדם, הקה״ח המועברת ע״י כנים היא נחלת 
האדם בלבד ומופיעה בתנאי עוני וצפיפות באזורים שבהם איו 
האוכלוסיה נוהגת להחליף את בגדיה (שבד,ם היות הכנים) ובתנאי 
היגיינה ירודים. צורה זו של המחלה עלולה ללוות מצבי רעב ואסו־ 
נות-טבע, הכרוכים בהצטופפות אוכלוסין המקלה על העברת כנים 
מאדם לאדם• המחלה מצויה בקביעות ברמת אתיופיה, שבה נרשמים 
כ 5,000 מקרים מדי-שנה. 

צורח-המחלר, השניה, זאת המועברת ע״י קרציות, היא הנפוצה 
בארץ. הקרציות הן מהסוג אורניתודורום (ע״ע קרציות) והמחולל 
בארץ היא בורליר. פרסיקה (גס״זסק . 6 ), המופיעה בנסיוב הדם 
ונעה במהירות בין הכדוריות(ע״ע חידקים, לוח צבעוני מם׳ 14 ). אורך 
הבורליה כאורך כדורית-דם אדומה או שתיים, וריבויה ע״י חלוקד. 
לשנים. ניתן לאבחנה בבדיקת טיפת-דם צבועה או, ללא צביעד" 
בשדד, אפל או במיקרוסקופ הפאזות (ץק €0 ו 0 ז 10 וח 451 ׳ 1 מ 40 סננו!?). 
המחלה סופיעד, באדם שנעקץ ע״י קרצית מודבקת לאחר תקופת 
דגירה של 4 — 12 יום. סימניה: עליית-חום מהירד, (עד ל ״ 40 ויותר). 
כאב-ראש חזק, כאבי שרירים — בעיקר בגב ובגפיים התחתונות — 
וכאבי פרקים, וכן בחילד, או הקאה, שיעול, ולעתים קוצר נשימה. 
הטחול גדל, ויש עליד, נפספד הכדוריות הלבנות והחשד, משמעותית 
בשקיעת-הדם. לעתים קיימת צהבת קלה. לבורליה זיקה מיוחדת 
למערכת-העצבים המרכזית, ומכאן עלולות לד,תו,וות תופעות חולניות. 

מיגוון סימני המחלה העשויים להופיע בחולה בודד כה-רב, עד 
שאין לשרטט תמונת מחלה ״טיפוסית ״,■ אף אין עקומת-חום אפיינית. 
ההתקף הראשון עלול להיפשך ממספר שעות עד ל 4 ימים דותר, 
ומספר ד,ד,תקפים מאחד ועד ל 10 או יותר. בר,עדר טיפול המרווח 
בין ההתקפים הוא מיומיים ועד 6 שבועות. קי המערות היא מחלד. 
קשה, וכשאין החולה מקבל טיפול ספציפי, עלול שיעור התמותד, 
לד,יות גבוד, (בצ-ורת המחלה המועברת ע״י בנים). בארץ לא היו 
מקרי־מוות מק׳ בשנים האחרונות. הטיפול הוא בתכשירי אנטיביו¬ 
טיקה (ע״ע אנסיביוטיים, המרים וגם בכרך המילואים). אפשר לר,י- 
מנע מהדבקה ע״י הימנעות משהיה במקומות החשופים לקרציות: 
מערות, חורבות ואזורים שליד מחילות מכרסמים. 

בשנות ה 30 , תרמו החוקרים הישראלים אדלר, תיאודור ושיבא, 
תרומה נכבדה לחקר הקה״ח, בהתנדבם לבצע נסיונות שהיו כרוכים 
בסיכון ניכר. עבודתם הוכיחה, כי הקרצית הבוגרת מעבירה את 
הבורליה לצאצאיד" ומכאן שהקרציות, בכל שלבי התפתחותן, 
מסוגלות להעביר את הטפיל בעקיצתן. 

ש. אדלר-א, תיאודור-ח. שיבא, העברת הקי החוזרת בארץ ע״י 
קרציות !הרפואה, י', 105 — 107 ), 1936 : -ם 0.143 .£ .ץ-.. 1 .ס 0 ! 1 עו. 0 
4 ) 006111 ^^^ ;^* 1972 ^ 110 ) 6 ( 1 <£ 21 >€/ק 0 י) 7 ,זו 1331 -מ 50 

. 1974 7176 777 ) 1101/7 )^^ ,(. 6 ש) 

א. א. ג. 



153 


קדחת צהבה — קדימה 


154 


ק|דחת צהבה (!זס] * £1101 <), מחלה זיהומית חריפה הנגרמת 
ע״י נגיף מקבוצת הארבו־וירוסים (- 0 ז 1 ׳ 1 11£ ז 0 י 11-1 ( 1 ס 0 ז 11 ]- 41 . 

05 !) המועבר ע״י חרקים מוצצי־דם. המהלה עלולה לתקוף בכל גיל. 
תקופת הדגירה — לאחר עקיצת היתוש נושא הנגיף — 3 — 6 ימים. 
המקרים הקלים־ביותר אינם ניתנים לאבחנה קלינית. מקרים טיפו¬ 
סיים מתבטאים בחולי פתאומי. בחום. בכאב־ראש, בכאב־גב, באפיסח־ 
כוחות, בבחילה ובהלאה. כן מופיעה הפרשה רבה של חלבון בשתן 
ותיתכן אף עצירת השתן. בק'צ מופיעים דימומים ממקומות שונים; 
מן האף■ מרירית הפה. וממערכת־העיכול, וכן דימומים באיברים 
פנימיים ובתוכם המוח ושריר הלב. בתהילת המחלה קיימת צהבת 
(ומכאן שם המחלה) מדרגה בינונית, העלולר, להעמיק בהמשך. 
התמותה נעה מפחות מ 5% ועד 50% ויותר, באזורים אנד¬ 
מיים. 

היסטוריה. בספרות הרפואית הקדומה אין זכר לק״צ. מאחר 
שהתפרצויות של ק״צ הן מאורע דרמתי, אין להניח שהמחלה עברה 
בלי שהכירוה, ולפיכך נראה כי לא היתד, קיימת בתרבויות הקדומות. 
לראשונה הוכרח במאד, ה 17 וקיימת מחלוקת האם מקורה באפריקה 
או באמריקה. המונח ק״צ צוין בספרות הרפואית לראשונה ב 1750 . 
הותר מ 200 שנה היתה אחת המגפות הגדולות של האנושות. באזו¬ 
רים הטרופיים והסובטרופיים של העולם החדש (ע״ע טרופי, אזור, 
עמ׳ 943 ) היו התפרצויות הרסניות, והתפרצויות בולטות נרשמו גם 
הרחק ממקורות המחלה; בספרד, צרפת. אנגליה ואיטליה. המגפות 
שפקדו את האיים הקריביים, את אמריקה המרכזית ואת דרום אח״ב 
דיללו את האוכלוסיה. שיתקו את המסחר וד,תעשיה וזרעו בהלה ופחד 
כקרב התושבים. התפרצויות של ק״צ נרשמו גם בצפון אה״ב. 

ב 1848 העלה נוט (חסא ■ 0 .!} את הסברד, שק״צ מועברת לאדם 
ע״י יתושים (ע״ע, עמ׳ 508 ), והאפידמיולוג הקובני קרלוס פינלאי 
(ןב 1 ח 1 ק) הוכיח את הדבר ב 1881 . קבוצת המחקר בראשות ד״ר וולטר 
ריד (!!?ס.)!) הוכיחה. שיתוש מעביר את הקה״צ, שמחולל המחלה 
הוא נגיף ושחולפים כ 12 יום מעת שהיתוש מוצץ את דמו של חולה 
עד שהלה מסוגל להעביר את הנגיף לאדם אחר. הם אף הדאו. 
שאפשר לגרוס לק״צ ע״י הזרקה חת-עורית של דם מחולה ביום 
הראשון או השני למחלתו. וכן שאין המחלה מועבדת מאדם ע״י 
חפצים שנגע בהם החולה. 

פיזור גאוגרפי ואפידמיולוגיה. הקה״צ מצויה 
במיוחד באפריקה ובאמריקה הטרופית, ובצודה יציבה ומתמדת — 
באגני הקונגל והאמזונס. בעשורים האחרונים נרשמו מספר מגפות 
חמורות באפריקה; ברמת נוביה שבסודאן. ב 1940 ( 17.000 מקרים 
ותמותה של 10% ) 1 בדרש־מערב סודאן חיו בשנים 1960/62 לפחות 
15.000 מקרים (וייתכן אף 30.000 ); באזורים מסוימיס הגיעה התמותה 
לכדי 85% מהמקרים. כן היתד, מגפד, באתיופיה בשנים 1959/66 
(מספר הנפגעים אינו ידוע) ובסנגל. 

לקה״צ שתי צורות תפזורת;' זו המופיעה בערים (אורבנית) 
מאופיינת בהעברת הנגיף מאדם לאדם באמצעות תספר סוגי יתושים. 
שהחשוב בהם הוא ז 1 (ן,ל 8 :> 3 !־!!־ל/; בצורת היער נמצא הנגיף 
עפ״ר בקופים ומועבר ביניהם ע״י יתושים החיים בצמרות העצים. 
בצורת היער נדבקים בעיקר גבדים העובדים ביערות. מזמן־לזמן 
מתפשטת המחלה מהיער הטרופי ליישובים םמוכים, כאשר קופים 
פולשים לשדות הכפרים ומדביקים את יתושי הקרקע, או ע״י נדידת 
אדם נגוע למרכז עידוני. 

לא־ברור מדוע אין הקד,"צ מופיעה באסיה, אף־ני היתוש החשוב 
לד.עבדתה התבסס ביבשת זו. 

סיפ ו ל ומניעה. אין טיפול פרסני נגד הקה״צ, ואפשר רק 
לד.קל על החולה באמצעים כלליים. קיימות שתי שיטות-חיטון בפני 
המתלה ע״י הזרקת נגיף מוחלש (ע״ע תילר, מכס). תקנות הבריאות 
הבי״ל מחייבות כל אדם הנכנס לאזורים שבהם מצרה הקה״צ לקבל 


חיסון לפחות 10 ימים לפני הגיעו לאיזור. חיסון זה תקף ויעיל 10 
שנים לפחות. 

הס 1 ז£<} £1 ; 1951 ,(. 611 ) . 0 

,ז 11 ונפ* 0 ס 15 זב 1 ^ , 0 .י 1 — .€ : 1971 

.^^ 2 ל 19 /צג־ז/י/ס־׳ז 

א. א. ג. 

_קדחת 'שחור־העתן (- 1 ;)*־£ סיבוך של מחלת 

הקרחת המאופזן בהרס כדוריות-דם אדומות (ע״ע דם, עמ' 

703 ). שחרור כמויות גדולות של המוגלובין אל מחזור־הדם. איבוד 
המוגלובין בשתן וחוסר־דם חריף (ע״ע אנמיה). הסימנים הקליניים 
של קשה״ש קשים־ביותר: צמרמורת, חום. חולשה קיצונית, הקאה, 
חוורון, צהבת, דופק מחיר וירידה בלחז-ד,דס מתפתחים במהירות 
בעקבות הרם הדם הקשה. לעתים מתפתחת אי ספיקת כליות (ע״ע 
כליה) בשל חסימת אבוביות הכליה ע״י משקעי המוגלובין והרם תאי 
חאבובית. התמותה מגיעה לכדי 20% — 30% . ההמוגלובין החפשי 
המופיע במחזור־הדם מתחמצן והופך למטהמוגלובין (- 0 וח 1£111£ ח 
8101110 ), שצבעו חום כהה, והוא המקנה לשתן את צבעו השחור הטי¬ 
פוסי. המטהמוגלובין מתפרק לגלובין ולך,ים (£ות£ו 1 ), וד,אהרון מתח¬ 
בר לאלבומין ויוצר מטהמאלבומין הנותר במחזור־הדם ימים אחדים 
ומאפשר בכך אבחון מעבדתי של קשה״ש גם לאחר שצבע השתן 
שב לתקנו. 

טפיל הקדחת הגורם לקשה״ש הוא עפ״ר פלסמודיום פלציפרום 
(מ 1 ע 31 ק 1£1 נ).ן), אך לא תמיד אפשר לזהות את הצורות הטבעתיות 
האפייניות של הטפיל בתוך כדוריות-ד,דם האדומות של החולה. 
קשד,״ש תוארד, באזורים טרופיים וסובטרלפייס באפריקה, בדרום- 
מערב אסיה. בהודו ובמזרח-ד,רחוק, ואף ביבשת אמריקה. 

גורמיה המדויקים של קשה״ש אינם ידועים, אירופים שלקו 
בוזתקפים חוזרים של מלריד, והשתמשו באורח לא-סדיד בתרופה 
כינין (ע״ע), היו חקרבנות העיקריים של קשה״ש. לפיכך הובעה 
הסברד,. בי התרופה היא המתחברת לכדוריות-חדם האדומות ומגרה 
בכך את המערכת החיסונית לייצר נוגדנים עצמיים. להנחה זו לא 
נמצאה אישור מעבדתי. השערה אחרת היא, כי ביסוד המחלה עומדת 
יצירת נוגדנים נגד חלבוני טפיל־הקדחת. חלבונים אלה משתחררים 
עם לקיחת התרופה הגורסת להרס הטפילים. ייתכן כי חולים הנוטים 
לפתח קשה״ש סובלים מפגם תורשתי בחילוף־ההמרים של הכדוריות 
האדומות. ועקב-כך לרגישות-יתר ולנסיה להרס כדוריות אלו בעת 
זיהום בטפילי הקדחת. 

, 0 ;.^ 1974 ,•{ 0101 ו 0 הי 1£ ^ 1£01 ה €11 , 06 € י 10 ז 1 /י' . 1 \ 

. X ז XX ,ץ 1010£ גמ] 6 ב^ 1 01 . 1 ^ 101111 * €1 ^€ { 0 

. 1975 ,( 199-209 

ח. הר. 

לןךימה, אגודת-ד,סטודנטים היהודית-הלאומית הראשונד,. הוקמה 
בווינה ב 1882 . יוצריה: ראובן בירר, משה שנירר ונתן 
בירנבאום (ע״ע). ביסודה עמדה ההרגשה הלאומית. וההכרח כי אך 
"המלחמה בהתבוללות וטיפוח העממיות היהודית הם התרים בפני 
כליה היהדות". הקבוצה הושפעה מאד מסמולנסקין(ע״ע). שפעל אז 
בודנד,. ומי. ל. פינסקר (ע״ע). רשיון הממשלה לקיים את הקבוצה 
הגיע רק ב 1883 , ובשל עינה הצופיה נקבע כמטרת החבדד,; ,.טיפוח 
ספרות ישראל ומדעי היהדות ללא כל מגמה פוליטית". נוסד גם כ״ע, 
011011 י 7,11 תו. 51£111 ל 3£1 (.אוטואמנציפציה"), שהיה העתון הלאומי־ 
הציוני הראשון בלשון הגרמנית. ראשי קהילת וינה התנגדו לקבוצה, 
והיא הותקפה הרבה; אעפ״ב נעשתד, למרכזה של הפעילות היהודית- 
הלאומית במערב, השתלבה אח״כ בתנועה הציונית וד,עמידה חלק 
מעוזריו ד,נאפנים ביותר של הרצל. 

ג. קרסל. זעלבסטעמאנציפאציאן(שינת ציון, ד׳, 55 — 59 ), תשק״ו/ד 1 

־מ/> ז.^י£/מ 7 יויפ 5 . 100 •ממר! ■<ט 2 ., 1 

.( 1933 ) ,.א? 


155 


לןדים — קדמץ 


156 


_קךיס (.? 03111 ), עיר נמל בדדום־פערב ספרד, בירת מחוז ק׳, 30 
ק״ם דרומית־סזרחית לשפך נחל גודלקיויר (ע״ע). 135,750 
חוש׳ (אומדן 1970 ). 

הי ס סור יה. ק׳ נוסדד, ע״י ד,פניקים בערד ב 1100 לפסה״נ. 
אתרה נבחר, כנראה, מפני שהיה נוח להגנה ומוקף־ים, ואולי היה אי 
(דוגמת ארח־ וצור בחוף פניקיה). נקראה .נדיר" ואח״ב ,גדם", 
ושמה נגזר מ״נדר" (בצור) או מ״קדש". יש שרצו לזהות את העיר 
עם תרשיש (ע״ע) המקראית השרידים שנמצאו בה הם פוניים, 
מהמאות ה 6 — 5 לפסה׳־נ, בידי בני קרת-חדשת חפכד, למוקד מסחרי, 
ופתח ליצוא הכסף והנחושת של חבל בסיקה כיום — 

אנדלוסיה), כן תיווכה בהובלת עופרת מבריסניה לימה״ת, וענבר 
מהים הבלסי. במאה ה 3 לפסה״נ היתד, בסיס צבאי וימי של הפונים. 
ב 206 נכנעה בפני רומי. מקיסר קיבלה מעמד של עיר (ת 101 ק 101 מ 1 זות) 
ונהייתה לעיר החשובה ביותר במערב האימפריה הרומית. 

יחד עם האימפריה ירדה גם ק׳ מגדולתה. ונתפשד. בידי הוויזיגו־ 

תים. ס 701 לסה״נ היתה בידי המוסלמים. ב 1262 נוסדה. למעשה, 
מחדש ע״י אלפונסו X , .החכם", מקסטיליה. קולומבוס יצא מסנה 
למסעו השני( 1493 ). לשיא־פריחה הגיעה לאחר התבססות הספרדים 
באמריקה, ובה עגנו ציי-הכסף והזהב. יחד עם ידיכתה סוויליה. היתה 
בעלת המונופולין לסחר ביבשת החדשה. כנמל הציבאי והמסחרי 
העיקרי, והחשוף ביותר, של ספרד באוקיאנוס. הותקפה ע״י פ. דריק 
( 1587 ) ור. אסכס ( 1596 ! ע׳ ערכיהם). ב 797/98 ! הנזילו עליד. האנג¬ 
לים הסגר, וב 1800 הופגזה ע״י נלסון(ע״ע). ב 1810/12 היתה מושב 
הממשל של חלקי ספרד שלא נפלו בידי נפוליון, ובד, ניסח ה.קורםם" 
(פרלמנם) את החוקה הליברלית של 1812 (ע״ע ספרד, עם׳ 367 )! ק׳ 
נח־עד, באוכלוסייתה המתקדמת, והיתד, פוקד הד,תנגדות למלד פרננדו 
ז 1 זד, השמרן, עד שנכבשה ב 1823 בידי הצרפתים שבאו לעזרתו. 
ב 1868 פרצה בה המהפכה, שסילקה את המלכד, איזבל 11 (ע״ע). 
ב 1936 היתד, שער לגיסות פרנקו (ע״ע) שהובאו סצפון־ 
אפריקה. 

אין פרטים על ראשיתה של ההיאחזות היהודית בק׳. ייתכן, 
שיהודים ישבו בה בתקופת שלטון המוסלמית עם כיבוש ק׳ ושיקומה 
ביפי אלפונסו x , נמצא בין מקבלי הנכסים באיזור יהודי בשם שמואל 
מק׳. פן המאה ה 15 מתרבות ידיעותינו על היישוב היהודי, ומפעולות 
■האינקוויזיציה בסודליד, בשנת 1481 יש להסיק שנמצאה בק' עדת 
אנוסים, שייתכן שהללו היו אנוסים שהיגרו אליד, לאחר פדעות 11391 
אך אין לנו ידיעות על גורל הקהילה ביפי הפרעות עצמן. בימי גירוש 
אנדלוסיד, ( 1483 ) יצאו ממנה יהודיה ועברו לקסטיליה. בשנת 1490 
ניתן כתב הגנה ובטחון לכמה יהודים סקי (משד, אבן זמרו, יצחק 
אבן זמרו ואחרים) להסדרת ענייניהם, אח״כ היתד. ק' נמל יציאה 
למגורשי ספרד, ולפי עדות הכופר ברנלדיס, שתיאר את דרכיהם 
של המגורשים, יצאו מנמלה 8.000 מגורשים, רובם אל נמליה של 
אפריקה הצפונית. 

י, בער, תולדות היהורים בספרד הנוצרית, 552 , הערה 141 . תשי״ם.! 

. 14 ; 1936 , 424 , 58 , 11 מ<^ .■ן 

6 ^ .א ; 1949 ,(־^מ ,מפג( 1$1 מ זפנ) ,ז. 1 חג־ 1 ^$ 16 > <>ון€<ו#$ 

1493 2 > ^ 1493 0 וז 1 )^! 8 /מגן 5 ) 1 > ס/־מאיז 61 }) ,$ופגי 1 ק 50 

. 1953 ,( 338 ־- 320 .ש X 

פ. ס. - ח. ב. 

קדיש, תפילה בארמית המשמשת כיום בתפקידים שונים בתפילת 
הציבור (השר סופ׳ י', חי! י״ם, א׳). בתקופת התלמוד נאמר 
הק׳ כתפילה שלאחר הדרשה בציבור (סוטה מ״ט, ע״א), תכנו: 
המנון שבח נלד,ב! בפתיחתו בקשה על הגאולה המשיחית, ובנוסחים 
פסדפים — כגת "ד,ק׳ הגדול" הנאמר בבית הקברוח ובסיום 
מסכת — אף מפורשות בק׳ בחינותיה השונות של הגאולה, בגון 
ביאת המשיח, בניין בית־המקדש ותחיית־הפתים, כל אחת מתפילות 
היום מסתיימת ב״ק׳ שלם", שבו נוטפת בקשה לקבלת התפילות. 


"חצי ק׳ "משמש כחוליית-מעבר בין חלקיו השונים של סדר התפילה, 
בגון לפני "ברכו", לפני העמידה (פרם לשחרית) ואחרי קריאת- 
התורה. אחרי לימוד-תורה בציבור נאמר "ק׳ דרבנן", שבו משולבת 
תפילד, לשלום החכמים ותלמידיהם. "ק׳ יתום" נאמר ע״י אבלים. 
מאז המאה ה 13 , בסוף כל אחת מתפילות היום, ובשל חשיבותו 
בעיניהם הם חוזרים עליו כמה פעמים באותה התפילה, בהזדמנויות 
שונות. נקבעו דיני-קדימה בין .,החייבים", ובד״כ נהוג שכולם 
אומרים את כל הק״ יחד. — הק" השונים נאמרים בנעימות 
ססדתיות קבועות, וחלק מהמוסיווים זכה לפיתוח מוסיקאלי בידי 
מלחינים נודעים (ראוול. בלוף, ברנשסיין). 

הק׳ שונה מתפילות־הציבור בלשונו הארמית ובסגנונו: הוא סונה 
אל ה׳ בגוף שלישי, אינו משתמש בשם הוי״ה וכיו״ב אלא בכינויים 
כ״קודשא בריך הוא״ או -אבוהין די בשמיא״; בפסקה הראשונה אף 
מדובר על .שמו הגדול" סתם. בסוף כל פסקה באר, פניה אל הקהל 
"ואמרו: אמך. תכונות אלו נובעות במישרין מתפקידו המקורי של 
הק׳ כסיום לדרשה בציבור, זו הושמעה עפ״ר בארמית, והדרשן לא 
פנה אל ה׳ אלא סיפר עליו, ודווקא בכינויים כנ״ל. הנעימה המשי¬ 
חית מתקשרת יפה לסיומי הדרשות. שנלקחו לעתים-קדובות מנבואות 
הנחמה. 

לא ברור לפה נבחר הק׳ כתפילת האבלים, ועכ״פ אין בו שום 
רמז על טובת הנפטרים או עילוי נשמותיהם (השו' האגדה המאוחרת 
נ 2 ,אליהו זוטא״ י״ז, מהר׳ איש-שלום, נספחים, ענד 22 ואילך (ברוב 
הגירסות: .ברכו״)! גנזי שכפר, א׳, 238 , על ר׳ עקיבא שפגש מת 
שניתן לגיהנום, ודוצילו מעונש זה בכך שלימד את בנו הקטן לומר 
ק'). מסתבר שאמירת הק׳ ע״י האבל אינה אלא צידוק־ד,דין. בחזון 
המשיחי שאותו מעלה ד,ק׳ כרוכה ~ ובנוסחים אחדים אף מפורשת — 
התקווה לתחיית-ד,פתים. ואולי משום כך נבחר הק׳ לתפילת האבל. 
"ק׳-יתום" נקלס מאד בתודעת העם, ובעקבות השואה נקבע עשרה 
בטבת (ע״ע) כיום הק׳ הכללי" לכל אלו שהתאריך המדויק של מות 
קרוביוום לא נודע. 

תפילת ישו. .אבינו שבשמים" (פתי !יל, 9 -י 10 ), מזכירה בת¬ 
חילתה כמה מלשונות הק־, ברם אלה ידועים גם מתפילות קדומות 
אחרות, כגמ תפילת-ר,ר,ותר, על הגשמים (ירר תע׳ א׳, ג׳). 

י. היינימן, התפילה בתקופת התנאים והאמוראים (מפתח בערכו), 

תשכ״וי! י. מ. אלבונן— י. היינמן, התפילה בישראל בד.תפתהותה 

ההיםטררית. 72 — 75 , תשל״ב; 1964 ,.>/ , 4 ־ 7 , 001 ? ב 501 ש!),ס. 

יו. ה. 

קדם־ד.יםטור;ד., ע״ע פרהיסטוריה, 

קךמי[ — ת 0 מ 111 ס 23 ) — (המחצית השניה של המאה ה 7 ) , משורר 
אנגלי נוצרי, שכתב באנגלית עתיקה. ק׳ היה, לפי עדותו 
של התאולוג בדה ונרבילים (ע״ע), רועה נבער מדעת, שיצר, 
בהשראת חזון-לילהל'שיר-תפילה על בריאת העולם! הוא הפך 
לנזיר-משורר, וחיבר שירים רבים על פוטיווים מכתבי-הקודש: 
סיפורי בראשית -— יציאת מצרים וכניסת בני-ישראל לארץ המוב¬ 
טחת. סיפורי ישו ואחרית הימים. אולם השיר היחיד שאפשר לייחס 
לו בוודאות הוא שיר-תד,ילה (תוחץ^!) קצר לבריאה. — היום מכונה 
כשם .,פחזור-ק׳" (־ 1 סץ 0 110100130 ־ 03 ! נתפרסם לראשונה ב 1655 ) 
אוסף שירה נוצרית באנגלית עתיקה בסגנון המאה ה 8 , בכ״י פן 
המאה ה 10 (כ״י יוניוס). הוא מכיל שירה אפית על ספרי בראשית, 
שמות ודניאל, את השיר .ישו והשטן" על חטא המלאכים, סיפורי 
ישו רום־הדין. לא ניתן לייחס את כל השירים למחבר אחד בשל 
הבדלי סגנון ולשון, אם כי ייתכן שהשינרים חלו בעת מסירת 
השירים על-פה. הם מצטיינים כולם באותה מסורת אריסטוקראטית 
האפיינית לשירת-העלילה באנגלית עתיקה(באובולף. ע״ע) ובאפיון 
הדמויות כמנהיגים שבטיים לוחמים, בלא הבחנה בין מוטיווים אלי¬ 
ליים לבין חנ״כיים, 






157 


קדמוס — יוים־קויוסבינית, ספרות 


158 


לןךמוס ($נ 1 מז! 11 ! 0 , במיתולוגיה היורנית־רומית, בן 

מלד פניקיה■ משנחטפה אחותו אורופה (ע״ע) בידי זוס, יצא 
ק׳ לחפשה. בדלפר (ע״ע) נאמד לו מפי האודאקולום שיחדל מהחיפוש. 
תזדמן לו פדה "שלא עלה עליה עול ולא עובד בה" (ע״פ אוריפידס, 
אובידיוס, סנקה! התבונה המיוחדת לפרה זו שאובה ממקור מזרחי 
[השר בפד׳ יש, ב! דב׳ בא. ג; שפ״א ו. ז)), והיא תוביל אותו למקום 
שבו עליו לייסד עיר. בעקבות הפרה בא ק׳ לבויאוטיה (ע״ע. עמ' 
753 ), הפרה נעצרה לנוח (השו' שמ״א שם, ז~יד), ושם ייסד את 
קדמיה), מבצר העיד תבאי. קי ביקש להקריב את הפרה 
(השר שם, שם) ושלח את מלוויו להביא מים מהמעין הסמוך. דרקון 
שומר־המעין המית אותם וק׳ הרגו. בעצת אתני זרע חלק משיני 
הדרקון (ע״ע ארגונאוסים, עם׳ 649 ) ומהקרקע בצבצו ה״ספארסים" 
(״הזרועים״). אנשים מזוינים, שהרגו אלה את אלה! רק 5 ניצלו 
והיו לאבות תבאי. הרמוניה בת ארם (ע' ערכיהם) ניתנה לק־ לאשה : 
לחתונה באו כל האלים. בתם היתד, סמלי. אם דיוניסוס (ע״ע, עמ' 
413 ), ונכדם — אקסיון (ע״ע! משווים את שמו וגורלו עם אלה של 
אקהת [השר קהת] מאוגרית [ע״ע, עס' 686 ]). לבסוף נהפכו ק׳ 
ואשתו לנחשים ונלקחו לאליסיון (ע״ע). 

השם ק׳ מתפרש מלשון ״קדם״ — מזרח (השר השם אורופה, 
המתפרש כ״מערב"), ושמו ומוצאו של ק' מרמזים על חדירד. פניקית 
לתבאי כתקופה הפיקנית (ע״ע מינואית ומיקנית, תרביות). אישור 
לחדירה זו נמצא ב 1963/4 , כשנתגלו בחפירות תנאי 34 חותמות־גליל 
מזרחיים ( 14 מהם בכתב־היתדות האכדי), בשכבה מהתקופה הד,לא- 
דית המאוחרת לחז. ( 1300 לפסה״ג בקירוב! התקופה המשוערת של 
בן־נינו של ק׳, אוידיפום [ע״ע]). יש סיפוניו לכך שהחותמות הובאו 
מאוגרית. המסורת (הרודוסוס ז\, 59-58 ) מייחסת לק׳ את הכנסת 
הכתב הפניקי ליוון ("אותיות פניקיות" או "קדמיות"). אמנם אין 
ספק במוצאו השמי-מערבי של הכתב היווני, אך לא נראה שקבלתו 
התרחשה בד-בבד עם פריחת הכתב ■הלינארי ב׳"! גם שיקולים 
מתחום האפיגרפיה (ע״ע) השמית־מערבית קובעים את השאילה 
ל 1100 — 800 לפסה״ג. הריגת הדרקון וחתונת ק׳ תוארו על אגרטלים 
יווניים. 

פ, אובידיום גזו. פספודפוזות, א', 106 — 123 . 170 — 171 , חשנ״ה! 

,וז•)|/^ x ^ו/^^ו^ו^ י 7 ׳ 7 ■ 11 ( 1 . 1 ־ 1 

- ו £01 ר. 1 ? .?לו; 1963 €1 . 0 ) 4 >.} 1 ו 1 § 1 ו 0 >.^ 1 ,□. 10 ^" .ז 

/ 0 £ 0 :בזז 1115 מ 1116 ״) ^ 1£13€ (' 7 1 ז 0 ו 80£01 יין 

נס!) ,זט 510 ^. . 0 .א ; 1964 ,( 28.11 , 5 ^ 14 

. 1973 <()ח 1£ > 0£0 3011 ^מ^ 1 ז 0 ,{. 1 א) .זן -א .^ 1 

שם. ש. 

קךמיום, יסוד כיפי מתכתי, סימנו 00 , מספרו האטומי 48 , משקלו 
האטומי 11240 , מבנהו האלקטרוני 

יו 5 "' 1 ו 4 ''ק 4 " 45 ״' 30 *ק 3 = 35 'ק 2 '' 25 = 15 

הק׳ נמנה עם הקבוצה 116 במערכה המחזורית. בטבע מתקיימים 
שמונה איזוטופים יציבים של הק׳ בעלי מספרי מסה: 106 , 108 . 110 , 
112,111 , 113 , 114 , 116 ! וכן ידועים גם איזוטופים רדיואקטיוויים 
מלאכותיים. צפיפות חק׳ ב ■ 20 היא 8.65 , ניתך ב ■ 320.9 ורותח 
ב • 765 . הק׳ היא מתכת רבה בעלת ברק מתכתי כעין הכסף. היסוד 
התגלה, כמעט באותה עת, ע״י פ. שטרומיאר (ז־ז 81 מ 5110111 ) וק. ם. ל. 
הרמן (תמגותזפמ) ב 1817 . 

נפיצות בטבע: הק׳ הוא יסוד נדיר יחסית, ושיעורו מגיע 
רק לכדי 0.1 עד 0.2 הלקים לגילית בקליפת כדה״א. המחצב הנפח 
ביותר הוא ה 110011116 ־ 516 (ק' גפריחי). הק׳ מופק כמוצר לוואי 
בזיקוק אבץ (ע״ע) מעפלותיו, בתהליך אלקטרוליטי המתבסס על 
חיזור יוני הק׳ על ידי אבץ מתכתי '־ 211 + 06 ־- " 06 + 20 . 

תכונות כימיות: הק' מתקיים כמעט בכל תרכובותיו (להוציא 
שתיים, 06,0 06,01,1 ) במצב הדו-ערכי. המתכת אינה מושפעת 
מאוויר יבש, אך מתממצנת במהירות באמיר לח תוך יצירת שכבת 


מגן של תחמוצת. עמידות המתכת בפני איכול היא טובה. אך תחמו¬ 
צות גפרית תוקפות אותה בנקל. הק' נמס ברוב החומצות המינרליות 
וכן באמוניום־ניטראט (ם 0 גק.ז-!א). התחמוצת החומה מתקבלת 
בבעירת הק׳ בחפצן. הק׳ יוצר מלחים עם רוב החומצות, כמו: 
,. 04130 , , 063 , ״ 0601 והלידים ופסודודולידים אחדים. תרכובות 
אלה של ד,ק׳ דומות בחכונותיהן לתרכובות האבץ המקבילות. הק׳ 
יוצר שורה של תרכובות קומפלכסיות עם ליגנדים המכילים חנקן, 
חמצן, גפרית, זרחן וארסן. 

ש י מ ו ש י ם: לק׳ חשיבות מעשית מרובה כחומר ציפוי למתכות, 
בעיקר ברזליות, להגנתו מפני חסצון ואיכול. עמידות הק׳ בפני המסה 
בבסיסים ומי־ים טובה יותר מאשר העמידות של האבץ. כמה ממסגי 
הק׳ משמשים במסבים ובחפרי הלחמה. הק׳ פשפש נם בבניית 
מצברים (ע״ע מצבר, עמ׳ 102 ). לאיזוטופ 113 חתך פעולה (! 05 •!€ 
תסגז־־ג) גבוה לבליעת ניטרונים, ומוטות הבנויים ממנו משמשים 
לבקרת שטף הניטרונים בכורים גרעיניים. 

הסולפיד והסולפו־סלניר של ד,ק׳ משמשים בתעשיית הצבעים. 
תרכובות ק׳ אחרות משמשות, במידד, נרחבת. בתעשיית חמרים גבה־ 
מולקולרים כמייצבים וכקטליזטורים. 

רעילות ופעילות בי ולוגי ת: ככל הידוע. אין הק׳ נוטל 
חלק בתהליכים ביולוגיים, ולמעשה הוא יסיר רעיל למספר רב של 
אורגניזמים חיים, כולל הארם. 

, 1110108011 ^\ . 0011011-0 ..א .'• 1 ; 1966 ,. 0 .}ין .מ 

.* 1972 11111€ ^יז 0 ה 1 

8 נ. שט. 

קךם־קולומביניית, ספרות. קודם הכיבוש הספררי פרתה 
באמריקה תרבות ענפה ורבגונית בעיקר באזורים שביו 
מכסיקו לפרו. תרבויות האצטקים, שבטי ה?יר. (קיצ׳ה) ושבט האינקה 
הניבו יצירות־מופת בתחומי הדרמה. ההגות והשירה הלירית, האפית 
והרתית. שרידי יצירות אלה הועלו, רובם ככולם, על הכתב בידי 
נזירים, כברנאררינו רה סאאגוו (חט* 153112 המאה ה 16 ), ברורות 
הראשונים אחר הכיבוש! הם נשתמרו בשפות המקוריות, אך הועתקו 
בכתב לאסיני ונשארו מפוזרים בכ״י רבים. רובם תורגמו וי״ל 
במהדורות מודרניות. שלוש השפות העיקריות שבהן שרדו יצירות 
מן הספרות הק״ק: נאהואטל (מכסיקו). קיצ׳ה (גואטפאלד,) וקצ׳ואה 
(פרו). בשפת נאהואטל נשתמרו מרבית היצירות. הכוללות, 
מלבד הטכסטים ההיסםוריים וההגוף,יים, שירי-מלחמה, שירים אידי¬ 
ליים, פואמות על מנהיגים, קינוה, שירי־פולחו, שירים ליריים קצרים 
ושירים פילוסופיים בגיוון רב של צורות ומקצבים, דימויים ומטא¬ 
פורות. בשפת ק י צ׳ ה נשתמרד. מלודרמה מוסיקלית, ה 1 ג״ 1 ( 1 נ 11 
111 ־\., כ״ב היצירה החשובה ביותר של תרבות המאיה־קיצ׳ה, 
,!!!זג 01 נז 0 ? ("ספר המועצה"), שנרשמה בידי אחד הילידים ברא¬ 
שית המאד, ד. 16 ונמצאה ע״י המיסיונר פראנסיסקו ח׳ימנס שתרגמה 
לספרדית בראשית המאה ה 18 . יצירה זו היא סינתזה המהמצתת 
ביותר את תולדותיהם, מנהגיד,ם, אמונותיהם ודרכי־המחשבה של 
שבסי הפאיה־קיצ׳ה < בריאת־העולם ע״ס מסרתם, המיתולוגיה אודות 
היווצרות משפחות האדם והשתקפות המאורעות שקדמו לכיבוש 
הספרדי או באו בעקבותיו הנם יסודות התרבות הקדומה. בשפה 
ק צ׳ ו א ה נשתמרו רק שירים בודדים. המחזה ץב 101 ! 011 (הדן 
בהתמרדות צאצאי האינקה), שיוחס לתקופה הק״ק, אינו, כפי 
הנראה, אלא חיבור מאוחר יותר (אפשר מן המאה ה 17 ) וחיקוי 
מבני-צורני של המחזאות הספרדית ב״תור-הזהב". 

.א ; 1936 10$ ^ 4 1.4 , 8 סגןתו 03 . 1 } 

.)ל ; 1953/4 , 1-11 10 46 1 >זיו 0 /וןא .ז 1 ץ 3 ל£ת 03 

*ו/ 0 ו 70 ו/ 147 ; 1963 / 114 * 1111 * 201 ( 7 , 4 { 1 מת 0 ?־מ 66 ־ 1 

.א ; 1967 722111240 461 776$$ ,.^ 1 ;* 1966 , 211011 ( 714 

141 ,מזה:)!!? . 0 ; 1964 , 1 ,>ז* 1 ו 0 ז 14$£ ו $7 ו 2 <( 772 * €012 - 771 , 3 ז 0 זי 135-1411 ז^ 

711(£120 1X00(10 !11$^(1710-11172(14{0118, 1969; 8.. 0113;^, 1^ 70^01-1)12)2, 
1972. 

8 . ל. 


159 


קדס־דפאליים — ןןדדוו 


160 


לןדםי״ר&אל^י״ם (ג) 0 סג]ז^ 1 [^סז 6 [. 1.6 [-.?])׳ 

בינויה של קבוצת אמנים וסופרים אנגלים. שהתאגדה בלונדון 
ב 1848 ב,.אחווה' השאית־לסחצה, ביזמתם של ד. ג. רוסטי, ו. וב הנם 
וג'. א. סילי(ע׳ ערכיהם). הכינוי ק״ר נבחר אמנם כסעס בסקרה. אך 
הוא בא לסמל את שאיפת חברי התנועה לשוב, כביבול, לעולמם 

הטהור והתמים של 
האפנים בני התקופה 
שקדמה לרפאל(ע״ע). 

הק״ר, שהסתייגו ב¬ 
עיקר מאמני הבארוק 
הקלאסי וראו בסגנו¬ 
נם המתוחכם העדר- 
בנות ושגרה, תבעו 
גישה של כובד-ראש 
אל נושא היצירה 
וכושר לעורר במס¬ 
תכל, או בקורא, 

רגשות נעלים ונאצ¬ 
לים. ואולם, הגשמתו 
של אידאל זה גבלה 
לעתים בסנטיסנט־ 

ליות-יתר. ביצירותי¬ 
הם. שחלקן הניכר 
קשור בנושאים דת¬ 
יים והרוויות יסודות 
סימבוליים, פיתחו אי- 
קונוגרפיד, חדשה ל¬ 
נושאים המקובלים ו¬ 
המציאו נושאים חדשים שמטו ממסורת האמנות הנוצרית. אפיה 
הספרותי המובהק של אמנותם מתבטא גם ביצירתם החילונית, כזו 
של הנט, ״המצפון המתעורר״ ( 1852 ). מבחינת הטכניקה הציורית 
הרבו הק״ר בתיאור מדוקדק וראליסטי של פרטי הנוף והסביבה 
האנושית. בניגוד לאמנים שהושפעו ממסורת הציור האיטלקי, נטו 
הק״ר לאפקטים צבעוניים זוהרים, שנבעו מפיתוח טכניקות ציורי- 
השמן של ציירי צפון־אירופה. כן היו הק״ר מן הראשונים שנתנו 
דעתם לאפקטים של האור הבהיר על עצמים. 

משמעות ר״ת . 11.6 -.? נתגלתה ברבים רק ב 1850 וגרמה לסערת 
מחאות! מתנגדי התנועה השמיצוה ככופרת-בעיקר ואף כרומסת 
את קדשי הדת והלאום. ואולם, גם מספר תומכיה היה גדול והיא 
זכתה לפרסום רב. עם החשובים שבמקורבי הק״ר נמנו פורד מדוכם 
בראון (ע״ע) מורו וידידו של רוסטי, וג׳. רסקין (ע״ע). התפוררות 
הקבוצה כבר התחילה באמצע שנות ה 50 . 

;ו>/ 1905 , 1-11 ,. 11.8 -.? ע;// ^ 071 . 1 ! .■\\ 

. 1965 ,•{}>וו 51 ^ ,תצחז? 011 ז? . 11 

,ע״?/־.*! 1111 .!(סאא .( ; 1970 !■ 1 ^ .ח 50 תו^^)ג^\ .מ 

. 11 -.? ז> 74 ,י< 0 נג) 8 .\נ ; 1970 . 8.3 -.? ■>; 77 , 9111011 .? ; 1970 

. 1973 
א. רי. 

לןדנצה (מלאט׳ מאותרת, ב 1 ]ת 1€ > €3 — נפילה), שפן של שתי 
תבניות מוסיקליות המובחנות עפ״ר בשמותיהן הלועזיים — 

^^ת;> 1 ^ 11 ^ (צרפי! להלן ק״ם) ו 7,3 ת 111 ג 0 (איטי! להלן קצ״ה). הק״ם 
מביא לסיומו של אירוע מוסיקלי באמצעות הרפיית המתח שבו. 
במוסיקה החד-קולית של יה״ב היה הק״ס "האמיתי"(געע 1 ! 1 ג 1151 ג 01 ) 
מבוסם על ירידה (מכאן שמו) בסקונדה אל צליל הסיום של המודוס 
(ע״ע טונים, מערכות ה־, עפ' 469 ! ר' דוגמה מם' 1 ). במוסיקה 
הרב־קולית של יח״ב והרנסנס היה הק״ם מבוסס על תבנית דו-קולית 
של סכסטה המובילה לאוקטווה (שם; הרמוניה, עמ׳ 306/7 ), כתוספת 
אפשרית של קול שלישי או רביעי (ר־ דוגמה מם׳ 2 ). עם גיבוש 



שהיח־ליר פוסזנה. חימות נעשוזה בירי ארלארד 
יר״נ׳ונז׳: וי?ים סורים א 5 הד את הרקע עי־פ 
שטיחי קיר סיד״ה המאו־רים 1 נ; היכר אח 
החרחים 


שיטת ההרמוניה בראשית המאה ה 18 היה הק״ס לציון הרמוני של 
שורת תצלילים המביאים לסיום. הסיום יכול להיות טותלט (,זס:!)!*} 
ס;!!!־*!!!! = דומיננטה-רטוניקה! 11 ! 13£ י 1 = סובדופיננטה-יטוניקה), 
תלקי (זס&עקזם■ = טוניקה-ידומיננטה ועוד) או מפתיע (-ז 11110 
1 ו;)]וז 11 ז! עיקרו בהפתעה ובהמשך, ר׳ דוגמה מם' 3 ). מבחינה 
הרמונית מהווה הק״ס שלב אחרון בתהליך המודולציה, שבו הוא 
מבסס את המרכז הטונאלי החדש. הק״ס כנוהג מקובל במערכות 
הטונים של המוסיקה הקלאסית היה מוגבל לנ״ל ולק״ם הנגזרים מהם. 
במוסיקה הנכתבת ביום יש לק״ס משמעות ושימושים רהבים הרבה- 
יותר, 



דוגמה סס׳ 1 ד 1 נ.סה סם׳ 2 

שירה גרגוריאנית נייום רה מאשו 


^ ■ 11 א*ו 0 ׳ !תגגשיג!) ■!•■ס 7111 ' )•• 0 סויוייו 


ו., 1 ,. . ".!ד ^ 

- 



1 ־]. - 1 -, 

1 

׳ ^ -י ■ י ^ 

;־־:י ׳ 


■*2 

ף^ח_ 

, 11 . * * ■׳יו ׳ ״*^• * • \ 1 


דונפר׳ כים' 3 

קרנצוח טת־ד בורא< 9 ל באד 


עם התפתחות האריה האיטלקית בראשית המאה ה 18 התגבש 
הנוהג של אלתור וירטואיזי ללא ליווי תזמורת, שהובא על סף סיומה 
של האריה, בין התצלילים של הק״ם. נוהג זה הועתק גם לקונצ׳רסו 
וכונה קצ״ה, עפ״ר מתחילה הקצ״ה אחרי אקורד 4 — 6 מוארדי בד״כ 
היה הסולן עצמו מחבר את הקצ״ה, אד עם שקיעת אמנות האלתור 
בסוף המאה ה 18 החלו המלחינים לחבר בעצמם את הקצ״ה ליצי¬ 
רותיהם. מוצרט. שהלחין קצ״ה לאחדים מן הקונצרטים שלו ושל 
אחרים, משמש כהוליית*מעבר אפיינית• בצרפתית נהיג לכנות גם 
עיטורים קצרים בשם ק׳. וע״ע הרמוניה, עט' 306 — 307 , 

/ 0 •<ן 0 /ז, 91 1116 110111 ^ 014 '! 1/2 1€ ', 71111 { / 0 1 ןס 011111 ' 31 ^| 11 ' . 1 ;( 1 ?ר 11 נ) 

. 1924 7 פ? 7 ״י/ 

י, היר. 

״קדר, ' 1:1 ^ - .!ס״בן - (נר 1912 ), מנהיג קומוניסט' 

הונגרי• מכונאי במקצועו. בגיל 20 הצטרף למפלגה הקומו¬ 
ניסטית. שעה שהיתה בלתי־חוקית. במלה״ע ) 1 השתתף בהקמה 
המחתרת בארצו. ב 1945 ה-ה לחבר ה״פוליטביויו" הקומוניסטי 
בהונגריה, ב 1948 נתמנד, שר-הפנים. אך הםתכסך עם ראש מפלגתו, 
מ, רקושי (ע״ע). ב 1951 נאסר ועונה בכלא! רק ב 1954 שוחרר. 
ב 1956 השתתף בממשלת ההפיכה ההונגרית, אך ניתק עצמו ממנה 
בשל מגמותיה האנטי-סובייטיות. כשפלשו הדוסים להונגריה נתמנד. 
בחסותם לר״מ (עד 1958 , ואח״ב שוב בשנים 1961 — 1965 ). ק' תמו 
ברוסים, אך עם זאת הנהיג בארצו ליברליזציה מתונה, בעיקר כלכלית 
ותרבותית. כ 10 השנים האחרונות שימש מזביר-ראשוו של הוועד 
המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בהונגריה, והוא למעשה שליט 
המדינה. 

נאומיו נתפרסמו בשני אספים: וס 10 נ)ג 11 1 )זג 8211 ("עצמת 

העם המוצקת״), 1959 ז זז!!!!! 111 ש!: 0 ■<£ 4 ' 4 ( 41 ז ^ 11 וח:! 111 ! 1 ס 40 ־ 4 א 
(״למען הנצחון המושלם של הסוציאליזם״), 1962 . 

קדרו[ (ערב׳ . 1 ״״, "נחל האש"), נחל אכזב שמוצאו 
בצפון-פזרח ירושלים, במורד המערבי של הר-הצופים. בגרבד. 

820 מ׳, ושפכו בים-המלה — 400 מ' מתחת לפני־הים! ארכו כ 30 
ק״ם. נחל ק׳ העילי מפריד ביו רכס הר־הצופים - הר-הזיתים (ע״ע) 











161 


קדרון — ?דש 


162 



בסזדח לביו השלוחות דמסתעפות מפר־ 
שה־המים הארצית במערב, שעליהן בנויה 
העיר־העתיקה של ירושלים. יובליו הח¬ 
שובים בקטע זה הם (מצפון לדרום): 
נחל האגוזים (ואדי־ג׳וזו שיבוש השם 
הלאטיני 21 ז 1 י! ¥311151053 (עסק יהושפט]), 
נחל בית-זיתא והגיא (הטירופויאון) — 
שני האחרונים חוצים את העיר־העתיקה 
— ונחל גיא בן־הנוס, הסוגר על העיר־ 
העתיקה ממערב ועל הר-ציון וגבעת העופל 
מדרום (וע״ע ירושלים. עמי 1225 תמונת 
הטופוגרפיה של ירושלים העתיקה, שם, 
עמ׳ 226 ). על מעיין הגיחון ועין־רגל 
שבאפיק הק׳ ר׳ להלן ושם, עמ׳ 247/8 . 
במדבר-יהודה מתפתל אפיק הנחל המ¬ 
שופע בכיוון דרום-מזרח, מחחחר עמוק 
ויוצר קניונים בסלע-הגיר העמיד ליז- 
מנזר מר-םבא ובמרחק 1 — 3 ק״מ משפכו. הק' נשפך לים-המלח 
במניפת-סחף, כ 5 ק״מ סדרום לעין-פשח׳ה (ע״ע). 

חק' ויובליו קבעו אח תחומי התפשטותה של ירושלים בכל התקו¬ 
פות עד לסוף המאה ה 19 . העיר המקראית השתרעה בין הגיא חמרכזי 
לק׳, בחלקה הדרומי של הגבעה המזרחית. במאה ה 8 לפסה״נ הת¬ 
פשטה ירושלים אל מעבר לגיא, במעלה הגבעה המערבית, וגיא בן- 
הנום היווה את גבולה הדרומי של העיר. בתקופה ההלניסטית הירוד, 
"נחל הערב" (מיובלי הגיא) את גבולה הצפוני של העיד העליונה. 
ובשלהי ימי הבית-ד,שני הוכתבד, התפשטות העי.ר ע״י ואדי-ג׳וז ונחל 
בית-זיתא שקבעו את מהלד החומות השניה והשלישית (ע״ע ירוש¬ 
לים, עמ׳ 257 ). אגן הק׳ מילא תפקיד מרכז־ במערכות אספקת-המים 
ואגירתם בעיר. מקור־המים העיקרי של העיר המקראית היה מעיין 
הגיחון ומפעלי-מים שונים קשורים בו. מעיין נוסף בק׳ הוא עין־רגל. 
שני המעיינות שימשו לצרכים טקסיים! אדוניה בן חגית ושלמה 
המלך הוכתרו לידם (מל״א. א). הצורך בכמויות מים גדולות הניא 
לבניית בריכות באפיקי אגן הק׳, שאגרו את מי-השטפונות בחורך. 
עד לסוף ימי הבית-השני נבנו באפיקי הק׳ 8 בריכות (ע״ע ירושלים, 
עסי 247 ). 

הק' שימש מקום פולחן ונזכר במקרא בד,קשר לסוגי פולחן שונים. 

גיא בן-ד,נום שימש לעבודת המולך (ירם' ז, לא) ובק׳ עצמו ניצבו 
בפות לעשתרת (מל״ב כג. יג). בימי אסא ויאשיד.־ נשרפו ונהרסו 
כלי עבודת־האלילים בנחל ק׳ (מל״א טו. יג! מל״ב כג, ו, יב). עוד 
בתקופת הברונזה התיכונה, החלו לקבור מתים במדרון המזרחי של 
חק׳. במרוצת ימי הבית־הראשון וד,בית-השני התפתח במקום בית־ 
קברות ענקי. שעיקרו באפיקי ד,ק׳ ורכס הר-ד,זיתים ובשיאו הקיף את 
העיר כולה. המצבות המפורסמות בעיר-המתים הן; קברי ׳בת פרעה׳ 

ו.יד.ו אשר על הבית׳ (ע״ע ירושלים. עמ' 255 ). יד אבשלום. 

קבר בני חזיר וקבר זכריה (שם. עם׳ 260 — 263 ). בתקופה הביזאנסית 
התפתתה מסורת (נזכרת אצל אוזביום [ע״ע! והנוסע מבורדו) 
שראתה בנחל־ק' את עמק־יהושפט הנזכר בספר יואל (ד, ב. יב) 
במקום משפט הגויים באחרית-הימים. בתקופה זו התקדשו במדרונו 
המזרחי של הק׳ אתרים שונים שיוחסו לפרשת תפיסתו של ישו 
ועלייתו לשמים. החשובים שבהם הם "כנסיית-העליד." בד,ר-הזיתים 
ואתר גת־שמנא (ע״ע ירושלים, עמ׳ 264 , 273 ). המסורת הביזאנטית 
מזהה באפיק הנחל גם את קבר מרים אם ישו. המבנה הנוכחי במקום 
הוא מהמאה ה 12 . 

גם במסורת המוסלמית נחל ק׳, הקרוי ואדי ג׳הנם (,!נן,, ^), 
הוא מקום משפט אהרית-הימים. אז יימתח גשר א!ל)-צראט () 
■דק משערה וחד מחרב", המחלק בין גן־עדן לגיהנום, עפ״נ הנחל. 


מוזרם א(ל)-שריף (הר-הבית) לרחבה הקרויה א(ל)-סאהךה (! 1 _ 1 .ג^:), 
העתידד. להיות מקום התחיד■• אל מקדסי (ע״ע! המאה ה 10 ) מזהה 
אותה בדרום הר-הזיתים. מסורת זו. שהינה גלגול של מסורות יהו¬ 
דיות ומוסלמיות, עברה תהליך אסלאמיזציה בתקופות מאוחרות, 
נאסר ח׳יסרו המיסטיקן הפרסי וד,נוםע המפורסם, (המאד, ה 11 ) קורא 
לנחל ק' א(ל}-םאהרד, ותולה את קדושת המקום ואת השם ואדי 
ג׳הנם בח׳ליף עמר (מג׳יר א־דין [ע״ע! המאה ה 15 ] מזהה את 
המקום בבית-הקברות שמצפון לעיר-העחיקה הקרוי כך גם כיום). 
בחלקו המדברי של הק׳ נבנה במאה ד, 5 מנזר מר-סבא (ע״ע מנזר, 
עמ׳ 1019 ותמ׳ שם). בסקר ארכאולוגי שנערך במדבר־יהח־ה לאהד 
מלחמת ששת־הימים נתגלתה בשפך הק׳ מצודה חשמונאית היושבת 
על יסודות ישראליים. לדעת הארכאילוג, פ בר-אדון, ישבה כאן 
העיר מדין (יד,ו' טו, סא). 

א. אם. - אל. רי. 

לןדתת, ע״ע קרמילןה. 

קןך?!ז, שמם של מקומות אחדים בא״י ובסוריה הקשורים בקדושה 
המיוחסת למקום. 

א. ק', או ק׳ ב ר נ ע, נווה-פדבר בגבולה הדרומי של ארץ כנען 
בגבול מדבר-צין ומדבר־פארן (במד׳ כ, א) ובמרחק 11 יום מהר- 
חרב (דב׳ א, ב). נודע גם בשמות עין־משפט (ברא׳ יד,ז) ומי-מריבה 
(במד׳ כ, יג), הקשורים, כנראה, בתפקידו המיוחד במקום משפט 
בסכסוכים על מים וכמקום כינוס של שבטי המדבר, ק״ב נזכרת בסי¬ 
פורים על אברהם, ולפי הסיפור על פסע כדרלעמר ישבו בה עסלקים 
(ברא׳ שם). בתקופת יציאת-סצרים שמשה ק״ב מקום ריכוז לשבטי 
ישראל במדבר, מכאן נשלחו המרגלים ונעשה הנסיון לעלות על ערד 
וחרמ.ה, ומק״ב החלו נדודי בני-ישראל לסיני ולנגב ומשם לעבד,'׳י 
מזרחד, (דב׳ א, מו ואילך). 

ק״ב זוהתה עם קבוצת המעיינות הנמצאת כ 25 ק״מ מדרום 
לנצנה. השם נשתמר בעין־קדיס, אך הואיל ועין אל-קךיראת שמצ¬ 
פונו הוא מעיין עשיר ממנו, המשקה בקעה פוריה ובקרבתו נתגלתה 
מצודה גדולה מימי מלכי יד,ודד" מזהים רוב החוקרים את ק״ב עם עין 
אל־קדיראת. בימי מבצע-ק׳ ( 1956 ) נתגלתה מצודה ישראלית מעל 
לעין־קדיס! כן נתגלו כסביבה שרידים רבים מן התקופה הכנענית 
התיכונה 1 ומן התקופה הישראלית. בדרכם לקרב על מצרים ב 1167 
התנגשו בק׳ ללא־קרב הצבא הצלבני בפיקודו של אמלריו (ע״ע) 
והצבא הסורי בפיקודו של שרכוה (ע״ע א״י, עמ׳ 458 ). ג׳ארוים. 
מושל סיני ( 1922 — 1936 ), ניס- לפתח בעין אל-קריראת חקלאות 
מודרנית. הוא ריכז את מי המעיין, בנה תעלות-השקאה ונטע עצי- 



163 


קדש — קדשה 


164 


פרי שונים. נסיונותיו נכשלו בגלל חוסר שיתוף־פעולה מצד הבדווים 
במקום. 

ב. ק׳ בגליל, עיר ראשית בגליל-העליון בתקופה הכנענית 
והישראלית. אפשר שהיא נזכרת במקורות מצריים מהאלף ה 2 
לפסה׳נ. במקרא נזכרת ק׳ ברשימת ערי-כנען המנוצהות (יהר יב. 
כב). כאחת מערי הלדים (עיר מקלט) וכאחת סערי־המבצר בנחלת 
נפתלי. ב 732 לפסה״נ כבשה תגלת פלאסר 111 . אך ק׳ המשיכה 
להתקיים בימי הבית־השני והפכה לעיר הלניסטית בתחום צור. תל■ 
קרס חולש על רמה פוריה ממערב לעמק החולה. ובו שרידי יישוב 
וביצורים מהתקופה הכנענית ואילד. יש הסבורים ני כאן עיר מולדתו 
של ברק בן אבינעם (אחרים סבורים שמקומה ממזרח להר תבור). 

ג. ק׳ על הא ר נ ת, עיר חשובה בתקופה הכנענית, לשפת 
הנהד אורונטס, שזוהתה נתל נבי־מנדי מדרום לאגם חמץ. ב 1468 
לססה״נ, במלחמת פרעה תחותמס 111 בברית מלכי כנען, עמדה ק׳, 
ירד עם מגידו, בראש הבריח הכנענית! ק׳ נכבשה רק במסעו השישי 
של תחותמס. במאה ה 14 באה העיר תחת השפעה חתית, ובראשית 
המאה ה 13 כבשה פרעה סתי 1 . ציור-תבליט של כיבושה בידי סחי 
נשתמר, אולי, במקדש ברנד במצרים. בימי רעמסס 11 ( 1280 בקירוב) 
נערו בקרבתה הקרב המפורסם בין המצרים להתים. ק׳ נשארה בידי 
החתים. ובחוזה שנתתם אח״ב עבר הגבול בבקעת-הלבנו! מדרום לק׳. 
נראה שק׳ חרבה עם פלישת גויי־הים בראשית המאה ה 13 . 

י. אחרוני, התנחלות שבסי ישראל בגליל העליון (מפתח בערכיהם 
וביבל׳). תשי״ז! הניל, א״י בתקופת המקרא (מסתת בערכיהם וביבל׳ 
שם), חשכ״גיו ם. אבי־יונה, גיאוגרפיה היסטורית של א״י, 148 , 
תשכ׳׳ג*. 

יו. אה. 

,קדש, מבצע, ע״ע ארץ ישראל, כרך מילואים, עמ׳ 536 . 

קדש, קדשה (יוו׳ 01 גנו 660 ק!ו 1 ), גברים, ובעיקר נשים. ששימ¬ 
שו זמנית או בקביעות ככוד,ני-דת במקדשים בארצות 
המזרח־הקדום ותפקידם כלל עריכת טקסי־פין פולחניים. דומה שמקור 
הק" הזמניים בחברה פוליאנדרית (רבת בעלים), שבה, לפי ההנחה, 
היתד, הכלד, נמסרת לכוהן בליל־הבלולות, כדי להבטיח אח ברכת 
האל. מאוחר־יותר היו הק" משמשים דרך קבע במקדשים. מעשה הק" 
מעורה בחפיסה. כי הזדווגות עם הכוהנת או עם הכוהן עשויה לברך 
את הגבר בכוח־גברא ואת האשה בוולדות. באפוס גלגמש (ע״ע) 
מסופר על ק׳ במקדש אשחר בארך בבבל. בחוקי חמורבי נקבע מעמד 
חוקי מיוחד לק״ במקדשי נבל: לקדשות מקדש מרדוך הובטחו 
זכויות-יתר מירושת אביהן ועדיפות על שאר הק". 

הרוחטוס מספר, שכל אשה בבלית היתד, חייבת לכהן פעם בחייה 
במקדש אלת הפוריות, עד שנבעלה ע״י זר מחת לתחום המקדש: 
לאחר שמילאה את חובתד, חזרה לביתר.. מנהג זה נזכר עוד אצל 
סטרבון (ע״ע), אולם אין לו זכר נספרות המסופוסמית הקדומה. 
בסוריה שימשו שני סוגי ק״. זמני וקבוע, בעיקר בשני מקדשים: 
במקדשה של האלה־האם עתער בהיארפוליס-נמביקד, (■ 0115 קנ!זס 131 
3 ס 1 < 1 ותכ 8 ) ובבעלבך שבלבנון. יש להניח שבפניקיה היו טקסים כאלה 
מקובלים במקדשי עשחרת, אך אין לכך הוכחה ברורה בספרות 
הפניקית עצסד,. בנינלוס (גבל) נהוג היה — לפי מסורות מאוחרות 
בעלות צביון אנקדוסי — שנשים שלא רצו להקריב את שערן 
לאדונים (תמוז) היו נאלצות לזנות יום אחד ואתננן הוקדש.!!אלה. 
הרודוטום, קלכזנם מאלכסנדריה, יוסטין ואתניום מספרים, כי בעיר 
פאפוס בקפריסין היתד, כל אשד, חייבת להתמסר לזנות לפני נישואיה. 

סטראבון מספר על ק" רנות שהיו במקדש עשתרח באריכס 
שבסיציליה. אוגוסטינום הקדוש מציין קיום קדשים וקדשות זמניים 
בפולחן האלה תענית בצפון־אפריקח. פולחן האלה-ד,אם היה נהוג 
בשבטי ערב לפני עליית האסלאם. אלד, זו נקראה במקומות אחדים 


א(ל)-לאת (! 0 כ.כ.) אן אל-עזא ( 1 (< 1 ), ופולחנה היה כרוך בטקסי 
זנות. בפולחן הכנעני, ובעיקר בפולחן אשדד" אלת הפוריות, היו 
הקדשים והקדשות נוטלים חלק בטקסים הדתיים. 

במצרים היה מוסד הק' מקובל בעיקר בפולחן האל אמון 
כתבי. ידוע מתוך כתובת ומחזות במקדש רעמסס 111 במדינת האבו 
שבמצרים על שבויות שהיו לקדשות. אפשר שק" כיהנו בפולחן האל 
מין. נראה שבפולחן האל פתח נטלו חלק נסיכות ובנות־אצולה ווע״ע 
מצרים, עמ׳ 219 — 222 ). נראה שגם במצרים היה לק- מעמד דומה 
לזה שאצל העמים השמיים, אך הפרטים אינם ברורים. 

במקרא נאסרו קדשים וקדשות בתכלית האיסור (דב׳ כב, יח), 

אך יש עדויות לקיומו של הפולחן בישראל לאחר פילוג הממלכה 
נימי רחבעם (מל״א, יד, כד). המלך אסא העביר את "הקדשים מן 
הארץ" (שם סו. יב). הנביא הושע (ד, יג—יד) מתריע כנגד בנות 
ישראל המתמסרות לזנוח ולניאוף "עם הזנות יפרדו ועם הקדשות 
יזבחו". המלך יאשיד,ו ניתץ ,את בתי הקדשים אשר בנית ה׳ אשד 
הנשים ארגות שם בתים לאשרה" (מל־ב כג, ז). המקרא מוקיע 
תופעה זו. שהיתה משיירי הפולחן הכנעני. 
וע״ע אשרה! עשחרת. 

; 1903 ,ו?/ 3 >י<ו 7 ^ז( 1 ז 0 ^ / 0 )^ €0 ) 111 ^ 1111 / 0 צשפזא./ ?^ 7 . 8,00014 

.. 1:1 ; 7 ־ 1506 י^־ 1 }ס .(. 041 ) 1 .מןונבסח 15 . 3 ! .ן 

( 1912 ע/ ו< 1 ^ 4 ו 0 ^' 7 1 ו 0 ו^ו{) 11 / 0 1 ח 1€ וו 1 } 10 )י €1 ם 

) 111 / 001 , 11135 :^ץשן ; 1911 ,ו/ 10 <[^ £0 6 ח 4 ))))■<€ ,!(סח־)!;? . 13 ., 1 

.ז!ז 01 ז 8 . 13 ;* 1916 11 ) 011 1 ) 11 )/^ 107 (/// /{/) 110171 ) 7 

1 ) 01 ■ח 0 ]ז 63 .י) ;* 1927 , 1 ) 1011 )$ ) 1/1 / 0 • 11 ( 1 011 

. 1934 , 11 . 5 י 01 , 1 ה 1 )ן 1 -ו 0 )ו 1 ו 1 ח{ו 11 

א. ע. 

קןך^ה, תפילה המיוסדת על פסוקי השנה (ישע׳ ו, ג! יחז' ג, יב) 
שבפי המלאכים. הפסוקים מושמים בפי שתי כיתות, של 
שרפים ואופנים, המשבחוח "זו לעומת זו". הק׳ משולבת בברכה 
השלישית של תפילת העמידה בחזרת הש״ץ בשחרית, מנחה ומוסף ז 
נמנד,ג א״י הקדום שולבה רק בשחרית של שבת וחג. כן משולבת 
הק׳ בברכת ״יוצר אור״ שלפני קריאת־עזמע (ע״ע! לפי מנד,גנו גם 
בפי היחיד! במנהג א״י הקדום אף זאת רק בשבת ובחג) ובתפילת 
"ובא לציון גואל", הנקראת "ק־ דסדרא" (סוטה מ״ם, ע״א). בק׳ 
דעמידד, מסיימים בתהלים קמו, י, וכן מקדימים לה דברי פתיחה, 
שאינם אחידים בעדות השונות ובהזדמנויות השונות, כגון: "נקדש 
את שמך בעולם כשם שמקדישים אוחו נשפי-מרום׳', או: "כתר יתנו 
לך... מלאכים המוני מעלה עם [עמך ישדאל] קבוצי מטה, יחד כולם 
קדושה לך ישלשו...". גם קטעי הקישור בין הפסוקים אינם אחידים, 
במוסף מוסיפים במנהגי רוב העדות עוד שני פסוקים: "שמע ישראל" 
ו״אני ה׳ אלהיכם״, דהיינו תחילר. וסוף של קריאת-שמע! כך נהגו 
בק׳ דעמידה גם במנהג א״י הקדום. בק׳ דיוצר אין נוסחת "הזמנה", 
והפסוקים מובאים כחלק מתיאור שבח המלאכים. בק׳ דסדרא אין 
שום הקדמה או דברי קישור! מובא בה, כפסוק שלישי, שמות סו, יה, 
ואחרי כל פסוק בא תרגומו הארמי. 

מסתבר שק׳ דעמידה וק׳ דיוצר מוצאן מא״י. הק׳ נזכרת כנר 
בתוספתא (ברכ׳ א׳, ט׳), ובידינו עדות מפורשת על ק׳ דעמידד, בימי 
האמוראים (ירו׳ נרכ׳ ה׳, ג׳). נראה ני מקורה של תפילה זו בחוגי 
המיסטיקנים (ע״ע מעשה מרכבה). הק' הפכה לאחד משיאיה החגי¬ 
גיים של התפילה־בציבור, ווזפייטנים קישטוד, במאות "קדושתאות" 
נלהבות. 

י. היינימן, התפילה בתקופת זזתנאים והאמוראיס׳ (מפתח בערבו). 
תשב״^ 1 הנ״ל. ק׳ ו־מלכרת׳ של קריאת עמע וק׳ דעמידה (ספר היובל 
לא. מ. הברמן). תשל״ז! ע. פליישר. לתפרצתן של קדושות העמידה 
והיוצר במגהגוח התפילה של בני א״י (תרביץ. ל״ח). תשכ״ס 1 
י, מי אלבוגז— י. היינימן. התפילה בישראל בהתפתחותה ההימסורית. 
47 — 54 . תשל״ב! מ, ויינפלד, עקבות של קדושת יוצר ופהוקי 
דזמרה במגילות קומראן ובספר בן סירא (תרביץ, מ״ה)׳ תשל״ד; 

7 1 ) 00 1 ו 111 ) 111 {( 1 \ <( 0 < 01 ) 1-1 )}\ . 1 ז 1 ו/) 111 ס/ 01 ז/ע/׳צציק/ ,חז 10 ס 5011 . 37 
. 1960 , 11110/1 ) 1 ) 71 
יו. ה. 





165 


קדשה — קהיר 


166 


קלשה (;ז 5:01 [§ 0111 ^ 1 , 531101117 , 1101111055 )׳ מרשג דתי שהדעאל 
גם לתתומי המוסר וההגות: מקורו. כנראה, בתחום הפילתני. 

הביטוי פורה על שוני מהותי מהתחום המקובל, הרווח, הלא-קדוש, 
ה״חולין״. ההבדלה ,.כיו קודש לחול״ (•, 1101 או 1 מז 31 .! כנגד 11£ ג 0£ ו;ן) 
יסודית לדחות רבות, ולדעת חוקרים רבים היא מהותית לכל דת, 
היא בולטת מאד ברת המקראית (שבה "קדוש" הוא מהתכונות 
והתארים העיקריים של ד,אלוד,ות [ישעי ו|; ה״קדשה" וה״קדיש' 
(ע׳ ערכיהם] הם גם תפילות מרכזיות ביד,דות) ובדתות שהסתעפו 
ממנה. המושג ק׳ זכה לניתוח מעמיק כידי התאולוג הגרמני ר. אוטו 
(זרע) בספרו 1925110111£0 (״הקודש״), 1917 . הוא הדגיש את הדו- 
ערכיות שביחס האדם אל "המסתורין המרעיד וגם מרתק" ואל אותה 
מציאות ״השונה לחלוטיז" — אד,בה ויראה, דבקות ורתיעה (כלד, 
פחד מפני התקרבות יתרד.); והעמידה בפני אל שהוא גם אב 
רחמו ואוהב וגם מלד "נורא ואיום". תיאורו של אוטו, הנשעז ביז 
השאר על המקרא ואף על המחזור היהודי ליפים הנוראים, הולם 
גילויים דתיים רבים (ע״ע דת, עמ׳ 247/8 ). באוסו משני יכלים 
הפצים, מקומות (כגון הר סיני! ע״ע מקדש), זמגים (ע״ע תגים), 
ובעלי משרות מסוימות (מלך, בהן. נביא) להיות קדושים, דהיינו 
פרושים ונבדלים מתחום החולין, ואז חלים עליד.ם כללים מיוחדים 
לשמירת טהרתם הסאקראלית למניעת "חילול" ע״י גורפים מטמאים. 
לפעמים אדם. מקום או חפץ נעשה קדוש בפקס הקדשה מיוחד מפאת 
פגיעה להתקרבות יתרה אליו (למשל, הר סיבי בעת פתן תורה, 
ארון הברית — "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו" [במד׳ 
ד, כ] ובן מעשה "פרץ בעוזה" [שמ״ב ו, ח)). לפי תפיסת המקרא 
עם ישראל, שהוא "גד קדוש", צריך להיבדל מטומאת הגויים ועי״ב 
להיות "ממלכת נד,נים". 

מהתחום הפולחני הועתק מושג הק' לתחום המוסרי־רוחני, וכאן 
פירושו של איש קדועו הוא צדיק וחסיד. לעתים פרוש וסגפן, שפרש 
מד,חטא, מהבלי העולם הזה ותאוותיו, ושבגלל דבקותו באל שורה גם 
עליו משהו ממקור הק׳. כד ובעיקר בדתיות העממית, הפכה ק׳ 
לשם נרדף לשלמות המעלות הרוחניות. "קדושים" כאלה זוכים 
לפולחן הערצה אחרי מותם או עליות צליינות לקבריהם ("זיארה" 
אצל המוסלמים), חפצים דוממים. שהיו קשורים לאנשים או לאירועים 
קדושים, או שרידים מגופם של קדושים (כגון שערות זקנו של 
מוחמר, שינו של בודהא) חופכים לרליקויות (ע״ע) פולחניות 
(וע״ע קדוש, קדושים). צ. ו. 

קהדסנים ( 14.1101530 צירוף המלים הדדטנטוטיות קהוי - הוטנ- 
טוטים. וסאן = בושסנים), מונח הכולל את שתי קבוצות 
הילידים באפריקהיהדרומית, ההוטנטוטים (ד,") והבושפנים (ב"). 
מספרם יחד נאמד בנפה רבבות. משום התנונות האנתרופול(גיות־ 
פיסיות הייחודיות לשתי קבוצות אלו והקרבה בין לשונותיהן, רואים 
בהן גזע לעצמו, אולם היחס ביניהן אינו ברור (על תכונותיהם 
הפיסיות ע״ע גזע, עם׳ 573/4 ! אנתרופולוגיד, פיסית, עם׳ 725/6 ). 
ע״פ ציורי־סלע האפיינים לב". עדויות היסטוריות, שכיחות סיפוסים 
פיסיים דומים בין העמים הנגרואידים של רמות אפריקה-המזרתית 
וקרבה לשונית, משערים שד,ק" נפוצו בעבר עפ״נ שטח נרחב באפ¬ 
ריקה המרכזית והמזרחית ונדחקו דרומה ע״י שבטי הבנטו. נראה 
שבמזרת־אפריקת חלד, הפרדה — תרבותית בעיקרד. — בין הב" ובין 
הד.״: האחרונים נוצרו וד,תפתחו תוך קשרים עם בני גזע חמי וכושים, 
כאמור, נדחקו הב" וד,ד," לאפריקה־ד,דרומית ובה דחקו הה" את הב" 
למדבר קלהרי (ע״ע) עוד לפני בוא ההולנדים ליבשת! בואם הביא 
לצמצום נוסף בשטח תפוצתם. 

הבושמנים (מהולנדית 115 בו 1 ו 5 :>נ 110.5 = שוכני השיחים) מרו¬ 
כזים במדבר קלהרי, רובם בתחומי בוצוונה ומיעוטם באפריקה 
הדרומית-מערבית וברפובליקה של אפריקה-הדרופית. קבוצות קטנות 
נמצאות באנגולה ולחוף ימת קריסי שבמזרח טרנסול (ע״ע). כיום 


מתפרנסים רוב הב" מעבודות שירותים ופרעה. רק במרכז הקלהרי 
נותרו ב" המחזיקים באורח-התיים המסרתי. אף שקיימים ביניהם 
הבדלים במנהגים, טכנולוגיה ולשון, משותף לכולם ארגון חברתי 
בקבוצות קטנות הכוללות כמד. משפחות. הם מתקיימים על איסוף 
צמחים, שהוא בעיקר מלאכת הנשים והנערות, ועל ציד בקשת וחץ 
מורעל ולעתים במלכודת — מלאכת הגברים. הב" אינם אוגרים מזון 
מעונת הגשמים הקצרה ליתר חדשי השנה שהציד דל בהם, ולפיכד 
פפתרות החבורות עפ״נ שטח נרחב ונודדות בעקבות הציד והמים, 
הציד נמשך לרוב ימים אחדים, שכן הוא כריד בעיקוב ממושך אחר 
בע״ח ואח״כ בגרירתו אל מגורי הפשפחד" ברוב השגר. משמשים לב" 
למגורים שוברי-רוח משיחים וענפים. בעונה הלחה הם מקימים סוכות 
עגולות בעלות גג, העשויות אף הן שיחים וענפים. פעורות אנטילופות 
הם סכינים אח לבושם; אזור חלציים, חצאית ופריטים אחרים. אלה 
משמשים גם בסתר-ד,חליפין עם קבוצות-אוכלוסין אחרות שקשריהם 
אתן רופפים וארעיים. 

ה ה ו ט נ ט ו ט י ם (מהולנדית "זסז 1 ז 0 זס!!־' — כינוי אונומטופאי 
לצליל של שפת הילידים; בשפתם-ד,ם — "קהויקהוי-ן". וו 1101 ] 1411011 
= אנשי האנשים) שוכנים בשולי מדבר קלהרי, בתחומי הרפובליקה 
של אפריקה-הדרופית, בוצוונה ואפריקה הדרומית-מערבית. הה" היו 
הילידים הראשונים עמם נפגשו ההולנדים שבאו ליבשת במאה ה 17 . 
רוב הד," נטמעו בקרב "צבעוני הכף" (ע״ע אפריקה הדרומית, עמ׳ 
376 ), רק קבוצת הנמר, דוברת עדייו בשפתה המקורית ושומרת על 
זהותה. כלכלתם המסרתית של הה" היתה על סרעה־בקר בנוודות. 
את סל מזונם השלימו הציד ואיסוף צפחי-בר. בצפח בוצוונה עסקו 
הה״ בכריה• )!רגונם החברתי המסרחי — בקלנים (ע״ע שארות) 
המתייחסים על אותו בית־אב. קלנים מספר היוו מעין מדינה בעלת 
טריטוריה וניב משלה. וע״ע אפריקה, עט׳ 321 . 

, 3 ז£ק 5£:113 , 1 ; 1959 ׳ 0 ^ 7 , 35 ם 101 (' 1 ■ . 1 ״? 

1116 10 ,■ €1 ט 3 ן 1 ז£( 5111 . 8 .ס ; 1960 / 0 111 )^ 1 

. 1965 16 ( 7 071 /ס 

ר. בג. 

הלשונות הקהויסניות מהוות משפחת לשונות דרוס-אפריקניות 
בת כ 12 לשונות וניבים, שבהם מדברים כ 120,000 איש בני שני 
העמים הקהויסניים וכך הברגדפה. עט לא-קהויסני בדרום-פערב אפ¬ 
ריקה. (וע״ע אפריקה. 316/7 ! ור׳ מפה. עס׳ 319 ). המשפחה מחולקת 
ל 3 קבוצות — צפונית, מרכזית ודרומית — ובכל אחת מהן מספר 
לשונות נפרדות- — 

אפייניים להן ההגאים ה״נקושים" (ע״ע פונטיקה ופונולוגיה, עמ' 
469 , ג). 

1 ) .נ-^ 1 ש 81€ ,נ 1 ; 1909 167 > , 0£ נ{ן 11 ש 1 \ . 16 

.? . 0 ; 1911 , 076 () 8011 8117/177111/1 

, 13£.1011 .( 1 ; 1929 1/1 > 1 ך 7 ^ 7 > 81 / 0 ^"־'דט 4 / 

. 1938 , 132£ > 1121 ^ 1 1 ס £711 } 07 }/ 1£ { 1 / 0 

^קהיר ( 1 (ב 1 ^: (אל-קאהדה!), בירת מצרים, הגדולה בערי 
המזה״ת ואפריקה, 7,067.000 חוש׳ (אומדן 1974 ). ק׳ היא 
מטרופולין המתבלטת באוצרות עתיקותיה, בפער חברתי, בניגוד 
בין עתיק לחדש, בין שכונות-עוני עלובות-ביותר לבין ארמונות 
וגורדי-שתקים. היא משתרעת על שתי גדות הנילוס, לאורך כ 25 
ק״מ ולרוחב כ 10 ק״פ ולה מעמד של מחוז ששטחו 214.3 
קמ״ר. 

ק׳ ממוקמת במוקדה האסטרטגי של מצרים (ע״ע, עמ׳ 149/50 , 
ושם מפת איזור הדלתא), בראש הדלתא של הנילוס ובשער-הכניסה 
היחיד לעמקו הצר והארוך — נתיב-ד.תחבורה הראשי בארץ. היא 
שוכנת במקום הצפוני-ביותר שבו יש קרקע יציבה בקרבת הנילוס: 
ג׳בל פלןטם (גבהו כ 200 ס׳) — שלוחה של המדבר המזרחי, היורדת 
במדריגות כמעט עד לגדות הנד,ר ויוצרת בתוך הנהר את האי רודה 
(נ^!-!). האי מקל על חציית הנהר במקום זה אל עבר גיזה 




147 


?היר 


168 



8 . פר 5 סנפ; 0 . אוגיכרסיפו! אפרישגית; 10 . רי 0 צ,'דח: 1 ו. ססגד ©חדד ןנ/ ,חח 3 )\ .ן 

.' 19/0 ,(.׳ 5.5 ¥0117014 ) 1/1 

א. אש. 

קהלה (=״קהל"), צורר, של ארגון וממשל מקומי של הציבור 
היהודי, במקביל ל״ע ד ה" שבמקרא. 

1 . מבוא, עם' 175 , 2 . ימי המשנה והתלמוד, ענז׳ 1 176 3 . יה״ב: 

א. ארצות המזרה. עס־ 178 ; ב. איזכנז. עם' 180 ! 4 . שלהי יה־ב: 

א. אירופה המרבזית, עם' 184 , ב. הקיסרות העות׳מאנית. עם׳ 185 : 

5 , העת החדשה. עסי 186 , א. הק״ הסורסונליות, עם׳ 187 , ב. אייופד. 

המרכזית, עם' 187 , ג. צדפת. עמי 184 , ד. אנגליה, עמי 188 , ה. אד.״נ. 

עס׳ 188 .׳ 6 , הק' והאמנציפציד,. עמ׳ 1188 7 . העולם החדש: דרום 

אפריקה. אוסטרליה, אד,״ב. עמ׳ 190 ! 8 . ביבליוגרפיה. עם־ 192 . 

1 . מבוא. ד,ק', על מוסדותיה, אישיר, ודרכי פעולתה, היא 
ממושגי-היסוד בתר׳י בכל התקופות, ובפרש מאו חורבן הנית־השני 
ופיזורו של עם ישראל על־פני יבשות אסיה, אפריקה ואירופד,. כמד, 
פרקים חשובים בתו״י, כגון; אוטונומיה יהודית, ועדי ארצות, 
משפט־עברי ורבנות, קשורים וכרוכים במישרין עם מושג הק׳ו וע' 
ערכים אלה להארת הקווים המשפטיים וההיסטוריים היסודייס של 
מוסדות הק' ודרכי פעולתה. מוצא חק' בימי הבית־השני, עם צמיחת 
ביה (הןכנסת (ע״ע) כיחידה המרכזית של הארגון המקומי. ואף שאת 
צורותיה הקלאסיות לבשה באירופה. במאה ה 11 . ומאז שגשגד" הרי 
שבמובן רהב הק׳ היא תופעה קבועה של הקיום היהודי הקיבוצי, 
הניתנת להעברה ממקום למקום, וכהגדרת לא( בק — המכשיר 


היהודי להתיישבות ולהסתגלות. מאות שנים היחה הק' נושא האוטו¬ 
נומיה היהודית (ע״ע) וביטוי למסורת הפוליטית. העם היהודי ביטא 
את ייחודו בעדה בעלת סימד דחי, והמונח "ק׳ קדושה" (או ז,קהל 
קדדש״ - ק״ק) משקף הגדרה פוליטית ומשמעות דתית כאחת. 

כבר במקרא נרמז קיומן של ק" עירוניות מאורגנות, שבראשן 
עמדו .גדולי העיר" או ,.זקני העיר". הם פעלו כשופטים (מל״א 
בא, ה—יד), ססכותם בעיר היתה רבה וראשי המדינה נאלצו 
להתחשב בהם תכופות (מל״ב י, א—ו). הם פיקחו על זכות המקלט 
בעירם (דבי ים, יב, יהו' כ, ד), ובידם היה לקבוע ימי-צום סחייבים 
(מל״א נא, ם) ולהכריע בעניינים אזרחיים סטויסים. את תפקידם 
מילאו, בדיב בפומבי, נשער העיר. 

2 . ימי המשנה והתלמוד. בימי יורשי אלכסנדר סוקדון 
נוצרו בא״י ערים־ק" מסוג חדש, בעלות זכויות מיוחדות כערים 
היווניות. הצורות החדשות התאימו ביסודן למשפט היהודי, שהכיר 
גם הוא בקי העירונית היהודית כגוף סשפסי שנכסים ססוימים נמצ¬ 
אים בבעלותו והוא זכאי לקיים את זכויותיו עליהם. הובחן בבירור 
בין נכסים לאומיים — של העם כולו — הנמצאים בעיר, לבין נכסים 
שסמכוח העיר חלה עליהם: .איזהו דבר של עולי בבל י כגון הר- 
הכית, והעזרות והבור שבאמצע הדרך; ואיזהו דבר של אותה 
העירי כגון הרחבה" והמרחץ, ובית־הכנסת, וד,תיבד, וד,םפרים..." 
ונדר־ ד,', ה׳), ו״הנהרות והמעיינות המושכין הריר,ם של כל אדם" 
(תוסס׳ ב״ק ה, ט״ו). אבל ■מעייז של בני העיר הן ואחרים, 
קודמיו הן לאחרים" (ירר שבי׳ ח', ה׳}. 

פבחינת הגודל סבחינים בין כרכים, ערים, עיירות וכפרים (מג¬ 
א', א'—ג'). הכפרים, שבהם היו פחות מ 10 גברים — הוא ה״מנון" 

קוורום) המינימלי לעבודת־ה׳ בציבור — היו תלויים בק׳ העירו¬ 
נית הסמוכה, ובה התאספו יושביהם, בימי שני וחמישי. לסידור 
ענייניהם (שם, ב״ק פ״ב. ע״א). כל ק׳ גדולה חייבת היתד. להקים 
בי״ד; זה מילא תפקידי שיפוט, נוטריון, אכיפה וכפיה, ונחשב למוסד 
מובד,ק של הק', עד כי דייניו לא הוסמכו לדון בעניינים שהק־ עצמה 
היתד. צד בהם (ב״ב מ״ג, ע״א). הק׳ דאגה גם לקיום ביכ״נ 
ותשמישיו, מקוה־טהרד״ רופא, מלמד, קופות צדקה (ע״ע, עם׳ 524 ) 
ועוד (סג׳ י״ז. ע״ב, פס׳ קי״ב, ע״א). אחזקת החנוו (ע״ע. עם׳ 677 ) 
היתד. דאגת האבות. אך הק׳ נתחייבה לתמוך ביתומים וכד׳. באמצ¬ 
עות .חבורות* מיוחדות טיפלה הק׳ בתולים, בהלויית המתים, 
ב״הננסת כלד." (תוסס' מג' ד׳, ט״ו! ועוד) וכיו״ב. בערי-טפר 
ובעתות-צרד, טיפלה הק׳ בביצור העיד ובבטחונה (ב״ב ד,', א׳ו 
בבלי שם, ז־, ע״א — ח׳, ע״ב). ממתי נחשב אדם כחבר ק׳, לזכויות 
ולחובות — ע״ע עיר, עם׳ ד׳ 206 . 

הנהגת הק׳ כללה לפחות 3 אנשים (ירו׳ פאה ח׳, ז׳), ובד״ב 
— 7 (מלה״י. ב׳, 570 , מג׳ כ״ו, ע״א/ב! ועוד). בטבריה כיהנו 
10 איש (.חיי יוסף", במקומות אחדים), ולעתים רחוקות נזכרו 
12 . בוועד־הק׳ המורחב פעלו לצד הנ״ל, כנראה, גם ראשי המש¬ 
פחות החשובות, ובטבריה. למשל, בעת המלחמה ברומאים, מנה 
הוועד המורחב 600 חברים. עם הנהגת ד,ק׳ נמנו הארנונטים וד,זק- 
נים. הם כבר נזכרים בם׳ יהודית (ע״ע), ובתלמוד הם נקראים 
"פרנסים" (שם שהוסב לכינוי כללי), .טובי העיר* ו״גדולי העיר". 
בהשפעת המינהל היווני מופיע גם הציון "בוליוטין" (( 11 וז 0 :!.ג 00 !|] 

"הברי־מועצה"). נושאי משרות רמות אלו נקראו בשם הכולל 
..עיני הק" (ספרים רב' ק״מ). הם גם היו אחראים כלפי השלטון 
לגביית הפס. לדברי יוסף (קדה״י י״ד, י״א. ב) כלאו הרומאים ראשי- 
ק" בשל פיגור בתשלום מסי קהילותיהם. ולדברי המדרש (ספרי שם. 
שמ״ד), ״כל קדושיו בידך׳ — אלו פרנסי ישראל שנותנים את 
נפשם על ישראל". בעת רעב סייעו הפרנסים לעניים מרכושם 
(רר׳ר א׳, ד׳), וכדוגמה לפרנס רע הוצג אליםלך, שנטש אח קהילתו 
בימי רעב ו״ירד" למואב (שם; ב״ב צ״א, ע״א). היו גם פרנסים 







177 


קחלח 


178 


שהטילו מם על העניים כדי לפטור את עצמם (אדר״נ נו״ב, ל״א). 
הפרנסים פעלו שלא על־מנת לקבל שכר. 

נזכרים גם האגורנומוס (ספקח־השוק) וסופר הק׳, החזן היה 
מפונה על הסדר בביה״ד. בביהכ״נ ובאסיפת־העם, והוא שביצע את 
ענשי המלקות, תקע בחצוצרה בערב־שבת, וכיו״ב. המקיש בפטיש 
(ירר ביצה הי. א׳) זיסן את בני הק' לתפילה ולאסיפת-עם. לגבאי־ 
צדקה נתמנו בד״כ עשירים או ת״ח (ב״ב ה׳, ע״ב! ועוד). 

על־אף חלוקה מסוימת של תפקידים היו לכל אלה גם תפקידים 
שמתח למשרותיהם, במיוחד בק״ קטנות. כך שימש במאה ר. 3 , בק' 
היהודית של בצרה שבעבר־הירדן. אדם אחד כדרשן, שופט, סופר, 
חזן וכר (ירו׳ שבי׳ ר, אי), ובק' יהודית קטנה בגליל, במאה ה 2 , 
הוטלו על איש אהד תפקידים נוספים על כל הנ״ל (ירו׳ יבס' סוף 
פר׳ב), 

המוסד העליון של מינהל הק׳ היה אסיפת־העם. ראש הק׳ כינס 
את האסיפה ביזמתו (ם׳ יהודית) או ביזמת חברי הק׳, ושם נבחרו 
פרנסי הק׳. על בחירה ע״פ גורל, שהיחד, שכיחה את״כ, אין עדות 
מהתקופה העתיקה. משרות־כבוד חולקו בין משפתות בעלות־השפעה, 
וגם עברו בירושה, על אף שהבחירות היו תפשיות. לפעמים נזקקה 
הנהלת הק׳ לייפוי-כוה מאסיפת־העם — למשל, אם רצו לשנות את 
יעד כספי הק׳ (ב״מ ע״ת, ע״ב ,■ השו׳ תוסס' מג', א', ה׳). באסיפת־ 
העם השתתפו כרגיל חברי הק׳ בעלי המעמד! במקרים יוצאים־ 
מד.כלל השתתפו גם נשים וילדים (ס׳ יהודית). חוץ מאסיפת־העם 
רשאי היה גם ביה״ד למגות ולפטר פקידים(תוספ׳ תעגית ב׳, ז׳! ועוד). 

לנשיאות גודעה השפעה רבה על הרכב מוסדות הק׳. תכופות 
שלחו הנשיאים אנשים לפעילות קהילתית, בעיקר לק" שבפריפדיה, 
אשר אף ביקשו זאת לפעמים בעצמן (ירו׳ יבם׳, שם), אבל קרה 
שבית הנשיא כפה את מועמדיו על הק׳ חרף התנגדות קשה (קה״ר 
ז׳ ט״ז). מקום כינוס הנהגת הק׳ וחברי הק׳ היה בביהכ״נ (כתו׳ ה', 
ע״א! וחשו׳ שבת ל״ב, ע׳יא). נמצא גם הביטוי "כנישתא דבולי" 
(ירו■ תע׳ א׳, ב׳), אם־בי בקשר עם ציפורי וטבריה, שהיתה בהן 
אוכלוסיה מעורבת, ויהודים וגויים נועצו שם בענייני הק׳(ירד גיס׳, 
סוף פ״ט) •, על־כך ועל יתר התפקידים הקהילתיים שמילא ביהכ׳׳נ 
ע״ע בית־כנסת. וע״ע תבר־עיר. 

ק" בתפוצות. תעודות יב מלמדות על קיומה של "עדה" 
מסודרת שם. ועל-כף ע׳׳ע יל. על קיומו של מינהל קהילתי יחדי 
באלכסנדריה ע״ע מצרים, עמ׳ 235/7 . בערי סוריה ואסיה־הקטנה, 
וכן ביוון, מקדוניה ואיטליה, פעלו ק" מאורגנות זמן רב, וזכדותיד.ן 
— שנשתנו ממקום למקום — הוכרו ע״י שלטונות המדינה והמקום. 
במאה ה 1 לפסה״ג תלה בארצות האימפריה הרומית לגליזציה של 
הק" היהודיות, וניסוחה יצר אחידות מסוימת. הק" היהודיות בגולה 
היתוו צורות-קיום מדיניות מובד.קות, ובכך נבדלו ממיעוטים אחרים 
שחיו כזרים, מסביב למקדשיהם, בפרובינקיות רומיות רבות. מלבד 
ההכרה בארגוני הק" והרשות להעמיד מוסדות חדשים, הודגשה 
בכל הצווים תלותן של הק" במרכז שבא״י והוצאתן, בעניינים 
מסוימים, מזכות השפיטה של השלטונות המקומיים. האוטונומיה 
היהודית התייחסה בעיקר לעניינים שבין חברי הק■ לבין עצמם. 
חילוקי־דעות עם השלטונות המקומיים הביאו במשך הזמן לקביעת 
פריווילגיות לק", והשלטונות הרומיים קבעו צורה אחידה פחות־או־ 
יותר לפריווילגיות קדומות. כך היתד, הק׳ למוסד מדיני יתיד־במינו 
בעולם העתיק. הודות לכף יכלה הק׳ לנהל בעצמה את נכסיה ולגבות 
מסים מחבריה. מסים אלה ניעח בחלקם לבית־המקדש בירושלים — 
ואחרי חורבנו, לבית הנשיא בטבריה — ובחלקם למטרות ־מקומיות. 
בעוד הכל סגדו לשליטים־האלים, הסתפקו הק" היהודיות בכך שקראו 
בתב״נ חדשים על שמם! גם מבני־זכרון אחרים הוקדשו לשליטים 
שסייעו לק״ (פילון, נגד פלאקום, 12 , ועוד). במקרה אחד הוקם 
ציידהכבוד מסעם הק׳ היהודית באמפיתאטרון של הק׳ העירונית. 


מינהל הק׳ בגולה היה כבא״י. נושאי התפקידים שנשלחו מטעם 
הנשיאים לק" הגולה היו שווי-זכרות לפקידיד, הנבחרים של הק׳ 
המקומית. יחסים הדוקים נוצרו בין ק" הגולד, לבין בתי המתיבתא 
ובית הנשיא בא״י, והקשר הזה נתקיים ע״י שליחים מיוחדים. 

על-אף אחידות יסודית בצורת היי הק׳ בגולה, ניכרות צורות 
ארגון שונות. בראש הק׳ היהודית באלכסנדריה עמדד, הנהגה של 70 
זקנים (ירו■ סוכה ה׳, א׳). לק׳ ברומא (ע״ע) היו כמה ק׳׳־של־בתכ״נ, 
שנתארגנו בצורה עצמאית. שלא כבאלבסנדריה, היתה להנהגת הק׳ 
המרכזית כאן השפעה מועטה. ארגון הק■ הוסדר ע״פ תקנות (ע״ע) 
קבועות. 

על ק" היד,ודים בבבל עד סוף תקופת הגאונים, ע״ע בבל, עמ׳ 
572 — 575 . י. נ. 

3 , יה"ב: א. ארצות המזרח. בגניזד, (ע״ע) של קהיר 
נמצאו תעודות רבות, ביניהן מארכיוני הק", ובהן נתונים על הק" 
בממלכות הפאסמים וד,איובים (המאות ד, 11 —ה 13 ). נתגלו רשימות 
הוצאות-והכנסות של בתי הקדש, בתכ״ג ושירותי סעד. הוראות 
תשלום ל״כלי־קודש", איגרות של ראשי הק", החלטות, ואף דפים 
מפנקסי הק" במצרים, בא״י וכסוריה. תעודות הגניזה שופכות אור 
גם על יחסי הק״ ומוסדות ההנהגה היד,ודיים בארצות המזרח — 
ישיבות בבל (ע״ע ישיבה, עמ׳ 452 ) וראשות הגולה (ע״ע בבל, עמ׳ 
572 ) — ומעידות גם על פעולה עצמאית ענפה של הק" בשטחים 
שונים. ריבוי התפקידים והסמכויות של הק׳ היה במידה רבה תוצאת 
הסובלנות שאפיינה את שלטון הפאטמים (ע״ע, עמי 302 ), והתרופ- 
פות מסגרות השלטון. האוטונומיה הקהילתית, שנהנו ממנה יהודי 
מצרים, א״י וסוריה במאות ה 11 —ה 13 , היתד, נרחבת אף בהשוואה 
לממשלים מוסלמיים אתרים בכל התקופות. לעומת־זאת הוגבלו 
סמכויות הק׳ במזרח־ר,קרוב ביה״ב המאוחרים, בשל אפיה הקנאי- 
יותר של המדינה הממלוכית. מועטות התעודות מיה״ב המאוחרים 
(כלו׳ מאמצע הסאה ה 13 ועד גירוש ספרד), אולם ידיעות בכרוני¬ 
קות ערביות ובספרי-מסע אירופיים משלימות אותן. יש חוקרים 
המדגישים את השפעת הסביבה המוסלמית על עיצוב דמות הק׳ 
(והמוסדות המרכזיים), ויש הרואים בכוחות היהודיים הפנימיים את 
הגורם העיקרי. 

מהמקורות הנ״ל עולה תמונה של ק׳ השונה מדמות הק׳ האירופית 
בת־הזסן (ר׳ להלן, עמ׳ 181 ), הן במבנה והן במשטר. במאות ה 11 
וה 12 התקיימו במספר ערים ק" נפרדות, עדתיות, לאנשי א״י ולאנשי 
בבל, ולהן מוסדות דת, משפט וסעד. היו גם מוסדות משותפים לכל 
העדות ואלה היוו את הק■ העירונית במובן המצומצם. יש להניח, 


'*יי^*גי 0 )ייו<ז 1 ע. 2 צניז 00x4 < יירנ 4 נ 1 >ז*י 1 ר 



ל*<-הו־ג׳<ו 1 ג־אי< י*גחק'ביר.עןנ<ו^'} 7 נ,י 3 


יןטע פי!* ספר ביה״ר פופטאם. תגנו: בירום שתי יעיבות ע 5 ביה״ר, נפרעת 
כככור פסחרי, פחדי׳ט פארם 10517 . סן הנניז-ו נהחיר, לעח ביופטפינסמר הויד, 
קיכיבריג' ( 1967 . 109 .ק , 1 ,■<ן? 01 ס 1 י 5 ,תני>]וס 0 .ם .$) 


!':9 


קהלה 


180 


שפניית מ 1 ד.יגי הק" אל השלסרנות מנעה הכרה בעצסאות העדות 
והבטיחה את קיום המסגרת הקהילתית. תנופות היו קשיים מרובים 
בשיפוץ בתהכ״ג בגלל הגבלות ״ברית עומר״ (ע״ע א״י. עם' 443 ) 
על בניית בתי-תפילה לא־מוסלמיים. מלבד לתפילה שימש ביהכ״ג 
גם לתפקידים אחרים, בגון: מושב ביה״ד, "הקדש• לעניים, הננסח־ 
אורחים ובי״ס. חק׳ דאגה לחינור, ונפרט לחינוכם של ילדי העניים. 
תעודות שונות מעידוח על פיקוח הק׳ על אספקת נשר וגבינה 
כשרים. ראשי הק׳ ייחסו חשיבות מרובה לאורח־חייהם של חשוחטים 
ומינו "שחסרים" לשמירת הכשחת. נראה כי הק׳ לא טיפלה בענייני 
קבורה — עסקו בנך אנשים פרטיים — אד היא סייעה בידי מעוטי 
היכולת. 

שירותי הסעד הקהילתיים היו מפותחים מאד. הק־ סיפקה לנצר■ 

כיה מדי שנוע ערני־מזוו בסיסיים, שמן למאור, בגדים ואף כטף. כן 
טיפלה בחולים ודאגה לפרנסת אסירים ולפדיון שנויים. הק' גם 
שילמה את מם־הגולגולת עבור העניים. בתקופות שהשלטון המקומי 
התערער העסיקה הק' שומרים בשנונה היהודית. 

האדמיניסטרציה הכספית של הק' עוצבה במידה רבה במתנונת 
משרדי־האוצר המוסלמיים. הכנסות הק׳ העיקריות באו מהשכרת 
בתי־הקדש, חנויות ומגרשים שהיו ברשותה. רנוש וה הצטבר בידי 
הק" בעקבות חוקי עןבונוח שהורישו לק׳ רנוש ללא יורשים. הק" 
גם קנו בתים ליד בחהכ״נ ובחי-ההקדש. ברם. הק" לא הצליחו 
בתחילה להטיל מסים נלליים; אלה רווחו ביה״ב המאוחרים. בארצות 
המזרח היו ההכנסוח ממם הבשר והיין מועטות־ביותר. הק' השיגה 
כספים גם מנדבוח. לצרכים מיוחדים, נמו פדיון שנויים, נערנו 
פגניות. 

פשרות .,נלי־הקודש' עברו בירושה ויצרו שכבת הנהגה מגובשת. 
החשובה שנהן היתר, זו של הרב־הדיין, שנקרא ביפי הפאטמים 
..חבר״ — אם למד והוסמך בישיבוח א״י, ו,.אלוף" ~ אם הוסמך 
בישיבות בבל. תפקיד נכבד היה ל״חזן", שתכופות מילא גם הפקיד 
של קופאי. סופר הקהל וניו״ב. עליהם נוספו המלמדים וד,"שומרים", 
וברי שהקהל התקשה להחזיק ב״כלי הקודש" הרבים; ואמנם, התעו¬ 
דות מלמדות שמשנורות "כלי הקודש" היו קטנות בהשוואה לשכרו 
של פועל לא־מקצועי. יש חוקרים הסבורים, שפרנסת הדיינים 
וד,םופרים היתר, בעיקר מאגרות, משפטים וחוזים. 

המערכת חאדפיניסטרטיווית של חק" משקפת את הווי האדמיניס¬ 
טרציה המוסלמית, וניכר בה חוטר קביעות בסמכויוח הרשויוח 
וד,עדר דפוסים קבועים. חוסר יציבות זה בולט לאור הפורמליות 
הרנה בביצוע הפעולות. כל פעולד, נרשמה והועברה לאישור ~ 
בנהוג באדמיניסטרציה המוסלמית. בראש הק׳ עמד ועד ראשי העדר" 
בן 7 או 10 חברים, שהתפנו מנין האמידים וע״פ הצעתם. יש הרואים 
באישור החלטות הוועד ובפינויים ע״י הציבור הונחה לקיום מעין- 
דמוקרטיד,. אחרים טוענים, ני לא התקיימו בחירות או הצבעות, וני 
כינון הוועדים משקף הווי אוליגרכי מובהק. בראש הוועד מופיע 
לפעמים .ראש הקהל", אך נראה שהיה זה תואר-נבוד בלבד. בפעו¬ 
לות הכספיות טיפלו גנאים שנקראו ״פרנסים״; מקצתם קיבלו 
משכורת. ליד ראשי-ציבור אלד, פעל "מקדם" (ממונה), שהיה 
מיופה-כוח מטעם הראשות היהודית המרכזית במדינה נולד, ומוכר 
מצד השלטונות. תפקידי ה״פקדם" היו לפקח על הנעשה בק' ולתת 
גושפנקא חוקית לפסקי-הדין ולפעולות חק׳. 

בראש היישוב חיהודי במצרים כולה עמד, במשך מאות שנים, 
ה״נגיד״ (ע״ע מצרים, עפ׳ 238 ), ובאשר נמצאו א״י, סוריה ומצרים 
תחת השלטון הפאספי וד,ממלוני היה ה״נגיד" ממונה גם על הק" שם. 
עד סוף המאה ה 13 עמדו ד״נגידים" במאבק עם ראשי הישיבות בא״י 
ובבבל ועם צאצאי ראשי־הגולה בבבל. באמצע הסאה ה 13 היו 
״נשיאים״ אלה — שתארם היה אישי בלבד. ולא פונקציונאלי — 
ראשי הציבור היהודי בסוריה, אך בפאות ה 14 וה 15 התייצב 


שלטון ה״נגידים" והם נפטרו ממתחריהם. שלטונם בסוריה ובא״י היד, 
בעזרת .סגנים". ה״נגיד" היה נציג רשפי של הק׳ בלפי השלטון. 
בבתב-הפינוי שלו נאמר, שעליו לדאוג לקיום "ברית עומר", ובעת- 
הצורך הטילה עליו הממשלה גם גביית קונטריבוציות (מס חד- 
פעמי). ה.נגיד" היה אחראי למערכת השיפוט היהודי, לבל פעולות 
הק" ולחלוקת הירושות, הוא עמד אפוא בראש מערכת המשפט. על- 
ידו פעל מעין "בי״ד גבוה" והיתה לו סמכות לאסור סרבנים. הוא 
אישר החלטות של הק" והעניק לנושאי-פשרה את המינוי הרשמי. 
למעשה היה ה״נגיד" סמכות דתית וחילונית עליונה בק" 
המזרח. 

לפי מסורת עתיקה הוקמה ה״נגידות" עם ייסוד המלכות הפאס- 
מית במצרים ובסוריה בסאה ה 10 . לפי דעה זו, המקובלת על מספר 
חוקרים, מונה ה״נגיד" במצרים נפשקל-גגד ל״ראש־הגולה" בבגדאד 
העבאסית. מאידך גיסא הובעה דעה, שה״נגידות" צמחה מתוך היישוב 
היהודי ונוסדה במאה ד, 11 . לדעה זו החלה ה״נגידות" עם ירידת 
בוהה של א״י בשליש האחרון של המאה ה 11 (ע״ע מצרים. עס' 
237/9 ) , תוך הסכמת המרכז הבבלי, שכן ראשי-ד,גולד, וראשי הישי¬ 
בות אישרו את המינויים במצרים. 

א. אש. 

ב. אשכנז. צמיחת הק" במערב וארגון השלטון העצמי בהן 
חלו בד-בבד עם הקסת מרכזי התורה שם וצמצום קשריד,ם עם ישי¬ 
בות בבל. מעמדם המדיני והחברתי של היהודים היה שונה מזה 
שבבבל, ומכאן ההבדל הרב בסמכות ובדרכי הארגון של שלטון 
הקהל. 

הק׳ היהודית באשכנז הופיעה מראשיתה כגוף חי, שאיחד בתוכו 
את כל בני חק׳, וסמכותו ופיקותו הקיפו את כל תחומי העשיה, של 
היחיד ושל הציבור, חלק מיסודותיה, שכבר עוצבו במאוח ה 10 ~ 
ה 11 , השפיעו על ק" ישראל באירופה כולה מאוח שנים, ואף ייתכן 
שיש קשר כלשהו בינם לבין מוסדות דומים שקפו פאוחר-יותר 
בערי אירופה הנוצרית. 

לק' 3 מטרות עיקריות: קיום מצוות והתקדשות דתית, דאגה 
לבסחון הנפש וד,רכוש וברית לעזרה הדדית. להשגת מטרות אלו 
הושקעו מאמצים רבים. הוקמו מוסדות: קופות סעד, מוסדות חינוך, 
ביכ״נ, מקווה, בית-חתנות, בית אופנים, בית-קברות ועוד, הותקנו 
תקנות בתחומים שונים, הוטלו פסים (ע״ע מם, עס׳ 1080/1 ) והוקפו 
מוסדות שיפוט (ע״ע משפט עברי) ומכשירים לכפיה ולענישה. 

עול הק׳ נתקבל ברצון, כי בקיומה ראו תנאי לשמירת הייחוד 
הלאומי. מכאן השימוש הרווח במונח "ק׳ קדושה", שמקורו קדום. 
בספרות השו״ת יוחד מקום רב לצדדים שונים של הנושא הזה: 
יחסי יחיד וציבור, יחסים בין-קהילתיים, מוסדות השלטון, ראשיו 
וסמכותם, נכסי ציבור. ענייני מיסוי וייצוג וכיו״ב. כד היתד. הק' 
כפדינה-בתוך-פדינה, מציאות מקובלת כשלעצמה באותם יפים, 
כאשר בין האזרח ובין השלטונות עמדו גופים קורפוראטיוויים 
שונים. 

בהתפתחות הק׳ יש להבחין ב 3 תקופות עיקריות: המאות ה סנ¬¬ 
ה 11 , הסאה ה 12 — ראשית המאה ה 14 , וס 1348 ואילך. מוסדות 
וסדרים אורגנו בק" עוד לפני שהחלה התארגנותה של חברה קדם- 
עירונית באירופה הנוצרית. כבר אצל ר׳ משלם ב״ר קלוניפוס (ע״ע: 
במחצית השניה של הסאה ה 10 ) ישנה עדות (גם פפרובאנס) על 
קיום תקנות-קהל ודרכי-ענישה, וביניהן: קנסות, מלקות וחרם 
(תשובות גאונים קדמונים, קכ״ה). מבין תקנות-הקהל החשובות 
יצוינו: 1 ) ה״מערופיה״ — איסור לסחור עם לקוחות קבועים של 
יהודי אחר; דווח כבר בסאה ה 10 ; 2 ) עיכוב תפילה — זכות הפרס 
לעכב את תפילת הצבור בביהכ״נ עד שיתברד דינו, נזכר בראשית 
המאה ה 3.11 ) חזקת הישוב — ע״ע. 4 ) חרם בי״ד — הזכות לחייב 
יד,ודי עובר-אורח להתדיין בפני ביה״ד המקומי. 




181 


ן^לר 


182 


שתי התקנות הראשונות ןופייניות לק" קטנווז! מאוחר־יותר הוג¬ 
בלה זכות השימוש בהן. שתי האחרונות רוותו יותר במאות ה 12 — 
ה 3 !. בהשפעת העיר המתפתחת. חשובות במיוחד התקנות המיוחסות 
לרבנו גרשם מאור הגולה (ע״ע) ~ מהן שנאו לקבוע את היחסים 
בין היחיד ובין הק׳ ואת סדרי המשפחה — אך לא כולן שלו ויש 
ביניהן גם מהמאה ה 12 . 

במחצית הראשונה של המאה ה 11 עלתה בעיית היחסים הביו־ 
קהילתיים. גידולן של מספר ק". באוכלוסין ובחכמים, הביאן לתבוע 
מעמד־בכורה וזכות־השפעה על קהילות סמוכות, אך חכמי אשכנז 
קבעו שכל ק׳ סוברנית ורשאית לתקן תקנותיה בעצמה, למעס 
השמירה על קיום םצוות: "אין לאילו כפיה על אילו בל עיקר, ואפילו 
מרובין וגדולין. חוז מרידוי עבירות... שכל ישראל ערבין זה בזה" 
(יוסח טוב־עלם (ע״ע], תשובות בעלי התוס׳ א׳). גם עקרון ההכרעה 
ע״פ הרוב כבר מפורש בתקופה זו, וכן נזכרת התכנסות בני הק׳ 
בביהכ״נ לדיון משותף בענייניהם (כל־בו, קמ״ב). הנהגה כלל־ארצית 
התכנסה בעת הירידים הגדולים לדיון בבעיות המשותפות לכל הק" 
(ם׳ גזירות אשכנז וצרפת, עם׳ מ״ז). מנהיגי הק" ות״ח מובהקים 
שבהן באו מקרב מספר משפחות מיוחסות; בסאות ה 12 —ה 13 נוספו 
עליהם גם בעלי ממון. השלטונות הכירו רשמית בנציג הק׳ כ-;ק 6 
גווא 0 ׳ 1 ^תץ 15 ר 1 ^ז^ ;ב 1 ! 11 ז €0 ב 8 טז 115 ק 00 ף.. החכמים סייעו לחזק את של¬ 
טון הקהל ולבססו, ורבנו גרשם הסתמך על מאמר חז״ל -שאפילו קל 
שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים" (ר״ה 
ב״ה, ע״ב). נפנעה האפשרות לפסול החלפות של הקהל בטענה של 
איבה וחוסר אובייקטיוויות — ובזאת אף הועדף כוח הקהל על כוח 
בי״ד (כל-בו, שם} — ול״חשובי-עיר" ניתנה סמכות של "בי״ד 
חשוב" (רש״י, תשובות חכמי צרפת ולותיר, סימן כ״ז). 

במאות ה 12 —ה 13 התפתחה הק' בצל העיר הנוצרית, שזכתה 
לחוקה אוטונומית משלה, וכמה מעקרונותיה השפיעו על סדרי הק" 
בצרפת ובאשכנז. רבנו יעקב (ע״ע) תם לא ראה בקי איגוד קורפורא- 
טיווי, אלא יחידים המשותפים בעניינים מסוימים שהסכימו עליהם, 
וע״ב קבע שאין הרוב רשאי לכפות רצונו על היחיד, אלא אם-כן 
הוסכם על-כך תחילה פה אחד. את הכלל של ,.הפקר בי״ד הפקר" 
הגביל לבי״ד של גדולי-הדור בלבד, וכן קבע שאין לכפות לצדקה. 
הוא צמצם את הקפו של "חרם היישוב", אך התיר לק־ לגרש אלמים, 
מוסרים וסרבני-מס. זכות שניתנה לק׳ גט מאת השלטונות, ואף נהגה 
בעיר הנוצרית. את צמצום כוח-הכפיה של הרוב קיבלו גם חכמים 
אחרים בצרפת ובאשכנז, ביניהם חכמי מגנצא. בראשית המאה ח 113 
לעומת-זאת לא הכיר בכך הראבי״ה (ע״ע אליעזר בן יואל הלוי; עם׳ 
578 ). בפועל המשיכה בד״ב לנהוג ההכרעה ע״פ הרוב. ההכרה הכל¬ 
לית בחיוניות הק׳ לא נתמעטה, וגם חסידות אשכנז (ע״ע) היתה 
שותפה לה. סספר מוסדות אף התפתחו והלכו. ר׳ מאיר סרוטנבורג 
(ע״ע), בכוח סמכותו הרבה, דאג לבסס את שלטון חקי, אך נלחם 
נגד מגסות של תקיפות ועוול בהנהגה. 

בעוד שבתעודות רשמיות של השלטונות מן הפאות ה 11 —ה 12 
נזכד בא-כוח אחד של הקהל, מופיע החל מן המאה ה 13 ועד פרנסים, 
המייצג את הק׳ כלפי-חוץ — "זקנים" .,קהל" (- 1221 ון 

5 ״ 1 ב 511 ) ואחרים, בצידו של "ראש הקהל", זאת במקביל למציאות 
בערי גרמניה באותו הזמן, שם מופיעה מועצה (מג!! ,] 811 ) נוסף 
על ראש-העיר, לק" הותר לבחור את הראשים וד,פרנסים בעצמם, 
אך החל במאה ה 14 נאלצו, לעתים קרובות, לרכוש זכות זו פן 
העירונים במפוז רב. 

מצויה נם מגמה של הנד.נה מרכזית, ששאבה כוחה מסמכותם של 
בעלי־הלכה גדולים ומוכרים. יצוינו; 

א) הוועידה בטרויש, בין 1150 ל 1170 , בראשות רבנו תם 
ורשב״ם; את עיקרי תקנותיה ~ נגד פלשינים, ערכאות של גויים 
והשגת שררה בכוח השלטונות ~ אישרו גם חכמים מאשכנז 




1 *״*״ •ישזסיי* *־ל 


■^י**נ "קב*■* 

■*״י ״^•'*י 3 ו*מ 1 . 


*-■ 


ומפרובאנס. תקנות אחרות. כעבור זמן-םה, באו להסדיר ענייני 
משפחה שונים. ב) ועידות ק" שו״ם (שפירא, וורמייזא, מגנצא) 
בין 1220 ל 1223 ■, את תקנותיהן לגבי יחסים שבין היחיד 

והציבור, סדרי משפחה, סדרי תפילה. חינוך ועוד — קיבלו גם ק" 
אחרות בגרמניה ומחוצה לה. נ) תקנות סהר״ם מרוטנבורג. 

התקופה השלישית עומדת כצל הפרעות הקשות והגירושים התכו¬ 
פים מאז ראשית ה־ 
מאה ה 14 . ובמיוחד 
לאחר אימי "הפוות 
השחור״ (ע״ע דבר), 
שהביאו לירידת מע¬ 
מדו של שלסון ה¬ 
ציבור. נעשה מאמץ 
לשמור על הסדרים 
והמוסדות כבעבר, אך 
הפעולה העיקרית של 
ההנהגה היתה להא¬ 
ריך את זכות הישי¬ 
בה בערים. בפאה ה־ 
15 גורשו היהודים 
מרוב הערים באיזור 
הרינוס ודרום גרמניה. 
הקיטוב החברתי גבר, 
ונתערערה האחדות 
בקרב בני הק׳ ובינם 
לבין נבחריהם. השל¬ 
טונות הרבו להתערב 
בסדרי הק", ולעתים 
אף בקביעת פרנסיהן 
ורבניהן. מנהיגות הק׳ 
השתנתה לפי מספר חבריה ולפי ההתר בפריווילגיות. בסוף המאה 
ה 15 עמדו בראש קהילת רגנסבורג 10 ראשים, ותקנותיה, נתקבלו 
באסיפה של 31 "הטובים שבק׳ ור,יושבים ברחוב היהודים". בק" 
קטנות נבחרו ראשים מעסים־יותר, שלעתים אף מילאו תפקידים 
שיפוטיים. בהשוואה למאות ד, 11 — 13,1 נצטמצמה זכות-השיפוט! 
חלק מהקנסות שגבו בתה״ד הועבר לאוצר המלכות ואל שלטונות 
הערים. המלך רופרכס (ז< 001 זר] 1111 ) מינה, לראשונה, רב רשמי 
מטעם המלכות ( 1407 ), והדבר עורר התנגדות רבה (ע״ע גרמניה, 
עמי 501 ). בכמה כתבי-זבויות עירוניים בוטלה סמכות הק" לדון 
בתביעות פליליות. כן נתערערה עצמאותן בגביית מסים. הרבנים 
נטלו חלק גדול-יותר בהנהגת הק", הכרתם העצמית גברה, ורבו 
גינוניהם החברתיים-מוסדיים. אך בד״כ ירד מעמדם בצורר, ניכרת, 
ושכיחים גילויי איבה וזלזול המורים כלפיהם. בק" שונות דחקו את 
רגליהם פרנסים, עשירים ואלפם, שניצלו את קשתהם עם השלטו¬ 
נות לטובתם הפרטית. תלותם הכלכלית של חלק מהרבנים בק" נתנה 
אותותיה לרעה במעמדם ובפעולותיהם. 

םאידך־גיסא הביאו הגזירות ור,סכנות לחתירה לקראת מרות 
מרכזית, ומגמה זו מצויה גם בק" אחרות באירופה, וביניד,ן איטליה. 
מכאן גם המאבק על כס הרבנות הראשית של צרפת (סמוך ל 1393 ), 
בין ר׳ יוחנן טרום(ע״ע) לבין ר׳ ישעיהו בן אבא פארי, והחלק המכריע 
שנטל בו ר׳ מאיר ב״ר ברוך הלוי מוינה (ע״ע). ועדים של נציגי ק" 
קטנות בגרמניה התכנסו כד.נד,גת-ק׳ מרכזית (שו״ת פהר״ם מינץ, 
סימן ס״ג). מתח זד, בא לידי ביטוי ברור במחלוקת בעניין ועד בינגן 
(ת: 81 מו 6 ), בשנת רט״ז ( 1455/6 ). היו חכמים שקיבלו פינוי רשמי 
מטעם המלכות להיות רבנים (זסז 1£15 ח 11 ס 10 ך) על כלל היהודים שבת¬ 
חום הקיסרות או בחלק ממנה, ביניהם ר' ישראל איסרליין, ר׳ נתן 


'!כי¬ 

"יזכור" ?קהילות אשנגז 7 !:חרכו נרריפות 
ס••};!. סתור מסוריבוד ׳ 6 ? קד.י 5 ח סובלצץ 
ימנים 1850-1010 (תארכיו; הסרכזי לתו?־ 
רות הזם היהודי, ירומיים, 







83 נ 


קהלה 


184 


מאיגרא, מהרי״ל ואחרים — מגדולי חכמי אשכנז בזמנם. השלסונות 
חפצו לייעל בדיד זו את גביית המסים, וחכמים אלה ניצלו את 
מעמדם לחיזוק ההנהגה בק" באותם ימים קשים. אב. גר. 

על הק' היהודיות בדרום־איטליה ובסיציליה ביה״ב ידוע בעיקר 
ממקורות לא־יהודיים, והדברים אינם ברורים כל-צרכם. נראה שק" 
אלו השפיעו על היישובים היהודיים בצפון־מרכזר, של איטליה. כשם 
שהשפיעו עליהם המתיישבים שבאו מצרפת, מאשכנז ומספרד. דמות 
הק' התגבשה במחצית הראשונה של המאה ה 16 , לאחר תקופה שבה 
שלטו ביישובים היהודיים משפחות בנקאים. הקבוצות השונות בתוך 
הק' נאבק' על האינטרסים שלהז ועל מסורותיה! המיוחדות. הק' 
היתה מעין עיר בחוד עיר, וכדברי אליהו בחור (ע״ע! ם׳ "תשבי", 
ע׳ קהל)! ,וקורין לקיבוץ יהודים הדרים בעיר אחת ,קהל׳, והעיר 
שבה הקהל נקראת ק׳, כמו קהילת פאדובה או ויניציאה". מתוך כפי¬ 
פות להלכה הצמיחו הק* מבנים ארגוניים ודפוסי מנהיגות שבמס¬ 
גרתם חי הציבור היהודי באיטליה. 

על תולדות הארגון הקהילתי בספרד, ע״ע, עמ׳ 393 — 395 . 

4 . שלהי יה״ב; א. אירופה המרכזית. מסעי-הצלב (ע״ע, 

עמי 1119 — 1124 ) פגעו קשות בק״ עסק הריינוס במאה ה 12 , וגירו¬ 
שים וגזירות במאה ה 13 (ע״ע גרמניה, עס׳ 496/8 ), ובעיקר הדבר 
(ע״ע, עס׳ 782/5 ) במאה ה 14 , הביאו לנדידת מרכזי התרבות היהו¬ 
דיים בכיוון דרופ-מזרח — לאוסטריה. הק" שם פעלו עפ״ר סביב 
דמות רבנית מרכזית שהשפיעה גם על ערים סמוכות. תשובות 
הלכתיות רבות בתקופה זו עוסקות במעמדו המשפטי של הקהל ובק¬ 
ביעת דפוסי־פעולתו. גיבוש משפטי עקרוני להסדרי המסים בק" 
אשכנז כולו נתן במפנה המאות ה 14 —ה 15 ר׳ מנחם ממרזבורג (ע״ע 
מס, עמ׳ 1080/1 ). בתקופה זו נקבע גם מעמדו ההלכתי של המנהג 
המקומי — לצד ההלכה — וספרות ענפה הגדירה את מנהגי הק" 
השונות. וע״ע מנהג, עס׳ 976/7 , מעמדו של הרב הקהילתי נקבע, 
במידה רבה, בתקופה זו. על כך ע״ע רבנות. התכנסו אז כמה אסיפות 
רבנים, שניתן לראות בהן אח ראשיתן של מגמות על-קהילתיות. 
דוגמה בולטת לסמכות כלל-ארצית לא-פורמאלית היא תקנת ר' 
מנחם ממרזבורג לביטול מוסד המאון (ע״ע אשות, עמי 390/1 ) — 
שנתקבלה כחוק בכל אשכנז. האסיפות החשובות נערכו במגנצא 

( 1331 ), בארפורט 
( 1400 [?!)ובנירנברג 



( 1438 ). נסיון של 
אסיפת רבנים, ש¬ 
התכנסה בבינגן ב־ 
1462 . לקבוע סמכות 
מרכזית לק" אשכנז- 
עורר מחלוקת גדו¬ 
לה. באסיפות אלו 
ניתן לראות את ש־ 
לב־המעבר בין ק" 
אוטונומיות לחלוטין, 
כפי שהיו באשכנז 
עד למאה ה 13 , לק" 
פולניה בעלות ההנ¬ 
הגה הארצית החזקה. 
וע״ע ועדי הארצות. 
— תואר כלל־ארצי 
("ראש כל היהודים") 
היה במאה ה 16 לשת- 


׳עער ססנקש הקגות 
תי 51 ״י/ 777 נ (הארכיו! 


המהילה במאנסונזז 
המרכוי לתולדות העם 


דלן(ע״ע); כזה היה, 
יוסף איש רוסהים 


היהודי. ירושלים, 11751 ) (ע״ע). 


ככלל שמרו ק" פולניה על מסורת הק׳ האשכנזית באשר 
להנהגת הק׳ עצמה, אך מערכת היחסים הבין-קהילתיים היתה מור¬ 
כבת יותר. תחילה התרכזו ק" פולניה סביב ק״־אם גדולות, כגון 
פוזנא וקאליש. "הק־ הראשית" היתח אחראית לסביבותיה, וכך היה 
עד סוף התקופה גם בחלקיה המזרחיים של פולניה. התיישבות 
היהודים שם הביאה לניתוק החבלים מהמרכזים הישנים, והם הקימו 
ועדים לעצמם. במאה ה 16 התקיימו תחילה 4 ועדים גליליים ("אר¬ 
צות") : פולין-גדול, פולין־קטן, רוסיה ולובלין. סאוחר-יותר התקיימו 
למעלה מ 10 ועדי ,.ארצות״. באמצע הסאה ה 16 התאחדו הוועדים 
הגליליים, לצורך פעולה משותפת, ל״ועד ארבע ארצות", שהיה בי״ד 
עליון לק" ישראל בפולניה וגם מוסד חילוגי עליון("ראשי המדינות") 
שעסק בעיקר בסידור מסי הק״. ב 1623 נוסד ועד מדינת ליטא. 

יסוד האוטונומיה היהודית היתה הפריווילגיה ("קיום") המל¬ 
כותית, שקבעה את מעמד היהודים כ״עבדי האוצר" (ע״ע חסות, 
יהודי). הקיומים ניתנו לק" עצמן, ונכללו בהם זכויות אוטונומיות 
מפליגות, שאפשרו את בחירת מנהיגי הקהל ושיפוט עצמי. במסגרת 
משפטית זו, ומתוך מסורת הק־ האשכנזית, התפתחה הנהגת הק' 
בפולניה. מוסד ה״קהל" טיפל בכל תחומי המשטר הקהילתי והיו 
בו 3 רשויות: א) .,ראשים״ — 3 — 5 . פרנסים אחראים בפגי השלטו¬ 
נות. ובראשם "פרנס החודש", שהתחלף בכל חודש והיה סמכות 
עליונה בק ׳.■ ב) ״טובים״ — דרגה שניה, קרובה באפיה ל״ראשים״ 1 
ג) בעלי המשרות הקהילתיות, וביניהם דיינים, רבנים וגבאי מוסדות 
חק', בנושאי התפקידים בחר, אחת לשנה, חבר "בוררים", שנבחר 
מקרב משלמי המסים בק׳. בפוזנא התקיים במקביל מוסד ה״כשרים". 
שחבריו היו מנד.יגי הקהל בעבר, והם שימשו ,.בוררים" ומועצה 
מייעצת לקהל. 

כל ק׳ וכל חברה, כולל ארגון בעלי-מלאכה, ניהלו פנקס, 
שהכיל זכרון-דברים על אסיפות, תקנות, פעולות משמעתיות, 
הערכות מס, מאורעות היסטוריים ומגוון עניינים המשקפים את חיי 
הק' המקומית. פנקסים רבים נשתמרו, והם מהווים כיום מקור 
היסטורי נכבד לידיעת הק". בכל ק׳ במרכז אירופה היה גם "ממור- 
בוך״ (,.ספר יזכור״), שהכיל 3 חלקים: 1 ) תפילות שנאמרו מעל 
בימת ביהכ״נ: 2 ) רשימת נפטרים מנכבדי חקי: 3 ) סיפורי קידוש-ה', 
המנהג לקרוא אח שמות הנפטרים (בשבת שלפני חג השבועות) 
התפתח לאחר גזירות תתנ״ו, ולרשימה יסודית זו נוספו שמות קדושי 
גזירות רינדפלייש ( 1298 ) וגזירות אחרות. הממורבוך של קהילת 
מינץ, למשל, שבכתיבתו החל יצחק בן שמואל ממינינגן ב 1296 . 
עורכן באזכרת טבח מקלנבורג (ע״ע; 1492 ) וברנדנבורג ( 1510 ), 
ושמות הק״ שנספו בגזירות חמילניצקי ( 1648 ). במאות ה 17 —ר, 18 
הועתקו הספרים תבופוה, אך מאמצע המאה ר, 19 שוב לא עשו בהם 
שימוש. ספרים כאלה רווחו במיוחד באזורים הכפריים, ומעריכים 
כי בבוואריה בלבד היו כ 150 . ס. 

ב. בקיסרות העות׳מאניח לא התקיים מוסד על-קהילתי 
כבפולניה. בכל עיר התקיימו כמה ק״ — בעיקר לאחר גירוש ספרד — 
לפי ערי־המוצא של חבריהן. וע״ע קועיטא; תסלוניקי. תחילה ניסו 
השלטונות להעמיד מנהיג אחד ("חבם באשי") ל״מילט" (המיעוט) 
היהודי, אך ספק אם סמכויותיו הופעלו הרבה מעבר לקושטא. 
גם בקושטא עצמה נתעוררה התנגדות לנושאי תואר זה — 
בהיותם ״רומאגיוסים״ — מצד הק" האיטלקיות והאשכנזיות. ק" 
גולי ספרד — שהתנגדו אפילו לק' ספרדית משותפת — סירבו 
לחלוטין לקבל תכתיבים מחק" המקומיות, ובלחץ הספרדים ביטלו 
השלטונות משרה זו עד־מהרד,. במאה ה 16 היו בקושטא כ 40 ק", 
ובסלוניקי — מרכז התפוצה ד,ספרדית — אף יותר. כל ק׳ משילה 
היתה כעיירה נפרדת, ופעלו בה כל המוסדות הנחוצים. אחדות 
בין-קהילתית הושגה רק לנוכח בעיות משותפות רציניות: סכנר, 
מהחוץ, פדיון שבויים ויישוב א״י. 
















185 


קהלה 


186 


בסאה ה 19 ארגנה הקיסרות את כל ה״סילסים". אז הוקסה 
בקושסא סמכות משותפת לכלל היהדות העות׳סאנית, ברפות ה״חכס 
באשי", שסמכויותיו — על הנייר — היו נרחבות מאד, ואז גם 
הוכנסו הק" השונות תחת גופי־גג סקוסיים. שונה היה המצב בירו¬ 
שלים. עם גידול היישוב היהודי בה בפאות ה 16 —ד. 17 , היתד. הנהגת 
הק׳ הספרדית מייצגת היישוב היהודי בעיר כלפי השלסונות, אד 
היתה אופונומיה גם לאשכנזים, והם החזיקו בי״ד ורכוש משלהם 
בעיר. — עד שחרבה חצרם (ע״ע ירושלים. עס' 305 ). 

מבנה הק׳ הספרדית היה סיפוסי: מועצת בעלי־בתים ורב־ראשי — 
שחילקו ביניהם את הסמכויות — ושירותים שנוהלו ע״י מגוון גדול 
של רשויות. עם עלייתם של יהודים לא־טפרדים רבים לקראת סוף 
המאד. ה 19 , גברד. דרישתם לק" משלד,ם, ובעקבות לחצן של ממשלות 
אירופיות, שעולים אלה היו נתיניהן. ה^ימו התורכים לשחררם 
משלטון..ועד העדה". במשמר ה״כוללים", שאפיין אח החברה בירו¬ 
שלים, התקיימו זו בצד זו עשרות ק" אשכנזיות שנחלקו לפי ארצות 
מוצאן. הק' הספרדית שמדד, פחות־או-יותר על אחדותה, 

באפריקה הצפונית העות׳מאנית היה המצב שונה קצת בצורתו. 

אד זהה בתכנו. פעל שם ,.נגיד", ואולם מספר ה״נגידים" התרבה, 
וכנראה שנבחרו ע״י המושלים הסקומיים ובהסכמת הק" המקומיות. 
לעתים קרובות עברה המשרה בירושה. למעשה היה ה״נגיד" ראש 
הק', והוא ניהל את ענייניה יחד עם .,סובי העיר" וביה״ד המקומי. 
בתחילה נתפסד. חלוקה משולשת זו כייצוגיר. וכאחראית לחלוסין לק׳ 
כולה, אך אחרי המאה ה 16 נזקקה כל תקנה שתיקנו ■סובי העיר" 
עם ה״נגיד", להסכמת ביה־ד וד,ק' כולה. רווחה שיסת השתדלנות 
(ע״ע) (באלג׳יריה נודע השתדלן בשם הערבי "מקדם" ["גגז]). 
בזכות מעמדו בחצר רכש הלה במרוצת הזמן את כוח ה״נגיד". 

5 . העת ה ה דש ה. עם עליית המדינד. הלאומית המודרנית 
הלך והתערער סעסדד, של התפיסד, הקורפוראטיווית. שמכוחה פעלה 
האוטונומיה היד,ודית במדינה הביניימית. לראשונה יכלו יהודים. 
כיחידים, לחדור אל המבנה הפוליטי כאזרחים, סבלי לוותר בהכרח 
על קשריהם היהודיים. ואולם, בעקבות עליית המדינה האבסולו- 
מיסטית (ע״ע אבסולוסיזס), נפגעו מסגרות הק׳, שנאלצה להעביר 
את תפקידיה האזרחיים למדינה ולבנות עצמה מחדש כאגודה וולונ¬ 
טארית לפעולות דתיות מוגדרות. וע״ע אמנציפציה. תהליך הפירוק 
של מסגרת הק׳ היה ממושך. ב 1764 פורק ועד ארבע ארצות, ונציגי 
כל ק׳ ייצגו את קהילתם בפני השלפונות. השלטון האבסולוסיססי 
ניסה גם לבנות סבנד. רבנות צנטרליסטי; כזה היה מינויו של ר¬ 
דוד אופנהים (ע״ע) ב 1717 לרב־כולל של בוהמיה כולה. ב 1776 
קבעה הקיסרית האוסטרית מריה תרזיה (ע״ע) ארגון רבנות צנסר- 
ליססי לגליציה, שעמד תחת סמכות השלטון האזורי. מצב זה ביטל 
יוזף 11 (ע״ע) בל 172 . כשביטל את האוטונומיה היהודית כליל 
והעמיד אח יהודי גליציה תחת האדמיניסטרציה האוסטרית, להוציא 
ענייני־דת מובהקים. 

א, הק" הפורטוגליות. האנוסים שברחו מספרד ומפור¬ 
טוגל לארצות שיכלו לחזור בהן בגלוי ליהדות, היו הראשונים שיסדו 
ק" במשמעותן המודרנית כאגודה דתית. אף שעדיין ביקשו לעצמם 
פריווילגיות וזכויות ע״פ מסורת הזמן, הרי שמעורבותם הרבה בחיי 
הכלכלה, מעמדם החוקי המיוחד, ושאיפתם להופש־תנועה נרחב " 
שהורגלו אליו בהיותם חלק מן החברה שסבבה אותם בארצות מוצאם 
י- הגבילו אח הקף חיפושיהם אחר מעמד קהילתי עצסאי. יתר־ 
על-כן: הארצות שהשתקעו בהן. שהיו בין הראשונות למודרניזציה 
(הולנד. גרמניה, אנגליה, דנמרק ובורדו שבצרפת), לא יכלו להש¬ 
לים עם סידור של מדינה-בתוך-מדינה, שעולמם של יה״ב מצאו,ו 
כך, הגיוני ונוח. כך אורגנו קי׳ אלו מלכחתילד, כאגודות דתיות מורח¬ 
בות. שחבריד,ן לא היו אמנם אזרחים שווים בחברה הנוצרית, אך גם 
לא הוצאו כליל מרשות הגוף הפוליטי. במובנים מסוימים היו מוסדו- 



־";בהר( נאי וזןר־•:! פכה, תי!:״א/. 1701 (ד״ארכיז! הג׳רכז׳ להו^דית •;מם ד.'ד,וךי, 
•רוהייש אי׳י 04:4 נ) 

תיהן מגובשים יותר ■- במשמעות המערבית — מקודמותיהן. כך. 
למשל, הקימה הק׳ באמהטרדם ת״ת למופת, מפותח מאד לערמת 
המקובל בחינוך היהודי דאז. תמונת ק׳ שכזו עולה גם מכתבי האפו¬ 
לוגטיקה של התקופה׳ שנכתבו במטרה להשיג הטבוח שונות או 
לאפשר התיישבות יהודית. הק׳ מוןיגת בהם כגוף דתי בלבד, :טול 
מגמות אוטונומיות. כך הדבר בחיבוריו של מנשה בן ישראל (ע״ע), 
"תשועת ישראל". ואחרים, ובך גם בספרו של שמחה לרצמו(ע״ע). 
"מאמר על יהודי ונציה". 

ב.אירוסההמרכזית. חנועות־הגירה פנים־אירופיות הביאו 
להתפתחות צורות-ק׳ חדשות. עליית פרוסיה במאה ד. 18 הביאה 
לגלי־הגירה מן המזרח ־ הק" החדשות נאלצו להסתגל למבנה המדיני 
הפרוסי, והן אורגנו כפיקוח המדינה. המוסד הקהילתי שאפיין את 
המסגרות החדשות. נטולות האופי האוטונומי, היה ה-ןז 10 .י 111 ל- 1 )ח 1 ״ 1 
זזו^ו!•)(־, שצמח שם בתקופחיהמעבר. היתה זר התאגדות של בודדים׳ 
מאורגנת על בסיס אזורי, ולפיכך עלתה בחשיבותה על הק׳ המקומית. 
בבוהמיה. מוראוויה ראלזס היו ה״לנדסיודנשפט" מורכבים מצירי 
הק", בשיטה קתפדראטיווית מסרתית יותר. את עקבות המוסד כבר 
ניתן למצוא במאה ה 16 , אך את צורתו המלאה קיבל רק במאה ה 17 , 
ואז רווח מאד באירופה המרכזית. מעשרת המוסדות הראשונים 
בדוגמה זו הוקס אחד ב 1616 (הסךקסל). וכל השאר בשנים 1649 — 
1678 . בבוהמיה נוסד הגוף באמצע המאה ה 17 וחוקתו אושרה ב 1659 . 


1(7 


קהלח 


188 


ראשיתו שם במרד הק" הקטנות בכפרים נגד השתלטות קהילת פראג 
על יהדות בוהמיה; הן כפו הקפת פדרציה, שבה היה להן כוח ניכר. 

הסמכות העליונה היתד. לאסיפת כל ראשי המשפחות, או נציגי 
הק״ השונות, שהתכנסו פדי 3 (או: 5 ) שנים לקבוע את צורות 
המיסוי, לתקן תקנות ולבחור באב״ד המדינה, ב״פרנם הראש" 
ובשאר נושאי המשרות. לפי הנוהג המקובל היה "פרנס הראש" בד״ב 
גם השתדלן, ולעתים נשאה המשרה חותם משפחתי. למרוח ההפרדה 
הפורמלית בין המוסדות הרבניים והקהילתיים, הרי שרבנים רבים 
באו מאותד. שכנת עילית שהעמידה את הפרנסים, וע״כ חל עירוב 
מסוים בין הפונקציות. 

אפ:ן האבסולוטיסטי של המדינות הגרמניות הביא לצמצום 
סמכויות ה״לנדסיודנשפט״. במאה ה 18 נאלצו מנהיגיו להשתמש 
במימשל לזירוז גביית המס. ורבים מתפקידי ה״לנדסיודנשפט" 
הועברו ב־דרגה לשלטונות! הוקמו ועדות לענייני יהודים שחבריהן 
נכחו באסיפות הוועדים המקומיים. ובהדרגה השתלטו על ה״לנדסיו- 
דנשפט" עצמו. תהום סמכותם של בתה״ד צומצם, והיהודים נדרשו 
במידה גוברת להתדיין בבתד,פ״ש של המדינה. עד שלבסוף הוגבל 
השיפוט היהודי לעניינים דתיים בלבד, עם האמנציפציה בוטל 
ה״לנדסיודנשפט" כליל, או עכ״פ צומצמו סמכויותיו ביותר, 

ג. בצרפת. חוץ מאלזם. לא היתה לק* הכרה פורמלית 
לפני מהפכת 1789 — אף שאפשרו להן לפעול. המהפכה הביאה 
לאמנציפציה (ע״ע, עמ׳ 85-80 ) בשלבים, וזו הושלמה בכינוס 
הסנהדרין של נפוליון ב 1807 , משדהו היהודים רשמית את מעמדם 
הלאומי הנפרד, והתחייבו להיות אזרחי צרפת לכל דבר. בתמורה 
הקים נפוליון את הקונסיסטודיה (ע״ע צרפת. עמי 959 ), שבמס¬ 
גרתה אורגנו היהודים. לתכלית דתית. במבנה עדתי ריכוזי — 
במקביל לזה של המדינה הריכיזית שנפוליון עסק בהקמתה, המת־ 
כינת הקונסיסמוריאלית, שהגבילה את הק' נמעט לגמרי לפעולות 
שבמסגרת ביהנ״נ, תחת הנהלד, פורמלית של רנ-ראשי ורבני-עזר 
ששירתו בתמיכת הממשלה, התקיימה עד להפסקת הסיוע הממלכתי 
לגופים דתיים ב 1905 ; ואולם הקונסיסטוריה מוסיפה לנהל את 
יהדות צרפת על בסים וולונטארי, 

ד. לאנגליה באו מר,גרים אשכנזים בסוף המאה ה 17 , דרך 

צפון־מערב אירופה. תחילה הצטרפו לעדה הספרדית, ומשנתרבו — 
פתחו בתנ״נ משלהם. בתחילה לא ניסו העדות להקים ארגוני־גג. 
הסתפקו בזכויותיהן בחברה האנגלית והגבילו אה פעילותן לענייני 
ביד.כ״נ. לאחר גל אנטישמיות באמצע המאה ה 18 . בעקבות הצעת 
..החוק היהודי״ (ע״ע (ה|ממלנה (הןמאחדח, עמ- 919/20 ), התכנסו 
העדות ( 1760 ) לארגן ■ועד נציגים״ |;■נו. 0 (^) לנציגות 

מתואמת בפני השלטונור.. גוף זה התפתח בהדרגה לגוף הייצוגי 
של יהדות אנגליה, בעוד שהק" עצמן סיפקו את צרכיהן הקהילתיים 
הפנימיים. בסוף המאה ה 19 עברו תפקידי הייצוג חלקית ל״אגודה 
האנגלית־יהודית* (ח״תז; 01 סי 15 נ. יו״״סזילןןמצ•.). קבוצת־עילית 
שפעלה כארגון עליקה־לתי עד מלה״ע 1 ; אז הוחזר ל״ועד" תפקידו 
ובסיסו הורחב. 

ה. יהודי אה״ב נמעט שלא ידעו אפליה. עד לאמצע המאה 
ה 19 היתד, הק׳ היהודית שם גורם משני בחיי המהגר היהודי. 
ועיקר דאגתה היה לספק שירותי דת. חינוו וסעד בסיסיים. הק" 
היו על בסים עדתי; את הראשונות הקיפו מהגרים פורטוגלים (ע״ע 
אה״ב, עמי 9 ׳, 207 ). סמוך לאמצע המאה ה 19 צמחו אגודות קבועות 
לא־עדתיות (ראשונה להן; ■בני ברית" !ע״ע!), במקביל לבתד.כ״נ, 
מתכונת זו של גופים וולונטאריים קטנים, דתיים וחברתיים. התפש¬ 
טה מהר בכל רחבי המדינה עם גידול האוכלוסיה היהודית. עד סוף 
המאה ה 19 התהוו ק״ גדולות (של לפעלה מ 100,000 איש), שלכל 
אחת בתכ״ג, מוסדות סעד. בת״ס ומועדונים — בלא ארגון-גג, 
ולרוב גם בלא קשר ביניהן. 


■ 

1 # • / י ^ 
יי־ י 

^ י/ י ר 

ין ך ^ 

יי״ 1 ף״י/״*;נ/יי״ץ^י.<^ה׳).,<״ 

׳■*׳■ ■•־*-י"י׳י״י. י 7 


י 

ן^,—/•/•י ^ 

י*• '•,(;ויו!•! 

• ״י י♦•*׳ •*■ 4 * 

; ^ *״״״^^• 0 "י 
* י ^ י** ו ^ 

ן 4 ״*״^ •**■*־•*׳"•♦י♦/•♦ *יית•}■* " 

וי׳•'־•. *,* 1 ^ * 




נן ^ 44 ■ 


!־ר רייבזמי "זיווג ׳ע;י•־ פ־ווור פנילס •;!:ר־בסו בו ,.ב? בע?י בתים יכאל, ?•"ק 
פ״! ימייל ... ועח ני־בו>ו־ן ועת סותל/ נס בסופו נר'נ; 0 ו דאלסגוח וזרוניס 
אוזרוניס", !;א! זהבפריוז ה^אוסית והא־ניברפיכגיו־ת, ירי״.] 5 יכ •ע׳ 


6 . הק׳ והאמנציפציה. בראשית העת־החדשה היר ק" 
מזרח-אירופה בתהליך התפוררות, עקב שלפון פגום של מנהיגי 
הקהל. המריבות הפנימיות התרבו, וחובות חק" עלו, המאבק בין 
החסידים למתנגדים עוד החריף את המצב, וההגירות הגדולות 
מערבה השאירו ק" ותיקות מדולדלות, בבמות ובאיכות. מצב זה 
הביא את היהודים במאה ה 19 להתארגן במסגרת המציאות החדשה 
שהיתה עירונית באסיה ונטולת האינטימיות שאפיינה את ק" מזרח־ 
אירופה. תחילה נדמה היה שתיקלט המתכונת הקונסיסטוריאלית. 
אולם בראקציה למפלת נפוליון פותחו צירופים מגוונים של טכניקות 
קונסיסטוריאליות בבל מדינה — פרט לבלגיה. שדבקה בשיטה הנפו- 
ליאונית כנתינתה. כל השיטות היו כלל-ארציות; הן נתבססו על 
העדה. או על ביהכ׳־נ, כיחידה המקומית העיקרית, והניחו כפיפות 
להנהגה רבנית מרכזית והכרה מצד המדינה. במדינות כגרמניה, 
שוויץ, אוססריה והולנד, שהנורמה בהן היתה פדרלית או לא■ 
ריכוזית. נטו נם הק" להסדרים כאלה. 

ארנון הק" בגרמניה. באוססרידרד,ונגדיה ובאזורי-ד.השפעה 
שלהן. היה מפותח ומקיף מאד. בכל מקום פעלה ק׳ יחידה, מוכרת 
ע״י המדינה, שהחברות בה היתד, חובה, וחבריה שילמו ססים 
פנימיים; רק בסוף המאה ה 19 הותר שלא להימנות על הק׳. הק" 
המקומיות היו קשורות בברית פדראטיווית, על בסים סריסוריאלי. 
שליפת הממשלה נשארה ישירה, יחסית, עד ליפי הרפובליקה הווי׳- 
מאריה, שחוקתד, העניקה אוטונומיה קהילתית גמורד" בתנאי 
שההליכים הקהילתיים יהיו דמוקרטיים, לרבות זכות-בחירד. לנשים 
וקיום בחירות יחסיות. ב 1921 הוקם האיגוד של הק" היהודיות בפ■ 
רוסיה (! 1 ןוצג)־ו 0 ־\ 0% [>ןו 1.3 ־ €1 ו 01 י) 81 צו 1 שתי 1 ). שאייגד בתוכו 656 ק". 
וב 1925 התקיימו בחירות כלליות של ה 138 צ 11 ו 31 לז 70 '. בתקופה 
הוויימארית הגיע ארגון הק" בגרמניה לשגשוג רב, וכל הזרמים 





139 


קהלה 


190 


החשובים בחיי היהודים. ובעיקר בזרם הציוני, עשו מאמצים רבים 
לכבוש את חק". שחיו כלי יעיל-ביותר בחיי הציבור היהודי. על 
ארגון חק״ בגרמניח חוויימארית בסרסות ע״ע גרמניח, עם' 516/7 . 

באמצע הסאה ה 19 השתלטה הרפורמה על הק", וע״ב ביקשו 
האורתודוכסים להקים ק" נפרדות. תחילה התנגדו לכך גם הממ¬ 
שלה וגם ד,ק״, ואולם לבסוף אכן הוקמו ק״ נפרדות — אוטונו¬ 
מיות לחלוטין, או כפופות, להלכה בלבד, לק' המקומית — תחילה 
בפרנקפורט דמין (ע״ע, עס־ 332 ), ואח״ב בגרמניה (ע״ע, עמי 
510 ) כולה. 

המצב באוסטריה־הונגריה דמה באופן כללי לתיאור הנ״ל, אך 
הבדלים ניכרו ממקום למקום. ליהודי בוהמיה ומוראוויה היתה 
יותר אוטונומיה מאשר בכל מקום אחר באירופה המרכזית.' 52 הק" 
שם קיימו סדרי-פינהל ומששר נפרדים עד 1890 , עת חוקקה הקיס¬ 
רות חוק אחיד לארגון יהודיה. לפי הנוסחה הגרמנית. בהונגריה 
(ע״ע, עם׳ 867 ) היה המאבק הדתי חריף מבגרמניה, והביא ( 1871 ) 
לחלוקה— רשמית ומאושרת— של הק׳ ל 3 זרמים נפרדים: ליברלי, 
אורתורוכסי וסטטום־קוו (אלה שלא התערבו במאבק). 

ב 1822 בוטל ה״קהל״ בפולניה וב 1844 גם בתחומי רוסיה, אד 
למעשה המשיר ה,קהל" לתפקד בחשאי במשך כל תהפוכות המאה 
ה 19 . רוסיה היתה היחידה מבל מעצמות אירופה שאסרה על היהודים 
להקים מוסדות על-מקומיים — כדי למנוע את התארגנותם; ומאחר 
שדגלה בחיסול החיים היהודיים, היה הארגון הקהילתי ממילא 
מטרה מיוחדת להתנכלויותיה. לאחר ביטול ה״קהל" הועברה האח¬ 
ריות הפורמלית על הק" לידי הסשטרה וד,ממשל המקומי, אך את 
גבית המס והשגת מכסח המגויסים (ע״ע קנטוניסטים) הותירו בידי 
הק״ — דבר שפגע קשות במעמד מנהיגי הק״. נבר ב 1835 מינתה 
הממשלה רבנים מקומיים מטיעמה לטיפול ברישום לידות, פטירות, 
נישואים וכד׳. ברם, התפקידים החינוכיים, החברתיים והדתיים של 
הק" קוימו ע״י אגודות פרטיות שונות למיניהן, והרבנים שלא- 
מטעם וראשי שושלות החסידות הגדולות מילאו הלכה-למעשה 
תפקידי הנהגה שחרגו מעבר לק" המקומיות. 

מלה״ע 1 ור,מהפכה הרוסית הביאו לתמורות מפליגות. בראשית 
המהפכה הקיפו היהודים פדרציד. של ק" מקומיות, שנבחרו בולן 
בצורה דמוקרטית, אך הבולשוזיקים ביטלוד, ויסדו תחתיה קומי- 
סריאם יהודי. מאוחר-יותר שבו לעמדת הצאר, שלפיה אין להרשות 
כל ארגון יהודי, ארצי או אזורי. פרם למושבות היהודיות שנקרים 
(ע״ע) ולנסיון הקצר בבירוביגץ (ע״ע), צומצמו החיים הקהי¬ 
לתיים למספר קטן והולך של בתכ״נ, שפעולתם הוגבלה לניהול 
תפילות — וגם זאת תחת לחץ כבד מאד. למעשה אין ברוסיה ממשל 
קהילתי יהודי מאז שנות ה 20 . וע״ע מועצות. ברית ה-, עם,׳ 776 
ואילך. 

לאחר מלך,״ע 1 חויבו פולניה והמדינות הבלטיות לתת ליהודיהן 
זכויות תרבותיות של מעוט (ע״ע. עם׳ 32/4 ), ואף כי זכויות אלו 
הופרו יותר משכובדו. ניתנה ליהודים הזדמנות להמציא חינוך 
עברי ויידי למבקשיו. פעולת הארגונים הקהילתיים הוסדרה ע״פ 
החוק — בעקבות המתכונת הגרמנית יותר מאשר הצרפתית — 
והיהודים יוצגו בפרלמנטים כמיעוט לאומי. אבל למעשה משקף 
מצב היהודים באירופה המזרחית ביו שתי מלה״ע ירידה מתמדת, 
בגלל היחס הדו-ערכי של הממשלות. שמצד אהד השתדלו לגבש 
את מדינותיהן על בסיס לאומי-מודרני. המקנה יחס שווה לכל 
אזרח, אך מצד שני סירבו לקלוט את היד,ודים על בסים זה, לפיכך 
שמרו היהודים על ארגוניד,ם הפנימיים, פיתחו חיים פוליטיים — 
פנימיים וחיצוניים — ערים וקיימו מיגוץ רחב של מוסדות כלכ¬ 
ליים, חינוכיים ותרבותיים. הזרמים העיקריים היו של הציונות. 
— ששאפה לכבוש את השלטון בק״ — התנועות הסוציאליסטיות 
היהודיות והארגונים האורתודוכסיים. המאבק הפנימי בין המפלגות 


שהרכיבו את הק" בפולניה, ליטא ולטוויה היה, לעתים, חריף ומר. 
אבל הצד-השווה שבכולן היחה השאיפה לסמור על מידה זו או 
אחרת של שלטון עצמי, וכולן פעלו תחת לחץ כלכלי בבד של השל¬ 
טונות, שהצרו גם את אפשרויות הפעולה של הק". רומניה, שהיתה 
נוקשה במיוחד, עשתה ב 1928 את החברות בק" לחובה, אף שהתירה 
לספרדים ולאורתודונסים באזורים שהיו קודם־לכן הונגריים, להת¬ 
ארגן בק" משלהם. הק" אורגנו לפי מתכונת קונסיסטוריאלית, 
וד.רב-הראשי ייצג את היהודים בסנאט. 

כל־עוד היו הבלקנים תחת שלטון עות׳מאני, התמידו שם דפוסי 
ד,ק׳׳ של יה״ב המאוחרים — בשינויים קלים. משהשיגו מדינות 
הבלקן אח עצמאותן נעשו סידורים חדשים, ששיקפו את תחושתן 
הלאומית העזה ואח התנגדותן לאוטונומיה קהילתית סבל סוג שהוא. 

בולגריה אימצה את המתכונת הקונסיסטוריאלית ( 1873 ), אך 
התירה בסים קהילתי רחנ-יותר בזכות האהדד, שרחשו השלטונות 
לשאיפותיהם הלאומיות של היהודים, נתקיימו שם קונגרס ארצי. 
ועד-פועל ורבנות ראשית. לבל ק׳ היו מוגיצה ובי״ד משלה. יוון 
פעלה נגד מאמצי יהודיה להיבדלות, אך סייעה למוסדות יהודיים 
ועורדר, גופים קהילתיים שנבחרו באופן דמוקרטי. האזורים הלאו¬ 
מיים ביוגנסלאוויה פיתחו ואריאציות שונות למתכונת שנהגה ביוון, 
והגבילו מאד את הפעילות היהודית לתחום ההינוכי-דתי. חוזה 
לוזאן חייב את התורכים להעניק ליהודים זכויות-מיעום, אך הם 
רחו את הסעיף הזה ב 1923 בצורה פורמאלית. ומאז הוגבלה חק' 
היהודית לעסוק בענייני דת, אף שה״הכם באשי" נשאר הראש 
המכובד של הק׳ ע״פ מונחי המעמד הפורמאלי בהירארכיד, התורכית. 

ההל ב 1845 הונהגה באלג׳יריה, בהדרגד" השיטה הקונסיסטורי- 
אלית. ב 1867 הורחבה סמכות הקונסיסטוריד, בפריס על הקונסיס- 
טוריות האלג׳יריוח שבצפון, ורק בדרום נשארו היהודים עם 
מוסדותיהם המסרתיים. ב 1870 הוענקה ליהודים אזרחות צרפתית, 
ובמאה ה 20 הועסקו שם הדפוסים הצרפתיים. במרוקו ובתוניסיה 
(שלא נעשו לחלק מצרפת) קיימו הק" צורות מתוקנות של מוסדו¬ 
תיהן הפסרתיים, אף-כי בהשפעה צרפתית. סמכויות הרשויות 
הקהילתיות בשתיהן 
היו ממשיות יותר 
פבכל הארצות ה¬ 
אחרות שבאו תחת 
שלטון מערבי בעת 
החדשה. 

7 , העולם הח¬ 
דש. במאה ה 19 קמו 
ק" יהודיות באה״ב, 
קנדה, אפריקה ה¬ 
דרומית ואוסטרליה. 
במחצית השניה של 
המאה ה 19 נוסדו 
ישובים יהודיים קבו¬ 
עים באמריקה ה- 
לאטיניח — רובם 
בידי יהודים ממזרח- 
אירופה. שבד״כ הת¬ 
בוללו מהר, אחריהם 
באו ספרדים מה- 
מזרח-הקרוב, שהקי¬ 
מו ק" ע״פ מסרתם. 

במפנה המאות ך,* עש־ד ד,•־.•ער ■של פנקס ־ק־ילה קפורטונלית 



20/19 באו יהודים 


גחתים, ת״ע) 1710 ואי^ר. הזעהק ־ 7 ( 1£ ל! 1 
זהארביון המרכזי לתולדות העש •זיהורי 


רבים ממזרח־איתפה ירז־עלי^ ת־ד/זא׳ד) 


191 י:;ד 

לארגנסינה. ברזיל. מכסיקו ואורגואי. ובמספרים קסנים־יווזר גם 
לשאר מדינות אמריקה הלאטיניח. הם הקיפו ק׳ בסגנון ארצות 
מוצאם, כלו׳, ק" דתיות־תרבותיות המבוססות על שייכות אתנית 
ולא על מחויבות דתית, והמדגישות את הלשון היידית ותרבותה 
ואת יתר עדיי לאומיות התפוצה. 

הק" האשכנזיות נוהלו ע״י מועצות פדראשיודות על בסיס ארץ 
המוצא. בחירות מפלגתיות נעשו לנורמה, והתנהלו חיים מפלגתיים 
תוססים. כל המפלגות הציוניות והסוציאליסטיות הגדולות, ולפעמים 
גם המפלגות הדתיות. יוצגו כשם שנהוג היה באירופה המזרחית בין 
שתי מלה״ע. הפדרציות הקהילתיות הללו הקימו פיגוון רחב של 
שירותים וולונטאריים: בנקים, קואופרטיווים, בת״ס, מוסדות סעד 
וכד׳, שפרחו בעידודו של דור מהגרים בעל חוש לאומי מפותח 
מאד■ 

ראשיתה של יהתת דרום אפריקה ביהודים שבאו מאנג¬ 
ליה. וראשית התפתחותה קשורה בגל גדול של מהגרים מליטא. אלה 
יסדו את מוסדות הק' העיקריים. "ועד הנציגים היהודים הדרום- 
אפריקני" היה שלוחה של ..ועד הנציגים" הבריטי. אך מראשיתו 
היה פקיף־יותד, ואם־כי שאף להשתלט על כל התפקידים, השתדל 
תמיד להיות נציגה של כל הק׳. הק׳ קיבלה את מרוח הרב־הראשי 
של בריטניה, הפדרציה הציונית נעשתה לכוח הפוליטי הגדול בק׳, 
ואף ניסחה להתחרות ב״ועד הנציגים". 

היהדות האוסטרלית התפתחה כק׳ רק במאה ה 20 . חבריה 
ירשו מתכונת של ועד נציגים. לפי הדגם הדרום-אפריקני, והרחי¬ 
בוהו כך שלכל מדינה יש ועד נציגים משלה, וכל ועד קשור לחברו 
בהסדר פדרלי ע״י "המועצה המבצעת". לק" אלו של יהודים דוברי 
אנגלית משותף דפוס שלפיו קיים ארגון־הגג בעיקר כדי לייצג את 
היהודים בענייני-חוץ, בעוד שלכל איזור גוף מקיף משלו שאינו 
קשור בהכרח עם חבריו. 

במאה הסב היתה יהדות א ה "ב לצינור היהודי הגדול 
בעולם - אולי בכל תו״י. עד ספוד למאה ה 19 (עת גרו באה״ב 
כ 300,000 יהודים) היתד. היהדות שם מאורגנת בעיקר על בסיס 
עדתי, והק״ היו מאוחדות ב-נ 01 ס מ 103 ־ 1 !ווח\. 01 חמס׳ס! 

,,,""!)!׳!סז!). במקביל פעל ארגון ,.בני-ברית". שחלש על סניפים 
ומפעלי צדקה, שפעלו על בסיס מקומי. רוב בתה״ם היו פרטיים, 
וכך גם ניהול ענייני הכשרות. האיחוד העדתי לא היה מקיף ממש, 
בגלל נטייתו לרפורמה שהרחיקה ממנו עדות מסרתיות. .ועד 
נציגים״ נוסד ב 1859 , אך תפקידו היה מוגבל בהרבה מזה שבברי¬ 
טניה! מעולם לא הפך לגוף־הגג של היהדות האמריקנית, וסופו 
שמוזג ב״איגוד הק״״. בעקבות ההגירה הד,מונית נשנות ה 70 וה 80 
של המאה ה 19 , גבר הפיצול. עד מלה״ע 1 פעלו 3 גופים של בתכ״נ, 
נוסף על מאות בתכ״ג בלתי קשורים, כמה רשתות של אגודות 
לעזרה־הדדית. מוסדות־צדקה למכביר וכן ארגוני סעד וחינוך קהי¬ 
לתיים, פרטיים וציבוריים־למחצה, מאמץ להקים רבנוח-ראשית 
אמריקנית בשנות הסס נכשל, וכן נכשל הנסיון לייסד ק' בניו־יורק 
ערב מלה״ע 1 — זאת בגלל המחויבות האפריקנית לדמה חפשית 
ולוולונטאריזם. איש לא היה חייב להישמע לרב-ראשי אלא מרצונו. 
ורבנים רבים לא ראו שוב סיבה להגבלת הזדמנויותיהם ע״י ראש 
שמינה עצמו. כך, למשל, בעת שהק׳ ניסתר, לפתח לעצמה הכנסה 
ע״י הסדרת השחיטה. איימו עליה בתביעה משפטית — באשמת 
עבירה על חוקי מדינת ניו־יורק נגד טראסטים — והיא נאלצה 
לוותר. 

באותה העת כבר הוחל בהקמת מפעל הפדרציה, שעתיד היה 
להיעימות הספתח לאיחוד קהילתי באה״ב. בין 1891 למלד,״ע 1 יסדו 
כ 17 ערים פדרציות של ארגוני-סעד — שלפעמים כללו גם מוסדות 
חינוך — כדי לאפשר להן מגביות משותפות. לאחר המלחמה התפש¬ 
טה הגישה הפדראטיווית הזאת לפילנתרופיה, וכל ק', כקטנה 


ח 191 

כגדולה, הקימה פדרציה משלה. כן הוקמה ,.מועצה של פדרציות 
וקרנות-סעד יהודיות" כפורום להחלפת דעות. 

בתחילה ניכרה רגישות רבה לצרכים מקומיים, במיוחד בתחומי 
הבריאות והסעד, ורק לפדרציות בודדות היה סעיף חינוד. עם עליית 
היטלר לשלטון נדרש מאמץ כספי רב במיוחד. ואז הוקמה .המגבית 
היהודית המאוחדת" (\, 1 ; 1 ), לתאם את גיוס הנספים לסיוע ליהדות 
אירופה באמצעות הג׳וינט (ע״ע) וד. 1 ו. 0 ו 1 קל׳, ;>ח 1 ז 5 '.) 1 ג? [) 0 ו 1 תע 
(,המגבית המאוחדת למען א״י"). כמעט מיד הוחלט שכספי ה \,ן; 1 
יגויסו ע״י ארגונים מקומיים, בד״נ הפדרציות, וכך ניתן דחף נוסף 
לתנועת הפדרציות בשנים 1938 — 1940 , לאחר מלה״ע 11 הפכו הפד¬ 
רציות למעין "ק"" בסגנון אמריקני. 

עד סוף מלה״ע 1 תפקדו 3 גופים בנושא היחסים הקהילתיים; 
פזו״ 1 ו 1 ת 1 ס; 0 חב£]ז 0 וןןל, ("הוועד היהודי האפריקני"), שנוסד 
ב 1906 כזרוע של חברת העילית האמריקנית־יד,ודית, בפשרה ליטול 
על עצמו פעילות ייצוגית שקטה כדרך השתדלנים! ה 

מ 110 גג( 1 ( ,הליגה נגד השמצה״) של ,בני ברית״ — למל- 
חמה גלויה באנטישמיות, מקומית או ארצית; וה 
ל.ל.€ז 18 ו״ 0 ("הקונגרס היהודי האמריקני"). מלבד זה פיתחו ק" 
רבות, לאחר מלה״ע 1 , מועצות ליחסים קהילתיים בחסות הפד¬ 
רציות. ובשנות ה 40 הונהגה מידתימה של תיאום ביניהן. 

בתהכ״ג הלכו בדרכם־הם, רכל תנועה עסקה בעד^ח שלה, שייצגו 
אוריינטציה אידאולוגית מסוימת. בשנות ה 20 הוקמה,..מועצת בתהכ״נ 
באמריקה", לתיאום האינטרסים הדתיים, ארלם זו לא הפכה לבוה 
יעיל. הואיל וכל עדה היתה מוסד פרטי. לפי הסגנון האמריקני, לא 
היו לבתהכ״ג קשרים עם מוסדות קהילתיים אתרים. החינוך היהודי 
היה בעיקרו עניין מקומי, ולא היה לו שרם כלי-ביטוי ארצי. אף 
ש~הםועצה הארצית להינוך יהודי" רכשה מעמד של חשיבות 
בחוגים מקצועיים. הק׳ היהודית באה״ב השיגה, בסיכומו של דבר, 
צררה של ארגון כלשהו בתוזום המקדמי, אד החלוקה המשולשת בין 
הפדרציות, העדות והקבוצות הציוניות, מראה בעליל שלא צמתה 
שם שרם קהילת־גג. תנועת הפדרציות היא כיום הכוח החזק. והיא 
הנהיגה מבנה מסוים בחיים היהרדים באה״ב. 

על ארגונן של הק" בימי השואה באירופה ועל דרכי פעולתן. 

ע׳־ע גטו, עמ׳ 606 -~ 610 ; ור׳ תיאור מקיף של ה״יודנראט" בע׳ 
שואה. לדרכי שיקומן של הק״ מיד לאחר מלה״ע ) 1 ־־ ע״ע שואה, 
שארית הפליטה. על התארגנות הק״ היהודיות בעולם לאחר 1948 רעל 
מעמדן המשפטי והחברתי — ע״ע עם ישראל, עמ׳ 992 — 997 . 

דג. אל. 

ש. אסף. לסדרי בתה״ד באשכנז (המשפס העברי. א׳), תרפ״ד; 

מ. פרנק, ק״ אשכנז ובתי דיניהן, תרצ״ח; י, בעד, היסידות וההתחלות 
של ארגון הק׳ היהודית ביה׳יב (ציון■ ט״ו), חש״י; ש. אלבק, יהסר של 
רבגו תם לבעיות זמנו(ציין׳ י״ט), תשי״ד; הנ״ל, יסודות משטר הק" 
בספרד עד הרס״ה (ציין, כ״ה), תש״ך; א. פלדמן, לקירות הארגון 
הקהילתי בגסיכויוה הרומניות בתקופה התקנון האורגני (ציון, כ״ב)■ 
תשי״ז: ב. דינור, ועוד [עורכים!, כלליישראל. תשי״ז: א, א. אירבר. 
בעלי התיספות (מפתר: קהילית). השי״ז־. י. כ״ץ, מסורת ומשבר. 
95 ~- 138 ׳ תשי״ה; הב״ל. לתולדות הרבנות במוצאי יה״ב (בתיך: 0 ' 
זכרון לב. דה פריס), תשכייט! י. כהן, .הועד הקסן" של "בני מדינת 
אשבבד" (בתיך: ס׳ יובל לי. בער). השכ״א; ש. סימוגפון, הגיטו 
באיטליה ומשטרו זשם}, ר־שכ״א; הב״ל. ק׳ יהודית וקררפורציה נוצרית 
(בתיד: דת וחברה בתולדות ישראל ובתולדות העמים). תשכ״הי 
א. אשתיר. קיים לדמותה של הק׳ היהודית במצרים ביה״ב (ציון. ל׳). 
תשכ״ה; הנ״ל, תולדות היהודים במצרים וסוריה תחת שלטון המסלוכים. 
א׳—ג׳. תש״ר—תש״ל; ח. ז. הירשברג. תולדית היהודים באפריקה 
הצפונית. א׳. 2 ל 1 — 183 . תשכ״ה! ש. ד. גויסיין, חיי הציבור היהודיים 
יאור כתני הגניזה (ציון, כ״י), תשכ״ה? ש. כפראי. העיר היהודית 
בא״י כתקופת המשגה והתלמיד (בתול: מלחמה קודש וסארסירולוגיה; 
העיר וחק׳). תשכ״ח ז ח, ה. בדששיז, מקומה של הק׳־העיר בתולדות 
ישראל (שם!. תשכ״ת! הנ״ל, פרקים בתולדות היהודים ביה׳יב, 4 *— 

142 , תשכ״ס; הג״ל (עורך), הק׳ היהודית ביה״ב. תשל״י! י. היילפרין. 
יהודים ויהדות במזדודאירוםד״ 37 — 194 , תשכ״ט! ד, י. כהן. קושסן 
צום ראד (ציוו, ל״ה). תש״ל; י. ר. פארכיס. מבוא לתולדות יהדות 
אמריקה בתקיפת ראשיתה, 60 — 81 . חישל״א; א, הירביץ. לשיסישו 




93 נ ל 1 הלה ■ 

של המונח הכוהני ״עדה״ בהפרדת המקראיר. (תרביץ. מ׳), חשל״א; 
ד.י.אלעזד. ההיים המ-סדיי□ של יהדות אמריקה (תפוצות ישראל" י׳), 
תשל״ב/ג! הנ״ל, יהודי איראן של היוס (תפוצות ישראל. י״ג), 
תשל״ה/ו! מ. אלון. המשפט העברי. א׳—ג/ תשל״ג; א. גריסנין, יחסם 
של חכמי אשכנז הראשונים אל שלטון הקהל (שנתיז המשפט העברי. 

ב׳), תשל״ה: מ. ברויאר. מעמד הרבנות בהנהגתן של ק" אשכנז 
במאה המ״ו(צירן. בי״א). תשלי׳ו; ?/ :) 711 .ן 

.״ 1 ; 1922 — 1920 ,] 1-1 .זו/^ 1 /ן> 7 > /> 11 ה 7011 1/1€ ■ 0 ^ה 11 7£ /ו 1 } 11€ > 7 מ/ 

,ו 1501 \{ , 0 .• 1924 ,<:£?}!/ €\ 11 מיז ןמי;) 1 ״מז^׳ין 0 ' 0 ־//י> 5 . 1 ) 11 ^)[ ,חי־זז^ 

.ז/־>'.י>ן/ 0 /כ 50 6 תו 1 -:>. 7.1€111 ,. 1 >!; 1941 ה 1 י}ו 0 .^■ץ■<^ו^| 

.ץ 1 וו<ווו^ 1 {/ €0 ^ 771 , 00 ־ 031 . 5 ; 1970 מן ח)^ 4 <ו{ ־/•>/> 

-•>?/ 0 ) 1/1 / 0 ^>ה 0 ^ 7111 •)ן/ 7 .ת 1 ־זז 001 ,ג! .$ ; 1942 

,ץ)) 1 ) 50 ת 0 :)ה 0 ו 1€1 ו/))/•? ,. 1 >ו ; 1962/3 ,( 1.111 ^ 0 ו^ 0 ת)חוס x •) 

, 6 (} 0 -ו< £1 ■ 11 > 1 >>.ורו.€- 71€ ג/ז ^ 1110 ) €11/1113 71 ו 1 ?}ז 1.0 ; 1967/74 , 11 ־ 1 
; 969 ! ,׳(•/׳*ו־ז/ 1 ור 1 ( 1 -ר) 1 ')- 0 -) 1 ז 0 ■)■/ /ס )!סס// 7/16 ,. 1 ^ 1 ; 1965 , 11 ־ 1 
£ג(ז , £1.1-1 ] 50 כו. 11 . 0 ;ת 1 ) ) 1 ( 1 ,./וזח 13 ? . 11 

. 1972 ,( 11 , 15 :ו 11 ב 1 ש) 1 ו 1 .'ז ^.ס!) ) 1 ) 3 ) 5 

קהל^ת העמים הבריטית, ע״ע(ה)ממלכה המאחדת. 

קהלת, ספר־חכמד, מקראי. מספרי כתובים (ע״ע; וסהפש המגלות 
(ע״ע). ע״פ כותרתו; "דברי ק׳ בן דוד מלך בירומלים", ק׳ 

הוא שם מחבר הספד, ואמנם השם נזכר פעמים אחדות בספר, בגוף 
ראשון; ״אני ק' הייתי' (א. יב), בגוף שלישי; .,ויותר שהיה ק' חכם" 
(יב, ס). בלשון נקבה: "אמרה ק'" (ז, כז). ובצירוף ה״א הידיעה: 
-אמר הק" (יב, ח). שמות במשקל זה ישנם ברשימת עולי בבל; 
,פוכרת הצביים" (עד ב. נז! נחמ׳ ז, נט), "סופרת" (נחם׳ ז, נז) 
ובמקבילה .הסופרת" (עז׳ ב, נה). חז״ל והמפרשים הקחמים, 
יהודים ונוצרים, פירשו שק׳ זהה עם שלפה המלל. את השם הסבירו 
פלשון מקהיל קהל, או דורש לפני הקהל. וקישרו זאת צם הנאסר 
על שלפה: "אז יקהל שלפה" (מל״א ח, א)! "ויקהלו אל הפלד שלפד." 
(שם, שם. ב). וכך גם תרגמו השבעים: ^ףז.> 10 עחגזהו£■. יש 
שפירשו פלשון קובץ, אוסף. נ. ה. טור סיני (ע״ע) שיער שק' היא 
פלה עתיקה שפירושה פלך, ודימה לכך את הפסוק ברב׳ לג, ד: 
.תורד, צוד. לנו משה מורשה קהלת יעקב". הזיהוי "ק׳־שלפה" עדיין 
שנוי במחלוקת : אף כי גם מהייביו אינם סוברים שדווקא קי הוא 
מחבר הספר. ואפשר שחובר מאוחר יותר ויוחט. בצורה ממשית או 
ספרותית, לשלמה. 

ק' פותח בקביעה, שכל התופעות שבעולם, ובכללן חיי אדם 
ומעשיו, חוזרות על עצמן תמיד. והעולם עצמו קבוע ובלתי משתנה. 
פעשד, האדם עצמו הוא ,.ביד האלהים", ומהאן שאין טעם לחיי האדם. 
ואף אין ערך למעשיו, ק׳ בוחן את כל הערכים והצרכים שלמענם 
.כדאי״ לחיות — הנאות וצבירת עושר, בקשת החכמה וחריצות — 
ונוכח שאין בהם סיפ 1 ק נפשי. טענת האדם שהוא בחיר היצירים 
היא שקר, ו״פותר האדם פן הבהמה איו■ בי הכל הבל". ק׳ מפקפק 
גם בכוחה של האמונה בהשארת הנפש לנטוע נחפה ותקווד., אף 
שע׳׳פ המשמעות הפשוטה של דבריו(ג, בא) אינו מכחיש חיים לאחר 
המוות. אלא מפקפק בערכם. ק׳ מבשל את ערך המאמצים שמשקיעים 
בני אדם למען הדורות הבאים (ב, יח), והרהורים אלה, בצירוף 
הדגרה שאין מפלט פהפוות, מביאים אותו למסקנה, שלחידלון 
עדיפות על החיים. אעפ״ב אין ק' מטיף לאיבוד לדעת, והוא צמא 
לחיים; .ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש" (יא, ז), 
ואף מטיף לעבוד בשקידה: "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח 
ידד׳(יא, ו), לחיות חיי משפחה וליהנות מן החיים (ט. ז—ט). 

בעיית הסתירות הפנימיות שבספר ק׳ הטרידו את הפרשנים בכל 
הדורות. יש שביקשו ליישב את הדברים. הנראים כסותרים, בד,נחה 
שיש בספר תוספות. אתרים סוברים שק׳ לא היה עקבי, או שהביא 
דע-רת שונות וחלוקות. אבל אפשר שלא ביקש אלא להדריך את 
האדם בחכמה המעשית, שאחד מעיקריה הוא לא לשגות באשליות 
שווא רלהסתגל לחיים ע״י הכרתם. כך הוא גם בעניין יחסו של ק׳ אל 
עבודת האלהים. לכאורה יש בק׳ כפירה בעיקרי האפונה המקובלים: 


קהלת 194 

בהשארות הנפש. בבחירה החפשית ובשכר ועונש (ם. א—ב), ויש 
גם פסוק הנראה כפסיף להוללות: "שמח בחור בילדותך ויסיבך לבך 
בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך״ (יא, ט; אך סיומו: 
.ודע כי על כל אלד, יביאך האלהים במשפט"). פסוק זה נראה כמכוון 
בפירוש נגד דברי התורה: .ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" 
(בפד׳ טו. לט). אך יש גם הטפה לעבודת אלהים וליראתו (ה, א 
ועוד)! נראה שק׳ מחייב את עבודת האלוהים כחלק מהמעשים 
המחויבים, אע׳׳פ ש״הנל הבל" — ובמסגרת ..הבל" זה. אך אפשר 
שהוא סבור שהאלוהים הוא המציאות היחידה שאינה "הבל". יש 
שניסו לבאר את ק׳ כדיון אחד רצוף, אבל סביר להניח שהספר חינו 
אוסף של פסקאות ופתגמים בודדים, המסודרים ע״פ אסוציאציות 
מסוימות, כבספר משלי, אלא שבק' ניכרת יותר הרוח המיוחדת של 
המחבר. 

ייתכן שהפסוקים המסיימים את ספר ק׳ (יב, ט—יד) בדברי 
יראת־שמים, נוספו בידי אחד מתלמידיו של ק', ויש שסברו שפסוקים 
אלה היו מעיקרם חתימה לכל נתבי הקודש, בתקופה שספר ק׳ היה 
האחרון בקובץ התנ״ך. חיזוק לטענה זו בפסוק; "ויותר מהמה בני 
הזהר עשות ספרים הרנה אין קץ", הפכוון בנגד הספרים הגנוזים 
והחיצונים. 

כאחד פספרי־התכמה המקראיים יש לק' צדדים משותפים 
עם ספר משלי (ע״ע) הקשור ג״ב בשמו של המלך שלפה. כמשלי 
סביל ק' פתגמים לרוב ומאמרי מוסר לחיי יום־ירם. יש לו גם קרבה 
מסוימת לספר איוב (ע״ע), בהציגו אדם המתייסר ומתלבט בפתרון 
לשאלת סדר העולם ותכלית החיים, ובייחוד לבעיית הגמול. אכן, 
הבדל עקרוני יש נין עמדות ק' ונין איוב. איוב מתייסר וסוען 
שה' עשה לו עוול, ואילו ק׳ נהנה סכל תענוגות החיים ודווקא מתוכם 
בא להברת הבלות החיים! איוב זועק לאלוהים, ואילו ק׳ זועק לחללו 
של עולם, משום שלהרגשתו עיוות הצדק הוא אחד מגילויי ה״הבל"־■ 
שהוא יסודו של עולם — שלא יתבטל אף אם ישרור הצדק המוחלט 
בעולם. אין ק׳ כופר באל, ואף אינו שולל את ערך הפולחן וד,חיים 
הפוסריים, אלא שאין נבל אלה לתת טעם לחייו של אדם. 

יש בק' רעיונות, שגרעיניהם פזורים בכל יתר ספרי המקרא, 
ושלהם מקבילות גם בספרויות החכמה של בבל ומצרים. הנסיונות 
למצוא בק׳ רעיונות שאולים מאסכולות יווניות־הלניסטיות הוכחו 
בבלתי־נכונים, על זמנו של ק׳ ביקשו לעמוד פתור לשוני, הנוסה 
ללשון ספרי המקרא המאוחרים. הסלים "פתגם" ר״פרדס׳׳. השאולות 
מפרסית, מלמדות שהספר נכתב בימי בית־שני, אף שייתכן שהוא 
מבוסם על חומר עתיק. הנסיונות למצוא השפעת הלשון היוונית אינם 
מבוססים. יש הסוברים שהספר נכתב מעיקרו ארמית, והטבסט 
שבידינו הוא תרגומו העברי. אפשר שיש קרבה מיוחדת בין לשון 
ק׳ ללשון אוגרית, ויש שטענו שלשון ק־ היא ניב עברי צפוני מיוחד. 
עכ״פ הונה שלשון ק' שונה מלשון יתר ספרי המקרא ומלשון המשנה. 
בספר בן סירא כבר ניכרת השפעת ק׳, כאן אפשר לקבוע גבול 
אחרון לתאריך חיבור הספר■ קטעים ממנו נמצאו במערות קומראן, 
ומכאן שהיה מקודש בקרב בת זו. ע, ח. 

חז״ל התלבטו רבות בשאלת מעמדו של ספר ק׳, בעיקר משום 
שהוא, בחלקו, חריג אידאי וספרותי ממסורת ספרי המקרא. בראשית 
ימי בית שני עלתה על הפרק שאלת גניזתו (ע״ע גניזה) של הספר. 
כלו'; אי-הנללתו במקרא החתום (ע״ע מקרא. עם' 287/8 ). אפשר גם 
כי תקופה ידועה אף היה גנח בפועל, יחד עם משלי ושיר השירים. 
משום .שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים. עד שנאו אנשי 
כנסת הגדולה ופירשו אותם" (אדר״נ, א׳). אכן, הוכרון ההיסטורי 
על אודות נושא זד, כנר ניטשטש, כנראה. בסוף ימי בית־שני. שכן 
מלבד גרסה זו. לפיה נפסל ק׳ בגלל אי־התקשרותר כהלכה אל המסורת 
הספרותית של המקרא, אוסרים אחרים כי "בקשו חנפים לגנוז 
ספר ק׳ ספני שדבריו סותרין זה את זה. ומפני מה לא גנזוהו י 


195 


קהלת — קואורדינטיויות, תרכובות 


196 


מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה" (שבת ל', ע״ב). 
וע״פ נוסח שלישי "בקשו לגנח ספר ק/ שמצאו בו דברים שהם 
נוסים לצד מינות" (.והלו בדרכי לבך ובמראי עיניו")... חותרה 
הרצועה, לית דין ולית דיין. כיוון שאפר "ודע כי על כל אלה יביאו 
האלהים במשפט" אמרו, ,יפה אפר שלמה" (ויק״ר כ״ח, א׳). גם 
לאחר שנבלל במקרא החתום נחלקו בית הלל ובית שמאי — לפני 
החורבן — אם ק׳ .מטמאת את חיוים", מפני שלדעת בית שמאי 
"אינה מטמאת",.שהיא מחכמתו של שלמה ולא נאמרה ברוח הקדש" 
(ידים ג׳, ה׳ וחוספ׳ שם; עד ח׳, ג׳). 

מקומו של ק׳ בסוף "סדרן שלכתובים" (ב״ב י״ד, ע״ב), ושלמה 
חיברו לעת זקנתו, ש״בשאדם נער אומר דברי נמר, הגדיל אומר 
דברי משל, הזקין אומר דברי הבלים" (ילקוט, קהלת, תתקס״ה). 
אנשי כנסת הגדולה הם שהעלו את ספר ק׳ על הכתב (שם ט״ו, ע״א). 
לדעת תז״ל משקפות האמירות השונות הבאות בספר בגוף ראשון 
מצבים ראליים מהביוגרפיה האגדית רבת־התהפוכות של שלמה, 
שהורד מכסאו ע״י אשמדי(ע״ע) פלו השדים. וחיזר על הפתחים. — 
ועל כך ע״ע שלפה. 

מ. זר־כבוד, ק' (בתוך: חמש סנילות, עם פירוש מפורנז "דעת מקרא"). 
תשל׳ג(כולל ייבל') 1 ; 1950 ..:א ״■ן ״■*״ 47 ., 1 .רז 

. 1967 , 167 — 139 /ס !}(סס? ■ 0117 ? ,מג 1 ח-ו־£ן 3161 , 15 

קהמ 3 ה (גם קהמפה בקתזנ 1411 , 3 נ 1 וו 31 ו 1 > 1 ), קבוצת שבטים במחוז 
צ׳אמדו במזרת סובט(ע״ע).יש החושבים את הקו לעם נפרד ויש 
הרואים בר,ם ענף של העם חטיבטני. ב 1950 וב 1959 היו הק׳ פעילים 
מאד בהתנגדות המזוינת להשתלטות סין העממית על טיבט, במשך 
שנים ניהלו נגדד. מלחמת גריליה. אלפים אחדים מהק׳ עברו לנפאל 
כפליטים, או קיימו בידם את נשקם וארגונם הנפרד! פדי־פעם עסקו 
בפשיטות וגרמו להתנגשויות. 
תמ׳ ע״ע טיבט, עפ׳ 576 . 

ילןדו^ר; ?!המר רוז/ ע״ע לןמבוד;ה, לעזון; היסטוד;ה. 

קראה, אמיל ־*־־ 11£ ס 0 — ( 1857 — 1926 ). רוקח ומטפל 

במחלות־ררח. צרפתי. ב 1901 החל להתעניין בפסיכולוגיה, 

ובעיקר בורכי היפנתה (ע״ע) ור,שאת־עצמו (ע״ע סוגססיה). 
בהדרכת א. ברנהים (ע״ע) וא. א, ליבו ( 1111 מ 1 ״ 1.1 ) התוודע ק׳ אל 
טכניקת חשיפת הלא־מודע. ב 1910 יסד מרפאה קלינית בננסי, ובה 
ניסד. להשתמש בשיטת הפסיכותרפיה האפסירית שפיתח. המתבססת 
על השימוש בתבניות לשוניות קבוצות. שיש לחזור עליד,ן שוב 
ושוב בקול בוטח ומשכנע. ק' החדיר בחולה נכונות נפשית לקלוט 
גירויים מעין אלה באופן פירבי, והשתמש בהשפעה זו כדי להעלות 
את הלא־מח־ע של החולה אל התודעד,. הוא הדגיש תמיד שעיקר 
כוחו נעוץ ביכלתו להורות לחוליו כיצד להתדפא בכוחות עצמם. 
השפעת שיטתו חלפה במהרה. תיבורו הציקרי: 901 . מ 11 ;> 15 ז 191311 ב.! 
1£ חם 1 ם 15 ז €0 ח 18865110 ו 5 סזט 3 ' 1 ז 3 ק םוזזסוזז ("שליטר, עצמית באמצעות 
ההשאה העצמית המודעת״) 1922 . 

. 1957 * 11 ) £ז £141111 13 ״ס . 0 ״. 1 ,'< 1 ד]״א ,ין 

קואומינטן (גואומינדנג), ע״ע סון:ט־םן, עמ׳ 526 , סץ, 
עמ' 883 . 

קואופרציה, קואופרמיו, ע״ע אגדה עתופית, קואו־ 
פרטיו: אחידו; מושב עובדים; קבוץ. 

קואורדינטות, מערכות, ע״ע צירים, מערכות. 

קואורדינטיליות, תרכובות, תרכובות כימיות הנוצרות כאשר 
אטום או יון קשור לאטומים אחרים, או ליונים אחרים, 

במספר העולה על מספר המטענים או על דרגת החמצון של האטום 
המרכזי. 


היסטוריה, בראשית התפתחות הכימיה כבר הוכנו תרכובות 
שהכילו תערובות סטויכיומטריוח של שתי תרכובות או יותר, שכל 
אחת מהן מסוגלת להתקיים גם באופן עצמאי. תרכובות כאלו, למשל 
חקרנלים 0 ,מ 6 ., 1 ^׳(^ל.■ 1 ^.>ן כונו מלחים כפולים, כן היתה 
ידועד. קבוצה אחרת של תרכובות שהיו בנויות פמולקולה של מלח 
שהתחברה עם מולקולות אחרות שאינן פלחים. פהידועוח-ביותר היו 
החרכובות שבהן התרכובת הנוספת למלח היתר אמוניה (,.!•!זין). 
כך. למשל, ידעו שהוספת אמוניה לתסיסה המימית — הירוקה — 
של המלח ניקל כלורי הפכה את צבעה מיד לסגול. מתפיסה זו אפשר 
היה לגבש את התרכובת נ 1 !א 6 • , 01 ;א. תרכובת סגולה זו הוכנה 
מתרכובות שכל אחת מהן מסוגלת להתקיים באופן עצמאי. בצורה 
דומה אפשר להכין סדרת תרכובות בין פלטינה ארבע־כלורית 
ואמוניה. המכילות יון אחד של פלסינה ארבע-ערכית, 4 יונים של 
כלוריד ו 6 מולקולות של אמוניה. פאידו־גיםא התברר, שאפשר 
לבודד 5 תרכובות אמוניה (אמינים) של הפלטינה. ע״ם מדידות 
המוליכות החשמלית של תפיסות מימיות של תרכובות אלו, וכן ע״ם 
קביעה כימית של מספר יוני הכלוריד שאפשר להשקיע כסלתי-כםף 
(ע״ע כסף, עמ׳ 951 ) בכל תרכובת. נמצא (ר׳ סבלה 1 ), שב( 1 ) כל 
הכלור נמצא ביוני כלוריד הניתנים לשיקוע, ואילו ב( 2 ), ( 3 ) ו( 4 ) 
ניתנים לשיקוע 2,3 ו 1 יוני כלור. קיימת התאמה בין הירידה במספר 
היונים בכלל ויוני הכלוריד בפרס ובין המוליכות הפולרית של 
התפיסות הנמצאות במיהול אינסופי. 

ע״ס נתונים של התרכובוח האלו של הפלטינה ושל תרכובות 
רבות אחרות הציע אלפרד ורנד (ע״ע) את ת א ו ר י י ת הקואור¬ 
דינציה, המתבססת על 3 הנתות-יסוד; 1 ) רוב היסודות עשויים 
להתנהג באילו הם בעלי שני מיני ערביות, ראשונית ומשנית! ד.ן 
קרויות ביום מצב חמצון ומספר קואורדינציה. 2 ) ביסודות האלה 
מתקיימות הן הערבויות הראשוניות והן המשניות. 3 ) הערבויות 
המשניות הן בעלות מידור מרחבי קבוע. בתרכובות הפלטינה הנ״ל 
(סבלה 1 ) מצב החמצון של הפלטינה הוא 1-4 ומספר הקואוררינציח 
6 . בחרכובות המופיעות בסבלה 1 נמצאים הליגנדים בתיו המסגרוח 
המרובעות. סביב אטום הפלטינה המרכזי. הליגנדים עשויים להיות 
סעונים או ניטרלים (־ 01 או ,,!! 14 בדוגמה שלנו), והם מקיפים את 
האטום המרכזי. מספר הקואורדינציה 6 של התרכובות •יז? 
מסביר אף את קיום התרכובות ( 6 ) ו( 7 ) שבסבלה 1 . לפי ורנר ננ 1 צ־ 
א־ם הליגנדים בתרכובית אלו בקדקדי אוקסהדרון שבמרכזו נמצא 
יון הפלסינה בעל מספר תפצו! 4-4 . גם לתרכובות של קובלט 
וכרום במצב חמצון 3 ^ מספר קואורדינציה 6 , ולתרכובות של 
פלסינה ופלדיום במצב חמצון 9-2 מספר קואורדינציה 4 . לרוב יוני 
פתכות־הפעבר יותר ממספר קואורדינציה אחד עבור אותו מצב 
חמצון. ועוד: עבור אותו ליגנד ויון מרכזי עשויות תרכובות בעלות 
פפפר קואורדינציה זתה להופיע באיזומרים שונים (ע״ע איזוסריה). 


טבלה מס׳ 1 


ניסוח חדיש 

מספר 

יוני 

כלודיז 

מהסר 

יונים 

מוליכות 

מולרית 

תרכובת 

־ 401 "* 

4 

5 

523 

( 1 ) 3 א^ל 1:00-6 י 1 

־ 301 ' 011 , (,!!א)!?) 

3 

4 

404 

( 2 ) . 1 !א 5 ■ 1014 ? 


2 

3 

229 

( 3 ) ו.אא 4 ־ 014 )? 

־ €1 *(־ 01 ־(־ 1 !א) 1 ? 1 

1 

2 

97 

( 4 ) 11 ?א 014-3 )? 

01,1 ־(,!!א) 1 ק) 

0 

0 

0 

( 5 ) נאא 2 • 014 )? 

־!, 01 (־!!א)זק 1 ־!! 

0 

2 

109 

( 6 ) 01 !! ■,!!א . 101 ? 

־^[" 01 ;זקך^ 21 

0 

3 

256 

?1:014 21^01 (7) 


סוני תרכובות. ההבחנה בין ת״ק ובין טיפוסים אחרים של 
תרכובות כימיות היא בזאת. שנם האטום המרכזי וגם הליננדים 
מסוגלים להתקיים בנפרד כגופים (*"!ססנז!) כימיים יציבים. הפעילות 






197 


ר,ואודד'נציויות, תרכובות — ל,ואלה לוספור 


198 


הכימית של התה״ק שונה מזו של מרכיביה. וסכאן שאף תרכובות 
שאינן מכילות יון מרכזי מתכתי הן ת״ק, למשל; 


+ ( 1 ) 

נ, 11 א.ז 181 ■ ( 11 ) 

בשתי התרכובות המתקבלות מספר הקואורדינציה של הבור (ע״ע) 
הוא 4 , בעוד שב,ק 6 היה 3 . נמצא, שהליגנדים הנמצאים בקואורדי- 
נציה מסביב לאטום הבור אינם זהים ( 11 ). תופעה זו כללית לתיק; 
בתרכובת 1 (סבלה 1 ), למשל, הליגנדים זהים. בעוד שבתרכובות 
2 — 6 הם שונים. ידועות גם ת״ק שבהן מתקיימים יותר משני סוני 
ליגנדים, למשל: 

*י! 0 ( 0 ־ 11 )*(,.! 1 א) 00 ] 


בליגנדים שנהם יותר מאסום אחד (למשל, , 111 <) קרוי האטום 
היוצר את הקשר עם האסום המרכזי. ה א ס ו ם התורם. באמוניה, 
למשל, החנקן הוא האסום התורם. יש ליגנדים שבהם יותר מאסום 
תורם אחד, למשל, האתילן די־אמין(.! 1 א., 011 .־ 011 .. 11 א בקיצור 
מס). הנחושת (ט 0 ) יוצרת עמו ת״ק שנוסתתה , 150 ,( 10 ) 1011 , בעוד 
שעם אמוניה נוצרת התה״ק , 50 (,(, 11 נ<) 00 ).מספר הקואורדינציה 
בשתי תרכובות אלה הוא 4 . אך בעוד שבאמוניה אסום תורם אתר, 
הרי שב חס שני אטומי חנקן תורמים: 


,.x. 


\''ב" 

74 





*ל,)( 



פרטוס פס' 1 

(וע״ע נימיה. עמי 752 , ציור). 

את האמוניה מכנים מונודנססית < ה "ז הוא בידנטסי. תרכובות 
הקואורדינציה שבהן הליגנד קשור ביותר מאשר באטום תורם אחד 
מכונות כלאטים (!־ 16116101 ע״ע שם). כשליגנד קשור לשם יוני 
מהכת מכנים זאת קבוצה מגשרת (קג 01 ז 8 ז! 111 א 1 > 1 ז 11 ) . ואת התרכובת 
המתקבלת — קומפלכס מנושר(א־ 1 ק 1 ו 01 ־!!־?!,!זל). לדוגמה: התה״ק 
של ברזל תלת-ערכי כאשר הליגנדים הן מולקולות מים ויוני 
הידרוכסיל: 

*, 30 , 1 ) 1 

1 : 


תרפיט פס׳ • 1 

מבנה התה"ק. מספר תאוריות המבוססות על תורת הקשר 
הכימי הוצעו בעבר כדי להסביר הן את התכונות והן את המבנה של 
ת״ק. לפי תאוריית שדה־הגביש קיים פיצול של 5 אורביטלות 11 , 
אשר בד״כ הינן באותה רמת אנרגיה של יון מתכת־המעבד בנוכחות 
ליגנד, לשתי רמות שהאחת יציבה מרעותה. בשיטה זו אפשר לפרש 
בקירוב סביר שינויים בתכונות מגנטיות של יונים היוצרים עם 
הליגנדים ת״ק. השימוש בתאוריית הקשר הכימי (תאודיית האור־ 
ביטלות המולקולריות) ביחד עם תאוריית שדה־הגביש (תאוריית 
שדה הליגנד) נתנה תוצאות כמותיות מצוינות. 

יציבות. יציבות ת ר מ ו ד י נ ם י ת של ת״ק מתארת את 
הקף ההיווצרות של התרכובת כאשר המערכת נמצאת בשיווי-משקל 
כימי. לעומתה מתארת היציבות הקינטית את המהירות 
שבה ייווצר או יתפרק הגוף. שוני ביציבות קינטית מוצג בשתי 
התרכובות הקומפלכסיות ■^(.(,!!ייססס) ו״[,(נ 11 א)ס 0 )! שתיהן 
אינן יציבות מבחינה תרמודינמית בתמיסות חומציות חזקות. בטיפול 
בחומצה חזקה מתפרק קומפלכס הנחושת באופן מיידי, ואילו קומ¬ 
פלכס הקובלט נראה יציב־לכאורה, וזאת מחמת קצב פירוקו האיטי. 


קומפלכסים המניעים תוו־כדי היווצרם לשיווי־משקל באופן איטי 
נקראים קומפלכטים א י נ ר ט י י ם, ואלה המגיעים לכו במהירות 
נקראים קומפלכסים לביליים. 

קבוע שיווי-ד.משקל (עפ״ר במערכות לביליות שבהן שיווי- 
המעזקל מושב במהירות סבירה) לגבי הראקציה: 

. 1 ,) ז *" 1,1 

(״)ק = מתכת בדרגת חמצון *", . 1 = ליגנד, !> _ מספר ליגנדים) 
הוא: 


הסוגריים מציינים ריכוזים. 

קבוע זה משמש מודד ליציבות ונקרא קבוע ה י צ י ב ו ת, או 
קבוע היצירה. ככל שערכו טל קבוע זה גדול, עולה יציבות 
הקומפלכס. 

שימושים. עיקר חשיבותן השימושית של התה״ק הוא בתכו¬ 
נתן לקשור יוני מתכות בצורה שניתן לבצע עמן פעולות שאי-אפשר 
לבצע במתכות החפשיות או במלחיהן הפשוטים. בו, למשל, בכימיה 
אנליטית נעשה שימוש רב בכלאטים (ר' לעיל) הקושרים יסודות 
שונים באופן ספציפי ומאפשרים עי״כ קביעה כמותית מדויקת שלהם. 
כיו״ב משמשים הקומפלכסים לריכוו המים בדודי־קיסור, בתעשיית 
התרופות ובאמבטיות אלקסרוכימיות — לציפוי במתכות. סוגים 
שונים של כלאטים של מתכות נדיפים במידה מספקת שניתן לזקקם 
ועי״ב להפריד בין המתנות ולטהרן. בעיקר נמצאים בשימוש הכלא■ 
סים הנוצרים בין מתנות ובין האצטיל-אצטונסים ונגזרותיהם, 
היוצרות תרכובות נדיפות עם כמה מתנות-מעבר. גם קרבתילים 
של מתכות-מעבר משמשים לאותה סטרה (ע״ע קרבונילים מתכ¬ 
תיים). שתים מד,תרכובות החשובות־ביותר בטבע — ההמוגלובין 
(ע״ע) והכלורופיל (ע״ע) — הן תרכובות כלאטיות של ברזל 
ומגנזיום בהתאמה. 

- 1 ) 0 ) €01 ; 1969 , 4 ^חוו 0 < 1 <זז €0 011 }.{ 0 ן 17 ^ז €00 . 8 

• 0 ״)£ .! . 11 :* 1972 ,ץז 1 } 1 הז) 1 )€ < 2 מ 4 ז;ימ>״/ , 1 ז 0 ל.ת 1 ) 111 '\\ . 0 

.* 1972 ,ץז) 1$ (ח>%{€ { 0 , 6 '|?ו 1 ו 81 . 0 * 1611 

מג. שט. 

קואימברה (גז( 1 חז 1 ס 0 ), בירת מחוז בירה ליטורל, פורטוגל, 
24,350 תוש' ( 1970 ). ק׳ שוכנת על גדת הנהר מונדגו 
ומשמשת מרכז לשיווק התוצרת החקלאית של האיזוד — אורז, 
חיטה ופירות, יש בה תעשיות מזון (יין, בירה. ייבוש פידות) 
ותעשיות קלות (חרסינה, טכסטיל, נייר). ק׳ היא מרכז תרבות חשוב 
בפורטוגל, האוניברסיטה שלה היא הוותיקה במדינה (נוסדה ב 1290 
בליסבון, עבדד. לק׳ ב 1537 ). בעיר שתי קתדרלות ( 1170 , 1598 ), 
מחיאון וכנסיות. אסת־סים רומית חודשה ב 1570 . 

היסטוריה. בכ״י לאסיני מהמאה ה 4 מופיעה ק' ב 1 ז 1 ט 1 ת! 1 ח־\/, 
שהיתר. מבצר מורי לפעלה מ 100 שנה. ב 878 כבשה אלפונסו 111 
(ע״ע) מאסטודיאס. ק׳ קיבלה אח שמה כשעברה אליה הבישופות 
של קונימבריגד, ( 3 !! 1 ז< 11 ״ 1 חס 0 ). ב 1064 השתלט על ק' סרננדו 1 
(ע״ע) מקסטיליד. והיא שימשה בסיס לרקונקיססה של פורטוגל מן 
המורים. בשנים 1139 — 1260 היתה בירת פורטוגל. 

קואלה, ע׳־ע חיות כיס, 

קואלה לומפור (זנוקותע,! 313 ע> 1 ), בירת מאלזיה וד,מרכז 
התרבותי, המסחרי וד,תחבורתי העיקרי בפדרציד,. 452,000 
תוש׳ ( 1970 ) ! בק״ל-דבה 707,000 תוש׳. ק״ל שוכנת בדרום־מערב 
הצי-האי הפאלאי, כ 40 ק״מ מנמל פורט-סוטנם שלחופי מיצר מלקה 
(זדיע), במקום התחברותם של שני נהרות קטנים, קלאנג וגופבאק. 



199 


?ואלה מספור — קדכיו 


200 


מאז זכתה מאלאיה בעצמאות ( 1957 ) הוקמו בעיר ובסביבתה ספעלי- 
תעשיה רבים לעיבוד מוצרי הקלאות ומטעים (בעיקר צמג), לזיקוק 
בדיל, לייצור מזונות, טכסטיל, חמרי-בניין (בעיקר פלט), מכשירי־ 
חשמל, מוצרי-עץ וכימיקלים. כו מצוי בק״ל מפעל גדול של שירותי 
הרכבות. בעיר שתי אוניברסיטות ( 9.730 תלמידים ב 1972/3 } ומכונים 
גבוהים לטכנולוגיה ולשפות. 

רוב תושבי העיר הם סינים, ומיעוטם מאלאים (כ 30% ) והורים. 

ב!/׳ מהתושבים גר בפרוורי-עוני, שהירודים והצפופים שבהם שוכנים 
בחלקה הנמוך־ביותר של ק״ל, לאורך גדות הנהר גומבאק. 

ק״ל נוסדה ב 1857 , כעיירת כורי-בדיל וכחחנת־סחר לעובדי- 
מטעים. בשנות ה 70 של הסאה ה 19 התפתחה והיתה לעיר הבירה 
של סלאנגור (ע״ע מלזיה). משהוענקה עצמאות למאלאיה היתד. 
לבירתה ( 1957 ), ומאז כינון הפדרציה של סאלזיה ( 1963 ) היא 
משמשת כבירתה. בתחילת המאה ה 20 הגיעד, אוכלוסייתה לב 30,000 
נפש. ב 1945 — כ 150,000 וב 1960 — כ 316,000 . 

קואליו, קלארדי! ~ 10 ! 0£ נ) 10 נ.טב 01 — ( 1642 — 1693 ), צייר 
ספרדי. קי, שהיה בנו של פסל פורטוגלי, הכיר את הציור 
האיטלקי והפלמי מתוך האוסף המלכותי במדריד. אפשר שלמד גם 
תקופה קצרה באיטליה. ב 1671 עיטר בציוריו תקרד. בקתדרלה של 
טולדו, וב 83 ( 11 צייר ציורי־פרסקו בכנסיה האוגוסטינית בסארא־ 
גופה. ב 1686 היה לצייר-ד.חצר. יצירתו הגדולה, ציורו הגדול עבור 
האסקוריאל ( 1685 — 1688 ), המשקף, כמו במראה. את חדר תשסישי־ 
הקדושה, מהווה דוגמה אפיינית לאילוזיוניזם הברוקי. סקור הקומ¬ 
פוזיציה ביצירתו של ולסקס (ע״ע); מתוארים בה. בנאמנות ראליס־ 
טית, כ 50 דיוקנים, ביניהם של קארל 11 , אצילי־חצר, וגם דיוקן 
האמן עצמו. — ק' היה אחרון הציירים החשובים של הברוק הספרדי. 

. 1957 .€ .״ 0 . 1511-141111 .( 

קואן, ג׳וזף - ״ 6 ׳<\ 00 לק־ו״ז — ( 1868 . חתפורט [אנגליה] — 
1932 , לונדון), מייסד התנועה הציונית בבריטניה. בתהילה 
היה רחוק מעניינים יהודיים, אך קרובו, י. זנגדל (ע״ע), שכנעו 
להיות נוכח בקונגרס הציוני הראשון בחור אורח, ומאז דבק בציונות 
והיה עוזרו הראשי של הרצל בתחומי הפעילות בבריטניה. ק' היה 
הרוח החיה בייסוד הפדרציה הציונית בבריטניה ב 1899 , ונבחר 
לנשיאותה כמה פעמים. היה ציר בקונגרסים הציוניים למן הקונגרס 
הג׳. כן היה מנהל ,.אוצר התיישבות היהודים״ ( 00100111 ז 151 ע 1 וו 1 
) 115 -[ 7 ), לסן ייסודו ב 1899 ועד 1932 . ק' נתלווה להרצל במסעו 
לקושסא למו״מ עם חוגי השלטון ( 1902 ), והרצל עשאו לדמות 
ראשית ב״אלסנוילנד״ שלו — ג׳ו יוסף לוי. במלה״ע 1 היה ק׳ סן 
הבודדים נקרב המנהיגות הציונית שסייעו לז׳בוטינסקי בהקמת 
הגדודים העבריים. כן סייע לוויצמן במאמציו להשגת הצהרת 
בלפור. ב 918 ! היה הבר ב״ועד הצירים" לא״י, גזבר ההסתדרות 
הציונית, חבר הועה״פ שלה נשנים 1921/2 דדר "קרן היסוד׳ 
בבריטניה. ק׳ היה ציוני "מדיני" ותמך ברעיון הענקת מעמד של 
"רוסיניון שביעי" לא״י. 

קואנזים, קואנזימים, ע״עפנטותנית, חמ?ה;פרמנטים. 

קואר!, סר ניאל — ( 1 זג׳ 011 כ> 1901:1 ־ 511 — ( 1899 — 1973 ). 

מחזאי, שחקן, בימאי ומלחין אנגלי. ק׳ זכה להצלחה גדולה 
ראשונה במחזהו צסזזס׳ך סלד (״המערבולת״), 1925 . מכאן ואילך 
הרבה לפרסם מחזות, קומדיות־חברה עפ״ר. מר.ם 1 01 ׳':>? ׳ 1435 
(״קדחת־אביב״). 1925 , :סגתזק (״חיים פרטיים״), 11930 

מחזות מוסיקליים כמס-״ג • 611101 (..מר־מתוק״), 1929 ! תסריטים: 
:>׳ 8011 ¥0 \ ח 1 (״בו אנו משרהים״), 1943 , על הצי הבריטי 

במלדרע 8,000110101,11 81101 (״פגישה קצרה״), 1946 . מחזותיו סל 


ק', אותם גם הלחין וביים ובהם נפל תפקיד כשחקן, שופעים הומור. 
שנינות וציניות קלה. פ׳ השכיל לבטא את נימת הליאות והאכזבה 
של הדור שאחר מלה״ע 1 . למהזותיו הרומנטיים והפטריוטיים שיווה 
גוון סנטימנטלי. — קובץ סיפוריו הקצרים ( 580118101105 0011001011 ) 
י״ל ב 1962 , ׳ £351191315 1110 ! 1111 '. (״יומן המזה״ת״), 1944 , הם רשמי־ 
סיור מימי מלה״ע 11 . חיבורים אוסוביוגרפייס 1 101110311110 105001 ? 
(״ההווה: נדרך החיווי״), 10110,1937 ) 10 ) 10 011110 ? ("העתיד: סתום"). 
1954 . — ב 1970 הוענק לק׳ תואר-אצולה. 

. 11 ; 1933 .יו/ 1 / ^ז/! ,€.י 001 :וג 1 לבזמ .? 

. 1957 10 ה 10 ה 1 ו< 11 * €01 1€01 -< 11 >£ו! 7 , 1 ז 50 מ 141€110 וג 

קובד[, ריצ׳רד- 100 ) 01.8 1 ) 10831 ? — ( 1804 — 1865 ), מדינאי 
אנגלי. נולד למשפחת איבדם דלה ורבת-נפשות בססכס 
שבדרוס־אנגליה, ובמות אביו שלחוהו קרובים לשנים מפפר לביה״ס. 
כבן 15 נהיה לפקיד בחנות דודו. אח״נ פנה למסחר, ולבסוף נהיה 
לתעשיין מצליח במנצ׳סטר. ק׳ השתתף במאבק להשגת מעמד של 
עיר למנצ׳פטר, ומשהצליח המאבק נבחר למועצת העיריה, 

ב 835 ן החל מטיף. בסאסרים וקונטרסים, למדיניות־חוץ חדשה. 
שמסרתד, לא שמירה על מאזן־הכוחות, אלא דאגה לפיתוח הכלכלה 
בעולם ע״י ביטול הגבלות על תנועה חפשית של בני-אדם וסחורות. 
כשנוסדה נמנצ׳ססר ״הליגה נגד חוקי התבואה״ ( 1838 ; ע״ע ממלכה 
מאהדת. עס׳ 897 ), נהיה ק׳ לדוברי. הראשי ולמארגנה העיקרי. 
ובעזרת ידידו, ג׳. ברים (ע״ע). הפנה לקבוצת־לחץ אדירה, היעילה 
שבקבוצות-הלחץ במאה ה 19 . ב 1841 נבחר לפרלמנט. בטיעוניו 
שכנע בסופו של דבר את יריבו העיקרי. רה״ס ר, פיל (ע״ע), בצדקח 
עמדתו, וחוקי־ד,תבואה בוטלו( 1846 ). במאבק המםושך זנח את עסקיו 
וירד מנכסיו. ומגבית ציבורית הצילר, אותו. 

במי שנתן נימוס תאורטי לתפיסת חופש הסחר הבי״ל, נקרא שמו 
של ק׳ על תפיסה זו של ,.אסכולת מנצ׳סטר", שבה דגלו הליברלים 
באנגליה בסאה ה 19 ("קובדניזם"). הצר השני, המשלים תפיסה. זו. 
התבטא במאבקו של ק' לשלום ונגד חימוש, ב 1853 יצא בקונטרס 
נגד התפרצות השנאה לצרפת וזיר,וי נפוליון 111 עם דודו, נפוליוו 1 . 
בשנים 1853 — 1856 איבד הרבה מהאהדה אליו בהתנגדו למלחמת 
קרים, וב 1857 יזם ד,הלסת פרלמנט שגינתד, את מדיניות היד־החזקה 
של רד,״מ, לורד פמרססון (ע״ע), כלפי פין. בבחירות שנערכו אחרי 
הצבעה זו ניצח פמרפטון, וק׳ לא נבחר. כעבור שנתיים חזר ונבחר 
ודחה את הצעת פמרטמון להיות שר בממשלו" אך ניהל את המו״ט 
להסכם־מחר עם צרפת, וכלל בו את סעיף "המדינה המועדפת ביותר" 
(״הסכם ק׳״, 1860 ). סעיף זה הוכלל אח״ב בהסכמי־סחר בין מדינות. 

: 1918 . 11 ,״,>ז. 1106 . 0 .! ■.' 1903 .זו ז .€ ן״ ^! 11 !*•ל , 105 )< ,זג .( 

, 1967 . 0 , 1 )ר.ט 1 ן .!)), 
שגבהם המירבי 692 מ׳. הם בנויים בעיקרם אבן גיר ועשירים 
בסערות. בתוכם מבצבצים סלעים עמידים יותר היוצרים צורות־ 
ביתור דומות לעוגב! סבאן סקור השם: 01831105 (עוגב בספרדית). 
חופי ק׳ מפורצים מאד. בחלקם הם בנויים צוקים גבוהים ובחלקם 
הם חוליים. החופים משופעים בביצות וצמחיית מנגרובים. רוחב 
המפתן היבשתי רב וזאת בשל התשתית המורמת הנרחבת שעליה 
מתנשא האי. ק' עשירה במי תהום רבים המנוצלים באופן אינטנסיווי. 
הנהרות קצרים, וכמות מימיהם קטנה. הנהר קאוטו (ס 1 ט 03 ) הוא 
הארוך ביותר, 370 ק״ס. מפריד בין שתי מערכות ההרים המזרחיות 
ונשפך לים הקאריבי. ק־ עשירה בלגונות מלוחות, והידועה בהן 
היא .,לגונת החלב״ ( 133:110 3110 ם 1,3£11 ) המחוברת לים ב 3 תעלות. 

ג א ו ל ו ג י ה: ע״ע אמריקה התיכונה, עמ׳ 249 — 250 . 

אקלים. ק׳ סוכנת בתחום האקלים הטרופי. יש לה עונה 
יבשה (נובמבר־אפריל) המאופיין במשרע טמפרטורות קטן. הזרמים 
החמים שבחופיה יוצרים בהמשכם את זרם הגולף ומשפיעים באופן 
ניכר על האקלים בחופים. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 
״ 25.5 . הטמפרטורה הממוצעת בחודש הקר ביותר, ינואר, היא 
״ 11.5 ובחודש החם ביותר, אוגוסט — ״ 27.8 . כמות המשקעים 
השנתית הממוצעת 1,370 ס״ם. בחודשים יוני־אוקטובר נושבות באי 
רוחות הוריקן חזקות המביאות בעקבותיהן משקעים עזים שגורמים 
לעתים להרס רב ופוגעים גם בחקלאות. יר. פ. 

א וכלום י ה. גידול האוכלוסיר, בק־ והרכבר. קשורים בגלי 
ההגירה לאי, בפיתות גידול קנה־הסוכר ובאירועים הפוליטיים. 
בתקופה שלפני פיתוח ענף הסוכר ( 1512 — 1762 ) הגיע מספר 
התושבים לב 150,000 . עם פיתוח נרחב של ענף קנח הסוכר ע״י 
הספרדים ( 1762 — 1868 ) חל גידול מהיר בשל הגירת ספרדים, 
צרפתים שברחו מהאיסי ופועלים מסין. בתקופה זו גדלה האוכלוסיה 
מ 177,620 נפש (מפקד 1774 ) לב 1.5 מיליון ב 1875 . בתקופת מלחמת 
העצמאות ( 1868 — 1900 ) חלה ירידה מסוימת בגידול האוכלוסין 
מחמת המצב הכלכלי הירוד, הגירה מעטה לאי ותמותה גבוהה, 
לאחר קבלת העצמאות ושילובה של קי בכלכלת אה״ב חל גידול 
מהיר באוכלוסין. ב 1907 היו בק׳ למעלה מ 2 נזיליון תוש׳, ב 1919 — 
2.9 מיליון תוש', ב 1931 — כ 4 מיליון תוש׳, ב 1953 — 5.8 מיליון 
תוש', ב 1970 — כ 8.5 מיליון תוש׳ וב 1972 — 8.7 מיליון תוש׳. 
שיעור הגידול השנתי ירד מ 3.8% ( 1907 ) ל 1.7% ( 1973 ) בשל 
ירידה בשיעור ההגירה. ם 1959 חל שיפור בתנאי הבריאות ושיעור 
הילודה עלה עם ירידת שיעור התמותה. ב 1973 היו 25.4 לידות לאלף 
תוש׳, ו 5.8 פטירות לאלף תוש׳׳. שיעור הפטירות הוא מהנמוכים 
באמריקה הלאטינית. 

אוכלוסיית ק- היא צעירה ורק כ 5.8% ( 1970 ) מכלל התושבים 
הם מעל לגיל 64 . הרכב האוכלוסיה: 72.8% ( 1972 ) לבנים (בעיקר 
ספרדים), 14.5% בני תערובת, 12,4% כושים ו 3% אסיאנים. 
ילידי האי המקוריים, האינדיאנים מהשבטים סיבוני וארואק. הוכחדו. 


ראשית ההתיישבות ה¬ 
ספרדית היתד■ ב- 
1511 , אולם גלי ההגי¬ 
רה העיקריים החלו ב¬ 
סאות ה 18 — 19 וגדלו 
מאד במחצית הראשו- 
נד. של המאה ה 20 . בין 
השנים 1933-1903 באו 
לאי 723,381 ספרדים. 
ברם, הגירה זו הופ- 
סקד■ למעשה עם קבלת 
העצמאות. גלי הגירה 
של קבוצות אירופיות 
קטנות היו בסוף המאה 
ה 18 עם בואם של 
כ 30,000 פליטים צרפתים מהאיטי, וכמו-כן קבוצות של איטלקים, 
גרמנים ואמריקנים שהגיעו לאחר מלתמת העצמאות. 

הכושים (יותר מ 800,000 עד מלחמת העצמאות) נחלקים 
ל 2 קבוצות עיקריות: 1 ) הכושים שהגיעו לאי כעבדים, בעיקר 
אחרי 1790 . 2 ) פועלים כושים שבאו מהאיטי ( 190,000 ) ומג׳מייקה 
( 121.000 ) בין השנים 1902 — 1932 . ב 1817 היו רוב תושבי ק׳ עבדים 
כושים. והם היו הנפגעים העיקריים בימי מלחמת העצמאות (רעב, 
מחלות, השמדה ע״י חיילים ספרדים) ומשקלם ומספרם ירדו. לאחר 
קבלת העצמאות המשיך מספרם לרדת בשל כניסת מהגרים רבים 
מספרד. בשנים 1853 — 1874 הובאו לאי 133,000 פועלים סינים. 
אמנם נחתמו עמם חוזי עבודה. אך הם חיו בתנאי עבדות. כיום 
( 1972 ) נותרו מהם רק כ 20,000 סינים, רובם זקנים. 

כ 57.7% ( 1965 ) של אוכלוסיית ק׳ היא עירונית. כ 90% מתושבי 
מחוז הונה הם עירוניים, אולם במחוזות אחרים רוב האוכלוסיה 
כפרית. עיר הבירה, הונה (ע״ע) היא העיר הגדולה היחידה באי 
ובד. 1.7 מיליון תוש׳ ( 1970 ). הערים האחרות הן: מריאנאו 229,576 
( 1960 ), אולגין 226,779 תוש׳, קמגואי 191,379 תוש׳, סנטיאגו דה 
קובה 166,384 תוש׳, סנטה קלרה 142,176 תוש׳, גואנטאנאסו 124,685 
תושבים. טי. רו. - פ. 

צומח. צמחיית ק' מהווה חלק של צמחיית אמריקה התיכונה 
והצומח שלד. הוא צומת טרופי גשום. מספר מיני הצמתים העילאיים 
נאמד ב 8.000 ומספר המינים והסוגים האנדמיים גבוה מאד. האופי 
הטרופי של צמחיית ק' ניכר במספר המינים הגדול של המשפחות: 
סחלביים ( 270 מינים), פואתיים (כ 300 מינים), מלסטומיים ( 156 ) , 
הדסיים ( 150 ), ביגנוניים ( 86 ) וכר. 

את הצומח של ק׳ אפשר לחלק ל 6 תטיבות: א) רצועת החוף, 

בה צומח הלופיטי מפותח מאד (מנגרובים וצומח מליחות של עשבים 
ושיחים), חולות החוף והביצות עשירות בצומח שהוא טרופי בעיקרו. 
בהם צומח של שיחים כסרופיטיים למחצה, גם קקטוסיים רבים 
מאפיינים רצועה זו! ב) צומח של סוואנות הכולל עשבים 
ושיחים, דגנים ודקלים ועוד! ג) יער מונטני טרופי עשיר מאד 
במינים של הסוגים , 13 נ 1 סת 0€€ , 01115 , £13 ־ 11 ז 00 , 111 ט 11 ץו 1 נ 03101 
3 ־ 1£3, 0x30111 ח 313 ? , 00513 ועוד. ראשי ההרים מאוכלסים ביערות 
אורן וערער. בגבהים שמעל ל- 1,000 מ' שולט יער לח מרובה 
סחלבים, שרבים, מטפסים ואפיפיטים! ד) יער טרופי לח הגדל על 
אבדגיר בגבעות המכונות 080165 )^; ה) צומח יער של ביצות 
המפותח בדרומו של האי! ו) סאוואנה של 10 מ • 1031 ? ואי- 

הארנים. במקומות אלה נפוצים: אורן קאריבי, אלון ורג׳יני ומינים 
של עצים אחרים. 

; 1943 ,( X111 ,.־י^סמס^[ . €01 ^} .€ / 0 7/1€ , 2 ד 1 ? 5£1 

תז 100 )־ 1 ש'׳ג ; 111 ) 0 -ו 810 1/1 ו? 1 וו€ ) 01111 1 ^ 811 ^ , 3 ו< 1 ב־ 0.11 .ק .[ 

. 1915 ,(ב 10 ז 16 ת^ 1.31111 ס! 500000 ז 1 וג 1 ? 1 !)ה 3 .> 11 וב 1 ? ,[. 05 ] 



203 


קוגה 


204 



קובה —כ^כלח 

החי של קי במנה עם פאונח חבל האיים האנטיליים של פמלכת 
החי הנאוסרופית. ניתן להבחין בה ב 3 קבוצות חפוצתיות: ( 1 ) מינים 
של סוגים סרופיים או קוםמופוליסיים. ( 2 ) מינים של סוגים או 
משפחות נאוסרופיות. ( 3 ) פינים וסוגים אנדמיים — בחלקם שהי¬ 
דיים ובחלקם תת-פוםיליים ( 40% ממיני היונקים של ק׳ הם אנד¬ 
מיים). קבוצה שרידית בולטת היא משפחת הסולנודונטיים מסדרת 
אוכלי-החרקים. צורות שריריות אחרות הן: הקדפדה הגמדית 
(נעזבלבת(! 11115 ו 111 ח 1 תז 8 ) ממשפחת דנדרובאטיים ולטאת הלילה 
( 133 ק׳;] 3 ז 11 ג 305 ״ 0 ) סמשפהת ^ 13 ^ 51 ט^תג X — שתיהן נאזטרופיות 
— וכן סוג ב] 0111 ממשפחת טבעוניים (£ג £1 נת 3 ר.*.נ 11 < 111 ו 3 נ) הכלל- 
טרופית. צורות אנדמיות מהיסוד הנאוטרופי הם: סוג מכרסמים — 
חוטיית-העצים (מרז 1 סזקנ 0 ) ממשפחת הנוטריים; עופות — משפחת 
הטודיים מסדרת כחלאים שהיא אנדסית לאנטילים 

הגדולים; מיני תוכיים {■ 130101 ־ 1 ] 1-3 \ 5,3 ק 0 ט 3 ב 1 0131113501112 ) ממשפחת אמנוניים. 

בק' ישנו גם מין תנין אנדמי (■■■>} 1 ( 1 ית 1110 105 ־ 1 ( 010001 ). בצד 
התנין האמריקני המצוי ( 115 ] 3011 . 0 ). נציגים אחרים של פינים וסו¬ 
גים רחבי־תפוצה הם מין יג התנין ( 010100011115 ] 5051£115 !ק: 12 ); 
מינים רבים מהנאוויתיים ( 0.5 זז 01 נ 1 ס 1-111 ק׳( 0 ) ■, מין צפרדע אילנית 
( 13 ץ 13 ) ומספר ניכר של עופות צפון אמריקניים חורפים. 

מ. ז. - עמ. מ 

כלכלתה של ק׳ מבוססת על החקלאות, ובעיקר על גידול 
קנה-הסוכר. בראשית שנות ה 70 הוערכה (מאז ההפיכה לא נמסרים 
נתונים ססטיסטיים רשמיים) ההכנסה הלאומית לנפש בב 700 דולר 
של אה״ב, מהמפוצעות באמריקה הלאטינית. 


קובה; כלכלה 


1974 

^1961/5 

היהידה 

המיצר 

5.926 

* 6,082 

אלפי טונות 

סוכר (מזוקק) 

400 

152 

" " 

אורז 

21.0 

37.1 

" " 

קפה 

45.4 

46.7 

" 

טכק 

7.500 

5,951 

אלפי ראשים 

בקר 

1.450 

1.296 

" " 

חזידם 

165 

37 ־ 

" טונות 

דגה 

140 


.. ׳> 

גסס 

5.9 

5.6 

" " 

נחושת 

32.0 

^28.2 

" " 

ניקל 

5.330 

2 5.220 

" " 

זיקוק נפט 

1,757 ג 

2 801 

" * 

מלט 

^187 

*36 

. . 

ברזל 


1 ) םפ 1 צע שנתי! 2 ) רק 11965 3 ) 1973 ; 4 ) 1972 . 


עם עליית קסטרו לשלטון 
ה ו ל א ם ו כל מטעי הסוכר, ענפי 
הכספים והבנקאות, כל מפעלי 
התעשיה שבבעלות הזרים ומר¬ 
בית הקרקעות. ההלאמה החלה 
את תהליך הפיכת כלכלתה של 
ק׳, שהיתה עד אז קפיטליסטית 
במתכונת אמריקנית. לכלכלה 
סוציאליסטית־ריכוזית. שבה מירב 
כוח־האדם מועסק במשק הציבורי 
(כ 82% מכוח העבודה). 

רמת חיי האוכלוסיה לא עלתה 
כמעט בשנים האחרונות ועדיין 
מונהג קיצוב מזון (לרבות קמח ולחם), הלבשה, הנעלה ודלקים. 
אולם האבסלה חוסלה, חלוקת המשאבים נעשתה צודקת יותר ושי¬ 
רותי החינוך והבריאות התרחבו. 

החקלאות היא, כאסור, בסיס המשק ועיקר התעסקות האוכ¬ 
לוסין ( 41% מכוח העבודה). הבולט בין גידולי החקלאות הוא 
קנו,־הסוכר (ע״ע סכר) שק' היא השניה בעולם (אחרי ברזיל) 
בגידולו והשלישית בעולם בהפקת סוכר מזוקק ( 1% מהתפוקה 
בעולם). גידול קנה-סוכר דחק גידולים מסרתיים אחרים! מאחר 
שלגידולו הוקצו השטחים הטובים ביותר נותרו שטחים שוליים ליתר 
גידולי החקלאות. הטנק, שהוא הגידול השני בחשיבותו בק׳, מגודל 
על כ 3% מהאדמות המעובדות ותורם לערך היצוא כ 5% בלבד. 

גידול הקפה, שהובא ב 1700 לערך מהאיטי, נדחק ע״י גידול 
קנה-הסוכר וכיום מיועדת עיקר התפוקה לצריכה מקומית, ומיעוטה 
ליצוא לארצות הגוש המזרחי, מגידולי הדגנים בולט גידול האורז 
(מיועד כולו לצריכה המקומית) שנהנה מעידוד ממשלתי רב בשל 
השפעתו על סל-המזונות ועל מאזן־התשלומים. 

בעידוד ממשלתי פותחו בשנים האחרונות גם ענפי היער. גידולי 
הירקות, חפירות והכותנה. עיקר התוצרת לצריכה מקומית ומיעוסה 
מיועד לתעשיה. 

משק ב ע ״ ח בק׳ מבוסס על מרעה טבעי (כ 40% משטחי 
הקרקע של ק') ומספק את מירב צריכת התושבים בבשר ובמוצרי 
חלב. 

ענף הדיג זוכה לעידוד ולפיתוח רב, ונמל דיג ליד הונה 
נבנה בסיוע ובמימון בריה״ם. 

ה ת ע ש י ה בק׳ מולאמת ברובד, ( 96% מערד הייצור מופקים 
במפעלים מולאמים)! עיקרה עיבוד מוצרי החקלאות ובראשם זיקוק 
סוכר. ב 1974 זוקקו בבתי הזיקוק של ק׳ כ 5.9 מיליון טונות סוכר 
ששימשו בעיקר ליצוא. ק' מייצרת גם מוצרי טבק נבחרים, ובעיקר 
סיגרים משובחים ("הונה"). תעשיית המזון משמרת ירקות, פירות 
ודגים, בעיקר לצריכה מקומית. בסיוע בריה״ם פותחו תעשיות 
מלס, נפט ותעשיה פטרוכימיה בסיסית. ק׳ עניה במחצבים. מפי¬ 
קים בה בעיקר עפרות ברזל, כרום, ניקל, מנגן ונחושת, כולם 
בכמויות קטנות. עיקר המחצבים מיועדים לחפרי-גלם, לתעשיה 
ולמלאכה המקומיות, ופיעוטם ליצוא (בעיקר ניקל). 

במערכת התחבורה מושקעים מקורות רבים והיא כוללת 
( 1970 ) 14,800 ק״מ מס״ב שמשמשות בעיקר לתובלה. יש בק׳ 
כ 18,930 ק״ס דרכים (כ ג/ 1 מהם כבישים) עליהם נעים כ 103,000 
כלי רכב. בק' שדות תעופה (ד,עיקריים — בהוונה, בסנטיאגו 
דה ק׳ ובקמגואי). הנמלים העיקריים —בהוונה ובסנטיאגו דה ק׳. 

סחר החוץ של ק׳ מתנהל בעיקר עם ארצות הגיש 
המזרחי ( 80% מערך היבוא וב 75% מערד היצוא). בדיה״ם קונד, 
מק׳ למעלה פ 50% מתפוקת הסוכר במחירים נבור,ים ממחירי השוק 
חבי״ל. אולם היא גם הספק העיקרי של מוצרי צריכה והשקעה לק׳! 






205 


יוגה 


206 


אין נתונים מהיפנים על הקף הסהר בין ק׳ לבריה״פ. ק׳ פקייפת 
קשרי סחר גם עם קנדה. הפפלכה הפאוחדת, גרפניה הפערבית, 
יפן וספרד. עיקר היבוא ( 1.3 פיליארד ד 1 לר, 1972 ) פוצרי פזרן 
( 19.1% פערך היבוא). דלקים ( 9.3% ). דשנים וחסרים כיפיים 
( 7.1% ), פכונות וציוד ( 18.6% ). עיקר היצוא ( 835 פיליון דולר. 
1972 ) סונר ( 76.9% פערו היצוא), סבק ופוצריו ( 3.2% ), ניקל 
( 6.2% ), דגר, ( 1.8% ). 

ה פ ט ב ע: פסו = 100 סנסווס (- 1 דולר של אה״ב בשער 
רשפי! = 0.17 דולר של אה״ב בשער חליפין חפשי ובלתי חוקי). 

מי. בר. 

ם ש פס. שיטת הפשפט בק׳ פבוססת על הפשפט הרופי (ע״ע 
רופי, פשפט) שהובא לאיזור ע״י הכובש הספרדי (וע״ע ספרד, 
עם׳ 332 ). כן ניכרת השפעתו של הפשפט האפריקני שנתן אותותיו 
באי לאחר כיבושו סידי ספרד ב 1898 . פאו שינוי הפשטר ועלייתו 
לשלטון של פידל קסטרו ב 1960 ניכרת השפעה גוברת של התפיסה 
הפשפטית הסוציאליסטית, ובפיוחד בתחופי דיני העבודה, החינוך, 
הקניין וד,פינד,ל. בפערכת בתהפ״ש בק׳ ביפ׳ש עליון, בתפ״ש של 
ערכאה ראשונה, בתפ״ש עירוניים וכן בתפ״ש פיוחדים לענייני 
בחירות, עבודד, וקרקעות ובתי־דין צבאיים. 

שופטי ביר,פ״ש העליון פתפנים ע״י נשיא הרפובליקה בהסכפת 
פועצת השרים של המדינה, ונוסף לשמיעת ערעורים, פוספד 
ביהמ״ש העליון ליישב חילוקי דעות המתעוררים בין גופי השלטון 
השונים בפדינה ולבחון את מידת חוקיותם של בל חוק ותקנה. 

כוחות פ ז ו י נ י ם. בס״ה משרתים בכוחותיד, של ק' 117,000 
איש, רובם פגויסי-חובה, לתקופת 3 שנים. תקציב הבסחון ל 1971 
היד, 290 פיליון דולר (האומדן האחרון שנתפרסם). הכוחות החצי־ 
צבאיים פונים 3,000 איש שומרי־גבול, 10,000 איש לשיסור פנימי, 
ו 100,000 אנשי מיליציה. הציוד כולו רוסי. 

בצבא היבשה 90,000 איש במסגרת 15 חסיבות-רגלים, 

ו 3 חטיבות־שריון. ישנם כ 600 סנקים, ותותחנות חזקה. כן ישנם 
30 כני־שיגור לסילי "פרוג", קרקע-קרקע, 

בחיל-האוויר משרתים 20,000 איש, והוא חזק יחסית. 
במצבתו 50 מסוסי פיג 21 . ועוד 125 פטוסי פיג 19 . 17 ו 15 . פלבדם 
ישנם פסוסי־איפון ותובלה ופסוקים. חיל זה מפעיל גם 24 סוללות 
טילי .גיידליין״, קרקע־אוויר, עם 144 טילים. 

לחיל-הים 7,000 איש, ולו כ 50 סירות־פשפר קטנות, 23 ססי״לים 
תוצרת רוסיד״ ו 15 פסוקים. 

חינוך. חינוך הובד, חינם ניתן לבני 6 — 14 : בכל שאר הגילים 
הוא ניתן חינם, אולם אינו חובה. הממשלה חיסלד. את כל פוסדות 
החינוך הקתוליים וד,יא פרכזת בידר, את כל מפעלי החינוך. 20% 
מתקציבה פיועדים לחינוך. הפטרה הפוצהרת היא לעצב טיפוס חדש 
של אדם הפועל לסובת הכלל. ב 1969/70 למדו בבתה״ס היסודיים 
1,560,193 תלמידים, בתיכונים — 160,857 , בטכניים — 42,507 ובס־ 
פינרים לפורים — 24,442 תלמידים. בק׳ מתנהלת פעילות נפרצת 
לביעור הבורות — הנעזרת גם בעשרות אלפי מתנדבים, הפגיעים 
אף לכפרים נידחים ביותר. פחשיבים מאד את ההכשרה הטכנית לכל 
סוגיה, ומשום כך נשלחים מדי שנה לבריה״פ כאלפיים תלפידי טכנו־ 
לוגיד״ בק׳ 3 אוניברסיטאות — בהונה (הגדולה שבהן), בסנטיאגו 
דד, ק׳ ובסנטר, קלארד,! ב 1974 למדו בהן כ 33,610 תלמידים. 

; 1964 { 0 1 ה) 1 ו/ €0 01 ^ו^ו 01 ^| ?;/* 7 .מ . 1 נ 

; 1970 1 > )^ 167 חי^\ז 2 ^^ו<ז£',^ ,!!!ת״חחא 6 נ\ן) 81 סי 45 ג) 0 י 1 זט 111 יזת 1 •ססגומז? 

, 1973 ^ ח 0 ווו>) 1 ו^£'. 1 .ן - 1116311 ^? 

ס.־ ח. א. 

ה י ס ס ו ר י ה. קולומבוס גילה את ק' בפסעו הראשון( 27.10.1492 ), 

וב 1511 הגיעו לאי 300 פתיישבים ספרדיים והקיפו יישוב בצפון- 
מזרחו. לפני גילויה ישבו בק׳ בני הסיבוני (■לפסמזס), הפריפיטי- 
וויים מאד, ושבטי ארוק (ע״ע פוארסו ריקו, עפ׳ 329 ) ! הספרדים 


אפדו את מספרם ב 50 — 70 אלף, אך תוך 50 שנה אחרי הכיבוש 
נותרו מהם כפה אלפים בלבד. בימינו שרדו מהם משפחות מעטות 
בהרי אורינטל, ולהן, כמשוער, מאפיינים של בני ארוק. 

ממסר המתיישבים גדל במהירות, וב 1520 היו בק׳ 7 מרכזים עי¬ 
רוניים — בהם סנטיאגו והונה — וכ 3,000 ססרדים, הם גילו זהב, 
בכמויות קסנות, ועד אמצע המאה ה 16 הוסיף היישוב לגדול. ואולם 
משכבשו הספרדים את יבשת אפריקה המרכזית והדרומית עברו 
לשם רבים מהמתיישבים בק׳ ומספר תושבי האי ירד. ספרד הועידד, 
לק׳ תפקיד אסטרטגי בעיקרו, בקבעה את הונה למקום המפגש של 
צי ספרד באפריקה במסעותיו לספרד. החקלאות נועדה בעיקר 
לצריכת התושבים עצמם ולצרכי הצי! הטבק וגידול הבקר שימשו 
גם ליצוא. 

כבר בראשית התיישבות הספרדים הוחל בגידול קנה־סוכר, אך 
בפאות השנים הראשונות לא נודעח חשיבות לענף זה. במלחמת שבע 
השנים (ע״ע) כבשו הבריטים את הונה ( 1762 ) 1 כעבור 10 חדשים 
החזירו את ק׳ לספרדים בחוזד, השלום שסיים את המלחמה, אך 
בתקופת שלסונם הקצרד, הביאו המוני עבדים כושים ח־וקימו אחוזות 
למטעי סוכר, דוגמת אלו שבאיים האחרים שבשלטונם בים הקריבי. 

להחדרת משק הסוכר כענף הכנסה עיקרי נודעה השפעת קבע 
בתחומים רבים: האוכלוסיה גדלה במהירות (ב 1774 — כ 161 אלף! 
ב 1817 — 553 אלף! ב 1860 — 1,300 אלף), ובמיוחד גדל מספר הכו¬ 
שים (ב 1770 — 39 אלף! ב 1840 — 400 אלף). קניית המוני כושים 
מאפריקה גרפה סכסוכים בין ספרד לבריטניה, שבמאה ח 19 לחמה 
בסחר העבדים (ע״ע עבדות, עמי 576 ). רק ב 1886 בוטלה העבדות 
בק׳ — וזאת נגד רצון הלבנים באי. הסבה שנערך ב 1791 בלבנים 
בד,איטי (ע״ע, עם' 306 ) ובואם של המוני פליטים לבנים משם לק', 
וכן מרד הכושים' בקי גופא ( 1812 ) — עיצבו במידה רבה את גישת 
הלבנים לכושים ואת מדיניותם: הם תמכו בחמשך שלטון חזק של 
ספרד, ובעת מרידתן של מושבות ספרד באפריקה נשארו נאמנים 
לד,. 

השואפים להשתחרר פעול ספרד לא רצו בעצמאות אלא בהסתס־ 

חות לאד,״ב. לדבר זה נמצאה תמיכה במדינות הדרום של אה״ב, 
שבד,ן נהגה העבדות: הן היו בסים לנסיונות פלישד, לאי, ופעמים 
מספר ניסתר, ממשלת אה״ב לקנות את ק' מספרד, אך נסיונות אלה 
נכשלו. 

במחצית השניה של המאה ה 19 היתד, ק׳ יצרן הסיכר הגדול 
שבעולם, וענף זה היד, הממוכן והמשוכלל ביותר. משק המטעים 
וזיקוק הסוכר הולידו בעיות חפורות בחברח ובמדיניות: אחרי 
שב 1865 נאסר סתר העבדים הכושים, הובאו פועלים סינים ומכסי- 
קנים בתנאים של מעין־עבדות וגיוונו עוד יותר את החברה רוויית 
הגזעים והמתחים! ההון לד.שקעות וד,סיכון בא פאד,״ב, שהיתד, גם 
היבואן העיקרי של הסוכר (כ 6 ׳, 5 , לעומת ספרד שייבאה 1/16 
ממנו), ושלטון ספרד. המושחת והבלתי-יעיל, עורר התנגדות גוברת 
ודרישה לאוסונופיה. משלא ניתנה אוטונומיה גברד, הדרישה לעצ¬ 
מאות. 

בשנים 1868 — 1878 התחוללה מלחמת העצמאות הראשונה. וב 200 
אלף איש ניספו בה. המלחמה נסתיימה משהבטיחד, ספרד להנהיג 
תיקונים, אולם רבים מהפורדים העדיפו לגלות לחו״ל, בעיקר 
לאר,״ב, ושם המשיכו לד,טיף לעצמאות. 

ב 1894 המילה אה״ב מכם על יבוא סוכר, ור,דבר גרם משבר חמור 
בכלכלת ק׳ משירד ייצור הסונר בנדי 85% . ב 1895 חודשה ר,ד,תקו- 
ממות, בהנהגת המשורר חוסה פרסי(ע״ע), מרסי נד,רג, אך המלחמה 
נמשכה, ריתקה 200,000 חיילים ספרדים, ובסופו של דבר התערבה 
בה אה״ב (ע״ע, עם׳ 191/2 ! וע״ע ספרד, עם׳ 371 ). במלהמת אה״ב־ 
ספרד (אפריל—דצפבר 1898 ) כבשו האמריקנים את ק׳. 

ק׳ הוכרזה למדינה עצמאית ( 1.1.1899 ), ואולם עצמאות זו היתד, 


207 


ר״בה 


208 



׳כ־כזנים •:;השירה םכיי;}לח ססטיו ב 5 זס פ־נוס. הסכנה באפיצע ם־צכו": ה 1 כב־ח־ 
ספד ורזז ננירכו שרזילתי 


להלכה בלבד, לפי שאה״ב לא הכירה בממשלה שהקימו המורדים 
הקובנים והשליטה באי ממשל כיבוש צבאי. ממשל הכיבוש עשה 
רבות לתיקון נזקי המלחמה. לפיתוח התחבורה והתקשורת ולקידום 
התברואה. והשגיו לחיסול הקרחת הצהובה היו מרשימים. אולם 
מאמצי הממשל להביא לידי אמריקביזציה של האי ויחסו למנהיגות 
הפוליסית של הקובנים עוררו התנגדות. ב 1902 הועבר השלסון לידי 
הקובנים. אך קודם לכן כפו עליהם האמריקנים לכלול בחוקת היסוד 
את תיקון פלאס 0 ח 6 רתנ 1 וו 0 ות\נ 11111 ?). שהסמיך את אה״ב׳ ע״פ 
שיקול דעתה. לשגר צבא לק׳ ולהתערב בענייניה הפנימיים ל״סובת 
העם הקובני״. ב 1903 קיבלה אה״ב בחכירה לצמיתות בסיס צבאי 
במפרץ גיאנסאנאמו ("חזבנ 11 ; 1 ״ 3 ט 0 ). 

״תיקון פלאט״ הופעל פעמים מספר, וב 1906 — 1908 שוב היה האי 
נתון לממשל צבאי אמריקני ישיר. רק ב 1934 הסכימה אה״ב לביטול 
סעיף זה. התלות של כלכלת ק׳ באה״ב גברה. לפי שהאמריקנים 
קנו את הסוכר במחיר גבוה יותר מאשר בשוק הבין־לאומי. שגשוג 
הכלכלה. כתוצאה ממיכון מודרני בהשקעות הון מאה״ב. החריף את 
הקיטוב המעמדי: רבים מבעלי המטעים הספרדים. שלרובם היו גם 
בתח״ר קטנים לזיקוק סוכר, יצאו מק׳ או שמכרו את תוצרת מטעיהם 
לבתח״ר גדולים שהקימו חברות אמריקניות! אח״כ השתלטו חברות 
אלו גם על' האדמות, והחקלאים הפכו לשכירים. 

תלותה של ק׳ באה״ב היתה גם מדינית, ובאה לידי ביטוי בשתי 
מלחמות העולם. בהן הצטרפה לק׳ למלחמה לצדה של אה״ב. יום 
אחרי שהחליט הקונגרס בוושינגטון על הכרזת -המלחמה. בשתיהן 
לא השתתפה ק׳ למעשה בלחימה. 

חוקת ק׳ היתה דמוקרטית־ אך דמלקרטיה לא היתה בה. השלטון 
היה בידי קבוצה קטנה של פוליטיקאים מקצועיים, שטובתם האישית 
היתה לנגד עיניהם, והארץ סבלה משחיתות. אי־יציבות בממשל, 
מרידות ואלימות ביחסים בין הגזעים, הנשיא ח׳ררדו מצ׳דו( 30 וזגץ-״ 6 
0 [ 1 צ 1 { 11€ אז 1925 — 1933 ) השליט משטר רודני. ואולם תסיסה חמורה 
פשטה בק/ כתוצאה מהשפל בכלכלה שניזקה מחמת השפל באה״ב, 
ושביתה והתקוממות אילצו את מצ׳דו לברוח לחו״ל. 

זמן קצר היה השלטון בידי רדיקלים. בהנהגת גראו סן מרטין 
(גז 11 ז 43 ן ״ 83 נ 1 בז 0 )׳ אך בהעדר נסייז כניהול המדינה התמוטט 
השלטון! בתנאים אלה השתלט פולחנסיו בטיססה (ס 01 ״€^ן"? 
111 ל! 631 ). בן תערובת שהיה סמל בצבא, וב 25 השנים הבאות היה 
הדמות המרכזית בק׳. בתחילה שלט בטיסטה באמצעות נשיאיס עושי־ 
דברו, שאת בחירתם הבטיח. במטרה לזכות בתמיכה עממית חקק 
בטיסטה חוקי עבודה מתקדמים. ב 1940 פורסמה חרקה חדשהי דמו¬ 
קרטית ביותר, ובה הובטחו חירויות הפרט וכן חופש העתונות רההת־ 
אגדות. עצמאות הרשות השיפוטית, ביטוח סוציאלי וכר. בתמיכת 


הקומוניסטים נבחר בטיססה לנשיא. ואולם ב 1944 ניצח יריבו, גראו 
סן מרטין, איש המפלגה ה׳אוסנטית" שלטון מפלגה 

זו הצטיין בחוסר יעילות ובשחיתות, יב 1952 חזר בסיססה ותפס את 
השלסרן. 

מאז 1919 — 1933 . כשנהג באה״ב איסור על אלכוהול׳ הפכה ק׳ 
למקום־משיכה להנאות: שתיה, מסעדות פאר. הימורים, מועדוני 
לילה ובתייבושת. תיירות זו, שבפיתוחה השתתפו חוגי העולם התח¬ 
תון באה״ב, תרמה הרבה לשגשוג הכלכלה. וההכנסה לגולגולת בק׳ 
היתה מהגבוהות באמריקה הלאסינית. ואולם מגאות זו נהנו מעטים 
ביחס. וההון הזר שלט בחלק גדול מאד במשק. פער המעמדות 
והשנאה למשטר הדיכוי של בטיסשה ולאמריקנים הולידו התנגדות. 
ובסוף 1956 נחתה באי קבוצת גולים ממתנגדי המשטר בהנהגת פ. 
קסטרו (ע״ע). מרבית אנשי קבוצה זו, שנקראה "עשרים ושישה 
ביולי״ (ע״ש נסיון נפל להפיכה ב 26.7.1953 ). בהרגו. ורק 12 מהם 
הגיעו להרי סירה מאססרה והתבססו שם. הקבוצה. שבין אנשיה בלט 
גם המהפכן הארגנטיני ארנססו גורה ("צ׳ה" (ע״ע)). ניהלה מלחמת 
גריליה, ובהדרגה גדלה משהצסרפו אליה תומכים מקרב הכפריים 
שאת אהדתם רכשה; מידת־מה של אהדה היתה ל״סידליסטים" (אנשי 
פידל קססרו) גם בערים. שם פעלה תנועת מחתרת עירונית שעסקה 
בחבלה ובטרור. בטיסטה הגיב בהחמרת אמצעי הדיכוי׳ אך משטרו 
החל מתערער. הקומוניסטים התנגדו למהפכה "הלא מקצועית" של 
קסטרו. והמדינאים הוותיקים המתונים סברו, שאהרי נפילת בסיסטה 
יסתפק קסטרר בפיקוח על הצבא והשלטון הממשי יהיה בידיהם. 
בקיץ 1958 גדל מספר אנשיו של קססרו, ואף שהגיע לכאלף איש 
בלבד — ההלו גם בלחימה בצד פעולות גריליה; התברר שהאלטר• 
נטיווה הממשית היחידה לבטיסטה הוא קססרר. בסוף 1958 השתלטו 
אנשיו על רוב הארץ וב 9 מ 1.1.1 נכנסו להונה. 

בניגוד להסכם שחתם קססרו קודם נצחונו עם המדינאים המתו¬ 
נים. לא נערכו בחירות כלליות. המשטר החדש הנהיג רפורמה אגר¬ 
רית. ואגב כך פגע בחברות אמריקניות בעלות קרקעות כאי. וכן 
הלאיס בתי־זיקוק לסוכר ורכוש אמריקני אחר. היחסים בין ק׳ לאה״ב 
הורעו, כיוון שקססרו נהג לתלות באה״ב את האחריות לחלייה של 
ארצו. וכן דרש שחפנה את הבסיס הצבאי שבגואגסאנאמו! האמרי¬ 
קנים חששו מתמיכת המפלגה הקומוניסטית במשטר החדש׳ והצביעו 
על משפטי-הראווה שערכו אנשי קסטרו לאנשי בטיסטה. ושבהב 
נידונו מאות אנשים להורג. גורם מתסיס ביחסי ק׳ עם אה״ב היו 
גילים קובנים — תחילה מתומכי בסיסטה. אח״כ אמידים שרכושם 
הופקע או שמעמרם נהרס, ולבסוף גם כמה מתומכי קסטרו, שהת¬ 
אכזבו משיטותיו ומהחלפת רודנות אחת. מושחתת ובלתי־יעילה. 
ברודנות אחרת. יעילה וברוטאלית. גולים אלה מצאו מקלס באה״ב, 
הקימו "מועצת מהפכה" ועסקו כפעולות חבלה וטרור ~ בעידוד אי 
בהסכמה מתוך שתיקה מצד אה״ב. האמריקנים הפסיקו את הסיוע 



ליבה: שיר באד־ המייב. סרוהי*, ?ר.ם 1 גת ?גי:. סנתיכי ר,מר.פ:ד.: 0 'סי; 

?*!טאי ; סיר? יזאהטרי, יא 0 ־?ז ש'גפ.'א;ו•:, חי־אז אריסי־דה. ע־ח גויאדה. ראז? 
שאסטדו 







209 


קובה — קוכט, וילים 


210 


לק׳ ואת המסחר עמה! זו נאלצה להתקשר עם בריה״מ. שקיבלה 
עליה לקנות את הסוכר המיועד לאה״ב ולהגיש סיוע לק'. בתחילת 
ינואר 1961 ניתקה אה״ב את יתסיה עם קי, ובאפריל פלשו לאי גולים 
קובנים בסיוע פעיל מצד סוכנות הביו! המרכזית של אה״ב (.\;. 0.1 ). 
פלישה זו ל״מסרץ החזירים״ ( 5 סט 0111 ס 0 110 631113 1£51 ? }ס ץב 6 ) 
נסתיימה בשואה לפולשים, כיוון שגעדרו גורם ההפתעה והסיוע 
האווירי, שהאמריקנים אמורים היו לתיתו! טעותם החמורה ביותר 
של מתכנני הפלישה היתה בהערכת התמיכה העממית בקסטרו 
ובהתנגדות להתערבות מכחוץ. 

בינואר 1962 הורחקה ק׳ מארגון מדינות אמריקה על שניסתה 
לייצא מהפכנות לארצות אחרות. בבידודה ובהששה מפלישה גברה 
תלותה בבריה״מ, וביולי ביקר אתיו של קססרו, ראול, שר ההגנה, 
במוסקווה כדי להשיג סיוע צבאי. בעקבות ביקור זה הגיעו ספינות 
רבות של בריה״ס לאי וכן אלפי סכנאים צבאיים. באוקטובר גילו 
מטוסי ביון של אה״ב שבק׳ הוקמו מתקני טילים. הדבר גרם לעימות 
החמור ביותר אחרי מלה׳ע 11 , הוא "משבר הטילים" של 22.10.1%2 
(ע׳ כרו מילואים, עמ׳ 8 ד 5 : 939 ) : אה״ב המילה הסגר על ק', וצ:ה 
נצטווה למנוע מעבר ספינות של בריה״מ לאי. אניות בריה״מ עמדו 
להגיע לשם כעבור שעות מספר; אך ההתנגשות נמנעה משנרתעו 
הרוסים, סבו על עקבם, והוציאו את סיליהם מק׳ בהתעלמם מתנאי 
קסטרו(שדרש לשים קץ לכל לחץ כלכלי, לפעילות הגולים הקובנים 
באה״ב ולטיסות הביון מעל ק׳, וכן לפנות את גואנטאנאמו). והס¬ 
תפקו בהבטחת אה״ב שלא לפלוש לאי! גואנמאנאמו נשארה בידי 
האמריקנים, חרף המצור ששמו הקובנים על בסים זה וחרף ניתוק 
אספקת המים אליו (חאפריקנים שלחו מים במכליות לבסיס). נוסף 
על הוצאת הטילים נדרשה ק׳ להחזיר לבריה״מ את המפציצים שקיב¬ 
לה ממנהו היא עשתה זאת רק אחרי לחץ ממושך, ויחסיה עם 
בריה״ם הצטננו. תלותו של קסטרו בבריה״מ החלישה את השפעתו 
כמנהיג מהסכן במדינות אפריקה הלאטינית, ונראה שגרמה להוגה 
דעות המהפכה, "צ׳ה" גורה. לצאת את ק׳. 

ק׳ היתה המדינה היחידה, שמדיניות החוץ שלה היא שקרבה 
אותה לקומוניזם. כבר בסוף 1961 הצהיר קסטרו על דבקותו בקו¬ 
מוניזם — כנראה במטרה לאלץ את כריו,"מ לתמוך במשטרו. אחרי 
משבר הטילים התאחדו אנשי.. 26 ביולי" עם הקומוניסטים ב״מפלגת 
המהפכה הסוציאלסטית". ואולם נמשכה ההתרוצצות בין מרכיבי 
המפלגה המאוחדת. באוקטובר 1965 ארגן קספרו מחדש את המפלגה 
והסב את שמה ל,.מפלגה הקומוניסטית". רק למפלגת השלטון הותר 
לפעול, וגברו המגמות הטוטליטריות של השלטון בכל תחומי החיים. 
זמן פה הטלטלה ק' בין מגמות פרו־סובייטיות ובין מגמות פרו־ 
סיניות! תלותה של ק׳ היא בעיקר בבריה״מ. אך היא שפרה על דרך 
משלה לקומוניזם, ובה בולטים מאפיינים של תנועת ״ 26 ביולי" 
מלפני המיזוג עם הקומוניסטים; הדגשת המאבק האנטייקולוניאליסטי 
(אנטי-אפריקני), פופוליזם והשענות על מלחמת גריליה (וטרור). 
בסוף שנות ה 60 ובשנות הסד הידקה ק׳ את קשריה עם מדינות 
אפריקה ואסיה, ובמיוחד עם הרדיקליות שבהן! ב 1973 שיגרה בו¬ 
הות לסוריה נגד ישראל, זמן קצר אחרי שניתקה את קשריה הדיפ¬ 
לומטיים עם ישראל (לפני כן היו יחסים טובים בין ק׳ של קסטרו 
ובין ישראל). ב 1975 מילאה תפקיד מרכזי בהבטחת נצחון לכוחות 
השמאל במלחמת האזרחים באנגולה. 

ם. לפיד. ק׳ — להבה בי^ב אמריקה. תשכ״נ },.€ 01 .־ £1 ת 0 ?. 8 .'■ 1 
, 1110103$ . 11 ; 1962 .ז*זםז 63 . 11 ״ .^י [ 1962 , 1 

. 1971 
מי. בר. 

יהודים. "נוצרים חדשים" נמנו עם המתיישבים האירופים 
הראשונים בק׳ ב 1511 . במאה ה 17 פתחו יהודים מברזיל עסקי מסחר 
עם איי האנטילים, ובמאה ה 18 הרחיבו יהודים מהולנד את קשרי 
המסחר עד לניו יורק, המבורג ואמסטרדם, זאת על אף שאחדים מהם 


נרדפו בידי האינקוויזיציה ורכושם הוחרם. הקהילה הנוכחית התגב¬ 
שה לאחר ניתוק ק׳ מספרד ב 1898 . משהפרידה החוקה הקובנית בין 
הכנסיה למדינה (בסדרת חוקים מהשנים; 1902 , 1928 , 1940 ), נת¬ 
אפשר קיומם החוקי של היהודים בק׳. הממשלות הדיקטטוריות, 
כולל זו של פידל קסטרו, לא נגעו לרעה בקהילה היהודית, בעיקר 
בשל אפיה הא-פוליטי. ב 1904 הוקמה קהילה אשכנזית רפורמית, 
וב 1914 — קהילה ספרדית — .,שבת אחים״. לפני מלה״ע 1 הגיעו 
לק' מהגרים יהודים מאירופה, תורכיה והמזרח הקרוב, וב 1920/1 
עברו דרך ק׳ מהגרים רבים בדרכם לאה״ב, ונשארו בה בשל הגבלות 
הגירה. מרכז קהילתי מקומי נוסד ב 1926 . ב 1933 — 1944 הגיעו לק׳ 
כ 12,000 פליטים מאירופה, ורובם עזבוה לאחר זמן קצר. בשנות ה 30 
התפשטה האנטישמיות, עם גבור הלאומנות הקובנית וההשפעה 
הנאצית. אז הוטלו הגבלות הגירה, וב 1939 נאסר על פליטי ספינת 
סנט-לואיס להכנס לק׳. 

ב 1925 היו בק׳ 8,000 יהודים וספרדים. אשכנזים ויוצאי אה״ב) 

וב 1952 ~ 12.000 , 75% מהם בהונה (ע״ע) ובסביבתה. בק׳ פספר 
בתכ״נ יהודיים. תנועות נוער, אגודות ספורם. ארגוני נשים ומרכז 
קהילתי גדול. מ 1925 הופיעו עתונים יהודיים. מהפכת קסטרו נתקב¬ 
לה באהדה, ובפעם הראשונה נתמנה יהודי לשר בממשלה, אבל 
השינויים במבנה החברתי והכלכלי פגעו ביהודים ואלפי יהודים יצאו 
את ק׳. כיום מצבם הכלכלי טוב. ב 1974 נותרו בק׳ כ 1,500 יהודים, 
מהם כ 1,000 בבירה. 

ג. מינקאיויטש, ציפערו און פאקגן ויענו אידמזו ישיב איו ק׳. 11952 

הו ז 1 (ו /?> >!{! הס 

. 1948 { 0 ץ 11 הו 14 ההז €0 ^ 014/11 } . 11 : 1925 

ר, 0 . ר. 

קובה (־לס^!), עיר-נמל. בירת מחוז היינו בדרום האי הונשו. 

יפן ! 1,350,000 תוש׳( 1975 ). ק׳ יושבת על חוף.,הים הפנימי" 

של יפן, בצפונו של מפרץ אוסקה, כ 25 ק״מ ממערב לאוסקה, אך 
קיים שטח בנוי רצוף בין שתי הערים לאורך חופי המפרץ. האיזור 
המטרוסוליטני של אוסקה-ק׳ (כ 15 מיליון תוש׳) הוא הגרעין 
העירוני-התעשייתי השני־בגרלו ביפן. ק׳ בנויה ברובה על רצועת■ 
חוף מישורית (אלוביאלית) צרה. ומשתרעת לתוך איזור גבעות 
לרגלי הרים תלולים שמצפין לה. רבעיד. התעשייתיים והמסחריים 
של הציר נמצאים סמור לחוף, ואילו פרוורי-המגורים — בעיקר 
לרגלי ההרים. נמל ק׳ הוא השני ביפן בהקף המטענים (ב 1974 עברו 
בו 121,700 אניות שהעבירו 195 מיליון טון) והראשון מבחינת 
ערכם. בק׳ מספנות מהגרולות בעולם, ובהן נבנו מאז ראשית שנות 
ה 60 אניות-סוחר ומכליות ענק. יש בק׳ מפעלי-תעשיד. לייצור מתכת, 
מכונות תעשייתיות. מכשירי השמל, מכשירים עדינים, כימיקלים, 
מוצרי-עץ ומזון ועוד. מחושבי העיר מועסקים כמישרין במפעלי- 
תעשיה. בעיר שתי אוניברסיטות (נוסדו ב 1948 וב 1949 ) ומוסדות 
שונים להכשרד, מקצועית. 

עד לפתיחת יפן לסחר ולהשפעה האירופית-אמריקנית ( 1868 ) 
היתה ק׳ כפר דייגים, ולפיכך היא הצעירה שבכרכי יפן. עיקר 
גידולד, החל בראשית המאה ה 20 , עם בניית מתקני נמל נרחבים. 
אלה שוכללו והורחבו במיוחד אחרי מלה״ע ) 1 . חלק גדול מהעיר 
נהרס בהפצצות במלחמה, אך שוקם תוך שנים מעטות. בגידולה 
ובהתפשטותה בלעה ק׳ את עיר-הנמל הקטנה וד,עתיקה היוגו 

(סזזס׳י!■!). 

קורט, וילים - ז 1 ;>נ 1 ( 1 ס 0 תזב; ¥111 \ — ( 1763 — 1835 ), עתונאי 
ומתקן־חברה אנגלי. אביו היה איכר בטרי(■ 01 זז 511 ), וק׳ לסד 
שגים מספר בבי״ם. ב 1784 התגייס לצבא, ומקריאד, עצמית בעת 
שירותו קנה בקיאות רבה בספרות אנגלית. ק׳ היד. רגיש מאד לפגיעה 
בצדק הבסיסי, ובהשתחררו מהצבא ( 1791 ) תבע את מפקדיו לדיו 
באשמת מעילות. הוא נרדף על כך ונמלט לצרפת. משם עבר לאה״ב 


211 


רןובט, ו'לי 1 


212 


והיד. לעתונאי ולמו״ל עצמאי בפילדלפיה. כ״טורי" תקף את מדיניות 
אה״ב ואת המשטר בה וד,גן על מדיניות בריטניד.. סגנונו העוקצני 
וד.תוקפני השניאו וסיבבו במשפטי־דיבה וקנסות. ב 1800 תזר לאנגליה. 
הוא דתה הצעה של רה״מ ה..טורי". וי. פיט (ע״ע), לערוך בטאוז 
של הממשלד,. ב 1802 יסד שבועון משלו ואותו ערך עד מותו. 

תהילה תמך ק׳ בממשלה, אך ב 1806 נהיה לרדיקל, בעיקר נוכח 
סבלם של עובדי החקלאות מחמת מצוקת המלחמה עם צרפת. היוקר 
המאמיר ומדיניות-הבספים של הממשלה. הוא הוקיע עוולות ושחיתות, 
הסתבך שוב במשפטי־דיבד, והסתה, שילם קנסות וישב במאסר 
( 1812-1810 ). השלטונות, שסברו כי אי־השקט החברתי - שגבר 
מאד אחרי הנצחון על נפוליון — נובע לא מתנאים אובייקטיוויים 
אלא מתעמולת .מסיתים״, ראו בק' את ..המסית״ הראשי, וב 1816 
שוב נמלט לאד.״ב. ב 1819 שב לאנגליה ולחם למען רפורמה פרלמנ¬ 
טרית, בהכירו שבלעדיה אין סיכוי להנהיג תיקונים; משהונהגה 
הרפורמה ( 1832 ; ע״ע ממלכה מאחדת, עמ׳ 896 ) נבחר לפרלמנט, 

כוחו של ק׳ היה לא בניתוחים עיוניים אלא בתיאור ישיר של 
המציאות. בסגנון ברור. נמרץ ואפקטיווי. כושר כתיבתו התבטא גם 
בספריו, על דקדוק השפה האגנלית ( 1818 ) ועל אנגליה הכפרית 
( 8£5 ;) 1 1 גתט 11 , 1830 ) ; זה האחרון נחשב לתיאור הטוב ביותר של 
תנאי החיים בכפרי אנגליה באותה עת. בצד אומע-לבד ורדיפת־הצדק 
שלו היה בעל דעות־קדומות, גם ביחס ליהודים. 

; 1953 .׳) 1 ,|זנ£׳ 1 . 11 ;' 1917 .־׳א /ס .,/; 1 ..(,־ד . 0,11 . 11 .ו 1 .ס 

. 966 ! רא , 01 ז 60 ג 0 .עו 1 

לןובטה, יסונרי ( 1899 — 1972 ), סופר יפני. קי התייתם מהוריו 
בגיל צעיר, גורם שהשפיע על נימת הבדידות ביצירתו, הדנה 
ביחסים שבין בני־האדם הוא למד ספרות יפנית באוניברסיטת טוקיו. 
ב 1968 זכה בפרס־נובל לספרות. בגיל 73 שלח יד בנפשו. — ב 1919 
חיבר את סיפורו הראשון, שגיבורתו, צ׳יו, שימשה דגם לסיפור 
שפרסם את שמו ברבים, ״הרקדנית מאיזו״( 1926 ), על אהבת סטודנט 
צעיר לרקדנית-בדרנית. ב״ארץ־השלג״ ( 1936 ) הגיע ק׳ לשלמות 
אמנותית בביטמן של דקויות־הרגש. צער מולדתו הכנועה ויפית 
משמשים נושא בלבדי נספרים שכתב אתר מלה״ע 11 : .אלף החסי¬ 
דות" ( 1949 — 1951 ), ״קולות ההר״ ( 1949 — 1954 ), ,היפהפיה הנר¬ 
דמת" ( 1960 ), ״קיוטו״ ( 1962 ). כ״כ פרסם 127 סיפורים קצרים, — 
ק' נמנד, עם קבוצת-ד,סופרים הנאו-סנסואליסטיים, שראו בייחוד 
האמנותי את מטרתד; העיקרית של הספרות ויצאו במחאה נגד 
הגישות התעמולתיות שנפוצו בה. כל כתביו של ק• י״ל ב 16 כר', 
1969 — 1970 . 

101 ^) 1 ) 41 , 4 .{\ ■ 01111 ^ 16 ^ 1 ינ/// ,יזזי-יילח^ .^ 1 

. 1970 •מ־׳^ו .'ל 11/14 

ק 1 ביז□ (מלאט' ג 11 < 9111 , קוביה), סגנון בציור ובפיסול, המבקש 
לתאר דימוי מושגי של העצם; נוצר ע״י פיקסו וברק (ע' 
ערכיהם). ראשיתה של תקופת התהוות הק׳ בציורו של פיקאסו, 
.העלמות מאויניוו• (־), 1906 ), ויצירות דומות שהושפעו מדרבי 
הפישוט הצורני ועז-התבעה של הפיסול האפריקני. בתקופה זו ניסו 
פיקאסו ובראק טכניקות שונות, כנו! תיאור בותמני של צדדי העצם 
תשונים, כדי להשתלט על בעיות המבנה של העצם ולד,ביא את תיאור 
הנפח התלת-ממדי לידי הרמוניה עם המשטח הדו-ממדי של התמונה. 
תם הגבילו אח נושאי ציוריהם לדומם, נוף ודיוקו ואת לרח-צבעיהם 
לגוונים ניטרליים כחום ואפור, כדי שלא יופר האיזון הצורני העדין. 
בטוף תקופה זו פיתחו את ר,..קצע״ (!!סג)) — שמעיקרו השתמש 
בו סזן (ע״ע) — כשיטה להגדרת המבנד, הגבישי של העצם לתיאום 
תלת-ממדיותו לדו-הממדיות של משטח התמונה. ביצירות הקוביסטים 
הפו הקצ-ע ליחידד, המבנית היסודית, ו ב ק׳ האנליטי ( 1909 — 
1911 ) השתמשו בו לשבידתן או ל״ניתוחן" של הצורות למשטחים 


?ובץ, אדפרד 

המרכיבים אותן. ואולם, 
עד־מהרד, הפך הקצע ל¬ 
יסוד עצמאי, שגרם ל- 
הבלעת העצם ברקע ול¬ 
היווצרות משתק-צורות 
מופשט. שניתן היד, ל¬ 
ייחסו לנושא רק באמ¬ 
צעות רמזים — כגון: 
השפם ב״דיוקן קאנוויי- 
לר״ של פיקאסו ( 1910 ). 
בנקודה זו של מופשסות 
טד,ורה.המכונד, התקו¬ 
פה ה הרמטית של 
הק׳ ( 1911 ), שבד, נש¬ 
תקע ונשכח הרעיון ה¬ 
התחלתי של דימוי מוש¬ 
גי, חזרו פיקאסו ויראק. 
יחד עט חואן גרים(ע״ע) 
שזה עתה התחבר אליהם, אל מטרתם הראשונית: תם הוסיפו מלים 
ואח״כ עצמים ממשיים, כגון קטעי עחונים, בטכניקה של קולד 
(ע״ע) — שתשתמש בה לראשונה פיקאסו ב״דומם עם מקלעת כסא" 
( 1911/2 )— ובאמצעותם התחילו בבנייתו-מחדש של העצם ממרכיביו 
הגאומטריים, במקום בפירוקו. שלב 1 ה, המכונה ק' סינתסי 
( 1912 — 1914 ), מעניק דימוי מומשג שטוח של העצם שהצופה 
קורא אותו יותר משהוא רואה אותו. כוס, למשל. מתוארת 
כעיגול (מפתחה כלפי מעלה), גליל (גוף הכוס כשהוא נראה מן 
תצר) וחצי-עיגול (קרקעית בית-הקיבול). יסודות אלה מוצבים זה 
בצד זד" ללא שימוש בפרספקטיווה. לשם יצירת דימוי חדש של 
המס. שבל המכיר .,לשו!" חדשה זו מסוגל "לקרוא" אותת. שלב זה 
של הק׳ מניח מקום לשפע של ואריאציות, לשיבה אל הצבע ולהרחבת 
האיקרנוגרפיד. המצומצמת (״שלושת המוסיקאים' של פיקאסו, 1921 ). 

הק׳ השפיע במירד, מרובה ביצירת כתב חדש ללשון האמנותית. 

רוב סמשיכיה הישירים של התנועה הציגו בתערוכת חתד-ד.זהב 
(!□׳ו^ מס 1 ;: 860 ) בגלריד, דה לה בואסי, ב 1912 . עם החשובים שבצייריס 
הצרפתים נמנו אלבר גליז (ע״ע) ודאו סטזנז׳ה (ז 86 ת 1€121 ל;; 1883 — 
1956 ) — שביקשו לנסח תאוריה-שבכתב של הק׳, ופרנן לדד, 
(ע״ע) — שפיתח צורר, מיוחדת משלו, קודם שסיגל לו את הלשון 
הגאומטרית של הק' הסינתטי. הק' האנליטי השפיע על הפופודיסטים 
האיטלקים ועל ציירי אגודת "הגשר" בגרמניד,. הוא חדר לרוסיה 
ביצירות שגל (ע״ע). מיכאיל לאריונוב ( 1964-1881 ) וקאזימיר 
מאלייויץ ( 1935-1878 ), ולאה״ב — ביצירותיו של מכם ובר (ע״ע). 
אחריתו של ד,ק' — ביצירותיהם המופשטות להלוטין של פיט מונדרי־ 
אן ודובר רלונה (ע׳ ערכיהם). בפיסול פותח ד,ק׳ בידי פיקאסו. 
אלבסנדר ארכיפנקו, דק ליפשיץ ואוסיס צדקין([זדקיו 1 ; ע׳ ערכידום} 
שביקשו לסגל את לשון הק׳ האנליטי ור.סינתטי למדיום התלת-ממדי. 
רק מעסות מן התנועות באמנות המודרנית לא תושפעי מתק׳. 
וע״ע פוטוריזם; מפשטת. אמנות. 

א. שמלר׳ הק׳., חשכ״ה• :׳י 1912 ,״€״ ״( 1 ,זסןןמנג!;)!׳(?.!- 

, 9 .ח ; 3 ( 19 , 161 <.ןו 1 וז- 1 . 0 

: 1953 116 /^/ 461 €111411 ,ץ 3 ז 0 ; 920 נ ,.){ 1 הוו 1 66 <] 

€ ,־וז? .£ ; 50 ) 19 ׳\•לוז}מ?^ 711/6111161/1 0114 ,€ ,רת 111 ו 11 זי> 1 ) עיירה בווליז, הרפובליקה האוקראינית, מצפון- 
מערב ללוצק. 

קהילה יהודית בק׳ ידועה מ 1536 . בשנות ת״ח/ת״ט נרצחו רוב 
יהודי ק'. ב 1650 שוקמה הקד,ילה בחסותו של המלך ין קז־ימיז׳ ח 
(ע״ע). ב 1795 היו בק׳ 811 יהודים. במאה ה 19 היתה ק׳ למרכז 
מסחרי והאובלוסיה היהודית גדלה. ב 1897 ישבו בק׳ 8,521 יהודים 
( 48% ), נין שתי מלח״ע ארגן הבונד איגודים מקצועיים רהיתה לו 
השפעה על יהודי ק׳. ב 1959 היו בק׳ ה 17,000 יהודים (כ 50% ). 

קובלוסקי, סודה(סופיה) --ד,פ 0 > 1 ד, 4:1111 ז\. 1 ו 0 ב 15 ז 1 , 1 < 004 
אבאסאסז; — ( 1850 , מוסקווה — 1891 . סטוקד,ולם), מתמטיקאית 
רוסית. ק׳ למדה בהיידלברג. בגרמניה, אצל הלמהולץ, קירכהוף (ע׳ 
ערכיהם) ואחרים. אע״פ שלא נמנתה עם תלמידיה העניקה לה אוני¬ 
ברסיטת גטינגן ב 1874 תואר אקדמי על עבודתה החשובה בנושא 
משואות דיפרנציליות (ע״ע) חלקיות. באוניברסיטת סטוקהולם כיהנה 
כמרציה ואח״ב כפרופסור. נ 1888 זכתה בפרס בורודין על עבודתה 
העיקרית: חקירת תנועתו של גוף צפיד סביב נקודה קבועה. סמוך 
למותה זנתה להתקבל כחברה באקדמיה למדעים של פטרבורג,— ק׳ 
בתבד, גם ספרות יפה, ננזן זחסז״סזב׳״ז? ! 116 — על החיים באוני¬ 
ברסיטה נרסניח, וכן רומנים, כגון "האחיות רדבסקי" ו״ורה 
חרונדוף". שרקעם רוסיה. 

קו 3 לט (] 31 נ 1 ס 0 ), יסוד כימי מתכתי. סימנו הכימי ס 0 , מספרו 
האטומי 27 ומשקלו האטומי 58.93 . לק' איזוטוס טבעי אחד 
שמספר המסה שלו 59 , וידועים עוד 15 איזוטופים מלאכותיים. 


מינרלים של ק׳ שימשו לניוון זכוכית כבר בעת העתיקה; את היסוד 
עצמו נודד וזיהד. לראשונה הכימאי השוודי בראנד ב 1735 . 

הק' נסח מאד בקרום נדד,״א. אן ריכוזו מניע ל 0.001% בלבד. 
במרבציו הוא מופיע יחד עם ניקל, כסף, עופרת, נחושת וברזל, 
שמעפרותיהם הוא מופק. נד״ב בתוצר לוואי. מינרלי ד.ק' החשובים 
מבחינד■ כלכלית הם ארסנייים. סולפידים ותחמוצות של ק׳. 

הפקה ושימושים. קלייה העפרה, המכילה בד״ב ק' בשיעו¬ 
רים נמוכים. מרחיקה הלק ניכר מהארסן שבה. החומר המתקבל — 
בעיקרו תערובת ארסנידים של מתכות שונות — מומס בחומצה 
נפריתנית מהולד" והמתכות השונות שבתמיסה מושקעות סלקטיווית 
ע״י מגיבים שונים. בדרך זו מתקבלת תערובת תחמוצות-ק׳, מהן ניתן 
לקבל קי מתנתי ע״י חיזור עם פחם בכבשו חשמלי, או ע״י מימן 
בטספרטזרה של ״ 100 ■ כ״ב ניתז להפיק ק׳ ע״י אלקסרוליזה של 
תמיסות מלחיו. 

עיקר שימושיו של הק' בד,כנת סגסוגות עם מתכות אחרות. עם 
אלומיניום וניקל מתקבלת סגסוגת הידועה בשם אלניקו, שממנה ניתן 
להכין מגנטים קבועים בעלי עצמת-שטף גבוהה ביותר. סגסוגות של 
ק׳ עם ברום, ניקל וולפרם ומולינדן מצטיינות בקשיות מרובה, שאינה 
אובדת אף בטמפרטורה שבהן מתרככת פלדה רגילה; הן משמשות 
הרבד. לייצור מכשירי-חיתוך וכלים אחרים החייבים לעמוד בשחיקה 
מרובד, ונטמפרטורות גבוד,זת. האיזוטופ הרדיואקטיווי ס 0 "" פולט 
קריגת-גאמא עזה ביותר. וד,רא משמש במחקר וברפואה להרחקת 
גידולים סרטניים וכיו״ב. 

תכונות. הק׳ הוא מתנת לבנה מבריקה כעין הכסף. למשטהי 
ק׳ מלוטשים ברק כחלחל קל. הק׳ קייס בשתי צורות אלוטדופיות 
הנבדלות זו מזו בסבנד, הגנישי של המתכת. טספרטורת-המענר 
בין שתי הצורות היא ״ 417 . ד,ק' ניתר נ ״ 1,495 ורותח ב ״ 2,870 . 
צפיפותו 8.9 וקשיותו 5.5 . המתכת השילה וניתנת לעיבוד. 

הק׳ הוא יסוד-מענר. הנמצא נין הברזל לניקל בקבוצה 111 ז\ 
במערכת המתזירית (ע״ע יסודות כימיים, עם׳ 965/6 ). המתכת. 
בצורת גוש, אינה נתקפת ע״י חמצן בטמפרטורות נמוכות מ" 300 . 
בצורת אבקה דקה מהלקה הק׳ באוויר מעצמו. הוא נמס בחומצות 
מהולות — אגב פליסה מימן — ומגיב בחום עם ההלוגנים (ע״ע), 
גפרית, זרחן, ארסן ואנטימון — לעתים תוך התלקחות. 

הק׳ מופיע בתרכובותיו בערכיות 2 ו 3 . תרכובות פשוטות (לא 
קומפלנפיות), שבהן הק' הוא דו-ערכי. יציבות הרבד. יותר מאלו 
שבד.ן חק' הוא תלת-ערני, ואילו בתרנובות הקומפלכסיות של קי 
המצב הפוך: הקומפלכסים של הק' התלת-ערכי יציבים הרבה יותר 
מאלה של הק׳ הדו־ערני. 

תרכובות הק׳. ההליריט של הק' מתקבלים ע״י המסת 
המתכת או תתמוצותיה בחומצות הלוגניות, או ע״י תגובה ישירה נין 
ההלוגן והמתכת. ההליד החשיב ביותר הוא הכלוריד 000.61-1.0 , 
שצבעו ורוד. בחימום נמרץ הוא מאבד מים וצבעו הופך בחול עמוק. 
תכובד. וו מוצאת שימוש באינדיקטורים (ע״ע) של רטיבות. ה ק ר¬ 
ב(גיל ים של ק׳ מתקבלים ע״י חימום של המתכת עם פחמן חד- 
חמצני בלחץ גבוה. לתרכובות יוצאות-דופו אלו: 

,[,( 00 ) 00 ] ; נ 1 ,.(ס 0 )ס 1€ ו 1 ,( 00 } 1-1100 

שימוש נרחב מאד נתעשיה הכימית, נתהליכים שונים של סינתזה 
אורגנית. הן צבועות נצבעים עזים והן ארסיות ביותר. תחמוצות 
הק׳ מתקבלות בחימוס המתכת באוויר או בתםצן. ידועות 3 החמוצות; 
000 ,, 00,0 ו, 00,0 , והן משמשות נפיגסנטים (ע״ע צבע) לקרמי¬ 
קה (ע״ע קרסיים, חסרים) וזכוכית. מלחי ק׳ של המצות קרבונסיליות 
(ע״ע) שונות משמשים הרבה מאד בתעשיה הכימית, בעיקר כקטליו- 
טורים (ע״ע קטליוה) בתהליכים שונים ובמרכיבים נשמני-סיכד, 
מיוחדים. 


215 


קוהלט ־— קובלנץ 


216 


הק׳ נוטה ליצירת תרכובות קומפלפסיות. ומספר התרברבות 
הידועות רב מאד. מחקר, הנמשך כבר עשרות שנים, תרם הרבה 
להבנת אופי הקשרים בתרכובות קואורדינטיווירת, והיווה את היסוד 
של התאוריה הקוארררינסיודית. שפותחה ע״י אלפרד ורנר (ע״ע). 

ביוכימיה. הק׳ הוא יסוד קורט חיוני לבע״ח, והעדרו גורם 
לעיכוב בהתפתחות, חוסר תאבון ואנמיה, ד,וויטמין,! 8 (ע״ע ויטמינים) 
מכיל ק׳ כאטום מתכתי מרכזי. 

ת פ ו ק ת הק׳ בעולם ב 1974 — בלי בריה״מ, מזרח אירופה וסין 
— היתה כ 24,600 םון, מוה בזאיר כ 17,600 טון ב 1971 . 

\ 6 <' 1 , 3€5 [\ 1 ) 011 ,\ור!ווח 01€ 3 ![ ז^ו 1 נ 1 <וץ .ל מ 

. 963 [ .ז 1 , 11 ]/ו, 1 ,■)/וו 0 ^€ ^ו^ו/) 3 //ו 0 ^ןו 0 וו 0 ת׳}/, ו/!וו 1 ? (ממשפחת פ?>!) 01 ־וט 1 \ 1 ק 0 ), 
מלופף על זרוע של אלמוג 


־קליפדיה העברית (כרד כ״ט) 




קיפוד״הים הארסי 1 ז 1 םוז 3 ׳\ 3 ת 01 לס 1 ז 6 ו 11 !!\> 
(ממשפחת 


ק 1 ל צ י" ע ו ר ( 3 :ו 3 וחז£^) £€11100 ) 









219 


?וכנגזרי — רןוכרה 


220 



התרד 5 ח ?ובנםר• הט׳עזחזרת כ׳ע׳טרירי תסבנה הישז (פ-טםא 9 ו ס׳עויביס בחר~ 1 


רכבה עירומה, על סוס לבן, דרך רחובות העיר׳ לאחר שבעלה 
הבסיח לצמצם את מסי האזרחים אם תעשה כן. ביה״ב היתה ק׳ מרכז 
לייצור צמר רצביעתו, לטוויית אריגים ולסחר בהם. בעיר התקיים 
יריד מפורסם. במאה ה 18 נודעה בייצור שעונים. 

.* 1957 , 0x ■־^ ״ 1 

קובנר, א 3 א (נר 1918 , םוואםםו 9 ול (קרים]). לוחם ומשורר. 

נתחנך בווילנה, ובמלה״ע 11 נשאר שם. תחילה במנזר ואח״ם 
בגטו. היה ממפקדי גטו וילנה (ע״ש. שס' 169/70 ) וממארגני המרד 
בנאצים. אח*כ היה ממפקדי הפרטיזנים (ע״ע) היהודיים ביערות 
וילנה. לאחר המלחמה היה ממארגני העליה הבלתי-לגאלית ההמונית 
לא״י. ב 1945 הניע לא״י• אך נתפס ונבלא במצרים. בתקופת מאסרו 
כתב את הפואמה "עד לא אור" (נדפסה; תש״ז). שבה ביטא את 
חוויות הלוחמים היהודים באויב הנאצי. לאחר שחרורו עבר לקיבוץ 
עיז־ד,חורש. שירי ק' הראשונים (ביניהם, ..מעמקים"). בעברית 
וביידית, הופיעו בבטאוני "השומר' ד,צעיר" בווילנה כבר בימי 
מלה״ע 11 , בא״י נדפסה שירתו העברית — שהועברה ארצה בדואר 
הפרטיזגי — לראשונה בתש״ג. מספריו בשירד,: "פרידה מהדרום" 
( 1949 ) ; ״אדמתי-החול• ( 1961 ) ! "מקול האבות" (תשכ״ה). שירתו 
מתייחדת בריתמוס שלה ומיטלטלת ביו נוראות' השואה וד,מאבק 
בא״יי. חוויות מלחמת-הישחרור מובעת בשני חלקיה הראשונים של 
הטרילוגיה הפרוזאית שלו — ״פנים אל פנים"; .;שעת האפס" 
(תשי״ב); ״הצומת״ ( 5 ' 195 ) — שבטיפוסיה המגוונים, "צברים" 
ופרטיזניים לשעבר. ייש בה משום מצבה לחטיבת "גבעתי". מספריו 
האחרים : ,.מכל האהבות", תשכ״ה; "אחותי קטנה". תשכיייז! "חפה 
במדבר", תש״ל ; "להקת הקצב מופיעה על הר גרייזים". תשל״ב! 
״הספר הקט׳ן״, תשל״ב. ■- ב 1970 זכה ק' ב״פרס ישראל" ונבחר 
ליו״ד אגודת הסופרים העברים בישראל. 

ר גויסי!. מקרוב ופרחיוק, 117 — 121 . ^ 19 ; א. כהן, םופרי׳ם עבריייס 

בבי זס 1 נו. 242/3 , תשכ״ד. 

קובנר, אברהם אורי ( 1842 ,וילנה— 1909 ,לומז׳ה). סופר עברי. 

משומד. בנעוריו למד בישיבות ליסא ונתפס ל״השכלה". 

הושפע מהסופרים הרוסיים הרדיקלים.-ב 1862 התחיל לפרסם מאמרים 
בכ״ע עבריים. ק־ היה חלוץ הביקורת הספרותית־ר,עברית החדשה 
וד,שפיע עסוקות על דרכה. במאמריו, שבינסם בספר "חקר־דבר" 
(תרכ״ו), תקף את הרומנטיקה שהיתה שלטת בספרות ה״ד,שכלה" 
על ניתוקה סר.חיים, ור,אשימה שהיא מלאה מליצות ריקות. כיוצאים 
מן הכלל הזה ראה את י. ד. ב. לוינזמ, י. ש. רג׳ו, ח. ז. סלוניססקי 
וא. מאפו (זד ערכיהם), וכן את ספריו של י. פרל (ע״ע) "מגלה 
סמירין״ ו״בוחן צדיק״ — שלא ידע את זהות מחברם. ק' סבר 
שהספרות העברית והיידית החדשה היא שלב מעבר, ושבסופו של 


דבר יכתבו היהודים בשפת מדינות-מושבם. ביקרתו עוררה התנגדות 
מרד, ופולמוס רב. ק׳ הגיב בחריפות במאמרים, וגם בד,לשנה על עתוו 
״המליץ״ בפני השלטונות; בתיד כד הלד והחריף קטרוגו. מאמריו 
המאוחרים כונסו בספרו העברי האחרון, "צרור־פרחים" (תרכ״ח). 
לאחר מכז עבר ק׳ לכתיבה בכד,"ע היהודיים ברוסית. באותה רוח. 
הוא קבע שהשאלד, היהודית היא כלכלית גרידא, ושתיעלם כשיוטב 
מצב החברה בכלל. כ״ב כתב בעתונות הרוסית הכללית. בשנים 
1860 — 1665 ישב בקייב, ובשנים 1870-1866 - באודסה. ב 1871 
עבר לפטרבורג ועבד שם כפקיד בבנק. ב 5 ד 18 נתפס במעילה ונידון 
לעבודת־פרד ולגירוש לסיביר. שם התנצר ונשא אשה רוסית. ב 1894 
שב לרוסיה האירופית, התיישב בלומרד, ועבד שם כפקיד ממשלתי. 
ק׳ המשיד להתעניין בשאלת היהודים וניהל חליפת־מכתבים בשאלה 
זו עם כמה מגדולי הספרות הרוסית, ביניהם דוסטויבסקי וסולסטוי. 
ב 1903 פרסם את זכרונותיו בכה״ע הרוסי שהופיע בפטרבורג 
300x11118 ממאסוגזיתקסזס!! (״ידיעות היסטוריות״). בעברית 
הופיעה הוצאה בלתי־שלמה של כתביו המכונסים (תש״ז). 
י. איורבד, ר,סאנק לריאקיזם כספרות העברית (אורקוגיז, 4 ), 1951 , 
הב״ל, הורתה ולידתה של הביקורת הריאליסטית (שם. 9 ). 1953 ! 

י. קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החרשה. ד׳, 139 — 175 , 
תשי״ד־! ש. ברימן, א. א, ק. ומקומו בתילרות הביקורת העברית 
(מצודה. ז׳), תשי״ר, הנ״ל, א. א. ק., האיש. המבקר ומורשתו (שם. 

11 ). 955 ז ; מ. וויינרייד, פוז ביידע זייפו פלויס. תשס״ז ; י. צינברג, 
תולדות ספרות ישראל. 1 ', 109 — 126 . תשליא, ,עזענ 1 יח; 0 . 51 . . 5 
. 1974 ,( 1 | 1 \צ ,וה 5 ] 3 [> 9 ן) ־׳נ>/ ,.א . 5.11 . 

י, ס. 

קובלה(בזלסס). כינוי עממי או מדעי־למהצה, בלשונות אירופיות 
שונות. לנחשים ([ע״ע]; להלן נ") אכזוטיים. ארסיים ומסוכ¬ 
נים, המשתייכים לקבוצה קטנה ובלתי מוגדרת בדיוק של סוגים 
הקרובים זל״ז, במשפחת הפתניים (ע״ע)ז תפוצתם באזורים הטרופיים 
והסובטרופיים של העולם הישן. השם גזור מהשפה הפורטוגלית 
0318:110 06 סזלסע("נ׳ בעל כובע") ומרמז לתכונה בולטת המשותפת 
לכמה מהק״: בעת התרגשות או דריכות־סחם היא מזדקרת וזוקפת 
לצדדים את זוגות הצלעות שבחלק הקדמי של הגו. כתוצאה מכך 
נמתח ונפרש עור הצוואר, המקבל צורד, משוטחת ומורחבת מאד. 
למסתכל ממרחק־מד, נדמה כאילו חובש הנ׳ כובע רחב-שוליים לראשו. 
התנהגות מוזרה ואימתנית זו, בצירוף תכונותיהם הארסיות הקסל- 
ניות, הקנו לני" אלה מאז ימי-קדם מקום נכבד בתודעד, של עמי המזרח. 
וד,ק" מוצאות בקרבם ביטוי נרחב במיתולוגיה ובדת, בפולקלור 
ובאמנות (ע״ע נחשים, עמ׳ 50 ; ור׳ ציור בע׳ הדו, עמ׳ 512 ). אפילו 
בימינו משמשת הק׳ המזדקרת, בעלת תשעת הראשים, סמל לצבא־ 
השחרור הסימביונזי, בקליפורניה. הק׳ היא גם אביזר־מקצועי קבוע 
בציוד הפאקירים, עושי־הלהטים (!זסבסזבלס ס 311 מ 5 ), בשוקי הודו 
וצפון־אפריקה. אחדים ממיני 
הק' (השוכנים באפריקה הטרו¬ 
פית והדרומית) מסוגלים ..ל¬ 
ירוק", כלו׳, להתיז. את הארס 
לעומת אויביהם. עד למרחק של 
2 מ׳ בקירוב ותוד דיוק המכוון 
לעיני האויב, שאותן עשוי ה¬ 
ארס לסמא, וע״ע נחשים. עמ' 
46/7 . 

החשובים מתוך כ 12 מיני ח־ 
פתנים שהשם ק׳ דבק בהם הם: 
1 ) רב־פתן מלכותי (-ו. 11 י 1111 ס 0 
1151131111311 ׳(), הגדול שבנ" ה¬ 
ארסיים. ארכו 5 מ' ויותר. 
נפוץ בדרום מזרח-אסיה. עיקר 

מזונו — נ״ אחרים. מין זה מצי קוברה הודיח ( 1 ( 1111 (גא) 




221 


קוברדו — קודי, זולטן 


222 


ם״ן בדאגה לצאצאים. ד,נקבה )ירברת ומגבבת קן דו־קומתי פזרדים, 
עלים וצמחים תלושים. בתחתיתו היא מסילה את ביציד, — 20 — 40 
במספר. בתא עליון ונפרד של הקן שוכנת הנקבה ושומרת על התטו- 
לה. נראה שגם בן־הזוג משתתף בבניית הקן ובמלאכת השמירה! 
2 ) הק׳ ההודית ( 3 ( 3 ״ 3 ( 141 ), המפורסמת בכינויה .נחש המשקפים" 
בשל הציור בדמות זוג סשקפיים הפתגלר, בערסה בעת פרישת 
צווארד,. ארכה בד״כ כ ! 1 מ׳. נפוצד, בכל דרום־אםיה. היא שכיחה 
במיוחד בהודו. סמור למקומות יישוב, ומספר המתים מחמת הכשתר, 
הארסית פגיע שם לאלפים סדי שנה! ן) ד,ק׳ המצרית (פ( 3 נל 3 ( 3 א), 
מהמפורסמים שבסיני הנ" בכלל, כבר בתקופה העתיקה. וכנראה 
אב־טיפוס ל״פתן" המקראי. ייתכן שבעזרתה איבדה־עצמה-לדעת 
המלכה קלאופטרה (ע״ע מצרים, עמ' 220 ! ור׳ שם ציור). ארכה 
מגיע ל 2 מ׳ בקירוב. איזור תפוצתד,: אפריקה. תת־מין נפרד מצוי 
בתימן ובדרוסיערב. 

ביבל׳: ע״ע נחשים. י. ח. ה. 

לןלפרפ[, ברון פיד דדי — ״(זזשי!״״() ש!! סזז^זי! ת 0 ז 13 ן — 
( 1863 — 1937 ), ספורטאי ומחנך צרפתי. ב 1894 יזם את חידוש 
"המשחקים האולימפיים• היוונים (ע״ע אולימפיאדה! אולימפיה! 
משחקים אולימפיים). במגפד. לד.פיץ את העיסוק בספורט בקנה־פידד, 
עולמי, הקים אח הוועד האולימפי הבין־לאומי( 31 ״ 10 ז 3 ״ז 0 ז״ 1 £) 1 ת 1 ס 0 
5 :> 11111 כן״וץ 01 !"ס( מ 1 >), ובעזרת תרומותיו של היווני העשיר 
גאורגיוס אורוף ( 0££ זשז^/) ארגן את המשחקים האולימפיים המודר¬ 
ניים הראשונים (אתונה. 1896 ). ק־ עמד בראש שמונת המשחקים 
עד 1924 , ארגן את טקסיהם ונם צירף סוגי ספורט (מירח מרתון 
וכר) שלא היו נהוגים בעבר. הוא פרסם כסה ספרים על נושאי 
ספורט. 

. 1956 זמאן/סס/ג .מ—•^ 3 ת 5€ 

קוברי[ ( 1111 ק 06 > 1 }, עיירה בדרום־מערב הרפובליקה הבילורוסית, 
בריה״ס, 45 ק״מ ממזרח לברסט: 19,000 חוש' (אומדן 1969 ). 

יהודים. מ 1514 ידועה תעודת-זכויות לקהילת ק׳. ב 1563 נזכ¬ 
רים 25 בתי־מגורים של יהודים וביכ״נ. היהודים עסקו במסחר, 
חכירת בתי-מרזח וגביית מסים. יד.ודי ק' סבלו אבידות קשות בנפש 
וברכוש כעת מלחמות השוודים ( 1655 ), אך התאוששו עד-מהרה. 
וב 1705 שילמו 300 זהובים מם־נולגולת. ירידתה הכלכלית של ק׳ 
במאה ה 18 פגעה גם ביהודים, והקהילד. שקעה בחובות. ב 766 נ ישבו 
בק־ ובסביבתה 924 יהודים משלמי-מם. במאה ה 19 נתרבה מספרם, 
וב 1897 הגיע לכ 6,680 ( 70% ). כתוצאה מפגיעתן הכלכלית של 
תקנות מאי (ע״ע רוסיה. יהודים) קם בקי פרולטריון יהודי ורבים 
היגרו לאה״ב. ממנהיגיה הרוחניים של ק׳ היו הדרשן הנודע בצלאל 
בן שלמה מק׳ (נפ׳ 1678 ), בעל ספר "עמודיה שבעה" (לובלין, 
תכ״ו), והרב יעקב בן דוד שפירא (נפי 1718 ), מחבר ספר "אהל 
יעקב• (פרנקפורט, 1729 ) ומייסד ישיבה בקי. במאה ה 19 היתד. 
חסידות ק' — שמייסדה היה הצדיק ר׳ פשה בן ישראל מקי — בעלת 
ההשפעה העיקרית בקהילד., וד.ד,תארגנות הציונית שם נתקלה ברא¬ 
שיתה בהתנגדות החסידים. לאחר 1905 נאבקו הבונד ופועלי־ציון 
לזכויות פוליטיות וחברתיות. עם כינון המשטר הפולני ב 1921 הוקם 
בעיר בי״ס עברי .תרבות", בי׳ם יידי של ציש״א וישיבה! גם 
ב״חדרים״ חלד, מודרניזציה. ב 1921 היו בקהילה 5,431 יהודים 
( 66% ), רובם סוחרים ופועלים בתעשיה המקומית. 

ב 20.9.39 נפלה ק' בידי הסובייטים. חלק מהנוער הציוני הצליח 
להגיע לווילנה ומשם לא״י. ב 1941 היו בק׳ כ 8,000 יהודים, כולל 
הפליטים ממערב פולניד.. בימיו הראשונים של הכיבוש הגרמני 
( 24,6.41 ) נרצחו 170 יד,ודים וביהס״ד "חיי אדם" הועלה באש. 
בסתיו 1941 הוקם הגטו. ב 2.6.42 הוצאה-להורג כמחצית מקהילת קי. 
ב 14.10.42 היתר, .אקציה״ נוספוב הרציחות בוצעו כ 4 ק״ם מק׳. 


באקציה זו היו גילויי התגוננות פעילה. כ 100 אנשים הצטרפו לפר¬ 
טיזנים ביערות. הקהילה לא שוקמה לאחר המלחמד.: שרידיה עברו 
לפולניה ומשם לא״י. 

ש. דובניב (עירו), פנקס המדינה (מפתח בערכו), חרפ״ד,: ספר ק': 
מנילה חיים וחורבן. תשי״א. 

אר.צי.-אה.וי. 

קודאין, ע״ע מורפין, עס׳ 873 . 

,קודו אי ויליגם, פתסיסקו גומם דה - ממז 06 ססו״חבז? 

ע ס 1 זס־וש 011 פ(! — ( 1580 — 1645 ), משורר, מספר 
וסטיריקן ספרדי. ק׳ הצטיין מאד בלימודיו באוניברסיטה (תאולוגיה, 
משפטים. חרבות קלאסית ולשונות). חרף היותו נכה ברגלו היה 
סייף מעולה. ק׳ היה מקורב לשני מלכים (פליפד, 111 ו ז\ 1 ) ולדוכס 
אוליווארם (ע״ע אוליורז), שבשירותו פעל. בשל מעורבותו הפו¬ 
ליטית, ואולי בשל ביקרתו החברתית, נאסר פעמיים ( 1620/1 ! 
1639 — 1643 ). 

הרומן שלו, ״ 6 ש! 11 < 11:11 > 13 ;(■! 13 ש!! ג 1 ז 0 < 5 ( 11 (,סיפור חייו של 
הנוכל״), 1626 . היה מעין פרודיה של מוסכמות הסיפור הספרדי 
הפיקרסקי (ע״ע, ספרדית, עס' 405 ), כפי שהנהיג ס. אלמן (ע״ע). ק' 
חיבר (בהשפעת ציוריו של היירונימום בוש: ע״ע) "חזיונות" 
(נס״ש״?.) סאטיריים על הגיהנום ( 1627 ), סאטירד, פוליטיח ( 13 
05 !> 0 ! ש 1 ) 3 ><>!! [.שעת בולם״], 1645 ), מסד, ברוח הפילוסופיה 
הטטואית ( 81-1110 0 ש־ו 513 :>!> 13 > 1 \ 131 [.חיי ברוטוס״), 1644 ) ועוד. 
בחור משורר היד" יחד עם ב. גרסון (ע״ע). מנציגיו הגדולים של 
ה ס״״סקשס״ס ששאף לביטוי שנון של רעיונות (נסזתשש״סס) מקו¬ 
ריים באמצעות לשון נופל על-לשון ומטאפורות מפתיעות! קי התנגד 
ל 10 ״ 15 ״ 3 זש 11 ״ש של גונגורח (ע״ע) ששם את הדגש בקישוטי-לשון. 
ק׳ הינד סונטות עמוקות-רגש. ומפורסם מכתבו השירי 1 ש , 4 < . 8 , 15 
131 ־ו 0 ״ז:> 1 >ן זל: שק €11 ? ״ 10 > ץס) 1 (,לזכר הוד-סלכוחו פליפה ז\ 1 "), 
שבו פתח ביקורת על הנוהג להפקיד את השלטון בידי איש־חסדו 
של המלך. וע״ע ספרדית, עמי 403/5 . 

— 163 .( 0$ ^4 13.. (?11010213, 1X מ 811 £ 10$ ץ .// ,ו$ג¥€, 1 .!׳ין 

, 11 ־י\ב 11 -ז}ת 1 :] 10 ' 1 . 1 ; 1965 , 5417440 . 0 ; 1963 . 200 

. 1968 , 5114770$ מיו , 7 ו 14/0 ^\ 

קודי זולט[ - 11311 ״ 2 ׳ 1315 > 0 ; 1 — ( 1882 , קצ׳קמט [הונגריה] — 
1967 , בודפשט), מלחין הונגרי. את יצירותיו הראשונות 
הלחין בהיותו חבר-מקהלר, בטרנאווה (צ׳כוסלובקיה). ב 1902 החל 
ללמוד הלחנד, בבודפשט, ויצירותיו מאותו הזמן חדורות השפעתם 
של בראפס ודביסי. ב 1905 — השנה שבד, החל ברטוק (ע״ע, עמי 
678 ) באיסוף שירי-עם הונגריים — יצא גם ק׳ למסע ליסודי בכפרי 
הונגריה, וליקט, רשם והקליט לחנים עבור מחקר שערך על מבנהו 
של שיר-העם ההונגרי. גילוי יסודותיו ומקורותיו של שיר־העס לפני 
שסולף בעט:ם של השפעות זרות ועיבודים קלוקלים היתד, מאז 
תכלית חייו. נ 1906 הוכתר בתואר "דוקטור" ויצא לברלין ולפריס. 
שם היה מתלמידי המלחיז וידור(ז 0 נ> 1 ׳ו\. 011 ). ב 1907 התמנה פרופסור 
לתורח-המופיקה ולהלהנה באקדמיה למוסיקד. של בודפשט, ומ 1919 — 
מנהלה• באותה תקופד, הרבה גם לכתוב מחקרים ומאמרי־ביקורת. 
את ברטוק פגש ב 1906 , ומאז שילבו השניים את מחקריהם ועסקו 
יחדיו באיסופם וברישומם של לחני-עפ הונגריים, רומניים ואחרים. 
הלקטים שפורסמו בשנים 1906 — 1921 ואלה שנותרו בכתובים שימשו 
בסים ל״אוסף המוסיקה העממית ההונגרית" (ש 03 ני.״ 1 ו 1 5 ״ת־ו 00 
:> 13 > 83 ״״ £4 15 ז 1113 < 11 >?). שהכרד הראשו! שלו י״ל ב 1951 . 

סגנונו המיוחד של ק' משלב מרכיבים מן הזמר העממי ההונגרי— 
מקצבים, הרמוניות, ולעתים לחנים בשלימותם — מ 1 המוסיקה הצרפ¬ 
תית החדישה ופן המוסיקה הדתית של הרנסאנס האיטלקי. כל 
יצירותיו טונאליות וכתובות בצורות המקובלות, ורבות מד,ן דורשות 


223 


קח־י, זולטן — ?והוט 


224 


מהמבצעים יכולת טכנית גבוהה. בין יצירותיו החשובות:.! 5110111 ? 

(.,מזמור תהלים הונגרי', 1923 ) למקהלה ולתזמורת! 

אופרה קומית ..הארי יאנוש' (!סתב( ׳ 11315 — 1926 ). "הסוחיטה 
התזמרתית" שמרבים לנגנה, כוללת פרקים תזמרתיים מן האופרה! 
״מחולות מרושסק״ ( 1930 ) ! ״מחולות מגלנטד.״ ( 1933 ) ! ■סד. דאום" 
19361 ). כן כתב יצירות רבות אחרות לתזמורת, למקהלה ולהרכבים 
כליים שונים. 

. 2 ,^תט(.)¥ . 1 !? ,י 1 ; 962 ! 14 ^ 1 :.) 1 . 2 ,, 1 

. 1964 1 ובו-ו 11 ^חו 1 }} }} 

א. חב. 

קוךרו[/ גודרון (ת 11 ־ 11 )ט 0 ,ןזטפ £1 ט.>])׳ שמה של גיבורת אפום 
הרואי גרמני, בן 32 ״הרפחקות׳/ שנכתב במאה ה 13 בידי 
מחבר עלום־ישם. גרעינו של האפוס — שיר ויקינגי, כנראה מן המאה 
ה 9 ׳ שהורחב והועבר באמצעות נגנים מאיזור הרינום. רקע לשיר 
שימשו מסעי־השוד של הוויקינגים נגד העמים שישבו בארצות 
הים־הצפוני, השיר שמור באוסף כה״י אמפראם מן המאה ה 16 
וכיום בווינה), ונחקר מאז המאה ה 19 . הרא כתוב גרמנית עילית 
בינונית ז מבנהו וסגנונו מעידים על תלותו 

בשירת הניבלרנגים (ע״ע). ק׳ שימשה נושא ליצירות מוסיקליות 
וספרותיות גרמניות. בידהיתר לטרגדיה של א. חרט (ע״ע). 

. 1967 

קוה, קוא, ע״ע לןילילן;די• 

קולס אפל^ס משל! — 011 ) 7 140£65 1 זז 31 ז 11 קג 1 — ( 1731 — 1790 ), 
משורר יהודי גרמני. ק׳ קיבל חינוו יד׳ודי מסרתי. בשנים 
1763 — 1770 שהד, בברלין. זיקתו לספרות נתעוררה שם בעקבות 
הכרותו עם פנדלםזון ולסינג ועם הסופרים הרציונליסטים. ב 1770 
שב לעיר־סולדתו. ברסלאו, ו 6 שנים היה שרוי בדכאון. — ק׳ היד, 
המשורר היהודי הראשון שכתב גרמנית הדשה. שיריו סבסאים את 
נאמנותו לשלטון ואח סבל היהודי נעדר־הזכויות. ומכוונים, לעתים, 
נגד האנטישמים. במכתמים, במדריגאלים ובסאטירות שלו ניכרת 
השפעת משוררים יוונים ורומים, ק׳ תרגם לגרמנית מיצירות 
סרטיליס (ע״ע). מבחר משיריו 6111116 >') 6 ת; 551 ג 1 ז 11£ ו 111 (.שירי 
עיזבון״), 2 כר׳. 1792 , הו״ל ידידו. המשורר קרל וילר,לם ראמלר. 
— דמותו של ק׳ משמשת גיבור לסיפורו של ב• אוארבו (ע״ע), 
•המשורר והסוחר״. 1839 . 

, 14 .£ ,זז 0 >נ 1 ן 111 . 13 ;* 1833 ,וז 1 ז 1 > 1 ה 1 ו 01 ^[ .א . 0 

.(דיסרטציה) 1927 

קוהוט, משפחד, של כולומדים יהודים שפעלה באירופה ובאה״ב. 

1 . חנוך יהודה (אלכסנדר) ק־ ( 1642 . פלגןדוזה (הונ¬ 
גריה) — 1894 , ניו־יררק). רב ובלש!. למד שפות-ד.מזרח באוניברסיטת 
לייפציג. וב 1867 הוכתר שם בתואר ד״ר. ב 1865 הוססד לרבנות 
בביהמ״ד לרבנים בברסלאו, ואת״ב שימש ברבנות בסקשסד,ריואר 
(בגרמי! שטולוויסנבורג) שבד,ונגריה. שם פעל גם כמפקח אזורי 
על כתה״ם, והיה היהודי הראשון שהחזיק במשרה זד. ב 1868 היה 
אחד ממזביריה של ועידת יחוד' הונגריה כאיש הזרם המתקדם. 
בשנים 1872 — 1880 היה רבה הראשי של פץ׳. משם עבר לנגוארד. 
שבה כיהן כרב עד 1884 . ב 1885 יצא לאה״ב לכהן נרבנותד, של 
עדת "אהבת חמד' בנידיורק, עם בואו הוצרך לנקוט עמדה בפולמוס 
הרפורמה, ובאותה שנה נתפרםם מפרו 5 ז:ו 11 ) 3 ? > 11 0£ 11105 ) 6 
(.מומר האבות"). שבו ביסס את השקפת המסורת. ק׳ היה ממייסדי 
הסמינר היהודי התאולוגי גניו־יורק, ולימד בו ספרות חז״ל. 

יצירתו הגדולד, היא מהדורת ״הערוך השלם״(זר—ח*! תרל״ח— 
תרנ״ב), מילונו התלמודי של נתן בן יחיאל (ע״ע) מרומי. במד,דורד. 
זו. הערוכה ע״פ כ״י ודפדמים קדומים, ביטא ק׳ אח השגי הפילולוגיה 


התלמודית כפי שעמדו בזמנו, ואת ידיעתו בשפות־הקדם. לכל ערך 
במילה צירף מקורות נוספים מספרות הז״ל — להכרת דרכי ד,נסיה 
הדקדוקית. במבוא תיאר את זיקתו של "הערוך" לספרות הרבנית 
העניפה שלפניו, ואת מקומר המרכזי בהמשך התפתחותד, אחריו. 
חרף הליקויים הרבים. ובהם הנטיה המופרזת לראות בפרמית שפת־ 
מפתח למלים הזרות בחז״ל (חלקם תוקן אח׳׳נ בספר ■תוספת הערוך 
השלם״(תרצ״ז), בעריכת ש. קראום, ל. גינצברג, ע, לף (ע׳ ערכיהם], 
ודב גיגר). יש למפעל ערך רב עד היום, והמפר חזר ונדפס פעמים 
אחדות. ק׳ פרסם מאמרים בכ״ע שונים, ויש לציין את עבודתו 
(בגרמי! נתפרסמה ב 1871 ) בחקר התרגום הפרסי לתורה של 
י. טאווס (ע״ע). ספריתו בת 8,000 הכרכים נמסרה ע׳יי בנו, ג׳ורג׳ 
אלכסנדר (ר׳ להלן). לאוניברסיטת יל. 

רבקה (לבית בםלד,יים! 1864 — 1951 ), אשתו השניה של ק׳ 
( 1887 ), פעלה רבות בתחומי ההיניד העברי (ייסוד בי״ם עברי לבנות 
עייש קי) והסעד בניו־יורק. והיתה פעילה בחיים הציבוריים של 
הקד.ילה; נשיאת מועצת הנשים היהודיות בניו־יורק ( 1897 — 1901 ), 
נשיאת הקונגרס העולמי של נשים יהודיות ( 1942 — 1950 ), ועוד. 
מספריה: תסתזיז? ׳ 145 (״חלקי״! 1925 ) — שבו אספה חומר על חיי 
בעלד״ תנוך, בד,ונגדיה! נעננ׳״זגס? 0 ז 1110 (״עוד אתמולים״! 1950 )— 
אוסובייגרפיה, ; £101150 5 'ז 631110 115 ־ 1 0£ עז 0 ) 5 ?!(יד ..) 1 .\.. 0 
(״ג,א.ק׳, קורות בית אביו״! 1938 ). 

2 . עמרם (ג׳ורג׳ אלכסנדר), בנו של 1 . ( 1874 . סקשפ־ 
הרוואר [הונגריה] — 1933 , ניו-יורק), מחנך וחוקר. ב 1885 יצא 
לאד,״ב עם אביו. ב 1894 למך באוניברסיטת ברלין ובביהמ״ד לרבנים 
שם, וד׳יה גם תלמידו של ס. שסינשנידר (ע״ע). ב 1897 הזר לאהייב 
ושימש כרב בדלם שבטנמס. מ 1902 החל לעסוק בחינוך עברי 
בניו-יורק, ועד מותו ניהל בת׳יס עבריים אחרים שם. ב 1915 הקים — 
עם רבקה ק׳ — את "קרן א. קי". שסייעה הרבה לפרסום מחקרים 
במדעי היהדות, וכן סייע רבות להוצאת "תוספת הערוד" (ר׳ לעיל). 
ב 1907 פרסם ספר-זברונות על אביו 1 ז 110 ז 5£0 (•העומדים למות"). 
כן פרסם מאמרים בחקר הספרות היפה של כמה לשונות אירופיות 
(ועברית בכלל זה) ותרגם לאנגלית מיצירותיהן. עסק גם בחקר 
ההיסטוריה של היהודים באמריקה הלטינית. 

3 . א רול ף ( 1840 , מינדסנט [הונגריה] — 1917 ), עתונאי 
וסופר, אחיו של 1 . למד זמן מסדם בביהמייד לרבנים וכאוניברסיסות 
ברלין וברסלאו. זכרונותיו על תקופה זו נתפרסמו בספרי תסססומס^ 
מ 510 וז 3 חומ 501 11501100 ) 00 ] 01005 ("זכרונותיו של תלמיד סמינר 
יהודי״! 1870 ). ערך מספר עתונים חשרבים בגרמניה, בהם 60011000 
*ת! 1 ) 1 ;^ 2 . ב 1884 , תוך-כדי עבודתו בעריכת עתון זה, גורש מפרוסיה 
בגלל התקפותיו על ביסמרק! רק ב 1889 הותר לו לשוב. מספר 
פרסומיו מניע למאות, ביניהם מפרים, בנושאים מגוונים: היינה! 
הרדר! פוירבך! מוסיקה! תאטרון! תולדות היהודים בגרמניה! 
63011110 50100 .ס 110 ״ 5 ! 1001101 \ 140505 ("משה מנדלמזון ומשפחתו"! 
1886 ): 100 ) 0 ( 011011 !] 100 ) .! 0 . 005011 (״תולדות יהודי גרמניה' 1 
1898/9 ) 1 1-11 ,ת 300 ־! 6 . 0 ■ 1430001 0 ן 1501 ) 3011 ־ו 15 ס]ןח 611 ז 0 ( 1 ("גברים 
ונשים יהודים מפורסמים״! 1901 ). נודע מאד כמתרגם של ספרות- 
יפה הונגרית (יוקאי, סיקסט. פטפי [ע׳ ערניהמן לגרמנית, וב 1892 
קיבל מידי הקיסר פראנץ־יוזף תואר אצולה על תרומתו לספרות. 
נ 1912 הוכתר בתואר ד״ד־כבוד באוניברסיטת קולוז׳וואר. 

מ. דייוויס, יהדות אמריקה בהתפתחותה, 71 — 83 , תשי״א 1 

׳׳ 65 ,.א , 4 . ,.א . 6 ; 1894 ,. 10 ( 0 40 ! 10 

^חוודו^^< 07 ^ ,.( 11 ; 897 ( ,(.^ 1 ) 0 ת 1 8 .^ 61 ( 511 : 111 ) 

ממ .), בסיסיקה. הכוח המושך 
ביז פרודות סמוכות בחומר אחד. האוחז את החופר כגוש 
אחד. הכוח עפ״ר חזק־ביותר במוצקים וחלש־ביותר בגזים. כוח דומה 
בין פרודות של הפרים שונים מבונה אדהזיה והוא 

לעתים כוח דוחה. הכוח הוא תוזואה של משיכה ודחיה (כוחות קולון 
[ע״ע]) בין הסטענים בפרודות השכנות, ובמקרים פשונזים הוא 
ניתן לחישוב. הפרודות מסתדרות במרחקים כאלה שהאנדגיה הכללית 
של המערכת מזערית. בל שינוי במרחקים בין הפרודות (גם פתיחה 
וגם דחיסה) פצריד תוספת אנרגיה. כוח הק׳ הוא בין הקובעים את 
הקשר הכימי (ע״ע כימיה, עמ׳ 741 ). החיכוד, הצמיגות, הנימיוח 
ומתח הפנים (ע׳ ערכיהם), והוא פועל בריתוך, בהלחמה, בהדבקה, 
בצביעה. בהידרוליקה ובמשאבות. 

דוגמה לעצמת הק׳: כוח הק׳ מספיק כדי שעמוד-מיס יורם לגובה 
של יותר ס 10 מ' באמצעות משאבת-יניקה מבלי להיקרע. כוח 
האדהזיה בין מים לקרומי תאים מספיק כדי להרים מים בצינורות 
ניפיים בצמחים ליותר מ 300 מ׳. 

קווציי״עור (ב 31 חזז 1£ >י>ח ££111 ), מערכת בע״ח בעלי חלל־משני 
(קלום). לק״ע שלד פנימי המורכב מלוחיות או מחטים גיךניות. 

בד״כ הגוף מכוסה קוצים (וזהו מקור השם). בשלב הבוגר הם' בעלי 
סימטריה רדיאלית ~ בד־כ מחומשת. השלב הלדולי הוא בעל סים־ 
טריה דו־צדדית (ע״ע גלגול, עם׳ 744 ). חלל הגוף המשני מורכב מ 3 
חלקים, שאחד מהם פחווה את מערכת־המים (ד' להלן) המייחדת 
אותם מיתר בעה״ח. קהיע הם המערכה הגדולה היהידה בעולם החי 
המצויה בים בלבד. 

סבנה כללי. מלבד בחבצלות־ים ובמלפפוני־ים מצוי פתח הפה 
בצד התחתון של הגוף הפונה אל הפצע — הצד האורלי. אצל כולם, 
פרס לסלפפוני־הים, מצוי פי־הסבעת בצד העליון — הצד האבאורלי. 
בקה״ע הקדומים נמצאו פתח הפה ופי־הסבעת בצד העליון. מצב זה 
נשפר עד ימינו בחבצלוח־ים. 

מערכת־ ה מים או המערכה האמבולקרלית מורכבת מתעלה 
טבעתית המקיפה את צינור־העיכול בחלקו התחתון. מתעלה זו מס¬ 
תעפות 5 תעלות רדיאליות, אחת לכל זרוע או רדיוס. אם מספר 
הזרועות גדול פ 5 גדל אף מספר התעלות. התעלות הרדיאליות נוש¬ 
אות מספר רב של זוגות שלפוחיות בעלות דופן שרירית. אל כל 
שלפוחית קשורה צינורית אטומה — רגל מים. זו חודרת אל דופן 
הגוף כלפי חוץ. בתתכוחן השלפוחית מתארכת ומתמתחת רגל-המים 
בגלל לחץ המים מתיד השלפוחית. התנועה נעשית תוו התאר¬ 
כות והתקצרות רגלי-המים והיצמדותן למצע. בין השלוחות הרדיא- 



ציור 1 . ק*וצ*עיר ה׳^וואת הוגים סמח 95 וה ׳עזמיז: 1 . פוג 
(ממחלקת הבצ 5 ית־ים) ; 2 . (בזבבי״ים) ן צ. בוזטו{ז 010 ^ 1 (ם 5 פפו;י־ 

ים) ; ז. צ 1 ז 1 (ז 0 וו(לן 0 (נחשוני־•□}; 5 . 5 וומ 11 { £0 (קיפודי״יב). החצ־ם סציינים 
אח ההשתהות המחלקות 


ליות של מערכת* 
המים, ע״ג התעלה 
הסבעתית, מצויות 5 
שלפוחיות המהוות 
בית־קיביל לנוזל מ־ 
ערבת־המים. כלפי 
חוץ קשורה מערכתי 
המים בתעלה העולה 
אל הצד האבאורלי, 
תעלת האבן — ומס¬ 
תיימת בלוחית־הכבי 
רה (שזוזסק שהיא בעלת נקבים רבים. מערכת־המים שימשה 

במקורה מערכת סינון ואיסוף מזון, והיא עדיין משמשת בתפקיד זה 
בחבצלות־ים. ביתר המחלקות היא ממלאת בעיקר תפקיד בתנועה, 
אך יש שהיא משמשת לשבי התפקידים גם-יחד. 

מערכת העיכול בנויה צינור, לעתים מפותל, הנמשך מפתח 
הפה לסי־הסבעת. פי־הטבעת חסר בנחשוני־ים ובמספר סוגים של 
כוכבי־ים. בלוסרת־עיכול גדולות ממלאות את איזרר הרדיוטים. אלו 
מפותחות בעיקר בכוכבי־הים. הם חסרי איבר י* ה פרשה מיוח¬ 
דים, ההפרשה נעשית כנראה בעזרת תאים מיוחדים—ג€ז 00 ומ 00010 
־— הנעים בין הרקמות, קולטים את חמרי־הד׳פרשה ומפרישים אותם 
החוצה. קה״ע הם חסרי כושר אוסמורגרלציה. 

קה״ע חסרים מערכת־עצבים מרכזית וחסרים איזור שניתן להג¬ 
דירו כראש. מערכת־העצביס בנויה אף היא ססבעת שממנה מסתע¬ 
פים 5 סיבים רדיאליים. גם המערכת ההסלית בנויה באותה צורה 



ציור צ. ה׳שוזאה כי: כזכבי־יב (מרא־ ם 7 צר 
החחתוס לקיפור־ים (סראח בין הצד.ז: א. יזישוד 
יב; ב, בוכב־ים. 1 .—(׳.. רדיוסיש: 0 , תעלה 
רדיאלית; ך. פה: 8 . לוחית •נבדה 



ציור 3 . חתפוזחות של קווצי־עור : ררנווז זחל (כראת סהןיד התר.תוז): 1 , דרנת 
ג!וזגיתח 1 (ז 1 נ 1 (סםחלי 1 ח כוכבי־ים) ז 2 . ב 1 ז 1 ! 01 ש 1 זט 3 (כלפפוני־ים): 3 , צ 1111611 ק<) 1 זזגן 1 } 
(גחשמי־יש׳ו: 4 , $[ 61 }ט 1 ס 00 וון€€ <קיפוד'*ים) 

והיא מלווה את מערבת־העצבים. כמעט שאין להבחין ב א י ב ר י¬ 
חוש מיוחדים. נאיבר־חוש מכאני משמשים דגלי־המים ומחושים 
שבקצה הרדיוס. יש סקרים שבהם מצויות עינים פשוטות הסבחינות 
ביו אור לחושך. 

המינים בד״ב נפרדים. אך יש מטפד מקרים של אנדרוגיניות. 
מפפדבלוטות-המין בד״ב 5 . והן מצויות באיזורהאינטרדיוסים. מבנם 
פשוט וההפריה חיצונית. ישנם מקדים בודדים של..הדגרה" של הפר¬ 
סים הצעירים. הרגנרציה מפותחת מאד ובמספר מקדים היא משמשת 
כמנגנון רביה לא־מיני. 

המערכת כוללת 20 םחלקות שרק 5 מד.ו קיימות כיום: ח ב צ- 
לות־ים! כוכבי-ים! נחשוני-ים! קפודי-ים ומלפ- 
פוני־ים (ע־ ערכיהם). כיום מוכרים לסעלד, ם 6,000 סינים. 
קח״ע הם מבעה״ח הנפוציס-ביוחד בים. הם מצויים בכל הימים ובכל 
העמקים, מאיזור הגאות והשפל ועד לאזורי-ד,תד,ום שבאוקיאנוסים. 

מעמדם של קה״ע במערבה בפני עצמה הוכר רק באמצע הסאה 
ה 19 . עד־אז הם סווגו בין הנבוביים (ע״ע). ב 1854 הפריד רודולף 
לויקארט ( 1 ז 3 ; £1101 , 1 ) את קה״ע וקבע את מעמדם כקבוצה נפרדת 
ועצמאית בממלכת החי, בהתבססו על מבנם האנטומי שהוא שונה 
ומפותח ממבנה הנבוביים. 

קה״ע ידועים כבד מתקופת הקמבריום, והם משמשים באינדיק¬ 
טור חשוב בפלאונטולוגיה. קה״ע הקדומים לא היו בעלי סימטרית 





227 


קווצי־עוד — קויר, קסילו בנשו 


228 


רדיאלית אלא בילסרלית. כידם קיימת סימסריה בילטרלית משנית 
בבוגרים של סלפפוני-ים ובקיפודי־הים האירגולריים. מתקופת הקןמ־ 
בריום ידועים קה״ע דמויי־כוס הצפודים למצע ע״י גבעול בבסיס 
הכוס. לשולי הכוס היו בליטות בעלות ריסים ששימשו לאיסוף מזח. 
משערים שתוספתנים אלה הם מקור מערכת־המים. קה״ע הם כנראה 
הקבוצה הקרובה ביותר למיתרגיים (ע״ע). 

ע״ע כוכבי־ים : נחשוני־ים, 

.'£ ,( . 01 >) )|( 1 |(( 1 ג , 1 ג : 1966 01 ץ^ 010 ו 1 ^[ 1 ^ 1 , 1.10 ) 1 ) 1 ) 01 ( 114 .א 

1110 /ע> !/קסו^ססס!^ . 0 ' 11 סא .£ ,'גו 17 - 111 ) 01 . 61 ; 1967 ,ץ^ס^ס 

. 1971 ־))/)))י! 001 ^ 10110-1 ■()) 11 'ג 1 '׳ו) 0 // 1 > 6 ו. 

יא, אח. 

קרוצי״״ראש ( 312 לק 6 ; 01 ל 11 ] 1 ס\). מיוונית חפסחאא — קוץ, 
וף.( 1 )<ן 1 !וא — ראש), מערכת בע״ח חסרי חוליות, הכוללת 
כ 650 מינים. מצטיינים בסיפטריה בילטרלית והעדר חלל משני. 
המבוגרים טפיליים בחוליתנים. הלרוות — בפרוקי רגליים: חרקים, 
שווי־רגליים וקקזרגליים. 

מבנה הגוף היסודי; גליל מוארך, פחוס קמעה, ארכו עפ״ר 
1 — 2 ם״מ ורק פינים מעטים מניעים ל 50 — 60 ם״מ. צבעו היסודי 
לבן־צהבהב. יש שהגוף מקבל גוון כתום או אדום מד.קרוםנים שבמ 1 וו 
המאכסן. החלק הקדמי של הגוף — הפרסומה — מהווה יחידה 
תפקודית הכוללת: 1 ) חרטום המכוסה שורות ארכיות ורחביות של 
קרסים כפופים אחורנית! 2 ) צוואר 31 ) כים החרטום שלתוכו פתנרתק 
החרטום! 4 ) מרכז עצבים — גננליון 1 5 ) שרירים חזקים להפעלת 
החרטום והכיס! 6 ) זוג בליטות מוארכות התלויות מכים החרטום 
אחורנית לחלל הגוף — לפניפצי — המשמשים כנראה לוויסות 
תנועת הנוזלים בגוף. החלק האחורי — המטסומה — חלול 
ומלא נוזל. במרכזו תעלח. עשויח רקמת חיבור דקיקד" העוברת 
מכיס-החרטום לקצה האחורי ובה איברי חמין. חסינים נפרדים. בזכר 
מכילה התעלה שני אשכים, בלוטות צמנט ופין הנפתח לתוך איבר 
דמוי מניפה המכונה בורסה. איברי המין הנקביים כוללים: שחלד. 
המתפרקת. במינים מסוימים, לגושי תאים מהם מתפתחות הביצים 
הצפות בחלל הנוף! פעמון שרירי המווסת את מעבר הביצים לרחם 
ומנרתיק(רק למינים מעטים מערכת הפרשה מטיפוס פרוטונפרידיום 
(ע״ע כליה]). מערכת עיכול חסרה לחלוטין בכל שלבי ההתפתחות, 
ולפיכך מד,ווה ציפוי 
הגוף — הטגומנט — 

איבר בעל פעילות אינ־ 

טנסיווית לקליטת מזון 
וויסות הלחץ האוס־ 

מוטי. בנוסף לתפקי¬ 
דים הרגילים של הגנה 
וקביעת סבנה. 

הטגוסנט הוא גוף 
סינסיציאלי מוגבל ע״י 
קרום פלסמת־ ובתוכו 
שכבה של תעלות הרי¬ 
ריות המגדילות באופן 
ניכר את שטח הספיגה. 

כמרבית התולעים ה- 
טפיליות (ע״ע הלפינ- 
תולוגיה) הסתגלו הק׳ 

לחיים בתנאים אנא- 
ארוביים או אנאארו- 
ביים למחצה. מקור ה- 
אנרגיד. העיקרי הן פח¬ 
מימות ובייחוד הגלי- 
קונן באמצעות הגלי- 


קוליזה (ע״ע), כאשר התוצרות העיקריות של חילוף הוזמרים הם 
בעיקר ח׳ החלב, כוהל פתילי וח' סוקצינית. נם כאשר התולעת 
נמצאת בתנאים אארוביים (בתנאי פעבדד.) אין באפשרותה לנצל 
את כל האנרגיה הספונה בפולקולח הסוכר ותוצרות חילוף התמרים 
זהות לאלה שבתנאים אנאארוביים. 

ביולוגיה: הק־ המבוגרים שוכנים במעי הדק של המאכסן, 
צמודים בקרסי החרטום עמוק בשרירי הדופן, כשגופם תלוי בחלל 
המעי! המאכסן מגיב לנוכחות הטפיל בתגובה דלקתית וביצירת 
קשרית פיברוטית קשה הבולטת אף כלפי הצד החיצוני של דופן 
הפעי. לאחר ההפריה, שהיא פנימית, מסילה הנקבה לחלל מעי המ¬ 
אכסן ביצים המכילות לרווה מפותחת המכונה אקנסור. המשך ההת¬ 
פתחות אפשרי רק כאשר האקנסור המופרש בצואד. נבלע על ידי 
פרוקי-רגליים, המשמשים כפאכסן הביניים. בתוך המעי של מאכסן 
זה משתחרר האקנטור מקליפותיו, חודר דרך דופן המעי לחלל הגוף, 
הדרמוצל, ומתפתח לשלב הבא. האקנטלה. האקנטלה, הדומה לק׳ 
מבוגר( מתכסה בכיסית מוקשה — הציסטאקאנס. המשך ההתפתחות 
והתבגרות חלים כשהציסטאקאנס נבלע ע״י המאכסן החוליתן. הטורף 
את סאכטן הביניים. הק׳ הן בעיקר טפילי דגים, אם כי מינים רבים 
משתכנים בדו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים. אצל בן-אדם נמצאו 
הז-בקות מקריות של 15 ת 1 ־ 01 ) 1 [ 1 ח 0 מ 1 טפיל חולדות 

שתיקנים משמשים לו כמאכסני ביניים 11 - 1 ) 81 13 \ג] 119 \ז 10 ןז 111 )€ו.ז) 43 י( 
!סמגחו!), טפיל החזיר שפאכסני הביניים שלו הם חיפושיות. 

הקרבה הפילוגנטית של הק׳ שנויה עדיין במחלוקת (ע״ע זואו¬ 
לוגיה). חומד המעי מדמה אותו לתולעים השטוחות (ע״ע). מאידך, 
מחקרים חדישים בעזרת מיקרוסקופ אלקטדוני העלו דמיון במבנה 
ציפר הגוף, השרירים ותאי הזרע למספר מחלקות שבמערכת חתו- 
לעים הנימיות. 

ג. רסנביג. הסתכלויות ננסה פקריס בלתי וגילים של הלמינתיאסיס 
בישראל. 1951 ; 1961 . 1 ,ילז , 20010310 ) 7 ) ))',!))״ו ,(. 1 ט) 6 ! 11 !) 0 ,? .י[ 
; 1961 ,(יג , 1 )) 1 ) 10111 וח 1191 3 \מ))!ץ 5 : 10 ) 1 ו 3/101 ן 1/1000 ו< 1 >:ו 01 ,;!;;אכתזסע . 8 
13 . 0 : 1973 , 010 ( 00001/100031 , / 0 8/01033 7/10 ,!)|,,ו|;,וא .. 1 .זגו 
30001/10003/1010 01/100 003 ■ס • 3 ) 01001/10/0000 83/100010011010 ,]!) 11 ) 8061 
. 1975 ,! 000 ( 1 / 0 00101 ( 00001 ע ! 10011 

גו. ו. 

ק 1 ור/ .קמיל! 012 ( רוזן — זט 90 ב^ 1 ( 1 1£ תס 0 , 30 תס 5 1110 ת 031 
— ( 1810 ( 'סורינן — 1861 . שם), מדינאי איטלקי, פמניחי 
היסוד של איטליה המאוחדת (ע״ע איטליד״ עמ׳ 739 — 742 ). אמו 
היתה מסשפחד. קלוויניסטית מדנווה. ואביו. בן למשפחת אצולה 
עתיקה במלכות סרדיניה־פימונטה (ע״ע), היה בעל קרקעות ששירת 
כפינד,ל המלכות. ב 1820 — 1826 למד ק' באקדמיה הצבאית בטורינו, 
ואח״ב שירת כקצין הנדסה בצבא. בהשפעת הרוח הליברלית של 
מהפכת 1830 בצרפת התפטר ק' מהצבא ( 1831 ) וד,תמםר ללימודים 
בנושאי חברה וחקלאות. ב 1834/5 סייר בכמד, מדינות באירופה, 
ביקר במוסדות ובבתי ספר ונפגש עם אנשי שלטון. הוא חקר את 
בעיות העוני באנגליה ובארצו. וחיבר סיכום לסקר אנגלי בנושא זה 
ותזכיר על העוני בארצו. 

ב 1835 — 1848 ניהל את אחוזות המשפחה. ק' הביא מחו״ל חידו¬ 
שים רבים, כגון דשן מלאכותי, שיטות ניקוז וזנים של צמחים 
ובהמות. כן רכש ידע ונסיון בניהול מודרני וד,תמחה בבעיות כלכלת 
ארצו. אולם. אט-אט נעשו השאלות המדיניות לעניינו המרכזי. 

כשד,וקלה ב 1847 הצנזורה, יסד ק' עתון בשם 1 ]) 611 ו 10 ; 1 ז 150 > 1 11 
("התקומה"), והסיף בו להקפת מלוכה חוקתית בארצו. לאחר שפרצו 
ד,התקוממויות הראשונות של 1848 (בפאלרמו ובפארים), נעתר 
המלך קארלו אלברטו להפצרות ק׳ ואחרים והפך את מלכותו למלוכה 
חוקתית ( 4.3.1848 ). בהשפעת עתונו הכריז הפלך פלהמה על אום־ 
סריד, כדי לסייע לפתקופמי מילאנו. ביוני 1848 נבחר ק׳ לפרלמנט. 



היוצי־ראש. סשל׳אי: םב:רו כ? 5 ' שי 
שגחבז 5 ט 81 ןן(ן^^ 0 ^זח 3 ^^ (ובר 1 , 1 . חדי) 
כינוסה חרסים,־ 2 , צלואר: 3 . כים החרס: 
וי. יכ׳,ניסע' ; 5 , גגנליוז ; 0 . עטיניה שריי*'וז 
■כי עצנ; ז. ערירים: א. התעיה חטרנזית; 
0 . איס:ימ: 10 . ביוטות צטנט ; 11 . בורסה 
סיס• ז; הסע טהפעי רד? עי הו יי• רי יצטורים 
נקבה ( 1 ) ר 2 ו:,'**ם ( 1.2 עי 

;ז 11 ז) 0 המ 1 !) 11 ז 1 ו 1 יזטך 01 ת\ 11 ז 





229 


230 


קוור, קמילו טנפו■ — יןוזן, ויי,טור 


הוא נקט בו מדיניות מתונה. 
תוך זמן מה התלכדה סביבו 
קבוצת חברי פרלמנט, וב 1850 
מונה ע)ר החקלאות והססחר 
בממשלת ד׳אזליו 
קי דגל במסחר חפשי ובהידוק 
הקשרים הכלכליים עם מערב 
אירופה, ולכן חתם על הסכמי 
סחר עם צרפח, בלגיה וברי¬ 
טניה. משנפלה הממשלה ב 1852 
המליץ ד׳אזליו על ק' כעל יורשו 
והלה נתמנה רה״מ ושר האוצר. 

מפעלו הגדול של ק׳ היה 
הקמת מלבות איטליה והעמדת 
מלכות סרדיניה־פימונטה ובית המלוכה שלה. בית סוולה, במרכז 
תנועת ההתעוררות הלאומית האיטלקית. 

בינואר 1855 צירף ק׳ את ארצו לצד בריטניה וצרפת שלחמו 
ברוסיה ואוסטריה במלחמת קרים. בעוד המלך ויטוריו אמנואלה 
(ע״ע) לחץ למען ההצטרפות. התנגדו לכך כל שרי ממשלח ק'; 
לאחר היסוסים נכנע ק׳ לרצון המלך. מנל מקום, משלוח 15 אלף 
חיילים לקדים זיבה את סרדיניה-פימונטה בהשתתפות בוועידת 
השלום בפאריס ( 1856 ), והיא הוכרה כמדינה האיטלקית החשובה. ק׳, 
שהשתתף בוועידה, אף הצליח להעלות את הבעיה האיטלקית 
לדיון. 

ביולי 1858 נפגש ק׳ בחשאי עם נפוליון 111 (ע״ע) בפלומביר 
(!;)ז;> 1 ז 1 תז 0 (י 1 )! השניים הסכימו שסרדיניה־פיסונטה תעורר התקו¬ 
ממות במרכז איטליה ואילו צרפת תסייע לה במלחמה שתתפתח נגד 
אוסטריה, וכתמורה תקבל את סודה וניס (ע׳ ערכיהן). לאחר הנצחון 
הצפוי תספח סרדיניה את צפון איסליה והאפיפיור יועמד בראש 
פדרציה של בל מדינות איטליה. ההכנות למלחמה התעכבו בשל 
התערבות אנגליה ורוסיה למען השלום ונסיונן לנתק את סרדיניה 
מהשפעת צרפת. נפוליון 111 התחרט, כנראה, ברגע האחרון, ולדעת 
חוקרים אחדים עמד ק׳ להתאבד ביאושו, או אוסטריה שלחה 
אולטימטום ללן׳ לפזר את צבאו, והמלחמה פרצה. סרדיניה וצרפת 
זכו בנצחון. אבל בשביתת נשק שנחתמה בווילאפראנקה באוגוסט 
1859 קיבלה סרדיניה רק את לומברדיה. ק׳ התפטר כמחאה נגד 
צרפת ונגד המלך ויטוריו אמנואלה זז. שאישר את הסכם שביתת 
הנשק. 

ב 20.1.1860 שב ק׳ לראשות הממשלה. בטוסקנה, מודנה, פרמה 
ורומניה (ו.ס 08 ות< 11 ז) נערכו משאלי־עם שהכריעו בזכות הסתפחות 
לסרדיניה. טוו;ה וניס הועברו לצרפת. למרות שמסע האלף של 
גריבלדי (ע״ע) למלבות סיציליה לא היה תחילה לרוחו של ק׳. הלה 
תמך בו, אך כשכבש גריבלדי את רוב המלכות והתקרב לבירתה, 
נאפולי, ואף עמד לעלות על רומא, תשש ק׳ שהוא יקים רפובליקה 
בדרום איטליה; לפיכך שלח ק' את צבא סדדיניה־פימונטה, והמלר 
ויטוריו אמנואלה זז עקף את רומא ונכנס לנאפולי לפני גדיבלדי. אז 
הוכרז על הקמת מלכות איטליה בטורינו (פברואר 1861 ). ק' הרגיש 
שעל רופא להיות בירת המלוכה החדשה. אך המו״מ שלו עם 
האפיפיור על הפרדת הכנסיה מהמדינה, לפי הנוסחה "כנסיה חפשית 
במדינה חפשית", נכשל. ק׳ חלה ונפטר. 

ק׳ היה מדינאי ודיפלומט שנון ופיקח, בעל קסם־אישי, אף שגונה 
בדו-פרצופי. אם ני חתר בעקשנות להגשים את מטרותיו, לא דבק 
בעקרונות אידאוליגיים. 

הוא השכיל לנצל שעות־בושר! אף שלעתים נרחף ע״י הנסיבות 
למעשים שלא חיה שלם עמם (מלחמת קרים, מסע גרינלדי לסי¬ 
ציליה), ירע להשלימם ולהפיק מהם את מירב התועלת. 


,? ; 1911 , 11 — 1 / 0 ^! 07 1 ^ 7 , €1 ־(גו 17 ' . 11 

^: 1 יו £0 ,שזונ 1 '\\ .( ; 1927 — 1922 , 1-111 . 1€ ו^^ 1 ־ 01 זן £ז 1 <וו 11 £1 .€ 

1 )יו£^ 0 '. 1 , 00 !א 1 חז 0 ..\/ ; 1930 , 1861 — 8 ^ 18 /ס 11 ) 1 ^ 1 1 ) 1 <^ 

, 1170141 ־ 001 0714 , 51711111 . 1 \ . 15 ; 19-10 41 ) 1 ^ €0 1 ) 8 ^ 011:1€ ק 

. 1969 , 1 ,סי/מי?) 110 ! 17 ^ . 0 , 1€0 ת 110 . 11 ; 1954 
א. פ. ס. 

קוזימו, פירו די ע״ע פיןרו די קודמו. 

קוזימודו, סלוטורה — 0 !,סס 511 בס 0 6 ז 0 )בע 1 ב 5 —( 1901 — 1968 ). 

משורר, מתרגם ומבקר איטלקי. למד הנדסה ברומא ועבד 
כמהנדס נמשך 10 שנים. מ 1935 הורה ספרות איטלקית בבי״ס גבוה 
במילאנו. כתב על נושאים ספרותיים בעתונות צפון־איטליה. ב 1959 
הוענק לו פרס־נובל לספרות. 

בשנות ה 30 נעשה מנהיגה של האסכולה ההרמטיסטית (-£מ]ז€ 
סתזז,!! — "הסתודדות", "הסתגרות"), שקיבלה השראתה מהסימבו־ 
ליזם הצרפתי וממורשת השירה הקלאסית (ק׳ הצטיין כמתרגמת). 
שירתו רימוזית, מתוחכמת, משקפת את געגועיו על נוף מולדתו 
בסיציליה, אך גם את התלהבותו לקדמה טכנולוגית. בתחילה היה 
חסיד של "האמנות לשמה", אך לבסוף נטה להשתתפות במאבקים 
חברתיים. מספרי שיריו הנודעים; !זזסז 6 116 (>£!( (.מים ואדמה״), 
1930 ! 0 ח 08 ! ^ חסה טר! ■ 14 (,.החיים אינם חלום״), 1949 ! 6 (,£ 
נזשל, סזולסל (״ולפתע ערב״), 1944 ) 16 ו £86138 ־ 31 ק 1 ז 1 נ 3 ז־ 61 ז 1.3 
(״האדמה שאין דומה לה״), 1958 ! ־!מ״ק ־ 1 ־״סד (,.כל השירים״), 
1960 . 

את חוויותיו במלחמה שיקפו שיריו בסחזסנא ״״ 110 סמזסזס 
(״יום אחרי יום״), 1947 , ב 1956 פרסם באחד מכרכי שירתו 0 מ £0 ז,]ט 
513 ־ 11 לנ נ 11 ע! ("שיחה על השירה"), חיבור שצידד ב־זגנססג ב 51 ־ 0 ק 
(״שירה חברתית״). רנ״ע איטליה, עס׳ 782/3 ! כרך מילואים, עט׳ 14 . 

}\ן 0 ו^ 01141 ^ ׳> .א : 19-4.3 

; 1959 , 88118 ! 01418 ? . 5 ,(. 611 ) נ^£מ 53 .מ ; 1959 . 0 קוח 1£ 1 ) 4 

. 1967 ,ס) 0 חזונז;. 137 < .יז 

קוזמין, מיכאיל אלכסיויץ׳ -!• 0811 ט 0 אטה\נ ג, 311 צ,״ 1 ין 

״מ^זבץ)! — ( 1875 ^ 1936 ), משורר ומספר רוסי. ק' היה 
תלמידו של המלחין רימסקי-קורסקוב והתעניין בתרבויות הקלאסית 
והפערב-אירופית. את קובץ־שיריו הראשון. ז>וז 11 א 0 ״ 1 י<ז 03114 אט\״\נ 
״זזססח (״שירים אלטסנדרוניים״). פרסם ב 1906 . תחילה נמנה עם 
נציגי הסימבוליזם הרוסי המאוחר, ואולם כעבור זמן היה פן הרא¬ 
שונים שפרצו את מסגרתה של תנוער, זו, ומצא את דרנו לכתיבה 
שקופה ובהירה ("קלאריזם") המבוססת על עקרונות הסטיליזאציה 
(ע״ע רוסית, ספרות). שירתו חותרת אל עולם פיוטי סגור ומצומצם. 
עולם של עדינות. חן ודקות! היא משבחת — אפשר לראשונה 
בשירה הרוסית — ארבה של גבר לגבר. להגיגיו על מלחמה, על 
מהפכה ועל סבלות ארצו במשטר החדש נתן ק־ ביטוי בשיריו המאו¬ 
חרים. יצירתו הלירית העשירה את המערכת הריתמית של השירד, 
הרוסית. — ק׳ כתב גם פרוזה, רומנים וביוגרפיות מסוגננים, כגון 

0 ק 11001 ה 3 \ 1 !,!;)רק-[נ 10 .׳ 1.33 \. 1 ,׳גיז 3 ^ 110011 .! 4411311 1138 ח 46 ץד 

(.חייו המופלאים של יוסיף באלזאמו. הרוזן קאליוססרו״), 1919 . 

קוון, ויקטור- 115111 נ 0 ז 1£10 /ו — ( 1792 — 1867 ), פילוסוף צרפתי, 
מראשי האקלקטיציזם (ע״ע). ס 1815 הודה באוניברסיטת 
פריס, אך פוטר ב 1821 בשל השמעת ביקורת על השלטון. ב 1328 
הוחזר למשרתו. חוק החינוך היסודי של גיזו (ע״ע! 1833 ) היה 
פרי תכנונו של ק׳. ב 1840 נתמנה שר-החינוך. ומאז היתד, השפעתו 
על כל מערכת החינוך בצרפת מכרעת. 

ק', שהושפע משלינג (ע״ע), ביקש. בשם השכל הישר. לאחד כל 
פה שנראה טוב בעיניו בשיטות פילוסופיות שונות. הוא דגל באמס׳־ 
ריציזש, ועם־זאת הודד, בקיום הכרה רוחנית בבסיס לדת. בספרו 
״ו! 1 > ״ 1x3 ־!! , 131 < ! 1 ( 1 (״על האמת. היפה וחטום״), 1851 , 




231 


קוזן, ויקטור — קיזנץ, סימץ סמיח- 


232 


טען ששלושה אלה מהווים שלמות אחת התואמת את שלושת חלקי 
הנפש: תחושה׳ שכל ולב, בספרו על תולדות הפילוסופיה ( 1829 ) 
חילק את כל התורות הפילוסופיות ל 4 סרגי־יסוד: סנסיאליזם, אידא' 
ליזם, ספקנות ומיססיציזם, וטען שבכל אחד מהם יש גרעין של אמת. 
בדומה להגל (ע״ע) סבר ק/ ששיטות פילוסופיות מבטאות תקופות 
ועמים, ושההיסטוריה של כל עם היא מימוש של רעיון. 

'־<׳\ 0 ע .^ 1 ; 1887 .ע ,מסומו^ .ן ; 1885 ,^-ס/סס ״ 0 ^ 1 ) .'׳ו .ק 

,■ 0 .! .א : 1899 .^^הו 4 ■^¥ ה 1 1 ז־חו 1 > 0 ]\■ { 0 1 ('ו 0 ו!ן} 1 . 1 ו 1 טחח 

. 1953 1 < 1-1 •..ל) .¥ 

קוזנוס, ניקולאום — צ 1 \ח 01150 $ג\ה 01 ^ 1 א— ( 1401 — 1464 ; ע״ש 
מקום הולדתו 01,1:5 (קואם) שבעמק המוזל), איש כנסיה, 

פילוסוף ותאולוג גרמני. למד משפטים באוניברסיטות היידלברג 
ופאדובה והיה מומחה למשפט קאנוני. ב 1428 פנה לקריירה כנסיי¬ 
תית. ב 432 ! השתתף בוועידת הכנסיה של באזל, שם הגן בלא הצלחה 
על זכותו של אחד התובעים לכם הבישופות של טריר נגד מועמד 
שנתמנה ע״י האפיפיור. בבאזל התבלט כחסיד הרפורמה וכתומו 
במחנה הקונציליארי (ע״ע נצרות, עמי 345/6 ), ובה פרסם את ספרו 
0311,01103 עטחגו״סמסס 0 ( 1 (.על התאום הקתולי"), 1433 , שעסק 
בסמכויות ועידת הכנסיה והאפיפיור ובהצעת תכנית מקיפה לרפור¬ 
מה של הכנסיה והקיסרות. כשלון הוועידה לקדם את האיחוד עם 
הכנסיה האורתח־ונסית (ע״ע נצרות, עמי 349 ) הרהיקה אותו 
מהמחנה הקונציליארי ומאז ( 1437 ) פעל בעיקר בשירות האפיפיור, 
המסונל, לדעתו. להביא לאיחוד הנוצרי. באותה שנה נשלח ע״י 
אוגניוס ז\! (ע״ע) לקונססנטינופול לנהל מו״מ עם הכמורה היוונית 
האורתודוכסית, ובשובו נגלד, לו הרעיון העיקרי של שיטתו — 
,.חפיסת הניגודים״ (רתעזסחנסקקס 100113 ) 001001 ). מ 14.38 ואילד 
פעל נפרצות בגרמניה להשנת הסכם בין האפיפיור והקיסר. על 
תחימת .קונקורדט וינה״ ( 1448 ) גמל לו ניקולאוס ז\ (ע״ע) במינויו 
לקרדינל ( 1449 ). ב 1450 נתמנה ק׳ לגאט אפיפיודי בגרמניה, 
ובמסגרת זו פעל רבות לתיקון הכמורה והנזירות ולהחייאח החיים 
הדתיים. כבישוף ברינסן ( 11 ;>ג 1 זמ} בטירול הסתכסך עם דוכס 
אוסטריה ואח״ב בילה שנים רבות ברומא כיועצו של האפיפיור 
פיוס 11 (ע״ע). 

חיבורו המרכזי ג״״בסס״עז 1)0 1)1x13 ("על אי־הידיעה המלו¬ 
מדת"), 1440 , מציג את שני עיקריה של תורת ק׳: אי-הידיעה 
המלומדת וחפיפת הניגודים. "אי־הידיעה המלומדת" היא השלב 
הגבוה ביותר של ההשגה האנושית. האמת המוחלטת אינה ניתנת 
להשגה שכלית ואפשר רק להתקרב אליה. האדם אינו יכול לתפוס 
את האמת כשהיא לעצמה אלא ע״י כשלון תפיסתו. אולם, ק' אינו 
ספקן המוותר על השגת האמת. גישתו אינה פאסיווית, והוא מטעים, 
שמהותה וחוקה של הפילוסופיה היא החיפוש ללא מציאה 1 לפיכד 
"במידה שאנו מלומדים יותר באי-ידיעה זו, בה במידה אנו מתקרבים 
אל האמת". 

הדרך לאמת היא אפוא מעבר לשכל, שידיעתו היא יחסית 
ומשוערת, ומעבר לעקרון ההנגדה והסתירה. לגבי ק' מצטמצם 
עקרון הסתירה לחשיבה תבונית, כעוד ש״אי־הידיעה המלומדת" 
מתרוממת מעל לסתירה. רק באמצעות האינטואיציה יכול האדם 
לגלות את .חפיסת הניגודים", את האלוהים. שבו נפגשים כל 
הניגודים. 

את קיומו של עולם נברא ע״י אלוהים מסביר ק׳ עי״כ 
שהאלוהים הוא "הרואה, הנראה והראיה". ניסוח זה, שמקורו 
באריסטו, חוזר בצורות שונות אצל הוגי יח״ב, ובכללם הרמב״ם. 
לפי נוסח זה, אלוהים הוא מעין עיגול הסגור בתוד עצמו• עלינו 
להבחין בו את הבורא ואת הנברא. אלוהים הנברא הוא העולם. 
( 250 שנה לאחר־מכן יחזור שפינוזה לרעיון זה כשיבחין בין הטבע 
הטובע והטבע הטבוע). 


את המעבר פן האל אל העולם מסביר ק' באמצעות צמד המוש¬ 
גים ,.קיפול״ או ״התכללות״ (ס 11031:1 ע 1 מס 0 ) ..ופיתוח״ ( 1103110 ( 0x1 ), 
שהם תרומתו המקורית ביותר של ק' למחשבה הפילוסופית. 

את העולם נובל להבין רק כשנראה אותו כ״פיתוח" של האחדות 
האלוהית האינסופית, .,המקפלת" את העולם בתוכה, כשם שהאידאה 
של אפלטון .,מקפלת" בתוכה את ריבוי תופעותיה. 

אלוהים הוא העולם ב״קיפול". העולם הוא אלוהים בצורת 
..הפיתוח". את יחסו של אלוהים אל העולם אין ק׳ מבין כבריאה 
במובן המקובל, ואף לא ע״י ההאצלה במובן הנאו־אפלטוני, אלא 
מפרש אותו באפצעי-החשיבד, האפלטוני הקלאסי של יחס חאידאה 
אל התופעה. איננו יכולים להכיר אח אלוהים. אד אנו יכולים להכיר 
את העולם, שהוא התופעה, הפיתוח, ההתגלות של אלוהים. 

דעתו הרחבה וסובלנותו העקרונית באר לידי בימוי בתפיסתו, 
שבכל הדתות יש משום התקרבות האדם אל האלוהים! בולן הן 
"דת אחת בתוך ריבוי פולחנים". 

ק׳ היה הוגה פורה גם בתחומים אחרים. בעיקר באסטרונרמיה 
ובמתפטיקה. וניסויי החשיבה הפאוזנים שלו הקנו לו מקום נכבד 
בתולדות המתודולוגיה המדעית. כהיפטורירן ביקרתי חריף דחה 
ק' את אמיתותם של שני זיופים היסטוריים נודעים: "מתנת קונ־ 
סטאנטינום" ( 1 ת 1 ז 311 ז 1.5 זס 0 3110 ח 0 ( 1 ) ר״הדקרטאלים (הפסקים) 
זזמזויפים״ (ע״ע זיוף, עם׳ 754 ! נצרות, עם׳ 347 ). כתבי ק׳ נז 0 י 01 
13 ת 1 ז 01 , ב 14 נד׳. יוצאים בסהר׳ ביקרתית ע״י ץ 11 ).ח 3 ל 11 .> 1 . 1 ! ו..ק 
חת 3 רח)ז 0 (( מאז 1932 . 

ש, ה, ברגמן, תולדות הפילוסיפיה הד,דשה, א׳. ב 2 — 50 , תש״ק ז 
׳*זג/י/ע>,נ) 17 ;/ת 1 ). 1 ? 1 > .ק 1 ל*. : 1932 ( 0 , 0£ מ , 11 

1 ( 1 /ק 1010 ו^ 7 1111 ד; ^ 111 ) 101 ( 1 ) 7/1 ,מו)ץ^ ;( 194 )/> 

,( 58 ) 2 — 213 ./י 6 נ 1 ן 11 י 1 י 401 י) 11 < 1 ק 61 €טן 4 ו^ 10 <>ז>ז 1 ז |ג־\^, 1 ) .€ / 0 ,א 01 

,ז 1 /! 1 ) 7/101 ]{/^ 70111 /ע׳מ/^י^/־ג / 4 מע /ע ,סחנומז׳^ו^ . 11 .^ 1 ; 1949 

. 1963 
ש. ה. ב. 

קח׳ניובסלן^, ׳((ף — 1 ^ ¥51 ( 10 ת^ 2 ת 0 ^^ 1863—1797) — 10x01 ), 
סופר פולני. שנים רנות היד. מורה, מחנך וספרן• נשנים 
1833 — 1838 שימש מרצה לפילולוגיה קלאסית באוניברסיטת קייב. 
ק' נמנה עם מייסדי ביה״ס הגבוה (ב 1 ו״ 010 3210014 ) בוורשה, שתרם 
רבות לחרבות הפולנית. במחזותיו הראשונים ניכרת השפעת שיק- 
ספיר ושילר. הקומדיה 250121 (״יהודים״). 1843 , היא כתב-אישום נגד 
האצולה המושחתת המתייחסת בבוז אל היהודי, ההגון והישר, ורואה 
בו סמל לרדיסח־נצע ורמאות. המחזה 10 בז 0 ׳ן וס 0 ו.י 1 ז 3 >ו ("יושבי 
הרי-הקרפאסים״), 1843 , נותן ביסוי לאהבת־ד,חירות של העם, שלא 
השלים עם הדיכוי האוססרי. מד.מפורסמים שנםיסוריר - 1011 --׳יז 3 
ז״ג! (״ספסר״), 1846 , ובעיקר ;״״יס!:( (״קרובים״), 1857 , שהוא 
תיאור מקיף של האצולה הפולנית ורקעד" הדדדרותה וקשריה עם 
מעמד הסוחרים ובעלי־המלאכה. יצירתו של ק׳ מציגה דמויות כמעס 
מכל שכבות החברה, בכללם הפקידות, אנשי כלכלה ויהודים. ק' 
התעלם מפוסכפוח והצביע על אידאלים חדשים בערו הענודד. בחיי 
היחיד והשכבות הנחשלות. כתיבתו, המבשרת את הכתיבה הראלים- 
טית, מצטיינת בנימה סאסירית חריפד. ובסגנון מדויק וקולע. אך 
לוקה בדידאקטיות ובמגמתיות גלויד,. 

ן 1 ח 776 ג 6 י 7 למן 4 ־/ 0 ׳א/״ ^ 7111 0 {^וו $1 ;) 1160 . 2 

,( 6 -ש 11 .־נםז 1,1 07030116 ^ !(יויסק ; 0 !) . ¥1 ./ .ז 14 *׳י 01 *וו; 2 ־\ 2 ־)\ 1 .( : 2 —( 192 
. 1969 ,ן 1€ >{ 011 וך ^ן)^ 1930; 11!., 0x 

קוזבץ, סיכ/ 1 ן 0 מ''ר 1 — 5 :ז 1€ ו 112 ,) 011511111:111 ךח 51 — (נד 1901 - 
ברוסיה), כלכלן יהודי, אמריקני, חתן סרס נרגל לכלכלה 
( 1971 ). היגר לאה״ב ב 1922 .ק׳למד באוניברסיסת קולאמביה וב 1926 
קיבל תואר דוקטור לכלכלה. באותה שנה הצטרף לצוות של "המכון 
הלאומי למחקר כלכלי״ ^ 1 מ^ 0 מ<ו^£ 0£ ט 03 ־ 1 ט^ 11 צו 101 :וגא) 

בניו־יורק, אתו היה קשור עד 1961 . ב 1936 מונה פרופסור לכלכלה סט¬ 
טיסטית באוניברסיטת פנסילרוייניה. ב 1954 עבר לאוניברסיטת ג׳ונז 







233 


קוזנץ, סימון סמית — ק 1 ־זנצ 5 ן 


234 


הופקינז וב 1960 מונה 
פרופסור לכלכלה ב¬ 
אוניברסיטת הרוארד, 
בה כיהן עד פרישתו 
לגימלאות ( 1971 ). 

עבודתו המדעית 
של ק׳ כלולה ביותר 
מ 20 ספרים ומאה מ¬ 
אמרים. תרומתו ה¬ 
חשובה הראשונה ל¬ 
כלכלה (במסגרת "ה¬ 
מכון הלאומי למחקר 
כלכלי") היתד. הנחת 
הבסיס להכנה שו¬ 
טפת של אומדני ה¬ 
תוצר וההכנסה הלאומיים באה״ב. השיטות שפיתח ק' יושמו אח״ב 
ע״י הכלכלנים בעולב כולו. לא זו בלבד שק׳ הצביע על הדרכים 
המעשיות להכנת האומדנים הסמסיסטייס. אלא גם ניתח את הבעיות 
המתודולוגיות והמושגיות המתעוררות בקשר עם מדידת התוצר 
וההכנסה הלאומיים — והציג׳ תור הנמקה מעמיקה׳ את פתרונותיו 
לבעיות אלה. כך. למשל. הדגיש ק׳ שאין אומדן "אובייקסיווי מחלט" 
של התוצר או ההכנסה הלאומית; כל אומדן משקף סולם ערכים 
מסוים — מפורש או סמוי — הקובע איזו פעולה במשק נחשבת 
יצרנית ואיזו לא. כך גם ניתח ק׳ את השאלה כיצד להתייחם לסחורות 
ולשרותים שאינם נרכשים בשוק- כגון אלו המסופקים ע״י הממשלה 
(כולל בטחון). 

לאחר שסיים אח עבודתו המובומבטלית על הגדרת ההכנסה 
הלאומית ומדידתה חזר ק׳ לנושאי הצמיחה הכלכלית (בהם עסק כבר 
מסוף שנות ה 20 ). כדי למדוד ולנתח אח תהליכי הצמיחה הכלכלית 
ערך ק׳ מדידות אמפיריות בעזרת מושגי הד״כנסה הלאומית ומרכיביה 
שאותם פיתח קודם לכן. 

מחקריו של ק׳ על תהליך הצמיחה הכלכלית דגים במספר רב של 
ארצות ועל-פני תקופד. ארוכד. (מסוף המאה ה 18 ). כשהוא מנתח את 
התהליך מתוך פרספקטיווה רחבה. לדעתו. המניע העיקרי של התה¬ 
ליך הוא פיתוח ויישום טכנולוגיות חדשות לתהליכי ייצור. כמו־כן 
מדגיש ק׳ שהצמיחה היא תהליך מתמשך המתפשט לחלקי עולם 
שונים, וקשור קשר הדוק לשינויים חברתיים ופוליטיים. שהבולט 
ביניהם הוא השינוי הדמוגרפי הבא בעקבות גידול האוכלוסיה בקצב 
מד.יר. 

בעקבות תמורות אלה. מדגיש ק׳. מתבטאת הצמיחה הכלכלית 
לא רק בגידול של סה״ב התוצר הלאומי, אלא גם בשיבויים מרחיקי־ 
לכת בהרכב התפוקה והתעסוקד. במגזרים השונים (כלו׳ חקלאות. 
תעשיר., שרותים) בנוהגי החסכון וההשקעה, בחלוקת ההכנסד. ובח¬ 
שיבותו של סחר־החוץ. 

בשנים האחרונות העמיד ק׳ תמונה של תהליכי הצמיחד, בארצות 
שונות באמצעות איסוף וניתוח אלפי מקורות סטטיסטיים. בהקשר 
זד, ניתח גם את תהליכי הצמיחה ההיסטוריים של המשקים המפותחים 
(כגון בריטניה ואה״ב) והיה ממייסדיה של אסכולה חדשה בכלכלה 
— "אסכולת ההיסטוריה הכלכלית הכמותית". מלבד גורמים כלכליים- 
חברתיימ-פדליטיים הנוטלים חלק בתהליך ההיסטורי. מעלה ק׳ על נם 
גם את המדענים והאמנים כחלוצים ההולכים לפני המחנה בתד״ליך זה. 

ב 1971 הוענק לק׳ פרס נובל לכלכלה עבור "ניתוח תהליכי 
הצמיחה הכלכלית על סמך ממצאים אמפיריים, שאפשרו הבנה חדשה 
ומעמיקה של המבנה הכלכלי וד,חברתי הקשור לצמיחה כלכלית". 

ק׳ מקיים קשרים הדוקים עם מדינת ישראל וכלכלניד,. זיקתו 
ליהדות מתבטאת׳ בין השאר, במחקריו על תרומת המיעוט היהודי 


לכלכלת המדינות בהן חיו היהודים ועל המבנה הכלכלי של הקהילה 
היהודית באה״ב. ב 1953 היה ממייסדי "מכון פאלק למחקר כלכלי 
בישראל", ואף שימש כיו״ר חבר הנאמנים שלו. בהשראתו, אחת 
העבודות הראשונות של המכון היתה, הכנת אומדנים של ההכנסה 
הלאומית, התוצר הלאומי ומאזן התשלומים של ישראל. עבודה זו, 
יחד עם עבודה קודמת של א. ל. געתון, יצרו את הבסיס למערכת 
החשבונות הלאומיים המתנהלת מאז באופן שוטף ע״י הלשכה 
המרכזית לסטטיסטיקה. ב 1%5 הוענק לו תואר "דוקטור כבוד" מטעם 
האוניברסיטה העברית; הוא נמנה עס חבר נאמניד, מ 1968 . 

פרסומיו העיקריים של ק׳: 
•ימ 60 ; 1930 ^> 1 ז 0 מג 

^{ 017 ^(ז^ ; 19.38 ,ת 70110 זז< 0 ? 1 )^גו ׳ 1011 ? ץ) 1 ^ 0 \ת 

; 1953 ,?>^מעו/ל) ^^ 1 ז 201 ז 0 ^^^ ; 1941 ,מ 0 }ן;ז. 0 ק 7 ח 0 ל> ^ 11 1 > 1 ז 1 ) 

; 1971 , 011071$ ^! {ס 11€ ת 0 \ז €0 .' 1 ; 1966 . 4 ז׳>/ 0 -ז 7 ) ^^^ן^ 0 ^ו 0 ^? 

ז 1 ו 2 מסמ 0 ־£:/ ; 1973 , 01-0111117 11 ) 11 ק 2 ו€ 1011071 > 1 ק 0 ? 

,[. £4 ן .^ 1 :\ 11 ) 16 ) 1 /ס 

/ 0 מס/ןק־י^/נממ// ; 1960 ,( 1011 ;(!!£^ !זמב £ז 1111 ט 0 ,ץז 0 זן 

01 '\ץ 10 ־מא) ,${ 0:01111 ^ 01111:1 -!*! 4 \ 11 > ^ 1 ח 0 ^^ז| /גומ 0 .^״'\ 1 ^ 1/1 / 0 

■ 1 : 0110 ! 0114 .חנ^[ח 16 .? .<[ ; 1975 ,ו 1111 ; 0 'י\\ [ 1 חי. £וחס 0 ח 1 

: 011111011 ')))} :<< 011 ח 0 ;): 11-10 ) 1 \! :^ 1 11 :)-) 0:11 : 01 ! 1 ) 3 ו'{-> 1/11 ) 111 !( 0 

. 1976 .( 1£3 זמ 1 זזס 0 ס 0 ;־ 1 ) , 104 -ס' 1 : 111 01 

ד. פס. 

קחנצק (רום' . 1 ^ 1,300 ובקיצור €0 ג 36 ץ) 1 

[קוזבם|). אגן־פחם וד,איזוד העיקרי של תעשיה כבדד, 

בסיביר (ע״ע), ובין החשובים כבריה׳מ (ע״ע, כלכלה ושם מפות, 
עם׳ 689/90 ). נסצא בדרום־פערב סיביר המערבית, הרפובליקה 
הפדרטיווית הרוסית, בשקע רחב בין הרכסים סלאיר (כמערב) 
וגוזנצקי אלטאו (במזרח). שטחו 26,000 קמ״ר! כ 3 מיליון תוש׳. 

עתודות הפחם, שרובו באיכות מעולה. נאמדות ב 905 מיליארד 
טון (עד לעומק של 1,800 מ׳), והוא מופק בעיקר ממכרות תת־ 
קרקעיים (עמקם — עד 400 מ'), ב 1963 הופקו בק־ 89.5 מיל' טון 
פחם, שהם כ 17% מכלל התפוקה הארצית. מלבד פחם סצויים בק־ 
ובהרים הגובלים בו מרבצי עפרות ברזל, עופרת, בדיל, מנגן. 
אלומיניום וזהב וכן חמרי־בניה וסשאבי-יער. הפחם נתגלה, בק' 
ב 1721 , אך רק ב 1851 נפתח המכרה הראשון■ משהונחד, מסה״ב 
חטרנם־סיביריח ( 1897 ), הוחל בד.פקד, סדירה — לצורר הפקת 
קטרים. צמיחת האיזור כמרכז מכרות ותעשיה בעל חשיבות ארצית 
חלה בתקופת ■תבנית החומש״ הראשונה ( 1928 — 1932 ). אוהד. עת 
הוקמה התשלובת אורל—קוזבס. שהתבססה על חילופי פחם ועפרות- 
ברזל בין אורל לק' (באמצעות מסה״ב הטרנם־סיבירית) והקמת שני 
מפעלים נזטלורגיים ענקיים — אהד בניבוקוזנצק (אז סטלינסק) 
שבק׳ והשני נפגניטוגורפק (ע״ע) שבאורל. ההתפתחות התעשייתית 
לוותה, תנועת התיישבות ד,מ,וניד" הקמת מרכזים עירוניים וסלילת 
רשת מפ״ב. במלה״ע 11 הועברו לק׳ םפעלי-חרושת רבים משטחים 
כבושים במערב, והוא היווה, עם האורל, עורף תעשיייהי עיקרי 
למאמץ המלחמתי הסובייטי. אז ואח״ם נתגלו פרנצי־כרזל מקומיים 
שגרמו להתרופפות הקשר עם האורל. אגרק' הוא איזור ההתישבות 
העירונית הצפוף ביותר בסיביר. נ 82% מהאוכלוסין גרים ב 35 
ערים ויישובים עירוניים; החשובה בהם היא נובוקוזנצק (ע״ע) — 
519,000 תוש׳ ( 1974 ). 



פיסו! קוזנץ נטקם ישנו הוענק לו חואר י־ויוסור־ 
בנור באונינרסיפה רעכרית /מחי יחסי צבור, 
דא־גיברפיטד. העברית, י־ם) 


235 


י;וזי!ו — ?עמוב, :!־כאיל אילייונוגיץ׳ 


236 


קחקו, ע״ע קוסקו. 



קהקים, איכרים־תיילים בפולניה הישנה וברוסיה. סקור המלה,קוזק' 
(קרי; קזק [^|ג 2 ב^^]) בתורכית. ופירושה הרפתקן מורד 
ופורק־עול. ביה״ב נקראו ק" הפליטים מארצות התורכים באסיה 
המרכזית. שר,עדיפו חיי־נדודים בערבה שמצפון לים־השהור • 1 פ״נ 
עבדות. אח־כ ניתן שם זה גם לאיברים במערב אוקראינה של היום. 
שנמלטו מפני אדוניהם הפולנים אל ..מעבר לאשדות" (זפורוריה, 
ע״ע) של הדניפר, ל.,שדה הפרא" בערבה השוממה. שלימים הפד 
לאוקראינה (ע״ע. עמ' 174 ). בזפורוז־יה התארגנו הק" ב״מחנה" 
(סיץ׳) בראשות מרגצה (רדד,), ובהנהגת ההטמנים שלהם לחמו 
בטטרים ואת״ב בתורכים והתפרסמו כלוחמים מעולים. 

פולניה ניצלה אח בשרם הצבאי והשתמשה בהם כבמעיז משמר־ 
גבול מפני התורכים. ומ 1570 שילמה להם משכורות. תלותם בפולניה 

והמתה הלאומי, ה¬ 
דתי וד,חברתי בין ה¬ 
פולנים לבין תושבי 
אוקראינה גרמו סכ¬ 
סוכים ומרידות. הג¬ 
דולה בהם היתה ב- 
1648 , בהנהגת חמןל- 
ניצקי (ע״ע), והצ¬ 
לחתה אפשרה הקמת 
מדינת ק" באוקראי¬ 
נה. 

כעבור שנים מספר 
באו הק" בשלטון 
מוסקווה! גם הצא¬ 
רים הכירו בסגולו¬ 
תיהם והשתמשו בהם 
כמשמר-גבול. ואת״כ גם כחלוץ להתפשטות מעבר לאורל, הקוו^ז 
והים הכספי. בראש כובשי סיביר עמד הקוזק ירמק (ע״ע). הריכוזים 
הגדולים של הק' בקיסרות הרוסית היו, נוסף על איזור הדניפר, 
אזורי הדון, היאיק, קובאן, טרק, טרנסבאיקל וסיביר. 

גם בשלטון הצארים נהנו הק" ממידה רבה של עצמאות. ונסיונות 
להצרת נתקלו בהתנגדות. מרידות הק• המפורסמות היו בהנהגת ס. 
רזין וי. פוג׳צוב (ע׳ ערכיהם). ב״חבל ההטמנים" שבאוקראינה נעשה 
נסיון להתקשר עם השודים נגד רוסיה (ע״ע מזפהו■ אחרי כשלון 
מזפה ( 1709 ) הידקה רוסיה את שליטתה על חבל זה. ב 1775 חוסל 
הסיץ׳ וק" רבים היגרו משם לדון ולקובאן. 

ארגונם החברתי של הק" הושתת על הכפר (סטניצ-ה). הסטניצה 
נוהלה בידי אסיפה נבחרת. מספר כפרים היוו מחוז (אוקרוג) ומספר 
א(קרוגים — גייס (וויסקןה), בראשות הסמן (ע״ע אטמן). עם צמצום 
האוטונומיה של הק" מונו ההטמנים מטעם הממשלה המרכזית. 
האדמה היתד. בבעלות קולקטיווית של הסטניצה. ב 1869 , עם שחרור 
הצמיתים ברוסיה, הורשו קצינים ונכבדים ק" לרכוש אדמות לעצמם. 
ואח״כ הורשו גם להחכירן. הק״ היו חייבים לשרת 20 שנה בצ-בא, 
הם שירתו ביחידות משלהם, הצטיינו נפרשים וד,יו יסוד נאמן 
למשטר הצארים בדיכוי מתנגדיו. בתחילת המאה ה 20 היו 12 גייסות 
ק״. מספר הק״ היה 12 מיליו!, אך רק ל 5 מיליונים היה מעמד של 
"ק" רשמיים". 

במלהמת-האזרחים ברוסיה ( 1918 — 1921 ) לחמו ק" בשני המהנות, 
ובמלחמה בפולניה ( 1920 ) נזילאו, בפיקודו ש-ל בודיוני (ע״ע), 
תפקיד מבריע. עם מפלח צבאות "הלבנים" ברחו רבבות ץ" להו״ל. 
המשטר הקומוניסטי ביטל את זכויותיהם המיוחדות, את ארגונם 
ההברתי המיוחד ואת יחידותיהם הצבאיות. במלת״ע 11 הו־נזו יחידות 


וייניעטור: קוזקי סוכ דוהר; ?רג?י.' 

תורכי ררוג. שווי וזמאול ה( 15 (אוסוי פרטיז 


ק", בעיקר כדי לרומם את רוח העם, והן פורקו אחרי המלחמה. 

חיי הק" עוררו את דמיונם של סופרים רבים, ברוסיה ובפולניה, 
ביניהם: גוגול, טולסטוי, סינקיויץ׳, בבל ושולוד.וב (ע׳ ערכיהם). 

ב. ח. 

קוטאיסי ( 11 ט 311 דץ> 1 ), עיר ברפובליקד. הגרוזינית, בריה׳יט; 

167,000 תוש׳ ( 1973 ). ק׳ יושבת לגדות הנהר דילני, למרגלות 
הדי הקווקז הגדול. בשולי שפלת-ק(לכידה — איזור גידולי תה 
וד,דרים מהחשובים בבריה״מ. ק' היא העיר השניה בגדלה ובחשיבותד. 
בגרוזיה, ויש בה מפעלים לייצור מכונות (מכוניות-משא, טרקטורים, 
ציוד מכרות וכד"). כימיקלים. משי, שימורים, מרצרי-עור, זכוכית 
וחמוי-בניה, יש בר. מכונים להכשרת מורים ולרפואה, שני מוזיאונים 
ושני תאטרונים. בקרבתה — ליד מעיינות מרפא — נמצאת עיירת- 
הנופש צכלטובו, וע״נ ריוני — תחנת כוח הידרו־חשמלית. ק׳ נזכרת 
לראשונה בספרות היוונית העתיקה בשם קיטא;ה (ס 1 סז 140 ). מהמאה 
ה 10 היתה מרכז שלטון ותרבות חשוב בגרוזיה. מאמצע המאה ה 13 
ועד לראשית הסאה ה 19 היתד. בירת ממלכת אימרטיה. ב 1810 
סופחה לרוסיה. משרידי העבר נותרו בקי חורבות הקתדרלה של 
המלד באגראט ה 3 (המאה ה 9 ). 

קוטה, יוהן — בזז 00 זזוזגלס( — ( 1764 — 

1832 ). מו״ל גרמני. ק׳ למד מתמטיקה, היסטוריה ומשפטים 
באוניברסיטת טיבינגן. ב 1787 עברה לבעלותו הוצאת-הספרים של 
המשפחה, שנוסדה ע״י יוהאן גאורג ק׳ ב 1659 . ב 1793 הכיר ק׳ את 
שילד והיה למו״ל הבלבדי של יצירותיו ושל יצירות גתה! כ״ב 
הו״ל את ספריהם של כמעט כל הסופרים הגרמנים החשובים בני 
דורו. ק׳ ייסד גם מספר עתונים וכ״ע, מד.ם ה £חו 11 !£) 7 ^ת!^ 1 ח^י) 1 [\, 
( 1798 — 1899 ), שבו נתפרסמו מאמרים רבים מאת לודוויג ברנה. 
הינריד הינה ומשה הס. הינה גם היה עורך עתונו של ק׳ במינכן, 
!!•)!בממל, ;) 1 ( 0111150 ?. ק' היה מנהיג באופוזיציה הליברלית ולחם 
למען שחרורם המוחלט סל האיכרים. — ב 1817 הושב למשפחד. 
תואר-ד,אצולד״ בארון ק׳ פון קוטנדורף ( 101£ )מ 10 ) €0 ). — חליפת- 
המכתבים בי! לשילר ( 10 ) 801111101110 11 ס 5011 ו׳ 11 צ 1501 ( 00 ׳ 1 ;י}ש 1 ח( 1 ) 
נתפרסמה ב 1876 . 

, 0 . 1 ; 1959 ,(' 195 — 9 ^ 10 .ז:>זו 1 ז)-! ..ן 

. 1963 ,ד 0 ו/ו 11 י 1 וו'] ,ח 1 בזא). בהתקד¬ 
מותו מערכה הגיע ק׳ עד שלזיה, הוא מת סמוך להתמנותו מפקד 
הצבאות הפרוסיים-הרוסיים המאוחדים. — בתולדות רופיה. הצארית 
והקומוניסטית נאחד, הפך ק' לסמל למאבק העם הרוסי בפולשים. 
ב 1943 הנהיגה בריה״מ עיטור צבאי על שמו, 

: 1850 ..^ / 43 11 ^ 1 ) 1 ^ ,׳<;ן^י;ש| 1 תבנ 1 . 1 . 4 , 

. 1944 

ס. 6 . 

קוטופח׳י ( 011 ק 010 כ)), הר-הגעש הפעיל הגבוה בעולם ( 5,897 
מ׳}, בהרי האנדים שבמרכז אקואדור. הק׳ מתנשא בצורת 
קונוס, השנור בחלקו הדרומי ע״י פסגה נוספת (!ס!; ג, 7 :>נ 1 נ 0 ונ 1 
ב 4 ח 1 , ראש האינקה), בגובה 4.589 מ׳. פסגתו מכוסה קרחונים ושדות- 
שלג. התפרצויותיו החזקות וחהרסניות היו נשנים 1768 ו 1850 - 
1877 . לראשונה העפיל עליו נ 1872 המדען וילהלם רייס ( 1 ת 111101 זגץ 
ג 15 ־מ). וע״ע אקודור, עם׳ 525 . 

קוטלנךוסקי, איון פטריביך - ..״< 01 ג[זפח ״.־ 18 

8 ״א 08 מסקע\, 7 ס} 1 -( 1769 — 1838 ), משורר אוקראיני. ק־ היה 
בנו של פקיד. הוא השתתף בקרבות נגד התורכים ( 1808-1806 ) 
ועמד בראש גדוד-קוזאקים שנלחם נגד נפוליון ( 1812 ). בשנים 
1818 — 1821 היה מנהל-תאטרו! בעיד-מולדתו פולטאווה. — ק׳ נחשב 
מניח אבן-הפינה של הספרות האוקראינית החדשה. יצירתו החשובה 
ביותר, ,.האנאידה״ ( 1798 ; בשלמותה 1842 ), היא אפוס סאטירי- 
בורלסקי נ 6 חלקים. הבנוי כפארודיה על יצירתו של ורגיליוס, 
ומתאר את הווי-החיים באוקראינה בשכנות שונות של החברה. 
סגנונו אינו אחיד: קטעי הבורלסקה, הרצופים ביטויים עממיים 
המוניים (ואף גסים), מתחלפים תכופות בקטעים ליריים, שבהם 
ניכרת השפעת הזרם ה״סנטימנטליסטי" ששלט בספרות הרוסית 
בשנות ה 20 של המאה ה 19 . היצירה השפיעה השפעה עצומה על 
התפתחות הספרות האוקראינית. — כמחזאי הצטיין ק' במיוחד 
במחזהו 1 ־> 181 ־ד.< 0 ד 8-1 >ז\, 11818 (״נאטאלקה מפולטאווה*). 1819 . 

קוטני (ס!״״))), עיר במחוז לודז׳. מרכז פולניה. 30.300 תוש־ 
(אומדן 1970 ). 

יהודים נזברים לראשונה בתעודה רשמית מ 1513 . באמצע 
המאה ה 18 נשרפה העיר ואבדו כל המססכים הרלוואנטיים לתיאור 
עברה. שם-המשפחה .,קוטניס" (או: ,.קוטנס") מופיע בגרמניה המע¬ 
רבית ובאמסטרדם במאות ה 17/8 , ואפשר שמוצאו מק׳. פנקס 
חברה-קדישא מכיל רישומים מאז 1755 , לאחר שיקום העיר. עיקר 
פריחתה של הקהילה החל בראשית המאה ה 19 , שבד, נודעה קי 
כמרכז תורד, והשכלה. הנודעים בין רבניה: יהושע ומשה יהודד. 


לייב — ששלה לירושלים ובה נפטר ב 1962 — טרונק (ע״ע). ב 1765 
ישבו בק׳ 928 יד,ודים; ב 1908 — כ 1,000 , וב 1939 — 6,700 ( 25% 
מכלל התושבים). נ 1940 הוקם בה גטו: וב 1942 נשלחו כל יהודיה 
למחנה ההשמדה חלמנו. 

י. שרונק, ססודיש צו דער געשיכטע פון יידן אין "ווארטעלאנד" אין 

דער תקופד. פון אומקום ( 1939 — 1944 ), (בלעשער פאר געשיכסש. 2 ), 

1949 . 

קוטרבינסקי, טלאיינז — !.ו!ת 1 *! 06 צ 21 ז.שפ 1 ) 13 '— (נו׳ 1886 ), 
פילוסוף פולני. למד פילוסופיה אצל טווארדובסקי בלבוב. 

מ 1918 היה פרופ׳ לפילוסופיה בוורשה ונודע כמורה בעל השפעה 
מרובה, ום 1929 היד, פרום׳ מן-ד,מניין. בשנים 1957 — 1962 כיהן 
כנשיא האקדמיה הפולנית למדעים. ק׳ פרסם ססרים ומאסרים בתורת- 
הדדגיון ותולדותיה, בתורת-ההכרה, באתיקה ובחינוך. כלוגיקן ביקש 
לד,פוך את תורת-ד,ר,יגיון למדע מדויק כדוגמת הלוגיקה המתמטית. 
ע״י יצירת מערכת־מושגים מדויקת. משנתו (שנתגבשה בשנים 
1920 — 1935 ) ידועה בשם ראי 1 ם ("!"פ)() או קונקרטי!□ (-פזשמסס 
ת!״.): 1 ו תורד, מטפיסית וסמנטית כאחת. העוסקת בדברים וביי- 
שויות במשמעות הפיסיקלית בלבד. מחשבתו של ק׳ אנליטית. וד,וא 
מייחם חשיבות מכרעת לתקינות. בחירות וחד-משפעות של ביטוי. 
ספרו -()() 1£10 א 1 ןשח 31 והזסי 1 1 א 81 ( 14 ,נ 1 וז 13 ז./׳ 0 ? !!זספ׳ד ץז 1 ז 16 ק 1€ נ 1 
אש 3 א 10811 ("אלמנטים בתורת ההכרה. הלוגיקה הפורמלית ומתודו- 
לוגיד. של המדעים״), 1929 ( 1961 ), משמש מפר לימוד באוניבר¬ 
סיטאות. 

בתורת־ד,מידות פרסם •מסה על עבודה, טובה״, 1952 , שעניינה 
ידיעת הפעולה היעילד. (ץ 10108 צג- 1 י 1 ). כן עסק בתרעלתנות במשנו־ 
תיד.ם האתיות של מיל וספנסר (ע׳ ערכיהם). ק׳ ידוע כבעל גישה 
מתקדמת, סובלנית וליברלית, התובע את חופש המצפון והדיבור 
והשולל בל הפליה ודיכוי. בתחום האתיקה החילונית-אתאיסטית שלו 
מציג ק׳ תביעות מתונות; אהב משהו לעשות! אהב מישהו! אל 
תד,יד, נבל 1 התייחס לחייך ברצינות! התייחס לזולת באמון וברצון־ 
טוב, כל עוד לא הוכיחו עובדות שאין הוא ראוי לכך. 

לק׳ יחס אוד,ד ליהודים ולישראל. ביסים הקשים של מלה״ע 11 
עזר ליר.ודים. אשתו, ינינה קוטרכינמקה (שהיתר, תלמידתו ושפה 
דינה שטיינברג), יהודיה ניצולת השואה, היא פילוסופית וחוקרת 
בזכות עצמה ופרוס׳ ללוגיקה ולמתודולוגיה של המדעים באוניבר¬ 
סיטת ורשה. ק׳ ביקר בישראל פעמים מפפר. ב 1958 שהה בארץ 
כאורח האוניברסיטה העברית וממשלת ישראל, השתתף בננמים 
פילוסופיים ונשא הרצאות. אח״ב פרסם רשימות אוהדות על ישראל 
וד.תנועה הקיבוצית בעתונות הפולנית. לעברית תודגם מאפרו "מרעי- 
הרוח בלא עיצומים" (עיון. ו׳), תשס״ן. 

א. י. י. פיוננשקי. ט. ק. (עיון, ז'), תשט״ז 1 1 .^ . 1 )מ 3 א א 

■( 11111/11 )}!)£ )) 1 !י' 11111 ׳> 7 //ז/ 

זז 6 ) 1 ^ 010 !) 110 !) 4 { ז) 1 ) ■ 1 ) 4 י 1€ ) 11€0 / 

<ך 10 )ט)נ( ) 711 . 1 ' ; 1937/38 ,( 120 — 92 ,!!/י ,"חזונחט} 571 ) 

^ £01011 מיו מת/׳ 1 ו 7 // 0 י/ 1 וסו§ £0 !) 011 01 ):/ 16 ?() 1/1 ( 1 !\ 01 / 11 ) 71 ( 

) 711 :ץ 0101 )!> 1 ^:/ 0 1 {ן!ק 0 /ס 1 /ו £1 ,. 111 ; 1945 ,("( 11 ^ 1 0 י^ 71 ) 1/1 :ז))< 111 ) 8 
70107111 1 ( 1 }זד( 11 ( 1 ח)- 1 -(ח>. 1 ) 107 \ ^הס 1 { 1 /א ,(.!>>) שן 0 ס 0 .מ 

. 1970 , 1 ) 1 ) 100 )€ ,(.!מ) 

יהודים הגיעו לחבל ק׳ ב 1760 , יחד עם הכובשים הבריטים, שכן 
ביפי השלטון הצרפתי לא הותרה ישיבתם שם. במפקד הראשון 
בקנדה ( 1831 ) נמנו בקי 107 יהודים, וב 1881 — 1,000 . ב 1911 , 
בעקבות הגירה ממזרח-אירופה, הגיע מספרם ל 30,758 . ב 1974 היה 
בחבל ק׳ כססס , 111 , כמעט כולם — למעלה מ 110,000 — במונטריאול 
(ע״ע). ב 1969 נמנו בעיר ק׳ 500 יהודים. מ. 

קויבק (אנג־ !־לסגוס! צרפי; קבק [^;!נ^^נו^ 1 ), העתיקה בערי 
קנדה ( 1608 ) ובירת הפרובינציה ק׳ (ע״ע). 186,100 תוש׳ 

(מפקד 1975 ). בק׳־רבתי 487,000 תוש', 

ק׳ שוכנת על הגדה הצפונית של נהר סינט-לורנם (ע״ע), במקום 
התרחבותו של אפיק הנהר לשפך הרחב. על כף גבוה ב 110 מ' 
מפני הנהר בנויה העיר העליונה המוקפת חומה (היחידה באמריקה 
הצפונית) והכוללת מצודה ( 1823 — 1832 ) ופרוור מגורים. העיר 
התחתונה נמצאת למרגלות העיר העליונה, בעמק נהר סן שרל 
הנשפך לסינט־לורנם, וכוללת נמל (כ 7 מיליון טון מטענים 
בשנה), מרכז מסחרי, אזורי תעשיה ומשכנות עוני. 

ק׳ היא מרכז מסחרי ותעשייתי (דפוס מאז 1752 , טחינת קפח, 
סיגריות, מספנות ועוד), אך עיקר חשיבותה כמרכז תרבותי, רוחני 
ופוליטי לצרפתים־הקנדים. ק' היא מקום מושב ההגמון. הפרימאט של 
קנדה! רוב תושביה הם קתולים ממוצא צרפתי. יש בה 3 אוניבר¬ 
סיטאות (כ 47,000 תלמידים 1974/5 ), שהוותיקה והחשובה בהן היא 
אוניברסיטת לאוואל (נום׳ 1852 ), בת׳ים גבוהים לאמנות וטכנולוגיד, 
וקונסרווטוריון לפוסיקר" 

ייהודה של קי, ובעיקר אורח החיים הצרפתי־קנדי המיוחד לר., 

הם מוקד משיכה לכמיליון תיירים הפוקדים את העיר מדי שנה. 

היסטוריה. באתרה של ק׳-העיר עמד הישוב האינדיאני 
סטדקונה ( 3 ז 1 ס 0 ג()ג 51 }. קרטיה (ע״ע) ביקר במקום ב 1535 וב 1541 . 
ב 1608 הקים שנפלן (ע״ע) אח ק' ("מצרים" באינדיאנית) כתהנת- 
מסחר. בעיר החדשה, הראשונה בקנדה, התיישבו פיסיוגרים בוצרים. 
חגמונה הראשון פ, כ. לאוואל־םונטמוךנםי ( 1107 ;>ז 110 ז 110111 !- 1 ג¥ג . 11 
מת 1708 ) ייסד בה סמינרוין קתולי (שהפך לאוניברסיטה הנושאת 



ק.־יכק; העיר העתיקה עם סבצי פר״־גטגא? ?חו,־־ ;הר כינט 5 ורג= 

את שסו)׳ מ 1663 חיתה ק׳ בירת קנדזז הצרפתית. נסירנות בריטיים 
לד,שתלט על העיד ( 1629 — 1632 .■ 1690 ; 1711 ) נכשלו. ק' נכבשה 
סופית ע״י הבריטים ב 1759 בקרב ״מישורי אברהם״ ( 01 13105 ? 
!סגלנזלל/). בו נפלו המנצח הבריטי וילף (:> ¥01£ \} והמפקד הצרפתי 
מונקלם (\ 03111 ] 4011 ?). ב 1775/76 נכשלו נסיונות אמריקניים 
לכבשה. היתה בירת מחוז ק׳ עד 1791 , בירת -קנדה התחתונה". עד 
1841 , פעמיים בירת קנדד, המאוחדת, ופ 1867 חזרה להיות בירת 
מחוז קי. ב 1864 התקיים "כנם ק"׳, שהכין את הקמת הדומיניון של 
קנדה (ע״ע). בתקופת פלה״ע זז (אוגוסט 1943 . ספטמבר 1944 ) 
התנהלו ,ועידות ק" בין צ׳רצ׳יל ורוזוולט. במשך מאתיים השנים 
האחרונות היתה העיר ק׳ מעוזם של אזרחי קנדה דוברי צרפתית. 

, 110011£ 13 ; 1903 ^ 01 ,ס 3 ץץ 0 . 0 . 0 — זש; 1 ז 3 ? .ג) 

; 1953 ישמזוי/צ 00€€ :ו 01 ז€ ;ח^\ 0 ז 6 . 0 ; 1946 , 071 {! 0 ') 5 :)!■י())).)!! 

. 1959 : 0 , 1 ״ו 1 ;)נ 611 .ן 

ר.בג.-י. כר. 

?ןלייל*!)/ לוד(""! — — ( 1858 — 1941 ), הים־ 

סורירן ומדינאי גרמני. בהיותו סטודנט להיסטוריה בגסינגן 
ארגן ק׳ עצרת נגד סטודנטים אנטישמיים וב 1881 פרסם חוברת 
בגנותם (-וז^ 8 1£ מ 

3£1 ו £1 צח'ש 1 מ£[> ["תעמולת האנטישמים והסטודנטים הגרמנים"!). הוא 
השתתף בעריכת המהדורה המדעית של מסמכי הרייכסטאג מיה״ב 
£ו[ 0 צ 1 ט£ט) רב 1889 מונה לעורך הסדרה. חיבורו 

תח 1 ;?ח 11 ג^ 1 ח 0 ז 3 ?. 030 ח€ו 01 א 1 מז 0 ז ז 0 ג 1 ט £1/10 . 031181114 

(״קליגולה. מחקר על טירוף קיסרי רומי״), 1894 . שכלל סאטירה 
עוקצנית על וילהלם ]] (ע״ע) ועל הסגידה לקיסר, עורר סגסאציה 
וחילל מפנה בחיי ק׳; עמיתיו החרימרד׳ו וק׳ התמסר מאז לענייני 
חברה ומדינה• הוא יעשה לאחד ממנהיגי "מפלגת העם הדרוס׳ 
גרמנית" והיה ציר ביד׳״נ הבווארי. כן היה מראשי תנועת-השלוס 
הגרמנית וממנהיגי תנועתיהשלום העולמית. ב 1927 זכה בפרס־נובל 
לשלום. ס 1933 התגורר בז׳נווה. 

.( 111 ,־וש^וו־וסולו!-! ש< 1 ;ו 15 ו 01 ס ,[.{}£] זש 111 שע\ .ס . 11 ) .ע .. 1 ,סטזטא . 8 

. 1972 

קוידנובר, אהרן ?צמואל ( 1614 , קוידאנוב [ליד מינסק] — 
1676 , המילניק), רב, פוסק ודרשן. בנעוריו למד בבריסק אצל 
ר־ יעקב וכנו ר' יהושע השיל פקרקא (ע״ע). בגזירות ת״ח ברח 
לווילנה והיה חבר ביד,"ד של ר׳ משה ליפא (ע״ע), יתד עם הרב 



243 


קוידניבר, אהרן שמואל — קויזרי; 


244 


שבתי (ע״ע) הכהן והרב אפרים בן יעקב הכהן (ע״ע) בעל ,.שער 
אפרים״. ב 1656 , בזמן מלחמות השוודים, נמלם מווילנה לקורוב 
(הסמוכה ללובלין) ובה שימש כרב. משם יצא לאוסטריה ואח״ב 
למוראוויה ושם שימש ברבנות בניקולסבורג. אה־כ היה רב ואב״ד 
בקהילות חשובות, ביניהן פיוךדא, רישא. בריסק ופרנקפורט. ב 1660 
התגורר כחצי שנה בקדרלות אה״ו (= אלטונה, המבורג וואנדסבק) 
ותיקן שם כמה תקנות שנרשמו בפנקס אלסונה. בסוף ימיו חזר 
לפולניה ונתמנה אב״ד בקרקוב. 

ק׳ חיבר ספרים חשובים בהלכה ובדרוש, בדרו לימודו ביקש 
לחזור אל המקורות הראשונים של ההלכה ולא נשען על הפוסקים 
האחרונים. ק׳ הרבה להשיב בהלכה, בעיקר בענייו התר־עגונות, 
שהיה נושא דחוף בזמנו. בדרשותיו העלה בצורה עממית רעיונות 
של מקובלי צפת ושל מקובלי פולניה. חיבורו העיקרי הוא .,ברפת 
הזבח״ (אמשטרדם, תכ״ט) — חידושים והגהות לרוב סדר קדשים. 
לספר הקדמה ביוגרפית. בנו, ר׳ צבי הירש (ע״ע), הו״ל את שלושת 
ספריו האחרים: -ברכת שמואל" (פרנקפורט, תמ״ב׳,ג), דרשות על 
התורה, ברוח המקובלים; ,אמונת שמואל״(שם, תמ״ג), 60 תשובות 
בדיני אהע״ז! .תפארת שמואל" (שם, תנ״ו), חידושים לתלמוד. 
לפסקי הרא״ש, ל״טורים" ול״בית יוסף", וכן השגות על המהרש״א. 
"סדר גיטין וחליצה" שלו נמצא בכ״י. 

מ, הלוי הורחיז. רבני פרנקפורט, תשל׳יב: ., 1 

,יז 0 ^ 1 ז 1 ;})ג . 1 ;א 90 | .(!ע  ■וו/./ 

■ו■>^ח^ו/\ ■י 1 <)וו מ־ז/אי/^ < 01 ./ 01 { /:) 1 > וווו!■: 

■גו 1 י!בזןן 110 י 1 ו 6 11 לו׳ל' 0 [ ח! ל 10 ! 4 ט 51 )א/ע/ / 7 !^ 1 <<; ?^נ;//זו/ז 7 ן 7 / 
. 1927 ,( 5 /*י 37 ,ל. 4 ו 1 .>ד.>זע . 8 .\/ יו!) .חס)׳■? חו 

קדדנובר, צבי היךש ( 1650 ( 1 ) — וילנה - 1712 , פרנקפורט), 
רב ומוכיח. נתחנך בבית אביו. אהרן שמואל ק' (ע״ע). 

בעיירה קורוב. ואצל הרב יוסף ב״ר יהודה, רבה של מינסק, מחבר 
ספר-המוסר העממי -יסוד יוסף״. ב 1770 לערך יצא לווילנה, עשה 
חיל במסחרו והיה מנכבדי הקהל. לאחר שנכלא לזמן־מה בעקבות 
עלילות־שקרים. חזר עם משפחתו לפרנקפורט. שם פרסם את ספרו 
הנודע .קב הישר" (תסיה/ו), ספר־מוסר עממי המתאר את התלאות 
המצפות בביהנם לחוטאים. הספר כולל סיפורי־נפלאות רבים בסוגיית 
שבר-ועונש. הוא משקף את רדיפות היהודים באירופה בזמנו ואת 
אווירת היאוש בעקבות משבר השבתאות. בן משתקפים בספר המש¬ 
ברים הקשים בר.נהגת הקהילות. המאבקים הכלכליים של פשוטי־העם 
על קיומם, שחיתותם של המוכסים ועוד. רעיונותיו שאובים ברובם 
מספרו הנ״ל של רבו; תרומתו של ק' בדרך סיפורו ובסגנונו המיו¬ 
חדים, שעשו את הספר לעממי ונפוץ ביותר. הספר נדפס עשרות 
פעמים, וק־ עצמו הכין מהדורה יידית (דפוס ראשון; פרנקפורט, 
חס״ט) שנדפסה אף היא הרבה. מהדורה בלאדינו הופיעה בקושטא, 
תפ״ד. מלבד זה ההדיר ק• כמה מספרי אביו. 

א. סשעריקאווער. די געשיבטע פון א ליסעראלישן פלאגיאט (ייויא- 
בלעמער. ז״), 1933 . 

קןויה, ע״ע מכךסמים. 

קויוט (נחבזזג! 15 ״נ 0 ), טורף מסוג כלב ממשפחת הכלביים (ע״ע). 

אורך גופו, כולל הראש, כ 1 מ׳ ואורך זנבו העבות כ 30 
ס״מ! הזכרים גדולים מהנקבות. צבעו חום־צהבהב ולו גוון אפרפר, 
ולעתים, אף שחרחר. גדול במקצת מהחן ודומה לו במראהו, באורה 
חייו ובקולו המיילל. נבון ומהיר תפיסה ככלב-הבית (ע״ע). מזונו 
מגוון למדי וטרפו העיקרי, ארנבאים. אך גם יונקים אחרים, עופות, 
זוחלים וחרקים. לעתים טורף הוא גם עפרים וטלאים ובן ניזון מנב¬ 
לות של אוכלי-עשב גדולים ומפעם לפעם מתבל את ארוחותיו 
בפירות, נוהג לצוד את טרפו ביחידות או בזוגות ולא בחבורות 
כאחיו הזאבים. ברדפו אחר טרף עשוי הק־ להגיע למהירות של 64 


קמ״ש, עונת היחום בסביבת חודש ינואר. משך ההריון כ 60 — 65 יום. 
לקראת ההמלטה. שחלה באביב, חופרת הנקבה מחילה עמוקה למדי. 
היא ממליטה 5 — 10 גורים חסרי-ישע. 

אורך חיי הק' כ 16 שנה. הק׳ חי ביערות, בסבך ובפדבריוח, 
תפוצתו נרחבת לפדי: מאלסקה, אמריקה-הצפונית עד קוסטה־ריקה 
באמריקה המרכזית. בזכות הסתגלותו המהירה למקומות חיות שונים 
וחדשים ולמזונו הרבגוני מתרחבת תפוצתו של הק׳ במהירות גדולה. 
באגדות האינדיאנים נחשב הק׳ כבע״ח ערום, בדומה לשועל אצל 
עסי אירופה. 

160 31 מ 10 ) 3 זז) .€ 4 .(,^,/ 1/0 . ^ 74 . 1 ־ 1 

. 1974 ,( 2 ,ו\. 1 צ 0 

לן 1 יזרים (אנג' 1 זו. 3 נטן).* קיצור מן 3 ט€ז 1 ו 50 זב!! 1-11£ ונ 11 [ 1 ). גופים 
דמויי-כוכב שנתגלו לראשונה ע״י סלסקופ-רדיו וזוהו אח״כ 
( 1961 . בידי שסיט ( 1111 ת 111 :> 5 ] וסנדיג׳ [טאטסמבל]) בדרך אופטית, 
הק״ מצטיינים בעצמת פליטת אנרגיה — בתחום הרדיו ובתהום 
הנראה — העולה, בנראה. על כל מה שהיה ידוע מקודם. הדמות 
האופטית של הק״ היא נקודתית — בשל כוכב — ומכאן שמם, 

הספקטרום (ע״ע) של הק" מראה על הסחה עצומה של הקווים 
לעבר האדום. ההסחה המירבית שנמדדה כיום מגיע ל 3.8 י 
כך שכל הפליטה של הק" בתחום האולטרא־פגול מופיעה אצלנו 
בתחום הנראה. הקושי העיקרי בהבנת הק״ הוא בזה: אם יוצאים 
מההנחה, שההסחה לאדום היא קוסמולוגית (חוק הבל, ע״ע קוסמולו¬ 
גיה). ניתן לחשב את מרחק הק״ ואת בהירותם המוחלטת 1 הבהירות 
המתקבלת גדולה בערך פי- 100 מזו של כל ערפלית (ע״ע) מוכרת 
(כ ״' 10 א 4 ארג/שניה; להשוואה — השמש קורנת י' 10 ^ 4 ארג/ 
שניה). הק" הם הגופים המרוחקים-ביותר מאתנו, מבחינת מקום 
וזמן. הידועים כיום ( €9 3 |מס׳ 9 בקטלוג 3 של קיימבריג'] מרוחק 
כ" 10 שנות אור). והזמן הנדרש לאור לר,גיע אלינו מהק* הסרו- 
חקים-ביותר קרוב לגיל היקום. העובדה שבהירותם של ק" שונים 
וסםקטרום-הרדיו שלהם משתנים בפרקי-זמן של שנים וחדשים 
מראה, כי ממדי האיזור שממנו נפלטת מרבית חקרינה אינם גדו¬ 
לים ממספר שנות אור או חדשי אור (להשוואה; ממרי שביל-החלב 
ב 100,000 שנות אור). הספקטרום של הק" מצטיין בקווי-פליטה 
חזקים ורחבים (עד-כדי \, 50 ). לחלק מהק" יש קווי-בליעח. שההסחה 
לאדום שלהם אינה זהה תמיד להסחה לאדום של קווי-הפליסה (שמא 
עקב בליפה של שכבות או ערפיליות הנמצאות ביננו ובין הק״ן). 
התכונות הכלליות של ספקםרום-ד.פליםה דומות לאלו של ערפיליות 
סיפרם (ע״ע ערפלית, עמי 247 ) וקרינת-הרדיו מכסה את כל התחום 
הנמדד. הספקטרום הרציף של הק" אינו דומה לזה של כוכב או גוף 
שחור 1 רוב הק" קורנים-בעודף בתחום האולטרא-סגול ילט), 

מה שמלפד כי מקור קרינת הרצף אינו תי׳ליר בשיווי־משקל תרמו- 
דינאמי. עודף הקרינה באולטרא-סגול שימש בסיס לחיפוש אחרי ק" 
נוספים, שלא נתגלו בעזרת טלסקופ-רדיו, שבו נתגלו הק" השק¬ 
טים (.ף 11101 ף) הדומים לק" הרגילים, אך אינם פולטים קרינת- 
רדיו. 

בעזרת אינטרפרומטריה (ע״ע אינטרפרומטר) בתחום הרדיו חקרו 
את המבנה הפנימי של הק" ומצאו שהוא מורכב מאד. בק" אחדים 
נראה גלעין מרכזי מוקף הילה (,> 1131 ) ? באחרים נראה גלעין כפול. 
הקשר בין איזור פליטת-הרדיו וביו הגוף הנראה באופן אופטי אינו 
ברור. יש שאחד מבני הזוג (ברדיו) מתלכד עם הגוף הנראה ואילו 
השני מתלכד עם סילון הנפלט ממנו (אורד הסילון כ 300,000 שנות 
אור;). במקרים אחרים נמצא הגוף האופטי בין שני בני-הזוג המו¬ 
פיעים ברדיו. בכל המקרים גדולים סמדי-ר,גוף הנראים ברדיו מממדי- 
הגוף בתחום האופטי. מקור קרינת הרדיו היא, כנראה, קרינת 
סינכרוטרון הנפלטת מהאלקטרונים שנפלטו בסילון החם מגלעין 
החומר ונלכדו בשדה מגנטי חזק מסביב לגלעין. 




245 


קויזדים — קוין, וילדד ון אזדמן 


246 


אין כיום בל הסבר מניח־את־הדעת לאופן שהרור האנרגיה ע״י 
הק" ולעצמתה, נבחנה אפוא האפשרות, שההסחה לאדום אינה 
קוסמולוגית אלא נובעת ממהירות גבוהה ומאפקט דופלר (ע״זנ) — 
המרחק הקמן אינו מחייב פצמת־קרינה כה גדולה. לפי תורה זו 
נוצרו הק" בהתפוצצות שאירעה בקרבת הערפילית שלנו. אי- 
הימצאותו של ק׳ בעל הסחה לסגול וכן שיקולי בהירות יחסית 
מקשים ביל קבלת אפשרות זו. לא ייתכן גם שההסחה לאדום נובעת 
מפעולת כוח־הכבידה: החישובים מראים, שלגופים בשיווי־משקל 
הידרוססאסי יש הסחה מירבית לאדום המתקבלת בגופים שמסתם 
40 *.יס 1 (©!-.ן - מסת השמש) — והיא קנזנה מזו שנמדדה בק". 

אחדות מהאפשררית שהוצעו כמקור האנרגיה בק״ הן; 1 ) אינ¬ 
טראקציה של ערפילית עם התווך שממנו היא נוצרת! 2 ) שחרור 
אנרגיה פוטנציאלית, גרוויטציונית, סיבובית, מערבלית או מגנטית; 
3 ) התפוצצות כוכבים (רבים) 4 ) התכווצות גופים על־מסיביים. 
— אף־אחת מאפשרויות אלו אינה עונה על כל הש-אלות, והק" 
נותרו עדיין אחת מחידות היקום. 

)•י? ז 1967 .ז) 

,תבסךנפות!■׳. / 0 1/0111110/1 ^ 1 . 0 ! 1 ים 5 .' 1 — 1011111 ^: 54 

[ 7 יזנ .( 5 

נ. שב,--ד. שד. 

קייטיז□ (,״ 0111015 ! מלאט׳ ״,טזמה — שקט), מונח בתולדות 
הדת ובמיוחד בתולדות המיסטיקה (ע״ע), המציין גישה 
פאסיווית לחיים בכלל ולחיי־דורוח בפרט. הק׳, בתורה של שלמות 
דתית-רוחנית. מחייב את האדם לקבל בל הקורה בחיי־המעשה כרצונו 
ובהשגחתו יסל האל, שאיו לפעול ואיו להתמרד נגדם. מגמות של ק' 
מתון נמצאות בדתות רבות. כנגד המגמה הדתית המעודדת את 
המאמין לגייס אח כל כוחותיו, לרבות כוח הרצון, לעשות רצון קונו, 
לקיים את מצוותיו ואף לעצב את העולם באופן פעיל בהתאם לאידי¬ 
אלים דתיים, גורם הק־ שיש להדול מליצות ומלבקש אחר ענייני 
העולס-וזזה! תחת זאת יש לחיות מתון- ביטחון גמור באלוהים, 
המנהיג את עולמו כרצונו וד,נותו לכל בריה די מחסורה. כל מאמץ 
המכזון למטרה מוגדרת הוא סימן להוסר־ביטחון. שפן האדם הפעיל 
בוטח במעשיו ולא בהשגחת האל. משום־בד חייבת הפעילות האנושית 
להצטמצם למינימום שהדת מחייבת. מאמץ. התאמצות וגיוס כוחות- 
הרצון מותרים בפישור הרוחני בלבד (ראה, למשל, תורת הביטחון 
של ר' בחיי אבן פקודה [ע״ע] בספרו "חובת הלבבות", המושפעת 
מתורות דומות במחשבה הצופית המוסלמית [ע״ע צופיות]). 

הק׳ הקיצוני פוסל גם את ההתאמצות הרוחנית, עכ״פ בשלבים 
הגבוהים של חיי המיסטיקה. שכן עצם הסעלת הרצון (דד,יינו, 
ה-אני") מהווה מכשול בדרד לדבקות השלמה ולאיחוד המיסטי 
הגמור שבו מתבטל ה.,אני" האנושי בהוויה האלוהית. במקום מאמצי 
הרצון צריכים לבוא התמסרות גמורה, פסיווית. לרצון האל, ביטולם 
ותדלונם של כל רצון ועצמיות ומות ה״אניי, כתוצאה מכך יפעלו 
בנשמת האדם הרצון והכוח האלוהיים בלבד. סכנת האנטינומיזם 
(ע״ע) שבק׳ ברורה, שכן אם אין האדם מפעיל את רצונו ושיפוטו 
המוסרי במאבק מתמיד בחטא וביצר-הרע, ואם הוא מקבל בפסיוויות 
אח בל המתרחש בלבו וברוחו, הרי הוא עשוי להחשיב לפעולה 
אלוהית מה שבעיני אחרים נחשב לחטא. 

יסודות ק׳, אף-כי מתונים, ניכרים אצל מיסטיקנים רבים, כגון 
אקהרט (ע״ע) ויוחנן פן־הצלב (ע״ע חואן דד. לה קרום), מגמות 
דומות במקצת, אך שונות בפרטים רבים, מצויות גם במיסטיקה של 
הבנסיה היוונית-המזרחית — ובמיוחד בין חוגי נזירים על הד אתוס 
(ע״ע) ~ שם ידועה תורד. מיסטית זו בשם הסיבסמוס (ע״ע, מיור 
;!סצ״״ח ~ שקט)! עם תשובי התאולוגים שלה נמנה גרגוריוס 
פאלאמאם ( 5 ג 11 זג 11 !ק 1 וע״ע נצרות, עס' 348 ), 

מגמת הק' נתחזקה במיוחד במאה ד. 17 בצרפת, באיטליה ובספרד, 


והטרידה את הכנסיה הקתולית שגינתה תורה זו כמינות. כשיטה 
תאולוגית מצא הק׳ ביטוי בחיבוריו של התאולוג הספרדי סולינוס 
(ע״ע). שאת דעותיו בענייני מיסטיקה פסל האפיפיור אינוצנטיום ^ X 
( 1687 ) ! כן נפסלו תורותיהם המיסטיות של רבים אחרים שנחשדו 
בק׳ (כגון פנלון ["ס!!!"־•!] והגב׳ גיון 1 ז 01 ע 1 ! 0 ) בצרפת), הפולמוס 
הקויאטיסטי■ שבו נטלו חלק הישועים (ע״ע) ובמה מגדולי-הבנסיה 
של התקופה (כגון התאולוג בוסיאה (ע״ע!: 80551161 ]) ! הסעיר את 
הנצרות ד,קתולית במאות ה 17 ור, 18 , ורישומיו ניכרים גם בחולדות 
המיסטיקה הפרוטסטנטית. 

. >;.ח 1 ;קז| 1 ; 1 - ״נ!״! ! !!!ז) . 11 ; 11 [- 1 •>>;/> .[ 

, 1-11 יו 0 ד 1 ) 11 < 1 11€ ו / 0 ^^^וו< 7 

. 50 ;*! ,אסח^ .מ ; 148 * 1 , 0 ז/ס- 1 \) 1 /־*/> 0 /{ 1 ^< 01 /< .ן! 11 

צ. ו. 

קויטקו, ליב ( 1890 , אולסקוב [רוסיה] — 1952 . מוסקווה), משורר 
ומספר יידי. נתייתם בילדותו והתפרנס ממלאכות שונות 
בערי אוקראינה. יחד עם דוד הופשטין ופרץ מרקיש (ע׳ ערכיהם) 
נודע ק׳ כרוח החיה ב״טריומוירט" הלירי של קייב. שיריו הראשונים 
נתפרסמו ב״דאם פרייע ווארט״ (.המלה החפשית״! 1917 ) ואח״ב 
ב״אייגענם״ (״שלנו״! 1918 — 1920 ). ספריו הראשונים "רויטער 
ש-טורם״ (,.סערה אדומה״) ו״טריט״ (.צעדים״) נתפרסמו נ 1919 , 
וד,ם חדורים התלהבות ממהפכת אוקטובר. ב 1921 התיישב בגרמניה. 
ב 1922 פרסם שני ספרי שירים: "גדין גראז" ("עשב ירוק") 
ו״ 1919 '׳; האחרון הוא קינה על פרעות אותה שנה ביהודי אוקראינה. 
הרומן ,.ריאגראנדער פעל״ (״פרוות ריו-גרנדה״; 1928 ) מבוסס על 
נסיונו ור,כרותו עם פועלי הנמל בהמבורג. ב 1925 חזר לבריה״ס 1 
בשנים 1936-1926 חי בחרקוב. ואח׳יכ עבר למוסקווה. בבדיה״ם 
ערך ב׳׳ע וגם כתב שירים וסיפורים לילדים. ק' נתפרסם כאחד מגדולי 
החרזנים לילדים בבריה״מ. וספריו תורגמו לכמה מן השפות המהלכות 
שם, בבריה״מ נמככו כ 11 מיליון עותקים מספריו. ב 939 ! זכה באות 
הצטיינות. ב 1952 הומת עט 30 סופרי יידית אחרים (ע״ע ברית 
המועצות, עמ׳ 784 ), ב 1954 ״טוהר" רשמית. ק' כתב לפעלה מ 20 
ססר בשירה ובפרוזה. ב 1967 הוסיע במוסקווה מבחר שיריו("געקלי- 
בענע ווערק״). לעבר' תורגם ספרו, .תחת השמש״, 1968 . — וע״ע 
יידית, עמ׳ 6 ׳, 805 . 

-. יאנאסאוויטש, מיט יידישע שרייבער אין רוסלאנד, 133 — 212 , 1959 : 

ח. שר.עריק ואחרים (עורכים), א שפיבל ארף א שטיין. 335 — 371 . 

תשכ״ה; א. שולמאן, די סאוועטיש־יידישע ליטעראטור, 1971 . 

לן('*[׳ וילרל ון אורמן — 1111£ ! 0 ת 13 מ־! 0 57311 !!■!מ^נילל — 
(בו׳ 1908 ) פילוסוף ולוגיקן אמריקני, מחשובי הפילומופיס 
בני זמננו. למד בהרורד ובאוניבדמיסאות בווינה, פראג ווארשה, 
ומ 1936 מרצה בהרוורד, הפילוסופיה שלו יונקת מהפרגמטיזס (ע״ע) 
האמריקני ומהפוזיטיויזם הלוגי (ע״ע), ודרך התפלספותו דומה לזו 
של רסל ו_קרנפ (ע׳ ערכיהם). תרופתו העיקרית לתררת ההגיון 
בבניה של תורת מחלקות, הפשוטה מזו של רסל. ק׳ שם דגש על 
השימוש בשפה הצורנית של תודת ההגיון להבהרת בעיות פילו¬ 
סופיות. לדעתו, בקבלנו אופו הצרנה מסוים. אנו מתחייבים באונטו¬ 
לוגיה הכרוכה בו! כמאמרו; .להיות פירושו להיות העו-ך של 
משתנה קשור". לדוגמה, אם הסכמנו לאמיתות "יש פרחים אדומים" 
(דהיינו, ״ישגו״ צ, כך ש צ הוא פרה 1 x הוא "אדום"), הרי התחייבנו 
בקיומם של פרחים ושל דברים אדומים. אך לא בקיומו של הבולל 
(האוניוורסאל) "אודם". כדי שתאוריה תד.יד. אמיתית, היא מחייבת 
את קיומם של אותם מושאים. שמונחיה חייבים לחול על-הם. לק' 
ענייו מיוחד במושגי ההוראה (":!!!:!־!")ם!) והזדרת, וד,וא דבק 
בעקרון. שאין לדבר על קיום דברים החסרים קריסריונים חד- 
משמעיים לויהוןם. הוא ביקר בחריפות את ד,ל(גיקה המוראלית 
(העוסקת בביטויים "הכרחי" ו״אפשרי") משום שאינה מכבדת את 
העקרון, שמה שאמיתי לגבי צ. אמיתי לגבי כל מה שזהה עם 






247 


קוין, וילרד ון אורמן — קויסדינג, וירקון 


248 


ק׳ כינה את הקשרים הפוגעים בעקרון זה ,.אסוסים" ( 5 ען£גמ 0 ). 

ק׳ דוחה את האבחנה בין פסוקים אנליטיים וסינתטיים, שהיתה 
מהנחות היסוד של הפוזיטיוויזם הלוגי• פסוקים אנליטיים (כגון: 
.,שום רווק אינו נשוי") אופיינו ככאלי, שאם פונחים מסוימים בהם 
יוחלפו במונחים אחרים בעלי אותה משמעות, נקבל פסוקים שהם 
בעלי אמיתות לוגית. לא נוכל להסביר את מושג המשימעות הזהה 
(ן) 11 ] 1 ע< 01 ו 1 ע 8 ), אלא בעזרת מושג האנליטיות; יוצא אפוא שההלי¬ 
כים שלנו מעגליים. לפיכו טען ק׳, בדומה לדיאם (ע״ע), שהמדען 
מעמת עם המציאות מערכת פסוקים, ולא פסוקים בודדים, אין לדעת 
מראש על אלו פסוקים נאלץ לוותר, ואלו נקבל, בתנאי שייעשו 
שינויים מתאימים במערכת. ק־ בכ״ז הדגיש את מעמדם המיוחד של 
חוקי תורת ההגיון: תורה זו היא ברורה, אינה עוסקת בתחום 
מושאים מיוחד ושירותיה כלליים. 

בספרו 11 ווו. נ;־ ¥01 \ (״מלה ומושא״), 1960 , מבקש ק' 

להוכיח שתרגום ,רדיקלי" (דהיינו. שאינו מסתמך על מילון נתון) 
לא יוכל לעולם להבטיח שהן המתרגמים והן דוברי השפה הזרה 
מתכוונים לאותו דבר. התרגום חייב להיעשות ע׳יס התבוננות 
בגירויים שעוררו את הדובר. אפשר ששני דוברים יגיבו באורח 
דומה על אותם גירויים. ובכ״ז תהא למבעיהם הוראה שונה. כשאדם 
משבט זר מכנה את מה שאנו מכנים "ארנבת" בביטוי "גאוגאי" 
(הדוגמה של ק'), לא נוכל לדעת אם הביטוי מציין, כסו אצלנו, 
שלמות אחת, או שלבים זמניים בהם מצויות ארנבות, לתרגום 
רדיקלי אופי השערתי, אבל אין דרך להכריע בין השערות שונות 
בדבר תרגום אותם מבעים עצמם (מצב המכונה בפי ק■: "אי־קביעות 
של התרגום ["ח 10 )ג 51 תב 1 ] 0£ ׳ן 30 ח 1 רס־ 1 ^ז 86 ח 1 ״]). 

יותר משזכו ספרי ק׳ להסכמה כללית, הם עוררו ויכוח, ועם 
זאת קבעו את סגנון ההתפלספות ואת אפיק העניין הפילוסופי של 
חלק ניכר מההוגים בני-זמננו, במיוחד באה״ב. מספריו: ב חססי? 

0£ )מ 01 <ן 1 ^ 1.061 (,מנקודת ראות לוגית״), 1953 ; 

סמ״.! * 11 !;״ב •״ס־זן־ד (״תורת המחלקות והלוגיקה שלה״), = 1969 ; 
5 ^ £503 ■ 101 ( 01 3001 1031 ^ 001010 ("יחסות אונטולוגיה 

ומסות אחרות״). 1969 ; 100 זשז 80 ££ 0£ 80015 0 ר!ז("שרשי ההוראה"), 
1973 . 

. 1969 .ן ־- מ 180 ,)נ£יי;( 1 .ס 

אל. וי. 

קויבזלנד ( 011001181304 ), מדינה, השניה-בגדלה מבין 3 המדינות 
המאוגדות בפדרציה של אוסטרליה. שמחד. 1,727,200 קמ״ר 
ובה כשני מיליון תוש׳ ( 1975 ). ק׳ משתרעת עפ״ג יותר מ ' 18 רוחב 
(מ' 35 " 10 ועד ' 29 רוחב דרומי) ותופסת את כל הפינה הצפונית־ 
מזרחית של היבשת וכמה איים קטנים בקרבתה. חלקה הצפוני־ביותר 
הוא חצי־האי כף יורק. חופיה (באוקיאנוס השקט ובמפרץ קרפנטריה) 
ארוכים מ 3.000 ק״מ• מבחינת המבנה נחלקת ק׳ לשני אזורים עיק¬ 
ריים : הרים במזרח ומישור במערב. לכל ארכה נמשך רכס הפולג 
הגדול ( 1131180 1111116 ׳\ום 01031 ), שהוא מערכת הרי קימוט ד,רציני 
שעברד, שורה של תדוליכי שבירה והרמה. תהליך ההרמה האחרון 
התרחש בשלישון התיכון, והוא שעיצב במידה־דבה את תבליטה 
הנוכחי. מצויים בה גם שפבי-לבה גדולים. הגובה הממוצע של ההרים 
600 — 1,000 מ', פסגות מעטות מתנשאות מעל 1,000 מ', וו.פםגה 
העליונה — 1,611 מ׳. מערכת-הרים זו מסתיימת במזרח בשורד, של 
פתלולים, המשאירים רק רצועת-חוף מישורית צרה. או שהם פגיעים 
ממש לים. לאורך רובו של החוף — עד פעלת רוחב ■ 25 , בקירוב — 
מרובות שוניות הקוראלים. בגלל קרבת מתלולי-ההרים לשפת-הים 
וד,שוניות שבים, מועט מאד היישוב לאורך מרבית חופה המזרחי 
של ק', פרט לחלקו הדרומי. בהקבלה לחוף משתרעת חומת שוניות- 
הקוראלים הגדולה ( 800 £ ־ 101 ־ 1 ־ 831 01031 ; ע״ע אוסטרליה, עמ׳ 996 ), 
המכבידה על גישת ספינות לרוב ארכו של החוף. 


הרכס הפולג הגדול משתפל במערבו לאיזור פישור שהוא ברובו 
ארץ גבעות. במישור זה שני אגנים גדולים שביניהם מפרידר, רמת 
קלונקארי (ץ־ 01111 מ 010 ) המבותרת: בצפון — אגן קרפנטריה המת¬ 
נקז לעבר מפרץ בעל אותו השם ! בדרום — אגן חסר-מוצא המתנקז 
לימת אר ( 10 !(£) שבתחומי אוסטרליה הדרומית. 

רובה של אוכלוסיית ק׳ מרוכז בחלקה הדרומי-פזרחי של המדינה, 
באיזור הנוח-ביותר מבחינה אקלימית. כ 55% מהתושבים יושבים 
בעיר-ר,בירה, בריזביו (ע״ע: 930.000 תוש' ! 11975 ). שאר הערים 
בק׳ קטנות: טאונזויל ( 1110 ז 15 ז׳> 01 ־ 1 ■) — 77,000 תוש', ונולד קוסט 
(] 003,5 0014 ) — 75,000 תוש', סואומבה ( 3 ל 001 ( 1 ׳ 1 ז 0 ( 1 יד) — 62,000 
תוש׳; רוקהמפטן ( 80011113111111011 ) — 51,000 תוש׳. לפי מפקד 1971 
היו בק' כ 1,500 יהודים. בצפון יושבים ב 25,000 ילידים שחלקם 
עדיין עובדי-אלילים. כל שאר תושבי ק׳ הם נוצרים — רובם הגדול 
פר-טסטבטים. 

כלכלת ק־ נשענת על חקלאות, גידול מקנה וניצול מחצ-בים. 

כ 20 מיליין דונם מעובדים ( 1.1% משטחה); מגדלים בעיקר חיטד, 
( 25% מהשטח המעובד), דלחן ( 20% ). מספוא ( 18% ). טבק. בטנים, 
אננס■ קנה-סוכר וכותנה. במשק הפקנד. כ 10.3 מיליון ראש בקר 
( 1973 ) וב 13 מיליון כבשים. בדרום ק׳ חוות ענק לגידול מקנה. 
בק׳ כורים כמויות גדולות של פחם ( 20 מיליון טון ב 1973 ) . עופרת, 
אבץ, נחושת, כסף, בוקסיט ומעט זהב. המחצבים מופקים באיזור 
ההררי שבמזרח המדינה, וכן ברמת קלונקארי. 

היסטוריה ותולדות היהודים, ע״ע אוסטרליה. 

ם. בי. 

קוץטיל:נוס, מךקוס פבייס - - 113 ( 01 ( 011 38195 ? 1310118 .£ 

~ ( 35 — 97 לסה״ב). רטוריקן ומחנך רומאי. נר׳ ב - 13 ר.נ) 

(כיום ב- 1 ־ו 0 ר 03131 ), ספרד. ודיתחנד ברומא, אספסיאנוס מינה 
אותר למרצה רשמי לרטוריקה, והוא העמיד תלמידים הרבה (ביניהם 
פליניים הצעיר). דומיטיאנום מינהו למחנכם של שניים מבני מש¬ 
פחתו■ ב 88 פרש רהתמהר לכתיבת ספרו העיקרי (היחיד שנשתמר) 
ג״סזבמס 0 ]ז 11 ) 1 )ל 1 ז 1 (״עיצובו של נראם״! ב 12 חלקים) — החיבור 
הרומאי היחיד המוקדש בעיקרו לחינוך, והמסכם בבהירות ובשי¬ 
טתיות את בעיות ההוראה. לדעת ק׳, החינוך בביה״ס ציבורי, יותר 
מאשר במשפחה, מעורר בילדים את כוח היצירה ומקל על כניסתם 
לחיי הבגרות. היא הציע לבחור חומר קריאה מישך, להתקדם מהקל 
אל הכבד ולנצל את הסקרנות והשאפתנות הטבועות בכל תלמיד — 
לשם קידומו. מקום נרחב בחיבורו הקדיש ק׳ לדרגות המתקדמות 
של חינוך הנואם בתחומי הספרות, ההיסטוריה, הלוגיקה והאתיקה. 
הוא הדגיש את חשיבות הסגנון, יפי הדיבור ודרכי ההבעה, והציע 
שיטות לשפר את רמת הנאומים. 

על-אף השפעתו הרבה בתקופתו. חיבורו נשכח; עם גילויו מחדש 
ע״י פסררקה ( 1350 ), היה ק׳ לאחד מאבות ההומניזם (ע״ע׳ עמ׳ 789 ) 
והתינוך ההומניסטי. 

ק׳ חשב שהיהודים מסוכנים לעמים אחרים, ובמשה ראה 
מייסד אמונה תפלה. הוא ייצג את ברניקי (ע״ע [ 2 ]) במשפט (. 51 ״! 
19 , 1 ,ז\ 1 ; 21 , 7 , 111 ח 0 ). 

.מ 3 לע<> 0 .( ; 1926 10 ו/זסיו^ ,חתץ 011 

.־" 96 [ ,. 0 ■ 111 ^ !€}) 1 ו^{ 

קויסלינג, וירקון - 00151108 ״, 1 ;ו 4 ו׳\ - ( 1945-1887 ), מנהיג 
פשיסטי נורוגי. ק׳ שירת בצבא-הקבע. היה נספח צבאי 
בבריה״ם ובשנים 1921/3 סייע לם. ננסן(ע״ע) בעזרה לנפגעי הרעב 
ברוסיה עקב םלחםת-האזרחים, הוא נשא רוסיה לאשה, אהד את 
הקומוניזם וב 1925 הציע למפלגת-העבודה בנורווגיה לארגן "משמר 
אדום" צבאי-לפחצה; הצעתו נדחתה. רק' התאכזב מהשמאל ופנה 
לרעיונות גזעניים. הוא הצטרף למפלגת האיכרים. בשנים 1931/3 
היה שר-המלחמה והשניא עצמו בשלחו חיילים להתערב בשביתה. 



249 


קריהלינג, וידקיו — קריפצזן, יחזקאל 


250 



קויסלינג (ס־ 8 פאל> :פג׳ 8 ע 0 חיטלר, סברואר צ 101 


במאי 1933 יסד ?:׳ מפלגה פשיסטית. ..האיחוד הלאומי' (-! 1 !א 
31 ס 0 ן). בבהירות אותה שנה וב 1936 לא זכתה מפלגתו אף 
במושב אחד בפרלמנם. אחרי פרוץ מלה״ע 11 הזהיר ק' את הגרמנים 
שהבריסים עומדים לנחות בנורוגיה, והציע להם להקדים ולכבוש 
את נמלי הארץ. תוך שהוא ישתלט עליה. ביום פלישת הגרמנים 
( 9.4.40 ) הודיע ק׳ על הקמת ממשלה בראשותו. אד כעבור ימים- 
מספר סילקוהו הגרמנים, לפי שלא נמצאה תמיכה נו. כעבור חדשים- 
מספד הוכרזה מפלגתו למפלגה החוקית היחידה. ונפבדואד 1942 
הקים ק' ממשלה בחסות הכובשים. 

העדר תמיכה בממשלתו גרמה לק׳ להישען על אמצעי־דינוי, 
ואלה נראו קיצוניים־מרי אף בעיני חלק מצמרת מפשל הכיבוש. שגם 
עמה הסתכסך. אחרי כניעת גרמניה נשפם ק׳ למיתה והוצא־להורג 
( 24.10.45 ). שמו הפך לשם נרדף לשליט-נובה המשתף־פעולה עם 
הנאצים ולבגידה נבלל. — ק׳ השתמש בתעמולה אנטישמית וסייע 
בגירוש יהודי נורוגיה• 

,.<) ,מגצ!! . 1 לל .י 1 ; 1965 \סו 0 ה 10 { ,^ 1 

. 1971 

קויס, אלבךט — קץו 01 זז:ו< 1 ו\, — ( 1620 — 1691 ), צייר הולנדי. 

את הדרכתו הראשונה בציור קיבל, ככל־הנראה, מאביו, 

הצייר יעקב נריץ ק׳ (. 0 ; 1152 זז;> 0 נ^ 0 ^ב(; 1594 — 1651 ). בתחילה 
הושפע מציירי־הנוף ון גרן ורויסדל (ע׳ ערכיהם). ומאוחר־יותר 
מיאן בות (לז״מ! לעיד 1618 — 1652 ), שהיה מנציגי הסגנון האיטלקי 
בציור ההולנדי. יצירתו הרב־צדדית של ק׳ כוללת ציורי־נוף עם 
דועים ועדריהם. ציורי לילה וחורף, תיאורי ים ודיוקנים. באה בה 
לידי ביטוי התעניינותו הרבה באפקטים של אור ודמויות, ובאביזרי־ 
שוליים. מבין ציוריו החשובים: .,חצר־לול״ ( 1651 ; מאוריציהויס, 
האג), ״נוף־נחל עם סירות — מפרש ועדרים" (הגלריה הלאומית, 
לונדון), "חורבת אופברגן" (שם). השפעת ק׳ ניכרת בציורי־נוף 
אנגליים, בעיקר מן המאה ה 18 . 

{ 4 ה> 1 ,} 00 ז 0 * 1 > * 5 ) 1105516 . 0 

■:!*}ס[ . 17 ו 7 )) 5 ^וו^>£ X וו■ו 0 •ו^ו^ •מ/) ׳/*/> 

. 1975 . 4 < . 55 ו*מ .$ ; 908 ! , 11 ,$> 0 ^הוו 11 

קויפמן, יחזקאל ( 1889 , דוניבצי (אוקראינה) — 1963 , ירוש¬ 
לים), חוקר מקרא, היסטוריון והוגה־דעות. למד בישיבת 
ח. טשרנוביץ באודסה ובמכון של דוד גינצבורג (ע׳ערכיהם) בפטר־ 
בורג. ב 1918 קיבל תואר ד״ר באוניברסיטת ברן. ב 1927 עלה לא״י 
והורה בביה״ס הראלי בחיפה■ מ 1949 לימד בחוג למקרא באוניבר¬ 
סיטה העברית, ספריו העיקריים הם; "גולה ונכר" (תרפיט—תרצ״ב) 
— "מחקר היסטורי־סוציולוגי נשאלת גורלו של עם-ישראל מימי־ 
קדם ועד הזמן-הזה", ו״תולדות האמונה הישראלית" (א׳—ח', 
תרצ״ז—תשט״ז) — ספרו העיקרי בחקר המקרא. מימי האבות ועד 
התקופה הפרסית. ספריו האחרים הם: ״בחבלי הזמן״ (תרצ״ו)! 
״הספור המקראי על כבוש הארץ״ (תשט״ו)! "מכבשונה של היצירה 


המקראית״ (לקט מאסרים ל תשכ״ו) 1 ,.פירוש לספר יהושע״ ( 1959 ) 1 
״פירוש לספר שופטים״ ( 1962 ) ל "בין נתיבות" (לקט מאמרים ל 
תש״ד, תשי״בל). 

בספרו "גולה ונכר" הניח ק׳ את היסודות האידאיים שבאו את״ב 
לידי ביטוי במחקריו במקרא. בגישה היסטוריסטית (ע״ע היסטוריזם) 
יצא לברר את המושגים אומד., לשון. אמונה ודת. והגדיר אופה 
ב״קינוץ שאחדותו עומדת על שותפות אתנית, שותפות דת ולשון 
שהתפתחה והגיעה גם למעלת שותפות תרבותית עליונד.". לאחר 
שקבע כי הפונותאיזם הוא תרומה ישראלית מקורית לתרבות האדם 
(ר' להלן), בא לראות את גורלו ההיסטורי המיוחד של עם־ישראל 
בצירוף של הגורם הלאומי והגורם הדתי, כאשר לגורם הדתי תפקיד 
עיקרי בשמירת ייחודו של העם בגלותו. עיקר פעלו של עם-ישראל 
הוא מלחמתו באלילות. מלחמר, 1 ו ואפיד, האוניוורסלי של אמונת- 
הייהוד הישראלית, אפשרו את צמיחת הנצרות והאסלאס מתוך עולם 
היהדות. התהוות המדינה הלאומית בעת-החדשה באידופה וביטול 
האפשרות להמשך קיומה של אוטונומיה יהודית במסגרתה, העלו 
על־הפרק אידאולוגיה של טמיעה, שביטלה את ערכו המשמר של 
הגורם הדתי, והעלו שוב את ערכו של הגורם הלאומי כגורם עיקרי, 
בתקופד, זו, לפחות, לא שלל ק׳ את קיומה של גלות לצד מרכז לאומי 
בא״י. מבקרי שיטתו של ק' ביקרו את גישתו ההיסטוריסטית וטענו 
נגר המשקל הרב שייחס לגורם הדתי (י. נער! ר׳ נינל׳), ובעיקר 
נגד העמדת הגורם הלאומי כ״היסטווי בלבד". ככלל נטען כלפיו ני 
תלה תהליכים היסטוריים מכריעים באידאות מופשטות מעטות. 

במחקריו בתולדות האמונה בישראל קיבל ק׳ אה גישתה הבסיסית 
של תורת המקורות (ע״ע מקרא, עמ׳ 321/2 ), אך חלק על מסקנותיה. 
הוא טען לקדמות מקורות המקרא 
וקבע כי קיימים 3 מקורות בלבד, 
שאת עריכתם קבע לימי עזרא. 
את ההבדל נין המקורות הבחין 
ק׳ ע״פ תכני החוקים ולא ע״פ 
הרבדים הלשוניים והספרותיים, 
כדרכה של הביקורת שקדמד. לו. 
את המקור ק הקדים לגלות-בבל, 
וגם עיקרו של ם׳ דברים קדום, 
לדעת ק", להוציא את הקטעים 
העוסקים נאהדות־הפולחן, שהם 
מתקופת יאשיהו. ק׳ שלל עריכה 
דוטרונומיסטיח לספרי נביאים 
ראשונים. שגם בהם ראה ספרים 
קדומים, פרם לקטעי אחדות- 
הפולחן בס' מלכים. הנחתו היסודית היא בדבר מקוריותה וקדמותה 
של דת-הייחוד. ק׳ ראה בה סוג לעצמו (י 1 ז:>״ 8£ 1 ט 5 ), יצירה לאומית 
חדיפעמית מימי משה, שמקורה נ״נוח יצירה רוחני-לאומי", כזה 
המתגבש מתוכו של כל קינת אתני — בניגוד לתפיסה הרואה נמונד 
תאיזם התפתחות ששרשה באלילות הקדומה. אמונת-דריחוד הישר¬ 
אלית נקיד,. לדעתו. פנל יסוד מיתולוגי, ולא זו בלבד. אלא שהמקרא 
אף אינו מבין עוד את האלילות ואינו מכיר את תכניה. בכיבוש הארץ 
והכרתת יושביה ראה ק׳ פעולה לאומית, ע״פ תכנית כוללת, שבסיסה 
—הגבולות האידאליים, גבולות ההבטחה. אין לראות בכיבוש הארץ 
רצף פעולות שבטיות. אלא :זמה לאומית, בכל השלבים. פנינושי 
משד. ועד לכיבושי דוד. הנביאים הם ממשיכי המונותאיזם, וחידושם 
היא בהוספת פרימאס המוסר לעולם-ד.אמונד. הישראלי. על דרכו של 
ק■ קמו עוררין. ביקרתם נסבד. נגד ראיית המונותאיזם כיצירה ישר¬ 
אלית חד-פעמית, נגד תפיסתו את האלילות המקראית כפטישיסטית 
בלבד ונגד דרכו בתורת המקורות, ובעיקר התייחסותו לס׳ דברים 
ולספרי נביאים ראשונים. 



יוווקא 5 קויפם; וכרשויו ־אוני־ 
ברכיסה העברית, יר־ש^ים) 




251 


קריפמן, יחזקאל — 5 ;ויקריפ 


252 


י. בעד. בקרח ׳גולה ונכר׳ (קרית ספר. ח׳}. תרצ״א/ב; צ. א. 
ודסלבסקי. יחידים ברשות הרבים. 25 — 28 . תשס״ז*; ם. הרן (עורו). 
ספר היובל לי. ק/ חשכ״א (כולל רשימת כתביו); הנ״ל. על פרופ׳ 

י. ק׳. תשכ״ר! הנ״ל. על בבול האמונה (מאזנים. כ״ד). תשכ״ז; הג״ל. 
סוגיות מקרא (תרביץ. ל״ז). תשכ״ח. 

אל. רי. 

קויפרס, פטרוםיוספוס הוברטוס-ט״ 5 ״ 11 נ 1 ־ 5105 ט־^^^ק 

!ז£י 1 ץט 0 5 ט 1 ז 0 ( 1 — ( 1827 — 1921 ), אדריכל ד.ולנדי. ק׳ למד 
באקדמיד. של אנשוורסן. נ 1850 שב לעיר־מולדוזו, רורמונד. וב 1852 
הקים בד, ■סדנה לאמנות נוצרית״. ב 1863 עכר לאמססדדם, ובד, 
בנה את שני כנייני־הציבור המפורסמים שלו, המוזיאון הממלכתי 
( 1 מט 5€ ט 1 ט!> 17111 ! 1877 — 1885 ) ותחנת־הרכבת המרכזית ( 1881 — 
1889 ! יחד עם א. ל. ון גנט), שניהם בנייני לבנים אדומות, דמויי־ 
טירות, בסגנון הנאו־רנסנס ההולנדי. ק׳ בנה מספר רב של כנסיות 
קתוליות בסגנון שהוא נוסח חפשי של הצורר, הגאו־גותית, ובהו 
גיכרת השפעת תורתו וסגנונו של ויולה לה־דיק (ע״ע); כנסיות 
ויליברורדום הקדוש ( 1871 ) והלב הקדוש ( 1880-1870 ). באמסטרדם, 
כנסיית ויטוס הקדוש כהילורזום ( 1892/3 ), ועוד. 

ק׳ היה החשוב שבארדיכלים ההולנדים במאה ה 19 , ונציג אפייני 
של השלב המאותר באדריכלות ההיסטוריציטטית בארצו. — קובץ־ 
יצירותיו, 1917 — 1827 ,.ס.!?.!.? .ז 1 ^ 13.11 17€1 , נתפרסם 

ב 1917 . 

קויצ׳ו (״^ 0 ו 1 ^ 1 ^״ 1 .>|. קרי: גויגד), פרובינציד. בדרום־מערב סין; 

שטחה 174,000 קמ״ר ובה כ 20 מיליון תיש׳ ( 1970 ). רוב 
שטחה רמה הררית מבותרת, המשתפלת מגובה של 2,600 מ׳ במערב 
ל 700 מ׳ במזרח. הרמה, הבנויה ברובה אבן־גיר קארסטית ומיעוטה 
בזלת. עברה תהליכי קימוט. שבירה וטחיפה רבים ותבליטח קשח 
למעבר. נהרות קי קצרים; בצפון הם נשפכים לאגן הנהר יאנג-צה 
ובדרום — לאגן־דביקוז של הנהר שי. בשל נתיבם התלול, האשרות 
והצוקים שכעמקיהם אין הם בד״כ כשירים לשיט■ אד יש להם 
פוטנציאל הידרו־חשמלי עצום. כ 9% מפני השטח — בעיקר בעמקי 
הצפון והדרום — מכוסים יער טבעי. 

אקלים. הקיז חם והחורף מתון. למרות גבהה יש בק׳ רק 
מעט ימי שלג וכפור. וזאת בשל מחסומי־ההרים המונעים כניסת 
אוויר קר מאזורי סיביר. הטמפרטורה הממוצעת של חודש יולי 
בעיר־הבירה גוי-י.נג היא ■ 24 , ובינואר — • 4 . משקעים יורדים כמעט 
בכל ימות השנה: העננות גבוהה והלחות רבה. כמות המשקעים 
השנתית הממוצעת 700 — 1,200 מ״מ. כ 45% מכמות המשקעים 
השנתית יורדת בקיץ, וזאת בשל השפעת האוויר הימי הלח הזורם 
ממזרח. 

כ 75% מאוכלוסי ק' הם סינים בני האן. השאר מורכבים 
מב 30 קבוצות המכונות .לאומי מיעוטים". הקבוצות הגדולות הן: 
מיאו ( 0 ב 11 א), פויי ( 1 <טי 1 ). שוי ( 1 ט 811 ), דונג (:אמטיד) ויי (!ז). 
כ 88% מתושבי קי הם כפריים ומספר הערים בפרובינציה קטן. 
גוי-ינג ( 8 ט 1 ן £1 ט^). הבירד. היא העיר הגדולד, ובד, 530,000 תוש׳ 
( 1958 ). 

כלכלת ק׳ נשענת על חקלאות. כריה ותעשיה. כ 75% מהשטח 
חמעובד מוקצב לגידול גרעינים, בעיקר אורז ותירס. מגדלים גם 
חיטה, שעורה ותפוחי־אדמה. גידולים חקלאיים לתעשיה הם; זרע־ 
לפתית (ק׳ היא השניה בייצור זרע־לפתית בסין), טבק, כותנה, 
אגוזים וקנה-סוכר. קי עשירה באוצרות-טבע, ובעיקר בכספית, מנגן, 
אבץ, עופרת. אנטימון, פחם, ברזל ופוספטים. מפעלי־התעשיה 
החשובים הם לעיבוד ברזל ופלדה, ייצור מכונות (לבריד, ולחקלאות) 
ותעשיה כיסית וטכסטיל. יש גם בתח״ר למלט, י סיגריות ומזון. ק' 
מחוברת במס״ב עם הפרובינציות שהיא גובלת בד.ו ועם רשת מסה״ב 
הלאומית. יד. פ. 


קרקרים (אנג׳ 5 ז;) 211 ט 0 : •הרועדים"), שמה של כת נוצרית 
הידועה גם כ״אגודת הידידים" (*!.;תפוז? 0£ ן 1£1 פ 50 ). לפי 
המסופר, מקור השם בכינוי שנתן השופט בנט ( 1 ;] 11 ל 301 ; 1650 ) 
למייסדה ג׳ורג׳ פוכס (ע״ע), אחרי שהוזהר בידי פוכס ..לרעוד 
(:); 1111 !.) בפני דבר האלוהים". כבר לפני-בן שימש השם כינוי 
לכמה כיתות דתיות, והק" השתמשו בו לציין את הרעדד, הקדושר, 
שאחזתם בעת התכנסויותיהם (.פגישות") הדתיות. כינויים דוסים 
שימשו גם לציון כיתות אחרות, כגון ה!״!למז־זז' (המאה ה 17 ) 
וה ״פזןנ;!(■. (המאד, ה 18 ). 

את צמיחת כת הק" יש לראות על רקע צמיחת קבוצות דתיות 
רבות אחרות באנגליה, שביקשו להיות בלתי־תלויות בכנסיה האנגלי¬ 
קנית הרשמית (תנועת ח״אינדפנדנטים״). ב 1668 חיבר סוכם את 
ה״תקגון לגיהול המפגשים״ (.: 00 ^ 0£ : 11 שרח 50 ג 11 נ 51 110 : ■ £01 פ 14111 
5 ;(ח|), ועצם השם •מפגש" מעיד על המגמה לדחיית צורות הפולחן 
הכנסייתי המסרתי. הכת עסקה בפעילות מיסיונרית עניפה, ואחד 
הק", ויליאם פן (ממס?), ייסד את מושבת פנסילווייניה בצפון■ 
אמריקה. הק", שלא בקבוצות דתיות אחרות, סירבו להתכנס בחשאי, 
וסבלו מרדיפות עד ש.חוק הסובלנות״ (זס.^. תס 1 )בז 10 ס 7 ל 1689 ) 
הבטיח לד,ם חופש פולחן. 

עוד במאה ה 18 התבלטו הק" כ.אנשים משונים", שהקפידו על 
לבוש מיוחד ועל צורת דיבור שהבדילה אותם משאר האוכלוסיוז, 
וממילא נם בודדה אותם בידוד חברתי־תרבותי מסוים. לבידוד זה 
תרמו גם דרכי־המוסר שלהם, וכן פסילת האמנות. הריקוד והמוסיקה, 
שנחשבו בעיניהם כקלות-ראש. הק" התמסרו למסחר ולמעשי צדקה. 
חריצותם. ישרם, ואורח־חייהם הצנוע, וכן התערותם לכל ראוותנות 
ובזבוז גרפו להצלחתם הכלכלית. משבוטלה באנגליה בהדרגה 
האפליה נגד אלה שלא השתייכו לכנסיד, הרשמית, נעלמו אט-אט 
סימני הייחוד החיצונים של הק". ואולם, ייחודם הדתי־הרוחני התמיד, 
והם שמרו על המוניטין שלהם בזכות ישרם, רמתם המוסרית והת־ 
מסרותם לענייני חינוך ולתיקונים סוציאליים (כגון: תיקון מערכת 
בתי-הסוהר .באנגליה: תעמולה עד עבדות; ובמאח ה 20 — גם 
ארנת סיוע בקנה־מידה בין־לאומי לנפגעי מלחמה ורעב). לעתים 
באו הק" לידי התנגשות עם שלטונות המדינה בנושאים שונים. 
כפציפיסטים היו הק" סרבני שירות צבאי, ובפני בתמ״ש סירבו 
להישבע (בדומה לכפה כיתות אחרות) בשל הפירוש שלהם לדברי 
״הברית החדשה״ (מתי 33 — 37 ). שארם חייב להיות תמיד דובר 
אמת, כך שה״הן״ שלו יהיה ״הן״ וה״לאו״ שלו — .לאו". 

התורה הדתית המרכזית של הק' היא תורת "האור הפנימי' 
(:!)*ס :מ"!;!), הוא האור האלוהי הפועל בנשמת האדם המאמין, 
שהיא מאוחדת עם ישו חמשיח. תחושת נוכחות האל בנשמה היא 
העיקר, ולפיכך דוחים הק" את הסקרמנטים ושאר צורוח־הפולחן של 
הכנסיות המסרתיות. נוכחות •האור הפנימי" באדם מתבטאת ברפתו 
המוסרית ובטוהר מידותיו. פולחן הק' אינו מתקיים בכנסיות מפר 
ארות אלא ב״אולם פגישות" פשוט וצנוע. תחילתו בשקט מוחלט 
ובריכת חחני של המשתתפים, עד ש״הרוח" מניעה את אחד המש¬ 
תתפים לדבר. עיקרי התאולוגיה הקתיקרית מובאים בספרו הבסיסי 
של ׳< 013 ז 3 מ . 11 , 13 :< 010 ק\/ 13030 זי 1 זנ 0 ספזשיך 8130 ס(סשר 1 ' 1 ' ("התנצ¬ 
לות לתאולוגיה הנוצרית האמיתית״), 1676 . 

ארגון הקהילה הקוייקרית הוא דמוקרטי. אין כמורת כוחנית, 
אס־כי זקני העדה ואחרים מתמנים לנהל את ענייני הקהילה ולפקח 
עליהם. נציגים של הקהילות המקומיות ( 110011113 ( ;>יי 11 בז 3 ק 0 ז?) 
נבחרים למועצות האזוריות (־: 5100 י( 1 •^ 0 זז 3 ט^ :{( 1 ז 1 ] 100 א ץ 1111 ח 10 ו! 
6 מ 1 ), ומשם — למועצות הארציות ( 10011118 \ ^!זגס׳ך), הרחבות 
יותר. 

כיום משמש המונח ק" בעיקר בלשון המדוברת, שכן מאז המאה 
ה 19 השתרש השם ״אגודת הידידים״ (- ידידי האמת) כשמה הרשמי 





253 


?ויק,־ים — קוכנובסקי, ין 


254 


של הכת. ד,ק" פעילים פאד גם בתנועות-שלום בידלאוסיות. ואף 
הקימו עוות מיוחד לענייני הסכסוד כפזה״ת. כמה מהמסמכים שפרסם 
צוות זר, אחרי מלחמת ששת הימים בלטו בחוסר אהדתם לישראל. 

.!!זג;]!״? .ל 1 .*■ 1 ; 1927 )!/ 1 / 0 ^^^ו^ 0 ז? //מס , 1€5 זחן . 11 

■ו 1 ז 2 ו^יו 0 ,זשז^ב^מסג! . 14 ., 1 ; 1949 //מס ^ 1€ )■ן^ 0 ^ח^<^ 

1/1 . 1 ) , 11 ז'ל 8 . 0 . 8 : 1958 /•/•/מת״ע />ןי 0 

. 1961 10 00€/1 וקק 1 . , 0$11£ נ) . 8 .£ ; 1960 ,ץ^ו^ 0 ^^ ס^/־/־׳ס'■/ 

צ. ר. 

קולר (מתורכית: ז 3 ץ׳י 1 ;ו 1 )|), מאכל עשוי ביצי־דגים מומלחות. 

במיוחד ביצי-דגים ממשפחת החדקניים (ע״ע), שמשקלז 
בשחלה מגיע ל נ/' ממשקל הנוף של הדג. 

לשם הכנת הק׳ מפרידים את הביצים מהרקמה העוטפת אותן 
ומוסיפים סלח ( 3% — 4% ממשקל הביצים) תוך סינון פסושד של 
הביצים. כך מתקבל תוצר מאיכות גבוהה. המכיל 14% שומן, 23% 
חלבונים. 58% מים והשאר מינרלים. את הק׳ יש לשמור בקירור, 
בטמפרטורות קרובות ל״ס. סוג אחר של ק־ מקבלים ע״י הפלחה 
חזקה־יותר, בשאחוז המלח בזמן ההכנה הוא 9% — 0% ן ממשקל 
הביצים. בתהליד אחר מוסיפים לביצים תמיסת־מלח אחדי הסינון, 
לעתים דוחסים את התוצר הזה לפני האריזה הסופית. הק' ,.הלחוץ" 
נחשב לבעל איכות גבוהה, כי הוא משפר יפה את הטעם הטוב ואת 
הריח. הוא נשפר זמן ארוך־יותר. אך גס הוא דורש קירור בטמפרטו¬ 
רות שאינן עולות על • 8 . ק׳ באיכות הנבוהה-ביותר מקבלים ממש¬ 
פחת החדקניים מסוג הוסו (!חדקו ענק! <וי.ט 11 131150 ) ומסוג חדקן 
( 130111011501 ). סינים חשובים לייצור הם 510113111.51 .!ק ו - 60111011 .ג/ 
5131111 . הק׳ ממשפחה זו מכונה ?ף ש ח ו ר, משום שהביצים אפורות 
ולאחר הניקוי הן נעשות שחורות. בצפון אמריקה משתמשים בביצים 
של סלמון פציפי מהסוג 11011115 ץ 11 ז 01100 , ובמידה קטנה-יותר, 
בביצים של דגי טונה (ע״ע). הק־ המופק מדגי סלמון מכונה ק׳ 
אדום — ע״פ צבע הביצים. במערב אירופה מנצלים בעיקר את 
ביצי השיבוט הצפוני ( 0301111113 0311115 ). במצרים, תורכיה, ארצות 
הבלקן ודרום-מערב בריה״ס ממליחים שחלות מלאות ביצים של 
קיפונים ( 4061111130 *) בתהליך של רוויה בתמיסת־מלח ויבוש 
באוויר, אח-כ מכסים את התוצר בשכבת שעווה, המגינה מפני 
התייבשות ומזיקים, ק׳ מסוג זה מכינים בין־היתר בימת ברדוויל 
בצפון סיני. היצרנים העיקריים של ק' עשוי ביצי חדקניים הם 
בריה״ס (כ 5,000 טון לשנה, בים־הכספי) ואיראן (בו) 15 טון). 

קוןל, רובךט — 011140011 ( 1101 — ( 1843 — 1910 ), רופא גרמני 
ומחלוצי הבקטריולוגיד. (ע״ע). לאחר שעסק שנים אחדות 
ברפואה מעשית בוולשטיין שע״י פוזן החל להתעניין בבקטריולו- 
גיה — שהיתה אז תחום מדעי חדש — בהשפעת ההשכלה הבסיסית 
המעולה שקנה ממורו הנלה (ע״ע), האנטום והביולוג המפורסם. 
תרומתו הראשונה של ק׳'לבקסריולוגיה היתה בירור אפיו ואופן 
גידולו של חיידק שבורר מחולי הגחלת (ע״ע), ושנמצא על-ידו 
כגורם המחלה. תצפיות אלו, שראו אור ב 1876 . הביאו לו פרסום 
מיידי. כעבור שנה פרסם שיטות להכנת משטחי חיידקים, לקיבועם 
ולצביעתם בצבעי אנילין. שהשימוש נהם הוכנס להיסטולוגיה לפני¬ 
כן ע״י דיגרט ( 1 ז 1181 ׳ 3 \ 0 ). ב 1880 עבר לברלין, שבה נהנה 
מתנאי־סחקר טובים יותר, וב 1881 תיאר את שיטתו לגידול חיידקים 
על קרקעי-מזון מוצקים שהכילו ג׳לטינה או אגר (ע״ע אגר-אגר 1 
בקטריולוגיה, עמי 321 ). זוהי ללא-ספק תרומתו הגדולה ביותר 
לקידום הטכניקה הבקטריולוגית הנהוגה עד היום הזה. נעזרת שיטה 
זו בודד בקלות זנים נקיים של חיידקים ע״י מיהולם לתאים בודדים 
שיצרו מושבות אפייניות על המצע המוצק. 

בשנים 1882 — 1884 י״ל עבודותיו המפורסמות על בידודו ועל 
בירור תכונותיו של חיידק השחפת ( 11101 101x10010515 ז 110 גכ 101 ׳ 15 \.). 
כ״ב בודד ב 1883 את גורם החלירע (ע״ע) ר,אסייתית — פסיקון 


החלירע (- 011010 110 כ 11 זג 
130 ). לתגליות אלו היה 
הד עצום בקהיליית ה¬ 
רפואה החדישה; כתו¬ 
צאה סכך התלו להת¬ 
קבץ סביבו מטובי החוק¬ 
רים הצעירים, שמאוחר 
יותר הצטיינו בזכות עצ¬ 
מם והקימו מרכזים חד¬ 
שים ועצמאיים ברחבי 
תבל, לחקר המחלות ה¬ 
מידבקות. עם עוזריו של 
ק' נמנו חוקרים כגון 
לפלר (ז 0£110 ( 16 .?), גפקי (< 031111 . 0 ), פפייפר ( 01 ) 1011 ? . 11 ), 
קיטאסטו ( 35310 ז 1 ) 1 . 511 ) ואחרים. 

לאחר גילוי חיידק השחפת הצליח ק' להבחין בין שני סוגיו של 
חיידק זה. סוג אחד מסוכן יותר לארם וגורם לשחפת הריאה. המחלה 
מועברת ישירות מדרכי הנשימה של החולד" ע״י שיעול, התעטשות 
וכיו״ב. הסוג השני גורם לשחפת הבקר ומועבר מהפרה החולה, 
ובעיקר מחלבה. אל שותי החלב הטרי (הלא-מפוסטד — בעיקר 
ילדים ונשים). ק׳ בודד את הטוברקולין( 10110100110 ), שהוא תמצית 
מיוחדת של חיידקי השחפת, ור,שתמש בי לאבחנת מצב החסינות 
למחלה. הוא גם נחפז להודיע. — על-ססך תכונותיו הקוטלות 
חיידקים — כי לטוברקולין סגולות לריפוי השחפת — דבר שהוכח 
כבלתי-נכון. 

ק' עמד בראש משלחות מדעיות למצרים ולהודו (לגילוי גורם 
החלירע, ובהודו — גם לחקר דבר הבקר [ 1051 ! 1 ־ 110 ]), וכן לאפריקה 
המרכזית (לחקר מחלות־השינה וכן הטיפיס־החחר ואופן העברתו 
אל האדם). 

ב 1885 נתמנה ק׳ פרופסור לדרגינה ובקטריולוגיה בברלין וב- 
1891 — מנהל המכון למחלות מידבקות שנבנד. במיוחד עבורו. 
ב 1903 נבחר לאקדמיה למדעים בברלין וב 1905 זכה בפרס נובל 
בפיסיולוגיד, ורפואד,. 

ק׳ ופסטר (ע״ע) הקשיש ממנו ובר-הפלוגתא שלו במספר נושאים 
חשובים הם מייסדי הבקטריולוגיה ומחשובי ה״סהפכנים" של 
הביולוגיה המודרנית. 

. 1938 ,^^ 010 ^ 3x10 /ע 

נ. נר, 

לןוכ 3 ובםק^, — 1 ־ 313001051 ־ 140 130 — ( 1530 — 1584 ), משורר 
ומחזאי פולני. ב 1551/2 למד בקניגסברג, וב 1552/5 בפאדו- 
בה. ב 1559 נתמנה מזכיר בחצר המלך זיגמונט אוגוסט. ב 1570 
התיישב בכפר ציארנולאס. — הטרגדיה הקלאסית 110 ־| 05 ק נ׳סנזק^ס 
1011 ־ 61001 ("שילוח הצירים היוונים"), שד־רצגד, ב 8 ד 15 , מעלה מכלול 
בעיות פוליטיות ומוסריות. שהן מעבר לאחריות המושלים לגורל 
המדינה. קי תרגם לפולנית את ס׳ תהילים ■ז 1 נ־ו־ 1 ׳״נס 5311012 ?, 
1579 ) ! תרגומיו מצטיינים באמנות הפיוט ובמגוון צורות-החרוז. 
שידיו הליריים על מות בתו הקטנה, ץח 10 ז (״קינות״), 1580 , הם 
ביטד דרמתי ליאושו של אב המאבד לרגע את אשיות אמונתו. קובץ- 
השירים !״ 105 ? (.שירים") י״ל אחרי מותו. ק׳ חיבר גם שירים 
קלילים לעת־מצוא ( 1 ־ 1.13521 ) ושירים בלאטינית. — ק' נמנד. עם 
תשובי המשוררים הפולנים של תקופת הרנסאנס. שיריו הליריים 
מהווים את מיטב יצירתו, שהיא פולנית-עתיקה ברוחה, בסגנונו 
ניכרות מורשת השכלתו ההומניסטית והשאיפה לנצל את משאביה 
הפיוטיים של הלשון הפולנית. 

, 1 חנ 1 ז 81 גן .זל! : 1953 ,. 4 / ./ ס *???־ז 4 )^ 30 $1015 'יוץ/ו 1 ג 2 ץ 2 י 1 ^ 1 .ן 

* 1966 ./ ,(. €41 ) . 6 ; 1954 ,ו 10 יו 011281 ז 0 (.תחומי־ 

גבול ברפואה״), ב 1909 זכד, בפרס נובל על מחקדיו במחלת ה 1 פק, 
ק׳ הכיר בעוד־מועד את הסכנות שבניתוחים הראשונים של הזפק, 
בידהשאר את ההפרעה הבאה מנפילת יתרת'ד.חריס, ועי־כ הפר את 
ניתוח בליטת־התריס לניתוח שגרתי וכמעט נטול־סיכון, פרסומיו 
חרבים עוסקים, מלבד בניתוחי בלוטת־התריס, נם בפציעות חוט־ 
השדרה, כריתת המעי ותפירד. ראשונית. כירורגיית הבטן ולחץ תוד־ 
גולגלתי, ק׳ המציא מכשירים רבים, ביניהם הפלחצת הנקראת על 
שמו ((ןתז 13 ^ 

,?נ 2501 זחנ 1 ן .£ ; 1951 , 970/1 <ז 1 / 0 ^^< 10 *ו 1 { 31 .* 01 ( 3 ^ . 11 .מ 

, 1967 מ 120 >״י 5€11 ) ..) 1 - 7 

קול (בפיסיקה), ע״ע אקוסטיקה; ? 1 מע. 
קול. ג^ורג^ דגלס הוארד ־־ 35,1 ^ 05 ^ 0008135 

0010 — ( 1889 — 1959 ), נלנלן, סוציולוג וד,וגד.־דעות סוצי¬ 
אליסטי אנגלי. ק' הצטיין בלימודים קלאסיים באוכספירד, ונמשו 
לסוציאליזם ולהתעניינות בכלכלה ובתנועות פועלים. נבר בשנות 
ה 20 המוקדמות שלו התפרסם כמומחד, של האיגודים המקצועיים 
לשכר ולמחירים, וכאחד מראשי הפבינים (ע״ע) והתאורטיקנים של 
•הסוציאליזם של הגילדות" (ע״ע גילדות. סוציאליזם ה־), שעליו 
נתב אח שני ספריו הראשונים. אחדי מלה״ע 1 לימד באוניברסיטת 
לונדון ובאגודה לחינוך פועלים מיסודו של סוני (ע״ע). בשנים 
1925 — 1944 לימד באוכספורד כלכלה. ובשנים 1944 — 1957 — תאוריה 
חברתית ומדינית. 

פוריותו הספרותית היתד, עצומה. הוא פרסם עשרות ספרים, 
מאות קונטרסים ואלפי מאמרים. מאמריו וקונטרסיו, וכן רבים מספריו 
(חלקם נתב יחד עם אשתו, טרגרט איזבל) עוסקים בשאלות השעה. 
חלק אחר של ספריו עוסק בתאוריה כלכלית ובתולדות הקואופרציה, 
תנועת־הפועלים וד,סוציאליזם. החשוב בספריו הוא ץז 10 ! 11 ל ל 7 
זל^ססלז 50€13115£ )ס (.תולחת המחשבה הסוציאליסטית"), ז-זד, 
1953 — 1960 . בספר זה הגיע לשיאו נשרו הנדיר של ק׳ לרכז מידע 
בתחומים רבים — פילוסופיה, כלכלה, סוציולוגיה, היסטוריה ותולדות 
תנועות-המונים פוליטיות — לארגנו ולפרשו בצורה מקיפה ובסגנון 
בהיר ושוטף. נוסף על כתיבתו העניפה הרבה ק־ לד״רצות ולפעול 
במוסדות מחקר וד״סברה של מפלגת העבודד" הפבןנים וד,ממשלה. 
בשנים 1939 — 1946 ובשנים 1948 — 1950 היה יו״ר אגודת הפבינים, 
ומ 1952 — נשיאה. כדי להתפרק ממתח הנתיבה כתב ספרי־בלשים, 
אלה י״ל ב 33 כר׳. כמה מספריו תורגמו לעברית, ביניהם: מדריד 
בתוד.ו־ובוהו העולמי, תרצ״ד, תולדות תנועת הפועלים באנגליה, 
1789 — 1947 , חשיי! תולדות המחשבה הסוציאליסטית, א׳. תשט״ז. 

בקרת על ספר זה; ; 1971 ,.€. 1 {. 0.0 / 0 1111 43 ש , 0.15 . 4 * 

,( 2 , 111 עצ: 0 { "?׳״',־צ — .€.} 1 .<]. 0 . 85108 . 14 

. 1973 חס ,ז? 01 ןנןז 03 .* 1 . 13 ; 1972 

אה. א. 

קול (קולודני), משה (נר 1911 , פינסק), מדינאי ישראלי. 

היה פעיל בתנועת ״הנוער הציוני״ בפולניה. ב 1932 עלד. 

לא״י וד,יד, לאחד מראשי העובדים הציונים הכלליים א' (אח״כ; 
"העובד הציוני") ונציגם בועה״ם של ההסתדרות. כן שימש העודר 
בסאונם •ד״עובד הציוני״. ב 1948 נבחר לחבר הנד״לת ההסתדרות 
הציונית והסוכנות היהודית. בשנים 1948 — 1964 , שנות העליה הגדולה 


לישראל, עמד בראש מחלקת.עליית הנוער״(ע״ע א׳י, עט׳ 1018/21 ). 
לאחר הקמת המדינה היה בין מייסדי המפלגה הפרוגרסירת (ע״ע), 
שבשנים 1961 — 1965 היתד, חלק מהמפלגה הליברלית. לאחר הפילוג 
במפלגה הליברלית היה ק׳ למנהיג המפלגה הליבדלית-העצמאית. 
נ 1948 כיהן נחבר מועצת־המדינה הזמנית. פעמים אחדות נבחר 
לכנסת. ב 1966 נתמנה ק׳ לשר התיירות והפיתוח, ומ 1969 הוא 
מכהן נשר התיירות. — מאמריו ונאומיו כונסו במספר ספרים: "עלית 
הנוער״ ( 1966 ) , ״אריחים״ ( 1952 ) ,• ״משעולים״ ( 1964 ) , "מורים 
וחברים' ( 1968 ). 

קול ומקהלה. ק׳ האדם הוא האמצעי הטבעי והישיר ביותר להפ¬ 
קת מוסיקה, ולמוסיקה הקולית חשיבות רבה בכל התרבויות 
המוסיקליות. לכל תרבות מסורת משלד, בדרכי הפקח הצליל המושר. 
גונו ואפיו. קיים קשר הדוק בין המבנה הדקדוקי והנגינה הטבעית 
של שפה לביו סגנונות הזמרה בה. 

הדיון שלהלן יתרכז בהבט הזמרתי במוסיקה הקולית המערבית 
ההל ביד,״ב. על הבטים אחדים של התפתחות המוסיקה הקולית 
במערב ע״ע מוסיקה. ושם פירוט התפתחותה של המוסיקה הקולית 
לתקופותיה, 

על מוסיקה קולית בתרבויות חוץ-אירופיות ד׳ שם, עמ' 581/4 , 
ושם דימ כללי וביבל', 

על מוסיקה קולית בתרבויות אסייניות ר׳ שם, עם׳ 585/6 , ושם 
ביבל׳ ומראי-מקומות. 

על מוסיקה קולית של היהודים ר׳ שם, עט׳ 586 — 595 , ושם ביבל׳ 
ומראי-מקומות. 

מוסיקה קולית בתרבות המערבית מאז י ד,"ב. 
החשיבה המוסיקלית המערבית צמחה מתור המוסיקה הקולית: האב¬ 
חנה הברודה בין סגנון קולי לסגנון כליי ראשיתד, בתקופת הבארוק, 
בעוד שהמוסיקה הכליית של יה״ב ושל הרנסאנס היא העתקה של 
סגנון קולי. מכאן גם משמעותו הכפולה של המונח ק׳: א) תפקיד 
זמרר, לק' האדם! ב) קו מלודי עצמאי, לאו-דווקא לק׳ האדם. 

המזמורים הכנסייתיים (ע״ע גדגודינית, זמרה) נועדו להרכב 
קטן של זמרים מקצועיים, 0301013111 85013 , ובכך היו הבסיס 
לאימון המקצועי של הזמרים במערב. המוסיקה הדבקולית המוקדמת 
נועדה לסולנים. את המוטסים (ע״ע מוטט) הגותיים שרו שני זמרים, 
בליוזי כלי שניגן את תפקיד הטנור (פלאם׳ 100010 , להחזיק, 
הבלי השמיע את תפקיד הק׳ התומר — הנעימה הגרגוריאנית המם- 
רתית שהיתר, בסיס לחיבור הרבקולי). בתחילת המאה ה 15 הופיעד, 
מוסיקה רבקולית גם למ׳ קטנה, וברנסאנם המוקדם הורחבו הקפי 
הק" והחל השימוש בניגוד הגוון והמשלב שבין ק" גבוד.ים לנמוכים 
כמרכיב מוסיקלי. 

במוסיקה הרבקולית המוקדמת כונו הק" השונים לפי תפקידיהם 
במרקם הרבקולי, ולא לפי גבהם והקפם. הטנור שר או ניגן את 
הנעימה המסרתית. ה ס ו פ ד י ו ס (מלאט׳ !ס 1 ז 0 קס 5 . גבוה ביותר) 
היה הק׳ הקונסרפונקסי מעל לטנור. לשני הק", שהיו בסים למרקם 
הרבקולי המוקדם, היה נוסף לעתים ק׳ קתסרפונקסי לסגור, ה ק ונ¬ 
פרה¬ טנור. במאה ה 15 התגבש הנוהג לפצל את תפקיד הקונ- 
טרד,-טנור בין שני ק״ — האחד גבוה מד,טנור והאחר נמוך ממנו. 
הגבוה כונה קונטרה-אלסוס (כלר, קונטרה-גבוד.) והנמוך — קונ- 
טרר,-באסוס (כלו׳, קונטרה-נמוד). השמות המקובלים כיום; סופראן, 
אלט, טנור ובאס, אינם אלא קיצורם של מונחים אלה. בתקופת 
הרנסאנס לא השתתפו נשים במוסיקה הכנסייתית. את תפקיד הסופ¬ 
ראן שרו נערי המי, ותפקיד האלט נועד לזמרי סנוד במשלב 
הגבוה-ביותר של קולם (הפאלססו)! מכאן המשמעות המקורית של 
המלה אלטו (גבוה). במרוצת הזמן צורפו נשים לס" ותפקיד 
האלט נמסר לזמרות בעלות ק׳ נמוך. 





257 


קול ומגןהלה — ?ולגה, הרסן 


258 


במוסיקה החילונית של הרנסאנס שלטו בעיקר דדנבים קוליים 
של סולנים (הפדריגל (ע׳ען האיטלקי והשאנסון הצרפתי). ביצירות 
אלו פותחו האפשרויות של ק׳־הארם ככלי להבעת רגשות ולחיקוי ק" 
הסבע. שלב נוסף בפיתוח קי האדם כאמצעי להבעה מוסיקלית החל 
באופרות הראשונות (עי׳ע אופרה). במאות הדו—ה 18 התפתחה 
דמותו של הזמר הווירטואוז המעצב דמויות דרמתיות בעזרת ק׳ חזק, 
עשיר, פתוה ומהדהד. שבונה ־)!מגס 861 (ק׳ נאה); בנך הונח 
הבסיס לטכניקה של הכשרת הזמר ופיתות הק', הנמצאת בשימוש 
עד היום. 

בראשית הבארוק חלה הפרדה בין הסגנון הכליי לסגנון הקילי. 
בעקבות הקונסרה־רפורמציה הופסק במעט כליל השימוש בכלי־ 
נגינה (פרט לעוגב) בכנסיה, והנוהג של הכפלות והחלפות תפקידי 
זמרה בבלים הומר במסורת של זמרה מקהלתית ללא ליווי (\; 
נ 611 קב€), שחיה מאז לסימן־ההבד של הסגנון הכנסייתי ( 1116 )$ 
"מזת!/). באותה תקופה עודדה הכנסיה הפרוססטנטית זסרה־בציבור 
במ• מעילות של חובבים וחובבים־למחצה ( 61 ז 0 זח 03 ) ! מסורת וו 
קיימת עד היום במרכז אירופה ובצפונה. 

הספרות הקולית ל מ', המוסיקה הליטורגית כוללת מו¬ 
סיקה לטקס־התפילה הרשמי(בגון מיסות וקנטאטות) ומוסיקה דתית־ 
דרמתית (ע״ע אורטוריד,}. המוסיקה החילונית כוללת אופרות, 
קנסאטות חילוניות ויצירות סימפוניות בהשתתפות מ׳. 

הספרות הקולית לסולנים. יש להבחין בין המוסיקה 
הקאמרית-קונצרסית לבין המוסיקה האופראית־דרמתית. בתחום 
הקאמרי חשיבות רבה לשיר המיועד לזמר וליווי. שפוצאו מהפדרי־ 
גאל המאוחר והמונודיה של הבארוק. לאחר הקנטאסה הקאמרית 
הבארוקית התפתח השיר האמנותי לזמר עם פסנתר, והוא הגיע 
לשיאו במוסיקה הרומנטית — ברפרטואר ה ל יד של שוברט, 
שומאן. ברהמס ואחרים. ו ב ש א נ ס ו ן הצרפתי של פורה. דביסי 
ואחרים. בתחום חאופראי נדרשת מחזמר יכולת משחק והבעה. וזו 
הביאה לפיתוח אבחנות דקות בין סוגי הק". בין הטנור לבאס נוסף 
הבאדיטון, כק' בעל אופי ואיכות משלו. תפקידי הסופראן האופראי 
נחלקים לסוגים שונים: לסופראן קולוראטורה, שלו גמישות טכנית 
רבה ושליטה במשלב הגבוה של הק׳: ה״סוברט׳־, או הסופראן 
הבימתי, המותאם לתפקידים קלים ורבי־פעולה: הסופראן הלירי, 
הסופראן הדרמתי והמצו־סופראן, שהוא סופראן דרסתי המתרכז 
במשלב הנמוד של חק׳. הבחנות דומות יש גם בסנור ובבאם. יש גם 
הבדל בין תפקירי הטנור באופרות הצרפתיות. האיטלקיות והגרמ¬ 
ניות. סוגי התפקידים הדרמתיים זהים בד״כ לסוגי הק״ו תפקידי 
המאהב והנאהבת. למשל, נכתבו לרוב לסופראן ולטנור, ותפקידי 
המלכים והזקנים — לנאסים. 

קי ומ' במאה ה 20 . המוסיקה החדישה פיתחה אפשרויות 
חדשות לניצול ק' האדם ככלי מוסיקלי. למשל, ביצירתו של דביסי, 
.נוקסורנים", משולבת במרקם התזמרתי מקהלת נשים המזמרת ללא 
מלים. בתחום הררמחי הופיעו סגנונות המאחדים את יסודות הדקלום 
המסוגנן, הרצ׳יטאטיוו והזמרה ("פיירו הסהרורי" של שנברג. או 
.ווצק״ של ברג). מאז שנות ה 50 נערכים ניסויים בניצול יסודות 
השפה (עיצורים ותנועות) ביסוד מוסיקלי עצמאי. וכן בעיבוד אלק¬ 
טרוני של קי הזמרה. 

הגופים המקהלתיים. בניגוד לנגינה בכלי, הדורשת הת¬ 
מחות ואימון אף מחובבים, פתוחה ההשתתפות בפעילות מקהלתית 
לבל חובב מוסיקה, אף אם איננו קורא תווים. ההשתתפות בס׳ היא 
פעילות חברתית מהנה ומעשירה ממדרגה ראשונה, ולכן נוסדות מ" 
חובבים בעולם כולו במסגרות רבות ומגוונות. 

הס" בישראל. מראשית היישוב היד,ודי החדש בא״י תפסו 
הס' מקום חשוב בפעילות התרבותית, לא-רק כמקור הנאה מוסי¬ 
קלית, אלא גם בשל חשיבותן בהפצת השפה העברית והזמר העברי. 


סובי המלחינים הישראלים הלחינו ספרות עשירה של שירי-מ׳. סמוך 
להקפת הגימנסיה "הרצליה" יוחד בפערכת-השיעורים מקום לס', 
ועם הצטרפות המחנו והמלחין חנינא קרצ׳בסקי לצוות המורים הת־ 
פתחד, מקהלת הגימנסיה והיתר, לגוף חשוב בפעילות הקונצרטית של 
תל-אביב דאז. מסורת ד,מ" בבתד,״ס זכתה לעידוד רב באמצעות מפעל 
כנסי המ". פעילות מקהלתית עשירה התקיימה גם במסגרת התנועה ה¬ 
קיבוצית. והס׳ תפסה מקום מרכזי בפיתוח מסורת החג וד,שבת בקיבוץ. 

ב 1927 הקים המנצח פורדד,אוס בן-ציםי את מקהלת ד,א 1 רטוריה 
הישראלית, שביצעד. את החשובות באורטוריות בספרות העולם 
בתרגום לעברית. המנצח איתן לוסטיג יסד את הם׳ הקאמרית התל- 
אביבית, שהופיעה מאז 1942 עם התזמורת הפילהרמונית. מ׳ זו 
נקראת כיום .המ׳ הפילהרמונית". דחיפה חשובה לפעילות המק¬ 
הלתית בארץ נתן גארי ברתיני, בהקימו ב 1956 את המי הקאמרית 
..רינת", שהרבתה להופיע בקונצרטים למי ללא ליווי, ועודדה חיבור 
יצירות ישראליות למי. המי נקראת היום "הם' הלאומית רינת", והיא 
מבוססת על גרעין של זמרים מקצועיים. מתוך מ" הקיבוצים התפתחה 
המי המאוחדת, התופסת מקום חשוב בפעילות המקהלתית בישראל. 
במסגרת האקדמיה למוסיקה ע״ש רובין בירושלים קיימת מי קאמ¬ 
רית, המורכבת מזמרים צעירים ומסטודנטים של המחלקה הקולית. 
מפעל ה״זמריה" הוא מאורע מרכזי בתחום הזמרה המקהלתית, 
בשתפו מ" יהודיות ולא-יהודיות מכל רחבי העולם (ע״ע א״י, כרך 
מילואים, עמי 496 ). — וע״ע א״י, עמ׳ 1125 . 

ה. שמ-אלי, תולדות ד,מ', א', 11961 י. הירשברנ. מוסיקה ודרמה 
באופרה. 1974 ן ; 1947 , 8 ־׳£ הו 

1 ז 1 1165 :זט 5£ ;ה 1 ) ^ 1 ז €110 )ס י)^ 7 ,. 1 ןן 

. 1950 ,( 9 א 1 — 176 ,^נ 5 .ט 4 ל? €0 מב)י.ן! 31 ןז 11€ 1 ) 30 
י. היד. 

קולבה, גאורג - ^ 018 ^ 1 8 תת 06 — ( 1877 — 1947 ), פסל גרמני. 

בתחילה למד ציור בביה״ם לאמנות ולמלאכות בדרזדן. 
באקדמיה של מינכן ובאקדמיה ז׳יליאן בפרים, ורק אחר שהיה 
בחטא ( 1898 — 1901 ) החליט לעסוק בפיסול. השפעת רודן (ע״ע) 
ודושפעת פיסולו של ךגה (ע״ע) ניכרות בדמויות הראשונות שפיסל 
בברונזה — דמויות בתנועה, כדוגמת ״הנערה הרוקדת״ ( 1912 : 
הגלריה הלאומית, ברלין), בעלות פרופורציות קלאסיות. בשלב 
מאוחר יותר יצר, בהשפעת א. מיול (ע״ע), מתווים לדמויות מונומנ¬ 
טליות יותר. בעלות נימה הרואית כלשהי, כגון האנדרטד, לבסהובן 
( 1926 — 1948 : ארמון שארלוטנגורג, ברלין). ק׳ יצר גם דיוקנים 
אחדים של אמנים ואנשי-רוח ידועים, כגון מכס ליברמן ואברי ון 
דה ולדה. 

2111 י 01 . 11 ; 1922 ^ח 11 

. 1939 . 6 

קילבה, הרמן - ^ 018 ^! ממגותזמן? - ( 1818 — 1884 ), כימאי גרמני. 

מ 1851 — פרופסור לכימיה במרבורג, ומ 1865 עד מותו - 
פרופסור בלייפציג. למד כימיה מפי ולד באוניברסיטת גטינגן. שם 
פגש את ברצליום (ע״ע) שעודדו לחקור את פעולת הכלור על פחמן 
די-םולפידי. מ 1842 למד אצל בונזן (ע״ע) במרבורג. ק׳ עיבד שיטה 
להכנת חומצות אורגניות (ע״ע קרבוכסיליות. המצות) מביטרילים 
(ע״ע ציאנידים). ב 1849 גילה שיטה להפקת פחמימנים רוויים ע״י 
אלקטרוליזה של חומצות אורגניות (סינתזת ק׳). הוא הציע דרך 
פשוטה להפקת חומצה סליצילית (ע״ע), ועזר לבירור טיבם הכימי 
של בוהלים, אלדהידים. קטונים וחומצות סולפוניות. ק׳ פרסם ספר על 
התפתחותה ההיסטורית של הכימיה העיונית, ובו דן בהשערה בדבר 
4 -ערכות הפחמן(ע״ע כימיד.. עמ' 756 ). הוא המשיך בעריכת המילון 
הכימי שהתחילו בו ליביג, ולר ופוגנדורף. 

^ 1 > ׳(•!י*) 86 ^ 50 . 0 ;ת!) .^ 1 . 0 

) 0 /ךו 10 ^ 11 ^ 4 נ , 1 ז 0 ז 1118 ]ז 3 ק .מ .} ; 1930 ,( 135 — 124 , 11 
, 1944 , 7 \ 1 


259 


יןילבנהיר, אדוין גזידו — ־■,ולחל, ארפקיז פדסטון 


260 


קולבנהיר, ארוין גרד! - 10 >< 011 

( 1878 , בודפשט — 1962 , מינכן). סופר גרמני. ק' למד 
פילוסופיה, פסיכולוגיה וזואולוגיה באוניברפיטח וינה. הוא חיה חבר 
המפלגה הנציונלסוציאליסטית ותומך פעיל של משטר־היטלר. ב 1948 
נדון לעבודת־פרך ולהחרמת רכושו, וכ״ב נאסר פרסום ספריו. אך 
ב 1950 נתקבל ערעורו. הוא זכה למספר פרסים ספרותיים. — 
יצירותיו של ק׳ הן בעיקרן סיפורים ומחזות היסטוריים. בעלי אופי 
ראקציוני-לאומני. הרומן על שפינוזה, 061 ז 0 חז 6 , נתפרסם ב 1908 . 
הנודע שבכתביו הוא ספרו על חיי פרצלסים ( 11925-1917 3 כו"). 
חיבורו הפסודו-פילוסופי 8311110116 , 1925 , מצטיין בךטרמיניזם 
ביולוגי. ק' כתב גם שירים, נימת כתביו תאפה את האידאוליגיה 
הנציונלסוציאליסטית. 

, 4/1  141 / , 811011 .£ 

.© 19 

קול^ר*, 3 טיסט — 0016611 1510 זק 63 6311 ( — ( 1614 — 

1683 ), מדינאי וכלכלן צרפתי. ק', בן למשפחת סוחרים, 

שהיה בעל כשרונות כלכליים ומינהליים בולטים. שירת את פזרו 
(ע״ע) עד סוף ימיו. לואי ה 14 לקחו תחת חסותו ב 1661 , בהמלצת 
מזרן. מינויו למועצת המלך באותה שנה והפעלה משולבת של הסמ¬ 
כויות במינוייו האחרים בחצר 
הפלך (האחראי על בניה ועבו¬ 
דות ציבוריות [ 1664 ], ראש 
משרד הכספים [ 1665 ], האח¬ 
ראי על אחוזות הפלך [ 1668 ! 
וראש משרד חימיה [ 1669 ]) 
נתנו בידי ק׳ עצמה כלכלית 
וכוח תחוקתי, שהפכוהו לאי¬ 
שיות הכלכלית הראשית בצר¬ 
פת. ק׳ העלה לדרגת מדע את 
ארגון הכלכלה הלאומית באמ¬ 
צעות תכנון מפורט ופיקוח 
מרכזי. כל אלה, בנוסף על 
תפישתו הפרקנטיליסטית של 
ק׳, הביאו לכך ש״הקולבריזם" היה שם נרדף למרקנטיליזם (ע״ע). 
הפרקנטיליזם כשיטה התפתח בו-זפנית בכמה מארצות אירופה. 
ה.דגם" של קולבר היה למעשה הדגם הפרקנטיליסטי האירופי 
ולא היה בו שוני רב ממדינות אירופה האחרות. (וע״ע מרקנטיליזם, 
עמ' 507 ). בהתאם לתפישתו זו פעל ק' באופן שיטתי, כשמטרתו 
העשרת האוצר הצרפתי. לצורך זה ביטל ק' חלק גדול מן החוב 
הלאומי, עידכן את מערך המסים וכלל בו מוצרים חדשים, טבע 
מטבעות, סכר משרות ציבוריות ושיפר את נהלי העבודה במינהל 
האוצר. 

במקביל פעל ק' לעידוד התעשיה במטרה ליצור תחליפי יבוא 
ולעודד היצוא 1 ק׳ עודד ממציאים וענפי תעשיה חדשים (גובלנים, 
חרסינה וכד׳), הטיל מכסי מגן גבוהים ועודד הקפת חברות קולונ¬ 
יאליות לפיתוח שווקים חדשים (החברות ל״איי הודו המזרחית 
והמערבית* ו״חברת חלוואנט"). כדי להשיג את מטרותיו, בעיקר 
בתהום סהר החוק, חיזק ק׳ את הצי (הצבאי והמסחרי) וארגן אותו 
מהדש. 

את המערבת הכלכלית ביסס על חוקים וצווים בתהומי הפינר.ל, 
הפיקוח המלכותי, המסחר. הפשיעה האזרחית והפלילית. בתעשיה 
ארגן מערכת פיקוח מלכותית שהכתיבה איכות וכפות של תוצרת 
והמריצה אח הייצור. אך עם חלוף הזמן הפכה זו לסד כלכלי 
שהגביל אח התפתחותה של צרפת. 

ק׳ היה מעורב בפעילות אינטלקטואלית מדעית וספרותית, ונתן 
לה חסותו! הוא יזם הקמח אקדמיות מדעיות (בפריס, רנס. בורדו 


וליון) ויסד את הספריה המלכותית ואת כתב-העת !£!£ 01111131 ( 
831/31113 (.עתון המלופדים"). 

. 01 : 874 ( , 1-11 , 1 ו 0 ו{ 1 וז:[ 711 ו^ 04 מסז. ! 1 .€ ) 1 > )( 01 תו'!- 1 ,]תטתוסס י 1 
^ו^ו/ו 01 <) 1111• 01( €x ,נ) 3 ט[ 211 ו<)[ .יי! ; 1954 . 8 ./ ,ט/ט/זצ? 

. 1683 1 > / 166 ) 1 ח/ 1 יו 8 ו/^ ן ו/>ז 1 ^ו>[> 01111 () 111 > 

• 1972 .. 0 * €1 { 1 ו-ה. 01 ( 1 1x1 נת 1 :׳ 35 )\ • 1 ; 1971 ,ח- 1 

י. רם. 

קולגן ( 11 :> 001136 ), עיקר החלבונים (ע״ע פרוטאינים) המרכיבים 
את רקמות החיבור! ביונקים הוא מהווה כשליש מהחלבון 
הכללי וב 6% ממשקל הגוף. משקלו המולקולרי כ 350,000 , הק׳ הוא 
רוב החומר האורגני בעור, גידים, עצמות, סחוס וקרנית העין. ק׳ 
מצוי במבנים השונים זה מזה בקוטר הסיבים ובסידורם (ומכאן גם 
בתכונותיהם חפיסיקליות והכימיות). 

המאפיין את הק• ביחס לחלבונים יוצרי-סיבים אחרים הוא: 

א) תכולה גבוהה של סרולין. הידרוכסיפדולין והידרונסיליזין (ע״ע 
אמיניות, חמצוח), המהווים כ 25% מהחומצות האמיניוח בק׳ 1 

ב) העדר טריפטופן(ע״ע), תכולה נמוכה של טירוזין(ע״ע) וגפרית! 

ג) תכולה גבוהה של קבוצות סולריות שמקורן בחומצות אמיניות 
ביפונקציונאליות! ד) תכולה גבוהה של כ 30% גליצין (ע״ע). 

מולקולת חק׳ — הטרופוקולגן ( 0001138611 ת 0 ז 1 ) — נוצרת בתאי 
הסיברונלסם( 1 ! 1610613 }). קסרה כ 5013 , וארכה כ 1 ' 2,8001 . המולקולה 
בנויה משלושה חוטים, שהם שרשרות פוליפפטידיות (ע״ע פרוטאי¬ 
נים), המורכבות כל אחת מכ 1,000 שיירים של חומצות אמיניות. 
מבחינים בשחי שרשרות , 3 ושרשרת אחת 2 *. הן זהות במשקלן 
המולקולרי. אך שונות בהרכב החומצות. כל חום יוצר סליל (הליקס) 
שמאלי, כאשר שלושת חסלילים החוטיים נכרכים זה בזה ויוצרים 
סליל מרוכב (סופר־הליקם) ימני. השרשרות נקשרות בקשרי מימן 
ובקשרים קוולנטים (ע״ע כיסיה, עס׳ 751 ). 

מולקולות הטרופוקולגן מסודרות זו לצד וו, אחת אחת, כך שקצה 
קרמכסילי פונה לעבר קצה אסיני. בק׳ הטבעי המולקולות חופפות 
לאורך כרבע מארכן, סידור היוצר את המחזוריות האפיינית של 
קטעים באורך 3 -. 700 , הידועה מתצפיות במיקרוסקופ האלקטרוני. 
בסידור זה ניתן להגיע לידי חלוקת מטען וקונפיגורציה חלת־ממדית 
של קטעים סמוכים, כך שיהיו משלימים זה את זה. לק' מבנים סיביים 
פחות מסודרים, המתקבלים בצירופים שונים של תנאים מלאכותיים. 
סידור סיבי ק׳ ברקמות השונות נקבע ע״פ קצב יצירת הק׳, משך 
שחרורו לחלל הבין-תאי וכמות הק׳ המשתחררת. גורמים אלו קובעים 
את עובי השכבה, דרגת הפוליסריזציה ומידת הארגון של המולקולות 
הבודדות. 

סיבי הק׳ הטבעיים הם בעלי חוזק מתיחה גבוד,. ותופחים בסביבה 
חומצית ובסיסית. הם עמידים לטריפסין וכיסוטריפםין. אך מותקפים 
ע״י הפפסין, הפיצין והפפאין (ע״ע פרמנטים). רנטוךצ;ד, (ע״ע 
פרוטאינים) ממושכת של ק' בחום נותנת חלבונים מסיסים, שהם 
הג׳לטינים. 

4 ה 0 .€ / 0 7111 ,[)(}(} 111 00 < . 11 *־ .? 

. 1 ^ 19 ,(ר\ X ,־{זןנןתוגנס ת 1 ש! 0 ז? 111 101111 ^ 0 

מ. חו. 

קולדול, אןסקץ פרסטון — 8£011 ש 1 ? 1110 ז 31 ז£ — 

י (נו׳' 3 מ 1 ), סופר אפריקני. ק', בנו של מטיף נודד, עסק 
בנעוריו במלאכות שונות ברחבי הדרום, ולמד בהפסקות באוניבר¬ 
סיטת ורג׳יניה. בפלה־ע 11 היה זפן-מה כתב צבאי ברוסיה. — נושא 
יצירתו העיקרי — מולדתו ג׳ורג׳ה ותושביו הלבנים העניים של 
הדרום הכפרי. אה ספריו הנודעים כתב בשנות ה 30 . שם הספר 
6.0311 סססגלסיד (עבר׳; ״דרך הטבק״, תש״ס), 1932 (הוסרט 1941 ), 
סיפור הפורענויות שפקדו משפחה פרימיטיווית ומתנוונת. הפך שב¬ 
נרדף לדרום השוקע. 131:16 1,11116 5 ' 11 ס 0 (עבר׳: "חלקת אלוהים 
קסנר,״, 1949 ), 1933 . מספר על חיפושי־השוא של איכר אחר זהב, 








261 


קולדדל, ארפקין פדפטון — קז 


!ולואיד 


262 


ועל מעשי־הניאוף במשפחתו. מן הראוי להזכיר גם את סיפוריו 
הקצרים של ק". כתביו הלא־סיפוריים, אף הם על עניי־העם. כוללים 
תצלומים שצילמה אעיתו, הצלמת מרגרט ברק־וייט (:)!!!]'ול-סזוז״ספ). 

— פופולריותו של ק׳ באה״ב נבעה בתחילה מסיפוריו המדהימים 
על שחיתות־המידות בקרב דלת־העם. באירופה, לעומת־זאת, נתקבלה 
יצירתו כתיאור נסורליספי של הדרש האמריקני. כיש נחשב ק׳ 
בארצו כאחר ממעצבי האפיון הגרוטסקי של הדרום. דסויות סטראו־ 
טיפיות קומיות גסות ואווירה גותית משמשות בספריו ליצירת מחאה 
חברתית, מצד אחר, ומיתוס אמריקני, מצר אחר. — יצירות נוספות 
של ק׳ שתורגמו לעברית; ״רקע טראגי״, 1949 ! "פורענות של קיז", 
1962 . 

, 0911 ז 1 סזע .!.י. ; 1941 , 0 ^ 19 -^ 1920 .׳\\ .( 

.* 1958 , €0 {ז€ה 7 ^/ מ/ / 0 י}!/■/' 

קולדל, אלכסנדר — ז 1£ ) €31 זפ 1 ז 0 גצ 19 .ת — ( 1898 — 1976 ), 
פסל אמריקני. שהה בפרים 3 1926 — 1933 . בהשפעת ידידיו, 

הציירים פ. מונדריאן וח. פירו, פנה לפיסול המופשט, וב 1931 יצר 
את פסלי־המתכת המופשטים הראשונים שלו, שנוני "סטאביליים" 
("יציבים"), כנינוה לפסליו 
ה״מוביליים" ("תנועתיים"), 
שהוצנו לראשונה ב 1932 . 
התנועתיות שוותה להם ב¬ 
אמצעות מנוע או משב־רוח. 
הם עשויים עקומות תיל 
דקיק ומשטחי־מתכת חלקים, 
הסובבים על צירים התומ¬ 
כים אותם במרכז הכובד 
שלהם נפעין משחקי צורות 
נאימטריות או צורות מעולם 
הצומח והחי. — ק׳ היה 
פפורצי־הדרו אל הפיסול 
בתנועה 1 כן היתה לו הש¬ 
פעה חשובה על עיצוב צע¬ 
צועים דקוראסיוויים. מיצי¬ 
רותיו הידועות — ה״מוביל" 

— הפסל הגדול שהוצב ב 1958 לפני בית־אונסקו בפריס. עבור התע¬ 
רוכה הבי״ל שנתקיימה במונטריאול ב 1967 פיסל את הפסל ה״יציב", 
״אדם״ (גבהו 20.5 מ׳). נ 1952 הוענק לו הפרס הבי״ל לפיסול של 
הביאנאלה בוונציה. ב 1967 פרסם את ספרו■ עו 1 י 31 ז 108 ו 11101 \ 1 1 ז^ 
5 ^ז 1 ^ז^ו? !!!ז׳לו ("אוטוביוגרפיה עם תמונות"), במוזיאון־ישראל 
מצויים שניים מפסליו. 

. 1 ־ 1 .^ 1 ;ל 196 , 0 מ/־ 1 ?ט 0 .£ •י! - מ 50 .גוזז\׳, , 9 . 1 ־ 1 

. 1971 , 35 ! 111 ע< 

קולה (פ״ג 0 > 1 ), חצי-אי בצפון־מערב הרפובליקה הפדרטיווית 
הרוסית, בריה״ם. מהוש מחוז הנקרא מורמנסק. שטחו 
כ 100,000 קמ״ר ובו 881,000 תוע 1 ' ( 1974 ). חצי-האי משתרע בין 
ים-ברנץ (ע״ע) בצפון וים-הלבן במזרח ובדרום. במזרחו נמשך שקע 
טקטוני מצפון לררום, לאורך נהר ק', ימת אימנדרה ונהר ניש. 
ק־ בנוי סלעי-יסוד גבישיים ומהוש את אגפו הצפוני־מזרחי של 
המסיו הפנוסקנדי שנסחף ע״י קרחונש ברביעון. צפונו הוא רמה 
סלעית נמוכה; דרומו — פיעזור נמוך. במערב מתרוממים שני גושים 
מבודדים — וזיביני ולובוזרסקש סונדרי — ששיאם 1,191 מ׳. הוף 
ים-ברנץ תלול ומפורץ בפיורדים רבש. בהצי-האי פזורים אלפי ימות 
ואגמים. האקלים קר, אך סעיף של זרם הגולף (ע״ע) ממתן אותו 
ומונע קפיאת ים-ברנץ בחורף. הצמתיה משתנה מטונדרה בצפון ליער 
טייגה בדרום. בק׳ מחצבים מגוונים (מהם נדירים ביותר). שהם 
עשרו הטבעי העיקרי. החשובים בהם: אפטיט (אחד המרבצים העשי¬ 


רים בעולם) נפליניט (חומר-גלם לייצור אלרמיניש) וניקל. רוב 
האוכלוסיה ומוקדי הפעילות הכלכלית מרוכזים לאורך פטה״ב המק¬ 
שרת בין מורמנסק (ע״ע) בצפון וגמל קנךלקשה בדרש. ענפי 
הכלכלה העיקריים הם: הפקת מחצבים ועיבשם, דיג וביצול יערות. 
באזורים הפנימיים שוכנים כמד. אלפי לפים (ע״ע) העוסקים בגידול 
איל הצפון (ע״ע), בציד ובגידול חיות-פרוש. 

קולה, עץ ה־, ע״ע סטרקוליים. 

קולה (ניקולה) לי יינצו — ס־״־!!!; 1 > ( 1410013 ) ־ 001 - 

( 1313 — 1354 ), מנהיג עממי ברומא. אביו הש מוזג ואמו 
מתה בעודו ילד. ק׳ גשל בידי קרובים וגעשה עו״ד. באותה עת שכנה 
חצר האפיפיור באויניון (ע״ע נצרות. עמ' 345 ) ! ב 1343 יצא אליה 
ק׳ בשם אזרחי רופא לד.זמין את האפיפיור קלמנם 71 ו לחזור לעירם. 
באווניון התיידד עם המשורר פטררקה (ע״ע), והושפע ממנו. לאחר 
שמינהו האפיפיור לנוטריון של קופת העיר רומא חזר אליה ק' 
( 1344 ), ובמהרה נעשה למנהיג מפלגת העם בעיר. ב 20.5.1347 כינס 
את העם בגבעת הקפיטוליום, הודיע על ביטול שלטון הדיכוי של 
האצולה ודאשיה מבית אודסיני ובית קולונה ונטל לעצמו סמכויות 
שלטון מלאות ואת התואר "טריבון". שלטונו הוכר בשי האפיפיור. 
ק׳ אילץ את האצולה להישבע לו אמונים, הקים משמר עירוני וערך 
תיקונים במערכת השיפוט, תוך החמרת הענשים. 

ב 1.9.1347 הכריז ק' על רומא כעל בירת העולם ומסד לדת 
הנוצרית, וב 19.9 זימן את הערים שמשנות באיטליה לכינוס לשם 
בחירת ראש הקיסרות החדשה, שאותה חפץ להקים. ההיענות להזמנה 
היתה מסויגת! כן איבר ק' את תמיכת האפיפיור, שהחל לחשוש 
מפעולותיו. ק׳ עצר אח ראשי האצולה של רומא שן אותם למוות, 
אך שחררם ברגע האחרון! אלה התקוממו נגדו ( 20.11 ) ללא 
הצלחה. בינתיים איבד ק׳ את תמיכת העם. שעייף מהמאבק. ולאחר 
שהחרימו האפיפיור — נטשוהו אנשי הכמורה ותומכיו האחרים. הוא 
נאלץ להתפטר ( 15.2.47 ) ונמלט למנזר פרנציסקני בהרי אברוצי, 
ב 1350 יצא לפראג, בדי להשפיע על הקיסר קרל ■ע! (ע״ע) לבוא 
לרומא ולחדש את פני הקיסרות והכנסיה, אך נעצר בידי הארכיהגמון 
של פראג ונשלח לאוויניון. לאחר מות קלמנס 571 שוחרר מכלאו 
והאפיפיור אינוזזנטיום ! 17 שלחו לרומא עם החשמן אלבורנוז. 
ב 1.8.54 חזר ק׳ לשלוט ברומא. הפעם כ״סנאטור". הוא העלה מסים 
ומחירים ונקט מעשי אלימות. ב 810.54 נרצח בידי העם ברחבת 
הקפיטוליום. 

תולדות חיי ק׳ נכתבו בזמנו בידי אלמוני 1 פרוגוני( 1 ״ 80 ט- 1 ? .\!) 
הוציאם לאור ב 1959 . 

— 1913 . 7.01 1 חו 11 ^ה ¥0 [ />מ// 0 ^ 0 ^ 10 . 11 :) 113 זט 6 .^ 1 

. 1931 .€ .־ 101 ? .ק ; 28 

א. פ. ס. 

קולואיד(אנג׳ 00110111 ), מערכת הכוללת בתוכד, שני מרכיבים 
או יותר■ שלפחות אחד מהם נמצא בתפזורת דקה בתוך 
המרכיבים האחדים. גודל החלקיקים המפוזרים (ק") בין 50 \■. 
ל 5000 4 ,. הם גדולים ממולקולות רגילות, אך קטנים מהלקיקי 
תרחיפים. 

ניתן לסווג את הק" לשמונה סוגים, ע״פ הרכב מערכות החומר 
המפוזר והתווך בו הוא נמצא (ר׳ טבלה 1 ). 

סוג נפוץ, שאינו מופיע בטבלה, קרוי ג׳ל (נוזל מפוזר בתוך מוצק 
נקבובי. עשוי תאים ומחילות, בתוכם אצור הנחל). 

גורם בעל השיבות מרכזית בהתנהגות הק" ותכונותיו הוא שטה 
הפנים העצום הנוצר על ידיהם. קל לד.דגים זאת בחישוב הבא: 
שטחה של קוביה בודדת, שאורך צלעה 1 ט״ם, הוא 6 סמ״ר. אם 
מחלקים קוביה זו ל'■ 10 קוביות, בנות צלע של 4100 כל אחת, 
יהיה שטח הפנים של האבקה שהתקבלד," 6x10 סמ״ר ( 600 מ״ר!). 


^ויי 


►'י' 


א^כטנרר י( 51 דר ז מלגורת סרטניה ומב 
רג. םוכ* 9 (וזסוזיאוז 5 אמנוח סוררגיח, 
גיו־ייריז) 


263 


קולואיו 


264 


ם ב לד. 1 


דוגמאות אפייניוה 

ש ם 

מדיום 

חומר מפוזר 

זהב סים. חלקיקי לסכם 
(ע״ע קאוצ׳וק) במים ■ 

סול 

נחל 

מוצק 

חלב, מיונית 

תחליב (אמולסיה) 

נחי 

נוזל 

קצף סבון 

קצף 

נוזל 

גז 

אבן אודם(רוביו) מלאכותית 

סול מוצק 

מוצק 

מוצק 

אופל. פנינה 

תחליב מוצק 

מוצק 

נמל 

חפף. לבה 

קצף מוצק 

מוצק 

גז 

אבק וולקני. הוגי עשן אחדים 

ארופול מוצק 

נז 

מוצק 

ערסל, עשן סיגריות 

ארוסול נוזלי 

גז 

נוזל 


ה?" פצטיינים בכושר פיזור אור נאודו גל הגדול פפפדיהם 
(אפקס סינדל !ע״ע)). פערכות ק• גורפות לפיזור אור הגדול בהרבה 
פפיזור של אותה בפות חופר הנפצאת בפצב גזי או נוזלי טהור. 
דוגמה לכד היא הערפל, שאינו אלא טיפות מים זעירות שגדלן 
בתחום ד,ק". אותר. כמות מים. במצב של אדים (כלומר, בתחום 
מולקולרי) או בטיפות גדולות (גשם), אינה מפריעה לראיד, (כלו׳, 
אינה פפזרת את האור) כפי שעושות הטיפות הקולואידיות של 
הערפל. אי־שקיפותו של החלב, תופעות איבו וכיו״ב, נובעים כולם 
פסציאות ק". 

בסקרים מסוימים גורם פיזור האור ע״י ק" לתופעות אופטיות: 
שקיעות שמש מרהיבות עין נגרמות מפיזור חלק מגלי האור באט־ 
סוספירד, ע״י אבק קולואידי. צבען של אבנים טובות (ע״ע) רבות 
נובע מהימצאות ק' באבן. ולא מצבע פרכיבי האבו• בעזרת אפקט 
טינדל פותח האולםרה־מיקרוםקופ להבחנה בק" המפוזרים בנוזל 
(פסדי הק" קטנים מאורו הגל של האור הנראה, וע״כ לא ניתן להבחין 
בהם במיקרוסקופ רגיל), המפקד אלומת אור לנקודה קבועה בנוזל: 
ד,ק" מפזרים את האור, וד,ם נראים כניצוצות בעדשת המיקרוסקופ. 

תצפית באולטרה־פיקרוסקופ מגלה שהק" נמצאים בתנועה אקר¬ 
אית אך מתמדת — תנועת בראון (ע״ע בראון, תנועת־) — 
הפהווד. המתשד, סובר, לתורה הקינטית של החומר. 

התנועה הבדאונית מאפשרת ק ו א ג ו ל צ י ה, תופעד, בה הפיזור 
הדק נעשה יותר ויותר גם בתוצאה סהיצמדות ק", המתנגשים זה בזה 
בתנועתם האקראית. בתר,ליד הקואגולציד, פקבלת המערכת ממדים 
מקרוסקופיים, תופעה שיש לה השלכות חיוביות ושליליות. כד, למשל, 
בטיהור שפכים גורם תהליך הקואגולציה לשקיעת הזיהום בגושים 
גדולים. אותם ניתן לד.רחיק בנקל ע״י סינון, דבר שאינו בר-ביצוע 
בזיהום קולואידי. ומאידך, בתהליכי ייצור נייר, למשל, נסחטים מים 
מעיסת סיבי העץ, ומניעת קואגולציה מאפשרת קבלת נייר אחיד וחלק. 

מחמת חשיבותו התעשייתית הרבה. נושא הקואגולציה ומניעתה 
הינו מהחשובים במדע הק". מעצם טבעם נוטים הק" לקואגולציה. 
תהליך זד, מעוכב בד״ב ע״י מסענים חשמליים. המצויים ע״ג שטח 
הפנים של חלקיק קולואידי. ומקורם בספיחה סלקטיווית של יונים 
בעלי סוג מטען ססוים אל פני החלקיק (ע״ע ביופיסיקה). מכיוון שכל 
חלקיק נושא אותו מטען חשמלי. נוצר כות דחיה בין החלקיקים, 
שבגללו אין התנועה הבךאונית פצליתה להביא את החלקיקים לקרבה 
מספקת כדי שיעברו קואגולציד" 

תכונה זאת מנוצלת להריסת תמיסות קולואידיות ע״י הוספת 
אלקסרוליט. היונים המוספים סותרים את המטענים שע״ג הקולואידים 
ולכן אין הם מוסיפים לדחות אחד את השני. 

שיטה אחרת להריסת ק׳ היא הפעלת שדד, חשמלי, ידועה 
שיסת קוסרל ( 11 ־ 1 ;>)ז; 0 ), הנפוצה להריסת עשן וסוגים אחרים של 
תרתיפים (ר׳ ציור). מתקן זה יעיל, הן כאמצעי למניעת זיהום אוויר 
והו למניעת בזבח חסרים הנפלטים עם העשן. 

התנאים בהם מערכת ק״ מתייצבת — דהיינו, נשארת במצבה 
הקולואידי ללא קואגילציד, — או מתערערת, הם קריטיים למרי, 


ועניין זד. נחקר רבות, הן תאורטית וד,ן מעשית (וע״ע דיאליזה). 

קיימות שחי דרכים לבניית ק׳: פיזור (דיספרסיה) — עיקרה 
הקטנת ספדי חלקיקים גדולים עד לתחום הקולואידי: דחיסה 
(קונךנסציה) — הגרלת ממדי חלקיקים מהתחום המולקולרי לתחום 
הקולואידי. 

טכניקת פיזור, המקובלת מאד בחיי יום־יום, היא יצירת ארוסול 
נוזלי ע״י ריסוס: נוזל היוצא סנחיר צר נפגש בזרם אוויר 
(או גז אחר): ההפרעות המכניות הנגרמות לזרם הנוזל מפרקות 
אותו לטיפוח זעירות בהשפעת מתח הפנים (ע״ע). 

ק• מוצקים מתקבלים ע״י כתישד. בטחנות ק" מיוחדות, וד.אבקה 
המתקבלת מפוזרת אח״כ כארוסול, או בנוזל בצורת סול. תחליבים 
נוזליים ניתן לקבל ע״י ערבוב שני נוזלים (שבתנאים רגילים אינם 
מתערבבים זר, בזה, כמו מים ועזמן), אם בזמן הערבוב מוסיפים 
חומר הגורם להתייצבות המערכת הקולואידית הנוצרת. 

תהליכי הפיזור לקבלת ק׳ אינם מובנים די הצורך, כמו״כ לא 
קל לקבל מוצרים מוגדרים היטב באופן קבוע ושיטתי. זו הסיבה 
שהשיטה הכללית השניד,. שיטת הדחיסד" זכתה למאמץ מחקרי רב 
יותר ולפיחות נמרץ יותר, בהיותה קלה יותר להבנה ולביצוע. 

דוגמה אפיינית לקבלת ק׳ ע״י רחיסד. היא יצירת ארוסול באמ¬ 
צעות קירור אדים. כדי ליצור את טיפות הנוזל הזעירות של הארוסול 
לא די לקרר את האדים 
לטמפרטורה שמתחת לזו 
המתאימה ללחץ האדים 
בשיווי משקל (בדומה 
ליצירת הערפל בטבע), 

אלא יש גם צורך בהי¬ 
מצאות גרעיני דחיסה, 

סביבם מתלכדות טיפות 
הנוזל. 

סול מתקבל בדרך דו־ 

סד" ע״י קירור תמיסות. 

בדרך אחרת מתקבלים 
החלקיקים הקולואידיים 
בתמיסה בתד,ליך כיסי. 

דוגמה לכך היא הכנסת 
סול של גפרית בתוך 
מים ע״י התגובה בין תיוסולפאם(ע״ע גפרית) וחומצה. שני חפרים אלו 
נמסים יפה בסים, אך תוצר התגובה ביניד,ם, גפרית, אינו נסם. עם 
היווצרותה, שוקעת הגפרית מהתסיסה בצורת חלקיקים קולואידיים. 

אחת הבעיות הנסיוניות החשובות בחקר ד,ק׳ היא מדידת גודל 
החלקיקים. בתמיסות נעשה הדבר ע״י האולםרה־סיקרוםקופ 
(ר׳ לעיל). המיקרוסקופ האלקטרוני(ע״ע מיקרוסקופ) מסוגל למדוד 
גדלים של כמה סוגי ק׳. אך הינו מוגבל לק" מוצקים ובלתי נדיפים, 
הססוגלים להתקיים בתנאי הוואקום הגבוה המתחייב בהפעלת 
מכשיר זה. 

למדידת גודל חלקיקים ע״י פיזור אור יתרון על שיטות אחרות 
בכך שניתן לבצעה על המערכת הקולואידית כסות־שהיא. ללא צורך 
בנטילת דוגמה או כל הפרעה אחרת. מאידך גיסא, קשה ליישם שיטה 
זו אם המערכת כוללת חלקיקים, שתחום הגדלים שלהם רחב אי 
שצורתם בלתי סדירה. 

שיטה נפוצה אחרת למדידת גורל הק" היא ע״י האולטרה-צנטרי- 
פוגה (ע״ע צנטריפוגה). כסו״ב קיימות טכניקות פדידד, רבות 
המבוססות כ״א על תופעה אחרת התלרה בגורל, כגון; צמיגות, 
דיפוזיה, לחץ אוסמוטי, אלקטרופוריזה, דחיה של אלקטרוליטים 
11100 נ 1 נ 0 01 ) 00111 ), פיזור קרני-רנטגן וכר. מדידת גודל חלקיקים 
היא עדיין אחד האתגרים החשובים ביותר במדע הק׳. 



©תהי ידןשיר ליזיץאיז סיייז 

קייללאידיים פע־זז! 








265 


?!ולואיד — קולומבו 


266 


חשיבות הק". מבנה רקפות החי והצומח הוא קולואידי 
(ע״ע ביוכימיה, עם׳ 305 ). ולכן הנסיונות להבנת תהליכים אורגניים 
פסתפכים על כיפיית הק.' כ״כ חפרי־מזון עיקריים (שומנים,חלבונים 
ופחמימות) הם ק', לדוגמה: מרגרינה היא מים פזורים בשמן 
(עם תוספות); חלב הוא בעיקרו תחליב של שומן במים (בתוספת 
חלבונים, סוכר ומלת) ועוד. הק" בתעשיה כימית מהווה בסיס לתהליכי 
ייצור רבים (צבעים [ע״ע], אריגים, דטרגנסים [ע״ע] תפרי צלום 
]ע״ע], המרים קרפיים, תכשירי קוסמטיקה, תרסיסים ועוד). תופעה 
קולואידית חשובה אחרת היא יצירת הדלתא (ע״ע) בשפכי נהרות: 
חומר הסחף הנישא בזרם הנהר כולל בתוכו ק" רבים. כאשר תמיסת 
הק׳ באה בפגע עם פי הים המלוח מתרחשת קואגולציה בשל הריכוז 
הגדול של אלקטרוליטים במי־הים (ר׳ לעיל). והק" שוקעים בפתחת 
הנהר. 

,^ז 51 ו 71 זי)\ €1 .€ ! 0 ,ל 1 חבוח 0 בז 5£ ^ — * 00 !!ת€^ז 1 ן .מ 
01111 .€ / 0 ; 1966 ;* 1962 

.— 16 * 9 ( 

ס. קר. 

קולובים, ע״ע קופים. 

קולודי, קךלו— 11 >ס 11 ס 0 ס 1 תב 0 ! כינויו הספרותי של קרלו 
לורנציני (!סזצת־זס,!) — ( 1326 — 1890 ), סופר איסלקי. 

ק׳ פרסם סיפורים קצרים. קומדיות, מאמרי-ביקורת, רשימות פדגד■ 
גיות וסדרת סיפורים דידקטיים לילדים. ב 1880 כתב את יצירתו 
הנודעת. סזלסזזסח!? !זטזזז־יי׳יוז;ג! (.הרפתקותיו של פינוקיו"). 
המתארת בסגנון פקסים את קורותיו ותעלוליו של פובוו־עץ תמים 
וחלש־אופי, שהטוב והרע נאבקים בתוכו. והנהפך לבסוף לילד אפיתי. 
,פינוקיו" זכה להצלחה כל-עולפית: הוא תורגם ללשונות רבות. 
הומחז והוסרט. לעברית תורגם 10 פעמים (כמחצית התרגומים הם 
קיצורים ועיבודים). 

.* 1962 ,. 0 , 1:001 וה 1 ו 5 ! ״ 1 ! 1959 .€ , 11 ז^ז €1 זג}ל . 1 

קולודיון ( 1 ] 110 ) 110 סס), תפיסה סמיכה המתקבלת ע״י המסת פיר 1 ־ 
כסילין(ת 11 ץצ 0 ד<ק = די ניסרו צלולוזה. ע״ע תאית) בתערובת 
אתר ובוחל (ביחסים של 1:2 או 1:3 ). — בהתנדפות הממס נותרת 
שכבה אחידה שקופה וגמישה. האטומה לאוויר ולרטיבות. הק' הימצא 
בידי פיינרד( 1 זז 2 חץ 1.13 ) ב 1846 . שימושו העיקרי היה כבסיס לשכבה 
הרגישה-לאור בלוחות ובסרטי־צלום (ע״ע). כיום רב שימושו בת¬ 
עשיית חפרי־נפז. דבקים. צבעים ולפות. וגם ברפואה — לכיסוי 
פצעים קטנים. ניתן לשנות את תכונות הק' ע״י הוספת כמויות קטנות 
של המרים שונים לתמיסה. כגון: קפפור (ע״ע) ושמן־קיק (ע״ע 
קיקיון) — המשפרים את גמישותו. או חומצה טנית — המקנה לק' 
תכונות אנטיספטיות. 

קרלויץ, קםה — 31116 .)!—( 1367 , קניגסברג— 1945 . 

מוריצבורג [ליד דרזדן]), אפנית גרפית ופסלת גרמנית. 

ק׳ למרה ציור ורישום בברלין ( 1885/6 ) ובמינכן ( 1888/9 ). ב 1890 
התיישבה בברלין. ב 1919 נתקבלה כחברה באקדמיה הפרוסית לאמ- 
נויות בברלין. ופ 1928 ניהלה בה את מחלקת האפנויות הגרפיות. 
מתפקיד זה נישלוה הנאצים ב 1933 . בשל התנגדותה למשטר וקשריה 
עם ר. לוכספבורג (ע״ע). ב 1936 נאסר עליה להציג את יצירותיה.— 
התרשמותה מן התאטרון של ג. האופטמן (ע״ע) הולידה אח שתי 
סדרות הדפםי־האבן הראשונות שלה. ״התקוממות האורגים• ( 1895 — 
1898 ) ו.,םלחמת האיכרים״ ( 1903 — 1908 ) ! שתיהן משקפות את 
מעורבותה במצבו הנחות של מעמד העובדים ובמאבק הסוציאלי, 
המאפיינת את כל יצירתה. ב 1925 נוצרה סררת ■הפרולטריון". 
המכילה את ■סיפור שתי ערים", ■אם וילד* ו,.המוות והאשה". 




שנעשו ב 1910 . ביטוי לטרגדיה 
האישית שפקדה אותה עם מות 
בנה בפלה״ע 1 ולפחאותיה נגד 
המלחמה ניתן בפסל־הקבד בבית- 
הקברות שליד דיקסמוידה (■ 5 ז 11 ט 
ס!]!!!!״), בבלגיה המערבית( 1924 — 
1932 ). השורה הארוכה של דיוקני־ 
עצמה מעידים על ראיה פסיכולו¬ 
גית מעמיקה. 

ק׳ יצרה בסכניקות רבות בתחום 
האמנות הגרפית! בכולן עבדה ע״פ 
רישומי-הכנה רבים. תיאור הצד 
העגום של החיים. הגובל בסנטיפנ־ 
טליות. ובמיוחד של האספקט הסו¬ 
ציאלי, איזון בין ראליזם והפשטה 
צורנית ודמויות מונופנטליות ה¬ 
מצטיינות בנפחיות פיסולית מאפ¬ 
יינים את יצירתה, הקרובה ברוחה לפסליו של נרלו (ע״ע). ולתפישה 
האבספרסיוניסטית. — תמ׳: כר' י״ט. עמ׳ 875 . 

,־ 0€1 ןז 81 . 11 ; 1955 ,. 7 ^( 0/ X 

- 1 < ; 1965 .צ/ ,וז 80 נ 1 ח 6 ן 3 תזו 1 ש 5 .? ; 1959 

. 1907 . 4 ; 



התה ג!ו 5 ווייל; רישום 5 עםור 
.ההתפרצות" שה "ם 9 חםת ראיכרים־׳ 
(ח 6 וז 0 ז 8 , 3110 ( 1 ] 5 מג 1 ^) 


קולומ 3 א !*?ןדלש (יינת הכנסיה — 11€ [€'מזט 001 ) גכ 11 חט 001 י 1 י 1 
י( 521 — 597 ). נזיר ומיסיונר אירי. ק׳ היה בן למשפחה אצילה 
וקרוב לבית המלכות, אך נטש הכל ובחר בחיי נזירות. הוא התחנך 
אצל פיניאן הקדוש. ב 551 הוסמך לכמורה והקים באירלנד מספר 
מנזרים וכנסיות. ב 563 . בלהט מיסיונרי פתאומי. החליט להתיישב 
עם תלמידיו באי הבודד איאונה ( 10113 ), לחופה המערבי של סקוטלנד. 
34 שנים ניהל מכאן פעילות מיסיונרית נפרצת לניצור הפיקטים 
( 1011 ?) והסקוטים ופעל להקמת מערכת מנזרים, כשאיאונה משמש 
כמנזר־האם. בידי ק׳, שלא היה בישוף, היו סמכויות־שיפוט כנסיי־ 
תיות שחלו אף על בישופי הפרובינציה, והוא נודע כסמכות הכנסיי¬ 
תית הבכירה באיזור. מידיו קיבל איראן (ווג 1 > 1 \.) את ברכתו כמלך 
הסקוטים, והוא היה הרוח החיה בוועידה הכנסייתית שנתכנסה 
בדרוים קטה ( 0:113 0101111 ), באירלנד. בזכות חיי־המופת שלו 
נתפרסם ק׳ גט מחוץ למולדתו. ובשנותיו האחרונות זכה להערצת 
קדושים. ק' נחשב לאחד מבכירי פטרוניו, של אירלנד. הגו חל ב 9 
ביוני. — ביוגרפיה שלו שנכתבה בידי אדאמנוס יצאה במהדורה 
ביקרתית. 

. 1894 , 511 110 ^ 1 וה 10 ת 0 [> 4 ,(. 641 ) .■ז .ן 


קולומבו (ס( 1 מ 1 ס 1 ס 0 >. בירת סרי לנקה (ע״ע צילון). 610.000 
י תוקז׳ ( 1975 ) : בק׳-רבתי כ 950,000 תוש׳. יושבת על כף 
בחופו הדרומי־מערבי של האי צילון, מדרום לשפכו של הנהר קלאני, 
בלב איזור חקלאי עשיר המאוכלט בצפיפות רבה. בתחום של כ 150 
ק״פ מסביבה מרוכזים רוב המטעים. המספקים את חלק הארי של 
יצייא המדינה. העיר בנויה על שטח מישורי. הגבוה רק פעם מעפה״י 
והנד.ר קלאני. בצפונה הניקוז הטבעי לקוי. ונבנו סוללות ותעלות 
למניעת שטפונות 

נוסף לתפקודיד, כמרכז השלטון והמנהל, ק* היא גם הפוקד 
הכלכלי, התחבורתי והתרבותי של צילון. דרך נפלה עוברים כ 90% 
מסתר-החוץ של המדינה והיא הצומת הראשי של מסה״ב והדרכים 
בעיר ובעיבורה מפעלי־תעשיה רבים, המעבדים את תוצרת המטעים 
(תד״ צמג, קוקוס, שפן דקלים) ומייצרים פוצרי־צריכר,: מכסמיל, 
עור, כימיקלים, נייר, פוצרי-צמג, חרסינה, חפרי-בניין, ציוד חקלאי, 
פכשירי־חשפל, מזונות ועוד. 

בק' מרוכדם כ 40% מכלל האוכלוסיה העירונית של צילון. רוב 


267 


ןולרמכו — הולומכוס, בריסטו־פ.־ 


268 



גס^תולוסנ.* י:ם? הדיג ש? העיר 


תושבי העיר הם סינהאלים, ום 35% — מאמילים, מורים ובורגרים. 
בק' ריכוז גדול של נוצרים ומוסלסים, ורק כמחצית התושבים הם 
בודהאים. כמה מפרווריה הדרומיים־מזרחיים של העיר מאוכלסים 
בעיקר בני מיעוטים לאומיים ודתיים. הרבעים האירופיים לשעבר 
מאוכלסים ברובם נוצרים. 

ק' היתה עיירת־חוף קטנה כשהקימו בה הפורטוגלים ( 1517 ) 
תהנת־סהר. ב 1658 עברה לידי ההולנדים שבנו בה רובע אירופי. 
וב 1796 — לידי הבריטים. מ 1833 שיפ,שה בירת המושבה הבריטית 
צילח. עיקר התפתחותה בא בעקבות בנייתם של שוברי־גלים ומתקני 
נמל (הושלמו ב 1886 ). בעיד מקדשים בודהאים נאים וגנים ציבוריים 
גדולים, אוניברסיטה ( 5.790 תלמידים ב 1972/3 ), מכוני־פחקר ובת״ס 
מקצועיים שונים. 

קרל 1 ^ 13 וס, 3 רי* 0 כ 11 ו 5 ר — ספרדית 001611 06510831 ^ 
( 1451 [י]— 1506 ), מגדולי הספנים־המגלים בכל הדורות. גילוי 
,.העולם החדש" — אמריקה. שק׳ חשבה להודו — השפיע באופן 
מכריע על ..העולם הישד ועל התרבות המערבית בכלל. ויש המצ¬ 
יינים אירוע זה כתחילת העת החדשה (ע״ע ימי־הבינים, עמ' 913 , 
925 ). 

יומני ק׳ אבדו, וכן הביוגרפיה שכתב פרננדו ( 1488 - 1539 ) בנו, 
שליווה את אביו במסעו הרביעי, אך הם נודעו לבני זמנו של ק' 
וצוטטו בהתביהם. מבין מקורות משניים אלה חשובים במיוחד 
ספריו של המיסיונר הספרדי ברתולומה דה לס קסם (ע״ע), כן נחקרו 
איגרותיו ותזכיריו של ק׳ (ר׳ ביבל׳). 

המירע על מוצאו ועל המחצית הראשונה של חייו דל. לטענת 
כפה חוקרים. בא ק׳ ממשפחת אנוסים שנמלטה מספרד, או ממיזרקה, 
לאיטליה. בכך נפתרים, לדעתם, כמה עניינים סבונים; שפתו הספ¬ 
רדית של ק׳ עוד בהיותו באיטליה, והעובדה שהעדיף תמיד להיקרא 
בהיגוי הספרדי של שפו! חתימתו המסתורית, התייחסותו על בית- 
דויד ובזכות מאורעות בקורות עם ישראל, הפרובים בכתביו. כראיה 
למוצאו היהודי מציינים, בין השאר, את קשריו ההדוקים עם אנוסים, 
ובמיוחד לואיס דה סאנטאנגל וגבריאל סאנצ׳ס (ד' להלן), שלהם 
שיגר את האיגרת הדאשונה על תגליותיו. יש מניחים כי נתקיימו 
קשרים בין האסטדונום היד,ודי מסלמנקה, אברהם זכות (ע״ע) לבין 
ק', שהשתמש כנדאד. בלוחותיו של זכות ובמכשיריו. את אדיקותו 
הקתולית של ק' פרשו כהסוואה, מתוחכמת. בין החוקרים המצדדים 
בגישה זו — הספדדי סלודור דה מלריגה ור,יד,ודי ס. ב. רות (ע׳ 
ערניד,ם). עם זאת, אין העניין יוצא מגדר השערה. 

נראה שק׳ נולד בג׳נובד, לאביו האורג, דומניקו ק', ע״פ עדות 


עצמו היה יורד־ים כשמלאו לו 14 שנה. את נסיונו רכש בהפלגות 
בימה״ת ובמזרח האוקיאנוס האטלנטי ובצפונו. ב 1476 הגיע לפור¬ 
טוגל וב 1479 נשא לאשה את פיליפה מונים דה פרססרלו מסדירה. 
ק׳ ישב זמן מה במדירה ובפורטו סנטו. ומשם יצא למסעות בדרום 
האוקיאנוס האטלנטי. בתקופה זו חיפשו נתיב יפי למזרח אסיה — 
להודו ולאיים העשירים בזהב ובתבלינים (ע״ע ספנות. עמי 248 ; 
פורטוגל, עס׳ 515 ). המאמצים — והתגליות שבעקבותיהם — נכרכו 
בנסיון למצוא נתיב ימי מערבי להודו ע״י הקפת אפריקה. לפורטוגל 
היתר, עמדת בכורה באירופה בגילויים ובמיפוי, וק׳ נתפס אף הוא 
לעניין. הוא למד גאוגרפיה בליסבון. וכך הכיר את .,תמונת העולם" 
של פייר מאיי (ע״ע איי. פיר מ-), את תיאוריו של מרקו פולו (ע״ע) 
על מסעותיו למזרח, ואת חיבורו של טוסקנלי (ע״ע), שטען כי 
המרחק הקצר בין אירופה לאסיה המזדהית הוא דרך האוקיאנוס 
האטלנטי, ממערב לאירופה. ולא ע״י הקפת אפריקה. כמקובל בימיו. 
אותם ימים לא נודעו ממדי האוקיאנוס האטלנטי, ורווחו אסונות 
אודות איים הנמצאים במערבו (ע״ע אטלנטיס). הסאגה הוויקינגית, 
המספרת על גילוי וינלאנד בידי אריק האדום ולייף בנו, פקודה 
בראשית המאה ה 11 (ע״ע ויקינגים, עמ׳ 296 : אמריקה, עמ׳ 175/6 
וכרך המילואים, עם׳ 239 ), ואף שמקובל זיהויה של וינלאנד עם 
אמריקה הצפונית, הרי גילויד. של זו בידי הוויקינגים היה בימי ק׳ 
בגדר של סאגה בלבד. 

ק׳ עצמו, שהיה משוכנע בנכונות גישתם של פייר מאיי וסוסקנלי, 
חישב את המרחק בין אירופה לאסיד, המזרחית, והעפידי על כ 6500 
ק״מ (המרחק האמיתי כ 21,000 ק״מ). חישוביו התבססו על הערכת- 
חסר של הקף כדה״א (בעקבות תלמי), וחערכת-יתד של רחבה של 
אסיה ממערב למזרח. ייתכן גם שבהיותו משוכנע ביכלתו לבצע את 
המסע, מיעט בכוונה תהילה במרחק, כדי להקל על עמדתו שההפלגה 
ניתנת לביצוע. 

ק׳ גיבש תבנית והציעה ( 1483 [ז]) לז׳ואן 11 פלך פורטוגל. המלך 
דחה את הרעיון וכן עשו, מאוחר יותר, מלכי אנגליה וצרפת. ב 1485 
בא ק׳ לספרד והציע את תכניתו למלכיה פרננדו (ע״ע [ 5 ]) ואיזבל 
(ע״ע), שדחוה, אך לואיס דד. סאנטאנגל. מזכירו וגזברו של בית 
המלכות, וגבריאל סאנציס, הגזבר הראשי לממלכת אראגון, גילו 
תמיכה נלהבת בתכנית; הראשון אף הציע להעניק למלכי ספרד 
מלווה למימון הוצאות המסע. לאחר שנים של התלבטויות, ב 17 
באפריל 1492 , הסכימו מלכי ספרד לתת חסותם והונם למימון המסע, 
ונאותו לדרישת ק׳ למנותו פשנה־למלך בארצות שיגלד,. 



המסע הראשון. 

ב 3 באוגוסט 1492 (ס׳ 
באב רנ״ב, שלושה ימים 
לאחר עזוב אחרוני ה¬ 
יהודים המגורשים את 
ספרד (ע״ע,עמ׳ 1392/3 ) 
הפליג ק׳ לדרכו. שלוש 
אניות-מפרשים — סנטה 
מריה, פינטה וניניה — 
ובהן כ 80 איש. יצאו מ¬ 
נמל פלוס שבספרד ל¬ 
איים הקנריים. ב 6 בספ¬ 
טמבר הפליג ק׳ מגומרה 
שבאיים לכיוון מערב, 
כשהוא נעזר ברוחות ה¬ 
נושבות בעונה זו. ההפ¬ 
לגה, שהיתה ארוכה מ¬ 
המקובל, עלתה יפה, אך 
ק׳ עמל קשות לשמור על 








269 


;;ולומנוס, נריסטופר 


270 



נתיבי חציית האויויאגוט האטלנטי במסע חראשו־ן וה-כאישי שא הו 5 ,־םביש 

רוח אנשיו, שהששו מן הבלתי־נודע, וגם הנין חישוב־מרחק המצמצם 
את הדרד■ סבלנות האנשים פקעה לאחר 30 ימי הפלגה, וק׳ הבסית 
לחזור אם לא יגיעו ליבשה תוך יומיים־שלושה. בליל ה 12 באוקטובר 
נתגלה לאור הירח המלא האי שק׳ קראו סן סלוודור (גואנאהאני או 
ווטלינג, באיי בהיפה, ע״ע)! למחרת ירדו לאי שק׳ חשבו לאחד מאיי 
.הודו המערבית״ הסמוכים ליפן או לסין. את תושביו — בני ארוואק 
(ע״ע אמריקה, עם׳ 163 ) — כינה ק׳, ע׳׳ש האיים, .אינדיאנים", ונזמי 
הזהב באפיהם אכן אימתו, לדעתו, את קרבתם להודו העשירה. למרות 
שכעבור 30 שנה בלבד נתבררה טעותו של ק/ נשתגרו שמות אלה 
בפי כל. 

ק׳ המשיך ררומה ונחת בהופי קובה. תהילה סבר שהגיע למטרתו 
— יפן — אך לאחר חישובים הסיק שהאי הוא סין. משנואש למצוא 
את בירת הקיסרות, כדי לתת לקיסר איגרות ודורונות ממלכי ספרד, 
שיער שגילה קבוצת איים הסמוכים לסין, במשך 3 חדשים סייר ק׳ 
סביב איי נהימה וסביב קובה והאיטי, שלהן קרא היספניולה. 
משנמחצה אחת הספינות. השאיר ק׳ 40 אנשים בהאיטי, והקים שם 
מבצר — ויליה דה לה נאווידאד (!)!!!]!׳!נ('! ב! :! 1 > ו.ו ¥11 ). 

בשובו לספרד בתום ^לד חד¬ 
שים, נתקבל ק׳ ע״י המלכים ב- 
ר.תלד.בות רבה, והוכתר כאד¬ 
מירל הימים ומשנה ל¬ 
מלך באיי הודו המער¬ 
בית. האינדיאנים שהביא עמו 
שימשו עדות לדיווחי מרקו פולו 
בדבר התושבים הפרימיטיוויים 
החיים באיים הסמוכים להודו. 

מלכי ספרד הטילו על ק׳ לצאת 
למסע שני. הוא ארגן צי של 
ד 1 אניות, ובהן 1-1.000 ) 1,50 
איש: כמרים, היילים, בעלי מלא¬ 
כה ואיכרים. וכן בע״ח וכל ה- 
דרוקז למושבה, שתשמש בסיס 
למסעות מהקר בהודו ובסין. כדי 
להגיע ליבשת בהר ק׳ בהפלגה 
זו ( 1493 ) בנתיב דרומי־מערבי 
פן האיים הקנדיים. הפעם הגיע 
לאי הקטן מרי גאלאנס שבמזרח 
איי הודו המערבית, הפליג צפונה- 
מזרחה וגילה איים רבים נוס¬ 
פים בואכה היספניולה! אך ויליה 
דה לה נאווידאד עצמה נהרסה, 


ואנשיה נהרגו בידי הילידים. ק׳ ייסד בהוף הצפוני את איסבלה 
והשאיר בה את אהיו. נרתולומאו, בראש מושבת הספרדים שיישב. 
אח״כ גילה את ג׳מייקה ואיים נוספים, ושב לספרד. המתיישבים 
סבלו מהאקלים הטרופי, מרעב וממחלות. סכסוכים פרצו נינם לבין 
האינדיאנים, וחילוקי דעות קשים נפלו בינם לבין ק׳ ואחיו. ב 1496 
החלו לבנות את סנטו דומינגו (ע״ע) — יישוב הקבע האירופי 
הראשון בעולם החדש, ולימים — בירת הרפובליקה הדומיני- 
_קנית. 

מלכי ספרד תלו תקוות גדולות בתוצאות המסע, וניהלו מו׳׳פ עם 
האפיפיור ועם מלך פורטוגל להבטיח את זכותם הבלבדית על האר¬ 
צות שיתגלו בדרך החדשה להודו. ב 1494 נקבעה בהסכם ט ו ר ד¬ 
ם י ל י א ס (! 113 ^!^ו^ז X0 ) חלוקת השטתים בין ספרד לפורטוגל (ע״ע 
אמריקה. עמ׳ 178 ; פורטוגל, עמ׳ 515 ומפה שם, עם׳ 517/8 ). 

בהפלגתו השלישית ( 1498 ) הדרים ק׳ מספרד לאיי הכף 
היר 1 ק, ונתיב דרומי זה נועד כנראה לממש את זכויות ספרד בהתאם 
להסכם טורדסיליאס. ק׳ הגיע לטרינידד, הקיפה מדרום, והדר למפרץ 
פאריה ( 13 ז 3 ?). מעצמת זרם המים המתוקים במפרץ (שפך האורי- 
נוקו), הסיק ק׳ תהילה, שלפניו יבשת גדולה לא ידועה. אח״כ משעלה 
לחוף (לראשונה ביבשת אמריקה) כינה אותה — .סיפו של גן העדן 
הארצי״ — לפי השקפה שרווחה ביד,"ב. 

היחסים הגרועים בין ק׳ ואחיו לבין תושבי סנטו דומינגו הניעו 
את מלכי ספרד למנות מושל אחד, פרנסיסקו דה בובאדיליה, על 
היספניולה. ק' סירב לציית לו! הוא הושם באזיקים ונשלח לספרד 
עם שני אתיו — ברתולומאו, סגן מושל האיים, ודיאגו — הממונה 
על איסבלה ועל סנטו דומינגו. המלכים שחררו את ק׳, ומינו את 
ניקולאס דה איבנדו ( 1501 ) למושל השטתים שבבעלות ספרד. 

ב 1498 הגיע וסקו דה גמה (ע״ע) להודו בהקיפו את אפריקה, 
והקנה בכך לפורטוגל עמדת בכורה במירוץ למזרח. אזי יצא ק׳ 
למסעו הרביעי והאחרון ( 1502 ) במטרה לגלות מעבר בין 
האיים שגילה, והאמין שהם סמוכים להודו, לבין האוקיאנוס ההודי. 
הפעם גילה את מרסיניק, ולאחר ביקוד בהיספניולה חצד, את הים 
הקריבי ופגע בחוף הונדורס שבאמריקה התיכונה. ק׳ חשבו לחצי-האי 







271 


קולומבוס, כריסטופר — קולומביה 


272 


׳■ ■ 5 ׳ 

■ל - • 

- ו׳. 1 /,<■־; ז 


׳ס 




חתימת י 1 ו?וש;וס במכתב ?כנו דה דיאגי, <^) 5.2-15 
( 1011138 £6 31 ז 0 ת 0€ כוו*?יה) 


קולומב^^יד,( 12 ( 70101111 )), רפובליקה בבפודסערב אמריקה־הדרו־ 
פית: שטהה 1,138,914 קס״ר ובה 23,950,000 תוש' (אומדז 
1974 ). ק׳ שוכנת להופי הים הקאריבי ( 1,600 ק״מ) והופי האוקיא¬ 
נוס השקם ( 1.300 ק״ס)• לק׳ שייכים האיים רוסריו, סז־ברנרדו בים 
הקאריבי וקבוצת האיים סן אנדרה פרובידנצ׳ה, גורגונה ומלפלו 
באוקיאנוס השקט. 

גאוגרפיר, יהידרוגרפיד., עט׳ 272 ; אקלים. עט' 273 .- אובלוסיה, עט׳ 
274 ; צוטח. עט- 274 ; חי, עט־ 275 ; דתית, עט- 275 ; לשוו. עט׳ 1276 
כלכלה, עט' 276 , חוקר, ופשפר. פ 5 .' 277 ! פשפט, עטי 277 ; נוחות 
מזוינים. עטי 277 ; חינוד, עם׳ 277 ; היספוריה, עט' 278 ; יהודים, 

עט׳ 280 . 


המאלאי, וד;דריפ לארכו בחפשו נתיב לאוקיאנוס ההודי. במפרץ 
אלמירנטה (צפוו־פערב פנמה) נודע לו ספי הילידים שאוקיאנוס 
אחר (.השקט׳־) משתרע בדרום, מהלך ימים אחדים דרך ההרים. אך 
הוא דבק בחיפושיו. לאחד הפלגה רבת־תלאות לאורך חוף מוסקיסו. 
יצא לג׳מייקה. שם נאלץ לשהות כשנה עד בוא עזרה מאובנדו, ושב 
לספרד. ב 7 בנובמבר 1504 , ימים מספר לאחר שובו. מתה המלבה 
איזבל. ק׳, חולה בגופו ועיקש ברוחו, ביקש מפרננדו להשיב לו את 
תארו וזכויותיו כמושל. אך לא נענה. ב 20 במאי 1506 מת ק׳ 
בוואל;דוליד, איתן באמונתו כי גילה את הירד למזרח אסיה. עצמו¬ 
תיהם של ק׳ ושל דיאגו ( 1480 [י]— 1526 ) בנו. ששימש משנה למלך 
בסנטו דומינגו ( 1509 — 1523 ), הועברו ממקומן פעמים אחדות. יש 
הסוברים ששרידי ק׳ נמצאים בקתדרלה בסוויליה (מ 1898 ). לדעת 
אחרים קבור דיאגו בסוויליה. ואילו ק׳ עצמו—בקתדרלה של סנטו 
דומינגו, אליה הועברו עצמותיו לראשונה עוד ב 1541 . 

אישיותו של ק׳ זכתה להערכות שונות, אך מוסכם על הכל 
שכיורד-ים נועז הצטיין בניווט בשיטת "התישוב העיוור" (ע״ע 
נןטות, עמ׳ 935 ). השכיל לנצל את תצפיותיו בזרסי-ים ורוחות, 
ו 1 .יה אחוז דבקות דתית בהגשמת סטרתו. תכונה אחרונה זו היא 
שכפתה עליו את האמונה כי אכן גילה את הדרך להודו. 

גילוייו של ק' הביאו שורה של מסעות מחקר לעולם החדש. 
החשובים בהם הם של אמרינו וספוצ׳י (ע״ע) — שעל-שסו נקראה 
אמריקה — ג׳ון קבוט, פינטון וקברל (ע״ע. וע״ע אמריקה, עם׳ 178 
ואילו). אך רק לאחר מסע מגלן(ע״ע), הוכח קיומם של האוקיאנוס 
השקט בין אירופה לאסיה, והיבשת החדשה, אמריקה, שתוך שנים 
מעטות נכבשה ויושבו בה חלקים ניכרים בידי ארצות אירופה. 

על שמו של ק׳ נקראת המדינה קולומביה, וכן ערים, נהרות 
ומחוזות ברחבי יבשת אמריקה. 

בספרות העברית עד למאה ה 19 , דמותו של ק׳ נמעט אינה 
נזכרת. הספר העברי הראשון. המתאר את מסעו של ק׳ ואת גילוי 
העולם החדש, הוא ..אגרת ארחות עולם" (ויניציא, שמ״ז) לאברהם 
פריצול (ע״ע). יוסף בן יהושע הכהן (ע״ע) תרגם ועיבד את ,ספר 
האינדיאנה-התדשה" ואת "ספר פרננדו קורטיז", העוסקים גם הם 
בעולם החדש. 

מ. קייזדלינג. היהודים בעוזרי ק׳, תרנ״ו; א. צייטלין, ק׳ "מארץ- 
אדום* (מולד, י״ז, 656 — 658 ), תשי״פ/חע״ד 1 .€ , 00116611 . 14 .( .א 

,ז 6 מז\ 2 01 ג) 10 זו. 11€ ^סח) ^■ 11111 ) 0 )^ 1 ן/<ן׳>>^/ מן 

1 ) 11€110 ו 117 ה 10 ) .. 7 ח $3 ־ 1 0 תחסחח 50 ; 394 [ ,( 11 ,.:אץ$ 

ה 0 }) 0 1116 / 0 ,תסלתס!״? £ 5 ; 1913 ,[ . 1 ))ו 10 <ו 4 מ? 1 ) 411101 ^>) 

1 )^ 0 ^)!^ ,(.( 54 ) 1815513 ,ג ; 1942 , 11 * 1 .€ 16 ^ 1 24 . 641 צ 

, 1 ( 1101 . 0 ; 1947 .. 0 0 (£ה 13 ןז 5 !־ 1 י>|;ו 11 תסין גז 1 ז 0$€ .€ מסס 

< 1 ) 1 :-ו 7 6 ^ 7 , £1 ו 1 נ 1 . 0 ; 1933 .^■ 101 !}^! ^•כז׳א 5 / אז ). 111111116 

; 1960 ,.ל) . 7 > / 0 1 <וא-זוו 10 16 ) 7 ,(. 541 } 35 ז 5 ת 15 ^\ . 16 ;* 1957 ,.€ 

11/1 ) 50 ^ ,ת 0 ז 3 מ . 5 : 1961 . 06 } ^^>^ז^ 11 >) .€ ,ו 51 וח 10 ־ו 3 מ ע 1 ז 5 ־\בש .£ 

.!- 1 . 1 ! ;* 1969 , 379 — 376 , 111 ל? ,)■*)^ 1 6 ^) / 0 ^■/ 11410 ] ! 011 ^ ££11 1/141 > 

1 ) 1€€1€ ) 3 1 ) 1/1 ) >.) 6 ) 761 ,^ 0111 ^[ 610 '^ ס) ■ 701/1 ,(. £11 ) 01 [ 13  1 ו 170 1/1€ 0171 ) 7 ז 16 ז^ 1 ןץ־זז 6 . 4 ג ; 1969 ,>. 11£/11 /ו 0001 

0 ^ 11071 ) 116 . 35 בחז\ 2 416 ת 16 זזג 111 . 4 ; 1971 ,(^^^ 143$, XX ז 16 ח^ 1 ) 

. 1973 , 160 ) 17/16 ) 16 ) 1/6/110  ■/ 0 ^ 1011 ) 111 

ר. בג. 


נק׳ מספר אזורי-מננה; מערכת הרי האנדים הצפוניים (ע״ע 
אמריקה הדרומית, עמ׳ 261 ) ; רמות גבוהות (מסטות) ומישורים 
ושפלות לאורך החופים ונאגני-הניקוז של יובלי האמזונס והאורי- 
נוקו. הרי האנדים מתפצלים מדרום לצפון ל 3 שלשלות־ד,רים 
(קורדירות) שביניהן מפרידים עמקי הנהרות אראסו, קאוקה ומגד- 
לנה. וכן מפרץ מרקיבו (ע״ע). הקורדירה המרכזית היא הגבוהה 
באנדים הקולוסניאניים (גבהה הממוצע 3,006 ופסגתה — 5,750 ס׳) 
רבה מספר קטן של אגנים בין-הרריים. ההרים בנויים בעיקרם סלע 
גבישי(גרניט, גנייס ושיסט), ובהם הרי-געש רבים המכוסים בחלקם 
שלג-עד. העמקים הדרומיים מכוסים אפר געשי, הקוררירה המערבית 
נמשכת במקביל לחוף האוקיאנוס השקט והיא נמוכה יחסית (פסגתה 
4,250 ם׳) 1 היא דומה בסננה הגאולוגי והמורפולוגי לרבם המרכזי. 

הקורדירה המזרתית היא הארוכה מכולם ( 1.200 ק׳׳מ) ונמשכת 
מדרוס-סעירב לצפון-מזרח, לתוך ונסואלה. היא בנויה שכבות סלעי- 
משקע (אבן-גיר ואבו-חול) וסלעים'געשיים שהושקעו מסביב לגרעיו 
הגבישי. מאפיינים אותה רכסים גבוהים בלתי-רצופים — שעוצבו 
בחלקם בפעולת קרחונים — ואגנים בין-הרריים גבוהים. ברוחב 
׳ 7 צפון מתפצלת הקורדירה המזרחית לשחי מערכות-הרים נפרדות: 
רכסי מרידה (ג(> 1101-1 !). הנמשכים לוונסואלה ורכפי סיירה-פריח׳ה 
(ב,":!?). הנמשכים צפונה לאורך גבול ק׳ עם ונסואלה. רכסי האנדים 
קובעים את רב-גוניותה המורפולוגית של ק׳, את חגורות האקלים 
והצומח ואת תפרוסת האוכלוסיה בריכוזים המופרדים זה-מזה ומאופ- 
יינים ע״י ייחוד דמוגרפי וכלכלי. 

בשולי רכסי האנדים ובקרבת החופים מצויות שלשלות-הרים 
רבות קטנות-יותר. סירה נוואדה-דה-םנםה מרטה הוא גוש גבישי 
דמוי-משולש המנותק ממערכת האנדים שבצפון ק׳ ומשיק לחוף 
הקאריבי ולהצי-האי גואח׳ירה ( 3 זחנט 0 ). זהו הרכס הצפוני והגבוה 



סחיפה במשקעיט ?אניגריים בסביבוז בוגוטי! 


273 


קולומביה 


274 


שבהרי ק' ( 5,775 מ׳). לאורך חוף האוקיאנוס השקם נמשך הרכס 
הנמרך־ביותר בק׳ — סירה דד, באח־ו( 11110 נמ 0 מ! 1.810 מ׳), היורד 
בתלילות לעבר האוקיאנוס תשקט תוכה לכמויות עצומות של 
משקעים. 

הרמות (מסטות) בק' נחלקות למספר סוגים, בהתאם להרכב 
המסלע ולהתהוותן הגאומורפולוגית. הרמות נרינו וקאוקה בדרום־ 
מערב נוצרו ע״י חומר געשי; הרמות בקצה הצפוני של רכסי האנדים 
המרכזיים והמערביים נוצרו ע״י סחיפת הסלע הגבישי, ואילו הרמות 
שברכס המזרחי של האנדים אינו אלא שקעים שנתמלאו משקעים 
בשלישון וברביעון. החשובה ברמות מסוג זה היא סבנה דה בוגוטה 
( 808:01.1 15 ; בתגלגל), שעליה יושבת בוגוטה. בירת ק'. 

מישורים רחבי־ידים משתרעים לאורך החופים ובמזרח ק׳. 
מחוף הים הקאריבי ועד לשולי רכסי האנדים משתרע מישור-החוף 
של הים הקאריבי. המקיף את רכס סירה נוואדה דה סנטה מרטה, 
עיקר חשיבותו — היותו שער לנהר מגדלנה ולמסחר הבי״ל של ק'. 
סישור־הוחף הדרומי־מערבי של האוקיאנוס השקם דל אוכלוסיז 
וחשיבותו הכלכלית קטנה. 

את המישור במזרח מנקזים יובלי האודינוקו — ריו מטה והיו 
גואויארה — בצפון, ויובלי האמזונס ~ ריו קקטה וריו פוטמיו — 
בדרום בצפונו נוף ערבות (הליאנות) ובדרומו יערות; הוא ריק 
כמעט־לחלוסין מתושבים (למעט שבטים אינדיאנים פרימיטיוויים) 
ונמצא למעשה מחוץ למעגל הפעילות הכלכלית והלאומית של ק׳. 

הידרוגרפיה. הנחרות בקי נחלקים בין 4 כערכות-ניקוז 
בהתאם למקום שפכם: 1 ) הנהרות המתנקזים לים הקאריבי 1 מגדלנה 
ויובליו (קאוקה, רנצ׳ריה), סינו ואטראטו. הנהר מגדלנה, הארוך 
בנהרות ק׳ ( 1.610 ק״מ), חוצה כמעט את כל המדינה מדרום לצפון, 
והוא מסלול-התדירה העיקרי של המתיישבים האירופים בעבר ועורק 
התחבורה הראשי בהווה — זאת למרות מכשולי המפלים בחלקו 
התיכון, הביצות, השוניות, החולות וד,שטפונות בהלקו התחתון 
ובשפכו. נמלי־הנהר המפוזרים לארכו משרתים את הריכוזים הכפ¬ 
ריים והעירוניים הגדולים של הקורדירות האנדיות במזרח ובמרכז. 
יובלו החשוב של הסגדלנד, — הקאוקה — משמש בעיקר מסלול 
להתפשטות התיישבותית מחבל אנטיוכיה דרומה. 2 ) הנהרות במזרח: 
יובלי האמזונס (ואופס. קקטה ופוטומיו) מובלי האוריגוקו(אראוקה. 
מטה. ויצירה, אינירידה וגואויארה). 3 ) הנהרות המתנקזים לאוקיא¬ 
נוס השקט קצרים מהנהרות של שתי מערבות-הניקוז הראשונות, אך 
נושאים כמויות מים גדולות עקב המשקעים הרבים היורדים באיזור 
זרימתם. 4 ) הנהרות המתנקזים לימת מרקיבו, שהחשוב בהם הוא 
ה_קטםומבו. 

אקלים קי נקבע ע״י גובה אזוריה מעפ״נ הים וע״י החזיתות 
הטרופיות העוברות בה. ברוב הלקי ק׳ האקלים טרופי ומאופיין 
במשרע טמפרטורה קטן. ריבוי משקעים וטמפרטורה ממוצעת גבוהה; 
בחלקים ההרריים ממתן הגובה את הטמפרטורות. בחוף האוקיאנוס 
השקט הצפוני. בחלק התיכון של עמק המגדלנה ובאיזור האמזונס 
האקלים טרופי, לה! כמות המשקעים השנתית עולה על 2,500 מ״מ 
והטמפרטורה הממוצעת עולה על • 24 . אקלים סאוואנה לח בעל עונה 
שחונה אחת (נובמבר—אפריל). כמות משקעים שנתית ממוצעת 
למטה מ 1,800 מ״מ וטמפרטורה שנתית ממוצעת מעל ״ 23 , שורד 
בחלק מחופי הים הקאריבי, ערבות שבמזרח (ליאנות) ובחלקים 
מאיזור עמק המגדלנה העליון. אקלים סאוואנה יבש בעל שתי עונות 
שחונות שולם בצפון ובצפון־מזרח ק׳. כמות המשקעים השנתית 
למסה ס 800 ס״ם והטמפרטורה השנתית הממוצעת ■ 27 . מקובל לחלק 
את ק' ההררית ל 4 רצועות אקלימיות, בהתאם לגובה; האיזור 
החם — מפני-הים ועד לגובה של 1,000 ם׳ — שבו כמות משקעים 
שנתית של 1,300 — 2,000 מ״ס וטמפרטורה ממוצעת של ' 16 —• 32 ז 
החגורה הממוזגת — 1,000 — 2.000 ס׳ — שבה ספסרטורה ממוצעת 



כוגומר. העיר 


של כ ״ 16 ; האיזור הקר — 2,000 — 3.000 מ׳ — ובו טמפרטורה של 
■ !—• 12 ; איזור הפאראמוס — מעל ,.קו־העצים", בגובה של למעלה 
ס 3,000 מ' — ובו טמפרטורה מ ' 10 ועד מתחת ' 0 . עננות גבוד,ה 
וערפל מאפיינים את האזורים ההרריים שמעל 2.000 מי. 

א וכל וסי ה. 3 יסודות אתניים מעצבים את אוכלוסיית קי: 
שבטי האינדיאנים ובראשם שבטי הצייבציה שבהרים המזרחיים, 
צאצאיהם של המתיישבים האירופים והכושים שהובאו כעבדים מאפ¬ 
ריקה. ההרכב האתני: 50% — מסטיסו (ע׳ע). ,ג> 20 — לבנים- 
אירופים, 25% — מולטים (ע״ע). 4% — כושים נע״ע), ו 1% — 
אינדיאנים טהורים. הריבוי הסבעי גבוד, מאד — 33% לשנה; 
ההגירה החיצונית קטנה, וקיימת הגירד, פנימית גבוהה מן הכפר 
לכייר. התושבים מרוכזים בכ 14 ריכוזים, כש 40% מהתושבים חיים 
באזורים הטרופיים, 36% — בממוזגים ו 24% — באזורים הקריס- 
יותר. ק׳ נחשבת למדינה בעלת האופי הספרדי המיבד.ק-ביותר בכל 
ארצות אמריקה הלאטינית. . 60% מהאוכלוסיד. הם עירונים. הערים 
הראשיות הן: בוגוטה (ע״ע), הבירה — 2,978,000 תוש׳ ( 1973 ); 
מדיןן — 1,270,000 תוש׳; קאלי - 1,077,000 תוש׳; באראנקייה, 
הנמל הראשי — 722,000 תוש׳; בוקאראמגגד, — 364,000 תוש׳; 
קרטחינה (ע״ע) — נמל נפט — 363,000 תוש׳; מאניסאלס — 
319,000 תוש׳. 

אב. נ. 

צמחיה וצומח. מצבה הגאוגרפי של ק׳ (ר׳ לעיל) ומבנה 
שטחה, גורמים להתפתחות צמחיה וצומח מיוחדים באיכותם ובכמותם. 
קיימים למעלה מ 20 טיפוסי צומח, מביניד.ם: 1 . ההילאה (ב 1€ ןן 1 ) 
ד, מ ו צ פ ת — כינוי ליער-הגשמים הטובעני של אגן האמזונס המכונה 
גם בע 1511 -ופ 1 ק; זהו יער צפוף ורב-שכבתי המאכלס מאות מינים של 
עצים ושיחים. הוא משופע באפיפיטים, מטפסים. סחלבים ושרבים, 
וכן מצויים בו סוגים ומינים רבים של צמחים טרופיים. ביניהם רבים 
בעלי חשיבות כלכלית (כגון: .בזב!! .ב 6111 ז 1€ ׳וו 8 ,באח! .ג 0 וזו 1 ]ץ-ז,? 
0111-111 . 7101.1 ( ,ב 851 ב 011 ). 2 . ההילאה הגבוהה — יער 
גשמים המוגבל למדרגות הגבוהות-יותר של המורדות המזרחיים של 
האנדים ( 150 — 400 מי), אקלימו דומה ל( 1 ). מבין הסוגים הנפוצים 
בו: 1 זזח 1 ץ 11 קס 11 ; 0 ,!.;!!ס, אחלוחס!! ואחרים. 3 . הקסינגה — 
זהו יער גשמים פתוח ודליל סהנ״ל; מוגבל למורדות המזרחיים של 
האנדים ובעיקר לגדות הנחלים. כאן גדלד, בשפע הג 1 'ז 4.130 . יער 
ירוק-עד -- במדרגות הנמוכות של האנדים ( 400 — 500 פ'). ביז 





275 


קולומ:יה 


276 


המשפחות האפייניות מצויים כאן הביגנוניים, וכך מצוי בו מין של 
קינכונה (!!זס!*:!!!!!(! נמ 0 ז €11101 ). 5 . יער וחורש ירוק־עד 
— באנדים התיכונים ( 1,800 — 3,600 מ'). הסוגים האפייניים: 

813 ט 1 ^ ,ת 080 ת 0 ^ 1 נז 0 ,ב 1 תח 3 תזח 1 ^י\\ ,אשל!!] ,ג 116 ב^\ ,)! 11 ת 7 ג€ט[> 0 ק. 

6 . יעד ערפל של רום האנדים ( 2,400 — 3,800 מי). הסוגים 

ה 1 ןפייניים 1 £1156013 ,\ 113 בת 60 ז 0 , 846001113 , 118 מי<־ 1 ם , 13 ־|^ 1 ^ 6 . 

ד. צומח סובאלפיני אנדיני ( 4,000-3,000 מ׳) — כולל 
ערכות של עשבים דגניים וכן שיחים ועשבים רב־שנתיים של צומח 
הפרמו ( 3,200 — 4,700 מ׳), 8 . יער של האנדים במורדו־ 
תיהם לחוף האוקיאנוס השקס — יער־גשמים סיפוסי, 
ירוק־עד ולח מאד! מוגבל לגובה של 1,500 ם׳. עשיר מאד בעצים 
סרופיים. 9 . יערות קאריביים שחונים — מוגבלים לאמור 
החוף הקאריבי (גובה עד 1.500 מ׳). הצומח השולס מורכב בעיקר 
מקקטוסיים. 10 . יער יבש, בעיקר של צמחים בשרניים — 
במורדות המערביים של האנדים ( 500 — 1,000 מ׳). 11 . מנגרו- 
ב י ם — בעיקר בחוף האוקיאנוס השקס. 
. 1962 1 ך 0 ' 1 

מ. ז. 

בחי של ק׳ מיוצגים מרבית בעה״ח האפייניים לממלכת החי 
ה נ א ו ט ר ו פ י ת (ע״ע וואוגאוגרפיה, עמי 655/6 ), שכן בתחומיה 
נפגשות פאונות היער והסאוואנוח של אמריקה התיכונה ושל האמ¬ 
זונס וגואיאנה עם פאונת האנדים. אפשר אפוא להבחין בבעה״ח של 
ק׳ קבוצה כלל־נאוטרופית, קבוצה המוגבלת בתפוצתה לרמות ולמי־ 
שורים המיועדים והסאוואנים של הצפון הנאוטרופי וקבוצה המאפ¬ 
יינת את האנדים. 

עם הקבוצה הראשונה נמנים יונקים נאוטרופיים אפייניים. כמו 
הטפיר הברזילי והפקארי — ממכפילי-הפרסד. 1 היגואר. האוצלוט 
והחטמן — מהטורפים! הפקה, האגוטי והקפיברה — מהמכרםמים 
הנאוטרופיים! קופים ואופוסומיים מתיות-הכיס! מיני דלשינים 
(ארמאדילו. עצלן)! מבין העופות: טוקנים, קוליברים, המומוס 
והפוטו ( 5 ט 1111 ז 6 עא) — מהתחמסאים; תוכיי ארא ואמזונה 1 האור- 
טאלים ( 0113115 ) — משכויי העצים: (בירו, איבים שני ( 3 ז 0113 
3 ־ 1 י 111 ־ 1 ). כפן ורוד ואנפה סירתית ( 1115 ז 00011163 ) — מהחםידאים. 
עליהם יש להוסיף נציגים נאוטרופיים רתבי-תפוצה של קבוצות 
אמריקניות, טרופיות וקוסמופוליטיות. 

עם הקבוצה המוגבלת בעיקר ליערות הנאוטרופיים של אגן האמ¬ 
זונס. גואיאנה ואמריקה־התיכונה נמנות קבוצות יונקים: מיני 
טורפים: מכרסמים — סוגי אוגרים אנדמיים (אוגר קציר נאוטרופי 
[ 5 ץ 1 ח 06101110 ־]ז 1 ש 1111 ]}, הטרומיס ( 5 עו 011 ־ 11:161 ן), ועוד. מבין העופות: 
כרבלתן הסלעים (נ! 160 קט־ 1 ב 401 ו< 1 ט 11 ), קוליברי ארוך-מקור, ועוד. 
מוגבלים־יותר ביערות האמזונס הס העופות; עוגבי סגול ( 3 ו 011 ו 1 (ןט 6 
1013£43 ׳\), קוליברי הטוסז (ב!!־!! 3 ד 3 ק 70 ), ועוד. סביו הזוחלים: 
הקימן השחור (ז:> 18 ת 5 טו 61 ט 05 ט 13 :> 1 זו 1 ), התנין אמריקני והרב-חנק. 

בהרי האנדים מעורבת הפאונה במידה-רבה ביסודות נאוארקטיים 
במקורם, כגון: הפומה, המוס ארוף-זנב, דב המשקפיים ועוד. ואולם 
קיים גם יסוד נאוטרופי הררי המיוצג. למשל, ע״י יונקים, כגון 
הספיר הפרואני (ות 11 ט 0 ז 5 ט- 11 ק 73 ), וע״י מכרסמים (הדינומיס 
והקביה). עם. ב. 

דתות. עד אמצע המאה ה 19 היתה הדת הרשמית וד.שלסת בקי 
האמונה הקתולית-רומית שהביאו עמם הכובשים הספרדים. ב 1861 
הועבר רוב רכוש הכנסיה לרשות המדינה ואעפ״ב נותרד. לכנסיד, 
השפעה ניכרת. בייחוד בתחומי החינוו. ב 1936 הוכנס בחוקה תיקון 
שצמצם את השותפות בין הכנסיה לבין המדינה והביא לחילון 
מפרכת החינוך — הסדר שהוכר ונתתם בקונקורדאט עם הוואטיקן. 
בק׳ כ 100.000 פרוטסטנטים, ואע־פ שהם מקיימים מוסדות משלהם 


אין רואים אותם בעין יפה. דתות אחרות מותרות בק' — אם אינן 
נוגדות את החוק והמוסר הנוצרי. חרף הפעילות המיסיונרית הענפה, 
שומרות שכבות נכבדות בקרב האינדיאנים אמונים למסורת אבותיהם. 

הלשון הרשמית בק׳ היא הספרדית. בין האינדיאנים מהלכים 
למעלה מ 180 לשונות וניבים. הלשונות הנפוצות ביותר הן: אימרית, 
קצ׳ואה (שתיהן בעיקר בדרום ק׳), ארוואקית (כ 45,000 דוברים), 
קריבית(בעיקר במערב קי). ומאקרו-צ׳יבצ׳ית (במערב ק׳: כ 40,000 
דוברים). בין הלשונות השונות קיימים הבדלים ניכרים מכל הבחי¬ 
נות ; צורת השימוש בסיומות וקידומות, מספר חלקי־הדיבר. צורות 
ציין הפינים וד.ריבוי (או הזוגי). זמני הפועל ודרכיו, שמות הגוף, 
אופן ציון מצב האיש והיחסות. קניין מציינים כד״ב ע״י קידומות או 
סיומות. קיים שוני רב במספר הפונמות, הנע ביו 17 ל 42 . — היעלמם 
ההדרגתי של דוברי לשונות מסוימות וריחוק הדוברים ממרכזי- 
יישוב מקשים על המחקר. ם. 

כלכלת ק׳ מבוססת על החקלאות (בעיקר קפד, [ 12% מהתל״ג, 
50% מהיצוא)), המעסיקה כ 48% מכוח העבודה ותורמת לתל״ג 
כ 27% מערכו ( 1973 ). כוח העבודה הזונח את החקלאות נקלט 
בענפי השירותים מפאת מיעוט התעשיה. נעשים מאמצים ממלכתיים 
לפיתוח ענפי התעשיה, לשיפור תפוקת החקלאות ולאינטגרציה בין 
אזוריה השונים של קי, אך הם אטיים ובלתי תכליתיים. — ההכנסד, 
הלאומית השנתית לנפש — 399 דולר ( 1973 ) — מהממוצעות 
באמריקה הלאטינית. 

ק׳ היא מגדלת הקפה השניד, בגדלד, בעולם (אחרי ברזיל: 

כ 15% מהתפוקה העולמית). את הקפה המשובח מגדלים במורדות 
המזרחיים והמרכזיים של האנדים, בגובה של 1,000 — 2,000 מ׳. 
ליצוא מגדלים גם קנדרסוכר, בננות וכותנה, ולצריכה — 
תירס, חיטה, אורז, קטניות, תפוחי-אדמה וטבק. משק ב ע ה " ח 
מבוסס על גידול בקר, כבשים וחזירים. נפיונותיה של קי לסיפוק 
צרכיד, במזון בסיסי נכשלו עד־כה והיא תלויה במידה רבה ביבוא. 
ניצול הציוד הטכני מועט (כ 31,000 טרקטורים, 1974 ) והתפרים 
הממוצע בקי הוא מתחת לתקן התזונה העולמי (. 3.0 ,..?). 

לק׳ שדות נ פ ט וגז־טבעי ליד הגבול עם ונסואלה, בעמק 
הפגדלנה ובאגן האמזונס, וד,יא מספקת את צריכתד, בגז, בנפט 
ובמוצריו. המחצבים העיקריים; ברזל, פחם, זד,ב, פלטינד, 
ואבנים טובות (בעיקר איזמרגדים !מקום ראשון בעולם]). 

התעש י ה אינה מפותחת ועיקרד, מפעלים לעיבוד מזון, טבק, 

עור ומוצריו וטכסטיל. קיימים גם מפעלים לייצור מלט ומפעל 
פלדד. המנצל חומר־גלם מקומי. — לק׳ פוטנציאל הידרו-חשפלי גדול 
וב 60% מתפוקת החשמל מקורם במפעלים כאלה. 

מערכת התחבורה בק׳ אינד. מפותחת וד,יא גורם מעכב 
בהתפתחותה הכלכלית של המדינה, בק׳ כ 50,000 ק״מ דרכים 
(מהם כ 21,000 דרכים ראשיות), ועליד.ן נעים כ 355,000 כלי רכב. 
אורך מ ס הי ב כ 3,430 ק״מ. התחבורד, האווירית — בעיקר 
לקשרי פנים — מפותחת יחסית, ובק׳ עשרות מסלולי־נחיתד,. שדד.• 
התעופד, הבי״ל העיקרי נמצא בבוגוטה. לחופיה הארוכים של ק׳ 
עשרות נמלים (בעיקר נמלי־דיג), המשרתים צי־מסהרי קטן 
וצי־דיג. 

לק׳ ח ש ב ו ן סחר מאוזן בד״כ. היצוא ( 1.345 מיליארד דולר, 
1973 ) כלל בעיקר קפה ( 50% מעיר היצוא), נפט ( 6.1% ) ואיזמר־ 
גדים ( 5% ); והיה מיועד בעיקר לאה״ב ( 34% ), לגרמניה המערבית 
( 14% ) ולספרד ( 6% ). היבוא ( 1.336 מיליארד דולר) כלל בעיקר 
מוצרי-מזון. מכונות, כלי־רכב, ציוד חקלאי, כימיקלים ודשנים 
כימיים, ומקורותיו היו אה״ב ( 39% ), גרמניה המערבית ( 10% ), 
יפן ( 8% ), הממלכה המאוחדת ( 6% ) וספרד ( 6% ), 

המטבע: 23.47 פסו = 1 דולר של אד,״ב ( 16.9.74 ). 





277 


לןריומ:יה 


278 


קולומביה -בלבלה 


1974 

1961/65 י 

היהירה 

המוצר 

468.0 

468.4 

אלפי טונות 

קפה 

150 

72 


כותנה 

1.135 

725 

׳* 

תפוחי־אדמה 

1.449 

576 

" " 

אורז 

775 

827 


תיר 5 

810 

428 


סוכר 

23.032 

16.881 

אלפי ראזניים 

בקר 

1,560 

1.649 


חזירים 

1.888 

1.506 

" 

כבשים 

8,686 

10.934 ־ 

אלפי סיבות 

נפט 

444 

352 

" 

ברזל 

3.150 

3.300 


פחם 

8.248 

6.808 

ק״ג 

זהב 

11.950 

8157 

מיליוני קו״ש 

אנרגיית חשמל 


1 ) ממוצע שבר.י! 2 ) 1969 . 


צב. כ. 

חוקה ומעוטר, חוקת קי היא מ 1886 , אך תוקנה במה פעמים, 
בראש הדשות המבצעת עומד הנשיא, הנבחר ל 4 שנים בבחירות 
בלליות. הממשלה מסייעת לנשיא וממונה על־ידיו! היא מתפטרת 
מדי שנה (ב 7 באוגופש) בדי לאפשר לנשיא להחליף שרים -- אם 
הוא חפץ נכד• הקונגרס מורבב מסנאט ( 112 חברים) ומבי": ( 198 
חברים), הנבחרים ל 4 שנים בבחירות ישירות. אחת ל 60 יום נבחר 
יו״ר לבל בית. 

המדינה מחולקת ל 23 מחוזות אושונומיים. בראשם מושלים 
הממונים ע״י הנשיא. ולידם בית־מחוקקים. את ראשי הערים ממנים 
המושלים. 

משפט. שיטת המשפט בק׳ מבוססת על מורשת המשפט האזרחי 
שהובאה מספרד, קבצי־ההוקים העיקריים הם הקובץ האזרחי 
(המבוסס על הקובץ הנוד,ג בצ׳ילה 1 ע״ע|) והקבצים בדיני מסחר, 
מסים, ענשין. דיון אזרחי. מסרות, רשויות מקומיות ועבודה. 

מערבת בתהמ״ש מורבבת םבתמ״ש רגילים, שלהם הסמבות לדון 
בתביעות אזרחיות ופליליות, ולצדם בתס״ש לענייני מינהל, בתמ״ש 
לענייני עבודה וכן בתמ״ש מיוחדים לדון בענייני קטינים. במערכת 
בתהמ״ש הרגילים: ( 1 ) בתמ״ש בערכאד, ראשונה, המוסמכים לדון 
בנושאים פליליים ואזרחיים קטני־ערך! ( 2 ) בתמ״ש-מחוזיים גבו¬ 
הים, הדנים בערעורים על החלשות שופטים הניתנות בחלקים שונים 
של המחוז הנדון. שופטים הנמנים עם בימ״ש־מחוזי גבוה יושבים 
בדין במועדים קבועים באזורי־המהוז השונים.• ( 3 ) ביהמ״ש־העליון, 
הדן בערעורים על שאלות שבחוק. 

כוחות מזוינים. המעיר הצבאי של ק׳ כולל 64,300 איש. 
קיים גיוס־חובה לשבה אחת. התקציב הצבאי ב 1974 היה 107 מיליון 
דולר. צ ב א - ה י ב ש ה מקיף כ 50,000 איש, המאורגנים ב 10 חטי¬ 
בות אזוריות, גדוד מוצנח ו״משמר הנשיא״. הציוד — תוצרת אה״ב 
— דל, וסולל טנקים ישנים, שריוניות ומעט ארטילריה, ב ח יל¬ 
ה א וו י ר 6,300 איש. יש בו 16 מטוסי -מיראז"׳ ליירוט ולצילום. 
כ 45 מטוסי-תובלה וב 40 מסוקים. וכן כ 80 מטוסי-אימונים, המשמ¬ 
שים גם למטרות מבצעיות. ב ח יל-ה ים 8,000 איש, מהם גדוד 
נחתים בן 1,500 חייל. חיל זד, חזק יחסית וכולל 6 משחתות, 4 פריג- 
טות, לפחות שתי צוללות, סירות-תותח נהריות ו 25 אניות-משמר. 
לכוחות הצבאיים-למחצה שייכת המשטרה הלאומית. ובה כ 5.000 
איש. 

חינוך, חוקת ק׳ דורשת מתן חינוד ברוח קתולית, ולימוד הדת 
הוא מקצוע חובה. הכנסיה מפקחת ישירות על בתה״ס היסודיים. 
החינוך היסודי ניתן ח־נם, אבל אינו חובה. אין היא מגיע כראוי לכפר 
והנשירה רבה. ההורים אחראים לחינוך ילדם שאינו מבקר בבי״ס 


יסודי, התוצאה היא, שב % האוכלוסיה המבוגרת אנאלפאביתים, אף 
שקיימים בת״ס-ערב רבים. מוסדות תיכונים קיימים כמעט רק בערים 
הגדולות, וב 60% מתלמידיהם לומדים בבת״ס פרטיים, רובם קתו¬ 
ליים, בראשית 1967 למדו ב 26,172 בתה״ס היסודיים והתיכונים 
2,728,776 תלמידים. מוסדות ברמה תיכונית מכשירים מורים לבת״ס 
יסודיים, ב 1974 למדו ב 20 האוניברסיטות הציבוריות וב 15 האוני¬ 
ברסיטות הפרטיות 140,840 תלמידים, מינהל החינוך מסור בידי 
המחוזות, לאחרונה משתדלת הממשלה להביא לידי שיתוף-פעולה 
בין כל העוסקים בחינוך — היא עצמה, המחוזות, הרשויות המקו¬ 
מיות ומוסדות-ציבור. 

111 וי 11 ,;קזד/יזן!(/■. /(?־))ליי/ס/יצי/־^ס }/!!ס , 110 .ז) ״ 1 

׳ 6 /<\נ 1 ) '{ 10 ו 01 ו: 1 סו 111 '■{ ,־זשונתס^! . 11 : 1969 10 

171 ( 1 . 0 )קוו 1 \ . 8 - ־ $€1 !.^\נ : 958 ( / 0 ,ג 1 נ 11 וזז\׳. , 0 -סבו 01 } 1 .}"ן .ן 

,־<]ז 1 ;ו 1 גו 1 ' 1 .. 1 .¥ ;— 1965 0 ס 10 !ו 1 { ,(:!זסןי.!{■! ^ 1 ^ 3 ת 1 ! 1 

• 01111111 011111111 ^ 1 711€ .אולז ,(■ 1 .א : 6 () 19 , 111110111 ^! ^^|ז 01 
: 1968 ,. 0 1/1 7 ץ;// 7 /?>^ / 0 ,^ו 1 ג 1 ;י] ,, 1 ; 1967 ,■)^<<ו> €11 !<) ^ו 101 * 

,־ 1969 ,. 0 111 )^ €111111 1 ) 111 > 1 ו 0 ו 5 \ו^י 1 < 1 ו $1 , 1:1 .)ז 110 .'־ 1 . .ס 

פ. כיג. 

אנוסים יהודים התיישבו בק׳ במאה ר, 16 . אולם האינקוויוי- 
ציד" שהוקמה בקרטח׳נה בראשית המאה ד,ד 1 , ערכה מצוד עליד,ם 
(ע״ע לימה). יהודים (מג׳מייקה) התיישבו בק׳ החל בשלהי המאה 
הא 1 . הקהילה הראשונה הוקמה בבאראנקיד, ב 1874 , אבל צאצאיה 
התנצרו, לאחר מלה״ע 1 הגיעו מהגרים יהודים ממזרח-אירופה, תור¬ 
כיה, יוון, סוריה וצפון־אפריקה! מהם שהקימו תעשיית משי בבארא־ 
נקיה. ב 1935 ישבו בק׳ 2,045 יהודים. בשנים 1933 — 1942 נכנסו לק׳ 
3,957 . יהודים - 2,347 מהם מגרמניה. מאז שנות ה 30 ועד לאחר 
מלה״ע 11 גברה השפעת הנאציזם וניכרה אנטישמיות שהתבטאה 
בחוקים נגד היהודים, בהגבלות הגירה ובספרות אנטישמית. בשנים 
1945 — 1950 באו לק׳ 350 יהודים. אחרי השואה הוקם בבוגוטה (ע״ע) 
ארגון-גג של הארגונים היהודיים. דוב יד.ווי ק׳ יושבים בבוגוטד, 
( 7,500 ). באראנקיה ( 1,000 ) מדיין( 1,000 ) וקאלי ( 500 ), והם מאור¬ 
גנים בקהילות עדתיות: ספרדים. פולנים וגרמנים. בקהילות פועלים 
בח״ם יהודים, ובבוגוטה מופיעים שני עתונים יהודיים. ב 1974 היו 
בק' 12,000 יהודים, 

י. ׳כאצקי, יידישע ישובים אין לאטיין אמעריקע, תשי״ב! 11 ״-,״( 

/// / 0 ח 0 או! 0 ^ 1 7110 ,חוי> 1 >י!^ז 1 ת 1 \) מ<)! 1 ו;וח 1 נ)' 1 ח 1 11 ;י 11 ח 0 

, 805 ן) 1 > 11 ו 1 ו^> 11 ^זז 80 / 0 ׳,׳*!׳>/ ?ו/■/' , 1 ני 11 ח 11050 . 8 . 0 ; 37 ('! 

. 969 ! ; 67 — 58 <וו 1 ^{ 10 ,ץ 011€ ( 1 .[ ; 956 ( 

קולומביום(באירופה מקובל השם תוו״לס"!), יסוד כימי מתכתי 

שסימנו 6 ;<, מספרו האטומי 41 ומשקלו האטומי 92.91 . פבנד,ו 
האלקטרוני הוא: '! 5 ' 411 ''ין 4 -'י 4 ׳" 311 ״(! 3 - 31 ״ 211 ״! 2 "י.!, 
הק' נמנה עם הקבוצה החמישית במערכת המחזורית. בטבע 
מתקיים איזוטופ יציב אחו. לאי". וכן איזוטופים רדיו-אקטיוויים. 
צפיפות המתנת 8.57 . הק׳ ניתך ב ״ 2.468 ורותח ב' 2,980 . המחצב 
העיקרי של הק׳ הוא הקולוסביט 2 (, 30 ־ד.גחיז) 1,0 , המצוי בניגריה, 
קנדה, לאיו ואה׳-ב. ד,ק׳ הנקי הופק לראשונד, בידי הצ׳ט( 713131101 ! 0 ) 
ב 1801 . ד,ק׳ עמיד בפני חומצות ומתמופם בתערובת '•!!-!־.,סני■.!-!. 
בתמיסות בסיסיות הוא מתמוסס באטיות רבה. ד,ק' משמש בהכנת 
מסגים בעלי חוזק רב. לאחרונה הרבו להשתמש בו בבניית חלליות. 

-^ 11 ^ ^ןו 1 ו)^•/ 0 וו| ,(. 1 > 0 } 1 ^ 0 *^ז^^^^ז(^•תי.חו^()<ך .? . 15 

. 1973 ,^• 1111/1 ? 

קולומבב^ס הקד^! — ( 115 תפנ 111 ]נ 11 ) 0 } 1 וגנ 1 וןזנ 11 ס 0 — 

י( 615-543 ), נזיר, מיסיונר וקדוש אירי. ב 590 ע(ב את מנזרו 
בבאנגור ויצא לגאליה (צרפת) יחד עם 2 ! מתלמידיו לפעילות 
מיסיונרית בקרב הפננים. ק׳ הקים מנזרים באנגריי (ץבז 08 חח.\ז) 
ובליכסאי ( 11 ט£א 1.11 ), שם חיבר את ה״תקנון' (.סלסנתס)!■. 13 ט< 0 ) 1 
!חסז) שלו לקהילת הנזירים. הנזירות של ק' מאופיינת בסגפנות 
תמורה ועם ואת מצטיינת במעורבות בענייני העולם - דבר המזכיר 
יותר את האידאל של המסדרים היחסנים (ע״ע נזירות! דומיניקני□ 1 
פרנציסקני□). ק׳ הביא להחייאת הנזירות וד.חיים הרוחניים ביבשת 
אירופה, אך עורר את התנגדות הפנסיה הרשמית משוס שקיים מסו¬ 
רות של הכנסיה הקלטית. לתכליותיו המיסיונריות נעזר ק׳ בקשריו 
עם הנסיכים החילוניים, אך לא נמנע מלגנות את הוללות חצר־ 
המלכות. משיופ-כך ובשל תככים אחרים נאלץ לעזוב את בורגונדיה 
( 610 ). הוא עבר לשוויץ. שם הטיף בקרב האלסנים ( 11 ו 1 וחוז 1 ג|\/) 
הסגנים, ולבסוף ( 612 ) התיישב במנזר בוניו ( 10 ל< 801 ) באיטליה. 
שהפך למרכז חינוכי ותרבותי גדול. חגו ב 23 בנובמבר. חיבוריו. 
הכוללים הימנונים, דרשות ואיגרות, יצאו במהדורה ביקרתית 
( 1957 , 3 ז?ק 0 1 ת 3 נ 11 ז 01111 () . 81 .ז?; 111 ;ז\\ . 4 \.ל, 0 ) ומצויים גם ב- 
326 — 201 ,)! 701 . 1.3)133, ^XXX ו; 1 נ)() 01 ז 31 ק , 113 ; 1 !)\. 

. 1950 . 51 011 ן 11 )-. 111 ' 41 ) 1 ) 1 €!> ■|•^| 1 ^ 71011 1111 ,ל 1 ק 1 י 111 ג 1 . 1 .< . 1 \ 








281 


;!ולומלה, לוקי־ס — קולוגטי, הוגו 


282 


קולומלה, לוקייסיוניוס מיד יטוס - 0 ! 1.1101115111111115 11101 

001111110111 115 ) 01 — (פעל 10 -' 80 לסה״ב בערד), סופר 
רומאי. יליד הפרובינקיה בסיקה (ע״ע) בספרד, ברדורו ובו־ארצו 
של סנקה (ע״ע). מוצאו פמשפהת בעלי־אחתות, שירת כקצין בסוריה 
( 36 ) והחזיק אחוזות באיטליה. ספרו על החקלאות (ע״ע. עט׳ 884 ) 
101 ) 0115 ־ 0 סט (״על ענייני הכפר״) נכתב בשנים 60 — 65 ובו 12 
פרקים 1 הפרק העשירי מוקדש לגינון וצורתו שיריח: הנסאטטרים — 
בהשפעת ה״גאורגיקה״ של ורגיליוס (ע״ע, עט' 480 ). גשתמר גם 
ספרו 301101111115 סט (.על האילנות"). הפרוזה שלו אלגנטית, אד 
לא־כן שירתו. ק' שאב מנסיוגו האישי וממקורות — גם יווניים. את 
הסיבות לירידת החקלאות באיטליה תלה בחוסר-עניינם ובהתרחקותם 
של בעלי האחוזות. הוא הציע הרחבת הידע החקלאי, עבודה קשה 
והתעניינות אישית של נעלי האדמות. וע״ע לטינית, ספרות, עס׳ 644 . 

. 972 ( ■€ 

קולץ,יוסף(מהרי״ק 1 ק״פ/ 1420 לערך - ר״ס', 1480 ), מחשובי 

הפוסקים האשכנזים במאה ה 5 נ. בצעירותו יצא מצרפת, 

מולדתו, ונדד עם זרם ההגירה האשכנזי־צרפתי הגדול לצפון־איטליה 
(;דע, עט׳ 797 ). ב 1462 היה ראש־ישיבה בסוויליאה (סס 3 ת}) 5101 ) 
שבאיטליה. שימש ברבנות בפיובה די סאקו ( 53000 10 > סססוי!), 
נמייסטרי (לפני 1467 ), בבולוניה ונמנטובה ( 0 1467 ). במנטובה 
היה מעורב בסכסוך עם ר' יהודה מסר לאון (ע״ע), ובעקבות זאת 
גירשו השלטונות את שניהם מהעיר. ק׳ היה לרבה של פאוויה, 
והפכה למרכז תורה גדול באיטליה. ק׳ נחשב עם גחלי המשיבים 
(בהלכה) בזמנו, ושאלות הופגו אליו מאיטליה. מגרמגיה ומתורכיה. 
לאתר פותו כונס חלק מתשובותיו, וקובץ זה נדפס (לראשונה: 
ויניציאה, רע״ט) פעמים רבות. לתשובותיו נודעה השפעה עמוקה 
על דרך התפתחות הפסיקה באיטליה ובאשכנז. דרכו מצטיינת 
בבקיאות, בביקרתיות, בעצמאות המחשבה ובכוח־הכרעה אמיץ, ולא־ 
פעם התייצב נגד דעות מקובלות ונגד אישים מרכזיים בזמנו — 
בתוכחתו לר ישראל ברונא (ע״ע). נתפרסמה הכרעתו לחייב את 
הקהילות הסמוכות לרגנשבורג לסייע לה בפירעון מם שרירותי 
שהוטל עליה בעקבות עלילה, מתוך נימוק שגם הן שלולות למצוא 
עצמן במצב דומה. ק׳, שהוטעה לחשוב כי ר׳ אליהו קפסלי (ע״ע) 
נטה לקולא יותר־מדי בדין ערווה. פנה לרבני קושטא בלשון תקיפה 
ואיים להחרימו אם לא יחזור נו בפומבי. סכסיר קשה זה, שבו נטלו 
חלק רבנים רבים. נסתיים בהיוודע האמת, כי קפסאלי נפל קרבן 
לתנכים בעניין זה. אז ביקש ק׳ את סליחתו ברבים, ואף שלח את 
בנו, פרץ, לקושמא, לפייסו. משם עלה פרץ לירושלים והיה בה 
ראש־ישיבה. ק׳ כתב פיחשים לתורה ול״ספר מצוות גדול". ואלה 
נדפסו בשנים האחרונות (ירושלים, תשל״א)! חלק נדפס כבר במונ- 
קאטש, תרנ״ט, מתוך כתני תלמידיו. כן נדפסו תשובות חדשות 
משלו מתוך כ״י (שם, תש״ל). 

א. מרמורשסיין, חכם ופיהק איטלקי (דביר, ב׳), תרס״ג! ד. תמר, 
תשובה חדשה של ר״י ק׳ בעניו א״י (ציון. י״ח), תשי״ג! הנייל, צפת 
ערב בואן של מרן(בתיו: י. רפאל [עירך], רבי יוסף קארו), תשכ״טי 

0 01111111 מ 1 י/ 0 10111 > 11/01,01 11 > ססק ס/סזיי, , 0010131 .ע 

; 1934 ,( 1 , £613101 11 >, 60 11 > 40033110 .) . ,אצ 100010 !סס !׳,סזמס/ג 
, 3103 !> 11 ) 0113 ) 1415 ) 111111 1 ( 01011 [ 1110 1 >>> 1 > .€ ./ //,/סא , 11102 >סת 161 ;א .) 1 

. 1960 ,( 11 צא 

א, ה. ר. 

קולון, שדל׳יאודסט[ דד• — ג 1 וז 101 עס 0 010 ח 1 ) 5 ו 81 ט^' 105 ז 3 ג 1 נ) 

— ( 1736 , אוגולם— 1806 , פריס), מהנדס ופיסיקאי צרפתי. 

לאחר שסיים את ביה״ס להנדסה במזיד נשלח במהנדס צבאי לאיי 
הודו־ד,מערבית, שהה שם 9 שנים וחזר לצרפת כשבריאותו רופפת. 
בפחץ המהפכה פרש לאחוזה ליד בלוא, אך ב 1802 נתמנה מפקח 
על החינוך הציבורי. 

עבודתו החשובה ביותר היתך. גילוי חוק הכוח החשמלי (ע״ע 


חשמל, עמ׳ 175 ), הקרוי על שמו, אותו הסיק ע״ס מדידות מדויקות 
שבהן ניסה להרחיב את חוקי הדהיר. החשמלית של פריסטלי (ע״ע). 
האוק פורסם ב 501011005 105 ) 310 ^ 0 ) 1 10 תו 03010 \ 1 ' 1 10 ) 114011101105 
(״זכרונות האקדמיה המלכותית למדעים״), 1785/9 . כן גילה ק' את 
חוק הכוח בין קסבי מגנט (ע״ע מגנטיות, עמי 160 ). מחקרים אחרים 
שלו עסקו בחיכוך, בגמישות ובחוזק הקריעה של מתכות וסינים 
מהחי ונטחנות-רוח. יחידת מטען חשמלי קרויה ע״ש ק׳ (ע״ע 
חשמל, עמ' 174 ). 

ק' פיתח את חורת הסיכד. ושיטות למדידת חזק חמרים (ע״ע) 
וד,מציא את מאזני הפיתול. ב־־כ התעניין בכמות העבודד. שניתן 
להסיק מפועלים בתנאים שונים. 

קולוגה ( 3 ו 0010111 ), משפתת־אצולה רומית! נקראה ע״ש סירה 
בהרי אלנני ( 1 ח 1113 ^ 011111 },<}, לא־הרחק מרומא. המשפחה, 

שמוצאד. מבית רוזני טוסקולום ( 1 זו 115011111 ז׳}, ידועה מסוף המאה 
ה 11 . במשך הדורות צברה רכוש קרקעי רב בחבל לסיום (ע״ע). 

דורות רבים נודעה משפחת ק׳ בסכסוכיה עם משפחות אורסיני 
(ע״ע) וקאטני( 3,11 ) 0.10 ) היריבות. ביה״ב הרבתה לתמוך בגיבלינים 
(ע״ע גולפים וגיבלינים) ובקימרים הגרמנים, ולחמה נאפיפיורות. 
עם־זאת העמידה מתוכה אפיפיור אחד (ר׳ להל!) וחשמנים רבים. כן 
נמנו עסה מצביאים, משוררת ידועה ואישי מדינה ומדע. ברבות 
הימים נעשו צאצאי המשפחה. על פלגיהם הרבים, דוכסים ונסיכים. 
כיום ראשי המשפחה הם דוכסי סלינו ( 311300 ?). בני קי נמנים עם 
נושאי-הסשרה החילוניים ד,גבוד.ים־ביותר של האפיפידרות. ארמון 
ק", במורדות גבעת הקווירינאל ברומא, מפורסם באוצרותיו, ובתחו¬ 
מו מצויים שרידי .,מרחצאות קונסטנטינוס". 

בין הדמויות הבולטות במשפחת ק׳: 1 ) גיובני ( 10105,3001 מת 
214/5 ן), חשסן, מתומכיו של פרנציסקוס (ע״ע) סאסיזי! 2 ) ש_יךה 
( 13 זג $01 ו מת 1329 ), משליטי העיר רומא, היה אויבו המושבע של 
האפיפיור נוניפציוס 1 ז 1 ז\ (ע״ע). ב 1303 שבה אותו נאנאניי 
( 03801 ^ 1 ) וגרם למותו! 3 ) א(דונד, ( 00 <) 1 ) 1 ) 10 1368 — 1431 ), הוא 
האפיפיור סרטינוס ז\ (ע״ע): 4 ) ויטור^ה ( 1113 ,] 711 ^ 1 1492 — 1547 ), 
משוררת. לאחר מות בעלה, רחן פפקרה ( 050313 ?). בקרב פויה 
(ע״ע) ב 1525 , החלה כותבת סונטות דתיות. היא השפיעה רבות על 
המשוררים האיטלקים שאחריה. היחד, ידידתו של מיכלאנג׳לו 
(ע״ע). 

5 ) מרקאנטוניו ( 11513103010010 מת 1584 ), דוכס פלינו, היה 
מצביא בשירות ספרד, ואח״ט מפקד הצי האפיפיורי המנצח בקרב 
לפנטו(ע״ע) הגורלי ב 1571 . 

£.!) .€ . 1 , 1101 {; 51 .מי 1 .? ; 1937 31 6 ^ 11010 € !)*עססי/ , 13 י\ 60 

. 1955 ,(^ X ,■.>ה 10 ה 0 ז €! 1 ^ 11 וז 0 ^ 107131 ^ 

קולתטי, הוגו - נ 3 ] 9 וו 0 ^^ 141180 — ( 1812-1750 ), כומר, 
מדינאי ומחקן פולני. ק׳ היד, מראשי -הוועדה לחינוך", 

שקמד, אחרי החלוקה הראשונד, של פולניה (ע״ע, עס' 419 ), הנהיג 
תיקונים באוניברסיטת קרקוב ונשנים 1786-1782 היה רקטור האו¬ 
ניברסיטה. ב״סים של 4 השנים״ ( 1788 — 1792 ) עמד ק׳ בראש קבוצת 
משכילים (שמתנגדיהם השמרנים כינור, "הסדנא של ק") שהכינה 
תכניות לתיקון החברה והמדינד,. תכניות אלו היו ביסוד החוקה 
שאושרה ב 3.5.1791 . אח״ב נהיה קי לסגן־הקנצלר, הודח רגלה אחרי 
המפלה מידי הרוסים ב 1792 וחזר והשתתף, בצד קושצ׳ושקו(ע״ע), 
בהתקוממות הלאומית ב 1794 . אחרי המפלה נאסר לשנים מספר בידי 
האוסטרים ולומן קצר בידי הדוסים. הוא פרסם כמה ספרים על 
החוקה. 

ב 1792 מונה ק׳ לראש ועדת ה״סים" לענייני יהודים, שאמורה 
היתה להמליץ על המדיניות כלפיהם. התכניות שהועלו בוועדה, 
ובכללו אלו שנראו לק', היו פרי שנאה עמוקה ליהודים, לדתם 



283 


קודונטי, הוגו — קולורדו, גהר 


284 


ולארחות חייהם, בצד רעיונות ההשבלה והשוויון. דבר לא יצא 
מתכניות אלו. 

ס. ורטה. הצעות פולגיוח לפתרון טריטוריאלי של "שאלת היהודים' 
(״ציון״, ר), תש׳׳א! ר. מאהלר, דברי יפי ישראל, ב/ 316 — 327 , 954 נ. 

קולוניליזם, ע״ע ה ת י ש ב ו ת. על הדדדקרלרניזציה של אפריקה, 
ע״ע ה ת י ש ב ר ת. עמ׳ 667 . 669 ז אפריקה. ברך סילראים, 

עם׳ 343 — 351 ; 945-942 . 

לןולופוניום(מ:ט 1 ס 110 { 01 ן 00 ), שרף טבעי שצבעו צהוב־בהיר עד 
חום־כהה. מקבלים אותו בד״כ בזיקוק שרפים טרפגטיניים 
(ע״ע טרפנטין) של עצי*מחס: מים ושמן טרפנטיני מזדקקים תחילה. 
והשארית המוצקה היא הק׳! אחרי קירורו הוא הופר למסה קשה 
וזגיגית. הק׳ מורכב בעיקר מחומצה אביאטינית יס״נ^סיס ומחומצות 
שרפיות ( 5 |^נ^ 3 תנ 1-6$ ) אחרות- שהן חומצות חד־קרב^כסיליות טבע• 
תיות בעלות מבנה מסרבך. הק' נמס בממיסים אורגניים שכיחים 
(כרהל. אתר. אצטון וביו״ב), אך לא במים. הק׳ הוא מוצר תעשייתי 
חשוב׳ המיוצר בעולם בכמות של כמיליון טונות לשנה. משתמשים 
בו בתעשיית צבעים. לכותי סבונים. נייר. דבקים ולינולאום. וגם 
בתעשיית הגומי ושרפים מלאכותיים. 

קולורדו ( 001073010 ). מדינה במערב אה״בן 269.997 קמ״ר, 
2.4 מיליון תוש׳ ( 1974 ). ק׳ שוכנת בתחום הרי הרוקי 
(ע״ע). התופסים במערב כמחצית משמחה! פסגתם הגבוהה בהר 
אלברט ( 4,387 מי). ה¬ 
הרים עשירים במשקעים 
( 500 — 1.300 מ״מ ממוצע 
שנתי) ובנויים 5 רכסים 
המבותרים ע״י קניונים 
עמוקים. לרגלי הרי' 

הרוקי משתרע איזור 
הדום־ההר ( 1 מטתז 01 ס 1 ?), 

הבנוי רובו גבעות; את 
האיזור הזה מבתרים ה¬ 
נהרות היורדים מההרים 
והוא עשיר בקרקעות 
פוריות. האקלים נוח ו־ 

70% מהמשקעים יורדים 
בתקופת הקיץ. הטמפר¬ 
טורה השנתית הממו¬ 
צעת: ביולי — * 23 . ובינואר — * 2 . ממזרח להדום-ההר משתרע 
האיזור המישורי שגבהו 1.000 מ׳, הוא מאופיין באקלימו הצחיח- 
למחצה; המשקעים יורדים בעיקר בקיץ. כמית המשקעים השנתית 



יעםורת פבע במערב ?ו 5 ודד.■. נמצא,־ בה ערידי רינוסאיריס. 9 ז סאיבז זכים;• 
יישובים אינדיאניים יודוםים 



הרכות וריויה אינריאנייג סלפני 5x10 שגה 
בררום מערב קולורדו- רפארל, ר-לאונזי •על מיסה ורד־ 


הממוצזנת באיזור זה — 400 מ״ס. את ק׳ פנקזיס הנהרות הגדולים; 
קולורדו, ריו גרנד, ארקנסו; (זר ערכיהם) והפלט הדרומי. 

כלכלת קי נשענת על תעשיה, מכרות וחקלאות. ענפי־התעשיה 
הראשיים הם ייצור מכונות ומזון. אוצרות־הטבע החשובים של ק׳ 
הם: סוליבדן. נפט, פחם. זהב וכסף. הגידולים החקלאיים העיקריים 
הם: חיטה, אספסת, םלק־סוכר, תירס, תפוחי־אדמה ומספוא. נפוץ 
גידול בע״ח (בקר וחזירים). ענף התיירות תופס מקום נכבד בכלכלת 
המדינה. 60% מתושבי ק' מתגוררים באזורים המטרופוליטנים של 
דגור (ע״ע), הבירה ( 514.671 תוש', 1973 ), ק' ספרינגז ופואבלו. 
בק' אוניברסיטת קי ואוניברסיטת דנור וכן מכונים רבים להשכלה 
גבוהה, 

יהודים, ע״ע דנור. יהודים. 

קולורדו, נהר ( 110 ג €0101 }, נהר במערב אה״ב ובמכסיקו. מקו¬ 
רותיו בהרי הרוקי ( 5 חנ 13 י 0111 ^ ׳ 1400111 ) המושלגים ( 4.300 
מ■), בצפון מרכז מדינת קולורדו, משם הוא זורם לאורך 2,320 ק״מ 
דנשפך למפרץ קליפורניה. יותר מ 50 נהרות יוצרים את אגן הניקוז 
שלו, המשתרע על שטח ( 632.000 קמ״ר) של 7 ממדינות אה״ב 
(ויומיבג, קולורדו, יוטה. ניו־פכסיקו, נודה, אריזונה וקליפורניה). 
לאורך 150 ק״מ הוא זורם בתחום מכסיקו. בדרכו הוא עובר שטחי 
הרים מבותרים, דמית ומדבריות שהגדול בהם — מדבר קליפורניה. 
באגן נהר הק׳ ניתן לד,בהיו בשני חלקים: ( 1 ) הק׳ העליון 
(ממקורותיו עד ימת מיד) מאופיין ע״י ביתור רב. קניונים עסוקים, 
גאיות וערוצים, בחלק זה נשפכים אליו רוב יובליו. שהגדולים הם 
ממערב: הנהר הירוק (היובל הארוך ביותר), פרימונט, פריה, קנאב 
וורג׳ין. ממזרח; גניסון, דילודס. סךאואן והק׳ הקטן. כתחום הק' 
העליון מצוי ״הקניון הגדול״ (ססץז 041 1 ) 00.111 ) שהוא העמוק 
והמרשים ביותר מבין קניוני נהר הק׳ ואחד המראות הנפלאים 
בעולם. ארבו כ 350 ק״מ ורחבו 29-6 ק״ס. עמקו המירבי כ 1,620 
מ׳. הקניון התפתח בתוך רמה רחבת ידים (ש;בהה כ 2,500 מ׳), 
שעברה במשך תקופות שונות תהליכי הרמה. הוא שוכן בתוך איזור 
אקלימי שחון שהינה גורם חשוב להתפתחותו המרשימה ולשיפור 
צורתו. במדרונות הקניון נחשפות שכבות סלע המשקפות את 
ההיסטוריה הגאולוגיח מהתקופה הקדומה ועד היום. השכבות אפקיות 
בעיקרן, ידועות במגוון העצום של צבעיהן וכוללות: סלעים קריס־ 
טאליניים (גנים, שיסט) מהתקופה הארכאית בקרקעית הערוץ; 
שכבות סלעים של אבן סיד וגיר שהושקעו בקרקעית־ים בתקופה 
הפלאוזואית ועברו תהליכי התקשות בשל כובד השכבות מעליהן 1 
אבן חול אדומה ופצלים שהושקעו ע״י סחף נהרות; אבן חול 





285 


קולורדו, נהר — קולורימטר 


286 


שזזושקעה ע״י חחות 
ועברה תהליכי התק¬ 
שות וכ״כ שפכי לבה 
וקונופיס וולקאניים. 
תהליכי הסחיפה ה¬ 
חזקים שהותירו רק 
מעם משכבות סלעי 
התקופה המסוזואית 
יצרו עפ״נ מדרונות 
הקניון מגדלים בוד¬ 
דים דמויי מקדשים, 
הרי שולחן דמויי מ¬ 
צודות וצודות דמו¬ 
יות ראשים הנושאים 
שמות של גיבורים 
ואלילים מהמיתולו¬ 
גיה. חלקו המרשים 
של הקניון משתרע 
בתחום שמורת־סנע 
ענקית (שסחה 2.700 קמ״ר) שהוקמה ב 1919 . בקרבתה יושבים 
עדיין מספר שבטי אינדיאנים. לראשונה גילה את הקניון ב 1540 
המגלה פדנסיסקו וסקס דה קודונאדו ומשלחתו. 

2 ) ה קי התחתון מאופיין בעמקים רחבים, נפתולי נהר 
תרימה אטית הנושאת סה!׳ רב. באיזור הדלתא המים אינם רבים 
ומליחותם גבוהה בשל כמויות המים הרבות הנשאבות מהנהר במד.לד 
זרימתו. במעדב חק׳ התחתון, במדבר קליפורניה, משתרע אגן סולטן 
( 011 ] 11 ; 3 ). בין השנים 1905 — 1907 אירע שינוי בנוף בתחום האגן 
כשפרץ הנהר מערבה לכיוון האגן ויצר את ימת סולטן המלוחד, 
ששמחד, כ 780 קמיר והיא שוכנת 73 פ׳ פתחה לפני הים. מדרום 



לימה משתרע עסק אימפיריאל הפורה. לגדות הנהר שמורות של 
שבטי אינדיאנים. 

תשיבותו של נהר ק׳ ויובליו רבה כמקור ראשי לאספקת מים 
למערכות השקיה, למרכזים עירוניים, לתעשיה ולהפקת כוח הידרו- 
חשמלי עבור דרום־מערב אה״ב. לגדותיו אתרי נופש והוא כשיר 
לשיט בקטעים בנתיבו. ב 1922 נחתם חוזד. לניצול מיפי הנהר בין 
המדינות השובנות בתחום אגן ניקוזו. בהתאם לחוזר. חולק האגן 
לשני חלקים: ק' העליון שבתחומו המדינות ויומינג, יוטה, קולורדו 
וניו-סכסיקו וק׳ התתתון שבתחומו המדינות אריזונה וקליפורניה. קו 
ההפרדה נקבע בעיר ליז־פרי (וזז£. £5-1 : 14 ) שבמדינת אריזונה. מי 
הנהר. שכמותם נאמדת בכ 20.9 מיליון ממ״ק בשנה. חזלקו באופן 
שווה בין שני החלקים ורק נ 2 מיליונים ממיק הוקצבו למכסיקו 
בהתאם לחוזה שנקבע ב 1964 עם אה״ב. על הנהר הוקמו עשרות 
סכרים ומפעלי מים שהחשובים שבהם: ( 1 ) סכר הובר (■וסיוס״ג!), 
מהגדולים בעולם, נבנה בשנים 1928 — 1936 , מספק מים לשטחים 
נרחבים בסביבתו, ומימת האגירה, מיד((;מזוז), יוצא צינור המעביר 
את מימי הנהר לברך הגדול של לאם ויגאס. תחנות הכוח של הסכר 
מספקות אח צרכי מפעלי התעשיה הגדולים של מדינת קליפורניה. 
( 2 ) סכר פרקר, הושלם ב 1938 , ומימת האגירה שלו הוואסו 
( 11 ב! 2 ׳\ 3 !ץ), יוצאת אמת מים שארבד, 389 ק״מ הבנויה מתעלות 
פתוחות ופמנהרות. סי הנהר מגיעים באמצעותה עד סן דיאיגו ולוס 
אנג׳לס. ב 1964 הוחל בהקפת מפעל מים חדש שיעביר את מי הנהר 
מסכר פרקר לעבר הערים פיניכס וסוסון באריזונה. ( 3 ) סכר אימפי- 
ריאל, הושלם ב 1938 , ומימת האגירה של הסכר יוצאות שתי תעלות 
ראשיות: תעלת הילה ( 0113 ) לכיוון מכסיקו ותעלת אול-אמריקן 
( 130 ק״מ) לעבר עמק אימפיריאל.( 4 ) סכר גלן קניון(מ 0 ץחג 0 ת 10 ס}, 
מצפון ל״קניון הגדול״, הושלם ב 1964 . ימת האגירה שלו, פאואל. 
היא מקור המים הראשי לאזורים נרחבים ביוטה וצפון קולורדו. 

תכנית פדרלית להטיית מי הנהר הושלמה ב 1945 ( 3110 ־ 00101 
041 ( 10 ? ח 50 ג 1 וזו 7110 }) 81 ) ובאמצעות תעלה הוטו המים מתחת להרי 
הרוקי לעבר צפון־קולורדו. ב 1970 הוחל בבניית מפעל הטיה גדול 
של מי הנהר פראינגפן (יובל חק׳) לעבר נהר ארקנסו( 5 ו.£״ 1 ט 1 ־ 1 ^) 
ומשם לערי המטרופולין של פואבלו וקולורדו ספרינגז. על הנהר 
הכחול (יובל הק') נבנה סכר דילן ( 011011 ) להטיית מי הנד,ר לעבר 
אג! דנוור• יד, פ. 

קולורימטר (אנג׳ 0010,11116101 }, מכשיר למדידת עצמת הצבע 
(ע״ע) של גוף מוצק או נוזל. המכשיר מורכב ממקור אור, 

המאיר את איזור הדגם שרוצים למדוד. ולוה צבעוני שעליו נמצאים 
הגוונים הקרובים לרגם. הגוונים מסומנים לפי שיטה בין-לאומית. 
ניתן לקבוע את עצמת האור של הדגם ע״י השוואת שטחו המואר 
לשטח הדיסה לו בגדלו ובצורתו של הלוח הצבעוני. מזיזים את 
הלוח, ועם הופעת גוון הזהה לגון הדנם הנמדד - קוראים את סימונו. 

שיטה אחרת היא השוואת הדגם הנמדד עם שטח המואר כשלושה 
מקורות אור (אדום, ירוק, כחול), בעצמות שונות הניתנות לוויסות, 
כל צבע בנפרד. מאירים אח השטח בעצמות משתנות עד שמתקבל 
גוון שווה לגון הדגם. כשהצבעים טד.ורים מבחינה ספקטרוסקופיה, 
הם נקראים 5111111111 13510 ), וד,יחס בין שלושת הצבעים המרכיבים 
את הגוון הנמדד נקרא ה״ערד התלת־גרויי״ ( 1110 נ׳\ 11:151110111115 ) 
של גון הדגם. חםרון השיטה בכו, שחוקרים שונים קובעים ערכים 
שונים בשל הבדלי כושר הראיה של הפרט. 

שימוש הק׳ נפוץ בתעשיה ובמעבדות מחקר משום שקביעה 
כמותית של תמרים כימיים שונים היא קלה ומהירה בשיטה קולורי־ 
מטרית (קביעת עצמת הצבע). קיימות ראקציות כימיות רבות 
המאפשרות גילוי חומר חסר־צבע ע״י יצירת תרכובת צבעונית 
בינו לבין חומר חסר־צבע אתר. 



הכד ה 1 בר ע־־נ סוגוררו 


ה 5 י 0 ע־־נ י)ו 5 ירדז׳ 






287 


קולורימטר — קולט, סידוני גבריאל 


בעזרת מדידה קולודימטרית 
ניתן לחשב את הריכוז של חומר 
נבדק ע״י חוק בר 


ע; 0-9 ־ 1 ^) 


וע״ע פוסדמטריה. 1 _ 1 . ל •- ו 

קיימים גם ק" רבים הפועלים 
בשיטה השוואתית פשוטה. הבודק 

מללזריסטר. 1 . םר;ור*אזר; 2 . עד־עה 

מסתכל בעד הדגם ובעד לרה סיגז־ן: כסגז אור (סבפה אור 
זכוכית צבעונית המו:ח על־ידו. סינוליוסע•); 4 . הוזוטר דננרה: 

5 . הא פוט;אוי 1 טד< ; סד־יים 

רופאים משתמשים במכשיר נזה 

ליד מישת החולה לקביעת כמות ההפוגלובין בדם! אולם, כשיש 
צורך בבדיקות מדויקות, שיטות המתבססות על כושר הראיה של 
האדם אינן מספיקות, ואי לזאת סותתו מכשירים חשמליים ואלקסרד 
ביים המבצעים את הבדיקות בדיוק רב. 

הק' החשמלי הוא בעצם פוטומטר הפועל באור מונוכרומטי. 
מאחר שנורות רבות. המשמשות כמקורות אור בק", פועלות במתחים 
שונים. מצוידים ק" רבים בספקי מתה מיוחדים. ספקים אלה ממלאים 
תפקיד כפול: הם מספקים לנורות אח המתה הדרוש ומייצבים אותו. 
ייצוב מקור האור חשוב, מכיוון שלרשת החשמל המשמשת כמקור 
אנרגיה תנודות ניכרות, והפוטוסטר מודד אבסולוטית את עצמת 


האור. 


ישנם ק" המשווים את הדגם הנבדק לסמם שלו. שיטה זו מפשטת 
את הטיפול בתוצאת המדידה כשהמפם הוא גם בעל צבע. 

המרים שונים בולעים ארבי גל שונים במידה שונה. רישום בליעת 
חומר נקרא ספקטרום (ע״ע) הבליעה, והוא מאפיין את החומר ויכול 
גם להעיד על נקיונו. למסרה זו הומצא מכשיר הנקרא ספקטרו־ 
פוטומטר, שבו חייב אורך הגל להשתנות באופז רציף: ניתן להשיג 
מסרה זו באמצעות מנסרה או סריג אופטי. כדי לכסות תחום רחב 
של ארבי גל יש להשתמש בפוטומטר הרגיש לכל התחום ולמקור 
אור מתאים. יש צורך להחליף את מקור האור ברישום ספקטרום 
כשעוברים מתחום האוד הבלתי נראה לתחום האור הנראה או לתחום 
האור האינפרה־אדום. 



ספקטרופוטוסטר, 1 , מ?וד-ד-אור ; צ. עדסה סרבזח: 3 . סד?; 4 . פנהרח; 

ג. סד? 1 0 . החוטר הנברק ; ז. םבפי 5 ״א 1 ר : 3 . טנפר (ספרכת אי?טד,';י?ו : 
0 תצונה (אספדמטר, רוסס אי סדפיס יכו') 

כדי לשנות את אורד הגל בספקטריפזטומטר־מנםרה יש לשנות 
אח הזוויות של קרן האור הנופלת על המנסרה בסיבוב קל של 
הספקסרופוטרמטר. שינוי זה מלווה שינוי אודך הגל של האור 
המגיע לרגם. ספקטרופוטנמטרים מצדדים במגבריס אלקטרוניים 
ועפ״ר בסכפילי אור ולא בתאים פוסואלקטריים. מאחר שבגלל דרישה 
קפדנית של מונוברוסטיות, עצמות האור הלשות ביותר, ובעקבות 
הדרישה להשתמש בכמויות הוסר קטנות מאד, הבליעה זעירה. 

אש. פו. 

קולד (צרפ׳, :!*?!!סט, הדבקה), טכניקה מן הטכניקות המעורבות 
באמנות, המבוססת על שילובם ביצירה אחת סל חסרים 
ואובייקטים שונים, שנחשבו עד ראשית המאה ה 20 כזרים לתחום 


האמבויות היפות. טכניקת הק׳ מצויה באסנוי.ןת פרימיטיוויות ועמ¬ 
מיות ולעתים גם ביצירות־אמנות בודדות בסאות ה 16 ^ 1 ; אך 
כיום נוהגים לייחסה ליצירות כעלות אופי ואיכות מסוימים, שהרא¬ 
שונה בהן היתה יצירתו של פיקסו (ע״ע), ,דומם עם מקלעת כסא", 
1511/2 . 

באמנויות עממיות ופרימיטיוויות היתה לשילובם של המרים 
ואובייקטים ביצירה משמעות סמלית. ייצוגית או דקורטיווית. באמ¬ 
נות המודרנית מבטא הק' תפיסה חדשה, אשר לפיה יבול האמן 
להשתמש בכל חומר או אובייקט שיבחר בו — עלים, חבלים, הול, 
צדפים, נוצות. קטעי עתון, מתכות, זכוכית וכיו״ב — בחיפושיו אחר 
דרכים חדשות לביטוי מושגים אופטיים, חלליים ופסיכולוגיים. עצם 
הבחירה של האמן היא המעניקה לחומר את משמעותו האמנותית. 
מרבית הזרמים האס־ 
נותיים מראשית ה¬ 
מאה ה 20 השתמשו 
בטכניקת הק׳, במש¬ 
מעויות שונות. הקו¬ 
ביזם (ע״ע) השתמש 
בה ליצירת מימד־ 
עומק ממשי במתחם 
הדו־פמדי של הציור 
או כתוספת של מש¬ 
פח דקורטיווי מן ה¬ 
מוכן (טבעות עץ 
אמיתי, או מודפס על 
נייר, קיר ובר), או כדי לאפשר זיהויו של נושא במרקם של 
קומפתיציה מופשטת. הפוטוריזם והדדאיזם (ע׳ ערכיהם) פיתחו 
את השימוש בק• מתוך גישה של שלילה אל אמות־המידה המסר- 
תלות. הסיר-ראליזם (ע״ע) מיצה את התכנים הסמליים והייצוגיים 
של הק׳ כאמצעי להעברת הסנטאסיות של התת־מודע למדיום 
צורני. הענקת מעמד אמנותי לחפץ או לחומר הסוכר מן הנסיון 
היומיומי היא אחד השלבים שהולידו את אמנות־הפופ (ע״ע). גם 
כתחום הצילום נודעו לק׳ השלכות חשובות. 

. 1965 ״ 1 ; 1 ' 196 ,.־ 4 ש/! £ה. 0 . 11 

י. שס. 

קולחוזים, ע״ע מ 1 עצות, ברית ה־, עמ- 8 /, 697 . 
קולט, סידוני גבךיאל - 001€1:1€ 1€ !ש 1 ־ 1 כ 031 — 

( 1873 . םן-םובר־אן־פואיזי [ט 1$15 ס?-.ס 0 -פט 0 ז 11 ג 3 -, 51 , בור־ 

גונדיה) — 1954 , פרים). מספרת צרפתית. ק׳ בילתה את ילדותה 
ונעוריה בכפר שהטביע את חותמו על כל יצירתה. בהינשאה בגיל 30 
נאלצה לד.יפרד מחיי-האושר בכפרה האהוב! במיוחד קשתה הפרידה 
מאמה. "סידו". ששימשה לה מופת. בעלה, הסופר אנרי גותיהיוילאר, 
שכונה ,וילי", הבחין ננשרון הנתיבה של אשתו ואף השפיל לנצלו; 
ספריה הראשונים, הסדרה 

:>ח 11 > 0311 ( 1903-1900 ), נת¬ 
פרסמו נשמו. אתר גירושיה 

מווילי נ 1906 היתה ק׳ לשח¬ 

קנית ורקרנית נבימות־שעשו־ 
עים בפריס ובערי-השדה. גם 
נתקופת־נדורים 1 ו הוסיפה לכ¬ 
תוב (:!()מסיןג^ג׳ץ נ, 1 ["המשו¬ 
טטת"], 1910 ), ופרסמה ספר 
כמעט בל שנה. ב 1912 נישאה 
לאנרי דה ז׳ובנל (ע״ע), עורך 
העתון ^ 1 , שבו גם 



פירוגי קו 5 ט, ריוק!, ד. דת כגונדאס, 
111:20 (הספריה הלאומית, פאריס) 

















289 


קדלצ, סידוני גכדיאד — לןודיכריים 


290 


עבדה. ב 1935 נישאה. בשלישית, למורים גודקט. עתרנאי יהודי. 
ק' היתה חברת האקדמיה המלכותית של בלגיה למן 1935 והאקדמיה 
ע״ש גונקור — החל ב 1944 . 

בשיא הצלחתה היתה ב 1920 לערך. היא נתפרסמה ברומנים 
״;> 041 (עבר־: ״שרי״. תשל״ה), 11920 ־ 11 ; 1 > 11 ג 1 :) 10 > 144318011 . 1.2 
(,ביתה של קלודיו״), 11922 10 > 51 ( 1930 ) ! ־מגיוס 011 (..החתולה"), 

11933 1 [ב 1 [[ 1 שר 1 זג 0 10 > 111110 ( 1941 ) ! !;!!ס (עבר': "ג׳יג׳י", תשי״א), 
11945 ועוד, — כתבי ק' מתארים את הטבע והאדמה, בעה״ח ועולם 
הצומח. בסגנון שופע רעננות נעורים. נפש האשה. העימות בין הנכר 
יאשה. האהבה והחוזזניות. משמשים נושאים ביצירה זו. הניזונה 
מתדוות־חיים ומחדוות־חישים. — אחדים מסיפוריה של ק' הוסרטו 
ואחרים הועלו על בימת התאטרון. 
;{! 195 ,וו 1 ע() 1 )זג 1 ־ 1 1,0 ; 105-1 ,.€ ^ . 111 

-( 10110 ^ 1 , 1 \ ; 068 ( ,׳■׳.וסן 11 ^ וו/ וזע .חו 01111 ן 10 י 1 . 1 . 

,וז;מ/ 1 ז 0 / !^■׳ €0 .ו 1 ; 1051 ן ; 972 ! :^(/■ 1 ןר>/י/ 0 •־־ ־)זמןמס//'-/ , 0011100 

. 1973 30 ! 31111 '< 11 ^ 01 !!^ 1 ^■ו 0 ^ 

קולט. קןמילה — 0011014 1113 וחב 0 — ( 1813 — 1895 ), סופרת נור־ 
ווגית. ק׳ היתה אחותו של המשורר והמנהיג ורגלן (ע״ע). 
אהבת־נעוריה אל הסופר ולהון(ע״ע), מתנגדם החריף של אביה ושל 
אחיה בענייני תרבות וספרות, הותירה עקבות עמוקים באישיותה 
וביצידתה, ובמיוחד ביומניר. ובמכתביה. — נושא כתיבתה העיקרי — 
מאבק האשד, לזכויות שוות ולמעמד שווה בחברה. הרומן -ו 1 בןז 1111 ז.ר. 
: 0140 ( 1 >,תג 11 (.בנות המושל״), 1853 (י״ל בעילום־שם), המתקיף 
נישואין מסיבות שההגיון מכתיבו והנאבק לחירות האשה, הוא רומן־ 
המגמה הפסינולוגי-חברתי הראשון בסקנדינוויה הכתוב בסגנון הרא־ 
ליסטי החדש, שהשפיע השפעה רבה על סופרי הדור הבא. יצירתה 
של ק׳ כוללת גם סיפורים קצדים ודברי־פולמום על מעמד האשד,. ק׳ 
ניצבה במרכז היי־הרוד, בארצה וקשריה עם סופרים כבירנסון ואיבסן 
(ע׳ ערכיהם) הטביעו את חותמם גם על יצירתם. היא היתר, לסמל 
,האשה החדשה" בנורווגיה. 

. 1047 .€ ,ז> 0 ת 0 ;זת 65 .^ 4 

קולקהוף, איזק מאוריץ - ע 0 ו 1 ז 01 ^ 1 11311414$ ! 183314 - 

( 1894 , אלמלו 2111410101 ], הולנד), כימאי יהודי־אמריקני, 

ב 1918 השלים את חוק לימודיו בכימיה באוניברסיטת אוטרכט, 
ב 1927 נתמנה פרופסור וראש המחלקה לכימיה אנליטית באוניבר¬ 
סיטת מינסוטה, מיניאפוליס, אה״ב. ק' לחם להכרר, בכימיה אנליטית 
כתחום מדעי בפני עצמו, ולא רק כאמצעי-עזר לכימיה כללית 
(ע״ע כימיה, עמ׳ 771 ). 

עבודותיו עוסקות במחקר יסודי של טיטרימטריה קלאסית, אינ¬ 
דיקטורים (ע״ע), שיוויימשקל של ״חומצה — בסיס״ (ע״ע המצות 1 
בסיסים), טיטרציות בסביבה. לא־מימית, שיקוע משותף (- 1 ק; 40 זק- 00 
434100 ), התיישנות משקעים, פולרוגרפיה■ טיטרציות פוטנציומטריות, 
קונדוקטומטריות ואמפרומטריות (ע״ע כימיה, עמי 774 ). 

ק׳ פרסם ספרי לימוד והדרכה לאנליזה כימית• הספר האחרון 
י״ל ב 16 מהדורות ותורגם ללשונות רבות, ביניהן רוסית ויפנית. 
בםלד,״ע 11 עסק ק' בחקר פולימריזציה בתחליב (ע״ע סולימרים). 
קי, שהוא חבר האקדמיה למדעים באה״ב וחבר־כבוד ב 8 תברות־ 
מדעיות מחוץ לאה״ב. זכה לכמה תארי־כבוד ואותות הצטיינות. 
על שמו מדליה למחקרים מצטיינים" בכימיה אנליטית כללית. או 
שימושיה באנליזה פרסצוטית. 

ק׳ מתעניין בחיים היהודיים, וד,וא חבר באגודת ידידים של 
האוניברסיטה העברית. מטעמה הוזזנק לו ב 1974 התואר "ד״ר כבוד". 

; 1964 ,( 25 .וד 1 סו €1 ) ! 01/16 ! 111 ^ 11 ,;א 

. 1967 ,( 17 ■(!נן( ,■ 7 י,^ X ,מוט 1 ) 1 ) />״ 4 ־ 01 ח 0 ^/ 

קולי, אברהם, ע״ע _קאולי, אי־ברהם. 


קוליאסיים ( 3£ ^ 11 ־ 1 ' 1 מז<מ 5 ), משפחת דגי־גרם בסדרת הדקראים 
( 1411041005 :>?), הקרובה לטונות (ע״ע) ולפלמודה. לפי רוב 
החוקרים נבללים דגים אחרונים אלה במשפחת הק", ואילו אחרים 
מפרידים אותם למשפחות טונייס ( 11141641.40 :ת') ופלמודיים ( 50004 
;> 41413 סרחס 04 ( 1 ). לק" חשיבות כלכלית רבה. 

סימנים משותפים לכל הק״: גוף דמוי-פלך, הידרודינמי! הקש¬ 
קשים עיגוליים ובד״כ ניכרים בקושי. גבעול הזנב צר ומחי 1 ק ע״י 
קרין. אונות סנפיר-הזנב צרות וארונות. כל הק" הם דנים פלאגים 
(של הים הפתוח). צבעיהם האפייניים: גב כחול-ירקרק וגחון כספי 
מבריק. 

בק״ שתי תת-משפחות: ( 1 ) קוליאסים (:> 114133 ו 0 ( 544 ), 
כוללת דגים בגודל בינוני• סימניהס; המרחק בין שני סנפירי־הגב 
עולה על ארכו של בסים סנסיר-הגב הראשון; מאהורי סנפיר-הגב 
השני וסנפיר-השת נמשכים 5 סנפירונים! מספר זיזי הזימים עולה 
על 20 ! שיניהם קטנטנות! על גבעול הזנב אין קרין. בבסיס כל 
אונה של סנפיר־הזנב מופיעים קרינים קטנים. בעולם ידועים 6 
מינים השייכים לשני סוגים. בחופי א״י מצויים שני מינים: ( 1 ) ק' 
מצוי ( 001135 500041504 ) . נפוץ בכל הימים. אסיינית לו שלפוחית- 
שחיה גדולה. חשיבותו בדיג גדולה, במיוחד בחוסי-הימה״ת, שם 
הוא נתפס בד׳יב יחד עם טריתות (ע״ע). בדיג-אורות בעזרת רשת- 
הקפה. השלל השנתי מגיע לב 200 טון. עונת הדיג נמשכת מאפריל 
ועד אוקטובר. הדג נמכר טרי ומשמש גם לתעשיית שימורים. עונת 
ההתרבות של הק׳ בחופי א״י היא בחדשים מאי—יולי. בתום שנתו 
הראשונה הוא מגיע לאורך של כ 25 ס״מ. ארכו המכסימלי עשוי 
להגיע לב 40 ם״מ, אולם בד״ב כשהוא נתפס ברשתות דייגים ארכו 
15 — 25 ס״מ. הוא ניזון מזואופלנקטון, ובעיקר מטרסניס פלאגים 
ודגים צעירים. ( 2 ) ק' אטלנטי ( 4418 ( 500011 500401104 ) אינו מצוי 
בימים של א״י. לעתים הוא נמכר בשוקי הארץ כדג-יבוא מהים 
הצפוני. הוא נבדל סהק' המצוי בהעדר שלפוחית-שהיד, ובצבע גופו 
הכהה-יותר. ארכו מגיע ל 60 ס״ם! בדיוג ארכו 30 — 45 ס'מ. תפוצתו 
משני צדי האוקיאנוס האטלנטי הממוזג, הימה״ת הצפוני וד,מערבי 
והיס-השחור. 

ק' קאנאגורסה ( 140143 !: 1 ז 43 ( ז 0 זז £111 ז 11384 ) נבדל מהק׳ 
המצוי בזיזי הזימים הארוכים המבצבצים דרך פתח הזימים הרחב. 
תפוצתו באוקיאנוס ההודי ובאוקיאנוס השקט. באזורים רבים הוא 
בעל חשיבות מסחרית ממדרגה ראשונה, לעתיס-רחוקות פוקדות 
להקות קטנות של מין זד, את חופי אילת. פרש אחד התגלה בחוף 
הימה״ח של ישראל. 

השלל העולמי של סוגי ק" מגיע למיליון טון לשנה. 

( 11 ) ט ו נ ו ת — ע״ע. — על אספירנה ע״ע קיפונאים. 

א. ב. ט. 

קוליברייםןססןס!!!!(!(!!?■), משפהת ציפרים מן הזעירות שבעולם, 

' המהוות תת-סדרה בסדרת הסיסאיים (ע״ע) המצויות ביבשת 
אמריקה ובמספר איים סמוכים. במשפחה כ 330 מינים. אורך הק׳ 
הזעיר 40101103 401115083 ! בקובה כ 6 ם״מ ומשקלו 4 ' 2 גרם. הגדול 
שבק״ הוא 81835 3138003 ? ! ארבו 21 ס״מ והוא הי באנדים הקרים, 
ער לקו-השלג, ולן במערות. 

הק" ניזונים מחרקים רכים ומצוף-פרחים ומהווים אקויולנט 
אקולוגי לצופיות (ע״ע) של העולם הישן; בדומה. לחרקים הם 
מסייעים בהאבקת צמחים רבים. צורת מקורם מתאימה לצורתם ולגד¬ 
לם של הפרחים שמהם הם מלקקים את הציף! יש שמקורם ישר וקצר 
ויש שהוא ארוך מאד, כגון 043 ) 51 ת־ £1440x0408 , שמקורו, נאורו גופו, 
11 ם״מ. יש גם מינים עימקורם כפיף־במקצת או בעל צורה מגל. נמו 
המין ב 11 נז 30 ,£. הלשון מרזבית ומשתרבבת, הק" הם מעופפים זריזים 
המסוגלים לרחף במקום וגם לעוף לאחור. כשהכנפיס נעור, בתדירות 
של 50 — 70 תנועות בשניה הן נראות במטושטש ומשמיעות קול 





291 


קוליבריים — קולינז, אנתוני 


292 


הימום־זמזוס כקול החרקים (לכן מכו¬ 
נים הק" באנג' 

שרירי התעופה מהווים נ 30% ממשקל 
גופם. הצרכים האנרגטיים של הק׳ כה 
גדולים גם בשל שטח־הפנים העצום 
ביחס למשקלו! המטבוליזם הוא ה־ 

מזורז־ביותד בין החוליתנים (עולה אן■ 

על זה של ההדן■ הזעיר). מספר פעי¬ 
מות הלב במנוחה מעל ל 600 בדקה. 

צריכת המזון היומית של הק׳ כפולה 
ממשקל גופו. ובעת מנוחת־הלילה הוא 
עלול לגווע ברעב לולא מנגנון פיסיולו¬ 
גי מופלא המנמיך את טמפרטורת הגון■ 

מ • 39 ל ״ 14 ומפחית את תצרוכת ה¬ 
חמצן! כך חוסד הק' אנרגיה עד ה¬ 
בוקר — כעין תרדמת-החורף אצל 
היונקים. חיזורי הזכרים הם מעופי- 
ראווה מהירים. רובם אינם חיים חיי־ 

משפחה, ורק הנקבה בונה את הקן 
מהזזיות, טחבים וליפי□ המודבקים 
בקורי עכביש. צורת הקן ספלולית 
ודומה לענף שאליו הוא מוצמד. ה¬ 
נקבה מטילה שתי ביצים לבנבנות 
ומוארכות — כדרך הסיסים (ע״ע). 

הדגירה נמשכת 2 — 3 שבועות — לפי 
המין והאקלים. הגוזלים שוהים בקן 
כ 3 שבועות, והנקבה מאכילה אותם 
מזון נוזלי פעוכל־לפחצה. — רוב פיני 
הק" חיים באזורים הטרופיים ומיעוטם באזורים מדבריים! מינים 
בודדים חדרו לאזורים קרים וחייבים לנדוד. הפין ! 0 ז 0 \ 1 ק 8 ג 501 
8 נ 1 } 0 ז, הדוגר באלסקה, חורף במכסיקו ועושה דדך של 4.000 ק״מ 
פעמיים בשנר,. 

/ 0 )ציל ,!!!]!!!(צ .'־ 1 . 4 . ; 1960 ,! 31 ׳!סת 11 ז 0 . 11 . 0 

. 973 [ 6 ו/ז 



מיליבר׳ (*גו״>ז 1 ו׳י 3 ו<א^ 1 ) 
ובר בעי זנב ש.־וור וארור 


אר. אנ. 

קולי!/.קלוץ — מ 18 )ו 1 סס 0 ח 1 ׳י 031 — ( 1872 — 1933 ), הנשיא 
ה 30 של אה-ב. ק' נולד במדינת ורמונט במשפחת איכרים 
וחנוונים. מ 1897 היה עו״ד בנורתמפטן (מסצ׳וסטס) ובמקביל פנה 
לפעילות פוליסית ונבחר למועצת'עירו. מאז עלה בהתמדה במסגרת 
המפלגה הרפובליקנית, ממשרות בדדג המקומי, דדך משרות בכירות 
במדינת מסצ׳וסטס, ועד -הבית הלבן". ק׳ היה חבר ביה״נ של מסציו- 
סטס ואח״ב ראש־העיר נורתמפטן. ב 1919 נבחר למושל מדינתו. 
קי זכה לפרסום לאומי בעת שביתת השוטרים בבוסטון. הוא תמך 
בפיסורי השובתים, שלח את "המשמר הלאומי" למלא את מקומם. 
וזכה לאהדה גדולה כשהצד,יר שאין להתיר לשומרי בטחון-הציבור 
לשבות. ב 1920 הציעה אותו המפלגה הרפובליקנית לתפקיד סגו־ 
הנשיא והוא זכה בבחירות יחד עם המועמד לנשיאות, הרדינג(ע״ע). 
הרדינג פת ב 1923 וק' ירש את מקומו. ב 1925 זכה בתקופת-כהונה 
נוספת. הפעם בזכות עצמו. סיסמתו במערכת הבחירות היתה: 
". 0 491111 0001 ("שפור על קור־הרוח עם ק"'). 

נשיאותו של קי היתד, שקטה! הכלכלה פרחה והשפע שרר בכל. 

ק׳ התנגד להתערבות הממשלה בענייני התעשיה והמסחר. ובזמנו 
קמו קרטלים רבים. את ממשלו ניהל בחסכון וביעילות והתנגד לכל 
סיוע ממשלתי לנצרכים, אפילו לוותיקי מלה״ע 1 ולחקלאים במצוקה. 
במדיניות־החוץ דגל בבדלנות מתונה ודרש תשלום חובות-המלחמה 
של מדינות אירופה לאה״ב. עם־זאת תמך במזכיר־הפדינה שלו, 
פ. קלוג (ע״ע) בפעולותיו להשכנת השלום בעולם. — ב 1928 החליט 


לפרוש מהנשיאות וחזר לעירו. מאז ועד פותו עמד בראש חברת- 
ביטוח גדולה וכתב את זכרונותיו. 

: 1938 י•^ /י> 5/0/7 , 7/11 , 100 ן(< 1 ןן 9 מ* 109 }ז< 1 ? ^ 

,ות 0 ז 1 ]ב, 1 . 0 ,£ ; 0 ^ 19 ,)*/ 100 ^^ 1 .€ , 5 מ 11 'י 1 . 0 

,־\ס 0 ש 1 ׳ון . 11 .ס ; 1960 ^ 1 ^ 111 ^/ 8 ז/ס/׳ג / 7/1 .€ 

— 72 ^ 1 ,■€ ■') ,(•!) 0 ) מ 3 ז 0 !ל 1 .? ; 1967 /( 71 

. 1970 ,/^ 4/1 > ,$^ 1 ן/ 1 ותו 0€1 < 1 ,^•^ 010 (ז 0 ז^€ : 1933 

קרליגגווד, ררב״ן — 1 > 00 ״ו 8 גז 0111 כ) £0 זס 00 חזלסא — 

( 1889 — 1943 ), פילוסוף, היססוריון וארכאולוג אנגלי. אביו 
היה צייד ומזכירו האישי של ג׳ון רסקין (ע״ע). ק' התחנך ברגבי 
ובאוכספורד, ומ 1912 הורד, באוקספורד. בשנים 1935 — 1941 היה 
פרופסור למטפיסיקה שם. מ 1933 סבל משטפי-דם במוח. ק׳ היה 
בר־סמכא בהיסטוריה של בריטניה בתקופת רומא, וחיבר (יחד עם 
ג׳, נ. ל, מירז) את הספר - 501110 11511 א £11 111£ 3011 111113111 12010311 
!!!!סת! (״בריטניה הרומית ור.יישובים האנגליים״), 1936 . ואת הפרק 
על בריטניה הרומית בקובץ 710010111 )ס עסעזטל 11 ת 01 ת £10 מל! 
!!ססא (.סקירה כלכלית של רומא העתיקה״), 1933 — 1940 (בעריכת 
ט. פרנק). אולם, ק׳ ראה עצמו בראש וראשונה כפילוסוף. לדעתו, 
מטרת הפילוסופיה היא ההכרה העצמית של הרוח. האפשרית רק ע״י 
התבוננות הרוח באפני-ד.התנסות שלר,. בספר 114011115 511001111101 
(לאס׳; ,.אספקלריה של הרוח״), 1924 , תיאר ק׳ את חמשת אפני- 
ההתנסות היסודיים של הרוח — אמנות. דת, מדע, היסטוריה, פילו¬ 
סופיה — המתפתחים זה-מזה באורח דיאלקטי. הפילוסופיה היא השלב 
העליון, שבו מגיעה הרוח, פתור התבוננות בשלבים הקודמים, להכרת 
האמת, שבד, מתלכדים הסובייקט ומושאי הכרתו. באוטוביוגרפיה 
( 1939 ) ובספר! 510 ץ 11 ק 1013 א ״ 0 ץ £553 ח\ 1 ("מסה על המטפיסיקה"), 
1940 , פיתח ק׳ לוגיקה של שאלות־ותשובות. טענות הן תשובות 
לשאלות, ורק מערכת שאלות־ותשובות יכולה להיות אמיתית או 
שקרית. כל שאלה מבוססת על קדם־ד,נחה (מסוסיסקתסנסזק) שבל¬ 
עדיה אין השאלה מועלית. ביסוד כל מערכת שאלות-ותשובות מצויות 
קדם-ד,נחות מוחלטות, שאינן תשובות לשום שאלה, ובשל כך אינן 
אמיתיות או שקריות. תפקיד הפילוסופיה, לחשוף את קדם־ההנחות 
המוחלטות שביסוד ד,שקפות-ד,עולם של כל דור, ולפיכך זהה הפילו¬ 
סופיה עם ההיסטוריה. השקפה זו קרובד, להשקפת קרוצ׳ה (ע״ע). 
בספר 19311110 0£ 11103 ^ X11 (.רעיון הטבע״), 1945 . ביקש ק׳ לחשוף 
את קדם-ההנחות המוחלטות של המדעים, ונספר 01 11103 סו('! 
ץזס!״!■! (״רעיון ההיסטוריה״). 1946 — את אלו של הכתיבה ההיס¬ 
טורית. תפקיד הדזיסטוריון לחשוב-מחדש ( 10-11111111 ) את מחשבות 
הדמויות ההיסטוריות, ותיאור המחשבות האלו הוא ההסבר של 
פעולות הדמדות. 

,ו 011 ! 111 צ . 4 ; 1962 . 0 .א /ס ץו 1 ^ 0 ו 10 ו 11 '} 111101 ,ת 333 ח 0 י 1 . 4 

.) 61101 . 0 .״[ ; 1967 01 04,70101,40 . 0 ■א 

. 0 . 80613051 .. 1 ; 1969 ״ 17 . 17 -א (ס ־< 4 ץס 41701 א 140 , 0/001/0 ',מ 003 
. 970 ! , 1100 ^ן/א 3 /ס 1 ו, }ס :>ו 11 

אל. וי. 

קולי*!(, — 5 ת 111 < 0 ץח 111110 ^ — ( 1676 — 1729 ), תאולוג 

ופילוסוף אנגלי. התחנך באיסון ובקימבדיג' והיה שופט- 
שלום. העריץ את ג־ון לוק (ע״ע) וד,יד, מידידיו. החשוב מביו חיבוריו 
הרבים, שכולם פורסמו בעילום־שם, □וא - 100 ? 0£ 50 ז 150011 ט 
א 111 ) 7111111 (.מאמר על חופש המחשבה״), 1713 . ק׳ הטיף לחירות 
המחשבה וסבר שזו תגאל את האנושות סכל אמונה תפלה. לדעתו, 
בכוח השכל האנושי לגלות את האמת, ששנים הם מקורותיה: המו¬ 
שגים הטבעיים הנטועים בשכלנו ור,עדות הנסיונית. תורת-ההכרה 
שלו הובילה את ק׳ לדאיזם (ע״ע). הוא דחה את התיאורים האנתרו- 
פומורפיים של האל בכתבי-ד.קודש ותקף את פרשני המקרא שגילו 
בו נבואות על התרחשויות המתוארות בברית-החדשה. ק׳ הטיף 
לשימוש בשיטות ביקדתיות-מדעיות בחקר כתבי־הקודש. כתביו 
עוררו פולמוס חריף. 

. 1930 , 111 , 0/1715 1/76 ^הס /■ 0110/7 ^ ,^^זז 70 . 13 . 1 ל 




293 


קולינז, וילים — קולידי, בונונטורה 


294 


קולינז, וילים - 5 ״ 111 ס 0 ! 1111211 * — ( 1721 — 1759 ), משורר 
אנגלי. ק׳ למד בודנצ׳סטר ובאובספורד. בכתיבה ראה מקצוע, 

אם־כי כתב מעט. לקראת פוף ימיו לקה בהתקפי־דכאון שגברו והפכו 
לשגעון. — יהד עם ידידו, ג׳חף וורטוו (ע״ע), היבר פפר של אחיות 
עשירות־דמיון על נושאים מופשטי□: 0 ׳י 11 ת 011 ! 0 ט 0118015121 €5 ( 01 
5 ז 00 ןנ 8111 51108011021 , (!"ג ("אודות על במה נושאים תיאוריים 
ואלגורייס"), 1747 . טיבם ה״חווני' של שיריו הגדולים־יותר והדמיון 
והרגש האופפים אותם קרבו את ק׳ אל הרומנטיקנים 1 עם־זאת, ניכרת 
ביצירותיו המשמעת העצמית של הקלאסיקנים והשאיפה לשכלול 
טכני. ק׳ שכלל את צורת האודה של א. קאולי (ע״ע) ושיווה לה 
מבנה סימטרי, ואולם שלא כפינדרום (ע״ע) שבעקבותיו בהר בצורה 
שירית זח הפריד ביו הסטרופה (בית) לאנטיסטרופה ע״י קטע הנקרא 
אפודום. בשל צביון שירתו, שהוא לירי־בהרבה מזה של המשוררים 
בני־זמנו, תלמידי דרידן (ע״ע) ופופ (ע״ע). אפשר לראות בק' אחד 
המבשרים של הרומנטיקנים באנגליה. 

. 1964 .קז ,•י 0118111 ט . 0 

לןלל^ז, לילי□ יילקי - 111115 !^) 111110 * !״ 11112 * - ( 1824 - 
1889 ), סופר אנגלי. ק־ היה בנו של צייר. למד משפטים, 

אך השקיע אח כל מרצו בעבודד, ספרותית. בראשונה פנה לרומן 
ההיסטורי, אולם עלילת ספרו 82511 , שנתפרסם ב 1852 , כבר מתרחשת 
על רקע חיי המעמד הבינוני בן־זמנו, ובה סממנים מובהקים של 
הרומן הראליסטי במאה ה 19 . ידועים הרימנים שלו 0111211 * 1110 ׳ 
סהל*! 11 (״האשה בלבן״), 1860 , :ות 0 ) 5 נ 1001 \ 7110 ("אבן־הירח"), 
1868 . 

ק׳ נחשב לאבי הרומן הבלשי באנגלית. סיפוריו מצטיינים בעלי¬ 
לותיהם הסבוכות והבנויות־היטב, כשכל פרט ומהלך מחושבים 
ומשובצים בבמשחק שחמט. עם זאת הם מתעלים על הרומן הבלשי 
גרידא ע״י מיזוג רומן העלילה הסנסציוניה עם רומן ניתוחי־האופי. — 
להשפעתו של ק' מייחסים את המעבר ברומנים המאוחרים של 
דיקנז — עמו היה מיודד — מסיפורי־אופי משעשעים להדגשת-יתר 
של העלילה הסנסציונית. 

. 1956 : 0 0.1 י׳/־ע 740 , 15 ־ 031 . 0 .א ; 951 [ .׳ 1 ] , 80810500 . 4 [ 

קולינז, מיכל — 0011125 1 ; 1101121 \ — ( 1890 — 1922 ), גיבור לאומי 
של אירלנד. ק׳ נולד למקזפחת איברים עניה ורבת־נפשות 1 
בן 17 נהיה לפקיד־דואר זוטר בלונדון. ושם הצטרף לתנועה מהפכנית 
אירית. ב 1916 השתתף במרד הג-הפסחא בדבלין, נכלא ל 8 חדשים 
ובהשתחררו התבלט בין מנהיגי המחתרות שדגלו בעצמאות מלאה. 
בסוף 1918 נבחר לפרלמנט, אך יחד עם חברים אחרים במפלגת 
שין פין(!!)ס?! 81111 ) הלאומית לא תפס את מקומו בפרלמנט הבריטי, 
וקבוצת הצירים האירים התכנסה בןבלין, הכריזה על עצמה כעל 
אסיפה לאומית ועל הקמת הרפובליקה האירית. ק׳ מונה לשר האוצר 
ולראש המודיעין של הצבא האירי הרפובליקני (ת 1102 ג 1 טק 110 111511 
׳ 1511111 ). הוא ארגן את בריחת דה ולרה (ע״ע) מהכלא, והצטיין הן 
בהשגת כספים למימון המאבק והן בנזודיעין הצבאי. ביולי 1921 
הושגה הפוגה, וק׳, יחד עם א. גריפית (ע״ע), שהיה שה״ח. חתמו 
בלונדון על הר,סכם שהעניק לאירלנד מעמד של דומיניון. ק' מילא 
תפקיד מרכזי בהבטחת אישור להסכם (ינואר 1922 ). אע״פ שידע כי 
בהסכימו לכך הוא מסכן אח חייו. כראש הממשלה הזמנית וכמפקד 
הצבא חיסל ק׳ את מרכזי המורדים ■הבלתי סדירים״ ( 11108111215 ), 
שדחו אח ההסכם ודרשו כינון רפובליקה. באוגוסט 1922 נהרג 
במארב של המורדים. שמו התקדש באירלנד כגיבור נערץ. וע״ע 
אירלנד, עמי 228/9 . 

_קוליני, פיטרו — 029211101 10110 ? — ( 1240 [!]— 1330 [?]), 
צייר איטלקי. ק־ פעל, ככל־הנראה, בשנים 1273 — 1308 . 

מרבית היצירות המיוחסות לו בביוגרפיה של וזרי (ע״ע) אבדו, 


כגון מחזור ציורי־הקיר הפלאו-נוצריים ששחזר בכנסיית פאולוס 
הקדוש שמחת לחומות רומא ( 1277 — 1290 ! אבדו בשריפה במאה 
ה 19 ). בסדרת הפסיפסים המתארים תמונות מחיי מרים, אם ישו. 
שעוצבו על האפסיס של כנסיית מריה הקדושה בטראסטוו־ה שברומא 
והנושאים את התאריך 1291 , באה לידי ביטוי התפיסה הנפחית 
והחללית החדשה, המזכירה את זו של ג׳וטו(ע״ע). כשנתיים מאוחר 
יותר צייר בכנסיית צ׳צ׳יליה הקדושה בטראסטורה (כיום בתחום 
המנזר הסמוך) את הפרסקו המפורסם שלו, ■יום־הדין האחרון", 
שקטעים ממנו (ישו. השליחים. המלאכים), נשתמרו במצב מצדן. 
ב 1308 הזמינו שארל מאנז׳ו. מלך נאפולי, לצייר בבירתו. סדרת 
ציורי־הקיר רבת־האפיזודות ששרדה בכנסיית סנטה מריה הונה 
רגינה שם. מיוחסת לק׳. כ״כ מיוחם לו פרסקו קטן, .,מדונה וקדושים". 
שמעל לקברו של החשמן מאטאו ד׳אקוואספארטה (מת 1302 ) בכנ¬ 
סיית 1210011 ^ מ 1 12113 \ 32012 ברומא. ציוריו של ק׳ מוגבלים 
בסולס-צבעיהם, אך מצטיינים בתיאור התלת־ממדי של המאסה 
החמרית — הדמויות וגלימותיהן. עיצוב בוטח של פרטי הארכיטק¬ 
טורה ומבנה מונומנטלי של הקומפוזיציה. הוא נחשב אחד מחלוצי 
"הסגנון החדש* ומתחרהו של בן־דורו הגדול. ג׳וטו. 

, 5431.8131 . 0 ; 1959 .€ ,? , 70151.1 .י! : 1953 .׳/ , 910.10113 ., 7 

. 1972 , 7 

קוליביי. 7501 * 7 * 13 — 00118115 110 1 > 21 נ 0251 — ( 1519 — 1572 ), 
איש-צבא ומדינאי צרפתי. איש-צבא במקצועו, עלד, לגדולה 
במהירות בזכות כישוריו ובעזרת דודו המרשל אן דה מונמורנסי 
(ע״ע). ב 1547 נתמנה מפקד חיל־הרגלים הצרפתי. וב 1552 — 
אדמירל-של-צרפת. ק׳ נודע בהוראות שהוציא ( 1551 ) לקיים את 
משמעת הצבא. ק׳ ניסה, אך ללא הצלחד" לד,קל את גורל ההוגנוטים 
(ע״ע) הצרפתים ע״י ייסוד מושבה למענם בברזיל. הוא השתתף 
במסעות נגד הספרדים, והצטיין בהגנת העיר סן קנטן, שעמידתה 
אפשרה לצרפת לגייס את כוחותיר, ( 1557 ). בשבי הספרדים נעשה 
לקלודניסט, ולאחר שחרורו הצהיר על כך ( 1560 ). ק׳ נאלץ להשתתף 
במלחמת-האזרחים בקתולים, ולחם בעקשנות. בהדרגה נעשה מנהיג 
הפרוטסטנטים ולמענם השיג השגים נכבדים בשלום סון׳רמן ( 1570 ). 
ק׳ ניסה למשוך לצדו את המלך הצעיר והחלש שרל' x ^, ובדי 
לאחות את הקרע הדתי הפנימי בין הצרפתים. תכנן פסע קתולי- 
הוגנוטי משותף נגך ספרך. בכך קומם נגדו את ר.מלכד,-ד.אם, קתרינה 
(ע״ע) מדיצ׳י, ואת בית ניז (ע״ע) האדיר — שחששו להשפעתם על 
המלך. ביזמתם נרצח ק׳ בטבח ליל ברתלמי (ע״ע), ובכך החלה 
שקיעת הפרוטסטנטיזם בצרפת, 

; 82 — 1879 , 1-111 ) 4 .ס .ן 

,ז€ן;ח 13 ז£ .? :* 1951 ; 1909 ^ 4 /ן>ז/מ׳ 4 /'. 1 

. 1960 111 ^ 3 1/1 

^[!ל^וייה, אמיליו דל—( 1 ז£! 1 בי 2 כ)) 0 ז 211€ ׳!ב 0 !ס!. £011110 — 

( 1550 , רומא — 1602 , שם), מלחין איטלקי מתקופת הרנ¬ 
סאנס, ממבשרי הדו״מה המוסיקלית. ק׳ היה אחראי לאמנויות 
בחצר הדוכס פרךיננך 1 מטוסקנה. הוא השתייך לקבוצת הקסראסה 
(ע״ע מוסיקה, עם׳ 555 ). ויצירותיו מייצגות את שאיפותיה ומטרותיה. 
ה״אינטרמצות" וד,..םםטורלות" שהלחין הן שלב בהתהוות האופרד,. 
יצירתו החשובה ביותר, 0111 2 רמ 1 ח 2 01:111 ס 4$€01221 זקק 2 ז 1.2 
(״הצגת הנפש והגוף״), 1600 , היא דרמה דתית הכוללת מרכיבים 
שמאוחר יותר התפתחו והתגכשו באופרה (רצ׳יטטיווים מונודיים) 
ובאורטוריה (הטכסמים הדתיים). למרות שאין בד. כל עלילה בימתית. 
ק' היה מהראשונים שהשתמשו בשיטת ה״באס הממוספר" (שב, 
עם׳ 555/6 ). 

7 | 1 ל.*!ד'', טוך 31 ט(,דו 1 — 027211011 8002101111112 — ( 1598 — 
1647 ), מתמטיקאי איטלקי. ק׳ היה ישועי בצעירותו, ואולם 
לאחר שקרא את "היסודות" של אוקלידס (ע״ע) הניח לדת ועבר 





295 


?ילירי, כונונמירה — קודמביה 


296 


לפתססיקה. ב 1629 נתמנה פרופסור בבולוניה, וב 1635 פרסם את 
עבורחו התשובה: י 11 נ 1111 ל 151 ׳״ 1111 ו ב 1 ־ 611 ן 1 ] 0€0 (ד״.בלתי מתחלקים"). 
בעבודה זו הראה כיצד ניתן לחשב שטחים ונפחים בהסתפו על 
ההנחה. שהיצירים הגאומטריים מורכבים מאיברים אי-פריקים — 
אטומים. הישר מורכב מאינסוף נקודות, השטח — מאינסוף ישרים, 
והנפח — מאינסוף שטחים. בשיטה זו הוכיח לראשונה בצורה מדוק¬ 
דקת את המשפט פפוס־גולדין על נפה גוף סיבובי, וכן את משפט 
ק׳ של הנפחים של שני גופים. בשיטתו זו הניח למעשה את היסוד 
לחשבון האינפיניטסימלי (ע״ע). 

. 1968 . 0 . 0 

קולישר, משפחת מלומדים ועסקנים יהודים ברוסיה. אבי המש¬ 
פחה, משה. בא מגליציה לוולין הרוסית בראשית המאה ה 19 . 
מצאצאיו:!) ראובן ( 1828 , דובנה — 1896 , קייב}. רופא ועסקן. 
ב 1856 סיים לימודי רפואה בפטרבורג. שימש כרופא צבאי, נשלח 
להשתלם בהיגןנה סניטרית צבאית במערב־אירופה, ונתב מחקרים 
במקצועות אלה. היה תלמידו וידידו של י. ב. לוינזון (ע״ע). כתב 
מאמרי-מדע בעברית ב״הצפירה״ ( 1862 ) וב״המליץ״ ( 1868 ). חומר 
חשוב לתולדות היהודים ברוסיה שמור בספר-זכרונותיו הרוסי, 
שהופיע לראשונה בכה״ע היהודי-רוסי -ווסחוד" (ע״ע) בשנים 
1891 '~ 1894 . 

2 . מיכאל ( 1847 , סופיבקה [ליד לוצק! — 1919 , פטרוגרד), 

היסטוריון, אתנוגרף ועסקן. בן-אחיו של ( 1 ), למד בביהמ״ד לרבנים 
בדיטומיר (ע״ע, עמ׳ 991/2 ). אח״ב סיים לימודי משפטים באו¬ 
ניברסיטת פסרבורג. השתתף בעריכת העתון היהודי-רוסי 4011 
( 1869 — 1871 ). השתלם במדעים במערב־אירופה. ופרסם מחקרים 
רבים בעתונות הרוסית והגרמנית, וכן במה ספרים. בספר על ישו: 
5086 £106 — 6 !:>[ ! 04 ( 1876 ), טען, כי סיפורי הברית- 

החדשה אינם אלא אגדה. כן כתב ספר ברוסית על איוולתה של 
עלילת־ד.דם ( 1901 ). היה חבר ועד ,חברת מפיצי ההשכלה" ו״יק״א" 
(ע' ערכיהם), וממייסדי,.החברד. ההיםטורית-ד,אתנוגרפית היהודית", 
שברבעונד. הרוסי פרסם כמה מחקרים (.,תולדות תחוקד, הרוסית לגבי 
היהודים' 1 "פולניה עם יהודים ורוסיה בלי יהודים, על גבול המאות 
ה 17 וד. 18 "! "היהודים בקייב"), שבהם שאף להוכיח כי גורל היהודים 
בארצות פזוריהם היה קשור תמיד בענייניהן הכלכליים של ארצות 
אלו. היד. ממייסדי ״הקבוצה היהודית העממית״, שקמה ב 1906 
בד,נהגת מ. וינור (ע״ע) וייצגה את האינטליגנציה היהודית-רוסית, 
שראתה את עתידם של היהודים קשור בתקומתה של רוסיה ליברלית. 

3 , מבניו של [ 2 ] היה יוסף ( 1878 — 1934 ), כלכלן מפורסם. 
כתב מחקרים חשובים, ברוסית ובגרמנית, בתולדות הכלכלה, של 
רוסיה ואירופה המערבית; כן כתב, ברוסית, על ,.מצבם הכלכלי של 
היהודים ביה״ב״ ( 1901 ) ו״היהודים בתעשיית המשי בפרוסיה 
במאה ד. 18 " ( 1924 ). עם החיבורים הקלאסיים בתולדות הכלכלה 
נמנה ספרו !ז 6 ^^ 13 ^^]ו 1 ון ! 116 ^זו 61 'ל 6 ! 86 ! 1 ) 0 ו 1 ^!^ז 1 'זגג 6 ח 61 רח 1186 ל, 
אסבטזא 068 111£1 \ ("תולדות הכלכלה של יה״ב והעת החדשה"), 
2 כר׳, (כרד א' העוסק ביה״ב 1 ־ 0131161 ) 11 }זש־ 8 וג 11 .. 1 

. 1961 פ / 2 > /€^^ווו 0 /€^( 

ר. כג. 

היסטוריה. עד לגילויד, של קה״ב ע״י האירופים ישבו בה 
אינדיאנים בני שבטים שונים. שהתקיימו על דיג וציד. ב 1592 הופיעו 
בחופיה אניות ספרדיות. מאמצע המאה ה 18 ואילך, ביקרו בקד,"ב 
המגלר, קוק (ע״ע), סוחרי־פרוות בריטיים. רוסים ומשלחת בריטית 
בראשות נ׳. ונקובר, שסיידו באיזור בשנים 1792 — 1794 • ב 1793 
הגיע הנוסע הראשון בדרך היבשה מחוף האוקיאנוס האטלנטי, לאחר 
שחצה את הרי־הרוקי. בראשית המאה ה 19 התפתח סחר הפרוות 
ונוסדו נקודות-מסהר; האיזור נקרא ,.קלרוניה החרשה״. ב 1846 נקבע 
הגבול בין השטח הבריטי לאה״ב. ב 1849 הפך האי ונקובר למושבת־ 
כתר. יתר חלקי קה״ב השתייכו ל-חברת מפרץ הדסן" ( 5 ' 1 ז 150 ) 111 )נ 
ןסבקוחסס 1347 ). היישוב בקה״ב היה קטן מאד עד גילוי הזהב 
( 1858 ) ! באותה שנה הוכרזה קה״ב כשטח בעל שלטון עצמי. מחפשי- 
הזהב פשטו באיזור נהר פריזר ובמקומות אחרים. אתרי ש 1 ו בהלת־ 



יזוגסביד, הבריטית,■ ויהטוריה הבירה 


הזהב (בערך 1865 ) נותרו תושבים רבים שהיוו את גרעין היישוב 
בקה״ב, אליה צורף גם האי ונקובר ( 1866 ). ב 1817 הפכה הארץ 
לפרובינציה של קנדה. נ 1886 הושלמה מסה״ב לונקובר, והוקם קשר 
יבשתי בין האוקיאנוס האטלנטי לאוקיאנוס השקט. פתיחת חעלת- 
פנמה (ע״ע) ב 1914 אפשרה העברת חמרי־גלם בכמדות גדולות 
מקה״ב לחופי האוקיאנוס האטלנטי. היישוב בקה״ב גדל מב 180,000 
לכמעט 400,000 בין 1901 ל 1911 ■, ב 1921 מנתד. האוכלוסיד, 524,582 
נפש רב 1941 — 817,861 . 

. 1958 ,. 0 . 8 ,■<נ 1.1 ״ז 0 . 1 . . 1,1 

קולמר (זגמז 01 כ), גרמ׳ ז 1113 ! 60 ן), עיר-תעשיד, בצפון־מזרה צרפת; 

59,550 חוש׳ ( 1968 ). ק׳ עברה לידי צרפת ב 1697 ולידי 
גרמניה ב 1871 ; ב 1919 הוחזרה לצרפת. בשנים 1940 — 1945 היתד, 
בכיבוש גרמני. 

יהודים נזכרים לראשונה ב 1278 . ב 1279 נשרף ביהב״ג בק', 
ברדיפות ארמלדר (ע״ע: 1337/8 ) שימשה ק׳ מקלט ליד,ודי הסביבה. 
לאחר מגיפת הדבר (ע״ע; 1348/9 ) הועלו יהודי ק׳ על המוקד.ב 1385 
שוב נתקבלו יהודים לעיר והוקצה להם שטח לבית־קברות. ב 1392 
נמנו בק׳ 30 גברים יהודים. במאה ה 15 נדלדל היישוב, וב 1468 היו 
בק׳ רק שתי משפחות יהודיות. ב 1512 גורשו מעט היהודים שהיו 
בק׳ ונתפזרו בכפרי הסביבה. ב 1540 נאסרה עליהם הכניסה לק׳, אף 
לעת היריד, ובעניין זה ניהל יוסף איש רוסהים (ע״ע) מאבק ממושן 
נגד העיר. אעפ״ס נתקיימו קשרים כלכליים בין יהודי אלום וסוחרי 
ק׳ כל המאה ה 16 . בתחילת המאה ה 18 , תחת שלסון צרפת, הורשו 
יהודים מעטים לגור בק׳, אך עוד ב 1754 נהרג שם יהודי על קידוש־ 
השם לאתר משפט האינקוויזיציה. ב 1789 , לאחר המהפכה, הותר 
ליד,ודים לשבת בקי. ב 1808 נקבע בק׳ מושב הקונסיסטוריה, שהיתר 
אחראית ל 25 קהילות. ב 1823 נקבע בקי מושב הרבנות הראשית 
לאלזס. ב 1843 נבנה ביב״נ גדול. ב 1929 היו בק׳ כ 1.200 יהודים. 
הנאצים הגלו את יהודי ק' מבתיהם — כפי שעשו לכל יהודי אלזם — 
וביהכ״נ נבזז. בקהילה המשוקמת, שמוסדותיה הקהילתיים נבנו 
מחדש, היו ב 1970 1,000 יהודים. 

.^/ 4/1 ה/ווהוו/ €0 ז*/ , 0 ז 1 ! 0 גז 18 0 )בו 3 תעח:ןחסג) ,: 1 ; 1 זז 1 נ> 0 

, 1961 

קולנוע (€־ 15 \ 1€1 ק ח 10 ז 0 ות [תמונה נעה] ז 1 ייייו' 

תנועה,!; 10716 ״; חו[;)), הצגה מכנית של תמונות וקולות 
באופן היוצר אשליה כי עינינו רואות בבואה של גופים המתנועעים 
וד,משמיעים קול ודיבור. ההצגה הקולנועית כיצירה היא צירוף 
מכות של קטעי תמונה והקלטה שנעשו באמצעות נלי־צילום והקלטה 









299 


קולנוע 


300 


נעים ונייחים באופן היוצר עלילה קולנועית רציפה ובעלת 
משמעות. 

היסטוריה. עסי 299 ! הבמים אמנותיים וחברתיים. עט׳ 309 : הק' 

והיהודים, עס׳ 310 ; ד,ק׳ בישראל. עם׳ 312 : הבסיס טכניים, עם׳ 314 : 

הסרט המצויר. עס׳ 317 ; ביבל׳, עס' 318 . 

היסודות המאפשרים את האשליה הקולנועית ושעליהם מבוססת 
שרשרת ארוכה של המצאות ושכלולים שעיצבו את המדיום הקולנועי 
הם: 

א. התמונה. ( 1 ) ניצול התופעה הפיסיולוגית של השתהות 
הנראה(הס!■"" 0£ חטתטגונהטג!) ברוחנו לחלקיק שננה לאחר שהנראה 
בעצם כבר נעלם. תופעה זו ידועה טומנים קדומים; ( 2 ) תופעת 
ה״לשכה האפלה״ (ע״ע) ממנה התפתה ( 3 ) הצלש (ע״ע) — 
קביעת תדמית המציאות באופן כימי עפ׳ינ פילם; ( 4 ) הקרנה מהירה 
של תמונות בודדות ( 05 זו 1 בז£; ללא קול — 16 תמונות בשביה, עם 
פס־קול — 24 תמונות בשניה) — שצולמו ברצף (ולכן כל אחת מהן 
מציגה שלב רציף בתנועה), יוצרות אצל הצופה אשליה שהוא חוזה 
בתמונה אחת שתנועתה רצופה. הפסנם הראשון שתאר טבניקה זו 
היה של הצרפתי ל. א. דה הורון ( 1864 ) ; ( 5 ) המצאת המצלמה 
(והמקרן) הראינועית ( 1887 ; ת. א. אדיסון (ע״ע) ואחרים) בה 
נעשה שימוש בפילם גמיש ומחורר ( 1884 — 1889 ; המצאת ג׳. איססמן 
(ע״ע)) — המניעה את הסרם בקצב קבוע וברווחים קבועים בין 
תמונה נייחת אחת לשניה ובמהירות היוצרת את אשליית התנועה. 
המצלמה אינה מצלמת שעה שהסרס נע בתוכה — אלא רק באותו 
הלקיק השניה שבו הוא נייח. גם המקרנה מקרינה רק בחלקיק השניה 
שבו הסרט נייה ולא בהלקיק השניה שבו הסרט נע בין התמונות. 
ב 1892 נפתח בפאריס ,תיאטר אופטיק". אולם הראינוע הראשון. 
וב 1895 החלו האחים לימיר'(ע״ע). מצרפת. להציג סרטי ראינוע 
ולהפיץ את מכשיר הק׳ שייצרו — הסינמסוגרף. 

ב. הקול (ר להלן). עד 1926 היו הסרטים •אלפים״ — סרטי 
,.ראינוע". המוסיקה שליוותה אח הסרט נוגנה באולם הר,קרנה. אף 
שאדיסון החל בניסויי הקרנת תמונות סינכרוניות לקולות שהשפיעו 
הדמויות המצולמות כבר ב 1889 , לא הצליחו נסיונותיו ונכשלו גם 
נסיונות אחרים שנעשו בגרמניה ( 1912 — 1918 ), וב 1923 בדנמרק, 
באמצעות מנורת הבהוב (לפי עקרון הפוטופון של ג. בל [ע״ע]). 
ב 1923 הוקרנו סרסי "פונופילם" קצרים כשהקולות מושמעים באמ¬ 
צעות תקליטים מותאמים לתמונות הנראות על הבד. ב 1926 הוקרן 
סרט חברת •פוכס״ האמריקנית בליווי מוסיקה וב 1927 החלה אותה 
חברה להפיץ יומן חדשות מדבר. באותה שנה הקרינה חברת וורנר 
את זט 18 נ 81 322 ( ט;("! (.ומר הגיז״) עם הזמר היהודי אל נ׳ולסון — 
סרט בליווי תקליטים בו הדמויות שרות ומדברות. וה היה הסרט 
,המדבר״ המסחרי הראשון. בכו נפתח עידן הק׳: 10.000 בתי-ק׳ 
באה״ב נפתחו תוך שנתיים להקרנת סרטים בליווי קול. באה״ב 
לבדה הוכפל קהל הצופים מ 60 מיליון בשנה ל 110 מיליון בשנה. 
משנות ה 30 ואילו אין עוד סרטי ראינוע. ביום מוקלטים רוב 
הסרטים בהקלטת קול מגנטית ומוקרנים עם פס־קול' אופטי בגוף 
הסרט, התאמת פסי-קול בשפות שונות, תרגום בגוף הסרט. הק׳ 
הצבעוני ושיטות הד,קרנה החדשניות (ור׳ צל כך להלן) הם מסימניו 
של הק' הבינלאומי, כמדיום הממשיו להתפתח בעידן הטלוויויד, 
תוך השפעה הדדית. 

הק׳ משמש בימינו — בטלוויזיה ובד,קרנות בפני קהל — באחד 
מאמצעי התקשורת הראשיים הן מבחינת מספד הצופים. מספר 
הסרטים המוקרנים (בארצות בעלות רשתות טלוויזיה מפותחות 
מוקרנים עשרות סרטים בשבוע), והקף הנושאים המוצגים. רוב 
הסרטים המקרנים משמשים לתקשורת ( 1 > עתונאית (חדשות, 
ראיונות) או ( 2 ) דוקומנטרית. חלק משמש למטרות ( 3 ) מדעיות 
והוראתיות(בבת״ם, מעבדות, טלוויזיה לימודית, פיקוח שוטף) וחלק 


משמש ( 4 ) לבידור, ( 5 ) וליצירות אמנות. בתחום אהרון זה מנסים 
סרסים להתמודד עם הנושאים עמם התמודדו אמנים בכל הדורות 
ובכל התחומים. בחלקם מבוססים הסרטים על עיבוד דברי ספרות 
ובחלקם על תסריטים מקוריים. ככל אמנות ניכרת גם אפנות הק' 
ביצירות וביוצרי המופת, מהם היא מקבלת את אמות-המידה לשיפוט 
הביקרתי, מהם היא לומדת את דרכי היצירה ועליהם היא מבטטת 
את התאוריה והאסתטיקה שלה. עד מהרה התפתחה קהיליה אקדמית 
וסינמטקית גדולה העוסקת במבחר, איסוף, ניתוח והקרנה חוזרת 
שלי יצירות אמנות הק׳, 

מרביבי היצירה הקולנועית. רוב יוצרי המופת בק׳ 
אחראים או שותפים ישירים ליצירת התסריט ולא רק לבימוי 
סרטיהם. לעתים היצירה היא תוצר של שיתוף פעולה בין תסריטאי 
ובמאי (כגון: מנקוויץ׳—ולז. זאוואטיני—דה סיקה), אך רמת הסרם 
וצורתו נקבעים ע״י המרכיבים היסודיים: התסריט, הבימוי, 
המשחק, הצילום והעריכה. יצירתם של היסודות הנ״ל 
וצירופם לאחדות נעשית ע״י ה ה פ ק ה — תפקיד שלעתים הוא 
מתפקידי הבמאי ולעתים הוא משתלט על היצירה כולה בהיותו 
הקובע את כל בעלי התפקידים ואת מרכיבי עבודתם ותנאיה. 

הראינוע. בין היוצרים הראשונים של הסרט העלילתי 
האמנותי בלט ד. ו. גריפית (ע״ע) שהדגיש את ההעמדה של 
התמונות הבודדות ( 51101,5 ) במכלול, ומהן בנה, באמצעות עריכה 
וחיתיר של הסצנות, את פרקי ההתרחשות ואת העלילה בולה. בכך 
היד, לאחד מאבות ספת ד,ק׳ ודקדוקה. הוא פיתח ושילב טכניקות 
של העמדה וצילום (צילום מקרוב 1 קט-פ 5 ס 01 ) או מרתוק 1 -£נ 101 
51101 ), הדגשת חפץ בודד או קבוצת חפצים, דגש על קטע מגופו של 
השחקן וכד׳), תוך ניצול תנועות המצלמה, התאמת המשחק של 
השחקנים למדיום החדש (צמצום בתנועות), והוספת קצב ומשמעות 
לקטעי העלילה באמצעות העריכה. 

מבין סרטיו החשובים; שני סרטי המופת האלגוריים — "לידתה 
של אופה״, 1915 , על המאבק בין הצפון לדרום באה״ב, ו״אי־ 
סובלנות", 1916 , המספר 4 סיפורי־משנה של אי־סובלנות ואי־צדק; 
״לבבות העולם". 1918 : ״אמריקה״, 1924 . לצד האפיקה הגרנדיוזית 
נוסח גריפית, שאותר, המשיו ס, ב. דד,-מיל (ע״ע), התפתחו סרטי 
קומדיה רבים. מביניהם חשובים סרטיו של מ. ס נ ט (זז=תת 50 ; 151301 ) 
שעבד בחב׳ ^״ 0 ^ 5 ץ 0 ^ 1 . הוא הרבה לד,הגיש'את המכני שבאדם, 
בעיקר באמצעות תנועה ומהירות ללא עלילה של ממש, והסריס 
פארודיות רבות על סרטים אחרים. צ׳. צ ׳ פ ל י ן (ע״ע), מגדולי 
אמני חק׳ של כל הזמנים, שיחק בסרסיו של סנט כשעבד עמו 
ב 0 מס] 5 ץ 0 .> 1 , וסלל דרכים חדשות לקומדיה הקולנועית בהעמידו 
במרכז סרטיו את הקומי שבאנושי ובחולשותיו (״בית העבום״, 1916 : 
,חיי כלב״, 1918 ; ״הנער״, 1920 י, ״הנודד״, 1923 ; "בהלה לזהב", 
1925 ). ב. ק י ט ו ן(תס 6.031 ; 611510 ) החזיר את התנועה האקרובטית 
לקומדיד, העלילתית, שבמרכזה אדם המצליח תדיר למרות 
קומתו הנמוכה וחולשתו. מסרטיו: ״הננסת האורחים שלנו״, 1923 ; 
פארודיה על המערבונים — ״מערבה״, 1925 , וסרטו הנודע — 
״הגנרל״, 1926 , יצוינו גם סרפיהם הקומיים של הדולה לויד 
( 1 ; 303 ! 1 . 13 ) והרי לנגדוו (ת 10 ; 13118 . 61 ). 

בשנות ה 20 ובראשית שנות ה 30 התפתחה, תעשיית הסרטים 
באה״ב במהירות רבה. הוקמו חברות הסרטים הגדולות שפעלו 
בהוליווד (״יונייטד ארטיסטס" (שהקיפו ב 1919 צ׳פלין, גריפית 
רהשהקנים ד. פירבנקס ומרי פיקפורד], "יוניוורסל", "קולאמביה", 
,.האחים וורבד". "מטרו־גולדווין־מאיר" וחב׳.פוכס"), והונהגה שיטת 
ה״כוכבים" (!■!נז;). תעשיית הסרטים הפיקה בין היתר את סרטי 
העלילה בהם כיכבו רודולף ולנטינו, דמון נאוורו, ודגלם פירבנקס 
ד 1 ן; סרטי מלודרמה וקומדיה גדושי פיתוי ומין, וסרטים אפיים 
בבמר אדיו פון שטדוהים ופעמים רבות בכיכובו ("נשים שוטות■ 





301 


קולנוע 


305 


1922 ; ״תאוות הבצע״. 1923 }׳ יא. לוביץ׳ — "פעגל 

הנישואים״. 1924 ; ..שלוש נשים״, 1924 ; ,.בכן זו פאריס״, 1926 ). 

הסרט הדוקומנטרי התפתח במיוהד בידי ר. פלהרסי 
(!ע״ע), ״ננוק מהצפון״, 1922 ). לאחר שהיגר לאנגליה עזר להקים 
בה ענף זה של הק' שקיבל שם תנופה רבה, בהשפעתו ובהנהגתו 
של ג׳. גרירסון (״הנספחים בזרם', 1929 ). 

בגרמניה התפתח הק׳ בשלהי נזלה״ע 1 , בתחילה בעיקר 
למטרות תעמולה. הוקמו אולפנים (הגדול שבהם — 3 ) 0 ) שבהם 
פעלו במאים־אמנים ברוברט וינה בעל "לשכתו של ד״ר 

קליגדי״, 1919 , מסרטי־המופת של הראינוע הן בדרך סיפור העלילה 
והן בדרך הצגתה הקולנועית היוצרת מציאות מיסטית־פנטאסטית 
ע״י המחשת אירועים פסיכולוגיים בסביבה כעין־ראליסטית; פ. ו. 
מורנאו (נ 31 תז 411 ! .' 1 \ .ק), יוצר ״נרספרטו״, 1922 , מראשוני סרטי־ 
הפחדים,ו״הצחוק האחרון״. 1924 ,יצירת המופת שלהראליזם הפסי¬ 
כולוגי! פריץ לאנג(אזז!,.! .■ 1 ), יוצר .,המוות העייף״, 1921 ! ו״ססרו־ 
פולים״, 1926 ! וג. ו. פאבסט ([ 51 נ 31 ק .//' . 0 ] ״רחוב עצוב״. 11925 
״אופרה בגרוש״, 1931 ) שניהם יוצרים שביקשו לחת ביטוי למצוקה 
התברתית בצורה סמלית. א. יאנינגס, אפסה נילסן, פולה נגרי היו 
בין כוכבי הראינוע המפורסמים בגרמניה. לסרסים האכספרסיוניס־ 
טייס הללו ולסרטים חדשניים וניסויים, היתה השפעה רבה על 
התפתחות אמנות הק'. 

בברית המועצות (ע״ע מועצות, בריח ה־, עט׳ 730/1 ) 
יצרו אמנים כאיזנשטין (ע״ע) — מגדולי אמני הק׳. בסרטיו ("שבי¬ 
תה", 1924 ! ״אוקטובר״, 1928 , ובמיוחד — "אניית הקרב פוטיוט- 
קין״, 1925 (הנחשב ליצירת מופת קולנועית בסוגו)), שבאו לשרת 
מטרות פוליטיות ברורות—הצליח ליצור ריתמוס רגשי נדיר באמצ¬ 
עות העריכה והמ(נטאז' הנותנים משמעות נוספת לכל אחד ממרכיבי 
הסרט. יחד עם ו. פודובקין ([ע״ע] ״אם״, 1926 ! "סופה של פטר־ 
בורג״, 1927 ! ״סערה מעל אסיה״, 1928 ) הם מניחים יסודות לתורת 
המונטאז׳ והעריכה. 


ביקורים בקולנוע בשנה, 1973 


מם׳ הסרטים 
שיוצרו, 1965 

בי־קורים לנסש 

מם' המבקרים 
(במיליונים) 

הארץ 

191 

5.0 

921 

אה״ב נ 


3.6 

27 

אוסטריה 2 

3 277 

10.0 

546 

איטליה 


6.0 

89 

אלג׳יריוז י 


2.6 

63 

ארגנטינה 


13.2 

114 

בולגריה 


3.1 

30 

בלגיה ^ 

167 

18>1 

4.583 

בריה״ט 


2.4 

134 

בריטניה 

^95 

2.3 

144 

גרמניה המערבית 


3.8 

19 

דנמרק 

304 

6.2 

3.490 

הודו * 


2.0 

26 

הולנר 

203 

15.1 

63 

הונג קונג 

490 

1.7 

185 

יפן 


10.1 

32 

ישראלי 

52 

4.1 

220 

מכסיקו 

47 

2.0 

65 

מצרים נ 


17.1 

37 

סינגפור 


5.0 

45 

צ׳ילה 2 

45 

6.1 

89 

צ׳צוסלובקיה 

169 

3.6 

185 

צרפת ^ 


4.2 

92 

קנדה י= 


8.5 

דד 1 

רומניה 


סקור! שנתון חאו׳ם, 1975 . 1 . 1970 ! ב 1971 ! 3 . 1972 ! 4 . 1973 . 


בצרפת (ע״ע צרפתית תרבות, עט׳ 993 — 995 ), ערש התנועות 
המודרניות של האמנות הוויוואלית פעלו יוצרים נסיינים דאדאיסטים 
(ע״ע דדאיןם) כמן רי, מרסל דישן(ע׳ ערכיהם) וסיר־ראליסטים כרנה 
קלר (ע״ע) ב״אגסראקם", מסרטיו הראשונים, ום. דלי(ע״ע) בשתוף 
עם ל. בוניואל([ 1 :> 801111 ״ 1 ] ב״כלב אנדלוסי״, 1928 ) ח׳אן אפשטיין. 

ראשיתו של הסרט הקולי: שנות ה 30 וד, 40 . עם שילוב הקול 
( 1926 ) חל מפנה מכריע באמנות הק'. המרכז הנחל והמשפיע ביותר 
בייצור הקולנועי בשנות ה 30 וה 40 (שני העשורים הראשונים להת¬ 
פתחות הסרט המדבר בק׳ מאז תום עידן הראינוע) — היה חולי¬ 
ו ו ד וסגנון הוליווד אותו ניסו לחקות מרכזים אחרים של תעשיית 
הק' לבידור (צרפת, אנגליה, הודו. יפן). במאים כוו. דיסלרה ("חיי 
לואי פסטר״, 1935 ), ה. הוקס (״בעל הצלקת", 1932 ), ג׳ פודד 
([ע״ע], ״האסיר מאי הכרישים״, 1935 ! ״ענבי זעם״, 1940 ! "מה 
יפית עמק נווי", 1941 , והמערבונים הרבים שיצר), פ, קאפרה ("זה 
קרה בלילה אחד״, 1934 ! ״מר דידו הולד העירה״, 1936 1 "הן לא 
תקחהו עמך״, 1938 ), צ׳. צ׳פלין(״זמנים סח-רניים״. 1936 ! ,.הדיקם- 
טור הגדול״, 1940 ! ״מר ורדו״, 1947 ! ״אורות הבמה״, 1952 ), ב. 
ויילדר (,.סוף השבוע האבוד״. 1945 ! ״שדרות סנסט״, 1950 ), 
(מאה״ב), א. היצ׳קוק (בריטניה ואח״ב אה״ב) שקבע מקום לעצמו 
כאמן סרטי המתת (״הגברת נעלמת״, 1938 ; ,עולם השכחד.״, 1945 ), 
היו בין מעצבי סרטי העלילה שהופקו למאות באולפנים הגדולים. 

בין האולפנים הגדולים בהוליווד היו:. 11.0.84 ( (םםרו-גולדווין־ 
מאיר; שנשלט בצורה ריכווית ביותר בידי ב. מאיד וא. תולברג), 
ו!תססומס-נס? שהתיר חופש פעולה גדול יותר לבמאיו והיה מגוון 
יותר הן בתוכן סרטיו והן בצורתם (הקומדיות של א• לוביץ' והאחים 
מרבס). אולפנים אחרים כאחים וורנר, הרבו בסרסי־פשע, ביו¬ 
גרפיות ומחוות מוסיקליים ובין כוכביהם היו; ג׳ קנני, א, ג' רובינ- 
פון, פ. מוני(ע״ע), ה. בוגרט וב. דיוויס: חב׳ פ ו כ ס המאה ה 0 2 
— בסרטים היסטוריים, סרטי־הרפתקה ומחזות מוסיקליים, בין כוכ¬ 
ביהם : ט. פאואר, ה. פ(נדה, ב. גריבל, דן דיילי, ושירלי נזמפל 1 
().)(מ, נמחוות מוסיקליים (עם פ. אסטייד), בקומדיות קלילות 
(עם ק. גרנם), ו 1:1531 ^) 00 בסרטי־חרדה (,דרקולה", "פרנקנשטיין"), 
קומדיות המוניות (עם אבוט וקוסטלו) וסרטים מוסיקליים, תוצרת 
האולפנים והמפיקים הגדולים כוונה לצריכה המונית בהתאם לסטאנ- 
דארדים שהוכתבו ע״י ההצלחה הקופתית וע״י שיטת ה״סטאריום" 
( 5131 — כוכב, שחקן או שחקנית הקשודים לאולפן שבונה את 
תדמיתם באמצעות פרסומת נרחבת), שטופחד. על ידם באמצעות 
השקעות ענק כגון בבניית תדמיתם של: ג. גארבו: ג׳. הרלו; ג׳. 
קרופורד! ג', גארלנד! קלרק גייבל ! ל. ברימור; מ. רוני; ס. טריסי 
(מכוכבי מ,ג.מ,). הסרטים נוצרו לפי ן׳אנרים שנהגו גם בימי הראי¬ 
נוע; סרטי מתח והרפתקה, מערבונים, קומדיות, מלודרמות, סרטי- 
פשע, ונוספו עליהם המחזות המוסיקליים( 15 ג 0510 מז) וסרטי-המלחמה 
שהתפתחו בשנות ה 40 . 

מביו סרטי הז׳אנר תפסו מקום מרכזי ה״מערבונים" 
(צתמונסז^ו) שתארו את הפריצה למערב אה״ב ברבע האחרון של 
המאה ה 19 , בעקבות הנחת מסה״ב עד לאוקיאנוס השקט, "אינדי¬ 
אנים" וחוואים ( 130011015 ), בוקרים ( 5 דסנ 1 *ס 0 ) ונעדות השעשועים 
שב״בארים", שומרי־החוק ( 5 }) 511011 ) ומסריו האקדחנים, אכלסו פאות 
סרטים כאלה על ה״פערב הפרוע" והפכו לשם דבר. בין הבמאים 
החשובים בתחום זה: ג׳ פורד ([ע״ע] ״קרון הדואר״, 1939 ; "קלפנ־ 
טיין יקירתי״, 1946 ), ו. פלמינג (״האיש מוורג׳יניה״, 1929 ), ה. 
קינג (״האקדחן״, 1950 ), פ. זינמן ("בצהרי־יום" (שהיא מן תקלא־ 
סיים שבז׳אנר], 1952 ), גי. סטיוונס (״שייך, 1953 ), ה. הוקס רק. 
איסטווד. ממערבוניס ובו לפופולריות רבה בעולם כולו ויוצרו 
בהמוניהם גם באיסליה. 

באירופה התפתחה אמנות הק׳ המסחרי שעמד בקושי בהתחרות 
















עמודים 03 ג— 304 , מימין: סדרח צילומים עוקבים מסצנת המדרגות המפורסמת בסרטו של 0 , איזנשסיין ״אניח הקרב פוטיומקין״, 11925 
למעלה; סצנה מסרטו של פ. לנב ״מטריסוליס״, 11926 באמצע, מימיו: צ׳. צ׳פלין ופולט ג 1 דרד בסצנה המסיימת את סרסו של צ׳פלין "זמנים 
מודרניים״, 1926 ! באמצע, משמאל: מתיר; •״לשכתו של ד״ר קליגרי״, סרטו של וינה, 1919 ! לפסה: ארמונו של בלשאצר בבבל. מתור סרסו 

של גריפיח: ״אי־סובלנוח״, 1916 , 

עמידים 305 — 306 . למפלה. מימין: ״האזרח קיין״, 1941 , סרטו של א, ולז בכיכיבו; למעלה משמאל: ״ 2001 — אודיטאה בחלל", סרטו 
של קובריק. 1968 ! באמצע, מימיו: נרי־ קו&ר במעדבוו הקלאסי ״בצהרי־יים״, של ס. קריימר, 1952 : באמצע. משמאל: .ראשומון". סרסו של 
א. קורוסאווה מיפן, 1950 ! למטה. מיסץ: ״מודגן״, סרטי של ק. דיס מבריסניה. 1965 ! למטה, משמאל: ״חלף עט הרוח״. 1939 . סרטו של 
ו. פלמינב בכיכובם של ויוויאו לי וקלרק ניבל. 





307 


;ולנוע 


308 


עם הוליווד — אך מתוכו חרגו יוצרים בודדים (תסריטאים, במאים) 
שפרצו דרבים חדשות באמנות הק' ביצירות ייחודיות או מופתיות. 
ביניהם בולטים יוצרים בגון: ר. קלר (״לנו החרות״, 1931 ) 1 ג׳. 
רנואר (״החיה שבאדם״. 1938 ! ״כללי המשחק״, 1939 ), מ. קרנה 
(.ילדי גן העדן״, 1945 ) הצרפתים, ד. לין האנגלי ("פגישה קצרה", 
1946 ! ״תקחת גדולות״, 1946 , צי. צ׳פלין (״אורות הכרך״, 11931 
״זמנים מודרניים״, 1936 ! ״הדיקטטור הגדול״, 1940 ! "אורות הבמה", 
1952 , א. ולז(״האזרח קייך, 1941 ) מאה״ב, ואיזנשטיין ("אלכסנדר 
ניווסקי״, 1938 : ״אייתהאיום״ חלק א' וחלק ב׳, 46 — 1944 ) בבריה׳מ. 

הסרטים שהצליחו לספר באמצעים קולנועיים מציאות חיים 
שאינה נראית שרירותית ואינה מוגבלת לתחומי האולפן בלבד — 
הכינו את הקרקע ל נ א ו ר א ל י ז ם בק׳ שצמח אחרי מלה״ע מ, 
תחילה באיטליה (יצירותיו של ר. רוסליני — "רומא עיר 
פרוות״, 1945 : ,.פאיזד, 1946 , ויצירותיו של ו. דה־סיקה עם התס־ 
ריסן צ׳. זאוואטיני, ״גונבי האופניים״, 1948 : ״נס במילאנו״, 1951 : 
״אומברטו די״, 1952 ). יצירות אלה ודומיהן הושפעו ממסורת הסר¬ 
טים הדוקומנטריים של פלהרסי ונרירסון (ר' לעיל). הנאוראליזם 
ביקש להגיע ל״אינטרפרטציה יצירתית של המציאות" ובעיקר לעי¬ 
מותו של האדם עם הרעב, העוני, המלחמה וד,תפרקות המשפחה. הם 
עשו זאת תמי התרחקות רבה בכל האפשר מהנוסחאות הקבועות 
לבידור-המונים כפי שנוצרו באולפנים של הוליווד ומחקיה, או 
מהנסיונות של הסובייטים בשנות ה 20 (ס. איזנשטיין, ו. פודובקין 
(ר׳ לעיל!) להסוו את הסרטים למבצעי תעמולה חד-משמעיים המצי¬ 
גים (ע״י עריכה ומונסאד סימבוליים) פירוש חד-צדדי למציאות. 

"שדה הראיה העמוק" המאפשר לצופה לראות על מסך הק' את 
רוב החפצים והמשתתפים הנמצאים גם בעומק התמונה וגם בקדמתה 
בחדות שוות (בדוסד, לראיה הטבעית) — הוכנס מחדש בסגנון צילום 
לסרטי העלילד, ע״י ולז, רנואר ולין והגביר את תחושת הראליות של 
הסצנה המתרחשת לעיני הצופים. 

שנות ד, 50 וה 60 . התאוריה הקולנועית (כפי שהתפתחה 
בין השאר בידי ב. באלאש ההונגרי, ז. קראקאוואר. א. באזין הצר¬ 
פתי והתאוריות של הבימאים הרוסיים איזנשטיין ופודובקין [ר׳ 
ביבל׳!), התסריטאות והביקורת התפתחו בקצב מהיר 
אחרי מלזד׳ע 11 והפיצו תודעת הק׳ כאמנות וכמקצוע אקדמי. הוליווד 
וחברות ההפקה הגדולות שבשליטת הבנקאות האמריקנית, שהגיעה 
לשיאה סיד לאחר המלחמה ( 1.7 מיליארד דולר הכנסות מסרטים 
ב 1946 — כמחצית בלבד מסכום זה ב 1962 ), ירדו מגדולתן בעקבות 
משברים פנימיים הרסניים (המקרתיזם), חקיקה אנטי־טרסטית 
ובעיקר בגלל התפתחות הטלוויזיה שהפחיתה את סספר הביקו¬ 
רים באולמי-ההקרנה ב 75% . בראשית שנות ה 50 , כשהחלה התמוט¬ 
טות של מערכת הד,פקד, הססרתית, חיפשה הוליווד דרכים חדשות 
למשיכת צופים. נוסו חידושים טכנולוגיים בהקרנה (ר׳ להלן), הופקו 
סרסי-ראווה ענקיים (״ד,גדולה בהצגות תבל״, 1952 : "עשרת הדב¬ 
רות", 1956 : ״בדחור״ 1959 ) , וסרטים צולמו בצבע (הטלוויזיה 
היתד, עדיין ברובה בשחור-לבן), יוצרים ומפיקים עצמאיים התעודדו 
מהצלחות סרטים אמנותיים שנוצרו מחוץ לרשתות ההפקה ור,הפצד, 
ההוליוודיות והביאו לביזורה של תעשיית הק׳. בצדם התפתחה תנועת 
סרטי "המחתרת" (ר' להלן). באירופה החלו לעודד את היוצרים 
והיצירה המקומית ע״י חוקי הגנה שחייבו את המפיצים והמקרינים 
להציג יצירות מקומיות או לפחות יצירות שנעשו בשותפות עם גור¬ 
מים מקומיים, ע״י הקצבות ופסטיוולים (ב 1973 התקיימו למעלה 
פ 100 פססיוולים בידלאומיים לסרטי-ק׳ ברחבי העולם), פרסי עידוד 
ואשראי זול ליצירה, הנאוראליזם, שד, לין היה מחלוציו באנג¬ 
ל י ה, התפתח עם הפניית תשומת הלב למעמדות העובדים ולבעיות 
החברה (סרטיו של טוני ריצ׳רדסון .הבט אחורה בזעם", 1959 : ז׳ק 
קליטון ״מקום בצמרת״, 1959 , ואחרים), בצרפת הופיע ד," ג ל 


החדש" (דן־לוק גודר, פ. טריפו. ק. שברול, ר. ואדים, ל. מאל, 
ור׳ על כך — צרפתית, אמנות, עם' 994/5 ). 

יוצרים ומבקרים מרדו נגד אפני ההפקה וההירארכיה המסרתית 
של הוליווד וגרורותיה ואמנים עצמאיים התפרסמו עד מהרה בכל 
העולם כמהדשיו האמנותיים של הק״, ביניד,ם; א. ברגמן ([ע״ע, 
כרך מילואים]: ״החותם השביעי״, 1956 : ״תותי בד״, 1957 : 
״פרסונה״, 1965 ; .בושה״, 1967 : ״הפולחן״, 1968 : "קריאות ולחי¬ 
שות", 1973 : ״תמונות מחיי נישואין. 1974 ), משוודיה; א. רנה 
(״הירושימה אהובתי״, 1959 : ״אשתקד במרינבד״, 1961 ; "המלחמה 
נסתיימה״, 1966 ), מצרפת! ל. בוניואל (״וירדיאנה״, 1961 : 
״טריסטנה״, 1970 : ״החן המוצנע של הבורגנות״, 1972 ). מכסיקו, 
ספרד, צרפת! מ. אנטוניוני (״ההרפתקה״, 1959 ! "הלילה", 
1961 : ״המדבר האדום״, 1964 : ''ק( 1 -׳ו 1 ס 01 '', 1967 ) ופ. פליני 
([ע״ע] ״החיים המתוקים״, 1960 : ״פליני //! 8 ״, 1963 ! "ססיריקון", 
1969 : ״פליני-רומא״, 1972 ! ״אסרקורד״, 1974 ), מאיטליה: אקירה 
קורוסאווא (״ראשומון״, 1950 ; ״איקירו״, 1952 ! "שבעת הסמוראים", 
1954 : ״יוג׳ימבו", 1961 ! ״גבוה ונמוך״, 1963 ) ונגיסה אושימה 
(״הסקס״, 1969 ! ״אחות הקיץ היקרד.״, 1972 ), מיפן. בכל שגברה 
חשיבות השפה והדיאלוג בסרטי הק־ בן התחזקו תעשיות הק' האזו¬ 
ריות; הוזודית שהיא השניד. ( 1965 ) בגדלד, בעולם מבחינת 
מספר הסרטים המופקים בשנה — במערב נודיע הבמאי סאסיג־יט רי 
(.רעם רחוק״, 1973 ). הסינית (בהונג-קונג). היפנית (שב 1965 יצרה 
יותר סרטים מכל מדינה אחרת), הפרסית, התורכית, הערבית 
(במצרים) והדרוס-אמריקנית. המשטרים הקומוניסטיים פיתחו תע¬ 
שיות מולאסוח בעלות אמצעים גדולים וססטיוולים עצמאיים לקביעת 
סטאנדרדים. הטלוויזיה הפכה לאחד ממקורות המימון להפקת 
סרטים — ועד מהרה גדל מקור זד, וד,פד הגדול והמשפיע מכל 
מקורות המימון בעולם הק׳. 

המחתרת והק׳ האישי. בשנות ה 60 עם עליית רפת 
ההכנסה של צעירים וירידת מחיר מכשירי הצילום וההקלטה ופיתוח 
כלים קלים ומיטלטלים (וידאו-סייפ, מצלמות 16 מ״מ ו 8 מ״מ ידניות) 

— הופיעו פוקדי הפקה ויצירד, רבים בעולם האוניברסיטאי ומחוצה 
לו, בהם נוצרו סרטים שלא נועדו להפצה ברשתות ההפצה המקובלות. 
רבים מסרטים אלה היו ראקציה חריפד. לגודל ולגודש ההוליוודיים, 
בציוד, בתפאורה ובעלילות המקובלות, הם ביקשו להכניס חידושים 
מהפכניים בתכנים ובצורות הקולנועיות ע״י יצירת סרטי אימפרו¬ 
ביזציה ללא תסריטים, ללא עריכד" ללא עלילה וללא מגבלות כלשהן 

— רובם התרכזו בנושאים שנראו להם אסורים ע״י הצנזורה; מין, 
אלימות. מחאה פוליטית. הליברליזציד, של חוקי הצנזורה והגלים של 
סרטי הפורנוגרפיה והאלימות הפותרים להצגה או המופצים בשוק 
החוקי-לפתצה, ביטלו אח הייחוד הנושאי של סרטי.המחתרת". רק 
מיעוט זעיר מהאמנים שעסקו בנסיונות עברו את השלב הזה והגיעו 
ליצירה (כג׳. קאסאווטאס (.פנים״, 1968 ! ״בעלים״, 1970 ]) שבה 
התבססו צורות חדשות של תסריט ועריכה תוך שמירת הרעננות 
האימפרוביזטורית. 

בין חבמאים הדבים שפעלו בשנות ה 50 וה 60 ותחילת הסד 
במסגרת שיטת ההפקות העצמאיות אשר בהן ממלא הבמאי תפקיד 
מרכזי (במקום המפיק ו״הטטאר") בולטים, נוסף לבמאים שהוזכרו 
לעיל, אמנים כגון: ם. קובריק (״ד״ר סטרינג׳לאוו״, 1964 ! ״ 2001 : 
אודיסאה בחלל״, 1968 : ״התפוז המכני״, 1971 ) , ג׳. לוטי ("רצח 
טרוצקי״, 1972 ), ב. וילדר (.סטאלאג 17 ״, 1953 ! .הדירה״, 1960 ), 
א. קאזאן(.ויווה זאפאטה״. 1952 ! ״חופי הכרך״, 1954 ), ל. אנדרסן 
(״הו, ארץ חלומות״, 1953 ! ״כל יום מלבד חג המולד״, 1957 : "או, 
בר-פזל״, 1972 ), ג׳. שלזינגר (״קאובוי של חצות״, 1968 ), א. ואידא, 
(״אפר ויהלומים׳, 1958 ! ״ד.חתונה', 1973 ), ר. פולאנסקי("הרתיעה", 
1965 : ״מקבת״, 1971 ), פ. פ(רמן (״פטר השחור״, 1963 : "אהבת 





309 


קולנוע 


310 


בלונדינית״, 1965 ! ,התפשסות״, 1970 , ״קן הקוקיה', 1976 ), ד. 
מאקאווייב ~ מיסתורי האורגניזם״, 1970 ), פ. קופולה 

(״אנשי הגשר״, 1968 ! ״הסנדק״, 1971 ), ב. ברטולוצי ("הטנגו 
האחרוך. 1973 ). ג״. היוסטון (״עיר שמנה״, 1972 ), פ.פ.פאסוליני 
(״תאורמה״, 1968 ! ־ד^קריד, 1971 ), ס. פקינפה ("חבורה פראית", 
1969 < ,.כלבי קש״, 1972 ). ד. סיגל, (״הארי הפלוכלו", 1972 ), א. 
היצ׳קוק (,.תפוס את הגנב״, 1955 ! ״מזימות בין־לאופיות״, 11959 
״ודסיגו״, 1959 ! ״פסיכו״, 1960 ! ״הציפורים״, 1963 ! "מזימות", 
1976 ), א. פאן (״בוני וקלייד״, 1967 ), ד. לין ("הגשר על הנהר 
קוואי״, 1957 ! ״דר' ז׳־וואגו״, 1965 ), א, פרמינגר ("משפט רצח", 
1959 ! .,באני לייק נעדרת״, 1965 ), ל. ויסקונטי (״רוקו ואחיו״, 1960 ! 
..הנמר״, 1963 ! ״מוות בוונציה״, 1971 ), פ, בוגדנוביץ ("ירת נייר", 
1971 : ״הצגת הק' האחרונה״, 1971 ! ״דייזי מילר״, 1974 ), מ, ניקולס 
״פי מפחד סוורגייניח וולף״, 1965 ) ואחרים. 

יע. מל. 

מעמדו של הק׳ כאמנות שנוי במחלוקת. אף שצרפו את 
אמנות הק׳ ל״אפנויות היפות" ישנם רבים הטוענים כי הק', במיטבו 
דווקא, אינו אלא צורת בידור המוני ומקיר להנאה פשוטה. יש 
אפנים השואפים, קודם כל. לד,שתחרר מלחץ כלכלי על האמן היוצר. 
אחת המגמות באמנות הק׳ חותרת ל״מציאותיות״ רבה ככל האפשר! 
שד.רי כוחו של הק׳ בשחזור הנאמן ביותר של התרחשות במציאות. 
מגמה אחרת חתרה ל״ק' טהור" והתנתקות מצילום ,.אותנטי" של 
התרחשות באופן שהסרט יוכל לעורר חוויה אסתטית טהורה ככל 
יצירה אמנותית אחרת. ייהודו של הק' בהיותו אמנות סינתטית: 
יסודות מרחביים משתלבים במימד הזמן, ויסודות סיפוריים 
ד מ י ו נ י י ם — ביסודות תיעוד אותנטי. 

הק׳ נאבק להשתחרר מדפוסי ההצגה ה ת א ט ר ו נ י ת שציינוהו 
בראשיתו ~ וכיום הוא משפיע הן על התאטרון המודרני, הן על 
האמנויות הפלסטיות והן על הספרות, סרטי ציירים רבים (מן רי, 
הנם ריכטר, סלוודור דאלי, פ. לדה ובימינו — אמן הפופ א. וורהול) 
מצביעים על קשרי גומלין בין הציור לק׳. נסיונות מודעים 
לשילוב מלא בין ק׳ למוסיקה (של ס. פרוקופייב) הוא סרטו 
— של ס, איזנשטיין. ״אלכסנדר נייווסקי״, אחרים — כדיזני וג. 
מק־לרן — ביקשו ליצור מיזוג של אמנות קולית וויזואלית באמצ¬ 
עות הסרט 

אמנים ומבקרים רבים בק׳ ראו ב״קלוס אפ" (.תקריב", צילום 
מקרוב, ובעיקר של פגי השחקן) וב״מונטאז׳" (עריכה, צירוף קטעי 
סרט בודדים) את האמצעי העיקרי ליצירה האמנותית הייחודית בקי. 
שהרי התאטרון אינו מסוגל לקרב את פני השחקן אל הצופים כפי 
שמסוגלת המצלמה, וכן אין הוא מסוגל לשבור באופן חד את רצף 
המאורעות ואח מרחב הבימר" בדרן שהעריכה הקולנועית מאפשרת. 
בביקורת שלאחר מלה״ע 11 הופיעה דרישה לרצף מלא יותר בתיאור 
הר,תרחשות וצמצום במספר קטעי חיבור קצרים — בהתבסס על יצי¬ 
רות כפו "אזרח קייך׳ של אורסון ולז, ובהסתמך על שיפורים טכנו¬ 
לוגיים—שינוי זה בהערכת הפוטנציאל האמנותי של אמצעי ההצגה 
הקולנועית, סומן בחובו שינוי מהותי יותר. מרכז הכובד ביצירה 
הנאראטיווית הקולנועית נע מן המימד הוויזואלי אל המימד הדרמתי 
מן הביטוי הפלאסטי "הטהור" אל הספרות. הק' הופך לאחד האמצ¬ 
עים מעבירי הסיפורת, והשפעתו המעצבת על הספרות לא תהיה, 
בסופו של דבר ובאספקלריה היסטורית. קטנה יותר מהשפעת 
הדפוס. 

כיום, יותר מאשר בעבר, נראה ייחודו של הק׳ כאמנות אשר בה 
היצירה מורכבת מבבואות של אירועים בעלי סעזמעות. אמן הק׳ 
יוצר אירוע ו/או מעצבו; בין שהתרחש אירוע זד, ברחוב, ללא 
בימוי, ובין שבוים באולפן — מציגו הסרט הקולנועי בדרך הראיה 
של האמן. 


ק׳ כתקשורת. הטכניקה הקולנועית פותחה מלכתחילה כאמצ¬ 
עי לצילום תנועת גופים ועצמים נעים ונייחים ולהקרנת התנועה 
המצולמת בפני צופים. תוך זמן קצר הפך הראינוע, ואח״ב הק׳, 
לאמצעי של בידור המוני והיה לאמנות חדשה ("השביעית"). תע¬ 
שיית ק׳ משוכללת ורבת אמצעים התפתחה וכללה — לא רק סרטי 
עלילד. כי אם גם יומני החדשות. סרטי-תעודד, ומדע וסרטי פרסומת 
ותעמולה. הטלוויזיה הפכה את הטכניקה הקולנועית במסגרת חיי 
היום-יום לאמצעי-חקשורח רב-שימושי. 

הטכניקה הקולנועית מאפשרת ומחייבת אפני ביסוי ודרכי הבעה 
המוסכמים על המוען (המפיק, הבמאי, השחקן) והנמען (הצופה, 
הקהל). ללא שימוש במערכת סמלים משותפת (המתפרשים ע״י 
היוצד וע״י הקהל בדדו דומה או זהה) לא יקלט המסר הקולנועי, אף 
שנוהגים לדבר על "שפת הק", לא יוצרים סמלים אלה שפה הזהה 
בתכונותיה לשפת מלים המדוברת ור,כתובה, אלא שיטת תקשורת 
המורכבת מרבדים אחדים; א) הבעה לא-מילולית (כפו תנועות 
גוף וידיים, דפוסי התנהגות ופעולה .,אקשן״ — וד,בעוח פנים) 1 
ב) צורות קולנועיות מובהקות (בגון זוויות צילום, תגועות מצלמה, 
הכוונת תאורה, אפני עריכד,)! ג) ביטוי באמצעות חפצים הלקוחים 
מחיי ר,יום-יום (מאפרר, מלאד" פסי רכבת מתרחקים, עצים נעים 
ברוח) וסמלים קונוונציונליים מן התרבות האנושית (אש, צלב, 
דגל, מוות),■ ד) שפה מדוברת (דיאלוג ו״קריינות", רעשים, מוסיקה); 
ה) דמויות, ססראוטיפים ומוסכמות אפייניות לק', אך מוכרות גם 
מחיצה לו. אמצעים אלה מתגבשים בסרט ק', בהדכבים חדשים 
ומיוחדים, לכדי יצירת אירוע בעל משמעות. שיטות-ססלים אלה 
מהוות כיום חלק אינטגרלי של מערכת אמצעי התקשורת, של עולם 
התרבות והאמנות ושל מסכת החיים, ומקיימות עמם יחסי גומלין. 

הק׳ כאמצעי להעברת מידע, רובם המכריע של האירועים 
המשודרים במסגרת חדשות הטלוויזיה מצולמים ומעוברים באמצעות 
מכשירי ק' רגילים ובטכניקות ק׳ מקובלות. 

פיתוחם של פריטי ציוד ק׳ נייד וזול (מצלמות 16 מ״מ, 8 מ״מ, 
ויךאו 0.5 אינץ׳), פתחו ררכים חדשות לתקשורת קולנועית בין 
קבוצות חברתיות וגורמים פוליטיים. אנשי ק׳ רבים ביקשו 
ל״דובב" באמצעים קולנועיים קבוצות-מיעוט בחברה("אתגר לשינוי" 
בקנדה, ״סלון״ בצרפת והטלוויזיה הקהילתית באה״ב). התוצאה — 
הגבדת המודעות של קהל נבחר (בקנדה — צפו בסרטים גם חברי 
הממשלר,) ושל המוני צופים (באה״ב ובישראל — סרטים דוקומנט¬ 
ריים על שכונות עוני וקרבנוח מצוקה) לבעיות ולאורח-חיים של 
קבוצות מיעוט המקופחות גם מבחינת גישתן לאמצעי התקשורת 
ההמונית. בניסויים מסוג זה באה״ב ובאירופה המערבית עסקו בני 
הקבוצד" שהיא נושא הסרט. כעצם העשיה הקולנועית, בהדרכת 
אנשי מקצוע שניסו להגיע למינימום מעורבות בתהליך ההפקה 
והעריכה. 

הק־ הוא אחד האמצעים במערכת תקשורת ההמונים האס- 
יינית לחברה המודרנית. הקהל הרחב בוחר לצפות בסרטים בהתאם 
לחצע שקובעות חברות חהפצה ותחנות הטלוויזיה הגדולות. אולם 
מאחר שהצע מושפע מהצלחתם הקופתית של הסרטים עצמם, אין 
לראות בקביעת אופי הסרטים כפיה חד־כיוונית "מלמעלה". דגמי 
חיקוי פוצעים ע״י הסרטים לצופיהם — אך מידת השימוש בהם 
(בכל הנוגע להתנהגות חברתית) אינה מותנית בהשפעת הסרטים 
בלבד. סרטי ק' משפיעים על היווצרות דגמי התנהגות והתפתחותם, 
אך הם גם משקפים ערכים חברתיים שנוצרו ללא תלות בהם. הק׳ 
אינו מבודד מן המערכת הכלכלית-החבדתית-תרבותית ויש לחקרו 
במשולב עם כל שאר גורמיד,. י. ניר 

תסריטאים, מפיקים, במאים ושחקנים יהודים מילאו תפקיד 
חשוב ביותר בק', במיוחד באה״ב, ותרמו רבות לפיתוח תעשיה זו. 
אפילו בסרט העלילה האמריקני הראשון("השוד הגדול של הרכבת", 



311 


:ןולנוע 


312 


1903 ) השתתף שחקן יהודי כשם מ. אנדרסן(אהרונסון) שהיד. אח״כ 
מפיק; כין המפיקים החשוכים כתעשיית הק' באד.״כ יזכרו: א. 
צוקור שהקים את ■פאראמאונט", חלוצת תכרות הסרסים הגדולות 
כהוליווד! ס. גולדווין ולואיס מאיר, שהקימו יחד את 

ה. כהן שהקים את ..קולאמביח", וארכעת האחים .וורנר" שגם חברתם 
היתד. מענקי הוליווד! מ. טור, מפיק סרטי הענק (.סביב העולם 
כשמונים יום״, 1956 ) וט,חלוצי הפינרסה (ר' לד.לן)! דוד סלזניק, 
מפיק ,חלף עם הרוח״ ( 1939 ) מהסרטים הרווחיים ביותר שהופקו אי־ 
פעם (למעלה מ 90 מיליון דולר עד 1975 ) ! המפיק סם שפינל שכמד. 
סרטים בהפקתו הגיעו לרמה אמנותית נבוהה (.המלכה האפריקנית", 
11951 .,הגשר על הנהר קוואי״, 1957 ) ! האחים מיריש, מפיקי.סיפור 
הפרוורים ( 1960 ) 1 ס. קרימר, מפיק עצמאי (..בצהרי־יום״. 1952 1 
״האמיצים״, 1958 ) ובמאי פעולה והמפיק י. א. לוין (.על החוף", 
1959 ! .ספינת השוטים״, 1964 ). מבין הבמאים: א. לוביז׳ אמן 
הקומדיה (.נינוצקה״, 1939 ) 1 א. פון שטרוהים, שחקן־במאי (ר־ 
לעיל)! י. פון שטרנברג (.המלאך הכחול״ עם מרלן דיטייד, 1930 ) 1 

ו. וילר (״אנקת גבהים״, 11923 .,בן חור״, 1959 ) ! ב. וילדר (.סב- 
רינה״, 1954 ! ״הדירה״, 1960 ! ..אירפה המתוקד,', 1962 ) 1 ס. לומט 
(״מראה מעל הגשר״. 1962 : ״המשכונאי״, 1964 ) ! מ. לירוי(.מאדם 
קירי״, 1943 ) : י. ל. מנקוויץ׳ (״קלאופטרה״, 1962 ) ; ג. פרוקנהימד, 
אוטו פרמינגר ורבים אחרים. רבים מאד בין התסריטאים היו 
יהודים: בן הכס ("כותרת ראשית"), ש. רפאלסון. א. סיגל (.סיפור 
אהבה"), ג', אכסלרוד ("ארוחת בוקר בטיפאני") ק. פורמן(.בצהרי 
יום", .הגשר על הנהר קוואי"), ה. מנקוייץ׳ (האזרח קייר). ביו 
מחברי המוסיקה: א. ברלין, ד. טיומקין. ב. בכרך; ובין השח¬ 
קנים; האחים מרכס. דני קי, א, ג•. רובינסון, טוני קדטים, א. 
ארקין, לי ג׳. קוב, קירק דגלם, רוד סטייגר, ד. הופמן, א. גולד, טדה 
בארה, פולס נודרד, שלי וינטרס, ב. סטריזנד ואחרים. בברי¬ 
טניה; א. קורדה, במאי (״חייו הפרסיים של הנרי השמיני', 1933 ) 
ומפיק (.פיפפרנל האדום״, 1934 , בו כיכב השחקן היהודי לזלי 
האוורד! ״האדם השלישי״, 1949 ), והספיק ה. זלצסן (סדרת ג/ 
בונד), בצרפת: ס. לינדר מראשוני הקומיקאים! הבמאים: א. 
גאנש, ג׳. אפשטיין, ק. ללוש וד,שחקנים ה. נאור, סימון סיניורה, ר. 
הירש, א. אימה. בגרמניה: פ. דוידזון וה. פלנר שהקימו( 1913 ) 
חברת סרטים! א, פומר, במאי ומנהל חברת סרטים שבזמנו היד. 
תור־הזהב של הסרט הגרמני (הפיק את .לשכתו של ד״ר קליגרי", 
1919 ), ור,במאי פ. לנג (ר' לעיל). ב ברי ה "מ: ם. איזנשטיין. 
מענקי הק׳ וקובעי דרכו, ד, ורטוב (דנים קאופמן) ממקדימי 3 ת 01 ת 01 
־""■ו, י. חפץ א. זרחי ואחרים. ב צ־ כ וסלובקיה: הבמאים יאן 
קאדאר (,.התחנה ברחוב הראשי") וס. פורמן (ר לעיל). ם. 

דמויות ונושאים יהודיים אכלסו את מסד ד,ק' מראשיתו. הדמויות 
היהודיות היו לעתים סטראוסיפיות (המהגר היהודי כמלודרמה 
המתרחשת בגטו האמריקני) או לקוחים מחיי.תחום המושב" ברוסיד,. 
בסרטים היסטור״ם הופיעו יהודים כדישראלי, דרייפוס וביליס. אחרי 
מלהיע 1 , נעלמה למעשה דמות היהודי המזדהה כיהודי מן המסו 
באה״ב. בשנות ה 20 היו אפיונים יהודיים בודדים (ביניהם אל ג׳ול■ 
סון כבנו של חזן בסרט המדבר הראשון [,זמר הג׳ו")), או משלהי 
שנות ד, 20 עד לאמצע שנות ה 40 כמעט שלא עלתה בק׳ האמריקני 
דמות יהודית או נושא יהודי. האנטישמיות באה״ב לא הוזכדה כמעט 
בהוליווד עד לאחר מלה״ע 11 , אולי מפני שיהודים מלאו תפקידי 
מפתח בתעשיית הק׳ ולא רצו להבליט את הנושא היד,ודי. מרכיבים 
יהודיים הושפטו מספרים שעובדו לק׳ ונושאים בעלי חשיבות יהודית 
(למשל: "חיי אפיל זולה") הוצגו ללא הזכרת המלה .יהודי". הנושא 
היהודי ואיום השואה עלו בסרטו של צ׳. צ׳פלין.הדיקטטור הגדול" 
( 1940 ), שלא הוסק ע״י האולפנים הגדולים ורבים ביקשו למנוע 
השלמת הפקתו. 


אתרי פלה״ע 11 הופיע נושא האנטישמיות בשני סרטים שנועדו 
להוקיער,: ״אש צולבת״(ביים א.דמיטריו, 1947 ) ו״הסבם ג׳נסלמני' 
(א. קאזאן. 1947 ). ואולם בתקופת סקרתי שוב נמנעה הוליווד 
מדיון בנושאים יהודיים. תפנית נוספת התרחשה כשנתעוררה המוד¬ 
עות האתנית באה״ב שנתבססה על תרבותה הפלורליסטית. דמויות 
יהודיות נראו לעתים יותר תכופות. חלקם — עיבודי רומנים רבי- 
מבר (כ״שלום, קולומבוס" ו.,תלונת פורטנוי" של פ. רות). למרות 
שהביקורת טענה שחלק מהדמויות שהוצגו גם בתקופה זו היו סטראו- 
טיפים שליליים, כדוגמת האמא היהודית, העלו סרטים אחרים מנוון 
של דמויות. אחדים מאלה נתנססו על העבר ("נגר על הגג", בכיכובו 
של חיים טופול) ואחרים — על נושאים ישראליים (המצליח שבהם 
היה ..אפסודוס״, 1960 ). שניים מד,סרטים הקנדיים הראשונים 
שזכו להצלחה בין-לאומית — "המרוץ לצמרת של דודי קרוויז". 
1975 ו״שקדים שסיפר לי סבי״, 1975 — נושאם יהודי. 

סרטי עלילה אמריקניים בודדים התמודדו עם נושא השואה 
(,יומנה של אנה פרנק״, 1959 , שביים ג', סטיוונז! "המשכונאי", 
1964 , שביים ם. לומם! ״יעקובובסקי וד,קולונל״, 1958 עם הקומיקאי 
היד.ודי דני קי, ואולם משנות ה 60 נדון הנושא בהרחבה בק' האי¬ 
רופי (שעסק קודם לכן מעם מאד בנושאים יהודיים, להוציא את 
הסרטים האנטישמיים שיצרו הנאצים בדוגמת "היהודי הנצחי", 
1940 ו״ד,יד,ודי זים״, 1944 ): בפולניה ("התחנה האחרונה", סרטה של 
ו. יעקובונסקה ו״הדחוב על הגבול" של א. פורד), בצ׳כוסלובקיה 
(בסרטו של י. קאדאר, "החנות ברחוב הראשי", לפי תסריטו של ל. 
גרוסמן, 1966 , עם אידה קסינסקה), באיטליה (.גן פינצי-קונטיני" 
שביים ו. דד,-סיקה לפי ספרו של ג׳. באסאני, 1970 ) ובצרפת 
(בסרטיו של ק, ברי, .הזקן והילד", "מזל טוב" וד,סרטים הדוקומנט¬ 
ריים .הצעו והחמלה" למוטל אופלוס ו״למה ישראל ו" לק. לנצמן). 
אף שהנסיה היתה לצייר את היהודי נדמות חסרת-ישע ("לוסיין 
לקומב" ללואי מאל) הנעזרת לעתים קרובות ע״י לא-יהודים. התעלמו 
הסרטים משאלות יסודיות אחרות הקשורות בשואה ובעמידת היהודים 
על נפשם. לפני מלד,״ע 11 היו במספר סרטים סובייטיים נושאים 
ודמויות יהודיים. בין הסרטים שנעשו באודסד, בשנות ה 20 היה 
עיבוד סיפורו של שלום עליכם "כוכבים נודדים" שנעשה בידי יצחק 
בבל. בשנות ה 30 הוסרט ״פרופ׳ מאמלוק״ ( 1938 ), וספרו של 
פוינטוונגר ״משפחת אופנחיים״, ואולם לקראת מלה״ע 11 כמעט 
שלא הוזכרו יהודים ומאז המלחמה נעלמו לחלוטין דמויות יהודיות 
מד,ק׳ הסובייטי. 

סרטים א ידיים נוצרו בשני מרכזים עיקריים: פולניה בשנות 
ה 20 וד, 30 ואד,״ב בשלהי שנות ה 40 . לפרות תכנם הפשטני הם 
בעלי ערך רב בשקפם דרך ראיה של חיים יהודיים. הרבה מחזות 
אידיים קלאסיים (״הדיבוק״ של אנ-םקי, 1937 ! "שדות ירוקים" וכן 
.על חטא״! .אן א היים" [בלא ביתן עם אידה קמינסקה וזוג הקו¬ 
מיקאים דז׳יגן ושומכר! .יידל מיטן פידל" [,.יהודה ולו כינור"! עם 
פזמונים של א. מנגר ובכיכובה של מולי פיקון) הוסרטו בפולניה 
ומספר סרטים איריים מעולים נעשו באה״ב, לצד מלודרמות המוניות 
וסרטי וודוויל דלי-אינות. נ׳פ. ו. 

ק׳ בישראל. מעידן הראינוע ועד עידן הטלוויזיה התפתח 
בישראל בעיקר הסרט הדוקומנטרי. מבראשית שנות ה 20 
החלד. פעילות סינפטוגרפית דוקומנטרית (הראשון שבהם — בן־דוב 
שצילם את כניסת הגנרל אלנבי לירושלים, 1917 ), שנמשכה בסרטי 
חדשות של חומר דוקומנטרי המצטרפים ל״יומן" (נתן אכסלרוד: 
.יומן מולדת״, 1929 , שהפך ל״יומן כרמל״ וליווה כ 30 שנה את חיי 
היישוב היד,ודי בא״י ובפדינת-ישראל). הסרט הדוקומנטרי הארצ¬ 
ישראלי המקורי התפתח כסרט ציוני מגמתי (ברוך אגדתי: "זאת 
הארץ״, 1934 , שהוא נסיוו למזג סרט דוקומנטרי ועלילתי) וסרטי 
במאים אורחים שהוזמנו ע״י המוסדות להפיק סרטי תעמולה (לרסקי: 



313 


קול: ■ע 


314 



סעגד סהסרט היטראלי "עיניים נרזלוח" בכיפו־ א\רי זיהר. סימי!/ אגרי 
זוהר; באםצע, אריה איינעםיי! (ד.סכ!ז לסרה -י־דרא 5 •ן 


.,העבודה״ 1933 , .,אדמה" 1947 , קרומגולד; ..בית המדבר". על בית 
הערבה, לייטס: ..דמעת הנחמה הגדולה' 1946 ). עם קום המדינה 
והקמת "אולפני הרצליה" ע״י מרגוט קלאחנר ו״אולפני נבע" (אח״ב 
פסה ברקי) ע״י מרדכי נבו! — הפיקו שני האולפנים יומני חדשות 
שהוקרנו לסירוגין על מסכי הק׳ בישראל. צילום יומני החדשות 
הכשיר דור של צלמי ק׳ וטכנאי הפקה וייצור רבים. 

עם הפעלת הטלוויזיה הכללית והלימודית בסוף שנות 
ה 60 הופסקה הפקת היומנים אך גדלו בהרבה ממדי ההפקה של סר¬ 
טים דוקומנטריים, סרטי הדשות, סרטי הסברה והוראה. סרטי תעמו¬ 
לה ומידע (קרוב ל 1.000 שעות סרטי ק׳ וטלוויזיה בשנה, בשנות 
ה 70 ) שהם עיקר תעשיית הק׳ והטלוויזיה בישראל. בין הבולטים 
בבמאי הסרטים הדוקומנטריים בישראל בשנות ה 60 והסד: א. אלדד, 
ש. אימברמן, י. בורשטין, נ. גרוס, ד. גרינברג. י. זרצקי, ז. חבצלת, 
י. ישורון, א. צפריר, ז. ברנוף, מ. שגריר, א. שטינהארדט. ד ו ד 
פרלוב יצר סרטים דוקומנטרייס-פיוטיים בעלי ייחוד ("ירושלים", 
,מושב זקנים", .דייגים") בסגנון הק׳-המסתי האירופי, שהשפיעו על 
עמיתיו. מרדכי קירשנבאום ("רימון בעזה") פיתח סגנון סאטירי 
חריף בסרטים דוקומנטריים (,עין נדי", "שיקאגו בכדורגל") ובתכ¬ 
ניות סאטיריות, שעוררו הילוקי-דעות, שהפיק בטלוויזיה ("ניקוי 
ראש״) והיה ראשון שזכה בפרס ישראל ( 1976 ) לאמנות הק' והטל- 
וויזה. הטלוויזיה הכללית מנוהלת ע״י רשות שידור עצמאית הממונה 
ע״י הממשלה, הטלוויזיה הלימודית מנוהלת ע״י משרד החיגוו והתר¬ 
בות ושתיהן משדרות (בשחור לבן) על הערוץ הטלוויזיוני היחיד 
שהוקצה לישראל. 

ה ק ׳ העלילתי בישראל איחר להתפתח. והגיע להשגים 
אמנותיים בודדים. תחילתו ב 1932 כשהפיק נ. אכסלרוד סרט קומדיה 
עלילתי (״ויהי בימי״, 1933 ) ואה״כ סרס ראינוע עלילתי (,עודד 
הנודד"). הוא גם שהפיק וביים (יחד עם א. וולף) את הסרט המדבר 
הראשון (״מעל החורבות״, 1936 — סרט היסטורי). ב 1952 ביים 
י. לייטם את הסרט "קריה באמנה" שהיה ראשון סרטי העלילה 
המעטים שנוצרו בשנים הראשונות למדינת ישראל. בין האחרים; 
א. להולה; ״אבן על כל טיל״. ת. דיקנסון: ״גבעה 24 אינה עונה", 
נ. חביב; .באין מולדת״, נ. אכסלרוד: ״דן וסעדיר.״, ל. פריש: 
"מעשד, במונית", 

תעשיית הסרטים בישראל זכתד, לסיוע כספי במיוחד בדרך של 
החזרת מסים על כרסיסי הק־ (ע״פ חוק לעידוד הסרט הישראלי). 
מלבד סיוע זה קיימות קרנות לעידוד הסרט האמנותי ליד משרד 
החינוד וד,תרבות. עד 1976 נוצרו למעלה ם 140 סרטים עלילתיים 
שלכמד, מהם היתד, הצלחה כספית גדולה, אך ריבם לא זבו בהערכת 
הביקורת. במרביתם ניכרר, חולשת התסריטים, האפיינית לסרט 
ישראלי. בין במאי סרטים אלה; פ. פריי, מ. גולן, א. קישון, י, זילברג, 


י, מילוא, מ. מזרחי, ב. דוידזון, ס. וולמן, ד, פרלוב, ג׳. עובדיה, 
א. דיין. ס. הפנר. מרבית הסרטים המצליחים היו סרטי קומדיה בעלי 
דגש פולקלוריסטי. כמה מסרטיהם של מ, גולן וא. קישון הצליחו 
למצוא שוק בינלאומי ואף זכו בפרסים. 

יצירתו הקולנועית של אורי זור,ר ("חור בלבנה", "שלושה ימים 
וילד", "כל ממזר מלו", "מציצים", "עינים גדולות") חורגת בייחודה 
ובמקוריותה. ביצירותיו הצליח דמיונו היוצר להביא למסך בבואה 
רגישה ל״דמויות היוט־יום" ברחוב הישראלי. 

רק בשנות ה 70 הוקמו בישראל מוסדות הכשרה. ליסוד ומחקר 
לאמנות הק' ברמה אקדמית, וראו-אור מספר כתבי-עת (״קלוזאפ״! 
"קולנוע"). "ארכיון ישראלי לסרסים" המייצג את ישראל בארגון 
הבינלאומי של הארכיונים לקי נוסד ע״י ל. ון ליר ב 1960 ומשמש 
אחת הספריות החשובות לסרטים ממיטב הק־ בעולם והם מוצגים 
בסינמטקים (שנוסדו בראשית שנות הסד). .,ר,מכון הישראלי 
לקולנוע" שהקים משרד החינוך והתרבות עוסק בתעוד ובמועדוני 
ק' כפריים. "ארכיון הסרטים היהודי" ע״ש רד באוניברסיטה העברית 
בירושלים עוסק בקטלוג ובאיסוף סרטי ק׳ על נושאים יהודיים. 

יע. מל. 

טכניקה, א. 1 ) המצלמה הקולנועית פועלת במצלמה 
רגילה מבחינת עקרונות הצילום, אך נוספים עליה התקנים מיוחדים: 

א) שני סלילים מורכבים על המצלמה, האחד נושא פילם שלא נחשף 
ועל השני נגלל הפילם שצולם. הסלילים מורכבים על גב המצלמה 
או משני צדיה. חיוני שמצלמת הק־ תהיה נוחה לנשיאה ולטלטול 
ולכו מעדיפים את ההתקן המסרבל את המצלמה פחות ככל האפשר 1 

ב) התקן הגורם לתנועה ולעצירה, לסירוגין, של הפילם (ר לעיל). 
בעת שד.פילם נייח הוא נחשף. בעת תנועתו נחסם מקור האור! 

ג) מערכת המאפשרת מעקב מדויק אחר כל תמונה ע״ג הפילם 
בהתאמה למצולם. זה נעשה בד״ב באמצעות מעקב אחר הניקוב 
שבצדי הפילם או באמצעות אוף.ות, כדי לאפשר התאמה עם הקלטת־ 
הקול (ר׳ להלן). הניקוב מאפשר את תנועת הפילם מהסליל אל סול 
העצמית (;־,״מ(נ 01 !ע״ע צלום, עס׳ 729 )), ולאחר החשיפד, אל 
הסליל השני; ד) לשימושים שונים נדרשות עצמיות שונות. כדי 
להקל על החלפתן יש מצלמות הנושאית 3 או 4 עצמיות על התקן 
סיבובי, או התקן המאפשר החלפה נוחה. עצמיות־ זום מאפשרות 
צילום ביחס-תקריב משתנה ומונעות החלפה תדירד, של עצמיות, 
ה) התקני מיקוד מדויקים באמצעות מערכת מיוחדת: ו) פעולת 


׳.ה 3 ־ 0 



1 * ש ש פי •״י ל ד־ 4 ר■! •י 10 8 " 8 5# 8 ־י!וי 11 •ו ־' 2 







315 


קולנוע 


316 


הפצלפה חייבת להיות חרי¬ 
שית. אחרת יוקלט רעש ה¬ 
פעולה. פסיבה זו פערי כל 
פנגנון הפצלפה בתיבה אטו־ 

פה לרעש < ז) הנעת הפילם 
נעשית בד״ב בעזרת פנוע 
חשפלי. נוהגים להשתפש 
גם באוויר רחום. סוללות 
או פנגנוו קפיצי: ח) ד.פצ- 
לפה פורכבת ע״ג פרכב 
יציב ונייד פסוגים שונים 
כדי לאפשר צילום פכל 
זווית, גובה ופרחק אפשר¬ 
יים. פסילות ופנופים פאפ- 
שרים תנועה פהירה וש¬ 
קטה. 

2 ) הפילם. על פבנה 
הפילם. העיבוד. הפיתוח. 

הקביעה, וד,תהליכים השו¬ 
נים להעברת הרפות, ע״ע 
צלום, עם׳ 733/4 . 

הפילם בו פדבים להשתפש הוא בן 35 ס״פ (רוחב), בעל 4 
נקבים, פשני צדי הפילם, לתפונה(־!תגז)). ב 1926 כשהוחל בהקלטות- 
קול, צופצם רוחב התפונה כדי לשלב בפילם את פם־הקול. ב 1923 
הוכנס פילם בן 16 פ״פ ועתה פצויים גם פילפים בני 9.5 מ״ם ו 8 
טיפ. פילסים אלה פשפשים ביום גם לפסרות פקצועיות לא קול¬ 
נועיות (פחקר, ארכוב והדרכה [בעיקר כעזר ראי-קולי]), לספריות 
סרטים והוראת ק׳, לצילום של חובבים. ניתן להשיגם גם בצבע. 


8 מ'מ 

1 - 

; 9.5 מ״מ 

16 מ״מ 
קול 

ן 16 פ״ס 
ללא קול 

35 מ״ם 

קול 


80 

40 

40 

40 

16 ; 

תמונות לרגל 

16 


24 

16 

י 24 

המונה לשניה 

12 

24 

36 


90 

רגל לדקה 


לצילום בשיטות הסינפסקופ (ר־ להלן) פשתפשים בפילם בן 
65 — 70 פ״ס. — על הפילם הצבעוני, עיע צלום, עט׳ 738 — 741 . 

3 ) כפו בשאר פרכיבי ד,ק׳ גם לשילוב הקול בסרט אבות 
רבים. תגליותיהם של: ת. אדיסון (ד 1 רפופון), ג׳. בל (הטלפון 
והפוטופון (ע״ע), ל. דה פורסט ([ע״ען הגברת גלים אלק- 
טרופגנטיים [רפקול] והפצאת ה״פונופילם״ [ 1923 )), פיתוח הקלטה 
פגנטית של קול על פתכת (פ. פלםן, 1900 ), ושכלולי £0 ג/ בגרפניה 
( 1928 ) שציפו נייר או פס פלססי (פקגז) בתחפוצת ברזל ובכך 
אפשרו הקלטה עליהם, ושילוב המצאות אלה הם שהפכו לבסוף את 
הראינוע לק׳. 

הבעיה העיקרית היתד, הסינכרוניזציה (ההתאמה הפדויקת של 
הקול למצולם) והיא באה לבסוף על פתרונה באחת משתי דרכים: 
(א) פילם הצילום צויד בצדו בפס מגנטי, עליו הוקלטו הקולות 
בתד.ליך הקלטה מגנטי (ר׳ להלן) והושפעו תוך כדי ההקרנה. 
על שיטה זו. עיע גרמופון. עם' 390/1 ! (ב) גם בתהליך ההקלטה 
האופטית מד,ווה פס-הקול חלק מפילם הצילום (בצדו). שיטה 
זו עושה שיפוש בעקרון הפוסופון, מנורת ההבהוב של בל, ההופכת 
גלי-קול לתנודות-אור. תנודוח-אור אלה מפעילות סגר המתרגם אותם 
בדיקנות לפסים (רישופי־אור) ע״ג פס-הקול שעל הפילם הנחשף 
להם. בעת ההקרנה מואר פס־הקול. תא פוסו-אלקטרי (ע״ע פוטו- 
אלקטריות, עם־ 344 ) מעברו השני של הפילם מתרגם את רישופי־ 
האור לגלים אלקטרומגנטיים ואלה מומרים לגלי-קול. 


הקלטת־הקול באורח ישיר ובעת הצילום אפשרה שימוש נייד 
הרבה יותר במצלמה מצד אחד ואפשרה להקליט את הקול בנפרד 
מהצילום ולחברו (;(!!!!!לס!/) לפילם הפצולם בתהליכי העריכה 
הפאוחרים יותר — פצר שני. בדרך זו ניתן לצלם נושא נתון במספר 
מצלמות וכן להקליט את הקול פעמים אחדות ולבחור את הטוב 
שבשניהם. קטעים מוסיקליים פוקלסים כיום בנפרד בגלל איכות 
ההקלטה הפעולה שניתן להשיג באולפן הקלטות מיוחד. באמצעות 
אפשר לצרף פס-קול בשפה אחרת לסרט תוך סינכרוניזציה 
מירבית בין הקול לצילום (ר׳ להלן). 

הקלטות קול סטראיפוניות ואפקטים מיוחדים — רעשים ורעידות 
— הונהגו בשנות ה 60 וה 70 באמצעות הקלטות על פסי-קול אחדים 
והשמעת הקול באמצעות מספר רמקולים מאחורי האקרן ואף 
רמקולים שהותקנו על גג אולם־הק׳. 

4 ) תאורה. צילומים בתוך האולפן, עליך, במד,ידויות הצילום 
(חשיפה קצרה יותר), חיפוש אחר אפקטים שונים, חייבו שימוש 
גובר והולד באור מלאכותי. שימוש נכון באור כזה הצריך השוואת 
כמות התאורד, בכל השטח המצולם ולכל משך הצילום: הארת 
שחקנים, אביזרים או שטחים באמצעות תאורה המותאמת לכל אחד 
מהצרכים בנפרד! צילום בצבע חייב איכות אור מיוחדת. פותחו 
מנורות טונגםטן-הלוגן במעטפת קוורצה המאתרות יתרונות של 
נורות-להט, נורות-גז ונודות-קשת (ע״ע נורה! צלום, עמי 732/3 ). 

קביעת עצמת האור נמדדת מעל פני כל השטח המצולם ( 1 ת 10 > 0 ״ 1 
118111 ), ע״פ ממוצע האור המגיע למצלמה 118110 או 

לפי עצמת האור הבאה מפרט מסוים בשטח המצולם 8110 ו 11 סת 8 ). 
בצילום צבע מודדים גם את ארכי הגל (הצבע) של האור. 

5 ) הפילם המצולם נגלל על גלילים המורכבים על המקרן. 
באמצעות נקבים ומערכת צלב-סלטה (או צלב־ז׳נווה) מורץ הפילם 
ונעצר לסירוגין (כדי לחזור וליצור את אשליית התנועה הרצופה 
[ד׳ לעיל]), לפני פתח ההקרנה. הפילם מואר ע״י נורה רבת־עצמה— 
נורת-קשת, נורת כסנון או נורת כספית — והקרן מרוכזת בעזרת 
עצמית קעורד, ומוטלת אל עבר האקרן. ככל שעצמת האור גבוהה 
ויציבה תהיה התמונה המוקרנת ברורה יותר. 

כדי לאפשר הקרנה רצופה פועלים שני מקרנים (ושלישי מצוי 
למקרה חירום). המעבר בין המקרנים נעשה כשמוקרן סימן מוסכם 
(בד״כ בצד ימין למפלה). בעת העריכה קובעים את המעבר בד״כ 
בשעת מעבר בין סצנות. 

באמצע שנות ר. 50 כשהתגברה תחרות הטלוויזיה, חיפשו חברות 
הסרטים אמצעים חדשים למשיכת קהל חצופים חזרה לאולמי הק׳. 

בין החידושים היו שי¬ 
טות צילום והקרנה ש¬ 
עודדו תחושת תלת־ 

ממדיות. החלוצד, היתה 
שיטת הסיג רמה, 

שפיתח ( 1938 ) פ. ולר 
האמריקני. סרס סינ- 
רמי, שצולם על פילס 
בן 35 מ״ם מבעד ל 3 
עצמיות בנות 27 מ״מ 
שהוצבו בזווית בת' 48 
אחת לרעותה, הוקרן 
מבער ל 3 מקרנים ב¬ 
עת ובעונה אחת, כשכל 
מקרן מטיל כשליש 
מהמצולם. אח״ב שוכ¬ 
ללה השיטה והסרט צו¬ 
לם ע״ג פילם אחז- בן 



!ב־מו? א־ 8 םי 









317 


קולנוע 


318 


70 מ״מ. ולר פיתח בשנות מלה״ע 11 שיטה להקרנת סרס ע״י 11 
מקרנים (אח״ב 9 ) ע״ג מסך בן ״ 360 ("סירקלורסה"). 

שיטה שחוללה מפנה בצילום ובהקרנה היתה הסינמסקופ 
( 0 נ 35001 נז 01 מ 01 ). בשיטה זר מצלמים על פילם בן 35 פ׳־מ מבעד 
לעצמית פריסמתית אנאמורפית ה־מצמקת", אפקית, את התצלום 
נדי 50% ובך מכסים כפליים מהרגיל ברוחב המצולם. את העיוות 
הזה מתקנים בעת ההקרנה בעזרת עצמית מתאימה במקרן. את 
השיטה הדגים ( 1930 ) האמריקני ב. ניוקמר. אך היא היתד. נבר 
ידועה מנסיונותיו של הצרפתי . 1-1 . בשנות ה 20 . כדי 

להשיג הגדרת דמויות ברורה יותר נהגו תחילה שיטות ה ו ו י ם ט ה - 
ויז׳ן והטכנורפה שבהן צילמו בפילם בן 35 מ״ס כשהוא 
אפקי. שיטות אחרות משתמשות בפילם רחב יותר— 70 מ״ם. שיטת 
0 \נ- 1 > 1 > 10 היתה מחלוצות שיטה זו. 

גם הק' ה ס ט ר א ו ם ק ו פ י וע״ע) ביקש ליצור אשליה של 
תלת־ממדיות, בהקרינו שני סרטים שצולמו במצלמה טטראוסקופית 
מיוחדת, בשתי מקרנות מסונברנות. מקרן אחד מקטב את האור 
לניוון אהד והשני פקטבו בניצב לו. הצופה מרכיב משקפיים מיוחדים 
המקטבים את האור לאותם כיוונים היחסיים שקוטבו במקרן. ואז 
שתי העיניים מבחינות במוקרן בתחושת עומק תלת־ממדית ובראליות 
יתרים. חסרונה של השיטה בצורך להרכיב משקפיים מיוחדים 
ובעובדה שרק מעט מהחפצים והאירועים הנחזים בד״כ בסרטים 
נשכרים באופן מהותי פתפיסת־עומק ראלית. 

הגברה דרמתית של תחושת התלת-ממדיות הושגה כששולבה 
בסרט מערכת קול ם ט ר א ו פ ו נ י ת באמצעות פסי־קול אחדים 
שהוקלטו בנפרד ושודרו ברמקולים נפררים (ר' לעיל). 

6 ) איכותו האופטית של הסרט הנחזד, תלויה גם באקרן, 

ד,.בד" עליו "מתרחש" הסרט• גדלו של האקרן, צבעו (בד״כ לבן־ 
מאם), מרחקו מהמקרן, הסכסטורה שלו(הבלטות שצורתן מכוונת — 
בזווית חדה לכיוון מעלה־מטה, ובזווית כהה — ימינה־שמאלה), 
וצירתו (מידת קעורו) קובעים את טיב התמונה. מאחר שהרמקולים 
מוצבים מעבר לאקרן נוהגים לחררו בנקבים זעירים נדי שלא ישמש 
נמחזיר־קול. 

כשהמקרן מצוי מול הקהל (ולא מאחריו כבמרבית אולמי־ק') 
מקרינים על אקרן שקוף (פלסטי). האינות האופטית נעדרת 
חדות בגלל פיזור האור בעת מעברו דרך חומר האקרן. 

7 ) הסרט המצויר (ת 00 ^■^ב^ 1 >מגתז 1 ח 3 ): סרט המורכב 
מקבוצות ציורים שכ״א מהם צויר ביד. כל שינוי בתנועה ובמצב 
פצדרים ברצף־ציורים השונים במעט זה מזה. רצף זה מצולם 
וכשהוא מוקרן נוצרת אשליית תנועה. לכל שניית הקרנה של סרט 
מצויר, קולי. מציירים 24 תמונות־ברצף ע״נ פילם שקוף, מניחים 
אחד ע״ג השני, מוסיפים את הרקע הסטאטי ומצלמים. יש שמציירים 
את הרצף מיד ע״ג סרט ההקרנה (הקנדי נ. מק-לארן). במקום ציורים 
אפשר לצלם ברצף גם בובות ומריונטות; דיאגרמות שחלקיהן נעים 1 
אנימציה של צלליות וכיו״ב. לשיטה זו יתרונות מתודיים רבים 
בכל הקשור להוראה ולהדרכה. 

תחילתו של הסרט המצויר בשלהי המאה ה 19 בניסוייהם של 
הצרפתים ר. מארי (ז£עג}\ .!) ואמיל רנו ( 1 )נ 1 במע 4 } 1 .£). בצרפת 
( 1908 ) ובאה״ב (ו. מק־קי ״גרטי הדינוזאור״, 1909 } הוכנו הסרטים 
המצדדים הראשונים. ב 1920 ייצר מקם פליישר את "קו־קו הליצף 
וס. סוליוואן את "פיליכם החתול". הם כבר ניצלו שכלולים בטכניקות 
שלא חייבו ציור ידני של כל אתת מהתמונות הנדרשות לשניית 
הקרנה. ב 1930 שילב גדול יוצרי הסרט המצויר ו. דיזני (ע״ע) את 
הקול ויצר בשנות ה 30 וה 40 את הדמויות שנודעו מאז בעולם 
כולו — ״מיקי מאוס״, ״דונלד דאק״ וחבריהם. ב 1938 צילם דיזני 
סרט עלילה מצויר (״שלגיה וקזבעת הגמדים״) וב 1940 את "פנטסיה". 
יצירד. גרפית חפשיח יותר נוצרה ע״י חברת ל.< 1 ע 1 באה״ב שחלק 


פיוצריה עבדו קודם עם ו. דיזגי (ג". האבילי שהחל בסרטי "מאגו", 
1949 ). אחרי מלה״ע ח נוצרו סרטים מצוירים פעולים במקומות 
שונים (מק-לארן בקנדה — ״הופטי־הופ״, 1946 ״שכנים״, 1952 ; 
גי. האלאס וג׳. באצ׳לר — .חוות החיות״ 1954 , לפי ספרו של ג׳. 
אורוול! ר. באקשי — ״פריץ החתול״, 1972 ), כן פעלו אפנים פוריים 
בצרפת, צ׳כוסלובקיה, יוגוסלוויה ופולניה. 

ב. תהליכי ייצור. 1 ) בראשית היה רצף התמונות. עליו 
נוספו רצפי• תמונות שצולמו בנפרד, על סרט נפרד. כך החל להיווצר 
התוכן המורכב. העלילה. כותרות פרשו את המעברים בזמן ובמקום 
וקטעי דיאלוג — את הנאסר ע״י השחקנים. הבמאים החלו לצלם 
מעמד מסוים מספר פעמים כדי לבחור את הקטעים הטובים ביותר 
מכל צילום, לערכם (= לחברם) וליצור את "המשך" האופטימלי. 
שינוי בזוויות צילום ובכיווני צילום משנים את משמעות 
המצולם, והעריכה ממקמת אח הצילום הבודד (^נח 3 ז)) בהקשר 
המוסיף לו משמעות משלו. העריכה האנכית — ממקמת 
את הצילום בין התמונות שקדמו לו ואלה הבאות אחריו, והעריכה 
ה א פ ק י ת (המיכס) ממקמת את הצילום פול פם־הקול שבהר העורך. 

2 ) במעבדה מפותח הפילם (תהליכי עיבורו זהים לתהליכי 
פיתוח והדפסה של פילם רגיל: ע״ע צלום, עמי 733/4 ), וניתן 
לשפר את איכות הצילום ולהשלים את האפקטים המיזחדים. בין 
אלה המקובלים ביותר: א, ההחשבה וההבהרה ההדרגתיים ( 10 ) 1 )); 
ב. השתלטות הדרגתית של המצולם מקטע קטן בתמונה עפ״נ כל 
שטח התמונה! ג, השימוש ברקע מרוחק שצולם בנפרד על פילם 
שעליו נוסף מעמד "קרוב" יותר, המצולם אח״כ ל ד. צילום רקע 
מצדר או דגמים מוקטנים הרבה (דגם של אניה בבריכה וכד), 
וצילום מעמדים באולפן בעזרת תפאורות. בנושא זה הושגו השגים 
מרשימים ביותר באמצעים מתוחכמים להפליא. 

3 ) הפקת הסרט מתחילה ביצירת התסריט המעובד (בד״כ 
ע״י הבמאי) לתכנית הצילומים וההקלטות ותיאור המצולמים לידם. 
את״כ נעשה הל יה ו ק (בחירת השחקנים לתפקידים השונים). 
ההפקה קובעת ל ו ה ־ ז מ ג י ם מפורט שהדרישה לעמוד בו נעשית 
קפדנית יותר ככל שתקציב הייצור של הסרט גדול יותר. נבחר 
הצוות הטכני ומקומות הצילום. ברוב המקרים מצולמים 
המעמדים לפי חישובי ההפקה וללא התחשבות בסדר הכרונולוגי 
שלהם בעלילה הקולנועית בפי שהופיע בסרט המוגמר. 

צילום סצנה בסרט מתחיל בהקשה על לוח שעליו מספור 
התמונה והסרט והכרזה עליהם בקול, הנקלטים במצלמה וברשם־קול 
בו-זמנית. את הסינכרוניזציה משיגים באמצעות רשם־קול מיוחד 
הקולט הן את אותות המצלמה ( 24 אותות לשניה) והן את הקולות. 
אח הסרטים המצולמים מעבירים אחרי כל יום צילומים למעבדה, 
המפתחת ומדפיסה אותם (הדפסת ארעי נ! 511£ טז 1 ). הקולות שהוקלטו 
מועברים (באמצעות מכשיר הקלטה הנקרא '■ז 6 ו 1 ;( 111 >■•} לסרס מגנטי, 
בהתאמה לאותות המצלמה. עורד הסרט (זסז!!)־) פתאים את סרט 
ההקלטה ואת הדפסות־הארעי באמצעות תמונת הנקישה וקול 
הנקישה של הלוח הממוספר. בתוצאות יום הצילומים חוזים הבמאי 
ואנשי הצוות ובוחרים בין הצילומים. תיד מהלד ההסרטה קובע 
העורך את המעמדים בסדר כרונולוגי, כפי שקבע הבמאי. את כל 
המרכיבים הקוליים מאחדים ("ת!) באולפן מיוחד, מתאימים בדק¬ 
דקנות בין הסרט המגנטי לבין המצולם שבתשליל (לאחי שנערך 
ונוספו בו כל האפקטים המיוחדים), מדפיסים יחדיו על סרט פוזיטיווי, 
ולאחר פיתוחו ויבושו הוא מוכן להקרנה. אה. אק. 

י. ד.ראל, ד.ק׳ מראשיתו ופד היום, תשט״ז; א. ב. יפה. צ׳. צ׳אפלין. 

תשס״ו! י. מלכין, מבוא לצ׳פליז וברכט, 1%6 ; הנ״ל. קולנוע כספרות. 

11968 ה. קלר (עורכת). פולט בדים■ 1974 ; כתבי עח: אמנות הק׳, 

1957 —ו ק׳, 1973 — 1 קלוזאם, 1973 —! !?: 11111 ^! 4 . ,£-< 3 ג 1 וזבא .•ך 
.? 1 / 0 זיו!. , 16111 ? .( 1 ,א ; 1926 ,] 1-1 

. 111.1/0216 , 5411091 , 0 ; 1945 ! 111 ' €1  11 ט . 9 ; 14 ־ 19 



319 


קולנוע — קולר, קאופמן 


320 


^1! €;716^0, 1 ^1, 1946—1954; 0 1 (^ 1010 ^ 50 ,■ £1 ׳(ב 4 ^ .? .ן / 
1(7( 1^117711, 1946; 8. ^1. חרגו 0 ) 1948 0 }} 7 , 6111 זלמ 56 ובנ 
11 ן׳\ז 3 ^ . 11 - ״ 1-0 - 11 ;(חרניס אנגלי) 949 ! , 07777 ^ 11777 ^ 1 ,. 1 ) 1 !(אנגלי , 

7/ 631325 . 8 ; 51 — 1948 ,מ 1-1 ,ו 7 (/ו 8 ^ 871/17 ■)> 5 /3(1£|(, 8)70 811/1 ( £0171701/0 ה , 

1957; 8. 4 811771 . 1 .ע ; 1957 , 477 07 8/1771 ,חז £1 ו 1 תת 
7€01)711^ 8321 ן(תר 1 ום אנגלי) 1958 ,^ 401711 1 ת 1 ו 8 0714 0 וו x1, 

1^110 611 ז 11 )ב}\ . 35-8 ( 143 .! ; 62 — 1958 ,^• 1 ,? 07107/20 10 סס , 
7/70 760)17117)1/0 0/ 81177/ 4 / ת - ח $0 ת 11€ ח 1 / - 1 - 1 ; 1959 , 071 /) 0 { 177 ו . 
810(11?, 71/6 108^070 811777, 1959; 0. {{3 16 61 7/0 ( 7 תו/ 81 80 .()'ו 13 )} 0 ס 
007/4 160 / 0 7 ך 7107 /} 1 4 , 0 מ 1 ^ , 63 ׳ה/ 0 //ו 
501/16( 811771, 1960; 1 1071 ו 7 /// 447 ' 011 11 ח 1 /( 400 7/70 ^ €0 , 8 :ז 18 :> 0 ט. 1 ״ 

40( 077^071(! 07/ 077107710, 1961; 8?1$2 (0(1.), 760 7006711^7/0 0/ 

8/1771 841(171^, 1961: £. 11963 , 8/1771 160 /ס ) 47 760 , 0 ?ז 18 )ח 1 ״ *; 

?. 801(13 - 5, 80< ;* 1963 , 871777 ץ 07 } 777077 // 00 ( 1 , 0081111 . 8 - 1 א 
8 .£ . 0 ; 1964 , $10710 7/10 10 0 11771 ) ) 1 , 0 ]זס!־* 1 ז 8 . 0 - 1 ממוזט 7 .ס . 
}#16?8 - 7.14.1317168, 7/26 76007^ 0( 1/10 86 1966 , 87000$$ 6/0 קס^ס 1 ס **; 

8. 1((3£3 $6 / 50/04 . 16 ״ 0 כ> .? ;* 1966 , 11107 ^ 10 / 07 ^ €011 870771 ,' 61 ט 
€17107710, 1966; 8. !■■!?[(!{0 ^ז 1$10 }{ 001 /^ 010 ח 7006 4 .(• 1 ) 6 ) ?מ } 
\10(10 ו 01707 ) 17041 ה 1 מ 4 .',ח 3 ח 86 .$ ; 967 ( ,ו/ 1$10 י 76101 0714 170$ ) 8/01 ה 
10 (60 4 מ 50 ת 1£ )(ן 6 ז$ . 8 ; 1967 , 8/1771$ 74 /) 701 ^ז 40 ת 11 ה 167/00 ה , 

4710700 760 ,ז 6 ז) 1 ״ 0 ) 0 . 8 ; 1967 , 0 ת 07 ו 7 ו€ 66 ) תו ה 0 ו 1 ו 1 [ 77 ו ! 

1967; 8. <\4351 < . 0 ;* 1970 . 11 ־ 1 , 6 /- 79 8 / 7/00 € 17/67710 8/07106 , 68 תזז , 

4 56071 8{1$/07)1 0/ (66 \10///6$, 1971; 0. >4€12, 8$$01$ $1/710 ח^/ס /(/' 
00$/017/1077/01/07101 מ 4 / . 8 ; 2 — 1971 , 1-11 , 0/71077/0 ע 7 > ת 
11/$107}/ 0( € כתבייעת; אה״ב — ;— 1905 ,•<ז 16 ז 3 ׳\ . 1974 , 07710 חו 
(401103 1116 £זט 1£1 י x^^^!, 1915 —; 7950 ( ״ 16 ^ 86 מ! $ח 1 ע —; 
;.51^( בריטניה— ;— 1954 ,£מוו 71111 5 וח 11 ? ;— 1932 , 1 )נ 1 ט 50 1 )גן 3 ןי 
;1,0 ?11 צרפת— ;— 1952 ,} 1 )ו 0$ ^} ; — 1913 , 15 ג?ח 3 ז' 1 תז 
; 811 איטליה — ;— 1950 , 111115 ? 3 ו 1131 תס ;— 1937 ,סזסא £ £0 ת , 

^;.€1^06X11 קולצרב, — 1 ,מ 68 <ו^ 0.1 גן 

( 1 ס 1 !.ז\ 1 ז) 1 ~ ( 1809 — 1842 ). משורר רוסי. ק' היה בנו של 
סוחר-בקר עשיר ורוב יסי־נעוריו עבדו עליו בערבות הדון. באביו, 
עסק אף הוא בסחר-בקד כל ימיו. ק- לא רכש כמעט כל השכלה, אך 
מנעוריו נמשך לכתיבת שירים. ב 1831 פגש לראשונה את מבקר־ 
הספרות בילינסקי (ע״ע), שעודד( להמשיך בכתיבה. ב״ב קשר 
קשרים עם אודויבפקי. פושקץ, ז׳רקרבפקי, וןזמפקי (ע׳ ערכיהם), 

ועוד. 

שיריו המוקדמים של ק׳ הם במידה רבה חיקויים לשירת גדולי 
משוררי הדור, בעיקר פושקיז. עיקר תרומתו לספרות הרוסית 
היא ,.המזמורים• (אא 110€ } שירים ליריים בסגנוז עממי. שכתב 
בתקופה האמצעית של יצירתו. הם סובבים סביב מערכת־נושאים 
קבועה: נופי הערבה. הרוסית, חיי הכפר, עבודת האיכרים, שמחותיהם 
וחגיהם, געגועים לחופש ולמרחבים ושירי־אהבה. בשנותיו האהרונות 
פנה לכתיבת שירי-הגות אך בהם לא הגיע להשגים 
חשובים. — שירי ק׳ סבועים בחותם מסורת השירה העממית. לשונו 
היא סויגה של מסבעות־לשון עממיים וצורות ומקצבים עממיים 
ושל לשון הספרות ה״גבוד־ה• (בעיקר אוצר־המלים הפיוטי שהיד, 
מקובל על הזרם ה״סנטימנסליםטי", ששלט באותה עת בספרות 

הרוסית). 

. 1955 , 041.110,3 >[ צאאאאאאוסס א אא 3 א£ 0 .ק ,פ 

קולצ׳ק, אלכם?דר נסיליןיץ׳-. 0 ל 0114 א 6 ק 1 נמ 1 ־םא 0 ^\נ 

א 13 י 1 נ 0 > 11 ' 1 ו 8 - ( 1873 — 1920 ), אדמירל ומדינאי רוסי. השתתף 
1 בחקר יט־הקרח ( 1912,1900 ) והצטיין במלחמת יפו־רוסיה. במלה״ע 
לחם בצי הגרמני בים-ד, 3 לטי. ס 1916 פיקד על הצי הרוסי ביפ-השהור 
בדרגת סגן־אדמירל. אחרי מהפכת קרנסקי (ע״ע) יצא לאה״ב כדי 
לנסות ולארגן את הרוסים שם. ב 1918 הגיע לסיביר, ובתמיכת אנגליה 
הקים צבא .לבך. אנטי־בולשוויססי. באוקטובר 1918 נעשה מיניססר־ 
מלחמה בממשל שהוקם בעיר אומסק, וכעבור חודש מינה עצמו עוצר 
המדינה, והתכוון לעמוד בראש כל הכוחות האנטי-קומונימטיים 
בסיביר. לאחד הצלחות צבאיות ראשונות בסיביר ב 1919 , השניא 
עצמו על בעלות־הברית בשל דיכוי מתנגדיו ואכזריות גיסותיו. 


אנשיו הרגו ביהודים בכל אשר מצאום. בלחץ הקומוניסטים נסוג 
לאירקוצק, רשם מסרוהו חיילים צ׳כים. שהיו מתומכיו אך נטשוהו. 
לידי המשטר המנשוויקי המקומי. לבסוף נתפש ונורה בידי הבול־ 
שוויקים, בקרבת אירקוצק■ גופתו הוטלה לנהר אנגרה. 

40 1270 )תסי/ס'[ : 8107/0$ 40$ )ס 0$ ^ 011 ) 1 40$ 0110770 1,0 , 01 ' 61 טן>טס 8 . 1 
. 1929 ..א 01 ז 7711 ס' 1 

קולק, טךי(תאודור) (נר 1911 , וינד.), איש־ציבור ישראלי, 
ראש עיריית ירושלים. בנעוריו היה חבר תנועת-הנוער 
הציונית ״תכלת־לבן• (ע״ע נער. תנועת־, עם- 274 ), ולקח חלק גם 
בפעולות "החלוץ" ותנועות-נוער ציוניות בארצות אירופה אחרות. 
ב 1935 עלה לארץ וב 1937 היה בין מייסדי קיבוץ עין־גב. בשנים 
1938/9 שהה באירופה בשליחות חינוכית ציונית. במהלכה נפגש עם 
איכמן (ע״ע. ברר מילואים) והביא לשחרור 3,000 צעירים ממחנות־ 
ריכוז; הם הועברו להכשרה חקלאית באנגליד.. בשנות מלה״ע 11 
עסק בקישור בין ארגיני־מחתרת יהודיים לשירותי־המודיעין של 
בעלות-הברית. אח״ב השתתף בארגון ה״בריחה• — ההגירה הבלתי־ 
חוקית מאירופה. ערב הקסת המרינה עסק בפעולות רכש צבאי 
באה״ב. ב 1950 מונה לציר ישראל באה״ב. בשנים 1952 — 1964 , 
נתרכז תקופת כהונתו האחרונה של ד. בן־גוריון, שימש מנכ״ל 
משרד רה״ם ומנהל החברה הממשלתית לתיירות מאז הקמתד,. 
ב 1964 נתמנה ליו״ד סועצת־ד-סנהלים של פוזיאון ישראל. בתפקיד 
זה פעל להקמת המוזיאון ולביסוסו הכספי והאמנותי. ב 1965 נבחר 
מסעם רפ״י לראשות עיריית ירושלים. עם איחוד העיר בעקבות 
מלחמת ששת הימים (ע״ע ירושלים, עס׳ 320 ), פעל ליצירת מתכו־ 
נות־קיום עם האוכלוסיה הערבית במסגרת המוניציפלית והפוליטית. 
גישה זו, שביקשה מידת אוסונומיד, לתושבים הערבים של העיר, 
נדחתד. ע״י מספר מפלגות חכתה לביקורת חריפה מצדם. היא גם 
לא התקבלה על דעת ההנהגד. הערבית, ק׳ תרם רבות לפיתוחה 
הכלכלי של העיר ולביסוס מעמדה כבירת ישראל הלכה למעשה. 
בין פעולותיו: ייסוד "קרן ירושלים• העופקת בשיפור פני העיר, 
שחזור שבונות (ימין־משה, משכנות־שאננים) ואתרים היססוריים, 
וייסוד ,ועד ירושלים", גוף בי״ל המייעץ בענייני תכנון. ק' צידד 
בבחירות אישיות לראשות העיריות והרחבת סמכויות ראש-העיריה. 
ב 1973 נבחר לתקופת־נד.ונד. נוספת. 

ם. בנבנשתי, אל נווי הרוסה הסגורה, תשל*נ; ע. בנזימו, ירושלים — 

עיר ללא חומה. תשל״ג. ף,_ 

קולקטיויזם, קולקטיויזצ;ה, ע״ע הלאמה: מועצות, 
ברית ה״, עם׳ 740-738 . 

קולר, ין - ז 0113 ;ו 30 ( — ( 1793 — 1852 ), משורר סלובקי. ק׳ למד 
תאולוגיה באוניברסיטת (נד. ( 1817 — 1819 ), למן 1819 כיהן 
בכומר, וב 1849 נתמנה פרופסור לארכאולוגיה של העמים הסלורים 
באוניברסיטת וינה. ביצירתו הגדולה, מהזור־הסונסות בזססט ץו 813 
(.בת הסלאווד,״ — סלאווה. אלת התהילה), 1824 . הכתובה נלשון 
הצ׳נית בשילוב יסודות סלובקיים, מסמלת דמות האהובה את האח¬ 
דות הטלווית. ההווה העגום של העמים הסלוויים מוצנ מול עברם 
מלא־ההוד. מתיר אמונה כי הדבקות נערכים היא ערובה לנצהון. 
בהוצאה המורחבת של המחזור ( 1832 ) נוספו מאות סונטות שניכרת 
בהן השפעת סגנונו של דאנטה. ק' היה משוררה של התנועה הפאן־ 
מלווית ושל הרומנטיקה הסלונקית־צ׳כית. 

■ת 80 , 1 תטב()נ) 50 ז 1 ^ . 1 ׳< .( ; 1954 , €$ 1 ! .) 10 ) 11 ^ 8161/0 . 18 תזז 0 .ן 
, 1$771 י $101 / 801 / 0 8001 . 5101/06 .{ . 14107017170 06 ' 11 > 51 ת/ ת $7 // 5101 

. 1966 

קולר, לןאופ&ן — 1 ]מ 3 מ 311£1 ^ 1 — ( 1843 ׳ סירת — 1926 ׳ 
ניו־יוריק), חוקר והרגה דעות, ממנהיגי הרפורמה באה״ב. 

בן למשפחת רבנים מיוחסת. למד בגימנסיה בפרנקפורס׳ ובה היה 



321 


?ודד, קא 881 ן — ?וסגינטודידןה 


322 


נתון להשפעתו של שמשון רפאל הירש (ע״ע) ~ לו רחש כבוד 
עד סוף ימיו. אח״ב למד באוניברסיטות ברלין וארלנגן, וקיבל תואר 
ד״ר ב 1867 . ליסודיו הביאו לשינוי רדיקלי בדעותיו, אותן ביטא 
לראשונה בעבודת הדוקטור שלו: 300115 ( ״ 8666 ("ברכת 
יעקב״), 1867 . בהמלצתו של א. ניגר (ע״ע) היה קי לרבה של 
קהלת ״בית-אל״ הרפורמית בדיטרויט ( 1869 ). ואח״ב עבר לקהילת 
,.סיני״ בשיקאגו ( 1871 ). שם הנהינ תפילות יום־ראשון ( 1874 ). 
ב 1879 תפס את מקום חמיו, ד. אינהורן (ע״ע). בהיכל ,.בית-אל" 
בניו-יורק. ב 1885 התבלט ק׳ לראשונה במנהיג הרפורמה באה״ב 
עם פרסום ספרו ? 15 )ז 3 ׳ 5 ״ 0 ? זס 15 ) 31 * 113111 (״קרימהאואחורהו״)— 
סדרת דרשותיו להגנת תנועת הרפורמה אל■ מול התקפותיו של א. 
קוהוט (ע״ע). קי י 1 ם את כיינוס הוועידה הרפורמית בפיטסבורג ואת 
מצעה הרדיקלי. ב 1903 נתמנה נשיא ה״היברו יוניון קולג׳" (ע״ע 
בתי מדרש לרבנים! כרך נו, עם' 905 ). בתפקידו זה תרם רבות 
להעלאת רמתו המדעית של המוסד, ולקשירת כוח־אדס מעולה אליו. 
וזאת על אף שהסתכסד עם אישים רבים, בעיקר על רקע התנגדותו 
לציונות. ב 1921 פרש לגימלאות ושב לניריורק. ק׳ פרסם כ 800 
מאסרים בחקר המקרא ובפילוסופיה יהודית. ספרו הידוע הוא 
׳ 01085 ^ 1918) )6*181! X11 ). היה עודו המדוד לפילוסופיה ב 1511 ׳״:>( 
גו( 301 ק 110010 י(, בד, כתב כ 300 מאמרים. קובץ מאמרים משלו 
פורסם ב 1931 . 

. 1951 ,"־א .ן .א 

קולראוש, פרידךיך וילהלם גאורג- 111 ! 1.6 ו 1 ׳\\ 011 ״(>€!!'•! 

8€11 ט 3 -ו 0111 ^ 1 8 -וס 06 ~ ( 1840 , רינטלן — 1910 , מרבורג), 

פיסיקאי גרמני. פרופסור לפיסיקה באוניברסיטת גטינגן ובביה״ס 
הטכני בפרנקפורט ע״נ מיין עד 1875 , ואח״ב באוניברסיטת וירצבורג. 
ב 1895 עבר לברלין. ק׳ חקר את תכונות האלקטרוליטים (ע״ע 
אלקטרוליזה), וב 1875 הוכיח שלכל אלקטרוליט יש התנגדות חשמ¬ 
לית, התלויה בחוסר ובמידת סיהולו. התנגדות זאת קובעת את 
סרררות מעבר היונים נועואי המטען דרך התמיסה, 

קולריג׳, סני־ואל טילור — 186 ) 001611 ז 10 ץ 3 ש £1 טמ 1 ג 5 — 

( 1772 , אוטרי סיינט מרי [דוונשיר] — 1634 , לונדון), משורר 
ופילוסוף אנגלי. ק', בנו של כופר אנגליקני, למד רפואה, מטפיסיקה 
ולשונות קלאסיות באוניברסיטת קימבריג', הוא נהג לקרוא מכל הבא 
ליד, על נושאים שונים ובשפות רבות! השיבות מיוחדת נודעת 
להערות שכתב בשולי ספריו הרבים, בעיקר ספרי דת ופילוסופיה. 
אחר תקופת התנדבות קצרה בצבא ( 1793/4 ) עיבד, יחד עם גיסו. 
המשורר ר. סאותי (ע״ע) ואחרים, תכנית כלבלית-פוליטית מהפכ¬ 
נית — ״החברה הפאנטיסוקרטית' — שמטרתה היחד, להקים מעין 
קומונה על שפת הנהר ססקוהנה שבמדינת פנסילווייניה באה״ב. 
חילוקי־דעות בין החברים ומחסור בכספים הכשילו את התבנית. 
ב 1794 חיבר, יחד עם סאותי, את המחזה 6 זז 10 ת 68 ( 1 סא }ס 311 ? 11£ ז 
(״נפילת רובספייר״). ב 1795 התיישב בסמרסט, בקרבת המשורר 
וורדזוורת (ע״ע) ואחותו דורותי. הקשר שנוצר בין שלושת הרעים 
היה למקור־השראה ראשון-במעלה לק׳ ולוורדזוורת גם יחד. ם 1816 
ועד מותו חי ק׳ בהיגים ( 1418118316 ) שבלונדון, בביתו של הרופא 
(ג׳ימז גילמן) שטיפל במכאוביו. שם התיידד עם המלומד היהודי 
הימן הורוביץ, מורה לעברית ב״יוניברםיטי קולג׳" שבלונדון, ואף 
תרגם שניים משיריו מעברית לאנגלית. 

ק' היד, מהוני-הדעוח של התנועה הרומנטית באנגליה. פרי ראשון 
של ידידותו עם וורדזוררת היה קובץ-השירים 13 ) 83113 1 !כ 11 ־ 1 ־ו, 1 
(״באלאדות ליריות״), 1798 , שבו תרם ק׳ את שיר-המסתורין 7116 
ז 0 ת 1 ז 113 ! 311016111 ( ("המלח עתיק-ד,יומין"), על חטא הגיבור המסתורי 
ועל עונש-הנדידה שנגזר עליו. קודם מסוימים בדמות של המלח 


מזכירים את דמותו של קין. וגם 
את האגדה על אחשורוש "היהודי 
הנצחי״ — מוטיוו שהיה אהוב על 
ק'.—השיר הדפיוני-הטהור 11813 .(( 
״^ 8 ^^ ( 1799 ) חובר בחלום, כשהיה 
המשורר נתון, לפי עדותו, בתרדמה 
עמוקה לאחר שנטל סם-שינר, — 
אופיום כפי הנראה (קי היה מכור 
כל ימיו לספים! הם גרפו לו דכאון 
והביאו, לבסוף, לאבדן כוח-יצירתו). 
עם שיריו המפורסמים האחרים נמ¬ 
נה !סלט״זאס ( 1801 ), אף הוא 
שיר־מסתורין על חטא נסתר. 

אחרי 1809 פנה ק׳ יותר לכתיבה פילוסופית וביקרתית. מבין 
כתביו הפילוסופיים: 13101311.1 813 י 1 נ־ו: 8108 ("ביוגרפיה ספרותית"), 
1817 ! 1 >ס 1018 ו 1 סס ^ 13 ז X103 (״מסכת המתודה״), 11818 10 15 ) 3.1 / 
ססהססמסא (״דרכי-סיוע למחשבה״), 1825 . ק׳ נפה לתורת אפלטון 
ולפילוסופים הגרמנים של תקופתו, במיותד לקנט ולשלינג. בהסתמכו 
עליהם. העניק לשכל ( 500 מ,ז) תפקיד רוחני אוטונומי בתחום הדת 
והדמיון. לעומת התבונה ( 11118 )ג 1 מ!ז 0 () 110 ), שהיא מוגבלת יותר, 
עוסקת בענייני־מדע, אן אין ביכלתה להגיע לאמת. הדמיון הבסיסי 
( 101381031100 עזססז!!!!) שיש לכל אדם מאפשר לו לתפוס את 
המציאות הנתונה, ואילו הדמי? המשני ( 1 ) 10138103110 7 ־ 131 ) 566011 ) 
מאפשר למשורר ולאמן לאחד את העולם המוחשי וליצור מציאות 
שהיא מעבר לו. את כתביו הביקרתיים הקדיש ק׳ בראש-וראשונה 
ליצירותיהם של שיקספיר ומילטון. ובנה שיטה הדשה המבוססת על 
האחדות האורגנית של היצירה הספרותית. במקום לנתח את הטכסט 
ולהפריד בין דבקיו, חיפש את שורש אחדותו במישור הרגשות 
והספלים, ואף הציע גישה דומה לטכסט המקראי, הביקורת הספרותית 
של ק' מהווה נקודת-מוצא לחלק גדול של התורה הספרותית 
המודרנית. 

ק׳, שהיסוד הדתי היה חזק בנפשו, סטה מן הנצרות האורתודוכ¬ 
סית ונטה לאוניטאריות. הוא חש אהדה מסוימת ליהדות וראה בנביא 
ישעיהו את הדוגמה ל״נשגב״ ( 508111116 X8£ ) בשירה. 

מכתביו ( 11,611613 ) 6 ז 1166 <ג:)), ב 6 כר׳, י״ל בשנים 1956 — 1971 , 
ויומניו — בשני כר׳, בשנים 1957 — 1962 . 

קול ר י ג', ה ך טל י — . 0 ■< 16 ״ 143 — ( 1796 — 1849 ), משורר 
אנגלי, בנו הבכור של קי. גדל בבית דודו, המשורר ר. סאותי (ע״ע), 
ונתגלה כילד-פלא מחונן בדמיון עשיר. ב 1820 גורש מאוניברסיטת 
אוכספורד באשמת סביאה. למן 1833 התבודד בפפר באיזור־האנמים 
שבצפון-אנגליה. ביטוי לכשרונותיו נתן בשירה הלירית, במיוחד 
בסונטה, המצטיינת בעדינות הרגש העצוב השורר בה. שיריו 
( 06015 ?) ודרמה בלתי מושלמת, 8605 ) 0106 !?, נתפרסמו אחר מוחו 
( 1851 ), בליווי זכרונות על חייו מאה אחיו, דתנט ק׳. 

, 1934 ,מס/עןמ/^ןןמי/ מ 7 ז ,€ ^י 1 )־[ 1110173 .\נ , 1 ; 1931 .// ,חגחזזז 93 . 11 

; 1938 ,/(^)) $11 11 ! 11€ /<) 1 ויי<^ 0 ו 8 ^ .* 7 . 9 . , 5 זשכ 11 ה 0113 .^ 1 .£ ;*' 1962 

; 953 ! . 11 ; 1949 . 8 

10 ^ 0/2 ^ 1 ) 7/1 .^ 1 .[ : 1959 ) 1/1 .€ . 11 .ן 

/>מן 4 .€ . 8 ; 1968 , 6 ן 3 { 1 : 959 • 

))ס? , 011 ׳ו\מזס 0 ■ 5 ; 1970 ,\/^^} 0 ז^ / 0 ^ז 1 ) 70 ) 7/1 .\/ 1 ז 0 ;/* 

. 1973 ,^ו{קס'<^ 0 ו 3 ^ 121£1 ' €1 34 :{■ 180 ~~- 772 [ ,^/ 110110 * 011 ( 1 )}! 

א. ה,־ הי. 

קומבינטוריקה ( 16.5 ז 0 ! 3 תו 8 תז 60 ), ענף מתמטי הדן בשאלות של 
פניה, סידור ובחירה של קבוצה סופית או דיסקרטית של 
עצמים כלשהם. בהתאם לטיב העצמים נחלקת ד,ק' לתחופי-משנה: 
אנליזה קומבינטורית. תורת הגרפים, גאומטריה קומבינטורית ועוד. 

ראשיתו של העיסוק בבעיות ק׳ בימי־קדם. בסוף האלף השלישי 
לפםה״נ דנו הסינים בריבועי-קםם. בעיית הגופים המשוכללים 



323 


גןוטכינטוריקה 


324 


(ר׳ להלן) כבר נידונה ביוון וזעתיקוז. 

באופן שיטתי החלה הק׳ להתפתח — בפרט 
בשאלות העוסקות בצירופים ותמורות — 

לצדה של תודת ההסתבתת (ע״ע). מתחילת 
הסאה ה 20 החלה התפתחות מהירה, שהומ¬ 
רצה עם פיתוחם של המחשבים (ע״ע 
חשוב, מכונת). 

בעיה מרכזית המעסיקה כיום חוקרים 
בק׳ היא מציאת תורה אחידה שתאפשר 
טיפול שיטתי בבעיות ק/ עד־עתה לא פלה 
הדבר בידם ולמעשה הק־ מאופיינת ע״י 
סוגי הבעיות שבהן היא דנה, בעוד שפתרונן 
מוכח בשיטות מענפי המתמטיקה השונים. 

תחום' ה קי: אנליזה ק ו מ ב י נ ש ו ר י ת. תחום בק' העוסק 
בפתרון בעיות מנלה. הצגת הבעיות מאופיינת ע״י מספר מושגים 
ועקרונות: צרופים ותמורות (ע״ע). 

חלוקות. חלוקת מספר חיובי שלם ת היא הצגה של המספר 
כסכום מספרים שלמים חיוביים,ןג+... + 2 צ+,צ=מ(חלקי החלוקה). 
לדוגמה: חלוקת מ עצמים ל; 1 קופסות באופן ששום קופסה לא תהיה 
ריקה קובעת חלוקה של " ל 11 חלקים (,צ עצמים המונחים בקופסה 

ה דית), ומספר כל החלוקות האלי היא (}~^|)■ אם אין מבחינים 

בין הקופסות, מתקבלות "חלוקות לא־ססודרות". ומניינן של אלו קשה 
יותר. בחלוקות אלו משמשת דיאגרמת־פרר כמכשיר חישוב. 

אם איברי החלוקה של ה ל 15 חלקים מסודרים לפי גדלם, כלומר 
1 < <... ; 2 £ ,צ, רושמים בדיאגרמת־פרר ! 1 שורות 

של נקודות. בראשונה: ,צ נקודות, בשניה: "צ נקודות וכן הלאה 
(ציור 1 ). נסמן את מספר הנקודות בעמודה ה■ ב*ןצ ונקבל אד. 
החלוקה הצמודה לחלוקה הראשונה; 

•,צ + .. + • 2 צ + *,צ = ם, 

ובה 1 מספד העמודות, 1 ; 2 •,צ ; 2 ..: 2 • 2 צ § •^צ, ונוסף לכך 
15 - •,צ. מכאן אפשר להסיק, כי מספר החלוקות של ס ל; 1 הלקים 
שווה למספר החלוקות של ת למספר כלשהו של חלקים שיהגדול בהם 
הוא ; 1 , ועוד. 

נוסחת נסיגה ופונקציה יוצרת. אם ,) היא פונק¬ 
ציה (ע״ע) המוגדרת על המספרים הטבעיים. אז ביטוי ל ") כצירוף 
לינארי של פונקציות ״ז(ח > תז): 

1 -״ז 1 ־,ןא ל־ ■ ■ ■ -י־ 2 ) 2 ^ + 1 * = "ז 

(!- ., 3 , .., ,ג קבועים) יחד עם תנאי-התחלה מתאימים נקרא 
.,נוסחת נסיגה״ (ע״ע סדרה). הפונקציה ״צ״ז£ = (צ)?, שאת 

ס-ח 

התכנסותה מניחים לפחות בסביבה מסוימת של הראשית נקראת 
פונקציה יוצרת של ״). נוסחות נסיגה ופונקציות יוצרות משמשות 
מכשיר עיקרי לפתרון בעיות מנוה. 

עקרון סילווסטר. עבור קבוצה נתונה ^ המכילה א עצמים 
ועבור מ תכונות״לז,,..,,ל,,נםמו את מספר העצמים 

ב 4 .. שלכולם התכונות ,ן!/,..,!לו, וב (,!!*:,...!לו)(< את מספר 
העצמים ב לו שאיו להם אף אתת מהתכונות ״ 4 ,..,! 4 . עקרון 
סילווסטר. הידוע גם כעקרון ההכלה וההרחקה ■״ 1051 ) 0 פ 1 ק 1101 "? 
חס 31 פ 01 צ£( 205 מ $10 ). טוען כי; 

+ ...+ ( 2 ! 4 ״ 1 לו))יז: 1 + (,!ל/)א 1 -א = (״לו־,..,,לו)׳ון 
(״לו,..״לו)א״( 1 -)א + סגלו...,!!^!)■^!!*(!"-)"^ 

(באיבר הכללי הסכום הוא על כל הצירופים של : 1 מתוד " התכונות) 


ס 

ס □ "ס 

ס 

■■ 0 ״; 0 

ס 

ס 

ס; 

0 


ס 

■ 


:.(/׳■ק•- . 

׳^ / ■ * 


צייר 1 . דיאגרמת 
פרד ר-ח 5 ו?ר" 
4+3+3+1+1 = 12 


לדוגמה; אם הקבוצה היא קבוצת המספרים הטבעיים מ 1 עד א, 
והגורמים הראשוניים השונים של א הם "ס.... !ס. ו 1 \/היא התכונה 
"היות מתחלק ב;ק", אז מתקבל מעקרון סילווסטר שמספר המספרים 
הטבעיים הקטנים מ א וזרים לו הוא 1 

( 1 _ן). 

הפונקציה (א)^ נקראת הפונקציה של ארילר (ע״ע מספרים. תורת 
ה־נ עמ׳ 1131 ). 

משפט גץ 01 ?. ניסוח פופולרי למשפט זה הוא כדלקמן: יש 
להכין מחרוזת בה ת חרוזים מתוך מלאי בלתי'מוגבל של חרוזים 
ב > 1 צבעים שונים. המספר (^ 1 .מ) 0 של המחרוזות השונות שאפשר 
להכין בתנאים אלה ניתן ע״י הנוסחה: 

£ " = ( 1,15 ־)ס, 

וז/ 1 י יי 

כאשר ^ היא פונקצייח אוילר. והסכום הוא על כל המספרים 41 המ¬ 
חלקים את מ. בעזרת נוסתה פשוטה זד ניתן לפתור בעיות ק׳ מסובכות 

תורת הגרפים. ע״ע טופולוגיה, עמ׳ 490 . 

גאומטריה קומבינטורית. תחום העוסק ביחסים (סימ־ 
סריה. אריזה, אי־שויונים וכר׳) ביו איברי קבוצות סופיות של צורות 
גאומסריות בתנאים ואילוצים ססוימים• הבעיות לקוחות משטחי 
המתמטיקה השונים. כגיו טופולוגיה אלגברית׳ תורת־דימספרים, 
אנליזה וגאומטריה. — הגופים המשוכללים. הבעיה הקדומהי 
ביותר בתחום זה עוסקת בקיומם של פאונים משוכללים (ע״ע פלני' 
מטריה. עם׳ 868 ) תלת־ממדיים. בדומה קיימים פאונים קמורים 
ממימד כלשהו. אם בסמן ב (^ 1 )^ז את מספר הפאות ממימד 1 של 
פאון קמור 14 ממלמד ". אזי הקשר בין המספרים 
( 14 )ג_״ז,..,( 14 ),ז,( 4 !) 0 ז 
ניתן ע״י משוואת אוילר : 

״(!-)-! =(!()!) *( 1 -) 1 
0 = 1 

בעירת אריזה וכיסוי עוסקות באפשרויות למקם צורית 
גאומטריות שוות בתוך צורה גאומטרית נתונה, או תחת אילוץ אחר, 
בצורר. ה״חסכונית״-ביותר. לדוגמה: מעגל 4 אפשר להקיף ב 6 
מעגלים שווים לו (ציור 2 ). במרחב התלת־סמדי הוכח. כי דרושים 
12 כדורים כדי להקיף כדיר נאוסן דומד.. לגבי מרחב 4 ־ממדי. הבעיה 


־■־ח , 


'>־־< 


י. 


1- 




עדיין פתוחה. לגבי משולשים הוכח, שאין סידור המכסה יותר ם% 
של המישור (ציור 3 ) ! לגבי קבוצה קמורה במישור הוכח. שניתן 
לכסות ע״י הזזות (ע״ע סימטריה) לפחות % של המישור בדגמים 
שלה (מבלי שיכסה אחד על השני), בעיות אריזה מצוידת גם בתיי 
יום-יום. לדוגמה: אריזת כדורים בתוך תיבה. סנדלר נתקל בבעיה 
דומה כשהוא רוצה לגזור סוליות-עור שוות מחוך לוח עור בך 
שנמות החומר המתבזבזת תהיה מינימלית וכיו״ב. 

ע. אלסשולד גדסים, סאונים וספרת. 1972 ! ־״/> ,סזזז^ז .£ 

. 1-1 - . 1 ־ 1 : 960 ! .* 6 , 1 ו 0 נזו. 1 \;> 1 ;ז\. .ק :' 1927 

■:)ז 6 §י 1 .מ .\י. ; 1964 ) 1/1 1 < 1 .€ ,ז 0 תתעזו 01 ר 1 

״ 0 ־ו/מ 1 , 3 ( 1-1 . 0 :ל 196 ; 1964 

; 1969 ,ץ־ז 1 )ץב 11 .£ ; 1968 0 } וו 0 ו):/ 1 ו/) 

. 4 ל 19 . 111 ־ 1 ,. 0 תס 15 ע 111 י'. 1 וז 1 ) 0 ג>ו 31 ׳ו 2111 

ע. אל. 






325 


הומברטיים — קומריה 


326 


קומברטיים (^ו.^^ 3 ^^זנ 1 מ^ 0 ^), משפחת צמחים דו־פסיגיים מסדרת 
ההרסניים הכוללת כ 18 סיגים וב 500 מינים. 

המשפחה כוללת בעיקר פצים ושיחים, וגם מספסים הגדלים באזורים 
הטרופיים. העלים עפ״ר מסורגים. פשוטים וחסרי עלי־לוואי. הפרחים 
דו־מיניים, ערוכים בשיבלים, מכבדים או קרקפות. לפרח גביע גדול 
( 4 — 5 עלים)! הכותרת'קטנה או מקופחת לגמרי. האבקנים ערוכים 
בשני דורים. מספרם פי 2 ממספר עלי־הגביע. השחלה תחתית. הפרי 
אגוזית או בית־גלעין, והוא מצויד בכנפיים או בצלעות בולטות, 
הק" מצטיינים במציאות של אגודות שיפה בתוך הליבה או גם בתוך 
העצה. 

מביו הסוגים החשובים ביותר: טרמינלית ( 3113 ת(תז-נ;>ז), 
כולל 200 מינים. הנפוצים־ביותר בסאוואנות וביערות אפריקה- 
הטרופית, חלקם מצויים גם ביערות אסיה־הטרופית ואוסטרליה. המין 
בקקנזבס .ז נודע ביפיו ונפוץ גם כעץ־גוי בארצות טרופיות. הוא 
מספק חומר־בירום המצוי בקליפתו. יש מינים של אותו הסוג שפירו־ 
תיהם מכילים חומר־בירום ידוע בשם המסחרי מירובלן (תב 1 ו:ג 01 ־נץמ 1 ). 
מינים אחרים ידועים בעצם הטוב לבניין ולתעשיית הרהיטים (כגון 
העץ המכונה לימבה 31 נ 1 ז:>נ 1 ״ 5 .ז), הגדל באפריקה המערבית). 
בארץ מגדלים את המין ט. הודית ( 4 תזפ( 1 ! . 7 ) כעץ־נוי: סוג אחר. 
ה ק ומבד טון (!חטמזלתזסס), כולל 250 מינים הנפוצים בכל 
האזורים הטרופיים, פרט לאוסטרליה. נם בי נכללים עצים ושיחים 
האפייניים לסאוואנות ולחורשות של אפריקה־הטרופית! מהסוג 
א ל מ ו ן ( 3118 ט 50 [פ 0 ( 17 מינים)) ידוע האלמון ההודי ( 5132 )ת 1 .^). 
שיח־מספם שמגדלים אותו גס בארץ, בשל פרחיו היפים. 

קומגנה (כמה) (: 1 מ 84 גת 1 ת 1 < 0 ), ממלכה הררית קטנה בצפור 
מערב סוריה, ביו הרי הטאורום, הכלולה כיום בתורכיה. ק׳ 

נזכרת בשם לטרחמזט)! כמדינת־חסות של ממלכת אשור בתעודות סו 
המאות ר. 9 וה 8 לפסה״נ! בסוף המאה ה 8 סופחה לאשור בפחווה 
בשם זה. במאה ה 2 לפסה״ג היתה ק׳ חלק של ממלכת הסלוקים (ע״ע), 
אך ב 162 פרד הסטראפ תלמי, מבית אורונטם, והקים מלכות עצמאית. 
יורשו, סאמום, הקים את העיר טאפוסאטה והיא היתר. לבירת הממ¬ 
לכה. בימי אנטיוכוס 1 . מלד ק׳ ( 98 — 31 לפסה״נ), נכנסה ק׳ לתחום 
השפעתה של הקיסרות הרומית. בגלל מיקומה בין האימפריה הרוסית 
לבין הממלכה הפרתית נודע לק' עיד סדיני וצבאי שאנטיוכום ידע 
לנצל לתמרון זריז ביו הצדדים. המאוזולאום המפואר עטור הפסלים, 
התבליטים והכתובות שהקים בניסרוד דאג( 511 ) £103 טזת 11 '\,), בפסגת 
הטאורוס. מלמד שתרבותד, ודתד. של ק׳ היו מזיגה של יסודות יווניים 
ומזרחיים. בשנת 17 צירח הקיסר טיבריום את קי לפרובינקיה סוריה, 
אך קליגולה וקלאודיום החזירו את המלכות בימי אנטיוכום '\ 1 , 
שצידד באספסיאנוס ( 69 ) ואף סייע לטיטוס במלחמתו ביהודים. ב 72 
נחשדה ק' בקשר עם הפרחים וסופחה סופית לסוריה. בסאמוסאטה 
נולדו הסופר הסאטירי לוקינוס (ע״ע) ופאולום (ע״ע), בישוף 
אנטיוכיה. 

■ 1 ) 0 , 0:110 ( 1 . 11 ; 1950 , 1-11 ^!! 1 ^ וזו ^ 11111 .ח 

. 1964 ,.א/ וזסוז 

קומדיה (יור 51104 ) 1 ! — תהלוכת הוללים, י 6511 — פואמה, אודה: 

מזמור־הילולה מוקדש לאל דיוניסוס), מונח המציין קשת 
רחבה של מחזות הנבדלים מבוזינת בחירת העלילה, עיצוב הדמויות, 
התרת הסבך הדרמתי, לשון הדיבור של הגיבורים וכוונות המחבר. 
מן הטרגדיה (ע״ע) מצד אחד ומן הפרסה (ע״ע), על צורותיה 
השונות. מצד שני, בעקבות אבחנות של אריסטו נהגו מאות שנים 
לראות בק', לעומת הטרגדיה, המשך לשידה הסאטירית ולכתיבה 
הגרוטסקית שדנה בטיפוסים המוניים ומעוותים. כן טענו, כי הק', 
בניגוד לטרגדיה, נוטלת דמויות טיפוסיות מן המציאות היומיומית 
ומגזימה במתכוון את עיוותו! ואף שגם היא, בדומה לטרגדיה, 



הסחזאי סנאנרר :•די! את פכיכוח ־ערקניג. דיא סחויק ב'י' 1 גיסיבח ;■עיר. 

על ה״יזייח; ביונהוח סכיכוח יש 5 צעירה ואי־ש קשי׳ש יוחד. 

תכליט. רסאת תג לשסה׳־נ 

עוסקת בעימותים דרמתיים, אין באלה משום הרם ומכאוב. בתקופד. 
העתיקה שימש המונח ק׳ לאפיון מחזותיו הסאטיריים של אריסטופנם, 
ואחריו — לציון מחזותיהם של מננדרום, פלוטום וטרנטיום. ביה״ב 
איבד המושג קי כל קשר עם סוג דרמתי, והוא שימש לצ-יון יצירה 
סיפורית או שירית כלשהי שעלילתה נפתרת בסיום משמח, עם הרנ¬ 
סאנס, ובמיוחד בעקבות שיקספיר ומוליר, חזר המונח לציין טיפוסים 
מגוונים של פחזות בעלי יסידות קומיים שאין הגדרה אחידה יכולה 
עוד להכילם. בעת החדשה ניטשטשו עוד-יותר הקווים שאפיינו את 
הק׳ בתקופד. הקלאסית. 

מוצאה הקדום של ד,ק׳ סבוך ומעורפל אף יותר מזד, של הטרגדיה, 
הואיל ושרשיה מצויים לא בפולחן ממוסד ומסרתי מסדם בלבד, כי- 
אם בטבע האנושי ובדרכי הארם המגיב על אירועים באמצעות 
החיקוי המלגלג ור.קריקטורלי. אין ספק כי בתרבויות הקדומות, מאות 
שנים קודם שהתארגן ביוון הפולחן הגרוטסקי שממנו במחר, מאוחר- 
יותר הק׳, ידע האדם לעשות שימוש נרחב־ביותר באמצעי לעג וקלס, 
מעשי ליצנות וכסילות. חיקויים מעוותים של דמויות יריביו. במסכות 
ובתחפוש-ות, בשירי שכרות וד,וללוח. השימוש בחיות לייצוג תכונות 
טיפוסיות של בני-אדם מצוי בעדויות איקונוגרפיות קדזמות-ביותר, 
והוא קדם אף למשלי איסופוס (ע״ע), שהם אוסף של ק" זעירות. 
יסודות קומיים רבים מצויים ביצירות הומרוס (ע״ע: הוא חיבר 
גס ק׳, -מרגיטס", שלא נשתמרה). הק' הקדומה־ביותר שהגיעה 
לידינו, ■מלחמת הצפררעים ור,עכברים", היא מעין פארודיה על 
הפואמות ד,אפיות של הומרוס. 

התהוותה של ה ק׳ ב א ט י ק ה, במקביל לזו של הטרגדיה, 
היתר, מבוססת על צירופם של שני יסודות; המקהלה ו ה הי ס¬ 
ט ר י ו ן. נקל להבין את התפתחותו הטבעית של היסוד ההיססריוני 
מחוך תפקיד ראש־המקהלה בטרגדיה: אד בק' נראה שנתמזגו מר¬ 
כיבים משתי מסורות שונות: מסורת היטטריונית ומסורת פולחנית. 
הראשונה מושרשת במימוס הסיציליאני ובאמנות המשחק הבורלסקי. 
.:שעליהם מעידים ממצאים רבים — מסכות ודמויות שחקנים — 
מספרטה; ואילו המסורת השניה קשורה בשיריס הפליים בטקסי 
הפוריות שהיו חלק מפולחו-דיוניסוס. רבתד.לוכות ד.ד.וללים ("קוסוט"), 
שנהגו להחליף — מבעד לתחפושות החיות וד.ציפרים — דברי לעג 
וקלם עם קהל-החוגגים (ר תיאור תהלוכות ממין זה בציורי־הכדים; 
תמ׳: כרך ה׳, עם־ 865/6 ). המקהלד, הקומית, ע״פ מסורת זו של 
ה״קומום", נשתמרה היטב במספר יצירות של אריסטופנס ("צרעות", 



327 


328 


״צפרדעים״, ״ציפרים״). זמן־רב עבר עד לעיצובן המקצועי של עלי¬ 
לות מגובשות על רקע ה״קומוס״, שהיה בידי חובבים עד הסאה ה 6 
לפסה״נ. לצד מחברים מקצועיים ראשונים היה אריסטופנם (ע״ע) 
לאבי הק' הקלאסית; זו פרחה ביוון מן המחצית השניה של 
המאה ד. 5 לפסה״נ ועד מות מננדרוס ( 291 ). 

המבקרים הקדומים נהגי לחלק אח הק' לפי 3 עלבי התפתחות; 

הק׳ העתיקה. הק׳ התיכונה והק׳ החדשה. ע״פ חלוקה 
זו נמנים 9 פתוו 11 המחזות של אריסטופנם עם ייק' העתיקה. המור¬ 
כבת מסדרת סצנות בעלות צורה קבועה ומגובשת: המקהלה נכנסת; 
ויכוח בין המקהלה לשחקן, או ביו שני שחקנים לבין שני חלקי 
המקהלה; האגון (ע״ע); הפרבסיס, או הפניה הישירה של המקהלה 
אל הקהל (כאן שובר המחזאי את האשליה התאטרלית ומקפיא את 
העלילה ; הוא משיח את לבו עם הקהל על עניינים שאיו להם קשר 
לסיפוד־העלילה) 1 סצנות עבור שחקנים בלבד מקדימות את כניסת 
המקהלה. שני מחזותיו הנותרים של אריסטופנס ("נשים באסיפת־ 
עם" ו״עושד") נמנים עם היד התיכונה. שלב־מעבר שבו מצטמצם 
תפקיד המקהלה, נעלם הפרבסים, מצטמקים קטעי ההוללות, וסיפור- 
העלילה זוכה ליתר הדגשה: ההבט החברתי משתלם על ההבט הפו¬ 
ליטי וניתנת תשומת־לב לעיצוב הרקע האישי־הפרסי של הגיבורים. 
בכד נסללה הדרו לק' החדשה, שקמה באמצע המאה ה 4 ושהיתה 
בעלת חשיבות רבד,-ביותר בתולדות הדרמה, באשר היתה מופת 
ומכרה עשיר לק' הר(םית. נציגה הבולט-ביותר של הק' החדשה היה 
המחזאי מננדרוס (ע״ע). הוא התאים את הק׳ לחברה שארחות-הייה 
נשתנו בעקבות המלחמה הפלופונסית. ק' זו נעשתה רומנטית יותר, 
ובי^קרתה הסאטירית — חריפה ותקיפה פחות. עלילת-האהבה המסו¬ 
בכת, שבאה במקומו של הפולחן המיני, נועדה לבדר יותר מלבקר. 
הק׳ החדשה היתד, ק׳-של־מידות, ק׳ בעלת סיום משמח עם נצחון 
הנאהבים הצעירים. נוסחה דרמתית זו של הק׳ החדשה (ר׳ להלן) 
שימשה את פלוטוס, את טרנסיוס ודורות רבים של מחזאים בימי 
הרנסאנס ובתקופה הנאו-קלאסית במערב־אירופה. 

הק׳ הרומית צמחד, לא רק מתוך המופת היווני; היו לד. 
עורשים פולחניים דומים לאלה של הק' היוונית בראשית דרכה. 
בחגיגות קציר ובציר באיטליה הקדומה השתתפו מהוללים מחופשים, 
שרו מזמורים מיניים-קומיים שהיו קשורים בפולחן-הפוריות ונשאו 
על עגלות צורות-ענק של האיבר הזכרי. עם-זאת היתד. קיימת מסורת 
של הצגת פרסות (הפרסות האטלניות [־ו.חר. 11 ־זג ^ג(טנ 1 ג]] ; משם 
העיירה אנזלה, בין נאפולי וקאפואה) ע״י חובבנים. עד למאה ה 1 
לפסה״ג: אז התחילו להציגן כתום הצגת הטרגדיות. כדוגמת הצגת 
מחזות־הסאטירים בתום הצגת הטרגדיות בתאטרון היווני. על רקע זד, 
החלד, הק׳ היוונית החדשה חודרת לרומא, באמצעות תרגומיו של 
ניויוס (ע״ע), לקראת סוף המאד. ה 3 לפסה־נ. בהשפעת הק' היוונית 
החדשה מצאה הק' הרומית נוסחה שאפשרה לספק הצגה מבדרת בלא 
השאיפה לחקות אח הק׳ ההדיפה. החושפת, הבלתי-פשרנית של 
אריסטופנס, שהתפתחה במסגרת חברד, חפשית. פלוטוס (ע״ע) תרגם 
ועיבד נושאים של מננדרוס ושל מחזאים אחרים מן הק' החדשה וגם 
פן הפרסות האטלניות. סיפורי־העלילה של ק" אלו מתפתחים לפי 
מתכון מקובל, טרנטיום, בעקבות פלוטוס, אימץ את הנוסחה הדר¬ 
מתית המקובלת, אך סיפל ביתר גמישות בדמויות ובמצבים הטיפו¬ 
סיים הנתונים. 

בהפשך לפרסות האסלניות, וללא השפעת הק' היוונית, התפתחו 
ק" רומיית חדשות, שעסקו בדמויות לקוחות מחיי הכפר (;* 13 טלג£ 
שי׳־זו־^^ס!). עם התפשטות הנצרות ושקיעת חק׳ הרומית במאות הרא¬ 
שונות לםד,״נ, התחילד, מתפתחת ביתר-שאת המימיקד, ואח״כ הפנ¬ 
טומימה (ע״ע): אלו באו, במרוצת הזמן, במקום הטכסט הקומי וד,פכו 
למעין בלט עם מוסיקה ( 83111030 £ג 111 נ 1 ב 1 ) שהשתתפו בו גם נשים. 

בין שקיעתה של הק' הכתובד. ובין פריחתן-מחדש של הפרסד, 


הכתובה במאות ה 14 ~ה 15 ו״הק' הלמדנית" (בז 111 נ 1 ע 101113 ז]מ 001 ) 
בימי הרנסאנס האיטלקי, לא פסקה המסורת הקומית לא בד,צגות 
בכיכרות השווקים — בעיקר במועדים פגאניים — ולא במסגרת 
שרידי פולחנים קדומים שהוסיפו להתקיים בקרב הכפריים. הכרו¬ 
ניקות ההיסטוריות וכתבי אבות־הכנפיה מעידים על פעילותם הרבד. 
של ליצנים, לוליינים. בדחנים ושחקנים לובשי־מסכות, מציגי פרסות, 
ששמרו, בלא-ספק. על אוסף של טיפוסים וסיפורי־עלילה ועל טכני¬ 
קות בימתיות קומיות, שרידי המסורת הקומית היוונית-הרומית. על 
כל אלה יש לד,וסיף את שירי הגולירדים (ע״ע). הקרנוואליס 
למיניהם, חגיגות גרוטסקיות מסוגים שונים, כגון "חג החמורים". 
"חג הכסילים" ועוד. למסורת זו נודעה חשיבות-יתר, באשר היא 
היוותד, רקע לצמיחת הקומדיה דל ארטה (ע״ע). במקביל למסורת 
בלתי־כתובה זו כבר נעשו בשלהי הסאד, ה 12 בצרפת נסיונוח לחדש 
את תפארת הק׳ הרומית ע״י עיבודם בלאטינית של נושאים שאולים 
ממחזות פלוטוס וטרנטיוס. 

בסוף המאה ה 15 זכתה הק׳ הקלאסית להערכה מחודשת באיסליד, 

וגם לתרגום לאיטלקית. ע״פ הנוסחה הרומית, תוך-כדי הסתמכות על 
המציאות האיטלקית, נוצרה "ד, ק׳ הלמדנית"; נציגיה הבולטים 
היו: אריוסטו, ארטינו, ביבינה ומקיולי. אך במקביל, על רקע פריחת 
הפרסה הצרפתית ובעקבותיה הפרסה האיטלקית, במאה ה 16 , התפת¬ 
חה ק׳ איטלקית עממית; נציגה היה אנג׳לו באולקו ( 800100 . 
המכונה רוצאנטה ! 0 זח 811223 |). מחזותיו הקומיים מהווים שלב- 
מעבר אל הקומדיה דל ארמה, ששלטד, בתחום הצגת הק" 
כ 150 שנה ואשר מקוריותה ותרומתד, היו בצורת הצגת הנושאים 
הקומיים יותר מבהמצאתם. 

באנגליה החלה חק׳ מתפתחת בחקופד. האליזבתית, עם הצגת 
ק״-ר,חצר מאח ג', לילי, ר. גרין ואחרים, אך לבשלות הגיעד, עם 
יצירותיו הקומיות של שיקספיר. בה-בשעה שהמחזאים האליזבתיים 
כבר החלו לטשסש את המחסומים בין הקטגוריות הקלאסיות של 
טרגדיה וק', הוסיפו המחזאים הצרפתים — בייחוד קורני ורסין — 
לשמור בקנאות על הפרדתן; מוליד היד, חריג בולט. תד,ליך דומד, 
לזה שהתרחש אצל המחזאים האנגלים התפתח גם ב״תור־הזהב" של 
המחזאות הספרדית, אחרי תקופה ששלטו בה הפרסה והמער- 
בונים הקומיים, אפשר למצוא סוגים שונים של ק" אצל לופה דד. 
וגד" טירסו דה מולינה. קלךרון. מוךטין, מחן בסגנון אפי, דתי או 
רומנטי, ואחרות בסגנון ק׳־של-אינטריגה, של חרב-וגלימה, של 
מידות. של נקפד, ועוד. 

במאות ה 17 וד, 18 היחד, הק' החברתית של מוליד למיפת 
למחזאים רבים בכל רחבי אירופה. ויצ׳רלי וקונגריו, מחזאיה של 
תקופת הרסטורציה באנגליה. הלכו בעקבותיו, בניגוד לסוג ה״ק׳- 
ש ל - מ ז ג י ם״ ( 8110101115 01 ■< 011 וו 1 ס 0 ) של בן ג׳ונסון, תומם שדול 
ופלצ׳ר; כך גם ל. הולברג בדנמרק, לסד בצרפת ועוד. לעומתם 
סלל מריו! אח הדרך לק' הרגשנית, ששלטה באיחופך, במחצית 
השניר, של המאה ה 18 . באיטליר, חיקו גולדוני וק. גוצי בחלק מיצירו־ 
תיד,ם את הק' רל ארטה ואת מוליר. נוסחות שונות-במקצת של ק" 
מצויות במחזות לסינג, בומרשה', גולדסמית, שרידן, קליסט וס. 
רימונד. בתקופת הרומנטיקה מצויים אמנם מעמדות קומיים־ 
גרוטסקיים בדרמה ובמלודרמה. אך הק' עצמה הפכה לנדירד, (מיסד. 
בצרפת). פריחה של ק' דרמתית נתחוללה, באיחור של מספר דורות. 
בארצות הסקנדינוויות וברוסיה. בסוף הסאה ה 19 חלה בצרפת 
פריחד, מחודשת של ד.ק־-פ ר ס ה ושל האופרטה הקומית 
נלביש. פיךו [ 311 :> 11 ,ל 0 ?], אופנבך), ובחמה לכך באנגליה (פערו, 
ו. ש. גילברט). 

עם התפוררות הקטגוריות הדרמתיות המסרתיות — בעיקר מתקו¬ 
פת איבסן ופירנדלו — נמצא, בצד ייצור הסוני של ק" ע״פ מתכונים 
מן העבר, קשת רחבה של סוגים מגוונים; ק׳ דרמתית, ק׳ גרוטסקית, 




329 


קומדיה — קומדיה גווסיקליונ 


330 


ק' סיר־ראליסטית, פרטה טרגית, ק־ פיוטית, ק' ״שחורה״ (! 1 ־ 331 
■< 1€3 ״ 00 ), ק׳ אבסורדית ועוד. ר׳ יציהותיהם של צ׳כוב וגוגול! נילד 
ושו ז ל. ק^רלי ופירנדלו! דרי, *גוי, בקט דיונסקו; ברכט ודירנמט; 
גרסיה לורקה! גלדרודה: ס. מרודק: ובישראל — נסים אלוני וחנוך 
לוין. 

בהשוואה לספרות העניפה, שנתחברה במשך הדורות על הטרגדיה 
והטרגיות, בולטת הדלות בספרות ביקורת והגות על הק׳ והקומיות 
(ר׳ ביבל', האנתולוגיה של ז 1,31110 ). — וע״ע בורלסקה! נרוטסקה! 
דרמה! הומור 1 טרגדיה! טרגיקומדיה! יונית, לשון ותרנות. ספרות, 
תאטרון! לטינית, ספרות! סטירה! פרסה! תאטרון. 

; 1900 11 ^ !>/ ;?־ז*?; י*"/ ,תג 41 עזי 6 מ 

; 1905 , 1 זי} 1 !!>וי £11 < 11 ןט 1 ( 2/0 . 8 

,עק 000 .. 1 ;* 1920 , 16110 >מב 17 ? ,״ 1 ; 1914 ,׳ 1117161 ? ./ 

^ 1010 {)^}? 7/11 ,ן;נ 6 ז 0 .' 1 . 7 .( ; 1922 /ע /(ז 160 { 7 ? 447 

ז 1€11/7 ו 4 746 .\נ . 14 : 1923 ז£/ 1 (^ו 01 ט { 0 

•<ממ 4 ־/פ ח! <{ה 0 -ו 1 ( 0 34 

,^^ 1 ז 0 >./ 0 ^וז^^ 7 46 ; */ .€ 1 /ז/ 11 /> 11 .. 1 ) 1 ; 1950 .׳<• 7 א/מ 6 ^ 4 ;מ 66 ;־.ג/ 5 46 ; 0 ? 
.•מ) 4 ^> 0 ), 1 , 1 ז 3.11 ןז 0 ז 0 . 61 ; 1956 ,.€ ,(. 1 ) 6 ) ז 6 נ 1 גד< 8 ; 1960 

,ת 3 י<] 5 ״ 1 .[ ; 1961 ,. 6 4111€ /ס מיןעג^ס 746 ,ן)ז £0 מז 0 נ) , 61 .׳ 1 ; 1957 
,׳ 1962 ,ץ//-)^ 11 )- 71 •) €01111 6677 ^ 4/0 /ס 1011 //ק 10 )' 1 )( 1 746 :.€ 746 

-'^ 763 0716672 /יו> , 0 ? 1 ג 1 זג 01 . 5 ; 1964 ,. 0 / 0 / 7460676 ,(. 1 ) 6 ) ז 6 )ט 1,3 .? 

.^ 1 .[ ,' 1966 , 6 '<( 061 646 ) 0 ^' 111 ^ 11 ^ 46 ; 0 /מ 7 4077 מ>^ 7 ׳ו/ 6 ׳; 77 / {/ 0 

. 1970 ,. 47 /ס 6 /מ 6 י/ מ 7 , 1 ) 13 ^ £1616 ? 

מ. ל. 


קומךיה דל ארטה (:) 311 י 31 ו 11 ג 11 א>מז 1 ז 1 ס 0 ). אסכולה תאטרונית 
בעלת ייחוד וסגנוו משלה באמנות המשחק וההצגה! היא 
כונתה בשט זה על־שום היותה תפיסה בימתית מבוצעת בידי שחקנים 
מקצועיים (: 1 ;ת 3 ' 11 :> 3 }, להבדל מזו שהיתה קיימת אצל השחק¬ 
נים החובבנים. הקד״א החלה מתפתחת בשנים 1530 — 1540 באיטליה, 
עד אמצע המאה ה 18 פרחה כמעט בכל ארצות אירופה, ובמיוחד 
בצרפת, שבה נתאזרחה לתקופה ממושכת בשם "קומדיה איטלקית". 
מאוחר יותר השפיעה על הקומדיה הרומנטית בגרמניה ועל אמנות 
התאטרון במאת ה 20 . הקד״א היתה מבוססת על השימוש במסכות ועל 
אלתור, ולכן נודעה נם בשמות אחרים; "קומדיה מאולתרת", "קומדיה 
של מסבות", ו״קומדיה בסננוו האיטלקים". למרות היותה ייחודית לא 
היתד, בלתי־תלויה בתקופתד.! היא פירשה בסגנרנה־היא את הנושאים 
שהיו מקזבלים בזמנה בדרמה של פערב־אירופה בכלל ובמסורת 
הפרסה (ע״ע) והקומדיה (ע״ע) בפרם. 

על רקע מסורת הקומדיה, ובמיוחד על רקע ההצגות הקומיות 
העממיות במשך דורות רבים. נוצרו התנאים להופעת שחקנים- 
מחזאים שתרמו לעיצוב תאםר 1 ן ראליסטי-דיאלקסלי, שדמויותיו 
דמויות טיפוסיות של זקנים ומשרתים, למדנים ופאראזיטים, מתרב־ 
רבים ונאהבים — מאסלסי הקוימדיה היוונית והרומית. הנודע בשח־ 
קנים־מחזאים אלה היה אנג׳לו באלקו ( 0100 ־ 6 . המכונה רוצאנטה 
01 זתב 22 ט 111 1502 — 1542 ). תפקיר מכריע בהתהוותה ההדרגתית של 
הקד״א היה גם ללהקות 
ולאגודות של חובבי ה¬ 
בידור הבימתי בסקו- 
פות שונים באיטליה. 

שתקני ההצגה, פרם 
למגלפי תפקיד הנאה¬ 
בים, לבשו מסכות 
(ע״ע) — לכל סיפום 
או מסכה סגנון־לבוש 
וצורת־משחק אפייניים, 
בצר האיסלקית הרש־ 

דטויות קבועות שיחקו בקורדיה רי 
מית השתמשו השחק- בתקופת הרבסאנס האיטלקית 



נים בניבים שונים. מסכה או טיפוס התקיימו מאוח בשנים, בכל 
ששחקנים מוכשרים — או שושלת שחקנים שהתרכזה בעיצוב טיפוס 
פסויס — הפיחו בהם רוה־חיים והעשירו את ישותם הבימתית! 
כך בתפקידי הזקנים (פאנסלוגה), המלומדים (דוטורר.), המשרתים 
(ארלקינו! ע״ע הרלקין) והמשרתות (קולומבינה). לכל סיפוס 
מפורסם נצטרפו טיפוסים שדמו לו. מבין טיפוסים מיוחדים של 
משרתים: פולצ׳ינלה, הוא פולישינל. בצרפת! פנץ' באנגליה! 
וקרובים לו, הנסוורפט (ע״ע) בגרסניה! קאספרל באוסטריה! 
פטחשקה ברוסיה! קאראגז בתורכיד,. היו גם עשרות גירסות מקומיות 
של טיפוסים. 

הצגה של הקד״א היתה מבוססת על תמציתו של סיסור־עלילה. בל 
אחד פן השתקנים נדרש לאלתר ולהשיב לאלתורי חבריו, לשלוט 
בכל רזי הבימה ולאגור בזכרונו מונולוגים, שירים. סיפורים מבדחים, 
משתקי־מלים ותחבולות, שהיו מצויים באספים אשר נמסרו מדור 
לדור, ושעליהם נתוספו טבססים והמצאות בימתיות. סיפורי-העלילה 
היו קומיים, טרגי־קומיים או פססורליים־קומיים. עדות מפורטת 
לארגון ההצגות נשתמרה בחיבורו של אנדראה פרוצ׳י (!סססזזס?) 

50 ו׳!ע 0 ק,זת 11 ' 311 03 . 3 ! 3 ! 11031 ! , 3 ע!זגט 011 א 0 זקקגז 3110 ' 011 ס ("על 

אפנות־ההצגה המתוכננת והםאולתרת״), 1699 (בספריות איטליה. 
צרפת ורוסיה נשתמרו כאלך .סצנאריאי' [ 50003111 ] של הקד״א). 

שחקני הקד״א התארגנו בלהקות והיו קשורים במעין חוזה 
שיתופי! היו מהם שעברו מלהקה אתת למתחרתה. האגודה הראשונה 
בתולדות הקד״א היתה זו של מפיו ( 0 ז 513££ ) ב 1545 בפאדובה. עם 
המהוללות שבלהקות נמנו: ה 001051 301 ג 1 ת 34 ת 1 מ 0 נ) ( 1568 — 
1604 ) ! 3 ת £130 ת 00 301 . 0 ( 1574 — 1639 ) ! ה 30,01113013 . 0 ( 1578 — 
1640 ) ! ה 0051081 301 . 0 ( 1581 — 1599 ) ! ה ! 0008 ^ ו 1 ;<ן 30 . 0 ( 1590 — 
1628 ) 1 030113 ? 301 0 ( 1601 — 1652 ). 

אחרי מלה״ע 11 נוסרה להקה בסגנון הקר״א ("תאסדון פיקולרי, 
מילאנו), שנתפרסמה עם הצגת מחזהו של גולרוני (ע״ע), "משרתם 
של שני אדונים". בעקבותיה קמו להקות אחרות באיטליה ובפריס. 

המסכות והחיוניות התאטרונית של הקד״א השפיעו לא רק על 
מחזאים ובמאים (שיקספיר, מול(ר, גרלדוני, גוצי, מריו!, א. ג. קריג, 
ז׳. קופו, ג. בסי, ל. רובה), כי אם על מלחינים וציירים, על מחדשי 
אמנות הפנטומימה (ע״ע) ועל אמנות-המשחק של צ׳. צ׳פלין. 

,^•^) €0111 ■( 10 ) 1 ^ 0 ? 1 ( 110110 , 1.611 .^ז ; 1927 ,. 4 ./ 7 .€ ^ 1 , 71410 . 0 

€ז 1€01 { 1 16 ! 4011 . 4 . 1 > . 0 10 6 ^> ,■מ: 8 ת 1 ז).\/ . 0 ; 1934 , 1-11 

,ד>־ 1 ןזב 11011 נ 1 , ; 1953 ,/) 11£11 ד) 71/1 ,בןץ^גי^גזש . 0 ..א ; 1950 ,/ 17 >^מע■ו/ 

; 1956 , 12115 ) 111 < . 7 ; 1955 .>./מן)/מ 6 / 6 / / 6 . 4 . 1 > .€ ^ 1 

41 ¥110 , 11 ד 11 ס 10 א .? ; 61 — 1957 ,ד\- 4 .1 . 4 .€ 10 ,(. 1 ) 6 ) 1016 ) 311 ? 

. 8 ; 1963 , 77 ן 77 ^ 6 /יש״ 74 / 0 14 -< ¥0 [ 746 , 11 ס 0 וא ; 1958 , 0 (ן 1 ( 1€£€1 ' 41 

, 6 /> 07 ינ 76 46 ״£(( 10 > 01 ! 211 " 6 / )■ 1101/0 ס 1£ /< 1 . 4 . 4 .€ 70 ,■ז 11 )ג־ 7116£ 

. 1965 
מ. ל. 

קומדיה מוסי^קלית (ץ 03 ו 010510310011 ! לעתים רק 1 ג 1310 \ 1 ס), 
שם מקובל באה״ב, מראשית הסאה ה 20 , לאופרטות (ע״ע 
אופרטה) שמקום התרחשותן אה״ב ושעניינו — חי' תושביה. הגדרה 
זו שומרת על ההבחנה בין הקה״ם לביו האופרטה והאופרה־בופה 
(ע״ע אופרה). עד לסוף המאה ר, 19 שימש המונח ק־מ לאפיון כללי 
של יצירות בימתיוח שאפין הומוריסטי ושמשולבים בהו קטעים 
מוסיקליים. 

השילוב בין העלילה, מוסיקה וריקורים. אגב ניצול מספר רב של 
משתתפים ותפאורות ססגוניות למטרות בידור, ראשיתו באד,"ב, 
ב״אכסםרווגנצה״ של ראשית הסאה ה 19 . זו פינהד, את מקומה 
לאופרטות אירופיות (אופנבך, סליוו ]ע■ ערכיהם] ואחרים) באמצע 
המאה. בין מלהיני האופרטות האמריקניים הפוקדסים — ו. ספנסר, 
ר. דה־קובו וויקטור הרברס ( 1859 — 1924 . יליד אירלנד, ומלחינו של 
"המרנרה", "מגדת עתירות", "הטחנה האדומה" ו״איילין"), מלחינים 
אחרים, ילידי אירופה, התיישבו באה״ב והיו למלחיני אופרטות 








331 


קומדיה מוסיקלית — קומונה 


332 


מקומיים! ביניהם רודולף סריפל (..הגחלילית') וסיגמנד רומברג 
( 1887 — 1951 ! ,.גן־העדו המחול", "ירח פאי", ,.הנסיך הססודנט", 
"שיר המדבר'). 

במקביל לאופרסות אלה החלה צומחת הקה״ם, שסקצביה עזים 
יותר ונושאיה קרובים יותר לחיי היומיום. ראשון מלחיני הקה״מ היה 
ג׳ורג' מ. קוהאן ( 1878 — 1942 ), שכתב את התמלילים ואת הלחנים 
ליצירותיו (ביניהן: "ג׳וני ג׳ונז הקטן" ו״ארבעים וחמש דקות 
מברוקליך). חמשת המלחינים החשובים של הקה״מ בברודווי בשנים 
1910 — 1930 היו ריצ׳רר רוג׳רז("אוקלהומה", .קרוסל", "המלך ואני", 
״דרום פסיפיק״, ,נשקיני' קייט״, ״קנקר), קול פורטר והיהודים: 
ג׳רום קרן ("ספינת השעשועים", "רוברטה"), ג׳ורג' גרשוין (ע״ע), 
וארוינג ברלין ("אני אוקלי אשת לפידות" ו.,קרא לי מאדאם"), 
שהרבד, להלחין להצגות ה! 01116 ? £13 ) 21£8 מיסודו של פ. זיגפלד 
(אף הוא יד,ודי) ב 1907 . למדות סגנונותיהם השונים, תרמו החמישה 
ליצירת מושג חדש של מלודיה, טכניקה חדשה של שימוש במקצבים 
וגישה אישית לשיר, שהיה מרכז הקה״מ. החשובים ממחברי התמלי¬ 
לים לק״ם אלה היו היהודים — מוס הארט, איירה גרשוין ואוסקר 
המרסטין 11 . תרומתם הרבה של היהודים ניכרת גם ביצירותיהם של 
המלחינים — ר. אדלר ("משחקי הפיג׳מה"), קורט ויל (ע״ע) ופרנק 
לסר (״ברנשים וחתיכות״), ובדור ד.ד.משך — ג׳. בוק ("כנר על 
הגג"), הצמד לרנד ולב ("גברתי הנאווה") ול. ברנשטיין (ע״ע! 
מלחינם של "קנדיד" ו״סיפור הפרוורים"). 

מלחיניה של הקה״מ שילבו ביצירותיהם מרכיבים מן המוסיקה 
הקלאסית (תזמור ועיבוד החומר המוסיקלי) — והקלה ("רגטיים" של 
תחילת המאה, מקצבי מחול משתנים). אופרות־פופ (ע״ע פופ), 
הנכתבות בעת האחרונה, אינן אלא המשך עקבי לקה״מ, תוך שמירה 
על סגולתה כמייצגת את חיי היומיום. 

,ו 111 תז 5 . 0 ; 1948 מיו ■< 10 וו<ן 0 * 1 }ס ^׳ 15101 ^ 1 ^ .$ 

!(שעת״? ,>! ; 1950 מיו 

. 1967 24 

א. חג. 

קומו ( 001110 ). 1 . ימה, לרגלי האלפים בל(מברדיה (ע״ע), צפון 
איטליה. שטחה 146 קמ״ר. נמצאת 201 מ׳ מעפה״י ועמקה 
הטירבי 410 מ־. היסה נוצרה במקום שבו חוצה הנהר אדה (יובל הפו) 
שקע בהרים בנויים אבו־גיר. בדרום חודרת לתוך הימה שלוחה 
הררית המפצלת אותה לשני סעיפים. הימה מוקפת מדרונות תלולים 
ומיוערים! עליהם ועל חופי הימה אתרי תיירות ונופש נודעים. 

2 . עיר, בקצה הדרומי של הסעיף המערבי של יפת ק׳! 99,000 
תוש׳ ( 1971 ). ק׳ היא עיר עתיקה שהוקמה עוד לפני הכיבוש הרומי 
( 196 לפסה״ג). בכל התקופות שימשה תחנה חשובה בדרך החוצה 
את האלפים במעבר גוטד.וד (ע״ע) ומחברת את מילאנו וציריך. 
העיר העתיקה בנויה בדגם ריבועי. לאורך ספטאותיה חצרות בניינים 
היסטוריים רבים, בהם קתדרלד. בנויר. שיש מן המאה ה 15 , כנסיות 
מן המאה ה 6 וה 13 . וארמונות רבים המשמשים כיום כמוזיאונים. 
בפרוורים הדרומיים, הנמצאים במישור, מרוכזים מפעלי-התעשיה — 
סכסטיל, משי וכובעים. בק' נמצא המכון האיטלקי הלאומי למשי. 
חוף הימד, משמש איזור תיירות, שמרכזו כיכר קוור (ז 011 ,וב 0 ): 
ממנה מסתעפים שדרות ופארקים, ולצדם מלונות ומגורי־יוקרה. 

קומודום, מךקום אורליום אנטונינום - ! £110 זט\, !" 0 ז 0 (,ז 

$ט[:> 0 ת 1 ת 01 נ) — ( 161 — 192 )׳ קיסר ררמא מ 180 ׳ 

בנם של מרקוס אודליוס (ע״ע) ופאוסטינה, בת אנטונינום פיוס 
(ע״ע). בניגוד לשאיפתם המוצהרת של "ד.קיסרים הנאורים" (נרוה 
ויורשיו [ע״ע רומא, היסטוריד,]) להעברת השלטון בדרך של אימוץ, 
דאג אביו שיירש אותו ק׳. בגיל 5 ניתן לו התואר .קיסר״. בגיל 16 
הוכרז ל״אוגוסטום" ושותף לשלטון, ובמות אביו ירשו ללא-עורדין. 
מעשהו הראשון היה סיום המלהמד. עם הגרמנים מעבד לדנובד, 


בפשרה שכללה נסיגה מהש¬ 
טחים שכבש אביו. ק׳ שד.ד. 

כל ימיו ברומא. ביטל את 
השלטון הפטרנליסטי־חוקתי 
של קודמיו והנהיג משטר 
אבסולוטי בעל סממנים 
תאטרליים, ע״פ הדגם ה- 
מזדחי-תאוקרטי. ק' ראה 
עצמו כהתגלמות הגיביר 
הרקולס (ע״ע הרקלס), ורד 
אלים יופיטר ומרס. הכל 
בקיסרות נקרא על שמו: 

הצבא ה״קופודיאני", הס¬ 
נאט — ואף רופא היתה ל- 
"קולוניה קומודיאנה", ק', 

בן נקלה להוגד. חשוב, 

נתקל בהתנגדות מצד מ¬ 
קורבי אביו, ותקופת של¬ 
טונו היתה רצופה קשרים שדוכאו ביד קשה: ק׳ הוציא-להורג 
את אחותו, אשתו וגיסו, וכן מצביאים וסנאטורים רבים. הוא בילה 
את זמנו בתענוגות עם מאות פילגשיו ונעריו והשתתף, בתחפושת 
הרקולס. במשחקי גלדיאטורים ובהצגות ציד-אריות בקרקס! את 
המדינה ניהלו מפקדי הפרטורינים (ע״ע), שנהגו למכור את המשרות. 
מקורביו, שחששו לחייהם, קשרו נגדו והוא נחנק בידי מתאגרף. 

; 1936 ,( 392 — 376 , %1 .\־. .€ ; 111 ) ,זמי■ 

. 1964 11 ) סי/מזען 01 41 ^ 0111 '! 1-01111 7.12 .ש 055 ז 0 .? 

קומודינוס — 5 נ 1111 ! 1111110111 ס 0 — (מאות 3 — 5 [?]), משורר 
לטיני נוצרי. שני ספרי שיריו הם; ( 1 ) מחמזסנוזזגם! 
33 ג 1 ק 31501 5113113 ח 1 ב) סזק ! 300 ומטחתסא 5 ט 5 זש,\ 33 ("הוראות נגד 
אלילי הגויים למען האמונה הנוצרית"! 80 שירים קצרים בצורת 
אקרוסטיכון [ע״ע])!( 2 ) ! 001300 ( ! 11 צ־ 61 ׳ 31 ב ת 1001 ! 1110113001080 ־ 031 
! 87010 ; 01 ("שיר להגנת הדת נגד ידבדים וגדם"! כס 1,00 טור). 
ב ( 2 ), שיר מם׳ 39 , באה הכותרת הלא־ברורה 032301 900100 !, 
והיו שהסיקו מכך שק׳ היה מעזה! לדעת אחרים מוצאו מאפריקה או 
מגאליה. ב( 1 ) תקף את היהודים על דחיית ישו, והתנבא (טור 936 
ואילך) על גאולת עשרת השבטים, "ד,יד,ודים הקדושים". ק׳ בחב 
בלאט׳ עפפירב ד,ד,כספטרים שלו ערוכים לפי ההטעמות ולא לפי 
אורך ההברות, כנדהג המתגבש של המשקל (ע״ע, עם׳ 705 ) האירופי. 
ע״פ הצהרת גלסיוס (ע״ע) נאסרו ספריו — אולי מחשש פיגוח. 

■? 1:14 ! 1 ) 1111 1671 ^ 5114 ,מבוז 3 }׳ג .ן 

01 שגמ/)ימ 0 מ 1:0 ) 342 ,מ 0 א 15 זמ ,* 1 .( ; 1913 
, 1958 ,. 0 378 

קומתה ( 0 תנ 1 ת 1 ת 001 ), בפערב-אירופד, ביה״ב, עיר או התאגדות 
האזרתים של עיר כזאת, שזכתה למידה של ממשל עצמי. 

יש המכנים בשם "ק׳" רק אותן ערים שזכו לשלטון עצמי בתוקף 
פתב־זכויות מהשליט. ר,ק״ הוקמן החל במאה ה 11 , ובייחוד במאות 
ה 12 יד. 13 , המבנה הכלכלי והשלפוני של הפאודליזם (ע״ע) לא 
התאים לתנאים החדשים שנוצרו עם התעוררות המסחר והתחדשות 
העיור במאה ה 11 (ע״ע ערים ועיור, עם׳ 209/10 ). כרי לספק את 
צרכיהם — הגנת ד.עיר, הקמת שוק והסדרתו, שיפוט, שיטור ומיסוי 
למימון פעולות אלו — התלכדו תושבי הערים להתאגדות שביסודה 
שבועת-אפונים הדדית ( 3110 י 111 [ 000 ). התנגדות להקמת הק" ולפתן 
זכויות להן גילו במיוחד אותם אדוני הערים שהיו אנשי כנסיה 
(בד״ב, הגמוני העיר). הק" שנתקלו בסירוב הגיבו לעתים קרובות 
בהתקוממות אלימה כנגד האדוו. התקוממויות ק" היו בחלק מערי 
צפוו־איטליה (מילאנו), בדרוט-גרמניה (קלו) ובצפוו־צרפת (קמברי, 



קוסודום :תהפושת הרלוו^יש 
(ט,־זיאוו תפיטזלינו. רופא) 





333 


קומונה — קומונה של פדים 


334 


לאון). בפלנדריה. באנגליה (שם כונתה ד׳ק׳ בארי■ ( 811 ע 01-0 ! 11 ) 
ולעתים כאיטליה זכתה הקמת הק" לעידוד או להסכמה־בשתיקד. מצד 
האדון. מלכי צרפת ואנגליה ראו בק" משען נגד האצולה, והתשלום 
עבור כתבי־הזכויות היה להם לפקור הכנסה. במהלך ההתיישכות 
בגרמניה ובספרד הקימו האצילים והמלכים ערים, שניתנו להן 
מלכתחילה כתבי־זבויות גדיבים. 

כצפון איטליה, בפלנדריה וגם בגרמגיה. שם הגיעו הערים לעצמה 
כלכלית רבה והשלטת המרכזי היה רחוק או חלש. היו הק״ (כגון: 
פירנצה, מילאנו וונציה באיטליה: חנם. ברין׳ ואיפר בפלנדריה! 
וערי ההנזה !ע״ען' בגרמניה) לבעלות כוח שלטוני ומדיני רב. 
באיטליה הצפונית נעשו הק״ לרפובליקות עצמאיות למעשה; מאבק 
חריף התנהל בינן לבין עצמן על השליטה בסביבותיהן. וק" אחדות 
השתלטו על שטחים נרחכים. כשהיה השלטון המרכזי חזק, באנגליה, 
בנסיכויות גרמניות ובצרפת (במאה ה 13 וה 14 ) הוגבל ממשל הק׳ 
לענייניה הפנימיים (הגנה, שיטור, שיפוט, תקנות כלכליות) ולקיום 
המאורגן של החובות כלפי המלוכה (תשלום מסים ושירות צבאי), 
חשיבות רבה היתה להשתתפות נציגי הק* בפרלמנטים (ע״ע פרלמנט). 
עם התעשרות הערים שנכה גם איבת האצולה המקומית כלפיהן. 

דרני-הניהול של הק" היו מגוונות ביותר. לאסיפה הכללית של 
אזרחי העיר היתר, חשיבות רבה בתקופת היווצרות הק׳. בראש הק' 
עמדה בד״נ קבוצה של 2 — 20 איש ואף יותר (אלה פונו קונסולים 
באיטליה ובדרום־צרפת. *״:״־!)ס־ - בארצות־השפלה ובצפון־צרפת, 
ו ״£מ 1 ז־ 13 ג — באנגליה). לצדם היתד, קיימת מועצה: לעתים היתד, 
זהות בין שני המוסדות. תוך התפתחות הק׳ הופקדה לעתים הסמכות 
הביצועית בידי אדם אחד — ראש־ד,עיר. 

למעשה היה השלטון בק" כידי משפחות הסוחרים העשירים, 
שהתאגדו בגילדות (ע״ע) הסוחרים. לעתים היתד, הגילדה הנוח 
המניע והשליט בק׳. בצפון־איטליה, בארצות־השפלה ובצפון־צרפת, 
שם התפתחה תעשיה. נאבקו בפאות ה 13 וד, 14 אנשי גילדות-האומנים 
למען השתתפותם בשלטון בק', המאבקים הסתיימו בד״כ בפשרד" 
שהקנתה לאומנים חלק בשלטון. 

בצרפת ובספרד, שבהן התחזקה המלוכד" שקעו הק" בפאות 
ה 15 וד, 16 . ברוב הק" באיטליד, התגבש שלטון־יחיד, ורק מעטות 
(ונציה, ?'נובר, ולוקה) נשארו רפובליקות בעת החרשה. בגרמניה 
נתקיימו ערים עצמאיות זמן רב ו 3 מהן (ליבק, ברמן והמבורג) 
עוד הצטרפו למסגרת הקיסרות השניד, ב 1871 . 

,מ $0 מ^\ 1 (ז€^ 5 . 0 ; 1925 ,?מ 1 ן€ז 1 י 1 . 1 < 

/^ 1 , 1115 ו 3 זו 1 מ - ז 1 )ס? . 0 : 1933 
• 1 ^ 1947 011 

ז, 1 מ>ז)־ז?^־׳ 4 ז 3 ')!! 04 ) 1 51041 ^ו(^ ,^ 1 ־ 01 ־ 1 ; 1952 

1 / 01 ) 14641 6 ^ 7 , 8 ז:א 1 ת€ל:ז 1 מ . 14 ; 1955 73 ׳■; 

. 1958 

אל. לי. 

קומונה קכרתית, ע״ע קומונתם. 

קומונה ?::ל ( 31:5 ? 30 00:1:0111110 (עיריית פריס]) , שמו 

של המיפשל המהפכני בפריס בימי המהפכה הגדולה וב 1871 . 

1 ) ה ק' הראשונה קפד. נ 13.7.1789 , ערב כיבוש הבסטיליה 
(ע״ע). כגוף מהפכני שנסל לידיו את ניהול העיר בראשות ז׳. ס. ביי 
(ע״ע), ועם מיליציה עירונית בפיקודו של לפ;ט (ע״ע). 

ב 9/10.8.1792 התקוממו הסקציות (רבעי העיר: ייתכן שביזמת 
דנטון [ע״ע]), הק׳ הודחה והוקמה "הק׳ המהפכנית". היתה זו, 
למעשה, גוף ז׳קוביני בהנהגת רובםפ;ר, דנטון ומרד, (ע' ערכיהם), 
והבסיס לשלטון הדקובינים בצרפת כולד,. מהפכת תרמידור (יולי 
1794 ) , ששפה קץ לשלטון הז׳קובינים, היתר, נצחון של "הקונונציה" 
על חק׳. בעקבות נצחון זד, הוקמו במקום הק׳ ועדים מינהליים נבח¬ 
רים לפרים, שהיו כפופים לגופים לאומיים נבחרים. וע״ע ז׳קובינים: 


(ה}סהפכה הצרפתית, 
עמ׳ 350 , 353 — 356 . 

2 ) הק׳ של 1871 
היתד, מרידה שארכה 
כחדשיים. הרקע לה 
היה המלחמה נגד 
פרוסיה ( 1870/1 ) וד,- 
מאורעות שבעקבו¬ 
תיה: המפלה, המצור 
על פרים והרעב הכבד 
בה; מצעד הגרמנים 
ברחובותיה — בהס¬ 
כמת האסיפה הלאו¬ 
מית שבבורדו: וה¬ 
קרע המתרחב בין 
פרים הרדיקלית, ש¬ 
ראתה עצמה מנהיגת 
צרפת. לבין האסיפה 
הלאומית בבורדו, שרוב חבריה היו מלוכנים שמרנים מכל רחבי 
הארץ: האסיפד, ביטלה את שפיטת החובות שהונהגה בעת המלחמה 
ואת המשכורות לפשמר־הלאומי, שבו שירתו המוני פריסאים ובכך 
נשפם מקור פרנסתם. 

כבר ב 15.2.1871 קם גוף מרכזי של המשמר הלאומי, שנבחר 
מנציגי הפרוורים של פריס. הניצוץ שהצית את המרידה היה נסיונו 
של א. תיר (ע״ע) לפרוק את המשמר הלאומי מנשקו ע״י הפקעת 
227 התותחים שהיו ברשותו. הנסיון נכשל ( 18.31871 ), חיילים 
שנשלחו למשימה זו עברו למחנה המשמר הלאומי. ושני גנראלים 
הומתו בידי המתקוממים■ ממשלת תיר נטשד, את פריס ועברה 
לורסאי, ומו״מ בין ועד ראשי-העיריות של העיר ובין הממשלה לא 
נשא פרי. ב 26 במארס נערכו בחירות עירוניות מטעם הוועד, וד.נב־ 
הרים התארגנו בקי של פרים, שהיה לגוף השולט בבירה המורדת. 
הק' היתד, מורכבת מנציגי כמה סיעות שמאליות: חסידי בלנקי, 
חסידי פרודון, ז׳קובינים ואנשי האינטרנציונל (ע׳ ערכיהם). 

לפרות החיכוכים ביו הקבוצות השונות הקימד. הק' 10 ועדות, 
ופעולתן התחיקתית היתה מרשימה. במגמה להקים רפובליקה או 
פדרציית קומונות בצרפת, הנהיגה הק׳ את הדגל האדום ואת לוח 
המהפכה, הפרידד, את הדת מן הפדינד" שיפרד. את תנאי עבודות 
הפועלים, אסרה עבודת לילד, ופגיעה בשכר הפועל, וקבעה יום 
עבודה בן 10 שעות. 

תיר החליט להכניע את הק׳ ולדכא את פריס הסוררת, והחיילים 
ששוחררו משבי הגרמנים צרו על העיר. כוחות הק׳ היו מעורערים 
בגלל בעיות פיקוד והעדר תפיכד. מספקת מצד התושבים. השפעת 
הקיצוניים הזיקובינים גברה ועל קריאות הצרים ענתד. הק׳ בהחלטה, 
שעל הריגת אנשיה שיפלו בידי אנשי ורסאי תגיב בהריגת בני 
הערובד, שבידיה. ב 21 במאי פרצו כוחות ורסאי לעיר ושבוע יפים 
התנהלו קרבות עקובים מדם על פתרסים ברחובות; בניינים רבים 
הוצתו (בהם ארמון הטילרי (:!:!ס(:::^]) ובני־ערובה הוצאו 
להורג. בתום הקרב האחרון. שהתנהל בבית-הקברות פר-לשז 
( 010,1.30113150 ?), היתה העיר פולה בידי אנשי ודסאי ( 27.5 ). 

במלחמת אזרחים זו נהרגו כ 20,000 מאנשי הק׳ ופחות פ 900 
מצבא ורמאי. עם דיכוי הק- הוצאו 23 מאנשיה להורג, וכ 7,500 
איש הוגלו לקלדוניד, החדשה. ב 1880 פורסם צד חנינה, ורבים 
מהגולים וממנחיגי חקי שגמלטו לחו״ל חזרו לצרפת. 

הק' של פרים (ליתר דיוק — המיתום של התקוממות זו) 
השפיעה מאד על הסוציאליסטים כעולם. תרומד, מכרעת ליצירת 
מיתוס זה תרם ק. מרכס, שיפים מספר אחרי דיכוי הק׳ כתב את ספרו 



הו?רת הקוסונה ש? פרים. בכרזות צוירה 
סאריא! — םמ 5 הרפוב 9 יבח — כשבידה דנ 5 
ההוטודח ועליו המלים .סהפכה חברחית, 
שוויוז: צרת" 








נשי דהיסעז ננזהנה כעצד. תצ?זפ 5 ואיז ניייעל בהזית כצי ■■.':!א' 
בהכוין ר״ייפזי בייד! זויר 


אודותיה ("מלחמת האזרחים בצרפת", עבר׳ תשי״ב) ותיארה ההת¬ 
קוממות פועלים נגד משעבדיהם הבורגנים. הוא גם הביא את משטר 
הק׳ כדוגמה ל״רודנות הפרולטריון". תיאורים אלה גחקקי בתודעה 
רבים, חרף היותם מנוגדים למציאות. 

פ, ליראבריי. הק׳ הפאריסאית 1941,1871 ! מ. זינגר, יהודים בק׳ הפרי¬ 
סאית (נובסניס, י״א). תש״ו! ז. שייקיבסקי, הק׳ הפד*םאית והיהירים, 
תשס״ז: ש. נאמן. מיתוס זזהיה להיסהיריה, היהסוריה שהיתד. למיתוס, 
(ס*לד, ד־ ןכ״ז)׳ 77 — 89 ) תשל״א/בי / x ו .ו 11 וג 1101 ו 11 ן), 14 

./י ׳>// .-יא : 1%0 ^ 1 ..|^ 1 ; 1959 111 

. 1971 13 • 111 ) זח 0 ו x ^|^^^ו ו^ {• 0 וו 1 ' 1 ' 

י. דמ. 

קומוניזם <מלאס' ״״״וחו״סס, שיתופי), 1 ) התארגנות חברתית 
הצוושתתת על שוויוניות, שיתופיות הקניין וניהול הכלכלה 
בידי החברה ולמענה! 2 ) אידאולוגיה הדוגלת נד,תארגנות הברחית זו. 
1 ) הק׳ הקרוב. עמ׳ 335 ! 2 ) הברות קומונירסיית, עמ׳ 336 ז 3 ) ראשית 
הק׳ המידיני. עמי 336 .■ 14 המפלגה הקומיניסטית ברוביד״ עס׳ 336 ! 

5 ) המפלבות הקומוניהסיוה מחוץ לכרידרב עד מלה״ע 11 ! הקומאיג־ 
מרן. עמי 342 ! 6 ) הק' אהר׳ מלה״ע 11 . עמ' 345 ! 7 ) קץ המונוליחיות 
במהנר■ הק־ יניקיס הפוליענסריזם, ע 8 ' 81346 ) הק' במיה״ת. עמי 349 . 

1 . הק' הקדום. נבר ביוון העחיקד, היד. הק׳ קשור במיתוס 
על "תור הזהב" של המין האנושי, כשהחנרד, היתד, בהרמוניה מלאה. 
לפני שהתפתח בד. קניין פרטי! הקניין הפרטי הוא שורש הרע, 
שהצמיה מעמדות, ניגודים. מאבקים ומלחמות, עושר ועוני. תאוות־ 
בצע וקנאה וד׳שחתת מידות כללית. אגדת ״תור הזהב״( 63 ז״ב 35 ]־^,) 
משתקפת ב״מטמודפוזות״ של אווידיוס ( 1 , 89 ) ובכתבי הורטירם 
וורגיליוס (ע׳ ערכיהם). מקורה באידאליזציה של בן־התרבות לפרי- 
מיטיווי ..בו־ד.טבע". ושל בן חברה עירונית, מורכבת. לבן־חברת 
איברים או רועים. האמונד. בדבר קיומו של ק׳ קמאי, קדום, היתה 
מקובלת על הכל. ואנגלס (ע״ע) שיקע אותה בהשקפה המרכסיסטית 
על התפתחות הרכוש. ברבע האחרון של המאה ה 19 קמו עוררים 
על אמונה זו והתפתח ויכוה בין אתנולוגית, היסטוריונים של הכלכלה 
ופרהיסטוריונים. התומכים בסברה ש״הק׳ הקמאי" אינו אגדה בלבד 
נאחזו בדברי יוליוס קיסר וטקיטוס על הגרמנים, בתיאורי חברות 
פרימיטיוויות אצל נוסעים ומגלים. וכן בתופעות כגון האובשצ׳ינה 
(ע״ע) ברוסיה, הזדרוגה אצל הסלווים הדרומיים ועוד: הסוברים 
ש..הק׳ הקמאי" הוא מדברי־סופרים בלבד טענו, שהאובשצ׳ינה. 
הזדרוגד, ורומיר.ז נכפו מגבוה.לצרכי גביית ססיס,בתקופות מאוחרות 
למדי, ושד,מובאות מקיסר ומטקיטום לא פורשו כהלכה. מכל-מקום 
מעידים ממצאי חפירות ארכאולוגיור,. שגם בשלבי־תרבות קרומים 
מאד ד,יתה התברד. מרובדת בסעסדות. 


אפלטון וזנון (ע״ע) מקיטייו הטיפו לק׳. אפלטון הביע זאת 
במפורש! אצל זנין משתמע הדבר מתוך אמונתו בשוויון ובסילוק 
הבדלי־מעמד, ומתוך תפיסתו העקרוניר, את .,חוק הטבע"; תפיסה 
זו השפיעה אה״ב על הוגי-דעות ברומא. ומאוחר יותר — באירופה, 
מימי הרנסאנם ועד להשכלד,. נראה שסטואיקנים השפיעו על קלאוסנס 
(ע״ע) בספרטה ועל טיבריוס גרקכוס (ע״ע) ברומא להנהיג תיקונים 
במגמה שוויונית. 

2 . חברות קומוניסטיות. נסיונות ודאיים ראשונים 

להקים חברות מושתתות על הק' נעשו ביר,ודד, בירי האיסיים, 

כת מדבר-יהודה והקהילה הנוצרית ד.קדומה בירושלים, נסיונות 
כאלה נמשכו אח״ב בכל הדורות, במיוחד בקרב כיתות דחיות פורשות 
(קבוצות של סניכאים וולדנסים (ע' ערכיהם], לולרדים [ע״ע ויקליף], 
בגהרדים, ד.בוריים [ע״ע הוסיטים! והאחים המורוויים [ע״ע אחים 
צ׳כיים], אנבפסיסטים [ע״ע], הדיגרז והלולרם [ע״ע], יישובי הישו¬ 
עים בפרגוי (ע״ע, וע״ע מיסיון, עמי 356 ). הדוהובורים [ע״ע], 
ההוטריים [ע״ע חוטר), השייקרז [.":!,;!)צ. .מתנועעים", כינוי 
שדבק ב״מאסינים כביאה השניה של המשיח" בגלל מנהגם להתנועע 
בלהט פולחנם], חברת ,.אמנה" [ע״ע], הפרפקציוניבטים [ע״ע 
אונידה] וגיור). 

במאה ה 19 החלו נסיונות להקים יישובים קומוניסטיים שלא 
ממניעים דתיים. נסיונות רבים נעשו באה״ב, שבה קמו יישובים כאלה 
מקרב חסידיהם של ר. אואך. ש. פוריה (ע׳ ערכיהם} וא. קבה (] 6 נ 1 ג 0 ). 
מרבם ואנגלם (ע׳ ערכיהם) פסלו נסיונות אלה וד,וקיעום כ״אוטופיות" 
וסוציאליזם אוטופיסטי, ע״ע סוציליזם. עמי 7 ׳, 566 ). 

נסיונות אלה להקים חברות קומוניסטיות, ובן נסיונות שנעשו 
אח״ב. ובכללם הקיבוצים (ע״ע קבוצה. קבוץ) לא נעשו במסגרת 
מקיפה של מדינה. עד למאה ה 20 היו הנסיונות להנהיג ק׳ במדינה 
שלמד, מעטים. קצרי־ימים ובלתי-מושלמים (כגון הנסיון בפרס בימי 
בואר [ע״ע] בהשפעת המזרקים [ע״ע]). 

3 . ראשית הק׳ המודרני. כתנועה מדינית בעלת מצע 
מדיני, יעדים וטקטיקה, שאינד. חותרת לד.קים תאים קומוניסטיים 
במסגרת החברה, אלא לשנות את הסדר הקיים מן־היסוד ולבונן 
תחתיו סדר קומוניסטי. קיים ד.ק' מהמאה ה 19 . אף שיש רואים את 
"אגודת השורים" בצרפת של ימי המהפנד., בהנהגת פ. נ. (,.גרקכוסי) 
בבף (ע״ע), את תלת הק׳ המודרני. המלה ק' בהוראתה זו נטבעה 
באגודוח-םתר מהפכניות בצרפת בשנים 1835 — 1840 . נלד, כ 10 
שנים אחרי שנטבעה המלה ..טוציליזט" (ע״ע) בה 1 ראר,ה הפוליטית 
המודרנית. ההבחנד, בין שני מושגים אלה ה־תה בעיקרה בנכונות הק׳ 
להשתמש באמצעי אלימות ומהפכד. כדי להגשים את חזונו. ב 1847 
נוסד בלונדוו.איגוד הקומוניסטים" מיסודם של חברי.,איגוד דורשי 
צדק״ (ת 6 ]נ( 6 ;>ז 6 ך) ־ 161 > 6 (,<ז 0 ש) שהקימו גולים גרמנים בפרים. 
רב 1848 פורבט מצע "איגוד הקומוניסטים". הוא "המניפסט הקומו¬ 
ניסטי", פרי עטם של מרבם ואנגלס. לחיבורם קראו "קומוניסטי" 
כדי להבחין בינו וביז הסוציאליזם: הם ראו את הק" כתנועה של 
הפרולטריון. בניגוד לסוציאליזם. שהוא בבחינת תנועה של המעמד 
הבינוני, נקבעד, הבחנה נוספת בין הק׳ לסוציאליזם, והיא מוסכמת 
על כל בעלי־ההלכה הקומוניסטים: הסוציאליזם הוא שלב-מעבר 
לקראת חק׳. ובעוד שבשלב הסוציאליזם תהיה התמורה לכל אדם 
ע״ס עבודתו, הרי בשלב הסופי, בק׳, ינהגו ע״ס הכלל: ,.כל אחד 
ע״פ יכלתו, כל אחד ע״פ צרכיו"; כדי שאפשר יהיר, לנהוג ע״ס כלל 
זה יש להגדיל תחילד, את עושר החברה בשיטת הסוציאליזם. 

בשנות ה 70 של המאה ה 19 נעלם השימוש במונח ק' ככינוי 
לתנועות מדיניות ונבלע בכינוי ..מפלגות סוציאליםטיות" (ע״ע 
םוציליסטיות, מפלגות). על ההתפתחות הרעיונית בק׳־סוציליזם — 
ע״ע, וע״ע מרבסיזם. 

4 . המפלגה הקומוניסטית (מ״ק) ברוסיה. במארס 





337 


קומוגיזס: המפלגה הקומוגיפטית כרוסיה 


338 


1918 חזר המונח ק־ והופיע ככינוי לתנועה מדינית, כשהסבו הבול- 
שוויקים את שם מפלגתם פ״הסיעה הבולשוויקית של המפלגה הסוג- 
יאלדסוקרסית ברוסיה" ל״מדרק של רוסיה*. הסבת השם ציינה ניתוק 
מהמפלגות הסוציאליסטיות, על שבמלה״ע 1 תמכו כל אחת בממשלה 
שבארצה ולא המרידו את הפועלים. עם הסבת־שם זו ניתן לראות 
בסיעה הב 1 לשוויקית. לפן הקמתה ב 1903 . את המה״ק המודרנית 
הראשונה. 

על צמיחתה של סיעה זו והתפתחותה — ע״ע בולשויזם. הבול- 
שוויזם קשור במידה מכרעת בפעלו של לנין (ע״ע), הוגה־הדעות 
של הבולשוויזם ומנהיגו. המד,"ק של רוסיה, ובעקבותיה מ״ק אחרות, 
רואות את תרופת לנין לביסוסן האידאולוגי כשוות־ערו לזו של 
מרכס, וחן מכנית אפוא את האידאולוגיה שלהן .,מרכסיזם־לניניזם". 
בעיקררשל־דבר עסק לנין לא בחשיבה פילוסופית, היסטורית וחב¬ 
רתית כללית, דוגמת מרכס, אלא בתדריד אסטרטגי — ופעמים אף 
טקטי — לעשיה פוליטית, בסיגול האידאולוגיה למציאות הממשית, 
ולבסוף — במתן ביסוס אידאולוגי או גושפנקה עיונית למהלכים 
פוליטיים. 

כך סיגל לנין את המרכסיזם לתנאיה של רוסיה, שעדיין לא 
הגיעה לשלב הבורגני־הדמוקרטי ולפיכך לא בשלה, לפי התפיסה 
המרכסיסטית האורתודוכסית, למהפכה פרולטרית־סוציאליסטית 1 
לנין אמנם הכיר בכף, אך בדיעבד קיבל את תורת .המהפכה המת¬ 
מדת". מיסודם של פרווס (ע״ע גלפנד !כרך מילואים!) וטרוצקי 
(ע״ע), שלפיה ניתן לעבור, בלי הפסקה, את שני השלבים גם יחד — 
שלב המהפכה הבורגנית-הדמוקרטית ושלב המהפכה הפרולטרית- 
הסוציאליסטית. 

עמדת לנין בשאלת ארגון המפלגה — שבעטיד, נפלגו ב 1903 
הסוציאלדמוקרטים ל״מנשוויקים״ ול,.בולעןוויקים״ — נבעה גם היא 
במידה רבה מהצורך לסגל את ההלכה לתנאי המציאות ברוסיה; היה 
סיכוי רב לפעילות של ארגון קטן במספרו אך ממושמע, נתון להנהגה 
ריכוזית, חשאי, ומורכב ממהפכנים מקצועיים — כפי שדרש לנין! 
לא היה סיכוי רב למפלגה שוזרגונה יהיה כפי שרצו המנשוויקים - 
דבר שהתאים לתנאי המדינות הבורגניות הפרלמנטריות במערב. 
עם־זאת ניתן לראות בעמדת לנין בשאלת ארגון המפלגה ביטוי 
למסורת המהפכנים הרוסים, ובן לגישות בסיסיות של עיליתיות 
(אליטיזם)! של תפיסה היאררכית! של פחד מפני ספונטניות! של 
אי-אמון כמעמד הפועלים, העלול להידרדר ל״צכיזם* (גישה איגו- 
דית-מקצועית, הרואה בשיפור תנאי חייהם של העובדים את חזות 
הכל) ואינו מסוגל להגיע לבדו להכרה מעפדית-מדינית ("התודעה 
המדינית של המעמד אינה תופעה ספונטנית ואינה יכולה להינתז 
לפועל אלא מבחוץ״); ושל המסורת המיוחדת של "ד,אינטליגנציה" 
ברוסיה, המועידה למשכיל תפקיד של מורה-דרך חברתי ומוסרי. 

עמדתו של לנין בשאלת ארגון המפלגה עתידה היתד, לעצב אותה 
יותר מכל דבר אתר ולסלול את הדרך לרידנות במדינות שבהן 
שולטת מ״ק. כבר ב 1904 ציין טרוצקי, ש״הצנטרליזם הדמוקרטי" 
שדגל בו לנין יוביל לרודנות: -את מקום מעמד־הפועלים תופסת 
המפלגה: את מקום המפלגה תופס מנגנונה! את מקום המנגנון תופס 
הוועד המרכזי. ונםופו-של-דבר יתפוס רודן את מקום הוועד המרכזי". 

לנין טבע את חותמו על המה״ק לא רק בתחוגז הד,לכה. הארגון 
ור,הנהגה, אלא אף בסגנונו האישי: בחריפות המאבק עם יריבים, 
גם עם קרובים קרבה רעיונית! בתכסיסי ההשתלטות על ארגונים 
אחרים וד,התהדרות באדרתם! בקידוש הקיצוני של האמצעים בשם 
המטרה! וככוליות (טוטליות) של תפיסתו אח המונוליתיות של 
המפלגד" גם בתחומים שאינם קשורים בעשיד, פוליטית (כגון התקפתו 
את .סטייתם" האידאליסטית־הדתית של לונצ׳רסקי ובוגדנוב [ע׳ 
ערכיהם!, שכתב נגדם את ספרו "מטריאליזם ואמפיריוקרטיציזם", 
1909 ). 


ב 7.11.1917 השתלטו הבולשוויקים על רוסיה. תולדות המה״ק 
ברוסיד. (אח״כ בריח״מ) נקשרו בתולדות הארץ שבשלטונם, והתפת¬ 
חותה האידאולוגית והארגונית שיקפה את צרכי המדינה, את מעמד 
המפלגה כמפלגת-שלטון ואת מאבקי־הכוח בד,. 

לנין הבטיח מונופולין מוחלט על השלטון בידי קבוצה קטנה 
במפלגד,: האסיפה המכוננת. שהתכנסה בינואר 1918 ואשר הבולש־ 
וויקים בה היו מיעוט, פוזרה כעבור יומיים! המפלגות הלא־סוציא- 
ליסטיות נאסרו! השתתפות הס.ד. (ע״ע סוציליסטים-רוולוציונרים) 
באה במארס 1918 אל קצה, כשהתפטרו נציגיהם מהממשלה במחאה 
על חוזה-השלום של ברסט־ליסובסק (ע״ע), וב 1921 נאסרה פעילות 
כל המפלגות פרט למה״ק! האיגודים המקצועיים הפכו ממגיני האינ¬ 
טרסים של הפועלים לזרוע של השלטון, ובוויכוח בין טרוצקי 
(ע״ע, עמי 954/5 ), לביו הדוגלים בריכוזיות ממלכתית על "צבא 
העבודד," ועל מקום האיגודים המקצועיים, פסק לנץ לטובת הריכו¬ 
זיות הממלכתית. במפלגה עצמה הצטמקה הדמוקרטיד, הפנימית: 
בוועץת המפלגה במארס 1918 עוד נערך ויכוח מדיני ענייני (על 
חוזה כרסט-ליטובסק)! הוועידה שאחריה. במארס 1919 , עסקה בעיקר 
בענייני מצע וארגון, הקימה מוסדות לניהול המפלגה ומנגנונה הגדל 
וד,אצילד, להם סמכויות נרחבות: "לשכה מדינית" (פוליטבירו), 
שחבריה נבחרו מקרב הוועד המרכזי, "לשכת ארגץ" (אורנבירו) 
ומזכירות. את דרישת בוכריו(ע״ע) לשמור על הדמוקרטיה הפנימית 
דחה לנין בנימוק של צרכי בטהון-ד,משטר; בתמיכת לנין קיבלה 
ועידת המפלגה ב 1921 החלטד, האוסרת "סיעתיות", ובכך הפכה 
המה״ק למונוליתיח. 

החנקת הדמוקרטיה הפנימית וחיזוק כוח המנגנון אפשרו את 
עליית השפעתם של עסקנים מפלגתיים בעלי כושר ארגון, כגון 
סטלין ומולוטוב (ע׳ ערכיהם), על-חשבון תאורטיקנים בגון טרוצקי 
ובוכרין. ובסופו-של־דבר את השתלטותם של עסקנים אלה במפלגה 
ובמדינד,. ב 1922 נהיה סטלין למזכיר המה״ק, ובמהרה הפך תפקיד 
זה. שד,יה בעל אופי ארגוני, לעמדת-הכוח החשובה ביותר בהנהגת 
השלטון. הוא התיש תהליך, שהסתמן מיד אחרי מהפכת אוקטובר 
1917 , משהפכה המה״ק למפלגת השלטון וד,רוצים בקידום אישי 
ביקשו להצטרף לשורותיה. לנין ראה את הסכנה הרעיוגית בהצפת 
המה״ק בהמוני שאפתנים, שדבקותם בק׳ היתה רופפת ואף אופורטו- 
ניסטית! סטלין קיבלם בהמוניהם לחיק המפלגה. ממפלגה קטנה אך 
מלוכדת של מהפכנים נלהבים וקנאיב לאמונתם הפכה המה״ק למפ¬ 
לגת הממסד של המדינה, שהקיף את צמרת החברה בתחומי הכלכלה, 
הארגון, הצבא. המדע והתרבות! המפלגה שיצאה לד,רוס את כל 
מחיצות המעמדות הפכה בעצמה ל״מעמד החדש" השליט, בעל זכויות 
יתחת. 

גאסנותם של העסקנים, הטכנוקרטים והמנהלים השאפתנים 
שנתקבלו למפלגד, היתה לא לאידאולוגיה אלא לסטלין! הם חבו לו 
את קידומם והיו בסיס הכוח שלו. איסור.,הסיעתיות" אפשר לסטלין, 
ששלט במנגנון, להכתיב את המדיניות, לסתום את פיות מבקריו 
ולהציגם בפלגנים, אויבי המפלגה, המעמד. המדינה והמד,פכד, — 
ובסופו־של-דבר לחסלם! כך נתאפשרו משפטי-הראווה ו״הטיהורים" 
בשנים 1936 — 1938 , חוסלו הבולשוויקים הוותיקים, בעלי-ההלכה 
ואויבי סטלין. האמיתיים והמדומים (מספרם של אלה האחרונים היה 
רב מאד), וד,ושלם תד,ליך שינוי הרכבה של חמה״ק. 

הטיפוס החדש של חבר הפה״ק היה נכון יותר לד,סתגל לאיד- 
אולוגיר, החדשה של המפלגה, שהיתד, בעלת אופי אופרטיווי. ועידות 
המפלגה היו לכנסי־מאמינים, המאשררים בתשואות ובהצבעות פה־ 
אחד את דבר השליט ומדיניותו! חשיבותן כמעניקות הלגיטימציה 
לשלטון קטנה, משפורסמה ב 1936 החוקר, החדשה של בריה״מ, 
"הדמוקרטית ביותר בעולם", שנועדה לשקף את השינוי שחל בחברה 
בבריד,״מ — מחברה שבה מתנהל מאבק בין מעמדות לחברה השרויה 



339 


קומוניזס: המפלגה הקומוניסטית ברוסיה 


340 


בהרמוניה, ושכל רכיביה משתתפים בה בבניין הסוציאליזם. הסובייס 
העליון. שנבחר ב״בחירות הפשיות" כלליות ואשר בין חבריו היו 
גם בלתי־מפלגתיים, הוא שהפך למקור הלגיטימציה לשלפון. הצורר 
בוועידות מפלגה קטן אפוא והן נעשו נרירות: בעור שתחילה כונסו 
ועירות אלו כל שנה־שנתיים, כוגסה הוועירה ה 17 ב 1934 , ה* 1 — 
ב 1939 וד, 19 — ב 1952 . 

בשנים שאחרי המהפכה היו מנהיגי בריה״ם סורעים היטב לנח¬ 
שלות ארצם. ורבים מהם סברו שאיו למשטר החדש סיכר לד.חזיק־ 
מעמד אם לא יתהוללו מהפכות קומוניסטיות גם במרינות המפותחות 
במערב. ואולם בראשית שנות ה 20 דעכה התסיסה הלוחמנית שאחזה 
בפועלי מדינות אירופה אחרי מלה״ע 1 ; דוכאו נסענוה ההשתלטות 
של הקומוניסטים בגרמניה (ע״ע, עמי 464/5 ). בהונגריה (ש־ע. עם׳ 
859 ) ובפינלנד (ע״ע, עמ׳ 729 ), ונהדפו פלישות הצבא האדום 
למדינות הבלטיות ולפולניה (ע״ע. עמ׳ 424 ), שנועדו לד,שליט בהן 
משטר קומוניסטי ולהצית את אש המהפכה גם בארצות אחרות. 
המה״ק בבריה״מ לא יכלה אפוא לצפות לעזרה מבחוץ. והיה עליד, 
להתחפר ולהתעצם במדינה שבה שלטה: כדברי לנין. היא היתה 
צריכה ,.להשתמש בשיטות רודניות כדי להחיש את סיגולה של 
תרבות המערב, ובשיטות ברבריות בדי להלחם בברבריות". בכד 
ניתן צידוק נוסף לרודנות ולטרור. 

סטלין פיתח גישה זו וניסח אותה כאפשרות להגשמת "סוציאליזם 
בארץ אחת״ — בריה״ס. פיתוחה של בריה״מ, חיזוקה והאדרתה, היו 
אפוא למשימד, הראשונד,-במעלה של חק'. סטלין רצה להדביק את 
המדינות המתועשות במערב, וב 1931 הזהיר, שבריה״מ תוכרע אם 
לא תסגור את פער פיגורה אחרי המערב, שהוא פיגור של 50 — 100 
שנה, תיד 10 שנים. 

ההחלטה בדבר פיתוח מזורז של בריה״מ גררה בעקבותיה פעולות 
בתחומים רבים: מתן קדימה לתעשיה הכבדה על־פני תעשיות של 
מוצרי-צריכה: קולקטיוויזציה של האיכרים — שיצרה את הצבר 
ההון הדרוש לתיעוש המהיר: שימת דגש חזק בחינוך טכני, וכן פתן 
תמריצים לתורמים לגידול הייצור — דבר שהעמיק את פערי השכר 
בבריה״פ יותר מאשר במדינות רכושניות. ד״שוויוניות" הפכה למלת 
גגאי. בתחומי הממשל והארגון גברו מגמות הריכוזיות וחחקו 
מגגנוני-הכפיה של השלטון, כדי לדכא כל התמרמרות מחמת הסבל 
הכרוך בפיתוח המזורז. ההישענות על מנגנוגי-הכפיה בלטה במיוחד 
בעת הקולקטיוויזציה. 

משהפך פיתוחה של בריה״ס למשימה הראשית של הק׳ נולד 
פטריוטיזם חדש, מעוגן בבריה״מ כמבצר המהפכה והק׳. במלה״ע 11 
נתגלגל פטריוטיזם זה ללאומיות רוסית מורחבת: המלחמה תוארה 
כמלחמה לאומית, ״מלחמת המולדת השניה״ (הראשונה — מלחמת 
1812 נגד נפוליון), וסיסמות הק׳ הוצנעו. 

כך הבשילו מגמות שהסתמנו כבר בימי לנין; הוראות-שעה היו 
לנהגי־קבע (כסי שהתנבא ל. בלום [ע״ע], שהזהיר לאחר הסד,פכה, 
כי המשטר הרודני בבריה״מ, שנועד להיות זמני ער מיגור אויבי הק', 
יהיה לתופעת־קבע): המפלגה, שמתחילתה התיימרה לד.יות הנציג 
האמיתי של מעמד הפועלים, ושאח״ב האצילה את כל סמכויות ההכ¬ 
רעה והביצוע לגופי־הצמרת שלה, היתה נתונה לשליטת איש אחד 
ויחיד; גברו ההישענות על כפיה• המגמות הכוליות של השלטון 
והתערבותו בכל תחומי התרבות והמדע כדי להבטיח הליכה בתלם 
המפלגה ועקירת "סטיות" מהקו המקובל עליה, שנעשה צר יותר 
ויותר; קידוש האמצעים בשם המטרה נתגלגל לכך שהאמצעים הפכו 
לעיקר, והמטרה — הק' — שירתה אותם. בתיתה להם גושפנקא 
אידאולוגית. 

את התפתחות האידאולוגיה של הק' ביפי סטלין ניתז לתאר 
כעיסוק בפרשנות, תכופות דחוקה, דרשנית, פלפלנית ועקמנית. של 
המרכסיזם־לניניזם, לשם צידוק מהלכים מדיניים. בעלי־ההלכה הרא¬ 


שונים של ר.ק', ומרכס ולנין בראשם, עוטרו בהילת סמכות, כאילו 
כתבו ודיברו "מפי הגבורה", ומובאה מדבריהם היתד. הוכחה ניצחת 
לנכונות כל דעה או עניין. בעל הסמכות העליונה במדינה היה גם 
בעל הסמכות העליונה באידאולוגיה, במדע ובחיי הרות והתרבות. 
את הסתירה התהומית בין ההלכה לבין המציאות יישבו בדרך של 
הסברים •דיאלקטיים". כך, למשל, חידש סטלין. שלשם הגשמת 
חזון הק׳ בדברי "גוויעת המדינה" יש צורך "דיאלקטי" שהיא תתעצם 
עוד יותר. המודרניזציה של מדינה שאך החלה בתיעושה והפיכתה 
למעצמת-על אדירה, השניה בעולם. היתה השגו הגדול של סטלין. 
השג זה. שניתן לראותו כתפקיד ההיסטורי של הק׳ בבריה״מ, הושג 
במחיר גבוה מאד: בחיי־אדם רבים. בסבל אנוש, בהחנקת החירות. 
בהצמתת כוחות־יצירה בתרבות ובמדע, ובהסתאבות מוסרית שהצ¬ 
מיחה חנופה, נכנעות, מלשינות וציניות. גם פיתוח הכלכלה נפגע 
מחמת הריכוזיות היתרה. שיצרה צוואר־בקבוק במרכז. ומחמת שיתוק 
היזמה של טכגוקרסים ומינהלנים, שבפחדם מפני המשטרה החשאית 
האדירה העדיפו שיגרה, דיווחי-שקר וד.תחפקות מהכרעות עצמאיות 
והעברתן לפעלה. 

גידול כוחה של המשטרה החשאית היה סרטני בגוף החברה, 
ומורא הפשסרד, היה גם על המפלגה והצבא, שצמרתם נכרתד. 
ב״טיהורים״ של סטלין. במות ססלין ( 1953 ) עשו המפלגה והצבא 
יד-אחת לבלום את המשטרה החשאית, הכריעו את ראשה, כריה 
(ע״ע), והוציאוהו להורג (ע״ע מועצות, ברית ה־, עמ׳ 760/1 ). כוח 
המשטרה החשאית נשבר, ואף שלא נעלמה ופעילותה רבה מאד לפי 
קריטריונים של מדינת חוק דמוקרטית. אינה עוד אלא צל בלבד של 
מה שהיתה בימי סטלין, ואין בץלתה לאיים על מעמד המפלגה 
ור,צבא. 

צמצום כוחה של המשטרה החשאית שיקף תפורה בכל תחומי 
החיים וד.שפיע עליד.ם. שיטוח המאבק הפוליטי מותנו: מאז הפתח 
בריר, לא הומת שום מנהיג פוליטי שהודח מתפקידו, ואף לא נאסר 
או הוגלה, אלא הוצא לגימלאות או הורד בדרגה — פעמים בצורה 
משפילה. משחדל המאבק הפוליטי בצמרת להיות מאבק לחיים או 
לפוות, נוצרו התנאים שאפשרו הנד.גד. קולקטיווית — לתקופות 
ממושכת למדי. אמנם גם בהנהגות אלו בלט במהרה "ראשון בין 
שווים". אך נמנע ריכוז מוחלט של כוח וסמכויות לתקופה ממושכת 
בידי איש אחד, ונתאפשרה מידד. רבה יותר של חלוקת עבודה 
וסמכויות: השלטון לא היה בידי רודן יהיר אלא בידי אוליגרכיה, 
ולרוב נשמר בקרבד. איזון־כוחות. וע״ע צ׳קה. 

בעקבות צמצום כוחה של המשטרה החשאית גדל הבטחת האישי 
מפני שרירות השלטון, חלה ליברליזציה בתחומי הרוח והתרבות 
וד,ובטח חופש מלא בתחומי המדע (ראה להלן, עם׳ 341/2 ). והואיל 
וצומצם גורם הפחד היה השלטון זקוק לתמיכת הציבור. הדבר הצריך 
שידוד־מערכות בסולם הקדימות, תוך מתן דגש חזק יותר באספקת 
מיצרי-צריכה, ובכלל־זה מוצרי החקלאות. למעשה חל גידול גיכר 
הן בייצור מוצרי־צריכה והן בתעשיה הכבדה. במידת-מה הושג הדבר 
עקב מתן חופש פעולה והכרעה נרחב יותר לדרגי־מינד.ל בינוניים 
ומקומיים, אף שקביעת המדיניות הכללית, היעדים, הקדימות 
וד,הקצאות נשארה בידי השלטון המרכזי. 

בתחום הכלכלה היה כשלונו הגדול של המשטר במגזר החקלאות. 
הקולקטיוויזציה, שגרפה לירידד. תלולה בתנובת החקלאות, לא בטלה, 
ולא-די היה במאמצים להגדיל את התמריצים לאיכרים, כגון הרשות 
לעבוד יפים מספר בחלקות פרטיות קטנות. חרושצ׳וב (ע״ע), שגבר 
על יריביו במאבק על השלטון, ביקש להוכיח שהק׳ מסוגל לפתח 
לא רק את התעשיה אלא אף את החקלאות, ולמצער אינו חייב לגרום 
לירידה בתנובת החקלאות. הוא חיפש פתרונות בשימוש בזנים 
חדשים, בהדגשת יבולים מסוימים, בעיבוד "אדמות הבתולין" בקזכס־ 
סן, בשימוש נרחב בדשנים ועוד: כשלון תכניותיו — מחמת פגעי־ 





341 


?ומ-ניזב: ז**דגוי? חי,ומונ' 8 מ*ות מחוז לכריה״גז 


342 


טבע ותכנון לקוי — היה מהגורמים להדחתו. גם בימי יורשיו היתה 
החקלאות נקודת־התורפה של כלכלת בריה״ם, ותכופות פוטרו האח¬ 
ראים למגזר זה. ואולם כחרושנ׳וב כן יורשיו לא יכלו להרשות 
לעצמם שמחסור באספקת מוצרי-חקלאות יגרום לאי-שביעות-רצוו 
נרחבת בציבור. השלטון בבריה״מ, כבמדינות מפותחות אחרות, נהיה 
תלוי ביכלתו לספק את צרכי האוכלוסיה ולהבטיח רמת-חיים נאותה — 
אפילו לא באה תלות זו לכלל ביטוי ישיר, כבמשטרים דמוקרטיים. 
חרושצ׳וב ויורשיו העדיפו אפוא לקנות חיטים בחו״ל כדי להשביע 
את עסם, ונודעה לכו משמעות מפליגה ביחסים עם אה״ב ובמדיניות 
הבי״ל (ע״ע קיסינג׳ר). 

חרושצ׳וב ביקש להבטיח תמיכה־אמת של הציבור במפלגה 
ובהנהגחה, במטרה ליצור זהות בין המפלגה לעם. חשיבות המפלגה 
גדלה, נעשו מאמצים לגייס לשורותיה פועלים ואיכרים ,.מנהיגים", 
וניתן נר נרחב לפעילות במסגרת המפלגה ע״י קיום ישיבות ואסיפות 
תכופות־יותר של החברים סז־השורה ומתן הרגשת חשיבות להם. 
ועידות המפלגה נערכו לעתים תכופות הרבה יותר מאשר בימי סטלין, 
ושוב נידונו בהן נושאים רעיוניים. ואולם חידוש הדמוקרטיה הפנימית 
היה חיצוני יותר מתבני! המפלגה נשארה מונוליתית ולא הותרה 
אלא חזרה. במלים אחרות ובהוכחות נוספות, על הקו שקבעה ההנהגה. 
ב 1962 מינה חרושצ׳וב ועדה להכנת חוקה חדשה, שתשקף את 
השינויים בהברה של בריה״ס ובמעמדה המדיני. כתוצאה מ״נצחון 
הסוציאליזם וחיסול הכיתור הקפיטליסטי"; נצחונו הסופי של הסוציא¬ 
ליזם הפך את המדינה "ממכשיר דיכוי בידי מעמד אחד לארגון 
המשרת את האינטרסים של העם כולו" (כלר, סיום שלב "הרודנות 
של הפרולטריון"). לפיכך הוכשרה השעה, ע״פ ההלכה בדבר "גוויעת 
המדינה", ל״מעבר לממשל עצמי קומוניסטי". ואולם תרושצ׳וב לא 
כרך את .,גוויעת המדינה" בגוויעת המפלגה! להפך! הוא הועיד 
למפלגה, בחברה שמדינתה גוועת, תפקיד נכבד מזה שהיה לה, כמנ¬ 
היגה, מכוונת ומפקחת על פעולות החברה ועל "מוסדות הממשל 
העצמי שלה", ומעמד זה צריך היה להשאר כמונופולין של המפלגה. 
כבר לפני שנתקבלה הלנה זו(בוועידת המה״ק ב 1961 ) ניתנו למפלגה 
ולגופים שבשליטתה תפקידים שברגיל אינם בתחום פעילותו של 
גוף מעין-זה: חודשו בתה״ד "העממיים" של החברים, הוקמו משם- 
רות-עזר של שוטרים מוספים וכונסו אסיפות שכונתיות לענישת 
טפילים ומזיקים אחרים! תפקידי-מסשל אחרים הועברו לאיגודים- 
המקצועיים, לקומסומול (ארגון-הנוער של המה״ק), ל״סובייטים" 
ולאגודות ספורט. 

במאמציו הבלתי-נלאים לרכוש למפלגה את אמון הציבור אפשר 
חרושצ׳וב לתעל אי-שביעות רצון והתמרמרות ע״י התרת ביקורת 
כלפי הבירוקרטיה. ,הבירוקרטיה" הפנה מעין שעיר-לעזאזל, וקולר 
כל הכשלונות ניתלו בצווארה, הותרה גם ביקורת על השליט הקודם, 
ובנאומו ״הסודי״ הסנסציוני בוועידה ה 20 של המה״ק ( 1956 ! פתח 
חרושצ׳וב את מסע הדסטליניזציה, היה זה שיאו של המאמץ לחזור 
ולרכוש את האמון במה״ק, לזנותה מכל אחריות לפשעים ולזוועות 
של יפי סטלין ולהוכיח, שמשטר סטלין לא ייצג את הק' אלא היד. 
חריגה ממנו. 

הדסטליניזציה היתד. הכרחית, באווירה של אותם ימים, כדי 
לשכנע את המפלגה ואת הצינור כולו בכנות רצונו של השלטון שלא 
לחזור לדרכי סטליו! אולם סכנות רבות היו טמונות בה; היא ניתצד. 
את מיתוס האל-טעות של ההנהגה — שהוא עקרון-יסוד בכל תפיסתו 
של לנין! היא עוררה שאלות בקשר למבנה, שאפשר את עליית 
סטלין בשורותיה עד להשתלטותו עליה, ובקשר לחלקם של מנד.יגי 
השלטון — ובכללם חרושצ׳וב — במשסרו של סטלין, הדסטליניזציד. 
גרמה להתפכחות, וזו הולידה ספקנות וציניות — דווקא כאשר נזקקה 
המפלגר" יותר מבעבר. לתמיכה ולאימון. התקוות וו,סכנות שבדס־ 
טליניזציה עוררו בעיות חמורות מבית ומחוץ. חוגי האינטליגנציד. 


בבריה״מ ציפו לליברליזציה, אם לא של המשטר הרי, למצער, של 
היחס ליצירה בתחומי האמנות והספרות, חרושצ׳וב התיר חופש- 
יצירה רחב יותר אך לא היה נכון להתיר חופש-יצירה מלא! מצד 
שני לא אסר ולא הגלה אמנים וסופרים שחרגו ממידת החירות 
שקצב לד.ם. וד.סתירות הטמונות בתירות-למחצד, עוררו אי-שביעות- 
רצון הן מצד הליברלים והן מצד השמרנים, נאמני הקו הנוקשה. 
גם מחוץ לבריה״ט הולידה הדסטליניזציה קשיים בגלל שני פניה: 
השאיפה לליברליזציה מוחלטת גרמה למהומות בפולניה ולהתקוממות 
בהונגריה! ההתנגדות למגמות הדסטליניזציה ציינה את הקרע עם 
אלבניה ואת הקרע החמור והמסוכן-יותר עם סין. בצמרת השלטון 
בבריה״מ היו חילוקי-דעות בקשר לדסטליניזציה ולגבולדתיה, ואלו 
היו מד,גורםים לד.דחת חרושצ׳וב. 

את הסיבה היסודית להדחה, יש לראות ברצונם של אנשי הצמרת 
לשמור על איזון-כוחות ולמנוע מאדם יחיד ביצור מעמד רודני. 
באוקטובר 1964 הודח חרושצ׳וב וד>וצא לגימלאות. ההנהגה עברה 
לידי השלישיה ברזיניב-קוסיגין-פודגורני! בהדרגה רכש ברז׳ניב 
לעצמו מעמד בכורה, של ,.ראשון בין שווים". אך נזהר, או שלא 
עלד. בידו, לעבור את גבולות המותר ולבצר לעצמו שלטון-יחיד 
במקום האוליגרכיה. 

משסר השלישיה שיקף את התמורות האמיתיות בחברה בבריה״מ 
ולא,נצחון סופי״ מדומה של הסוציאליזם בה: התיעוש הצמיח שכבה 
רחבד. של משכילים, טכנולוגים ומינהלנים. בשנות ה 50 וה 60 נמנו 
מיליונים עם שכבה זו והיא היתה למסד החברה והכלכלה. בימי 
חרועזצ׳וב היתד. ראשוניות לסמכות המפלגה! היא שקבעה יעדים 
וקדימות, ותפקיד המומחים היה להגשימם. במשטר השלישיה גדלה 
הסמכות המקצועית על-חשבון הסמכות המפלגתית אף שלא זכתד. 
בראשוניות, וכל-עזכן שלא זכתה בהכרה גלויה ומפורשת. המומחים 
לא רצו עוד שהמפלגה תציב יעדים שאינם מציאותיים ואח״כ תטיל 
עליהם את האחריות לבשלונם, גדלה אפוא השפעת מנגנון המדינה 
(וכן השפעת הצבא, שחרושציוב נעזר בו כאשר נאבק על השלטון 
ואח״ב צמצמו, קיצץ בתקציבו והדיח את הבולט באישיו, ג. ז׳וקוב 
[ע״ע!) ונגנזו חידושי ועידת המה״ק ה 22 בדבר "מעבר לממשל 
עצמי קומוניסטי" וסיום "רודנות הפרולטריון". הוועדה להכנת חוקה 
חדשה מתר. ״מיתת נשיקה״, והוועידד, ב 1966 נערכה בלי ויכוחים 
רעיוניים ובלי אזכור החלטות של הוועידות ה 20 — 22 שנערכו בימי 
חרושצ׳וב. 

זר.ירות ורצון לשמור על הקיים ולמנוע זעזועים היו נר לרגלי 
המשטר. הדסטליניזציה, שיצרה תסיסה וזעזועים, נבלמה, ור,ודגש 
שלקתד. בחוסר-איזון ולא ציינה את השגיו החיוביים של סטלין! 
גם מגמות הליברליזציד, בתחומי הרוח והתרבות נבלמו, ע״י שימוש 
מבוקר ומרוסן במשטרה החשאית — תוך פיקוח זהיר עליה לבל 
תרים-ראש כבימי סטלין. סופרים נאסרו, גלו והוגלו. הקושי העיקרי 
בתחום זד. נבע מכך. שהלוחמים לליברליזציה באו מקרב שכבת 
המשכילים שהשלטון היה תלוי בה, ובהם גם אנשי-מדע. ואולם, 
בתבה המכריע לא התפתחה שכבת משבילים זו למשהו דומה ל״אינ■ 
טליגנציד." הרוסית הישנד, שבימי הצארים, שלא שותפה בשלטון 
ולפיכך עסקה במופשט והיתה אופוזיציונית! שכבת המשכילים המו¬ 
דרנית בבריה״מ היא בשר סכשרו של השלטון. הוועידה ה 25 של 
המפלגד. ( 1976 ) שיקפה את השאיפה לשמור על הקיים ולהמנע 
מחידועזים, רעיוניים ואחרים! היא הצביעה על נסיה ליציבות ולשס- 
רנות, המעידות. אולי, על קפיאה על השמרים. 

5 . המפלגות הקומוניסטיות מחוץ לברי ה "ם עד 
מלה'ע 11 .הקומאינטרן. בפרח מלה״ע 1 לא יצא דבר מכל 
תכניות האינטרנציונל (ע״ע) השני להשבית את הפועלים ולהמרידם, 
ורוב הסוציאליסטים במדינות הלוחמות תמכו בסמיצלדת ארצותיר,ם. 
לגין הכריז אפוא ש״ד,אינטרנציונל השני מת", ובוועידת צימרוואלד 





343 


קומוניזם: המפלגות הקומוניסטיות סחוץ לגריח״מ 


344 


( 1915 ). בהשתתפות הסוציאליסטים שהתנגדו לתמיכה בממשלות 
הלוחמות, קרא להקים אינטרנציונל חדש: אינטרנציונל זה יגמור 
את המלחמה ע״י הפיכתה למלהמה בין מעמדות וע״י תפיסת השלטון 
בידי הסוציאליססים. 

כשבוע אחרי תום המלחמה נוסדה מ״ק בהונגריה ובעבור חודש 
נוסדה מ״ק בגרמניה, שתי מפלגות אלו, וכן מפלגה־העבודה הנור¬ 
ווגית, נענו לקריאת המה״ק של רוסיה למפלגות סוציאליסטיות 
להשתתף בהקמת אינטרנציונל חדש. ובראשית מארס 1919 נערכה 
בסוסקווה ועידה של נציגיהן. ועידה זו נחשבת לראשונה של ,.האינ¬ 
טרנציונל השלישי", הקומוניסטי (קומאינטרן). 

למעשה גובש הקומאינטרן בוועידה שאחריה (יולי-אוגוסט 1920 ). 
בוועידה זו כבר השתתפו נציגי המפלגות ב 36 ארצות ~ חלקן זעירות 
וחלקן בארצות שאח״ב סופחו לבריה״מ, כגון בילורוסיה, אזרביגיאן, 
ארמניה ובוכרה, וכן ליטא ולטוויה. נציגי.הסוציאליסטים העצמאים" 
בגרמניה ונציגי המפלגה הסוציאליסטית בצרפת השתתפו בסימד של 
משקיפים, בעלי דעה-מייעצת בלבד. הוועידה אישרה אח 21 תנאי־ 
ההברות שניסחו לנין וזינוביב (ע״ע). תנאים אלה תאמו את תפיסתו 
הארגונית של לגין (ר־ לעיל), המדגישה משמעת וליכוד, הפוסלת 
סיעתיות והמעבירה למעשה את כל סמכויות ההחלטה והפיקוח לידי 
צפרת מצומצמת בראש פירמידת המדרג. ע״פ הצעת קבקצ׳ייב 
( 63 זג!'אב 6 ב) 1 ) מבולגריה חויבו כל המפלגות להתאים את המבנה 
שלהן לדגם הארגון של המה״ק ברוסיה. המבנה הארגוני של הקומ- 
אינטרן ושל המפלגות החברות בו הבטיח, שהקופאינטרן לא יהיה 
פדרציה של מפלגות בארצות שונות, אלא מעין מפלגה עולמית, 
אחידה, שלה סניפים ארציים, להלכה נקבע. שאין דירוג מפלגות 
ושבולו שוות במעמדן. למעשה נהנתה המה״ק של בריה״מ ממעמד- 
בכורה טבעי. כמפלגה היחידה הנמצאת בשלטון, והמבנה הארגוני 
של הקומאינטרן נתן בידה שליטה מלאה על מ״ק אחרות. התמיכה 
הכספית שהגישה להן הגבירה אח תלותן בה, ומעמדה השליש בוצר 
משד,חליפה הוועידה על מקום מושבם של מוסרות-הצמרח של הקומ- 
אינטרו; במטרה למנוע השתלטות מוחלטת של המה״ק של בריה״ם 
על האינטרנציונל השלישי הציע מנדייג הקןפוניסטים הגרמנים, 
פאול לוי ( 1930-1883 ), שמזכירות הארגון תשב בגרמניה ודוד 
וינקוט (ק 00 ; 1 תצ 1 ע\) מהולנד הציע, שתשב באיטליה או בנורווגיה. 
ואולם הצעותיר,ם נדהו ונקבע שמוסדות הקומאינטרן יהיו במוסקווד" 
ליו״ר הוועד-ד,פועל של הארגון נבחר זינוביב 1 בכד, כפי שאמר 
וינקוט, נמסרו סמכויות הביצוע של הקומאינטרן לידי הוועד-הפועל 
של המה״ק של רוסיה. 

21 תנאי-ד,קבלה קבעו, שכל המתנגד להחלטות שנתקבלו או 
שאיננו ממלא אחריד,ן יסולק משורות המפלגה. בסופו-של-דבר היתד, 
ההכרעד, בדבר סילוקן או אי־סילוקו של חבר מהמפלגד. בידי מוסדות- 
הצמרת על הקומאינטרן, לפי שבסמכותם היה לסלק מפלגה שלמה 
מהארגון (כפי שעשו ב 1938 למה״ק של פולניה, שהוחלט לפרקד,). 
במרוצת הזמו סולקו המונים מהמה״ק. לנין נתן קדימה עליונה לגירו¬ 
שם של מתנגדיו ומבקריו, "הרפורמיסטים" "הצנטריסטים" ו־המנש• 
וויקים״ — הילפרדינג באוסטריה, קאוטסקי בגרמניה, טורטי באיטליה 
(ע־ ערכיהם) ולונגה (מפןתפ!) בצרפת. 

השאלד. אם לקבל את 21 התנאים או שלא לקבלם חוללה קרע 
במפלגות רבות, כאלו שרצו תחילד. להצטרף לקומאינטרן (כגון 
בצרפת) או כאלו שבבר היו הברות בו (בגון באיטליה). מפלגת־ 
העבודה בנורווגיה, שהיתר, בין מייסדות הקומאינטרן, פרשה ממנו 
(רדק [ע״ע! אמר, שמעיקרה נכנסה מפלגה זו לקופאינטרן ,.בדרכון 
מזויף"). ואולם בכל ארצות המערב קמו מ״ק מקרב מפלגות-פועליט. 
הקומאינטרן היד, מעוניין בגיבושן של המה״ק ובליכודן יותר מאשר 
בעצמתן המספרית. וכן היה מעוניין שמ״ק אלו תשתלמנה על איגודים 
מקצועיים וארגוני-פועלים אחרים. 


הקמת הקומאינטרן עוררד, במדינות אירופה — ולאו-דווקא בקרב 
הוגי־השלטון ~ חששות מפני גל מהפכות וד,שתלטות הקי, שד,קומ־ 
אינטרן רגל בהן במפורש. והתסיסה הלוחמנית בקרב הפועלים 
נראתה כרקע המבטיח את הצלחתן. בסופו-של־דבר היה הפחד 
שהולידו הקומאינטרן וד,מד,״ק בארצות השונות גדול בהרבה מכוחם 
הממשי, והוא סייע להשתלטות רודנים, שהתיימרו להציל את ארצו¬ 
תיהם מסכנת הק׳. חולשת המה״ק בארצות אירופה ננער, מסיבות 
חיצוניות ופנימיות כאחת: התסיסה הלוחמנית דעכד, וחל ייצוב סדיני 
וכלכלי! המה״ק לא חיזקו את כוח השמאל אלא פילגוד,ו, בהקימם 
איגודים מקצועיים יריבים לאלה שבשליטת הסוציאליסטים או בנסו¬ 
תם ליטול מידי הסוציאליסטים את השליטה באיגודים מקצועיים. 
האיבה בינם לבין הסוציאליסטים היתד, עזר. ביותר, הואיל ונאבקו 
על רכישת לבו של אותו הציבור ועל השליטה באותם הארגונים. 
גם דרד מאבקם של הקומוניסטים, שלא בררו באמצעים ושגשו 
בפולמוסיהם לר,תבטאויות קיצוניות ולד,טלת שיקוצים אישיים בדרד 
ההפלגה. השגיאר, ובודדד, אותם. בעצם המאבק על השליטה באיגודים 
המקצועיים או על ניהולם היתד, סתירה פנימית: לשם שליטה באיגו¬ 
דים אלה צריכות היו המה״ק לדאוג לשיפור מיידי של מצב הפועלים, 
וקשה היה ליישב דאגה זו עם הדריכות לקראת מהפכה, מבלי לחטוא 
ב״צכיזם״ — מזר״ או במהפכנות עקרה ובאיבוד תמיכת הפועלים — 
מזה, תכופות קרה שמ״ק השתלטה על גוף כלשהו ועל מנגנונו, אלא 
שההצלחה התרוקנד, מתכנה במידה מכרעת. כד קרה למה״ק בצרפת: 
המפלגה הסוציאלסטית בצרפת ביקשה להתקבל לקומאינטרן, אד 
21 תנאי-הקבלה הרתיעו רבים. בוועידד, בטור (דצמבר 1920 ) זכו 
המסכימים לתנאים ברוב מכריע של 75% מהצירים ו 82% מחברי 
המפלגה, והם השתלטו אפוא על המנגנון ועל העתון רב היוקרד, 
והתפוצה "לימניטה"( 16 ותג 1 מנ 131 י. 1 ) מיסודו של ז׳ורם (ע״ע). המיעוט 
פרש והקים את המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. אולם תיר 12 
שנד, ירד מספר חברי המה״ק ב 90% , מספר חברי המפלגה הסוצי¬ 
אליסטית הוכפל פי 5 , ומספר בוחריהם היה פי 3 משל המה״ק. 

הסיבה העיקרית לחולשת המה״ק היתר, כפיפותן למוסקווד" 
שד,כתיבד, להן את הקו המדיני. תכופות לא היטיבה בריה״מ לד,כיר 
את תנאי המקום והשעה שבהם צריכה היתה אחת המה״ק לפעול. היא 
פסקה גם בחילוקי-דעות פנימיים וביריבויות אישיות, והעדיפה 
אומרי־״הן" צייתנים על-פני מנהיגים עצמאיים בעלי תמיכה ממשית 
בשורות המפלגה ובציבור, המדיניות שד,כתיבד, בריה׳ימ נקבער, ע״פ 
צרכי המדינה הסובייטית ומאבקי השלטון בה: סטלין נתן קדימה 
ראשונה־במעלה למאבק עם הטרוצקיסטים, וקו המדיניות הכללית 
של המה״ק ביטא את מטרות פדיניות-ד,חוץ של בריה״ם. כך נצטוותה 
המה״ק בגרמניה, בעת כיבוש הדור ( 1923 ), לשתף-פעולה עם 
הנאצים, עד שהנאצים שמו קץ לשיתוף־פעולר, זה. כשעלה היטלר 
לשלטון וגדלה הסבנה מצד גרמניד, דגלר, בריה״מ במדיניות הבטהון 
הקיבוצי נגדה, וד,מה'ק נצטוו לשתף-פעולד, עם סוציאליסטים ואף עם 
המרכז ולהקים,חזיתות עממיות״; בריד,׳׳מ הופיעה כלוחמת בפשיזם, 
ובעת מלחמת-האזרחים בספרד (ע״ע, עמ׳ 376/7 ), סייעה לרפובלי¬ 
קנים וד.מד,״ק תמכו בארגון,הבריגדות הבי״ל״. באוגוסט 1939 נחתם 
חוזר, מולוטוב־ריבנטרופ לחלוקת פולניד, והמדינות הבלטיות בין 
בריה״ם לגרמניד" ובן-לילה הפכו הפד,"ק את עורן והוקיעו את 
המלחמה שהכריזו בריטניד, וצרפת על גרמניה כ״מלחמה אימפריא¬ 
ליסטית". ואולם ב 22.6.1941 פלשו הגרמנים לבריה״מ, ומיד הפכה 
"המלחמה האימפריאליסטית" למלחמת-מצווה בפשיזם. 

התפניות החדות וד,פתאןמיות גבו מחיר גבוד, מהמה״ק. יותר- 
ויותר ראו אותן לא כמפלגות המייצגות פועלים והדואגות לענייניד,ן 
אלא ככלי-שרת של בריה״מ. אנשי-רוה רבים שנטו לק' או שהצטרפו 
למ״ק התאכזבו מהמציאות בבריה״מ, מהפלפלנות הסכולסטית להצ¬ 
דקת שינויי-ד,קו המפליגים, מדיכוי כל ביקורת ומד,דלדול המוסרי 








345 


קומוניזפ: אחו- מלחמת העולפ 11 


346 


של תנועה שקמה במטרה לכונן עולם צודק. עם השתלטות משערים 
רודניים וכיבוש מדינות רבות באירופה בידי היטלר ובעלות-בריתו 
נאסרו כמעט כל הסה״ק באירופה. בעיצומה של המלחמה בגרמנים 
נראה הקומאינטרן לבריה״ט כמעמסה ולא כנכס; נאמנות המה״ק 
להוראותיה, שעמדה במבחנים כה רבים, היתה ממילא מובטחת, אך 
ליחסיה עם אה״ב ובריטניה הפריע הקומאינטרן כמסמל חתרנות 
והתערבות בענייניהן הפנימיים, ב 1943 פירק סטלין את הקומאינטרן. 

6 . ה ק ׳ א ח ר י מ ל ה ״ ע 11 . בעקבות מלה״ע ז 1 קמו משטרים 
קומוניסטיים בארצות מזרח־אירופה ואח״ב נם בסין, בררום־מזרח 
אסיה ואף באמריקה הלאטינית. ואולם התפשטות הק׳ גרמה לפיצולו: 
בריה״מ איבדה אח שליטתה המוחלטת על המה״ק בעולם, והק׳ 
התאפיין יותר ויותר בפוליצנטריות, התנוון ונהיה שונד, מארז לאת. 

ב מ ז ר ח ■ א י ר ו פ ה קמו משטרים קומוניסטיים בארצות שכבש 
הצבא האדום — פולניה, רומניה, צ׳כוסלובקיה, הונגריה, בולגריה 
וגרמניה המזרחית, וכן ביוגוסלוויד. ובאלבניה, שם עמדו קומוניסטים 
בראש תנועות הפרטיזנים שלחמו בגרמנים. המשטרים שהוקמו 
בארצות אלו נקראו "דמוקרטיה עממית", ולר.לכה לא היה בהם 
לקומוניסטים מונופולין בלבדי על השלטון: תחילר, הותרה פעילותו 
של כל המפלגות "הדמוקרטיות והאנטיפשיסטיות", וברומניד, ובבול־ 
גריה אף נמשך, זמן קצר, המשטר המלוכני! בהדרגה נאסרה פעילות 
מפלגות רבות, ואחרות נאלצו להתמזג עם המה״ק (גם אם לא נשמר 
שם המה״ק, כגון בפולניה, שבה קרויה המפלגה "מפלגת הפועלים 
המאוחדת"), החוקה, מבנד, השלטון וארגונו וכן פיתוח המשק, הותאמו 
לאלה של בריה״מ. פרט ליוגוסלוויה ואלבניד" שהשתלטות הק־ בד,ן 
לא היתה תוצאה של כיבושן בידי הצבא האדום, לא היה, ביסודו של 
דבר, הבדל רב מבחינת השתלטות הק׳ בין רומניה — שלפני כיבושד. 
היד, מספר חברי המה״ק שלה מאות אחדות בלבד — ובין צ׳בוסלר 
בקיה, שכבר בשנות ה 20 זכתה המה״ק שלה במקום הראשון בבחירות 
לפרלמנט. 

מקום מרכזי תפסה שאלת היחסים בין בריה״ם והמה״ק שלר, 
ובין הדמוקרטיות העממיות והמה״ק שלהן. הכל הכירו במעמד־ 
הבכורה של בריד,״ם, אך דווקא עקב היותם בשלטון לא היו הכל 
נכונים להופיע כעושי־רצונה הסרים למשמעתה. טיטו (ע״ע) לא חב 
את שלימתו ביוגוסלויה (ע״ע, עמי 312 — 314 ) לבריה״מ, ור,תנגד 
לנסיונות בריה*מ לשעבד את ארצו; ביוני 1948 הוקע כ״סוכן 
פשיסטי״ ויוגוסלוויה גורשה מהקומאינפורם — "משרד האינ¬ 
פורמציה" שהוקם בסוף 1947 כמעין מהדורה חדשה של הקומאינטרן. 
אך בעוד שדי חיח בחוקעה מצד בריה״ס כדי לחסל כל מנהיג קומר 
ניסטי שאיננו בשלטון, החזיק טיטו מעמד, ויוגוסלוויה החלה מפתחת 
דרף־משלה לק׳. זו צוינה בליברליזציה מסוימת, ובביזור נרחב. תוך 
העברת סמכויות לרפובליקות המרכיבות את יוגוסלוויה ולמועצות־ 
הפועלים, ששיתפו אותן בהנד,לות המפעלים וחסמיכון לפקח על 
חלוקת רווחיהם. וע״ע יוגוסלויה. עם׳ 313 , 

הקרע עם יוגוסלוויה היה הפרצה הראשונה בחומת המונלליתיות 
של טחנה הק׳ ותחילת הפוליצנטריות. ואולם סטלין הצליח לאתר את 
"הטיטואיזם" ע״י תיסול אישים בדמוקרטיות העממיות שרצו ללכת 
בעקבות טיטו, להישען על כוחות לאומיים בארצותיהם ולתת משקל 
רב־יוחר לאינטרסים של ארצותיהם. 

נצחון הקומוניסטים בסין ב 1948/9 וד,שתלםותם עליה היו 
מאורע מכריע לגבי הק■ בעולם כולו. ע״פ ההלכה המרכסיסטית 
האורתודוכסית היתה סין בשלה למעבר לסוציאליזם עוד פחות 
משתיתה רוסיה בשלה לכך בתחילת המאה. אחרי מהפכת אוקטובר 
גילה לנין, שקיבל את תורת הובסו! (ע״ע) על האימפריאליזם. ענייו 
גובר בהתפשטות הק׳ בארצות משועבדות לאימפריאליזם. ואותר, עת 
הכריז סטלין ש״בארצות אלו תשבר מפרקת הרכושנות". ואולם לנין 
וססלין לא האמינו בסיכוי הצלחתה של המה״ק בסין, שנוסדה ב 1921 . 


והעדיפו להתקשר עם מפלגת הגואומינדאנג שבהנהגת צ׳ינג קי-שק 
(ע״ע). ע״פ הוראתם הצטרפו חברי המה״ק של סין, כבודדים, לגואו־ 
מינדאנג, אך ב 1927 פנה צ׳יאנג נגדם וטבח בהם. 

המד.״ק של סין נערכה מחדש בידי מאו צה דונג (ע״ע). בדומה 
ללנין, שסיגל את המרכסיזם לתנאי רוסיה, סיגל מאו את הק' לתנאי 
סין. חידושו המרכזי היה בכך, שגם האיכר והכפר, ולא רק הפרו¬ 
לטריון, נחשבו לנושאי ההגשמה הסוציאליסטית. חידוש זה חבטיח 
לק׳ בסין בסיס מוצק בקרב הרכיב העיקרי של חברתה, וממנו נגזרו 
תפיסותיו של מאו גם בתחומים אחרים: כמי שצריך היה לנהל מלחמה 
ממושכת בצבאות הגואומינדאנג וביפנים הדגיש מאו את הצורך 
להתבסס דווקא בכפרים ובמרחבי הארץ. למוטט באיטיות אח רוח 
האויב ורק בשלב הסופי לכבוש את הערים! אסטרטגיה זו יפה 
לנהנה מעדיפות מספרית ומתמיכת ההמונים מול עריפות טכנולוגית. 
ראיית השניות שבין הכפר לעיר השתקפה גם בשאיפתו לגבור על 
אויביו ע״י הדגשת שניות זו ורכישת -הכפר" לצדו, וב 1965 תיאר 
תלמידו, לין(ע״ע) פיאו, את המאבק בעולם כמלחמת "הכפר הרעב", 
קרי: הארצות שאינן מפותחות, ב״עיר השבעה״ — המדינות המפו¬ 
תחות. כנגד זה ניסה מאו לצמצם את סכנת הפער שבין הכפר לעיר 
בסין: הוא פעל לתעש לא רק את הערים אלא גם את הכפרים, ושלח 
סטודנטים לעבוד בכפרים. לפי שביטול ההבדלים שביו עבודת-כפיים 
לעבודד. אינטלקטואלית נחשב בתפיסת המאואיזם לתנאי לכינון 
חברד. אל-מעמדית. מאו חשש מאד גם מהבירוקרטיה ומהפיכחד, 
ל״מעמד החדש״! אמונתו הפופוליסטית הבסיסית שהאדם — חומר- 
הגלם החשוב ביותר של סין — מסוגל להתגבר על הכל, והסתייגותו 
מעיליתיות ומהעדר ספונטניות. עומדות בניגוד קטבי לכל תפיסת- 
עולמו של לנין. 

הק׳ בסין לא חב את נצחונו לבריה״מ, וממילא לא יכלה מוסקווד, 
לפקח על סין העצומה, ולהכתיב לה את מדיניותה כדרך שעשתה 
במזרח-אירופה. עצם מציאותו של ענק קומוניסטי שני טמן בחובו 
ערעור על המונופולין של בריה״מ למנהיגות של מהנח חק׳ בעולם. 
בימי סטלין לא ערערה סין על מנהיגותה של בריה״מ, מתוך שנזקקה 
לסיועה ומתוך שבימי "המלחמה הקרה" לא היה מקום, פול האויב 
המשותף, לסכסוכים במחנה הק', 

7 . קץ המונוליתיות במתנה הק׳ וביסוס הפולי- 
צ נ ט ר י ז ם. אחד מחידושי ההלכר, שחירש חרושצ׳וב היה, שמלחמה 
בין הק׳ לבין הרכושנות אינה, הכרח שאיו למנעו; יש מקום לדו-קיום 
בשלום ולתחרות בשלום — שבה, כמובן, ינצח הק׳. חידוש זה, 
שמקורו בתפיסת המשמעות המדינית של תנשק חגרעיני, רופף את 
המתח במחנר. הק׳ מול המערב ואת הצורך באחדות ובליכוד השורות. 
ב 1955 התפייס חרועזצ׳וב עם טיטו — במגמה להחזירו לחיק הגוש 
הקומוניסטי — ביטל את הקומאינפורם ור,כיר במשטר ביוגוסלוויה 
כגוון לגיטימי של הק׳. דברים אלה חיזקו את מגסות הק׳ הלאומי 
במזרח-אירופה, והדסטליניזציה והליברליזציה-למחצה העלו בפולניה 
ובהונגריה כוחות שרצו להשתחרר מהשעבוד לבריה״מ. במטרה 
לשמור על מעמדר. של בריה׳׳מ איים חרושצ׳וב להפעיל כוח בפולניה 
(ע״ע, עמי 428 ), ור,םעילו למעשה בהונגריה (ע״ע, עמ׳ 862 ). אעפ׳׳כ 
קיבלו המשטרים בדמוקרטיות העממיות במזרח-אירופה אופי "לאומי" 
יותר, ונשענו פחות על בריה״מ ועל הבולשת ויותר על רכישת תמי¬ 
כתה של האוכלוסיה - דוגמת משטר חרושצ׳וב בבריה״מ. ב 1970 
אולץ גומולקה (ע״ע [כדך מילואים]) להתפטר מהשלטון בפולנית 
אחרי שאיבד את תפיכת-הציבור. 

גם בסין חלד, ליברליזציה — ימי "מאת הפרחים" (כינוי שנלקח 
מנאש של מאו, שבו התיר רבגוניות רעיונית, ותיארה כ״מאה פרחים 
הפורחים בגן, במקום פרח אחד ויחיד״). ליברליזציה זו. ב 1957 , 
היתה קצרת-יפים: המשכילים, שנתבקשו למתוח ביקורת, לא הסתפקו 
ב״ביקורת קלנסטרוקטיווית" תוך הסכמה לעקרונות המשטר, כפי 




347 


קומוניזם: קץ המונוליתיווו וגיפום הפוליצנטריז□ 


348 


שקיווה פאו, והתקיפו את יסודות המשטר ווזאידאולוגיה שלו! כעבור 
6 שבועות הזר פאו ואמר ביקורת. אכזבתו מהמשכילים ואמונתו 
הפופוליסטית בהישענות על ההמונים קיבלו אישור מהודש. "הדילוג 
הגדול קדימה" והקמת הקומונות היו מעין מהדורה סינית לתיעוש 
המואץ של בריה״מ בתכניות־ההומש הראשונות, וההבדלים בין התה¬ 
ליך בסין וביו זה שבבריה״ס מעידים על השוני העמוק בין צורות 
הק׳ בשתי מדינות אלו; בריה״מ תועשה ע״ת הבפר. תוך הישענות 
על מנגנוני־כפיה ועל מקצוענות ותוך ויתוד על שוויוניות! בטין 
נעשה התיעוש תוך נסיון לסגור את הפער בין העיר לכפר, הישענות 
על להט מד,פכני הפוני, זלזול בידע מקצועי ומאמץ להגיע, דווקא 
באותו שלב, לשודוניות מלאה. כיו״ב היתד, "מהפכת התרבות", 
שקרא בה פאו לד.רום מן-ד,יסוד את המה״ק של סין, מעין מהדורה 
סינית של ״הטיהור הגדול״ בבריה״ם בשנים 1936 — 1938 , ושוב 
העידו ההבדלים שבין שתי מהדורות אלו על השוני בק׳ בשתי 
המדינות: בסין כוונה ,.מהפכת התרבות" דווקא נגד התמסרות המפ¬ 
לגה, וד,יא התנהלד. בידי •המשמרות האדומים" הבלתי-ממוסדים ולא 
בידי הבולשת. שלא כבבריה״מ חזרו בסין אישים שהיו מטרה להת¬ 
קפות "המשמרות האדומים" ותפסו עמדות-פפתח בצמרת המפלגה 
וד.מדינה (כגון דנג שיאו פינג). 

הסתייגותה של בריה״מ מהרדיקליות ר,סר,פכנית של סין, אי- 
נכונותה או אי-יכלתה להעניק לה את הסיוע הדרוש לפיתוחה וסירובה 
לתת לה תיפוכין מלאים נעימות עם את״ב למען כיבוש טאיוואן. 
היו גורפים מרכזיים לקרע הנלד נין שתי המעצמות הקומוניסטיות. 
זמן-םד, ניסו שגי הצדדים להסולת את הקרע במעטה של התקפות 
לכתובות צדדיות — הסינים תקפו את "הרוויזיוניסטים היוגוסלווים" 
ובריה״מ תקפה את.הדונמטיסטים" האלננים —בעלי-נריתה היחידים 
של סין בין המדינות הקומוניסטיות. התקפות הדדיות אלו כוונו כאילו 
סביב הדסטליניזציד. כשאלה מרכזית. בהדרגה התייצבו שני היריבים 
העיקריים בגלוי זד,-פול-זת; במלחמת סין בד,ודו ( 1962 ) תמכה 
נריה״ם בהורים. וב 1963 האשימו שני הצדדים זא״ז בתקריות־גבול. 
ב 1969 התלקחו תקריות-דמים בין שתי המדינות, והאיבה בין שתי 
מעצמות-העל הקומוניסטיות היא נתון-יםוד במדיניות הני״ל. 

הקרע נין סין לבריה״מ יצר מוקד מנהיגות חלופי למחנה הק׳, 
ושם־קץ למונופולין של בריה״מ למנהיגות בלבדית. מנהיגותה של 
סין על המפלגות המעטות שנהו אחריה לא היתה שתלטנית, אם משום 
שמפלגות אלו לא היו נכונות לשעבד עצמן שנית וכל רצונן היה 
להשתחרר ממרותד, של נריה״מ, ואם משום שהסינים עצמם גילו. 
שיצליחו לשחרר מ״ק משעבודן למוסקוור, בקלות רבה-יותר משיצי 
ליחו להביאן תחת מרותם-ד,ם. כך פשטה הפוליצנטריות במחנה הק׳. 

אלבניה היתד, המדינד, הקומוניסטית הראשונה שניצלה את הקרע, 
תפנה נסין והשתחררד, משעבודה לבריה״מ. כמוה עשו צפון-קוראה 
ווייטנאס. רומניה תמרנה בזריזות וזכתה במידד, רבה של עצמאות 
מול בריה״מ. ואף מונגוליה החיצונית נהיתר, קצת יותר עצמאית. 
חשיבותן של התפתחויות אלו היתד. בעיקרה בתחום הלאומי והמדיני. 
ולא נקווי-אופי מיוחדים של הק׳ בארצות אלו. חשיבות החורגת- 
בד,רבה מעבר לנעשה בתחומי הארץ היתד, להתפתחויות בצ׳בוסלו- 
בקיה; שם נעשה נסיון, בהנהגת דובצ׳ק ( 11 ־€( 1 נ 1 ס), למזג ק' בלי¬ 
ברליזם ובדמוקרפיה. הנסיון לא האריך-ימים; בבריה״מ גופא נאבק 
המשטר עם מגמות ליברליות, וסכנת ההידבקות מדוגמת צ׳כוסלובקיה 
הניעה את שליטי בריה״מ לשלוח צבא ולדכא את "האביב הצ׳כוסלו- 
נקי״ (אוגוסט 1968 ). בפלישה זי השתתפו גם יחידות ממדינות 
קומוניסטיות אחרות החברות ב״ברית ורשה" (פרם לרומניה), ופעו¬ 
לתה הצבאית הראשונה — והיחידה — של ברית זו כוונד, אפוא נגד 
מדינה קומוניסטית. ההתערבות בצ׳כוסלובקיה היתד. ברוח "דוקטרינת 
ברדניב", שלפיה חייבת בריד,״מ להתערב במדינה קומוניסטית אם 
משטרה עומד בטכנד, — כלו', אין מדינה קומוניסטית רשאית להחליט 


בעצמה על שינוי משטרה, ועצמאותה, מוגבלת. ד,ק' היה אפוא לצידוק 
לשליטת נריה״מ בגרורותיה. הימנעות המערב מהתערבות למען 
צ׳כוטלונקיה. בדומה להימנעותו מהתערבות בהונגריה ב 1956 . היתה 
אישור להכרה במדינות הדמוקדטיה העממית במזרח-אירופה בתחום 
השפעה ושליטה של בריה״מ. 

מ״ק השתתפו במאבקי השחרור של עפים קולוניאליים, אד לא 
עמדו בראש מאבקים לאומיים אלד,. היוצא-סן-הכלל היה בוויט¬ 
נאם, שבה התייצבו הקומוניסטים, בהנהגת הו צ׳י מינד, (ע״ע), 
בראש המאבק לשחרור הארץ. במלה״ע 11 לחמו נגד היפנים, ואחרי 
כניעת יפן לחמו בצרפתים, עד שב 1954 הסתלקו הצרפתים, ווייטנאם 
חולקה לשתי מדינות, על צפונה השתלטו הקומוניסטים. ב 1958 חודשה ■ 

המלחמה בדרום, ואה״ב וכפה מבעלות-בריתד, השתתפו בנסיה למנוע 1 

את ההשתלטות הקומוניסטיתשם.ב 1973 הסתלקה אה״ב מןהמעדכה, 1 

וב 1975 נסתיימה המלחמה בנצחון הקומוניסטים, גם בלאום ונקמבו־ 1 

דיה השכנות נלחמו הקומוניסטים לכבוש את השלמון. ב 1975 גברו י 

על צבאות מתנגדיהם בקמבודיה וכבשוה. וע״ע הדו-סין: ויטנם, 
וכן ויטנם, כרך מילואים! לאום! קמבודיה. י 

בד״כ התחזקו קווי-ד,אופי הלאומיים וד.שיקולים הלאומיים והמדי¬ 
ניים בק׳ אחרי השתלטותו במדינה כלשהי. בקובה היד. תהליך 
הפיד: התפתחויות מדיניות דחפו אל הק' תנועה, שמעיקרה לא היתח 1 

קומוניסטית. ״תנועת 26 ביולי״, בד,נד.גת פידל קסטרו (ע״ע), דצתה 1 

תחילד, במיגור הרודנות וד,חזרת הדמוקרטיה, וכן ברפורמה אגררית 
ובעצמאות כלכלית; חרם הכלכלה והמדיניות שהפילה אד.'ב על 
קובד, ונסיונותיה לחתור תחת משסרד, דחפו את קסטרו אל בריר,"מ. 
ובד,דרגה התקרבה תנועתו לק׳: בסתיו 1965 התאחדה התנועה עם 
הקומוניסטים והוקמה המה״ק של קובה כפפלגת-שלטון יחידד. דוגמת 
משטרים קומוניסטיים אחרים. 

תנועתו של קסטרו והק׳ בנוסחו הקובני גילו עניין רב בהפצת 
משטרם בארצות אחרות באמריקה הלאטינית ואח״ב גם במדינות 1 
"העולם השלישי" ביבשות אחרות. תרומתם של קסטרו ושל רעו 
"צ״ה" (ע״ע) גורד, היתד. בתחום הטקטי ור.ארגוני: הם התרכזו 
בד,קסח יחידות קטנות של לוחמי-גריליה נאמנים ומסורים, ופיתחו 
שיטוח-לוחמה חדשות של ״גריליה עירונית״, חטיפת אישים ופטוסים, 1 
סחיטה ושוד, בק' נוסח קסטרו וצ׳ה היה יסוד רומנטי חזק, שקסם ן 
לבני-הנעורים, ובשנות ה 60 פשטו מאד שיםות-ד.לוחסו, שלו, לאו- 
דווקא בקרב תנועות קומוניסטיות אלא נקרב תנועות אחרות, בעיקר 
לאומיות. בריה״ס הסתייגה פשיטות אלו: לנין בשעתו התנגד בכל- 1 
תוקף לטרור אישי, דרך מלתמתס של הפופוליסטים (נרודניקים) 
ור,ס.ר., ועמד על סכנות הרומנטיקה וד,הסתאבות שהיא טומנת בחובה. 
ואולם תמיכת בריה״מ בכמה מתנועות אלו, כגון אש״ף, הביאד, לידי 
שינד למעשה — אם־כי לא לחלבה — בעמדתה כלפי שיטות אלו. 

ב 1970 נבחר המרכסיסט איינדה (־^״־!ןד,) לנשיא צ׳ילה — 
המקרר. הראשון שקומוניסט עלד, לשלטח בנחירות דמוקרטיות 
וד,משטר הוסיף להיות דמוקרטי. בדומה לצ׳כוסלובקיה, שנסיונה 
לכונן משטר קומוניססי-דמוקרטי דוכא נכוה, הופל משטרו של 
איינדד, בהפיכה צבאית ( 1973 ). משטרו של איינדה סבל ממגבלות 
הק׳ והדמוקרטיה גפ-יחד: המשטר הקומוניסטי הבריח את ההח ויצר 
בקרב הפועלים ציפיות שאי-אפשר היה למלאן, ולפיכד רבו השביתות! 
הדמוקרטיה מנעה הפעלת אמצעי-כפיה יעילים וחקיקה מד,ירה, כי 
למד.״ק לא היה רוב בקונגרס. 

המגמות הדמוקרטיות גברו בבמה מ״ק במערב אירופה, שהחשו¬ 
בות בהן היו אלו של איטליה וצרפת. אחרי מלה״ע 11 שוקמו המה״ק 
בשתי ארצות אלו, עטורות הילת מאבקן במחתרות במלחמה נגד 
הגרמנים, ועד 1946/7 השתתפו בקואליציות הממשלתיות. במה״ק של 
איטליה, הגדולה במה״ק מחוץ למדינות שמשטרן קומוניסטי, 
נשתמרו גישותיו הליברליות וד,רפורפיסטיות של מייסדה, גרמשי 



349 


קומוניזם: המזרח התיכון 


350 


(ע״ע [כרך מילואים]). ובסוף שנות ה 40 אפשר הדבר שיתוף־פעולה 
הדוק ו,.מערו" בבחירות עם הסוציאליסטים. והמה״ק היתד. השותף 
הבכיר בברית זו. בבהירות השונות זבד, מערך זה בב 40% מקולות 
הבוחרים. בעקבות המרידה בהונגריה ב 1956 פרשו הסוציאליסטים, 
בהנהגת נני (ע״ע), מהמערך, ובשנות ה 60 הצטרפו לממשלה. ואולם 
הקרע עם הסוציאליסטים לא החליש את המגמות הליברליות במה״ק: 
מנהיגה, טוליטי (ע״ע), קרא בצוואתו המדינית לדמוקרטיזציה של 
הק', יורשיו המשיכו בגישה זו וחשיבות מפלגתם ומשקלה אפשרו 
להם להשפיע בכיוון זד, גם על מ״ק אחרות ובכללן מ״ק כגוש המזרחי. 
בראשית שנות הסל ניצחה המה״ק של איטליה בבחירות לרשויות 
מקומיות רבות, ובהיותם בשלטון טרהו נציגיה לדאוג לטובת התוש¬ 
בים ולרווחתם ולהוכיח את כשרותם הרמוקרטית, ברומה לגישד, 
הקלאסית של הסוציאלדמוקרטים שהק' המסרחי הוקיעד, כרפורמיס־ 
טית. בהעדר בסיס פרלמנטרי מוצק לממשלות איטליה, חידשה המה״ק, 
באמצע שנות ה 70 , את נטיונותיה להשתתף בקואליציה. 

לעומת־זאת הצטיינה המה״ק של צרפת בנוקשותה, וד,סוציא¬ 
ליסטים לא היו בעלי־בריתד, אלא אויביה הראשיים. שהשתתפו 
בד״כ בממשלות של .,הרפובליקה הרביעית" בעוד שהמה״ק היתה 
באופוזיציה. בבחירות בימי "הרפובליקה הרביעית" זכתד, המה״ק 
בב 20% — 25% מהקולות. הליברליזציה שלה היתד, איטית ומאוחרת־ 
יחסית למ״ק אחרות. שיטת הבחירות של "הרפובליקה החמישית", 
שהונהגה ב 1958 (ע״ע צרפת, עמ׳ 949 ), עודדה הקמח מערכים 
בבהירות. ומול כוחם הגדול של הגוליסטים קם במחצית השניה של 
שנות ה 60 מערך משותף של המה״ק עם הסוציאליסטים. שאף הם היו 
באופחיציה מאז הקמת הרפובליקה החדשה; במערך זה היתד, הבכורה 
לסוציאליסטים. ב 1974 זכר, הסוציאליסט סיטראן, מועמד המערך 
בבחירות לנשיאות, בקרוב ל 50% מהקולות. שיתוף־הפעולה עם 
הסוציאליסטים החיש את מגמות הליברליזציה של המה״ק, שנסתייעו 
גם במות המנהיגים הוותיקים (ובראשם תורו (/; 1X1100 ) ובהדחת 
אחרים. 

בסוף 1975 פרסמו מנהיגי המה״ק של איטליה ושל צרפת הצהרה 
משותפת. שהיא מעיו בסיס ל״ק־ הומני״: נאמר בה, שהן שואפות 
לעלות לשלטון בדרך דמוקרטית ולא במהפכה, שלאחר עלותן לשלטון 
תשמרנה החירויות ותותר אופוזיציה ושניתן יהיה להורידן מהשלטון 
בדרך שבה העלון אליו. כלד בהצבעה דמוקרטית. דבר זה נעשד, 
בגלל חששם של רבים, שהדרך הדמוקרטית לק' היא חד־סטרית 
(;> 1 נ 511 ז:>ז 10 ז 1 ), כלו', משתעלה מ״ק לשלטון בדרך דמוקרטית תיחסם 
הדרך הזרד,. בראשית 1976 החליטה ועידת המה״ק של צרפת לנטוש 
את תפיסת "הרודנות של הפרולטריון". ואולם נראה, ששתי מ״ק אלו 
מודעות לכך. שעליהן עור לטרוח הרבה כדי לשכנע את הבריות 
בכנות עמדתן החדשה. 

המהי׳ק של ספרד (שפעלה במחתרת עד מות פרנקו [ע״ע] בסוף 
1975 והוכרזה כחוקית באביב 1977 ) מצדרת אף היא בגישה הליברלית 
של המה״ק של איטליד, וצרפת. כנגרר, דבקה המה״ק של פורטוגל 
בגישה האנטיליברליח המפרחית. ב 1974/5 נעשה נסיון להשליט 
את הק׳ בפורטוגל ב;זמת הכת הצבאית שתפסה את השלטון במרינה. 
נסיון זה נמשך חרף תבוסת המה״ק בבחירות. ואולם התנגדותה 
הנמרצת של המפלגד, הסוציאליסטית, הגדולה במפלגות במדינה, 
הפוליטיזציה של הצבא וחילוקי-דעות בכת הצבאית השלטת רופפו 
את אחיזת הקומוניסטים בשלטון. 

8 , ה קי ב מ זה״ ת. ב 1919/20 נוסדו ארגונים קומוניסטיים 
ראשונים במזה״ת — המה״ק של מצרים, "ליגת ספרטקוס" בבירות 
ו״מפלגת הפועלים הסוציאליסטית" (ם.פ.ס.) בא״י. על התנועה 
הקומוניסטית בא״י וגלגוליה — ע״ע (ד,)מפלגה (ד,) קומוניסטית 
(ה) ישראלית. 

בארגונים הקומוניסטיים במזה״ת מילאו בני־מיעוטים תפקיד בולט 


ביותר. ״ליגת ספרטקום״ היתה, למעשה. ארגון ארמני! הקושי העי¬ 
קרי של התנועה הקומוניסטית בא״י היה. שהרכבה היד, יהודי אך 
פניד, היו מכוונים לערביי הארץ ונגד היישוב היהודי, פעילי המה״ק 
במצרים היו ברובם בני־מיעוטים, ויציאת המיעוטים בשנות ה 50 
פגעה מאד במפלגה! ובמה״ק של עראק, שנוסדד, ב 1934 . היד, מספר 
גדול, יחסית, של כורדים. בהעדר תעשיה, פועלים ואיגודים מקצועיים 
היו פעילי המד,״ק באיזור בעשרות השנים הראשונות לקיומן בעיקר 
משכילים, מרוחקים מעמדות-כוח, ולפיכר הרבו לעסוק באידאולוגיה, 
במחלוקות ובפילוגים. 

כמעט בכל ארצות המזה״ת היה קיומן של המה״ק אסור ע״פ 
החוק (בא״י — עד 1941 ). במלה״ע 11 ולאחריה עלו המה״ק מהמח¬ 
תרת, למעשה אם לא לד,לכה, וגברה השפעתן. אולם התפתחות זו 
נעצרה עקב תמיכת בריה״מ בהקמת מדינת ישראל. בניגוד לקו 
שהיה מקובל עד 1947 , ושאפשר לקומוניסטים הערבים להזדהות עם 
הלאומנות הערבית גם בגלוייה הקיצוניים ביותר (כגון עם חאג׳ אמין 
אלחסיני |ע״ע) ועם רשיד עאלי אל־כילאני (ע״ע עראק, עמ׳ 1130 ). 

בעקבות עסקת הנשק עם מצרים ב 1955 גברה השפעתה של 
בריה״מ במדינה זו• ואולם חדירת בריה״מ התבססה על קשרים עם 
השליטים, ולא על המד,״ק, שפעילותה הוסיפה להיות מחתרתית 
ושפעמים אף גבר דיכויד,. המה״ק של מצרים התפלגה אחרי הפיכת 
1952 . מכיוון שחלק ממנה דגל בתמיכה בבת הקצינים וחלק ממנה 
התנגד לכך, ואולם השלטון רדף גם את הפלג שדגל בתמיכה במשמר. 
ב 1963 שוחררו כל העצירים הקומוניסטים בעקבות הסכם בין עבד 
א(ל)-נאצר לחרושצ׳וב, וב 1965 החליטו מנהיגי המה״ק לפרק את 
מפלגתם ולהצטרף, כחברים בודדים, למפלגת השלטון ("האיחוד 
הערבי הסוציאליסטי"). קומוניסטים הגיעו לעמדות-השפעה בהנהגת 
מפלגה זו, וכן בכלי-התקשורת, בפובליציסטיקה ובאמנות. 

בסוריה, שב 1956 החלה נם היא מקבלת סיוע מבריד,״מ, לוותה 
חדירת בריה״מ בחיזוק המה״ק. זו נוסדה ב 1930 וב 1943 נפרדה 
מד,מה״ק של לבנון, עם מתן עצמאות לשתי מדינות אלו. גם בסוריה 
היתד, פעילותה אסורה, אך ב 1954 , משהוחזר המשטר הפרלמנטרי, 
החלד, פועלת כמעט-בגלוי, זכתה בהשפעה בין הקצינים הצעירים, 
והחשש מפני השתלטותה, בסיוע בריה״מ, היה שיקול מרכזי בהחלטת 
קציני-הצבא וראשי-השלטון להתאחד עם מצרים ב״קהיליה הערבית 
המאוחדת״ ( 1958 ). אחרי פירוק קע״ם ( 1961 ) חידשה המה״ק את 
פעילותה; ב 1966 נהיתד, שותפה לשלטון עם הבעת׳ והצטרפה ל״חזית 
לאומית פרוגרסיווית" עם הבעת׳. מנהיג המה״ק, ח׳אלד בכדאש, 
הוא הדמות הבולטת ביותר בין הקומוניסטים במדינות ערב. 

בעקבות ההפיכר, ב ע ר א ק ב 1958 עלתד, המה״ק בה מן המחתרת, 
ומשאיבד הגנראל קאסם את תמיכת הנאצריסטים והבעת׳ נהיתה 
למשענת עיקרית של השלטון. ב 1959 עזרה בדיכוי נסיונות־ד,פיכה 
נאצריסטיים, וזמן־מה נראה היה שתשתלט על המדינה, אך אח״כ 
הרחיקה קאסם מד.גד, המרינה. משהופל משטרו של קאסם ( 1963 ) 
שוב נרדפה המה״ק, אך מסוף שנוח ה 60 השתתפו קומוניסטים 
בשלטון. גם בעראק קפד, חזית משותפת למה״ק עם הבעת׳ ( 1973 ). 
עוד מדינה ערבית שבה השתתפה המה״ק בשלטון היא סודאן. המה״ק 
שם סילאד. תפקיד נכבד בהפלת משטרו של הגנראל עבוד ( 1964 ). 
ובשנים 1969 — 1971 השתתפה בשלטון. ביולי 1971 תמכה המה״ק 
בנסיץ־הפיכה נגד הקולונל נמירי, ומשסוכלה ההפיכה נערך טבח 
בין חבריה ושני מנהיגיה הראשיים הוצאדלהורג. 

על הק׳ וד,יהורים — ע״ע סוציליזם, עמ׳ 574 — 577 . 

וע״ע מועצות, ברית ה־: עס׳ 662 — 671 ; 683 — 687 ! 720 — 730 ; 
733 — 773 ! סין, עם■ 824 — 840 ; 885 - 897 ! הונגריה, עמ׳ 861/2 , וכן 
כרך מילואים! גרמניה, הרפובליקה הדמוקרטית, עמ׳ 531 — 534 , 
וכן כרך מילואים; יוגוסלויה, עס׳ 300/1 , 306 , 311 — 314 ; פולניה. 
עם' 397 , 401/2 , 426 — 429 ! בולגריה, כרך מילואים! אלבניה, כרך 



351 


קומוניזם: המזרה התייכרן — קומליניימ 


352 


מילואים? צ׳כוסלובקידו, עמ׳ 696 , 710/2 ? רומניה, היסטוריה. חוקה 
ומשטר; קובה, עמ׳ 208/9 ? מונגוליה החיצונית, עמ׳ 458/9 : קוראה. 
.651 עמ^ 508/10 ? קוראה הצפונית, עם׳ 516 ? צ׳ילה, עם׳ 
מ. טוגאן-באראבובסקי, מושבות סוציאליסטיות, תש״ו! ק. קאוטסקי, 
תביעות קדמוביססיות בימי הביניים. 1949 ? ו. מקסהון בול, לאומיות 
וקו במזרח אסיה, תשי״ד; מ. דז׳ילאס. המעמד החדש, תשי״ח! 
הנ״ל, שיחרת עס סמלין, תשכ״ב; א. וולפנזוו׳ מדינה מיל מפלגה 
כמצע הסיבייסי החדש (אבניים. כ׳), תשכ״ב ? ל. שפירא. המפלגה 
הקומוניסטית הסובייטית, תשכ״ב: ג'. ה. סאביין, תולדות תורת 
המדינה. ב׳, 340 — 417 . תשכ״י? ש. וורם, קומונות יאורחיח חייהן, 

?. 1 תשכ״ח; ש. אבינרי. פרקי הברה ומדינה, תש״ל 1 , 11 תב 1 -ח 1 ז{ 0 י 
09.14 : 1901 — 1893 , 1-11 . 11 . 471 ז׳£י . 

1919; 9. £111 11 .\ו[ 1 .תמ 2 מז^־זנ . 
1921: £. 5; 11€ > 101011 ? ,ת 11 ו 
1921: ( זז 03 .£ : 1931 ,.€ 111 ) .ע , 

0/ . 2 זזוג'<וי(|^ 5 . 1 . 8 ; 1969 — 1950 })!■וסלי , €. 

0001101/1 }> 1 ו 0 %0 ו'ד ,^ווס־וו&תז-ו^ .£ , 9 ; 1951 / 0 1116 ^>ה , 

1951; ״ 1 ; 1951 / 0 0001106 ? / 0111 ^ססו/"!' 1/10 ' ,זמ 110 . 0 .א .מ 
5€1111 ; 1955 ,ןןסס-דססו^///. ן//מ)/ןממ׳ 0 ^ 1/10 / 0 111 ^ 011 ?>^' 7 . 0 ז 1 יז 2 ו . (?(!.). 

X/1/11 /ס ץ^סס? 1£0 וךו 1 ( 7 < 0 תס€ 0  1 ; 1963 , 0 י 1 }חוו? £. 010 קו 01 ? ,זי^תזש׳^י .£ ;־ 1970 01 ו 
(64!.). 7/10 ^0/1965 — 1956 , 111 * 1943, 1 — 1919 001 {): 1 ו/וז-ו 1/110 ?ז./מ״ןממ ; 

(1, 1957: •1 ץ-ן 10 ! 111 5/1001 )/ ,׳( 041 ח<ו 6 ,£ .נ 

0/ ^. ;6 ..א ; 1959 , 6 ^מ?׳;/ 3 מ־׳ 6 /מ/ ־> 0 ג) 4 ^ו־ 56100 , . 9 ; 1960 , 8100 501/101 7/40 ,ו: 51 נז 1 :/ 1 /ח 8 .^ 1 ״ 
ססס? 11 והווח 7 (ז/ €0 /ס < 7 ז 110 ס? 0 30010, 1960; 2 ; 1961 ,/* 80101 11 ו 0 < 1 ס 10 / ,?: 85 )ילוחז^; . 0 . 9 ./■ג . 
1.11(1 ־ 1 ;* 961 ! . 111 ) 11 13310 ^ 1/10 ה 1 { 7 < 111 ו 41 <י 140 ס 4 ! 0743 .€ ,זג #1 ט . 

80 131 !וסו 11 )ה 101 ה{ 11 וח 11 ו 4 זו< €01 1/40 { 0 ׳(■{ 10 !י. 44 ( 4 , ,.€ 13 ' 01 ' 11 ־ . 11 בו 61 ) 1 ז , 
1962': 1.!1^ .'־ו .^ 1 ; 1962 . 00741441741 ^ 01 ? .(♦ 1$ >:>) 121 )€ג 1.21 ״ 1 - זנו 6 נו 

141 < 11117 ^ 0 ח 011£11 ? ,•|€ח 1€15$ ׳א . 8 ; 1962 :€ / 0 ) 11144 )א 7/10 ,ל( 116 זגס 
301-010 11 ) 0 .|-הזתוב 11 . 11 ; 1962 , 1961 ״ 6 1903 ,ט 5 ס?> 1 ז 
50/>1117 '( 00 -ו 00 ח 007 11 ) 5001 / 0 8110 0 ^ 7 ,קססא . 9 .£ ./ ; 1963 , 1 ) 1 ה ! 
811111(1, 1963; ?, £. 1 ) 47710110 1,01114 הו .€ 1 ס 071 ו 11 > 107/1 ה 1 , 10 ז 1 קנןסק , 

1964; 14. ! ״ג־ע>/'. ׳>£ ,(. 1$ > 6 ) 1 זוצ־ען 80 .א . 5 - 105$6 ; £110 './ 7 / /?> ). 0 וה 0 -ו 1 .חז>ו 1 -אז 0 ־ , 
1906; !(!., 7/10 1111}1 1 י.יו> 14 ז 01 נ־)ס . 15 ; 1967 ,ה 110 ו 1 ! 801/0 41/103 וו (^ 
(6(1,), 7 . 1968 , 11113 ) 81 471 / 0 !■!!)סצ 'צ?/;׳ 

אה. א. 

ק^מי, ?ןימד, (ףע״ 14 . :.גמז״ס), עיר יוונית קדומה באיטליה, בחוף 
קמפאניה. ק׳. שנוסדה ב 750 לפסה״נ לערה היתה המושבה 
.(432 ' הראשונה והצפונית־ביותר של היוונים באיטליה (ע״ע יוז. עמ 
היא שגשגה, יסדה מושבות בסביבתה (ביניהן נאסוליס [ע״ע נפולי!) 
ובסוף המאה ה 6 השתלטה על כל חוף קספאניה. ק׳ עמדה בהצלחה 
נגד התקפות האסרוסקים (ע״ע) וניצחה אותם ( 474 ), אך בסוף המאה 
ד, 5 נפלה לידי הסמניטים (ע״ע סמניום) וב 333 עברה. יחד עם בל 
קפפאניה, לידי רופא. ק' שמרה אמונים לרומא במלחמות חניבעל 
ע״ע) ולכן הוענקו לה זכויות שונות והיא היתה העיר הראשונה ) 
88—91) שקיבלה את האזרחות הרומית במלחמת בעלי־הברית 
לפסה״ג! ע״ע רומא. היסטוריה}. ק׳ היחה מרכז של תרבות יוונית 
ויש הסבורים שמוצא הא״ב הלאטיני משם. בתחומה נמצאה מערת 
הסיבילה. שאוסף נבואותיד, הועבר לרומא ונחשב לדבר האלים, 
מדינאים נועצו בו בעתותיהידום. 

קומי( 1 ) 041 ) 1 ), רפובליקד, אוטונומית בצפון־מזרח בריה״מ האירו¬ 
פית. בתחום הרפובליקה הסדרטיווית הרוסית (ע״ע מועצות, 

.(657/8 ברית ה-. מפת יחידות אדסיניסטרטיוויות לאומיות, עמ׳ 
.(1975) שטחה 415,900 קס״ר ובה 1.023,000 תוש׳ 
ק׳ נמצאת בחלקו הצפרנייפזדחי של המישור ד,רוסי הענקי, שבו 
התרוממויות בודדות של רכסים וגבעות (עד 300 מ'}• לאורד קו 
פרשת־המים של הרי אורל (ע״ע) הצפוניים ושיאם בהר נרודנאיה 
( 1,894 מי), עובר גבולה המזרחי עם סיביר. הנד,רות העיקריים — 
פצ׳ורד" ויצ׳גדה ופיזן נשפכים לאוקיאנוס־הקרח הצפוני. האקלים 
יבשתי קר. כ,/נ מהשטח מבוסים יער טיגה, ובצפון — טונדרה (ע״ע 
.(644/6 ' מועצות, ברית ה*. עמ 


70% מהאוכלוסיה הם ררסים, אוקראינים, בילורוטיס ומעט 
טטרים (ע״ע )! האוכלוסיה המקורית — ק׳ — מהווה רק כ, 30% . 
בני העם הקומי (מקודם — זירינים) שייכים לקבוצת העמים הפינו- 
אוגארים, מניינם בבריה״מ כולה 322,000 נפש, מהם 276,000 ברפוב¬ 
ליקת ק׳ (מפקד 1970 ) ויתרם באזורים סמוכים. הם נמצאים תחת 
שלטון רוסיה מאז המאה ה 14 . רוב השטח אינו מיושב; כ% 
מהאוכלוסיה גרים בערים ועיירות, שהעיקריות שבהן הן: סיק- 
טיקור, הבירה, 152,000 תרש׳ ( 1975 ), וורקוטד, (ע״ע) — 93,000 
תוש' ( 1974 ), ןפצ׳ורה — 40,000 תרש׳. 

כלכלת ק' מבוססת על יערות. מרבצי-פחם (באיזור וורקו- 
טד,), נפט וגז טבעי (איזור אוכסה במרכז ק׳). מנםרוח-העץ מצויות 
ברובן באגני הנהרות פצ׳ורה וויצ׳גדה ולאורך מסה״ב הערקית 
היחידה (נסללה ב 1941 ) המקשרת את ק■ עם מרכז רוסיה האירופית. 
לחקלאות חשיבות מקומית בלבד והיא נפוצה בעיקר בדרום ק׳. 
בצפון מגדלים בני הק׳ את איל הצפון (ע״ע) ועוסקים בציד ובגידול 
חיות-פרווה. — עד 1917 היתה ק' חבל-ארץ נידח ושומם, מקום 
גלות לאסירים פוליטיים- המשטר הסובייטי (בעיקר בתקופת סמליו) 
המשיך במסורת הצארים והקים כאן רשות עניפה סל מחנות-מעצר. 
האסירים הועסקו בעבודות־כפיה קשות. 

ג. שמ. 

קומ'*ן׳ פיליס דד," אדוןאר^נט([—צ 6 ת׳ 11 זז 111 ס 0 ש!) סתק 11 ננ 1 ? 

ח 0 זמ 4 א)ף,' 1 ) ) 51611 ,( 65 ח 1 תז 1 ז 1 ס 0 ,צשתזומסס , 6$ מ'<וח 00 ) — 

( 1447 [?!— 1511 ). מדינאי והיסטוריו! צרפתי. מבני האצולה הגבוד,ה 1 
יליד פלנדריה הצרפתית. 

ק׳ גדל בחצר רוכפי בורגונדיה. היה יועצו של שרל .האמיץ" 
(ע״ע), והועסק בשליחויות דיפלומטיות. תיווך בהצלחה רבה ביו 
שרל לביו לואי X1 (ע״ע), מלך צרפת, בפגישתם בעיר פריו ב 1468 . 
לראי, שהתרשם מכשרו, שכנעו לעבור לשירותו, המור הענקת 
תארים ואחוזות. ק׳ היה נציג המלך במר׳מ עם אנגליה, והשתתף 
בהסדרת גורלה של דובסות בורגונדיה לאחר מוח שרל. כן היה 
שליח בפירנצה ובסוריה, אחרי מות לואי( 1483 ) נסתבך בתבכי-החצר 
ונאסר. ברם, אחייב שב להיות יועצו ובא־בוחו הדיפלומטי של 
שרל 11 ז 7 \(ע״ע), במו״מ עסביתהבסבירג ועם ונציד״ בימי לראי ^ X1 
(ע״ע) היה יועץ המלך בענייני איטליד" 

עיקר פרסומו של ק׳ בא לו כאחד ההיסטוריונים הראשונים של 
העת החדשה ובהוגה-דעות מדיני כדוגמת מקיולי (ע״ע). הוא פרסם 
6$ ) 140101 )! ("זכרונות")■ שדני בתולדות צדפת וביחפי־ההוץ שלה 
בשנים 1498-1464 , וכללו ניתוחים מעמיקים של רפויות השליטים 
(בעיקר הצרפתים) בני-רורו. כן ניטה להפיק לקחים, ברוח מפוכחת, 
מהמאורעות שתיאר. בשנים 1489 — 1491 כתב את תולדות מלכותו 
של לואי ^ x , ובשנים 1495 — 1498 — את תולדות שדל!!!י) ומםעו 
באיטליה (שק׳ נטל בו הלק נכבד). ה״זברונות* פורסמו לראשונה 
ב 1524 , ומאז הופיעו ביותר מ 120 מהדורות. לאחרונה פורסמו בצרפת 
ב 1952 (בידי 08000 ? .£ מ 11141 ;< 01 גק .ף.) ובאנגליה ב 1972 
(בהקדמת צסתזב(.£). $מ 0 ו 4804131 ח 41 צסזזז־^! (.מכתבים ומו״מ") 
פורסמו ב 3 כר׳ בידי 4 י 1 ס\! 011 ) 141,41 ) 1 זץ)) 4 \ז ^. 16 \.(, 1867 — 1874 . 
1/13113 0 .? 31 '' 7-1 ו 10 { 5107 " / .■ 1 ?ו{ 10 וז? .א ; 1945 ..€ ,ז? 11 זגן 0 . 0 

11/401 ( 111 301 4 < €114140110 גזת־) הוא עשב רב־שנתי. יש בו למעלה 
מ 30 מינים; רבים מהם מגדלים כצמחי־בית. סוג אחר הקרוב לו מאד 
הוא הזברינה — צמחים עשבוניים, זוהלים או משולשלים 

כלפי מטר,. המין זברינה המשולשלת (!!!!!!)״!א! .: 5 ) מצטיין בעלים 
בעלי רצועות לבנות וירוקות בצדם העליון ובעלי צבע ארגמן־אדום 
בצדם התחתון. בסוג ריאו( 10£0 !![) נודע במיוחד המין ריאו דו-גוני 
(•נ 010 ^ 5 ^ו:^ . 11 ). זהו עשב רב-שנתי, שגבעולו קצר. צדם התחתון של 
עליו המוארכים — אדום. הפרחים לבנים וקטנים. מולדתו אמריקה־ 
המרכזית. הוא מקובל מאד על גננים ומשמש בהוראה כצמח נסיון 
והסתכלות. 

קומניוס (קומנסקי), 3 ן עמוס ־־ 1115 ח£ת 01 ג) 0$ במ\׳. תג^[ 
(ץ;^!ח^ך^וט^ו) — ( 1592 — 1670 ). חלוץ החינוך המודרני 
ומנהיג דתי צ׳כי. נולד במורוויה למשפחה שנמנתה עם ,.האחים 
הצ׳כיים״ (ע״ע), וקיבל חינוך דתי לפי רוח הרפורמציד,. ב 1611 
התחיל ללמוד תאולוגיה בהרבורן שבדרום גרמניה. ב 1618 חוסמך 
ככומר ונתמנה מנד,ל בי״ם במולדתו. בעת השתלטות הקתולים 
( 1620 ; וע״ע מלחמת שלושים־ד.שנד., עמ׳ 717 ) כתב אח ספרו 
[צז 1 גזזי! 11 זץזץנ 11 ב 1 (,מבוך העולם וישועת הלב") לחיזוק 
לבם של בני עדתו׳ עמם גלה ב 1628 ללשגו ( £5200 -!^ שבמערב 
פולניה, שם החל בכתיבת יצירותיו החינוכיות הגדולות! שני הספרים 
הבאים נכתבו צ׳ביח ופורסמו בלסינית, 1657 : ספריו החשובים 
3 ח 135 ת 103 ) 4130 [([ ("הדידאקשיקה הגדולה") ו ןזז 310110 מזז £0 \ 11 
"ח 1 ?ז 8 ]ת 3161 וו 1 ("בית*הספר של האם" (על החינוך בגיל הרך)). 
את ספרו המפורסם ביותר 05 ) 0 וק (,׳העולם המצויר") חיבר 
ב 1658 . ב 1631 פרסם בלטינית את 3 ז 3 ־ 1 ^£ז ת 111 ז 3 ע: 8 ת 11 ב 11 חו.ן 
(״שער הלשונות הפתוח״). ספר ללימוד לטינית. ב 1632 קיבל תואר 
בישוף לעדת ה,׳אחים הציכיים" והיה הבישוף האחרון שלהם. באותם 
ימים הכין תכנית לאנציקלופדיה של כל החכמות והמדעים ברוח 
הנצרות (״פאנסופיה״ — מכלול החכמה). בשנים 1643 — 1674 כתב 
את ספרו ו.ומ $1 ל 1 ׳\ 0 ו 1 ל 1 זז 104 [ 01 מו וזז 0 ת 03 מת 1,1 ("השיטה החדישה בהו¬ 
ראת לשונות״). בשנים 1650 — 1654 הוזמן להונגריה והקים שם בית־ 
ספר תיכון ברוח "בית-הססר הפאנסופי". בעקבות מלחמת שוודיה־ 
פולניה נמלס להולנד זשס הוציא לאור את כתביו הדידאקטיים. 
בשנות חייו האחרונות המשיך בכתיבת ספרו הפאנסלפי ומסזס־ג 0 ( 1 

0311101103 סנ 31 ) 111  1 ז€ן €11 וחו 1 ז 3 ה 3 וו 1111 [ ("התייעצות כל¬ 

לית על תיקון העניינים 
האנושיים"). 

במרכז הגותו של ק׳ 
עומדת הפצת האמת, 
שהיא אחת ואחדותית, 
ובה טמון סיכוי השלום 
העולמי. לשם כך פיתח 
את תורת ה״פאנסופ־ 
יה". לדעתו יש לחנך 
את האדם לחיי הרות, 
ובה בשעה גם לחיים 
חילוניים מוסריים ול¬ 
חיים דתיים נאמנים. 
מכאן שלוש מטרות ל¬ 
חינוך—השכלה "פאנ* 

סופית״׳ מידות טובות, רף 0 101118 ? 011115 ?קוצניוס 


יראת שמים. החינוך צריך להינתן לבל הילדים 5 עליו להיות מושתת 
על טיבו של הילד ומותאם להתפתחותו. החינוך צריך להיות מקור 
הנאה וחוויות לילד ולהביאו להכרת הדברים לשם ניצולם. 

ק׳ מציע ארבעה שלבי חינוך — כ״א בן שש שנים ־. 1 ) החינוך 
במשפחה, ב״ביה״ם של האם״; 2 ) החינוך בביה״ס היסודי, שידגיש 
את פיתוח הדמיון והזכירה ויפתח את המיומנויות היסודיות; 
3 ) ביה״ס הלטיני׳ שעיקרו הפיתוח האינטלקטואלי; 4 ) אוניברסיטאות 
ומסעות שידגישו את עיצוב הרצון ויחתרו להרמוניה שבין תחומי 
החינוך השונים. 

בהוראה הוא מטעים את ההכרה הישירה של האובייקטים תוך 
הסתכלות. התנסות ועשיה, את הדירוג הפסיכולוגי של חומר הלימו¬ 
דים לפי גילם והתפתחותם של הילדים ואח דירוגו ההגיוני לפי רמת 
הקושי. ק׳ מבליט את עקרון הארגון הקונצנטרי של תכנית הלימודים, 
לוחם במילוליות (ורבאליזם) בהוראה ומעלה את הצורך לקשר בין 
המושגים למוצגים, בין הסלים לעצמים - כשהכל מושתת על הנסיון 
ועל התפיסה החושית ומכשיר את האדם לצורות פעולה שונות 
ומגוונות. 

למרות חדשנותו לא היתה השפעתו בדורו מרובה. במשך הזמן 
תורגמו רבות מיצירותיו לכמה לשונות, דמסוף המאה ה 18 החלו 
הוגי־דעות חשובים בתחום החינוך לפנות אל תורתו; כמה מדרי¬ 
שותיו (למשל, ״בית ספר אחיד״) נתגשמו רק במאה ה 20 . 

ר. קססגברג—נלאדשסיין• ק׳ רמאסאריק; המדד תזיחריר לאומי. 

חשי״ב; א. ברמן, תולדות ד׳חיניד בישראל ובעמים, 60 — 68 . השכ״חי; 

אנציקלופדיה חינוכית ד, 317 — 326 ׳ תעכ״ד: .(.! 4 ?) €10 ,£ . 11 ־ 0.1 

./ , 4 *^ 80 .? ! 1905/07 , 111 -[ . 4 , ./ 

-סקוחס^ח! ) 7/141 , 4 ./ ,ב; 1/11 ק 8 . 1 .? ; 194.1 ,^^ו^ 0 (} x0 ה! 0 ^ ^^ 0 ו^ו| 0 ק חוו 

4 חוו ■ 4 ./ ,ת£![ב 1 (' $4 1£ : 1943 ,ח/ 11 ' 01 יו 10 \ •>/^ו^ס^ן 0 ^ו 4 (} !) 4 • 1 ^מ 4 /מ// ! 1114 

; 1966 ,^ד 43 ^)ח^וו 4 .? 1 ח 1 יו 1/6 וח 1 ) /ע זק 6 ) 1 ו?י€ >( 11 4 ח^ .€ . 4 .{ .ז 1€ ז 544 
. 1970 ,ח 0 ^ 0 ^וו 1:4 4 חוו . 0 ,מ 0 צמו< 01 ס . 14 . 0 

א. כה. 

קומנים, עם מד,קבוצד. החורכי־טוראניח, שמילא תפקיד בהיסטוריו, 
של מזרח־אירופה במאות ד, 13/11 ואח״ב נכחד. ד,שם ק" 
(!תבומטס) מופיע במקורות ד,לאטיניים והביזגטייס של התקופד, 
ואילו בפי ד,רוםים נקראו ״פילובצים״ ובפי ד.ד.ונגרים — ״קונים״ 1 
כן נקראו "קיפצ׳קים". הק" נזכרים לראשונד. בכרוניקות ביזנטיות 
מהמאה ה 7 ■ הם באו מאטיה במאה ה 11 ורינחיהם הגדולים היו 
מצפון לדנובה. בשטחי רומניה של ימינו (מפד,: ע״ע ביזנסיון, עמ׳ 
373 ). הק" נשארו נוודים, חיו באהלים וניזונו מעדריהם ומשור. הם 
פלשו לשטחי שכניד,ם וכן שירתו אותם כלוחמים שכירים. ד,ק" ניהלו 
מאבק ממושך עם נסיכות קייב שבדרום רוסיה. ב 1068 הביסו את 
קייב, ורק ב 1111 הדף אותם הנסיד ולדימיר מונומר (ע״ע). ב 1204 
הושג שלום בינם לבין הרוסים ונוצרו קשרי־חיתון נין משפחת 
נסיכי קייב לנסיכי הק״. אלססיום 1 קונענום, קיסר ביזנטיון, נעזר 
בק״ במלחמתו בפצ׳נגים (ע״ע). אבל ב 1094 נאלץ לד,דוף התקפה 
של הק" עצמם, שהתקדמו צד אדריאנופולים. 

בראשית המאה ה 13 ניסו פלכי הונגריר, פעמים מספר לבוא 
בקשרים עם הק״ ולהטבילם לנצרות. נ 1237 כבשו המונגולים את 
ארץ הק"■ חלק מהק" נמלטו לתראקיד, ופעלו בשיחת הקיסרות 
הלאטינית• ב 1240 הביסה ברית של ק", בולגרים וקיסרות זו את 
יוהנם וטצם, קיסר ניקיאד, (ע״ע ביזנטיון. עמי 373/4 ). רבים מהק" 
נמלטו'להונגריה וקיבלו מקלט ונחלה מהמלד 3 לד, ׳ 15 (ע״ע). ב 1241 
פלשו המונגולים להונגריה בנימוק "זכות השליםד. על ד,ק" בהיות 
ארצם חלק מארצנו". רוב שטה הונגריר, נכבש בידיהם, וד,ם לקחו 
רבים מהק״ לעבדים. בםוף 1241 נטשו המונגולים את הונגריה. 
בתקופת לסלו' 15 (ע״ע) הק" מילאו תפקיד חשוב בתולדות הונגריד,. 
אחרוני הק" נמצאו בסוף המאה ה 14 בחצי־ד,א' קרים, ועד למאה ה 15 
נחבוללו כליל בטטרים שם, כשם שהתבוללו שרידי אחיד,ם בהונגרים■ 


. 5 בוזס 1 ק 1 ז 1 ט 1 ! 3 נו$חז 5 6 !לז 0 

*נ 11 סי * 5 חו 11 ' 1 ' ־)ס \ 

. 05 זט) 0 נ? מ 1 ת׳ל\ 3 ת £1 860505 



•• .;■ופץץ . 4 ; 

־ 1* 1x1 ^וו)פו 14.10 




355 


קוטניב — קוטר, ארנפט אדואדד 


356 


איוורי התיישבות הק" בהונגריה מכונים עד היום,קונשאג"( 5£8 < 111 .> 1 
־־ ״הבל הק״ ״). — קובץ המכונה השמור בספ¬ 

ריית סן־מארקו בוונציה, ואשר חובר ב 1300 בקירוב. מכיל מספר 
סכסטים מתורגמים מלאטינית לשפת הק". וכן רשימות מלים ובהן 
מילון קומאני־גרמני. ,י. לו, 

קומגנוס, ?נזו^לת ע״ע אנה קומננה; אלפסדס; אנךרו־ 
ניקום 1 ; מנואל, יצחק 1 . 

קומסי ( 351 ת 1 ״א). העיר השניה בגדלה בבנה (ע״ע בכרך מילו¬ 
אים) ! 345,120 תוש׳ (אומדן 1970 ). ק׳ שוכנת בדרום מרכז 
המדינה, בצומת תחבורד, מרכד. סביב לה איזור גידול הקקאו הראשי 
של המדינה ויערות, מהם מפיקים אגוזי קולר" גומי ועץ. ק׳ היתד, 
מושב מלכי אשנסי (ע״ע), אולם עיקר התפתחותה חלד, לאחר התבס¬ 
סות השלטון הבריטי במקום. ב 1897 בנו הברימים מצודד, בק׳ וסללו 
מס״ב לסקונדי ואקרד״ שלחוף מפרץ גינאה; כן הרחיבו וביססו את 
מטעי הקקאו באיזור. העיר החדשה נבנתה במתכונת של עיר גנים. 
היא משמשת כמרכז תחבורתי ומסחרי. השוק של ק׳ נודע כגדול 
בשוקי אפריקה המערבית. בק' אוניברסיטה (נוסדד, 1951 ) ובה 
1,765 תלמידים ( 1972/3 ). 

ק 1 מפםןן, אחח^ר ח 1 לי — 011 זקת 1 ג 0 ^ 13011 תנ 111 ז^. — ( 1892 ׳ 
ווסטר [אוררו! — 1962 , בדקלי (קליפורניה!), פיסיקאי 
אמריקני. למד בקולג׳ של ווסטר, וב 1916 קיבל תואר דוקטור באוני¬ 
ברסיטת פרינסטון. ב 920 ! נתמנה ראש המחלקר. לפיסיקה באוניבר¬ 
סיטת וושינגטון בסיינט־לואיס, וב 1923 נעשה פרופסור. ב 1922 גילה 
את "אפקט ק׳" (ר להלן), הקר את התופעה ומצא לה הסבר. על 
תגליתו זו הוענק לו — יחד עם וילסון צ׳רלז תומסון (ע״ע) — 
פרם נובל בפיסיקד. ב 1927 . בשנים 1942 — 1945 עמד בראש פרויקט 
במסגרת ״תכנית מנהםן״ (ע״ע אטומית, פצצה, עמ׳ 525 ), ובמהלכו 
עסק בתגובות השרשרת הגרעינית הראשונר, ובתר׳ליכי הפקת היסוד 
פלוטוניום, שהוא חופר גלם לפצצות אטום. בשנים 1945 — 1953 היד, 
נשיא אוניברסיטת וושינגטון, ובשנים 1953 — 1961 כיהן באוניברסיטה 
זו כפרופסור להיסטוריה ולפילוסופיה של המדע. 

עבודתו המדעית עסקה בנושאים מגוונים, ביניהם חקר תכונותיהן 
של קרני רנטגן, קרני גמא ומבנה האטום. 

אפקט קי: תופעה בפיסיקה אטומית, באמצעותה. הוכחה לרא¬ 
שונה באופן נסיוני התאוריה הדואלית, שהיא מאבני הפינה של 
תורת הקונטים (ע״ע), ולפיה יש לקרינה אלקטרומגנטית תכונות 
של גל ושל אלומת הלקיקיים כאחד. באפקט ק׳ פוטון (ע״ע) של 
קרני-צ(או קרינה אלקטרומגנטית דומה), החודר לחומר, מפוזר (ע״ע 
פזור) ע״י אלקטרונים חפשיים או כמעט חפשיים. בתהליד מתחולל 
מעבר אנרגיה מן הפוטון אל האלקטרון, וכתוצאה. מכד גדל אורד הגל 
של הפוטת׳ הפוטון מפוזר בכיוון שונה מכיוון תנועתו המקורית, 
ור׳אלקטרון נרתע לאחר הפניעד, ונע בכיוון שונד, מכיוון הפוטון 
המפוזר (ד־ ציור). תר׳ליד זה 
הוא אחד התהליכים הגורמים 
לבליעה הדרגתית של אנרגיית 
הקרינה בחומר. 

התורה האלקטרומגנטית ה¬ 
קלאסית אינה יכולה להסביר 
תופעה זו. ק- חקר תכונות 
קרני-צ לאחר פיזורן ע״י חומר 
והגיע למסקנה כי אפשר ל¬ 
הסביר תופעה זו אם נתייחס 
אל ההתנגשות בין פוטון ובין 


אלקטרון כאל התנגשות אלסטית (ע״ע פזור) רגילה בין שני חלקי¬ 
קים, שבה נשמרים האנרגיה והתנע של המערכת (אלקטרון—פוטון). 
האנרגיה (,?) והתנע (?) של הפוטון קשורים לאורך הגל שלו 
(. 9 ) ע״י המשוואות: 



כאשר ל היא הקבוע של פלנק ו€ היא מד׳ירות האור. בד׳תנגשות 
מעביר הפוטון חלק מד׳אנרגיה ומהתנע שלו אל האלקטרון הנדתע. 
ומשום בך גדל אורד הנל שלו. אם נסמן את אורך הגל של הפוטון 
המפוזר ב ' 9 מתקיים: 

. 1 

( 0 005 _ 1 ) . ח - = ג — ' 2 
סזזז 

נאשר מ! היא מסת האלקטרון ו 0 היא זווית הפיזור, כלר הזווית 
שבין כיוונו המקורי של הפוטון וכיוונו לאחר ההתנגשות. הגודל 
~ הוא השינוי באורך הגל של הפוטון כאשר הפיזור הוא ב ׳ 90 . 

מסומן נ ״ג ומכונה אורך הגל של ק׳ — ערכו בשביל אלקטרון 
הוא (/ 00242 לפיכך, השינוי באורך הגל של הפוטון המפוזר הוא 
כין 0 ל ״ג 2 הינו בהתאם לזווית הפיזור. 

יו. קי. 

קומפ'ן (פת 168 ז 1 ךת 00 ), עיר במחוז אואז (־לס), צרפת, במפגש 
'הנד׳רות אואז ואן (:״!״(ז), ב 7 ק״מ מצפון־מזרח לפרים ■ 

24,000 תוש׳ ( 1971 ). ק׳ היא עיר היסטורית! מצויים בה שרידי 
בניינים מד׳תקופה הגותית ומהרנסנס. המבנה המפורסם הוא ארמון 
לואי ששימש גם את נפוליון 1 ו 111 . 

ק׳ נודעה (בשם !!!!!!!!חפטבמסג)) כעיר חשובה כבר בימי המרז־ 
בינגים (ע״ע)! בה הודח לואי .החסיד" (ע״ע) ובה נשבתה ז׳ן 



הגצינים דגרמנייס ב?רו! הרכבת של מרשל פוש בהוספייז. 1018 
($ת 8 ? 


ד׳אדק (ע״ע). במלחמת 1870/1 היה בק׳ הסטה של הצבא הפרוסי- 
הגדמני שהביס את צדפת. בחום מלה״ע 1 בחרו הצרפתים במקום זה 
לחתימת חוזה שביתח-הנשק עם גרמניה. הטקס התקיים ב 11.11.18 
בקרון־ר׳רכבת האישי של מרשל פוש, ביער-ק׳! הקרון נשאר במקום 
כמצבר״ באותו הקרון קיבל היסלר ב 22.6,40 את כניעת צרפת. הקרון 
הועבר לברלין כמוצג מוזיאוני ונשרף שס. 

קומר, ארנסט איוארד 1 >זב! 11 >£:ו!תז£ — ( 1810 , 

סוראו, (פולניה) — 1893 , ברלין), מתמטיקאי גרמני, מן 
המתמטיקאים הבולטים במאה ה 19 . ק׳ למד תאולוגיה באוניבר¬ 
סיטת האלה, אך בהשפעת מורו שרק (^ 1 ^^ז 1 ^ 8 .? . 31 ), פנה למתמ- 








357 


רןומר, ארנסט אדוארד — קון, ין פיטרםון 


358 


טיקה וב 1831 קיבל תואר דוקטור על פתרון ,.בעיה פתוחה". אח״כ 
הורה בליגניצה. כשלון בנסיון להוביח את .,המשפט האחרון של 
פרמה״ (ע״ע מספרים, תורת ד,־. עמי 1133 ) ע״י הנחה של קיום 
המשפט היסודי של האריתמטיקה (שם, עמי 1129 ) עבור מספרים 
אלגבדאיים הניע את ק׳ להגדרת המספרים האיךאליים שע¬ 
בודם מתקיים המשפט, ובעזרתם הוכיח את משפט פרמה עבור 
מספרים ראשוניים דגולריים (שם, עט׳ 1134 ). עבודה זו שימשה 
בסים ליצירת המושג החשוב של האידאל ע״י דדקינד (ע״ע! וע״ע 
שם). ב 1857 קיבל את הפרם הגדול של האקדמיה למדעים בפרים. 
ב 1842 עבר להורות באוניברסיטת ברסלאו. וב 1855 ירש מדדקינד 
את ,הקתדרה של גאוס" באוניברסיטת ברלין. 

ק' עסק במגוון תחומים במתמטיקה, במתמטיקה שימושית ובפי¬ 
סיקה. הוא הרחיב את עבודתו של גאום (ע״ע) על טורים היפר- 
גאומטריים. והוסיף עליה פיתוחים המשמשים בתורת המשואות 
הדיפרנציליות (ע״ע). כן התמחה בחישובים מתמטייס בנליסטיקה, 
ואף הודה מקצוע זה באקדמיה צבאית בברלין. בעקבות עבודתו של 
ו. ר. המילטון (ע״ע) על מערכות קדני-אור באופטיקה, הגדיד ק׳ 
משמח 4 -ממדי. הנקרא על-שמו והוא בעל משמעות מרובה בתורת- 
הגלים. 

קומראן, ע״ע קןמראן. 

קומרץ (תנזבתוטסס), תרכובת אורגנית בעלת דיח מיוחד, המצויד, 
בצמחים רבים. היא מופקת בעיקר מזרעי העץ צןזסזעוט 
ב 1 ב־ 0301 (ממשפחת הקטניות), הגדל באמריקה הדרומית, מחספסנית 
דיחנית (ט 3 ־ 0301 ג 11 זז=ק 5 ף,: ממשפחת הפואתיים, ע״ע) ומדבשה 
רפואית ( ££101113115 ס !סזסשס!!!! ממשפחת הפרפרניים, ע״ע גדגר- 
נית). אפשר להכין ק׳ גם בעזרת תד.ליכים סינתטיים (ר׳ לד,לן). 
קי הוא הומר גבישי חסר צבע. הניתך ב • 67 ורותח ב ״ 290 . נוסחתו 
הכימית 02 ־ 0,13 . הוא 1,2 בנזו-פירון, ז״א לקטון של 0 -ד,ידרוכםיל 
חומצה צינמית. ב 1820 נתברר לראשונה, שהק' הנמצא בזרעי ה- 
!ץז־זקום קשור לגלוקוזה. ב 1868 ביצע הכימאי האנגלי פרקין 
(ת!!!!־? .££ .¥!) את הסינתזד, שלו. 


0 



סינתזת יזוכירי: 9 םי פרסי! 


בשל ריחו משמש הק׳ כבושם ובתבלין. הוא משמש גם להכנת 
תרכובות אורגניות אחרות. בריכוזים מסוימים הוא מעכב תהליכי 
נביטה וצמיחה של צמחים שונים. בצמחים מצויות תרכובות אחרות 
בעלות מבנה דומה לזה של ק׳. אחד מד.ם הוא ד י ק ו מ ר י ן, שבודד 
לראשונה ממיני לבשה ומשמש ברפואה כגורם להפחתת חנטיה 
לקרישת דם. 

קומרנו( 1110 ן 411 ! 0 > 1 ), עיירה בא^סט לבוב, אוקדאינה. נוסדה 
ב 1473 , והיתה בבעלות פרטית (של אציל). ב 1550 ניתן 
כתב-קיום ליהודי ק׳, וב 1563 התגוררו בד.. לפי הערכות־מם, כ 100 
איש. ב 1620 נבנד. בד, ביכ״נ. ובית הקברות היהודי נחנך ב 1644 . 
בפרעות חמילניצקי (ע״ע) השתתפו היד.ודים בד,גנת העיר. ב 1666 
היה ר־ ישעיהו, בנו של דוד הלוי(ע״ע). בעל ,טורי זהב", רב בק׳. 
בשנים 1754 — 1773 היה שאול מרגליות רבד, של ק', ואז ניכדד, בה 
השפעת החסידות. ב 1765 היו 686 משלמי-מם יהודים בק', ו 844 — 
בכפרי הסביבה. בראשית המאה ה 19 נקבעה בק־ חצדו של הצדיק 
ד' אלכסנדד, תלמידו של .ד,חוזד," מלובלין, וצאצאיו, האדמו״רים 
לבית ספרין, ישבו בק׳ עד תקופת השואה. ב 1910 נמנו בק' 2,716 


יהודים 45% מכלל האוכלוסיה), ולאחר מלה״ע 1 החזיקו ד,יד,ודים 
בראשות העיר שנים אחדות. במפקד 1931 נמנו כעיר 2.387 יהודים. 
בין שתי מלד.״ע פעלו בק׳ כמה מוסדות חינוך יד,ודים, מתקיימה שם 
פעילות ציונית עדה. לאחד תפיסת העיד בידי הנאצים ב 1941 . 
הושמדו בד,דרגה כל יהודי ק'. לאחר המלחמד, לא נתחדש בד, 
היישוב היהודי. 

ב. ישד (שליכטר), בית ק׳; קורות העיר ותולדותיה■ סהיוסדה ועד 
חורבנה. תשכ״ה. 

קון, בלה — 13 ־ 8 — ( 1939-1886 ). מדינאי קומוניסטי 

י ד,ונגדי, יהודי. ק׳ למד באוניברסיטת קלח׳ (טרנסילווניה) 
והצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרסית שם. ערב מלד,״ע 1 נקט עמדד, 
אנטי-מלחמתית. הוא גויס וב 1916 נפל בשבי הרוסים. בפרוץ ד,מד,סכד, 
הרוסית הצטרף ק׳ למפלגה הבולשוויקית וארגן קבוצה של שבייי- 
מלחמה הונגרים שסייעו למד,פכר,. ב 1917 היה בפסרוגרד ובא בפגע 
עם לנין. בנובמבר 1918 שב 
להונגריה במסווד, של חבר מש¬ 
לחת מסחרית רוסית ויסד את 
המפלגה הקומוניסטית, בפברו¬ 
אר 1919 נאסר, אך מכלאו המ¬ 
שיך בתעמולה וניד,ל מו״מ עם 
הסוציאליסטים לשיתוף-פעולה 
לתפיסת השלטון. ב 20.319 
התפטר הנשיא קרויי (ע״ע) 
ומסד את השלטון לידי הקו¬ 
אליציה של הקומוניסטים וה¬ 
סוציאליסטים; זו הכדיזה על 
כינון דפובליקה סובייטית-הוג- 
גדית. 

ק׳ היה הקומיסר לענייני־חוץ 353 מז ;*וסר שגווח, 

הטפדיה הכאוטית, י־ם) 

ולענייני-מלהמה-וד,רוח־החיה ב¬ 

ממשלה. הוא צידד בהשמדת מתנגדי המהפכה. הלאמת הקרקעות, 
התעשיה וד,מםהר השניאה את ממשלת ק׳ על האיכרים, שרצו בחלוקת 
האחוזות, ועל הבורגנות הזעידד" והעמידה את המפשלד. בפני בעיות 
קשות באדגון התעשיה. ק׳ אדגן צבא אדום עד הפולשים הצ׳בים 
והרומנים (יוני, 1919 ), אך כשתבעו ממנו מעצמות ההסכמה לסגת 
לקו שהוסכם עליו בוועידת־פריס, ציית להם. ק׳ קיווה-לשווא לעזרה 
רוסית נגד רומניד״ שהנחילה לצבאו תבוסה קשד. באוגוסט 1919 
(ע״ע הונגריה, עמי 859 ). ק׳ נמלט לאוסטריה, אך בד,תערבות לנין 
הועבר לבריה״מ ומונה למזכיר המחלקד, ההוערית בקומינטרן. 
ב 1928 הגיע בחשאי לווינה, אך נעצר וד.וחזר לבריד,״מ בעקבות 
דרישות נמרצות של דעת-הקהל הבי״ל. ב 1937 נעצר בבריה״מ 
וכעבור שנתיים הוצא-להורג, בטיהורים הגדולים של סטלין. 
ש. ■צהקי, היהודים במהפיכות ד,ונגייה 1918/9 (ילקוט מורשת, 

י״א—י'נ), חש״ל; .. 1 . 8 ; 1966 ,. 8 .(אשתו של ב. ק׳) 1103 . 6 
. 1967 ,(״ק־ע,־ 50 1110 0114 . 6 ,־־*"ז 

י. לו. 

קון, יין פיטרסון — 3 ־ 00 תסספג■!־!־,? 33 ( — ( 1587 — 1629 ), 
םמניחי-ד,יסוד של היישוב הקולוניאלי ההולנדי בד,ודו המזר¬ 
חית. כנער היה ק׳ שול!ד, אצל סוחרים ממוצא הולנדי בדומא■ מ 1607 
עבד בשירות חברת הודו-המזרחית ההולנדית. בעת פעילותו במזרח- 
הרחוק התבלט בתקיפותו ובבשרו הארגוני. בשנים 1617 — 1623 היה 
המושל־ד,כללי ההולנדי בהודו-המזרחית. ק׳ דחק את רגלי הפורטו¬ 
גלים (שקדמו להולנדים בניצול האיזור). לחם באנגלים, שניסו 
להשתתף בסחר התבלינים, וכפה את מרותו על הילידים, לעתים 
באכזריות רבה. ב 1619 יסד באתרו של יישוב הילידים ג׳קרטד, (ע״ע) 
שביאווה את העיר בטוויה; זו הפכד, לבירת הודו-המזדחית ההולנ¬ 
דית■ ב 1623 הזד להולנד, אך בגבור לחץ האעלים על המאחזים 




359 


קון, ין פיטרסון — קונגו (זאיר) 


360 


ההולנדיים במזרח שב ( 1627 ) למשרתו כמושל־כללי ומת בעודו 
משרת בתפקיד זה. — קי הניח את היסוד לשלטון הולנדי בהודו 
המזרחית (כיום אינדונזיה 1 ע״ע|}, שארך יותר מ 300 שנה. השתל¬ 
טותו על מקורות התבלינים היקרים הקנתה למולדתו עושר רב. 

./ ,(. €1.1$ ) ,? .'׳\יי—ז£!:> 111 .זנ 1€01 ס 0 .ז . 11 

. 1952 —- 1919 , 1 ו/י'~ 1 ,: 111 ) 111 111 מ/; 5 )^סו!ה< 0 

קון, ךיכרד —ח 11 ״; 31 ז 1111113 —( 1900 — 1967 ), כימאי וביוכימאי 
גרמני, חת! פרם־נובל בכימיה ( 1938 ). נולד בווינה. ולמד 
באוניברסיטה שם ואח״ב אצל וילשטטר (ע״ע) במינכן. 

מ 1925 שימש ק׳ פרופסור לכימיה כללית ואנליטית בביה״ם 
הטכני הגבוה של ציריך, ובסוף 1929 החמן לעמוד בראש המחלקה 
הכימית במכו! החרש למחקר רפואי ע״ש הקיסר וילהלם (אח״ס — 
מכון מנס פלנק) בהיידלברג. מ 1950 שימש גם פרופסור לביוכימיה 
בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה שם. ק׳ פרסם 700 חיבורים 
בתחומים שונים של הכימיה. חיבוריו דנים בחומצות אמיניות, פרוט¬ 
אינים ואנזימים. פחמימנים אליפטיים וארומטיים, קרוטנואידים 
ופוליאנים סינתטיים. קומולנים, ויטמינים, גורמי ומעכבי צמיחה 
וגידול, תרכובות ך,םרוציקליות, כינונים, אלקלואידים, גלוקוזידים 
וסוכרים. הוא התעניין בסטראו איזומרים ובקשר בין מבנן של 
תרכובות כימיות וסגולותיה! הפיסיות — בליעת אור, ספקטרוגרפיה 
ופוטוכימיה. — יחד עם ץין-וסץ 0 .י 1 ו 1111 ש־וע 03 -זש 11 ,{ 3 י\ג . x בודד 
את הריבופלאווין (ויטמין , 8 ), 

בשנים 1938 — 1945 היה ק׳ נשיא החברה הכימית בגרמניה, 
וסגן־נשיא של ההתאחדות הכימית העולמית. הוא זכה במדליות 
ובפרסים רבים׳ ונבחר ל 20 אקדמיות וחברות מדעיות בעולם כולו. 

,זמב^ . 11 . 11 ; 1966 ,( 11 ,ץ־ 1 } 5 ו 1 מ€ג 01 111 €5 ־וטג> 1.0 €1 < 01 א : 111 ) 

׳ 5 ־ 1511 יח 1€ { 0 ע)בז! 1 ץ 11 ס( 1 ז 08 מ! 110£5 ב^ 11 \נ ; 10 ) ,( 1967 — 1900 } .^ 1 ..>! 

. 1909 ,('ע XX1 ,׳<זזלוחז 0116 <> 111 1 ) 10 .- 

קרן. תרמם — 01111 ^ 351 ןה 110 ז — (נו׳ 1922 ) , היסטוריון ופילוסוף 
של המדע! אמריקני, ממוצא יהודי. ק׳ החל את דרכו 
כפיפיקאי, אך פנה אח״ב לתולדות הפיסיקה. הוא הורה באוניברסיטות 
הרוורד, ברקלי ופרינסטון. בפפרו ) 1 > ;>זט] 0 נ 1 ץ 51 11£ ז־ 

(.המבנה של מהפכות מדעיות״), 1962 (= 1970 ), שלל 
את ההשקפה, שהמדע מתסתח ברציפות נדבך על גבי נדבך. הוא טען. 
שלכל מדע יש גם פרקי זמן, שבהם הוא מדע .נורמלי"! באותם 
זמנים פועלים המדענים לפי אותן הנחות־יסוד, בלשון ק': "פארא- 
דיגמות". הפאראדיגמה כוללת את התאוריה המדעית השלטת, את 
ההנחות הפילוסופיות המוקדמות שלה ואת המכשור המתאים לה! 
היא קובעת את אופן הראיה המדעית של המציאות ואת טיב הבעיות 
המדעיות והפתרונות המוצעים להן. פאראדיגמות אינן בנות השוואה 
(:) 1 לנזג! 5 ח 3 מוי 1 ו 0 ׳ 11 !), ואיו אמות-מידה חד־משמעיות להעדפת הפא־ 
ראדיגמה האתת על האחרת. 

לפי ק׳, אין אפשרות להבחין בניגוד שבין התאוריה לבין תיאור 
העובדות. משום שהתיאור העובדתי מעובד במונחי התאוריה. 

מהפכה מדעית פירושה נטישת הפאראדיגמה השלטת והמרתה 
בחדשה! היא מביאה לשינוי באופן הראיה המדעית הכללית ובמש¬ 
מעות המונחים הבסיסיים של המדע. הצגת העליונות של הפאראדיג- 
פה החדשה כרובד, בשידול ולא בהוכחה, ולהצלחתה אחראים 
גורמים חברתיים. 

ק׳ ניסח בצורה המעניינת והפופולרית ביותר את אי־הנוחות, 
שהשתררה בתחילת שנות ה׳ 60 בתוצאה מהתאוריות של פופר וקרנם 
(ע׳ ערכיהם! וע״ע מדע, עמ' 321/2 ). הוא הצביע גם על יסודות 
סוציולוגיים בהתפתחות המדע. שמבקרים אחרים של התאוריות 
המקבילות לא התייחסו אליהם בגלוי. אולם ניסוחיו היו מרחיקי-לבת, 
וזכו בביקורת חריפה. כתוצאה מכך נסוג ק׳ מהשקפותיו הקיצוניות. 
הוא הודה, שהאבחנה ביז מדע "נורמלי" למהפכה אינה כ״ב ברורה, 


כיוון שייתכנו מצבים בהם קהילת־מדענים תתפצל לכמה תת-קבוצות 
יריבות ולעתים מתרחשות מיקרו־מד,פכות. ולא כל משבר חמור 
במדע "נורמלי" מסתיים במהפכה. בן הודה ק׳ בצורו להבחין באפני- 
התפקוד של פאראדיגמות מסוגים שונים ובקושי לתחום את הגבולות 
של קהילת-מדענים. ק׳ ופילוסופים אחרים, בגון טולמין, לקטוש 
ופייראבנד העמידו אתגר חשוב לד,שקפה המסרתית של המדע. 
הטוענת שהמדע הינו הצבר ידע, המתרחש אך ורק לפי כללי הגיון 
צרופים. הם הצביעו על גורמים אינטואיטיוויים ומוציולוגיים. המש¬ 
פיעים על ההתפתחות הזאת. אולם לא הצליחו עדייו להגיע לידי 
ניסוח חאוריד, משביעת רצון. שתיקח בחשבון גם את הגורמים האלה 
וגם את אפיו המיותר של המדע כתהליך רציונלי. 

ש. ה, נרבסן. ד,רננה שי םר,פכות כ 9 רע(עיון כ״ב. 244-225 ), תיניל״א/ב! 

/ 0 111 י 1 ו 0 '< 0 /)מע ,(.${)€) >ע 3 ־ו 6 ן 111 <— 1,3143108 , 1 

ז> 771 . 1x1111 ״>! .^ 1 . 0 , 1970 
/ 0 ,(. €41 ) ,? ; 1971 

. 1974 ,• 3  6 ז 1 חז 1 

קונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של (מ! 197 - הרפוב־ 
ליקה על זאיר 178081 , מדינר, במרכז אפריקה המשוונית! 

שטחה 2,344.685 קמ״ר ובה 24.1 טיל׳תוש׳(אומדן. 1974 ). גבולותיה 
יבשתיים. לנד מרצועת־חוף קצרה (נ 40 ק״מ) לאורך האוקיאנוס 
האטלנטי. הבירה — קינשסה (ע״ע) ובה 1,990,717 תוש׳ ( 1974 ). 
גאוגרפידז, עס־ 360 ; אקלים- עמ׳ 361 ? חי. עט׳ 361 ! אוכלוהיה, 

עם׳ 362 ! דתית. עם׳ 363 • כיכלזן. עם־ 363 ! חוקד. ומשפר. עם׳ 

366 ; סשפס עס׳ 366 ; כוחות מזוינים׳ עם׳ 366 ! חיניד. עס׳ 1366 
וויהטוריה, עם׳ 367 . 

אגן הנהר קונגו(ע״ע) תופס את רוב שטחה של המדינה. ומסביבו 
מתנשאים הרים גבוהים ורמות. האגן— רמה נמוכה שגבהה הממוצע 
520 מ׳ מעפה״י — היה ברביעון ימה פנימית ששרידיה ימת טימבה 
(^נ^וחס־ד) וימת םאי'(א)נדו(ןבה ( 11€ מו 0 נ 4 א־ 1 ג^ן; בעבר — ימת 
לאופולד 11 ). גובה הנקודה הנמוכה באגן 338 מ׳. מבחינה ליתולוגית 
קיים שוני בין א׳יזור ההרים והרמות לבין המישורים והעמקים 
שבמרכז האגן. בהרים וברמות מופיעים עפ״נ השטח סלעי־תמורה 



36] 


קזנגו (זאיר) 


362 


של המסד הפרה־רןמברי, שבהם מצויים אוצרות־הפבע העשירים של 
ק׳ (ר׳ להלן, כלכלה). במרכזו מכוסה האגן משקעים פתקופת 
השלישון, ובמישוריו הנמוכים — סלעים מתקופות הקו־טיקון והשלי־ 
שון. במזרח מופיעים עפ״ג השטה שכבות קארו (ע״ע אפריקה, עמ' 
286 ) , העשירות בפחם. מ צ פ ו ן לאגן — בגובה של 900 — 1,200 מ׳ — 
משתרעות רמות אובנגי־ולד, (:> 1 יז'ל- 31181 לע), היוצרות את קו 
פרשת־המים בין אגן הקונגו לנילוס ומפרידות בין אגן הקונגו לאגן 
צ׳אד. בדרום משתרעות רמות שאבה (גנ 1 ג 811 ; לשעבר — קטנגה) 
— בגובה ממוצע של 1,200 - 1,500 פ׳ — כלפי צפון, עד הנהר 
ליקיגח. בתוכן רכסי־הרים גבוהים: הרי סרונגו ( 811 מ 11 ־ 1 ג 1 ל). 
שפסגתם 2,809 פ׳! הרי קונללונגה ( 180 זב 011 ( 1 ת 111 [}, 2,157 מ׳ו 
הרי קיברה, 2,065 פ׳ו הרי מיסופבה הדרומיים (ג 6 <ח 11111 ש). 1,1961 
מ' ■ והרי ב;ה, 1,885 פ', ב מ ז ר ח יוצרת הזרוע המערבית של הבקע 
הסורי-אפריקני את גבולה המזרחי של המדינה (ר׳ מפה, אפריקה, 
עמי 288 ), וכוללת את ימות הבקע: אלברט, אדוארד, קיוו, טנגנייקה 
ומורו. מסביבן מתנשאים הרי הבקע הוולקאניים: הרי רואנזורי 
(^: 201 ח^״י 0 ^)) , שפסגתם ( 5,120 פ׳) היא הגבוד,ה בק'; הרי מיטומבה 
הצפוניים 2,843 מ', והרי וירונגה. במערב משתרעת רמה חופית 
ובתוכה רכסי הרי קריסטל, שפסגתם 1.050 פ׳. 

אקלים. ק׳ שוכנת בתחום רצועת האיזור המשווני ורצועות 
האקלים הטרופי שמשני צדדיה. הרצועה המשוונית בצפון המדינה 
מאופיינת באקלים חם ולח. והטמפרטורה החדשית הממוצעת אינה 
יורדת מתחת ל • 24 . כפות המשקעים השנתית הממוצעת 1,800 מ־מ, 
הרצועות הטרופיות מאופיינות בעונות לחות ויבשות. בקו־רוחב • 5 
דרום כמות המשקעים השנתית הממוצעת 1,500 מ״מ. במערב. לתוף 
האוקיאנוס האטלנטי, קטנה נמות המשקעים השנתית הממוצעת 
ל 760 מ״ם. בהרי איזור הבקע הסורי־אפריקני שבמזרח הטמפרטורה 
השנתית הממוצעת • 19 וכפות המשקעים השנתית הממוצעת 1,300 
מ״מ. וע״ע אפריקה, עם' 290 — 292 . 

ןת 1£10 נ 1 וח: 1 . 0 — .ת ,\; ; 1959 ,: 1011 ;>]! . 0 

.* 1967 
יר. פ. 

על הצופה, ע״ע אפריקה, עמי 296 — 301 . 

חי. ארץ הק' מהווה חבל נפרד של ממלכת־החי האתיופית. 
עם־זאת היא כוללת, בצפונד. ובדרומה, גם חלקים של חבל הסוונות 
והיערות הנשירים. 

בפאונת היער המשווני אפשר להבחין בקרקעיים, אילניים ושוכני 
גדות. בין ש וכני הקרקע מצויים אוכלי־צמחים גדולים, כגון 
תאו היצר ( 0311115 ■ 031£01 115 ז 110€ ץ 8 ) ופיל היער ( 1011:3 ) 1.0x0 
0,01065 3 ת 3£1-103 ) . שניהם קטנים בהרבה מקרוביהם שוכני הסוונה. 
כן כדאי להזכיר את חזיר מינרצהאגן ואת האוקאפי. מהאנטילופות 
יצוינו הקודו. הצביון ואנטילופה־גמדת. מהקטנים שבפרסתנים. 
מהקופים יש לציין את קופיח־.נלב ואת הגודילה, וכן מצוי הפאנגוליז 
הענק. פעטים עופות־היער החיים חיי-קרקע, כמו הטווסית ( 0 ־,ו 3 ק 0 ז]\ 1 
$15 ח 80 ת 00 ), הטווס או הפסיון היחיד הנמצא באפריקה (נתגלה דק 
ב 1937 ), וזנבן־הקרקע הסלעי ( 1131115 ק 000 חתו,< 8 0 ) 103:1130 ?). פה־ 
נחשים ייזכרו: הממבה ( 101115 ץ 3 נ 1 0011000351115 . מהנחשים האד־ 
סיים־ביותר מפשפחת הפתניים); הביטיס הגבוני ( 103 תמ 831 81:15 ) 
והביטים הקרנפי ( 0351000015 . 8 ! ממשפחת הצפעוניים). 

ש ו נ נ י ־ ע צ י ם מובהקים כוללים: פכרספים (אנומאלור, סנאי־ 
השמש [ 11011050100113 ], שפן־עצים ועוד), קיפופים (פוטו, גאלאגו) 
וקופים רבים (ביניהם הגרזה. שנמעט נשמד בשל יפיו). מבין העו¬ 
פות המאפיינים את היער בולטים נציגי משפחת הקאלאוניים, הטור¬ 
קיים והתוניים (מביניהם ידוע ביותר — בשל שכיחותו וכושר 
דיבורו— אפרור ןקו 001613005 51113005 ?). כן מצויים דורסים שונים. 

ש ו כ נ י - ג ד ו ת. ליד מקווי-הפים מצויים עופות רבים. מהיונקים 
השוכנים ליד מקווי־הפים יצוינו הבהמות ואןלון-ד,מים( 15,00110501105 ? 



באקאבו, בח־וי־אי ביסת שיוו■ 


103:1005 ) 3 ). בין דגי המים המתוקים מיוחדים דג-הריאות והרב- 
סנפיר. מרובים השפמנונים והביניות. 

איזור הסוונה הצפוני (הגינאי) נכלל בתחום ק׳ רק בפאתו 

הדרומית-ביותר. לעומת-זאת מאפיין נוף יערות הפיומבו הנשירים 

וד,םוונות הלחות את מרבית דרומו של איזור קי, ובו פאונה עשירה 

יותר מנצפון. הוברח מגיעה לדרום-מזרח קטנגה. נפוצים יותר מיני 

אנטילופות, בובאל, ק(בוס, גנו ועוד. לבד מאלה מופיעים בע״ח 

המצויים גם בצפון, כגון תאו-אפריקני, פיל אפריקני ופיני אנטי¬ 

לופות. כרוכים באלה הטורפים הגדולים והקםנים-יותר: אריה, נמר, 

ברדלס, צבוע נקוד, תן הפס ( 31103:05 031115 ) ועוד. ביער ובסוונות 

מופיעים קופים רחבי-תפוצה, כגון קוף הגרזה והבבון הצהוב ( 31110 ? 

113105 ק 000 חץ 0 ). מבין העופות מיוחדים לנוף הכוונות הדרומיות של 

קי השרקרק הנובי ( 1001305 ל 0 ת 3 ק 000 ^), קלאו החצוצרה (- 15 ת 03 ץ 8 

800103:00 05 :), הדרבנית אחמת-הצוואר ( 303001111 100115:15 ?) 

ועוד — לבד ממספר רב של עופות סוונה ויער רחבי-תפוצה, וכן 

חורפים מחצי הכדוד הצפוני. .. , 

עמ. כ 

אוכלוסיה. האזורים הצפופיס-ביותר הם בתחום המחוזות 
זאיר התחתי ( 231:0 835 ) .קסאי ( 3531 ;!) המזרחי, קסאי המעדבי 
וקיוו. כמחצית משטח אגן ועד,ר קונגו מיושבת ברלילות רבה ( 3 — 4 
נפשות לקמ״ר). כ 80% מתושבי ק׳ הם כפריים המתגוררים בכפרים 
הקטנים בעלי 10 — 25 בקתות, או בכפרים הגדולים, המרוכזים באזורים 
הצפופים של המדינה, ובהם כ 300 - 500 נפש. בשטחי היערות 
העיסוקים העיקריים הם ציד, דיג ומעם חקלאות-נדודים. בשטחי 
הסוונה המיוערת והעשבית עוסקים התושבים בציד, בדיג, בחקלאות. 
בגידול בע״ח, וכן הם עוברים במכרות שבדרום המדינה. 

רוב האוכלוסיד. הם בני שבטי הבנטו (ע״ע אפריקה, עמי 
319/20 ), התופסים כ% משטח המדינה (ר׳ פפה). הקבוצות השבטיות 
הגדולות הן: סונגו, לובה, קונגו, לונדה, במבה, קונגו וקסאי — 
במרכז ובדרום! נגלה, בבוה, בירה, בוגיה, קומו ורגה — בצפונה. 
מספר הפיגמאים (ע״ע), שהם כנראה תושבי אגן הקונגו הרא¬ 
שונים (הם התיישבו באיזור בסוף התקופה הפלאוליתית), פגיע 
ל 80,000 — 100,000 נפש. הם מתגוררים בעיקר באזורי היערות 
ועוסקים בלקט. בציד ובדיג. בצפון יושבים שבטים סוראניים (ע״ע 
סודאן). ובצפון מזרח — שבטים נילוטים (ע״ע). במזדח, בגבול עם 
רואנדה, יושבים שבטים חמיים מעסים. בקי כ 932,000 זרים, 
מחציתם אירופים ואסייתים וד,שאר אפריקנים. 

היישוב העירוני התפתח עם בוא האירופים במאה ה 16 , כשהוקמו 


363 


קונגו (זאיר) 


364 



ערי הססחר והסינהל הקסנרת, בימה. ויוי ובננה. בק' 10 ערים גדולות 
(מעל 100,000 תוש׳), המשמשות בעיקר כפרכזים פינהליים ופסח־ 
דיים לאזורים שבסביבתן.׳הז גדלו מאד בשנים האהרונות. עקב 
הגירה פנימית גדולה מהכפר אל העיר. הערים הראשיות הן: קינשסה. 
הבירה, 1,990,717 תוש׳( 1974 ) — המרכז המינהלי, המסחרי והתע¬ 
שייתי של קי. מספר תושביה גדל ביותר מפי 4 בשנים 1960 — 1974 ! 
קנגה (בעבר, לולואבורג), 596,954 תוש׳! לובופבשי (בעבד, אלי־ 
זבתוויל), 401,612 — מרכז המכרות ותעשיית הנחושת בקי! 
(א}פבוז׳י־מאי (בעבר, בקונגה), 334,725 ! קיסנגני (לשעבר, ססג־ 
ליוויל), 297,829 — מרכז היהלרפים במדינה! בוקוו, 180,633 ! 
ליקסי (לשעבר, דאדוויל). 146,394 — עיר תעשיה ומכרות. 

הגידול השנתי זשבוה של האובלוסיה בק׳ ( 4% לפי אומדן רשמי 
מקומי! 2.8% לפי אומדני האו״ם) הוא בעיקרו בשל גלי ההגירה 
לק׳ ממדינות שכנות ומארצות־חוץ. בשנים 1958 — 1970 עלה מספר 
הזרים בק' מ 118,000 ל 932,000 . בשנים 1965 — 1970 נאמד שיעור 
הילודה ב 44 ל 1.000 נפש ואילו שיעור התמותה ב 22.7 ל 1,000 
נפש (אומדני האדים). 

. 1966 ,€ * 1 ^ ) 1 ^קו>^< 0£ ה £1/1 י 1 0 ,ב( 1 ג 5 ח 1 ;'׳\ .ץ 

יר. פ. 

דתות. מרבית שבטי ק׳ דבקים בדת אבותיהם ובפולחן של 
רוחות שונים, אבל רווחת גם האמונה בישות עליונה. לפעלה פ 4 
מיליונים אפריקנים הם קתולים־רומים! יש בקי גם כ 800,000 פרו¬ 
טסטנטים וס 100.000 מוסלמים. לפני שזכתה בעצמאותה פעלו בק׳ 
כ 580 מוסדות פיסיונריים קתוליים, 3,000 כוהני דת, 780 כפרים 
אפריקנים, 2,600 נזירות אירופיות ו 750 נזירות אפריקניות. אף 
שמרבית התושבים המתגוררים בערים ובתנאים עירוניים, גם הם 
שומרים על קשר הדוק עם בני שבטם ודתם. 

כלכלה. העשור הראשון לעצמאות ק׳ — ובמיוחד עד 1968 — 

היה רצוף משברים כלכליים שליוו את התהליך הסבוך והקשה של 
עצמאות ק׳ הבלגית. מצב הבטחון הרעוע באזורי פנים־המרינה 
בראשית התקופה והירידה בתעסוקה במטעים בשל הסתלקות הזרים 
הביאו לשיעור-גירול גבוה של האוכלוסיה העירונית, שריבויה הטבעי 
היה גדול-ביותר ( 9.5% לשנה, לעומת 2.7% ביתר חלקי ק׳). — 
ההכנסה הלאומית השנתית לנפש — 118 דולר ( 1970 ) — היא מן 
הנמוכות באפריקה. 


לאחר הסדר פיצויים עם החברה הבלגית ״איניון פיניר״ ( 1968 ), 
היתה בתקופה 1968 — 1970 הצלחה כלכלית, חברתית ופיננסית — 
הבולטת-ביותר באפריקה כולה! היה זה בגלל ש״איניון מיניר", 
למרות ה״הלאמה", המשיכה לפעול בצורות שונות בק׳, סיפקה 
את צוותי הניהול והתפעול הבכירים למרבית המכרות במדינה 
והסדירה את מכירת המחצבים. באותה התקופה קיבלה ק' פאה״ב 
סיוע של יותר מ 2 /■ מיליארד דולר. שיאה של תקופת-שפע זו היה 
ב 1970 . אותה שנה השליפה ק׳ עם שכנתה ק׳-ברזוויל, מלך הבלגים 
ערך בה ביקור ממלכתי, וחברות אפריקניות גהולות, ובעקבותיהן 
חברות בריטיות, צרפתיות ויפניות, החלו לפעול בק׳ ולהשקיע בה. 
ההשקעה הנלסית היתר, בעיקר במכרות, בתעשיה ובתחנות־כוח. 
בוצעו השקעות גם בתחבורה (מרביתן בתעופה) ובתשתית כללית 
(שיכון, מבני ציבור וכיו״ב), בעיקר בחבלי קינשאסה, ק׳ התחתית 
ושאבר,. חוק ההשקעות מ 1%9 העניק תמריצים להשקעות פרסיות 
(מקומיות וזרות), בעיקר בענפי המכרות ור,תעשיך,. 

בתפוקת החקלאות, בעיקר במטעים הגדולים, חלד, לעופת- 
זאת ירידה יחסית! הדבר הביא לד,גירד, גדולה מהאזורים החקלאיים 
ולחזרה לחקלאות של אספקה עצמית. מוצרי החקלאות העיקריים 
הם: מוצרי יער, שמן דקלים. גומי טבעי, קפה. עץ, אגוזי אדמה, 
תפוחי-אדמה מתוקים, קאסאווד. ובננות. 

פיתוח ה ת ע ש י ה, המצוי בשלבים ראשוניים, לא תרם לצמצום 
תלותה של ק׳ ביצוא המחצבים, ובעיקר נחושת, כמקור העיקרי 
למטבע-חוץ. תעשיות-הייצור החדשות עוסקות בעיקר בתהליפי-יבוא 
ובמוצרי-צריכה ( 33% מתפוקת התעשיה, 1972 ). 

ק׳ עשירה ב מ ח צ ב י ם! בין השאר כורים בה נחושת, קובאלט, 
בדיל, אבץ ויהלומים. ב 1968 התגלד, נפט בק׳ התחתית ובמובלעת 
קבינדה. באמצע שנות ה 60 הלאימד, ק' את כל המכרות והמחצבים, 
וב 1973 הולאמו גם חברות תעשיה ומסהר. 

בשנים 1968 — 1973 תרם יצוא המחצבים 85% מערך היצוא ( 70% 

מהם — מיצוא נחושת וקובאלס). כ 40% מהכנסות הממשלה מקורם 
במסים על היצוא. בעיקר מ!!;>!> : 311 ז: 1 מ;) 3 ) 1.3 = 1£5 י! 11 יז 5 ,€,? 0 
:> 1 ־ 231 111 > *:}!!!!,ז ];! !!מ 110 -ו 03 , חברת המכרות הממשלתית (המש¬ 
למת 85% מהפסים על היצוא). התנודות התכופות במחירי הנחושת 
בשוק העולמי. מאז 1970 , הגדילו את חוסר הוודאות באשר לד.כנסות 
היצוא ולהכנסות הממשלה, ודעסיפו לקשיי ניהול המשק! לכן האסה 
הממשלה את קצב ביצוע תכניות-הפיתוח במגזרים אחרים של המשק. 
בעוד שמסוף שנוח ה 60 היה הדגש על הפיתוח התעשייתי, מדגישה 
המדיניות הכלכלית מאמצע שנות הסד בעיקר את פיתוח החקלאות 
־ ומגזרים אחרים. עם־זאת מתכננת ק' להגיע עד 1980 לזיקוק מקומי 
של מלוא תפוקח הנחושת שלה. 



קיגשאסה, כירת קוננו (זאיר) 



365 


קוזזו (זאיר) 


366 


ניצול יעיל של מערכת המכרות והתעשיד, תלוי במקורות זולים 
של אנרגיית חשמל. מרכזי מכרות הנחושת בשאבה ואזורי- 
התעשיה בק׳ התחתית מקבלים את עיקר אנרגיית החשמל ממכלול 
מפעלי־הכוח באינגה. ששלבו הראשון החל לפעול ב 1972 . מכלול זח 
הושלם בסוף 1976 וכושר ייצורו מגיע לב 1,500 מגאוום. תחנות־כוח 


קונגו (זאיר) — מכרות ומחצבים 


1974 

1964/5 

היחידה 

המוצר 

88 

100 

אלסי סונות 

פחם 

493.9 

276.6 

" " 

מסרת נחושת 

4,012 

5,869 

ק״ג 

זהב 

118 

163.6 

אלסי סונות 

מנגן 

53 

46 

סונות 

כסף 

4,750 

6,596 


בדיל 

222 

140 

" 

וולסרם 

92.6 

104.7 

אלפי מונות 

אבץ 

13.611 

14,752 

אלסי קאראם 

יהלומים 


7,739 

מונות 

ק 1 באלט 


אץ נתונים. 


חקלאות ותעשיה 


1974 

1961/5 י 

היחידה 

המוצר 

6,000 

5,400 

מוגרת 

קקאו 

109,700 

60,300 

" 

קפה 

23,000 

14,000 


כותנה 

308 

133 

אלמי טונות 

אנוזי־אדמה 

524 

239 


תירס 

" 264 

285.1 

י " 

דקלים. שמן וקלחים 

250 

62 

" ׳ 

אורז 

26.6 

*21.1 

" " 

גומי מבעי 

67 

31 

" 

סוכר (מזוקק) 

14.6 

13.4 

מיליוני מ״ק 

עז 

577 

225 

אלפי מונות 

מלס 

452.6 

227 

" " 

נחושת מזוקקת 


1 . ממוצע שנחי) ב רק 11965 3 . 1973 . 


הידרו־חשמליות נוספות מתוכננות בקאני ובאנזילו — אף הן בלב 
האיזור התעשייתי של שאבה. 

מערכת התחבורה הבלתי־מפותחת בק׳ מעכבת את פיתוח 
המדינה ומונעת את פיזור האוכלוסיה. בק׳ 145,000 ק׳־מ ד ר כ י ס 
( 1972/3 ! מהם 69,347 ק״מ דרכים אזוריות וכבישים), שעליהן נעים 
135,700 כ ל י - ר כ ב. ארכן הכולל של מ ס ה ׳ ב 5,174 ק״מ ( 1972 ) 1 
עיקרן באזורי המכרות והתעשיה. 

לק׳ עודף בחשבון־הסחר, אולם תנודות במחירי הנחושת 
מכאן ואילך, קשייה של ק׳ לגייס הלוואות-פיתוח מחו״ל ומדיניות 
ההלאמות של הממשלה גרמו לגרעון גדול בו. ק׳ מנסה ליצור 
איחוד־סחר במרכז אפריקה, עם שכנותיה בורונדי ורואנדח. היצוא 
( 1.240 מיליון דולר, 1974 ) בלל בעיקר נחושת ( 60% מערך היצוא), 
קובאלט ( 6% ), יהלומים ( 6% ), בריל ( 3% ), אבץ ( 3% ), מוצרי 
דקל ( 7% ), קפה ( 5% ) וגומי ( 2% ) ! הוא יועד בעיקר לבלגיה 
ולופסמבורג ( 43% ), איסליה ( 11% ), הממלכה המאוחדת ( 7% ) 
וצרפת ( 7% ). היבוא ( 1,780 מיליון דולר, 1974 ) כלל בעיקר 
מוצרי־מזון ומשקאות ( 16% ). מוצרי־צריכה ( 19% ). סוצרי־ביניים 
לייצור ( 20% ), דלקים ושמנים ( 7% ), מוצרי-מזון לעיבוד תעשייתי 
( 6% ) ומוצרי השקעה ( 31% ): מקורותיו היו בלגיה ולובסמבורג 
(, 24% ), אה״ב ( 11% ), גרמניה המערבית ( 10% ), צרפת ( 8% ), 
הממלכה המאוחדת (, 7% ), יפן (, 7% ) ואיטליה ( 5% ). 


המטבע: 1 זאיר = 2 דולר של אה״ב (שער־חליפין רשמי 
מ 16.9.1974 ). ד. גנ. 

חוקה ומשטר. לפי חוקת 1967 , המכונה "החוקה המהפכנית", 
המשטר בק׳ הוא נשיאותי. הנשיא, הממנה את הממשלה, נבחר 
בבחירות כלליות מדי 7 שנים. בבחירות 1970 היה מובוטו המוצמד 
היחיד וזכה בכל הקולות. באסיפה הלאומית המחוקקת 420 חברים, 
המכונים ״שליחי העם״ והנבחרים מדי 5 שנים. המפלגה היחידה 
החוקית בק' היא 1100 ט 01 עם 11 13 6 ז 11131 ק 0 ? ]תם 1 ז 01 ענ 101 א ("הת¬ 

נועה העממית של המהפכה•). בחוק מ 1970 הוגדרה המפלגה כמוסד 
העליון של המדינה. נשיא המפלגה הוא נשיא המדינה, והוא ממנה 
את חברי הלשכה המדינית של המפלגה, שחשיבותד. רבה מזו של 
הממשלה. כל המשרות החשובות במנגנון המדינה נמצאות בידי 
אנשי המפלגה. 

משפט. בראש המערכת המשפטית ביהמ״ש העליון שמושבו 
בקינשאסה. קיימים 3 בתמ״ש לערעורים בערים הגדולות. כן פועלים 
במדינה בתמ״ש מחוזיים, בתמ״ש נמוכים של ערכאה ראשונה, 
בתמ״ש של המשטרה ובתמ״ש שבטיים. בק' נוהגת שיטת המשפט 
האזרחי כפי שהובאה למדינה בימי השלטון הבלגי. בבפרים ובקרב 
השבטים נוהג עדיין המשפט המנהגי, ואנשיהם מיישבים את חילוקי־ 
הדעות שביניהם ע״פ המסורת שהתגבשה במשך הדורות. 

כוחות מזוינים. בצד ניגריה, ק׳ היא בעלת העצמה הצב¬ 
אית הגדולה-ביותר באפריקה השחורה. ואולם, ביחס לגדלה של 
הארץ מצומצמים כוחותיה המזוינים — 43,400 איש בלבד. ב 1974 
היה התקציב הצבאי 104 מיליון דולר. הציוד מקורו בארצות שונות. 
השירות בהתנדבות. מספר המשרתים בכוחות הצבאיים-למחצה — 
המשמר הלאומי והז׳נדרמריה — 20,000 איש. 

בצבא-היבשה כ 40,000 איש, המאורגנים במסגרת חטיבת שריו¬ 
ניות, גדוד ממוכן, 21 גדודי חי*ר ו״משמר". בהשפעת הנשיא (שקיבל 
כנפי צנחן בישראל) ובזכות עבודת מדריכים מישראל מצטיין צבא 
ק׳ ביחידות צנחנים המחוות ביחד (ישנם 7 גדודי צנחנים) דיוויזיית 
צנחנים אחת. 

חיל-ד,אוויר, שבו 3,000 איש, מתעתד לקבל מצרפת 17 מסוסי 
״מיראד״. כיום יש ברשותו 34 מטוסי-תקיפח, יותר מ 30 מסוסי- 
תובלה, מטוסי-אימונים ו 45 מסוקים. 

לחיל-הים, שבו 400 איש, 12 סירות-משמר. 

החינוך. בק׳ חינוך-חובה חינם. הוא מקיף כיום כ 85% מגילאי 
6 — 12 , ובס״ה 3 מיליונים ילדים. לשון-ההוראה צרפתית. בבתח״ס 



?וננו — בימזז 







367 


יוונגז (זאיר) 


368 


העל־יסודיים לומדים כ 4 ' מיליון צעירים. ב 1973 למדו כ 10,000 
תלמידים ב״אוניברסיטה הלאומית של זאיר״, שבה 3 פקולסות: 
רפואה ומשפטים (קינשאסה), אמנויות וספרות (לובומבאשי) ומד¬ 
עים (קיסאבגאני). קיימת גם אוניברסיטה קתולית עצמאית, שהיא 
שלוחת אוניברסיטת לובן שבבלגיה. 

.ל) ן 1 ;( 1 ויוב 5 ; 1966 111 ז 11 )!( 1 () £10 י 0€1 ,^־ 1 ס 0£ . 11 

. 1970 

מ. 

היסטוריה. לפני היות ק׳ מושבח חיו בשטחיה כמה ממלכות. 
ממלכת ק׳ של עם הבאקונגו הוקמה, כנראה, במחצית השניה של 
הסאה ה 14 , באיזור שפך הקונג 5 (ר מפה, כרד מילואים, עמי 355 ), 
בידי מהגרים שכפו את שלטונם על האוכלוסיה הכפרית. הממלכה 
חולקה ל 6 פרובינציות! מושליה היו כפופים למלך, שכונה ■מאני 
קונגו״. כשהגיעו הפורטוגלים לשפך הקונגו ( 1483 ) כבר נתגלו 
בממלכד, סימני התפוררות. בשל נטיית מושלי הפרובינציות לעצמ¬ 
אות ועקב מאבקים במשפחת המלוכה. ב 1485 החלו מיסיונרים 
מפורטוגל להפיץ את הנצרות בק״. הפלו אפונסו ( 1506 — 1541 ) 
ומקורביו התנצרו, ובבירה, סאן סלוואדור (היוס באנגולה), הוקמו 
כנסיות. המלך פעל להידוק הקשרים עם פורטוגל ולהפצת הנצרות 
והתרבות האירופית. אבל הפשיטות לציד-עבדים שערכו הפורטוג¬ 
לים ערערו את הבטחון והיציבות. ב 1665 ניסה כוח פורטוגלי מאג- 
גולה לפרוץ אל מכרות הכסף, הנחושת והזהב. ששמעם הגיע אל 
האירופים. הפורטוגלים נכשלו, אך ממלכת ק׳ נחלשה והתפצלה 
למספר נסיכויות יריבות. הנצרות כטלה וסאן סלוואדור הפכה 
לכפר דל. 

שני עמים, הבאלובה וד,לונדה, הקימו במאות ה 16 —ה 18 , בק- 
טאנגה שבדרום־מזרח ק׳, ממלכות שהשפעתן היתה רבד, גם באזורים 
נרחבים בזאמביה ובאננולה. הן היו צומת לדרכי-מסחר, וקיימו 
קשרים עם הפורטוגלים שבאנגולה ובמוזאמביק בחופי האוקיאנוס 
האטלנטי והאוקיאנוס ההודי. במחצית השניה של המאה ה 19 
התפשט טחר-העבדים שניהלו ערבים וסואהילים מהחוף המזרחי אל 
פנים היבשת, וסוחרי העבדים הקימו מרכזי מסחר ושלטון בקטאנגה 
ובמזרח ק׳. 

כשחזר ה. סטנלי (ע״ע) ב 1877 ממסעו לאורך הנהר קונגו 
והצביע על האפשרויות הגלומות בחדירה לפנים היבשת, גייסו 
לאופולד 11 (ע״ע), מלך הבלגים, לשירותו האישי. ממשלת בלגיה 
וביה״נ סירבו לתמוך בפעולת המלך, שייסד חברה לחקר אגן הקוגגו, 
למלחמה בעבדות ולעידוד הסחר ההוקי. כדי למנוע התערבות מדינות 
אירופה אחרות באגן הקונגו הקים המלך את -מדינת ק׳ ההפשית", 
וזו הוכרה בקונגרס ברלין ( 1884/5 ). לאופולד התייחס לק׳ כאל 

רכושו הפרטי. הוא 
נשל לעצמו מונופולין 
על סחר הגומי וה¬ 
שנהב, ואת גביית ה¬ 
מסים הכבדים החכיר 
לחברות פרטיות, ש¬ 
ניצלו את החושבים 
המקומיים. בהשפעת 
מיסיונרים התעוררד, 

דעת-ד,קהל באירופד, 

נגד עריצות זו. כש¬ 
ביקש המלך הלוואה 
מממשלתו, החלים ה- 
פרלמנםהבלגי( 1908 } 

להעביר את ק׳ לר¬ 
שות ממשלת בלגיה. 


לאופולד נתן ביד 
נדיבה זכיונות לחב¬ 
רות פרטיות, וממ¬ 
שלת בלגיה נאלצה 
להיאבק בהשפעתן ה¬ 
רבה של החברות ב¬ 
מושבה. ב 1932 הח¬ 
זיקו 4 חברות-ענק 
בכ% מכלל הד,שק־ 

עות. אמנם החברות 
גם תרמו לפיתוח ק׳: 

בתמלוגיהן מימנו את 
תקציב המושבה, ה¬ 
קימו לעובדיהן שכו¬ 
נות וכפרים, קבעו 
בהם שירותים ודאגו 
להכשרת העובדים 
ולחינוך ילדיהם. בשנות ה 30 וה 40 היתד, רמת שירותי הרווחה בק׳ 
הגבוהה במושבות אפריקה. הפנסיה הקתולית הקימה מערכת חינוך 
יסודי שהקיפה יותר ממחצית הילדים (השיעור הגבוה במושבות 
אפריקה). עם זה דיכאה הגישה הפטרנליסטית בל ניצוץ של תודעה 
מדינית ולאומית. 

ב 1956 סיים אפריקני ראשון מקי לימודים אוניברסיטאיים בבריסל 
ונפתחה אוניברסיטה קתולית ליד לאופולדוויל (היום קינשאסה), 
ובאותה השנה נשמעה לראשונה תביעה לעצמאות, התנגדות בלגיה 
למתן עצמאות לא היתה רבה, ומשגבר הלחץ האפריקני ב 1958/9 
מיהרה להבטיח עצמאות תוך שנה. התעוררות לאומית פתאומית 
זו הביאה לצמיחת מפלגות רבות על בסים שבטי ואזורי. שלוש המפ¬ 
לגות החשובות היו: 1 ) מפלגת האבאקו, בהנהגת קסאוובו, שביקשה 
אוטונומיה לעם הבאקונגו בתקווה לאיחוד עם בני העם באנגולה 
ובקונגו-ברזוויל: 2 ) בקשאננה הקים צ׳ומבה (סלמזסו!!■!) מפלגה 
שנשענה על ההנהגה המסרתית של הלונדד, (ר' לעיל) ועל הברות 
הזכיון, ושדרשה אוטונומיה לקטאנגה כדי שזו לא תיאלץ לחלק את 
עשרה עם כל ק׳ו 3 ) -התנועה הלאומית של ק"' 1.0 ו 1.1 א) של 
פטריס לומומבה, שהיתה היחידה שהקיפה בני שבטים ואזורים רבים, 
בייחוד מק' המזרחית הדלה, מלאופולדוויל ומכמה מרכזי מכרות 
ומטעים. ממשלת בלגיה תמכה בתביעת לומומבה להקים מדינה 
ריכוזית. במאבק הבהירות, שהיה מלווד, התנגשויות בין־שבטיות 
והתפרצויות-איבה כלפי האירופים, ניצה לומומבה ונעשה לרה״מ; 
קאסאוובו נבחר לנשיא. ברם, כשמרדה המיליציה העממית בלאו־ 
פולדוויל למחרת הכרזת העצמאות ב 30.6.60 , הכריז צ׳ומבה על 
פרישת קטאנגה. 

בפרישה תמכו הברות הזכיון, המתיישבים הלבנים והפדרציה של 
רודזיה, הפורטוגלים באנגולד, וחוגים באירופה ובאה״ב, ולצ׳ומבה 
היו כסף רב ושכירי-חרב לבנים — אך היא סיכנה את קיום ק׳. 
לומומבה ביקש את עזרת האו״ם, ותוך ימים ספורים הגיעו יחידות 
של האו״ם; אלא שבהשפעת אה״ב הן פעלו להשלטת הסדר אך לא 
להחזרת קשאנגה. לומומבה ביקש סיוע סבריה״מ, וכך היתה ק' 
למוקד של המלחמה הקרה. קסאוובו וצ׳ומבה כרתו ברית; לומומבד, 
פוטר בספטמבר 1960 , נעצר בידי מובוטו, מפקד הצבא, הוסגר 
לקטאנגה ונרצה (ינואר 1961 ). נאמני לומומבה הקימו ממשלה 
בסשנליוויל במזרח. ממשלה זו טענה שהיא הממשלה החוקית 
היחידה, וזכתה להכרה מצד הגוש הקומוניסטי והמשטרים השמאל¬ 
ניים באפריקה. משבר ק׳ יצר קרע חמור באפריקה, 

במשך שנתיים נעשו נסיונות בחסות האו״ם להשיג הסכם בין 
שלושת המוקדים היריבים (קטאנגה, סטנליוויל ולאופולדוויל)! מזכיר 




ביזחה ט־פוסית ׳ 8 ? ענט חבאק;גג,• במחח אקטר. 
הריהוט היחיי הוא ׳*חי מטות עיצויוח חזרן 
ומד,* לםוו! 



369 


קונגו (זאיר) — קונגו (ברזוייל) 


370 


האו״ם, האפרשלד, נהרג בתאונת מסוס נדרכו לפגישה עם ציומבה. 
בדצמבר 1962 פתחו כותות האו״ם במתקפה. וב 14,1.63 כפו על 
צ׳ומבה את ביטול פרישת קטאנגה. לאחר פינוי כוחות האו״ם מרדו 
תומכי לומופבה במזרח. צבא ק' התקשה לדכא את הפרד. נובח 
החשש לפרישה נוספת שלו, הוזמו צ׳ומבה לשמש רה״ם של ק'. 
בסיוע אה״ב ובעזרת שכירי-חרב לבנים דיכא צ׳ומבה את המרד 
במזרח. כשהחל מאבק בין צ׳ומבה לקסאווב• התערב מפקד-הצנא, 
פובוסו, הדיח את שניהם (נובמבר 1%5 ), מינה עצמו לנשיא והכניע 
אח צבאו של צ׳ופבה. צ׳ופבה, שגלה לאירופה. נידון למוות שלא 
בפניו. ביוני 1967 נחטף בעת טיסה והובא לאלג׳יריה! שם הוחזק 
עד מותו ב 1969 . 

מובוטו הנהיג שלטון יחיד. סילק יריבים וקידם בכל תחומי 
המינהל דור חדש של בוגרי אוניברסיטות. הוא הקים מפלגה חדשה 
(ת 110 ע 01 '\־.)> 1 14 ש 1 ) £ז 1 ע 111 ק 0 ק זח;*תז;>׳\נ 101 י 1 ) וכן הנהיג חוקה חדשה, 
שלפיה הלשכה המדינית של המפלגה היא הגוף המכריע בשאלות 
המדיניות החשובות. מובוטו אימז אידאולוגיה לאומית, שקרא לה 
,.אותנטית", ועיקרה הדגשת הפורשת האפריקנית כמקור לערכים 
ולמוסדות המודרניים (אידאולוגיה זו, אימצו גם מספר שליטים 
אפריקנים אחרים). השמות האירופיים של הערים הוחלפו בשפות 
אפריקניים, והאזרחים נדרשו להחליף את שמם, שם המדינה שונה 
מק׳ לואיר (השם שנתנו הפורטוגלים לנהר ק׳). מובוטו פעל לאפ־ 
ריקניזציה של ההיאררכיה הכנסייתית, שנחשבה למבצר התרבות 
האירופית בק׳. כן הלאים את המכרות. את המטעים הגדולים ואת 
החברות ליצוא־ויבוא. ואולם, נסיונו לעודד :זמה כלכלית מקומית 
במסחר ובחקלאות לא עלה יפה. באביב 1977 פלשו חיילים מאנגולה 
לאיזור שאבה (קטנגה). 

מאו הקמתה היו לק׳ יחסים דיפלומטיים עם ישראל, שסייעה לה 
בתחומים שונים. ב 1973 ניתקה ק׳ את יחסיה עם ישראל כדרך שעשו 
שאר מדינות אפריקה. 

ק. ליגום, מלחמת ק׳, תשכ־״ב; } 111 מ; €5 * 1 ו 01 ? , 8 מ 00 ׳ן . 0 

. 11 . 1965; X מ 0 ו/ 1 ו 2 ו 1 ו 0 /<ו)י>< 1 

, 3 ח 51 ז 81 '\ .] ; 1966 ז 714£ > 1 .€ 1£ { 1 $' 014 ק 0 ^] 

;* 1966 411 £זו 10 !ו^{ ,ח 1 ־׳ 00£110 ; 1966 , 8 ממע׳ 74 )' 6 111£ / 0 

. 1968 6 ^ 1 ) 0 מי; ״!/' 13 ^ 0114 ,זל> 11 > 1 זג 1 ב 8 . 0 

בזז. ל. 

קונגו, הרפובלי^קה העממית של (ק׳־ברזויל(-סחת־;! 

סאחסס 39 :)ז 131 עק;)? ?)"ח 11 |), מדינה במרכז אפריקה! עיר־ 

הבירד,: ברזוויל, שטחה 342,000 קמ״ר ובה 1,300,120 תוש' ( 1974 ). 
אפשר להבחין בק׳ ב 5 אזורי-פבנה: 1 ) אגן הנהר ק' (ע״ע) בצפון 
המדינה, המאופיין ברפות מישוריות ובאזורי ביצות. בתחומו זורמים 
שני יובלי הק׳ הגדולים, אובנגי (היוצר את קו הגבול המזרחי) 
וסנגהה! 2 ) רמות באסקה (־. 84161 ), 480 מ׳ מעפה״י, מבותרות 
ע״י יובלי הנהר ק' ועשירות בשטחי יערות! 3 ) לעמק ניארי( 741311 ), 
שרחבו 320 ק״מ, ולהמשכו, הנהר קואילו (נ^ 9110 ס^!), חשיבות רבה 
בדרך־פעבר בין אזורי הרמות לבין חוף האוקיאנוס האטלנטי, 
4 ) רכס הרי מיומבה (■< 1 מז 50 ג 4 א) מורכב מרכסים נמוכים ( 450 — 
930 מ״) ובנוי סלעים קריסטאליניים, אבן־חול ואבן־גיר! 5 ) מישור־ 
החוף נמשך לאורך כ 160 ק״פ; בחלקו הצפוני הוא מכוסה שטרי 
חולות ובחלקו הדרומי — שטחי לגונות וביצות. (אקלים 1 ע״ע ק׳ 
נזאיר]). 

אוכלוסיית ק׳ נחלקת ל 4 קבוצות שבטיות עיקריות: 

1 ) קונגו, 350.000 תוש׳ — מתגוררים בדרום! 2 ) טקה ( 6116 ז), 
כ 200,000 תוש' — במרכז, 3 ) סנגהה. 150,000 תוש׳ — במרכז! 
4 ) (א)מבושי ( 1 ו 1 !י. 0 נ 1 ' 1 \) , כ 95,000 תוש׳ — בצפון. ישנן גם קבוצות 
פיגמאים (ע״ע). קבוצות שבטיות אלו נמנות עם דוברי לשונות 
הבאנטו (ע״ע אפריקה, עמ׳ 319/20 ). כ 12,000 האירופים מתגוררים 
בערים הגדולות, וכן ישנן קבוצות של סינים ופורטוגלים. האוכלוסיה 



ברזוויל, על הגדה היסנית של נחר קונגו, קינ׳שאסה, בירח זאיר, 
שוכנת על חגרה ססול 


בק׳ צעירה; ב 55% הם פתחת לגיל 19 ורק כ 5% פעל לגיל 60 . 
שיעור הילח־ה גבוה ( 44 ל 1,000 ), אך גם שיעור התמותה גבוה 
( 23 ל 1,000 ). כע 0 )//>ע /*)ייימ'•/ , 1.003$ . 0 

היסטוריה. כשגילו הפורסוגלים ב 1482 את שפך הנהר קונגו 
היו בק' כסה ממלכות; החשובה בהן, לואנגו ( 1x131180 ) , התקיימה 
עד הסאה ה 18 . לאחר שהתחילו האירופים לעסוק בסחר עבדים 
באיזור נהרסד, הממלכה. בראשית המאה ה 19 עלה כוחה של ממלכת 
באפקה במרכז ק׳. לאחר מסע ססנלי (ע״ע) לפנים הארץ החלה 
חדירת הצרפתים, וב 1880 קיבל שבט הבאטקה את חסותם. ב 1891 
הוקמה מושבה בק׳: חלק מסנה נמסר ב 1911 לגרמניה. בךזוויל 
הפכה לבירת אפריקה הסשונית הצרפתית (ע״ע), לא-רק בגלל היותה 
צומת תחבורה, אלא גם בשל יכולת התושבים מקרב עם הק' לחקות 
את האירופים ולסייע להם בניהול ובמסחר. היו אמנם שהפכו לפרו־ 
סםסנטים, במחאה נגד הכובשים חקתוליס, וגם יסדו כיתות נוצריות 
עצמאיות. בשנים 1918 — 1939 קמה בק׳ תנועה מדינית חזקה! מרידות 
שפרצו — דוכאו. 

ב 1958 נעשתה ק' לרפובליקה במסגרת הקהיליה הצרפתית. 

ב 1959 נבחר פולבר יולו ( ¥0111011 ) לנשיא וב 15.8.60 הוכרזה העצ¬ 


מאות. יולו ניסה להקים פדרציד, של 4 מדינות אפריקה המשוונית 
הצרפתית לשעבד, אך גאבון התנגדה. בלחץ שביתה כללית התפטר 
יולו ב 1963 . ק׳ הפכה לאחת המדינות הפרו-קומוניסטיות הקיצוניות 
בכל אפריקה, אח שלא ניתקה את קשריה עם צרפת והתעשיה 
והמסחר נשארו בידיים צרפתיות. השלטון היה בלתי־יציב ונשיאים 
נתחלפו חדיר. ב 1963 נטל מפקד הצבא, מרין (א)נגואבי (מט 1 זנ 11 | 
ו, 01131 ; 8 (י 1 ), את השלטון לידיו, מפלגח־ר,עבודה הוכרה כמפלגה 
היחידה ושם המדינה הוסב ל״רפובליקה העממית של ק'". כמד, 
נסיונות־ד,פיכה נכשלו. — היחסים עם ישראל נתקררו ב 1963 ונותקו 
ב 1973 . 

- 141210 ^ 3 ( 0 ') 8101 י>ו/' 7 , 110££ )\) . 11 — חסלקלחסלרד .זג 

. 5 ; 1966 .. 3 4/0 .? ; 1960 , €11 דן 1 ^ / 1741 

— 1880 .€ ״/> ^>ו^ווח 0 ו 07 •^^ ^ ,י 1101 ׳יי 0 ז 1 ) 1 ז\ - ׳גזשט^סס - ח 1 חו\> 

. 1969 , 1968 
א. וז.־■ ט. 

קונגו, נהו ( 0 * 0011 ), השני-בארכו בנהרות אפריקה 1 4,640 ק־מ 
מהמקור הסרוחק־ביותד, צ׳מבזי ( 21 :>נ 1 ם 0131 ), זמביה, עד 
לשפכו לאוקיאנוס האטלנטי. אגן־ההיקוות שלו, ששטחו 3.69 מיליון 
קמ״ר, משתרע עפ״נ זאיר, קוננו ברזוויל, הרפובליקה המרכז־ 
אפריקנית, מערב זמביה, צפון אנגולה, קמרון וטנזניה. הק׳ זורם 
בקשת רחבה! נתיב זרימתו המיוחד נוצר בעקבות תמורות טקטוניות 
בתקופת השלישון. בעבר הגאולוגי התנקז הק' לימת צ׳אד. בתקופת 
השלישון, עם היווצרות הרפות שבין אגן צ׳אד לאגן הק׳, נוצרה 
בתוך אגן הק־ ימה ללא מוצא לים, ששרידיה הן הימות הקטנות 
שבתחום האגן ושטחי הביצות הנרחבים. היווצרותו של שבר גאולוגי 
באיזור ימת מלבו ( 1 ס 0 ? 11311:110 (, לשעבר 001 ? ע: 11 מ 5111 ) אפשר 
פריצת נתיב זרימה בין הימה לחופי האוקיאנוס האטלנטי. אגן הק' 
מכוסה חומר אלוביאלי שהשקיעה הימה בפליאוקן וברביעון, מסביב 
לאיזור זה מופיעים סלעים מתקופת השלישון, ובשוליים הצפוניים, 
המזרחיים והדרומיים של האגן מופיעים עפ״נ השטח סלעי המסד 
הפךה־קמברי. אפשר לחלק את אגן הק׳ ל 3 אזורים השונים באפזם: 
הק׳ העליון, הקי התיכון והק׳ התחתון. 

הק׳ העליון מאופיין במספר רב של נהרוח־מקור, ימות 
רבות ואשדות. המקור הראשי לואלבה ( 1,11313113 ), שחלקיו העיליים 
היו קשורים בעבר הגאולוגי לאגן-הניקוז של הנילוס. יובליו הרא¬ 
שיים הם: הנהר לובואה ( 113 < 1.111 ) והמשכו לואפולד, ( 1113 ( 1.1131 ) , 
והנהר לוקוןה ( 1,11111183 ). — הימות הגדולות הן: טנגנייקה (ע״ע), 
המחוברת לאגן-ד,ניקוז של הק׳ באמצעות הנהר לוקוגה! ימת מורו 
( 111 ;),״)^), שבתחום זרימתו של הנהר לובואה! ימת בנגואולו 
(ט 1 נ 1 :>״ 81 ת 133 ) — בתחום זרימתו של הנהר לואופולה 1 ימת אופמבה 
( 0 נ 11 זז 6 ת 0 ) — בתחום זרימתו של הנהר לואלבה. מפלים ואשדות 
רבים מאפיינים איזור זה. הידועים בהם, מפלי םטנלי ( 8130108 
3115 ?) , כוללים סדרה של 7 ספלים ואשדות! הם מציינים קצהו של 
איזור שרוב חלקיו אינם מתאיסים לשים וראשיתו של מסלול-שיט 
רצוף ונרחב. 

בק' המרכזי פונה מסלול־הזרימה מערבה. הנהר נכנם לתוך 
פישור אלוביאלי ונתיב זרימתו מתרחב מב 5.6 ק״מ, בקרבת איסנגי, 
ל 12 ק״מ במפגשו עם יובלו, המונגלד,. הוא כשיר לשיט לאורך 
1,600 ק״מ! מצפון לקינשסה נעשה מסלולו צר (כ 2 ק״מ) וזרימתו 
מד,ירה. לק' המרכזי נשפכים יובליו הגדולים, אובנגי (ע״ע) וסנגהה 
( 113 ! 1 וז 53 ) ממערב וקואה-.קםאי( 3531 > 3-1 ,ז 1 ^ 1 ) ממזרח. אלה מגבירים 
במידה רבה את כמות מימי הנהר: בקרבת קיסנגני שבמעלה הנהר 
הספיקה השנתית היא 7,000 מ״ק/שניד״ ואילו בקרבת קינשסה — 
40,000 מ״ק/שניה. הק׳ המרכזי מסתיים ביפת מלבו שבמרכזה אי קטן. 
שתי ערי-חבירה, ברזוויל וקינשסח, שוכנות לשתי גדות ימה זו. 

ה ק' התחתון מאופיין בסדרה של אשדות ומפלים, ומסתיים 
באסטואר ליד העיר בננה ( 1330303 ). מפלי ליווינגסטון הם המר־ 





373 


קונגו, נהר — קונגפי 


374 


שימים־ביותר. זו סדרה של 32 מפלים ואשרות — במרחק כ 300 ק״מ 
משפך הנהר — המונעים מעבר בנהר לאוקיאנוס האטלנטי. 

הק׳ זורם בתהום האיזור המשווני, שבו יורדים משקעים רבים 
כל השנה ( 1,500 מ״ם ממוזנע שנתי). שטחו הנרהב של אגן הנהר 
אינו מאפשר קביעת משטר־זרימה אחיד, בשל כמות המשקעים 
שאינה שווה בכל חלקיו. הספיקה השנתית הממוצעת בשפך הנהר 
היא 41,300 מ״ק/שניה. בתקופת שפל ונאות משתנה המצב. 

הפוטנציאל ההידרו־חשמלי שאפשר להפיק מהק׳ נאמד ב 132 
מיליון קוט״ש — כ 4 < מהמקורות הידועים בעולם. עד־עתה מפיקים 
רק כ 700,000 קוט״ש ~ בעיקר למפעלי התעשיה בקינשסה. קסאי. 
ושאבה. בקרבת איננה (באת!) שבק׳ התחתון (בתחום זאיר) הוחל 
ב 1968 בהקמת המפעל ההידררחשמלי הגדול בעולם, בעל פוטנציאל 
של 30 מיליון קוט״ש. את המפעל מממנות ממשלת זאיר והברות 
אמריקניות. מפעל זה מספק כיום את צרכי מדינת זאיר. 

תעבורה בנהר. רשת דרבי-המים על הק׳ ויובליו היא 
ההשובה באפריקה. כ 12,872 ק״מ, מהם כ 12,528 ק״מ בתחום מדינת 
זאיר. בשירים לשים, כ 1,039 ק״מ מתאימים לשיט ספינות הנושאות 
800 — 1,000 טון. שלושת נתיבי-השיט הראשיים שבתחום אגן־הק' 
נפגשים בימת מלבו ויוצאים מהערים קיטנגני שעל הק', אילבו שעל 
הקסאי ובנגד שעל חאובנגי. 

. 0 : 1878 ^/* 41 <£ ,■< 10 מ 3 ז 5 .!־ 1 

,ט 0 זנ^י^ו^ .י 1 ; 1966 , 11 ־ 1 ,.€ £'>ו 10 ן 111 > ) 0 .ח' 11 זג 881 

. 1970 

יר. פ, 

קונגו הבלגית, ע״ע קונגו, הרפובליקה הדמוקרטיתשל. 

קונגטונג (קרי; גואנדונג!את״זאחנ";!)), פרובינציה בדרום סין. 

לחוה ים סין הדרומי. 231,400 קמ״ר, 42.8 מיליון תוש׳ 

( 1974 ). לק׳ שייכות מבחינה סינהלית כמה קבוצות־איים קטנות 
בים סין הדרומי, רובם איי קוראלים, וכן האי ד,ינן (ע״ע). על החוןז 
נמצאות המושבה הבריטית הונג קונג (ע׳׳ע) וד,מושבה הפורטוגלית 
מקאו (ע׳׳ע). 

ברובה של ק׳ הרים נמוכים, גבעות בעלי תבליט מתון ועמקי 
נחרות רחבים. כמחצית השטח נמוד ם 200 מ׳, אך בחלק גדול 
שבאיזור גבעות זה נחשפים טרשים. בעיקר של סלעים קריסטאלי־ 
ניים (גראניט) ומטמורפיים ושכבות עבות של אנן־חול (מהמסיזו- 
איקון התחתון). המישורים המעטים מצויים מסביב לדלתאות, בעיקר 
של הנהרות שי ( 13.51 ), בי ("׳ז), דונג (*"סי!) וכן בחצי־האי 
לאי-ג׳או (,״ 1.1,10110 ) שנדרום-ד,מערב. עמקי הנהרות ומישור החוף 
מכוסים שכבות עבות של משקעים חרסיתיים־אלוביאלים. בגלל 
טרשיות ההרים והגבעות, רדידות קרקעותיהם ודלותן, ראויה לעיבוד 
חקלאי רק כחמישית סשסח ק׳. שטחים נרחבים מכוסים יערות 
דלילים או חרשים. רק בדרום מצד יער טרופי צפוף ולאורך 
החוף -־ מנגדובים (ע״ע). 

בצפון ק׳ ובמערבה מתנשאים הרי וולינג ( 8 ״ 11 עזל\) והרי קולין 
(":!![!!:ז), שהן שלוחות מזרחיות ודרומיות של הרי ננלינג. ההרים 
מבותרים מאד. גבהם 800 — 1.200 מ׳, פסגותיהם — 1,922 מ׳ בצפון 
ו 1,879 בדרום האי הינן. 

קו החוף מפורץ מאד ומולו איים בנויים גראניט ושוניות. בחוף 
מעגנים טבעיים טובים ומהם דרכים נוחות לאורך עמקי הנהרות, 
לפנים ק׳ ולפרובינציות שמצפון לק׳ וממערבה. משום כך משמשים 
נמלי ק׳ איזור רחב בדרום ובדרום־מערב סין. 

ברוב חלקי ק׳ האקלים טרופי — חם ולח רוב חדשי השנה. רק 
בצפון הוא ממוזג תם. הטמפרטורות הממוצעות ביולי ' 28 —״ 30 , 
בינואר " 12 —" 14 בצפון ו * 18 —״ 20 בדרום. ברוב שטחה של ק׳ 
כמות המשקעים השנתית הממוצעת 1,200 — 2,000 מ׳, אך במרומי 


ההרים בצפון ובמערב היא רבה יותר. רוב הגשמים יורדים בחדשי 
אפריל—אוקטובר (המונסון הדרומי־מזרחי). באיזור החוף יורד מעט 
גשם גם בחורף עת נושבות רוחות בעיקר מצפון. סערות סיפון, 
הגורמות לפרקים נזקים חמורים, פוגעות בק׳ בחדשי יולי—ספטמבר. 

רוב האוכלוסיה מתקיימת על חקלאות אינטנסיווית שעיקרה 
גידול אורז (עד 3 יבולים בשנה). ק׳ היא המקור העיקרי בסין 
לגידולים טרופיים: קנה־סוכר, דקלי קוקוס ושמן, צמג (בעיקר 
בהינן), אננס, תבלינים, כינין ועוד. כן נפוץ גידול תולעי משי. 
לאורך החוף מפותח מאד הדיג. בהרים בצפון כורים מעט פחם 
ובדרום־המזרח מפיקים שמן סלעים. המחסור במקורות אנרגיה 
מקומיים (גם לאחר הקמת תחנות כוח הידרו־השמליות) מכביך על 
פיתוח התעשיה. מרבצי עפרות ברזל מצדים בצפון־המזרח ובאי 
הינן, וולפרם בצפון־המזרח ובצפון, בדיל ועופרת בצפון. התעשיה, 
המרוכזת בעיקר באיזור קנטון, מגוונת ומצטיינת בייצור משי, 
כימיקלים, מוצרי עץ ומזונות. 

ה א ו כ ל ו ם י ה מרוכזת בעיקר בעמקים ובשטחי המישור שב¬ 
דרום ק׳ ובמזרחה. בגלל צפיפותה הגבור.ה היגרו מק׳ סינים רבים 
למאלזיה, אינדונזיד" פיליפינים ולארצות נוספות. 

בתחומי ק׳ 6 אזורים וגלילים אוטונומיים קטנים, כולם בספר 
הצפוני והדרומי־מערבי ובאי הינן. יושבים בהם מיעוסים: ואו( ¥30 ) 
וצ׳ואנג ( 011113118 ) בצפון, ויטנאמים בדרום המערב, לי ( 13 ) ומיאו 
( 1130 ^) בהינן. מיעוטים אלו מהווים רק כ 2% מכלל האוכלוסיה 
הסינית. 

אוכלוסיית הערים גדלה בקצב מהיר מאז כינון המשטר הקומו¬ 
ניסטי. כל הערים הראשיות חן ערי-נמל; קנטוז (ע״ע) בירת הפרו¬ 
בינציה — 35 מיליון תוש׳ ( 1974 ), סואסאו (, 011 ) 3 ,>\ 5 או שנטאו 
011 ' 1 ת 5113 ) — 1 מיליון תוש׳, ג׳נג׳יאנג ( 8 ח 3 ו 11 >מ 0113 ) — 600,000 
תוש׳. 

מ. נר. 

קונגסי (קרי: גואנגשי! השם הרשמי גונגשי-גץאנג 5511 ) 311 ׳״:? 

אתנטלס]), פרובינציה בררוס-מזרח סין, על גבול וייטנאם. 

בעלת מעמד של ״חבל אוטונומי״ 1 240,000 קמ״ר, 26 מיליון תוש׳ 
(אומדן 1974 ). רוב שטחה של ק׳ רמה הררית מבותרת, המשתפלת 
בהדרגה מצפון-מערב לדרופ-מזרח וגבהד, הממוצע 500 — 800 מ׳. 
במערב מצויים הרים שפסגותיהם מתנשאות לגובה של כ 2,000 מ׳. 
בדרוס-מזרח משתרעים עמקים רחבים ואגנים מישוריים. החרים 
וד,גבעות שבחלקיה התיכונים והמזרחיים של ק׳ בנויים סלעי-גיר 
ונפוצות בהם תופעות קארסט. 

חלקיה הדרומיים־מזרחיים של ק׳ מאוכלסים בצפיפות רבה, ואילו 
במערב ובדרוס-המערב היישוב דליל. תושבי ק׳ מתפרנסים בעיקר 
מחקלאות. כ 15% משטח הפרובינציה — בעיקר במזרח — ראויים 
לעיבוד. תנאי אקלים טרופיים ונהרות עשירי־מים מאפשרים פעילות 
חקלאית כל השנה. מגדלים 2 — 3 יבולי אורז בשנה. ובדרוס-המזרח 
מגדלים גם קנה-סוכר, פירות טרופיים שונים, תבלינים, תד" כותנה, 
טבק ועוד. באזורים ההרריים שבמערב ובצפון כורים בדיל, וולפרם, 
אנטימון, אבץ ועופרת, בדרום — מנגן, ובמרכז — ברזל ומעט פהם. 
התעשיה מרוכזת בערים שבמזרח ועוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת 
החקלאית, בייצור דשנים וכימיקלים שונים, מכונות חקלאיות, משי 
ומוצרי עץ ומלט. מאז אפצע שנות ה 50 בוצעו מפעלי־פיתוח נרח¬ 
בים, שכללו בניית סכרים (לצרכי השקיה וד.פקת אנרגיה), תעלות, 
מאגרי־מים, כבישים ומס״ב והרחבת ניצול המחצבים. 

כיום אוכלוסיית ק׳ סינית ברובד" אולם עוד ב 1958 , כשהוכרזה 
הפרובינציה למחוז אוטונומי של עם ג׳ואנג ( 011113118 ) ומיעוטים 
אחרים, היו אלה כ % מהאוכלוסיה. הג׳ואנג, שהם המיעוט הלאומי 
הגדול-ביותר בסין, שייכים לקבוצת עמי טהאי ( 1131 ז■). ב 1958 
נאמד מספרם ב 7 מיליון, והם היו אז כ 40% מאוכלוסיית ק׳. עד- 



375 


?ונגסי — (ה)ל,ן;גרפ :!יהודי האבוריר,;' 


376 


היום הם מהווים רוב גדול במהצית המערבית של ק״. ב 1970 נאמד 
מספרם ב 8.5 מיליין. המיעוטים האחרים יושבים באזורים ההרריים 
שבצפוז־המערב. במערב ובדרום־המערב, והם: שבסי יאו ( ¥ 20 ) — 
660,000 ( 1970 ) ! מיאו 11305 ,!) — 250,000 .■ דונג ( ¥11118 ) — 
200.000 . בין המיעוסים רבבות אחדות של מוסלמים. מ. בר. 

היסטוריה. ממלכת בני ק' הקדומים, שנקראו גיואנג והיו 
ממוצא סהאי, נכבשה ב 2 ׳, 111 לפסה״נ בידי הסינים, שכפו עליה 
את תרבותם. המצביא מה יואן (המאה ה 1 ) ארגן את הממשל בק׳ 
ופיתח את החקלאות! עד-היום מצויים בק' מקדשים לזכרו. חדירת 
שבט הןאו בתקופת ההתפוררות שלאחד נפילת שושלת חאן ( 220 ) 
עוררה אי־שקט. שושלת טאנג ( 618 — 907 ) איבדה לזמן־סה את 
השליטה על בני הג׳ואנג שבמערב ק/ שהצטרפו לממלכה של בני 
טהאי ביונאן. ב 1052 שוב מרדו בני הג׳ואנג, וגם לאחר שדוכאו 
נמשך אי־השקט. אף שושלת יואן ( 1279 — 1368 ) לא הצליחה לשפר 
את יחסיה עם החושבים ולגשר על הניגודים בין הלאומים השונים - 
ניגודים שהחריפו בעקבות פלישת בני המיאו. כדי לערער את 
הבדלנות השבטית פתחה שושלת מינג ( 1368 — 1644 ) במדיניות של 
התיישבות צבאית סינית. זו הביאה למאבק־דמים עם בני ה_יאו 
( 1465 ). התקוממות נוספת שלהם פרצה ב 1831 . רבים מבני המיעו־ 
טים בק' הצטרפו למרי הדתי־חברתי של תנועת הטיפינג (ע״ע; 
1850 — 1864 ), 

בסוף המאה ה 19 החלה לחדור השפעה אירופית, ולאחד שהש¬ 
תלטו הצרפתים על הודו־סין השכנה (ע״ע הדו־סין הצרפתית), 
השתייכה ק' לתחום ההשפעה הצרפתי. היא היתה אחת הפרובינציות 
שבהן צפחה התנועה הלאומית שהביאה להקמת הרפובליקה הסינית 
ב 1912 (ע״ע סין, עט' 882/3 ). לאחר עליית צ׳יאנג קי־שק (ע״ע) 
לשלטון ב 1927 , קמה בק' קבוצת מנהיגים שהתנגדה לו וטיפחה 
ממשל אוטונומי בפרובינציה, ואף שדוכאו ב 1929 נשמר מעמדה 
יוצא־הדופן של ק׳. בשנים 1927 — 1931 הוקמו תאים קומוניסטיים 
רבים בקרב בני צ׳יאנג. ב 1939 פלשו היפנים לק׳ והשתלטו על 
חלקיה המזרחיים והדרומיים, ובמהלך פלה״ע 11 היה בק׳ שדה־ 
מערכה תשוב. הצבא הקומוניסטי השתלט על ק' בנובמבר 1949 , 
. 1 ־ 195 3 ' 0 זו 1 ו{€ . 1 ל 

קונג־פו־דזה, ע״ע קונפוציוס, 

קונגרגציונליזם, ע״ע נצרות, עם׳ 351 . 

קונגרייל, פר ויילי־פ — 0 ע 0 ־ 81 ח 00 גנו ¥11113 \ ■ 511 — ( 1772 — 1828 ), 
קצין־תותחנים וממציא אנגלי. בנו של מנהל מעבדת בית־ 

הנשק המלכותי בווליג׳ ( 011 ו״נ 3¥00 ) ליד לונדון. חניך קימבריג׳, 

בהתבססו על הכלים הפרימיטיוויים שאותם הפעיל הידר עלי 
(ע״ע) נגד האנגלים בהודו ב 1792 וב 1799 , פיתח והציג ק׳ ב 1805 
״רקטה״ שנודעה בשמו. היה זה טיל בקוטר של כ 90 פ׳׳מ 

ובאורך של כ 1 טי. שיוצב ע״י מוט־זנב שארכו 4.9 מ׳. הטיל היה 
עשוי ברזל ומשקלו כ 12 ק״ג (אח׳׳כ נבנו טילים במשקל 30 ק׳׳ג 
בקירוב). הוא מולא אבק-שריפה (!־!!!״סס ! 61301 ), שפיתח ק׳ 
במיוחד. טווח הטיל היה 1.8 ק״מ, והוא נועד לפגוע באדם ולשרוף 
מבנים ואניות. 

"הרקטות של ק" הופעלו בהצלחה במלחמה נגד נפוליון■ 
בהפגזות על בולון. קופנהגן (ב 1807 שרפו שם אלפי טילים חלקים 
ניכרים של העיר) ודנציג. ב 1814 הפעילו האנגלים טילים אלה 
במלחמתם נגד האמריקנים! הדבר נזכר בהמנון אה״ב ("הזוהר 
האדום של הרקטות" — ... 8131-0 נ>! 1 ז'!):!!!!ס■! ¥110 ...). במרוצת הזמן 
הקימו כמה מדינות יחידות של מפעילי־רקטות. השימוש ככלים של 
ק׳, שלא היו מדויקים, פסק כערד כ 1860 , מששופר דיוקם וטווח□ 


של התותחים המקובלים עקב הכנסתם לשימוש של קנים בעלי 
סלילים (§מ £11 "). ברם. רקטות נשארו בשימוש לצרכי איתות 
ולירי־חבלים להצלת אניות הנשרפות בים. לאחרונה חזרו ופותחו 
כנשק חדיש (ע״ע טיל). 

ב 1814 ירש ק׳ את משרת אביו. ום 1818 היה גם הבר פרלמנט. 

ק׳ גם היה, כנראה, הראשון שהגה את רעיון שריונן של אניות- 
מלחמה, המציא תהליך של הדפסה בצבעים, יזם את השימוש 
ב״סימני־מים" (!! 1 ז 13 חז 10 ו.'!\) בשטרי-כסף ופיתח שיפורים בבניית 
תעלות וסכרים לשים. 

קרנגר־י־ו, וילי□ — 0 ׳ £1 ! 118 ס 111 0 ד. 1111 ׳\\—( 1670 — 1729 ), מחזאי 
אנגלי. ק׳ גדל וחונך באירלנד, שם שירת אביו כקצין זוטר. 

ב 1691 שב לאנגליה והתחיל ללמוד משפסים! אולם הוא העדיף 
את המפרות והתיידד עם דרידן (ע״ע) ובני־חוגו. מחזהו הראשון, 
זו 310110101 מ 013 ¥110 (״הרווק הזקן״}, 1693 , מורכב ממספר עלילות 
המשולבות יחד ודן בבעיית הנישואים בחברה חסרת מוסר מיני, 
ובעיקר — בניגוד שבין הדימוי החיצוני וביו האמת הפנימית 
("}!״!סג! 303 ■־״!!!!סס!") בחברה. ■ 0111110-00.3101 ( 1 ¥110 ("הרמאי"), 
1693 , הוא שילוב — שלא עלה יפה — של עלילה קלילה ומבריקה, 
המבקרת קלות־דעת, עם עלילה רצינית המוקיעה נבלות. בשני 
המישורים שלטת הבוגדנות. הקומדיה השלישית, 0 י\ 00 £03 0 זנ^ 1 
(״אהבה תמורת אהבה״}, 1695 , וכתה בהצלחה מוחלטת, ב 1697 הוצגה 
הטרגדיה 130 י 81 8 ת 111 ז 1 ! 110 ( ¥60 ("הכלה המתאבלת"). פחוהו 
האחרון, 1 > 01 ס¥\ 1110 0£ •< ¥3 \ ¥110 (״דרך העולם״), 1700 . מציג 
בשנינות מבריקה, בדיוק לשוני ובשפה שירית מרוכזת את החברה 
הגבוהה בת־זמנו על ערכיה המעוותים, רדיפתה המתחסדת אחר 
ההרפתקות שבפנישות־סתר וניאוף. המחזה, שנכשל בזמנו בגלל 
עלילתו המסובכת (אפשר גם בגלל כובד הביקורת המוסרית הנמתחת 
בו על החברה הנואפת), נחשב ביום לדוגמה המובהקת של מחזאות 
הרסטוראציה. 

ק׳ פרסם גם שירים ותרגומים (הומרוס, יובנליס, הורטיוס), 

כל כתביו (*![■!ס^ל 0 ז 10 תמנ 00 ¥11£ } י״ל ב 4 כר׳, ב 1923 . 

,.^) 1 ; 1929 ,, 111 ; 1924 , £6 ־ 1 < 01 כ 8.1 

. 11 , 111 ,׳ 1951 ; 1929 מס* 

— .? ; 1952 , 11 ־^ { 6 ,גז 111 מ 1 [ 811 

. 1958 £!!! ! 0 ׳{ 2 )'׳ז׳<" }'.ס (ס ^ 

(ק)קונ;רס ה״הודי הצמריקןנייןצוסז^ססס 1$11 זוו 0 ן 10311 ! 010 \!), 

גוף יהודי מרכזי בתחום היחסים הקהילתיים של יהודי 
אה״ב. נוסד בפילרלפיה, 1918 . במטרה לכונן משלחת יהודית ייצוגית 
לוועידת השלום בוורסי, (ג׳וליאן מק — נשיא! לואי מרשל. הנריאטה 
סולד, הרי פרידגוולד ואדולף קראום — סגני נשיא! יעקב שיף — 
גזבר). עם השלמת תפקידו זה. ב 1920 , החליטו צירים אחדים מהאגף 
הציוני של יהודי אה״ב. מהמחנה הדתי ומארגוני האחווה והלנדממנ- 
שפטיפ. בראשות ס. ויז (ע״ע). להמשיך את קיום הגוף ופעולתו. 
ארגונו המלא של הגוף החדש הושלם רק ב 1928 . והוא שם לעצמו 
מטרות רחבות ביותר בתחומי החיים של יהדות אה״ב, יהדות העולם 
וא״י. בשנות ה 30 עמד הקהיה״א בראש פעולת החרם האנטי־היטלרי 
וטיפל בסיוע לקרבנות הנאציזם. כ״כ לחם בתופעות אנטישמיות 
באה״ב. ב 1945 החליט הק׳ לפעול לעידוד הליכי חקיקה סוציאלית, 
אנטי־גזענית ודמוקרטית, לשמירה על עקרון הפרדת הדת מהמדינה 
ולמתן!בריות לבושים. הקהיה״א נוקט עמדה פדו־ישראלית ומארגן 
דיאלוגים דו-שנתיים בישראל בין אינטלקטואלים ישראלים ואמריק¬ 
נים בעניינים יהודיים. באמצע שנות ה 30 היה הקהיה״א הרוה החיה 
ביצירת הקונגרס היהודי העולמי (ע״ע). ב 1938 שינה הקהיה״א את 
בסיס החברות בו והעמידו על בסיס אישי, ולא קבוצתי, כבעבר. עקב 
צעד זה פרשו ממנו הקבוצות הלאומיות והקימו את הסניף האמריקני 



377 


(ה) קונגרס היהודי האמריקני — קונדד 


378 


של הקונגרס היהודי העולמי, שגם הקהיח״א עצמו חבר בו. הקהיה״א 
מתכנס אחת לשנתיים, ומנוהל ע״י מועצה בת 150 איש, וועה״פ בן 
50 איש ,■ הקהיה״א מו״ל את הרבעון החשוב חזגוג!]"!. הנשיא כיום 
הוא ארתור הרצברג. 

(ה)קו 1 גר 0 העולמי ו 1 צו׳ו\שן 1 ) 1 ־ ¥01 \), 

ארגון יהודי מרכזי, שנוסד באוגוסט 1936 , בהעידה עולמית 
בז׳נווה, "להבטיח את קיומו של עם ישראל ולטפח את אחדותו". 
מטרותיו: לתאם את מאמצי הארגונים המסונפים לו בבל הנוגע 
לבעיותיו המדיניות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות של עם 
ישראל! להבטיח את זכויותיהם, את מעמדם ואת האינטרסים של 
יהודים וקהילות יהודיות בכל מקום שמתנכלים להם או פוגעים בהם! 
לעודד התפתחות יוצרת של חיי חברה ותרבות בקרב היהודים ברחבי 
תבל: לייצג אח הארגונים ולפעול בשמם בפני רשויות ממשלתיות, 
בין־ממשלתיוח ושאר מוסדות בי״ל. במלה״ע 1 , בשנתארגנה באה״ב 
עזרה ליהודי מזרח־אירופה, ניתנה דחיפה ליצירת ארגון להבטחת 
זכויותיהם האזרחיות והלאימיות של יהודי הגולה. כך הוקמו ב 1918 
הקונגרס היהודי האמריקני (<. 5 :>־ו 8 מ 1 )נ) 511 ו׳\״ 1 תגסו־ו־ומך/) באד,"ב 
וארגונים דוסים במדינות החדשות במזרח־אירופה. נציגיהם, יחד 
עם נציגי היישוב העברי בא״י, יסדו בפרים ב 1919 את "ועד המש¬ 
לחות היהודיות", בראשות מוצקין (ע״ע), להבטחת האינטרסים 
היהודיים בחוזי השלום. 

עם החרפת בעיית יהודי גרמניה, בראשית שנות ה 30 , הורגש 
הצורך להקים גוף יהודי כלל־עולמי. הקונגרס הציוני ה י״ט ( 1935 ) 
קרא לארגונים הציוניים להשתתף בהכנות לוועירת-היסוך של 
הקהיה״ע, ובוועירת־היסיד בז׳נווה, באוגוסט 1936 , השתתפו 280 
צירים מ 32 ארצות. השופט האפריקני ג׳וליאן מק נבחר לנשיא■ 
הכבוד, ס. ויז — ליו״ר ההנהלה, נ. גולדמן — ליו״ר הוועד המנהל 
ול. ליפסקי — ליר׳ר המועצה. 

הקהיה״ע היה גורם מרכזי בארגון החרם הכלכלי נגר גרמניה 
הנאצית. בפרוץ גזלה״ע 11 הועבר המרכז לניו-יורק, שבה גם הוקם 
מכון לריכוז הומר על פושעי־המלחפר ולהערכת הרכוש היהודי 
שגזלו הגרמנים. הקהיה״ע יזם אח הסכם השילומים עם גרמניה 
( 1952 ) ולקה הלק פעיל־ביוחר בהשגתו. בשנות ה 50 , כשהגיעו 
מרוקו. תוניסיה ולוב לעצמאות, בא הקהיה״ע בדברים עם מנהיגיהן 
להבטחת שוויון אזרחי ליהודים שם. וכל ימי קיומו היה הקהיה״ע 
אחד הגורמים העיקריים במאבק לזבויותיהם האזרחיות, הלאוסיוו; 
והדתיות של יהודי בריה״מ. 

ארגונים יהודיים מרכזיים ברוב ארצוח־תבל מסונפים לקהיה״ע. 
ההסתנפות בישראל היא באמצעות נציגי מפלגות, פרט לאגדת ישראל 
(ע״ע) והקומוניסטים. ב 1949 נבחר נ. גולדמן לנשיא הקהיה־ע והוא 
ממשיך לכהן בתפקיד זה. ההנהלה מחולקת ל 4 סניפים: 1 ) אמריקה 
הצפונית! 2 ) אמריקה הדרומית! 3 ) אירופה! 4 ) ישראל. 

כמה ממוסדות האדם (אונסק״ו, ארגון העבודה הבי״ל) מכירים 
בקהיה״ע כגוף מייעץ והוא השתתף בניסוח ה״הצהרה האוניוורסלית 
של זכויות האדם". הוא מקיים בלונדון "מנון לעניינים יהודיים" 
(!!■ 5£1311 , ! 151 *:>( 0£ }!!!!!ז!■."!), המטפל בחקר בעיוח־היסוד בחיי 
עם־ישראל בימינו, לרבות האנטישמיות ובחקר מצב יהודי בריה״מ, 
מזרח־אירופה ושאר מדינות העולם. 

א. טארטאקאווער, דאס יידישע עמיגראציע־פראבלעם ארו דער 
יידישער ויעלסיק־, 1936 ! א, א. אפלר, פעולות הצלה ועזרה בשנים 
1933 — 1945 מסעם הקהיה״ע ( 1 שר, 16 ), תש״ל!■׳״ 011 ר)). משפחת אצילים צרפתית. ענף של בית הבור־ 
ברגים (ע״ע). בניה החשובים: 

( 1 ) לואי 1 — 1 *!טנג! — ( 1530 — 1569 ) , הגפיר הראשון לבית קי. 

ק׳, שהיה בנו הצעיר והגיבן של הדוכס מונדום (;!!תססהמ/י), נתגלה 
כמצביא מעולה במלחמות נגד ספרד. לאחר שעבר לדת הפרוסס־ 
טנטית היה למנהיג ההוגנוטים (ע״ע). הם כינוהו ..אדוני הנסיך" 
(שפתת? ש 1 6111 ו 15 נ 840 ), והתואר 
"נסיר" דבק מאז בראשי המשפחה. 
ק׳ עמד מאחורי קשר אסבואז 
(:> 3 ו 0 ( 1 ת 51 .) נגד פרנסוא 11 (אוק¬ 
טובר 1560 ). משנכשל הקשר הס¬ 
גיר ק׳ את עצמו למלך, אך המלך 
מת לפני שהספיק להוציאו להורג 
(דצמבר 1560 ). אח״ב עמד ק׳ ב¬ 
ראש ההוגנוטים בשורת קרבות ש¬ 
ניהלו נגד בית גיז (ע״ע). פעמיים 
עלה על פרים וניגף. 

( 2 ) אגרי 1 — 11 זחש 1-1 — ( 1552 — 
1588 ), בנו של ( 1 ). בטבח בהוגנו- 
טים (ע״ע) ב״ליל ברתלמי" 
(ע״ע) הצהיר ק' שהוא קתולי, 
אך אח״ב שב והיה לאחד ממנהיגי ההוגנוסים ומהספקדים הראשיים 
בצבא אגרי מלך נווארה. קיימת סברה שק׳ נרצח בירי אשתו. 

( 3 ) אנרי 11 — 11 ״ 0 ־ £3 — ( 1588 — 1646 ), בנו של ( 2 ). אנרי 17 
(ע״ע), מלך צרפת. הכיר בק׳ כיורשו — עד שנולד לואי ^^ז x 
(ע״ע). ק׳ חונך כקתולי ונשא לאשה את שרלוס דה פונמורנסי. 
בשל חיזורי אנרי אחריה נמלטו ק׳ ואשתו לחו״ל — ער מות המלך 
( 1610 ). ק׳ הסתכסך עם המלכה מריה (ע״ע) רה מדיסים, אך לאהד 
שהושיבה אותו בכלא ( 1616/19 ), שינה את גישתו, שירת את 
המלוכה ואף נלחם בהוגנוטים. 

( 4 ) לואי 11 , ״הגדול״ — " 1 !ח 2 ז 0 ס!" , 11 ! 1,001 — ( 1621 — 
1686 ), מגדולי המצביאים של צרפת. בנו של ( 3 ). עד מות אביו נשא 
בתואר דיכם אנגן (חשזלאח•!■!! 009 ). נישואי ק׳ — שהיה ידוע 
בביעורו - לבת-אחיו של החשמן רישליה (ע״ע) לא עלו יפה 
במיוחד. הנצחון הגדול של ק־ הושג ב 1643 בקרב ברוקרוא ( 800101 ) 
נגד הספרדים, וזיכהו בכינוי ״המנצח מרוקרוא״. ב 1644 זכה לנצחו- 
נות מזהירים בפלטינאט. ב 1646 כבש את דנקרק (ע״ע), אך ב 1647 
הובס בקרב בקטלוניה. 

במלחמות ה״פרונד״( 1648 — 1653 , ע״ע צדפת, עמ' 925 ) עמד ק׳ 
תחילה לצד החשמן מןךן (ע״ע) והמלכה אן, אך נכלא ( 1560 ) 
משום שתבע שכר כה גבוה עבור שירותיו. בתגובה עמד ק׳, לאחר 
ששוחרר, בראש מרד במלוכה ("פרונד הנסיכים"), ניהל מו״ס עם 
ספרד, עלה על פריס ואף נכנס לעיר. ברם, בהתנהגותו היהירה 
קומם נגדו את הבורגנות ואת הפרלמנט, והוא נאלץ לברוח לארצות- 
השפלה. ק־ עבר לצד ספרד ונלחם במולדתו, שבה נידון למוות. 

ב״שלום הפירנאים״ ( 1659 ) זכה ק׳ לחנינה והוחזרו לו זכויותיו. 

ב 1668 נכשלו מאמצי צרפת להביא לבחירתו למלך פולניה. במלחמה 
של לואי X1¥ (ע״ע) נגד ספרד ( 1667/8 ), כבש ק׳ ב 3 שבועות את 
פרנש קונסה (סזתזסס-סהסתס■!?). במלחמה נגד הולנד הצסיין בקרב 
סנף ( 0££0 ם 50 , 1674 ). במלחמתו האחרונה הגן ק׳ על אלזם מפני 
צבאות אוסטריה בפיקודו של רימונדו מונטקוקולי (ע״ע). 

קי. שהיה יהיר, הצטיין בכושר החלטה ובכשרון ביצוע. הוא זלזל 
במוסכמות חברתיות ונאמנות למלוכה והפולחן הדתי היו בעיניו חסרי 
ערך. בוסיאה (ע״ע) הקדיש לו אתד מהספדיו המפורסמים ביותר, 

, 1210 ^ . 11 ; 1863 ) 8 !))!זוז(/ 1 ) 8 ^זו 0 ^ 5 ^}^ , 31€ ו 1 נט\נ' 1 > 110 ^> . 1 ^ 

. 1959 18 ו 1 וזו) ?../ , 11 נק 1 [)€זן}ח 0 ^ . 0 ; 1937 }ו 1 } 1 >-ו 0 • 136 

מ. יר. 



דוכר נאנצי; 5 ואי 11 דד 1 נור■ 
ב 1 ז. ה״כונדה הגרו?", תחריט. 
הכסריח הלאוהיח, פאריס 


קונגרסים ציוניים, ע״ע ציונות. 


379 


קונדורסה, סד־־ז׳ףאנטואן, מרקי יה — ?ונדיק, אטין כוגו דד? 


380 


קונדורסה, מךי־זץ־אנטואן־ניקולא קריטה, מרקי 

לה — 1115 [ 31-1 ^ .] 031-113 135 ס^ 1 ^<-^מ 01 ]ת^-ת^^^-^ 1 ז 13 א 

] 0133 ( €0111 00 — ( 1743 — 1194 ), פתפטיקאי, הוגת־דעוח צרפתי, 
ופעיל במהפכה הצרפתית. כצאצא למשפחת אצולה התחנך ק׳ אצל 
הישועים, אך עם גמר לימודיו הצטרך לחוגי "הפילוסופים", אנשי 
ההשכלה ומתנגדי הדת והכנסיה. 

ק׳ הצטיין בלימודי המתמטיקה וזכה לעידודו של ז״אלנבד (ע״ע 
אלנבד). כבן 26 נתקבל לאקדמיה למדעים בפרים, ובגיל 30 נבהד 
למזכירה לכל ימי חייו. בגיל 39 נתקבל ל״אקדמיה הצדפתית״ — 
המוסד האקדמי העליון והמכובד־ביותר. ק׳ היה הבר גם ב״חברה 
המלכותית" בלונדת ובאקדמיות אחרות באירופה ובאה״ב. הוא גילה 
עניין גם בבעיות האדם וההבדה, וביקש להעמיד את מדעי־החברה 
על בסיס איתן, כדוגמת מדעי הטבע המושתתים על המתמטיקה. 

בחיבורו, 135 ] 3 ] 111 נ 31 י 01 זנ] 13 3 5€ ץ 31131 ק 113 ] 101 ] 1133 קנ} 3 ' 1 ] 511 £3531 
ג 501 1135 3 ] 311 ] 111 ק 13 3 11135 ) 30 ] 1133151005 ("מסה על ישום הניתוח 

המתמטי להסתברות של החלטות שנתקבלו ברוב קולות״), 1785 , 
ניטה להשתית את מדעי־החברה על ,חישוב ההסתברויות", כפי 
שפיתח אותו יעקב ברנולי(ע״ע). ק׳ הבדיל בין משפטי הגאומטריה, 
שכולם ודאיים, בין העובדות הפיסיות, כגון תפיסות חושניות בלתי- 
אמצעיות, שאף הן ודאיות, ובין כל שאד הטענות המושתתות על 
הנסיון שרק "קרובות לוודאות". לפיכד הגיע ק' למסקנה, כי "בכל 
ידיעותינו המועזתתות על הנסיון נשאדת תמיד שארית של חוסר־ 
ודאות הנעוץ בטבענו", מסקנה שקיבלו חוקרי תודת ההסתבדות 
(ע״ע הסתברות. עמי 915 ) רק במאה הסב. קי האמין, כי השימוש 
במתודה המדעית לבעיות החברה יבטיח התקרבות לאידאל של 
ארגון חיי־חברר. וד.שתתתם על חירות, שוויון ושלום. הוא הקדיש 
ממרצו גם לבעיות מעשיות: דרש שוויון־זבדות לאשה! נלחם 
בעבדות הכושים! תבע ביטול עונש המוות ודרש חקיקה סוציאלית 
לטובת זקנים, אלמנות ויתומים. את פרוץ הםר.פבה הצרפתית ב 1789 
קיבל בהתלהבות ונעשה מעורב בבעיותיה. כחבר האסיפה המחוקקת 
הציע להקים מערכת חינוך ממלכתית לכל בני האומה, ואף למבוג¬ 
רים, ללא הבדל סין, דת או מעמד. ק׳ הוזמן להגיש ל״קונוונציד," 
הצעת חוקה חדשה. אך הדיון בהצעוחיו נדחד. מדי־פעם, עד שנת¬ 
קבלה — כמעט ללא דיון — הצעה-שכנגד שהגישו הז׳ירונדים- 
טיט ,.הקיצוניים״. ק׳ יצא במכתב גלוי נגד ההצעה — שראה אותה 
כעיוות הצעתו הוא — וחשף את מגרעותיה ואת תנאי הטדור שבהם 
נתקבלה. בעקבות התקפה חריפה זו, שהוקיעד, את ביטול חופש 
העתונוח והביטוי והסודיות של מכתבים. הוצא ק' אל מחוץ לחוק 
ונאלץ להסתתר. בתשעת חדשי שהותו במחבוא חיבר את הספד 

3111 ת] 1111 ז 1 ]נז 35 ' 1 113 35 ] 08 ]ח 135 ) 111113 ] 0 ] 15 ר 1 31113311 ) 110 ' 11 £511111553 

("סקירה היסטורית על שלבי הקדמה של רוח האנוש"). ספר זה, 
שפרסומו - לאחר מות ק׳ — הוציא לו מוניטין בקרב המשכילים 
גם מחוץ לצרפת, הוא נסיון מזהיר להעמיד את דעיון הקדמה 
(פרוגרס) כגורם מכריע בהיסטוריה האנושית. עצם הרעיון בדבר 
קדמת האנושות במרוצת היסטוריה של רבבות שנים. הוא רעיון 
שצמח ועלה רק בזמן החדש. עמי העולם העתיק סברו, כי תור-הזהב 
של האנושות היה בימי קדם. הנצרות העבירה את עידן האושר 
לעולם־הבא, ואילו אנשי ההשכלה באירופה, מתנגדי הרעיון הדתי 
של "עולם-הבא", טענו, כי על בני האדם להיטיב את מצבם. לפיכך 
הטעימו. כי קדמת האנושות אינה יכולה להיות אלא פדי עמלם של 
בני האדם ולא תוצאה של התעדנות משמים. לדעת ק׳ אין גבול 
לאפשרויות הקדמה. ובספרו הנ״ל הציג את הקדמה כיעד לאנו¬ 
שות, יעד טבעי-אנושי, כדוגמת השאיפה של כל אדם בריא לשפר 
את מצבו החמרי או הדוחני. דעיון זה של קדמה ללא-גבול עשוי 
להעניק לחיי האדם טעם וערך ולמלא את מקום האמונה הדתית. 
אמנם יש ביכלתו של האדם להאט, ואפילו לענב, אח הקדמה — 


לזמן־מה ! כך, לפשל, פעל "השלטון הישן" כדי לקיים את שליטתו 
בעם, וכך עושה, לדעת ק׳, הכמורה המחזיקה במסורות ישנות 
ומטיפה לדעות קדומות ולאמונות תפלות. ברם, ביכולת האדם גם 
להחיש את הקדמה ועי״כ להוסיף לטובת החברה ולשלום. מכאן גם 
העליות והירידות (או קפאון) בהתפתחות התרבותית של העמים, 
נסיגה מוחלטת לא תיתכן. ק׳ מחלק את התפתחות האנושות ל 9 
פרקים גדולים: מן השלב הקדום של שבטיות, דרך התפתחות 
החקלאות, תחילת המדעים ביוון והתנוונותם ביה״ב החשוכים, לעידן 
התחיה באירופה עם המצאת הדפוס, ועד לתקופת ההשכלה, 
ששיאה — המהפכה בצרפת והתגבשות הרפובליקה הצרפתית. 

במארס 1794 נמלט ק׳ ממחבואו, מחשש שנתגלה וסתוך דאגה 
לחיי מארחתו. לאחד כמה ימי נדודים נעצר ונכלא, ובבוקר 
ה 27.3.1794 נמצא ללא רוח-חיים. סיבת מותו לא הובררה. היו סברות 
כי שתה דעל שהשיג מידיד, אך רופא שבדק את הגופה טען, שהמוות 
נגדם משטף־דם פנימי. 

ההודעה על פות ק׳ עודרה התדגשות וצעד אף בחוגי ה״קונוונ- 
ציד,". עם פרסום הספד על קדמת דוח האנוש מעזבונו של קי 
( 11794 תקופת דעיכת "הטרור הגדול") החליטה ה״קונוונציה" פה 
אחד לכבד את זכרו של ק׳ ע־י רכישת 3,000 עתקים לשם חלוקתם 
בץ חברי ה״קונוונציה" ובין חוגי המשכילים. 

,{ו^נ 31 ^ . 13 ; 1904 , 96 ./ 0 )! 7 ס{ 1 ^ 1/0114110 ^ 11 10 ^^ 71111 ) 

)!!ז ^ 011 .€ , 0 ' 11 ג[);נ 5€1 ו 1 ׳ 5 זיז 831 ./ ; 1904 11011 ) 1/011 )^ 1 1 ) 1 04 .€ 

) 101 ) 0 ! ) 14 ^ 02011 ) 101/1 ^ 1 1.0 . 0 . 0 ; 1934 ,חז:!(> מ!!!!■!■ 
(״מסכת רשמי חושינו״), 1754 — שבמרבזו המשל על פסל-השיש, 
שעל־ידו התפרסם ק׳ — ובו העמיד את התחושה כמק 1 ר כל ידיעותינו. 
להבד,רת תפיסתו ביקש ק׳ שנתאר לעצמנו נפש חיה המאורגנת 
כנפשנו או סגורה בתוך פסל־שיש, וכל גרוי חושי נמנע ממנה; רק 
משייפתח המעבר לחושים, יתעוררו חיי הנפש. ואולם החושים — 
מלבד חוש המישוש — אינם מלמדים על קיום העולם החיצוני ורק 
באמצעות חוש המישוש נתקלים אנו בגופים חיצוניים. 

ב 1755 פרסם ק׳ את ד 1 ור.חז 1 ח 3 3£3 ^ז 31 ז X ("מסכת החיות"), 
כביקורת על עמדת חוקר־הטבע ביפו! (ע״ע), שבעקבות דקארט 
ביקש לראות בחיות אוטומטים, שיש להסביר את "התנהגותם" לפי 
חוקים מכניים. למאמר נודעה השפעה לא־מבוטלת על התפתחות 
הפסיכולוגיה של החיות. בעקבות המוניטין שלו הזמינו המלך 
לואי ז\ x לשמש מורה לנכדו, יורש־העצר לדוכס מפרמה, ועבורו 
גם חיבר ספרי־לימוד במקצועות שונים, ספרים שפרסם לאחר שובו 
לפריס ( 1768 ) ב 16 כר'. 

ק' נחשב גם לאחד ממייסדי תורת הכלכלה המודרנית בזכות 

ספרו, £111£01 ו 01311 ־ 1 £5 ־ £011313£1 £116 ש 0 ־ 111£1 ו 11 ס£ £.! 

1:0 ) 1311 3 סטי! (״על המסחר וד,שלטון ביחסם זה־לזה״), 1776 . בספר 
זה שלל את העקרונות שהיו רווחים לפי חורת הפיסיוקרטים, והעמיד 
ביסוד תורת הכלכלה את הבסיס של מושג הערך הכלכלי. ק' הטעים, 
כי ,ר.ערד" אינו סגולד. של החפצים, אלא מציין את הערכתנו את 
תועלתם — וזו מצדד, תלייה בצרכינו. תורת הערך של ק' פותחה 
כעבור כ 100 שנה בידי ג׳מנז, ק, מנגר (ע׳ ערכיהם) ובום־בוורק. 
הספר לא זכה להצלחה, ואחרי מותו של ק׳ נשכח כיתר ספריו 
הפילוסופיים, להוציא הספר "מסכת רשמי חושינו". ברם, ישרו 
האינטלקטואלי של ק' והקפדנות שבה החזיק בעקרונותיו המתודיים 
השפיעו על התפתחות הפילוסופיה במחצית השניה של המאה ה 19 . 

; 1971 , 1864 11 £1 ' 1 ,* 01 :•€ , 1^01^0x5 .ז 

, 0 ,!!!ס( 101 ןי 1 ^ 1 ^ ) 3111 חשנ 1 זןונמ . 0 ; 1903 , 111£ ^ 107 ו ££0 , 11 פ 0 ל 01 ע 

; 1937 ,. 0 6 ^ 16 ^ 010 ^ 0 ^ 4 ^! , 1107 ל>, 1 . 0 ; 1910 ,£ז< 11 * 0£ ה 0 { 1 ) 

!)חס .€ 7116 0 ח 161 זז 0£0 , 111 ^ 01 ^ 1 .'ל , 1 

. 1968 , 1 ת 16 זזח)> 111 § 1 ' 1 ח£ 

ג. פ. 

!י?!'** — 11511 > 011 עב 0 ץ 1 ת€^ 1 — ( 1731 — 1810 )/ מדען 
אנגלי — פיסיקאי וכימאי. ק׳ נולד בצרפת. בגיל 18 נתקבל 
לאוניברסיטת קימבריג' ולמד שם 3 שנים. ק׳ השאיר אחריו כ״י 
מרובים, שהופיעו בדפוס רק במחצית השניה של המאה ה 19 . מכסול 
(ע״ע) ערך וד,כין־לדפוס את עבודותיו של ק׳ בתחום החשמל (י״ל 
ב 1879 ). ב 1921 פרסם תורם קובץ של כל חיבוריו המדעיים של ק׳, 

בחייו פרס□ ק׳ 18 מאמרי□ ב 10115 ) 1311530 ? 111031 ( 11110501 ?, 10 
העוסקיס בכימיה, 2 — בחשמל, והשאר — במטאורולוגיה ובאסטרו¬ 
נומיה. סגנון כתיבתו ברור ומרוכז. ק׳ נבחר לחבר האקדמיה הצרפ¬ 
תית למדעים. בעבודותיו ידע למזג ידע מעמיק במתמטיקה עם שיטות 
מדויקות של מחקר ניסויי. 

מחקריו החשובים־ביותר היו בתחום החשמל והכימיה. ק׳ הבחין 
בין כמות החשמל ובין עצמתו וטבע עי״כ את מושג הפוטנציאל, 
שקרא לו דרגת החשמול. הוא הקדים את קולון (ע״ע) בחוק הפרו- 
פורציונאליות הריבועית ההפוכה של פעולת הכוחות החשמליים. ק׳ 


עסק הרבה במדידתד, ובקביעתה של המוליכות החשמלית של המרים 
שונים. הוא מצא שהאוויר אינו יסוד וחקר את תכונות הפחמן הדו- 
חמצני והמימן. עם־זאת תמר בתורת ה״פלוגיססון" (ע״ע כימיה, עמי 
730 ). מחקרים אחרים שלו עסקו במדידות בסיסיות, ביניד,ן: צפיפותו 
הממוצעת של כדה״א, תום־כמוס של המרים שונים והרבב המים. 

. 1960 ,))ס?! ? 137 , 111 . 11 ,^זמ 8 .ן . 4 

קן 31 ל^^, 011(11511 — 001X1 ד 03 35 וו^ 1592—1560) — X110 ), ספן 
ושודד־ים אנגלי. ק׳ היה בן למשפחת־אצולה עתיקה ממחוז 
סאפוק, שבניד, היו אנשי חוק ועט, מדינאים ואנשי־צבא. כאצילים 
צעירים רבים בימיו שלח ידו בשוד ימי, ופעילותו זכתד. לעידוד מצד 
המלכה אליזבת 1 (ע״ע) מכיות שפגעה בצי הספרדי. ב 1586 יצא 
בראש 3 ספינות ו 123 מלחים למסע שהקיו■ את אמריקה הדרומית. 
הוא חזר לפלימת, דרר הפיליפינים ונח התקווה הטובד״ אחרי 26 
חודש. בדרכו שדד ספינות ספרדיות רבות ואיבד 2 מספינותיו ורבים 
מאנשיו. פסעו זה היה ההקפד, השלישית של כדה״א וזיכה את ק׳ 
בפרסום רב. ב 1591 יצא לפסע נוסף בראש 5 ספינות, אך נכשל 
ובדרכו חזרד, מת בלב־ים. 

,ת־ 1 / 0 2164 ו 1 { 0 '! . 11 

* 1960 / 0 6 ^ן 1 / ת.ו/־ 7 ,ת 80 ת]ו. 1111 ^\\ ./ ; 1900 - 1893 

קובדנסטרר, ע״ע _קבל. 

?)לויל ,ליי^״^י — ■ 11£1 .חס 0 1€ ) 1 ן 013 — ( 1848 — 

1910 ), מחשובי חוקרי א״י במאה ה 19 . ק׳ היד. קצידהנדסה 
בצבא הבריטי. וב 1872 מונה ראש המשלחת לסקר א״י המערבית 
מטעם ״הקרן הבריטית לחקירת א״י״ (ע״ע א״י, ענד 1131 ). ערד 
(עם קיצ׳נר [ע״ע]) 
את מפת א״י וסיכם 
את הסקר בספר 

11 ז£ז$£¥וו 0£ ץ 7£ ז 511 

£ו״ז 31£5 ? ("סקר א״י 
המערבית"), שי״ל ב¬ 
ד כר׳ בשנים 1881 — 
1889 . ב 1881 החל 
בסקרעבה״י־המזרחי. 
אח״ב היה בשירות 
צבאי במצרים וב¬ 
הודו. ק׳ תמך ברעיון 
התיישבות יהודים ב־ 
א״י וניסח את דעותיו 
ותכניותיו בתחום זה 
ב 1892 , בהרצאה לפני 
"חובבי־ציון" באנגליה (הרצאתו נדפסה בחוברת). מספריו: 1 ח 7£ 
31£51111£ ? מ! ^:! 0 ^' (״עבודת-שדה בא״י״), 1878 ז כ 031 ^לן 1 )חג £111 ^ 
(״חת ומואב״), 1882 , ק׳ ערך (עם צ/ רילסון) את ה 6 חוז 31£5 ? 
ץ $ 0 £ 1 £ 1 : 13 10x1 כר׳( 1890 — 1897 ). הסדרה כוללת ספרי• 

מסערת ותיאורי א״י או המזרח בידי נוסעים אירופים ומוסלמים ביה״ב, 
וכן תרגום הביוגרפיה של צלאח א(ל)-דין מאת בהא א(ל)־דין. 
א. אילת, ק, ר. ק׳ (בתוך: א״י [מהקרים בידיעת הארז ועתיקותיה, 
ז׳]), חשכ״ד; י. בדאריה, א׳יי במאה הי״ם (מפתח בערכו), 1970 . 

קונויו!, (קונואה), הנסיך פומימח- :■ץ 110 ס; 1 0 ז 13 מ 111111 ? 

(ססחס;!) — ( 1891 — 1945 ). מדינאי יפני. בן לאחת פ 5 
משפחות-ד.אצולה החשובות ביותר ביפן. ד,יד, נשיא "הבית העליון" 
בשנים 1933 — 1937 , ור״ם בשנים 1937 — 1939 . בתקופת כהונתו פתחה 
יפן במלחמה נגד סץ. בשנים 1940 — 1941 שוב היד, ר״מ. חתם על 
״אמנת שלוש המעצמות״ 3£0 ' 1 ^^ 1 ז■^ 3 <^ 1 ■^ X ) עם גרמניה הנאצית 




383 


יןונויו!, טומימרו — קונט, א״ידור אוגיסט 


384 


ואיטליה ( 27.9.1940 ). ונכד נתן גיבוי למלחמתן של מעצמות ,.הציר" 
( x15 ^) באירופה. בד־בבר פתח בביבוש הורו־סין הצרפתית. בארצו 
הפך את המשטר מפאודלי לטוטליטרי. באמצעות חמה אי־התקפה 
עם בריה״מ (אפריל 1941 ) ניסה להבטיח ליפן חופש־פעולה במזרח־ 
הרחוק. בתקופת כהונתו השלישית (יולי—אוקטובר 1941 ) ניסה, 
במגמה דומה. להגיע לידי הסכם עם אה״ב, כדי שלא תפריע להת¬ 
פשטות יפן. משנכשל, החליט ב 6.9.1941 לפתוח במלחמה באה״ב 
(ובבדיטניה והולנד). את החלטתו הוציא-לפועל, נעבוד 3 חדשים, 
יודשו, טוג׳ו (ע״ע). לאחד תבוסת יפן, כשנודע לו בי מתכוונים 
להעמידו לדיו בפושע-מלחמה — התאבד. 

לןו 12 פ 1 יצקד 1 , מרי!! — 1^1x3 תק 0 ת 40 ^ 13 ־ 1 צ 1 יז — ( 1842 , סובאלקי 

— 1910 , לבוב), משוררת ומספרת פולנית. ק' בילתה שנים 
רבות בארצות מערב־אירופה. היא יזמה פעולת מחאה נגד 
אלימות הגרמנים בארצה! שידר, הנודע, טסא (״פלוגה״), 1908 , היה 
למעיו המנון לאומי. בשנים 1884 — 1887 ערבה כ״ע דמוקרטי לנשים. 

ק׳ פרסמה קבצים רבים של שירים ליריים, מהם 4 הסדרות ^( 2 ^ 0 ? 
(״שירים״), ב 1896,1886,1883,1881 , והיצירה הדידאקטית 
׳!ו 321 עז 0 ; 1 ;ג 1 ו 1 (״ספר-שירים היסטורי״), 1904 . ניגודי המעמדות, המצי¬ 
אות החברתית של הכפר הפולני ועניו של העם העשוק מוצאים את 
ביטוים בשיריה. להדגשה מיוחדת ביצירתה זכתה דמות האיכר 
הפולני, הנאחז באדמת המולדת. שירה הפסודואפי האייד ז 0 ב 1 ו. 6 הבי! 
111 ז 81-32 ,זז (״אדוו באלצר בברזיל״). 1910 , הוא אידאליזציה של 
האיכר המהגר מארצו על-כרחו. בשל התלהבותה הלאומית, אהדתה 
לאדם הסובל והתקוממותה נגד אי-הצדק, לוקה שירתה של ק' במלי- 
ציות וברגשנות-יתר. לעומת-זאת סיפוריה הקצרים, אף הם ברובם 
על בעיות החברה בת-זמנה. הם דוגמה לאמנות נתיבה ראליסטית 
(;)!־*וסו! !״ארבעה סיפורים״]. 1888 1 51€ ״ז 0 נ< ["סיפורים"], 

1897 ). ק', מגלמת "האשד. החפשית", הצטיינה בבמה מתיאורי דמויות 
הנשים שלה (גמיסחבלזט). היא בתבר. גם ספרי-ילדים, בהם היצירה 
הפיוטית 6 סז 0 ־ 1 :>; 18 ו 1 ;>ג;! 31 ע 01 ת 5 ג־נ 11 ס ("על הגמדים והיתומה 

מארישה״), 1896 . כן תרגמה מיצירות היינה, האופטמאן ודאנונציו 
ופרסמר, מחקרים בספרות (על מיצקיביץ׳, 1898 ). — דמות היהודי 
ביצירתה מעידה על יחם אוהד. 

?!זל׳ ,.א , 3 > 51 ׳י.י 0 ג] 57.7 ;* 1964 ..^ 1 . 121£9 > 0 תמ 

,* 1965 

לן 1 נוש, אמנץ — סבת*! 1411110.5 — ( 1860 — 1945 ), בלשון ותורבו- 

לוג הונגרי, יהודי. לצורד מחקרו בבלשנות התורכית ובפול¬ 
קלור התורני חי זמו־מה בקושטא. בשנים 1890 — 1940 היה מרצה 
באוניברסיטת בודפשט. — מבין יצירותיו העיקריות: .ת 3 ות, 7 ז, 0 
׳זת 10 זז 10 [ו 1 ע* וב-אוססוקסת :! 101-0 ("אוסף סיפורים ושירי-עם עות׳- 
מאניים-תורניים״), 2 בר', 1887 — 1889 ; :! 10501 ת<ן 0 ת!!ס-זס־!*("סיפורי 
עם תורכיים"), 1899 . בל ימי חייו היה ק' פעיל בחיים התרבותיים 
של הארגונים היהודיים בבודפשט. הוא חשתתף כמרצה באיגודים 
ספרותייס-תרבותייס ופרסם פאמרים על נושאים יהודיים-תורפיים 
בשנתונים ובנדיע יהודיים בשפה ההונגרית. 

. 1940 .(כולל ביבל׳ של ספריו) 1:413 ,/ 4/3,0 * . 1 .א ,: 70:7.10 ־ . 71 

קונט, איזידור אוגיסט מרי פתסוא גזרה - - 610 1010 ) 151 

0 ]ת 001 ־/ 10 יזבצ !!ססתב־!? 16 ־ 5131 £0510 — ( 1798 , מונפליה — 

1857 , פריס), פילוסוף וסוציולוג צרפתי. בנו של פקיד-מם, אדוק 
בקתוליות ומלוכני בהשקפתו. קי. שהיה חולני ובעל מבנה-גוף מעוות 
במקצת. זבה להבנה רבה-יותר מצד אמו, בגיל 14 עזב את הקתוליות 
וחדל להאמין באלוהים. בשנים 1814/6 למד בביה״ם הפוליטבני 
( 0 ט 19 מ 10011 ן 01 ק 010 :)■!) בפרים, שהיה ליברלי ברוחו ונלמדו בו 
חידושיהם של חשובי המדענים דאז (כגון: קרנו, לנדנד ולפלס 
[ע׳ ערכיהם]). בשנים 1817 — 1824 היה ק׳ מזכירו של ק. א. סו-מימון 


(ע״ע) והושפע ממנו מאד! חלק מהרעיונות החשובים של ק־, כגון 
"חוק שלושת השלבים" (ר׳ להלן), אינם אלא פיתוח שיסתי ונרחב 
של רעיונות שהציע סן־םימון בצורה כללית ועוברית■ אחרי 1824 
לא היתח לק׳ משרה, וד,הרצאות שהרצה בחוג נבחר היו היסוד 
לספריו. פרשת אהבתם של ק׳ וקלותילד דד,-וו ב 1844 , מחלתד, של 
הסופרת ומותה ב 1846 גרמו לק׳ זעזוע נפשי שבעקבותיו לבשה 
תורתו גוון מיסטי. 

פילוסופיה. תורתו הפילוסופית הבשלה של ק׳ הוצגה בספר 
0 ,ז 3111 ס<ן:> 1 ו 11 } 1111050 ת ס!, 5 ז״ 0 ט ("שיעור בפילוסופיד, פוזיטיודח"), 
6 כר׳, 1830 — 1842 . עקרונה היסודי הוא חוק שלושת השלבים ההכ¬ 
רחיים בהתפתחותה של האנושות ושל כל מדע: 1 ) השלב התאו- 
לוגי-בדיוני; האדם מסביר תופעות ע״י יחוסן לישים ולכוחות 
דומים לן. מהבחינה החסרית שלב זד, צבאי באפיו; 2 ) השלב ד,מ ט - 
פיסי-סופשט: האדם מסביר את התופעות ע״י יחוסן לישים 
מופשטים בגון ״הטבע״! בחברה שלטת תפיסה משפטית 1 3 ) השלב 
המדעי-פוזיטיווי: האדם מסתפק במציאת חוקים בדבר 
קשרים מתמידים בין תופעות, המתגלים בתצפית וניסוי, ואינו שואל 
לעקרון אחרון מעבר להן (ע״ע פרזיטידזם). התצפית מעלה השערת 
חוק, המאומתת מצדה בתצפיות נוספות. לעליית המדע מקבילה 
מהבחינה החמרית התפתחות התעשיה. לדעת ק׳ היתד, האנושות 
בזמנו בתחילת שלב זה, ק׳ סקר את התפתחות המדעים והיחסים 
ביניהם. לדעתו, כל מדע תלוי בקודמו, וככל שמושא החקירה מורכב 
יותר כן משוכללת יותר שיטת החקירה של המדע. 

סוציולוגיה. ק׳ המציא את המונח "סוציולוגיה" (ע״ע) 
ובספרו 0 ,ז 5111 סק 0 טן) 1111 סק 30 סת 3101 ׳ז 3 ("שיטת המדיניות הפוזי- 
טירוית״), 4 בר׳, 1851/4 , ביקש לבססה כמדע. ק׳ סבר, שהסוציולוגיה 
היא פיתוח הביולוגיה — בניגוד לםו-סימון שביקש לפתח מדע-חברה 
ע״פ הפיסיקה. החברה נידונה משתי נקודות-ראות: ה ס ט א ט י ק ה 
מתארת אותה ברגע נתון כמכלול שלמותני, כאורגניזם חי, והדי¬ 
ג מ י ק ה דנה בכל רגע בחיי החברה מתיר ראייתו בתהליד ההיס¬ 
טורי הכולל. ק׳ ביקש לאבחן את טבע האדם הנצחי בתארו את 
כשדי האדם ב״לוח המוח״ ( 031 ( 01 ־ 001 ט 103 נ 31 )). הוא סבר, שהשכל 
משרת את הדחף הרגשי המפעיל את האדם. בחברה הבחין בשני 
כוחות:סדר — המייצב את ההברה ויוצר הסכמה כללית, וקדמה 
— הפועלת בניגוד לסדר. הרת היא הגורם המלכד בחברה, ואילו 
הקדמה כרוכה בהבנת חוקי הטבע וד,אדם, ק׳ שלל מהפסיכולוגיה 
והכלכלה את מעמדו כמדע. תיקונים חברתיים. ק׳ נקט 
עמדת-ביניים ביו מהפכנות לשמרנות וחייב שילוב של קדמה וסדר. 
במקום הכמורה המטרתית הציע ק׳ כי השלטון הרוחני יימסר למדע¬ 
נים ובייחוד לסוציולוגים, שיכוונו את ההברה בהתאם לחוקים 
השולטים בה! ואילו הסמכות החילונית, הכפופה לסמכות החהנית, 
חייבת להיות בידי אנשי הבלכלד, ור,תעשיה. הצעתו לייסד דת הדשה, 
בעלת אופי מיסטי, הושפעה מנטיונות דומים במהפבח הצרפתית 
(ע״ע, עם׳ 355 ) ומז׳וזף מסטר (ע״ע) ואתרים. בדתו מורכב השילוש 
האלוהי מ״ה;שות הגדולה" (אנושיות) ,.הפטיש הגדול" (האדמה) 
ו״הדז־ד הגדולה״ (החלל), וקדושיה הם גדולי האנושות (כגון שיקם־ 
פיר רפרידריד הגדול). הדת מחייבת ב״א לחיות למען האחרים 
(״אלטרואיזם״ — מונח שהנהיג ק׳). ק׳ הינד לוחות-שנה הרשים, אחד 
לפי קדושי דתו ואחד לפי יסודותית. בן הכין רשימת ספריט הראויים 
להיכלל בספריה הפוזיטיוויסטית ותבנן מערכת־חינוד מתאימה. — ק׳ 
השפיע על הוגים רבים, בהם א. טן, א. רנן וג', ם. מיל(ע׳ערניהם). 

- 11110 ? ? 1.4 , 1 ו[ 11 ז 0 ־ץ\ש 13 , 13 ; 1865 ,ימ/ן 7 ןמ;ן, 0 ? ^/ 1 ז 0 . 44 . 8 .[ 

- 3 זמ׳< 0 / 4 >/ )£ .€ . 4/4 ) 5 עז.שמ 4 ז*/ * 1.4 ,■ 1 * 001101 .[־ 1 ; 900 [ 
;* 1965 . 4 ^'!> ?>;'׳! ^ 1 ,. 11.1 ; 1941 — 1933 , 1-111 מסס 

, 1 ) 11311 ז 5 / ,? ; 936 ! ,ץ 010£ ^ 31 /ס • 61 ^^ 011 ? )!{! . 8 

/ס .€ . 44 ,.מ ; 1965 . 24 '^) ^ 11 ^ 11 ( 01 ? 

. 1969 16 ) 1£ ^ן 1/10 ! 500 ,.!>! ; 966 [ ,^ 0 /סוש 50 

אי. ד. 



385 


קדנטים, תורת ה־ 


386 


קונטים, תורת ה״ (במ 1 ^ 11 ז 3 ^^^—פנה}, תורה פיסיקלית הסהווה 
מסגרת יסודית להבנת תהליכים פיסיקליים רבים. היא 
שימושית במיוחד להבנת המבנה של אטומים ומולקולות ותנועות 
האלקטרונים והגרעינים בהם, וכן להבנת הפיסיקה הסוב־אטומית. 
במערכות פיסיקליות גדולות יותר מהווים חוקי הפיסיקה הקלאסית, 
בתנאים מסוימים, את הגבול המתמטי של תורת הק׳. ההכרה, 
שאנרגיה אלקטרומגנטית נוצרת במנות קבועות בלבד, הביאה 
לפיתוחה המלא והמורכב של תורת הק׳ המודרנית. הכרה זו השתר¬ 
שה במחשבה הפיסיקלית של ראשית הסאה כתוצאה מהאנליזה 
שביצע פלנק (ע״ע), לתוצאות הנסיוניותשל מדידת ספקטרום הקרי¬ 
נה הנפלטת ממשטחי-מתכת, שחוממו לטמפרטורות גבוהות. אינשטיז 
(ע״ע) חידד את מושגיו הראשוניים של פלנק לטענה, שהאור הנפלט 
ממשטחי המתכת הללו יכול להיפלט רק נמנות קבועות! בהסבירו 
את האפקט הפוטואלקסרי הניח אינשטיין את היסוד לראיית הקרינה 
האלקטרומגנטית לא רק כתופעה גלית (ע״ע אור! קרינה), אלא גם 
כקרינה של חלקיקים. הקרויים פוטונים (ע״ע), בעלי אנרגיה מוג¬ 
דרת. אפקט קופססון (ע׳יע) הראה שלפוטון גם תנע (ע״ע) מוגדר, 
וכד אושש מעמד הפוטון בחלקיק, והוכחה לראשונה האפשרות 
לדואליות בין האופי הגלי והחלקיקי של הקרינה האלקטרומגנטית. 
מן הצד החלקיקי הגיע למסקנה זו לואי-ויקטור דה בדולי (ע״ע) 
ב 1924 , בהציעו שלאלקטרון יש גם תכונות גליות. את קיומן של 
תכונות גליות אלה הוכיחו ק. ג׳. דידסון וגרמר שלוש שנים אח״ב 
בנסיון הקלאסי, שהראה כי ניתן לקבל ,.תמונה" של אטומים בגביש 
בעזרת קרן אלקטרונים באותה מידה שניתן לקבל אותה מצילום 
קרינת- x . מזיהוי תכונת הדואליות וער להופעה ראשונה של תורת 
הק׳ בצורתה המודרנית עבר זמן פועם בלבד. התורה הוצגה במספר 
גירסאות שקולות: לשתיים מהן חשיבות רבה גם בפיסיקה של היום: 
זו של הייזנברג. ובצדה עקרון אי-הוודאות, וזו של שרדינגר, 
ובצדה משוואת הגלים של האלקטרון. 

בזמן שבין גילד דואליות האור ועד גילוי הדואליות של האלקטרון 
פיתחה האסכולה הדנית, ובראשה נילס בור, את "תורת הק׳ הישנה". 
תורה זו באה להסביר את הקווים הדיסקדטיים בספקטרום הקרינה 
של אטומים (ע״ע אטום), והיוותה, בעיקרה, ניסוח של מספר חוקים 
פיסיקליים, שקיומם הבטיח את הבנת התדירויות של הקווים חללו. 
התורה לא חרגה מעבר לחלק מהתוצאות הנסיוניות שהיו קיימות אז, 
אד סיכמה אותן בצורה כה מעולה, שאפשרה, עם היווצרות תורת הק׳ 
המודרנית, להבין היסב את המעבר מן המכניקה הקוונטית אל המכ¬ 
ניקה הקלאסית: זו האחרונה התאימה יפה לתופעות הפיסיקליות 
שהיו ידועות לפני גילוי הדואליות, ונשארה בתוקף כקירוב מצוין 
של תורת הק' בתנאים מסוימים. ואולם. תורת הק׳ קנתה לה עד 
מהרה שביתה כתורה פיסיקלית בסיסית. היא הסבירה את מבנה 
האטום, מבנה המולקולות, מבנה הנוזלים והמוצקים ותופעות אחדות 
בפיסיקה הגרעינית, כמו פליטת-ס. דיראק, יוקווה ואחרים ניסחו 
אותה בצורה שהתאימה לתורת היחסות, והסבירו פרטים נוספים 
במכנה מערכות פיסיקליות אלה, אף כי תחילתה בקרינה האלקטרו¬ 
מגנטית. לא הצליחה תורת הק׳ המודרנית בניסוחיה הראשונים 
להסביר פרטים עדינים באינטראקציה שבין קרינה זו לבין הופר. 
אי-התאמות בפרסים אלה התבררו והלכו עם שכלול המערכות 
הנסיוניות. בידי טומינגה, פיינפן ושווינגר עלה לנסח את התורה 
מחדש בהכלילם בה את ,הקוואנטיזציה" של השדה האלקטרו¬ 
מגנטי ובהסירם את אי-ההתאמות שהתגלו בנסיונות. "האלקטרו- 
דינמיקה הקוונטית", כפי שנקרא ניסוח זה. הכילה את הגרעין 
להבנת תהליכי-היסוד הפועלים בין חלקיקים בעלי מסה לבין פוטו¬ 
נים. ושימשה בסים להבנת התהליכים הפיסיקליים המתרחשים בין 
חלקיקים אלמנטריים (ע״ע). 

כשם שהמכניקה הקלאסית היתה אז ראשו של קרחון המכניקה 


הק׳, נראה היום שהמכניקה ה- 
קוונטית היא, אולי, רק ראשו 
של קרחון גדול יותר! תורה 
המסבירה את מבנה החומר 
בממדים הקטנים מממדי הגרעין. 
נסיונות תאורטיים רבים לבחון 
את תורת חק' כמקרה פרטי של 
תורות אחרות הביאו לפיתוח 
פורה של "תורת השדות", 
"תורת הסימטריה" וכר. בכל 
אופן, תורת הק׳ היא עדיין 
התורה הבסיסית המקיפה ביותר 
של הפיסיקה, 

1 . ראשיתה של הקוונ־ 
טיזציה. בסוף המאה ה 19 
בחנה קבוצת פיסיקאים את 
ספקטרום הקרינה הנפלטת מ- 
משטחים לוהטים של מתכות 
(ע״ע, וע״ע ספקטרום וספקט- 
רוסקופיה). השטף הכללי של הקרינה הנפלטת נמצא תלוי בחזקה 
הרביעית של הטמפרטורה והינו מתכונתי לשטח הפולט, עם קבוע 
פרופורציה, שנקרא הקבוע של סטפן-בולצמן(ע״ע קרינה). הספקט¬ 
רום עצמו, היינו, השטף הכללי שנפלט בכל תדירות, נמצא גם הוא 
בלתי תלוי במהות המשטה המתכתי, ונראה היד, שצורתו תלויה 
בטמפרטורת המשטח בלבד (ר׳ ציור 1 ). ואמנם, חוק ההעתקה של 
וין (ע״ע) קבע שהשטף הגדול ביותר נפלט באורד גל שארכו 
פרופורציוני הפוך לטמפרטורה. הפיסיקאים של אותה תקופה בנו 
מורל פשוט — מודל הגוף השחור (ע״ע קרינה) — להקלת החשיבה 
הפיסיקלית בנושא זה. 

בעזרת חוקי התרמודינמיקה הוכיחו את התלות בחזקה הרביעית 
של הטמפרטורה ואת חוק ההעתקה, אך נכשלו בנסיונות להסביר את 
פרטי הספקטרום. להבנת כשלונה זה של הפיסיקה הקלאסית, נתבונן 
בחשבונם של דיילי וג׳ינז. הם תיארו את הגלים האלקפרומגנטיים 
שבקופסה השחורה כאוסף של אוסצילטורים — כל אורד גל והאוס- 
צילטור (ע״ע) שלו. תיאור זה היה מוצדק, כיוון שמשוואח הגלים 
האלקטרומגנטיים עבור אורד גל מסוים דומה למשוואה של אוסצי- 
לטור הרמוני (ע״ע מכניקה, עמ׳ 441 ), כשאת מרחק האוסצילטור 
ממרכז התנועה מחליף גדלו של השדה החשמלי• ע״פ המכניקה 
הסטטיסטית, האנרגיה הממוצעת של אוסצילסור כזה בטמפרטורה 
ד היא 117 , כש: 1 הוא הקבוע של בולצמן (ע״ע קרינה). ריילי 
וג׳ינז ספרו את מספר ארכי הגל השונים, שיכולים להתקיים בתוך 
הקופסה, על כיווניהם, וייחסו לכ״א מהם אנרגיה ממוצעת של 7 ] 1 . 
שיקולם היה שכתוצאה מהחזרות המרובות של כל קרן אור באורך 
גל מסוים בקירות הקופסה, עוברת כל קרן כזו בנקודה מסוימת 
פעמים רבות מאד. אם ישנה השדה החשמלי(או המגנטי) את עצמתו 
וכיוונו בכל מעבר כזה בנקודה, תהיה עצמת האור הממוצעת בה 
אפסית, ולא תתרום לאנרגיה הכללית. רק ארכי גל מסוימים המתפש¬ 
טים בכיוונים מסוימים ינועו בקופסה, באופן שבחזרות רצופות שלהן 
בנקודה קבועד, יהיה לשדה האלקטרומגנטי אותו ערך — אלה אפני 
התנודה שאותם ספרו דיילי וג׳ינז. התוצאה שקיבלו היתר, שמספר 
האוסצילטורים השונים, שתרירותם נמצאת בין ■ 1 ל ■ 111 - 1 - ע, 

/ג 2 ע 1 ( 8 , 

בקופסה שנפחה ע, הוא; ■( 8 — 5 ^— = :\ 0 ,ק, כשס מהירות 

האור. 

מכאן, ששטף הקרינה של גוף שחור בין שתי תדידויות כאלה 

, , ז\^וז 87 , , 

צ״ל מתכונתי ל 1 ז 1 י 81 —^— = ע 8 ,ג 1 . 

ש 





ציור 1 . ד,גרף גיתאר הריגת גוף 
׳ 6 וזור ליזזירת־׳שסזז כפונהציה ישל 
אורד הנל כארבע טםפרטורות ׳שינוח. 
תקרינה הנפלטת יחסית ל׳שטוח ׳שמ¬ 
תחת לנר^. ויחסית לחיקה הרביעית 
של הטטפרטורה הטוחלטח. המיקום 
של "׳שיא־ הגר!* ט׳שתנה בהתאם 
לטטפרטורדז ע״פ חוק ויז. 



387 


קונמיס, תורת ה׳ 


388 


נוסחה זו של ריילי-ג׳ינז תיארה היטב את החלוקה הספקסרלית 
של האור עבור תדירויות נסוכות ,■ אבל בתדירויות הגבוהות ניבאה 
עליה מתמדת של שטף הקרינה, בניגוד לעקומות הנסיוניות. מעליה 
מהירה זו של השטף הצפוי בתדירויות גבוהות נבע שהשטף הכללי 
צריך להיות אינסופי; ולכן היה קושי תאורטי בהבנת הנוסחה. 

ב 1900 גילה פלנק שאם מחליפים את האנרגיה הממוצעת 1^X 
של כל אוסצילטוד נגייל י• ן , כאשר ל הקבוע של פלנק 

מקבלים התאמה טובה מאד לעקומות הנסיוניות וגם שסף כללי 
טופי, סמנו ניתן לחשב בדיוק מצוין את הקבוע של םטפדבולצמו• 

אנרגיה ממוצעת זו איננה אלא הגודל הישן דל, כאשר-> > ׳ 1 , 

מ 

ומשום כך התאים היטב החשבץ של דיילי ונ׳ינז לתדירויות הנמוכות. 
אבל כשהתדירות גבוהה, אנרגיה ממוצעת זו יורדת מהר מאד לאפס, 
בהיותה "''''־טי!!!. פלנק ניסה להסביר את נוסחתו לאנרגיה 
הממוצעת בעזרת רעיון, שהיה חדש לחלוטין במחשבה הפיסיקלית 
של אותם ימים: הוא הציע שאנרגיית האור נפלטת ממערכות פיסי¬ 
קליות בתדירות ■■ 1 אך ורק במנות (קוואנטים) קבועות, שגודל 
כל אחת הוא ׳יל. מכיוון שההסתברות הסטטיסטית התרמודינמית 
לפליטת אנרגיה £ סתכונתית ל ''''''^־ט, תהיה האנרגיה הממוצעת: 


על _ ■ ■ י - ״-''־ט(עו 21 ) +"'"'־ס(ע 11 ) + 0.1 
הנוסחה של פלנק לקרינת גוף שחור היא אפוא: 


ב 1905 גילה אינשטיין, שהאפקט הפוטואלקטרי (ע״ע פוטואלק־ 
טריות) מצביע על כך שגם בליעת האור ע״י מערכות פיסיקליות 
נעשית במנות קבועות "ל של אור בתדירות ע. 

הרעיון שלתופעה גלית מובהקת כקרינת אור יש גם אופי חלקיקי, 
קיבל אישור סופי ב 1923 , כשהתברר, מאפקט קוספטון (ע״ע), 
שהפוטון נושא אתו, בנוסף על האנרגיה שלו, גם תנע, ולכן הריהו 
בחלקיק לכל דבר. 

מבחינת המושגים החדשים על קוונטיזציה, הראה אפקט קומסטון 
שגם התנע, הקשור עם הבליעה והפליטה של קרינה אלקטרומגנטית, 
ניתן במנות. התנע של הפוטון, כפי שנמדד בניסוי קומפטון, היה 


ל !ל 

.; = זך = " 

ולכן הקשר בין אנרגיית הפוטון £ והתנע שלו נ! הוא 


( 1 )׳ 


טס= 11 . 

תורת היחסות (ע״ע יחסות, תורת ה־} מאפשרת יחם כזה בין תנע 
ואנרגיה רק עבור חלקיקים חסרי מסת מנוחה, ומכאן, שמפוטון הוא 
חלקיק בעל מסת מנוחה אפם. 

2 . "תורת ה ק' הישנה". התכונות שסקרנו לעיל התגלו 
בעזרת תהליכי קרינה, דווקא במתכות, משום שהאלקטדוגים בהן 
הם חפשיים (ע״ע אלקטרון : מתכות) בעיקרם. בתור שכאלה, התברר 
שביכלתם לבלוע ולפלוט פוטונים בכל תדירות. ואולם, בסוף המאה 
ה 19 עסקה קבוצה אחרת של פיסיקאים בבדיקת ספקטרום הקרינה 
הנפלטת מגזים, שמרכיביהם אטופים פשוטים, כמו מימן או הליום. 
ספקטרומים אלה הראו רק תדירויות מסוימות, האפייניות למרכיביו 
האטומיים של כל גז, בנסיונות למיין את ,.הקווים" הספקסרליים 
(כפי שנקראו תדירויות אלה, עקב הקווים, שנוצרו בעטיים ע״ג לוח 
הצילום של הספקטדוסקופ) התגלו סדרות קווים, והתברר, שלכל 


תדירויות ספקטרום המימן. למשל, ניתן להתאים נוסחה אחת: 

2 ו 

כאשר א הוא הקבוע של רידברג (ע״ע אטום, עמי 458 ), וכאשר 
!ת 0 ״ (,ח> 1 ת) הם מספרים' טבעיים כלשהם. נוסחה כללית זז 
הורכבה ע״י בלמר. אחרי שהיו קיימות סדרות נפרדות עבור 1 =,מ 
(סדרת לימן), 2 - !ח (בלומר), 3 = ,ח (פשן). 

מתמונת האטום על רד׳רפורד (ע״ע), שכבר היתה מקובלת 
באותו זמן, לפיה סובבים האלקטרונים את הגרעין החיובי, מייד ניתן 
היה להבין, שאלקטרון הקשור לאטום פולט פוטונים בתדירויות 
מסוימות בלבד. כשבדק פראונהופר את ספקטרום הקרינה של השמש 
בראשית המאה ה 19 גילה, שעל אף שהספקטרום היה רציף בעיקרו, 
כבמשטהים מתכתיים, נמצאו סו "הורים" בתדירויות, שקצחן מתאי¬ 
מות לאלה של תדירויות ספקטרום המימן. "חורים" אלה הוסברו 
עי״כ, שמעטפת המימן של השמש בולעת את הקרינה הבאה מעומק 
גדול יותר בשמש. הבליעה מופיעה בדיוק בתדירויות החסרות 
בתמונה שקיבל פראונהופר, מכאן, שהאלקטרון בורר גם את תדי- 
רויות הפוטונים שאותם הוא בולע. ב 1914 הראו פרנק והו־ץ בנסיונם 
הקלאסי, שגם האנרגיה של קרן אלקטרונים, הנשלחת אל האטום, 
תיבלע באותה מידה סל בררנות. 

נילס בור (ע״ע) קבע שבררנות זו באנרגיה מורה על כללים 
פיסיקליים חדשים אותם מקיים האלקטרון בתנועתו סביב הפרוסון 
באטום המימן. הוא ניסח כללים אלה בעזרת מושגים מן המכניקה 
הקלאסית של תנועות כוכבי הלכת. לפיה קיימים בתנועות מחזוריות 
,.קבועים אדיאבטיים", שהם גדלים הנשארים קבועים כשמשנים 
את הפרמטרים של התנועה (התנאים החיצוניים) באופן איטי. עבור 
קואורדינטה !! כלשהי, שלה הנע צמוד ק (ע״ע מכניקה), נתון 
״הקבוע האדיאבטי", המתאים לקואורדינטה זו ע״י 119 ק ^ = 1 
כשהאינטגרציה מתבצעת על מחזור שלם של התנועה. 

עבור האלקטרון שמסתו וח, הסובב בתנועה מעגלית שהרדיום שלה 
■ 1 סביב פרוטון באטום המימן, המרחק הזוויתי < 1 ) שעובר האלקטרון 

בזמן 1 הוא כש ! 1 הוא מהירותו הקווית לאורך המעגל. 

התנע הקשור עם חקואורדינטה ק! הוא, לפי המכניקה הקלאסית, 
התנע חזוויתי ז ענה = , 1 . 

מ 2 

מכאן, . 1 ה 2 = עמזזזזל = ק> 8 זי 1 מ 1 ] = 1 ( 3 ), 

0 

כאן ממלא התנע הזוויתי את תפקיד הקבוע האדיאבטי. 

הכלל הראשון של בור קבע שניתן להבין את ספקטרום 
אטום המימן ע״י הדרישה, שהקבועים האדיאבטיים, הקשורים עם 
כל דרגת חופש של תנועה, יהיו כפולות שלמות של הקבוע של 
פלנק (כלל חקוונטיזציה). לפיכך נקבל מ ( 3 ) שהחנע הזוויתי של 

האלקטרון הוא כפולה שלמה של ^ - ! 4 < ן). ניחן להראות כי 
271 

דרישה זו גם מקוונטטת את אנרגיית השדה האלקטרומגנטי בתדירות 
׳! לכפולות שלמות של ׳ 111 . לגבי האטום התבטא כלל הקוונטיזציה 
ב״כלל המצבים העמידים״ (ע״ע אטום, עמ״ 483 , 488 ). הכלל 
השני של בור דיבר על אפשרויות המעבר בין המצבים הנ״ל. 
מעבר כזה אפשרי רק בקפיצה, והבדל האנרגיות המכניות 6 0 
שיש לאלקטרון בשני המצבים יתאזן ע״י בליעה או פליטה של 

פוטון. שתדירותו היא אפוא = ■!, שני הכללים הללו מהווים 

סטיה מהותית מן הפיסיקה הקלאסית. לפי האלקטרודינמיקה הקלא¬ 
סית, חייב מטען הנע בתאוצה להקרין. מכיוון שתנועה מעגלית היא 
תנועה מואצת היה על האלקטרון לפלוט קרינה אלקטרומגנטית 



389 


קונטים, תורת ה■ 


390 


בפשר כל זפן תנועתו. עובדה זו אן• יצרה קושי להבנת תמונת 
האטום של רד׳רפורד: כתוצאה מקרינה זו פאבד האלקטרון אנרגיה. 
ומשום כד היה עליו ליפול על הגרעין תוך ~'י 10 שניות. הכלל 
הראשון של בור לא הסביר פרוע אין האלקטרון נופל! הוא רק 
קבע את עובדת אי־נפילתו כאכסיומה בסיסית. זאת ועוד: תדירות 
הקרינה האלקטרומגנטית שפולט האלקטרון צריכה היתה להיות, 
לפי האלקטרופגנטיות הקלאסית, כחדירות תנועתו סביב הפרוטון 
או ככפולה שלפה שלה. הכלל השני קבע שאין לתדירות הקרינה 
הנפלטת כל קשר לתדירות סיבוב זו. 

כדי להבין היכן פוסקים הוקי הפיסיקה הקלאסית להתקיים, קבע 
בור את "עקרון ההתאמה", לפיו תנועת האלקטרון ניתנת 
לתיאור מדויק במסגרת הפיסיקה הקלאסית, כשהפספרים הקוונטיים 
הם גדולים לאינסור. עקרון זה ניתן להדגמה בעזרת אטום המימן: 
המצבים הקוונטיים באטום המימן הם כאלה שהאנרגיה שיש לאלקט־ 
רון במצב בעל פספר קוונטי !! היא. לפי כלל המצבים העמידים, 
11011 " 

^ר־ = ״= 

מכאן, שנוסהת תדירות הקרינה הנפלטת במעבר בין רמות האנרגיר. 
,ת ו!״ זהה לזו שמצא בלמד ( 2 ). רדיוס תנועתו של האלקטרון 
במצב " ניתן בנוסחה 

^ 11 ,—— = ^תי-ס! א 5,29177 ־ ־ = ,ז ( 4 ) 

2 ^ 1 דד 21 עד 21 ״ ׳ ' 


(,ז קרוי "רדיום של בור"). עבור ה גדול. אין המרחק בין "ז לבין 
, + ״ז גדול לעומת "ז עצפן ן ^ ^ ומשום כר נראד, 

שעבור מספרים קוונטיים גדולים יכול האלקטרון להימצא ברצף 
של ערכי ז, כפי שנוענת הפיסיקה הקלאסית. לפי תורת בור, 
תדירות הקרינה הנפלטת במעבר בין 1 +״ ו״ עבור 00 *-״ היא 


'פתז^זזי 4 

יח״ה 


1 


1 1 ^פ תז^ז 21 

^ח־ך 


<5) 


^( 1 + ת) *ח 1 ' 8 

פן המכניקה הקלאסית אנו יודעים שעל הכוח החשמלי הפועל 

נ.ן 

בין האלקטרון לפרוטון — לאזן את הכוה הצנטריפטלי 
ז*ע 1 מגז 47 . אם נציב עבור ז את ערכו פ ( 4 ) נקבל 


^ 0 תנ^זל 4 
־תגור " " 


( 6 ) 


ואפנם, הפיסיקה הקלאסית ( 6 ) ותורת בור ( 5 ) מביאות לאותה 
תוצאה במקרה של סס*- מ. 

עיון נוסף בדוגמה זו של מספרים קוונטיים גדולים מביאה אותנו 
סייד אל בעיה יסודית, שלא באה על פתרונה בתורת הק' הישנה. 
האלקטרודינפיקה הקלאסית ידעה לחשב את הספק הקרינה של 
האלקטרון בתנועתו, ואי־לזאת גם את הקצב שבו קטנים ערכי 
הרדיוס של מסלולי. פעקרון ההתאמה ניתן היה לצפות שתורת חק• 
הישנה תוכל לומר משהו על הקצב הממוצע שבו מתרחשות הקפיצות 
בין חמצבים כדי לקבל נוסחה דומה לזו הקלאסית. ואולם. כל מה 
שיכלה התורה לומר על כד היה רק שהמעברים קורים באקראי, ולכן 
תהליד הקפיצה הוא סטטיסטי בעיקרו. החישוב הסופי של הסתברות 
המעבר בין המצבים בוצע רק אחרי שפותחה תורת הק׳ המלאה. 

3 . הרחבותוהשלפותבמסגרתתורתהק׳הישנה. 

גם אטומים "דמויי מימן"(אלקטרון אחד, אבל גרעין בן מספר פרו¬ 
טונים) גילו התנהגות המתאימה לתורת בור. בשנים הראשונות נבדקו 
+ 110 , ■יק ,!,+' 80 ודופיהם, אולם פאוחר יותר, משנמדדו הקווים 
בדיוק רב יותר, התבדרו סטיות קלות פהערכים שקיבל בור ונמצא גם 


פיצול דק לקווים (ע״ע ספקטרום, ספקטרוסקופיה). אלה תוקנו עי״כ 
שנלקחה בחשבון מסתו הסופית של הגרעין או ע״י תיקונים מתורת 
היחסות: מפורסם במיוחד החשבון של זומרפלד (ע״ע אטום, עמ' 
687 ), שקיבל התאמה מלאה למדידות הנסיוניות בפיפן ע״י חישוב 
מפורט של תנועה במסלוליס אליפטיים והכנסת תיקונים שהתבקשו 
מתורת היחסות. תיקוניו של זומרפלד מהווים דוגמה מופלאה לתורה 
פיסיקלית לא נכונה. שהתאמתה לנסיון עבור אטום המימן היתה 
מקרר. מוצלח ותו־לא: סטיות נוספיח שנתגלו באטומים "דמויי פיפן" 
לא מצאו את הסברן במסגרת חישוביו היחסיים של זומרפלד. רק 
ב 1925 הציעו גודספית ואולנבד את ההסבר המקובל כיום לפיצול 
חדק באטומים ״דמויי מימן״ ואחרים: בניסוי קלאסי, שביצעו ב 1922 
שטרן וגרלר, נקבע שלאלקטדון תנועה סיבובית עצמית — סס י ן 
(״!קג). התנע הזוויתי הקשור עם חספין הוא ! 1 1 , בניגוד לחנע 
הזוויתי המסלולי שלו, שהוא תמיד כפולות שלמות של לי. גודספית 
ואולנבר טענו שהספין גורם גם ליצירת מומנט מגנטי(ע״ע מגנטיות) 
עצמי של האלקטרון, המושפע פן השדה המגנטי שיוצר האלקטרון 
בתנועתו סביב הגרעין(יחידת המומנט המגנטי של האלקטרון קרויה 
"מגנטון בור־ (ר־ להלן)). האנרגיה הכללית של המצב האלקטרוני 
תלויה אפוא גם בזודת שבין הספין של האלקטרון לבין התנע 
הזוויתי הססילחי שלו. "אינטראקציית ספין־מסילה" זו היא האחראית 
לפיצול הדק בקווים אטומיים, והסברה ניתן במסגרת תורת בור. 

ספקטרומים של אטומים שאינם ״דמויי מיפן״, כפו 110 , היוו את 
הבעיה היסודית השניה שלא באה על פתרונה בתורת הק׳ הישנה: 
התורה לא הסבירה כיצד מפעילים את כלל המצבים העמידים לגבי 
מערכת רב־אלקטרונית. גם במכניקה הקלאסית לא ניתן להגדיר אח 
הקואורדינטות המתאימות של התנועה במערכת כזו, עקב הכוח 
הפועל בין האלקטרונים. ואולם, בעוד שהמכניקה השמימית, למשל. 
ידעה למצוא קירובים מתמטיים מצוינים לשם תיאור מסלוליהם 
של כוכבי הלכת סביב השמש. תור התחשבות בכות המשיכה שבין 
כוכבי הלכת לבין עצמם. הרי שבתורת ב 1 ר לא היתה אפילו נקודת• 
מוצא לביצוע קירובים כאלה. עם זאת, היה לה השג נכבד בהסברת 
ספקטרומים מסוימים של אטומים שאינם "דמויי מימן": אלה קרני 
ה X , שנפלטו ממשטחי מתכת, העשויים אטומים כבדים. כתוצאה 
מחפצצתם ע״י אלקטרונים מהירים. תדירויותיחן נמצאו מתכונתיות 
לריבוע המספד האטומי של האטום הפולט (נוסחת פוסלי [ע״ע 
אטום)), בהתאמה לתורת ב 1 ר. 

כדי להבין את הצלחת התורה במקרה מיוחד זה של קרינה 
פאטופים מרובי אלקטרונים, יש לזכור כי ביצירת קרני x (ע״ע) 
אין המסלולים הפנימיים של האלקטרונים באטומים כבדים מושפעים 
במידה רבה מהאלקטרונים האחדים (מאותה סיבה שהשדה החשמלי 
מתאפס בתיר מיליד טעון). לכן, בחישוב החדירות יכלה תורת בור 
לטעון שזוהי בעיקרה רק בעיה של אלקטרון יחיד הנע באטום "דמוי 
מימד, ולכן ניבאה נכון את תלות התדירות בריבוע המספר האטומי, 
ואף חישבה נכון את הגדלים המתאיפים. 

במקרה של אלקטרונים חפשיים במשטחי המתכת (ר׳ לעיל): 
המחזור היחיד בתנועת האלקטרת החפשי במתכת הוא הזמן העובר 
בין החזרות רצופות שלו מאותו קיר פנימי במשטח. אם מתרכזים, 
לשם פשטות, בתנועה במיפד אחד (ציר x }. ייכתב תנאי הקוונטי־ 
זציד. של דלםון־זופרפלד באופן הבא: 

11 ם = סק 2 = צ 3 ק 1 ( 7 ), 

ט הוא עובי המשטח לאודר ציר מכאן, שערכי התנע הקווי שיש 
לאלקטרון הם ״ ־^ 2 ־ = "ק, 

, , ' 11 _ 

וערכי האנרגיה הקינטית שיש לו הם—ה־ = • 

^ע 11 ת 0 



391 


?זטיס, תורת :׳ 


92 ג 


עבור 1 ס״ס = ס, למשל, אנו רואים שההבדל בין שני ערכי תנע 
סמוכים הוא . 8.8 .סי^־ס! 2^ = 3.3 x ־. 

מכאן, שלכל השימושים המעשיים יש לאלקטרון החפשי רצף של 
ערכי תנע מותרים ע״פ תורת בור, ולכן גם רצף של ערכי אנרגיה. 
ומכאן, שיוכל לפלוט או לבלוע פוטונים בכל תדירות שהיא. 

4 . מכניקתהגלים. קטעי המידע, שנאספו בניסויים ונוסחו 
במסגרת תורת הק־ הישנה, צריכים היו להוות בסים לתורה הדשה 
שתתן את חוקי המכניקה הקלאסית עבור מספרים קוונטיים גבוהים 
ותתגבר על שתי הבעיות הבסיסיות ובעיות אחרות אותן לא הצליחה 
תורת בור לפתור במלואן. לבניית התורה החדשה היו שותפים, בין 
השאר, דה־ברולי, שרדינגר, היזנברג, בורן ודירק (ע׳ ערכיהם)! 
בשתי צורותיה היסודיות: טכניקת הגלים ותורת המטריצות. להלן 
תובא הצורה הראשונה. 

כזכור, כבר הוכר הפוטון כמהות פיסיקלית בעלת אופי גלי 
וחלקיקי כאהד. ודה־ברולי ראה את האפשרות שלכל המד,ויות 
הפיסיקליות הנושאות אנרגיה ותנע יש אופי כזה. ע״י משוואות 
( 1 ) ו( 7 ) התקבלו תנאי הקוונטיזציה של הפוטון: 

ם 2 1x ^ , 


פירושו, שבקטע ם יימצא מספר שלם של חצאי אורד גל, או שמחזור 
תנועה שלם יכלול מספר שלם של ארכי גל, וזהו בעיקרו התנאי 
להיווצרות גלים עומדים בקטע ם (ע״ע גל. עם׳ 735 ). לפינד הציע 
דה־ברולי ליחס גם לאלקטרון אורך גל של ק/ 11 = 1 ("אורך הגל 
של דה-ברולי״): הוא טען שהמצבים העמידים של אטום המימן הם 
בדיוק אלה שבהם ממלא האלקטרון בתנועתו המחזורית מספר שלם 
של ארכי גל. בכד הניח את היסוד למכניקת הגלים. 

אפיו הגלי של הפוטון בא לידי ביטוי כשגורם השבירה של התווך 
שבו הוא נע משתנה עפ״נ מרחק בסדר גודל של אורך גל (השפעתו של 
גורם השבירה הוא שינוי אורך הגל של הפוטון). לדוגמה: כשמבצעים 
ניסוי עקיפה משני סדקים, נראית תמונת העקיפה הגלית בצורה 
הטובה ביותר כשהמרחק ביו הסדקים הוא בסדר גודל של אורך 
הגל! כשמדובר במרחקים גדולים יותר, נעלמת תמונת העקיפה 
בתוך אי־ההומוגניות האחרות בסביבה והתיאור החלקיקי של האור, 
המדבר על התפשטות האור בקווים ישרים, נעשה מתאים. באופן 
דומה, הגודל המשנה את אורו הגל של האלקטרון, דהיינו, את התנע 
שלו, הוא הפוטנציאל החיצוני שבו נע האלקטרון. אם נסמן ב׳ל 
את האנרגיה הפוטנציאלית של האלקטרון בפוטנציאל זה, וב £ את 
האנרגיה הכללית של האלקטרון, יתקבל ע״פ חוק שימור האנרגיה 


או 


.• 1 )מ 21 ׳^ =ק. 


מכאן, שכדי לגלות את אפיו הגלי של האלקטרון יש לחפש פוטנצי¬ 
אלים, המשתנים עפ״נ מרחקים בסדר גודל של אורן גל דה־ברולי. 
כעבור שלוש שנים. בעקבות הצעתו של דה־ברולי, מצאו דיויסון 
(ע״ע) ונרמר (■!?בהז^ס) פוטנציאלים באלה, באותו זמן יוצרו 
אלומות האלקטרונים ע״י התפרקות בשפופרות אלקטרוניות (ע״ע 
קרני קתודה! אלקטרון). האלקטרונים הואצו במפלי פוטנציאל בני 
כפה עשרות וולטים! ארבי הגל שלד.ם היו אפוא, בסדר גודל של 
המרחקים הבין־אטומיים בגביש: 

2012 ^ 



ציור 2 א. גשייז דיויסודנרסר; חאלהסרונים פוגעים בסשטח נני׳ע', 
ומהאבניס כסו נ<'ם כאורד־נ 5 קצר סאד. ב. תמונות התאבנות ש 5 א 5 הםרונ'ם, 
5 םע 5 ה : א 5 קסרונ'□ טע 5 ה־ככ;* ״תנורים״ בפתח 30,000 וו?ם. 

5 טטה • אייקטרונים של נביש־סיקה ״הנורים׳ נפתח ( 8,(xx <) וו 5 ם 


כש ז נתון בוולטים. האטומים בגביש יוצרים שינויים בגורם השבירה 
של קרינה אלקטרומגנטית, וכן ניתן לקבל מהם תמונות עקיפה של 
קרני X , משום שאורך הגל של קרני x הוא בסדר גודל כזד,. אבל, 
באותד. מידה, גורמים אטומים אלה לשינויים בפוטנציאל החשמלי, 
הפועל על אלומת אלקטרונים העוברת דרך הגביש. דיויסון וגרמר 
ניצלו עובדד, זו כדי לקבל תמונות עקיפד, (ציור 2 ) של אלקטרונים 
מגבישים, שהיו דומות ביותר לאלה שהתקבלו מקרני x . 

זו היתד, הוכחה דרמתית לנכונות רעיונותיו של דה־ברולי, שהפכו 
לנחלת הכלל. שרדינגר נתן להם את הניסוח המתמטי שהיה דרוש 
כדי ליצור את "מבניקת הגלים", בהתבססו על משוואת הגלים עבור 
הקרינה האלקטרומגנטית, כל גודל הקשור לאורד גל מסוים של 
קרינה זו — רכיבי השדה החשמלי או המגנטי — משתנה במרחב 
לפי אורך הגל של הקרינה (ז״) — ז ■ ז 1 )ת 81 ״ 3 = 2 , כאשר ז 1 הוא 
וקטור הגל (וקטור, שכיוונו ככיוון התפשטות הקרינה וגדלו הוא 
271/2 , כש ג הוא אורך הגל), ע 211 =< 0 ו 35 קבוע. הגודל 3 מקיים 
את משוואת ועלים הקלאסית 

_ ^ ^ 471 . 2 ^ 5 , 3 ' 6 3 -) 

״ ־ ^ ■י■ ■גץ?־ ■י■' 5x2 ■ 

גודל כלשהו ! 1 >, הקשור לתנועת האלקטרון, יקיים, לפי שרדינגר, 
משוואה דומד,. בהצבת אורך גל דה־ברולי במשוואה זו, נקבל את 
משוואת שרדינגר שאינה תלויה בזמן: 


![ו£ = !ןן 7 \ + 


,|ר 1 > , 

^ 32 ■ץ 3 י "*ס,! תז 2 




(9) 


כאשר x הוא ההמילטוניאן (ע״ע מכניקד״ עם׳ 445 ). משוואד. ( 9 ) 
מספיקה לצורך טיפול בגלים עומדים; למשל, חישוב רמות האנרגיה 
של אטום המימן, אוסצילטור הרמוני. או כל מערכת עמידד, הממלאת 
את תנאי הקווגטיזציה עבור גלי אלקטרון עומדים.־ אולם, משוואה 
זו אינה מתארת את התלות של !ן! בזמן. התלות בזמן השובד. 
כשדנים במצבים לא־עמידים, כתהליך הקפיצה בין רמות אלקטרו¬ 
ניות שכתוצאד, ממנד, נפלט פוטון! חידוש חשוב זה של תורת 
שרדינגר חסר בתורת הק׳ הישנה. 

מן הכלל השני של בור הניח שרדינגר, שתדירות הגל חאלקטרוני 
אינה אלא האנרגיה שלו, המחולקת בקבוע של פלנק: 

ת 271 !ן זז 2 


נוכל להבין הנחה זו באמצעות התופעד, הבאה (אפקט ברילואן 




393 


קזטים, תורת ־• 


3?4 


[ 61111011111 ]) ; שדות אלקםרומגנסיים של שני גלים בעלי תדירות 
,ע ו 2 ׳\, העוברים דרך חומר דיאלקטרי. פועלים במחובר על 
מטעני החומר ויוצרים בהם גל בביירות ההפרש 2 ע- 1 ע, שהוא 
גל קול העובר בתוך החומר. ולהפד׳ אם נעביר בחומר גל אלקטרו¬ 
מגנטי שתדירותו !ע נמצא׳ שקיימת האפשרות שגל זה יעורר בחומר 
גל קול בתדירות 2 ^-!״; בתמורה לעירור זה יצא מן החומר גל 
אלקטרומגנטי אחר בתדירות !ע. תופעה זו היא דוגמה ל״התאמת 
מופעים"! הפיכת גל אחד או קבוצת גלים לקבוצת גלים אחרת, 
מתבצעת ביעילות מירבית אם קיימת ביניהם התאמת מופע. בדוגמה 
שלנו המופע הוא 1 ׳! ומכאן + ^ 2 ״ = !!ע 

גל קול גל א.מ. גלא.מ. 

יוצא יוצא נכנס 


שרדינגר ראה את תהליך פליטת הפוטון של בור באופן הבא: 
גל אלקטרוני אחד, שתדירותו 2 ׳< (האלקטרון ברמה 2 ). הופך לגל 
אלקטרוני שני, שתדירותו 1 ׳! (האלקטרון ברמה 1 ), ולגל אלקטרו¬ 
מגנטי, שתדירותר ׳ו. ע״פ כלל התאמת המופעים: ע = 1 ^- 2 ״, 


וע״פ הכלל השני של בור 


_ 1 ^ _ ^ 
.וז ו 1 ־ 


£1 


משתי משוואות אלה נובעת טענת שדדינגר׳ כי = !"י 

£ יי 
ו^ך = 1 ע• הנחה זו על תדירות הגל האלקטרוני הביאה את 
ת 

שרדינגר לדילמה מיידית: עבור אלקטרון חפשי ( 0 =^) צריכה 
צורת הגל האלקטרוני להיות 

- ז ■ 1 ) = ל! או [ז ^ - ז ■ > 1 ) 005 ,,ל = לן 

אולם, פאידו. אם נציב זאת במשוואת הגלים האלקטרומגנטית 
/ 1 *^ 0 1 ^^ 5 , ׳/ 1 ^ 5 

*ח ^ 52 "יי 2 ׳ג 5 ו ^ 

) 9 


התלו ד, בזמן — 


נקבל 


(10) 


אפשר למצוא את רמות האנרגיה במערכת ואת תכונותיה הנוספות. 
ואולם. עד מהרה התברר. ש ׳/! עצמה מכילה אינפורמציה פיסיקלית. 

במערכת של אלקטרון יחיד, למשל, ! 1 > היא פונקציה של קואור¬ 
דינטות האלקטרון ז ושל הזמן 1 : 

( 7.1 )ל) = לו. 

משוואת שרדינגר, בהיותה משוואה לינארית, קובעת את לו 
עד כדי קבוע מספרי. ומשום כך נהוג ל״נרמל" אותה ע״י הדרישה 

1 =׳ץנ>־|( 4 ,ז)לו 1 ;, 

כשהאינטגרציה מבוצעת על מרחב הקואורדינטות של האלקטרון 
היחיד. (דרישה זו עדיין משאירה את /!< בלתי קבועה עד כדי 
קבוע מרוכב שערכו המוחלט הוא יחידה). אם נכתוב את ל! כמספר 
מורכב בהצגתו הפולרית — ''■״*״ט( 1 ,ז))ז =( 1 ,ז) 11 ו — 

יהיו ל 11 ול ל! המשמעויות הספטיסטיות-פיסיקליות הבאות; 
1 ) ^ 1 לו | =^ 11 הוא צפיפות ההסתברות (ע״ע) ליחידת נפח למציאת 
האלקטרון בנקודה <, בזמן 1 . בדרן זו מתואר האלקטרון כענן 
מרחבי, שצפיפותו נתונה בכל מקום ובבל זמן 1 ע״י 

2 ) במסגרת אותו דימוי של האלקטרון ניתן לעמוד גם על 
■מהירות התנועה״ של הענן בנקודה ז ובזמן 1 , כאילו היה נוזל 
בתנועה. מהירות זו נתונה ע״י המשוואה הווקסורית 


<י 

לוד — = ע 
וח 


משוואת שרדינגר ( 13 ) מכילה תשובה מיידית לבעיה הבסיסית 
השניה של תורת הק׳ הישנה: במערכת " אלקטרונית הופכת לו 
להיות פונקציה של כל הקואורדינטות 4 (של האלקטרון ה 11 ) 
והזמן 1 , והמשוואה היא 


זיו ־ ,!.( 41 . ■ ,;?)ד 



11' 



כאשר ״ היא מהירות הגל (שהוא גודל קבוע!). משוואה ( 10 ) עו¬ 
מדת בסתירה גמורה למישוואת האנרגיה של האלקטרון החפשי 



( 11 ) 


רק ב 1928 , משהביא דירק את משוואתו הרלטיוויסטית עבור הגל 
האלקטרוני (ר׳ להלן), יושבה הסתירה בין משוואת שרדינגר 
להשוואת הגלים הקלאסית: משוואת דירק הראתה שהמעבר הטבעי 
בין המשוואות ( 9 ) ו( 10 ) מתבהר כשמניחים שלאלקטרון יש ספיז 
(דבר שכבר היה ידוע אז) ובן זוג בעל מטען חיובי (הפוזיטרון, 
שהתגלה ב 1932 ). ואולם שרדינגר קבע שכדי לשמור על נוסחת 
האנרגיה של האלקטרון יש לוותר על משוואות הגלים הקלאסיות. 
/!> חייבת להיות גודל מרוכב (ע״ע אריתמטיקה, עמ׳ 887 ). 

״<■״'״;>״*-ע, ( 12 ) 


והמשוואה התלויה בזמן צריכה להיות 




ו!ו* 3 

=ץ> 1 


, 11 'י 1 ) 
'\ 1 ; י 


ו ׳ #11 ( 1.3 ) 


מתור התבוננות במשוואה ( 10 ) נוכל לומר, שכדי לעיבור מנוסחת 
האנרגיה הקלאסית ( 8 ) לאופרטור של שרדינגר, יש להחליף את .ק 

3 ,. ' 3 

ב — 111 ואת £ ב 

הפיסיקה אינה מודדת גדלים סרוכבים. באופן עקרוני ניתן היה 
להתייחס אל פונקצית הגל 0 רק כאל גודל עזר מתמטי, שבעזרתו 


כש די היא עתה האנרגיה הפוטנציאלית הכללית (הכוללת את האינ¬ 
טראקציה בין האלקטרונים). האינטרפרטציה הסטטיסטית של 1013 
היא, עתה. של צפיפות ההסתברות במרחב ד." ממדי של קואורדי¬ 
נטות כל האלקטרונים. וקטור המהירות ה ח ממדי של "נוזל הענן" 
נתון גם הוא במשוואה דומה. 

מצורתה של משוואת שרדינגר סובן כי ניתן לכתוב את 0 
לאלקטרון יחיד, בצורתה הכללית ביותר. כסכום גלים מישוריים: 

!די-״"״ 6 (£ ,ק) 1£3 וקי 0 וווו = 0 .ח)׳ 1 י 

המשוואה מגבילה את הערכים הבלתי תלויים ש 6 ו ק יכולים לקבל ז 
למשל, עבור חלקיק חפשי׳ צ״ל תמיד — ולכן צורתה הכללית 
של פונקצית הגל עבור אלקטרון חפשי היא 

""״"'״־׳ "׳"" 6 (ק) 3 קי 0 ווו = (ז,ז) 0 

כאשר קיים פוטנציאל במרחב, הקשר בין ערכי £ ו,! מסובו יותר, 
והפיתוח בגלים מישוריים אינו יעיל עוד. צורתה הכללית של 0 
ניתנת אז באופן הבא: מוצאים תחילה את הפתרונות למשוואת 
שרדינגר שאינה תלויה בזמן ( 9 ), הנחלקים, בד״כ, לשני סוגים: 

א) פתרונות שבהם 0 י- 0 , כאשר סס •- ז, הקיימים רק עבור 
ערכי אנרגיה מסוימים ואפייניים לכל פוטנציאל ד; אלה הו ר מ ו ת 
האנרגיה של האלקטרון בפוטנציאל זה, המתאימות, במכניקה 



395 


קונמיס, תורת ה־ 


396 


הקלאסית-לתנועת האלקטרון במםלוליםקשורים,כדש 0 >(מ>)^-״ 6 . 
נציין ב ״ין! את הסתרון המתאים לאנרגיה .£ : כשיש יותר םפתרון 
אחד לאנרגיה.£, נוסיף אינדכם ל ״׳/! ובציינו ב 

ב) פתרונות אחרים; כשהם קיימים, הרי ניתן למצאם עבור כל 
ערך של £, המקיים, במקרה זה 0 < ( 00 )¥-£ — מה שמתאים 
במכניקה הקלאסית לתנועת האלקטרון במסלול שאינו קשור. זהו 
הספקטרום הרציף של הפוטנציאל ¥. עתה כותבים את 
הפונקציה ׳/! הכללית ביותר כך; 

"'י'''״־ 6 (?, 6 )״׳ 11 (£)״ 3 ; 2 2 = ( 1 ,ז)ו|. ( 14 ) 

ס,:) □.ח 

ע״ם ידיעת הפתרונות הנ״ל ניתן למצוא ביטויים מפורשים עבור 
המקדמים ״״ 3 ו(£). 3 . כך ניתן למצוא את התנהגות !ן! בכל 
זמן 0 <ז, אם יודעים מהי ב 0 = ז ואם מכירים את כל רמות האנר¬ 
גיה והפונקציות העצמיות שלהן. 

פיתוח ( 14 ) של הפונקציה הכללית ( 1 ,ז)׳/ו מאפשר להדגים 
משמעות ספטיסטית אחרת שלה: המקדמים נ |; 13 מתווים את 
ההסתברות למציאת האלקסרון במצב עצמי 1 . במשמעות זו מקופלת 
הדרד, בה מטפלת מכניקת הגלים בבעיה הבסיסית הראשונה של 
תורת הק׳ הישנה — המעבר בין הרמות בפליטת (או בליעת) פוטון. 

נוכחות פוטון,.בסביבה" מוסיפה להמילטוניאן איבר אינטראקציה 
בין האלקטרון לנין השדה האלקטרומגנטי(,",ס); כתוצאה ממנו 
משתנה פונקציית הגל האלקטרונית, שכן משוואת שרדינגר משתנה. 
ההסתברות למציאת האלקטרון, בתום פעולת ,״,א, במצב ״ 1/1 , 
ניתנת ע״י אותו ^ 31 |, שהוא מקדם הפיתוח של הפונקציה החדשה 
בפונקציות של משוואת שרדינגר המקורית. המצב ההתחלתי המסוים 
( 0 = 1 ,ז)״׳/ו=^ יהווה ע״כ סיכוי למעבר בין המצבים מ! ו מ, תוך 
כדי פליטת פוטון בתדירות ההפרש. בעיקרו, מודד המקדם 3 את 
מידת התאמת ה מ ו ם ע של הגל האלקטרומגנטי ושני גלי האלק¬ 
טרון■ ברפות ח! ו ת, מבחינת התלות הזמנית והמרחבית. יש לציין, 
שאת התמונה המלאה של אינטראקציית האלקטרון עם השדה האלק¬ 
טרומגנטי נתנה רק האלקטרודינפיקה הקוונטית (ע״עפינמן), שתי¬ 
ארה אותה בעזרת התנגשויות אלמנטריות בין אלקטרונים לפוטונים. 

5 . האלקטרון כחלקיק בטכניקת הגלים; עקרון 
א י-ה וודאו ת. ע״ם פונקציית הגל של האלקטרון החפשי ( 12 ), 

מהירות הענן האלקטרוני (ו״ לעיל) י 3 = — = ^ 

ות ות 

זהה למהירות הקלאסית של האלקטרון. אולם, החידוש של טכניקת 
הגלים הוא, שאין אנו יודעים היכן נמצא האלקטרון הזה בזמן 1 , 
שכן צפיפות הסיכד למצאו. * | ׳/; |, היא קבועה בכל המרחב! המושג 
הקלאסי של אלקטרון■ הנע במהירות נתונה מנקודה אתת לשניה 
במרחב, נעלם כליל. 

מאידך, אם רוצים לתאר אלקטרמ הנמצא בנקודה נתונה ע״י 
פונקציה <ו, שתהיה שונה מאפס רק באותה נקודה, נקבל שאין ל 
כל גודל מוגדר, ולכן אין יודעים פדר מהירות האלקטרון בהיותו 
בנקודה הנתונה. 

המעבר מן המכניקה הקלאסית אל פכניקת הגלים יובן כשיתברר 
באלו תנאים מאפשרת האחרונה לדעת הן את מקומו והן את מהירותו 
של האלקטרון. אנליזה מדוקדקת של כל צורות /!> האפשריות מגלה 
שניתן לבנות בציר *, למשל, פונקציית גל, כך של ^|^ו| גודל 
משמעותי רק בקטע סביב נקודה וכד שמהירות החלקיק 
היא בתחום סביב מהירות ומתקיים 

^ < צ 4¥,4 או !ן^ < צ 40,4 . 

גת 2 ^ * 

בדרך זו ניתן לבנות פונקציות גל המקיימות אי־שוויון דומה בצירי 
■! ו 2 , וכן; 8 ^< 4£41 . אי-שוויונות אלה מהווים את "עקרון 


אי־הוודאות" של הייזנברג. העקרון אומר, ש״ניתן לקבוע את המקום 
והתנע של האלקטרון ברגע נתון רק עד כדי אי-ודאויות שמכפלתן 
אינה קטנה ם 311 ״, או ש״בנקודת זמן נתונה אין לדעת את האנרגיה 
של האלקטרון. אולם, אפשר לקבוע את האנרגיה שלו עד כדי אי־ 
ודאות מסוימת, שאינה קטנה מ! 41 מחולק בזמן המדידה". פונקציית 
הגל, שעבורה אי־הוודאויות הן מינימליות, היא "חבילת הגלים 
המינימלית", ובד. מתחברים גלים רבים ל״הבילה" אחת. הנעה במרחב 
באופן שבו נע החלקיק במכניקה הקלאסית. (על ההשלכות הפילו¬ 
סופיות של עקרון א-הוודאות ע״ע: מדע. עמ' 318 ; מדידה, עמי 255 ; 
דטרמיניזם. ענד 291 ; פיסיקה.) 

כשהתנע של האלקטרון גבוה, ניתן תמיד לבנות את חבילת 
הגלים באופן שאי־הוודאות היחסית בתנע. 40/0 , ואי־הוודאות 
במקום, שתיהן קטנות מאד; זהו התנאי שבו האלקטרון הוא חלקיק 
קלאסי לכל דבר. וד,וא דומה ביותר לזה המתבקש מ״עקרון ההתאמה" 
ש-ל בור. הוא גם דומה לתנאי שנוסח קודם עבור אורד הגל 
ד,אלקטרוני, 6/0 , הקטן מאוד יחסית למרחק אפייני שבו נמ.צא 
האלקטרון (שכן, בכל מקרה, | 40 |; 2 ק). מן הראוי לציין בד.קשר 
זה שקיומו של עקרון אי-הוודאות עבור פוטונים (קרינה אלקטרו¬ 
מגנטית) היה ידוע מאז נסיונות העקיפה (ע״ע) של ינג ופרנל 
(ע' ערכיהם). תמונת העקיפה שנוצרה מסדק ביטאה בצורה ברורה 
את העובדה שככל שאנו מדייקים יותר בקביעת מקומו של הפוטון 
(הקטנת רוחב הסדק) כך קטנה האפשרות לקבוע את התנע שלו 
באותו כיוון(ההרחבה הזוויתית הנלווית של תמונת העקיפה). מכניקת 
הגלים הכילה אותו גם עבור האלקטרון וחלקיקים חמריים אחרים. 
פיינמן ניסח את תורת הק׳ בשיטת "אינטגרל המסלולים", בעזרתה 
ניתן היה לפתח את התורה ולהרחיבה אל האלקטרודינמיקה הקוונ- 
טית ומעבר לה. אל הפיסיקה של החלקיקים האלמנטריים. בשל 
חשיבות ניסוח זד. (בעזרתו ניתן להבין את המעבר מן הפיסיקה 
הקלאסית אל תורת הק׳ בצורה הכללית ביותר), הוא יובא לדולן 
בקצרה. 

המכניקה הקלאסית הגדירה גודל, שנקרא ״פעולה״ 8 (ע״ע מכני¬ 
קה, עמ' 445 ). גודל זה ניתן לכתיבה באופן 

1 (>£ ] = [ 4 ו 1 ] 8 ( 15 ) 


כאשר . 1 היא הפונקציה של לגראנז׳ (שבמערכות מכניות מסוימות 
ניתנת לכתיבה באופן 7-13 = ( 1 ,.ן>,;!))£ וכאשר האינטגרל 
( 15 ) מבוצע לאורך מסלול 14 במרחב של (),!ף) ותלוי, לכן, 
באותו מסלול (ציור 3 ). נניח, שבזמן! 1 היו קואורדינטות המערבת 
י״, 9 , ובזמן ״ז — '״ 91 ■ 

המערכת נער, על מסלול כזה, שעבורו הפעולה היא מינימלית 1 



צייר 3 , ״אלנג^נר? פיינסז״ 1 ע״£ טכניקו! 
הקזונטי□ נעה הסערבת על כל םכל( 5 
אפשרי בי; ((!])ף,.י 1 ) ו ((•■ 1 );) ,יז), 
ולבו מבוצע אינסנדל הפעולה ע 5 כל 
מכליל וטסלול לפי ( 10 ) 







397 


רןזמיפ,תורח •י 


גו 39 


זהו "עקרון הפעולה המינימלית" או עקרון .לגראנז". והוא מקפל 
בתוכו את עיקרה של המכניקה הקלאסית ואת כל תכונות המערכת 
המכנית. 

לפי מכניקת הק־ עשויה המערכת לנוע על כל מסלול אפשרי בין 
(,ו,*״!ו) ל ( 12 ואולם, הגודל הפיסיקלי הרלוונטי אינו 

הפעולה עצמה, אלא 

'״'״'״״'ס 2 = ( 12 י? 1 ז ( 16 ) 

כשהסיכום הוא על כל המסלולים האפשריים. הגודל ^ 1 מחלית את 
הפעילה המינימלית בהכללת כל תכונות המערכת. אם נתבונן בנוסחה 
( 16 ) נראה, שעל אף העובדה שכל המסלולים משתתפים בסיכום 
בצורה שווה, הרי יש תפקיד מיוחד למסלול הקלאסי, שעבורו הפעולה 
היא מינימלית, עבור מסלולים הקרובים למסלול זה. 

11 * 2.151 

* 6 נמעט אינו משתנה, ולכן התרומה המשותפת ל ) 1 של 

המסלול הקלאסי ואלה הסמוכים לו היא משמעותית, 

לעומת זאת, אם נתבונן במסלול המרוחק מן המסלול הקלאסי, 

1 2 

הרי עבור מסלולים הקרובים אליו ״ 6 משתנה במהירות 

2.15 

(מספ־קה תוספת של 16 ל 5 כדי לשנות את הסימן של ס). 
ולכן, תרומתם המשותפת של מסלול רחוק ואלה הסמוכים לו מתבטלת 
בחלקה, משום ריבוי התרומות בעלות סימנים מתחלפים. באוזן זה, 
חב התרומה לגודל מגיעה ממסלולים הסמר 

כים למסלול הקלאסי(רק כאשר 0 <-!( תבוא התרומה ל.) 1 מהמסלול 
הקלאסי לבדו). ניתן לנסח זאת גם באופן שקול; באשר הנקודות 
ר( 2 ז,י^' 11 >) רחוקות דיין, מצטמצם האיזור סביב 
המסלול הקלאסי. שממנו באה רוב התרומה ל-> 1 , למסלולים שהם, 
לכל ארכם. קרובים מאד למסלול הקלאסי. וכך. במקרה זה, השימוש 
ב ) 1 או בפעולה המינימלית מביא לאותן תוצאות פיסיקליות, וזהו 
אפוא הנבול שבו נכונה הפיסיקה הקלאסית. זהו הניסוח לאי־וודאות 
הפעולה ! עקרון אי-הוודאות נובע ממנו ישירות. יש להוסיף שרעיו¬ 
נות אלה, על התפשטותם של גלי החומר, קרובים מאד לרעיונותיו 
של הויננס (ע״ע) על דבר צורת התפשטותם של גלים אלקטרו¬ 
מגנטיים! הם, למעשה, זהים, פרט לעובדה שלאלקטרון יש פסה 
סופית. המשנה את הגדלים הרלוונטיים. 

מהאמור לעיל מובן שהמערכת הקוונטום-מכנית נמצאת ב¬פעי¬ 
לות" מתמדת: גלי חופר נשלחים במרחב בכל המסלולים מכל נקודה 
לכל נקודה אחרת,■ כל נקודה היא תמיד מקור של גלי חופר, 
הנשלחים לנקודות אחרות. שהופכות גם הן למקורות גלי חופר. 
,.עצמת״ המקור הזה אינה אלא פונקציית הגל (),ף) ׳) 1 . מכאן, שבד״כ 
משתנה פונקציית הגל עם הזמן באופן הבא: כדי למצוא את -עצמת 
המקור" (ז, 1 >)׳/ז בנקודה 1 >, בזמן ז, עלינו לבדוק את "עצמת 
הפקוהת״ בכל המרחב בזמן אחר ' 1 ולהניה לכל מקוד כזה לשלוח 
גלי חומר לנקודה !> כדי שיגיעו אליה בזמן 1 ; חיבור של כל 
עצמות המקורות יתן את( 1,1 >)׳/ן. מאחר שהפונקציה('ז,'!!)׳/! מתארת 
את עצמת המקורות בזמן ' 1 , אזי: 

= ( 9,1 )׳/ 1 (ל 1 ). 

״מצב עצמי" של האנרגיה מיוצג, נפי שראינו לעיל ( 14 ), ע״י 
פונקציה ׳(! שהתלות שלה בזמן היא מהסוג 

"׳'''"'-*(ס).)־ = (!.ף)׳/,. 

דרישה זו בדבר התלות הזמנית המיוחדת של פונקציה עצמית של 
האנרגיה גורמת לכך, שלא כל ( 1 >)<)! מקיימת את משוואה ( 17 ) ; 
התאמות המופע המרחביות הדרושות עבור פונקציה בזו מגבילות 


את האפשרויות. מכאן ה״קורנסוט" של ערכי האנרגיה, ותופעת 
הקווינסוט בכללותה. 

6 . מספרים קוונטיים נוספים. הגדלים הפיסיקליים 
שעסקנו בהם עד כה, כגון אנרגיה, תנע, תנע סיבובי וביו״ב, קיימים 
גם במכניקה הקלאסית. גדלים אלו קוונטטו בסדרה אינסופית של 
ערכים, שנשארו סופיים גם בגבול 0 ^־ 6 , דבר שהסביר את המעבר 
לפיסיקה הקלאסית. 

ואולם, עד מהרה התברר שישנם גדלים פיסיקליים שאין להם 
אנלוג בתורה הקלאסית. מספר הערכים הקוונטיים שגדלים אלה 
מקבלים הוא סופי, ובגבול הפיסיקה הקלאסית הופכים כולם לערד 
אחד ויחיד, ומשמעותו הדינמית של הגודל הפיסיקלי הנדון הולכת 
בדרך זו לאיבוד. 

לאחרונה, עב גילוי החלקיקים האלמנטריים, התווספו גדלים 
פיסיקליים לרשימה זו. למען האמת, ניתן לראות בעצם קיומם של 
מספר סופי של חלקיקים אלמנטריים שונים או בקיום מטען יחידה 
חשמלי דוגמות לגדלים כאלה, אם ני, במקרים אלה, עדיין חסרה 
תאוריה מתמטית מדויקת שתבהיר כיצד מתבצע המעבר לפיסיקה 
"הקלאסית". והאם גם בהם מוכתב המעבר ע״י הקבוע של פלנק, 
או שדרוש קבוע אוניברסלי חדש. 

ה״ספין" של האלקטרון (ר׳ לעיל), היה הראשון שהתגלה מבין 
גדלים אלו. באופן ציורי מתואר הספין בתוצאה מסיבוב האלקטרון 
סביב צירו — דבר הנותן לו תנע זוויתי בשיעור של 111 = 5 . הטל 
התנע הזה על ציר כלשהו במרחב מקבל רק את הערבים 
זאת בניגוד לערכים שיכול לקבל התנע הזוויחי של האלקטרון, 
בתנועתו סביב הסרוטון, באטום המימן! לפשל. במקרה זה, יכול 
התנע הזוויתי להיות כל כפולה של !}:מת, והטליו יכולים לקבל 
כל ערך מות עבורת>תז>ת-. אם ניתן להגדיל את 

ח; נסי-ת באופן שעדיין יישאר ערך סופי ,ז של התנע הזוויתי, 
וערכי הטליו יהיו רצף של ערבים בין . 1 ו!—, כמקובל בתיאור 
הקלאסי. ואולם, בגבול 0 ^ 11 נעלם הספין של האלקטרץ לחלוטין. 

מאוחר יותר התברר שהספין הוא גודל פיסיקלי אפייני לכל 
החלקיקים האלמנטריים, ושהללו נחלקים לשתי קבוצות — בעלי 
ספין, שהוא נפולה שלמה של מ (הפוטון ו 1 = 5 , למשל), ובעלי 
ספין, שהוא כפולה חצי שלפה של מ (האלקטרון, לפשל). מערכת 
פיסיקלית המורכבת ממספר חלקיקים אלמנטריים (אטום, לפשל) 
יכולה להיות בעלת ערכי ספין. שהגדול בהם הוא סכום הספינים 
של כלל המרכיבים, ואחריו באים ערני ספין המתקבלים מהפחתת 
כפולות שלמות של מ פן הספין המכסימלי, עד לגבול תחתון(חיובי) 
שתלוי במערכת (כך נקבעים גס ערכי התנע הזוויתי הכולל של 
המערכת). קיים קשר הדוק בין הספין לבין תכונה קוונטית נוספת של 
החלקיק, הבאה לירי ביטוי בסביבת חלקיקים רבים בני אותו סוג — 
לפשל, אטום המכיל אלקטרונים רבים, או גרעין המכיל נוקלאונים 
רבים. חלק מתכונה זו נוסח לראשונה ב״עקרון פאולי״ (ע״ע פאולי 1 
אטום. עס׳ 448 ), 1925 , לפיו לא ייתכן קיומם של שני אלקטרונים 
בעלי אותם מספרים קוונטיים במרחב (כלו׳, בעלי אותה אנרגיה. 
אותו תנע, אותו תנע זוויתי. אותו הטל ספין וכד׳). בצורה מורחבת 
יותר אומר העקרון, שלחלקיקים זהים כלשהם. בעלי ספין חצי שלם, 
לא יכולים להיות אותם מספרים קוונטיים. 

תכונה קוונסית נוספת זו היא זוגיות פונקציית הגל של 
המערכת הרב-חלקיקית, דהיינו, האם קיים (פונקציה אי-זוגיח) או 
אינו קיים (פונקציה זוגית) חילוף סימן של פונקציית הגל בחילוף 
קואורדינטות של שני חלקיקים זהים. נראה, שכאשר הס 6 ין הוא 
חצי שלם — הפונקציה היא אי-זוגית (במקרה זה החלקיק מקיים 
את הסטטיסטיקה של פרמי (ע״ע; [״פרמיון״]! וע״ע מוצק, מצב-, 
עם׳ 797/8 ) ! נשהספין שלם — הפונקציה היא זוגית (במקרה זה 
החלקיק מקיים את הססטיסטיקה של בוזה (ע״ע! "בחון")). 



399 


קונטים, תורת ה׳ 


400 


המספרים הקוונטיים הנוספים של חלקיקים אלסנסריים כוללים 
ספין איזוטופי, מוזריות, ברגיות ועוד. וע״ע חלקיקים אלסנטריים. 

7 . שימושים אחדים של תורה הק׳. באמור. תורת הק' 
מהווה בסיס להבנת תופעות פיסיקליות רבות. מלכתחילה, היו השניה 
העיקריים בהסברת הדינמיקה של מערכות בעלות מספר קטן של 
אלקטרונים, כגון אטומים ומולקולות. עם פיתוח טכניקות של מכניקה 
סטטיסטיח־קוונטית ו״קוונטיזציה שניה", ניתן היה להרחיבה נם 
למערכות הכוללות מספר רב של אלקטרונים או מולקולות. כך עלה 
בידי תורת הק' להסביר מבנה של מתכות (ע״ע, עמ׳ 742 ), מוליכים 
למחעה (ע״ע), על מוליכים (ע״ע על מוליכות), מבדדים ועוד, וכן 
מבנה של מצבי צבידה שונים, כגון: נוזלים (ע״ע נוזל), על־נוזלים, 
גבישים (ע״ע) ומוצקים אחרים (ע״ע מוצק, מצב־, עם׳ 797 ), גזים 
ועוד. בידי חורת הק׳ עלה להסביר תופעות רבות הקשורות בדינמיקה 
של נוקלאונים בתח־ הגרעין ולשמש בסיס להבנת תופעות באנרגיות 
הגבוהות ביותר הידועות היש בחלקיקים אלמנטריים, בין תופעות 
אלו נכללים התנגשויות, פיזורים ובליעה של חלקיקים. 

נעמוד על שלוש דוגמות נבחרות: אחת להדגמת חשיבות הקוונ־ 
טיזציה של התנע הסיבובי. ושתיים להדגמת חשיבות עקרון אי־ 
הוודאות. 

אפקט זימן. כשמפעילים שדה מגנטי 9 על אטום יהיו רמות 
האנרגיה האלקטדוניות תלויות הן בכיוונש ההדדיים של ספיני 
האלקטרונים והשדה המגנטי, והן בכיוון ההדדי שביו טבעות הזרם 
שיוצרים האלקטרונים ובין השדה המגנטי. ניתן להבין את התופעה 
בעזדת המומנט המגנטי האפקטיווי ? של פונקציית הגל הנידונה. 

מומנט מגנטי זה ניתן ע״י ( 25 + , 1 ) ^ - ״.גן = 1 ) 

כא*ר = , 1 הוא התנע הסיבובי הכללי, 81 ^ = 5 

הוא הספין הכללי ו = , 11 ( 

הוא "מגנטץ בור". (ר,תוומה של הספין למומנט המגנטי הכללי הינד, 
נפולה מתרומת טבעות הזרם, המתבטאת בתנע הסיבובי הכללי! 
מאידד, לוטל ספין האלקטרון על השדר, המגנטי 411 = נשעה שהטל 
התנע הסיבובי עליו הוא כפולה שלמה של ו 1 ). האנרגיה המתווספת 

למערכת— 11 • ( 25 + ^ 1 ) ,!.ק ^ = 4 ז 1 ן- גורמת לפיצולו 

של רמות האנרגיה השונות לפי ההטלים (המקוונטטים לנפולות 
שלמות של ו!) של . 1 ו 25 על השדה המגנטי. עקב פיצול זד, 
(ר ציור. ספקטרום וספקטרוסקופיה. עמ' 296 ) מתפצלים גם הקווים 
הספקטרליים של האטום — וזהו אפקט זימן. 

באופן כללי ניתן להבין את אפקט זימן גם במונחים של פיסיקה 
קלאסית; על האלקטרונים פועל כוח נוסף, כוחלורנץ (ע״ע), ומשום 
כד משתנה תדירות הסיבוב שלהם בהתאם לזווית שיוצר מסלול 
תנועתם עם השדה המגנטי. ואולם, באופן כללי, ניתן לנבא את מספר 
הקווים הספקטרליש (אליהם יתפצל קו בודד) ואח מידת פיצולם 
רק בעזרת תורת הק". 


שבגרעין התוריום, כדי להרחיקם עוד יותר זד, מזד, ולנתקם; כד 
יפלוט האורניום חלקיק ס 

ע״פ המכניקה הקלאסית יש צורד להשקיע אנרגיה במערכת, 
שתפעל נגד הכוחות הגרעיניים לשם יצירת ריחוק התחלתי כזה. 
מכיוון שאין בנמצא כל גורם שישקיע אנרגיה זו בגרעין האורניום, 
נותרד, פליטת 1 תופעה בלתי מוסברת במכניקה הקלאסית. 

ואולם (כפי שהסבירו גאמוב וכן קונדון וגורני ב 1928 ), אוחד, 
אנרגיד, שיש להשקיע לשם יצירת הריחוק ההתחלתי ניתן. עקרונית, 
לקבל חזרה מעבודת כוחות הדחיה החשמליים; במלים אחרות, 
עקרונית, ניתן לבצע אח התפרקות הס תוך שימור אנרגיד,. בחורת 
הק׳ מתואר המצב הקוונטי בעל אותה אנרגיה, 11 , ע״י פונקציית גל 

''*'״־ס(!),)), כאשר ל (;־) 0 ייתכנו ערכים שאינם אפם 
אף במרחק גדול; מכאן, שיש סיכוי סופי למצוא את חלקיק ה ס 
מנותק מגרעין התוריום. בלשון עקרון אי-הוודאות: הפונקציה ( 1 ) 41 
אינה מייצגת תנע מוגדר, אלא תחום תנעים סביב התנע הקלאסי 
של חלקיק ד, ס. מעקרון אי־הוודאות נובע אפוא שיש אי־ודאות 
במרחק שבין שני הגרעינים! באי־ודאות זו נכלל גם מצב פליטת 
הס. חשבון מפורט של הסיכוי לפליטד, מגלה התאמה מלאה בין 
שיקולים אלה ובין התוצאות הנסיוניוח. תופעה זו, הידועה כ,חדירה 
דרך מחסום פוטנציאל", או.אפקם המנהרה", נובעת כולה מן האופי 
הגלי של החומר, וע״כ היא אפקט קוונטי מובהק. 

המסה של הסזון". האלקטרודינמיקה הקוונטית מתארת 
את הכוח הקולומבי(ע״ע חשמל) • הפועל בין שני מטענים שגדלס 
^ הנמצאים במרחק ם זה מזה, באופן הבא: היא רואה כל מטען 
כמוקף ענן פוטונים מדומים (וירטואליים), הנפלטים ונבלעים ממנו 
באופן קבוע (בעזרת תמונה זו הושלמה התאוריה על פליטת פוטונים 
ובליעתם). כשהמטען פולט פוטון בחדירות ", קטנד, האנרגיה שלו 
בגודל ׳ 111 = ומעקרון אי־הוודאוח יכולה הקפנה כזו של אנדגיה 
לד׳תרחש רק במשך זמן 41 ,, שאיננו עולה על 4£ ,/ל 1 •■( 


11 * 

4£ ז 


.4( 5 


(18) 


זהו אפוא זמן החיים של בל פוטון וירטואלי מסוג זה. 

כשמטען אחר נמצא במרחק ט, יצליח חלק מן הפוטונים הווירטו¬ 
אליים להגיע אליו בזמן חייהם, וימסור לו את התנע שלו, 46/0 . 
הכוח הפועל על מטען זה כתוצאה מן התנע הנמסר לו תלוי בקצב 
יצירתם של פוטונים אלו. בהנחד, שהמטען הראשון יוצר אותם בקצב 
של 0/41 לשניה יגיעו אל המטען השני רק אותם פוטונש, שזמן 
חייד,ם עולה על זמן המעבר בין המטענים (ס/ם), כלר, 

^.< 41 . ( 19 ) 


מ( 18 ) 1 ( 19 ) מתקבלת הערכה עבור האנרגיה הממוצעת 
של הפוטון שמגיע למטען השני: 


ס 




( 20 ) 


פליטתם: גרעין של אורניום 238 ידוע כגרעין בלתי־יציב. 
שפולט מתוכו חלקיקי ס (גרעינים של הליום 4 ) כדי להפוך לגרעין 
של תוריום 234 . פליטה זו מתרחשת באופן אקראי׳ כך שזמן מחצית 
החיים הממוצע של גרעין אורניום הוא ״ 4.5x10 שנים. הינתקות 
חלקיק הס מגרעין התדריום (המרכיבים יחד את גרעין האורניום) 
היא בעלת הסתברות נמוכה ביותר; נובע מאליו שהכוחות הגרעיניים 
ביניהם הם חזקים, ושניהם נמצאים במצב קשור. אך אם יינתקו 
למרחק גדול. המספיק להחלשת הכוחות הגרעיניים. תפעל הדחיה 
החשמלית שבין שני הפרוטונים בחלקיק ה□ לבין 90 הפרוטונים 


הכוח הפועל על המטען השני עקב בליעת פוטונים מן המטען הראשון 
הוא אפוא 


0 ^ 0 

^ס 2 


- 




0 






על המטען הזה פועל גם כוח £2 , השווה ל בעקבות התנע 
שנמסר ע״י הפוטונים שנפלטים על*ידו ונבלעים ע״י המטען הראשון. 
ע״כ הכוח הכללי הוא 






(21) 




401 


קונטים, תןרו 1 ה־ 


402 


האלקטדודינמיקה הקוונטיח מוצאת כי " הוא קבוע ד״פיצול הדק" 
וכך נותנת ( 21 ) באמת את הכות הקולומבי בין המטענים. 

ב 1935 הציע יוקוה (ע״ע) שהכוחות הגרעיניים נוצרים באותו 
אופן. עובדת היות הכוחות הגרעיניים קצרי טווח נובעת מכך, 
"שהחלקיקים נושאי התנע" בהם הם בעלי מסה סופית "ז (שלא כמו 
הפוטונים חסרי המסה); מתורת היחסות נובע, שבמקרה זה יש 
לאנרגיית החלקיקים גבול תחתון, ^פבת > מנוסחה ( 20 ) נובע 
אפוא שהמרחק המכסימלי אותו יכולים החלקיקים נושאי התנע 
לעבור מבלי להפר את עקרון אי־הוודאות הוא 


יוקווה הציב בנוסחה ( 22 ) את הטווח המדוד של הכוחות הגרעיניים 
('■' 10 ס״מ ~} וקיבל סמנו הערכה למסת החלקיק נושא הכוח הגר¬ 
עיני — כ 280 מסות אלקסרון. 

ב 1947 נתגלה חלקיק זה, המזלן " (ע״ע חלקיקים אלמנסריים, 

עמ׳ 536 ), בקרינה קוסמית. הוא נתגלה בשלוש צורות — נושא מטען 
! 1 , נושא מטען 0 - וניטרלי, ומסות כולם נמצאו, אמנם, סביב 
280 מסות אלקטרון. 

8 . תורת הק׳ ותורת היחסות, משוואת שרדינגר היא 
משנאה דיפרנציאלית (ע״ע) מסדר ראשון בזמן, ומסדר שני במקום. 
משום כך היא נראית כעומדת בסתירה לתורת היחסות (ע״ע), 
הטוענת לשוויון מלא בתפקיד ארבע קואורדינטות המרחב-זמן. 

מובן שכל עוד עוסקת משוואת שרדינגר בתופעות שבהן המהי־ 
רדות האפקטיוויות קטנות בהרבה ממהירות האור 0 . או ששינויי 
האנרגיות של החלקיקים במסה 11 ! קטנות בהרבה מאנרגיית המנוחה 
שלהם יסום, עדיין ניתן בידה לתאר בדיוק רב את התופעות מבלי 
שתמלא אחר סימטרייה המרחב הארבע־ממדי. אבל כשהאנרגיות 
גדולות יש צורך במשוואה כללית יותר, הלוקחת בחשבון את תורת 
היחסות. 

אף בספקטרום של אטום המימן, שבו האנרגיות(ז\ 10£ ׳-) קטנות 
בהרבה ממסת המנוחה של האלקטרון ( 7 :זז 5001 ~), התגלו פיצולים 
קטנים של קווים (הפיצול הדק), שבאו על הסברם המלא רק ע״י 
תורת היחסות. האלקסרודינמיקה הקוונטית. שנוסחה בעזרת תורת 
היחסות הסבירה לראשונה את הזזת לם (ע״ע; ] 111£ א לןמג,!) 
בפיצול הדק של ספקטרום המימן בדיוק גבוה מאד. לאחר מכן 
התברר, שתופעות באנרגיות גבוהות יותר, כפו התפרקות נן, ניתנות 
להסבר מלא במסגרת תורת חק׳, בתנאי שיבצעו בה את ההרחבה 
הנדרשת מתורת היחסות הפרטית. 

שודון בארבע קואורדינטות מרחב־זמן יכול לבוא, אם המשוואה 
תהיה כולה מסדר ראשון או שני. המקרה הראשון, שהתגלה ע״י 
דיראק ב 1928 , נותן משוואת שרדינגר "יחסותית" עבור חלקיקים 
בעלי ספין חצי שלם (אלקטרון. למשל). התברר, שכדי לבצע את 
ההרחבה הדרושה יש לדרוש שפונקציית הגל / 1 ! תהיה בעצם רביעיה 
של פונקציות גל. משוואת דיראק הראתה שרביעיה זו ניתנת למיון 
מעזרת שני מספרים קוונטיים נוספים: הספין (שלו שני הטלים 
אפשריים — ! ±11 ) וסימן האנרגיה הכללית — האלקטרון והפוזי- 
טרון. כך היטיבה המשוואה לנבא הן את קיום הספין האלקטרוני והן 
את קיומו של ה״אנטי־אלקטרון" או הפוזיטרון, שהתגלה מאוחר יותר 
בידי אנדרסון ( 1932 ). גילוי האנטיפרוטון ( 1955 ) נתן אישור סופי 
לכד שגם הפרוטון (שלו ספין 1 ) ממלא אחר משוואת דיראק. 

המקרה השני, שבו הקואורדינטות מופיעות כולן בסדר שני, 
וששרדינגר עצמו גילהו לראשונה, נודע במשוואת קליין־גורדון 
( 1926 ). פאולי ווייסקופף הראו ב 1934 את חשיבותה כמשוואה דומה 
למשוואת מכסול (ע״ע) באלקטרומגנטיות, והיא משמשת עד ימינו 
להבנת הפיסיקה של מזוגים (ר' דוגמה אחרונה בפרק הקודם) 
וחלקיקים אחרים בעלי ספין שלם. 


מתורת הק' היחסותית חתפתחה מאוחר יותר "תורת השדות", 
שבה מתוארות האינטראקציות היסודיות (החזקה, האלקטרו¬ 
מגנטית, החלשה והגרוויטציונית) בין חלקיקים בעזרת "חלקיקים 
נושאי אינטראקציה", שתוארו בסוף הפרק הקודם. 

כיום מתבצעת עבודה רבה בהרחבת תורת הק׳ למסגרת תורת 
היחסות הכללית. והשפעת תורת היחסות הכללית על תורת 
הק׳ תורגש רק באנרגיות כאלה, שבהן אורך גל דה־ברולי של 
החלקיק הנח, סוח/ח, יהיה בסדר גודל של "הרדיוס הגרוויטציוני" 
שלו, י 0 /נ 1 ז 0 . השוואת שני המספרים האלה נותנת חלקיק תאורטי, 
שמסתו ~ י־ 10 גרם, שלו רדיוס — י'־ 10 ס״מ. 

אם אמנם יסביר ניסוח חדש כזה של תורת הק׳ חלק מן המסתורין 
של החלקיקים האלמנטריים והאינטראקציות היסודיות, יהיה זה צעד 
ענק נוסף לביסוס חשיבותה הגדולה של תורת הק׳ במחשבה הפי¬ 
סיקלית המודרנית. 

; 1946 ,•.סנמסנ/פיפ/ג / 0 והסו 11 ו^ 1 } 1-011 11€ /ק 0 י. 0 /ו 1 /^] , 1 ־ 1 

.<£ . 0 ,:' 1958 , / 0 ־>. 0 /ק 27202 ־!י/ 7720 , 30 ־ 011 . 14 .? 

ס!!!־ ,ז€ותךתבץ , 1 ^ ; 1965 .,!■■ 1 -ו 11 ; 1 ) 1 ז 1 !״ 1 

, 111 ־ 1111 ,? ; 1966 , 11€1 ו €110 ) 1 \ / 0 1 סו 11 ק-)€ח €0 

/ 0 : 7111 . 1 ׳? ; 967 [ .^ו■ו 0 )^ו 7 ^.^ •מ/> ׳ 4 /) 7 סן 2 /־ 4 יי. 

. 1973 

ו. שח, 

קו 1 טילןט 0 ט €01:10 ״ €011 ). מדינה בדרום ניו־אינגלנד (ע״ע) לחוף 
מצר אנג*אילנה מזרח אה״ב. שטחה 12,973 קמ״ר ובה 
3.032.000 תוש׳ ( 1970 ). 

ק׳ תופסת אה חלקה הדרומי של רמת ניו־אינגלנד הבנויה מסלע 
קריסטליני (גרניט ושיסט) ומשתפלת במתינות דרומה. אל מישור־ 
התוף הצר שלאורך מצר לונג־אילנד. פני הרמה הסחופים עוצבו ע״י 
קרחון. שהותיר גבעות מורניות. בעיקר במזרח, וימות רבות ברחבי 
ק/ את הרמה חוצה במרכזה בקע שבו עובר הנהר ק׳. יערות עצים 
נשירים (אלון, אשור ואחרים) ועציימחט מכסים כ 60% מהשטח. 
האקלים ממוזג. הטמפרטורה הממוצעת: בחורף (ינואר) — * 0 ובקיץ 
(יולי) ^ 21 —״ 24 • משקעים יורדים כל השנה — כ 750 — 1,000 מ״מ 
בממוצע. מזגיהאוויר מאופיין בשינויים תכופים וחדים. 

הכלכלה המשגשגת מבוססת על תעשיה המעסיקה כ 34% 
מכוח־העבודה. רוב מוצריה הם מוצרי־איכות מיוחדים המצריכים 
כוחיעבודה מיימן. בולטים בהם כלי־נשק (שייצורם כבר הוציא 
מוניטין לק׳ במאה ה 19 ), שעונים, מכונות משרד, מכשירים מדויקים, 
מנועי מטוסים, צוללות גרעיניות, כלי־כסף ומרצרי־מתכת. החקלאות 
כוללת משק חלב, מטעי סירות. לול וגידול טבק. ענף התיירות והנופש 
מפותח לאורו חופי מצר לונג*אילנד. 

רוב האוכלוסין ממוצא אנגלי. אירי וגרמני. כ 35% מהתושבים 
קתולים. הכושים — 


כ 6% מכלל האוכלו־ 
סיה— וכן הפוארטו־ 
ריקנים מרוכזים ב¬ 
ערים. כ 74% מכלל 
האוכלוסין יושבים ב¬ 
ערים ( 1970 ), שה־ 
גדולות שבהן הן: 
עיר-הנמל בריג׳פורט 
בדרום־המערב — 
156,540 תוש׳ (ב¬ 
אזורו המטרוסוליטני 
385.750 תוש׳ והוא 
חלק מהאיזור המט־ 
רופוליטני של ניו* 



יורק [ע״ע]) ; הבי¬ 
רה, הרטפורד (ע״ע) 


רי;<י־חם• ^ונבשי״־־טז פ 5 י< 1 ד <=כינד י־ו־ר ■ 
ב 7 .*ט 6 ורד בי-ש ישרי:־ ננ^ייז יכיכר. ב-^-שנרת 
שילוש מר:ו ;־עיי. ־"׳׳פימר ב״וו^ו 



403 


קונטיקט — קמיוו 


404 


- 158.020 תוש' (באי 1 ור הפטררפוליטני 657,100 תוש'}! עיר־הנפל ניו־ 
היון(ע׳ע) — 137.700 תוש׳(באיזור הפטרופוליטני 348.420 תוש׳). 

היסטוריה. ב 1614 סייר בנהר־ק' ובחופים הקרובים ההולנדי 
בלוק (; 31 >ס 01 ). בשטח ק׳ התגוררו אז כ 7,000 אינדיאנים פשבט 
פקווט (!סט!)־?) הפראי. ב 1633 התיישבו הולנדים באתרה של 
הרספורד דהיום ואנגלים פחבל פטצ׳וסטם הקיפו תחגוח־מסחר. 
ב 1637 הביסו תושבי ק׳ את האינדיאנים בקרב, שבעקבותיו נפתחה 
בל הארץ לפתיישבים אירופים. ב 1638 נוסדה העיר ניו־היוון. ב 1639 
אושרו.החוקים היסודיים של ק״ (. 0 0£ !■ 101 ]־ 101 ט 11311160 טטי 1 ) — 
החוקה הראשונה של הפתיישבים, שהתבססה על הסבפתם־פרצון של 
הנשלטינב ב 1662 קיבלה ק׳ ״בתב-זכויות״ פצ׳רלז 11 (ע״ע), שהב¬ 
טיח פירה גדולה של שלטון עצפי ושטחים שהשתרעו פערבה עד 
לאוקיאנוס השקט. זפן רב נאבקה ק׳ עם הפדינות השכנות על קביעת 
גבולותיה! בשנים 1786 — 1800 ויתרה על רוב ששחה. ב 1704 נוסדה 
בה הפכללה, שהפכה אח״ב לאוניברסיטת ייל ( 16 !!¥). לאחר פלחפת־ 
העצפאות האפריקנית היתד, ק׳ המדינה החפישית שהצטרפה לברית. 
בהעדר משאבים טבעיים הפכה במאה ה 19 לבעלת העשיר, פורחת 
וכן למרכז למו״לות ולהדפסד. ולעסקי-ביטוח. 

. 1961 1 ז 3 ^ג ,£ 

יהודים. ב 1659 נזכר .דוד היהודי״, רובל בק׳, וב 1661 היו 
יהודים מספר בהרטפורד. ידיעות ממשיות פצויות מתחילת המאה 
ה 19 • אך סטילז, נשיא אוניברסיטת ייל דאז. קובע את ראשית ההת¬ 
יישבות היד,ודית שם (בנירהיוון) ל 1771 . התארגנות רשמית של 
קהילות, על בסיס חופש-ד,דת, הותרה רשמית רק ב 1843 . ב 1877 היו 
בק' כ 1,500 יהודים, ובעקבות הד.גירד. פרוסיה במפנה הפאות ה 20-19 
הגיע מספרם, 19171 , ל 66,900 . 19371 היו בק׳ 94,080 יהודים, 
וב 1974 — 99,936 ( 3% מכלל האוכלוסיה), ולהם מפעלי חינוו, 
סעד ותרבות, מבין יהודי ק׳ נתפרסם אברהם ריביקוף ( 100££ נ 11.11 ) — 
סנטור פ 1962 ומושל המדינה בשנים 1955 — 1961 . ר. בג. - ס. 

קו^טךה״ךפורמציה( [ק״ר] טססנות־וסזשז! ■!טזתטסס; פונה 
שטבע רנקה [ע״ע] ונתקבל גם על היסטוריונים קתולים), 
התעוררות ותנועה דתית-דוחנית בכנסיה הקתולית באמצע המאה 
ה 16 — בתגובה להתפשטות הפרוטסטנטיום — ששרשיה קדמו 
לרפורפציה (ע״ע). את התחיה הקתולית מאפיינים במיוחד חסידות 
נוצרית, סגפנות ומיסטיקה. לזמר, מיסיונרית ענפה ופעילות נמרצת 
בקרב מסדרי הנזירים. קריאות לרפורמה ולתיקון בכנסיה בבד 
השפיעה התנועה הקונציליארית (ע״ע נצרות. עם' 346 ), זמן־רב 
לפני הפילוג הלותרני, ולפיכך יש לראות את פקודותיה של תחיה 
קתולית זו במגמות ההתחדשות של שלד,י יה״ב: בתנועת החסידות 
של קתרינה פג׳נובה שהתפשטה ברחבי איטליה במאה ה 16 , במיס¬ 
טיקה הגרמנית (אקהארט. טאולר [ע׳ ערכיהם), זוזו ועוד) ובכתביה 
המיסטיים של תרזה מאוילה (ע״ע טרסה דה הסוס)! בתנועת "הדב¬ 
קות החדשה" (גמז 1£ > 10 \ סתס״סס) מיסודו של גרוטה (ע״ע), שהת¬ 
פשטה בארצות השפלה והריינוס! בחיבורו המפורסם של תומס 
מקמפיס (ע״ע), 01111511 101113110 (,.הליכה בעקבות ישו"), בדמותם 
ובפעלם של קתרינה פט;נד. ופדר (ע־ ערכיהם) ועוד אישים, מחברים 
והוגי-דעות שהצטיינו במסירות נוצרית רבה. רפורמות פונאסטיות 
חשובות כבר הנהיגו מטאו ג׳יברטי פורונה ( 1495 — 1543 : 01311 
11 ז 6 ל 11 ) 1131160 () וחיפנס (ע״ע). ועם המסדרים החדשים שקדמו 
לישועים (ע״ע) נמנו מסדרי הקפוצינים, התאטינים וד,ברנאבישים 
( 1165 לר. 11 ז 83 ; 65 ח 1116311 ; 03006111115 ), שחבריהם, כמרים וחילונים, 
ביקשו תיקון בחייהם באמצעות וידויים תכופים, מעשי צדקה, תפילה 
בצוותא, הגות ולימוד. ואולם. מסדר הישועים היה הזרוע העיקרית 
של תנועת הק״ר. את המסדר הקים לויולד, (ע״ע), בדי לענות על 
הבעיות החדשות שהתעוררו ולהירתם לשירות האפיפיורות למאבק 


בפרוטסטנסיזם. כן עסק המסדר בפעולת מיסיון ענפה מחוץ לאירופה. 

את הצלחת הק״ר יש להבין על רקע השפעתם המוסרית והחח- 
נית של הומאניסטים (ע״ע הומניזם) כפיצינו, ארסמום, מורוס (ע' 
ערכיהם) ואחרים. שהיו חדורים אידאלים נוצריים נעלים, ועל רקע 
פעילותה הנמרצת של מפלגת הרפורמה נחושת־ההחלשה ברומא, 
עמה נפנו אישים כקאראפה, האפיפיור פאולום 111 (ע״ע) לעתיד, 
רג׳ינאלד פול ( 016 ?, מי שהיה אח״ב ראש הננסיה הקתולית באנגליה 
בימי שלטונה של פרי [ע״ע]), קיטן (ע״ע) ורבי-כנסיה אחרים 
שנפנו עם ראשי התנועה לתיקון הכנסיה הקתולית. גם פעלם המיס¬ 
יונרי והחינוכי של אישים כפרנסוא דה לה סל וקניזיוס (ע׳ ערכיהם) 
תרפו רבות לביסוסה ולחיזוקה של הקתוליות מול הרפורמציה. 
מאמצי הרפורמה הקתולית נגעו לא-רק במוסר הכנסיה, אלא גם 
בהבט העיוני-התאולוגי של האפונה. תנועת הק״ר יצאה-חוצץ נגד 
ההוראה הנוצרית המטעה, לדעתה, של הפרוטסטנטים, ובוועידת 
טרנטו (ע״ע) עסקו התאולוגים הקתולים בהבהרתם ובהגדרתם של 
עיקרי האפונה הנוצרית. 

התעוררות זו השאירה את רישומה בתחומים שונים של תרבות 
אירופה — בספרות, בחינוך. באמנות ובתחומי מחקר ורוח שתים. 
חלק נכבד בהצלחת הק״ר יש לזקוף לזכות השליטים החילוניים, 
שצידדו באפיפיורות ובפגמת הקתוליות המחודשת (על הקתוליות 
שלאחר הרפורמציה ע״ע נצרות, עט׳ 352/3 . וע״ע גרמניה. עט׳ 
433/4 : לותרניזם! פרוטסטנטיזם! קרל ז\). 

— 1946 . 1-11 ■ 1 ^ 1 £1 { 7 ו^דז 0 ^). 1 ,•/ 1011 13 • 10 ) ]ז 11 י 1 חו 1 .יו 

, 11 ^ X ■־/> €- 1 ו 0 }>ן} 1 ,(.;> 1 )ט) ת 1 ]ז 13 ל] ף 1948 

. 12 ; 1949 , 2 נ 0 ״ען״-;ס/ 5 ?/ ? 7/41 , 13116115 .? ; 1960 , 1948 . 1 ^]■׳\י X 

, 55 ו 1 § 1-111 .? ;^ 1951 , $16016 111 > מ// . 1310 ^ 

10120 ) €111 7/10 , 5 י 1 וו 151-11 תג 1 ס . 14 ; 1961 , 1$1$ -<€ 112 €11111011 6 < 1 יד 
. 0 .\/ ; 1968 ,.£ .€ 1126 / 5 > 126 '! ,ן 51 ם €11 י\ב 1 . 0 . 14 ; 1962 , 1 ז 1110 > 1 זז 

122011012 -< 0222-010 § 06 1 < 20/10 הי 0102 ^ 1 $> 2 ^ : 1968 .€ ?) 7/1 ,;■ח 10145 מ 

. 1974 . 711 ־ £111 

צ. בר. 

קוניה ( 3 ץסס 10 ), עיר בתורכיה! 227,890 תוש׳ (אומדן 1973 ). 

ק׳ שוכנת במישור פורה בשוליים הדרום-מערביים של רמת 
אנטוליה, בצומת חשוב של כבישים ומס״ב, היא משמשת מרכז 
פסחרי לאיזור חקלאי שגידוליו העיקריים הם: כותנה. דגניים, מטעים 
וצאן. התעשיה עוסקת בעיבוד התוצרת החקלאית ובאריגה שטיחים. 

בק׳ מבנים עתיקים רבים. שהחשובים והיפים שבהם מתקופת 
הסלג׳וקים. ארמון השלטאן, מסגד עלא א(ל)-דין. פדרסת ה״תכה" 
(מנזר) של בני המסדר המוולווי (משמש מוזיאון) וקבר ג׳לאל 
א(ל)־דין רומי. "הצגות־פולחן" של מסדר הדרווישים מושכות לק׳ 
עולי-רגל ותיירים ר¬ 
בים. בק׳ 6 פוזיאונים 
ובהם אספים היסטו¬ 
ריים ואפנותיים חשו¬ 
בים. ב 1962 נוסר בק׳ 

מכון גבוה לליפודי ה־ 

אסלאם. 

היסטוריה. ק׳ 

היא פן הערים העתי־ 

קות־ביותר באנטוליה. 

באלף ה 2 לפסה״נ ישבו 
בה חתים (ע״ע), וב¬ 
מאה ה 12 לפסה״נ נכ¬ 
בשה בידי פריגיה 
(ע״ע) ונקראה אז 
קונית (יוו׳ 0 :ע 000 :א). 

אח״כ נכללה בממלכת 
לוד (ע״ע), עברה לירי 
הפרסים, היתה בשלטון 




405 


406 


קוניה — 5 ןונלי;ו 


בית סלוקוס וממלכת פרגמיו (ע״ע). רם 133 לפסה״ג השתייכה לרומא 
(בלאס׳ נקראה איקוניום [ומנוו״סס!]). פאולום (ע״ע) ביקר בק׳ 
ב 47/8 והיא הפכה לאחד ממרכזי הנצרות הראשמים. במאות 
ה 7 —ה 9 בהיותה בשלטון ביזנטיון, היתר, ק׳ נתונה לפשיטות תכופות 
מצד הערבים. ב 1072 כבשוה הסלנ׳וקים (ע״ע), שעשוה (ב 1097 ) 
לבירת השלטאנות שלהם באנטוליה (רום). הם טיפחו את ק׳, בנו בה 
מפגדים ומוסדוח־ציבור רבים ועשוה למרכז דחי ותרבותי חשוב. 
בסאה ה 13 חי ופעל בק׳ המשורר והמיסטיקן גילאל א(ל)־דין רומי 
(ע״ע), מייסד מסדר הדרווישים המכונה "מוולוויה" (ע״ע דרויש). 
מאמצע המאה ה 13 היחה ק־ בשלטון המונגולים, ולאחר התפוררותו 
חזרה לידי התורכים. מ 1465 היחד, בשלסון העות׳מאנים. 

ארט 11 ה — ןו 51 סע 11 זנ 101 ב״ו 3 א 13 ס — ( 1798 — 1861 ), 

אמן הדפסי־עץ נ 6 ני. ק׳ היה בן למשפחה של צובעי־בדים. 

מורו היה האמן אוטאגאווה סויוקוני ( 1769 — 1825 ), אולם הוא גילה 
ענייו גם ביצירותיהם של אמנים אחרים כהוקוסי (ע״ע) וגם בתח¬ 
ריטים מערביים. הטובות בעבודותיו נעשו בשנים 1835 — 1840 . נושאיו 
היסטוריים בעיקרם. ובמיוחד הציג לוחמים במראות־מלתמה רבי־ 
עצמה; הדפסי־עץ אחרים מתארים נוף, דמויות של נשים ולעתים, 
סצנות סאטיריות. כ״כ החווה איורים לספרים. — ק' היה אחרון 
גדולי האמנים בד,דפס הפסרתי הנפני (אוקייו-אה). הוא ביקש פתרו¬ 
נות לדרכי אימוץ של הסגנונות המערביים, ובכו החווה כיוון 
להחפחחות האמנות היפנית. 

. 1961 .ח,^ 1 וו,|,. 8 .עו .י 1 


קוניץ (קוניצר). מ^ה ( 1774 , אובודה [הונגריה] — 1837 . פשט 
[שם]). רב, משכיל וסופר. למד אצל רבני עירו, וולף 
בוסקוביץ ומשה מינץ (ע׳ ערכיהם), ואח״כ בפראג אצל ר׳ יחזקאל 
לנדא וברוך ייטלש (ע׳ ערכיהם). משם יצא לברסלאו ולברלין. 
בברסלאו למד אצל ר׳ י. פיק-ברלין (ע״ע). שם למד גם שפות 
אירופיות והושפע מלימודי-התול. התיידד עם המשכיל י. ל. בן-זאב 
(ע״ע), ואח צחות לשונו לקח לדוגמה. לאתר שובו לר,ונגריה עסק 
זפן-פד, כמסחר. יחד עם חברו הרב- א. חורין (ע״ע) פעל להכנסת 
תיקונים מספר בסדרי התפילד" ובקונטרסו של אליעזר ליברמן, 
"נוגד, הצדק" (תקע״ח), פרסם חוות דעת בזכות הנגינה בעוגב 
בביהכ״נ. כנגד זה פרסמו הרבנים האורתודוכסים את "אלה דברי 
הברית"(אלטונה, תקע״ט), 
אך נמנעו מלתקוף אר. קי 
אישית בגלל מעמדו ופר¬ 
סומו כלמדן נכבד. לאחר 
שירד מנכסיו נבחר כרבה 
של קד.ילת בודה ( 1828 ). 
וגם היה חבר מועצת הרב¬ 
נות בפשט. כן הורה עב¬ 
רית בביה״ס היהודי ב¬ 
פשט, שהיה ממייסדיו. 

ק׳ היד, סופר פורה. בז¬ 
כות ידיעותיו המגוונות ב¬ 
לימודי הקודש וד,תול ונ¬ 
טייתו להשכלה ולתיקונים 
סחונים, נתפרסם בזמנו ב¬ 
קרב¬ כל החוגים כחכם 
מופלג, וספרת נפוצו בין 
קוראי עבדיח בכל אירו¬ 
פה המרכזית והמערבית. 
מבין ספריו■ ,.בית רבי" 
(וין, תקס״ה) - תולדות 


מעשה חכמים 

מחכדח ואשנה׳ 

בית רבי 


חילתרז רבי יהודה הנשיא הוא רבנו הקחמ♦ 
וקורותיו ובנד לחלגדחו ועי ביתו• מהות העברית 

משה קוניץ סאוכן 


ענת חקסה לפיק 


יוין 

לעידיקט 1 "י> יאזעף חייאעאנמןיא • ^• 511 . ססמזיצעד 
יומ 1 30 דוקעי נו 5 יוצם־ 1 מ־. 1 וס סן(]-.! ח******* 

.** 5 .סזא 


•כער הכפר ,.מע״וי רכמיפ" ימ-נה י|;נ 


רבי יהודד, הנשיא בפרוזה וכמחזה שירי! זהו המחזה העברי 
הראשון בהונגריה, והוא מצטיין בעיקר בלשונו הצחה. גירסתו של 
ק׳ על תולדות רבי יהודה הנשיא נדפסה אח״כ גם במהדורת המשנה 
של שמידט (וינה, 1817 ), וממנה — במהדורות נוספות. נגד הספר 
.,מטפחת ספרים" של ר׳ יעקב עמדו כתב את ספרו "בן יוחאי" (וינה, 
חקע״ה) — להוכיח אח אמיתות ייחוסו של ספר הזהר לרבי שמעון 
בן יוחאי. ולהסביר אח מאמריו הנמצאים בתלמוד. נגד הספר יצא, 
בתשובה מפורטת. ש. י. רפפורט (ע״ע) ב״נחלת יהודד." (תרל״ג). 
ספרו של ק׳ "המצרף" (ח״א: וינה, תק״פ; ת״ב: פראג, תרי״ז). 
מכיל שו״ת בענייני תורה וחכמה, ובבעיות ההלכה והזמן. כן כתב 
את ״ד.עוין״ — פירוש לספר ,בחינת עולם" (וינה, תקנ״ו). בספריו 
באים לידי ביטוי עולמו הפנימי המסובך ומלא-הסתירות של ק', 
שאיפתו לתיקונים ואהבתו למסורת, חיבתו להשכלה ונטייתו לשמ¬ 
רנות אינטלקטואלית. כ״י אחדים ממנו נשתמרו בביהמ״ד לרבנים 
בבודפשט. 

ש. ברנסלד, חולדות הריפורמציון הדתית בישראל, 77 ואילו. תרס״ני, 

ר. פאהן; הרב מ. ק' (רשומות. ד׳], תרפ״ן; , 1 .נ 1 ! 1 = 1.11 

11 * 10 ) 111 0£ ^ 0 } 11 וו 1 .־/? 7 *//*)ין ^ , 11 ) 1311 ^ 81 ;* 1868 . 176 — 169 

. 1896 ,) 1 ) 1 ז 6 ז-ו 10 } 11 ) 031 ן 016 } 1 ! 1 *ו 1 ] 

יה. מ. 

קונלר[, או קו 3 לון, 1 !(״' (ח 5113 חנו 1 ת 11£ ) 1 , 811311 ח 10 חנ 1 ;ן). 

מערכת רכסי-הרים, בשוליה הצפוניים של רמת-טיבט (ע״ע) 

בסין, המשתדעת בקשת גדולה מצומת ההרים של פמיר (ע״ע) 
מזרחה. במקורו בפי תושבי הארץ חל השם ק׳ רק על הפינה הצפונית- 
מערבית של טיבט. כיום מקובל השימוש בשם לגבי איזור הררי 
הרבה יותר רחב: מפאמיר עד ליובלי ההונג-ר.ו (ע״ע) בסין 
התיכונה, לאורך כ 4,000 ק״ס. 

ראשית התהוותם של הרי-ק׳ בקימוט ההרציני בסוף הפלאוזו- 
איקוך, אולם בעיצובם נטלו חלק חשוב תנוע 1 ת טקט 1 ניות נוספות 
שגרמו להעחקים, להרמה, לשקיעה ולהקמטה. ד.מאוחרות שבהן היו 
חלק' מהקיסוט' האלפיני בשליעזון התתתון', ואירעו במקביל לקימוט 
הרי היפלי״ח (ע״ע). 

הירי ק׳ בנויים שכבות מהפלאיזואיקון ומהמסוזואיקון וזתחחון. 
בשוליהם הצפוניים והדרומיים ובאגנים פנימיים מצויוף. שכבות 
מאוחרות יותר. המערכת גבוהה ביותר במערב, שבו פסגות רבות 
מעל 6,000 מ' (הפסגה וזגבוהד״ אולוג מוזיטאג — 7,724 מ׳), ומש¬ 
תפלת כלפי מזרח, שם מרבית הפסגות מגיעווז 5 4,000 — 5.000 מ׳ 
(הפסגה הגבוהוז — 6,094 מ׳). קו השלג נמצא בגובה 5,000 — 5,200 
ם' במדרונות הפונים' דרומה, ובגובה 4,400 — 4,600 מ־ — במדרונות 
הפונים צפוניד.. 

בקטעים אחדים' במערב מספר הרכסים (המקביליים בקירוב) 3 — 4 
ורוחב המערכת 120 — 160 ק״מ בלבד. ואילו בחלקים התיכונים 
והמזרחיים יש שמספר' הרכסים מגיע ל 10 ^- 12 ודיחבם הכולל — 
ל 700 — 900 ק״מ. המערכת מפרידה בין דפח-טיבט לבין האגנים 
והמדבריות של שינג׳יגג (ע״ע טרים! טקלה-מקן) ומונגוליה (גובי. 
ע״ע), ולבין אגן צודם הנחשב עיל רמת-טיבט. הזזוכלוסיה הדלילה 
מרוכזת באגנים. שבהם אפשרית וזקלאוח-בעל. חלק מהתושבים 
נוודים. בהרי-ק׳ מכרות זהב. עופרת, ניקל, ברזל ואזבסט. לרגלי 
הרי-ק' מפיקים נפט. 

קונלעו (״ 311 ז 1 ! 1 !>וו 1 ! 0 ), עיירה בצפון-מזרח איטליה, 24 ק״מ מצפון 
לטרניזו; 28.500 תוש' (אומדן, 1968 ). 

יהודים התיישבו בק׳ לפני 1398 . נסיונותיה של מועצת-העיר 
בשנים 1511 , 1518 ו 1560 , לגרשם, נתקלו בהתנגדוח השלטונות 
הוונציאניים. בשנים 1538 — 1541 , ושוב ב 1548 ; נאסר עליהם להלוות 
בריבית. ב 1637 ד,וקם גטו, ב 105 הועבר הגסו לחלק איחר שיל העיר. 





407 


;ונדמו — קונשמכל, ג׳ון 


408 



בראשית המאה ה 17 היה בק׳ מרכז תורני, בראשות ר׳ נתן אוסולנגי. 
ב 1752 היו בק׳ 57 יהודים, וב 1866 — 30 . כיום אין יהודים בק׳. 
ביהכ״נ מ 1701 הועבר לירושלים, ושוחזר, ב 1952 . 

. 1057 11 ) 10 !ו<וו<( 01 ' 1 1.0 .'- 1 

קונלינו, משפחה יהודית־איטלקיו! שהעמידה נסה רופאים ומדינאים 
במאות ה 17 רה 18 . שמם בא להם משם העיירה ק' (קוניאן 
בעגה המקומית) הסמוכה לוונציה. נתפרפם ביותר ישראל ק׳ 
( 1650 — 1717 לערך) מפדובה, רופא ופוליסיקאי. ב 1675 התיישב 
בקושטא ופעל שם כרופא־החצר. ב 1682 נתפנה לרופא המשלחת 
הוונציאנית בקושטא. כשהצטרפה ונציה ל.ליגה הקדושה" נגר העות׳־ 
מאנים נאלץ ק׳ למתן את פעילותו. ובכל-זאת הצליה לעדכן את 
הסנאט בוונציה בידיעות שוטפות על המתרחש בקושטא. בעזרת אתיו 
הבכור. שלמה (ר׳ להלן). בשנים 1687 — 1690 שהה בוונציה, ושוב 
חזר לקושטא להסדיר את ההגנה והחסות על אזרחי ונציה שבתחום 
העות׳מאני. הגנה זו העביר מידי ממשלת צרפת. שפעלה בענייו זה 
עד אז. לידי ממשלת הולנד. ב 1694 גורשו כל הוונציאנים מתחומי 
האימפריה העות׳מאנית וק' שב לוונציד,. אחיו השלישי, יהודה, שלא 
היד, אזרח ונציאני, נשאר בקושטא, ובאמצעותו הצליח ישראל להמ¬ 
שיך ולעדכן את הסנאט בוונציה על המתרחש בקושטא. ישראל נטל 
חלק פעיל בקונגרס _קרלוביץ, שהסדיר את תנאי השלום בין אירופה 
הנוצרית ובין התורכים. וגם השתתף בוועידד. שתחמה את גבול 
תורכיה עם ונציה. כאות־הוקרה על פעלם שוחררו האחים ק׳ מנשיאת 
אות־הקלון וזכו באזרחות ונציה. שלמה ק' עסק בוונציד. גם 
בהוראה. הוא היה רבו של סוביה הכהן (ע״ע), בעל ם׳ ..מעשה 
טוביה", ואף כתב את ההקדמה לספר. 

; 1030 .ל 1€% )ח 1 ) ,ו 1 ז״^ 1 . 0 :כע' 8 [ ,. 7 > . 1 .•( 0 .ו 1 ו(בוח 111 ו,; 1 .( 1 

- 111 ( 110 < 1101 >. 1 /}'> 470 ״}'] ■ 0 11 > 11 ) 1 - 01 <)■> 1 ). 1 .' 1 

, 1957 , 31 — 27 ,ו 1 ה) 1 ({ 

קונסול (נ״גחסס), תארם של בעלי־משרה בתקופות היסטוריות 
שונות. מקור התואר ברומי העתיקה. שני ק", שנבחרו כ״א 
לתקופת־כד,ונה של שנה, היו נושאי־המשרה החשובים־ביותר ברומי 
חרפובליקנית ושלמו בח ובתחומה לאחר ביטול המלוכה. בימי הקיס¬ 
רות איברו הק" מחשיבותם המעשית, אך תארם נשאר תואר־כבוד 
חשוב־ביותר ונשאו אותם גם הקיסרים. 

ביה״ב נקראו ק" ראשיהן של ערים עצמאיות רבות באיטליה 
ובדרום־צרפת• התואר נזכר לראשונה בפיזה ב 1081 . מספר הק" 
בכל מקום נע בין 2 ל 12 וחם נבחרו בד״כ לשנד,. ק" פעלו עד המאה 
ה 13 לערך, בשטה המינהל, המשפט והצבא. — שלושת שליטי צרפת 
בשנים 1799 — 1804 , ובראשם נפוליון, כינו ק", 


כיום מציין התואר ק׳ נציג רשמי של מרינר, אחת הפועל 
בתחומי מרינה שניה — ברשותך, של זו האחרונה — בעיקר בענייני 
כלכלה ומינהל. הק״ לררגותיהם (ק׳-כללי! ק׳! סגן־ק'! סוכן קונסו־ 
לרי) שייכים לשירות הקונסולרי — ולא הריפלומטי — של ארצותיהם. 
עם־זאת הם נד.נים מכמה זכויות־יתר (הנפת דגלם הלאומי. חסינות 
בפני חיפושים והחרמות, וכר) בארצות שבהן הם פועלים. עיקר 
משימתם לקדם קשרי־מסחר בין הארצות, מסירת דו״חות בדבר 
אפשרויות כלכליות, סיוע לנתיני מולדתם, הוצאת אשרות ותעודות, 
וכר. קונסוליות מצויות ברוב הערים החשובות בכל מדינר" שלא 
בשגרירויות הדיפלומטיות הממוקמות רק בבירה. קיימים גם קונסולי- 
כבוד, שהם בז״יב אזרחים מכובדים במדינה שבה הם פעילים לתו־ 
עלתד, של מדינה אחרת. 

תפקידי הק" בפי שהם ירועים היום התפתחו מסוף יה״ב ואילך, 
במקביל לצמיחת תחנות־הסחר האירופיות שהתמקמו בעיקר בערי 
המזה״ת התורכי. כתוצאה ממשטר הקפיטולציות (ע״ע) היו הק", עך 
אחרי מלה״ע 1 , גם בעלי זכויות־שיפוט לגבי הנתינים ובני־החסות של 
ארצותיהם, ולא אחת (כגון קרומר [ע״ע| במצרים) מילאו תפקידים 
דיפלומטיים. 


קונסועס וליסוננס (מלאט׳ שזנ״סגח״ס, הישמע ביחד, -"ו%.ו 1 , 
ש־זפח, הישמע במפורד), מונחים משלימים במוסיקה, המציינים 
הבחנה בין הרושם הנוצר ע״י צירוף־צלילים ערב לאוזן לבין צירוף 
הצורם את האוזן. כל תקופה בתולדות המוסיקה תחמה קו־גבול משלה 
בין השניים, לפי הרגלי השמיעה המקובלים, וגם אז נותרו מקרי־ 
ביניים. בד״כ מציין הק׳ אח המנוחה והד׳ את הדחף להתקדם לקראת 
פתרון הרמוני. מקור האי־נוחות שבד׳ הוא בפעימות הנוצרות בהי¬ 
שמע שני צלילים או יותר בבת אחת, כשיחס התנודות ביניהם איננו 
במספרים קטנים! היפוכו בק׳. מקובל לדאות בצירופים אלה ק': 



1 . אוקטויה ::נ 

2 . קויינמה 

3 . קחדטה 3:4 . 

4 . סרצה גדולה 43 


5 . טרצה קטנה 5:6 

6 . סכסטה גדולה 3:5 

7 . ספטטה קטנה 5:8 


בתקופת האורגנום (ע״ע), במאות ה 9 -־ה 10 ראו רק ב( 1 ), 

( 2 ) ו( 3 ) ק" שלמים. רק בסוף המאה ה 13 התקבלה הטרצה הגדולה 
( 4 ) כק' מושלם. מאז דביסי (ע״ע) חל שירוד־ערכים שהביא לשימוש 
נרחב בד׳ ליצירת כתמי-צלילים מקוריים, 

וע״ע אקוסטיקה (בייחוד עם־ 560/2 ); הרמוניה, עמ׳ 302/15 ; 
טונים, מערכות הי; מוסיקה, עמי 544/5 , 551 , 560 , 565 , 574/8 . 


קונסטבל, ג׳ון — 10 ( 00.15131 ״! 01 ( — ( 1776 , איסט ברגהולס 
[ספק. ) 011 }£; 1 צ| — 1837 , לונחץ), צייר אנגלי. ק׳ היה בנו 
של טוחן אמיד. בגיל ־ 1 ההל לצייר ציורי־נוף במחוז מולדתו. איזור- 
שפלה מוריק ופורה, וזכה לעידודו של הצייר ואטסרד,אמנות סר 
ג׳ורג' בומונט ( 1 ח״תוטג 0 ; 1 ). כאן הכיר את ציורו של קלוד לררן 
(ע״ע). "גירוש הגר", את ה״נוף עם טירת סטין" של רובנם (ע״ע) 
ואת רישומי תומס גרטין (ע״ע), והשפעתם על יצירתו היתה מכרעת. 
ב 1795 ביקר בלונדון. הוא הוסיף לצייר ציורים של נוף כפרי ויצר 
מתוות רבות. ב 1799 עקר ללונדון, נתקבל כתלמיד באקדמיה והכיר 
את יצירותיד,ם של ציידי־הנוף ההולנדים בני המאה ד, 17 (רייסדל 
|ע״ע|), של ציירי הנוף האנגלים בני המאה ה 18 (ר. וילסון, 
ת. גינזבורו [ע׳ ערכיהם| וג׳ון סל קוסמן 17821 - 11842 ), ושל בן־ 
דורו ו. טרנר (ע״ע). ב 1819 נתקבל כחבר לאקדמיה המלכותית 
לאמנויות וב 1829 נתמנה בה "אמן". 




409 


ר,ונםטבד, ג׳ון — קונסטנטיוס 


410 



ג׳וז יווגכםבל: זיבנזזו פארק, אסכם. 1817 . הנלריח ר^יאיג־יח יאסניח, וועיננסח 


התפתחותו של ק׳ היתר. אטית או בטוחה. יצירותיו הוצגו לרא¬ 
שונה ב 1802 , ומאז קבע אח דרכו כ,צייר־טנע". נופיו הדרמתיים 
של ״איזור האגמים״. שבו ניקר ב 1806 . לא הלמו את מזגו האפנותי. 
בתקופה מוקדמת זו של יצירתו נבר הרבה לצייר בשמן מתוות של 
נופי השפלה האהובים עליו, ככל־הגראד., בהשפעת התקדימים ביצי¬ 
רות רובנם וגינזבורו. פשיכות־ד.םכחול החפשיות שבמתנות היו 
לטעמה של הביקורת בראשית המאד. ד, 20 , שנד,תה אחר ה״ספונט־ 
ניות״ בביטוי האמנותי; אולם מתנותיו של ק' נועדו "ללכוד" את 
האפקט המיירי של האור והצבע בנוף הפתוח, וליצור מעין תקציר 
של תרגומם ללשון המכחול, העתיד להיות מפותח בתמונה המוגמרת. 

יצירד, אפיינית לסגנונו הבשל של ק׳ היא "עגלת החציר" 
(הגלריה הלאומית, לונחן! סקיצד. גדולד, בשמן, במוזיאון ע״ש 
ויקטוריה ואלבדט. לונדון), שהוצגד. ב 1821 באקדמיה המלכותית. 
ציור זד״ יחד עם ״נוף הנהר סטור״ ( 1822 < ספריית וגלריית הנטינג־ 
טון, קליפורניה), זיכו אותו במדליית־זד.ב ב״סלון״ של 1824 בפאריס. 
יצירותיו מתקופד, זו עוררו את ד.תלד.בות הציירים דריקו ודלקרואה, 
ואפשר כי השפיעו על ציירי־ד.נוף של אסכולת-ברביזון (ע״ע). 
המתוות הרבות של פרטי שמים ועננים (במיוחד ב 1821 ), שלוו 
רישומים מדויקים של השעה ותנאי מזג־האודר, הן עדות להתעניי¬ 
נותו של ק' באפקטים של האור וד.אטסוספירה. מבין יצירותיו הגדו¬ 
לות האחרות; ״קתדרלת סולזברי״ ( 1823 ! המוזיאון ע״ש ויקטוריה 
ואלברט, לונדון )! ״הסום המזגק״ ( 1825 ; האקדמיה המלכותית, 
לונדון; סקיצה בגודל התמונה — במוזיאון ע״ש ויקטוריה ואלברט)! 
״שדה הדגן״ ( 1826 ! הגלריד. הלאומית, לונדון)! ״עסק דדאם״ ( 1828 ! 
הגלריה הלאומית של סקוטלגד, אדיגבורג). ב 1832 פרסם קי סדרת 
תעתיקים גרפיים מיצירותיו, בשיוף־נחועזת 11110 ס 1£22 ס), בביצועו 
של דוד לוקס. — ק' היד, אחרון הציירים בשושלת ציירי־הנוף 
האנגלים, שראשיתה במאה ה 18 , ור,מםכם הגדול של השגיה. 

בני־משפחתו הורישו את מרבית יצירותיו למוזיאוני לונדון הנ״ל, 
וחלקן הגיע למוזיאון הבריטי ולגלריה ע״ש טיט. אחדות מהן מצויות 
באה״ב. 

) 711 ,׳\ 16 ז 1 ^ 5 : 1924 ./ ,£ 

, 11 . 0 ; 1950 ,ז^*ך €10 ,ו 1 >נ 6 . 15 ; 1949 ■ 1 ( 0 1 ו 0 י< 1 ) 0 ? ^ 

, 86015611 , 11 , 11 ;* 1951 ./ )ס )) 10 ) 01 / 0 ,(. 611 ) 1,68116 

,)) 1 <){>ה<)ק:)ח €0 ./ ,(. 641 ) . 141 : 1952 ) 01 {/הס .{ 

) 7/1 , 5 .! 4 ! 0 תץ 6 ? . 0 : 1964 ./ , 01 ( 4 ? ,? ; 1962-68 . 1 ^ 1-1 

. 1973 •/ ,ז 0 \ץ^ 7 . 8 ; 1965 

א. רו, 

010 1 ת 13 ל. 011 כ) 3111111 ( 60111 

— ( 1767 , לוזאן [שוויז] — 1830 , פרים), סופר ומדינאי 
צרפתי. ק׳ היה בן למשפחה פרוטסטנטית גולד,. הוא למד באוכספורד. 
בארלנגן ובאדינבורו. ב 1794 התחילה פרשת אהבתו הסוערת עם 
הברונית סטל־הולםסין (ע״ע). מכאן ואילו ישב בפרים וביקש 
להתחיל בקריירה פוליטית. הוא חיבר קונטרסים בזכות הרפובליקה, 


ולמחרת הפיכת ה 18 בבריסר 1799 נתמנה לחבר הטריבונט. ואולם, 
כבר באותה השנה הורחק ממשרתו זו משום שנקט עמדה ליברלית 
מדי, וב 1804 הגלהו נפוליון מצרפת. בפרק-זמן זד, בחייו כתב ק־ את 
יצירותיו הספרותיות: ־ 11 ( 44011 . ( 1806 ! י״ל 1816 ) ! תרגום הטרי¬ 
לוגיה חו) 51 ח 110 ג¥\ של שילר ( 1809 ) : 0:0110 ( 1810 : י׳ל 1907 ). 
בתום גלותו, ב 1814 , תמך תחילה בבורבונים. אך חזר אל שורות 
נאמני הקיסר ואף נתמנה לחבר מועצת־ד.םדינה. ב 1816 , בשובו 
מאנגליה (אליה נמלט אחרי תבוסת ואטרלו), נעשה ראש האופוזי¬ 
ציה הליברלית. ק׳ לחם למען חופש העתונות, וב 1818 יסד את כה״ע 
:>ו 211 ן 311 ז£ ! 12 . שפו נתפרסם בחוגים הליברליים עם הופעת 

חיבורו הגדול, ב 4 כר', 0110 תח 10110 ! 51 ח 00 0 ס 19 ) 11 סק 40 €0015 ("על 
מדיניות חוקתית״), 1818 — 1820 . יצירח־חייו הגדולה היתה 13 0 □ 

'נן 010 י 1105 505 . 01 011005 ) 505 , 500100 53 . 4305 0005140100 10118100 

״״סמזסק (״אורות הדת, מקודד״ צורוחיד. והתפתחויותיה״), 5 כר׳. 
1824 — 1831 . ק׳ נמנה עם הצירים שהעלו את לואי־פילים לכס-המלוכת 
ב 1830 . הוא מונה על־ידו לנשיא סועצת-המדינד,. אד פת כעבור זמן 
קצר. 

אישיותו המורכבת והמעניינת של ק׳ מתגלית במכתביו ( 1844 — 
1894 ), בס,)!!״! 01 ; €311 ; 13 (..הפנקס האחס״), 1907 , יב 1302 ז 10111 
10111005 (״יומנים אינטימיים״), 1952 . כיום זכור שמו בשל "יומניו 
האינטימיים", ובראש־וראשונה בשל הרומן האוטוביוגרפי הפסיכו¬ 
לוגי, "אדולף", ניתוח מפוקח ודק של הרגשות, עד־כדי טשטוש זהות 
ת״אני" וקיומו. 

!^ 1 ,;ח 11111 ' 3 ־מ£ ; 1946 .ע )}/ ))) 0711 / 6 , 008 ט 41 . 1 ^^ 

; 1966 , 1-11 ,)הר<))ס 0 10 1 ) .£ .ע .? : 58 ־ 19 .מ ) 0 /) 77011 ז 4 / 

• 11 ) 40 1 ) 4 ס)■■/!/ הס/^ו!)? 1/1 ){/ )?■■ 111 ) 1 ; 17 הח 0 ))חז .^ .מ , 680156 ( 1 .ק 
■ 1/17 ) .€ . 8 , 00161 ? . 0 : 1967 . 8 ,ז 1116 ט 00 . 11 ; 1966 , 4111 ) 711110 ) 177 

,) 17 ) 4401 ^' 4 7 ד 4£117 1 ) )?//ז)!!)]! , 6.46 מ 6 ז) .־ 111114 מ 1 [ 6 ס .? : 1968 .) 70 ) 1711-771 

. 1971 
א. ב־ ש. 

קונסטנטיוס — €00513011115 — שפם של 3 מקיסרי רומא. 
החשובים בהם: 

1 ) ק׳ 1 כלורוט (״החיוור״) — €11101115 . 1 ס — ( 264 , 
איליריה — 306 , אבורקום [כיום יורק]. קיסר מ 305 ). הצטיין 
כאדפיניסטרטור וכמצביא, וב 293 מינהו דיוקלטינום (ע״ע) לקיסר 
המערב ולמשנה של פכסימיאנום. ק' הרחיק מעל פניו את פילגשו, 
הלנה, שילדד, לו את קונסטנטינום (ע״ע קונסטנטינום 1 ) ונשא 
לאשת את תאודוחה, בתו החורגת של מכסימיאנום. ק׳ החזיר את 
בחיסנית לחיק הקיסחות ( 296 ) וניצח את האלפנים שפלשו לגליה 
( 298 ). כשוויתח דיוקלטיאנום על שלטונו ( 305 ), עלה ק׳ לדחגת 
אוגוסטום של המעחב, ולקיסח תחתיו נתמנר, סורום ולא כנו, קונסטנ- 
סינוס. אולם ק' הזעיק אליו את בנו כדי שישתתף במלחמתו בפיקטים 
בצפון בריטניה, וכשמת ק׳ יכול היה קונסטנטינום לקבל לידיו את 
הפיקוד על הצבא ולסלול אח דרכו לשלטון. 

,( 50 — 1 , 2 ; 157-201 , 1 , X ^ ח״ 110 ״ 51 ו! 14 ס) . 0 .ם ,;מ״״ס״ו, . 8 

. 1930 

2 ) ק׳ זז, פלויוס יוליוס — 11 ס $״ 11 ״ו 1391115 ? — ( 317 — 
361 ! קיסר מ 337 ), בנו של קונסטנטינוס ״הגדול" (ע״ע). ב 335 
הפקידו אביו על החלק הפזרחי של הקיסרות. לאחר הלוויית אביו 
( 337 ) חיה ק׳ עד לרציחת רוב בני משפחת האב בידי הצבא. ק׳ קיבל 
לידיו את החלק המזרחי ושני אחיו קונסטנטינוס 11 וקונסטנס. שלטו 
במערב. עד 350 היה ק' עסוק בהתגוננות מפני התקפות הפרסים. 
בינתיים חסתכסכו אחיו! ב 340 נהרג קונטטנטינום 11 וב 350 סילקו 
קצינים את קונטטנם והעלו לשלטון אח שר-הצבא מגננטיוס. ק׳ יצא 
למערב, חבים את מגננטיום וחידש את אחדות הקיסרות. ב 351 מינה 
את בן־דודו גאלום למושל המזרח, אך הלה השתפש־לרעה בשררה 
שניתנה בידו וק׳ הוציאו להורג ( 354 ) ! בימיו פרץ ביהודה, הפרד 
הקרוי על שמו(ע״ע א״י, עמי 438 — 430 ). ב 355 העלה. ק׳ את יולןגוט 


411 קונסטנטר: — 

(ע״ע). אחי גאלום. לדרגת קיסר והפקידו על גליה. אך ב 360 . 
כשיצא ק' למזרח להילחם בפרסים. הוכתר יוליאנוס בידי חייליו 
לאוגוסטום. ק׳ לא שעה להפצרות יוליאנום להימנע ממלחמת־ 
אזרחים רצא למערב. אד מת בדרך. בקיליקיה. 

ק׳ היה נוצרי מאמין ואסר על פולחן אלילים, הוא צידד נאריא־ 
ניזם (ע״ע אריום) ורדף את מתנגדיו. ק׳ המשיך בחקיקת אביו 
נגד היהורים. הוא אסר על גיור נשים ועל החזקת עבדים נכרים 
בידי יהודים ומנע מחכמי ישראל להתכנס כדי לעבד את השנה. 

. 1928 , 1 , 111 ־ 514 ,כ 1 

מ. ע, 

קונסטנטין העיר השלישית בגדלה 

באלג׳יריה; 255,000 תוש׳ ( 1967 ) . 

ק- שוכנת בהרי ק' ברכם החופי של הרי-האטלם (ע״ע). העיר 
העתיקה נמצאת באתר מיוחד במינו: רמה גירית. שגבהה כ 650 מ׳, 
המסתיימת בגאיות שעמקם עד 300 מ׳. בגיא המזרחי עובר נהר ךמל 
(תמונת גשר מעל הגיא, ר׳ כרך ג׳, עמ׳ 408 ). רק בדרום־מערב 
מחוברת העיר בשלוחה צרה לרמה ההררית שמסביבה. הפיר העתיקה 
מוקפת חופה מיה״ב. בחלקה המערבי מצויים הקסבה (המצודה 
העתיקה) ורבעים בסגנון צרפתי שרחובותיהם רחבים וישרים. חלקה 
המזרחי והדרומי־מזרחי בנויים בסגנון ערבי־מזרחי טיפוסי וסיממאד 
תיו צרות ומפותלות. פרוורים חדישים נמצאים כדרום־פערב העיר 
וממזרח לגיא רמל. 

ק' היא מרכז מסחרי חשוב להדי־האטלס ולרמות הצחיחות־ 
למחצה שמדרום, בזכות מיקומה בצומת תחבורה ראשי במזרח 
המדינה. כבישים ומס״ב מחברים אותה עם נמל סכיכדה (מקודם: 
פיליפוויל) ונמלים אחדים לחוף היה״ת. מסביבה משתרע איזור נרחב 
שבו מגדלים דגנים ומטעים (מצפונה). העיר משמשת שוק ראשי 
לדגנים ומרכז לטחינת קמח. התעשיה מעבדת בעיקר את התוצרת 
החקלאית. ענפיה החשובים הם: עיבוד עור ומוצריו, ייצור צמר, טבק 
ומכונות. בק־ אוניברסיטה (נוס׳ 1970 ) ובה 8,500 תלמידים( 1974/5 ), 
בי״ס דתי מוסלמי (מדרסה [ע״ע]) ומוזיאון ארכאולוגי חשוב. 

היסטוריה. ייתכן שק־ נוסדה ע״י הפונים. ובימי־קדם נודעה 
בשם 011-13 (מהמלה ״קרת״, עיר). במאה ה 2 לפסה״נ היתה החשובה 
בערי נומידןה. את־כ פרחה בשלטון רומי. ב 311 נהרסה העיר בידי 
מכסנטיים (ע״ע) וכעבור שנה נבנתה־מחדש ע״י מנצחו, קונסטנטינום 
(ע״ע) ״הגדול״, ונקראה על שמו. ב 710 נפלה בידי המוסלמים. אח׳־כ 
היתר, בידי שושלות צפון־אפריקניות שונות, ולבסוף בידי התורכים 
ובירי יורשיהם, שליטי אלג׳יר. ב 1837 כבשוה הצרפתים ובשלטונם 
היתד, עד לד,קמת אלג־ידיה העצמאית ( 1962 ). 

מצבות כתובות לאטינית מעידות על יישוב יהודי בק׳ בתקופה 
הרומית והביזנטית, ונראה שהיישוב המשיר להתקיים בימי הכיבוש 
הערבי. כשאר הקהילות באיזור התעצמה גם ק' באמצע המאה ה 12 , 
עם בואם של פליטים יהודים מספרד. בטוף המאה ה 14 הגיעו גם 
יהודים ממיורקה, ביניהם הדיין מימון נג׳אר. שהתקין מנהגות למקום. 
רבים מיהודי ק־ עסקו אז במסחר סיטוני, ומצבם הכלכלי היד, איתן. 
רבים ממגח־שי ספרד ( 1492 ) התיישבו בק׳. מבין האישים הידועים 
במאה ה 16 : יוסף בן מינור, המכונה "חסיד", המשודר יוסף בן 
אברהם זמרון (מאה 17 ) ומסעוד זרביב, מחבר ם׳ "זרע אמת" 
(ליוורנו, תדי״א). במאד, ה 18 גדל היישוב היד,ודי, ונבנתה־מהדש 
שכונת היהודים שליד באב אל־ג׳אביה. לאחר הכיבוש הצרפתי הוקם 
בק׳ .,קונסיסטוריום' (מועצה) אזורי. עד המאה ה 20 ישבו בק׳ 
כ 3.000 יהודים. אח״כ גדל מספרם עד ל 12.000 . ב 1934 נערכו פרעות 
ונהרגו 25 איש. משקיבלה אלג׳יריה את עצמאותה, יצאו רוב יהודי 
ק׳ לצרפת, ומיעוטם לישראל. 

ח, ז. הירשבת, תולדות היהודים באפריקה הצפונית, א׳—ב' (מפתח, 

בערכו}■ תשכ״ה;, 1931 2 ־־ 1 סמ 6 מן 27 ן 74 ))ן/ ^ 1 , 6111 ^ £186111 

ר. בג.-א, אש. 


קונמטנטיגוס 412 

קונסטנטינוס — 65 ׳\^^■ע x ^זסע 0 :א — שמם של 11 בקיסרי רומי 
וביזנטיון. על ק׳ 1 ע״ע קונסטנטינוס "הגדול", בין האחרים 
חשובים: 

1 ) ק׳ 7 \ 1 פוגונסום (״המזוקן״! קיסר בשנים 668 — 685 ), בנו 
של קונסטנטינום 11 . ימי שלטונו היו רצופים מלחמה בערבים, 
שפלשו לאסיה־הקטנה ובשנים 672 — 678 צרו על קושטא. ק׳ הדף 
את הערבים, בהיעזרו ב״אש היוונית״ (ע״ע מלחמה, עם׳ 633 ), 
וכן את הבולגרים שפלשו לקיסרות. הוא הכיר בממלכה שהקימו 
הבולגרים, ועי׳יז גדלה השפעת ביזנטיון בקרב הסלווים. ב 680 
פתח את ועידת הכנסיה השישית (הוועידה השלישית של קושטא), 
חו שמה קץ לפיוס המונופיסיטים (ע״ע), שכולם כבר נמצאו בשלטון 
הערבים. ק׳ חיזק את מעמד הקיסר בבטלו את כל הסמכויות של 
קיסרי־המשנה. 

2 ) ק׳ ■ע (קיסר בשנים 741 — 775 ), בנו של לאון 111 (ע״ע). 

קי היה האיקונוקלסט הקיצון־ביותר (ע״ע איקונוקלזם), ובפקודתו 
אישרה ועידת כנסיה את איסור האיקונין ( 754 ). הוא הוציא-להורג 
איקונודולים (מעריצי איקונין), ומכיוון שרבים מהנזירים היו איקו- 
נודולים רדף גם אותם והפקיע את נכסיהם. מדיניותו הדתית החריפה 
את הסכסוך עם רומא, וכשכבשו הלנגוברדים את רונה ( 751 ) קרא 
האפיפיור סטפנוס 11 לעזרת הפרנקים ולא לעזרת ביזנטיון. וכך 
החל הקשר ההדוק בין האפיפיורות לפרנקים. — ק׳ זכה בנצחונות 
רבים על הבולגרים ■ועל הערבים, ופלש לארם־נהרים ולארמניה. 

3 ) ק׳ ¥1 (קיסר בשנים 780 — 797 ) היה בן 10 במות אביו, 
לאון 1¥ , ולמעשה שלטד, אמו אירנה. ב 790 אסרה אירנד, את ק׳! 
הוא מרד בה, הדיחה ואסרה, אך בעקבות מפלותיו מידי הערבים 
ור,בולגרים ( 791 ) שחרר את אמו ועשאד, לשותפתו בשלטון ( 792 ). 
כעבור שנים מספר הדיחה אותו אמו וסימאה אותו כדי שיפסל 
למלוכה. 

4 ) ק׳ ¥11 פורפירוגנמוס (״הנולד בארגמן״, 905 — 959 < קיסר 
מ 913 ), בנו של לאת ¥1 (ע״ע). עד 945 שלטו אמו, זואה, וחמיו, 
רומנוס 1 . משהחל ק׳ לשלוט למעשה, ניסה לבלום את התפשטות 
האחוזות הגדולות על-חשבון האיכרים הזעירים, שהיו תשתית הכל¬ 
כלה ור,צבא, וציווה להחזיר להם את גחלאותיהם בלי תמודד,! 
ואולם, בעלי האחוזות התעלמו מצו זה, בסוף מלכותו זבו מצביאיו 
בנצחונות על החמדאגיים בסוריה (ע״ע, עמ׳ 609/10 ). בחצרו 
ביקרה אולגה (ע״ע). שליטת רוסיה שהתנצרה, והדבר אפשר את 
הרחבת השפעתה של ביזנטיון בצפון. 

עיקר חשיבותו של ק׳ בתחום הדעת והתרבות. הוא היה איש 
משכיל, עודד כתיבת ספרים בעלי אופי אנציקלופדי בידי מלומדים 
רבים וכתב כמה ספרים, ביניהם על סבו, בסיליוס 1 (ע״ע). במיוחד 
מפורסמים ספריו על טקסי החצר (־ח £3 :ץ 3 ש 13 גןד/ ,, £11101111 ־ 0 :) שס 
סבח!)), על מדיניות־ד,חוץ של ביזנטיו( (־ 163 0 !) 1 ז 13 ] 5 ! 34111111 06 
ס!!;■!!) ועל הפרובינציות של הממלכה ( 111011311665 06 ). 

5 ) ק׳ x ^ מונומכוס (קיסר בשנים 1042 — 1055 ) נהיה לקיסר 
מכוח נישואיו עם הקיסרית זואה, אחרי שר,תאלמנה משני בעליה 
הקודמים, היריבות בין האריסטוקרטיה הצבאית ובין אנשי המינהל 
גרמה לפרוץ שתי מרידות מסוכנות ( 1043 , 1047 ), ולפיכך החלישו 
אנשי המינהל ביודעין את הצבא! כתוצאה מכך נחלה ביזגטיון 
מפלות מידי הרוסים והפצ׳נגים (ע״ע), וכן מידי הנורמנים באיטליה. 
ק׳, שהיה משכיל ומקסים, אך שליט לא יעיל, כמעט שלא השפיע 
על התפתחויות אלו. הוא גם לא יכול היה לבלום את תוקפנותו של 
האפטריארך מיכאל קרולריוס (ע״ע), וזו החפירה את הסכסוך עם 
האפיפיורות, שגרם לפילוג הסופי בין הקתוליות לאורתודוכסיות 
( 1054 ). עיקר עניינו של ק' היה בתחום התרבות: הוא עודד מלומ¬ 
דים, בגון פסלום (ע״ע), וחידש את המדרשה המצוינת, מעין- 
אוניברסיטה, 'שהיתה בקושסא. 



413 


414 


קונסמנטינום — רןונסמנמינום "הגמל" 


6 ) ק׳ x דוקס, ע״ע דוקס. 

7 ) ק• ^ x פלאולוגוס ( 1453-1404 ! קיסר מ 1449 ), אחרון 
קיסרי ביזנטיון! בנו של מנואל 11 ואחיו ויורשו של יואנם !]!ז!■ 
(ע׳ ערכיהם). בימי יואנפ שלט ק׳ בדספוטיה הביזנטית בפלופונסוס! 
הוא הרחיבה בספתו את רוב נסיכויות הפרנקים שם, אך ב 1448 
נאלץ לשלם מם לעת׳מאנים. אחרי מות יואנס נמשח לקיסר. מאמציו 
להשיג עזרה מהמערב במאבקו עם התורכים לא נשאו פרי, ומבית 
נמשכו הסכסוכים בין תומכי האיחוד עם הכנפיה הקתולית, שיזם 
אחיו יואנס, לבין מתנגדיו. במצור על קושטא לחם גף בגבורה 
ונפל בקרב כשהובקעה העיר. 

,(.׳\ . 8 1^x ^ת 1 ) ,ע 6 ו)ו$! 1 ע 

;'' 1963 ו €1161 >. 1 ח 11 ויו £0 ^( 1 ,׳(; 51 ז 0 ן} 0 זא 0.0 :* 52 (י 1 

וב׳י 1€1116 ל 1 .נ 111 ז 011 ) ?־//<#למ£ עמ/^מ 18 ג׳(ןן 7116 /י 555 נ 111 .ן 

.' 1066 ,(.׳\ . 8 1 ^x >ה 1 , 1 1 זביז .. 9181 

א. שר. 

קוגסטנטיינוס — ; 0 ׳\ן^־ע^^זז)ע 0 ^ 1 — שמם של שני מלכים ביוון. 

1 ) ק׳ 1 ( 1868 — 11923 מלו בשנים 1913 — 1917 ו 1920 — 

1922 ), בנו של גאורגיופ 1 (ע״ע). במלחמה בתורכיה ב 1897 פקד על 
הצבא בחזית תסאליה והואשם באחריות למפלה. ב 1912/3 הצטיין 
כמפקד־עליון של צבא יוון במלחמות הנלקן (ע״ע בלקן. מלחמות) 
ובעלותו למלוכה ב 1913 נהנה מפופולריות רבה. במלה״ע 1 ביקש ק', 
שאשתו היתד, אחות וילהלם 11 , קיסר גרמניה, להיות ניטרלי, דחה 
את חיזורי מדינות ה״הסכמח' ופיטר את רה״מ וניזלוס (ע״ע) שרצד. 
להצטרף אליה! וניזלוס מרד, ובלחץ ה״הסבמד," הלו ק׳ בגולה ובנו 
אלכסנורוט מלו תחתיו ( 1917 ). 

ב 1920 מת אלכפנדרום, וניזלום התפטר ומשאל־עם החזיר את 
ק׳ למלוכה. הוא המשיך את המלחמה בתורכיה, או בעקבות התבוסה 
פרצה מרידה צבאית יק׳ הודח שנית (ספטמבר 1922 ). כעבור 3 
חדשים מת. וע״ע יון. עמ׳ 483 — 485 . 

2 ) ק׳ 11 (נו׳ 1940 ! מלו בשנים 1964 — 1967 ), בנו של פאוולום. 
כיורש־העצר נהנה מפופולריות רבה, לא־מעט בגלל היותו ספורטאי 
מצטיין(באולימפיאדת 1960 זכה במדליות־זהב בשיט) ובגלל דעפעתו 
הנאה. כמלך הפתכסו עם רה״מ הליברלי פפנדראו ופיטרו ( 1965 ). 
הדבר פתח תקופה של אי־יציבות מדינית, ובאפריל 1967 תפס הצבא 
את השלטון וכונן רודנות. בדצמבר ניסה ק׳ לחולל הפיכת-נגד, או 
נכשל ונמלט מארצו. הכת הצבאית מינתה עוצר במקומו והתירה לו 
לחזור ליוון! הוא נמנע מעשות זאת, וב 1973 ביטל הרודן פפדופולוס 
את המלוכה ומשאל־עם אישר הקמת רפובליקה! משאל־עם נופף. 
שנערך בדצמבר 1974 , אחרי נפילת הרודנות, חזר ואישר את ביטול 
המלוכה. 

קונסטנטינוס האפו״ילןני — 118 ו €31 נז) 3 נ 115 ה $131111 ת 0 נ) — 

( 1020 [י]— 1087 ). סופר רפואי נוצרי ומתרגם מערבית. המסו¬ 
רת מספרת כי נולד בעיר קרתגו, נדד במשו כ 40 שנה בארצות שונות 
באסיה ובאפריקה ורכש ידיעות ברפואה ובשפות, בייחוד בערבית 
וביוונית. לבסוף הגיע לעיר סלרנו(ע״ע). שהיתה אז בשליטת הנסיו 
רובר (ע״ע) גיסקר. בהגיעו לשם, היה ביה״ס הראשון לרפואה 
באירופה בשיא תהילתו. זמן מה שימש כמזכירו של גיסקר ונהנה 
מתמיכתו. ק׳ השפיע רבות על הרפואה הקדומה בסלרנו, אף כי שד.ה 
בה זמן קצר לפני שנתקבל כנזיר במנזר המפורסם מונטה קסינו 
( 02551110 :) 810111 ), שם הקדיש את כל זמנו לתרגומים של חיבורים 
רפואיים מערבית ללאסינית. בזכות מפעל תרגומים היסטורי זה 
הובאד, מורשת יוון ד,עחיקה לידיעת המלומדים במערב. מאחר שלא 
תמיד דקדק ק׳ בהבאת מקורותיו, נקראו אחדים מתרגומיו על שסו. 
אולם, המחקר החדיש סייע בזיהוי המחברים האמיתיים, וראוי להזכיר 
בהקשר זה את עבודת שטיינשניידר (ר׳ ביבל׳). 

באמצעות מלאכת תרגומיו העניפה ד,ביא ק׳ את דעותיד,ם של 


היפוקרטס וגלנום (ע׳ ערכיהם) לידיעת העולם המערבי, יש לציין 
ש 7 לא גיסד. לתרגם את כתביהם של שני הפופרים הגדולים שכתבו 
ערבית, א(ל)-ראזי ואבן־סינא (ע׳ ערכיהם)! אך את כתבי עלי 
עבאם תרגם בחלקם. לעומת זאת תרגם את רוב ספרי ד,רופא היד,ודי 
יצחק ישראלי(ע״ע), שנכתבו ערבית. תרגום זה שנדפם בליאון ראה 
אור ב 1515 . 

8 ^ €110 ז 1 ׳\) ה)||^וו^ !) 1171 ,' 0 ,ז;> 1 ,) 01 ג 11 {ט 8 ן 611 .) 5 1 •? 

,(.[״) ; 1866 .( 351-410 .^ד\ XX.X 

.״( 1931 , 96 — 94 . 11 

קונסטנטינום "הגדול" — 113 ח 11 חב 31 ב 1 ס 0 צט 1 ־ 161 ג^\ 

81280115 — ( 270/80 — 337 ! קיסר מ 306 ), קיסר רומי, ק׳ 

נולד בנאיסוס ( 142155115 ) שבפרובינקיה מסיה (כיום ניש, בדלמטיח 
!יוגוסלודה)). לקונסטנטיום 1 כלורום (ע״ע) ופילגשו הלנה (ע״ע). 
רוב נעוריו שהה במחיצת דיוקלטינום (ע״ע), ואחרי התפטרות דיו־ 
קלטינוס החזיק בו ה״אוגרסטום" של המזרח, גלריום (ע״ע), כמעין 
בן־ערובה. נובח פלישת הפיקטים לצפון בריטניה נעתר גלריוס 
לבקשת קונססנסיוס לשחררו, וק׳ היד, ליד אביו בעת מותו באבורקום 
(יורק). הצבא הבריז על ק׳ ל״אוגופטום" תחת אביו, בניגוד להפדרי 
ריוקלטננוס, שלפיהם זכאי היה לתואר זה סגנו של קונפטנטיום, 
ה״קיסר" סורום. גלריוס מצא פשרה, במנותו את ק׳ ל-קיפר" ואת 
סורום — ל״אוגוסטום". 

בעבור זסו־סד. השתלם על איטליה מכסנטיוס, בנו של מכפימינוס, 
ה.אוגוסםוס״-ד,עמית של דיוקלטונוס שפרש יחד עמו מהשלטון. 
מכסימננוס חזר לפעילות מדינית וסייע לבנו מכסנטיוס להתגבר על 
סורום — שהיה איש־אמרנו של גלריוס! בפחדו מפני גלריוס הציע 
מכסימינוס לק' להיות בעל־בריתו, נתן לו את בתו, פאוסטד,. לאשר, 
והכיר בו כ״אוגוסטום". גלריום נכשל במסעו לאיטליה נגד המורדים, 
ומכסימינוס נכשל בנסיונו להדיח את בנו ונמלט לגליה אל ק׳. ב 308 
נעשה מאמץ לחדש את אחדות הקיסרות: מכפימינוס התפטר שנית, 
ליקיניוס (ע״ע), ממקורבי גלריוס, מונה, ל״אוגוסטום" של המערב 
והוכר מעמדם של שני ה״קיפרים", ק׳ במערב ומכסימינוס. אחיינו 
של גלריום, במזרח! כעבור שנה הוכר מעמדם סאוגוסטים". רק 
למכסנטיום, ששלט באיטליה, לא ניתן מעמד מוכר. ב 310 ניסה 
מכסימונוס לדחוק את רגלי ק׳, אך נשבה והוכרח להתאבד. 

ב 311 מת נלריוס ונפתח מאבק על השלטון במזרח, שהשתלב 
במאבק מקביל במערב 1 במזרח נאבק ליקיניום עם מכסימינוס. 
ובמערב — ק' עם מבסנטיום! מכסימינוס ומכסנטיום התקשרו 
ביניד,ם, ובתגובה התקרבו ליקיניוס וק׳. בקיץ 312 שלח מכסנסיוס 
צבא לצפון איטליה, כדי להפריד בין כוחות ק׳ לכוחות ליקיניום. ק' 
הקדימו, כבש את צפון איטליה והתקדם לעבר רומא, וב 28.10.312 
ניצח את יריבו בקרב ליד גשר מילדום שעל הנהר טיבר ומכסנטיוס 
נפל במערכה. 

על המגינים של חיילי ק׳ בקרב זה, היה הסמל 4 . צירוף האותיות 
היווניות X וק, שהן שתי האותיות הראשונות בתארו של ישו 
( 64 ז 1 >וק\ — המשיח). ק׳ ציווה לקשט את המגינים בסמל זה אחרי 
שראד. ביום מראה פלאי וחלם חלום וממנו הסיק שבזה ינצח את 
ארביו! לפי נופח אחר (של אוסביוס. ע״ע) ראה ק׳ סמל זה מופיע 
בשמים, ותחתיו כתובת; 011111 1005111 (לאט׳! ; 01 ס 1 ׳ 1 318110 1402 ! 
"בסימן זר. תנצח"). נצחון ק׳, שצבאו היד, קטן־בהרבד, משל יריבו, 
יוחס לד.תערבות אלוהית 10511110111111510113115 , כפי שנאמר בכתובת 
שעל "קשת ק'" שהוקמה לכבוד הנצחון. ק' העתיר מתנות על הכנ¬ 
סיות ופטר את כמריהן מתפקידי-ציבור. ב 313 נפגש עם ליקיניוס 
במילנו! ליקיניום נשא־לאשה את קונסטנטיה, אחות ק׳, ושני השלי¬ 
טים פרסמו את .,האדיקסום של מילנו״ — תקנות שהקנו לנצרות 
מעמד של דת סותרת ( 110112 5011810 ). למעשה התייחס ק׳ לנצרות 
כאל דת מועדפת. אע״פ שהוא עצמו לא התנצר ואף נשא בתואר 




415 


קוגסטנטינוס ״הגדול" — קונסטנס 11 


416 


11115 ־ 5111 ( X 1^3X1111115 ״ 11 ] 1 ^ 0 ?)׳ 

ככל הקיסרים לפניו, נהיה ק' 

בהדרגה למעין ריבון של ה¬ 
ממסד הדתי הנוצרי: כמי שייחס 
את נצתונותיו לאלוהי הנוצרים 
ראה חובה לעצמו לקדם את 
הפצת הנצרות ולשמור על אח־ 

חת כנסייתח. לפיכך התערב 
בסכסוך שבין הקתולים לבין 
הדונטיסטים (ע״ע)! הוא מינה 
ועדות הגמונים לחקור את ה¬ 
סכסוך, זימן כנסים של ראשי- 
הכנסיה והפעיל את מנגנון ה¬ 
מדינה לכפות את החלטותיהם. אסר והגלה הגמונים שהמרו החלטות 
אלו, פסק במריבות ביניהם, החרים בנייני כנסיות ומנע התכנסויות 
דתיות. 

בינתיים כבש ליקיניוס את כל מזרח הקיסרות, בהביסו את 
מכסימינום חדשים־מספר אחרי הוועידה במילנו. גם למלחמה בין 
ליקיניום למכסימינום היה אופי דתי, מכיוון שסכסימינום היה תומך 
נלהב באלילות, ואילו בליקיניום תמכו הנוצרים, דיתכן שהוא עצמו 
התנצר. ואולם כבר ב 314 הסתכסכו שני שליטי הקיסרות וקי הרחיב 
את תחום שלטונו על-חשבון יריבו ( 316 ). בהדרגה לבש גם מאבק 
זה אופי דתי; תמיכתו של ק־ בנצרות העלתה את קרנו בקרב הנוצ¬ 
רים הרבים שבמזרח הקיסרות, וליקיניוס, שכנראה חזר לאלילות, 
ניסה לעצור את התפשטות הנצרות בתחום שלטונו, הצר את צעדי 
ההגמונים וכמה מהם הוגלו או הוצארלהורג. מעשים אלה שימשו 
הצדקה לק־ לצאת למלחמה על ליקיניום. את המערכה נגד יריבו הכין 
כמסע-צלב: הוא זימן למטהו קבוצת הגמונים, העמיד במרכז צבאו 
את הלברום, נס הנצרות, ואף שרבים מחייליו היו עובדי־אלילים כפה 
עליהם תפילה נוצריות ליקיניוס הגיב בהכרזה כי הוא מגן אליה של 
רומא ומסרתו. העתיקה. ק׳ פלש למזרח וביולי 324 ניצח את ליקיניום 
בהדריאנופולים. קריספוס בנו ניצח את צי ליקיניוס ביפ-מרמךה, 
ובספטמבר נוצח ליקיניוס סופית בקרב כריסופולים וכעבור זמן־מה 
הוצא־להורג. לראשונה אחרי 39 שנים היתה הקיסרות נולה מאוחדת 
בשלטונו של אוגוסטוס יחיד. 

ב 13 שנותיו האחרונות עסק ק' בעיקר בשני דברים; בניית 
העיר קונסטנטינופוליס. במקומה של ביזנטיון העתיקה, והפיכתה 
לבירה חדשה ונוצרית של הקיסרות (ע״ע קושטא), וחידוש אחדותה 
של הכנסיה במזרח, שנתפלגה עקב צמיחתה של כת האריאנים (ע״ע 
אריוס). ב 326 נערך טקס ייסודה של הבירה החדשה, וב 330 — 
חנוכתה■ לאיחוי הקרע בכנסיה ולקביעת,הדעה הנכונה״( 61130605111 ) 
זימן ק־ ב 325 בעיר ניקיאה ועידת הגמונים מכל רחבי הקיסרות. 
הוועידה, שק׳ חיה היו״ר שלה, הכריזה שהאריאניות היא מינות 
וקבעה אח עיקרי־חאמונח הנוצרית ("הקרדו הניקאני") וכן את לוח■ 
החגים ואת ארגון הכנסיה. גם אחרי הוועידה לא פסק ק', שראה 
עצמו "כהגמץ המופקד על אלה שמחוץ לכנסיה", מלעסוק בענייני 
הנצרות, ני החלטות הוועידה לא התקבלו על דעת כל הנוצדים. 
ותכפו מריבות, משפטים וכנסים! בין־השאר כינס ועידה בירושלים 
בעת חנוכת הכנסיח שבנה על אתר שזוהה כמקום קברו של ישו 
( 334 ). הוא נתן כסף, כבוד ומעמד לכנסיה ולכמריה ומסר להגמונים 
סמכויות־שיפוט נרחבות. 

בתחומי הממשל שכלל ק׳ את מנגנון המינהל שהקים דיוקלטזנוס 
והשלים את המעבר מ״פרינקיפט" (ע״ע אוקטוינום) ל״דומינט" 
(״אדנותי! במטבעות שטבע מפונה ק׳ ,!!!!!!!!!ס!! — .,אדון"). הוא 
הקים את האצולה החדשה של הפטריקים ובחר בהם מקרב מקורביו, 
ארגן אח "מועצת הקיסר", הקונסיסטוריום, וחילק מחדש את הצבא 


לכוח־סגן, שמתפקידו לשמור על הגבולות, ולעתודה אסטרטגית 
ניידת, בפיקודו של הקיסר. הוא תיקו את המטבע והנהיג מטבע חדש 
מזהב, הסולידום ( 501111115 ), שעתיד היה לשמור על ערכו מאות שנים 
אחריו. אולם למדות השלום ששרר ברוב ימי שלטונו נפגעה הכלכלה 
מחמת הביורוקרטיה, השחיתות ופזרנותו של ק', שהצריכו הכבדת 
עול־המסים. ק' הנהיג אח הורשת המקצועות ומשרות־הציבור והצמית 
את האריסים לאחוזותיהם. הוא תיקן תקנות רבות כדי להבטיח את 
קדושת הנישואין ולהקשות את הגירועזין. בחייו הפרסיים לא דקדק 
ק' בעניינים שבצניעות והיה נתון גם להתפרצויות-זעם. ב 326 הוציא- 
להורג את אשתו, פאוסטח, ואת בכודו, קריספום, בלי משפט ובלי 
שידע איש במה חטאו. למרות פעולתו הרבה לקידום הנצרות נטבל 
ק׳ ימים מספר בלבר לפני פותו — בהאמינו, כנראה. שכך יוכל 
לעמור טהור לפני בי״ר של-מעלה. 

ק׳ היה מצביא ואדפיניסטרטור מוכשר, אך חשיבותו היא בייסוד 
קושטא, ובעיקר — במפנה המכריע שהביא לעולם הרומי בעשותו 
את הנצרות הנדדפת לדת המלכות. בכך הבטיח ק', יותר מכל אדם 
אחר, את נצחון הנצרות באירופה והשפיע השפעה מכרעת על עיצוב 
דמותה של אירופה. 

, 11€$ וזן . 111 . 11 ;' 1927 , 053611 ^ 0 ! 6 ^ 2611 16 ( 1 ,^ 1 )ץ^ו|^^:^ז 1 ^מ .ן 

. 1970 ,מש 1 | 111 ^ 130 י 1 . 11 ; 1949 ,׳>י/ 0 ־/א£ / 0 ת 0 ו־^ז 6 {^ 1 ך €0 1116 1 }ה 61 

מ. ע. 

בהיסטוריוגרפיה המסרתית נקבעה דמותו של ק׳ כאויב היהחת 
וכמי שהניח את היסוד למדיניותה של אירופה הנוצרית כלפי היהו¬ 
דים במשך מאות בשנים! אכן, הפקודות שבידינו אינם מצביעים 
על מדיניות אנטי־יהודית עקיבה• פקודה מ 313 מצהירה על חופש- 
דת ״לנוצרים וגם לכל הציבור״, ובחוק הכללי מ 321 הותר לצדף 
יהודים לקוריות, בניגוד ל״מנהג הישן״. ב 324 הוחל חוק זה גם על 
מזרחה של האימפריה. ב 325 הכיר השלטון בנשיאי א״י ובסנהדרין 
כרשויות עליונות גם על התפוצה היהודית, וחוק מ 330 השווה את 
זכויותיהם של המכהנים במשרות הקהילתיות לזכויותיה של הכהונה 
הנוצרית והפגאנית בכל הקשור למסים ולליטורגיות. 

מאידך גיסא מופיעים מימי ק׳, במקורות המשפט, בטויים קשים 
נגד היהדות, והשלטון פעל לביסוס הנצרות בא״י (ע״ע, עמ׳ 427/8 ) 
ולטשטוש ייחודה היהודי, בעיקר בידושלים ובגליל. בין 335 ל 337 
נאסר על יהודים להחזיק עבדים נוצדים, והבעלות על עבדים אלה 
הועברה לידי הכנסיה. חודש האיסור על כניסת יהודים לירושלים — 
מלבד בט׳ באב — והוא נאכף באופן נמרץ ב 335 . איסור המילה 
והגיור מ 328 מעוגנים למעשה במסורת המשפט הקלאסי, בעיקר 
מתקופת אדריגוס. 

0 , אכי-יונה, בימי תפא וביזאנפיון, 106 — 115 , תשי״נו 1 י. נער. עם 
ישראל, הכנסיה הנוצרית והקיסרות החמיח (ציון׳ כ״א), תשט״ז! 

א. א. אירבך, מעמד והנהגה בעולמם של חכמי א״י (דברי האקדמיה 
הלאומית הישראלית למדעים, ב. 4 )׳ תשכ״ה! א. לינדר׳ השלטון 
הרומי והיהודים בתקופת ק׳ (תרביץ, מ״ד). תשל״ה! . 1 :£| 6 ו 11 ,:ו 
16 ) 66165 .־,\;>א) 601 ז 0 / 0 ־>!// 1/1 

. 1976 ,( 6 ז 01 ] 1 ! 1 ו 1 €1 - 11110 ק 

קונסטנם 11 - 11 00,111,6 * 6 ) ~ ( 630 — 668 . קיסר פ 641 ), קימר 
ביזנסיון, בנו של קונסטנטינום 111 . ק׳ הוכתר לקיסר ע״פ 
דרישת העם, ונאמר שיהודים מילאו תפקיד בענייו זה. ב 649 פרסם 
צו המכונה ״טיפום״ ( 1106 ״, סי), בעניין הפשרה עם הפונופיסיטים 
(ע״ע פונותליסים). ק' רדף והגלה את האפיפיור פרטינום 1 ואת 
הנזיר סכסימוס "המודה", מגינה התקיף של האורתודוכסיה. בימיו 
נמשכה התפשסות הערבים בקצב מהיר! הם כבשו את מצרים, לוב, 
קפריסין ורודוס. וב 655 השמידו את צי הביזנסים. הסכנה שריחפה 
על קושטא נעצרה לשעה מחמת הקרע במחנה הערבים בין תומכי 
עלי לתומכי מעאויה (ע׳ ערכיהם). ב 660 עזב ק' את קושטא, בעיקר 
בגלל ההתנגדות למדיניותו הדתית. הוא עבר למערב ורצה להעתיק 
את הבירה לשם (לרומא או לסירקוסי), אולם נרצח בסירקוסי. 



סולידום רנטאי ועליג דיוקנו על 
קונסמנטיננם הנדול" 6 ר 31 ־־־ 13 י. לסה״ג 
ודסוזיאון הלאומי, רוסא^ 


417 


קונסטנץ — קונסטנצה 


418 


קונסטנץ ( 2 נ 1 ב 1 !ח 0 .י 1 ). 1 . עיר במדינת בדו־וירטפברג, גרמניה 
המערבית! 62,000 תוש׳ ( 1970 ). העיר שוכנת במובלעת 
גרמנית בחוף הדרומי של יפת-ק' השייד כולו לשוויץ, תחילתה 
כמבצר רומי שהוקם בפתחה הצר של השלוחה הדרומית של ימת¬ 
ק׳ ושימש מקום־מעבר חשוב מהאלפים לדרום גרמניה. בק׳ היה 
מושב הבישוף מאז המאה ה 6 . בק׳ שרידים חשובים מיה״ב והרנסאנס 
(בניין העיריה, 1585 ). התפתחותה הכלכלית הואטה עקב ניתוקה 
הטריטוריאלי מגרמניה, וכלכלתה מבוססת בעיקר על התיירות. לאח¬ 
רונה הוקפו תעשיות ואזורי־מגורים מודרניים בצפון העיר. 

יהודים נזכרים לראשונד, ב 1291 , ברשימת מסי המלכות. 
הינריר (ע־ע) 11 ז\ ( 1311 ) ולודויג (ע״ע) הבאווארי ( 1330 ), משכנו 
את מסי היהודים לאצילים. המלכים ונצל (ע״ע! אחרי 1393 ), רופרס 
( 1401/2 ) וזיגיספונד (עיע! 1413 ) העבירו מחצית ממסי היהודים 
לעיר. מתזכירים מהשנים 1328 , 1375 ו 1425/9 מתברר שבידי יהודים 
היו אז ברמים ומטעים. יהודי ק׳ עסקו בעיקר בהלוואה-בריבית. אך 
לפי תזכיר ביה״ד העירוני ( 1423/8 ) היו ביניהם גם סותרים, חייטים 
ופועלי־סתכת. ב 1326 הוצאו-להורג 27 יהודים בעלילת חילול לחם- 
הקודש, ונימי המגיפה השחורה נשרפו 350 יהודים. ב 1429 וב 1443 
נכלאו שוב יהודי ק׳ מחמת עלילות-דם. ושוחררו תמורת כופר כסף. 
בשנים 1375 — 1460 נהנו היהודים מזכויות של עירונים. ב 1424 היה 
ביכ״ג בק' והיהודים התגוררו בפפפר רחובות. ב 1417 , בימי ועידת- 
ק׳, נפגשה נציגות של יהודי גרמניה עם האפיפיור פרטיז ז\, ובעק¬ 
בות פגישה זו הוענקו ליהודים זכויות ( 1418 ). פקודת גירוש ליהודי 
ק׳ מ 1432 בוצעה רק ב 1533 . או יהודים המשיכו להתגורר בכפרי 
הסביבה. ב 1847 התיישבה בק׳ קבוצת יהודים, וב 1863/6 הוקמה 
קהלה. ב 1910 היו בק׳ 574 יהודים ( 2.7% ), נ 1935 — 386 וב 1940 
— 110 ! אלה נספו באושוויץ. ב 1968 ישבו בק' כ 30 יהודים. 

, 16 — 3 ,( 1 '\ , 0 ( 0 ^) 171 ■<ו 21 . 0 ( €1101 

ז 271 ממ׳ז (|{|^ 0$ ן ,. 10 ; 1935 , 209 — 198 

. 1937 ,(מי׳ג ״ 106111 ) /ס׳/ס־/׳ל ! ¥11777117 ־/ 4/0 
י. קר. - ט, א. 

ועידת ק׳ שכונסה בשנים 1413 — 418 ! היתה ועידת־כנסיה 
כללית. יוזמה היה יוהנם ^ 1 ^ XX (ע״ע) והיא נועדה לשים־קץ לפילוג 
האפיפיורי ולשערוריה הממושכת בעולם הנוצרי (ע״ע נצרות. עמ׳ 
346 ), הידועים כ״םכיסמד, המערבית הגדולה" (ע״ע סניספה), וכן 
להנהיג תיקונים בכנסיה ולטפל בתנועות הפינות של ויקליף והום 
(ע׳ עדכיהם). בוועידה השתתפו 3 פטריארכים, 29 חשמנים, 33 
ארכיבישופים, 300 בישופים ופאות תאולוגים ומומחים למשפט הק¬ 
נוני (ע״ע). הרוח־החיה בוועידה היה החשמן הצרפתי פסמס דה 
אלי.קו ד׳איי(ע״ע איי, פיר פ-), שתמך — יחד עם הקיסר זיגיספונד. 
זירסוז(ע״ע) מאוניברסיטת פריס ומרבית המשתתפים — בהתפטרות 
שלושת האפיפיורים: יוהנס 1 ^ז XX , האפיפיור החוקי שנבחר בוועי¬ 
דת פיזה ( 1409 ), גרגוריום ^^^ x (ע״ע) והאנטי-אפיפיור בגדיקטוס 
^^^ x (ע״ע). פדרו דה לוגה. גרגוריום התנה את התפטרותו בהתפט¬ 
רות יוהנם. כדי למנוע דוב-קולות מיוהנם, שהיסם להתפטר, המירה 
הוועידה את שיטת ההצבעה האישית בהצבעה לפי.אומות"(אנגליה, 
גרמניה, צרפת, איטליה, ספרד), כשלכל "אומה" קול אחד. בדיחת 
יוהנס מק׳ אחרי שהבטיח-בשבועד, להתפטר, ערערה את מעמד 
הוועידה ועלולה היתה להביא לפיזורה, אלמלא דרישתו התקיפה של 
הקיסר להמשיד בדיונים. ב 1415 נתפרסמו 4 סעיפים בהשראת החש¬ 
מן פייר מאיי, שנוסחו ברוח חסידי התנועה הקונציליארית, ולפיהם 
הכריזה הוועידה על עצמה כוועידה כללית וכמוסד העליון של הכנסיה 
שסמכותה נובעת במישרין מאלוהים והחלטותיה חלות על כל הנוצ¬ 
רים. לרבות האפיפיור. הפילוג הגיע לסיומו עם שביית יוהנם והדחתו 
( 1415 ) ועם התפטרות גרגוריוס. בנדיקטוס ^^^ X סירב להתפטר 
והודח אף הוא ( 1417 ) ! כאפיפיור חדש נבחר מרסין ׳ל (ע״ע), מבית 


קולונה. שאלת התיקונים העסיקה את הוועידה מראשית כינוסה, ברם, 
שתי הוועדות שמונו לצורר זה לא הביאו לשינויים מיוחדים. תוצאה 
זעומה דומה היתה גם לוועידה שפינה מרטין אולם בתום מושב 
הוועידה הוסכם בידהיתר. שיש לצמצם את צבירת הכהונות הכנ¬ 
סייתיות (בנפיקיות) שיש עמן הכנסה בידי בודדים, לנטל לאלתר 
את הסחר בפשרות כנסייתיות (סימוניה) ולהגביל את זנות האפיפ¬ 
יור להטיל מעשרות על הכמורה, להשגים חשובים שסוכמו ב״קוג- 
קורראטיס״ — מונח שלראשונה השתמשו בו — זכו גם "אומות" 
הוועידה. הוועידר, גינתה את תורת ויקליף והום, שסירב לחזור בו 
מדעותיו, נידון לשדיפה. כשלון ועידת-ק׳ להגביל את סמכויות 
האפיפיורות ולהנהיג תיקונים בכנסיח נחשב לאחד מגורמי 
הרפורמציה. 

, x ו^ 17/0 ^!^ 07 4 ןמ 0 מ/א־א)/> !! 1 ^ס/זסמסס 4/04 0 ז €0 ! 1 }¥ ,ט: 1 ו 11 ? , 11 ; 1955 ,^ 07 !ו ¥1 ' ^ €017€11 117€ / 0 11071 
• 1 במ , 0 ;* 1963 ,^ 00 י/£ ז 0 ו 71 !/ €07 ! 117 177 1 ^ ¥110 ,( 73601 .¥ .£ ; 1961 
. 1968 ,^: 707 ) ¥0 /צ)׳/ 0 // 04 ^ •^ €10115 בז 

צ. בר. 

2 . ים ת*ק/ (גרה׳ 366 ח 6 !> 0 מ. לאם׳ 5 טח 1 ;וחב 18 ־ 1 ג 1 5 ט 1.30 )׳ 
מהגדולות ביפות אירופה, בגבול שוויץ, גרמניה-המערבית ואוס¬ 
טריה, שוכנת בתוך אגן קרחוני למרגלות הרי-האלפים, בגובה 395 
מ׳. שטחה 538 קפ״ר ועמקה המירבי 252 פ׳. מקרבת העיר ק' יוצאות 
מהימח שתי שלוחות לכיוון צפון-פערב: ימת איבךלינגר (בצפון), 
שבה נמצא האי מינאו וימת אונטרזה ( €0 !ז!> 1 ״; 1 ), שבה האי ריכנאו 
( 311 ת־ו 1€1 פ) 1 ). ארכה של ימת-ק׳ עד לאיזור הפיצול 63 ק״מ ורחבה 
המירבי 14 ק״מ. הרינום נשפר לימה בקרבת העיר ברגנץ ( 2 ת^ 1£ ^ז 13 ) 
בדרום-פזרח ויוצא מפנה דרו ימת אונטרזה. ליפת ק' השפעה אקלי¬ 
מית ממתנת על סביבתה ולעתיס-רחוקות היא קופאת בחורף. היפה 
משמשת לשים ספינות קטנות ובה גם דגה רבת-ערך. לאורך חופיה 
מגדלים פירות וגפנים, ויש בהם גם אתרי נופש ומרפא רבים. הערים 
הגדולות סביב היפה הן: ק׳, פרידריכסהאפן ולינדאו (בתחום 
גרמניה), ברגנץ (בתחום אוסטריה) ורורשאך /בתחום שוויץ). 

קונסטנצה ( 1 )תב 51 חס 0 ), עיר-נפל בדרוס-מזרח רומניה, לחוף 
הים-ד,שתוד 1 247,820 תוש׳ ( 1972 ). בירת מחוז דוברוג׳ד, 

(ע״ע), הנמל המסחרי הראשי של רומניה ובסיס צי-דיג. מיוצאים 
דרכו נפט ומוצריו, עצים ומזון. ק׳ היא מרכז תעשייתי חשוב. הכולל 
מספנות. בית-זיקוק לנפט שמוצאו בשדות פלוישסי (ע״ע) ומפעלים 
לעיבוד ולשימור דגים, לטכסטיל ולמזון. ק׳ משמשת פוקד לאיזור 
תיירות פנימית ובי״ל ובקרבתה חופי-רחצה ציוריים ואתרי-נופש. 

יהודים, קהילה אשכנזית התארגנה ב 1828 . ואח״ב גם קהילה 
ספרדית. פשסופחד. ק׳ לרומניה ( 1878 ), היה מצבם של יהודי ק׳, 
כאזרחי תורכיה לשעבר, נוח מזה של יתר יהודי רומניה, משוללי 
הזכויות. ב 1899 ישבו בק׳ 957 יהודים ( 6.5% ), רובם סוחרים. ב 1941 
ישבו בה 2,067 יר.ודים. 

ב 1941 קיבלו הגרמנים את הנפל לידיהם, והיהודים שהתגוררו 
בעיר התחתית התברו לעיר העליונה. ביוני 1941 נשלחו 1.600 
יהודים לעבודות-כפיה בדוברוג׳ה ובסרביה, והצעירים מעל גיל 
18 — לטרנסניסטריה. באוגוסט 1941 הוחזרו האנשים לק". בית- 
הקברות היהודי נהרס בפקודת העיריה, ביפי השואד, היה נפל ק׳ 
היחיד במזרח-אירופד. שנשאר פתוח להגירה יהודית, חרף הלחץ 
הגרמני, מכיוון שהרומנים סירבו לקבל את תכנית "הפתרון הסופי". 
בין אניות-הפליטים שהפליגו מק־ היתה "םטרומה" (ע״ע א״י, עם׳ 
557 ). — ב 1956 היו בק׳ 586 יהודים. וב 1975 — כ 200 . 

ח. לביא, ק' (פנקס קד,לוח רומניד״ 232/4 ), תש״ל! ת, ברלם, הצלה 
בימי השואה. 1975 . 



419 


קונסטרוקטיויזפ — קונפוציום והקונפוציניזם 


420 


קונסטרוקטיויזם, תנועה באמנות הרוסית, שהושפעה בראשיתה 
י מהקוביזם (ע״ע) ופהפוטוריזם (ע״ע), אך קיבלה כיוון ואופי 
ייחוריים אחרי מלה״ע ז. ראשיתה ב 1913 , בקונסטרוקצתת הגאומט־ 
ריות־מופשטות של ולרימיר טאטלין ( 1885 — 1956 ), שהן מעין ציורי- 
תבליט עשויי פח, עץ, ברזל, וכוכית וגבס, אמנים רוסים שלקחו חלק 
בתנועות חדשניות באירופה שבו לרוסיה ופיתחו בדדו מקורית את 
הרעיון, שהאמנות חייבת לשאוב את השראתה ולשאול את חמריה 
מעולמן המודרני של הטכניקה והתעשיה, לשרת את החברה ולהש¬ 
תלב באורח פונקציונלי בכל מפעליה החמריים והתחניים! הם הציגו 
אח האידאל של האמן־המהנדס. ב 1920 פורסם ה״מאניפסט הרא־ 
ליסטי״ של נאום גאבו (נר 1890 ) ואחיו אנטואן פוזנר ( 1886 — 
1962 ), שמתוכו בא המונח ק׳. בשנותיו הראשונות'של השלטון 
הסובייטי הוכרו אמנים כטאטלין, ליסיצקי(ע״ע),גאבו ופוזנר כנציגי 
האוונגארד המהפכני. פעילותם ניכרה' גם בתחומי התאטרון, האיור, 
הפרסומת והעיצוב התעשייתי, התמורה ביחס השלטון אל המגמות 
המודרניסטיות באמנות בראשית שנוח ה 20 גרסה לפיזור הקבוצה: 
אך השפעתה התפשטה והחמידד, זמן רב אח׳־כ והיתד. לה חשיבות 
רבה בגיבוש מגמות מרכזיות בציור, ובמיוחד בפיסול, של המאה 
ה 20 , 

ו 17 ) 1 'ו!וו^ 1 2€ /' 7 . 0 ; 1968 , 0111110/1 ^ 1:1 1 וח 0 . 1 ) 

.* 1971 , 1922 — 3 <)^ 1 הו / 1 ו^ל 131 \. .[), 1550 . — א. מ. הברמן צירף ק׳ 
לספרו, .,מגילות מדבר יהודה", תשי״ט (הוכנה בידי ב. הברמן). 
על הק׳ של קון, ע״ע מדבר יהודה, כת ומגלות, עם' 207 (ביבל׳). 

על הק" לספרות חז״ל, ע״ע קסובסקי. 

הק' הראשונד, לברית החדשה ביוונית י״ל ב 1638 בידי 


אראסמוס שמיד ( 1 > 0113 ו 8€1 ). כיום משמשת הק' של 011 ) 1 ״ 140 .?.¥!' 
ו 11 ; 5£111 . 4,5 ., 1897 , • 1363 . ש. פ. ראמי הו״ל "ק' אנליטית לברית 
החדשה לפי תרגומו העברי של פ. דליטש״, 1973 . 

מהק" לספרות קלאסית החשובות־ביותר הן הק" החדישות 
לאיליאס ( 110 נ 13121 \ . 8 -) 03835 ; 13111 ? .. 1 . 0 ), = 1962 , ולאודיסיה 
( 131211110 * 1 . 6 זגלנטס . 11 ), = 1962 . קיים מספר רב של ק" 
לסופרים קלאסיים. כגון זו של . 11 .) 1 לכתבי יוסף בן 

מתתיהו (עד 1975 י״ל שני כרכים; מוסף לשמות פרטיים חובר 
בידי א. שלים). חק׳ הראשונה ליצירות ש יק ספיר היתד, זו של 
אסקיו ( 11 ;) 11 מ 0 !ץ\ 1 ), 1790 . קיימות ק״ לכתבי רנטה (ב 1976 החלה 
לצאת לאור הק' החמישית), מילטון וסופרים אחרים בעלי חשיבות 
עולמית, א. אבן־שושן הכין ק' לשירת ב יא ל י ק, תש״ך. 

השימוש במחשבים (ע״ע חשוב, מכונת-) במחקר הספרות 
עורר תהילה תקווה שאפשר יהיה לבדוק באמצעותם, בצורה מדעית 
מדויקת, את האותנטיות של טכסטים שיוחסו למחבר אחד, וכיו״ב. 
ברם, מסקנות סותרות ולא-מבוססות שהוסקו בשיטה זו מראות שאין 
המתכנתים יכולים לעמוד על תהליכי היצירה האנושית במלואם, 
וזמנם של האינטואיציה והמחקר הפילולוגי לא עבר. אולם ההשגים 
בהכנת ק" ומילונים מתובנתים היו מרשימים, שפן נתאפשר עיבוד 
קונקורדנטי של יצירות מקיפות-ביותר בזמן מועט־יחסית ובדיוק 
מירבי. נתאפשרה גם בדיקת שימושי מלים. ניבים או תבניות 
( 3,3 חו!! 3 )חץ 5 ,מ 0111516 ). מבנה משפטים וכיו״ב. ק" לצירופי־מלים 
אפשרו לחשוף את ההעדפות האישיות הלא־מודעות של סופרים, 
שבלא מחשבים אי־אפשר היה לזכור ולמיין. להכנת ק" מתוכנתות 
מעתיקים את הטכסט ל״שפת המחשב" (ע״ע שפה, שפות), דהיינו 
לסמלים קריאים עבור המחשב (טכסטים שלא בכתב לאטיני מועת¬ 
קים בשיטה מיוחדת לכתב לאטיני), באמצעות כרטיסי-ניקוב או 
סרט מגנטי. הק' מופקת ע״פ תכנית (ע״ע חשוב, מכונת־, עמ' 142 ) 
שהוכנה לצורך זד" באוניברסיטת קליפורניה הוחל בחיבור מילון 
מתוכנת ליוונית עתיקה (בעריכת זזמ״עזמ . 17 . 7 ), שיכלול את 
כל הטכסטים עד 200 לסה״נ. עד שלהי 1974 עובדו 13 מיליוני מלים 
מחיבוריהם של כ 350 סופרים; התכנית מכוונת לעיבוד 20 מיליוני 
מלים. עובדה תכנית למילון ובסטר לשפה האנגלית באמצעות 
מחשב. ואחסון המילון בזכרון המחשב מאפשר הרחבה מתמדת של 
אוצר המלים והניבים; הפילון ניתן בסרט מגנטי לצרכי מחקר. 
ק׳ לתבניות הוכנה לשירת פול ואלדי (בידי ־ 11 :> 3111 ״ 1 .?)■ בשיטה 
דומה הוסקו מסקנות מעניינות גם בחקר ההימנונות ההומריים 
(בידי הזוג 8011,3 ) וחיבורים ספרותיים אחרים. 

בשלהי שנות ה 60 נבדקו באוניברסיטת אדינבורו (בידי .[ 
: 0131111,101 ו ססזזס!*: • 0 . 4 ) האיליאס והאודיסיה המיוחסות להו־ 
מרוס. מבחינת אורך המשפטים והמבנה שלהם. הקביעות שנתגלתה 
עוררה את הרושם שכל היצירות הללו. מתחילתן ועד סופן, חוברו 
בידי אדם אחר. המסקנות לא נקלטו בעולם המחקר ואפשר < 6 היו 
נחפזות. בישראל הוכנה עבודה דומה בידי י. ת. רדאי (,.עיונים 
לשונייס-סטטיסטיים בם ישעיהו״, תשכ״ט, 1531311 0£ סלז 
1 ג 311511€ ן$ 0£ ^ו{^ ח 1973,1 ). הוא הזין את המ חשב 

בנתונים לשוניים פס' ישעיהו, ומצא שהספר כולו נתחבר בידי 
אדם אחד (וע״ע ישעיהו, עמ' 478/80 ). נראה שמסקנותיו טרם ניןלטו 
בעולם המדע. בד־בבד עם מחקר זה הכין רדאי ק" מתוכנתות לאזזדים 
מספרי ד, מ ק ר א: 130011 1113 £0 . 0 1.101,111.5110 1 ך. 10 ]ץ 11 ;ן] 4 , ח 4 , 
1531311 0£ (״ק־ אנליטית־בלשנית לס' ישעיהו״), 1971 ; ק' ל 1 זפרי 
חגי, זכריה ומלאכי, 1973 ; ק' לס' שופטים (עם 1.16 . 4 * . 0 ו.. 1 
112 !נ 31 זי 1 ), 1976 . ק' שתוכנה באמצעות מהשב צורפה למהדורה של 
ס׳ בן־מירא שד,ו״ל האקדמיה ללשון עברית, תשל״ג; כדי למנוע 
טעויות, הכינה המערבת תכנית מיוחדת להעברה אוטומטית של 
החומר האצור בסרט מגנטי אל מכונת ההדפסה. ק' מתוכנתת 



427 


קונקורדנציה — קונרד, ג׳וזך 


428 


לתלמוד הירושלמי נ״אוצר לשון הירושלמי״). מאת מ. קסובסקי. 
החלה לצאת לאור בתשל״ו מטעם ,.האקדמיה הלאומית למדעים". 

כ״ע הדנים בנושא זה וגם בהבטיו הקשורים למחקר הספרותי 
הם: רבעון הטכניון. קיץ תשל״ב (ביקורת: ב. קורצוויל, הארץ. 
14.7.72 ); 108 זומב 0 מ 1111 180 4 ת 1 : גז:) 111 קו 0 סס (מ 1966 ). 

שמ. ש, 

קונקרי (■<ז 311 ח 00 ), בירת גינאה (ע״ע, כרך מילואים), נמלה 
הראשי והגרולה בעריה; 388.000 תוש ( 1972 ). ק׳ שוכנת 
לחוף האוקיאנוס האטלנטי, על האי טומנו וחצי־האי קאלום, שאליו 
היא מחוברת בסוללה. הצרפתים יפךו את ק' ב 1884 , אך עיקר התפת¬ 
חותה החלה באמצע המאה ה 20 עם פיתוח כריית ברזל בחצי־האי 
קאלום ובוכסיט באיי לום הסמוכים. התעשיה: מזון, מכונות; פלס¬ 
טיקה ודפוס, דרך הנמל עמוק-המים מייצאים אלומיניום, בננות, 
תפוזים, אננס, קפה, סוצרי־דקל שונים ודגים. נמל תעופה בי״ל 
נמצא סמור לאיזור־התעשיה, כ 15 ק״מ מצפון-מזרח לק׳, 

קונרד - 4 ב' 11 ז 0 >ן — שמם של 4 ממלכי גרמניה, 

( 1 ) ק׳ 1 , מלך בשנים 911 — 918 , היה בן למשפחת רוזנים 
בפרנקוניה (.הקונרדיים"). לאחר תום שושלת הקרולינגים במזרח 
(ע״ע גרמניה, עמי 419/20 ) בחרו רבי-האצולה בק׳ למלך, בחירתו 
נתקלה בהתנגרות אצילי לותרינגיה (ע״ע לורן), שנשארו נאמנים 
לשושלת קארל הגדול וביקשו להמליך עליהם את שרל 111 , שישב 
על כס הממלכה הפרנקית המערבית, ק' התמיד במאבקו עם ראשי 
האצולה השבטית, אך חרף תמיכת ראשי הכנסיה נכשל במאמציו 
לכונן שושלת. 

.' 43 ג* 1 . 1 ^ו^^ו)^{ 1 )/> ^^ 111 /^) 1:1711 011 .ו 1 :וצנ 1 ח?! 761 . 0 

( 2 ) ק׳ 11 ( 1039-990 ). מלך גרמניה (מ 1024 ) ואיטליה, וקיסר. 

היה בנו של היינריך, רוזן שפיר. ק׳ נבחר למלך בתום שושלת 
הקיסרים הסאכסיים (ע״ע גרמניה, עמ׳ 420/2 ) בזכות קרבתו לשו¬ 
שלת זו, ויסד את שושלת הקיסרים הסאליים ששלטה ער 1125 . 
לאחר שדיכא את מתנגדיו בגרמניה יצא ב 1026 למסע לאיטליה. 
במהלכו הטיל את מרותו על לומברדיה, הפך את האפיפיור 
יוהנם X^X לכלי־שרת שלו והוכתר לקיסר ( 1027 ) של הקיסרות 
הרומית הקדושה. ב 1032 צירף לקיסרותו את ממלכת בורגונד. 
במסעותיו במזרח הצליח להחזיר את עליונות מלכי גרמניה על 
פולניה, בוהמיה ושבטי הליוטיצים (ו 2 ; 1,1111 , שבטים סלוויים שישבו 
ממזרח לאלבה). מסעו לאיטליה ב 1038 , כדי לדכא את מרידת 
מילאנו. נכשל בשל מגיפה שפגעה בצבאו כשצר על העיר. 

ק׳ שקד על הרחבת הנחלה המלכותית והעלה את כוחם של 
משרתיו הבלתי-חפשיים ( 105 ו.נ- 01 זג 1 ח 511 ), שהשתמש בהם בממשל. 
כדי להסתייע בשירות הצבאי של הוואסאלים הראשיים העניק להם 
זכויות שיפוט על אנשיהם, וכן תרם לגיבוש המשטר הפאודאלי 
למבנה הירארכי. לחיזוק שלטונו השתמש ק׳ בכנסיה ובנכסיה. 

, 1-11 ,]) ז^וחוו ה^ו/^{)וו)ט 1 )^ ,טוזןלדסזפ . 11 

. 1884 — 1879 

( 3 ) ק׳ 111 ( 1093 — 1152 ). מלך מ 1137 , מייסד שושלת השטאו- 
פים ששלטה בגרמניה עד 1250 . היה בנם של פרידריך, דוכס שווא־ 
ביה, ואגנס, בת הקיסר היינריך ז\ 1 . ב 1117 מינה הקיסר הינריך זך 
(ע״ע) את ק׳, שהיה אחד מנאמניו החשובים, לדוכס פרנקוניה. 
ק׳ היה מראשי המתנגדים לקיסר לותד 111 (ע״ע), אך התפייס עמו 
ב 1135 ונבחר למלך לאחר מותו. הבחירה עוררה את התנגדותו של 
הינריך ה״גאה" (ע״ע), דוכס באוואריה, שהיה מקרובי לותאר 
ותבע את ירושת סכסוניה. בכד נפתחה היריבות בין שושלות ההוהנ- 
שטאופים וחולפים (ע׳ ערכיהם), שהיינריך נמנה עמהם, מאבק 
שהיתה לו חשיבות רבה בתולדות הקיסרות במאות ח 12 וה 13 . 
מלחמה זו, שבה היו לק' השגים חלקיים, גרמה לאי־סדר בגרמניה 


וסייעה למגמות העצמאות של האצולה. הרוחות שקטו רק בעקבות 
מסעות הינריך ה״אריה" (ע״ע), דוכס סכסוניה ומראשי חולפים, 
מזרחה לאלבה ( 1147 ), ועם יציאת רבים מבין האצילים, ובראשם 
ק׳ עצמו, למסע-הצלב השני(ע״ע מסעי-הצלב. עמ' 1113/5 ). 

האפיפיור אוגניום 1 ח (ע״ע) אמנם ביקש מק׳ להגן עליו ספני 
הקומונה של רומא שמרדה בו. ומפני התקדמות רוג׳רו 11 , מלך 
סיציליה (ע״ע, עמי 979 ) לעבר מרכז איטליה שסיכנה את מעמד 
הקיסר שם, אבל ק׳, שהשיא ( 1146 ) את גיסתו למנואל 1 קוסננוס 
(ע״ע), קיסר ביזנטיון, העדיף לצאת למסע-הצלב כדי ללכד סביבו 
את האצולה. במסע באסיד.-הקטנה ( 1147 ) הושמד חלק ניכר מצבאו 
בקרבות ובמניפות. באביב 1148 הגיעו ק׳ ושארית כוחותיו לעכו 
דרך הים, והשתתפו בהתקפת־נפל של הצלבנים על דמשק. אחרי 
כשלון מסע־הצלב שב ק׳ לקושטא. והתכונן עם בעלי-בריתו הביזנ- 
טים למסע נגד רוג׳רו 11 , ברם, כשנודע לו שנכרתה ברית בין דוג׳רו, 
ובין לןאי !!זך מצרפת(שבינתיים שב אף הוא ממסע-הצלב)והולפים. 
מיהר ק׳ לגרמניה כדי למנוע את התמוטטות שלטונו בה ( 1149 ). 

בימי ק׳ התחזק מעמד המשרתים הבלתי־חפשיים, והם הפכו לכוח 
מרכזי בחברה הגרמנית. בימיו עלה כוח הערים וההתיישבות הגרמנית 
התפשטה בין האלבה לאודר. 

-■ 11110 ) 1 ) 11111 ו € 1 ט ,£י 11 ־תג ! 1 .^ 1 ; 1883 . 1-11 , 111 .) 1 

.? .!)?) 1 ^/ $11111 }>וווו ^ 501117 ■/יא/ו ) 20 מיו ^ו 7 |^ו^/^<^^ 

. 1958 ,/// .א ■ 0/10 ) 1 . 80 זס 5 חו 01 ;״' 1949 


( 4 ) ק׳ זג! ( 1228 — 1254 ), מלך גרמניה מ 1237 ומלך סיציליה 
ס 1250 . היה בנם של פרידריך 11 (ע״ע) ואיזכל דה ברין, מלכת 
ירושלים. ב 1237 מסר לו אביו את מלכות גרמניה. אצילי כמלכת 
ירושלים, שהתנגדו לשלטון השטאופי, הזמינו את ק׳ ב 1243 . כשהגיע 
לפרקו, ליטול את כתר הממלכה, ב;דעם שלא יוכל לבוא ובכך 
תיפקע זכותו לכתר; ואכן ק׳ לא נענה להזמנה (ע״ע א״י, עס׳ 460 ). 
במלחמת האפיפיורות בפרידריך 11 התעוררה התנגדות לק׳ בגרמניה, 
ובמות אביו נאלץ לעזבה ( 1250 ) ועבר לממלכת סיציליה. למעשה 
שלט ק׳ בממלכה זו רק בשנים 1252 — 1254 , שכן קודם משל בשמו 
מנפרדי (ע״ע), בנו הלא־חוקי של פרידריך 11 , וזאת לפי הוראת 
פרירריך עצמו. לאחר מות ק׳ תפס מנפרדי את השלטון, אף שהיורש 
החוקי היה קונראדינו, בנו של ק׳. 

י. פראווד. תולדות כסלכח הצלבנים באיי, ח, 285 — 292 , תשב״ג; 

. 1963 , 11 * 1 ,)) 10 * 21 ^■ 1/1 •ס 0/1 > 1 , 2 ז 1 ״ץלון 10 מו.^ 1 ,£ 

אד. גד. 


קו 1 ךל, ג׳וזף — 1 > 3 חת 0 נ) ו 1 ק 05€ |; שמו האנגלי של טאודור יוזף 
קוברד קלדביובסקי 1 > 3 ־ 1 ח 0 ^ 1 ^ 1026 זסג^סשיד — 

( 1857 . ברדיצ׳ב [אוקראינה) — 1924 , בישופסבורן [שחזטסג^צקס^״פ; 
אנגליה])׳ סופר אנגלי ממוצא פולני. אביו היה לוחם־מחתרת סולני, 
שנאסר ב 1861 והוגלה לצפוךרוסיה; אשתו ובנו נתלוו אליו. כשהיה 
ק׳ בן 7 מתה אמו, וכעבור 4 שנים מת אביו. בגיל 16 , אחרי לימודים 



נ׳וזף קיןרר ורניר•־ו דואידית 
?י"ק;ינ ?ונדויו 


בלתי-סדירים, יצא לדרך כלי ל¬ 
הגיע למרסי ולהתחיל בחיי-ים. לב¬ 
סוף הצטרף לצי־חסוחר הבריטי. ק׳ 
שרת בו 16 שנה, ותוך־כדי שירותו 
סייר בחלקי־תבל רבים. כשהגיע 
לראשונה לחופי אנגליה, ב 1878 , 
הסתכמו ידיעותיו בשפה האנגלית 
במלים מעטות בלבד. ב 1886 הוע¬ 
לה ק׳ לדרגת רב־חובל (הנגזנןבס). 
אותה שנה גם היה לאזרח ברי¬ 
טי. רק ב 1889 התחיל בכתיבת 
ספרו הראשון, 0117 ? 5 'ז 0 ץ 1113 |ךנ 
(עבר׳: ■שגיונו של אלמאיר", תש־ 
כ״א), שהושלם ב 1894 ונתפרסם 



429 


י,ונרד, ג׳וזן! — קונרדינו 


430 


כעבור שנח תחת השם ג׳. ק־ — שהיד, שפו מכאן ואילו. לפן פרסום 
ראשה זה הקדיש ק׳ עצפו לכתיבה, לקראת סוף חייו הוכר כסופר 
אנגלי גדול — של רופנים ושל סיפורים קצרים — ואף הוצע לו 
תואר-אבירות! ק׳ סירב לקבלו. 

ק' מצטיין בהדגשת תפקיד הרומן כסוג־אפנות ובניסוייו הצור¬ 
ניים: העתקת הסדר הכרונולוגי והסלת תפקיד פעיל על הפספר 
בפהלו הצגתו של סיפור־המעשה הסבוך. בשיא יצירתו — לפן 
פרסום ספרו "צט 6155 ז 3 א" 1116 0£ 1€ וד ("הכושי של ה׳גרי 

סיסס״), ב ל 189 , ועד 1911 , שגת פרסומו של הרומן 1 זז 6516 זו(י ז 116 טס 
65 ■<£ (״בעיניים מערביות״) — היתה הצורה תמיד מעין פוגקציה 
ממושמעת של התוכן. יצירתו פצטייגת גם בעומק הניתוח של התנה¬ 
גות האדם בפצבי־פתה. הערכים שהוא־עצפו דגל בהם היו פשוטים: 
מאחר שהיה געדר אמוגה דתית ובאדם ראה יצור חםר־ערך בתוך 
יקום אדיש וממוכן, האפין סעל-לכל בעלתו של הפרט. בשליטה 
עצמית ובמשמעותה החברתית של הסולידריות. קי מוכיח כי סגולות 
אלו הן שעשויות לאפשר לאדם להחזיק־פעמד! ואולם, שוב־ושוב 
מתואר האדם המתמוטט, שאינו עומד במבחן. בתחילה הקר ק׳ 
כשלונות במצבים של מתח פיסי או רגשי בים או ביערות־ג׳ונגל 
מתחקים, כגון ב 1 ת 1 ן !״ס.! (עבר׳: ״לורד ג׳ים״, תשכ״ז), 1900 , 
11311611655 01 £16311 (״לב׳האפלה״), 1902 , חססוןקץ׳ד ( 1902 ), 
בממצת הזמן בלל בניתוחיו חברות שלמות, ויצירותיו הגדולות 
מעידות על תפיסה פעמיקה-והולבת של תופעת האפסות הרוחנית 
וההתאבדות: 0 מ 01 ז 051 א ( 1904 ) — יצירתו המסובכת ביותר, על 
רפובליקה דרום־אמריקנית דמיונית, ]ת 86 לג 566161 £116 ("הסוכן 
ד,חשאי״), 1907 — יצירתו המושלמת ביותר מבחינה אמנותית, 
ושניה ספרותית מזהירה של התפוררות החברה האנגלית קודם 
מלה״ע 1 , הספר 65 <£ £176516111 "!;"ס (ראה לעיל), הוא ניתוח־ 
אופי מעמיק, שעלילתו מתרחשת ברוסיה ובשוויץ. כשהשלים ספר 
זה לקה ק׳ בהתמוטטות־עצבים, ועם החלמתו פנה לסיפורי־אהבה 
שטחיים־יותד. 

חיבוריו האוטוביוגרפיים 1 111611101165 , 563 1116 0£ 15111101 1116 
5 ״ 163510 ת 11 ז 11 >ת 3 (״ראי-הים, זכרוגות ורשמים״: עברי: "ראי הים", 
1961 ), 1906 ; 665 מ 1566 ת 1 מ 861 6 ת 501 (״זכרוגות"), 1912 . ב 1927 
נתפרסמו מכתביו אל אשתו, וב 1928 — מכתביו מן השנים 1895 — 1924 . 

בתרגום לעברית הופיעו נוסף לנ״ל: ״המזל שיחק לי״, תרפ״ה 1 
״פריה משנעת האיים״. תרצ״ב, .,חלוצי הפרוגרס״, תרצ״ב, ,.ספורים 
מפי השמועה". תש״ה, ״השותף״, תש״ז, ״כתבי ג׳. ק.״, 1954 , 
,.נצחון", תשכ״ג, ,.נעורים— השותף", חשכ״ו. 

, 03613111 .( .£, ; 1957 ./ ,!!.!״זג . 111 

, 1960 , 1 <גי 11£131 /ז 1 01 ^ €7111 ^ ./ , 831365 .( ; 1955 , 11 ',/ 9066 ? 1/16 .' 6 

- 3 מ 1316403 ' 7 1 / ;. 7 ) ./ , 61 ' 161 ג , 0 . 8 ; 1967 , 3/11/11 ? , 161.51113311 ? 

, 341 ; 06/38406 . /!מ״ 0/1361/1 , . 16111111 , . 0 . 15 ; 1967 1 /ז׳ 5 / 

, 1967 ,/ 077 ^ 177111 771170110 ^ 5 1 ' / 0 560/16 07111 146 ע/מ/ ׳ג״״ן!"/ 

: 171 > 7011 ? /',€ ./ , 310161 ? .( ,׳ 1968 , 110117101/7710111 4 ־,. 0 . 11615111 .ע 

/ 0 150711111171101 746 , 5561 [ 1 < 1 א .זן ; 19611 , 0177111 ' 1 ,€ 15/0111771 771 ע 5171/1 71 
,מ 0 // 6 /? /',€ / 0 / 0/0/11/1071 ' 001 01101 11711/0 7110 171 57117/0 71 :/ 07117107 ( 1 
. 1971 , 51/071 /ס 5157/0/1 1 '.ל) ,רו<טתו|״ן . 8 ; 1971 
ה. דל. 

קרנריד, מיכ^נל ג^ 2 ורג— 1 ) 001113 £ז 060 1511611361 — ( 1846 — 
1927 ), סופר גרמני. ק׳ למד בלשנות בז׳נווד" בנפולי וברומא. 

בשנים 1878 — 1882 שהד, בפרים והיה להסירו של זולה. בשגים 
1893 — 1898 שימש ציר המפלגה הדמוקרטית ברייכסטאג. — ב 1885 
יסד את נטאון האסכולה הנטורליסטית של םיננן, 1 ) 06361156113 16 ( 1 
("החברה"), שעם משתתפיו נמנו ק. בליבסרוי, ג. האוסטמן (ע׳ 
ערכיהם) ואתרים. כד,"ע התריע על הניוון באמנויות והטיף להשקפת- 
עולם ראליסטית. במשד שנים היה ..החברה" הבטאון הראשון־במעלה 
בתחומו בגרמניה, עד שהועמד בצל בשל עליונות האסכולה הנטור־ 
ליפטית של ברלין. — מתוך מחזור־הרומנים המתוכנן על העיר 


מינכן, שאמור היה להיבנות ע״פ דגם מחזור־ד,רומנים של זולה 
(ע״ע), "בית רוגון מאקאר", הספיק קי לחבר רק חלקים אחדים, 
מהם 63056111 1536 116 ) £¥35 (״מה רוחש הנהר איזאר״), 1888 . ייתכן 
שהרומן האוטופי הגרוטסקי 11156660153 ? 66 ת 6 טק 6 ״ק ת 1 ("באפלת 
ארגמך), 1895 , המוצג בשנת 3000 בארץ השתלטות הטכניקה על 
הטבע. הוא יצירתו המעניינת ביותר של ק', וע״ע גרמנית, תרבות, 
עט׳ 567 . 

קוגרד מויירצבורג — 68 טנ ¥11621 \ 011 ׳\ 1 ) 1006163 —( 1225 [!]— 
1287 ), משורר גרמני. את שנות־יצירתו הפוריות ביותר 
בילה בסטרזבור ובנזל: אצילי ערים אלו ואנשי כנםיותיהן היו 
פטרוניו. קי נמנה עם ראשוני המשוררים הבולטים מבני המעמד 
הבורגני! היד, בעל השכלה ומצוי. ככל־חנראה, בנושאים תאולוגיים 
ומשפטיים. שיריו היו פופולריים והשפעתו היתד, ניכרת עד המאה 
ה 15 . יצירתו, הכתובה גרמנית-עילית בינונית, כוללת שירים אפיים 
— ארוכים וקצרים־יותר — ושירים ליריים ולימודיים. חשיבותו של 
ק׳ אינה במקוריות גישתו אל נושאיו אלא בשימושים צורניים 
מעניינים — באליטראציה, בחרה, במקצב, ובעיקד בחידושי־ 
לשון. 

;"■* 1959 , 1-111 ./ 1 ^.^ 1 ז.> 1 >סזי 501 ,£ 

;" 1969 .׳> 1£ ז 1 }) 001 ,(. 1 ) 8 ) . 1 ) 1 

. 1968 ,.' 11 .' 1 •///* 

קונרד פון הצנדורף, ם_תץ כסור יוזף, רתן ־ 3166 צ £6302 

) 106 ) 106260 ? 600 0006361 ) 063 , 056011 ( — ( 1852 — 1925 ), 
איש-צבא אוסטרי־הונגרי. לחם בבוסניה־הרצגובינה, ואח״ב היד, 
מורד, בביה״ס למלחמה. ב 1906 נתמנה ראש־המטה של צבא אוסטריה- 
הונגריה. היה איש צבא מוכשר ותקיף בדעותיו השמרניות. מ 1907 
ואילו תכנן סלהמות־מנע נגד סרביה ונגד איטליה, שאותן חשב 
למסוכנות לקיום הקיסרות האוסטרית-הונגריח. ב 1911 נאלץ להתפטר 
בגלל מגמותיו התוקפניות• אד הוהזר למשרתו ב 1912 , בשל המצב 
המסובן בבלקן■ ק׳ הכין את צבאו למלה״ע 1 ונחשב לאחד האישים 
שגרמו לה — בשל החלטתו הנחושה לפעול נגד סרביה. 

אף שתבנונו של ק׳ היד" בנראה, תכליתי. שגה שגיאה פטלית 
בהעריכו בצורה מוטעית אה נושר־הלהימה המוגבל של צבאו הרב- 
לאומי. וכד, עקב כשלון צבאותיה נזקקה אוסטריה-הונגריה נמלה״ע 1 
יותר־דותר לעזרתה הצבאית של גרמניה, שעם מפקדיה הסתכסו ק׳. 
ב 1916 נתמנה פלד־מרשל. משהטתבטו גם עם הקיסר קדל 1 , 
התפסר, ואח״ב שימש מפקד קבוצת-ארמיות בחזית איטליה. כאן לא 
הספיק כשרונו בדי להציל אה המצב. ק׳ כתב זכרינות 1 06611166 05 ל 7 
18 — 1906 , 6 ! 26 זז.ח 16 ( 1 (,.מימי שריתי, 1906/18 "), 5 כר׳, 1921 — 
1925 1 1878-82 308 ) £0 , 4610 ? (״ראשיתי, 1878/82 "), 1925 . 

. 1955 501471101770117111 , 863616 .ס 

קלנרליייג! (?]!!^ריליין) — ( 110 ) 00063 ) 1100 ) 00063 — ( 1252 — 
1268 ), דוכס שוואביה (ס 1262 ), בנו של קונרד ז\ 1 , מלו 
גרמניה. ונכדו של הקיסר פרידדיר 11 (ע״ע). במות אביו ( 1254 ) 
תבע את מלכות סיציליה, שנמצאה בידי סנפרדי (ע״ע). בנו הלא־ 
חוקי של פרידריד 11 • ב 1266 , משהובם סנפרדי והומת בקרב בנוונטו 
בידי שרל מאנז׳ו(ע״ע), אחי לואי ) 1.1 , מלך צרפת, ביקשו הגיבלינים 
(ע״ע גולסים וגיבליניכו) את ק׳ לצאה נגד שרל ולכבוש את סיציליה. 
ק׳ נתקבל ברצון באיטליה ( 1267 ), וסיציליה שצידדה בו התקוממה. 
ואולם. בקרב □אליאקוצו ( 3811360220 ?) הביסו שרל ותפסו במ¬ 
נוסתו. שרל דן את ק׳ בעוון בגידה והוציאו-להורג באוקטובר 1268 . 
במוחו תמה שושלת ההוד,נשטאופים (ע״ע). 

. 5 ;* 942 [ 011 ■} 

. 1958 ,<י 0 <)ו,€¥ ע 1 )/ן 2 ־!> 5 )!/ז" 



























433 


קוסטה, לורנצו — קוסטה דיקה 


434 


קוססה, לורנצו — 3 ; $1 ס 0 — ( 1460 [ז]— 1535 )׳ צייר 

איטלקי. ק׳ התיישב בבולוניה נ 1483 . יצירתו דמוקדסת. 

״סבאטטיאו הקדוש״ ( 1485 — 1490 לערך! גלריה, דרזדן}. נושאת 
את חתימתו בעברית, ומושפעת מקודמו הגדול, קוזימו טורה 
(ע״ע). גם יצירות אחדות מתקופה זו מעידות על השפעות של 
אסכולת־פרארה. הציורים "משפחת ג׳ובאני בנטיווליו והבתולה על 
כסאה״ ( 1488 ), ושני "הנצחונות" (ע״פ פטרארקה), .נצחון המוות" 
ו״נצחון הפרסום״ ( 1490 ), מעטרים את הקאפלה של משפחת 
בנטיווליו, שליטי העיר בולוניה, בכנסיית סאן ג־אקומו מאג׳ורה. 
ציור־המזבח שבקאפלת רוסי בכנסיית פטרוניום הקדוש הושפע 
מציירי ונציה בני המאה ה 15 , ואילו ב״הערצת המלכים" (גלריה 
בררה, מילאנו) כבר ניכרת זיקתו לציירים פרוג׳ינו (ע״ע) ופראנצ׳ה 
ן (ג״הגז?! 1460 [ו]— 1517 ), שריככה ועידנה את סגנונו המוקדם 
הנוקשה. ב 1506 עבר ק' למאנטובה וירש את מקומו של מנטניה 
(ע״ע) — שגם ממנו הושפע — כצייר־החצר של דוכסי גונזגה 
(ע״ע). עבור איזבלה ד׳אסטה צייר (ב 1504 — 1506 ), את האלגוריה 
המיתולוגית ״ממלכת קומום״ (לובר, פריס). — ק' היה נציג אפייני 
! של דור־המאסף של המאה ה 15 . 

ן . 1950 / 0 ^^* 7 , 10.144.11 'א . 13 

י קוסטה א סילוה, ארטיר דה - 3 ד 811 ־ 3 ז 5 נ 0 14 ) זע 1 ז^ - 

( 1902 — 1969 ), איש-צבא ומדינאי ברזילי. 

לאחר הדחת הנשיא גולר 0011131-0 ) ע״י הפלג השמרני של צבא 
| ברזיל בראשות המרשל קשטלו־ברנקו ( 813000 0351010 ) ב 1964 , 
היה שר־המלחמה במשטר החדש. ב 1967 נבחר לנשיא. 

תפיסותיו המדיניות האנטי-פרלמנטריות של קא״ם התבלטו היטב 
י במשך תקופת כהונתו. הוא הסתכסד עם מפלגת השלטת, 

בשל דרישותיו להרחבת סמכתות הזרוע המבצעת, ומאידך גיסא, 

| נתקל בהתנגדות הצבא בשל היסוסיו לפעול ביד חזקה נגד האופוזי- 
| ציה. בתוקף ה״מסמד המוסדי״ ( £1011111 ט 111 ! 1 ז] סזל!) מס. 5 , מדצמבר 
1968 , ביטל לתקופה בלתי־מוגבלת את פעילות המוסדות החוקתיים, 
׳והסמיו את הזרוע המבצעת למשול באמצעות צווים. בשטח הכלכלי 
פעל בהצלחה: הוא ריסן את האינפלציה והגדיל את התוצר הלאומי. 

קא״ס התפטר באוקטובר 1969 בשל שטף־דם במותו, ומת בדצמבר 
אותה שנה. יורשו היה הגנרל אמיליו גרסטזו מדיסי ( 0313513211 
1 ט 11 )־ 41 ג). 

קוטטה ריקה (גס!.* 00513 , "החוף המשגשג"), רפובליקה 
באמריקה התיכונה, שוכנת בין ניקרגואה לפנמה! שטחה 
! 51,000 קמ״ר ובה כ 1.9 מיליון תוש' ( 1974 ). עיר הבירה סן 

הוטה; 215.422 תוש' ( 1973 ). בק״ר 4 אזורים טבעיים: 1 ) 
האיזור ההררי, הנמשך לכל ארכה של המדינה, עשיר 
ביערות וכולל 3 רלפי הרים; (א) קורדי.יךת גואנאקאסטה (- 011303 
; 03511 ) בצפון, שבה מספר הרי־געש פעילים! הגבוה בהם — הר 
מירוים ( 1111131,31105 ), 2,020 מ". ממערב לרבם וח. לחוף האוקיאנוס 
השקט, מצוי חצי־האי ההררי ניקויה ( 3 עס 10 א), שגבהו הממוצע 
כ 1,000 מ', (ב) הקורדיירה המרכזית ( 06111131 ), שבה מצויים הרי־ 

הגעש הגבוהיפ-ביותר בק״ר: אירסו ( 11320 ) , 3,432 מ׳ 1 טורולבה 
( 3 < 11 ב 1 זז 11 ד), 3,334 מ׳! פואם ( 035 ?) , 2,705 מ׳! ברבר, ( 831113 ) , 

2,906 מ׳. (ג) קורדיירת טלמנ^ד, ( 63 מ 3 וח 313 ד), בדרום היא המבו־ 
תרת־ביותר ובה חפפגח הגבוהה־ביותד בק״ר: צ׳יריפו גרנדה 
( 16 >ס 3 ז 0 סת 1 זזןו 01 ), 3,819 ם', 2 ) המישור המרכזי (הנקרא 
גם המסטה המרכזית, 0601131 4165613 ) והוא לב המדינה, ובו מרו¬ 
כזים למעשה כל חיי ק״ר, במערבו שוכנת עיר־הבירד, סן חוסה 
(ע״ע), בגובה של 1,160 מ׳. המישור בנוי שני אגנים ביז־הרריים, 
שגבהם הממוצע 1,200-900 מ׳, והמנוקזים ע״י שני נהרות: ריו 



קושמה ריקה; הר הגע־ט הפעי? אירסו 


דונטסוו ( 611132011 ׳) 6 ) 1 810 ), הנשפך לים הקאריבי. וריו גרנדה דה 
טדקולס ( 60165 ז 3 ד 16 ! 16 >ס 3 ־ 01 810 ), הנשפך לאוקיאנוס השקט. 
הפישור עשיר בקרקעות פוריות, שמקורן באפר הגעשי של הרי- 
הגעש המתנשאים בשוליו, אך הוא גם נתון לסכנה מפני פעילותם 
ההרסנית של הרים אלה. האקלים נוח מאד! אין כפור והלחות אינה 
גבוד,ד.. הטמפרטורה השנתית הממוצעת — ' 21 ! כמות המשקעים 
השנתית הממוצעת — 1,798 מ״מ. 3 ) מישור האוקיאנוס 
השקט נמשך לאורך החוף המערבי, וכולל גם את המישורים סביב 
מפרך ניקווה. האקלים לח, אך קיימת עונה יבשה — מינואר עד 
אפריל. המישור מנופה בחלקו יערות ושיחי מאנגרובים. חלק מאד־ 
מותיו מתאים לגידול בננות. 4 ) מישור הים הקאריבי, 
מצפון וממזרח לאיזור ההררי, 120 מ׳ מעפה״י, מאוכלס בדלילות 
רנה (נ 5% מכלל תושבי ק״ר). האקלים חם ולח כל השנה! כמות 
המשקעים השנתית — 3,750 — 5,000 מ״מ. איזור זה מכוסה בחלקו 
יערות ושיחי מאנגרובים ומרוכזים בו מטעי בננות. וע״ע אמריקה 
חתיבונד״ אקלים — (ד מפה, כרך כ״ז, עמ׳ 929/30 ). 

א ו כ ל ו ס י ה. 80% מתושבי ק״ר הם לבנים, צאצאי המתיישבים 
מספרד; 17% הם מספיסים (ע״ע, מסטיסו), כלו׳, בני תערובת של 
ספרדים, אינדיאנים וכושים! 2% הם כושים! כן שרדו קבוצות של 
כפה אלפי אינדיאנים. % מתושבי המדינה מרוכזים במישור המרכזי, 
רובם אירופים, קתולים ממוצא ספרדי. המיעוט האינדיאני והכושי 
שבאיזור זה סיגל לעצמו את אורח־חייו ואת מנהגיו של הרוב 
האירופי. המסטיסים מרוכזים בעיקר במחוז גואנאקאססד, שבצפון־ 
מערב ק״ר! בשפתם הספרדית, בדתם הקתולית ובאורח-חייד.ם הם 
דוסים לתושבי ניקרגואה. קבוצות גדולות של כושים מרוכזות 
במישור החוף הקאריבי. אלה הם צאצאי פועלים כושים שהובאו 
( 1880 — 1913 ) מאיי הודו-המערנית לעבודה במטעי הבננות ובבניית 
מס״ב. דתם פרוטסטנטית, ורובם רובדי ספרדית וניב אנגלי השגור 
בפי תושבי ג׳מייקה. שבטי האינדיאנים ששרדו בק״ר מרוכזים בשו¬ 
ליים הדרומיים של רכם הרי טלמקה ולחוף האוקיאנוס השקט. 
שיעור הגידול בק״ר הוא מחגבוחימ-ביותר באמריקה התיכונה, אד 
במשך השנים גרמה השפעת התרבות האירופית לירידה בשיעור 
הילורה, ובעקבותיה ליריהה בשיעור הניהול השנתי(מ 3.4% ב 1963 
ל 2.7% ב 1973 ). הערים הגרולות בק״ר מעטות: סן חוסה, הבירה! 
אלאח׳ואלה ( 11613 [ 3.13 .), 33,100 תוש׳ו לימון (מסוו!!.!), עיר־הנמל 
הראשית בחוף הים הקאריבי, 29,621 תוש׳, ,ף. 8 , 

צמחיה וצומח. למרות שטחה הםצומצם-יחסית יש בק״ר 
כ 7,000 מינים של צמחים, ובכללם כ 1,000 מינים של סחלביים, 
עד לגובה של 1,000 ם׳ הצומח הוא יער גשמים משווני. המדרונות 
הפונים לאוקיאנוס האטלנטי (למפרץ■ מכסיקו) גשומיס-יותר ועשי- 


435 


?;וספה ריהןה 


436 


רים־יותר בצומת ובצמחיה מהפדרונות הפונים לאוקיאנוס השקט. 
באיזור הים הקאריבי ובמישור האוקיאנוס השקט קיים יער גשמים 
משווני רצוח. פרט למקומות שחאדם בבשם לחקלאות. יער זה 
עשיר־ביותר בעצים, כגון ,ב 0 ז 000 , 60060 ? , 3 ז 3 מ 3 ז 14€0 

!.ומסזלססל־ד ואחרים. חוא שופע מטפסים, שרכים, אפיפיטים, 
לופיים וסחלביים, וביניהם גם מיני שנף. במדרונות הפאציפיים של 
החבל הצומח יבש־יותר ודל־יותר! הצומח השולט — סאוואנות 
של דגניים. במישור המרכזי הצמחים השולטים הם אפיפיטים וסח־ 
לביים. באיזור זה מרוכזים מטעי הקפה. אזורי ההר הקרים מכוסים 
יערות שצמחייתם עשירה מאד באפיפיטים, סחלביים, שרכים, 
טחבים ועוד. צמחים אחרים ביערות הם: מיני אלון, השכיחים מאד, 
ועצים אלפיניים אחרים, כגון 610005 ,*סחטזק ועוד, וכן צמחים 
ממשפחת הגסנריים, לובליים ואברשיים. האזורים האלפיניים מכוסים 
צומח המכונה זסמזבזגק. המציין את האנדים של אמריקה הדרומית, 

חתי. ק״ר נכללת בחבל הסרכז־אמריקני של הממלכה הנאוטרו־ 

פית (ע״ע זואוגאוגרפיה, עמי 655/6 ). הפאונה שלה מתאפיינת 
בתכונות־המעבר של חבל זה מאמריקה הצפונית לדרומית, ורב 
בה משקלו היחסי של היסוד הנאוטרוסי. סן היונקים הנמנים עם 
יסוד זח בק״ר: חולדות דרבן, אגוסים, ססרנים (!!!)חס״ס), ארמרי־ 
לים (שבו סוגי עצלניים ודבי־חנמלים), קופים (צבוסיים ומרמוסטיים) 
ויונקי־כיס (אופוסומיים). יונקים נאוטרופיים ממוצא צפוני הם: 
אייל המזאמה, פקארי. ספיר, ;גואר ועוד, וכן אוגרים רבים והסנאי 
האנדמי והנדיר 5 נת 60050111 ז 11 ץ 5 . מהעופות הנאוסרופיים יש נציגי 
משפחות רבות: טינמיים. בוקוניים, יקמאריים. מוקנים ועוד. מביו 
הזוחלים הנאוטרופיים מצויים בק״ר: _קיםנים, תנינים, חנקים. נחשי 
חלזונות, זעמנים פרימיטיוויים (מ 10 )סח^ X ), נימוניים ונחשילים. 
זוחלים אחרים מייצגים יסוד מרכז־אמריקני מיוחד: אניליים מהפרי־ 
מיטיוויים בנחשים, לטאות לילה ומהאיגואנות — 

אנוליט. הדוחיים הנאוטרופיים של ק״ר כוללים את נציגי משפחות 
המיקרוהיליים, האילניתיים ועוד. מבין דגי המים־המתוקים המוב¬ 
הקים מצויים בק״ר; שפמנונים משורינים, כראסיניים, גימנוטיים 
ועוד. כן נפוצים נציגי האמנוניים והנאוויתיים. בולט פחות הוא 
היסוד הנארקטי (ע״ע שם), הכולל, מהיונקים; פומה. לוטרה, דלק, 
רקון, עכבר־כיס והטרומיסיים. כמעט כל העופות הנארקסיים המקנ¬ 
נים באמריקה המרכזית אינם מגיעים לק״ר, אך מצויים בה חורפים 
רבים. זוחלים ודוחיים נארקטיים. כן אין מניעים לק״ר נציגי דגים 
נארקטיים של מים מתוקים. ס.ז.-ע 0 .ננ 

כלכלת ק״ר היא בעלת קצב גידול מהיר וקבוע ( 7.5% לשנה, 
מ 1965 ). תרומת ענפי המשק העיקריים לתל״ג היא כדלקמן: חקלאות 
( 24% ), תעשיה ( 20% ), בניה ( 5% ). תחבורה ( 4% ) ומסחר ושירו¬ 
תים ( 36% ). על-אף החלוקה המאוזנת בין הענפים עיקר היצוא 
מקורו בחקלאות (כ 80% ). ההכנסה הלאומית השנתית לנפש היא 
615 דולר ( 1972 ) — פעל לממוצע באמריקה הלאטינית. 

החקלאות, המעסיקה כ 48% מכוח העבודה. התפתחה בעיקר 
בהתאם לאזורי הגידול ולתנאים הטבעיים. לקפה, גידול־היצוא 
העיקרי, תנאים אקלימיים אידאליים, ום 1840 תסס את מקומו החשוב 
במשק. מרבית גידולי הקפה בחוות־קפה קטנות (!גסתו?. עד 10 
הקטר), אף שישנה פגמה לאחד ולנצל את יתרונות ד x ודל. תנופת 
פיתוח אזורי החקלאות וגידול בננות וסירות טרופיים החלה ביזמת 
החברה האמריקנית ז 01 ז? () 0 ז 1 סט, שפיתחה אח אזורי החוף הקא־ 
ריבי, סנטה קלארה וחוף האוקיאנוס, והיתה למעין מדינה בתוך 
מדינה. ב 1933 רכשה הממשלה חלק ממניות החברה ועודדה התייש¬ 
בות פועלים. גידולי החקלאות האחרים הם; תירם, אורז. גרעינים, 
קנה-סוכר ופירות טרופיים (ביניהם אננס). פשק החי מבוסס על 
חוות חלב שהתפתחו (מאז 1880 ) בעיקר באזורי ההרים. שיווק 


תוצרת החוות בד״כ שיתופי. צריכת חלב מקובלת בק״ר — תופעה 
נדירה באמריקה הלאטינית. 

ה ת ע ש י ה מתפתחת בקצב מהיר (תרומתה לתל״ג גדלה מ 14% 
ב 1960 לב 20% ב 1970 ). בתחילה היה עיקר הייצור תחליפי יבוא, 
אולם הקמת השוק המשותף של ארצות אמריקה הלאטינית ( 1 \. 0 \/ 0 
[ז 50 )ז 43 \ תסךמ 1 סס 0 סבסוזסומג/ 31 זזת 00 ]), עודדה הרחבת הייצור 
התעשייתי והקמת תעשיות-יצוא — בעיקר לשותפוחיה של ק״ר 
בשוק. התעשיות העיקריות הן: מזון, דשנים כימיים, בתי-זיקוק, 
מוצרי־חשמל, מכונות, צמיגים ופוצרי-צריבה. אנרגיית השפל 
מיוצרת ברובה במפעלים הידרו-חשמליים (כ 85% מהתפוקה מקורם 
במפעלים כאלה). 1 

הגורם העיקרי המעכב פיזור אוכלוסין ופיתוח אזורים חדשים ■ 

הוא מערכת תחבורה בלתי מפותחת. ב 1973 היו בק״ר כ 17,600 
ק״מ דרכים. אך רק כ 4.800 ק״מ מהם כבישים עבירים בכל 
מזג-אוויר (כ 650 ק״ס מהם שייכים לאוטוסטרדה הפאן־אמריקנית). 
בק״ר כ 77,600 כלי-רכב. אורך מסה״ב 612 ק״ם. נסל-דואוויר 
העיקרי נמצא בסן חוסד,. בק״ר נמלים רבים לאורך החופים — ■ 

בעיקר נמלי-דיג. 

ס ח ר - ה ח ו ץ של ק״ר מאופיין בגדעון בחשבון הסחר. היצוא 
( 431 מיליון דולר, 1974 ) כלל בעיקר קפה ( 28% ), בננות ( 28% ) . 

ופוצרי-תעשיח, וד,יה מיועד לאד,״ב ( 40% ), לגרמניה המערבית 
( 12% ), לניקרגואה ( 6% ), לגואטמלה ( 6% ) ולאל-סלודור ( 5% ). 
היבוא ( 716 מיליון דולר, 1974 ) כלל בעיקר גרעינים, דשנים, 
מכונות, ציוד חקלאי וציוד מבני, ומקורותיו היו אה״ב ( 33% ), יפן 1 
( 11% ), גואטמלה ( 8% ), גרמניה המערבית ( 7% ), ניקרגואד, ( 7% ) 1 

ואל-סלודור ( 6% ). 1 

המטבע: 8.60 קולון 1 דולר של אה״ב (שער רשמי, 
16.9.1974 ). 


קוסטה ריקה: כלכלה 


1973/4 

^ 1961/65 

היחידה 

המוצר 

85.5 

59.8 

אלפיסונוח 

קפה 

11300 

484 

י 

בבנות 

230 

146 

" 

חלב 

15.0 

7.1 

" " 

שמן דקלים 

107 

72 

" " 

אורז 

31300 

2,400 

אלפי מ״ק 

עץ 

11767 

1,069 

אלפי ראשים 

בקר 

295 

146 

" " 

חזירים 

116 

100 

" " 

סוסים 

193 

95 ־ 


סוכר 

11800 

1,280 צ 

מיליוני יחידות 

סבק (סיגריית) 


1 . ממוצע שנתי: 2 . 1964 . 


חוקה ומשטר. לפי חוקת 1949 קיימת הפרדת-רשויות מלאה. 

57 חברי ביה״נ נבחרים פדי 4 שנים ואסור להם להיבחר שנית. 
הרשות המבצעת נמצאת בידי הנשיא, שגם הוא נבחר ישירות מדי 
4 שנים. אם אף מועמד לנשיאות אינו זוכה ביותר מ 40% מהקולות 
נערכות בחירות חוזרות. גם לנשיא אסור להיבחר לתקופת כהונה 
שניד,. כל האזרחים בגיל 20 — 70 חייבים להצביע בבחירות. 

קיימות שתי מפלגות עיקריות: מפלגת השחרור הלאומי( 10 ) 3011 ? 
143010031 1360030100 ) ומפלגת האחדות הלאומית ( 1/01 סנזססב? 
143010031 " 6 ; £1030 ). המפלגה הקומוניסטית, הפעילה בעיקר בין 
פועלי המטעים, נמצאת מחוז לחוק. ע״ס החוקה אין לק״ר צבא. 

מי. בר. 

שיטת המשפט הנוהגת בק״ר מבוססת על קבצי חוקים (קודב- 
סים), ושיטתד, המשפטית דופד, לשיטה הנהוגה במרבית ארצות 



437 


?יסטה ריקה — ?וסטר, שדל דה 


438 


אמריקה הלאטיניח. קבצי החוקים העיקריים הם: המשפט האזרחי 
( 11 זמ €1x11150 ), המשפט המסחרי, דיני הענשין, סדרי הדין האזרחי 
והפלילי ודיני המסים. ביהמ״ש העליון דן בערעורים על החלטותיהן 
של ערכאות נמוכות ומקיים פיקוח על כלל מערכת בתהמ״ש. מתחתיו 
בתמיש הדנים בעניינים אזרחיים מעל שווי כספי מסוים. ושומעים 
ערעורים על החלטות בתמ״ש מקומיים ( 103141:5 ^). כן דנים בתמ״ש 
אלה בעבירות סליליות מסוימות. בערים הקטנות ובמחוזות מצויים 
בתמ״ש מקומיים הדנים בעניינים אזרחיים ופליליים קלי-ערך. 
כל השאלות הנוגעות לבחירות הן בסמכותו של ביהמ״ש המיוחד 
לענייני בהירות, שלו כפופים כל הגופים העוסקים בענייני בחירות 
בק״ר. 

החינוך היסודי הוא חובה וניתן חינם! מאז 1949 גם החינוך 
התיכון הוא חינם. ב 1974 היו בק״ר 2,814 בת״ס יסודיים ולמדו בהם 
367,901 תלמידים. ב 171 בתי׳ם תיכונים למדו 106,511 תלמידים. 
באוניברסיטה של ק״ר, ליד סו חוסה, למדו 25.500 תלמידים. בק״ר 
שיעור אנאלפביתיות נמוך באוכלוסיה של בני 10 ומעלה. 

היסטוריה. קולומבוס גילה את ק״ר בפסעו הרביעי ( 1502 ). 
תחילה נקראה ״קרטגו החדשה״ ( 0311380 ב׳יז־סא) ורק סביב 1540 
נתקבל השם ק״ר. ק״ר נשלטה ממרכז השלטון הספרדי בפנמה (ע״ע, 
עם׳ 931 ) השכנה. הספרדים סיירו בחופים בלבד ופנים הארץ נשאר 
בלתי־ידוע להם. עד שב 1562 מונה חואן וסקס דה קורונדו למושל 
הראשון של ק״ר. הוא יסד את העיר קרטגו, שחיתה עד המאה ה 19 
הגדולה בערי ק״ר, וחקר את פנים הארץ. ק״ר, שהיתה כפופה למרכז 
השלטוני בגואטמאלה. היתד, מהאזורים הנחשלים באימפריה הספ¬ 
רדית. 

ב 15.9.1821 הכריזה מועצת העיר קרסנו (במקביל להכרזת העצ¬ 
מאות בשאר ארצות אמריקה התיכונה) על הקמת ממשל אוטונומי. 
ק״ר הצטרפה לרפובליקה הפדרטיווית של אמריקה המרכזית שהוקמה 
ב 1824 , אך אחרי שזו התפרקה ב 1839 התנגדה ק״ר בד״ב לשאיפות 
גואטמאלה החזקה לשקם את הפדרציה. תחת שלטונו של הגנראל 
תומם גוארד;ה ( 1870 — 1882 ) קיבלה התפתחות ק״ר תנופה חדשה. 
ב 1871 נתקבלה החוקה, וד,יא נשארה בתוקף עד 1949 . בעזרת משקי¬ 
עים מאד,"ב ומבריטניה נבנו מס״ב שקישרו את המישור המרכזי 
לחופים. ב 1899 הועברו מסעי הקפד" הסוכר וד,בננות, שפותחו בידי 
איל-ההון האמריקני מינור קית ( 111 ( 140 ) ואחרים לידי חברת 0111504 
11115 ? (ר' לעיל, כלכלה)! פעילותה שינתה לגמרי את פני הארץ, 
אך גם שעבדה את כלכלת ק״ר לצרכיה. 

ב 189718 הכשילה דעת-הקהל בק״ר נסיון נוסף לד,קמת פדרציה 
באמריקה התיכונה. ב 1906 הוקם בסן חוסה בי״ד-לבוררות של 
מדינות האיזור. ואולם, כשפסק בי״ד זה לטובת ק״ר בסכסוכה עם 
ניקאראגואה על זכויות-שיט בנהר סן חיואן, לא כיבדה ניקאראגואה 
(שנתמכה בידי אה״ב) את החלטתו. חילוקי־הדעות עם פנמה על 
גבולותיה עם ק״ר יושבו רק ב 1941 . 

ב 1917 הקים הגנרל פדריקו טינוקו גרנדוס רודנות צבאית והכריז 
מלחמה על גרמניה. ב 1919 גורש. וח׳וליו אקוסטה נבחר לנשיא. 
בימיו ובימי הנשיאים שלאחריו התחזקה הדמוקרטיה, אם-כי ב 1920 
התקבל חוק שהעניק זכות-בחירד, ליודכיי קרוא־וכתוב בלבד, ואלה 
היו מיעוט. בשנות ה 40 החריפה התסיסה החברתית והוקמו המפלגה 
הקומוניסטית והמפלגה הטוציאל-דמוקרטית. כשקואליציה של שמר¬ 
נים וקומוניסטים מנעה באסיפה הלאומית את עלייתו-לשלטון של 
אוטיליו אולפה בלנקו, שנבחר-כחוק לנשיאות ב 1948 , פרצה 
מלחמת-אזרחים. בעל־האחוזות חוסה פיגדם (!! 0 ז 0 ס 18 ?) הנהיג את 
הסוציאל-דמוקרטים ובעלי-בריתם לנצחון, ואח״כ מסר לאולטה את 
השלטון. באותד, השנה בוסל הצבא ובמקומו הוקם משמר-אזרחי ובו 
1,200 איש. ב 1949 קיבלה ק״ר חוקה חדשה. ב 1950 הוקמה "מפלגת 
השחרור הלאומי", שהיתה מאז הגדולה במפלגות. פיגרס, שנבחר 


לנשיא ב 1953 , הלאים את הבנקים שבבעלות זרה. בשנות ה 60 
ארגנה הממשלה התיישבות חדשה במסגרת קואופרסיווית, ועשתד, 
להחדרת ההשכלה בקרב האוכלוסיה. 

ק״ר תומכת בישראל מאז הקמתד,. פ. סנ. 

יהודים ספרדים הגיעו לק״ר מקורסאו (ע״ע), אך את הקהילה 
הקימו יהודים שהגיעו מפולניה לאחר מלה״ע 1 . מ 1933 ואילך הגיעו 
יוצאי מרכז אירופד,. האנטישמיות גברד, לאחר מהפכת אפריל 1948 . 
ועדה מיוחדת חקרה אז את הסטאטוס החוקי של היהודים וביטלה 
את כל אשרות-הכניסה שניתנו ליהודים לפני אפריל 1948 . במאי 
1952 אירעו בסן חוסד, התנפלויות על בתי יהודים ועל מוסדות 
קהילתיים יהודיים. בימי שלטונו של הנשיא פיגרס הוסב פעם מצב 
הקהילה. רובם של 1,500 יהודי ק״ר ומוסדותיהם מצויים בסן חוסה, 
והקהילה קשורה ל״פדרציית הקהילות היהודית במרכז אמריקה". 

קוסטומרוב, (יקולי איונוביץ׳ - ו 1 ז 1 ! 01 ״בפ 1 י 1 מבונסאהא 

ס 0 ק 42 ! 1:0 ס 0 > 1 - ( 1817 — 1885 ), עתונאי והיסטוריון, מהוגי 
התנועד, הלאומית האוקראינית. ק׳ הורה היסטוריה באוניברסיטת 
קייב והיד, ממקימי "החברה ע״ש קירילוס ומהודיוס" (ע״ע אוקראינה. 
עמ׳ 175/6 ) ב 1847 . אח׳יכ עבר לפטרוגרד והיה ממייסדיו ומעורכיו 
של הירחון 0011083 (״היסודות״), 1861/2 , שהוקדש רובו-ככולו 
לליבון הבעיה הלאומית האוקראינית. כתביו ומחקריו הם מאבני- 
היסוד של ההגות הלאומית האוקראינית. 

ק׳ צידד בהענקת שוויון־זכויות ליהודים בתנאי שיזנחו את 
בדלנוחם ואת ענפי הכלכלה החיוניים שהשתלטו עליד,ם. עם-זאת 
טען, כי גם הנוצרים אשמים בררווצרות המצב הקיים—בשל ותרנותם. 
במחקריו בתולדות אוקראינה הצביע על 'תפקיד ד,יד,ודים כסוכני 
בעלי-ד,אחוזות הפולנים וכחוכרי-מסים חמסנים ומשפילים. במשפט 
עלילת-ד,דם (ע״ע. עמי 860 ) בסרטוב ( 1853 — 1860 ) השתתף כעד 
מומחה: הוא דחה את התביעה וטען כי ייתכן שהוגים יוצאי-דופן, 
כגון של מתייד,דים קנאים, משתפשים-לרעה במצוות הדת היהודית. 

קוסטר, סמואל — ־ £101 ס 0 61 נ 11 ת 53 — ( 1579 — 1665 ), מחזאי 
הולנדי. ק׳ היה רופא במקצועו, יצירותיו, המעידות. אמנם, 

על כשרח ועל ידע מקצועי, הינן בינוניות ברמתן. הן כוללות קומדיות 
כתובות בסגנון ראליסטי, בנוסה המסרתי הישן, ומחזות פסודו- 
קלאסיים ( 01113 י!נ 11 ק 1 , 1617 ). עיקר כוחו של ק׳ היה באישיותו 
המרשימה, שתרמה רבות לרוח ששררד, בעולם-דוספרות באמסטרדם. 
בתקופה בה פעלו משוררים גדולים כברדרו ור,ופס (ע׳ ערכיהם). 
הוא ייסד את האקדמיה לחינוך ולמשחק התאטרון ( 1617 ). שקדמה 
לביד,״ס להשכלה גבוהה ( 11165550 511 ט 30 !ז 10 ל 41 ., 1632 ) ולתאטרון 
ההולנדי הראשון ( 1637 ). ק׳. הנון-קונפורמיסם הליברלי, הוכח ע״י 
השלטונות על התנגדותו לכמורה ( 1621 ), וכתגובה על כך נטש 
את הזירה הספרותית. 

. 1950 . 5 .־/ 0 , £5 מו 1111 ; 11 . 111 

קוסטר, ^?רל לה— 03505 0 0 מ 0135143 — ( 1827 , מינכן — 
1879 , בריסל), סופר בלגי, בלשון הצרפתית. ק׳ היה בנם 
של אב פלמי ואם ואלונית. הוא למד משפטים וד,חל ב 1870 לימד 
ספרות צרפתית בביה״ס-הצבאי בבריסל. — כתביו כוללים: שני 
קבצים של םיפורי-עם ציוריים. 311455 חז 03 4£3 מ; 81 ;^ 1 ("אגדות 
פלמיות״), 1858 . ו 5 מ 0 }ת 3 ל 53 נ 00511031 ("סיפורים מארץ בראבאנט"), 
1861 ! רומן, סססת 40 ־;!בעסזע 0 ״ 1 (״מסע-הכלולות״), 1872 ! רשמי 
מסע, 40 מנ 201 מס סאגעסזך (״סיור בזלאנד״), 1878 . יצירתו הגדולה, 

8165106.303 05 06303 < 0 ן , 11050151603 503 נ 3001151 103 05 01140 ^ 1.0 1.3 

051042315 1.316560 40 05 801 ס 1 ק 3 .ת 10 סי 4 ("מעשה טיל אולנשפיגל 
ולאמה גודזאק והרפתקות הגבורה, הגיל והתהילה שלהם"! עבר׳, 
בתרגומו של א. שלונסקי. תש״ם), 1868 , מחקה בסגנונה את הצרפתית 




439 


קרפטד, שרל רה — קוסטולוגיה ו?וב 0 וג 1 ניה 


440 


של הסאה ה 16 . להכנות לכתיבתה הקדיש ק׳ כ 10 שנים של מחקר 
בלשני. טיל הפוחז (ע״ע אוילנשפיגל, טיל), שתעלוליו והלצותיו 
נודעו בעם לפן הסאה ה 16 , מתעלה ביצירתו של ק׳ לגיבור לאופי, 
ספל העם הפלמי בהתקוממותו נגד הספרדים והתגלפות לוחם־החירות. 
יצירה פיקארסקית זו, הממזגת יסודות קומיים וטרגיים, היתה לאפוס 
לאומי של בלגיה. — מכתבי ק׳ אל אהובתו נ 3 )״)£.!) 
נתפרסמו ב 1894 . 

,.. 0 •> 0 . 0/1 .{ ; 1927 . 0 ) 11 . 011 ,ץ €14 ת 1 ח(>\ 1 

. 1937 ,. 0 ./> . 0/1 • 74 > )׳וי 1 וו^' 1 1 * , 1 ^ 5055 - 1 ״ 1 : 1928 

קוסיגץ, אלכסי ניקוליויץ' — 

— (נר 1904 , סטרבורג ולנינגרד]), מדינאי 
סוביטי. ק׳ נולד למשפחת פועלים. בגיל 15 התנדב לצבא האדום 
ושירת בו שנתיים. אח״כ למד בטכניון קואופרטיווי ובמכון לטכסטיל 
בלנינגרד. היה פעיל בברית הקואופרציה בסיביר ובתעשיית הטכס¬ 
טיל באיזור לנינגרד. ובמקביל גם 
במפלגה הקומוניסטית. ביפי "הטיהור" 

הגדול בבריה״מ ( 1937/8 ) החלה עליי¬ 
תו המהירה במפלגה ובשלטון: הוא 
פונה למנהל מחלקת התעשיה והתובלה 
בוועד המפלגה בלנינגרד, ב 1938 נהיה 
לראש-עירייתה וב 1939 פונה לשר 
(קומיסר עממי) לתעשיית הטכסטיל 
ונבחר לוועד המרכזי של המפלגה. 

בשנים 1940 1953 היה ק׳ סגן רה״מ. 

הוא מילא תפקידים הקשורים במאמץ 
המלחמה בגרמניה, בשנים 1943 — 

1946 היה רה״מ של הפדרציה. הרוסית, 

ב 1948 — שר-האוצר של בריה״מ. 

ובשנים 1949 — 1953 — שר התעשיה 

(כוננות בר-ז־וד, תי-אביבו , , 

הקלה. ב 1948 צורף לועה״ס של הוועד 
המרכזי של המפלגה, אך ב 1952 התלה ירידתו במפלגה ובשלטון, 
וניתנו לו תפקידים משניים. 

ב 1957 החלה עלייתו המחודשת, משהתייצב לצד הרושצ׳וב 
(ע״ע) במאבקו עם קבוצת מולוטוב-כגנוביץ׳ (ע׳ ערכיהם), ק' נהיה 
לסגן רה״ם. ב 1960 נבחר לנשיאות הוועד המרכזי של המפלגה, 
ואותה שנה נהיה גם לסגן ראשון של רה״פ. באוקטובר 1964 , אחרי 
הדחת חרושצ׳וב — שבח מילא תפקיד פעיל — נהיה ק׳ לרה״מ, 
שותף לשלטון עם ברז׳נב (ע״ע [כרומילואים]), כנציג הביורוקרטיה 
של התעשיה והמינהל, בעוד שברדנב ייצג את ממסד המפלגה. 
הדואומווירט האריך יפים והחזיק-פעמד עד-כה (סוף 1976 ). אולם 
תוו שנים מעטות דחק ברז׳נב את ק׳ למקום השני. ק׳ שמר על 
מעמד של טכנוקרט עליון במדרג השלטון. הוא מצטייר כמדינאי 
זהיר, ומיוחסת לו השפעה ממתנת על מדיניות-החוץ של בריה״ט. 
הוא הרבה במסעות לחו״ל. ביוני 1967 נסע לאה״ב, השתתף במושב- 
החירום של עצרת האו״ם שנערך בעקבות מלחמת ששת-הימים, 
וגינה את ,תוקפנות ישראל". ^ ". 

קלס ל, אלברכט — 055£1 .> 1 ז 1 ] £0 זנ 11 ^ 1 —( 1853 — 1927 ), ביוכימאי 
גרמני. סיים לימודי רפואה באוניברסיטת שטרסבורג וביצע 
מחקריו באוניברסיטה זו ובמכון הפיסיולוגי בברלין. ב 1895 נתמנה 
פרופסור לפיסיולוגיה ומנהל המכון הפיסיולוגי בפרכורג. ב 1901 
עבר להיידלברג, שם ניהל אח המכון לחקר החלבון. 

ק׳ גילה את האדנין (ע״ע; 1885 ) ואח התיפין ( 1894 ), שהם 
מאבני הבניין של מולקולת הדנ״א (ע״ע נוקלאיות, חפצות! 
גנטיקה). כן גילה את החומצה האמינית היסטידין ( 1896 ), וחקר את 
פעולות חומצות הגרעין על בקטריות. היה מן הראשונים שיישמו 


שיטות של אנליזה כימית לבדיקת התהליכים הכימיים המתרחשים 
ברקמות הגוף החי. זכה בפרס נובל לרפואה ולפיסיולוגיה ( 1910 ), 
על תרופותיו להבנת הכימיה של החלבון ושל התא החי, ובמיוחד 
גרעין התא. 

קוכזמולודה (ק״ל) וקוסמוגוניה (ק״ג). הק״ל (מיוונית 
?ססניסא ■ סדר, העולם, היקום: 04 ד 1 צ< — תורה) עוסקת 
בחקר טבעו ומבנהו היסודיים של היקום כמכלול אחד. בתר¬ 
בויות עתיקות רבות נתנו בני האדם תשובות מיתולוגיות לשאלת 
טיבו של היקום; כ״ב ניתנו תשובות פילוסופיות ומדעיות, ויש 
להבחין בין ק״ל מדעית לק״ל פילוסופית. ק׳ מדעית היא ענף של 
האסטרונומיד" העוסק בחקר מבנה היקום הפיסיקלי בכללו. אף 
שפילוסופים (כגון, כ, וולף וויטהד [ע׳ ערכיהם]) השתמשו לפרקים 
במונח "ק״ל". לא נתייחדה הק״ל כענף הנבדל פהמטפיסיקה (ע״ע). 
השיטות הפילוסופיות המקיפות, כגון, של אפלטון, דקרט, שפינדזה 
וליבניץ (עי ערכיהם) ניסו להשיב על השאלה הקוסמולוגית: פה 
טיבו של היקום בכללו? התורות הקוסמולוגיות של הפילוסופים 
ביוון העתיקה נבנו מתוך שיקולים מדעיים (אסטרונומיים ואחרים) 
ופילוסופיים כאחד, והן משלבות ק״ל פילוסופית ומדעית. כיום מש¬ 
תמשים, לעתים. במונח .ק״ל• במובנו הפילוסופי, כדי לציין את 
הפילוסופיה של מדע הק״ל, העוסקת, כמו פילוסופיה של כל מדע 
ומדע, בהנחות היסוד ובמתודולוגיה של הק״ל המדעית. 

הק״ג (מיוד' ;) 0 ׳\ 0 ץ — מקור. מוצא) עוסקת בשאלת אופן 
היווצרותו של העולם בכללו ובמהלך התפתחותו עד למצבו 
כיום. לשאלה זו ניתנו תשובות מתולוגיות, דתיות, פילוסופיות 
ומדעיות. מיתוסים על היווצרות העולם מצויים כמעט בכל תרבות, 
ובריאת העולם היא עניין מרכזי ביהדות, בנצרות ובאסלאם. העיסוק 
הפילוסופי בשאלת הבריאה התעורר במידה רבה מתוך הצורר 
להתמודד עם הבעיות שעוררה תורת הבריאה הדתית. ק״ג פ ד ע י ת 
היא ענף של האסטרונומיה העוםק במקורן, גילן והתפתחותן של 
מערכות אסטרונומיות (בייחוד — מערכת השמש) ושל היקום בכללו. 
כמדע מבקשת הק״ג לבסם השערותיה על נתונים נסיוניים, ולפיכך 
חייבת להסתמך על ממצאי הק״ל המדעית. זו אחת הסיבות לכך 
שהמונחים ■ק״ל" ו״ק״ג" משמשים לעתים קרובות בערבוביה. 

א. ק״ב במיתולוגיה — סקירה כללית. עס׳ 440 ; ב. ק״ב של המזרח 
הקרסוך׳ עם׳ 441 ! ב. תררות ק״ל ביורן העתיקה. עס׳ 441 5 ד. בריאת 
העילם ביהדות. עם׳ 443 ; ה. בריאת העולם בנצרות. עם׳ 446 ) 

ו. בריאת העולם באסלאם׳ עם׳ 447 ! ז. בריאת העולם בפילוסופיה, 

עס׳ 447 ; ח. הק״ל המדעית, עם׳ 448 . 

א. ק״ג במיתולוגיה — סקירה כללית. שאלת אופן 
היווצרות העולם העסיקה את האדם מאן ומתמיד והצמיחה מיתוסים 
קוסמוגוניים שונים. פיתומים אלו מעורבים, לעתים קרובות, במיתו¬ 
סים העוסקים בשאלות התאוגוניר, (הולדת האלים ותולדותיהם) 
והאנתרופולוגיה (התפתחות האדם); הצד השווה בפיתוסים הקוסמו- 
גוניים הוא העדר בריאה יש מאין. רעיון הבריאה בא לעולם רק 
כמסקנה, המתבקשת מן המונותאיזם המוחלט של היהדות, במיתוסים 
הקוספוגוניים תמיד קיים, לפני היווצרות העולם, חומר קדמון כלשהו, 
שלמוצאו אין שואלים, ושממנו נוצרו האלים, העולם, בני האדם 
ויסודות התרבות■ 

במיתוסים רבים חופר קדמון כזה הוא המים, רעיון שאומץ גם 
ע״י הפילוסופיה. היוונית בראשית דרכה. ים אינסופי כימה לפנים את 
הכל. במיתוס האינדיאני (של שבט מאיידו) העלו בע״ח מקרקעית 
הים גושי עפר, ומהם נבראה הארץ. לפי מיתוס אירוקזי, נפלה בתו 
של אל השמים לים הקדמון, ו״הצב הגדול" פקד להעלות אדמה מקר¬ 
קעית הים ולערום אותה על נבו, כדי ליצור למענה אי. באחד המיתו¬ 
סים הפולינזיים דג טאנגאלואה, אל השרים והים, את הארץ ממעמקי 
הים. גם בק״ג ההודית הים הוא מקור הבריאה: ביצת זהב ובה 




441 


קו:מולוגיה ויןוסמוגו;יה 


442 


בראהמה צפה בים. וכאשר בראהסה בוקע מן הביצה. הופכים שני 
חצאי הקליפה לשמים וארץ. רעיון הביצה הקוסמית נפוץ מאד 
במיתוסים של שבטים פולינזים (שם הביצה זהה עם גופו של 
טאנגאלואה), הפניקים והיוונים. במקום הביצה מוצאים לפעמים בפו־ 
לינזיה צדפת-ענק, ממנה יוצא הזוג הראשון של בני-אדם, ושני 
הקצוות נפרדים ויוצרים את השמים ואת הארץ. 

במיתוסים אחרים מתוארים השפים והארץ כזכר ונקבה המצויים 
כבר במחובר. הבנים הנולדים מהזדווגותם מפרידים ביו ההורים 
ובוראים כחלל שנוצר אח עולם הצומת והחי ואת בני־האדם. גם 
למוטיב זה נוסחים רבים וד.וא נפוץ בניו־זילנד, מצרים (ר׳ להלן) 
ויוון. ייתכן שגם המיתוס הבבלי (.,אנומה אליש"), המספר על 
זוג־אלים קדמון (אפסו וניאפאת), צמח מרעיונות דומים (ר׳ להלן). 

לפעמים מלווד. מיתוס זה סיפור התמרדות הבנים ובריאת השמים 
וד.ארץ. מוטיוו הזוג האלוהי הקדמון שכיח מאד במיתולוגיות שונות 
(אוסירים ואיסיס במצרים. זוגות האלים ביוון ורומא. בל ובלית 
בבבל. בעל ועשתורת בכנען ועוד). הזדווגות בין האלים (שחיקויה 
הריטואלי, ? 0 ^ 74 !סגן;!! [.,נישואין קדושים"] אצל היוונים היה אקט 
חשוב בפולחנים שונים) יוצרת את החיים ומבטיחה את קיומם. 
במקום הזוג הקדמון מופיע במיתוס האצטקי בורא אחד (אומטאוטל) 
דו־מיני היוצר את היקום ע״י זיווג שני היסודות שבו. פעמים, שני 
הבוראים אינם דווקא בני־זוג, אלא אחים תאומים, הפועלים זה כנגד 
זה (במו במיתוסים אינדיאנים ואוסטרלים). 

במיתוסים רבים מופיע בורא האדם גם כמעניק את יסודות התר¬ 
בות (אצל האוסטרלים, האינדיאנים והיוונים). במיתולוגיות אחרות 
"גיבור התרבות" הוא בן־אדם או דמות אלוהית המורד בבורא יגונב 
מפנו לטובת האדם דברים הנחוצים לו (האש, זרעי תבואה. ידע 
מסוים). 

במיתולוגיות הפריסיטיוויות, פשהשלים האל הבורא את מפעלו 
הוא מפנה את מקומו לאלים אחרים, שהם בד״ב צאצאיו, הפעילים 
בקיש העולם ואליהם פונה האדם בתפילותיו ובטקסיו הפולחניים. 

מ, ו. 

ב.ק״ג של המזרח הקדמון. הקרומים בסיפורי הק״ג — 
מקורם במצרים (אמצע האלף ה 3 לפסה״נ). הם נתחברו ע״י כוהנים 
משני מרכזים דתיים יריבים: ( 1 ) הק״ג מחלייפוליס, המייחסת את 
הבריאד, לאל אתום־רע, פטתנד, של הליופוליס. ממי תהום חסרי 
צורה הקרויים ״נון״ ברא אתום אח שו (= האוויר) ואת תפנות 

הלחות). זוג זה הוליד אח״ב אח האדמה (גב) ואת השפים (נות), 
ומהם נולדו אוסיריס ואיסיס, סח ונפחים, שהיו מבכירי האלים 
במצרים (ע״ע, עמי 219 — 221 ) ! ( 2 ) הק״ג של ממפיס נתחברה ע״י 
כור,ני פתד., האל הפטרון של ממפיס. כדי להחליש את טענות העליו¬ 
נות של המרכז הפולחני היריב, הליופוליס, הציגו את פתה כאבי 
אחום הפועל במצוותו בבריאת העולם. ק״ג אחרת שמקורד, בהרמו־ 
פוליס (ח׳נום, מצרים העילית) מספרת על שפונה אלים קדומים 
שהונחו בתוך ביצה קוסמית ומתוכה יצא רע, אל השמש, והחל 
במעשה הבריאה. 

בק״ג של בבל (ע״ע, עמ׳ 551 — 554 ) משתקפת התעניינות במוצא 
האדם ותכליתו. המיתוסים השומריים הראשונים עוסקים בעיקר 
באלים שהניחו את יסודות חיי החרבות, בראו את האדם כדי שישרתם 
ע״י בניית מקדשים והקרבת קרבנות. לאנקי או איא מיוחסת בריאת 
הזוג האנושי הראשון מחימר. מיתוס אחר,' ״אנומה אליש", שנהוג היה 
להקריאו בבבל בראש השנה לציון בריאת העולם ע״י מרדוך, פטרונה 
של בבל, מספר על קטילת תיאמת (התהום), שפחלקיד. ברא מרדוך 
את השמים ואת הארץ, בק״ג הבבלית דימויים המקבילים לתיאור 
הבריאד, בספר בראשית. 

קשיים רבים כרוכים בשחזור הק״נ של פרס הקדומה ע״פ העדויות 
הספחתיות ששרדו. מחוך הגאת־ר. (ע״ע זנד־אוסטה), דברי זרתוש־ 


טרה (ע״ע) או כתבי הקודש של הדת הזורואסטריח. מצטייר היקום 
כשדה־קרכ של שני כוחות קוסמיים: טוב ורע, חיים ומוות, אור 
וחושד■ הקדמות מתוארת במצב מאוזן ובלתי משתנד, של צפד 
ניגודים קוסמיים; אהורר, מזדא (האור והזמן האינסופי) ואד.ךי 8 ן 
(החושך הנצחי). אהורה מזדא מתכונן למאבק הבלתי נמנע עם 
אהרימן עי״כ שהוא מתחיל בתד.ליך הבריאה הקוסמית, ואילו יריבו 
מגיב בבריאת כל הדברים המנוגדים. מאבק קוסמי זה עובר שלבים 
שונים בהם נוטל חלק גם המין האנושי, והדבר מצוין ע״י בריאתם 
ומותם של גאיומארד, האדם הראשון. מאשיא ומאשיאד, אבות המין 
האנושי. 

הק״ג ההודיר, משופעת בסיתוסים ובדמויות רבות. בתיאורים 
הקדומים, שלא כבגירסה המאוחרת, לא נתפסה הבריאה כמחזוריח. 
רק בהשפעת חאופנישדות (המאה ה 9 לפסה״נ) השתרש הרעיון. 
שהקיום הקוסמי לכל צורותיו הינו מחזורי ותקופות בריאה וד,רס 
מחליפות זא״ז. ע״פ רגודה עתיקה, אוסף מזמורים אפיים והגותיים 
(ע״ע הדו. דתות. עם׳ 486 ), אפשר להבחין בשלושה מיתוסים שונים: 
הראשון—מתאר טבע חבוי שאל טרנסצנדנטי בורא אותו מעץ שקדם 
לבריאה! השני — מתאר את הבורא האלוד,י כעובר קדמון שנולד 
ממים היוליים וממנו נולדו כל יתר האלים ! השלישי — המבליט את 
חשיבות הקרבן בד,גות ההודית הדתית — מספר על האלים המקריבים 
אח האדם הקוסמי(פורושה), ומגופו נבראים החלקים האינסופיים של 
היקום: מעינו נבראה השמש, מנשימחו — הרוה, ומטבורו — האט¬ 
מוספירה (גם ארבע הקאסטות, המעמדות בהינדואיזם, נוצרו מפיו, 
ידיו, ירכיו ורגליו). 

הק״ג הסינית היא מאותרת יחסית (לערך הסאה ה 4 לסה״נ) 
ומייחסת אח כריאח היקום לפאן קו, כנם של שני היסודות "ין-יאנג" 
(ע״ע ינג-ויין), ש״גילף" את העולם מתוהו ובוהו וד.תפרק אח״ב 
לחלקי היקום המרכיבים אותו. 

.'■ 1 . 0 . 5 ; 1959 ) 1/1 ,. 31 זס 511001 ״? 

; 1963 01 הסתס^^ס , 100 ) 211 ^ 6 

. 1970 ,ח 3 ו 1 \ / 0 1 זו 2 וו 0 ,(. 1 מ) ־< 1 ו()מז 3 ע 3 לס 

ס. ג. פ. כ. 

ג. תורות ק״ל ביוון העתיקה. הראשון שהשתמש 
במונח "ק(סמ(ס", במובן של סדר העולם, היה, ע״ס המסורת, פיתגורס 
(ע״ע), אולם את תחילת הק״ל הפילוסופית-מדעית ביוון יש לראות 
בקרב האסכולה המילטית (ע״ע יונית. פילוסופיה, עמי 595 — 596 ). 
שורשיה העמוקים בתיאורים מיתולוגיים ורציונאליסטיים למחצה 
שקדמו לה. כגון, שירת הסיוולס (ע״ע), הק״ג ה״אורפיות" והק״ג 
של המזרח הקדמון (הבבלית, המצרית ותחתית). גם האסטרונומיה 
היוונית נזונה מהתצפיות הבבליות בכוכבי-השבת ובמהלך כוכבי- 
הלכת, שנערכו במשך מאוח בשנים. 

חאלס ממילטוס היה הראשון, כנראה, שביקש להעמיד את ריבוי 
התופעות על עקרון אחד. אך תלמידו אנכסיפנדרוס (ע״ע) הוא 
שניסח את רעיון היקום הכפוף לחוק קוסמי ומוסרי כאחד, במקום 
הגישה האפיזודית של המיתוס. תפיסתו היתה מבוססת על שיקולים 
שונים, כגון שיקולי סימסריה ויחסים מספריים קבועים מראש בין 
מרחקי גלגל כוכבי-השבת, הירח והשמש (בסדר זה) מן המרכז 
וכיורב. לשיקולים מעין אלו היחד, חשיבות רבד, בק״ל היוונית. 

הק״ל היוונית עד תלמי גרסה ברובה. שהארץ קבועה במרכז 
היקום הכדורי ומסביבה סובבים כוכבי-הלכת, השמש והירח. לפי 
כמת תורות קדומות (אנכסימנדרוס, אנכסיטנם. הפיתגוראים ואולי 
הרקליטוס [ע׳ ערכיד,ם|), מצוי התשר הראשוני, ממנו נוצר הקוס¬ 
מוס, מעבר לכדה״א, ואילו בתוך הקוסמוס נתונים הדברים, המקיימים 
יחס של ניגוד (כגון חם וקר, לח ויבש), לתהליכי היווצרות וכליון 
תמידיים. תורות אחרות (האריסטוטלית, למשל) גורסות שאין מעבר 
לכדרר החיצון ולא-כלום, אף לא "חלל ריק", וכי יסוד האתר (קח 118 )), 
ממנו עשויים השמים וגרמיד.ם, שונה מהיסודות "שמתחת לגלגל 


443 


קופסולוגיה ול]וס:וגוניז 


414 


הירח". ואין הוא נחון לשינוי ולכליוו• האטופיסטים טענו שהקוסמוס 
מורכב ממספר אינסופי של אטומים בתוך הלל ריק בלתי־סוגבל. אבל 
עולמנו — שהוא אחד מאינסוף העולמות הקיימים — מוגבל וסגור 
ע״י כדור השמים שלו. 

במקביל, התפתחו גם תורות שנזקקו לרעיון המערבולת המסדידה 
את הניגודים השונים מתוך המסה הראשונית הבלתי־מאופיינת (אנב־ 
סימנדרוס. אנכסימנס, אנכסגוראס ובשינויים מסרמים גם האטו־ 
מיסטים). תהילת התנועה הקוסמית — שביטויה, בראש וראשונה, 
בסיבוב היומי של השמים סביב הארץ — מיוחסת לחומר הראשוני 
עצמו (המילטים). לאהבה ולשנאה בתור כוחות קוסמיים (אמפדוק־ 
לס), לשכל (אנכסגוראם) וכד. האטומיסטים קבעו שתנועה קוסמית 
זו היא הוצאה של התנגשויות חסשיות בין האטומים. 

רעיון חוקיות הקוסמוס של אנבסימנדרוס הוביל לרעיון המח¬ 
זוריות בהתרחשויות הקוסמיות (אנכסיסנס,אמפדוקלס) ולתסיסה של 
עולמות המתהווים וכלים בזה אחר זה, כפי שבוטאה בתורת החזרה 
הנצחית של הסטואה (ע״ע). להשקפת הרקליטוס. בדבר שיווי- 
המשקל הדינמי בין הניגודים הקוסמיים. היתה השפעה רבה על תורת 
ה■)!)!!,!"" הסטואית. תפיסת אנכסימנדרוס התפתחה אצל האטו- 
מיססים מזה והטטואה מזה לכלל דטרמיניזם פיסיקלי חמור ולראיית 
התכליתיות הקוסמית(ר׳ למשל, הטלאולוניה של "סימאיוס" לאפלטון 
ותורת המקומות הטבעיים ב״על השמים" לאריסטו). 

השפעה עמוקה על האסטרונומיד, והק״ל היוונית היתר, לאפלטון. 
שקבע, בעקבות הפיתגוראים, כי תנועות גרמי השמים מושלמות, 
משמע, שוות־מהירות ומעגליות, וד,עמיד את הדרישה "להציל את 
התופעות", כלר. לתאר בעזרת תנועות כאלה את מסלולי כוכבי־ 
הלכת, השמש והירח. כפי שהראה ב״פוליטיאה" וב״טימאיוס". 
אודוכסום מקנידוס ( 408 - 355 לפסה״נ) הציע לראשונה דגם מתמטי 
בעל מידת־דיוק סבירה המורכב מ 27 כדורים ("גלגלים", בלשון 
יה״ב) שווי־מרכז: שלושה לשמש. שלושה לירח, ארבעה לכל אחד 
מחמשת כוכבי־הלכת הידועים בזמנו ואחד לכוכבי־השבת, כשהאדמה 
במרכזם. אודוכסוס קבע תנועת כל כוכב בנפרד, בלא לייחס ממשות 
לגלגלים. אריסטו. שביקש לנסח דגם מכני. נאלץ להגדיל את מספר 
הגלגלים ל 55 . אולם. פתרונות כאלה לא יכלו להסביר תופעות כגון 
השינויים במרחקיהם מן הארץ של כמה מנרמי השמים. לשם כך 
שונתה שיטת הגלגלים שווי־המרכז ע״י הרקלידם מפונטוס (המאה 
ה 4 לפסה״נ) ואפולוניוס מפרגה (המאר. ה 3 לפסד,״נ) בהוספת 
אפיציקלים (גלגלים שמרכזיהם על הקף הגלגל הראשי) וגלגלים 
יוצאי-מרכז. עם זאת, נשמר עקרון התנועה המעגלית שוות־המהירות 
עד זמנו של קפלר. כן נשמרה התפיסה הגאוצ־נטרית, מלבד בתורה 
ההליוצנטרית של אריסטרכום (ע״ע) מסאמום, שהיא בעיקרה תורת 
קופרניקוס. 

'תלמי (ע״ע) מאלכסנדריה ( 165 — 85 לפסה״נ בערד) פיתח את 
הדגם הגאוצנטרי לצורתו המושלמת. גם הוא נזקק לבניה גאומטרית 
נפרדת לכל כוכב. מבלי להציע מערך אתיר שיסביר את היחפים בין 
תנועות הכוכבים השונים. כאודוכסוס קודמו, גם תלמי לא נתן דעתו 
לשאלת הממשות הפיסיקלית של הגלגלים ודיטתפק בהצעת שיטות 
חישוב מדויקות ונוחות למדי. ייתכן, שדווקא אדישות זו לעניינים 
פיסיקליים וקוסמולוגיים הפכה את חיבורו לספר יסוד באסטרונומיה 
במשך יותר מאלף שנה. — וע״ע אסטרונומיה, עמ' 779 — 784 . 

ש. סכבורסקי, ח־קיח שמיס וארץ. ירושלים. תשי״ר! ,■נ, 14 ו 1 ג 1 ומ,. 5 . . 5 
. 1 ־ תיוחןוזסיד . 5 ; 959 ( , $1011:1 )\ 11 01 

- 10 ו'{ 1 ? / 0 ׳(־׳ 0 />. 4 ^ ,י 1 וזז 11 ו 11 ) , 0 .^\ : 961 ( / 0 

. 1975 .€׳ל\' 1,04 . 1 ^ - . 0 : 5 /- 1962 ,/י- 1 

לג, • 2 ק. 

ד. בריאת העולם ביהדות. הק״ג המקראית מתו¬ 
ארת, בעיקרה, בספר בראשית (ע״ע), פרקים א-ג. 

הפסקה הראשונה (א. א) היא כפתיחה, שאחריה מפורטים המע¬ 


שים. משמעו של הביטוי "ד.שפים והארץ" הוא "העולם" (בפי 
שמלה זו מובנת כיום! .עולם" מציין במקרא זמן בלבד). העולם 
נברא במאמרות ("ויאמר אלהים...") בשישה ימים. מתחילה נבראו 
החסרים בערבוביה (.תד,ו ובהו" י), ואח״כ הובדלו המרכיבים 
השונים, הוצבו תחומים ביניהם, ונקראו שמות! שלבים אלה גם הם 
מגופי הבריאה. הובדלו במפורש: האור מן החושד. המים העליונים 
מן התחתונים וד,יום פן ר,לילד., ונוספה ברכת אלוהים לחי שיפרה 
וירבה. בריאת האדם החותמת את הבריאה, כשיאה ובתכליתה, 
מתייחדת באמירה של התכוונות (״נעשה אדם״), והיא משווה לאדם 
צלם־אלוד,ים ופייעדת לו תפקידי רדיד. וכיבוש הארץ (ע״ע אדם, אדם 
ראשון). שביתת אלוהים ביום השביעי היא חלק אינטגו-לי מתכנית 
הבריאד,. סיפור הבריאה בפרק א מדגיש שהעולם הוא טוב, בלשון 
החוזרת; "וירא אלהים כי טוב"! ו.,טוב מאד". האמור בבריאת האדם. 
פרקים ב—ג משלימים וקובעים כי מקור הרעות בחטאי האדם. תיאור 
הבריאה ענייני ורצוף, אך נכללו בו גם ביטויים בסגנון שירי ונשגב. 

במקרא נשתמרו תיאורים שיריים נשגבים על בריאת העולם, ולפי 
טבעם אין בהם תיאור רצוף ושלם של סיפור המעשה. בתשובת ה' 
לאיוב (לח, ד—ח) מתואר מעשד■ בריאה חד פעמי, מתוכנן ומדוד, 
כשצבא השמים פורץ ברינה. הדגש הושם על חוקי הטבע, על 
התחומים שבין יום ולילה ובין חושך לאור, ועל הגבולות שהציב 
הבורא ל;ם. ענייו זה העלה גם ירמיהו (לא, לד—לז! והשר לג, כב) 
בדבריי על חוקות שפים וארץ, וד.וא נזכר גם בתחלים פרק עד, שם 
נשתלבה הערה אודות נצחון האל על הנם, התנין והלוויתן (עד, 
יג—יח, ור׳ ישע׳ כז, א! נא, ם—יא! איוב ז, יב! כו, יב). תמונת 
עולם זו נשענת, לדעת החוקרים. על מסורת בדבר מרד שר הים 
בבוראו, ואולי על שירת עלילה קדם־ישראלית — וע״ע מיתוס, עמ׳ 
410/11 . מעיקרם באים תיאורים אלה רק להורות על שלטונו המוחלט 
של האל בתבל. תחלים קד מדגיש את שליטתו המוחלטת של האל 
בטבע. וד,שגחתו הבלתי-פוסקת על ברואיו, ואילו יחידותו של האל 
הבורא מודגשת בהבלטה בדברי ישעיהו (מה, ז); "יוצר אור ובורא 
חושך עשה שלום ובורא רע, אני ה׳ עושה כל אלה". 

מ. ד. קאסוטי. שירת העלילה בישראל (כנסת. ח׳}, תש״ג/ר: הנ״ל, 

מאדם עד נח. 1 — 65 , תשי״בי! .ת .£ !׳ 417 ! .!ו €1 ח,;) . 1 ש! 1 מו 01 . 11 
. 1961 ., 0,11,11 . 41 ,;״; 5 
שם. א. 

ח ז " ל. התנאים התרחקו מכל עיון.במופלא" ו״בנסתרות" (חשו׳ 
בן־סירא ג', י״ט—כ״נ), וקבעו כי "המסתכל בארבעה דברים ראוי 
לו כאילו לא בא לעולם" (חג׳ ב', א׳). ואף שהוצרכו להתמודד 
בדרשותיד,ם עם ק״ג זרות שחדרו לחוגים שונים, עשו זאת בצמידות 
לנוסח הכתובים. כדי לסתום גם פרצה זו פסק ו" עקיבא, ש״אין 
דורשים במעשה בראשית (אפילו! בשנים" (חג׳ ב, א"), וגם ר׳ 
ישמעאל, שהתיר לדרוש (ירר, שם> לא חלק על כך. אלא שדרשותיו 
כלל לא הזכירו דעות פסולות. הק״ג והק״ל של היוונים ועמי המזרח 
(ר׳ לעיל) השפיעו מעט מאד על חז״ל, שעל-אף שהרחיבו את יריעת 
סיפור הבריאה, נשארו נאמנים ליסודותיו! אלוהים בעצמו, ולא 
דמיורגוס או מלאך (ע׳ ערכיהם), ברא את העולם, והוא בראו 
במאמר (אבות ה׳, א׳} — מושג השונה ביסודו מהלוגום (עי״ע) 
שבתורת פילון האלכסנדרוני, בהיותו משולל קיום עצמי כחיפוסטסיס 
(ע״ע). 

לדעת ב״ש — ״שמים נבראו תחילה״, ולדעת ב״ה — "משבנה 
תחתית בונה העלית״. לדעת רשב״י, נבראו כאחת: "כאלפס וכסונה• 
(ב״ר [מהר חיאדור-אלבק! א׳, ט״ו). השאלה מה נברא תחילה — 
אור או חושך — כרוכה בבעיית מציאותו של חומר קדמון לא-ננרא 
ובאמונה בבריאה יש מאין. שאלה זו, כקודמתה. שאל אלכסנדר 
הגדול את חכמי הנגב, שהשיבו: "מילתא דא לית ליד■ פתרי" 
(תמיד ל״ב, ע״א), אבל רבן גמליאל חירף "פילוסופום" אחד, כנראה 
יהודי מין, שאמר; "צייר גדול היה אלהיכם, אלא מצא לו סמנים 


445 


קו:מולוגיה וקופמוגוניה 


(^=צבעים) טובים שמייעוהו... תהו ובהו וחשך ומים ותהומות". 
ואמר לו: "כלום כתיב בהם בריאה..." (ב״ר א׳. י״ב). 

ההגבלות על העיסוק בנושא לא עמדו בפני לחצן של השאלות, 
נסיעותיהם של הכמים למצרים. סוריה ואסיה הקטנה, וריבוי הכתות 
באר?, הגבירו את הצורך לדעת מה להשיב. מסיפור סתום על שמעון 
בן זומא (ב״ר ב׳, ו') מתברר, שהלז עיין בשאלות הבריאה ..מאיד, 
ור־ יהושע מצא בעיוני בן זומא תורה היצונית. תלמידי ר״ע כבר 
ענו על שאלות שהראשונים נמנעו אף מלעיין בהן, תוך הקפדה רבה 
על התרחקות מכל מחשבה ספקולטיווית ומיתית. לדעת ר׳ יהודה 
האיר נברא תחילה, משל "למלך שבקש לבנות פלטין, והיה אותו 
מקום אפל, מה עשה הדליק נרות"; אך גם הוא אינו מסיק דבר 
ממציאותו של החושך בעת הבריאה, ואינו טוען בי האור הוא כחומר 
קדמץ שממנו נברא העולם. ובכלל אין למצוא בדברי תנאים שום 
רמז לדיון על הומר קדמון. 

תפנית חלה בראשית תקופת האמוראים, רב (ע״ע) מוסר מאמרים 
מיתולוגיים, המזכירים את סיפורי הבריאה הפרסיים (ר' לעיל) 
כמאבק עם "שר של ;ם" ו״שר של חושד׳ (ב״ב ע״ד, ע״ב! פסי״ר 
צ״ה. ע״א}, אף כי בהסתייגות גמורה מהמיתוס הדואליסטי. נושא 
המרד ופריצת הגורים מצד הנבראים מצוי אצלו ג׳׳כ (ר׳ חג׳ י״ב, 
ע׳׳א: ב׳׳ר ד׳, ז׳). סדר הבריאה, לדעת רב, כך היה: ראשונים נבראו 
תהו (= ,קו ירוק, שמקיף את כל העולם"), ובהו ("אבנים המפר 
למות [= מכוסות טיט! 111 !י.ז^ןחזז] המשוקעות בים"}. מהם נבראו 
החושך והמים, ואח״ב נברא האור (=האש), ומן האש והמים נבראו 
השמים. בריאת הארץ באה ע״י נסיגת המים. דברים אלו מעלים הד 
קלוש לתאוריות אופיטיות (ע״ע גנוסיס. עמי 46 — 48 והדיאגרמה 
שם). כשם שמאמרו "בעשרה דברים נברא העולם: בחכמה ובתבונה 
וכר", מזכיר מעט את תורת האיאונים, אך אין בדבריו כלום מן 
הספקולציות הגנוסשיות, ומגמתו היא להילחם בהן(ב׳ר א', א׳—ב׳)! 
דבריו; "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ 
וכר", מכוונים ליסודות הדיבור והאמירה, ברש המשנה (אבות ה׳, 
א'): "בעשרד, מאמרות נברא העולם". גם ר יוחנן ור' אלעזד 
מתנגדים לספקולציות אשות בריאה ע׳׳י אותיות, במאמרשם על 
בריאת העולם באות אחת בלבד (ב׳׳ר י״ב, ט׳). 

רעיון קדמותה של התשה נעוץ בתפיסה המיתולוגית של דמות 
החכמה (השו׳ משלי ח. כב). זיהוי החכמה עם התורה כבר נמצא 
בספר בן־סירא (כ׳׳ד, ח׳—ט׳), והאמורא ר' הושעיא דרש: "היה 
הקב״ד. מביט בתורה ובורא העולם" (ב״ר א׳, ב׳}. אין כאן רמו 
לאידאות של אפלטון או פילון (ע׳ ערכיהם). אדרבא, התורה נמשלת 
ל״דיפטראות ופנקסיאות", שאינם דבר מופשט ומושכל. אלא עצם 
מששי. 

סיבת הבריאה היתד. רצון ה' להעניק מטובו לעולם, וע״ב העולם 
מושלם ביותר, ואין כל אפשרות לשכללו (ספרי דברים ש״ז). 
כנגד הגנוסטיקאים, שהטילו דופי, בעיקר אסתטי, בכמה מפרטי 
הבריאה" אמרו חכמים. כי גם החרקים נבראו לתועלת (שבת ע״ו, 
ע״ב,ועש).ראשוני האמוראים אף דחו אח העקרוי הגנוסטי שהעולם 
נברא ע״י מלאכים, וקבעו שתפקידם הוא יעוץ בלבד. וע״ע מלאך, 
עם׳ 513 — 524 . 

מקום מיוחד נשע לשאלת היחס בין האור שנברא ביום הראשון 
לבין המאורות שנבראו ביש הרביעי. רוב התנאים סברו ש״הן המאו¬ 
רות שנבראו ביום ראשון, ולא נתלו עד יום רביעי", אך האמורא ר׳ 
אלעזר, בעקבות התנא ר׳ יעקב. אמר שאור יום א׳ נגנו "לצדיקים 
לעתיד לבוא" (חג׳ י׳׳ב, ע״א). דבריו של ר׳ שמואל ב״ד נחמן, 
,בלחישה". ש״נתעטף הקב״ה באור כשלמד," וכד (ב״ר גי. ד׳), 
מוכיחים, שאכן נתקיימה בעבר שיטה אזוטרית אודות בריאת האור. 
יש להקביל לכאן דברי פילון ( 110 , 183 !) ס!!), כי "העקרון השולט 
(, 01 וו 1 ״ 10 )£׳יך סז) מואר ע״י אור מזהיר. כך שנראה הוא כלבוש 


6 ( 4 

בגדים", והדברים מרמזים לאצילות הלוגוס (ע״ע). מחלוקת נפלה גם 
בשאלד, אם הזמן נברא או לא. ואם כן — באיזה יום נברא. 
מ. שובה, פילון; על בריאת העולם, 15 (ידיעות המכון למדעי התודות, 

ב׳), תרפ״ה; ט. כשר. מושג תומן (תלפיות כ״ה), תש״ג! י. בער. 
לבירורה של תורת אחרית הימים בימי הבית ד.שני (ציון, כ״ג׳.ד, 
141 — 144 . 161 — 165 ), תשי״ח/ם, ש. א. ליונשטם "מד, למעלה ומה 
למטה פת לפנים ומד, לאחור" (נתור: ספר היובל לי. קייפמן), 
תשכ״א! ג. ב. ע. צרפתי, הקוסמוגראפיה התלמודית (תדביז. ל־ה). 
תשכ״ו! י. כהן־ישר, על בעית הבריאה יש מאין בכתבי פילון (בר- 
אילן! פפר השנד, למדעי היהדות ודדות ד—ה). תשכ״ז! צ. א. וולפסוו 
(עבר׳: מ. פייזלש), פילון א'—ב׳(מפתת: בריאת העולם). תש״ל; א. 

א. אורבר■ חז״ל 161 — 189 , תשל״אי) .)ג ״״ 8 ,ז!, 112 -י! 0 ]ק 4 . .ע 

1 ) 111 ! ״ע , 3 ^ 431 , . 5 ; 1928 ,( 11 צצ, 1 ,['((() 51 , 

; 1951 ,,.״ימז 1 מ/ 66 ,?ו ״', 4 ״״ !ו)!^{ 0 ^^)ו^[)ס<[£ 1 !) 7 ,. 1.7 ) 
; 1956 ,( 11 ׳( , 118 ) << 0 ! 11 ) 06 / 0 16 ) 066111 7116 ,חחגה 416 . . 4 . 

001666 ^! 1 >!) 661 ! 6666116 ו 611 /■ 4 / . 5 

!.ן 00 -ו^ 1 '>.)/) 21 ו 0 (- 1 ) 0 , 1 ונסון) 01 'י 1 . 5 ; 953 [ ,(^ 1/1( XX1 

. 1967 ,( 1111(1. XXX7 ) ,ו 2 ״<)־ 4 *מז 1 )!! 1 / 0 ! 11101 ))■!€ ■< 10 

מ. 

ה. בריאת העולם בנצרות. לפי הק״ג הנוצרית המסר- 
תית, העולם נברא יש מאין ע״י האל ברצונו החסשי ולא ע״י כורח 
כלשהו. העולם אפוא אינו מחויב המציאות. בין אבות הכנסיה הקדו¬ 
מים (קלמנס מאלכסנדריה) היו שקיבלו את הדעה האפלטונית (ר׳ 
להלן) שהאל ברא את העולם מחומר קדמון, ואף פירשו ברש זו את 



447 


קוסמולוגיה וי,וסמוגוניה 


448 


סיפור הבריאה בספר בראשית, או התאולוגיה הסאוחרת דחתה דעה 
זו• תורת הבריאה יש מאין ~ תידוש ולא קדמות ~ נוסחה במפורש 
בהחלטות הוועידה הלטראנית הרביעית ( 1215 ) ובוועידה הווטיקנית 
הראשונה ( 1870 ). לדעת תאולוגים רבים אין בכוח השכל להוכיח 
אמונה זו ואף לא להפריכה ! היא שייכת לאמיתות ההתגלות, ומבחינה 
רציונלית "היא קבילה. אך לא בת הוכחה' (תומאס טאקווינו). 
ההגדרה המסרתית הנוצרית מנוגדת לכל פאנתאיזם או תורת אצילות 
(ע״ע). 

תורת הבריאה חזרה ונדונה הרבה בעקבות ההתפתחויות במדע 
המודרני (גאולוגיה. ביולוגיה — ובעיקר תורת התפתחות המינים 
של דרוין [ע״ע]) ובק״ג המדעית (ר־ להלן). יש עדיין חוגים בנצרות 
התובעים אמונה מילולית בסיפור הבריאה המקראי. אולם, רוב התאו־ 
לוגים ־- קתולים ופרוטסטנטים כאחד — סבורים שחורת הבריאה 
האורתודוכסית מתיישבת, עקרונית, עם הבנת הבריאה כתהליו 
המתמשך בתוך הזמן, ולאו דווקא כעשיה אלוהית חד־פעמית בעבר 
הרחוק. 

,; 50 : 1:11131160 ,( 1 

. 1945 ,! 1111 ^ 1111050 ^ 

צ. ו. 

ו. בריאת העולם באסלאם. הקראן מרבה להזכיר 
את אלוהים כ״יוציר שמים וארץ... והוא ברא כל דבר״ (ר, 101 ) 
בשישה ימים. המסורות חלוקות בשאלה מה נבוא בכ״א מששת 
הימים. לפי מסורות אחדות, נברא אדם הראשון זמן רב לאחר ששת 
ימי בראשית, יש גם חילוקי דעות אם היו אלה ימים כימי העוה״ז. 
או שמא אורך כל יום מן השישה "כאלף שנה לפי מניינם" (סורח 
כ״ב, 46 ). יש מסורות שלפיהן הקולמוס (שבו רשם אלוהים את קורות 
העולם עד סוף הימים), כסא הכבוד והמים נבראו אלפי שנים קודם 
ששת ימי בראשית! הדעות חלוקות גם באשר מי מן השלושה 
נברא ראשון. 

ספרי התאולוגיה (ע״ע כלאם) המוקדמים אינם עוסקים בשאלה, 
אולם, החל במחצית השניה של המאה ה 10 השתדלו להוכיח שהעולם 
נברא יש מאין ("חידוש העולם"). ההוכחות מבוססות עפ״ר על 
התפישה, שאין קיום לאטומים (מהם מורכב החומר) בלי "מקרים" 
רגעיים הקובעים את תכונותיהם. אי לזאת, "לא יכלו האטומים לקדום 
למקרים. ומה שאינו קודם למחודש מחודש אף הוא". לאמור, נברא. 
ב כל א ם האשערי אף נוצרה התורה, שהאל צריו לברוא את 
המקרים (וי״א'אף את האטומים) בכל רגע ורגע מחדש. 

בניגוד לתאדלוגים נחלקו הפילוסופים המוסלמים בשאלה אם העו¬ 
לם קיים מאז או נברא, ואם נברא מאין או מחומר קדום הקיים מאז. 
רובם הסבירו אח הבריאה בשיטה נאו-אפלטונית (ר׳ להלן). על דרך 
שרשרת האצלות. אל־כנדי (ע״ע כנדי) לימד שהאצלה זו נעשתה 
בזמן מסוים, כך שהבריאה היא יש מאין. אל־פאראבי (ע״ע פאראבי) 
ואבן סינא (ע״ע) לעומתו, ראו בהאצלה תהליך נצחי, כן שלדעתם 
העולם קדמון (נצחי). נם אבן רשד (ע״ע) האמין שהעולם קדום־ 
נצחי, אך זקוק לקיומו לבריאה מתמדת. אולם, היו נם שיטות אחרות: 
החשובה ביניהן אולי זו של אבו־בבר א(ל)-ראזי ( 864 — 925 ). הוא 
האמין בחמישה עקרונות קדומים ונצחיים: האל, הנפש, התומך. הזמן 
והמקום. ברגע מסוים השתוקקה הנפש להתאחד עם החומר וליצור 
בו צורות. החומר התנגד לכך, אך האל ברחמיו עזר לנפש וברא 
בחומר צורות בנות קיימא. 0 . ,ן. 

ז. בריאת העולם בפילוסופיה. הפילוסופים היוונים 
(ד׳ לעיל) דנו גם הם בבהיאת העולם, אך לבעיה נודעה חשיבות 
מיוחדת כתוצאה ממפגש המסורת הפילוסופית היוונית עם תודת 
הבריאה של ספר בראשית, ואולי עם הנצרות והאסלאם (ר׳ לעיל), 

בעוד שפרמנידם (ע״ע) הכחיש את מציאותו של עולם משתנה, 
מתחלק וזמני, וטען שהיש הוא על־זמני. תיאר אפלטון (ע״ע, עם' 


230 ) ב״טימאיוס" ק״ג, לפיה נברא העולם הוומרי ע״י ה״פועל האמן" 
(ע״ע דמיורגוס), הוא האל, תוך חיקוי האידאות הנצחיות. שלא 
כאפלטון, טען אריסטו לקדמות העולם, הנחה שעוררר, אח״כ פלוגתות 
רבות משום הצורך ליישבה עם רפיון הבריאה יש מאין בדתות 
השונות. 

פלוטינוס (ע״ע) תיאר את היחס בין אלוהים לעולם באמצעות 
מושג ההאצלה (ע״ע אצילות) של השפע האלוהי. ההאצלה היא 
תמידית, בדומה לקרינת אור השמש. ואינה קשורה, כמו הבריאה, 
בפעולה זמנית מיוחדת. תורת ההאצלה עקפה אפוא את שניות 
הבריאה, דהיינו, את השניות שבין האל הבורא והעולם הנברא, דהיתה 
קרובה ומובנת בשל ציוריותד, (שפע האור, שפע המים). בעזרתה 
ניתן לגבור על קשיים פילוסופיים המתעוררים למקרא תיאור 
הבריאה בספר בראשית. קיומו של הנברא תלוי ברצץ הבורא 
ובהמשכת פעולת הבריאה. אם כי הבריאה היא מחוץ לזמן, הרי 
ביחס לנביא מציינת הבריאה התחלה בזמן, ולפיכך יש צורך להסביר 
את עיתוי הבריאה. 

עם ק ו פ ר נ י ק ו ס (ע״ע) נוצרה תמונת־עולם חדשה, שמצאה 
את ביטויה הפילוסופי הראשון בשיטתו של ברונו (ע״ע). יחס 
ההאצלה מקבל אצלו משמעות פנים־עולמית. הוא מבחין בין "הטבע 
הטבוע", הנאצל בהתמדה, לבין "הטבע הטובע", אך שניהם מהווים 
אחדות אחת. מושגים אלה והאחדות בתוך ריבוי חוזרים בתורת 
שפינוזה (ע״ע), שדחה את רעיון הבריאה, משום שלדעתו 
אלוהים הוא סיבת הכל ועם זאת כל הדברים מצויים בתוכו. לזרם 
הפנתאיסטי משתייר גם התאוסוף הגרמני י. ב מ ה (ע״ע). 

ל י ב נ י ץ הוסיף יסודות חדעזים לוויכוח בעניין הבריאה בכך 

שהבחין בין "העולם האפשרי" לבין .,העולם הממשי". לפני הבריאה 

היו ברוחו של אלוהים אינסוף עולמות אפשריים שמתוכם בחר 

הטוב בעולמות ואותו מימש. קנם העלה ספקות בקשר לשאלות 

הק״ל והק״ג וד,גיע לכלל מסקנה שהעולם. האלוהים והישארות הנפש 

הם מושגי תבונר, טהורים. אפשר לחשוב אותם, אך מציאותם אינה 

בת־הוכחה. _ _ , 

9 . ה. כ 

ח. ק״ל מדעית. הבעיה המרכזית בהבנת סדרי היקום — 
בבחינת מאין הוא בא ולאן הוא הולך — היא בכמות המידע הקטנה, 
שעליה יש לבסס את התורות הקוסמוגוניות. קל יותר להמציא מודל 
לבריאת העולם מלמצוא הוכחות נסיוניות שיאשרו אותו. עם התפת¬ 
חות האסטרונומיה (ע״ע ובכרך מילואים) התצפיתית (נאור הנראה, 
בגלי הרדיו ובקרינת X ), השתפרה האמינות בה ניתן היה לאמת או 
לסתור תורות קוסמוגניוח. לאחרונה התקדמה הק״ל לקראת הבנה 
מעמיקה יותר של שאלות היסוד. 

כל התורות החדישות בק״ל מביאות בחשבון את העובדה שגילה 
ב 929 ז א. פ. הבל (ע״ע) — שככל שגלכסיה רחוקה מאיתנו מחזים 
קווי הספקטרום (ע״ע) הנפלטים ממנה לעבר כיוון האדום. ההזזה 
לאדום( 1 ) 111164-5111 ! 10 ;! 1010 זז 5 ( 0 ) יכולה להיות מוסברת מתוך אפקט 
דופלד (ע״ע), המלמד שקווי הספקטרום יוזזו לאדום אם הגוף המקרין 
אותם מתרחק מאתנו. ככל שמהירותו גבוהה, יותד תהיה ההזזה גדולה 
יותר. מסתבר, לכן, שככל שגלנסיה (ע״ע ערפלית) רחוקה יותר. 
גדלה מהירות התרחקותה מאתנו. היחס בין המהירות למרחק נקרא 
קבוע הבל, ושיעורו כ 75 ק״מ/שניה לכל מיליון פרסק ( 3.26 מיליון 
שנות אור). יכולות להיות סיבות אחרות להזזה לאדום. כגץ הבדל 
בפוטנציאל הגרויטציד. (ע״ע) בין מקום פליטת האור — הגלנסיה 
הרחוקד, — לבין מקום קליטתו על כדה״א. הסבר זד, מצריך להניח 
שפוטנציאל הגרוויטציה גדל בכל שמתרחקים מכדה״א. במקום או 
בזמן(ע״ע יחסות, חורת ה־, עמ' 773 — 774 ). 

הפרדוכס של אולברס (ע״ע) כבר הצביע על כך שגלכסיות 
רחוקות חייבות להתרחק מאתנו ואורן חייב להיות מוזז לאדום 


449 


?וסמולוגיה וקוסמוגוניה — ?ופה, פרנסוא 


450 


ולהפסיד בתוך כך אנרגיה. אחרת. אם נניח שהגלפסיות מפוזרות 
באופן אקראי ביקום ומהירותו הממוצעת ביחס לנךח״א 0 ונחלק את 
היקום לשכבות כרוריות סביבנו. הרי שמספר הכוכבים בכל שכבה 
גדל עם ריבוע המרחק (שטה שכבה כרורית ^זזו 4 ). אור כל כוכב 
יורד עם ריבוע המרתק מאתנו, ולכן האור הפגיע מכל שכבה (מכפלת 
אור כוכב בודו במספר הכוכבים בשכבה) יהיה בקירוב קבוע. האור, 
שהיה פגיע מכל השכבות יהד. צריך היה להיות בהיר שבעתיים 
מאור החמה, אך כידוע, שמי הלילה כהים — ופכאן, שלפחות אחת 
ההנחות אינה נכונה (הנחת המהירות הממוצעת 0 , למשל). 

הוק הבל כבר רמז על מודל קוספוגוני (מורל ליצירת היקום 
שנקרא מודל .,הפיצוץ הגדול" 1 " 8 ם 1 ! 6 618 "]). לפי תורה זו היתה 
פעם כל הפסה של היקום מרוכזת בספרואיד דחום. בקוטר אלפי ק״מ 
ספורים. צפיפות מסה בזאת גוררת טמפרטורות גבוהות ביותר במרכז 
הספרואיר ופיצוץ. בהערר כוח אחר מלבר הגרוויטציה. נעים גושי 
מסה — מהם נוצרו הגלכסיות — ממרכז הפיצח החוצה. חומר 
שקיבל מהירות גדולה יימצא עתה במרחק גדול יותר מזה שקיבל 
מהירות קטנה. הגלבסיה שלנו("שביל החלב", ע״ע), גם היא משת¬ 
תפת בתנועה הכללית, אך קל להראות שבפודל כזה כל הגלכסיות 
מתרחקות זו מזו עם התרחקותן ממרכז הפיצוץ, והמהירות היחסית 
מתכונתית למרתק ביניהן. 

כוח הגרוויטציה גורם לתאוצה העוצרת את ההתרחקות הכללית. 

אם עולה צפיפות המסה של כל היקום על ערך מסוים. אזי יהפוך 
לבסוף כוח המשיכה את כיוון התנועח, הגלכסיות יתחילו לחזור 
לכיוון המרכז והיקום ,.ייסגר". הערך הגבולי (הקריטי) של צפיפות 
המסה הוא "י- 10 גרמים לסמיק. ניתן למדור עליית צפיפות החופר 
ביקום על ערך זה ע״י ספירת תגלכסיות ליחידת נפח ומתוך ידיעת 
מסת הגלכסיות. הערך שהתקבל קטן פי 30 בערך מהערך הגבולי, 
ונראה שהגלכסיות יתמידו בהתרחקוחן. אך ייתכן שחלק ניכר מהמפה 
ביקום אינו קורן, ולכו לא ייספר בניסוי. אם המסה החסרה גדולה 
פי 30 בערך מהמסר. הנראית, ד,רי שהיקום אכו "ייסגר". 

תורת הפיצוץ הגדול מסבירה גם את יצירת היסודות הנבדים 
מברזל. היסודות הקלים מברזל נוצרים, לרוב, בתוך כוכבים (ע״ע, 
וע״ע אסטרופיסיקה, עמ' 831 ) בראקציות ,.היתוך״ ( 1151011 ־ 1 ). בדי 
ליצור יסודות כבדים מברזל. בכמויות המצויות ביקום, יש צורך 
בטמפרטורות ובלחצים גדולים כאלה שהיו קיימים רק בשעת הפיצוץ 
הגדול. 

הוכחה מעניינת למודל הפיצוץ הגדול הציע גמאו (׳ 03111015 ) 

ב 1968 . הוא חישב ומצא שגט כיום ניתן "לראות" את האור הנפלט 
בשעת הפיצוץ, כי, לפי תורת היחסות, מהירות האור סופית, וככל 
שאנו מביטים למרחקים גדולים יותר אנו רואים זמנים קרוסים יותר. 
האור החזק שנפלט בזמן הפיצוץ היד, בעל תדירות גבוהד. בזמנו, אך 
עתר" לפי חוק הבל, הוא הוזז לאדום וייראה לנו בקרינה בעלת 
תדירות נמוכה מאד — בסדר גודל של קרינת רדיו. לפי חישובו, 
מתאימה התדירות הזאת לתדירות שקורן גוף הנמצא בטמפרטורה של 
.> 1 ״ 3.5 (ע״ע קרינה), וקרינה זו תבוא מכל כיווני השמים, ואכן, 
במעבדות בל ( 6011 ) שבאה״ב נמצאה קרינת רדיו המתאימה בתכו¬ 
נותיה למסקנותיו. לפי מודל הפיצוץ הגדול ניתן לחשב את גיל היקום 
בהנחה, שמהירות בריחת כל גלכסיה קבועה עם הזמן. הזמן המתקבל 
הוא כ 10 מיליארד שנים, 

המודל הקוסמולוגי המתחרד" שהוצע ע״י בונדי. הויל וגולד 
( 1 (> 11.6011 ., 1€ נ 130 .' 7.00111,1 ) נקרא "מודל המצב העמיד" (ץ 4 ג;ג 51 
;! 5131 ). לפי פודל זה נראה עתה היקום כמו שהוא נראה תמיד וכפי 
שהוא ייראה לעד. כדי להסביר את ההזזה הקוסמולוגית לאדום 
מניחים שחופר (מימן) נוצר באופן רצוף. אמנם, יש צורך ביצירת 
חומר מועט מאד, אך מקורו איננו מוסבר. ויצירתו בבחינת יש מאין. 
המודל מסביר את מקור היסודות הכבדים בעל־חדשים (סופר־נובות! 


ע״ע כוכבים), אך מספרן מועט מכדי להסביר את כמות היסודות. 
פודל הפיצוץ הגדול מקובל כיום על רוב המדענים. 

מ 1 5 צ 0 זזג 0 ז? חס 5 }ז 0 ק 11€ ) 11 :ת 01/0110 !ג 01 .זו 3 ׳ 111 י. 1 .$ 

,זן־ €1 ( 1 חו 0 ^ . 5 19711 ,גת $0121 .( 1 , 19/1 ,;׳\^ XXX 

■{ 3010 ^[ 17 / 0 ?>ן/' 7 ,לריליס.[ . 5 .( ; 1972 /צמס 

. 1974 ,(י. , XXX ^^ ,ו[ב 0 נינשו 11 \נ ןמ?/ 4 ׳; 5 

ד. שד. 

קוסמית, קרעה, ע״ע קרמה. 

קוסצ׳ושקו, טדאועז, ע״ע קושצ׳ושקו, טדאוש אנדדי 
בונונטורה. 

קוסקו ( 0112.00 , 011500 ), עיר בקורדירה המזרחית של הרי 
האנדים, בדרום פרו. 120,900 תוש' (אומדן 1972 ). שוכנת 
בעמק קטן ופורר, (בגובה 3.730 מ׳), המיושב בצפיפות ע״י איכרים 
אינדיאנים. במחוז קי — 76,225 קמ״ר, 708,000 תוש־. 

ק' היתה בירת האימפריה של האינקה (ע״ע) ומוקד דרכי התח¬ 
בורה העיקריות שלה. נוסף להיותה מרכז למינהל ושירותים 
ק' היא מוקד לתיירות ואתר ארכאולוגי ראשון במעלה. היא 
משמשת כבסיס לסיורים לאתרים ידועים מהתקופה הפרדדקולופבי־ 
אנית (ע״ע אינקה), בהם חורבות העיר מצ׳ו־פיצ׳ו ומבצר ססאואפן 
( 53531111301311 ), שהגן על ק׳ מצפון. בעיר הציורית משולבים יסודות, 
שרידים ומבנים מתקופת האינקה בשרידי התקופה הקולוניאלית־ 
ספרדית. שרידי האינקה בנויים אבני גזית ענקיות, המשתלבות זו בזו 
ללא פלט (ר׳ תמי, כרך בי, עמ' 973/4 ). בין שרידי מקדש־השמש 
האינקאי, ארמונות ומקדשים אחרים, בנו הספרדים כנסיות יפות, 
מנזרים, קתדרלה (אמצע מאה 17 ) ואוניברסימד, (נונד 1692 ) עיבה 
8,130 תלמידים ( 1974 ). לצדם — רובע מודרני ומפעלי־טכסטיל 
(אריגת שטיחים), מזכרות לתיירים ומזון. העיר סבלה מרעידות■ 
אדמר. וד,אחרונה — ב 1950 — פגעה קשות ברוב מבניה. 

קוסקי ( 353111 ׳״ 3 :> 1 ), עיר־נמל בחופו המערבי של מסרץ טוקיו! 

1,040,000 תוש׳ ( 1975 ). ק׳ יוצרת שטה עירוני רצוף עם 
טוקיו ועם עיר־דכמל הגדולה יוקוהמה. חופר, של ק׳ רדוד מהטעונת 
הרבד, שמביא הנהר טאמה ( 73103 ), הנשפך למפרץ בצפונה של 
העיר. הגישה לנפל היא באמצעות נתיב שעמקו נשמר ע״י גריפה 
מתמדת. ספינות אוקיאניות גדולות מאד אינן יכולות לגשת לנטל ק׳. 

עיקר חשיבותה של ק' כמרכז גדול לתעשיה־כבדה ולמספנות. 
לאורך החוף מרוכזת תעשיית מכונות, חלקי ספינות, מנועים וציוד 
לספינות, מוצרי ברזל ופלדה שונים, וכן מבדוקים גדולים לבניית 
ספינות ולתיקונן. בצפון-מערב העיד — תעשיה כימית, תעשיית 
מוצרי עץ וחמרי־בניין. במרכז — ייצור ציוד תעשיתי, פכשירי־ 
עבודה, פכשירי־חשמל ועוד. 

בק׳ מקדש מהמאד, ה 12 . עד סוף המאד, ה 19 היתה ק׳ עיירת-חוף 
ומרכז פסחרי למספר בפריס ממזרח לה. היא התפתחה בעיקר ב 50 
השנים האחרונות. ב 1935 היתה אוכלוסייתד, בת 104.000 נפש, ואילו 
ב 1940 — 301,000 נפש. ק׳ נפגעה קשה בהפצצות חיל-האוויר 
האמריקני ב 1944/5 ובתום המלחמה נותרו בה רק כמד, רבבות 
תושבים. רובה הגדול נבנה מחדש מאז 1945 . ב 1950 היו בק׳ 
319,000 נפש. מאז ראשית שנות ה 60 היא מתפשטת בעיקר מערבה, 
לתוך שטחים חקלאיים, 

קלטה, טרנסוא — ששקתסס 13118015 ? — ( 1842 — 1908 ), משורר 
ומחזאי צרפתי• קי עבד במיניסטריון הפלחמד. ובספריית 
הסנאט ( 1869 ) וכארכיונאי של ה״תאטר־פדאנסה״ ( 1872 — 1383 ). 
ב 1884 נבחר לחבר האקדמיד. הצרפתית. נבעל עמדה אנטישמית 
מובד,קת היה פעיל בפרשת־דריפום, והיה מיוזמי ה 13 156 1811£ ״ 1 


451 


קופה, פרנסוא — ?ופטים 


452 


!£!ו 93 ת 3 ־נ} (״ליגת המולדת הצרפתית״). — לפרות הגוון 

האינטימי של יצירתו, שנגד את רוח הפרנס (ע״ע), גשאר קשור 
לאסכולה זו. נימה של פשטות עממית ורגשנות "זעיר־בורגנית" 
מאפיינת את שיריו 1x5 (.שפלי־הרוח״!, 1872 ). לפופו¬ 

לריות מיוחדת זנו שיריו השרים נפשסות על ..עמך" של פריס 
ופדווריה. הצלחתו הראשונה של ק׳ בתחום המחזאות היתה הקומדיה 
בחרוזים 1 ת 53 !ג? 1.0 ("עובר-האורח"). 869 נ, במשחקה של שרה 
ברנד (ע״ע). החשוב מבין מחזותיו האחרים הוא סתמסזססס ג 1 ־ 0111 ? 
(״עבור הבתר״), 1895 , הנאמן למסורת הרומנטית. 

. 1932 16 > €1 16 ^ 1 1-0 ,- 1 


קופטים (מערבית ^! 1 , שנגזרה מיוד 1101 ז 1 ( 1171 נ — "מצרים"). 

אובלוסי מצרים במאות ה 3 —ה 10 ולאחר הכיבוש המוסלמי, 

מיעוט נוצרי מתופיסיטי ששמר על ייחוד תרבותי ולשוני. לפי 
המסורת (המובאת אצל אוזביוס [ע״ע]) הובאה הנצרות (ע״ע, עמ׳ 
331 ) למצרים בידי מרקוס האוונגליסט, ולפיכך נושא ראש הכנסיה 
הקופטית עד היום את התואר "אפיפיור-אלכסנדריה ופטריארך בס 
מרקוס הקדוש". העובדה ששרידי מרקוס הקדוש הושבו מוונציה 
למצרים ב 1968 מחזקת אח הק• באמונתם בי אכן מרקוס הוא 
ממייסדי בנסייתם. 

ראשוני הנוצרים במצרים באו מקרב האובלוסיה היוונית : ניצור 
בהקף רחב החל רק באפצע המאה ה 3 , וכבר במאה ה 4 תרמה מצרים 
העילית את תרומתה המרשימה בגיבוש התנועה הנזירית (ע״ע נזיר, 
נזירות). אנטוניוס הקדוש. אב הנזירות, זבה עד־מהרה לתלמידים 
רבים שהלכו בעקבותיו וייסדו קהילות נזירים רבות. מצרים (ע״ע, 
עמי 191 ) מילאה תפקיד מרבזי בחיים הסוערים של הכנסיה הקדומה, 
בעיקר בשל מעמדד. של אלכסנדריה. שמלומדים שונים כקלמנם, 
אורינינס ואחנסיום (ע׳ ערכיהם) העניקו לד, שם והפכוה למרכז 
למדנות. גם תנועת הגנוסיס (ע״ע) היתה פעילה־במיוחד במצרים 
במאות הראשונות וגילוי התעודות ד,גנוסטיות בנגע־חמאדי במצרים 
העילית העשירו בד.רבה את ידיעותינו על־אודות בת זו. רדיפות־הדת 
וגזירות דיוקלטינוס (ע״ע) נגד הנוצרים השאירו רושם עמוק עד־ 
כוי-כך, שעד היום מונים הק״ את מניינם ס 284 . שנת עלייתו של 
דיוקלטיאנוס לשלטון. לוויכוחים התאולוניים וד,כריסטולוגיים שהס¬ 
עירו את הנצרות (ע״ע, עם׳ 334 — 341 ) במאות ה 5/4 ולעמדתד, 
המונופיסיטית (ע״ע מונופיסיסים) של מצרים חלק מכריע בפרישת 

ד,ק" מן הנצרות ה¬ 
אורתודוכסית עם גי¬ 
נוי המונופיסיטיזם ב¬ 
וועידת הכנסיה האי- 
קומנית (ע״ע איקו- 
מניות, ועידות) ב־ 

451 . פרישה זו הפכה 
לניתוק מוחלט בעק¬ 
בות הכיבוש המוס¬ 
למי ( 641 ). הסובל¬ 
נות הדתית שממנה 
נזעו הק" בתחילת 
השלטון המוסלמי לא 
ארכה, והק" סבלו 
מרדיפות — כנסיותי¬ 
הם נסגרו או נהרסו. 

הכמורה נאסרה ועל 
הקדרלות הנוצריות 
הוטל מס כבד. צע- 

עמוד טעוטר בכ״י קופטי סוזסאזת וזצ 1 — 13 , 

(ספריית הווטיקז, רוסא) דים אלה, שעוררו 



.ו•,' .% 



האד רור,־ב רוק* י.םכר וערים יזונ־ ח-י 
חסאזח 0 - 0 07 ח'ג !?•גר •ארי 6 .• 


מספר מרידות בלתי 
מוצלחות במאד, ה 8 
(ע״ע מצרים, עמי 
192 ), הניעו רבים 
מהק" לנטוש את 
דתם, ובמאד. ה 10 
חדלו מלהיות עיקר 
האוכלוסיה. בזכות 
יציבות השלטון ה¬ 
ערבי נהנו הק" מת¬ 
קופת שקט־יחסי, ש¬ 
חופר מדי-פעם ע״י 
דיכוי לאומי ורדי- 
פות-דת. בימי הפאס־ 
מים ( 968 — 1171 ) ש¬ 
ררו יחסים טובים־ 
למדי, פרם לרדיפות 


הבלתי-מרוסנות של אל־חאכם (ע״ע) בראשית המאה ה 11 . בימי 
הממלוכים (ע״ע) שררה חשדנות כלפי הק", והחיכוכים ביניהם 
הביאו מדי-פעם לפעולות בלתי־סובלניות. 

הק״ שלטו בכנסיית חבש (ע״ע, עמי 94 ) שליטה בלתי־מעורערת 
עד המאה ה 14 , אולם גם לאחר ההסדר שנקבע באמצע המאד, ה 15 . 
המשיך ה..אבונא", ראש הכנסיד, בחבש. להכיר בסמכותו המלאד, של 
פטריארך הק״ באלכסנדריה. אחרי המאה ה 14 מסתמנת ירידה חריפה 
במספר הק״ שהיו אז ב 10% מכלל האוכלוסיה! כיוס הם כ 7% 
מכלל האוכלוסיה. עם צמצום השפעתם נדחקו הק" לאזורים מסוימים 
(מצרים עילית) ונתארגנו בקהילות קטנות ומסוגרות שלא באו 
בקשרי־חיתון עם שכניהם המוסלמים. מוסדות הכנסיה הקופטית, 
שנסתגרה בתוך עצמה, קפאו על שמריהם. לאחרונה אמנם מסתמנת 
התאוששות מסוימת בקרב הכנסיד״ במיוחד מאז שהוזמנה ב 1954 
להשתתף ב״מועצת הכנסיות העולמית"(סס^י), ונוצרו עמה מנעים 
איקומניים. בין־היתר עושה הכנסיה הקופטית נסיון להחיות את 
שפתה הליטורגית העתיקה ולד.פכד, לשפה מדוברת. למרותו של 
הפטריארך הקופטי נתונות 19 דיוקסיות במצרים ואחת בסודאן, 
ירושלים ודרום־אפריקה. 

באמנות הקופטית ניכרות השפעות שונות, חלקן יהודיות, הלניס¬ 
טיות, פרתיזת וביזאנסיוח. דוגמות קדומות לאמנות קופטית נוצרית, 
שלגביד,! אין בל מחלוקת. הן ציורי שתי כנסיות־קבר מן המאה ח 5 
באל-בגואת במדבר המערבי ! חרף השפעה הלניסטית מסדמת. יש 
בד,ם ייחוד מקומי. מקור ראשון בפעלה לחקר האמנות הנוצרית 
במצרים הם שני מנזרים שנחשפו בראשית המאה ה 20 , אפא ירמיה 
(ג״מזסז:!! 3 ק 1 ,) ואפא אפולו ( 110110 !< גק^,). מרבית הציורים 
מן המאות ד, 6 וד, 7 משקפים השפעות של האפנות הביזאנטית בזמנם, 
אבל ניכרים בהם קווים אינדיווידואליים. מאז הכיבוש הערבי מייצגים 
את האמנות הקופטית בעיקר הדפסי אריגים, המאופיינים בעיטורים 
מסוגננים ובצבעים בהירים ונבדלים פדוגסות האריגים פן התקופה 
הקדם־נוצרית שבהם שכיחים יותר מוטיווים הלניסטיים וצבעים כד,ים. 
לכנסיות הקופטיות המודרניות 3 מזבחות זאולם־תווך מרכזי הפונה 
למערב, ופעמים גם אכסדרה (נארתקם) מערבית. מקום הנשים 
הוגבל בתחילה לגזוזטראות שמעל לאולם; עתה מותר לנשים להיכנס 
לאולם הכנסיה, אך אין הן רשאיות להתערב באופן חפשי בין הגברים. 
על רכוש הק" בירושלים וחלקם ב״קבר הקדוש" ע״ע א״י, עס׳ 
502/3 ; ירושלים, עמ׳ 273 , 339 ! קופטית, לשון וספרות. 

. 0 ; 1932 ,ז! 61426 ^{ ■ 161 ! מ* €/ 1 ->ו 11 ו} 0 } 1 0/6 ,ממבחזלזסזזצ . 11 

. 11 .^' ; 1932 366 1141:6 > 01 

, 1945 116 ) / 0 36601/611 5/1061 ,!!ס־ו־וס^י 

ק. וו. 



















453 


?ופמית, לשון וספרות — !ןופיג 


454 


קופטית, ל?! 1 ון וספרות. ק' היא לשון המדוברת והנתונה 
במצרים (ע״ע, עם' 277/8 ), מראשית התקופה הנוצרית 
ועד לכיבוש המוסלמי נמאה ה 7 . נלשון מיעוט נוצרי נפרי שררה 
עד למאות הד 1 ~ד, 18 . וייתכן אן■ מאוהר־יותר, והיא עדיין לשון 
הליטורגיה בכנסיה הק׳. בצד הערבית. ק׳ היא השלב הסופי בתולדות 
הלשון המצרית. נסיונות להחייאתה נעשו מדי-פעם, בעיקר במאות 
ה 19 —ה 20 , עם התעוררות תנועות בדלניות. ק׳ נכתבת באלפבית 
המסוגנן מן הצורה האונציאלית של האות היוונית, בתוספת 7 אותיות 
מאוצר הסימנים המצרי־דמוטי. 

ק׳ כלשון ספרות היא תוצר של תרגום כתבי־הקודש מיוונית 
(הושלם עד סוף המאה ה 3 ). אוצר־המלים מכיל לעתים עד 20% 
מלים שאולות ממוצא יווני, שנקלטו פורמאלית בק׳. נרם, אין ספק 
שכפר. מקורות כתובים משקפים לשון מרוברת, שניכרת בה המורשת 
הלשונית הטרום־ק': 1 ) טכסטים לא-מתורגמים של אבות־הבנסיה, 
בעיקר דרשותיו ואיגרותיו של שנותה ( 334 — 452 ), ארכימנדריט, 
אב "המנזר הלבן" שבסוד,אג, מצרים העליונה. טכסטים אלה, שחוק- 
ראו אולי לכתבן־קצרן, מכילים אוצר בלתי־נדלד" ועדיין בלתי־ 
מתואר, של נתונים לחקר הלשון הק' האותנטית. י.) שפע מכתבים 
אישיים, תעודות ומסמנים משפטיים, מתקופה של 600 שנה, ההל 
במאה ה 3 . המדקדקים, שהסתמכו כמעט רק על הספרות הדתית 
הזגיחו חומר זה, המגלה תכונות ארכאיות הרומזות על אפיה של 
הק׳ ״הטבעית״. 3 ) ספרות עממית. סיפורי־אגדה, אנקדוטות ופתגמים, 
וכן שירה עממית דתית מהמאה ה 10 , שאף כ׳ היא מבוססת על 
מוטיווים דתיים ומנזריים, הרי ניכר בלשונה צביון הלשון המדוברת. 
קיים אף "רומף היסטורי־פוליטי מוזר, העוסק בפלישת כנבוזי 
(ע״ע) למצרים. 4 ) טכסטים מאגיים למינירום, החל בהורוסקופים 
הקרומים וכלה במאות לחשים .,מעשיים", לרבות מתמנים רפואיים, 
המתועדים בכל הניבים העיקריים ער לתקוסות המאוחרות ביותר 
של קיום ק׳ כתובה. 5 ) תרגום בתבי־הקודש (כולל טכסטים אפוקרי־ 
פיים רבים), שהוא בכל הניבים המקור העיקרי ללשון הספרותית 
הקלאסית. 6 ) הספרות הגנוסטית־מנינאית, שנמעט כולה בניב 
הסובאכמימי, היא מבחינת חקר הלשון עדיין קרקע בתולה, מקורר 
היה החשובים הם החיבורים הגנוסטיים שנתגלו ב 1946 ליד נגע־ 
תמאדי במצרים העליונה ( 49 חיבורים ב 13 כרכי פפירוס, המבוססים 
על מקורות יווניים בני המאה ה 2 —ה 3 ) , מזמורים מניכאים וכן פרקי 
עיקרים המיוחסים למאני. 7 ) ספרות מנורית מעשית (הוראות־קבע 
וכללי התנהגות). 8 ) ספרות מרטירולוגית והאגיוגרפית (חיי קרד 
שים, עינוים ומותם). 9 ) ספרות ליטורגית, נמעט רק בניב הבוהאיר׳, 
המבוססת ברובה על מקור יווני קדום — הפולחן חביזנטי 1 ובן שירה 
ליטורגית. הספרות הדתית זכתה ונמשכה עד לסוף קיום הק ׳! המאות 
ה 10 וח 13 אף נחשבות לתור־הזהב של ספרות זו. 10 ) כתובות 
רבות, בעיקר כתובות-מצבד, וגראסיטי. 11 ) ספרות מלומדת דלה! 
כמעט תמיד מתורגמת. 

ט י פ ו ל ו ג י ה ל ש ו נ י ת. תכונות המבנה העיקריות הן: 1 ) דרגת 
סגירות פרוסודיה גבוהה ולעתים מכסימלית, בעלת עקומת־סגירות 
משתנח! מבחינה זו קיימת הקבלה לפורמציות מורפולוגיות בלשונות 
אחרות — ״צורות נטיה״ יותר מאשר משפטים, 2 ) לכל קטגוריה של 
פרדיקם (פעלי, שמני, אדורביאלי) א. פרדיגמת־נושא מיוחדת 
משלה! ב. דגם מיוחד משלו. פרדיגמת־הנושא כוללת. מלבד כינויים, 
גם שם עצם, וזה אינו מתוסף אליה. 

הדגם לפרדי.קט הפעלי הוא תלת-הלקי, "הוא שמע": עבר+חיוב 
= הוא — שסוע, תזזס!—)= 4 ! "הוא לא שמע": עבר+שלילה־= 
הוא — שמוע, !"!ס! ,האיש שמע": עבר+חיוב= האיש 

שמוע, נ 1 ז) 50 ־תזסזק־״ג. דגם המשפט האדוורביאלי הוא דו-חלקי; 
״אני-כאן״; 131 —! 1 ; ״האיש כאן״ 31 ] ־תזסזק. 

דגם המשפט השמני העיקרי, שהנושא בו תמיד פרונומינאלי, 


זחסג 111 ז]גא 101 ו:נ 21.6 ז 6 ]נ 

״]״ 6 **.נ 1 ף( 11 ( 1 )׳|יא<|>ץיד 0 

האיפיית ההופטי 

משמש לפרדיקציה של שם־עצם; ״אומלל הוא״ — סק—!!:־!לפנוס 
(הפרדיקט בדרגת־ידוע בלתי־מסוימת); ״אני אומלל" — — 3118 
1011 נ 1 :> 011 : ״אומלל־הוא האיש״ — : 101111 (] טק—פמלטמס .■ לפרויקציה 
של כינוי ״אני־הוא האומלל״ — 061011 (] ס(]— 311011 . 

הצירופים הפרדיקטיוויים ניתנים נחלקם לטרנספורמציה למעמ¬ 
דות תחביריים שונים, ע״י שורת צורני-קידומת ("ממירים"), המק¬ 
בילים לפלות חיבור ושעבוד בלשינות אחרות. ביניהם; הממיר 
הרלאטיווי (— 01 ) ! הממיר המכשיר את צודוח־הפועל בלבד לשמש 
נושא שסני לפרדיקט אדוורביאלי בדגם הדו-תלקי (— 0 , ממיר 
הזמן המכונה ,.שני״): 

01036 — 11111 0601 ־!ג״] 0 (] 0111 (}(]^— 053111311110 

סן־האדםה הרי שמכיניב-את-הברזל 

(ד,שו׳: איוב נח, ב; ברזל מעפר יקה ): פמיר אחר (— 0 , "ממיר 
נסיבתי") משמש להבעת "שיתוף פרויקציה" או "ספיחת פרויקציה" 
בין פרויקציה לפרדיקציה. או לשם־עיצם. 

צירופים ךטרמינטיוויים-אטריבוטיוויים ("קבו¬ 
צות"); בעלי דרגת־סגירות משתנד" מכסימאלית בצירוף היי¬ 
דוע, ב 3 דרגות, עם אפיון־מין פוחת: 3 ) סתזסז— 1 ], "האיש"; 
0 < 0101 — 1 , ״המלאכד,״! ;)!הסז-ס, 0 ( 11-0101 . "האנשים", "המלא¬ 
כות"! 2 ) טוהסז—! 01 , 00100 — 011 , "איש (אחד"), ,.מלאכה (אחת)" 
ס״תסז—הס!!, 0 ע 010 6011 , "אנשים (מספר)", "מלאכות (מספר)"! 
1 ) סמזסז— 0 , 0 (] 010 — 0 . .,איש, אנשים", .,מלאכה, מלאכות" (גנרי, 
קולקטיווי). 

נהגים תחביריים בולטים: 1 ) השימוש התדיר. לעתים 
המחויב. באכפטרפוזיצידו קדמית או אחורית של הנושא השמני 
(בנטל־משמעות קרוב לאפם): 316011 10 ה 0 זק, האיש הוא־הלד, 
״האיש הלך״! סנמסזק— 01 ח : 601 ) 3 , הוא־הלד (צורן פורמאלי =) 
האיש, ,ד,לד האיש״. 2 ) השימוש הנפוץ במשפטים מבוקעים ובמק¬ 
ביל לטיפוסים המערביים 011 יל 15 ] 1 ׳ ."ן 31 ] 5 1 () 163 ) 6010 15 ] 1 " 
" 0 ע 10 1 ( 6001 *) (שתי תופעות תהביריות אלו מצויות גם בלשונות 
הקלטיות ובלשונות שהושפעו מהן). 

לק׳ 5 ניבים עיקריים (מדרום לצפון): ם ה י ד י (שהתפתח 
בתקופה קדומה לניב ספרותי נלל-מצרי), אכמימי, סובאב- 
מימי, פיו מ י ובו האירי. זה האחרון, בדרותו ניב הדלתא 
ואלכסנדריה, לשון הפטריארכט והכנסיה, השתלט על האחרים, 
והוא היחיד ששרד בתקיפה המאוחרת. עיקרי הדיאלקטולוגיה הק׳ 
שנויים במחלוקת, הן לגבי הגדרת הניבים והאיסוגלוסות (ע״ע 
בלשנות, עס׳ 934/5 ! בלשון בק׳ ניב הוא לעהים קרובוה טכסט 
יחיד או קבוצת טכסטים בודדת), והן לגבי איתורם הגאוגראפי בכל 
שלב בתולדות הלשון, 

ביבל־ ר׳ מצרים, עם׳ 227 . 

,(. 1 מ) ־ 4161 תז 1 ח 3 ^ 1 ,ץ; 0151 ו 0 ? .ז 9 ! 

. 1950 1 ■. 

א, ש.־ ה. 

קופי־כלב, ע״ע קופים, עמ׳ 458/9 . 

קופים ( 01:103 ק 0 ז 6 ]ת. 3 .), תת־הסדרד, הגדולה, החשיבה ובעלת 
התפוצה הנרהבת-ביותר בסדרת הפרימטים (ע״ע)! תת־סדרה 
זו היא גם הטיפוסית לסדרה. תכונתם העיקרית של הק", שהם 
פעילים ביום, ובכר הם שונים מיתר היונקים שהם בד״כ ליליים. 

הסימנים האנטומיים המיוחדים לק״ הם: 1 ) פנים עירומים! 
האזניים, שאינן משמשות עוד למישוש או למציאות כיוון הן בד״ם 




455 


י,ושים 


456 


עירומות, קצרות ומעוגלות. ושוליהן פונים פנימה! 2 ) בוה! מפותח 
היטב ונגדי ליתר האצבעות. לפחות בזוג גפיים אחד (הכף מסוגלת 
ללקוט פרי ולגןספו, ומשחררת את הפה מאיסוף המזון וסהכשרתו 
לאכילה): 3 ) צפרנים (ע״ע) על כל האצבעות, פרס ליוצאים מן־ 
הכלל (תכונה זו מאפשרת שימוש בקצות האצבעות לעבודד.) 1 
4 ) הראש כדורי! קופסית המוח גדולה בהתאם לגודל המוח, ומכסה 
מלמעלה על הפנים המקוצרים. הנקב הגדול פונה כלפי מטה — 
ולא לאחור כבכל היונקים — כך שהראש מורם וניצב על צוואר 
גמיש: 5 ) ארונות־ד,עין פונות קדימה ומופרדות מגומץ־הצדע ע״י 
מחיצה גרמית שלטה (סימן מיוחד לק״ בין כל היונקים}! 6 ) נקב־ 
דמעות בתוך הארובה! ו) בועות־השמע מצומצמות או מנוונות: 
8 ) המות הקדמי גדול וקיפוליו רבים; אונות־הריח מנוונות; לעומת־ 
זה גדלים שני חצאי המוח לגובה ולאורך ומכסים את המוח הקטן. 
חאיזור הערפי — איזור הראות — מפותח במיוחד! 9 ) כתם צהוב 
ברשתית! 10 ) שתי חותכות בכל מחצית לסת! 11 ) שתי פטמות- 
יניקה עפ״נ החזה: 12 ) השליה דיסקוסית וניתקת (ריפוד הרחם 
ניתק יחד אחה): 13 ) ההריון ממושך, אבל הוולד לא־מפוחח 
והתפתחותו אטית. 

התבונה החשובה־ביותר בק" היא, בלי־ספק, התפתחות חוש- 
הראות. שתי העיניים פונות קדימה והראיה היא סטראוסקופית. 
הכתם הצהוב מאפשר ראיה מדויקת. לק" כושר הבחנת צבעים 
המפותח מאשר אצל שאר היונקים. פעילותם יומית. חיי־החברה של 
הק" מפותחים ביותר. שרירי-ד,עור של הפנים העירומים מאפשרים 
כל מיני העוויות. התקשורת החברתית נעשית ע״י הראות, ולא ע״י 
הריח בפי בשאר היונקים. התנועה בצמרות־העצים מחייבת עירנות 


ופעילות מתמדת של העיניים, המוח והגפיים. כל אלה המריצו, בלי 
ספק. את התפתחותם השכלית. 

הק״ נחלקים לשתי תת־סדרות: 1 . קופי העולם החדש, או רחבי- 
האף (!״!!)זוזג!?)! 11 . קופי העולם הישן או צרי־האף 0 ת 111 ז 13 ג 0 ). 

1 . קופי העולם החדש הם הפרימיטיוויים־יותר. הסימו 
החיצוני הבולם המבדיל אותם מ 11 הוא מחיצת־אף רחבה ונחיריים 
רחבים שפתחם פונה הצדה. המחיצה בין ארובת־העין לבין גומז־ 
הצדע בנויה ברובה מעצם העול. כולם אילניים בלבדיים, ובהתאם 
לכך מידתם קטנה, פרוותם צפופה ושופעת והזנב ארוך מאד ולופתני. 
הם חסרי יבלות־שת וחסרי כיסי-לחיים. נוסחת השיניים היא: 

3 3 י. שלוש המלתעות הן הסימן החשוב המבדיל 

אותם סקופי העולם הישן. שלהם שתי מלתעות בלבד: ריבוי 
המלתעות הוא סימן פרימיטיווי מובהק. 

בתת־סדרה זו שתי משפחות: א. מ ר מלס סיים (-״)■ 111 ) 01111 
סב!!) — משפחה פרימיטיווית מבחינות רבות! הם גם הקטנים בק". 
הפרווה צפופה ומשיית וד,אזניים גדולות ושעירות. הזנב ארוך, אינו 
לזפתני נהוא עשוי טבעות בהירות וכהות לסירוגין — סימן אפייני 
ליונקים פרימיטיוויים. בוד.ן היד קטן ואיננו מנוגד ליתר האצבעות! 
כל האצבעות נושאות טפרים. פרס לבוד.! הרגל המנוגד ליתר 
האצבעות ונושא ציפורן. אין הפרסוסטיים לופתים ענפים דקים, 
כיתר הק", ואינם שוכני צמרות־עצים, אלא מטפסים, כדרך הסנאים, 
על גזעים וענפים עבים. סימן־שכלול אחד מצוי בהם: שתי טוחנות 
בכל לסת. מזונם מגוון — מן הצומח וגם מן החי. בלילות הם לנים 
בנקרות עצים. המוח חלק ונעדר קיפולים. גם ברביה הם פרימיסיוויים 
מיתר הק", שכן הם ממליטים עפ״ר שני ולדות, 

ולפעמים אפילו 3 . ההריון ממושך — 140 — 150 
יום — אולם ההתפתחות מהירה. הם מגיעים לבג¬ 
רות פינית בגיל 12 - 15 חודש, במינים רבים נושא 
האב את הגורים על־גבו ומוסר אותם לאם לשם 
הנקה בלבד. אורך חייהם כ 15 שנה. ידועים שניי 
סוגים: 1 מךמוסט (^ 1 ז 1 ! 1111 ג 0 ) —■ ניכר בציציות 
אזניים, בטבעות על הזנב ובחותכות בולטות. המין 
המצוי והשכיח בגני־ד,חיות הוא הס. המצוי (. 0 
*טלססב(). המ, הגמדי ( 8 נו 10 מ 6 ׳ 5 ק , 0 ) הוא הקטן 
במשפחה יבק״ בכלל. אורך גופו 16 ס״מ ומשקלו 
70 גר! 2 ) טמךין (!סנןסססזחסס,!) — נבדל מהסוג 
הקודם בהעדר ציציות אזגיים ובחותכות הנור¬ 
מליות. משפחת המרמוסטיים כוללת כ 30 מינים. 

תפוצתם — אמריקה הדרומית, עד פנמה• אד בעיקר 
הם נפוצים בגדות האמאזונס. 

ב. צ ב ו ם י י ם (סגן!!!!־()) — המשפחה הגדולד. 

בקופי אמריקה. מידת גופם גדולה — פ 20 — 80 ס״מ. 

האזניים עירומות. בהונות היד והרגל נגדיים ובכל 
האצבעות ציפרניים. בכל מחצית לסת 3 טוחנות. 

במוח קיפולים רבים. בכל הסימנים האלה הם נב¬ 
דלים ממשפחת המרמוסטיים ודומים לקופי העולם 
הישן. הם שוכני צמרות־מצים ורבים מהם אינם 
יורדים לקרקע לעולם. הקביעות בחיים על העצים 
— ששם מבטחם וגם מזונם — הביאה אצל רבים 
מהם לאטיות בתנועות. 

במשפחה 12 סוגים, ביניהם סוגים חשובים. 

המהווים - עם סוגים אחרים — 6 תת־משפחות; 

1 ) דירו קול י ( 10108 ■!) — הסוג היחיד בין הקי 
שהוא לילי, העיניים הגדולות והמקורבות ביניהן, 

הכתמים הלבנים שמעליהן וזר השערות המקיף את 



פיור 1 . ( 11 פים. סיסיז ישסאל. 5 ם 1 נ 5 ה — פג־ריל רריק (! 11011 קס!טש 1 11105 ז 13114 ג), מתח־סיספחה 
גנונים^ גיהר נבוהז הנגדי ליתר רזאצבעות בירייב וברגליים; ממרי; ( 1 (ג\ג 10061 ח £0 -ן) ספ־..־ 6 חת 
הטרמזססיים; למט־ — סננ&י ( 115 ת 11 זזש 1 ב סתת־מעפחת ננ 1 נים: שאג; 

( 3 ]גג} 1 גק גזסבטסז^), ממשפחת צבוביים 





45; 


קופים 


458 



ציור 2 . קופים. .פויסיז־^־פסא?. 9 נמ?ד,: גנון 5 ודמנ(ז 1 יזס 0 ־ז 0€ . סט׳עפחח ננוניים; קוף־רחטם 

( 11$ ) 91 ;ייו 13 13$1115 ״ז); ינגור ( 115 ־<< 51 פזק>, ישני האחרונים סחק־פעפחת הקולובים,־ 5 םטה: טי!,־ק מ 1 וקז 
מהסס^!), סקנזצת תסקוקים ; גנוז (נ 11 < 1 חז 3 ו 1 5 ו 1 :צ) 11 זוקס 0 /זנז); קפוע־ני ($נ)מ 1 ^^<;ג^ 115 גז^ז 0 ), 

ממ׳שפחת עבוסיים 


הפנים מזכירים את פני התנשמת. ראייתו 
מצוינת. האזניים קצרות וחבויות בפרווה 
שופעת. חוש־הריח מפותח יותר מביתר 
הק". ניזון מפירות, חרקים. ביצי־ציפרים 
וגוזלים. ישן. ביום. בנקרות עצים או 
בעלוה צפופה, ברגליו האחוריות הארו¬ 
נות, בתנועתו ובגהגיו הוא מזניר את 
הנאלגו האפריקני ומקביל לו באמריקה 
הררומית. התקשורת בין פרסים שונים 
נעשית בנראה ע״י קולות; הבחינו בהם 
נסב קולות שונים. משו ההריון 140 יום. 
אוח־ החיים 10 — 12 שנים, ויש המגיעים 
לגיל 20 . 2 ) אואקאךי (״ 2 ( € 302 ) — 
היחיד בקופי אמריקה שזנבו קצר. אורך 
גופו נ!/■ מ'. וזנבו אינו מגיע ל ,/׳ אורך 
הגוף. בסוג 3 מינים השוננים על גרות 
האמאזונס. הם שונני צמרות־עצים ואינם 
יורדים לקרקע. 3 ) שאגן( 2 )ז 3 נ 101 \.) — 
בסוג נ 6 מינים. הם הגרולים בקופי אמרי¬ 
קה (אורך גופם ער מ! ס״ס, ומשקלם 
ער קרוב ל 10 ק״ג). הם מצסיינים בקולם 
הרם הנשמע עד למרחק של 5 ק״מ, זאת 
בגלל עצם הלסת התחתונה הגבוהה ועצם 
הלשון המורחבת והחלולה, המשמשות 
מגבידי־קול. זנבם הארוך והלופתני מסוגל להחזיק את בל כובד 
גופם במקרה של נפילה מן העץ. הם אסיים בתנועותיהם, ניזזנים 
בעיקר מן הצומח, אך גם מן החי, וחיים בחבורות קסנות. תפוצתם 
—מדרום מכסיקו ועד ברזיל. 4 ) צ בו ם ( 5 טנ 1 :>€) — הסוג הטי¬ 
פוסי למשפחד., הנפוץ והעשיר במינים רבים ובחת-מינים. מידתם 
בינונית (אורך הגוף 30 — 40 ם״מ ומשקלו 1.5 — 4 ק״ג). מאפיין 
אותם זנב ארוך ולופתני. ק" ערים ופעילים אלד" הם הנפוצים מבין 
הק' כחיות-שעשועים. המין הידוע ביותר — קפוציני (- 1101 ק 02 .€ 
5 טמ) — נקרא כך בשל בלוריתו המסתמרת על גבחתו ככבנה של 
נזיר. סוג אחר בת-משפחה זו הוא הסאימירי (ז־זזיסזטל.) או "קוף־ 
סנאי". בשל מידתם הקסנה, זריזותם וצבעיהם היפים הם נפוצים 
כחיות-שעשועים. 5 ) קוף־העכביש (!־!״זל/) — סוג מיוחד 
בצורתו: הגוף קצר ( 40 — 60 ם״מ), ואילו הגפיים והזנב ארוכים 
מאד (מכאן שסו). משקלו כ 6 ק״ג. אורך הזנב בסול מאורך הגוף. 
הגפיים הקדמיים ארוכים מהאחוריים וחסרי בהונות. הוא מסוגל 
לנוע כדרך הגיבונים ולדלג מעץ לעץ — עד למרחק של 10 מ'. 
התנועה הרגילה היא הליכד. ע״ג הענפים. ק׳-העבביש מסוגל גם 
לצורת תנועה נוספת — בלפיתת ענפים בגפיים הקדמיים ובזנב 
לסירוגין. הדגדגן. השווה לפין של הזכר, רומה לו גם בארכו, ואין 
להבדיל אצלם בין זכר לנקבה. הוא שובן בצמרות־עצים וניזון 
בעיקר מפירות שהוא לוקנז בזנבו הארוך והחשוף בקצהו. בסוג 4 
סינים, שתפוצתם מדרום מכסיקו ועד ברזיל. 6 ) קאלימיקו 
(״ 0 ;״ €31111 ) — הקסן במשפחה (משקלו כ 250 גר"). הוא שוכן 
בנבהי העצים בעבי היערות שלגדות האמאזונס. 

11 . קופי העולם הישן, או צ ר י - ה א ף — תת-הסדרה 
הנרולה והמפותחת בק". הם נברלים פקופי העולם החרש בעיקר 
בנוסחת השיניים (ר' לעיל). מחיצת-האף צרה, והנחיריים פונים 
בלפי מסר.. המחיצה המפרידה את אחבת־העין פגומץ-ד.צדע בנויה 
בעיקר מעצם־המצח ומעצס-היתד. בעצם־הכברד, נקב אחד. לרובם 
יבל(ת-שת וכיסי-לחיים. נגדיות הבהונות מפותחת אצלם יותר מאשר 
בתת-הסדרה 1 . הם ביסודם אילניים, אך רבים קרקעיים למחצה או 
לגמרי; בהתאם לכך מידתם גרולה יותר. יש מהם חסרי זנב לגמרי, 


ויש בעלי זנב קצר, בינוני או ארוך. לעולם אין הוא לופתני. אצל 
רבים קיימת רו־צורתיות מינית בולטת. הם נחלקים לשתי על- 
משפחות: גנונים וקופי-ארם א. על-משפחת הגנונים כוללת משפחה 
יחידה — גנוניים ( 111€01420 ;נז 00 ז €0 }. עפ״ר מידתם בינונית. 
הגוף לחוץ בצדדים, או מעוגל. הגפיים האחוריים ארוכים מהקדמיים 
ובכללם קצרים מהגוף. הזנב קיים, חוץ מאשר ביוצאים מן־הכלל, 
השערות המכסות את הגפיים פונות כלפי הכף. עמוד-השדרה בנוי 
10 חוליות-גב. עצם־החזה צרה. עצם-השת מורחבת. שתי הגבשושיות 
הקדמיות והאחוריות בשיניים הטוחנות מחוברות ע״י קןיין רחבי. 
"ס לד,ם כיסי־לחיים או קיבה בעלת מדורים אחדים. הפעי האטום חסר 
תוספתן. השליה דו־דיסקוסית. הגנונים נעים בעזרת כל ארבעת הגפיים. 

תת-משפחת הגנונים ( 020 ז 00 ו 1 זוק 00 ז 0 כ)) היא הגדולה בק" 
והמגוונת ביותר. בד״ב מידתם בינונית. הרגליים האחוריות ארוכות־ 
במקצת מהקדפיות. יש מהם הסרי זנב ויש שאורך זנבם כאורך הגוף 
ויותר. בוהן היר מפותח היסב. יבלות־השת מפותחות — נפרדות 
או מחוברות. הקיבה פשוטה. הגנונים ביסודם אילניים, אך רבים 
מהם עברו להיות קרקעיים לחלוטין. מזונם העיקרי מן הצומח, 
בעיקר חומר עסיסי: פירות, פקעות, בצלים, זרעים רכים, אך גם 
מן החי: ביצים, חרקים וכר. הם נחלקים ל 3 קבוצות; מקוקים, 
קופי-כלב וגנונים. 

1 ) מקוקים (-מקקים. עיע). 

מ. שחור (זס^זח !ט 00 ( 111 ס 0 חץ€) — מין זה הוא החוליה 
המקשרת את הסקוקים לקופי-הכלב. ארכו 65 ס״מ וזנבו מגוון. 
חרטומו מוארך כמו בקופי-הכלב, אלא שהנחיריים מזרקרים כלפי 
מעלה, כמו במקוק. הוא שוכן עצים, אבל יוצא לשדות לחפש את 
מזונו. תפוצתו — איי סלבם. 

2 ) קופי-כלב. סימנים רבים משותפים להם ולמקוקים: 
פנים מוארכים, גבות ארוכות, עיניים בולטות מאד, 5 גבשושיות 
בשן הטוחנת התחתונה השלישית. כולם קרקעיים מובהקים (שוכנים 
בשטחים סלעיים או ביערות); בהתאם לכך השתנו מבנה-גופם 
ואררח-חיי״ם. הם הגדולים בק" אחרי קופי־הארם. הגוף 
וד,גפיים מוצקים. הזנב קצר או חסר לגמרי. יבלות-השת גדולות 





459 


יןופים 


460 


עפ״ר מחוברות ביניהן. סימן־הכר המיוחר להם — חרטום מוארך 
(כשל כלב) וגמום, ובקצהו פתחי־הנחיריים. מזונם מן הצומח 
(בצלים, פקעות וכף) ופן החי (חרקים. זוחלים וכר). הם הופכים 
אבנים כדי ללקט את הטרף שמתחתן. הם חיים בחבורות גדולות, 
מצטיינים בדו־צורתיות מינית בולטת! פוליגמיים. הזכרים בד״ב 
מקושטים ברעמת-שיער או בצבעים עזים. וגדולים בהרבה מן 
הנקבות. בשעת סכנה (כהופיע נפר) יוצאים הזכרים השליטים 
להרתיע את האויב כדי לתת שהות לנקבות ולצעירים להימלט 
למקוס מבטחים. תפוצתם אפריקה וחצי־האי ערב. בקבוצה 4 סוגים: 
נ נ ין (ע״ע) — הכולל מינים אחדים. כגון בנון זנוב ([גלאדד.] 
15 ^^^נ|^ 1 ת 0 ז^ 1 ^ז) , מין יהיר הנבדל מיתר קופי־הכלב בנחי¬ 
ריים הנפתחים בחרטום למעלה, ולא בקצר,ו, ובזנב שארכו כאורר 
הגוף ( 70 ס״מ). צבעו שחום פד שחור. הוא שוכן בשטחים סלעיים 
בגובה 1.800 מ׳. תפוצתו אתיופיה. — עלבבוןהמדריאס — 
ע״ע בבון. מנדריל ( 111115 ז 10 ]ג 4 ון). בסוג שני מינים; ( 1 ) מ. 
ענק ( 1 ת £1111 !! . 1 וז). אורד נופו כ 75 ם״מ ואורד זנבו כ 5 ס״מ. 
גופו מוצק ומשוכבד. הוא מהגדולים בק״ ומשקלו למעלה פ 50 ק״ג. 
הוא גם מהצבעוניים בק". מצטיין בדו־צורתיות מינית בולטת. צבע 
הזכר שחום־זיתי. פני המנדריל ארוכים ומלאים חריצים והם צבועים 
ארגמן וכחזל. זקנו צהוב. יבלות־השת סגולות ושוליהן ארגמנים. 
הוא שוכן קרקע וחי ביערות עבותים. בלילה הוא עולה לישון על 
העצים. חהריון נמשך כ 8 — 9 חרשים. אורד חייו 40 — 50 שנה. 
( 2 ) מ. ך ר י ל (!!!!־לתססג!־! . 14 ) דומה לקודמו בצורתו ובאורח- 
חייו. הוא קטן סמנו וחסר צבעים! פניו שחורים. שני המינים נפוצים 
באפריקה הטרופית. 

3 ) ג נ ו נ י ם — הקבוצה הגדולה והטיפוסית בק״. גדלם בינוני: 
35 — 70 ס״מ. גופם עדין. רגליהם האחוריות ארוכות רק במקצת מן 
הקדמיות. אורך זנבם כאורך הגוף או קצת יותר. ראשם כדורי ועפ״ר 
מקושט נזקן. וברבים גם בשפם. מבין הק" הם המגוונים בצבעיהם. 
כיסי־הלחיים גדולים. יבלות־השת קטנות ונפרדות ע״י שטח שעיר. 
בשן הטוחנת השלישית 3 — 4 גבשושיות. הגנונים הם אילניים: רצים 
ומדלגים בזריזות מענף לענף. מזונם העיקרי פירות. משך ההריון 
6 — 7 חדשים. אורד־חייהם 20 — 25 שנים. הסוג הגדול והשכיה בגני־ 
החיות הוא: הגנון ( 15 ^^^ז 1 ^ 1 ג^ 0 ^: 1 ^^). בסוג 12 מינים שתפוצתם 
אפריקה: ג. ירוק ( 8 ק 10 ן 11 :£ג 0 ) — אורך גופו 55 ם״מ ואורך 
זנבו 75 ס״מ. גבו חום־צהוב, מלווה גוון ירקרק. גחונו בהיר. תפוצתו 
מקררון עד אנגולה: ג. מונה (י.״״!״ . 0 ) — אחד השניהים־ 
ביותר בגני-חיות. הוא דומה בגדלו לקודמו וניכר בכתם הלבן שבשני 
צדי השת. תפוצתו; אפריקה המערבית; ג. ל ב ן ־ ש פ ה ( €0011115 ס) 
דומה לקודמים בגדלו וניכר בשפתו העלענה הלבנה. 

מנגבי( 001000011115 ) — סוג המהווה חוליית־קשר בין הגנונים 
למקוקים. בגופם השלוח, בזנבם הארוך ובאורח־חייהם הם דומים 
לגנונים, ואלו בגבת־העין הבולטת וב 5 הגבשושיות שבטוחנת 
השלישית הם דוסים למקוקים. סימףהכר לסוג: עפעפיים עליונים 
לבנים. הסין המצוי והשכיח בגני-ד.חיות הוא: המ. א ד ו ם הניפה 
(!!!]!!!!!סזס!. 0 ) — צבעו חום, קדקדו אדמדם, לחייו וחזהו לבנים. 
תפוצתו אפריקה המרכזית והמערבית. 

פרש ( 3135 נן !.סל-סס״סלזלז£) — מין יחיד בסוג. הוא שונה 
מהגנונים בהיותו שוכן על הקרקע בערבות וביערות דלילים. בהתאם 
לכד גופו גדל: ארכו 70 ס״מ,ואורך זנבו 50 ם״מ. צבעו אדמדם. 
פניו שחורים בחלקם העליון. גחונו אפור־בהיר. רגליו ארוכות 
ואצבעותיו קצרות. חוא ער וזריז וחי בחבורות. בשעת סכנה חוא 
מבכר להימלט בריצה מאשר בטיפוס על עצים. אורך הייו כ 20 שנה. 
תפוצתו : אפריקה המרכזית. 

תת־משפחת לב גורי ם ( 30 ח 11001 ז 1 ת 0 ת 1 ז 301 ) — נחשבים למפו־ 
תחים יותר, אף שמספר המינים מועט מהגנונים. נופם שלוח ודק. 


הראש מעוגל. לסתותיהם קצרות וגבות ארובות־העיניים אינן 
בולטות, רגליהם ארוכות־בהרבה מידיהם. הבוהן ביד קצר או חסר. 
זנבם ארוך בהרבה מגופם. הם חסרי כיסי־לחיים ויבלות-שת, או 
שאלה מצומצמים. יבלות־השת אינן מחוברות. הלנגורים הם אילניים 
מובהקים. התנהגותם שקטה. מזונם מן הצומת. בעיקר עלים. בהתאם 
לכד מפרוק הלסת לגולגולת מושטת ומותאם לתנועת הלסת קדימה 
ואחורה — להקלת ריסוק העלים. גבשושיות הטוחנות מחוברות 
ביניהן ברכסי-רוחב. המדוד הראשון של קינתם חמחולקת ל 3 חלקים 
משמש כעין זפק לריכוך המזון ולהמסתו. בקבוצה 6 סוגים. 5 בדרום־ 
מזרח אסיה ואחד באפריקה. הסוג הגדול לנגור ( 115 ץנ 51 ס 0 ?) — 
גפיו ארוכים, אצבעותיו מפותחות ובוהן ידו קסן. הוא אילני. אד יורד 
לקרקע לחיפוש מזון או מים. מהירות ריצתו 35 קמ״ש. בסוג 14 
מינים שתפוצתם נרחבת; מהודו וצילה עד דרום סין ואינדונזיה. 
המין הידוע ביותר הוא: הל. המצוי ( 001011115 .?) — אורך 
גופו 75 ם״מ ואורך זנבו 1 מ׳. צבעו אפור עד חום־צהבהב, פניו, ידיו 
ורגליו שחורות. הוא שוכן יערות. אד כשאין מפריעים לו, הוא 
מתקרב למשכנם של בני־אדם. בסתיו הוא נודד למקומות נמוכים. 
הוא הי בחבורות של כ 40 פרטים. ההריון נמשך 196 יום. תפוצתו 
הודו. בה הוא מקודש. לפי מסורת אגדית הוא שהוציא את המנגו 
סגן־עדן והביאו מתנה להודים: כעונש נשרפו פניו, ידיו ורגליו. 
בסוג הרופף ( 1100115 ז 1 ק 11111110 ) 4 מינים. אורך גופו 50 — 75 ס״מ 
ואורך זנבו 70 — 90 ס״ס. סימן אפייני לו: החוטם הקטן המתרומם 
כלפי מעלה. זקן, כעין צווארון, מקיף את לחייו וסנטרו. במינים 
אחדים אורך שערות הזקן 15 — 18 ס״מ. הוא שוכן בהרים בגובה 
2,000 — 3,000 מ׳ והי בחבורות. אורח־חייו ידוע אך מעט הואיל והוא 
שוכן במקומות המכוסים שלג בחלק גדול של השנה. תפוצתו: טיבט 
וצפון־מערב סין. 

קוף־חטמני ( 353115 א) — מין אהד בסוג, שאורך גופו וגם 
אורד זנבו כ 70 ס״מ. מיוחר לו האף הארוך — בייחוד אצל הזכר. 
הוא שוכן בגדות נחלים או במנגרובים. על אורח-חייו ידוע מעט. 
אינו מתקיים בשבי. תפוצתו: בורנאו. 

ק ולוב ( 15 \ 01011 ס) — הסוג היחיד שתפוצתו אפריקה. הוא 
האילני־ביוחר מכל קופי אפריקה. סימן־חבר שלו: העדר בוהן היד. 
שערות ארוכות עוטרות את צדי גופו ומשמשות כעין מצנח בקפיצה 
מעץ לעץ. אפו בולט והמרחק בין הנחיריים גדול מב(תר צרי־האף. 
הקולוב הוא הסוג היחיד בחת־המשפחה שלו. יש לו כיסי־לחיים. 
אם־כי קטנים. המין הידוע-ביותר הוא ק. ג ר ז ה ( 101110011105 ! כ)). 
אורד גופו כ 70 ס״מ ואורר זנבו כסס ס״מ. הוא היפה בקולובים. 
פרוותו שחורה ושערות לבנות ארובות עוסרות את צדי גופו. פניו 
וזנבו. תפוצתו אפריקה המזרחית. בשל יפי פרוותו יקרת־הערך 
הושמד במידה רבה. ב 1900 נצודו כ 100,000 פרטים: ב 1930 פחת 
מספרם וצדו ממנו רק כ 1,000 . ירידת הביקוש לפרוות טבעיות אולי 
תציל מין זה מכליון. 

ב, על־משפחת קופי-האדם ( 1011110010103 ^) היא העל- 
משפחה המפותחת־ביותר בעולם החי. הם נבדלים משאר הק" יותר 
מאשר יתר משפחות ד,ק" בינן לבין עצמן. הסימנים המייחדים אותם 
הם: 1 ) רובם גדולים: 2 ) הנוף פחוס, נבי-גחוני, שלא כיתר ד.ק" 
שגופם לחוץ בצדדים או מעוגל: 3 ) העדר נל סימן חיצוני של זנב: 
4 ) הגפיים הקדמיים ארוכים יותר מהאחוריים! 5 ) התנועה נעשית, 
רובה או כולה, ע״י זוג גפיים אחד בלבד! 6 ) שערות הידיים פונות 
כולן למרפק (דרווין סבר כי זו תוצאה מהרגלם של קופי-האדם 
לתמוך ראשם בידיהם בגשם): 7 ) יבלות־השת חסרות: 8 ) בעצם- 
הכברה נקבים אחדים: 9 ) הסרה בועית השסע! 10 ) בעמוד השדרה 
15 — 18 חוליות־גב! 11 ) עצם־התזה מורחבת: 12 ) עצם־השת משוטחת 
וקעורה: 13 ) חסרים כיסי-הלחייס, הקיבה פשוטה וקיים תוספתו; 
14 ) המוה גדול! 15 ) השליה דיסקוסית. 


461 


גושים 


462 


ק ופי־ ה א דם נחלקים לשתי מקניה. בסימנים רבים (מבנה הגולגולת, השיניים והמוח). הוא 

משפחות: קופי-אדם ואדם. 1 ) מש־ ^ דומה ללנגורים שלתת־משפחתם הוא שייך. מתת־משפחת הגנונים 

פחתקופי-חאדם (:) 8142 ת 0 ק). מהפלארקז ידועים ה 5 ט;מ 11 ז;ז] 1 ר 1 ץ^ 1 , הקרוב לגונון, במצרים. 

הסימנים המייחדים אותם: גוף מכו־ }י. \ י;'■ וה 0 ;ק 3 סו.תג? בדרום־אפריקה, השייך לקופי־הבלב. מחפלאוקו 

סד. שיער הדומה לשער־הראש! ; !' ך. ■י מוצאים אחפרים גם מהסוגים הקיימים עד־היום, כגון המקוק וה־ 

הידיים, הארוכות מן הרגליים, י^; י ׳' גונון. 

משמשות בעיקר לתנועה, אצבעות- 'י׳''־.׳ ■',׳•■ , 3 ) על־משפתת דמויי־אדם (ג* 11 > 111 תז 140 ). האחפר הקדום־ביותר 

הרגל ארוכות וד,בוהו נגדי. עפ״ר / 1 ■ י והבטוח הוא 8 ט 11£0 ז 1 ק 110 ק 0 ־ 1 ? (ר' לעיל) מהאוליגוקן התהתוו! הוא 

קיים כיס גרון. במשפחה 5 סוגים, / 1 ,; ,;,■ך נחשב למוצא המשוער של הגיבונים. ה 8 ט 0 ! 11111 <ז״ 11 ״ 1,11 וה ־ 1101,1 ? 

שתפוצתם דרום־מזרח אסיה ואפ- '/ י '/*י* י' 15 \:ט 111 נמצאו במיאוקן התחתון. ידיהם היו קצרות וגופם ארוך — 

ריקה: אורנג־אוסן. גורילה, ושים־ ;ן■ ׳■:* י; ומכאן שעדיין הלכו על ארבע. המבנה של עצם־החזה ושל עצם־ 

פנזה וכן שני סוגים של גיבון (ע׳ ו&י.^■.: הבריח ועוד סימנים בידיים מוכיחים שכבר הניפו את זרועותיהם 

ערכיהם), שיש הרואים אותם כמש־ וי-ו 8 , חשייאש "ויםיח הזוסס כקופי־אדם. יוצא, שההפרדה בין משפחת קופי-אדם למשפחת האדם 

פחד, לחוד. "י "*י" "י י״ייי" כבר היתה קיימת במיאוקן. 

2 ) משפחת האדם ( 101111111430 ?) כוללת מין אחד — אדם ב 1572 גילה פול דרוה (!!ג״״ס) אתה 5 ט 0 :) 11 ) 1 ק 00 ־ 01 מהפליאוקן 
נבון ( 53510115 ס!!,□??) — הקיים היום. סימני המשפחה : הליכה על התחתון. על זיהויו היו דעות שונות : רצו לראות בו טבעת מקשרת 

שתיים בקומה זקופה מושלמת - בגלל עסוד־השדרה שקיימות בו בין גנוניים להומונואידים (למשפחת האדם). ב 19.54 הוכיח חירצלר 

כפיפות גליות, הרגליים החזקות וכף־הרגל הקעורה. הרגליים ארוכות ( 11113 : 0101 ? .() שהאוריאופיתקוס שייך למשפחת האדם. שלד שלם 

מן הידיים ומותאמות לתנועה בלבד. ברגל 4 אצבעות קטנות ובוהן שנתגלד, ב 1958 חיזק את דעתו. איזור הסנסר מעוגל (התפתחות 

גדול שאינו מנוגד ליתר האצבעות. הגוף כמעט עירום! השערות סנטר הוא מהסימנים המובר.קים של ארם), הפנים קצרים, וכמו 

המכסות אותו דקות, קצרות ודלילות מאד, רק שער־הראש ארוך באדם — אין רווח בין השיניים. החותכות זקופות והניבים כמעט 

מאד — מה שאין כן בשום יונק אחר. האף בולט מעבר ללסתות שאינם בולטים מעל יתר השיניים, בזכר, ובנקבה כלל לא (בקופי־ 

קצרות. שורות השיניים קצרות. נראה שבאדם הנבון הקיים היום אדם כפופות התותכות והניבים בולטים). ממבנה עצמות האגן 

גרם קוצר שורת השיניים לנסיגת השוליים העליונים של הלסת וד,רגליים נראה שהיה מסוגל להליכה על שתיים, קרין עצם־דוכסל 

התחתונה וליצירת סנטר. דו־הצורתיות המינית בולטת: הזכר גדול שאליו מתחבר גיד שריר הבסל־הקוליתי מוכיח שהיה מסוגל למצב 

יותר, זקן (או חתימת-זקן) ושפם מעטרים את פניו וקולו עבה יותר. של עמידה זקופה. אך הואיל ויש בו גם סימנים של קופי־אדם, יש 

הבגרות המינית מאוחרת והגידול ממושך (ע״ע אדם! אנטומיה, הקובעים אותו כמשפחה להוד, כי קשה לקבוע אם שימש מוצא 

עמי 385 — 408 ). לאדם או שהיה ענף צדדי בר.תפתחוח האדם. 

בעבר היו במשפחה מינים וסוגים אחדים. בעזרת מאובניהם סוג ידוע הוא הגטססל״יוס׳לזם, שאליו שייר גם ה 1000115111 ?. 
שנתגלו, ניתן לברר אח מוצא האדם הנבון (ר׳ להלן; וע״ע אנתרו־ על־שמו קבעו את תת־משפחת 11110011130 קסץ 1 ג 1 שכללד, סוגים רבים. 

פולוגיה פיסית, כרך מילואים, < 1 ם' 300-295 ). פילבים ( 111103111 ? ,א .ם) וסימונז ( 511110113 ״ 1 .£), שחקרו כ 600 

מוצא הק', אחפרי ק'מועטים הם. מכיוון שהם שוכני עצים. פרטים מקבוצד, זו צמצמו את מספר הסוגים ל 3 : 5 ט 1£1100 ק 0 ' 11 נ 1 

האחפרים הקדומים־ביותד הידועים בוודאות הם מהאוליקוגן התחתון. ו 5 ט 111100 ? 01831110 , השייכים למשפחת האוראנגיים, ו 5 ט 00 י 11 !ק 3 מ 31 }ן 

משערים כי שלוש קבוצות הק״ (קופי־אמריקה, הגנוניים וקופי־ — נצר למשפחת האדם. נראה שך,רפפיתקום התחיל את התפרדותו 

האדם) התפתחו — כל אחת לחוד — ישר מהקיפופים (ע״ע). במיאוקן והשלים את ייחודו בפלאוקן. הוא נתגלה ב 1933 וב 1935 

ה 5 ט 00 ך 111 ק 110 ק 0 ז? מהאוליגוקן התחתון, שנתגלה בפיוס (מצרים), בהודו! רואים בו את מוצא ה 5 ט 1100 ;) 1 ק 11310 !ט.ו 1 , שכבר שייך בבירור 

שייך בוודאות לקופי-אדם. בטוחנוחיו היו 5 גבשושיות - בדומה למשפחת האדם (ע״ע ברך מילואים, עם׳ 295 ). מידת י, 5 ט 11100 !ק 31113 ? 1 

לקופי־האדם, בעוד שליתר הק״ יש רק 4 גבשושיות! מכאן ששלוש היחד, כשל גיבון. הפנים קצרים יותר וד,חותכות והניבים קטנים יותר 

קבוצות הק" היו נפררות לפני זה. מאשר ב 3 ט 1100 )זת 0 זזס, לתנועד, השתמש כנראה ברגליו. ידיו היו 

1 ) קופי־אמריקה, אחפרים שלהם נמצאו במיאוקן. בסוג פנויות לתפיסת עצמים ועזרו לו בר,כשרת המזון ללעיסה — זאת 

5 ט 1 ט 0 ״ט 1 ת 110 שנתגלד, בארגנטינה יש סימני־קרבה לשאגן במבנה אפשר להסיק ע״פ השיניים הקדמיות (חותכות וניבים) שהצטמצמו 

הטוחנות. בסוג 0013 ג 111 ?טנ €01 בקולומביה קיימים סימנים אחדים ~ בסידתן! במקום לנגוס בשיגיים השתמשו בידיים ללקיטת מזון. 

מבנד, בועות־ד,שפע וסידור הנקבים בגולגולת — המשותפים לו שיני משפחת האוראנגיים היו תמיד מותאמות לחתוך ולנגוס חלקים 

ולסוגים אואקארי ופיםצ;ה. בקולומביה 

נתגלה גם ה 1 ז 11 ז 005311 א, הדומה לסאי־ 

מירי במבנה הלסת ובצורת החותכות 
והטוחנות, משערים שסוצא קופי־אמרי־ 
קה הוא מהלוריסים. לשתי הקבוצות 
סימנים משותפים במבנה השיניים 
והמוח. 

2 ) ג נ ו נ י י ם. סוגים ודאיים ממש¬ 
פחה זו נתגלו עד־עתה רק מהמיאוקן, 
ונראה שאז חלה ההתייחדות לקבוצות 
השונות. ה 3 ט 1100 ; 11 ק 34050 מהפלאוקן 



התחתון ידוע ממקומות רבים (צ׳כו־ 
סלובקיה, יוון ופרם), ומהמיאוקן — 


ציור 4 . ג\לגץ 5 ות של קופים מאזכנים. מיניי) ?שמא 5 : ;$ג 1 ת 103 ־ו 3£ 1 ו 51 ת 000 ת? ^(^^ 11 ^ 1 (ןענ 1 ? 1 ^ 

ס 1611 וו 0 ק 00115 מו 11:1 (] 50 מ 1 י^ 




463 


י)ז 8 ים — דןוטמגס, טילינג צ׳רלז 


464 


סיביים של צמחים כגון במבוק. סלרי וכיו״ב. האוראנגיים היו תמיד 
שוכני יערות. אבות־אבותיו של האדם ומשפחתו, כגון הרספיתקום, 
התרחקו מהיערות אל הסוונה והתחילו להיזון מזרעים. פקעות, 
בצלים וכד. ניצני משפחת האדם הפכו להיות קרקעיים. והידיים 
המיומנות אפשרו להם הזנה בנון• החדש. מרחק גדול של זמן מפריד 
בין הנצר הראשון בשרשרת האדם הרמפיתקום, שחי לפני 14 מיליון 
שנה, ובין האוסטרלופיחקום. השייו לכל הדעות למשפחת האדם 
ממש, ושחי לפני כ 2 — 4 מיליון שנה. — בשרשרת התפתחות האדם 

רב החסר מהיש. 

ביבל׳: ע״ע אנתרופולוגיה פיסית (ור׳ גם כרך מילואים) ז 

יונקים! פרימסים. 

8, 2^1 ^)(£5 <ו)גת^ז x1(11 0/ ^0 : 1932 , 1 )^ 4 1714 ) וץ> 11 ה 

014 ק 0 ^^ 4/71 01 ץ/) 1 ) 51 £ ;/^ 4 ' £:/ 7 , 5 ^^וז^']ו 
1934; 11. 6 ע*ז 0 .? .? ;* 1946 ) 111 יחסי? ^( 1 ,מ 0 זס 30 נ , 

77■^0 ) 071 ) 1 !)? - !) 11 >ך 1 דדו 7 ./ ; 1955 ,)^ 10010 6 }) ^ו^ו - 

10§1( }411 ז 531111€ .* 1 . 1 ; 1957 , 111£ ק 3 י 31£0£1 ק ? 41 ^:!צזיד) ,) 7 /) 711 ה - 
50 !)§הו 5 !). 1 ,מו^ז^ 7 י-ז^ח^^ .£ ; 1957 , ¥1171240171 ׳(^^ון 10 \ ) 711 .מ 
וח 3 ?נ 111 יז .£ .ל 1 ~ 5 ח 0 וזזו 5 .. 1 .£ ; 1963 , 1 ) 3 !) 0 ן )) זא׳ז׳-פז; , 

?(1 1965 .( 1 )) 1 )/ 0 <)סי/ו/ 1 ה 4 ,) 40 ^ 071 ?) ) 1 ) 1 ז 0 ) 11/1 (/ 0 ^ז 0 ) 6 ! ( 0 < 07 !>!י ; 

1. ק 4 / 01711 !ן())/ 1 ן 40 ? / 0 1 ) 17 )!! 51 14 ) 1 ' 1 )) 17710 ז'{ ,שתס^^ ?ע (!, 

1965; 18 > 01 סץ?> 1 .ע ; 1966 003 ! 7 ) 171 , 15 זת 10 \ .ס־&ו־וזס^[ ״מ , 
711( 4?((, 1567; ), 0713 ^\ 013 ((•! 1 ) 6 ) ז^ 1 קנא . 14 .י 1 -ז 16 ק 3 ז' 1 ,.מ 
1307177001 ? , 4 .ת 0 חז 51 ״ 1 .£ ; 1970 ,) 7110 -ו 0 ך.) ,ס/י 0 ח 0 .ק . 0 ; 1970 ,!^)} 1 ו ( 
?!•01/ . 1973 ,ץ 0102 < 01 ז 7 { 4711 ,ז 01 * 11 תבן-ד£מ 1 ז 11£ מ .[ : 1972 ,! 07 /}ו 
מ. דו, 

140 קופים. קונסטנטינוס פטיוס - 05 ?״!! 5 ס^זזעס 1 ת,ינ 

אנג׳ ץ£ני\ג 0 ) — ( 1863 — 1933 ), משורר יווני. ) X0^5 וז,ןו 
נולד וחי רוב ימיו באלכסנדריר.! התחנך בקושטא ובלונדון. בשירתו 
פנה בעיקר אל העבר ההלניסטי-ביזנטי, על דמויותיו הססגוניות־ 
החריגות (נוצרים. עובדי־אלילים, יהודים [כגון שיר-תהילה לאלכ¬ 
סנדר ינאי ולמכבים]). תוכן שירתו נון־קונפורמיסטי (התבטאויות 
אנטי-נוצריות, הומוסכסואליות ועוד). לשונו עירוב עדין של יוונית 
צרופד,״(ע״ע יונית. עמ׳ 564,538 ) ועממית. משיריו תורגמו לעברית .. 
!22,8.75 : 28.2.75 117.8.73 1 27.7.73 , בידי י. ברונובסקי (.הארץ״ 
24.9,76 ) וא. אמיר (״מעריב״. 26.9.73 ! ״הארץ״, 1676 ). מהדורה 
.1975 ,$!! דו־לשונית של שיריו (יוו׳—אנגל׳) י״ל ע״י 1315 ״ 
0. 11 )׳■ 11 !ס)-< 0 )^ 7 ,*זעוסח . 1 ל x^(1771(7/1, 1949; !. ^3%0 ז 3 ז 1 ^)^וז׳ 
(1:41.). ?0(07( ^ €.?.<:.,1951; ?. 65 )-ץ>זא^ 1 .£ ; 1965 ..€ .€ .מ£י . 

$11'-11115 (011$.), ?0(!1071! 0173 377(1(77! !)(/ ׳(^ ! 177 ) 0 ? ׳ 4 )?י\ 27 ;!ץ 
0. ?. 1972: £. 1,11111611, 3 €!11/((11 1974, (11001(5 

4461-03(1, 218, 1976 1 ,(ביקורת 

קופל*״,!' 1 [ 0 ינגלט 1 ן ~ ן 1€ ק 0 נ) ת 0 :ז 61€ ת 51 ח\ 01 ן — ( 1738 ׳ 
נומטוו — 1815 , לונדון). צייר אמריקני. מגיל צעיר קנה לו 
ק׳ מעמד של צייר־דיוקנים נודע. סגנח דיוקניו, שהוא מיזוג של 
השפעת צ'ור־ד.דיוקן האירוסי בנוסה הרוקוקו והמסורת הראליסטית 
המקומית, ענה לטעם תקופתו וביטא את אידאל האריסטוקרטיד, 
(דיוקנה של הגב׳ בוילמשון! תם׳: כר׳ ז', עמ׳ 132 ). עם ד,שתקעותו 
בלונדון ב 1775 תל מפנד, מכריע ביצירתו. בתיאורים הד,יסטוריים, 
שהיו נושאיו העיקריים בתקופה זו, פיתה ק׳ גישה חדשה נעדרת 
מוסר-ד,שבל או אלגוריה: ,.ברוק ווטסוו והפריש״ ( 1778 ! מוזיאון 
לאמנויות היפות, בופטון)! .מוחו של מיג׳ר פירטר ( 1783 ! הגלריה 
הלאומית טיט, לונדת). 

0. !017 מיו } 111 )! 1 ז 0 ? 077 ) 1 ז) 7 ! 47 ־..€ . 5 ./ ,־ 6610 •<^ .ש . 4 .-־ 0 ; 1 ז 3 ת .ז־־ , 
?0!1(1 003 14^1 יד .ן ; 1938 ,!)■ 17 ) 1 )} 81 11 )) 71 /< 11 )י 027 ו 8 711/1/7 , 6 יהזזג>/מ , 
1■'1£X . 1966 , 1-11 . 5 ./ ,מ£)\נ)ז? . 0 .! ; 1948 .׳ג ,/ ,ז 6 ם 

קופלנד, אהרן— 1 >ח 13 ג 11 )נ) תסזבונ — (נר 1900 ). מלחיו יהודי 
אמריקני. ק׳ גילה נטיות מוסיקליות מילדותו. בשנים 
1923/6 לסד בפריס. לאחר שונו לאה״ב התפרנס כפמנתרו בבתי־ 
קפה. ואגב־כו הלחין עבור מורתו הפריסאית, נדיד, בולאנז׳ה, 
קונצ׳רסו לעוגב, שהביא לפרסומו הסדרר. יצירותיו זיכוד,ו במילגות 
ובפרסים. ברבות השנים היה ק׳ דמות מרכזית במוסיקה החדישה, 


באה״ב. ד,ן בזכות יציחתיו והן בזכות פעולותיו הרבות לטיפוח 
המוסיקה ולעידוד סוסיקאיס: ד,וא ניהל סדרות קונצרטים עם ד,מלחין 
ררג׳ר סשנז ( 1928/31 ), היה חבר פעיל באיגוד המלחינים, ניהל 
פמסיוול למוסיקה חדישה, והיה מנהל מחלקת המוסיקה ( 65 ( 1940 ) 
במרכז טנגלחד (()"ס׳יסזאחגז} במערב מדינת מסצ׳וסטס. 

ביצירותיו ניחן להבחין בריכוז וצמצש חמורים מחד־גיסא. 

ובד,רחבה ונינוחות (יצירות לבאלט, לרדיו ולקולנוע), םאידד־גיסא. 
בקונצ׳רטו לפסנתר ובסימפוניות מחול שד,לחין בראשית דרנו, 
נעשה הנסיון הרציני הראשון לשלב את הגיז במוסיקה הסימפונית. 
החירות הקצבית וד,רגישות לאופן הדיבור האמריקני, ששאב מן 
הגיז, מצאו את ביטוים ביצירות מאוחרות יותר. שבהן נקבע המבנה 
בחומרה נעזרת מוטיווים מלודיים ומבנים קצביים. השפעת ק' על 
מלחיני הדור הצעיר בולטת ביותר בתחום זה. 

אף ביצירותיו הפופולאריות יותר (דוגמת המוסיקה לבאלט "אל 
סלון מכסיקו״, 1936 ) שמר ק׳ על מבנה הדיבור, אולם בקווים רחבים 
יותר ומתיו שימוש מועט יותר בריסוננסים. הוא לא היסס לשלב 
ביצירותיו מרכיבים עממיים, דוגמת סיומו של הבאלט "אביב נד,רי 
האסלייצ׳ים״ ( 1944 , זכה ב״פרס פוליצר"). הצלחתו הרבה כמלחין 
מוסיקה לסרטים מייצגת קו בולט ביצירתו. מאוחר יותר שילב ק׳ 
את הרכות שבתקופת יצירתו השניה בנוקשות של יצירותיו המוק¬ 
דמות ליצירת סגנון מופשט. שמצא את ביטדו בסונאטר, לפסנתר, 
בסונאטה לכינור ולפסנתר ובסיספוניד, השלישית ( 1946 ). ביצירותיו 
שלאחר תקופה זו שילב ק׳ חלקים טונאליים בחלקים א-טונאליים 
(רביעיית הפסנתר, 1950 : ״ציונים לתזמורת״, 1962 ). ק׳ ד,רבה לנגן 
את יצירותיו ולנצח עליהן בכל רחבי אד,״נ, אמריקה הדרומית 
ואירופה, ואף ביקר פעמים אחדות בא״י. 

נין יצירותיו; ״ויסבסק״, לפסנתר, כינור וצ׳לו ( 1929 ): אורד, 
סימפונית ( 1929 ): וריאציות לפסנתר ( 1930 )! "נילי הנער"(מוסיקה 
לבאלט, 1938 ) ! ״רודיאו״ (מוסיקה לבאלט, 1942 ) ! "ההוריקאן השני" 
(מחזה-אופרה לבת״ם, 1937 ) ! מוסיקה לסרסים.העיר", "על עכברים 
ואנשים", "העיר שלנו*. .הפוני האדום"! מחזור שירי אמילי דיקינסון 
לקול ולפסנתר ( 1950 ! נופח תזמרחי 1970 ) ! רואו לחליל ולפסנתר 
( 1971 ) והרהורי-לילד, לפסנתר ( 1973 ). 

■!■/ 1 ה €0 003 )(! 0 ?! ! 11 ? . 4 ,ך 1 ז 1 ות 5 .( : 1953 . 4 ,ז 6 ^ז 66 .ע 

. 1967 ,. 0 . 4 ,םח^״ס .\ 4 ; 1955 00 ) 71 ) 4/77 10 111/1700 

א. חג, 

קוסמן, ג׳ודג׳ סימון -י- 111 ;רר 11£1 ג^ 1 51111011 86 ז 7€0 ) — (^ 18 — 
1961 ), מחואי, עתונאי ומבקר־תאטרץ אמריקני! יד,ודי. 

ק׳ חיבר כ 50 מחזות, כמעט בולם בשיתוף עם מחזאים אחרים. מהם 
עדנה פרבר ומום האךט. הידועות מבין הקומדיות שלל הן; מ! :זסחס 
;> 1 מ 1 ז 1,1£0 3 (״פעם בחיים״), 1930 , סאטירה על הוליווד 1 זיחנש 1 ו 0 ד 
!!ס-ך !()!'לג 11 (״לא תקחהי עמך״), 11936 0 ו|זל\ 54311 :> 11 ז 
10 £ווו 03 (״ד,איש שבא לסעוד״), 1939 . רבגוניותו באה לידי 
ביטוי בקומדיות המוסיקליות חרבות שחיבר, מחן 5108 1 0£ 

(״אודותיו אני שר״). שזכתה לפרס פוליצר ב 1931 . אחד ממחזותיו 
הרציניים, שנכתב באווירת המשטמה של ימי-היטלר, היה : 1111 
ץ 3 זו\ (״השיטה האמריקנית״). 1939 . — יצירתו של ק׳, 

שהוכר כאמן טכניקה־הבימח, מצשיינת בקלילוחה וביסוד המשעשע 
שבה. חציו המאטיריים כוונו נגד נקודות-תורפה בצורות-חיים באה״ב. 

קופמנס, ט_ילינג צ׳רלז — 3115 תז 1 ן 00 .) 1 לש 1 ז 0113 311108 (- 1 — 
(נר 1910 ), כלכלן, יליד הולנד, כיום באה״ב. למד באוני¬ 
ברסיטת אוטרכט וקיבל בה ( 1933 ) תואר מוםמך. נ 1936 קיבל 
תואר דוקטור מאוניברסיטת ליידן! נושא התמחותו הוא -רגרסיה 
לינארית וניתוח סדרות עתיות". ססיו למלדדע 1 ז עבר לאה״ב, בה 
שירת בצוות סופחים של מחלקת הסלחפד, בחקירת יעילותן של 
מערכות תובלה ואספקה. במסגרת עבודתו זו היה בין מפתחי שיטה 





465 


קופטנס, טילינג צ׳רלז — קופנהגן 


466 


חדשה לתכנון ולהערכת יעילותה של הקצאוז משאבים. שיטה זו, 
הנקראת "חכנון לינארי" משמשת מאז 

בתחומים עיוניים ומעשיים רבים. היא יושמה לראשונה בעיצומה 
של רלה״ע 11 לחקר יעילות העברת מטענים מנקודת המוצא ליעדם. 

ב 1944 הוקמה באוניברסיטת שיקאגו קבוצת מחקר בתהום העיון 
הכלכלי (ת 15510 ות 1 מ 00 5 ז 1 * €0 ), עסה נפנו סובי הכלכלנים והסט¬ 
טיסטיקנים הצעירים באה״ב באותה עת. ק׳ נתמנה למנהל החקר 
של קבוצה זו. שתרמה רבות בתחום הכלכלה העיונית ובפיתוחן 
של שיטוח ספטיסטיות לניתוח נתונים כלכליים. באותה עת עסקו 
ק׳ וחבריו בפיתוח המודל הכלכלי שנקרא ,ניתוח פעילויות" 
(! 51 ץ 1 ן.ס 1 ; ?]!"!]:,ג). שהוא הרחבת רעיון התכנון הלינארי לתחום 
הרחב והכללי של הקצאת משאבים כלכליים. ק׳ היה גם ממסתהי 
שיטה. המקובלת גם כיוס. הקרויה ,.אופדן משוואות סימולטאניות" 
שמקורה בפיתוח שיטה סטטיסטית והתאמתה לחקר נתונים כלכליים 
על־ספך פחקרי־שדה ולא ניסויים מבוקרים. ב 1954 עברה קבוצת 
המחקר (שנקראה מעכשיו ז £0 131100 ] 0 ט 1-0 

05 } 11 ז 0 ס £00 ״!) לאוניברסיטת;יל וק' המשיך לנהלה ( 1961 — 1967 }. 
במקביל לפעילותו העיונית מכהן ק׳ כפרופסור לכלכלה עיונית 
באוניברסיטת ייל. בייל הועתק מרכז הכובד במחקרי ק׳ לבעיות של 
הקצאת משאבים בתוך זמן מוגדר. תחילה עסק בניתוח העדפות 
של יחידות כלכליות בתוך זמן מוגדר. ואח״כ חקר יעילות ואופטי־ 
מלידת בפודלים של צמיחה כלכלית. תרומת ק׳ לניתוח בתחומים 
אלה היא מרכזית, ומשמשת בסיס עיוני הכרחי לעוסק בהם. בשנים 
האחרונות עוסק ק' בכלכלת-הסביבה ובקביעת מדיניות נכונה 
לשיפורם של מקורות טבע מידלדלים. 

ב 1975 קיבל ק', יחד עם ל. ו. קנטרוביד (ע״ע), פרס נובל 
לכלכלה על תרומותיו לחקר הכלכלה העיונית ולפיתוח שיטות 
סטטיסטיות לניתוחים כלכליים. 

בעריכתו י״ל : 4 חג 011 []נט 06 זי 1 ' 01 15 !י.ד 11 ;ת\. ץ] 1 ד 1 זפ^ 

הסטב, 1951 , וכן נ) 1110 פ 1 י( ! 11 11£5 >ט 31 , 1953 . מפר¬ 

סומיו: 812115111 81116110111 3 @ 111 ז 11111 })\ 1 1611110115 ־ 01811 1 ת 0 
( 39 ,!!!סטסנ!!!!־.!״! ,. 50 . 11.142111 \ 1 ), 1936 (בו פרסם אח הניתוח 
הסטטיסטי בהתפלגות אכספוננטלית הקרוי על שמו) 81 ע 552 ,£ ^^^ X11 
50101100 £000011210 }ס 51210 160 011 , 1957 1 01 1 ^ 001100 160 011 
16 ש 0 ז 0 £0011011110 1 בווז 11 ק 0 , ד לב -מג י 

קופגהגן (דנית 11 י 11621 ס 06 }> 1 . קרי: קבנהא(( 1 מ 1 ]ז 12110151121 תי 61 ^ 1 , 
'.נמל הסותרים"), בירת דנמרק והגדולה והחשובה בעריה! 

798,000 תוש׳ ( 1971 ) ! בק׳-רבתי 1,761,000 חוש׳. בק' מרוכזים 
כ 30% מאוכלוסי המדינה וכמחצית מהמפעלים התעשייתיים. ק׳ היא 
מרכז כספים, ספנות, מדע, אמנות ובידור לכל סקנדינוויה. קי נמצאת 
בקצר. המזרחי של המדינה, אך במוקד האסטרטגי של סקנדינוויה, 
כדרום ה״ארסון״ (! 010.111111 ) — הפצר החולש על הכניסה לים- 
הבלטי דרך מצרי סקגרק וקטגט. למרוח שרוחב הארסון ליד ק׳ 
הוא 15 ק״מ ובצפונו פחות מ 5 ק״ס, התפתחה דווקא ק׳ הודות 
לנמלר.. 

טבנה העיר. ק׳ שוכנת במזרח האי שלאן ( 81201121111 ) 
ובצפון האי אמיר (ז 0 ; 11121 \ 1 ). המצר המפריד ביניהם (רחבו 400 מ׳) 
שימש כציר מרכזי להתפתחות הנפל והעיר. תעלות־מים מתקופות 
שונות ואגסים תוחמים את ה ע י ר ־ ה ע ת י ק ה. הגרעין ההיסטורי 
של ק' משתרע בין כיכר-העיריה ( 1 ז 50 ( 121 ק 5 ט 6 ^ £22 ) בדרום־המערב 
לבין כיכר־הפלד החדשה (*!סמא 0118011.5 .£) בצפון-ד.סזרח! ברא¬ 
שונה הוקם ב 1904 בית-העיריה החדש, המתנשא לגובה של 105 מ׳. 
הכיכר השניה, העגולה, נבנתד, במאה ה 17 וסביבר, תאטרונים, 
אקדמיות ומוזיאונים. בין שתי הכיכרות מתפתלות סמסות ובהן 
חנדוח-יוקרה, מסעדות ומועדוני-לילה. 


מערכת תעלות מקי¬ 
פה את איזור הממ¬ 
של — האי סלוטם- 
הולמז (- 81015601 
11011 !) — שם ארמון 
כריסטיאנסבור (נב־ 
נר. 1915-1907 ), ה¬ 
משמש כיום מושב 
הפרלמנט, ביהפ׳יש 
העליון ופשרד-החוץ. 
בסמור — בניין ה¬ 
בורסה ( 1619 — 1640 ). 
ביצורי המאה. ה 17 
יצרו את האי גריס־ 
טיאנסהאון. בצפון 
אמיר, כיום — איזור 
מספנות ותעשיה. עד 


המאה ה 20 היה ה¬ 


נמל בין כריסטיאנס- 
האון לגרעין העיר. 

מערכת הביצורים 
יצרה ממערב לעיר- 
העתיקה מעגל שני 
של תעלות. בצפון נב¬ 
נתה המצודה ( 1664 ) 
על אי מלאכותי דמוי 
כוכב. ליד המצודד" 


ק 1 ם 1 הנז — הניר רועתיקה. 1 . דזסצודה: 2 ■ טוזיאיז 
ליאסנותן 8 , אוניברסיטוז 5 טכנו 5 יגיה: 4 מוזיאוז 
5 אםנות; 5 , טכניוז; 0 . גי ניסני; ז, ארסו: 
רזגנברנ: ארמי; אמא 5 ינכור: ס.' בירר ולסלד 

החדמר,, ארמיז ׳צרלוטנבורג; 10 . ההאטיו; המל¬ 
כותי, 11 . אוניברסיטת סופניזנז. 12 , התדדלה: 
13 . רזימוק הי־צז; 14 . היצוק ההדש: 10 . גז ט־,יולי; 
סז. בית העירי־, 17 , מוזיאו־ לאוסי; 18 . ארמו: 
כריהטיאנסבור ; 19 . הססריוז המלכותית: 

20 . משרדי ממעלה; 21 . בניין הב-הסה 


על חוף המצר, מוצב פסל בת-הים הקטנה של אךיקסן (תמי, ע״ע 
דנמרק, עמ׳ 908 ). מצפון למצודה התפתח ד,נמ^ המודרני. מדרום 
לה הוקם במאות ה 17/18 איזור של מגורי-יוקרה, שבמרכזו הארמון 
המלכותי, אמאלינבור ( 1749 — 1760 ), אחד מבנייני הרוקוקו היפים 
באירופד., המשמש עתה, כמעוךחורף לבית-המלוכה. 



במאה ה 19 התרחבה ק׳ לכל-עבר ונבנו אזורי תעשיה ומגורים, 
ביניר.ם — אגפים וגנים רבים, שמנעו את רוב התופעות המבערות 
הנלוות בד״ב להתפתחות תעשייתית. מהגנים נודעים במיוחד גני- 
השעשועים סיוולי (ע״ע), ממערב לעיר־ד,עתיקה. במערב האי אמיר 
ובדרומו מוקמות עתה ערים מתוכננות. 


נמלק׳ הוא הגדול בסקנדינוויד,. הוא מרכז כ !ץ מסחר-ד,חוץ של 
דנמרק ומשמש מוקד לנתיבי ספנות. ב 1971 עברו בו כ 10 מיליון טון 
מטענים. ענפי-התעשיה העיקריים הם; מספנות. בתי-מבשל לבירה 
ולמשקאות. וייצור מזון, מכונות ומבשירים אלקטרוניים. ק׳ מצטיינת 
בייצור חרסינה ובעיצוב הסתר. כדרום האי אמיר נמצא נפל- 
התעופה. קסטרופ, שהוא המרכזי בסקנדינוויה. בתעשיה מועסקים 
כמחצית העובדים בעיר, שהם כ 40% מכלל עובדי־התעשיה במדינה. 

בק' 3 אוניברסיטאות. ב 6 ), 1975 למדו בגדולה שברק — אוניבר¬ 
סיטת ק׳ (נוסי 1479 ) — 27,930 תלמידים. בעיר מכוני-מחקר 
גבוהים בתחומים שונים. 

י. קר. 


היסטוריה. חולדות ק' הן במידה רבה תוצאה של מיקומה 
המצוין על גדות ה״אךסון". באתרה של ק׳ עמד, אולי כבר במאה 
ה 11 . כפר דייגים שכונה !!״ 112 . ב 1167 הקים שם הד.גמון אבשלום 
מבצר, שנועד להגן על המעגן המקומי מפני שודדי-ים. סביב המעגן 
התפחה מרכז מסחרי שקיבל מספר זכויות-עיר ב 1254 . ברם, קיום ק׳, 
"המפתח אל הים־הבלטי", היד, לצנינים בעיני ערי־המסחר של ברית 
ה״הנזד.״ (ע״ע) בימ-הבלטי, ובראשן ליכק. בפאות ה 13/14 הותקפה 





467 


קופנהגן — קופד, וילים 


468 



קופנאנז; ארמוז אמאוינבור 

ונחרבה ק׳ כמה פעמים בידי ערי ה־הנזה*, ובן שימשה פוקד למאבק 
בין המלוכה הדנית לבין הגמוני המרכז הדתי הקרוב ברומקילה 
ו 0 ! 111 ) 051 ) 1 ). ב 1443 היתד. ק', במקום רוסקילה, לבירת המדינה, 
ובזכות פיקוסר. המרכזי הפכה לעשירה בערי דנמרק. ב 1530 עברה 
ק' לפרוטםטנסיזם. הפלך כריסשיאז יגז (מת 1648 ) הרחיב את העיר 
מאד וביצרה. קרל x , מלד שוודיה, צר על ק׳ שנתיים (מ 1658 ), אך 
לשווא. ברם, בהתה ק׳ ( 1660 ) היה כל החוף הסקנדינווי מעבר 
ל״ארסוז" לנחלת שוודיה, וק׳ עצמה, לפרות היותה בירה, נותרה 
עיר־ספר בקצה המזרחי של ממלכת דנמרק. עם־זאת שגשגה ק׳ כל 
המאה ה 18 (חרף שריפות ומגיפות שפגעו בה), והיתד, מרכז לעסקי 
כספים ומסחר ומושב לחברות שסחרו למרחקים. 

ב 1801 התנהל במעגן העיר "קרב ק׳", שבו ניצח הצי הבריסי 
בפיקודו של נלסון (ע״ע), את הצי הדני. ב 1807 הפגיזו הבריסים 
קשות את ק־ ולכדו את אניות הצי הדני שמצאו בחופה, רק באמצע 
המאה ה 19 התאוששה העיר, 

ב 1940 נכבשה ק', ללא קרב, בידי הכוחות הגרמניים. היא נשארה 
בכיבוש נאצי עד 1945 , אך לא ניזוקה במלחמה. בשנות הכיבוש היתה 
מרכז המחתרת הדנית. תושבי ק׳, ובראשם המלך כריסטיז x (ע״ע), 
התבלטו בהתנגדותם הפסיווית לנאצים וקיימו קשרים הדוקים עם 
שוודיה הניטרלית שמעבר ל״ארסיד. אחרי מלה״ע זז הפכה ק׳ למרכז 
תעבורה אווירית. ור.יא קשורה ישירות עם צפוז־אמריקה ע״י נתיב 
הסיס העובר בקרבת הקוסב הצפוני. ם 1953 שוכנים בה מוסדות 
התרבות של ״המועצה הצפונית״ ( 11011 ^ €0 פ 111 ז 10 יז), 

. 5 ; 1930 — 1947 ,!^• 1 , 4 /מ ^ 0 ׳! 4 ^ ,(.י! 641 ) . 31 ££ ז^ 3 ן) 31 ^ . 5 

. 1967 ,/ 004 ^/^ 81 £70 , 43111 ! , 1 ,- 948 [ 1 .ת€ל 

פ. פ. 

קהילה יהודית ראשונה נוסדד. בק׳ ב 1684 , כשהותר לשני 
יהודים מהמבורג, יעזראל דוד ומאיר גולדשמידט, לקיים בבתיהם 
תפילה .,בלי סקסים״. ב 1687 נתמנה אברהם שלמד. מראוסניץ שבמו־ 
רוויה לרב בק׳. בית־הקברות הראשון נוסד ב 1693 , והוא הראשון 
באירופה הצפונית. ב 1766 הוקם ביהכ״נ הראשון ( 320 מקומות 
ישיבה), אך הוא נשרף ב 1795 . ב 1828 נתמנה א. א. וולף (ע״ע) לרב 
מתקדם בק׳, ובנופתו הוקם ביכ״נ הדש ב 1833 . קבוצת חרדים שהס־ 
תייגה פוולף ייסדה ביכ״נ נוסף, בבית פרטי, ובו התפללו, לפי "נוסח 
פולין״, ם 1845 (עד 1955 ). ב 1910 הוקמה קהילת "מחזיקי הדת", 
שהסחנפה לאגדת ישראל (ע״ע) ב 1914 . וד.יא מקיימת ביכ״נ "פרטי" 
משלה, במלה״ע 1 היתה ק', בירת דנמרק הניטרלית, מוקד לפעילות 
ציונית, ובה נוסהד. ב 1918 •תכנית ק׳", שסיכמה אח דרישות העם 
היהודי לתקופה שלאחר המלחמה. את הקהילה מנהלת מועצה בת 21 
צירים, הנבחרים בידי 1,800 פשלמי־פס ( 1970 ). לקהילה מוסדות־ 
סעד מגוונים. בהם 5 מזשבי־ןקנים. בביה״ס. המקיים יום־לימודים 
ארוך, לומדים כ 150 תלמיד, מלבדו מקיימות שתי הקהילות "חדרים" 
ללימודי-קודש וגני-ילדים. וע״ע דנמרק, יהודים. 


קופר, סר אסטלי פסט^ן — 1 ז 510 ג?[ ץ 5.511£ נ ז 51 — 

( 1769 — 1841 ), מנתח ואנטום אנגלי. ק׳, בן למשפחת רופאים, 

החל לומד רפואה בהיותו בן 16 בלבד. בצבור 5 שנים היה מדריך 
לאנסומיה וכעבור זמן־קצר מונה למרצה לאנטומיה ולכירורגיה. 
ההוראה בשני מקצועות אלח. שהיתד. עד אז מאוחדת, הופרדה ע״פ 
המלצת ק׳. בהשראת ג׳ון הנטר (ע״ע) התמקד ק' בלימוד מבנה גוף- 
האדם באמצעות נתיחת גופות. ק׳ נחשב למרצה מבריק ולמנתח 
מיומן בעל כושר אבחנה רפואית חד. עיקר השגיו היו בתחום הקליני 
ובשכלול טכניקות ניתוחיות שונות. כמר, מן הניתוחים שערך הניחו 
את היסוד לסיפולים כירורגיים שנעשו מקובלים מאוחר-יותר, כגון, 
הסיפול בפפרצות (אניאוריזפות) של כלי־דם. ניתוה כריתת פרק- 
הירך שביצע היה מן הראשונים בסוגו. בכתביו דן ק׳ בקשת רחבה 
של נושאים; מחלות השד ובלוסת ההרת (סתיומיס). הסיפול בבק■ 
עים, בשברים. בנקעים ועוד. 

קופר. סיימו פביטור— ■ 61 קסס 0 €־ 101 ח €£11 ז 51 ;>מזנז — ( 1789 , 
ברלינגסון — 1851 , קופרזסאון), סופר אמריקני. את מרבית 
ימיו חי בעיירה קופרזסאון, לחוף אגם אוססיגו במזרחה של מדינת 
ניו־יורק, ב 1806 גורש ממכללה ייל בשל מעשה־קונדס והתגייס 
לצי. בשנים 1826 — 1833 שהה בצרפת. 

יצירתו הידועה ביותר של ק׳, שיצרד, את זרם "הסיפורים האינ־ 
דיאניים", כובשי לב הנוער בצולם, היא ! 210 ז 8 תו €11 מ 15 :ו 11 ] £3 . 1 
(,.סיפורי פוזמק־העור״). ב 5 כר׳, י 1851 . ספרים נוספים: 110 ז 

(עבר׳; "פוזמק ה¬ 
עור", תרפ״ו). 1823 ! )! 1,3 ;> 11 ז 
! 30 ) 081 ^ ש!() 0£ (עבר'; "אח¬ 
רון המוהיקנים״, 1897 , תש״ד, 

1974 ) 1826 ! ;> 13111 <ז 80 ז 

(״הערבה״), 1827 !- 8 ) 3 ? ) 78 
• 111401 ) (עבר׳: "קוטל חיות־ 

בר״, תש״י), 1841 ! ועוד. סי¬ 
פוריו רחבי היריעה, שהווי 
אותנטי והרפתקה דמיונית אי- 

ג׳ימי רו.£י■ ; 

דילית משמשים בהם בערבו¬ 
ביה, מתארים בפאתום. לרוב תוך אידאליזציה. מראות ובני־אדם 
שהכיר מנעוריו: נרפי־פרא הנכנעים לתנופת הקדמה? רומנטיקה 
של החיים על הים; היחסים הסבוכים בין אדומי־העור לאדם הלבן? 
קורותיהם של חלוצים, ציידים, לוחמים. יורדי־ים. 

ק' כתב גם סאסירות חברתיות ופוליטיות, מהן: ^>ת 011 ? 35 1€ ז £101 
(״הבית כפי שמצאתיו״), 8 ג 15 . ספרי 85 ח 1 ח 6 גן 0 0311 ("מבואות 
האלון״), 1848 , הוא סיפורו של שבט אינדיאני, המתבשר כי הוא נצר 
לעשרת השבטים ומצטווה, על־כן, לעלות לא״י. 

כל כתביו של ק׳ י״ל ב 32 כר׳. 1859 — 1861 . מכתביו ויומניו 
(. 0 .^ 1 .( 15 מ 11 זט 0 ן 1 >חר. 5 ז 13€11€ >> ב 6 כי'׳ 1960 — 1968 . 

; 1950 מו^־י/׳ז ,([ 11 מו 5 . 14 . 11 ; 1950 .( .חגמו 5$ <>ז 0 . 1 

,.<) •'• 1 •/ .ש^תוא .ס ; 1959 ) 7/1 ,ץש 1 ,י,י 86 

. 1967 ״ש././ ,ז 0 ;<) 1 ט(ז . 0 ; 1966 ,..מ* 4 ־>״- 4 ןמ 4 , 1 '.€ . 8.1101140 ; 1962 

א. אופ. 

קופר, וילזם - ״ק״סס 1 ״ט 111 ׳ 5 \ — ( 1800-1731 ). משורר 
אנגלי. ק׳ בנו של כומר. למד פשפסים. מגיל 21 סבל מהתקפי 
דכאון, שהגיעו לעתים לידי אי-שפיות. פ 1765 התגורר בביתו של 
הכומר מורלי אנווין ("!*"ט), ולאחר מותו המשיכה אלמנתו, טרי, 
להעניק לק׳ אהבה וסיפול מסור. בהשפעת כומר אוונגליססי נלהב, 
ג׳ון ניוסון, ובשיתוף עמו, כתב ב 1779 , באולני. את הפיוסים ־!זז 
! 14511111 ׳ 5 ־ 013 ("המנוני אח^ני"). יאושו העמוק לא גבר על הדתיות 
שבאפיו ועל חוש-ההוסור הדק שחונן בו וד,מוצא ביטוי בשירתו החי¬ 
לונית ובמכתביו. — חלק גדול מיצירת ק' היא שירה דידאקטית 







469 


קופד, וילים — קופרניקום, :ילןויאלם 


470 


ופאטירית, הכתובה נסגנוו הנאו־קלאסי של זמנו, אולם שירתו 
האחרת, כגון שיר־ההרחירים הארוך בחרוז לבן, ^ X11 (,המ¬ 
שימה'), 1875 , החדירה רות חדשה בשירה האנגלית, סגנונו הפפזוס 
וד,לא־יומרני הקדים את התאוריות המהפכניות של וורדזוורת (ע״ע) 
על לשון השירה; העברת הדגש מענייני הכלל לביטוי עצמי וד,אהדו, 
לאדם הפשוט ולמראות הטבע, כבר הצביעו על דרכם של המשוררים 
הרומנטיים,— ק׳ נפנה עם כוחבי־ד,מכתבים הגדולים בשפה האנגלית, 
מכתביו י״ל ב 5 כר, 1904 — 1925 . 

,ת(נ|ו 11 ס 0 ;־ 1949 111€ .€ ,; 1 ־ 011661 .נ^יל 

,) 1 ^ 1 * 761 ■ 7€7 !ח 1 ^ 111 / 0 ״קרח 5140 '< 8 . 011 ; 1953 

.. 1 ; 1959 ^ 1768 ס/ ^) 07-1 ^ 1 004 £{ 1 ^ 1 4 /// ן 0 1 { 11 וו!$ 

, 1960 , 01100 ) 11£11011 ^ 00110010 .€ £[( 1 ,'־ 11 ,ץס 1 ז־ 1401 

קופד, ליאון 1 . — מקססס . 1 לז תס^! — (נו׳ 1930 )׳ פיסיקאי 
אמריקני. למד באוניברסיטת קולמביה וקיבל שם תואר 
דוקטור ב 1954 . עבד שנה במכון למחקר מתקדם, ובשנים 1955 — 
1957 באוניברסיטת אילינוי. בעבודתו המשותפת עם ג־ון ברדיו 
(״!״ 4 ז 3 ! 1 ) וג׳ון שריפר (ז^));>;ז 11 ^ 3 ) פותחה תאוריד, שהסבירה 
בהצלחד, את תופעת העלמוליכות (ע״ע). התאוריה, הידועה בשם 
1108 (ראשי התיבות של שמות יוצריה), פורסמה ב 1957 , ועל 
פיתוחה קיבלו את פרס נובל לפיסיקה ב 1972 . היה זה ק׳ שהראה 
(כ 1956 ) כי בטמפרטורות נסוכות עשויים אלקטרונים שבחומר 
ליצור זוגות אם יש ביניהם אינטראקציית משיכה, ולוא גם חלשה. 
זוגות אלה, שהיווצרם גורם למצב העלפוליך, מכונים על שמו: 
"זוגות ק". 

ב 1957 עבר ק׳ לאוניברסיטת מדינת אוהיו ולאחר שנה נתמנד, 
פרופסור באוניברסיטת בדאון. 

י. קידש. פרם ניבל בפיסיקד,: 1972 (מדע י׳יז, 5 — 6 ), 1972/73 . 

קופר״וס, לואיים — 8 פזסק 011 כ) 0915 ( 1 — ( 1863 — 1923 ), סופר 
הולנדי. בן למשפחה אריסטוקרטית בהאג, בעלת מסורת 
ארוכד, של פקידות גבוהה במושבות. רבים מסיפוריו של ק׳ עוסקים 
בחוגי העילית המנוונים של האג (:)״זל ;!, 6111 , 1889 ) ובאינדונזיד, 
ההולנדית. דטרמיניזם פסימי מציין גם את סיפוריו האחרים: 06 
2161611 ;) 1:1610 • 61 ( 111 ; 1 ) 061 ל (״פפר הנפשות הקטנות״), 1901 — 1903 , 
סיפור שקיעתר, של משפחה( 160 ) 110 ) 16 ) , 016115611611 011116 מב/ל 
תנג&לזססע 116 ! (.על אנשים זקנים ודברים שחולפים״), 1906 . את 
נושאי הרומנים ההיסטוריים שלו נטל ק׳ מתולדות העת העתיקה של 
היוונים, הרומאים ועמי המזרח. הם מצטיינים בדיוק היסטורי, אך 
שלטת בהם נימה רגשית. על-אף היותם סיפורים דקאדנטיים ופסי־ 
מיים, הם מהווים מעיו שיר־תהילה לחיים ( 1920,15101111161 ). כעתונאי 
כתב ק׳ מספר רב של מסות, מכתבים, סיפורי־אגדה וסיפורי־מסע. 
הוא ניחן בחוש־הסתכלות מעמיק, בדמיון עשיר, בכשרון לכתיבה 
אפית ובסגנון שופע ומיוחד. הוא נחשב אמן הטכניקה בכתיבת־ 
הרומן ואחד הסופרים הגדולים של ארצו. 

״ 1 ,זל 1 ^ 1 ׳ו X חו,'\ .'\\ . 44 ; 1921 ״^ . 1 . 1 .ן 

. 1960 

קרפרין, אלכסנדר אילגוביץ— 1 זמפ 410 ג 118 גן 03.11/1 מ€\.\נ 

ממכןמז()! — ( 1870 — 1938 ), מספר רוסי. ק׳ התחנך בפנימיד. 

צבאית במוסקווה. ועם סיום לימודיו שירת 4 שנים בחיל-ד.רגלים. 
ב 1894 התחיל בחיי־נדודים כשהוא מחלין׳ מקצועות בזה־אחר־זה. 
החוויות שצבר בנדודיו סיפקו לו חומר מגוון לרומנים ולסיפורים 
הקצרים שהתחיל לפרסם ב 1899 . ב 1901 התיישב בפסרבורג והתקרב 
אל גורקי. ב 1919 היגר לפרים וב 1937 שב לארצו, חולה ומיוסר- 
געגועים. — בכתיבתו של ק' ניכרים עקבות השפעותיהם של טולסטוי, 
צ׳כוב וגורקי! כ״כ הושפע מג׳. לונדון ומר. קיפלינג (ע־ ערכיהם). 
יצירתו מצטיינת בד.ערצה לכות פיסי, לעצמה, לזריזות גופנית ולהו- 


שניות בריאה. סבאו חיבתו לנושאים כגון חיי הקרקס ותתאטרון, 
ציד, דיג ומעשי-גבורה. ספרו החשוב ביותר הוא * 006611110 ("דו¬ 
קרב"), 1905 , רוסן מחיי קסרקטין צבאי בעיירה נידחת ברוסיה. - 
מסיפוריו המתורגמים לעברית: "המוקיונים הנודדים", תרצ״ה! 
״הפיל״, תרצ״ו: ״הצמרוז הלבן״, 1947 . 

, 1933 ,$)! 111$ 1 (^ 1 ^ 0 ס 1 ה 0 ^* 01$ * 7 , 5 ז].> 1.0 . 0 

קופרן -י ס״סקססס — משפחת מופיקאים צרפתית, שהעמידה 
במשך 200 שנה מלחינים מחוננים, מבצעים ומורים. 173 
שנים היו בני המשפחה נגני־עוגב בכנסיית סן-דרווי ( 061615 . 51 ) 
בפרים. 

( 1 ) ל ואי ק׳ ( 1626 — 1661 ) היה נגן-עוגב ומלחין, שהותיר 
אחריו יצירות רבות המעידות על ידע רב ומקוריות. שני אחיו, 
( 2 ) פרנסוא ( 16.31 — 1698 ) ו( 3 ) שרל ( 1638 — 1669 ), היו גם 
הם מלחינים ונגני-עוגב. 

( 4 ) פרנסוא ק׳ (״ד.גדול" — 013011 10 , 1668 — 1733 ), בנו 
של שרל, הוא החשוב שבמלחיני המשפחה. בטרם ימלאו לו 18 שנה 
ירש את משרת אביו. ב 1693 היה לנגן-עוגב בכנסיה המלכותית. 
ב 1694 החל ללמד את ילדי משפחת המלוכה וב 1717 התמנה צ׳מבלן- 
החצר. מרבית יצירותיו הן לכלי־מנענעים, שאת אמנות הנגינה בהם 
הורה בספרו 6131,6610 16 101161161 66 זע'"! ("אמנות הנגינה 
בצ׳מבלו״). 1717 . בספר זה כלולה רשימה עיטורים שהיו נהוגים 
בצרפת באותה העת ("העיטורים הצרפתיים") ואשר עוררו את 
התנגדותו של באך (שטען, לדברי הביוגרן׳ שלו, פורקל, כי "אין תו 
חפשי מד,ם"). 

פרנסוא יצר גם בתחומי-מוסיקה אחרים: קאמרית, קולית וכנסיי- 
תית. סגנונו, שהושפע מן המוסיקה האיטלקית (במיוחד קורלי), הוא 
מזיגה של הפגנו! האיטלקי וד,צרפתי, ברוחו הוא קרוב לי. ם. בו 
(ע״ע). שנמנה עם מעריציו הגדולים ואף העתיק מיצירותיו. עם 
מותו ירש בנו, ( 5 ) ני קול א ( 1680 — 1748 ), את משרותיו. נכדו, 
( 6 ) ארמן-לואי ( 1725 — 1789 ), נודע כנגן-עוגב וירסואה, וסו 
גם אשתו. אליזבת-אנטואנס. שני בניהם,( 7 ) פןר-לואי ( 1755 — 
1789 ) ו( 8 ) ז׳רווי-פרנסוא ( 1759 — 1826 ), תיו המוסיקאים 
האחרונים במשפחה. 

01 ) 1 ! €105 , 8 ־ו 1£116 יל ; 1926 !) 7 ,ז 101$0 ''ד .[ 

. 1956 ..נ 1 ג)זז 01 .? ; 1950 , 713411100 

קופךניקוס, ניקולאוס — 1008 ו 1:1 שק 00 — (טורן׳ 1473 

— פראואנבורג, 1543 ), אססרונום פולני. מגדולי האססרונומים 
בכל הדורות ויוצרה של התפיסה ההדיוצנסרית (ע״ע אסטרונומיה, 
עמי 784/6 ). ק׳ נהייתם בצעירותו מאביו ונתחנך בפיקוח דודו, שהיה 
בישוף איזור ארסלנד (בוךמ;ה [ 3 ; 101 ג' 1 ע 1 , שבפרוסיה המזרחית). 
פרנסה ועמרד, מכובדת הובטחו לו סשמינהו הבישוף לקנוניקוס של 
קתדרלת פראואנבורג שבפרוסיה המזרחית. ב 1491 החל ללמוד 
באוניברסיסח קרקוב, המשיך בבולוניד, ובפדובה ב 1496 , וסיים את 
לימודיו בפרארה (משפט ורפואה) ב 1503 . באותה השנה חזר 
למולדתו ובה נשאר עד יום מותו. בתפקידו הכנסייתי הצטיין בעיקר 
כמינהלאי. חיבורו האסטרונומי הגדול, 011,11110 115 ( 1 ; 11 סו 01111 ״ 16 06 
111111 ) 606165 ("על סיבובי גלגלי השמים"), נתפרסם בשנת פטירתו, 
אולם נתחבר במשר שנים רבות לפני-כן. ק' חיבר גם תיאור קצר על 
שיטתו האסטרונומית ( 1-31101115 ת 16 מת 001 ) והפיצו בכ״י, 

ק׳ ביקש לחזור ולד,עמיד את האסטרונומיה על העקרונות האס- 
לטוניים והאריסטוטליים המקוריים — עקרונות שהופרו באסטרונומיה 
של תלמי בגלל השימוש שעשה במסלולים אכטצנטריים, באפיציק- 
לים ובהפררה שבי! מרהז הארץ. מרסן המסלול, ומרכז הייחום 
למהירות הזוויחית הקבועה של כוכב-הלכת ("ד,נקודה המשווה" 
3680305 1 מ 1106111 י 1 ). המערכת של ק' היתד, הנסיון הראשון לפתור 




471 


472 


!ן,•פדנ'י,ום, ני 5 ;ללאום — י,ו*׳ין 



בעיה זו בצורה סתסשית 
טהורה, והיתה מדויקת 
באותה מידה במו המע¬ 
רבת התלמאית (ספרו ערוד 
בהקבלה מלאה לספרו של 
תלמי, "האלפגסס"). את 
ביטול האפיציקלוס השיג 
בייחום תנועות בוכבי- 
הלבת לשמש, ואת ביטול 
״הנקודד, המשווה״ — ע״י 
שימוש באפיציקלום קם!. 

למרות השקילות הגאומט־ 

רית של שתי המערכות, 

מתאפשר במערכת של ק' 

חישוב גדלים אפשרי במע¬ 
רכת התלמאית, כגץ המר¬ 
תקים היחסיים מן השמש והמהזוריט הסרריים בנפרד מן הסינודיים. 
מתברר, שתקופות המחזור והמרתקים קשורים זה־בזה וקובעים 
גם את ארכו ואת מחזור התנועה הנסוגה של הכוכב, ק׳ גילה 
מספר קשרים פנימיים כאלה. והם שימשו מפתח להבנת ,.מבנהו של 
העולם והסימטריה הוודאית של חלקיו". קיומם של קשרים אלה 
בתורתו היוו עבורו גם סימן מובהק לאמיתות התאוריה.בהכרזתו על 
אמיתותה ועל הקשרים הפנימיים כעל סימנה המובהק של האמת 
פתה תקופה חדשה במתודולוגיה של המדע (ע״ע פיסיקה, עט- 746 ), 
וחשיבותו בכך אינה נופלת מחשיבותו כמחדש המערכת ההלידצנ־ 
טרית. — אחד המכתשים הגדולים עפ״ג הלבנד, (?!סרו כ 100 ק״מ) 
קרוי על שמו. וע״ע כוכבי-לכת, עמ׳ 639 : מדע. עט׳ 310/11 : 
קוסמולוגיה וקוסמוגוניה, עמ׳ 448 . 

ש. המבורסקי. לדמותו של ק׳(מדע י״ח, 2 ). תשל״ג: .ע, .?׳%\,))יו .- 1 
111 -'€ ־ 4 ־ 7 ,ת 11:1 ז .ז ; 1939 ...€ .זענזנותזו/ ;!■/ 1881 , 111 
, 0 ־ 0/1 ^ ; 1959 ^^/' 7 ,■ 101 ז 8 ש 0 ,א .\׳. ; 1957 

^ 011 . 11 .[ ; 1961 .^ 11 {>וו<{ 0 חס-ו 151 / 

.(.!) 0 ) .ן : 1965 ./? { 0 " 40 ל>/ 0 א/)/ 0 

. 1974 / 0 ^§ 0 }ן■ן?[ 1 ^ 711 


קוצבו, אוגוסט — 118:151 ^ — ( 1761 — 1819 ), סופר 

גרמני. ק׳ למד משפטים באוניברסיטות ינה ודיסבורג. הוא 
שירת במשרות רמות בשירות המדינה בפטרבורג וברוואל, ואף זכה 
בתואר-אצולה ( 1785 ). מאבקיו האנטי-צרפתיים החריפים נוהלו 
עפ״ר מרוסיה, ובחוגים רבים נחשב לסוכן רוסי. בעקבות הירצחו 
בידי צעיר קנאי במאנהיים ננקטו אמצעי־דיכוי נגד התנועות הליבר¬ 
ליות באוניברסיטות (ועידת קארלסבאד).— ק׳ כתב תחילה רומנים, 
ואח״ב פנה למחזאות. מחזותיו הראשונים, כגון |£מ 5811 גי 111 מ 11 מ 15 ומ 4 ג 
פטפא (״שנאת־בריותוחרטה״), 1788 ,הוצגו בתאטרון-חובבים.בשנים 
1795 — 1825 היוו מחזותיו ( 230 במספר) כרבע מן הרפרטואר של 
התאטרון הגרמני. כשרונו של ק׳ בולש בעיצוב הדמויות וד,מעמד 
התאטרלי רב־ד,רושם, במיוחד בתחום הקומדיה הקלה, הסנטימנטלית- 
מלודרמתיח (זפ 41 ג 51 ת 1 מ 1 >ן תמו 1 פ! 1:1 :> 4 ["הקרתנים הגרמנים"). 
1803 ). לטכניקות כתיבתו נודעה השפעה על מחזאים בגרמניה וגם 
בארצות אחרות באירופה בפשר כסס! שנה. יצירותיו האוטוביו¬ 
גרפיות מסייעות להבנת הקלאסיציזם הגרמני. 

.\ 51001 .? ; 1962 ! 111 1 }הוו ^ח 10 [ן 1 . 11 זסנ'חס 5 מ 01 ! .מ .^ 1 

• 11 ל 1 וו 7 ._ן 1 והס 01 ? ,ו 1£1 ) 11 ו^ 01 וו)^/^!^■ 0 ץו^)|ן| 1 חו 

. 1971 

קוצ׳ין (ח: 11 פס 0 ). 1 . ע י ר-נםל בחוף מלבר, מדינת ןדלה (ע״ע), 
דרום־מערב הודו: 439,100 תוש־( 1971 )• ק׳ יושבת על לשון- 
יבשה צרה המפרידה בין החוף לבין שרשרת לאגונות ומוקפת מים 
מ 3 עברים. נמל ק' הוא מנמלית הגדולים והחשובים של הודו ( 6.8 
מיל׳ טון מטענים ב 1971 ) : דרכו מייצאת בעיקר תנובת המטעים של 


האיזור. בק' בסים־אימונים ראשי של הצי ההודי(מאז 1947 ), מספנות 
גדולות. בית-זיקוק לנפט, מפעלי-חעשיה ובתי־מלאכה רבים. התעשיה 
עוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית של הפביבה. ק׳ משמשת 
גם מרכז מסחרי. תחבורתי ומינהלי לאיזור חקלאי המאוכלס בצפיפות 
רבה. ב 1971 נוסדה בק׳ אוניברסיטה ( 2,000 תלמידים ב 1974/5 ). 
רוב האוכלוסיה הס בני דת הינדו, אד בעיר גם נוצרים רבים ונם 
מיעוט מוסלמי גדול. 

2 . לפנים ארץ ונסיכות בדרום־מערב הודו, לחוף הים הערבי. 
ערב בינזולה ( 1949 ) השתרעה על שנזח של 3,866 קמ״ר (אוכלוסייתה 
הגיעה ל 1.6 םיליון). ק׳ היתה הנסיכות בעלת צפיפות האוכלוסיו 
הגדולה-ביותר בהודו ומהמפותחות-ביותר מבחינד, כלכלית ותרבו¬ 
תית. במפקד 1941 היו בה 45% יודעי קרוא-וכתוב, שעה שהממוצע 
להודו כולה היה 13% . 27% מחושבי ק׳ היו נוצרים ורובם השתייכו 
לכנסיה ה,.סורית" (ע״ע מלבר, חוף-) וה,.םורית״־קתוליח; כ 15% 
מוסלמים. שפת רוב אובלוסי ק' פל;לם. 

היסטוריה. נסיכות ק׳ קמד, בסוף המאה ה 9 . לפני־בן נכלל 
שטחה בממלסת צ׳רה (ע״ע הדו, היסטוריה, ושם מפה, עם׳ 524 ). 
הנוסע הפורמוגלי'קברל (ע״ע) נחת בחוף ק׳ ב 1500 והמקום הפד 
מאתו אירופי ראשון בהודו. ב 1502 ייסד בה וסק! דה גמה (זר׳ע) 
תהנת־מסחר פורטוגלית, ב 1503 בנה בה אלבוקרק (ע״ע) מצודה. 
ב 1530 החל לפעול בק׳ מפיץ הנצרות פ. כסויר (ע״ע). בשנים 
1795-1663 שלטו בק׳ ההולנדים. בשלטונם שגשגה ק׳ ושימשה נמל- 
יצוא לתבלינים. סמים. אגהי-קוקום ועוד. מ 1795 ועד לקבלת עצמ¬ 
אותה של הודו ( 1947 ) היתד, ק׳ בשלטון בריטניה. בראשית המאה 
ה 20 נחפר בה נמל מודרני, מהעפר הוקם האי וילינגדון (- 337111108 
מ 10 )). ב 1970 אוחדה עם הערים השכנות, ארנקולם ( 0311111310 ־ £1 ) 
ומטנצ׳רי ( 1 ז 011£ ס 13 ז 143 ). 3 2 ך 

יהודים. העדות הקדומה־ביותר ליישוב יהודי בקי הם שני 
לותות-נחושת נושאי כתובת־זכויות מפורטת. בשפת טאמיל, ממושל 
מלבר ליהודי יוסף רבו ולצאצאיו. זמנם 974 - 1020 . וכיום נשמרים 
בידי היהודים הלבנים של ק׳ (ר׳ להלן), ב 1170 בקירוב העריד 
בנימיו מטודלה(ע״ע) בב 1,000 את מספר היהודים השחורים באיזור, 
אך ידיעתם בתודה שבע״פ היתה מועטה. בראשית המאה ה 16 אנו 
שופעים, כי אשתו של נספר דד, גמה (ע״ע) היתד, יהודיה מק׳, וכי 
רכשה עבור קהילתה טפרים שהוחרמו מיהודי פורטוגל. שני גלי 
מהגרים באו אז לק׳: יהודים פקראנגאנור שבחוף סלבר, שיישובס 
נהרס בידי הפורטוגלים ב 1524 , ויהודים ואנוסים מספרד ומפור¬ 
טוגל, הנוסע התימני זכריה (ע״ע) אל צאהירי (אמצע המאה ה 16 ) 
פספר על פגישתו עם ,.יהודים רבים״ פ 7 : הוא שהה שם 3 חדשים. 
בסוף הסאה ה 16 נמסר על 900 בעלי-בתים יהודים בק׳ (שו״ת 
הדידב״ז [חרמ״בן ושו׳־ת ר׳ יעקב קשטרו [תקמ״ג]). 

מראשיתה נחלקה הקהילה ל 3 עדות אנדוגמיות: הלבנים, 
.הבהיס" והמשוחררים■ הלבנים הם צאצאי מהגרים יהודים מהודו, 
ספרד, הולנד, גרמניה וסוריה. הכהים הם צאצאי היהודים המקומיים. 
ולהם בתכ״ג נפרדים ונוסחי-תפילה נבדלים. המשוחררים — צאצאי 
עבדים סשוחרריס שנספחו אל אחת העדות. אד בהעדר זכות (עד 
1932 ) לשבת בביהכ״נ ולהשתתף בסקסים, יסדו להם בתכ״נ משלהם. 
ב 1882 הורה ר׳ מאיר פניג׳ל, רבה של ירושלים, כי הכהים הם 
יהודים לכל־דבר. אד המשוחררים צריכים טבילה. בראשית המאה 
ה 20 היו קהילות בעיקר בערים אטנקאמול ( 193 נפש), צ׳נוטה 
( 200 ), ארנקולם ( 500 ), פלה ( 200 ) ופארור ( 250 ). 

בראשית השלטון הפורטוגלי היה המושל המקומי מעוניין ביישוב 
יהודי, הוא הניח להם לייסר קהילה בשטת-ארץ ספוך למרכז שלטונו 
שנודע אח״ב כ״עיר היר,ודים". כן העניק ליהודים אוטונומיה דתית. 
מינה "ראש קהל" (מודאליאר) והעניק לו זכויות אישיות ואוטו- 





473 


;;וצ׳ץ — קוג׳ין־סין 


474 


נומיה שיפוטית על הצינור. משרה זו היתה תחילה בידי משפחת 
לוי ועברה אח״כ למשפחת קשטיאל. ראשי־הקהל היו גם יועצי המלך 
וסוכניו המסחריים והדיפלומטיים. היהודים הצטיינו בשירותם הצבאי 
בחילות המושל. אד הקפידו שלא להילחם בשבת, 

נ 1662 סייעו היהודים לחיל־המשלוח ההולנדי לסגת בשלום לאחר 
כשלונו הצבאי בשנה ההיא. ובתגובה שרפו וופורטוגלים את שכונת 
היהודים על רכושם ובתהכ-נ. היד,ודים שבו רק לאחר הכיבוש 
ההולנדי ב 1663 . בעקבות כיבוש וה ניתו להם לראשונה חופש דתי 
מוחלט ונשבר בידודם מיתר יהודי העולם. ב 1686 באה לק־ משלחת 
ידידות ומחקר מסעם קהילת אמסטרדם! תאריו בואה נחוג מאו 
בקביעות נין יהודי ק׳. הקשרים בין שתי הקהילות נמשכו כל ימי 
השלטון ההולנדי, וקהילת אמסטרדם סייעה פאד לתהיית חיי־התרבות 
בין יהודי ק׳, בעיקר ע״י המצאת ספרים עבריים ודדפסת ספרים 
מיוחדים לצרכיהם. "החברה ההולנדית להודו המודחית" הביאה שפע 
כלכלי חסר-תקדים ליהודי ק׳, והעמידה מהם שורה של אנשי־מפתח 
בתהומי הדיפלומטיה והכלכלה הבי״ל, ביניהם משפחות רחבי, 
רוטנבורג, סורגון ואבוד,ם. יחזקאל רחבי (נפי 1771 ) היה סוכנה 
הראשי של החברה במלבר. המשלחת דיווחד. על 465 יהודים במלנר 
ולהם 9 בתכ*נ; 3 בק- ויתרם במרכזים קטנים. ב 1781 פנה המושל 
ההולנדי נ 2,000 יהודים ו 7 בתנ״ג. החשוב שבנתהכ״נ הוא ,.פרדסי", 
ב״עיד היהודים״. הוא הוקס נ 1568 , נהרס ב 1662 בידי הפורטוגלים, 
שוקם ב 1664 והורחב מאד ב 1761 . כיום בניק זה הוא מהמפוארים 
שבבתי-התפילה בהודו כולה. 

במאה ה 18 ביקרו בק' כמה משליחי א״י, ונוצר קשר בין ק- 
לחכמי א״י, במאה ד. 19 ניקדו בק׳ כמה נוסעים, מהם; דויד דנית 
הלל וי. ספיר (ע׳ ערכיד,ם), קלודיוס ביוקנן ושלמה ריינמן. האחרון 
הגיע לק׳ מגליציה, נשא אשה מבנות המקום והשתקע בק', ספרו, 
"מסעות שלמה" (תרפ״ד), משמש מקור חשוב לידיעת יהודי ק". 



פנים ביהב״נ של "הירודים ה 5 כגים" י 1 וצ'יז 


בעת האחרונה כתבו גם כמה מיהודי ק׳ את קררוח ארצם. מקרב 
יהודי ק׳ קמו פייטנים — שקצת פיוטיהם נכללו ב״סדר התפילות" 
ליהודי ק', אמסטרדם תקי״ז — וכן מתרגמים ות״ח, מהם; לוי 
בליליה, אליהו עןני, יוסר זכאי, בני משפחת רחבי ועוד. אלה 
העתיקו בכ״י, בעברית ובלשון מלולם המקומית, את שירת ספרד 
וספרות־המחשבח שלה, ספרי הלכה, לוחות וכיו״ב. ב 1640 הקים 
יהודי מק״, אליעזר עראקי הכהן, ביה־דפוס עברי בכלפתד, — הראשון 
בהודו — וגם הוא הדפים ספרים לבני עדתו. גם נכומביי הוקם דפוס 
ובק' עצמה נוסד דפוס עברי (גם בניב המקומי) ב 1877 , שפעל 5 
שנים בלבד. 

ב 1948 היו באיזור ק׳ כ 2,500 יהודים, מהם כ 100 יהודים לבנים. 
תחת שלטון הודו העצמאית נתפוררו הקהילות ומעמדם הכללי של 
היהודים היה ירוד. יהודי ק' ביקשו לעלות לישראל מייד, או מסיבות 
רפואיות נתעכב הדבר. ב 1953 החלה עלייתם. ועד 1955 עלו כ 2.000 . 
הם נתרכזו בנבטים, מסילת־ציון, יסוד־המעלה. כפר־יובל ותעוז. 
ב 1970 היו ביעזראל כ 4,000 יהודים קוצ׳ינים. רק נ 100 יהודים 
נשארו בק׳. ב 1968 נחוגו ברוב־עם חגיגות 400 שנה לייסודו של 
ביהכ״נ ״פרדסי״ ו 1,900 שנה לקיום הקהילה (ע״פ מסורותיה). 
בחגיגות השתתפה גם רה״מ, אינדירה גנדהי, ודואר הודו הנפיק בול 
מיוחד לציון המאורע. לאחר העליה לישראל חדלו מוסדות הקהילה 
(בתב״נ, ארגוני־נוער והתנועד, הציונית) לתפקד, והנשארים בקי 
נספחו לארגון הקהילתי של יהודי דרום הודו. 

ש. רפאלוביץ. קדסוגיות היהודים במלבר, תרס״ב ז א. יערי. הדפים 
העברי בק׳ (בחיר: הדפום העברי בארצות המזרח, ב׳). ח״שנ ש. ט. 
גאגין. חיי היהודים בק/ תשי״ג; ע, קרליבך. הודו, תשס״ז * נ. בר* 
גיורא, לתולדות בחהכ״נ בק׳ (ספונות. ב׳). תשי״ח! ו, י. פישל, 
היהודים בהודו, 91 — 111 , תש״ד! הב״ל, יצירתם הספרותית של יהודי 
ק׳ שבחוף מאלאבאר (א׳־י, י׳). תשל״א! ) 1 ^ ,זזזנ[ק 0 .ס 

.\נ ? 1 > •<ז 0 ת 61 ^ ה 1 5 ^ 11 ) 5111 ; 1111 חז־> 5 ) ח 1711110 71 ! 1 ך 010111€ .€ 0 ^< 47 / 
^ 01111 ^ 1 , 3 /ז 3 ? 6 [> ג־ז 1 ש־ €1 ? .( [) 6 } : 17122131 ^, .ה ; 1897 • 14011110 

( 0 ׳ 473 ^ 1 ו/!ו 7 וו 6 ן ^;/ 7 .ו 1 ז 11 };< 11 י.ז 1 )תב^. 0 . 0 ; 1923 ) 1 ) ! 60 ^ 4 •[ / 70 

,ז.י>/ 7 /מ/זמ/ 7 << 0 ^ ^/^ x0 £ ,ז־)׳יי 1120 ) 8 . 5 ; 1939 ,( 1 , 5 ג!ן) .€ 1/1 

. 1962 ,( 1 XXX //ו 7 ו, 147 171 .€ , 1 ; 962 [ 

ר. י. פ. 

קוצ׳ין־סיןזצרפ׳ ;)ה 1 ' 011 ת 1 ו 0041 ), חבל-ארץ בדרום ויסנאם הדרו¬ 
מית, לפנים מושבה בהדו־לין (ע״ע) הצרפתית! 64,700 
קס״ר. ב 1952 , לפני מיזוגה בוויטנאם הדרומית, היו בה כ 6 מיליון 
נפש. רובה הגדול מישור — מסרים מעסים מעפה״י — המקיף את 
איזור הדלתא של הנהר סקונג (ע״ע) וסביבתו. בצפונד, ובמערבה 
אזורי גבעות. הלק גדול מהשטח מכוסה שדות אורז! זהו אחד 
מאזורי האורז הפוריים והעשירים ביותר בה־ום־מזרח אסיה, וד,וא 
מייצר עדפים גדולים ליצוא. מצויים כאן גם מטעי צמג, קנה־סוכר. 
טבק ותבלינים שונים. רובה הגדול של ק״ס מאוכלס יישוב חקלאי 
צפוף. בצפון הארץ נמצא המרכז העירוני הגדול של טיגון (ע״ע) 
ונמלה צ׳לן ( 1011 סנ 01 ), שבהם וססביבם מרוכזת רוב התעשיה 
שבק״ם; זו עוסקת בעיקר בעיבוד התוצרת החקלאית; בייצור 
מוצרי טכסטיל נמשי) ומזון. 

כ 65% מהתושבים ויטנאמים (אנאמים), כ 9% סינים (המרוכזים 
ברובם בתחומי סיגון־רבתי) וכ 5% קהסרים (קאמבודים). רוב 
האוכלוטיה בודהיסטית ומיעוטה טאואיסטית, ב 1952 היו קרוב 
ל 10% נוצרים, בעיקר בערים. 

הים טור יד.. ק״ס היתה מושבה צרפתית! לפני־כן ואח״ב לא 
היתה יחידד, מדינית עצמאית. בדרום ק״ס שלטה ממלכת פונאן 
ואח״ב ממלכת הקד,מרים (ע״ע קמבודיה״ עט׳ 804 ) , ובצפונה שלטה 
ממלכת הצ׳אמפד, (ע״ע ויטנם, עס׳ 7 ׳, 116 ). ב 1471 כבשה אנאם את 
חלקה הצפוני של ק״ס מידי הצ׳אמפה, ובסוף המאה ה 17 ובתחילת 
המאה ה 18 כבשה גם את החלקים הדרומיים מידי קמבודיה. ב 1859 , 
בעקבות רדיפות של מיסיונרים צרפתים וספרדים, כבש חיל־משלוח 
צרפתי-ספרדי את טיגון. העיר הראשית של ק״ס. ב 1861 כבשו הצרפ־ 





475 


קוצ׳ין־פין - קוצק 


476 


תים את רוב דלתת המקונג, וב 1863 הכיר קיסר ויטנאם בשלטון 
צרפת במחוזות המזרחיים של ק״ס. ב 1867 השלימו הצרפתים את 
כיבוש ק״ס ועשוה למושבה שלהם. מ 1887 נכללה המושבה — יחד 
עם שסתי חסות אחרים של צרפת— במסגרת המינהלית של הודד 
סין הצרפתית. כשאר שטחי צרפת בהודו־םין היתה ק״ם בידי היפנים 
במלה״ע 11 ( 1941 — 1945 ) בשלהי 1945 נכבשה בידי הבריסים ונפם־ 
דה לצרפת. זו הקיפה בה (ביוני 1946 ) רפובליקה אוטונומית, בעיקר 
כדי לא למסרה להו־צ׳י־מין. מ 1949 נכללה ק״ס בוויטנאם, ועם 
חלוקתה של זו ב 1954 — בוויטנאם הדרומית. ס בר " י. כר. 

ק 1 ציצ"ים (£ב 1£ ב 11 ] 311 כ\/), משפחת צמחים דו־פסיגיים. פאוח־ 
עלי־הכותרת; קרובה ללועניתיים (ע״ע). יש בה כ 250 סוגים 
ו 26,000 מינים. ורובה־ככולה טרופית. כמעט כל הפינים הם שיחים. 
מטפסים, ועשבים חד- או רב-שנתיים. העלים נגדיים. הפרחים 
בלתי־נכונים. לגביע ולכותרת 5-4 אונות. בהרבה סוגים הכותרת דו־ 
שפתנית. הפרי עפ״ר הלקט,ובו 8-4 זרעים. לפימבנההפרי,גרגירי־ 
האבקה וכר, מחלקים 
את הפשפחה לבנות־ 

משפחה אחדות: ( 1 ) 

בח־משפחתהתונ־ 

ב רגיי ם 

1014538 ), בה הסוג תונ- 
ברגיה ( 13 ז 1 ז£נ) 111111 ז). 

שבר כ 150 סינים! רובם 
סטפסים. להרבה מהם 
פרחים יפים וגדולים, 

ולכן מגדלים אחדים 
מהם כצמהי-נוי, בתונברגיה גדולת־הפרחים ( 3 ז 141£10 ] 3 -ו 8 .ו| X ), 
שמגדלים גם בארץ, ערוכים הפרהים באשכולות צפופים ואורך 
הפרחים מגיע ל ד ס"מ, צבעם כחול או לבן. ( 2 ) ב ת ־ מ ש פ ח ת 
ה ק " ( 505 (] 1 ס 11 ) 5311 ג 7 > כוללת צסחי־נוי רבים מאד, אצל רובם 
הפרח דו־שפתני, גדול וצבעוני. הסוג 1151113 ) 1 כולל כ 250 מינים 
של עשבים. לכמה מינים עלים ססגוניים ופרחים אדומים. בסוג 
אצטרבלנית ( 501111311111115 ) 3 ) כ 200 מינים. בגינות-הנוי בארץ מצוי 
המין' א שונת־עלים ( 5 ץ 11 ץ 111 ן 31115011 . 5 ), שפרחיו ערוכים בקר־ 
קפות צפופות וצורת□ דמויית־משפו. מהסוג קוציץ ( 115 ו 11 ח 1153 /) 
גדל בארץ מין־בר — ק׳ סורי ( 5x51353 לצמח עלים קוצניים 
גדולים. התפרחת דמויית שיבולת גדולה. הפרח דו־שפתני! שפתו 
התחתונה עשויה עלה־כותרת בעל 3 אונות ושפתו העליונה — 
עלה־גביע צבעוני. הפרת מלווה חפה צבעוני גדול וקוצני. עלי 
הק' שימשו לפנים דגם לעיטורן של כותרות בעמודי היכלות ומק¬ 
דשים. בארץ מגדלים כצמחי־נוי גם מינים אחרים של יוסטיציה 

( 11511513 )], חצית (£ח 550 ק 13510 ), בן-קוציץ ( 11535311111115 ]^!) ואחרים. 

קוצן ( 5 ץ 50111 \!), סוג יונקים במשפחת העכבריים (ע״ע), החיים 
באזורים צחיחים, מאפריקה, דרך המזה״ת, עד הודו. סימניהם 
האפייניים; זיפי□ קוצניים בפרוות הגב, אפרכסות האזניים גדולות. 
הם שוכנים בחורים מוכנים ואינם חופרים מחילות בעצמם. מזונם 
מן הצומח ומן החי. ההריון ממושך מבשאר סוגי המשפחה ( 41-37 
יום). מספר הגורים 1 — 5 . במרבית המינים הגורים נולדים מפותחים- 
יחסית — פקוחי עיניים ולעתים מכוסי פרווה. 

בישראל שני מינים: 1 ) ק׳ מצוי ( 115 ת״ 53111 .!/}. בחלק 
האחורי של גבו זיפים קוצניים שצבעם כצבע הפרווה, אפור-חום. 
הגחון לבן. אורך הגוף כ 10 ם״מ ואורך הזנב דומה. משקלו 35 — 45 
גר. פעילותו לילית. לעתים פתח מאורתו ניכר עי׳פ פסולת מזונו. 
בעיקר שברי קונכיות של חלזונות, קליפותיזרעים ופירות יבשים. 



הוא נפוץ במרבית 
אזורי הארץ, בבתי- 
גידול סלעיים וחשו¬ 
פים. בערבה יורד 
הק׳ ג□ לאפיקי ה¬ 
וואדיות ולשסחי לס 
ומלחות, ומש תכן 
לעתים במחילות נטו- 

כת■: ־■ 1 ■• ".־,"ו!) 

אחרים. הוא מצוי בנופים דוסים, מאפריקה ועד הודו! 2 ) ק' זהוב 
( 115531115 ! . 73 ). זיפים קוצניים מכסים אח כל גבו. צבע פרוותו חום- 
אדמדם. הגחון אפור. העור שחום כתוצאה של פיגמנטציה שבורה. 
הניכרת במקומות חשופים מפרווה (כפות הרגליים, הזנב. אפרכסות 
האזניים). פעיל ביום ובלילה. הק׳ מצוי בבתי-גידול סלעיים ובקי¬ 
רות אבנים באזורים מדברייס-קיצוניים בלבד, ממורח לקו פרשת־ 
המים מצפון לים-הסלח ועד סיני, כולל הפסגות הגבוהות-ביותר 
של דרום-סיני. הוא מצוי בבתי־נידול דומים גם בערב ובמצרים. 
לביבליוגרפיה ע״ע מכרסמים. 

ע. שקולניק, מחקרם בביולוגיד, משיה שיל עכברי□ מן הסוג 450111x5 
החיים באותו איזור (דיסרסציד-). 1966 . 



קוצק ( 140811 ), עיירה במזרח פולניה, מצפון ללובלין. 

א. יהודים התיישבו בקי בראשית המאה ה 17 , ומאמצע 
המאה התקיימה שם קהילה. ב 1670 שימש בה ברבנות אחד מבניו 
של ר' משה לימא (ע״ע). ב 1699 התירו בעלי העיר התיישבות 
חפשית ליהודים בק', ב 1765 ישבו בק' 489 יהודים, ועוד 304 בפבי- 
בתה, ב 1357 — 1,480 ( 56% מכלל האוכלופיה) וב 1897 — 3.014 
( 64% ), — רובם בעל-מלאכה. ב 1905 התארגנו איגודים מקצועיים. 
ב 1913 הוקמה ישיבה גדולה, וב 1919 —בי״ם ,חרבות". בעיר פעלו 
גם מפלגות ציוניות, וכן ה״בונד״ ואגו״י. ב 1926 היו 9 מתוך 12 
חברי מועצת־העיר יהודים. ב 1939 ישנו בק׳ כ 2,500 יהודים ( 70% ). 
רנה האחרון של ק׳, ר׳ יוסף מוירגנשטרן — צאצא לשושלת ר׳ 
מנחם־מנדל מק׳ (ר' להלן) — נספח בשואה. באוגוסט 1942 חוסלו 
כל יהודי ק׳. 

ב. ר׳ מנחם־מנרל (מורגנשטרן) מק׳ (תקמ״ז/ 1787 , 
גאראי — חרי״מ/ 1859 , קוצק), ממעצבי החפירות בפולניה. תולדותיו 
טרם נתבררו לגמרי. היה בן למשפחת מתנגדים למדנית. סבתו חיתח 
בתו של ר׳ דוד־דב הלפרין, רבה של אוסטרהא ואח״ב של זסלב. 
הוא למד נזאמושץ' אצל ר׳ יוסף הויכגלרנטר (בעל "משנת חכמים"! 
למברג, תקנ״ב). אח״ב דבש גם השכלה כללית אלמנטרית (בלבוב)! 
לפי מקור אחד הוצרך ללמוד רוקחות, ואף עמד בבחינה. הוא נשא 
לאשה את בתו של ד' אייזיק ניי, מעשירי שומאשוב, והיה ססוך על 
שולחנו. לאחר נישואיו נמשך, בדרך מקרה, לחסידות, ונסע ללובלין 
אל הצדיק ר׳ יעקב־יצחק הורוביץ (ע״ע), ,החוזה". חסידות לובלין 
לא תאמה את רוחו, ובחיפושיו אחר חסידות שתתבע מתח נפשי 
ומחשבתי ולא תתבסס על מופתים, לפי שהיה מקובל אי, בא לפשיס־ 
חד, (ע״ע) המהפכנית. תחילה אל ר׳ יעקב-יצחק, "היהודי הקדוש", 
ולאחר הסתלקותו ( 1814 ) — אל תלמידו ר־ שמחה־בונים. ב 1827 
נפטר ר׳ שמחח־בונים, וחלק קסן מתלמידיו, בעיקר מקרב הצעירים, 
בחרו ברמ׳׳מ לרבם. שנתיים פעל בטומאשוב, וב 1829 עבר לק׳. 
בימי המרד הפולני ברוסים צידד במורדים, וכשהמרד נכשל ( 1831 ) 
נמלט לתחום אוסטריה! עם שובו הסב שמו למורגנשטדן. 

דמ״מ הדגיש הדגשה יתרד, את טיפוח האישיות, את ההקפדה על 
האמת ואת הבריתה מכל שמץ של הונאה עצמית. בטומאשוב נוצרה 
חבורה קטנה ומלוכדת, בעלת רמה אינטלקטואלית ונפשית גבוהה. 
בני החבורה חיו בצוותא, עבדו עבודה גופנית ואת שכרם הכניסו 
לקופה משותפת. רובם ויתרו על חיי-משפחה מסודרים ונטשו את 




477 


קוצק — ?וי" אכרהם יצהק תכהן 


478 


משפחותיהם לתקופות ארוכות כדי לפעול בצוותא. בחברת רנם. 
בשאיפתם לבודד עצמם לחלוטין, הנהיגו בהברתם הליכות חריגות, 
גם בתחום קיום המצוות, וגרמו להפצת שמועות מבולבלות ומוטעות, 
כאילו פקפקו בתקפה של ההלכה. סגנון-חיים זה עורר התנגדות 
חריפה בציבור. גם הלחץ החברתי, לצד התביעות הכבדות שהעלה 
רמ״מ, הביאו לכך שהזזבורה הלכה ונצטמצמה. מה־גם שרוב האד- 
מר׳רים שפעלו אז בפולניה התנגדו לק׳ באופן נמרץ, וכן גם רבנים 
לא־חסידים נודעים, כר׳ יעקב גזונדהייט, רבה של ורשה (מחבר 
פפר "תפארת יעקב"). לבסוף נטש את ק׳ גם ר׳ מרדכי־יוטף ליינד, 
מוותיקי תלמידיו וידידו של רמ״מ; הוא יצא לאיז׳ביצא הסמוכה לק׳ 
וייסד שם שושלת אדמו״רות חדשה ( 1840 ; חצר רדזין). סמור לפרי¬ 
שתו — שהשפיעה עמוקות על רמ"פ — פרש רפ״ס מן העולם, הת¬ 
בודד בחדרו עד סוף חייו, ובהדרגה ניתק בל קשר עם הסביבה. עד- 
כי לבסוף סירב בכלל לראות פני אדם, התנהגותו המחרה עוררה 
שמועות שונות, אך המסורים-ביותר מבין תלמידיו לא נטשו את 
רבם גם בשנים אלו. בראשם עמדו ר׳ יצחק־מאיר אלטר (ע״ע), ניסו 
של רמ״מ (ב 1837 לאחר מות אשתו הראשונה, נשא רמ״מ את 
אהות אשתו של ר׳ יצחק-מאיר). שייסד אח״כ את חסידות גור, ור׳ 
אברהם בורנשטין (ע״ע), חתנו של רמ״ם, שייסד אח שושלת 
סותצ׳יב. שני אלה היו מגדולי-התורה בפולניה. לאחר מותו של 
רמ״ס, ניהל בנו (מאשתו הראשונה), ר׳ דוד, עדה בק׳ 14 שנה. עד 
לשואה היו אחדים מנכדיו ומניניו (מאשתו השניה) אדמו״רים 
בפולניה, ומהם שהיו גדולי-תורה וממנהיגי הציבור, כר׳ ישראל, 
האדמו״ר מפילוב, שהיה מראשוני חובבי-ציון בין האדמו״רים, 
וכאדמו״ר מסוקולוב, שהיה מחשובי המנהיגים ומגדולי-התורה 
בפולניה בין שתי מלה״ע. 

רבות נכתב על תולדותיו של רס״מ ועל דמותו, בביוגרפיה ספ¬ 
רותית ובאגדה, בסיפור ובמחזה. אך לא במחקר המדעי, והוא נשאר 
~ מבחינות הרבה — חידה לא-מפוענחת עד-היום. על גדולתו 
בתורה ועל דרכו בלימוד ובפלפול כתב בפרוטרוט חתנו. ר׳ אברהם 
מסוחצ׳וב, אך רמ״מ עצמו לא השאיר אחריו שום ספר, לא בחסידות 
ולא בהלכה, ואף לא בנ״י. גופי תורתו נמסרו, בשמו. בצורת אפו- 
ריזמים וד,ברקות, עדויות וסיפורים — סכלי שני, בעיקר — המכ¬ 
סים. לעתים, יותר ממה שהם מגלים. לעומת-זאת ברורה-למדי הת¬ 
פתחות התנועה אשר חולל. 

חסידות ק׳ ציינה תמורה רעיונית וחברתית בתולדות החסידות. 
שלא כחסידות הבעש״ט המקורית, שהדגישה את יסודות האד.בה, 
השמחד. והחיבה לעולם־הזה, דרשה ק׳ לקיים מתת מתמיד ומלחמד, 
בלתי-מתפשרת באנוצנסריוח, המונחת, לדעת רמ״ם, ביסוד חיוב 
ד.צולם-הזה, בניגוד לבעש״ט, שד.תאפיין כל-כולו ברותב-לב, גילד, 
רמ״מ נוקשות כלפי הבריות, והשרד, סביבותיו אווירת זעם ותוכחד,. 
החסידות שאפה מאז-ומתמיד לד,תפשט ולעשות נפשות, אך חסידות 
ק׳ בררר. את אנשיה בקפידה רבה. ואף שחסידות ק׳ לא שללה 
בעקרון את חיי העולם-ד,זד, וענייניר.ם. הרי דרשה מאנשיד, להינזר 
בפועל מטרדותיהם, ולהקדיש עצמם לרדיפה אהר האמת האחת. אח 
הדרך היחידה לכך ראה רמ״מ בלימוד התורה הנגלית — תורה 
שבע״פ והלכה — בשקידה ובמעורבות אינטלקטואלית גבוהה. עם- 
זאת שלל כל התנשאות, חברתית או אישית, סכות השגים בלימור 
התורד,. או מכוח ייחוסי-משפחה — כפי שנהגו האדסו״רים בפולניה 
והמוני חסידיהם — ודרש לממש את תביעותיה הבסיסיות של חסי¬ 
דות הבעש״ם דווקא על רקע של מעלה אישית בלימוד התורד,. אה 
ערך הייחוס ביטל מכל־וכל. בזאת הביא רמ״מ את רעיונות פשיסחה 
לקיצוניות חריפה. וכתוצאה סכך נבדלה חסידות ק׳ משיטת החסי¬ 
דות שלפניה ונתקרבה מעט אל אורח-החיים של היהדות הלמדנית, 
אף כי עדייו נבדלה ממנה מאד מבחינת המסגרות החברתיות שלה. 
בחייו של רמ״ס הותקפה שיטתו מצד רוב האדמו״רים בפולניה, אך 


כעבור שני דורות בלבד כבר קנתד, שביתה בקרב רובו של המחנה 
החסידי בפולניה ~ שתחילתו כשנות-דור בלבד לפני פעולתו של 
רמימ — בעיקר הודות לפעולתם של האדמו״רים לבית אלטר (ע״ע). 
ב״חצרותיהם" הוקהה עוקצה האסקסי של השיטד. והורחב הבסיס של 
לימוד התורה בקרב המונים רבים' כחלק מההווי החסידי השלם. בכך 
קיבלה החסידות ד.ד.מונית בפולניה, בעיקר במאה ה 20 , את צביונה 
הלמדני המיוחד. 

חסידות ק׳ היא פוטיוו מרכזי בספרו הנודע של י. אופטושו (ע״ע) 
"ביערות פולין", תרפ״א. 

א. צ. ציגלמן, אהל חורה, תרס״ט ; פ. ז. גליקסמאן, דער קאצקער 
רבי. א■-ב׳, תרצ״ח/ט! י. י, ארטן ועורך), אמת ואמונה. ח״ש : 
תענ׳־סי־; מ. אונגער, פשיסחא און ק׳. תשיג, א. מרקוס, החסידות■ 
תשי״ד; פ. שנפלד (עויד). אמת מק׳ הצמח, תשכ״א! ר. מאהלר. 
החסידות וההשכלה (מפתח בערכו), 1%1 ; א. פויה (עודן), ספי ק׳. 
1961 .• מ. אוריין. סנה ניער בק׳, תשכ״ב; י. פאקס. דבי ס׳ס מק׳, 
תשנ״ז, ס. ביבר. א־ר הגנוז(ספתח בערנו). תשכ״ט*! א. י. העשל, 

ק', א׳—ב׳. תשל״ג. מ. 

קוק, אברהם יצחק הכהן (ה ר אי •ה־ ףסס, גריווה [ליד 
דווינסק, לטוויה) — 1935 , ירושלים), מגדולי-התורה ואישי- 
הרוח ביהדות בדורות האחרונים, הרב הראשי האשכנזי הראשון 
לא״י. אביו היה ממשפחת ״מתנגדים״ ליטאית, ואמו — בת לחסידי 
חב״ד; בו-עצםו נתד,וותד, מזיגד, הרמונית של היסודות האפייניים 
לשני הגוונים הללו. בשנים 6 ^, 1884 למד בישיבת וולוז׳יו (ע״ע) 
וד,תקרב במיוחד לראש-ד,ישיבד" נ. צ. ברלין (ע״ע). הראי״ה הושפע 
רבות מחותנו, ר׳ אליהו רבינוביץ-האומים (ע״ע) — רבה הראשי 
האשכנזי של ירושלים — מר׳ מרדכי אליאשפרג (ע״ע) ומר׳ ראובן 
מדינאפורג [־דווינסק], שהשפיע על דרכו בהלכה. עם-זאת גברו 
בנפשו יסודות ההתלהבות, הפיוט וד,נד,יה למסתורין, וד,וא עסק 
בענפים רבים מתחום זה; מקרא. אגדה, קבלה, פילוסופיה דתית, 
חסידות וכד׳. הראי״ד, התעניין גם בעולם-ד,מחשבד, הכללי ובתרבות 
הכללית, ורכש בזד. יריעות רבות. מראשית דרנו נתייחד בכוח 
האמונה ובאהבה עזר. לאדם. לישראל ולא״י, ומידות אלו, יהד עם 
שליטתו בכל מקצועות התורה וכוח-ההבעה הרב שניחן בו, עשאוהו 
לדמות מרכזית גדולה בעם-ישראל כולו. 

ב 1888 , לאחר שנות לימודים בעיירות לוצין, סמרגון, וולת׳ין 
ופוניווז׳, נתקבל הראי״ה לרב בזיימל, מחוז קובנה. ב 1895 היה 
לרבה של באוסקה (ע״ע), לטוויד,. ב 1904 עלה לא״י, לחיות רבד, של 
יפו, לפי הזמנת קהלה, אך למעשה היה רבו של בלל היישוב העברי 
החדש בא״י, שיפו היתד, מרכזו; בחותמו חקק ז■ "עבד לעם קדוש 
על אדמת הקודש. פר. עיר־הקורש יפו והמושבות", בתוקף פעילותו 
כרב המושבות התיר להן בשנת-ד,שמיטד, תר״ע למכור את קרקעו¬ 
תיהן לנכרים, כדי שיוכלו להמשיך ולעברן; בכך המשיד את ההחר 
הנודע משנת תרמ״ט — ועל בך ע״ע שמטה. הראי״ד, סבר. כי קדושת 
עם-ישראל וקדושת א״י אינן בטלות לעולם, חרף כל הירידות 
והקלקולים, וכי תנועת שיבת־ציון המתחדשת היא "אתחלתא דגאו■ 
לה". המבשרת את ימות-המשית. תפיסה זו העמיקה אצלו את הזיקה 
לכל אדם מישראל, ובפרט לאלה המתמסרים לבניין-ד,ארץ. בכוח 
תפיסתו-זו היה למנהיגה הרוחני של תנועת הציונות הדתית — ועל 
כך ע״ע ציונות, עס׳ 597/8 . אעפ׳׳כ לא נמנע מלבקר, ובחריפות, 
ציונים — על מעשיד.ם בדברים שבין אדם למקום, וגם חרדים — 
על יחסם, מעשיהם ומחדליהם לגבי א״י ובניינד, המחודש. קירוב 
רחוקים נראה לו צורך עיקרי וחיוני, וכף הנהיג את רבנותו, עם 
שעמד בתוקף על קיומה המלא של ההלכה. הראי״ה קיים קשרים 
הדוקים עם המושבות וערך בהן ביקורים תכופים. הודות לאישיותו 
ולדרכי-הנהגתו נודעד. לו השפעד, רבה בא״י של תקופת העליה- 
השניה, בתחומי הרוח והמעשה גם יתד. התרשמות עמוקה מאישיותו 
משתקפת גם בזכרונותיהם של אלה מאנשי הדור ההוא שרחקו מאד 
מדרכיו, 


479 


קוק, אגרחג יצחק וזכהן 


480 



הרב אברהם יצחה הבהז קוי) 


ב־ 1914 נסע הראי״ה לאירופה 
להשתתף בוועידת־היסוד של אגדת־ 

ישראל (ע״ע). ומשנבצר ממנו לשוב 
לאיי בגלל פרוץ סלה״ע 1 . שהה בגר¬ 
מניה ואה״ב בזאנקט גלן, שוויץ, עד 
1916 . א 1 קיבל עליו, )מנית, להיות 
רבה של קהילת "מחזיקי־הדתי בלונ¬ 
דון, ושם ישב עד 1919 . בלונדון סייע 
לפעולה המדינית-הציונית ויצא ב¬ 
חריפות נגד המפריעיב להשגת 
הצהרת-בלפור. ב 1918 קרא ליהדות 
העולם לסייע בידו בהקמת תנועת 
,.דגל-ירושליםי, שנועדה להשלים את 
הבחינות הרוחניות של התתיה הלאומית. זמן-מה עורר הדבר עניין 
מסוים, ואף נוצרו הסתדרויות אחדות באנגליה, בהולנד ובשוויץ, 
אד לא נמצאו לתנועה בוחות ארגונייס-מעשיים והיא בנ 1 לה 
עד-מהרה. 

עם שובו לא״י ( 1919 ) היה הראי״ה לרבה של ירושלים (ע״ע, 

עמ׳ 337 ). ועם הקמת הרבנות (ע״ע) הראשית לא״י ( 1921 ), 
נבחר לראש ביה״ד הגדול, ובבד היה לרב הראשי(האשכנזי) הראשון 
לא״י! במשרה זו כיהן עד פטירתו. את הקמת הרבנות הראשית ראה 
כצעד ראשון בחזונו להחראת הסנהדרץ (ע״ע), תזון שעמד במרכזה 
של פעילות עניפה שהקדיש לה שנים מרובות. הקמת הסנהדרין היחד, 
בעיניו צעד חיוני להחלאת א״י כמרכז רוחני ליהודי העולם וכ״אור 
לגויים״ — וזאת כחלק מקידום תהליך הגאולה. עם זה דאה במוסד 
הרבנות מכשיר מעשי לתיקון החיים, ובכך תדם לקידום ממשי של 
המשפט העברי(ע״ע, עמ׳ 690/1 ). פעולתו בירושלים לא היתה שונה 
באפיה מזו שביפו, אלא שנאלץ להגביל את פעולתו בתהום הרוח 
עקב עומס התפקידים המעשיים. כאן נתקל גם בקשיים מרובים, ואף 
הותקף קשוח ע״י קנאים מן החוגים הקיצונים באגודת-ישראל ומקרב 
היישוב-הישן (ע״ע "נטורי קרתא"}. אלה שללו את עצם מוסד 
הרבנות הראשית וסרבו להכיר ברבגותו של הראי״ה בגלל יחסו 
לציונות ודרכו ללמד-זכוה על מי שאינם שומרי מצוות בדברים 
גלויים ונועזים שאותם פרסם גם בדפוס. מתנגדיו התאדגנו ב״עדה 
חרדית" נפרדת. בהנהגת ר׳ י.ח. זוננפלד (ע״ע). יחסו של הראי״ה 
לרודפיו היה סלחני ללא-גבול, ברוח אהבח־ישראל שלו. לתנועת 
ה״מזרחי" (ע״ע), הד(אה בו עד היום את מורה-דרבד" התייחס בהע¬ 
רכה■ אך לא ראד, בה אמצעי מספיק להגשמת שאיפות תחיית-הקורש 
שלו. הראי״ה תכנן מבנה חדש גם לחינוך הישיבתי: ייסוד "ישיבה 
מרכזית עולמית". שאליה יבואו בחירי בל הישיבות בעולם וילמדו 
בה לימודי יהדות ברמה גבוהה ולפי תכנית הכוללת מקרא ותלמוד, 
הלכה ואגדה. מחשבת היהדות ומדעים — הבל ברוח האמונה וה¬ 
מסורת - - ולצדם תורת הנאום והכתיבה. כדי שיוכשרו לשמש 
מנהיגים רוחניים לעם היהודי. ביסוד לכך יסד הראי״ה ב 1924 ישיבה 
בירושלים, שייחודה ביחסה לא״י ולנושא מחשבת־היהדוח והיא 
נודעת בשם .מרכז הרב" (ע״ע א״י, עמי 1016 ). לאחר פטירתו עמדו 
בדאש הישיבה תלמידו המובהק ר' י. מ. חרל״פ (ע״ע). בנו ר׳ צ. י. 
קוק (ע״ע) וחתנו. ר׳ נ. רענן. 


ב 1924 ביקר הראי״ה באה״ב. בראש משלחת רבנים, למען 
מוסדות-התורד, בא״י. ב 1929 הגן בתוקף על זכותו של העם היד.ודי 
על (ה)כותל (ה)מערבי (ע״ע). הזעיק על הפרעות ותבע נמרצות 
מהשלטונות הבריטיים לעמוד בפרץ. הוא התריע נגד הגזירות על 
העליה וההתיישבות, קרא לעליה לא״י ועודד את רוח היישוב 
בתקופות קשות ביותר. 

ב 1934 נקם הראי״ה עמדה בלתי-פופולרית בחוגים רחבים. 
בקשר למשפט ססבסקי וחבריו, שהואשמו ברצח ארלוזורוב (ע״ע). 


הראי״ה היה משוכנע בחפותם מפשע והתמסר בכל-כוח השפעתו 
להשגת זיכונם ושחרורם■ בכך קומם עליו את תנועת-העבודה הצ¬יו¬ 
נית, וזו יצאה נגדו בחריפות קיצונית! וזאת בנוסף לחוגים התרדים, 
שהמשיכו במלחמתם בו עד פטירתו. 

מעולם רעיונותיו. עיקר יניקתו של הראי״ה מעולם 
הקבלה, על תכניו וסמליו, ואיו השקפה במסכת רעיונותיו שאינה 
מעוגנת בעולם זה. ייחודו בכך, שלמרות עמידתו בזיקה מוחלטת 
לעולם הקבלה, שלט יפה בדרכי המחשבה החדשות ובידע הרב שהחל 
מצטבר בתחומי־הדעת הכלליים, ואף חתר לבטא את עמדותיו במו¬ 
שגים מודרניים. לצ־ד חוייותיו האמוניות-האישיות, שחי אותן באיג- 
טנסיוויות רבה, הקדיש הראי״ה תשומת-לב עמוקה להתמודדות עם 
בעיית הכפירד, המתפשטת. ועם העובדד. כי דווקא נושאי-דגלה הם 
מראשי העושים בבניין א״י. הוא הדגיש, כי התנועה הציונית התעו¬ 
ררה בסוף המאה ה 19 , שהיחה תקופה של החלשה כללית במצב הדת 
בעולם. אעפ״כ האמין, כי יסוד הקדושה שבתהליך שיבת-ציון, שד.וא 
כעת, במידה רבה, רק ב״איתכס;א". יהיה לבסוף גם ב״איתגליא". 
והבל יכירו כי חיי-קודש מלאים יכול עם-ישראל לחיות רק בא״י. 
הראי״ה עמד על כד, כי הירידה הכללית במצב הדת חלה בה בשעה 
שהאנושות הגיעה לדרגה גבוהה-ביותר בצמיחתה התרבותית. הטר¬ 
גדיה של האדם המודרני היא. לדעתו, בכך, שלא ידע להתקדם 
בתחום האמונה נשם שעשה בשאר התחומים, ומכיוון שנשאר תחום 
זה בדרגה נמוכה, עזבוהו רבים. הראי״ה מנה 3 יסודות עיקריים 
לשינוי הערכים שהביא לאי-סיפוק מהאמונה: א, האדם. גם הפשוט, 
מודע כיום לעובדה שהוא משתייך לחברת-האדם הגדולה, ומכאן 
ביזןרתו לגבי מסורות הנראות לו מצומצמות, מוגבלות ומנוגדות 
לחברתיות האנושית! ב. התמונה המדעית המאקרו-קוסמית של 
העולם נראית כמתנגשת עם ההשקפה המסרתית! ג. רעיון האוולוציה. 
הפשמשלארקכתאוריהבסדעי-הטבע,אלא גם כמורה-דרד תרבותי, 
מערער-לכאורה את עיקדי-היסוד של מחשבת האמונה. כדי להעמיד 
על האמת יש, לדעת הראי״ה. צורך לגלות לבני-הדור את מושגי 
היהדות לעמקם ולרחבם, תוך שאיבה מרובה מעולם הנסתר, 
שהראי״ה ניסה לתת לתכניו ביטוי נגלה ומודרני. הראי״ה האמין כי 
הכפירה היא מאורע חולף בהיסטוריה, וכי הניצוץ הפנימי החבוי 
בעצם ההתעוררות החברתית ישפיע לבסוף בכיוון האמונה הצרופה. 
הוא ביקר את האידאולוגיות העימאליות לסוגיהן על שהגבילו את 
עניינן לבעיות המריות בלבד, ואת אנשי הדת - על שאינם מתעניי¬ 
נים בשאלות חברה ותיקון יישורו־של-עולם אלא בתיקון־נשמה בלבד. 
לדעתו, יראת ה־ אינה צריכה בשום אופן לסלק את המוסר הטבעי 
או לעמוד במקומו, אלא, אדרבה, לבנות על־גביו. 

הראי״ה סרב לראות ניגוד בין הקודש ובין החול, וסבור היה כי 
החול הוא יסוד הכרחי לקודש. לפיכך גם הדגיש, כי פעילות הרוח 
יבולה לבוא רק מתוך בריאות הגוף וקרא לפעילות גופנית ולהת¬ 
עמלות. שהיו אז מעשים .זרים" לפי תפיסת החרדים. לדבריו. הדעה 
שהקדושה היא רשניות גמורה נתעוררה בעם היהודי בגלותו, משנותק 
מקיום נורמלי בארצו, וע״ב אינה נורמלית. 

בנאומו בפתיתת האוניברסיטה העברית בירושלים ( 1925 ), צידד 
בלימוד מדעים תילוניים כהשלמה לליפחר התורה, אד הזהיר מפני 
סכנת ההשפעות הזרות, בהדגישו כי המדע יכול רק ללמד עובדות 
אך לא להורות דרך ולא "ליצור" את האדם כראוי לו. לדעת הראי״ה 
קיימת התעלות קבועה בעולם לקראת ימות-המשיח, ואז יתקיים 
החזון של -ומלאה הארץ דעה את ה׳" משרור שלום אוניוורסלי. 
הלאומיות היא שלב בדרך לאוניוורסליזם, ובעם ישראל בחר ה' 
להצעיד את העולם לקראתו. הלאומיות היהודית שונה כאשר מקורה 
אלוהי, ואת היחס הקדוש שבין עם-ישראל לא״י אין להשוות ליחס 
הטבעי שבין בל עם אהר לארצו. שהוא קשר היסטורי. — וע״ע 
פילוסופיה יהודית, עמ׳ 688/9 . 






481 


קוק, אברהם ינהק הנד 


— קוק, ג׳יטז 


482 


הראי״ה פיתח מחשבה מקורית ונועזת בנושא התשובה — ועל 
כך ע״ע תשובה. וע״ע השארות הנפש. עם׳ 464 . 

כתבי הראי״ה רבים ומגוונים. חיבור־נעוריו הוא "חבש־פאר" 
(תרנ״א) — בירורי־הלכה והטפת־מוסר על הזהירות הנחוצה בהנחת 
תפילין כהלכה. לאחר שעלה לא״י הופיעו ״עץ־הדר״ (תרס״ז) — 
ב״־ור אי־כשרותם של האתרוגים המורכבים, ו״שכת־הארץ' (הר״ע) 
— על הלכות שמטה (ע״ע) והתרה בזמן־הזה ע״י מכירה לנכרי,• 
בסוגיה זו היה הראי״ה מראשי המדברים, מאלפי תשובותיו בהלכה 
כונס חלק קטן לאחר פפירתו, בספרים "משפט־כהך׳ (רובו בענייני 
מצוות התלויות בארץ)! ,.דעת-כהד׳ (על יו״ד) ו״עזרת־כהך׳ (דל 
אהע״ז). חיבורו הגדול על כל הש״ס הוא "הלכה ברורה". עניינו. 
לחבר את מסקנות הפוסקים לשיטותיהם עם מקורותיהם שבתלמוד, 
ולגרום שלימוד ההלכה יהיה אחיד ושלם למן המקורות ועד למסקנות 
ההלכה־למעשה. מספר זה נדפס עד־עתה למסכתות ברכות, ביצה 
וסוכה. ,.באר־אליהו" הוא ביאורו לרמזי הגר״א ל״תושן־משפט". 
בפירושו לסידור התפילה, .עולת ראיה" (תרצ״ט—תש״ט), באה 
לידי ביטוי שלם־יותר הגותו המיוחדת, שבחלקה נדפסה כבר בחייו 
בחוברות קטנות (כגון: "אדר־היקר". "עקבי־הצאן" [תרס״ו], 
.ערפלי־טוהר״ [תרע״ד], ״ראש מלין״ [על מדרש האותיות — 
תרע״ז] ו״אורות" [תר״ף]). ובחלקה לאחר פטירתו("חזון־הגאולה", 
"אורות-התורה", "אורות־ישראל", .מוסר אביך" ועוד). אן■ איגרו¬ 
תיו, שהופיעו בחלקן בחייו ("איגרות ראי״ה" [תרפ״ג]) ובמהדורה 
מושלמת (א׳—ג׳) לאחר פטירתו שייכות בעיקרן לתחום המחשבה. 

רוב ספרי הדאי״ה הוכנו לדפוס ע״י בנו, ר׳ צ. י. קוק (ע״ע). 
חטיבה מיוחדת מהווה הספר .אורות־הקודש", שנסדר ונערך בידי 
תלמידו ר׳ דוד הכהן ("הנזיר"). בספר זה, כברוב דברי המחשבה 
של הראי״ה. שלטת המגמה להביע את עולם המחשבה של הקבלה 
בשפת המחשבה של הזמן החדש. הראי״ה חשב זאת לנחוץ למען 
גילוי המאור שבתורה לבני הזמן ההדש, ובכך ראה את הדרך 
לקירוב רחוקים. 

הראי״ה היה סופר שהביע את פנימיותו מתוך דחן• פנימי ליצירה. 
מעולם לא ניסח בכתב חפיסת־עולם שלימה וסדורה. אך זו עולה־ 
מעצמה מתוך כתביו והסידור והעריכה הנ״ל מסייעים להכרתה 
לא־מעס : אך גם לאחר העריכה מובעת הגותו כשירה סוערת. הראי״ה 
כתב גם שירים. הם הופיעו בחלקם במקומות שונים. ובספר מיוחד, 
.אורות הראי״ה". רבים מכתבי הראי״ה עדייו לא נדפסו. 

ייחודו של הראי״ה ביכלתו למזג בתוכו מה שנדמה בהפכים: 
מסורת ומודרניזם, אורתודוכסיה וסובלנות, נפש פיוטית ובשרון 
מעשה, הלכה ומסתורין. כן נתייחדה דרך הנהגתו באפיה האנושי 
והישיר, בלא כל נסיה פוליטית או תועלתנית. משום־כך נחשב 
הראי״ה, בעיני חוגים רחבים, לא רק למנהיג יחיד בדורו אלא גם 
לדמות של מנהיג אידאלי ורועד, רוחני במדינת-ישראל המתחדשת, 
י. צ, רימיו, רא״י הכהן ק׳ ורעיון התחיה, תדפ״ב; י. ל. הבהן פישמן, 
תילרות הרב (אזכרה, א'), חרצ״ו/ת, י, רפאל. כתבי הרב (שם): א. 

ם. ליפשיץ. הרב (שם); מ. צ. נריה. הרב, חרצ״ח! י. ב. אפרתי, חזת 
הנאולד, במשנת הרב ק׳, תשס״ו: הנ״ל, הסניגוריה במשנת הרב ק׳. 
תשי״ט! ש. אבידור, האיש נגד הזרם. תשכ׳יב; ה, ליפשיץ, הוגים 
והודם, תשכ׳יה, הנ״ל, ישראל בתווך, הזין ימינו הגדולים במשנת 
סרו הראי״ד, ק', תשכ״ח, נ. רוטנשסרייך, המחשבה היהודית בער, 
החדשה. ב׳. 252 — 276 , - %2 ז, צ. ירת. משנתו של הרב ק׳, תשל״ד: 

. 1-1 . 5 , 1951 ,׳*זס׳וז ע־־ ,/;ם ״מ ,. 4 ( .ה .ן .)/ .״( 15 !<(£ . 1 
. 1961 , 141 — 121 ,מס, 4 ,?( (,״ 4 ,תר. 1 ז 1 צש!ו 
מ. 

ל|^ל[, סר אלוורל — ם 10 סנ) 1 )ז 3 עו £8 ז 51 — ( 1552 — 1634 ), משפ¬ 
טן אנגלי שמהלך חייו שזור נחייה הפוליטיים של בריטניה 
בתקופתו (ע״ע ממלכה מאחדת, עם׳ 834 ). ק׳ כיהן לסירוגין כיוצץ- 
משפטי לכתר. כיו״ר ביה״נ ובשופט. ה 165 ^ 11 ) 1115 ( 1628 — 1644 ) 
וה! 1 ) 861,0 ( 1600 — 1659 ) שלו תופסים מקום מרכזי בספרות המשפ¬ 
טית האנגלית. הם נתחברו בשנים שהמשפט המקבל (ע״ע) היה במצב 


של אי-םדר מוחלט; הוראותיו וכלליו היו מצויים נקבצים שנתיים, 
כגון!. 60010 זבסזו, ובמעשי-חקיקה נפרדים ושונים (! 0 ) 11 ) 13 !). תרו¬ 
מתו של ק׳ התבטאה בתמצות הכללים הישנים ובהתאמתם לשימוש 
הדיש, אגב שימוש נרחב בהלכות השונות שנפסקו ביה״ב. חיבוריו. 
שזכו להכרה כללית ונתקבלו כסיכום מוסמר של ההלכה. השפיעו 
תקופה ממושכת על דרכי התפתחותו של המשפט המקובל. 

לפעולותיו של ק׳ כשופט היתה השפעה מכרעת בהבטחת עליונותו 
של המשפט עם״נ רצונם של המלך ובעלי־שררה אחרים. על רקע זה 
התנגש ק׳ לא־אחת עם המלד ג׳ימז 1 (ע״ע), ובשל מאבקו התקיף 
למען הבטח כפיפות המלד לחוק אף פוטר ( 1616 ) מכהונתו כשופט, 
בהשראת יריבו הגדול פ, ביקון (ע״ע), ב 1620 חזר ק׳ לביה״נ 
כמנהיג האופוזיציד" ובשנותיו האחרונות זכה להשגים ניכרים במא¬ 
בקו למען שלטון החוק בממלכה. 

. 1957 , 1952 — 1552 .£ <ו 9 . , 160 <, 8 ' 1 ■ .£ . 5 

קוק, ג׳ימז - : 0001 !פתזג| — ( 1728 , מרטן-אין-קליולנד, אנגליה 
— 1779 , קיאלקקואה. הוואי), מגדולי׳מגלי הארצות ויורדי- 
הים. ק׳ היה בנו של פועל חקלאי. בגיל 18 היה לנער-סיפון במס־ 
רשיות-משא שהפליגו בים־ד,צפוני. ב 1755 הוצע לו פיקוד משלו. 
במקום זה התנדב לצי המלכותי כמלח פשוט ושירת על אניית- 
מלחמה בריטית בצפון-אמריקה. בגיל 29 פיקד של אניה קטנה. ק׳ 
השתתף בקרבות .מלחמת שבע השנים" וגם עסק במיפוי הנהר סינט 
לורנם (ע״ע). בזכות כשרונו הרב, רצונו החוק ולימודיו העצמיים 
הבלתי-פוסקים (במתמטיקה, אסטרונומיה, מדידות ושרטוט מפות), 
מונה ב 1763 לבצע סקר מדוקדק של ניופנדלנד. 

ב 1768 הועמד בראש משלחת מדעית של החברה המלכותית 
והאדמירלות, שיצאה לטהיטי לצפות במעברו של כוכב־הלכת נוגה 
( 3.6.1769 ). למסע הצטרפה קבוצה של חוקרי־טבע מן החברה המלכו¬ 
תית ובראשם ג׳. בנקם (ע״ע). מטרה נוספת היתר, לגלות את "היבשת 
הדרומית הגדולה", שלפי ההשערה שרווחה או השתרעה מניו־זילנד 
ועד דררם־אמריקה (וע״ע אוסטרליה. עמ׳ 1009 ). קי, שנתמנה לקצין, 
הפליג ( 1768 ) באנץית־העזר הקטנה "אנדור" (זג 1 ס׳יג 10 > £11 ) לאורך 
החוף המזרחי של אמריקה-הדרומית. הקיף את כף־הורן, חצה את 
דרום האוקיאנוס־השקט והגיע לטהיטי. לאחר שערך תצפיות אסטרו¬ 
נומיות בטהיטי, חקר את חופי ניו-זילנד, שעל דבר קיומה הודיע 
טםמן 100 שנה קודם; ק׳ הקיף את שני האיים ופיסה את חופיהם. 
אח׳׳כ חצה את ים-טסמו וגילה את יבשת אוסטרליה ( 19.4.1770 ). 
הוא מיפה את כל חופה המזרחי ושב וגילה את מיצר טורם (ע״ע), 
שביו אוסטרליה וגינאה החדשה; ק׳ גם מיפה חלקים של זו האחרונה. 
ב 1771 שב לאנגליה דרך יאווה וכף התקווה-המובה. בזכות תשומת־ 
לבו לתזונת אנשיו חזר הביתה בלא שאיש מצתתו ימות בצפדינה 
(ע״ע), והדבר פרסם את שמו ברחבי הצי המלכותי. מסעו המוצלח 
הביא לכד שגם לד.בא צורפו 
אנשי-מדע למשלחות הצי. 

ב 1772 יצא למסעו השני, 
שנועד להכריע את שאלת 
קיומה של היבשת הדרומית. 
הפעם הפליג בשתי אניות- 
עזר ■רזוליושו״ (•״ 80501 
;;ס;!) ו״אדונצ׳ר" (-חס!!))"/ 
0 ז״ 1 ), דרך כף התקווה- 
הטובה ומשם דרומה עד לקו- 
הרוחב ׳ 10 ' 71 . בכד היה 
הראשון שחצה את חוג 
הקוטב הדרומי. מאחר שלא 
נתקל בשום יבשת המשיך 
לניו-זילנד וזו שימשה לו 



483 


קוק, ג׳ימז — קוקאין 


484 


בסים לגילוי ומיפוי עשרוה איים מצפונה. בחורף 1773 הדדים 
פעמיים עד קו־הרוחב • 71 ושוב לא נתקל ביבשת. לאחר מסע 
גילוי ומיפד באיי האוקיאנום־חשקם (מאיי המרקיזס במרכזו ועד 
לך.בדידים החדשים וקלדוניה החדשה במערב). הפליג חזרה לאנג¬ 
ליה ( 1775 ) דרל כף־הורן. לרגל הצלחתו הגדולה הועלה לדרגת 
קפסן ונבחר לחבר "ההברה המלכותית". 

כעבור שנה התנדב ק׳ לעס־ד בראש משלחת שיצאה לגלות 
בצפון־אמריקה את המעבר הצפוני־מערבי ביז האוקיאנום־השקס 
לאוקיאנוס־האטלנטי (ע״ע ספנות, עם׳ 249 ). או את המעבר הצפוני- 
מזרחי סביב סיביר■ ב 1776 הפליג למסעו השלישי והאחרון, בשתי 
אניות "רזוליושן" ו״דיסלןורי" (' 5 י!;>ד 1500 גו), דרך כף התקווה־הטובה. 
תחילה יצא לדרום האוקיאנוס־השקס ואח״ג לצפונו— למיפוי חופיה 
הצפוניים־מערביים של אמריקה הצפונית. בדרכו גילה את האי 
כריסמס ושב וגילה־מחדש את איי הוואי (ע״ע הויי). לאחר שעבר 
את מיצר ברינג נעצר ע״י קרחונים (בקו הרוחב ׳ 10 " 70 צפון) וחזר 
להוואי לצורך שיפוצים, לפני נסיונו השני לחדור צפונה. בקיאלק־ 
קואה שבחוף המערבי של האי חשבוהו הילידים תחילה לאל שנתגלה 
להם, אך כעבור שבוע הרגוהו אותם הילידים עצמם כשניסה להחזיר 
סירה שנגנבה. שתי אניותיו חזרו בשלום לאנגליה ( 1780 ). 

למסעותיו הארוכים של ק' נודעת חשיבות מדעית רבה, בעיקר 
בהבהרת דמותו של חצי כדה״א הדרומי. אע״פ שהכלים שנעזר בהם 
לא היו משוכללים, כוללים יומניו המפורטים והמפות ששרטט, 
ידע מהימן רב. בתחומים שונים, על הארצות שעבר ליד חופיהן. 
בין המקומות המנציחים את שמו — איי ק׳ באוקיאנום־ד,שקט. 
השייכים לניו-זילנד. ב 1777 פרסם 11 ) 8011 1115 !()זו־שס! }אבעסזג 
015 ? ("המסע לעבר הקוטב הדרומי"). 

/?> ^ו/יד ,ת 05£0 וזזנ 0 : 1907 .( מי.ע/י/ע^ 

.€ .[ : 1952 ,/ 1 < 11 !ק €0 . 010105 ^ .!ל! ; 1939 

. 1 * 1 . 0 ; 67 — 1955 . 1-111 ח 1 ס 1 ק €0 / 0 00/4 (/ז 0 / ?)^" 7 .(. 11016 (4x1 

. 1969 ,} 17 ! 1 ז 30£ ^ 17711 ,■ 0 10111 ^ €0 ,(.!)־ז) 

ז. בכ. 

לן^^לן; סר 1 י'ל*'ם ^ול^רגייל — חז 1113 ו*׳\\ 

• €00144 — ( 1806 — 1879 )׳ פסציא אנגלי. ב 1836 החל בנס• 

יונות לפתח טלגרף חשמלי, בשדתפות עם צ׳רלז ויטססרן 
51011€ [ע״ע טלגרף. עם׳ 1732 ). ב 1837 הציגו השניים אח טלגרף 
המחטים ורשמו אותו כפטנט. המכשיר היה מורכב מלוח שעליו 
רשומות אותיות הא״ב ובמרכזו חמש מחטים מגנטיות ע״ג צירים. 
העברת זחמי חשמל בשניים מתוך חמישה תילי חשמל, שהיו מתוחים 
עפ״ג הלוח. גרמה לשתי המחטים לסטות ולהצביע על אחת האו¬ 
תיות. ההמצאה היתה מבוססת על תגלית של הפיסיקאי הדני ארסטד 
(ע״ע), שזרם חשמלי מפעיל מופנם סיבוב על מחט מגנטית (ע״ע 
אלקטרופגנטיות). הצורך בחמישה תילים להולכת הזרמים ייקר 
את ההמצאה ומנע שימוש נרחב בה. 

ב 1845 רשמו השניים פטנט לטלגרף חשמלי שהיה מבוסם על 
מחט יחידה. מכשיר זה היה זול יותר מקודמו, ומספר חברות טלגרף 
בבריטניה השתמשו בו משנת 1846 , או הטלגרף של מורס תפס את 
מקומו. 

פרדריק אלברט — 011 ( 0 )■ 11101 \ 1 ) 51 ז־ז 045 ־ 1 ?—( 1865 — 

1940 ). רופא אמריקני וחוקר ארקטיקה (ארקטיס) ואנטארק- 
טיקה (ע' ערכיהם). למד רפואה באוניברסיטת ניי-יורק, וב 1892/3 
הצטרף בדדפא-מנתח למשלחת פירי (ע״ע) לארקטיקה. ב 1897/9 
השתתף במשלחת בלגית לאנטארקטיקה. כשנים 1903 — 1906 עמד 
בראש משלחת שהעפילה, לדבריו. לפסגת הר מקינלי ( 6,180 מ׳) 
באלסקה (ע״ע). ק׳ נתפרסם וזבה לכבוד רב כשטען כי הגיע לקוטב 
הצפוני באפריל 1908 . במסע שערר עם אסקימואים. ספור לכד הודיע 
פירי כי הוא ש״כבש״ את הקוטב הצפוני ב 1909 . דיווחו של ק' נדחה 


מיד בידי פירי; מאוחר יותר דחוהו גם חוקרים אחרים, משלא עמד 
במבחן המציאות. ב 1923 הסתבד ק׳ בשערוריה של בארות-נפט 
בטכסם ונידון ל 14 שנוח מאסר. כעבור 5 שבים שוחרר, וב 1940 זכה 
למחילה, מהנשיא פ. ד. רוזוולט. קי כתב מספר ספרים. ביניהם: 
) 1811511 סוזסעזח^ ) 115 ? ; 181 011811 )^?- ("בלילה האנטארקטי הרא¬ 
שון"), 1900 ! )ת 15 ו 1 ) 0011 ס!!! ) 0 קס?■ 110 ) ס?■ ("לפסגת היבשת"), 
1907 ! 10 ״? 1110 £ס ) 511 ח 11 ו 1 ב))\:. ׳י 4 ! (.הגעתי לקוטב"), 1911 . 

קוק, צבי יהודה (נו׳ 1890 , זימל [פלד קובנה]), ראש ישיבת 
"מרכז הרב" בירושלים ובעל השפעה בהוגי הציונות הדתית. 

ב 1904 הגיע לא״י יחד עם בית אביו. הרב א. י. קוק (ע״ע). לנזד 
מפי אביו וכן בישיבת "תורת היים" בירישלים. פרסם מאמרים 
בענפים שונים של תורה ומחשבת היהדות וערך קובץ עיוני-ספרותי 
בשם "התרבות הישראלית" 

(תרע״ג). ב 1914 יצא להשתלם 
בהלברשטט שבגרמניה. בפרוץ 
מלה״ע 1 הצטרף להוריו בשוויץ 
(שם נתעכבו במלחמה). ומשם 
נסע בעקבותיהם, ללונדו!. אחרי 
המלחמה שב עם הוריו לא״י, 

וכאן פעל לצד אביו בישיבתו 
בירוקזלים. לאחר פטירת אביו 
התמסר לסידור עזבונו, ורוב 
נתבי אביו הנדפסים הופיעו 
בעריכתו. כן חיבר קונטרסים 
ומאסרים רבים להסברת אי¬ 
שיותו ותורתו של אביו. ויכוח 
נפרץ ניהל עם מתנגדי הציונות 
והאדישים לה שביו החרדים, 

ובהקמת מדינת־ישראל ראה 
"אתחלתא דגאולה". למעמדו ה¬ 
מרכזי בציבור הציוני-הדתי 
הגיע עם ההתחדשות שבאה בישיבת "מרכז הרב", משהחלו מגיעים 
אליה, במספרים גדלים והולכים, בוגרי ישיבות ..בני-עקיבא" ושאר 
ישיבות-הנוער. מעתה היה למורה-דרך לחלק חשיב מבני "דור הכי¬ 
פות הסרוגות". מעורבותו במתרחש במדינת ישראל גברה בייחוד 
לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור נחלת האבות. מאז מלחמת יום- 
הכיפורים הוא לוחם בהתמדה בכל מגמד. לוויתורים טריטוריאליים 
ובכל גילויי רפיון באמונה במדינת ישראל ובייעודיה. הוא תובע 
התנחלות בבל שמחי א״י, ותלמידיו, שנתגבשו ב״גוש אפונים", הם 
הגוף המיליטנטי ביותר בתהים זה. חלק ממאמריו כונס בספרו "לנתי¬ 
בות ישראל", חשכ״ז. 



קו_קאין ( 00031110 ), אלקלואיד (ע״ע) המופק מצמח חקוקה — 
אמריקנית או מחודדת ( 0003 ח 10 ץ) 01 ז 11 )ץ)£) — הנמנית 
עם משפחת הקוקיים ( 0030 נ 1 ץצ 0 ז 11 )ןז£). במשפחה זו שיחים ועצים 
טרופיים. חקיקה היא שיח ירוק-עד. העלים מסורגים, הפרחים צהובים 
וקטנים ודומים לפרחי פשתה (ע״ע). הפרי דמוי ענבה. הצמח גדל 
בר בדרום-אםריקד״ במיוחד בצ׳ילד״ בפרו ובבולירריד,! האינדיאנים 
שם לועםים את העלים כדי להתגבר על עייפות ועל רעב והוא משמש 
להם חימר מעורר ( 111 ב 111 ת) 11 צ 1 . 
מבנה הק׳ הוא .״. 00 ^- 

. 1 .־-< ז 

1 ייג.י> 0 . 0 ^--^י 

הק׳ הוא בסיס אורגני, ניתך ב־ 98 , גבישי ובעל טעם מריר, נמס 
במים ובכוהל וגם בממיסים אורגניים שכיחים אחרים, וכן בשמנים 






485 


קיקאץ — קוקוס 


486 


רבשרמנים. ההידר 1 כלוריד 
מסים מאד במים ובד״כ 
משתמשים בו ברפואה ב¬ 
צורה זו. 

שימושו הרפואי התחיל 
בסוף המאה ה 19 , אך כבר 
ב 1860 הפיקו אותר בצורה 
נקיה ע״י מיצוי עלי קוקה. 
ב־ 1884 פרסם פרויד (ע״ע) 
ספר על תכונות הק׳. מבנה 
המולקולה ידוע מ 1898 , 
ואת הסינתזה הראשונה 
ביצע ר. וילשטטר (ע״ע) 
ב 1902 . 

הק׳ שימש להרדמה מקו¬ 
מית ברפואה, ובמיוחד ב• 
רפואת-עיניים. אולם חרכו־ ק*יןה פיזוירח ( 3 ^ 0 ^ מ 10 ••צ x סזו 1 זץז 41 ) 

בות סינתטיות חדישות, כגון ״ ^ 

נובוקאין ופרוקאין, תפסו את מקומו בהיותן רעילות פחות ונעדרות 
סכנת התמכרות. ק׳ בכמויות קסנות־יחסית גורם לשיתוק ולחוסר 
רגישות, להתכווצויות, לירידת לחץ-הדם ולאיבוד הכרה! ובכמויות 
קצת יותר גדולות — להרעלות קשות ואף לממת, ע״י הפסקת פעולת 
הנשימה. המנה הקטלנית שונה מאדם לאדם — בין 20 ל 1,200 מ״ג: 
לכן שימושו הרפואי חיצוני בלבד. ההתמכרות לק׳ היא מחלה קשה. 
המכורים לסם זה מריחים או שואפים את האבקה לנהיריהם. או 
מזריקים לעצמם את תמיסתה. המתמכרים מסוגלים לפתח עמידות 
ולסבול אף יותר מ 5 גר׳ ליום. קשה ביותר להשתחרר מן ההתמכרות 
לק׳, אף שהרגשת התרוממות-הרוח הנגרמת בהתחלת פעולתו הולכת 
והופכת להרגשת מועקה ודפאון עמוק. וע״ע סמים משכרים. 



,(. 1 ) 6 ) • 01161101 ? ,׳^ג ,$ ; 1957 זו/יל .ע\ .^ 1 

, 1 ) 197 € 1101 15 וויו 01 ), 

ימה מלוחה בפרובינציה צ׳ינג הי(ע״ע) שבצפון־סזרח סיבס 
(ע״ע). סין. הימה נמצאת בחלקו הנמרך ביותר של אגן טקסוני סגור. 
שבין שלוחה דרומית של הרי נאן שאן לבין הרי ק״ג שחם שלוחה 
צפוךמזרחית של הרי קונלון (ע״ע). מקומה וצורתה נקבעו ע״י 
מורנות של קרחונים שגלשו בעבר מההרים. המקיפים אותה משני 
עבריה. פגי הימה הם בגובה 3,205 מ׳ מפל פני הים. שמחה המירבי 
ב 4.400 קמ״ר ועמקה המירבי 38 מי. יש תנודות עונתיות גדולות 
בהקפה ובעמקה. בשוליה המערביים שטחי ביצות נרחבים. הימה 
קפואה 4 — 5 הרשים בחורף. שטח האגו המתנקז אליה כ 25.000 קמ״ר. 
היישוב מסביב לימה דליל מאד, יבולל ברובו נוודים. 

קוקוס (! 0 ^ 0 ^), סוג צמחים ממשפחת הדקליים (ע״ע). הל' 
משתייך לשבט הקוקוסיים, שעמו נמנים 13 סוגים הגדלים 
בעיקר באמריקה הטרופית. רק הסוג ק', שהוא בן מין אחד — 
אגוז הק׳ (במ) £1 נ 1 ת . 0 ). צמח תרבותי, מהחשובים ביותר, 
שפירותיו מנוצלים לשמן ולסיבים — תפוצתו הראשונית 
היתה מוגבלת לאמריקה הטרופית. משם הוכנס לתרבות כמעט לבל 
הארצות הטרופיות בעולם. מצויות עדויות על גידול הק' בהודו בבר 
במאה ה 10 ובבילון - במאה ה 3 לפסה״נ. הק' הובא לאמריקה 
מפולינזיה (משם כנראה מוצאו) זמן־רב לפני בוא קולומבוס 
לשם. 

אגוז הק' הוא דקל חד־ביתי. גבד.ו עד 30 מ׳. קורתו נטויד,-במקצת 


ודקה־למדי. עליו ארוכים מאד ומנוצים לעלעלים רבים שהקצה שלהם 
מסתיים בחוד ארוך. שזרות התפרחות מסועפות ונישאות בחיקי 
העלים התחתונים של הנוף. התפרחות בעלות פרחים חד־מיניים. 
הפרחים האבקניים מרובים וערוכים בחלקה העליון של השורה. 
הפרחים העלייניים גדולים. הפרי הוא ,אגוז הק", שאינו אגוז אלא 
בית־גלעין גדול המכיל זרע אהד. חפירות צבורים יחד ( 10 — 20 ). 
אורך כל אגוז כ 20 ם״מ ורחבו נ 15 0 ״מ ויותר. לפרי 3 קליפות: 
החיצונית דקה וירוקה, הבינונית עבה מאד ועשויה שכבה עבה של 
סיבים, והפנימית קשה־אבנית, הזרע כדורי וגדול. קליפתו דקה מאד 
ולו אנדוספרם לבן וקשה, שבתוכו יושב עובר צעיר, לפני שהפרי 
מבשיל האנדומפרם כולו נזיל, שקוף ומתוק-חמצמץ. עם הבשלת 
הזרע מופיעות בו בהדרגה סיפות־שומז והנוזל הוסר לאמולסיה 
חלבית המתקשר, בחלקה (בדומה לחלבון ביצה שלוקה) — 
הקופרה; השאר הופך לנוזל מימי (המכיל מוכר ושמן). על 
הקליפה הקשה נראים 3 שקעים, שאחד מהם גדול ועמוק-במקצת 
מן השאר. מתחת לשקע הגדול יושב העובר. בנביסתו חודר קצה 
הספיג לתור הלל־הזרע והופד לאיבר-מפיגד, (מציץ): אותה שעה 
פורץ הנך! את הגומר. הגדולה של הקליפה הקשה ושל יתר הקליפות. 
נביטת זרעי הק' איטית מאד ועשויה להימשך למעלה משנה. הקליפה 
הסיבית מאפשרת לאגוז לצוף זמו־רב על־פני ימים ואוקיאנוטים. 
והקליפה האבנית שומרת על הזרע לבל יחדרו לתוכו מים ולבל ייפגע 
כושר נביטתו, 

ם. ז, 


ידועים טיפוסי ק׳ רבים. מיונם נעשה לפי גובה העץ, עובי קליפת 
הפרי. גדלו וצורתו. עמידותו בפני חרקים. תכלית הגידול — לשפן 
או סיבים — ועור. 



תנאי־הגידול הם: קרינת־שמש ממושכת, טמס׳ שנתית ממוצעת 
של ■ 29 וכמות משקעים שנתית של 1,200 — 1,300 מ״ם. מיעד הניבה 
הראשונה ומשך פוריות העץ תלויים בתנאי־ד,גידול. בתנאים נוהים 
מתחילה הניבה בשנה החמישית, מגיעה לפוריותה המלאה בשנה 
העשירית ונמשכת עד גיל 60 — 80 שנה, הקטיף נעשה בידי מטפסים 
או במוטות במבוק פיוהדים. על שטת של 1 הקטר גדלים כ 100 עצים 
המניבים כ 600 סירות שתכולתם כ 1 טונה קופרה לשנה. לצודד הפקת 
הקופרה סקפירים שד,אסיף יעשה במצב הבשלה מלאה של העצים. 
ואולם כשהסיבים הם תהלית הגידול מקדימיס את האסיף. 

כ 90% מכלל השנזת העולמי של הק׳ מגיריים באיזור שביז ■ 20 ־ 

המשווה. אין לקבוע 
בדייקנות את ר.קפם של 
מסעי ד,ק׳. הוא נאמד 
ב- 3.5 מיליון הקטר, ומזה 
כ 3 /* בפיליפינים. ה ־ 
ייצור העולמי נאמד 
ב 26.6 מיליון טון אגו¬ 
זים ( 1974 ), מזה כ 21.5 
בדרום־פזרה אסיה (בעי¬ 
קר: פיליפינים [ 7.4 |, 
אינדונסיה ( 15.9 , הודו 
[ 14.4 ,ציילון 1.31 ). טהי■ 
לנד [ 10.8 , והשאר באו- 
קיאניה ( 2.0 ). מכסיקו 
( 1.0 ) ואפריקה ( 1 1.5 
בעיקר מוזמביק. גאנה 
וטנזניה,). היצוא העו¬ 
למי של הק׳ ומוצריו ה¬ 
עיקריים מגיע לכדי למע- 


אגוז הלוויקום (בז £6 ב:) 0 ו 1 00605 ). 
דקל ;ישא פרחים \פירוח 



487 


488 


ירקזפ 

לה ממיליארד דולר לשנה ( 1974 ), ובאחוזים: אגוזים חיים — 10.5 
מיובשים — 5.5 ! קופרה - 26.2 ! שמן — 161.3 

כוספה — 6.5 

תוצרי ח ק ׳. לק׳ חשיבות כלכלית עולמית רבה והוא חיוני 
למיליוני ילידים באיזור תפוצתו. יש כ 360 מוצרים העשויים כולם 
או חלקם מקי. הגזע משמש למבנים, סירות, גדרות וכר. והעלים — 
לכיסוי גגות ולקליעת כובעים, מחצלות, מניפות. מחיצות ועוד. 
שכבת קליפת הפרי הפנימית הקשה משמשת בתעשיית כלי־אוכל, 
כפתורים ועוד. החשובה־מכל היא ה קופ ר ה. המכילה 60% - 65% 
שמן, שמספר היוד שלו 8 — 110 בטמפרטורת החדר הוא נמצא במצב 
מוצק ופריד וב " 24 הוא הופך במהירות לצלול וזך. שיעורן הגבוה 
( 90% ) של החומצות הרוויות שומר על השמן מפני קלקול והעלאת 
ריחות רעים הנגרמים ע״י חמצון. משקלן המולקולרי הנמודיחסית 
של החומצות משפיע על מסיסות השמן ונדיפותו. כל אלו מסייעות 
לשימוש השמן לצרכ-ם ממונים־ביותר, כגון: מרגרינה וחמרי־מזון 
אחרים, סבון, חמרי־גיקוי, תמרוקים, תרופות, חסרים פלסטיים, 
גומי סינתטי, סיכה, שמן־שיער ועוד. אף לשכבה הסיבית של קליפת 
הפרי — ק וי ר (■!!ס־ס) -- - חשיבות כלכלית ניכרת׳, היא מכילה 
באופן יחסי מעט תאית והרבה ליגנין. הסיבים קצרים, גמישים, קלים 
ועמידים בפני מים־סלוחים והם משמשים להכנת כבלים לקשירת 
אניות, חבלים גסים, מברשות, ריפוד לכלי־רכב, איטום ועוד. 

•.ז 4 ן/זמ 0 ־ 00£, ^ 00 ^\ . 0 .ן ; 1964 ,ז^ו^ה 0 ^ 0 ^ , 1111 ^ 0 ,.מ 
. 1970 

ש. ה. 

קוקושקה, אוסקר- ת 3 ,) 1 ; 01 — (נו׳ 1886 , פכלארן 

|חזמ 1 ו 1 פ 0 ? 1 ), צייר אוסטרי. בשנים 1905 — 1909 למד ק' 

בביה״ם למלאכות ולאמנויות בווינד, ועבד בארגון הווינאי של 
המעצביב ובעלי־ר,מלאכה ( 1£ זב 1151 ז־ז\\ ז€נ 7101 \), ב 1910 , בברלין, 
פגש בחברי קבוצת "הגשר" (ע״ע אכספרסיוניזם) ובה ולדן (ע״ע), 
עורן כה״ע ,,הסער״. בשנים 1920 — 1924 הורה ק׳ באקדמיה של 
דרזדן. בראשית שנות ה 30 היה פעיל, בווינה. נגד עליית המפלגה 
הנאצית. ב 1934 עבר לפראג. בשנים 1938 - 1947 חי באנגליה. ב 1947 
התיישב בשוויץ. ציוריו הורחקו מכל המוזיאונים והאספים בגרמניה 
הנאצית. 

דיוקניו של ק׳, שהתחיל בציורם ב 1908 , אכספרסיוויים ביותר! 

הם חושפים כושר־חדירה אל מסתרי הנפש ופסימיות עמוקה! להדגשה 
מיוחדת זוכים הבעת־הפנים וכוחם ההבעתי של הידיים (כבדיוקן ולדן 
[ 1910 ! אוסף ס. ה. מסלון, 

מיניאפולים]). פרשת אהבתו 
של ק׳ אל אלמה, אלמנתו של 
גוסטו מהלר, והדרמה שנת־ 

הוללה בנפשו, משתקפות ביצי¬ 
רתו ״הסערד,״ ( 1914 ! קונסט■ 

מוזיאום, באזל), המייצגת תחי¬ 
לתו של שינוי סגנוני חשיב; 

הצבע נעשד, אמצעי ביטוי 
עיקרי, המברשת משמשת לרי¬ 
שום ולצביעד. גם־יחד והצבעים 
גדושים ועבים יותר. קווים מעו¬ 
ותים וצבעים בעלי אופי נבח¬ 
רות מביעים את דכאונו אחרי 
פציעתו במלהי׳ע 1 . אולם בהש¬ 
פעת סרה וסזן (ע׳ ערכיהם) 

עבר ק׳ לציור נופים בעלי 
צבעים בהירים ומשיכות־מכחול 
חפשיות-יותר. בעקבות מסעו 


■ ?יי,ז 

באירופה, בצפון-אפריקה ובמזרח־הקרוב ( 1924 — 1931 ), צייר שורה 
של נופים פנוראמיים מרשימים, כ״ירושלים״ ( 11929/30 המכון לאמ¬ 
נות, דטרויט). יצירתו הוסיפה לכלול נופים, בצד ציורים בנושאים 
בעלי נימה פוליטית, סמלית ומיתולוגיה (הטריפטיכון הגדול, ,תרמי- 
פילי״, 1954 : אוניברסיטת המבורג). עם חלוף השנים נהיו צבעיו 
בהירים ועליזים יותר! אולם היו אלה בעיקר ציוריו המוקדמים 
שהעמידוהו בשורת האכספרםיוביסטים החשובים באמנות המודרנית. 

ק' כתב גם מחזות, מסות ושירים. ב 1908 נתפרסם שירו המעוטר. 
131 נ 1 ו.ו 1 .> 1 ו 1101 ת 10 ונ 11 ו;- 1 ];!;ון ("הנערים החולמים"). מחזותיו, הספוגים 
רעיונות הומניסטיים. היו ממבשרי התאטרון האכספרסיוגיסטי. כתי¬ 
בתו, כיצירתו האמנותית, מעלה את גורלו של האדם בעולם המודרני, 
ומוחה על כל צורה של עריצות ועל מלחמות וקרבנותיהן. — כל 
כתביו. מן השנים 1907 — 1955 , י״ל ב 1956 . 

..>! . 0 . 1 ( 1 .{- 1 ; 1947 / 11 ז 0 ,ממבוממסא ״־ 1 

.? .{ ; 1961 ,.א . 0 ,ז:תגות 1 !ט 6 .מ .• 1958 .•!:!:(!ס? ן 0 }|■ו 0 '}\ ^ 7/1 
. 13 ; 1966 , 1€ ז< 71  1 ), הבל־ארץ הררי נרחב בדרום־מערבבריה״ם,בין 
הים־השחור וים־אזוב במערב לים־הכספי במזרח, במובנו 
הרחב משתרע הק׳ על 440,000 קמ״ר- משקע קומה־מניץ׳ בצפון ועד 
גבול תורכיה -אירן בדרום. תחום זה, שבו כ 23 מיל׳ תוש׳ ( 1970 ), 
נחלק ל 3 חלקים עיקריים; 1 ) קדם־ק׳ — המרגלות הצפוניים של 
הרכס הראשי והמישזרים והגבעות שמצפונו; 2 ) הק׳ הגדול (ק׳ 
במובן מצומצם) — הרכס הראשי, שהוא עמוד־שדרה לחבל כולו; 
3 ) הרי עבר ה ק׳ — מדרום לק׳ הגדול, כוללים את הק׳ הקטן 
ורמת ארמניה. 

ג א י ל ו ג י ה וטופוגרפיה. רכס ה ק׳ הגדול נמשך 
לאורך כ 1,200 ק״מ, מצפון־מערב לדרום־מזרח. רובו מתנשא מעל 
ל 4,000 מ׳י 5 בהן של פסגות רבות במרכזו — 5,000 מ׳ ויותר, והשיא 
־*־ בהר אלברום (ע״ע) — 5,633 מ׳. רוחב הרכס המרכזי 32 — 180 
ק״ם והוא כמעט חסר מעברים. מסתעפים ממנו רכסים אגפיים רבים, 
שיחד עם הביתור החריף האפייני לק׳ יוצרים מבנה סופרגרפי 
מסובך. הק׳ הגדול משתייך למערכת הקימוט האלפינית (ע״ע מוע¬ 
צות. ברית ה*. עט׳ 637 ). מערבו בנוי בעיקר סלעים גבישיים (גרניט) 
מן הקדס-קמבריון והפלאוזואיקון, ואילו מזרחו — בעיקר צפחה 
מתקופת היורה, קדם־ק׳ מתרומם בהדרגה משקע קומה־מניץ׳, 
ומורכב בעיקרו משני מישורים המכוסים משקעים רביעוניים; 
המערבי, המנקז הנהר קובן (ע״ע), והמזרחי — הנהרות קדמה 
וטרק (ע״ע). בין המישורים גוש גבעות סטוורופול (השיא — 832 
מ׳), הבנויות אבן־גיר ואבן־חול שלישוניות. בין הק׳ הגדול והק׳ 
הקטן מפריד שקע טקטוני, שבמערבו מישור קולח׳ידה, המנוקז ע״י 
הנהר ריוני, ובמזרחו מישור הנהרות קורה וארפס. בין שני המישו¬ 
רים, המכוסים משקעים רביעונים ושלישוניים, מפריד רכס הורם, 
המקשר בין הק׳ הגדול והק׳ הקטן. הק׳ הקטן, הנמשך במקביל 
לק׳ הגדול, בנוי מערכת קמטים ושברים מסובכת, וסלעיד בעיקר 
מסוזואיים ושלישוניים. הוא נמוך מחק׳ הגדול ושיאו — הר גימיש 
— 3,724 מ׳. לרמת ארמניה (ע״ע, ושם מפה), ששיאה בתהום 
בריה״מ (הר ארגץ, 4,090 מ׳), אפייניים הרי־געש רביעוניים, רמות 
לבה וטוף געשי, ובדרומה — רכסים מקוממים של סלעים פלאוזוי 
איים. בין ארמניה הסובייטית והמשך הרמה בתחום תורכיה ואירן — 
השקע הטקטוני הארוך של עמק הנהר אדכס (ור׳ מפת המבנה הגאד 
לוגי של אסיה, כרך ד, עט׳ 851/2 ), 

הנהרות החשובים־ביותר של ק׳ הם: קובן, ריוני, אינגורי 
(נשפכים לים־אזוב זלים־השחור), קומה, טרק וקדרה (עם יובלו 
הגדול ארכס; נשפכים לים הכספי). משטר הזרימה של הנהרות 


זןזששי־ יץיו־־גי.? : ר־ייז׳ ע.צדי, >.וי} 1 
1 ־!םיז*)הוז ראפגיר, דוררגיח, 

ני' •י.־יז 1 


489 


קוקז 


0 ׳־ 4 



קווקז: ח 5 וקה סינהי־ח 


מגוון מאד ותלוי בתנאי האקלים והתבליט. הנהרות הזורמים מערבה 
עשירים בד״ב במים מאלה הזורמים מזרחה. בהרים זורמים הנהרות 
בעמקים צרים ותלולים ומהווים מאגר עצום של אנרגיה. על נהרות 
אחדים הוקפו מפעלים הידרו־חשמליים וכן מפעלי־השקיה המשרתים 
אזורים חקלאיים שונים. — הגדולה בומות הפנימיות של ק' חיא ימת 
סוון ( 1,400 קמ״ר) ברמת ארמניה. בגובה 1,906 ם׳. מימיה. המת¬ 
נקזים לנהר ךזז־ן, מפעילים שרשרת תחנות־חשמל. 

ק' עשיר במחצבים מגוונים, שהחשובים בהם הם הנפט 
(באזורי בקו, גרוזני ומיקופ [ע׳ ערכיהן!), הגז הטבעי (איזור 
סטוורופול) ונו המנגן (צ׳נאטורה). חשיבות משנית נח־עת למרבצי 
ברזל ומתכות אל-ברזליות שונות (נחושת, אלומיניום, מוליבדן) 
וכן לכמויות לא־גדולור. של פחם. עוד מצויים בק' מחצבי מלח, 
מתכות נדירות וחמרי־בניה (שיש, טוף). במורדות הצפוניים של 
הק׳ הגדול מצויים מקורות עשירים של מים מינרליים, ולידם — 
מקופות־מרפא נודעים (פיטיגורסק, קיסלובודסק, ז׳לזגוגורסק). 

האקלים בק' מצטיין בניגודים חריפים, והוא תוצאה של 
מיקום גאוגרפי, גובה התבליט ומידת החשיפה לגושי־אוויר ימיים או 
יבשתיים. רבס הק׳ הגדול מפריד בין אקלים ממוזג, האפייני לקי 
הצפוני, לבין אקלים תת-טרופי השורר בעברי הדרומי שד הק׳. 
ההבדלים החריפים בין שני פוני אקלים אלה מתבטאים בעיקר 
בחורף, כאשר בקדם־ק׳ טמפרטורת ינואר הממוצעת היא ■ 5 —, 
ואילו בעבר הק' — ״ 5 ^. הבדל אחר קיים בין הק־ המערבי, המוש¬ 
פע מגושי-אוויר לחים החודרים מהים־השחור והנהנה בשל-כך מאק¬ 
לים תת-טרופי-לח, לביו הק׳ המזרחי, הנמצא בתחום השפעת אקלים 
תת־טרופי־יבש, עקב היותו חסום בפני רוחות מערביות וחשוף 
לגושי־אוויר יבשתיים של אסיה התיכונה. באזורים הגבוהים שורר 
אקלים קר. שיאי ההרים מכוסים קרחונים ושלג־עד, המתפשטים 
עפ״נ שטחים נרחבים. כמות המשקעים, המשתנה בהתאם למקום 
ולגובה, נעח מ 2,500 ^ 3,000 מ״מ בחוף הים-השחור (האיזור חגשום- 
ביותר בבריה״מ) ועד 300 — 350 מ״מ בחוף הים-הכםפי. 

תנאי האקלים של עבר-הק׳ מאפשרים גידול צמחים תת-טרופיים, 
ומכאן חשיבותו העיקרית למדינה, חשיבות רבח נודעת גם לחורף 
הנוח השורר בחוף הים־השחור; הודות לכך, ובזכות הנופים המרהי¬ 
בים, הצמחיה השופעת וחופי-הרחצה הנהדרים, פותחה כאן שרשרת 
של מקומות-נופש, מהפפורסמים בבריה״מ (סוצ׳י. בטומי [ע״ע], 
סוכומי [ע״ע 1 ). 

אפשר לחלק את הק׳ למספר אזורים טבעיים, השונים זה־ 

מזד, בתנאי אקלים, קרקע, צומח ואפשרויות הניצול החקלאי. בקדם- 


ק׳ מבחינים בין קדם-ק׳ המערבי והתיכון, שהוא איזור 
ערבות וערבות-יער, שאדמותיו אדמות צ׳רנוזיום פוריות המנוצלות 
לעיבוד חקלאי אינטנסיווי (בעיקר גידול דגנים), לבין מישור 
ק ומה-טרק במזרח — איזור שחון ומדכרי־למחצה. המשמש 
לגידול מקנה, ואשר נחרותיו מסייעים לחקלאות שלחין. לק' ה ג ד ו ל 
אפיינית השתנות נופים ואקלים בהתאם לגובה הטופוגרפי; מרגלות 
ההרים, שקרקעותיהן שחורות, משמשות לחקלאות! מעליהן — 
היערות (אורן, אלון, אשור ואחרים) — להפקת עצים; וכרי אחו 
חאפייניים מתחת לקו-השלג — למרעה קיצי. בשקע המפריד בין הק׳ 
הגדול ועבר-ר,ק' מבחינים ב 3 מישורים: מישור קולח׳ידח 
שלחוף הים־השחור הוא איזור ביצתי מיוער. שחלקיו המנוקזים 
משמשים לגידול צמחים תת־טרופיים הזקוקים ללחות נבוד,ה (תה, 
הדרים. אורז ועוד); שקע קורה במזרח — איזור ערבות 
ומדבריות־למחצה, המשמש לגידול בע״ח ולחקלאות שלהין תת־ 
טרופית (גפן, כותנה): מישור ל נ ק ו ר ן שלחוף הים-הכספי -- 
איזור תת-סרופי לח-למחצה. שבו נפוץ גידול אורז ותח. במרומי 
הק' הקטן שולט נוף הררי של יערות וכרים אלפיניים, ואילו 
מורדותיו המערביים, הנהנים משפע משקעים, מנוצלים לגידול תה. 
הדרים, טבק וגפן. לרמת ארמניה אפייני נוף של ערבה 
הררית. החלקים הרמתיים. המכוסים קרקע בזלתית, משמשים לגי¬ 
דול דגנים, כרי האחו האלפיניים — למרעה, ואילו בעמקים נפוצה 
חקלאות שלחין (כותנה, גפן, מטעים). 

העמים, הק׳ הוא האיזור המורכב בעולם מבחינת הרכבו 
האתני והלשוני — תוצאת המבנה הפיסי המסובך והמפוצל והיותו 
איזור-מעבר לעמים רבים שהותירו בו את שרידיהם, ומפלט לשבטים 
נרדפים מאזורים סמוכים ורחוקים. את האוכלוסיה המקורית של הק' 
מחלקים ל 3 קבוצות עיקריות: 1 ) לקבוצה האיברית־קווקזית (פלאו- 
קווקזית) משתייכי-ם הגרוזינים, האבכזים, האדיגאים, הצ׳רקסים, 
הקברדינים, הצ׳צ׳נים וד.אינגושים. הטיפוס הגזעי השכיח בקבוצה זו 
(ע־ע גזע, עמי 565 ! גאורגיה, עם׳ 165 ) נחשב בעבר לטיפוס 
המקורי של ה״גזע הלבן״ (ה״קווקזי״, ה״קווקזואידי״); 2 ) הקבוצה 
ההודו-אירופית מיוצגת ע״י הארמנים, האוסטינים, הכורדים, הטל- 
שים, הטאטים ומספר עמים קטנים אחרים! 3 ) לקבוצת העמים 
התורכיים שייכים האזרביג׳נים, הקומיקים, הנוגאים, הבלקרים 
והקוצ׳איבים. מקבוצות האוכלוסין המאוחרות שהתיישבו בקי הקבו¬ 
צה הגדולה־ביותר הם הרוסים והאוקראינים, המרוכזים בקדם־ק׳. 
לפי מקורות רוסיים נמצא בק׳ (בגרוזיה ובאבכאזיה) הריכוז הגדול 
בעולם של מאריכי-ימים. 







491 


קוקז 


492 


על חחלוקח המינהלית של ק/ ע״ע מועצות, ברית ד.־, מפת 
היחידות האדמיניסטרמיוויות לאומיות, עמ׳ 657/8 . על היחידות 
המינהליות, ע׳ ערכיהן. וע״ע קוקזיות, לשונות. 

.ס 1 ס 0 .?.ן , 1959 ^ן|^ / 0 'גומע ! 16 ^ £0 ? ,. 01 ז 0 י( 01 <). 13 

!!!ס 2 > 11 ^ 1 >( 1 ׳^■ 0 י £1 " ;' 1570 ,^ 1/351 ^<|ן {ס ץ 1 (()^יו^ 0£0 1 / 

.^ח^ 2 ••־זן 0 ^ ^זו 1 ק 0 ז: 1 ()^^ !גמססכזי?) " 100 ' 1 )י 01 ?>ת>/ וז 0 ץ 

0X011. 1), 1973. 

ג. שפ, 

היסטוריה. מעצמות גדולות ביקשו תמיד להשתלט על הק׳ 
בגלל חשיבותו האסטרטגית, ותכופות נמחץ האיזור בידי מעצמות 
שנאבקו עליו. ואולם, תושבי האיזור שמרו על זהותם ועל הרגשתם 
הלאומית ומרדו תכופות בכובשים. רק 2 מהמדינות הרבות שקמו 
בק׳, ארמניה וגאורגיה (ע־ ערכיהן), שמרו לאורך־זמן על ישותן; 
תולדותיהן החלו במאה ה 12 לפסה״ג ועד־היום הן שומרות על 
זהותן הלאומית כרפובליקות־חברות בבריה״מ. 

במאות ה 8 — 6 לפסה״ג יסדו מתיישבים יוונים יישובים בחופי 
הים־השחור של הק', שעליו הילכו אגדות הקשורות בארגונאוטים 
ובפרומתוס (ע׳ ערכיהם). אח״כ שלטו בק' הפרסים, אלכסנדר 
הגדול, הסלוקים ופונטוט (ע״ע), וב 65 לפסה״ג כבש פומפיום את 
האיזור. כ 700 שנה ניטש מאבק על השליטה בק׳ בין רומא ויורש¬ 
תה, ביזנטיון — מזה, ובין פרתיה ויורשתה, פרס הססנית — מזה. 
במאות ה 7 — 10 היה ק׳ לזירת מאבק בין הערבים ובין הכוזרים. 

בק׳ פשט המזדאיזם (ע״ע), ואח״ב חדרה לשם הנצרות! ארמניה 
ונאורגיה התנצרו לפני רומא-ביזנטיון. נראה שבהשפעת הכוזרים 
התיהדו גם אחרים (ע״ע אלנים), וכיבושי הערבים הביאו לידי 
התאסלמות רבה, במיוחד באזרביג׳אן ובדגסתאן. 

בסאה ה 10 שקע כוח הח׳ליפים והכוזרים כאחד, ודבר זה אפשר 
את עליית כוחן של מדינות מקומיות, במיוחד גאודגיה. במאה ה 13 
פלשו המונגולים לק' ושמו־קץ לגדולת גאורגיה. פלישת המונגולים 
— וקודמיהם הטלג׳וקים (ע״ע) — היתה מלווה הרם רב, ובמפנה 
המאות ה 15/14 שוב סבל האיזור מכיבושי תימור לגג (ע״ע). 
במאות ה 15 — 16 השתלטו העת׳מאנים והפרסים על הק׳! הוא חזר 
והיה לסלע־מחלוקת בין שתי מעצמות, שכאילו המשיכו את המאבק 
הקודם בין פרם לביזנטיון. בק' התיישבו תורכמנים רבים, ולתורכי־ 
זציה תחלקית שלו — וכן להשפעת פרם מאזורים אחרים של הארץ — 
נלוותה התאסלמות מחודשת (ע״ע צ׳רקסים: אבכזיה). ארמניה 
איבדה כליל את עצמאותה. גאודגיה שמרה על מעין קיום עצמאי, 
אך הצטמקה, וחלק מהעם הגאורגי התאסלם. 

במאה ה 17 קראו הגאורגים כפעם־בפעם לעזרת הרוסים. פיוטר 
1 ״הגדול• היה הראשון שעימד על האפשרות לנצל מצב זה! ב 1722 
כבש את דרבנט וב 1723 — את באקו. ב 1770 חצו הרוסים לראשונה 
את רכס הק׳ וכבשו את קוטאיסי, וב 1785 סיפחו את כל צפון הק׳. 
ב 1783 באה גאורגיה בחסות רוסיה, וב 1799 ויתר אחרון מלכיה על 
כתרו לטובת הצאר. ב 1813 ויתרה פרם לרוסיה על הנסיכויות בק' 
הדרומי, מלנקוראן עד דרבנט. ב 1828 כבשו הרוסים מהפרסים את 
צפון ארמניה, ובכלל זה את ץרון, וב 1829 קיבלו מהחורכים את 
קרס, בטומי וארדהאן. 

עממי הק׳ ניהלו מלחמה עיטשת ככובשים, במיוחד בדגסתאן, 
בהנהגת האמאם שמיל (ע״ע), ורק ב 1864 הוכנעו. מאות אלפי 
צ־רקסים העדיפו לגלות לממלכת העות׳מאנים עפ״נ שעבוד לרוסיה. 
עם התפוררות הקיסרות הרוסית במלה״ע 1 קמו בק׳ מדינות עצמ¬ 
איות. ונעשה נסיון להקים "פדרציה של טרנט־ק", מורכבת מאזר־ 
ביג׳אן. ארמניה וגאורגיה. ואולם, ב 1920 כבשו החודכים את מחוזות 
קרס וארדהאן, ובריה״ט כבשה את שאר שטחי ארמניה שהיו בקיס¬ 
רות הרוסית, וכן את אזרביג׳אן ואת גאורגיה. עד 1936 היה הק׳ כולו 
כלול ב״רפובליקה הפדרלית הסובייטית של מרנם־ק״׳. ב 1936 
הוקמו הרפובליקות הסובייטיות של ארמניה, גאורגיה ואזרביג׳אן, 


ועמים קטנים־יותר קיבלו מעמד של רפובליקות אוטונומיות או של 
אזורים אוטונומיים. 

ב 1942 פלשו הגרמנים לק' והגיעו עד לגרוזני. כמה מעמי הק׳ 
(האוטטים, הציצינים־אינגושים. הבלקרים ועוד) שיתפו עסהם פעו¬ 
לה, ואחרי הדיפת הגרמנים הענישום השלטונות והגלום בהמוניהם. 
חרוצ׳שוב (ע״ע) התיר לרבים לחזור מגלותם. וע״ע אזרביגין! 
דגסתאן. ב. ה. 

על תולדות היהודים באזורי ק' עד אמצע המאה ה 19 ע״ע: 
אזרביג׳ן, עט' 384/6 ! ארמניה, עמ' 992 ! גאורגיה, עמ' 174/5 ! 
דגסתאן, עס' 968 — 970 . במחצית השניה של המאה ה 19 נוצרו קש¬ 
רים בין יהודי ק' לבין יהודי רוסיה, והעתונות היהודית דיווחה 
עליהם! נתפרסמו מאמריהם של הנוטע י. י. טשרני (ע״ע) ואליהו 
אנימיסוב מק', בודדים למדו בישיבות ליטא וחזרו לשמש רבנים 
בקהילותיהם. מעטים עלו לא״י, וכבר ב 1863 קמה בירושלים "שכונת 
הגורג׳ים". הציונות תפסה מקום חשוב, ובקזגגרסים הראשונים הש¬ 
תתפו צירים מביו היהודים ההרריים. 

בסוף המאה ה 19 התבלטו בק' 3 עדות יהודיות: הגרוזינים, 
ההרריים והאשכנזים. הגרוזינים דיברו בשפת הארץ ודמו באורח־ 
חייהם לשכניהם. השכלתם היהודית היתד, זעומה, אך הם דבקו בדתם 
ובלאומיותם. ההרריים ("דאג־צ־ופוט" )!!)"!(ס-אבס) התגוררו באי־ 
זור דגסתאן ובצפון אזרביג׳אן, איזור מגוון מאד מבחינה אתנית. 
רוב היהודים ההרריים התפרנסו מחקלאות: גפן, מטעים, טבק 
ותולעת־המשי. הם דיברו טאטית, ניב צפון-פרסי. בשפה זו יצרו גם 
ספרות עממית־דתית, שנכתבה בא״ב עברי מיוחד. רבים התגוררו 
בכפרים משלהם. הילדים למדו ב״חדרים" תפילה, מקרא, משנה 
ומעט תלמוד. גם הם דבקו במסורת, אך קיבלו משכניהם מנהגים 
רבים: מוהר, נקמת־דם. הערצת גיבורים ועוד. האשכנזים היו יוצאי 
תחום-הסושב ברוסיה. 

ב 1897 נסנו בק' 56,753 יהודים ( 0.5% מכלל תושבי החבל), 
מהם 7,088 הרריים ו 6.034 גרוזינים, אך מספרים אלה נראים נמו¬ 
כים. כ 93% מהיהודים האשכנזים הצהירו על יידית כעל שפת- 
הדיבור שלהם. 

בשנות המהפכה ומלחמת־האזרהים ( 1917 — 1921 ) נאלצו רבים 
מהיהודים ההרריים לד.תרכז בערים. באותן השנים שימש הק' 
למעבר קבוצות חלוצים שעלו מרוסיה לא״י. ב 1920/1 השתלטה 
בדיה״מ על הק', אך מאהר שנאלצה להתחשב באפיו המיוחד של 
איזור־טפר זה, נהנו מבך גם היהודים, והם הצליחו לשמור על מבנה 
החברה הפטריארכלית שלהם ועל קשריהם העמוקים למסורת הלאו¬ 
מית וד.דתית. אתנוגרפים סובייטים עסקו בחקר חייהם ומנהגיהם של 
יד.ודי קי, וב 1933 הוקם בטביליסי מוזיאון היסטורי-אתנוגרפי לחקר 
יהודי גרוזיה. עד מלה״ע 11 טופהו בת״ס בטאטית ליהודים ההרריים, 
ד״ל עתון וספרים בשפה זו (באותיות לאסיניות). הגרמנים הגיעו 
לקצהו הצפוני של הק" בלבד, ורק עדות יהודיות מעטות נפגעו 
בשואה. ערי ק' שימשו אז מקלט ליהודים רבים ממערב-רוסיה. 

ב 1970 נמנו בק' כולה 132,534 יהודים (כ 0.8% מכלל האוכלו- 
סיה), מהם כ 35,000 גרוזינים, כ 17,000 יהודים־הרריים, ויתרם 
אשכנזים. שתי הקהילות הגדולות היו באקו ( 29,700 ) וטביליסי 
( 19,580 ). בסוף שנות ד. 60 החלה תנועת עליה גדולה לא״י. מכתבן 
של 18 משפחות יהודיות מגרוזיה ל״ועדד, לזכויות האדם" שליד 
האו״ם, על זכותן לעלות לא״י, השתלב במאבק לעליה בכל פינות 
בריה״ס. כ % מגל העליה הגדול מבריה״ס מאז 1971 הם יהודים 
גרוזינים והרריים. 

בךעמי. בין הפטיש רהמגל׳ 145 ~ 174 ׳ ת&כ״ה 5 מ. נייז 2 טםנ ייהודי'• 

גרודה. תש״ל: הנ״ל, היהודים ההרריים במזרדז ק׳ (שבות, 1 ). 

תשל״ג! מ. אלטשולר. הפעילות התרבותית הסוביטית בקרב יה^י■ 

גרוזיה (בחינות. 6 ), תשל״ה ,■ נ, אליהשווילי, היהודים הגרוזים בגרד 

זיה ובא״י, תשל״ה; 1894 ..>{ ״׳ 7 י׳*״; ,מה X .ר,. י. ם. 





493 


494 


קחייו:, ;שוו: - ;'?'•!•ים 


קוקזיות, לעתות (ל״ק), לשונות השייכות לקבוצה גנאלוגית 
הקיימת רק בקווקז. כמחצית מתושבי הקווק? דוברים לשונות 
אחרות, בעיקר לשונות הדו־אירופיות ([ע״ע]; רוסית, אוקראינית, 
ארמנית, לשונות איראניות), תורכיות (אזרבאינ׳אנית, קומיאקית 
ועוד) וניב של הארמית (ע״ע) החדשה המזרחית, 

הלה״ק נחלקות ל 3 קבוצות, ובהן לפעלה מ 80 ניבים הנבדלים 
בצורה ברורח זח־מזה. אין סיבה להניח מקור אחד לכל אלה, ומספר 
המלים והצורנים המשותפים לכולם או לרובם אפסי. בכל־זאת מחוות 
לשונות אלו אגד לשונות בעל תכונות כלליות דומות. במישור ההגאי 
מופיעים עיצורים המלזוים פיצוץ בסדק־הקול ונשיפה חדה. התכונה 
המשותפת ללה״ק היא קיום יחסת .ארגאטיוום", שהיא יחפת המושא 
של פועל־יוצא מצוין וכן יחסת הנושא של פועל־עומד (כאילו זה 
האחרון היה סביל. ואין לעומתו צורה "אקסיווית"). בציון המבצע 
של פועל־יוצא נבדלות הקבוצות זו־מזו; בלשונות המזרחיות מופיע 
מבצע זה באחת היחסות העקיפות! בדרום קיימת למענו יחסה 
מיוחדת, ואילו בצפון־מערב ישנן בס״ה שתי יחסות: אחת לציון 
הנושא של פועל-עומד והשניה לכל יחסות-השם האחרות. את הלה״ק 
מאפיין מספר רב מאד ( 48 — 82 ) של עיצורים — ויש בהן שתי תנו¬ 
עות בלבד! עם הלהגים הקווקזיים נפנים: 1 . האבד,'אזית־צ׳רקםית 
בצפון־מערב. קיימות 3 תת־קבוצות: א) לקבוצת אבח׳אז־אבאזא 
יותר מ 70,000 דוברים בקווקז! ב) לקבוצה הצ׳רקסית-קאבארדינית 
כ 200.000 דוברים בקווקז בלבד! מספר רב של צ׳רקסים (ע״ע) 
התפזר על פני כל המזה״ת! ג) האוביך, שדובדיה האחרונים גרים 
בסביבת קושסא. הצ׳רקסית והאבח־אזית הן לשונות בתובות, במש¬ 
פחה זאת מערכת הפועל מסובבת מאד. הפועל, שנטייתו בעיקר ע״י 
קידומות, מסוגל להתייחם למשתתפי־פעולה מסוגים שונים, ומציין 
מלבד זה גם קטגוריות רבות. 

2 . הכארתולית מדוברת במדרונות הדרומיים של הרי הקווקז. עסה 
נמנות הלאזית, שרוב דובריה (כ 160,000 נפש) בתורכיה, המינגרלית 
(כמעט 300,000 דוברים) והסואנית (השגורה בפי כ 13,000 כפריים). 
לגרחינית (ע״ע גאורגיה, עמי 165/6 ), כ 3,000,000 דוברים ולה 
ספרות מגוונת ועשירה. 

3 . במזרח נפוצות הלשונות הנאכיות־דאגםתאניות. באיזור זה 
לשונות רבות מאד, ולעתים מספר רובריהן מועט־ביותר. יש חוקרים 
הרואים בלשונות הנאכיוח קבוצה נפרדת. המהווה מעבר בין הקבוצה 
המזרחית לבין הקבוצה הצפון-מערבית. עם קבוצה זו נמנים הצ׳צ׳ניח 
( 300,000 דוברים), האויארית ( 250,000 ), הדארגואה ( 125.000 ). 
הקירית ( 165,000 ) והסאבאסאדאנית ( 30,000 ). את הלשונות האלו 
מאפיינת הימצאות סוגי שם ( 2 — 8 ) , שעמם נמצאים בהתאמה דקדו¬ 
קית הפועל, התואר וגם תואר־הפועל. בעוד שמערכת הפועל פשוטה 
יחסית מספר היחסות רב-ביותר (בטאבאסאראנית — 48 ). 

^•) 1/1 ^ 0111 ) 10 (> 011 ^ 111110/11111 

וז)ה 0 -ו< 0 ^ 011 ,) 1 • 11 ( 1 ,׳יסוחו!^  

מר. אר. 

קללןטו, — טך.שזז 00 וובש( — ( 1889 , מזון־לאפיט [לידפריס] - 
1963 . מיי-לה-פורה), משורר צרפתי. ק' היה בן למשפחה 
בורגנית משכילה ומעורה בחוגי האמנים, לסן 1909 היה מקורב 
למלחין סטרוינסקי (ע׳ע) ולבאלט הרוסי של דןגילב (ע״ע). תקופת 
פעילותו החשובה ביותר כיוצר וכגורם מעורר ומתסיס בעולם האמ¬ 
נות המודרנית היו השנים 1920 — 1930 , בהן היה גם ידידם ודוברם 
של ,.השישה״ (ע״ע הונגר). ב 1955 נתקבל לאקדמיה הצרפתית. 

יצירתו מצטיינת בשפעה וברב־צדדיותה. ק׳ עצמו סיווג אותה 
לפי סוגי שירה, שירה־של־רומן, שירה־של־תאט־ 
רון, שירה-של־ביקורת. שירח גרפית ושירה קי־ 
נ ס א ם ו ג ר פ י ת. רעיון מיזוגן של האמנויות המודרניות נתממש 
ב״באלס הראליסטי״ ש 111 זג? (״הצגת־ראווה״), 1917 , שבו קובצו 


יחדיו "תזמרתו הראשונה של א. סאסי, תפאורתו הראשונה של 
פיקאסו, הכיראוגרפיות הקוביססיות הראשונות של ל. מסין ונסיונו 
הראשון של'משורר להביע עצמו ללא מלים" (ק׳). שירה, פרוזה, 
ביקורת וגרפיקה משמשות ביצירה המורכבת :!!!!מסזס? ( 1919 ). המו¬ 
שג ש י ר ה ־ ש ל - ת א ס ר ו ן מוצא את ביטויו בטרגיקומדיה-באלט 
61 ))!£ זעסז׳ 1:1 46 ז. 1£ ז 43 ) 1.65 (.החתן וכלה שבמגדל-איפל״), 
1921 (מוסיקה של קבוצת .השישה"). בשני רומנים בעלי גון אוטו¬ 
ביוגרפי, 1 -!ג 66 013110 £6 ("הסטיה הגדולה") ו- 05 ()ת 1 ו' 1151 נ 11011 ז 
■!ססז (״תומה הנוכל״), שניהם 1923 , פנה ק׳, בהשפעת ידידו הסופר 
הצעיר רימון ראדיגה ( 1161 ,! 11 > 112 ! 1903 — 1923 ), אל הסגנון הקלאסי. 
ב 1925 הוצגה ההצגה 66 י 1 ג 011 ונתחבר התמליל ל״אדיפום הפלו" 
של סמראווינסקי. ברומן 165 נ 11 ז- 661 !) £0£311 ! £6 ("הילדים הנור¬ 
אים"), 1929 , עיצב דמויות של נוער מתבגר — מבשר הנוער של 
ימינו — אגוצנטרי ואובד באורח טרגי בסבר החלום. נושאו של 
המחזה שחובתזסל *!סי^ £0 (.הקול האנושי״), 1930 , הוא חוויית 
הטרגדיה בנימתה המודרנית — הבדידות. דרכה ההפכפכה של 
היצירה בסרט 6 ) 106 ! 0 ט 4 ; 53111 £6 (״דמו של משורר"), 1930 . 
6 ) 116 13 61 86116 £3 (״היפה והמפלצת״), 1947 . הלביש צורה חדשה 
לאגדה, של המאה ה 18 , וב 1166 ינז 0 ( 1949 ) הגיש מעיז סיכום של כל 
נושאיו הפיוטיים. 

ק׳ היה מעורב בכל תנועות האוואנגארד למיניהן, אד לא הצטרף 
אליהן לעולם. הוא ביקש לשמור על מקוריות וייחוד כתיבתו, לחדש 
חידושים משופעים בדמיונו, בקלילות מחשבתו וברגישותו. תורתו 
האסתטית המודרנית, ספוגת השירה והדמיון, שתרמה לחידוש התפי¬ 
סה באמנות התאטרון ובאמנות ההצגה בכלל, מוסברת בססותיו(כגון 
6 ז) 6 4 1611116 )) 1 ו) 1,3 (״קשיי ההוויה״], 1947 ), במאמריו ובהרצאותיו. 
•״*י/ € ./ ..\נ :יי 195 .( )[) .זןזט 1 )< 1.11 ת .' 1 

: 1958 ,)/!•/ס!{ 1 > 1 , 1 ־ 11101 10 ,ו 1€1 ל 1 ,!בעזסמ : 1957 .) 7 /{^ 1 (ו^ווו^ 

01 .€ ./ .]יםאח״סד) .? ; 4 י 196 ,/ , 1:1 ) 0115 , 11 ; 1960 .( .ן 

/ 0 .' 01 וו 11 [ 01 !יס^ 11 ו 1 ״// ,ח׳ 1 י\<)תח ; 19115 , 1963 -- 1889 ,^ 1 )({ 1 ) 1 1011 . 

. 1973 ,ז 6 !!בוו 1 ־ 1 ז 61 צ>זצ .'■ 1 ; 1969 ./ }ס 3 > :/ 01 ^ 11 ( 1 > 

ר. ט. 

קוקיה, ע״ע קוקיתיים. 

קוקיתיים ( 1111136 ) 16 )£), משפחת עופות נל-עולמית. בת נ 130 
מינים הכלולים ב 35 — 40 סוגים. גדלם מגודל דרור ועד גודל 
עורב שחור. רובם אילניים, ובהתאם לכד מחולקות אצבעותיהם — 
2 לפנים ו 2 לאחור. הרגליים קצרות (לעופות קרקעיים בד״נ רגליים 
גבוהות) והזנב ארוך. אודו המקור בינוני והוא קמור. הנוצות דלילות 
ועפ״ר קשות. הצבע בד״ב חום או אפור. כולם חובשי־קן. המשפחה 
מפורסמת בעיקר בטפילות בגידול הצאצאים, אף שרובם — כ 80 
סין — אינם טפילים כלל, ונוד.גים בכל העופות. יתר־על־כן: נמצא 
ביניהם הקוקאל (!!!!(!!!!!זש!!!■* י, 1111 סזזס 06 ). אשר בשפת סכנה 
מעביר את גוזליו בין רגליו למקום מבטחים. בק" אפשר לראות דרך 
של התפתחות הטפילות; מיני אני (נ 6 נ 11 י 0101 ז 0 ) דוגרים בצפיפות, 
ולפעמים כשצר המקום, פרטים אחדים אינם בונים קז אלא מטילים 
את ביציהם בקן זר. הקוליקום (!! 211 ץ 16 ס 0 ) מסיל את הביצים לפע¬ 
ם י ם בקנים של מינים אחרים. הקוקיה המצויצת מטילה בקן העורב 
האפור, עפ״ר בלי להזיק לגוזלי הפונדקאי, המשוכלל בטפילות הוא 
הסוג החשוב קוקיה (|להלן ק'] ; 011611111 ), שרוב מיניו חיים 
באזורים הטרופיים והממוזגים. המינים הדוגרים באזורים הקרים 
נודדים למרחקים. 

המין המפורסם הוא הק׳ האירופית (!!סז״סבס . 0 )! אורח־ 
הייה נחקר ביסודיות. היא עוברת בארץ באביב ובסתיו. ולאחרונה 
נתגלו כאן גוזלים. גדלר, כגודל יונה. זנבה אדוך ם 4 ,; אורד הגוף. 
גבה אפור־נחלחל וגחונה לבנבן מפוספס, כגחוו הנץ. תפוצתה: 
אירופה, צפון־מערב אפריקה וצפוו אסיה. היא מגיעה עד לבנון. 
מזונה מן החי. והיא מסוגלת לאכול זחלי-פרפרים ויפניים וארסיים. 


495 


קוקיתיים — קוראה 


496 


בהצסבר כרות גדו¬ 
לה של זיפים על 
דופן הקיבה היא נק־ 

לפת. שכבה זר, יחד 
עם הזיפים, נפלטת 
דרך הפה. הזכר מש¬ 
מיע את שירתו ב¬ 
אביב! וזהו הקו-קו 
המפירסם — קריאה 
בת שתי הברות, ה¬ 
אחת גבוהה והאחת 
נמוכה (טרצה קטנה). 

אע״פ שיצר-הדגי- 
רה אבד לנקבת הק', 

היא קובעת לה תחום-מחיה רחב. ומשתמשת בקנים של ציפרים זרות 
להטלה ולדגירה. אח ביציה ו 5 — 20 ) היא מטילה בסתר — כל ביצה 
בקן אחר. יש לה שליטה מפליאה על מנגנון ההטלה: העיתוי מכוון 
ורצוני, והתהליך נמשך 2 — 5 שניות בלבד. מיד לאתר ההטלה היא 
מסלקת במקורה אחת מביצי הפונדקאי — כדי שלא יבחין בשינוי 
במספר הביצים. הביצה קטנה מאד ביחס לגודל הק׳: צורתה סגלגלה. 
קליפתה קשה וחזקה והיא מגוונת מאד בצבעיה ובכתמיה — והיא 
דומה לביצת הפונדקאי(וע״ע הסןאה. ער׳ 868 ). ביצי ק׳ נמצאו אמנם 
בקנים של למעלה פ 150 מיני ציפרים. רובן ציפרי-שיר קטנות (כגון: 
נחליאלי, אדום־חזה, קנית, סבכי). אך הנקבה נטפלת לפין מסוים 
של פונדקאי. הגוזל בוקע מהביצה אחרי 12 — 13 ימי דגירה, מוקדם 
מזה של הפונדקאים, בגבו איזור רגיש-במיוחד לפגע, ועל כל פגע 
של גוף זר מגיב הגוזל בסילוקו מהקן! כך הוא מסלק את גוזלי 
הפונדקאי מהקן. רגישות זו וההתנהגות המתלווה לה נעלמים אחרי 
3 — 4 יפים. הגוזל גדל במהירות, תוך 3 שבועות הוא עולה בגדלו 
ובפשקלו כמה מונים על "הוריו", ולעתים עליהם לעמוד על גבו 
כדי להגיע למקורו להאכילו. 

בארין מצויה הק׳ המצויצת ( 5 ״ת 6 ו 11 ! 1 ן( ■ 01 ] 13 ח 03 ). מידתה 
כמידת יונה. גבה חום ומנומר בלבן, גחונה לבנבן ובראשה ציצית. 
היא שוכנת ביערות דלילים. היא טפילה של העורב האפור, אך 
אין היא מחסלת את בני הפונדקאי, והגוזל גדל עם אחיו החורגים. 
בחורף היא נודדת לאפריקה, 

למשפחת הק" מצרפים רבים את משפחת הטוראקיים 
(!! 1 ! 1 ) 1 ה 1 :ו 1 < 01 ,: 111 י 1 ), וכוללים אותם בסדרה אחת עם הקוקיתאים. 
בבני משפחה זו אין חלוקת האצבעות מושלמת! האצבע הרביעית 
מסוגלת עדיין לפנות קדימה. המקור קצר ועבה. הכנפיים קצרות. 
הצבעים מגוונים מאד ומבריקים. לגוזל טופר בכנף הנושר אח״כ. 
עופות אלה אילניים ומזונם פירות. יש מהם כ 30 מינים שתפיצתם 
אפריקה בלבד(בין קווי־הרוחב ־ 20 ), מדרום הסתרה עד דרוס-אפריקה. 

, 1 ׳ג ; 1948 / 0 !) 1 ) 7 ,וזוז^חזו^^ו^ק . 1 ״! 

.* 1957 .ץג 01 ." 1 • י 1111 ( 01 * 

אר. אב. 

קוקיזוב, משפחת חכמים קראים. פעלה בקוקיזוב שליד לבוב, 
בקרים וברוסיה במאות ה 17 — 19 . ע״פ הוראות פלו שוודיה, 

קרל ^^ x , פנו מלומדים שוודים למרדכי ק׳ בבקשה לספק לד,ם 
אינפורמציה צל הקראים, בהניחם שהם דומים בדרך כלשהי לפרוט¬ 
סטנטים. תשובת ק׳ בחיבור .לבוש מלבות', שנשלם ב 1698 , דנה 
בקדמות הקראים ובעיקרי אמונתם. חיבורו הגדול. ..דוד מרדכי" 
(המבורג, 1714 , עם תרגום לאטיני של ל. וולף [ע״ע]! ובלא תדגום: 
וינה, 1830 ), הדן באותם עניינים ביתר פירוט, חובר כתשובה 
לפניית י. טריגלנד (ע״ע! וע״ע קראים). ק׳ חיבר גם "כללים" בדקדוק 


עברי וביאור לספר ,הסבהר' של אהרן בן יוםף (ע״ע) הקראי, בשם 
,.מאמר מרדכי", פיוטיו נכללו בסידור הקראי. 

נכדו. דוד ( 1777 — 1855 ), התיישב באופטוריה (ע״ע) שבקרים 
ב 1822 , וד,תיידזי בצעירותו עם נ. קרוכמל (ע״ע). יסד בית-דפוס 
עברי, וד.דפיס בו את הספר ..אדרת אליר,ו״ ( 1834 ) לאליהו בשיצי 
(ע״ע), בתוספת פרקים משל עצמו בענייני לוח העיבור — וע״ע 
קראים. נ 1840 הדפיס את ספרו .קביעות ראשי חרשים ותקופות 
כמנהג הקראים" ואת "מאמר קדוש החודש". ספרו העיקרי, "צמח 
דוד״, שנשלם ב 1848 (נדפס בפטרבורג. תרנ״ז). עוסק בהלכות שבת, 
מאכלות אסורים, לוח העיבוד ועוד, ומכיל גם פיוטים, קינות והעמת 
בביאור המקרא. 

בנו, יהודה, כתב גם הוא בענייני הלוח (אודסה, תרל״ח— 
הר״מ). תרגם לרוסית את ההגדה של פסח בנוסח הקראים (שם, 
1883 ) וחיבר ספרים ברוסית על תולדות הקראים. 
י, ד. מרקון. זיופי פירקוביץ והלוח (הנח. י'}, תדפ״ח, 

קוקרופט, סר!(ל 0 - )) 0 ־ 000111 011110008135 ( - 

( 1897 — 1967 ), פיסיקאי בריטי. למד באוניברסיטת מנצ׳סטר 
ובמכללה ע״ש ״סינט ג׳ון״ באוניברסיטת קימבריג׳, וב 1939 נתמנה 
שם פרופסור. ב 1932 עבד במעבדת קוונדיש יחד עם ארנסם ט. ס. 
וולטון (ע״ע) על תכנון והקסת מאיץ החלקיקים (ע״ע) הראשון 
בעולם. באמצעותו הצליחו השנים לבקע את גרעין הליתיום ע״י 
המטרד, בפריטונים נעלי אנרגיות גבוהות! היה זה למעשה האישור 
הניסויי הראשון לנוסחת איינשטיין (ע״ע יחסות, תורת הי. עם' 
767 ). על כך הוענק לק■ ולוולטון פרס נובל לפיסיקה ב 1951 . 

במלה״ע 11 היה חבר המוסד למחקר ולפיתוח של ההגנה האווירית 
בבריטניה ( 1944-1941 ) ואח״ב ראש המחלקה לאנרגיה אטומית 
במועצת המחקר הלאומית של קנדה ( 1944 — 1946 ). בשנת 1946 
נתמנה מנהל המוסד למחקר האנרגיה האטומית בהרוול ( 011 ׳״ז 3 ) 1 ) 
שבבריטניה. שימש יו״ר הוועדה למדיניות מחקר במיניסטריזו 
ההגנה ( 1952 — 1954 ), וב 1960 נתמנה ראש המכללה ע״ש צ־רצי׳יל 
שהוקמה בקיסבריג', 

קורא, ע״ע פסיוניים. 

קוראה (אנג■ 3 :>ז 90 )! קוראנית — צ׳וסון 0605011 או טהאז •:ו X3 
^ח 63 ), ארץ במזרח'אסיה, רובה הצי-אי המפריד ביו הים 
הצהוב במערב לים יפן במזרח, מנצ׳וריה (סין) גובלת בצפונה 
וברידרס בקצה צפון־סזרחה. מיצר ק׳ מפריד בינה וביו איי 
יפן! רחבו 195 ק״מ. שטח ק׳ 220,284 קמ״ר. ובה 49,7 מיליון תוש■־ 
( 1975 ). מ 1948 מחולקת לשתי מדינות — ק׳ הדרומית וק׳ הצפונית 
(ע' ערכיהם). בין שתי המדינות מפריד איזור מפורז — רובו מעט 
צפונה לקו הרוחב • 38 ושטחו 1,262 קס״ר. 

גאוגרסיה. עס׳ 496 ! גאולוגיה׳ עס■ 496 ! אקלים. עס׳ 495 ! 
אונלופיח. עמי 498 ! צומח. עם' 499 ! חי, עם׳ 499 ! לשון וספרור.. 

עמ׳ 500/1 ! אמנות. עמ׳ 501 ! מוסיקה, עמ׳ 503 ! חיסמודיה. עט' 
504 ! וע״ע קוראה הדרומית, קוראה הצפונית. 

גאוגרפיה פיסית. חצי־האי ק״ תופס כ % משטחה. 
ארכו נ 600 ק״מ, רחבו 160 — 280 ק׳ימ. גבולה הצפוני של ק׳ נמשך 
לאודר עמקיהם העמוקים של הנהרות ילו (ע״ע) — הנשפך למפרץ 
קי במערב, וטומן—הזורם מזרחה. מקורות שני נהרות אלו לרגלי 
הר הגעש הכבוי פקטו (ט) 11 ו!ג?! סינית ט 0 ' 31-1 ? !ביטו)) על גבול 
מנצ׳וריה, שהוא גם הפסגה העליונה שבתחומה ( 2,744 ם׳). 

ק׳ הררית ברובה הגרול. שסהים מישוריים ועמקים רחבים 
מצויים בעיקר במערבה. הם משתרעים עפ״נ כ;/' משטחה, אך 
מאוכלסיס בצפיפות רבה ובהם למעלה ממחצית התושבים. 
מבחינה ג א ו ל ו ג י ת בנויים אזוריה ההרריים של ק׳ בעיקר 



:וזל תוקיח א׳רוסיח (*נ 1 ז 1:300 1$ ן 1 ט 0 נ( 0 ) 
פוער את סיןורז ד;דגל המעורר יצר ה״האבלה׳ 
אצל הפוגדתאי הנכי־דצוהניס (גטטזזטפ 
הסס 6 ה לו הזוז 






־(• 4 


108 




קור<ה :*ז;ו.'־: 


סלעים פרה־קמבריים קריסטאלינים (גראניס) ומסאמורפיים (גנייס) 
שעברו מספר תהליכי הקמטה, השתברות, הרמה וכליה. בכמה 
אזורים ובעיקר בצפוו מצויות שכבות פלאוזואיות עבות של סלעי 
גיר, אבני חול וצפחות. ברמת קמה בצפון שסחי בזלת מהמסוזואיקון 
העליון והשלישון. בפינה הדרוסיח־םזרתית בנויים ההרים שכבות 
אבני־חול וסלעי גיר מהיורה ופהקרטיקון התחתון, קרקעות חרסי- 
תיות עמוקות מבליית הסלעים הקריסטאלינים והמטאמורפיים מכסות 
את מרבית העמקים ור.שטחים המישוריים. הרי ק׳ עשירים במחצבים. 
מרבצי פחם מצויים בחלק התיכון של איזור החוו׳ המזרחי ובצפון 
המערב! כן יש ברזל, נחושת, כסף, גרפיט ועוד (וו" להלן, כלכלה). 

מערכת ההרים הראשית נמשכת במזרח במקביל לקו החוף וב¬ 
סמוך לו: בצפון מצפון־מזרח לדרום־מערב — הרי פפי־שן (- 1 ק;>? 
נ 1 בו 81 ), ומקו הרוחב ' 40 ובדרום בכיוון צפון־דרום בקירוב — הרי 
טבק (] 01 בנ 7301 ). מדרונותיהם המזרחיים תלולים ובהם מתלולים 
לאורך קווי העתק. רצופת החוף המזרחית צרה ולאורך קטעים 
ארוכים נופל ההר לים יפן והחוף סלעי מאד. היישוב לאורך חוף 
זה מועט ובו נמלים טובים בודדים. פרשת המים קרובה לחוף המזרחי 
ומשום כך יורדים לעברו נהרות קצרים רבים שתועלתם מועטה, 
לעומת זה הנהרות הזורמים מערבה ודרומה ארוכים ועשירים במים 
ומשמשים לשיט, להפקת השמל ולהשקיה. השתפלות ההרים מערבה 


׳ק־יג; איכליסיר 

היא מתונה. שלוחות המסתעפות מהמערכת הראשית נמשכות למערב 
ולדרום־מערב עד לקרבת החוף. אך החלק המערבי, ובמיוחד הדרומי- 
מערבי של האזורים ההרריים, מצטיין בעמקים רחבים ובמדרונות 
נוחים שברבים מהם נבנו מדרגות והם מעובדים. בצפון משתרעת 
רפת קמה (^ 1 נז^^ג X } הסלעית והמבותרת, שגבהה 1,000 — 1,400 פ׳,■ 
ברמה עמקים צרים ועמוקים, רובה מכוסה יערות ויישובה דליל. 
בדרום ק' רוב השטח ההררי מגיע לגובה 00 ) 1 — 1,000 מ־ ויש רק 
פסגות מעטות בגובה 1,700-1,500 מ׳,' ואילו בצפון, ובעיקד בצפון- 
המזרח, גושי הרים ובהם פסגות בגובה 2,500 ס', 

החוף המזרחי והדרומי מפורץ מאד, בחלקו בעל אופי של חוף 
.ריאם״ (ע״ע חוף, עם' 201 ). מועדי הים (ע״ע גאות ושפל) מגיעים 
בכמה מהמפרצים העמוקים ומשפכי הנהרות לממדים קיצוניים של 
10 — 11 מ״. בקרבת החופים כ 3.400 איים ואלפי שוניות. חלק מאיים 
אלו געשיים. כשליש מהאיים מיושבים. הגדול באיי ק׳ (הדרומית) 
במיצר ק׳, הוא צ׳ג׳ו ( 11 (י> 011 ) ששטחו 895 קפ״ר. חלק ממישורי 
החוף, העמקים והאגנים שבמערב ק׳ נפגע תדירות משטפונות. 

אקלים. רוחות קרות ויבשות המנשבות מצפון־מערב. מפנים 
היבשת, בחדשי נובפבר־מארס, ורוחות פדרום־מזרח. מהאיקיאנוס, 
בחרשי מאי-ספטמבר הן הגורם העיקרי באקלים ק׳. יש הבדלים 
גדולים בין הצפון לדרום וכן בין המזרח למערב בסשרע הטמפרטו¬ 
רות ובמשטר המשקעים. בצפון החורף קר ובמשך 3 — 4 חדשים 
שורר קפאון ואין פעילות חקלאית. הטמפרטורה הממוצעת של 
החודש הקר ביותר (ינואר) — ■ 6 - • 8 - במערב ובפנים הארץ 
ו ״ 3 - באיזור החוף המזרחי. לעומת זאת בקצה הדרומי טמפרטורת 
החודש הקר ביותר היא ׳ 2 —״ 3 . בחודש החם ביותר (אוגוסט) 
הטפפדטורה הממוצעת בצפון היא • 20 —• 25 ובדרום ■ 25 —• 28 . 
טפפרסורות המכסימום גבוהות יותר בצפון מאשר בדרום, המשרע 
בין ממוצע המינימום בחודש הקר וממוצע המכסימום בחודש החם 
הוא • 43 בפיונגיאנג (בירת הצפון), ו • 30 בסאול (בירת הדרום). 

גשמים יורדים בעיקר בחדזזזי הקיץ והסתיו'(בצפון 95% מהכמות 
השנתית! בדרום 75% ). באזורי החוף הדרומי ור.מזרחי יורדים 
1,000 — 1,350 מ״מ בשנה, באיזור החוף המערבי — 800 — 1,100 
מ״ס, ובקצה הצפון — 600 — 700 מ״מ בשנה. סופות סיפון פוגעות 
לפרקים בסוף הקיץ בעיקר באחור החוף דרומי, 

ה אוב לום י ה. כמעט כל אוכלוסי ק׳ הם קוראנים, השייכים 
לענף הטונגוסי של הגזע המונגולי. הם נמוכים מהסינים וגבוהים 
מהיפנים אך דומים להם. מאחר שהארץ היא מעין גשר יבשתי בין 
סין וצפון־מזרח אסיה ליפן, חדרו לתוכה ונטמעו באוכלוסייתה 
שבטים ועמים כובשים שונים. משום כך קיימים הבדלים בולטים 
בין תושבי הצפון לתושבי הדרום. בקרב תושבי הצפון בולטות 




499 


קור^ד: וו:זו:יר; נ:מז; די; דשץ 


ו 501 



יותר תכונות גופניות 
הסאפיינות שבטים 
מונגוליים נוודים, כ* 

ג 5 ז: גולגולת רחבה 
וקצרה וקומה גבוהה. 

נוסף לקוראנים יוש¬ 
בים בק׳ הצפונית 
כמה רבבות סינים 
ובק׳ הדרומית כמה 
רבבות יפנים. עם 
תום מלה״ע 11 היו 
בק׳ כ 700,000 יפנים 
שחזרו ברובם הגדול 
למולדתם. מיעוטים 
קוראנים מצויים ב¬ 
יפן. בסנצ׳וריה וב¬ 
אם הוואנית חחרת ל׳ערידי ניתה :סאול בריה״מ באדץור ןן, 
בשוד היורבות י, י 

ספוד לגבול ק׳. בוד־ 

היזם וקונפוציאניזם הן הדתות השליטות. כ 4 פילי נוצרים ירשבים 
ברובם הגדול בדרום ק', מהם כ 800,000 קתולים והשאר פרוטם־ 
סנטים. דת סינקרסיסטית מיוחדת לק' היא צ׳ונדוקיו (ס׳ 1 . 10115 .ס 1 ) 0 ) 
המאחדת יסודות בודהאיים ונוצריים. 

אוכלוסיית ק׳ גדלה בפזנט פי 4 פאז ראשית הסאה הנוכחית. 

היא נאמדה ב 7 מיליון בראשית המאה ה 19 וב 13 מיליון בראשית 
המאה ה 20 . במפקד הכללי הראשון שנערך בד, ( 1925 ) כללה האוב־ 
לוסיה 19.5 מיליון נפש ובמפקד 1944 — 25.9 מיליון. בעת חלוקתה 
המדינית של ק׳ ב 1948 נמנו בה כ 29 מיליון נפש. מהם 20 מיליון 
בק׳ הדרומית. בעת מלחמת נך ( 1950 — 1953 ) נגרמו אבידות כבדות 
לאוכלוסייתה בלחימה ובהפצצות ערים וכפרים. כ 2 מיליון תוש' 
היגרו מהצפון לדרום. 


11 {^ / 0 ^■ו>א!וו 0 3 חו 1 ־.// ,. 1.111 1 ;;( 1 ז()׳\(; 111 }־} 

. 11X1:500 ז״} ח() 151 ( 11 יווווו 0 1 ר.ח״ס 0 א חבסזסא ; 1960 

■!ס! 2 )>׳ן// ,. 1 ר. מת 111 א ; 1960 

. 1969 

מ. בר. 


צומח. הנוף היערי של ק׳ משתרע עפ״נ כ 70% משטחה. 
היערות נשתמרו רק בחלקם אך הרכבם ידוע. קי משתייכת לאזורים 
הפיטוגאוגרפיים הסינו־יפני והאירו־סיבירי. ניתן לחלק את ק' ל 3 
חבלים בהתאם לתנאי האקלים (ר' לעיל): צפוני, תיכוני ודרומי. 
1 ) החבל הצפוני: אפייני לו צומח של יערות מחטניים, בהם שולטים 
אורן קוראני, מיני אשוחית. כגון! 151 ז;> 1.20 ג•^^ 1 ין, ומיני אשוח, כגון 
15 ק. 01 זו 1 י 1 בו 1 !!!ו!.!,, עפרוני ("זב.!) קוראני ועוד. מרבית יערות 
אלו נהרסו ובמקומם צמחו יערות משירי עלים של מיני שדר, 
או-למוס, טיליה ואחרים! 2 ) לחבל התיכוני אפייניים יערות המורכ¬ 
בים ספינים של הסוגים: אלון, לבנה, שךר, ג\ 0 ] 11 ^, מילד" ערמון, 
טיליר, ואלנוס. יחד אתם מופיעים גם הרבה מחטניים, נציגי הסוני;] 
אורן, עפרוני, אשוח 115 \ו. 101 ב 11 ו 1 :. 0 ואחרים! 3 ) החבל הדרומי הוא 
סובטרופי ואקלימו מושפע מאד מהתנאים המתונים של האוקיאנוס 
השקט- כאן שולטים יערות רחבי־עלים האפייניים גם לדרום יפן. 
המינים האפייניים ליערות אלה הם האלון המבחיל, סיני קינמון, 
וחטזב 01€ גזל .ו 1 אז 66 ו!טו 1 ז )! 1111 ו 01 נ^ ואחרים. 

בדרום הדחוק ישנם גם יערות רחבי־עלים המעורבים במחסניים, 
כגון קריססופריה, תאשור ואורן. 

החי של ק' מהווה חלק מהפאונה המנצ׳ודית של החבל 
הסינו-יפני בממלכת החי הפלארקסית (ע״ע זואוגאוגרפיה, עס׳ 
655/6 ). היא מתאפיינת בעושר ניכר של צורות ובגיוון ניכר של 
יסודות אקוגאוגרפיים: יסור הסיגה הבודיאלי נפגש כאן עם היסוד 


היערי הסינו־יפני ואף עם נציגי היסוד הטרופי ההודו־מלאי. זוד,י 
בעיקרה פאונת יער הררית. מנציגי היסוד ח ב ו ר י א ל י והפלארקסי 
היערי ראויים לציון תת־המינים; האייל האציל, האייל צהוב-השת 
( 115 ;),(ק 110 ] 11 ב 3 €131,1,115 5 .ט,\ז 0£ ), אייל הכרמל, האייל המנצ׳ודי 
( 1 !> 01 } 1 >€ל 105 מ)זקום 1115 מ 1 זכ 1 ג 0 ), אייל המושק. חזיר הבר, יונקים 
אוכלי צמחים גדולים. כגון הסנאי המצוי וארנבת השלג ( €1,115 -! 
11111111115 )— מהקטנים: טורפים, כגון דוב חום, שונר ועוד. העופות 
הפלארקטיים של ק׳ כוללים את מיני שכוי, ירגזי, נקר ועוד. מנציגי 
היסוד הסינן־יפני בק׳ ראויים לציון: אוכלי־עשב גדולים, כגון 
אייל פיקה (ח 0 < 1 ק 1 \ 15x151 ) וצפיר ההימלאים ( 801111 1€11115 )ז 10 דז€ך 1 ),• 
טורפים: דוב ההימלאים ושועל רקון ( 10111€5 ח״ץ 0€ זק 1€5 ט€ז €1€ ץא) 
ועוד: פכרטמים: נמנמן קוצני ( 115 ז 11101 ק׳(ז) וארנבת מנצ׳ורית 

( 1€115 ז €1,5€1111 ח 3 ת 1 !טזטץלסבזל 115 ק^!): עופות: אפודי זהוב (-עז 01 
.!!!ס!,! 501001105 ), מנדרין סיני(ו.]ב 8111€€1€111 צ 1 \ 1 ), גבתון ינקובסקי 
(זו €511 ״\ 1111110 [ ג, 17 ז€נ 1 חס£) ועורב תכול מנצ׳ורי (בחג-נס ג 1€ ק 0 ווג־< 0 

1€0 זס 1111115€11 ת 1 )! זוחלים; זעמן אמורי (נו €11 ל €1 ז 5€11 ז€ל 10 < 0 ), 
מוקסין מזרחי ( 1 ]) 0 ו 1 מ 101 נ 1 011011 ז €151 ״ 15 ) וצב דך סיני ( 1 ץ״ו> 1 ז־ר 
5 ו 5 ח€ח 1 צ). היסוד הטרופי מיוצג ע״י הטיגריס האוסורי (גז 1€ ! 111 ב? 
11€11 ,> 0118 ו 1 ז 15 ־ 1181 ) והנמר. הרם היערות והציד הביאו לדלדול ניבד 
של פאונד, זו ולחדירת יסודות ערבתיים, כגון השליו והבד, גדולה 

( 131113 0115 ). 

מ. ז. - עם. ב. 


הלשון ה קוד אני ת שייכת למשפחת הלשונות האלטאיות 
(ע״ע אורל־אלטאיות, לשונות). יש לה למעלה מ 45 מיליון דוברים 
בק׳ ועוד כפה פאות אלפים באסיה, בעיקר ביפן ובהוואי. 

ההגאים. במערכת ההגאים 21 פונמות תנועתיות ו 22 פונמות 
עיצוריות. ומבין העיצורים 3 סדרות של הגאים פוצצים: פנושפים 
1111 ח! לי! 011 , בלתי מנושפים א 1 ק 0 ובלתי סנושפים ארוכים 
ו״מודגשים״ 1111 ה ,!,ן סס. אורך התנועות הוא מהותי (ע״ע פונסיקה, 
עמי 469 — 470 ). לדוגמה: .,אורד״ — 1171 , ,.דרך״ — 1111 . ניכרים 
בקוראוית שרידים של הרמוניה ווקאלית, תכונה האפיינית, בין 
השאר, ללשונות האלטאיות. 

מורפולוגיה. הלשון היא אגלוטינאטיווית (ע״ע אגליטינ־ 
ציה! בלשנות. עם' 987 ), ותפקידה של סלה נקבע ע״פ מרכיבה 
האחרון. בשם יוצרות הסופיות מערכת בעלת שש יחסות, ובפועל 
מורות הסופיות על דרגת הנימוס, הזמן. האספקט, דרך הד.בעה 
(המודוס) וביו״ב, אין הבחנת מין דקדוקי ואין הקטגוריות הדקדו־ 
קידת של מספר ויידוע מובחנות באופן מורפולוגי — רח 1 :זעז. — 
"איש"■ "האיש", "אנשים", "האנשים". לעומת זאת חשובה כיותר 
ההבחנה בעמדתם החברתית של הדובר. השומע והאדם שעליו מדב¬ 
רים, ועל-פיה נקבע סופית הפועל. הלשון הסרה מערכת צורות 
נפרדת לשמות-תואר ולתארי-פועל. ותפקידיהם מתמלאים במסגרת 
התצורות השונות של הפועל ושל השם. 

תחביר: סדר המשפט הרגיל הוא נושא — מושא ~ פועל, 
והמתאר קודם למתואר. אחרי שמות העצם באות מליות המציינות 
את תפקירו הדקדוקי של השם במשפט. לדוגמה: (משמאל לימין); 
,אני אוכל בשר״ — 


0£110 וח [טץ 

אוכל מלית בשד 

המציינת 
אח המושא 
בסשסט 


חטוו ^זו 

מליח אגי 

המציינת 
את הנושא 
במשפט 


הכתב. עד המאה ה 15 השתמשו בסימנים הסיניים בלבד. 
בשנת 1443 הומצא לראשונה כתב מקורי׳ ביזמתו של המלך מנ׳מג 
(ר׳ להלן, היסטוריה). ההשפעה הסינית הותירה את רישומה בעיקר 
על אוצר המלים. 





501 


קור^ה: :סרו 


5:2 


בקוראנית בת־ימינו שישה ניבים. שעיקר השוני ביניהם מצוי 
בתחום ההגאים. 

) 7/1 ,שס.! ; 1953 \ו 111 וו 1 /<£(יו 0 / 0 ;({ 0111111 .ז\ 

י\/)/ו/ 5 01 ) 1 ^ 1010 ( 10 /^ 1 . 1 ^ . 0110 ,' 1 . 5 ; 1957 ) 1/1 / 0 1 ו 1 ^/■/() 

. 1967 ,.>! /״ 

ל. יר. 

ספרות. העדויות הראשונות על קיום ספרות בק׳ הם שירים 
פולחניים שנשתמרו נגירסה סינית בלבד. תחילת הספרות בשפת 
הארץ באה במאות 7 — 10 עם "שירי־המילדת" (געיגסגעל) שהביעו 
שאיפה לחופש והתנגרות להשפעה הסינית. שירים אלה כללו שני 
בתים בני 4 טורים כ״א ובית שלישי בן שני טורים! הקצב נוצר, 
בשל אופי הקוראנית. ע״י קביעות במם׳ ההברות. בתקופת ה״קוריו" 
( 918 — 1392 ) הופיעו .,שירי־השלשלת" (מנהמבו!!) ששאלו מלים 
רבות מסינית. השפעת הספרות הסינית כבר היתר, חזקה, עם המצאת 
הנתב ששימושו הוגבל בתחילה לספרות עממית בלבד. אז הופיע 
הזיאנר של השיר הסיפורי (ג 135 (). חנמה לסוג וה ה 1882118 ] 80 
1:353 (,.שירים מנחל הארנים״) משל השר צ־ונג צ׳אול (המאה ה 16 ). 
נתחברו גם שירים קצרים "סיג׳ו־ (ס!!!), ע״פ הדוגמה היפנית. 
בתקופה זו נכתבו נם חיבורים רבים בענייני פילוסופיה, היסטוריה, 
רפואה וגאוגרפיה. ראויה לציון מיוחד האנתולוגיה ו 501 חט 1 ז £1 ח 11 ז 
( 1518,1478 ) המכילה כתביהם של כ 500 סופרים מהמאה ה 10 ואילך. 

בתקופת שושלת יי ( 1 ־ 11 ־ מ 392 ו) החלה פריתתד, של הסיפורת 
הקוראנית. השיא של סוג ספרותי זה בח 0 ו 8 ח 10 > 1 ו;' 1 8 מ 0 מ ("סיפור 
הונג קילדונג״) של הו קיון(מפנה המאות 16 — 17 ), שיצא חוצץ נגד 
הפקידות המושחתת ודיכוי העם. חשוב סיפורו של מחבר אלמוני 
ת 0 ( 8 ג 31 ע 1 (ו 1 נ 1 'ו 0 (״סיפורה של העלמה ניחוח־האביב״ [מאה 18 ]) 
שהעלה על נס, לראשונה בק׳, את הזכות לבחירה חפשית של בני־ 
זוג. ואת הצורך בביטול הסייגים החברתיים. 

משנכנסה ק' במאה ה 19 לתחום השפעתו של המעצמות הגדולות, 
נסתיימה תקופת הספרות הקלאסית! הסופרים זנחו את לשונה ועברו 
לשימוש בשפת היומיום. קולה של הספרות הורם נגד הפאודליזם 
ובעד שיוויון. דמוקרטיה וחופש דתי. בספרות בוטאו גם הרגשות 
נגד הכובש היפני, למרות הצנזורה. הנודע בסופרים בשנות ה 1920 
היה צ׳ואה האק־סונג, סוור, חוטב־עצים, כומר בודהיסטי וחסידו 
של גורקי. מהמספרים הנודעים בדור האחרון; סונו הואי(נו' 1922 ), 
הספרות האירופית החלה להשפיע עם תרגום יצירותיהם של האופט־ 
מן, איבסן, ססרינדברג, סולסטוי ודוסטויבסקי, לפני מלה״ע 11 נבר 
הורגשה חלוקת הסופרים לשני מחנות: היו ששאבו את השראתם 
מהתרבות האירופית־אמריקנית ואילו אחרים פנו לעבר רוסיה והקו¬ 
מוניזם. אחרי המלחמה החריף הניגוד בין שני המחנות וחלוקת ק' 
הביאה למעין קיטוב גאוגרפי של המגמות המנוגרות. 

■<^ןמז 1 .\/ ; 1948 .${ 9 חק 5 / 0 ?;/" 7 , 1 זבו 151 זז. 1 .ץ . 12 

; 1951 , 1 /{€{ 701 11114 ,{{( 1 ! 70 !§{{ 10 ( 0 ;ל;י)/ז 

,(. 1 )־£) 1 ) 1 ; 1962 ה 0 י 1 -ו 0 ^ 1 . 13 .? 

-- )![ן!!/)^ 11 ) 11:111 } ) 1 ( 1 , 01110 . 0 .זי : 1964 ,ץ/ז^סיז 011 ) 01 >[ 01 ץ§ 10 
/ 0 ;■()>.( 01 } 7 ד(. 1 > 0 ! סס.! . 14 . 0 ; 1966 ) 1 { $0 ו 1 זו>)-ו 0 > 1 

10171 [ ; 11 ץ) 70 .(. 011 ) . 1 ) 1 ; 1974 , 1 ך 1 >) 01 >{ ^' 11 ( 111 )€ 1/1 ) 1 :{{)<) 71 

,תצ-ז^תסלס 1 י 1 ונ 0 — 111111 . 11 ; 1974 ,^ 0 ! 10 }/ 1 ו 14 1:01 ו-ו 10 ; 1 } 1 }/ :.>{ 

וו 0 )-ו 0 > 1 [ 7104111000 { 0 )); 7/1 : 1 {) 71 ז 0 '}\ 5 וו 0 וו!ץ 1 ^ 

. 1974 

מ. 

אמנות. להוציא חפצי־אמנות מן התקופה הנאוליתית, הושפעה 
אמנות ק׳ מאמנות סין. אולם, תוך כדי תהליכי אימוץ וסיגול, 
התפתחו גם יסודות מקומיים. בתפירות הארכאולוגיות שנערכו בש¬ 
נים 1910 — 1945 נתגלו ממצאי לכה, ברונזה, ברזל, תכשיטי זהב 
ונלי-חרס, עדות לשלטון התרבות הסינית בקי. למן כיבושה ב 108 
לפסה״נ. החשוב בממצאים אלה הוא סל- 3 סבוק, עם דמויות-אדם 
מצוירות ע׳ג משטח-לכה; רישומן של הדמויות רגיש מכל ששרד 
במין מתקופה זו. מ״תקופת שלוש הממלכות״ (החל ב 313 ) שרדו 




ש־ב הה־ ב־ ר.נ: ?!•;ר׳ט ^:יא־ל 

ה או ד(^־- מיננ-ז •ד< םי-גיצת 
ע 5 ;י •י *ר:דז< 1 *-ז :ליאיסי 
■צי יו־אר.. הא 'י 


ממצאים בתלי־קבררה של שבט 
קוגורל: ציורי־קיר המציגים 
את מרטיוו ארבע ררחות־השמים 
בסמליות של דרקון, נמר, צי¬ 
פור וצב, בסגנון שהיה נפוץ 
בסין במאות ה 3 — 6 , ונושאים 
על מראות־ציד ודמויות־אדם, 
הציור מעיד על חפשיות ועצמה 
בביצוע, ועל תכונות אופי מקו¬ 
מי. מימי ממלכת פקצ׳ה נותרו 
בעיקר פסלים בודהיסטיים, 
בעלי יופי מיסטי, ומימי שושלת 
סילה — תכשיטי זהב ונדה. מר¬ 
בית המונומנט־ם מתקופת הזו¬ 
הר באמנותה של ק/ שהתחילה 
ב 668 ושנמשכה 250 שנה, נהר¬ 
סו בפלישות הנפנים ב 2 ^ 15 
וב 1597 ; שרידי מקדש פולגוק- 
סה עם פאגודת-האבן ומספר 
פסלים בודהיסטיים אך מרמזים 
על זוהר זה. שיא בעבודות 

היציקה בברונזה מהווה הפעמון מקרנג׳ו ( 770 ) המעוטר תבליט 
בעל קווים חפשיים. התגברות ההשפעה הבודהיסטית, שהביאה 
לבנייתם של מקדשים ומגזרים, מאפיינת את שושלת ק 1 רי 1 ( 918 — 
1392 ! רק שלושה מבניינים אלה שרדו). מיטב יצירות הפיסול של 
התקופה■ אשר ה¬ 
חשוב בהן הוא פסל- 
העץ של אמיטאבה 
בודהא, נשתמרו ב- 
"אולם חיי הנצח"(ה¬ 
מאה ה 13 ) במקדש 
בפוסוקיסה, מבנה- 
עץ הנהדר בפשטותו. 
גם בתחום אמנות 
יציקת מראות הברונ¬ 
זה חלה התפתחות. 
באמנות הקראמיקה׳ 
שהגיעה לשיא בתקו¬ 
פה זו. מצטיינים ב־ 
יפ;ם כלי־הסלאדון. 
אמני־ק׳ למדו אמנם 
את טכניקת הקדרות 
מסין׳ אך במאה ה 12 
התחילו מפתחים סג¬ 
נון מקומי משלהם. 
בפלישה המונגולית, 1 !.יי'כייר. ק*.־־*:י־ז 5 י 1 ליי:. 7 יו-רי- 

ב 1231 , נהרס חלק ג־ יר<נ; 

דול מיצירות האמנות. 

בראשית שושלת יי ( 1392 ) תמה תקופת האמנות הבודהיסטית 
בק/ הציור, הקראמיקה ומלאבת־המחשבת נשארו צורות-ביסוי עיק¬ 
ריות. הציור הושפע ממסורת שושלת מינג הסינית. בחלק מן הציו¬ 
רים מסתמנים יסודות מקומיים, בחיוניות הקו ובדרך הציור 
המדויקת. צייר הנופים המסרתיים והדיוקנים, קים־הונג־דר ( 1760 — 
1820 ), היה מן הגדולים בתקופתו. סגנון הכחול-לבן אפיין את יצירות 
הקראמיקה. תחום שבו חלה הידרדרות למן המאה ה 18 . 



503 


דייר■ :ז 


ילה ר״סט-י: 


504 


11 ^) €01 ,׳{;>ח 0 {ל , 0 ; 1929 , 1 <^ מ 7 >?-וה^א 01 ^■ 115101 ) 4 . .\׳- 

,צוהתו.( .\׳. ; 1962 /ס .ש : 19-17 ,׳חי׳/זל׳'/ 

- 0 ^ 0 ^ 4 ^( 01 2000 ־..ל) , 03 *^ 1 .¥ . 1 ( 0 ; 196-1 ,^(ד^סססיז 01 ) 

/>מ 17 ץ- 1 } 1 ו 0 ' 1 ממ־£י; 5 )\/ ,; 12 ז?ז 1 וו 001 . 1 ■^ . 0 ; 1966 .) 11 ף 1 }$ו 1 -ו 1 ) (( 10 ! 

. 968 ! , 1 ) 10 -ס* 1 €ן{ 7 / 0 1111 ) 1 

א. לג. 

מוסיקה. מקורה של המוסיקה הקוראנית במוסיקה, הסינית 
(ע״ע סין, מוסיקה) ובמסורות עממיות מקומיות. אלא בעוד שבסין 
נוסו השכבות העתיקות בסגנונות חדשים יותר. סמרה המוסיקה 
הקוראנית, ובפרס המוסיקה הפולחנית. על אפיה הקדום. המוסיקה 
הקוראנית מגשרת בין המוסיקה הסינית ובין היפנית, וכמותן נחשבת 
כמדע בין סדעי-הרוח ובענף בתורת־הקוסמולוגיה. לפולחן הקדום של 
שלושת האבות תפקיד יסודי בהשקפת העולם בק". בתקופה מאוחרת 
יותר נסמע בהשפעות של דתות קונפועיוס ובודהא. במאה הסו 
לסה״נ היתד. ק' למעצמה בעלת חיי־רוח עשירים, ובין השאר 
פותחו ונקבעו אז אפני הצגת המוסיקה. ניתן להבחין בשלושה אפנים 
ראשיים של הצגת המוסיקה, בק׳: המוסיקה הפולחנית, המוסיקה 
הטקסית והמוסיקה העממית. מאלה שומרים שני הראשונים על 
קשריהם עם המוסיקה הסיניוב כך, למשל, סדר מעמדות ותור- 
המעלות של המוסיקאים בסין חוזר בק' עם הצורות המוסיקליות 
המיוחדות לכל מעלה ומעמד. רק בשיר העממי נותרו קווים עצמאיים 
שלא הושפעו ע״י סין. כאן מתבטא גם הקצב המשולש החביב על 
המוסיקה בק' ואינו מצוי כלל במוסיקה הסינית. הסולם הקוראני 
החסר הצאי־צליל נמצא מבחינה טונאלית-סולמית בין סין ובין יפן. 

סולם פנטאטוני סיני-קוראני זה קיים אמנם בבל סוגי המוסיקה 
בק' אך נשאר לעתים רק כבסיס־מוצא שעליו נרקמים פיתוחים 
מלודיים מרובים. בהם סלסולים עשירים, מעברים אודנמנטאליים, 
שינויים מפתיעים של היגויי הקול, ואף צורות מעניינות של פרו־ 
פוניה, דדרינו, הובלת קולות, השווים אמנם ביסודם אך מתקדמים 
בשינויי נעימה זעירים. 

בק׳, כבסין. פותח הרעיון להנציח את הצליל הבודה בסימני 
כתב, וגם כאן פותחו דגמי כתב אחדים למוסיקה הקולית 
והכליית. לתיווי המוסיקה הקולית-פולחנית פותחו צורות אחדות 
של כתב נוימות (דוגמת טעמי-המקרא), ואילו לתיויי המוסיקה 
הבליית שימשו בעיקר סימני הכתב הכללי, כלר, אידאוגרמים 
סיניים מן הסוג הקדום ביותר. בכתב הקוראני נשמרו שרידי הצורה 
הקלאסית שכבר נשכחו בסין. כך נקלטו בו, למשל, תשעה סימנים 
מלודיים סיניים עתיקים, אד הם הפכו לאותיות מאותיות הא״ב. 
מובנם המוסיקלי של הסימנים נשכח זה מכבר והם קיבלו אופי מאגי, 
בעיקר לצדבי כשפים. 

כלי-הנגינה: סן התקופות ההיסטוריות הקדומות נשתמרו 
מספר רב של הלי־נגינה. ואתם גם הצורות המוסיקליות המיועדות 
להם, כולל אופן השמעתם בסגנון הסיני הקדום. הוא הדין בשירה 
הפולחנית הקונפוציאנית, ונו גם במוסיקה התזמרתית שהתפתחה 
בארמונות הקיסרים. משותפים לשתי התרבויות האבוב-שלימו 0 ז 1 כ 1 ; 
ע״ע נגינד״ כלי)! החליל הארוך ( 1 דונן 0 ז 01 ג 1 ) שנקבו הקיצוני מכוסה 
ממברנה, וד,מפיק צליל מרטט שנשמע כיבבה חזקה; כינור בעל שני 
מיתרים וכלי-נגינה ממשפחת הקתרוס (וחט£; 1 בילג:!() והמשמשים 
לנגינת הרפרטואר הקלאסי תזווירטואוזי שמקורו ביה״ב. עם כלי- 
הנגינה האחרים נמנים מנגנוני פעמונים וסדרות של מקלות ברזל 
ולבנים בצורת גרזינים חתלרים באופן סולמי במסגרות-עץ המעוב¬ 
דות בחריטה אמנותית. 

כיום החינוו המוסיקלי בק׳ וטיפוח המוסיקה הקלאסית וחידושה 
הם בידי החברה הקוראנית הממלכתית למוסיקה. 

•וויו)!!!{ .^ 1 .ש .] : 1935 .^ 1 01€ . 5 .ו 01 

ו:^ה 50 , 0110 .יי, .ש ; 940 ! ,■) 1 ^ 1/1 ^ .>! 0 ) 01 011 ^ 111 ) !!! 10 ( 1 

.? ; 1956 ,.^ 1 הו 111 ^ /ס } 1 ו 8/01 1 וו 1 > )/י 1 ,וחוש . 5 ; 1950 ,.>} {ס 

, 1967 ,זנ/י,/^ /סס) ■ 1 ^ 01 ^ 2 1/10 ?>{;/ / 0 ).) ) 1 /^ 01 ,ון 11 ב 1 \ 

א. ג.--ק. 


היסטוריה. בחפירות ארכאולוגיות בק־ נחשפו מספר אתרי 
תרבות פלאוליתית. במפנה האלף ה 3-4 לפסה״נ התבססה תרבות 
נאוליתית, מושתתת על הדיג כמקור מחיה עיקרי ועל הציד כמקור 
מחיה שני בחשיבותו. באלף השני לפסה״נ התפתחה בדרוס-מזרח 
ק־ החקלאות. להתפתחות זו נלוו ריבוי האוכלוסין ויישובי הקבע. 
ב 1500 - 1000 צמחה תרבות הברונזה, ובין השגיה היה פיתוח 
שיטות הסקה משוכללות, מפאת הקור העז בחורף, ובהן האונדול — 
רצפה מקרינת חום. 

לתרבות הנאוליתית ולתרבות הברונזה בק׳ היו מאפיינים רבים 
המשותפים גם לאותן תרבויות בארצות הסמוכות — במנציוריה. 
במחוזות החוף הפציפי של דרום־מזרח סיביר, ביפן ובצפון סין 
(בעיקר בחצי-האי שנדונג). בכל תולדותיה עתידד, היתה ק׳ להיות 
נתונה להשפעות מארצות אלו, ובמיוחד להשפעת סין. שתרמה 
תרומה מכרעת לעיצוב תרבות ק' ולארגון החברה והמדינה בה. 

במאות ה 5 — 3 לפסה׳ינ נהרו אלפי פליטים סינים לק׳. הגירה זו 
קשורה בתהפוכות ~ימי מאבק המדינות״ בסין (ע״ע, עמי 850 ). 
ייתכן שחדירת עיבוד הברזל לק׳ במאה ה 5 לפסה״נ קשורה בהגירה 
זו. במאה ה 3 קמה בצפון-מערב חצי-האי מדינה ושמה צ׳וסון. השפ¬ 
עת הפליטים הסינים היתד, מרובה בה, וב 190 לפסד,״נ תפס וי-מן 
( 11 נ 4 \..ןע\), מי שהיד, שר בסין, את השלטון בצ״וסון וייסד בירה 
בלו-לאנג ליד פיונגיאנג, 

ב 108 לפסה׳ינ כבש וו די, קיסר סין (ע״ע, עמ׳ 858/9 ), את 
צ׳וסון. שלטון הסינים בק׳, שנקראה בפיהם לו-לנג ( 18 ״־_ 1 ' 1,0 ). ארך 
יותר מ 400 שנה. מתיישבים סינים רבים באו לארץ ותרבות סין 
נקלטה בה. ק׳ הפכד, לציר התנועה המרכזי שבין יבשת אסיה ליפן. 
ומעסדד, כארץ מעבר הקנה לה השיבות אסטרטגית רבה עד היום 
הזה. 

בכמה אזורים בק־ מחוץ לצ׳וסון קמו מדינות-שבסים. בצפון 
התבלט שבט הקוגוריו. ובדרום מערב שלט שבט האן. במאה ה 3 
התערערה אחיזת הסינים בק׳, וב 313 היטלו הקוגוריו את מוסבת 
הסינים בלו-לנג, והחלה ״תקופת שלוש הממלכות״: קוגוריו, פקצ׳ד. 
(בדרום־מערב ק׳) וסילה (בדרום־מזרח), לפי המסורת קמו 3 ממל¬ 
כות אלו במאה ה 1 לפסה״נ, אך למעשה קמר, קוגוריו במאה ה 2-1 
לסד,״נ, פקצ׳ה במאה ה 3 וסילה במחצית השניה של המאה ה 4 . 
לשלושתן היו מאפיינים משותפים: אריסטוקרטיה צבאית, ריכוז 
המינהל וארגון עבודות ציבור בשיטת האנגריה. שלושתן הפכו 
למרכזי תרבות פורחים, והבודד,איות, שחדרי, לק׳ במאה ה 4 , היתד, 
לדת שלושתן. 

המלחמות בין 3 הממלכות אפשרו ליפגים לכבוש שטחים בק', 
ודרך ק׳ קיבלה יפן את הכתב הסיני, אח הבודד,איות וערכי חרבות 
אחרים (ע״ע יפן, עט׳ 125/6 ). 

באמצע המאה ה 6 איבדה ממ¬ 
לכת יאמאטו שביפן את מאח- 
זיר, בגך. בראשית קיסרות טאנג 
בסין ניסו הסינים להחזיר לעצ¬ 
מם את מעמדם בק׳, אך לא הצ¬ 
ליחו לד,כניע את ממלכת הקו- 
גוריו ( 614-612 ; ע״ע סין, עמ׳ 

865 ). מאמצי הסינים סייעו לאי¬ 
חוד ק׳: ב 660 חיסלה ממלכת 
סילה, בסיוע צי סין. את ממ¬ 
לכת פקצ׳ה, וב 668 חוסלה 
ממלכת הקוגרריו בידי סין 
וסילה. קיסרי טאנג ביקשו 
לספח את ק׳. ואולםב 678 גור־ 

שו שארית בוהות הסינים מחצי־ 



קיראה כתיזופח ׳עלוש דטמלבות 
נ 400 5 ספה״נ בעירו 






505 יוירווה 

האי! הושג הסכם ולפיו הכירה סילה בשלסון העליון של קיסרי 
טאנג, ובכר שמרה למעשה על עצמאותה בחסות סין. 

ממלכת סילה העתיקה מקיסרות טאנג את ארגון הכלכלה, את 
מוסדות השלטון ואת שיטת הממשל, ובעיקר — את "שיטת המבח¬ 
נים" של סין (ע״ע, עם׳ 864 , 867 ), כקריטריון לקבלה לשירות 
המדינה, דבר שהעיד על רצון לאמץ את המסורת הקונפוציאנית 
של סין. ואולם, שלא כבסין, היו רוב התושבים חקלאים חסרי רכוש 
שעבדו כאריסים אצל משפחות האצולה, בני האצולה, המשען 
העיקרי של הכתר, קיבלו משכורות ואדמות, אך לא את הוכות 
להורישן. 

אחרי ימי זוהר במאה ה 8 החלה שקיעתה של ממלכת סילה, 
בדומה ״למחזוריות השושלתית״ בסין (ע״ע, עמי 858 ). ב 780 פרצה 
הפיכה, המלך נהרג, וזמן רב סבלה הארץ ממרידות והתקוממויות של 
קציני הצבא וממאמץ האצולה להגדיל את כוחה על תשבון הכתר. 
במפנה המאות ה 9 — 10 נחלקה ארץ לשתי ממלכות! ב 918 הקים 
איש־צבא ונג קון (ז 01 > 1 ! 11 !בי\\). מדינה וקרא לה קוריו ( 0 ץז 0 ^ 1 ) 
ע׳יש ממלכת הקוגודיו העתיקה שעמה ביקש להזדהות, וב 936 איחד 
בשלטונו את כל הארץ. 

קרוב ל 500 שנה משלה שושלת הקוריו ( 918 — 1392 ). אף שבמח¬ 
צית השניה לקיומה היה שלטונה להלכה בלבד. בראשית ימיה 
הושתת השלטון על אריסטוקרטיה אזרחית, ואנשי הצבא הורחקו 
מעמדות השלטון והוכפפו לפיקוח אזרחי חמור במטרה למנוע הישנות 
אנרכיה צבאית. כבימי סילה ניתנו אחוזות תמורת שירות פקידותי 
ציבורי ונשמר העקרון שאין להוריש אחוזות אלו. ואולם עצם משרות 
השלטון הפכו בהדרגה למורשות. וכתוצאה מכו ניתנו גם האחווות 
למעשה בירושה. 

ב 1170 מרד הצבא, בהנהגת המצביא צ׳ה צ׳ונג־הון (:וס'ז 01 
ח״וו-} 1 ח!ו־ 011 ), נגד המשטר שהסתאב ושקיפת את הקצונה בחלוקת 
אדכ,ות. בדומה ליפן בעת שמשלו בה מצביאי צבא לא הודח המלך. 
אולם סמכויות השלטון הממשיות ניטלו ממנו ותוא מילא תפקיד 
מקסי בלבד. ההפיכה הופנתה גם נגד הדת הישנה, הבודהאיות, 
ומאמיניה נרדפו. כ 60 שנה התקיים המשטר הצבאי שכונן ציה, 
בהשענו על דיכוי אכזרי, ובכלל וה דוכאו מרידות איכרים ממושכות 
שפקדו את ק', 

בתחילת המאה ה 13 סייעה קוריו לג׳נגיז ח׳אן (ע״ע). שלים 
המונגולים, במאבקו עם סין, ואולם במהרה פרצו מריבות בינה ובין 
ג׳נגיז וב 1231 פלשו המונגולים לק׳. אחרי מאבק ממושך השלים 
קובלי ח׳אן (ע״ע) את הכנעת ק׳ ( 1258 ). כבר בתחילת המאבק עם 
המונגולים הופל משטר צ׳ה והוחזרה ההנהגה האזרחית, ועם כניעתה 
לקובלי ח׳אן שמרה הארץ על האוטונומיה שלה ושושלת הקוריו 
משלה בחסות המונגולים. קובלי ביקש לפלוש ליפן דרך ק־, וצי 
הפלישה שלו היה מורכב ברובו מספינות ק׳. שני נסיונות הפלישה, 
ב 1274 וב 1281 , סוכלו עקב הסערות וההתנגדות העזה ביפן (ע״ע, 
עמ' 129 ). שלטון המונגולים במזרח הרחוק הזדהה עם סין, שקובלי 
ח׳אן נהיה לקיסרה, ועם נפילת שושלתו וכינון שושלת מינג ( 1368 ) 
הכירה שושלת קוריו בחסות קיסרי מינג. 

בימי המוננולים נהנתה ק' מפריחת התרבות והכלכלה. התרחבות 
הכלכלה היתה קשורה בצמיחת אחוזות נרחבות, שעברו בירושה בלי 
קשר עם מילוי תפקידים בשירות המדינה. גידול האחוזות היה כרוך 
בהתמעטות האריסים ההפשיים ובריבוי הצמיתים. שהיו פטורים 
משירות צבאי ומתשלום מסים. הממשלה לא יכלה אפוא לשלם 
לפקידיה, שבאו מקרב בעלי נחלאות זעירות ושנבחרו בשיטת המב¬ 
חנים. בני מעמד זה, שבקרבו פשטה הנאו-קונפוציאניות, דרשו 
רפורמה קרקעית, וב 1392 פרצה מהפכה! המצביא יי ( 1 '\) כבש את 
קסוגג הבירה. שם קץ לשושלת הקוריו וייסד את השושלת הקרויה 
על שמו, האחרונה בתולדות ק׳ ( 1392 — 1910 ). 


•יבפוריז 506 

כמעט כל יפיה הכירה שושלת יי בחסות סין והעלתה לה מס. 
הבירה הועברה לסאול, ובימי קיסרות מינג הניעה השפעת תרבות 
סין ומוסדותיה בק' לשיאה. הקונפוציאניות הוכרד, רשמית וירשה 
כליל את הבודהאיות שהסתאבה. בדורות הראשונים של מלכי בית יי 
פרחה תרבות ק', הוקמה אקדמיה מלכותית ( 1420 ), והומצא כתב 
פונטי (ר׳ לעיל. עמ' 500 ), ופיתוחו של מעין-דפוס (לוחות הדפסה) 
הגדיל את תפוצת הספרים וסייע בהפצת התרבות. 

ק׳ נפגעה מאד בשתי פלישות של היפנים. ב 1592 וב 1597 , שניסו 
לכבשה (ע״ע הידיושי! יפן, עס׳ 131 ). היפנים התבססו בדרום, אך 
בסופו של דבר גורשו, בסיועה של סין ובקרבות צי אדירים; הקורא- 
נים הצטיינו מאד במלחמה בים, וגם אחרי הדיפת הפולשים ניהלו 
מאבק ממושך עם שודדי-ים יפנים (ע״ע ספנות, עמ' 246 ). זמן מה 
אחרי גירוש היפנים הסתבכה ק׳, עקב מעמהה האסטרטגי, במאבק 
של קיסרות מינג עם המנצ׳ו (ע״ע). מלכי רי תמכו במינג וב 1619 
נשלח צבא קוראני לסייע לסינים במערכה נגד המנצ׳ו. ואולם המנצ׳ו 
ניצחו וב 1627 פלשו בסיוע המונגולים לק', שנכנעה להם אחרי 
קרבות ממושכים ( 1636 ). משהשתלטו המנצ׳ו על סין וכוננו בה אח 
שושלת צ׳ינג( 1644 ) חזרה ק' למעמדה הקודם כמדינת-חסות של סין. 

במקביל לימי הזוהר של שושלת צ׳ינג(המאות ה 17 — 18 ) הדגישה 
גם שושלת יי את המסורת הקופוציאנית הסינית, וארנון הממלכה 
ומערכת המינהל, המרכזי והמקומי, היו העתק כמעס-מושלם של סין. 
באותן מאות פרחה כלכלת ק' כתוצאה משיפורים בשיטות גידול 
האורז, הרחבת רשת ההשקיה והנהגת גידולים חדשים. המסחר התר¬ 
חב ורמת המחיה עלתה. בתחום החרבות גברה ההתעניינות ב״תרבות 
עממית״ — אופרות מבוססות על ספרים נפוצים וסיפורי-עם! ציורים 
המתארים בעלי-מלאכה ואיכרים בעבודתם: שימוש בניבים עממיים 
בספרות ואף מתן ניסוי לאי-שביעות רצון בחוגי חברה שונים! אי- 
שביעות הרצון התבטאה גם בעניין גובר בקתוליות, שמיסיונרים 
הביאוה לארץ. 

ואולם שושלת וי היתה שמרנית, התנגדה להשפעות מבחוץ 
ודיכאה את המיסיונרים. ובדומה ליפן של אותם ימים חתרה לשמור 
על בידוד כמעט מוחלט של ק׳ מול התנגדות גוברת מבית ומחוץ. 
בתחילת המאה ה 19 הגיעו למימי המזרח הרחוק ספינות סוחר של 
בריטניה, צרפת, רוסיה ואה״ב, ואח״כ צי' המלחמה שלהן. הן תבעו 
זכויות לעגון ולסחור בנמלי ק', וממשלות המעצמות תבעו לכונן 
יחסי מסחר ויחסים דיפלומטיים עם ק׳ כדי להגן על מסחרם. ממשלת 
ק׳ התנגדה לכך בתקיפות, וסייעה לה אי-הבהירות במעמדה המשפטי 
של ק': היא היתה מדינה עצמאית, אך גם בת חסות של סין. תחילה 
העדיפה ממשלת ק׳ שסין תנהל את מגעי החוץ שלה. עד מהרה היתה 
שמרנות הקוראנים להם לרועץ. השמרנות ניזונה גם מהקשר האמיץ 
עם תרבות סין. שסנוור את עיני מנהיגי ק׳ מראות את המציאות 
בארצם ובאזורם. כלכלת ק׳ החלה להידרדר. ובתחילת המאה ה 19 
חלה נסיגה כללית בממשל, בכלכלה ובסדר הצובודי, הצורך ברפור¬ 
מות היה היוני, אך הממשל לא הכיר בחשיבותן ולא היה מסוגל 
להגשימן. באמצע המאה ה 19 , אתרי שנפתחו שערי סין ויפן למערב, 
היתה השאלה מי יגשים את הרפורמות הבלתי נמנעות — סין, יפן, 
המערב או גורמים מקומיים. במהרה החלה תחרות עזה על ק׳ בין 
המעצמות. בעיקר בשל חשיבותה האסטרטגית. 

פ 1869 תבעת יפן לכונן יחסים דיפלומטיים עם ק׳. ק' סרנה 
ושלחה את היפנים לנהל מו״מ עם ממשלת סין. זו לא היתה מוכנה 
לכך, כיוון שאותת עת התנהלה מלחמת אזרחים בסין עקב התקוממות 
הטיפיגג (ע״ע). נ 1872 הסכימה ק׳ שיהיה נציג יפני בארצה! בכך 
השתחררד, קמעא מתלותה בסין, למצער בתחום יחסי החוץ. יפן 
הרחיבה את השפעתה בקרב הקוראנים שדגלו ברפורמות, סין תמכה 
בגורמים השמרנים, והמתיחות בין סין ליפן ובין גורפים שמרנים 
למתקדמים גברה. ב 1884 פרצה התקוממות בסאול והמורדים תפסו 


507 יןור *ה 

את ארמון המלו• סין תמכה בסלו דיפז בסורדים, ושתי המדינות 
שיגרו מחרת לק'. ב 1885 נחתם בסינססין הסכם בין סין ליפן, לפיו 
הוציאו 2 המדינות את כוחותיהן מק־ והכירו בעצמאותה. בבך באה 
אל קצה תלותה של ק׳ בסין. אך למעשה הפכה למדינת חסות של סין 
ויפן כאחת, ויפן הגבירה את מאמציה להפוך את ק׳ למדינת חסות 
שלה בלבד. ב 10 השנים הבאות הגבירה יפן את השפעתה בק׳ 
וב 1894 סייעה לחולל התקוממות במגמה לסבך את סין 1 <ו שיגרה 
נוחות לק', בניגוד להסכם סינססיז, ויפן ראתה בכך הפרת ההסכם 
ועילה למלחמה בסין. במלחמת סין-יפן ( 1894/5 ) הובסה סין ואיבדה 
למעשה כל מעמד בק׳ (ע״ע יפן, עמי 140/1 ; סין. עמ׳ 880 ). חוזה 
השלום שנחתם בשימונוסקי אישר מחדש את עצמאות ק', או למעשה 
גברה השפעת היפנים. אלה צריכים היו להיאבק עם גורם חדש, 
רוסיה, שהגבירה את השפעתה בחצי־האי. כבר בסון• המאה ה 19 
ביקשו הרוסים להשיג נמל בק׳ הפתוח לשיט כל השנה. אך לא הצ¬ 
ליחו. אחרי מפלת סין הפכה ק' למעשה למעין קונדומיניון יפני־רום'. 

מלחמת רוסיה—יפן( 1904/5 ) ניטשה בעיקרה על השליסה המלאד, 
בק׳. ק׳, שהמלחמה התנהלה בחלקה בשטחה, היתה בעלת בריתם של 
היפנים ונתנה לכוחותיהם מעבר בדרכם למנצ׳וריה, אחרי נצחון 
היפנים סונה נציג יפני בכיר בסאול והלה היה השליט האמיתי 
במדינה. כ 1907 מחה מלו קי בחשאי בפני המעצמות על השתלטות 
היפנים; הוא הודח ויורש־העצר, שהיה עושה דברם של היפנים, 
הומלך תחתיו. אותה שנה העבירה ממשלת ק' לידי הנציג חיפני 
סמכויות פיקוח על המינהל ועל המדיניות. ב 1909 רצח לאומני 
קוריאני את הנציג היפני, איטו(ע״ע) הירובומי. והדבר שימש עילה 
לסיפוח ק׳ ליפן (אוגוסט 1910 ). 

עד 1945 שלטו היפנים בק׳. הם שעבדו את כלכלת ק' לכלכלת 
ארצם ולמאמץ הייצור שלה, ודיכאו באכזריות התקוממויות נגדם. 
באוגוסט 1919 פרצה התקוממות רבת הקף והלאומנים הכריזו על 
עצמאות ארצם; היפנים הכריזו על מצב חירום, אסרו המונים וההת¬ 
קוממות דוכאה. ברם, יפן לא הצליחה לחסל את הלאומיות הקוראנית. 
זו שאבה עידוד מגורמים מערביים שלמן אפצע המאה ה 19 חדרו לק׳ 
והקימו בה מוסדות חינוך, סעד ורפואה והחדירו בה רעיונות מער¬ 
ביים. הלאומיות הקוראניח המודרנית ראשיתה בתהילת המאה ה 20 . 
מנהיג התנועה הלאומית היה סינגמן רי ( 1875 — 1965 ) הניד בי״ס 
של המתודיסטים בק׳. סינגפן רי ישב 7 שנים בכלא בגלל מאבקו עם 
שושלת יי, למד באוניברסיטאות באה׳יב, חזר ב 1910 למולדתו וגלה 
להוואיי בגלל היפנים. 

שלטון יפן היה ביסודו פטרנליסטי והיחס לקוראנים היה כאל 
נחותים. הם לא שותפו בממשל המרכזי, והממשל המקומי אף הוא 
ברובו היה בידי יפנים. כל פעילות מדינית נאסרה, העתונות הועמדה 
תחת פיקוח חמור, בח״ס רבים נסגרו ותחתם פתחו היפנים בת״ם 
משלהם, במטרה לבולל את הקזראנים: הושם דגש חזק בלימוד 
יפנית, ונאסר ללמוד קוראניח והיסטוריה של ק', היפנים האיצו את 
פיתוח כלכלת ק׳ ותעשייתה: נבנו מסילות-ברזל ותחנות כוח, 
בייחוד בצפון המדינה (באיזור נהר יאלו), ופותחו המכרות ושירותי 
הרכבת, התחבורה, הדואר והבריאות. כתוצאה מכך כמעט הוכפל 
מספר התושבים בשנים 1910 — 1940 . אולם רמת המחיה נשארה בכל¬ 
לותה ירודה ומחצית יבול האורז נשלח בקביעות ליפן. 

בניגוד לרצונו ולתכניותיו הגביר הממשל את נצני הלאומיות. 
סטודנטים קוראנים ביפן ובארצות אחרות, ומיסיונרים זרים בק׳ גופא 
טיפחו בשיטתיות את השנאה וההתנגדות ליפן. התנועה הלאומית 
היתה מפוצלת לעשרות קבוצות קטנות, וסכסוכים וחיכוכים אישיים 
חיבלו במאמץ הכולל. מנהיגים לאופנים פעלו ביפן, בריה׳מ, סין, 
אה״ב ואירופה המערבית. בתום מלה״ע 1 נוסדה בסיביר המפלגה 
הקומוניסטית הקוראנית ומיד ביקשה סיוע ונשק מבריה״מ. חילוקי 
דעות אידאולוגיים בין הדוגלים בפעולה דיפלומטית, הדוגלים באק- 


•יסנזויז 506 

טיוויזם והדוגלים בקומוניזם הורידו את משקל התנועה הלאומית 
והקלו על היפנים את דיכויה. בשנות ה 30 ניהל סינגמן רי, בלי 
הצלחה יתרה, מגעים דיפלומטיים באה״ב, שוויץ ומוסקווה. בעת 
מלחמת םין-יפן, הוקמה בצ׳ונקין, בירתה הזמנית של סין, ממשלה 
זמנית קוראנית בראשותו של קים קו ( 14.11 111 !£); בשנות ה 30 
הוקמו בברידדפ קדרים של פעילים קומוניסטים שאומנו לתפוס 
בבוא העת את השלטון. 

במלה״ע 11 דגלה אה״ב בזכות הגדרה עצמית לק׳, ובוועידת 
קהיר(דצס׳ 1943 ) הסכימו רוזוולט, צ׳רצ׳יל וצ׳אנג קי-שק כי,.בבוא 
השעה תהיה ק' חפשית ועצמאית". הגדרה מעורפלת זו אפשרה סיכום 
בין המעצמות לפיו תהיה ק׳ שסח נאמנות בין־לאומי בפיקוח ברי¬ 
טניה, סין, אח״ב ובריה״מ. בין מעצמות אלו היו לבריה״ס ולסין 
אינטרסים ישירים בק׳, אולם המאורעות לא התפתחו כמתוכנן 
וכמוסכם: ב 12.8.1945 פרצו לק־ כוחות בריה״מ, שהצטרפה למלחמה 
נגד היפנים ערב כניעתם, והמשיכו בהתקדמותם גם אחרי כניעת יפן 
ב 14 באוגוסט, ורק כעבור 3 שבועות נחתו כוחות אה״ב בדרום ק', 
בהסכם בין אה״ב לבריה״מ נקבע, שכוחות יפן שמצפון לקו הרוחב 
38 ייכנעו לבריה״מ ושמדרום לקו זה ייכנעו לצבא אה״ב. כך חולקה 
למעשה ק' לשתי מדינות. 

בצפון ניגשו הסובייטים במרץ רב להקמת מדינה קומוניסטית 
גרורה בעזרת קוראניב שהוכשרו בבריה״מ משנות ה 30 , ופתחו 
במסע נגד מתנגדי הקומוניסטים. הם הקימו מפלגות שכונו "דמוקר¬ 
טיות" במטרר, לארגן יסודות שונים, בהם פועלים, איכרים, נוער 
ונשים, כדי לרתום אותם למשימות של המשטר ולחסל ניצני התנג¬ 
דות לקומוניזם. בנובמבר 1946 נערכו בצפון בהירות ובעקבותיהן 
קמה ״מועצת העם״ בפיונגיאנג, בירת הצפון. בפברואר 1947 נבחרה 
ממשלה זמנית בהנהגת קים איל סונג, המכהן גם היום ( 1977 ) 
בתפקיד נשיא, מזכיר כללי של המפלגה הקומוניסטית ומפקד עליון 
של הצבא. מיליציה עממית גדולה בפיקוח יועצי־צבא סובייטים ובהד¬ 
רכתם סייעה לשמור על הסדר ולהנהיג רפורמות אגרריות נרחבות, 
שתחילתן בהחרמת רכוש וסופן בד.לאמת כל אמצעי הייצור והנהגת 
כלכלה מתוכננת. במהרה היתה צפון ק׳ למדינה-גרורה של בריה״מ. 

בדרום ק׳ קיוו האמריקנים להנהיג ממשל עצמי, אך המאמץ היה 
מסורבל וקשד,; אה״ב לא עשתה הכנות מוקדמות לנהל את ענייני 
ק׳; לפני נחיתת כוחות אה״ב, העבירו היפנים את השלטון בדרונז ק׳ 
לידי ממשלה זמנית, וזו כוננה .,רפובליקה עממית״ בסאול ( 6.9.1945 ). 
אה״ב לא הבירה בממשלה זו וביקשה פקידים יפנים להמשיך ולמלא 
את תפקידם עד שיחליפוט אמריקנים או קוראנים, ונוכחות היפנים 
יצרה מרירות בדרום, לאחר יציאתם ניהלו האמריקנים את ענייני ק■ 
ועסקו בעיקר בשיקום הכלכלה; במלחמה סבלה ק' נזקים מועטים 
בלבד, אולם כלכלתה היתד, קשורה בכלכלת יפן, וד,תמוטטותה של זו 
הולידה קשיים בק׳. נוסף על בך, רוב התעשיה ומקורות האנרגיה היו 
בצפון המדינה, והדרום היה איזור חקלאי בעיקרו. כן הכבידו על 
כלכלת הדרום !/׳ 2 מיל' פליטים מהצפון. 

מאמצי אה״ב לד,ביא לידי איחוד ק׳ נתקלו בהתנגדות בריה״מ. 
בדצמבר 1945 הוסכם בוועידת שרי החוץ של המעצמות במוסקווד, 
שוועדה משותפת של בריה״ס ואה״ב תפעל במטרה לאחד את ק׳. וזו 
תהיה שטח נאמנות בפיקוח 4 המעצמות לתקופה של 5 שנים. הקורא- 
נים בצפון ובדרום כאחד התנגדו לנאמנות, ולצד התנגדותה הפעילה 
של בריה־מ לאיחוד הנציחו את חלוקת ק׳, שנועדה להיות זמנית. 

בהדרגה העבירו האמריקנים סמכויות שלטון לקוראנים. באוק¬ 
טובר 1945 חזר לק׳ סינגמן רי (ע״ע), שבמלה״ע 11 פעל בוושינגטון 
למען "הממשלה הזמנית" שבצ׳ונקין. רי הבע עצמאות מיידית ואי¬ 
חוד; עם זאת הד,ל מבסס את שליטתו בדרום. הוא רדף את חברי 
,ד,ממשלה הזמנית״, וביוני 1949 נרצח מנהיגם קים קו. רי הקים 
מפלגה חדשה (המפלגה הליברלית) ומנהיגותו אופיינה באוטוריטא- 


509 


קור 1 ה: ייגכוריד 


510 


ריות. הוא נעזר למעשה באה״ב שרצתה לכונן במהרה ממשלה יציגה 
ויציבה מבלי להיכנס לעובי בעיות הכלכלה והחברה שבדרום ק'. 
בספטמבר 1947 העלתה אה״ב את בעיית ק׳ לדיון באו״ם. לאחר 
קפאון בוועדה המשותפת לאה״ב ולבריה״מ. ב 14.11.47 החליט האו״ם 
לערוך בפיקוחו בתירות הפשיות בכל ק־ למועצה מכוננת שמתפקידה 
יהיה לחוקק חוקה ולבחור ממשלה, אולם בריה״מ מנעה את כניסת 
ועדת האו״ם לצפון, הבהירות שנערכו ב 10,5,1948 היו בדרום בלבד, 
וב 15,8,1948 הסתיים השלטון הצבאי של אה״ב! דרום ק' הוכרזה 
לרפובליקה וסינגמן רי נבחר לנשיאה, 

ביוני 1949 יצאו אחרוני החיילים האמריקנים מק׳, וסמוד לאותה 
עת החלו תקריות גבול בין הצפון לדרום, ב 25,6.1950 פתחו כוחות 
הצפון בהתקפת פתע כללית. רווחת הדעה שאת ההחלטה לפתוח 
במלחמה קיבלו םטלין ומנהיגי סין, בעת ביקורם במוסקווה בראשית 
1950 . נשיא אה״ב, ה. טרומן (ע״ע), החלים מיד לשלוח צבא להגנת 
הדרום, אך השכיל לשוות לבך אופי של פעולה מטעם האו״ם: 
העדרותה של בריה״מ ממועצת־הבטחון, במחאה על נוכתות נציג סין 
הלאומנית, אפשרה אישור הצעת החלטה בוזמת אה״ב שגינתה את 
פעולת צפון ק׳ כתוקפנות וקראה לחברות האו״ם לסייע בהחזרת 
השלום. 16 מדינות שלחו יחידות צבא לבוח האו״ם, אך בעיקרו 
היה זה כוח אמריקני ומפקדו היה ד. מק־ארתר (ע״ע). 

37 חדשים ארכה המלחמה. בשלבה הראשון ניצלו הצפוניים את 
יתרון ההפתעה ואת עליונותם הצבאית על הדרום, כבשו במהירות 
את פאול. והדרומיים והאמריקנים שבאו לעזרתם נמונו עד לנמל 
פוסן(ע״ע) שבדרום־מזרח. ב 15.9.50 הנחית מק-ארתר במבצע מזהיר 
כוחות באינצ׳ון, נמלה של סאול, ותוך שבועיים נסוגו הצפוניים 
מכל השטחים שכבשו. טרומן הורה למק־ארתר להתקדם צפונה, 
ועצרת האו״ם אישרה את ההחלטה ( 7.10.1950 ) עס הקפת "ועדת 
האו״ם לאיחור ק׳ ולשיקימה״. ב 20.10.1950 כבש מק־ארתד את 
פיונגיאנג. בירת הצפון, וכעבור שבוע הגיעו כוחותיו לנהר יאלו 
שבגבול פנצ׳וריה. פק-ארתר ניבא את סיום המלחמה עד לחג־המולר, 
ואולם ב 5.11.1950 חצו כוחות גדולים של טין את היאלו, וב 24 בו 
תקפו את האמריקנים. נעבור חודש נפלה טאול בידיהם. אך התקפתם 
המחודשת, ב 12.2.51 . נבלמה נעבור ימים מטפר. וב 15.3 חזרו האמ¬ 
ריקנים וכבשו את טאול, שרק עיי חרבות שרדו מפנה. קרוב לקו 
הרוחב ״ 38 , הגבול הישן בין הצפון לדרום, קפאה החזית מחמת 
איזון בין עליונות הסינים בכוח אדם לבין יתרון האפריקנים בעצמת 
אש. מק־ארתר מתח ביקורת על האילוצים המדיניים שהוטלו עליו, 
ועל שלא אפשרו לו להפציץ מטרות נמנצ׳וריה — דבר שנחשב 
בעיניו להכרחי כדי לנצח במלחמה! בתגובה הדיחו טרומן( 11.4.1951 ) 
והמלחמה המשיכה להתנהל בצורה מוגבלת, 

ביולי 1951 נפתחו שיחות שביתת־נשק, לפי הצעת בריה״מ 
שחזרה למועצת־הבטחון. השיחות התנהלו שנתיים, ובמקביל נמשכו 
הקרבות, אף שלא הביאו לשינויים מהותיים בקו החזית. ב 27,7.1953 
נחתם הסכם שביתת־נשק. טינגמן רי התנגד לתנאיו, אך לבסוף קיבל 
את הדין נוכח לחץ כבד ביותר מצד האמריקנים והבטחה מצדם לחדש 
את המלחמה אם לא יושג הסדר של שלום בוועידה שהיתה אפורה 
להתכנס תור 3 חדשים. הותידה נפתחה אמנם במועדה, אך ב־ 
12.12.53 התפזרה בלי הסכם, וב 22.11.1961 החליטה עצרת־האו״ם 
שהסכם שביתת הנשק יישאר בתקפו עד שיוחלף בהסכם שלום י. בכך 
ניתן, למעשה, אישור לחלוקת הארץ בלי הסכם שלום בין הצפון 
לדרום. כוח של האו״ם — נמעט כולו אמריקני — מוצב בדרום 
ק׳ עד חיום (ראשית 1977 ). ונפעם בפעם פורצות תקריות לאורד 
קו שביתת־הנשק. 

במלחמת ק׳ נהרגו קרוב ל 30 אלף חיילים מכוחות האו״ם (מחם 
24,000 אמריקנים) ו 415 אלף דרום קוראנים. מספר האזרחים שנהרגו 
נאמד בכפיליון. אבירות הצפוניים והסינים אינן ידועות. דרום ק׳, 


שהמלחמה התנהלה בעיקר 
בשטחה, סבלה מהרם ומ¬ 
חורבן, והיא שוקמה בעזרת 
אה״ב. 

בהדרגה הצטמקה תמי¬ 
כת הציבור בשלטונו של 
סינגמן רי והוא נשען יותר 
ויותר על פעולות דיכוי מצר 
המשטרה. באפריל 1960 
פרצו הפגנות ומהומות בהנ¬ 
הגת ססודנטים, וב 26.4.1960 
התפטר רי ונמלט מהארץ. 
בדרום ק׳ קמה "הרפובליקה 
השניה", שמשטרה היה פר¬ 
למנטרי ולא נשיאותי. ואולם 
העדר שלטון מרכזי פגע 
בטיפול בבעיות הכלכלה! 
ב 16.5.1961 פרצה הפיכה 
צבאית בראשות הגנרל פרק 
צ׳ונג הי ו״המועצה העליתה 
לשיקום לאומי". שבה ישבו 
קציני צבא. היתר. לגוף 
השולט במדינה. בנובמבר 1962 פרסמה המועצד, חוקה חדשה 
ל״רפובליקה השלישית". הוחזר השלטון האזרחי והונהג שוב משטר 
נשיאותי הזק, ובפברואר 1963 נהיה יו״ר המועצה, הגנרל פרק. 
לנשיא. שלטונו היה יעיל בהרבה משל סינגמן רי. אע״פ שגם הוא 
דיכא כל אופוזיציה לו, וררום ק׳ נהנתה משגשוג הכלכלה ומפיתוח 
ועיור בקצב מהיר ביותר. דרום ק׳ השתתפה במלחמת ויטנאם 
לצד האמריקנים, ושלחה לשם כ 50.000 חיילים. 

בצפון ק' שלט. מאז הקמתה, קים איל־סונג, יו״ר "מפלגת 
הפועלים הקוראנית" ורה״מ. הדיכוי שם היה יעיל ושיטתי הרבה 
יותר מבדרום: בסוף המלחמה בק׳ העדיפו קרוב ל 30,000 שבויים 
צפוניים להשאר בדרום. הצפון שוקם בעזרת בריה״ס, וער לשנות 
ה 60 היה קצב הפיתוח שלו מהיר מבררום! אח״ב החל הצפון מפגר 
אחרי הדרום. 

הסכסוך בין בריה״מ לסין, שהחריף במיוחד בשנות ה 60 , הכביד 
בראשיתו על צפון ק׳, שמחמת מעמדה הגאוגרפי וקשייד, המדיניים 
לא יכלה להרשות לעצמה להזדהות בגלוי עם צד זה או אחר. חרף 
הלחצים משניהם. אולם צפון ק׳ השכילה לתמרן בין שתי שכנותיה 
האדירות ולבסוף השתחררה מתלותה בהן. בהדגישה את עצמאותה 
האידאולוגית. פרצו אף תקריות גבול בינה ובין סין. כלפי בריה״ס 
הסיחה צפון ק׳ דברי ביקורת על שאינה נוהגת בתקיפות רבה יותר 
מול אה״ב. ובסוף שנות ה 60 אף נמסר על מעין ,מהפכת תרבות" 
נוסח סין. היא התמידה בקו נוקשה בלפי הדרום וכלפי אה״ב. 
ב 21.1.1968 חדרה מחלקת לוחמים צפון קוראנים ליד ארמון הנשיאות 
בסאול בנסיון לרצוח את הגנרל פרק; הנסיון סוכל, אך למחרת לכדה 
צפון ק' את ספינת־הביון האפריקנית .,פואבלו" בטענה שחדרה למי- 
החופים שלה. האמריקנים כפרו בהאשמה וטענו שלכידת "פואבלו" 
היתד. שוד-ים במים בין־לאומיים! צפון ק׳ שחררה את אנשי הספינה 
בדצמבר 1968 , רק אחרי שאה״ב הצטדקה בפומבי והודתה באשמה. 
אחרי מלחמת ויטנאם הגבירה צפון ק׳ את איומיד. נגד הדרום, ואה״ב 
הזהירה שהיא תשתמש בנשק גרעיני נגד תוקפנות מחודשת בקי. 

/׳ 6 . 8 . 1-1 ; 1957 , 01 ^^ 

. 1137,3:11 . 8 ; 1964 ) 7/1 . .תז 0 ו 11 ת•*^ ; 1969 / 0 

,ווז 1 ^ .ן ; 1975 31 ) 1 ז 10 )ו'^, 0 י 79 1 ו 1 ז 0 !׳.) 01111 '! , 3131$ ? 

, 1975 . 972 ! — 1945 / 0 })ו 1 ו 01 ' 1 ) 7/1 

מ. מד. 






511 


יוד יוה ■דרדמי 


512 


קוראה הדרומית (סהאז מינגוק. :)ע^חו^ן " 1 !ו 36-1 ז(הרפובליקה 
של קה״ד]). שטחה 98.484 קמ״ר, ובה 34 פיליוו תוש׳ 

(אומדן 1975 ). 

גאוגרפיה, גאוליגיה. אקלים. צוסח, חי, לשרן. ספרות. אסנרת, היססו־ 

ריה. ע״ע קוראה; אוכלוסיה. עמ׳ 511 ; כלכלה, עם׳ 511 ! חוקה 

ומשפר. עם' 513 : משפט, עם׳ 513 ; כיחות םזוינים. עם׳ 513 ; 

חיניד, עם־ 514 . 

רוב האובלוסיה פרוכזה באזורי החוף ובעמקים שבמערב 
המדינה ובדרומה. במזרח, ובעיקר בצפון-מזרח, האוכלוסיה דלילה. 
מאמצע שנות ה 50 התרבתר, האונלוסיה בשיעור שנתי של 2.5% . 
מסוף שנות ה 60 מסתמנת ירידה בריבוי הטבעי שהיה ב 1974 רק 
1.8% . סאז ראשית שנות ה 50 גדלה האוכלוסיה העירונית מ 28% 
מכלל האובלוסין ל 44% ( 1975 ). באותו פרק זמן חלה אף ירידה 
במספר המוחלט של האובלוסיה הכפרית. כ 52% מתושבי קה״ד 
מתפרנסים מחקלאות. הערים הגדולות: סאול הבירד. — 6.1 מיליון 
תוש׳ ( 1975 ), פוסאן — 2.1 מיליון תוש׳ (ע׳ ערכיהן), טגו — 1.2 
מיליון תוש׳. אינצ׳ון (נמלה של סאול) — 700.000 תוש׳, קוואנגיו — 
550,000 תוש׳, טנ׳ון — 460,000 תוש׳. ב 14 ערים נוספות אונלוסיה 
של 100,000 — 300,000 נפש. 

כלכלתה של קה״ד היא דוגמה בולטת לפיתוח כלכלי מוצלח 
של מדינות מתפתחות. 

מלחמת ק' שחילקה את חצי־האי לשתי מדינות הותירה את 
קה״ד ללא בסיס כלכלי (להוציא חקלאות). בסיוע בי״ל של .,סוכנות 
השיקום של האו״ם לק׳" ושל ממשלח אה״ב שיקמה קה״ד אח 
כלכלתה, ומראשית שנות ה 60 האיצה פיתוחה בשימת דגש על 
פיתוח תעשיות יצוא. בשנים 1963 — 1972 גרל התוצר הלאומי 
בממוצע ב 10% לשנה (שיעורי הגידול הגיעו עד 15% גידול שנתי. 
וירדו רק בשנה אחת עד 7% ) ובמקביל לו צומצם גידול האוכלוסיה 
(מ 2.9% בתחילת שנות ה 60 ל 1.7% בראשית שנות ה 70 ). שני 
אלה אפשרו את הכפלת התל״ג הראלי לנפש שהגיע ב 1974 ל 380 
דולר והביאו אח קה״ד לדרגת פיתוח גבור,ה שכונתר, "הנס הכלכלי 
של ק". 

הכוח המניע לפיתוח ולצמיחה היה הרחבת הייצור והיצוא 
התעשייתי (אפס ב 1963 ־ 1,385 מיליון דולר ב 1972 ), פיתוח 
התעשיד. רוכז בענפי התעשיה הקלה. כגון טפססיל, לבידים ואלק¬ 
טרוניקה. בענפים אלה הביקוש להון הוא נמוך יחסית בעוד שהכד¬ 
איות היחסית — בעיקר הודות לכוח עבודה זול, משכיל ובעל רצון 
רב לעבודה — מנוצלת במלואה. 

בראשית שנות הסד הוחל בהרחבת התשתית התעשייתית ור,ושם 
דגש על פיתוח תעשיות הברזל, הפלדה, המכונות והכימיקלים. 
השינוי המשמעותי במבנה המשק של קה״ד בא לידי ביטוי 
בולט ב 1972 כשהגיעה תרומת התעשיה לחל״ג ל, 26% ועברה, 
לראשונה, את תרומת החקלאות. 

החקלאות. שהיתה בסיס המשק ועיקר עיסוק האוכלוסיה, 
איבדה במקצת מחשיבותה. ב 1974 עדיין עסקו בחקלאות כ 52.4% 
מכוח העבודר״ אולם בשל שיעור הגידול השנתי של המגזר ( 4% 
לשנה בממוצע), שהיה מרשים בזכות עצמו אך נפוך מהגידול 
בתעשיה, ירדר, חשיבותו ותרומתו לתל״ג היתד, כ 25% בלבד. 
הגידולים העיקריים: אורז, חיטה, שעורה וחפוחי-אדמה. הדיג 
משמש כמקור למזון וכענף יצוא. קה״ד היא מהמדינות הבולטות 
בדיג אוקיאנוסים. 

מרבית המחצבים של חצי-ד,אי נמצאים בחלקו הצפוניו 
גם לקה׳ד מרבצי פחם עשירים, עפרת־ברזל, וולפרם, זהב, גראפיט 
ופלואוריס — אולם ניצולם דורש השקעות פיתוח ניכרות. שלא 
כבחלק הצפוני של ק׳ מועטים מקורות הכוח ההידרו־חשמלי וקה״ד 
תלויר, ביותר ביבוא נפט. רק ב 1976 נתגלה בקה״ד נפט בכמויות 
מסחריות. 


ההתרחבות הכלכלית ושינויים מהותיים במבנה המשק לוו בעיות 
קשות. הבעיה החמורד. ביותר היתד, הקושי בגיוס הון להשקעות 
ממקורות חוץ ופנים. השלטונות עודדו חסכתות הציבור ע״י מתן 
שערי-ריבית גבורוים לחוסכים, אולם עיקר המימון נתקבל במלוות 
ממקורות בי״ל בתנאים מסחריים קשים. ב 1970 הגיעו התשלומים 
ע״ח המלוות הללו לב 24% מההכנסות במט״ח. בעת ובעונה אחת 
סבלה קה״ד מאינפלציה של 13% —, 15% לשנה. לבן נקטה הממשלד, 
צעדים נמרצים להאטת קצב הגירול תוך הגבלות על אשראי מחו״ל, 
פיחותים וצמצום האשראי במשק. צעדים אלה, שלוו גם אמצעים 
פוליטיים תקיפים, חניבו פירות מייריים וב 1974 כבר חל גידול רב 
בחסכון וביצוא, וחלקו של ההון הזר בכל הד,שקעוח ירד ל 14% 
לעומת 35% לשנה בממוצע בשנים 1970 — 1972 . ב 1974/5 גדל 
הגרעון בחשבון השוטף בגלל הקטנת היצוא והגיע ל 1,713 מיליון 
דולר במחצית הראשונה של 1975 . 

במאמץ להשיג שוייון (עד 1981 ) בין ההכנסות העירוניות 
להכנסות החקלאיות הופעלה תכנית ״סאי מאול״ ( 111 ב^ ■ 845 ) — 
,.הקד־ילה החדשה״ . המכוונת להעלות את רפת המחיה באזורים 
חקלאיים, בצד ההשגים הכלכליים והיומרנות החברתית התפתחה 
בקה״ד מערכת שוחד הזזחיחות ענפה. 

מערכת התחבורה בקה״ד נבנתה מחדש אחרי המלחמד, 

וב 1973 היה ארנן הכולל של מסה״ב 5,650 ק״מ ושל הכבישים 
והדרכים 42,900 ק־מ, עליהם נעים כ 162.000 כלי-רכב. ער 1980 
מתוכנן לצפות את כל הדרכים באספלט. נ מ ל י ה העיקריים של 
קה״ד הם בפוסאן, באינצ׳ון ובמאסאן. ספנות החופים ממלאת תפקיד 
חשוב במערכת התחבורה הפנימית. הצי המסחרי של קה״ד 
כולל אניות בנפח כולל של 1% מיליון טוו ( 1974 ). גדול חלקו של 
צי דיג האוקיאנוסים. 

נמלי האוויר העיקריים של קה״ד הס בסאול, באפסונג, 
בטגו, במאסאן וליד פוסאן, ושימושם העיקרי לקשרי־חוץ. כ 700 
אלף תיירים ביקרו בקד,״ד ב 1973 . 

סתר החוץ של קה״ד מאופיין ע״י גדעון מתמיד בחשבון 
הסחר ובחשבון השוטף(כולל תשלומים ע״ח חובות וריבית). היצוא 
( 3,221 מיליון דולר, 1973 ) כלל בעיקר מוצרי הלבשה (, 23% מערך 
היצוא), טכסטילים ( 13% ), מכשירי חשמל ( 10% ), לבידים ( 9% ). 
מוצרי ברזל ופלדה ( 6% ), וד,יד, מיועד בעיקר ליפן (, 39% ) ולאד,״ב 
( 31% ). היבוא ( 4,218 מיליון דולר 1973 ) כלל בעיקר דלקים, 
חפרי־גלם לחעשיה, מכונות, מכוניות ומוצרי השקעה, ומקורותיו 
היו יפן (. 41% ) ואה״ב (, 28% ). 


קוראה הדרומית — כלכלה 


1973 

^ 1%1./5 

וזיחידה 

תמוצר 

6.038 

4.809 

אלפי טוגות 

אורז 

2.481 

1.696 


חיטה ושעירה 

470 

463 


תפוחי־אדמה 

1,655 

^640 

" " 

דגה 

13,571 

^ 10,248 

" 

פחם 

233 

* 368 

" " 

עםרות*בר 7 ל 

420 

-1,954 

?"ג 

זהב 

63 

76 ־ 

טונות 

בדיל 

742 

=*669 

אלפי טונות 

מלח 

18.500 

*7.500 

טונות 

דגים משומדים 

103 

*65 

אלפיסונות 

אריגי כותנה 

252 

*75 

" 

נייד 

8,176 

*1.641 

" " 

סלם 

1,612 

*209 

" 

ברזל ופלדה 

4.086 

*814 

אלפי יחידות 

מקלטי רדיו 
וטלוויזיה 

9.5 

* 1.9 

מיליוני מ״ק 

עז גלמי 


1 . ממוצע שנתי ־ 2 . 1965 ; 3 . 1966 . 






513 


קור.!ד רדרומי־ז — קור ►ד :צסמייו 


514 


המטבע: וון ־י־ 100 ג׳ין. שער החליפין הרשמי (סור 1975 ) 
484 וון - 1 דולר של אה״ב. שער החליפין בשוק השחור גבוה 
בכ 50% -־ 75% מהשער הרשמי. 

. 1975 ,! 1 ! 1 ןין] 5 ו€''\\' . 5 .^ן-;זח 1 '.ז? . 11 . 0 

ד. גג. 

חוקה ומשטר. בסעיח 1 לחוקה נקבע בי המדינה היא 
רפובליקה דמוקרטית וכי אזרחיה הס מקור הסמכות לשליטה. מאז 
הקפת המדינה (צ״ע קוראה. היסטוריה, עמ׳ 508 ) היו בחוקה שישה 
תיקונים, ועיקר הוויכוח היה מהי צורת השלטון העדיפה— "שיטת 
הקבינט" או שיטת המשטר הנשיאותי. בזמנו של הנשיא סיבגמן רי 
הופעל עקרון הנשיאות ואילו לאתר הפלתו ב 1960 . הופעלה שיטת 
הממשל של הקבינט. ההפיכה הצבאית ב 1961 החזירה את עקרון 
המשטר הנשיאותי. 

הפרק השלישי בחוקת המדינה, העוסק בגופי השלטון, קובע את 
שלוש הרשויות — מחוקקת, מבצעת ושופטת. הנשיא נבחר ישירות 
בבחירות כלליות שוות וחשאיות, הוא ראש הרשות המבצעת ועצמאי 
בהחלטותיו ביחס לרשות המחוקקת! בן הוא מייצג את המדינה כלפי 
חוץ. 

לרשות המחוקקת סמכות לחוקק. לקבוע תקציבים וכן לחקור 
ולבקר את דרכי פעולותיו של המינהל! כסו כן בסמכותה להמליץ 
בפני הנשיא על פיטוריו של כל ממלא תפקיד ציבורי. 

לאסיפה המחוקקת יש, בנוסף לחקיקה, תפקיד של איזון ביחסי 
הכוחות במדינה וכן בקרה על דרבי השלטון. 

המדינה נחלקת למחוזות הכפופים ישירות לשלטון המרכזי, 

משפט. חוקת קה״ד מהווה את המקור העיקרי למשפט הנוהג, 
חקיקה נוספת התבצעה במסגרתד, וכונסה במספר קבצים. 

המשפט הפלילי קובץ ב 1954 , המשפט האזרחי ב 1958 , דיון 
אזרחי ב 1960 והמשפט המסחרי ב 1962 . 

בקוכץ החוקים האזרחי נקכע כי בהעדר הוראה אחרת בחוק 
יקבע המשפט המנהגי כיצד יש לנהוג! לעומת זה פועל במשפט 
הפלילי הכלל שאין ענשין בלא הוראה בחוק (€חול בתטסק 
ט 8 ט 1 ). החלטותיהם של בתהמ״ש אינן בגדר תקדים מחייכ אלא 
באותם מקרים ונסיבות שניתנו במספר ססקי־דין זהים ההופכים הח¬ 
לטות אלו למחייבות. 

במערכת החוקים של קה״ד קיים רובד החוקים שנהגו במדינה 
קודם הכיבוש היפני והבנויים במתכונת החוק הסיני. כן נשארו 
בתקפם החוקים היפניים שהוחדרו בתקופת הכיבוש באמצעות 
החלטת בית המחוקקים היפני שקבע את תחולתו של המשפט האזרחי 
היפני בקה״ד. חוקים אלה תוקנו ושונו במהלך השנים ולאחר מכן 
נכללו בקובץ המשפט האזרחי. 

מערכת בתהס״ש. קיימים 10 בתמ״ש מחוזיים, שניים 
בסאול ושמונה בערי השדה. לכל בימ״ש מחוזי אגף אזרחי ואגף 
פלילי. מעל בתמ״ש אלו קיימים שלושה בתמ״ש לערעורים, הנחלקים 
לפלילי, לאזרחי ולמיוחד(בנושאי המשפט המינהלי). ביהמ״ש העליון 
דן בערעורים כערכאה סופית. יש לו סמכות לדץ בדבר מידת 
חוקיותם של מעשי חקיקה שונים, וקביעותיו בנושאים אלה הן 
סופיות. כמו־כן מפקח בימ״ש זה על טוהר הבחירות. א. נ, " ז, 

כוחות מזוינים. לקה״ד הצבא הגדול בעולם אחרי שלוש 
מעצמות-העל והודו. ציודו כולו אמריקני. בכוחותיו בס׳יה 625,000 
איש. קיים גיוס־חובה ל 2 /' 2 עד 3 שנים. תקציב הבטחון הגיע ב 1975 
ל 719 מיליון דולר. בקה״ד חונים גם כוחות־יבשה ואוויר אמריקנים 
חזקים. 

צבא־היבשה כולל 560,000 איש. המאורגנים במסגרת 23 
דיוויזיות חי״ר ו 2 חטיבותשריון. ישנם כ 1,000 טנקים, 400 ננמ״שים, 
וב 2.000 קני-תותח. כן ישנם טילי קרקע־קרקע קצרי־טווח (.,אונסט 
ג׳וך) וטילים נ״ם, במילואים כמיליון איש. 


ח י ל - ה א ו ו י ר כולל 216 מטוסים מבצעיים — 36 מדגם "פנ¬ 
טום", 80 מדגם פ. 5 . ו 100 מדגם פ. 86 — המופעלים ע״י 25,000 
איש. כן ישנם 44 מטוסי־תובלה ו 84 מטוסי־איסון. מספר המסוקים: 
15 . במילואים 35.000 איש. 

ב ח י ל ־ ה י ם משרתים 20.000 איש. מצבת האניות: 7 משחתות, 

9 אניות־ליווי, אניות־משמר, שולות־מוקשים, ונחתות. במילואים 
33,000 איש. ישנה גם דיוויזיית צבא־הצי ובה 20,000 איש. 

קיים "כוח רזרווי להגנת ארץ־המולדת", ובו, לפי המשוער, 

כ 2 מיליון איש. 

החינוך. ביה״ס בקה״ד נועד לטפח יחם של חיבה לתרבות 
הקוראנית המסרתית, מעל לכל, למוסיקה, ועם זאת לעודד את 
המעבר מן התרבות המסרתית לתרבות התעשייתית המודרנית. סינהל 
בתה״ס מרוכז בידי המיניסטריון לחינוך. חוק חינוך חובה חינם 
מ 1949 הל על ביה״ם היסודי השש־שנתי! למעשר, מבקרים בו 
כ,! 909 מבני הגיל המתאים. ועל ההורים לשלם תמורת חינוך ילדיהם. 
הדרגה הבאה היא בי״ם־ביניים תלת־שנתי, ואחריו בא מספר לא-רב 
של בת״ס תיכונים עיוניים וטכניים. ב 1969 למדו 5,622,816 תלמי¬ 
דים ב 5,810 בת״ם יסודיים! 1,147,408 ב 1,463 בת״ס של שכבת־ 
הביניים ו 530,101 ב 861 בת״ס גבוהים, כולל 425 בת״ס מקצועיים. 
רק 27% מבוגרי ביה׳ים היסודי מסיימים בי״ס תיכון, ורק 40% 
מבוגרים אלו מתקבלים לבי״ם גבוה על ססו בחינות תחרות. רוב 
בת״ם הגבוהים העיוניים וד.מקצועיים הם מוסדות זעירים, שמספר 
תלמידיהם איני מגיע לפעמים אף למאתיים. ב 1975 היו בקה״ד 23 
אוניברסיטאות. הגדולות שבהן (כולן בסאול): דונגגוק ( 47,000 
תלמידים), אוניברסיטת קוראה ( 10.250 ), קיונג הי( 10,000 ), האוני¬ 
ברסיטה הלאומית של סאול ( 14,000 ), יונסי ( 10.082 ). 

; 1970 ,־נ-מ^/יתס'♦! )ו!ו 07 ה 7 !) 1 ו £11 { 0 !) 1111 ( 1 מ 0 ,רחן^יו . 11-5 
. 1972 ,ו<סו! 0 ) 1 !^£ , 51110 
פ. ם. - ח. א, 

קוראה הצפונית (צ׳וסון מינג׳וג׳וארי אינמין קרנג״הוגוק. 01105011 
^ 1 ט^-^ז 1 \ו[-§ח 0 ^! 01111 * 10 1 טט|ט[ת 1 [\ [הרפובליקה הדמו¬ 
קרטית העממית של קה״צ]). שטחה 1209538 קמ״ר׳ ובה 15.44 
מיליון תוש׳ (אומדן 1974 ). 

גארגרפיה, גאולרגיה, אקלים׳ צומח, חי. לשון. ספרות, אפנות. היססו־ 

ריה, ע״ע קיראה! אוכלוכדה׳ עם׳ 514 ! כלכלה. עם' 514 ; הוקה 

דמשסר, עם׳ 516 ! משפם• עמ׳ 516 ! כוחות מזדנים עמ׳ 1517 

היביד, עם ׳ 517 . 

רוב ה א ו כ ל ו ס י ה מחכזת באיזור החוף המערבי ובכמה 
שטחים מצומצמים בקרבת החוף המזרחי. באזורים ההרריים שבצפון 
הארץ האוכלוסיה דלילה מאד ושטחים נרחבים כמעט ריקים (פחות 
מ 10 נפשות לקמ״ר). מאמצע שנית ה 50 מתרבה האוכלוסיה בשיעור 
שנחי של 2.8% . באוכלוסיית הערים חלה עליה תלולה מאז 1953 , 
בעיקר בשל חורבן מרבית הכפרים וחלק גדול מהערים במלחמת ק׳. 
ב 1975 ישבו בערים קרוב ל 55% מכלל האוכלוסיה (לעומת 
כ 20% ב 1944 ). הערים החשובות הן פיונגינג הבירה (ע״ע) — 1.5 
סילימ תוש׳ ( 1973 ), סינואיג׳ו — 220,000 תוש׳, צ׳אנגג׳ין — 
300.000 תוש׳, ונסן — 240.000 תדש׳, חמהונג — 140,000 תוש׳. 
הן גבנו ברובן הגדול מחדש מאז 1953 , במידה רבה בסגנון דומה לזה 
של ערים חדשות בבריה״מ. 

כלכלה. עם הקמת הרפובליקה הדמוקרטית העממית בקה״צ 
( 1948 ) הולאמו כל מפעלי התעשיה ומרבית עסקי השירותים והשיווק, 
והאדמות החקלאיות חולקו בין האיכרים במסגרת רפורמה אגרארית. 
מאמצע שנות ה 50 מכוונת המדיניות הכלכלית של קה״צ להשגת 
גידול מהיר ככל האפשר בתפוקות התעשיה והחקלאות. לפי פרסומים 
רשמיים גדלה כלל תפוקת המשק בממוצע שנתי של 19.1% בשנים 
1957 — 1970 . 

למרות שבראשית שנות הסד היו מועסקים בחקלאות כ 50% מכוח 


515 


5 ןור<ה 


516 


העבודה. הפכה תנופת הגידול וההתרחבות בשנית ה 60 והסד את 
התעשיה לגורם הקובע בין מקורות התוצר הלאומי. כ 75% מהתל״ג, 
שנאמד ב 1973 בב 5.3 מיליארדים דולר ( 330 דולר לנפש), מקורו 
בתעשיה. 

קה״צ עשירה במחצבים שהבולטים בהם: מרבצי□ גדולים 
של פחם, עפרות*בתל, עופרת, נחושת, אבץ, בדיל. כסף וזהב. 
המחצבים הם הבסיס למערכת התעשייתית של קה״צ, שהוקמה לאחר 
מלחמת ק׳, והיא כיום המפותחת והיעילה ביותר במזרח אסיה, 
אחרי יפן. בשנים הראשונות אחרי מלחמת ק׳ נהנתה קה״צ מסיוע 
צבאי וכלכלי נרחב (כ 1.7 מיליארד דולר) מבריה״ס ומסין העממית. 

עד 1975 רוכזו מאמצי הפיתוח התעשייתי בתעשיה הכבדה 
(מטלורגיה, חשמל, ייצור מכונות, מלט וכימיקלים). ועיקר ההת¬ 
רחבות הושגה בתעשיית הפלדה ובענף המכרות. התעשיה הקלה 
פותחה אף היא, בעיקר ע״י הכנסת ציוד אוטומטי בקנה מידה רחב. 
תכנית הפיתוח לשנים 1975 — 1980 שמה דגש ניכר בפיתוח התעשיות 
הקלות רבהרחבתן, בעיקר בייצור מוצרי מזון ומוצרי צריכה. אולם, 
למרות השגיה המרשימים, עדיין מפגרת קה״צ ביישום טכנולוגיות 
תעשייתיות מתוחכמות והיא מחפשת מקורות לקבלתן בארצות 
המערב. ב 1973 פנתה קה״צ לראשונה לארצות המערב גם להשגת 
מימון, ואז גויס מלווה של 20 מיליון לי״ש למימון יבוא נכסי השקעה 
לפיתוח התעשיה. 

קה״צ עשירה במקורות לייצור אנרגיית חשמל, גם במפעלים 
הידרו־חשמליים. אלה תורמים במידה רבה לפיתוח התעבורה 
והתעשיה. 

היערות מכסים כ 75% משמחה של קה״צ ומספקים כמויות 
ניכרות של עץ גלמי, המיועד בעיקר ליץוא. 

מיכון נרחב של החקלאות אפשר לקה״צ לעבור מיבוא מוצרי 
מזון (ב 1946 ) ליצואם. תרמה לכך גם הרחבה ניכרת של מערכת 
הניקוז וההשקיה. בתכנית הפיתוח לשנים 1975 — 1980 מתוכננות 
בניית תעלות השקיה באורך כולל של כ 40,000 ק״מ, וייבוש 
כ 100,000 הקטאר בחוף המערבי והכשרתם לחקלאות. אך למרות 
התקדמות זו היה. גם ב 1975 , קיצוב בכמה ממוצרי המזון הבסיסיים 
(אורז ודגנים), ובשר מוצע למכירה לאוכלוסיה העירונית רק מספר 
פעמים בחודש. 

מערכת הכבישים והרכבות של קה״צ נהרסה כמעט כליל 
בעת מלחמת ק/ היא שוקמה והורחבה מאז והנעת הרכבות נעשית 


קוראה הצפונית — כלכלה 


1973 

1961/5 י 

היחידך 

המיצר 

900 

676 

אלפי טונות 

תירם 

1.050 

925 


תסוחי־ארמה 

1.450 

1-190 


אורן 

120 

85 

- 

חיטד, 

5.0 

4.5 

מיליוני מ״ק 

עץ גלמי 

37-490 

■ 18.200 

אלפי סונית 

פחם 

4.420 

439 ,נ¬ 

" 

עפרוז־ברזל 

13 

ס! = 

" " 

עפרות־נחושת 

95 

55 ־ 

" " 

עיסרת 

1.724 

- 898 

" " 

מגנזיס 

22 

20 ־ 

טונור. 

כסף 

2.700 

2 2.400 


וולסרט 

145 

100 ־ 

אלפי טונות 

אבץ 

544 

400 ־ 

" " 

מלח 

5.800 

- 2.610 

" " 

מלם 

2.700 

1.370 יי 

׳׳ " 

ברזל 

2.630 

- 1.132 

" " 

סלדה 

". 

^ 13.3 

מיליוני קו״ש 

אנרגיית חשמל 


1 , ממוצע שנתי; 2 . 1964 ! 3 . אין נתונים. 


המקיר: פרסומי האר״ם. שאינם תואמים תמיד את נתוני הםרסומים הרשמיים. 


:צ:ו יק 

באמצעות חשמל. לקה״צ קשרי רכבת ישירים עם פקינג ועם פוסקווח. 
בפיונגיאנג הבירה, רכבת תחתית. סלילת כבישים ושימוש ברכב 
הוגבלו, כדי למנוע תלות רבה מדי בדלק מיובא. נהרות אמנוק 
(יאלו). שדונג וטומן משמשים לתנועת נוסעים ומטענים. התנועה 
האודרית הפנימית מצימצמת. נמל התעופה של פיונגיאנג הוא היחיד 
המשמש קווי תעופה בידלאומיים. 

חסרים נתונים מהימנים על סחר החוץ של קה״צ. היבוא 
נאמד בב 640 מיליון דולר ( 1974 ) והיצוא בכ 400 מיליון. קשרי 
הסחר העיקריים של קה״צ הם עם בריה״מ (ב 55% מכלל סחר החוץ 
של קה״צ, 1974 ), צ׳כוסלובקיה, פולניה וגרמניה המזרחית, כ 15% 
מהקף הסחר של קה״צ היו עם יפן ועם מדינות המערב האחרות. 

המטבע: וון = 100 צ׳ון. השער הרשמי נקבע במונחי רובל 
של בריה״מ והיה בתחילת 1975 : 0.9733 וון = 1 דולר של אה״ב. 
נוסף לשער הרשמי קיים ״שער מסחרי״, נייד מאז אמצע 1972 , 
הקשור לין היפני ולפרנק הצרפתי, וכן קיים שער לעסקות אחרות, 
קרוב ביותר לשער המסחרי, שעמד ב 1975 על כ 2.5 וון לדולר של 
אה״ב. בשוק השחור בקה״צ היה שער הדולר פי 7 מהשער הרשמי. 

ד. 1 ב. 

חוקה ומשטר. בסעיפים 2 — 4 בחוקה נקבע שכל החובות 
והסמכויות במדינה מצויים בידי העם המפעיל אותם ע״י בחירת 
מיסמתיו הייצוגיים, האחראים בפני העם. כלכלת המדינה מביססת 
על כך שאמצעי הייצור מצויים בידי הכלל. מפלגת העבודה היא הכוח 
הקובע במדינה (תפקידה זהה לתפקיד המפלגה הקומוניסטית בבריה״מ 
[ע״ע, עמ׳ 669 ]), והחוקה קובעת כי גופי המדינה פועלים כמוציאים 
לפועל של הקווים המנחים הנקבעים ע״י מפלגת העבודה. קיים במדי¬ 
נה ארגון נרחב של גופים ציבוריים שונים, הפועלים בהנהגת מפלגת 
העבודה. לאחר כניעת יפן ב 1945 , נתונה היתה קה״צ לשליטתה 
הצבאית של בריה״מ(ע״ע קוראה. היסטוריה. עמ׳ 508 ). אסיפת העם 
שנבחרה ב 1946 הכינה את הליכי העצמאות השונים, והאסיפה 
שנבחרה ב 1948 אימצה את החוקה שהוכנה והכריזה באותו מועד 
על הקמח הדמוקרטיה העממית של ק׳. 

משפט. עד לשחרורה מהכיבוש היפני נהגו בקה״צ חוקי יפן. 

צר שהוצא ב 1945 , לאחר השחרור. קבע את המשר תקפם, פרט לאלו 
"המנוגדים לבניית המדינה החדשה ולרגשות תושביה". 

עם הקמת המדינה החדשה נחקקו ע״י מוסדותיה חוקים חדשים 
שהביאו לרפורמה בדיני הקרקעות. לשחרור האשה ולהלאמת התע• 
שיה. מ 1958 נעשות הכנות לקובץ דינים במשפט האזרחי. נעשתה 
עבודת חקיקה רבה בתהום דיני העבודה. כן קיים מ 1950 קובץ 
חוקים במשפט הפלילי. פרשנותם והחלתן של נורמות משפטיות 
נעשות בהתאם לאידאולוגיה של המפלגה השלטת. בשיקולים אלה 
יש לעתים גם גרעין מסרתי. לביהמ״ש העליון סמכות לתת הנחיות 
מחייבות לבתהמ״ש הנמוכים. 

בסעיפים 5 — 8 לחוקת קה״צ נקבעו העקרונות הבסיסיים של 
הבעלות, וד״ם; הכרה ברכוש המדינה, רכוש קוארפרטיווי וכן רכוש 
פרטי. מקרקעין יכולים להיות בבעלות אחד מן הסוגים הנזכרים 
(כולל בעלות פרסית), אולם זו הוגבלה לאיכרים בלבד ולחלקות 
קסבות. הוראות אלה רדינ• המשפחה הושפעו מהחוק הסובייטי. נישו¬ 
אין נעשים בחסות המדינה וגירושין. שהם נדירים בקה״צ. מצריכים 
צו של בימ״ש. 

מערכת בתהמ״ש: קיימים ארבעה סוגי בימ״ש: עירוניים, 
כפריים, אזוריים וביהמ״ש העליון. כמדכן קיימים בתמ״ש המוקמים 
ע״פ חוקים מיוחדים. בתהמ״ש האזוריים דנים בערעורים על החלטו¬ 
תיהם של בתהמ״ש העירוניים והכפריים וכן בעניינים המצויים בסמ¬ 
כותם הבלבדית ובסכסוכים בין הלאומים השונים המהווים את 
אוכלוסיית קה״צ. ביהמ״ש העליון הוא הערכאה המשפטית העליונה. 
בתמ״ש מיוחדים הם צבאיים וממוקמים במפקדות השונות בצבא. 




517 


קור<ד, הצפוגיח — קור:י׳ י ז. 


518 


השופטים בדרגותיהם השונות נבחרים לכהן לתקופות זמן קצובות 
של שנתיים או שלוש שנים• א. ב.-ז. 

בוהות מזוינים. המערך הצבאי של קה״צ כולל 467,000 
איש. המשרתים שירות־חובה לתקופות בין 5 שבים (בצבא) ל 3 — 4 
שנים (בהיל-הים ובחיל־האוויר). הציוד תוצרת בריה״ט או סין. 
תקציב הבטחון ל 1974 היה כ 770 מיליון דולר (אומדן). 

בצבא־היבשה משרתים 410.000 איש. הציוד כולל 1,130 
טנקים (בחלקם תוצרת פין) וכ 200 תותחים מתנייעים. הארטילריה 
הזקה מאד: כ 3,000 קני-תותח, מלבד כ 2,500 תותחים נ״מ. ישנם 
טילים טקטיים מדגם ״פרוג״, ו 180 טילים נ״מ םאם־ 2 .בכוח המילואים 
250,000 איש. 

ח י ל - ה א ו ו י ר מצטיין בעצמתו וכולל 588 פטומים. כוח־האדם 
מגיע ל 40.000 איש, מצבת הכלים: 60 מפציצים קלים איל. 128 
328 מטוסים לתקיפות-קרקע (טו. 7 , מיג. 15 — 17 ) : 190 מטופי-ירוט, 
מיג. 19 — 21 ; כל אלה מלבד מטוטי־םיור, תובלה. ואימון. ישנם 40 
מסוקים, במילואים 40,000 איש. 

ח י ל ־ ה י ם מופעל בידי 17.000 איש. לרשותו 8 צוללות (תוצרת 
סין ובריה״ט), 18 סטי״לים. 90 סט״רים, 54 סירות־תותחים ויתידות־ 
משמר. כשרו המבצעי של חיל זד. מוגבל משום שעליו לפעול בשתי 
זירות נפרדות, ביניהן חוצצים מימיה של קוראה הדרומית. 

הכוחות הצבאיים למחצה של קה״צ כוללים 50,000 אנשי בטחון 
פנימי ושומרי־גבול, וכן מיליציה עממית, בה משרתים 1.5 מיליון 
איש. 

החינוו. ביה״ס בקה״צ פועל ברוח קומוניסטית, והוא נתון 
לפיקוחה המלא של המפלגה הקומוניסטית. מייחסים בו חשיבות 
חינוכית מיוחדת למדעי הטבע ולטבנולוגיה! ומוטל עליו להבטיח 
את חינוכם של פועלים מיומנים, טכנאים ומדענים. עם זאת מטפחים 
בו גם את חתרבות המסרתית של ק׳. ברוח השיטה הפוליטכנית המו¬ 
עצתית (ע״ע. מועצות, ברית ח־, עמ' 709 — 718 ) פועלים בתה״ס 
הטכניים בד״ב ליד בתי־חרושת. גני הילדים קולטים את רוב בני 
3 — 6 . חוק תינוו־חוכה־חינם לגילאי 7 — 16 מתבצע בביה״ס היסודי 
הארבע-שנתי, ולאחריו בדרגת הביניים החמש־שנתית, לאחר מכן 
באות שנתיים של לימוד חינם בבי״ס תיכון קדס-אוניברסיטאי. 
בשנים 1970/71 למדו 3.2 מיליון תלמידי□ ב 9,260 בת״ס, בהם כ 4 ) 
מיליון ססדדנסים במוסדות חינוך גבוהים. בגדולה שבאוניברסיטאות 
— ״קים איל סינג״ בפיינגיאנג — למדו בשנים 1974/75 ב 16,000 


קן 1 ו~^ 1 יס, — 4 ( 01 ( 1701 15801109x104 ׳ (צרפ' 

עגזס 0 ) — ( 1748 , איזמיר [סמירנה! — 1833 , פדים), 

סופר יווני. ממייסדי הספרות היוונית החדשה. ק' למד באמסטרדם 
ובמונפליח והתיישב בפריס ב 1788 . ב 109 יןךז 0 ״ 1 :!.ן״ 1 ז 7110 > 11 ז.( 0 ;ג 
(״תרועת־חצוצרה לקרב״), 1803 . עודד את בני־ארנ-ו לד,שיב את 
חירותם. קי תמך בהתלהבות במלחמת-השחרור, והאסיפה הלאומית 
הביעה לו הוקרה ב 1827 . בשהותו בחו״ל אימץ דעות ליברליות־ 
מהפכניות והשתדל להשפיע על בני־ארצו בכיוון זה. ק׳ הו״ל 
כתבי סופרים קלאסיים, בצירוף מבואות ביוונית חדשה (ב-ך.<ג£■ 
ח 1£ ו 1091 .< 813 ך 9114 [״ספריה יוונית״], ^־^ 1807/25 ,X ) ואת ארבעת 
ספרי האיליאם הראשונים; כן תרגם את כתבי הרודוטום ליוונית 
חדשה. ק׳ שאף לערות לשפה העממית את מכמני התרבות הקלאסית, 
ומילונו שנכלל ב סמסזו/׳ (״שונות״), !־זן■, 1828 — 1935 , היה ראשון 
מסוגו. ק׳ היה ממעצבי הלשון הספרותית החדשה. סגנונו מאוזן ונאה 
ופלמס (ע״ע) כינה אוחו ״קוראיזם מתוק״. וע״ע יון, עמ׳ 479 , 563 . 

^ ;. 161 ; 1969 ,! 7106 ת 1 ו 1 /? 4/1 //* 4 ,;ננזבתזנס .יוד . 0 

,ל 0 ז־ 611 גקב? ,• 1974 , )ס 

// 4 מו 4 /א?ון 67 <נן?) ; 5 ן־ג 0 מ■))/ 

. 1970 


קור 3 ה, גיסטו — : €1 כ 1 ־ 0111 נ) €\ £3 צ 1 \ 0 — ( 1819 , א^רגאן [ע״י 
בזאנס^ן] — 1877 , לה טרר־דה־פלם 3 ״!], 

ע״י _עי, שוויץ), צייר צרפתי. מ 1840 חי בפרים ולמד אמנות — 
בעיקר בדרך ההעתקה — מיצירותיהם של ציירי המאה ה 17 שבלרבר. 
כ״ב עסק בפוליטיקה; היה רפובליקני מושבע וסרציאליםט, וב 1870 
סירב לקבל את ״אות לגיון הכבוד״ מידי נפרלירן 111 . בקומונה של 
פרים ( 1871 ) נתמנה חבר־המדעצה ואחראי לענייני אמנות ומוזיאו¬ 
נים. עם נפילת הקומונה הואשם באחריות להריסת עמוד־הזכרון 
לנפולירן בכיכר ואנדום, נאסר ל 6 חדשים וחויב בדמי־נזיקין גדולים. 
ב 1873 נמלט לשוויץ. 

ב 1844 הציג לראשונה בסאלון הרשמי את ציורו "דיוקו עם 
כלב שחרר" (פטי פאלה, פריס). האפייני לסגנונו המוקדם. ק׳ צייר 
נופים, הכוללים לעתים חיות ודמויות נשים עירומות, מראות-ים, טבע 
דומם, קטעי-הווי ראליסטיים ודיוקנים עירומים — מהם בעלי אופי 



גיסטו יזורפה. ״מנפות־החיטה״, 18194 (דסוזיאיז יאהנויות י 6 ו!ז, ;אנטז 

ארוטי למדי. הוא הרבה לתאר את בני המעמד העובד ואת האיבר. 
במלאסתם (־מנפצי-האבניס״, 1849 , במחיאון דרזדן; "מנפות-החיטה". 
1854 , במהיאון נאנט). תמונת־הווי ראליסטית חריפד" "הלוויה 
באדרנאך׳ ( 1850 , לדבר, פרים), נדחתה מן התצוגה הבי״ל בפריס 
( 1855 ). בעקבות דחיה זו הקים ק׳ באותה שנה ביתן עצמאי, 
ה £מ 1162115£ ס(; ננ 1110 ^ 2 ?, ובו הציג 40 מיצירותיו; בכו שימש מופת 
לציירי האימפרטיוניזס (ע״ע). ציורו "החזרה מן הבינום", המתאר 
במרים שיכורים, נתקל אף הוא בהתנגדות (נקנה והושמו בידי 
קתולי אדוק). 

ק• היה אבטיפוס של האמן האנטי-קונפורמיטטי התוקפני. הוא 
לחם בקלסיציזם וברומנסיציזם והתנגד לתיאור נושאים דמיונייס 
וספרותייס. בראליזם ראה את הבורה ההולמת היחידה לתפישה 
הדמוקרטית, ובאדם העובד — אח הנושא הנכבד ביותר. ואולם, 
אע״פ שהטיף לגישה בלת־אמצעית לטבע, משקפים נופיו של ק׳ 
הרבד, מן הרוח הרומנטית של תקופתו, והקומפוזיציות שלהם מתוכ¬ 
ננות בקפדנות■ גם לציורי הדמויות שלו עפ״ר אופי מבוים. רמת 
יצירותיו אינד, אחידה. המכניקה שלו מגושמת לעתים. ותכופות 
השתמש בצבעים גרועים. בדם. רבים מציוריו מעולים. והם עוררו 
הערצה בדורו. במיוחד בגרמניה ובארצות-השפלה. 

״ . 0 .ז;,;;;־,! , 011 ;' 1924 .. 0 .ש 1 גז 0 -.. 0 ״א 1 1 : 1906 . 6 .] 1.1 א . 0 

1 ) 1£ זו^ו<ד- 2 ! 11 ־!נ,־/ 0£0711£ ז . 7 ) ,(. 03 ) פ 11110 ־ 111 ס 13 : 1948 

; 1951 ,ו 131 ז 00 פ 1 \ 1 .ק : 1951 . 6 , 113016 ? . 0 ; 948 ! ,/״מז> !:£} •״ 6 ? 

. 1973 ,ח 140 מ) 1 יא . 8 

קורביזיה לה־, ע״ע לה קורבידה. 


א. דו. 







519 


;־ר;׳ו — קור •וכד 


נ 52 


?]ורג^ו—ס ££881 ־ 001 { כינויו של אנטוגיו אלגרי( 1 ז 11£6 ^ 10 ח 10 מ\ע) 
— ( 1489 [ 1494 ], קירגיו — 534 !, פארמה), צייר איטלקי. 

את יצירתו המתועדת הראשיונה, ■המדונד. של פרנציטקום הקדוש" 
(דרזדו, גלריה), צייר בגיל 25 , כנל־הנראה ! בקומפוזיציה היא מוש¬ 
פעת מ״המדונה דלה ויטוריה' של מנטניה (ע״ע), שהיה, לפי חרי, 
מורו של ק׳. אולם ק■ העדיף על סגנונו הנוקשה של מנטניה את 
ה״ספומאטו" הרך של לאונרדו. את המורשת הסגנונית הזאת פיתח, 
והעניק לה רקמה אורגנית, צבעוניות זוהרת, ומבנה דינמי— יסודות 
שהשפיעו השפעה מכרעת על ציירי־הבארוק במאה ה 17 . השפעת 
ק׳ על אמני־הבארוק התבטאה גם בנוסח המיוחד של ציורי-התקרה 
שלו — כולם בפרמה, בה חי לנזן 1523 . בראשיז שבהם, ציוד־תקרה 
בחדר־האורחים של אם־המנזר במנזר פאולוס הקדוש ( 11 > 3 ת;>תז 03 
3010 ? 5311 ! 1519 ), הושפעו הרעיונות הדקוטריוויים ממנסניה, אך 
המבנה והסגנון של הדקורציה המרהיבה הם נבר עצמאיים לחלוטין. 
התקרה נראית כסכנה מנוסת־ירק, אשר מ 12 פתחיה האליפטיים 
מציצים, מן השמים כביכול, "פוטי"(,.מלאכים קטנים") נושאי אבזרי־ 
ציד, המרמזים לנושא המרכזי: האלה דיאנה, פטרונית טוהר-הבתולים. 
12 גומחות־האבו המפוסלות שבצדדים (ציורי־״גדיזאי") כוללות 
דמויות ואפיזודות הקשורות אף הן באותו רעיון. על כיפתה העגולה 
של כנסיית "יוחנן המטביל" צייר ק׳ את "עליית ישו השמימה" 
( 1520 — 1523 ), ועל כיפתה המתומנת של הקתדרלה — את "עליית 
הבתולה השמימד.״ ( 1526 — 1528 ). בשתי הכיפות מצוירות הדמויות 
בהקצר, מלמטה למעלה ( 511 !! 1 סהס!), אך בניגוד לציור־התקרה 
המפורסם של מנטניה במנטובה, מופיעים הקצדים אלה לדאשונה 
בלא זיקה לפרספקטיווה ארכיטקטונית. הדמויות מרחפות בחלל 
ונראות כמתערבלות בשטף תנועתן! בעיצובן הועופע ק׳ ממינל- 
אנג׳לו ומרפאל. לנפרנקו(ע״ע). חלוץ ציור־התקרה הבארוקי ברומא, 
הושפע במישרין מציורים אלה. 

מרבית ציורי־השמן של ק׳ הם תמונות-מזבח, שצוירו עבור 
כנסיות בפדמה ונערי הסביבה. חם מצטיינים בקומפוזיציה דינמית 
ואף הם שימשו מופת לאמני־הבארוק במאה ה 17 ! מהם: "המדונה 
והיאדונימום הקדוש״ (מכונה ״היום״! 1527/8 , בפינאקותקה, פארמה): 

"הערצת הרועים" (מכונה "הלי¬ 
לה"! 1529/30 , בגלריית דרזדן)! 

"המדונה של גאורגיוס הקדוש" 

( 1530 , בגלריית דרזדן). 

עבור דוכסמנטובה( 1529/31 ) 

צייר ק• סדרת ציורים על 
נושאים אליליים-ארוטיים — 

לפי אובידיוס, רובם מתארים 
את אהבות יופיטר: "דנאי" 

(גלריה בורגזה, רומא)! "לדה" 

(מוזיאון דאלם, ברלין)! "יו" 

(הראש משוחזר! מוזיאון לתול¬ 
דות האמנות, וינה)! .גנימדס" 

(מוזיאון לתולדות האמנות, 

וינה). לסדרה זו קדמו במקצת 
,.אנטיופי״(ר׳ נר' ד׳, עמי 465 ) 

ו״חינונו של קופידון" (הנלריה 
הלאומית, לונדון). הנמנים עם 
המפורסמים שבציורי ק', והמצ¬ 
טיינים בהן סנסואלי מעודן. — 

ק' היה מחשובי האמנים של 



. 0 ■!!>!■■ ?!!!ז־■.■! ר!!:■;!•!. !■:ח, תקופתו ומרבי ההשפעה שבהם. 


1 '.€ ,ת 1 גו 1 נ{ 0 ? .!י!!^ 3 ; 1943 11 ^ ז> ,זשת 11 ץ(>ם . 11 

,ו^ז) 80 . 5 :* 1960 1 ) 1 ) 0 -<וו 111 ק 10 711110 , 1 חס 0 מ 3 ( 8 .? ; 1957 

. 70010 .$ 11 > 0 י 1 ) 1 ה €0 )'.€ / 0 1 ( 1 )<ן 0 ז§ 0110 ) 1 ) 1 ) 7 ,׳<ז 1 י!? 0 ת 8 ? .£ ; 1961 
גסמגני-צסוע) <* 50 0 ! , 116 ב׳ו\:זת 1 ג 1 ^) . 0 .\נ : 1961 

. 1970 1 )!) 10 ){<}ו 1 < €0 7 )־ןש^ 0 '.£ ,(. £0 ) .!א ; 1962 , 7011110 0 1 ) 51 ) 1 ^ 0112 ). 7 

א, רר. 

קורדובה( 3 ( 0011101 ),בירת מחוז-ק׳ בחנל אנדלוסיה, דרום ספרד! 

253.632 תוש' ( 1970 ), ק' יושבת על הנהר גודלקיוויר, לרגלי 
רכס סידה־מורנה. העיר בנויה בסגנון ערבי וסמטאותיה מפותלות 
וצרות, שדדו בה בניינים יפים מהתקופה הערבית. שהמפורסם בהם 
הוא בניין הקתדרלה, ה״מסקיטה״ ( 111113 > £2 ז(ז = מסגד} — ר׳ להלן. 
ק׳ שוכנת בתוך איזור חקלאי פורה ומשמשת מרכז לשיווק התוצרת 
החקלאית של מבינתה. יש בה מפעלי-תעשיה לעיבוד נחושת ממכרות 
סמוכים ומפעלים לייצור מוצרי-מתכת, מלט. כימיקלים. טכסטיל, 
יינות ומזון. ק׳ היא מוקד תיירות (מרכז של מלחמת־שוורים). בעבר 
היתה מפורסמת בעבודות מלאכת-יד, כגון אריגה ורקמה. וכן עיבוד 
עורות וליסוש יהלומים. 

אמנות. כבירת שליטי בית-אמיה בספרד היתה ק' מרכז חשוב 
של חיי התרבות והאמנות. מן התקופה שקדמה לכיבוש המוסלמי 
שדד הגשר הרומי על נהר גודלקיוויר. גאוות העיר על המסגד 
הגדול (תם׳: נרי ט״ו. עט' 445/6 ), היום הקתדרלה. השלב הראשון 
הוקם בימי האמיר עבד א(ל)־ךחמאו 1 ( 780 לערך) — על חרבות 
מקדש ונוס! גם בנסיה ויזיגותית נהרסה נדי לפנות מקום למסגד 
וכנזה מכותרות עמודיה נכללו בו. בנו של ענד. השא□ 1 , סיים שלב־ 
בניה זה, שבלל 11 סטראות ותיקה במבנהו את המסגד הגדול בקירואן. 
במאות ה 9 וד, 10 הגדילו את המבנה עבד א(ל)־רחמאן 1 ן ואל-חבם 
11 , והאחרון בנה את המחראב החדש המפואר. המסגד בולל ביום 
19 פטראות ( 2 מהן נחסמו ע״י קאפלות שנבנו במאה ה 13 , אחרי- 
הניכוש הספרדי). במאה ה 16 הוקמה בלב המסגד קאפלה גדולה, 
שפגמה בחללו הפנימי המרהיב, על יער עמודיו (נ 850 ) וקשתותיו 
המפולות דמויות פרפית-הסום. 

בלב הרובע העתיק נמצא הרובע היהודי ובו ביהכ״ג ( 1315 ) 
המפואר בסגנוו ה ■!![:!(!!!ת! שקירותיו מעוטרים בתבליטי-מטוקו 
ועליהם כתובות עבריות (תם׳: ספרד, עם׳ 385 ). ב 1925 הפך המקום 
למונומנט לאומי. ביתו של הרמב״ם משמש כיום מוזיאון עירוני. 
מבנייניה האחרים של העיר: מצודת קלאורה ( 3 ז־ 1 ס 311 | 03 ! בקצה 
הגשר הרומי (שוחזרה 1369 ]) ! כנסיית סאן פאבלו ( 1241 ואילו)! 
כנסיית סאן מיגל (הסאה ה 13 ! שונתה במאה ה 18 ) ! כנסיית סנטה 
מרינה (המאי• י' י* י ש. שם. - א. רו. 

היסטוריה. ק׳ היא עיר קדומה, שתושביה הראשונים היו. 
כנראה, מקרת-חדשת. הרומאים כבשוה ב 152 לפסה״נ ועשוה למושבה 
שלהם, במלתמת-האזרחים היתד. ק' מרכז של תומכי פומפיום, ויוליום 
קיסר הרג כ 20,000 מתושביה לאתר נצחונו. בימי הקיסרים היתזז ק■ 
אחד ממרכזי המינהל של פרובינקיה ניסיקה ( 3 :ו 11 ם 63 ). אחרי הכיבוש 
הוויזיגותי ( 571 ) ירדה חשיבותה. 

ק׳ היתה מהערים הראשונות בספרד (ע״ע, עם׳ 349 ) שנפלו בידי 
המוסלמים ( 711 ). ב 719 העביר המושל, ססח, את מושב הממשל 
המוסלמי לקי, ומאז ועד שהתפוררה ספרד המוסלמית לנסיכויות 
היתד! ק׳ בירתה. תחת שלטון האמיים ( 755 — 1031 ) היתה ק' (בפי 
הערבים "קרטבה") מהערים הגדולות והמשגשגות באירופה ובאגן 
הימה״ת. העיר היתר, לא רק המרכז המדיני של הממלכה (שם. עט׳ 
349 — 351 ). אלא גם עיר מסחר ותעשיה, במיוחד של מוצרי-עור, משי 
וצורפות. פרוורים רבים צצו מחוץ לחומות, מספר תושביה בתקופת- 
הזוהר שלה אינו ידוע וההערכות נעות בין 100,000 ל 500,000 . 

ימי-הזוהר של ק• הגיעז לקצם עם שקיעת בית אמזה. במלחפות- 
הירושה בתחילת המאה ה 11 כבשו הברברים את 7 ( 1013 ) לאחר 
מצור סמושו! העיר נשדדה ונהרסה ורבים מתוש׳ביה עזבוה. האמיים 





521 


521 


קודיו::ז — קרר״ודי", מ־צ- 


סולקו סופית מהשלטון ב 031 ז רק׳ היתה למעין רפובליקה עירונית 
בהנהגת משפחת אבו ג׳הור. שליטי סוויליה המוסלמים כבשו את ק׳ 
ב 1070 . המראבטון (ע״ע) — ב 1091 והמוחדון — ב 1148 . ב 236 ! 
כבש אותה פרננדו 111 , מלך קסטיליה. ירידת חשיבותה של ק׳ והת¬ 
מעטות תושביה נמשכו החת שלטון הנוצרים. מספר התושבים שנספו 
במגיפה קשה ב 1408 נאמד בב 70,000 . מלכי קסטיליה יישבו בק׳ 
נוצרים כדי לטשטש את אפנה המוסלמי. המסגד שנהפך מיד לאחר 
הכיבוש לכנסיה הושאר בצורתו המקורית. אבל החל ב 1523 הוכנסו 
בו תוספות לרוב. 

ב 1808 נכבשה ק׳ ונהרסה בידי הצרפתים. אח״כ שימשה זירת* 
מאבק בין הליברלים לשמרנים. ב 1868 אף ישב בה מטה של מורדים־ 
במלכות. ב 1877 היו בה פחות מ 50,000 תוש/ אך מספרם גדל 
בתחילת המאה ה 20 , וב 1914 הגיע לכ 70,000 . אחרי מלחמת־האזרחים 
גדלה העיר במהירות והוקמו בה בתח״ר לטכסטיל ושיכוני־פועלים. 
ב 1940 היו בק׳ 143,000 תוש, יב 1966 - 211,000 . 

: 1907 .! 7 ס 0 \\ 1116 {ס ך 1 ו€ 7 > , 03111011311 . 4 < - זז€־.י 031 .ז 

. 0 10 ז 110 ו 4 { , 5 י. 1£ עז 10 \ 16 > . 0 — ס £1130 י 1 \, 2 ס 11 וו] 11 .ג 1 . 11 

; 20 — 1915 , 11011€0 ) 0 111 11115111 ה 10 ^ 10 )ה 0 ) 

, 1930 ,.€ *>/> 1 ) 0111 ,ת 0 (:>ז 035 ,מ 
א. אש. 

לפי ממורת ערבית ישבו בק׳ יהודים לפני הכיבוש הערבי. 
ובחד, עם כיבושה, נמסרה שמירת העיר לידיהם. הידיעות הרא¬ 
שונות על יישוב יהודי בק' הן מ( 841 , מימי הוויכוח ביו הגר אלעזר 
בודו (ע״ע) לפאולו אלוורו. משהפכה ק׳ למרכז השלטון של בית 
אסיה בספרד, ניעורו בה חיים יהודיים מפותחים. חסדאי אבן שפרוט 
(ע״ע) קירב חכמים יהודים לחצרו, ואלד, עשו את ק׳ מרכז לפעילות 
תרבותית־יהודית. שהיתה ליסוד "תור הזהב" של יהדות מפרד (ע״ע. 
עפו 5 /, 382 ), ישיבתו של ר משה בן הניד (ע״ע) בק׳ נודעה־לשם. 
במחצית השניה של המאה ה 11 היו ר׳ יצחק ובנו ברוך, בני אלפליה 
(ע״ע), ראשי חכמי ק״. בראשית המאד, ה 12 היו בין חכמי קי ר׳ 
יוסף אבן סהל ור׳ יוסף אבן צדיק (ע' ערכיד.ם). הרמב״ם נולד בק', 
אך עזבה, עם בית־אביו, בפלישת חמוחדון. בימי המוסלמים והנוצרים 
נמצאה השכונה היהודית בסביבות'האלקאפאר, בדרום־מערב העיר. 
וד,יא עומדת על־תלד, עד היום. בימי עבד א(ל)־רחמאן 111 , משגדל 
היישוב היהודי, היתד, שכונה שניה בצפון העיר: זו חרבה בימי 
פלישת הברברים ורק בינ״נ אחד שרד בה עד היום. מלבדו שרד בק' 
ביהנ״נ שבנה יצחק מורג׳ בן אפרים ב 1315 . 

עם כיבוש ק׳ בידי פרנאנד( 111 השתתפו יהודיה, בשיקומה ובבניין 
כלכלתה. בין פקידי המלכות שפעלו בק׳ היד. יד,ודה אברבנאל (ע״ע 1 . 
לאחר זמן מועט השיגו תושבי העיר פריווילגיות אנטי־יהודיות: 
ב 1239 החלו להקפיד על נשיאת אות־הקלון. ב 1241 נאסר על מומרים 
לכהן במשרות שיש בד,ן כוח־שיפוט על נוצרים. ונקבע כי שופט 
נוצרי יכריע במשפטים שבין יהודים לנוצרים. עם־זאת נקבע שיד,ר 
דים, מאורים ונוצרים יהיו שווים לפני החוק. בכך קיבלה ק׳ את חוקי 
אלפונסו 1 חז\ מ 1118 . ב 1254 קבע אלפונסו X , כי היהודים חייבים 
לשלם מעשר שנתי לראש הכנפיה בעיר על מקרקעי! של נוצרים 
שעברו לידיהם. קהילת ק־ באותם הימים היתד, קטני. מזו של טולדו, 
אד עם־זאת היתה, לכאורה. חשובה; יהודיה עסקו במלאכה, במפחר 
ובתעשיה, וק־ היתד, מרכז לבעלי־אשראי יד,ודים. 

פרעות 1391 פרצו בק' ב 16/6 ; חורבן הקהילה היה טוטאלי והוא 
תואר בכמה קינות. במאד, ה 15 היתד, בק׳ רק קהילה קטנד,. ב 1474 
היה המם השנתי של הקד.ילה נ 1,200 מדורי(במקום 38,300 ב 1294 } 
וב 1482 ירד לכדי 1,000 מרוודיבלבד. ב 1485 היטל על יהודי ק׳, יחד 
עם יהודי פלמה. הטל מיוחד בסו 18 קפסליאנוט זהב, כחלקם במימון 
מלחמת גרנדה. בסוף 1478 שהו בק׳ המלכים הקתולים, וממנה יצאה, 
שורה של גזירות על יהודי המלכות. ב 1483 נצטוו יהודי אנדלוסיד. 
לצאת סהאיזור וד,קהילה חדלה לד,תקיים, אף שנתחדשה לזמן מד. 


ב 1485 . האנוסים בקי סבלו מאד מפרעות. במיוחד בשנים 1473/4 , 
פלמה, הסמוכה לק׳. היחד, מקלס לאנוסים רבים. ביה״ד של האינ¬ 
קוויזיציה הוקם בק' ב 1482 וכמחוזו נכללו שטחים גדולים מאנד¬ 
לוסיה. אנוסי ק' נודעו בדבקותם ביהדות; אם העידו על אנוס שלמד 
או נתחנו בק', הוכר כיהודי לכל דבר. למן שנוח ה 80 קידשו אח השם 
נקי אנוסים רבים. 

ב 1935 . במלאות 800 שנה להולדה הרמב״ם, נערנו בק׳ חגיגות 
זכרון. ב 1964 נתקיים בעיר שבוע הדמב״ס; הוצב פסל לזכרו ושמה 
של כיכר בשכונד, היהודית הוסב ל״ככר טבריה", ע״ש העיר שבה 
נטמן. 

י. ם. מיליאם, ראזניית מדעי המבע ביו היהשים בספרד (ר.רב'ז, כ״ד). 

תעוס׳יו; א, אשת־ר, קורות היהודים בספרד המוסלמית, א', 50 ^ 156 

191 — 197 . ' 1966 ; בי. 133 — 137 ■ 1966 , ח. ביינארט, חיאו רמיום 

מאיור דומוה של הקרדינל סרנסיסקו חימנס די סיסנרוס (בתיו; ס׳ 

זנחן לב. אלוז). תש״ל. 

ח. נ. 

קורדובה(בו) 610 ־ 61 ס), העיר השלישית-נגדלה בארגנטינד. ( 798,660 
תוש׳ ( 1970 ]), ובירת מחוז ק׳ ( 168,766 קמ״ר: 2.279,000 
תוש' ! 1974 ]). המשתרע במערב הפמפה שבמרכז ארגנטינה. העיר 
שוכנת על המורדות המזרחיים של הרי-ק' ליד הנהר פרימרו, המתנקז 
לימת צ׳יקיטה ומספק לעיר מים וכוח הידרו-חשסלי. דשת כבישים, 
מס״כ וקווי-תעופה מקשרים אותה עם כל חלקי המדינה רעם הארצות 
השכנות. ק׳ היא מרכז כלכלי, מינהלי ותרבותי לערפה החקלאי 
העשיר וד,מאוכלס בצפיפות, ומוקד לנופש ותיירות. לאחרונד, פותחו 
בה ענפי־תעשיד. שונים: עיבוד תוצרת חקלאית ותעשיה כימיקלית 
ואווירונאוטית. האוניברסיטה הלאומית בק׳ (כ 50.000 תלמידים). 
שנוסדד, ב 3 ו 16 , הכבד, את ק׳ למרכז התרבותי של דרום אמריקה- 
הדרומית. בק' שתי אוניברסיטות נוטפות ובי״ם־גבוה להנדסה. 

ה י ם ט ו ר י ה. ק׳, אחד היישובים הראשונים של הספרדים נאיזור 
די! דה לה־פלאסה, נוסדה ב 1573 בידי הישועים והיחה צומת חשוב 
בדרכים הקולוניאליות הראשיות שחיברו את לימה, בואנוס אירס 
וסנטיאגו. במאבק שפרץ בין בואנום אירס לשאר הפרובינציות, 
לאחר שזכתה ארגנטינה (ע״ע, עס' 679/80 ) בעצמאות, תמכה ק׳ 
בכסף ובחיילים במגמות הבדלניות של הפרובינציות. לאחר שהושכן 
שלום־בית בארגנטינה ( 1862 ) שגשגה קי! שמרנותה. ובדלנותד. 
פחתו רק עם בוא ההגירה ההמונית אחרי 1880 . 

ב 1918 מרדו הסטודנטים באוניברסיטת ק׳ בחבפם השתתפות 
הסטודנטים בד,נהלת האוניברסיטות בארגנטינה, והחלפת שיטת ההו¬ 
ראה המיושנת. ועזועיס חברתיים קשים עברו על ק׳ לאתר נפילת 
פרון ( 1955 ) והיא נעשתה למרכז של מרדנות קיצונית, ימנית 
ושמאלית. ב 1969 פרצו בק׳ מרידות פועלים למען החזרת פרוו 
לשלטון. — בק׳ כ 8,000 יהודים. 

קורדוברו, משה ( 1522 , ספרד (י] - 1570 , צפת). מגדולי 
המקובלים, תלמידם של ר' יוסף קארו ור' שלמה אלקבץ 
(ע׳,ערכיהם), ומורי של האר״י (ע״ע לוריא יצחק בן שלמד,). דיין 
וראש־ישיבה בצפת. משנתו היא סיכום וסיסממטיזציה של המחשבה 
המיסטית היהודית עד ימיו. מספריו: "פרדס דמונים", שאת כתיבתו 
סיים ב 1548 (נדפס בקרקא, שנ״ב): ״אילמה רבתי״ ( 1558 : נדפס 
בלבוב, תרמ״א); "אור יקר", פירוש על כל חלקי הזהר, בו עסק 
נמעט כל חייו וממנו נדפסו "שעור קומה" (ורשה, תרמ״ג) ו,.דרישות 
בעניני המלאכים". לאחרונה הולד ונדפס ספר זה בשלמותו כירושלים 
(עד־עתה י״ל: אי—זי; תשכ״ב—תשל״ד,). 

בהיותו בעל כושר הסברה והצעה בלתי רגיל, הפו ק' לתאולוג 
העיקרי של הקבלה (ע׳יע, עם׳ 94 ). חידועזיו העיקריים הם בפרשנות 
הספירות (ע״ע), ואלה, עם רעיונותיו המקוריים בתחומים אחרים, 




523 


קוררוכרו, משה — קורו, ז׳ן בטיפס קמי 


524 


עשו את סיכום הקבלה שבספרו "פרדס רפונים" לשונה לחלוטין 
מסיכומו — הקודם בזמן — של מאיר גבאי (ע״ע) בספר "עבודת 
הקודש". חאת אע״פ ששני הספרים מבוססים על הזהר. 

ק׳ מקבל את תפיסת האלוהות הטרנסצנדנטית של "תקוני הזהר", 
תוך הרתקת כל תואר גשמי חיובי מן האל ותפיסתו כעילה ראשונה. 
כמחויב המציאות וכנבדל מכל יש אחר. בכו מסתמר ק׳ גם על 
הפילוסופים של יה״ב, ובמיוחד הרמב״ם! השגה הגדול של הפילו¬ 
סופיה הוא, לדעתו, הצלחתה להרחיק כל גשמות סן הבורא, או רק 
הקבלה הצליחה, לדעתו — באמצעות תורת הספירות — לגשר גם 
בין העולם לאל הנבלל. בררו זו מנסה ק׳ לאחד את תפיסת האלוהות 
הטרנסצנדנטית עם התפיסה הפרסונלית שלו, ולקרב בכו את עבודת 
ה' להבנה האנושית. לשם כד הוצרו ק' להקדיש עיון רב לבעיית 
מהות הספירות וטיבן. לדעתו יש בספירות גם ממשותו של האל 
וגם מטבע ה״כלים", ודואליות זו מוסברת בכו, שהאצלתו המתנוססת 
בכלים נותנת בהם חלק מחיותו, כדרר שהנפש נותנת חיים בגוף. 
בררו זו רוצה ק׳ לקיים את אחדותו הפשוטה של האל מחד גיסא, 
ואת השגחתו המורכבת על העולם מאיור גיסא, ובכו הוא משווה 
ערר מיוחד לרצונו של האל כגורם מאחד ב ם ב ע האל. 

בין חיבוריו האחרים: ״אור נערב״ (ונציה, שמ״ז) — כללים מס׳ 
״פרדס רמונים״; ״תפלה למשה״ (פשמישל 1 תרנ״ב): "פרוש סדר 
עבודת יום הכפורים״ (ונציה, שמ״ז )! בספרו "תומר דבורה" (שם, 
שמ״ט), הניח ק׳ יסוד לספרות המוסר (ע״ע) הקבלית שפרחה במאות 
ה 16 -ה 18 והשפיעה על מקובלים בצפת ובאירופה המזרחית. מ״פרדס 
דמונים״ הופיעו שני קיצורים: "פלח הרמון" (ונציה, ש״ס) של מנחם 
עזריה מפאנו ו״עסים רמונים"(שם, שס״א) של שמואל גליקו(ע״ע). 
— הצלחתה העצומה של קבלת האר״י והשפעתה רחקו את רגלי כל 
השיסות הקבליות האחרות, ובתוכן גם קבלת ק׳. 

ש. א, הורודצקי (עורר). תורת הקבלה של ר׳ מ. ק׳, תשי״א-; 

י. בן שלמה, תורת האלוהות של ר׳ מ. ק׳, תשכ״ת 

מ. 

קור^די, 0 רלרט ד!!— ■<ג 1 >זס 0 מ!) 0 מ 10 זב 01 — ( 1768 — 1793 ), 
פסריוסית צרפתית. שם משפחתה המלא היה ק־ ד׳ארמון 
(זתסוחזף,'(!). ק׳ היתה נינה של המחזאי קורני (ע״ע). 

ק■ היתה צעירה אידאליססית, שבהשפעת הגותו של רוסו (ע״ע) 
תמכה בהתלהבות נמהפכד, הצרפתית. ברם. אח״כ דוכאה ע״י 
התנצחותם הפנימית של 
פלגי המהפכנים, ובמיו¬ 
חד השפיעה עליה רדי¬ 
פת הדירונדיסטים בידי 
מרה (ע״ע), מנהיג ה־ 

ז׳קובינים. במגמה להפ¬ 
סיק את הידרדרות המה¬ 
פכה דקרה למוות את 
מרה ( 13.7.1793 ), שהפ¬ 
תיעה אותו באמבטיה. 

כעבור 4 ימים נערפה. 

דמותה של קי שימשה 
נושא ליצירות ספרותיות 
רבות — שירים, רומנים 
ומחזות. במיוחד נודע 
ד,מהזה שכתב אודותיה 
4 זב 5 ת,וז .־•ן ( 1850 ). לאחרונה שימשה נושא במחזה ■ 11 > 1 ״ז\ מ 1 ם 
... 5 זבז 3 !\ 111 בי 1 הבו}( ין 1 זט 1 וז 10 ז]- 11.1 £ח 611 ("רדיפתו ורציחתו 

של זץ פול מרה...״), 1964 , מאת 155 ;>זו\ .ק. 

; 1910 ^) 1 .€ . €6 ,$געמ 11 \נ' £1 , 11 

. 1939 , 1£ ותד> 31 ע ה 1 .[ 


קורדיל, מילז — ־(□!״־׳וסס *־!!!*ז — ( 1488 — 1568 ). מתרגם 
כתבי־הקודש לאנגלית. ק׳ התחנר באוניברסיטת קימבריג׳, 

והוסמד לכמורה ב 1514 . בצעירותו הושפע מרעיונות הרפורמציה 
והצטרף למחנה הפרוטסטנטים. ב 1551 סונה בישוף אכסטר, אבל 
ב 1553 , עם עליית מרי ז (ע״ע) לשלטון, נעצר ונכלא לשנתיים. 
ב 1535 הופיע תרגומו האנגלי לכתבי־הקודש, שכלל את התנ״ר, 
הברית החדשה והספרים החיצוניים! היה זה ה״בייבל" (£|לו 8 ) 
האנגלי הראשון שהופיע בשלמות, והוא השלים למעשה את התרנוס 
החלקי של טינדיל (ע״ע). נראה שק׳ לא השתמש במקור העברי, 
אלא נעזר ב״וולגסה" ובתרגומים לגרמנית של לותר וצווינגלי. 
ד״,בייבל" של ק' פצטיין בסגנון אנגלי חלק ופשוט ובאיזון המוסיקלי 
של הפסוקים. אע״פ שתרגום המלד ג׳ימז (י״ל ב 1611 ) היה אח״ב 
לתרגום הרשמי, נשאר ם׳ תהילים בתרגומו של ק׳ הנוסח המקובל 
בכנסיה האנגליקנית, והוא המופיע בם׳ התפילות וההמנונים (סליד 
ז 0 ץ 3 ז? ססיהוהסס 0£ . 60011 ). רוב יצירותיו — בעיקר תרגומים — 
קובצו וי״ל לראשונה ב 1846 . וע״ע מקרא, עמ׳ 310-309 . 

ו/! 11 ^ 1 ז£ ן!/'! , 6 :>ווז 0 .? ; 1953 )וו/ .€ .? ,{ 

. 1961 

קורדיסטן, ע״ע כורדים. 

קורו, זי״ן בטיסט הסי — :וסזס 0 1110 מ 011 1£ ;! 1 :זק 33 £311 ן — 

( 1796 , פרים— 875 ד שם). צייר צרפתי. ק׳ החל ללמוד דיור 
בגיל 25 אצל ידידו, הצייר א. א. מישאלדז. ומהצייר ז׳. ו. פרטן למד 
את יסודות ציור־הנוף הקלאסי. ב 1825 נסע לאיטליה ושהה 3 שנים 
ברומא ובסביבתה < שס נתגלתה לראשונה מקוריותו כצייר־נוף. ק* 



ז. ב. ק. קורו; ו•? ד׳אוריי. עם! 

(חטוזיאוז רזםטיוסוליסני לאגינוח, נידיורק. סעזנונה ק. ל. וול!*! 


ביקר באיטליה פעמיים נוספות ( 1843,1834 ), אד יותר מכל הרבה 
לנסוע ולצייר ברחבי צרפת עצמה: בקיץ ובאביב נהג לצייר בחוץ. 
ובחורף עבד בםדנתו לפי הרישומים רהאקווארלים שביצע באוויר 
ההפשי. ק׳ הרבה לעבוד ביער פונטנבלו והיה מיודד עם ציירי 
אסבולת-ברניזון (ע״ע), ובמיוחד עם דוביני, מילה ותאודור רוסו 
(ע־ ערכיהם). כמוהם התעניין גם ק' באמנות החושה של הצילום, 
רכש כ 200 צילומי-נוף וביצע כ 60 תחריטים לפי תשלילי זכוכית. 
מ 1827 ואילו שלח מתמונותיו ל״סאלון״. בתחילה יצר — במיוחד 
עבור ה״סאלת״ — ציורי-נוף על נושאים היסטוריים וספרותיים. 
ציורי־הנוף המאוחרים־יותד של ק' מצטיינים בראליזם ובפשסות. החל 
בשנות ה 50 הרבה לצייר נופים ערפיליים. נםופים־אפורים, בעלי 
נימה פיוטית מיוהדח-במינה. אף שהיה ידוע נראש-וראשונד, נצייר■ 
נוף, צייר גם דמויות ודיוקנים רבים. 

ק׳ ביקש למסור בציוריו התרשמות מיידית מן הטבע! הוא האמין 
בי הרגש לבד חייב להנחות את האסן, ובי התרשמויותיו חייבות 













525 


קורו, ז׳ן בטיסט קמי — קורר;יה, לה׳ 


526 


להיות מבוקרות. קשה לסווג את יצירתו בסוג כלשהו של אמנות ~ 
קל;:סי, רומנטי, ראליסטי או נטורליסטי: הוא נמנה עם כולם, אך אף 
ל*%!פ אחד מהם במיוחד. בראשית דרכו נתקל באי־הבנה, אך יוצרים 
כדלקרואה ובודלר הכירו עד־מהרה בכשרונו. מאוהר־יותר זכה גם 
בהכרה רשמית וכהערצתם של האמנים הצעירים, שראו כו מכשר 
של האמנות המודרנית, 

£65 €1 £}> ,\ 1 ס 1311 שן' 1 ' 0311 תס>ג .£ ,־נ 95 נ , 632111 . 0 

, 6 ) 1 ן>ו 1 ן- 0 61 6 ו 1 ן 1 ו 11 ק 0 -^ 0 ו< 1 £111116 ,€ך 1 ג 1 מז{ 1.0 ;־ 1965 ,/י- 1 , 5 ?ו־י׳ם 1 ןלנ 1 

. 1966 

ג, בל. 

קורויזר, ז׳ן ניקולא- :דו 153 ״ 1 ס 0 135 ס 10 א מבס[ — ( 1755 — 
1821 ). רופא וחוקר צרפתי, ממייסדי האסכולה הפריסאית 
של תחילת המאה ה 19 שדגלה בתצפיות קליניות מדויקות ואישורו 
בנתיחת הגוויה. ק' חיה מגדולי הקרדיולוגים בשעה שהיתה הקרדיו¬ 
לוגיה בראשית התפתחותה. במחקריו הנהיג מיון של מחלות־הלב לפי 
המיקום האנטומי, והבדיל בין דלקת של פנים־הלב ( 5 ם 1 ( 1 ־ 031 ס 1 )מ; 1 ). 
השריר( 15 ^ 11 .: 1 ג^ 0 יו 1 ז^) וקרום־הלב ק׳ טבע את המונח 

18 ז 11 ]ז 03 . שהיא דלקת משותפת לכל רקמות־הלב המופיעה במחלות־ 

לב ראומטיות. ספרו הציקרי הוא 165 1 ) 10 (> 1313 ז 1 5 ־ 1 ■ 1 נ 1 ! £5521 

צ 8£211 ;! 1 ב'\ 05 ז§ 5 :>. 3 £1 ז £0£11 ;•£ט 19 ח 83 ז 0 5 ת 1£510 ("מסה על 

המחלות והליקויים האורגניים של הלב וכלי־הדם הגדולים״), 1806 . 

ב 1808 הו״ל ספר על שיטת ההקשה (ווסזגגטס■!!,]). בספר זה החיה 
אח תגליתו של אואנברוגר (ע״ע! וע״ע האזנה והקשה). ב 1797 מונה 
ק' פרופסור לרפואה מעשית בסס״בז? 10 > £׳) 110 ( 0 . מ 1807 היה 
רופאו האישי של נפוליון 1 . 

. 1954 , 659 — 55 !) , 11 .■־,״,*?!ו, /״ ץ< 0 < 1 ו^ 5 , 01 [בז. 1 . 11 ,א 

קורוינוס, מתיאש, ע״ע מתיאש 1 קוךוינוס, 
קורולנקו, ולדימיר גלקטיתוביץ' — ק 111 >זו 1 ן/בה 13 

0 א 11 סה 0 ק 0 > 1 זיזזפסהסהז - ( 1853 , ז׳יטומיר — 1921 , פול¬ 
ו טאווה), סופר רוסי. אניו היד, אוקראיני, שופט במקצועו, ואמו - פולניה, 
1 בת־אצילים■ בשנים 1673-1871 למד קי במכון הטכנולוגי בפטרבורג 
והתקרב לתנועת הנרודניקים (ע״ע). ב 1873 עבר למוסקווד,. ב 1879 
הוגלה לסיביר בעוון פעילות פוליטית עוינת. ב 6 שנות גלותו כתב 
אח סיפוריו הראשונים, בהם 3 ק 3 א 3 ^ 1 נס 0 (עבר׳: ,.חלומו של 
מקרי*. תרצ״ו), 1885 , שזכה לפרסום רב. מיטב סיפוריו נכתבו בשנים 
1885 — 1896 , בניז׳ני-נובגורוד; €! 011 פןו 61 ס 11 נ 0 מ?'< 4 ! 1 (עברי: 
״בחברה רעה", חרפ׳ד)! זוגזבאטהיד^ז דנסמטג״ס (עכר'; "הנגן 
העיוור״, תרס״א, תרפ״ד)! 3 > 1 ו, 31 א 603 (עבר': "בלי לשון", 
חרצ״ו), ועוד. ב 1896 התל לעסוק בענייני-ציבור ובכתיבה פובלי¬ 
ציסטית, תחילד, בפטרבורג ( 1896 — 1900 ), שם ערך את ירחון הנא־ 
רודניקים, 0180 ז 3 י 601 ססאססץ? ("עושרה של רוסיה") ובשנים 
1900 — 1921 — בפולסאווד,. 

בכתיבתו הפוליטית לתם ק׳ את מלחמתם של הנרדפים והעשוקים. 

את מלחמתו ניהל בתקיפות. אולם סלד מכל גילוי של קיצוניות, 
ובכלל-זר, תנועת־הבולשוויקים ומהפכת אוקטובר. את מיטב מאמציו 
השקיע בחשיפת עיוותי-הדיו במערכת המשפט הצארית. 

אידאליזם הומני. תמים קמעא. סאפייו את יצירתו. סיפוריו חדורים 
רגישות לסבל האנושי ואמונד, בעתיד טוב יותר. חיבתו נתונה 
לפשוטי-העם. בדרלי-העיצוב ובסגנון נטד, לרגשנות ולפשטנות־מה. 
עם־זאת מצטיינת כתיבתו — בייחוד בתיאודי-רוטבע שבהם ניכרת 
השפעת טורגניב (ע״ע) — בפיוטיוח עדינה ובהומור סלחני טוב-לב. 
האוטוביוגרפיה שלו, גאמממס^זטקפסס סזפסג! אמקסדס!! ("סיפורו 
של בן־זמני״). 1906 — 1908 , מעלה תמונה רחבה ומלאח־חיים של 
ד,הברד, הרוסית בשנות ה 60 —ה 80 של הסאה ד, 19 . 

יחסו האוהד של ק׳ כלפי הידוודים בא לידי ביטוי בתגובותיו 


על הפוגרום בקישינב ( 1903 ) ועל משפט ביליס ( 1913 ). — לעברית 
הודגמו עוד; ,.מני קדם״, 1899 > ״ילדי המרחף״, 1946 : "סיפורי 
סיביר". תשי״ד. 

,.)!.״ז .£ ,מ 1 < 11 נמ£ .ל/.י! ; 1946 ,.א.י!. 5 ,ז 1£11 ל!( €1 מ,.£.\/ 

. 1962 , 108 וסק] 1 ^ 1 .^ 1 .ת ; 1949 

קורונד (פטמילית 1 ^^ 111 ) 1 ^ 1 ^־^ב 1 ^ז), מינרל שנוסחתו נ 0 נ! 3 ,. קשיותו 
9 . והוא המינרל הקשה ביותר אתרי היהלום. משקלו הסגולי 
4.10-3.93 ונקודת התכהו • 2,030 . הק׳ מתגבש במערלה הרומבוהד־ 
רית, בד״כ בגבישים דמויי-חבית ובעלי ברק זגוגי. הק׳ עפ״ר בלתי־ 
שקוף וצבעו אפור עד חום, מינים שקופים שצבעם אדום (רובין) או 
כחול (ספיר) הם אבני־חו (ע״ע) יקרות. 

ד,ק׳ נוצר בפטמורפוזד, של להק-גבוה בסלעים עשירים בחמרן. 
ומופיע גם בכפה סלעים מאגמתיים. במטפורמחה של לטריטים נוצרת 
תערובת של ק׳ עם 
מגנטיט או הפטיט 
(עי ערכיהם), הידו¬ 
עה בשמות אפרי או 
ספירגל. את האמרי 
מפיקים בעיקר באי־ 
וור איזמיר שבתור¬ 
כיה (מכאן השס סנזי־ 
רגל) ובאי היווני נב־ 
סוס. את הק׳ עצמו 
מפיקים בא.רצות 
רבות! בורמד" סרי- 
לנקה, תאילנד. הודו. 
מדגסקר, דרום־אפריקה, קנדה, בריה״ם (הרי אורל) ואה״ב. 

בגלל קשיותו הרבה משמש הק׳ כתופר-שחיזד, בתעשיה, נגלגלי- 
כתישה וכן במסבים בשעונים, מנועים וכר', ביום מייצרים את רוב 
הק׳ באופן סינתטי ע״י התכת בוכסיט (ע״ע) בקשת חשמלית. בשימו¬ 
שים רבים תפס התומר הסינתטי קרבורונד ( 310 ) את מקום הק׳. 

קורוגלו, פלגסייסקו וסקס ללי — 10 ) ג 0 ט 350 ו\ ססאוססס? 

10 ) 3 ס 0 זנ<:) — ( 1510 [ז]— 1554 ), כובש ומגלד. ספרדי. מ 1535 
תי במכסיקו וחיה ממקורבי אנטוניו דת מנדלסה (בט 10 >ח 10 \ז 1485 [!]— 
1552 ), המשנת-לפלד הראשון של מכסיקו. ק׳ נתפנר. מושל גליסיה 
החדשה ( 012 ) 031 נזערב מכסיקו-המרבזית). בעקבות שמו¬ 

עות ששמע מנרוסת על ״ 7 ערי-ר.זד,ב" של סיבולה ( 012 < 011 ) בצפון. 
שלח את ק׳ ב 1540 לבדוק אם אמנם קיימות ערים אלה על עשרו 
האגדי. ק׳ יצא בראש משלחת (כ 300 ספרדים וב 1,000 אינדיאנים). 
והצפין, במקביל לחוף האוקיאנוס־השקט. אח״ב חדר לפנים־הארץ. 
עד למורה אריוונה דר,יום. את ערי-תזהב לא מצא. אך אהד מאנשיו, 
גרסיה לופס דה קרךנס ( 101135 ) 031 ) , גילד, את "הקגימ הגדול" בצפון 
אריוונה. ב 1541 המשיך ק׳ במסעו ופנה מזרחה. הוא הצד, חלקים 
של ניו-פבסיקו (דהיום), טכסט ומרכז קנזס. לאחר שעבר את נהר 
ארקנסו ( 311535 > 1:1 ר,) התייאש ממציאת וד.ב. והזר למכסיקו בידים 
ריקות ( 1542 ). ק׳ היה ד,אדם־הלבן הראשון שגילה, את המישורים 
המרכזיים של אמריקה הצפונית. 

,!/ 6111110 {}: £3 1116 ) 0 11111/65 -ד 111 ^ 1 ,(.ל x1 >) /מ!! 1 ) 11:111111100 .? . 0 

,}!}!!![ז ^ 1 ( 1 ! •גס/י/סאי! / 0 , 11011011 .£ . 1-1 ; 1940 , 1542 — 1540 

. 1949 

קורמיה, לה־ ( 1111113 ) 0 ז 12 ), עיר־נפל בגליסיה (ע״ע). צפון¬ 
' מערב ספרד! 189.650 תוש׳ ( 1970 )• ק' שוכנת על מפרץ 
צר ועמוק (.ריא") לחוף האוקיאנוס האטלנטי. הנמל. המוגן היטב. 
הוא נמל-ד,דיג השני-בגדלו בספרד (סרדינים, מליחים) ונפל-הנוסעים 



גניי״י קודונד. לפעלה; יתוצי הפופי — 
נלגלים לה׳סזזזה נסה ועדינה 


ן 

1 

1 

1 

ן 

1 





527 


קודו:יד, יה — •ודוס•■; 


525 


העיקרי בקו לאמריקה המרכזית והדרומית. ב 1974 נכנסו לנמל 
1,437 אניות שתפוסתז 8.1 מיליון סון. ליד הנמל מספנות לספינות־דיג 
ובי״ס של הצי הספרדי. העיר העתיקה בנויה בצפיפות ואפייניות לה 
המרפסות המזוגגות (,.מירדורם"). בגרעין העיר שרידים רומיים 
(מגדלור - .מנדל הרקולס") וכנסיות מן המאות ה 12/13 . בק־ בית־ 
זיקוק לנפט (מאז 1962 ). וכן תעשיית טבק ומזון. 

היסטוריה. ייתכן של״ק הוקמה בידי הפניקים. בימי רומי 
נודעה כ.,בריגנטיופ" (ווזטזזזזגאתגו) וביה״ב כ״קורוניום" (-סזס 0 
תזסוח) — ומכאן שמה הנוכחי. בסאות ה 7 — 10 היתה בידי הער¬ 
בים. ב 1370 נכבשה בידי פורטוגל. מאז המאה ה 15 נמצאת ל״ק 
בידי ספרד, ובעקבות גילוי דרום־אמריקד. ומרכזה הפכה נמל-סוצא 
חשוב לסחר עם אזורים אלה. ב 1588 הפליגה מל״ק ה״ארמדה" הספר¬ 
דית בדרכה לתקוף את אנגליה. שנה אח״כ ניזוקו העיר ונמלה קשות 
בפשיטת דריק (ע״ע). בתולדות אנגליה נתפרסמה מאד כיעד 
.הנסיגה לל״ק״ של סר ג׳ון מור מפני הצרפתים ( 1809 ) ופינוי 
הצבא האנגלי ממנה. 

קורונל, נחמן נתן ( 1810 , אמססרדם — 1890 , ירושלים), חוקר 
וביבליוגרף. למד בישיבת .עץ־תיים״ באמסטרדם ובגיל 20 
עלה לא״י. ישב בירושלים ואח״כ בצפת, וב 1837 , לאחר רעידת־ 
האדמה, שב לירושלים. והיה פעיל בחיי הקהל. ק׳ היה מהבודדים 
שתמכו בהקמה ביה״ס ע״ש למל (ע״ע א״י, עס' 507/8 ! 984 ). כן 
היה מהפעילים בהקמת .בתי מחסה״(ע״ע ירושלים. עט' 232 ) ופעל 
כשליח (,שד׳ר") באירופה. בנסיעותיו הרבות רכש לעצמו ספריה 
גדולה, בעיקר של כ״י עבריים עתיקים. ובאמצע המאה ה 19 היה 
מחשובי סוחרי הספרים העבריים באירופה וספק של כמה מהספריות 
הגדולות. קי ההדיר בעצמו כמה מכה״י שהיו ברשותו, מהם: "בית 
נתך, חילופי גירסאות למסכת ברכות (וינה, 1854 ) ! .חמשה 
קונסרסים״ (שם, תרנ״ד): "סדר רב עמרם גאון" (ע״ע: ורשא, 
תרכ״ה): "תשובות הגאונים"(וינה, תרל״א). ועוד. חיבר שני ספרים; 
״חקור דבר״ (וינה, תרל״א) — בדין חלה, ו״זכר נתן" ווינה, תרל״ב) 
— הלכות לעוברי-דרכים. 

קורוסןה (אנג׳ — מ 10 ו. 10 ז 00 ), בטכניקה — איכול ובלוח של 
חומר. עפ״ר מתכת. הק׳ גורמת לנזקים, המוערכים במיל¬ 
יארדי דולרים לשנה באה״ב בלבד. כיום אפשר לחסוך כרבע מסכום 
הנזק ע״י שימוש בשיטות חדישות לד.גנה מפני ק׳. 

במחקר הק' משתלבות שיטוח משטחי מדע שונים (כימיוז, אלק- 
טרוכיסיה, תרמודינמיקה; וע״ע מתכות, עבוד; צפוי: צנור). חד.ליד 
הק־ תלוי בסוג החומר (המתכת) המתבלה, בסוג התמרים שעמם 
הוא בא במגע ובטמפרטודה. בד״כ התהליך מהיר יותר ככל שהמספ־ 
רנזורה גבווזה יותר. מבחינה כימית, בכל תדוליכי ק׳ מתרכבת 
המתכת עם חוסר אחר, אולם התהליך הטכני שונה בשהסתכת באה 
במגע עם גז וכשהיא באה במגע עם נוזל. 

ק' בגזים. כששטח פני מתכת בא במגע יסיר עם אוויר יבש 
מתהווה תחמוצת, היוצרת שכבה המכסה את פני המתכת ולעתים 
מגינה עליה ומאיסה את המשך הק׳ (למשל. חסרו או כרום באוויר). 
במחנות אחרות אין שכבת התחמוצת מגינה ספני המשך התהליך 
משום שהחמצן ממשיך להסתנן דרכה או מפני שאינה צמודה 
למתכת ומתקלפת בנקל (ע״ע חלדה). 

עליית הלחות, בגלל התעבות טיפות מים עפ'נ המתכת, מחישה 
אח הק׳ של מחכות באוויר, שם נוצרים תהליכי ק׳ בנוזלים (ר' 
להלן). כן מוחשת הק־ כשעולה ריכוז תחמוצות הגפרית באוויר. 
ניקל, לחגמה, אינו נאכל כמעט באוויר נקי ויבש; אולם, כשהלחות 
עולה על 70% ויש באוויר תחמוצות גפריח, מחעכות על המתכת 
טיסות זעירות של חומצה גפריתית היוצרות, במשך הזמן, שכבה 
של גפרת הניקל, המעיסה את ברק המתכת. תחמוצות ?פרית ואדי 


מים הם מרכיבי העשן (ע״ע), ולכן הק׳ מהירה יותר בערים. גם 
עליית ריכוז המלח באוויר מחישה את הק■. 

ק׳ בנוזלים היא תד,ליך אלקטרוכימי, בו המתכת משמשת 
כאנודה המשחררת יונים חיוביים. האלקטרונים המשתחררים בתה¬ 
ליך זה נקלטים באטומים של יסוד אחר, בתמיסה או באיזור מתכתי 
אחר (עפ״ר במתכת שונה), המכונה האיזור הקתודי. התהליך יכול 
להתרחש רק בנחל מוליך-חשמל, ומשום כך נוכחות מלחים במים 
מחישה את התהליך. כמו בק׳ בגזים, גם כאן נוצרת תרכובת של 
המתכת. אך במקרים רבים תרכובת זו ממיסה בנוזל או שהיא 
שוקעת באיזור שאינו נאכל ולכן אינה יוצרת שנבח סגן. 

הנטיה של אטום מתכת להפוך לי(ן חיובי נמדדת באמצעות 
״הפוטנציאל האלקסרוכימי״ של המתכת (ע״ע אלקטרוכימיה! אלק- 
סרוליזה). תהליך הק׳ דורש הבדל בפוטנציאל האלקטרוכימי של 
שני אזורים, שיכול להיגרם ממגע בין שתי מתכות שונות, מתכולת 
סיגים לא-אחידה, מאי-רציפות בציפוי המתכת, מהרכב לא אחיד של 
הנוזל (הבדלים בחומציות שלו, בריכוז המלחים שבו או בטמפרז 
טורה של אזוריו) או קיום שדה חשמלי חיצוני לא אחיד. הנזק 
למתכת נגרם תמיד באיזור האנודי. האיזור האנודי, האיזור הקתודי 
והנוזל שביניהם מכונים בשם תא אלקסרוכימי מקומי. בד״כ נוצרים 
עפ״נ המתכת מספד רב של תאים מיקרוסקופיים כאלה. 

מיון הק׳ לפי צורת הנזק. בק׳ אחידה (נ 11 ־ 1£01 תח) איכול 
עפ״נ המתכת אחיד. בקי מקומית ( 1 >;>/ 100011 ) מתרכז האיכול 
באזורים מסוימים. ונוצרים שם חריצים או גומות. בקי בין־גבישית 
(^ 1 ^ 1 | 11 ! 1 !;• 1 ^זעזת 1 ) נוצרים חריצים באזורי הגבול שבין גבישי 
המתכת. באזורים אלו יש הפרעות בסדר האטומים, הגורמות להח¬ 
לשה מקומית ולחשיפה להשפעות הק', ק' של מאמץ (ז.!:מ 1 !) מתר¬ 
חשת באזורי מאמצי לחץ או מתיחד. לא אחידים. הק־ מחלישה את 
האזורים הרגישים ומגדילה עוד יותר את א-אחידות המאמצים 
וחוזר חלילה. במתכת נוצרים סדקים המתקדמים במהירות רבה. 
התופעה מכונד, גם בשם עייפות-ק׳, והיא נפוצה בעיקר במתכות או 
בסגסוגוח מםוימ.ות, כגון סגסוגות חמרן עם מגנזיום ואבץ (שהן 
חזקות וקלות ומשמשות לכן לבניית חלקי מטוסים. אך רגישותן לק׳ 
של מאמץ דורשת זהירות רבה). 

שיטות הגנה מפני ק■ או האטתה, החשובות הן: ם גס ו ג 
(יצירת סגסוגת עמידה יותר, כגון פליז מנחושת ואבץ): צפוי 
(ע״ע). שהוא יעיל במיוחד כשלמתכת המצפה נטיה חזקה יותר 
להתיינן מאשר למתכת המצופה (אזי נוצרים סדקים בציפוי, והמ¬ 
תכת המוגנת הופכת לאיזור קתודי ואינה נפגעת); עיכוב — 
הוספת תמרים מעכבים ( 5 ז 110 ג 1 ננ 1 תן) לגוזל או לגז המאכל — בד״כ 
מבוסס על יצירת שבבת מגן חד-מולקולרית עפ״נ המתכת (לדוגמה: 
הוספת מלחי כרומאנז לנוזלים במערכות-קירוד)! הגנה .ק תו¬ 
ך י ת — הפיכת המתכת המוגנת לאיזור קתודי. למשל, ע״י הצמדת 
מתכת אחרת אליה המתייננת בקלות. באופן שיהיה חיבור חשמלי 
בין שחי המתכות (סרבים להשתמש בשיטד. זו להגנת צינורות 
ברזל הטמונים בקרקע, מבנים תת-מיסיים ואניות מפלדה). או 
בחיבור המתכת לקוטב שלילי של גנרטור (ע״ע) לזרם ישר, בעוד 
הקוטב השני מהובו לאנודה מגרפיט. 

בעיות מיוחדות. פיתוח מנועי סילון, כורים גרעיניים 
וטיסות לחלל יצרו בעיות ק׳ חדשות, כגון: ק׳ בגזים לוהטים, ק׳ 
ע״י המסת המתכת והסעתה למקום אחר (.,העברת מסה") ודזחלשה 
נקודתית של מתכות מפגיעת קרינה רדיואקטיווית. 

בישראל חסודה הק׳ של מערכות המים, שנובעת מריכוז 
גבוה של כלור במים — עד 200 חלקים למיליון, במחקר בעיות ד.ק' 
בארץ עוסק מכון המתכות הישראלי שליד הטכניון בחיפה, המפעיל 
מעבדד, לק׳ ולשיפולי משטח. 

ל. גל־אור. ק׳ של מחכות (פרע, י״ז׳ 5 — 6 ). 2/3 ל 19 ז -תסל . 8 

. 1967 ,^מ/יס׳ץמ/^מע .' 6 — חז?ז 0 .ס .'א- 3 ־ 131 
יו. קי. 





529 


קודופטקין, אלנפי ניקוליויץ' — קידטלין, ז׳ודז׳ 


530 


קורופטקין, אלכסי ניקוליויץ' - -\, 0 ) 13111 

״״;נרג״ייקץא 1 < 11 ! 3£1 - ( 1848 — 1925 ), קצין רוסי, מגיל צעיר 
השתתף במסעות הרוסים לכיבוש אסיה המרכזית, הצטיין בראש־ 
המטה של הגנרל פיכאיל סקובלוו במלחמת רוסיה־תורכיה ב 8 /ד 187 , 
נ 1890 נחמנה מושל כללי של האיוור הטרנס־כםפי, ק׳ נחשב לאחד 
הקצינים המוכשרים ביותר בצבא הרוסי, היה נם סופר סורח, וכתב 
על נושאים צבאיים, ב 1898 נתמנה שיר־המלחמה, 

בפברואר 1904 , בפרוץ מלחמת יפן־רוסיה, נתמנה ק' מפקד עליון 
במנציוריה ואחראי לניהול הפעולות נגד היפנים, בעקבות תבוסתו 
בקרב מוקדן (מארס 190,5 ) מסר את תפקידו לגנרל לינוויץ׳, אך 
נשאר מפקד ארמיה עד סוף המלחמה, במלה״ע 1 השתתף, ללא 
התבלטות, כמפקד-קורפוס, ולבסוף היה מושל תורכסטן( 1916 ). אחרי 
המהפכה הקומוניסטית, בהיותו בן 70 . היה ק׳ למורה בבי״ס כפרי. 
קי פרסם את גירסתו־הוא על מלחמת יפן־רוסיה, וכן את יומניו. 

,ו 1 ג 1 ד 1 יר מסי: ,, 1 . 11 : 1901 .,א ■יי/יל ,■(ז 810 .( 1 

. 1915 ,' 01 י 1 נ/ 0 (י 1 :: 110 £<ו^^^ 0:14 ,א 


קורטר 2 ה, פייט(״! בו״ט'*!'״ 7 ״ 11 ־ 00910113 6991011111133 0 ־ 1911 ?- 

( 1596 , קורטונה — 1669 , רומא), צייר וארדיכל איטלקי. 

ק׳ פעל ברומא למן 1612 . בקירוב, בתחילה עבור פטרונו, המרקיו 
סאקסי ( $399119111 ). באמצעות קשריו עם משפחה זו הגיע לחוגי 
המשכילים ברומא. בהם משפחת בארבריני, חובבי האמנות והעתיקות, 
שעוררו בו את ההתעניינות במקורות השראה קלאסיים. יצירתו 
הציבורית הראשונה, ציורי־הקיר בכנסיית ניביאנה הקדושה ( 1624 — 
1626 ), שכבר מגלה את סגנונו הבשל, נעשתה עבור האפיפיור 
אורבן 111 גג (בארבריני). ציור־הפרסקו "האלגוריה של ההשגחה 
העליונה וגדולת בית־בארבריני״ < 11633 ? 1 — 1639 ), בתקרת ארמון־ 
בארבריני, הוא קומפוזיציה דקוראטיווית מרהיבה בסגנון הבארוק! 
זהו שילוב של "קוואדראטורה־׳ אילוזיוניסטית, שדרכה בוקעים 
כביכול השמים, עם עשרות דמויות המצוירות במבט מלמטה והנראות 
כמרחפות בהלל. ע״פ הזמנת הדוכס פרדיננדו 11 החל ק׳ ב 1637 
בעיטור קירות הדר־המרחץ בארמון־פיטי בפירנצה: הוא צייר 2 
מתוך "ארבע תקופות שיחר האנושות" ושב לרומא להשלים את ציורי 
ארמון־בארבריני. בשנים 1647-1640 שהה ברומא ובפירנצה לסירו¬ 
גין• השלים את ציוריו בארמון־פיטי ועיטר בציורים ובתבליטי-סטוקו 
4 מתור 7 התקרות של אולמי הארמון; אלה מתארים בתמונות 
אלגוריות את אלי כוכבי־הלכת המשפיעים על אפיו של הדוכס 
והקובעים את דרכו בשליט נאור (התקרה הרביעית. ב״אולם־אפולוף 
|תמ׳; כר׳ ט׳, עמ׳ 559/60 ], הושלמה בידי תלמידו, צ׳ירו פרי). 
ק׳ עיצב גם כמה מן הפסיפסים בקתדרלה של פטרום הקדוש בווטיקן. 
ציוריו האחרונים הם הד מאוחר של השפעת קורג׳ו בתיווכו של 
לנפרנקו (ע׳ ערכיהם). 

אחת הדוגמות המושלמות של האדריכלות הכנסייתית הבארוקית, 



נייייטרו רה הורטונה ; סנטה מריה ר?וז :ואצ׳ר, 
חוית, רומא, 7 מ/ 6 ננ 6 


כנסיית הקדושים לו¬ 
קה ומארטינה, נב¬ 
נתה ( 1640 — 1650 ) 
לפי תכנונו של ק' 
מ 1635 .היא מצטיינת 
בפלסטיות המבנה וב¬ 
אחדות הסגנון. גם 
בחזית כנסיית סנטה 
מריה דלה פאצ׳ה 
( 1656/7 ) חוזרים ה¬ 
יסודות הפלסטיים, 
בתוספת סטיו עגול. 
החזית קשורה לכי¬ 


כר הקטנה שלפניה ולדרכים העוברות באגפיה, באופן שנוצר מערך 
אורבניסטי אחיד המזכיר תפאורה של תאטרון, יצירותיו הארדי־ 
כליות המאותרות של ק׳ מאופקות והמורות יותר. 

ק׳ היה מייצגו של סגנון הבארוק הרומי בשיאו. סגנונו הציורי 
הוא בעל אופי דקוראטיווי מובהק. הקלסיציזם הממותק של עיצוב 
הדמויות הוא פיתוח של מסורת רפאל-קרצ׳י (ע״ע). גם כמה מן 
האפקטים הדקוראטיוויים בציורי־התקרות בארמונות בארבריני 
ופאמפילי הם מורשתו של קרצ׳י! ואילו בסולם־הצבעים הושפע ק׳ 
גם מטיציאנו. בתחום הארדיכלור. היה מן החשובים בדורו. השפעתו 
של ק׳ באיטליה ניכרת בציוריו של לוקה ג׳ורדנו (ע״ע) ובצרפת 
ביצירתו של שרל לה ברן (ע״ע). — וע״ע ברוק. 

0 ::.: 010 ? 0 .€ 0 !) ,י/ , 1 זזע 11 ז^ 1£ '\ ז 12 ^ל| ןנ׳גץ .׳/ ׳ 

. 1970 . €0 -> 0 י 0 )< 1 0 יוו^ז^^/ו^^•ו 0 ון 1 ה/ו 7 / 1,0 , 1 יו 6 חג־ס . 0 ; 1965 .ן'ז<ו' 1 

א. מ. 


״־ 4 ׳ 
1 ז 




קורטיזון ( 9091150119 ) , הורמון סטרואידי (ע״ע סטרואידים) 
המופיע בקליפת הבלוטה האדינלית ( 909193 311991131 ) של 
בע״ח (ע״ע הפרשה פנימית). 

בחילוף-החמרים הוא מזרז את פירוק הפרוטאינים ואת יצירת 
הגלוקוזה פחומצות אפינו. לרגל פעילותו בד,סדר חילוף-ההמרים של 
הגלוקוזה הוא נמנה עם החמרים המכונים "גלוקוקורטיקיאידיס". 
מלבד פעולות אלו משפיע הק׳ גם על 
תופעות כגון אלרגיות, תגובות דלקתיוח 1 1 
וחיסוניות ותגובה כללית של האורגניזם 
להפרעות שמקורן בסביבה. בגלל תבונות 
אלו רב שימושו ברפואה. 

את הק׳ בודדו לראשונה בשנות ה 30 , 

וה 40 קבוצות-מחקר של ריכשטין (ע״ע) 
בשוויץ. ושל קנדל (ע״ע) ווינטרשסיינר באה״ב. ב 1952 ביצעו 
סארט וקבוצתו את הסינתזה המושלמת הראשונה של הק׳. במחקר 
לקראתה השתתפו מטובי הכימאים האורגניים בעולם, וביניהם 
מספר מדענים שהובתרו בפרס נובל על עבודתם, במו רייכשטיין 
ור. ב. וודוורד. למחקר נודעה חשיבות מרובה לא רק מהבחינה 
המעשית אלא גם מהבחינה העיונית, מכיוון שבמהלכו נתגלו והתבררו 
עקרונות השולטים בבנייתן של מולקולות גדולות ומסובכות בשיטות 
מעבדתיות. במקביל למחקר הסינתטי נעשו נסיונות רפואיים רבים 
בבתי־חולים ברחבי העולם. נתגלה, שע״י מנות יום־יומיות אפשר 
להקל על התופעות של דלקת־פרקים שגיונית (- 3911191 1 ) 3101 תז 911911 
11.5 ), אלא שהוברר שהק׳ משפיע רק על הסימפטומים של המחלה, 
אך אינו מרפא אותה. 

בשנים האחרונות משתמשים במידה הולכת וגדלה בתהליפים לק' 
המתקבלים, בחלקם, ע״י שינויים קלים במבנה המולקולה (למשל 
פרדניזון [ 10150119 > 99 נ 1 ), שמבנהו שונה ממבנה הק' רק בהעדר שני 
אטומי מימן). 

, 603 — 594 0 /מו*^י 0 ,ז 50 זוק .■■ 1 ., 1 

. 962 ! 171 ^ 1 >וס■ו^}>.ס^^ 1 ו 0 ^ ,ת 0 ! 6 תפזת .. 1 : 1961 

פם. 


קורטלין, דורו' — 00119191109 0909895 ! שמו הספרותי של 

דורז׳ מואנו ( 01113113 )\.) — ( 1858 — 1929 ), סופר צרפתי. 

ק׳ התפרסם עם הופעת הסאטירות הראשונות שלו, מהן 031195 195 
959339011 ' 391 (״החיים המשוגעים בגדוד הפרשים״). 1886 . סיפוריו. 
העשירים בדו-שיח, היו נוחים להמחזה; הסיפור 011909119 ו 0111 מ 
( 1893 ), על פקיד קטן שתמימותו גבלה בטמטום, הומחז על-ידו והיה 
ליצירת־סופת. לפקידות ולאנשי־הפשפם הקדיש ק' את הרומן 
90035-39-91119 195 51955191195 (.רבותי הפשרדנים״), 1893 , ומספר 
סיפורים. על אורה־חייהם של הבורגנים והזעיר־בורגנים כתב כפה 
מחזות, מהם: 501 91193 313 ? ■ג! (״שלום־בית״). 1903 . ו €119 נ 1 ז 1310 



531 


זרזה 


5:2 


קו •טדי־, ז׳,ידי■ - 

(,.הנד״), 1909 . ק׳ החדיר לחאשרון הצרפתי רוח של עליזות ואף 
של פארסה. הוא השיג במחזותיו איזון השומר על מהותה של מציאות 
חברתית ועל ראיה ביגןרתית. תרך־כדי גישה של חמימות אנושית 
אמיתית. 

£0 ,,ט,!!!!!] ; 1928 .,,״־)מע,/ 111£ -ו 710 ווו 1 /' 1 .ס . 00,1111 ■ 1 

. 1969 ,.€ . 19 , 1 , 0 י׳ן 7£00 , 0010,3900 .? ; 919 [ .נז , 1 ', 

לן 1 ר 0 ס, אר![ (פרב 1 ד 1 ) — 5 ^זזס 0 (ס^תבמזש?) מפחזס!! — 

( 1485 — 1547 ). הכובש הספרדי של מכסיקו (ע״ע, היסטוריה, 

עם׳ 479 ). ק', בן למשפחת אצולה נמוכה בדרום ספרד. למד משפטים 
באוניברסיטת סלמאנקה. ב 1504 יצא לסנטו דומינגו. התיידד עם 
מושל קובה, דיגו דה ולסקס. והלה מינד,ו לראש העיר סנטיאגו, אז 
בירת קובה. ולסקס התחיל לחשוד שק' התכוון להדיחו מתפקידו, 
ולאחר שנתגלו חופי חצי־האי יוקטן שלח אותו לכבוש את האיוור. 

ב 18.2.1519 הפליג ק׳ 

ב 11 ספינות ונהו 533 
חיילים, 110 ימאים 
וב 200 אינדיאנים קו- 
באנים. הם נחתו ב־ 

טבסקו והכניעו את 
תושבי המקום. אלה 
נתנו לק׳ מתנות, 

ובכלל־וה כ 20 מבנות 
המקום, ואתת מהן, 

מלינצין ( 143111112111 ), 

היתה לק' לפילגש, 

למתורגמנית וליועצת 
במסעו. ק׳ הפליג 
וחנה במקום אחר, ושם יסד את ורקרוס. בניגוד להוראות ולסקס 
לחוור לקובה, הרס ק׳ את ספינותיו ויצא למסע לפנים־הארץ. 
מטרתו העיקרית היתד, כיבוש טנוצ׳טיטלן (\ 1 ג 1 ] 1 ז 0911 ח;>יד 1 אח״ב 
מכסיקו-העיר), בירת ממלכת האצטקים. את שבטי הטוטונק וד.טלס־ 
קלה (ג 31 ^צ X13 ), שבשטחיהם היה עליו לעבור, עשה לבעלי־ברית, 
אם בכפיה ואם בידידות, וב 8.11.19 הגיע לטנוצ׳טיטלן. מוקטסומה 
(או סונטסומה), מושל האצטקים, קיבל את ק׳ בכבוד, בחשבו אותו 
להתגלמות האל קצלקואטל (שם. עס' 478 ), אבל ק׳ שבה את 
סוקטסומד" בתואנה שנאמני סוקטסומה הרסו את ורקרוס. אח״כ 
אמנם שחררו. או למעשה נשאר השלטון בידי ק׳. בינתיים שלח 
ולסקס תיל קטן לאסור את ק׳. ק׳ השאיר אר. הבירה בידי 80 
מאנשיו, הביס את החיל וצירף אותו לצבאו. אותה עת התקוממו 
האצסק־ס בבירה נגד המשמר, ונתוך-כו נהרג מוקטסומה. ק׳ חזר 
לבירה. אבל נאלץ לסגת תוך אבידות קשות. ואולם ב 8.7.20 הביס 
את האצטקים באוטומבה. ולאחר מצור מםושך חור וכבש את 
טנוצ׳טיטלן ( 13.821 ). 

ק׳ היה לקפיטן־ח׳נרל של כל מכסיקו, שנקראה "ספרד החדשה". 
בהדרגה נבנתה הבירה מהדיסותיה, אך המקדשים וארמון מוקטסומה 
נהרסו. ב 1528 יצא ק׳ לספרד למסור למלך דו״ח ולזנות בהכרת 
הכתר במעמדו כמושל מכסיקו. קדל 17 מינהו־מהדש לקפיטן־תנ׳רל 
ולמרקיז. ב 1530 חזר ק׳ למכסיקו וערך שיט־חצפית במפרץ־דרין 
(תס 1 ז 3 נ 1 ) ועל חופו ולאורך תופי לאס־היבוארס (הונדורס). ב 1535 
גילו אנשיו את דרום קליפורניה (ע״ע, היסטוריה). בחצרו נהג ק׳ 
כשליט מזרחי 1 היו לו עבדים, שפחות ופילגשים; פילגשו הראשונה, 
מלינצין, שילדד, לו בן, נדחקה לקרן־זווית. ב 1535 נשלח למכסיקו 
המשנה־למלך הראשון, אנטוניו דה מנדוסה, ועקב כך התערער 
מעמדו של ק׳ שם. הוא נסע לספרד וניסה לשווא לשכנע את המלך 
להחזיר לו את כבודו וסמכויותיו. הוא נלווד, לקרל ¥ במסעו נגד 


קזר׳, .,־ט• 

שודדי־ים באלו׳יר ( 1541 ), אך גם שם לא אפשרו לו להוכיח את 
כשרונו הצבאי. מדוכא ומושפל השתקע באחוותו ליד סוויליה, ושם 
מת. 

כתבי ק' כוללים 15 דו״חות ששלח לקיסר קרל יל. מזכירו, 
פדנסיסקו לופם דד, גומארה. חיבר ביוגרפיה נלהבת שלו (י״ל 
^ 1552 ), אך פליפה 11 אסר את הפצתר,. תיאור נוסף של כיבוש 
מכסיקו כתב אחד מחיילי ק׳, ברנל דיאס דל קסטיליו (י״ל ב 1632 ). 
; 1843 .!!!■ז , 1/10 01 140x100 (ס ׳ר 1/0 [ 11 ,] 108001 ? . 11 .ע\ 

, 1^10813, 0 1114001040001 40 10 €0401111110 40 140X100 -א 
; 1951 ,וו 0 ] 1 ו 1400100 004 ,€ , 001118 , 61 ; 1912 ,.€ . 77 40 0 ) 0 ]€ £1 
.(אנב'י 1954 ) " 1955 , 10400 40 ([10x100 ו] 1 ] €0011 ' , 0 ■ 77 . 1311383 ) 613 6.80 

פ. פז. 

קורטסר, ןז״ךלייל — ז 323 זזס 0 0 ו 1 ו 1 ן — (נו׳ 1914 ), סופר ארגנ¬ 
טיני, מהבולסים בסופרים כותבי ספרדית. ק׳ נולד בבלגיה 
להורים יוצאי ארגנטינה, ומגיל 4 חי בארגנטינה. אחרי סיום לימודיו 
האוניברסיטאיים היה מורה בבי״ס תיכון, יכן הורה ספרות צרפתית 
באוניברסיטת קויו. כשל התנגדותו למשטר פרון נאסר. ב 1951 קיבל 
מלגה מממשלת צרפת ועבר לפריס. ק׳. שהוא בעל השכלה קלאסית 
ומתרגם מעולה (תרגם מיצירות א. א. פו), גם כתב מסות על נושאים 
ספרותיים ומדיניים ועוסק גם באמנות הקולאד. 

יצירתו הבולטת הראשונה היא מץ;״ 1,05 (.המלכים״), 1949 . 
בפואמה דרמתית זו העלה את גורל תסום (ע״ע) בצורה מקורית: 
אריאדנה (ע״ע) פעלה להצלת המינותאודוס, אך תסום ניצח אותו 
ונצחונו היד, לתבוסחו. הרומן הראשון שלו, 111105 ־ 1 ( 1 5 ( 13 (״הפר¬ 
סים״), 1960 , הוא נסיון בסיפורת ״פתוחד.״ (המתפרשת לכסה פנים): 
אנשים מסביבת בואנוס־איירס זכו בהגרלה במסע יפי שועדו לא 
נמסר. במהרה מתפלגים הנוסעים לשתי קבוצות — אלה שמצייתים 
לחוקי האניה ואלה שמנסים להפר אותם. יצירתו הנודעת היא הרומן 
13 ־טד 3 א (.משחק, ■ארץ״׳), 1963 , שבולו "פתוח"; אפשר לקרוא 
את הסיפור ע״ס הסדר הכרונולוגי או ע־פ הסדר שהסופר מציע; 
בשתי הקריאות מתקבלות עלילות שונות בתכלית. הסיפור מציג את 
החיפושים הפנימיים של אוראסיו אוליוירה ואת נסיונותיו לקשור 
קשרים אישיים. אע״פ שהעלילה מתרחשת בשני מקומות (פרים 
ובואנוס איירס), אין למיקומה השיבות ואוליוירה הי מחוץ לבל סדר 
הברתי. אהובתו, לה סאגה (.,הקוסמת"), מושגת ובו־בומן גם מתחמ¬ 
קת. שמו של קובץ סיפוריו 80 ־ 0 ) 1 ־ יסע־״'! 105 01105 ז ("כל האשים 
— האש״), 1966 , נלקח מתורת הרקליטום (ע״ע), הספר פעלה את 
שיבתו של היש אל מצבו ההיולי. ב 1975 פרסם סיפור מצויר, 
המתאר, בחח דיל ורן, הגברה פנטסטית של האנרגיה האנושית: 

13 ק 0 ז 11 03 ( 1 , 5 .־( 10113 ־ 3 ח 1 ] 1 ז 1 ת 1 05 ז 1 <זתו 3 ' 1 105 3 זזח 0 ־ 35 מז 0 זח 3 ? 

. 0 .( זסת 13 ) 3 ז' 031 ־ 1 ־ 311231 ־ 1 (,פאנסומאם נגד הערפדים הרב- 
לאומיים, אוטופיה בת־פיפוש ע״פ ח׳• ק"). — הוברח קיץ 1976 
של כה״ע 10311 ־ 11 , 800115 הוקדשה לק', 

. 1975 ./ , 111 ש 6 ז 03 ת 1€0 י 1 .£ 

שה. ש. 

קולי, גרטי תרזו? (לבית ךדניץ) — !■זסב) 53 ־'^^ x11 ץז־ז־ס 

( 111162 ) 113 ־־ס) — ( 896 !—? 95 !) יקלל טלליבגל 
1 זס 10 ) 11030 ) 1 ־ 8 0311 — (נר 1896 ), זוג מדענים אמריקנים ממוצא 
צ׳כי. בני הזוג פעלו באד.״ב. בעיקר באוניברסיטת וושינגטו! בסינט־ 
לואים. מחקרם המשותף הראשון, על המטבוליזם של פחמימות 
בבע״ח. פורסם ב 1923 . בשנים שלאחר מכויחקרו השפעת הורמונים 
שונים על התדיליד הנ״ל. הם בודדו וזיהו את האנויפים (ע״ע 
פרמנטים), הפועלים בסינתזה ובפירוק של גליקוגן, וחקרו את אופן 
הפעולה של האינסולין (ע״ע). על פחקרים אלה זכו ב 1947 בפרס 
נובל לפיסיולוגיה, יחד עם הסדען הארגנטיני ברנרדו אוסאי 
(׳\ 5,53 ס 10 ן). גרטי ק' היא האשד, השלישית שונתה בפרס נובל 
(אחדי מרי קיח ובתה אירן דוליו קירי). 



יו־דסב יידירחו גילינןו•! םהבהיג :ז־ז;'־ 






533 


קוריולנוס, גניוס מדקידס — קורינתוס 


534 


קוריולנוס, גניוס מרקיוס - ל״״־ 1 ס 1 זס 0 ;י 1 ו €1 ־ו 3 ^ 5 נ €1 בה 0 — 

גיבור רומאי אגדי. הסרקיים, בית־אב פלבאי שעלה לגדולה 
במאה ה 4 לפסה״ג, סיפחו את האגדה עליו, והוסיפו עליה סופרים 
מהמאה ה 1 לפסהיג. שסו נגזר משם העיר הלאסינית קוריולי, שכבש 
ב 493 לפסה״ג. ק׳ התנגד בחריפות לתביעות הפלבאים, ובמיוחד 
לדרישתם לחלוקת תבואה, עד שנתבע לדין וגלה מעירו ( 491 ). הוא 
הצטרף אל הוולסקים (ע־ע), אויבי רומא החזקים, והנהיגם במלחמה 
נגד מולדתו. הפחד מהאויב שם־קץ למריבות בין הפטריקים לפלבאיב. 
ואעפיב לא הצליחו הרומאים במלחמה. בצר להם פנו אל אמו ואחותו 
של ק׳ שיתערבו אצלו. הנאמנות לאם והאהבה למולדת גברו על 
חמתו של ק׳ והוא החזיר את הצבא הוולסקי למקומו. לפי גירסה אחת 
המיתו הוולסקים המאוכזבים את ק׳. — המקורות על ק׳ הם כתבי 
ליויום, דיוניסוס מהאליקרנאטום ופלוטארכוס. 

קוריטיבה (בי 11 ז 1 זט 0 ), בירת מדינת פרנה (ע״ע) בדרום ברזיל. 

609,030 תוש׳ (אומדן 1970 ). שוכנת בשולי רסה קריסט־ 

לינית, ומשמשת מרכז לשירות סינהל, כלכלה וחרבות לעורף 
חקלאי עשיר, המתבסס על מטעי-קפה, תוצרת־יער ומשק־חי. בעיר 
מפעלי תעשיה רבים לעיבוד עץ, תה־סאטה. נייר, מבסטיל, מלט, 
גפרורים, משק־חי, וטבק. רשת תחבורה ענפה מקשרת את ק' עם 
כל חלקי המדינה. פרנגואה, הבסצאת 80 ק״מ ממזרח לק׳, משמשת 
כנמלה האטלנטי, בק׳ 2 אוניברסיטאות ( 15,900 תלמידים ב 1972/3 ). 

ק׳ נוסדה ב 1654 ע״י מחפשי זהב. מאמצע המאה ה 19 קלסה 
מהגרים אירופים רבים. בעיקר גרמנים. מאז מלה״ע 11 נהנית ק' 
מגיאות כלכלית ודמוגרפית• 

קוריליים, האיים ה~ (ה 02 נ}ד 0€ פמאסערזגנןץא), שרשרת 

איים געשיים, הנמשכת לאורך כ 1,200 ק״מ בין חצי־האי 
קמצ׳טקה (ע״ע) והאי הו.קאידו(יפן), ומפרידה בין ים־אוכוצק (ע״ע) 
לאוקיאנוס השקט. שטחם 15,600 קס״ר ובהם כ 15,000 תוש׳ (אומדן 
1970 ). הם נכללים במחוז סבליז(ע״ע), בריה״ם. האיים מהווים קטע 
ב״טבעת האש הפציפית״ (ע״ע יפן, עם' 69 ) : יש בהם כ 100 הרי־ 
געש, מהם 38 פעילים. הם נתונים לרעשים תכופים ומשופעים במע¬ 
יינות חמים. התבליט הררי, ושיאו — הר־חגעש אלאיד ( 2,339 מ׳). 
במקביל לאיים נמשכת באוקיאנוס השקט התהום הקורילית־קמצ׳ט־ 
קית (עמקה — עד 10.542 מ׳). הק" מוקפים שדות אצות המקשים 
על גישת אניות לחופים. הצומח: בק״ הצפוניים — טונדרה דלה, 
וכדרומיים — יער נשיר. עשרם הטבעי העיקרי של הק" הם דגה 
ובע״ח ימיים (לווייתנים, דולפינים, סרטנים ועוד)! צידס ועיבודם 
הם מקור הפרנסה העיקרי של האוכלוסיה המעטה (חבה רוסים). 

הק״ נתגלו ע״י ההולנדי מרטין דה־פרים 1634 . במאה ה 18 התחילו 
להתיישב בהם רוסים. ב 1855 סיפחה יפן את הק״ הדרומיים. וב 1875 
השתלטה גם על האיים הצפוניים. ב 1945 עברו הק" לידי בריה״מ, 
ואובלוסייתם היפנית, מלבד מעט בני אינו (ע״ע) — התושבים 
המקוריים של הק״ — הועברה ליפן. 

קורינת, לוביס - 111 ת 1 ז< 1 !רוס,! — ( 1858 , טאפיאו (פרוסיה 
' המזרחית) ■ 1925 , זאנדוורט [הולנד(), צייר ואמו־תחריס 
גרמני. <ך למד באקדמיה של קניגסברג ( 1876 — 1880 ), במינכן, 
באנטוורפן ( 1884 ) ובפריס ( 1884 — 1887 ). ב 1900 התיישב בברלין 
והיה לאחד ממנהיגיה של ה״סצסיון"(ע״ע מ. ליברמן), אגודה שלחמה 
במגמה האקדמית באמנות, — ביצירתו המוקדמת של ק׳ ניכרת 
השפעת האימפרסיוניזם, של פנה ושל דגה (ע' ערכיהם). עקב מחלה 
קשה גברה נטייתו להבעתיות חזקה לפן 1911 . משיכות־מכחול 
חפשיות רוויות צבע חזק מציינות את ציוריו מתקופה זו. ק׳ צייר 
דיוקנים אישיים מאד. כ״דיוקן־עצמי עם דמות המוות־ ( 1896 ! מינכן), 
ציורים על נושאים מיתולוגיים והיסטוריים, ופרחים, כ״שושנים 


אדומות״( 1925 ; אוסף ק. גוטסן־רוזין, ניו-יורק). המפורסמים בציורי־ 
הנוף הרבים שלו הם נופי ואלכנזה בבוואריה בעלי הצבעים הקרים, 
שצוירו אחרי 1918 . גם הנושא הדתי לא נעדר מיצירתו; "גלגלחא" 
( 1909 — 1911 ; טאפיאו); " 0 מ 1101 £00£ ■• ( 1925 ; באזל).— עבודותיו 
הגרפיות של ק' הן האנספרסיוניסטיות ביותר במכלול יצירתו. 

ק׳ ייצג נוסח מתון של האכספרסיוניזם הגרמני מהול בהשפעות 
אימפרסיוניסטיות. בציוריו הדגיש, באורח מודע, את החושני, 
את רוך גוף־האשה ואת חוסן הגבר. הוא נמנה עם ממשיכי מסורת 
הסימבוליזם הביניימי־הרופנטי הגרמני■ — אחדות מיצירותיו מצויות 
במוזיאון תל־אביב. 

. 11 ; 1958 1/0/1 1£ > 101 זז 01 16 ( 1 , 1 {ן 111 ז 00 -[€מטזט 11 . 1 {ג) 

. 1960 1/071 016 <ן^ 016 

קורינתום נ 304 ׳\ז<) 40 ו). ( 1 ) מ י צ ר יבשתי המחבר את חצי־האי 
פליפינס־ס בדרום עם יוון התיכונה בצפון ומפריד בין המפרץ 
הסרוני (הים האגאי) לבין מפרץ ק׳ (ארכו 125 ק״ס), המסתעף 
באמצעות מפרץ פטראי מן הים היוני. המיצר נקרא ע״ש העיר ק' 
(ר׳ להלן, היסטוריה), 

( 2 ) ת ע ל ת ק' חוצה את מיצר ק' ומחברת את המפרץ הסרוני 
עם מפרץ ק׳. ארכה: 6.3 ק״מ; רחבה; 21 ס׳ (בקרקעיתה) — 25 מ׳ 
(בגובה פני־הים); עמקה: 8 מ׳.'גובה דפנות התעלה פגיע עד ל 80 מ׳ 
סעפה״י. התעלה נחצבה בשנים 1881 — 1893 והיא מקצרת את המרחק 
מן הים האדריאתי לפיראוס בב 320 ק״מ. ב 1972 עברו בתעלה 
10,367 אניות שהעבירו מטען כולל של 5.5 מיל' טון■ מעל התעלה 
הוקמו שני גשרים: אחד למסה״ב ואחד לכביש הראשי ממרכז יוון 
וצפונה לפלופונסום. 

( 3 ) ע י ר־נמל בקצה המערבי של תעלת ק׳, בצפון־מזרת 
הפלופונסום; 20,770 תוש׳ ( 1971 ). העיר החדשה הוקמה ב 1858 . 
במרחק של 7 ק״מ מהעיר העתיקה שנהרסה ברעידת־אדמה. היא 
שוקמה אחרי רעש נוסף ב 1928 . ק׳ משמשת צומת־תחבודה בין 
צפון יוון לדרומה וכבירת מחוז (נומום) קורינתיה ( 2,289 קמ״ר; 
111115 תוש׳ ב 1971 ). 

היסטוריה. ק׳ העתיקה שכנה במרחק של כ 3 ק״מ מהים. 
לרגלי גיש־הסלעים אקרוקוחנתוס, שעליו היתה מצודת העיר, והיו 
לה שני נמלים: קנכראי בים האגאי ולכאיון במפרץ ק׳. במאה ה 7 
לפסה׳נ הוקם מסלול מרוצף להעברת אניות מים אל ים. ק׳ היתד. 
מרכז לתעשיית מתכת וכלי-חרס ומהחשובים שבמרכזי־המסחר ביוון. 

תושבי ק' היו דורים. בתקופה הארכאית היתה תחת השלטון 
האלליגרכי של משפחת הבקביאדים. ב 657 גירש אותם קיפסלו׳ם 
והקים מירניה. ק׳ פרתה 
בימי בנו פריאנדרוס 
(ע״ע). אך יורשו סולק 
והוקמה אוליגרכיה מתו¬ 
נה שהתמידה רוב הזמן 
עד הכיבוש הרומי. במאה 
ה 8 הקימה ק׳ את קור- 
קירה (קורפו) ואת סיר- 
קוסי, ובמאה ה 6 — את 
פוטידיאה ועוד. ק' היתה 
חברה בברית הפלופו- 
נסית ועם-זאת היו יחסיה 
עם אתונה טובים; אך 
בגלל המדיניות האימפר¬ 
יאלית והתחרות המס¬ 
חרית של אתונה היתה 
ק׳ בין יוזמי שתי הפל- 




535 


קורינתוס — קירלנד 


536 



קורינחוש : "־'ד• םתד'צ 14 פילו 

חמות הפלופונסיות (ב 462 — 416 וב 431 — 404 ). ק' סבלה מאד מהמל¬ 
חמות! ציה הושמד והיא לא נהנתה מנצחון פפרטח ב 404 . ברא¬ 
שית המאה ה 4 כרתה ק' ברית עם אתונה והתאחדה • 1 ם ארגוס, 
עד ש״שלום המלד״ ( 387/6 ) הפרידה שוב מארגיס. לאתר נצחונו 
ביוון קבע פיליפום 11 (ע״ע), סלך מוקדון, בק' את מרכז 'הברית 
ההלנית״. ב 196 היתה מרכז ״הברית האכיאית״. ב 146 כבשוה 
הרומאים והרסוה. יוליוס קיסר הקים במקום מושבה ( 44 לפסה״נ) 
ששגשגה והיתה לבירת הפרובינקה אכיאה, פאולום (ע״ע) השליח 
ביקר בק׳ ואח״ב כתב לתושביה איגרת. הכלולה ב״ברית החדשה׳. 
ב 521 נהרסה ק' ברעידת-אדמה. ביה״ב הצטמצמה ק׳ למבצר אקרוקו- 
רינחום והיתד. המרכז המינהלי והדתי של הפלופונם. 

ק' נכללה בנסיכות מוראה (ע״ע יון, עמ' 476/7 ) ודייתד. תחת 
שלטון ונציאני מ 1421 . ב 1458 נפלד. בידי התורכים ומאז איבדה אה 
כל חשיבותד.. 

מיצר ק' היה המרכז העיקרי של פולחן פוסידון (ע״ע), אל הים. 
שלכבודו נערכו, אחת לשנתיים, המשחקים האיסתמיים, שכללו גם 
סרוצי-אניות, מכל ערי יוון התקיים רק בק' פולחן הקדשות של 
אפרודיטי הסורית. 

וע״ע יון. עס׳ 449-437 . 452/3 . 

. 55 ע * 1 .-• 1 

ט. ע. 

מציאותם של יהודים בק׳ נודעה ממכתבו של אגריפם (ע״ע; 

40 לםה״נ) אל גאיום קליגולה (פילון, ״המשלחת אל גאיוס״, 281 ). 
במאד,ה 1 לסה״נ נזכרביכ״נ(מעשי השליחים ו^| 7 ג 4,x ), וכן נמצאה 
כתובת יוונית, שזמנה בין 100 — 200 לסה״נ, ובה נזכר "בית כנסת 
של העברים". השליח פאולוס עסק בפעולתו המיסיונרית בקרב יהודי 
ק׳ כשנה ומהצד" והיהודים התלוננו עליו בפני הנציב. אן הלד, סירב 
להתערב (שם, 12 ואילך). מצבם הכלכלי לא היד, משובה (אל 
הקורינתיים אי, 1 , 26 — 31 ; שם 11,11 ואילךו. משפחה יהודית הגיעה 
לקי מרומי, לאחר שקלודיוס (ע״ע. עמ׳ 713 ) גירשה משם. לאחר 
נצחונו בגליל שלח אספסיינוס 6,000 שבויים צעירים אל האיססמום 
(מיצר ק׳ [מלה״י ג־, 1540 ), וייתכן מאד שהקהילה המקומית פדתד. 
חלק מהם. שרידי ביכ״נ מן המאות ד. 4 —ד. 6 נתגלו בק', 

עם הכיבוש הוויזיגותי בשנת 395 היגרו יהודי ק', זמנית. לאי 
אגינה. במאות 9/10 סבלו יהודי ק׳ מיד הקיסרים הביזנטיים בסי- 
ליום 1 , רומאנוס ליקאפנום. נ 1147 הביא מלך סיציליד״ רוג׳רו 11 , 
צבעים יהודים מק׳, וד,ם ייסדו את תעשיית המשי בסיציליה. בנימין 
מסודלה מצא, ב 1175 לערך, כ 300 יד,ודים בק׳, שעסקו בסוויית 
משי. על קיומה של קהילה בק׳ ידוע עד סוף המאה ה 14 . בתקופה 
החדשה מנתה הקהילה בק׳ כמה מאות אנשים ( 400 איש ב 1923 ), 
ולאחר מלד,״ע שוב אין שם יד,ודים. 

ג. פרססר, שרידי ביכ״נ בק׳ שביוון (קדמוניות׳ 3 [(! 1 ), תש״ל. 


(ה)קוךיקי, מליל הלאמי( 15 נ,( 1 ו, 1 \- 0113 מ 2 נ 113 סתאסאמקסר{ 
זץקא 0 }, גליל בצפון חצי-ד,אי קמציטקה (ע״ע), בתחום 
מחוז קמצ׳סקה. הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית, בריה״מ. שטחו 
301,500 קמ״ר ובו 33,000 תוש׳ ( 1974 ). נקרא ע׳׳ש שבט הקו- 
ריקים ( 7,500 נפש) - - המד׳ווים כ 2 /' מכלל אוכלוסיית הגליל, 
שרוב תושביו רוסים. מרכזו המינהלי הוא הכפר פלנה (כ 1.500 
תוש׳). 

הקוריקים קרובים במוצאם לאסקימואים; חלקם קרובים גם לשב¬ 
טים מקומיים אחרים — קמצ׳דלים, צ׳וקצ׳ים ואונים. שפתם משת¬ 
ייכת לקבוצת הלשונית הפלאיאסיאתיות ונחלקת למספר ניבים. 
הכתב מבוסס על הא״ב הקירילי. 

הקוריקים נחלקים לשתי קבוצות: ציידי חיות-ים ודייגים 
השוכנים לאירך התופים (בשפתם ■ - נימילמו), ומגדלי איל-הצפון 
(ע״ע) - הנודדים בט־ונדרה (ע״ע) הפנימית (צ׳אווצייוואוי). הרא¬ 
שונים שכנו ביישובי-קבע; בחורף (" 30 -- בינואר) — במחפורות 
תת-קרקעיות, ובקיץ — באוהלים, מגדלי איל-הצפון נד,גו לנדוד עם 
עדריהם בהסתייעם במזחלות כלבים. 

בתקופת כיבוש סיביר וראשית יישובה בידי הרוסים (תחילת 
המאה ה 18 ) הגיע מספר הקוריקים לם 18,000 נפיס. הם לא היו 
מאורגנים בארגון שבטי מרכזי כלשהו. דתם היתד, שמניזם (ע״ע). 
התנגדותם לרוסים -- שניסו לכפות עליד,ם את הדת הפרביסלווית — 
המלחמות הבין־שבטיות (בעיקר עם הצ״וקצ׳ים) וכן מניפת האבעבו¬ 
עות צמצמו את מספרם בסוף המאה ה 18 לכדי מחצית. ו.ם בתקופת 
השלטון הסובייטי מיסיפיס רוב הקוריקים לדבוק כפרנסותיהם המסר- 
תיות. מגדלי איל-הצפון אורגנו במשקים ממלכתיים (סובחוזים) 
ויושבי-החופים עוסקים בדיג פסחרי. 

^// 7 •\\ ; 28 <ין ,•ו 71 נ/ןן 71 ן 0 .חנ<א 1 ^ו|;^()ן 

. 195-1 , 131 >.!! • 0 )■{ :■)!• 801 ^ו/! ! 0 

קורלי, ארלןנג׳לו- וו 1 פזס 0 ״ 8£1 סב 0 ז\י. - ( 1653 , סוסיניאנו, 
[איטליד.) — 1713 , רומא), מלחין ובנר איטלקי. למד נגינד,- 
בכינור בבולרניד. — בשעתו מרכז מוסיקלי חשוב — והשתלם אח*כ 
במקומות שונים באירופה. ב 1685 לערך התיישב ברומא ופרסם את 
יצירתו הראשונד״ סדרה של 12 סונטות. ק׳ התפרסם בכנר וכמלחין 
בשירותו של הקרדינל פןפרו אוטובוני (!;";!!סזזס סזס!"!), שהיה 
לפטרונו. בחצרו ניהל את הקונצרטים השבועיים, שנחשבו למאורע 
החשוב-ביותר בחיי המוסיקה של רומא. וניצח עליהם. כן ניגן וניצח 
בחצרות בני-אצולה אחרים, ברומא ומחוצה לה. בין-היתר נסע, 
ב 1708 , לנאפולי, ושם נפגש עם סקרלפי(ע״ע). בכנר וכמורה, ששמו 
נודע גם מחה לאיטליה, העמיד ק׳ תלמידים רבים, ביניהם ג׳מיניני, 
לוקטלי ואחרים. סגנונו של ק׳ צלול ובד.יר והקטעים האסיים מלאי- 
הרגש הם ממיטב יצירתו. 5 סדרות של 12 סונטות לכלי-קשת ו 12 
ה״קונצ׳רטי גרוסי״ שהלחין (ע״ע מוסיקה, עמ׳ 563/4 ) קבעו לסעשה 
את צורת ה״קונצירטו גרוסו" (ע״ע קונצ׳דטו). ק׳ נחשב לאהד 
ממבשירי אמנות הניצוח התזמדתי המודרני. 

קורלנד (!;חב!■!"./!, לאטווית 1£ זז 2£ ז 11 .א קורזמה), חבל היסטורי 
'במערב הרפובליקה הלאטווית, בריה׳מ, בין ד,ים-הבלטי 
במערב, מפרץ-רי;ד, בצפון והנהר דווינד, המערבי במזרח. זהו מישור 
מנוסד,-יערות, שבמרכזו איזור גבעות נמוכות (עד 200 מ׳). העדים 
הראשיות בקי הן: ילגוה — מושב דופסי ק׳ לשעבר, ליפ;ד. וונטם- 
פילם - ערי-נמל על ד,ים-ד,נלט׳ (ע׳ ערכיהן). 

ל ה ים מוריה של ק׳. ע״ע הבלסיות המדינות, עמי 867/8 ! 
לטויה, עס׳ 616/7 ! וע״ע סרטוני, מסדר־, עם׳ 363 . 

קוךמורדים, ע״ע שקנאים. 





537 


קו״נפי׳, א,־תור — ?ור ול 


538 


קרר* 1 ברג, ארתור — אזש( 111 ז 0 ^ 1 — (נד 1918 ), רופא, 

ביוכימאי ומיקרוביולוג אמריקני, יהודי. ן׳ למד כיסיה במכ¬ 
ללת העיר ניו-יורק, וב 1941 הוסמו לרופא באוניברסיטת רוצ׳ססר. 
עמד בראש המחלקה למיקרוביולוגיה בביה״ם לרפואה בוושינגטוז. 
ק׳ עסק בפענוח הסנגנו! הביוכימי האחראי ליצירת! ולהכפלתן של 
חומצות הגרעין: רנ״א (. 8.19.13 ) ודנ״א (.^,א.ג 1 [ע״ע נוקלאי(ת, 
המצות!). ק' עמד על תפקידם של האנזימים (ע״ע פרוטאינים) 
בסינתזה של רנ״א ודנ״א. תגלית זו אפשרה לעמוד על מהות קשרי 
הגומלין שבין שתי החומצות הללו ועל השפעתם על תהליכים ביולו¬ 
גיים מרכזיים בגוף האדם. ב 1959 התמנה למנהל המחלקה לביוכימיה 
בביה״ס לרפואה בסטנפורד. באותה שנה הוענק לו (יחד עם הספרדי 
אוצ-ואה [ע״ע]) פרס נובל לרפואה. 

קוך 2 ה, דיר !וביבד־ 3 מב־ 3131101 ת 1 < 01 נ) זג 33 — (נד 1922 . 

הודו), ביוכימאי, תושב אה״ב. את לימודי התואר הראשון 
והשני סיים באוניברסיטת פננ׳ב (הודו). ואת התואר .ם. 11 ? קיבל 
באוניברסיטת ליורפול. ק' הוא חלוץ הגישה הסינתטית בחקר החומ¬ 
צות הגרעיניות. בראשית שנות ה 50 החל בפיתוח שיטות כימיות 
ואנזיסטיות לסינתזה מבוקרת של פולינוקלאוטידים ומכאן עבר 
לחקר מבנהו הכימי של הקוד הגנטי. ק' החל בסינתזה כימית של 
כל 64 הצירופים האפשריים של הקודונים (שלישיות נוקלאוטידים) 
וחשף את צירופי הקודונים הפרטניים הדרושים לסינתזה של כל 
אחת מן החמצות האמיניות (ע״ע). חקר הצופן הגנטי הושלם 
מאוחר-יותר במעבדת קי. ובה הצליחו לסנתז פולינוקלאוטידים בעלי 
סדר נוקלאוטידים קבוע ולאפיין את החלבון הנוצר בהשפעת רנ״א- 
שליח מוגדר. ב 1967 החלו ק׳ ועוזריו לפתח שיטות לסינתזה מבו¬ 
קרת של גנים (דנ״א), שהם קובעי התכונות השונות של כל בעה״ח. 
ק׳ ועוזריו אף הצליחו לסיים סינתזה במבחנה של שני גנים 
שמקורם בחיידק וללמוד אגב כן על המנגנונים השונים המכוונים 
את פעילות הגנים בחיידק. ב 1976 הראו ק׳ ועוזריו. שבאשר מושתל 
בחיידקים גן סינתטי, הוא מקנה להם תבונה גנטית חדשה. על השגיו 
בחקר חומצות הגרעין ועל תרומתו בפענוח הצופן הגנטי הוענק 
לק׳ פרס־נובל לרפואה ולפיסיולוגיה ( 1968 ). 

קורנהרט, ךירק וולקךטסון 

ז- 01 ו 1 ת־ 1 סס 0 — ( 1522 — 1596 ). אמן, סופר וד.וגה דעות הולנדי. 

בן למשפחה אמידה. היה חרם ידוע ומזכיר העיר הארלם. ק׳ השתתף 
באורח פעיל במרד נגד השלטון הספרדי ותמך בוילם 1 סאורניד, 
(ע״ע). בשל נטייתו לסובלנות והתנגדותו לקלוויניזם ולקתוליות 
נאסר כפה פעמים. ק' תרגם להולנדית את מכתבי הומרוס. קיקרו 
ובוקצ׳ו (ע׳ ערכיהם), ונחשב ליוצרה של השפה ההולנדית הספרו¬ 
תית• בחיבורו החשוב ביותר ;ו) 5 ת 51511 .ח:!׳ 5 :! 1-11 '\\ 141 15 ) 
(.אמנות המוסר כאמנות החיים הטובים״), 1586 , טען לתורת מידות 
הומניסטית, הדגיש את הסובלנות והטיף נגד הוצאה להורג של 
מתנגדים דתיים. 

קורבו, ^!ט^אן אוגייטט[ — ] 1 ) 3 ־ 00111 1 ו 1 ז 15 ת( 11 \ 1 טת 101 ת\ 1 — 

( 1801 — 1877 ), מתמטיקאי. כלכלן וחוגה-דעות צרפתי. ק׳ 

למד בקול 1 ' של בזנסון וב 0 ־ 10111 ־ 5111101 111310 ־ 1901 £0010 בפרים 
(ע״ע, עט׳ 236 ). עם גמר לימודיו היה למזכירו ולמחנד בנו של 
הגנרל סן-םיר (זע 0 ־] 11 ו 53 ח 10 ־\ 0011 £3111001110 ) , שהצטיין במלח¬ 
מות נפוליון. ס 1831 עבד ק׳ כמפקח על בחי׳ס בפריס ובגרנובל. 
ב 1634 הורה מתמטיקה באוניברסיטת ליון. ב 1838 נתמנה למפקח 
כללי על כל בתד,״ם בצרפת. אך ב 1862 נאלץ לפרוש מחמת פחלת- 
עיניים שהלכה והחריפה עד שגרמה לעוורונו המלא. ק' הקדיש הרבה 
מזמנו וממרצו לעבודות־מחקר, ומפליאה הרבגוניות של תחומי 


סחקרזו, שברובם הגיע להשגים חשובים ועומדים. מלבד במתמטיקה 
טהורה עסק ק׳ בבעיות תורת הכלכלה, בהשתמשו בשיטות המתמ¬ 
טיקה ובנוסחותיה. היו אמנם שקדמו לק' בנסיון זה של רשום המת¬ 
מטיקה בתורת הכלכלה, אך הוא היה הראשון שהשתמש בלשון 
המתמטיקה להבהרת בעיות-יסוד של תורת הכלכלה ולפתרונן בעקי¬ 
בות ובשיטתיות. בייחוד נודע ק׳ בניסוח המתמטי של בעיות "ביקוש 
והצע" (ע״ע שוק) בפונקציות מתמטיות של סחיר הסחורה ובני¬ 
תוח בעיות שיווי-משקל כלכלי בתנאים של מונופול (ע״ע). מחקריו 
אלה היו תרומה חשובה להתפתחות תורת הכלכלה בשלהי המאה 
ה 19 . השפעתו של ק׳ בימי חייו היתה אמנם מועטת, אך בדור 
שלאחר מותו הכריזו כלכלנים דגולים כפרנק ג׳ונז (נחסדס[ £13611 ) 
ולאון ולרה ( ¥31138 ( ת 1 ) £0 ), כי ק׳ הוא המייסד של ה״אקונומטריה" 
(ע״ע כלכלה, עם' 883 ), כלר, של האסכולה המתמטית בתורת הכל¬ 
כלה, שעשתה לה חסידים בקרב החוקרים ברחבי־תבל. ק׳ חקר גם 
בבעיות תורת ההסתברות (ע״ע, עס׳ 924 ), והיה הראשון שהבחין 
הבחנה חמורה בין המשמעות המתמטית של ההסתברות לבין משמ¬ 
עותה הפילוסופית. 

במחקריו בתורת־ההכרה הציג ק׳ בספרו האחרון. . 0 ו 11 ז, 4111011311 \! 
0 תז 3115 חס 1 זנז,־תז! 11311 )ו, ( 1875 ), מתוך ביקורת מעמיקה, את שלו¬ 
שת הזרמים העיקריים של הפילוסופיה במחצית השניה של הסאה 
ה 19 . 

מחיבוריו החשיבים 1 - 111311101113 05 קו 60 ו 11 ן 105 ־ 5111 00110101103 ? 
101105505 ! 0103 11100110 13 10 ! 1105 ףו 1 ("מחקרים ביסח-ות המתמטיים 
של תורת הנכסים״), 11838 01130005 0105 11100110 13 10 ) ו 0511101 ר 1 <£ 
011311111105 זק 105 ) 01 (״הצגת תורת הסיכויים וההסתברות״), 11843 
1305 ) 5 )ח 10 ז 01 ח 0 /י 0 105 ) 101005 105 ) 0 .־ 01 זברו 1 13 5111 5 ו 1 סו)בז 10 ) 81 חס 0 

05 ח 101 ) 1110 !!!!!!ס! 10 ("עיונים בפהלך הרעיונות והמאורעות בזמננו"), 
1872 . 

. 1 ; 1905 .( 543 — 291 . 11 מ) ) 01 ( 10 ה 1 ) 

: 1908 '' 1/, 011 X|X <ו:!ו 1 ו.ו 0 חוו 0 ) ס! ^)ן■^ן!י^ן|() 0 !)^\ .£ . 4 . ,ו €11 חו>) 110 .? .£ 

/•> .€ , 11 ; 1930 

./■/ . 11 : 1933 .( 1 ,ו; 10 יו) 6 וח<)מ ££0 ) ) 1 ון/ו/ 0 ה 1 ) 1 /זו 1 וח 

. 1954 

1 . פ. 

קורנוול ( 311 ״ 31 ז 00 ), חצי-אי ומחוז(ץ 1 ח 11 ס 0 ) בדרום-מערב אנגליה, 
ממערב לנהר טיפר (־ 311131 ?). שטחו 3.520 קמ״ר ובו 379,100 
תוש׳ ( 1973 ). 

שלד הנוף בק' הם 6 מסיווים גרניטיים סחופים, ששיאם — פסגת 
בראין וילי — 420 מ', המסיווים יוצרים את הכף המערבי של בריטניה 
( 1 )ח£ 5 ' £31111 - קצה הארץ). ונמשכים באיי סילי ( 1 ( 80111 ), במרחק 
45 ק״מ מן היבשה. הם מוקפים רמות של אבן-חול אדומה וצפחות 
(שגובהן 200-100 מ׳), ונופלים לים במתלולים זקופים שגבהם 70 — 
90 מ׳. בחוף הים מצויים מפרצים רבים בשפכי נהרות שקועים. 
המסיווים והרמות קרים. שטופי-רוח וחשופים מצמחיה. עם-זאת 
מצטיינת ק׳ באקלים נוח, הנובע מן הקרבה לים. הטמפ׳ הממוצעת 
בחורף — " 7 , וכמות הגשמים הגבוהה מגיעה ל 1,250 מ׳׳מ בשנה 
(וע״ע ממלכה מאחדת, עס' 816/7 ). 

היישוב מרוכז בעמקים צרים ומוגנים, ומנצל את אקלים החורף 
הנוח למרעה כל-שנתי ולגידול פ-רות, ירקות ופרחים. יותר ממחצית 
האוכלוסיה גרה בערים, שבכל אחת מהן פחות מ 20,000 חוש׳. הבירה 
היא בורמין( 10,000 תוש׳), והמרכזים העירוניים העיקריים — פנזנס 
( 19,000 תוש') ופלמת■( 18,000 חוש׳). — בעבר התפרסמה ק׳ בפח- 
צבי-הבדיל שלה, אך כיום כמעט שנפסקה ברייתו והמחצב החשוב 
הוא קאולין. הענף הכלכלי העיקרי היום הוא תיירות. 

היסטוריה. כובשי אנגליה הסכסונים השתלטו על ק׳ רק 
מראשית הסאה ה 9 . לפני-כן עמדו הילידים הברסונים בקשרים 
הרוקים עם חבל ברסן ( 110 ;( 61013 ) שמעבר לתעלת לה־סאנש. שכן 


539 


קוד:וו — לןור:' 


54.) 


משם היה מוצאם. אחרי 1066 נמסרה קי כרוזנות ( 1 ה 140 ־ 1 ג:!) לרובדש. 
אחיו של דלים (ע״ע) הכובש. ב 1337 הפד המלך אדוורד 1 ; 1 (ע״ע) 
את ק' לדודסות, ומסרה לבנו הבכור ..הנסיד השחור". מאז נישא 
בבורו של מלך אנגליה, בצר התואר ,נסיך וילד׳. גם את התואר 
•דוכס ק׳". 

ק 1 ר 1 ןירליס, צ^ 3 "ל( לורד— 1115 ג׳וומ 01 כ) 55 שג 1 ^זבז׳^( 1€5 זד. 011 — 
( 1738 - 1805 ), מצביא ומדינאי בריסי. ממשפחת אצולה, 

אחיו של האדמירל הנודזג סר וילים ק' ( 1744 - 1819 ). 

ק' השתתף ב״מלתמת שבע השנים״, וב 1776 הפליג למושבות 
בצפון־אמריקה. נודע כמפקד הבריטי המוצלח ביותר במלחמה במו¬ 
שבות המתמרדות (שאת תביעותיה! אהד). ניצח בכמה קרבות, אד 
ב 1781 נאלץ להיכנע לוושינגטון (ע״ע) ולבני־בריתו ביורקטאיי. 
מאורע זה נעשה באה״ב סמל לנצהת במלחמת העצמאות נגד ברי¬ 
טניה. באנגליה לא גרמה כניעה ק׳ בפני כוחות עדיפים נזק למעמדו. 

בשנים 1786 — 1793 היה ק׳ מושל־כללי בהודו, ונתפרסם בזכות 
שיפוריו במערכת המשפט ( 10 ) 0 . 0 ), המינהל וד,מיסוי, שביערו 
את השחיתות מ! הממשל. ב 1791 יצא למסע נגד טיפו סהיב, שלטאן 
מייסור (£ז $0 ע 1 ,> 1 ) התוקפני, הביסו קשות ושלל ממנו שטחים גדולים. 
בשנים 1798 — 1801 היה משנה־למלד באירלנד בתקופה שהאי שימש 
מסרה לחתירות צרפת המהפכנית. הוא דיכא מרד מסוכן וסיכל 
פלישה צרפתית; לבסוף הצלית להתחבב על שני הצדדים היריבים 
באי השסוע, מאורע ללא־תקדים. כשסירב ג׳ורג' 111 (ע״ע) להעניק 
זכויות לקתולים, התפטר. היה בא-כוה בריטניה במו׳־מ לקראת שלום 
אמין ( 1802 ) עם צרפת. ב 1805 חזר להודו כמושל כללי, אד מת 
כעבור זמן קצר. — מכתבי ק׳ (^^מ^ 1 )ח 0 ק 5 ־•^•^״^) נתפרסמו ב 3 
כר׳ ב 1859 . 

הו ; 1890 ,.' 0 ,זז 1 ( 0 ־ח 10 שצ . 8 .^\ 

. 1931 

קורני, פיר— :> 111 :>ו 1 ז 00 ־!זמיו — ( 1606 , רואן — 1684 , פרים), 
מחזאי צרפתי. ק׳, שהיה בן למשפחת פקידי-מלכות מן 
השכבה הבינונית של הבורגנות, למד בבי״ס תיכון של המסדר 
הישועי בעיד־מולדתז וסיים את חוק־לימודיו כמשפסן ב 1624 . עבודתו 
במערכת המינהל המלכותית ואורח־חייו אינם מלמדים דבר על מקור 
המחשבה המאפיינת את יצירותיו, שהיא ניגוד גמור לרוח הבורגנות 
בעיר־שדר,. ואולם רואן לא היתר. ככל ערי־השדה: היא היתה מרכז 
חשוב של חיי הכלכלה ושל היי תרבות ענפים ותוססים, רוכ המחזות 
שפורסמו במחצית הראשונה של המאד, ה 17 ראו-אור ברואן. 

ההצלחה האירה־פנים לק׳ כבר בראשית דרכו, עם הצגת הקומדיה 
:!)! 5461 ( 1630 ). במשד 6 השנים שלאחר-מכן הציג 7 מחזות נוספים 
שהקנו לו מוניסין, אד לפסגת ההצלחה הגיע במחזות הגדולים של 
השנים 1642-1636 . בתום תקופה זו נסתמן רפיון נובר־והולד עד 
1651 . עת נכשל מחזהו סאזגלזז:!?. אז פרש מעולם התאטרון עד 
1659 . מאז ועד 1684 פרסם עוד עשרה מחזות, אד בלא תנופת כתיבתו 
הראשונד" ק■ ניצב בתקופה זו מול מתחרים שהאפילו עליו, ונקלע 
לתככים של כיתות שביקשו לנצל את שמו כדי לנגה סופרים מכיתות 
מתחדלת במאבק לרכישת אד,דת הקהל. ובמיוחד זו של הצר־ד.מלד. 

במחזותיו הראשונים של קי בנויות הטרגדיות במתכונת המקובלת: 
עלילה סבוכה ומלל רב. ואולם ק׳ נתבלט בסגנון נמרץ ובהיר, שעתיד 
היה להוות גורם מרכזי במחזותיו הגדולים. מקוריות עוד-יותר הקו¬ 
מדיות; גורם הצחוק עמום ואין מודגשים בהן הצדדים המגוחכים 
של הדמויות, וגם אין ניצול של המצבים הקיצוניים השכיהים 
בפארסה העממית. עלילת הקומדיות היא עלילת-אהבה ביו דמויות 
מן המעמר הבינוני של הבורגנות. בלא האלימות המקובלת בסיפורים 
מסוג ה״פסטוראל״ השכיח. ברם, היסוד הראליסטי — התרחשות 
במקום מוכר בעיר — חסר משמעות בסבד הקשרים ביו הדמויות 



הצ;ח "אירא"■." ?ק.!רני. פריס 4 כ/ 953 נ 


ובפלפול שהו מנד,לות על מהות קשר האד.בה. בולם המחזה וז 0 [ 111115 '. 1 
ש 1111 ות €01 (״האשליה הקומית״), 1636 , במבנהו המיוחד. שהוא הצגה 
בתוד הצגד" ומעין הסתכלות בתפקיד השחקן ובתפקיד הדמיון 
בתודעת האדם, תוד-כדי שילוב הקומי והסרני. 

עד הצגת מחזד,ו 018 1,0 (.לה סיד"! ע״ע סיד, אל) לא חרג ק׳, 
חרף כשרונותיו הבולטים, מן המקובל במחזאות זמנו. אד הצגה זו, 
ב 1636 , היתה למעין .נס" אמנותי, ועכ״ס יסוד לטרגדיה הצרפתית 
הקלאסית בראשיתה. היא עוררה פולמוס חריף על מידת נאמנותו 
למשמעת ה״כללים" שקברניטי הביקורת הרשמית קבעו זה-עתה 
כמחייבים. מרות שק׳ קיבל על-עצמו בהמשד כתיבתו. 

היסודות הרעיוניים של "לה סיד" תואמים את הערכים של 
האצולה; ההתעלות על אכזריות הגורל השאובה מן המחשבה הססו- 
אית הנוצרית הרווחת, ויתרה מזו, מרגש הכבוד-העצמי שאינו יודע 
פשרות. יסוד מכריע לא-פחות, החוזר בכל ארבעת מחזותיו הגדולים 
של ק', הוא מאבק האצולה במרות המלכות המדכאת את עצמאותה: 
הדמויות הן של אצילים המורדים בסמכות המוסרית של המלכות 
והסמכות הבלבדית היא בידי הפרס ( 1401300 , 1640 : 011010 ץ 01 ?, 
1642 ). בג״חוס ( 1641 ) עוצבה דמותו של אוגוסטוס, קיסר חמי, 
המבכה את מר-גורלו של שליט אשד תחבולות המאבק לשלטון 
הרחיקו סמנו כל זיקה של נאמנות מצד נתיניו וידידיו וד,שאירוד,ו 
בשממון בדידות. 

למן "לה סיד׳' הופכות כל יצירותיו של ק׳ לטרגדיות פסיכולוגיות 
שהיסוד העלילתי בהן משני ועיקר הד,תרחשות הוא בנפשן של 
הדמויות. המאורעות החיצוניים אינם עוד פרי דמיון פרוע, אלא 
סבירים ועקיבים. ק׳ מרבה להתדיין בנאומים שזורים אמרות, שעי־ 
צובן האמנותי המושלם הפכן לאמרות שגורות בדיבור יום־יום. 

מלבד העלאת ערכי-המוסר של האצולה דנים מחזותיו של ק׳ 
בנושא האהבד" אד גם זאת במסגרת השיחות שהיו נהוגות בחוגי- 
האצולה, ולפי תפישתן. ד,אד,בד. היא שניה בסולם הרגשות, אחרי 
רגש הכבוד-העצמי. היא מותנית בצוויו וד,ם המקנים לה את עיצובה 
המלא! ואם אינה תואמת אותם, היא מתבטלת מפניד.ם. הדחף הדגשי 
העז-ביותר אינו מצדיק עצמו בעיני גיבוריו של ק׳. ה״תהילד.", 
הווה אומר, ערד הדמות בעיני הזולת ובעיני עצמה, נשמרת רק אם 
מעמד האהוב תואם את הערבים ומאפשר כיבודן. הרצון המבוקר 
גובר על הרגש: הדיבור הנעלה משקף בלשון נרגשת ופיוטית- 
לירית את המאבק בין שני הגורסים. 

ואולם, גורם התהילה המתבטא בלשון ההגיון איננו רציונלי! 

הוא רגשי בתכלית, ובתור שכזה גובר על האהבה, גם במחזות 
שנכתבו אתרי "לה סיד". "אוראס" הוא סיפור סתור ההיסטוריד.- 
האגדה של בניית רומא, המתמקד סביב פרשת רצח אחותו של 
הגיבור, הוראטיוס. "סינה" הוא סיפור החנינה שמעניק אוגוסטוס 
לקרוביו-ידיחו הקושרים נגדו. "פוליאקט" מספר על עלילת קידוש- 






541 


קור;־, פר• — נןרד:ל<וו, ■:!־ וון 


542 


השם בימי היווצרות הנצרות. במרכז העלילה נרקמת תמיד פרשת- 
אהבים סוערת. ומכאן מצטיירת נקודת־תולשה בולטת בכל הפחזות 
האלה, ובמיוחד ב״פוליאקט": מבנה המחזה רופף בשל התחרות 
בין שני הגורמים הדרמטורגיים שרק לעתים השכיל ק' להכריע 
ביניהם. 

בהמשך כתיבתו נזקק ק׳ לדמויות קיצוניות־באפוז, המודרכות 
בעיקר ע״י תאוות־שלטון הרומסת כל מידת מוסר. ה.,חהילד,'■ ורצון 
הגשמת ה״אני" גוברים על המוסריות בעלילת־רצח קיצונית 
( 1116 תו 110110 , 1645 ). במחשבה הבימתית של ק' חלה התרופפות 
וקרנו ירדה. אחרי פרישה של מספר שנים. שבהן חיבר חיבורים 
על נושאי דת, חזר ק׳ לכתיבת מחזות. אך מתחריו, שהחשוב בהם 
היה רסין (ע״ע), נתרבו. והתפישה של המחזאות נשתנתה. מחזותיו 
האחרונים זכו אמנם גם הם להצלחה בימיו. אך לא עפרו במבחן 
הדורות. ברם. תכונה אחת עמדה לו בכל שלבי כתיבתו, גם בהתרופף 
מתח היצירה הבימתית: סגנונו הנפרץ והמגוון, השומר לו את מקומו 
בצמרת סופרי־המופת הצרפתים, 

ממחזותיו החשובים האתרים: הקומדיה ■!!!!)"־!,ן (-הבדאי"), 
1643 ! ! 51116111 .חס(! (״דון סאנשו מאראגון״), 1650 , 

קומדיה הרואית של הגבורה! £( 161 ח 160 !ו! ( 1651 ), טרגריה בסגנון 
תפשי החורג מכללי הרטוריקה הקשוחים! :ו 111 נ 0£1 ( 1659 ), שעלילתו 
סבוכה בהשוואה עם המקור היווני! מ 111 ! 1 ־ 801 ) 0 0 ) 1 ־ 1 (.טיטום 
וברניקי■׳), 1670 . שהוצג כמתחרה לפחזה של רסין, אך לא הצליח. — 
ב 1647 נבחר ק' לאקדמיה הצרפתית. 

11 ) 1 ( 1 ,,חהמחזז!!!)□ .״ 1 ,) $10:1 1 >^> ו 1 ! 0 יו 0 ^ .' 1 

.ה<ו 1 ט 00 . 0 ; 1956 ,? 2 ״?!!״ 1111 ,(. 1 )!*) .- 1 ; 1955 .) 11 ) 0 ) 

,[ . 11 ; 1963 ,! 0 ' 1 ) 11 111 : ) 4 ו^ו 1 )) 1101 > 13 1 ) ,^ 1 י 1 <ץ 0 ז< 1 ו 1 סט . 5 : 1958 ,. 0 

. 1963 •׳;? 7/1 1 )ה 0 !) 0 י 1 ) 1 { ,חי^נסא 

ה. צ. ל. 

קורב**׳ תומה — €071161116 11017135 * 7 — ( 1625 — 1709 )׳ סהזאי 
צרפתי, אחיו של פ. ק' (ע״ע). ק׳ היה אחד המחזאים 
הפוריים־ביותר במאה הד 1 וזכה להצלחות "קופתיות" גדולות. יצירתו 
מגוונת מאד! היא כוללת טרגדיות, קומדיות, תמלילים לאופרות וסוגי 
מחזות אחרים — לפי ׳דרישת הקהל. הוא השכיל להתאים את כתיבתו 
לרוה הזמן. כושר שהוליד את פעילותו העתונאית הענפה, אך, מצד 
שני, הגביל את יצירתו בחותם־הזמן. מקובל להעריו את ק׳ כמחזאי 
בדרגה בינונית, שהיטיב להכיר את צרכי הבימה, שאל את סגנון 
יצירותיו מקודמיו בפקחות מעשית, אך לא ידע להעשירן ברווז המפ¬ 
עמת במחזות־המופת. יצירותיו העיקריות: הטרגדיות 0 זגז 6 סמ) 71 
( 1656 ) ו 110 ג 1 זג/ ( 1672 ) 1 האופרה 11 סו 1 קסז; 60111 ( 1679 ). — ב 1694 
חיבר. בשיתוף עם אחרים, מילון למונהי אמנות ומדעים (- 1011 ) 010 
00,5 ח 0 ! 0 ו. 10 ) 01 15 ) 3 '!) 1005 ) 0 ) 405 0 ) 1131 ). ב 1685 נבחר לאקדמיה 
הצרפתית. 

€31 נ 1 < 014$ ־ו €1 חשז? ת! 5 ש 11 )ב 1 זון ; 10 ) .^' 7 / 0 !)ו^ 1 ) 02 ז' 1 ) 711 ,זז 0 ל 1,0€1 ״ 1 

. 958 < ,(ץ 1 אז 16 זז 1 ■ 

קורנילוב, ליר גאורדויץ׳ --ק 0 > 1 דתפסתזקס;)'! ק 30 \׳" 

108 ) 1111 — ( 1870 — 1918 ). איש־צבא רוסי, ממוצא קתקי. היה 
נספח צבאי בסין, ונודע במסעי־המחקר שלו במרכז אסיה ובמזרחה. 
במלה״ע 1 היה מפקד דיוויזיה! הוא נשבה בידי האוסטרים ( 1915 ) 
אד נמלט ( 1916 ). בעת מהפכת קרנסקי (ע״ע) נעשה מפקד־צבא 
בפטרוגרד. ובתפקידו זה אסר אח משפחת הצאר. בקיץ 1917 נתמנה 
מפקד גיסותיו של ברוסילוב (ע״ע), אד לא הצליח להפיח רוח- 
לחימה בצבא הרוסי השבור בגליציה. משלא קיבל מקרנסקי סמכויות 
לשקם אח הצבא, ניסה לעשות עצמו רודן ולעלות על פסרוגרד 
(ספטמבר 1917 ), אך נהדף ע״י פועלי העיר. ק׳ נאסר. יחד עם דניקין 
(ע״ע), או הצליח לבררה דרומה וניסה להקים, יחד עם אלכסיב (ע״ע) 
ודניקין, צבא רוסי "לבן" בחבל הדון. משנהדף ע״י הכוחות ,.האדו¬ 
מים" (דצמבר 1917 ) ליד חרקוב. נסוג לקווקאז, ושם נהרג בקרב. 


קורנילוב, קונסטנטין (יקוליוי^ - -״ 1 ( ״ 01)0x211111 >( 

0 ס 1 )ממ<ן 0 > 1 1 ית 11208 ס: 1 —( 1879 — 1957 ),פסיכולוג סובייטי. 

ב 1943 נתמנה חבר האקדמיה למדעים פדגוגיים של הרפובליקה 
הפדרטיוחח הרוסית בבריה״מ, ובשנים 1943 — 1950 שימש סו.ן-נשיא 
האקדמיה. ק' הוא מהנציגים הראשונים של האסכולה שבנתה את 
שיטתה על יסוד המטריאליזם הדיאלקטי. ק׳ חיבר ספרי-לימוד בפסי¬ 
כולוגיה ופרקם עבודות רבות על בעיות חינוך הרצון. יצוין: - 490 ( 

)!א״סד 011 א 100 י 10111 ) 1(0(1x0 ^ באסמס.)-״! אמזגןזאבסון 0 0 ) 1 ״ 

!!ממסקכ (,חקר ינולת-החגובה של האדם מנקודת השקפה פסיכולו¬ 
גיה"), 1922 , ב 1948 ערך, יחד עם שני פסיכולוגים אחרים, אח הספר 
1 ( 11011x0x0x11 (״פסיכולוגיה״), ב 3 כר׳. 

קורניצ׳וק, אלכסנדר — א׳גד״ס״קסר( ק 4x0x02114 . — 

( 1905 — 1972 ), מחזאי ועםקן-מפלגה אוקראיני-סובייסי. 

בשנים 1938 — 1952 היה ק׳ יר׳ר אגודת-הסופרים האוקראינית. למן 
1952 כיהן כנשיא הסובייס-העליון של אוקראינה והיה חבר נשיאות 
ועד-השלום העולמי. — עם המחזה 2 ק 24 > 601 32x1166x8 ("שואת 
השייטת״), 1934 , שבו ביקש להמחיש אח ההבט הספונטאני של 
הדינמיקה המהפכנית, היה לאחד המחזאים החשובים בארצו. רוב 
מחזותיו נכתבו על נושאים היסטוריים, לאומיים וחברתיים: אידאלי- 
זציה בלתי-מבוקרת של דמות ושל הנוהרים אחריה, בטרילוגיה 
״בוהדאן חמילניצקי״ ( 1939 ) , הוקעה סאטיריח-בורלסקית של 
שרידי המנטאליות הבורגנית בכפר הסובייטי-הפוציאליססי, ב- 
2111181 קא׳< אמווסדס מ 21181 צ 11 דק 112 ("פרטיזנים בערכות 
אוקראינה״), 1941 . לשיא פופולריות הגיע ק׳ במחזה ■נ״סקס 
(״החזית״), 1942 , בעל המתח הדרמתי, העצמה המליצית והעלילה 
הפשוטה. 

.?. 194 )ו 1 ו 11 יו 0 ^\ הו סוחסיו(! , 2 מ 9 ל 1 ״ 1 , 11 

קורנליה — 2 ו 01 מ) €0 — אשה רומאית מפורסמת מהמאה ה 2 
לפסה״נ. ק', בתו הצעירה של סקיפיו אפריקנום (ע״ע סקיפיך 
( 14 ). נישאה לטיבריוס סמפרוניום גראקכוס, שהיה קונסול ברומא 
ב 177 לפסה״נ ומהמדינאים הבולטים בתקופתו. ק' ילדה לו 12 ילדים, 
אן 9 מתו בצעירותם. אחרי מות בעלה. ב 154 , דאגה ק׳ לחינור 
ילדיה. בניה היו הסריבונים המפורסמים טינריום וגיוס גרקכוס 
(ע״ע) ובתה נישאה לסקיפיו אימיליאנוס (ע״ע סקיפיו, ( 7 )). לחינוו 
ילדיה שכרה מודים מובחרים מיוון, ח־וסה כי הם שהשפיעו על 
פעילותם המדינית. השכלתה ומידותיה פרסמו את שמה גם מחוץ 
לרומא. תלמי 711 פיסקון, מלד מצרים, ביקש לשאתה לאשה, או 
ק׳ דחתה אותו. אין-ספק כי התערבה במדיניות בניה, ודומה כי ביקשה 
לרסנם, לאחר סותם פרשה לאחוזתה במיסנום. 

קורנליוס, נפוס, ע״ע נפוס, קורנליוס. 

קלדנל^לס, פטר פון— 1867—1783) — ?0(01101100x8011115 ), 
צייר גרמני. ס 1795 למד ק׳ באקדמיה של דיסלד 1 רף. יצירותיו 
הראשונות, כגון רישומי-העפרון ל״פאוסט״ של גתה ( 1808 ), הן 
דוגמות בלתי-חשובות של סגנון הנאו־קלאסיציזם הגרמני. השפעת 
האמנות הגותית הגרמנית וזו של דירר (ע״ע) הביאו לשינד בסגנון 
ציורו. — ב 1811 הצסדף, ברומא, לקבוצת הנצרנים (ע״ע) והשההף. 
עם אוזרבק ופיט (ע׳ ערכיהם), בעיטור ארמון צוקארי בציורי-פרסקו 
המתארים את סיפורי יוסף. בשנים 1820 — 1830 עיטר בציורי-פרסקו 
אח הגליפטותקה במינכן ובשנים 1836 — 1839 צייר בכנסייה לודוויג 
שם אח הפרסקו ״יום הדין האחרוף. — ק׳ לא פיתח תחושה ממשית 
של צבע ולמרות המגמות הרומנטיות ביצירתו נשאר ביסודו אפן 


543 


קור;ל• ו ו, £צ.■ !ון - קור 8 ווו¬ 


54 ! 


אקדמי, שביקש לבטא רעיונות נשגבים ולחדש את הציור הסונומנשלי 
בגרמניה של המאה ה 19 . — תמי: בו״ א', עמ' 425/6 . 

./^וי ;^־ 195 5 (^ע X ,ו) 0 טל־ 111 ג; 1 2 זז 1 ;ב 1 מ.א-]בז} 11 ;/י\) .€ -י/ ,ת 61 ח £1 . 1 < 

, 3011/1 )!■ו^וס^וסוזס!):)^! ־׳׳*^> ■ס!) ^ 11010 ).)! ,^|) 14 מ•[^ 8 

. 956 [ 

קורנ[. אנדרה פרדרייק — 1 אובחז 006 ווזוו^שזי! 0 ז 3 ח^ — 

(נר 1895 ), רופא צרפתי. ב 1913 , אחרי שלמד מדעים בסורבון, 

החל ללמוד רפואה. לימודיו נקטעו במלה״ע 1 , ורק כעבור תריסר 
שנים עלה בידו להשלימם. אחרי שהשתלם בניו־יורק החליט לקבל 
את ההצעה לערוד מחקר בפיסיולוגיה של הנשימה בהדרכת ד. ו. 
ריצ׳רדז (ע״ע). ק׳ השתקע באה״ב ועסק בפיתוח אמצעים המסייעים 
באבחנת מחלות הלב וכלי־הדם. ב 1956 הוענק לק' ולעמיתיו ורנר 
פורססן ודיקנסון ריצ׳רדז פרם־נובל לרפואה בזכות תגליותיהסבשטח 
צינחור הלב ומחקרם על השינויים החולניים במחזור-הדם. 

:^) 8100 11€ } (ס 1 ו 10 ז^ו 1 ו 1 י)-ו €1 .(•(י.!) •י^)^צ^ז^ 1 מ .( 1 - וונגוח!!!!!'•! .ח 

.ז־ 96 ] ^) 011 מ->/ז. 

קורנס. ?{רל ארי*[/" — ^חשזזסס 1 ! 10 ז£ 1 זב! 1 — ( 1864 — 1933 ), 
בוטנאי גרמני יליד מינכן. ב 1903 נתמנה פרופסור בלייפציג 
וב 1909 — במינסטר. ב 1914 נתמנה מנהל המכון הביולוגי ע״ש 
הקיסר וילהלם. זכותו הגדולה של ק׳ — גילויה מחרש ב 1900 , של 
תורת ג. י. מנדל (ע״ע). באותה עת גילו גם שני חוקרים אחרים, 
צ׳רמק פון זיזנק ודה-פרים, שלא ידעו איש על רעהו ולא היה קשר 
ביניהם, את כתבי מנדל. — כתלמידו של נגלי (ע״ע) התמסר רבות 
לבעיית צמיחת דופן־התא באצות ובצמחים אחרים. בעבודותיו 
הגנטיות טיפל בבעיות כהורשת־המין בדילועיים, הפריה עצמית, 
הורשת עלים מגוונים ועוד. 

ק 1 רנפורו 1 .!' 1 [ 11 רקפ — 11 ]ז 0 }חז 0 נ) תלס( — (נר 

1917 , אוסטרליה), כימאי בריטי. קיבל תואר דוקטור באוכס■ 

פורד, במעבדתו של חתן פרם נובל לכיסיה ב 1947 , רוברט רובינסון 
(ע״ע). ק׳ עבד במעבדות של המכון האנגלי הלאומי למחקר רפואי, 
ולאחרונה התמנה פרופסור באוניברסיטת ססכם. חרף היותו חרש 
מילדותו, השמידו אותו השגיו המדעיים בשורה הראשונה של החוק¬ 
רים בכימיר. אורגנית של חמרי־טבע. מחקריו החשובים ביותר 
עוסקים בסטראוכימיה של תגובות המזורוות ע״י אנזימים ומובילות 
ליצירת תרכובות הפועלות פעילות ביולוגית, כגון הכולסטרול. 
חשיבות גדולה מיוחסת למחקריו על האופן שבו נוצרות בטבע 
מולקולות אסימטריות מבחינה אופטית (ע״ע אופטית. פעילות! 
סמדאוכימיה). ב 1975 וכה בפרס נובל לכימיה,יחד עם ו.פרלוג(ע״ע). 

קורנרו, קטרעה — סזגחז״ס 3 ת 1 ו 0 :ז 03 — ( 1454 — 1510 ), 

מלכת קפריסין. ק', בת למשפחת סוחרים אצילה מוונציה, 

נישאה לו׳ק. צאצא של מלכי ליוינלז (ע״ע), מקפריסין, שביקש את 
תמיכת הרפובליקה הוונציאנית במאבקו על הכתר נגד סוענים 
אחרים. חוזה ההגנה והנישואין שנחתם ב 1468 העניק לליזיניאן 
סכום כסף גדול מאד, וק׳, שהרפובליקה אימצה אותה ל,.בת", הפכה 
למייצגת הרפובליקה הוונציאנית. לאחר נישואיה ( 1472 ) הוכתרה 
בתואר מלכת קפריסין, ירושלים וארמניה. שנה אח״כ, במות בעלה, 
נותרה שליטה יחידה, עד שילדה את בנה, ו׳ק 111 . מרד שפרץ באי 
בגין בתו הבלתי־חוקית של בעלד. זעזע את שלטונה של ק׳ והביא 
להחשת כוח צבאי מוונציה. אך מאחר שהוונציאנים עלולים היו 
להסתבך בעימות עם התורכים, והישארות ק' בקפריסין היתה בלתי 
אפשרית, הוחלט להחזיר את ק׳ לוונציה חרף התנגדותה, והחלטה 
זו נתחזקה בעקבות גילוי קשרים בין ק׳ ובין ממלכת נאפולי. שלטו¬ 
נות ונציה הקצו לק' ארמון בעיירה אוולו ( 5010 \/), ובו חיתה 
וקיימה חיי-חצר עד מותה. 


קורסאו (ס^זגז^), האי הגדול והחשוב שבאיי האנטילים ההולנ¬ 
דים, בים הקריבי בקרבת חופי ונסואלה! שטחו 440 קמ״ר 
ובו כ 150,000 תוש'( 1972 ). האי, ממוצא געשי, מוקף שכבות סלעי חול 
וגיר. פני השטח מישורים וגבעות המגיעות בצפון־מערב לגובה מירבי 
של 374 מ׳. החופים מפורצים ובהם מעגנים טבעיים רבים. האקלים 
טרופי בעל עונה יבשה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת — ״ 26 , 
וכפות המשקעים השנתית הממוצעת— 530 מ״מ. חלק גדול מצריכת 
המים באי מקורו במי-ים מותפלים. 80% מתושבי האי הם כושים 
ופולאטים, צאצאי עבדים כושים אפריקנים שהובאו במאות ה 17 
וה 18 . התושבים הלבנים ברובם הולנדים ויהודים ספרדים (ר׳ להלן). 
האובלוסיד. המקורית האינדיאנית נעלמה ב 1790 . השפה הרשמית 
היא הולנדית, אך בפי תושבי האי שגור הניב פאפיאפנטו, תערובת 
של ספרדית, פורטוגלית, הולנדית ואנגלית. הבירה, וילמסטט (גם 
בידת איי האנטילים ההולנדיים), שובנת בדרום ק' לחוף מפרץ מוגן, 
סכוטגט (]נקסגוסל^)), היוצר נמל עמוק־סים — הגדול באי ומהחשו■ 
בים באיי הוחיהמערבית. הוא משמש כנמל ליבוא ויצוא סחורות ובן 
כנמל נוסעים. שני חלקי העיר שמשני צדי מפרץ סינט אנה (המחבר 
את מפרץ סכוטגט עם הים הקריבי) מחוברים ע״י גשר-סיתת 
(פונטון) מוזז. 

כלכלת ק' נשענת בעיקר על מפעלי זיקוק הנפט של שדות-הנפם 
בוונסואלה. שהוחל בהפעלתם ב 1918 , וכן מפותח ענף התיירות. 
החקלאות מעסד. בשל האקלים היבש. רוב מוצרי-הצריכה מיובאים 
לאי. ק׳ חברה בשוק האירופי המשותף. בק׳ נסל-תעופה בי״ל. 

היסטוריה. ב 1499 גילה הספרדי אלונסו דח אוחדה (ע״ע) 

את ק', הספרדים, ששלטו באי מ 1527 , לא מצאו בו תועלת. ההולנדים 
בבשו את ק־ ב 1634 . בעיקר בגלל הנמל הטבעי. בהעדר מים ואדמה 
טובה נכשל הפיתוח החקלאי של ק׳, והאי שימש בעיקר בסים צבאי 
נגד הספרדים. העובדה שההולנדים עשו את ק' למרכז סחר-העבדים 
שלהם בים הקריבי הביאה לשגשוג האי והגרילה את חשיבותו כמרכז 
מסחרי — חשיבות שלא פחתה עד היום. — ב 1951 העניקה הולנד 
לק־ שלטון־בית. 

חוקה ומשטר. קבוצת האיים האנטילים ההולנדיים, הכוללת 
מלבד ק׳ גם את ארובה, נונר, סינט מארטן, סינט אמטאסיוס וסאבה, 
היא לפי חוקת הממלכה ההולנדית מ 1954 , אחת משלוש היחידות 
בממלכה (האחרות: הולנד וסורינאם). את הכתר מייצג מושל. לאיים 
עצמאות בכל מלבד בענייני חוץ ובטחון, והם מנוהלים באופן פדרא- 
טיווי. הסמכות הביצועית בידי ממשלה בת 7 חברים. ואילו החקיקה 
בסמכות בי״נ שבו 22 צירים, מחציתם מקי ומחציתם משאר האיים. 

פי. בד. 

יהודים. ב 1650 הגיעו לק' 12 משפחות יהודיות מהולנד, 
שנשלחו מטעם השלטונות ההולנדיים כדי לפתח את האפשרויות 
החקלאיות של המושבה! זוהי הקהילה היהודית העתיקה-ביותר בחצי 
כדה״א המערבי. מחמת האינקוויזיציה — שרוחה נשבה גם במושבות 
ההולנדיות — הוצרו צעדיהם, ולכן, חרף הפריווילגיות הכלכליות 
והחירויות הדתיות שניתנו להם, התקשו השלטונות להרכיב קבוצה 
שניה כדוגמתם ב 1653 . ב 1654 הגיעו לק׳ פליטים יהודיים מבראזיל 
— שנכבשה אז בידי הפורטוגלים — והביאו עמם רכוש רב. מאז 
עסקו יהודי ק׳ בעיקר במסחר, כולל סחד-עבדים. ב 1656 נקנה קרקע 
לבית-קברות ונוסדד. קהילת "מקוד, ישראל". "החכם" הראשון בק׳ 
היה, יאשיהו פרדו. ב 1693 יצאו 90 מיהודי ק'לצפון-אמריקד" ביניהם 
משסחח טורו (ע״ע). המאה ה 18 היתד, תקופת הגידול והשגשוג של 
יהודי ק׳. ב 1732 הוקם ביב״ג ראשון. ב 1750 היו בק׳ 2,000 יד,ודים. 
ב 1740 הוקמה קד,ילה נוספת. "נוח שלום", שבנתה לה ביכ״נ ב 1743 , 
לאחר סכסוכים מרים הוכרה סופית ע״י השלטונות ב 1750 ראשותה 
של הקהילה הוותיקה. בי״ס יד,ודי הוקם ב 1858 . ב 1863 פרש פלג מן 
הקהילה ויסד לו היכל־תפילה רפורמי, .ערנו-אל" (כדוגמת ה״היכל" 






545 


קדר:* ד — לןורפיר, 7 


545 


שבניו־יורק). ב 1964 נתמזגה הקהילה הרפורמית עם קהילת-האם 
הספרדית. הקהילה קיימה רציפות משפחתית ותרבותית למן ייסודה 
ועד מלה״ע 11 . וראשיה היו בני המשפחות הוותיקות מרורו, ישורון, 
אנריקס, פדרה ועוד. ב 1939 היו בק׳ 800 משפחות יהודיות (בתוך 
אובלוסיה של 90,000 ), מהן 100 משפחות של יהודים אשכנזים, 
שהגיעו לעיר ארובה יחד עם חברת סטנדרד אויל, שבנתה שם בתי־ 
זיקוק. כיום גרים בק׳ 800 יהודים בלבד, רובם בווילמססם, מחצית 
בני הקהילה הם ספרדים. 

.י! .ז 111 •) 1.11 111111 )[ /ע׳ ׳>־>ן 7 /■/' .<. 7 ״ 11 זג€ . 1 . 1 

,■ו 0 החו.\ן ,ק .'■ 1 ; 1957 / 0 •£/// / 0 ! 1€ ו 0 ו$ }/ו 0 ו^^ו'^ , 1701 וו 4 מוח 4 י 1 

, 19 ) 19 ) 0 ) 11 ־ 1 

קורסיל[ה( 4103 י.־ז() 0 " צרפ׳ *.*.תסס), אי צרפתי. האי השלישי־בגדלר 
בימה״ת׳ מצפון לאי סרדיניה (ביניהם מפריד מיצר בוניפצ׳ו) 

וכ 170 ק״מ מדרום לצרפת. ק׳ ו 43 איים סמוכים הם מחוז צרפתי 
ששטחו 8,722 ק״מ ובו 000 ׳ 220 תוש׳ ( 1975 ). האי ק׳ הררי ומבותר 
ובו שתי יחידות־מבנה עיקריות: 1 ) איזור רכסי הקימוט ה הרי 
ציני, במערב ובדרום־מערב, התופסים כ% משטח ק׳. הם בנויים 
סלעים גבישים (גרניט. גברו ודיוריט) ובדרומם שטחים קטנים של 
אבן־גיר מיוקגית שרבות בה תופעות הקארסט, זהו האיזור הגבוה 
והמברתר ביותר באי; פסגתו — הר צ׳ינטו ( 2,710 מ׳). חלקים נרח¬ 
בים שלו עוצבו ע״י קרחונים, וימות קרחוביות מצויות בגובה רב; 
2 ) איזור רכסי הקימוט האלפיני, במזרח ובצפון־מזרח, עד 
כף־קורס שבצפון. עיצובם בעיקר קרחוני והם בגויים סלעי-תמורה 
(שיסט). פסגת רכסים אלה בגובה 1,766 מ׳, ובין ההרים ואזורי 
הגבעות מצויים מישורים. בין שני האזורים ההרריים הללו מפרידים 
עמקי-אורך. הנהרות בק׳ קצרים וזרימתם רבה - בעיקר בחורף. 
הארוך בהם הוא הנהר גוא (כ 140 ק״מ) הנשפך לים במזרח האי. 
החופים במערב ובדרום עשירים במפרצים׳ ובהם סלעים וצוקים 
גבוהים. החופים במזרח מישוריים ונמוכים ובהם שטחי סחף, ביצות 
ולגונות. 

אקלים ק׳ ים־תיכוני, והקיץ שחון וחם. בשל מיקום האי 
בתוואי הציקלונים האטלנטיים רבה כמות המשקעים החרפיים: 
1,500-1,000 מ״מ בהרים (בפסגות, עד 2,000 מ״מ) 7001 — 1,000 
מ״מ בחופים. הטמפרטורה הממוצעת בחורף היא: בחופים — י- 10.6 
ובהרים הגבוהים — י 2.2 . 

אוכלוסיה וכלכלה. בסיסה הכלכלי הדל של ק׳ גורם 
להגירה רבה — בעיקר לצרפת. בשנים 1946 — 1954 ירדה אוכלוסיית 
ק׳ מ 323,000 ל 170,000 תוש׳. אחרי 1957 שוב גדלה האוכלוסיה, 
בעקבות בואם של צרפתים מאלג׳יריה (לאחר קבלת עצמאותה). 
ואחריהם — של ערבים, ספרדים, פורטוגלים ואיטלקים, ובמפקד 
1968 נמנו 269,831 נפש. ההגירה מק׳ נמשכת כל העת; רבים 
מהמהגרים עוברים בצרפת ושבים לעת-זקנה כפנס^נריס; 1670 
מתושבי ק׳ הם בני 64 ומעלה. כתוצאה מההגירה הרבה,רבים 
הכפרים החקלאיים הנטושים, וחורשות ,,מאקי" כובשות אזורים 
חקלאיים. 

האוכלוסיה מתרכזת בעיקר באיזור הגבעות, בשל התנאים הטב* 
עיים (חום, ביצות וקדחת. שהודברה רק ב 1943 ), ומחמת סכנת 
שודדי*הים בעבר; רק לאחרונה החלה התיישבות במישורי-החוף. 
יוצאות מכלל זה שתי הערים הראשיות בק׳.־ בסטיה ( 50,000 תוש׳), 
בחוף המזרחי — הנמל הראשי והעיר הגדולה באי, ואז׳קסיו(- 30 (\ג 
010 ) הבירה ( 42,000 תוש׳). בחוף המערבי. 

רק 2% משטח ק׳ מעובדים. מגדלים בעיקר: כבשים (לייצור 
גבינות "רוקפור"), גפנים. הרשף ופרי־הדר. חשיבות הדיג מועטה 
וגם למחצבים (גפרית, ברזל. נחושת, מנגן ועופרת עם תכולת כסף) 
ערך מקומי בלבד. לאחרונה עושה חברה ממשלתית*ציבורית מאמ¬ 
צים לשפר את המצב הכלכלי. כן גדלה בעשור האחרון חשיבות 
התיירות לאי. ש. שם. 


אתנוגרפיה ו¬ 
לשונות. העמים 
השונים ששלטו בק׳ 
הטביעו את חותמם 
באוכלוסיה, ויש בה 
תערובת של טיפוסים 
בהירי-שיער רגבוהי- 
קומה וטיפוסים נמו¬ 
כים ושחרחרים. ב¬ 
ערים יושבים צרפ¬ 
תים רבים! בקארז׳ז 

(^€^זב€} — צאצאי 

יוונים שהתיישבו ב- 
1676 . ק׳ נודעה כאי 
של שודדים. ועד 
לאחרונה רווחה בה נקמתיהדם בין משפחות יריבות; 

התיאור הנודע ביותר של מנהג זה מצוי ב״קולומבה" לם. מרימה 
(ע״ע). לקורסיקנים פולקלור ססגוני. תושבי ק׳ הם קתולים חוץ 
מהיוונים וקצת פררטססנטים צרפתים. הנודע בבני ק׳ היה נפוליון 
(ע״ע). 

התושבים דובת צרפתית, אולם לילידי ק׳ לשרן משלהם — 
קורסית. מוצאה. כנראה, מניב סארדי (ע״ע סרדיניה, עמ׳ 517 ), 
שעבר לאסיניזציה והושפע מהניב הטוסקאני (במיוחד בצפון) בעת 
שלטמ פיזה (המאות ה 11 —ה 13 ). הקורסית קרובה יותר לאיטלקית 
מאשר לצרפתית. ההבדל הבולט ביותר בין הקורסית לבין האיטלקית 
התקנית הוא בכך, שלשמות ממין זכר סיום ! 1 - במקום 0 ־, והיידוע 
הוא ם. ולא 11 או 10 כבאיסלקית: 11 ^ח 0 ןח 11 במקום 010 ח 0 רוז 11 
(״העולם״; צרפ׳ 10 )תסוח 10 ; מלאט׳ 105 ) 01011 1110 ). בקורסית שני 
ניבים; ציסמונטאני ("מצד זה של ההר") בצפון ואולטראמונטאני 
("מעבר להר") בדרום. העיצורים הבלתי-קוליים של הלאט׳ ,-ת- 

.- 1 ־ נשתמרו באולטראמונטאנית, אך הפכו לק 1 ליים בציסמונ- 
טאנית! לאט׳ 10008 ("מקום"), 0£.3 ז ("גלגל"), (ו 1 ])ש. 01 ק־:)ן 1 ,צסקסס 
(״נכד״) — באולסראמונטאנית . 101:0 . 011101:1,001:3 ובציסמונטאנית 
סעס!, 40. 0x121 ס< 11 ת. צרור העיצורים הלאט׳ - 41 (כגון ב 111010 ) 0 — 
״צוואר״) נשתמר בציסמרבסאנית( 10 ( 1:0 ), אך לא באולסראמונטאנית 
( 10111 ) 1:0 ) . 

סוו 1 ו 1 וו< 11 ו 0€ ^]' , 3100001 * 1 .. 0 ■) ; 1 1111 ס-ן^ 0 ' £1 ,^^|•^^|)|/) 1 ' 111 

.י* 192 .ו 4 י 110 וו€ 1 ו<יוו> 1 וו<^ 11 י) 0 '\ , 1 ו'ח 10 ז־ז 01 ; 1923 . 0140 , ^וו> 1 ) 1 ן 111 

פרהיסטוריה וארכאולוגיה. בק' שרידים רבים מהת¬ 
קופה הנאוליתית, בעיקר במרכז. במערב (״© 6313 ) ובדרום 
( 53,10,1315 ). מ 1954 ואילו נחשפו שרידי הרבות מגליהית במפרץ 
ואלנקו ( 73111100 [ע״ע מגליתים, קיקלופים]). באלף ה 2 לפסה״ג 
הקימו פולשים מבערים ומגדלים (פולחניים ו) הדומים ל״נוראגים" 
נסרדיניה (ע״ע. עם׳ 517 ! איברים. עמ׳ 609 ). אז הוקפו גם עמודי 
•מנהיר״ (היפים־ביותר — בקוריה ( 0311,13 ] ! בפאלאגז׳יאי [פאלא- 
ג׳ו! 31388111 ק| נשתמרו כ 100 מעבות כאלו). 

. 6 י) 19 ,€ז 101 ו 111 ' 1 .€ 1 ). 1 ,חב 4 ן 15 )־ז 0 . 11 

שמ. ש. 

בתקופה ההיסטוריה ישבה באי אוכלוסיה ממועא איברי 
וקלסו־ליגורי, שבאה מהיבשת. פניקי□ יועאי עור הקימו בק' תחנות 
לחילופי סחורות 1 יתכן בי שם האי. שהיה אז מיוער מאד, מתפרש 
מפניקית "הורשה". יוונים מפוקאיה שבאסיה־הקטנה קיימו בק' 
קשר בין עירם, מאסיליה (ע״ע מרסי), ל״יוון הגדולה" בסיעיליה. 
וב 540 לפסה״נ ייסדו את אלאליה ( תונ 11 .(\/•; היום ב 1 ,; 11 ) 1 ) 1 
שרידי תרבותם הגבוהה נחשפו מ 1955 ואילך. הם קראו לאי •קיר- 



547 


קודפיקה — קורץ 


548 


נום" אולי מפביקיח יקיד׳). אח״כ נכלל האי בתחום־ 

ההשפעה של קרת־חדשת. הרופאים השתלטו עליו ב 162 , כינוהו 
ב 51€ זס 0 וצירפוהו לפרובינקיה סרדיניה. באי הוקמו קולוניות רומיות 
ובזמו הקיסרות הוא זכה לפריחה. הוואנדאלים פלשו לק׳ ב 430 . 
מ 552 שלטו נק׳ הביזנטים, ום 725 השתייכה לממלכת איטליה 
הלנגורברדית. פפן הגוץ (ע״ע) הבטיח את קי לאפיפיור, וקרל 
"הגדול" (ע״ע) קיים את ההבטחה. כ 300 שנה סבלה ק׳ מפשיטות 
שודדי-ים מוסלמים, ב 1077 מסר האפיפיור גרגוריום 11 ז\ (ע״ע) 
את ק׳ לשלטון הבישוף של פיזה (ע״ע), וזה בנה בה כנסיות רבות. 
במאה ה 12 נאלצה פיזה להתחלק בהשפעה על ק' עם ג׳נובה (ע״ע, 
עמ■ 31 ), שהשפעתה באי הלכה וגדלה, עד שלאחר נצחונה בקרב 
היפי במלודיה ( 1284 ) היה כולו בידיה. ב 1296 הרשה האפיפיור 
בוניפציוס !תזך (ע״ע) לחימה 11 (ע״ע), מלך אראגון, לכבוש את 
ק' ואת סרדיניה! אראגון משכה לצדה את אצולת האי, ואילו ג׳נובה 
הסתייעה בעם הפשוט. המאבק היה ממושך. באמצע הסאה ה 14 
היחה ק' מחולקת בין ג׳נובה לאראגון. ב 1420 גוושה ג׳נובה מהאי. 
אך חזדה והשתלטה עליו ב 1434 . ב 1453 הפקידה אותו בידי בנק 
סן ג׳ורגיו, שניהלו וניצלו ביד קשה. פרצו מרידות ותושבים רבים 
היגרו, אף שהשלטון המקומי וחלק מהשיפוט הושארו בידי התושבים. 

סמפידו קורסו, קודסיקני שעלה לגדולה בצבא אנרי 11 , מלך 
צרפת, שכנעו ב 1553 לפלוש לק׳. הצרפתים נעזרו בתורכים ובמקו- 
מיים מנאמני קוהסו, וב 1556 היה ךוב האי ביךם : אך הם החזירוהו 
לג׳נוכה ב 1559 ע״פ חוזה שטו קמברזי ( 515 שענ 1 מ 031 €111 זג 01 ). 
קודסו ניהל לוחמת גדיליה, עד שנהרג ב 1567 . ג׳נובה ארגנה את 
שלטונה מחדש; למושל ניתנו סמכויות נדחבות ו 18 נכבדים מקו¬ 
מיים פונו כיועצים לממשל. ב 1736 התפתו בני ק׳ להמליך עליהם 
הרפתקן גרמני, הברון תאודור מנויהוף. וג׳נובה נעזרה בצרפת 
לדכא את המרידה, ב 1755 עורר פסקולה פאולי ( 011 ו.? 31£ ״ 3511 < 1 ) 
מרידה בק׳: הוא נבחר באסיפה-כללית למנהיג הצבאי של הקורסי־ 
קנים, ולאתר שהשתלט על כל האי, למעט כפה מערי החוף, הקים 
משטר דמוקרטי, טבע מטבעות, וייסד בית־דפוס ואוניברסיטה. 
ב 1768 מכרה ג׳נובה את ק׳ לצרפת, וזו כבשה את האי מידי פאולי 
ב 1769 . 

לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית, אורגנה ק׳ כמחוז של צרפת. 
פאולי חזר לק׳ ( 1790 ), מונה לנשיא המועצה־המינהלית ולמפקד 
המשמר־הלאומי, אך הסתכסד עם שלטון הקונונציה בפריס. נפוליון. 
שהיה אז סא״ל במשמר־הלאומי של אדקסיו, התנגד לפאולי ולמגמות 
בדלנותו מצרפת. כשציוותה הקונונציה לעצור את פאולי פרצה 
פלחמת־אזרחים (אפריל 1793 ) ונפוליון נמלט מק׳. פאולי סנה לעזרת 
בריטניה. זו השתלטה צל ק׳ ב 1794 . אך סילקה את פאולי משם, 
ו'ב 1796 , לאחר נצחונות נפוליון (ע״ע, עמ׳ 254 ) באיטליה, פינתה 
את האי. בימי נפוליון הסכינו אנשי ק׳ לשלטון הצרפתי. במאה ה 19 
זכה האי לפיתוח מערכת הכבישים והחינוך. 

מוסוליני (ע״ע) טען שק' היא חלק טבעי מאיטליה, וכבש אותה 
ב 1942 . בני קי הקימו מחתרת, וכשנכנעה איטליה (ספטמבר 1943 ) 
גירשו את הכוח הגרמני מן האי בעזרת יחידות מצבא צדפת החס־ 
שית. במאי 1958 , לאחר שמרדו האירופים באלג׳יריה נגד ממשלת 
צרפת והקימו ״ועדות לשלום הציבור', הוקמו ועדות כאלו ( 24.5 ) 
גם בערי ק׳ הראשיות. מאורעות אלה תרמו לנפילת הרפובליקה 
הרביעית ולעליית דה גול(ע״ע גול, שרל דה. כדר מילואים) לשלטון. 

6 וו 110 ו}{ .{ ; 1917 * 11 ^^ 4 

. 1971 10 46 ,(. 1 מ) 1 נ 1 ^וזז 1 , .י 1 ; 1967 ..' 0 10 

אל. וי. 

ק׳ היא האי הגדול היחיד בימה״ת שלא היה בו יישוב יהודי 
בעת העתיקה וביה״ב, רק בסוף המאה ח 19 התיישבו מספר משפחות 
בבסטיה והקימו בה קהילה־ ב 1968 היו בה 150 איש. 


קורסק (א€קץ> 1 }, בירת מחוז ק׳ ( 29,800 קמ״ר, 1,474,000 
תוש׳) במערב הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית, מרכז 
בריה״מ האירופית. בעיר 327.070 תוזז׳ (מפקד 1973 ). ק׳ שוכנת 
בשפך נהר טוסקור לנהר סים (אגן נהר דניפר), בצומת תחבורה 
חשוכ של מס״ב והאוטוסטרדה מוסקווה־סימפרופול. היא מרכז איזור 
חקלאי פורה וצפוף־אוכלוסין. סביבה סרבצים עשירים של עפרות 
ברזל משובח. ק׳ היא נם מרכז תעשיה חשוב ־ מייצרים בה מוצרי 
נומי, סיבים סינתטיים, חלקי סרקסורים, מצברים, מכונות חישוב, 
ציוד חשמלי, המרי בניה, בגדים, נעליים, מזון וטבק. בעיר יש מכונים 
לרפואה ולהכשרת מורים ו 2 תאטרונים. 

כבר ב 1032 גודעה ק׳ כסצד־ספר בגבול ערבות הטטרים. כשנים 
1240 — 1586 היתה הרוסה כליל. משנושבה מחדש היתה מרכז למסחר, 
וב 1780 היתה לבירת האיזור. ב 5 — 16 ביולי 1943 התנהל סביב העיר 
קרב ק', שהיה מהגורליים במלה״ע 11 , ונחשב לקרב־הטנקים הגדול 
ביותר שנערך אי־פעם. לקראת הקרב ריכזו הגרמנים כוחות־שריון 
גדולים מאד, אד התמהמהות התקפתם אפשרה לרוסים להתכונן. 
משפרץ הקרב נעצרו הגרמנים ע״י שדות־מוקשים ואש־שריון. ואח־כ 
נשחקו בהתקפות־נגד רוסיות. בקרב ק׳ אבדו לגרמנים כ 70,000 איש 
הרוגים ופצועים, 3.000 טנקים, 1,000 תותחים, 5,000 כלי־רכב ולמעלה 
מ 1,000 מטוסיס. קרב ק׳ היה ההתקפה האחרונה בקנה-מידה גדול 
של הגרמנים ברוסיה, וכשלונה אפשר לכידת העיר חרקוב בידי 
הרוסים, באוגוסט 1943 . 

קורסקיב, סייי ?,רג״ויץ' - -ק 0 > 1 ד״פסס-זקסס 68 ז(] 0£ 
וזסאהס'— ( 1900-1854 ), פסיכיאטררוסי. למד רפואה במוס־ 

קווה. פ 1892 כיהן כפרופסור למחלות עצבים ורוח והוכר כאחד 
מגדולי המומחים בתחימו. עבודתו הראשונה שהקנתה לו שם עולמי, 
ם 1 י 11 \.בקב 1 11 צ 110 .ז\, 0 ין 0 א\,ה 06 (״על השיתוק האלכוהולי"), 1887 , 
דנה בזיקה שבין אלכוהוליזם לבין הופעת שיתוק חלקי. בספרו השני, 

גא 11 ד 10€ ז- 31 זזז 112 וזדזז^זאח ה 8 ד 4€ ) 0 ק 1 ססבנן ס 1 < 1 ז 1 ז €1 ןז €3 גנ 0 נ 1 

(״הפרעות חולניות של הזכרון ואבתונן״), 1890 , תיאר בפרוטרוט 
את הפרעות הזכרון הפוקדות חולים המתמכרים לבוהל. ב 1873 פרסם 
ספר־לימוד בפסיכיאטריה. התסמונת ע״ש ק׳ (,הפסיכוזה ע״ש ק׳") 
נודעה לעולם המערבי בעקבות הפרסום נבה״ע הגרמני:ו 1 ] 1 :ומז;>׳( 311 ז 
1 ׳\, 1 צ ,^ 1 ^]ר,^ן^ 5>x י^ 11 !) 1£1 ־ 50111 ז 55£1 ( 1889/90 ). תסמונת זו מתבטאת 
בהפרעות זנרון (בעיקר נפגע הזכרון לגבי אירועי העבר הקרוב). 
בחוסר התמצאות בזמן ובמקום ובנטיה {!פיינית של החולים לחפות 
על ליקויי הזכרון שלהם בהמצאת סיפורים דמיוניים. ליקוי זה 
מכונה קונפבולציה ( 11 ס 1 זג 111 נ 1 ב) 11 ס 0 , בדאות). 

אף כי בדאות זו עלולה להופיע גם במחלות אחרות במערכת־ 
העצבים המרכזית (כגון: בהרעלות ארסן, בפלאגרה, במחלה ע״ש 
ורניקה ובמחלות סרשתיות של המוח (ע״ע עצבים]), הרי שהצירוף 
בינה לבין התמכרות כרונית לאלכוהול מהווה סימן אבחנתי מובהק 
לפסיכוזה ע״ש ק׳. חרף הפרעות הזכרון מסוגל החולה לנקוב בשמם 
של חפצים המוצגים לו, להבין פקודות ואף לבצע פעולות המצריכות 
חשיבה מופשטת. בבדיקה פיסיקלית מגלים סימנים של דלקת העצ¬ 
בים חהקפיים והפרעות בהחזרים הגידיים. בתחושה ובתנועות הגפיים. 
בבדיקה היסטולוגיה של מערכת־העצבים מוצאים ניוון במוח ובעצ¬ 
בים ההקפיים. 

. 1932 , 801/5 .{ו 0 ^ו xx | ,־ו 6 ו 1 :א!ו'•{ . 1 

קורפו, ע״ע קרקירה. 

קולץ (!!סנןס)!), עיירה באוקראינה. בריח״מ. 50 ק״מ ממזרח 
לרובנו. ע׳׳פ מסורת מקומית היה במנזר הפרווסלווי שבק׳ 

מסמר המזכיר קיומם של יהודים בעיירה באמצע המאה ה 13 . 
המסמכיס שבידינו הם מאמצע המאה ה 16 . כגזרות חמילניצקי(ע״ע) 




549 


קורן - קור!ויל, :.־;ר 


550 


כמעס בסלה הקהיילה, אן התאוששה תוך זסן קצר והיתה מהחשובות 
בוועד ארבע הארצות (ע״ע ועדי הארצות). י. צ׳רטוריסקי — בעל 
האחוזה בקי — הקים ביח״ר לטבססיל בסוף המאה ה 18 , והעסיק 
בו 120 פועלים יהודיים. בשנים תקל״ח—תקפ״ג פעלו בקי 3 בתי 
דפוס עבריים, תיד שמירת קשר הדוק עם אלו שבנובי־דבור ובאום־ 
טרהא, נדפסו בהם כ 100 ספרים, רובם המכריע ספרי חסידות וקבלה: 
בכו היתה קי לאחד ממרכזי ההפצה החשובים של ספרי חסידות, 
וזאת מלבד היותה מרכז חסידי בפני עצמו, שבו פעלו ר' דב בר, 
המגיד ממזריץ׳, ורבי פנחס שפירא (ע׳ ערכיהם). ב 1897 היו בק׳ 
4,600 יהודים ( 75% מכלל האוכליסיה), ב 1921 - 3,900 ( 85% ), 
וסמוד לתקופת השואה— כ 5,000 . הרב נחמיה הרשנזון היה רבה של 
ק׳ במשו 67 שנים, עד מותו ב 1923 . — וע״ע ווליז, עמי 869 — 874 . 

תחת השלסוז הסובייסי ( 17.9.39 — 22.6.41 ) פוזרו כל מוסדות 
הקהילה, או היי הדת לא נפגעו, ונמשכה העזרה לפליסים יהודים. 
עם כניסת הנאצים נמלסו 500 יהודים לבריה״מ, ויהרם הוצא להורג 
בקבוצות, שהגדולה שבהן ( 2,200 איש) חוסלה באמצע 1942 . אלה 
ששרדו רוכזו בגסו. בספסמבר 1942 נמלטו 50 יהודים, בראשות 
מישד, גולדנמז, ליערות, והצטרפו לפרטיזנים (ע״ע). הגטו חוסל 
חודש לאחר מכן. אחר המלחמה לא שוקמו החיים היהודים בק׳. 

א. סייבר. דפוסי פ־לניד, ורוסיד" א. דפוסי ק׳(ק״ס, א—ב׳}, תרפ״ד/ו; 

י. ריבקינד. על דפוסי ק׳(שם. ד׳). תרם״ז;ה; ה. ד. פרידברכ, תולדות 

הדפוס העברי בפולביד״ 74 — 78 , תש״יי; א. לאוני(עודד), ק׳(ווהלין), 

ספר זנרון, תשי״ס. 

קורצה, מינרל נפוץ מאד, שנוסחתו ״ 510 .. השם הוא שיבוש 
המלה הגרמנית 2 זס־זסו 1 נ>. שהומצאה ע״י כורים ביה״ב. היוונים 
קראו לקי ?סגגסזקטקא, וראו בה צורה של מים קפואים ביותר. 
הק׳ מתגבשת במערכה הרומבוהדרית. היא םקםו־םילי_קם (ע״ע 
סיליקטים), שבשריגו הססרהדרוניםשל ־*[, 510 ] מסודרים בטפירלות 
מקבילות. בהתאם לכיוון הסיבוב של הטפירלות מבחינים בין ק׳ 
ימנית לק׳ שמאלית. בגלל מבנה זה אין לק׳ פצילות, והיא נשברת 
שבירה צדפית. הברק זגוגי על מישורי־הגידול, ושמן על שטחי־ 
השבירה. קשיותה 7 וצפיפותה 2.65 . צורת התגבשותה האפיינית 
של הק׳ — פירמידה הכסגונלית המחוברת לשני רומבוהדרונים. 
ק׳ נקיה, מחוסרת צבע ושקופה, נקראת אלגביש, אד לעתים היא 
מגוונת בצבעים חומים (ק' עשנית) או לבנים (קי חלבית). בנוכחות 
יסודות קורט נוצרים מיני ק׳ צבעוניים, שכמה מהם הם אבני-חן 
למחצה: ק' סגולה — אמתיסם: קי צהובה — ציטרין: ק' סיבית 
בצבע צהוב-חום — עין־החתול: וואריאציה דומה בצבע כחול — 
עין־הנמר. 

ק׳ נוצרת בתהום רחב של תנאים גאולוגיים; היא מרכיב של 
סלעים מאגמתיים חומציים ומופיעה לעתים בצורה נקיה ביותר 
כמילוי עורקים הידרו־תרמאליים. הק׳ נפוצה בסלעים מסמורפיים 
רבים (גניים, צפחות ועוד), ושוקעת בדיאגנזה בסלעי־משקע. במו¬ 
זאיקה משוננת דקת־גרגר (מיקרו־ק׳) היא בונה את הצור (ע״ע). 
מכל המינרלים הנפוצים בטבע הק׳ היא העמידה ביותר כלפי כוחות 
הבליה, ולכן היא המרכיב הראשי של רוב סלעי־המשקע הקלאססיים 
(חולות, אבני־הול ועוד). בגלל הסימסריה הנמוכה מגלה הק׳ את 
תכונות הפיאזו־אלקסריוח (ע״ע). 

לק' שימושים רבים ומגוונים בתעשיית הזכוכית וההרסינה, בייצור 
המרים חסיני־אש (לבני קי), בבניית תבניות ליציקת מתכות, כחומר 
שהיזה, כתוספת לבצרים במסלורגיה — לשם הורדת נקודת-ההתבה 
שלהם — ובייצור כלים וסיבים למעבדות ולתעשיה. על שימושים 
אלקטרוניים ואקוסטיים של הק", ע״ע שם. 

בליכודם של חולות ק׳ ע״י סיליקה נוצרים ק וו רצי ט ים, 
שהם סלעים קשים ביותר בעלי שבירה חלקה. מבחינים באורתו־ 
קוורציטים, הנוצרים ע״י סיליפיקציה של תולות ק׳ בתהליכים 


סדימנטריים. ובמסקוורציסים — הנוצרים בתהליכי מטמורפוזה. 
הקוורציטים הנקלים ביותר הם סלעים לבנים המכילים יותר מ 99% 
. 510 — הריכוז הגבוה ביותר של סיליקה בטבע. סלעים אלה הם 
מקור לסיליקה למטרות מטלורגיות ורפרקטריות, ומשמשים גם 
בריצוף כבישים וכאבני־בניה. 

י. ב. 

ק 1 רצ^ה, ^קל^^ רלה— סנס־זסטס 113 ס 1 ז סקססג! - ( 1374 ?, טינה— 

1438 ■ שם), פסל איטלקי. ק׳ היד. בנו של פסל שפעל בלוקה. 

הוא חי היי הוללות ואף הסתבר בפלילים: אעפ״ב כיהן במשרות 
ציבוריות■ ב 1406/7 בקירוב ביצע עבור שליט לוקה, פאולו גרניג׳י 
( 181 ח 1 ט 0 ), את מצבת־הקבורה של אשתו: פסל האשה השוכבת, 
המושפע ממסורת הפיסול הגותי המאותר, שהוא אהד הביטויים 
המושלמים של הפיסול האיטלקי; עיטור הסרקופג בפוסי (סזזטק 
[איטל׳] ילד) ובורים מבטא, לראשונה. את ההשפעה הקלאסית 
בסגנון הרנסאנס. יצירה אחרת, אפיינית לסגנונו המוקדם האצילי 
והמלוסש, היא המדונה שפיסל ב 1408 עבור הדואגמו של פרדה 
(מוזיאון הדואומו, שם), שבה כבר מתגלית נטייתו לתאר את מרים 
כנערה כפרית הסונה. בסוף אותה שנה הוזמן לפסל בכיכר המרכזית 
של טינה את המזרקה ( 03:3 מחס?) המעוטרת פסלים ותבליטים 
(ניזוקה קשה ושרידיה הועברו לארמון העיריה: באתר — העתק 
מודרני). ק׳ ביצע את העבודה למקוטעין ובאיחור רב — בעיקרה 
בשנים 1414 — 1419 . ב 1417 נענה להזמנה לבצע שני תבליטי־ברונזה 
לעיטור אגן־הסבילה של הבפסיססריום בסיגה, אד השלים רק אחד 
מהם (״הבשורה לזכריר,״) — כדרכו, באיחור רב ( 1430 ) : גם חלקיו 
האחרים של האגן עוטרו בתבליטיו. יצירתו המפורסמת ביותר של 
קי, תבליטי־האבן לעיטור השער המרכזי של כנסיית פטרוניוס הקדוש 
בבולוניה, שבה התחיל ב 1425 , העסיקה אותו עד מותו. התבליטים 
כוללים 10 תמונות מם׳ בראשית (מבריאת אדם ועד עקדת יצחק), 
5 תמונות מסיפורי ילדותו של ישו ו 18 תצאי־דמויות של נביאים. 
בצוהר (לונסה) של השער ניצבים פסלי המדונה והקדושים אמברו־ 
סיוט ופסרוניום. התבליסים משקפים את סגנונו הבשל ורב-העצמה 
של ק׳; הדמויות האתלטיות החסונות, המושפעות מתקדימים קלא¬ 
סיים, מבשרות את יצירתו של מיכלאנג׳לו בבולוניה. — ק׳ נמנה עם 
גדולי האמנים באיטליה במאה ה 15 ועם המקוריים שבהם. 

. 0 ; 1955 ,£<ו 11 ו] 1 *ו:ו 5 : 11 ^ €01 ,ץ 55 ^תם^ 11 -^ו[ 0 י 1 - 1 

■^^^ז 70 5 '.^ ./ , 1 ז 50 תג 9 .ר) .^נ ; 1962 ,. 0 11 > 0 ' 1110 וד 1£ 10 7111111 

. 1973 . 1 > ./ , 11 ז 10 ס־ 863 . 011 ; 1965 . 01X10 

א. רו. 

קורצייל, ברוך(בנדיקס), ( 1907 , פירגיץ ןמוראוויה) — 1972 . 

רמת־גן). מבקר וחוקר הספרות העברית החדשה. ק׳ נולד 
במשפחת רבנים. סיים את אוניברפיסת פרנקפורט ( 1933 ) בתואר 
ד״ר (גרמניסטיקה והיסטוריה) ולמד בישיבה של הקהילה החררית 
שם. אף שלא הוסמד לרבנות מינהו הרב הראשי של במו לממלא* 
מקומו וניתנה לו סמכות לעסוק ברבנות. ב 1939 עלה לארץ. עד 
1942 היה תלמיד־מחקר באוניבר' 
סיסה העברית בירושלים, ומאז ועד 
1956 הורה בבח״ס תיכונים בחיפה, 
בעיקר בביה״ס הליברלי "חוגים". 
ב 1956 נתמנה פרופסור לספרות 
וראש החוג לספרות עברית וספרות־ 
העולם באוביברסיטת בר־אילן. מ 1942 
פרסם מסות ומחקרים בספרות בכ׳־ע 
שונים, ובעיקר בעתין "הארץ", ששי¬ 
מש לו אכסניה קבועה. ב 1964 זכה 
בפרם־ביאליק לספרות. 

עיקר פעלו של ק בתחומי ביקורת 
הספרות, הגות, פובליציסטיקה וחי' ברגר קורצוי"? 





551 קודצויל, כדוד 

נוד. בתשתית מפעלו הביקרתי מצויה תפיסה מקורית לגבי המי¬ 
שור הנורמאפיווי של החיים והיצירה ביהדות. ולגבי גילוייהז של 
ההיסטוריה היהודית והתרבות היהודית בעת החדשה. בתהום הספרות 
העברית החדשה. מכאן גירסתו הכללית, בי ..סימגה המובהק של 
החדשה — המשך או מהפכה י- (תש״ך; תשכ״ה=). ק׳ גורס, כי 
כשם שהתודעה האסתטית המודרנית חותרת לממש מחדש את 
מודעות השלימות הראשונית בתחום מציאות שאינה מאפשרת עוד 
את קיומה של שלימות אבודה זו. כך פועלת חוקיות זו גם בספרות 
העבדית החדשה. מכאן גדסתו הכללית, כי "סימנה המובהק של 
ספרותנו החדשה היא חילוניותה", וכי היא צומחת "מתוך עולם 
שנתרוקן מהוודאות הקמאית" וסבועה בחותם ההיעדכות המחודשת 
אל ערכי האומה ומורשתה הרוחנית. ניתוחיו באו להראות שמציאות 
זו מצטיירת בשירת ביאליק בחזיון הילדות הראשונית ("ביאליק 
וסשרניחובסקי, מהקרים בשירתם", תשכ״א, תשל״ב׳), מובעת 
בשירת א. צ. גרינברג במודעות לאומית קולקסיווית ומוצגת בעולמו 
האפי של עגנון באספקלריה המאירה של שלומי אסוני ישראל. 
לניתוח יצירותיהם של אלה הקדיש ק׳ את סיסב עבודותיו בביקורת. 
מעל־לכל תרם ק־ להערכה האסתסית והאידאית של מפעלו הםנ.רותי 
של עגנון! גילוייו החשובים בנושא זה סוכמו בספרו ,.מסות על 
ספורי ש״י עגנון" (תשכ״ג, תשל״ו׳). 

בנושא היהדות לובנו רעיונותיו בצורת רצנזיות על מסכת הגותם 
של מ. בובר, פ. רוזנצויג, י. ברויאר. ג. שלום (ע׳ ערכיהם) ואחרים. 
כקנה־מידד, לדיונו העמיד את השאלות בדבר .,מהותה, ערבה וחיו¬ 
ניותה של היהדות" כמציאות החילונית המודרנית! את דעותיו 
בסוגיה זו ביסא בחיבורו.במאבק על ערכי היהדות"(תש״ל). סענתו 
העיקרית היא, ש״היהדות כמושא של מחקר מניחד. תודעת-ערעורד, 
העצמי". השלכת יחכה של הידידות על הסחקר ההיססורי-האובייק- 
טיווי—בנידסת "חכמת ישראל" ו״מדעי היהדות"—מעידה, לדעתו, 
על התרחקות מן המישור העדכי והמשמעותי. מדע היהדות מחייב 
היסטוריזאציה של היהדות. שפירושה, לדעת ק', הפקרתה לרוח הזמן, 
בעוד שדיוקנה של היהדות הוא בטיבה העל-זמני ובמהותה המט- 
היסטורית. לדעת ק׳, אין חציונות כתנועת תחיה לאומית חילונית 
אלא נגיסה גסה נ״פרוסת מציאות אומללד.", אף שד.מוצא אינו בפ¬ 
רישה ממנה אלא במאבק בלתי-מתפשר בתוכה למימושם של ערכי 
היהדות. תפיסה זו שימשה בסיס למפעלו הפובליציסטי הענף 
והססעיר. מעל דפי "הארץ" עקב ק' אחר תופעות-ד,חיים של החברד, 
הישראלית וביסא את דעותיו בסגנון פולמוסי חריף—המזכיר לא- 
במעס את דרד הכתיבה של קרל קראוס — שבו נתמזגו סטנדרד 
מוסרי גבוה, אומץ-לב אזרחי, צלילות דעת, כושר ניתוח ושנינות 
לשון. ק״ כתב עוד: ״מסכת הרומאן והסיפור האיתפי״ (תשל״גיי) 1 
״בין חזון לבין האבסורדי״ (תשכ״ו)! ״הנסיעה״ (תשל״ב) — קובץ 
סיפורים מקוריים! "לנוכח המבוכד, הרוחנית של דורנו" (תשל״ו). 
ש. צמח, שחי וערב, 109 — 135 , חשי״ט! י. ברזילי, כתביו העבריים 
של פרוס׳ ב. ק׳, תש״ב—תשכ״ב (ביבל׳), תשכ״ר! ד,. ברזל, אחדות 
וריבד במשנתו של ב. ק' (מאזניים, כ״ה), תשב״ז/חו א. סולטמן- 
מ. צ. קדרי - מ. שוורץ (עורכים), ספר ב. קי, חשל״ה; מ. צ. קדרי ־ 

א. טיטוו - א. ב. יהושע - א. שאנן, פרופסור ב. ק׳, תשל״ה! מ. שוורץ. 
הגות יהודית נוכה החרבות ר.כללית, 165 — 224 . תשל״ו. 

מ. שוו, 

לןןירצייוס, (?אודור—!)טוז־זנ 01 זסןזספוזיד—( 1857 — 1928 ), כימאי 
גרמני. למד בלייפציג אצל חרמן קולבה, וב 1902 התמנד. 
פרופסור באוניברסיטת היידלנרג כיורשו של ויקסור מייד. ק׳ גילה 
את תרכובות הדיאזו, אח ההידרזין(ע' ערכיהם) ואת החומצד, ההידר־ 
זואיח (נ 1 ת 14 ) ותולדותיה, האזידים. ב 1894 גילה את תגובת השחלוף 
של אזידים חוסציים (,,!יזססז!). המאבדים מולקולה של חנקן בחימום 
ויוצרים איזוציאנסים (ס= 0 -)יז— 11 ) או תולדות שונות שלהם. 
כגון: אמינים. אורתנים וכר. תגובד. זו נקראת "תגובה ק"׳ ( 5 ט;)- 1 ט€ 

זתפמזפ^תב־נזבשז 15 זנזז 1 ז 0 זמסזזסבש■!) וע״ע ציאן, 


■ !ןורצ׳י״ ינוע! 552 

קורצ׳לן, ינוע 1 (-ד,נריק גולדשמיס! 1878/9 , ורשה— 1942 . מחנד. 

המוות בטרבלינקד,), סופר ומחנך יהודי, "אביהם" של יתומים. 

בן למשפחה יהודית־פולנית מתבוללת ועשירה. סיים לימודי רפואה 
באוניברסיטת ורשה ( 1903 ). תוך-כדי עבודתו במחלקת הילדים של 
ביה״ח בוורשה התעוררד, התעניינותו בעניים, והתנדב לעבוד 
במחנות־קיץ לילדי-מצוקד" דאגתו החברתית כבר השתקפה בספרו 
הראשון (בפולנית! ככל 
יתר ספריו), "ילדי ה¬ 
רחוב" ( 1901 ) , שבו 
צייר את סבלם הקשד, 
של ילדים יתומים ב¬ 
ערים, הנאלצים לגנוב 
למחייתם ועס-זאת מצ¬ 
ליחים לשמור על חוש- 
הצדק שלהם. ספרו השני 
״ילד טרקלין' ( 1906 ) 
תיאר ילד מפונק, בן ה¬ 
מעמד הבינוני, ותלותו 
בעריצות הכסף, ספרים 
אלד, עוררו ויכוח ער, 
ובעיקר העלו את חמתם 
של החוגים הראקציו־ 
ניים — שכנגדם הופנתה 
ביקרתו החברתית. ב 1911 נתמנה מנהל בית־היתומים היהודי 
בוורשה. ובמשרה זו החזיק עד פותו, למעס שנות מלה״ע 1 , שבהן 
שירת כקצין־רפואה. 

גישתו החינוכית, שד,יתד, מהפכנית בשעתד" העמידד, במרכזה 
את התום וד,אהבה לילד, ואפשרה לילדים שיטה של שלטון־עצמי 
וביטוי-עצמי ברמה גבוד,ד,. פירותיה של שישה זו ניכרו היטב, ביד 
היתר. בהוצאה סדירה של עתון-ילדים. שהופץ בקרב ציבור רחב 
כתוספת שבועית ליומון היהודי 1 זן! 81 :ז. 7 זק ( 1920 — 1929 ). 

בעקבות הצלחותיו ביקשוד,ו השלטונות לסייע בד,קמת בית-יחומים 
לא־יהודי ליד ורשה, וכן נתמנה קצין־מבהן לנוער. ק' היה מרצד, 
באוניברסיטה הפולנית החפשית, וגם ניהל שידורים ברדיו בנושאי 
חיניד ילדים ומבוגרים. ק' הרצד, גם במכון היהודי לפורים בוורשד,. 
על-יסוד נסיונו פרסם שני ספרים עיוניים בנושאי חינוך: "כיצד 
לאד,וב ילדים״ ( 1920/1 ) ו״זכותו של הילד לכבוד״ ( 1929 ). לאחר 
טלד,״ע 11 עוררה עבודתו מחקר פדעי-חינוכי מסועף. 

פרסום רב יצא לספרי־דרלדים שלו, שנתחבבו ביותר על הילדים. 
ספרו המוקדם הוא: ״מושקים, יושקים, שרוליקים״ (עברי: "בקי- 
סנד,״, תשכ״ה), 1910 — הוויות ילדי־עניים יהודים בקיטנה. מאז 
כתב ספרי־ילדים לרוב, שכולם זכו לתפוצה רבה ותורגמו לשפות 
אחדות. מהם: ״לבדי עם אלהים״ ( 1922 ), "כאשר אשוב ואהיה קטו" 
(עבר׳: תשל״ד), 1925 ז "המלך פתיא הראשון" (עבר׳: תרצ׳ג), 
1928 — קורותיו של ילד־פלך, הנאבק עם שריו, ושואף להיות 
מלכם של הילדים בלבד. זד,ו ספרו הידוע ביותר, וד,משכו בספרים 
"ד,מלך מתיא באי השומם" (עבר׳: תשי״די), .יותם הקסם" (עבר׳: 
תש״ד), 1934 ועוד רבים. ספריו גדושים רעיונות אנושיים נעלים, 
סגנונם אינטימי, לירי ורווי הומור מעודן, ועלילתם מעוגנת בעולם 
הילד ועימותו עם הסביבד. המבוגרת. יצירותיו האחרונות הן: "הרהר 
רים״ ( 1935 ), ״הנער העקשני״ (עבר׳: ת״ש), 1937 — על ל. פסטר 
(ע״ע), ״בני-האדם הם טובים״ (עבר׳: תשי״ח),. 1938 ו״ילדות של 
כבוד" (עבר׳: תשל״ז). 

עם עליית היטלר והתרחבות האנטישמיות, העמיקה תודעתו 
ד.יד.ודית של ק׳ והוא נטל חלק בפעילות יהודית כנציג הלא-ציונים 
בסוכנות היהודית. ב 1934 וב 1936 ביקר בא״י, ופגש רבים מחניכיו 






553 


קורנ׳י, •נ־ע — קו:ו; 


554 


שעלו בחלוצים. בביקורו בעיו־חרור הושפע פאד מדיר החיים ופן 
הרעייז הקיבוצי, ואף שקל להתיישב בא״י! אלא שלא היה מוב; 
לנסוש את יתומיו. ב 1940 הועבר בית־היתומים לגסו ורשה, וק׳ 
הקדיש את כל מאמציו להגן על קיומו. 19421 , כשיצאה הוראת 
המשלוח למחנות-הפוות, הסתיר ק׳ את האמת מו הילדים. בפתח 
קרונות־המוות הוצע לק׳ להיפרד מעל 200 היתומים ולקנות בכר את 
חירותו האישית. אך הוא סירב! יחד עמם יצא לטרבלינקה ושם 
נרצח. סיפור־גבורתו זה הפד לאגדה. 

ספרים ומאפרים רבים. בשפות הרבה, נכתבו על ק׳ האיש ועל 
פעלו. בשנת ה 20 למותו הנפיקו ממשלות ישראל ופולניה בולים 
לזכרו. 

ע. א. סימון, ססטאלוצי רק/ תש״ס; ז. רואסערצוב, ד״ר י. ק/ לערער 
און דצרציער, 1953 ! ה. מורדקוביטש-אלצ׳אקיבה, היי י. ק״. חשכ״א{ 

מ. זרטל, במחיצחו של י. יך. 1962 ־ 5 ג. אלקושי, י. ק׳ בעברית.• ביבל׳ 
סוערת בצירוף דבדי־מביא, חשל״ב; י. ארגון, שיסחר החינוכית 
של י. ק׳, תשל״ב; א. כהן, י. ק׳ המחנו׳ תשל״ד! ,ל 1 . 2 

,•!מובץ!־! .[ ; 1964 , 197 — 171 , דג 11 וח 1 זיד מוי^/וס/ו. 

.) 1 .[ / 0 ד 0 /#ע 4 י/ 11 ^ 1 ,חסחז^ .[ ; 1969 ,!ק^ו^ז)||ןו$ / 0 ^ 

X^X). 197.1. 

א. א'פ. 

קורק ( 00111 , אירית 00,031811 = ביצה). העיר השניה קדלה 
ברפובליקה האירית; 129,000 תוש׳ ( 1971 ). ק' שוכנת פפוך 
לחוף הדרומי של האי, על נרות שפכו השקוע של נהר לי ( 1 x 0 ), 
לחוף נפל טבעי מצוין — אגרמים ששטחו 15 א 5 ק״מ, עמקו עד 11 מ' 
וד,וא מחובר לחוף בתעלה שרחבה 5 .ן ק״פ. במרכז האגן נמצא האי 
קוב ( 00511 ) . ששימש במאה ה 19 בסים בריטי חשוב. היום נמצא על 
אי קטן סמרו לקוב מפעל־פלדה גדול. 

העיר-ד,עתיקה צפופה ובד, בניינים היססוריים רבים, בעיקר 
כנסיות. עם ייבוש ביצות במאה ד, 19 התאפשרה התרחבות ק׳, אך 
נוצרה עיר תעשייתית לא־מתוכננת. התעשיד, עוסקת בעיקר בעיבוד 
תוצרת חקלאית (משקאות, בירה, עורות. צמר, קמה) ובייצור 
טבסטיל, ולאחרונה היא מייצרת גם כלי-רכב. הנמל משמש ליצוא 
התוצרת החקלאית של דרום־אירלנד. 

קוררה, קורר, ע״ע לועיים, רעלים. 

י - ■ד 1 ד ז• : 1 י 

קו 21 ׳ פול^קרם — 011 ;!נ 1 ס 1 קז 113 ?נ 01 ? — (נר 1911 , גרמניה). 

פיסיקאי אמריקני. בהיותו בן שנד, היגרה, משפחתו לאה״ב. 

ק' למד באוניברסיטת אילינוי, וב 1936 קיבל תואר ר״ר על פחקרו 
בספקטרוסקופיד, אופטית (זד־ע ספקטרום וספקמרוסקופיה). ק׳ עשה 
שנה באוניברסיטת פיגסוטה, וב 1937 עבר לאוניברסיטת קולאמביה, 
שם ערך עם ריבי (ע״ע) נסיונות ראשונים בפיקדו־גלים. ב 1941 
עבד כמהנדס בחברת וסטינגהאום, ב 1943/4 — במעבדת הקרינה 
של אוניברסיטת קולאמביה. וב 1944/6 — במעבדות של חברת 
בל ( 6011 ). ב 1946 חור לאוניברסיטת קולאטביה נפרופסור לסי־ 
סיקר" שם המשיך לחקור תכונות גרעיניות, אטומיות ומולקולריות 
של המרים בטכניקות של מיקרו־גלים. 19551 יכה בפרס נובל 
בפיסיקה ~ יחד עם הפיסיקאי האמריקני, ו. י. לם (זר׳ע) — על 
קביעתו הניסויית המדויקת שהמומנט המגנטי של האלקטרון (ע״ע 1 
וע״ע מגנטיות) גדול פד,ערו התאורטי הצפוי, קביעה שהביאה 
לעיוךמחדש בתורת הגרעין. 

קר^צבוק, גיורגר!— 0 ט 55 ס 0 01001-8110 —( 1866 — 1918 ), משורר 
רומני. ק׳ למד באוניברסיטה ההונגרית של קולוז׳וואד (קלוד). 
בראשית דרכו היה חבר מערכת עתון בסיביו. ב 1889 עבר לבוקרשט 
ונמנד, שם עם חוג־הסופרים של י. קרג׳יאלה. י. סלויצ׳י, א. ולהוצה! 
עמם יסד וערר כ״ע ספרותיי□ ( 3113 ','. 1894 1 1901,80111311310,111 ). 
שירתו. המרבה לתאר את האיכר בכפר הסו־נסילהני, על צורת חייו 
הטבעית, היא שירד, לירית ואפית, אידילית לרוב, או נעורת כל 
מגמד. אפולוגטית! מושמעות בד, ביקורת ותביעה לתיקונים חברתיים: 


111110 51 6313110 (״בלדות ואידילירת"), 1893 1 111 נ;מו 3 )ן מ 01 ־ 11 101 < 
(״רוצים אדמה״), 1894 ! סווסזו׳ו 10 ! 031000 ("זמירות גבורה"), 
1904 . ק׳ העשיר את הספרות הרומנית באוצר של סלים עממיות. 
חרף השפעות שונות מן הספרות האירופית (היינה" לרפינטוב, 
שמיסו) ומן השירה ההונגרית, מצטייו סגנונו במקוריות. ק׳ היה גם 
אחד המחרגמים הםובים הראשונים בארצו (תרגם מיצירות דנטה, 
שילר. ורגיליוס). — אחרי סלהיע 11 הוסב שפו של כפר מולדתו 
בטרנסילווניה, הורדאו, ונקרא על שפו. 

. 1965 . 0 , 50 ו 1 ז< 0. [X 

קושוט ליךש — 1111113:05 ז.! 0 ;> 1 — ( 1802 — 1894 ), מדינאי הונ¬ 
גרי, ממנד.יגי מהפכת 1848/9 . ק׳ היה בן למשפחת-אצילים 
פרוטסטנטית מרוששת ממוצא סלובקי, ולאתר שהוכשר לעו״ד היה 
סובו בשירות הריונה אנדראסי. ששלתה, אותו לאסיפת-הסעמדות 
בפוזוני (ברסיסלנד, [ע״ע]) כציר מ״ם של אחד מקרוביה. כזזפתו 
האישית הוציא ק׳ את ״ידיעון האסיפה״ ( 1832 — 1836 ) ונתן בו ביטוי 
לדעות האופוזיציה הליבראלית. שדרשה תיקונים בחברד, ובמדינה. 
בשל מאמריו נידוך ב 1837 ל 4 שנות מאסר. לאחר שחרורו ( 1840 ) 
התקבל כעויד כתה״ע ו 1111-131 !!!.סק (העתוך של פשט). ובו ניהל 
מאבק לדמוקרסיזציה ועצמאות כלכלית של הונגריה. הטפתו לשחרור 
האיכרים עוררה התנגדות אפילו באדפוזיציה. רב 1844 פוטר. אז הקים 
חברה לתיעוש הונגריה כדי לשחררד, מתלותה ביבוא מאוסטריה. 
ב 1847 ניסח את פצע ״ 10 הנקודות" של מפלגת האופתיציה הלי¬ 
בראלית, שכללו דרישות ליתר עצמאות להונגריה, להכפפת טרג- 
סילווניה להונגריה ולהרחבת זכויות האזרח. אותה שנד. נבחר 
לאסיפדרד,לאומית ובה התבלט כנואם מבריק וכמנהיג האופוזיציה. 

ב 3.3.1848 , בעקבות פהפכת פבדואר- 1848 בצרפת. הניע ק׳ את 
הבית־התחתוו של האסיפה-הלאופית להגיש לקיסר עצומה שכללה 
את ״ 10 הנקודות" הנ״ל והדגישה את הצורך בממשלה הונגרית 
אחראית. כשפרצה המהפכה בוהנד, ב 13.3.48 יצאה משלחה מנהיגים 
בהשתתפות ק׳ לווינה ובלח? ההפגנות ההמוניות ב. 15.3 בבודפשט, 
נענה הקיסר פרדיננד 1 (ע״ע) לדרישותיה ואישר הקמת ממשלה 
הונגרית בראשות בסיני (ע״ע). ק' מונה לשר־האוצר. הוא נעשה 
קיציני-יותר בדעותיו ופעולותיו חידדו את היחסים עם וינה, למגינת־ 
לבם של חבריו בממשלה. ב 11.7.48 שכנע את ביה״נ ההונגרי לאשר 
תקציב להקמת צבא הונגרי לאומי, שהקמתו היתה סלע-המהלוקת 
עס הממשלה בווינה. למימיו הצבא הוציא שטרות מיוחדים. ב 11.9.48 , 
כשפלש להונגריה ילאצ׳יץ', מושל קרואטיה, ועושה־דברה של הממ¬ 
שלה. בווינה, התפטרה ממשלת בטוני והוקמה "ועדה להגנת הסולדת" 
בראשות ק', שהיד, למנהיג המד,פכה. ק׳ לא הכיר בפרנץ י(זף 1 
(ע״ע), כשנעשה קיפד ב 2.12.46 , ותבע מעמו להתנגד לו. כשנכבשה 
בודפשט בידי הצבא האוסטרי נמוגה ממשלת ק׳ לדברצו. ביזמת ק׳ 
הדיחה האסיפה־הלאומית של הונגריה את בית הבסבורג ב 14.4.49 , 
וק׳ נבהר למושל הונגריה. תחילה זכה צבאו להצלחה, ובפיקוד 
המצביא גרגאי(ע׳ע) שהרה כמעט את כל הלנגריה. אך הצאר ניקולי 1 
בא לעזרת פרנץ יוזף וד,ביס את ההונגרים באוגוסט 1849 ! ק' נמלם 
לתורכיה. 

ק׳ ערך מסעות בארצות שונות כהי לרכוש אהדה, והתיידד עם 
מציני (ע״ע). ב 1862 התיישב בטורינו. הוא ניסה להשפיע על חוגים 
שנשארו נאמנים לו במולדתו לא להתפשר עם פרנץ יחף. כן ניסה 
להקים לגיון הונגרי נדי לשהרר את ארצו. במשן הזמן שינה, ק׳ את 
השקפתו: הוא הציע שיתוף־פעולה ביו ההונגרים ליתר הלאומים 
בהונגריה ובסביבותיה במסגרת "ברית עסי עסק הדנובה". אף שיכול 
היד, לחזור לארצו לאחר 1867 , נשאר בגלותו. — לאחר מורו חזר 
בנו, פרנץ, להונגריה, הצטרף ל״מפלגת העצמאות" ונבחר מיד לפרל¬ 
מנט. בשנים 1906 — 1910 היה שר-ד,מסחר. הוא הו״ל חלק מכתבי 
אביו. 




555 


?ושוט ליוש — קושטא 


556 


.א .. 1 ,ז>( 1 מ)£ . 0 ; 952 [ ,(- 011 ) *; 1-01131 . 5 ;^ 191 ,.א .. 1 .[ 

,ל 611€ ת^ .£ ; 1953 , 101€ ז 0110 ^{ 10 111€ {ז €0 111 ) ) €1 } 10 11 

,מ 0 /זו 0/1 ')לויל 10 6 ^> 1 ) !;ו 1 ז<< 0 }^{ 161 > 11 ךת 6 ווח 6 161 €'\ך 1 ן €0 ^) 1111 ;;ל> 

, 2 ;!;>י 110 . 1 ; 1955 ,ח 6116 _) 01 י 1 ) 1 } 11 ^ 1 > 1 (ד 11 _) 161 וו< 0 12 > 1954•. 1 (]., 11111x0 
. 1957 , 61 } 1 ^)-'ז 11110 ! 1£1 > £111 

עמדתו של ק׳ כלפי היהודים בהונגריה נשתנתה לטונה 
בתקופת גלותו• נשנות ה 40 התנגד לאמנציפציה ודרש שהיהודים 
ירחיקו מתוכם תחילה את אלד. המעכבים התמזגות חברתית. ב 1844 , 
בפולמוס צינורי עם הרב ל. לף (ע״ע), דרש סהיד.ודים לזנוח את 
מנהגיד.ם המיוחדים. בתחילת המהפכה סען באסיפה־הלאומית, כי 
באווירה האנטישמית הקיימת צריכים דווקא תומכי השוויון לדחות 
את מועד ביצועו של שוויוז־דחכויות ליהודים. אישית קירב ק׳ יהו¬ 
דים לתנועתו, ויהודים רבים נמנו עם הקרובים אליו ביותר. גם מספר 
היהודים שהתנדבו לשרת בצבאו היה גדול. בשלד,י המהפכה הוגש 
לפרלמנט המהפכני. ואח נתקבל בתמיכת ק/חוק השוויון ליהודים 
(וע״ע אמנציפציה, עמי 85/6 ). במכתביו אל חסידיו בהונגריה בימי 
גלותו גינה ק' את האנטישמיות ההונגרית, אך בימי טיסה־אסלר 
(ע״ע) שב והביע את תקוותו כי בעקבות תמיכת המתקדמים ההונ¬ 
גרים ביהודים יבינו אלה שעליהם להתמזג בסביבתם. ברישום ביומנו 
מאותה התקופה גם הניע צער על שבימי שלטונו לא עשה די למען 
הענקת שוויון ליהודים. לאחר מותו זכה קי להערצתם הבלתי-מסויגת 
של יהודי הונגריה. 

נ. קצבורג, אנטישמיות בד,תגריה (ספתח בערכו). תשכ״ס. 

יה, ם. 

קושטא, קושטה (תורכית |טנ 1 ט 3 ): 1 [קרי: איססמבול]), הגדולה 
נערי תורכיה, נמלד. הראשי ומרכזה הכלכלי והתרבותי. 

2.5 מילית תוש׳ ( 1975 ). בק׳-רבתי הכוללת את איי הנםיכים ( 211 ^^ 1 
: 1 ב 1 ב( 1 \.) בצפון־מזרח ים מרמרה — כ 3 מיליון תוש׳. 

השם: עד 330 לסה״נ היד, שם העיר ביזנטיון (ע 110 ״ 0 ;ו״ 8 ). 
מאז יפי קונסטנטינוס, היה השם היווני קונססנסינופולים • 14109 ) 
סזגס״נס׳וזדסססזז) ולעתים! קונסטנטינו פזלים ( 01 , 14 ״ עס׳\]ז 9 ] 10 ט 9 נו) 14 ). 
חני הראשונה כבר לא בוטאה, כנראה, בשעה שנקבע השם. הנוהג 
היווני לקצר ולקרוא לעיר קונסטנטינו (בוטא: קוטטנטינו) הביא, 
ביה״ב המוקדמים, לד.יווצרות הצורה הערבית וד,עברית קסטנטיניה/ 
קוסטנטינה. קיצורים בלשון הדיבור של תושבי ביזנטיון בשלהי 
יה״ב, בגון קופטי, קוסטה, השפיעו גם על העברית. ובייחוד על 
תארים גזורים (קוססיני. קוסציני). מנהג היהודים, ברוב ארצות 
הנצרות ביד,יב. להעתיק ( 1 ע׳י ש הביא לכתיב קושטנטיניה/קושטנ- 
טינה/קושטנדינא, שהתקצר במשך הזמן ל־קושטא. לש ם איסטנבול, 
ר׳ עם' 360 . 

ק׳ שוכנת בצפון-םערב המדינה, על גדות מיצר בוספורוס (ע״ע) 
שביו אסיה לאירופה ולחוף ים מרמרה (ע״ע). העיר חולשת על 
הכניסה הדרומית למיצר שבו עובר נתיב השיט היחיד מן הימה״ת 
לים השחור. בק־ חוצה דרך היבשה ההיסטורית מאנטוליה (אסיה) 
את המיצר, בואכה תרקיד, (אירופה). היום משמשת ק׳ כצומת בי״ל 
לכבישים ולמס״ב. בנמל עונדים נ 2.5 מיליון טון מטענים בשנה 
(בעיקר יבוא). נפל התעופה ישילקי ממערב לקי הוא מרכז התחבורה 
האווירית של תורכיה ותחנד, השובה לקווי התעופה בין אירופה 
למזרח הרחוק. 

.קרדד.זר,ב" (תורכית } 1 וי. 11 ־־ תעלה, למעשה. עמק נהר שקוע) 
חודרת מן הבוספורוס לתוך החלק המערבי (האירופי) של ק', 
ארכה 7 ק״מ. לאורך חופיה מצויים מזחים ופספנות ובקצה המזרחי — 
הנמל המודרני, קרן־הזהב יוצרת עם ים פרפרה חצי-אי, בו שוכנת 
העיר העתיקה — סטמבול, על מקופה של קונסטנטינופולים. 
העיר העתיקה, המשמשת עדיין כמרכז חיי המסתר והתחבורה של 
ק׳, משופעת באתרים היסטוריים רבים. ממבניהם המפוארים של 
הקיסרים הביזנטיים נותרו רק שרידים בודדים (עמוד הנחש, שני 



האובליסקים), ממפעלי המים — אמת המים של ואלנס, שרידי 
בריכות ומאגרים תת-קרקעיים (;רבטאן). החופה (מהמאה ה 5 ) 
המקיפה את העיר העתיקר, נשתמרה במערב ובקטעים לאורך החופים. 
במפגש החומה המערבית עם חומת-הים הדרומית, נמצא מבצר 
;דיקולה (=שנעת המגדלים, 1557/8 ). 

בתחומי העיר העתיקד, שבע גבעות עטורות במסגדים, שכיפותיהם 
תריחיהם מקנים לקו הרקיע של ק־ יופי מיוחד בפינו. כפה מהם 
בנו הביזנטים בכנסיות, ובראשן אלה (האגיה) סופיה ( 111 ד\,- 
•ו^() X01 ״ההנפה הקדושה״) — בסיליקה גדולה ומפוארת המוכתרת 
בכיפה ענקית (המאד, ה 6 ). העת׳פאנים הפכוד, למסגד והוסיפו לה 
4 צריחים עגולים. חלק מהפסיפסים המקוריים העשירים נשתמרו 
מתחת לטיח העת׳מאני ונחשפו. (ע״ע ביזנטיון; עם' 395 ! תמ', שם. 
עם׳ 395/6 , 397 ). כנסיית המושיע בנורה (מסגד קעריה), שראשית 
ננייתד, במאה ה 5 , מצטיינת בפסיפסים ובפדסקים מרהיבי עין, 
בעיקר מהמאה ה 14 (תם', ר׳ כרך ח', עמי 408 ). 

בין המסגדים הרבים שבנו העת׳מאנים בולטים שניים: מסגד 
סלימאניה ( 1550 — 1557 ) שבנה סינאן בדגם המושפע מזה של האגיה 
סופיה: מעל מרכז המבנה מתנשאת ביפד, גבוהה ( 53 מ׳) וגדולה 
(הקפה — 26,5 מ׳). אגפי המבנה מכוסים כיפות וחצאי-כיפות 
כמפלסים נפונים יותר. למסגד המעוטר בפאר 4 צריחים והוא מוקף 
— כרבים אחרים — במבני מדרסות, ספריות ומוסדות צדקה. 

כלפד. במסגדים נחשב מסגד השלטאן אחמד ( 1609 — 1616 ). 
המבונה ..המסגד הבתול" בשל אריחי הקרמיקד. המכסים את כתליו. 
למסגד 6 צריחים (תס', ר׳ כרך ב', עם׳ 427/8 ). 

בקצה המזרחי של העיר העתיקד, נמצא טוס ק פי סרי — 
ארמון השלטאנים במאות 15 — 19 . הארמון מורכב מבנים וביתנים 
נמוכים מתקופות וסגנונות שונים! הם בנויים מסביב לחצרות פנימיות 
וסביבם גנים גדולים. ביניהם בולם קיוסק (= ביתן) בגדאד (^ 16 ) 
המעוטר בתבליטי זהב ושיש, צדף ושנהב. טופקפי פרי הוא אחד 
המוזיאונים העשירים כעולם. מוצגים בו אוצרות השלטאנים המשופ¬ 
עים באבנים יקרות וכלי חרסינה סיניים נדירים. 

מצפון לקרן הזהב משתרעת ב י ו׳ ל ו( 111 ! 1 ס׳ל 80 ) שגרעינה גלטה 
העתיקה. הגשרים גלפה ואתאתירך ( 11 ז 6 ]נ 1 \,) מחברים את העיר 






557 


הושו 




558 


העתיקה עם ביו׳לו. ב 1974 הועזלם גשר שלישי מעל קרן הזהב, 
וכביש העוקף את ק׳ מצפון מהבר אותר עם גשר הבוספורוס. הגשרים 
מורמים מדי ערב כדי לאפשר מעבר אניות. בביו׳לו שכונות מגורים, 
מהן מפוארות. שנבנו החל במאה ה 19 בסגנון אירופי ומודרני. באיזור 
זה שכנו השגרירויות הזרות עד העברת הבירה לאנקרה ( 1923 ). 
לחוף המיצר נבנה ארמון דולמאבאהצ׳ה בסגנון ברוק אירופי ויסודות 
מזרחיים ששימש למגורי השלטאנים מ 1855 . בביו׳לו נמצאים הנמל 
המודרני והמספנות, משרדי חברות המסחר והפיננסים הגדולות, 
בתי־מלוו מפוארים ומוסדות בידור. 

החלק המזרחי(האסייתי) של ק׳ כולל את השכונות הגדולות 
איסקידר (על מקומה של פריסופוליס העתיקה), קדיקי (מקומה 
של כלקדון העתיקה) והידרפשה. אלה מאכלסות עתה כרבע מתושבי 
ק׳. האיזור שומר עדיין בחלקו על צביונו הכפרי. אד בתי־העץ הטי¬ 
פוסיים מן המאות 18 — 19 מוחלפים בבתי-קומות למגורים. בד,ידרפשה 
נמצאת תחנת המוצא של מס״ב לאנטוליה. גשר הבוספורוס המחבר 
את הצד האסייתי עם האירופי הושלם ב 1973 . ארכו 1,074 מי. 

מעמדה של ק׳ כמרכז הכלכלי של תורכיה נשמר על אף העברת 
הבירה לאנקרה. ק' מייצרת כשליש מתפוקת התעשיה התורכית. 
התעשיה מגוונת ביותר יבין ענפיה העיקריים ייצור טכססיל, 
הלבשה, מזון, מוצרי מתכת, כלי שיט ותרופות. הפעילות המסחרית 
העניפה קשורה בזו התחבורתית בשל מעמדה כצומת תחבורה בי״ל. 
מאות אלפי תיירים פוקדים את קי מדי שנה ותורמים תרופה נכבדה 
לכלכלתה. 

קי היא המרכז העיקרי בתורכיה לתרבות ולהשכלה. יש בה 3 
אוניברסיסאות (כ 44,000 תלמידים ב 1975/6 ), מכוני מחקר בתחומים 
שונים, אקדמיות של הצבא והצי. בת׳ס לאמנויות וקונסרווטוריון 
למוסיקה. המוזיאונים הרבים אוצרים פריטים ארכאולוגיים, היסטו¬ 
ריים ותרבותיים חשובים. בספריות ובארכיונים שבקי ריכוז כ״י 
אסלאמיים מהגדולים בעולם. קי היא מרכז ההוצאה לאור במדינה 
של ספרים, כת״ע ועתונים. כן יש בה תאטרונים, תזמורת סימפונית, 
בית־אופרה ואולפני סרטים. 

כ 90% פאוכלוסי ק׳ הם תורכים מוסלמים. רבים מהם כפריים 
מאנטוליה הבאים לחפש עבודה בעיר ומאכלסים את שכונות העוני 
שלה. רוב המיעוטים בתורכיה — יוונים. ארמנים ויהודים — מרוכזים 
בקי ורישומם ניכר בחיי המסחר שלה. קי היא מקום מושבם של 
פטריארך יווני־אורתודוכסי וארמני. 

וע״ע ביזנטיון, אמנות. 

. 1970 ,./ מ/ !^!))({}סיד /ס ן^"/! , 15 י.ו 8 נ 1 .י 1 
דו. ק. 

היסטוריה. גרעינה של ק׳ היתד, העיר ביזנטיון, שנוסדה 
במאה ר, 7 לפםד,״נ בידי יוצאי מגרד, (ע״ע). וישבה על הגבעה המז¬ 



רחית, שכיום מצוי 
שם הסראי הישן. היא 
התעשרה מהסחר בין 
הים השחור ובין 
הימה״ת ומדיג: המפ¬ 
רץ הקטן שליד מעגן 
ספינות הדיג כונה 
"קרן הזהב" בגלל 
עשרו בדגד,. 

בשנים 478-512 
לפסד,״נ היתה ביזנט¬ 
יון בשלטון פרס. 
אה״כ הצטרפה לברית 
האטית-דלית (ע״ע 
יון, עמי 442 ), ותש¬ 
לומיה לקופת הברית 
מעידים על עשרה. 
ב 440 וב 411 — 408 
מרדה באתונה אן דוכאד,. ב 405 באה בעול ספרמד.. אך ב 390 חזרה 
לידי אתונה עד 357/6 , ב 340/39 סייעו לה האתונאים לעמוד במצור 
ששם עליה פיליפום 11 פלד מקדוניה. היא הכירד. בפרות אלכסנדר 
הגדול, אך ביפי יורשיו חזרד, וד,יתד, עצמאית. במאה ה 4 סבלה 
ביזנטיון מפשיטות הסקיתים. ובמיוחד הגלים (ע״ע גלטיה), שתק¬ 
פוה, ב 279 והטילו עליה מם כבד; למימון תשלום זד, גבו הביזנטים 
דמי־פעבר מכל אניה שעברה דרך הבוספורוס. רודוס, שאניותיה 
נפגעו מדמי־מעבר אלה, תקפה את ניזנטיון בעזרת ביתיניה, ניצחה 
אותר, והחזירה את חופש השיט במצרים. מהמאה ה 2 היתה ביזנטיון 
בעלת בריתה של רומא במלחמות ביוון ובאסיה הקטנד,. בסוף יפי 
הרפובליקה היתר, ביזנטיון ל״עיר חפשית" (גז;>נ 1125111 ז 1 פ) ששילמה 
מס לרומא. אספסיאנוס קיסר צירפה לפרובינקיה ביתיניה, וספטי- 
מיום סורום (ע״ע) עשה בה שפטים על שתמכד, ביריבו, פסקניום 
ניגר ( 195/6 לסה״נ), והוריד אותה לדרגת כפר, הכפוף לפרות 
פרינתום הסמוכה. קרקלה (ע״ע) החזיר לה מעמד של עיר. ספוד 
ל 270 בזזו אותה הגותים. 

ב 324 ניצה קונססנטינום הגדול (ע״ע) את יריבו ליקיניום (ע״ע) 
בכריסופולים הסמוכה לביזנטיון, ומשעמד על יתרונות מעמדה 
הגאוגרפי של העיר החליט לבנות בה את הבירה החדשה של הקיס¬ 
רות. למעשה חדלה רופא להיות בירה, וקונסטנטינום רצה שהבירה 
החדשה תבנה כעיר נוצרית. ב 11.5.330 נחנכה "רומא החדשה" 
וכונתה קונסטנטינופולים ע״ש מייסדה. כרומא ישבה העיר על 7 
גבעות ונחלקה ל 14 שכונות. נבנו בה ארמון קיסר, פורום, משכן 
לסנאט, היפודרום ובנייני ציבור רבים אחרים, וכן כנסיות רבות 1 
את מקדשי האלים הישנים לא הרסו, אך ייתכן ששימרום כמעין 
מוזיאונים. 

קונסטנטינוס העניק לק׳ מעמד של "עיר איטלקית', שהררה 
פמסים פרובינקיאליים וד.בטיח לחם חינם ל 80,000 אזרחיה, דוגמת 
רופא. ואולם, רק ב 340 השתווה פעפדה החוקי לזה של רופא, 
משכונו בה קונסטנטינוס סנאט ובצדו מדרג שררה כשל רופא: 
קוסטורים, פרטורים וטריבונים, ואחד הקונסולים ישב דרך קבע בקי. 
מושל העיר היה בדרגת פרוקונסול, וב 359 נשתווה למושל רומא 
וניתן לו מעמד פרפקט. גם מעמדה הכנסייתי של קי עלה, וד,גפון 
העיר, שתחילה היה כפוף למטרופוליטן של הרקליאה, השתווד, 
במעמדו להגפוני רומא, אלכסנדריה ואנטיוכיה. בוועידת הכנסיה 
הראשונה בק׳ ( 381 ) נחשב לשבי במעלה אחרי רומא. וב 451 ניתן 
לו מעמד של אפטריארך. ב 553 וב 680/7 שוב נערכו בקי ועידות 
כנסיה. 







559 




550 


הבירה החדשה גד¬ 
לה במהירות. ב 413 
הרם הקיסר תאודו־ 

סירס את החומה שב¬ 
נה קונמטנסינוס ובנה 
חומה חדשה, בהכפי- 
לו את שטח העיר. 

חומתה החזקה של ק' 

וביאוריה האדירים 
הצילוה פעמים רבות 
כשתקפוה הפרסים 
( 616 ), האורים (ע״ע 
(ב 626 ])',' העירבים 
( 672,669 — 717,678 ), 

הבולגרים ( 913,813 ), 

הרוסים ( 860 , 941 , 

1043 )והפצ׳נגים(ע'ע 
[ב 11090/1 ). בין כל 
אלד, חשוב היה במיו¬ 
חד, מבחינת אירופה 
והנצרות כולה.המצור 
של 717 , כשנסיונות הערבים לכבוש את ק׳ התנפצו אל חומות 
העיר, ובכך נבלמה התקדמותם מערבה, 

ק׳, שנוסדד, כבירת הקיסרות הרומית כולה, היתה מ 395 לבירת 
קיסרות המזרח בלבד, ובמאות ה 6 — 7 הצטמקה קיסרות זו מאד, 
בעקבות כיבושי הלנגוברדים, הסלווים וד,ערבים. ואולם, חשיבותה של 
ק' לא פחתה, ומבחינות רבות אף עלתד,: עם שקיעת תרבות-העיר 
במערב היתד. ק׳ למרכז הגדול ביותר, וכמעט היחיד, של תרבות-עיר 
בעולם מוצרי, ומילאה תפקיד שאיו ערוך לו בשמירת מורשת יוון 
ורופא! בית-האולפנא הגדול שבה, שנוסד ב 425 , היה מעידמכללה, 
ואחרי סגירת האקדמיה כאתויה ונפילת אלכסנדריה ואנטיוכיה בידי 
המוסלמים היה למוסד היחיד בעולם הנוצרי ששמר על גחלת ההש¬ 
כלה. התחזק גם מעמדה בכנסיה, משבבשו הערבים את ירושלים, 
אנטיוכיה ואלכסנדריה — מושבי האפטריארכים של המזרח — 
ומשהחריפו הסכסוכים ביו כנסיית ביזנטיוו לכנסיית רומא והגיעו 
לידי קרע מוחלט ( 1054 ). האפסריארך האקומני של ק' נהיה לראשוו 
במעלד. בכנסיר, האורתודוכסית. ק׳ נהייתה לבירת האורתודוכסים, 
ובכללם האורתודוכסים המלווים שמחוץ לתחומי הקיסרות. בפאר 
כנסיותיה — ובראשו ״האגיה סופיה״ (ע״ע ביזנשיוו, עמ' 395/6 . 
397 (תמר)) — ובהדר פולחנר, וטקסיר, הפעימה ק׳ את המבקרים בה: 
הסלווים קראו לח "צארגראד•(קרית הקיסר) והסקנדינווים "מיקלא- 
גארד" (העיר הגדולה), וד,יא נתקדשה אצל האורתודוכסים. 

תולדות ק' בימי הקיסרות רצופות מאבקים ומהומות ואף מלחמות 
אזרחים. אלו ניטשו ביו אוד.די קבוצות יריבות בררפודרומום (ע״ע, 
עמ׳ 329 ), ואח״כ בעיקר ביו יריבים במחלוקות בשאלות אמונה ודת, 
שמילאו את תולדות ביזנטיון. במאות האחרונות של הקיסרות היו 
חיכוכים גם עם הזרים הרבים שישבו בעיר; ב 1082 קיבלו הונצי¬ 
אנים זכויות-יתר ורובע מגורים, בעוד שעד אז ישבו הזרים בגלטה, 
מעבר ל״קרן הזהב״! בעקבות ונציה קיבלו זאת גם ערי מסחר אחרות 
באיטליה, בגו! ג׳נובה, פיזה ואסלפי. באחת ההתפרצויות נגד הזרים, 
ב 1182 , נערך בד,ם טבח. 

במסע הצלב הרביעי נכבשה ק׳ — לראשונה מאו היתה לבירת 
הקיסרות— בידי הצלבנים ( 13.4.1204 ! ע״ע מסעי הצלב, עמ׳ 1115/6 ) 
שהביאו לשואה הגדולד, ביותר שפקדד, אותה. אחרי 3 ימי הרג. אונם 
ושוד, שבהם נבוזו אוצרות העיר, נהיתה ק׳ לבירת הקיסרות הלאטי- 
נית, ואפטריארך לאטיני הוכתר בה. ב 1261 שוחררה העיר בידי 


מיכאל ¥111 (ע״ע) פלאולוגום, האפטריארך האורתודוכסי הושב על 
כנו, הוונציאנים גורשו, ובני ג׳נובה, שסייעו בשחרור העיר, הת¬ 
יישבו בגלטה וקיבלו זכויות-יחר. נעשו מאמצים לשקם את העיר 
שהידלדלה בשלטון הלאטינים, אך היא לא שבה לימי זד,רה, וד.קי־ 
סרות שק' היתה בירחד. היתה צל חיוור של זו שלפני הכיבוש. 
מאמצע המאה ה 14 נלחצה ק׳ משני עבריד. ע״י התורכים העת׳- 
מאנים; ב 1402 וב 1422 היתר, נצורה בידיר,ם. באפריל 1453 פתחו 
העתימאנים בהתקפתם האחרונה! תותחיהם— הגדולים וד,משוכללים 
ביותר באותה עת— קרקרו את חומות העיר.ב 29.5.1453 פרצו לתוכה 
וטבחו בתושבים! ולמחרת נכנם לק' השלסאן מחמד 11 וב״האגיה 
סופיה", שנהיתה למסגד (אוה סופיה), נערכה תפילה מוסלמית, 

מחמד 11 , שעל כיבוש ק׳ בונה "הכובש" ("פאתח"), קבע בה את 
בירת קיסרות העת׳מאנים. שוב חזרה ק׳ למעמדה כבירת קיסרות 
אדירה, ואולם בימי העת׳מאנים היה לה צביון רב־לאומי ורב-עדתי 
יותר מבימי הביזנסים. כשכבשו העת׳מאנים את "איסטנבול"(שיבוש 
של ״ 10X1 ! ע!)! 414 — , אל העיר״! התורכים קראו לה גם "סטס- 
בול״, ומחמד 11 כינה אותה, בהשאלה, אסלאמבול — שגשוג האס־ 
לאם) היתד, אוכלוסייתד, קטנה. מחמד יישב בעיר מוסלמים, יוונים 
וארמנים, פינה אפטריארך אורתודוכסי. אפטריארך ארמני ורב כולל 
(״רב מנהיג״) לעדד, היהודית. ב 1477 היו בעיר כ 16,000 ראשי־ 
משפחות, מהם 60% פוסלפים, 30% נוצרים ו 10% יהודים; ב 1535 
היו בה 80,000 ראשי משפחות, באותם שיעורים. 

מחמד 11 דאג לשוות לבירתו צביון מוסלמי בעיקרו, בבנותו בה 
מסגדים, מדרסות ובנייני ציבור אחרים, וכן ארמונות והדמונות, כגון 
טופקפי פראי שבנייתו החלה ב 1462 . בימי ^ימאן ״המפואר״ (ע״ע 1 
1520 — 1566 ) נבנו במה פסבניה המפוארים כיותר, כגון מסגד סלי־ 
מאניה, בידי הארדיכלים ממשפחת סנאן. "המסגד הכחול" שבנה 
השלטאן אחמד 1 ( 1616-1609 ) ו״ביתן בגדאד" (בגדאד קיוסק), 
לציון כיבוש בגדאד ב 1638 , נחשבים אף הם השגים ארדיכליים 
ראשונים במעלה. 

גם בימי הזוהר של הקיסרות היתד, קי מועדת לפורענות, יניצי־ 

רים (ע״ע), או המון שדרוישים הסיתוהו, חוללו בר, מהומות. העיר 
סבלה גם מרעשים ומשריפות, ושקיעת הקיסרות פגעה בעיר שצרכד. 
הלק נכבד מהמסים. במאה ה 17 קפאה אוכלוסייתה, ובהדרגה גדל 
בה שיעור הנוצרים עד ל 55% (בתהילת המאה ר, 19 ) ושיעור המוס¬ 
למים ירד ל 38% . גם מעמדם בכלכלה ובמדינה היה נכבד, וליוונים 
פנריוטים — תושבי רובע פנר, שבו ישב האפטריארך — ניתנו 
משרות שלטון גבור,ות, ובכלל זה משרות מושלים בוולכיה ומול- 
דוויה. ב 1821 , כשפרצד. מלחמת העצמאות של ינו, נפגע מעמר 
הפנריוטים. והאפטריארך הוצא להורג. ב 1856 חזרו המוסלמים והיו 
רוב מוחלט — כ 60% מהתושבים. 

במאה ה 19 היתה ק' מרכז למאמצי המודרניזציה, בה הוקמו 
מוסדות חינוו וארגון בנוסח אירופי וניכרו גם השפעות המערב 
בתחומי החברה והרוח. ב 1838 נבנה גשר ראשון על "קרן הזהב", 
ב 1871 נקשרה העיר במם״כ לאירופה, ב 1873 נכרתה מנהרה מפרד, 
לגלסד״ ובתחילת הפאר. ה 20 הונהגו תאורת חשמל, תחבורת חשמ¬ 
ליות ומערכת טלפונים וביוב. 

מיפי יקטרינה 11 (ע״ע) שאפה רוסיד. להשתלט על ק": גם 
היוונים. אחרי שזכו בעצמאות, ביקשו לד.חזיר לעצמם את בירתם 
ההיסטורית. במלחמת הבלקן הראשונה (ע״ע בלקן, מלחמות) הגיעו 
הבולגרים עד ספוד לעיר ועם כניעת תורכיה ב 1918 השתלטו על 
ק׳ כוחות בריטניה. צרפת ואיטליד,. לעיר נהרו המוני פליטים 
שנמלטו מהמהפכה ברוסיה ופהפלחפד, באנטוליה בין תורכיה ליט 
(ע״ע, עמי 484 ). בעקבות חתימת הסכם השלום בל(זאן פינו צבאות 
הכובשים את העיר (אוקט׳ 1923 ). ימים מספר אח״ב הועתקה הבירה 
לאנקרה. גם אחרי שחדלד, להיות בירה המשיכה ק׳ לגדול. מב 700 






561 


קושט < 


5:2 


אלף תוש׳ ב 1927 לכמיליון וחצי ב 1965 . היא היתה המקום היחיד 
בתורכיה שבו נשארו יוונים. אחרי חילופי האוכלוסין בין יוון 
לתורכיה, וכן נשאר בה האפטריארך האורתודוכסי. ב 1955 אירעו 
בה התפרצויות אנטי-יווניות חמורות, עקב הסבסוד בשאלת קפריסין 
(ע״ע. עמ' 1005 ). 

€ 11/1113011011 10 ( 1 0714 ./ . 8 ; 1968 ,ז 16 ! 1 ^ .ט 

. £06701 1€ { 7 :ח 1 ) . 1 . 11 ;* 1972 , 110 ( £1111 0110111011 111 £ ! 0 

. 973 ! ,( 248 — 224 .קן; , 64 — 63 ,^ 1 . 01 ץ ,. £11 . 151310 

אה. א. 

על תולדות היהודים בק׳ עד הכיבוש התורכי, ע״ע ביזנטיון. 
(ע״ע, היסטוריד,). 

ייתכן שיהודי ק' סייעו לכיבוש העת׳מאני של העיר, שכן בטבח 
הכללי שערכו הכוכשים לא נפגעו היד,ודים כלל. עם הכיבוש ב 1453 
העביר מחמד ח יהודים מסאלוניקי, בולגריה, מקדוניה ואלבנית 
לק׳ במטרד, לקדם את פיתוחד״ מ 1453 היו בקהילה 3 קבוצות 
עיקריות: א) הרומאניוטים, בני ק' מתקופת הביזנטים, שמסרתם 
שאבה מהמנהג וד.הלכר, של א״י; ב) האשכנזים והאיטלקים; ג) 
הקהילה הקראית המפותחת וד,עשירה בעלת יחסים טובים עם 
הרבניים, שגם לימדו את בניהם תורה. שכונת הקראים נוסדה סמוך 
לנמל אמיניני, והיתה במשך הזמן למרכז הקראי של ק". יישובם 
של היהודים התרכז במספר שכונות מעורבות, בעיקר לאורך חופי 
"קרן הזהב", ובאזורי בלט דאורטאקוי, ויחדיו היוו כולן קהילה 
אחידה מבחינה דתית־מינהלית בעלת אוטונומיה רחבד. ("מילת"). 
נציגה הראשון היו, רבד, של ק׳ בזמן הכיבוש, ר׳ משה קפסלי 
(ע״ע), ואחריו — ר׳ אליהו מזרחי. 

גלי התיישבות משמעותיים של יהודים אשכנזים הגיעו לק׳ 

מיד ■לאחר הכיבוש העתימאני, מד,ונגריה, אוסטריה ובווריה, מחמת 
הרדיפות וד,לחץ באשכנז מחד, תסיסות משיחיות עזות — בעקבות 
חורבן ביזנטיון — מאידד, ובעקבות קול הקורא של ר׳ יצחק צרפתי 
ליהודי אשכנז לבוא ולהתיישב בתורכיד,. קוימו קשרים בין יהודי 
פולניה ליהודי הקיסרות העת׳מאנית, בקווי הסחר היבשתי שקשר 
בין נמלי הים השחור לנמלי הצפון. האשכנזים התארגנו כקהילה 
עצמאית, ורק לאחר זמן רב התערבו ביהודי הארץ. 

עיקר היישוב הספרדי נוסד בעקבות הגירושים מספרד ( 1492 ) 
ומפורטוגל ( 1496 ). השלטונות העת׳מאניים עודדו ביותר את הגירת 
המגורשים לםמלכתם (ע״ע תורכיה, יהודים) — ובין הבאים לק' 
היו ת״ח ידועי שם, כר׳ יצחק אבן לב, ר׳ יוסף סיטצק, הרבנים 
דוד ובנו יעקב תם למשפחת יחיא (ע׳ ערכיהם), ר׳ יצחק קארו, 
שלמה עטיא ורבים אחדים שהקימו ישיבות לצד ישיבת הרומאג- 
יוטים הוותיקה שבראשה עמד ר׳ אליהו מזרחי. המהגרים שמרו על 
ייחודם והתארגנו בקהילות עצמאיות כבארץ מוצאם, כגון*. ק״ק 
קורדובה, ק״ק מאיור, ק״ק גרוזזז, ק״ק גראנאדד" ק״ק אראגון, 
ק״ק ציציליה ועוד. באמצע המאה ד, 16 חיו בק׳ כ 50,000 יהודים — 
אפשר הדיכוז היהודי הגדול בעולם אז — מאודגנים בכ 30 "קהלים", 
ולהם יזרגודנג בשם "הוועד הכולל של הקהילות". בראשית המאה 
ה 16 הונח היסוד לדפוס העברי בק' — שהיה הדפום ■הדאשון 
במזרח התיכון כולו — עם הדפסתו של ס' הטודים ב 1504 (ואפשד 
שנדפס כבר בשנת 1494 ). ומאז היתה ק׳ ממרכזי הרפוס העברי 
החשובים בעולם. במרוצת הזמן נטלד, הקהילר, הספרדית את ההג¬ 
מוניה, כתוצאה מגדלה ומרמתד. הכלכלית וד,תרבותית, והדבר בא 
לירי ביטוי גם בפולמוסים הד.לכתיים הרבים בין הרומאניוטים לס- 
פדדים, בהם נפלה ההכדעה בד״כ לצד הספרדים. הספרדים שהיו רוב 
מניינה ורוב בניינה של האוכלוסיה, הטמיעו בתוכם, במרוצת הזמן, 
את הרומאניוטים ואת יתר העדות. מבין חכמי ההלכה הגדולים בק׳ 
במחצית השניה של המאה ה 16 ייזכר הרב אליהו אבן חיים (ע״ע), 
בעל שו״ת ראנ״ח, ור׳ יוסף בן לב, בעל שו״ת מהריב״ל, שהיה ראש 
ישיבת הגבידה (דונה גרציה נשיא). בסוף ימי ר' אליהו מזרחי 


נוסדה משרת ה״קהיה״ (מתורכ' — קיאהיה) — שתדלן, שטיפל 
בד,עסקת הקשרים עם השלטונות. ראשון השתדלנים היה ד׳ שאלתי- 
אל, שפעל רבות בחצר השלטאן. לאחר מות הרב אליהו מזדחי 
ב 1525 בוטלה משרת הרב הכולל, משום שהספרדים תבעוה לעצמם. 
משרת הקהיה (קהיליק) נתבטלח בתחילת המאד. ה 17 . 

המשפחות הבולטות במאה ה 16 היו: המת (ע״ע), שבניה עסקו 
ברפואה בחצר השלסאן, מנדס ונשיא (ע׳ ערכיהם), שהשפיעו 
חרבד, בחצר המלכות וקשריהן אלה הביאו להן את הזביון לבניינה 
של טבריה (ע״ע). תקופת הפריחה חלה במשך כל המאה ה 16 , בד, 
היתה רמתה התרבותית של קהילת ק׳ מנקודות השיא של תרבות 
ישראל ביה״ב בכלל, ובארצות המזרח בפרט. פעילות יוצרת, אינטנ- 
סיווית ופורה ביותר נתקיימד, בכל תחומי תרבות ישראל — הלכה, 
פרשנות, שידה, דקדוק, קבלה וכד׳. מחכמי ק׳ במאר, ה 16 , יצוינו 
במיוחד יהודה בן בולט, שלמה אלמולי (ע״ע), ר׳ שמואל יפה אשכ¬ 
נזי, מפרש המדרשים, שהיה רב קהל האשכנזים, ר׳ יד,ושע צונצין, 
בעל שו״ת נחלה ליהושע, שהיה רב קהל האיטלקים, ר׳ אליהו בר׳ 
בנימין הלוי, בעל שו״ת זקן אהרון, ר׳ אליהו גאלמידי, רב הרומאנ- 
יוטים, שהדפים את מחזור "בני רומאניאה", ר׳ יחיאל באסן, ר' 
יוסף בד׳ משה טרני (ע״ע [ 3 ]), בעל שו״ת מד,רי״ט, ור׳ משה 
בנבנישתי (ע״ע). 

במאד, ה 17 החלה שקיעת הקהילה, עם ירידת מעמדה של הקים־ 
רות העת׳מאנית. בפרעות ת״ח/ט מלאו שוקי ק׳ שבויים יד,ודים 
מאוקדאינה, ואלפים נפדו ע׳׳י יהודי הקד.ילד,. ימי שבתי צבי (ע״ע) 
הביאו לפילוג הקהילה. ב 1666 הגיע ש״צ לק׳, הוסגר ע״י מתנגדיו 
לשלטונות, ואוהדיו נרדפו. בק' גם הוכרז חרם נגד השבתאי נחמיה 
היון (ע״ע). מגדולי ק׳ ואיזמיר בתקופה זו יש לציין את הרב חיים 
בנבנישתי (ע״ע). ב 1740 נשרפד, השכוגה היד,ודית העתיקה ב״קרן 
הזהב", ושוב לא הורשו היהודים לבנותה. הם התיישבו בשכונות 
מוסלמיות, בעיקר בגלטה, אורטאקוי ואיסקידר, ובכך בוטל מבנה 
ה״קהילות" הישן. למרות היחס הטוב והאוד,ד בד״כ של השלטאנים 
והקיסרות גם ליד,ודי ק׳, היו גם תקופות קצרות של לחץ, אפליות, 
גזירות ורדיפות. 

ב 1727 קיבלו על עצמם .,פקידי א״י" בק׳ לפעול לחילוץ יהודי 
ירושלים מעול החובות שאיים אז למוטט את קהילתם. לצויו זה 
הטילו מם שבועי קצוב על בל קהילות תורכיה, ומאוחר יותר — על 
כל ארצות המזרח ואיטליה. בעקבות זאת, ובגלל מעמדם של הכמי 
ק׳, נכפפה א״י במאה ה 18 למדותם המוחלטת של "פקידי ק"׳. דרו 
ק׳ עברו כספי א״י גם ממזרח אירופה, ובה אושרו איגרות שליהי 
א״י ושליחותם. כן הוקפו בק׳ חבדות למימון מוסדות תורה וחסד 
שפעלו בא״י. 

במאה ה 18/19 חלה ירידה חמרית ורוחנית בקרב יהדות תורכיה, 
בתקופה זו נדפסו בק׳ ספרים רבים בלדינו (ע״ע) ובספרדית, 
וד,חשוב בהט הוא הספר ..מעם לועז" לר׳ יעקב כולי (ע״ע). מקום 
מרכזי בהתפתחות ספרות הלדינו ב 9 תפס אברהם אסא (ע״ע). 
המשפחות הבולטות במאד. ה 18 היו נבון. רוזאניס וקמחי, ומביניהן 
יצאו דאשי ישיבות. דבנים ודיינים. עם ד,נד.גת ד,קד,ילד. נמנו בנקאים 
שהלוו כספים ליניצ׳רים. בשנת 1836 נוסדו, משרת ה״חכם באשי", 
שהיתה הסמכות הדתית העליונה לכל יהודי האימפריה, ומקום מושבו 
היה בק'; ראשון נתמנה ר׳ אברהם הלוי (ע״ע). בעקבות הדפורפות 
(ה״טאנזימאת״) בחוקה של השלסאן עבדול מג׳יד ( 1861 — 1876 ), 
שנועדו לקדם שוויון-זכויות בין-דתי, החלה לעלות הנהגד, חילונית 
לקהילה. ואז הוקם בי״ס מודרני ע״י אברד.ם דד. קמונדו, מנהיגה 
החילוני של הקהילה. נוסד גם "ועד פקידים", שד,יד, מורכב מעשידי 
הקהילה וסמשכילים בהנהגתו של קפונדו. עליית כוחה של ההנהגה 
החילונית הביאה לחיכוכים חריפים בקד,ילה. בשנת 1864 הוצא צו 
שקבע את סדרי הנהגת הקהילות בקיסרות, וב 1865 נקבעו מוסדות 







563 


ר,דשטא — קדשיצה 


564 


הקהילה בחוק. בראש הקהילה עמדו החכם באשי ושתי מועצות: 
חילונית ודתית. 

עם הקמת הרפובליקה התורכית ב 1923 נתבטלה שיסת ד,מילת 
ועמה נתבטלה גם האוטונומיה הקהילתית. הקהילות חדלו לגבות 
מסים. ומוסדותיה! הפכו ו 1 לונסאריים. שפת החינוך היתה תורכית, 
והשלטון אסר על התקשרות עם ארגונים מחוץ לתורכיה, ומכל אלה 
סבלו ביותר יהודי ק׳, שקשריהם עם הציונות ועם ארגונים יהודיים 
אחרים כמעט נותקו. ב 1932 הופרדה הדת מהמדינה ונאסר על 
הוראת הדת בבתה״ס. ב 1949 התיר החוק מידה של אוטונומיה פני¬ 
מית לקהילות בתורכיה, ומאז שופר מצב החינוך היהודי בק/ ושוב 
חור ממסגרת בתהכ״נ אל בתה״ס. גברה גם השפעתם של מוסדות 
כי״ח, וחלקם של היהודים בין נושאי התפקידים האקדמיים היד, ניכר 
יותר בק׳. בראשית שנות ה 20 היו בה כ 100,000 יהודים; ב 1948 — 
ב 55,000 יהודים; בעקבות עליה לישראל ירד מספרם, רבמפקד 
1965 מנו 30,831 . היהודים גרים כיום ב 7 מרבעי ק׳. והם בוחרים 
בנציגיהם המהווים את מועצת יהודי ק׳. חברי המועצה, ביניד,ם 
אשכנזים מעטים, בוחרים מתוכם בנשיא המועצה. לכל עדה יש רב 
משלה. ב 1970 היו ברשות קהילת ק׳ בי״ח, בית־יתומים, 3 בת״ס 
יהודיים ובי״ם תיכון, שבהם למדו ( 1966 ) כ 1,000 תלמידים. 
ש, רחאגים. די״י בתוגרסה. א׳—ו׳. תרס״ח—תש״ה; א. עובדיה. ד׳ 
אליהו סזרחי (בתור; כתבים נבחרים. א׳), תש״ב! ב. רוח. כית 
נשיא. תש״ג ; א. יערי, שלוחי א״י (ספתה בערכו), תשי״א 5 הנ״ל, 
הדפום העברי בק׳, חשכ״ז; י. ר. מולכו׳ לקירות קהילות ק׳ ואזמיר 
(אוצר יהודי ספרד, י׳), תשכ״ז/ח! ג. שלום. שבתי צבי. א׳-ב׳ 
(מפתח בערכו). תשס״ו: י. רופא, חברת חסד של בעלי הסירות בק׳ 
(ספונות. י׳), תשכ״ו; מ. בניד,ו, רבי שמואל יסד, אשכנד (תרביץ. 
מ״ב). תשל״ג! י. גלר׳ קיומם הכלכלי של הישיבות ות״ת בקיסרות 
הערת׳מאנית במאה ה 16 ובמחצית הראשונה במאה ה 17 (ממזרח 
וממערב׳ א'). תשל״ד! /״סז• •€ ? 7 > ז•/'׳״/ /?./ , 0 ןמב 1 צ 0 , 4 , 

. 11 ; 1941/2 , 1-11 ///>)/ ^׳״ 191170 ,. 1 ז 1 ; 1940 

•א ; 1953 ,( 1 ע , 5 מ^ 1 ז 0 ) 1 וו< 1 ח 1110 [ס 11/61 /<ו 1 וחו 0 ^ 6 ' 1 1 ! .€ 46 '/'״זן !ז 116 < 0 וו^ ! 1,6 ,ץי 1 ו) 30 [ .נ! 
614/11/1 [ 011611101 7/16 . 2 . 14 ; 967 ( .( 1 |ע XXX .ת"" 

,זצג£ 10 }; 1011 ׳^ג 51 ,מ ,[. 511 ] .] :חו) ! €071x11111711116 

.€ 01 70411664 ? ,)/ 800 164 * 1 <-ו 7 1 >.זו 7 116 ' 1 ' .^ 1 .,א ; 969 ! ,( 1 

. 1969 ,( 111 ,נמ 3 < 1131 )מ 0$5 א 113 ) 11 ) 3 ) 

יע. גל.-אב. ח. 

קושי*, ארגייסטן •— ע €11 ט 1 ; 0 081151.11111.01115 ^ — ( 1789 — 

1857 ). צרפתי, מגדולי המתמטיקאים במאה ה 19 . משסיים את 
לימודיו הסכניים בפרים עבד בסד.נדם בשרנור והתפרסם במחקריו 
המתמטיים. ב 1813 חזר לפריס. ובהשפעת המתמסיקאים לגרבו׳ 
ולפלס התמסר לחקר המתמטיקה. פ 1816 כיהן כפרופסור בפקולטה 
למדעים בביה״ס הפוליטכני (ע״ע פריס, עם׳ 236 ) וב 6 ( 1 :>א־ 0011 
מ״ב!?, ואותה שנה נתפנה לחבר האקדמיה למדעים. אחרי מהפכת 
יולי 1830 גלה ק־ מרצונו לטורינו ואה״ב לפראג. ב 1638 חזר לפרים, 
ואולם רק בתקופת הרפובליקה של 1848 חודש מינויו כפרופסור 
בפקולטה למדעים. ק' היה הבר ב,.אגודה הפלנותית" ובמספר רב של 
אקדמיות למדעים. 

ק׳ פרסם 789 מאמרים על מחקריו בתחומים השונים של הפחס- 
טיקד. וד.םדע השימושי. באופטיקה פיתח, מבחינה מתמטית, את 
תורת־הגלים של פרנל (ע״ע), באסטרונומיה חרם לשיפור שיטות 
החישוב, ובמכניקה נמנה עם מייסדי התורה המתמטית של האלסטיות. 
אולם עיקר גדולתו בתגליותיו במתמטיקה הטהורה. ק׳ היה מהרא¬ 
שונים שהחדירו לתחום זה את ההקפדה על הדיוק והיה פמניחי־ 
היסוד לאנליזה המתמטית המודרנית. ק' נתן לראשונה הגדרה ברורה 
ומדויקת של מושג הגבול (ע״ע) ובאמצעותו הגדיר את המושגים 
היסודיים של החשבון האינפיניטסימלי (ע״ע■• וע״ע טורים). כ 1 
הוכיח משפטים רבים בתורה זו ובנה אותה בצורתה המקובלת כיום. 
למחקריו היתד, השפעה מכרעת על החפתחוחה של תורת הפונקציות 
המרוכבות (ע״ע פונקציות, עם' 477/8 ). בתורת המשואות הדיפרג- 


ציליות (ע״ע) הוכיח ק' את משפטי הקיום היסודיים, קבע שיטת 
אינטגרציה של משוואות חלקיות מסדר ראשון וניסח את אחת 
הבעיות החשובות בתורד, זו ("הבעיה של ק׳") (ע״ע ליפשיץ, 
רודולף). 

ק' תרם גם לתהומי הגאוסטריה ותורת-הפספריס. בוכות מחקריו 
באלגברה על חבורת התמורות (ע״ע חבורה) נמנה ק׳ עם בוני תורת 
החבורות הסופיות. כל כתביו י״ל בשנים 1882 — 1958 במז״ט, 0 

5 זום 1 קבתג 0 , 

161 61 16 ' 1 1.0 , 500 ( 3 ^ 5 .א ^ ; 937 ! ,! 16 ־ 11 ) 11111610 ^ { 0 מס^. , 3011 [ .יד .£ 
* 1970 ,!^י! ,.€ 1 ז 70 ס/מ 7 מ 4 /. •>ן{ן וזו .>( ,תצוחוב 1 < . 1 ^ 

ח 0 ^ו^הז 4 / ) 0 1 ו 0 וק(/ז 0 ו/€ 1 ש׳ 4 () 1 זז 1 י 1 ׳'\ ■!? ; 19-16 , 10 ו £1 4 וז 1 ) 

. 1975 .( 7 ,ז\ XX ,׳(ג 1 ) 0 ז ץז 0 ; 1113 ) ^^וז) 4 וז^<))|)וז^ 

מ, זי. 

קזאין (תזסנגס), המרכיב החלבוני העיקרי שבחלב. מבחינה בימית 
הק' הוא פוספופרוטאין (ע״ע פרוטאינים). חלב פרה מכיל 
כ 3% ק׳ בצורת תמיסה קולואידית (ע״ע קולואידים). 

החמצת החלב ע״י הוספת חומצות (או בהשפעת חומצח-ההלב 
הנוצרת עקב פעולת בקטריות על החלב) גורמת לשקיעת הק׳ בצורת 
גוש המכיל מים וגם את רוב השומן שבחלב! מחומר זה מכינים 
גבינות בשיטות שונות. ניתן לד,קריש את הק׳ מהחלב גם באמצעות 
אנזימים. כגון רנין. וכן אנזימים מפרקי־חלבון, כגון פפסיז ונימו- 
טריפסין. ק' נקי הוא אבקה לבנה חסרת טעם וריח, המתקבלת מחלב 
רזה לאחר הפרדת השומן מיתר מרכיבי החלב. נוסף על שימושו 
העיקרי כמאכל. משמש הק' כהומר־מוצא חשוב בתעשיית הצבעים. 
כן משתמשים בק' בתעשיית דבקים, עץ־לבוד, עורות, נייר, לינולאום, 
אריגים ועוד. 

הק' הגלמי המתקבל כנ״ל אינו חלבון אחיד וניתן להפריד סמנו 
לפחות 3 חלבונים שונים! ס-, 8 - ו 7 קי. הם שונים זה-מזר, 
בתכונותיהם האלקטרופדדטיות, במתכונת הזרחן ובהרכב החומצות 
האמיניות. הק' מכיל אה כל החומצות האמיניות החיוניות. — וע״ע 
חלב. עט' 420 

קזואיסטילןו! (מלאם׳,"!בס—מקרה), פלפלנות. במובן הרחב, ק׳ 
היא שיטה המתאימה עקרונות כלליים ומופשטים לעובדות 
פרסיות, ובתור שכזו אפשר לדבר על ק' מיוחדת למשפט הקנוני 
(ע״ע) והאזרחי, שהיא חלק מחכמת המשפט (בס £11 | 111 זק 115 ע(}. 

בנצרות במיוחד מציינת הק' אותו החלק סד.תאולוגיה של 
המוסר (!!!מסת! 010813 :> 11 ז') העוסקת בהחלת החוקים הכלליים של 
המוסר הנוצרי על מקרים פרטיים. תפקיד הק' לגשר בין המושגים 
הכלליים והמובנים בניסוחם המופשט ובין הפעולה הפרטית, הקונ¬ 
קרטית והבודדת שלפעמים קשה לנתחה ולסיינה בשל מורכבותה. 
לתכלית זו מנצלת הק' את העקרונות שכבר עברו את תהליך הפרטי־ 
קולריזציה ולפיבד קל-יותר להתאימם ולהחילם על מקרים בודדים. 
אע״ס שבמידד, רבה ד,ק' עוסקת בפרטים, אין היא בעלת ערך לפרט 
בלבד אלא לכל אדם הנתון בנסיבות דומות, כלו׳, היא מגדירה כיצד 
על האדם לנהוג בתנאים נתונים ומהי מידת החפות או האשמה שיש 
לפעולה אנושית. אגב תהליך הליבון והבירור המוסרי מטפלת הק׳ 





567 


568 


קזואיסטיקת — גןזויני, זגריא, אד־ 


בעקרונות הבסיסיים של דרך ההתנהגות הנוצרית ומדגישה את 
האידאל הנוצרי במישורים שונים של חיי הפרט, המשפחה וההבדה. 
מקובל להבחין בין ק' הבוחנת מעשים שנעשו בעבר וביו ק־ המתיי¬ 
חסת לעתיד, לפעולות שמרם נעשו. בכל מקרה אין ד,ק׳ משתררת את 
מצפון האדם מאחריות למעשיו, ולנל־היותר היא עוזרת לו להכיר 
מדוע פתרון מסוים הוא הכרחי או נווב-יותר ומסייעת בידו להכריע. 

ראשית ייק׳ הנוצרית בברית החדשה. באותם הפרקים שעניינם 
התאמת אורח־החיים למציאות הנתונה (לוקס 26—20 ,XX : ]ז\. 17 
מרקוס ! 1 , 23 — 28 ). יישום האידאל הנוצרי בעולם האלילי העלה 
בעיות מצפוניות שונות שדרשו פתרון, ופאולום (ע״ע) עצמו הכריע 
בכמה מהן. בעיקר בנוגע לאכילת קדבנות, עבודת־כפיים ועוד. 
הבסיס קזואיטסיים דומים מצויים גם בכתבי אבות־הכנסיה, ובייחוד 
אצל אוריגינם, קלמנם מאלכסנדריה ואוגוסטינום (ע' ערכיהם), 
שנזקקו לבעיות שונות כגון השירות הצבאי, רדיפות הנוצרים, 
השקר, הלבוש ובעיית השבח, 

שאלות החמא, התשובה והכפרה העסיקו אח הכנסיה והוגיה 
באופן־מיוחד ובמאות ה 7 — 12 הצמיחו ספרות עניפה של "ספרי 
תשובה״ !זל!■!). במאה ה 13 הופרו ספרים אלה 

בחיבורו של רימונדוס מפניפורטה (ע״ע) ב״ממנה־סע 80 ג 111 ת(ט 5 , 
שנודע גם בשם מזססגגס בת 1 ת 5111 ("סיכום ההלכות"). החיבור תפס 
מקום נכבד לצד !חננע״גנמח* זסלס (.,ספר הפסקים") של פטרום 
לומברדוס (ע״ע), שרב חלקו בגיבוש התאולוגיה הסכולאסטית (ע״ע 
סכולסטיקה) והמוסרית. תקופת־הזוהר של הק' היו המאות ה 16 — 17 . 
הפעילות התחיקתית העניפה של ועידת טרנטו (ע״ע) בתגובה לר־ 
פורפציה. נתנה תנופה רבה לק׳, שתוצאתד, המובהקת היתר. .״$״ 1 
3115 ז 0 ךת סגוא 0 ) 00 ו 8 צ 6 ת 10 ז 111 (״תקנות התאולוגיה המוסרית״). ספר־ 
עזר זה שנועד בין-ד,יתר לשפר את חינוכם הדתי והתאולוגי של 
כוהני־הדת הקתולים, השלים את ההבם המעשי בהכשרת הרועים 
הרוחניים, שהשיסות התאולוגיות הגדולות לא נזקקו לו. תנופה זו. 
שבלטו בה גם הישועים (ע״ע) בתרומתם לספרות-המוסר, נפסקה 
בעקבות פולמוס הינסניסטים (ע״ע ינסן! ינטניזם). באמצע המאה 
ה 18 הפכה הק׳ מטרה לביקורת הריפה, בייחוד מצד פסקל (ע״ע), 
שהוקיע את גמישותה המופרזת שגבלה ברפיון מוסרי, ושם־גנאי 
דבק בה מאז. בימינו שוב אין מבקרי הק׳ מאשימים אותר, ברפיון, 
כבימי פסקל. אלא בנטיה לחומרד■• חסידי המוסר הנסיבתי (-נה)־ 
ץ) 11 בז 0 וח!בפסוזג) מבקשים לשחרר את התאולוגיה המוסרית מפלפול 
חק׳, שהחומה הבלבדי, לדעתם, הוא החוק. הם טוענים שחק' מביאה 
עמה לתחום המוסר אווירה יותר־מדי משפטית (וע״ע מוסר, עמ׳ 
615/8 : מוסר, ספרות ה־, עמ׳ 625/6 ! אפולוגטיקה). 

;ת!) :) 1^6 101 ^0x01 ס ־וזז>. 1 ו 07 ו x ^^)}^^ ,^נ 1 (גו 111 ב 1 י\ 

• 1 ) 11 !<$ 011 ,־/? 11 ון>% .מ ; 50 ^ 1 ,( 00 !ו.^ 0 .( !)^וזסוח^וג 

: 1950 ,( 4 ־ , 1 ]) 1 ז{ 501 )ו 26 י 0£1 )< 01 { 11 ו^) ) 1 ן{/ 1 ) 1 ( 07 וז 

1 שט 11 י 0101 ) 1101 )£ 1 >ה 11 .) 1 ,} 11 { 1 } 1 ו 071 ו 01 וז 11 ^$ 

ל.^^מ־ 1€ ^ 8 ) 0 ! 0 )! 10 ו<<וו 1 ■וו:ז 01 ' 1 . 11 ;ז 5 *;י 1 

X^), 1959. 

5 . בר. 

קזואר״ים, _קסוורים (מותזסז״גחגגם), סדרת עופות־קרקע 
חסרי כושר־חעופה, הדומים בצורתם ליעניים (ע״ע יען) 

אך קטנים מהם. הק״ כוללים שתי משפחות: 1 ) אמו (ע״ע; ור׳ 
שם ציזר). 2 ) קזואריים ( 3 ג 1 > 11 ז 035113 ). כוללת סוג אחד ובו 
3 מינים, החיים בגינאה החדשה, כצפון-פזרח אוסטרליה ובאיים 
הסמוכים. תפוצה גאוגרפית מקוטעת זו והעדר כושר־תעופה הביא 
להתפצלותם לכ 20 תת־מינים. הק' 15 ^ 131 נ 1 ^ 1 נ^ 1 ^; 1 ג^ת 3 ; 1 ז 11 . 0 . החי 
בגינאה, הוא העוף השני־בגדלו לאחר היען. גבהו 1.80 ס׳ ומשקלו 
עד 85 ק״ג. לרגלי הק׳ 3 אצבעות. הנוצות טרוקות־מצויצות וצבען 
שחור מבהיק. מאברות־התעופה נותר רק קולמוס שיפודי, ולכנפים 
המנוונוח צורת קלשון. על הראש כרבולת גרמית גבוהה ור.מקור 


פחום־צדדים (ור׳ תמ' צבעונית, כרך כ״ו. עמ' 760 — 761 ). לצווארם 
הקרח גדילים וקיפולי־עור בצבעים עזים: אדום, כחול, צהוב או 
לבן, האפייניים לכל תת־מין. הם ניזונים מצמחים, מפירות ומבע״ח 
קטנים. הנקבה מטילה כ 12 ביצים גדולות. שמשקל כל אחת כ 650 
ג*. קליפת הביצה ירוקה ומחוספסת — בדומה לאבוקדו. הזכר דוגר 
50 — 55 יום והאפרוחים עוזבי-קן. בניגוד לשאר העופות הגדולים 
חסרי-הקרין החיים בנוף פתוח, שוכנים הק׳ ביערות עבותים, ומסוג¬ 
לים לפלס דרכם בזריזות בסבר, ואף לשחות היסב, נוצותיהם משמ¬ 
שות את הילידים לקישוט ובמטבע. ב 1968 היה ק׳ מבוגר שוודרערך 
ל 8 חזירים או לאשה אחת. 

בערבות אמריקח-הדרומית חי עוף־קרקע גדול, ה נ נ ד ו ( 11£3 •!), 
שהוא אקוויוולנס־אקולוגי, הדומה ליען האפריקני ולאמו האוסט¬ 
רלי, אך שייך לסדרה שונה — 05 נד 1 ־ 1 ס 1£ ס 11 ז 1 (דוגמה להתפתחות דומה 
(קונוורגנסית)). מזונו העיקרי: ניצנים, ירק עסיסי, חרקים ועוד. 
הוא פוליגמי: זכר אחד חי עם 5 — 7 נקבות. הגאוצ׳ו לוכדים את הג׳ 
בעזרת בולאס (כעין פלצור שיש בו אבנים) — כשהם רכובים על 
סוסים — מורטים את נוצות זנבם למסאטאים ומשחררים אותם עד 
שיחזרו ויצמחו. החוואים שומרים על הנ׳, המשמידים חדקים, מכרס¬ 
מים ונחשים. 

, 11(}11 .41111x0110 י>'^\ 01 1 /)!ו 8 ,||€] 1 !ון¥ץ . 1 ־ג . 1 ־ 1 - ■(£מ£' 3 ימ 5 . 13 . 81x ו 01 ^ז 11 ו 14 , 11.1-1111 :* 1962 
. 1967 ,! 111 011111x0 81x11 :!^ /ס 

אר. אב. 

לןזואריבה, מ 27 פחת ה־ ( 0 ר.שם 3 מו/ 035113 ), משפחת צמחים רו¬ 
או חד־ביתייכ, עמה נמנים סוג אחד — ק׳ ־׳ וב 50 מינים. 

רובם הגדול אנדמי לאוסטרליה, אבל ישנם מינים ב^לדוניה החדשה 
יבהרי האיים המלזיים. ואף כאלה המגיעים עד למדגסקר ולארצות 
החוף של אפריקה ה¬ 
מזרחית. משפחת הק' 
מבודדת; מיחיבה סי־ 
ססמטית המבנה שלה 
פשוט. 

הק׳ הן שיחים או 
עצים. הענפים עשו¬ 
יים פרקיסיפרקים. 
העלים׳ דמויי-קשקש 
או שן, ערוכים בדו¬ 
דים, שבחלקם התח¬ 
תון הם מאוחים לבדן. 
הפרחיסהזכריים ערו¬ 
כים בשיבלים בקצות 
הענפים. בכל שיבו¬ 
לת דורים רבים, ובכל 
דור פרחים אחדיים. 
לכל פרח 2 עלי עטיף 
זעירים ואבקן אחד. 
החפים המלווים את הפרחים של הדור מתאחים יחד ויוצרים כעין 
נדן המקיף את הציר, הפרחים הנקביים מקובצים בקרקפת דמויית 
איצטרובל. הפרח מחוסר עלי-עסיף (רק חפים מקיפים אותו מבחוץ), 
והעלי שלו מצוי בין שני עלי שחלה. הפרי אגוזית בן זרע אחד, 
המצויד בכנף. 

במולדתם גדלים מיני הק" במקדמות יבשים, בביצות ואף במלחדת. 
בא״י מגדלים בהצלחה מיני ק׳ אחדים כעצי שדרות. 

לןזויני, זכי^א, אל־ - נ/ס׳ - ( 1283-1711203 ), 

קוסמוגרף מוסלמי, יליד פרם. מעטים הפרטים הידועים על 
חייו; ק׳ עזב, כנראה. את מולדתו בעל כרתו ובאמצע המאה ה 13 



?זיארמר, (גחוזנסגגס): 1 . ענ 1 * ני״.;א 8 'רזת; 
2 , ה?ק על תפרהת זכריח ובו דור אחד עז< עלים 
ופרחים התור לארבו; 3 , פרח זכרי ; 4 . תפרחח 
נרביח: 5 . פרר געבי; 6 . ענף נזעא עלים 
דםוי'*י)שיוש 






569 


קזויני, זנדיא, אל■ — קזימיר״גריה, ז׳ן־ 6 יי־ 6 י,־ 


570 


ביהן כשופט בעראק, חיבוריו וזם: א) •— ס (-פלאי 

הבריאהי) — מפר מאו;ר בתחום הקוסמוגרפיה. המכיל מבוא ושני 
הלקים — 1 ) אסטרונומי! 2 ) על הארץ. ועולם החי שלה. ב) 
" 12 ; 991 !. (,רשמי הארצות״) — חיבור גאוגרפי שנערך לפי 
המתכונת היוונית (הלוקח הארץ לפי שבעה אקלימים וכר). ק׳ העשיר 
את הערכים הגאוגרפיים בחומר היסטורי רב. מאידך נזהר ק׳ לא 
לסטות כמלוא נימה מהשקפות המונעות בקראן. ספריו כוללים את 
מכלול הידע המקצועי שהיה ידוע נזמנו בתחומי מדע אלה והם זכו 
לפרסום רב ביותר בזכות סגנונם התאורי והמושך ורבגוניות החומר. 

.מח^)מ^^^^ו^ו)־ז^[ , 0 ; 913 ! ,(/י! .ן 117 נ 1 נ! 1 ־!סיז) ,וו^ו^>וא>.וחו'^וג^^.א .ו); 1 ל 1 ו 11 .ץ 
.ו: 4 נג 1 ד.*ו״> 1 .!%. ; 1937 ,(גא״— 882 , 1 . 1 י 1 ח 1 ו 5 , 111 .׳/״־//> ■ 1 ) .ן/^־ 111.00 ) 
. 966 [ , 88 — 11 ■ ,^ו'ו 1 וי!- 01 ■ 01 ^ 1 !■. / 0 ^ווו/ 1 ) 4 ' 7 


קדימיז' — 2 ז 1£ תז 1 ; 2 ב> 1 — שמם של 4 ממלכי פולניה. 

( 1 ) ק׳ 1 ..המשקם״ — 1 ז 1 ס 1 ע 11101 > 0 1 .)(— ( 1016 — 1058 . 

מלך מ 1089 ). אביו, מישקו 11 , הועיד את ק׳ לכהונה, אך עם מותו 
( 1034 ) עלה אחיו בולסלב לשלטון. ק׳ נמלט לגרמניה. בהעדרו 
התקוממו הבורח אצילים ואיכרים שהתנגדו לנצרות. והצ׳כיס, 
שפלשו לפולניה, כבשו את שלונסק ושטחים נוספים. ק׳ הזר לארצו 
ב 1039 , ובסיוע שקיבל מהקיסר הינריך 111 (ע״ע) החזיר את הסדר 
על כנו. ב 1047 הגיע להסדר עם פלר צ׳כיה, לפיו הוחזרה לו שלונסק 
תמירת מס־שנתי. ק׳ הקים מחדש את ההגמוניות שנחרבו, והעביר 
את מושבו מגניזנ( לקרקוב. שהיתה לבירת המדינה. 

,ו^^ 5 תע x ־וו־^\ל . 8 ; 1932 , ■ 11 ו 801€£1 1 •) ■) 1 ו 101 \ €! . 1 )(י( 1 נ(ו .* 1 

ר[ 96 | ^ X-X 

( 2 ) ק׳ 11 ״הצדיק״ — ע׳״ 1€1111 ׳ 1 *ג 11 ] 8 11 .>! — ( 1138 — 1194 . 
נסיר סניור מ 1177 ). בנו הצעיר של בולסלב 111 , שחילק את מלכותו 
בין 3 אחי ק׳. רק במות אחד מאחיו ( 1166 ) קיבל ק׳ את הבל 
סנדומיז׳. בשאצילי פולניה הקטנד. מרדו במישקו שהיה הסניור 
(ע״ע פולניה, היסטוריה, עמ' 412 ) וגירשוהו מקרקוב, השתלט עליה 
ק׳ ( 1177 ) והיה לסניור. כדי לרכוש את תמיכת דבי־הכנסיה העניק 
להם ויתורים, וכתמורה הוכרה זכותו וזכות יורשיו לשלטון בפולניה 
;;קטנה ובקרקוב ( 1180 ). הסדר זה אושר ע״י האפיפיור אלכסנדר 111 
והקיסר פרידריך 1 (עי ערכיהם). ק' השתלט גם על מזובשה וקו־ 
יאווי(ד-״ב[":() וניצל סכסוכים בקרב נסיכי רוסיה כדי להגביר את 
השפעתו באזוריה המערביים. 

.״ 1959 0 ^^ן 1 .ו;) 11 ()חו 8 . 8 

( 3 ) ק׳ 111 ״הגדול״ — 1111 ס 1 זי\ 111 .^ 1 — ( 1310 — 1370 , סלד 
מ 1333 ). בנו של ולדיסלב 1 (ע״ע). ק׳ ביקש להרהיב ולחזק את 
ארצו בדרכי שלום. בפעילותו זו נעזר בגיסו קארול רוברט, פלד 
הונגריה, תמורת ההבטחה שבנו של קארול. לודוויק (ע״ע ליוען 1 ) 
יירש את ק', אם ימות בלא יורש. בהווה השלום שכרת עם המסדר 
הטוטתי (ע״ע) בקאליש ( 1343 ), ויתר ק׳ על פומודה (פומרניה) 
המזרחית, וכתמורה קיבל את קויאווי ודובז׳ין (הץצזלסט). הוא 
ויתר על שלונסק (שלזיה) ליאן מלוכסמבורג, מלד צ׳כיה. והלה 
ויתר על תביעתו לכתר פולניה ( 1348 ). הסדרים אלו אפשרו 
הרחבת שלטונו ב״רוסיה האדומה" (מפזרח לפולניה הקטנה). הוא 
כבש אח לבוב ( 1340 ), השתלט על נסיכות האליץ׳ ( 1345 ), על 
ולודדימיז׳ ( 1366 ) ועל פודוליה. גם נסיכי פזיבשה הכירו בריבונותו 
הפאודלית. בימיו הוכפלו שטחי מלכותו, אך כי השטחים החדשים לא 
סופתו לפולניה. כינוס קרקוב ( 1364 ), בנוכחות מלכים ונסיכים רבים 
ובתיווכו של ק׳ בין הקיסר קרל ׳\ 1 לליוש 1 , הבליט אה מעמדו 
באירופה. 

ק־ שקד על ארגון מלכותו תוך הדגשת הריכוזיות והמלחמה בבד¬ 
לנות. יועציו נמנו בעיקר עם בני פולניה הקטנה, עובדה שעוררה 
התנגדות ואף התקוממות בפולניה הגדולה. ק' יסד כפרים וערים 




( 2 מהן קרא על שפו) 
והקים הומות סביב 
30 ערים ובנה כ 50 
מבצרים, במגמה ל¬ 
אחד אח החוק נת¬ 
קבלו בכנס וישליצה 
( 1345 ) חוקיםלפולניה 
הקטנה, שתחולתם 
הורחבה אח״כ גם 

לפולניה הגדולה. ב 1356 הקים ק׳ בקרקוב בימ״ש להכרעה בשאלות 
החוק המאגדבורגי. שהיה נהוג ברבות מערי פולניה. ב 1364 הקים 
אוניברסיטה בקרקוב. 

ק׳ אישר והרחיב ( 1334 ) את הזכויות שנתן ליהודים בולסלב ע 
מקאליש ב 1264 (ע״ע פולניה, היסטוריה, עם׳ 430 ), וההילם על שטחי 
ממלכתו החדשים ( 1364 , 1367 ). לפי המסורת. היתה לק׳ פילגש 
יהודיה בשם אסתר, שילדה לו 2 בנות. בימיו מצאו יהודים רבים 
מקלט בפולניה, לאחר שנמלטו מהפרעות שהיו בגרמניה בזמן המגפה 
השחורה ( 1348 — 1352 ). 


,. 111 ! 46 — 1939 , 1-11 , .! 0, 1 ) 1 , , 511 !!״ 111:1 ,!:ו 1 !א .. 7 

— 167 . 1 ,!)ח 010 ^ 1 / 0 ץו 0 ו 111 { ^^/>/־/׳/מ? 7 )^ ^ו/'ד ; 1 ־ 96 [ ,.׳ 11 /)? 7/0 ) 2 ־> 

. 1950 , 187 


( 4 ) ק׳ ז\ 1 — ש! .: 1 — ( 1427 — 1492 , פלך מ 1447 ), לבית יגילו 
(ע״ע). ק' היה בסיכה הגדול של ליטא מ 1440 . ב 1443 מת אחיו 
ולהיסלב 111 (ע״ע), ולאחר 3 שנות מו״מ נבחר ק' למלך פולניה. 
עם זאת המשיך לשלום בליטא בנפרד. הוא חתר לחיזוק מעמדו ע״י 
צמצום כוחם של רבי-הכנסיה, התערב בבחירת ההגמונים וערער 
לגמרי אח מעמד החשמ 1 זביגניב אולשניצקי (ע״ע). ק׳ התחייב 
בפני האצולה לא לחוקק שום חוק ולא לזמנה למלחמה בלא הסכמת 
נציגיה! בכך ניתנה חשיבות מדינית לכלל מעמד האצולה, בעוד 
שקודם היתה השפעה בעיקר לרבי-האצולה (ע״ע פולניה, היסטוריה, 
עם׳ 415 ). 

במדיניות היזוץ ריכז קי■ את תשופת-לבו במערב. מ 1454 נלחם 
במסדר הטוטוני(ע״ע), עד שב 1466 (שלום טורון) נמסרו לו פרוסיה 
המערבית והגפונות ורמיה ( 3 [ 1 חזבז\\), וריבונותו הפאודלית הוכרה 
גם בפרוסיה המזרחית. בימי שלטונו מבלה ליטא מהחעצמות 
כוחן של נסיכות מוסקווה ושל הממלכה העות׳מאנית בחוף הים 
השחור. 

ק' נשא לאשה את אליזבט לבית הבטבורג. שילדה לו 6 בנים 
ו 7 בנות. בנותיו נישאו לנסיכים גרמניים. בנו ןן אולברכט ירש 
את פולניה, בנו אלכסנדר — את ליטא. ובן שלישי, ולדיסלב, היה 
למלו צ׳כיה והונגריה. 

ץו 10 !ו 1 { 1• €01x1 ^־ 1 ' ; 1936 ,׳ 110/1011 ^ 1 ^ 111 ^) 1 ) 01 * 1, 1 ; 51 ^ 01 ; 1 ח 013 צ) .. 1 

. 1950 , 272 — 232 , 1 , 11111 ) 01 ?— ( 1847 — 1907 ), מדינאי שמרני צרפתי. בנו של המדי¬ 
נאי אוגיסט ק״פ ( 1811 — 1876 ) ; בן למשפחה עשירה ומיוחסת, חבר 
האסיפה הלאומית ם 1876 . תת־שר המלחמה מ 1883 ? התפטר ממשרתו 
בשל שלילת הדרגות הצבאיות מבני בית אורלאן (ע״ע). היה יו״ר 
בית־הנבחרים, ומדצמבר 1893 , ר״מ. נודע בנטיותיו השמרניות 
ובהתנגדותו להפרדת הדת מהמדינה: יזם הקמת מיניסטריוו למו¬ 
שבות. התפטר מתפקידו כר״מ במאי 1894 ׳ אד ב 27 ביוני נבחר 
לנשיא צרפת בעקבות רצח סדי־קרנו (ע״ע). בשל עשרו המופלג 
כבעל מכרות, אהדתו לטוענים למלכות מבית אורלאן ותפישותיו 
הבלתי-מתקדמות, היה נתון ללחץ כבד מצד הסוציאליסטים. במיוחד 
הותקף בהצלחה ע״י דורס (ע״ע). כעבור זמן קצר התפטר מהנשיאות 
( 15.1.1895 ) ופרש לחיים פרטיים. 


571 


!]זי;צי, סרנץ — !;זנסטן 


572 


קזינצי פד 1 ץ — סתסזש'*! ץ 2 פת 21 ב^ 1 — ( 1759 — 1831 ), סופר 
ומנהיג-רוחני הונגרי. ק' היה בן לאצילים בעלי-אחו 1 ה. ב 1784 
הצטרף לתנועת .הבונים־החפשים" ובמסגרת זו קשר קשרים עם 
משכילים, בהם יהודים, גם י מעבר לגבולות ארצו. ב 1786 נתמנה 
מפקח חינוכי במהוז קאשה (היום קושיצה), ובמסגרת תפקידו קידם 
אח מדיניותו הנאורה של יחף 11 (ע״ע) בתחום החינוך, ותמו גם 
בבתה׳יס היהודיים שבמחחו. ב 1788 ייסד, עם אחרים, את כה״ע 
הראשון לספרות בשפה ההונגרית, מזע 20 ט^ז בעקבות 

מעורבותו בתנועת הז׳קובינים ( 1794 ), נאסר, ושוחרר רק ב 1801 . — 
למען קידומו של התאטרון ההונגרי, תרגם ק׳ מיצירות שיקספיר, 
לסינג. מולייר, ועוד. כ״ב תרגם מן הסיפורת הגרמנית. יצירתו 
החשובה ביותר היא האוטוביוגרפיה 10 ש 2 שו 1 ש 1 יזוש תזנז\ 1 ב' 1 ("זכרון 
דרכי״), 1828 . החכתבותו ( 23 כרכים, 1890 — 1960 ) משמשת מקור 
חשוב לתולדות הספרות ההונגרית בדורו. — ק׳ היה מדאשי המחד¬ 
שים והמחיים של הלשון ההונגרית. מורה־דרו לסופרים הצעירים 
ולוחם למען רעיונות הקדמה. בעמדתו החיובית ליהדות וליהודים 
היה הראשון בין סופרי ארצו. 

.( ; 1899 ,( 73 — 60 ,!(ת״גיצ! ־חסי!) 11 ^ 1/40 = 11 ״ . 1,1:111,11 .! 1 

. 35 ^ 1 .' 1 , 10% ) 2501 .ז ; 1915 , 1 \ו 0 ) 1 ־^ 4 .'■/ , 

קזכית, ע״ע תורכיות, לשונות. 

קןזכססן (הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסמית הקזכית [- 133 
.' 0.0.1 !(באפאהד ]) רפובליקה בדרום־מערב בריה״מ האם־ 
יינית. השניה בגודל שטחה ברפובליקות בריה״ס— 2,715.000 קמ״ר, 
14,200,000 תוש' ( 1974 ). ק׳ משתרעת מהרי אודל וסיביר בצפון 
עד הרי טין־שאן בדרום, ומן הים הכספי במערב עד גבול סין 
במזרח. 

ברוב שטח ק' מישורים ורמות נמוכות עד גובה 500 מטר. לחופיו 
הצפוני והצפון־מזרחי של הים הכספי משתרע המישור הכספי השקוע 
כ 28 מ' מתחת לפני הים. בשקע ?!רגיה שממזרח לים נמצא המקום 
הנמוך ביותר בבריה״מ ~ 132 מ' מתחת לפני־הים. בצפון־מערב ק׳ 
נמצאות גבעות מוגוג׳ר, שהן המשכם הדרומיים של הרי אורל (ע״ע). 
ורמת סורגאי השטוחה והנמוכה ( 250 — 300 מ׳). מדרום לה משתרע 
אגן טורן (ע״ע) הצחיח והחולי. הכולל רצועה רחבה של מדבריות 
חול הנמשכת בדרום ק׳. הגדול שבהם הוא מדבר קיזיל קום שרובו 
נמצא בתחומי אוזבקיסטן. במערב האגן נמצאת ימת ארל (ע״ע). 
על עיקר שטחה של ק' המזרחית משתרעת רמת ק', שריד של 
מערכת הררית עתיקה. באיזור זה שולט נוף של רכסים נמוכים 
וגבעות בודדות (עד גובה 1,000 מ׳) וביניהם בקעות רחבות, שבחלקן 
מלחות וימות: הגדול בהן — ימת בלכש (ע״ע). בצפון־מזרח ק׳ 
מצויים השוליים הדרומיים של מישור סיביר (ע״ע) המערבי. 
את גבולה המזרחי והדרומי־מזרחי של ק' תוחמים רכסי הרי 
אלטאי (ע״ע, השיא 4,506 מ׳), טרבגטאי ( 2.991 מ׳), אלטאו 
( 4,660 מ׳) והשלוחות הצפוניות של הרי טין־שן (ע״ע, מעל גובה 
4,000 מ׳). 

האקלים בק׳ יבשתי קיצוני, ומאופיין בהבדלי טמס' גדולים 
בין קיץ לחורף וכן בין יום ללילה. טמפרטורות קיץ עשויות להגיע 
ל • 45 , ואילו טמס׳ של • 45 - בחורף אינח בגדר תופעה נדירד,. 
המעברים בין עונה לעונה פתאומיים וחריפים, במות המשקעים 
נמוכה ונעה מ 300 פ״ס בצפון לססן מ״ם בדרש. בהרים מגיעה 
במות המשקעים עד 1,000 מ״מ. מרכז ק׳ ודרומה — ל 60% משטחת 
הבולל — הם מדבריות ומדבריות־לפחצה המכוסים חול וחרסית. 
בצפון משתרעת רצועה רחבה של קרקעות־ערבה שחורות וחומות 
הראויות לעיבוד חקלאי: לרגלי תטין־שאן מתמשכת רצועה צרה 
של קרקעות לס פוריות. רשת הנהרות מורכבת בעיקר מנחלי 


אכזב. נהרות האיתן העיקריים הם אורל, סיר דדיה ואירטיש (ע׳ 
ערכיהם). חשיבות רבה כמקור השקיה נודעת לנהרות הזורמים מהרי 
טין־שאן. שהחשוב בהם אילי (ע״ע). ברוב שטחה של ק׳ ניקוז 
פנימי למספר ניכר של ימות (רובן מלוחות). בתחום ק׳ נמצאים גם 
צפון־מזרח הים הכספי וחלקה הצפוני של ימת אדל. 

בלבלה. עיקר עשרה של ק' במחצבים. החשובים בהם 
הם: נחושת, פחם, ברזל. פוספאטי□ ומתנות שונות — בהן מנגן. 
ניקל, ברום. קובלט, כסף, זהב ועוד. הימות המלוחות מכילות 
מלחים תעשייתיים מגוונים וחופי הים הכספי (חצי האי מנגישלאק) 
— נפט. כ 10% סתפוקת הפחם והברזל של בריה״ם מקורה בק׳. 
מרכזי הפקת פחם החשובים ביותר הם קרגנדה ואקיבסטוז שבצפון- 
מזרח ק׳ (ר׳ מפח אגני פחם ומרבצי ברזל בבריה׳־מ, עם׳ 689 — 
690 ). עפרות ברזל מופקות באיזור קוסטנאי. בג׳זזקזגן (מרכז ק׳) 
מצויות עתודות הנחושת העיקריות של בריה״ט. נחושת מופקת 
גם בחופי ימת בלנש. מרכזי התעשיה הכבדה של ק' צמודים 
וקשורים להפקת מחצבים. הגדול שבהם הוא איזוד קרגנדה. הנשען 
על כריית פחם וברזל ועיבודם במפעלים מסלורגיים וכיפיים. ברוב 
הערים הגדולות מפעלים לייצור מכונות ומזון. ענף תעשייתי תשוב 
נוסף הוא ייצור דשנים ניסיים. התפתחות התעשיה בק׳ התחילה 
עם בינון השלטון הסובייטי והקמת מספר מרכזי תעשיה קלה. 
עיקר הפיתוח התעשייתי חל בתקופת מלה״ע 11 . עת הועברו לק׳ 
מפעלי תעשיה רבים (בעיקר לייצור מכונות) משטחים כבושים 
במערב המדינה. 

בחקלאות נודעת חשיבות מיוחדת לחבל הערבה הצפוני 
של ק׳ - אחד האזורש העיקריים לגידול דגני־בעל בבריה״פ, כאן 
הוכשרו ( 1952 — 1960 ) כ 260 מיליון דונאם אדמות בור (.,הקר¬ 
קעות הבתולות") והוקמו מאוח סובחחים גדולים. בשל האקלים 
הצחיח למחצה נחון האיזור לפגעי נצורות קשות ותכופות. החבלים 
המדבריים במרכז ובדרום ק׳ משמשים שטחי מרעה לצאן ולבקר. 
ענף הצאן מספק כ 20% הצמר של בריה״מ. בק׳ מגדלים גם בנשי 
קרקול. גמלים וסוסיס. נדרום-מזרח ק". בבקעות שלרגלי ההרים 
ובעמקי נהרות נפוצה חקלאות־שלחין (חיטה, כותנה, טבק, ירקות. 
סלק סוכר, עצי פרי). בעמק הנהר סיר דריה מגדלים אורז. 

התחבורה בק־ מתנהלת בעיקר במס״ב. 

אוכלוסיית ק׳ גדלה ביותר מפי 2 מ 1940 עת נמנו בה 
6.1 מיליון נפש ( 1959 — 9.2 מיליון). מקור גידול חשוב של 
אוכלוסיית ק׳ היא הגירתם המתמדת של בני עמים סלוויים מאזורים 
אחרים של המדינה. הקבוצה הסלווית הגדולה ביותר הם הרוסים 
( 43% מתושבי ק׳). ראשיתה של הגירה זו בגלי הפליטים שהגיעו 
לק׳ בתקופת פלה״ע 11 . האונלוסיה המקורית — ד.ק ז כים — 
מהווה 32% מתושבי ק׳. מספרם הבולל בבריה״ט 5.3 מיליון (כ 75% 
מתוכם בק׳). נוסף לכך חיים כחצי מיליון קזכים בסינג׳ינג (ע״ע) 
שבסין, מוצאם של הקזכים מקבוצת הלאומים התורכיים ודתם 
המקורית מוסלמית. הם התקיימו נעבר על גידול מקנה וניהלו 
אורח חיים נוודי. גם כיום עיקר פרנסתם על גידול בעלי חיים. 
בק׳ מצויים מיעוטים רבים. בהם אוזבקים, טטרים, קוראנים, 
דונגנים ויהודים. רוב אוכלוסיית ק׳ מרוכזת נצפו! המפותח. ואילו 
המרכז ודרומ-הפערב דלי אוכלוסיז, נ 51% מכלל תאונלוסין 
יושבים בערים, רובן קטנות. הגדולות שבהן הן: אלמה אטה (ע״ע) 
הבירה — 836,000 תוש׳ ( 1974 ). קרגנדה — 552,000 תוש׳. וסמי- 
פלטינסק — 265,000 תוש׳ ( 1974 ). ביקונור היא בסיס חקר החלל 
המרכזי של בריה״ם. 

ק' הוקמה ב 1920 בשם הרפובליקה האוטונומית הקירגיזית; 

ב 1925 הפכה לרפובליקה אוטונומית קזכית וב 1936 קיבלה מעמד 
של רפובליקת־ברית. . 1958 ,.' 8 ,■ 11 > 11 ן 1 ח 1 :וד,. 81 .י 1 

ב. שם. 





573 


קזבפטן — קזגוגה, ג׳ובני ג׳קומו 


574 


היסטוריה, המלה .,קזך" הוראתה בתורכית נוד. הרפתקן 
בן־חורין, והתגלגלה לבינדלם של הקוזקים (ע״ע). לערבות ק׳ נמלסו 
פליטים ממדינות של תורכים ושל יורשי ג׳נגיז ה׳אן (ע״ע), ובמאה 
ה 16 קמה שם ברית שהקיפה את כל שבטי־הרועים ממזרח לים 
הכספי ומצפון לימת או־ל עד לאירטיש העילי ולמערב הרי 
אלטאי. ברית זו, בהנהגת ח־אן מצאצאי ג׳נגיז. התפרקה לעתים 
ל 3 ״אורדות״ — ״גדולה״, ״אמצעית״ ו״קסנה" — שהיו רופפות 
כמותה. 

באמצע המאה ה 17 ההלו האוירטים, שליטי דזונגריה (עי ערכי¬ 
הם), תוקפים את ק׳. התקפותיהם פוררו את ברית הקזבים והקלו 
את חדירת הרוסים מהצפון: ב 1716 יפדר הרוסים את אומסק. 
ב 1718 את סמיפלטינסק וב 1719 את אוסט-קמנוגורסק (שלושתן 
על האירטיש). הקזכים ביקשו הגנה מפני האוירטים, וב 1731 באד, 
,האורדה הקטנה״ בחסית רוסיה, ב 1740 — .האמצעית״ וב 1741 — 
"הגדולה". אולם חסות רוסיה לא מנעה פשיטות מצד האוירטים 
ואח״כ מצד הסינים, שכבשו את דזונגריה (ע״ע סין, עמ׳ 878 ). 

בהדרגה הידקו הרוסים את שליטתם בק׳. הדבר גרס למרידות, 
והגדולד, שבד,ן ארבה ב 15 שנה ( 1783 — 1797 ). ב 1822 פירקו 
הרוסים את .האורדה האמצעית״, ב 1824 את .,הקטנה״ וב 1848 את 
,.הגדולה", ובכך בטלה האוטונומיה של הקזכים. אותה עת החלו 
השלטונות מיישבים איכרים רוסים ואוקראינים בק׳ (כדי להבחין 
בין הקזכים לקוזקים, שצליל שמותיהם ברוסית דומה, כינו הרוסים 
את הקזכים "קירגיזיס", ולקירגיזים האמיתיים קראו "קארה־ 
קירגיזים״). 

התיישבות הרוסים והאוקראינים נתקלד, בהתנגדות תריסר, 
ובמרידות; אלו דוכאו. הרוסים הרחיבו את כיבושיהם ובאמצע 
שנות ה 60 של המאה ה 19 היד, בשליטתם כל השטח הכלול כיום 
בק׳. הקזכים לא שותפו בצורה כלשהי בשלטון, וגברו בקרבם 
רגשות לאומיים. ב 1906/7 נבתרו נציגים קזכים ל״דומה" (ע״ע) 
וב 1910 הופיע עתון ראשון בקזכית. 

בסלה״ע 1 ציוו השלטונות על גיוס כללי של הגברים בני 19 — 

43 ; בתגובה על כך פרץ מרד ( 1916 ) ; המרד דוכא באכזריות רבה, 
והמוני קזכים נמלטו אל מעבר לגבול סין. בפרוץ המהפכה הבול־ 
שוויקית הקימו הלאומנים הקזכים ממשלה עצמאית, בהנהגת עלי 
ת׳אן בקא, ואולם. כתום מלחמת האזרחים ( 1920 ) כבש הצבא 
האדום מחדש את ק׳ וד,ארץ אורגנה כרפובליקה אוטונומית במסגרת 
הרפובליקה הסוציאליסטית הסובייטית הרוסית! שפד, עדייו היה 
קירגיזיה. ובירתה אורנבורג. ב 1925 הוסב שמד. לק׳ ובירתה הועברה 
לקזיל־אורדה. ב 1929 נהיתה אלמה אטה לבירה, וב 1936 קיבלה ק׳ 
מעמד של רפובליקה חברה בבריה״ס. 

תחת המשטר הקומוניסטי הואץ פיתוחה של ק' אגב התיישבות 
המונית של רוסים ואוקראינים בה. התיישבות זו לוותה "טיהורים" 
מקיפים ודיכוי "הלאומנים הבורגנים" הקזכים. כתוצאה מכך הפכו 
הקזכים למיעוט במולדתם — ב 1970 היוו קצת פחות משליש 
האוכלוסיה — ואילו הרוסים וד,אוקראינים לרוב (כמחציתה). 

לןזלס, פבלו, ע״ע .קסלם, פאו. יי■ "■ 

קזן ( , 111 פ 3 ה> 1 ), בירת הרפובליקה האוטונומית הטטרית (ע״ע 
טטרים). 931,000 חוש׳( 1974 ). ק׳, היושבת על גדתו המזרחית 
של הנהר וולגה (ע״ע), בשפר היובל ?!זנקה. היא מרכז תעשיה חשוב, 
צומח מס״ב ונמל בחוף מאגר קויבישב (ע״ע). 

עד למחצית השניד. של המאה ה 19 היתד. ק׳ המרכז הכלכלי 
והתרבותי החשוב ביותר ברוסית, ממזרח למוסקווה. אח׳׳כ ירדה 
חשיבותה הכלכלית! רק ב 1912 חוברה לרשת מסה״ב. בתקופה 
הסובייטית הוקמה בק׳ תעשיר. מודרנית, וכיום היא נפנית עם מרבזי 
התעשיה החשובים ביותר באגן התיכון של הוולגה. מפעליה מייצרים 


קשת רחבה של מוצרים, בהם: עורות, פרוות, אריגים, מכונות, 
כימיקלים, מוצרי־גומי, תרופות וחפרי־בניה. ק׳ היא מרכז תרבותי 
ותיק וחשוב — בעיקר עבור המיעוט הטטרי. יש בה אוניברסיטה 
(נוס׳ 1804 ! 10,000 תלמידים ב 1972/3 ), 10 מכונים להשכלה גבוהה, 
5 תאטרונים (בהם תאטרון, אופרה ובלט טטרי), 3 מוזיאונים (בהם 
מוזיאון לתרבות טטרית) ותזמורת פילהרמונית. במרכז העיר מצויים 
שרירי העבר, שד,חשובים בד,ם: קרמליו (מצודה) מהמאות ה 16/17 
(בנוי על יסודות המצודה הטטרית), קתדרלת פטרום ופאולוס מהמאה 
ה 18 ובניין האוניברסיטה. 

היסטוריה. ק׳ נוסדה במחצית השניה של המאה ה 13 ע״י 
הםטרים (ע״ע) מ״אורדת הזהב" במעלה הנהר קאזאנקה, במרחק של 
כ 50 ק׳׳מ מפקומה הנוכחי, שאליו הועברה בסוף הסאה ה 14 . במאה 
ה 15 היתד, ק׳ בירת ח׳אנאט עצמאי ומרכז מסחרי חשוב. בתחומה. 
על אי שבוולגה, התקיים יריד שנתי. ב 1469 כבש איון 111 (ע״ע) 
אח ק׳, והעמיד בראש הח׳אנאט טסרי עושה דברו. ב 1504 טבחו 
הטטרים את כל הרוסים שבק׳. לאחר מצור מפושו בבש אותה 
איון 117 (ע״ע), ״ד,איום״( 1552 ) וסיפח את הח׳אנאט. במקום המצודד, 
הטטרית נבנה קרמלין. ב 1773/4 היתד, בק׳ פרידה והעיר נשרפה 
ברובה. יקטרינד. 11 (ע״ע), "הגדולה", בנתה אותה מחדש. חשיבות 
העיר עלתד, עקב גידול הסחר עם סיביר. ובמאה ה 18 החלה להתפתח 
בה תעשיה. אחרי המהפכה גבר קצב הפיתוח. מ 1920 ק׳ היא בירת 
הרפובליקה הסובייטית האוטונומית הטסרית. — האוניברסיטה של 
ק׳. הנקראת כיום ע״ש לנין, הוקפה ב 1804 . בשנים 1827 — 1846 עמד 
בראשה המתמטיקאי לובצ׳בסקי (ע״ע), ועם תלמידיה נפנו טולסטוי 
ולנין (ע'ערכיד.ם). ג.שם.-י,כר. 

_קזנובה, ג׳ובני ללןומו, אביל לה סמל - 1 םג 1 גדס 01 

!)גאתזסצ 30 ז 3116 ע£! 1 ט , 3 דסמ 0353 0 תז 0360 — ( 1725 , 

ונציה — 1798 , דוכס !בוהמיה]), הרפתקן איטלקי, ששמו היה 
למושג־נרדף לרורף־נשים וד.ולל. הוריד של ק׳ נטשוד.ו בינקותו. 
מביה״ס לכמרים שבו למר גורש בגיל 16 בשל אפיו הלא־ממושמע. 
תחילה תר את ערי חוף הימה״ת וד,תפרגם חליפות ממלאכות, 
אמנויות והתחזדות רבות. ב 1755 שב לוונציה, הואשם בריגול 
והושלך לבית־הכלא הנורא, שתיאורו הוא מהקטעים רבי-העצפה 
בספרו (ר׳ להא). ק׳ הצליח להערים על שומריו ונמלט לפרים, ובה 
היה לאיש החברר, הגבוהה. ברם, בשל רוחו הסוערת יצא שוב. 
ב 1759 , למסעות רצופים הרפחקות־אר.בים. ברומא הוענק לו אות 
מסדר־הכבוד מירי האפיפיור. גדולי דורו היו מיודעיו 1 הוא נפגש עט 
וולטר, עם הקיסר יוזף 11 , עם פרידריך 11 ועם מלך פולניד, סטניסלאו 
אוגוסט. בשובו לפרים ביקשו לעצרו בעוון מעשי־הוללות קודמים, 
והוא נמלט לספרד ומשם לאיטליה. עד 1782 שימש, ככל הנראה. 
מרגל בשירות ונציה. אך בגלל שיר סאטירי שחיבר על אחד ממע- 
בידיו נאלץ לברוח לבוהסיה. ובה נתמנה ספרן בטירת הנסיו 
ולרשסיין ( 1785 ). 

בשנים שקסות אלו כתב, בשפה הצרפתית, את .זכרונותיו" 
( 05 ־ 10111011 ;•,) הסנסציוניים, המציירים פנוראמה רחבה של החברה 
במחצית ד,שניר, של המאה ה 18 ,שק׳ היד, אחת מדמויותיה הססגוניות- 
ביותר! הם משמשים מקור חשוב לחקר תולדות־התרבות של התקופה. 
לראשונה הופיעו ה״זכרונות״ בתרגום גרמני ( 1822 — 1828 ) ! אח״כ 
י״ל בצרפתית ( 1826 — 1838 ), מהדורה חדשה, ע׳׳פ כה״י המקורי, י״ל 
בשנים 1960 — 1962 . — ק׳ חיבר גם רומן אוטופי, שירייאהבה, 
סאטירות ומסות היסטוריות, באיטלקיר, ובצרפתית. כן ניהל הליפת־ 
מכתבים עניפה. 

,שז 0 {) £0 . 0 .$ !)■;ס ,^ 70 * 2 . 8 

; 1956 ,גמגןדספגבגס ,ן ; 929 ! ,?// 1 מ׳א 0 ןז;!(מע זג>מ 1 ו 

. 1961 ^* £1 ^ וו 0 ^ ,. 1 ) 1 

י. ברר. 





575 


רןזגצקיס, ;יקוס — ?טהסנדו 


576 


קונצקיס, ניקום — ;ו 0 ו 1 ^^ז״ 0 ;( 0 .)^ ; 0 א 1 א — ( 1883 . איךקליון 
[כרתים] — 1957 . פרייבורג), מספר ומשורר יווני. ק־ לסד 
משפטים באוניברסיטת אתונה. ופילוסופיה. ספי ברגסון. בפרים. 
בין שתי מלה׳ע נטל הלק פעיל בחיי־הציבור בארצו. הוא תר את 
המזה׳ת, שהה ־מן־מה בא״י וערך מסע לסין ולבריה״ם. בשנות ה 20 
ובראשית שנות ה 30 נטה לקו¬ 
מוניזם. עצמות ק׳ הועברו לקבו¬ 
רה נאירקליון. — מבין יצירו¬ 
תיו: ..אודיסיאה' ( 1938 ). פו¬ 
אמה גדולה הבנויה על דגם ה¬ 
אפוס ההומרי אך רצופה תבנים 
חדשים; 0 ס 1 1£10 ז 1 .ג 0 ח ^ 810 

5 ז 7 נ)<)ט 2 (עבר׳• "זור־ 

בה היווני״״ תשי״ד ? הדסרס 
1965 ) י 1946 ; ־י 11 \ ^ 071616 :״ 0 ' 

;) 0 ז 0 ׳\ג> 19 ף -;וף.< 6 ./ 

(עבר׳: "חירות מוות"" 

תשכ״ז)״ 1953 ; ;ל 1 ד 7 ) 1 (}\ 0 ' 

11 וז£׳<©נ) ססזססעט;} ("ישר ה¬ 
נצלב מחדש״). 1954 . שתי 
השפעות עיצבו את השקפת- 
עולמו ואת סגנון יצירתו של 
ק׳: ניצשה וכרגסון. ..ההנף 
החיוני' (ע״ע ברגסון) משמש מושג-מפתח ביצירתו; גיבוריו של ק׳ 
הם גילומי האמונה בעצמת החיוניות הצרופה ובעליונותה עפ״נ 
האינטלקט. יצירתו טבועה בחותם אפיו המיוחד של אי-מולדתו 
כרתים, שבו נשמרו המסורות הקדומות ובו ניצני התחדשותה המדי¬ 
נית והתרבותית של יוון. אל נופיו ואל ניבו העממי העשיר חזר ק' 
בכל ספריו. — ק' כתב גם שירים. רשמי-מסע, מסות פילוסופיות 
וטרגדיות וכן הרבה לתרגם. בעבר׳ הופיע גם ספרו. פאפא יאנארום. 
תשכ״ו. 

מ. אבישי. ייצרו שי זורבה. חקכ״ז 1 1 / ..׳א ,<ו> 1 ג־ 11 זנ 2 נא . 11 

; 51 .ן 5 ע. 1 ־ 1 )ז 11 ; 1 ח 1 גז, . 0 ! 1968 // 1 ■{ 1 { 0 

. 1970 הסז ,^ו■^ 

קטב, במתמטיקה: ע״ע פונקציות, עם׳ 477 ; צירים, מערבות. 

(ה) קטב הדרומי, ע״ע אנטאדקטיס. 

(ה)קטב הצפוני, ע״ע ארקטים, 

קטגוךיה, קטגוךיות ( 111 ק 0 ץהז 11 .> 1 ), מונח פילוסופי. ק׳ היא 
סוג או טיפוס, והחלוקה לק" היא המיון הכללי וחשיטתי של 
כל הדברים בעולם. או של מושגי השכל. או של ביטויי הלשון. לדעת 
פילוסופים רבים המיון לק" הוא הכרחי. ועלינו להתהשב בו כדי 
שיהיה לדברינו סובן. 

משמעו הרגיל של הסונה "ק׳" ביותית הוא "נשוא" (פרדיקט), 
ובעברית של יה״ב תורגם ל״מאמר". אריסטו (ע״ע אריסטוטלם, עס׳ 
842 ) כינה בשם זה כל אחד מעשרת הסוגים העליונים של ה״ישים". 
או של הביטדים המציינים אותם. הק" מתארות באופן ממצה את 
המציאות ומוציאות זא״ז (לאמור: כל .יש" שייך לכל הפחות ולכל 
היותר לק׳ אחת), והן: עצם, כמות, איכות, יחם, מקום. זמן, מצב. 
קניין, פעולה, היפעלות. כל דבר שיין במהותו לק׳ אהת בלבד, 
והמשפטים נחלקים למהותיים — כשהנושא והנשוא שייכים לאותה 
ק׳, ולמקריים — שבד,ם הנושא וד,נשוא הם מק" שונות. 

קנט (ע״ע) שינה לחלוטין את מובן הק״: הן המושגים הכלליים 
של השכל, שכ״א מהם הכרחי וכולם ביחד מספיקים להכרת התופעות, 
הכרה האפשרית רק ע״י הטלת הק" על הנתונים החושניים. הפילו¬ 


סופיה היא הדיון שאפשר לבצעו אפריורי (בלא תלות בנסיון) בק" 
ובד,וכחד, של הכרחיותן כתנאי לחכרד,. קאנט גזר אח הק״ — 12 
במספר — מצורות המשפט בלוגיקה הססרתית, וכלל בהן, למשל, את 
מושגי האחדות, העצם, הסיבה ור,הכרחיות. התלת הק" מעבר לתופעות 
על דברים-כקהם-לעצםם אסורה ומולידד, סתירות (,אנטינוסיות"). 

במשנת הגל (ע״ע) נעשות הק" למושגי-מחשבה טהורים, המשמ¬ 
שים אבני־דרד במהלכה ההכרחי של הרוח. המתקדמת בצעדים 
משולשים: מק׳. שהיא תזה, אל ניגודד" האנטי-תזה; ומהראיה 
הכוללת של התזה וניגודה מתקבלת הסינתזה, המהווה אח תחילתו 
של צעד משולש נוסף. כך העניק הגל למערן הק" שיטתיות וליכוד 
שנעדרו, לדעתו, ממערכי קודמיו. 

ק" לשוניות. הוסרל (ע״ע) טבע את הסונה .קטגוריית 
משמעות", וניסח את העקרון שלפיו שני ביטויים שייכים לאותר, ק׳ 
אם ורק אם המרתם זב״ו בפסוק כלשד,ו אינה הופכתו להסר-מובן. 
נם ריל (ע״ע) טען לעקרון זה ועמד על חשיבות טעויות קטגוריות 
בפילוסופיה. כדי להתגבר על קשיים בתורת הקבוצות (ע״ע מתמטי¬ 
קה, עם׳ 758 ) ניסח רסל (ע״ע) תורת טיפוסים, דהיינו, תורת ק". 
האוסרת הכללת אוסף של פרטים כאיבר לעצמו, ובכך נתן סובן חדש 
לבלבול ק". .קרנם (ע״ע), שהנהיג אח הביטוי .ק" תחביריות", שלל 
את עקרון אפשרות ההפרה והדגיש. שאפשר ששני ביטויים יד,יו 
בני-המרד, בהקשרים אחדים ולא בכולם. בר-הלל נתן לרעיון זד, 
פיתוח צורני. 

לדעת פילוסופים אחדים, ניתוח מושגי הוא בעיקרו חשיפת מערך 
המושגים הבסיסיים המונחים ביסוד השפה, הוגים רבים, שלא 
השתמשו במונח ק', הציעו, למעשה, מערכי-ק". 

א. צ. בראון. יסודי מציאות והכרה, חשב״:; י. בד-הלל, הגיון. לשון 
ושיסה. 71 — 111 , וז^'"ל; ■ 0 ')€ז 2 >> 1 ■ 10 ) ,;;זטנ 1601 ט 1 )ת- 1 <ך 

, 311 !-( ,ז\\ ״• 1 ; 1959 ,ם $0 ז%ג 3 ־ 511 ,ז .? ,- 6 ^ 18 

.ת 0 ו 1 זו>^ 1 .צ ; 1960 .!.!!׳^ 11101 ^ |ו^ו< 0 ^^^וו^ 
. 1970 

אל. וי. 

קןטהמנדו ("!)מאו״לזב)}), בירת נפל (ע״ע) והגדולה בעריד.; 

220,000 תוש׳ (אומדן 1975 ): בק׳-רבתי 380,000 תוש׳. 

ק׳ שוכנת בלבד, של נפאל, במרכזו של עמק ק׳, בגובה כ 1,300 מ׳, 
בין רכסים שגבהם 2,000 — 3,000 מ׳. העיר התפתחה במפגש-דרכים 
חשוב, פול מעברות-הרים נוחיס-יחסיח. דרכה עוברת אהת הדרכים 
הוותיקות והנוחות־ביותר החוצה את הרי-הימליה ומחברת את מישורי 
צפון־הודו עם טיבט. עמק ק׳ הוא האיזור החקלאי הפורה-ביותר 
והמאוכלס-ביותר בנפאל. 


העיר פרושד. משני עברי הנהר בהאגמאטי ( 11 גית, 1 ו.ו 81 ), שאפיקו 
רחב אך מימיו מרובים רק בעונת הנשמים. רובה הגדול של תעיר 



לסהפינדז; מראה טיפוסי בסרכז העיר 



;׳?•? ר.ז;!וי!יכ 






577 


ןטהמנדי — ?סיב 


578 


בתים חד ודו־קומתיים קטנים בנויים לבנים! רק במרכז העיר מצויים 
בניינים מודרניים. ק׳ מצטיינת במקדשים ובאתרי־הפולחן ההינדואים 
והבודהאים הרבים בעיר ובסביבתה. כמה מהם. כגון המקדש ההינ־ 
רואי מסהופטינאט. מצטיינים בהידורם וביפי פיתוחי העץ והמתכת 
שבהן. המקדשים מושכים עולי־רגל רבים מאיזור נרחב בנפאל 
ובצפון־הודו. בין המבנים שבלב ק׳(מהמאות ה 16 — 18 ) ארמון ומקדש 
קומארי, שבו מתגוררת -האלה החיה" ונערכים טקסים מרהיבים. 

ק׳ היא מרכז מסחר ומלאכה. תחבורה. מינהל ותרבות לנפאל 
בולה, אך בעיקר לעמק ק־. יש בה תעשיה זעירה המייצרת מוצרי- 
צריכה שונים: טכסטיל, מוצרי־עור. חמרי־בניין (מלט), מוצרי־טבק 
ומזון. נוסף לכבישים המקשרים אותה עם המדינות השכנות ועם 
ערים אחרות בנפאל מחוברת ק׳ ברכבל עם קצה שלוחה של מערכת 
מסה״ב ההודית, המגיעה עד לרגלי ההימליה בדרום נפאל. בק׳ 
האוניברסיטה היחידה בנפאל ( 17,500 תלמידים ב 1974/5 ), נוסדה: 
1958 ,■ והמוזיאון הלאומי הנפאלי. 

ק׳ נוסדה ב 723 כתחנת-שיירות ובמצודה. מ 1768 היא בירת 
ממלכת נפאל. עד ראשית המאה ה 20 היתה עיר קטנה (פחות ם־ 
30,000 תוש׳). ב 1940 היו בה 80,000 נפש. עיקר התפתחותה מראשית 
שנות ה 50 . אוכלוסיית העיר מגוונת: נוסף לבני שבטים נפאלים 
שובים מצויים בה הודים רבים ופליטים טיבטיים. 

,/ 196 .■) 1 .ח 0 לת 1 ת 51 . 0 
מ. בר. 


_קטו אוטיקנסיס, מןקדס פור?ןיוס-מ< 0 !""־!ס? 

!״״*״ט — ( 95 — 46 לפסה״ב), מדינאי רומי. בין של קטו 
קנסוריום (ע״ע). אביו מת עליו בילדותו יקי התחנך בבית אמו. 
ראשית שירותו הציבורי — כטריבון צבאי במוקדון ב 67/6 . ב 64 , 



רקיוס קאטו אזסיהנסים עש אי-תו. 
ארמח הווטיקאז, רוטא 


כקוסטור. השגיח בקפדנות על פקידי האוצר. בשל נאומו התקיף 
בסנאט ב 63 הוצאו־להוח 
הקושרים עם קטילינה(ע״ע) 
ב 62 . כטריבון העם, העביו 
החלטה למכירת תבואה בזול 
ק־ התנגד בתוקף לתומ¬ 
כי פומפיוס (ע״ע). ב 9 . 
נאסר לזמן־מה בפקודת יול■ 
יוס קיסר (ע״ע). כדי להר¬ 
חיקו מרומא שלח אותו קלוד■ 
יוס (ע״ע) לקפריסין, ושם 
עסק ק׳ בסיפוח הא־ לרומא י 
( 58 — 56 ). ב 54 היה פרטור. 
חרף התנכלות( של פומפיוס היה ק' סבור. שקיסר הוא אויבה 
המסובן של הרפובליקה ובמלחמת־ד,אזרחים הצטרף למחנה פומ־ 
פיוס. ק׳ לא הצטיין כמצביא ופינה את סיציליה ללא-קרב. לאחר 
התבוסה בפרסלום ( 48 ) עבר לאפריקה והשלים בין אנשי פומפיוס 
שהסתכסכו. הוא־עצמו היה אהראי לאוטיקה (ע״ע). לאהד נצהון 
קיסר בתפסום ( 46 ) העדיף ק׳ התאבדות על התמסרות. 

דבקות ק־ בעקרונותיו הרפובליקניים מנעה ממנו נקיטת מדיניות 
ראלית. הוא דחד" למשל, את פניות פומפיוס לשיתוף־פעולד,. ובכך 
רחף אותו לברית ה״טריומוירט" עם קיסר וקרסוס (ע״ע). לאחר 
מותו כתב קיקרו (ע״ע) פמפלט בשבחו. ,.קטו", וקיסר ענה ב״אנטי- 
קסו". דמותו של ק׳ זוהתה עם עניין הרפובליקה. המקור העתיק על 
חיי ק׳ הוא פלוטארכוס. וע״ע רומא, היסטוריה. 


?[ט!* ^ 103 * 7 *^ 01 , ^("? 1 ( 0 — 0 זב 0 15 ז 1 טז 0 ? 115 ש- 131 י 1 

1115 שס 5 תט 0 — ( 234 — 149 לפסה״נ). מדינאי. סופר ונואם 
רומי. מוצאו מהעיר טוסקולום (ע״ע). בזכות חריצותו, התמדתו. 
כשרונותיו המגוונים ודבקותו בעקרונותיו זכה להצלחה רבד, כמדינאי 


וכאיש־עסקים, אף שמשפחתו לא היתד, עשירה או אצילד,. עוד 
בצעירותו רכש השפעה בד,עניקו את שירותיו כערד ונואם ללא־ 
תשלום לכל-דורש. הוא התידד עם איש־ד,אצולה לוקיום ואלריוס 
פלאקום ויחדיו התקדמו בפולס המשרות המדיניות. ק' השתתף במל¬ 
חמה הפונית השניד,. ב 204 היה קווסטור של סקיפיו (ע״ע, 41 ]) 
אפריקנוס באפריקה. ובדרכו חזרה הביא מסרדיניה את המשורר 
אניוס (ע״ע). בהיותו נציב (פרטור) בסרדיניה ( 198 ) הגביל מאד 
את פעולות המלווים־בריבית. וד,ם נאלצו לעזוב את האי, ב 195 היו 
הוא ופלאקום קונסולים. ק׳ יצא כנציב לספרד, ובשל הצלחתו במל¬ 
חמה שם זכר, למצעד-נצחון ברומא ( 194 ). הוא הצטיין במערכה על 
תרמופילי ( 191 ), שבה הובס אנטיוכוס 111 (ע״ע). ב 184 היו ק' 
ופלאקוס קנסורים. ק' הטיל מסים גבוד,ים על חפצי־מותרות, פסל 
סנאטורים, ביסל את מינותפ של פרשים שהתנהגותם לא נראתה 
לו והוציא מכרזים לעבודות ציבוריות במחירים נמוכים. הוא גם ביצע 
פעולות־בניה נרחבות. שכללו ריצוף מקווי־מים, שיפת רשת־ד,ביוב 
של רופא והקמת הבסיליקה ,פורקיד,", שנקראה על שמו. על פעו¬ 
לותיו אלה כונה "קנסוריוס" (כלר, מי שהיה הקנטור). 

ק" נלחם בתקיפות על דעותיו בענייני פנים וחת. בייחוד ביקש 
לשמור על הסדר החברתי והמשטר המטרתי ברומא. לכן תמך בריטון 
המותרות ובעצמו הסתפק במועט, למרות עשרו. הוא נהג חסכון 
בכספי המדינה ותבע־לדין פקידים שסרחו. אף שידע יוונית התנגד 
לחדירת תרבות יוון לרופא, שסקיפיו אפריקנוס היה מתומכיה. 
בהשפעתו האישית העצומד. של סקיפיו ראד. ק׳ סכנה למדינה! לכן 
תקף אותו, תבע־לדין את אחיו, לוקיוס. על מעילה בכספי־ציבור 
והצליח למוטט את המעמד המדיני של הסקיפיונים. ב 171 (ושוב 
ב 149 ) תבע-לדין נציבים רומיים שעשקו את תושבי ספרד. יריביו 
המדיניים תבעוהו־לדין 44 פעמים, אך ק' יצא זכאי ככל המש¬ 
פטים. 

ק' תמך בביסוס רומא במערב הימה״ת והתנגד להסתבכותה 
במזרח 1 ,ד,לניםטי. הוא תמך בעצמאות מוקדון, וב 167 התנגד למל¬ 
חמה ברודוס. לאחר שהיה במשלחת באפריקה ( 153 ) היה נוד,ג 
לסיים את דבריו בסנאט במשפט הידוע: .,מלבד־זאת אני סבור שיש 
לד,רום את קרת חדשת" (*'ש €55 0115€0 ש מ 1-111 שז 0 נ) 

1 ״ג £11,1 |:! 1 )"}. ב 150 התקבלה דעתו ורומא יצאה למלחמה בקרת- 
חדשת. 

ק' היה סופר פורה, אך רק חיבורו 0611613 1 זצל. 6 ח ("על 
החקלאות") נשמר בשלימות. זהו הספר הלאטיני הקדום־ביותר 
בפרוזה,: הוא עוסק בניהול המשק החקלאי ובגידול זיתים וגפנים 
וכולל תיאור של מנהגי־דת והוראות רפואיות ומאגיות. ספרו של ק׳ 
ז. 1661£ ־ 01 ("מקורות"), המתאר את תולדות רומא מיסודה עד סמוך 
למותו של ק׳, היה ספר הדרסטוריה הראשון שנכתב לאטינית. ק׳ 
פרסם את נאומיו (למעלה מ 50 ג) וקטעים רכים מהם נשמרו. כן כתם 
ספר־לימוד אנציקלופדי בשביל בנו. — המקורות העתיקים על חיי 
ק' הם; קיקרו, נפוס ופלוטארכוס. 

;' 969 ( .€ ,'מ־וסנ) 10 > .'■{ ;!■? 19 ,■ו 0 !ה€,/' ■ €1 ^ . 0 , 351 ו 101 ^י 1 .( 1 

־ 1973 , 01111€5 ^ 1 7 ו^ 1 ח 0 ^ 1 ,( 4 י 1121 ט 80 . 1 •? , 1 ־ 1 
יש. ש. 

קטוב ( 6 ס 1 ז 23 ו- 0131 ק}, תופעה אפיינית לגלים רחכיים (ע״ע גלים, 
עמ׳ 734 ). תנודותיו של גל רחבי אפשריות בכל הכיוונים 
במישור ניצב לכיוון התקדמות הגל (הקרן). כשד,חנודות מקבילות 
לאחד הכיוונים האפשריים מציינים את הגל כבעל ק׳ קווי. קיימים 
גם סוגי ק׳ אחרים (ר׳ להלן). ההתקן שהופך גל לא-מקוטב למקוטב 
נקרא מקטב (ציור 1 ). 

תנודות גל רחבי המתקדם בכיוון x (ע״ע צירים, מערכות), 
ניתנות לפירוק לשני רכיבים ניצבים ( 3 ,ז) x בציר 3 ו(.? , 1 )¥ 




579 


קטוב — קגזוגיצה 


580 


בציר ץ (ז = משתנה הזמן; ע״ע גלים) 

[ - ־ 1 ־] 211 ] 8111 ^; ־■ ( 1,7 ) X 

[״'׳י + ( 7 - ^ר) 211 ] חו 85 = ( 1,7 )¥ 

כאן: 6 ,^ 1 המשרעות. יד זמן המחזור ו ג אורד הגל. אם הגל מקוטב 
קווית בכיווו הציר א, אז 0 = ( 2 , 1 )¥ והתנודות הן במישור 7 * — 
,.מישור הק•" (ומבאן גם השם ק׳ מישורי). 

במידה שהמשרעות ם .,ל/ והפרש המופע .ש נשארים קבועים 
לאורד ציר . 7 . יתארו המשוואות גל מקוטב אליפטית! במקרה 
זה מתאר קצה הווקטור. המייצג אח התנודה. אליפסה(ע״ע) במישור 
¥\. (צורת האליפסה נקבעת ע״י המשרעות והפרש המופע). כאשר 
צ-ל! ו 2 /זי= 0 ש נקרא הק' מעגלי. במקרה זה הוזקטור המייצג 
את התבודות מתאר מעגל. 

קיימות ורכים שונות ליצירת אור מקוטב קווית מאור לא-מקוטב: 

ע״י בליעה (דינרואיזם) - יש המרים אחדים, ובעיקר 
גבישים. הבולעים אור בעל ק׳ קווי מסוים. אם אור לא־מקוטב פוגע 
כתווד כזה. ייבלע אהד משני רכיבי תנודותיו הניצבים (ע״ע אור. 
אבזורפציה של) והאור העובר יהיה מקוטב קווית. 

במקרה של גלי-מיקרו (ע״ע קרינה) בולעת רשת של הוטי מתכת 
ישרים ומ.קבילים אח הקרינה המקוטבת במישור מקביל להוטים. 

הבליעה נובעת מכר שרכיב 
חשדה החשמלי המתנודד במק¬ 
ביל לחוסים גורם בהם זרמים 
חשמליים. המבטלים את אנר¬ 
גיית רכיב זה. המקטב פ ו ל - 
ר ו א י ד (הומצא ע״י לאנד 
[ 1 )ת 1 !. 1 ) ב 1938 ) פועל לפי 
עקרון דומה. אר במקום מע¬ 
רכת חוטים, ההתקן הוא לוח 
דק מחומר פלאטטי, בנוי מולקולות אורגניות ארוכות ומקבילות, 
המכילות יוד. הפולרואיד מעביר אור, המקוטב בניצב לכיווני המו¬ 
לקולות הארוכות! כיום זה הוא המקטב הסטנדרדי בתחום האור 
הנראה. האינפרה-אדום הקרוב והאולטרה־מגול הקרוב. 

מקטב אידאלי בולע לגמרי רכיב אחד. המקוטב קווית, ומעביר, 

ללא החלשה כלשהי, את הרכיב המקוטב בניצב. תנאים אלה מתקיי¬ 
מים במציאות רק בקירוב. חוק מ א ל ו ס דן בכושר ההעברה של 
מקטב אידאלי. אם אור מקוטב קווית פוגע במקטב כזה כר שהזווית 
ביז כיית הק' של האור לכיוון ההעברה של המקטב היא ", תחלש 
עצמת האור העובר 1 לעומת עצמת האור הפוגע "! לפי הנוסחה 
הבאה*. 0£ ^ 5 ספ״ 1 = ]. 

ע״פ חוק מאלום קל לראזת מה קורה כששמים שני מקטבים 
בניצב לאלומת אור לא-םקוםב: הראשון ("המקטב") יוצר אור 
מקוטב קוויח, ועצמת האור העובר דרר השני (.הבוחן") תהיה 
תלויה בזווית " שביו ביווני־ההעברה של המקטבים! אם כיוונים 
אלה מקבילים ( 0 = 7 ) — ההעברה מכסימלית, ואם הם ניצבים 
(המקטבים "מצולבים"), לא יעבור כל אור. 

ק׳ ע־י ה ה ז ר ה (ע״ע)— כשקרן אור הבא־ מתייר א׳(למשל, 
אוויר) פוגעת במישור המפריד ביו חוור זה לתייר ב׳ (למשל, זכו¬ 
כית) — פגיעה שאיננה אנכית — תלויה עצמת האור המוחזר בזווית 
הפגיעה ובכיוון הק" של האור הפוגע ביחס למישור הפגיעה. בזוויח- 
פגיעה מסדמת (.זווית ברומטר") כושר-ההחזרה לגבי האור המקוטב 
במישור הפגיעה הוא אפס. לפינר האור המוחזר בזווית פגיעה זו 
הינו מקוטב ק׳ קווי, 

ק׳ ע״י פיזור (ע״ע). אור המפוזר ע״י מולקולות או חל¬ 


קיקים קטנים ביתם לאורד הגל בניצב לכיוון המקורי של הקרן 
הוא מקוטב קווית (בד״כ רק חלקית בשל פיזור חוזר). כר הוא 
הדבר בפיזור ע״י משסה מחוספס או ע״י תייר לא-הומוגני, כמו 
אטמוספירה כדה״א, נוזל עכור וכר. בגלל תופעה זו אור השמים 
(שהוא אור שמש המפוזר באטמוספירה) מקוטב (חלקית) במישור 
האנכי. ואור השמש המפוזר מהקרקע מקוטב (חלקית) במישור 
אפקי, 

ע"י שבירה כפולה. קרן אור הפוגעת בגביש, שאינו שייו 
למערכת הקובית (ע״ע גביש), מתפצלת בחיר הגביש בד״ב לשתי 
קרניים, המקוטבות קווית במי¬ 
שורים ניצבים זה לזה ומת¬ 
קדמות במהירויות שונות, כר 
אפשר להפריד הפרדה מר¬ 
חבית קרן לא מקוטבת לשתי 
קרניים בעלות ק׳ קווי ולהש¬ 
תמש רק באתת מהן. ההת¬ 
קן המקסב הידוע ביותר, ה¬ 
פועל לפי עקרון זה, הוא 
מנסרת ניקול (ציור 2 ). 

ע״י שבירה כפולה ניתן לקבל אור מקוטב מעגלית מאור מקוטב 
קווית. השימוש המדעי החשוב ביותר הוא מיקרוסקופ הק' (ע״ע 
מיקרוסקופ. עמי 386 ור׳ תמונות 1 . 2 . 8 מול עם׳ 376 ). שימוש 
רב למקטבים בחיי יום-יום. כגון משקפי־שמש העשויים פולרואידים, 
ומונעים סנוור מאור השמש המוחזר והמפוזר מפני הקרקע! פולול- 
אידים המוצמדים לעדשת-המצלמה בתור מסננים, מווסתים עצמת 
אור השמים או האור המוחזר מהקרקע — הכל לפי הכוונת המקטבים; 
לוחות מקטבים בפנסי מכוניות עשויים למנוע סנוור בלילה. לק' 
בכימיה, ע״ע אופטית, פעילות. 

;־!.זי)!'! ,חח 0 ו)ו|^)^(^ . 15 ; 57 י 15 , 111:1 ^ 0 , 1 >זל(>> 1 . 15 . 15 

ה{, ,) 11 נזגו 01 .^ 1 : 64 ( 15 .|]־ו 11:111:1 . 3 , 3 ־־: 1 )ו 1 ; 11 ן 1 ו 51 

. 972 } ,>. 1 וז(} 0 אזי£!/א>/ו. סז 1 ו 10 ז 1 ו 1 ^ו 0 י<ז 1 ז 1 
-צ. ■ע. 

קטוביצה ( 100 ״\ 10 ו!) 1 , גרמ׳ טו״סזזג)(. קט 1 ביץ), עיר-חעשיה 
ובירת מחוז ק׳( 9,550 קמ״ר, 3,861,900 תוש׳ 1974 ), בדרום- 
מערב פולניה 1 321,800 תוש', ק׳ שוכנת בלב שדח-הפחם העשיר של 
שלונסק העילי. ובצומת-תחבורה חשוב לכבישים ומס״ב. כן יש בה 
נמל-תעופה. בלבלת העיר מתבססת על כריית פחם ועל תעשיה 
כבדה. בק׳ אוניברסיטה (נום׳ 1968 ! 8,850 תלמידים ב 1975/6 ). 
טכניון (נום׳ 1945 ! 18,400 תלמידים). מכון מרכזי לבדיה ובי׳ם- 
גבוה למוסיקה. 

היסטוריה. ק' נוסדה ב 1598 . ב 1782 היו בה 294 תושבים. 
משנפתחו בסביבותיה מכרות-פחם ( 1801 ) החלה להתפתח במהירות 
והוקמה בה תעשיה כבדה. ב 1865 ניתן לה מעמד של עיר. ב 1921 
נערד בק׳ משאל-עם לקראת חלוקת שלונסק העילי בין פולניה לגר¬ 
מניה,. רוב התושבים הצביעו בעד הישארות בגרמניה (ע״ע, עם' 
466 ) ואעפ״ב נמסרה ק׳ לפולניה. 

, 1960 10 ^ו 111 ו{ ; 1895 ){) $10 ־/■>^ . €11 !€!€ .ו 1 חנומ££() 1-1 •ז) 

- 2 ל 011 .[ ; 1965 , 1965 — 1865 5101/1 ) 10/11 100 ,ן. 10¥¥51 ג 1 ^ .׳ 5,9 

.־ 1973 , 0 ) 511151 0 )<וו 3 — 1:1 צו׳ז׳< £2 

ידיעות על יהודים בק' מצויות למן 1733 . ב 1781 גורשו ממנה 
וב 1787 הורשו לחזור. בסוף המאה חכרו יהודים את עבודות יציקת 
הברזל בפרוור בוגוצייצה. כשהוכרזה ק׳ לעיר ( 1865 ) היו בה 624 
יהודים. ב 1866 התארגנה קהילה, וב 1899 הגיע מספר היהודים 
ל 2,126 . ביהכ״נ הראשון נבנה ב 1862 , וב 1900 נבנה ביכ״ג חדש. 
ב 1884 התכנסו בקי חובבי-ציון (ע״ע חבח־ציון, עמי 115 ). הארגון 
הקדרלתי התפתח לאחד מלה״ע 1 ! הוקם בי״ם יהודי וכן בי״ם עברי 
( 1935 ) ל 9,000 היהודים שחיו שם אז ( 8% ). בשנות ה 30 גברה 



1 . היטוב סורי נ 5 רחכל 



צ. סנשרת ;יקו 5 ■עתי המסוות ז^י׳עויוח 
כירז פתפתי( 008 ג..ז>נ וסיצסיות כ־פכנה 
יסח ■כל חיסר. הזוויות סחועבות כר •טאהר 
הרבינים תכ!תוםנ*ם •של הקר! הנ־שברח 
עיבר העכרה פלאה וה•::■ מוחזר החזרה 
מלאה ולב; מגשם 







581 


יןטוביצד, — יןטונים 


582 


ההסתה האנטישמית וב 1937 היו פרעות. נגד הססחר היהודי הונ״ג 
חרם. נ 1939 ירד פספר היהודים ל 8,587 (כ 6% ). 

לאחר הכיבוש הגרמני גורשו היהודים מן העיר ועברו לסוסנוביץ 
(:ט 1 ״זס 0511 ל.), ויחד עם יהודיה נספו באושוויץ. לאחר מלה״ע 11 
התיישבו כ 1,500 יהודים בקי ונוסדה שם המועצה היהודית שלונסק 
העילי. לאחר 1967 , משהחלו השלטונות הפולניים במסעם האנטי¬ 
שמי, עזבו רוב יהודי ק׳ את פולניה. 

,■] 0 ' 1500:8201 ,תו 1 ס 0 .ן 

, 1945 — 1939 <€^ 0 ה 4 ו 11 

. 1569 
ם.-ש. קי. 

_קטולוס, גיוס ולךיום — 031:1111115 1115 ז 31 £ ז\ 031115 — 
( 84 (י) — 54 [י] לפסה״נ), משורר רומי, ממעצבי דמותה 
של השירה הלאטינית■ נולד בוורונה, וב 62 בקירוב עבר לרומא. 
שם התקשר אל חוג הדיס!■ ("משוררים חדשים"), שהמירו 

את המסורת של אניוס (ע״ע) בסגנון האלכסנדרוני המהוקצע (ע״ע 
יונית, עמ' 557 ! קלימכום). ק' היה מהראשונים ברומא שהצליחו 
לסגל, בצורה משוכללת, את התכנים, הצורות והמקצבים של השירה 
היוונית ולפתח לשון־שירית לאטינית לדורות. השפעתו על השירה 
האירופית היתה רבה; טניסון כינהו "העדין במשוררי רומי לפני 
1900 שנח״. וע״ע לסינית, ספרות, עם׳ 640 ! מכתם. 

נשתמרו יותר מ 100 שירים של ק׳! רובם קצרים. אהבתו המיו¬ 
סרת אל לטביה (כינוי ע״ש ספפו [ע״ע! מלסבוס שניתן לקלודיה, 
שהיתה, ככל-הנראה, אשת קיקיליום מטלוס קלר (ע״ע מטלוס, 
קיקליוס ( 3 )] ואחות פ. קלודיוס. יריבו של קיקרו) הטכיעה את 
חותמה על שירתו. בשיריו(מם' 2 -- 3 ) אל האנקור של לסביה נתמזגו 
פשטות חדשנית ועדינות הרגש. שירו ״כאחד האלים נראה לי״ ( 51 ) 
הוא תרגומו של שיר סאפפי (מם' 31 ), כמשקל .,סאפפי", שהותאם 
בצורד, וירטואוזית לסערת רגשותיו כלפי לסביה, ק׳ הצליח לתמצת 
במכתם קצר ( 85 ! "שיא השליטות" לפי פנלון) את רגשותיו הדו־ 
ערכיים כלפי אהובתו; "גם אשנא גם אוהב. איככהי... לא אבין. אד 
אדע: זאת מנתי ואמק״. את שיר-הפרידה ( 11 ) מלסביה הבוגדנית 
סיים בדימוי נוגע־ללב שנלקח מסאפפו; ■אהבתי-. כרעה כפרח 
בשולי השדה אחרי פגוע בו מחרשה״. בשיר 63 תיאר בצורה נסערת 
ובמקצבים פראיים (,.גאליאמבים") אח טירופו של אטים (ע״ע) 
הצעיר שהסחרם והיה עבד לקיבלי (ע״ע). באפיליון 64 שזורים 
בצורה אמנותית שני סיפורים; חתונת פלאוס ותטיס (ע״ע אכילוס) 
ומעשה תסאוס ואריאדנה (ע״ע). 

משירי ק' תרגמו לעברית: ב. בנשלום (״דבר״, 23.10.64 ! 
26.2.65 ; ״מאסף״, ה׳—ו', תשכ״ה)! מ. ויזלטיר, י. רטוש וד. שרף 
(בתוך: מ.גרנט, "עולמה של רומי", תשכ״ז)! י. ג. ליבם ("אשכולות", 
ה', חשכ״ז), י, גרטי (שם, ז׳, תשל״ה)! נ. גולן (בתור; וו. א. 
קולדוויל — ם. פ. גיילם, ״העולם העתיק", 1973 )! י. ברונובסקי 
(״האח״, 12.1.75 ! 9,1.76 )! ד. ווייסרט (״עכשיו״, 33 — 34 , חשל״ו). 
פיחשים: ו, קרול ( 011 ז.) 1 ), 1923 ! ס. ג׳. פורדיס (פ 6 ץ 11 ז 0 ?), 1%1 . 
פ האובו, בעיות תרגום בק׳ 85 (בתור; מ. דוזלאר — ב. שימרוו 
[עורכיס!, ספר זכרון לפרוס- ב״צ כ״ץ ז״ל). תשל״א! ,״!ששוזעו .. 1 
,(.־ 11 ) 1 € ו 4101 א ; 1954 / 0 צמ 70 ///מ>־ז 7 ^ 1/1 3 ה 11 

. 1969 (סבשס ותרנום). /ס ^ו/ 7 
שם. ש. 

קטונד■ יח׳ף — )שמס! ג 011 זב 14 — ( 1791 — 1830 ), מחזאי הונגרי 
ק׳ היה משפטן במקצועו. במחזהו הראשון, 4 >[! 21 ( 1813 ). 

העלה את דמותו של מצביא ההוסיטים (ע״ע). היהודים הנואשים 
והמורעבים, הקנאים לדתם ולמולדתם, משמשים נושא לטרגדיה 
3 צ 13 ע! 2 !! 11 נ 1 תז 1£ ב 25 בןזש| (״חורבן ירושלים״), 1814 . עלילת מחזהו 
ההיסטורי הגדול, ■ 831 ■ 11 ו 1 ! 11 ( 1814/5 ! פורפם ב 1821 ! הוצג לרא¬ 
שונה ב 1833 ), מתרתשת במאה ה 13 , בימי הסלך אנדרה ז 1 . יצירר, 
זו- חדרמחית־למופת, מעידה על הבנה לנבכי נשמתו של האדם 


המיוסר. הכרת העם הפשוט ולאומיות השואבת ממקורות ההיסטוריה 
ומתורות המהפכה הצרפתית. היא נחשבת ביטוי אמנותי מושלם 
לשאיפות לאומיות וסוציאליות. ק- נמנה עם גדולי המחזאים הקלא¬ 
סיים בארצו. 

. 1956 ,\ 10 ( 1 ו 17114 וו 71 ס־ 1 ' ,נ 411 זזז 10 ־ 1 ./ ; 1942 ;[ .ן 


קטונים (נסתס■:־■(), תרכובות שבהן שתי קבוצות אורגניות מחוב¬ 

אים 

רוח אל קבוצה קרמנילית, 0 = 0 

בק״ אליפטיים, כדוגמת האצטון(ע״ע) 0 = 0 

שתי הקבוצות, ' 9 = 8 , הן אליפטיות! בק" ארומטיים. כדוגמת 

שתי הקבוצות, = 11 '> 1 , ארומטיות, ובק" מעורבים, כדוגמת אצטופנון 



קבוצה אחת אליפטית והשניה ארומטית (כשאחת מן הקבוצות היא 
מימן, אזי התרכובת היא אלדהיד [ע״ע אלדהידים]). הק" הם תרכו¬ 
בות יציבות, עמידות נגד וזמצון. בהתאם לטיב הקבוצה ולגודל. 
הק״ הם נוזלים או מוצקים חסרי־צבע! הק" האליפטיים שמשקלם 
המולקולרי נמוך הם נדיפים. בעלי ריח אפייני, נמסים במים ובעלי 
תגובה ניטרלית, ואילו הק" שמשקלם הסולקולרי גבוה, ובמיוחד 
הק" הארוסטיים, הם תמרים גבישיים ואינם נמסים בסים. ק" מתקב¬ 
לים ע״י חמצון כהלים שניוניים (ע״ע כהל, עם׳ 581 ) 

[ 0 ] 

0 = 0 =.)! ■ 8 . 

או ע״י חמצון תרכובות בלתי-רוויוח 

[ 0 ] 

0 ־־ 0 ,! 26 ►- .! 011 = 0 ,)!. 

כ״ב ניחן להפיקם ע״י חמצון תרכובות אורגניות רבות אחרות 
בשיסות שונות, וגם ע״י זיקוק מלתי סידן או בריום של חומצות 
קרבוכסיליות: 

חום 

נ 00 ו. 0 ש 0 = 0 .(, 011 ) ►- ג 0 !!(מ €6 ,. 011 ) 

פחמת הסידן אצטון מלח סדיני של רומצת חומץ. 

שיסה תעשייתית להפקת אצטון היא שיטת וייצמו (ע״ע ויצמן, 
חיים): החומר מתקבל ע״י תסיסה (בנוכחות בקסריות) של פחסיסוח. 
לשיטה זו היחה חשיבות גדולה במלה״ע 1 . ובעזרתה התגברו הברי¬ 
טים על המחסור באצטון, שהיה אז ממס חיוני בתעשיית חמרי־הנפץ. 

הקשר הכפול בקבוצה הקרבוניליח של הק" מגיב בקלות וסספח 
תרכובות רבות ושונות, למשל; 

0 ,)(►-אס!,! + ס־-ס.)! 

אס א 

ציאנוהידרין חומצה הידרוציאנית קסון 

במקרים אחרים מותמר אסום החמצן של הקבוצה הקרבונילית 
בקבוצות אחרות, למשל: 

, 11 א—א= 0 .(,, 1 ,! 0 ) ►- ,אא—, 11 א + ס = 0 ־( 3 ! 01 ) 

אצטון הידרזון הידרזין אצטון 

לק" שימוש תעשייתי רב כממיסים וכחמרי-סוצא לסינתזות אורגניות. 
ק" מסובכים יותר (ובמיוחד כאלה המנילים גם קשרים כפולים) 
הם בעלי ריח נעים (מופיעים גם בפרחים) ומשמשים בתעשיית- 
הבושם. וע״ע כינונים, עם- 793 . 

,^ 06011 1 ץוז 170 י €141 { 0 7116 ,(. 061.5 ) ׳< 4 { 10 נ 231 .( — 93131 . 5 

' . 1970 — 1966 , 1-11 
ש. 05 . 


583 


קטטוניה — ?טילינוז, ליקיזוס, פרגיוס 


584 


.קטופה, ע״ע ליליות. 

קטטוניה (נ 1 חס 1 ט 03 }, אחד מגילויי מחלה הסכיזופרניה (ע״ע 

שסזות). התסמונת הקטסונית (■ 1 ס 1 ע 0113 נ 03121011101 ) תוארה 
לראשונה בידי החוקר הגרמני ק. ל• ןןלבאום (מזט 3 ל 1 נ 1431 - 1 .^ 1 ). 
שסבר כי מקורה במתח־שרירים מוער. בתיאורים הראשונים שלה 
כבר התייחסו החוקרים לשני מצבים המנוגדים־לבאורה. הקיפאון 
(•!סתטזג) והריגזון הקטסוני (!תסתזססצס 021310010 ) , כאל ביטויה של 
אותה המחלה. קיפאון מוגדר כניתוק כל תגובה רגשית ומוטורית 
מגירויים היצוניים; ואילו הריגזון — כמצב של אי־שקס פסיכומוטורי 
המתבטא בסערת תנועות ללא תכלית וללא רצף והתאמה, ולעתים 
אף בתוקפנות עד־כדי סיכון עצמי. שני המצבים האלה מתחלפים 
לסירוגין ומלווים במעט תמיד הפרעות התנהגותיות וסוטוריות, כגון 
רעיונות־שווא, הזיות ושגיונות. 

הלן' מופיעה עפ״ר בפתאומיות ורק לעתים־רהוקות מהלכה אטי 
והדרגתי. החולה הנתון בקיפאון נראה אדיש (ע״ע אפתיה). אטום 
לגילויים חיצוניים, מנותק ומכונס בעצמו, אינו מתייחס לעולם 
החיצון, נראה כאילם. ועיניו חסרות הבעה. פניו קרות ולעתים מופי¬ 
עות בהם עחיתות או בת־צהוק מחרה. החולה סביל ונכנע לכל 
הוראה. גם כשביצועה כרוך בכאב. או שהוא מגלה דווקא התנגדות 
פעילה המכונה נגטיוויזם (וסנדתזנאסס). תנוחת החולה מוזרה; הוא 
נראה זקוף, בוהה למרחק, או שראשו מורכן כלפי מטה. לעתים 
מזכירה תנוחתו עובר ברחם אמו ופעמים שהוא מסתתר בפינות 
ההדר או במקומות מרוחקים. על־אף התנוחות המיזרות הללו אין 
החולה חש עייפות, וזאת בעת שגמישות השרירים בגמישות שעווה 
(גסזסס ! 11113 ( 10x11 )). לפעמים חוזר החולה על אותה התנועה שעות 
ואף יפים. עקב העמידה הממושכת מתפתחות לעתים תופעות של 
דלדול שרירים מחוסר שימוש, מעוותים (קונטרקטורות), פצעי־ 
לחץ וכיו״ב. 

החולה נוטה לחזור על תנועות הבודק בבעין תנועות־ראי 
( 3x13 זק 0 ^ 1 ^^). או לחזור מילולית על השאלות המוצגות לו. באותן 
המלים, בכעין הד ( 0011012113 ). בניגוד למצופה, הפעילות הנפשית 
אצל חולים אלה ערה ביותר. הם מתמצאים בזמן ובמקום, ובחלוף 
המצב הקטטוני הם זוכרים היטב את החוויות שעברו. הק׳ מלווה 
כמעט תמיד תופעות גופניות, כגה חום־גוף נמוך. דופק אטי 
ושיעור חילוף־חמרים ירוד. כן קיימות הפרעות ביוכימיות או חריגות 
בפעילות החשמלית של המוח■ כל אלו אינן הפרעות ייחודיות לק¬ 
וד,ופעתן אינה הכרחית. במצבים כאלה עלול ריגזון קטטוני להסתיים 
במוות בשל תשישות־כוחות קיצונית. מצבים אלה מכונים "ד,ק׳ 
הקטלנית", ואף להם מתלוות הפרעות גופניות שונות. 

הק׳ אינה אפיינית רק למצבים הסכיזופרניים. היא עשויה לד.ופיע 
בנסיבות ובמצבים אחרים, כגון בעקבות זיהומים והרעלות כרוניות 
(ע״ע בריק, אגרי). או בעקבות נטילת תרופות כל. 0 .ד. גם פגיעות 
אורגניות בגרעיני גזע־המוח או גידול באיזור זה עלולים לגרום לק׳. 
התהליכים הנפשיים הדינמיים העומדים ביסוד הק׳ אינם נהירים 
כל־צרכם. יש הרואים בק' ביטוי לחששו של החולה מפני התוקפנות 
העצורר, בו, ויש סבורים שהחולר, מתכנס בתוך עצמו ושב כביכול 
אל "תוך רחם אמו בדי להיות מוגן מפני העולם החיצון העוין, 
המאיים והמפחיד". שנבצר מן החולד. לד,םתגל אליו. 

ם. עש. 

קטיב, ו.?'נטין פטרוביץ' - -א> 1 זי״־סקדסת א 1 דד 1011 י. 1 ־ 8 

ססגז —(נו' 1897 ), סופר רוסי סובייטי. ק׳ כתב את יצירותיו 
הראשונות ( 1923 — 1929 ) ברוח סאטירית מובהקת, שופעת הומור, 
כלפי המציאות הסובייטית. אד ב 1930 חל שינוי דראסטי בתפיסתו 
הספרותית והאידאולוגית בזכות השינויים החברתיים שנבעו פן 
המהפכה. ברומן ( 06111101001 0 ץקהמ דפססנעג! (עבר׳: "מפרש 


בודד מלבין באופק״, תרצ״ח), 1936 , המתאד בסגנון חי את אודסה 
בזמן מהפכת 1905 , הגיע ק׳ לרמה אמנותית גבוהה בתיאור חפצים 
ונוף! ובין היתר, גם בתיאור היי האוכלוסיה היהודית באודסה. 
סיפוריו ומחזותיו המאוחרים יותר לא חרגו מן הספרות הממוצעת 
של הראליזם הסוציאליסטי. אולם יצירותיו מסוף שנות ה 60 , הבאות 
להחיות את האווירה התרבותית של רוסיה בראשית המאה, פפגינות 
את זכותו של הסופר לכתוב ברצונו את אשר רואות עיניו. — 
ק׳ נמנה עם הקבוצה הדרום־רוסית של סופרים שהרחיבו את 
האפקים הסגנוניים של הפרוזה הרוסית ע״י גורמים חדשים של 
דיבור מסוגנן, ובו יסודות של הניב הדרום־רוסי המושפע. לעתים, 
גם מן הלשון היידית. 

קט״״ם ( 00111320 ־ 101 ?), משפחת עופות, בעבר מסדרת היונאים 
(ע״ע), הכוללת שני סוגים: 1 . קטה ( 5 ־ 101001 ?). בסוג זה 
כ 15 פינים, גוף הק׳ סגלגל־תפוח ומשקלו 200 — 600 גר׳. ראשה קטן 
ביחס לגופה. הרגלים קצרות־ביותר (בעלות 3 אצבעות בלבד) וקד■ 
מתן מכוסה נוצות עדינות. הילוכה שפוף. לנוצות צבעי־הסוואה — 
בהתאם לבית־הגידול — והם עפ״ר חיוורים: חום, זהוב או צהבד,ב, 
למינים אחדים רצועות כהות בדמות ענק בחזה. הק" חיות בגופים 
חשופים בעלי צומח דליל כמו במישורי-לס, חולות והתאדות שבער¬ 
בות ובמדבריות. נדרד תזונתן דומות הק" ליונים. הן ניזונות מזר¬ 
עים, ומקורן מותאם לליקוט פעל פני הקרקע או מתחת לחצץ. בשל 
מזונן — זרעים — חייבות הק" לשתות. ולכן הן עפות יום-יום בלה¬ 
קות, לעתים למרחקים שמעל ל 50 ק״מ. כנפיהן מחודדות בקציהן. 
מעופן — חתירה מהירה — מזכיר את מעוף היונה. באוויר הן משמי¬ 
עות את הקריאה האפיינית "קטה-קטה־קטה". בהגיען למקורות-מים 
הן טובלות בהם ומוצצות את המים כדרך היונים. 

הק״ מונוגאמיות. הן מקננות בגומת־עפר. הן מטילות 2 — 3 ביצים 
צבעוניות. מוארכות ונדות בשני קצותיהן. משך הדגירה 23 — 25 ימים, 
ושני בני־הזוג משתתפים בה. שלא כיונים, האפרוחים עוזבי-קן ומכו¬ 
סים פלומה צפופה מנומרת! ההורים מספקים להם מזון ומים שד,ם 
מביאים בזפק. סיפורי בדווים על ק" המביאות טיפוח-מים לאפרו- 
חיתם, בין נוצות החזה ור,בטן, התאמתו אצל כפה פינים. תפוצת 
הק״: אפריקה ופדגסקר, אירופה הדרומית, דרום-םערב אסיה — 
ועד הודו וטיבט. בארץ 6 מינים ש 5 מהם דינרים בנגב ובסיני. — 
בדיקות סרולוגיות וביוכיפיות הראו לאחרונה, בי הק" קרובות 
ל חופם י ים (ע״ע). 

2 . קטת ערבה (!טצ 13110 בנז 05 זת 11113 ץ 3 ). תפוצתה במרכז 
אסיד, והיא נודדת עד אירופה. 

ה. הייבצל-ר. םיםר-י. סרסלאו׳ זזציפורים. תשל״ה! .מנש 01 ב 1 \. 0.13 

.{) () 0 ^ 11111 ) 0 ))!?) ■ 1 ) 11 ^ 511111171 ) 01 

. 1967 ,( 108 .ז 1 מ־ 01 

אר. אב. 

.קטילעה, ליקייס ^^'( 0 - 03111103 8018105 ! 1.11010 — 

( 108 — 62 לפסה״נ), מדינאי רומי. ק׳ היה ממשפחה פטריקית 
שירדה מגדולתה. ב 89 השתתף במלחמה נגד בעלי-הברית האיטל¬ 
קים, יחד עם קיקרר ופומפיוס (ע׳ ערכיהם). בשנים 82/1 שירת 
לצדו של סולה (ע״ע) במלחפת-האזרחים ונתפרסם באכזריותו. 
הוא רצה את אחיו ושני גיסיו וזכה ברכושם. ב 68 היה פרפור 
וב 67/6 — נציב באפריקה. בשובו נתבע-לדין על עושק, אך יצא 
זכאי בזכות קנתיה בינו לבין התובע קלודיוס (ע״ע). בשל תביעה 
זו נמנעה ממנו האפשרות להיות מועמד לקונסולט ל 65 ול 64 . 
בבהירות לקונסולט של 63 נתמך ק׳ בידי קרסוס (ע״ע), ובכל-זאת 
הובס בידי קיקרו. נם בבחירות לקראת 62 נכשל. 

גאוות ק׳ נפגעה, מפני שהיריבים שניצחוהו לא היו מן האצולה. 
לאחר כשלונו האחרון ביקש לתפוס את השלטון בכוח ותכנן לדצוח 
את קיקרו. ק׳ אסף אליו סנאטורים ממורמרים פכשלונם בפוליטיקה, 





585 


קטילינה, לויויו-ה פדגירם — קטכיזם 


586 


אצילים שהתרוששו ונאמני סולה שבזבזו את כספם. שליהיו ניהלו 
תעמולה ברחבי איטליה, והואיל והבנזיח להכריז על שמיטת־חובות 
הצטרפו אליו מפשוטי־העם. הקונסול קיקרו היה ער לסכנה. אך 
היסס לפעול בשל קשריו הטובים של קי. לפי בקשת קיקרו קיבל 
הסנאט ב 21.10.63 החלטה על מצב-חירום. ב 7,11 נשא קיקרו את 
הראשון מארבעת נאומיו המפורסמים נגד ק', וק' עזב את העיר. 
כשנתגלו הוכחות בכתב והיו בידי קיקדו הודאות של עדים על קיום 
הקשר, החלים קיקרו לפעול: מנהיגי הקשר שנשארו בעיר נתפסו. 
בדיון בסנאט הציע יוליום קיסר (ע׳־ע) לאסרם ולהחרים את רכושם, 
אך בהשפעת קטו (ע״ע) הצעיר הוצאו־להורג. ק׳ איבד את תמיכת 
פשוטי־העם, משנודע כ׳ אנשיו התכוננו לשחרר עבדים ולהעלות 
את רומא באש. הקונסול אנטוניוס יצא בראש צבא לאטרוריה, שם 
ריכז ק׳ את כוחותיו. בקרב המכריע, בראשית ינואר 62 , ניגפו 
כוחות ק' והוא נהרג בקרב. — המקורות העתיקים על קשר־ק' הם 
נאומי קיקרו וחיבורו של סלוסטיוס (ע״ע). 

• 4 ^* 7 . 0 .ע ; 1905 11 [ 0110 זו 1 ן 1 ז €0 ^ 1 ,ז^ 1 ל 1 ! 301 ן .ס 

,שחז 57 ; 1924 ,^ x ^]ח 0 ^ 171 '^ 16 ד>וק!ו/ €0 

. 1964 
יש. ש. 

_קטכולאמינים, קבוצת תרכובות השייכת למשפחת האמינים 
הכיוגניים. מבחינה ניסית כולן נגזרות של ה 3,4 ־דיהידרו- 
כסי־פניל־אתיל־אמין. בסבע הם נוצרים בפעולת האנזים (ע״ע 
פרמנטים) טירוזידהידרוכסילאז על החומצה האמינית טירוזין 
(ר' ציור). הק" הטבעיים הם: דופאמין, נוראדרנלין ואדרנלין 
(ע״ע, וציור שם). ידועים גם ק" סינתטיים, כמו האיזופרנלין. הק" 
הטבעיים נמצאו ביונקים. בעלי-חוליות ובחסרי-חוליות. נוראדרנלין 
זוהה גם במספר חד-תאיים פן הפרוטוזואה. 

דופאמין ונוראדרנלין משתחררים מקצות העצבים, בעת גירוים, 
ופועלים על תא־עצב שני או על תאי-מטרה ברקמות אחרות. 
ביונקים, למשל, משתחרר נוראדרנלין בקצה־עצבים (סימפתיים) 
ופועל על תאי־שריר (בדופן צינורות־דם), על תאי שריר־לב, על 
תאי־בלוטות (רוק) ועל תאי רקמת־שומן (ע״ע עצבים. מערכת, 
ענד 80 ). אדרנלין מופרש מתאי המדולה של בלוטת יותרת־הנליה 
ומגיע דרך הדם, כהורמון (ע״ע הפרשה פנימית). לרקמות שבהן 
הוא פועל: הכבד, שרירי השלד, רקמת-שופן. הלב, דופאמין נמצא 
בריכוז גבוה במספר אזורים של המוח, בעיקר בגרעינים האכסטרה־ 
פירמידליים. ניוון של קבוצה מסוימת של תאי־עצב דופאמיניים 
במוח מתבטא בהפרעות בתנועות, הטיפוסיות למחלת־פרקינמון 
(ע״ע פרקינסוניזם), לפי סברה אחת, פעילות־יתר של קבוצות 
מסוימות של תאים דופאמיניים במוח היא סיבת התופעות הנפשיות 
וההתנהגותיות בחלק מהמחלות הפסיכוטיות: חלק ניכר מהתרו¬ 
פות היעילות בטיפול במחלות אלו מדכאות את פעולת הדופאמין. 

הזרקת אדרנלין או נור־ 
אדרנלין לאדם וליונקים 
אחרים גורמת להגדלת 
קצב פעולת-הלב ולהגדלת 
עצמת התכווצות הלב 
וד,תכווצות צינורות-הדם, 
ואלה גורמים לעליית לחז־ 
הדם. כן נגרמת התכווצות 
הטחול. לעומת־זאת חלה 
הרפיה של השרירים בסיס־ 
פונ(ת ובדרכי־הנשימה. הז¬ 
רקת הק׳ גורמת גם לעליה 
בריכוז הסוכר (גלוקוזה) 
בדם — עקב פירוק מוגבר 
שלמאגרהגליקוגן בכבד— 


וכן לעליה בריכוז החומצות השומניות בדם עקב זירוז הפירוק 
של מאגר השומן (טריגליצרידים). הזרקת אדרנלין גורמת להרחבת 
האישונים. חלק מפעולות הק׳ — כגון על הלב, הסימפונות, ורקמת- 
השומן — נובע מהפעלת האנזים אדניל-ציקלז, הנמצא בדופן 
התאים באותן הרקמות. הגברת הפעילות של אנזים זה גורמת 
לעליה בריכוז ׳ 5 ,' 3 אדנוזין(ע״ע) מונופוספאט ציקלי בתא, תרכובת 
זו משמשת שליח תוך-תאי, המעביר את האות המתקבל בדופן התא 
לאחר שהק׳ מתקשר אליו. האפקט התרפוטי של פרופרנולול 
ושל תרכובות אחרות החוסמות את השפעת הק׳, בעיקר בשריר הלב, 
נובע ככל-הנראה מביטול העליה בריכוז ׳;■,׳ 3 אדנוזין סונופוס- 
פאט ציקלי בתא. אפקטים אחרים של ק־ אינם נחסמים ע״י פרופרנו- 
לול < המנגנון המולקולרי של פעולת ק׳ במקרים אלה טרם פוענח 
בשלמות. 

מנה מופרזת של ק׳ עלולה לגרום התפתחות של הפרעה בקצב 
הלב (אריתמיה). בחלק מהחולים הסובלים מהפרעות קצב-הלב 
מטפלים בתרופות המבטלות את פעולת הק' על הלב. בחלק קטן 
מהחולים ביתר-להק-דם נגרמת העליה בלחץ-הדם עקב גידול תאים 
מן המדולה של יותרת-הכליה (פאוכרומוציטומה). תאים אלה מפרי¬ 
שים כמויות גדולות של ק", הגורמים להתקפים של עליית לתז-הדם. 
מציאות הגידול מוכחת ע״י ריכוז גבוה של ק" בדם ובשתן, וע״י 
עליה בתכולת תוצרי־הפידוק שלהם בשתן. , .ן 

קטכיזם (מ^ 5 ; 11 ^^ז 3 ^ מיוד ״זפצףזמ.! — להשמיע, ופכאן גם 
ללמד, להורות), מונח נוצרי המציין ספר עממי ופשוט 
המלמד את עיקרי הדת הנוצרית בצורת שאלות ותשובות. מלכתחילה 
ציין המונח הוראה בע״פ של עיקרי האמונה לאלה שביקשו להתנצר, 
ואשר נקראו משוס-כך קטכומנים — זסעפזז״סצחוס־ו (כך, למשל, 
ידוע ביה״ס-התאולוגי הגבוה לקסכומנים באלכסנדריה במאה ה 3 , 
בהנהלתם של קלמנם מאלכסנדריה ואוריגינם (ע׳ערכיהם]). במרוצת 
הזמן הוסב השם לספר-לימוד ומדריד בסיסי שהכיל את התפילות 
העיקריות (כגון, תפילת .אבינו שבשמים" [זסזגסזוג חמג?), הידועה 
גם כ״תפילת האדוף), הצהרת עיקרי-האמוגה (ס()־ז 0 ). רשימת 
החטאים העיקריים וכיו״ב. 

אפ;ם העממי של ספרי חק׳ ומטרתם — הוראת עיקרי-הדת 
לילדים ולפשוטי-העם — התבטאו גם בצורתם הספרותית ובניסוחם 
כשאלות ותשובות! הלומד היה צריך לשנן את התשובות. מגמה 
חינוכית זו הצמיחה חיבורים רבים, שביניהם בולט חיבורו של 
התאולוג גרסון (ע״ע), גח־ן 108 קמז 1 ! !־ 1 ! 80 \/ (.א״ב לאנשים 
פשוטים״). ספרות הק׳ זנתה לפריחה עם הרפורמציה במאה ה 16 , 
שהדגישה את חשיבות הוראת יסודות-הדת לכל, בעיקר כדי להגדיר 
אח האפונה הפרוטסטנטית הצרופה לעומת תורות הכנסיה הקתולית. 
ידוע ביותר ה״ק׳ הקטן״ ( 1529 ) של לותר (ע״ע), המשמש עד היום 
ק׳-יםוד ברוב הכנסיות הלותרניות! תפקיד דומה נודע ל- €1 |! 1 ;>מ 
^!!!!!!!!(ס־זב^. ז 8€ ז;״ 1 (״ק׳ היידלברג״, 1563 ), בכנסיות הקלווינים- 
פיות. בכנסיה האנגליקנית כלול ק׳ דומה בספר התפילות הרשמי 
(!סזנז? תסבתימסס )ס ! 8001 :!!(יד). בעקבות הק" הפרוטסטנטיים 
נתחברו ספרים דומים גם בכנסיה הקתולית. ביניהם ידוע חיבורו של 
פטרוס קאניסיום, 011151131130 03111030 ( 1 511011113 ("סיכום הדוק¬ 
טרינה הנוצרית״), 1554 . הטכםט הידוע כ״ק' הרומי״ 03101111513115 
1 ת 1 זת 711110 00311111 011010 ( 1 03 ("ק׳ ע״פ תקנות ועידת טרנטו"), 
1566 , שנתקבל בוועידת טרנסו (ע״ע), איני ק׳ במובן הרגיל, אלא 
תקציר תורות תאולוגיות עיקריות עבור כוהני-דת. 

בכנסיה האורתודוכסית היוונית נחתברו ק" לאותן המטרות, 

כדי לבלום הן את פעילות הישועים (ע״ע) והן את השפעת הכנםיו׳ת 
המתוקנות. הק׳ היווני של פטרום פוגילה ( 10811113  1 \■ . 14 .י . 

ביופינחזה יעל הקטנולאסינים 


587 


קטביזם — קטליניה 


588 


;> 1 ת 11 .ג 10 ט/ו 4 (*הצהרה אורתודוכסית של אמונה 

הכנסיה הכללית והאפוססולית המזרחית״), 1640 , נחשב גם למעין 
הצגת הדוקטרינה של הכנסיה המזרחית נגד הקתוליות והפרוטסטב־ 
מיזם, בפקודת פיוטר 1 ״הגדול״ (ע״ע) נתחבר ב 1723 ק׳ קטן־יותר, 
והסטרופוליטנים של מוסקווה בסאה ה 18 חיברו אף הם ק" משלהם, 

צ. ו. 

ביהדות לא נפוצה הוראת עיקרי־ר.דת בצורת ק׳, אם־כי היו 
נסיונות בודדים, כגון ם׳ ״לקה טוב״ לר' אברהם יגל ( 1587 ). הדבר 
נעוץ במקומם השולי של עקרי האמונה (ע״ע) בדת ישראל. הדבר 
היחיד המתקרב לק' והרווזז בשימוש הוא תמצית י״ג העיקרים של 
הרמב״ם, שנקבעה בסידור־התפילה האשכנזי לאמרה לאחר תפילת 
שחרית. תמצית זו (שעורכה אינו ידוע) נקבעה בסידור רק במאות 
האחרונות, ונטענו טענות רבות לגבי איכותה, רמתה ואי-התאסתה 
לתפיסת הרמב״ם. דומה לה הפיוט האנונימי "יגדל"(מהמאה ה 13/14 ), 
החורז את י״ג עיקרי-האמונה. הוא נקבע בראש תפילת־השחר, 
ונוהגים לשוררו בציבור בסיומי תפילות שבת וחג. גם על פיוט זה 
נמתחה ביקורת רבה. והחסידים, למשל, אינם אומרים אותו כלל. 
בתקופת האמנציפציה, כשהלכה הוראת הדת היהודית בבתה״ס של 
היהדות הרפורמית בעקבות הדגם הנוצרי, נתחבר( ק" יהודיים רבים. 

,ו 11 §ו-ו 0 1 !! { 0 ^ 711 ו 1 *ז 3 1 .׳/ע ,גז€.מ . 1 ׳? 

115 > ,מז; 1 ר 11 )ג 1 ק . 11 :*ל 192 ,£![! ! 11 1 ) 171 > 71111071 ) 1 -ן 1 ! 1 (ז ) 11 

■ 005 71 {ן 511 ר<ו/€ ^ה> 11 י) 1 >)' 1 ' / 0 ,■ס׳^ת 110£1 .! ; 1956 

. 0 ; 1963 10-11 ) 0 ^ 1 ת^ץ 510 , 5 . 0 ;־ 962 ו ,€ת 1 ז! 

,נ 7512 י\ 110 :א 611 *ז ■ 7 ;״ 1 * 196 ,^ 77 > 1£1 ^ 11771 ) 1 -(^/ 1 1115 111 ) 71£111 ז> 11 >{ 70 ^ €11 ^! 

/ 0 /> 0 ו'- 1 )' 1 ץ £051 ) 1/1 מ/ •) 111 / 0 ^>ה 0 >/ו>וו 00 /\. 

. 1964 ,מס 7 //>ז/ממ 0 מז£ 

קטלב ( 15 ״ 11 לז^,), סוג צמחים ממשפחת האברשיים (ע״ע) 1 בו 
20 סינים. שרק 2 מהם ים־תיכוניים והשאר נפוצים באיים 
הקנאריים ובמערבה של אמריקה הצפונית. 

ה ק' המצוי (״ 311 .^) 

11111£ תזנו) הוא עץ ירוק-עד. 

קליפת הגזע אדומה. העלים 
מסורגים. הפרחים ערוכים במב־ 

בדים. עלי־הגביע — 5 . עלי־ 

הכותרת מאוחים ועשויים כמין 
כד בעל 5 אונות : אבקנים — 

10 . המאבקים מסתיימים בזוג 
קרניים. הפרי — ענבה אדומה 
מרובת זרעים הראויה למאכל, 

הק׳ המצוי נפוץ בחרשים וב¬ 
יערות של א״י בחברת האלון, 

האלה ועוד. הוא מבכר קרקע 
קירטוני־חוורי על־פני קרקעות 
אדומות. עץ הק׳ פורח באביב 
ופירוחיו מבשילים בסוף הקיץ- 

קטלה. למבר אדולף(׳ק — £ו(ק( 0 ן)\ 1 זז־>נ 11 חב״ 1 

!־(־);־״ס — ( 1796 — 1874 ), סטטיםטיקן ואסטרונום בלגי. 

בנערותו עסק באמנות, אד בגיל 20 פנה ללימודי מתמטיקה באוניבר¬ 
סיטת גנט. ב 1819 קיבל תואר ד״ר, ונתמנה מרצה למתמטיקה 
באתנאון(ת 1 וי) 3 ת€ו 1 :ז 1 () ואח״כ באוניברסיטת בריסל. ק' הרבה לפרסם 
מאמרים ולשאת הרצאות פופולריות בסדעי-הטבע. ב 1825 ייסד את 

כה״ע 1£ ! 510 ץו 1 ח £1 3110110 וח 0 ו 1 ז 3 ות ש€תב 1 )תס( 1 י-€זץס 0 1.3 ("התכת¬ 

בויות במתמטיקה ופיסיקה"). בהמשך עבודתו חקר ק׳ באסטרונומיה, 
ופעל להקמת מצפה-כוכבים בבריסל. לשם-כד יצא להשתלמות בפריס 
ושם פגש את המתמטיקאים פואסון, לפלס ופוריה (עי ערכיהם). 
בהשפעתם התחיל לחקור בהסתברות (ע״ע) ובתאוריה טטטיסטית 
(ע״ע סמטיםטיקה, עמ׳ 686 ), שמחים שבהם הגיע לשיא יצירתו. ק׳ 
עסק בעיקר ביישום שיטות סטטיסטיות לחקר תופעות במדעי-החברה. 


18261 פרסם לוחות-תמותה וניתח באמצעותם בעיות-ביטוח. ב 1827 
ניתח לוחוח־פשיעה — לשיפור המערכת המשפטית. 18281 פרסם 
ספר סטטיסטי כללי על בלגיה. כן פעל ליצירת שיטות אחידות של 
איסוף נתונים, סימונים, הצגת לוחות, ניתוח תוצאות וכר. ב 1841 
הקים את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בבלגיה, וב 1853 יזם את 
הקונגרס הבי״ל הראשון לסטטיסטיקה. 

ק׳ היה מחלוצי הביומסריה (ע״ע ביולוגיה, עמ׳ 346 ) והאנתרופו- 
מטריה (ע״ע אנתרופולוגיה, עמ׳ 709 ). במרכז משנתו המדעית עמד 
מושג.,האדם הממוצע״ (ססעסתז:>תזת 101 ך) — הערך המרכזי שסביבו 
התפלגו תכונות אנושיות, קווי-אופי, דפוסי-התנהגות, גובה, משקל, 
מידות פיסיות של איברי־גוף וכר, שניתנו למדידה מבחינה סטסים- 
סית. ע״פ תורתו משועבדות התופעות הביולוגיות, החברתיות והמו¬ 
סריות לסטטיסטיקה, ולפיכך ניתן לגלות "חוקי-טבע" אנושיים 
המתקיימים במרחבי־מדגם גדולים, ומתבטאים ב״אדם הממוצע". את 
מסקנותיו, שעוררו פולמוס רב בקרב המדענים, פרסם בספרו 
8041310 1111€ ו 5 צ 11 ? (.פיסיקה חברתית״), ב 2 כר', 1869 . 

קטלוניה ( 031311103 ) חבל-ארץ חררי בצפון-מזרח ספרד. בין הרי 
'הפירנאים ואגן האברו, לחוף הימה״ת! שטחו 31,888 קמ״ר, 

ובו 5,122,570 חוש׳ ( 1970 ), (ר' מפה, ספרד, עס׳ 389/90 ). ק׳ בנויה 
מסיוו גאולוגי עתיק, שמבנהו מסובך כתוצאה מתהליכי קימוט ועי- 
חוק שחלו בשלישון. היא נחלקת ל 3 אזורים הנמשכים במקביל 
לחוף: 1 ) רכס הרי-החוף, שגבהו עד 760 מ׳ 1 2 ) עמק-אורך שהוא 
בקע טקטוני; 3 ) רכס פנימי, שפסגותיו מגיעות לגובה של 1,500 — 
1,700 מ', את הרכסים חוצים מספר נהרית, שהגדולים בהם הס: 
אברו (ע״ע! בדרום), לוברגט (במרכז) וסר (בצפון). 

ק׳ היא האיזור העשיר והמתועש־ביותר בספרד; כ 47% מן 
המועסקים עובדים בתעשיה. התעשיה מרוכזת בעיקר בברצלונה 
(ע״ע) ובסביבתה. היא מתבססת על חשמל המופק במפעלים הידרו- 
חשמליים בהרי הפירנאים במחוז לרידה. ק־ מפיקה כ !/ן מכלל החש¬ 
מל בספרד. ענפי התעשיה העיקריים חם: ייצור טכסטיל, נייר, כימי¬ 
קלים, מוצרי-תשמל וכלי-תחבורה. ענפי החקלאות בק' אפייניים 
לקרבת עיר גדולה: משק חלב וירקות. ליד מקורות-המים קיימת 
השקיה אינטנסיווית! בדלתות הנהרות מגדלים אורז. היישוב הכפרי 
חי בכפרים מכונסים ופרט לצפון ק׳). 

תושבי ק' מדברים קטלנית (ע״ע) — הגורם המרכזי בתחושת 
הייחוד התרבותי והחברתי של דובריה. 19771 בוטל האיסור על 
השימוש בה בחיים הציבוריים. גורמים אחרים קשורים בקורות ק׳ 
ובכלכלתה הפורחת, הנשענת על תיעוש ומסחר ותיקים (ר׳ להלן, 
היסטוריה). חוקי הירושה בק׳ שונים מאשר ביתר חלקי ספרד בכך 
שאין חלוקה שיור, של הרכוש בין היורשים. לפיבך גדולות החווח בק׳ 
מאלו שביתר חלקי ספרד מהד-גיסא, וםאידך-גיסא אין לטיפונדיות. 

ק׳ מיושבת בצפיפות (פרט למחוז לרידה ההררי). במרכזה — 
העיר ברצלונה ( 1,745,140 תוש׳). הערים הגדולות האחרות הן: 
לרידה — 90,880 תוש׳! סרגונח — 78,240 תוש׳! גרונה — 50,340 
תוש׳ (ע• ערכיהו)■ ש", 

היסטוריה. ב 778 החל קרל הגדול (ע״ע) בכיבוש ק־ והוא 
עשאה לאיזור מגן ("מרקה היספאניקה") של ממלכת הפרנקים. רוזני 
ברצלונה, ששלטו בק׳ בשם מלכי הפרנקים, הרחיבו את רוזנותם, 
ובסוף המאה ה 10 בוטלה לגמרי הריבונות (סוזרניות) של המלך 
הצרפתי על ק׳. ב 1068 העניק הרוזן רמון ברנגר (- 130100 30160 ) 1 
זסס*) 1 לק׳ קובץ חוקים ( 631001003 60 ! 3180 ! 0 ) שהיה לשם-דבר. 
בתחילת הסאר. ה 12 השתלטה ק' על סרךן ( 110 ;( 013 ז 00 ) ופרובנס 
(ע״ע). 11371 נשא רסון ברנגר /' 1 לאשה את פטרוניליה, יורשת 
ארגון, ומלך גם על חבל זה. במאות ה 13 וה 14 התפתחה ברצלונה, 
בירת קי, למרכז המסחרי-הימי החשוב באיזור הימה״ת המערבי, 



קסלב סשוגן ( 10 >טתב 1 




589 


קטלוניה — קטליזה 


590 


ו״ספר חוקי הים״(זר^ 1 :>!! סנ)ב 1111 ע 1 ס 0 ) של לשכת הספנות של העיר 
היה היסוד לחוק הספנות הבי״ל. קבוצת שכירי-חרב מק' — "הגדוד 
הקסלני״ (!!!תגקותסס חב־ 01 ) — פעלה בביזנסיון והשתלטה על 
אתונה ( 1311 ). 

ב 1412 עברו ארגון וק' לשלטון שושלת ממוצא קסטילי. תושבי ק׳ 
התנגדו לשלסון החדש ובשנים 1462 — 1472 התקוממו, ללא הצלחה. 
לאחר איחוד ארגון וקסטיליה ( 1479 ) ירדה חשיבות ק׳, ומסחרה עם 
אמריקה היה כפוף (עד 1778 ) ללשכת־המסחר של סוויליה. ק׳ התנג¬ 
דה למגמות הריכוזיות של פליפה ץח. וב 1640 פרץ פרד (במקביל 
למרד בפורטוגל) שהסתייע בצרפת! דיכויו נפשד עד 1659 . במלחפת־ 
הירשה הספרדית (ע״ע) תמכה ק׳ בארכידוכס קרל מגרמניה. פליפה 
ז\ הכניע את ק׳ ב 1714 , גרם לה הרם רב ונטל ממנה כמעט את כל 
זכויותיה האוטונומיות. במאה ה 18 שגשגה ק׳ ואוכלוסייתה גדלה 
ביותר מכפליים. תעשיית האריגים בק׳ החלה להשתמש בכותנה 
מאמריקה במקום בצפר מקסטיליה. 

ב 1789 פרצו מהופות־דמים בקרב פועלי ק". ארגון פועלי האריג 
— הראשון בספרד — נוסד בברצלונה ב 1840 . ב 1842 פרצה שביתה 
כללית והיא דוכאה בידי הצבא. תנועת תחיה תרבותית לאומית 
( 2 י. 11 ') 1 ובח 110 ) החלה בשנות ה 30 והתבטאה בשירה ובמחקרים בבל¬ 
שנות, היסטוריה וגאוגרפיה של ק׳. תחיה זו תרמה לבדלנות מדינית 
של ק׳, שבאה לידי ביטוי במשבר 1873/5 , כשהפכה ספרד לרפוב¬ 
ליקה ובמחוזות השונים היתד. נטיה לממשל עצמי. ב 1887 נוסדה 
מפלגה קטלנית בדלנית (גז!ו 1 גח 810 :ו 11 11183 ) ! מנהיגיה הציעו 
להקים "ק׳ רבתי", שתכלול גם את ולנסיה וחלקים מצרפת. 

איחוד המפלגות הבדלניות בק׳ זכה להצלחה רבה בבחירות 1907 . 
שביתת-פועלים כללית ב 1909 נסתיימה בדיכוי אכזרי ובהוצאה- 
להורג של פעילי הסינדיקאליסטים. ק' נהנתה סמידת-מה של שלטון 
עצמי בתוקף ״חוק הקהילות״ מ 1914 . ולאחר הצלחת הבדלנים בבהי¬ 
רות 1918 הם תבעו אוטונומיה מלאד. והפיכת ספרד לפדרציה. עם 
הקמת הרפובליקה בספרד ( 1931 ) הוקמה בקי רפובליקה עצמאית, 
אך אח״כ הושגה פשרה עם השלטון במדריד, ולק׳ ניתן ממשל עצמי 
(ז 3 ז 11 ג,ז־ו 1 ־ 0 ). במלחמת־האזרחים ( 1936 — 1939 ) היתה ק׳ מוקד 
ההתנגדות למורדים "הלאומנים" והמאגר התעשייתי היחיד של הר¬ 
פובליקה. מריבות בין האנרכו־סינדיקאליססים, שהשתלטו על קי, 
לקומוניסטים, שהיו חזקים במדריד, תרמו לחולשה הצבאית של 
המחנה הרפובליקני כולו. לאחר שממשלת ספרד עברה לברצלונה 
ב 1937 , התגלעו חיכוכים בינד. לבין מפשלת ק׳(ח׳נראליסאט). לאחר 
כיבוש ברצלונה בידי צבאות פראנקו (ינואר 1939 ) ברחו כ 1/2 
מיליון פליטים לצרפת. 

פ 1939 ועד מוח פראנקו עבדו על ק' 3 תקופות: א) עד 1944 
דוכאה ק' באכזריות וד,חיים הציבוריים שותקו לגמרי. ב) השנים 
1944 — 1955 היו תקופת ציפיד, לנפילת פראנקו. היתד, התארגנות של 
כוחות בדלגיים, אף שלהתארגנות הפחתדתית של הפועלים ולפעו¬ 
לות הגריליה לא היה הד ניכר ברבדים חברתיים אחרים 1 ג) מ 1969 
היתד, אוניברסיטת ברצלונה מוקד הפדי נגד המשטר. בברצלונה שוב 
טופחה התרבות הקטלנית. שכבות חבדתיות חדשות של טכנוקרטים, 
פקידי ממשלה וחברות-פיתוח ואינטליגנציה בכירה, שקשרם עם 
העבר היה עפ״ר רגשי גרידא, הזדהו לעתים עם שאיפות הבדלנות 
והאוטונומיה, שהתחזקו ככל שד.תרופף השלטון בשנותיו האחרונות 
של פראנקו. וע״ע ספרד, היסטוריה. 

על הלשון והספרות, ע״ע קטלנית, לשון וספרות. על היהודים, 
ע״ע ספרד. 

; 1946/7 ,/י 1 — 1 ^ ,ו 3 (ט? נזסזזבס ,ן 

, 1011 ( £1 .^ 1 • 7 ; 1962 ,מ״! 6 <ו^ון^}£' 1 .£ ^ 1 ,־ 1131 ^ .ק 

1 )ת 4 ו ^^^ו^ז 0 ^ו^ ,ס 1 ־>ז 20 ז 6 ו'־ 1 ; 1963 .^חס €0101 ^ו^■/ / 0 ! 01 ^ 1 ^^! ^;/ 7 

. 1970 


קטליזה (אנג־ 031317515 מיוו'?!סט״נסוסא. הריסה, המסה), תופעה 
של זירוז תגובה כימית ע״י חפרים שונים הנמצאים בתוף 
תערובת המגיבים, מבלי שהרכבם וכמותם ישתנו בפהלד התגובה! 
חסרים אלה מכונים קטליזטורים (בעבר"; זרזים). 

תיאור ראשון של הק׳ נתן דיוי (ע״ע) ב 1817 , הוא מצא, שפל- 
טינה חמה הבאה במגע עם תערובת של אוויר וחומר דליק גורמת 
לשריפת החומר, ברצליוס, בספרו " 0 ! 1 ז 0111 :>() סזוגח־ד■■ ( 1845 ), 
קרא לתופעה הזאת '' 31750 ) 03 ■■. 

1 ^ 

בתגובה כימית מהסוג ס - 4 ס ג:? מ •!- .\/ ישנה הקטליזטור 

את הקבןעים הקינסיים !:אל וי?!, אבל אינו מסוגל להשפיע על קבוע 
שיווי־המשקל, שהוא פונקציה של השינר באנרגיה החפשית 
( 0 ^/} של הראקציה. 

קבוע המהירות תלוי באנרגיית השפעיל (^£) לפי משוואת 

15 ן 1 ח€^זז.\/, 

־ 9 ■ 40 = 10 

(ע״ע כימיה, עם' 770 ). הקטליזטור מקטין את הערך של *£ ע״י 
מציאת מסלול אלטרנטיווי לתגובה, וגורם עי״ב להגדלת 10 . מאחר 
ש הוא קבוע, גורם שינוי של ,ס! לשינוי מתאים ב 102 . במלים 
אחרות: קטליזטור משפיע על מהירות הראקציה בשני הכיוונים 
ומחיש את יצירת שיווי-הסשקל. 

ככל-ד,ידוע כולל מנגנון הק׳ את התקשרות הקטליזטור עם אחד 
המגיבים לתרכובת-ביניים בלחי-יציבד,! זו מתפרקת לאחר כמה 
שלבי-ביניים לתוצרי התגובה הכימית ולקסליזסור המקורי, היכול 
לשוב ולהתקשר עם אחד המגיבים. בדרך זי יבולד, כמות קסגה של 
קטליזטור לזרז תגובה כימית שבה נוטלים חלק מגיבים בכמויות 
גדולות־בהדבד" 

לק' חשיבות מרובה, במיוחד בשטח השימושי. בך, למשל, 
כשחערובח המרים יכולה להגיב בשני מסלולי-תגובה שונים: 


יש לכל אחד פהמסלולים האפשריים אנרגיית־שפעול משלו. אם 
החופר הרצוי הוא 0 , אפשר לגרום להיווצרותו המועדפת ע״י 
הוספת קטליזטור המוריד את אנרגייח-השפעול של המסלול המתאים. 
דוגמה מופשטת זו מדגימה היטב את אחת התכונות החשובות ביותר 
של הק', והיא הספציפיות. 

קסליזטור סוב גודם לכד שהחומר היחיד שייווצר בתגובה כימית 
הוא החומר הרצוי, בלא שיתלוו אליו הסרים אחרים שמקורם 
בססלולי-תגובה אחרים המתקיימים בהעדרו. לדוגמה: כשסעבירים 
אדי בוחל אתילי דרד צינור מחומם נוצרת תערובת המכילה כמה- 
וכמה חסרים; אד אם הצינור סביל קטליזסור — תחמוצת אלומינ¬ 
יום — התוצרים היחידים הם אתילן ומים: 

0 ,מ + ,מס = 092 י- 013 ״מס ■ , 033 

שימוש כקטליזטור אחר — תערובת של פחט-פעיל ומעט פלטינה 
— יגרום להיווצרות אצטאלדהיד ומימן בלבד: 

1 ? ; 0 

,מ ^ מסס,מס --מס,מס,מס 

סימן אצטאלדהיד נוהל אתילי 

נושאד,ק'נחלקל 3 נושאי-משנה: ק׳ הטרוגנית, ק׳ הומו¬ 
גנית וק' אנזימטית. 

1 ) ק' הטרוגנית היא ק׳ שבה מצבי-הצבירה של הקטליזטור 
ושל המגיבים שונים זה-םזה. ברוב המקדים ד,קםליזסור הוא מוצק 
והמגיבים הם גזים או נוזלים. במקרה כזה מתרחשת התגובה על 


פ. מג. 




591 


ד,טליזה 


592 


שטח־הסנים של הקטליזטור המוצק. כדי להגיע לניצול המכסימלי 
של הקטליזטור עליו להיות בעל שטה־סנים גדול ככל-האפשר. 
משיגים זאת עפ״ר ע״י שימוש בחומר־נושא בעל שטח־פנים גדול. 
שעליו מפוזר בדלילות הקטליזטור עצמו. שטח־הפנים של נושאים 
שונים יכול להיות גדול מאד: שטח של כמה מאות מ׳ר לכל גרם 
אינו תופעה חריגה. 

מדידת שטח־הפנים היא כלי חשוב בחקירת התנהגות הקטליזטו¬ 
רים. אחת השיטות לביצוע מדידה זו היא העברת גז, בטמפרטורת־ 
העיבוי שלו (ע״ע גזים), עס״נ הקסליזטור. בתנאים אלה מתכסה 
שטח הקסליזשור בשכבה חד־מולקולרית של נוזל. אח״כ מחממים 
את הקסליזסור, וע״ס כמות הגז המשתחרר אפשר לחשב את שטח־ 
הפנים של הקטליזטור. 

לק' ההטרוגנית שימושים רבים בשטחים שונים של הכימיה 
התעשייתית: מהנפוצים שבהם — ההידרוגנציה של הקשר הכפול, 
דהיינו, סיפוח מולקולת מימז לקשר כפול פחמן־פחמן. 
11 1 ג 11 זע 

11 : 1 

- ^ - 0 -- - 0 ־־ 0 + , 11 

1 1 
11 11 

בד״כ אי־אפשר לבצע תגובה זו ללא עזרת קטליזטור. למתכות רבות 
התבונה לקשור לשטחן אטומי מימן; בנוכחות מתכות אלו מתפרקות 
מולקולות המימן לאטדמי סימן בודדים, והללו נקשרים לשטח 
המתכת. 


הקשר הכפול פחמן־פחמן, שאינו מגיב עם מולקולת הסימן. מגיב 
עם אטומי המימן, שהופרדו ע״י המתכת: 


2 ) ה קי ההומוגנית פיתחה בשנים האחרונות (הקטליזטו¬ 
רים ההטרוגניים כבר ידועים כ 150 שנה). היא מתרחשת עפ״ר במצב־ 
הצבירה הנוזלי. בשהקטליזסור מומס בנוזל המכיל את המגיבים. 
התגובה הקטליטית מתרחשת בין מולקולות המגיב ובין מולקולות 
הקטליזטור המומסות, ולא עפ״נ שטח הקטליזטור. הקטליזטורים 
המשמשים בתגובות מסין זה הם עפ׳־ר תרכובות כימיות קומפלב־ 
פיות (ע״ע קואורדינטיויוח, תרכובות), המשנות את מספר־הקואור- 
דינציה שלהן במהלך הראקציה הבימית: אחד מהמגיבים, או יותר, 
נקשרים אל הקטליזטור. ועקב כך גדל מספד-הקואורדינציה שלו. 
התקשרות זו אל הקטליזטור משנה את תכונות המגיב, והוא מסוגל 
לפעול אז בררך שאינו יכול לפעול 
כשהוא לעצמו. ללא קישורו לקט¬ 
ליזטור. בגמר הראקציה הכימית 
חוזר מםפר־הקואוררינציה של ה¬ 
קטליזטור לערכו הרגיל, ואז הוא 
מסוגל שוב לקשור אליו מגיב 
נוסף — כך שגם בק׳ הומוגנית 
רי בכמות קטנה של קטליזטור. 

יתרונו הגרול של הקטלי¬ 
זטור ההומוגני בכך שהוא גמיש 
מאד, כלר, אפשר לכוון את 
הפעילות הקסליטית בעדינות רבה, 
ע״י שינויים קלים-ביותר במבנהו 
הכימי. אי-לזאת אפשר לכוון את 
הספציפיות של קטליוטור הומוגני 


בדייקנות רבה-יותר מאשר את זו של הקטליזטור ההטרוגני. 
חסרונו הגדול של הקטליזטור ההומוגני בכך, שלאחר התנובה 
קשה לקבל את הקטליזטור בחזרה, זאת משום שהקטליזטור, התוצר, 
המגיבים והממסים נמצאים במצב-צבירה נוזלי. לא־כן בק' ההטרו¬ 
גנית, שהרי בה הקטליזטור הוא מוצק, והמגיבים הם גזים או נוזלים. 
חסרון זה מנע עד-כה את השימוש הרחב בקטליזטורים הומוגניים 
בתעשיה, אך כיום מתחילים למצוא פתרונות לבעיה. 

3 ) ק׳ אנזימסי ת--ע״ע פרמנטים. 

שימושים. עיקר שימושה של הק', מבחינת הכמות והד,קף, 
בתעשיית הנפט: היא משמשת בהכשרת הנפט (ע״ע. עס' 272 ) 
ד,גלמי לדלק מכוניות ולשימושים אחרים. תהליך זה מכונה "פיצוח", 
מכיוון שעיקרו פירוק מולקולות גדולות לחלקים קטנים-יותר. תוצרי 
הפיצוח העיקריים הם אולפינים. שהשרשרת שלהם קצרה ומסועפת 
מאשר בפחמימגים המצויים בנפט הגלמי. אולפינים מסועפים מגדילים 
אח מספר האוקטן בדלק (ע״ע דלק: בנזין. עמ׳ 109 ). תוצרי-הלוואי, 
האתילן והמימן. משמשים חמרי-גלם בסיסיים בתעשיה הכימית. 

מלבד בתעשיית הנפט והדלקים יש לק׳ שימוש נרחב מאד בייצור 
דשנים, פולימרים וכימיקלים שונים. בטבלה דוגמות אחדות של 
תהליכים קסליסיים. 

התהליכים לייצוד אמוניה. מתנול ותוסצה גפרתית ידועים זה־ 
מכבר, והם עדיין בשימוש אם-כי בצורה משופרת. אקרילוניטריל 
(ע״ע סיבים: פולימרים: ציאנידים) הוא דוגמה לקבוצת המרים 
אורגניים המבוססים על נפט, שתד.ליכי ייצורם פותחו במשך 
פלד,״ע 11 ואחריה. אדיפוניטריל וחומצת-חומץ הובאו כאן כדוגמות 
לתד,ליכים חדישים המבוססים על קטליזטורים הומוגניים, שהחליפו 
תר,ליכים ישנים-יותר שהתבססו על קסליזטורים הטרוגניים. תפקיד 
הקטליזטור בייצור הפוליאתילן ור,צים-פוליבוטדיא 1 (ע״ע פולימרים: 
קאוצ׳וק) אינו רק זירוז תר,ליך הפלמור, אלא גם קביעת המבנה 
הרצוי של הפולימר. 

חשיבות הקטליזטורים תלך ותגדל בעתיד עם ריבוי העניין 
בשמירת איכות הסביבה, הואיל וד,שימוש בהם עשוי להביא לד.פחתת 
זיד,ום-ר,אוויר שגורמים הגזים הנפלטים ממכוניות ומבתח״ר. כשיאזל 
מלאי הנפט בעולם אפשר יהיה להסתייע בקסליזטורים לייצור דלק 
וכימיקלים מפחם והמצוי בכמויות גדולות). 

; 1960 —{■?(י! ,(. €41 ) ח 0 ךוווו 1 ; 1 .מ .יז 

.!.!;וווסווז׳ .ן .^י- ;•,!;ווו״ןוד ,!לי [ ; 1962 ,// 2 ,/י)|\, ׳(א .€ . 1 )תנ){ 1 . 0 . 0 
. 0 : 1967 1 וו 01€0 § 10-0 }^{ /ס 1£ { 1 0 ! 1 ו 1110 וו^<) 1 זת 1 

^ 11 ^ 01 ) 0 ^) .; 5 \;ומ 0 \ 1 ז .. 1 . 0 : 1970 ׳<׳/ .€ ,׳י 10 ־מ^ 1 

• 10 <ו 0 ^ /ס .- 1 : 1970 ,^!!^■ 0101 :) וו^'^ 0 •ו'^ 

. 1971 ,ווו €1 } 0 ■•? 10 10/01/1 ? /חס ו( .€ 

א. 0 נ. 


שימוש התוצר 

הסמס׳ 

הלחץ 

(אממ.) 

הקסליזסורי 

המגיבים 

(חמרי־הגלם) 

התיצר 

דשן כימי 

0 ״ 450 

200 


־ 11 ל- 

אמוניה 

חומר־גלם לחעשיה 

0 ״ 250 


£זות 1 ס 0111 -ט 0 /ח 2 

״ 11 + סס 

מתנול 

חיכ.צה ל־שימוש 
בתעשיה 

0 ״ 425 

נ 

זס .זח 

5 + 0... -1-.>{.0 

חומצה גפדתית 

תומר*גלם לסיבים 
סינתטיים 

ס״סכי• 


0 ]גמ 0 ת:()ת\.- 0 ט 

ל 6 ח 16 ענ) 0 תח 

יס + 

אקרילוניסריל 

חומר־גלם לניילון 

60 

1 

1 זוזג^< 1 11£ ( 1 ק 6 ג)ו{ח 

1 >ח 3 ת 2 ל- 

א 10 ) ל■ €ת;>ו 1 ) 3 ]ע 0 

אדיפוניסריל 

חומר־גלם לפלסמיקה 

0 ״ 250 

1 

.נ 1 א ל• 11£1041 !) 10 ( 01 [ 

סס + 01 מ 13 (ל! 1 ^ 

חומצת־חומץ 

חימר פלסמי 

סייס? 

1 

ל- 3 או\■ 

€ת 16 ץו 1 ז£ 

פוליאתילן 

גומי סינתטי 

0 ״ 6 

1 

ד 0001 + 101 \י.״)£ 

£ח€[|) 3 )ע[| 

צים*פןלי 3 ימדיאו 


• רק המרכיב העיקרי. ברדב הקסליזסורים נמצאים חמרים נוסםים בריכוז קסן; אלד■ משפיעים 
על פעילוח הקסליזסור וידועים כ״פרומוימ^רים". 






593 


קטלנית, לשון וספרות — קגילר, וילהלם אמנואל פון 


594 


לןטלנית, לעון וספחת. ל ש ו ן. ניב תמאני(ע״ע רומניות, 
לשונות, ופ״ע ספרדית, לשון וספרות, עם' 399 } שהתפף.ח 
ונשתמר ברצועת חוף בצפוךרזרח ספרד והתפשט במרוצת הזמן 
לעבר ולנסיה ועד לשערי מורסיה רבן לעבר האיים חבלאריים. 
כדוגמת הפרובנסלית (ע״ע), ובקווים כלליים דומים, הפכה הק׳ 
ביה״ב ללשון ספרותית ששיא פריחתה היה בפאות ה 14 וה 15 ■ תחת 
שלטונם של מושלי ארנון בנאפולי וסיציליה. אף היתד. לשפת הפקי¬ 
דות בדרום איטליה. כשריד של התפשטות זו נותר רק הניב הק׳ 
בפיר אלגרו ( 141811010 ) באי סרדיניד., לאחר המאה ה 15 נאלצה 
הלשון הק׳ להילחם על קיומה כשפד. ספרותית פול התפשטותה 
וד,שתלטותה של הקסטיליאנית (ע״ע ספרדית, לשון) שתחת שלטון 
הבורבונים דחקה את רגליה ב 1714 , משנתקבלה כשפת הפקידות. 
בהשפעת הרגיונליזם הרומנטי, בדומה למה שהתחולל באיזור הפרו- 
בנפלי אך ביתר הצלחה, קמה תנועה של סופרים. היססוריונים 
ובלשנים ששמה לה למטרה להחיות את הק׳ כשפה ספרותית. פעו¬ 
לות תנועה זו נמשכו ביתר-שאת במאה הסב: וע״ע קסלוניר" עם׳ 
588 . הק׳ מדוברת גם בצד הצרפתי סל הפיךנאים, באיזור רוסיון 
( 110115511100 ) שסופה לצרפת ב 1659 . 

לצד הפדובנסלית מהווה הק׳ ענף מיוחד בקרב הלשונות הרו¬ 
מניות. קרבת הק׳ לפרובנסלית מתבהרת, בין השאר, מהתופעות 
הבאות: בק' ובפרובנסלית נוצר סיפא עיצורי של מלים (כתוצאה 
משמיטת תנועות סופיות ( 4019 ■מתוק״, שלא כבספרדית 811100 ), 
אי-התהוות דיפתונגים עולים (לאט' 1 ) 10 ) "רגל", פרוב' סיז, ק' ססק, 
שלא ככספרדית 110 ! ובצרפ׳ 1011 ין). שמירת טיפוס הנטיה הפעלית 
המקורית שלא בתנועה מוטעמת אחרי השורש ( 0 ז 0118 ׳\ .למכור", 
השר צרפי ■ 101 ) 100 , שלא כבספ' 011400 ׳!). 

תחום השימוש של הק׳ נחלק לשני אזורים, המערבי (אנדורה — 
לרידה — ולנסיה) והמזרחי (פרפיניאן — גרונה — ברצלונה — 
טרגונה), שבו תופש הניב של האיים הבלאריים מקום מיוחד. הלשון 
הספרותית מבוססת על הלשון המדוברת שהתפתתה בברצלונה. הק׳ 
מדוברת היום ע״י כחמישה מיליון איש. 

ספרות, ראשית התפתחותה של הספרות ד,ק' עמדה בסימן 
השפעתה של שירת הטרובדורים הפרובנסליים (ע״ע פרובנסלית, 
ספרות), לקראת סוף חמאה ה 12 . מביו המשוררים הראשונים 
יש לציין את גילם דה קאכסטאני ( 11 תג) 05 נ 031 10 > 11 ( 001110 } , גילם 
דה סדורה (גזסמסם 10 > 0111110111 } וסרורי דה ג׳רונה ( 10 ) 1 ז 0 ׳!ז 00 
!.!זס-סס) , אד בלם בשירתו הדידאקטית, הלירית וד.מיססית רימונדום 
לולוט (ע״ע). בתחום השירה הסאטירית הצטיין ג', דואיג ( 11101110 
11.018 ; 11401 י]— 1478 ), עם חדירת הד.שפעה האיטלקית, ובמיוחד 
זו של פטררקה (ע״ע), חלד, פריחד. מחודשת בשירה הק׳ והיא 
הצמיחה את אחד מגדולי משורריה, אוסיאס מארק ( 11 >־ 131 ! 139711 — 
1459 ). מן המחזאות של יד,"ב נשתמרו רק עדויות על קיומה 
ושריד בודד במחזה-המסתורין מן המאה ה 110,15 > £1 ' 11 ; 1 ז 51£ ז 1 \. — 
במקביל לשירה ולמתזאות התפתחר. הכתיבה בפרוזה, בשפע 
הכרוניקות ההיסטוריות שנתחברו במאות ד, 13 — 14 , בידי ברנאט 
דסקלוט ( 1 (> 1 > 5 ; 1 טז 1300 לערד), רמון מונטנר (ע״ע) ועוד. בתחום 
הפרוזה הפילוסופית בולטת יצירתו הענפה של ר. לולום. בספרות 
הדתית מקום מיוחד למאות דרשותיו של ויסנטה (ע״ע) ולחיבוריו 
של התאולוג פ. איכסימנים (!; 05< £1x1111011 :>ו 1 ג־ 1 '. 11 111340 )— 
1409 [? 1 ). ההומאניסטן ברנאט מסגד. ( 10180 !!! מת 1413 ) , מחבר 
היצירה ;!!!מס! 1.0 (״החלום״). 1399 , החדיר במחצית השניה של 
המאה ה 14 לספרות הק׳ אח השגיו של הרנסאנס האיטלקי. במאה 
ה 15 נתחברו גם רומנים אביריים, מהם 0130011 10 )״ 1113 של 
ג', מארטורל ( ¥31101011 103001 ! 1460 לערד). מן המאה ד, 15 ועד 
המאה ה 19 פקדה את קטלוניה תקופה של דמדומים והתנוונות 
מבחינה ספרותית, בהשפעת המרכח המדיני של משטרי ההאבסבור־ 


גיס והדורבונים. עם התפשטותה של הרומנסיקה לספרד, זכתה 
הספרות הק' לתחיה. הדמות המרכזית בתנועת ה תחיה היתה 
זו של החוקר-המשורר מנואל מילה אי פונטאנאלם (,טסס? ׳! ¥113 
! 1031 1884-1818 ), וסביבו המשוררים רוביו אי אורם ( 7 (> 1 ו 01 } 1 
!!ס; 1818 — 1899 ), ג׳סינטו וררגר (ע״ע), ובעקבותיהם קארלום 
ריבה ( 3 ( 11 ) 11 1893 — 1959 ), ג'. קארנר ( 0311101 05011 ( 1 נר 1884 ) 
ועוד. בתחום התאטרון המודרני לא קמו יוצרים מקוריים רבים! 
מן הראוי להזכיר את א. גימרה ( 1013 ״ 1 נ 01 11411801 1846 — 1924 ) 
וסאנטיאגו רוסיניול ( 1601 !. 0 }ז! 1861 — 1931 ). מחברי רומנים נטור¬ 
ליסטיים וראליסטייס, בסוף חמאה ה 19 , היו נארסים אולר ( 101101 
1846 — 1930 ), אמילי וילאנובה ( 3 '! 113110 ז 1 י! 1840 — 1905 ). תנועת 
התחיה עדיין בעיצומה, ^ ^ 

לןטלפס^ה (אנג' ז!!ק 10 ג 131 , מיוי' 10 ״ 111 .ג 016 :) 1 : לאט'![ 5 נ] 031310 ־ 

התקף פתאומי), מצב המאופיין בצפידותפלסטית של שרירי 
השלד, ובמיוחד שרירי הגפיים, הנובעת מעליה במתה השרירים. 
ק׳ היא פן הסימנים הקליניים של מחלות רוח קשות (כגון הצורה 
הקטטונית של שסעת [ע״ע, וע״ע קטטוניה!) והיסטריה (ע״ע). הק' 
עשויה להופיע באורח פתאומי ללא כל גירוי או סיבה חיצוניים, וכן 
בעקבות התרגשות ניכרת, או בעת גירוי מירבי של מערכות החישה, 
כגון במצבי.,אזעקה" פתאומיים וגם בעקבות מכה מפתיעה וקשה על 
הראש ועל הגב. את הופעת הצפידות המיוחדת בשרירים עלולים 
לעתים להקדים סימנים גופניים אחרים. כגון: כאבי ראש, סחרחורת, 
שיתוק, ואף אבדן ההכרה. עם הופעת חק׳ נראות הפנים כחסרות 
הבעה, האיברים כסו "מתאבנים" ומתמידים באותה תנוחה בה היו 
בעת ההתקף והחולה נאלם-דום. בראשית ההתקף ניכרת צפידות- 
השרירים, אד בהדרגה מתאפשרת הנעה סבילה של הגפיים, וניתן 
לכוון את האיברים כאילו היו עשויים שעווד. (מכאן המונח - 1 ( £ 10 x 11 
00103 11135 ). לכאורה יכול הגוף להישאר בתניחד, מכוונת זו זמן רב, 
אך כוח הכובד מתגבר בהדרגה על מצבן הבלתי־רגיל של הגפיים. 
התקפי ק׳ יכולים להיות קצרים או להימשד שעות רבות. ההתקף 
עשוי לחלוף בפתאומיות או בהדרגה ולעתים יכולים להופיע התקפים 
אחדים במחזוריות מסוימת, בתקופת הביניים בין התקף למשנהו 
עלולים להופיע כאבי ראש וסהרחורות, אד לעתים אין כל סימני 
מחלה. 

בבע״ח ניתן ליצור מצבים דמויי ק' באמצעות וזמרי מרפא שונים. 
ניסויים אלה נוצלו לבדיקת השפעתם של חמרים אלה על חיות 
תוקפניות (או על חיות שבאופן ניסויי הפכו לתוקפניות) וכן בניסויים 
לאילוף חיות באמצעות תרופות. 

.קטלר, וילהלם אמנו; 1 ?ל פון — חס/י £10103111101 1 ( 1111011 י\\ 
011101 :>! — ( 1811 — 1677 ), איש-כנסיה גרמני־קתולי, מחלוצי 
הסוציאליזם הנוצרי (ע״ע. עמ׳ 573 ) וממנדדגיו. ק׳ לסד משפטים 
ועבד בשירות המדינה. אד עזב כדי להיות כד.ו-דת. בכהונתו למד 
להכיר מקרוב את צרכיהם הרוחניים וד,דומריים של בני עדתו. 
וד,שתכנע, כיי הדאגה לנשמותיהם היא בלתי-נפרדת מן הצורד 
בשיפור רווחתם החברתית. התעניינותו בבעיות הסוציאליות מנקודת 
ראות נוצריח-קתולית מצאה ביטוי בספרו המקיף 0110111380 ( 411 ( 1310 

ו 001110 ] 01115 135 > 1 > 110 (״בעיית הפועלים והנצרות״), 1864 , ובוועידת 

הבישופים בפולדה ( 1867 ), שנמנה עם מארגניה, יצא ק׳ בקריאה 
לרפורמות ממשיות. הוא דיבר בגלוי על חובת הכנסיה כלפי מעמד- 
הפועלים ועל הצורד בשינוי יחסה להגות הסוציאלית. הוא תבע 
ממנה למלא את שליחותה ולד,ציל אח נפשות הפועלים. כן קרא ק׳ 
לרפורמות תחיקתיות למען בטחון הפועלים במקרה מחלה ולעת 
זקנה. בוועידת הווטיקן הראשונה ( 1869/70 ) היה ק' משוללי הדוגמה 
שהאפיפיור אינו בר-טעות ( 111135 נ 11 ! £31 מ!: וע״ע נצרות, עס׳ 353 ). 




595 


קמלר, וילהלם אסנלאד פון — רןטס, יעקג 


596 


ושב לארצו לפני ההצבעה. בימי..מלחמת החרבות"() £1 ת]ב*נ 1£1 ט^ 1 ) 
בגרמניה ( 1871/72 ! ע״ע גרמניה. עמ' 458 ). ואחריה. התבלט ק' 
כדובר המחנה הקהולי. בדמות-מפתח בבנסיה ובמגן על זבויותיה. 
ונודע בההנגדוהו לליברליזם (ע״ע) הבלבלי המודרני. הערבה 
מיוהדת לפעלו של ק' נתן האפיפיור לאו ^|^ X (ע״ע) ב..איגרת 
הרועים״ ותטזגעסא 1 וז 11 ז 140 ( 1891 ). העוסקת בבעיות סוציאליות. 

.׳/ .£ / 0 •>// 7 ״■ 1 

אמע 7110 , 11 ?[ 1 חו'׳ז\ . 0 . 0 ; 1946 / 41 ^ 50 1116 }ס חסוז 

. 1954 871 (— 1866 ,׳<;;״;! ///."/•/< 6 

^קטן,.קטין, ע״ע .ילדות, עם׳ 870/3 . 

קטנגה, ע״ע קונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של 
(זאיר). 

קטניה (ו. 111 ג!גנ)). העיר השניה־בןדלה באי סיציליה (ע״ע). אי¬ 
טליה. ואחד מנמליו החשובים! 401.000 תוש׳ (מפקד 1974 ). 

ק׳ שוכנת לחוף הים־היוני. לרגלי הר־הגעש אטנה. בנייניה העתיקים 
בנויים לבני טוף געשי ואבני-בזלת. ק' נהרסה מספר פעמים מרע¬ 
שים ומשפבי לבה. לאחר חורבנה המוחלט ב 1693 שוקמה לפי הבנון 
בארוקי בדגם שתי־וערב. 

התפתחותה התעשייתית של ק׳ החלה במאה ה 19 . מפעלי-התעשיה 
הם לעיבור התוצרה החקלאית ולייצור מבונות. ולאחרונה התפתחו 
מפעלי תעשיה כימית המבוססת על זיקוק הגפרית מהמכרות שבסי¬ 
ציליה. ק׳ היא מרכז תיירות. ב 1434 הוקפה בק׳ האוניברסיטה הרא¬ 
שונה של סיציליה ואליה צורפו אקדמיות וספריות. 

היסטוריה. ק׳ נוסדד, ב 729 לפסה״נ בידי יוונים שמוצאם 
מכלקים (ע״ע). שהגיעו לק׳ מנכסוס שמצפון לק'. בסאה ד, וי. לפסה״נ 
נכבשה בידי הירון 1 (ע״ע). טירן סירקוזה. אך בנו דינומנס גורש 
ממנה. ב 263 לפסה״נ השתלטו הרומאים על ק׳ ואוקטווינום (ע״ע 
אוגוסטום) הקים בה קולוניה. 

ק׳ התננדה לשלטון השטאופים; פרירריך 11 (ע״ע) בזז אותה 
והקים בה את מבצר אורסינו. במאות ה 16 וה 17 סבלה ק׳ מאי־שקט 
חברתי. פשיטות שודדי-ים. רעב. מגיפות. התפרצויות האטנה ורעי־ 
רוח-אדסה. ההתקוממות שפרצר. ב 1837 בשל מניפת חולירע. וההת¬ 
קוממות ב 1848 , שבה הצטרפה ק' לשאר ערי סיציליה, דוכאה ביר 
קשה בידי המלכים הבורבונים של ממלכת נפולי (ע״ע). 

,ו 1 מו? זז,! 111€ ו , 11114 ) 11 


גבוה הם נחלים או מוצקים. ק" מתקבלים ע״י פירוליזה של קטונים 
או חומצות ותולדותיהס: 

חים 

+ ס= 0 ־י €9 ־י- 

מתן קטן אצטרך 

חום 

0 .^ + 0 = 0 -״ן 01 ^- 00011 ,^ 0 

חומצת חומץ 

או ע״י הוצאת מולקולה של הלוגן מ ט-הלואציל הלידים 

\י \ .־.^ 6 ^ 

.. 201 ^ + 0 =€= 0 ; 112 + 0001 — ס; 

/ ,;מ״ס 1 / 

כלוריד הכספית דיפניל קטן 

הק" הם חמרים מרובי-פעילות ומשמשים בסיס לסינתזות אורגניות 
מעבדתיות ותעשייתיות רבות, שבהו הקשר הכפול של הק" מספח 
מולקולות אחרות. כגון: 

- (.) 

■, 4 ־ 7 ,(.< 011 ) .!.■״ 11 ;? 5 . 12 (>! ,)! 1111 . 11 

. 19/0 — 1964 , 11 1 01 ץ^ן}!ו^ח^ן|^ 

ש. פט. 

קטנית״ים ( 0800 ח 1 ת 1 ו 1 } 1.01 ), סדרת צמחים בת 3 משפחות (פרפר- 
ניים. קסאלפיניים וסימוסיים), ובהו למעלה מ 12,000 מינים. 

בשל הקשרים הפילוגנסיים שביניהן יש שמאחדים אותן למשפחה 
אחת, הסדרה כוללת עשבים, שיחים, עצים או מטפסים. העלים עפ״ר 
מורכבים, מנוצי□, מאוצבעים או תלחניים. לפעמים הם פשוטים, 
עפ״ר מסורגים, ויש שהם נגדיים; עפ״ר הם בעלי עלי-לוואי. הפרחים 
בד״ב אנדרוגיניים. הגביע בעל 5 שיניים או עלים. הכותרת בלתי 
נכונה — מלבד במיסוסייס. עלי הכותרת — 5 והם מפורדים. האבק¬ 
נים — 10 ! לעתיפ-רחוקות יותר ממספר זה או פחות. זיריהם של 9 
מהם מאוחים ואחד חפשי. או שכולם מאוחים או שכולם מפורדים. 
השחלה עלית. בת עלה־שחלה אהד■ השליד. צמודה לתפר-הבטן של 
השחלה. הפרי — תרמיל הנפתח בשתי קשוות או בלתי־נפתח, אגוזיח, 
מפרקת או כנפית. הדרעים בד״ב חסרים אנדוספרם. 


. 1757 

קטניות (אנג׳ 15€8 טנ 1 ), מונח המציין בעיקר צמחים גידולי-תדבות 
ממשפחת הפרפרניים (ע״ע). הכוללים: אגח־אדמה. אספסת, 

אפונה, בקיה, חילבה, חמצה. לוביה, סויה, עדשה, פול, שעועית, 
תורמוס ותלתן. רובם הוכנסו לתרבות כבר בתקופה הנאוליתית. 
הסזה״ת היה כנראה הזירד. שבד, הוכנסו לחרבות הסוגים אפונה, 
בקיה, עדשה והמצה — מתוך צמחי-בר הגדלים באיזור זה, ואילו 
את הלוביה התחילו לגדל, כנראה, באפריקה או בד.ווו. גם השעועית 
זרה לאיזור זה ומולדתד, אמריקה. 

קטנים ( 1£5 ״ 1 ־) 1 ), תרכובות אורגניוח המכילות קבוצה קרבונילית־ 
וקבוצה אחילנית זו לצד זו. הנוסחה הכללית של הק" 

(שהובנו לראשונה בידי שסאודינגר, 1905 ) היא; 


שבה ') 1 -א יכולות להיות קבוצות אורגניות כלשהן, אליסטיות או 
ארומטיות (או גם אטומי מימן). הק' הפשוט ביותר. 0 = 0 = 0 ..נז, 
הוא גז רעיל שריחו חריף מאד, ק" בעלי משקל מולקולרי יותר 


קטס, יעקב — 0115 נ 1 ס 0 ב| — ( 1577 — 1660 ), משורר ומדינאי 
הולנדי. ק' למד משפטים בלירן ובאורלאן שבצרפת. שנים 
אחדות עבד במקצוע זה ואחרי־נן התפרנס מאחוזתו. ב 1621 החל 
בקאדיירה פ(ליטיח, שבשיאה, ב 1629 , נתמנה ראש-ממשלה (- 132,1 
115 בח״ 1.51 ״נ 1 ) בסדינת-הולנד! בצלם של נסיכי-אוראניה היה 
לתפקידו תוקף משני. 

קי החל לכתוב בגיל 40 . יצירותיו כוללות שירי תובהה ומוסר- 
השכל. מאוירים לעתים ( 2 ) 141113 ( £1111 ( 1618 !, המשולב קטעי־פחזה). 
ושירים דידאקטיים על דת. חיי־נישואים ואהבה: ) 01711 ׳ 11 ג 1 סז£ 
(״נישואים״). 1625 : (.,טבעת־נישואים״), 1637 ■ "האב 

ק"׳. כפי שכונה בפי העס. היה מקובל ביותר בשל כשרונו הסיפורי, 
וזאת למרות השקפת-עולמו הצדה, הקליויניססית ודוקודרת. שיריו, 
שהיו פופולאריים עד סוף הסאה ה 19 , הם בעלי חשיבות חרבותית- 
היסטורית יותר משהם בעלי ערך אסתטי. את יצירחו האוטוביוגרפיה 
ג 0 '־י 121€ זבנ חס (״ 82 שנות־חיים") כתב שנה לפני 

מוחו, 

-חסחס! 110 וו 1 ;י\ ,(. 0.11 ) ז 111 ; 15 .'• 1 :מו) ■€ ./ . 11.5 .וי. 

,(. €11 ) ונבז 6£ תו}\ .י 1 ; 1948 ,( 114 — 65 ,^ 11 ,מ 10 >ח 1 ; 1 ז 11€ ;>א ז 110 11£ חט^ 1 
. 1962 .^ 1111 ) 10 ^ ונ 1 ) 
בריטי. ב 1961 הצטרפה האמירות לא׳פ״ק (ע״ע נפט, עם' 277 ). 
ב 1 ד 19 , אחרי שנטשה בריטניה את המפרץ־הסרסי, נעשתה ק׳ 
עצמאית. ב 1972 עלה השליט הנוכחי לשלטוז, אחרי שהדיח את 
בן־דודו. לק' מסורת של קשרים טובים עם שכנתה. ערב הסעודית, 
וקשרים קורקטיים עם איראן. אך סבסוד לה עם אבי דבי, לגבי 
אזורים שמפיקים בהם נפט, ״ , 1 , 

?ןטרת, הומר או תערובת וזמרים המפיצים ריח נעים בשריפתם. 

המנהג להקטיר ("לשרוף) ק' בטקסים דתיים, ולעתים כטקס 
לעצמו, רווה מאד בעולם העתיק, ובמיוחד בדתות המפותחות. הק' 
הוכנה מחלקים שונים של צמחים וכן ממינרלים ארומטיים (ר' להלו). 

השימוש בק' קשור בראשיתו עם ההבטים הנפשיים שבהפקת 
ריח. בעת העתיקה נהגו להפיץ ריח נעים בסביבת אנשים מכובדים, 
וכן שימשה הק׳ כתוספת לסזון ולמשקה. ע״פ העקרון שמזוו האהוב 
על בני-תמותה ראוי להגיש גם לבני־אלמוות, הניחו, שריחות טובים 
יהיו רצויים לאלים ולרוחות. מאותה הטיבה כוסו גם גופות מתים 
בפרחים ריחניים, שמנים ובשמים. נהגו להעלות ק־ כדי למתן 
ריחות חריפים של שריפה קרבנות, ונו השתמשו בה, מסיבות 
תברואתיות, בקבורת המתים — אך ייחסו לה גם סמליות ומיסטיות. 



599 


קטרת 


600 


במצרים, וגם במחשבה הנוצרית <ר׳ להלן), ראו בעשן הק׳ בד״ב 
ספל לתפילה העולה השפימה. עשן הק׳ העלה לשמים, כביבול. 
גם את נשפת הנפטר. בהפנונים האורפאיים נבחרו החמרים 
השונים שהוקסרו לאלים ע״ס התכונה הפיסתורית שייחסו לכל 
אחד. 

הקטרת ק־ נפוצה פאר בין עממי כנען והארצות השכנות. 
נהגו להקטירה בבמות, בפזבחוח או על גגות הבתים — לאלים 
ולצבא-השפים. לוקיאן מתאר את ריחות־הניחוח ואת עשן הק׳ 
שאינם פוסקים במקדשי האלה הסורית הגדולה. הק׳ יוצרה בהקפדה. 
לפי נוסחה קבועה, ונחשבה לקדושה ולאסורה בשימוש חילוני. 

אצל ה ב ב ל י ם הורכבה מנחת הק׳ ("ח 111 ' 11 נ 1 .א) מעצים נותני■ 

ריח (ארז, ברוש ועוד). דפנה, חזרן ועשבים מתוקים, ונהגו למלא 
בריחוחיה את חלל המקדשים. הקטרת הקי ליוותה תפילות. וכן אח 
טקס־האבל השנתי של תמוז, שפולחנו היה קשור לפולחן■ 
המתים. 

במצרים היתה הקטרת הק׳ פולחן חשוב. לכל אחד ממרכיביה 
ייחסו תכונות מאגיות. עשן הק' נשא עסו את מלות התפילה לאל 
רע, שיעלה את נשפת המתים לשמים. מנת־חתפ 11 (השושלת ה 11 ( 
ע״ע מצרים, עפ' 169 ) וכן המלבה חאתשפסוס (ע״ע! השושלת 
ה 18 ) שלחו להביא מארץ פונט (כנראה חצרמות או סומליה) בשמים 
לק׳ (והשר ברא׳ לז, כה). במקדשים המצריים נפוץ המחזה של 
הפלד הפעלה ק׳. בידו האחת כלי־ק׳ ובאחרת הוא משליך טבליות 
קטנות של ק׳ לתוך הכלי, בהתפללו לאל שיקבל את המנחה ויעניק 
לו אריכות־ימים. בכתובות מצריות נזכרות כמדות גדולות־ביותר 
של ק׳, שהעלו מלכי מצרים לאלוהיהם. עלה על כולם רעמסם 111 , 
שב 31 שנות מלכותו העלה בשני מיליוני טבליות קי. יצדן שהק' 
הוקטרה לכל אלי הפנתאון המצרי. — את הפת טיהרו בק׳: 5 
טבליות הושמו על פיו, על עיניו ועל אחת מידיו, בשני מחזורים. 
פעם עבור הצפון ופעם עבור הדרום. בין כלי־הק' במצרים היה נם 
ספל פתוה (בעל ידית או חסר ידית), שבתוכו בערה אש. 

אצל היוונים היה שכיה ריח־ניחוח, כקרבן המשביע רצון 
האלים (הומרום, איליאם, ¥111 , 548 ). בבתים פרטיים נפוץ השימוש 
בארז ובדפנה, המעלים ריח־ניחוח בשריפתם. לדעת שדדר (ר־ ביבל׳) 
הגיעה הק׳ ליוון מפניקיה, דרך קפריסין. באמצעות פולחן אפרודיטה. 
היא הוקטרה כקרבן לעצמו, או כתוספת לכל קרבן אחר: כן 
הוקטרה לפני כל פניה לאוראקולום ושימשה בפולחן האורפאי. 
נהגו לפזרה על המזבח — כדי שריחה יתמזג בריח הקרבן — 
או לשרפה במחתה שהיחד, על המזבח או בקרבתו. כן שרפוה בכלים 
הנישאים ביד. חדירת הק' לדת הרומית קשורה בפולחן בכחום. 
אווידיוס ( 38 י. . 1 3511 ?) מציין שיובאה מאיזור הפרת, בנראד, עם 
הפולחנים המזרחיים שחדרו ליוון. הק׳ היתה מן המנחות החשובות־ 
ביותר, והוקטרה הן בפולחן הציבורי והן בפולחן הפרטי. בהקרבת 
קרבנות בע״ח מיתנו את הריח בשריפח ק׳ ובהתזת יין. נהגו לשרפה 
על מזבחות גדולים. או במחתות, על מזבחות קטנים, או בכלי דמד־ 
סל הסכונח 13 ז* 311 , חניטלים ביד. בפולחן המוסלמי אין שימוש 
בק׳, או מגישים אותה לקברי קדושים, ומותר לבשם בה את גופת 
המת, במזרח-הרחוק השתמשו בק׳ כבר בתקופד. העתיקה 
אולם בדת שינסו אין משתמשים בק׳. הודו נודעה בעולס־העת־ק 
בעושר בשמיה והעלאת ק׳ היא עד היום ממעשי הפולחן המרכזיים 
בהינדואיזם וכן בכיתות השונות של הבודהיזם, בדת הפרסית 
הקדומה הקטירו ק׳ 5 פעמים ביום בפולחן הרשמי. 

באפריקה רווח השימוש בקי, והעלוה פעמים אחדות ביום 
במקדשי כל האלים. להקטרה שימשו קערות חרם (אמריקה התיכונה) 
או מחתות זהב (איזור פרו). האינדיאנים נהגו להעלות ק' טבק 
לאליהם. שבטים מסוימים באמריקה־התיכונה השתמשו בק׳ משכרת 
לסימום קרבנות־האדם לפני הקרבתם. 


כלי-הק׳ יוצרו מחמרים חסיני-אש: אבן, חרם, ברונזה. כסה 
וזהב. קיים מגוון של צורות: מזבחות גדולים וקטנים, מחתות, 
צלחות, קערות ומיקטרים (לפיזור ריח), וכן מיקטרים מחוררים, 
דמויי מגדלים ומעוטרים בתבליטים. 

,.ז 1 33 30 ). 012 ו/ו/ 0 א צג 11 ח 11 י 1 ,׳) 

111 / 0 ^ 1 ^. 0 ) 0 4 .' 1 . 0 ״•! ; 1900 

/ 0 ; 909 [ ,קוו/>\< 0 ' 11 

-■*//מ׳)?/ .ס ; 1911 ,ס/זעו-׳ו.}״- )) 011 10 ת 0 !י^ 806 1/1 10€91€6 ץ 

.־ 929 [ , 641 — 9 ^<) ,■ 1 )) 1111 } 1 ^. 111111 ' 0 [ 41 

א. ע. 

בנצרות. הק׳ רווחה מאד בפולחנים הפגאניים, בחלק בלתי- 
נפרד פן הקרבנות, לפיכו, בימי רדיפות הנוצרים נדרשו רבים 
מהם להקטיר ק׳ לפני דמות הקיסר או האל, בהוכחה לנאמנותם: 
אלה שעשו כן נהשבו לכופרים בעיני אהיהם הנוצרים. מתוך תיעוב 
האלילות דחתה הנצרות בתחילה את הק', אבל משעברה האלילות 
מאירופה הנהיגה הבנסיה אט־אט את השימוש בק׳ בפולחנה. עם־ 
זאת אין עדות ברורה לשימוש נוצרי בק׳ לפני הסאה ה 6 . במערב 
היתד. ד,ק׳ נדירה־יותר וקשורה בפולחן חגיגי. תחילה נישאה לפני 
האפיפיור, כאות לכבוד מיוחד (שחלקו גם לשליטים חילוניים). 
כק׳ המזבח וכחלק מן הפולחן הרומי נתקבלה במאה ה 9 . אינוצנ־ 
סיוס 111 (ע״ע) ייחם לק׳ יכולת להשביע רוחות רעות ולגרשן. 
בכנסיה האנגליקנית היה השימוש בק׳ אקראי־יותר במאות ה 17 — 
ה, 8 נ. אבל הפד לתופעה קבועה בעקבות "תנועת אוכספורד" (ע״ע 
ג׳. ה. ניומן). 

-זיץז 0 <|ו} 11 ) ץ^י/וו^.) 1 ו 1 ו 1 ( 01 \ 1 •! 1/1 ח! / 0 ■>>) 1 •) 11 "!' . 011¥ חת( 0 .? 

. 1920 ,( 178 — 171 , 1.111 ־ג לסן״ז 

בתורה נזכרת "ק׳ הספים", הנרקחת מלבונה (ע״ע בשמים) 
ומסספר המרים אחדים (שמי ל, לד—לה. לדברי פילון פספלים 
ארבעת מרכיביה את ארבעת יסודות היקום). חז״ל מונים 11 
סממנים לפיטום (=רקיחת) הק׳, ועוד חמרים אחדים הבאים כתוספת 
(כריתות ו׳ ע״א. לפי יוסח בן מתתיהו |מלה׳׳י ה׳, ה׳, ד,׳ 1 מעידים 
., 13 סמי ק׳, משפע הימים והמדבר והארץ הנושבה.... כי תבל ומלואה 
היא מהאלהים ולאלהים"). ור' להלן. ק׳ זו פוקסרת פעמיים ביום על 
המזבח הפנימי (״מזבח הק'״ או ״מזבח הזהב* — ר' שמ' ל, א—י) 
שבבית־המקדש (ע״ע, עם־ 580/2 ). בעבודת יום הכפורים (ע״ע, עמ' 
390/1 ) נותן הכהן ק׳ על גחלים לוחשות במחתה ומכנים לקודש־ 
הקדשים. הק׳ אסורד, בשימוש פרטי וק׳ שלא לפי המתכונת אסורה 
במקדש. 

במחלוקת קרח (ע״ע) נערך ,.מבהן״־ק': המערערים על ההנהגה 
נשרפו באש מחחותיהם, ואילו אהרן עצר אח המגיפה וכיפר על 
העם באמצעות קרבן ק׳ (בם׳ טז—יז). על הפירו את האיסור על מי 
שאינו כהן להקטיר ק׳ נענש קשות — לפי בעל דה״י — המלך 
עזיהו (ע״ע). וע״ע כהן, כהנה, עמ׳ 590 . 

ק' שכולה לבונה באה עם כל המנחות (ויק׳ ב, א, טו), 

חוץ ממנחת חטאת (שם ה, יא—יג) וממנחח הסוטה (בס׳ ה, טו). 
היא מוקטרת על המזבח החיצון עם קומץ סן המנחה ועם שמן 
("אזכרה"). לבונה זנה משמשת ■אזכרה' גם ללחם־הפנים(ויק׳ כד, ז). 

על חשיבות חובת ההקטרה מעידה העובדד" שאפילו אחרי חורבן 
הבית הראשון באו אנשים "ומנחה ולבונה נידם להביא בית ה׳' 
(ירם׳ סא. ה). 

סממני ד.ק־. התורה מונה 4 סממנים: נטף, שחלת, חלבנה 
ולבונה! לדעת חדל נרקחד, מ 11 סממנים: 4 נתפרשו בתורד" 
והשאר — הלכה למשה מסיני (ע״ע הלכה, עמ׳ 501/2 ). 

1 ) נטף. הברייתא (כריתות ר, ע״א) מזהה אותו עם הצרי 
שבמקרא (ברא׳ מג, יא), וזה מזוהה כשרף הנוטף מעצי הקיטף. 
אהד הזיהויים של נטף־צרי-קטף הוא עם הסטוראכס היווני — 
כפי שכונה השרף של הלבנה הרפואי וכן העץ ליקווידמבר המזרחי 





601 


קטרון — קי) 


602 


(וע״ע לבניים). אחרים מזהים את הקטף עם האפרסמון. המכונה 
במקרא בישם (ע״ע בשמים), שממנו הפיקו את הבושם. ואפשר 
שבושם זה קרוי במקרא גם בצימוד השמות נטף־צרי: 2 ) שחלת. 
יש המזהים אותה עם צ פ ר ן(ע״ע) — או שהסממן הופק מ ח ל ז ו ן 1 

3 ) חלבנה (נערב׳ חלבאן ובלאט׳ גמטתב&ג^), שרף שהופק מכמה 
פינים של הסוג ?לד (גועז!?), ממשפחת הסוככניים (ע״ע). בספרות 
העתיקה נזכר מין משובח — ב 1011 ח 3 נ 11 ג 8 .? — שהיה גדל בסוריה 1 

4 ) לבונה, שרף שהופק מהצמח היא מסממני הק׳ 

החשובים ביותר (ור' להלן); 5 ) מ ר, בושם המופק מפיני ־רז €01 
בז 110 ת 1111 ממשפחת הבשמיים (ע״ע ור' שם תם״): 6 ) ק צ י ע ה, 
צמח בושם מהסוג קנמון (ע״ע). והוא כנראה קנמון הקסיה חסיני 
13£ )!צ 43 חזסזחסמזבזזחס)! 7 ) [שיבולת] נרד, מזוהה עם הצמח 
השעיר 1151 צת 351 ז 2 [ צץנ €1 ג 1 ^ס 0 ז 2 נ'ז, ממשפחת ולרניים (ע״ע). 
8 ) כרכום — ע״ע; 9 ) קשט. נראה שד,וא הצמח ! 005111 , 
ממשפחת הזנגביליים, או צמח אחר, 3 קק 12 £3 ז 52115511 , ממשפחת 
המורכבים, הגדל בהודו; ממנו הופק הבושם ״קוסטום״; 10 ) ק נ מ ון 
נמנה גם בין מרכיבי "שמן משחת (ה)קרש׳'. הבושם הופק מהעץ 

קנמון ציילוני ( 025510 •ז 3 ׳ 1 וח 1011 ת 12 ץס 2 וז 111 וח 0 תו 3 חח 01 ); 11 ) 

קילופה, קליפת הקנפון הסיני. 

לסממנים אלה הוסיפו "מלח סדומית", כמות זעירה של "כיפת 
הירח" (הזהה לרקפת) ועשב "פעלה עשן" (שזוהה עם 13 יד 101 > 12 ־ 01 ״ 1 
103 ס 010011 זן 1 ] המכילה חומצה הנקנית). 

פיטום (= רקיחת) הק׳ נעשה בעיקר ע״י שחיקת הסממנים 
וערבובם. את הק' הכינו מדי שנה בכמות של 368 מנה. הד,כנה 
נעשתה בעזרה והחפרים היו משל הקדש (ור׳ רמב״ם. הל׳ כל' 
המקדש, א׳, א׳—י״א). 

לפי ח ז "ל נשמר מעשר, הק' כסוד מקצועי, שעבר בירושה 
משפחתית מדור לדור. מסופר על "בית-אבטינס" שהיו בקיאין 
במעשה חק׳ ולא רצו ללמדו לאחרים. "שלחו חכמים והביאו אומנין 
מאלכסנדריה של מצרים, ודרו יודעים לפטם כמותם. ולא היו יודעין 
לד.עלוח עשן כמותם..." (יומא ל״ח, ע״א). לפי מסרתו של ר׳ עקיבא 
העבירו שרידי נית-אבטינם לאחר החורבן אח סודם למשמרת מחוץ 
למשפחה (שהש״ר ג׳, ז׳) וע־כ החזירום למקומם. נזכרים גם "הפס־ 
מין שבירושלים״ (ירו׳ יומא ד׳, ה׳) — בעלי מקצוע כלליים, ולאו־ 
דווקא בקשר עם ביהמ״ק — ומה שאמרו בשבח הק׳. ריחה הטוב 
של הק׳ נישא עד יריחו במזרח ועד שילה בצפון (שם ל׳׳ט, ע׳׳א). 
וירושלים כולה היתה מבושמת מריחה. 

בגלל הענשים הכבדים שנזכרו במקרא לגבי אלה שלא נזהרו 
בכבודה ראתה השקפד, עממית בק׳ "מיני פורענות" (תנחומא. 
בשלח, כ׳׳א; במ״ר ד׳, כ׳׳א), וע׳׳כ הדגישו חז״ל כי הק׳ מכפרת 
(על לשון הרע [ע״ע]), והיא "שווד, לו (לכהן־גדול) ולביתו ולכל 
קהל ישראל״ (יומא מ״ד, ע״א), ו״שלא יאמר אדם קשד, היא הק׳," 
עיאין ק' וארון הורגין אלא עוונות הורגין״ (במ״ר שם). — סדר 
הקטרת הק' ביום הכפורים (ע״ע, עמ׳ 391 ) חיה מנקודות-המחלוקת 
המרכזיות שבין הצדוקים והפרושים. 

מ¬ 

קי', אלן — ץס 0 ( £1100 — ( 1849 — 1926 ), סופדת ומחנכה שוודית. 

מנציגיה הראשונים של התנועה לשחרור האשה בסקנדי־ 

נוהה, ק׳ נתחנכה ברוח ליברלית והושפעה מרעיונות הפוזיטיוויזם 
וד,אוולוציוני 7 ם; התעניינותה, במצבם של הפועלים הובילה אותר, 
לסוציאליזם. בשנים 1878 — 1898 היתר, מורה ואח״כ, בשנים 1883 — 
1903 , פרצה במכרן-הפועלים בסטוקהולם. דעותיד, על מעמדם של 
האשה והילד בחברד, מצאו ביטוי בספרים, מאפרים והרצאות, והש¬ 
פיעו על דעת־הקהל ועל החקיקה, האשה פחותה מן הגבר מבחינת 
כוחה היצירתי, ותרומתה העיקרית היא בחינוך הילדים וביצירת 
אווירד. תרבותית בבית. החשוב בספריה, 03110 ( 1101 ו 201 !) 620110 


(״המאד, של הילד״), 1900 , מעלד, את ד,דרישה לשמירת זכויותיהם 
של האם והילד פ״י חקיקד, מקיפה. ק׳ היתה האשה הראשונה בשוודיה 
שתבעה זכות הצבעה לבנות־מינה, אולם התנגדה לנטיות המיליטנ¬ 
טיות של תנועתה, 

• 1953 1111 ^ 1 ), 1 _£ .ז 1 

קןאו ( 31120 :)), ר,נמל ר,ראשי בפרו ונמלד, של עיר־ד.בירד, לימד, 
(ע״ע). 335,400 תוש׳ (אומדן 1970 ). אחד הנמלים החשובים 
ביותר לחוף האוקיאנוס השקט של אמריקה הדרומית. העיר ממוקמת 
מדרום לנהר רימאק כשנפלה מוגן ע״י המפרץ והאי סן־לורנסו. 
בערפה נמצא הריכוז התעשייתי הגדול ביותר בפח, הכולל מפעלים 
לעיבוד מזון, מתכות ותעשיה מכנית. למעלה ממחצית הסחר הבין־ 
לאופי של פרו עובר בנמל ק׳. המייצא כותנר" סוכר, נחושת. עופרת 
וכסף, ופייבא מכונות, מוצרי־מתכת ופריטי תצרוכת אחרים. ר,נפל 
מצויד במתקנים מודרניים ופשפש גם כבסים יפי. לעיר נמל-תעופר, 
בין־לאומי הגדול ביותר בפרו. ק' ולימד, מהוות כיום אגד ערים 
גדול עם תשתית תחבורה מודרנית. 

ק׳ נוסדה ב 1537 ע״י פ. פיסרו (ע״ע) בקרבת אחרה הנוכחי, 
ונקראה סיודאד דה לוס ריאם ( 05 ץ 0 ד 1 ! 10 110 011111211 ). במהרה 
היתר, לנמל החשוב ביותר במערב אמריקה הדרומית. בשנים 1578/9 
נזוקה קשות בהתקפות שודדי־ים, ביניהם פ. דריק (ע״ע). ב 1630 
נד,רסד. ברעידת־אדפה, נבנתד, מחדש במקומה, ד,נוכחי וקיבלה את 
ד,שם ק׳. ב 1746 נד,רגו 5,000 מתושביה ברעידת־אדמה ובנחשול ימי 
שבא בעקבותיה. ק׳ היתר, המעח האחרון באמריקה הדרומית שפינו 
הספרדים ב 1826 . ב 1866 , בעת מלחמת ספרד־פרו הופגזה העיר מהים. 
אחרי 1879 היתה נתונה משד שנים אחדות תחת כיבוש צבא צ׳ילה. 
ב 940 ! שוב נפגעה קשות ברעידת־אדמה. חבוי אסונות-ר.טבע שפגעו 
בעיר גרמו להיעלמם של מרבית השרידים ההיסטוריים. 

קיאכסרס, ביאכסךס, ע״ע מדי. 

קיאניט, פינרל שנוסחתו 131.5105 . הק׳ פולימורפי עם המינרלים 
סיליפניט ואנדלוזיט, והוא נוצר בלחצים גבוהים יותר משני 
האחרים. הק׳ מתגבש במערכה, הטריקלינית בגבישים לוחיים שצבעם 
תכלת צד אפור, משקלו הסגולי: 363 ; קשיותו משתנה, בהתאם 
לכיוון, מ 4 עד 7 . הק׳ נוצר בלחץ גבוד, ובטמפרטורה בינונית מסלעים 
עשירים באלומינה. בחימום ל • 1,595 הופד הק׳ למוליט ולקריסטו־ 
בליט. למוליט — המופיע גם כמינרל נדיר בטבע — הרכב המשתרע 
בתחום . 2/3150,510 ועד נ 1,05$10 \ 7 . הוא חומר הסיז־אש, בעל 
פקדם התפשטות תרמית קטן ולכן בעל התנגדות גבור,ה לר.לם תרמי, 
בעל עמידות מכנית ניכרת אף בטמפרטורות גבוד,וח ועמיד בפני 
קורוסיר, כימית. עקב בך משמש המוליט ביצירת לבנים עמידות, 
כמרכיב של צמנט רפרקטורי ושל חרסינה חסינת־אש ולמטרות רבות 
אחרות. — הק׳ מופק בעיקר בהודו, קניה, קנדה, אוסטריה, בוצואנה, 
טנזניר, ואה״ב. 

קןב (! 1161 >!), בירת אוקראינה (ע״ע). והעיר השלישית־בגדלה 
בבריה״מ (אחרי מוסקווה ולנינגרד): 1,947.000 תוש׳ ( 1975 ). 

ק׳, השוכנת לגדות הנהר דניפר (ע״ע ושם תמ׳). היא צומת מס״ב, 
כבישים וקווי־תעופה מן החשובים בבריה״ם. מקומה על נתיב-סחד 
בי״ל ובמעבר בין שני אזורים שונים באפים. נתוניד,ם הטבעיים 
(יער וערבה) הקנו לה מראשית קיומה חשיבות רבה. הדרכים 
היבשתיות המתמקדות בה מקשרות בין אירופה המערבית לאגן 
הוולגד" ונתיבי־השיט במעלה הדניפר מובילים לארצות הבלטיות 
ולסקנחנוויה, ובפירדו — לאגן הים־השחור. תחת השלטון הרוסי 
התפתחר, ק׳ כמרכז מינהלי־צבאי וכלכלי של אגן הדניפר־התיכון. 




603 


?י;: 


604 



חרפוו׳אטיח, הרחוב הרא׳חי ם? חייב. מאחור נסרכז; ארם" ד-תרבזח 

התפתחותה התעשייתית ועיקר גידולה חלו לאתר 1917 , ובעיקר 
משנקבעה ב 1934 כבירת אוקראינה. 

ק' היא מסרכוי התעשיה, התרבות והסדע החשובים־ביותר 
בבריה׳מ. תעשייתה המגוונת מייצרת מכונות. מכשירים מכניים 
וחשמליים, מזון, מוצרי־עץ, כימיקלים, חמרי־בניה, כלי־שיט, 
פכסמיל, הלבשה ועוד. בק׳ 19 מוסדות להשכלה גבוהה, לרבות 
אוניברסיטה שנוסדה ב 1834 ( 20,000 תלמידים ב 1975/6 ). בעיר 
נמצאים האקדמיה־למדעים של אוקראינה, מוסדות מחקר (בהם 
המכון הפיסיקלי שבו כור אטומי (תם׳, ר׳ כרד מילואים, עם׳ 109 ]), 
מוזיאונים (לאמנות רוסית ואוקראינית, מערבית ומזרחית, ואחרים), 
תיאסרונים (לאופרה ולבלס רוסי ואוקראיני). תזמורת פילהרמונית. 
תחנת טלוויזיה ו 3 אולפני-קולנוע. ק׳ משתרעת על 768 קמ״ר, 
רובה — על גבעות שבגדה המערבית הגבוהה של הדניפר, ומיעוטה 
(בעיקר אזורי־תעשיה) — על הגדה המזדהית הנמוכה. ממערב 
מוקפת ק׳ טבעת פרוודי-קיס. ק׳ משופעת בשטחי ירק, פארקים 
(בכללם גן בלסני) ושדרות, ומוקפת מכל עבריה מטעים ויערווב 

מרכז העיר נהרס כמעט כליל במלה״ע 11 . משרידי עברה ההיס¬ 
טורי העשיר ראויים־לציון הקתדרלה ע״ש סופיה (נש׳ 1037 ), שערי 
הזהב (המאה ה 11 ), מנזרים (המאות ה 14 —ד, 18 ), כנסיות אנדריי 
וולדימיר (המאות ה 18 —ה 19 ) ובניין האופרה והבלם (חמאה ה 19 ). 
בק' גם בנייני־ציבור חדשים רבים המשקפים את הארדיכלות 
הסובייטית. 

. 1971 , 1£ >ו 014 €1 י 11 )-ז' 1 , 0516155 - ) 1 ג־<וו 02 ק .ק— - 1 

ג. שט. 

היסטוריה. שרידים עתיקים מעידים על תרבות גותית וסאר־ 
מאטית קדומה. מהמאה ה 7 ישבו כוזרים (ע״ע) במקש, שנקרא 
בפיהם קואי-אב ("הוף הנהר" בלשונם). לפי כרוניקה רוסית מהמאה 
ה 12 היו מייסדי העיר 3 ראשי שבסים סלוויים, ומשמו של אחד מהם. 
קיה, נגזר שמה. ב 882 כבשה אולג (ע״ע). בן למשפחת נסיכים 
ממוצא ויקינגי(ע״ע וריגים), ששלטה בנלבגורוד. אולג עשה את ק׳ 
לבירת נסיכותו, שהיתה ראשיתה של היחידה המדינית הקרויה רוסיה 
(ע״ע, היסטוריה). הודות למיקומה על דרד־הסהר מביזנסיון לאירופה 
הצפונית נעשתה ק׳ לאחת הערים העשירות והגדולות באירופה. 
ב 988/9 , בימי הנסיד ולדימיר "הקדוש" (ע״ע), נתקבלה בק׳ הנצ¬ 
רות — בנוסה ביזנטיון אד בשפת המקום — והוקמו הכנסיות 
והמנזרים הראשונים, בימי ;דוסלב ״החכם״ (ע״ע! 1019 — 1054 ), 
הגיעה העיר לשיא כוחה המדיני, המסחרי והתרבותי. בסוף המאה 
ה 11 עברו עליה זעזועים חברתיים: המסחר נפגע עקב פלישות 
הקומנים (ע״ע), ופרצו מרידות של עירונים. ולדימיר מונומד 
(ע״ע! 1113 — 1125 ) החזיר לק׳ את כוחה. ב 1240 כבשו המונגולים 


את ק׳, ושלטונם הממושד בה הביא לשקיעתה. ב 1320 נכבשה בידי 
ליטא, ומ 569 נ שלטה בה פולניה. בלחץ הפולנים הכירה הכנסיה 
המקומית במרות האפיפיור, והדבר סייע לגיבוש האוקראינים כאומה 
נבדלת מהרוסים. לאחר מרד חמילניצקי (ע״ע! 1648 ) נעשתה ק׳ 
לבירת הבל קוזאקי. בחסות רוסיה, וב 1793 היתד, בירת פרובינציה 
רוסית. 

במאה ה 19 נעשתה ק׳ למרכז ההתעוררות הלאומית האוקראינית, 
שמוקדיה היו האוניברסיטה (נום׳ ב 1834 ) ו״חברת האחים ע״ש 
קירילום ומתודיום״, שייסד המשורר הלאומי שבצ׳נקו ( 1846 ). 
ב 1903 פרצה בק׳ שביתה נרחבת ובמהפכת 1905 התקומם חיליהמצב. 
במלה״ע 1 פעלה בק׳ מחתרת אוקראינית. במארס 1917 (ע״ע 
1 ה]מהפכה הרוסית) הוקם בק׳ סובייט, שהדגש בו היה לאומי- 
אוקראיני, ולאחר מהפכת אוקטובר 1917 הוכרז על הקמת "הקהיליה 
האוקראינית העממית". במלחמת-האזרהים עברה ק׳ מיד ליד (ע״ע 
אוקראינה. עמ׳ 176/7 ) ובסיומה העבירו שלטונות בריה״מ את בירת 
אוקראינה לחארקוב, בשל חששם מתסיסה לאומית בק׳. 

בהתאם לתכניות-חחומש שהחלו ב 1928 פותחו בק׳ תעשיות 
שונות, וב 1934 הוכרה שוב כבירת הרפובליקה הסובייטית של 
אוקראינה. סיהורי ססלין ( 1936 — 1939 ) פנעו באינטליגנציה המקו- 
מיוד ב 21.10.41 כבשו הגרמנים את ק׳ לאחר קרבות קשים, ובתקופת 
הכיבוש רצחו יותר ס 200,000 מתושביה. ב 1943 שחרר הצבא 
הסובייטי את ק׳, ומאז שוקמה. עם התפתחותה עלה משקל התושבים 
הרוסים. ויש עדויות להתנגדות לאומית אוקראינית חבויה. 

.> 1 . 0 ; 8 צ 19 ,פ 06 ) 1 00 מ 1 <פמ 1 מפ 1 עסס , 0 :ומ 116 ו 0 פ 0 קגדס .ת . 1 
. 1959/60 , 11 ־ 1 , 0683 >! .(עורך) ס: 18 ו$ו׳יווו 30 > 1 

י. לו. 

יהודים. בכרוניקות רוסיות קדומות מסופר, שהכוזרים (ע״ע) 
שידלו את ולדימיד ״הקדוש״ (ע״ע), נסיד ק׳, להתגייר ( 986 ). על 
ה״איגומף (ראש הנזירים) של ק׳, תאודוסיום "המאושר" (המאה 
ה 11 ), מסופר שהתווכח עם היהודים. במהומות לאחר מות הנסיד 
סוויאטופללק ( 1113 ) נבוזו גם בתי היהודים. בנימין מטודלה (ע״ע) 
מזכיר את ״כיו — העיר הגדולה", והנוסע פתחיה מרגנסבורג (ע״ע) 
התפעל מעושר יהודיה. במאה ה 12 עמד ר׳ משה מק׳ (ע״ע) בקשר 
עם רבנו יעקב תם'(ע״ע) בצרפת ועם הגאון שמואל בן עלי (ע״ע) 
בבגדאד. המונגולים ( 1320-1240 ) נתנו ליהודים חסות, ועוררו בכד 
את טינת הנוצרים. עם סיפוח ק׳ לנסיכות ליטא( 1320 ) קיבלו היהודים 
פריווילגיות. מספר יהודים אף נתעשרו מחכירת-מם. במאה ה 15 
התגורר בק׳ החכם הנודע משה מק׳ (ע״ע) השני. ב 1482 פשטו 
הטטרים על ק׳ ושבו יהודים רבים. עם גירוש היהודים מליטא (ע״ע! 

1495 ) יצאו יהודי ק׳ 

לקרים (ע״ע), ומש- 
בטלה הגזירה ( 1503 ) 

התחדשה, כנראה,ה¬ 
קהילה בק׳, בהקף 
קטן. ב 1619 השיגו 
העירונים פריווילגיה 
מלכותית שאסרה על 
היהודים לשבת־קבע 
בק׳ ולרכוש בה נכסי- 
דלא-ניידי! רק מע¬ 
טים גרו בעיר, בחסות 
פקידים מקומיים, ב¬ 
גזירות חמילניצקי 
נהרגו יהודים גם בק׳, 

ובחוזה בינו למלד פו- 

הייב: כנסיה בסננוו הבאר!,. האדריכל ראסטרוי לניה נאסרה על היהו- 






605 


י,י 5 — ?'*ל■ 


606 


דים הישיבה בעיר, אפילו ארעית. האקדמיה הפרבוסלווית בק' הפיצה 
תעמולה אנטי-יהודית באיזור, ותלמידיה פרעו ביהודים הבודדים 
שהזדמנו לק' לרגל מסחרם. — וע״ע רוסיה. יהודים. 

קהילת ק׳ התחדשה כעבור 150 שנה, לאחר חלוקת פולניה השניה 
וסיפוחה של ק׳ לרוסיה. ראשיתו של פנקם ק׳ ב 1793 . ב 1815 נמנו 
נק׳ כ 1,500 יהודים. בסוף 1827 נענה ניקולי (ע״ע) 1 לתביעת 
העירונים לגרש את היהודים, אך בלחץ שרי-הפלו נדחה הגירוש 
עד 1835 . עם־זאת היוו היהודים כ 60% ממשתתפי הירידים השנתיים 
הגדולים של ק׳. כניסת מבקרים יהודים הותרה רשמית ב 1843 — 
בתנאי שיתגוררו בשתי אכסניות קבועות. ב 1858 בוטלו האכסניות 
והוטל תשלום מיוחד. ב 1861 נקבעו שני רבעים למושב היהודים 
שהורשו לגור בעיר (סוחרים, תעשיינים והנלווים אליהם ובד׳), 
ועד 1917 הוסיפה המשטרה לערון־ מצודי־לילה אחר יהודים חסרי 
זכות־ישינה. נ 1863 נסנו בק׳ 3,013 יהודים ( 3% ), וב 1872 — 13,803 
( 12% ). בראשית מאי 1881 נערך פוגרום חמור! אעפ״ב גדל מספר 
יהורי ק' והגיע ב 1897 ל 31,800 ( 13% ), ב 1910 נפנו בה 50,800 
( 11% ). וב 1913 — 81.856 ( 13% ). בק׳ התגוררו עשירי היהודים, 
שהעסיקו במפעליהם יהודים רבים, ובני האינטליגנציה. באוניברסיטה 
של ק־ למדו ב 1886 326 יהודים, וב 1911 — 883 , הריכוז הגדול 
ברוסיה ( 17% מכלל הסטודנטים). בק׳ התקיים חוג פצופצם של 
סופרים עברים, ביניהם; י. י. וייסברג, אל. שולפן, א. א. פרידמן 
וזמן־מה גם שלום עליכם, שתיארד, בכתביו בשם ,.יהופץ". 

ב 18.10.1905 שוב התחולל פוגרום רב־פמדים (ע״ע רוסיה, 
יהודים), והחיילים הפריעו להגנה העצמית היהודית, אעפ״ב שגשגה 
הקהילה והיתה לאחת הקהילות העשירות ברוסיה! ב 1910 היוו 
היהודים 42% מכלל הסוחרים בק׳, אך כ 1/4 מבני הקהילה נזקקו 
לסעד. ב 1906 אושרה הקהילה רשמית, ומוסדותיה המסודרים ניהלו 
תקציב של 300.000 רובל לשנה. ב 1862 הוקם בי״ח יהודי לעניים, 
ואח״כ הוקפו גם בי״ח כירורגי ומרפאת-עיניים בהנהלת ד׳ר מ. 
פנדלשטם (ע״ע). ב 1898 בנה א. ברודסקי (ע״ע) ביכ״ג מפואר. 
רבה של ק׳ ( 1906 — 1921 ) היה ש. אהרנסון (ע״ע), ובין הרבנים־ 
מטעם היו י. צוקרמן וש. ו. לוריא. בשנים 1911 — 1913 נערך בק' 
"משפט ביליס" (ע״ע עלילות דם), ובעקבותיו התגברה הסתת אנשי 
״המאה השחורה״. בפלה״ע 1 נתאפשרה הישיבה בק׳ לפליטים 
יהודים מאזורי החזית. 

עם המהפכה במארס 1917 בוטלו כל ההגבלות, ובסוף 1917 נפקדו 
בק׳ 87,240 יהודים ( 19% ). הוקפה קהילה דמוקרטית בראשות סירקיז 
(ע״ע). בעיד התכנסו ועידות של יהודי רוסיה ואוקראינה, נוסדו 
המוסדות המרכזיים של יהדות אוקראינה, י״ל ספרים ועתונים 
ופותחה פעילות ציבורית מגוונת. באביב 1919 היו בק׳ 114,524 
יהודים ( 21% ). בחדשים פברואר—אוגוסט 1919 החלה היבסקציה 
(ע״ע) בהרס שיטתי של המוסדות היהודיים. באותו הופך נמלטו 
לק׳ פליטי הפרעות פערי־השדה באוקראינה. עם כיבוש העיר בידי 
דניקץ (ע״ע מועצות, בריח ה•, עם׳ 776 ) שוב נערך פוגרום, והוא 
נפשו עד שהובס דניקיז בידי הצבא האדום (דצמבר 1919 ). לפי 
מפקד אוגוסט 1920 היו כ^/ 1 מתושבי העיר יהודים. ב 1939 נאמד 
מספרם ב 175,000 נפש (כ 20% ). 

השלטון הסובייטי הקים באקדמיה־לפדעים האוקראינית בק׳ קתדרה 
לתרבות יהודית ( 1926 ) , וזו הפכה ב 1930 ל״פכון לתרבות יהודית 
פרולטרית". בעיר התרכז חוג של סופרי יידית (ובראשם א. פפר 
וד. הופשטיין (ע׳ ערכיהם!), נתקיים תאטרון ממלכתי יהודי ובח״ס 
ביידית, וי״ל עתונים וספרים ביידית. על קצה של התרבות היידית 
ע״ע יידית, עמ׳ 805/6 . 

עם בוא הנאצים נפלטו רוב יהודי ק׳. בסוף ספטמבר 1941 נרצחו 
כ 33,000 יהודים בבקעת באבי־יאר! רכושם נמסר לתושבי העיר. 
עוד 15,000 נהרגו עד סוף 1942 . עם שחרור ק׳ (בסוף 1943 ) החלו 


יהודים לחזור אליה. בעיר שררה אנטישמיות, ופרצו תגרות בקשר 
לרכוש השדוד. היהודים לא הורשו לחדש את חיי התרבות, אלא 
לקיים קהילה דתית בלבד. רבים מהיהודים בערי-השדה העדיפו 
להתיישב בק׳. ב 1959 נמנו בק׳ 153.446 יהודים (ב 14% ) , ו 13% 
מהם הצהירו על יידית בעל שפתם. ב 1975 היו בק׳ 170,000 יהודים. 

א. א. הרכבי, גלות ביוב וערי ליטא (תדשים גם ישנים, א', ב׳), תיפ״ו! 

י. נ. דארעווסקי. לקורות היהודים בק׳, חרס״ג! א. דרויאנוב, שורה 
של פגעים (רשומות, ג׳), תרפ״ג! י. לעשצ׳ינפקי. די אידישע באפעל־ 
קערונג אין ק' פת 1897 ביז 1923 (בלעסער פאר אידישע דעמאב- 
ראפיע, ססאסיסםיק און עקאנאסיק. 5 ). 1925 ! א. א. פרידמן, ספר 
הזנרונות, חרפ-ו! ג. גורעוויסש, די קיעוועד אידישע קהלה אין 
די יארן 1906 — 1916 (שריפטן פאר עקאנאמיק און פסאטיססיק, א׳), 
1928 ! ב. דינור. בימי מלחמה ומהפכה, 311 — 420 . תשכ״א 1 נ. מייזיל. 
חכמי ק׳ (העבר, י״ג), תשכ״ו. 

י. ם. 

קיבלי (יור ף.< 88 ט 0 נ או ת 8 ף 6 ט 14 1 לאם׳ 616 ( 091 ), אלת־הרים 
אסייתית שעבדו אותה בעיקר בפריגיה ובלוד (ע׳ ערכיהן). 

מוצאה קדום ביותר! החתים (ע״ע, עם׳ 260 ) הכידוה באלף ה 2 
לפסה״נ בתור כפפם או כובבה והיא היתה לאלה הראשית בממלכות 
הנאו-חיתיות (בכתובות ארמיות: כבבה). ע״פ נוסח־לחש בלשון 
הכרתית הקדומה, שנשתמר בכתב-חרטומים מצרי, היתד, כובבה 
ידועה גם באי זה באמצע האלף ה 2 . דמות מיתולוגית בשם דומה 
היתד, ידועה גם לשומרים, פולחנה נפוץ ביוון (באתונה— פ 430 
בקירוב) ובכל העולם ההלניסטי (גם בשכם [נאפולים] בתקופה הרו¬ 
מית), והיא זוהתה עם ראה, ( 611 ?•) אם זום וכונתה עספע ()חזףז״ז 
(=״אם האלים"). היא תוארו. כעטורת כתר דמת-מגדל, יושבת 
על כס שלצדו שני אריות או רוכבת במרכבה רתומה לאריות. לידה, 
כאל־משנה, הופיע אטים (ע״ע). פולחנה היה אכסטאטי ולווה 
מוסיקה פראית. 

לרומא הוכנס פולחנה ב 204 לפסה״נ ע״פ נבואת הסיבילה 
(ע״ע) — כהגנה מפני חניבעל. אבן קדושה לק׳ הובאה מפסינוס 
שבגלטיה (ע״ע). בנמל אוסטיה קיבלוה מטרוניתוח רומא והעבירוה 
מיד ליד. ברומא נקראה ק׳ גם • 13161 \. 3 ת 136 י 1 ("אם גדולה"), וחגה 
( 7 ימים, מ 4 באפריל) — 68316813 )\ (מיוד [ד.ג 1 > 67 ונ — "גדולה"). 
פולחנה נפוץ בעיקר בתקופת הקיסרות; אנטונינום פיוס ואשתו 
היו מחסידיה. מחגיה: 15 במארס, 631 ) 1 !; ג״טבס ("הקנה נכנם", 
כינוי לתהלוכת נושאי־קנים) — לזכר אטים התינוק שהופקו ונמצא 
בסוף על שפת הנהר גאלום בביתניה! 24 במארס 15 ח 1 ס 8 ת 53 65 ;ג 1 
(״יום הדם״ — כוהני ק׳ התגודדו בחרבות והסתרסו, עכ״פ בצורה 
סמלית) — לזכר אטים! 25 במארס, 13 ז 3113 ( (״הילולה״) — יום 
תחיית אטים (השר צליבת ישו ותחייתו) שבו כנראה, הוכרז: 
״שישו ושמחו, הבאים בסוד, כי נושע האל 1 אף לנו תבוא הישועה 
מסבלותינו ו״. מטקסי ק׳ המשונים היה ״זבח הפר״ ((י 10 .ג 086 נןט 1 )ד): 
אדם שנכנס לבור ספג דם של הפר שנשחט אל פי הבור. 

נראה שפולחן ק׳ קלט גם מוטיוו יד,ודי: ״יום הבאת הקנה״ ב 15 
במארס (החודש הראשון ע״פ הלוח הרומי העתיק [ע״ע לוח, עם׳ 
340 ]) הקביל לכניסת חג הפסח בי״ד בניסן, ו״אטים בקנה״ ( 631103 
— פלה נדירה שמקורה שמי) הקביל לסיפור "משה בתיבה" 
(השר: שמות ב, 1 ). אפשר שפולחן ק׳ השפיע על הנצרות. וע״ע 
היארפולים, עם׳ 37 ! הלניזם, עמי 600 ! יונית, לשון ותרבות, עם׳ 
540 ! מיסטריות, עם׳ 351 ! סינקרטיזם! קולכים! קטולום. 

ד, וידשובטק׳, טבעיות הטינקרטיזם הדתי בפזרח הפייון (א״י. א׳), 
תשי״א! לוקרציוס, על טבע היקום, 102/3 , תשכ״ב! ם. נרנס, עולפה 
של רומי, 215/8 . תשכ״ז! ת. ז׳ליבטקי, התרבות ההליניטסית והתר¬ 
בות החמית׳ תשלי״ן? ; 1912 ,.€ 116 €14116 , 1101 ( 013 . 11 

,(^^ 1 ע XX ש 1 ד\ש 1 ו) 16 ז/^ו 4 ז 41 ו 11 ד<ו/€ 16 61 

זש^ תש 8 ת 1111 ש 1 זנ 1 \) ע> 1 מ 50 ,ז 1 ש 055 פ .ז . 1 ל ; 1919 

. 1932 ,(ר\ ,)} 3 ^ש £611$ ש 0 (זש^ 1311$0 מש 1 זס] 1 ^נ 
שט. ש. 


607 


קידרנטיקה 


608 


לןיברנעייקה (אבגי 5 ש £11 ח־ 6€1 ץ 0 : מיוד ? 1 ז 1 וד\ק 3£ |ט 1€ , קברניט, 
נווט), מדע העוסק בתיאור שיטתי של מערכות(ר׳ להלן) ובגילוי 
העקרונות השליטים בהתנהגותן, ובמיותר בתהליכי תקשורת 
ובקרה בהן. בקי נכללים מדעים שונים, הנחשבים לעתים כעומדים 
ברשות עעמם. החשובים שבהם הם: תורת התקשורת (או המידע), 
חלקים נכבדים מתורת האוטומטים (ע״ע) וחקר ביצועים וניחוח 
מערכות. 

אוסף כלשהו של עצמים, הפועלים מתוך חלות הדדית להשגת 
מטרה מוגדרת. הוא. מנקודת־ראותה של הק', מערכת (תז£) 5 ץ 5 ). 
בד״כ כוללת מערכת תת־מערכות, והיא מהווה בעצמה תת-מערכת 
במערכת מקיפה־יותר. בשם מערכת מכנים גם קבוצת ישים מופ¬ 
שטים שקיימים ביניהם יחסי־סדר מסוימים — כגון המלים שבשפה. 
חשיבות הק' ביכלתה לנסח את העקרונות השליטים במערכות בצורה 
מופשטת ומתמטית, כך שעקרונותיה יחולו על מערכות מסוגים רבים 
ושונים: מערכות מכניות (אוטומטים). ביולוגיות (אורגניזמים) 
ואקלימיות, חברתיות וכלכליות, הק' מתייחסת גם לתהליכי התפיסה 
וההכרה באדם, ואף ליצירה האמנותיח. כאל מערכות. לפיכך ניתן 
להשתמש במסקנות הק׳ בתחומים רבים ומגוונים, כגון: הנדסה, 
ביולוגיה, פיסיקה, כלכלה. סוציולוגיה ופסיכולוגיה. 

הק' מניחה, כי ישנן מערכות — בטבע, למשל — שתהליכי 
התקשורת והבקרה שבהן פועלים בצורה יעילה למדי. גילוי תהליכים 
אלה וזיהוןם במערכות טבעיות, ויישומם במערכות מלאכותיות, הם 
מתפקידיה החשובים של הק', הק' גם מניחה, שביכלתה לתאר את 
עקרונוח־הפעולה של מערכות מלאכותיות הפועלות בצורה משוכללת 
ביותר, לאפיין מערכות טבעיות ע״ם השוואתן עם מערכות מלאכו¬ 
תיות משוכללות ואף לשפר תהליכים טבעיים — כגון תהליכי ההכרה 
האנושית — לפי הדפוסים המלאכותיים. 

אח מדע הק׳ יצר נ. וינר (ע״ע) בשלהי מלה״ע ח, והוא שקבע 
את שמו בספרו! 10 ) 11£ ז£( 1 ץ 0 , 1948 . בספר זה הגדיר את הק׳ כמדע 
התקשורת והבקרה. והדגיש את הקשר ההדוק בין השתיים, שכן 
הבקרה נעשית ע״י התקשורת הן לשם העברת מידע והן לשם 
פיקוד — של אדם על מכונה ושל אדם על רעהו. וינר העניק לעיסוק 
הקיברנסי מעמד של תחום עצמאי, ובחר בשם "ק־" משום שראה 
בתקשורת חלק מהבקרה. לתורות אלו הוסיף וינד גם את תורת־ 
המשחקים שפיתחו פון נוימן ומורגנשטרן (ע׳ ערכיהם), ואשר 
מקובל לשייכד, לתורת ההחלטות, של אברהם וולד( 2111 ^ 111 זבו! 3 ־ 1 < 1 .ון) 
הלק נכבר בהיווצרותה. 

פיתוחה של תורת התקשורת (!מ 10 זב 1£ ת; 1 וחוח £0 ), או המידע 
( 311011 רח־ £01 ח 1 ), בידי ק. שנון (ה 0 תו 131 { 5 ) וו. ויוור (■ £1 ע €3 ^\), 
ובמיוחד הצלחתם (ב 1948/9 ) להגדיר באופן מתמטי את מושג כמות 
המירע, היו תרומה חשובה לגיבוש הק׳. פיתוח תורת חקר הביצועים 
וניתוח המערכות, שהחל בערך באותו הזמן, נתן אף הוא תנופד. 
לביסוס הק". וינר עמד גם על התפקיד המכריע של עיבוד נתונים 
(ע״ע חשוב. מכונות! סטטיסטיקה) ועקרון ההיזון החוזר ( 3311 ג 1 (> 0 ;< 1 ) 
בפעולה יעילה ואמינה של מערכת הבקרה. 

מנקודת־מבטו של המהנדס הק׳ היא תורת האוטומטים או הסרוו־ 
מכניזם (ע״ע), הדנה במערכות הפועלות ע״פ עקרונות של היזון 
חוזר. אפשר להבחין בשני סוגים עיקריים של מערכות כאלו: מערכות 
השומרות על הומאוסנחה (ע״ע), דהיינו, החוזרות למצב של שיווי־ 
משקל כל־אימת שזה נפגע, ומערכות המכוונות למטרה, כגון טילים 
המונחים באופן אוטומטי. מבחינה זו מהווה הק־ נסיון להחיל על 
מערכות שבהן מועברת אנרגיה עקרונות ותהליכים המבוססים על 
זרימה וויסות של מידע. תיאור מערכת קיברנטית בידי המהנדס נעשה 
באמצעות רשתות ומעגלים של אפיקי־תקשורת שבהם זורם מידע 
המשמש לבקרה. 

המכשיר שלו חשיבות מרכזית בפיתוח מערכות קיברנטיות ובחקי־ 


רתן. הוא המחשב האלקטרוגי. כמכונד, המאפשרת דימוי (- 13 ג 1 זמ 51 
״ 110 ) של תהליכים פיסיקליים, ביולוגיים והכרתיים. התהליך שה¬ 
מחשב מדמה מוגדר בעזרת מודל מתמטי מתאים. המודל מתוכנת 
ונקבע במחשב, המוזן בנתונים המתאימים למצבים שונים. "התנה¬ 
גותו" של המודל מתבטאת בפלט ס״קו״ס) של המחשב בתנאים 
השוגים. בצורה כזאת נחקרות'מערכות כלכליות, חברתיות וביולו- 
גיות, וכן פעולות הכרתיות כסו חשיבה, למידה וכר. 

תורת התקשורת, או תורת המידע, כפי שכינוה יוצריה, 
שנון וחוור, עוסקת בהעברת אותות (! 18031 !) בלבד, ולא במש¬ 
מעותם. 

מערכת-תקשורת טיפוסית כוללת את החלקים האלה: 1 ) מקור 
המידע או השדר! 2 ) מערכת הצפנה ( 18 וו 1 >ס 0 ח£), ההופכת את השדר 
הגלסי לסדרת' אותות! 3 ) אפיק שבו מועברים האותות! 4 ) מערכת 
לפענוח (^״}!)סס*) האותות ולהפיכתם-מחדש לשדר! 5 ) יעד. 
השאלה הנשאלת בתורת התקשורת היא טכנית: כמה פריטי תקשורת 
אפשר להעביר באפיק נתון בזמן נתון, וכמה אותות מן־ההכרח 
להעביר בו בלא אבדן מידעי למשל: כשהחלו להשתמש בקווי טלפון 
(מדע התקשורת פותת, במידה מרובה, במעבדות של חברת הטלפון 
בל באה״ב) נבחן הרעיון לחבר קו טלפון משותף לשני זוגות משו¬ 
חחים ויותר, לחלופין, כאשר הניתוק וד,חיבור הם כ 50 פעם בשניה. 
כתוצאה מתדירות־חילופין גבוד,ה זו לא חשו המשוחחים ששיחתם 
נקטעה, ואפשר היה אפוא להשתמש באותו הקו לכמה שיחות (כיום 
נהוגות שיטות אחרות). כסות האותות שכל זוג מקבל היא אמנם 
חצי פזו של שיחה בלתי-מקוטעת, אולם מאחר שהמשוחחים אינם 
השים בהבדל, ניתן להסיק שיש חוסר מיותר רב בשיחה הבלתי־ 
מקוטעת! לשון אחרת, ניתן לד,עביר אותו השדר בפחות אותות. 
הכפילות בתקשורת דומה לזיהוי אזרח ע־פ שם, כתובת, מספר 
תעודח-זהות וכד׳. כפילויות מסוג זה נועדו להבטיח העברה מסודרת 
של תקשורת, המתגברת על שיבוש אפשרי באחד הנתונים המוע¬ 
ברים. מובן שעלולה ליפול טעות גם בנתון השני, אר הסיכוי לשתי 
טעויות קטן מהסיכוי לטעות אחת. הקטנת מספר האותות המשודרים 
באפיק מחייבת במקביל הגברת הבקרה. שיבושים בתקשורת מכונים 
״רעש״, והמשפט היסודי של תורת-ד,תקשורת על רעש אפשרי הוא: 
ככל שרב הרעש כן גדל הצורך בכפילות כדי להעביר כהלכה מידע 
נתון. ובניסוחו של שנון: אין אפיק תקשורת ללא רעש. וכדי להבטיח 
העברת פריט תקשורת בשלמותו, יש צורך לשדרו אינסוף פעמים. 
כלר, ככל שרבה הכפילות קטן הסיכוי לטעות בקליטה, אם־כי אף 
פעם אינו מתאפס. 

במערכת האותיות של שפד. נתונה, לד,ופעת כל אות יש תדירות 
או הסתברות פסויפת, להימצאותה אחרי אות אחרת וכיו״ב. נתונים 
סטטיסטיים אלה על האותיות בשפה קובעים את כפות המידע הנמ¬ 
סרת בשידור ע״י כל אות, אם־כי אינם כוללים את המשמעות של 
צירופי האותיות. הגדרת מושג כסות המידע מתבססת על הבחנה 
זו בין משמעות להסתברות: תקשורת היא כמות המידע של אות או 
של קבוצת אותיות (או מלד" או קבוצת מלים), וככל שהאות 
והצירוף שהיא מופיעה בו גדירים יותר, רבה יותר כמות המידע 
הנמסרת. העובדה שהנוסחות השליטות בכמות המידע דומות מבחינת 
צורתן לנוסחות השליטות במושג האנסדופיה (ע״ע), עוררה התרג¬ 
שות בין המלומדים, והיו שנטו לקשור בין שתי התופעות: אגטרופיה 
מאופיינת כמידה של מקריות ושל אי־סדר השוררים במערכת 
פיסיקלית, ואילו תקשורת נחשבת כגורם של סדר ושל ארגון 
במערכת. 

האבחנה בין השדר כשהוא מוצפן בסדרת אותות, לבין אותו 
השדר כשהוא מפוענח ובעל-משמעות, חשובה בתכנון מכונות 
מתוחבמות המיועדות להחליף את האדם בתפקידים שאינם אפשריים 
בלא מידע, בגון מטוס אוטומטי או אף טיל אוטומטי. תורח-התקשורת 





609 


קיגרנמיקה 


610 


עוסקת בסמלים ללא בל משמעות ודנה רק בשאלת העברה מהימנה 
וזולה של הסמלים מהמשדר למאזין, ולכן פענוח המידע והבנתו אינו 
מעניינה. יחד עם־זאת, התשובה לשאלה למה משמש סמל או אות, 
וכיצד, היא תנאי הכרחי ליישום תורת־התקשורת ולפעולתם של 
אוטומטים מתוחכמים. וע״ע תקשרת. 

תורת הבקרה והניווט. הבנת המידע נידונח בתורה־ 
הבקרה, שביסודה מושג ההיזון החוזר או המשוב. מכונה מתוחכמת 
היא מערכת פתוחה, הניזונה מקלט (זטקת!) ומוציאה פלט. הקלט 
(או ההיזון) כולל חומר־גלם והודאות-ייצור, כלר, מידע. כאשר 
המידע הוא חלק מתפוקת המערכת והוא חוזר ומזין אותה המערכת 
עצמה, הוא נקרא "היזון חוזר". דוגמה פשוטה למערכת שבה פועל 
היזון חוזר היא סערכת־חיסום עם תרמוסטט, כגון בדוד ביתי לחימום 
מים. המערכת המוזנת בחומר-דלק מייצרת חום, שחלקו מעלה את 
הטמפרטורה של התרמוסטט , כשזו מגיעה לגובה מסוים גורם התר¬ 
מוסטט להפסקת פעולת המערכת. הסביבה, והתרמוססט בכללה, 
מתקררים, ואז התרמוסטט חוזר ומדליק את מנגנון־ההימום, וחוזר 
חלילה. 

ההיזון החוזר הוא אחד האמצעים החשובים־ביותר לשמירת 
שיווי-משקל או הומאוסטזה של מערכות. הומאוסטזה היא מצב 
המערכת שניתן לכנותו .מועדף׳׳, והיא נוטה לחזור אליו כל אימת 
שהוא משתבש בהשפעת הסביבה. וינר סבר, שמנגנוני היזון חוזר 
חייבים להימצא במוח האדם כדי להבטיח את הפעולה התקינה של 
הגוף! ואמנם התברר, שהרבה תהליכים, כגון ריכוז הסוכר בדם, 
פעולה סדירה של הלב ושמירת חום־הגוף נעשים בדרך של עיבוד 
נתונים והיזון חוזר. 

חקר ביצועים וניתוח מעדכות. מן הבחינה המתמטית 
הצרופה עוסקות תודות חדשות אלו בבעיות טכניות פשוסות־יחסית 
של מערבות סופיות. והרי דוגמה פשוטה לבעיה כזו: נניח שנסלה 
מטפסת על עץ! מהי הר.סתברות שתגיע לענף זה ולא לאחרי מגזע 
העץ מתפצלים ענפים, ומהם ענפים נוספים ובו', מתורת ההסתברות 
ידוע, כי ניתן לחלק קבוצות של אפשרויות לתת-קבוצות, וכי ניתן 
לבצע חלוקה זו באפניס שונים. הסתברות בחירת הפרט תלויה 
אפוא בהסתברות בהירת תת־הקבוצות שדרכן מגיעים אל הפרט. 
בהשפעת מחקריהם של מארקוב ווינד קיבלו שאלות מסוג זה — 
שהעיסוק בהן עד־אז היה אקראי בלבד — מימד מעשי ותנופה 
מחודשוב מבחינה מעשית מסייעות הורות אלו לפתרון בעיות של 
זרימת תנועת רכב, אספקה צבאית לחילות בחזיתות וכד׳. 

תורת ההחלטות מציגה מערכת הנחות אפשריות וכללים 
מסוימים להחלטה איזו מההנחות עדיפה. 4 האפשרויות הבסיסיות 
הן, כי הנחה נתונה היא אמיתית או לא וכי יש או אין לפעול על־פיה. 
נוסף לכך מחשבת תורת ההחלטות את השכר והעונש שיקבל הפועל 
בכל סקרד,. יש סקרים שבהם ברור לחוקר אילי פעולות אינן עדיפות 
בשום תנאי. את דרך הפעולה ניתן לברור מן האפשרויות הנותרות, 
אם ע״ס אסטרטגיה נועזת, שבה נבחרת האפשרות בעלת השכר 
המרובה, ואם ע״ס אסטרטגיה זהירה שבה מבטיחה האפשרות הנב¬ 
חרת עתש מזערי. במסגרת תורת ההחלטות נבחן גם סחיר הבדיקה 
של כדאיות הפעולר,. 

באופן טבעי משתלבת בק׳ גם הנדסת הייצור, העוסקת בבעיות 
אכסון חמרי-גלם או הופר בחד,ליו ייצור והומר מוגמר, והשתלבות 
פתרונות אפשריים של בעיות אלו בפתרונות בעיות ייצור ותעסוקה, 
ובעיקר בעיות אימון פועלים, פיתוח צוותי-עבודה עצמאיים ושיפור 
איכות חיי העבודה. 

הבטים פילוסופיים. יותר משעוררה בעיות פילוסופיות 
הדשות תרמה הק׳ לראיית בעיות מסרתיות באיר חדש: להלן 
כמה מהחשובות שבהן. 

הסבר סיבתי לעומת הסבר תכליתי. הסברים תכלי¬ 


תיים (ע״ע תכלית) מקובלים בביולוגיה ובסדעי־האדם: בע״ח ובני־ 
אדם מתוארים כיצורים הפועלים להשגת מטרות, אם-כי כבר דקרט 
(ע״ע) טען שבע״ח אינם אלא מכונות, ולה מטרי (ע״ע) טען שאף 
האדם הוא מכונה. במאה ה 19 ובתחילת המאה ה 20 היו ויכוחים 
רבים אם אפשר להסביר את הכשרים השכליים של האדם בלא 
התייחסות לתכליות. ויכוחים דומים היו בשאלה אם ניתן להסביר 
את החיים (ע״ע, עס׳ 362/5 ) בלא התייחסות לכוחות ויטליים. 
בשם .מכניזם״ מכונה ההשקפד, שלכל התופעות יש הסבר סיבתי — 
במונחי חוקים פיסיקליים — כפי שמוסברת פעולת מכונה. 

הצגת אורגניזמים ומערכות ביולוגיות אחרות כמערכות בעלות 
בקרה עצמית, ובניית אוטומטים המציגים התנהגות הדומה בכל 
להתנהגות תכליתית, הודות לתהליכי היזון חוזר הקיימים בהם, נטלו 
הרבה מעקצן של הטענות נגד המכניזם, ברור שתהליכי היזון חוזר 
הם שרשרות סיבתיות. גרי וולטר (■!:!!!נזלו ץ:>־ 01 ) בנה רובוטים 
בדמות צבים, שעקפו מכשולים וחיפשו סקור אנרגיה כשמאגר 
האנרגיה שלהם דלל! לטענתו מאשר הדבר את המכניזם, ווינר 
ורבים אחרים תמכו בו. יש אמנם מערכות שבהן הסיבתיות אינה 
מוחלטת אלא טפסיסטית בלבד: בהן א י ן התולדה מתרחשת תמיד 
לאחר הסיבה, אבל קיים סיכוי שהתולדה תתרחש לאחר הסיבה. 
יש מכונות הסתנהגות בך שרק בחלק מהמקרים הן מגיבות כמצופה" 
וניתן להניח שלריבוי החריגים בהתנהגות האדם יימצא הסבר דומה. 
מכל-סקום, הסבר סיבתי סטטיסטי הוא עדיין הסבר סיבתי. לעומת 
מצדדי המכניזם יש הטוענים שהק׳ רק מסיטה את השאלה, שכן 
אפשר לשאול; מתי מחשב הוא כה משוכלל שניתן לראותו כהי ן 
זהו ניסוחד, הקיברנטי של שאלת מהות החיים. 

סותר האדם מהמכונה מהו? הנסיונות במסגרת הק׳ 
לתת תיאור סכני אחיד של מערכות ביולוגיות ומלאכותיות הסבו 
את הוויכוח לבעיה נוספת; האם מן העובדר" שאפשר לתאר מכונות 
ובני-אדם באותו המינוח ובאותם העקרונות, ניתן להסיק שאפשר 
לייחס למכונות תכתות אנושיות כמו חשיבה, אינטליגנציה, מצפין 
וכיו״בי לשאלות אלו השלכות מרחיקות-לכת. אם אפשר יהיר, 
לבנות מכונה בעלת תודעה ורגשות, הדופה בכל לאדם, האם לא 
נצטרך לומר שהיא אדם ולהתייחס אליה כך ו פתי נוכל לומר על 
מכונה שהיא דומה במידה מספקת לאדם כדי לזכות ביחס רומה? 
ומדוע לא תהיינה מכונות דמויות-אדם זכאיות להתחשבות מוסרית, 
לזכות בהשתתפות בבחירות וכיו״ב? 

ב 1950 מען המתמטיקאי טיורינג (?";!טז־), שאם אפשר יהיה 
לבנות מכונה בעלת פלט שבתנאים מסוימים לא ניתן יהיה להבדילו 
מפלט אנושי. אפשר'להסיק שמכונות מסוגלות לחשוב, כנגד זאת 
טענו אחרים, שיש להבחין בין דמיות בפלט, שהינה דפיות פונק¬ 
ציונלית, לבין דמיות בתהליכים עצמם. אפילו קיומה של מערכת 
מכנית המחקה את פעולת המות בצורה מושלמת מבחינה פונק¬ 
ציונלית, עדיין אינו תנאי מספיק לראיית האדם כמכונה. לא המוח 
הוא החושב אלא בעל המוח. ע״פ גישה זו יש להפריד בין השאלה 
.,כיצד פועל המוחל", שהיא בעיה פיסיולוגית, ובין השאלה "כיצד 
פועל בעל המוח?" שהיא בעיה פסיכית. אותה השניות קיימת גם 
לגבי המערכת המלאכותית! את פעולת החשיבה ניתן לייחס למש¬ 
תמש במערכת ולא למערכת, המבצעת תהליכים מכניים בלבד. 
ללא האינטרפרטציה שנותן המשתמש לפלט של המערכת, הריהו 
נטול כל משמעות. טעות היא אפוא לומר שהמחשב "מהבר" "כופל" 
וכו׳: המחשב מבצע פעולות פיסיקליות מסוימות, המייצגות יחסים 
לוגיים בשביל האךם בעל התוךעה, אך נטולי משמעות לגבי המחשב 
(וע״ע התפתחות, עמ׳ 711 : זכרון, עם׳ 841 ). 

השלכה חשובה לפולמוס מוח—מכונה היתה למשפט שהוכיח 
גרל (ע״ע), ואשר לפיו בכל מערכת לוגית עקבית קיימת לפתות 
טענה אחת מתורת המספרים השלמים שאינה ניתנת להכרעה 


611 


?יברנמיקה — קיואי, צזר אנמונוכיץ׳ 


612 


במערכת, זעקנידת המערכת אינה ניתנת להוכהה באותה מערכת 
עצמה. בעזרת משפס זה הראה פאטנם (וחגי"!!?), שאם קיימת 
מכונה עקבית המייצגת את המוח האנושי, אזי תמיד תהיה מענה 
שהמכונה איננה יכולה להכריע אם לקבלה או לדחותה; אבל 
הסוה מסוגל להכריע, ולכן לא תיתכן מכונה שתהיה מודל של 
המוח. 

השאלה "האם מכונית חושבות י׳־ קשורה באופן הדוק לבעיה 
הפסיכו־פיסית (ע״ע מה, עמ׳ 959/60 ; נפש, עמי 307 ). שהרי אם 
מקבלים שאפשר שיהיו מכונות חושבות, יש לומר שהמוח חושב, 
והטוען זאת מתחייב בעמדה הקרויה מטריאליזם מוניסטי. הטענות 
דלעיל נגד ההשקפה שהמוח חושב הן חלק מהמגננה של הדואליטטים 
(ע״ע דואליזם). 

הוליזס לעומת אינדיווידואליזם. הוליזם (ע״ע) 

הוא השקפה שהשלם הוא יותר מסכום חלקיו. לפי אחת הגירסות 
של הגישה ההוליסטית לחברה האנושית אי־אפשר להעמיד את 
החוקים השוררים בחברה (חוקי הסוציולוגיה) על חוקים השליטים 
בהתנהגות הפרטים שהם חבריה (חוקי הפסיכולוגיה). לדעת וינר 
ואחרים מחזקת הק׳ את הגישה ההוליסטית: המערכת היא יותר 
מאשר אוסף חלקיה. וינר סבור. שהחלפת מידע ותקשורת מכל 
הסוגים בין בני החברה היא היסוד לקיום החברה כמקשה אחת. 
וכתוצאה מתקשורת מפותחת ייתכן שלחברה יהיה מידע רב-יוחר 
מאשר לכל חבר בה. החברה הפרימיטיווית צוברת מידע במסורת 
ובפולחן, והספריות הן דוגמה לזכרון קולקטיווי. 

ב. וינר. אגשים ומוחות־מכובה, 1961 ; ג׳. ת. גילבו, הק' מחיו חשכ״א, 

י. בר־הלל, אוטוממים — סיכויים וסייגים, 1964 ; - וו 0 ו 1 ווה;ו 5 . .£ ״ 0 
; 49 ־ 19 .{ 01 וו 0 ) 1 חווווו 1 ( €01 01 .'\ג 

• 0 יו 1 וו 1 י*/•* ,'<< 1 ו 1 ג^׳ . 8 .־ 1953 , 0111 ^ 8 • 7/11 ,ז?) 111 '^\ .ז> ,^ 4 < 

■ 1/11 ^ 1/11 •ר 1 /ווקווו €0 ^\| 7 ,וווו 3 תו 1011 לן ח״ע .[ ; 1956 ס} ו* 0 ו 1 >ו 411 

; 1959 // 111 > .€ .?׳ 111/0/11/1110 '. ,י.}י 1 זס 0 ןז .נ 1 ■ין ,ו<ו 1 ו- 81 

-??■/ווו?({ ,(• 1 מ) ש 1 (א> 1 ־ 1 . 8 ;־ 1960 ^?!ס ־י,א״/ז^ ,ת 1 ;< 510£ 

1 (< 4 לז^ £1 ח\צ .מ :־ 1962 ,ת 1€11€ ^ .א :[ 196 , 117111 ^ / 0 גססו־י. 

10 ו? 0 ו)- 1 וו^סז 11 ו{ ,•\<); 111  >./) 1111 \ 1 ,(. 01 ) 

/ 0 ץ^וו 31 - 1 ו 8 ון 0 >. 10 וו 71 41 ,>:('ו 1 ו!:ו/ 0 ו^>.וו 0 ^ . 0 ז(ס 8 -!.ן .^ 1 ; 1966 
• 111 } { 0 ? 7/1 , 81111011 .\ן . 1 ־ 1 : 1969 ,׳ג);;'^■ 1/34 [ אמע 

: 1970 , 100/1-01 ) / 0 יי״/ז 4 וי* 0 ^ו/ 7 ו־זזץסז^ ,ס ; 1969 . 1 וו^^ו)ו/■<|. 

.. 1 . 11 ; 1971 011/1 ץ 1 ו 1101 ס 1 ^! ,וו 0 .גק 011110 ז.) .^ 1 

. 1972 111£101 }-ו 4 /ס £ו 1 () 11 ןו€ 4 : 00 !■ו 1£ וו^ 0 ו €0 01 §//\\ 

י. אג. 

קיגלי( 11 גא 1 ^ז), בירת רואנדה (ע״ע) והגדולה בעריה; 54,400 
תוש׳ ( 1970 ). ק׳ שוכנת במרכז המדינה ומשמשת מרכז- 
שיווק לבקר, עורות. קפה ושאר התוצרת החקלאית שמגדלים בס¬ 
ביבתה. התעשיה בק׳ מצטמצמת לייצור כותנה ובסביבתה— לייצור 
אבץ. עיקר התפתחותה של ק׳ החל מאז הוכרזה כבירת המדינה 
כשזכתה רואנדה בעצמאותה ( 1962 ). קודם שימשה מרבז מינהלי, 
ואוכלוסייתה — כ 5.000 נפש ( 1960 ). 

קיל, תומם — 1 )'< 14 גבותסלז־ — ( 1558 — 1594 ), מחזאי אנגלי. 

ב 1593 נעצר ק׳ באשמת אתאיזם, בעקבות חיבורים אתאיס־ 

סיים שנמצאו במקום מגוריו שם התגורר יהד עם מרלו (ע״ע). רק 
פרטים מעטים ידועים על חייו. מחזותיו נכתבו ע״פ תבנית טרגדיית־ 
הנקמה של סנקה (ע״ע); הם שופעים רטוריקה. דמום ואלימות. 
לפופולריות מיוחדת זכתה "(;ס^ב-ניד 1511 ח 2 ק$ ס 11 ת ("הטרגדיה 
הספרדית״), 1592 , שהשפיעה על הדרמה שאחריה, לרבות זו של 
שיקספיר. היא מצטיינת במבנה מושלם ובעומק פסיכולוגי של 
הגיבור, ג׳רונימו. קרוב לוודאי שק׳ כתב גם טרגדיה על האמלט, 
שעליה ביטס שיקספיר את עלילתו, אד חיבור זה לא הגיע לידינו. 

. 7/4 ,חגהוםם<- 1 ; 1951 ,.ז/ . 7 £/> }•ו:ו 171£1 ' ־>./ ,םזי. 1 ־)־) 01 .״ 1 
. 1967 ,£?ח 1£ ן) וכמה 
מיובליו מההרים. ק׳ 

היא חלק פהאיזור 
העירוני-התעשייתי 
הגדול של אוטקה־ 

קובה, שבו כ 16 מיל¬ 
יון נפש. ק־ היא מרכז 
מסחרי,תעשייתי, תר¬ 
בותי ודתי. בק׳ או¬ 
ניברסיטה (נוסדה 
1897 ) ומכללה לטכ¬ 
סטיל ולעיצוב־המוצר. 

בעיר ובסביבתה תע¬ 
שיה עניפה ומגוונת! 

טכסטיל, מוצרי־עור, אלקטרוניקה, מוצרי-עץ, מכשירים עדינים, 
כימיקלים, חרסינה, מוצרי־מתכת שונים, צעצועים, סזון ועוד. במשך 
דורות נודעה ק׳ בתעשיית החרסינה, המשי והעץ שלה, וכן בס־ 
לאכת-מחשבת וחפצי-נוי ברקמה, בעץ ובאבן. תעשיה זו, המתנהלת 
ברובר, בבתי־מלאכה קטנים, עורה פעילה בחלקיה המרכזיים של 
העיר ומעסיקה אלפי עובדים. ערב מלה״ע 11 פותחה בק' ובסביבהד, 
תעשיד, צבאית עניפה. אוסקה (ע״ע>, שעמד, היא מחוברת בכבי¬ 
שים, מס״ב ותעלה משמשת לה נמל. 

ק׳ מצטיינת במצודה ובה ארמון, במקדשים מפוארים, באתרי- 
פולחן עתיקים ובמספר רב של בניינים נאים המציגים סגנוני ארכי¬ 
טקטורה ואמנות יפנית מסרתית! הוא־הדין לגבי גניה הגדולים 
ומדהיבי-העין בצסחייתם ובתכנונם. בבנייניה ובגניד, נחשבת ק' 
לעיר היפדרביותר ביפן ולמייצגת-ביותר את דמות העיר היפנית לפני 
חדירת ההשפעה האירופית. גידולה העיקרי של ק׳ חל לאחר שתעשיה 
מודרנית החלה מתפתחת בה ובסביבתה, מראשית הסאה הנוכחית. 
ב 1900 הגיעה אוכלוסיית ק׳ ל 360.000 נפש, ב 1920 — ל 591,000 . 
וב 1940 — ל 1,090,000 , 

היסטוריה. ק׳ (״חבירה״) נוסדה במאה ה 8 ע״י הקיסר קאמו 
(ע״ע יפן, עם׳ 127 ). שמה הפלא: "היאן־קיו" (סן!(""*!! 
ביפנית^-בירת השלום והשלוור■״). ק׳. שהיתה בירת יפן מ 794 
עד מ 18 , עודנה נחשבת לבירתה הדתית והתרבותית ובה מוכתרים 
קיסרי יפן. במלה״ע 11 היתד. ק׳ העיר הגדולה היחידד, ביפן שלא 
הופצצה, מתוך התחשבות בקדושתה וביפיד,. 

. 1965 / 0 01 }ן־קס€ 014 10 !^' ,סזנג? ׳{לתיאחס? . 11 



אולס שוג:פ בםר-ע בויו־א•־ בא*נ־י •זנקדבת 
גיוכו (?•■מת דחייר•(־. הי 6 נ*ח דיאוגד•־.! 


קיוי (אעמקל.), סוג עופות הכולל 3 מינים במשפחת הקירים 
0 ב 111 אץז 0 זק\!), בסדרת הקיואים (צשומזסןוי^עזסזח^), החיים 
ביערות הסובטרופיים ועד לקו-השלג באיי נ י ו - ז י ל נ ד. פבנה- 
הגוף סגלגל, משקלו כשל תרנגולת גדולה ( 2 — 4 ק״ג) וגבהו 35 ס״מ. 
הק׳ חסר זנב לגמרי, כנפיו מנוונות ואינן ניכרות ועצם־החזה שטוחה 


?י(וי מ,•• ו־א 1 ז 11 פ)< 1 וג *ץמו 9 ^>>, 
כירגתי ני^יי־ נ־יילי כאד 


וחסרת קרין. אברות־ 
התעופה וכן שאר בז־ 
צות-הגוף נטולות קר¬ 
סים, ולכן דומה כסותו 
לשיער גס. צבעו חום- 
אפור נהה. לרגליו החז¬ 
קות 4 אצבעות בעלות 
טפרים ארוכים לגריפה. 
מקורו ארוד — כ 20 ס״מ 
— כפוף במקצת, רגיש 
וגמיש. הק׳ שונה משאר 
העופות בכך שהנחיריים 
נמצאים בקצהו המרוחק 
של המקור ולא בבסיסו. 
קונכיות-אפו גדולות מאד 
ומצופות רקמת־חישה, ולפיכך לק׳ חוש-הדיח הספותח-ביותר ב¬ 
עופות. בקדמת-ראשו הרבה נוצות־חישה ארוכות דמויות-שיער. 
פתחי־אזניו גדולים ושמיעתו מפותחת. עיניו קטנות וראייתו 
תלשה. הק׳ פעיל בלילות. את מזונו התת-קרקעי (חרקים, 
שלשולים וכר) הוא מגלה בעזרת חוש-הריח — תופעה יוצאת דופן 
אצל עופות. ביום מסתתר הק׳ במערות ובמחילות, וישן כשהוא 
סתכדר כקיפוד. הקן בנוי בתוך מחילה עמוקה, ובו מטילה הנקבה 
ביצה או שתים. משקל הביצה עד 450 גר׳ — כ % ממשקל האם — 
ובאופן יחסי היא הגדולה-ביותר בכל עולם־החי. צורתה מוארכת 
מאד — דבר המקל על הטלתה. הזכר יושב לבדו ודוגר כ 80 יום — 
דגירה שהיא מן הממושכות אצל העופות. האפרוח בוקע כשהוא 
מפותח ומכוסה נוצות רכות ללא פלומה. הוא שוהה בקן מספר ימים 
וניזון משיירי שק־החלמון. לבגרות מינית מגיע הק׳ בגיל 5 — 6 . 
אף שאין הק׳ יכול לעופף וחרף התנאים הסביבתיים המשתנים — 
פיתות חקלאי ויבוא טורפים (כלבים, חתולים וכו׳) — נשתמר הק׳ 1 
הוא הסמל הלאומי של ניו־זילנד. 

לסדרת הקיוואים שייכים גם מינים מסדרת המואר, (-וחזסחוט 
!־ 101-111 ) שהכחידו המד,גרים הפולינזיים עוד לפני בוא האדמ-הלבן 
לניו-זילנד. ידועים מהם שלדים, קליפות ביצים וקרעי-עור המכוסים 
נוצות וציורים, כילם היו עופות-הליכה ענקיים בעלי כנפיים מנוונות 
וחסדי קרין בעצם־החזה — תופעה ביולוגית ידועה באיים מבודדים 
שאין בהם סורפים. ה מ 1 א ד, ־ ה ע נ ק (! 01001-01,! 013x11011 ) הגיע 
לגובה 3 מ׳ ולמשקל 250 ק״ג, ומשקל הביצה הגיע ל 3 ק״ג. כל 
המאובנים מהסדרות האלו ידועים סניו-זילנד בלבד, מתקופות 
חפליאוקן וד,פליססוקן. סדרות אלו הן קבוצה צעירה-יחסית, העומדת 
״ל םי׳ ה״דה• " אד. אב. 


קיוי, אלכסיס — !■!סז 11515 ־ 1 \ 11 שמו השוודי א.סנ 1 נול (- 11 ־ 51 
11 גע) ששונה לשם פיני — ( 1834 — 1872 ), סופר פיני. ק׳ היה 
בנו של חייט כפרי. הוא למד באורח בלחי-סדיר באוניברסיטת 
הלסינקי. בראשית דרכו הספרותית פרסם שירה לירית בכ״ע ( 1860 ). 
ב 1865 קיבל את הפרס הממלכתי הראשון לספרות בפינלנד. הבולטים 
מבין 11 מחזותיו הס; 0 ״- 1 ־ו 14111 , 1864 , שיסודותיו שאובים מן השירה 
האפית העממית (ע״ע קלולה), ו!"בזס״״וסוסטא ("סנדלרי הכפר"), 
1864 , המועלה על הבימה גם כיום לעתים קרובות. יצירתו המרכזית 
של ק׳, הדומן 13 !־ 11 ־- 1 ח 113 ז־! 11 ־ 5 (.שבעת האחים"), 1870 , בנוי על 
תיאורים ראליסטיים מחיי האיכר ובעל-המלאכד. בכפר הפיני, ומשר¬ 
טט את תהליך חדירת ההשכלה לכפרים, בלשון עסיסית. העושה 
לעתים שימוש פארודי בלשון המשכילים ובלשון תרגומו של התנ״ך 
לפינית. הספר עשיר בטכניקות של דיאלוגים דרמתיים, שירים קומיים 
ותיאורי טבע רב-גוניים! הוא פתח תקופה חדשה בפרוזה הפינית. 





5 נ 6 


קיויה, ברון ז׳ורז׳ — קיו קלכם קין 


616 


?]'*[״ 11 ׳ ברון (^ור״!^ — זש 1 ׳\ 011 מ 0 ']ב 6 — ( 1769 ׳ מונב~ 

ליאר — 1832 , פריס), אנטום וסלאונטולוג ברפתי. מגדולי 
הביולוגים במאה ה 19 . 

ק׳ היה בנו של כומר סרוטסטנסי. הוריו יעדרהו לכהן בכנסיה, אבל 
מוקדם מאד נטה למדעי־הטבע. את חינוכו המדעי קיבל בשטוטגרט, 
גרמניה. שם למד באקדמיה הקרולינית 4 שנים, וסיים את לימודו בה 
ב 1788 , על סף פרוץ המהפכה הצרפתית. משם עבר לנורמנדיה ועבד 
כמורה פרטי. ב 7 שנות שהותו שם הרחיב את הכרתו בפאונה של 
החופים וב 1791 תיאר בחיבור כ 120 מינים של דגים נדירים ורכיכות 
שעדיין לא נחקרו. עבודות אלה משכו אח תשומת לבו של ז׳ופרואה 
(ע״ע) סנט אילר שעמד על כשרונותיו המרובים וממין אותו לפריס. 
ב 1795 נתמנה פרופסור לאנסומיה של בעיה ב,מוזיאון לידיעת 
המבע״, משרה בה החויק במשו 35 השנים שלאחר מכן. ב 1803 
נעשה מזכיר קבוע של האקדמיה למדעים. ב 1808 קיבל על עצמו 
לארגן מחדש את ההוראה והמחקר. שנהרסו בזמן המהפכה הצרפתית. 
מעט קודם נפילת נפוליון נתקבל ק' למועצת המדינה. אחרי הרסטו¬ 
רציה נבחר לגנזכן אוניברסיטת פריס. לואי זוזז\ X בחר בו לקבינט 
ועשה אותו לברון, אלא שהתנגדותו להגבלות חופש העתונות מצד 
הממשל גרמה לאבדן חיבתו של שרל x , ב 1818 נבחר כחבר 
באקדמיה הצרפתית וב 1832 נתמנה ק׳ מיניסטר לענייני פנים. בסוף 
ימיו לקה במחלה (שיתוק או כולרה) ופעילותו הציבורית באה 
לקצה. 

חיי ק־ מצטיינים בעושר רב של פעילויות. חלק גדול של חייו 
היה מוקדש לארגון החינון הלאומי ולהרחבתו ולהרמת קרנה של 
הכנסיה הפרוטסטנטית, בתחום המדע כונה ק• "הדיקטטור של הביר 
לוגיה". מעטים האנשים במדע שהיתה להם השפעה על אנשי דורו 
כמותו. מחקריו קבעו את דרכם של חוקרים רבים. הוא האמין 
בדעותיו ונטה לדכא דעות מתנגדיו (כגון למרק (ע״ע)). 

על תרומת ק' למדע בם ים ט מ טי קה. באנטומיה משווה 
ובפלאונטולוגיה, ע״ע ביולוגיה. עם׳ 333-332 : אנטומיה 
משור״ עמ׳ 412/411 . 

ק׳ היה סופר פורה ואחדים מספריו יצאו בכר׳ רבים: ספרו על 
הדגים יצא ב 22 כר׳ (ר׳ להלן). מהם נזכיר: 1£ מ 3101 ״ג' 1 ) 5 ת 50 :ג 1 
^זג< 01111 ש (,.הרצאות באנטומיה השוואתית״), 5 כר׳, 1805 — 1900 ! 
31 מ 11 מ 1 . : 13 (״עולם החי״), 4 כרי, 1817 ! !'.ש!: £זמ 3101 מ 3 .*, 1 

5 ש 111 > 011116 מ 1 (,אנטומיה של הרכיכות״), 1816 ! ש €11 ז״ 31 ח €ז 115101 ן 
5 ח 01550 ע 035 (״תולדות הדגים״), 1828 — 1833 , אותו חיבר עם 
ואלאנסיון (וע״ע איכתיולוגיה. עמי 819 ), 

. 0 ; 1932 ,. 0 16 > . 1 ז 10 <ז 111 61 )■ו!>ו-רו €11 1 ) 1 ^ 1 ״ 1 

, 16 66 ' 11 > 0615 < 1 < ן 0 ■/ ^■/ 16/1 ■€ . 0 16 > ^ 6 (( 006111 ^ 6 .! 

; 964 ( . 3 > .חגתז 16 י 0 ; 945 [ 

יה. ל. 

קיויליס, גיוס יולירס — 101105 לט 031 — (המאה 

ה 1 לסה״ג), אציל משבס הבסוים (ע״ע) ששכן בדלתה 
הרינום. ק' שירת בצבא הרומי משנת 45 והיה לקצין ומפקד 
קוהורטה מבני עמו. בשנת 69 , באמתלה של תמיכה באספסננוס 
(ע״ע), המתד ק׳ אח עמו נגד ויטליוס (ע״ע) ורומא. המרד התפשט 
לשבטים גרמניים וגליים רבים וליחידות רומיות שהכריזו על הקמת 
,.קיסרות גליה״ ( 0311:310111 !דוטוזז׳!!״!). באביב 70 כבשו הםורדים 
את וטרה (משזש׳ל), הבסיס הרומי הראשי על הרינוס. אספסיאנוס 
שלח לגליה צבא גדול, שהחזיר את הסדר על־כנו, וצבא־המורדים 
הובס ליד טריר (חש 1 ז 7 ). ק' נסוג לעבר בטוויה ואח״כ נכנע• — 
מרד ק׳ הוא אחד מביטויי התסיסה שפקדה חלקים של הקיסרות 
בסוף תקופת נירון (ע״ע), ושהראתה כי למרות השקט והשגשוג 
שהביא "השלום הרומי" המתינו עמים רבים להזדמנות לפרוק את 
עול רומא, 


קיילגרד, 5 ר סמ^ואל — 009310 1 ש 10 זז 53 511 — ( 1787 — 
1865 ), איל־ספנות בריטי. יליד קנדה, ממוצא ולשי. סוחר 
מצליח ובעל אניות. קי הגה את רעיון הקמתו של שירות-דואר 
(ונוסעים) קבוע בנתיב הצפון־אטלנטי. בין בריטניה לצפון־ 
אמריקה, באמצעות אניות־הקיטור החדשות. ב 1839 הגיע לאנגליה 
ויתד עם אחרים הקים את "חברת ספינות־הקיטור של הדואר 
המלבותי״ (ץסד.קת 1 ס 0 311:11 ? 1 ז 51£31 51311 1 ו.־< 80 )׳ שנודעה אח״כ 
בשם ״חברת־ק׳״( 00331111,130 ). ב 4.7.1840 הפליגה אנייח-הקיטור 
הראשונה שלו. ״בריטניה״ ( 1,156 טון, בנויה-עץ ומונעת ע״י גל¬ 
גלים בעלי משטחים זקופים 1 ז, 11110 ) 3 ק]), בקו הדו-שבועי מליוורפול 
להליפפס ובוסטון. היא שטה במהירות של 8 קשר לשעה, והגיעה 
לאמריקה כעבור 13 יום. החברה התפתחה מאד, וב 1859 הוענק 
למייסדה תואר אצולה. 

במאה ה 20 התאחדה .חברת ק" עם כמה חברות ספנות גדולות 
אחרות (הולט, ברוקלבנק, וייס סטאר),וב 1939 היו בבעלותה אניות־ 
הנוסעים הגדולות בעולם ("קוויז מרי", "קווין אליזבת"), שהחזיקו 
ב״סרט הכחול" (היינו, שיא מהירות בים לאניוח־נוסעים). גם כיום 
.חברת ק"׳ היא מהגדולות בחברות הספנות בבריטניה. מושבה 
בלונדון ובליוורפול. 

קיו קלכס קלן ( 133 ) 1 11103 0 ) 1 ). אגודת-סתרים באה״ב. שמה 
נגזר, אולי, מהמלה היוונית "קיקלוס" (מעגל). התנועה 
קמה אחרי סלחמת-האזדחים באה״ב, במדינות "הדרום" המובסות, 
כתגובת התושבים הלבנים (בעלי-אחוזות, איכרים וכיו״ב) להענקת 
שוויודזכדות לכושים. מטרתה היתה להילחם בכושים ובתומכיהם 
ובשאיפותיהם להתקדם במרקם החברתי. 

ראשית הק׳ במדינת טנסי, ואחר נפוץ במדינות אחרות. הק׳ 
פיתח היררכיה משלו וטקסים מיוחדים, וכן לבוש (גלימה לבנה 
שכיסתה את לובשה, לרבות ראשו ופניו), שנועד להבעית כושים 
ולהסתיר את זהות החבר באגורה מעין השלטון. בראש הק׳ עמד 
״המכשף הגדול״ ( 7.3111 (/<\ 0133:1 ), והוא חלש על מה שנודע 
כ״אימפריה הסמויה של הדרום". את מלחמתו לשמירת "העליונות 
הלבנה" ניהל הק׳ בדרכי הפחדה (איומים, הצבת צלבי־עץ בוערים 
בחזיתות בתי בושים) ואלימות (שריפת מבנים, הלקאות ורצח). 
בראש האגודה עמד, כנראה, הגנרל "הדרומי" נית׳ן בדפורד פורסט 
ס!;״!״?: 1821 — 1877 ). אחרי שהלבנים בדרום כבשו־מהדש את 
מעמדם, נחלשה האגודה, וב נד 18 הוכרזה לבלתי-חוקית. ברם, 
נותרו לה אוהדים, והספר " 013351333 סליך" ("איש הק׳"), מאח 
ת. דיכסון, שהופיע ב 1905 , תרם לתדמיתה, 

ב 1915 חודש הק׳, במדינת נ׳ורג׳ה, בידי אדם ושמו סימונז 
( 513113335 ), במטרה לשמור על .,ערכים אמריקניים". במהרה נפוץ 



אנישי דק'ו־ין 5 בב־ק 5 ו טבעיר׳ש ע 5 כ נהפננה נגד ביטו 5 הפרדת הנז/נים 
בבתי הספר. טלולה/ לואיזיאנה. ג- 6 <.יו 




617 


קיו קלכס קלן — קיזרלי:ג, מאיי 


618 


מאד במדינות ה״דרום" וה״מערב־התינון", בעיקר בין האונלוסיד, 
הלבנד, ד,פרוטססנטית מד,שכבות ד,נמוכות. עתד, פעל גוף זר, לעתים 
קרובות בדרכי אלימות, לא רק נגד כושים, אלא גם נגד קתולים, 
יהודים, רדיקלים, פציפיסטים. פועלים, מהגרים וזרים בכלל. באמצע 
שנות ה 20 נאמד מספר חברי הק׳ ב 4 — 5 מיליונים, רובם פשוטי־ 
העם וחקלאים, שנחרדו מהתפשטות התרבות העירונית לפעוזיהס. 
אולם, לקראת סוף העשור ירד שוב משקל הק׳ בשל הסתאבות 
פנימית ושינויים בערכים חברתיים. 

בשנות ה 50 וה 60 , משגברו באה״ב המגמות נגד הפרדת הכושים 
ושוויונם קודם ע״י החלטות משפטיות התחזק שוב הק׳ והתבלט 
במגמותיו הימניות־הגזעניות. חסידיו, שמספרם נאמד בכ 30,000 — 
40,000 , פעלו במיוחד במדינות אלבמה ומיסיסיפי בצורות אלימות 
נגד הלוחמים לזכויות הכושים. 

..>! )^ 7 , 10€ ^[ . 8 ,\נ ; 1880 ,^■ווק^ £1 ^^{ 1 ,ס 50 זטס 7 . 1¥ י .!/ 

.. 011/1(^, 1962: ?. £;10(^01, 1^. X ? ה 1 .>! 

ה! .){ : 7/11 ,ח £50 | 3€ [ .* 1 ״ .>[ ; 1965 ,׳<ןמ 41 /מ/ / 0 ץ- 111 ! 1 }€€ 1 / 

. 1971 ,•ז 0 (״ 7 , 35€ ש^ז' 1 *ד .\נ ; 1967 , 1930 — 1915 ,■^■ €11 

לןיז,ג'ון — (!־!.ן!) 5 ״ 1 ם 0 ״לס! — ( 1510 — 1573 ), רופא ופילו־ 
לוג אנגלי. למד בקימבריג, ונותר קשור לאוניברסיטה כל 
ימיו. לאחר שהיד, רופא מפורסם שחזר והרחיב את הבניין שלמד 
בו והנושא כיום את שמו — פ 00110£ ! 0810 1 >חג 116 !ז 0011 . את 
השכלתו ברפואה רכש בפדובה. אחרי הסמכתו שהה באיטליה. אח'כ 
ערך נסיעות רבות וחקר כ״י רפואיים עתיקים. כך הכשיר עצמו 
לתרגום כתבי גלנוס (ע״ע) מיוונית ללאטינית. ק׳ גם שירת כרופא 
בחצר־ד.מלכות, ואף טיפל במלכד, אליזבת ]. ב 1555 נבחר לנשיא 
הקולג׳ המלכותי של הרופאים בלונדון. את שמו בתולדות הרפואד, 
רכש בזכות ספרו!! 51010110 * 51603110 (מחלת הזיעה), 1552 , שכתב 
בעקבות מגיפה קשה שנגרמה בעטיו של נגיף (ע״ע) והפילה חללים 
רבים באנגליה, המגיפה נמשכה שנים אחדות ואח״ב נעלמה כליל 
— תופעה יוצאת־דופן בתולדות המגיפות, ק' היה מהמעטים בעולם 
המדע שכתב לא רק לאטינית אלא גם בשפת הדיבור, באנגלית. כל 
ספריו י׳יל ב 1912 , בצירוף ביוגרפיה, מפורטת. 

. 1954 . 448/50 / 0 עיזמצזיו/? ,• 01 ( 3 >ו? . 11 מ 

לןיזר, גאולג — ■ 31501 ^ 1 8 זס 00 — ( 1878 , מאגדבורג — 1945 , 
אסקונה [שוויץ]). סופר גרמני. ק׳ היה בן למשפחת סוחרים 
והוכשר לניהול עסקינא אולם זנח את מקצועו ובחר בכתיבה. ב 1933 
התריסו הנאצים את ספריו וב 19.38 גלה לשוויץ. — בחיבוריו הרא¬ 
שונים ניכרת השפעת ודקינד (ע״ע). הצלחתו הגדולה הראשונר, 
היתד.! 0.3131 600 !:,*!!!מ 0 ;מ (״אזרחי קאלד,״), 1914 , דרמה בעלת 
מבנה מגובש, לשון נוקבת ועצמת רגש ותום והיא קבעה את מקומו 
בראש התנועה האכספרסיוניסטית. במחזותיו סובבות דמויות־דגמים 
ללא־שם. בעלות לשון קצרה והדה, המבקשות משטר תברתי ועולם 
טוב־יותר והמתנגשות מרה עם העולם המודרני של הכסף ושל 
המכונר,. יצירתו של ק׳ עוסקת בנושאים היסטוריים ומיתולוגיים 
ובבעיות של עימות חברתי. יצירה זו, המצטיינת בטכניקד, מושלמת, 
מבוססת על חשיבה אינטלקטואלית יותר ממה שהיא מבוססת על 
נםיון־חיים, והיא העניקה לק׳ את הכינוי ■ 10101 < 111:51 ז 0 ט ("שחל:ן־ 
מחשבה״). — מבין כ סד מחזותיו: £*] 1 ׳\\ 0110 ! 141 ) 1 :!!ם ("האלמנה 
היד,ודיה״)׳ 1911 . על יהודית (ע״ע)ו 1501111010301115 ל 5 ח 0 *ז 0 מ 1 ח 0 )\ 
(,מן הבוקר עד חצות״}, 1916 ! ! 03 (שני חלקים! 1918 — 1920 ). ק' 
בחב גם שידים ושני רומנים; *טסס* 1 ! 1 £5 (״די״), 1931 , 1 ¥1113 
111103 ( ( 1940 ). 

1 { 1106 11 ^ 2 >[ 016 ״ 1 ; 1924 . 0 ז 0€ .מ 

. 0 .[ . 8 ; 1926 . 0 ■< 36 ו (/<£ : 2111 ^) 1 •<.£ 

. 1960 ,(כולל ביבל׳) . 7 ) , 115€0 וג? ./ע ; 1957 


לןיזךלינג, הרמן אלכסנדר, רוזן — ח 311 בת־ €1 ^ 1 

065011108 .>! 600 1£ ת 0 — ( 1880 — 1946 ), ד,וגד,־דעות גרמני. 

ק׳ נולד במשפחת־אצולה גרמנית באסטוניה ולמד מדעי־הטבע באוני¬ 
ברסיטות שונות באירופה,. בד.שפעת היוסטון ם. צ׳ימברלין פנה 
לפילוסופיה וא. ברגסון וג. זימל (ע׳ ערכיהם) היו מידידיו. ב 1908 
הזר לאחוזת משפחתו, וכשזו הוחרמה במהפכה, הבולשוויקית היגד 
לגרמניה. ב 1920 יסד בדארמשטט..בית-אולפנא לחכמה' ( 0101 5011910 
1 ; 015110 ׳\\), שבו ביקש להקנות לתלמידים את הדרך למימוש עצמי 
בעזרת ,.הכרה יוצרת״ (! £11001111101 0110 ! 1011 (ן 0 ו 501 ). ק' התנגד 
לנאצים, הם החרימוהו תחילה אן את״כ השלימו עמו. מ 1934 חי 
באוסטריה. 

ק׳ לא היד, פילוסוף שיטתי וד,תנגד לדרו ד.ד,תפלםפות המקובלת. 
שלדעתו אינה אלא לימוד תורות־אחרים והשיבו, מופשטת. הוא סבר 
שעל הפילוסוף להיות "חנם", דהיינו, מי שיודע איך לחיות ומגשים 
זאת בחייו. כדגמי־חיקוי שימשו לו סיקרטס (ע״ע) וחכמי סין והודו. 
ק' הטיף לאיחוד הרות ( 1 * 001 ) והנשמה ( 10 ־ 80 ) בדרך של מיזוג 
ד.עיון והמעשה ביצירה, שד.מפתת לד. היא חשיבה יוצרת, עם־זאת 
טען ק׳, כי מה שחשוב באמת בחיים אינו בר-ביטוי — אף לא 
בספריו־הוא — וניתן לתפסו רק באינטואיציה,. 

הספר שהקנד, לק' פרסום רב היה ! 0100 01501380119011 ) 1 ! 03 
011 ו 1 ק 110,50 ל? (,יומן־מםע של פילוסוף״), 1919 , שבו ביטא את 
הרהוריו על חוויות מסעו סביב העולם, — ב 1920 הוקמה "חברת- 
ק׳״; היא חודשה ב 1947 ומוציאה ב״ע 2 ,״^ ססזסיד (לאט'; "ארץ 
חדשד,"). 

; 1922 , 11£1-611111116/1621 ס 11231 ;! 01 -ן 0 ,ח€עש> 1 !> 1 ס 8 .ק 

7310212€11£ 1 ^- 01 . 11 ; 1934 ,.)} 10 1011 ) 6 >! 3 ו 131110 , 5 ; 1 ז 3 ? ,ס . 1 •!? 

. 1939 

היזרלינג, מאיר ( 1829 . הנובר — 1905 , בודפשט), רב וחוקר. 

למד אצל ש. ר. הירש (ע״ע) בניקולסבורג, אצל ש, י. 

רפפורט (ע״ע) בפראג ואצל ש. במירגר (ע״ע) בווירצבורג. אח״כ 
סיים את אוניברסיטת האלה. בשנים 1861 — 1879 היה דב באנדיגן. 
ושם לחם לזכויות ד,יד.ודים בשוויץ. מ 1871 ועד מותו היד, רב 
ודרשן בבודפשט. 

ק׳ בחב ספרים רבים בנושאים יהודיים, בגרמנית! אלה נפוצו 
מאד ונדפסו פעמים מספר. מד.ם: ביוגרפיד, של מ. מנדלסזון ( 1862 ), 
ילקוט דרשות נבחרות ( 1870 — 1872 ), חיבור על נשים יהודיות 
בהיסטוריה ( 1879 ) וספר־לימוד עממי לתו״י, שהפך לסטנדרדי 
בזמנו ונדפס כ 10 פעמים. פרסומו ד,עיקרי של ק׳ במפעלו החלוצי 
בחקר תר׳י בספרד ובפורטוגל, ותולדות האנוסים, ע״פ מקורות 
ראשוניים, כולל כ״י. ספרו הגרמני על "תו״י בספרד ובפורטוגל" 
(א׳—ב', 1861 — 1867 ) — שהקיף רק את חבל נווארד, וד,איים 
הבלאריים (ופורטוגל) — הוא המחקר הראשון בנושא זה שניצל 
בעקביות מקורות עבריים, ספריו על האנוסים הניחו יסודות חרשים 
ושימשו בסיס לכל מה שנכתב אחריו. בין ספריו בתחום זד,: חיבור 
על מנשה בן ישראל (ע״ע; 1861 ), מונוגרפיה על קולומבוס ועל 
חלקם של היהודים בתגליות של הספרדים וד,פורטוגלים ( 1894 ) 
וביבליוגרפיה מקיפה על ספרות האנוסים - 130013 ן! 0 615110111003 
!גסנננסטן־ס/ססאסזסס(! ( 1890 . ועוד). כן כתב ערכים רבים בתהום 
זה באנציקלופדיה האנגלית-יהודית הגדולה ( 1901 — 1906 ). רבים 
מחיבוריו תורגמו לאנגלית, ומחם גם לעברית: היהודים כעוזרי 
קולומבוס, (תרנ״ו); ר׳ יצחק אבוד,ב השלישי. (תרס״ב); שירי 
הספרדים (תרס״ג). 

,ממגמומשא .£ ,־ 1891 ^ 2,6111311 ^הו 1 ■ €311 < £€1 .^ 5 

. 1929 , 2 .^} . 44 .■ 1 ( 1 1631 ^ 135 ) 56 166 > 16 {{ו/ 3 -ו§ 110  1 ^נו^^ז^ו 1 ), כגון חמצן, 
חנקן, מימן ועוד, שאי־אפשר להפכם לנחלים. נסיונותיו של ק׳ בשנים 
1877/8 הפריכו אמונה זו, בגלותם, שקיימת טמפרטורה מסוימת 
(״טמפרטורה קריטית״: ע״ע גז) שמעליה אי־אפשר להפוד גז לנוזל. 

מחקריו האחחם עסקו בהתנגדות האוויר בנפילה הפשית, במצל¬ 
מות אוטומטיות ובפיתוח מכשיר הנשמה לשימוש בגבהים. ק' היה 
חבר האקדמיה הצרפתית למדעים. 

קיטו (ס 11 ט 0 ), בירת אקודור ומחוז פיצ׳ינצ׳ה ( 16,438 קמ״ר, 
981.000 תוש׳) והעיר השניה־בגדלה במדינה — 557,100 
תוש׳ ( 1974 ). 

ק׳ שוכנת בצפון אקידור, בעמק צר בהרי האנדים, למרגלות 
הר־הגעש הרדום פיצ׳ינצ׳ה. למרות מיקומה בסמוד לקו-המשווה, 
אקלימה נוח בשל גבהה ( 2,850 מ׳). ק' היא המרכז הפוליטי והתר¬ 
בותי של אקודור. בראשית המאה ה 20 עברה הבכורה הכלכלית 
לגויקיל (ע״ע), העיר הגדולה במדינה — בזכות מיקומה הנוח 
לתחבורה ונמלה שלחוף האוקיאנוס השקט. ק׳ מחוברת לנויאקיל 
במס״ב ( 1908 ) ובכביש ( 1961 ) ולה נמל־תעופה בי״ל. 

ק• היא מושב האקדמיה (נוס' 1872 ) של אקודור והאוניבר¬ 
סיטה הלאומית שהוקפה ב 1769 ( 25,000 תלמידים, 1974/5 ). באו¬ 
ניברסיטה הפונטיפיקלית שנוסדה ב 1946 — 3,500 תלמידים. בק׳ 
אקדמיה למוסיקה, בי״ס לאמנות (נוס׳ 1535 ) תאסרון ומוזיאונים 
רבים. התעשיה מייצרת טכסטיל, מוצרי־צריכה וחפצי-אמנות מעור, 
זהב וכסף. 

עברה של ק׳ — הוותיקה בין ביר 1 ת אמריקה הדרומית — כמרכז 
תרבותי ודתי, ניכר במראה העיר. ק׳ שמרה על אופי קולוניאלי -- 
סגנון הבארוק! רחובותיה צרים וחלולים והיא משופעת בכנסיות 
ומנזרים, כיכרות. מזרקות וגנים ובתי-מגורים מיוחדים ביפ_ים. בין 
המבנים בולטים: הקתדרלה (המאה ה 16 ) ליד כיכר-העצמאות. 
האוניברסיטה ( 1787 ) ואדמוז הממשלה ( 1747 ). מסביב נשקפות 
פסגות־הרים מכוסות שלג. 

קיטור ומנועי קיטוי. ק׳ - אדי־מים (ע״ע אדים). במצב 
טהור הק' הוא גז שקוף, וכשהוא מכיל סיפות-מים הוא 
נראה כערפל. כמו הק' העולה ממים רותחים בקומקום. בתנ״ך משמ¬ 
עות המלה עשן. 

מבחינים בין שני תהליכים של הפיכת מים לק': ה ת נ ד פ ו ת — 
תהליך פליטת הפרודות מפני־המים לחלל שמעליהם, כשלהץ אדי- 
המים קטן מלחץ הרתיחה 
המתאים לטמפרטורת פני־ 

המים! איור תוך רתי¬ 
חה — תהליך הנגרם ע״י 
חימום מים בטמפרטורת ה¬ 
רתיחה (טמפרטורת הרתיחה 
של המים בלחץ נורמלי נק¬ 
ראת נקודת-ק׳). או ע״י הק¬ 
טנת הלחץ בטמפרטורה 
קבועה. 

את תכונות הק' ניתן 
ללמוד מנסיונות של הרתחת 
מים (ע״ע, עמי 228 ) ואיורם 
בלחצים קבועים שונים. 

נפחו של 1 ק״ג מים 


ב • 0 , המהומם בלחץ קבוע (ק). גדל ומניע בטמפרטורת הרתיחה 
ל '״ (ציור 1 ) ! עם המשך החימום פתאיידים המים ובגמר התהליך 
נפח הק׳ שנוצר הוא "; 1 . בזמן האיור שוות וקבועות טמפרטורות 
המים והק'. השקעת חום נוסף לאחר גמר האיור גורמת לעליית 
הטמפרטורה של הק'. 

ק׳ בטמפרטורת רתיחה מכונה רווה, ובטמפרטורה גבוהה-יותר — 
שחון. ב״נקח־ה הקריטית" (ע״ע צבירה, מצבי) = כלו', בלחץ 
הקריטי מהווים המים הרותחים ק' רווה (ללא תחום־מעבר של איור). 

ניתן לקבוע גם פרמטרים תרמיים אחרים בלחצים שונים, כגון: 
טמפרטורת רתיחה — 1 ! אנטלפיה של מים רותחים (החום הדרוש 
לחימום 1 ק״ג מים מ ״ 0 לטמפרטורת הרתיחה בלחץ קבוע) — ׳ 16 
חום־כמום ז (ע״ע חם, עמי 549 ) : אנטלפיה של ק׳ רווה (ס״ה של 
שתי כמויות החום הנ״ל) — ' 11 . 

תכונות חק׳ נלמדות בעזרת מספר דיאגרמות אפייניות; דיא¬ 
גרמת ■י— י! (ציור 2 ) מכונה "דיאגרמת-עבודה", משום שהשפה 
מתחת לעקום התמורה ה- 
תרמודינמית (ע״ע תרמו¬ 
דינמיקה) נותן את כפות 
העבודה המתייחסת לתמו¬ 
רה זו. החימום האיווברי 
(ע״ע איזוברים) מתואר 
כאז לדוגמה ע״י האיזובר 
2 -* זח: 2 -* ס — חימום 
המים עד למצב רתיחה ל! 

6 -. 0 - איור המים הרות¬ 
חים (בקטע זה האיזזבר 
הוא גם איזותרם)! 0 — 

גמר האיור, וימינה מס — 

שיחון הק׳. אותו האיזלבר 
בכיוון הפוך מתייחס לקי¬ 
רור חק׳ השחון (זת-., 0 ), 

עיבוי הק' ( 0 -* 6 ) וקירור המים ( 6 -ו- 0 ). 

האיזוברים שמעל ללחץ הקריטי (כגון 8 -.!) אינם חותכים את 
תחום שתי הפזות. והמעבר מנוזל לגז נעשה תוך הקטנה מתמדת של 
הצפיפות ללא כל מצבים גבוליים. 

הציור מתאר גם איזותרמים (ע״ע איזותרפר.), לדוגמה: האיזותרם 
של ' 350 , ו!—יא—יס-"*, מתאר תהליך של הפחתת לחץ תוך השקעת 
חום: מצב רתיחה (י)! מכאן מתרחש האיור (י-יס) ואח׳־כ מעבר 
לתחום ק׳ שחון ( 1 ז-.״ 1 ); 
התהליך ההפוך הוא דחיסת 
איזותרפית, שבה מתרחש 
העיבוי ( 50 ) : חאיזו־ 
תרמים של הטמסרטורה מ- 
על-לקריטית אינם עוברים 
את תחום שתי הפזות. 
כלו׳, ק׳ בטמפרטורה מעל 
לקריטית אינו ניתן לעיבוי 
ע״י רחיסה איזותרמית. ב¬ 
תחום זה מתקרב הק׳ ב¬ 
תכונותיו לאלו של גזים 
אידאליים (ע״ע גז). 

ד י א ג ר מ ה 6-5 (ציור 
3 ! (ע״ע אנטרופיה!) מש¬ 
משו! למציאי! '־!!יי! *■ ■י' ׳' 

המושקע ביצירת ק׳ ברור, 

וכמות העבודה המתקבלת 5 ״ 1-1 ;; י.>ו-.ר!י!- 5 — 11 



ציזר 1 ; איור מים ביוזצים קבועיט 
״*וניפ. עהוס החה•׳; — הנפוי 2 םמפ׳ 
הרהיחה, עתום עיייו; — נפח רקיטזר 
•־::וצר התחרם בין •טני העקרסיפ הוא 

:שצא תדוש יסי 2 . ידעליו ־־•: 
זזקיסזד ד״פזזי■ 



ציור צ: דיאנדכיה—י 1 





621 


קיטור וטנועי גןיטור 


622 


סמנוע-ק׳ כהפרש האנשלפיות של פצכי הזורם ההתחלתי והסופי. 
גם כאז רואים את שני העקומים הגבוליים נפגשים בנקודה הקריטית 
> 1 . בדיאגרמה שתי מערכות עקומים ו איזוברים ואיזותרמים. הקטעים 
שמתחת לעקום העליון משותפים לשניהם, משום שמתחת לעקומים 
הגבוליים נמצא התחום של שתי הפזות. שבו בלחץ קבוע קבועה 
גם הסמפרסורה. נהוגות נם דיאגרמות אתרות בקואורדינטות שונות. 
הנפוצה שבהן היא דיאגרמה 5 — ז־ (יד—הסמפדטורה האבסולי־ 
טית. 8 — האנטרופיה) דיאגרמה זו מכונה "דיאגרמת־החום", משום 
שהשטח שמתחת לעקום התמורה נותן את כמות־החום המתייחסת 
לתמורה זו (ור׳ גם השימוש בק'). 

ייצור ק׳. המתקן לייצור ק׳ מכונה ,דוד־קיטור" (ו״גמג 
ז-> 011 < 1 ) או "מחולל־קיטור" (■ 1 מגז־ת; 1 } 1 תזבסזג). הדוודים הראשונים 
נבנו בצורה כדורית, כמיכל סגור המוסק באש מלמטה (ציור 7 ). עם 
התפתחות מנוע־הק׳ והדרישה ללחצים ותפוקות גדולות־יותר הת¬ 
פתחו שני סוגי דוודים: דוודים של צינורות־הפקד" הבנויים בצורת 
גליל המכיל מים ודרכו עוברת מערכת צינורות שבהם זורמים גזי־ 
שריפה ■, דוודים של צינורות־מים הבנויים ממערכת צינורות שדרכם 
זורמים מים המחוממים מבחוץ בגזי שריסה. דוודים של צינורות־ 
הסקה מוגבלים בלחצים ובתפוקות ומשמשים בעיקר בתעשיה במתק¬ 
נים קטנים־יחסית, ואילו דוודים של צינורות-מים התפתחו ליחידות 
ענקיות ללחצים מעל לקריטי, תפוקות מעל ל 1,000 טון ק׳ לשעה 
וטמפרטורה של הק׳ השחון עד ■ 650 . 

סיווג הדוודים כיום נתקל בקשיים מחמת ריבוי הטיפוסים ומבנם 
המורכב מאד. ראוי לציין שני עקרונות המשמשים להבחנת קבוצות 
שונות: 1 ) לפי תנועת המים בתוך הדוד: דוודים של סחרור-מים 
טבעי (המים החמים עולים והקרים יורדים) ושל סחרור מלאכותי 
(מבוצע במשאבות מיוחדות) המאפשר זרימה מהירה של המים 
לאורך שטחי ההסקה (ועי״ב, הגדלת התפוקות); 2 ) לפי סוג מעבר 
החום מהדלק לתכולת הדוד— קונוקטיוויים,שבהם עיקר החום נמסר 
למים ע״י גזים חסים זורמים (כשחלק קטן בלבד של החום עובר 
בקרינה מהאש שבחא-ד.שריפה)! דודי-קרינד" שבהם עיקר החום 
עובר למים ע״י קרינה ישירה מהאש. הדוודים החדישים הגדולים 
הם דודי-קרינה, הפועלים בסחרור-מים מלאכותי (ציור 5 ). בדוד כזה 
נכנסים מי־הזינה למתסר, שתפקידו לחממם חימום מוקדם, וממנו הם 
עולים דרך מאייד-הקרינה (מערכת צינורות-מים המקיפה את תא- 
השריפה) לתוף, שבו נפרש הק' הרווה מן המים. המים יורדים 
בצינורות-ירידה מיוחדים וחוזרים למאייד מלמטה. הק׳ הרווה הנפרש 
בתוף יוצא למשחנים, שבהם הוא מושחן לטמפרטורה הדרושה 
(• 550 ) < קיים גם סשהן-חוזר לק׳ שעבר לטורבינד,. 

הגזים הנוצרים בתא-השריפה מוסרים תום למאייר — בעיקר ע״י 
קרינה — ועוברים את המשתנים, משחן חוזר, מחסו ומחמס-אוויר 
(המשמש לשריפה). 

התפתחותם של דודי-הק' מאופיינת ע״י שני מושגים: 1 ) תפ ו קה 
ם ג ו ל י ת — משקל הק׳ המיוצר מיחידת שטח-ההסקה במשו יחידת־ 
זמן. היחידה המקובלת: ק״ג למ״ר/שעה. מכיוון שמתקן דוד-הק׳ 
מורכב מחלקים שונים בעלי תפוקות סגוליות שונות נוהגים להשתמש 
במושג תפוקה סגולית ממוצעת. מושג זה נפוץ בייחוד 
במתקני דוודים קונווקטיוויים, והוא נע בתחום של 15 — 60 ק״ג 
למ״ר/שעה, בדודי-קרינה חדישים יצא מושג זה מכלל שימוש, משום 
שהם מורכבים מחלקים רבים ושונים, שחלקו בתפוקה של כל אחד 
מהם נע בתחומים רחבים מאד, 

2 ) נ צ י ל ו ת - היחס בין כמות החום שנמסרה בדוד למי־הזינה 
ולק׳ לבין כמות החום שהושקעה לשם-כך בדוד. בדוודים הקונווקסי- 
וויים (התעשייתיים והתחבורתיים) היא מגיעד, עד 80% , ובדודי־ 
הקרינה החדישים, במתקנים גדולים, עד-כדי 90% . כ ח ו מ ר - ד ל ק 
להסקת דודי-הק׳ משמשים בעיקר כהל, נפט, גז. ופחם (ע■ ערכיהם). 


לאחרונה החלו להש¬ 
תמש גם בדלק גרעי¬ 
ני (ע״ע אטומית, 
אנרגיה, עם' 518 ; 
ברך מילואים. עמ׳ 
110 ). 

השימוש בק׳ 
נפוץ מאד בגלל ה¬ 
סיבות דלקמן; א) 
חומר-הגלם ליצירתו 
— מים — מצוי בטבע בשפע! ב) תבונות פיסיקליות נוחות: חום- 
סגולי וחום־כמוס גבוהים, וכן צמיגות ומוליכות-חום העולות עם 
הטמפרטורה והלחץ; ג) תכונות כימיות נוחות: אדיש. לא רעיל; 
ד) תחומי לחצים וטמפרטורות נוחים לשימוש במתקני-ייצור ולביצוע 
מחזורים תרמודינמיים להפקת אנרגיה. 

הצורות והמסרות של השימוש בק׳ רבות מכדי לפרטן. מבחינים 
בין שתי קבוצות עיקריות: א) תהליכי ייצור תעשייתי ( 55 ^^ 0 ז 11 
ותגעזג); ב) תהליכי ייצור אנרגיה (וחגנסו. ע׳״סק). בקבוצה הרא¬ 
שונה כלולים תהליכים צורכי-חום, כגון: חימום, בישול, ריכוז 
תמסות (ע״ע), הסקת מבנים (ע״ע הסקה) וכדי. החום מועבר 
מחק' לתומר הקולט באופן ישיר אד באמצעות "מחליפי חום" 
(שבהם הק׳ והחומר הקולט מופרדים ע״י משטחי־חימום, כגון; דפנות, 
צינורות, מחיצות שטוחות וכד׳). כיום מקובל השימוש בק׳ בעיקר 
בתהליכי-ייצור כימיים הצורכים חום בטמפרטורות קבועות ולאורך 
זמן (ע״ע כימיה תעשיתיח, עם׳ ! 78 ). — בקבוצה השניה כלולים 
השימושים שבד.ם הופך החום שבק׳ לאנרגיה מכנית, כגון טורבינות 
(ע״ע) ומנועי-ק". 

מנוע ק׳ מורכב מגליל שבתוכו מותאמת בוכנה. מוס-מקשר 
וגל-ארכובה הופכים את התנועה המחזורית של הבוכנה לתנועה 
סיבובית, המועברת באמצעות טלטל לגלגל-תנופה (ציור 4 ). לגליל 
צמוד שסתוס-החלקה, המעביר לתוכו את הק׳ בלחץ גבוה ומשחרר 
את הק׳ המנוצל. לסירוגין. כן מצויד המנוע במערבת-סיכה להקטנת 
הפסדי החיכוך. שכלולי המנוע מתבטאים בעיקר בהוספת גלילים, 
בוכנות (בטור או במקביל). שסתומים ווסתים. 

מעגל העבודה של המנוע הוא כדלקמן: מעט לפני שהבוכנה 
מגיעה ל״נקודד. המתה״ — 
המתאימה לנפת גליל מיני¬ 
מלי — מחבר השסתום את 
הגליל עם הק׳ הזורם, כך ן: 

שהבוכנה מתתילד, לנוע בש- 1 ; 

מלוא לחץ-הק' פועל עליה. 1 

כשמושלם כ% הפד,לד נס- ( 1 

גר השסתום וד.ק' מתפשט 1 

אדיאבטית כשד.לחץ קטן ב¬ 
מקביל. קרוב לסוף המהלך 
מחבר השסתום את הגליל 
עם פתה-הפליטה והבוכנה 
נעה חזרה, תוך שחרור הק׳ 
עד כ 4 ? מהמהלך החוזר. אז 
נסגר השסתום, והק־ שנותר 
בגליל נדחס עד קרוב לסוף 
ו,מהלו, וחוזר חלילה. במ¬ 
נוע "פעולד,-כפולה' מתרחש 




ציוד 1 •! 

מבגה מנוע־פיטור אושיוי :עי פעולה כשולח 


התהליך בו־זמנית משני צדי 
הבוכנה. התנועה המשולבת 
של השסתום והבוכנה נלמ־ 


ציור (־. • ,-ןר י 1 רי;ר, •;גל 5 חץ 120 אטמו־ 
הפרוח ו!מם 2 יט,־רת הימור שחון יו)ד\. 
<בריטותה חאריבה ש? 

ג 1 ז 0 'ד , 0x ^^ר״י\ ; 6 




623 


קיטור ומנועי קיטור — קיטל דודולף 


624 


דים ע״י דיאגדמה אינדיקטו־ 

רית. המשקפת את לדוץ הק' 

בגליל כפונקציה של מצב הבו¬ 
כנה (היחסי לנפח הק׳ וציור 
16 ). השטח הבלוא בדיאגרמה 
יחסי לעבודה המושקעת עיי 
הק׳. ההספק שהמנוע מפתח 
תלוי בלחץ ובבמות של הק־ 

הנכנס לגליל ביחידת זמן — 

ע ר ו ה ק' (*!גז 1 ו 31 ;>ז 5 ). מכיוון 
שהלחץ משתנה כמשך המהלך משתמשים ב,לחץ אפקטיווי ממוצעי. 
המחושכ ע״פ הדיאגרמה האינדיקטודיח. 

לשסתום־ההחלקה המשמש לוויסות כליעח הק' ופליטתו חסרונות 
רכים; לחץ הק' המשתנה קשה לוויסות: מהירותו אינה גדולה 
ממהירות הכוכנה, ולכן קיימת ..משיכה" כק׳ בזםן סגירת הפתחים. 
הק׳ נכנס ויוצא דרך אוחו הפתח, דכר הגורם להפסדי חום, ועוד. 
לפיכך פיתחו דגמי שסתומים שנועדו להתגכר על חסרונות אלה 
(שסתום בוכנה. שסתום מפולש, שסתום רב־פתחים ועוד). — מנועי 
הק' מסווגים ע״פ פעולה יחידה או כפולה (הק׳ פמנל בשני צדי 
הבוכנה), וכאנכים ומאוזנים ע״פ כיוון תנועת הבוכנה. 

ראוי לציין את התועלת שבשילוב שתי הקבוצות שהוזכרו לעיל 
(עמ' 621 ). מפעלים תעשייתיים רבים (למשל, ייצור נייר וסוכר, 
זיקוק נפט ועוד) צורכים כמויות גדולות של אנרגיה מכנית ושל 
חום לביצוע תהליכי־ייצור. בעוך שנצילות תהליך ייצור האנרגיה 
המכנית מגיעה, במתקנים החדישים והמשוכללים, קרוב ל 40% . 
פגיעה נצילות פתקני־החום עד למעלה פ 90% . לכן אפשר לשלב את 
שני התהליכים במתקן אחד היוצר ק׳ של לחץ גבוה ומספקו לטור־ 
בינה. בטורבינה הוא יוצר אנרגיה מכנית תוך־כדי התפשטות עד 
ללחץ הדרוש במתקני צריכת־חום ("טורבינת לחץ נגדי"), וממנה 
הוא זורם למתקנייהייצור. 

היסטוריה. שימוש בק׳ נזכר לראשונה אצל הרון מאלכסנ¬ 
דריה (ע״ע: סמוך ל 100 לםה״נ), ואולם השימוש המעשי בק׳ התחיל 
רק במאה ה 17 . המתקן הראשון שהופעל בתעשיה -- לשאיבת מים 
- - היה של תומם סיוודי (■\ז 1%€ ; 6 וג״ח״יו!). במתקן זה פעל לחץ הק' 
ישירות על פני־המים (בתוך מיכל סגור ללא בוכנה) והעלה אותם 
בצינור שיצא מן המיכל. הק׳ במיכל עובה ע״י התזת מים קרים 
לתוכו. ובריק שנוצר נשאבו מים חרשים. מתקן זה אמנם נפוץ אז 
בתעשיה, אולם נצילותו היתה קטנה מאד (תצרוכת פחם סי 20 
בהשוואה למתקנים חדישים). 

הבוכנה מופיעה לראשונה ב 1690 , במתקן שבנה הפיסיקאי הצר¬ 



פתי דני פסן(ח:ין 1 ;< 1 י.;"■:(!). תומם ניוקומן( 11 ' 1 וא״:>״ 0 א אגתז":)■!) 
ניצל את הרעיון ב 1705 , בבנותו מחקו לשאיבת מים. שבו הבוכנה 
נעה הלוך-וחזור בתוך גליל המותקן מעל דוד-ק׳. הק׳ נכנס מתחת 
לבוכנה ומרים אותה: התזת מים קרים לתוך הגליל יוצרת בו ריק 



ציור :• ר,•ד דיהויו (>ן; 1 <)־ 1 ־\ 1 ; 11 ) ( 21 ־ 1 


והלהץ האטמוספירי דוחף 
אח הבוכנה חזרה. תנועת 
הבוכנה הלוך-וחזור מוע¬ 
ברת ע״י מערכת מנופים 
למשאבה. מתקן ניוקוסן 
נוצל לשאיבת מים במכ- 
ן רות. 

מאז שוכלל מתקן הק' 
באופן מתמיד, ואולם המ¬ 
צאתו של ג׳ימז וט (ע״ע) 

ב 1763 מהווה נקודת-מפ- 
נה, שממנה מתחילה הת¬ 


פתחותו המהירה. וט התגבר על הפסדי החום הגדולים (תצרוכת-דלק 
גבוהה) שנוצרו במתקן ניוקומן עקב הצורר לקרר את הגליל בכל שלב 
בעיבוי הקיטור בכלי נפרד (.מעבה"). באופן כזה הכיל הגליל העובד 
רק ק־ שיצא אחרי הפעולה למעבה. וט הדגיש במיוחד את חשיבות 
שמירת הגליל מפני איבוד חום (ע״י בידוד) ושמירת טמפרטורה 
נמוכה ככל-האפשר במעבה. המנוע הראשון של וט. עם היותו פרימי¬ 
טיווי, נפוץ מאד. הוא שוכלל כידי וט עצמו וכידי רכים אחריו, שמהם 
יצוינו ריצירד טרויתיק (^ 1 ^ 111 ^:-^^■ 1 '^■; 1771 — 1833 ) וג׳ורג׳ סטיונסון 
(ע״ע: 1781 — 1848 ) באנגליה, ואוליוור אוונז ( 15 ז 3 ז£) כאה״כ 
( 1755 — 1819 ). 

מנוע הק- כבר הוכנס לשימוש בתחבורה היבשתית והימית (ע״ע 
ספנות, עמי 264 : רבבת) בסוף המאה ה 18 .: מכאן התפשט בכל' 
התעשיה והיה מהגורמים החשוביס-ביותר למהפכה התעשיתית 
(ע״ע). בסוף המאה ה 19 חל מפנה בשימוש בק׳ למטרות טכנולוגיות 
עם הופעת טורבינה הק' (ע״ע טורבינה). התפתחות מנוע הק׳ נבלם 
עם המצאת מנוע שריפה-פנימית (ע״ע מנוע). לאחרונה מחפשים 
תחליפים למנועים אלה במכוניות בשל השפעתם על זיהום האוויר 
ונעשו נסיונות לבנות מנועי-קי למטרה זו. 

ב. פל. 

לןיטזטר, שיבסבזריו — 010135310 ז 11 כ 31 ו 1 :י 11 ו 81 — ( 1852 — 1931 ), 
בקטריולוג יפני. ק׳ לסד תחילה בביה״ם לרפואה בקוממוטו 
(מרבית מוריו היו גרמנים) ואח״כ באוניברסיטת טוקיו. שאוחד. 
סיים ב 1883 .ק׳השתלם בברלין במכון ע״ש ר, קוך.מחקריו המדעיים 
הראשונים עסקו במחלת השחפת. ב 1889 הצליח לראשונה לגדל 
בתרבית נקיה את מתג הצפדת (ע״ע טטנוס). וב 1892 פיתח יחד עם 
ברינג רעלן נגדי למחלה זו (ע״ע אימונולוגיה). בברלין הוענק לו 
תואר פרופסור. ק׳ חזר ליפן ויסד מעבדה פרטית סמוך לטוקיו, 
שהיתד, מאוחר־יותר בסיס למכון הסרולוגי הממשלתי. מפעלו הגדול 
וד.עצמאי של ק׳ היה גילוי מתג הצרעת ב 1894 : הוא הקדים בכך 
בימים אחדים את החוקר השוויצי אלכסנדר ירסן (!!!צ■!!?). את 
תגליתו זו גילה בהונג-קונג, שאליה נשלח מחמת מגפת הצרעת 
שפשטה שם. ק׳ כונן ביפן אסכולה גדולה בבקטריולוגיר. ונטל חלק 
חשיב בהתפתחות החינוך הרפואי החדיש. כן הקדיש תשומת-לב רבה 
לפיתוח בריאות־הציבור בארצו. בשנים 1917 — 1925 ערך את נתה״ע 

6 ח 111€1 :>^ 1 ג 1 ו 01 וה 1 ז€קצי 1 01 צפ׳יזלסזר: 0 ז 3 י. 3 ] 1 \ 1 ("ארכיוני ק' 

לרפואה-ניסויית"). נוסף על מאמרים רבים במקצועו חיכר ק׳ ספר- 
לימוד נבקטריולוגיה ובמחלות מידבקות. 

קיטל, דלהלם — 11 ) 01 .> 1101 1 .ו 1 ;׳\\ — ( 1946-1882 ), איש- 
צבא גרמני, נאצי, במלה״ע 1 שירת בעיקר בתפקידי מטה, 

ואחרי 1918 עסק בתפקידים ארגוניים במסגרת ה״רייכסור״(- 61611.5 ) 1 
:■)ס׳א), הוא הצבא הגרמני דאז. ובמיניסטריון המלחמה. התקרב אל 
היטלר וב 1938 נעשה ראש הפיקוד העליון (■] 116 1110 ו 11113 ו 61-1101 ו 1 נ) 
ו 611 גמוזו) 6 י\\) של הצבא הגרמני, ק׳, שלא היה בעל אישיות חזקה, 
הפך לשליחו של היטלר. ב 1940 ניהל את המו״מ עם צרפת המובסת, 
ונתמנה פילדמרשל. לשווא ניסה. למנוע את התקפת הגרמנים על 
ברייה״מ ( 1941 ), וכבל שהרבה להאמין בגאוניותו של היטלר 
כמצביא, כן רפתה השפעתו-שלו על ניהול המלחמה. ק׳ נתלה 
בנירנברג, בשל פשעי מלחמה שביצע בפקודת היטלר. 

״ס/וס ,///) 71 )^־ 21 .;י׳/)/ט// 71 (*£;('><) .(. 011 ) . 11117 ()■) 

.ז-י׳ ; ..׳>;?/• 

קיטל/ רדדולף — — ( 1853 — 1929 ), חרקר- 

מקרא גרמני. ק׳ לימד מקרא ותאולוגיה באוניברסיטות 
סיבינגן ( 1879 — 1881 )( שטוטגרט ( 1881 — 1888 ) ולייפציג ( 1898 — 
1924 ), נטיותיו האנטישמיות — שידוע עליהן משיחותיו ומהליכותיו 







625 


קימל, ררדולף — קיטס ג׳ון 


626 


— אינן משתקפות במחקריו. ק' ראה עצמו כממשיך אסכולת 
ולהארזן (ע׳ע), אך סטה מעמדותיה בכמה עניינים. בעבודותיו 
בהיסטוריה מקדאית השתדל לתמוך את תוצאות מחקריו במקרא 
ע״י השוואות עם עדויות שמחוץ למקרא. מספריו (בגרמנית): 
״קורות עם ישראל״ ( 111-1 , 1922 — 1929 ). ■קורות העבריים" 
( 11-1 , 1888 — 1892 ), פירושים לס' מלכים ( 1900 ), לדה״י ( 1902 ), 
לתהלים (״■* 1929 ) ולישעיהו פרקים א—מ ( 1898 ! עם דילמן). 
כן כתב על תרומתן של המיסטריות ההלניסטיות לספרות-התכמה 
בישראל ( 1924 ), על המלחמה בתקופת המקרא ( 1918 ) ועל התאו־ 
לוגיה המקראית ( 1899 ). עיקר פרסומו של ק' כיוזם וכעורך ה- 
ב 11 ג 811 , שבה הובא הטכסט המסרתי של המקרא, ובשוליו 
כל חילופי־הנוסה שבכתה״י וכל הנוסחים שבתרגומים הקדמונים. 
ספר זה היה לספר־יסוד. והוא משמש את אנשי המחקר ער־היום. 
הטכסט במהדורות הראשונות ( 1905/6 ) והשניה ( 1912 ) הוא ע״פ 
מהדורת ויניציה רע״ז/ח, ובשלישית ( 1937 ). שנערכה בסיועו של 
פ. א. קלה (ע״ע) — ע״ס נוסח בן־אשר (ע״ע) שבכ״י לנינגרד. 

1111 . 1111 ־ 11 .י 1 , 11 ; 1910 .(ע 1 \אא. 1 ,; 11 גנ %1 ) .א .! 

. 1956 , 109 — 103 . 111 . 7 . 0 

.קיטן גקיטנום; גאטנו), טומסו דה ויו - 

(סתעזסגס) ח 3 ]ש(ג 0 10 ) 3 116 — ( 1469 , גאסה — 1534 , רומא), 
איש־כנסיה ותאולוג איטלקי. הצטרף אל הדומיניקנים (ע״ע),! הורה 
פילוסופיה ותאולוגיה בפדובה וברומא. ק׳ התבלט בפעילותו הנמ¬ 
רצת והמגוונת בקרב הדומיניקנים ועלה במהירות בסולם הדרגות, 
כמפקד המסדר ( 1508 — 1518 ) הביא לליכודו, הקפיד על חיי עוני 
ועיון ושיגר את המיסיונרים הראשונים ל״עולם החדש״. מ 1508 
נעשה מעורב בענייני הכנסיה והאפיפיורות. בספיחי המהלוקת 
הקונציליארית (ע״ע נצרות. עט׳ 346/7 ) צידד ק׳ בעליונות האפי¬ 
פיור, ונתן לכך ביטוי בחיבורו 115 ב 11 ז £10 טג פ״ס״נזבקתזסס פט 
] 10004111 פ סנקני! (״השוואת סמכויות האפיפיור והקונציל״), 1511 . 
ק׳ פעל לכינוס הוועידה הלאסרנית החמישית ( 1512 — 1517 ), שבה 
העלה את הצורך ברפורמה כנסייתית. ב 1517 הועלה לדרגת השמן. 
כלגאט (שליה) אפיפיורי של לאו X (ע״ע) בגרמניה, בא במגע עם 
ליתר (ע״ע! 1518 ) והכיר את טענות הפרוטסטנטים! אח״כ היה 
בין מנסחי הבולה שהחרימה את לותר. ב 1523 , כשנואש מלעניין 
את האפיפיור ההדש, קלמנס 711 . ברפורמה ובמסע־הצלב נגד 
התורכים, פרש לחיי עיון וכתיבה. בין כתביו התאולוגיים והפילוסו¬ 
פיים המרובים (כ 150 ) בולם פירושו חחריף (נתחבר בשנים 1507 — 
1522 ) ל״סיכום התאולוגיה" של תומם מאקווינו, שתרם לתחיית 
התומיזם במאה ה 16 ופורסם את״כ ( 1570 ) בחסות הווטיקן. פרשנות 
המקרא של ק', שאליה הגיע בהשפעת הפרוטסטנטים שעשו שימוש 
פולמוסי בכתבי-הקודש, תואמת את מסורת המחקר והעיון ההומ¬ 
ניסטיים, והיא מציגה ביקורת מודרנית ומתקדמת שחלק ממסקנותיה 
(ביחס למחברן של כמה מאיגרות הברית החדשה) אף צונזרו בידי 
רשתות הכנסיה הרשמיות. 

,■ 40 ,),.ז 111111 .€ ,',!;חחפ! 1 , 41 ; 1951 ,.?) .,■.)ווי!,;! .'- 1 .ן 

, 1966 

קיסם, ג׳ון — 01111 ( — ( 1795 , לונדון — 1821 , רומא), 

משורר אנגלי. ק', בנו של בעל אורוות, נתייתם מאביו ב 1804 , 
ומאמו, שמתה משהפת, ב 1810 . הוא הוםמך להיות מנתח ורוקח. אך 
לא עסק במקצועות אלה. בנעוריו הרבה לקרוא והושפע במיוהד 
מנושאי המיתולוגיה היוונית ומיצירתו האפית של ספנסר (ע״ע), 
״מלכת הפיות״, ב 1816 הכיר את הסופר לי חנט (ע״ע), שקירבו 
לחוג ידידיו הסופרים והציירים הרומנטיקנים, לרבות הזליט ושלי 
(ע־ ערכיהם). באותה השנה פרסם בכ״ע, שי״ל בעריכת הנט, שתי 
סונטות, שאחת מהן, ) 110010 !'חבוסקבלס 0 ) 111 י 1 ח 41 ( 1.00 !!־]!י! 011 
("בהציצי בראשונה בהומרום לצ׳פסן"), נחשבת אחת הסונטות 


המושלמות בשירת אנגליה. 
ב 1817 הופיע קובץ-שיריו ה¬ 
ראשון, ־במססי! ("שירים"), 
וב 1818 י״ל הראשונה מבין 
יצירותיו העיקריות, -מ 1 ץ 1 ) 11 ) 1 
וז 10 , פואמה אלגורית, המבוס¬ 
סת על אגדת אלת־הלבנה היוו¬ 
נית והרנה ביופי האנושי המ¬ 
סיח את דעת המשורר מהיפר 
שיו אהר האידאל. באותה השנה 
הכיר ק' את פני ברון( 110 ״בז 8 ); 
רגש ההשתעבדות הכרוך באה¬ 
בתו אליה השאיר את רישומו 
בשירתו, ובייחוד בשני שירים 
שנכתבו ב 1819 . 01 ) 510 !!סנל סוסנט :> 0411 1,0 (.הגבירה היפה 
חסרת-הרחמים") ו 1 ! 11 ד 1 ב, 1 , על אשה-נחש. 

גולת-הכותרת של יצירתו הן 6 האודות שנכתבו ב 1819 : 70 
שו( 0 ץ 4 .ין (״אל פסיכי") ; 110 .^ 111 ) 1 (^ 111 כ ס'!' (״אל הזמיר״) 1 ב 011 
0 ) 0 םג 001 ) 0 (,על כד יווני״) 31111101111 , 10 ' (,.אל הסתיו״): ת 0 
׳ל 01101 ״ב 401 ! (״על מרה-שחורה״) 1 10£ ז 010 נ) 1 ו 1 מ 0 ("על עצלות"). 
בולט בהן מוטיוו הניגוד שבין היופי והאושר שבטבע ובין הסבל 
שבחיי אנוש עלי-ארמות, בין הנצחיות שבאמנות ובין האופי החולף 
של החיים. 

ב 1818/9 התחיל ק׳ פעמיים בבתיבת אפום על האל היווני היפריון! 
100 ז 0 נןיל 11 וסס 1 ) 0 (!ץ 11 0£ 311 ז סל! (.,נפילת היפריון")! בשתי 
הפעמים לא עלה בידו לסיים את יצירתו. אן הקטעים שנכתבו 
השפיעו השפעה רבה על משוררים מאוחריט-יותר. הקובץ , 1.30113 
!דסססק ) 0 י( 001101 נ 011 ג 31 >. 1 (.לאמיר,, איזאבלה ועוד שירים״). 1820 . 
מכיל. בין-היתר, את השיר 45 ח 8 \, . 81 01 סעפ 7114 ("ליל אגנס 
הקדושה"), האפייני במיוחד לתקופה הרומנטית בשל ההשתעשעות 
בעולם של יה״ב, ההתייחסות ליסוד החלום בחוויה האנושית ומיזוג 
הדתיות והארוטיקה; שיר זה בישר את התנועה, של הקדס-רפאליים 
(ע״ע). 

בראשית 1820 נודע לק' כי לקה בשחפת. בספטמבר אותה 
שנד, הפליג לאיטליה ע״פ עצת רופאיו. אד מחלתו החמירד, והוא 
מת בן 25 . ע״פ בקשתו חרטו על מצבתו המלים; "פ״ג אדם אשר 
שסו נכתב עלי־מים". זנרונותיו של חנט רשיר-הזכרמ של שלי, 
34100315 ״ יצרו את הסברה כי יחסם השלילי של המבקרים גרם למותו 
המוקדם. 

ק׳ נפנה עם גדולי האסכולה הרומנטית. הוא הרבה לכתוב על 
הניגוד שבין השאיפה לאידאל ובין האכזבה מן המציאות, נין הרצון 
להתעלות מעל למציאות באמצעות הדמיון ובין הציח־ בהשלמה 
מפויכחת עמה, סגנונו. המצסיין באינטנסיוויות שבד. הוא מעביר 
לקורא את הרגשות המאפיינים את המצב המתואר והמדבר באופן 
בלתי-אמצעי אל החושים, וכן הדיוק בתיאורים ובדימויים. השפיעו 
על רבים ממשוררי התקופה הוויקטוריאנית. השפעת ק' היתה רבה- 
במיוחד על טניטון(ע״ע) ועל חברי הקבוצה הקדט-רפאלית שהוקסמו 
גם מזיקתו לנושאי יה״ב. גם סופרים ,אסתטיים" מאוהריט-יותר נטו 
לראות בק' מעין כהן-גדול של פולחן-היופי• 

מכתביו של ק׳ (לוסזזוג(. 2 נר', 1958 ) שופעים הגדרות על 
השיר ועל המשורר. להשפעה מיוחדת זנתה התאוריה שלו על 
"המשורד-הזיקית" בעל יכולת הניטול-העצמי המוחלט ( 44 ו 31 ׳);! 0 
ינ 61111 ג< 431 ), המאפשרת לו להפוך עצמו לדמויותיו ולד.זדד.ות עמן 
הזדהות גמורה. 

אחדים משיריו תורגמו לעברית (בקבצים); ר. אבינעם, מבחר 
שירת אנגליד" תשט״ז! ר. צור, ג׳.ק" דבר של יופי, שירים, תשל״א; 





627 


י)יטפ, נ׳וו — קיל, תעלת־ 


628 


ש. זנדבנק (עורו), אנתולוגיה אנגלית, תשל״ג ! ל. גולדברג, קולות 
רחוקים וקרובים, תשל-ה. 

.[ ,^ו 3 ע .[ .^ 9 ; 1963 ./^ 0 ? ע /?> ^ 2 ז 1 ) 11 >^ 1 ./ 

. 1968 , 8 ח 11 ז 01 . 1 ! ; 1966 ./ .( 131151 .פ ; 1963 

יה. אד. 

קיכל״ים ( 0 ב() 1 (>זטז), 8 שפחה מרובת-מינים של צפרי־שיר (ע״ע). 

נדלן 15 — 25 ס״ס. מבנה גופן עדיו. הרגליים גבוהות וקשקש 
שלם ארוך מגן על השרשכף. לכנף 10 אברות-תעופה! הראשונה 
מגוונת מאד. כנפי הק" החיים בםבך מעוגלות וקצרות ושל המינים 
הדרים בשטה פתוח — ארוכות יותר. צבע הק״ שחור, אפור או חום! 
במינים מעסים מופיע נם צהוב, כתום או כחול. לצעירים אפייניים 
גרון וחזה מנוקדים. לניזונים מחרקים מקור עדין וחד, ואילו לאוכלים 
גם פירות מקור מעובד,־יותר וחוק, כמה מינים סצסיינים בשירה 
סלודית. 

תפוצת ד,ק" כלל־עולמית, פרם לפולינזיה, ניו־זילנד והקסבים. 

רוב המינים חיים באיראסיה ובאפריקה ורק מינים מעסים היגרו 
ליבשת אמריקה, חד.ליך הנמשך גם בימינו. הק" שוכנים באזורים 
אקלימיים רבים ובבתי־גידול שונים: בסונדרה, ביערות מחסניים 
ונשירים. בפרקים פתוחים בערבות — ועד למדבריות צתיחים. המי¬ 
נים החוגרים בצפת הקר חורפים באזורים חמים־יותר של כדה״א. 
במרחק אלפי קילומסרים. הסלעית האירופית 
המקננת בסונדרד. האירוסיבירית והחורפת באפריקה המשוונית, הר¬ 
חיבה את תחום חגירתה במאה הנוכחית ■והגיעה מזרחה לאלסקה 
ומערבה לגרינלנד וקנדה, אך היא שומרת עדיין על ממלולי-נדידתה 
הקדומים שהתארכו עכשיו בין 3 יבשות. מיני הק" החיים עפ״נ 
הקרקע, כגון הסלעית, כחול־החזה, השחרור והקיכלי, מתקדמים 
בריצה ומנתרים חליפות. המינים הדרים בראשי-צמחים, כדוחל, מש¬ 
תמשים ברגליהם לאחיזד. בלבד. אף שוכני-העצים אוספים את מזונם 
מעל פני הקרקע. השחרור גורף במקורו ומגלה שלשולים! הק׳- 
הרונן מפצח חלזונות על-גבי ,סדר של אבן — מעין שימוש בכלי־ 
עבודה. שירחם של הק" של נופים פתוחים (סלעית. שחור-זנב) 
גרונית וגסה, ואילו המסתופפים בסבך (שחרור, קיכלי, זמיר) — 
זמרתם מלודית מסתלסלת ואף נשמעת בלילות! שירה זו מוצאת 
ביסוי בפי משוררים וסופרים, 

הקן בנד מקלעת עלים יבשים וגבעולים רכים! צורתו סלסלה 
פחותה, ויש הסחים אותו בבוץ (שחרור, קיכלי). הפינים החורפים 
בא״י ודוגרים באירופה (דוחל, אדום-החזה, חכלילית) מצניעים את 
קנם במקומות מוגנים מגשם. הק" המדבריים מקננים בנקיקים, שוכני 
מישורים חוליים (סיני סלעית) מנצלים מחילות עזובות של מכרס¬ 
מים. מספר הביצים 3 — 6 . משך הדגירה 13 — 14 יום. הגוזלים ,חובשי- 
קן׳ ושוהים כשבועיים בקן. הם מכוסים פלומה עדינה, ועד עזבם את 
הקן היא מתחלפת ב,לבוש נעורים■ המנומר בחזה. דגם זה נשאר גם 
אצל הבוגרים בסוג ק׳ — לפתוח אצל הנקבות — ואילו בשאר הסוגים 
מתחלפות הנוצות בסתיו הראשון לחייהם בלבוש הבוגר. סימן זה 
הוא המכליל את החמריה לק". 

בק״ כ 300 מינים. בא״י כ 30 מינים, רובם בני הסוגים ק י כלי 
(!!!!)!■!פיד), סלעית (סלזפבח־ס), זמיר (ע״ע), אדום-חזה, 
דוחל, שחור-זנב ועוד. , 1 ,, ,. 5 

קיל ( 1 :> 1 ^). עיר־נסל ובירת מדינת שלזויג-הולשטיז (ע״ע), 

בצפון גרמניה המערבית! 264,300 תוש' ( 1974 ). ק׳ שוכנת 
בנמל סבעי מצדן, בשפך נהר שקוע ( 10 )ז 61 ז 1 ז־!:!!;)) למפרץ ק׳ 
שבמערב הים-הבלםי. אורך השפך 18 ק״ס, רחבו 2 ק״מ ועומק 
המים 10 מ' בממוצע. התפתחותה המודרנית של ק' החלה עם איחוד 
גרמניה ( 1871 ! ר׳ לדילן), וחפירת תעלת-ק' (ע״ע; 1895 ). 
בעקבות התפתחות זו גדלה אוכלוסיית ק' מ 25,000 ל 210.000 נפש 
ב 1910 . 


גרעין העיר, שנמצא על חצי-אי בחוף המערבי של השפך, נהרס 
כפעם כליל — יחד עם יתר חלקי העיר — במלה״ע ]). אחרי 
המלחמה שוקמה ק׳ לפי תכנת עירוני מודרני, מספר מבנים עתיקים 
שוחזרו, בהם כנסיית זאנקם ניקולאס מהמאה ה 13 . התעשיה כוללת, 
בין היתר, מספנות וייצור מכונות, מכשירים אלקסרוניים וטכססיל. 
הנמל החשוב משרת את היצוא ומשמש נמל ראשי לאניות-מעבורת 
לסקנדינוויה. בק' אוניברסיטה (נום־ 1665 ) ובה 10,630 תלמידים 
( 1975/6 ). 

היסטוריה. ק׳ קסד, בסאה ה 11 , כיישוב גרמני בשסח סלווי. 

ב 1072 נחרבה, ובמאה ה 13 הקימדרמחדש הרוזן אדולף מהול- 
שסין. ב 1242 קיבלה זכויות עיר, ובמאה ה 14 התפתח בה שוק, 
שנעשה מהחשובים בגרמניה הצפונית. ב 1363 הצטרפה לברית 
ה״הנזה" (ע״ע). זמן רב היתד, בירת דוכסי הולשטיין־גוטורפ 
(קזס] 001 .ת;£ז 15 ס 1 ך). ב 1665 נוסדו־, בה אוניברסיטה, שנודעד, כמרכז 
השכלה חשוב. ב 1773 עברה העיר לרשות דנמרק. ב 1814 נחתם בד, 
חוזה-ק', שבעקבותיו הועברו־, השליסה בנורווגיד. מכתר דנמרק 



קיו: גרעין העיר 


לשוודיה. התקוממות גרמנית נגד דנמרק שפרצה בק׳ ב 1848 הביאה 
למלחמה כלל־גרמניח נגד הדנים, ברם בסופה הוחזרה העיד לרשות 
דנמרק. ב 1866 , אחרי מלחמה נוספת. צורפה העיר לפרוסיה,. ב 1871 
הוכרזה ק׳ לנמל הצבאי של ה״רייך׳ הגרמני והחלה משגשגת, 
במיוחד לאחר שנבנו בה מספנות, מהגדולות בגרמניה, בעקבות 
פתיחת חעלת־ק׳ ( 1895 ), פרחה העיד גס כנפל אזרחי. באוקטובר 
1918 פרץ בה מרד מלחי הצי הקיסרי שהביא למהפכה בגרמניה. 
בתקופת השלטון הנאצי שוב היתה נמל-צי חשוב, ובשל־כך הותקפה 
מהאוויר כ 90 פעם ונהרסה רובה. מאז שוקמה. ב 1945 היתה לבירת 
מדינת שלזוויג־הולשטיין. 

^>ה 1 ו מ* , 11$ ( 101 ? . 1 ־ 1 — 12€ /^ז 0 ״ 1 ז^|^ 6 ז 1 {^ל .ז 

) 0 ןד'.ימ^ומס*$זו 017 ־ז 4/6 ע-מ 1 > 71 כ 0 ^€ ־ 4/0 ; 1963 

. — 1967 , 1965 — 66$ ! 

י־. קר.־ה. וס. 

ב 1855 היו בק׳ 156 יהודים. קהילד, התארגנה רשמית ב 1867 , 

וב 1869 נבנה ביכ״נ. ב 1933 היו בק׳ 522 יהודים. ב״ליל הבדולח" 
נשרף ביה״ב החדש שנבנה ב 1910 . רוב יהודי ק׳ יצאוה לפני השואה. 

קיל, תעלת־ ( 1 ג 11 ־; 1 ־*נ 11-051 ז 0 א), תעלה באורך 98.7 ק״מ 
במדינת שלזוויג-הולשסיין שבגרמניה, המחברת את הים 
הצפוני עם הים הבלטי (ע׳ ערכיהם) משפך נ׳ אלבה (ע״ע) לנמל 






629 


קיד, תערת• — קיליקידו 


630 


קיל (ע״ע) ומקצרת בם 500 ק״פ את הדרך שבין היפים לערמת זו 
המובילה דרך המצרים הדניים. רחבה 102.5 מ׳ ועמקה 11 פ׳; 
שבעה גשרים בנויים מעליה. בשני קצותיה חאי־שיט המווסתים את 
הפרשי המפלס הנוצרים ע״י גאות ושפל. ב 1971 עברו בה 73,360 
כלי שים. בניית התעלה (שנכרתה ע״י גרמניה בעיקר למטרות 
אסטרטגיות) הושלמה ב 1895 (נקראה אז "תעלת הקיסר וילהלם"). 
עד סוף פלה״ע 1 היתר, תחת ריבונותה המלאה של גרמניה. בהסכם 
ורסאי (ע״ע גרמניה. עמ׳ 465 ) חויבה גרמניה לכבד את חופש 
המעבר בתעלה לספינות כל המדינות שאינו במצב מלחמה עמה. 
נ 1936 הסתלקה גרמניה באורח תד־צדדי מהוראות אלה, ואם כי 
היתד, הסתלקות זו בגרר הפרח ברורה של ההסכם האפור. גרסו 
רבים ששתיקת מדינות העולם הביאה לביטול ההודאות הנדונות. 
הן אף לא הוחלו מחדש במפורש אחרי מלה״ע 11 ■ אד הזכות למעבר 
חפשי ניתנת ע״פ הנוהג שנתגבש בעשרות השנים האחרונות. — 
ב 1961 נחפרה מרנדסבורג שעל הגדה הצפונית מנהרה פתחת לתע¬ 
לה — לכבישים, שהורחבה ב 1965 גם להולכי רגל. 

-־ו^וח^) ^ 11111 ^ 1 ^ ווו^' .׳ז 0 ו 1 וג 1 <>>[ .'\ 

. 1958 ,( 190 — 170 .^) 3 מז 10 ל} 1 מ ! 1 חג\ ל^ובם<^)ג^ 

קילוררדבי, ררברט, ע״ע סכולסטיקה, עמ׳ 999 . 

.קייל*"׳ — ׳< 1£ ׳לב 0 זס 111 ־ו.\ 2 — ( 1821 — 1895 ). מתמטיקאי 

אנגלי. מהבולטים בבני דורו. עד גיל 8 התחנד בלנינגרד! 

אח״כ חזרה משפחתו לאנגליה. כבר בילדותו התבלט בכשרונו המת' 
מטי. בגיל 17 התקבל לאוניברסיטת קימבריג/ ולמד שם שפות זרות 
ומתמטיקה. ב 1842 הרסמר שם במתמטיקה וקיבל מינוי לחוקר. 
ב 1845 , משלא חודש המינוי ולא נמצאה לו משרה במתמטיקה. סנה 
ללימודי משפטים וב 1849 הוסמך לעו״ד, 14 שנח עסק במשפטים, אך 
המשיך במרץ במחקר מתמטי ופרסם בפרק־זמן זה למעלה מ 200 
מאמרים. מ 1850 ערך תקופה ארוכה מחקרים במתמטיקה (בעיקר 
באלגברה) יחד עם המתמטיקאי ג׳ימז סילוסטר( 1814 — 1897 ).ם 1863 
ועד מותו שימש ראש המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת קימבריג׳. 
על תרומתו למחקר המתמטי זכה ק׳ לתארי־כבוד רבים מהאוניבר• 
סיסות המפורסמות בעולם. כן נתמנה לחבר־מכותב באקדמיות לאו־ 
מידת של מדינות רבות. בזמן זה פרסם 900 מאמרים במחמסיקה (י״ל 
ב 13 כר') וספר אחד: ־ £12110 תס 0 ^: 1 ]ג£ז'ד ׳לזר.. 1 ו £1 וח £1£ 

;־חס״ (״מחקר יסודי על פונקציות אליפטיות״), 1876 . 

עבודתו המדעית משתרעת כמעט עם״נ כל תחומי המתמטיקה 
הטהורה. במיוחד הגדיר ופיתח את התורה של מבנים אלגבריים 
אינוריאנטים תחת טרנספורמציות במרחב (ע״ע גאומטריה אלגברית: 
העתקה). כן פיתח את הגאומטריה הדב־ממדית (ע״ע) והוכיח משפט 
חשוב בתורת החבורות (ע״ע חבורה, עם׳ 47 ). ק׳ חקר בתורה 
האלגברית של מטריצות והוכיח (יחד עם המילטון) את אחד המש¬ 
פטים היסודיים בתורה זו (ע״ע מטריצה. עט׳ 110 ). חקר פונקציות 
אבליות ואליפטיות (ע״ע פונקציות) ועוד. עבודותיו: ££1 ז€־. 1 ן 001 
.\, }ס 5 ז 6 ו 1 בי 1 1 ב 11£ ן:וח£^ 1 ג^.. י״ל ב 13 כר/ 1889/97 . 

! 0 ^|וו 50 .})!;)?!;זיז ./) 

. 1934 .מ 

קילימנג'רו( 0 ז 3 (חגמ 1 ו 11 ) 1 ), גוזזז חררי געשי בצפון טנזניז). ליד 
גבול קניה, אפריקה. הגוש משתרע לזזורך 75 ק״מ. סצפון־ 

מערב לדרום־מורח, ולרוחב 50 ק״ס. שיאו — קיבר, שלו צורת חרוט 
והמתנשא לגובה 5.895 מ׳, וד,וא הגבוה, בהרי היבשת. בדרומו לרע 
שקטרו 2,000 מ׳, עמקו 300 ם׳ ובתוכו מתנשא חרוט־משנה הבגד 
אפר געשי. משולי הלוע נפלטים גזים של תחמוצות פחפן (פומרי־ 
לות)! בפורח מתנשא שיא שני — פאונוי — לגובה ז 2 ז, 5 נד. 

ד,ק־ מתנשא במורח הרמה המורה־אפריקנית. הוא נוצר בשלישון 
ע״י פעילות געשית נרחבת שליוותה את התהוות הבקע המורח־ 


אפריקני. ק׳ נמצא באיווי אקלים משווני (■ 3 מדרום לקו הפשווד.). 
צפונו הנמצא בצל הגשם מקבל עד 1,500 מ־מ גשם בשנה, ואילו 
הצד הדרומי, עד 3,000 מ״פ. הצומח על הפורחת משתנה בהתאם 
לגובה; פאוואנה בשיפוליו, גידולי שדה ומטעים בגובה 1,000 — 
2,000 פ׳, יער משווני — 2.000 — 3,000 מ׳ ובגובה, 3,000 — 4,000 ם׳ 
— עשבים רשיהים (חמר: ע״ע אפריקה, עמ׳ 297/8 ). קו השלג נמצא 
בגובה 5,000 מ׳. 

מדרונות ההר בדרום פתונים יותר וכאן נמצא האיזור החקלאי 
העיקרי של שבטי צ׳אגה, שמרכזו העיר מושי לרגלי ההר. ק׳ 
נתגלה ב 1848 ע״י המיסיונרים הגרמניים, קאמפף ורבפן. שיאו 
נכבש לראשונה ע״י מטפסי הרים ב 1889 ■ 

קיליקיה ( 011013 ), חבל בדרום־פורח אנטוליה. תורכיה. ביו 
הרי-טורוס (טאורום) לבין הימה״ת. חלקה המערבי הררי 
ומבותר, ואילו חלקה תמורתי מישורים פוריים. 

ראשית היישוב בק׳ בתקופה הנאוליתית (האלף ה 6 לפסה״ג). 
בתקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה הקדומה (האלף ד, 4 —ד, 3 
לפפה״ג) כבר הוקמו בק׳ ערים בעלות חוסה וביצורים, כגון מרפין 
וטרסום. ק׳ נוברת לראשונה במקורות יווניים (הפאות ה 16 —ה 15 
לפםה״נ), בשם 3 ע 1 ״חנ>^/ (כיום העיר אדנה). סמוך לאותו הוסן 
נוסדה בק׳ ממלכה הודית (או לווית) ושמד, 13 ו] 3 ,״ 2211 וא, ווו סופחה 
במאה ה 14 בידי שפלליפש (ע״ע חתים, עם' 257 ) לאימפריה החתית. 
באלף ה 1 לפסה״נ נוסדו בק׳ שתי מדינות: !טס—היא קוה שבמקרא 
(מל״א י, כח), ששכנה בפישור, ו 1311311100 (ומכאן השם קיליקיה), 
בהרי הטודוס. קוד. התפרסמה בסחר הםוסים והברזל, ושימשה למן 
המאה ה 9 לפטר,״נ מוקד־פשיכה למלכי אשור. ביפי טרגון 11 
(סוף הסאה ה 8 לפסה״נ) כבר נמצאה ק׳ כולה בתחום שליטת 
האימפריה האשורית, ומושלי קרה נוכרים בפקודות עד סוף ימי 
האימפריה, נבונאיד (ע״ע) מלך בבל נלחם בקור, והגלה מתושביה 
לבבל. אך ב 547 נכבשה ק׳, ועמה רובה של אסיד,־ד.קטנד" בידי 
פורש (ע״ע, עס׳ 705 ) מלך פרס. 

ק׳ הפכה לאחת הסטדאפיות באיפפריד, האחפנידית האדירה, 
ותושביה נאלצו להעלות מם ל.,מלך המלכים". בתבליטי פרספולים 
נראית משלחת קיליקית המביאה למלך הפרסי מתנות לשנה החדשה. 
אחרי שכבש אלכסנדר הגדול את אמיה-הקטנה ( 334/3 לפמה״ג), 
חדי לק' דרך "השערים הקיליקיים", והדבר אפשר לו להיכון לקרב 
איסוס ( 333 ). אחדי מותו סופחה ק׳ לממלכה הסלוקית. הרומאים 
הכירו בחשיבותו של חבל וה, ואף בנו גשר מעל הנהר מארוס, 
ליד אךנה. אחריהם שלטו בק' הביונטים. 

ק' סבלה מפלישות חוורות־ונשנות של הערבים ולבםוף סופחה 
לח׳ליפות חאמיית, היא שימשה לערבים בסים לפלישותיהם ולהת¬ 
קפותיהם על ערי אנטוליה, ב 962 החל הקיסר רומנום 11 ( 959 — 963 ) 
לבבוש־מחדש את ק': השלים את הכיבוש בנר, בסילום 11 , בלכדו 
את אדנה מידי הערבים ( 964 ). ק׳ שבה והיתד לטריטוריה ביונטית 
ונוצרים חודו להתיישב בה. בסוף המאה ד, 11 כבשו הסלג׳וקים 
התורכים חלק מק׳ ויסדו נסיכות קטנה בעיר טרסוס. באותה העת 
נדדו שבטי הארמנים לק׳ ויסדו נסיכויות קטנות במישור הקיליקי 
(״ארמניה הקטנה״! ע״ע ארמניה, עם׳ 968 ). ברבוסן ניסו הקיסרים 
הביונטים להחזיר את ק׳ לשלטונם, אך כיבושיד,ם לא החויקו מעמד 
ומז רב. ב 1266 נכבשו ונבוזו אדנה וקי בידי הממלוכים, בהנהגת 
ביברס (ע״ע). הנסיכויות הארמניות האוטונומיות המשיכו להתקיים 
בק׳, ובראשן עמד מלך. הממלונים חורו וכבשו את ק׳ ב 1359 , 
ונשארו בה עד נפילתה בידי העת׳מאנים ב 1515 . מכאן ואילך היתה 
ק' חלק בלתי-נפרד מן האימפריה התורכית העת־מאנית! רק בשנים 
1832 — 1840 היה האיזור בשלטון מחפר עלי, שליט מצרים. הצבא 
הצרפתי נשאר בק׳ אחרי מלה״ע 1 ( 1919 — 1921 ) כדי להגן על 



631 


ר;יליקיה — קילצה 


632 


המיעוט הארמני. משהפנה חורכיה לרפובליקה סופחה גם ק׳ למדינה 
החדשה. 

״קרה״, אנגיקלוסדיה מקראית ז׳ (ושם ס 0 רות)! ,תז 1 ש 11 ו•^־ 

■ 10 ו^ /ס <( 1 /<} 0 ^ 760 ) ^€דהו 1 ).ו^ ,ץועומפא . 1 \ ; 1896 ,.){ 1/1 מ׳>ז.ממ 

1 מ/ז 2 ! 1 <) ,ת;> 2 ז,? . 1 ? ; 890 ( ,■/ 11710 ^ 1 

. 1940 
ח. ת.־ א. ע. 

קילנד (קרי; שא), אלכסנדר 

( 1849 — 1906 ), סופר נורווגי. ק' למר משפטים. בשנים 
1881 — 1891 הזדהה עם השמאל הספרותי בעל המגפות הרדיקליות. 
עד 1891 הקדיש את זמנו ליצירה ספרותית, אח״ב — לכתיבה עיונית 
ולפוליטיקה! ק׳ אף נתפנה ראש העיד סטאוואנגר ( 1891 ). כבד 
בפרסומו הראשון, קובץ סיפורים קצרים (זפ 1 ]:ו 11 פז 10 י 1 ), 1879 , 
בולטת המגפר. הביקרתית בלפי החבדד" מגמה המוסיפה להיות שלסת 
בכל יצירתו; סאטירה תריפה על הביורוקרטיה הנורווגית ברומן 
] 011 }!(ו 1 פנ 1 זל. (״אנשי־עבודד,*), 1881 ! התקפה על צביעות המעמד 
הגבוה והבורגנות ברומן פ £15 ( 1881 ) ! ביקורת על דרכי החינוד 
הנוצרי הצבוע ב 0111 (״רעל״), 1883 ! שלילה הדיפה של שיטות 
המסחר, הניצול והצביעות של אנשי־ד,עסקים ברומן 3 מנ 11 ז 0 ?( 1.1884 . 
— יצירתו של ק' מושפעת מדיקנז ופאנדדסן (ע־ ערכיהם), ומדע־ 
יונותיו של ברנדס (ע״ע) על ספרות מגמתית ועל ספרות כמדיום 
של ויכוח בשאלות אקטואליות. ק', שלחם בהומור ובאידוגיה באי- 
הצדק החברתי ולמען ערכי־פוסד, היד, אהד הסופרים המגמתיים 
החשובים בשנות ה 80 של המאה ה 19 בסקנדינוויה, ומגציגיה 
המובד,קים של התרבות הנורווגית, 

,?,תי^יס(! . 5 ( ; 1952 ,^ 1 ^ 1710171 ^ , 2 ז 1 ^נ^^ז((^ 3 מ .£ . 1 < 

. 1966 , 1918 —^ 1860 , 711-6 ו 70 ^וג 1 1071 ^£^ 1 ז 0 ^ז 77 -{ 6 ^ 10 \. 

קילפה, אוסולד —:>ת!נ 41 נ 13 ב׳״ 05 — ( 1863 — 1915 ), פילוסוף 
ופסיכולוג גרמני. פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטות וידצ־ 

בורג, בון ומינכן. מנציגי "הראליזם הבי^דתי" בגרמניה, שצירף 
גישה פילוסופית מובהקת למחקר פסיכולוגי מדוקדק. תחילה עסק 
בפילוסוסיד, ואסתטיקד" עדך סדרת ניסויים בתחום ההוויד. האסת¬ 
טית ודן על סמך ממצאיו בבעיות החינוך לאמנות. את תודת־ההכרה, 
ולאחר מכן גם את הפסיכולוגיה. השתית על הרעיון, שקיימת חשיבה 
.,טד,ורד," שאינה מלווי, מוצגים חושיים ( 8 םו;)ס 111 ) 1113801£55 ;ו 
5 פ 111106 ג 6 )נח 3 ח 0 ). ב 1909 פנה לפסיכולוגיה של החשיבה. 

היה מיוזמי המחקר הגרמני המודרני של החשיבה ואביה הרוחני 
של -אסכולת וירצבורג*. בחקירת תהליכי החשיבה השתמשו עוזריו 
ותלמידיו, ביניהם ק. ל. בילר(ע״ע), בדרך האינטרוספקציה הניסויית 
השיטתית והגיעו לתוצאות חשובות. את דעותיו בתחום זה סיכם 
במאמרו 5 ת 1$6 ג 61 ס 36$ 16 א 66010 ע 5 ין 6 חז 036 וח 316 ־,? 116 ("על 
הפסיכולוגיה המודרגית של החשיבה״), 1912 (נדפס גם בספרו 
16 א 66010 ץ 3 ק ■ 61 ( 111 מ 86 ח 16$11 ז 0 ז\ [״הרצאות על פסיכולוגיה״], 
1922 ־). בשנות ה 20 ניסר, ה. אורמיאן להשתמש במתודה הנ״ל גם 
בחקירת דרכי חשיבתו של הילד. 

קילפ^^ריק, לילים הךד — ז 161 ] 1 בק 11 ;? 36313 ? ת 11131 נז(\ — 

( 1871 — 1965 ), מחנך אמריקני מן האסכולה הפךגמטיססית 
וממעצבי "החינוך המתקדם" באה״ב. ק׳ התפרסם בעיקר כמפרש 
וכמפיז התאוריה של ג״ון דיואי (ע״ע) וכמכונן שיטת הפרוןקטים. 
לפי שיטתו, הלמידד. היא תולדת מאמץ הסתגלותי של האדם. 'מאמץ 
המכוון לניצול יעיל־ביותד של נתוני הסביבה,. מבחינה זו הלמידה 
היא מנגנון המקיים את התפתחות המין האנושי. מקוד כל האידאות 
וד.מושגים בנסיון, ומבחן אמיתותם במעשה המתבצע על-פיהם. 
מוסדות, חוקים ועקרונות המוסד התפתחו בחברות דמוקרטיות 
כתוצאת מפעילותן של קבוצות חבדתיות, ובעולם הנמצא בשינוי 
מתמיד תלוי ערכם, במידה שבה הם תורמים לרווחת קבוצות אלו. 


ק׳ גורם, שהשינוי המואץ המאפיין את חברת ימינו מחייב חינוך 
השונה מבל מה שנחשב בעבר לחינוך. תפקיד החיגוך לגשר בין 
המוסר, הטעון עדכון, לבין התמורות בחברד, ובדרכי מלחמת-הקיש 
שלה. 

כדי שביה״ם יבין אח הילדים לעתיד הצפוי להם — שאין לדעתו 
מראש — יש הכרח לארגנו על בסיס הדש המביא בחשבון את 
הדינמיות של החברד,. עיקרה של הכנה זו שיתופו הפעיל של הילד 
בבעיות האמיתיות של החיים העכשוויים, תוך גילוי יחם אוהד מצד 
המחנך לצרכיו ההתפתחותיים. לפי שיטת הפרויקטים שקבע ק׳ על 
התלמיד להשתלב במאמץ קבוצתי בפתרון בעיה מוחשית, ותוך 
פתרונה ללמוד בעיקר את הדרך שבה פותרים בעיות, ולאו-דווקא 
להכיר פתרונות מוכנים ומקובלים. 

בתקופה שביו שתי מלה״ע התפשטד, שיטת הפרויקטים וקנחה 
לה חסידים בארצות רבות. היא השפיעה על דרכי ההוראה גם בארץ. 
בעיקר בבתה״ס של זרם העובדים, ובהדגשה יתירה במוסדות החינוך 1 
של התנועה הקיבוצית. באלד. האחרונים הפכה ל״שיטת הגושאים״, 1 
שבד, נדחק במידה רבה יסוד העשיר, שאפיין את השיטה המקורית, 
ואת מקומו תפסו הקריאה וד.כתיבה על אודות הנושאים הנלמדים. 
ברבות הימים נבלעה שיטת הפדויקטים בדרכי ההודאה החדשות ! 
שהונדעו במדינות רבות בעולם. — יחד עם דיואי השפיע ק׳, באמ¬ 
צעות תלמידיו ד,יד,ודים, על החינוך היהודי באה״ב. ובשנות ה 20 
נודעה השפעתו אף בבריה״ס. 

עם ספריו החשובים נמנים 1 > 61110 ^ 03 5 ח 33110 מ, 01 ־ 1 (קטעים 1 
י״ל בעברית בתש״ג בשם ״שיטת הפרויקטים״), = 1935 ; ץ 11 ק 11110$0 ? 
011 ו) 63 ט £3 )ס (״פילוסופיד. של חינוך״), 1951 . 

. 1951 ,. 11 . 17 .' 8 ,( 3113 ( 6116111 ־ 7 . 5 

צ. לם 1 

קילצה ( 16166 ) 1 ), עיר־תעשיד, ובירת מחוז ק׳ ( 19,510 קמ״ר, 
1,901,800 תוש׳: 1974 ) בדרש מרכז פולניה, 143,900 תוש', 

ק׳ שוכנת על הכביש ומסה״ב ודשה—קרקוב, בגורי שוויאנטוקז׳ים־ 1 
קיה ( 16 ] $1 ן,, 11 ] 16101 ״ 5 ץ 1 ס 0 1 ״ד.רי הצלב הקדוש"]) העשירים 
בעפרות ברזל, אלו משמשות בסים לתעשיה מטלורגית ולתעשיית 
מכונות. כן מייצרים בק׳ מוצרי מזון. בק׳ מוזיאון היסטורי וקתדרלה . 
(מד,מאות ה 16 —ה 17 ). ן 

היסטוריה. ק' נזכרת לראשונה בסוף המאד. ה 11 — כמקום 
שוק. היא היתה רכוש הד.גפון של קרקוב. ב 1360 קיבלה זכויות 
מוניציפליות. מ 1795 השתייכה לאוסטריה. ק׳ נכבשה בידי צבאות 
נפוליון, ואחרי 1815 היתד. בתחום ״מלכות פולניה״ שבשלטון רוסי. 1 
לאחר חיבורה לרשת מסה״ב, בסוף המאה ה 19 , התפתחה ק׳ במהי¬ 
רות, מאז 1919 היא שייכת לפולגיד,. במלה״ע 11 הקימו הגרמנים 
בסביבותיה 4 מחנות-השמדה. 

יהודים. הידיעה הראשונה על יהודים בק׳ מדברת על גירושם ן 
משם ב 1535 , ועל הזכות שקיבלו העירונים אז שלא לסבלם בעיר. 
ב 1833 התיישבו בק׳ יד,ודים מעטים; הם גורשו ב 1847 , אך חזרו 
כעבור זמן קצר. ב 1852 חיו בק' 100 יהודים, שהיו סמוכים אל 
קהילת ח׳נצ׳יני (ץ 0146111 ) השכנה. ב 1868 היתד. ק■ לקהילה עצ¬ 
מאית ונוסד בית-קברות. מספר היהודים עלה בהתמדה; 1873 — 
11,970 1882 — 2,660 1 1897 — 6,400 ; 1909 — 11,200 ; 1921 — 
15,530 , 1931 — 18,000 (כ 40% מכלל האוכלוסיה). היהודים היו 
מחלוצי פיתוח התעשיה וד,משאבים באיזור, עסקו במסחר וכן הקימו 
בנקים. לקהילה היו מוסדות סעד ותרבות, כולל בי״ם־תיכון. ברא¬ 
שית מלה״ע 11 היו בק׳ 25,000 יד,ודיס, ואז הועברו לשם 3.000 
יד,ודים מלודד. הוקם גטו, וב 1941 מתו בו כ 4,000 איש ממחלות. 
ב 1942 גשלחו 21,000 יד,ודים לסחגה-ד,השמדה טרבלינקה, הגטו 
חוסל. וב 2.000 איש שגותרו בו הועברו למחגה-כפיה ובמשך־הזמן 
חוסלו גם הם. אחדי המלחמה חידשו 200 יהודים את היישוב בק׳, אך 






מ. קיסלינג: נער מטולון, שמן, 1930 (סוזיאון תל־אביב) 


האנציקלופדיה העברית (כרד כ״ס) 










633 


קילצה — ייטכדיג׳ 


634 


נתקלו בהתנגדות אנטישמית מקומית, ובפוגרום שבערך בהם ב 1946 
— הגדול מסוגו בתקופה שלאחר הנאצים — נרצחו 40 איש: 
הנותרים היגרו לאה״ב ולא״י. 

ם. ציטרון (עורך). ספר ק׳. תשי״ז. 

מ. 

לןימבריג' (ט 13£ זכ 1 ות 3 כ)). עיר במזרח אנגליה; 103.700 תוש׳ 
( 1974 ). ק' שוכנת על הגדה המזרחית של הנהר הקטז,קןם 
(!״!ג:)). בדרום מישור פן (מס?), במקום ששימש מימי-קדם כמעבר 
חשוב-ביותר מאנגליה המזרחית למידלבדז. 

עיקר פרסומה של ק׳ כעיר אוניברסיטאית. ב 29 הקולג׳ים שבעיר 
( 18 מהם לגברים בלבד) לומדים 10.770 תלמידים ( 1974 ). הוותיק 
בהם, פיטרהאום ( 11$6 ס 11 ז 4 ז 0 ק), נוסד ב 1284 . בנייני הקולג׳ים נבנו 
בסגנון גותי ובסגגון הרנסאנס, בשתי גדות הנהר. לאחר שנוקזו 
שטחי ההצפה והפכו לפארקים וכרי־דשא ספורססים. העיר־העתיקה 
מאופיינת בסמטות צרות ומתפתלות, וכמעט לכל בניין בה עבר היס¬ 
טורי וציבורי: ספריות, מוזיאונים, מכובי־מחקר, בתי־מרזח, חנויות 
וכנסיות. בין המבנים הבולטים — הקפלה של קינגז קולג׳ ( 5 ' 8 נ 01 ( 
011486 ס; 1446 — 1515 ) הבנדה בסגנון גותי־אנגלי. לידה נמצא בית 
הסנאט ( 1730 ), שבו נערכים טקסי מתן התארים. ק', יחד עם העיר 
האוניברסיטאית אוכספורד (ע״ע), סיפקו במשך דורות מנהיגים 
פוליטיים ורוחניים לאנגליה. — בק׳ תעשיה ותיקה הקשורה לפעילות 
האוניברסיטה, בעיקר דפוס וייצור מכשירים מדויקים ואלקטרוניים 

לאחרונה גם בקנה־מידד. גדול, כגון ייצור מכשירי רדיו וטל- 
וויהה. 

5 ז 06 ז 8 ^ 1 ! י^ .תסצחתזסירד . 1-1 

היסטוריה. בק׳ נמצאו שרידים פדהיסטוריים ורומיים. ק׳ 
נזכרה בכרוניקה מ 875 . שני מנזרים שנבנו במאות ה 11 וה 12 
הוחלפו ב 1496 ב״ג־יזס קולג״ (= 001108 115 י. 0 (). ב 1068 בנה וילים 
(ע״ע) הכובש טירה בק׳. בראשית המאה ה 12 העניק הנרי 1 (ע״ע) 
לק׳ כתב-זכויות, שהוענק לר. שוב ב 1201 וב 1207 ע״י ג׳ון (ע״ע). 
מ 1231 עומד בראשה ראש-עיר (זסעגוח). ביה״ב היתד. ק' מרכז 
מסחרי חשוב, ובמאה ה 16 התפתח בה הדפוס. ב 1640 נבחר קרומול 
(ע״ע) לנציג ק׳ בפרלמנט, וד,וא הבטיח את נאמנות העיר לפרלמנט 
במאבקו עם המלך (ע״ע (הןממלכה [הןמאחדת, עמי 885 ), במאד, 
ה 19 היתד, ק׳ תלוצה במתן שירותי־רוווזה חברתיים (ספריות, 
לשכות־עבודה, מרפאות־שיניים בבתה״ס וכו׳). 

קהילה י ח ו ח י ת תשובה התקיימה בק' ביה״ב, אך התאריו 
1073 — כראשית יסודה - איננו מבוסם. ב 1244 הועבר בניין 
ביהכ״נ — שלא היה בשימוש — לרשות הפרנציסקנים. ברשימת 
יהודי ק' בשנים 1224 — 1240 מופיעים כ 50 בעלי-בתים. בימי "מלח¬ 
מות הברונים״ ( 1266 ) נתפסו מספר יהודים עשירים, ושוחררו תמו¬ 
רת כופר-כסף. ב 1275 גורשו יהודי ק׳ להנטינגטמ. את מגיסטר 
בנימין, שאת ביתו העניק המלך ב 1224 לעיר לשמש לה בית-כלא, 
יש לזהות עס ר׳ בנימין מקנטבריא, מקבוצת בעלי־התוספות שפעלה 
באנגליה. 

בסאה ה 16 הרצו באוניברסיטה של ק׳ שני מומרים יהודים: ג׳ון 
עמנואל טרמליום מפרארה ( 1510 — 1580 ) ופיליפ פרדיננד מפולניה; 
האחרון פרסם ב 1597 את הספד ו=נ 1 4 ג 1 ז=ע 1 תנ 1 ;. .:ד>ג]ר 1 (.אלה דברי 
אלוהים"). מאז חזרו יהודים לאנגליה, במחצית השניה של המאה 
ה 17 , הורו כמה-וכמה מורים יהודים בק׳. ובעיקר מאמצע המאה 
ה 19 וד,לאה, ביניהם: ס. שילד שינזי ( 1869 — 1890 ) וש. שכטר 
( 1891 — 1901 1 ע׳ ערכיהם]). באוניברסיטה של ק׳ מצויים כ 3,000 
כ״י עבריים, ובן כ״י מהגניזה (ע״ע) הקאהיריח; חוקרים יהודים 
סכל העולם קבעו מושב 1 סני בק׳. - - עד 1856 לא קיבלו יהודים 
תארים באוניברסיטה, או הותר להם ללמוד בה. לקראת אמצע המאה 



חלק סקיגגו י-ולג/ אוניברכימח קימבריג' 


ה 18 נמצאה קד,ילה קטנה. קצרת-ימים, בק׳. היא חודשה ב 1847 
ושוב ב 1888 . כיום מהווים הסטודנטים את עיקר בניינה של הקהילה 
הקטנר.. 

; 1913 . 2-10 — 103 מ; .ק . 11 

. 1950 , 46 — 42 ^ 0 ו^הוס 0 ■ו'^ / 0 !) 15 ^ ^ 74 . 0 

י. קר. - ב. ר. 

יסודות האוניברסיטה של ק׳ הם עתיקים מאד. ב 1209 
היגרה לק׳ קבוצת סטודנטים מאוכספורד, ומספרם גדל ב 1229 ו 1231 
בעקבות הגירה מפרים ומאוכספורד. ב 1224 הגיעו לק׳ הפרנציס¬ 
קנים ויובל שנים אח״ם הדומיניקנים, מכתבים מ 1231 וס 1233 
מעידים על קיום אוניברסיטה מסודרת, או היתה גם הגירה מק׳ 
(ב 1261 וב 1381 ) מחמת מריבות עם תושבי העיר שבהן אף נשרפה 
האוניברסיטה. במאה ה 13 היה ארגון האוניברסיטה רופף. ע״פ 
הדגם של אוניברסיטת פריס. ב 1318 הכיר האפיפיור יוהנם ^^ xx 
(ע״ע) באוניברסיטה שלק׳ כסטודיום גנרלי. ( 416 ז=מ 04 1 מ 1111 ;ג 1 ) 5 ). 

כ א ס כ ו ל ת ק', או,.האפלטוניים של ק׳"( 8 ז 18 מ 1310 ? ס 4 ז 71 ), 
נודעה קבוצת פילוסופים ואנשי-דת אנגלים במאה ד. 17 , שרובם 
התרכזו באוניברסיטה זו — בעיקר באמניואל קולג׳ — ומקצתם 
באוכספורד. מנהיגם הרוחני היה בנג׳מין ויצ׳קוט (= 1 ס 110 =! 711 *,' 1 
1609 — 1683 ) , והחשובים בהם — רלף קדורה והנרי מור (ע׳ ערכיהם). 
הם שאבו מתורות אפלטון ופלוטינום (ע׳ ערכיהם) במטרה. להגן על 
הנצרות מפני המטריאליזם של הובז (ע״ע) ואחרים מתד-גיסא, ומפני 
חורתקלוין(ע״ע) מאידו־גיסא. תהילה דאו בדקרט (ע״ע) בעל-ברית, 
אן אח׳׳כ — יריב מסוכז• אנשי אסכולת ק׳ התנגדו לכיתתיות דתית 
המבוססת על פרשנות מפורטת של כתבי-ד,קודש ולכל קנאות וד,תל- 
חבות דתית, והטיפו לסובלנות. לפיכו ביבו אותם יריביהם בכינוי 
.רחבי-דעת" ( 118 ג 1 זגנ 1,311111411 ). אנשי אסכולת ק׳ ביקרו את מה 
שנראה להם בקלוויניות כהפחתה ערך האדם, וטענו שההתבוננות 
העיונית באלהים, שטיבו תבוני. מעלה את רמת תבוניותו של 
המתבונן; ומשום שהעיון נראה לד,ם באופן זה תכלית לעצמה שללו 
את שעבוד הדעת להשגים ממשיים, מדעיים למשל. 

, 1 )ע 0 ו 1 ־ז 1111 ל 1 . 4 ? .[ ; 1926 .€ ■^ז/יד ,;';!סןזייס? .( .■־< 

^ו 0 .ז 0 ־ו 1 :*. 01.9 : 1931 סו 1 ו 0 ו 1 ו^ 1 ו 1 ' 1 ' 

1932 072 י 1 ס!]) ^ 1 ךן 1 1 ז 1 

;זמ£ומ 1 תסן(/^ן/מ£ ,?! 1 ( 0 ״ 1 .. 6 : (תרגדם אבבלי 1953 ) 

, 1957 .!חסוסווסיו^/ 11 ) 0111 ) 111 !)!!ב .יז .€ )<(! / 0 
אל. גי. 

קןימבריג' ( 84 ! 11 זלתז 03 ), עיר במזרח מסצ׳ומטם, אד,״ב; 100,360 
תוש׳ (אומדן 1970 ). ק׳ שוכנת על הגדה הצפונית של בהר 
צ׳רלז. בעברו הדרומי נמצאת בוסטון (ע״ע). שק׳ נמנית עם אזורה 
המסרופוליטני. ק׳ היא אהת הערים העתיקות באה״ב ומראשית ימיה 






635 


?ימבריג' — ?יו 


636 


היא מרכז לחינוך גבוה, תרבות וספרות. הוקמה ב 1630 בשם ניוטאון 
(;> 0 ״י 0 ' 1 *:!!ל). ב 1636 נוסדה בה מכללת הרורד (ע״ע ושם תמי) — 
המכללח חראשונח באה״ב. שנתיים לאחר מכן נקראה העיר ע״ש ק׳ 
שבאנגליה (ע״ע). כיום ( 1974/5 ) לומדים באוניברסיטת הרוורד 
19,320 תלמידים וספרייתה היא מהגדולות בעולם. עם מוסדות החינוך 
והמחקר הבולטים בק' נמנים מכללת רדקליף לנשים (נום' 1879 ), שבה 
1.600 תלמידות, ומכון מסצ׳וסטס לסכנולוגיד, (.'ד. 1 .}ו 1 ), שנוסד 
בבוסטון ב 1861 והועבר לק׳ ב 1916 . כן יש בק' בת״ם גבוהים 
לתאולוגיה ומצפה כוכבים אסטרופיסי של המכון הסמיתסוני (ע״ע 
סמיתסון, ג׳ימז). ב 1639 נוסד בק׳ הדפוס הראשון באה״ב, ומאן 
תופסים ענפי הדפוס וההוצאה לאור מקום חשוב בכלכלת העיר. 
לאחר חיבורה של ק׳ עם בוסטון ברכבת תחתית ( 1912 ) התפתחה 
בה תעשיה מגוונת של ייצור מכשירים מדעיים, מכונות חשמל, 
מוצרי מתכת, מזון ועוד. 

מראה מן האוויר של ק', ע״ע מסצ־וסטס. ענד 1138 . 

?ןימבךלי(ץ:> 1 ח 0 < 1 וה 10 ), עיר מכרות־היהלומים בצפון ארץ־הכף 
(ע״ע) שברפובליקה של אפריקה־הדרומית! 104,000 תוש׳ 

( 1970 ), מהם 47% כושים. 28% לבנים, 24% ״צבעונים״ והשאר — 
אסייתים. ק׳ שוכנת במערב הפלט הגבוד" בצומת מס״ב וכבישים, 
ומשמשת מרכז מסחרי ותעשייתי לאיזור נרחב של גידול בקר. 

ב 1871 נמצאו במקום יהלומים גדולים, ומועות הבורים שהוקמו 
עם הבהלה ליהלומים היו לעיר תוססת. באיזור מצויים 7 מחדרים 
דמויי־צינור של סלע קי ם בר לי ס (ע״ע יהלום, עמי 250/1 ). 
המפורסם בהם הוא המכרה הפתוח. ה״בור הגדול• -- קטרו 500 ם' 
ועמקו 400 פ׳ — שנסגר ב 1915 בגלל סכנת התמוטטות (תמונות 
ממכרה יהלומים בק׳.■ ר׳ שם, עמי 252/3 ), חלק מתושבי העיר עוסק 
בכריית אזבסט, מנגן, ברזל, וולפרם וגבס באיזור. 

לןימברליט, ע״ע יהלום, עמי 251 . 

קימו[ — ׳ונס!!!-^— ( 510 לפסה״נ, ברסונסוס [חצי האי גליפולי] — 
449 , קפריסין), מדינאי ומצביא אתונאי. בנו של מילטיאדם 
(ע״ע), ממשפחת הפילאידים. ב 493 בא עם אביו לאתונה. האב 
נפצע בנסיון לכבוש את האי פארום ומת. וק׳ שילם את הקנם הגבוה 
שהוטל על אביו ( 490 ) בשל הכשלון. ק׳ נבחר לאסטרטג ב 478 
וסייע לאריסטידס לד,קים את ״הברית האטית־דלית״! כ 15 שנה היד. 
המצביא העליון של ציר. וסיהר את חופי הים־האגאי מהפרסים. 
השגו הגדול היה הנצחון המזהיר בים וביבשה באורינזדון שבפאמ־ 
פיליה ( 468 ) : הצי והצבא הפרסיים הושמדו וערי החוף הדרומי־ 
מזרחי של אסיה הקטנה עד פאסלים צורפו לברית האתונאית. 

ק׳ ביצר אח מעמדו בהביאו לאתונה, בטקס רב־רושם, את 
עצמות תסאום שהתגלו בסקירום, ובנדיבות שגילה כלפי פשוסי- 
העם. הוא' היה שפרן בענייני-פנים וצידד במדיניות תקיפה כלפי 
פרס! לפיכך התנגד. גם לאחר גירוש הפרסים, לפרישת כמה 
מבעלי־הברית, ק' גרס הגמוניה משותפת של אתונד. וספרטה ויצא 
בראש צבא גדול לסייע לספרטה בדיכוי פרד הד.לוטים ( 463 ). ברם, 
הססרטנים חשדו בכנות האתונאים וגירשו אח' צבאם. הדבר חיזק 
את מתנגדי ק׳ וסלל את הדרך לרפורמות הדמוקרטיות של אפיאלטס 
ולהגליית ק' באוססרקיזם ( 461 ! ע״ע). במרוצת המלחמה הפלופונסית 
הראשונה ( 459 — 446 ) שב ק׳ לאתונה. וב 450 השיג שביתת נשק 
ל 5 שנים. ב 449 פיקד על מסע לקפריסין ומת שם במחלה. וע״ע 
יון, עמי 442/4 , 

; 1899 , 87 — 1 , 11 וז^ו 01 ־.עב .£ 

. 1934 ,(דיסרטציה) , 0 .ס 


קימךים (ביוו׳ 101 ס 16111116 ; בפי האשורים ;״!;!!!;ס), עם עתיק 
הנזכר בלוח העמים בבראשית (י, ב—ג), כגמר, בכורו של 
יפת. לפי השמות הפרטיים המעטים שנשתמרו, קרוב לוודאי שהק" 
היו דוברי איראנית קדומה. הם ישבו, כנראה, בחצי־האי קרים 
ובחופי הים השחור, עד הדניסטר, ועל שמם נקראים הבוספורוס 
הקיסרי, העיר קימריק (א 0 נן 16 ג 1 ג 11 ) 1 ) בקרים ועוד. הומרום (אודי¬ 
סיאה ^ 19—12 ,X ) מזכיר אותם כעמים החיים בפאתי האוקיאנוס 
בחועזך נצחי, ובארצם לעולם לא תזרח השמש. הרודוטום (ש 1 , 11 — 
13 ) מתייחם אליהם כאל העמים. שנהדפו ממקומותיהם — בדרום 
רוסיה — בידי הסקיתים (ע״ע) ופלשו יחד עם עמים אחרים לאסיה 
הקטנה. 

הק״ הופיעו על בימת ההיסטוריה לקראת סוף המאה ה 8 לפסה״ג, 
כשחדרו דרך קווקז למזרחה של אסיה הקטנה ונתקלו בצבא האשורי 
המוצב שם. סרגון 1 ] (ע״ע! לחם בהם ואסרחדון ( 681 — 669 לפסה״נ) 
מתפאר שהנחיל מפלה למנהיגם סמוך לאותו זמן. הם 

התיישבו סביב ימת ואן ולחמו באשורים — אולי בשיתוף עם מלכי 
ארדם — עד שנהדפו מערבה, לאסיה הקסנה. שם פגעו בלודיה 
(סרדיס, למעט המצודה, נכבשה בידיהם בסביבות 657 לפסה״ג, 
לפי המסורת היוונית) ותקפו את הערים היווניות בחוף המערבי של 
אסיד, הקטנה, מנהיג הק" בפלישה זו נקרא במסורת היוונית " 3 (ו 8 ץ. 1 
11115 ונוהגים לזהותו עם 10 ת 1 זז 1 ! 71183 , פלך עמים ברבריים בימי 
אשורבניפל ( 668 — 627 לפסה׳ינ) שפלש לתחומה של אשור בדרום־ 
מזרח אסיה הקטנה. לפי הרודוטום ( 1 , 10 ) גורשו הק" מאסיה הקסנה 
בידי אליאטם מלך לודיה (ראשית מאה 6 לפסה״ג). תעודות בבליות 
מן התקופה הפרסית־האחפנית מזכירות תכופות את הק״ — לרוב 
בשירות צבאי — אך במונח זה נכללו אז גם הסקיתים (מקים, ע״ע 
סקיתים, עמ' 475 ). הד להשתתפות הק״ בפלישות עמים במאה ה 6 
שרד בנבואת יחזקאל 1 לו, ו) המזכיר את בני גפר בין העפים שיעלו 
עם גוג (ע״ע) ויושמדו עפו. 

החרבות ההמרית של הק", כפי שמתגלה בחפירות ארכאולוגיות 
בדרום רוסיה ובצפון קווקז, עדיין לא הוגדרה כהלכה. פייחסים לק" 
את תרבות הקטקומבות או את תרבות חדרי הקבורה העשויים קורות- 
עץ, לדעת אחרים, הק" הם שהכניסו את השימוש בכלי ברזל שקיבלו 
מן הקווקז והשפיעו בכך השפעה רבה על התרבות חחמרית של 
דרום־פזרח אירופה. 

ו• ספרות בע־ סקיתים, עם׳ 476 — 473 , וכן: 

מ זנ 1 ג 111 ז 1 ס 16 ׳י 91 זז 1 >[ . 11 

,ו)ו 1 ^ 1 * 0 וז^ק^ 111), 1949; 14. X ,ז^ווק x0 ^ז^ זו 411 ן!ס 0£ ) 

!ואמסח־לבמ ; 1969 

. 1973 ,[* 68110011 ק 1 ; 

ח. ת.-א. ע, 

בנם הבכור של אדם וחוה. ואחי הבל ושת (ע׳ערכיהם). השם 
נתפרש במקרא מלשון קנין ("ותאמר [חוה] קניתי איש..." 
[ברא׳ ד, א]), אך כיום מקובל, ע״פ הערבית והארמית, כי משמעותו 
"נפח", בדומה לשם תובל־קין, מצאצאי קי. שהיה "לסש כל חרש 
נחשת וברזל"(שם, כב). צ״פ הסיפור המקראי היה ק׳ האדם הראשון 
שנולד מרחם־אם והרוצח הראשון בתולדות האנושות. ק׳ היה "עובד 
אדמה" וד,נל היה "רועה צאן". שני האחים הביאו מנחה לה׳ מפרי 
עמלם, אך אל מנחתו של ק׳ "לא שעה" ה׳. על רקע זה רצח ק׳ את 
הבל אחיו ״בד,יותם בשדה*. ענשו היד, כפול; האדמה, שחיתה בסים 
קיומו. לא תניב לו תנובתה. וחובת גלות — "נע ונד תהיה בארץ". 
כדי להבטיח שלא יהרגווזו בנדודיו שם לו ה׳ "אות", וק׳ יצא לשבת 
"בארץ נוד, קדמת עדן". אח״כ הוליד את חנוד (ע״ע), בנה עיר 
וקרא אותה על שמו. 

בפהלך העלילה משולבים קטעי שיחה בין ק׳ ובין ה', אך תכנם 
אינו ברור כלץרבו. גם עלילת המעשה סתומה וקטועה: לא מוסבר 


.קימרים, ע״ע כיימירה. 




637 


קין — קינג, וייים לין מל 1 נז׳ 


638 



יו•: ח־רג אה הבי. שיריאסור־. מ־םנ-יר שרם־ שאויר - - פנאפע אי־וזחא; — 
לאבן כחיחישו, או!ש 1 (ןו> וכשר־יח שירפוגש סורגו, ני־־י־רד־ 


מדוע נדחתה מנחת ק', כיצד ידע כי נדחתה, מפני מי ביקש להגן 
על עצמו (שהרי הוא והוריו היו יחידיב בעולם). כיצד נשא אשה, 
מהי ״ארץ נוד״ וכיו״ב. שתי הנחות מובלעות בסיפור: א) הרע אינו 
ישות מטפיסית אלא עניו מוסרי־אנושי. שימוש לרעה בחופש- 
הבחירה שנתן האל לאדם! ב) הרצח אינו עוול אישי כלפי הנרצח 
בלבד. אלא פשע נגד החברה נולה וחטא כלפי האלוהים. 

בניגוד לרוב סיפורי העלילה בפרקים הראשונים של 0 ' בראשית. 

אין לסיפור ק׳ שום מקבילה באפוס ובמיתולוגיה של המזרח הקדמון, 
והשערות רבות נאמרו באשר למשמעותו ההיסטורית. ההשערה 
הרווחת־ביותר רואה בסיפור פרק אטיולוגי שיועד לשוות משמעות 
לקורות שבטי הקיני (ע־ע), אך אין בל בסיס ממשי לדברים. 

ח ז " ל השלימו את יריעת העלילה והוסיפו הבטים למשמעותה 
המוסרית. המדרש מספר כי הבל גבר על ק׳ בעת מריבתם, אד ק' 
ביקש על נפשו. שורש המריבה היה בחצעת ק׳ לחלק את העולם 
בינו ובין הבל, כד שהקרקעות יהיו לק׳ והססלטלין להבל. בעקבות 
הצעד, זו נתעוררו סכסוכים מתמידים. את עניין המנחה פירשו חז׳׳ל 
בכו שק׳ בחר למנחה בזיבורית שלא כמידתו של הבל. עם־זה 
סבורים תז״ל, כי ק׳ חזר בתשובה והתפלל לסליחח, וע״ב נתמעט 
ענשו מ״נע ונד״ ל״וישב בארץ נוד* — נד ולא נע. שכן תשובה 
או תפילה עושח מחצה. וע״ע תשובה. בכו ביקשו חז״ל לתרץ את 
קלות ענשו של ק׳, שהוא בניגוח לקביעת התורה עצמה: "ולארץ 
לא יכפר לום אשר שפו בה, כי אם בדם שפכו" (במ׳ לה, לג). 
את ד,"אות" פירשו בדרכים שונות: עפ״ר במשמעות של סמל או 
סימן, אבל גם במשמעות אות מאותיות הא״ב. 

נז. ו. קאפונזי 0 ׳ בראשית, 118 — 61 ו, חשנ״ה (נולל ביבל׳), 

ל, גינצבורג. אגדית היהודים, אי. תש״ל־ א. שנאן. על התרגום 
המיוחס ליונתן לבראשית ר. סי(תרביץ, ם׳ד,}. תשל״ו; ,זפיאי״סזיןר. ,ע 

■ל) /פ ,;־׳סג׳נ ש;/' 2 ,חו״ו, 11 ו 81 .'■ל , 122 '! , 0 / 111 ^^ ־/ם(, גג; /',׳/ז״ .״ .' 8 

| 0 ח;ו 1 ״ן) ■י,, 0/0 ;;׳׳;,חןממש ,״,׳.;;;/ו, ■>ו/ו /,״ע ם׳/; 111 1 } 11 ^ 

, 19/4 ,(^^[ 11^*, 1-XX ^נ^^ל 10 :! 1 חזס^ !ס 
ב.כ.ס,-מ, 

בחפיסת העולם של ה נ צ ר ו ת זכתה דמותו של ק׳ לפירוש סמלי־ 
תאולוגי שמצא גם ייצוג טיפולוגי באמנויות הפלאסטיות של יה״ב. 
בהתאם להנגדד, המקרתית שבין הסינאגוגה (נ 808 בו 1 ץ 8 ) והאקלסיה 
(גו 5 :) 1 םםס), ראתה הכנסיה את הבל, הרועה התמים, כאב־טיפוס של 
הנוצרי חצדיק, בחיר האלוהים הסובל ונרדף. ואת מותו כמבשר את 
קרבנו ומותו של ישו המשיח. לעומתו, ק׳ מסמל את בן חשטן חנדחה 
מפני אלוחים ושונא את בחירו ונתפס כמבשרו של יהודה איש־קריות 
אשר הסגיר את ישו למות בידי חיהודים. ניגוד זח מתואר באיקונו־ 


גרפיה בהבלטה רבה. הבל מתואר כרועה נאמן הנושא בזרועותיו 
טלה! הוא מלווה מלאד וקרבנו הרצוי נאכל באש. ואילו ק׳ מלווה 
ע״י שטן או ומון וקרבנו הדחוי מעלה עשן. מכאן קצרה היחה הדרו 
לתאר את ק׳ כסמל היהודים, ואכן ביה״ב נהגו האמנים השונים לתאר 
את דמותו של ק׳ כחובש כובע מחודד בצורת חרוט (; 1 ו 1 ר 1 חס 1 ) 0 ן 
רתסזטתזסס וה״ 10 וין) שחיח חובה על היהודים. אין ספק שהיה בכו 
משום הבלטת ״אות ק״ — סמל חחרפה וחהשפלה. את .,אות ק"׳ 
(וווסוו;!(;!), שניתן לו ע״י אלוחים אתרי רצח אחיו כדי להגן על חייו, 
הבינו כקרן בולטת למרחוק כנראה ע״פ המדרש (ב״ר כ״ב, י״ב—י״ג, 
שם מובאות שבע דעות שונות על מהות האות); אמני יה״ב 
תארוהו לפעמים כבעל שתי קרניים במצחו או מאחורי אזביו. אע״פ 
שחכמי הכנסיה פירשו זאת במפורש ב״רעד איברים׳׳ (ו״סזסו״שז! 
רחנוזסזלוחסוח יווסזסוחשז! ;[ 44 ,!ס; , 175 .״ 1 י 1 . 18110 ^ 1 יזזזקבס 
( 1078 , 1 ;״ ; 198 ,.)' 1 ,■ 18111 )״!!), תופעה שכנראה קשה היה לתת לה 
ביטוי אמנותי. 

לאות קי חשיבות מכרעת לגבי דימוי יהודי יה״ב בעיני הנוצרים, 
שכן בעת ובעונה אחת היה סימן לחטא ולאשמה וגם אזהרה שלא 
לשלוח יד בנושאו: לצד הביזוי וההשפלה אין להרוג יהודים. ברוח זו 
הבין גם אינוצנטיוס 111 (ע״ע; 1207 ) את אות ק׳ (. 801 , 215 "!'! 
1291 ) המציין את חרפת היהודים שפגעו במשיח, אבל המעניק להם 
הגנה בנדודיהם, ובהנמקה זו ביקש לחייב את היהודים בוועידת 
לאטראן הרביעית ( 1215 ) בלבוש מיוחד כדי להבדילם משאר האוב- 
לוסיה. השקפה זו תאמה גם את מדיניות האפיפיורות כלפי היהודים 
כפי שקבעוה אבור; הכנסיה, ובמיוחד נרגוריום 1 (ע״ע), בהסתמו על 
פסוק ״אל תהרגם פן ישכחו עמי״ (תה׳ נח, יב! — נוסת שהונהג 
אח״כ כפתיחה לבולות ההגנה והחסות ו־ 01 ג 1111 | 51801 ״ שהוענקו 
ליהודים ע״י האפיפיורים עם עלייתם לכסיפטרוס. צ בר 

לן'[, אלמנד— ו 1 ני.) 14 ()חסותנ!;! ״• ( 1787 - 1833 ). שתקן אנגלי. 

בנם הבלתי־תוקי של שחקנית נודדת וצעיר שהתאבד בגיל 
22 . נתחנו אצל פילגש דודו. שחקניה. שהתקשתה להשתלט עליו, 
שכן היה רגיש ועקשן ונטה לשוטטות. 

בגיל 15 נעשד. שחקן. 10 שנים להם על הכרתו כאמן, ומשלא 
הצליח במידה הראויה לכשרונותיו. כפי שהוא העריכם, התמכר 
לשתיה. רק ב 1814 הצליח בתפקיד "שיילוק". בתאטרון "דרורי 
ליין" (סחב.! "זסז(!) בלונוון. מאז שפר גורלו, עד שנחשב ביו 
גדולי השיחקנים האנגלים בכל הדורות. את עיקר הצלחותיו קצר 
בגילום דמויות סרגיות של שיקספיר. ק׳ נתעשר מאד, וזכה לתהילה 
גם באה״ב. עם ואת נשאר תמיד מתוסבד ומתוסכל. 

ק׳, שבניגוד לשחקנים אחרים בני־דורו, לא היה בעל הופעה 
מרשימה, הגיע למעמדו בזכות משחקו הנטורליסטי וכשרו לבטא 
רגשות סוערים. הוא פיתח סגנון תאטרוני חדש, מנוגד לסגנון 
ה״קלאסי" המלאכותי המקובל, ובכר רכש את חיבת הציבור. ברם. 
למרות הצלחותיו נרדף תמיד ע״י הרגשת נחיתות חברתית. הוא 
ניסה להתגבר עליה ע״י שתיח. וזו הביאה למותו. מכתביו ומכתבי 
אשתו על מסעם באה״ב פורסמו ב 1945 בידי 11 ס 8 זב 0 . 11 .ס .זוו■. 
גורלו היה נושא למחזה של דימה "האב" (ע״ע), 0 ז 3 זס 5 :ו 3 טס,תגגו(( 
111€ .י 81 81 ("ק׳. או אדם מבולבל וגאוף), שנכתב מחדש בידי ז׳. פ. 
סרטר (ע״ע). 

גם בנו של ק׳. צ׳רלז ג׳ין ק׳ ( 1811 - 1868 ). היה שחקן נודע. 

.'' 1950 ,.א ,ז 1 נ)יצ־ 1 ' 1 . 0 ; 1933 ,.א .£ ,סס״*!!!!! .א , 14 

לילייס מק] 3 ןי* — ז{תו' 14 811/1€ ז 81 פ 1 "! חסץ.] ת 11131 ו¥\ 

— ( 1874 — 1950 ), מדינאי קנדי. אמו היתד, בתו של וילים 
ליאן מקנזי ( 1795 — 1861 ) שמרד בבדיטניה ב 1837 למען עצמאות 
קנדה. ק׳ הצטרף למפלגה הליברלית, ונודע בהשגיו בשסח יחסי- 




639 


?ינג; דילים לץ מקנזי — וינגסו 


640 


העבודה ובנטיותיו החברתיות המתקדמות, היה ר״מ מ 1921 —יוני 
1926 ׳ ומספטמבר 1926 — 1930 . דאג לייצוב היחסים בין מגזר האוב־ 
לוסיה הצרפתי לבריטי בקנדה, והדגיש את עצמאות ארצו מול 
בריטניה. ב׳,וועידת הקיסרות״ בלונדון ( 1926 ) היה אחראי להכרזה 
בדבר שוויון מעמדם של הדומיניונים לזה של ארץ־האם. 

ק׳ היה שוב ר״מ בשנים 1935 — 1948 ■ הוא הנהיג את קנדה כל 
תקופת מלה״ע 11 וגייס את כל משאבי מילדתו למלחמה בנאצים. 
אח״כ עשה בהצלחה למען קידום ארצו בשטח הכלכלי והחברתי 
כתקרפת־המעבר שלאחר המלחמה. בתוקף נסיונו המדיני וכשרונו 
ביחסייאנוש נהנה מיוקרה רבה מאד בארצו וברחבי הקהיליה הברי¬ 
טית — אע״פ שהיה רווק אפרורי׳ חסר כושר דיבור ושלהוב. בס״ה 
כיהן כר״מ כ 22 שנה. מכתביו: ץ;ו 1 חבןח 911 ץז 11181 )ת] ("תעשיה 
והומניות״)׳ 1918 : - 1947 (מהד׳ מקוצרת). 

־ .'׳וו .( ; 1952 , 1 ( €0111141/1 €י< 1 ו{ 4 ^- 10 ו 1 •>!// ,ה< 4 ימ^^וו^ 11 .?נ 

. 1970 — 1960 — 1 , 001/1 )^ 1 ,זסזגיא!'! .*׳ 1 .( 1 

קמג, מרטץ לותר — 1118 ^ 1 תו״ג 1 \ — ( 1929 — 1968 )׳ 
מנד,יג כושי באד.״ב. כומר בפטיסשי ובנו של כומר. מוסמך 
לתאולוגיה ( 1951 ) ודולטור־לפילוסופיה של אוניברסיטת כוססון 
( 1955 ). מ 1954 כיהן ככומר במונטגומרי. כירת אלבמה. ק׳ החל 
להתפרסס בזנקבות החרב) המו¬ 
צלח שאורגן כ 1956 נגד חברת־ 

האוטובוסים בעירו. שהפלתה 
ביו נוסעים לבנים לכושים. הוא 
נודע כמטיף מלהיב. ק׳ הקים 
הנהגה כושית בארצות־הדרום. 

ה - 1 ] 1,63 חג 11 ל 1 זו 0 חז 1116 נ 501 

־^ח'׳ז־׳ 1 ו 1 ס 0 ,!וו!׳!?. הלך ודיר־ 

חיב את מאבקו להשגת שוויון־ 

זכויות לכושים בתחומי החינוך. 

העבודה והשיכון ועם־זאת דגל 
באי־אלימוח ובמאבק סביל. ב¬ 
רוחם של תירו וגנדהי (ע׳ ער¬ 
כיהם). ב 1963 ארגן צעדת-מח- 
אה לוושינגטון. שהשתתפו בה 
כ 200.000 איש ואשה, ביניהם יהודים רבים. קי נאסר כמה פעמים. 
ב 1964 קיבל אח פרס-נובל (ע״ע) לשלום. השפעתו ירדה בשל 
הרדיקליזציה שתלה במאבק הכושים. ק׳ נרצח בעיר ממפיס (מדינת 
טנסי). בידי ארם לבן שמניעיו לא נתבהרו מעולם די־הצורך. 

למדוה שהיו רבים. נ□ מבני גזעו. שחלקו על שיטותיו של קי, 

הוא היה המנהיג הדגול ביותר שקם לכושים באה״ב במאה ה 20 . 
הוא עורר את אחיו לעשות לשיפור מצבם. הסב את תשומת-לב 
הציבור וד.מסשל לסבל הכושים. וגרם בהדרגה לצמצום האפליה 
הגזעית באמצעות חקיקה. יחסו ליהודים ולישראל חיה אוהד. מכתביו; 
וחס))־;(׳? ־) 1 !ז 1 ל (.,צעידה לחירות״), 1958 ( ^י| X 

1110 ז 8 ח: 1 זזצ (.הכוח לאהוב״), 1963 1 ז ¥31 \ ץ 1 וע\ 

(״מדוע איו אנו יבולים להכות״), 1964 . 

,׳/ 9 / ׳',׳? ..,/ . 31 .׳ 1 . ,,■( 31111 . 8 ' 11 

. 14 ; 1970 ,(( 1 /<) 0 ו§ 10 ^ €01 ! 1 ויו€ *> .. 1 .( 1 ; 1968 , 4 ^ו 0 ^[ 1 €< 1 ו 

. 1971 .^ 7 ״ 2 ./ 1 ׳ }ס :)ו/"!' ,מ 110 ב^י^ 

א. נל. 

קעגלטן ( 00 ]לן 4 ת 1 .> 1 ), עיר־הבירה והנמל הראשי של הא- ג׳סיקד. 

(ע״ע) שבאיי הודו־המערבית; 117.400 תוש' ( 1971 ). ועם 
פררוריה, 000 ׳ 5 ד 3 תוש׳ — כ 20% מאוכלוסיית האי. ק׳ משתרעת 
לאורך החוף הדרומי־מזרחי של האי׳ והיא המרכז המינהלי. המסחרי- 
התעשייתי והתרבותי של ג׳מייקה. הנמל עמוק־המים שוכן בתוך 
מפרץ מוגן בסוללת חול (אס!^בל^ן 0 ?)׳ שעליו שוכן נמל־התעופה של 


האי: בקצה המפרץ נמצא המבצר ששרד מהעיר העתיקה, פורט 
רויאל (ראשית היישוב האירופי באיזור), שנהרסה כמעט כליל 
ברעש ב 1692 . דרך הנמל מיצאים בעיקר סוכר, רום׳ מולסה ובננות. 
מפעלי־התעשיה (הלבשה. מזון, נעלים ובתי־זיקוק) מרוכזים לאורך 
מישור־החוף. 

ק׳ הרקמה ב 1692 לפי תכנון של שתי-וערב. היא סבלה משריפות 
ונהרסה כמעט כליל ברעש ב 1907 . מאז שוקמה בבניה מודרנית, אך 
רבות בה גם שכונות־העוני. בק׳ שרדו מספר מבנים עתיקים, מהם 
כנסיית סינט תומם (נבנתה ב 1699 ושוחזרה ב 1907 ) ומבצר -; 001 >! 
1 ז £0 המוקף תעלה מסוף המאה ה 17 . בק׳ מוזיאון וגאלריה לאמנות 
של ג׳מייקה. 

קינגזלי, צ׳רלז - 8.5101 ח; 6:113,10510 - ( 1819 , הולן [דוון) - 
1875 , אורזלי !המפשיר]), סופד והוגה-דעות אנגלי׳יק׳ למד 
בקולג' התאולוגי בקימבריג' ועשרות שנים מילא כהונות-דת. בשנים 
1860 — 1869 היה פרופסור להיסטוריה בקימבריג׳. ק' נמנה עם ראשי 
תנועת ״הסוציאליזם הנוצרי" (ע״ע סוציליזם, עמ׳ 573 ). בהשפעת 
הדוקטרינות של קרליל (ע״ע) רחש הערצה לתכונות כגון אומץ-לב 
וכושר-מנהיגות המופעלים לטובת עניין צודק. תורתו זו כונתה ,.נצ¬ 
רות שרירית" (ע 11 מג 1511 זו 0 רוב הרומנים שלו משמ¬ 

שים מכשיר להפצת רעיונותיו החברתיים, הפוליטיים והדתיים: 
תיקון החברה ע״י שיפור חנאי-חהיים של עניי-חעם ושיבה אל ערכי 
הנצרות. אהדתו למעמד הפועלים באה לידי ביטוי ברומן ח 110 \/ 
:> 1011 ו״ 1 ( 1850 ). שמו של הרומן,!,!סיר (,.שאור״). 1851 , מסמל אח 
התסיסה הרעיונית שאפיינה את החוגים המתקדמים באמצע המאה 
ה 19 . 3113 (ןץ]- 1 ( 1853 ), הוא אחד משורת סיפוריו ההיסטוריים. 

ק' כתב גם סיפורים שחם ממיטב ספרות-הילדים הקלאסית. 
סגנונם המלבב מחפה על מגמתם החינוכית-מוסרית. הפבקשת להצ¬ 
ביע על "המופלא והאלוהי הטמון ביסודות העולם הגשמי". -",סזזיר 
! 11-10 ״ו,* (עבר״. ,.הו, מערבה!״, 1965 ), 1855 , מתאר קורות מל¬ 
חים אנגלים במלחמתם בארמאדה הספרדית. 5 ;) 0 ״ 4 ר ■ 7110 (עבר': 
.,גנורי קדם״, 1934 , תשי״ח). 1856 , הוא עיבוד מרתק של פרקי 
מיתולזגיה יוונית. מנקה־ארובות. המיטהר בעולם תת-ימי, משמש 
גיבור לאגדה הפיוטית 113610.5 X110 (עבי' 1 "ילדי המים", 

תרפ״ח, 1934 ). 1863 . 

שירי ק' (יוחססי! 00110010.1 ) י״ל ב 1872 . מכתביו וזלרונותיו 
( 105 ז 0 וח 10 .)!.י״; 10,5 ) 1.0 ) נתפרסמו ב 1877 ( 2 בד), אחר מותו. 

7 <ןן( 7 •>^' 7 .>! ,מ .•>ז 144 ,,'. 7 .(/€ €011011 .־\גק';חו] 10 ז״' 1 י 1 ס? .'. 1 

,ע'ר 19 . €11 01 10 י 1 1 / ./״(/״׳״.) / 0 

קימסי (, 1:51 ״ 3 ;> 1 [קרי; ג׳יאנגסו]), פרובינציה במזרח סין התי¬ 
כונה. לחור• הים הצהוב וים סין המזרחי. שטחה 102,000 
קס״ד, ובה 47 מיליון תוש׳ (אומרן 1968 ). ק- היא המאובלטת 
שבפרובינציות סין וחמנוצלת ביותר מבחינה חקלאית, מישור 
אלוביאלי (מגיע לגובה של 50 מ׳) משתרע על רוב שטחה, ובו 
דלתאות הנהרות יאנג-צה (ע״ע) הווי והונג-הו (ע״ע). הוא הנהר 
הצהוב, שחזר ופרץ לתוך אפיקו הישן בצפון ק׳. ימות, ביצות 
וגופי מים אחרים המצויים במישור, תופסים כ 17% משטחה של ק', 
הימות הגדולות הן; טי-ד,ו (בדרום) והונגצה-הו (במערב). עד לפני 
שנים מעטות סבלה ק' משטפונות מחמת גיאות הים והנהרות וממו- 
פות םיפון, שגרמו לאבירות בנפש וברכוש. מימי קדם נבנו באיזור 
זה סוללות ונחפרו תעלות, אך ההל ב 950 ! הוקמו מפעלי פיתוח 
אזוריים שצמצמו את סכנת השטפונות. רשת תעלות צפופה, המש¬ 
משת לנקוז השקיה ותחבורה, פרושה עפ״נ רובה של ק׳! החשובה 
שבתעלות היא "התעלה הגדולה", המחברת את ההונג־הו עם היאנג- 
צה במערב ק׳ (חלקה נבנה עור במאה ה 7 ). לאורך החוף משתרעת 
רצועת יבשה, שרחבה עשרות קילומטרים, ושבבנתה במשך 3,000 
השנים האחרונות ע״י סחף הנהרות ובקטעי חוף אחדים גדלה בקצב 








641 


קינגפי — קינה והספד 


642 


של ק״מ אחד במשך 50 — 70 שנה. במערב ק' מצויים טורי גבעות 
בגובה של 150 — 200 ם', שבהם מצויים מרבצי עסרות ברזל ומעט 
מוליבדז. 

בק׳ אוכלוטיה חקלאית צסופה. המעבדת בעזרת השקיה כל שטח 
פנד הראוי לעיבוד. מגדלים 2 — 3 יבולים בשנה. הגידולים העיקריים 
הם: אורז, חיטה, דוחן, קטניות. בטטה, אגוזי־אדמה. כותנה ועוד. 
נפוץ גידול עצי תות להזנת תולעי משי 1 ק' מייצרת כרבע מכמות 
המשי שמפיקה סין. בעבר היו כ 80% מאיכריה אריסים, ושטהה היה 
איזור הפיצול הקיצוני ביותר של הקרקעות החקלאיות. כיום 
שייכים האיכרים לקומונות עממיות. צפיפות האוכלוסין הממוצעת 
היא 550 נפש לקמ״ר יבשה. בדרום ק' היא מגיעה למעלה מ 1,000 
נפש לקפ״ר. 

בק׳ ערי תעשיה גדולות ובהן מגוון רחב של תעשיות, בעיקר 
מפעלים לטכסטיל (משי וכותנה), עיבוד מוצרי החקלאות, מכונות 
חקלאיות ואחרות, כלי שיט. כימיקלים, המרי בניין, מוצרי עיר 
ועוד, איזור התעשיה הגדול של שנגהאי וסביבתה הופרד מק׳ 
והיא יחידה מינהלית בפני עצמה. הגדולות שבערי ק' הן; ננקינג 
(הבירה) — 2,000,000 חוש' (אומדן 1968 ) .■ סוצ׳או (ע׳ ערכיהם) 
— 1,500,000 תוש׳; שיג׳ו (* 560110 ) --- 1,300,000 חוש'! וושי 
( ¥115111 .י) — 900,000 תוש׳. ס. בר. 

קעגסי (!!}!!זבןסז [קרי: ג׳יאנג׳שי]), פרובינציה בדרום מזרח סין 
התיכונה, באגן הנהר ינג־צה (ע״ע). 164,800 קס״ר, 25 
מיליון תוש׳ (אומדן 1970 ). בחלקה הצפוני אגן, המוקף טורי הרים, 
שבמרכזו ימת פויאנג־ה( ובצפונו עובר היאננ-צה, וכן טורי ההרים, 
שכיוונם מדרום־מערב לצפון־מזרח, (גבהם 700 — 3,000 מ׳) ועמ¬ 
קים רחבים הפונים לעבר האגן שבתווך. חלקה הדרומי של ק׳ הוא 
בעל אופי הררי, שגבהו 500 — 800 ם׳, ובשוליו מצויים רכסים, 
הבנויים בעיקר סלעים קריסטאלינים, והמגיעים לשיאים של 1.700 
מ׳. ביו ההרים משתרעים עמקים רחבים, המתנקזים לעבר עמקו 
של הנהר קאן, יובל היאנג־צה. תחומי ק׳ תואמים בקירוב את הקף 
אגן הניקוז של הנהר קאן, הזורם צפונה לכל ארכה של ק', ועמקו 
הוא צירה המרכזי של הפרובינציה. אגן ימת פויאנג־הו סבל תדירות, 
עד לפני שנים מעטות, משטפונות קשים, שגרמו אבידות כבדות 
באדם וברכוש. בניית סכרים על היאנג־צה וד,קאן, וסוללות ותעלות 
מסביב לימת פויאנג־הו — הפחיתו מאד את תדירותם והקפם של 
שטפונות אלו. 

אגן פויאנג-הו והעמקים שמסביבו (עמק הקאן והעמקים המת¬ 
חברים אליו) מאוכלסים בצפיפות ומעובדים באינטנסיוויות רבה. 
השטח המישורי סביב ימת פויאנג־הו, המכוסה שכבות עבות של 
סחף, הוא אחד האזורים הפוריים ביותר בסין ובעל אוכלוסיה חק¬ 
לאית צפופה ביותר. החקלאות עוסקת בעיקר בגידול אורז (יבולי 
קיץ וסתיו), חיטה (יבולי חורף). קטניות. אגוזי-אדמה. תה (על 
מדרונות ההרים), קנה סוכר, ירקות, פירות. הדרים, כותנה וחזרן. 
ההרים מיוערים או משמשים למרעה. ק' עשירה גם במחצבים. כורים 
בד, (בעיקר בהרים שבדרומה ובשוליה) פחם. ברזל. בדיל, עופרת, 
מנגן, מוליבדן, וולפרם, נחושת וצפחה. מחצבים אלו מזינים תעשיה 
ענפה. המרוכזת בעיקר בצפון ק׳ ובעמק היאננ-צה ■ בפרובינציות 
שכנות, התעשיה עוסקת במוצרי ברזל ופלדה, מכונות, ציוד חקלאי, 
ציוד תעשייתי, טכסטיל, המרי בניין, מזון ומוצרי עץ. תעשיית 
החרסינה של ק׳ מפורסמת מיפי קדם. 

דרך עמק הקאן עובר אחד מעורקי התחבורה החשובים וההומים 
ביותר של סין. המקשר את חופי הדרום עם מרכזי האוכלוסיה והפ¬ 
עילות הכלכלית של סין התיכונה והצפונית. הערים הראשיות הן; 
ננצ׳נג (ע״ע), הבירה — 900.000 תוש' (אומדן 1970 ) ; ג׳יו־ג׳יאנג 
(;(״ 1011 10111 ) — 400,000 תוש': ג׳נג-דה-ג׳ן (ח:> 1-01 > 011112.1 ) — 
300.000 תוש'. :!.בר. 


אדגר — ]£״ 1 ט 0 ־ 31 ;([]£ — ( 1803 — 1875 ), פילוסוף, היס¬ 
טוריון ומשורר צרפתי. בעודנו צעיר התעניין ק' בפילוסופיה 
הגרמנית, ואף תרגם לצרפתית את ספרו של הרדר (ע״ע) על הפי¬ 
לוסופיה של ההיסטוריה. בהידלברג החל בכתיבת חיבורו הפילוסופי- 
היסטורי!״״!;!!!״א £5 [] ![״;!ס ״ט (״על רוח הדתות״), 1842 . בעק¬ 
בות סיור ביוון ובאיטליה כתב מסה שהשוותה את יוון הקלאסית 
למודרנית, וכן ספר על גרמניה ואיטליה, שבו הביע הערצה לשני 
העמים והתנבא שישיגו את עצמאותם. ב 1842 מונה פרופסור לספ¬ 
רות בקולז׳-דדדפראנם, אך ב 1846 פוטר בשל ביקרתו על העריצות 
הכנסייתית. ק' השתתף במהפכת 1848 , ולמחקרו 8 ״ 0 ! 1 ״ 1 ס, 01 א ! £0 
:) 311 ) 1 '(] ("מהפבוח איטליה"), שפרסם באותה השנה, היתה השפעה 
על התנועה הלאומית האיטלקית, לאחר הפיכת לואי-נפוליון ( 1851 ) 
גורש מצרפת וחי בבלגיה ובשוויץ, ב 1870 חזר ק' לארצו! הוחזר לו 
מעמדו בקולז׳־רה-פראנס וד,וא נבחר לאסיפה הלאומית. בעת המצור 
הגרמני על פריס הרבה בכתיבת מאפרים נגד האויב. ובשנותיו האח¬ 
רונות אף פרסם ספרים על מלחמת 1870/1 בין גרמניה לצרפת ועל 
חשיבות המשטר הרפובליקני לחידוש פני צרפת. 

הפואמות של ק' (כגון 115 ־ 1:1 ׳ 1 :. 1 ג 411 , !"אחשוורוש"], 11££ );) 1 ״(] 1 ק 
["פרומחאוס"]) היו בעלות אופי מליצי ודידאקטי. לעומת-זאח, 
בכתביו ההיסטוריים והפילוסופיים ובפעילותו כמדינאי וכמורה הש¬ 
פיע על רוח זמנו, ורבים ראוהו כאב-דמוח של ההומניסט החדור 
אמונה בקדמה ובליברליזם. 

.ל■/ . 9 . 11 ; 1936 , 1€ ' 0011 50/1 1 - 1 € ? 4-1 .ל^ .^ 7 

. 1957 ,<ה 15 ז 0 וו 01 ^ 1 1 ון /{^ $111 11 

קינה, לוקיוס קורנליוס - 113 ת 01 5 ט 11011 ־ 001 — 

(המאה ה 1 לפםה״נ), מדינאי רומי. ק', בן למשפחה פטרי- 
קיח, שירח בהצלחה כמפקד במלחמה נגד בעלי-הברית האיטלקים 
ב 89/90 . ב 87 נבחר לקונסול בהסכמת סולח (ע״ע), חרף היריבות 
בין השניים. כשיצא סולה למזרח, ניסה ק׳, בהיותו קונסול, לבטל 
אח תחיקת מולה, אך נכשל ונאלץ לברוח מרומא. הוא ארגן צבא, 
דחד עם מריוס (ע״ע) שם מצור על דומא וכבשה. ק' העניש אח 
יריביו, ורבים מהם נמלטו מאיטליה. 

במות מריום ( 86 ) נשאר ק' שליט יחיד. הוא שימש קונסול 
ברציפות בשנים 86 — 84 ושלטונו תואר ברודני. ק' החזיר אח הסדר 
במדינה על-כנו וביצע רפורמה להקלת מצב בעלי-החוב, באותו 
הזמן נערך לראשונה רישום האיטלקים שקיבלו אזרחות רומית. 
ק' חשש לשובו של פולה והתכונן למלחמה, אבל נרצח בידי חייליו 
( 84 ), שסירבו לצאת למזרח להילחם בסולה. — המקורות לידיעות 
על ק' מבוססים בעיקר על דברי יריביו ואינם לגמרי מהימנים. 

. 923 ! , 5 ; 1 ה/ו 7 111 ( >ו 77 ות . 0 ,זזסזומס!! . 9 

קינה והספד, ביטוי פיוטי לאבל! מצורות הפיוט (ע״ע) הקדו¬ 
מות בישראל. הק׳ נקראת גם "הספד", וממנה התפתח ההספד 
הפרוזאי (ר׳ להלן!. במקרא נמצאות ק" על פת חשוב. במשפחה 
או בעם (ברא׳ כג, ב; ירפ' כב, יה [.,הוי אחי והוי אחות״ 1 "הוי 
אדון והוי הדד,״]! זב' יב, י ועוד), על מוח המלך (דה״ב לה, כה) 
ופל חורבן העם והמדינה (מגלת איכה [ע״ע]). הק" קובצו אל 
״ספר הק״י (דה״ב שם). אח הק״ — שהיו ערוכות לעתים ע״ם סדר 
א״ב, כקינוח ,איכה״ ■־ השמיעו "מקוננות" (ירמ׳ ט. טז, יט) 
ו״סופדים״ וקהלת יב, ה). מהק״ הקדומות שבמקרא — קינח דוד 
על שאול ויהונתן (שמ״ב א, ים—כז). הק׳, כצורה פיוטית סמלית, 
היתר, נקוטה ביותר בידי הנביא יחזקאל. 

הרבה ק" ושרידיהן נשמרו בתלמוד (מו״ק כ״ה. ע״ב). ק" רבות 
נתחברו ביה״ב באירופה ובארצות המזרח, מהן על אימי מסעי- 
הצלב (ע״ע, עט' 1120 — 1122 ) ושאר גזירות. על רעידות-אדמה 
(ע״ע רעש) — בעיקר כא״י — על מוח יחידים (ע״ע עברית. 



643 


קינה והספד — קינז, ג׳ון מינרד 


644 


ספרות. עמי 5 מ), זכו ק' לימי־אבל לאומיים וכז", נפוג פיוטי הק׳ 
היא יצירה א״יית. בראשית היווצרותן צורפו הק" על הגזירות 
לקרובות שבתפילת העמידה של צום תשעה באב (ע״ע). הפייסנות 
הקלאסית (במאות ה 8/7 ) טיפחה סוג ספרותי זה ועיצבה אותו. 
בתחום זה תופסת מקום מיוחד פעולתו של אלעזר (ה)קלירי (ע״ע), 
שאצלו תופסות הק״ מקום מרכזי. מספרן למעלה פ 100 . והן ממיטב 
יצירתו ושיאה מבחינה אמנותית. ק" הקלירי מבכות את אסון האומה 
וחורבן מולדתה, תוך העלאת מוטיווים היסםורייס־לאומיים, במשמ¬ 
רות הכהונה, גם פייסני איטליה ואשכנז הרבו בק". סדר הק" 
הראשון כמנהג אשכנז נדפס בקראקא (שמ׳ה) ומאז חזר ונדפס 
במאות מהדורות, בלוויית פירושים ובלעדיהם. מהר מדעית הו״ל 
ד. גולדשמידם (תשכ״ח). ק' הספרדים נדפסו בתקופה מאוחרת 
ב״סדר ארבע תעניות״ (לראשונה: ויניציאה. ש״ן, ועוד הרבה). 

הספד. מצווה להספיד את המת, אם משום "יקרא ךזזיי" 

(- כבוד החיים; קרובי המת) ואם משום "יקרא דשכבי" (-'כבוד 
המת; סר מ״ו—מ״ז). ציווה החולה שלא יספידוהו — אין מספי¬ 
דים. חז״ל הפליגו בשברו של המספיד (מו״ק כ״ח, ע״ב) ובעונש 
,.המתעצל בהספדו של חכם" (שב ק״ה, ע״ב). מבין ההספדים התל¬ 
מודיים יש לציין את דברי רבן גמליאל על שמואל הקטן: "על זה 
נאה לבכות ועל זה נאה לד,תאבל... שמואל הקטן נטל כל המודות 
העולם והלו לו" (שמחות, ח׳), ואת דבריו המליציים של הספדן 
האנונימי על ר וירא, יליד בבל, שעלה לא״י ומת בטבריה: "ארץ 
שנער הרה וילדה, ארץ הצבי גידלה שעשועיה, אוי נא לה אמרה רקת 
(־טבריה), כי אבדה כלי חמדתה" (מג׳ ו׳, ע״א). ע״פ ההלכה 
"מזכירין ממדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג" 
(שו״ע יו״ד שמ״ד, ס״ק א׳), נשמת־הנספד נוכחת בהספדד" ורב 
ביקש משמואל בר־שילת; .,אחים בהספדא, דהתם קאימנא" (שבת 
קנ״ג, ע״א; "חמם [את הלב] בהספד, ששם אני עומד"). לדבריו: 
.,מהספדו של אדם ניכר אם בן העוה״ב הוא. אם לאו". .,שלושה יפים 
לבבי [.- ק׳) ושבעה להספד" (מו״ק כ״ז, ע״ב). ח״ח מספידים אותו 
עד שנה. אין מספידים במועד, בחנוכה, בפורים ובר״ח — אלא ת״ח. 
במגלת תענית (ע״ע) נקבעה רשימת ימים־טובים שאין להספיד 
בהם. אלא שבבר "בטלה מגילת תענית". 

בספרות הרבנית מצויים הספדים רבים וגם ספרים מיוחדים לכר. 
אלה משמשים גם כמקור היסטורי חשוב לתולדות חכמי ישראל. 
ברם. בדורות האחרונים .,כמעט נשכח מצות ההספד לגמרי" במזרח 
אירופה, כעדות ר׳ י. מ. אפשטיין ("ערוך השולחן" סד׳ שמ״ד, י״ד). 
ד. וואכשסיין. מפר.ח ד.ד.םפדים, א—ב׳, תרפ״ב—תרצ״ב; ביקורת: 

ש. שונפי וק׳ס. חי), חרצ״א';ב; ד. לפו־ין, מלואים לספר "מפתח 
הו,ספרים" של ד. ויאכשסיין (שס. ס') חרצ״כ/ג. ד. גולדשמידט 
[מהדיר], סדר ד,ק״ לתשעה באב, תשכ״ח; ע. פליישר, קומפוזיציות 
קיליריזת לתשעד. באב ,ג. 0 ט!ד). 1974 , 

י. ת. 

?ןיינ), {" 1 [ מיינרד —יעתעפא! 1 >תב 11 ץב 1 \ 10 ( 0 [ — ( 1883 — 1946 ), 
כלבלן בריטי: מגדולי האינטלקטואלים של המחצית הרא¬ 
שונה של המאה ה 20 וללא־ספק הגדול שבכלכלניה. ק׳ התחנך באיטון 
ואח״ב ב״קינגז קולג׳", קיסבריג׳, שם קיבל תואר במתמסיקה 
( 1905 ), אח״ב למד כלכלה מפי בכיר הכלכלנים הבריטים, א. מרשל 
(ע״ע), ומפי יורשו בקימנריג׳, פיגו (ע״ע). בתום לימודיו עבד 
בשנתיים במשרד לענייני הודו, ובעקבות זאת חיבר את ספרו 
הראשון בבלבלה. :סתבסו? 4 םג ׳ז^ 11 ^זזט^ "ג!!!"! ("כספים ומטבע 
בהודו״). 1913 , שהיה תיאורי באפיו. ספר זה הכשיר את הדרך 
לפעילותו הציבורית החשובה הראשונה, כחבר הוועדה המלכותית 
לבעיות כספים ומטבע בהודו ( 1913/14 ). 

ב 1908 חזר ק׳ לקימבריג" כמרצה לכלכלה. באותה השנה סיים 
את 11117 ־ 10641 ? ״ס ^ 6 ו 31 ^ת X זי. (..חיבור על הסתברות"), שנתקבל 
כעבודת־עמית ב״קינגז קולג״׳ ( 1909 ), לאחר עיבוד נוסף פורסם חי¬ 


בור זה ב 1921 ונח¬ 
שב לעבודה חלוצית 
בנושא. מיד בפרוץ 
מלה״ע 1 עזב ק׳ את 
קימכריג׳ והחל לע¬ 
בוד במשרד-האוצר. 

עד־מהרה התקדם ב¬ 
עבודתו, וב 1919 היה 
נציג האוצר בוועי־ 

דת־השלום בוורסאי. 

בעקבות התנגדותו 
התקיפה לסעיפי ה¬ 
פיצויים הנבוהים ש¬ 
הוחלט עליהם בוועי¬ 
דה, התפטר מהמשלחת הבריטית וכתב ספר . 000 110 ־ €0001 ,£ £ו 11 ' 
0300 ? 0 ־ 11 )ס ).:!ססס־־ןספג (״התוצאות הכלכליות של השלום״). 1919 
(ע״ע פרים, ועידת השלום של), שתיבה גלים בעולם. מאז היה לדמות 
ציבורית שקולה נשמע בכל נועזאי מדיניות הכלכלה הבריטית. 

בשטח התאוריה הכלכלית נודע קי בעיקר בתרומותיו לשאלות 
מונטריות. ספרו החשוב הראשון בנושא זה היה סס 01 נז 7 \/ 
בס־ס) 0 > 1 7 ־ 1013 ־ 1710 (״מסה על רפורמה מונטרית"), 1923 , שעיקרו 
עיבוד מאמריו בעתון ״מנצ׳םטר גרדייר ( 1922 ) בנושאי אינפלציה, 
דפלציה והעדר שיווי-משקל בשערי-חליפין — הבעיות הכלכליות 
שהעסיקו את אירופה שאלחר מלה״ע 1 . לכן הדגש בספר זה הוא 
בשאלות של מדיניות, "ואילו הדיון התאורטי מועט ובעיקרו סיכום 
התאוריה הכמותית של הכסף (נוסח קימבריג׳}, שפיתחו מוריו, 
מרשל ופיגו (ע״ע בסף, עמ׳ 964 ). לקראת שנות ה 30 החל ק׳ לכתוב 
ספר, שקיווה בי יהיה גולת-הכותרת של עבודתו המדעית; ^ 15 ) 03 ז X ז¬ 
ן! 1 , 1710007 00 (״חיבור על כסף״), 1930 . בניגוד לספר על "הר¬ 
פורמה המונסרית" נועד ספר זה לכלכלנים מקצועיים. ואכן, במבנהו 
ובסגנונו הוא השיטתי והמדעי שבכתביו בענייני כלכלה. 

הניתוח של "החיבור" מבוסם על שתי "משוואות יסוד" (כפי 
שכינה אותן ק׳), שבעזרתן ניתח את היחס שבין עלות-הייצור של 
יחידת-תפוקה (כולל רוות סביר) לבין מתירה בשוק. משק נמצא 
בשיווי-משקל בתעסוקה מלאד, כאשר קיים שוויון ביניהם. דהיינו, 
כשעלות הייצור - מחיר. ואולם. בהיות העלות גבוהה מהמחיר 
יפסידו הפירמות ויצמצמו בהתאמה לכך את תפוקתן, וכך יגרמו 
אבטלה. תוך שימוש בהגדרות מיוחדות הראה ק׳, שהפסדים אלה 
שווים לעודף החסכון על ההשקעד.. מכאן הגיע לפתרון שאלת האב¬ 
טלה ; על הבנק המרכזי לנהל מדיניות שתוריד את שער הריבית 1 
פעילות זו תעודד השקעות, דבר שיבטל את עודף החסכון ואת 
ההפסדים שבאו בעקבותיו. ולכן תעלה רמת התעסוקה. 

למרות ציפיותיו המקוריות התברר לק׳ עדימהרה שהחלק התאו־ 

רטי של הספר אינו זוכה להצלחד, בקרב אנשי-המקצוע. במידה 
מסוימת נעוצה הסיבה בעובדה (בה הודה ק' רק במקצת), שהתאוריה 
שפיתח כבר הוצגה ברובה ע״י הכלכלן השוודי ויקסל (ע״ע) בשלחי 
המאה ה 19 . יתר־על־כן: הביקורת טענה מצד אחד, ש״משוואות 
היסוד״ הן טאוטולוגיוח, ומצד שני — שה״חיבור" אמנם הסביר 
מה הם הכוחות בשוק הגורמים להתרחבות התפוקה או לצמצומה, אך 
לא הסביר מה קובע באיזו רמה בדיוק היא תימצא. 

כתוצאה מביקורת זו החל ק- בכתיבת ספר חדש, זמן קצר, יחסית. 
לאחר הופעת ה״חיבור״. ספר זה, - 107 קת £1 01 ץ־ססהז 31 ־ 70 ־ 00 110 ז 
1111.10007 ־ 3 051 ־ 010 ) .ז־־סת־("התאוריד, הכללית של תעסוקה, ריבית 
וכסף״), 1936 , חולל מיד מהפכה בתאוריח של המאקרו-בלבלה. 
חידושו העיקרי - התאוריה בדבר הביקוש המצרפי. המר¬ 
כיבים העיקריים של חאוריה זו הם תאודיית פ ו נ ק צ י י ת ה צ־ 



ג״ו רויארג: ג״ו 2 י:*ד־ ר־נז 
<־נלי*יר 7 *א-:דיח ?דיו?ני 5 . יינדין. 





645 


קינז, ג׳וו *'נרד — (ה);יני 


646 


ר י כ ה (הקובעת את מרכיב הצריכה של ביקוש זה בפונקציה של 
רמת ההכנסה). תאוריית היעילות השולית של הון (הקובעת 
את מרכיב ההשקעות של הביקוש המצרפי כפונקציה של שער 
הריבית) ותאוריית העדפת הנזילות (הקובעת את רמת שער 
הריבית, ומכאן את רמת ההשקעות). רמת שיווי־המשקל של התפוקה 
במשק היא אפוא אותה רמה המביאה לשוויון בין הביקוש המצרפי 
לתפוקה לבין התפוקה המוצעת. ומסקנתו העיקרית של ק׳ היתה, 
שרמה זו של שיווי-משקל אינה בהכרח כזו המתאימה לתעסוקה 
מלאה. יתר־על־כן, ייתכן שמדיניות מ ו נ מ ר י ת (דהיינו. הורדת 
שער הדיבית) לא תעודד השקעות במידה שתספיק ליצור תעסוקה 
מלאה. במקרים כאלה יזדקקו למדיניות פיסקלית (דהיינו, 
הגדלת הוצאות הממשלה) כדי להשיג מסרה זו. כך סיפק ק׳ את 
הביסוס התאורסי למדיניות של עבודות־ציבוריות במימון ממשלתי 
כפתדון לבעיית האבטלה. ואף שתמיכה במדיניות כזאת הובעה כבר 
קודם, היא לא נתקבלה על דעת רבים אלא אתרי "התאוריה הכללית" 
(וע״ע כלכלה, עמי נ/ 880 ; חוב לאומי; מחזורי עסקים; סהר, עם׳ 
655 ). למרות הביקורות והוויבווזים הרבים שבאו בעקבות "התאוריה 
הכללית" לא היה צורך לשנות את המבנה האנליטי הבסיסי שלה. 
יתרה מזו. ספר זה קבע את המסגרת המושגית ששימשה עשרות 
שנים את המחקר - התאורטי והאמפידי כאהד - בפאקרו־כלכלד,. 
בך היה הספר להשג מדעי מהמעלה הראשונה. 

אולם, כדי לכתוב את שלושת הספרים האלה לא הסתגר ק׳ 
במגדל־שן אקדמי בתקופה שבין מלה״ע. לאחר שנעשה דמות ציבו¬ 
רית בעקבות ספרו על ״התוצאות הכלכליות של השלום", 1919 , 
חילק את זמנו בין לונדון לקימבריג׳. לכן התפטר מתפקידו כמרצה 
בקימבריג', אף שהוסיף לשמש עמית ב״קינגז־קולג׳" וקיים מדי שנה 
קורס שנתי על כלכלה מונטרית. פעילותו הציבורית הנמרצת 
באה לידי ביטוי ביותר פ 300 מאמרים שכתב, הן בשבועונים של 
האליטה האינטלקטואלית והן בעתונות היומית. בימי הכרעה שונים 
(כשחזרה בריטניה לבסיס זהב ( 1925 !; בבחיחת 1929 ! בתקופת 
העמקת השפל שבראשית שנות ה 30 ; בעת פרוץ מלה״ע 11 ) פרסם 
בחוברות כעין-פופולריוח את ניתוחיו והציע בבטחון מלא את הצ¬ 
עותיו. מבתר מצומצם מפרסומים אלה הו״ל נשם: ■ז^ק וו! 5 ז 1 ! 5 י£ 
מסוזיכחג (,.מסות שכנוע״). 1931 . הם נתברכו בסגנון פובליציסטי 
מבריק והוכיחו מה רב כשרונו הספרותי. סגנון מבריק זה מאפיין גם 
את עלחגזא()!(! ז!( (״מסות ביוגרפיות״), 1933 , התרשמויותיו 

מדמויזת פוליטיות מרכזיות שהכיר וביוגרפיות על כלכלנים בריטים 
ידועי-שם, ביניהן, מסות על מורו, מרשל, ועל ת. מלתוס. 

ק' השפיע על המדיניות לא־רק באמצעות כתביו אלא גם כחבר 
בגופים ממשלתיים שונים,■ הוא היה הדמות המרכזית בוועדה על 
פיננסים ותעשיה (ועדת מקמילן. ! 1929/3 ), חבר החעדה הכלכלית 
המייעצת ( 1930/39 ) ויו״ר ועדת הכלכלנים ( 1930 ). ועדות אלו הקימה 
ממשלח בריטניה כדי שייעצו לה כיצד להתגבר על השפל ללא- 
תקדים בו היתה שרויה בריטניה ושאר העולם המערבי. בפרוץ 
מלה״ע 11 נתמנה ק׳ יועץ שר־האוצד (תפקיד שמילא עד מותו), 
וניהל את המו״מ עם האמריקנים על תכנית ,.השאל והחבר" (ע״ע) 
ועל הדילוואה המיוחדת שלאחר המלחמה ( 11945 . הוא חיה מהדמויות 
המרכזיות בוועידת ברטון וודו (ע״ע), שהקימה את קדן המטבע 
הבי״ל ואת הבנק העולמי(ע״ע בסף, עמ׳ 962 ). החשובים שבתזכיריו, 
דו״חותיו, מכתביו והצעותיו שכתב במסגדת תפקידיו הולכים ומת¬ 
פרסמים ב. 1€ .}ל .[ 0£ 8$ ח 11 וזזגג €011691911 סל/ר, שהחלו להופיע 
נ 1971 . 

התעניינותו בשאלות מדיניות השפיעה מאוד על כיוון מחקריו 
המדעיים במיוחד בולט הדבר ב״מסה על רפורמה מונטדית״, 1923 , 
וב״תאוריה הכללית", שעיקד עניינה שאלת האבטלה ההמונית לטווח- 
ארוך במשק שאיננו נתון למגבלות המוטלות ע״י מערכת כספים 


בי״ל — חיבור ששיקף את מצבה של בריטניה לאחר שעזבה את 
בסים הזהב ב 1931 . 

התעניינויותיו של ק' חרגו מתחומי הכלכלה. שנים היה קשור 
לחוג "בלומזברי" המפורסם. שבין חבריו היו טובי הסופרים והאמנים 
של בריטניה. הוא התעניין גם בתאסרוו, בריקוד (אשתו היתד, רקד¬ 
נית ממוצא רוסי), בציור ובאיסוף ספרים נדירים, וכן מילא תפקיד 
מרכזי בחי-י-הרוח בבריטניה בתקופתו. 

ד. פנזינקין, המדיניות הכלכלית במחשבתו של ק' (בחוד: ב. הלוי- 
י. קופ [עורכים!, עיונים בכלכלה). 1976 ; ,/ו./!,/ש . 011 זז 1 נ 11 .'יו . 8 

:ץז €0 ( 1.0 . 11 : 1 ר(ז' 1 ..^ 1 ./וי. ./ / 0 

ווס 1 זוו 101 •>^! ׳ 7/14 .תוי> 1 יצ . 1 ) ; 196-1 /ס ' 7 ( 0 י/>\/ 

1 ווי) 1 יו 0 ^/// {/ / 14111 צ->ממ 0 ןו 0 ־ £4 .< 1 .• 69 י* 1 ,}ן>^■ז^^וו|^ ווו 

־׳ייס/! . 5 ; 1975 ./ 1 . ./ 011 :(' 1% 

. 939 !— 1930 , 11 ) 1 ( 011 !) ץז 0 :ו 1 ' 11 ו 1 . ■) 01101111 •)^( • 1 ( 1 ־ 1 ' .( 1-1 נג 1 ול 

י.// /ס 1 , : 111 ^ 711011 .ת 1 לזוו 11 <;י 1 .( 1 ; 1 > 197 

.■ 1 ^ 11 ווו< 11 (ווו.') ... 7 .<ו(ז 1 >.ז ״) ו 11 ו׳\\ ,. 11 ־ 4 ) ,. 111 ; 1976 . 1 וו 1 ותק 10 וי 01 ( 1 
.(בדפוס) 0101/1 !) ■ 1111 

ד. פט. 

אלפךד צ׳ירלז — — ( 1894 — 

1956 ), זואולוג אמריקני. חוקר ההתנהגות המינית של האדם, 

ומ 1942 ועד מוחו מנהל המכון לחקירת חיי־המין באוניברסיטת 
אינדיאנה. שני ספריו העיקריים, הגתזס^■! 0 ^ 1 ו״ ־ 101 ־ל 3 ו 1 שמ 1 ^ $0x11 
10 ב 1 ג (״ההתנהגות המינית של הזכר באדם'׳}, 1948 , ו 80x11:11 
001310 ^ 1 180 ח! •וס 01 ו;ו 1 ס 6 (עבר׳: "התנהגותה המינית של 

האשד״״, 1954 ), 1953 , מקיפים ממצאי עיבוד ססטיסטי של כ 18,500 
תשובות של גברים ונשים על שאלונים המתייחסים לחיי־המין 
שלהם. הממצאים מגלים הבדלים בולטים בהתנהגות הנובעים מן 
השוני במעמד החברתי, ברמת ההשכלה וביחס לדת• לאחר ההתל¬ 
הבות הראשונה נתעוררו ספקות במהימנותם המלאה של הממצאים. 
מבקריו של ק׳ הצביעו על חוסר־סרירות שיטתית בבחירת נבדקיר, 
ואף האשימוהו בניסוח נחפז של הכללותיו, בהחשבת־יתר של הגורם 
הביולוגי־הגופני רבהםחת*הדעת מן ההבט המוסרי בפעילות המינית. 
אולם, לא היו עוררים על כך שק׳ תרם תרומה ממשית בהבהרה 
חלקית של הבעיה, אע״ס שלא הבהיר אח מעמדה הרצוי של 
המיניות בחיי היחיד והחברה. 

. 1971 .׳\ו/קו 1 (^ 3 ) 131 :.){ ,ת<)גי, 1 ז€זצ 1 זו 01 .יו . 0 

לן^נטיי^ןה ע״ע 3 'ימ^ 1 ו, עם' 736 ; 764 — 769 . 

(ה).קעי, שבט נודד שעסק בחרשות מתכת (משורש "קין" ~ נפח. 

חרש [ע״ע קץ), וכמשמעות השם המורכב חובל*קין. המוס¬ 
בר בכתוב: "לטש כל חרש נחשת וברזל" [ברא׳ ד, כב]). אין בתורה 
גנאלוגיה של הק׳, אולם מתוך הסיפורים מסתבר שמוצאו ממדין 
ותחום נדודיו — אדום, הערבה, סיני והנגב. חובב בן רעראל (ע״ע 
יתרו) המדיני, שסייע לישראל במדבר, מצוין בתואר ק׳ (שום׳ א׳ 
טז! ד, יא), וחנוך, שהוא שם בנו של קין (ברא׳ ד, יז), הוא גם שם 
אחד מבני מדין (שם כה, ד). דברי בלעם על הק׳, "איתן מושבך ושים 
בסלע קנך" (במד כד, כא), מרמזים אולי על הר אדום, וסלע היא 
אולי סלע האדומית, שבקרבתה מצויים מכרות נחושת עשירים. בני 
ק׳ עלו לנגב־ערד מעיר התמרים (שרפ׳ א, טז), והכוונה בוודאי 
לצוער או לתמר שבצפון הערבה. שאול מזהיר את הק׳ להיפרד מעל 
העמלקים בטרם יכה בהם, בהתחשבו בחסד שעשה לישראל בנדודיו 
במדבר (שמ״א טי, יז). 

הק׳ נחשב על עממי כנען הקדומים (יחד עם הקניזי והקדמוני — 
ברא׳ סו. יט). בתקופת השיפסים הגיעו משפחות הק׳ אף לצפון א״י 
(שרפ' ד. יא), אך המשיכו להיות יושבי־אוהל ואולי עסקו גם בחד¬ 
שות מתכת (שם. ה, בר). עדות להתיישבות הק׳ יש רק בדרום, 
בנגביערד שבגבול מדבר־יהודה (שם, א, טז), בסביבות ערד הכנע¬ 
נית הקדומה שבנגב המזרחי. נגב־הק׳ וערי הק׳ נזכרים בסיפורי 


647 


(ה) קיני — קינשפה 


648 


דוד (שמ״א בז, י! ל, בם}, וליישובי הק׳ שייכת בנראה גם קינה 
שבסביבות ערד (יהד סו, בב). ואולי גם הקין שבגבול סדבר־יהודה 
(שם, גז). 

ש. אברמסקי, הקינים (א״י, נ׳). תשי״ד. 

קיניקים ( 01 ^ו 1 ע< 1 ^ 1 . 5 ם 1 מע 0 , מיוד ״טסא — כלב), חסידיו של 
אנתיסטנם (ע״ע) מאתונה, ובעיקר של דיוגנס (ע״ע) 

מסיניפי, ״הכלב״ ,(יוטטא 6 )., שבלטו באורח־חייהם ולא בשיטתם 
הפילוסופית. שמם נגזר ממקום התכנסותם הראשון, ה״קינוסארגם", 
ואולי מכינויו של דיוגנס. הק", שלא היו אסכולה מאורגנת כדוגמת 
הםטואיקנים או האפיקוראים. צמצמו את האתיקה הסוקראטית וביטלו 
את הצורך בביסוסה המדעי או הפילוסופי. הכלל העיקרי שלהם; 
המידה הטובה (!!סקס) משמעה חיים ע״ם הטבע, כלד, חיים שצר־ 
כיהם צומצמו לדרגתם המזערית (חיי קבצן יחף, הנודד במקלו 
ובתרמילו. כשלעורו בגד אחד בלבד, והוא מסתפק במזון פשוט־ 
ביותר ובז למוסכמות חברתיות). הק" לא ראו עצמם קשורים לארץ 
או למולדת, ובעקבות דיוגנם קראו לעצמם "אזרחי־העולם" (■סקדסא 
!ס״גסזז). בחיים אלה של עניים מרודים הבזים לעולם חיפשו 
הק" מקלט מפגי תהפוכות הגורל. הם הדגישו את הצורך באימון 
נוזאמס״) ובעמל כדי להשיג את שוויון־הנפש, •אפא־ 

תיה״ ( 18011 >״ 4 ). שהוא בלבד מעניק אח אי־התלות והחירות — 
סימני־ההכר של החיים הטובים. הק" גינו בחריפות אח המידות 
המזויפות המקובלות בקרב הבריות. הם לןן ראו עצמם כבולים בשש 
מוסכמות חברתיות, לא בדיבור ולא במעשה, והתנהגותם התוקפנית 
ושלוחת־הרסן במתכוון הלמה היטב את כינו_ים "הכלביים". הק" 
פיתחו את ה״דיאטריבה״ (ף 16 נןד 1 > 51 ) — דרשה'עממית על נושאים 
!זתיים, המערבת צחוק ורצינות. 

הקיניות פרחה בעיקר במאה ה 3 לפסה״נ, ואף שדעכה זכתה 
לתחיה מסוימת בסאה ה 1 לסה״נ. השפעת הק" היתר. רבה על 
הסאטירה הרוסית — בעיקר באמצעות מניסום (ע״ע) — ועל הסטו¬ 
איקנים, שראו עצמם ממשיכי הק", עד שקשה לפעמים להבחין 
ביניהם. דמיון מסוים להשפעת הק' אפשר למצוא גם במסדרי 
היחסנים (הפרנציסקנים והדומיניקנים! ע׳ ערכיהם) ביה״ב. 

בין הק" הבולטים סן הראוי לציין גם את קדאטם מחבי (בערך 
365 — 285 לפסה״נ), תלמידו של דיוגנם, את אונטיקריטוס מאסטי- 
פאלאיה (המאה ה 4 לפסה״נ) ואת היסאריה ממדוניה (בערך 300 
לפסה״נ). — וע״ע ימית, פילוסופיה. עם' 601 . 

:י 1875 . 288 ־— 240 , 1 , 11 ־ 40 3/0 ק 0 נ 0 /,^י/ ס/ע ,־ 20110 .; 1 

^^ 01-6 .^ 1 ־ 833 .א ; 1037 .מ׳< 0 /ז׳נזז / 0 /ך 1107 ו^ 4 . 8 .( 1 

. 1948 
ש. שק. 

קינכונה, ע״ע כינץ; פואתיים, 

?)'' 3 ?}, 0317 ארנסט — 5111111 ? 1151 ־ 1 .? 734115 — ( 1865 — 1926 ), 

סופר נורווגי. ק־ למד לשונות קלאסיות וסקנדינוויות. ספרו 
הראשון. רומן נטורליסטי מחיי האיכרים, נתפרסם ב 1892 . יצירתו 
מתארת את חיי־הכפר. שבהם היה מושרש בשרשי□ עמוקים. בטרי¬ 
לוגיה 51 גז< 1 1£11 עג 511 :״ז 5 ("המפולת פרצה"), 9 /, 1918 , וברומן 
: £1 11 ג 1 זח:>!? ( 1923 ), המבוסס על סיפורים קצרים סוקדמים יותר, 
ביקש לחשוף את מסתורין המזג הלאומי ואת אפיו של האיכר 
הנורווגי, ובניגוד בין העיר לכפר ראה גורם אפייני־ביותר לתרבות 
ארצו. ־־־ השפעת המגמות הרומנטיות שלאומיות בספרות הסקנדי־ 
נווית של שנות ה 90 ניכרת בסיפוריו הקצרים, כגון -ז. 11 וו £11 : 81 ג £1 
(.כנפי־העטלף״), 1895 , ו 1 ־ 11 111 135 ! £14 ("מן הים אל 
ההר״), 1897 . מבין קבצי סיפוריו הארוטיים: 1 ־ 11 ־ 7311113 ("לילות 
אביב״), 1901 . אחרי ביקור באיטליה ( 1896 ) הרבה להשתמש בסי¬ 
פוריו במוסיווים מן הרנסאנס האיטלקי. ק׳ חיבר גם מספר מחזות. 


בבקשו לעמוד על האופי וההתפתחות הלאומיים, ערך מחקרים 
בספרות-הצפון הקדומה. מחקריו, ככל יצירתו, מעידים על התענ¬ 
יינותו בניגודים שבין התרבדות ובבעיות גזעים ומסורות. 

. 1954 /ס 

קינקי 3 טוס, לוקיוס קוינקטיוס (-״ €11101 011111011115 1.1101118 

31118 ״), מדינאי רומי במאד. ה 5 לפסה״נ. ק', שהיה בן 
למשפחה פטריקית, שימש משת לדורות מאוחרים ודוגמה למידות 
המצוינות שהיו למדינאי הרפובליקה הקדומה. הרבה מהמסופר עליו 
אינו אלא אגדה. הסיפור על בנו שנתבע־לדין וגלה ( 461 לפסה״ג) 
וק׳ שילם את הקנס במקומו אינו מד.ימן. ספק נ□ אם היד, ק' קונסול 
סמלא־מקום ב 460 , לאחר שנהרג אחד הקונסולים. לעומת־זאת נראה 
מבוסס הסיפור על מעשיו ב 458 אז כיתרו האיקוים ( 1111 )־\ 1 ) צבא 
רומי בפיקוד הקונסול על הר אלגשום (כ 20 ק״מ מדרום־מזרח 
לרומא). שליחים שיצאו אל ק׳ מצאש.ו חורש את אדמתו. הוא מונה 
דיקטטור והצליח להכות את האויב ולחלץ את הנצורים. ספק אם 
היה ק' דיקטטור בשנית ב 439 . ב 431 הביסו הרופאים סופית את 
האיקוים על הר אלגידום. 

קינקל, (וט&רייד— 1 ־ 11 ״ו\ 41 ־ 101 ^ 00 —( 1815 — 1882 ), משורר 
גרמני. ק' לסד חאולוגיה. ב 1845 נתמנה פרופסור לתולדות 
האמנות באוניברסיטת בון. ב 1848 נבחר לבית־ד,תחתון של הפרלמנט. 
במהפכת 1848/9 השתתף בהתמרדויות בבאדן, נפצע, נשבה ונידון 
למאסר-עולם. תלסידו-לשעבר. קרל שורץ, הצילו ( 1850 ). ק' נמלט 
לאנגליה ואח״ב לאה״ב. ב 1866 התיישב בציריך ושם נתמנה פרופסור 
לאמנות. — יצירותיו הספרותיות העיקריות הן; ־זו 101 (>פ 0 ("שי¬ 
רים"). 1843 ! השיר האפי 50111111 ז־(> ס״ס (״אוטו הקלע״), 1846 
("' 1896 ) ! ו״סיפור הכפר״, 1 ־זא־ו 13 א ( 1847 ). שירתו אינה ראי נאמן 
למעורבותו הפוליטית. כבחלק ניכר משירת "גרמניה הצעירה" (ע״ע 
גרמנית, עם׳ 566 ) שולטים גם בה הצורה הסדורה המקובלת שנוש¬ 
אים האפגתיים. — האוטוביוגרפיה של ?׳ (־ 30111 ־ 11151111081 ־ 5 , 
1838 — 1848 ), י״ל ב 1931 . 

11 ) 16 ז 011 ^ 11 ^* 4 . 7 > , 6 זן 1 ז 10 410 . 24 ; 1904 , 0 ,וו^^ 1 {^ 0 ן ./ 

. 1926 

קינלזסה ( 14111511383 , עד 1966 : לאופולדוויל. 1110 .' 0111 < 1401 ), 
בירת זאיר (ע״ע קונגו, עס׳ 360 - 369 ) והגדולה בעריה 1 כ 2 
מיליון תוש'( 1974 , כולל סרווריה). ק' שוכנת ע״נ קונגו, לגדות ימת 
מלבו ( 001 ? 110 ־ 1431 ), כ 500 ק״מ מחופי האוקיאנוס האטלנטי. קי¬ 
רבה היא המרכז הכלכלי וד,מינהלי הראשי של זאיר, ולה מעמד של 
מחוז פדרלי. אוכלוסייתה החלה לגדול במהירות בשנות ה 40 , ובין 
השבים 1960 — 1974 גדל מספר תושביה יותר מפי 4 . באותה התקופה 
הפכה ק׳ למרכז הכלכלי הראשי של זאיר. וקמו בה מסעלי־תעשיה 
גדולים לעיבוד מזון, לסכססיל ולעבשות עץ ונייר, וכן מפעלי 
תעשיה כיסית. ק׳ משמשת נפל-נהר, אד היא מנותקת מהאוקיאנוס 
האטלנטי בשל האשרות הרבים על הנהר. היא מחוברת במס״ב לנמל 
מסדי ( 04313111 ולה נמל-תעופה. האוניברסיטה הלאומית של זאיר 
נמצאת בתחום האיזור המטרופוליטני של ק', 

ק׳ התפתחה לאורך גדת הבד.ר, והיא מחולקת לשתי יחידות 
עיקריות: המודרנית (לשעבר האירופית) והססרחית. החלק הסשרני 
מתוכנן היטב ונחלק למספר רבעים בהתאם לתפקשם; 1 ) רובע- 
התעשיה — בקצה המערבי של העיר ־־- שוכן בתחום הגרעין העתיק 
של ק', ובשוליו רוכע-חמגורים קיססבו (סלתוגז!)?)! 2 ) רובע קלינה 
( 3 ״; 31 ? 1 ) משמש מרכז סינהל ומגורים לבעלי המעמד הגבוה; 
3 ) הרובע המסחרי. ק׳. שהתפתח באתרו של הנסר ק׳. ועל-שמו 
נקראת העיר כיום; 4 ) רובע (א)נד 1 ילו( 1010 >ז 1 ז), איזור הנמל ומוקד 
תעשיה. את החלק ד,מסרתי מאפיין ריכוז של אוכלוסיה עביה; בתיו 





649 


קינשסה — קיסינג׳ר, הנרי אלסרד 


650 


בנויים בצפיפות ובצורה בלתי מתוכננת והוא משתרע מדרום לרובע 
7 ■ 

ק׳ נוסדה ב 1877 בידי סר ה. מ. סטנלי(ע״ע). שקרא לה לאופולד־ 
וויל (ע״ש מלך בלגיה לאופולד 11 ), ב 1926 הפכה העיר לבירת 
קונגו, וב 1960 — לבירת הרפובליקה. 

קיס, פלוםרק 1 אליאס — 0311€3 £1135 0 ^זבזוו 1 ?— ( 1877 — 
1945 ), נשיא מכסיקו בשנים 1924 — 1928 . ק׳ היה מורה בבי״ס 
יסודי וב 1910 הצטרף למחנה המהפכן מדרו (ע״ע)• לאחר שהלה 
נרצח ( 1911 ), סייע ק׳ לקרנסה (ע״ע), מנהיג הזרם החוקתי. במל¬ 
חמתו נגד אוארסה ( 3 :וז 1111£ ) ופאנצ׳ו ויה ( 1111 ^ 1 ). ב 1917 התמנה 
ק׳ מושל סונורה ופעל במרץ לחלוקתן־מחדש של אחוזות בהתאם 
לרפורמה האגרארית שהתקבלה כחלק מחוקת 1917 . ב 1919 נתמנה 
שר־המסחר בממשלת קרנסה, אך השתתף בקשר להפלתו והיה 
מתומכי הגנרל אוברגוז• ב 1924 נבחר ק׳ לנשיא כמועמד המפלגה 
המהפכנית, הוא החיש את ביצוע הרפורמה האגרארית. שאיפתו 
לבצע את סעיפי חוקת 1917 , שהפרידו ביז הדת למדינה וביטלו את 
מערכת החינוך הדתי, עוררה מחלוקת חריפה עם הכנסיה ומשבר 
פנימי חמור, ק' הלאים את הכנסיות ודיכא ביד־קשה מורדים קתולים. 
לאחר סיום נשיאותו היה שר־המלחמה; התפטרותו ב 1929 , בלחץ 
הצבא, התפרשה כראשית ההרגעה ביחסי המדינה והכנסיה. אותה 
שנה יסד את "המפלגה המהפננית הלאומית", שנעשתה למפלגה 
החזקה במכסיקו. ב 1933/5 היה שר הכלכלה והאוצר. הוא סייע 
לקרתס להיבחך לנשיא, אך ב 1936 הגלהו קרדנס לאה״ב. ק׳ חזר 
דק ב 1941 , אך לא השתתף עוד בצודה פעילה בחיים המדיניים. ~ 
וע״ע מכסיקו, עמי 487/9 . 

קיסוסיים ( 3££30 ו 1 מ 0 ), משפחת צמחים דו־פסיגיים גדולה (כ 70 
סוגים ו 700 מינים)• הם נפוצים ברובם בארצות הטרופיות, 

ורק יחידים חודרים לאזורים הממוזגים. ובעיקר לאסיה המזרחית. 
הק" הם עצים ושיחים (מעטים מהם בני־שיח ומספסים) הממלאים 
תפקיד חשוב ביער הטרופי. העלים פשוטים או מורכבים. הפרחים 
נכונים, קטנים. הד- או דו-מיניים, ערוכים בסוככים פשוטים, באש¬ 
כולות או בסוככים דמויי-קרקפת. הגביע מנוון או בלתי ניכר. מופיע 
לפעמים עם 5 שיניים זעירות! עלי הכותרת קטנים ומספרם 5 . 
אבקנים עפ״ר 5 . השחלה תחתית. הפרי ענבה או בית־גלעיז מדומה. 
הק׳ קרובים ביותר למשפחת הסוככיים (ע״ע). הסוגים החשובים 
ביותר: ש פ ל ר ה ( 3 ז;! 1 )); 1£ (:> 8 ) — ב 150 מינים של שיחים גבוהים 
או עצים בעלי צורה רתסית; נפוצים באזורים הטרופיים. הסוג 
13x מ<£ס^־^ 0 — כ 100 מינים של שיחים ועצים שעליהם מחולקים 



היסזם הח.־ריג 1 מיסין: ענף ו? 5 ורכנ ^:רישיס קסניס הססייעיס 

לטיפוס רצמח. מיג 01 אל. ענף נדשא פירות. טרר תע^ים מחוסר אזנלת 


או פשוטים. מצויים באמריקה הטרופית. הסוג פטסיה (ג $1 ; 31 '^) 
בז מין אחד בלבד; פ. יפנית: מרבים לגדלה בשל העלים הגדולים, 
השסועים כעין כף היד והמבריקים בצדם העליון, לעתים גם מגוונים. 
הסוג אדליד. ( 3113 ־ 1 *) — כ 30 מינים בעיקר של שיחים קוצניים 
בעלי עלים מנוצים. מצויים באמריקה הצפון-מזרחית וגם באסיה 
המזרחית. הסוג קיסום (בז;) 1 ) 93 ) בעל פינים אחדים הגדלים 
מאירופה ועד ליפן! קיסוס החורש (צ!!־!!. 1 ־ 1 ), הגדל גם בר בחורש 
של הגליל הפליון ובאדום! צמה רב-שנתי, מטפס בעזרת שרשים 
קטנים הפזורים לאורך הענפים הדקים. העלים שונים בצורתם: 
היובניליים (בשלב מוקדם של התפתחות הצמח) דמויי-לב, ואילו 
אלה שעל הענפים הפורחים דמויי-ביצה. הפרי בית גלעין שחור. 
בתרבות הנוי מרבים לגדלו: וד.וא עשיר בזנים. על ה ג י נ ז נ ג — 
ע״ע. 

קיסינגן, בד 4 ו.£), עיירת-מרפא בגרמניה, על הנהר 

זאלה הפדנקי (יובל הנד,ר מין), כ 100 ק״מ ממזרח לפרנק¬ 
פורט : כ 13,000 תוש' ( 1970 ). בזכות מעיינות-המים ומעיינות-מינר- 
לים רבים התפתחה ק׳ כמקוס-מרפא כבר במאה ה 18 , והיתה למקום- 
מפגש של האצולה, ובמאה ה 19 — של מדינאים: מכאן ניהל 
ביססארק את מדיניות-החוץ שלו. כיום נמצא המקום בניהולו של 
המשרד הגרמני לביטוח סוציאלי. מספר המבקרים בו מגיע לכדי 
100,000 בשנה. 

קיסינג׳ר, ד.נךי אלפךד — ז£§ 153111 ^ 1 — (נר 

1923 , פידת ן*!!)?], גרמניה), חוקר מדיניות ומדינאי אמ¬ 
ריקני, יהודי. ק' נולד למשפחה שומרת מצוות. ב 1938 נמלטה המש¬ 
פחה לאה״ב, מחמת רדיפות היהודים בגרמניה. וק׳ גדל בניו-יורק, 
בחוגי אגודת-ישראל של יוצאי גרמניה. במלה״ע זו גויס לצבא. 
ובסיומה שירת בממשל הצבאי בגרמניה, בשובו לאה״ב למד בהר- 
ורר. ב 1957 החל להורות שם במחלקה לתורת הממשל. ב 1962 פונה 
לפרופסור ובשנים 1961 — 1969 עמד בראש פוסדות־מחקר ומכונים 
לחקר בעיות מדיניות וממשל. 

את גישתו לבעיות-חוץ ניסח בספרו 1 )?ז 10 ז.? 11 14 ז ¥0 \ * ("עולם 
מושב על כנו"). 1957 , שהיה עבודת-ד,דוקטור שלו ושעסק בארגון 
אירופה אחרי נפוליון. ק׳ העלה על-נם את מסרניך וקסלרי (ע׳ 
ערכיהם) במדינאים של "ראלפוליטיק" שלא הניחו לזיקות שברגש 
להפריע לצרכי המדיניות. וניר.לו אותד, בערמה, בסבלנות ובחשאי, 
בלי התערבות פרלמנטים שאין להם המזג הדרוש לדיפלומטיה: 
ההסדר שלהם יצר מסגרת של מאזן-כוחות, שבה היה לכל המעצמות 
אינטרס מוקנה ביציבות. בספרו 11 ^ £0111 31111 5 מ 0 ק 63 ע\ ־ 31 ? 1 ?:ן 74 
01:07 ? (עבר׳: ״נשק גרעיני ומדיניות-חוץ" 1974 ), 1957 . ביקר ק' 
את תפיסת ג׳, פ. דלס (ע״ע) בדבר "הגבה מאסיווית" (ע״ע אה״ב, 
עמי 575 [כרך מילואים!) והמליץ צל "תגובה מודרגת", בנשק 
גרעיני טקטי. בוויכוח שהתעורר סביב תפיסת "המלחמה הגרעינית 
המוגבלת״ שלו טען ק׳. שהאיום במלחמה זו — הנמנעת מהכחרר. 
גמורד. — אמין יותה מהאיום במלחמה שיגרתית, ולפיכך יעיל יותר. 

ק׳ היה יועץ למושל ניריורק. נ, רוקפלך, ולממשלי הנשיאים 
קנדי וג׳ונסון. בשנים 1969 — 1973 היה עוזהו של הנשיא ניכסוז 
לענייני בטחון לאופי. בתפקידו זה אדגן-מחדש את המועצה לבטחון 
לאומי, מינה יועצים מחוננים מהעולם האקדמי והאפיל על שה״ח, ו, 
רוג׳רז, באיש המשפיע־ביותר בתחום מדיניות-החוץ. 

ק' נחשב לארדיכל ה״דסאנט" (הדפיית הפתח) בין אה״ב 
לבריה״מ, שפטרתו הבנה כוללת בין שתי המעצמות. בהתאם לשי¬ 
טתו, הגורסת שאין חשיבות רבה לאידאולוגיה, ושאפשר ליצור אצל 
בריה״ס אינטרס מוקנה ביציבות ובשיתוף-פעולר,. הוא השיג את 
ההסכם הראשון להגבלת נשק אסטרטג' (■!־?*.פ) ואת ההסכם למכירת 



651 


קיפינגיר, הנרי אלפרר — קיפר, גיוס יוליום 


652 


חיטים לבריה״ם, ש¬ 
סבלה ממחסור מהמת 
הקלאותה הכושלת 
(ע״ע קומוניזם, עמי 
341 ) •במגעים חשאי¬ 
ים חולל ק׳ את המפ¬ 
נה ההיסטורי ביחסי 
ארצו עם סין העמ¬ 
מית והכין את הקר¬ 
קע לביקור הנשיא 
ניכסון בסין ב 1972 . 

על חלקו המכריע ב¬ 
השגת הסכמי-פריס 
להפסקת-אש בוויט¬ 
נאם ( 27.1.73 ) הוענק 
לו פרס־נובל לשלום. 

ב 22.9.73 סונה ק' גם לשה״ח — היהודי הראשון בתפקיד זה 
באה״ב. כעבור שבועיים פרצה מלחמת יום-הכיפורים — המשבר 
הבי״ל הראשון שק׳ טיפל בו כשה״ת (בתפקידו הקודם טיפל אישית 
בתגובת אה״ב על המשבר בירדן [ספטמבר 1970 ), כשהוחלט על 
תיאום מלא עם יעוראל נגד פלישת הסורים לירדן), חלקו במלחמת 
יום־הכיפורים שנוי במחלוקת, יריבו, שר־ההננה ג׳ימז שלסינג״ר 
(ז€: 8 וו 1£51 < 1 :ו 8 ), האשימו בהשהיית רכבת-האוויר לאספקה צבאית 
לישראל, ואילו ק' עצמו טוען שהפציר בנשיא להחישה. בתיאום עם 
בריה״מ ניהל ק׳ את המו״ם לקבלת החלטות מועצח-הבסחון ( 338 
ו 339 ) להפםקת-אש, וערב לקפאון צבאי שיציל את הארמיה המצרית 
השלישית המכותרת. בליל 24/5 באוקטובר הסמיכו הנשיא לטפל 
באיום בריה־׳ס להתערב במלחמה במזה״ת אם לא תיענה אה״ב 
לדיצעתה להקים כות־שיטור משותף באיזור! ק׳ ציווה על כוננות 
גרעינית והניא את בריה״ס מלהגשים את איומה. ב 21.12 התכנסה 
ביזמתו ועידת־ז׳נווה להשכנת שלום, בחסות האו״ם ובראשות שרי- 
החוץ של אה״ב ובריה״מ. ואולם במהרה עבר ק׳ לשיטת הסדרים 
חלקיים, בתיווכו, בין ישראל למצרים וסוריה, כדי להרחיק את 
בריה׳־מ ממסגרת המרס ולצמצם את השפעתה במזה״ת. 

״דיפלומסיית הדילוגים״ של ק' — מסעות מהירים ותכופים במ¬ 
דינות המזה״ת. ולעתים שהיה של שעות מספר בלבד בכל בידה, 
שבהן גילה סבלנות. כושר שכנוע ושימוש מתוחכם בכלי-התקשורת 
ע״י העתונאים שנלוו אליו ושאותם תדרד — הביאה לידי 3 הסכמים 
עם מצרים (הסכם הפסקת-אש, 11.11,73 ! הפרדת כוחות, 24.1.74 ! 
.,הסכם ביניים״. 1.9.75 ) ולהסכם הפרדת-כוחות עם סוריה ( 31.5.74 ). 

בתחילת דרכו כשד,"ח נועה ק׳ מתמיכה ציבורית רבה, במידה 
שמעטים בתפקיד זה נהנו סמנה. "פרשת ווסרגייט" (ע״ע עתונות, 
עם׳ 267 ) לא פגעה בו, והוא המשיך בתפקידו גם אחרי התפטרות 
ניכסון ועליית פורד לנשיאות. במרוצת הזמן גברה הביקורת עליו, 
עקב ההרגשה שהסכם סאל״ט ביטל את יתרון אה״ב בטילים, 
ושה״דטאנס״ הוא חד-סטרי — כפי שהשתקף בהשתלטות הקומו- 
ניססים באנגולה (אע״פ שק׳ צידד בתמיכה במתנגדיהם, אלא שה¬ 
קונגרס הכשילו). בסוף 1975 נלקח מק׳ תפקיד היועץ לבטחון 
לאופי, והוא הושאר בתפקיד שה״ח בלבד. במערכת הבחירות ב 1976 
היה מטרה לביקורת חריפה. מעשהו האחרון היה נסיון להסדיר את 
העברת השלטון לשחורים ברודזיה. בתום נשיאות פורד, פרש. 

הדעות חלוקות כשאלת עמדתו של ק׳ לישראל ולציונות, וכן 
בשאלה אם עמדתו נקיה — לחיוב או לשלילה — מהתייחסות אישית־ 
רגשית. כשקמה מדינת ישראל סבר ק׳, שהיה אז סטודנט, כי הקמתה 
של מדינה יהודית נפרדת היא ,.שואה היסטורית בכוח", וכי מוטב 
לציונות "אם תוקם מדינה פדרלית עם ירדן". אתרי ביקוריו בישראל 


— פעמיים לפני שפונה ליועץ לבטחון לאומי -- שינה את דעתו. ק׳ 
טיפח קשרים אישיים — לעתים דו-משפעיים — עם כמה ממעצבי 
המדיניות בישראל, כגון גולדה מאיר, יצחק רבין ויגאל אלון, אך 
גם עם מנהיגים ערבים, במיוחד עם א. סאדאת. — אחרי גירושיו 
מאשתו הראשונה, שהיתה, כמוהו, פליטה יהודיה מגרמניה, נשא את 
ננסי מגינס, ממוצא פרוטסטנטי. 

ם. וב. קלב. ק׳, תשל״ה! ם. גולן, השיחות הסודיות של ה. ק', תשל״ו; 

. 1976 ^ 1015 \ — ( 1891 , קרקוב — 1953 , 
סאנארי-סיר-מר | €1 }\- 1 נ 11 !-עתב 11  91 גס ־ 1 סאט 11 ז 51 — 
( 1864 — 1916 ), מנהיג אירי. בצעירותו חי באפריקה, ובשנים 
1892 — 1912 עבד בשירות הקונסולרי הבריטי. התבלט בתפישלחיו 
ההומניטריות. וד,יה ער לשאיפות־החירות של בני-סולדתו. ק׳ שירת 
במושבות פורטוגל באפריקר,. ב״מדינת קונגו החפשית" (שבשליטת 
בלגיה), ואח״כ בכרזיל. זכה לפרסום בין־לאומי בעקבות שתי חקירות 
שעיר — האחת בקוננו( 1901/3 ). והשניה בפרו( 1910/1 ) — ושגילו 
לעולם באיזו אכזריות מנצלים מתיישבים וסוחריב לבנים את הילי¬ 
דים, הן באפריקה והן באמריקה הדרומית. מחקרו השני זיכה אותו 
בתואר-האצולה ,.סר׳. 

ב 1912 חזר לאירלנד ונרתם לפעולות למען שחרור ארצו. בפרוץ 
מלה״ע 1 התנגד בזעם לגיוס אירים למלחמד. בגרמניה. ב 1914 נסע 
לברלין (דרו אה״ב), פרסם מינשרים נגד בריטניה. וניסה, לשווא, 
לגייס לגיון מתנדבים נגדה מבין שבויי-המלחמה בגרמניה. באביב 
1916 הונחת ע״י צוללת גרמנית בחוף אירלנד, אד נתפס מיד, נשפט 
והוצא-להורג בלונדון כבוגד. מאז נחשב ל״קדוש" של תנועת- 
השחרור האירית. בבריטניה נעשו נסיונות להכתים את אישיותו ע״י 
פרסום יומנים (המזכירים סטיות מיניות) שכתב כביכול. 

? 7/2 ,ל£־< 0 א ; 1930 .מ /ס ?^* 7 ,ממג^\ 0 . 8 . 0 

£[)י< 14 .? 1 < 1957 זס/ 6 ) 11111 ( • 02 ;// 0 ^ 0 

/ 0 ״׳״ 1 ) 1 ( 7 , 80111 .״ 1 . 6 ;* 1960 ■ו( 5 /ס 71401 ) 711 .(. €11 ) 

. 1976 .ן; 

ק*י 0 ר(קיסר), ?**וס—־ 03€831 1108 ט 51 ט 1 ב 0 —( 13.7.100 — 
15.3.44 לפסה":)" מצביא ומדיבאי רומי" דמות מרכזית 
במעבר לשלסון־יחיד ברומא ומגדולי האישים בעת העתיקה. ק׳ נולד 
למשפחת־אצילה פסריקית מבית־האב של היוליים, שהתייחשו לאס* 
_קניום, הוא יולרם, מייסד אלבה־לונגה (ע״ע), שהיה בנו של אנאם 
(ע״ע) — ולפיכר מצאצאי האלים. רק אחרי חורבן אלבה־לונגה 
במאה הד עברו היוליים לרומא. כבר בראשית הרפובליקה זכר 
למשרות־ציבור, אך מעולם לא היו בעלי השפעה מכרעת כמו הפא־ 
ביים או הקורנליים. אביו של ק׳ היה פרסור בערך ב 91 ׳ יב 85 מת. 
אמו של ק׳" אורליה, היתד! ממשפחת־אצולה פלבאית. 



דגרי עיסינג׳ר בי*דה התעופה בו־גודיו!. 
ס׳עסאלו: סננו. נ׳ום!" סיסקי 
(?יעבה העחזנוה הםםי 58 תיח) 





653 


קיסר, נידס יולירס 


654 



גייפ מ?יום ליסר, ~ריוכ 
רוסאי. כס^. 74 לספה׳' 3 


דרכו הפוליטית של ק' הושפעה מני- 
שואי דודתו, יוליד,, למרייס (ע״ע), 
וב 84 נשא הוא־עצמו לאשה את קור־ 
נליה, בת קינה (ע״ע). משהשתלס על 
המרינה סולה (ע״ע), אויבם של מריוס־ 
וקינה. דרש מק׳ להתגרש מקורנליה. 
ק׳ סירב וסולד, רדפו, ורק אתרי הת¬ 
ערבות שתדלנים הנית לו, או העיר; 
"כל שאינו רואה כי בנער זה (ק׳) 
גנוז יותר סמריוס אתר — אינו אלא 
טיפש". ואולם, למרות קשרי משפחתו 
איז פעולותיו של ק׳ מלמדות כי הב- 
סרף בגלוי ליריבי משמרו של סולת. ב 81 שירח בהצסיינות בצבא. 
בשנים 77 — 76 תבע לדין את גנאוס קורנליוס דולבלד, ואת גיוס 
אנטונירם ודודו של הטריומףד־שלעתיד) באשמת סחיטת-כספים 
סהמקדונים ומהיוונים. ברם, אין לראות בפעולד, זו, נגד שני 
אנשים שהיו לפני-כן מתומכי סולה, צעד המזהה את עמדתו הפולי¬ 
טית של ק׳, אלא אמצעי פרסום שהיה מקובל ברומא בקרב צעירים 
שהחלו בפעילות מדינית. ב 75 פרש ק׳ לרודוס ללמוד רטוריקה. 
שודדי־ים שבוהו ושהררוהו אחרי קבלת כופר, ואז תקפם ק' ותפס 
את אוצרותיהם. ב 73 צורף ק׳ לקולגיום של הפונטיפיקים (חבר- 
הכוהנים) — דבר המעיד שלא נהשב לאויב המשטר. 

בשנים 71 — 70 ההל ק׳ בפעילותו כאחד מאישי .ד,פוסולרים", 
ותקף את המשטר הקיים, מיסודו של פולה, במטרה לקדם את 
הקריירר. הפוליטית שלו. הוא תמך בהצעות להחזיר לטריבונים את 
סמכויותיהם ולהתיר את שובם של תומכי אבי הטריומויר־שלעתיד 
לפידוס (ע״ע), הקונסול ב 78 שמרד נגד חוקת סולה. ב 71 היד, 
טךיבון צבאי, ב 69 קוסטור — ובנך נעשה לסנאטור — ואח״ב 
שיבת בספךד. בשובו המשיך בפעילותו כאהך "הפופולרים", אע״פ 
שבינתיים נשא־לאשה את פומפיה, בת-בתו של סולה וקרובה-ךחוקה 
של פומפיום (ב 69 התאלמן מאשתו קותנליה). ב 67/6 תמך בהענקת 
ססכויות־פיקוך מיוחהות לסומפיוס, נגך העתם של מגיני משטך 
סולה, וב 65 הציב-מההש את מצבות-הנצחון של מהיוס. אותה שנה 
היה ק' אחד מהאדילים (ע״ע), וקנה את אההת העם במשחקים שעךך 
ושעליהם פיזר כסף רב. נראה שאותה עת זכה בתמיכה כספית 
מקרסוס (ע״ע). ב 64 נהיה ק' לאב״ך למקרי רצח (פ 11 10 ז! 6 גנ 91 
!! 5101,11 ), ופתח בחקירה על אנשים שהרגו את המוחרמים בפרוס- 
קריפציות של סולה. אח״ב תבע-לדין את האיש שרצח ב 99 את 
ססותינוס (ע״ע) ע״ם החלטת־חירום של הסנאט ש.,ך,פופולרים" 
ערערו על חוקיותה. וכן עמד מאחורי ההצעה להחזיר את הזכויות 
המדיניות לבני קרבנותיו של סולה. בכל הפעולות הללו נכשל. ב 63 
זכה ק' בהשג חשוב, כשנבחר — אחרי חלוקת שוחד ביר רחבה — 
לכוהן־גדול ( 41x1111115 ( !:,)!]!!סיק), מול מתחרים מראשי האצולה. 
בדיון על גורל תומכי קטילינה (ע״ע) התנגד ק׳ לעונש מיתר" אך 
נראה שהחשדות נגדו (וכן נגד קרסוס), כאילו חמך בקטילינה, לא 
היו מוצדקים, ב 62 היה פךטור (ע״ע), הוא גירש אח אשתו פומפיה 
בשל קשריה עם קלודיום (ע״ע קלודיים [ 2 ]), אך סירב להעיד 
במשפט נגד קלודיוס. משנשאל מדוע גירש את אשתו אלמלא חשד 
בה בקשרים עם הנאשם, השיב ק׳ל "אשת ק׳ חייבת להיות מעל 
לכל חשד". נושיו מנעו את יציאתו לספרד הרחוקה ( 1511211111 מ 
ז 10 מ 011 ), שיועדה לו לפרובינקיה, ורק אחרי שערב קרסוס לתשלום 
חובותיו יצא לשם. הוא רכש נסיון כמצביא, הרחיב את תחום שלסונם 
של הרומאים עד לאוקיאנוס ווכד, בעושר רב מהשלל. 

בסס שב ק׳ מספרד וביקש לערוך מצעד-נצחון ולהיבחר לקונסול. 
אולם אויביו הרבים, ובהם קטו "הצעיר" (ע״ע). סיכלו מתן רשות 
שתתיר לו להציג את מועמדותו סחו׳ן לרופא, שאליד, אסור היה 


להיכנס עד לעריכת המצער. ק׳ ויתר אפוא על המצעד והציג 
את מועמדותו. הוא כרת ברית עם פומפיוס ועם קרסוס ("הטריו- 
מוירט הראשון") להשגת המטרות האישיות של חבריה, ולחיזוק 
הברית השיא לפומפיוס את בתו היחידה, יוליד,. ק׳ נבחר לקונסול 
ל 59 , יחד עם ביבולוס, תחנו של קמו. הוא חוקק מספר חוקים תרף 
החננדותו של ביבולוס, פעמים תוך שימוש בכוח בעזרת ותיקי־ 
המלחמות של פומפיוס. ק' מילא את רצון פומפיום בחוקים שאישרו 
את ההסדרים שעשה במזרח, וחילק אדמות־ציבור בקפפניה לוותיקי־ 
המלחמות שלו. את רצון קרסוס מילא בהפחיתו ב !ץ את דמי־החכירה 
של גביית-ד,מסים בפרובינקיה אסיה. הוא גם הנהיג פרסום של דיוני 
הסנאט בלוחות (!!!!ט!!! ! 1/361 ע״ע עתונות, עמ' 265 ), ועייל חוק 
מקיף למניעת קבלת כספים שלא-כדין מצד פקידי־מדינה. שאיפתו 
האישית נמלאה באמצעות טריבון עושה־דברו, שעייל באסיפת-עם 
חוק למינוי ק׳ לנציב הפרובינקיות גליה קיסאלפינה ואיליריה ל 5 
שנים. ב;זמת פומפיום הוסיף לו הסנאט את גליה שמעבר־לאלפים — 
בעוד שתחילה ביקש הסנאט למנותו לנציב "היערות וד,דרכים" 
ולמנוע ממנו אפשרות להתבלט כמצביא. 

כתחילת 58 יצא ק׳ לגליר" אחרי שהצליח להיפטר מתביעה 
משפטית על פעולותיו כקונסול. הוא נאחז בתלונות הדדיות של 
שבטים גלים ובפלישת הגרמנים, בהנהגת אריוביסטוס, בדי לפתוח 
בפעולות צבאיות; ב 8 השנים שאח״ב כבש את כל גליה. ובכלל 
זה ארצות-השפלה, עד לרינתז. הכיבוש היה פרי נכונותו לנצל 
הזדמנויות יותר משהיה פרי תכנון; ב 58 חיכה את הפולשים החלו¬ 
טים (ע״ע) והגרמנים וזכה באחיזה בצפון־מזרח גליד ,: ב 57 הכניע 
אח שבסי הבלגים (ע״ע), ואח״ב — את כל השבטים שישבו לחוף 
חעלת־לאמאנש, וב 56 כבש את דרום-סזדח גליה. כדי להבטיח את 
הכיבוש חצה ב 55 את הרינוס, וכן פלש פעמיים (ב 55 וב 54 ) 
לבריטניה, להפגנת-כוח וללקיתת-שלל, ולא לשם.כיבוש. בשנים 
שאח״ב עסק בדיכוי פרידות. החפורה שבהן פרצה ב 52 , בהנהגת 
ורקינגטוריכם (ע״ע) ובהשתתפות רוב שבטי גליה המרכזית. ק׳ צר 
על ורקינגטוריכס באלסיה, הכניעו ברעב ודיכא את המרידה, ב 51 
דיכא את המרידות האחרונות בגליה, והגלים החלו משלימים עם 
שלטון רומא. 

בגליה באו לידי ביטוי כשרונותיו המזהירים של ק׳ כמצביא 
וכמדינאי! כיבוש זה עתיד היד. להיות בעל משמעות מפליגה לגבי 
תולדות אירופה ותרבותה, ויש הרואים בו את ההשג בר-קייפא 
הגדול-ביותר של ק', ואולם, מבחינת ק׳ היה הכיבוש חשוב כאמצעי 
לקידום מעמדו ברומא ולפרסום שמו ככובש השקול לפרסומו של 
פוספיוס; ולמטרה זו אף כתב את ספריו על מלחמותיו בגליה 
(ר׳ להלן). באמצעות מכתבים וסוכנים קייס ק׳ קשר רצוף 
עם רומא והיה מעורב במדיניות הפנימית בה. כמעט כל שנה 
בא לצפון-איטליה ונפגש עם אנשיו. בנצלו את השלל העצום ממל¬ 
חמותיו נתן הלוואות בלי-ריבית ומענקים לסנאטורים ולפקידי- 
מדינה, למלכים ולפרובינקיאלים, וכן פיאר בנייני-ציבור באיטליה 
ובפרובינקיות! בכך הבטיח את השפעתו בסנאס ואת אהדת העם 
אליו. לאחר התרופפות הקשרים ביניהם נועדו חברי הטריופוירט 
בלוקה (אפריל 56 ). פומפיום וקרסום נבחרו לקונסולים ב 55 , ודאגו 
להאריך ב 5 שנים את נציבותו של ק'. ואולם ב 54 מתה יוליה, בת ק׳ 
ואשת פומפיוס, וב 53 נהרג קרסום במלחמתו בפרתים. פומפיום החל 
חושש מעליית כוחו של בעל־בריתו, וידיבי ק׳ ניסו למשכו לצדם. 
מ 51 נעשו נסיונות לבטל את נציבותו של ק', ואלה סוכלו דק הודות 
לאנשים ש״קנה" (בעיקר סריבונים וסנאטורים), יריבי ק׳ דדשו 
שיפרוש ממשרתו במועד שייקבע, ואילו הוא דרש להמשיך בנציבותו 
ולאפשר לו להגיש את מועמדותו לקונסול ל 48 , כדי ליצור רציפות 
בסשרותיו שתמנע מיריביו לתבעו לדין. פומפיוס הצטרף בגלוי 
ליריבי ק׳, וב 7.1.49 אישר הסנאט החלטה על סצב־חירום. הטריבון 




655 


זי 8 ד, גיו 8 ידליום 


656 


אנטוניום (ע״ע) נמלט מרומא. יחד 
עם תומכים אחרים של ק', רב 10.1 
הגיעו אליו לארימינום (רימיני). 

למחרת חבה ק׳, בראש לגיון אחד, 

את הגהר רוביקון (שנחשב לגבול 
איטליה), באמרו: ..הפור נפל"( 103 .\/ 

1 !!! מסבו); בכד גפתחה סלחמת־ 

האזרחים. 

מתנגדי ק׳ האמינו לדברי טיסום 
לביאנום, עוזרו הראשי של ק' שהצ¬ 
טרף לפומפיום, כי חיילי ק׳ יערקו, 

אולם אלה הלכו בנאמנות אחרי 
מנהיגם. קי פעל במהירות. לפני 
שהטפיקו יריביו לגיים את כוחו¬ 
תיהם באיטליה, לכד בקורפיניום חלק מצבא אויביו וחש לנמל 
ברונדיםיום כדי למנוע את בריחת פומפיום. הלה הקדימו ועבר 
למזרח לגייס צבא. וק׳ יצא תחילה לספרד — שהיתה בידי אנשי 
פומפיום — כדי להבטיח את ערפו במערב. בעקבות גצחוגו המזר,יר 
באילרדה (לרידה) השתלם על ספרד, ובדרכו חזרה לאיטליה השלים 
אח כיבוש מסיליה (מרסי), שתמכה בפומפיום. ביגתיים כבשו עוזריו 
את סיציליד״ אך גכשלו בגסיוגם לכבוש את אפריקה. בסוף 49 
העביר ק׳ את צבאו לאפירום, נכשל בנסיונו לצור על פומפירס 
בדירכיום (ע״ע דורס, דורצו), עבר לתסליה וב 9.8.48 הביס את 
פומפיוס בקרב המכריע בפרסלוס. פומפיום ברח מצרימה, ובבוא ק׳ 
שמה גילה שיריבו נרצח. בהיותו באלכסנדריה בחורף 48/7 הסתבך 
במלחמה. בשל נסיונו להסדיר את ירושת השלטון במצרים ועקב 
דרישתו לתשלום חוב של תלמי ^^ X אולסם מ 59 . לבסוף גבר ק׳, 
והושיב את קלאופסרה (ע״ע), שהיתה לאהובתו, על כסא המלוכה. 
ב 47 יצא לאסיה־הקסנה וניצח את פרנקס 11 , מלך בוספורוס (בנו 
של מתרדת 1 ז\ (ע״ען, מלך פונסוס), שביקש לד,שתלט על כל 
ממלכת אביו; מערכה מהירה זו תיאר ק' במלים; .באתי. ראיתי. 
ניצחתי" ( 01 !י .;!;!;י .זח 0 ז\). הוא חזר לרומא, זב 46 יצא לצפון־ 
אפריקה. שבה התבססו תומכי פומפיוס ובראשם מטלום (ע״ע, | 4 |) 
סקיפיו וקסו. ק׳ הביסם ליד תפסוס ( 4.6.46 ), הפך את נוסידיה (ע״ע) 
לפרובינקיה, חזר לרומא, חגג בה 4 מצעדי-נצחון — על גליה, 
מצרים. פונסום ונומידיה — ויצא לספרד, לשם נסוגו בני פומפיום 
ועוזרו הוותיק לביאנוס. ב 45 הביסם ק׳ במונדה י - בקרב הקשה־ 
ביותר שהיה לו! לביאנום נהרג ובכור פומפיום נשבה ואח״ב נהרג. 

בעתות-השהיה ד,קצרות שלו ברומא, ובעיקר בשנתיים האחרונות 
לחייו, הנהיג ק׳ תיקונים נרחבים במדינה ובחברה, כבר ב 49 העניק 
אזרחות רוסית לתועזבי גליה קיסאלפינה — שלב חשוב ברומניזציה 
של המערב, ברומא היו 320,000 נפש שקיבלו תבואה חינם; ק׳ הקטין 
אח מספרם ל 150,000 — ע״י בדיקת המקבלים. ע״י מציאת תעסוקה 
למובסלים (כך, למשל, חויבו בעלי־המקנה להעסיק בני-חורין כרועי 
עדריהם בשיעור של 4 < מכלל הרועים) וע״י קולוניזציה. מושבות- 
המסחר שהקים בקרתגו (קרת חדשת) ובקורינתום נועדו לקלוט את 
עודף האוכלוסיה הפרועה ברומא, ואולם רוב המושבות. באיטליה 
ובפרובינקיות, נועדו למתן אדמות לחיילים משוחררים. המושבות 
שמחוץ לאיטליה היו מוקדי הומניזציה. והקמתן ציינה את ראשית 
היעלמותה של ההפרדה בין איטליה לפרובינקיות. קי גם הכניס 
אנשים חדשים לסנאט - - מאיטליה ומהפרובינקיות. בניגוד לחששות 
לא חולל ק' מהפכה בסדרי הכלכלה, אך הקל את תשלום החובות. 
חוק על הגבלת סותרות לא השיג את מטרתו, והדוגמה האישית של 
ק' הבזבזן לא סייעה לו. כדי להגדיל את הבטחון ביטל ק' את 
האיגודים שסייעו לאנרכיה ברומא (ע״ע קלודיים [ 2 ]), החמיר את 
הענשים על מעשי-אליסות והעמיד חיילים לרשות בעלי-ד,משרות. 


ב 46 תיקן את לוח־השנה! הלוח (ע״ע. עס׳ 340 , 349/50 ) המתוקן 
הקרוי על-שםו (יוליאני) נהג באירופה עד המאות ה 16 —ה 18 
(ברוסיה ~ עד המהפכה הקומוניסטית). היו לק׳ תכניות גדולות 
לבניה, לייבוש ביצות, לניקוי הטיבר ולהעמקת הנפל באוסטיה, 
וכן לסלילת דרכים, ובעיקר — לכיבוש פרחיה. הוא עמד לצאת 
למלחמה במזרח. אך יומיים לפני צאתו נרצח. 

הקשר על ק׳ נבע מהקרע בינו ובין אנשי האצולה, ובהם תומכיו- 
לשעבר, שלא יכלו להשלים עם מעמדו במרינה. בכבשו את איטליה 
ב 49 מונה ק׳ לדיקטטור לשם עריכת בחירות, ב 48 פונה שוב 
לדיקטטור, ב 46 פונה לדיקטטור ל 10 שנים, וב 44 — לכל חייו. 
ב 48 , 46 , 45 ו 44 היה גם קונסול. ב 46 קיבל סמכויות של קנסור 
לפיקוח על המידות — דבר שעורר תרעומת רבה — וב 44 הוענקה 
לו קדושת-החסינות ( 5 ט 1 )^״ג 05 ז^ 53 ) של הסריבונים. ק׳ היה לכוהן- 
גדול לבל ימיו, מונה כוהן לפולחנו, פסליו הוצבו במקדשים ודיוקנו 
הוחק במטבעות. כיבודים אלה לא הגיעו לכלל האלהה מלאה, 
ובשקידמהו החסון בקריאות ,המלך 1 ״. השיב: "אינני מלך אלא 
ק׳״ (זו. 5 ;> 03 5111 51101 ססא), ודחה את נסיונו של הקונסול 
אנטוניוס להכתירו. ואולם מעמדו נישא מעל שאר בני-אנוש, ובכללם 
בני האצולה. ק׳ הראה ברור שאין בדעתו לפרוש סהשלסון כדרך 
שעשה פולה. הוא פינה אנשים למשרות ברצונו, וגילה חוסר-סבלנות 
וגסות כלפי סנאטורים ופרשים. מידת־הדחמים (ג״״־ת!!!!) שנהג 
בה כלפי יריביו רק הדגישה את עצמתו ופגעה בכבוד האנשים 
שסלח להם. אנשי האצולה,שכבודם חיה יקר להם. לא יבלו להשלים 
עם שלטונו. כפה עשרות קושרים, ובראשם ס. ברוטום וג. קסיום 
(ע׳ ערכיהם), חברו יחד ורצחו את ק׳ בבניין הסנאט. 

לק׳ לא היו צאצאים, פרס לבתו, ייליה, שמתה על־פניו, ווזוא 
אימץ לו לבן את אוקסוויאנום, נכד אחותו (ע״ע אוגוססוס). ק׳ היה 
נשוי 4 פעמים; את נשיו בחר בעיקר מתוך שיקולי כדאיות, כמקובל 
אז. הרבה נכתב על נסיותיו המיניות - הוא תואר כ״בעל כל הנשים ■ 
ואשת כל הגברים״, וכשנכנסו חייליו לרומא קראו לאזרחים; 
״הסתירו את נשיכם; הנואף המקריח הגיע"— אך אין הוכחה שחרג 
בהרבה מהמקובל בימיו בתחום זה. 1 

אוגוסטוס יזם את האלד.תו של ק׳ ואת פולחן ■יוליוס האלוהי" 
( 01105 ( 115 ׳ו 1 ג 1 ). ועל שמו נקרא החודש השביעי. השם ק׳ צירף 
לשמם של כל האימפרסורים ששלטו במדינה הרומית, עד שהפך ן 
לתואר השלטון הנשגב-ביותר — מעל למלך — ונתגלגל נם לשליטי 
מדינות שלא היו בשלטון רומא. כבר הקדמונים ראו בק׳ את 
האישיות הגדולה־ביותר בתולדות רומא והשווהו לאלכסנדר הגדול. 
מימי אדוארד פיאר (ע״ע) פשטה הדעה, שאת היסודות למשטר 
החדש ברופא. הפרינקיפט, הניח דווקא פומפיוס, ולא ק׳, כפי 
שסבר פומזן (ע״ע); ובוודאי שאין לראות בק׳ את מהרס הרפוב¬ 
ליקה, שהיחה נתונה במשבר עסוק וממושך, ושעשרות שנים לפני • 
נצחונו של ק׳ היתה, למעשה, תלויה בחסד הצבא. ואולם, לפרות 
הימנעותו פנקפות וספריסקריפציות, כסולה לפניו וכאנטוניום ואוק־ 
טוויאנוס אחריו. חשף ק' יותר מכולם את אזלת-ידו של הסנאט ואת 
חדלונה של האריסטוקרטיה,; זו גמלה לו בהשמצתו ובהשחדת דמותו. 

אויבי ק׳ ותומכיו באחד תיארוהו בהגזמות ובאי-דיוקים — כל 
אחד ע״פ נטייתו -- ותכופות השפיעה הזדהות עם עמדות מדיניות 
גם על יסיפוטם של היסטוריונים מודרניים. הכל מודים בגדולת 
אישיותו וברב-צדדיותו. הוא הצטיין במרץ שאינו נדלה. בחוש 
לעשיית המעשה הנכון בזמן הנכון, בהכרת גבולות האפשר — 
ובכלל זה גבולות כוחו־הוא - בבד,ירות המחשבה. בכושר החלטה 
ובמד.ירות ההבחנה והביצוע. באמנות המלחמה לא חידש ק׳ חידושים, 
וגאוניותו התבטאה ב^כלתו לנצלו! עד תום, לקרוא נכון את תנאי 
השטח, להבחין בשעת-הכושר כדי להלום באויב, ולמצות עד-תום את 
כוחם העדיף של חייליו — ולפיכך לא היסס, ופעמים אף העדיף. 



נ. י. ?' 5 ר חי־פ. בוםיווגי* 
זו־■ ר־םא. 44 לששה״נ. ? 0 םיו 
די אייה, :!ייסינסה, 




657 


658 


קיסר, ;יום יולירם — קיסריה 


לתקוף נוח גדול משלו■ מסירותו לחייליו ונ&יאחו בתלאות המלחמה 
הקנו לו את נאמנות צבאו ואת דבקותו. במעט בלי־סייג. ק׳ היטיב 
להנהיג אנשים ולמשכם אחריו ולרכוש תומבים ודעת־קהל — בבסף, 
ברקימת קשרים, באיומים, בקסם אישי ובשכנוע. כנואם נחשב ק׳ 
שני לקיקרו לבדו; את חיילי הלגיון העשירי המתמרדים השקיט 
במלה אחת — בפנותו אליהם כ 5 ^ו 1 ■^ 11 ^^ (כינוי לרומאים אזרחים, 
ההפך מלוחמים). נאומיו לא נשתמרו. 

נשתמרו ספריו; ס 1110 צא 110 ;> 5 ^|^ !!חבאזשותותסס ("מלחמת 
הגלים■), ז־חע (ספר שפיני כתב עוזרו הירטיום (עיע!) 1 - 1 דזס 0 
!!(דוס 110 :>נ 1 £|ז ״!טמזת! (,.מלחמת־האזרהים״), 1111 . סגנונו של 
ק' פשוט ובהיר ותיאוריו עפ״ר אובייקטיוויים, אף שיש בספריו 
מגמת תעמולה וצידוק עצמו. 

יחסו של ק׳ ליהודה וליהודים היה אוהד. בפרוץ מלחמת-האזרחים 
שחרר את אריסטובולום, נתן לו שני לגיונות ושלחו לסוריה למשוך 
את תושבי יהודה וסביבותיה! אך תומכי פומפיוס הרעילו את 
אריסטובולוס. אחרי נצחון ק׳ בפרסלוס עבר לצדו אנטיפטר (ע״ע)— 
שעד־אז תמך בפוספיום — וסייע לחלצו מהמיצר במצרים. ק׳ הכיר 
בהורקנום כבוהן־גדול, ופינה את אנטיפטר למושל יהודה, התיר 
לבנות את חומת ירושלים ההרוסה והחזיר את יפו ליהודה. באלכסנ¬ 
דריה הבטיח את זכויות־האזרח של יהודי העיר, וברומא לא אסר 
את אגודות היהודים בעת שאסר את קיום שאר האיגודים והאגודות 
(ר' לעיל, עט׳ 65.5 ). 

ת. מומסן, דברי ימי רומא. ב', 719 — 724 , תשנז״ו! צ. יעבץ. 7 

ריןי 0 ריזם. תשל״א ! . 4 01 ^ 0 חח? זס/ן ,*ו . 11 

0 זו 10 *ו^ . 1 י 611 ] 01012 . 0 :חן) , 0 ח 1 ק 031€0 .( ;* 1922 

,;ז ,ז 1/4 ? 0 ; 1936 ,( 2 , 111 ,? €04131 § 

. 0 .?.! ;( 1968 13 ז 0 וז €111 ה 011 ^ 1 ,. 0 .$תבזן -צח.?) ;* 1960 

. 1967 ./ ,ח 610 ל!בע 

יש. ש. 

?]**סר, הגדר^״לן , 1 * 1 ; — 616 101£ ־ €11 ת 1-1€ — ( 1565 — 1621 ). 

ארדיכל ופסל הולנדי. ק' פעל תחילה באוטרכט ולמן 1595 — 
באמסטרדם. כארדיכל היה הנצ-יג העיקרי של'"סגנון הפלורים" 
מתקופת הרנסנס (ע״ע) המאוחר. בבנייניו הרבים הטביע את חותמו 
על מראה העיר אמסטרדם. הכנסיה הדרומית (צוזסצו-וסנזזס^), שבנה 
בשנים 1603 — 1614 , היא פבנה-הכנסיה הפרוטסטנטי הראשון בהולנד. 
הכגסיה המערבית (!(":(זסזגז^ג) תוכננה על־ידו ובבנייתה החל 
ב 1620 . מבין בנייניו החילוניים באמסטרדם: בניין הבורסה ( 1608 — 
1611 ), ע״פ דוגמת בניין הבורסה בלונדון, ו״מגדל המטבעות"(-זו; 111 י 1 
תו־זסז, 1619 ). בדלפט בנה את חזית בית העיריה ( 1619 ).—ביצירתו 
הפיסולית הושפע ק׳ מאסכולת מיבלאנג׳לו. עם התשובות שבעבו¬ 
דותיו הפיסוליות נמנות סצבת-הקבר העשויה שיש לוילם 1 . נסיך 
אורניה ( 1614 — 1621 ; הכנסיה החדשה, דלפט) ואנדרטת הברונזה 
של ארספום ( 1621 ! רוטרדם). 

מן*־^ ■ו) 1 >.) 1£ חי 11 ו 01 י 1 מ? :) 1 > .צזווז 1 ח? 1 זז 011 א ,: 1 

. 1930 

_קיםר' ( 1 ז^ 8 ץ 3 ^!), עיר ובירת-מחוז בתורכיה! 183,130 תוש' 
( 1973 ). שוכנת בגובה של 1,040 פ׳ במזרחה של רמת אנטו¬ 
ליה, לרגלי הר-הגעש הכבוי ארג׳יאש ( 3,916 מ׳) המתנשא מדרומה. 
על הדרך ההיסטורית בין מזרח-תורכיה למרכזה ולדרומה. בהיותה 
צומת מס״ב וכבישים, משמשת ק' מרכז מסחרי ותעשייתי לאיזור 
חקלאי נרחב, מייצרים בה מוצרי טכסטיל, מלט, סוכר ושטיחים. — 
ק' משופעת במבנים היססורייס, בעיקר מן התקופה הסלגיוקית: 
מסגדים, מדרסות ומצבות-קבר (סלז!!!) מעוטרים. במרכז העיר — 
מצודה סלג׳וקית-עותימאנית. 

היסטוריה. ק׳ חיא עיר עתיקה מאד, ובשם מזקה ( 302 צג 1 י 1 ), 
ואח״ב אוסביה ( 013 < 1 :ו £115 ), היתר, בירת קפדוקיה (ע״ע) הקדומה. 
במאר, ה 1 ' לערך שונה שמר, לקיסריה, ואז היתד, מרכז השלטון 



קיסרי; סא־פוליא־ז סלג׳והי מהמאה ה 12 
(מערי החיירוח החורביה! 

הרומי בקפדוקיה. במאה ד, 4 היתד, מוקד להפצת הנצרות באסיה- 
הקטנה. ביה״ב נפלה בידי הסלג׳וקים ( 1080 ) ובידי המונגולים 
( 1243 ). אח״כ היתה בירת-נסיכות תורכיה (במאה ה 13 ), וגם נכבשה 
בידי הממלונים, המצרים והסורים. ם 1515 היתה חלק של השלטאנות 
העוחימאנית. 

כ 20 ק״מ מצפון־מזרח לק׳ נמצא האתר הארכאולוגי הנודע 
קילטפד, (צקבז!!!:(), שבו נתגלה ארכיון של יישוב מסחרי אשורי 
מהשנים 1850 — 1700 לפסה״נ. 

.קיסריה, עיר עתיקה לחוף א״י, באמצע הדרך בין חיפה ליפו. 

דאשית העיר, עמ׳ 658 : התקופה הרומית, עס׳ 658 ! התקופה 

הביזאנטית, עמי 659 ; ארכאוליגיה (עד לכיבוש הערבי), עמי 660 ; 

התקופה הערבית, עמי 661 ! התקיפה הצלבנית, עמי 661 ; ארכאר 

ל-גיה (התקופה הצלבנית). עמי 662 ! הזמו החדש. עמ׳ 662 . 

ראשית העיר. במאה ה 4 לפסה״נ הקים הפלד הצידוני 
ססרסון (ענד-עשתרת! 375 — 361 ) באתר את היישוב מגדל סטרטון 
(בחז״ל: ״מגדל שרשון״). נראה כי נועד לשמש — כיתר מגדלי- 
קדם — מבצר-הגנה (על השרון הצפוני), אסס-תבואה לסביבה 
ותחנת־ביניים בדרך-הים שבין פניקיה למצרים. מגדל םטרטון נזכר 
לראשונה בפפירוסים של זנון (ע״ע); כאן היתד. תחנתו הראשונה 
כשעבר בא״י ב 259 לססה״נ. בתקופה ההלניסטית ירדה חשיבותו, 
ואין הוא נזכר ברשימת הנמלים החשובים של א״י שבאיגרת ארים- 
טיאם. בסוף המאה ה 2 היה המקום (וכן העיד דור |ע״ע דאר]) 
בשלטון סידן מקומי בסם זואילום. בימי אלכסנדר ינאי נפלו שני 
היישובים בידי היהודים■ 

התקופה הרומית. ב 63 לפסה״נ החזיר פומפיוס לעיר את 
עצמאותה ואת אוכלוסייתה הפגנית. ב 30 לפסה״ב עבר המקום לשל¬ 
טונו של הורדום ולבעלות יהודית. הורדום קרא למקום קי, ע״ש 
הקיסר אוגוסטום, והוא שהפך את ק׳ לעיר מפוארת ברוח המטרות 
העיקריות של מדיניותו: אינטגרציה בעולם הרומי, טיפוח היחסים 
עם הגויים, פיתוח המסחר והכלכלה והגנת שלטונו בפני התקוממות. 

בשנת 6 לסה״נ, עם ראשית שלטון הנציבים (ע״ע א״י, עט׳ 

2 ׳, 371 ), נבחרה ק׳ לעיר מושבו של הנציב הרומי. בכך הפכה לבירה, 
וכיו היתד. 600 שנה — עד לכיבוש הערבי. בחירתה נבעה מהיותה 
עיר פגנית מובהקת, בעלת מוסדות דתיים. תרבותיים ובידוריים 
מרשימים — ובזכות נמלה המשוכלל. במידה מסוימת גם איזנה 
עלייתה את מעמדה הדומיננטי של ירושלים בארץ. בשנות ד, 30 
הגיע לק' פטרום. תלמיד ישו. ועשה בה נפשות לנצרות. אח״ב 


659 


?יסריה 


660 




' ^- 1 

.;מ 


ז. אמת המים הגבוהה : 2 • אמת המים הנהוכה ; 
!:. הוסח העיר הביזאג 0 *ת ; 4 . התימה ההרר 
דיא;יח: 5 . ם:ד 5 י החוסה דהרן־יאנית: 0 . סגד 5 
בטוטו; ההלג־כטי והרובע היהודי דביזאגט׳ ־. 
7 . אמפיתאטרו: (?זו א. היפידרום; ( 5 . הע':־ 
הצלבנית; וין. יברידי מהריב אונוסטיסו 11 . כנסיה 
ע 7 נ;יח: צ 1 . סעדה ררהובוה הביזאנטי•. 1:5 . סייז־ 
ראיג: 14 , ארביוז ביזאנטי; הן. הנם? הרומי: 
סו. הנם? ־צ 5 בני; ־ 1 הסצודה הכיואנטיה: 
א 1 . ותאמרוז הרוסי; ו 1 נ. איזזר ה?ב 5 דה (ניןרי* 
3 ו?יכו 


התחזקה הקהילה ה¬ 
נערית בק׳ גם עקב 
נוכחותם בה של פי־ 
ליפום (של] ו] 111 לק 
) 5 ו 1101 תב]; 1 )ופאולום, 
שהצלחותיחם שם 
ציינו נקודת־מפנה ב¬ 
תולדות הנצרות! בק- 
נמשכו לראשונה נכ¬ 
רים לדת החדשה. 
(מעשי השליחים \). 
בסוף שנות ה 50 דר¬ 
שו יהודי ק׳ שוויון- 
זכויות, ועקב כו פר¬ 
צו מהומות בין יהו¬ 
דים ובין השלסונווב 
היהודים פנו לקיסר 
נירון, והלה פסק נג¬ 
דם. לדברי יוסף בן 
מתתיהו היה סכסוד 
זה גורם מרכזי לפרי- 
צחהמרדב 66 (מלה׳׳י. 


סו. -צ 5 נ־-! ז 1 ה־יזיי" ד-ו), עם תחילת ה¬ 

א! דתאגירוז ורוסי! ו]נ. א' 11 ר הי!בודד (ניורי־ , 

מלחמה הושמדה ה¬ 
קהילה היהודית בק', 

מעט מאד ידוע על ק' סמוד לאחר חורבן הבית השני. אםפסיאנום 
העלה אותה לדרגת "קולוניה", והיא נודעה במוםדותיה ההלניסמיים. 
התאטרון שופץ - ראיה לשימוש הרב בו, ק' הצטיינה בין ערי המזרח 
בהופעות ה״פאנטומימום" (ע״ע פנטומימה) ובמשחקיה האתלטיים. 
באמפיתאטרון שלה התקיימו תחרויות-דמים של חיות ובני-אדם. 
התרבות הפגנית משתקפת גם במטבעות העיר, שהופיעו מםוף המאה 
ה 1 ועד אמצע המאה ה 3 ! על צדם האחד דמות הקיםר ועל צדם 
השני סמלים רומיים מובהקים, בנוסף לטיפוםים הלניסטיים- 
מזרחיים. הטיפוס הנפוץ-ביותר הוא של אלת העיר; אשה מזרחית 
ועל ראשה כתר בדמות חומת העיר. נראה שצורות האלים והבניינים 
נלקחו מנוף העיר. כל הכתובות ע״ג המטבעות הן בלאטינית. 

התקופה הביזאנטית. במפנה המאות ה 2 —ה 3 נשתנה 
מאד הרכב האונלוטיה. צמחו אז 3 קבוצות לא־פגניות: יהודים, 
נוצרים ושומרונים, שהפכו עד-מהרה ליסודות בולטים בחיי העיר. 
מתון דיון בהלכות שביעית עולה, כי לאף אחת מ 4 הקהילות לא 
היה רוב בעיר, וכי השומרונים עלו על היתר במספרם, השומרונים 
הם הקבוצה הסחות-ידועה לנו בק׳, לא כולם החזיקו מעמד בפני 
השפעות תרבותיות חיצוניות! נמצאו, למשל, "נמות" (אבני חותם) 
שומרוניות שעליהן כחובות ביוונית. ושומרוני העיר נחשדו בזלזול 
במצוות עד-כדי השתתפות בפולחן הקיסר. ר• אבהו (ע״ע) אף 
ניסה להרחיקם מהיהודים, בפסלו אח יינם. קהילתם היתה החזקה 
בעיר גם בתקופה הביזאנטית. אך במאות ה 4 - ה 5 פרצו 3 מרידות 
שומרוניות — שהתחילו בק' או שהגיעז-לשיאם שם — שבעטין 
נפגעה קהילתם קשוח ושוב לא חזרה למעמדה. 

במאות ה 3 —ה 4 היתה הקהילה הנוצרית בק' הדומיננטית בא׳יי 
ומהחשובות במזרח בכלל. ב 232 לערד הגיע לעיר אוריגנם (ע״ע), 
והוא ישב בה עד מותו ב 254 . הוא הקים בק׳ אקדמיה שנלמדו בה 
המקצועות הקלאסיים. את עבודתו המשיך פאמפילוס (מת 309 ), 
והוא שהפך את ספריית ק׳ למפורססת-ביוחר בעולם הנוצרי. 
אוזביום (ע״ע), בישוף ק׳, פעל בה 25 שנה, ואין ספק שבימיו 


הגיפה הקהילה הנוצרית לשיא התפתחותה. במאות ה 4 —ה 5 ירדה ק׳ 
יחסית עם עליית ירושלים הנוצרית. 

במאה ה 3 התפתח בק' יישוב יהודי גדול, בין-היחר בזכות רבי 
יהודה הנשיא (ע״ע), שעודד התיישבות יהודים בעריה הגדולות 
של א״י, ותוך כמה עשרות שנים הפנה הקהילה לאחת החשובות 
בארץ. בקי נוסדה ישיבה. ועם חכמיה נמנה ר' אושע־ה הגדול. 
נזכרים יהודים סוחרים, איכרים. בעלי-מלאכה, פקידי ממשל. גלד¬ 
יאטורים ועובדי התאטרון שבעיר. היו שהקפידו על קיום המצוות, 
היו שזלזלו בקיומן ומהם שאף היו מוכנים להעלות קרבנות לע״ז. 
היהודים הושפעו מהתרבות היוונית! בביהנ״נ היחיד שנתגלה עד- 
כה כל הכתובות הן ביוונית, כולל פסוקי המקרא. חכם שהזדמן 
לביהכ״ג בק׳ שמע את הקהל קורא קריאת-שמע ביוונית! על 
תמיהתו נענה, כי מוטב כך משלא יקראו כלל (ירו׳ סוטה. פ״ז. ה״א). 
ר׳ אבהו. המפורסם בחכמי ק׳. ידע היטב שפה וחכמה יוונית. מסכת 
נזיקין (ב״ק, ב״מ, ב״ב) שבתלמוד הירושלמי נערכה בק', בזמן ר׳ 
אבהו הגיעה הקהילה היהודית בק׳ לשיאה כמרכז תורני, ועקב 
מעמדו הרם של ר׳ אבהו בעיני שלטונות ק' נראה כי זפן-מה הפכה 
למרכז היישוב היהודי בא״י. עם גדולי העיר נמנו ר׳ יצחק נפחא 
ור׳ חנינא בר פפא (ע׳ ערכיהם), וכן ר׳ זריקון דק׳, ר׳ חזקיה 
ואחרים. "רבנן דק׳" נזכרו הרבה בתלמוד הירושלמי, 

בהמשך התקופה הביזאנטית לא ידוע לנו על יהודי ק׳ פרט 
לממצאי ביכ׳׳נ אחד, העיר ירדה, השומרונים סבלו ואף הנוצרים 
איבדו את מעמדם הבכיר בא׳׳י. אעפ׳׳כ היתה ק׳ עיר חשובה גם אז! 
נבנו בניינים, מתקנים, רחובות וכיו״ב, אך פאר העבר נעלם. 

ארכאולוגיה (עד לכיבוש הערבי). ק׳ ההלניסטית היתד, 
מצפון לעיר הצלבנית, בתל הצופה אל הנמל. בסקדס נתגלו נדבכיו 
של בית גדול, הסדורים פתין־וראש (שיטת בנייה שרווחה החל 
בתקופה הישראלית, ובה סדורות האבנים אנכית ואפקית חליפות), 
ובתוכו כלים רבים, שהמאוחרים בהם הם מהמאה ה 2 לפסה״נ. קירות 
קדומים נתגלו גם באיזור ביהכ״ג. 

ק׳ הרומית תוכננה נעיר הלניסטית-רופיח מובהקת: רחובות 
מצטלבים בזוויות ישרות, בנייני-ציבור מרהיבים וחומות. משלחת 
אמריקנית עובדת במקום מאז 1971 , אך פרט לכך לא זכתה ק׳ 
לחפירות שיטתיות, ורוב הממצאים נתגלו במקרה. שתי חומות 
ידועות בק׳: האחת ביזאנטית — מקיפה את העיר בחצי מעגל! 
מהשניה, שהיא הרודיאנית כנראה, נחשפו רק השרידים הצפוניים 
ובהם שני מגדלים עגולים ומגדל שלישי רב-צלעי. האיזור המפואר 
היה הנמל ומתקניו, שלטענת יוסף בן מתתיהו היה גדול מנמל פיראוס 
(מלה״י א', ב״א, ב׳), המקדש המרכזי עמד על פודיום, מול הכניסה. 
אורך המזח הדרומי של הנמל הגיע לכדי 600 מ׳, והצפוני — ל 250 
מ׳. שטח המים של הנמל היה קרוב ל 150 דונם. ידועים שרידי 4 
מקדשים: הפודיום של מקדש קיסר-רומא, כתובת הקדשה של 
-טיבריום" (כנראה מקדש לקיסר טיבריוס), פסל הדריאנום עשוי 
פורפיר (שהוצב במאה ה 6 ברחבה מרוצפת) ו״מיתראום״ — המבנה 
הפולחני היחיד שנשתמר. הפולחן לאלמיתרה (ע״ע) רווח מאד בקרב 
הלגיונות הרומיים. התאטרון הוא מבנה הבידור היחיד שנחשף כולו, 
ונמצאו גם שרידיו מימי הורדזם. ב 1961 נתגלתה בתוכו כתובת 
הקדשה לטיכריוס, שנזכר בה שמו של פונטיום פילטום (ע״ע, וע׳ 







661 


קיסריה — קיפדי של פידיפו* 


662 


כרך מילואים, עם־ 503 ותם־ בעם' 501 ). בהיפודרום נערכו חפירות 
חלקיות בלבד, אך פורהו חסופוגרפית בולטת־לעין — במזרח העיר, 
סמוך לחומה הביזאנטית — ושרידיו נשתמרו עפ״נ הקומח. חאמפי־ 
תאסרוו עדייז לא אותר. שתי אמות-מים סיפקו מים לק', הקדומה 
(והיא הגבוהה), הביאה מים ממרגלות הכרמל, כ 17 ק״מ מצפוז־מזרת 
לקי, חלקה המאוחר מתוארך (ע"פ כתובות), לימי הדריאנוס, וחלקה 
הקרום כנראה הרודיאני. האמה הנסוכה, שהובילה מים מנהל התני¬ 
נים, ב 5 ק״מ מצפון לק', היא ביזאנטית! מימיה שימשו לחקלאות 
בלבד. ממזרח לעיר השתרע בית־הקברות; נתגלו שרידי סרקופאגים. 
מצבות ומערכות קבורה. המוסד היהודי היחיד שנחשך בקי עד־היום 
הוא ביכ׳־נ מהתקופה הביזאנטית, שנתגלה מצפון לעיר הצלבנית, 
על שפח הים. במקום נתגלו רצפת פסיפס. כתובות, מטבעות, 
עמודים וכותרות, י. ל. לו. 

התקופה הערבית. ב 640 נכבשה ק׳ ־״ כנראה בידי 
מעאויה — ובכך הושלם כיבוש א״י בידי המוסלמים. לפי מקור 
ערבי התושבים היהודים הם שהסגירו את העיר. סופר ערבי קדום 
מספר על קהילה יהודית בת 200,000 נפש, שהיתה בק־ בעת הכיבוש: 
המספר מוגזם ללא-ספק, אך הוא מצביע עכ״פ על קהילה חשובה 
במקום. המקורות המוסלפיים — בעיקר החל במאה ה 9 — מתארים 
עיר גדולה, עשירה, שופעת מים ונטועה גנות ופרדסים, לאחרונה 
התברר, כי שטח נרחב מדרום לעיר הוכשר -־ כנראה בפעולה 
ממלכתית — כשטח חקלאי תוך ניצול מי־התהום הגבוהים במקום. 
מפעל זה, שהקיף כ 3,000 דונם אדמה חקלאית, נעשה כנראה במאה 
ה 9 ושימש עד סמוך לכיבוש הצלבני. העדויות המוסלמיות הנ״ל, 
המציינות אח פריחת העיר, מאשרות ממצא זה. מתקופה זו נתגלו 
גם בתי־מלאכה ובורות־מים רבים, שנחצבו עקב הפסקת פעולת 
אמות־ד,מים באותו הזמן. 

לפי הגאוגרף הערבי אבן ח׳רדאד׳בה היתה ק־ במאה ה 9 עיר־ 
מחוז, ואילו לדברי הגאוגרף אל־מקדסי (שכתב בסוף המאה ה 10 ) 
היתד, ק׳ העיר החשובה והעשירה'בחוף הא״יי־לבנוני. נראה שבמאה 
ה 11 , כשחזרה צור והיתר, לעיר־נמל ולעיר־מסחר תשובה, ירדה ק־. 
הערת הגאוגרף הערבי יאקות. שק׳ דומה־יותר לכפר, משקפת בוודאי 
את מצבה בתקופה שלפני מסעי־הצלב, בעוד שעדותו של אל־אדריסי 
(בן המאה ה 12 ), המתאר אותד, כעיר גדולה, מתייחסת לזמנו הוא. 

התקופה הצלבנית. במאי 1101 כבשו הצלבנים — בפיקודו 
של בלדוין 1 (ע״ע) ובשיתוף צי איטלקי — את ק'. הצלבנים בנו 
נמל קטן בתוך הנמל ההרודיאני; בבניית המזהים השתמשו בעשרות 
עמודים הרוריאניים שהושקעו בקרקעית הים. בימי השלטון הצלבני 
היתה ק׳ עיר בגודל בינוני ואוכלוסייתה הגיעה לב 5,000 נפש. עם־ 
זאת נודעה לעיר חשיבות רבה בהיותה מרכז לסניוריית ק־ שהיתה 
מהחשובות בממלכה, הצלבנית (ע״ע, א״י, עמ־ 465/7 ) וגם בגלל 
חשיבותה הצבאית בהגנת חופי א״י, יחד עם מבצר עתלית (ע״ע) 
הסמוך. בראשית השלטון הצלבני הפכה ק־ למושב ארכיבישוף 
וד,וקמד, בה קתדרלה. נשלטת הצלבנים ישבו בעיר גם יהודים, 
הנוסע בנימין מטודלה (ע״ע) מספר (בשנות ה 60 של המאה ה 12 ), 
כי מצא בק־ 200 יהודים (או 10 , לפי גירסה אחרת) וכ 200 שומרונים. 

ב 1137 כבש צלאח א(ל)-דין(ע״ע) את ק׳ והרסה. באוגוסט 1191 , 
במסע־הצלב השלישי, נתפסד. ק־ בידי ריצ־רד לב־הארי, אך בוצרד, 
מחדעז רק ב 1218 , בידי ההוספיטלרים (ע״ע א״י, עם־ 472 ). העבודה 
התרכזד, במצודת העיר ונסתיימה תוך זמן קצר. ב 1220 נכבשה ק׳ 
ונהרסה בידי האיובי אל־מלך אל-מעט־ם. ב 1228 הוחל בשיקומה; 
המשיך בכד לואי x ^ (״הקדוש״, ע״ע) ב 1251/2 . במסגרת פעולות 
השיקום נבנתה חומה גבוהה והוחל גם בבניית כנסיוד העיר הצלבנית 
היתד, קסנה-בהרבה מהעיר הרומית, הביזאנטית והערבית. במארס 
1265 נפלה ק׳ בידי ביברס (ע״ע) הממלוכי, והוא הרסה כפי שהרס 
את שאר סבצרי־ד,חוף הצלבניים. 



קיסריה; מראה פי■ דאוייר. בחזית שרירי מבצר בהאגמי מהשאה ה 4 
(לשבת העהונזה הממשלתית! 

ארכאולוגיה (התקופד, הצלבנית). העיר הצלבנית, שהש־ 
תרעד, על שטח של 120 דונם, היתד, מוקפת חומות מכל עבריה; 
הן נשתמרו היטב, להוציא הקטע שמצד הים. מערכת החופות כללה 
חומה חיצונית, חפיר וחלקלקה שמעליה התנשאה חומה לגובה של 
10 פ׳. בחומה שולבו 16 מגדלים. לעיר היו 3 שערים בעלי גישה 
עקיפה. השער העיקרי היה השער המזרחי: אליו הוביל גשר שאו־ 
מנותיו נשתמרו, על השער הגנו מגדלי־שער, מערכת אשנבי־ירי 
ומתקנים ליציקת שפן רותח וזפת, שער זה נבנה בשני שלבים: 
בראשון היתה אליו גישה ישירה, יבמאוחר (המתואר לעיל וה־ 
מתוארך ליפי לואי /ס) — גישה עקיפה. בתוך העיר נתגלו קטעים 
מרשת הרחובות הצלבנית, מהם רחוב מקורה בחלקו. המקביל לחומה 
המזרחית. בדרום המילוא הרומי נחשפה כנסיה צלבנית שבניינה 
לא הושלם. על הנמל הצלבני הגנה מצודד, שנבנתה על לשון יבשה < 
תעלד, ניתקה אותה מהעיר, ובמערבה הגנו עליה שני מגדלים, 
מדרום־מערב לשער המזרחי נתגלה בית־מגורים גדול שראשיתו 
בתקופד, הערבית. לבית שתי חצרות, בורות־מים ואסמים תת־ 
קרקעיים. 

הזמן החדש. ק־ עמדה. בחורבנה עד 1884 . אז התיישבו 
במקום איכרים מוסלמים מבוסניה וד,וקם מסגד. במלחמת העצמאות 
נעזב הכפר. בסוף המאה ה 19 ובראשית המאה ה 20 רכש הברון 
אדמון דה רוטשילד (ע״ע) אדמות רבות סביב ק־. בחלק מהן 
עדיין מחזיקה משפחת רוטשילד, וד,יא תומכת בפיתוח המקום 
באמצעות קרן ק׳ שעל־יד קרן רוטשילד. סמוך לשרידי ק׳ העתיקה 
נבנו בתי-מלון ובתי-קיץ פרטיים, 

במהלך החפירות הארכאולוגיות שנערכו בשנות ה 60 שוקם 
התאטרון הרומי, והוא משמש כיום למופעי-תרבות שונים. 

אל. וי, 

ש. קליין(עודך), ספד הישוב א׳, תדצ״ט: י, פדאוור. תולדות ממלכת 
הצילבנים בא״י, א׳—ב׳ (מסתת בערכי). חשל״אי■, חנ״ל, הצלבנים,' 
דיוקנה של הברה קולוניאלית (מפתת בערכו), תשל״ו; י. פורת, גני 
קיסרי (קדמוניות, ח'), תשל״ה; מפג״ס?; .€ , 1 .״ 1 

וש 0 ) 975 ן ,( 11 .€ ,. 161 ן(ושם ביבי׳^ 1975 

. 975 ( . 6 ^ 16511 ^>? 46 .€ , 1££1 זו 11 1 ו(ניבל׳ 

קיסרי של פיליפוס, עיר קדומה. למרגלות החרמון, על מעיינות 
הבנןם (ע״ע א״י, עם־ 85 ). שרידיה הקדומים הלניסטיים, 

ומקור שמה, פניאס, בשם האל היווני פן (ע״ע). ק׳ נזכרת לראשונד, 
אצל פוליביום (ע״ע), כמקום שבו ניצח אנטיוכוס 111 את התלמיים 
( 198 לפסה״נ) וכבש מידם את א״י. באמצע המאה ת 2 לפסה״נ ישבו 
באיזור היטורים (ע״ע יטור). בשנת 20 לפםה״נ העניק אוגוסטום 
את האיזוד להורדום, שבנה בק׳ מקדש לכבוד הקיסר. לאחר מות 
הוררום הפך בנו, פיליפוס, את ק׳לבידת־טטררכיה של הגולן והבשן. 
הוא קראה ק׳ לכבוד אוגוססום, ולהבדילהימק׳ שלחוף היה״ת נקראה 
ק־־פיליפי (!קנ!;!!!!?). בימיו היתה ק׳ לפוליס יוונית, שהורשתד, 


663 


664 


מיסדי של פיליפיה — יויפונאים 



קיפא (ה!!יף; יוסף, הנה״ג בימי ישו. בשנת 18 

מינהו המשגיח ואלריום גראשום תחת שמעו! בן קמחית 
(קדה״י י״ת. 35 ), ובשנת 36 הודח מתפקידו ובמקומו נתפנה יונתו 
בן חנן. ק׳ היה חתנו של חנן בן שת, אביהם של 5 כה״ג (חזון יוחנן 
^ן^׳\ 13 ,x ). המשנה (פרה ג•, ה׳) מזכירה כה״ג ושמו אליהו עיני בן 
הקייף (הקוף) — כנראה בנו של יוסף, ובית ק־ נזכר בחז״ל כמשפחה 
של כד,"ג (תוסס׳ יבמי אי, יי). משנאסר ישו, הובא תחילה לביתו 
של חנן בן שת (חזון יוחנן, שם), ורק אח״ב הועבר אל קי. עמדתו 
של ק׳ היתד,: "...טוב לכם אשר ימות איש אחד בעד העם מאבדן 
העם כולו״ (שם ^ 151-49,X והשר ב״ר צ״ד, סי: "...יהרגו כולם 
ואל ימסרו נפש אחת מישראל, ואם יחדוהו להן כשבע בן בכרי 
נותגין ולא יהרגו כולם"). 


רערת ם:יאפ: :ופחית וכחוביח ׳".זנר בה: הזי? פז יי־צנת העחגנוח 
הכיגיהלחיח, ת״או 

לטבוע מטבעות ולתת מקלט לבורחים. בתקופה זו ביקרו בקי ישו 
ותלמידו (מתי, ^ח 16,x ; מרקוס, 11 (׳(■, 27 ). לאחר פות פיליפוס 
סופחה הטטררכיה לפרובינקיד, סוריה, ועם עלייתו לשלטון של אגרי- 
פס 11 חזרה לידיו, אד חדלה לשמש בירה. ב 61 חזר אגריפס ועשאר. 
לבירה וקראה נירוניאם לכבוד נירון קיסר. בימי הפרד שוב נקרא 
המקום פניאס. בזמן הפרד פגעו תושבי המקום ביהודים. ובסיומו 
נערכו במקום משחקי-חיות, שבמהלכם נזרקו לזירה השבויים היהר 
דים. במות אגריפם 11 עברה ק׳ לסוריה. גם אחרי החורבן נתקיימה 
בק׳ קהילה יהודית. בתקופה הביזנטית פונה בישוף למקום, אד 
האלמנט האלילי ניכר היטב מהידיעות על פרעות בנוצרים בימי 
יוליאנוס ( 362 ), 

לאחר הכיבוש הערבי נדלה העיר. שהיתה עורף חקלאי לדמשק. 

ב 1126 נמסרה לכת האספאעיליה (ע״ע), אד אחרי טבח אנשיה 
בדמשק ב 1129 , הסגיר מנהיגה. אסמאעיל. את העיר לצלבנים, וד.ם 
הפכוה לבסים־פשיטה לעבר דמשק. בשנים 1129 — 1132 הקימו הצל¬ 
בנים סבצר-ענק פעל העיר-א(ל)-צביבה (_קלעתנמרוד)—וחופה 
מבוצרת סביבה. מאחר שהכתובות במבצר כולן ממלוכיות, קיימת 
סברה שלפיה נמצא מבצר בניאס הצלבני בתיד העיר. ב 1132 נפלד. 
ק־ בידי שליט דמשק. ב 1140 נכבשה שוב ע״י צבא פוסלמי־נוצרי 
מאנחד ונמסרה לפראנקים. ב 1164 שוב כבשוה המוסלמים. עם העברת 
הדרר לדמשק לגשר בנות-יעקב הפכה ק׳ לכפר קטן. 

במאה ה 11 ובראשית המאה ה 12 התקיימו בק׳ שתי קדרלות 
יהודיות, האחת א״יית והשניה בבלית — או אולי יהודית וקראית. 
למקום קראו מבצר דן, ע״ש ליש-דן. עירו הסמוכה של שבט דן 
(ע״ע). בשנת 1121 שהה שם עבדיה הגר (ע״ע). 

אחרי מלחמת־השחרור הפכה בניאס למוצב סורי ערפי, שהתקיים 
בצד כפר שישבו בו כ 900 איש. במלחמת ששת־הימים נפלה העיירה, 
ללא־קרב, לידי חיילי חטיבת גולני, זאת אחרי שנפלו שני המוצבים 
הקדמיים, תל-עזידת ותל־פח׳ר. 

שרידים. במציק שממזרח למעיין נמצאות גומחות מעוטרות 
ובהן כתובית יווניות (פר,מאה ה 3 ) המזכירות את האל פן והנימפות. 
נתגלה גם מזבח רומי מעוטר. בניה רומית מפוארת נתגלתה באיזור 
המעיינות. חלק מהמבנים בנוי בשיטת ה״רשת"(אופוס רטיקולטום), 
המצויד, בארץ רק באן וביריחו (ע״ע) ההרודיאנית. עיקר השרידים 
הם צלבניים וכוללים את ביצורי העיר; חופה בעלת שער דרומי ו 9 
מגדלים. 

ש, קליין(עורו), ספר חישוב, א׳, תרצ״ם, ד. אב-ר. מפניאס הד.לניס־ 

מית ועד בניאס הערבית (מבע וארץ. י'), תשכ״ח־־ס! מ. בבבנישתי. 
סוביבה־קלעח במרוד (שם) ז י. פראוור, תולדור. ממלכת הצלבנים 
בא״י, א׳—ב־ (מפתח בערכו), השל״איו*,ו 0 ״/ק 1:4 ^^./,£חמ 05€1131 םף 1 
.טז״ 1 פ 1 , ״וה 1 \בץ, 1 ז 60 ״יס״נ״ה נ. 1 . 11 .״,״/״ 5 ״־,-סיד 01 1 ^ 01 ^€ /־,ע 

. 1939 

אל. די. 


קיפונאים ( 05 ותז 0 ז 11 וע 411 )), סדרת דגים כליל־נרפיים ססזזס־!־■!), 
הנפוצים באזורים הטרופיים והממוזגים. בארץ מצויים הק" 

בחופי היפה״ת, ים־סוף ובמים מתוקים. הסימנים האפייניים לק״: 
גוף מוארד. ו 2 סנפירי גב נפרדים: בראשון 4 — 7 קוצים דקים. בשני 
8 — 12 קרניים רכות, סנפירי־הגחון עשויים קוץ אחד ו 5 קרניים 
רכות. הק" קרובים לדפןראים (וסמזזס)[-""')?) ויש חוקרים שכוללים 
אותם בסדדה זו 1 הם נבדלים מהק" בעיקר בסנפירי־הגחון המרוחקים 
מרחק מה פסנפירי־החזה. 

הק״ כוללים 2 משפחות: קיפוניים (£נ 111111 } 11111 ן, באנג׳ 1111111015 ) 
ואספירניים (סב^ותסגזץלקפ). 1 . קיפוניים רובם דגים קטנים 
או בינוניים, מחוסרי קו־הצד. גופם מכוסה קשקשים גדולים, בד״ב 
עגולייס. לסנפיר־הגב הראשון 4 קוצים. הפה קטן, הלסתות חסרות 
שיניים או בעלות שיניים קטנטנות, לעתים יש שיניים קטנטנות על 
השפתיים. מערכת העיכול ארוכה וכוללת: קיבה שרירית המזכירה 
קורקבן של תרנגולת! 2 — 14 מעיים אטומים. פתח הזיפים גדול. 
זיזי הזימים הארוכים והמרובים סשפשים לקבלת המזון ע״י סינון 
המים. מזונם מורכב מיצורים זעירים (חסרי-חוליות ואצות חד־תאיות) 
או סרקבובית! מבחינה אקולוגית עמידים פינים רבים לשינויי 
מליחות וטפפרטורות ולעתים קרובות הם נכנסים למקווי־מים מתוקים 
וללגונות תת־פלוחות או על־פלוחות. תפוצתם בלל־עולפית, בעיקר 
ביפים טרופיים וסובטרופיים. פינים רבים נודדים לנחלים ולנהרות 
לחיפוש מזונם אולם מטילים את ביציהם בים. הצעירים מתרכזים 
לרוב בפתחי-נחלים. בארץ נוד,גים לאסוף את דגיגי הק׳ הבורי וק׳ 
הטוברה (ר להלן) כדי לגדלם בבריכות דגים ובאגמים. בארץ ידועים 
7 סוגים הכוללים 11 מינים. כולם דומים בחיצוניותם. בחופי הימה״ת 
מצויים 7 מינים ובתוכם מין אחד שמוצאו ים־סוף. גם בחופי ים־סוף 
מצויים 7 סינים שכוללים מין אחד ממוצא ים־תיכוני וק׳ בורי 
קוסמופוליטי בתפוצתו. 

מיגים חשובים: ( 1 ) ק■ בורי ( 1121115 ק 00 1111 ( 1 ) 5 ) הוא הגדול 
בין מיני הק" בארץ ויכול להגיע לאורן של מטר. נפוץ בימה״ת 
ובים־סוף. סימנים אפייניים: 2 מעיים אטומים, 8 קרניים רכות 
בסנפיר השת ושמורה שומנית (כעין כיסוי זגוגי) המכסה כמעט 
את כל העין. הוא אחד הדגים המסחריים החשובים. את דגיגי הק׳ 
אוספים ברשת — חרם — בעל עיניים קטנטנות ומעבירים אותם 
לבריכות דגים. גידולם מהיר בבריכות מים מתוקים (יחד עם קרפיו■ 
נים). לאחר כ 18 חדשים משווקים אותם כאשד משקלם 0.5 עד 0.7 
ק״ג. החל ב 1959 פועבדים דגיגים אלה לכינרת בה הם גדלים מהר 
ויכולים להגיע לאורך 80 ס״מ ולמשקל 8 ק״ג. מזונם בכינרת הוא 
פלנקטון. עם העליה בתהליך זיהום החופים ופתחי הנחלים ירד 
מספר הק" הצעירים שניתן לאסוף למטרת גידול. לאחרונה נעשים 
ניסויים בארץ ובחו״ל להביא להטלה מאולצת ולטיפוח של לרוות 
ודגיגים של ק׳ בורי במדגרות, בתנאים מבוקרים, שיאפשרו בעתיד 
גידול המוני יעיל יותר. הק" חיים בד״כ במים רדודים בקרבת החופים 






665 


קיפו:אי= — קיפופים 


666 


בלהקות אד בקבוצות קפנות. הם ידועים בכשרם לקפוץ פעל־פני 
המים למרתק מטרים אחדים ובזבות זו מצליחים לעתים להימלט 
מרשתות. ב 1974 הגיע הדיג בימה״ת לב 200 טון לשנה, בכינרת — 
לב 200 טון והגידול בבריכות— לכ 400 טון•( 2 ) ק' טוב ר ה (ב 2 ב 1 
1111 ג 111 ג־ 1 או ״!;!!נ'! 11111811 ). נבדל ממינים אחרים של משפחת הק" 
ע״י שילוב התכונות הבאות: השמורה השומנית אינה מפותחת 
והשיניים זעירות. בסנפיר השת מספר הקרניים הרכות 9 ! כתם 
שחור בפינה עליונה של בסיס סנפיר החזה. 6 — 7 מעיים אטומים. 
נפוץ בימה״ת ובאוקיאנום האטלנטי המזרחי, ובארץ לאורך חופי 
הימה״ת ובימת ברדאוויל שבצפון סיני. הוא נבנם לעתים קרובות 
לנחלי חוף. ידוע כדג שמסתנל באחד למים מתוקים ולמים שריכוז 
המלח בהם כפול משל ימי־הים. מתאים לגידול בבריכות דגים. אד 
גידולו איטי משל הק' הבורי. משתפשים בו גם לאכלוס הכינרת, 
מתרבה בחדשי החורף ולשם כך נודד פאיזור הנחלים והלגונות אל 
הימה״ת. דגיגים בגודל של 20 — 30 פ״מ מופיעים בקרבת פתחי נתלים 
בחדשי דצמבר-מארם. ( 3 ) ק׳ זהוב (טמסב ^■ 1.1-1 — בשפת 
הדייגים קרוי גם דהבאן, דומה לק׳ טוברה, אולם נבדל ממנו בהיותו 
מחוסר כתם שחור בבסיס סנפיר החזה, ועל מבטה הזימים מופיע 
בתם זהוב (מכאן שמו). ארבו מגיע ל־ 40 ם״מ. 

ח. משפחת הא ם פי רגיי ם. רובם דגים בינוניים או גדולים; 
הגוף מוארך יותר, הפה גדול והלסתות נושאות שיניים חזקות. בעלי 
קו־הצד; בולם וגי־ים, 

בארץ מיזצגת משפחה זו ע״י 3 פינים בימה״ת ו 5 מינים בים־סוף. 

מין אחד. אספירנה מליטה ( 111 ת:ובז 50 ז■^ 11 ^ ב 1 ^^ 3 ■^׳ 115 ק 8 ), 
שתפוצתו העיקרית באוקיאנוס ההודי ובים־סוף, נפוץ גם בחופינו 
הים־תיכוניים כמין מסחרי בדיג ומניחים שהניע הנה דרך תעלת 
סואץ. במפרץ אילת מופיעה לעתים אספירנה ברקודה 
(!!(!ספנזזגל . 8 ) הידועה מהימים הטרופיים של העולם (אולם איננה 
בימהית}. ארכה פגיע ל 3 מ׳ ומשקלה ל 60 ק״ג. ניזונה בעיקר מדגים. 
עלולה להיות מסוכנת לבן־אדם נמים בנשיכתה. מקרים של נשיכה 
נרשמו נפרט באיזור פלורידה של אה״ב. 

^ 11/1 ^ו<ו^וו:ו^/ £1 /נז ,מ 01 ןי;נ 1 זי 1 .- 1 —ץס 11 ^דו 11 ז 0 י 1 

1 ) 011 ? ■ 101 / 7 > 1 ^ 11 ■! 

— 289 ; /י 1 ..זז 0 ] 11 ) 0 ^. 001111 ו 151 '־ 1 .מ 0 ' 0 . 8 חס 0 . 0011 * 100.1 * 1 ) 1 ( 1 

. 101 ט .ץ?, 0 מ 00£1 ) 11£11 ו!^ו! ^)־ 01 0 ^ 7 .!)©^.חיזסד!'! , 1 ^ .ץ ; 1957 ,( 4 ( 31 


־.,ס;/־•-■/•; , 1111.1 ־ 011-1 ( 1 ; 6 <] 19 .( 335 — 301 

/)')ו'. /)■)\/ 111 )) 011 ־ 1 ' 1 )} 1 /)'< 1 ^/ 111€ 10 1 ) {// 01 < }ן■)^ 01 \ 1 ')! 1 ! / 0 

. 1975 ,( 1 , 1 ^'\ 0070• (03111111^11, XX ^־ 3 
א. ב, ס. 

קיפופים(ו 11111 ! 0 ־ 1 ?), תת־סדרה של בע״ח בסדרת הפרימטים (ע״ע), 
השניה בגדלה ובחשיבותה והפרימיטיווית יותר. הסימנים 
האפייניים המבדילים את הק' מ 1 זקופים הם: פנים מוארכים ושעירים 
הבולטים הרנה מעבר לקופסית המוח ומהווים חרטום! באצבעות 
טפרים וציפרניים: ברגל — לבוהן תמיד ציפורן ולאצבע השניה 
תמיד טופר; ארובת־ד,עין אינה סגורה לגמרי. הק" פעילים בלילה. 
בהתאם לכך פרוותם רכה וצפופה, אפרכסות האזניים מוארכות, חדות 
ושעירות, והעיניים גדולות — מותאמות לראיית־לילה. חוש־הריח 
מפותח מאד. קונכיות־חאף מפותחות ואונות־ד,ריח גדולות. מערכת 
השיניים: פניון בחותכות העליונות! החותכות התחתונות מצטרפות 
לניבים ויחד הם מהווים כעץ מסרק הפונד, קדימה. הרחם דו־קרני 
והשליה מפוזרת. הק" הם אילניים וניזונים מחרקים ומפירות. 

נתת־הסדרה של הק״ 5 משפתות: למוריים וע״ע). אינדריים, אי־ 

אי, גלגו(ע״ע! ולוריסיים. ה א י נ ד ר י י ם (ג!!)■־!!!!!!) הם הגדולים 
והמפותחים בק". החרטום מקוצר. האזניים קטנות. מספר השיניים 
מצומצם, חסר ניב תחתון ויש רק שתי מלתעות בכל מחצית לסת. 
המוח הגדול מתפשט ומכסה את המוח הקטן. המעי אטום. גדול 
וסלילני. הם אילניים וצמחונים וניזונים בעיקד מעלים. הם אינם 
מתקיימים בשבי. תפוצתם: מדגסקר. הגדול במשפחה הוא האינדרי 
(!זו!״! 18111-1 ) — מין יחיד בסוגו. זהו בע״ח יומי. ארכו 70 ס״מ ויותר. 
זנבו מנוון. צבעו שחור ובחלקו לבן. פרוותו משיית. בגרונו בים. 
שבעזרתו הוא מפיק קולות רפים מכל יונקי מדגסקר. הוא מקודש 
בעיני הילידים. 

משפחת א י - א י (:!!!!"תסזססלסנם) כוללת מין יחיד, -תסלענט 
!ו$ת 0 וזג 0 ז. 8:1 ב 11 גנ 11 1081:1 , המיוחד־במינו בין הק". מבנה שיניו כשל 
מכרסם, אורך גופו כ 50 ס״מ וזננו ארוך־יותר ומשערתי. אודך 
שערות־ד,זננ כ 10 ם״פ. צבעו שחום. האצבע השלישית שנידו ארובה 
ודקה; בה הוא מוציא את הלינה המתוקה מקני הבמבוק וחרקים 
מסדקי עצים. אורך־חייו 10 שנים. תפוצתו; צפון־מערב מדגסקר. 

ה ל ו ר י ס י י ם (:>ג 815111 <^:נ) הם בעה״ח האיטיים בתנועתם מכל 
הפרימטים. הם קרובים לגלגו ויש הרואים בהם משפחה אחת. הסי¬ 
מנים המבדילים אותם מהגלגו הם: גוף מכונם, 

זנב שרידי או חסר, רגליים קדמיות השוות 
בארכן לאחוריות, ראש קסן ואזניים קטנות. 

עיניהם גדולות, מקורבות ביניהן ופונות קדימה. 

הבד,ונות מרוחקים ונגדיים ליתר האצבעות. 

מבנה כפותיהם והליכתם מזכירה את הזיקית. 

הם בע״ח אילניים וליליים. הם ניזונים מחרקים 
ומפירות. ההריון ממושך יותר מאשר בלמורים. 

במשפחה 4 פינים, שכל אחד מהם סוג בפני 
עצמו: ( 1 ) לוריס שלוח ( 5 נ 111 גז 111£ זג 1 ! 1 ז 0 ע). 

אורך גופו כ 25 ם״מ. פרוותו צמרית וצבעה 
מצהבהב ועד חום. אזניו קטנות ומעוגלות. 

הגפיים דקים, הוא ישן כשראשו בין רגליו 
ונראה ככדור־צמר. בטבע הוא ניזון בעיקר מן 
החי. תפוצתו: דרום־הודו וסרי־לנקה;( 2 ) לורים 
נרפה ( 00840388 !! 8 כ| 10€ ז 0 ץא). דומה ל ( 1 ) 

בצבעו. בפרוותו הצמרית וגם באורח־חייו, 

ונבדל ממנו בגופו המוצק־יותר וברגליו העבות 
והקצרות־יותר. במין תת־מינים רבים שאורך 
גופם 10 — 38 ם״מ. תפוצתו נרחבת: מבורמה 
ועד לפיליפינים. ודרומה עד לאינדונסיה! ( 3 ) 

פוט( זהוב (,. 1 ;; 011 ־ 31 ו 03131 ; 0100£1181 ־ 1 \ 1 ). או־ 



קיפופיס: 1 . לורים ׳;; 5 וח ( 1115 * 3 ^ 11 >זו;ן 1.0115 ); 2 . 3 י 0 ״י םצ(' ( 10110 ! 1008 ן £1-06110 ק); 8 . אי >]' 
( 5 ו 5 ת 1£ זב 386 יןג 61 בת 1 ג 1 חי>ןד 0 ( 1111 < 1 } 



667 


668 


קיפופיג — קיפלינג, דדירד 


רך־גופו 30 ס״מ וזנבו מנוון. פרוותו זהובה וצפירה. הרגליים עבות 
ושעירותן קלושה. האצבע השניה ביד מנוונת. הוא מבלה זמן רב 
בלפיתת ענף בשגבו כלפי מנזה. ואף במותו הוא נשאר תלוי במצב 
זה. הוא שוכן עצים עבותים וניזון מן הצומח ומן החי. תפוצתו: אפ¬ 
ריקה הטרופית, בין הנהרות קונגו וניגיר! ( 4 ) פוטו מצוי 
(סטסק 5 ״ 0 ;מו 11 סזי.>ק). אורו־גופו עד 40 ס״מ ואורך זנבו עד 10 ס״מ. 
פרוותו צמירה וצבעה הום־אדמדם. אורח־חייו ומבנה ידיו דומים 
ל( 3 ). אף הוא שונה בזנבו הקיים, בחרטום הקצר. ובעיקר, בסימן 
המיוחד לו: זיזי־הגב של חוליות־הצוואר פורצים החוצה מבעד לעור: 
הם מכוסים חומר קרני ומשמשים להגנה, כשבעה״ח מכורבל ככדור. 
תפוצתו; אפריקה המערבית. מגניאה ועד גבון. 

התפתחות. נמצאו אחפרים ראשונים של ק״ מסוף הקרטיקון: 
משפחת 0 נ 1 :וי 1 ו: 1 ״: 1 ר 11 ' 1 שבה מוצאים סימנים של חלף במבנה 
הלסתות והשיניים ובעצם הזרוע. שרידי משפחה זו מלפני כ 70 
מיליון שנה נמצאו באירופה ובצפון־אמריקה מהתקופה שבה היו 
יבשות אלו מחוברות ביניהן. באאוקן חלה התפתחות והסתעפות הק". 
נתגלו יותר מ 30 סוגים השייכים ל 3 משפחות: ,■!!;!)!!)ק-זסןהסזקג״-ו/ 
ו 0 ג 1 ) 511 זג'|■, וסוג אחד מהמשפחה האחרונה, הטרסיוס 
(ע״ע), קיים עד היום. באאוקן העליון הם נעלמו מאירופה ומאמריקה. 
רק סוג אחד של לוריסייס, 5 |ז״ 11 ;ז 0 ח 1 — מהפלאוקן -- נתגלה 
בהודו. חוץ ממנו מוצאים במדגסקר אהפרים של למוריים בלבד — 
מהפליסטוקן: אלה קייס.ים שם עד היום. ^ ן" 

לןיפטאון(ת״יסז עקבס. אפריקאנס נ 1 ב 51 קגנ:> 1 ), עיר מושב הפרל¬ 
מנט ברפובליקה של דרום־אפריקה ובירת פרובינצייח הכף 
(ע״ע): 7224X10 חוש׳ ( 1971 ), מהם 56% ״צבעונים״, 29% לבנים 
ו 13% כושים. בק׳ רבתי ~ 1,097,560 תוש'. ק' שוכנת בדרום־מעדב 
אפריקה הדרומית ובצפון חצי־האי כף התקוה הטובה (ע״ע). העיר 
משתרעת לתוף מפרץ ה״שולחן" ( 16 ! 1 נ 7 : האוקיאנוס האטלנטי) 
בצפון ולחוף מפרץ פולס (' 151 ג- 1 ; האוקיאנוס ההודי) בדרום. במערב 
מתנשא רכס־הרים שהמפורסם בהם הוא .,הר השולחן״ ( 1,065 מ׳) 
הבנוי אבן־חול. פרוורים אחדים נבנו במערב, בין רכס־ההרים לחוף 
האוקיאנוס האטלנטי. חלקה העתיק של העיר ומרכז־העסקים הראשי 
שלה, נמצא בצפון העיר. ליד הנמל שבמפרץ ה״שולחן". תנועת 
האניות בנמל הוכפלה לאחר סגירת תעלת־סואץ ב 1967 . בנמל יש 
מספנות, והוא נמל־הדיג הגדול ביותר באפריקה הדרומית. בסימנז־ 
טאון שבדרום המטרופולין בסיס ימי גדול. ממזרח לעיר נמצאים 
נמל־התעופה הבי״ל ואיזור־התעשיה שבו מפעלים להלבשה, הנעלה 
ומזון וכן מפעלי הנדסה. הנתונים הטופוגרפיים של ק' מקנים לה יופי 



קיםסאי; ; מראה סז האוויר 


רב ומושכים תיירים רבים. בק׳ שתי אוניברסיטות ללבנים; באחת 
לשון הלימוד אנגלית ( 7,790 תלמידים ב 1972/3 ) ובשניה — אפרי־ 
קאנס ( 8,100 תלמידים). באוניברסיטה המיועדת לצבעובים 1,570 
תלמידים. 

. 1966 ,סיןס:} 1 ) 00 :) /״ .:/,:ז :.־ 7 .ם ז.!״) 111 ,!יגן״.,זו . 11 . 1 . 

היסטוריה. ק׳ נוסדה ב 1652 ע״י ין ון ריביק (-■ 1111 חב\ חב( 
; €1 חפג 1 : 1619 — 1677 ), מטעם "חברת הודו המזרחית* ההולנדית. 
כתחנת־בינייס לאניות הולנדיות שהפליגו מהולנד למזרח־הרחוק. 
ב 1666 הוקם בה מנצר דמוי־כוכב, שהוא כיום המבנה ההיסטורי 
החשוב ביותר באפריקה הדרומית. העיר התפתחה באטיות עד לתפי¬ 
סתה בידי בריטניה ( 1795 - 1803 : ומ 1806 ). מ 1814 , לאחר שבאה 
סופית תחת שלטון בריטי, החלה משגשגת. פתיחת תעלת־סואץ 
( 1869 ) גרעה רק במקצת מהתפתחותה. כיום משמשת ק׳ תחנת־ 
ביניים חשובה-ביותר בנתיב-השיט אנגליה- אוסטרליה וב״נתיב 
הנפט" של מנליות־הענק בדרכן מד,מפרץ הפרסי לאירופה ולצפון־ 
אמריקה. .. ג, 

יהודים. לאחר הכיבוש הבריטי נ 1806 הגיע לק' זרם מתמיד 
של יהודים מאירופה המרכזית, מאנגליה ואח״כ גם ממזרח-אירופה. 
קהילד, — הראשונה באפריקה הדרומית — התארגנד, ב 1841 , וביכ״נ 
הוקם ב 1849 . רבה הראשון של ק׳ היד, ישראל פולוור ( 1849 - 1851 ). 
מבין רבניה האחרים יצוינו אלפרד בנדר ( 1895 — 1937 ) וישראל 
איבדהמז ( 1937 — 1968 ). ביהכ״נ-הגדול הוקם נ 1905 . עד גילוי היה¬ 
לומים בקימברלי ושדות־הזהב בויטווטרסרנד היחד, ק׳ המרכז הקהי¬ 
לתי הגדול באפריקה הדרומית. ב 1897 כבר פעלה בק' תנועה ציונית 
בחבל ק' רשת־חינוך מפותחת ( 31 בת״ס עבריים וני״ס־תיכון מקיף), 
בית-יתומים, בית-אבות וארגון צדקד, גדול, וכן מוזיאון יהודי (בבניין 
ביהכ״נ). ק' היא מרכז לפעילות ציונית. ופועלים בה ארגוני־תרבות 
עבריים וייריים. ב 1969 היו בק' ובסביבתד, 12 עדות אורתודוכסיות 
ו 2 רפורמיות, יהודים תרמו לחייד. החברתיים וד,תרבותיים של העיר, 
ומהם שכיהנו בה אף כראש־העיר. ב 1970 ישבו בק' 25,000 יהודים. 

קיפלינג, רדירד — , 6 חו 1 ק 71 141 ־ 1 ר.ץ 11110 — ( 1865 , בומבי — 
1936 , לונדון), סופר אנגלי. ק׳ היד, בנו של מורה לאמנות 
בבומבי. בהיותו בן 6 נשלח לאנגליה ונתחנך שם אצל מורה קודרת 
וקרת־מזג. הטראומד, של הניתוק מן הסביבה ההודית האהובה עליו 
ניכרת בחייו ובכמה מסיפוריו, בייחוד בסיפור :( 190 ( 1 ,ו.ו. 13 .ן;ב 13 
: 1001 ( 5 . (בה. בה, כבשה שחורה״), 1888 . ב 1882 שב להודו ועבד 
כעתונאי, וב 1889 חזר לאנגליה. ק׳ זכה לאותות כבוד והערכה לרוב. 
ב 1907 הוענק לו פרס נובל לספרות. 

בשהותו באנגליה נפגעה ראייתו בצורה חמורה. העוורון שימש 
נושא מרכזי ברומן הגדול הראשון שלו, 91190 '•] זג!(!■ 111 ׳ 11 .] : 711 
(עבר׳: ״האור שכהה״, 1968 ), 1890 . גם ברומן אחר, 1 ח 1 > 1 (עבר׳; 
״קים״, חש״ח), 1901 , הנודע בעיקר כספר־הרפתקות לילדים, בולט 
הצד הסובייקטיווי. קים הוא יליד הודו, בן למתיישבים אירים. 
המתייתם, נעזב בקרב האזכלוסיד. ההודית וחי חיים כפולים: הוא 
פועל בסוכן סודי של השלטון הבריסי, ובו־בזמן מתיידד עם כהן 
בודהיסטי זקן המחפש אחר הנירוואנה. 

ואולם, השגיו הגדולים של ק׳ הם בתחום הסיפור הקצר. מבין 
הקבצים הרבים שפרסם. בעיקר לגיל-הנעורים: : 6001 ח 1 י 1 ת 11 ז פלז 
(עבר׳: ״ספר היער״, תרפ״ז: ״ספר הג׳ונגל״. תשכ״ב). 1894 (א'), 
1895 (בי), המצטיין בסיפורי-חיות מקסימים: (:״ו: 51:111:7 

(״סטוקי ושות״), 1899 — על חיים בפנימיה! 108 ־ 5101 50 זיח( 
(״סיפורי בדיוק־כך״), 1902 . סיפורים למבוגרים 11179011011.8 ץו 11 ; 14 ז 
(,.אמצאות רבות״), 1893 : !"!!;"ס 0 חו. יחלסמ ("חובה חכות"). 
1926 . אמנות דקה. מבנה מרובו וחסכוני ושימוש בגורס-ההפתעה 






669 


קיפלינג, דדירד — קיפריניפ, תפקירס קיקיליוס 


670 


מציינים אח סיפוריו הקצרים של ק׳. רבים מהם עוסקים בנסתר, 
בנושאים כגון דיבוק, מחלות־עצבים והזיות לסיניהו. אך לעומת־ 
זאת — באופן פרדוכסלי - - גם בנושאים "גבריים", בחיי אנשי־ 
מעשה, אנשי־צבא ופקידות־גבוהה של האימפריה הבריטית. 

לפופולריות רבה זכו השירים והבלדות של ק': |ף.ז 1 נ■^ 1 ז^;וזו.< 1 ^נ 1 
לשזזאס (״פזמוני המחלקה״), 1886 ; וו 001 ןן-^^^ 2 זזו. 6 ("פל¬ 

דות מן הקסרקטין״), 1892 ; לנסיק 1 ו 1 ' 1 ("שבעת הימים"), 
1896 ; ועוד. שיריו הם בעלי חרוז קל וסגנון פשוט ועממי. הם נכתבו 
לרוב כשירי־הלל לגדולת האימפריה ובוניה. ולעצמת שליחותה; 
אן הם מעוגנים גם בתחושה דתית ובאמונה ב״אל המושל בתזית־ 
הקרב הרחוקה". 

האימפריאליזם של ק׳ הביא לתגובת־סלידה אצל חלק מן הציבור 
הבריטי, בייחוד אחרי מלה״ע 1 ! ואולם לאמיתו־של־דבר, לכתביו 
גוונים רכים: בצד קול ענות־הגבורה של האימפריה הבריטית בתקופת 
והרד, נשמע גם קול ענות־החלושה של ילד נפחד חסר־מנוחה. 

אוטוביוגרפיה בלתי־גמורה של ק', 0£ ;) 1 ו 111 ן;]ות 50 

(״דבר־מה על עצמי״), נתפרסמה 19371 . — לעברית תורגמו נוסף 
לנ״ל; ״כן היה״, תרצ״ה; ,.מעשיות סתם״, תרצ״ה: "יורדי־ים אמי¬ 
צים", תש״ז.׳ (..ספנים אמיצים״, תשכ״ו)! -ארבע מעשיות״, 1946 ו 
״חיילים שלושה״, 1955 ! ו״סיפורי ק׳", תשי״ח, משיריו תורגמו 
ב״מבחר שירת אנגליה", תשט״ז. 

א. הראל-פיש, מ,בוא (בחוד: האור שכהד״ 5 — 23 ], 1968 ;,פ 

; 1755 .!י/ 7 > ,■ 1/011 €(/ 1 / 11111 />וווו 0 ' 11 • 1 ( 77 

.(. 061 ) .\נ ; 1959 .' 75 ) 0 /■ו 1 / ?־(/י/־ ,;•.ח 1£1 וןתו<ת־ , 5 .^ 1 • 1 

. 1966 ,.^ 7 ,^ 7 ■■ז־ ¥31 ' 0 ז 8 . 1 \ . 1 .[ ; 1966 , 411 . /*מן• 1 ) 1111 ^ 1 !.>{ 

א. \ז. סי. 

7 ןי״פנג (;(!!:!)-!ג';■!}, עיר בצפון פרובינציית הונן (ע״ע), בסין 
התיכונה, כ 600 ק״מ מדרום-פערב לפקינג; 330,000 תוש' 

( 1970 ). ק׳ יושבת בעמק הנהר הונג-הו (ע״ע), בשוליה הדרומיים 
של מניפת-סחף גדולה שיוצר הנהר בצאתו מהאיזור ההררי של סין 
המערבית למישור הגדול שבמזרחה. מיקומה העניק לה יתרונות 
בולמים במשך דורות רבים. ק' נפגעה פעמים רבות משטפונות גדו¬ 
לים. סכנה וו פחתה מאד מאז ראשית שנות ה 60 , לאחר שהושלמה 
בניית סכרים. סוללות ותעלות בחלקו של עמק ההונג־הו הסמוך לק'. 
בק' תעשיית טכסטיל, מוצרי עור, חמרי-בניין ומזון. 

ק׳ היא מהערים העתיקות בסין, ושימשה מימי-קדם מרכז מסחרי 
וצומת-דרכים חשוב, בין־היתר, נקודת-מוצא ל״נתיב המשי" שנמשך 
מערבה עד למזה״ת. בשנים 907 — 1127 היתה בירת הקיסרות הסינית, 
ותקופה ארוכה שימשה בירת חבל הונן. ק׳ נתפרסמה בקהילה היהו¬ 
דית שהתקיימה בה מהמאה ה 12 וצד ראשית המאה ה 19 (ע״ע סין, 
עם' 898 ). עד לראשית המאה ה 20 היתה בה גם עדה מוסלמית, 1 ק׳ 
שרדו בניינים עתיקים רבים ובן חלק מחומת העיר. בין עתיקותיה 
שרידי ביכ״נ ובית-קברות יד.ודי. נראה שהקהילות היהודית והמוס¬ 
למית שגשגו בק׳ במאות ד, 12 —ה 16 , כשהסחר בין סין לבין המערב 
(ד,מוד,״ת ואירופה). בדרך היבשה, היה בשיאו וק' היתד, נקודת- 
המוצא הראשית שלו. 

?ן' 6 גיס, ?יזיין(נו' 1894 , אושומיר [אוקראינה]), מחבר ספרי ילדים 
בעברית. בהיותו בן 15 נדפס שירו הראשון בקובץ "השושנים" 
(תרס״ט). 19131 עלה ארצה ולמד ב״בצלאל" בירושלים. משעמד 
על המחסור ביצירה מקורית לגיל הרך, החל לכתוב ויצירתו נתפשטה 
בכל מוסדות-ד,חינוך, ב 1916 עבר לתל-אביב, ולאחר כמה שנים של 
עבודה בחקלאות ובהוראה חזר לירושלים, ערך את כה״ע הפדגוגי 
״גננו" וד,ו״ל שירונים וגליונות לגננות, ב 1922 שהד, באירופה. לאחר 
שובו לימד בביהמ״ד למורים וגננות בת״א, ניהל תאטרון לילדים, 
ערך ב״ע וספרי-לימוד והתמיד ביצירתו הספרותית לילדים. זו מונד, 
אלפי יצירות; סיפורים ושירים, משלים ואגדות, מחזות ופרפראות — 


והכל בשפה בהירה. מלוטשת ובעלת מקצב. יצירתו כונסה בפאות 
ספרים וחוברות. ורבבות ילדים נתחנכו עליה. מספריו; "מחרוזת" 
(תש״ם) — 150 שירים מולחנים; ״מאה סיפור וסיפור״ ( 1968 ) ; 
והסיפורים הארוכים: "בנתיב הפלא" (ת״ש); "לארץ הפלאות" 
(תש״ד); ,.ילדים במחתרת" (תש״ו). כן עיבד לעברית ממיטב 
הספרות העולמית לטף וגם תדגם ליידית אחדים מספריו. על מפעל- 
חייו זכה בפרסי טורוב ( 1956 ), יציב ( 1962 ) ולמדן( 1976 ). — וע״ע 
ספרות ילדים, עט' 424 . 

צ. שארפשטיין, יוצרי מפרות ד,ילדים שלנו, 111 — 116 , תש״ז: 

י. ם־שרנוביץ. הלוין־ הפרות הילדים ד,ישראלית (בצרון, נ״א). חשכ״ה; 

ג. ברגסון, שלושד, דודיח בספרות הילדי□ העברית. 215 — 219 , תשכ״ו 1 

א. אופק. עולם צעיר, 652 — 655 (בולל כיבל'), 1970 . 

קןייפר, ('('(' 7 פ״נזר — זה 1 ] 1 נן 14 ■!פזס? 11 ־ 31 ־ 061 — (נו' 1905 . 

הולנד), אסטרונום הולנדי-אמריקני. ק' למד באוניברסיטת 
לידן (ח' 111 ׳( 1-0 ) וקיבל תואר דוקטור 19331 . באותה השנה היגר 
לאה״ב. הוא עבד באוניברסיטת שיקאגו ומ 1936 גם במצפה-הכוכבים 
ע״שירקס ( 05 ) ¥611 ), ק'נודע בגילוייו במערכת־השמש ובתורה שפיתח 
בעקבותם. 19481 מצא, כי אטמוספירת־המאדים (ע״ע) מכילה פחמן 
דו-חמצני. וזו של טיטאן (ירחו הגדול של עלבתאי [ע״ע]) — מתן 
ואמוניה. ק' גילד, גם שני ירחים חדשים; ב 1948 גילה את הירח 
החמישי של אורנוס (ע״ע) וכינה אותו ״מיראנדה״. וב 1949 גילה ירח 
שני לנפטין (ע״ע), נראידי (ע״ע כוכבי-לכת, עם' 647 ). בעקבות 
גילוייו פיתח ב 1951 תורד,. שלפיו, נוצרו כוכבים ע״י דחיסת גזים; 
לפיכך יצירת הירחים אינד, תלויה בכוכביהם — שלא כמקובל עד 
אותו הזמן. 

קיפרינוס, תסקיוס לןיקיקייוס —- 1 תקץ€ צע 00111 ו 0 5 נ 5011 ר.ו ¥1 

5 עוו 3 — ( 200 — 258 ), בישוף קרת-חדשת (ע״ע), ק' היה 
רטוריקן פגאני, שהתנצר ב 246 . רכש בקיאות רבה בכתבי-ך,קודש 
ובחיבורי טרטזלינוס (ע״ע) ונתמנה בישוף קרת־חדשת כ 248 . בגלל 
רדיפות הנוצרים בימי רקיוס (ע״ע) נאלץ להסתתר, אך המשיך לנד,ל 
את קהילתו ממקום גלותו. באשר שב ב 251 , בתום הרדיפות, היד, ק' 
בין המתנגדים להשלים בקלות עם הנוצרים שסרחו ( 131151 ) בימי 
הרדיפות. בהשפעתו נקבע בשתי ועידות כנסייתיות, שהמתהרטים 
יוכלו להתקבל שוב לתיק הכנסיה רק לאחר חרטה מתאימה והמתנה 
מסוימת. גם בפולמוס הטבילה המחודשת (סחנופצ״תננוס■!) — שמקורו 
היד, בהתעלמות הכנסיה באפריקה מן הטבילה של סיעות "הסינים" 
— נקט ק' עמדד, תקיפה בעד הטבלתם־מתדש של השבים לכנסיה, 
כנגד עמדת האפיפיור ברומא. לעמדה זו ולסירובו לקבל את דעת 
האפיפיור נודעד, אח״ב חשיבות רבה בימי פולמוס הדונמיסטים(ע״ע), 
שסירבו להכיר במרותו העליונה של בישוף רומא ואף אימצו את 
עמדת ק' בעניין הטבילה. מחלוקת זו הופסקה עם מאסרו של ק' 
והוצאתו־-להורג בפקודת הקיסר ולרינוס ( 258 ). כתבי ק׳ נחלקים 
עפ״ר ל 3 ; מסות (חוחסג־ח), איגרות ( 0130 מ 15 ( 01 ) וחיבורים מפוק¬ 
פקים (ו. 1 ז 11 י 51 ). חשיבות תאולוגית נודעת למסות הקצרות הדנות 
בסקרמנטים, בפיוס המתתרטים שביקשו לחזור-בתשובה ( 5 ; 15 ] 1001.3 ) 
ובשאלת אחדות הכנסיד. ויחסה להנמונית ( £00105130 03111011030 ־ט 
€סג; 11 מ 0 ). 

בין כתבי 7 גם ו 16 ת 0 ןח 1 ן 7€5 ("עדויות"), אוסף הוכחות מקראיות 
להצדקת הנצרות שהוסיף ק' על אלו שכבר רווחו במאה ה 2 בוויכוח 
עם היהודים. בין החיבורים המפוקפקים ( 5110,13 ) יוחסו לק' כטעות 
4 חיבורים אנטי־יהודיים: 10113005 5115 ז 0 ־ 115 \/ (.נגד היהודים"); 
5100 מ 8103 1011111105 !! סט (.על ההרים סיני וציון"), שביקש להב¬ 
ליט את ההבדלים בין מצווית המקרא למצוות הברית-החדשה; סט 

100101111111310 10113103 (.על האפיקורסות היהודית״); 350113 ? 00 
115 ) 00011111 (.על חישוב תאריך הפסחא״); 011115101131015 0 ( 1 ("על 



671 


לןיפרינום, תםל,ידם ;!יל,ידידם — יויקלדים 


672 


המזונות היהודיים"),המזהיר את הנוצרים מקיום דיני כשרות—עניין 
רב־השיבות בפולמוס נגד היהודים. - כתבי ק׳ נתפרסמו בכרך 4 
של 1110.1 ;,] נ[;, 010 ז]בק מהד׳ מדעית ובידןרתית של כתביו 

הו״ל 101 ־ 1131 .ס ( 3 כר׳ 05£1,1 ). 

: 7 גי 18 .} 1 ו 0 '\( //^ 7 //// //// <מ((<יוד.ו}[ .'׳\\ . 1 

11€ ו^ווווו 11 י/<)■(') .!(•.אי^ . 11 : 722 * 1 ,.€ / 1/1 ^^ ^ 11 ) 010 ^ 7/1 

£^ 1 ־ 11€11 ' 00 .ן ; 726 * 1 

{ס 1 ו 0 ו 1 ו/) 0 'ו 7 ^^| 7 י־.>ז 1 .ן\ : 1951 1 ( 10 

. 1%1 
צ. בר. 

קיצ^בר, לורד הרברט הרריישל — 1 ־ £31 11003110 1101111:11 
■ 1101101101 .>! — ( 1916-1850 ), מצביא בריטי. יליד אירלנד: 

בנו של קצין־פרשים. בשל כישוריו המתמטיים וד.אנליטיים הצטרף 
להיל־ר.הנדסה הבריטי, וב 1871 נשעד. קצין. עוד לפני־כו לחם כמת¬ 
נדב בצד הצרפתים נגד גרמניה. אח״כ יצא למזרח, ויחד עם קונדר 
(ע׳׳ע) עסק במיפוי א״י המערבית בשליחות ה״קרן לחקירת א״י" 
(.־ 1 .£.י 1 ) הבריטית, מאז נעשה שמו לשם־דבר בחקר א״י (ר׳ כרך ר, 
עמ׳ 1170 ). 

לאחר שכבשו הבריטים את מצרים ( 1882 ) הצטרף ק' לצבא 
המצרי. אח׳׳כ השתתף בחיל־המשלוח הבריטי שיצא לסרדאן להציל 
את הגנרל צ׳• גורדו! (ע״ע) ותקופת־מה שימס כמושל בסודאן. 
הודות לכישוריו המזהירים, שהובלטו גם ע״י תככים, נתמגר. ב 1892 
■סירדאר" (מפקד) הצבא הבריטי, בדרגת מייג׳ר־ג׳גרל. מאז הקדיש 
אח כל מרצו להכנות למיגור יורשי ה״מהדי״ (ע״ע). בשנים 1896 - 
1898 עמד בראש צבא־משלוח בריטי-מצרי, שניצח את הדרווישים 
בקרבות עטברה ואימדרפאן, וכבש את ח׳רטום ( 1898 ). באותה העת 
חיסל — בשילוב של תקיפות ונועם — את תקרית פשודד. (בדרום־ 
סודאן), שכמעט הביאה למלחמה בצרפת. אח״כ שימש זמן קצר 
כמושל-כללי בסודאן. כן זכה לתואר'ר,אצולר, ..נרון". 

ב 1899 שוגר ק׳ לדרום־אפריקה כדי לשמש כראש־המטה של 
רוברטס (ע״ע), שכשל בניר,ול מלחמת־הבורים. כעבור שנד. נתמנר. 
ק׳ תחתיו כמפקד־ראשי בדרוס-אפריקה ור,צליח לנצח במלחמה, לא־ 
מעט הודות לרשת־המצדים ( 111.101011011505 ) שפיתח, ואשר מנעד, 
מהאויב חופש־תגועה. הוא גם יזם הקמת מחנוח־ריכוו לנשי הבורים 
ולילדיהם נדי למנוע מהלוחמים מזון. ציוד ומקלט. בשנים 1902 — 
1909 שימש ק׳ מפקד־ראשי בהודו. הוא ארגז-מחדש את צבאד, תוך 
העדפת הכנות למניעת התקפה רוסית אפשרית על שמירת השלום 
בפנים המדינה. ק׳ כבר נודע אז בנוקשותו. הוא הסתכסך עם קרזן 
(ע״ע): פעם אף הביאו לידי בכי וגרם להתפטרותו ממשרתו הנעלה 
במשנדרלמלר ( 1905 ). 

ק׳ חזר לאנגליה בדרגת פילד־מרשל, אך לא נמצאה לו שם 
תעסוקה. ב 1911 נתמנה נציג בריטניה במצרים הכבושד.. הוא הצטיין 
בשיפוריו בשטח המינהל. והתבלט בדאגתו לפלחים. בפרוץ מלד.״ע 1 
נתמגה (עתה היה כבר בדרגת אצולה של "ארל") סיניםטר־ד.מלחמה 
בממשלת אסקוית (ע״ע). בשל החלטיותו לא נתחבב על חבריו, אך 
נהנה מפופולריות בעם שהיד. מדוכדך עקב הצלחות ד^רמנים. ק' 
היה מהמעטים שצפו מלחמה ארונה, ובשל־כד תכנן, ארגן וביצע 
גיוס של צבא־המונים מתנדב (שירוח־חובה הונהג רק ב 1916 ). שבא 
בעוד־מועד במקום צבא־השכירים הקטן שהלך ונשחק בקרבות. 

ק׳ טבע בסיירת־השריון ,.המפשיר". שעלתה על מוקש גרמני 
שעה שהסיעה אותו לביקור ברוסיה ( 1916 ). על אפיו נחלקו הדעות. 
הוא נשאר רווק ובעיות צבאיות מילאו את חייו. עם־זאת דאג לקדם 
גם את ענייניו הפרטיים. יש שראו בו סמל האימפריאליזם, ויש 
שחשבוהו לפטריוט צרוף (תמונתו: כרך כ״ג. עמ׳ 656 ). 

. 11 : 1916 , 1-111 ,. 1 ג €1 . 5 -' 1 

,,' 75 / 7.016 / 0 . 0 ; 1921 /ו־זה-/ / 0 ץ 4 )^ 1 >יו 7 10 ) 7 

(ס ■,/״■׳/•!ס? . 8 ו 111 ?ו.ו: 1 ל 1 . 11 ? ; 1936 / 13047 .\/ : 1920 . 1-111 

. 1958 ,ז{(^ו 0 ק 0 ו 1 1 ( 41 
פ. פ. 


קיקויו, ע״ע .קניה, עם׳ 911 . 

קיקיון ( 1110111115 ), סוג של צמחים ממשפחת החלבלוביים (ע״ע) 
בעל מין אחד בלבד — קיקיון מצוי ( 15 ח 11111 וחס 0 . 11 ). 

הק׳ הוא שיח או עץ חד-ביתי. הגזע והענפים מכוסים סיג כחלחל 
(שעווה). העלים מסורגים. עשויים בצורת כף־יד ואונותיחם ( 5 — 11 ) 
משוננות. הפרחים חסרי 
עלי־כותרת וערוכים במב־ 

בדים צפופים. הפרחים ה- 
אבקניים נמצאים בחלק 
התחתון של התפרחת. ואילו 
חעליניים בחלקו העליון. כל 
פרח זכרי הוא בעל עטיף 
ירוק ומספר גדול של אב- 
קנים שזיריהם מסתעפים 
בחלקם העליון לענפים 
רבים. הפרחים העליניים 
מכילים עלי אחד בעל 3 
עמודים, שכל אחד מחם 
שמוע ל 2 צלקות שעירות 
מאד■ חהאבקה ע״י הרוח. 

הפרי הלקט מכוסה זיפים 
ומתפרק ל 3 מגורות חד- 
זרעיות. בראש הזרע (ע״ע 
— וי' שם ציור) גופיף בהיר 
המכונה קרונקולה. והמכיל 
שמן. הזרע הוא בעל אנ■ 

דוספרם, תאיו מכילים בעיקר שמן (עד ל 60% ) הידוע ברפואה 
כשמן קיק. והמשמש בתעשיה כשמו למאור וכשמן סיכה למכונות 
(כגון אווירונים ועוד). מלבך זאת מכיל הזרע בין השאר גם את 
הריצינין (כ 350 ), אלקלואיד׳ 

(ע״ע) ארסי המביא לאגלוטי- 
נציה של הדם ולשקיעתו (ידו¬ 
עים מקרי־מווח רבים כתוצאה 
מאכילת זרעים אחדים). 

הק' המצוי גדל בר בארץ, 

(או בר למחצה), בהר ובעמ¬ 
קים. אך להתפתחות יתרה הוא 
מגיע בעמק הירדן (גובה העץ 
6 — 8 ם׳). באזורים הטרופיים 
והסובטרופיים מגדלים אותו 
בעיקר כצמח להפקת שמן. 

לאורך מפרץ־סואץ מגדלים אותו 
בקנה-מידה רחב. זרעי ק׳ נמצאו 
בקבדותיהם של מלכי-מצרים 
הקדומים, ממצאים המעידים על שימושו הקדום. רבים סבורים שהודו 
היא מולדת הק׳. 3 , 

קיקלדים ( 6605 .ג! 1 ט > 1 — "מעגל האיים" מסביב לאי דלוס 
[ע״ע|), קבוצת איים בים האגאי (ע״ע) המד,ווים מחוז ביוון; 

שסחו 2,572 קמ״ר ובו 121,000 תוש׳ ( 1971 ). 25 מהאיים מיושבים, 
וכן קיים סספר רב של איים קטנים, תמשת האיים הגדולים הם 
(ר׳ מפד,; יון, עם׳ 435 ) : נכסוס (ע״ע: 449 קמ׳׳ר), אנדרוס ( 380 
קמ״ר), סינוס ( 192 קמ״ר). פארום ( 195 קמ״ר) ומלוס (ע״ע! 
151 קמ״ד). 



ציוד 1 קירי•• :י 7 ;י ו-וחי 1 >ניצ,חו,> 1 * 1 
>י 14 ז 11 וווי. ו. ע*.;י גי־כא ן/פ.־;זמ; בח?י*• 
.־,זחד.•״ פייייס ידיייר : נ״ר״ו יקר"; 
פרחיש ;■זכ״ם. שרוז ר:•• בג•־ 
יצ-י אוזר: : !: פיזז ג*נ• 



ציוד צ יוייןייז 0 *־וי (^סחו; 1114 
)!ןןו 0 מווהז>־ 1 ). עגף ;זיצא סירות. 






673 


?■יקלדים — רןיקרו, נזדזןום נזויירס 


674 


האיים הם שרידים של מאסיוו קריססליני שקוע ומבותר. שכלל 
גם את החלק הדרומי של חצי־האי אטיקה שמצפון־מערב לק׳; 
האיים הדרומיים מלום ותירה הם געשיים. לפיכך בנויים הק' סלעים 
שונים, שהקנו לכל אי ייחוד טופוגרפי ומחצבים מגוונים שנוצלו 
בעבר; היום הם מנוצלים רק במידה מצומצמת. בננסוס מתנשא ההר 
הגבוה־ביותר בק׳ — דריוס ( 1.007 מ׳). 

בגלל הרוחות החזקות כמעט שאיו עצים בק' — אך מנצלות אותן 
סחנות־רוח רבות. המשק החקלאי מבוסם על גידולי־שדה ומטעים 
ים־תיכוניים בעמקים מוגנים. לאורך המפרצים הרבים מפותח הדיג. 
בולל דיג ספוגים. היישובים הכפריים המסרתיים בנויים בגובה של 
100 — 200 מ', ולאחרונה גם בקרבת החופים. הבתים המרובעים 
בנויים בצפיפות רבד, ובוהקים בלבנם (התושבים חייבים לסייד את 
הבתים וד,סמטאות מד' שנה). בירת חק׳ ארמופוליס ( 13.500 תוש׳), 
נמצאת באי סירוס. המצב הכלכלי קשה, ושיעור ההגירה אל יווז 
שביבשה מגיע ל 5% בשנה. לאחרונה התפתחה התיירות, בעיקר 
באי מיקונום, הקרוב לדלוס — בשל עושר עתיקותיו, 

היסטוריה. כבר לפני כ 6,000 שנה חיו אנשים בק׳. באלף 
ה 3 לפסה״נ היתד, בק׳ תרבות שהצטיינה בכלי־זין מנחושת, בכלי־ 
חרס מצוירים, ובייחוד בפסלי־שיש מסוגננים של גברים ונשים - 
לעתים קרובות בעלי מבנה דמוי־כינור - ששימשו למטרות פול¬ 
חניות. באלף ה 2 לפםד,״נ היתד, תרבות הק׳ מינואית (ע״ע מינואית 
ומיקנית, תרביות) וכנראה ששלטו בהם שליטי קנוסוס, ב 1000 
לפםר,״נ בערך התיישבו בק׳ שבטים יוניים שבאו מיוון; רק האיים 
הדרומיים היו דוריים (ע״ע יון, עט' 428 ). 

במאה ה 8 לפסה״נ היתה לעיר ארטריה שבאובויה השפעה בק', 
ובמאה ה 6 — לטירנים, כגון, פיסיסטרטוס (ע״ע) מאתונה. הצי 
הפרסי השתלט על הק׳ נ 490 , ולאחר חנצחון על פרס הצטרפו 
רוב האיים לברית האסית־דלית, שמרכזה היה בדלוס (ע״ע יון, 
עמי 441/3 ), אנטיגונוס ממוקדון הקים ברית איים שמרכזה היה 
בדלוס (ע״ע). בתקופה ההלניסטית סבלו האיים מהתחרות בין 
המדינות ההלניסטיות השונות. בשלטון רומא השתייכו הק' לפרו־ 
בינקיה אסיה. 

ניד,״ב ביצרה ביזנסיון את הק' נגד שודדי־ים ערבים. ב 1207 יסד 
מארקו סאנודו, בן ונציה. את דוכסות נכסוס, שכללה את כל האיים 
הק׳. ונתקיימה עד שנפלה ב 1566 בידי התורכים; אלה מינו את 
דון יוסף נשיא (ע״ע) לדונם. ס 1830 נמצאים הק׳ בשלטון 
יווני. 

. 57 ;'| ,ז,,״״;; . 1 ) , 5 ** 1 ׳ 7/11 ,;;״! 1 .■!' .ז 

י. קו.-אל, וי. 


קיקלופים ( 5 < 1 ס 01 ן€, / 1 \ו 0 ,ג- 1 ( 41 ו [ביוד: ״עגול־דיעירו), 
במיתולוגיה היוונית־רומית, ענקים בעלי עין אחת במצחם, 

ע״פ הומרום (אודיסיה. x ז) היו הק" רועים פראים שחיו במערות 
באי מבודד. בשובו מטרויה נקלע אודיסום (ע״ע). לאי זה, ננגס 
למערת פוליפמוס, וד.ק׳ טרף שניים ממלוויו. אידיסוס שיכר אותו, 
ניקר את עינו ונמלט עם שאר חבריו. כנקמה שבר פוסידון. אני 
פוליפמוס, את אניית אוריסוס. לפי גירסה מאוחרת התאהב פוליפמוס 
באלה גלטיה (ע״ע, עם' 845 ), ע״פ הסיודוס (תאוגוניח, 146-139 ) 
היו הק״ שלושת בני אורנוס וגי (ע' ערכיהם): ברונטם (,.הרעם"), 
סטרופס ("הברק") וארגס ("זוהר הברק"). הם היו אומנים ויצרו 
לזום את הברק והרעם. הם תוארו אח״כ כעוזרי הפיסטום (ע״ע, 
וחמ׳ שם) בבית-מלאכתו. המלומד הצרפתי, ויקטור בראר (.¥ 
11 זבז' 81 ) סבר, שאגרת הק" נוצרה מאי־הבנת שם המקום אוינוטר־ה, 
איטליה (אפשר מפניקית: עין־עטר — מעיין ועין! עגול). 

בניה קיקלופית. היוונים ייחסו לק" אח בניית תומותיד,ם הקדר 
מות משלהי האלף ה 2 לפסח״ג. בחומות אלו הונחו זו־ע״ג־זו אבני־ 


גוויל ענקיות, בשתי שורות מק¬ 
בילות, והרווחים ביניהן מולאו 
אבנים קטנות וסין. רוחב החו¬ 
מות האלו — עד 6 מ', וגב״ן 
— עד 10 מ׳. וע״ע אתונה, עם׳ 
456 (.,פלאסגיקון"); טירינס (ר׳ 
תס׳); מיקני (תמ׳ל כרך א׳, 
עט׳ 177 ). בניה דומה. המכונה 
"קיקלופית", נתגלתה בטרויה 
(ע״ע), עם׳ 920 ), בבוגאזקוי 
(ע״ע). בערי האטרוסקים וב־ 
טיאוואנאקו הקדס-קולומביא- 
נית ברוליויה (ע״ע, עמ׳ 819 ); 
בניה זו נקראת גם מגאליתית 
(ע״ע מגליתים; שנם). 



קיקרו, מךלןום טוליוס - סמ 01 ־טו 11 ע 7 ;,; 1 ^זב)גו - ( 106 - 
43 לפסד.׳׳נ), מדינאי, נואם, עורך-דין, סופר והוגד,־דעות 
רומי. אביו, מעשירי ארפינום ובן למעמד הפרשים, נתן לק׳ חינוך 
מעולה; ק׳ למד רטוריקה ופילוסופיה ברומא, באתונה וברודוס. ועם 
מוריו נמנה פוסידוניום (ע״ע). ב 89/90 שירת במלחמה נגד בעלי- 
הברית, תחת פיקודו של פומפיום סטרבו (אבי פומפיוס ה״גדול") 
ועם קטילינה (ע״ע. ור׳ לד,לן). ב 81 הופיע לראשונה כסניגור, וב 80 
הגן בהצלחה על אדם שאיש־חסדו של סולד, (ע״ע) האשימו ברצח. 
נאופ-ההגנד, הכיל ביקורת זהירד, על הממשל והוציא לק׳ מוניטין. 
את הקריירה המדינית החל ק׳ נ 75 , בשרתו כקוסטור בסיציליה, 
בשובו נוכח־לדעת, לאכזבתו, שפעולותיו הטובות אינן ידועות בבירה. 
בסד הופיע כתובע במשפט ורס (מתע/ך), נציב סיציליה שהואשם 
בעושק, ואע״פ שהלה נהנה מתמיכת אנשי-אצולה חשובים ומהגנת 
הנואם הידוע הורטנסיוס, הצליח ק׳ להרשיעו, ב 66 בהיותו פרטור, 
תמך ק׳ במסירת הפיקוד על המלחמד, במתרדת 1 \ לפומפיוס. 

ב 63 היה ק׳ קונסול, לאחר שניצח בנחירות אח קטילינה אע״פ 
שהלה היה אציל ונתמך ע״י קרסוס (ע״ע). פעולתו החשובה- 
ביותר של ק׳ היתד, דיכוי הקשר של קטילינה, ועל-כך התפאר בל 
חייו. נוכח סכנת הקשר הצליח ק׳ לגבש את "אחדות המעמדות" 
(ותט 1 ,ו 1 ״ 0 ב 31 ז,>סת 00 ), דהיינו, שיתוף-פעולה בין סנאטורים, פרשים 
ושאר מגיני הסדר הקיים. הוא שכנע את הסנאט להכריז על מצב־ 
חירום (!!;□״;״!ט ו 11 ע 11 ט 60115 561141115 ) והוציא-להורג בלא משפט 
את שותפי קטילינה שנשארו ברומא ונתפסו, לאחר שבדיון בסנאט 
צידד קטו (ע״ע) בהוצאה־להורג בעוד קיסר (ע״ע) התנגד. תמיכת 
חוגי האצולה לא היתד, שלימה, והם לא הגנו על ק' כשהותקף 
מאוחר-יותר על מעשהו זה. מהבחינה המשפטית ספק רב אם היה 
המעשר, חוקי. 

ב 61 קנה ק׳ לעצמו אויב מר, כשהעיד נגד קלודיוס פולכר, 
שנאשם בתילול-קודש ונניאוף ויצא זכאי. ק׳ דחה אח הזמנת קיסר 
להצטרף לברית הטריומוויראט (ע״ע טריומוירים), ומשהתיר לעצמו 
לבקרד, דאג קיסר שקלוריוס ייבחר לטריבון, ובנזמת קלוריוס נתקבל 
חוק המגלה כל מי שהוציא-להורג רומאי בלא משפט; ק׳ נמלט ( 58 ), 
אך בעזרת פומפיוס חזר לרומא ( 57 ) והשתכנע לשתף-פעולה עם 
הטריומוויראט. למעשה פרש ק׳ מחיים מדיניים פעילים, אף שהמשיך 
להגן במשפטים על נאמני הטריומוויראט. הלוואה גחלה ונוחה 
שקיבל מקיסר כבלה את ידיו עוד־יותר. בניגוד לרצונו מונה נ 51 
לנציב בקיליקיד, ושירת שם כשנה וחצי. ממשלו היה הוגן. ק׳ גם 
ניהל מלחמה וקיווה לערוך מצעד-נצחון ברומא, אלא שבשובו נקלע 
למלחמת-ד,אזרחים. זמן רב היתה עמדתו הססנית, כשקיסר מעודדו 
להישאר ברומא; לבסוף הצטרף לפומפיוס ביוון. אבל לא תרם 




675 


קיקרו, 8 רקו* טולידס 


676 



תרומה ממשית למאמץ המלחמה 
והסתפק בביקורת חסרת־תועלת 
על ניהולה. ב 48 . לאהר תבוסת 
פומפיוס בפרסלוס ( 5 גן 1 ג!־ 1131 ?), 

מחל קיסר לק׳, שחזר לאיטליה. 

ק". שסלד משלטונו האישי של 
קיסר. פרש מפעילות מדינית, 

ולאחר מוח בתו האהובה, טוליה, 

( 45 ) — אף מחיים חברתיים. 

_ ק- שב לפעילות מדינית נס־ 

41 ־ 4 רצת לאחר רצח קיסר ( 15.3.44 ). 

'־.!ן ז■ ־׳' - הוא ראה באנס^נידם את הסכנה 

החמורה-ביותרלמדינר״ושיתף- 
פעולה עם אוקטווובוס (ע״ע 
אוגוסטום), בנו המאומץ של קיסר, אך לא הבחין בכו שמט¬ 
רתו העיקרית של אוקטווינוס לנקום ברוצחי קיסר. נ 14 נאומים 
(שבינו "הפיליפיים", ע״ש נאומי דסוסתנס (ע״ע! נגד פיליפוס מלך 
מוקדון) שנאם בין ספטמבר 44 לאפריל 43 , תקף והשמיץ את 
אנטוניוס. הוא השפיע על הסנאט למנות את איקטווונוס לסנאטור 
ולמפקד בדרגה פרו־פכטור. ואולם לק׳ לא היה צבא ולפיכד היה 
נטול השפעה ממשית. לאחר שאיקטווונוס, אנטוניוס ולפידוס 
התאגדו בטיומוויראט השני, לא התנגד אוקטווינוס לדרישת 
אנטוניום להכליל את ק׳ ברשימת המוהרמים ע״י הממשל החדש. 
ק׳ ניסה להימלט, אך רודפיו השיגוהו והרגוהו( 7.12.43 ). — 32 שנה 
היה ק׳ נשוי לטרנטיה, שילדה לו בת ובן. ב 47 התגרש מסנה, בעיקר 
עקב סכסוכים כספיים. הוא נשא לאשה נערה עשירה כבת 15 , וגם 
מפנה התגרש בגלל יחסה לבתו האהובה. טוליה. בנו של ק׳ היה 
קונסול ב 30 . 

בזכות קשריו האישיים עם פרשים. חוכרי־מסים ונכבדי ערי- 
השדה, ובזכות הופעותיו במשפטים, זכר, ק׳ להשפעה רבד,! למרות 
מוצאו הלא־סנאטוריאלי הצליח לעלות במהירות בסולם הפשרות 
וזכה בכל משרה בגיל הנמוד־ביותר שאפשר החוק — ועל־כד היתה 
גאוותו. ק׳ היה אמיד: היו לו אחוזות וחווילות לבידור ולנופש 
בלאטיום ובקמפאניה. לעשרו זכה בעיקר בחמורה על שירותיו המש¬ 
פטיים ; לדבריו הורישו לו לקוחותיו סכום כולל של 20 מיליון ססטר־ 
ציות. למרות מאמציו להתקרב- לאנשי האצולה לא הרגיש נוח 
בחברתם( ורבים מהם הסתייגו ממנו. משום שלא רצה או שלא הצליח 
לרכוש בעלי־ברית חזקים. ומשום שלא היו לו צבא או קלרגטלה, לא 
זכה לעמדד, בכירה בפוליטיקה. ק׳ ניסה להתעלם מהעובדד, כי 
המשטר הרפובליקני, שהוא הגז עליו. היה מסגרת חוקתית למאבק 
על כוחות ועסדות־השפעה, ועל־כד שילם ביוקר. 

מכתביו הפרטיים של ק׳, שגילה בהם בוופשיות את מחשבותיו, 
תגובותיו' ורגשותיו( חושפים את דאגותיו, עניינו בכסף, הססנותו, 
חולשתו'ותלותו בזולת — בקיצור, מגוון של חולשות אנושיות. היס¬ 
טוריונים שהשווהו למדינאים אחרים בני זמנו וביקרוהו על־יסוד 
מכתבים אלה לא התחשבו בעובדה כי ק׳ הוא היחיד מבני-זמנו שחשף 
עצמו באופן כזה. בי^קרתם של שני היסטוריונים קשה במיוחד: 
ת. מומזן, שהעריץ את קיסר. תיאר את ק׳ כמדינאי סוג-לב, בוגדן 
וסתגלן המוכן לוות״ר על עקרונותיו! ואף קרקופינו (ר׳ ביבל׳)' 
ציירו כאדם שפל ורודף־בצע, המשתמש בפוליטיקה כדי לקדם את 


כתבי ק׳. מכתבים. מבין המכתבים שכתב ק׳ ושנכתבו אליו 
נשתמרו 931 , מהם 835 משלו. הם פורסמו לאחר מותו ב 4 קבצים:' 
1 ) תזטסמזלז!זלז, מכתביו מהשנים 68 — 44 אל אטיקוס. ידידו הקרוב 
שסייע לו בענייני כספים וניהול משק ובפרסום כתביו, כונסו ב 16 
ספרים; 2 ) 5 ;>ז 1112 מזג) סת (,.אל סכרים״), 16 ספרי מכתבים מהשנים 


68 - 44 מק׳ ואליו; 3 ) תסזזגז) נזוט 1 נ 11 ! 01 (> 31 , מכתבים לאחיו קוינ־ 
טוס. בעיקר מהשנים 59 — 44 ; 4 ) מכתבים למרקוס ברוטוס (ע״ע) 
משנת 43 . המכתבים דנים בנושאים שונים, והם מקור עשיר־ביותר 
ויחיד־במינו לענייני חברה וכלכלה, מדיניות וחיי יום־יום. — לפי 
פלוטרכוס (ע״ע) ק׳ הוא שהנהיג קצרנות בלאטינית (אמנם בד״כ 
סייחסים את שפת-הקיצורים הלאטינית לטירו, עבדו המשוחרר של 
ק׳— שפרסם לאחר מות ק׳ כמד, מנאומי ק׳ ומכתביו — ור,יא קרויה 
על־שמו, "שבחגזתסזייד פ 3 ז 0 ח"). 

נאומים ותורת הנאום. ק׳ נחשב לגדול הנואמים הרומים. 

הוא הופיע עשרות פעמים ונשא נאומים באסיפות־עם ובסנאט. מנאו¬ 
מיו שרדו 58 , אס-כי לא כולם בשלימות. ק׳ אף כתב כמה ספרים 
בתורת הנאום. בצעירותו חיבר את סהסחזס׳יס! ;;ח ("על הד,מצאה"), 
הכולל מיון של טענות וסוגי הנאום. ב 55 השלים את החיבור החשוב 
שלו סזסזמס ־נ! ("על הנואם"), הכתוב כדיאלוג ובו דיון בחינוך 
המתאים לנואם ובשיטות הנאום. בספר נוסף. "ברוטוס" (הוקדש 
למרקוס ברוטוס), שפרסם ב 46 , כלל סקירה של הנואמים הרומים, 
ותיאר את הכשרתרהוא כנואם. בחיבור ז 10 גז 0 ("הנואם") תיאר ק׳ 
את הנואם האידאלי. הוא המליץ למזג את הטוב שבשתי האסכולות 
שבימיו וביקר את הפסול שבשתיהן: "האסית*. שדבקה בסגנון פשוט. 
וה״אסייתית", שדגלה במגנון נשגב ועשיר. לדבריו, תפקיד הנאום 
משולש: למסור מידע, לגרום הנאה ולעורר רגשות, ולנואם המוצלח 
ךרושים 3 נתונים: כשרון טבעי, אימון ממושך ור,שכלה רחבה. 

בתורת המדינה הניח ק׳ אחריו שני חיבורים. הדיאלוג 
1144 ( 0111 ;־! 04 ("על משטר המדינה"). המושם בפי סקיפיו אימילינוס 
(ע״ע סקיפיו [ 7 ]). ליליוס וידידיהם ודן במשטר המושלם. ק׳ ממליץ 
על משטר "ממוזג", שמשולבים בו יסוד מונרכי. אריסטוקרטי ודמו¬ 
קרטי. החיבור נכתב כדי להציע פתרונות לבעיות זמנו של ק׳ 
ובמחשבה שבמאה ה 2 לפסה״נ נהנתה רומא ממשטר מתוקן; החיבור 
מושפע מפוליביום (ע״ע). ק׳ גם עמד על הצורך במנהיג בעל-טמכות 
שיגאל את רומא מקשייד,. רק חלקים מהחיבור שרדו. בחיבור ־ט 
5 ע< 1 ו 1€8 ("על החוקים"), שגם ממנו שרדו רק חלקים, בוחן ק׳ מצד 
אחד את המקור האלוהי של החוק ואת מהות הצדק. ומצד שני מציע 
חוקים בענייני דת וקובע את סמכויות פקידי המדינד,. 

את חיבוריו ב פ י ל ו ס ו פ י ד; כתב ק־ כשפרש מפעילות מדינית. 
בימי שלטון קיסר ( 48 — 44 ). בחיבורייו אלה סוקר ק׳ בד׳׳כ את 
דעותיך,ן של שלוש האסבולות: את האפיקורית — דחה, אל הסטו¬ 
אית — נטה, ועם זו של האקדמיה החדשה, שמגמתה ספקנית — 
הזדד,ד, (ע״ע יונית, עס׳ 606/9 ). ב ו. 111€ ו 14 ־ 1 ב־\ 1 דן ק׳ בהשקפות 
האקדמיה חחדשח, ובמיוחד אלו של קרנאדס (ע״ע). על אי-אפשרות 
ההשגה של ידיעה ודאית ועל הצורך שלא להתחייב בהשקפה מסוימת. 
החיבור 101145 ז 4 ז 1 זק 4115 70x411141134 ("שיחות בטוסקולום") עוסק 
בתנאים ד,ד,כדתיים לאושר ובגורמים המקשים על השגתו — פחד, 
צער ומוות. נ 3101-1111 מ 1 !חסזסתסל 101605 ) :>ם ("על תכלית הטוב 
והרע") הוא תיאור ההשקפות השונות על הטוב העליון, והחיבור 
14115 )) 0  4 ז 11 ) 114 ("על טבע האלים") ו 110114 ב)|[;(י 1 נ 1 4 ט (,;על הנבר 
אה") דנים במהות האלים וההשגחה האלוהית וק׳ נוטה בהם לדעת 
הססואה (ע״ע). שלפיה יש השגחה אלוהית. ב 310 ) ־ם ("על הגורל"), 
לעומת-זאת, מבקר ק׳ את הפטליזם של הסטואה נשאלת חופש הרצון. 

השפעות. הסופר קדנטילינוס (ע״ע; המאה ה 1 לסה״נ) אמר 
על ק׳, ששמו שוב אינו שם אדם אלא שמד. של צחות ד,ז־יבור עצמה. 
רבים מסופרי רומא דיברו בשבח ק׳, אך לא היתה לנאומיו ולתורת- 
הנאום שלו השפעד, על סגנון הנאום והכתיבד, הלאטיניים. להפד. 
לאחר מותו היתה התנגדות לסגנונו. גם לספריו הפילוסופיים לא 
היתד. השפעה על התפתחות הפילוסופיה הרומית, ורק אבות-הכנסיה 
גילו בהם ענייו מחודש. יחסם הדו־ערכי כלפיו — יראת-כבוד מהולה 





677 


678 


לויי ,די, מדקיס טו־יופ — לץריאן 


בהתנגדות--בא לידי ביסוי בסיפורו הידוע של היארונימוס (ע״ע) 
על־כך שהשכינה האשימה אותו בחלומו; "הינד קיקרוני ולא נוצרי". 
אוגוסטינרס (ע״ע) חיקה את סגנון הדיאלוג של כתבי ק׳ הפילוסופיים, 
אך הסתייג מהרטוריקה שלו. אמברוסיוס (ע״ע) השתמש ב 0 ( 1 
כדגם לספרו על חובות האדם הנוצרי. 

השפעת ק׳ ביה״ב היתה מועטת, ורק כתביו הפילוסופיים והמדי¬ 
ניים עוררו עניין, וארלש׳ ככל שהתמעטה ידיעת היוונית במערב* 
אירופה, כן נעשו כתביו מקור בלבדי־כמעס להכרת הפילוסופיה 
היוונית. העניין בק׳ - - ובייחוד בנאומים, בכתבים הרטוריים ובמכ¬ 
תבים — התעורר־מחדש ברנסאנס. מגלהו היה פטררקה (ע״ע), 
שהעריצו בשל סגנונו יבשל תורת־המוסר שלו. בסוף המאה ה 15 
ובתחילת המאה ה 16 פרח פולחן ק׳ באיטליה. במבו (ע״ע) קבע 
שכתבי ק׳ חייבים להיות הדגם היחיד לחיקוי. וקסטיליונה (ע״ע) 
חיקה את ק׳ בחיבורו הידוע ..החצרן". ארסמוס (ע״ע), לעומת־זאת■ 
תקף את פולחן ק׳ וטען שחיקויו מביא לעיוות המחשבה. אנשי 
הרנסאנס זיהו את ק׳ עם אידאל ההומניזם. אך הזדהותם עמו תרמה 
לגישה הלקטנית לפילוסופיה המאפיינת רבים מהם. 

גם במאה ה 18 רבו הסופרים שחיקוהו, ביניהם; בוסיאה. א-גיבון 
וד״ר ג׳ונסון(ע׳ ערכיהם). מדינאי אנגליה, כגון ו, פיס וצ'. ג׳. פרכס. 
חיקוהו בנאומיהם בפרלמנט. א. ברק (ע״ע), למשל, השתמש בנאומי 
ק׳ נגד ורס כדגם להאשמותיו נגד וורן היסטינגז. גם מנהיגי המהפכה 
הצרפתית אהבו לחקות את ק׳, חשיבותו העיקרית של ק׳ בתולדות 
הפילוסופיה בהעברת הפילוסופיה היוונית למינוח לאטיני, שנעשה 
למינוח המקובל בשפות האירופיות המודרניות, וע״ע רטוריקה. 
ע. גלב־ע, מגמ״ת וכוונות פוליטיות בספריו של ק׳ "ליליוס על 
הידידות״ (אשכילות ב׳:., תשי״ז! ח. יירש־בסקי, בין ק׳ לאיגוססיניס: 
בעיית הצדק בכידיגה (אשבילות, ג׳), תשי״ש! הנ״ל, ק׳ בימיני (אשבי־ 
לות, ד׳), תשכ״ב; ב־ שימרון. יהסו של ק׳ אל ההיסטורייגדסיד. 
<כתור ; מ. רוזלאר־־כ. שיגרון [עורכים], ספר הזבדין לפרוס' כנציון 
ב׳־ץ),תשל״א!;■;'״■•׳־ .>^ו^ 1 >ווו/!/■וו!ו,ן •,־/׳ />/׳״״!! 1 (זו.:) .ז. 1 ' 1 (.י 1 ו,/ .' 1 ׳ 

.•<>ל —()(.׳' 1 , 1-111 ...') ^|^ >.יוו/ 0 -)). 11 ו !׳)!> ־!!!} 1 י 1 /) 1 ו/.י 1 .׳.ווו. 1.1111 ..נ 

1 ; 1 ון■](^ ו 1 ו,'\ .|\. ; 1 <.>'! , 1/11 ! 11 ן 0111 11111 '.' ' 1 <.־. . 11 

• 1 ••(״. ׳,/ >/) .!■,־ןץ. .• 1 * 111 .,',.ש .) ו,. 1 

־*!/ 7 .?!;!!ח .;ו .ח ;(־אנגלית לזיי! , 1-11 €!> ■)■) 1 וו.!!ווו,<] 

. 1111111 ,< .א :ד(''י 1 .,, 1 ').) 1 •':־•ו,.(ו .\•. , 1 ' ;יריץ ..',־ 1 / 1 ן .■<ו<<ו<ו,וו<<ו 11 

1 ו״ו-׳'.. 811,1.1 . 8 .( 1 ;׳' 1% ,ו■./׳.).) .״/א״־ס//,/י. ■)/׳״/ ..) 

ולי■! . :) .•.• 1111 .![ 

יהודים, דברי ק׳ על היהודים אינם סררבים. בנאומו .,למען 
פלאקוס״ ( 69 — 66 ) הוא אומר שהשפעת היהודים באסיפות־העם 
מרובה. הוא מצדיק את פלאקוס שהחרים את זהב היהודים שנועד 
לכיתיהמקדש, ומדבר בגנות היהודים ודתם. בנאומו "על הפרובינ־ 
קיות הקונסולריות״ (י\, 10 ) מאשים ק׳ את גאבינירם ש״מסר את 
ראשי המוכסים הרומיים לעבדות לידי היהודים והסורים. אומות 
שנולדו לעבדות". פלוטארכוס מייחס לק׳ את האמרה "מה ליהודי 
ולדזירד/ שיש כה משוס עוקץ כלפי קיקיליוס, קוסטור רומי שנסה 
ליהדות, ושהיה אחד מעוזריו של וורס (אשזזס־ץ — חזיר ברומית), 
נציב סיקיליה, שק׳ קטרג עליו. 

י. לוי, דברי ציצרו על היהודים בנאים הסניניריה של פלאקוס ובתיד: 
עילסית נפגשים, 9 ?- 114 ). תש״ר.־ / 11 ;.י/״ס-׳;־* ?/׳.^׳•,,׳־/ , 1 . נ.■,'■!■ .. 1 

•.*-,•' 1 ־ 1 11 . 111 . 1 ו- 1 1 : 1 * 1 ) '>/):.! ■) 1/1 {וו '•) 1111 .'יו ;,ן;,יי"'/ 

•)״י.),;.ו..!.זג :או־ייו ו. 2 י..״ 11.11 ״■'} ^;ח 1 :-ו•ו !; 1 ■׳ 

.!.:(־ן.,)י 1 י י.נת . 1 .״״.״,/״׳/ ־.״•*( 1 ,״ ׳״׳>, !/־״״ 

קי־רגחית, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית ( 1130 ־ 1 קוו\ 1 
.?. 0.0 מבא) או ק י ך ג י ז י ה ( 1 <ז 1 מ 1-11 ק 11 \ 1 ), רפובליקה בדרום• 
מרמ בריה״מ! שטחה 198,500 קמ״ר ובה 3,298,000 תוש׳ ( 1975 ). 
ק׳ משתרעת ברובה בתחום טידשן (ע״ע), ששיאם, הר פובידה 
(״הנצחון״; 7,439 מ׳), נמצא בדרום־מזיח ק' על גבול סין. רק 
בצפון -- בעמקי הבהרות צ׳ו וטלם׳ ובדרום־המערב - סביב עמק 
פרגנה (ע״ע) משתפלים ההרים לגובה 500 — 1,000 מ׳. להרי סין 


אפייני מכנה של רכסים בעלי כיוון רחבי, המופרדים ע״י שקעים 
בעלי גודל וגובה משתנים (גובה רובם עד 2,000 מ׳). באהד השקעים 
נמצאת ימת איסיק־קול (ע״ע) העמוקה והמלוחה! בשקעים אחרים 
זורמים נהרות השייכים ברובם לאגדההיקוות של הנהר סיר דדיה 
(ע״ע). שיאי ההרים מכוסים קרחוביס, המדרונות והעמקים — בכרי־ 
אחו אלפינייס ובצומת ערבתי נמוך. היערות תופסים שטח קטד 
יחסית. האקלים יבשתי־קיצוני, שתנאיו משתנים בהתאם לגובה 
(ע״ע טין-שן). 

עשרה העיקרי של ק׳ הם שטחי המרעה הטבעי הנרחבים. 
גידול בע״ח (בעיקר צאן, וכן בקר וסוסים) היא הענף החקלאי 
העיקרי. השטחים המעובדים למרגלות ההרים ובעמקים תופסים 
רק ־!' 12 משטח ק׳. הם משמשים לגידול־בעל של דגנים ומספוא, 
ולגידול-שלחין של כותנה׳ טבק. סלק־סוכר. פרג, תירס, עצי־סרי 
וגפן. בתעשיה חשובים בעיקר הענפים המשמשים את המשק החק¬ 
לאי — מפעלי מזון ועיבוד תוצרת חקלאית וכן מפעלים המייצרים 
מכונות חקלאיות. בק׳ נמצא-־ם המרבצים החשוביס-ביותר בבריה״מ 
של כספית ואנסימון ועתודות פחם ניכרות. בק׳ מפיקים גם :פס, 
גז טבעי, עופרת יבדיל. הנהרות מספקים אנרגיה חשמלית (הוקמו 
שתי תחנרת־כרחהידרו־חשמליות) בשפע והם מקור חשוב למי-השקיה, 

ה א ו כ ל ו ס י ה מרוכזת ברובה בעמקים ולמרגלות ההרים בצפון 
ק׳ ובמערבה. ו:ן מסביב לימת איסיק-קול. שיעור היושבים כערים — 
״:^ 37 מכלל האיכלוסיה — הוא מן הבכוכים בבריה״מ. רוב העדים 
התפתחו בתקופה הסובייטית. הגדולה שבהן היא הבירה, פרונזה 
(ע״ע) — 486,000 תוש׳ ( 1975 ). הארכלוסיה המקורית — הקיר־ 
גיזים (ר׳ להלן) — מהורים כ 7 ־> 40 מכלל התושבים. מלבדם יש 
רוסים ((י' 30 ). אוזבקים (-;^׳ 10 ) ומיעוטים אחרים. הקירגיזים, מוסל¬ 
מים ע״ם דתם. שפתם שייכת לקבוצת הלשונות התורכיות (ע״ע). 
בתקופה הסובייטית עביו רובם להתיישכית-קבע חקלאית והם עוסקים 
בעיקר בגידול בע״ח. 

. ,י)צ 1 ו 0 ו; 8 הח .נ 1 ז, 8 — חס/יזזגרמק .>! . 0 

ג. שם. 

היסטוריה. כגוף מדיני וגאוגרפ־ אין לקירגיזיה היסטוריה שכן 
הוקמה רק במאה ה 20 . ברם. לעםהקירגיזי כגוף אתני ישהיסטוריה: 
ייתכן שהסינים הכירוהו כבר במאות 2 ׳, 1 לפסה״נ. מבחינה גזעית 
הוא מונגולראידי. מוצא הקירגיזים משבטי רועים ונוודים שישבו 
באיזור הנהר יניסי (ע״ע) העילי, ולפי השערה החלו לנמד לאיזור 
קיריגיזיה דהיום רק מהמאה ה 10 ואילך. בלחץ שכניהם האויגוריס. 
במקום מושבם הנוכחי, המשתרע באיזרר־המעבר של עמים רבים 
ממזרח־אסיה לאירופה, היו הקירגיזים נתונים להתקפות עמים 
רבים; חס היו תחת שלטון מונגולים (במאה ה 13 ), דזינגרים, .קלמי* 
קים, _קזכים וסינים. מ 1864 סופחו אזורי הקירגיזים שמצפון להרי 
טין־שן לתחום השלטון הרוטי. בעשורים הבאים התיישבו באזורי 
הקירגיזים רוסים רבים, רב 1916 הביא הדבר למרד התושבים. ב 1936 
הוקמה הרפובליקה הק׳ כאחת המדינות של בריה״מ. הקירגיזים הם 
כיום מיעוט אתני ברפובליקה הנושאת את שמם. 

קירה, אסתר, ע״ע אסתר קירה. 

קירוא[ עיר בצפון מרכז תוניסיה; 46.200 הוש׳ 

(אומדן 1970 ; עם הפרוורים כ 83,000 תוש׳). ק׳ היא מרכז 
למחוז ק׳ ( 7,030 קמ״ר, 302.000 תיש׳), הצחיח-למחצה והמגדל 
דגנים ובע״ח, והיא מרכז חשוב לאריגת שס-חיס ולייצור מוצרי-עור 
ונחושת. בק׳ כמה מסגדים עתיקים מימי היותה כירת האגלבים, 
וביניהם המסגד הגדול (תמ', כיד ח/ עמ' 973/4 ) ומסגד שלושת 
השערים, שניהם מן המאה ה 9 . המחראב במסגד הגדול מפורסם 
כלפיו ובעושר קישוטיו. המנבר ( 863 ), הקדום־ביותר הידוע, עשוי 
עץ ומעוטר בתשליבים גאומסריים ובצמחים. 





679 


קירואן — קירוב, סרגי מירונוגיין' 


680 



־■•כיהנר הנד'*י נייירואז,-.־: 45 < 


היסטוריה. בשיא שלטון הערבים היתה ק• בירת צפוך 
אפריקה כולה (להוציא סצרים), ונחשבה למרכז רתי ותרבותי של 
האסלאם. עקבה אבן נאפע (ע״ע) יסד את ק־ ב 663/4 , כבסיס 
צבאי ומינהלי. העיר נכבשה ונהרסה כמה פעמים במלחמות הח׳ליפים 
נגד מורדים צפון־אפריקנים. ק' שימשה בירת האגלבים (ע״ע), 
שליטי תוניסיה ( 801 — 909 ). והיתד. מרכז ללמודי דת האסלאם. 
כן נודעה אז בתעשיית השטיחים והבדים. האגלבים הקימו בה 
בנייני־פאר רבים. בימי הפאטמים (ע״ע) המשיכה לשגשג כמרכז 
דתי ומסחרי, אף שב 909 הועברה הבירה לעיר־החוף אל־מהדיה. 
משהשתלטו הפאטמים על מצרים ( 969 ) משלה בק' שושלת מקומית, 
הזירים. מכאן־ואילך ירדה ק' פלאים, משום שהותקפה לעתים קרובות 
ע״י בדואי בנו הלאל, שפעלו בשליחות הפאטמים. דלדול העיר 
נמשך בימי האל־מוחדון (ע״ע), ובסוף המאה ה 14 היתה כמעם 
עזובה. ב 1701 הרסו התורכים, השליטים דאז. את חומותיה, אחרי 
שתושבי ק' ניסו למרוד בהם. במרוצת המאה ה 18 התאוששה ק׳. 
ולקראת סוף המאה היתה העיר השנידרבגדלה בתוניסיה, לאחר 
שתפסו הצרפתים את תוניסיה ( 1881 ), הפכה ק׳ למוקד ההתנגדות 
לכובשים. 

. 1911 ,.// ,ז€^י| .י 1 .או)!'( .,־ 6 ד 1 ג/״״ת־ .*ו 11 ״; 1 ו.;י. . 11 

יהודים, בידו״ב היתה קהילת ק' המרכז הכלכלי והתרבותי 
של יהודי צפון־אפריקה, עד גבול מרוקו. ראשית היישוב היהודי 
כנראה במאה ה 8 , אך מידע מפורט על ק' — מתעודות הגניזה (ע״ע) 
ומתשובות גאוני בבל — קיים מהמאה ה 9 . ישיבת ק׳ וראשיה - 
שנשאו בתואר .ראשי כלה״ — נודעו בישראל. וקהילתד. העשירה 
היתד, מהתומכות החשובות של ישיבות הגאונים בבבל, וגם ריכזה 
בידה אח הקשרים התרבותיים והכספיים של ישיבות בבל עם יתר 
קהילות צפון־אפריקה וספרד. ב 880 שהה בק׳ אלדד הדני (ע״ע). 
ומאוחר־יותד פעלו בה הפילוסופים הנודעים יצחק ישראלי (ע״ע) 
ודונש בן תמים (ע״ע). בואו של ר׳ חושיאל (ע״ע) בן אלחנן לק׳ 
ציין נקודת־מפנה בהתפתחות לימוד־התורה שם, והוא שעשאה 
למרכז תורני מהדרגה הראשונה. הישיבה בראשותו לא ראתה עצמה 
תלויה. כבעבר, בדעת גאוני בבל, וגם קיימה קשר הדוק עם א״י, 
שישבו בה מהגרים רבים מצפון־אפריקה. קשר כזה קיים גם ראש 
ישיבת א״י במאד, ה 11 , שלמד. בן יהודה, שמוצאו היה מפאס. בימי 
רבנו חננאל (ע״ע) בן חושיאל בלטה ק׳ בעצמאותה התורנית, ואז 
נקבעה השפעתה על תולדות לימוד־התורה בעתיד, באמצעות שני 
פרשני התלמוד הגדולים שהעמידו ישיבותיה.׳ רבנו חננאל ורבנו 
נסים בן יעקב (ע״ע), שעמד בראש ישיבתד, האחרת של ק׳. גם אז 
נמשכו קשרים הדוקים בין חכמי ק׳ לגאוני בבל. מגדולי תלמידי 
ישיבות ק׳ היה הפוסק ר׳ יצחק אלפסי (ע״ע). תעודות רבות מעידות 


גם על שיגשוגה הכלכלי של הקהילה. היו בק׳ יהודים עשירים ובעלי 
עסקים גדולים, שעמדו בקשרי־מסחר עם ארצות רבות. מספרד ועד 
הודו. בראש הקהל עמד "הנגיד", שהיתה לו השפעה רבה בחוגי 
השלטון. מביו הנגידים היותר מפורסמים במאה ה 11 היו אברהם 
בן עטא, ת״ח. עשיר ומצביא, ויעקב בן עמרם. באשר חרבה העיר 
ב 1057 . בהתקפות שבטי הבדואים, התפזרו בני הקהילה ויצאו 
למצרים ולסיציליה. הנגיד האחרון של ק׳ עבר למצרים ויהודי ק■ 
סיפקו את מחייתו. 

מאז ועד הכיבוש הצרפתי היתה ק׳ עיר קדושה למוסלמים ואסורה 
להתיישבות הלא־מוסלפים. אחרי 1881 הורשו חנוונים יהודים להת¬ 
יישב בק' ונבנו שני בתי־כנסת. ב 1936 היו בק־ 348 יהודים! הם 
טבלו מאד בימי הכיבוש הגרמני ורבים נמלטו. ב 1946 היו בק' 275 
יהודים: הם עברו אה״כ לערים הגדולות או לארצות אחרות, וב 1960 
לא נותרו בק׳ יהודים. 

ח. ז. הירשברג. חולדות היהודים באפריקה הצפונית א׳—ב' (ספתח 

בערכו), תשנ׳ה! ש. אבדספין, נסרכזים ובתפיצות כתקופת הנאינים 

(©פתח בערכו). ת־שכ׳־ד.! ,ת . 8 .•־ 3 (י 1 11 <*״//■/׳ ,א 11 ;:)ז 111 לן 

111 ■ 114 ו||{^!({ון■ןןן|ן ׳.->/> 1 ) 1 <> ^^ X ־//> ■) 1 >ווווו' 1 ' ^ 1 

... 6, 11 ,ו.)ו 1.1 יו-ן•״ . 1 . <׳\ט 0.11 !) ,.. 5 •. 1 |זו״:•| :״ן) 1,114 :) 1111 ו/ו 1 ' 1 וו 4 ;) 

.א .\. ; 71 — ז()>יז 11 1 א 14 ־> 7 ״)';ין>//'/)־ 6 /ג. 1 . ., 14.1 

.% ; 1 י;ז 1 >ו 11 ) 1/1,1 , /פ־״־./ , 111111 ,• 1111111 :) 

א,א־£. מ. 

קירוב ( 08 (ן 101 ), בירת מחוז (אדבלסט) ק׳ ברפובליקה הפדר־ 
סיווית הרוסית. במזרח בריד״״מ האירופית. 364.000 תיש׳ 

( 1974 ). ק' שוכנת על הגדה הדרומית של הגהר ויאסקה (יובל הקמה^. 
בצומת מס״ב חשוב. נמליהנהר שלה קשור למערכת הספנות של 
הוולגה (ע״ע). בעיר תעשיות מגוונות המייצרות ציוד למס״ב. מכונות 
לעיבוד עץ׳ מכשירי־מדידה, חלקי מכונותיחקלאיות, גפרורים, כלי 
נגינה, ציור־ספורט ומ.וצרי־עץ, ק׳ מייצרת כמחצית מעזרי־הלימוד 
וב 30% מכלל העורות המלאכותיים בבריה״ם. — ק׳ נוסדה במאה 
ה 12 כיישוב כפרי ואח״כ הפכה לעיר ושמה ח׳לינוב. מ 1780 נודעה 
בשם ויאטקה וב 1934 נקראה ע״ש המנהיג הסובייטי קירוב (ע״ע), 
בשל ריחוקה מדרכים ראשיות היתה ק׳ בעבר מקום־גלרת לאסירים 
פוליטיים. בק׳ מבנים מהמאות ה 17 - ־ 19 . בהם קתדרלת אוספנסקי 
מ 1689 , 

קירוב, סרגימירוגרביץ'-^ 01 ק 11 \ 11 ן 11 ט 0110 ק 111 \ חס־זקס— 
( 1886 י- 1934 ), מנהיג קומוניסטי רוסי. ק׳ גדל בבית יתומים 
וסיים בי״ס מקצועי. ב 1905 הצטרף למפלגה הבולשוויקית בטומסק 
(סיביר), ונאסר כמה פעמים. ב 1917-1909 עסק בפעולה מפלגתית 
במחתרת בערי צפוךקווקז. במהפכת מארם 1917 (ע״ע המהפכה 
הרוסית, עמ׳ 365 ) פעל ק׳ להקמת הסובייט בולאדיקווקז, ובשנות 
מלחמת האזרחים עמד בראש השלטון הקומוניסטי הצבאי בחבל 
אסטרחן. 

במאי 1920 מונה למושלה של גרוזיה (ע״ע גאורגיה׳ עם׳ 173 ) 
שנכבשה בידי הצבא הסובייטי, ודיכא את התנועה הסוציאל־דמוקר־ 
טית המקומית באכזריות. בשנים 1926 - 1934 היה ק׳ מזכיר המפלגה 
באיזור לנינגראד, ומ 1930 חיה חבר הפוליטביררוי ק׳ פעל לחיסול 
מתנגדי סטלין (ע״ע) בלא שהקפיד להוכיח את ססיותיהם האידאו־ 
לוגיות והפוליטיות, ופגע, כהכרזתו, "בכל מי שמתבלבל בין הרג* 
ליים״. יש הסבורים שב 1934 (לאחר הוועידה הל! של המפלגה 
הקומוניסטית) עבר ק׳ לאופוזיציה. 

ב 1.12.34 נרצח ק׳ בשעת אסיפה פומבית, בידי צעיר בשם 
לאוניד ניקוליב.לפי גילויי ח׳רושצ׳וב בוועידת המפלגה ה 20 ( 1956 ) 
נרצח ק׳ בהוראת גנריך יגורה (ע״ע). ראש המשטרה החשאית 
(נ.ק.וו.ד.), ובידיעת סטאלין. סטאלין האשים את מתנגדיו ברצח ק׳, 
ופתח במסע מעצרים וחיסול של אלפי יריבים ו״סיטים" במפלגה, 
עפ״ר ללא משפט (ע״ע מועצות ברית ה*. היסטוריה, עמ׳ ^ 741 ). 






681 


קיררב, סרגי צי"ני;.יץ׳ — רןיריוסד,י, איין וסיליויץ׳ 


682 


ע״ש ק׳ קרויים חבלים וערים (כגון; קירוב )מקודם ויטקד,] -- עיד 
הולדתו, קירובאבאד באזרבידדן. קירובאקאן בארמניה וקירובוגראד 
באוקראינה), וכן מוסדות ומפעלי־תעשיה רבים. 

. 1 (')— 43 ־ .־ 11-01 ) 7 !וסו!) ^ 711 .מ 

קירובוגרד ( 14 !ק 0801 ק 1 ו> 1 , עד 1924 יליז^טגרד; 1524 -־ 1936 — 
זינוביבסק: 1936 — 1939 קירובו), עיר ומרכז מינהלי של 
מחוז(אובלסט) ק׳( 24,600 קמ״ר, 1,267,000 חוש׳) במרכז הרפובליקה 
האוקראינית, בריה״ס. 212,000 תוש׳ ( 1974 ). ק׳ שוכנת על הנהר 
אינגול בלב איזור חקלאי פורה. היא מרכז ותיק וחשוב של תעשיית 
מכונות חקלאיות (מפעל גדול שנוסד במאה ה 19 ). כן מייצרים בק' 
מכונות שונות (מנועים, מאזניים, משאבות), מזון. חמרי־בניה, מוצרי־ 
עץ ומוצרי תעשיה קלה. — ק׳ נוסדה ב 1752 ע״י הצארית יליזוטה 
פטרובנה (ע״ע) כמבצר להגנת רוסיה מפני התקפות הטטרים. לפני 
המהפכה היחה ק' מרכז מסחרי חשוב לתוצרת חקלאית - ־- דגנים, 
צמר ובקר. היא נקראת ע״ש המנהיג הסובייטי קירוב (ע״ע). 

יהודים התיישבו בק׳ בסוף המאה ה 18 ; ב 803 ! נרשנזו 574 
יהודים. בעקבות התיישבותם של מהגרים יהודים מהפלכים הצפוניים 
בפלכי ״רופיה החדשה״, עלה מספרם ב 1861 ל 8,073 וב 1897 — 
ל 23,967 ( 39% ). פרעות 1881 פרניו בק׳ ומשם פשטו לדרום רוסיה. 
בסוף המאה ה 19 ניכרו מגמות חזקות להתבוללות ולרוסיפיקציה. 
אך עם־זאת התפתחה שם גם התנועה הלאומית והציונית; בראשה 
עמד טיומקין (ע״ע). היהודים מילאו תפקיד חשוב בהתפתחותה הכל¬ 
כלית של ק׳. במלה״ע 1 מצאו בה מקלט יהודים מאזורי החזית. 
במאי 1919 הרגו חיילי ההטמן גריגוריב למעלה מ 1,000 מיהודי ק׳. 
עם כינון המשטר הסובייטי חוסלו המוסדות היהודיים. ב 1926 נמנו 
בק׳ 18,358 יהודים ( 27.6% ). הנאצים רצחו את כל היהודים שלא 
הספיקו להימלט לפנים המדינה. ב 1970 נאמד מספר היהודים ב 10,000 . 
א. ד. רוזנטל, הטבה באוקריבה (רשמות. ג׳), 4 ',, 413 תרפ״ג; א. סשערי- 
קאווער, די אוקראינער פאנראסען א? יאר 1919 . 393 — 309 , 1965 : 
,'> 1 ז 01 ־ז׳ו,י>? ת' 11 > ׳^חו 1 ו 4 נ) 11 ז]ב< 1 , כר׳ 68 — 77 , 
מהדורה ביקרתית של חלק מכתביו י״ל בעריכת שווארץ (.£! 
1914 . 1 .וו 1 נ 1601-1 ח 6 נת 11 :' 1 () וחטזס 00116111 .(. 64 ) ./ח 1 ;עיו 841 ). 

,ו 1 )ה/) 1 ו 1 )).) 11 ^ ״סין .€ ה)){ 11 ו)ו/ :) 11 ) 1 ^ 11:10 ( 111 ^ ) 1 ( 1 ,־ 11 יו• 4 ו^•| 

.€ 1 הו 0 '. 2 ) 1 !) 11 '.> 41 ז 10 תז; 1 \. 1111 ,!} 

וו 10 \ ווו 1 ) 0 <'.) 01 •}ן} 0 /ו/ 1 ■*ו/׳ל . 1 ז*חו; 1:11 .זו 1 .' 1 .( 11 
וו 1 ו 11 ! 1 /ו/€ ע/י׳זו^.([ .א . 1 ; 7 ר 1 יז ,[ 11 ' 1 /וןו 1 ו'\. 1 ! 1 •. 1 < 1 .') ס/ ^ווו/)^ו<ו ^ >| . 

,־ 8 ל(' 1 .■או/ו 0,7 < 1 

צ, בר. 


קיךילוס ומתודי־וס - . 106104 ) 46 '. ; ;־.ןגופסא ■ (ק׳, שסו 

האמיתי — קונסטנטינוס. 826 , סאלוניקי ■ - 869 , רומא ז מ׳, 
885-615 . ניסרה) .,השליחים אל הסלווים" ומקדושי הכנסיה; אחים 
סיסיוברים ביזאנטים שפעלו לחיזוק הנצרות במורויה 1 ע״ע) הגדולה 
והיו ממניהי־היסיד של שני אלפביתים סלוויים (גלאגוליצה וקירי־ 
ליצה). המקור העיקרי לתולדות קו״ם הן שתי יצירות סלוויוח. "חיי 
ק׳" ו״חיי מ". הכתובית ברוח ההגיוגרפיה של חיי קדושים (ע״ע 
ביזנטיון, עס׳ 392/4 ), והמשבצות יסודות אגדיים בסיפור העובדתי. 

קר־מ היו בניו של קצין ביזאנטי בסאלוניקי, שבה נמצאו גם 
דוברי סלווית, ומכאן ידיעתם את השפה הסלווית. הם קיבלו השכלה 
גבוהה בקושטא והוסמכו לכמורה. ק׳ עבד זמן־מה כספרן בכנסיית 
״סופיה הקדושיה״; אח־כ נטש את משרתו ונכנס למנזר (אולי בגלל 
מחלוקת האיקונוקלזם (ע״ע)). מ׳ כיהן כראש מנזר פוליכרוניון 
שסו׳י״קגסגחח!, בגדה האסייתית של ים־השיש. לפי המסופר השתתפו 
קו״מ ב 860 בשליחות מיסיונרית בקרב הכוזרים (ע״ע), ושם, בפני 
הבאקאן התווכחו עם ■הודים ומוסלמים, ואולם לדעת חוקרים רבים 
ויכוח זה הוא אינטרפולציה חפשית ממקורות קדרמים־יותר. לשלי¬ 
חות זו קדמה הכנה יסודית בלימוד עברית וסורית. על ק׳ מסופר. כי 
מצא בחרסון .אונגליון וס׳ תהיליב, כתובים באותיות רוסקי" (כלו׳. 
.,רוסיים"), ע״ס טעות־קולמום זו ..רוסקי" במקום "סורסקי" 
(״סורי״) - טענו חוקרים ריסים ובולגרים אחדים. כי כבר באמצע 
המאה ה 9 היה לרוסים אלפבית משלהם, דעה שדחוה רוב החוקרים. 

פעלם המיסיונרי ההיסטורי של קו״מ קשור בעיקר בשליהותם 
למוראוויה ב 863 . הם יצאו לשם מטעם קיסר כיזאנטיון, מיכאל חו 
(ע״ע), ולפי הזמנת נסיך מוראוויה, שרצה לבלום בעזרת פעילותם 
ובתמיכת ביזאנטיון את ההשפעה המדינית והכנסייתית של הפסורה 
הגרמנית בארצו. כהכנה למשימה הומצא האלפבית הסלווי (ע״ע 
קיריליצה) וניתרגמו לסלווית (בניב געהכידו האחים מסאלוניקי, 
וע״ע סלוית-כנסותית עתיקה) חלק מבתבי־הקודש העיקריים, לרבות 
ס׳ תהילים, במוראוויה הנהיג ק׳ את השימוש בלשון הסלווית המדו¬ 
ברת בעת הפולחן. בניגוד למקובל בכנסיה, שכידוע■ התירה את 
השימוש ביוונית, לאטינית ועברית בלבד. רעיון זה עורר התנגדות 
נמרצת-ביותר מצד הכמורה הגרמנית, ובמיוחד מצר ארכיבישוף 
זאלצבורג וכישיף פאסאו. שתבעו לעצמם מרות כנסייתית על שטחים 
סלוויים אלה וביקשו להנהיג את הפולחן הלאטיני. מאידד־גיסא 
נתקבל צעד זה באהדה בעיקר בפאנוניה (הונגריה דהיום), חבל-ארץ 
סלווי אחר שאליו עברו בינתיים קו״מ. ב 868 יצאו שני האחים לרומא 
כדי להשיג את הסכמת האפיפיור לצעדם הנועז, ואדריאנוס 11 . מתוך 
שיקולים של מדיניות כנסייתית (ע״ע נצרות. עמי 343 ), אישר את 
הנהגת הליטורגיה בלשון הסלווית. קו׳׳פ השתהו זמן־מה ברומא, 
בעיקר בגלל מחלתו האנושה של ק׳. לפני מותו הש-ביע ק׳ את אחיו 
להמשיך במפעלם, ואמנם ס' חזר לפאנוניה כבישוף סירמיום (-זול 
!"""נו; כיום סרס (ות״ל!) וכלגאט אפיפיורי. פאנוניה הוצאה מת¬ 
לותה בארכיבישוף זאלצבורג והוכרזה פרובינציה כנסייתית הסרר, 
במישרין למרות רונוא. את שארית חייו הקדיש מ׳ להרחבת פעלו גם 
מעבר לפאנוניה, ועל רקע זה התנגש עם הכמורה הגרמנית. ב 870 
נשפט בבוואריה ונכלא לכסה שנים, עד ששוחרר בהתערבות האפי¬ 
פיור, ואולם. תככי הכמורה הגרמנית יכלו לו בסופו־של־דבר, ואחרי 
מותו ( 885 ) נאלצו תלמידיו ויורשיו לנטוש את האיזור ולהעביר 
את מרכז-הפעולה לבלקנים. 

חייהם ופעלם של קר׳ס, המהווים נושא למחקר ענף בלשונות 
סלוויות ובלשונות אירופיות מערביות, זכו לעיון מהבטים שונים. 
כד, למשל, מבליטים חוקרים אחדים (בייחוד מהגוש הקומוניסטי) 
את ההבט הפוליטי של שליחותם, בעוך שאחרים טוענים בעקשנות - 
ללא יל ביסוס עובדתי- - כי קו״מ תיו סלווים ולא יוונים. כד, למשל. 
נקרא על שמם ארגין מדיני מחתרתי בקייב ( 1846 — 1847 ), ,.האגודה 






685 


:!ידילזס וטתודיוס — ק־רכדווף, ג:םטו רוברט 


686 


הקירילן־מתרדית״, שדגל ברעיון הפדרציה של הסלווים 1 אחד מראשי 
הארגון היה המשורר האוקראיני שוצ׳נקו (ע״ע). חקר מורשתם של 
קו״מ הולך ומתרחב בעת האחרונה: מוסדות־מחקר ואוניברסיסות 
נקראים על שסם, בסאלוניקי יר׳ל בח״ע 1 תג 111 ס 11 ] 0 זז 1 ס 1-111 ץ 0 , ואילו 
המכון הסלווי בזאלצבורג־רגנסבורג. המוקדש בעיקר לחקר תולדות 
הסלווים ביה״ב המוקדמים, עורך מפעם־לפעם קונגרסים בי״ל על 
נושאים הקשורים בקו״מ. 

; 1902 , 0 /) 0 ו/זי 1 /ג 11 110 ו-וץ.'> >^ 1 ס 9011 ] 1 < 14 ). >׳%.׳•./•/״/' .\ 11 ו!יו 1 <),י 1 .' 1 

., 111 : 20 ^* 1 ' ,')/■וז/ 5 '\ 1 111 < ■) 11 ( 0 '^ ^^ווו>:!■\ 8 11<, 1x1 ו 1 ־ 1 ( 1 \( 1 ,' 1 

,׳ 19.13 ,־)•)?;ז);■;?! •) 1 ) 1 ) 111 |^ זו//ג/*>תו׳ס' 0 ?/) •;)./ 

־•ן^ע . 0 ; 3 ! 94 ן ,ו 311 ו 1 ו' 1101 0 י} 0 /י׳ז; 0 י/ו 1 . 1011 ) 1 ^ 1 ) / 7 ו־< 6 .־<; 1 -<',זו)זוןו 1 ( 1 . 1 
,■לי 1 י\ 1 ד 1 ) .י[ ; 1950 . 2 ^ 2 — 231 . 1 ) 7 י.־י/ו'.י 1 }ס ■<ן*׳^ןין 0 .׳\. 1 י! 11 ז;ד 

,ו 11 זז 111 (' 1 .מ./ :ססי-*! ,״•}׳);!/יי* א■*/׳ זווו 141 ,./ג, /) 1111 1 ון 11 י} 11 ■ 

! 11 ! • 1 ) 11 01 י 1 ) 11 ) 111 ),') ) 11 ( 1 ,ו;י 1 ו;>?../■ -•ו ; 1962 ,וו<•^ 1 ^■ן 0 ^\■!ו<^■ן<') ״/ 

. 1971 ,ז 1/1€ ) 1 >ח 11 \ ןר 1 ו/ו/ 1 ) 

מ. אל, 

;■ןיריליצה (ציריליצה. אנג׳: וי 11 ת 50 11110 זץ 0 ), אלפבית סלווי, ע״ש 
מפציאו המשוער קירילוס (ע״ע קירילוס ומתודיוס). האלפ¬ 
בית הומצא כדי להעלות על הכתב תרגומים לסלווית של כמד, 
מכתבי הקודש וספרים ליטורגיים בקשר לשליחותם של שני האחים 
הנ״ל למורוויה ב 863 לחיזוק הנצרות. כיסוד לקי שימשו האותיות 
הגדולות (מאיוסקולה; של כתב־הספר היווני של אותה התקופה. 
במבטא הנהוג באותה עת, בתוספת סימנים מאלפביתים מזרחיים 
(עברי, סורי וקופסי) לאותם ההגאים שלא היו מצויים אז ביוונית: 
בשטח ה ת נ ו ע ו ת — האות 6 • (יאט׳, לציון 6 , !יו), שתי התנועות 
האגפיות ^ 161 , * 61 |, וכן עם פריוטאציה * 1 1 ! 1 ץ ן. ,אן 1 5 ׳< ן, 
שתי חצאי־תנועות ־ 1 (הכינוי יר), .!־(שר), וכן סימן להג 1 ן! ץ |- 1 ־ 1 ; 
בשטח העיצורים השילים קירילום את הסימנים להגה זה (ד), 
111 (ש),ז 1 (צ), 4 (צ־). גם הסימן 6 , לציון הר,גה 61 | הומצא, מאחר 
שהסימן 8 צייו באותה תקופה את ההגד, (■\|. קירילום נהג לפי העק־ 
רון, .,סימן אחד להגה מסוים אחד", פרט לצירוף שתי אותיות לציון 
התנועה ןט| גס (בדוגמת גיס היוונית) והתנועה, ׳ץ, 1 ־ 1 או 1 ־ 1 . 
בכך עולה בהרבה הק׳ על כל האלפביתים של הסלווים שקיבלו את 
הנצרות מרומא ושהאלפבית הלאטיני שימש להם כיסוד. 

הק׳ שימשה יסוד לאלפביתים לאומיים של הרוסים, האוקראינים, 
הבילורוסים (חלק מהם, האוניאטים, השתמשו זמן־מה בא״ב הלא־ 
טיני), הבולגרים, הסרבים והמקדונים, וכן, בתקופה ארוכה, של הרו¬ 
מנים האורתודוכסים, בהתאם לשינויים הפונולוגיים בכל לשון ולשון. 

הק' משמשת זה כארבעים שנר, את העממים השונים באסיה 
הסובייטית שלא היה להם כתב עד מהפכת אוקטובר, וכן דחתה הק¬ 
את האלפבית הערבי של המוסלמים ואת העברי בניבים המיוחדים של 
יהודי בוכאדה ושל היהודים ד,ד,רריים. 

בהתפתחות הק׳ נשתנתד. במקצת צורתה מן הצורה האונציאלית 
(עגולה) הנקראת "אוסטאוו" (השר כ״י סלווי בסיני, ר׳ כ״י סול 
עמ' 87 — 88 ) לצורה מרובעת במקצת, הנקראת "פולואוסטאוו", החל 
במאה ה 14 , לאחר מכן התפתחה גם צורת ה״סקורופיס" ("כתב 
רהוט״), בייחוד לנתיבה ביד. הק• הרוסית המודפסת שונתה במידת־ 
מה בימי פיוטר הגדול ע״י הידמותד, לצורות של הכתב הלאטיני 
(הכתב המחודש הזה נקרא "גראז׳דאנקה", דד.יינו, "כתב אזרחי"), 
אחרי מהפכת אוקטובר הונהגו שינויים מעטים בכתב הרוסי (ע״ע 
רוסיה, לשון). וע״ע כתב. עס׳ 3 /. 1102 . 

; 1928 ,מ״נ 24 קת 0 ש 1 ; 3 ך 1 מ 3 ז 1 נ* 0 תתאקאא מ 3 א 0 אמ 36 ח 1.0 ז 1 <״ 0 ק 3 >ו. 6 > . 11 
. 1971 , 77/1.7 ,/ 7 74.7 י/ 77 , 7/1 ״, 1,7 ו., 111 )ז,,;( 1 ,' 1 
ס. אל. 

(קריז !^*'ל**[ - , 0111-111 .מ 1 ז 1 ( .מתסל), 1 ) פרובינציה 
במנצ׳וריה (ע״ע) צפון־מזרח סי(. גובלת בקוראה ובבריה״מ. 

שטחה 187,000 קפ״ר, ובר, 20 מיליון תוש' ( 1972 ). ק' נחלקת ל 3 
אזורי-משנה: א) האיזור ההררי, רכס הדי צ׳אנג-בי המבותר ופסגתם 


בהר בי-סואו ( 011 ' 1.1 בק), 2,744 מ׳. איזור זה מיוער ברובו הגדול, 
אוכלוסייתו דלילה ומרוכזת בכמה עמקים בצפונו. מפעלי התעשיד. 
הם לעיבוד עץ ובדרום מצויים מכרות נחושת. ב) האיזור התיכון, 
ארץ גבעות והרים נמוכים וביניהם עמקים רחבים. בחלקו הוא מיוער 
ועמקיו סעובדים עיבוד חקלאי אינטנסיווי. האיזיר עשיר במחצבים: 
פחם, נפס. גז טבעי. נחושת, ברזל, עופרת וזד,ב. באיזור זה מרוכזת 
רוב אוכלוסיית הפרובינציה בערי-תעשיד. שבד,ן מפעלי תעשיה-נבדה■ 
ג) איזור מישורי שבמערבו ובצפון-מערבו טורי גבעות. זה איזור 
חקלאי שמגדלים בו בעיקר סויה, סלק-סוכר, חיטה, שיפון, פשתן 
ומספוא. 

האוכדוסיה סינית ברובה-הגדול. כ 500.000 מאנצ׳ורים יושבים 
בעיקר בצפון, בדרום-ד,מזדח ישנו חבל אוטונומי קוראני. ובצפון■ 
מערב — חבל אוטונומי מונגולי. הבירה היא צ׳נגצ׳ון (ג׳אנגג׳יז), 
ובה 1.8 מיליון תוש׳ ( 1970 ). 

2 ) עיר בחלקה התיכון של פרובינציית ק׳, 1.2 מיליון חוש׳ 
( 1970 ). משמשת מרכז תעשיה ותחבורה ויש בד, פפעלי־תעשיה 
לכימיקלים, מוצרי-עץ. חמרי־בניין, מזון ועוד. 


קיריקו, ג׳ורסו דד, — 0111110 0101810,10 —(נו' 1888 , וולוס 
1 יווז 1 ), צייר איטלקי. ק׳ התחיל את לימודיו באתונה, ב 1906 
עבר למינכן. שם למר באקדמיה לאמנויות היפות. בעיר זו הושפע 
מעולם הדמיון בציוריו 
של בקלין (ע״ע) ומתו¬ 
רותיהם של שופנהאואר 
וניצשה. ב 1909 יצר, ב¬ 
איטליה. את ציורו ה¬ 
מטאפיסי הראשון. ב 1911 
בא לפאריס. אווירת מס¬ 
תורין, חללים גדולים, 
פרספקטיווה בלתי רא- 
ציונאלית וחפצים בעלי 
צללים ארוכים וכהים, 
בתווכיכרותמונומנטא־ 
ליות על רקע עמודים. 
מקדשים ופסלים קלא¬ 
סיים, מאפיינים את כלל 
יצירתו של ק׳, ואת ציו¬ 

ו, האסכולה המטאפי- נ 1 י 1 ■■ ,ז קיויהי; "םכורטו-ו 

■ב■ רחיב. 14 ו!ו !אוהף :־.*'-■יו 

סית האיטלקית׳ שייסד 

ב 1917 עם קארלו קארה 1881 -״ 1966 ). החפץ נותק מהק¬ 

שריו המקובלים והוצב במערכת יחסים חדשה ומסתורית, השייכת 
למצבי חלום מסוימים (״המסתורין רהמלאנכוליה של רחוב״■ 1914 : 
אוסף סרטי׳ קונטיקט, אה״ב), אחרי 1925 זנח ק׳ את הסגנון המטא* 
פיסי והתחיל יוצר כרוח קלאסית. למן 1940 הצטרף ללוחמים 
כאמנות המודרנית. כזכות תקופת יצירתו הראשונה נמנה ק׳ עם 
חלוצי הסיי-יאליזם (״״״>■ . 110,1955 , 

קייר^כדווף, גו 0 טו ^ £1 <>\ן 17 >ז 1 .>! 1 ז€נז 140 י\ב 1 י: 11 צ) ^ 

( 1824 , קניגסברג — 1887 . ברלין), פיסיקאי גרמני, ממייסדי 
הספקטררסקופיה (ע״ע ספקסרום וספקטרוסקופיה). בשנים 1847 — 
1854 הרצה ללאישכר, קודם באוניברסיטת ברלין ואח״ב בברסלאו, 
בשנים 1854 — 1875 כיהן כפרופסור לפיסיקה בהיידלברג׳ שם פיתח. 
יחד עם בונזן (ע״ע). את הספקטרוסקופיה. מ 1875 היה יו״ר הפ¬ 
קולטה לפיסיקה ומתמטיקה באוניברסיטת ברלין. מפרסומיו החשו¬ 
בים : : 1 ו! 1180 מב 3 ' 0.1 ^ 1 \ 31 ד 1 ־ 01301 1 ז€א 110 א 1€ ־ 01 ש' (..הרצאות על 

פיסיקה מתמטית״) 4 כר׳, 1876/94 ; ח 0 ז{ח 41111 ח 113 ב 1 ^צ 10110 חת 1 ר.:>־ 01 
(.-אוסף מאמרים״) 1882 , 




687 


קירכהוןז, גוסטו דוכדט — קירכר, אתנזיוס 


688 


ב 1845 פרסם,את .,חוקי ק׳", המאפשרים חישוב הזרמים והמת¬ 
חים החשמליים בכל מעגל חשמלי. אח״ב פיתח את חוקי אוהס 
(ע״ע) למוליכים תלת־ממדיים והראה. שמהירות זרם חשמלי (לא 
מהירות המטענים) היא מהירות האור. יחד עם בונזן הראה. כי כל 
חומר פולט אור בצבע אפייני בשעת ליהוט אדיו, וכי אור זה 
מתפרק בעברו דרך מנסרה (ע״ע ספקטרום. עמ׳ 292-290 , ותמ׳ 
שם) למרכיבים המאפשרים את זיהויו של התומר. כך גילו שני 
יסודות חדשים: צסיום ( 1860 ) וררבידיום ( 1861 ). ק׳ יישם את 
תגליתו לחקר הרכב השמש, והצליח להסביר אח קווייהבליעה בספק¬ 
טרום השמש (שם. עמ׳ 290 ). שיטותיו מהוות בסיס לאסטרונומיה 
ולאסטרופיסיקה המודרנית. 

חוקי ק׳: 1 ) חוק הצומת: בכל צומת־מוליכים במעגל-חשמלי 
שווה סכום הזרמים הנכנסים לסכום הזרמים היוצאים. 2 ) חוק 
המעגל: בכל מעגלימוליכים סגור שווה סכום הכרחות האלקטרו־ 
מניעים לסכום מפלי־הסתח. חוקים אלה הם מראשוני חוקי השימור 
(ע״ע פיסיקה. עם׳ 753 ), והמסקנה מהם ■־ מטענים חשמליים אינם 
נוצרים זאינם נעלמים — תרמה ליצירת מושג ה״אלקטרון", ובע¬ 
קיפין — לתורת החלקיקים האלמנטריים (ע״ע). 3 ) 'חוק הקרינה: 
היחס בין פליטת קרינה ובליעת׳-. הוא קבוע התלוי רק בטמפרטורה 
של המשטח הבולע-פולט. יא, ■ 1 ■, 

קירכהים, רפאל( 1840 . פרנקפורט ע״נ מיין — 1889 , שם), 
משכילירסרפר. תחילה עבד כשוחט בעירו; אה״כ פנה לעסקי 
בנקאית כדי שישאר לו זמן למחקר, ק׳ התנגד לרפורמה. הוא ביקר 
בחריפות את הכיוון הרדיקלי של הפנסים הרפורמיים בברארנשווייג 
ובפרנקפורט ( 1845 ) כאשד הו״ל את ,׳תוכחת מגולה" של ש. י. 
רפפורס (ע״ע). בהשפעת א- גיגר (ע״ע) התקרב ק׳ לתנועה זו׳ 
בערוב ידמיו הד.דיר את ״קבוצת מאמרים״ של גייגר ( 1877 ). יחד עם 
חכמים אחרים הו״ל מהדורה משוכללת של הספר ..שם הגדולים•׳ 
לר׳ ח. י. ד. אזולאי (ע״ע), והוסיף בו הערות חדשות ואת תולדות 
המחבר. ספרו העיקרי הוא ״כרמי שומרון״ (תרי״א) — מחקר 
בהיסטוריה של השומרונים ובתרבותם. עיקר תרומתו לחכמת־ישראל 
בההדרתם של כ״י עבריים: מהדורה מבוארת של .׳שבע מסכתות 
קטנות ירושלמיות״ (תרי״א)! הפירוש האנונימי לס׳ דברי־הימים 
המיוחס לתלמידי רס״ג (תרל״ד); הקובץ הספרותי "טעם זקנים" 
(תרט״ו: יחד עם א. אשכנזי); ועוד כמד, כ״י, שהעתיק וד.דפיס 
בכה״ע העבריים דאז. בספרו •;"סויז ("אסכולת 

פרשנים חדשה״) 1867 . יצא בחריפות נגד פירוש המקרא של ר׳ 
ש. ר. הירש (ע״ע), ובמיוחד תקף את האטימרלוגיות שלו. 

ב״* דינבודג. מארכיונו שד שי״ר (ק״ס, א׳). תרם״ד/ה 1 הב״ל. 

שלשר. מכחביס משגיאור זק״ש לר. ק׳ (שס. ד׳), חדם״ז/ח; 

1101 ) 1111$ . 11 111 ^ 1 ל! ^ 01 ק €0 . 1 1-011 ,|;ז 11 ןע 1 .[ 

. 01 <' 1 .(/י 1 ,!! 1 ן^} 511 ח 1 14 .,- 11 ;ז 1 ,.' 1,4 .!■ 11 ) ו 1 ן 1 ־>ן 8111 ) .'.,ז ;/״׳) 

לךרכד,ן, אלחנן הנלי (אמצע ד.פאה ד, 17 . ק'ןד.סוו — לאתר 
1731 , שם (!)). מהבר יידי. על חייו ידוע מעט. בנעוריו 
נדד בהולנד ובפולניה. נשא־לאשה את בתו של ר׳ צ. ה. קוידנובר 
(ע״ע). ק׳ נתפרסם בזהות ספרו "שפחת הנפש" (לראשונה: פרנק¬ 
פורט, תס״ז), ספר-מוסר יידי שנדפס לרוב, ונפח מאד בגרמניה 
ובמזרח אירופה עד מחצית המאה ה 19 . בניגוד ל״קב הישר" של 
חותנו, מייסר קי בפקל-נועם.• ספרו ארוג משלים, אגדות חז״ל 
ואגדות־עם מנוסחים ומסוגננים במקוריות שובת־לב. בתפ״ז נדפס 
(פיורדא) חלק שני של ד.םפר: אוסף של 15 מזמורים (ביידית) 
לשבתות ולמועדים. ושיר על חיי ד,יהודים בכפרים — הבל ברוח של 
מוסר־השבל. בספר נדפסו תווים מקוריים שק' הוסיף לשירים: 
היה זר, רעיון חדשני ללמד שירי-מוסד ודינים בעזרת מנגינה. 
בשני הספרים משוקע חוסר היסטורי רב־ערו. חלק ב׳ לבדו נדפס 


בהונגריה בתרנ״ט וב 1901 , כפלגיאט. בידי יהודה כהן קרוים. 
מכתביו האחרים של ק'; "חדושים מספר אלחנן", על התודה וקצת 
מנביאים ראשונים (ח״א: אופיבאך. תפ״ב; ח״ב: [כולל פירוש לסם׳ 
אבות! שם, תצ״א}! "לקט אלחנן", מודות וכוונות על התפילה (בכ״י). 

י. ■נ־אצקי. הקדפ.ד. לד,ד,דורת ״שד,חח הנפט", .) 192 : י. צינברג. 
תולדית ספרית ישראל. ד׳. 103 — 106 . 144 — 148 , 1958 . 

קירכנר, אלנסט לולריג — ־^^חו 1 ^:נו,> 1 1 :!וז:נ^ 1 

( 1880 -^ 19 ), צייר ואמן חיחודעץ גרמני. ק׳ היה ממייסדי 
קבוצת ׳,הגשר״ ב 1905 (ע״ע אכספרסיוניזם; גרמנית, אמנות). 
האופי הקווי, הדקרראסיווי וד.דו־ממדי של יצירותיו הראשינרת 
מקורו ב״יוגנדשטיל" ובציו¬ 
ריו של מונק (ע״ע). מקו¬ 
רות אחרים להשראתו שימ¬ 
שו התחריטים של דירר 
(ע״ע). חיתוכי־עץ מיה״ב 
וציורים נא(-אימפרסיונים- 
סיים! לאמנויות של אפרי¬ 
קה ואוקיאניה היתד. השפעד. 

חשובה על המגמות הפרי־ 

מיטיוויות של יצירתו ועל 
הנטיה לצורות זורמות. חיי 
המטרופוליז רבי'ד,מתח מו¬ 
צאים ביטוי ביצירות אכס־ 

פרסיוניסטיות החל ב 1911 . 

בשוויץ, בה בילד, את תקופת חייו האחרונד., צייר בעיקר נופי 
הרים, איכרים ורועים, שבהם יצר אידאליזציה תוך שימוש בצבעים 
בוד,קים דבמשיכות-מכחול מעוקלות (תם׳: כר׳ כ׳, עמ׳ 53 ). 

.(, 15 ,ט) ; 1 < 1 נ 1 ( 1 .\/ ; 958 [ .־נ' 

״־[ .( 1 : 7 .זי' 1 . 11 1 11 ■)ו/■,< 1 ^/קו>■<■^ -י״עז .־^ 1 ../ .:■! 

. 1968 

קילכל, — • 1 ס 011 ־ןו.> 1 $ט 1611 ;מגו 11 \. — ( 1602 , גיזה [ליד 

פולדה) - ־ 1680 , רומא), מלומד גרג(ני, חוקר במדעי הריח 
וד.טבע. בגיל 17 הצטרף לישועים (ע״ע) ובגיל 26 הוסמך לכמורה. 
מ 1629 לימד מתמטיקה ופילוסופיה במכללד. הישועית בווירצבורג. 
במלחמת שלושים־השנד, נמלט לאוויגיון( 1632 ) וב 1634 עבר לרומא, 
שם לימד מתמטיקה, פיסיקה ולשונות מזרחיות (לרבות עברית) 
והתרכז במחקרים ארכאולוגיים; עיקר תשומת לבו ניחנה לאגיפ¬ 
טולוגיה (ע״ע); עסק בחקר הלשון הקופטית (מרשימותיו שאב 
שנפוליון). הוא צדק בהנחתו שבכתב-החרטומים המצרי נרשם שלב 
קדום יותר של לשון זו: אולם הנחותיו האחרות, שהיו מוטעות, 
מנעו השגת פתרון (פרט לפענוח סימן אחד). את השערתו פרסם 
בספרו(,.השפה המצרית המשוחזרת"). 
1643 . בספרו י; 11 ו;א־ 01 י\ 1 ״ט ("עשיית מוסיקה עולמית"), 

1650 , רשם בתווים את טעמי המקרא העבריים, ע״פ הנוהג הגרמני- 
איטלקי, כפי ששמעם בביכ״ב ברומא. באותו ספר פרסם גם רישום 
קדום ביותר של לחן יווני קלאסי (ע״ע יונית, מוסיקה, עמ׳ 588 ). 

ק׳ היה מן הראשונים שמצאי תקבולת בין המושג של אדם קדסון 
(ע״ע) בקבלה לבין התפיסה התאולוגית הנוצרית על קדמותו של ישו. 
הוא המציא את ״פנס הקסם״ - מקרן שקופיות פרימיטיווי (ע״ע 
קולנוע). וניסה לשכלל את המיקר(םקוס ולבנות מערכות מראית 
ועדשות לכינוס אלומות אור (ע״ע בקסריולוגיה, עמ׳ ד 31 ). ייסד 
ברומא את "מוזיאון קירכר" לטבע, שעבר לרשות מדינת איטליה 
ב 1870 . חשיבות ספריו חרבים בתיאור נאמץ של מצב המדע בזמנו. 
האוטובירגרפיד, של ק׳ י״ל ב 1684 ; תרגום גרמני — ב 1901 . וע״ע 
ביולוגיד״ עמ׳ 337 ! גאולוגיה, עמ׳ 89 . 

..^ 1 . 1 . ,•\ €111 א . 0 ; 877 [ ,( 11 ( ,ת 111€ טו 5 . 111 ו;א) •א 

,י, 6 י' 1 , 11 ז 11 נ 1 ז\ סווין■) >/ 1$ . •/ 1/11111/111 1 , ן<׳ 








689 


קידנאידןה; קירני — 


690 


קירנאיקה (ק״ה), קירני (ק״י), שמם של חבל־ארץ ושל עיר 
עתיקה בלוב (ע״ע) המזרחית, לחופי הימה״ת. 

עד לארגונה המינהלי החדש של לוב ב 1963 . היתה ק״ה 
( 1 ז^ 1 ב 1 ו: 1 ז■<^) החבל המזרחי בין שלושת החבלים שהיוו את המדינה. 
על הגאוגרפיה, האקלים, האוכלוסיה והכלכלה של ק״ה ע״ע לוב, 
(עמי 7 '/ 4 ז 2 ). תולדותיה של ק״ה זהות עם תולדות ק״י (ר׳ להלן). 

העיר היוונית ק״י (ת״ןוק 6 > 1 ,־!ז־זץס), נוסדה באמצע המאה ה 7 
לפסה״נ עי׳י מתיישבים מהאי וזירה (סנטורין) בים האגאי, בהנד.גתו 
של בטוס ( 231115 ), במרחק של 15 ק״מ מנמלה, פפולמאיס. שושלת 
הבטיאדים משלה בק״י נ 200 שנה. מתיישבים נוספים מן הפלופו- 
נסוס ומאיי יוון הגיעו לק״י ב 570 לערך; נוסדו מושבות נוספות, 
ונוצר איזור יווני צפוף בין תחומי הפניקים שנושבו ע״י קרת־ 
חדשת (ע״ע). במערב, לבין מצרים במזרח. היוונים היו נתונים 
ללהץ מתמיד מצד הילידים הלובים. שנתמכו ע״י מלכי מצרים, או 
הצליחו לההזיק מעמד. הגלים השונים של המתיישבים היוונים לא 
התמזגו, ופרצו ביניד.ם מלחמות־אזדחים, ב 540 לפסה״נ נחלקו 
האזרחים ל 3 שבטים: המייסדים, המתיישבים מן הפלופונסוס ובני 
האיים■ לאסיפת־העם ניתנו סמכויות, ולמלך הושארו רק תפקידים 
דתיים, אך ההסדר לא החזיק מעמד ומלחמוה־ד,אורחים התחדשו. 
ק״י קיבלה את מרות פרם כשכבש כנבוזי (ע״ע) את מצרים, אך 
שמרד. על עצמאות פנימית; נד היד. גם בשלטון אלכסנדר הגדול 
( 331 לפסה״נ). אח״ב נשארה ק״י קשורה למצרים. מכיוון שמשלו 
בה התלמיים. ב 96 לפסה־נ הוריש אחד השליטים את ק״י לרומא. 
אחרי תקופת מהומות אורגנו ק״י ובנותיה כפרובינקיד, רומית בשם 
ק״ה ( 74 לפסה״נ). אוגוססום מסר את ק״ד. לפיקוח הסנאט. משבר 
חמור עבד עליד. בעת מרידות היישוב היהודי הגדול בימי טיטום 
(ע״ע), וביותר בימי טרינום (ע״ע)! נהרסו או הרבר, מבנייניד. 
העתיקים. לפי הרפורמות של הקיסר דיוקלטינוס (ע״ע) אורגנד. 
ק״י יחר עם הערים הסמוכות לפרובינקיה "ליב;ה פנטפוליס" 
( 0115 עט 11 ,■)? ג 1 נ 1.11 ). ב 642 כבשיו הערבים את ק״י. ומאז נהרסו 
העיר וסביבתד.. 

למעלה מ 1000 שנים היד, האיזור מרבו תרבותי יווני ורומי. 
מוצאם של הפילוסוף אריסטיפום. של המשורר קלימכום ושל 
ארטוסתנס (ע' ערכיהם) היה מק״י. עשרה של ק״י בימי זד,רד. בא 
מתבואה, מצמר, מתמרים ומצמח-תבליו ושמו סילפיון, שגידולו 
ויצואו היו מונופולין של מלכי ק״י. בתקופת האסלאם כונתה הק״ה 
ברקה - ע״ש העיר המקומית שנקראה בך (מז 3 ט) — ושימשה 
נקודת־מוצא לכיבוש המערב ע״י הערבים. ב 1517 כבשו התורכים 
את האיזור■ החפירות שנערכו בק״י חשפו שרידים נהדרים של 
אמנות ואדריכלות יווניות.-- במלה״ע 11 התנהלי סביב ק״י, ובאיזור 
ק״ד. כולו, קרבות קשים. 

יהודים, ע״ע אפריקה, עמ׳ 361 ; טרינום; לוב, עמ׳ 282 . 

; 1953 111 10113 ■ 0 ,? 

ווז 1313 ו.ץ 3113 / 0 £13133 711£ ,<־ 0 חו>ן ..}לי , 11 ; 1965 , 1 ,.' 0 ו<ז 0 ^ 31 '. 1 

* 1971 . 12 . 011 , 1363 { 03/3 <'{ 111 ) 0131 ^ 1 
מ, ע. 

1 'ד,)קיתאית, האסכולה ( 105 בח£זץ 0 ). אסכולה פילרסופית סוק־ 
ראטית מיסודו של אריסטיפוס (ע״ע) איש קירני, ממקורביו 
של סוקראטס, ויש אומרים, של נכדו בעל אותו שם. נציגיה העי¬ 
קריים של אסכולה זו הם: ארמה, בתו של אריסטיפוס, אנטיפאטר 
איש קידני ותלמידו של אריסטיסוס, הגסיאם, אניקריס ותאודורום 
..האתאי״, האסכולד, חדלה להתקיים ב 275 לפסה״ג לערך (ע״ע 
הדוניזם). 

האסכולה הק', שעסקה בעיקר בתורת חמדות (ע״ע), החזיקה 
בהדוניזם מפורש; ההנאד, (חעסאן)) היא הטוב וד,תכלית הרצויד, 
משום עצמה. כל שאר הדברים, ובכלל־זד, הידידות, התבונה והאושר 
רצויים משום ההנאה שהם גורמים, ולא משום עצמם. את ההנאה 


קידיןגור, כדן אוגי 

הסבירו הקידניים כתנועה "חלקד," (הרמונית) ואת הכאב כתנועה 
"מחוספסת" (לא־הרמוניח), ומכאן הם מודים, כולם או חלקם, בעצמה 
הרבה־ייתר של הנאות הגוף וכאביו. תגסיאס ותלמידיו פיתחו את 
ההדוניזם לביוין של תועלתנית אישית. הם טענו, שאין החכם עושה 
דבר אלא לתועלת עצמו, ואניקריס הוסיף, שאשרו של הזולת איננו 
רצוי כשלעצמו, שהרי רק הזולת הוא החש בו. עם־זאת הודו בקיום 
רגשי ידידות וכבוד להורים ובמעשים מתוך מניעים פטריוטיים. 
האסכולד. הק׳ גרסד. ספקנות סנסואליסטית. המסוכמת במשפט: "איו 
אנו יודעים אלא את היפעלויותינו". השפעתד. היתד, גדולה בעיקר 
על האפיקוראים (ע״ע), שנתנו לד" כבל הנראה, את הבסיס המט¬ 
פיסי והמדעי בהש-פעת האטומיזם של דמוקריסיס, ■— וע״ע יונית. 
פילוסופיר״ עמי 601/2 . 

.ו 111 ו 1 יו 0 חהו; 1 ז) ,'!) :' 925 ! , 11 .■ס)!!/)(! ^ן/■)>וו/^^^■ו!) .;קזיא} 1 ווו") .!רו 
11 ו)ו^וו>^ו 0 ה^■וו(.') 31 ,(. 011 ) ג( 0 נ 1 ג 1 סתת 111 ל 1 .: 1 ; 1958 . 0 ו 0 ה 33 /£ / 

. 1961 

ילו^רקגרר, ^ירץאוב* — 1 >־ 1 גב^ 140 ־ 1£1 ^ 1 חש־ומצ— ( 1813 — 

1855 ), פילוסוף וסופר תי, אבי האכזיסטנציאליזם וע״ע). 

על ק׳ השפיעה מאד האווירה הדתית־הסגפנית של הבית. אביו, 
סוחר לרתרני אדוק שהתעשר בקופנהגן, כבר פרש מעסקיו לפני 
שנולד ק/ זאת כדי להקדיש את בל זמנו להגות דתית ולחרטה על 
שקילל את אלוהים בימי עניו. בגלל חטא זה, ואולי גס חטאים 
אחרים, האמין האב שזעם האל רובץ עליו ועל משפחתו. אמונה זו 
דבקה גם בבן והשפיעה על מהלך חייו והתפתחות רעיונותיו. 

ק׳ למד תאולוגיה באוניברסיטת קופנהגן, שב־ ניכרו השפעות 
הרציונליזם של הגל (ע״ע) והלדהרוח הרומנטי של התקופה. לזמן 
קצר נסחף עם ההתהוללות הסטרדבטיאלית של חבריו, ברם, עד מהרה 
הסתייג ממגמה זו ושוב הסתגר בתוך עצמו. ב 1840 , השבה שבה 
סיים את לימודיו, התארס עם רגינה א'לסן, עלמה ממשפחה אמידה 
בקופנהגן. ק׳ ביטל את האירוסין אע״פ שאהב אשה זו כל חייו; 
לבסוף אף הוריש לה אח כל כתביו. מאחורי חיצוניות עליזה ושופעת 
הומור הסתתרו רגשות אשם רמלנכוליה בבדים שמנעו ממנו נישואין. 
כדי לבררזז מהסערה שעורר יצא לברלין לשמוע את שלינג (ע״ע). 
אחרי 6 חדשים הזר לקופנהגן בהחלטה בחושה להקדיש את חייו 
להגות ולכתיבה. הירושה שירע מאביו פטרה אותו מדאגות פרנסה. 

עיקר משנתו הפילוסופית של ק׳ — הטענה שהקיום (אכזיס- 
טנציה) איני זהה עם החשיבה ("קונצפציה"). קיים הבדל איכותי 
בין חוויה ובין החשיבה על אותה החוויה. כך. למשל, יש הבדל בין 
לראות או להריח פרח ובין תיאור מושגי של פרח. החשיבה משת¬ 
משת במושגים כלליים ומופשטים, בעוד שהקיום הוא פרטי וממשי. 
לפיכך, החשיבה איבה יכולה לתפוס את הקיום, ורק חודה דתית, 
שהיא קפיצה סיבסצנדבסית, יכולה להתנסות בקיום הפרסי. 

מכאן ערעורו של ק׳ על משנת הגל הרציונליסטית ששלטה אז 
בכיפה. ק׳ טען. שהרציונליזם של הגל, כמוהו כשל שפינוזה׳ מזהה 
קיום עם השיבה ולכן סוגר את הממשות בתוך שיטה לוגית אובייק* 
טיווית. כנגד הקיום, שהוא נושא של שינויים והתפתחות דינמיים, 
הלוגיקה היא מערכת מושגית מופשטת 
וססטית. במערכת לוגית הכל צפוי־ 
מראש, מכיוון שהמסקנה הלוגית נקבעת 
בהכרח בהנחות עצמן; לכן דיבר הגל 
על התפתחות הכרחית בהיסטוריה האו¬ 
כפת כל פעילות על הפרט. ק׳ דחה דטר¬ 
מיניזם היסטורי זה והדגיש. שהקיום 
הסובייקטיווי תפשי מכל הכרח לוגי. החי¬ 
רות היא הצורה הבסיסית של הקיום 
האנושי. בכתביו תיאר ק׳ 3 אפני־קיום 
של הפרט: האסתטי (היינו, רימג־ סרן אופי קירקגור 




691 


לץרקטר, סדן אוכי — לץש, טאידי 


692 


טי). האתי והדתי; בהתאם לכך אפשר להבחין ב 3 תקופות 
ביצירתו. 

בחיבוריו האסתטיים ("או־או". "חזרה", "פחד ורעדה", 
"פירורים פילוסופיים"׳ "ציונים בדרך החיים"), שנכתבו בשנים 
1843/6 . הזהיר ק׳ מפני התמכרות לחיים רומנטיים׳ הבנויים על 
חלומות מופשטים חסרי בסים מציאותי׳ המביאים את הרומנטיקן לידי 
יאוש; ק׳ קרא לבהור בחיים אתיים׳ שבמהלכם נעשה האדם מידע 
לחירותו ולאפשרויות הבחירה שבידו. האדם האתי, הבוחר באפשרות 
הקיום שלו, נושא באחריות לבחירתו והיא המעצבת את חייו בפועל. 
ברם. טען ק׳, בסופו של דבר גם החיים האתיים יובילו את האדם לידי 
יאיש אם לא יושתתו על בסיס דתי. 

האמונה הדתית במשנת ק׳ תוססת את מקומה של המטפיסיקה 
המסרתית. הואיל והתודעה אינה תופסת את הקיום - שהוא מעבר 
לכל מחשבה — רק ק ס י צ ה דתית יכולה להעביר את המאמין מעולם 
המושגים אל היש בפועל. מעבר איכותי זה הוא בגדר אבסורד או 
פרדוכס מחשבתי שרק האמונה יכולה לקבלו. סתירה זו בין המו¬ 
שגיות ובין הקיום מוצאת את ביטויה באמונה הנוצרית•, זו 
מדגישה׳ כי האלוהים׳ בתור מושג׳ הפך לאינדיווידואל ממשי והיס¬ 
טורי. בחיבוריו הדתיים (..נאומים מטהרים״ ״אימונים בנצרות״.־ 
,׳לבחינת עצמנו״), שנכתבו כשנים 1851-1847 . הרבה ק׳ להדגיש, 
בין-היתר, את רגע האמונה. אותו הרף-עץ שבו מתנסה המאמין 
בנוכחות הטרנסצנדנטית של האלוהים. רגע זה מלמד גם■ שהבסיס 
לכל מערכת מוסרית הוא אהבת הזולת וההקרבה העצמית. 

ק׳ ראה עצמו שליח שתפקידו להביא אח קוראיו, ובייחוד את 
בני ארצו, לידי המרה דתית פנימית■ ב 1855 תקף את הכנסיה הלותר¬ 
נית הדנית על היותה שקועה בחילוניות-יתר. ועל שמוסדותיה ואנשי' 
הדת שלה מעדיפים הנאות ארציות על חיי-הקרבה נוצריים. ק׳ הטיף 
לחיים דתיים פנימיים, הצריכים להתבטא במעשי חסד ואהבה יומ¬ 
יומיים דלאו־דווקא בכנסיות מפוארות. הוא האמין, שמהפכה דתית 
אינה צומחת בן־לילה אלא צריכה להבשיל בהדרגה. אבל תחילה הייב 
האדם להיווכח בריקנות החיים הרומנטיים ולבחור בחיים אתיים. 
רק אח״כ, משנוכח האדם לדעת שמערכת מוסר בלי בסיס דתי אינה 
עמידה, הוא מכין עצמו להמרה דתית. 

כדי־ לקרב את קוראיו לחיים דתיים כתב ק׳ את רוב ספריו בשמות 
בדויים. אף שהציבור ידע את זהות מחברם. היה בכך ביטוי ממשי 
לאמונתו הפילוסופית שהקיום אינו זהה אלא טרנסצנדנטי לחשיבה, 
דהיינו, שהקיום הפרטי של ק׳ הוא טרנסצנדנטי לחשיבתו ולרעיונות 
המופיעים בכתביו. חלק משמותיו הבדויים היי דמויות רומנטיות. 
הלק אחר — דמויות אתיות או אתיות-דתיות. באופן זה הפגיש 
את קוראיו עם אפשרויות שינות — פעמים זו לצד זו — של קיום 
רומנטי, אתי אי דחי, כך שהקורא יכול לתהות על קנקנן, להביו 
את הבעייתיות בכל ק־־ום ולבחור בקיום שירצה. ק׳ קיווה, כמובן, 
שכתביו יובילו לבסוף לידי בחירה בחיים דתיים. ואולם, כתביו 
השפיעו על סופרים אכזיסטנציאליסטים מזרמים שונים, דתיים ולא־ 
דתיים כאחד. כתבי ק/ מקובצים בסב כר׳, י״ל בידי.י 1 זי.) 1 י\ 1 
בשנים 1%2/4 . מרביתם תורגמו לרוב לשונות אירופה. מבחר מכתביו 
תורגם לעברית בידי י. שכטר ואילן כרוך, תשי״ד. 

; 63 >'!,/;(/'? '),; 1,7 ) 1 ^ 1 !! 11 0 ! ס/. ״■^ ,. 1111 (,ווז .' 1 

. 4 //' 1 ,׳);/;;״ 7 ( 77 

עד. שם, 

לןיש, משפחה יהודית ותיקה בפראג. מוצאה מבוהמיה המערבית. 

ובפראג התיישבה בסוף המאה ה 17 . כ 200 שנה החזיקה 
המשפחה בלשייון לביח-המרקחת היחיד ברובע היהודי של פראג, 
ואברהם ק׳ ( 1725 — 1803 ) היה היהודי הראשון בפראג שקיבל 
תואר ״דוקטור לרפואה״ ( 1749 ; באוניברסיטת האלה). הוא יסד 


את ביה״ח היהודי בברסלאו ואה״ב ניהל את ביה״ח היהודי בפראג. 
יוסף ק׳ יסד את ביה״ם הפרטי המודרני הראשון בשכונת היהודים 
בפראג. ובנו חנוך ( 1918-1841 ), רופא. היה ממפתחי ענף 
מרחצאות־המרפא בבוהמיה. זכרונותיו ;ד 1 ו 08 ז 1 >;־ 1 .' 1 111 נג 1 ;!טא 101 זי 1 
(.,אשר חייתי יאשר שאפתי״) 1914 ׳ הם מקור היסטור• חשוב 
לידיעת קררות-היהודים בפראג לאחר מהפכת 1848 . כשגירשה 
המלכה מריה־תרזיה את היהודים מפראג ( 1744 ) הגיעו בני משפחת 
ק׳ להולנד, וממנה לאנגליה. הם ובניהם שימשו בפקידות ממשלתית 
גבוהה באנגליה ובמושבותיה, והיו פעילים בחיי הקהילה היהודית 
באשר ישבו. כמה מבני המשפחה נתפרסמו (ר׳ להלן), 

וסו/>;ן{{ 1 ו/ 0 ' 1 ו 10 , / 11 ./ 114 ( ./׳ 0€ וו->א .זו 

1 ) 1 .? 3/1 ו' 1 / 14 [ ״ 1 ;('(/(* 1 ,(.•\ , 4 ! אס!;;!!) ,/ ,? 7 )'>/>/ 7 >^ 7 

ז.י'! . 11 < .ו,חו.(וו.ו 1 וו 1 -. 4 .<וא ו.ו 1111 זא) 1141 .א ' 11 ))/ 1 ו 1 וו•)•) )/• 1111/1 

.( 31 יי 

קיש, אלכסנדר ( 1848 , פראג — 1917 , שם), רב וחוקר. למד 
בביד,מ״ד לרבנים בברסלאו ובמספר אוניברסיטאות. שימש 
כמורה־פרטי בביתו של הברון גינאבורג בפאריס. ואח״ב היה רב 
בקהילות שונות: בריבם ( 111,11x1 בוהמיה! היום ( 1874 - 

1877 ), ציריו ( 1877 — 1881 ), מלדר, בלסלב ( 1886-1881 ), ובו 
בביהכ״נ ,.מייזלס״ בפראג ( 1886 — 1917 ). בציריך יסד אח השבועון 
היהודי הראשון בשוויץ :,!!ט״■.!./' ■.ון 151:1 ) 11 ,גזי. 1 ■!,״א. ב 1899 קיבל 
מידי הקיסר פרנץ־יוזף 1 מדליית זהב על 25 שנות פעולתו כרב־ 
צבאי. ק' היה הרב היחיד באוסטריה שקיבל מינוי ממשלתי כפרו¬ 
פסור לדת ו 1900 ) ■למפקח על חינוך דתי ( 1909 ). מבין חיבוריו 
(כולם בגרס׳): "כתב־אישום של האפיפיור גרגור נגד התלמוד" 
( 1874 ) ! ״הלל הזקף ( 1889 ) ! ״צוואת מרדכי מייזלס״ ( 1893 ) •. ,חוק 
האשות התלמודי עפ״י ר׳ יחזקאל לנדאו״ ( 1900 ,. על בניו ברונו 
וגואידו, ע׳ ערכיהם. 

. 1 -ז. 1 ' 1 .־,׳ 9 )—,■.,י., .:ג ,!ו-אא 

קי״ש, 3 ר( 2 ו ןכר^לו — ,ו:ןןבו 1 פט/ נ 1 חטז( 1 — ( 1890 . 

פראג — 1966 . ניו־יורק), רופא, פיסיולוג והיסטוריון של 
הרפואה. אחיו של גואירו קיש (ע״ע,. עד 1936 הורה רפואה ומדעי־ 
החיים באוניברסיטת קלן. אה״ב עבר לאה״ב. עבד במחקר באוני¬ 
ברסיטת ן'ל והורה ב״ישיבה אוניברסיטר,". ק׳ הקר את הרפלכסים 
וגילה את הוק־ההקרנד, של הרפלכם האוטונומי. כן כתב כמה ספרים 
בסוגיית ״דת ומדע״. ביניהם: ■ו 11 ;ו 1 ',;'\ 011,1 ^ 1 ו!ו 1 ^ 1x ז^ x יו 1 ׳\!,ט^^זא 
^.,״,ס,״!■״ (״מדע הטבע והשקפת־עולם״), 01,0,1,1931 לנ 1 ב!;/י.',ז]ס;) 
״״)״, 1101 ז 1,1 נ'א (.האמונה באלהים והכרת הטבע"), 1936 . ק׳ היה 
ממייסדי האגודה האמריקנית לקרדיולוגיה. הוא עסק במיוחד בביו¬ 
כימיה וחקר את האנזימים. חיבר את ר,ספר ■ 1 <ן 1-0 א״ס 41 ) , £100,01 
זו;ו״^ x ״■\ 10 |,זו.;^ ■,ל, )״ ("סיקרוסקוסיה אלקטרונית של 
המערכת הקרדיו־ואסקולארית״). 1960 . ק׳ התעניין גם בנומים־ 
מטיקה יהודית וכתב (באנגלית) את "מדליות השקל ושקלים מזו¬ 
יפים" ( 1941 ) ו״מידות ומשקלות״ ( 1966 ). כתב אוטוביוגרפיה 
06 ',,ווט 11 ,ן 1 ב'ל\ 1 ,״ט 011 נ,חט, 10 ,ו 01 ע\ (״נדודים ותנודות״) 1966 . 

קיש, מאידו (גר 1889 , פראג), היסטוריון של המשפט, בנו של 
אלכסנדר ק׳ (ע״ע). הורה היססוריה של המשפט באוניבר¬ 
סיטות לייפציג. קנינסברג. האלה ופראג. ב 1933 פיטרוהו הנאצים, 
וזמן-מה הורה היסטוריה יהודית בביהמ״ד לרבנים בברסלאו. ב 1935 
היגר לאה״ב, והורה היסטוריה יהודית ב״מכון היהודי לדת" בניו־ 
יורק. ב 1962 החל להורות באוניברסיטת באזל. קי התעניין בעיקר 
במעמד המשפטי של היהח־ים, נפי שהוא משתקף במקורות משפטיים 
לא-יהודיים. מלבד פרסומיו המרובים על החוק בגרמניה של יה״ב, 
כתב את הספרים דלקמן: ״נ״י! 111 , 11 : הו! 10 ,,,\. 6 , 11 x 01 , 0 ( ("רופאים 
יהודיים בפראג העתיקה״) 1101 1934 , 0116 ,־,,,בסי! 19,0 




693 


קייע, גראידו - 


וישרו 


694 


1848 — 1348 . 1111011 ( (.,האוניברסיטה של פראג והיהודים, 1348 — 
1848 "). 1935 ; י\ו 1 ( 1 ווו־ו־ 0 •) ח! י\\ו״ 1 ־<־ 1 ־\\'.ון ("חוק היהודים 

בגרמניה של יה״ב״־) 1949 ׳ ־-ייייזיי 1 ־^א־ 1 *<ן<ח 0 לר 1 -> 1 :ר! ("[ספר 
החוקים! זקסבשפיגל והתנ״ך״), 1941 ! ז 1 ו״ן>־ 1 ־. 1 ז' 1 8 ) ן 01 ־ 80.11 ו 11 
("חתירה לחופש"; על קורות יהודי צ־-כרםלובקיה שעלו לאה׳־ב), 
1949 ; י\ 1 ן 111 וח 00 .־!ז <׳.י\ 0 ] סודר ("יהודים בגרמניה של 

יה״ב״), 1949 ! '- 11111 גו 01.1 ;< 1 ו;ז. 7 י 81 11 חו 1 ו) 0 ';^וו 1 .נן|: 1 י־ 01 ' 1 

י'. 10 ו 1 *זו 0 ־ 111 ו;־ע\ 1 .*ווב 0111 >! 1 ט 0 (ן חו !! 111110 ־ך.י! 1 ("מחקרים 
בתולדות המשפט והחברה של יהודי גרמניה ביה״ב״), 10011111955 ! 
1 יוו 1 נ 1 ; 111 ־ 0 ] 11 ג; 1 ) 40 ו■ • 01 !! 111 11011 ׳^ 11 ו 001 ז 0 .) ("חוק וצדק באמנות 
המדליה״). 1955 ! ;'.ו 1 ו 11 .י 1 וו 1 .ן 1 זטןו י;!!!; 0 ווו 0 ו< 1 (>-׳' 1 ! 11111 ו 1 ־. 1 ] 1 ו 11 י' 00 
,׳/וז:)}) 11 ־ 1 ז] 1 !ך 11111 ) 1111 (,.תבניות ובעיות בהומאניזם ובתורת המשפט"), 
1969 , ק׳ היה מייסודו ועורכו של כה״ע 111111:11011 :ח 10 י' 1 [ 1 , שי״ל בשנים 
1938 — 1961 ואח״ב התמזג עב ר״)! 0 \ 1 ו 11 ^• 10 )^ז^.•ו ;! 110 011.10 ) 1 , כאשר 
ק־ מכהן כעורר־שותף. כ 195.5 י״ל ספר-יובל לכבוד ק׳. 

לןיש יודף — ^ 10 .!./׳ 6 [ — ( 1843 — 1921 ). משורר ועודך 

הינגרי־יהודי! הדמות הבולטת בליריקה ההונגרית בשלהי 
המאה ה 19 . בילדותו למד בישיבה, אך עד־-מהרה נמשך ללימודי־חול 
ולספרות ועבר ללמוד בבת״ס חילוניים. כבן 20 החל לנדוד בערי 
הונגריה ובכפריה, ושימש מורה פרסי, בעיקר בבתי יהודים. ב 1868 
הדפיס בפשט את קובץ שיריו הראשון, ("נעימות 

יהודיות") ~ לנצחון האמנציפציה בהונגריה. ק׳ עסק בעריכה 
ספרותית, ולפרבסתו כתב רומן סנסציוני, ״סודות בודאפשט״ ( 1874 ), 
בעילום שם, הופעת הבלדה ״יהודית אשת שמעון״ ( 1875 ) הביאה לו 
הצלחה רבה וציינה ספנה בדרכו. בשיר זה, כביצירותיו האחרות, 
משמשים יהד יסודרת מההווי היהודי וההונגרי. ב 1890 החל להופיע 
כטאונו זסו! 4 . ("השבוע") ן הוא הפך לבמה הסופרים הצעירים, 
שעלו מבין דפיו לשדרות העליונות של הספרות ההונגרית. כעורך 
כה״ע דגל ק׳ בקליטת השפעות מהעולם המערבי, אך בשירתו 
המשיך את מסורת קודמיו בספרות ההונגרית, ובעיקר הושפע 
מהמשורר י. ארני (ע״ע). משיריו המפורסמים: הפואמה ..אגדות 
על סבי". שגיבורה הוא החזן הנודד, סבו של המשורר, והשיר 
: 701 ( 71 ("להברת"). שבר בוקעת אהדתו לסוציאליזם. מקצת 
מחליפת־מכתביו עם מכם נורדאי (ע״ע) נתפרסם: --ז 0 ן )! 80110 . 5 ) 

, 7 סו{ן: 17 'ב־ו 0101 .( . 10 0 ! 10 י 0 ־\ 1.0 . 11 ס;־.ס 10 ־\ 1 ״ 1 ז 0 זד 1 () :^.()!.)!()י;/ ,( 

( 1972 ). בין שתי מלה״ע עשתה האנטישמיות את ק׳ ואת השפעתו על 
הספרות ההונגרית מטרה להתקפיתיה. חלק משיריו תורגמו לשפות 
שוברת, וגם לעברית (בידי א. יעוז־קסט). 

א. יעוז־קצט ועורר). י. ק׳ (בתיך: מבחר השירה ד,־הודית בהונגריה 
־תולדותיה,). תש״דז : 6 ־-׳־י./.־./,!ל 
.• 72 ׳' 1 . 01 ׳'] : 111 ) ./ ס,"!(!;..:.! 

? 1 '^׳ — 10.15011 חחומזס^-! ; 101 ז 10 ) 0 <־ 1 - ■ 

( 1888 — 1943 ), מנהיג ציוני ואיש־צבא בריטי. נולד בהודו 
להרמן מיכאל ק׳ ( 1850 — 1942 ). פקיד גביה בממשלת הודו. מ 1909 
שירת כקצין בחיל־ההנדסה הבריטי, במלה״ע 1 לחם בצרפת 
ובמסופוטמיה, נפצע מספר פעמים. זכה בעיטורים והגיע לדרגת 
ל 1 יטננט־קולובל (סא״ל)■ אח״ב היה חבר המשלחת הבריטית לוועידת 
השלום בפריס (עד 1921 ). 

ב 1923 הצטרף, לפי הזמנת ויצמן(ע״ע). להנהלה הציונית, והיה 
למנהל המחלקה המדינית בירושלים. וגט יו״ר ההנהלה הא״יית. 
מ 1929 היה גם חבר ההנהלה של הסוכנות היהודית. ב 1931 פדש 
לעסקים פרטיים בחיפה. בראשית מלה״ע 11 חזר לשרת בצבא 
הבריטי; הוא נתמנה מהנדס ראשי של הארמיה ה 8 ועלה לדרגת 
בריגדיר (תא״ל). ק׳ נהרג בתוניסיה, בעלותו על מוקש בעת הקר¬ 
בות על קו מאית/ 


בתולדות היישוב בא״י בשבות 
ה 20 מילא ק׳ תפקיד חשוב כמקשר 
בין היהודים לממשלת המנדט. כבעל 
רקע אנגלי וציוני ביקש להביא לידי 
יחסי-הבנה בין מנהיגי היישוב העברי 
לבין הפקידות הבריטית בא״י בימי 
כהונתם של הנציבים סמיראל. פלומר 
וצ׳נסלור. כן חתר למציאת בסיס 
יהודי-ערבי משותף ע״י תמיכה בחו¬ 
גים ערביים מתונים, ובחידכר קשר 
קשרי*ידידוח עם המלך חסין מחג׳אז. 
האמיר עבדאללה מעבה״י ומנהיגים 
ערבים אחרים במדינות השכבות. 
את קורותיו בשנות כהונתו תיאר 
בעז); 1 ( 01 חז] 1105 \ 1 (עבר׳: ,.יומן ארץ־ישראל", תרצ״ט; עם הקדמה 
של לויד דורג׳ [ע״ע!}, 1938 . 

. 166 '! 

קישון. נחל ההוצר, את עמק־יזרעאל (ע״ע א״י, עמי■ 72 ), ארכו- 
ממוצאו בגלבוע עד שפכו למפרץ־חיפה. 75 ק״מ, יובליו 
הרבים של הק' מנקזים אח הר־הנרמל, ררת־מנשד" הגלבוע, הרי 
נצרת וגבעות שפרעם. זרימת המים בחורף — שפפונית. בקיץ פוסקת 
הזרימה כמעש לגמרי; בחלקו התחתון של הנחל נוצרות ביצות לאורך 
האפיק, כתוצאה ממפלס גבוה של מי תהום או מעיינות. ומכאן שימו 
הערבי של הק' — אל־מקשע (״המקוטע״)• 8 1953 בסכרים סי הק' 
באגם כפר־ברוך (כושר קיבולו 10 מיל׳ מ״ק): מפעל־המים של הגליל 
המערבי־ק׳ מחובר למפעל־המים הארצי (ע״ע א״י, כרך מילואים, 
עמי 462/3 , ושם מפה) ע״י מוביל הירדן החוצה את העמק. אפיקו 
התחתון של הק', העובר באיזור־תעשיה, הורחב. ובשפכו נחפר 
נ מ ל ־ ה ק ׳ המשמש את צי־הדיג של ישראל. לידו נמצאות מספנות 
ישראל. וע״ע חיפה, עמי 305 . 

הק׳ נזכר במקרא לראשונה בשירת דבורה (שופ׳ ה, בא), בתיאור 
תבוסת סיסרא. נראה ני היל־הרכב של סיסרא נלכד בביצות הק׳, 
שנוצרו עקב סופות גשמים באיזור מגידו. לפי שירת דבורה, שדה־ 
הקרב הוא ,.בתענך על מי מגדו"(שם. י״ט). ייתכן כי הכוונה לק', אך 
יש המזהים את מקום המערכה בנחל לגון, אחד מיובלי חק', אליהו 
הנביא שחש את נביאי הבעל בנחל־ק׳ (מל״א, יח. מ> אחרי שגבר 
עליהם בכרמל. גבול נחלת שבש זבולון עבר ב.נתל אשר על־סני 
יקנעם"(יהר יש. יא). הכוונה לוואדי מצררד, הנשפך לק׳ מהר־הכרסל. 
הק' מהונה "נחל קדומים" (שוס׳ ה, כא) שהוראתו, כנראה, לפי 
הפירוש המקובל. ידוע מימי־קדם. חז״ל פירשו (פס׳ קי״ת ע״ב) י. 
.,שנעשה ערב מקדם", כלוי, ערב לנצחון על סיסרא בגזירה 
קדומה, 

בחל אבו־הואם שבשפך הק׳ היתה ההל מהמאה ה 14 לפסה״נ 
עיר־נמל קטנוז. יש ד,מזהים אח שיחור-לננת שבגבול שבט אשר 
(יהר יט, כו) עם שפך הק׳ ואת התל עם העיר לבנת. כז הוצע לזהות 
אח המקום עם צלמונה שבתלמוד. החל נחפר פעמים אחרות (לאחרו¬ 
נה ב 1963 ) ונתגלו בו שכבות יישוב מן התקופד. הכנענית המאוחרת 
ועד לתקופה הביזאנטית. 

באפריל 1799 הובס צבא תורכי בו 20,000 חיילים למרגלות 
התבור בידי יחידה קטנה־יחפית מצבא נפוליוו בפיקודו של קלבר, 
שניצל את תנאי הששה הביצתיים באותו פרק-זסן. 

נ, תרדיוז (עורך). מארץ קי, שסר העסק. תשכ״ז; י. אחרוני. א׳יי 

בתקופת המקרא (מפתח בערכי). תשכ״ג-. 



ר. בנ. ־ אל. רי. 




695 


קישון, אפרים — קישפיוו 


696 


קישון, אפרים (במקור: פרנץ קישהונט! נר 1924 , בודפשט), 

הופרריםטן. מחזאי, במאי, תסריטאי ועתונאי ישראלי. 

ראשית כתיבתו ההומוריטטית בהונגריה, ב 1949 עלד, לארץ רב 1951 
התחיל לפרסם ספרי־עטו בעברית בעתו! ״אמר״. מאז 1952 מתפרסם 
ב״מעריב" טורו השבועי "חד גדיא", שבו דן ק׳, בצורה פליטו- 
ניסטית, סאטירית ופעמים פובליציסטית. בבעיות המדינה והחברה. 
עד־מהרה נעשה להומוריסטן הבולט והפופולרי בארץ. סגנונו העברי 
המיוחד השפיע על השפה המדוברת וכמה מניביו נהפכו למטבעוח־ 
לשון שגורים. ספריו ומחזותיו תורגמו לשפות רבות וזכו להצלחה 
רבה בארץ ובתו״ל, במיוחד בגרמניה. מספריו: "העולה היורד 
לחיינו״ (תורגם מהונגריה, 1952 ) , ״אלה גדיא וגדיא״ (תשי״ד) 1 
״עין פמונים" ( 1955 : במהד׳ הדשה — "השועל בלול התרנגולות", 
תשל״ב)! ״לא נורא״ (תשי״ז) — זכה בפרס סוקולוב: ,.באחד 
האמשים״ (תשה״ג): "סליחה שניצחנו" (עם הקריקטוריסט ק. דוש, 
תשכ״ז). ממחזותיו: "שמו הולך לפניו" (הוצג בתאטרון "זוית"), 
"שחור על גבי לבן", "הו יוליה" ("הבימה"), "תוציא את השטקד, 
המים רותחים" ("קאמרי") ו״הכתובה" ("אהל"). סרטיו ("סאלח 
שבתי", "ארבינקא", "תעלת בלאומילו" ו״השוטר אזולאי"), מפלים 
אח הווי החיים בישראל, וזכו גם הם להצלחה גדולה. 

קיעיניוב (תסתתעזמי!), בירת הרפובליקה המולדוויח, בריה״ס: 

452,000 חוש׳ ( 1975 ). ק' שוכנת על הנהר ביק (יובל 
הדניסטר). על קו מס״ב לרומניה ובצומת כבישים. היא נמצאת במרכז 
איזור גידול גפנים ועצי־פרי. מן החשובים במדינה, המיושב בצפיפות 
רבה. ק' היא מרכז התעשיר, התשוב־ביוחר במולדוויה. תעשיית 
המזון, שהיא הענף העיקרי, מייצרת יינות, שימורי פירות וירקות, 
מוצרי טבק, קמח ועור. כן מצויים בק׳ מפעלי תעשיה־קלח, מפעלים 
לחמרי-בניה ובתח״ר לייצור ציוד למפעלי מזון. ק׳ היא המרכז 
התרבותי של מולדוויה. בה האקדמיה המולדווית למדעים, אוניבר¬ 
סיטה ( 8,460 תלמידים, 1974/5 ), מכוני־מחקר לחקלאות, תאטרונים 
(בהם תאטרון מולדווי לאופרה, בלט ודרמה) ו 5 מוזיאונים. 

היסטוריה. ק׳ נזכרת לראשונה בתעודות ס 1420 . במאה ה 16 
נכבשה. יהד עם מולדוויה, בידי תורכיה. ק׳ סבלה מהרס רב במלחמת 
תורכיה—רוסיה ( 1788 ). לאחר סיפוחה לרוסיה ב 1312 התפתחה 
כמרכז פינהלי. כלכלי ותרבותי לחבל בסרביה (ע״ע). בשנים 1918 — 
1940 היתה ק' בתחום רומניה ונודעה בשם קישינאו ( 11 בת 31181 )). 
אח״כ סופחד. עם בסרביה לבריח״ם והיחד, לבירת הרפובליקה המולד- 
ווית. בס,לה״ע 11 הרסוה הגרמנים כמעט כליל, ועם שחרורה נבנתה־ 
מחדש. 

יהודים התגוררו בק׳ מהמאה ה 16 . על תקנון ה״חברה קדישא" 

ם 1774 חתומים 144 חברים. ב 1812 הניח ר' ח. טירר (ע״ע) את 
אל.ן־ד,יםוד לביהכ״ג הגדול. ב 1838 נפתח בי״ס בחסות משבילי 



הריסות סיעיגיוב לאחד פרעות 1005 
(׳:!ירות הצילסים ע? חסוכגות) 


אודסה. ב 1847 נמנו בק׳ כ 10,500 יהודים ( 12% מתושבי העיר) 
וב 1897 - ״ 50,237 ( 46% ) ; כל המסחר וד,מלאכה היו בידיהם. האוב־ 
לוסיה היהודית היתה קשורה ברובה באדמו״רי אוקראינה ובוקובינה, 
אך שכבת העשירים נטתה להתבוללות. מא 1 1860 התקיימה בעיר 
ישיבה — מז המעטות בדרום־דוסיה. 

ב 19.4.1903 , בפסחא הנוצרית, פרצו בקי פרעות־דמים 1 50 יד.ודים 
נרצחו, סאות נפצעו ורכוש רב הושמד. המאורע זעזע אח יהדות 
רוסיה ושאר תפוצות ישראל, וכן את טובי האינטליגנציה הדוסית 
כגון טולסטוי, גורקי ועוד, כתוצאה הוקמו, לראשונה, אגודות להבנה 
עצמית ביישובי היהודים ברוסיה. תוצאה אחרת היתה שובם ללאומיות 
היהודית, ובעיקר לציונות, של אישי־רוח יהורים רבים. שעד לפרעות 
נטו לראות ברעיון הסוציאליסטי המהפכני את הפתרון לבעיית 
היהודים. ביטוי עז לחוויה נתן ביאליק בשירו "בעיר ההרגה". בגל 
הפרעות של אוקטובר 1905 נהרגו בקי כ 20 יהודים. הפרעות עודדו 
את ההגירה מק׳ לארצות שמעבר-לים והאטו את גידול הקהילד,. 

השפעה ניכרת היתד. לרבה של ק׳ ( 1903 — 1941 ), י. ל. ציךלסון. 

הוא חיזק את הישיבה וגם הקים ביייס-תיכוו עברי־חרדי, "מנן דוד". 
בראשית השלטון הרומני היתה ק' מקוס־מעבר ל 150.000 פליטים 
מבריה״מ, שיצאו לאה״ב ולא״י. העיר שימשה אז מרכז להסתה 
אנטישמית חריפה. ב 1930 נמנו בק׳ 41,400 יהודים (כ 36.553 ), 
והעיר היחד. מרכז תרבותי לכלל יהודי בסרביה ורומניה. התקיימו 
בה בת״ם יידיים ועבריים, ובשנים 1922 — 1938 הופיע בה היומון 
היהודי היחיד ברומניה, "אונזער צייט". כן שימשה ק' מרכז 
לתנועות־הנוער החלוציות, ואף תנועד. קומוניסטית יהודית פעלה 
שם במחתרת. 

בשנת הכיבוש הסובייטי ( 1940/1 ) חוסלו כל המוסדות היהודיים, 
ורבים מפעיליהם הוגלו לפנים־המדינה. עם הכיבוש הגרסני-רומני 
נדצחו בק׳ ב 10.000 יהודים! אלפים רבים גורשו למחנות בטרנס־ 
ניסטריה. עם חזרת השלטון הסובייטי (יולי 1944 ), נמצאו בק' רק 
נ 5,500 יהודים. הקהילה הלכה וגדלה עם שובם של פליטים מלב 
רוסיה. ב 1970 נמנו בק' 49,900 יהודים ( 14% ) , למעלה ממחציתם 
הצהירו על יידית כעל שפת-הדיבור. היהודים סבלו מהגוירות הרגי¬ 
לות במשטר הסובייטי: סגירת בחב״נ ( 1964 ), איסור בדית-מילה, 
אפיית מצות וכדומה. ב 1966 היד, בק׳ חוג דרמתי. יהודים מק' היו 
בין העולים בגל העליו, הגדול סבריה״מ בשנים האחרונות. 

פ. ברנשטין-כד,ז — י. קורן (עורכים), ספר ברנשסין-כהן, תש״ו; 

י. היילפרין(עורד), ספר הגבורה, ג׳, 4 — 35 , 83 — 85 , תש״י 1 י. קית. 

ידיודי ק׳, תש״י! מ. מ. דודזון, ק׳ הידרד״ת, תשי״א: חי שורר (דורך). 

הפוגחם בק״. 1963 ! על אדסח ניפארביה, ג׳, תשכ״ג! ד. ויניצקי. 

ניפאיביר, היהודית בפערפותיה, א'—ב־, תשל״ג, ד. וולהונסקי. 

פוגרום־הפתיחה של המאה הכ•; הפוגרום בק■ 1903 . שרשיו יהולדית־.• 

והעבר, כ׳), השל״ג. 

ג. שם. ־ י. ם. 

קישפלודי (-<(, 111 ג)!!:.> 1 ), שני סופרים הונגרים. אחים, בני 
משפחה קתולית אצילה. 

( 1 ) ק׳ שג דור — פ 0 (>תב 8 ,. 14 — ( 1772 — 1844 ), משורר. ש¬ 
השתתף כמלחמות אוסטריה נגד נפוליון ונשבה בשבי צרסת. ב 1809 
נסל חלק במרידת האצולה הגבוהה. בשבחו באחחתו התחיל לפרסם 
את שיריו הליריים, ברוח השירה הצרפתית הרומנטית: -<£מז 11 ץ 
!פווןן־זפצג (״אהבי היספי"), 1601 . 1807 . שירי-העלילה שלו. 
61 ל] £161 | £16 זגע 11 ("המחזרים"), 
1819 . היא מחזה־ביקורת על דדכי החינוך וההשכלה בקדב האצולה 
ועל החקיינות השטחית של אורח־החיים המערבי. מחזותיו של ק׳ 
הם יצירות־בימה למופת והוא נחשב אבי המחזה ההונגרי. שיריו 
הליריים (האלגיה 105 ; 011 ^ 1 ״מוהאץ׳״ 1 , 1824 ) והבלאדות שלו 
מצטיינים ברגעז לאומי דם וברוח רומנטית. עם סוג הסיפור העממי. 
שהיה מקובל בתקופה זו של התעוררות לאומית. נמנה 1011381 ' 
1530013853831 * 1003.1 (״עלילותיו של טולאגי יונאש״), 1823 — 
1827 . ^ ,.תבדת ק׳״ ( 3.538 ז 73 . 17 ), שנוסדה לזכר ק' ב 1836 , 
מילאה תפקיד חשוב בחיי התרבות בהונגריה, עד 1952 . 

קיתךה, ע״ע נבל ולירה. 

לןבסטון, ויליה — 1422) — \¥11]13111 (23x100 [י], טנטדדון — 
1491 [י], לונדון), ראשון המדפיסים באנגליה, מתדגם ומו״ל. 

קי, שהתעשר ממסהר בצמר עם ארצות השפלה, שידת שם בשנים 
1462 — 1470 כ״מושל" (■!סתזס״ס()) של אגודת ה״סוחרים־הרפתק־ 
נים* (מסזסזתס׳יס^, זח €113 ז 1£ ״ן) האנגלית. אח״ב היה היועץ לענייני 
כספים של הדוכסיח מרגרט מבורגונדיה, 
ובמקום מגוריו, .קלן, למד את מלאכת 
הדפוס והתחיל בתרגומו הראשון, 7110 
סיוסס^ 01 05 * 1415101 160 01 011 * 110011 
(.,אוסף סיפודי טדויה״). ב 1474 הדפיס 
והו״ל בבריז׳ אותו חיבור (שנכתב צד־ 
פתית בידי ר. לה פוור), שהוא הספר 
הראשון שנדפס אנגלית. ב 1476 עבר 
לוססמינסטר, שם הקים את הדפוס (ע״ע) 
הראשון באנגליה. הספר הראשון שהד¬ 
פים באנגליה היה 00805 * 83 3011 1910105 
5 ,ז 110 קס 10,5 *ב 1 י 1 1110 01 ("פתגמים ואמ¬ 
רות חכמים״) 1477 . פרי עבודתו במשך 23 שנים, הכולל תרגום 
24 ספרים, נועד ונבחר (לעתים לפי הזמנה) לטעמו של מעמד שלא 
עבד והיה פנוי לקריאה. ספריו (כ 100 במספר) אינם מצטיינים 
בחן מיוחד או בטעם טוב. אך איכותם הסכנית מעולה, ורבים מהם 
נדפסו מחדש בתקופות מאוחרות יותר. בין השאר הו״ל אנציקלו¬ 
פדיה. שהיתה הספר המאדר הראשון באנגלית ( 1481 ), את "סיפורי 
גונטרברי״ מאת צ׳וסר ו״מות ארתור״ ( 1 נו 751111 ינן 510110 .) מאת 
מלורי. הסדר שבו השתמש ידוע כיום בשם "אנגלי". 

. 1969 ז .;^ ^ 1711 > .^) .׳ 1 

קלארךיוס, מ^יאט — ^: 3111113 ^ — ( 1740 — 1815 ) 1 

סופר גרמני. ק׳ למד תאואגיה ומשפטים באוניברסיטת י,נה. 

ב 1764 נתמנה מזכירו הפרטי של דוכס הולשטיין בקופנהאגן, שם 
הכיר את קלופשטוק (ע״ע). בשנים 1771 — 1775 ערך את העתון 
01110 ( 1 ז 31111,51100100 'ץ\ (מ 1773 : סלזסע 19001501101 ). בו פרסם את 
שיריו, סיפוריו ומסותיו. ואת יצירותיהם של גתה, לסינג. הרדר, 
קלופשטוק. בירגר ואחרים, על־אף הפסודונים "אסמוס" ( 5 פךת 5 ,\/) 
שנטל לעצמו, כונה בפי כל 80160 001101 נ 151 )ת 3 ׳\\ זסט ("הכרוז מונד־ 
סבק"). ק׳ התעמק בכתביהם של הסיסטיקנים טאולר וסודנבורג 
(ע' ערכיהם}, ובדתות המזרח! כבונה חפשי הטיף לסובלנות דחית. 
עם לוטר. יעקובי, הרדר יהמן (ע׳ ערכיהם) דחה ק' הן את הרציר 
נליזם והן את הרגשנות המדומה. שיריו הליריים מעידים על רגש 
כן, אדיקות עמוקה, אהבה לטבע ועל תמימות וסשטות הגובלות, 


לעתים, בילדותיות. אחדים משיריו, כגון - 80830 ) 311 151 10011 ^ 1901 
800 ("הירח עלה"), היו לשירי־עם. 

./ 1 ^/ ■ 67-4 ־', 7 ג// 11/1 >' 111 1111 (/ 7 € . ז 80 ^^ 0 .! 

.•׳* 6 (יו ״־״ 5 ,/ו. . 611 י 6 י,זז. .[ 1 

לן 1 *ל פון — ח 0 \ 031:1 — ( 1780 — 1831 ) ׳ 

איש-צבא והוגה־דעוח פרוסי. בן למשפחת קצינים מרוששת 
מהמעמד הבינוני. שמוצאה מפולניה. 

ק׳ התגייס לצבא הפרוסי בגיל 12 , וכעבור שלוש שנים היה 
לקצין■ הוא קנה השכלה בכוחות עצמו, ומ 1801 למד בביה״ם לקצונה 
הצעירה. שם התקרב לשרנהורסט (ע״ע), שנעשה מורו. במלחמות 
נפוליון נשבה ב 1806 . לאחר שחרורו 
השתתף בארגונו־מתדש של הצבא 
הפרוסי. לאתר מכן נמנה גם עם 
מקורביו של גניזנאו (ע״ע). בקצי¬ 
נים אחרים, שסלדו מד,שפלת סולדחם 
ע״י הצרפתים. התפטר ב 1812 ועבר 
לשורות הצבא הרוסי. בו הצטיין 
כקצין־מטה. הוא שיתף־פעולה עם 
יורק בהכנת "הסכם טאורוגן" (ע״ע 
יורק פון ורטנברג), ב 1815 חזר 
לשירות הצבא הפרוסי, והיה ראש־ 
מטה של אוגדה במסע וסרלו (ע״ע). 
לאחר שעלה לדרגת מיור־גנרל שימש 
בשנים 1816 — 1830 כראש המינהל של "ביה״ס למלחמה" והקדיש את 
זמנו לכתיבה על נושאי צבא ומלחמה. בשנים 1830/31 שימש ראש־ 
מטה של הארמיה של גניזנאו. שגרמה בעת המרד בפולניה. ק׳ 
ומפקדו מתו מוות חטוף בחולירע. כתביו פורסמו ע״י אשתו המסורה, 
הרוזנת לבית בריל ( 811161 ). 

ק' מעולם לא פיקד על גייסות בקרב, ומעולם לא זכה בחינוך 
גבוה שיטתי, אך היה אוט(דיךקט מחונן וצבר. יחד עם נסיונו כקציז־ 
מטה, מידע רחב ועמוק בתחום ההיסטוריה והפילויטופיה. כן הצטיין 
בכושר ניתוח מניעיהם של בני־אדם וקזל גופים מדיניים, על רקע זה 
כתב את מחקריו ונתפרסם לאחר מותו כהוגה־דעות צבאי, מהחשו¬ 
בים ביותר בכל הדורות. ברבות הימים הפך לקלאסיקן צבאי, בדומה 
למהן (ע״ע). בשטח ההגות הימית. רעותיו מצאו ביטוי גם במכתביו 
וביומניו, אך בעיקר נתגבשו בכתבי עזבונו, שי״ל ב 10 כרכים 

בשנים 1832 — 11837 . 0 .*, 0 00001315 1105 01110 י\\ 141111011355000 

17110816611108 •ט 6601171108 (עברי: "עקרונות המלחמה", תש״י). 
תפישותיו, אף שאת סיכומן לא תספיק להשלים, מצאו הד נרחב בין 
הוגים מדיניים ואנשי־צבא מקצועיים, לא בשל ניתוחיהן המעמיקים 
בלבד, אלא גם בשל סגנונן הבהיר והמלוטש. 

ק׳ דן בפרוטרוט גם בבעיות ניהול מלחמה ברמה הטקטית, אך 
עיקר חשיבותו בהגדרותיו של עצם מהות המלחמה כתופעה היסטו¬ 
רית. אנושית וחברתית. ההוגים הצבאיים, קודמיו של ק׳, ניתחו 
מלחמות ומטעות וערכו נתונים במודלים פורמליים או מתמטיים, 
כל זאת כדי ללמוד לנצח במלחמות לעתיד לבוא. לעומתם, ניתח ק׳ 
את תופעת האלימות ביו עמים, דתות ותפישות, ברמה האבסטרקטית, 
זאת במטרה לרדת לעמקו של מכלול המרכיבים הבסיסיים (כולל 
כלכליים ופסיכולוגיים) המונחים ביסוד האלימות, את מסקנותיו 
ניסה ליישם בפתרון הבעיה המעשית. ביצר למוטט את האויב ננל 
הרמות (ולאו דווקא הצבאית בלבד). בהן מתגלה התנגדותו, וכיצד 
לשבור כליל את רצונו להיאבק, כדי לכפות עליו כניעה מוחלטת. 

ק' הגיע לרעה, כי "המלחמה בכל גילוייה אינה אלא המשך 
המדיניות בצורות אחרות" במאבק הנצחי בין גופים, אישים ורעיונות. 
לדעתו. ניהול מאבק אלים תוך ריסון כלשהו, יהיו מניעיו אשר יהיו, 




קר 5 פו: קייאוזווי• 



699 


ין־ארזויץ, קרל פון — יויאופטרה 


700 


אינו אלא בזבוז משאבים. נוח־אדם והזדפנויוח ללא צויד והצדקזז. 
משום כך הפך ק׳ לאביה של ,.המלחמה הטוטלית". תורותיו שימשו 
במאה האחרונה בסים להגותם ולפעילותם של אנשים, בנון ברנהרדי. 
שליפן, לודנדורף והיטלר (ר-ערביהס), אלה התעלמו מהעובדה, שק' 
לא רצה מעולם במלחמה לשמה, אלא רק טען, שאם אמנם היא 
פורצת, הרי אין טעם לנהלה בהתחשב בסייגים כלשהם. שלא כמסלפי 
תורתו מבני-עמו, לא דגל כלל בעליונות הצבא במסגרת מרקם 
המדינה, אלא ראהו תמיד בזרוע מבצעת, הכפופה לממשל 
האזרחי. 

כתביו של ק׳, ובמיוחד החלקים שדנו באסטרטגיה, התפרסמו 
במאה האחרונה בכל השפות, לרבות עברית. ידועה במיוחד המהדורה 
של ק׳ בעריבת שליפן, שהגיעה עד 1952 ל 16 הדפסות. תורותיו של 
ק' הרשימו מאד את לנין (ע״ע), שפרסם חלק מהגותו של הגנרל 
הפרוסי בצירוף הערוחיו־שלו. דעותיו, באשר לכורח לגייס את כל 
משאביה של אומה לוחמת, השפיעו גם על מאו (ע״ע). הבשלונות 
האחרונים של אח״ב בקוראה ובוויטנאם, שנבעו מחוסר רצון או יבולח 
להפעיל את משאבי הצבא עד גמר, נראו כמאשרים את דעותיו של ק׳ 
בדבר הבורח לנהל מלחמות ללא מגבלות. נראה, שטענותיו עדיין 
שרירות אף בעידן הגרעיני. 

77 ; ו<וי 1 ־..' 6 מע•/ ( 1 >ונל 1 י>ווג 1 ו. 1 •צ־ז 

<(. 611 ) ; 917 נ ,ור<^וו 1 .ו 1 מ 

■א( 1 .:<ח 1 ז 0 ן 01 י! .• 22 ('\ ,• 4 |■)ן■ו 3 ^ 11111 ן 7 ז// 7/17 >וי. 

.( 1971 ,ת 50 ת 1 ^ 1 זבי 1 .ת ; 735 '! ,. 0 ; 07 ׳^ ^וו)<ןס 01 !| 1 |ק!^^ן■ו.>^ 

פ. פ. 

קלאמיוס, רויולף (יוליוס אמניאל) — 1111115 () 11 ס 110 \ 1 

01.11151115 ( 131111£1 ד £1 - ־ 1822 , קסלין— 1888 . בון), פיסיקאי 
גרמני, מייסד התרמודינמיקה (ע״ע) ומנסח החוק השני שלה (ע״ע 
אנטרופיה). בשנים 1850 — 1855 ביהן בפרופסור בביה״ס לתותחנות 
והנדסה בברלין. בשנים 1855 — 1867 היה פרופסור בביה״ס הפוליטכני 
בציריו. ב 1867 נתמנה פרופסור באוניברסיטת וירצבורג וב 1869 
בבון. 

החוק השני של התרמודינמיקה, בניסוחו של ק׳(.חום אינו יכול 
לזרום מעצמו מגוף קר לגוף חם״), נתפרסם ב 1850 . בכך הכיר, 
שהתרמודינמיקה מבוססת על ש נ י חוקים עיקריים ולא על אחד. 
כפי שהציע _קרנו. ק־ נלחם להחדרת מושג האנטרופיה והשימוש בו. 
ופיתח באמצעותו את תורות מנועי הקיטור (ע״ע) ומעברי הפזות 
(ע״ע צבירה, מצבי-). ב 1857 הציע הסבר סטטיסטי לתנועות 
האטומים באלקטרוליזה (ע״ע), ובהיותו בבון ניסח את עקרון נ.ל.ס. 
קרנו (ע״ע) לגבי מולקולות, מחקריו במעברי הפזות תרמו לפיתוח 
המטאורולוגיה (ע״ע) הפיסיקלית. ק׳ ייסד גם את התורה הקינטית 
של הגזים (ע״ע). 

עקרון ק' — קלפירון קובע את התלות של לחץיהאדים ק של נוזל 
בטמפרטורה (האבסולוטית) 7 :(, ■ד/יד). 0 =..< 1 י?. כאשר ,? 
הוא לחזי־האדים בטמפרטורה .ז־ (קרובה ל ־ד) וס קבוע של 
הנוזל. 

קלאומנם ז 1 ו — 111 ^ךע £011£ .<א — ( 260 — 219 לפסה״נ), מלד 
ספרטה (ע״ע) מ 235 : מתקן חברתי. אבי ק׳ הוא שהכשיל 
את תיקוגי המלך אגיס ז\ 1 וגרם להוצאתו־להורג ( 241 ). ק־ הושפע 
כנראד. מאשתו אגיאטיס, שדרתה אלמנת אגים. הוא סיפח את טגיאה 
ושטחים אחרים בארקדיה, וב 227 ניצח את הליגה האכיאית. אז 
השאיר את צבאו בארקדיה ובראש שכירים שב לספרטה, הוציא־ 
להורג את האפורים והגלה 80 מעשירי ספרטה והחרים את אחוזו¬ 
תיהם. המלך השני, ארכידמוס, נטש את העיר וק' החל בביצוע 
תיקוניו. שלדבריו היו ברוח ליקורגוס: הוא ביטל את החובות וחילק 
את אדמות הגולים ל 4,000 פריאויקים ו״נחותים" (כאלה שאיבדו 
את אזרחותם בשל עננם). כן גייס 15,000 פריאויקים ושכירים ואימן 


אותם בשיטות־ד,לחימה של מוקדון. ק' גם חידש את שיטת החינוו 
הספרטנית הקדומה ואת הארוחות המשותפות. 

תיקוני ק׳ עוררו גל־אהדד, ביוון. ב 226 כבש את מנטיניאד., 
ארקדיד, המזרחית וארגיס. ב 224 הזמין ארטום (ע״ע), מנהיג הליגה 
האכיאית. את אנטיגונום דוסון מלך מוקדון לעמוד בראש ברית 
יוונית נגד ק׳ והבטיח לו את קורינתוס. לאחר מערכה קשה נוצח ק׳ 
ב 222 , בקרב סלאסיה, וברח למצרים. שם היה אסיר בארמון תלמי 10 . 
בשנים 220 '׳, 219 ניסה לעורר מהפכה באלכסנדריה, אף נכשל והתאבד. 

; 1901 , 01011111011 ) 1 הס 1 ז 0 <}^ 11£ ו 1 ) 011 #א 4 ^־/ן 4 /ז<;/'/ .יד 

— 161 .־(■^ 17110117 ? 1 צ; 11 ל 15 ; 1 נ 1 } ׳{/< 01 ו 1 [) 11 1 ) 111 ) ,). 1 ^ 1 . .)!; 111 ■! 

. 1962 .( 106 

קלאון- .!(ו&ג:! ־ (מת ב 422 לפסה״נ), מדינאי אתונאי. אביו 

היה בורסקי אמיד. בני־זמנו אריסטופנם ותוקידידם (ע׳ 
ערכיהם) תיארוהו כאדם גס ממעמד נחות, הראשון שלא מהארים־ 
סוקרטיה שהגיע למנדרגות המדינה. ערב המלחמה הפלופונסית 
(ע״ע) היה ק׳ מנהיג האופוזיציה לפריקלם (ע״ע), ולאחר מותו של 
הלה ב 429 היד, למנהיג הזרם הדמוקרטי באתונה. ק׳ הבליט וחידד 
את הקיטוב בין עשירים לעניים. ב 428 יזם כנראה לד,טיל על האמי¬ 
דים מס למימון המלחסד״ וב 425 הגדיל את שכר השופטים. ק׳ גרם 
מדיניות של יד תקיפה כלפי בעלי-הברית על אתונה, כדי לשמור על 
חהגמוניד, של אתונה ולהגדיל את חלקם של בעלי-הברית במלחמה. 
ב 425 העביר החלסה באסיפת-העם להעלות את מסי בעלי-הברית 
ס 460 כינר-כסף ל 1460 . ב 427 דחתה האסיפה את תביעתו להמית 
את כל הגברים של מיטילני, שמרדה באתונה, וגזרה דין־מווח רק על 
האחראים הישירים למרד. אולם ב 423 התקבלה הצעתו באסיפה, 
וסקיונה, שמרדה באתונד, ונכבשה. נהרסה; הגברים הומתו וד,נשים 
והילדים נמכרו לעבדים. ק' צידד במדיניות חסרת-פשרות כלפי 
ספרטה וזכה להצלתה רבה בפרשת פילוס ( 425 ). הספרטנים, ש 400 
מאנשיהם היו נצורים באי ספקטריד. (מול פילוס), הציעו שלום 
לאתונה. ק׳ התנגד לד.צעות השלום, יצא לפילוס יחד עם המצביא 
המנוסה, ךמוסתנם, ונחל נצחון מוחלט על הספרטנים. ב 422 נבחר ק' 
אסטרטג ונשלח לחרקיה לכבוש את אמפיפוליס שנפלה לידי הספר¬ 
טנים. המפקד הספרסני ברסידס הביס את ק' בקרב ושניהם נהרגו. 
מותם סלל את הדרד לכריתת ״שלום ניקיאס״ ב 421 . 

קלאוסן, סופ 1 ס — 11 ; 1311551 ;) 5111111115 — ( 1865 1931 ), סופר 
דני. ק׳ היה ידידו של ורלן (ע״ע) והושפע בעיקר רן 
הסימבוליסטים הצרפתים. בשירתו עיצב סמלים אישיים ביותר, מן 
התחום הארוטי ומן החיים המודרניים של חברה מתועשת, בעת 
ובעונה אחת. מביו עשרת קבצי-השירה שפרסם במשד 25 שנה, נודע 
במיוחד הקובץ השני. ז:ו^נ 10 }^ 11 ? (״חלילד), 1899 . אין בשירתו של 
ק׳ מגמר, ברורה ואחידד.: אולם, כרבים מבני דורו, מייחד ק' לשפה 
מקום מכריע ביצירתו, עד היותה אזוטרית: מאמריו בנושאי אסת¬ 
טיקה. סיפוריו וספרי המסעות שלו נוטים אף הם לאזוטריות ע״י 
השימוש בלשון מטאפור־ת. ק׳ תרגם לדנית משירי היינה ושלי. 

. 1957 . 1 ו 1 ו 11 )יו 10 ו. 1 00111111 01 /ךו $10 ו 11 !/ . 1 ין .י 1 

קלאופטרה ( 0 <) 01161 ;!גא). שם נפוץ במיתולוגיה היוונית ושמן 
של אחות אלכסנדר "הגדול" וכן רבות מהנשים מבתי-המלוכד, 
ההלניסטיים, ובמיוחד מבית תלמי. 

( 1 ) ק׳ 1 ( 215 (בערד! — 176 לפסה״ג), בת אנטיוכוס 1 ( 1 .,הגדול" 
(ע״ע). ב 193 בערך נישאה ק' לתלמי ז\, מלו מצרים, שהיה צעיר 
ממנה ב 12 שנה. היו אלה נישואין מדיניים שבאמצעותם קיווה אביר, 
להבטיח לעצמו אח דרום סוריה, שאותה כבש זמו-מה קודם מידי 
התלמיים, לקראת מלחמתו ברומא, ק׳ ילדה את תלמי ז/ו. את 
תלמי !!!זו. ואת ק׳ 11 . במות בעלה ב 180 שלטה ק' כעוצרת בשם 
בנה, תלמי זו\. 





701 


702 


ר,דאיפג*!־ה — ק־ 


( 2 ) ק׳ 111 (מתה נסו לפסה״נא בתו של תלמי 1 ׳\ וק׳ 11 . ב 144 
נישאה אמה לאחיה, תלמי ז 1 ר־\. ואולם ב 142 נשא תלמי 1 ח/י לאשה 
את בתו ההורגת, ק׳- והיא ילדה לו את תלמי \- 1 . את תלמי \ ואת 
ק׳ במות בעלה ב 116 נעשתה ק׳ מלכת מצרים, אך נאלצה לשת־ז 
בשלטון את בנה, תלמי לתירום. ב 107 הצליחה לגרשו ולהמליך 
את בנה הצעיר. תלמי x . במלחמתה בתלמי לחירום עשתה יד אתת 
עם אלכסנדר ינאי(ע״ע) ואף ניסתה להשתלט על יהודה׳ אך מצביאה 
היהודי, חנניה, מנעה מכך. ק׳ היתד. שאפתנית ושתלטנית ולא בררה 
באמצעים במאבק נגד יריביה, ובכלל-וה בני משפחתה. 

( 3 ) ק׳ !זי׳ג ( 69 — 30 לפסה״נ), מלכת מצרים האחרונה מבית 
תלמי. ק׳ נתפרסמה בקשריה עם יולירס קיסר דמרקוס אנטוביוס (ע׳ 
ערכיהם). במות אביה, תלמי 11 \ אולטס, ב 51 , נעשתה ק׳ מלכת 
מצרים יחד עם אחיה, שהיה גם בעלה^ תלמי 111 \׳ שהיה אז בן 12 
בלבד. הוא גירשה ממצרים ב 48 , אך כשהשתלט קיסר על מצרים, 
החזירה זה לשלטון והשיאה, לאחר שנהרג תלמי 11 (\, לאחיה 
הצעיר, תלמי ^\ 1 \. בשהייתו הקצרד. במצרים היתה לקיסר גם פרשת 
אהבים עם ק׳. בעזבו אח מצרים השאיר קיסר 3 לגיונות כסיוע לק׳. 
היא ילדד, לו בן, תלמי קיסר (או קיסריון). לפי בקשת קיסר באה 
ק׳ לרומא ב 46 ונשארה שם עד הרצחו ב 44 . לאחר שובה למצריב 
חיסלה, כנראה, את בעלה השני ושלטה כמלכה וכעוצרת בשם בבה. 

ב 41 הזמין אנטוניוס את ק" לתארסוס שבאסיה־הקטנה. היא 
הופיעה בספינה מקושטת, כשהיא לבושה כאפרודיטה, רבפגישתה 
הראשונה עם אנטוניוס, כמשתה שערכה לכבודו, הצליחה לפתותו 
להיות אהובה. היא ניקתה עצמה םר.אשמות שיוחסו לה ושכנעה את 
אנטונייס להיציא-להורג את אחותו״ ארסינואה. את חורף 40/41 בילו 
ק׳ ואבסוניוס באלכסנדריה בשעשועים ובמשתאות. מקשריהם נולדו 
התאומים אלכסנדר הליוס וק' סלנה. ב 37 שוב יצא אנטוניוס למזרח 
ונפגש עם ק׳ באנטיוכיה. מאז חיו כבעל ואשה, אף כי אנסוניוס לא 
גירש את אשתו, אוקטרייה (אחות אוקסוויניס( ע״ע אוגוסטוס). עד 
32 . הוא הכיר בתאומים כבניו וב 36 ילדה לו ק׳ את חלמי פילאדלפום. 
אנטעיוס העניק לה את כלקיס שבלבנון, חלק מפניקיה ומקיליקיה 
ואת קירנאיקה. ק׳ הצרה את צעדי הורדוס (ע״ע. עמ׳ 931 ; וע״ע 
א״י. עמ׳ 360 , 363 ) ואילצה אותו למסור לה את סביבות עזה וכן את 
יריחו. על מטעי האפרסמון שלה? אח״כ שב הורדוס וחכר שטחים 
אלד. ממנה• ק׳ סייעה לאנסוניוס באמצעים ובכסף כשיצא למלחמה 
בפרתים וסבל אבדות קשות. 

השפעת ק׳ גברה עד כדי-כך. שב 34 הכריז עליה אנטוביום כעל 
.,מלכת המלכים״ — כאילו היא ובניה יורשי ממלכת אלכסנדר הגדול. 
לעתים הופיעו ק׳ ואנטוניוס בפומבי כאפררדיטה ודיוגיסוס או כאיסים 
ואוסיריס. תלותו של אנסוניוס בק' היתה מטרה נוחה לתעמולה 
שניהל אוקסו;יגום נגדו באיטליה. צוואת אגטוניוס נתפסה ופורסמה, 
וכך נודע שבכוונתו לד,וריש שטחים של רומא לילדיו מק׳ ושציווה 
לקברו באלכסנדריה. המלהמה שהכריז הסנאט היתה נגד ק׳ ולא נגד 
אנטוביוס. כמה מעוזריו של אנסוניוס דרשו ממנו להרחיקה. אך הוא 
סירב והם ערקו מצבאו. ק׳ ליוותה אותו לקרב המכריע באקטיום 
( 31 ), ויחד נמלטו למצרים לאחר התבוסה. אנטיניוס התאבד רק׳ דאגה 
לקבורתו. משנפלה בידי אוקטווינוס התאבדה גם היא. יחד עם שתי 
אמדיותיה, באפשרה לאפעה המקודש לאל רע להכישה. 

קסמה הרב של ק׳ לא היד. דווקא בלסיה, אלא באפיה ובחיוניותה, 
חינוכר, היה מקיף והיא ידע- שפית רבות, בהן עברית, סורית ומצרית 
(ק׳ היתה היחידה מבין ההלמיים שידעד, את שפת עמה). היא שבתה 
אח לב אנטוניוס ביכלתד. להתאים עצמה לנסיבות: לשחק בקוביה. 
להתלוצץ בלשוףחיילים גסה, לצאת לציד ולהראות את טעמה המעודן 
והמלוטש. לק׳ חיתה שאיפה אחת: לחדש את עצמת ממלכת בית 
תלמי, ולמטרה זו הקדישה את כל מאמציה ושעבדה את חייה הפר¬ 
טיים• היא אף עמדה להגשים את שאיפתה, אך נכשלה במאבק 


המכריע, הרומאים שנאור. ופחדו מפניד, כשם שלא פחדו מאיש, 
מלבד חניבעל. בספרות הרומית הופיעה כסמל לשחיתות המזרחית 
המאיימת על המידות הטובות הרומיות! אין כל ספק כי דידו. גיבורתו 
של ורגיליוס (ע״ע). הזכירה לרבים את ק׳. בחייה היתה ק׳ פופו¬ 
לרית במצרים ובמזרח. ולאחר מותה היתד. לאגדה. אחד ממעריציה 
תרם סכים עתק כדי שלא יהרסו את פסליה. במאה ה 1 האמינו 
ששלטה באלכימיה וידעה להפיק זהב. פולחן לכבודה היה קיים עדיין 
במאה ה 3 . 

תיאור ק׳ ב..חיי אנטוניוס" מאת פליסרכוס (ע״ע) שימש את 
שיקספיר במחזה ,.אנטוניוס וק׳", לשאפתנותה נתן ברנרד שו ביטוי 
במחזהו "קיסר וק׳". והיא היתה מקדר השראה למחברים, ציירים 
ומלחינים רבים, 

.(אנגל'ת 1958 ) .נ.״ו.ווו. 11 י.־\ . 11 

קלאנתס - ^ןו 0 ׳\ס 0 .<> 1 ; — ( 1331 י|. אסוס - 232 

לפסד.״נ־ אתונה), פילוסוף יווני, מנהיגה השני של האסכולה 
הסטואית. ק׳ למד באתונה אצל קראטם הקיני ואצל וגון מקיטיץ 
(ע״ע). מייסד הסטואה (ע״ע). נודע כשקדן, אך לא נחשב לבעל 
מחשבה מקורית ונראה כי בימיו ירדה קרן האסכולה הסטואית. מ 50 
חיבוריו, שנשתמרו מהם קטעים בלבד, בעיקר בכתבי דיוגנס לאר־ 
טייס (ע״ע), הידוע ביותר הוא ה״המנון לזאוס׳׳. בעקבות זנון הסשיך 
לפתח את תורת־הזרימד, של הרקליטוס (ע״ע) והפכה לפנתאיזם 
מטריאליסטי: כל מה שקיים מסוגל לפעול ולהיפעל, ואין פעולד. 
רהיפעלות אלא בין גוף לגוף. הקוסמים. וכן כל נפש וכל דבר טבעי 
שבו, חיים ע״י תנועות ה,.ס 1 נוס״ ( ;ס^סד, מתח) מן המרכז אל ההקף 
ובחזרה. יישים רעיון ה״טונוס" לפילוסופיה של הטבע הוא במידה־ 
רבה תרומתו של ק׳ לפיסיקה הסטואית. לדעת ק׳. תכלית האדם היא 
,.החיים לפי הטבע״, ואילו האושר - ■ "הזרימה הבלתי־מופרעת של 
החיים". החכם אינו משתוקק למה שאין בץלתר להשיג. ולכן אין 
מגבלות לרצונו. האדם החכם והטוב מציית-מרצון למד. שנגזר עליו 
מראש. ואילו הסכל בגרר על־כרחו. 

./ 11110 ״'[ .זג 1 ו 0 ( 0 /' ! 0 1 /וו^ו>/*/" 

./ 1 ווו 1 ^ . 1 ) ;/' 1 ־׳*[ ,)ס)/!■ ווו!■( ..א . 1 ) :יי 1 -•■ו , 11 1 ,ז,;׳ 7 ג ■ 11 ( 1 

.: 11 ^״ 1 ״ 1111 יו זו 11 ןו 1 גי־ 1 .י 111 א .ו 0 ו 01 .י 11 ] 1 ! 1111 ) .א ! 11 > ו<ו!/./' 

. 1 ר 1 י 1 .( 311 - : 13 

קלאר, בנימין מבחם( 901 ו. לינץ׳!אוקראינה!- 1949 ,ירושלים;, 
חוקר וסופר. למד בביהמ״ד לרבנים בווינה ובאוניברסיטה 
שם. ב 1936 עלה לא״י. תחילד, הורה בסמינר "סזרהי" בירושלים, 
ומ 1944 הורד. לשון עברית באוניברסיטה העברית. נרצה בשיירת 
"הר הצופים". בחייו הקצרים היה ק׳ פורה־ביותר בעבודתו המדעית 
והספרותית, כשעיקר מחקרו בתחומי השירה העברית, הקראות 
והדקדוק. מלבד מאמריו החשובים בכ״ע שונים - שחלקם כונס 
לאחר מותו("מחקרים ועיונים בלשון. בסירה ובספרות" |תשי״ד| 1 ־• 
פרסם ק׳ ספרים בכמה תחדמיסי ב 1936 כתב ספר (בגרמנית) על חיי 
ביאליק ויצירתו. בארץ ההדיר (תש״ד) את "מגילת אחימעץ" (ע״ע 
אחימעץ בן פלטיאל), את "ספר השהם" למשה בן הנשיאה (ע״ע; 
תש״ו). וצרור תעודות לתולדות ר׳ חיים אבן־עטר (ע״ע! תשי״א 1 . 
כן ערך ופרסם את מכתבי ז. יעבץ ןע״ע! תש״ג), את "תולדות 
התפתחות הדקדוק העברי" לד. ילין (הש״ה) ואת שירי רמח״ל 
במהדורת ש. גינצבורג (תש״ה). ק׳ תרגם גם מבחר "משירי גתה" 
ואת פירושו של הרב י. צ. הרץ (ע״ע) לס׳ בראשית (תש״ב). 
נו, דלאי, ר׳ד ב. ק־ הי״ד (ק׳יסי כייד!. תש״ז ח! ר. אכיניעם ועררו" 
ניילי-אט, ב׳, 178 ^־ 182 , הטי ה. 

קלבובד־ 11 ו 1 טר 11 ! 1 .> 1 ; פסודונים של אלפרד הנטקה 

— ( 1890 — 1928 ). סיפר גרמני. למד כימיה 
במינכן, אך בגיל צעיר פנד. לספרות וד,תהיל מפרסם את שיריו 
הראשונים בשם ק׳, שהוא צירוף המלים יהלך; ו־ 111 ;ון 1:1 \ 1 





703 


קלבונד — קלגב, לודויג 


704 


!■!■נמ!־!;!! (רוח אגדית של הים־הצפוני). במלה״ע 1 עקר לשוויץ, 
שם הצטרף לחוגו ר,פאציפיסטי של רנד, שיקלר, שיריו 

הראשונים של ק' נתפרסמו בכה״ע ! 31 ? ב 1912 , ונודעו כ״כתיבה 
פורנוגרפית״. ב 1913 י״ל קובץ־שיריו הראשון, ! 01 ־ 111 ;>!)ז 10 \ 
חזי)ןזזותב 1 ) יואס־ד !;נו!(!מסל (.שחר! קלבונד! דמדומי בוקר"). היתה 
זו שירה לירית טהורה. מעין חוליה מקשרת בין האימפרסיוניזם 
והאכספרסיוניזם. 7 כתב ג□ רומנים היסטוריים: 1.1 ב 1 חז 311 ו 1101 ) 
( 1917 ), ו, 1 את 80 ( 1928 )! רומנים מיתולוגיים: ? 11 ס 81-3 ( 1918 ) 1 
מחזות המהווים עיבודים של הספרות הסינית: 5 נ£ז;( 110 סזא סט 
(״מעגל הגיר״), 1925 (עובד מאוחר יותר בידי ב. ברבט), ושל 
הספרות היפנית; 1925 ("חג פריחת הדובדבן"), 

1925 . ב״ב חיבר מחזות מקוריים רבים וחיבורים סאטיריים קצרים 

^/ 4 

לןלבר.!^[ בטיסט — ס 1 צוזסג 13 יחבשן — ( 1753 — 1800 ), 
מצביא צרפתי. ק׳, בנו של בנאי, למד ארדיכלות בפריס 
(עד 1775 ). אך משלא ראה ברכה בלימודיו הצטרף בקצין לצבא 
האוסטרי. ק' התפטר משנחססה דרכו לקידום בשל מוצאו הלא־ 
אריסטוקרטי. ב 1785 חזר למולדתו ונעשה מפקח על עבודות 
ציבוריות. 

ב 1789 הצטרף 7 לכוחות המהפכה, וכעבור 4 שנים הגיע לדרגת 
גנרל־של־דיוויזיה. לאחר שהתבלט מאד בכושר־מנהיגות ובהעזה. 
ב 1793 דיכא את המדד המלוכני בחבל ונדה (:)£( 1 סט'ל). וב 1794 
הצטיין נקרב פלריס (!טז 0 מ 1 ?). לאחר שהצליח בכמה קרבות ועמד 
במספר מצורים. הוצע לו פעמים אחדות לעמוד בראש ארמיה. הוא 
סירב — אולי בשל חיכוכים עם עמיתו ז׳ורדן (ע״ע), ופרש לפרים 
כאזרח. 

ב 1798 החזירו נפוליון לצבא■ 7 הצטרף לנפוליון בפלישה למצרים 
ונפצע.קשה בכיבוש אלכסנדריה ( 1798 ). במסע לא״י מילא תפקיד 
מרכזי. ב 11.4.1799 גבר על הממלוכים בקרב ליד כפר קנה. וב 16.4 
הביס קשות צבא ממלוכי חזק ב״קרב ליד הר תבור" (בין התבור 
לעפולה. אולי בשדות מרחביה). בעת נסיגת הצרפתים למצרים 
פיקד על הגיס המאסף. כשחזר נפוליון לצרפת (אוגוסט 1799 ) מינה 
אי! 7 למפקד הבוהות במצרים. בראשית 1800 חתמי 7 ומפקד הצי 
הבריטי. סר סידני סמית על .אמנת אל־עריש״ — לאפשר את פינוי 
הצרפתים. משסירבו הבריטים לכבד את האמנה וגרמו למרד במצרים. 
הביס 7 כליל את צבא הממלוכים בקרב הליופוליס ( 2013.1800 ) וחזר 
וכבש את קהיר. ביוני 1800 נרצח בידי קנאי מוסלמי. גופתו נקברה 
בעיר־מולדתו, סטרזבור. 

. 1 ; 1877 ,^^^< 40 ןןן 0 ^!^•ןז 0 ^ *>/ ס ,.>{ ,[(){!ק ^|^ .'\ .ח . 0 

. 1953 ^ 11 ) ,. 11 ! ) 0 () 113810 .'־ 1 . 1 ) ; 1937 ,וו 10 )-ו<} 1 ו( 1 

קןלבריה( 12 זל 0212 ), חבל וחצי-אי נקצה הדרומי של חצי־האי 
האפגיני, איטליה. שטח חררי, שרחבו מגיע במחציתו הצפונית 
לב 90 7 ׳מ ובמחצית הדרומית ל 25 — 46 ק״מ. שטחו 15,080 קמ״ר, 
ובו 2,022,000 תוש' ( 1974 ). בנוי שלושה מאסיווים קריסטליניים: 
1 ) פילה בצפון, פסגתו 1,919 מ'! הוא המאסיוו הגדול ביותר בחורש 
הימ-תיכוני, מיוער, גשום מאד ומימיו מנוצלים ליצירת בוח הידרו- 
חשמלי! 2 ) סרה סן ברונו במרכז, מהווה מעין אוכף! 3 ) אספרו־ 
מונטה בדרום — התלול והגבוה ביותר — פטגתו סונטה אלטו, 
1,956 סי. 

החופים תלולים ופלעיים, ורק בשפכי הנהרות המועטים מצויים 
מישורים קטנים. שהיו ביצתיים עד לפני זמן קצר, ובהם נמצאים 
המרכזים העירוניים: קופנצה ( 102,500 חוש') בחוף הים הטירני, 
קאטאנזארו ( 75,000 ) בחוף מפרץ טרנטו, ודג׳ו די ק׳ ( 174,500 ) 
בחוף מיצר מסינה. רוב תושבי החבל מפוזרים ביישובים חקלאיים 


(בגובה 300 — 600 ס׳). החקלאות ברובה נחשלת והגידולים הם ים- 
תיכוניים. רק עם ייבוש הביצות בעת האחרונה ירד חלק מן האוב־ 
לוסיח אל קרבת החופים ועוסק בחקלאות שלחין (פרי־הדר, ירקות). 

ק' שייכת לאזורים העניים ביותר של איטליה, שאוכלוסייתם 
מהגרת אל האזורים הצפוניים של איטליה או אל ארצות חוץ. לאח¬ 
רונה נעשים מאמציב במסגרת הפרויקט של "הקרן הדרומית" 
110 ז 10 ;! 20 ./ 0 ^ 301 0252 לפתח תעשיה, 

היסטוריה. במאה ה 7 לפסה״נ הקימי היוונים מושבות לאורך 
חופי 7 , שהחשובות בהן היו; סיבריס, קרוטון, תוריי והגיון (רג׳ו 
די ק׳). הברוטיים. ת־שבי ההר, שמרו על עצמאותם ובמאה ה 3 
לפסה״נ כבשו הלק גדול מהערים היווניות. לאחר שסייעו הברוטיים 
לסירוס(ע״ע) סלך אפירום, שעבדים הרומאים ( 272 לפסה״נ). ב 6 ו 2 — 
203 תמכו הברוטיים בחניבעל (ע״ע), שעשה את ק׳ לבסיסו! בשל 
כך דיכאו הרומאים את הברופיים, החרימו את אדמותיהם והקימו 
עליהן מושבות. גם ספרטקוס (ע״ע) השתמש ב 7 כבסים לפעולותיו. 

בשם 7 בונה בעת העתיקה החלק הדרום־מזרחי (עקב ה״מגף") 

של חצי-האי האפניני — איזור המכונה כיום חצי-ד,אי טאלנטינה. 
לאחר שכבשו הלנגוברדים (ע״ע) אח ק׳ העתיקה בסוף המאה ה 7 
לםה״נ נתנו הביזאנטים שם זה לאיזור הנישא אותו כיום. 

ק׳ הקדומה היתה איזור פורה בו ישבו המספים. העיר החשובה 
בו והנמל הטוב בכל החרף המזרחי של איטליה היתד. ברונדיסיום 
(ע״ע ברינדיזי) — עיר מספית, אליד, הצטרפו מתיישבים מכרתים 
ומטרנטום (ע״ע טרנטו). 

׳'" . 39 <'! ,•(/)>// 7 י.<ו•/ ■ 1111 ,.!) .ז 1 זז! 8 ו 11 ; 1 ו{ 

י.קר. - מ.ז. 

עדויות ראשונות על יהודים בק' הן סן המחצית הראשונה 
של המאה ה 4 . בימי הכיבוש המוסלמי, בראשית המאה הסן, נפגעה 
האוכלוסיה היהודית, אבל שיקמה עצמה במהירות מבחינה כלכלית 
ותרבותית. חכמי ק' קיימו במאה ה 11 קשר עם רב האי (ע״ע) גאון. 
במאה ה 13 היו בידיהם תעשיית המשי ומונופולים אחרים, והם זכו 
להגנה שהעניק להם הקיסר פרידריד 11 . לאחר 1288 , בימי שארל 
מאנז׳ו, גברה הסתת הנזירים הדומיני.קנים, ונערכו פרעות ביהודי 
7 , שנאנסו לנצרות. מאוחר יותר התאוששה הקהילה הקלברית 
וגדלה, ובכמה ערים היתה האוכלוסיה היהודית גדולה מן הנוצרית. 
בעת גירוש היהודים מסיציליה, ב 1492 , הגיעו פליטים רבים לק', 
בימי השלטון הספרדי התחדשו הרדיפות נגד יהודי 7 , וב 1510 
גורשו מהאיזור. מהם נדדו למרכז ולצפון איטליה ומהם לסלוניקי, 
קושטא ואדריאנופול, שם הקימו קהילות יבתכ״נ משלהם. 

01 ^ ווו 11 ^■>^) 10 -/ 10 ך 1 ן}) 10 •) 101/0 ! 1-0 .ס 

. 1915 . 1 ,^'י] 1(10 $€1010 X ת 1 ) 1 ) 1011 ׳)!. . 0110 ׳ 1 6 ^ 0 •)•>< 

קלבש, אלפרד — 01065011 —( 1833 — 1872 ), מתמטיקאי 
גרמנה 7 למד באוניברסיטת קניגסבדג, וב 1858 נתמנה 
פרוס׳ בפוליטכניקום של קרלסרוד,ה. ב 1863 עבר לאוניברסיטת גיסן, 
רב 1868 - לאוניברסיטת גטינגן, שם עבד עד יום־מותו. — מחקריו 
הראשונים של ק' היו במתמטיקה־פיסיקלית (אלססיות, הידרו־ 
דינמיקה, חשבון וריאציות). אח״כ חקר באלגברה ובגאומטריה ופרסם 
מאמרים וספרים רבים. ביניהם: 1011 ] 0110 מט'. 360150110111 ; : 301 סן־וסס^יד 
(״חורת הפונקציות האבליות״), 1866 ! - 6021 סע 1 ב 61012000 300 7600010 
!!סותססי! ת 5060 (״תודת התבניות הבינריות״), 1872 . ב 1868 ימה 
(יחד עם ניימ! ] 10110131111 < 0201 ]) את הבטאו! 642310001235060 
3111121001 ! ("רשומות מתמטיות). 

קלגס, לודויג — 13805 ) 1 ; 1 ;״ 1.113 -- ( 1372 — 1956 ), פילוסוף 
ופסיכולוג גרמני ושוויצי, מייסד הגרפולוגיה (ע״ע) המדעית. 

ק׳ היה כימאי ופיסיקאי לפי השכלתו הפורמלית, התעניין ב״מדע 
ההבעה״ וייסד .,סמינר למדע ההבעה״ — תחילה במינכן ואח״ב 





705 


י,לגס, לודויג — קדדדון דה לה כרי,דן, פדרו 


706 


בצידיד• ק׳ התנגד לפסיכולוגיה שהיתה מקובלת נימיו ודחה הצעה 
להורות מקצוע זה באוניבדסיסה. לדעתו, אין כל משמעות לפסי¬ 
כולוגיה ה״אקדמית", המתמקדת בחקירת התופעות ומתעלפת מן 
העיקר — מכלול האישיות. חקירת האופי (ע״ע אישיות, אפי) 
הוליכה אוחו לגרפולוגיה, שכן תורת האופי(כרקסדולוגיה) מסתכמת 
במחקר גרפולוגי־מדעי של ההבעה, נפי שהיא משוקעת בנתב-ידו 
של היחיד. בעזרת מדע של תופעות ופילוסופיית־החיים המפרשת 
אותן שאף להביז כל פה שחי ויש לו נפש. בחיבורו 113 ! ) 0618 1 :)(! 
10 ־ 86 ע 1 ! (״הרוח כיריבתה של הנפש״), 1929 . נזען, 

שהנפש היא המבטאת את "משמעות הגוף". הנפש והגוף ניצבים 
מול פעילות התודעה, שהיא רציפה ושרויה מחוץ לזמן ולמקום. 
סילוסופיית-החייס של ק׳ עומדת על השילוש של גוף (ל!־!), נפש 
( 86616 ) ורוח (] 0618 ), ועל הניגוד שביו הנפש ובין הרוח. הנפש 
צופה תמונות וח 1 וה אותן, שעה שהרוח הופכת אותן לחפצים 
ממשיים. בכו פועלת הרוח כיריבתה הנצחית של הנפש ובולמת את 
זרם החיים. 

על השקפתו הפילוסופית, בייחוד בדבר קיומו של הניגוד ביו 
הרוה לנפש קמו עוררין, שראו בה ספקולציה גרידא ללא בסים 
פסיכולוגי עובדתי. לעומת־זאת חשובה ביותר תרומתו להתפתחות 
הגרפולוגיה המדעית. מחיבוריו העיקריים שי״ל בנזהדורות רבות 
יצוינו; 110816 )ו 1 <£ג 01 -מ!! 16 ה 16 < 101 ק 16 ם ("בעיות הגרפולוגיה"), 
1910 : ,!־סלסג־.! 61165 !ע 0108 ו 1 < 3£ ] 0 (״ספר קריאה גרפולוגי״), 1943 *, 
16 )ן 11111 ־ 61 ]] 11 !ז 1 :ל 0 זס!! 611 א 113 ] 1111 ] 0 סוס ("יסודות תורת האופי"), 
11957 61 ] 16 ג 11 ! 011 11 ״״ ]) 1-1:11161561111 (״כתב-יד ואופי"), " 1956 . 

קלגלי(ץז 01183 ), עיר בדרום הפרובינציה אלברטה (ע״ע), קנדה! 

417,000 חוש׳ (אומדן 1972 ), ק׳ שוכנת יעל גדות הנהר בוו 
ויובלו זזלבוו, בשולי המישורים הגדולים במערב, ולמרגלות הרי רוקי 
(ע״ע) ' במזרח. ב 1875 נוסדה כתחנח־משמר. לאחר שנסללה 
אליה מסה״ב הפאציפית ( 1883 ), המסתיימת בונקובר (ע״ע), היתה 
למדכז-סחר חשוב לאיזור חקלאי נרחב של גידול דגנים ובקר. גילוי 
גז טבעי ( 1914 ) ונפט ( 1937 ) מדרום־מערב לעיר הביאו לשגשוגה, 
ואוכלוסייתה, שהיתה בת 89,000 נפש ב 1950 , גדלה מאז ביותר מפי 
4 . ק' משמשת צומת־תחבורה ארצי למס״ב וכבישים ויש בה נמל־ 
תעופה. ענפי התעשיה העיקריים הם: ייצור מזון, זיקוק נפט 
וייצור כימיקלים. בק׳ אוניברסיטה ( 12,300 תלמידים בשנים 1972 — 
1973 ) ומכון לטכנולוגיה ואמנות. מדי-שנה נערד בק׳ כנס בוקרים 
ותערוכה, המושכים תיירים מכל העולם. 

.קלגרן, יוהן ו 1 נדק,ע״ע צ׳לגרן, יוהן הנךיק. 

קלד 11 ^רו 77111 ^ 17 ( 06161101116 101166116 י 1 ), קבוצת איים במלנזיה 
(ע״ע), טריטוריה צרפתית מעבר־לים! 19,058 קמ״ר, 120,000 
תוש'. הטריטוריה נקראת ע״ש האי העיקרי שהוא הררי ושיאו הר 
פאדה ( 16 תבק! 1.650 מ׳). הופיו מפורצים והוא מוקף שוניות 
אלמוגים. ק״ה עשירה במחצבים: ניקל ( 00 ( 1004 טון ב 11974 השלי¬ 
שית בעולם), ברזל, כרום, קובלט, מנגן ומתכות אחרות• רק 6% 
משסת האי מעובדים. הגידול העיקרי — קפה, שטחים ניכרים 
משמשים למרעה בקד, צאן, חזירים וסוסים. האוכלוסיה מורכבת 
מ 47% מלנזים, 32% יוצאי אירופה — בעיקר צרפתים — והשאר 
מאיי אלים ופולינזיה, יאווה וויטנאם. עיר־דגירד, והגמל העיקרי — 
נומאה, שבה 50,500 תוש׳ ( 1971 ) ולירד. המפעלים לעיבוד הניקל. 
כוח הידרו־חשמלי מסופק לעיר ולמפעלים באמצעות סכר שעל הנהר 
יטי. 

היסטוריה. גיימז קוק (ע״ע) גילה את ק״ד, ב 1774 ונתן לה 
את שמה (ק' הוא שסה הרומי של סקוטלנד). ב 1843 החלו לפעול 


בק״ה מיסיונרים קתולים מצרפת, וב 1853 סופחה לצרפת. בזמן היותה 
מושבת-ענשין ( 1864 — 1894 ) נשלחו לק״ה כ 40,000 נידונים (בהם 
נידוני הקומונה של פרים [ע״ע]), ואלה היוו את יסוד האובלוסיה 
האירופית. מ 1946 ק״ה היא טריטוריה צרפתית מעבר-לים. משאל-עם 
שנערך ב 1958 אישר אח מעמדה זר.. 

חוקה ומשטר. ק״ה מיוצגת באסיפה הלאומית ובסנאט 
בפריס. המושל הצרפתי במקום נעזר במועצה, שאת חמשת חבריה 
ממנה אסיפה בת 35 נציגים הנבחרים בבחירות כלליות. בתחום 
המינהל של ק״ר. גם כמה איים קטנים בסביבה: איי הנאמנות 
( 6 ] 311 ׳ 1,01 1168 ), אי הארנים ( 108 ? 6 ( 1 116 ), איי בלפ (ק 616 ( 1 ) 
והואון (ססס!)). 

; 1922 10 ו 1 ז 1 וס . 0 

1 ) ,€-.א 1-11 ,ז?גווןנ) 110 — זי.> 1 ז 01 ? .ן - .? .ן 

. 0 ח^זק)נ 1.01 .ן ; 1955 , 1£ § 1010 ז^!€ ,&ו 2 ^ 70 ז 0 •^ 0 ,/•"ס/;/;/ 

. 1959 ,^: 011 ^ 1.0 ^•) 11 ! 1 ^ .€-.א 111 ש/) 1€ ו/() 1 :יו 1 ן 010 

אב. כ.-י. כר. 

.קלדיים, ע״ע כלדיים. 
,קטפולטה, ע״ע בליסטה, 

קלדרון דה לה בר^קה, פךרו - 1 ! 1 116 111 ״ 11116 !;:) .״ 611 ? 

״ 8366 — ( 1600 , מאדריד — 1681 , שם), מחזאי ספרדי. ק׳ 

הכשיר עצמו לקריירה כנסייתית באלקאלה ובסלאמאנקה ( 1615 — 
1620 ), אולם ב 1620 , שנת בואו לסאדריד, התל בפעילותו הספ¬ 
רותית, ולמן 1623 — במיוחד בתחום התאטרון. כבר הקומדיות הרא¬ 
שונות שלו. שנכתבו ע״פ המסורת של קודמו, לופה דה וגד, (ע״ע), 
זכו להצלחה ניכרת. ב 1640 השתתף במלהמת-קטאלוניה והצטיין 
באומץ־לבו. ב 1651 הוסמד לכמורה וב 1663 נתמנה לכומר־הפלד. 
מכתביו נותרו 120 קומדיות (הן במובן המקובל של המונח והן 
במובנו הספרדי, דרמה), 80 מחזות דת'ים-אלגוריים (- 53663 ! 3010 
3165 ] 60 \ 11 ; ע״ע ספרדית. ספרות, עם׳ 406 ) וב 20 מערכונים מסוגים 
שונים ( 61116565 ־ 1 ]ת 6 , 1035 , ועוד). 

יצירותיו הדרמתיות של ק׳ נחלקות לקבוצות, ע״פ נושאיהן, 
סוגיהן וצורותידק: 1 ) מחזות דתיים, כגון; מחזהו על גאולת- 
הנפש, 66613 13 3 1168,06100 £3 (״הרותקדשות לצלב״):- 011683 £1 
11610 ] 3 ק 830 616 0110 ] ("כור־המצרף של פאטריקיוס הקדוש"), 
שנכתב ע״פ אגדה אירית קדומה, 600.513016 6 ( 1 ; 6 ח 1 זי 1 £1 ("הנסיד 
המתמיד"), המבוסם על סיפור מות־ד.קדושים של נסיו פורטוגל, 
פרנאנדו, בשבי מרוקו! 1181050 ) 0 זק 38160 מ £11 ("הקוסם הפלאי"), 
שבו מושיוו האדם המוכר את נשמתו לשטן, 

2 ) מחזות היסטוריים ו א גדיי ם. כבוד האיכר מול כבוד 
האציל הוא נושאו של 23130163 16 ! 31631116 £1 ("השופט מסלא- 
מיאה״)! שמוךמת (סמירמיס), מלכת אשור, משמשת גיבורה למחזר. 

3166 6161 £113 £3 (״בת-האוויר״) 1 6138 \! 700163 ) 16 ) 01113 £3 

("הנערה של גופם אריאס") הוא סיפור פיתויה של אשד., מכירתה 
לשפחה ונקמת כבודה ע״י המלכים הקתולים. 

3 ) קומדיות של טעויות, כגון 1 16 ) 111611 ) 13013 > £3 

(׳,גברת־שדה״); צט^) 0353 00x1 (״בית בעל שתי דלתות״). 

4 ) קומדיות ״גלימה־וחרב״־: 0 קט 1 ש 11 1 צ 0 ^ 116x11 ־ 31 נ' 1 
("לתת שהות לזמן"). 

5 ) דרמות קנאה ונקמה: 2 זת 0 ו 1 ט 5 £1 

(״הרופא של כבודו״){ 10, 560x613 ¥0083x123 ־\ 3 ז^פ £10 זט 5€ 
("לעלבון נסתר נקמה נסתרת"), סאסיינים אותן הכנה איטית ומדוק¬ 
דקת של סצנת הנקמה ותיאור מפורט של הקנאה. 

6 ) מחזות הגותיים ביניהם 511600 65 133 ¥1x13 ("החיים 
הם חלום"), יצירת-המופת של ק׳ הנודעת והמוצגת עד־היום, על 
נושא ששימש ביצירות רבות ושהיה מרכזי בהטפות הכמרים של 



707 


קלדדון דה לה כרקד., פדרו — יולה, פאול 


708 



פורל הידרל: יה יד, :ריוה; סצ:רי סתלד הפחזה "הק 1 סם ־פיא" 

זמנו. זהו עיצוב בארוקי של האמונה כי החיים הגשמיים הם בני־ 
חלוף, מתנדפים כהבל־פה ואינם אלא אשליה ומקסם־שווא (על אותו 
נושא חיבר ק׳ גס נירפה נוצרית יותר ! ר׳ להלן). 

7 ) פחזות מיתולוגיים; סג״זגא׳ 0 5 פ 11 (,.אבוונרקיפוס"). 

8 ) פחזות של דמיון; :> 11 :> 011 נ 1 ק ב.! (.גשר 

מאנטיבלה"). 

9 ) מחזות ד ת י י ם ־ א ל ג ו ר י י ם. פוג מפרחי - קתולי־ 

תאולוגי — זה של תור־הזחב בתאטרון הפפרדי הגיע אצל ק׳ לרמתו 
האמנותית המושלמת. מחזותיו אלה דנים כמעט באופן בלבדי בנושאי 
האונריפטיה וגאולת נפש האדם, ובמפגרת העלילה האלגורית פוע¬ 
לות דמויות המגלמות תכונות ומושגים מופשטים, בגוו: החפד, 
החטא, האשפה, האדם, החושים, העולם. מחזות אלה אפשר לחלון 
להגותיים-תאולוגיים; 10 ) 1 ו 1 ו 1 ח 061 0 זז €3 ז ח 3 זא £1 ("הת¬ 
אטרון הגדול של העולם״)! סתספי 65 13 (.,החיים הם חלום; 

ור׳ לעיל)! ת נ ״ כ י י ם: 83113530 ץ 6 ז 61 (> 06113 13 (,.פעודת המלו 
בלשאצר״) ; א ו ו נ ג ל י י ם ; ז 0 ח 56 161 ! 03 ( 5161111 13 ("מזרע הא¬ 
דון") ! היסטוריים־מיתולוניים; - 60 ■■( ״סט ץ 06 10 ״ 53 £1 
311110 ״ (.,הפלד הקדוש דון פרנאנדו״): £60 ז 0 ״״!מ!) £1 ("אורפופ 
האלוהי") 1 מחזות על מאריה. 

באפיו ובהשקפת־עולמו היה קי שונה מאד פלופה דה וגה, והשוני 
משתקף בצורת כתיבתו הדרמתית. לעומת השירה הקלילה, הבלתי־ 
אמצעית והעממית של קודמו, מצטיינת כתיבתו של ק׳ בתמציתיותה 
ובאסצעיה הלשוניים־הפגנוניים המלוטשים הקרובים לאלה של גוג־ 
גורה (ע״ע). עמו פלש לתחום התאטרון הספרדי פגנון הברוק (ע״ע), 
על מושגיו וצורותיו, באותם הנושאים הדרמתיים, שהיו מקובלים גם 
על לופה. העניק ק' ליצירותיו אופי אוניוורפלי, שכלתני יותר. הן 
מצטיינות בדינאמיות של העלילה ושל הדמויות, בניגודים החריפים 
בין הגיבורים ובין הנוסחים הלשוניים. בנטיה לעיטורים סגנוניים 
מורכבים ולעתים מליציים, ובהבלטה של אותם הגוונים והקווים 
המצויים באמנויות הפלאסטיות של תקופתו. 

תהילתו של ק׳ היתד, נתונה לעליות ולירידות בביקורת הספרדית 
והכללית! ההתעניינות ביצירתו(אחרי המאה ה 17 ) גברה במאד. ה 19 . 
הודות לרומנטיקה הגרמנית, וגם במאה ד, 20 , עם חידוש הצגתם של 
מחזות רבים. במיוחד אלה הנמנים עם הסוג האלגורי וההגותי. — 
כל כתבי ק' ( 16135 (ןמ 601 035 ( 01 ) י׳ל ב 3 כר', 1960 — 1967 . 

,] 3 ז? גמ^ 0 < 11 נ'\ ; 1916 , 1-11 , 0 ^ 1011 11/1 •) } 1111 .ו 011 תנ 1 ^? .\צ 

,€§ 3 זד 11 ב 5 !. 1 >< : 1943 / 0 סז״עתג/ ? 74 ,זש^ 1 ז 3 ? ; 1941 

מס 1 ^ €1111 תשק(זטז 11 זכ^< .^י . 11 ; 1959 

. 1965 / 0 ?>/// 

ם. ל. 


קלה ( 315 ( 03 ), עיר נמל בצפון צרפת, 70,500 תוש׳ (עם הפרוו¬ 
רים — 100,000 תוש׳ [אומדן 11971 ). שוכנת לחוף מיצר 7 
(מיצר דובר) — המשכו המזרחי של מיצר לה-מאנש. המפריד בין 
צרפת לאנגליה, במקום בו המרחק בין השתיים הוא הקטן ביותר. 
משמשת מאז יה״ב כמקום המעבר הראשי בין צרפת לאנגליה (הנמ¬ 
לים דובר ופוקפטון). העיר העתיקה, שנבנתה מסביב למבצר ( 1560 ) 
הפכה לאי עקב חפירת אגני הנמל ותעלותיו. היא נהרסה כמעט 
כליל בקרבות מלה״ע 11 , ושוקמה לפי תכנון מודרני. 

תפקירו העיקרי של הנמל הוא מעבר נוסעים לאנגליה (כ 2 
מיליון ב 1972 ), המתנהל בעזרת מספר -ב של אניות־מעבורת 
וגלנוע ורתפות.מפ״ב וכבישים מחברים את ק׳ למרכז צרפת ולבלגיה. 

עיקר העיר הנוכחית ברובע פן פיר בדרום. מעבר לתעלת 
הנמל. שוכנים בו נם בניין העיריה, שהוקם ( 1922 ) בסגנון הרנפאנם 
הפלמי. ומפעלי התעשיה, המייצרים מוצרי טכסטיל עדינים (תחרה, 
רקמה, משי מלאכותי). מוצרי עץ ומזון. 

היסטוריה. ראשיתה של קי ביישוב קטן בשם סקלוס 
( 8031115 ), הידוע מ 1180 . העיר עצמד, התפתחה מסביב ללשון-יס 
קטנה, ששימשה מחסה לאניות בחוף המסוכן. תולדותיה הוכתבו בשל 
קרבתה לאנגליה ( 37 ק״מ). ב 1347 , בעת מלחמת מאה־השניס (ע״ע), 
נתפשה ע״י אדוורד 111 , מלך אנגליה, ולאחר מכן הפכה מרכז סחר 
בצמר ובפשתן. אחרי 1450 נותרה המאחז האנגלי האחרון בצרפת. 
ב 1558 נכבשה ע״י הצרפתים והיתה למבצר חזק ששלט על מיצר 
ק', היינו — פתח לתעלת לה-מאנש. מ 1596 שלטו בה הספרדים לזמן 
קצר. במשך סאות שנים היתה בבחינת "השער הראשי" של האנגלים 
לצרפת ולאירופה. בצר נמל אזרחי היתה גם נמל צבאי, ובוצרה 
לאחרונה במאה ה 19 . במלה״ע ז ניזוקה בהתקפות-אוויר. במלה״ע זז 
שלטו בה הגרמנים ( 1940 — 1944 ). בתקופה זו נפגעה ק׳ קשות 
בתקיפות בעלות-הברית, שכן היתה אבן־פינה במערך ההגנה הגרמני 
לאורך חופי צרפת ובטיס לתותחים ארוכי-טווח ול״פצצות מעופפות". 

5 < 11 <ז 1 ז 011 .€ . 11 ־וגנ! 10 ל .'א ! 1953 ,בוהשזןס!! , 13 . 11 

. 1963 ,^ 11 ) 1 ו 1 ) 1 ) ס! 7/1 > . 0 ; 1961 ,$/( 1 

י. קר. - פ. פ. 

קלה, 7 '[— 03135 ״ 63 ( -־ ( 1698 — 1762 ), סותר צרפת', הוגנוטי, 
סהוצאתו-להורג בעקבות עיוות-הדין על רקע עוינות דתית 
היתד, לפרשה מכרעת בתולדות הסובלנות הדתית, והביאה לתיקון 
המשפט־הפלילי בצרפת, ב 13.10.1761 נמצא בנו־בכורו של ק׳ תלד 
בחנותו של אביו. כדי למנוע טיפול מביש בנופה טענה המשפחה 
שבנה לא התאבד. וייחסה את הרצח לפורץ אלמוני. ואולם, בשל 
דעות קדומות נגד ההוגנוטים (ע״ע) והיסטריה המונית האשימו בני 
המקום את ק׳ כי רצח את בנו כדי למנעו מלעבור לקתוליות. במהלך 
הדיון בפני הערכאות המקומיות. ולמדות העינויים שעבר. טען ק׳ 
לחפותו. ביהמ״ש של טולוו(!":!"!"!סבק), שישב כבימ״ש לערעורים, 
פסק לק׳ גזר-דין מוות, וב 10.3.1762 שברו את ק׳ על גלגל העינויים 
והוציאוד,ו־להורג. ידידי המשפחה עורת את עניינו של וולטד (ע״ע) 
בפרשה, וחיבורו ^ס״גסס!״) 13 ח(! ;)]!גסז ("מסכת על הסובלנית"), 
1763 . הסעיר את דעת־ד,קהל והביא ב 1765 לד,וכחת חפות' של ק׳. 
הוכח שחלק מן העדויות היה מבוסס על שמועות ופסק-הדין נמחק. 
בעקבות פרשה זו קמה תביעה לשינוי תהליכי המשפט הפלילי, אבל 
הרפורמה הופעלה רק ב 1788 . 

נ/ן / 41/14 , 011011 ^ 701 :■ 0011 ^ 7110 ,תש*!! . 0 .(] 

. 1960 ,)! 1011 ) 701 ^/ו 11 חי)€- 6 ) 19 

קלה, פאול — ז;) £1 3111 ? - ( 1879 , מינכנבוכיה (•ה£נ €1 ״״)יז 
0 :> 81101.5 , ליד ברן] — 1940 , מוראלטו-לוקארני}, צייר 
וחרט שוויצי. ק' היה בנם של אב גרמני, מוסיקאי במקצועו, ושל 
אם שוויצית. בשנים 1898 — 1901 למד ציד־ במינכן. יצירותיו הראשו¬ 
נות היו תחריטים של דמויות גרוטסקיות נוקשות-הבעה וארוכות- 
איברים. ב 1911 הצטרף לקבוצת "הפרש הכחול" במינכן. והתידד 




709 


710 


י!לה, פאול — י,דו, ז׳י! 


עם קנדיגסקי, יולנסקי. מרק רפינינגר (עי ערכיהם}, וב 1912 השתתף 
בתערוכה השניה של הקבוצה. הוא הכיר את יצירותיהם של חלוצי 
האפנות־החרשה בפריס: פיקסו, ברק, רלונה (ע׳ ערכיהם). והצסרף, 
בגרמניה, לחוגי האכספרסיוניססים, חברי קבוצת .הסער". מסעו 
לתוניסיה( 1914 ) עורר בו את הנטיהלפתח אתערכי־הצבעביצירר.ו; 
הוא צייר אקווארלים מנופי הערים בתוניסיה ופיתח את היחידית 
הצבעוניות שבהם למערכת מופשסת. מעתה הפד מרשם וחרט לצייר. 
בעקבות התערוכה הרסרוספקסיווית הגדולה של יצירותיו ב 1920 
הזמיני גרופיוס (ע״ע) ללמד בבאוהאוס ( 1921 — 1930 ) ציור ותורת־ 
הצורות — תורה שלא היתד, 
אלא מעין נסיון ליצור יסוד 
דקדוקי לשפתם הפיוטית של 
ציוריו־הוא. רשמי מסעיו באי¬ 
טליה ( 1924 , 1927 , 1931 ) וב¬ 
מצרים ( 1928/9 ) משתקפים 
במישיווים חדשים ביצירותיו. 
ב־ 1931 הוזמן ק׳ להורות ב¬ 
אקדמיה של דיסלדורף: הנא¬ 
צים רדפוהו כ.,בולשוויק תר¬ 
בותי" ו״אמן מנוון" והוא שב 
לשוויץ ב 1933 . 

ק־ היה מגדולי האסנים של 
המאה ה 20 . אמנותו היא ביטוי 
פיוטי אישי מובהק, והקומפו- 
זיציות שלו הן צירופים פרדוכ־ 
סליים והמהוניים של צורות וסימנים שאינם נכנעים לחוקי ההגיון. 
חרף ערכיה הצורניים והצבעוניים המפותחים והאובייקטיוויים- 
כביכול אין אמנוחו ניחנת לחיקוי או להוראה; לפיכך לא יצרה 
השפעתו על האמנות החדישה זרם של ממש. 7 חקר וביטא באמ־ 
נותו את משמעויותיו הרבות של הקו הציורי: בשרטוט; כקו- 
מיתאר הסוגר משטח ומגדיר צורות, תבניות וצבעים; קו ככתם 
צבעוני; קו במשטח; קו כחלק משלד מבני-חללי; קו כמתווה כיוון 
ותנועה; קו כיוצר סימן־קומוניקציה — כיוצר כתב. 7 שילב 
סשמעויות מורכבות אלו במערד הצבעוני עשיר־הדמיון של ציוריו. 
מושגים משמעותיים וצורות מופשטות משמשים ביצירתו בערבוביה 
סיותדת־בסינה. שקסם הפיוט שירה עליה. 

בעוד שיצירות 7 מתקופת-הבשלות שלו( 1920 — 1933 ) הן עפ״ר 
בעלות מערך צורות וצבעים רגיש ועדין, מצטיינות יצירותיו המאו¬ 
תרות בנטיה לפורמאט גדול, לשימוש בקווים עבים וכבדים. ברקעים 
שטוחים ובנטיה לדקורטיודות כמעט פשטנית. 

מחיבוריו החאורטיים של 7 : 11 ס; 1 נ 1 מ־ 1122 ( 3 מו 1541 ן 801 ג 1 ]ו.? 
(״ספר-מתוות פדגוגי"), 1925 : ]! 17110 ;זתז־() 10 ח 1110 ז־לט ("על 
האמנות החדישה״), 1945 , יומניו ( 1918 — 1898 , ז;> 1 ! 110 < 1 ־א 73 .;> 1 .י 1 ) 
י״ל ב 1957 . 

מוזיאון ׳שואל. פ. ק', 1966 ; ; 1918 , 1940 — 1179 .)! ,!;גזא . 13 
.׳גו ;' 1965 ,. 40 .׳ז . 11 מוית 11 סז 0 . 94 ; 1946 ,.א .ת ,(- €11 ) ז 1 ; 1 מ 11 (] 8 . 0 
,) 13££ .״ 1 . 11 ; 1967 / 0 1 >ת 0 ^^;" 7 ,תמ 3 וח)^ 1 ב 14 

. 1973 .* 1 , 000111337 •יוס ז(כולל ביבל׳) 1972 

א. רר. 

?[לה, פאול אתסט - :־ותו.;) ]!!״£ 401 ? — ( 1965-1875 ), 
מזרחן וחוקר המסורה (ע״ע). ק׳ נולד במזרח פרוסיה. 

6 שנים כיהן ככומר בקהיר. אח״ב הורה באוניברסיטות הלה, ניסן 
ובון, ומ 1923 ניהל את המנח המזרחני בבון. רבים מתלמידיו עסקו 
בחקר הגניזה והפיוט (עי ערכיהם). בגלל פעילותם הפרו־יהודית 
נאלצו בני הזוג ק' להימלט מגרמניה ב 1938 . ו 7 המשיך בעבודתו 
המדעית באוניברסיטת אוכספורד. עבודת הדוקטור הראשונה שלו 
עסקה בענייני נוסח: חקר התרגום השומרוני של התורה ( 1898 ) , 



השניה — עניינה נוסח המקרא ע״פ מסורת יהודי בבל ( 1902 , - 1966 ). 
עבודותיו הגדולות הן: צס:> 051 ! 16 > 0 :> 1 ־ז 0 !. 33 א ("בעלי המסורה 
המזרחיים״). 1913 , ' 1966 , ו 15 ] 5 ) 05 ׳% 165 ; חסזסזס!!!^ (,.בעלי 
המסורה המערביים״), 2 כרי, 1927/30 . - 1967 . בהשפעת מחקריו 
נקבע כ״י לנינגרד כ״פנים" לב 0 :גזנ 101 ? ג: 1 נ 11 !ז, שהו״ל קיטל 
(ע״ע) — מהמהדורה השלישית ואילך. 

מחקריו של ק׳ על הנקוד (ע״ע) ■מבוססים על ממצאי הגניזה 
ומקובצים בספרו 11 ו.. 119 וצ) 0 0 ז 1 נ€ 0 נ 1 'ד, 1947 (מהד׳ מורחבת 1959 ). 
כן חקר את תרגומי המקרא הארמיים ואת תרגום ה 70 . אך מסקנותיו 
בתחום זה עוררו התנגדות נרחבת. ק' הו״ל (יתד עם ה. שסידט) 
10 ו!ז €5 ב 1 ז;? 305 ןז;)](ת 111 ו 23€1 ז 50 ] 11 י)ז\ (״םיפורי-עם מא״י"), 2 כר', 
1918 — 1930 , וכן כתב סדרת מאמרים על מקומות קדושים מוסלמיים 
בא״י (בתוך: 1910/12 , | 11 ז\- 71 \, 8 (?). ידועים מחקריו על מגילות 
מדבר״יהודה, ;]!;(סס)? תס[; 5 גוב ; 61 נ);־ 1 ו 1501 ]תבן־ 1 ;;€ו 1501 גזנ 1 ש 11 6 ;ס 
(..כתה״י העבריים מן המערה״), 1951 . לרגל יום־הולדתו ה 80 י״ל 
קובץ של מאמריו בעניינים שונים, 4 ז 1100 >) בז 6 ת 0 , 1956 
(כולל ביבל׳). 

מ. זולאי, מחדש־ של ענף מחקר עברי (מולד, ד׳), חש״י; ;״€;■)]/ 

,(.£| x ^) זטז 011 ־ 1 . 0 - ; 01 ו; 81 ; 1965 ה 1 

. 1968 ,.צ/ . 3 *מסוזסגמין/ג. מ/ 

,קלה־אןר, ע״ע לישמניה. 

קלהרי ( 1 ז 4 ו 11 ; 31 .)ן), חבל בדרום־אפריקה. שטחו כ 250,000 קמ״ר 
ונכללים בו בוצואנה (פרט לחלקה המזרחי), המחצית המז¬ 
רחית של אפריקה הדרוטית־מערבית והאיזור שמצפון לנהר אורנג' 
(ע״ע) בפרובינצויח הכף שברפובליקה של אפריקה־הדרומית. חבל 
ה 7 הוא צחיח-למחצה (ע״ע מדבר, עמי 183 , ושם מפת המדבריות). 
כפות גשמי-הקיץ נעה מ 500 מ״מ בצפון־מזרח האגן עד 125 מ׳־מ 
ליד הנהר אורנג׳ בגבול אפרי¬ 
קה הדרומית־מערבית. החבל 
חסר ניקוז חיצוני ומהווה אגן 
סגור, פרט לקצהו הדרומי, 
שאותו מנקזים יובלי תנתר 
אורנג' לאוקיאנוס האטלנטי. 
גבהו הממוצע של האגן נ 1,000 
ס", הוא נמוך מסביבתו ומת¬ 
נקזים לתוכו יובלים של שטחים 
נרחבים. הנהר החשוב־ביותר 
הוא האוקאוואנגו בצפון, היוצר 
דלתות פנימיות, שטחי ביצות 
ומלחות, שהגדולה בהן היא ימת 
(א)נגאמי הרדודד,. רוב האגן 
מכוסה הולדת. במרכזו מרובה 
ההול האדום — האסייני ל 7 — 
המצטבר בחוליות (ע״ע חולית), 
חלקן נודדות. 

בשולי האגן שוכנים שבטי הבנטו 1 כ 80.000 נפש). כפריים 
ורועי בקר־לבשר, הניזון מצמחיית השיחים הקוצנית ועשביית הקיץ. 
במרכו האגן נודדים בחבורות חלק מן הבושמנים. המתקיימים על 
ציד ולקט ירקוח-בר (ע״ע אפריקה, אתנוגרפיה). חלקם האחר 
מועסק בידי הבנטו ומאות אחדות של אירופים. האחרונים מחזיקים 
בחוות־בקר, בעיקר במערב 7 . את ק׳ חקר לראשונה ליוינגסטון 
(ע״ע). 

. 1958 11€ / / 0 7/1€ ,) 05 ? ■ 1 ש 41 תג׳׳ג .- 1 

קל 1 / |^לן — ) 03110 111€5 > 0 ען — ( 1592 ׳ נאנסי — 1635 ׳ שם)" 
חרט צרפתי. ק׳ היה שוליה בסדנתר של צורף בעירו■ ב 1608 
נסע לרומא וב 1611 עבר לפירנצה. ב 10 שנות שהותו בפירנצה יצר 



*■יר בועמגי בסדבד קלחרי 





711 


קלו, ז׳ק — קלרדייס, טיבריוס נרו גרמניקוס 


12 ־ 


תחריטים רבים שתיארו טקסים וחגיגות בחצר-ד.דונס ובעיר. טיפוסי 
חצרנים, גמדים, שחקנים ומוקיונים, מחזות. אופרות וירידים (היריד 
באימפרונטה, 1620 ). האספקטים התאטרליים המובהקים שבתחריטיו 
מושפעים משפע הפעילות בתחום זה בפירנצה של ראשית המאה 
ה 17 , ובעיקר מהקומדיה דל ארטה (ע״ע). שאת דמויותיה תיאר 
בסדרה בת 24 תחריטים, ..ריקוד ספסאניה". ובהדפסים בודדים. נבר 
בפירנצה פיתח ק' טכניקה מיוחדת של עיצוב קווים בעובי משתנה 
באמצעות חריטה על שכבת לנה קשה המכסה את לוח־הנחושת קודם 
צריבתו בחומצה. ב 1621 שב לנאנסי. תחריטים של נופי העיר 
וסביבתד,, אצולתה, חגים, מסיבות וסקסים. נושאי־הווי ונושאי־דת 
אפייניים ליצירתו בתקופה זו. ב 1625/7 יצר בארצות-השפלה 
תחריט־פנוראמה גדול, מורכב מ 6 לוחות וטכסט, המתאר את חילות 
ספרד הצרים על ברדד, (נתפרסם. 1628 ). ע״פ הזמנת לואי 
ורישליה תיאר באורח דומה את המצור הצרפתי על שני מעוזי 
ההוגנוטים. האי רה ( 1630 ) ולה רושל ( 1631 ). ב 1633 נתפרסמה 
סדרת 18 התחריסים הגדולים. "תלאות המלחמה". המתארים את 
סבלות לורן בפלישת חיילי צרפת. לתיאורו אופי אפי, רבות בו 
הדמוית והאפיזודות. והוא מהיוד, אחת התעודות המזעזעות־ביותר על 
זוועות המלחמה. ובעיקר על סבלה של האוכלוסיה האזרחית. 

רבים מתחר־יטיו של ק׳. בעלי החן העיטורי, נראים כמבשרי 
סגנון הרוקוקו. אולם ק׳ הצטיין גם כפורש יריעה רחבה של מחזה־ 
הווי רב דמויות ופרטים, וכמאפיין מעמיק של דמויותיו. הוא היה 
מגדולי הווירטואוזים של אמנות תחריט־הנחושת. 

,• 1962 ./ 11 ! ! 1:41 , 015 ״ז־ 1 .נ 1 ,■ 1527 — 2.1 (' 1 ,יו■! .( , 0 ,״ 1,10 .( 

. 1974 .(. 011 ) 11:1 חז;( 1 . 11 

קלובים, ע״ע כלובים. 

_קלובךיוד (קלירר), פיליפוס — • 1 ) 01 ) לט 1 זס־. 011 ל 11 קוו 111 ו(ק 
ז!-.) — ( 1580 , דאנציג (גדאנסק) — 1622 , ליון), גאוגרף 
וחוקר־עתיקות, מייסד הגאוגרפיה הדרסטורית. סייר ברוב ארצות 
אירופה, התיישב בליידן ( 1615 ) ונתמנה י. 106 וח 0€:1,10 ל 6 ו 1 ( 1 גזג 01 ; 1 ; 6 . 
קי ניגש לחקירה שיטתית של הגאוגרפיה דרך הבחינה ההיסטורית 
וחסתמך על מחברים קלאסיים! הוא הדגיש את חשיבות הגורם 
האנושי. יצירתו העיקרית \ 1 ו ; 10015 > 0111€ ס:!ן 111 

חזג־\ 10 ו וחגן (״ 6 ספרי־מכוא 

לגאוגרפיה כללית עתיקה וחדשה״), 1624 , שימשה את החוקרים 
עד אמצע המאד. ה 18 . 

קלו 1 , פר 2 ק ביליגג! —ז 1 א 14.6110 לאה!!!!!! ,[חבז? — ( 1856 — 

1937 ), מדינאי ומשפטן אמריקני. יליד מדינת ניו־יורק, שגדל 
במינסוטה. ב 1877 הוסמו למשפטים. 

תחילה היה עו״ד פרטי ופעל נבא־כוחן של חברות רכבות ומכרות, 
אח״נ נתפרסם כנציג הממשלה הפדרלית במאבקה נגד הקרטלים 
(ה״טרסטים") הגדולים. ובמיוחד חברות מסה״ב, הנפס, וייצור הנייר. 
בשנים 1912 — 1916 היה יו״ר אגודת עורדד הכל־ארצית, ובשנים 
1917 — 1923 — סנאטור רפובליקני. אח״כ שירת כשגריר אה״ב 
בבריטניה. בשנים 1925 — 1929 היה םזביר־ד.מדינה (שה״ח) בממשל 
קוליג' (ע״ע). 

ק', שהיד, שמרן ובדלן מתון בעל רצון־טוב רב, ניסה לקדם 
גדרני־ניעם את ענייני חשלום בעולם. במיוחד טרח ( 1927 ) לד,ניע 
ליחסים תקינים עם נשיא מפסיקו קיס ( 0:11108 ), שהיה עוין את 
אה״ב. נן חיה אחראי לסיום סכסוך סקנה־אריקה ביו פרו לצ׳ילה 
( 1929 ). עיקר פרסומו בא לו בשל חתימת "הסבם' בריאדק׳" 
( 27.8.28 ) לנידוי המלחמה, שיזם עם שה״ח הצרפתי א. בריאו (ע״ע). 
בשל פעלו זה זבה בפרס נובל לשלום ב 1929 . על ההסכם חתמו 
לבסוף 65 מדינות, ואולם משמעותו המעשית היתד. אפפית, שבן 


לא כלל אמצעים לכפיית הוראותיו. בשנים 1930 — 1935 היה ק׳ 
שופט ביהמ״ש הבי״ל לצדק בהאג (הולנד). 

,א ■ 11,1 /״ !״־,*״ס 77,0 : ״״;־ו' ־,״*ת־ ״, ,״״■ 1 . 11 . 11 

) 1 > ) 10 'ז 1 :ז 0 ז־^. 1 יג וו 1 .־. 4 זז 10 ח\. 1110 :ח 1 ) . 8 -י/ ,, 141 : 1952 / 1 ווו 1 וין{ 1 

1 >וו 0 . 0 .'•/ ,אוח.־( .: 1 .- 1 ; 963 ( ,; 1 \. נ־(: 4 גמננ 11 ו(נ([ ז 01 ( 1 ז 11 ת 1 ; 0 }ו ־. 81 

. %1 | , 929 ! — 925 ! "; 74 ו-״ס•/ ;>( 1 ' 4 //י>ו"/. 

קלוגר, עלמה ( 1775 — 1869 ), מגדולי התורה באמצע המאד, 
ה 19 . בן למשפחה רבנית מיוחסת. נתחנך בבית אביו. שדרה 
רבה של קוסרוב. נתייתם כבן 13 , ועבר לזמושץ' (ע״ע), שם לסד 
אצל הרב יעקב קרנץ (ע״ע). נתפרסם כעילוי, ונסמך להוראה 
בצעירותו ע״י גחלי המדינה. ב 1802 נשא אשה ועבר לעיירה ארדרש. 
םמוך על שולחן חותנו. תחילה עסק בחנוונות, אך משלא ראה הצלחד. 
במסחרו קיבל משרת רבנות, תחילה בעיירה קולקוב. אח״ב ביוזפיף, 
וב 1820 עבר לברודי, בה ניחן למעלה סחמיעיים שנה כדיין, ראב״ד 
ומגיד, 

ק' היה בעל הלכה ומשיב נודע. ומספר תשובותיו מגיע לאלפים, 
חיבר למעלה ממאה ספרימ בכל מקצועות התורה. מהם נדפסו כ 30 ! 
נד.ם שלושת ספרי השו״ת !־,נודעים, על די חלקי שו״ע: "סוב סעם 
ודעת", א׳—ב׳ ותר״ך- תר״ם). .,חידושי אנשי שם"(תר״ד). "האלף 
לך שלמה״ (תרצ״א/ב), רבים מצויים עדייו בנ״י. — היה קיצוני 
בשמרנותו הדתית, והתנגד באודה נמרץ להשכלה, שכבר ניכרה 
בימיו בברודי. לחם נגד כל שינוי במנהגי ישראל. וד.ביע מורת 
רוה גם נגד חסידים ואדמו״רים כשנראה לו שסטו כלשהו מה״שלהן 
ערוך". התנגד להכנסת מכונות לאפייה מצות לפסח, ועמד בראש 
מחנה האוסרים. בספר שייחד לפרשה זד העלה את הטענה ש״אין 
זה מגדר היושר וד.מוסר, להיות גוזל עניים... ני סן העזר שהם עוזרים 
במצות יש להם סעד גדול בהוצאות הפסח". 

י. א. קלוגר, תולדות שלפה, תרמ״ח ! ד. הלחמי. הכסי ישראל, ש״ז— 
ש״ח, תשי״ח. 

קלודיוס ! 1 גור 1 י*קוס-- 8 ! 11101 ] 1.81100 ! 1 ! 1111 :! 0 — ( 220 — 270 ). 

קיסר רומא בשנים 270-268 . נולד באילידיה והצטיין 
כמצביא. הקיסר גלינום (ע״ע) העמידו בראש הכוחות שנועדו לדכא 
את מרד אוראולוס, מפקד חיל־הפרשים. חבורת קצינים יוצאי אילי־ 
ריח רצחה את גלינום והכריזה על קי כקיסר ( 268 ). ק׳ ניצח כוח 
גדול של אלאמניסישחצה את מעבר הברנר ואיים על איטליה. בעיה 
המורה יותר היוו השבטים הגותיים, ששכנו בין הדניססר לדנובה, 
ופלשו לחלקי הקיסרות המזרחית. ק׳ עבר במהירות לתסלוניקי 
ושחררה מן האויב ! אח״ם היבה את הגותים מנה ניצחת ליד ניש — 
מכאן כינויו "גרתיקום". רבים מהמנוצחים צירף לצבאו ואחרים 
הושיב על אדמות נמושות. כעבור זסן קצר מת ממחלת הדבר. 
בתקופתו המשיכו גליה במערב ותדמור במזרח נפריש תן מהקיסרות. 
,״ 1811 ) .״) 11 .' 6 ■,■,•.'״, 6 ,, 1 וח■^ו״ו,( 1 ' 1 ,!.״!•■ן .:> ״מ ,״וו,״ 11 . 1 

. 1934 ,( 111 ־\\.\. 

קלודיוס, טיבריום נרו גלמניקוס - סזסא י.״ 1 ז 0 נ 1 נ 7 

8 .! 0111 ! 1 ב 01 י. 1011 תבו!ו־ 01 ז) — ( 10 לפםה״נ, לוגדונוס וליון, 

צרפת] — 54 לסה״נ! קיסר מ 41 לםד.״נ). קיסר רומי. ק׳ היה בנם 
של דרוסום (ע״ע), אחי הקיסר טיבריוס, ואנטוניה. בחם של אנטונ־ 
יום (ע״ע) ואוקסויה, אחות אוקטוינוס-אוגוסטוס (ר׳ נרד י״ט, עט׳ 
377/8 , אילן־יוחסין). במקורות מתואר ק' בחולני. צולע ומגמגם, 
שלא יצלת לתפקיד ציבורי! אולם כמד, מלומדים מצביעים על 
רמזים, שלפיהם היתד, לק׳ ;קרר, רבה מחוץ לחצר הקיסר, ונראה 
שאוגוססום וטיבריוס הרחיקוהו מפעילות מדינית נדי שלא לעודד 
סתחרה־בנוח מבית הקלאודיים שהיה גם נכד אנטוניום. בעלות בן-. 
אחיו, קליגולה, לשלטון ( 37 לסה״ג) מונה ק׳ קונסול. יחד עם 
קליגולה, והשנרצח הלה ( 41 ) העלו הפרטורינים (ע״ע) את ק׳ לכם 
הקיסרות. אגריפם (ע״ע) שכנע את הסנאט, שדן בהחזרת משטר 




713 


קלודיום, טיבריוס נרו גרמניקום — קלודיגוס, קלודיוס 


714 


הדפובליקה. לאשד את העובדה המוגמרת (ר להלן)! מרידה בדל- 
מטיה הוסלה בידי ההיילים עצמם. 

כתוצאה סשלסון העריצות והסיררף של נןליגולה היתה הקיסדות 
במשבר המור. וק׳ התל לשקמה. הוא העריץ את אוגוסטום וביקש ללכת 
בדרכיו, ולפיכך נקט מדיניות של שמירה על ערבי-המסורת ומנהגיה 
בצד חידושים לפי צרכי־הזמן. הוא ניסה להחיות פולהנות עתיקים. 
מנע הכנסת רתות הרשות לרומא, ציווה לגרש את האיצטגנינים 
מאיטליה וררף את הררואידים (ע״ע) בגליה. הוא ארגדמחרש את 
פולחן אטים. שנתקבל זמן רב לפני-כן, הרחיב את הפומריום 
(תחום מקורש של העיר רומא) וב 47 ערך את חגיגות מלאת 800 
שנה לייסוד רומא. ק׳ גם חידש את תפקיר הקנסור, שלא היה 
בשימוש מאז 22 לפסה״נ, והוא עצמו מילא תפקיד זה 18 חודש, לפי 
המנהג, יחד עם שותף. מפעלו החשוב ביותר של ק־ היה אדגון 
השלטון המרכזי של הקיסרות. הוא הרתיב את המנגנון הפרטי של 
הקיסר והפכו למעין־ממשלה, מורכבת ממחלקות המופקרות על 
תחומים מוגררים, ובראש כל-אחת מינה עבר משוחרר: נרקיסוס 
מונה מזכיר כללי, פלס — על הכספים. קליסטום — על העצומות 
ועל החקירות המשפטיות. ופוליביוס — על הארכיון. כל נושאי 
המשרות ברומא, באיטליה ובקיסרות הוכפפו למנגנון מרכזי זה 
וקיבלו ררכו את הוראות הקיסר. גם ענייני הכספים של הפרובינקיות 
הסנאטוריאליות הועמדו בפיקוח הקיסר. ק׳ התייחס בכובך־ראש 
לתפקידי השיפוט שהיו מסורים לקיסר, ונהג לשבת שעות ארוכות 
במשפט. הוא בנה נמל בארסטיה ואמת־מים נוספת לרומא, ויסת את 
אפיק הטיבר. ניקז ריבש את אגם־פוקינום וסלל דרכים באיטליה 
ובפרובינקיות. 

סלילת הדרכים היתד, חלק ממדיניותו לקרם את הפרובינקיוח 
ולחתור לעולם רומאי מאור.ד. למטרר, זו העניק אזרחות רומית 
ולאסינית לרבים מתושבי הפרובינקיות, הכנים לסנאט אזרחים 
רומאים יוצאי הפרובינקיות, ויסד בהן קולוניות חרשות. לק׳ חסרה 
הכשרה צבאית, אך הוא קידם מצביאים מעולים, כגון: קורבול(, 
גלבה, אספסיאנוס וסוטוניוס פאולינוס. ב 43 שיגר חיל־משלות לברי¬ 
טניה, וררום־מזרה האי נכבש ואורגן כפרובינקיה. פרט לכיבוש זה 
הצטמצמו פעולות הצבא להגנה ולר,חזרת הסהר בממלכות־הסות 
ובאזורי־ספר, לאחר הפרת השקט. 

המסורת הספרותית, העוינת לק', ממעטת בפרטים על פעולותיו: 

ע״פ מסורת זו הוכתר בידי קבוצת חיילים שגילתה אותו מסתתר 
מאחורי וילון, כולו רועד מפחד, ונד.ג כל ימי שלטונו כזקן זולל 
ושוטה; את כל מעשיו הכתיבו נשיו ועבדיו המשוחררים, שניצלו 
אח איוולתו, בגרו בו וד,תעשרו ממכירת טובות־הנאה על חשבון 
המרינה; ברוב טפשותו העניק אזרחות רומית לברברים, בלי כל 
הבחנה ו הוא היה משוגע למשפטים והיה חותם על פסקי-דין מוות 
תוך אכילה גסה. בעלותו לשלטון היד, ק׳ נשוי לאשתו השלישית, 
מסלינה, אך היא היתד, מופקרת, ערכה טקס נישואין עם אחד מאהד 
ביה וק׳ הוציאה־לר,ורג. אשתו הרביעית חיתה אגריפינה, בת אתיו 
גרמניקום (ע״ע). ק׳ אימץ את בנד, נירון (ע״ע) ומינהו יורשו, אף 
שהיה לו בן ממסלינה — בריטניקום. במות ק׳ פשטו שמועות 
שאגריפינה הרעילתו. 

ק־ והיהודים. סוטוניום מספר, כי ק׳ גירש מרומא את 
היהודים, שהתפרעו בגלל הסתת אדם אחד וקומו ברסטוס. אין לרעת 
אם זהו שמו של מסית. או שיד.ודים התפרעו בגלל תעמולד, נוצרית. 
אך נראה שהגירוש לא פגע בכל היד,ודים ולא נאסר על היהורים 
לגור ברומא. — כשנרצה קליגולה נמצא אגריפם 1 ברומא, והוא 
שתיווך בין הסנאט לבין ק' 1 לאות הכרת־תודה הרחיב ק' את 
ממלכת אגריפם, צירף את יהודה ושומרון לגליל ולחלקי עבה״י 
שבהם כבר היה מלך ( 41 ) והעניק לאגריפס מידה רבה של עצמ¬ 
אות. ברם, בפות אגריפס ( 44 ) הוחזרד, א״י לשלטון נציבים רומיים, 


וד,סתיחות וד,סריבות בינם לבין היהודים התחדשו. לפחות פעם אתת 
התערב ק׳ לטובת היהודים, כשפסק כי בגדי הכה״ג יהיו בפיקוח 
היהודים ולא בפיקות הנציב הרומי. באיגרת שנתגלתה בפפירוס 
אישר ק' את זכויות היהודים לחיות בשלום באלכסנדריה של מצרים, 
אך שלל מהם את הפעפד של אזרחות העיר. 

,ס 11211 § 1 וז 1401 ; 940 [ •׳ 0 ־י/ןה£ ,ג 1122 מו 3 ־] 8€ . 14 ./י 

,(• 611 ) xx1 ^׳ל\ 211 וז^ 5 . 14 .£ ; 1961 • 4 ^ ) 1 ( 1 

,סיס^ז סחס .€ ,! 011111 /ל) ) 1 ( 1 ^ 0111 )^ 11111 ^ז(/) 1 ה* 00 ( 1 

. 1967 

מ. ע. 

קלוךיים ( 1 ) 01311£1 ), בית-אב רומי עתיק; מוצאו היה מסבינום 
וב 504 לפסה״נ התיישב ברומא. היו בו משפחות פטריקיות 
(נירון, פולכר) ופלבאיות (מרקלוס [ע״ע]). הקיסרים טיבדיום, 
קליגולה, קלודיום ונידון (ע׳ ערכיהם) היו ממשפחות הק״-נירונים. 
וע״ע יוליים-ק'. עם הק׳ נמנו: 

1 ) אפיום קלודיום קיקוס — 5 ג 1 ^^ 3 ^ 15 ו 11 ) 1 ו 013 

— (הסאה ה 4 —ד, 3 לפסה״נ), מהדמויות ההיסטוריות הראשונות 
ברומא. ק׳ שימש בכל משרות השלטון העליונות; פעמיים היה קונ¬ 
סול ופעם אחת דיקטטור. בעיקר מפורסמות פעולותיו בדרותו קנסור 
( 312 לפסה״נ): הוא בנה את אמת-המים הראשונה לרומא (זו נקר¬ 
אה על שמו). וכן סלל את ,.ויאה אפנה״ — לקפואה שבקמפניה — 
ובכך הבטיח את הקשר לדרום איטליה. אפיום העביר את פולחן 
הרקולס לפיקוח המדינה, הכניס לסנאט אנשים ממעמדות נמוכים 
ורשם משוחררים רבים בשבטים הכפריים ולא רק בשבטים העירו¬ 
ניים. בהיותו קונסול ופרטור לחם באטרוסקים, בסמניטים ובסבי- 
נים. חוא חחיר למזכירו, פלוויוס. לפרסם את נוסחות הליכי המשפט, 
ובכך ניטל פהאצולה המונופולין על ידיעת החוק. בזקנתו, כשהיה 
עיוור (! 1 ^^^ג^; מכאן כינויו), שכנע את הסנאט בנאום מפורסם 
לדתות את הצעת השלום של שליחי סירוס (ע״ע). 

2 ) פובליום קלודיוס פולכר — 01041115 
■ 11101101 ?— ( 92 ( 1 ]— 52 לפסח״נ). בסד היה אביו קונסול. ב 68 שרת 
פובליוס בצבא גיסו, לוקולום (ע״ע), והסית נגדו את החיילים. את 
קטילינה (ע״ע) תבע לדין על מעשי עושק; אח״כ עשו השניים 
קנוניה וקטילינה זוכה. ב 62 נתפס, מחופש לאשה, בהמתינו לפגישה 
עם אשת קיסר בביתו, בעת פולחן אסור לגברים, אך שופטיו שוחדו 
וזיכוהו, אע״פ שקיקרו העיד נגדו. ב 61 היה קוסטור, ואח״כ ביקש 
להיות טריבון; לשם־כך נעשה פלבאי. בסיועו של קיסר (ושמו הוסב 
פקלודיוס הפטריקי לקלודיוס הפלבאי). ב 58 היד, לסריבון ועייל 
מספר חוקים: ביטול האיסור על איגודים (ג 1 ״ 110 ס 0 ), חלוקת תבואה 
חינם להמון-העם וכן חוקים שהרחיקו מרומא את מתנגדיו ומתנגדי 
קיסר; שיגור קטו (ע״ע) לספח אח קפריסין והגליית אנשים 
שהוציאו אזרחים רומים להורג בלי משפט — צעד שכוון נגד קיקרו. 
קלודיום ארגן כנופיות, בעיקר פהאיגודים, השתלט בעזרתם על 
הרחוב ברומא וגרם אנרכיה בחיי המדינד,. אח״כ תקף גם את 
פומפיום. יריביו השתמשו נגדו בשיטותיו-הוא, ובראשית 52 , כשהיה 
מועמד למשרת פדטור, נרצח בידי יריבו מילו. 

3 ) ק לוך;ד. — 1 ! 1 ( 1 ס 01 — אחותו של 2 ), נישאה לבן-רודה 

פטלום קלר (ע״ע מסלום [ 3 ]), ועם-זאת היו לה מאהבים רבים. 
הנודע בהם, המשורר קטולום (ע״ע), כינה אותד, לסביה וכתב עליה 
כסה משיריו הנפלאים-ביותר. אחד ממאהביה. קיליוס, נאשם בנסיון 
להרעילר, אתרי שנטשה! הוא זוכה במשפט שבו חגן עליו קיקרו, 
שונאה של ק', יש, ש. 

ל|לורך 1 ( 0 , לןלודי*(© — 01311111311115 01311111115 — ( 370 — 

405 לערד). מאחרוני המשוררים הגדולים של רומא. נולד 
במצרים וחי באלכסנדריה, את ראשוני שיריו חיבר ביוונית. ב 395 
בא לאיטליה והיה למשורר־תצר אצל פלויום הונוריום (ע״ע) במדיו־ 



715 


קלזמנוס, יןלוד-וס — ?לוה זיילד 


716 


לנום. לחתונת הקיסר חיבר שיר 1100061 ^ 11 זנ 1111 ז 10 ) 1 חע 1 ךת 1213 [ 11 ק£ 
^ 3 . 

ב 400 חיבר שיר ארוך לכבוד הקונסולט של המצביא הורנדאלי 
סטיליכו (ע״ע! 111 ־ 1 511110110015 00051111111 סם). הוא קיבל משרה 
גבוהה ותואר־כבוד 1115 מ 1551 ־ 1:101 • 11 '\ (״אדם נודע ביותר״); פסלו 
הוצב בפורום ברומא ואשת סטיליכו שידכה לו אשה עשירה. בשירו 
האפי סבחונןזסגס!? !!)!!ו.! 0 ( 1 (,.על חטיפת פרספוני" [ע״ע דמטר, 
עמ' 797 ]) הלביש מחלצות מיתיות את פורענויות הדור: המחסור 
בחיטים ב 395/7 או החרבת אלוסיס בידי אלריו (ע'ערכיהם) ב 396 . 
סגנונו מזכיר את השירה הלאטינית במיטבה ותיאוריו רבי־היכולת 
שזורים למדנות מיתולוגיה! אד בשיריו, המשמימים לעתים, ניכרים 
סימני הירידה של תקופתו. קי חיבר שידים נוספים על מאורעות 
זמנו, ביניהם התקפות סאטיריות על יריבי סטיליכו בחצר הקיסרות 
המזרחית (נגוז: ךתב 11 <נ 110 נ 111 ח 1 ; 399 ). בשיר זה נזכרים היהודים 
( 350,1 ואילך) ביצרני וילונות ( 013 ׳^) מקושטים בתמונות דמיוניות 
מהודו. וע״ע לטינית, ספרות, עמ' 646 . 

1 ןו 0 י 1 • 00 :■ 110111 1 ז 00 . 11 י>ז\ 1 - 1 

.:) .(.• 11 )ז 11€ ו;חז״ 1 < 1 , 1 \ ; 1533 .€ 321 ^'[ , 512-522 

. 1970 ,ו 01 ז 1€ ח 3 ס ; 1963 , 11 •! .ח 0 ו 1 ו> 11 <ו 1 ו■*'! 1 ( 0 ו 1 }ן/ 1 ו 

קלוךל,פול - 1 01301161 ט 0 י 1 - ( 868 נ׳ וילנו־סיר־פר 1 -€'גט€ח 111£ י^\ 
0 ־ 01 זל-־ 1 ס 5 ] ״ 1955 , פאריס). סופר צרפתי. ק' שירת בשירות 

הדיפלומטי בסין, בפראג זבהאמבורג, והיה שגריר צדפת ביפז 
ובאה״ב. בגיל 18 פנה לדתיות קתולית עמוקה. 19461 נבחר לאקדמיה 
הצרפתית. 

התעוררותו הדתית ולבטיו הנפשיים משתקפים ביצירתו כולה, 
הכוללת שירה. מחזות ופירושים לכתבי-הקודש. שירתו הושפעה 
מרנבו (ע״ע). 105 ) 0 301105 ־ 81 ^ 10 ^ £05 ("המש האודות הגדולות"), 
1910 , מבטאות, בשורות ארוכות ללא חרוזים ( 11:11011 ) 51015010100 ), 
את מאבקיו עם ההשראה הפיוטית, עם האלוהים ועם האשה. 

מחזותיו, כ 15 במספר, מצטיינים במזיגה מעניינת של סימבו¬ 
ליזם וראליזם. הראשון, ■!סי!) 7010 (,ראש־זהב״), 1890 . הסימבו־ 
ליסטי בהשראה ובמבנה, מתאר את מאבקו של צעיר היוצא לכיבוש 
העולם ולכיבוש עצמו. ונכשל. סיפור אוטוביוגרפי־כמעט ניתן 
ב 11 ) 1711 10 ! 80 ס 1 ' 11 ל 1 (״מפנה־צהריים״), 1906 . יד,"ב משמשים רקע 
למחזה ס 1 ז 0 ). 1 3 ססג) 0000 ! 01 \/'״ 1 (״הבשורה למרים״), 1912 , 
סיפורה של הקרבה עצמית. החברה האריסטוקרטית בצרפת של 
המאה ה 19 מול החברה החדשה. פרי המהפכה, התעשרות המעמד 
הבורגני והופעת היהודים בחברה המערבית וירידת נוהה של הכנסיה 
הם נושאי הטרילוגיה סעסזסי״ן (״בן־ערובה״), 1911 , זס!) 010 ? 0 ״ 1 
(״הלהם־הצד״), 1918 . )■!!!ססל 0 ־ 01 ? 0 ״ 1 (״האב המושפל״), 1920 . 
נושא ההקרבה. שהוא המוטיוו המרכזי ב״בדערובה" מוצג כלעומת 
נושא היהודיה המבקשת להיטמע ב״הלהם־הצר". מחזהו הבארוקי 
הגדול. החס, 10 ! ■ 8001101 70 (״נעל האטלס״), 1929 , חוזר לנושאי 
האהבה האסורה וההקרבה העצמית מרצון, בספרד של סוף המאה 
ה 16 . אע״פ שהמצבים הדרמחיים במחזותיו חשובים מן הניתוחים 
הפפיכולוניים. השכיל ק׳ לשוות לדמויות אמינות וחן, 

ק׳ חיבר כ 10 פירושים לכתבי-הקודש, מהם שלושה לאפוקליפסה, 
והאחרים לספרים שונים של התנ״ד, בשלבו את הגישה הקתולית 
המסרתית הרואה בתי-״ד את בשורת הברית החדשה, בפירושים 
אישיים ומקדריים. 

יצירתו שזורה מובאות מן הכתובים, ובמיוחד מן התנ״ך, והת¬ 
ייחסויות אליהם! מושגים תנ״ניים הם מרכזיים במחזותיו. 

יחסו של ק׳ ליהודים היה בתהילה, ובעיקר בימי פרשת־ 
ררייפוס, אמביוואלנטי. רק מאוחר יותר נעשה פורע לגורל העם 
היהודי, בראיה אסכטולוגיח נוצרית, הבאה לירי ביטוי במהזותיו 
"הלחם־הצר" ו״ואב המושפל". לקראת סוף חייו, ובמיוחד בפירושו 


0 ' 1501 ' 11 8110 ת 0 ' 5 צ 1 '. 1 (״האוובגליוו של ישעיהו״), 1951 , הביר בעצ¬ 
מאותה של ההגות היהודית הדתית, קיבל באהדה את רעיון השיבה 
לישראל ואת הקמת המדינה! כ״כ ביקש להביא לפיוס ביו היהדות 
ובין הנצרות. 

זע? .€ .י/ ,זז 0 מ- 1 .י 1 : 19.55 ,.' 6 .' 1 :ו 1 ו 0 '. 1 ,ו 11 בו 1 יו 0 :)()ח 0 ג)'ל .\ 5 

,ו 1101 ־>ב'ג .^ 3 ;!■ 196 ,. 0 ; 1:11 ){תו 1 -ו 0 ,זנו 1 ו. 1 ) 1 ;'\ .! ; 196,3 ,■ 11 ( 1 י>וח- 1 וו 1 

,סזטס!״! . 1 \. : 1965 ״^) .י 7 ־ 1/4 ^•ו 1 וס 0 ' 1 1 ) ו<ן 1 < 0 ^ 1 ' £- 1 

. 1971 , 0 .*/ ז/) סוו^׳וויווחו•■!!) • 1 וון) €11 ו/ו 1£5 '^ 1 

ד. ד. ג. 

1717 *^ ר^^לייף*(גרמ' 0 י 1£5 )(, 1111011,0105,0 ( 1 צרם' 05 ׳\ 5.710 ־ 01101 (), 
שמן של שתי דובטויות היסטוריות בחבל הרינוס, במערב 
גרמניה, שהיו מאוחדות תקופת-מה! נספחו להן גם ברג (ע״ע) ורח־ 
נוח מרק ()!■!ג^)). 

דוכסות ק־ התפתחה סביב העיר ק׳, שקמה אחרי שבת 1000 
ע״ג שרידי מצד רומי־פרנקי. אחר■ 1020 מסרה הקיסרות (ע״ע 
גרמניה, עמ׳ 421 ) את העיר לרוזן פלנדריה, ושלטונה התפשט אח״כ 
על שתי גדות הנהר רינוס, 13181 עברה לידי רוזני מרק, שסת רוז־ 
נות ק' הלד ונתרחב ע״ח נחלות הקיסרות וארכיהגמונות קלן, 
ושליטיה גם צברו עושר מגביית מסי-פעבר בנהר, 14171 נעשו 
שליטי ק׳ לרוכסים. ב 1521 אוחדה דוכסות ק׳ עם רוכסות י', והן 
נשארו מאוחדות עד 1614 , שעה שק׳ עבדה לידי ברנדנבורג (ע״ע) 
ואח״ב ליורשתה, פרוסיה. בשנים 1795 — 1807 נפלה הדוכסות בהד¬ 
רגה בידי צרפת. 18141 הוחזרה לפרוסיה (למעט כמה חלקים 
שנמסרו לידי שליטי ארצות־השפלה). מאז נשארה בידי פרוסיה. 
כחלק ממחוז ריינלנד ( 111501010011 ). ב 1944 בהרסו ־? 80 של העיר ק׳ 
בהפצצה. 

יישוב ושמו י' כבר היה ידוע (כ 01100005 (), כנראה ב 357 . ב 1200 
היתה י' לעיר. וסביבה התגבשה רוזנות־ספר. זו נעשתה לדובסות 
ב 1356 , ב 1521 אוחדה עם דזכסות ק׳. חוזר. פסנטן( 1 ו^ 1 תב X ) מ 1614 
— שנחתם בעקבות מתיחות כלל־אירופית באשר לגורל שחי הדוכ־ 
סויות ששושלתו דעכה — הפריד בין שתי המדינות, ורוכסות י׳ 
עברה לשליטת הסלטינט־נויבירג (אח״ב הפלטינט־הבוחר — - 15.01 
כ £01 ק). העיר •״ נודעה כמבצר חזק. שסביבו התנהלו מאבקים רבים. 
ב 1777 נפלה הדוכסות כולה בידי בוואריה. וב 1801 — בידי צרפת. 
מאז 1814 השתייכה, כבת־זוגה ק׳, לפרוסיה־גדמניה. 

י הזדים נזכרים בדוכסות ק' 11421 (ע״ע כסנסן). ביד,"ב היו 
בתחום ק׳ קהילות רבות׳ אד רובן נעלמו בתקופת הרפורמציה. בסוף 
מלחמת 30 השנה התיישבו יהודים בערי ק׳, ותחת שלטון פרוסיה 
נוסד ארגון ״בני המדינה״ (]} 0 ו 501 נ 01 ( 1101 )תב 7 ), שהתכנס מדי 3 
שנים בעיר ק׳. עיקר תפקידיו היו: חלוקה מוסכמת של נטל המסים 
ביו יושבי המדינה, ייצוג כלפי השלטון והגנה מפני הרשות היהודית 
המרכוית בברלין, שקיפחה, לטענתם, את "בני המדינה". בימי 
המהפכה הצרפתית בטל הארגון. העיר ק־ גם היתד. מקום מושב 
ה ■ 0151511101 ־ 1051 ) 1810 . ב 1750 הוגבלה ישיבת היהודים באיזור לבן 
הבכור של המשפחה בלבד. המטים ששילמו יד.ודי דוכסות ק׳ למרכז 
השלטון בברלין וההסדרים הרלוואנטיים נרשמו ב״ספר הפרוטוקול". 
שנשתמר בידינו לשנים 1690 — 1817 . ב 1711 היה ל 150 בתי־אב 
יהודיים התר־ישיבה בדוכסות. בשנים 1766/7 היתד, העיר ק' למרכזה 
של סערה הלכתית-ציבורית גדולה סביב פרשת "הגט מק"׳. את הגט 
נתן ר׳ ישראל ליפשיץ, רבה של ק'. לאשר, מן העיר בון, להפרידה 
מבעלה (בן העיר מנהיים). זמן קצר אח״ב המד ביה״ד של פרנקפורט 
בתביעת אבי החתן לפסול את הגט, אך דוב רבני ישראל, מכל 
אירופה, תמכו בכשרות הגט ובפסקו של רב העיר ק׳. הפרשה הקיפה 
רבנים רבים, ונודעה לה השפעה על חיי הקהילות. אח עמדתו סיכם 
הרב ליפשיץ בספרו .אור ישראל״ 1 הספר נדפס בק' בשנה תק״ל. 
והוא הספר העברי היחיד שנדפס שם. 

יהורים נזכרים בתחומי העיר ק׳ 13331 . בית־הקברות הוא 





17 ז 


?לוה זייליך — קלוזנר, יו 18 ! גדיי־ 


718 


סהמאה ה 17 , בינ״נ הוקם ב 1671 . מראשי־הקהל היו בני משפחת 
גומפרץ (ע״ע). ב 1812 ישבו בעיר ק׳ 142 יהודים. וכמספר הזה היו 
שם עד 1933 , ב 1862 נוסד בי״ם יסודי. לאחר עליית הנאצים עזבו רוב 
היהודים! ב 1939 נותרו 50 יהודים, ואלה נשלחו אחיב למחנות 
ההשמדה. נשתמר ספר־יזכור של העיר, לשנים 1661 — 1831 . 

ש. סל, הגס מק׳(סיני. נ״ד), תש״ס! ד. י. כהן, ארגוני ■בני חב,דינה" 

באשכנז א—ג׳, תשכ״ז;דיסרסציה)!־!* 1 /^״ו.ז 1 .? 

•ר>(! . 1 ותשזו 5 . 5 : 1922 .. 1^ X תוו)^ 20 יס 61 ^ 601 ^ 11 ^ 1 ) 11 /^ 111 ).! 

. 962 [ , 1 ,ח€^ 1 ו{ •>//> 1 >< 7 וו 101 ) 1 \'. 

פ. פ, •ה. ום. 

קל 1 ז^{( 16 ו 6 : הונג' ־ 31 עג.? 010 ^ 1 , גרמ' גג־ 1 עלת 5€ ע 3 !^ 1 ), עיר ברומניה. 

הבירה ההיסטורית של סרנטילוניה (ע״ע), מערב רומניה, 
218.700 תוש׳ ( 1974 )— כמחציתם הונגרים, שוכנת על נהרסומשול־ 
מיק. בצומת מט״ב. מרכז תעשיה חשוב ובה מפעלי כימיקלים. 
מכונות. נעליים ומוצרי עור, תרופות, טכסטיל, רהיטים, טבק 
וקרמיקה. 

ק־ היא מרכז תרבותי חשוב. יש בה אוניברסיטה (נוס' 1872 , 
11,370 תלמידים ב 1974/5 ), טכניוז( 4,040 תלמירים), מכונים גבוהים 
לאמנויות ומדע, קונסרווטוריון, גנים בוטניים מן הנודעים ברומניה 
ומוזיאון אתנוגרפי. בין שרידי העבר בעיר — קתדרלה גותית ע״ש 
מיכאל הקדוש (מאות 14 — 15 ), שרידי הומות מצודה ומבנים רבים 
בסגנון הבדוק, 

היסטוריה. ק׳ בנויה על שרידי היישוב הרומי נפוקה 
(מסיןגא), שהיה בעל־חשיבות צבאית בפרובינקיה דקיה (ע״ע). 
בראשית יה״ב נבנה במקום מבצר. מהמאה ה 13 היתה אוכלוסיית 
העיר גרמנית בעיקרה. היא הפכה למרכז מסחרי פורח וב 1405 
העניק לה מלך הונגריה מעמד של עיר חפשית בממלכתו. במאה 
ה 16 נעשתה האוכלוסיה ההונגרית לרוב! רבים מהתושבים הצטרפו 
לכיתות פרוטסטנטיות, ולכת האוניטרים (ע״ע) היתד. השפעה רבה. 
מ 1569 היתד. ק׳ מקום מושב הפרלמנט של טרנסילווניה! בשנים 
1790 — 1843 ובשנים 1861 — 1867 היתה בירתה. גם משהועברה לידי 
רומניד. לאחר מלה״ע ז נשארד. ק' מרכז תרבותי ולאומי של ההונ¬ 
גרים בטרנסילווניה, ובשנים 1940 — 1944 השתייכד, שוב להונגריה, 
וב 1944 חזרה לרומניה. 

בתעודה מ 1591 נזכרים לראשונה סותריס יהודים, העוברים 
בעיר. ב 1600 נרצחו בה כמד, יד.ודים. בין השנים 1623 — 1753 נזכרים 
יהודים הפעילים בק', וב 1693 אף הוקצה מקום בשוק לסוחרים 
יהודים. אעפ״ב לא ניתן להם להתיישב בה עד סוף המאה ה 18 . 
במפקד 1780 נזכרות 8 משפחות יהודיות בק׳. אך ב 1784 עדיין 
אסרו השלטונות למכור נכסי דלא ניידי ליהודים. ביב״נ הוקם ב 1818 
וחברה קדישא ב 1836 . ב 1848 בוטלו ההגבלות ומאז גדל מספר 
היד,ודים בק׳: ב 1857 — 250 : 1921 — 10,600 ( 13% ) ; 1944 — 
16,763 ( 12% ). הרב משה שמואל גלונר שימש רב ד.קד.ילה ( 1877 — 
1922 ! נפטר, בירושלים, 1925 ) ! מן הרבנים האורתודוכסיים הראשו¬ 
נים שתמכו בציונות: הרב יקותיאל יהודה הלברשטם ( 1926 — 1944 ) 
"האדמו״ר מק׳", שניצל מהשואה וקבע את מושבו ברובע ויליאמז־ 
ברג, ניו־יורק, וב״קרית צאנז״, שייסד ליד נתניד. ( 1956 ), והרב 
ד״ר מתתיהו אייזלר ( 1865 — 1930 ), רב הקהילה הנאולוגית. שביהכ״נ 
שלה נבנה ב 1877 , ב 1886 נערכה בק׳ ועידה ראשונה של יהדות 
טרנסילווניה. ב 1918 התארגנד. תנועה ציונית ומאז ועד 1940 הופיע 
בסאתה בשפר. ההונגרית ״!־.)ז !ס (הופיע שוב נת״א ב 1948 ). 
ב 1921 הקימו החסידים קהלד. נפרדת. 

בין שתי מלה״ע פעלו בק׳ המרכז הארצי של ציוני טדנסילווניה, 

בני ברית, ארגוני הקהילות, ארגוני סעד ועוד. בי״ח יהודי נוסד 
ב 1927 . בק׳ פעלה מערכת חינוך ענפה במסגרת שתי הקהילות. 
גימנסיה ,.תרבות״ נסגרה ע״י השלטונות הרומניים ב 1927 . בשנים 
1940 — 1944 פעל בה בי״ס תיכון יהודי, 


אחרי סיפוח טרנסילווניד. הצפונית להונגריה, הופעלו חוקים 
נגד היהודים, ב 1944 . לאתר הכיבוש הנאצי, הוקם הגטו ובאותה 
שנה גורשו היהודים לאושוויץ ורובם ניספו. אהרי המלחמה התחדשה 
הקהלה. ב 1947 היו בק׳ 6,500 יהודים, וב 1976 — 4,200 . 

ש. זסרוני - י. שוורץ (עורכים), זכרון נצח לקהילה הקדושה קילוזיבד־ 

קלאוזננורג, תשנ״ח. ס. כרסלי וינבינר (עודד), ססר זנרון ליהדות 

ק״קולוז׳וואר, 1970 . 

ג. שם.-יה.מ, 

קןלוןנר, יוסף גדליה ( 1874 , אילקיניק [ליד וילנה! — 1958 , 
ירושלים). היסטוריון, מבקר ספרותי וחוקר הספרות העברית, 
ממחדשי הלשון העברית וממנהיגי האגף הימני בתנועד, הציונית, 
ב 1885 עבר ק׳ לאודסה, שהיתר. ברכז של הספרות העברית. הוא למד 
שם בבי״ס עברי, ומאז היה לותם קנאי ללשון העברית ולהפצתה. קי 
היה חבר אגודת ״שפתנו אתנו״(נום׳ 1891 ), יחד עם טשרניחובסקי, 
סלושץ (ע' ערכיהם) ואחרים. באוניברסיטת היידלברג למד ק׳ 
( 1897 ־ - 1902 ) לשונות עתיקות ומודרניות, היסטוריה ופילוסופיה 
והוכתר בתואר ד״ר. ק• היד. ציר בקונגרס הציוני הראשון ( 1897 ). 
בקונגרס החמישי ( 1901 ) היה ממייסדי ה״פרקציה הדמוקרטית" 
והתנגד לתכנית אוגנדה, כן השתתף כנציג בקונגרס ה 3 , ה 8 וה 10 . 
ב 1903 החליף ק׳ אח אחר־העם כעורך הירחון ״השלח״ - שהיה 
אז הבטאון העיקרי של הספרות העברית — וערך אותו בהפסקות, 
עד 1926 . ק׳ הרחיב את יריעת הנושאים שנדונו בבטאון וביטל אח 
הצטמצמותו לעניינים יהודיים. בהיותו בוורשה ( 1902 — 1907 ) עמד 
ק' במגע עם גדולי הספרות שם (י, ל. פרץ, ז. שניאור, י. קצנלסון, 
י. שטינברג, י. ד. ברקוביץ [ע׳ ערכיהם! ועוד). ב 1907 חזר לאודסה. 
וב 1907/8 הורה בישיבה המתוקנת (ע״ע אודסה, עמי 709 ) היסטוריה 
■יהודית. בראשית 1917 הוזמן להרצות באוניברסיטה של אודסה. 
אחרי המהפכה הבולשוויקית עלה לא״י ( 1919 ! באניה "רוטלן"), 
והתיישב בירושלים. ק׳ היה העורך המדעי ואח״כ עורך הפרסופים 
של ועד הלשון, ואת״כ נשיא האקדמיה ללשון העברית. 

ק׳ נמנה עם סגל ההוראה הראשון של האוניברסיטה העברית 
מייסודה ( 1925 ) — כראש החוג לספרות עברית. מ 1944 עמד בראש 
הקתדרה לתולדות הבית-השני שנקראה על שמו. ק׳, שאימץ לעצמו 
את הסיסמה "יהדות ואנושיות". דחה את התפיסות המרכסיסטית 
והרלסיוויסטית, ועשה את הלאומיות היהודית ליסוד תפיסת עולמו. 
אע"פ שלא היה מעולם חבר התנועה הרוויזיוניסטית, היה מאוהדיה 1 
ב 1929 נסל הלק פעיל במאבק על הכותל־המערבי, ואח״כ התנגד 
לתכנית החלוקה של א״י בעקבות ועדת ״פיל״. ב 1949 היה מועמדה 
של מפלגת "חרות" לנשיאות מדינת ישראל. ק׳ היה העורך הראשון 
של האנציקלופדיה העברית, מייסודה ועד שנת מותו(כרכים א׳־ח׳). 
הספריה העירונית בירושלים נושאת אח שמו, ולה הוריש את אוצר 
ספריו הגדול. על שמו קרויים רחובות בערים רבות בישראל, וכן 
המדרשה לתודעה לאומית מייסודה של תנועת ה״חרות". 

תרומת ק' לספרות העברית החלה ב 1884 ונמשכד. כל חייו 
(ק׳ כתב גם על סופרים מערביים (ב״בין עולמות', תש״ת, ובמקומות 
אחרים]). הוא ידוע בחיבו¬ 
רו המונומנטלי, "היסטוריה 
של הספרות העברית ה¬ 
חדשה (אי-ר, תר״ץ־תש״ט; 
מהד׳ מקוצרת [בעריכת ב. 
נתניד.ו 1 . א׳—ב', 1954 ), ה¬ 
מקיף את התקופה תקמ״ד/ 
1784 —תר״ם/ 1880 . לשיטתו, 
ראשיתה של הספרות העב¬ 
רית בדור המאספים, והוא 
מבחין בתולדותיה 3 תקו¬ 
פות : א) תקופת ההתגוננות 



719 


720 


?לוזנר, יופןז גדליה — ?לוין, לורד וילים תומסון 


של ההעזפלה מפני התקפות הדת (גרמניה. עד סוף הסאה ה 18 ); 
ב) תקופת ההתפייסות ביו ההשכלה לדת (גליציה ואיטליה, עד 
אמצע המאה ה 19 ), ג) תקופת מלהמת ההשכלה בדת (רוסיה ופולניה, 
בעיקר בשנים 1860 — 1870 ). 

ק׳ כלל בחיבורו רק את הספרות החילונית והתעלם מהסיפור 
החסידי והעממי־ססרתי. בספר כלולים דיונים לא רק על ..ספרות 
יפה" אלא גם על מסות ומחקרים בפילוסופיה, בהיסטוריה ובמדעים. 
בגלל מעורבותו במלחמה נגדה, התעלם ק׳ לחלוטי! סן הספרות 
היידית, וע״ב נעלמה ממנו הבעייתיות המיוחדת הברוכה ביצירה 
הדו־לשונית, בעברית וביידית, של סופרים חשובים במנדלי מוכר 
ספרים, י. ל. פרץ ואחרים. גישתו היתה ברוח המחקר הכללי שרווח 
במאה ה 19 , שהדגיש את השפעת תנאי המקום, ה 1 מן והאופי הלאומי 
על היוצר; משום כך הרבה לעסוק בצדדים הביוגרפיים של היוצרים. 
ק׳ בח! בקפידה את תרומתו של כל יוצר לתחיית השפה, לרעיו! 
הלאומי ולאהבת א״י. ק׳ ד,אמי! כי לספרות הכללית תפקיד חשוב 
בעיצוב התפתחות הספרות העברית. למרות ההתקדמות העצומה 
שחלה מאז בביקורת הספרות העברית החדשה, יצירתו של ק׳ היא 
עדיי! ציידדרד חשוב. ק׳ קרא למעורבות היתר בבעיות זמנו. 
ואף שסע! לחופש היצירה ראה את תפקיד הסופר בהשפעה על 
החברה והנוער, ללאומיות, לאהבת הארץ ולתחיית השפה. בעשותו 
בעריכת ,השלח" במשך כ 20 שנה פרסם את מיסב היצירה העברית 
דאז, וגילד, לראשונה כמה מחשובי יוצריה. 

ק' הקדיש פעולה ספרותית ענפה להפצת הלשון העברית כלשו! 
חיה. ספרו הראשו! בנושא וה היה "שפת עבר שפה חיה" (קרקא 
תרנ״ו! במהד׳ חדשה: ,הלשו!העבריתלשו! חיה״,ירושלים. 1948/9 ), 
והאחרון — .,העברית החדשה ובעיותיה״ ( 1952 ). בשאיפתו לרציפות 
היסטורית העדיף ק׳ את לשון חז״ל על לשו! המקרא. מתוך שאיפתו 
האחרת, לקצר את הדרך לתחיה מלאה של השפה, קרא ק׳ ליצור 
סלים עבריות חדשות, שיהיו מיוסדות על מורפולוגיה עברית, תוד 
שאילה נרחבת, עממית ביסודר" משפות שונות, כרלל שימוש נרחב 
בלעזים מקובלים. 

בתדס״ט י״ל ספרו ..היסטוריה ישראלית" (מהתקופה הכנענית 
ועד המקבים). ספרו הגדול ,ד,יסטוריה של הבית השני" (א׳—ה׳, 
תש״ט—תשי״א) ד! בתקופד, זו לפרטיה ע״ס כל המקורות שנודעו 
בזמנו׳ אך תוך הדגשת המקורות היהודיים. הספד. המבוסס על 
הרצאותיו באוניברסיטה, זכה לכמה מהדורות. בנספח למהדורה 
השלישית (תשי״ב) ייחס את המגילות הגנוזות לחוגי הקנאים: 
דעתו גתקבלה אח״כ אף ע״י חוקרים אחרים. בספר זה לא הסתיר ק׳ 
את גישתו הסובייקטיווית, ובהקדמתו (נדפסה בראש כדך ה׳) 
אף הצדיק וחייב גישה שכזו בגבולות המחקר. 

ק־ כתב ספרים ומאמרים רבים נוספים, ביגיהם הביוגרפיה 
״דרכי לקראת התחיה והגאולה״, א׳—ב', 1955 , וב! חיבורים בבעיות 
השעה, על רקע החיים היהודיים המתחדשים בא״י היה פעלו נושא 
לפולמוס ציבורי ער. שלא שכך עד מותו. — כל כתביו י״ג' במקובץ 
(חלקם עם תוספות), בשנים 1954 — 1957 . 3 

מחקרי קי בראשית הנצרות הם המחקרים המקיפים הראשונים 
שנכתבו בידי יהודי, בשפה העברית ובא״י. ספרו "ישוע הנוצרי, 
זמנו חייו ותורתו", ירושלים, תרפ״ב. תורגם לכמה שפות. יתרונותיו 
העיקריים — הכרת המקורות העבריים ודרך התיאור המיוחדת. 
שלא כחוקרים היהודים שקדמוהו. שכתבו על ישו מנקודת־מבט של 
הליברליזם. תיאר ק׳ את הרקע חיהודי של ישו ושל פעולתו, וחשף 
את משמעותן המקורית של רבות מאמרותיו. ק' הדגיש, כי ישו ראה 
עצמו ביהודי ובמשיח היהודים. הוא טען, כי בשורתו ההומנית, אף 
שהיתה קיצונית ממה שהיה מקובל בחברה היהודית בזמנו, היתה 
כולה במסגרת היהדות — למזנט נטיותיו הכלל-אנושיות שעמדו 


בסתירה לרעיו! הבחירה של עם ישראל. חשיבותו העיקרית של 
הספר בכך שקבע הערכד. יסודית חיובית חדשה בלפי ישו. והעמיד 
לראשונה את מלוא דמותו כיהודי. קי הוכיח בספר כי פילאטוס הוא 
שהרג את ישו, ולא היהודים. בספרו האחר, ..מישו עד פאולוס", 
תיאר ק׳ את הרקע היהודי וההלניםטי של פאולום, והעמידו על 
תפקידו המכריע בהפיכת הנצרות לדת עולמית. 

נ. ה. טורששינר ועוד (עורכים), ספר ק/ תרצ״ז: ב. שוחסמן - 
ב, אליצרק, בתני י. ק׳. תרצ״ז: י. בקר - ח. תורן, י. קי, האיש ופעלו 
תש״ז! ש. ורסס, ק' בבקורת ובחקר הספרות (מולד. ס״ז), חשי״ח ־ 

י. ברזלי. פרסומיו של י. ק׳, תרג־״ז—תשי״ט (ק״ם. מ״א), תשכ״ר: 

ח. תור!, פרופי י. ק', 1975 ! 1970 ,.:א ./ ,,,: 1 וו 1 א . 5 . 

קלויזנר, אבךהם(נפ׳ 1407/8 ), מגדולי יהדות אוסטריה ומאבות 
״מנר,ג-אשכנז״. תלמירו של ר' משר. מזנים. ב 1380 היה רב 
בודנה, יחר עם ר׳ מאיר ב! בדיר הלוי (ע״ע), ובנראה נסמר על-ידו 
בתואר ,מורנו". ק׳ היה גיסו של הקדוש ר׳ אהרן בלומליין, דודו 
ורבו של ר' ישראל איסרלי! (ע״ע). ר׳ יעקב (ע״ע) מולי! קיבל 
ממנו, וכן היה רבו המובהק של ר' איזיק (ע״ע) טירנא. מעט מתשו¬ 
בותיו נכללו בתשובות ר״י איסרלין ור׳ ישראל ברונא (ע״ע), קי 
נתפרסם בעיקר בזכות ספר המנהגים שלו(ריווא די טרנטו, שי״ט: 
דעווא, תרפ״ט-), שנפוץ מאד בקרב בני דורו ומרבים להזכירו 
מהרי״ל. ר״י איסרלין ואחרים שהלכו בעקבותיו. מנהגיו מבופסים 
על מנהגי ר חיים פלטיאל, חברו של מהר״ם מרוטנבורג, והם ערוכים 
כ״גליונות" בצדיו ושואבים מסמכותו. במהדורה הנדפסת נתערבבו 
הגליונות עם גוף ספרו של ר׳ חיים פלטיאל, ובגלל הבלבול הרב אין 
אפשרות לעמוד על חקר מפעלו של ק׳ אלא מתיר כ״י. כן נשתרבבו 
בדפוסים שיבושים. השמטות. תוספות וכפל־דברים רב. 

י. פריימאנן, מ׳בוא ק״יקט יושר", אי(בערנו), תרט״ג: ח. י. עהרענריין. 
מבוא לספר המנהגים, תדפ״ט: ד. גולדעיסידם, מנהגי ר׳ חיים פלסיאר 
(ק״ס, ב״נ',ד). תש״ו/ח, 

,קלוץ, לורד וילים תומסון, הברון קלוי! 1 מלרגז - 1 ז-ו 1,0 
מ 1 ע £1 ^ 1 ח 0 נתו 0 נ X1 תז 711113 ו\ — ( 1824 ׳ בלפסט — 1907 . 
נךרהול, ליד לרגז), מהנדס ופיסיקאי בריטי. ק׳ נרשם לאוניברסיטת 
גלזגו בגיל 10 ולמד מתמטיקה אצל אביו. בגיל 16 פרסם את מאמרו 
הראשון במתמטיקה. נ 1845 סיים את לימודיו בקימבריג׳, שם הקים 
את החברה המוסיקלית. ב 1846 קיבל את הקתדרה לפילוסופיית 
הטבע בגלזגו. שם נשאר בל ימיו. ק׳ השתתף באופן פעיל בהגחת 
הכבל הטרנס־אטלנטי הראשון ( 1858 ) והשני ( 1866 ) והמצאתו — 
מקלט מיוחר לטלגרף התת-מימי — העשירה אותו והביאה לו את 
תואר האצולה שהעניקה לו המלכה דקטוריה ( 1892 ). תרומותיו 
הרבות למדע (למעלה מ 600 מאמרים) השפיעו רבות על מהלד 
המחשבה המדעית. בין השטחים שתרם להם: הקלורימטריה: חורת 
החשמל והאלקטרומגנסיות, בעיקר, לגבי הקשר בין אור לאלקטרו־ 
מגנטיות: גאופיסיקה ויסודות ההידרודינמיקה (עי ערכיהם). ק׳ גילד, 
את האפקט התרמו-חשמלי (ע״ע גביש, עמ׳ 236 : חשמל, עמי 185 ! 
מוצק, מצב, עמ׳ 795/6 ). כ! בנה מודל ~ שהופרך מאז — למבנה 
האטום (ע״ע) וגם את סקאלת הטמפרטורות המוחלטות הקרויה על 
שמו (ע״ע טמפרטורה). 

עיקר תרומתו בתורה החם (ע״ע). אחרי ניסוי משותף עם ג׳אול 
(ע״ע) ניסח את החוק ד. 11 של התרמודינמיקה (ע״ע: וע״ע אנטרו- 
פיר.) כך: ,.לא ייתכן להפיק תוצאה מכנית באמצעות חומר דומם 
ע״י קירור חומר אל מתחת לטמפרטורת הגוף הקר־ביותר בסביבתו". 
אח״כ הסיק, שתום חייב להתפזר לסביבה, ולפיכך חייב כדה״א (ע״ע) 
לד׳תקרר תוך זמן סופי מוגדר. ק׳ העריך את גיל כדד.״א בב 100 
מיליון שנה — בניגוד לדעות הגאולוגים בני-זמנו. 

המצאותיו הרבות ( 70 פטנטים: גלונומסד־מראה, רשם־גשתה. 
מצפן משוכלל ועור) וספרי־הלימוד שפרסם הוציאו לו מוניסין 




721 


?לוין, לורד וילים תומפון — קלוין, ז׳ן,• קללינילס 


722 


והזנדילו את הכנסותיו. הוא זבה בפרסים ובתארים רבים, ביניד.ם 
נשיאות החכרה המלכותית. עם פרישתו לגיפלאות ( 1899 ) חזר ונרשם 
כםטודנט כדי לקיים את קשריו עם אוניברסילזת גלזגו. ק' היה שמרן 
בדעותיו והתנגד לתורת דרוין (ע״ע) ולתורת מכפול (ע״ע; וע״ע 
אלקטרומגנטיות). אף שמאמריו הם שהביאו לפיתוחה. 

.#גניו / 0/7 .) ,ו €1 <י- 11 ) 1 .ו. 

יא, ש. 

קןלוין(קלו 1 ),זץ; לןלויניזם(ק-ם) -מז״ס! ׳וי 1 ב 0 ;ח 1¥1 ג 0 — 

( 1509 — 1564 ), תאולוג ומתקן דת נוצרי, לצד לותר וצוינגלי 
(זד ערכיהם) נמנה עם מייסדי הרפורמציה הפרוטסטנטית (ע״ע 
פרוטסטנטיזם) ועל שמו נקרא הפלג הפרוטסטנטי שאימץ את שיטתו 
התאולוגית וארגונו התאוקרטי. 

ק׳, יליד צרפת, למד תאולוגיה בפאריס, אולם משגברו הסתיי¬ 
גויותיו מהכנסיה הקתולית החליט להינתק מסנה (כנראה בעקבות 
חוויד, דתית) ולהצטרף למחנה הרפורמציה. הוא נאלץ לברוח מפחד 
שלטונות הכנסיה בצרפת, אך גם במשד שנות נדודיו המשיך בלי¬ 
מודיו התאולוגיים. ב 1535 הגיע לבאזל, וב 1536 קיבל את הזמנת 
פרל (ע״ע), הרפורמטור הפרוטסטנטי בז׳נווזז, לסייע בידו בארגונה 
ובניהולה של הכנסיה שם. קיצוניותו הבלתי־פשרנית של קי הביאה 
לגירושו מדנווה, יחד עם פארל; אזרחי העיר אמנם חייבו אח 
הרפורמציה כשחרור מעול סמכותם של הבישופים ושל שלטונות 
הכנסיר, הקתולית, אך לא היו להוטים אחרי המשטר הדתי החמור 
וד.״מתוקן" שביקש ק' לכפות עליהם. ע״פ הזמנת ידידו בוצר (ע״ע) 
עבר לשטדסבורג ופעל שם כמדצה לתאולוגיה ואף היה פעיל כדוברד, 
של הדפודמציה נוסח שטדספודג בוועידות שונות, אע״פ שוועידות 
אלו לא הניבו תוצאות של ממש, הן הרחיבי את אפקי ק׳ וחיזקו את 
מעמדו ויוקדתו כאחד מדמויותיה המרכזיות של תנועת הרפורמציה. 

ב 1541 , משגברה מפלגתו, חזר ק׳ לז׳נווד, ועד למותו פעל בה 
להשלטת משטר תאוקרטי חמור ובלתי־פשרני. נקבעו כללים חמורים 
בענייני דת ומוסר והוטל איסור על משתקים וריקודים! ה״קונסיסטר 
ריום״ — מעין בימ״ש למוסר — הטיל פיקוח חמור על תושבי העיר, 
וז׳נווה היוותה דוגמה לדיקטטורה תאוקרטית־פוריטאנית. ענשים 
חמורים הוטלו על הסוסים מדרכי המוסר הקפדני והאמונה הצרופה, 
יק׳ לא נרתע משימוש בעינויים ומהוצאה להורג במשפטים שערך 
למתנגדי דדכו ותודותיו(המשפט הידוע ביותר, שעורר גם מחלוקת 
רבה במחנה הפדוטסטנטי. היה נגד מיכאל סרוטום [ע״ע] שהועלה 
על המוקד ב 1553 ). השפעת ק׳ הורגשה בכל העולם הפרוטסטנטי 
הרחק מעבד לתחום פעילותו המוגדר בז׳נווד. העיד. שביקש להפוך 
לחגמה של הגשמת מלבות ה׳ ע״פ תפיסתו הרפורמטורית. בהשקפתו 
הדתית־חברתית־מדינית היה ק׳ שונה מלותר, שתורתו הצטמצמה 
לתחום הדתי־בנסייתי. לותר השאיר את ענייני העולם הזה בידי 
השליטים והנסיבים אס כי גרם שעל אנשי הדת להטיף מוסר לשלי¬ 
טים מבלי לבקש שלטון לעצמם. ההבדלים בין שני הפלגים הגדולים 
של הפרוטסטנטיזם אינם אפוא עניין של דקדוקי הלכות תאולוניור. 
(כגון, תורת הסקרמנס או תורת הגזרה הקדומה, ר׳ להלן) בלבד. 
אלא גם במגמות הק-ם להיות פעיל בעיצוב דמות החברה והמדינה. 
מכאן הנטיה להשתלטות תאוקרטית מזה, אך גם לביקורת חריפד, 
ועצמאית על המדינה מזד. — שלא בלותרניזם (ע״ע), הנוטה להשלים 
עם השלטון החילוני העצמאי ולהתבצד בד' אמות הדת. 

השפעת ק' נעוצה במפעלו העצום כסופר, כפדשן המקדא וכהוגה 
תאולוגי שיטתי. הדגש החינוכי בפעלו בא לידי ביטוי בייסוד ה״אק- 
דמיה" בז׳נווה (שממנה התפתחה האוניברסיטה שם), ובחיבורו 
התאולוגי המרכזי :,,;״ 171511:1 ) 0 צ 1 ת 10 ; 111 סא 110 נ 51111 ח 1 (.הוראת הדת 
הנוצדית"), ספד בעל מעוף ושיטתיות כאחד, המשקף את התפתחותו 
הרחזנית של קי החל במהדורה הראשונה ( 1536 ) וכלה באחרונה 
( 1558/9 ). בין תודותיו התאולוגיות של ק׳ יש להזכיד את הידועה 


ביותד ואף המדד,ימה ביותד בחרי- 
פותד, הקיצונית ובוויכוחים שעודרד. 
— תודת הגזדד, הקדומה. לדעת ק', 
אין פי שיצדק בפני זעמו ודינו של 
האלוהים! כולנו דשעים וחוטאים, 
ודיננו לרשת גיהנום. אולם, האל 
ברוב חסדו בחר במי שבחר וחנן את 
מי שחנן — לא בגלל זכויותיו של 
האדם הנושע - כי לא יצדק לפניו 
בל חי. דווקא בחנינה זו ובגילוי חסד 
האל ע״י בנו, ישו המשיח, באה לידי 
ביטוי דיבוניתו המוחלטת של האלו¬ 
הים המוחל ללא סיבה דציונלית־ 
אנושית לחוטאים מסוימים• בעוד 
שאחדים נידונים לדדאון עולם. מה 
שנחשב בהגות רתית אחרת כשרירותיות בלחי מוסרית, נראה בעיני 
ק' בריבונותו של אלוהים, הנעלה על בל קריטריונים אנושיים 
או רציונליות מוסרית. בעוד שכלותתיות עיקד האמונה הוא ודאות 
הבטחון הגמור בתשועת הנפש בחסד וברחמי האל, הרי בק־ם אין 
ודאות גמורה. כבודו של האלוהים — שהוא התכלית היחידה של 
העולם — מתעלה ומתקדש במידה שווד, הן ע״י תשועת הנושעים 
ללא סיבה וד,ן ע״י העונש הנצחי לאלה שלא "נבחדו" לתשועת 
עולמים. לאדם רק פטרה אחת בעולמו — לרומם ולהאדיר את כבוד 
האלודדם ע״י השלטת דצונו בעולם, דהיינו, ככנסיית המאמינים 
ובחיי החברה שהכנסיה צריכה לעצב ולפקח עליהם. גם אם איו 
ודאות לאדם להיותו בין הנבחרים והנושעים, הרי לכל הפחות יוכל 
למצוא דפזים לכך אם ברכת האלוהים שודה עליו ועל מעשיו. 
מכאן גם הדחף למאמץ עצום ולפעלתנות כדי לזכות בסימני בדכת 
האל, תורת הגזרה הקדומה שימשה נושזא לודכוחים תאולוגיים דבים 
(כגון הסינוד סל דורדרכם בהולנד ב 1618/9 ) ונתקבלה במידר, 
שונה של חריפות בפלגים השונים של הק-ם. 

בארגון הכנסיה הקלוויניסטית בולט חלקם של ה״הדיוטות". 
דהיינו, חברי העדר, שאינם .כלי קודש" מקצועיים. מכאן גם הביטוי 
"כנטיות פרסביטדיאניות" (ע״ע פרסביטדיניזם), דהיינו, כנסיות 
שבהן הסמכות בידי זקני העדה, אוליור קדומול (ע״ע) האנגלי מייצג 
במובן זה את הטיפוס האידאלי של סאפין-לוד,ם קלוויניסטי. 

הק-ם עודד הדגשת ייעוד ושליחות בעולם הזה וכן פעילות 
כלכלית וחסכון: הוא פסל בזבוז, ראוותנות ופותדות, ואפילו אמנות 
(שהיתה זהה בעיניו לקלות-דעת). גישתו השלילית של הק-ס לאמנות 
מתבטאת באופי הפולחן הקלוויניסטי: כנסיות פשוטות ללא ציורים 
וקישוטים מיותרים, טקס תפילה ללא גינונים וללא אמנות מוסיקלית 
מפותחת. שירת פרקי תהלים והמנתות, שנעימתם הפשוטר, רוממה 
את הרוח. ביטאה גם את רוח הלחימה של הפרוטסטנטיזם הקלווי- 
ניסטי. 

יש חוקרים הסבורים (ע״ע דת. עמ׳ 262 — 264 ! ובר) כי קיים 
קשד בין הקים להתפתחות הקפיטליזם וד,חבדה המודרנית. המאבק 
על כיבוש העולם למען האדדת שם האלוהים וכבודו והמאבק למען 
הבטחון שאמנם הפדט מוצא חן וחסד בעיני אלוד,יו (בטחון שלעולם 
אין להשיגו בוודאות, אך אפשד למצוא לו סימוכין ככל שהאל 
מצליח את דרכי האדם), וכן המוסר המדדבן לעבודה, למאמץ 
ולפסילת שחוק ובזבוז — כל אלה חברו יחדיו ליצור מערכת מוטיווא- 
ציות וסגנון חיים המסייעים להתפתחות הקפיטליזם. גם מי שאינו 
מקבל דעה זו חייב להודות בקרבה שבין "רוח" הקפיטליזם ל״רוח" 
הק-ם. שבן מוסד זה של עבודה, חסכון וצניעות במונחים קפיטליס¬ 
טיים פידושו — יצידת עדפים לא להוצאה. אלא להשקעה חוזדת. 

הק-ם השפיע גם על התפתחויות אחרות של אירופה המודדנית. 



וי■ •:יוו•?. *■,דאד ד״־ו! ד>>יז צייו 
ייא ידז׳( 





723 


קלוין, ז׳ן; ר,לוי:יזב — קלו:יגופ 


724 


המגמה הרציונליסטית שבתאולוגיה הקלוויניסטית, שהיתה כפופה 
לבשורה הדתית, התעצמה בהדרגד. וניתקה משורשר. הנוצרי המובהק 
ועי״ב תרמה רבות לצמיחת הרציונליזם וד.השכלה באירופה. בארצות 
רבות השפיע הק־ם השפעה מכרעת: באמריקה, עב בואם של האבות 
המייסדים הפוריטאנים ועד לתנועות דתיות מאוחרות שיסודות 
קלוויניסטיים מסוימים ניכרים בהם. כגון הבפטיסטים והמתודיסטים 
(ע״ע מתודיזם): בסקוטלנד (ע״ע: וע״ע נוכם) ובארצות השפלה. 
הק־ם גם עשה נפשות רבות בצרפת ובמזרח אירופה (הונגריה, 
פולניה) אך שם נדחה בעקבות התקפת הנגד של הכנסיה הקתולית, 
הקונטרה־רפורמציה. למעשה היה הק־ם לצורת הפרוסססנטיזם 
העיקרית בכל אותן ארצות שבד.ן לא השתלטד, הרפורמציה נוסח 
לותר (כגון בגרמניה ובארצות סקנדי־נוויה) או צויינגלי (שוויץ). 
הדיוצאה המדעית המלאה־ביותר של כתבי ק׳ היא ־ ■ ון 1 נ 11 ;מ .;) 

סבט!) ;יו 1 ו 103 — ./־ 1 ו 1 וטנ) ..־ 1 

י 1964 .(תומזג)]בוחז 0 ז-^>ן 5 טתז 00 ) .ייןסע 59 .!;וחוחס 
ב*בל׳ רריכזת; ;וי)^י 1 ,ע 95 /—;%/ .־\\ 

והתוססת המעודכנת יצל x ווו/ ///■)יו ,. 111 £•} -יו 

. 71 (׳) .■•^ 1111 )', 111111 ^■, .׳״;/׳ן.,.ג >/ 11 >\); 1 ) 1,1 ו ״• 1 

/ 101 ^ 11 ■)^ 01 }•ו 0 '\{ ■) 111 1 <) ^ 01111:1 .') 111€ 011,1 1,11,1,1 .) ,! 1 ״ז>׳; 1 ז 1 א - 1 ^. -א 
1 >ת 0 0 ו/־ 7 ./ ] . 11 . 1 > ; 956 ! ,{<)< /--(יי/ ;,ו/ס^יו 111 

>ו 1 > !■ 1 11 > וו■)|£ו'|,)■^ו/ז .ו, •, 958 [ ,).• £11111 

. 19/17 , 0 ), 1 ו 1 !) .מ 1 ח<\ 1 \ .'׳'ו ״־) .- 1 ־ 96 ) . 1 ) 10 ) 111111 • 

קלוויגיזם: -!!■,!סי!' , 711 .ח 10 ו 1 ג 111 .ו 11 ) 11 ו 1 :י 1 ו 1 .' 1 .חו^ 1 ו.( 1 .\; 

111 ^) 0 ,') }ס ■,^/)■)/' 1 ) 110 ^) ■,ו/' 1 ' ״■) ;• 1 )ר 9 | /״ ^ 111 

] 0 ^^/^ 0 -ו 0 ו/^ )) 011 ^■ 101 )!^ ■) 171 ' . 1 ו- 1 א;י 1 ^ .׳ר .! .׳ 952 ! 

;״ 1957 •>^ 010 '} 11 ' 1 ' ■) 1 (! ; 954 ) , 111 ). 1111 ■,!סי) 

, 111 ) 1110 ^ 1 :^ 1 ^ .ן .־ 957 ! 1111,11 ' 1/0 )! 1 ( 1 

. 1962 , 111 ) 111 ' 1111 1 ) 011 

צ. ו. 

קלוץ, מלוין - ח 1 ׳\ 1 ב 0 1 ז 9 \ 101 ׳א — (נר 1911 ), ביוכימאי אמריקני. 

ב 1935 הוענק לו תואר "דוקטור" מטעם אוניברסיטת מישיגן. 

ב 1937 הצטרף לאוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. ב 1949 החל ק׳ 
לחקור את המנגנון הכימי של הפוטוסינתזה (ע״ע). בעזרת טכניקות 
חדשות (כרומטוגרפיית הנייר [ע״ע כרומטוגרפיה] והסימיו בפחמן 
האיזוטופי ״€) הצליח ק׳ לזהות את תוצרי־הביניים של תהליר 
הפוטוסינתזה דאת סדר הופעתם. ב 1957 הציע סכמה מפורסת*למדי 
לתהליך, ובכך סיים קו מחקר שהחל בו הלמונט (ע״ע) 300 שנה 
קודם. על מחקר זה זכה ק׳ בפרס'נובל לכימיה ל 1961 . ב 1941 פרסם 
(יחד עם 1011 ובז 11 .. 1% .£. 0 ) את הספר סיטגי[■!() 1 ״ •<זג) 0 ב 1 ז' 0 ו{ 7 
?ל- 1 זצ 1 רר 1-1 ב 01 (-התאוריה של כימיה אורגנית"), ואח״כ השתתף בספרים 
שונים בנושאי הצ׳לאטים של מתכות, פחמן איזוטופי ותרכובות 
פחמניית. 

.קלולה, האפוס הלאומי הפיני. הק׳ נתחברה בידי 
א. לנרוט (ע״ע), כצירוף ועריכה של שירים אפיים שאסף 
באזורים כפריים של פינלנד, בעיקר בקרליה (ע״ע), בחמישה מסעות 
בשנים 1628 — 1834 , ובערד שלישה מסעות בשנים 1835 — 1849 . 
ב 1835 פרסם את השירים שאסף בנוסח אפוס מאוחד בעל סדר 
מאורעות וקישורים בין האפיזודות, וקרא לו ק' — ארצו של קלוד., 
אל גיבור או ענק קדום. ע״ס מסעותיו החדשים פרסם לנרוט. ב 1849 . 
נוסה שני׳ מורחב, ״הק׳ החדשה״, המכיל 22,795 שורות של שיר 
501 שירות (פרקים), וד.וא היד. לנוסח הקאנוני המקובל של היצירה. 
רוב השורות נרשמו מפי העם ואינן משוכתבות. עם זאת, נהג לנרוט 
בחומר בחפשיות מרובה, לפי העדפותיו כאמדיוצר. הוא גם חיבר, 
ככל הנראה, כאלף שורות־קישור משל עצמו והאחיד במידה מסדמת 
את הלשון. 

חלקים רבים של הק׳ מהווים, כפי הנראה. שירד. קדומה מאד. 
ששרדה בקרב הפינים הדרות להשתמרות המופלגת של התרבות 


העתיקה באזורים שונים. היא משקפת מיתוסים קדומים והדים 
למאורעות היסטוריים מתולדות השבטים הפינים ויחסיהם עם ממלכות 
ושבטים שונים. מעולם האמונות הקדום של הפינים — וכנראה גם 
של העמים הסקנדינווים שהפינים קיימו עמם מגע — נשמרו באפוס 
זד. אלים, הסיפור על בריאת העולם, האמונה בקיום ענקים. בקיום 
עולם־מוות בקצה התבל ובכוחם דימגי של המלד. ושל העצמים (כגון 
ה ם א מ פ ו האגדי- שגיבורי דיק׳ מחפשים אותו)! כ״כ נשמרו דמויות 
כאילמארינן, הנפח השמימי שרקע את הרקיע. ו י י נ י מ י נ ן, 
הקוסם והזמר אשר בכוחו לשנות סדרי־בראשית בשירתו המגית, 
ל מ י נ ק י י נ ן, האוהב הנוגה. 

ד.ק׳ תרמה רבות להתעוררות התודעה העצמית של הפינים והיתה 
לבסיס ספרותי ולשוני לתרבותם. יצירתם של א. קיוי, א. גלן־קללה. 
ד, סיבליוס (ע׳ ערכיהם) ושל רבים אחרים, נשענת על עולם הק׳ 
או על אמנות הסיפור והלשון שלה• הק׳ שימשה גם השראה לחיבור 
האפוס הלאומי האססוני .,קאלופראג", ולמשורר האמריקני לונגפלו 
(ע״ע), שחיבר בעקבותיה את האפוס האינדיאני "שירח היאוואתה". 

קטעים נבחרים מק׳ תורגמו לעברית בידי ש. טשרניחובסקי, 
תר״ץ; סיפור עלילות הק׳ בפרוזה לילדים בעיבוד ש. טוביד., תשכ״ד. 

//״;. 71,0 .• 10.101 ( 0.1 . 11 : 8 י 19 — 1924 , 9 ־ 11011. 1 )!, 1 ^ - .חו 1 .>-ו; 1 .; 1 

>.!ו 1 ( 1 '/וו 0 ו/ק<) 1 /ו)יו 1 ) 1 \. ))!,ן! .•\^ 1 ...' 1.11 ן 1 \ 1 ■ין ;}■ 196 ,/) 10,111 ^;) ) £11 ! 11 

. 1 י<'י 1 <י] 1 ) 11 וז־ 1 <' 1 דו 111110 ) 8 . ,;. 1 ) 1 | 10 < 1 ווח;) . 1 . 11 ,') ; 111 ) ■) 111 11 ! 

. 968 ! .( 118 - 1.57 .•ז 11 ו 10 )טז 8 ;- 11 ! ץן 1 ח).גי 1 <)^ 11 ;ן •א 
א. א.־ז. 

.קלון, ערל אלכסנדר דה-^״מ,> 01 -.ו״, 11 ״ו;גי.> 11 , "ו,ג 11 ;)- 

( 1734 — 1802 ). מדינאי צרפתי. ק׳ היד, חניך הישועים. למד 
משפטים ואח״ב מילא תפקידי שיפוט ומינהל. הוא הצטיין מאד 
בתפקידו כנציב ("";!!"מווו) ליל. בעודדו שם את המפחד החפשי 
וד,תעשיד,. ב 1783 מוני. לשר־האוצר. 

ק׳ הקים קרן לתשלום החוב העצום שהצטבר בעקבות המלחמה 
באנגליה לעזרת המתמרדים האמריקנים. ייצב את המטבע ויזם 
פעולות אחרות להבראת מערכת הכססים. ב 1786 הגיש תבנית 
רפורמה, וד,ציע להטיל מס־קרקע על ד,אצולה וד.כמורד,, התנגדותם 
גומד, להדחתו( 1787 ). הוא יצא מצרפת, ובימי המהפכה תמו בנגד־ 
מהפכנים. זמן קצר לפני מותו חזר לפריס. 

•ג 6 *' 1 . 1 י 14 ו;;)'-ז 11 <): 11 .. 1 -א 

קלונימוס משפחה מיוחסת שבניה הרביצו תורה והעמידו מנהיגים 
לקהילות צפון־איטליר, ואשכנז מאות שנים. אבות המשפחה 
הובאו ע״י..המלד קרלא" מלוקא (צפון איטליה),-בשנת תתמט לחרבו 
הביתי׳ ( 917 לטה״נ! שו״ת מהרש״ל. טי׳ כ״ט). אירועים שונים 

נתלו בקרל הגדול כדי להעניק להם הילד, מיוחדת, אבל ברור שאיו 
הכוונה אליו. קשה גם לומד שהמניין מדויק אלא שטעו בשם המלך, 
שכן קונרד 1 . שמלך בחס, לא שלט באיטליה. וע״ב לא יכול היה 
להביא אח אבות משפחת ק• מלוקא. דפפורט וצונץ זיהו את המלך 
עם קרל הקרה והגיהו ״תת״ט לחרבו״ (- 876,17 ) , ואכן שהד, קרל 
בצפון־איטליד, ב 876 ויהודים נמצאו בפמלייתו, אלא שר׳ משולם 
ב״ר ק׳, בן לאחד המהגרים, היד, עדיין חי ב 1,000 בקירוב ואפשר 
שיש לאחר את האירוע מעט. יש טבורים שהכוונה לאוטו 11 , ב.? 98 , 
אך ט.ותו באיטליד. לפני שובו לגרמניה שוללים זיהוי זה. 

לבני ק׳ חלק חשוב ביצירה הרוחנית בצפון־איטליה ובאשכנז: 
ספרות הד,לכד. וד,פיוטים, ולפי מסורת ר׳ אלעזר מגרמיזא (ע״ע) 
הס שנשיאו וד.עביר 7 את חורת־הפוד האשכנזית(וע״ע חסידות אשכנז, 
עמ׳ 825 ). שקיבלוד, "רב מרב, עד אביו |אבו] אהרן, בנו של ר׳ 
שמואל הנשיא. אשיר עלה מבבל... ובא בארץ לומברדיאד, בעיר אחת 
ששמה לוקא. רשם מצא רבי משד, שפייט ,אימת נוראותיו׳ ומסר כל 
סודותיו לו" (מצרף לחכמד" י׳׳ד, ע״ב). 

המפורסמים בבני ק׳ הם: ( 1 ) ר׳ משה ב״ר ק׳, מקבל הסודרת 




725 


קלונינזוס — קלונ״סום כן יולונינווס 


26 ך 


#*וייס ) 1 ׳ ()*לו 
איתיאל י*׳ ) 11110 ) 

מסולם ב־ <ע 18 
סעה א-|( 650 ) 

ייויזיאל א• 6761 ) 

קלונימום ) 1 ( 900 ) 

1 

מסה נ־ 61 מ) 

1 -^- 1 

יןית'אל גי היוניסוש נ־ ( 950 ) 


משולם גי ירבדול־ ( 976 ) 

1 

קלונימוס ג׳ וססנו!) 


חננאל א' סשיז ג' 


?לונימול ד יעגאל נ׳ זרחיאל נ׳ •קוחיאל <• מסיר* 10501 
1 1 
מסוז ז־׳ ; 1060 ) משד. וד סש^ידא יוז?ו 11 ) 

משולם ד־ ממגנצא ( 160 ־ 1 ) 

יןל:וניםוכ 

הנ״ל- מתואר גם כבעל־הלכח. רפפורט וצונץ ייחסו את הקרובה 
לפסח ״אימת נוראותיך״ לר׳ משה השני׳ שפייט לאחר 970 ׳ אד אין 
הוכחה מכרעת לכד• 

( 2 ) ר׳ ק' ב״ר משה ובבר ד׳ משולם׳ במאה ה 10 . מראשוני 
הספרות הרבנית באירופה. עיקר פעולתם באיטליה. עשרות תשובו¬ 
תיהם ~ רובן נדפסו ב״תשובות גאונים קדמונים" (תר״ח)׳ "תשובות 
גאוני מזרח ומערב״ ותרמ״ח) ו״גנזי שכטר״. ת״ב (תרפ״ט) — 
הך מקור ראשון-בםעלה גם לחקר קורות היהודים באירופה הצפונית. 
חלקים מפירושו של ד משולם לאבות שרדו, וכן פולמוסו נגד הקראים 
שנשלח לקושטא. רבנו גרשם מאור הגולה (ע״ע) מתארם כפייטנים 
וכחכמי^הלכה גדולים. 

( 3 ) ר׳ משולם ב״ר משה, מחכמי מגנצא וממנהיגיה במחצית 
השניה של המאה ה 11 . פנה בשאלות אל גאוני א״י. תורתו נשמרה 
בעיקר בספר "מעשה הגאונים" (תר״ע). 

מלבדם יש לציין כמה מחכמי שפירא ומנהיגיה במפנה המאה 
ה 2 ׳, 11 ׳ ביניהם ר׳ יקותיאל ב״ר משה׳ בנו משה, ור׳ יהודה ב״ר ק/ 
רוב פייסני אשכנז הקדומים הם בני משפחת ק׳. גורל האומה 
ומציקתה בגלות תופשים מקום חשוב בפיוטיהם. בחלק מפיוטיהם 
יש עדות על קשר אמיץ עם המדרש והסיוט של א״י. כמה מהם, 
ובמיוחד אלה של ר׳ משולם ב״ר ק׳, נתקבלו למחזור־התפילה 
האשכנזי. 

אילן היוחסין של בני ק׳ תואר בידי רפפורט וציבץ ונתקבל על 
דעת רוב החוקרים. חלקו — בעיקר העליון — הוא בגדר השערה, 
וניחן להוסיף חכמים בני המאזז ה 11 ולאחריה. ככל־הנראה׳ איתיאל 
ב' אינו בנו של משה ג׳. ר׳ משולם ״הגדול״ נפשר בשנת 1000 
בקירוב. ויש לאחר את כל המניין שלאחריו בב 20 שבה. על מצבת 
ר׳ משולם ב״ר משה, שנתגלתה בינתיים, מצוין 5 מ) 1 . כמה מראשי 
חסידות אשכנז (ע״ע) נמנו עם המשפחה. 

מספר חכמים מצאצאי ר׳ שמעון(ע״ע) בן יצחק בן אבין "הגדול" 
ממגנצא, אבות משפחתו של ר׳ יהודה החסיד (ע״ע), נשאו את השם 
ק׳, וייתכן ששתי המשפחות באו בקשרי נישואין. ר׳ קלונימום ב״ר 
שבתאי, שהיגר מרומי ב 1075 לערך, נטל חלק חשוב בפיתוח מרכז 
התורה בוורמס (ע״ע), אך ספק אם הוא קשור במשפחה זו. מתורתו 
שרדו תשובות׳ פסקים׳ פיוסים ופירושים לפיוטים. וכן פירושים 
בודדים למקרא, לתלמוד ולמדרשים. בשם ק׳ נקראים גט במה מחכמי 
פרובאנס באותם ימים. אך אין בידינו ידיעות על קשרים למשפחת ק׳. 


א. לנדסהוס. עמודי העבודה, ערכיהם׳ תרי״ז—תרכ״ב; י. מילר׳ 
תשוכית ר״ק סלוקא, תרנ״א י ש. י. ל. ראפפורט, תולדות ד׳ אלעזר 
הקליד. 218 — 224 , תרע״ג! א. מ. הברמן (עורך). פיומי ר׳ שמעון 
ב״ר יצחק. קצב ואילד׳ תדצ״ח: ל. ציבץ - ח, אלבעק, הדרשות בישראל. 
479 . תש״ז: א. א. אורבר (עודך). ספר ערוגת הבשם, ר/ (ספתח 
בערכו), תשכ״ג; א. נ, צ. רוח. מצבת רבנא משלם כ״ר משד, (ציון. 
כ״ח!. תשכ״ב! ני. גראבויס. דמותו האגדתית של קארי הגדול במקורות 
העבריים של יה״ב (תרביץ. ל״י}. חשכ״ז; י. דן׳ תורת הסוד של חסידות 
אשכנז• 14 — 20 , חשכ״ח! א. שייבר. אגרתו של סשרלס כן ק׳ נן משה 
הזקן לקושטא בדברי הקראים (בתוך; ספר רפאל מא״לד). תשל״ד! 
, 111 —לזו! ,€!!נ> 0 ? 1 ■ 101 > .. 1 

10 ) .€ 1 <)>וו.] 
:!!!סוזס^) 1 ( 1 ו> 1/1 }ן/ 1010 \ 1 . 0111 ^ ,■ 1 ס 11 ט 1 ׳(ז .{ ; 1893 X ^ך\ XX 

; 1893 ,(^ X ,צו 1111 ; 1 ו) 0 !)טן.,•> 0 ? 111 ־ 1 □£ • 161011 נ 1 ;־ 111 ש. 1 110 ) ־ 1 ׳>, 11 

1111 ! .)־ז 01 )) 1 )/ 0 ^ , 055 תז) . 11 

.׳/ 1 ? 11 ו 11 ווו 1 > 1101 ' .חתבו 1 ;ו- 6 ז'־ 1 .\£ : 1905 ,( X1,1X ,.ז..¥\. 1.0 ^) 
( 71100 >€ . 11 ;וסוצס!![ ;ווו) ס/{) 0/7 ^ 0 '/ 

771 011 /} 11 ן • 7 >/> £/ 1 /') 010/11 ^ 111/1 ' 1 ■ 7.111 ,ו €11 );! 11 ־אןז|£ .! 4/0 0 -( 111 ־ 111101 0 ־ 11111011 . 1.111 .€ ; 1876 , 111 

. 215 ~-) 191 , 1 , 011 ) 1 ו- 1/17 ^ / 1011 ( 11 ( 10.011 ) ,ז') 11 ח 11 ו 1 י),יוו 5101 . .!ג : 893 ) , 611 )■ 

. 1925 

י. ת. 






727 


קליסשטוק, ברידדיך גוטליב — קלוש 


728 


קלופעסוק, פךיךריך גוטלי 3 - -ק 810 ע! 111€ } 60 

;|^ 0 ^ 5 — ( 1724 , קודליננורג — 1803 . האמבורג). משורר 
גרמני, ק׳ נתחנו בפניסיה הנודעת בשילפפורטה ( 1739 — 1745 ). 
בשנים 1745 — 1748 למד תאולוגיה בינה ובלייפציג, והשתתף בנה״ע 
הספרותי :> 8 ג 111 ;ו 8 זחמימט, בטאונו של דור הסופרים הצעירים 
שמרדו בעקרונות הקלאסיציסטיים של גוששד(ע״ע), שלושת השירים 
הראשונים של יצירתו! 13 מ€|\ ז־ט (,.המשיח") נתפרסמו בב״ע זה 
ב 1748 . המשת השירים האחרונים י״ל ב 1773 . ב 1750 נענה ק׳ 
להזמנת נודסר (ע״ע), מתרגמו לגרמנית של "גן־עדז האבוד׳ 
למילסרן, ובא לבקרו בציריך. אולם, אישיותו של המשורר הצעיר 
אוהב־התענוגות. שלא תאמה את תדמית יוצרו של האפוס הנוצרי, 
אבזבה את בודמר. ק׳ התיישב בקופנהאגן ב 1751 . ע״פ הזמנתו של 
פדדריק ¥, מלך דנמרק; ב 1770 עבר להאמבורג. 

״המשיח״ הוא יצירה אפית גדולה בת 20 שירים, בתובה בהבסא־ 
מטרים, המספדת על אודות ימיו האחרונים של ישו וגאולת המין 
האנושי; בולטת בד. השפעתם של כתבי־הקודש ושירי הומרוס, ומעל 
לכל, של "גן־עדן האבוד" למילטון. שלושת השידים' הדאשוגים 
נתקבלו בהתלהבות. ויש שדאו בהם ציון־דרך בספדוח הגדמנית, 
ואולם, עם פרסומם של הלקי היצירה האהדונים פגה ההתעניינות. 
ק׳ היה, אמנם, ע״פ הגדרתו של לסינג, מן המהוללים שבסופרי דורו, 
אד גם מן הפחות נקראים שבד.ם. הוא היה משורר לירי יותר משהיה 
משורר אפי, עובדה המסבירה במעט את הכשלון, שהיה כרוך גם 
בתהליך החילון בהיים ובספרות במאה ה 18 . 

ק- כתב גם 6 מחזות. 3 מד,ם על נושאים תנ״כיים; 1 ; 0 ז ■"ס 
!נ 311 ()לנ(.,מות אדם; תרגם לעברית צבי בן דוד המכונה הירש לעבל 
מלוסשקוי, פדאג. 1817 , מד.ד׳ חדשה, דמת-גן. תשל״ז), 1757 ,■ 
״״] 5210 (״שלמה״), 1764 ! ( 1772 ). שלושת האחרים קובעים 

ראשיתו של סוג הדש בדראמד. הגרמנית הלאומית, "שירי־הבארדים" 
() 1£ (.זב 8 ), ובמרכזה הגיבור הלאומי הגרמני, הרמאן או ארמיניום. 

בשידו הליריים של ק׳, שמכתיבתם לא פסק כל הייו, נושאים 
דתיים, לאומיים ופוליטיים, העבר הגרמני ואכזבתו מן התקוות שתלה 
במהפכה הצרפתית. בהתאמת המשקל הקלאסי לשיר הגרמני וביצירת 
לשון פיוטית חדשה תרם ק׳ תרומה חשובה להתפתחות השירה 
הגרמניוב ב 0800 (״אודות״). 1771 , הפעים נימה חדשה וד.ציג הרוזים 
חדשים ורגש לירי חדש. 

ב 1772 הקימו ממשיכיו בשידה הלידית אסכולה לכבודו, ח- 
142111 ■מ 8 מ 11 ) 00 ("חורש גסינגן"). ק' השפיע גם על שילד הצעיד 
ועל הלדרלין (ע״ע). הוא גילם דמות חדשה של משורר, נביא-רת 
וחוזה. 

הוצאה היסטורית-ביקרתית של יצירותיו ומכתביו ( 111111 ־*פ׳לל 
;>י 1231 .ו 1 ל 1 ש 15111 ז 1-111-1 { 1 צוז 210 ו 1 ט ;פ^שוזא) י״ל ב 18 כר', 1974 ואילך. 

013 ,יו:> 1 >ו 16 ו 8£1 .\ 4 . 14 '' 19-48 ,.)) , 1 !*חו^! .^ן 

,■ 1€1 ) 11€1 ו 01 י$ .״ 1 . 4 ז : 1954 ■<€)) " 2113 

-■וו 01 / . 18 1 * 7 ! ) 11 ) 0 ' 1 <)>. 1 ) 111 ) 01 11 ) 11 ) 1111 ) 1 ) י()!) ^ 11111 ) 11 !^£ ) 11 ) 1 ) 1171 

. 1 ?-}■ובו!}!־׳!!!! ; 1963 1 ־ 1481501 . 3 > ; 1960 ,)•ו■) 1 ){ 7 וו!) 

. 1975 ,)/ו 1 <)?) 1 ^ 0 ו^ו 3 .){ ,(. 5 -[> 0 } 

א. בר. 

קןלורימטריה (מלאט׳ ! 2310 — חום, ומיור ׳!ספז^ע — מידה), 
במדעי־הטבע, מדידת חם (ע״ע), בפרט החום הנוצר תוך 
פעולות מכניות, דאקציות כימיות וכד׳. כמויות החום נמדדות בקלו־ 
רימטר (ק״ר; שם, עם׳ 550,546 ) ויחידת כמות-החום היא הקלזריה 
או הג׳אול (שם, עמ' 544 ; אנרגיה, עס' 667 ). 

הק״ר־ים הנפוצים שונים־מאד בפרטי מבניהם, גדלם וצורתם, 
בהתאם לתהליד ייצור החום, לטמפרטורות הצפויות וכר. מבחינים 
בין שני סוגים עיקריים: ק״ר-נוזל, שבו משמש נוזל כתווד 
קולט־חום, וק״ר אנדואידי (חסר-נוזל), שבו משמשת בתפקיד 
זה מתכת בעלת מוליכות־תרמית (ע״ע חם, עמ׳ 547 ) גבוהה. הק״ר־ים 


למחקד־מדעי מבודדים היטב ומכוילים עם תיקונים, לפי מידת החום 
שהם מפסידים במשדהתהליך (תלוי בטמס־ ובזמן). ק״ר "פצצה" 
מודד אח ה ע ד ד ה ק ל ו ר י (ע״ע דלק, עמי 669 ) של דלקים שונים 
(החל במזון וכלה בהמרי־נפץ); בק״ר זה מתרחשת השדיפה במיכל 
פנימי והנוזל ממלא את החלל בין דפנות המיכל החיצוני והפנימי. 
ק״ר ם ו ד ק (דיפרנציאלי) מסוגל לתת תוצאות מדויקות־ביותר ע״ם 
מדגם קטן־מאהיוהוא שימושי במדידת חום־סגולי, תום־עיבוי או 
מיצוק וחום־שריפה (ע״ע חם, עמי 544 ; צבירה, מצבי). 

במדידת העיד הקלורי של דלקים יש הבדל אם נותנים לתוצרי 
השריפה (בעיקר לאדי מים) להתקרר ולהתעבות (ולהוסיף, לכן, 
את חום־העיבוי שלהם) או לא. מספרי הערך הקלורי המפורסמיס 
לגבי דלקים גזיים נמדדים עפ״ר בלי לתת לאדי־המים להתעבות 
(,ערך קלורי תחתון״), ולגבי דלקים נחליים — אחדי העיבוי 
("ערך קלורי גלמי"). 

לוואזיה (ע״ע) בנה אח הק״ר הראשון למדידת החום הנוצר ע״י 
בע״ח (ע״ע חם הגוף). הוא שם חיית־מעבדה במיכל הפנימי ומדד 
את קצב המסת הקרה שנמצא ברווח בין דפנות המכלים של הק״ר. 
בסוף הסאה ה 19 נבנה ק״ר שבו יכול אדם לחיות ימים מספר. בסדרת 
נסיונות כאלה מצאו, שניתן למדוד בקירוב את קצב ייצור החום בגוף 
החי בשיטה עקיפה; מדידת כמות החמצן שבעה״ח צודך 1 סס״ק 
חמצן מספק כ 4.8 קלוריות). האוויר הנשף מריאות בעה״ח נאסף 
ברספיראסור ופודדיב את כמות הפחמן הדו־חפצני שבו. מכאן 
מחושבת כמות החמצן שנוצלה וכפות האנרגיה שייצר הגוף באותו 
פרק־זמן. ניסוי כזה יכול להתבצע גם בזמן ריצה, טיפוס על הרים 
או עבודה מאומצת אחרת שאי-אפשר לבצעד, בתוך ק״ר. 

■א. ש. 

קלוךיסקי־מךגלית, חיי□ ( 1868 , פשרוסל [רוסיה]- 1947 , 
ירושלים), אגדונום, ממנהלי הד,תיישבות היהודית בא״י 
ומראשוני התנועה להתקרבות יהח־ית־ערבית. ב 1895 עלה לא״י. 
היה מזכיר אגודת "בני־משה" (ע״ע) ביפו, מורה ב״מקוה־ישראל" 
(ע״ע) ואח״ב פקיד הבארון במשמר-הירדן(ע״ע). כשעברו המושבות 
לחבדת יק״א (ע״ע! 1900 ) פינה ק׳ על מושבות הגליל־התחתון. הוא 
הקים את חוות־ההכשרד. בסג׳רה, ופיקח על הקמת המושבות סג׳רה, 
יבנאל, כפר־חבור, בית-גן ומנחמיה. ב 1906 עבר לנהל את מושבות 
הגליל־העליון. שם שקד על הכנסת עבודד, עברית ועל פיתוח החינוך 
והתמסר ליצירת הבנה עם השכנים הערבים. ב 1914 הפגיש את 
סוקולוב (ע״ע) עם מנהיגי התנועה הלאומית הערבית. במלה״ע 1 
עשה להגנת המושבות וסייע בייסודן של איילת-השחר, מחנים, תל־חי, 
כפד־גלעדי והמרה. ב 1919 ניהל פו״מ עם ממשלת סוריה על הסכם 
עם התנועה הציונית. ק■ ניהל את הלשכה הערבית בהנהלה הציונית 
( 1923 — 1927 ), בסוכנות היהודית ובוועד הלאומי ( 1929 — 1931 ). 
הוא תפס את א״י כמולדת משותפת לשני העפים המתגוררים בה, 
משולבת בפדדציה של מדינות הפזה״ת. קי היה בין מייסדי אגודת 
"ברית שלום" (ע״ע) ואגודות דומות, ועל רקע זה עמד באחרית ימיו 
מנגד להנהגה הציונית. המושב מרגליות בגליל־העליון קרוי על 
שמו. 

עם זכרו של קי (בעירת, ר.'), 1947 ! מ. סמילנסקי, משפחת האד&ה, 
176 — 184 , תשי״א! עבר הדני, דהתישבות בגליל ד.חחתוז, 18 — 142 . 
1955 . 

קלו^! פולנית 311153 ))), עיירה בדרום־מערב אוקראינה, 

בריה״מ, על יובל הדניפר! 34,000 תוש׳ (אומד! 1%7 ). 

ב 1772 עברר, מפולניה לאופטריה, וב 1919 הוחזרה לפולניה. 
מ 1945 — בבריה״ם. 

בק׳ ובסביבתה נזכרו חוכרי טהנות־קמח ופונדקאים יהודים, 
לראשונה סמור ל 1570 . אט־אט נתהוותה קהילה, שאנשיה התפרנםז 
נם מעסקי פכרות־המלח שבסביבה. ב 1650 כבר היה בק׳ "קד.ל". 





729 


רןלו׳נו — יןלזן, הנס 


730 


ע״פ מפקד 1765 התגוררו בה 1,147 יהודים. שהחזיקו בב 130 בניינים. 
ב 1825 נבנה ביכ״נ גדול. ע״פ חוק אוסטרי מ 1890 נבחרה הנהלת 
קהילה בת 3 חברים ומועצה של 12 . ב 1910 היו בק׳ 4,363 יהודים 
(כ 50% מחאונלוסיה), שהחזיקו 6 בתכ״נ, מוסדות צדקה ו״כלי- 
קודש״. ב 1914/5 נהרס מרהז העיירה ובשרף ננזד הקהילה■ בסתיו 
1918 . בימי הממשלה האוקראינית העצמאית. הוקמה בק׳ מועצה 
יהודית לאומית, והתארגנה מיליציה שלחמה בפורעים. עם סיפוח ק׳ 
לפולניה, פוזרו מוסדות הקהילה ומונחה ועדה־קרואה. ב 1928 נבחרה 
מועצה מסעם הקהילה, ששקדה על שיקום מוסדות־הציבור. ביז שתי 
מלה״ע הוקמו בי״ס עברי. ח״ת, בי״ס לבנות ..בית יעקב" ומוסדות 
צדקה. בשנים 1921 — 1938 הוכפל מספר היהודים, וב 1938 חיו בק׳ 
כ 6,000 יהודים ( 33% ). הרוסים ( 1939 — 1941 ) אסרו על פעילות 
יהודית. ב 1941 הרגו הנאצים נמה מאות פיר.ודי ק'. ב 1942 נשלחו 
יהודי ק׳ למחנה־המוות ברגן־בלזז. לאהר המלחמה לא חודשה 
הקד.ילה. 

1 ^/\ X ׳ 11 ן^ת 0 ■*^^ו^ 2 ^ 1111 ,הת 10 } . 1 א 

. 1975 ,אסו״ו!) / 7 ׳ז^ 

קלזומני (), עיר יונית היסטורית על החוף הדרומי¬ 
' מערבי של מפת סמירנה (איזמיר. תורכיה).׳ חלקה נבנה 
על אי המרוחק פחות מ 1 ק״מ מן החוף. ק׳ היתה מן החשובות שבערי 
יוניה בתקופה הארכאית והשתתפה בהקמת מושבות, כגון אבריה 
ונוקרטיס (ע׳ ערכיהן). היא היתה מרכז חשוב לתעשיית נלי־חרס. 
והדוגמות הראשונות לסגנון "הדמויות האדומות" (ע״ע יונית, עם׳ 
580/1 ) מוצאן מק". בק' נתגלה סוג מיוחד של ארונות־קבורה מחרס 
מקושטים בציורים יפים ק' היחה גם מרכז של פעילות רוחנית, 
מקום מגוריו של היפונבס ועיר־הולדחו של אנכסגורס (ע' ערכיהם). 

על תולדות העיר ע״ע יונים, יוביד,. אלכסנדר מוקדון בנה 
דייק שחיבר את שני חלקי העיר. בתקופד, ההלניסטית היחד, ק׳ 
בשלטון התלמיים. אח״ב עברה לממלכת פרגמון (ע״ע) ויהד 
אתה נכגסה לתחום האימפריה הרומית, האתר הארכאולוגי נקרא 

1€11 ח 20 ב]^ 1 . 

קלזן, הנס — ״״!!ט)!!״ 93 — ( 1881 . פראג — 1973 , ברקלי 
[קליפורניה]), מגדולי הוגי המשפט בזמננו, אבי "תורת־ 

המשפט הטהורה", הידועה כאסכולה האוסטרית של המשפט. ק' עסק 
בתאוריה כללית של המשפט, במדע המדינה, במשפט חוקתי ובמשפט 
בי״ל פומבי. 

בשנים 1911 — 1930 הורה באוניברסיטת וינה. הוא חיבר את חוקת 
אוסטריה מ 1920 , המשמשת(בתיקונים) חוקתה עד היום, וכיהן כשופט 
ביהמ״ש הקונסטיטוציוני שהוקם על־פיה. ב 1930 עבר לאוניברסיטת 
קלן, וממנה פיטרוחו הנאצים ב 1933 בשל מוצאו היהודי (ידידיו 
היהודים הרבים, שהבירור.! היטב, מכחישים אר. הסברה בדבר התנצ¬ 
רותו של ק' בצעירותו. כביכול, כדי להסיר מכשול מדרך התקדמותו 
האקדמית). 

בשנים 1933 — 1940 הורה ק׳ במכון האוניברסיטאי ללימודים בי״ל 
בז׳נווה, ולסירוגין ( 1936 — 1938 ) גם באוניברסיטה הגרמנית בפראג. 
ב 1940 היגר לאה״ב. כעבור שנתיים (בהן עשה בביה״ס למשפטים 
בהרוורד) הוזמן לאוניברסיטת קליפורניה, ובה לימד עד צאתו לגיט־ 
לאות ( 1952 ). המפגש עם האסכולות האנגלו-סכסיות הרחיב את 
יריעת מחקריו. ביו-ר,יתר פרסם קומנטאר למגילת האו״ם (״[ 14 טלז 
,[״סוזגא )ז^זן״ט זלז 0£ [.דיני האומות המאוחדות״], 1950 ! ב 1951 
י״ל 1 ״:> 1 ו 1 :> 1 קנ 501 ]מוסף)) וגירסה מקיפה ומעובדת-מחדש של עיקרי 
תורת-המשפט הטהורה (:וזללז.)ל £0 א ["תורת-המשפט הט¬ 

הורה") . = 1960 ; תורגם לאנג׳ בידי . 51 , 0£ ׳ 901-1 ל 7 ״■ 01 ? 

״ 141 , 1967 ; מהד׳ ראשונה ]גרס'], 1934 ). בשנותיו האחרונות עמל 
בהכנת ספר על תאוריה כללית של הנורמות, אך נמנע מלפרסמו. 


ב 1953 הציעה ממשלת ישראל לק' לשמש יועצה המדעי הראשי 
למשפט ציבורי ובי״ל, אך הוא לא נענה להצעה, מחשש שבגילו 
לא יוכל למלא את התפקיד כראוי, 

ממשלת אוסטריה הקימה ( 1971 ) בווינה מכון ע״ש ק', שמטרתו 
קידום הפעילות המדעית-מחקרית ברוח האסכולה שלו. 

קווים למשנתו. מבחינה פילוסופית נוהגים לשייך את 
היסודות המתודולוגיים והקוגניטיוויים של משבת ק' ל.אסכ 1 לת־ 
מארבורג״ הנאו-קאנטית. ק' מבחין בין ה״יש״ וה״מצווד.״ (״ 1 ־ 5 
״א 01 ל. ])״ 11 ) כבין שני עולמות המובדלים ומופרדים לחלוטין זה־ 
מזה: על הראשון חלים חוקי הטבע ועקרון הסיבתיות, בעוד שהשני 
מושתת על חוקיות נורמטיווית. המשפט הוא כולו, במהותו, קטגוריה 
נורמטיווית: הסדר המשפטי (;!"""(!תסגולס!;!) הוא סיסטמה של 
נורמות ןתי לא. הנורמה המשפטית מורכבת פד,אלמנט המתנה 
ומהאלמנם המותנה 1 האחרון מגדיר את מין הכפיה המצווה כתגובה 
על התרחשות האלמנט המתנה (סנקציד" כשר,תגובה היא על הפרת 
דין, ואמצעי־כפיד, אחרים כשהאלסנט המתנה איננו ממין הפרת דין). 
הסדר המשפטי הוא סדר כפייתי ( 8 ס 11 ס( 1 ־ 8501 ״ 1 .״ 2 ), ובכך הוא 
נבדל ממערכות נורמטיוויות אחרות (מוסר וכוי). הוא זהה עם 
המדינה, ואיו לד תחומי מדינה שהם מחוץ לסדר המשפטי. את 
הדעה הנפוצה, הגורסת שניות של מדינה ומשפט, מייחס קי למניעים 
מגמתיים שאינם לעניין. בידי רשויות המדינה המונופול־ן להפעלת 
הכפיה, המיישמת את האלמנט המותנד. של הנורמה. 

לתורתו זו בדבר המבנה הפנימי של הנורמה המשפטית קורא קי 
"סטטיקה" של המשפט. לעומתה, ה־דינמיקה" של המשפט עניינה 
המבנה המדורג(״ 3 נ 1 מ[) 5111£ ) של הסרר המשפטי: נורמה היא בד״כ 
ביצוע של נורמה גבוהה-יותר ויסוד ליצירה של נורמה נמוכה-יותר. 
את "משנת המדרגות" (־(■!ססלז״&״זצ) קיבל ק' מתלמידו אדולף 
מרקל, ופיתח איתה. לפי ק׳ הנורמה העליונה היא .,הנורמה הבסי¬ 
סית" ( 1 ״ז״ח 11 ״״ת 0 ) — בעלת אופי היפותטי — המקנה תוקף 
להוראת-היסוד ההיסטורית־הראשונה, שממנה יונקת מערכת המשפט 
העכשווית את תקפח על-דרך של "דלגציה" רצופה. הנורמה הבסיסית 
רק יוצרת משפט! מאידר גיסא, האקטים שבמדרגה התחתית של 
הפירמידה המשפטית רק מבצעים משפט. שאר דרגי הפירמידד, 
מורכבים מנורמות המהוות גם יצירה וגם ביצוע של משפט. למדע 
המשפט המינהלי הרים ק' תרומה נכבדה. בהבחינו ביו מיגהל עקיף 
למינהל ישיר, ובמיינו את הוואריאנטים של ריכוז וביזור לפי משמ¬ 
עותם הטריטוריאלית והארגונית. 

אשר ליחס שבין המדינה לביו המשפט ו,בי״ל, מייצג ק' תפיסה 
מוניסטית, המחייבת, לדעתו, במישור המדעי-ההכרתי, בחירה בין 
פרימאט המדינה לבין הפרימאט של המשפט הבי״ל: שניועז שווי־ 
ערך. אך דוחים זא״ז (״ 1,3 ]נ״ג״זב"■!■))"! 0£ !;־]!!!ס""? ("עיקרי 
המשפט הבין־לאומי״ן, 1952 : מחד׳ שניה, בעריכת ■ו[ 119111 ז .׳ג\ . 11 . 
1966 ). הנורמה הבסיסית המתבקשת מפרימאט המשפט הבי״ל מורה. 
כי המנהג הבין־מדינתי הוא שיוצר את שכבת הנורמות העליונה. ק' 
סבור, שהמשפט הבי״ל (המנהגי) עודנו פרימיטיווי, שכן אין לו 
אורגנים ספציפיים משלו, ועל־פיו רשאית כל מדינה לעשות דין 
לעצמה. 

ק׳ תבע, ששיקולים לא-משפטיים (של מוסר, סוציולוגיה, פולי¬ 
טיקה וכד׳) לא יתערבו במדע המשפט — ולפיכך כינה את תורתו 
"טהורה". משנתו מגלמת פוזיטיוויזם אנטי־אידאולוגי, ודחייתו את 
התאוריות של המשפט הטבעי איננה יודעת פשרות. אליבא דק׳ חורג 
מדע המשפט מתהומי הסותר, אם הוא גולש מעבר לתפיסה מדעית 
טהורה להבעת הערכות. ק- שולל את האפשרות להגדיר את הצדק 
הגדרה מדעית. בעיניו יש הבדל מהותי בין הכרה (!.נ״ 1 ״״״ 11 ־ 61 ) — 
שהיא תפקידו של המדע, לבין רציה (" 111 '\\), המתבטאת בעשיית 
הרשויות. 




731 


קלזן, הנם — קלטידת, לשונות 


732 


ה״אני מאמין" הפוליסי של ק׳ בזכות הדסוקרסיה מבוסס על 
רלסיוויזם פילוסופי 1110 ;ז 11 ס 0111 ס ־!ש!) 111111 ת 01 ז\ 

[״הדמוקרסיה — מהותה וערכה״], 1920 • ־ 1929 ). 

נ. פייבברג. ה. ?' ויהוותי (מולד. ה' [ה״ח]. 638 — 640 ). חשל״ד! 

ח 24 ז?ווו 1 ^ו 1 !י 10 ^ ( 1 .!ו €41 ^ 1 11114 10411 ^ , 1 ) 0 ו/־>! 1 !י)''.€ו) ,(.!מ) 5 לי)־) 1 ) 1 י 1 '\ .\ 4 
/ס ע־/סי^נ/יל 1€ וו' 1 ^!| 7 ,וו^^^ 5 ^: 1931; |;4x וו^^ו^^^ ■ 11 !.: 

0/14 ^ 1 [ )/{! 1/1 44 ה// 0 ^ 1 41114 ׳ 44 ^ 1 ׳<^ל.נ) 1-1 .\״ ; 1945 ,׳ 11 /^ 1 

!!ו/סוסס■!'} 04 ) 10 ^ 11 11114 ץ־׳ס־^^ז ■>תמין ו'.^ 1 .) 1 011 :<( 1 וווו/ן<ווו 0 ,') 

,' 1-4111 ,(. 6115 ) 11 טי 11 ל[ , 11 ־ וסן״;! . 5 ; 1953 ,׳.) 1 ^ 1 01 ו> 0 וו 1 ) 1 וי 0 ){< 1 1  .; 111 >}^ 

{(כוללרשיפה של כתביי ק') 1969 .) 01 ^ 11/141 .//,ו 1 ב}!> 1 \.\-,.מ 
; 1974 מס״/סא 111 : ^ 3 ,(. 0115 ) . 1 ]!; 01 ,. 1 ) 1 

— 325 , 11 ) 7 ,׳ 11001011 7301 ל 1 ) 71 < 41 וו 0 <<<י 11 \ מ/-.א . 4 / ,וו 1121 \ 4 . 11 

. 1974 ,ח€} 1 וו 3141 > 11111 : -א .// ,^ 3 ו^^^ג 1 ו 1 - .^ 1 . 11 ; 1975 ,( 329 

י. ה. ק. 

קלטיות, לעונות, לשונות הדו־אירופיות (ע״ע) שחיו או החיות 
עדיין בשטח האיים הבריטיים ובצרפת("קלטית אינסולאריח"). 

ע״פ עדויות דלות משוער קיום ל״ק גם באזורים שמן האי האיבדי 
ועד לאסיה־הקטנה בין 500 לפסה״נ ו 500 לםה״נ בקירוב. על ,.קלטית 
קונטיננטלית״ או גלית (ו 1 ג 031111 , 401014 !)) זו מעידים שמות פרטיים 
ואתניים שנמסרו אצל סופרים יוונים ורומיים, וכן כחובות מאזורי 
גליה (ע״ע)־רבתי וספרד, ששיוכן הלשוני שנוי במחלוקת. 
הלה״ק (האינסולאריות) נחלקות לשני חת־ענפים: 

1 . החח־ענף האירי או הגלי(אירית 0 !( 611 ג 0 : סקוטית ! 111 ו 101 נ 0 ! 
! 00111611 באירית קדומה, מלשון 61 ג 0 — 001061 באירית קדומה — 
.,דובר גלית"! ע״ע גלית. לשון וספרות) כולל את שפות האי 
ההיברני מאז המאה ה 5 , את שפותיהם של אזורים שונים בסקוטלנד 
מאז המאה ה 6 , ואת שפח האי מאן שגוועה בתחילת המאה ה 20 . 
אין הצדקה לחלוקת ענף זה ל 3 לשונות נבדלות — אירית. גלית 
סקוטית (אנג׳ 6 ״£) ומאנית (אנג׳ 1 x ^ג 1 ו|) — אך מסורות כתיב 
וספרות נבדלות לגבי שלוש קבוצות־הניבים האלו קיימות מאז המאה 
ה 17 . למרות הענקת הטבות־עידוד נמצאת הגלית בנסיגת מתמדת 
בכל אזוריה, וכיום אין עור למעשה דוברי גלית חר־לשוניים. 

2 . התת־ענף הבריטי ( 6 וח 0 ו 11 דז 13 ,ל 15 ) 1 ז 11 , 6 ט 1 > 11 ו 1110 ז( 1 ) כולל.־ 

א. אח הוולשית ( 468 זוהג 0 , 061311 ) , 111013 !!))׳ לשץאיזור ויילז מאז 
המאה ה 6 . זו מיוצגת כיום ע״י קבוצות ניבים אחדות וע״י לשון 
ספרותית מבוססת היסב, והיא בעלת החיות המירבית מבין הלהיק 1 

ב. את הקורנית ( 111311 ־ 001 , 6 ״ 111 ח־ 601 ) — באיזור קורנרול (- 11 ־ 011 
14-311 ) — שגוועה במאה ה 18 . רג. את הברסונית( 1,11161011 ( 62110116 ־ 81 ), 
החיה ב 6 ח:) 3 ] 0 ז 5 שבצרסת מא? יובאה לשם כלשון מהגרים מברי¬ 
טניה, כנראה במאות ה 5 —ה 6 . הנסיון לראות בברסונית צאצא ישיר 
של לשמ קלטית קונטיננטלית אינו אלא חזון־לב לאומני המופרך 
מנקודת־ראות בלשנית. בשנים האחרונות קיימת התעוררות להפצת 
הברטונית כשפת האינטליגנציה, אך קיומה אינו מתאפשר אלא לצד 
הצרפתית. 

הלה״ק מגלות מספר תכונות המשותפות להן באופן בלבדי עם 
הענף הטוטוני (ע״ע) של הלשונות ההדו־אירופיות (באוצר המלים), 
ובעיקר עם הענף האיטאלי (ע״ע איטליות. לשונות — בסיומי נטיה 
ובסופיות תצורה. וע״ע בלשנות, עמ' 983 ), ולפיכך הועלתה סברה 
בדבר קיום ענף איטאלו־קלטי נפרד. כן מגלות הלה״ק בייצוג נכבד 
תכונות האפייניות להן בלבד בקרב ההודו־אירופית, תכונות שחלק 
ניכר מהן קיים בשפות שאינן הודו-אידופיות: א) מלות־יחט, בחלקן 
כאלו שנולדו משמות חלקי גוף. נוטות ע״פ גופים־ ב) שלשות של שם 
בריבוי קיבוצי — שם יחידה (סינגולאטיוו) — ריבוי הסינגולאסיוו ־ 

ג) צורת־פועל מיוחדת לציו( נוהג קבוע (.,הווה של הדגל ״)! ד) שי¬ 
מוש נרחב בצורוח־פועל פריפראסטיות. המורכבות מפועל־עזר 
וצירוף פלת־יחם עם צורה שמנית של הפועל; ה) שם־עצם כנשוא- 
מצב בצורת צירוף־מלת־יחם! ו) צורוח־פועל נבדלות לבניית משפטי■ 


משוואה מתארים ופזדדם; ז) שימוש נרחב במשפטים חצויים לצורד 
פרדיקאציה שלא בתום( הפועל (ע״ע דקדוק, עם׳ 997 ). תכונות אלו 
ואחדות הביאו בשנות ה 30 של המאה ה 20 לפריחת חאוריוח המני¬ 
חות מצע (סונסטראט) של שפות שאינן הודו־אירופיות (שמיות, 
ברבריות ומצריות). חרף סבירותו אי-אפשר להוכיח חאוריות אלו. 
ומכיוון שכמה מ״תכונות מצע" אלו הוכרו במשקפות התפתחויות 
מאוחרות של תכונות הודו־אירופיות, פינתה -תאוריית המצע" את 
מקומה לתיאורים המדגישים את קדבת-הסיפוס מבלי לתת את הדעת 
על מגעים היססוריים אפשריים. מאידך־גיסא ברוד, כי הלה״ק מצדן 
פעלו כסובסטראס שגרם למספר תופעות בשפות אירופיות, כגון 
בסים ה 20 בשיטת הספירה בצרפתית של צרפת ( 3 ז!)ת 61 113116 !) — 
80 : שלא כבצרפחית שמחוץ לצרפת! השר ולשיח; 118310 , ״ 20 "; 
ח 31 ! 111 ] [ 3 פעמים 20 ] = ״ 60 ״! 08310 31 -. 111 ) 16 ! [ 4 פעמים 20 ] = 
״ 80 * 1 118310 11 ]ונ 3 . ! 7 פעמים 20 ] ־ ״ 140 ״ וכיו״ב). או חציית 
משפטים לצורך הלגשה (,״ 01 )) 11101 ; 631 ' 6 ;) 113 ! ססץ 01 ) 15 1 11 ר׳ 
לעיל) נשואית. 

התכונות המשותפות העיקריות של הלה״ק הן: א) ייצוג 6 ו ■ 
הודו-אידופיות ע״י 1 (רומית ג 16 , גלית 18 ז- 0 וו 1 ד 01 כ 1 )! ב) אבדן היו 
שבשפות הודו־אירופיוח אחרות (יומית 61 ) 3 ק, אירית 311111 ). 1 ! 
מופיעה בלה״ק כמייצגת הגאים הודו-אירופיים אחרים (רומית 111 ]), 
■מי״ י 1116 ) 010 !), ״חמש״ — ולשית י!־״!! ,^ 11111 !) ובמלים שאולות 1 
ג) המוסאטציוח — חילוף הגאים בראשי מלים. שמקורו בהתניה ע״י 
הגאים שסיימו פעם את המלה הסמוכה , עם אבדן הגה הסיפא גורם 
השינוי, נשאר שוני עיצור הרישא, בנושאו היחיד של התפקיד 
הדקדוקי. כך באירית בינונית: 


£€11 ;! ד. 

ביתה 

ז 0 ו 1 

זהבה 

0. 

ביתו 

זס _ 0 

זהבו 

ו 01 ש!£ ג. 

ביתם 

זס-ח ב 

זהבם 


בשלבים שונים קיימים חילופים ראשיחיים התלויים בהשתייכות 
הדקדוקית של המלה עצמה. בוולשיח מודרנית, למשל, משמש "ריכוך" 
(״ 1601110 ) של עיצורים או העדרו להבדלה נושא—מושא ישיר 
(כגון הפיכת ! דאשיתית של יחסח הנושא ל 1 ) ראשיחית ביחסח 
המושא) ונאירית מודרנית צפונית .,ריכוך" בראש הצורה הפעלית 
הוא סימן זמן העבר ( 1 ו״ 6 ״מניח״: 6111111 "הניה"). 

ד) דירוג שם־תואר ב 4 איברים (אירית קדומה ובינונית): 11 ), 
״צודק״ — ט(!)!!), .צודק יותר״ — £111001 , ״הצודק ביותר״ — 
£11111111 , "צודק כמו" (אקוואטיוו). 

ה) שתי סדרות של מספרים מונים: למניית עצמים ( 0-31511 ; 06111 
.שמונה חלקים״) ולספירה בבידוד 1106110 3 "שמונה"). 

ו) נינויי־גוף כםופיכסים וכאינפיכסיס מצייני מושא: אירית 
קדומה 01-6310 ), ״הוא מלמד״ — וו 631 -ס 10 )-זסז. "הוא מלמד אותנו". 

ז) לבסיס פועל עשויים להתוסף עד 3 פרורבים. שצבירתם נפוצד. 
בעיקר בחת־ענף האירי, כגון: אידית -״ 63 , ״שיד״ - 311-630 . "הצהר" 
— ״ 0-311-10-63 ], "נבא". בניבים המודרניים מתרבות הצורות האנ¬ 
ליטיות בצד הצורות הנטויות ובמקומן, הן לבניית זמנים ואספקטים 
והן לנטיה ע״פ גופים. 

ח) צורות עקיפות משמשות להבעת קניין וזמן הפרפקטים כאחד; 
אירית מודרנית וחסאי. 63013 !) 6 ! נ 1 , ״הני זה עשוי אצלי = עשיתי 
זאת״ 10 006 !) 6 ׳ 31 ו! 1 ). 

ס) שמות-פעולה בשימוש נרחב בתבניות שונות. בהן בצירופי־ 
מלת־יחם עם פועל הוריד. ליצירת זמנים נמשכים (ע׳ לעיל: אירית 
קדומה 166111 06 ״ 116 ״! 3-13 , ״האשד, בהליכה = האשד. הולכת", 
השו׳ 8 ״ 801 [-נ = 15131 ״ 0103 ,״ 6 נ 1 'ד) ליצירת עבר מיידי־ועוד. 

י) מקומו הקבוע של הפועל בראש המשפט מקפיא אח סדר 
המלים ומזקיק את הלה״ק לאמצעים אחרים לשם הדגשה נשואית של 






733 


קלטיות, לשונות — גןלט'ם 


734 


חלק פשפס זה או אתר! מכאן תפוצתם הנרחבת של טיפוסי משפם 
חצרי (ר־ לעיל) עד־היום. 

/, . 1 ־ 1 -.יו'״^־^! .? 1 ,־׳נ) 1 (׳ן<וק 0 /. ,סח״( .[ 

1 . ,ו 01 גי< 0 ח־ 1 נ 1 ז 71 . 11 : 937 ! ,'ו 1 ^ן{<ו(וו^■ו:^ ■ 1 י 1 ה 1 ) 111 <[ 1 ( 01 .') •)>.ו 1 וו 0 .') 

^■ 11111 ) 11110 11 1€ ו^וו^ 1 . 1 ו־\זו 01 ו) .'־ 1 ;־ 1946 />!() 01 •ו 1 ) 1 וו 1 ( 1 ו\ו 0 

,ת 101 ן-ו^ 1 111 ץ-! 0 תו 1 } .וו 1 >ב> 11 גן . 1 ■} : 2 ר(' 1 

.ץ 111 ו 1111 ' 0 , 7 . 7 ; 1966 ,)£/ 1 וו§ 1/1 ). 1 ׳ 7 .. 7 י// ,■)וזי.) 4 ז,) .נ 1 : 3 <♦*! 

.■ 2 " 19 }) 1 ו 1 ) ) 115 ^ 1 110-11 ) 1 ( 1 

חג, רו. 

לןלטים, קבוצת שבטים גדולה באירופה!דוברי קלטית(ע״עקלטיות. 

לשונות). בתקופות שונות נפוצו דוברי משפחת שפות זו 
מפולניה ועד ספרד. ומאסיה הקטנה ועד איי בריטניה. מהמאה ה 5 
(ואולי כבר ה 6 ) לפסה״נ הבחינו היסטוריונים וגאוגרפים יוונים 
בקבוצת שבטים במרכז אירופה, שנבדלו מהאיברים ומהליגררים — 
מזה, ומהאילירים ומהםקיתים-מזה. הם קראו לשבטים אלה ^ 0 ^^ג^^ן 
(אח״כ 67.101 >() וכן גם 1 (שם שדבק במתיישבים הק" באסיה 
הקטנה)! בלאטינית נקראו 3£ ן 001 , אד עפ״ר כינוס הרומאים 53111 ). 

בצד עדויות ספרותיות על הק״ — שהראשונה בהן מצויה בכתבי 
הרודוטוס (ע״ע) — נשתמרו עדויות ארכאולוגיות ולשוניות. בחפי¬ 
רות נחשפה תרבות חמרית שהיתה מצויה באזורי התיישבותם של 
הק". ובין השאר מאפיינת אותם קבורת קרונות ומרכבות; שמות 
מקימות בעלי סיימות קלטיות (כגון גז^ 1 זנ 1 - .וחמ״ס!.)־ .ותנ 1 ז<במ 1 -) 
חופפים. פחות או יותר. את האזורים שבהם נתגלו ממצאי תרבות 
הלשטט וע״ע). 

מצירוף העדויות והשוואתן אפשר לשחזר. במידת־מה, את תול¬ 
דות הק" ותרבותם. אף שעניינים רבים אינם ודאיים. 

מרכזם הראשון של ד.ק" היה בבוהמיה. בברוריה ובאיזור הרינוס 
העילי. שם השתלטו הק". שפלשו מהמזרח. על אוכלוסיה מקומית 
"פרוטו־קלטית" ששפתה היתה קרובה למשפחת הלשונות האיטליות 
(ע״ע); השתלטות הק" הביאה להיווצרות תרבות הלשטס, בראשית 
תקופת הברזל ( 900 — 500 לפסה״נ). נראה שכבר במאה ה 9 לפסה״ג 
התפשטו שבטי הק" לעבר ארצות השפלה וצרפת. חדרו לצפון ספרד 
והתערבו ביישוב האיברי המקומי (וכך נוצר, מאוחר יותר, הכינוי 
קלטיברים! ע״ע איברים, עמ׳ 611 ). במאות ה 8 —ד פשטו הק" לאיי 
בריטניה. במאה ה 5 פלשו כמה משבטיהם (חבויים [ע״ע], האינסי־ 
ברים, הסבונים והקנומנים) לשפלת הפו והתיישבו בה; במאה ה 4 
המשיכו דרומה וב 390 בכשו 
את רומא ואחרי שקיבלו 
כופר פיניה. שבטים אחרים 
חדרו לבלקן דרך עמק ה¬ 
דנובה ובראשית המאה ה 3 
פלשו למקדוניה ותסליה 
והגיעו עד דלפוי (ע״ע)ן ב- 
279 :יצחם אנטיגונום גונטס 
(ע״ע), ושרידיהם, יחד עם 
שבטים אחרים, פגו לתרקיה, 
עבת לאסיה הקטנה, כבשו 
את מרכזה והתיישבו בה. 
וזד נקראה על שמם גלטיה 
(ע״ע). שמות מקומות קל¬ 
טיים מצויים לרוב בצרפת, 
בבריטניה, בצפון איטליה 
וכאמור ~ במרכזיהם הרא¬ 
שונים של הק". 

בפגישתם הראשונה עמהם 
התרשמו היוונים והרומאים 

"ץ, צרמת. אמצע המאה 1 ! 1 ■ י!פסה״נ 

מאד מחק". הם תיארים נ־ (ד,פוו 1 'או; הכריס', ן 1 נדו. 1 



בהירי שיעד, תכול' 
עיניים וגדלי־גוף. 
לוחמים נלהבים ופר¬ 
שים מצוינים. תחילה 
אי־אפשר היה לעמוד 
מול הםתערותם הסו¬ 
חפת. ואולם הם נעד¬ 
רו אחדות והתמדה. 
נסו לקסטות ולמדי¬ 
נות פנימיות וחרבות 
הברזל שלהם לא היו 
מחושלות. אטלום 1 
(ע״ע) סלך פרגמון 

• י -.כצאר כסדייי כ 2 רי 

הנים את הנלטים 

וצמצם את גבולם. באיטליה בלמו הרומאים במאה ה 4 את פלישות 
הק״ דרומה,! ב 220 — 230 כבשו את עמק הפו רב 192 תשלימו את 
הכנעת "גליה קיסאלפינה" (גליה שמעבר זה של האלפים). נעבור 
70 שנה כבשו את דרום גליה שמעבר מזה של האלפים (ע״ע 
פרובנס), יוליוס קיסר כבש את כל גליד,. אוגוסטוס כבש את רטיה 
ונוריקום וקלודירס את בריטניה. ממזרח נלחצו ד,ק" מידי שבטי 
הגרמנים ונתרפו אל ממערב לרינום. 

סגנון האפנות שפיתחו הק״ קרוי לד, טן (?!!;ז 1.1 ) , ע״ש מקום 
בשוויץ. סגנון זד״ שראשיתו ב 500 לפסה״נ בקירוב, נפשר מאות 
שנים, הופיע במקומות השונים שבר,ם התיישבו הק", הושפע מקש¬ 
ריה□ עם היוונים והמורה, והוא מתאפיין בנטיה לקישוט רעשני, 
בעיםורים גאופטריים. בציורי בע״ח וצמחים ובפיסול מוטלא של 
בני־אדם או אלים. החברה היתה מושתתת על בתי־אב או מטות 
(קלאנים). שהם היו בעלי האדמות. רד,סשפחד, במסגרת המסה לא 
היתד, רשאית למכור את משקה. מסגרת המדינה היתד. שבטית. 
ומסגרות רכ-שבטיות היו רופפות וקצרות ימים. הסלטוו היה בידי 
■מלכים ואח״ב ראשי-שבטים או מועצות זקנים. נשים נהנו ממידה 
רבה של עצמאות ושוויון. 

עד למאה ה 20 ייחסו חשיבות מפליגה לדרואידים. בור.ני הק", 
ותיארום כמנהיגים דתיים ומדיניים בעלי מעמד נכבד בחברה. מקורה 
של הערכה זו הוא בכתבי פוסידוניוס סאפמיאה (ע״ע). דבריו על 
הדרואידים לא נשתמרו, אך הובאו בכתבי סופרים יוונים ודומים 
אחריו. הדרואידים תוארו באישי־רוח, מעין "פילוסופים", שתורתם 
נמסרת לבני מעמדם בלבד — אך גם כידעונים, יודעי רזיו ועורכי 
פולחנים אכזריים שבללו קרבנות אדם! טקסיהס הסודיים נערכו 
ליד עצי־אלון וקשורים היו גם במעבר לארץ-החיים שלאחר המוות 
ובגלגול נשמות. שהאמונה בו היתד. מקובלת על הק". הקיסרים 
סיבריום וקלודיוס רדפו אח הדרואידים ואסרו את פעולתם. בעיקר 
בגלל קרבנות האדם שהקריבו. 

המחקר המודרני מציין את מיעוט הידיעות הוודאיות על הדרו- 
אידים והעדר בל זבד להם בלשונות ובפולקלור של הברטונים, 
הוולשים והאירים, ששימרו הרבה מסורות קדומות של הק". הידיעות 
הוודאיות על דת הק" אינן מצביעות על קיומה של מערכת אמונות 
מקיפה ומקובלת על הבל, אלא, להיפך, על רבגוניות ושוני ממקום 
למקום. ידועים שמותיהם של כ 400 מאלי הק״! אך רובם תיו אלים 
מקומיים כלליים. בלו׳, לא היתד, .,התמחות" של אל כלשהו בתחום 
עיסוק או השפעה המיוחדים לו. כפי שד,יתה לאלי היוונים תזרומים, 
אולם כפה מהם היו משותפים לבל ד.ק״ — למצער לשבסים רבים — 
ובעלי ,.התמחות" ואפיין ברודים. שפו של לוג (שהרומאים זיהו 
אותו עם מרקוריום) נשתפר במיתולוגיה האירית וכן בשמות מקופות 
רבים עפ״ג שטח נרחב (לוגדונום (ליון] לודוו (וו״ 11 ע 11.0 , ליידן, 
ועוד)! אפונה (אלת הסוסים והפרשים) נודעה בכל רחבי עולם הק״! 





'35 


קלטים — ;,לידוסקו־פ 


736 


מסרס או מטרונה היתה אלת הפריוז; קרנונום מתואר בפסליו עם 
קרני איל לראשו; סוקלוס — עם פסיש; וסרנים (המזוהה עם 
יופיטר) — עם גלגל. 

באירלנד נשתמרה דת הק" עד לנצחון הנצרות, בארצות שבשל־ 

טון רומא הזדהו אלי הק" עם אלי רומא וייחודם היטשטש. הק", 
שחדלו מנדודיהם ומפשיטות השוד שלהם והיו לחקלאים טובים 
ולסוחרים מצליחים, סיגלו לעצמם את התרבות הלאטיניח (ובגל- 
טיה - היותית). ונוצרד, מזיגה שהיתר. התרבות השלטת עד לפלישות 
הברברים ולכיבושיהם (תרבות גאלו־רומית בגאליה, בריטית־רומית 
בבריטניה ובר). ואולם, לפי עדותו של היארוניסוס (ע״ע), נשתמרה 
שפת הק" עד ימיו. מספד רב של שמות ומלים בקלטית מצויים 
בכתבי סופרים יוונים ורומים, נשתמר בצרפת אוסף גדול מאד של 
שמוח קלטיים בכתב לאטיני, ונמצאו יותר ממאה כחובות קלטיות 
בצפון איטליד,. וע״ע קלטיות, לשונות. 

ע״ע גליה! גרמניה, עם׳ 413/4 ! אירלנד, עמ' 217 — 219 ! ממלכה 
מאחדת, עמ׳ 868/9 ! וילז! סקוטלנד, עמי 461/2 ! צ׳כוסלובקיה, 
צם׳ 02 !. 

ז! 77 ,; 1€1 -״ 11 ו!ו 01 .א .א- 111011 ת ,א ־,= 1959 ,. 0 •!;/ 7 .;■ 1 .ז 

. 1967 ■ 4 ז// 0 

יש. ש. 

קלי, הנלי — ־( 012 ע־ 1 ח: 131 — ( 1777 — 1852 ). מדינאי אמריקני, 
'ממנדרני המפלגה הויגית (ע״ע אד.״ב, עמ׳ 173 ), נואם מצטיין 
ומראשי הקונגרס. ק׳ ידוע כ.מפייס הגדול״(ז 0 זב^^ 1£ ^ 3 ?;ו 1 ( 7 ) 
בשל נסיונותיו להשלים בין מתנגדי העבדות לתומכיה,. הוא התמודד 
על משרת הנשיא בשנים 1824 , 1832 ו 1844 , אך נוצח בכל פעם. 
ק׳ למד משפטים וב 1797 הוסמך לעו״ד. את דרכו הפוליטית הארוכה 
המל ב 1803 , בביה׳׳נ של מדינת קנטאקי, ובו שירח 7 תקופות־כהונה 
רצופות. ב 1811 נבחר לציר ביד,"נ האמריקני ונבחר מיד לתפקיד 
יו״ר הבית. קי מילא תפקיד מרכזי בתמיכה במלחמה בבריטים ב 1812 
והיה חבר ועדת־השלום אחריה. משנכשל בשלב מוקדם בבחירות 
1824 , הטיל את כל כובד משקלו למען נ׳ון קוינסי אדמם! הלד, ניצח 
ומינהו לשד,״ח. עם כשלון אדמם בבחירות 1326 פרש ק׳ ממשרד- 
החול וב 1831 נבחר לסנאט. מעשהו הראשון כמפשר בין הצפון 
לדרום היה ניסוח פשרת מיזורי ב 1820 (שם, עם׳ 169 ). ב 1833 
תיווך שוב בין שני היריבים. גולת-ד.כותרת של השגיו בקונגרס 
בנסיונות־התיווך שלו היתד, ״פשרת 1850 " (שם. עם׳ 175 ). ק' קיווה 
שפשרה זו תיישב את בעיית העבדות אחת־ולתמיד. המציאות היתה 
אחרת, אולם הפשרה המתיקה אח חריפות הסכסוך בין שני הצדדים 
ודחתה את פרישת מדינות הדרום ל 10 שנים. 

, 2 זו 1 ז 1 ^! . 0 : 1957 , 11:1 ) 011 "] ^ו|)^וז^ה 47 . 01 ! 41 11 ( 01 ,מ 0 ) 1 )ב 1 

, 1968 , 1-11 

.קליגולה,גיוס יוליוסגךמניקוס - 6118 ״ 11 ־תזז־ 3 > 101168 

13 ב 11£1 ג 0 — ( 12 — 41 ), קיסר רומא בשנים 37 — 41 לסד,״נ. 

בנו הצעיר של גרמניקוס ואגויפינה (ע׳ ערכיהם), את כינויו, ,ק"׳ 
(בלאט׳: ,סנדל חיילים קטן"), קיבל מחיילי אביו, שאליו נלווה 
בילדותו. אחרי מות האב ( 19 ) רדף טיבריום (ע״ע) את אם ק׳ ואת 
אחיו והביא למותם, אך ק׳ ניצל בשל גילו הרך. ב 31 הזמין טיבריום 
את ק׳ למעונו בקפרי, החל לדאוג לחינוכו ובחר בו ובטיבריוס 
גמלוס נכדו ליורשיו. כשמת סיבריוס היה ק׳ לקיסר בזכות תמיכת 
מקרו, מפקד המשמר הפרטוריאני. הסנאט והעם, שזכרו לסובר, את 
גרמניקום, קיבלו את ק׳ בהתלהבות. תחילה נהג בד,חאם לציפיות: 
שם קץ לפגע ההלשנות ולמשפטי־בגידה, החזיר גולים מדיניים, 
הפחית אח מסי-הקניה, ערך הצגוח־קרקס וחילק כסף לעם. אך 
באוקטובר 37 חלה, וכששב לאיתנו היד, שלטונו עריץ והתנהגותו 
מטורפת. קשה לדעת אם נבונה סברת פילון האלבסנדרוני (ע״ע), 
שק' איבד את שיווי-משקלו הנפשי עקב מחלתו. 



:ייש , 1 יי!ש י,וינ 51 ה 
<םו 1 יאו: קא־ס־ןיינו, רומא. 


ק׳ הנהיג צורח משטר שונה 
במהותה מהפרינקיפאט של קוד¬ 
מיו. הוא התעלם מהסנאט, פגע 
בכבודו ונטל ממגו את הסמכות 
לבחור בפקידים הראשיים. 
רבים, בהם מקרו וסיבריום 
גמלוס, הוצאו-להורג באשמת 
בנידה. פעם שיבר את סמלי־ 
השררה של הקונסולים ופיטרם; 
סופר שהמליץ לבחור לקונסול 
את סוסו. יש מלומדים הרואים 
הגיון ועקביות במעשיו, וסבו¬ 
רים שהתכוון לייסד מלוכה אב¬ 
סולוטית לפי הדגם ההלניסט-י; כך מוסברת העובדה שבעל את אחותו 
דרוסילד" שכן התלמיים נהגו לשאת את אחיותיהם לנשים. ק׳ התחזה 
בציבור כאל זה או אחר, או כאחת האלות, דרש לקיים לכבודו פולחן- 
אל וגט הקים מקדש לעבודת עצמו. דרישתו לעבוד לו לא עוררה 
התנגדות בפרובינקיות, שכן פולחן הקיסר היה מקובל כביטוי של 
נאמנות לרומא! רק היהודים סירבו. 

באלכסנדריה שידלו היוונים, אויבי היד,ודים, את הנצ-יב הרומי 
להוציא צו להקים פסלים של ק׳ בבתהכ״ג. היהודים התנגדו, והנציב 
ביטל אח זכויות-השיפוט וד,שלטון-העצסי שהיו להם מקדסת-דנא. 
הסכסוך הפך למר,ומות-דםים ומשלחות של שני הצדדים הביאו את 
עצומלתיהן לפני ק׳. בראש המשלחת היד.ודיח עמד פילון האלכסג- 
דרוני, שתיאר את שליחותו בספר "המשלחת לגיוס". מבנה שביד.ודה 
הקימו הנכרים מזבח לעבודת ק׳ והיהודים ניתצוהו. כשנודע הדבר 
לק׳ ציווה להציב אח פסלו בהיכל בירושלים, אך אגריפס 1 (ע״ע). 
שהיה מידידיו, שכנעו לבטל את הגזירה (וע״ע א״י, עם׳ 374/6 ). 

מדיניות-ד,חוץ של ק׳ היתה חסרת עקביות. ב 39 יצא לנבול 
גרמניה, כאילו למערכה גדולה, אך הסתפק בכמה סיורים אל מעבר 
לרינוס ואח״ב ערך מצעד-נצתון ברומא. ב 40 התכונן לפלישה 
לבריטניד, ופתאום ביטלה. ק׳ שינה את מעמדן של כמה ממלכות- 
חסות. ב 37 שחרר את אגריפם 1 משביו ברומא והמליכו על הגולן, 
החורן וד,טרכונה, וב 39 נתן לו גם את הגליל ועבה״י. 

מנהגו של ק' להמית אנשים כדי לזכות ברכושם עורר חרדה 
בלב יקירי רומא. קצין מהמשמר הפרטוריאני. שנפשו קצה בעלבו¬ 
נות שספג מק', רצח אותו בארמונו.' 

^ו/ 7 .ץט^מ 1 >ו^ו^י! ; 1 ־ 193 , 101111 ) ■ו 00 <) 0 ^ 7 . 1 ו 10 >.ז 11 נ' 1 ,( 1 .'ז\ .י 1 .ן 

. 1957 (תדגים של ררברס גרייווז) 1 -וס 1 )!) 0 

מ. ע. 


לןלידוסק 1 פ (מיוו׳׳זס^סא — יפה! 604 !£— תמונה! 01107164 — 
צופה). מכשיר אופטי שנרעד להמחיש את האפקט הנוצר 
ע״י צורות סימטריות. הק׳ המוכר כיום פותת בידי הפיסיקאי האנגלי 
ברוסטר (ע״ע) ב 1817 . הק׳ יוצר קבוצה סימטרית של בבואות ע׳׳י 
החזרות מוכפלות של עצם בשתי מראות מישוריות (ע״ע אופטיקה). 
שצורתן מלבנית מוארכת. המראות מוצמדות זו־לזו בשפה המוארכת, 
כך שמישוריהן נסויים זה כלפי זה באחת מהזוויות של הסימטרית 
(ע״ע) הסיבובית. המראות קבועות בתוך שפופרת אטומה במקביל 
לסרכה. בקצר, האחד של ר,שפופרת. על ציר־החיבור של המראות. 
נמצא חריר המיועד לעין הצופה. בקצה האחר של השפופרת נמצא 
עצם מתאים, בד״ב שברי זכוכית צבעונית בין שתי דיפקיות זכו¬ 
כית, הדיסקית החיצונית אטומה-למחצה — כדי ליצור רקע אחיד — 
ומשמשת מנסה לשפופרת, 

נאשר צופים דרך החריר ומכוונים את השפופרת לעבר מקור־ 
אור, רואים שפע של צורות סימטריות בשלל צבעים. הנוצרות ע״י 
שנרי הזכוכית ובבואותיהם. 





737 


קלידוסקופ — קליו־לנד 


738 


שימוש נרחב לק' נתאפשר בעקבות שבלול שהבנים ברוססר. 
הוא השתמש בעדשות קמורות (ע״ע) בעלות מרהק־מוקד קצר ( 5 ״ ■ 
8 ס״מ) ובשפופרת שארבה ניתן לשינוי. העדשות קבועות בקצה 
המרוחק מן העין — במקום שברי הזבובית — ובמבשיר מתקבלות 
במאות סימטריות של עצמים טבעיים. 

הק׳ נפוץ בעיקר בצעצוע לילרים ,■ ק׳־העדשות משמש שרטטים, 
ארריבלים מעצבי־אופנה ובו׳ להשלמת הסימטריה — במקום ציור 
מלא. עקרון הק׳ מנוצל בקלירופולרירקופ, מכשיר אופטי המשמש 
לחקירת כמויות קטנות של אור מקוטב ;ע״ע קטוב). בהשאלה 
משמש המושג ק' כביטוי לססגוניות ולחליפות־ותמורות. 


קלי"!, רלברט, 2 ל 0 '* — ע£צי 13 י 1 011 זס 8 ,£זי 011 וז€כ 01 > 1 
— ( 1725 — 1774 ), איש-צבא ומדינאי אנגלי, מייסד השלטון 
הבריטי בהודו. 

בנו של חבר־פרלמנט. ק׳ היה נער בעייתי ובגיל 18 נשלח למררס 
נפקיד חברת הודו־המזרחית. נתפרסם בתוקפנותו ופעמיים ניסה 
להתאבד. עם־זאת רכש השכלה במהות עצמו. משפרצו קרבות 
בין האנגלים לצרפתים נעשה קצין זוטר. ב 1731 כבש, עם 500 איש, 
בהתקפת־פתע את העיר ארקוט () £0 ־ 41 .), בירתם של התומכים 
בצרפת, ועמד שם בהצלתה במצור בן חדשיים. אה״ב ניהל מלחמת־ 
גריליה מזהירה ומוסט את יסודות השלטון הצרפתי שהקים דיפלכס 
(ע״ע), ב 1753 הזר לאנגליה עם רעיתו הצעירה והוא עשיר מופלג. 

ב 1756 חזר ק׳ להודו. כ¬ 
מושל מבצר סיינט־דיויד 
( 1 > 1 י\נ( 1 . 51 . זתסק ן מדרום 
לפונדישרי), שהיה מרכז 
הכוחות האנגליים. ב 1757 
יצא למלחמה על סיראג' א־ 
דאולה, המושל (לנ״וגא) 
העצמאי־למעשה של בנגל 
מטעם המוגול בדלהי, אחרי 
שהלה תקף את' מאחז חב־ 
רת־הודו המזרחית בקלקטה 
וגרם למותם של אנגלים ר¬ 
בים שבלא ב״חור השחור 
של קלקטה*. ק' כבש את 
קלקסה וגם את צ׳נדרנגור, 
המאחז הצרפתי הסמוך. 
אח״ב הביס את סיראג' בק¬ 
רב פלסי (זג־גגגןק! 23.6 ), אף שהאויב ( 60,000 איש) עלה עליו פי- 
20 במספרו. קרב זה סימל את ראשית השתלטותה של בריטניה על 
הודו. סידאג׳ הומת, ק׳ מינה מושל, אך למעשה ניהל את בנגל וסחט 
לכיסו הפרטי הון־תועפות. 



נ׳ 5 ד;׳ יאנם; *•.*נרט גדין■ !"ייי 
הלאומית לדייוהניס, לזנדח) 


ב 1760 חזר ק׳ לאנגליה, כשהוא בן 35 ובידו כ 300,000 ליש״ס. 

ב 1761 נעשה חבר-פרלמנט, וב 1762 הוכתר בדרגת אצולה. ב 1764 
שוב נשלח להודו, כמושל בנגל וכמפקד ראשי. בניגוד למעשיו בימי 
כהונתו השניה צמצם את השחיתות בממשל והנהיג רפורמות רבות 
(במינהל ובצבא), כשהוא נופה את דעותיו הן על האנגלים במקום 
והן על הילידים. למעשה העביר את בנגל, ביהר וצפון־אוריסה - - 
שטח עצום ובו לפי אומדן כ 30 מיל' תוש׳ — לידי חברת הודו! 
רבונותו של המוגול התבטאה רק בקבלת סך שנתי קצוב מהמסים. 
ברם, משחזר לאנגליה ב 1767 נתקל בתככיהם של אויביו הרבים, 
ששנאוהו בשל עשרו וקשיחותו. בפני ועדת-חקירה של הפרלמנט 
( 1772 ) הואשם באשמת שחיתות, אן זוכה ואף זכה בשבחים. ברם, 
כעבור זמן־מה התאבד, בגלל היכאת, ואולי עקב שימוש באופיום. 


•1'. 1). 13),■4 6'., 1851; 0. 13 10111 01 ״/־!.נ 7111 ,!!;)זזס? .׳ 

1-1). 19)8; 11. 1:1. ו^|קוו 0 , 011 ־\\ 011 ע x 011(1 1920; 

€. 0) 1939; 7"^ !(1 ) 1711/1 / 0 סקס , 

1966; !9. 0, €. 0/ 171^10, 1976. 


קליולנד ( 1 )ו £121 ״ 1£ ב)), הגדולה בערי אוהיו(ע״ע), אה״ב, והעיר 
השלישית בגדלה באיזור הימות הגדולות (ע״ע). 750,900 
תוש׳ ( 1970 ) בק׳-רבתי 2 מיליון נפש ( 1973 ). 

ק׳ שוכנת על גדות שפך נהר קאיאהוגה ( 3 *ס< 1 נעע 0 ) לימת אירי 
(ע״ע) בלב איזוד התעשיה של אמריקה הצפונית — שק׳ היא 
ממרכזיו החשובים — ובצומת תחבורה של נתיבים נוחים למקורות 
חמרי גלם ושווקים. התחבורה מתנהלת ברשת מסועפת של כבישים, 
מס״ב, נתיבי מים (הראשון בהם — תעלת אוהיו—אירי, 1832 ), 
נמל על נתיב המים סינט לורנס (ע״ע) ו 2 נמלי תעופה גדולים, 
ברזל ממינסוטה וממישיגן, ופתם מורג׳יניה המערבית, מקנטקי 
ומדרוס-אוהיו הם הבסיס לתעשיית פלדה. שסביבה התפתחה 
תעשיה ענפה ומגוונת ביותו הכוללת ייצור מתכות, מכונות, כלי 
עבודה, מנועים חשמליים, גומי, פלסטיקה, כימיקלים, מכשירי 
עבודה ומזון, הרכבת מכונות, הדפסה ומולו״ת ועוד. 

הצמיחה הכלכלית המהירה של ק׳ לוותה בגידול אוכלוסין, רובם 
מהגרים. ב 1850 חיו בק' כ 17,000 נפש וכעבור 100 שנה, 914,800 
נפש — שיא גידולה של העיר. מאז פוחתת אוכלוסיית העיר עקב 
פרוור. כ 38% מתושבי ק' הם כושים (בק׳-רבתי פחות מ 2% ). 

ק׳ היא מרכז חשוב לתרבות ולחינוך גבוה. יש בה 3 אוניברסיסות 
(כ 30,000 תלמידים ב 1974/5 ), מכללות רבות ומכונים חשובים 
למחקר (בעיקר לחלל, לתעופה ולרפואה). התזמורת הסימפונית של 
קי נחשבת לאחת הטובות בעולם וכמוה המוזיאון המקומי לאמנות. 
בשנות הסב נבנה מחדש מרכז העיר שלחוף הימה, והוקם מגדל 
הטרמינל (גבהו 126 מ') המתנשא עד היום מעל העיר, כן נבנתה 
רצועת פרוורים למגורים. תנופת בניה שניה — במרכז ובפרוורים — 
שראשיתה לאחר מלה״ע 11 נמשכת עדיין. במרכז פונו משכנות 
עוני והוקמו גוררי שחקים למשרדים ולמגורים. 

היסטוריה. ב 1786 הקימו סוחרי פרוות את בקתתם ליד 
נהרקאיאהוגה. הגנרל מוזס קליולנד ( 111 ז 1.1 ;)דב 01£ מגס)*!), בראשות 
משלחת מודדים שפעלה מטעם חברת קרקעות מקונטקקט, קבע 
אתר ליישוב ב 1796 ושרטט תכניה להקמת עיר שנקראה אח׳יב 
על שמו. ק׳ היתה נקודה אסטרטגית חשובה במלחמת 1812 בבריטים. 
ב 1836 הוכרז היישוב כעיר. השלמת תעלת אירי—אוהיו ב 1832 
זירזה את התפתחות העיר וב 18.54 סופחה אליה העיר הסמוכה, 
אוהיו סיסי. תושבי ק׳ היו פעילים בתנועה לביטול העבדות, והעיר 
שימשה תחנת מעבר לעבדים כושים שברחו מבעליהם בדרום אח״ב, 
מלחמת האזרחים האיצה את פיתוח התעשיה הבבדה, — ק׳ היתה 
העיר הראשונה באה״ב שאיחדה את כל קרנות הצדקה לקרן מרכזית 
אתת ( 1 ) 011 ? ץז;חנ 1 ת 1 ת 001 ), — ב 1966 פרצו בעיר מהומות בין-גזעיות 
שהסתיימו בשפיכות דמים. שנח לאחר מבן, לראשונה באה״ב. נבחר 
בה ראש עיריה כושי. 

. 1964 ,!/^ 0 ק 0 ■ו|•^/ו) 10 .חו;ןץזנןו; 011 . 11 .! 1 

יהודים שהגיעו מבאוואריה הקימו קהילה בק׳ ב 1839 . לאחר 
כפה התפלגויות נוצרו שתי קהילות: .אנשי חסד" ו״תפארת ישראל", 
והן כיום מהקהילות הרפורמיות החשובות באה״ב. עם בואם של 
מהגרים חדשים נוסח קהילות נוספות, וליד כולן פעלו בת״ס של 
יום א'. הנסיונות, בשנות 1840 ו 1850 , ליסד בת״ס יומיים גכשלו, 
ק' היתה מבצר לתנועה הרפורמית, וועידות-רבנים רפורמיות נערכו 
בה בשנים 1855 , 1870 , 1874 , 1880 . — ב 1905 היו בק׳ 25,000 
יהודים, ובעקבות ההגירה הגדולה ממזרח אירופה היו בה ב 1914 
למעלה מ 60,000 . המהגרים החדשים עבדו כפועלים, בעיקר בתעשיית 


739 


?ליולנד — רןליבפצום 


740 


הביגוד שבבעלות 
יהודים, ברוכלות וב¬ 
מסחר זעיר; הם נטו 
להסתגר ואף ניסו ל¬ 
הקים לעצמם פדרזייה 
נפרדת. לאחר טלה״ע 
ז רוככו החיכוכים בין 
הוותיקים למהגרים. 

כ 924 ן אורגן מחדש 
החינוך היהודי. וב¬ 
ראשו עמדו אברהם 
פרידלנד. אבא הלל סילור (ע״ע) ובדנט בריקנר, שהיו גם ראשי 
התנועה הציונית שם. המהגרים הקימו קהילות אורתודוכסיות קטנות, 
וכן קמו אז קהילות קונסרווטיוויות. הקהילות הרפורמיות גדלו, 
ובראשן קהילת .תפארת ישראל" בראשות אכא הלל סילוור. ייסוד 
ישיבת טלז ( 1941 ) והאקדמיה העברית ( 943 ן) חיזקו את הזרם 
האורתודוכסי. לאחר מלה״ע 11 חלה ראורגניזציה במוסדות הקהילה, 
וב 1949 נוסד המרכז הקהילתי. עם חום מלה״ע 11 החלה נדידת 
יהודים לפרוורים, אחרי שהצליחו להתגבר על התנגדות התושבים 
באמצעות בתהמ״ש. גם רבים מהמוסדות היהודיים עברו מן העיר 
לפרוורים. והקהילות הקטנות שנותרו בעיר נתרוקנו מחבריהן. והת¬ 
מזגו כדי לשמור על קיומן. ב 1974 היו בקי 80.000 יהודים. 

ת 10 ת 00 . 0 ; 1725 — 1915 , 9111 — 5004,1 ^^ 1 ^ 50 .€ 110 ^' 

, 011 ^ 01 111 ^ 011 ^. 111 ,. 0 (״ ׳^; 500101007 ו/<ן..*ו 0 / סו/ת , 00 | 11 ת 1 ח 001 | 10 ת 

. 1950 , 7774 ) 77 (ס 774 117747 , 7/10 .. 0 . 8050 - 0 .־ 14 ; 1937 , 1937 -— 11137 

מ. - יה. ר. 

ל(ןר*ילל 3 ל", ( 130 " 1 ן) 72111 " —!)חגןשדשס ז£׳\ 010 (חפ 11 ק 514 ) — 
( 1837 — 8 * 1 ), נזדינאי אמריקני. ק׳ התמחה במשפטים, ופעל 
בבאפלו. הוא הצטרף לפעילי המפלגה הדמוקרטית ונתפרסם בישרו 
בחייו הפרטיים והזייבוריים. ק׳ היה ראש עיריית באפלו מ 1881 
ומושל מדינת ניו-יורק מ 1883 . בשנים 1885/9 שירת כנשיא ה 22 של 
אה״ב — הנשיא הדמוקרטי חראשון לאחר 24 שנות שלטון רפוב¬ 
ליקני. בכהונתו הראשונה פעל לטיהור השירות הממשלתי מהשחיתות 
שנפוצה בו, והגן על זכויות הפועלים והמיעוט האינדיאני. כן ניטה 
לצמצם את םכסי-ד,פגו הגבוהים. לאחר כשלונו בבחירות 1889 פרש 
ק׳ לעסקיו והיה עו״ד מצליח בניו-יורק, אך ב 1893 נבחר שוב לנשיא 
(ה 24 במספר). תקופת כהונתו השניה (עד 1897 ) היתד, סוערת 
הואיל ופרץ אז באד,״ב משבר כלכלי חמור ויחסי-ד,עבודה הוחמרו 
מאד. בסדיניוח-החוץ דגל ב״דוקטרינת מונת" (ע״ע) וכפה על 
בריטניה (שהיתה בשיא עצמתה) להסכים לבוררות בסכסוכה עם 
ונסואלה. משפרש מכהונתו נמנה עם נאמני אוניברסיטת פרינסטון 
וגם הרצה בה. ק׳ כתב כמה ספרים, ביניהם 5 מ 1 :, 1 י 01 ז? 1 נ 1 )ספ 513 ;)זק 
(״בעיות הנשיאות״), 1904 . ב 1970 י״ל מהדורה שניה של מכתביו. 

,ו 1 )ז 0 ׳לד 5 ח(חג 11 ()^{ . 11 .[ ; 1932 }!ו ׳{^ 11 ) 5 0 . 0 . 5 .ףו'׳ל€א 

. 1963 ,״ 0 ׳<י/ 8 / 0 ^) 0 ־ 1 ) 10 ^ 0 ( 1 ) 7/1 .'!) 01111 '■! /י> 

קליוסטרו, חזן אלסנדרו ך — 411 סזג)חג 1055 \ 2 10 ח(>ב) 
0381105110 — ( 1743 — 1795 ), הרפתקן איטלקי. נולד בפלרמו 
כבן דלת-חעם; שמו האמיתי חיה, כנראה, ג׳וופה בלטפו( 0 תז 1511 'ג 6 ). 
על בחרותו ידוע אד מעט. 

ק׳ טען, כי ביקר ביוון ובמצרים ( 1769 ) ולמד תורות נסתרות. 
אח״ב נדד ברחבי אירופה עם אשתו היפהפיה לורנצה. בשלבו ידע 
ניכר במדעי־הטבע, חזות מרשימה וכושר בפסיכולוגיה עם אחיזת- 
עיניים, הצליח לחדור להוגים גבוהים ואמידים. הוא נתפרסם כמרפא 
תחלואים, כבעל סוד שמירת הנעורים הנצחיים, כמעלד, רוחות ובעו¬ 
שה זהב. רבים דרשו בעצתו והוא צבר הון רב. ב 1776 הופיע בלונדון 
וזכה להצלחה חברתית רבה. שם גם הצטרף ל״בונים החפשים" 


ואת נסיונו ניצל בדי להקים מסדר מסוני "מצרי" משלו. הוא עמד 
בראש המסדר וגם המציא את טקסיו, ומצא תומכים רבים. זמן-מה 
שהד, בקורלנד (ע״ע). משם המשיך לפטרבורג הבירה, אד גורש 
ממנה ( 1780 ). את״כ פעל בברלין, לייפציג, ורשה. סטרזבור וליון. 
ב 1785 השתקע בפריס והתקרב לחשמן העשיר רואן (ע״ע). את 
הלד, ואת עצמו סיבך בפרשת "מחרוזת היהלומים". שהציע לרואן 
להגיש למלכה מרי-אנטואנט (ע״ע) כדי לזכות באהדתה. בעקבות 
הפרשה נכלאו ק׳ ואשתו ב״בסטיליה", ומששוחררו, גורשו מצרפת 
( 1786 ). מאז החלה קרנו של קי לרדת. 

ב 1789 התיישב ק׳ ברומא ומשלא נמצאו די דורשים לכישוריו 
הרפואיים, הקים לשכה מסננית ,.מצרית" כדי למשוך תומכים. הדבר 
העלה את חמת האינקוויזיציה האפיפיורית. ק׳ נאסר, ובהלשנות 
אשתו נידון למוות ככופר ומכשף ( 1790 ). דינו הומתק למאסר- 
עולם, וכעבור מספר שנים מת בכלאו ולפי גירסה אחרת ברח 
ונעלם). 

ק' היד. ללא-ספק בעל-ידע ומוכשר. סביב הרפתקאוחיו נרקמו 
אנדות רבות. חייו תוארו בידי קרליל, שימשו חומר ליצירות של 
גתה ושילח. ואף היו בסיס למחזמר של י. שטראוס. 

{ס ■ 7 ) 1011 ^ 0 (ס 0714 ־( 1 ו 0 })( 7 )]<)$ ) 711 ,שז^ 1 ) 1 זנ 1 י\\ 0 ז 1 . 1 ) 

ה*פיע) 1932 ,.€ ) 4 ) €0/111 471 <),! ,צ;> 141 ננ 1 י־>ז 1 י 1 . 0 ;^) 191 

110 ) 71 ) 0 // 10 !. ס!!){/ .€ . 111 ?תט־ 132 .ת - 0 זז 1€00 ;ז 1 ־ 1 ? . 11 ;(גם באנג' 

.־ 1937 

פ. 3 . 

קליוצ׳וסקי, וסילי אוםיפוביץ׳-זז״אספסדמר,^ .ס . 6 

( 1841 — 1911 ), היסטוריון רוסי. ק׳ היה בנו של כומר כפרי, 

למר באוניברסיטת מוסקווה אצל סרגי סולוביוב(אביו של ו. סולוביוב 
(ע״ע!) ואח״ב לימד בבת״ם גבוהים, דתיים, חילוניים וצ-באיים. 
מ 1879 לימד באוניברסיטת מוסקווה. 

ק׳ פרסם חיבורים רבים בתולדות החברה והכלכלה של רוסיה ועל 
גיבוש המעמדות בה החל במאח ד, 10 . ב 1886/7 י״ל ספרו עחקס־דסח 
מסססס? 11 1111 ( 000,501 (.תולדות המעמדות ברוסיה"). חיבורו 
העיקח, !)!!קסס־ס!־! !)חאססץק 0 קץ\( (עבר׳: ״דברי ימי רוסיה״, 1 
א׳—ג', תשכ״ט), שתורגם לשפות רבות, מארין את הדיון בבעיות 
פנים ובלבלה ומקצר בענייני מדיניות חוץ וצבא. קי העלה על נס את 
דמותו של פיוטר הגדול כמופת למסירות לאומית ולכושר ניהול צוות 
המודרד למטרה נעלה. קי הרבה להדגיש את ״תעודת רוסיה״ בתחום 1 
התרבות וההתיישבות וציין את התפקיד הגדול שמילאו הספר וההת¬ 
יישבות בתולדותיה. הוא הטיף למלוכה חוקתית, דגל בשוויון זכויות 
למיעוטים ברוסיה. ושבועות מספר לפני מותו התפטר מהאוניברסיטה 
במחאה על "טיהור" שערך בה שר החינוך. 

1 

לןליכסטוס ( 03111,51115, 03111x1115 ,־) 0311x1 ), שמם של 3 אפיפיורים 
ואנטי-אפיפיור אחד. 

1 ) ק׳ 1 (אפיפיור 217 — 223 ), מקדושי הכנסיה הקתולית. קי, 
מעבדי הקיסר. היה אחראי לענייני כספים ונידון לעבודח-פרך 1 
במכרות סרדיניה ( 186 — 189 ) באשמת מעילה. בהתערבות מארקיה, 
פילגש הקיסר קומודוס, שוחרר ק׳ וזכה לקצבת מחיה מאת ויקטור!. 
ק׳ היה מבכירי עוזריו של האפיפיור זפיריניס ( 111105 ) 2011111 ). 
וב 217 נבחר ליורשו. את כהונת ק׳ מאפיין פולמוס חריף עם יריבו, 
היפוליטוס (ע״ע), שתומכיו בחרו בו כאנסי-אפיפיור. הוויכוח נסב 
על שאלות דוקסרינה, כגון מידת איחוד הפרצופים (:) 3 ח 0150 ק) 
ב״שילוש הקדוש". ועל מדיניות הסלחנות כלפי אלה שנטשו זמנית 
את הנצרות בלחץ הרדיפות וחזרו אליה ( 51 נן 13 ), שהטילה את 
הכנסיה למחלוקת סועדת (ע״ע קיפרינוס). קי, שנחשב למרטיר 
(ע״ע) מאז המאה ה 4 , נהרג, כנראה, במהומור, המקומיות שפרצו 
בפרוור סראסטוורה (^ז^- 5 ^ז 35 ז X ) . שכן לא ידדע על רדיפות-דת 



■כ;דת כםזז״י". יז^ייזיינד 







741 


יןלינסטוס — לןלימגוס 


742 


בימי הקיסר אלכסנדר סוררם ( 222 — 325 ). קברו נתגלה ב 1960 
ב..ויא אודליה״ בין שרידי ביח־תפילה מן המאה ה 4 . 

2 ) ק׳ 11 (גי מבורגונדיה | 10 ו 8 ס! 1 ז 11 ס 6 ־ 4 נ״ס], 1060 בערו — 

1124 ; אפיפיור 1119 — 1124 ). נצר לבית רוזני בורגונדיה וארביבי־ 
שוף וין ( 1080 — 1119 ), חמך בעמדת האפיפיורות בשאלת האינוס- 
סיפורה (ע״ע גרמניה, עמי 423 ). במות גלסיוס 11 נבחר ק׳ ליורשו 
והחל מיד בחיפוש פתרון למחלוקת זו, אך הפגישה עם הקיסר 
הינריך לי (ע״ע) נכשלה. בוועידת הכנסיה ברנס (! 11€1111 : 1119 ) 
יצר חזית רחבה שכללה גם את פלכי אנגליה וצרפת, שקי השלים 
ביניהם, והחרים את הקיסר ואת האנטי־אפיפיור שלו, גרגוריוס 12111 
(מ 11 )ז 811 ז 10 ז 11 ב 11 ). כן אישר שם את תקנות מסדר הפרמונסטרטנ־ 
סיס (ע״ע), שהופעל נגד המינות שפשטה בארצות השפלה, ב 1120 
עבר לאיטליה, ובעזרת הנורמנים אסר את האנסי־אפיפיור וגבר על 
מצדדיו. בינתיים לחצו נסיכי גרמניה על הקיסר להתפשר עם ק', 
וב 1122 נסתיימה "מלחמת האינווסטיטורה" בחוזה הידוע כ״קונקורדט 
וורמס״ (ע״ע נצרות, עס' 344 ). ב 1123 כינס ק' את הוועידה הלטרא־ 
נית הראשונה. זו אישרה את הקונקורדט וקיבלה תקנות רפורמה 
חשובות, שהרימו את קרן הכנסיה והאפיפיורות. — יחסו של ק׳ 
אל היהודים משתקה בבולה 5 !£ו. 4 נ 1 ( 1 ומ 81 שפרסם ב 1122 (או 1123 ) 
לפי בקשת יהודי רומא, שחששו כנראה מהחלטות אנטי־יהח־יות 
בוועידה הלטראנית שעמדה להתכנס ברומא. "בולה" זו, שהעניקה 
חסות לקהילה היהודית, שימשה דוגמה לאפיפיורים רבים שפרסמו 
אח״ב "בולות" דומות להגנת היהודים. או. גו, 

3 ) ק' 111 (יוהנס מסטרומה; אנסי־אפיפיור 1168 — 1178 ) נבחר 
ליורשו של פאסכאליס 111 , והיה האחרון משלושת האנטי-אפיפיורים 
(ויקטור 7 \ 1 , פאסכאליס, ק׳) שהעמיד הקיסר פרידריך 1 "ברברוסה" 
(ע״ע) נגד האפיפיור אלכסנדר 111 (ע״ע) — קרע שפילג את 
האפיפיורות במשר 16 שגה ( 1160 - 1176 ). חסות הקיסר נמנעה מק׳ 
בחוזה לניאנו (סת״״^ן,!; 1176 ), שסיים את הפילוג בהכרת אלכ¬ 
סנדר. כפיצוי על הדחתו הוחלט להעניק לק׳ כהונת ראש מנזר, 
ואולם ק' התעלם מן ההסדר! רק ב 1178 נכנע לאלכסנדר, והלה 
נהג בו בנדיבות. 

4 ) ק׳ 111 (אלפונסו דה בורג׳ה 1 ג 1 ;( 801 110 0 !! 1£011 גנ], 1378 , 
ח׳אטיווה, ולנסיה — 1458 , רומא; אפיפיור 1455 — 1458 ), משפטן 
לפי השכלתו, הורה אף. תורת המשפט באוניברסיטת לדידה ופעל 
בשירות אלפונסו מלך אראגון. ב 1429 מינהו מרטין ¥ (ע״ע) 
לבישוף ולנסיה, ולאחר ששכנע את האנטי־אפיפיור קלמנס ¥111 , 
יורשו של האנטי־אפיפיור קדיקטוס ^^^ x (ע״ע הססיזמז־,' הגדולד,), 
להתפטר. ב 1444 מינהו אוגניום 1¥ (פ״ע) לחשמן, כגמול על 
הרחקת מלך אראגון מן התנופה הקונציליארית. ק׳ נבחר לאפיפיורות 
כמועמד־פשרר, בין הפלגים היריבים — בני אורסיני ובני קולונה — 
בקוריה האפיפיורית. את כהונתו מציינת פעילות נמרצת לארגון 
מסע־צלב נגד התורכים שכבשו את קושטא ( 1453 ). ואולם. למרות 
ההצלחות הצבאיות הבודדות נגד התורכים (כגון, נצתון קפיסטרנו 
[ע״ע! ליד בלגרד ( 1456 ! והבסת הצי התורכי), נתקלה תכניתו 
בקשיים, הן בשל התנגדות הנסיכים והכמורה הבכירה לעול הכבד 
של המעשרות והן בשל העדר שלום בין מדינות אירופה הנוצריות. 
הסכנה התורכית שהעסיקה את ק׳ הרבה מנפה בעדו להתפנות 
לתיקון הכנסיד" ואע״פ שאורח-חייו היה צנוע וסגפני, נתן יד 
לנפוטיזם ולמינוי מקורביו למשרות בכירות בחצר הקוריה. — 
יחסו של ק׳ ליהודים אפייני למדיניות האנטי־יהודית של ספרד 
במאה ה 15 . כבר ב 1455 התנגד לכך שביהכ״נ בפלרמו ישכון בקרבת 
כנסיה. ק׳ הטיל מם מיוחד על היהודים ב״מדינת הכנסיה" כדי לממן 
את מסע־הצלב נגד התורכים, וב 1456 פרסם צו שביטל זכויות 
שהעניקו קודמיו ליהודים. 


קלימט,גוסטו — — ( 1862 — 1918 )! צייר אוס־ 

טרי. ב 1883 , אחר סיום לימודיו בביה״ס למלאכת-מחשבת 
בווינה, הקים סדנה לביצוע ציורי־קיר מונומנטליים; דוגמות 
מהם מצויות, בין השאר, בבורגתאטר בווינה ( 1888 ). ק׳ היה ממייסדי 
התנופה הפורשת ״הסצסיון הווינאי״, ב 1897 ומנד,לה עד 1905 . 
הטכניקה הקווית שבציוריו והיסודות העיטוריים הרבים שבהם, 
בעיקר מעולם הצומח, אפייניים לסגנון ה״יוננדשטיל", ק׳ צייר 
דיוקנים, עפ״ר של נשים, וציורי־חקרה גדולי-ממדים. הסגנוו העי־ 
טורי קירב אותו אל תחום האמנות השימושית.מיצירותיו: ,.הנשיקה" 
( 1908 ; הגלריה האוסטרית, וינה); ציורי־הקיר בארמון־סטוקלט, 
יריסל ( 1911-1909 ). 

- ו 11 .ז״ 1 ו 1 נ< .'' 1 ,־־ 1965 1 ) 111 ! ו' 20 :.) 1 .:) ■ 1 נ!נ)- 511 

. 1967 ,.א . 0 , 1 ו.(ן 0 מ ,: 

קלימטולוגיה ,ע״ע אקלים; טמפרטורה; מטאורולוג;ה ; 
משוקעים; עננים; רוחות. 

קלימכוס — 11^x09 ז 1 .ן.ן 0 :>^ — ( 310 — 240 לפסה״נ בפרו), 
משורר. מחזאי ומלומד יווני אלכסנדרוני. ק׳ נולד בקירני, 

צאצא של מייסדי העיר. בגיל צעיר השתקע באלכסנדריה והת־ 
פרבם מהוראה; משק 1 רב להצר בית׳תלמי, נתמנד, ספרן בספריה 
המפורסמת של אלכסנדריה (ע״ע. עס' 678 ) והתמסר לספרות. 
מייחסים לו כ 800 ספרים. את בית־המלנות פיאר בשירים אחדים. 
שמהם נתפרסם 5 ס 11 ס 610 ג" (על "קווצת-שיער של 

ברניקי" שהפכה לכוכב; נשתמר בצורה מקוטעת) הודות לעיבודו 
הלאטיני בידי קטולוס (ע״ע: שיר 66 ). עם תלמידיו נמנו אריסטו־ 
פנס מביזנטיון, ארטוסחנס מקירני והרמיפום מסמירנה (ע' ערכיהם). 

משירי ק׳ השתמרו בשלימות 6 הימנונים. שהם פיתוח הז׳אנר 
החומרי(ע״ע המנון. עט׳ 771/5 ). בפתיחה להימנון 2 ( 06 נ 0 ג.ג 0 ״ג/';ו!£ 
!"אל אפולון!) קרא לכל מי שחטא לרהוק מהמקום, ותיאר בשגב 
את שערי המקדש הנפתחים מאליהם בהתקרב האל (השפעה מזר¬ 
חית; השו׳ תה׳ כד). בהימנון 5 (; 11027.660 ;)זז מנןיססג ; £11 
!"רחצת אתני"!) הפגין גיישה חדשנית בהצגת האלה. נשתמרו עוד 
כ 60 מכתמים (ע״ע) משלו, וכן קטעים של שירים אטיולוגיים, 
יאמביים, ליריים והאפיליון(ר׳ להל!) ר.ג 6 א£׳(ע״ע יונית, עמ' 557 ). 
מעבודותיו המלומדות (לא נשתמרו) ראויות לציון מיוחד ;סאס׳תד! 
("הפנקסים"; רשימה מועדת של סופרים מפורסמים [שם, עם׳ 
555 ]) והמילון (שם, עמ' 563 ) ן 10 ק 10 ז 000 £991x01 ׳. 

ק׳ סבר כי ״ספר גדול — רעה גדולה" וכי תקופת הזזפוס ההומרי 
רחב-היריעה חלפה והגיע זמנם של השירים הקצרים (כגון ה־ 
״סזגגס״ס — אפום קטן). שירי ק׳ מצטיינים בשלימות הצורה, 
בעידון. בברק לשוני ובמקצבים מלודיים המתקרבים לשיאי ד,ד,כ- 
סאמטר היווני — אך הם עמוסי למדנות וד.התפעמות הדנשית בהם 
מועטה. תלמידו של ק׳ אפולוניום (ע״ע) מרודוס, חסיד המסורת 
החומרית, חלק עליו בתוקף. מק׳ הושפעו בעיקר ה״מודרניסטיס" 
בשירה הרומית (ע״ע לסינית, ספרות, עמ׳ 640 ), ביניד,ם קאטולום. 
אווידיוס (ע״ע, עס' 726 ) חיקה את שירו ;!סז־ ("המגלן"; ציפור 
מצרית המנקרת באשפה) — שיו־התקפה על אפולוניום. "התמורות" 
של אווידיוס וכן ה״גאורגיקה" של ורגיליוס (ע״ע) שזורים אפיליו- 
נים. פרופרטיום (ע״ע [ 111 , 1 , 1 !) התפאר במורשתו הקאלימאכית. 
— משיריו תרגמו לעברית; ב. בנשלום [מהדיר! ("מערבות ארוס". 
עט' 27 ). תש״ך; פ, שדה (ידיעות אחרונות. 14.4.76 ). 

•/־ 06 ..ז : 1930 ^^ 1 וו 1 <ץ^ !^ 1 .(. 01 ) ת 110 ב 0 . 11 

?י׳/ן/?.*/ / 0 ^;/ 7 ,פס׳גשז׳ד .) 9 < ; 1943 1-011 ..>! 

, 1960 ,( X וז 1 ג 11 ת 110 וט 65 ז ¥0015 ) 3 \} XX 
שמ. ש. 


743 


קלין, פלינס — קליני 


744 


קלץ, פליכס — ח €1 |.; 1 — ( 1849 , דיסלדורף — 1925 , 

גטינגן), מתמטיקאי גרמני שנודע בגישתו החדשנית לגאו־ 

מטריה. בגיל 23 מונה פרופסור באוניברסיטת ארלנגן. ב 1875 עבר 
לביה״ם הפוליטבני במינכן, ואח״ב לאוניברסיטות לייפציג ( 1880/6 ) 
וגטינגן( 1886 — 1913 ). מ 1872 ערד את כה״ע -נ 1 זח\/ פז 1 פ 115 ו.ת 1 פ 111 נ 1 >ז 
״!( (.רשומות מתמטיות״), וב 1895 יסד את ד, זפ 11 110 ) 11£ י 11101 ג 2 ח£■■ 
"ס;>ז£ב ¥15501151:11 \ ("אנציקלופדיה למדעי המתמ¬ 

טיקה"). ק׳ פרסם מאמרים רבים ומספר ספרים. ביניהם: -■ 1 ב 111 עמ £1 |.?■■ 
1 מ 0 י\ )!!!בתזסלזביח ("מתמטיקה אל¬ 
מנטרית מנקודות-דאות מתקדמות״) 1907 — 1908 , ח-> 8 ת 50 :> 1 ז 0 '\■■ 
"תשטסתשחט? 1 ושו 1 קז 10 י 101 ט 3 זש!) ם 1 ז 1100 יד ש!!) ז€לט ("הרצאות 
על תורת הפונקציות האוטומורפיות״), 1897 — 1912 , בשני כרכים. 
בתחילת עבודתו המדעית עסק ק׳ במתמטיקה פיסיקלית, בהדרכת 
פליקר (ז 111011£ ?), וחקר יחד עם זומרפלד (ע״ע) אח תיאוריית 
הסביבון (ע״ע גירוסקופ!, ואולם, עיקר פרסומו בא לו ממחקריו 
בגאומטריה שעיקרם התפרסם ב״תכנית ארלנגן״ ( 1872 ), ק׳ פיתח 
גישה חדשה לגאומטריה, שטענה כי ניתן למיין את •הגאומטריוח 
השונות" (פדויקטיווית, אפינית וכר) ע״פ אוסף התכונות הנשמרות 
תחת חבורת-העתקות מסוימת (ע״ע חבורה 1 העחקד.) 1 בכך צמצם 
את הגאומטריה ללימוד יחסים ושקילויות בין חבורות־העתקה. לגישת 
ק׳ היתה השפעד. מכרעת על התפתחות המתמטיקה במאה ה 19 והיא 
היתד, גורם חשוב בפיתוח תורת החבורות. הגם שמאוחר־יותר נתגלו 
גאומטריות שאינן ניתנות להבחנה לפי גישה זו, תורתו עדיין בעלת 
חשיבות ראשונית־במעלה בחקר הגאומטריה. נוסף לכך חקר 7 
בתכונות של פונקציות אבליות, אליפטיות ואוטומורפיות (ע״ע 
פונקציות! העתקה). 

בקבוק ק׳ הוא מרחב טופולוגי(ע״ע טופולוגיה) המתקבל ע״י 
זיהוי שני קצוות מעטפת גלילית בכיוון ההפוך לזה הנחיז כדי לקבל 
טורום (שם, עמ׳ 488 ), בדומה לסרט של מביום (ע״ע) בקבוק 7 
הוא סגור — אך "חסר פנים". 

חבורת 7 היא חבורד, מסדר 4 שאינה ציקלית. 

ו. גפ. 

קלין, שמואל ( 1886 , סילאשבאלהאש [הונגריה] — 1940 , ירו¬ 
שלים), רב וחוקר א״י. למד בביד,פ״ד לרבנים בבןלין — 

שם נתעורר לחקירת א״י בהשפעת מורו צ, ה. הילדםרויפר (ע״ע), 
וכן באוניברסיטות ברלין והיידלברג - שם הוענק לו תואר 
דוקטור. ב 1908 ביקר בא״י. בשנים 1909 — 1913 היה רב בדולניה- 
טוזלה (בוסניה!, ובשנים 1913 — 1928 — בנובןה-זפקי (בסלובקיה). 
במלה״ע 1 היד. רב צבאי. עם ייסוד האוניברסיטה העברית ב 1924/5 
נתמנה בד, פרום־ לידיעת א״י,אד עד 1928 חילק אח זמנו בין האוני¬ 
ברסיטה בירושלים לבין קהילתו בגולה. ב 1929 השתקע בירושלים 
ושימש פרופסור לידיעת א״י באוניברסיטה העברית. 8 שנים היה 7 
נשיא החברה לחקירת א״י ועתיקותיה 1 
וכן היה פעיל בועד הלשון (ע״ע) וב¬ 
מוסדות חינור־ותרבות אחרים. 

תרומתו המרכזית בחקירת ספרות 
חז״ל כמקור עיקרי לידיעת א״י ויישו¬ 
בה! אד ק■ התעניין גם בגאוגרפיה 
מקראית. במחקריו נזקק גם לספרות 
חיצונית, הלניסטית ונוצרית, וכן תרם 
הרבה לחקר האפיגרפיח היד.ודית. מל¬ 
בד מאסרים רבים בכ״ע מדעיים ייזכרו 
חיבוריו דלקמן: י 1 חו 1 ,! 15 בק- 011 ! 11 >ט( ■ 

" 1 ן 1 ב! 1 ו 110 ק 1 -ןשג 1 ] 1 !! 11 <]זס 0 אשלשצ ( 1920 ! 


בגרמנית), .עבר־הירדן היהודי" (תרפ״ה)! "חולדות הישוב 
היהודי בא״י״ (תרצ״ה); ״תולדות חקירת א״י" (תרצ״ז): "ארץ- 
יהודה״ (תרצ״ט) ו״ארק-הגליל״ (תש״ו). 7 ערך את כרד א' של 
,ספר הישוב" (תרצ״ט) וחיבר את רוב הערכים בידיעת א״י 
באנציקלופדיה בשוב!!!!( הגרמנית ובת 1:0 ו 1 ;^ 1 11£5 ש 5 ו 1 ) 16 . 

צ. הדכני, הרב פרוט ר׳ ש. ק׳ (פקידה ביונוסית! "יבנה" א׳), 
תרצ״ט! י. ורפי (רפאל). כתבי הפרופ׳ הר-ש 7 (שם) תיצ״ס; 
חוברת ם.וקדשת לזכרו של נשיא החברה הפרופ' הרב ש, 7 ז׳יל 
(ידיעות החברד, העברית לחקירת א״י רעתיקותיר,. ר. הוב׳ ג^-ד׳). 
ת״ש: ר. ש, לוינגר, פרוס׳ ש. 7 (בונוד: ש. פררבוש [עות־] 
,הכם.ת-ישראל כפערב-אירופר,", בי), תשכ״ג, 

קלעגר, מפס — - 1 שא 1 ] 11 .) 1 — ( 1857 — 1920 ), פסל, צייר 

ואמן-תחריט גרמני. ק׳ למד בקרלסרווזה, בבריסל ובפריס. 

בשנים 1888 — 1893 שהה ברומא והושפע שם מציוריו של א.כקלין 
(ע״ע). ב 1893 התיישב בלייפציג. — יצירתו גדולח-הממדים ביותר 
היא פסל בטהובן בדמות יופיטר ( 1886 — 1902 ! מוזיאון לייפציג), 
העשוי חמרים רבים: שיש צבעוני, ברונזה, שנהב וזכוכית צבועה. 
פסל זה, וכן ציוריו כ״הצליבה״ ( 1890 ! מוזיאון לייפציג) ו״ישו 
על האולימפוס״ ( 1897 , גלריה מודרנית, דנה) מעידים על שאיפתו 
להחיות את האמנות הקלאסית המונומנטלית. קי הצטיין במיוחד 
כאמן-חתחריט, תחום שבו גילה טכניקה מעודנת ועולס-דמיון עשיר 

- לעתים סמלי ומיסטי. מבין תחריטיו: ..סיפורה של כפפח״( 1881 ) 1 
״חיים״ ( 1883 ), ״אהבה" ( 1887 )! ״פאנטאסיית־בראמס״ ( 1894 ). 

— לספרו 5 !ח 6 ח 1 )ש 1 ;>/ 611.1 1 ;)תש 1 ו! 1 י! (.ציור ורישום״), 1891 . היתד. 
השפעה ניכרת בדורו. 

:■ס/) 110 /€^ דטצ^־ן^ל)'^ . 1 ^ ,!■זחזס)!־(^! .פ : 3 }׳ 19 ,.א/ .• 1 

. 1966 

קלינגר. פך־־ךךיך מכסימיל^ פץ - - 1 אג}ז( 

זשצנ.[!;) חסי. ו 1 ו.; 11111 — ( 1752 , פרנקפורט ע״נ מיין — 1831 , 
דורפאט), סופד גרמני. ב 1774 החל 7 ללמוד משפטים באוניבר¬ 
סיטת גיסן, ואחרי קריירה צבאית מזהירה ברוסיה הוענק לו שם 
הואר-אצולה. — ב 1776 כתב את מחזהו ■! 19136 660 516161 ("סעד 
ודחף"), שהעניק לתנועה את שמה! ק׳ הזדד.ה עם תנועה זו בעיקר 
בשנות יצירתו המוקדמת, רוה התמרדות סוערת, התעלמות ממוס¬ 
כמות ספרותיות, מבנה רופף והעדר-ריסון מציינים את יצירותיו 
הראשונות. נולן מחזות (כגון ש;!חו 11 ו״ 21 07 (״התאוסים״], 1776 ). 
יצירתו המאוחרת של ק׳, הכוללת 9 רומנים, כתובה בנימה מאופקת 
יותר, ראליסטית וחדורה רעיונות של רוסו ו £6 ] 2 ו 71 , €6 נ 1 ש, 365151 '■! 
6£31111 ש 11 < 711 660 [,חייו של פאומט. מעשיו ומסעו לגיהנום"], 
1791 ).— 7 נמנה עם הלוחמים העזים ברציונליזם בספרות הגרמנית. 

. 5 . :ח|) .א ./ג .־■ 7 .ח 0 ! 1 ,ו 1 !* .) 5 , 14 : 1966 ,. 71 .;- 1 . .' 7 ,.,ז.תח;. 11 .חם 
. 1972 ,( 261 — 243 )ס חבתזז 00 ,(. 011 ) חג-) 1 ;א 

קליני(ו 66 שבוח 016617.016 ), עיירה במזרח-מרכז צרפת(בורגונדיה 
לשעבר) הידועד. בשל מנזרה ובשל התנועה שחוללה רפורמה 
בנזירות המערבית ובכנסיה הקתולית ניד,״נ (המאה ה 11 ) וד,עמידה 
קהילה ענפה של מנזרים התלויים במישרין ב 7 . 

ייסוד 7 ליד מאקון ( 1306 ^) בעסק הדון בנדבת גיוס (- 0611 
סבתגזג!) דו 3 ם אקורי&ניה׳ ב 909 ׳ מציין תקופה חדשה בתולדות 
הנזירות המערבית (ע״ע). השפעתה הגדולה של תנועת 7 על 
חיי הדת והרוח הנוצריים באירופה של יה״ב נבעה מכמה גורמים: 
הפקעת המנזרים מפמכותם של הבישופים והשלטונות החילוניים! 
קשר הדוק וישיר עם האפיפיורות ברומא! ארגון ריכוזי של קהילת 
המנזרים (ס 311 !ןימ 068 ג>) התלויה במנזר-האם של 7 - 

תקופת הפריחה ( 909 — 1157 ) של 7 חלה בימי כהונתם של 8 
אבות-המנזר הראשוניים. ברנון (ח 60 זש 13 ; 909 — 927 ) קבע את 
התקנון והניח את היסודות לרפורמה המונאטטית המאוחרת. אולם 
בימי אודו ( 90.1 ): 927 — 942 ) החלד, תגופת ההתפשטות והגידול, 






745 


ר!לי;י — קלינינגרד 


746 


ייסוד מנזרים חדשים, פיפוחם של מנזרים אהרים לקי והשפעה על 
מנזרים רבים שאימצו אח .מנהגי ק׳". סייעו לכך גם הענקות רכועז 
ותרומות רבות של שליסים חילוניים. בשל נקרתם האישית ומעמדם 
המכובד היו אבות המנזר למתווכים ולבוררים מבוקשים ברחבי 
העולם הנוצרי. בימי כהונתם של אודילו ( 1110 ) 0 ! 994 — 1049 ) והוגו 
(סע!!!!! 1049 — 1109 ) הפכה קי לארגון מינאסטי מגובש והגיעה 
בהדרגה לכעין מסדר ( 515 ת 00 ג 1 מ! 011 10 )ז 0 ), שאיחד את כל המנזרים 
תחת מרותו הישירה של אב־מנזר ק״. בראשית המאה ה 12 . בשיא 
החפשסותה, היו מסופחים לק' 1,184 מנזרים ברחבי אירופה. 

ק־ נהגה לפי התקנון הבנדיקטיני (ע״ע בנדיקסוס) בנוסחתו 
הממוסדת של בנדיקטוס מאניאנה ( 817 ) והסעימה במיוחד את הפולחן 
הליטורגי, עבודת האלוהים (וסט ! 11 ק 0 ), שהורחב וכלל שעות רבות 
של תפילה. 

קהילת ק׳ התבססה מבחינה ארגונית משמעתית על הנהגים 
המקובלים ( 5 !) 10 () 1£111 ) 1 ! 11 סג)) שנתקבלו בתקופת כהונתם של אבות 
המנזר. ועל הפקודות ( 3 ) 511111 ) של אבות־המנזר, מועצת הקוזילה 
( 310 ז:>ת 80 11 וט 1111 וק 03 ) והאפיפיורים. שלוקזה עקרונות פרנסו את 
המערך הפנימי של קהילת ק׳: המסורת של תלות ישירה בק". 
האיחוד המבוקר וההסתפחות הפשוטה. דרגות ההשתייכות השונות 
לקהילת ק' קבעו גם מידה שונה של התערבות אב־המנזר הבכיר 
( 5 מ 1 נ 31 זס״ק) מק׳ בענייני כל מנזר ומנזר. לחמשת המנזרים 
הוותיקים — ״חמש האחיות״ — התלויים במישרין במנזר־האס. 
היו קבוצות מנזרים משלהם שעמדו עמם בקשרי תלות. סמכויותיו 
הנרחבות של אב־מנזר ק׳ חולקו בראשית המאה ה 13 בינו ובין 10 
ממונים אזוריים (!!־!סזסמזג)). ב 1231 הגביל גרגוריום ^ X עוד 
יותר את סמכותו כשלצדו פעלו המועצה הכללית המורכבת מן 
האחראים על בתי ק׳ ומספר שופטים (גסזססגז!!!!!). הקשר והפיקוח 
היעיל הופקד בידי שני מבקרים (!:חסזגחודי) שעברו בין המנזרים 
והשגיחו על קיום המלטות המועצה הכללית ועל מצבט הכספי 
והכלכלי התקין של המנזרים. 

כהונתו של פטרום ה.,נערץ״ ( 5 ו 31111 ־ 01 ת 0 ז\ 118 ־ 011 ? 1 1122 — 1157 ) 
מציינת את שיא תפארתה והשפעתה של ק'. בימיו היו 400 נזירים 
במנזר־האם, והכנסיה המפוארת ע״ש פטרוס ופאולום על חמשת 
אולמותיה שהושלמה ב 1131 היתד, אחת הדוגמות המובהקות של 
הארדיכלות הרומנסקית(ע״ע). סימני שקיעה ראשונים החלו להסתמן 
עם גבור השפעת התנועה הציסטרציאנית (ע״ע ציסטרצינים). 

מעורבותם של אבות־מנזר ק', שנבחרו מקרב משפתות אריססו־ 
קרסיות נכבדות. בסכסוכים לאומיים או מקומיים במאה ה 13 ערערה 
אח כלכלת המנזר והביאה את ק׳ לתלות בפלכי צרפת ( 1258 ). 
לא עזרו גם נסיונות האפיפיורים לשקם אח מצבה הפיננסי ע״י 
הפקדת ק' (תז 13 > 11 ס\ז 1 ״ 1 <ו 0 ח!) בידי המרבים לשלם. התדרדרותה 
של ק׳ היחה מהירה בעקבות מלחמת מאה השנים (ע״ע), מלחמות 
הדת בצרפת ופרעות ההוגנוטים (ע״ע! 1562 ). במאה ה 17 התפצלה 
הקהילה ביו אלה הנאמנים למשמעת הרגילה הישנה ( 13 )ח 3 ד־ 501 ( 01 
0011110111115 ), ואלה המקבלים את המשמעת החמורה ( 11113 □ !■!סגלס 
5111013 ). לתקופה קצרה אוחדה קהילת ק׳ עם אגודת הנזירים ע״ש 
מאורוס (ע״ע) ואח׳־כ עם זו ע״ש ואן ( 5730005 ). ב 1790 הושם קץ 
לקהילת ק׳ מבחינה משפטית ע״פ צו הרפובליקה, ובשנים 1801 — 
1811 סבלו המנזר וחכנסיה מהרם ואנדלי. בית ק׳(ד 01111 130101110 ) 
בפאריס ששימש בשעתו משכנם העירוני של אבות מנזר הפן 
מ 1833 למוזיאון(ע״ע פריס, אמנות). את שרידי כנסיית ק׳ ויסודותיה 
חשף קנח קונאנס (זתג״סס !!)סחסס^ן .() בחפירות ארכאולוגיות 
שיטתיות שערך מאז שנות ה 40 . ועל ממצאיו דיווח בסדרת מאמרים 
שפרסם בעיקר בכתב־העת ,.ספקולום״ ( 1954 ). 

,ז:י£מ 111 ב 13 .^ 1 ; 1935 ,ת־! , 1 ז 1£ :! 11 זוו €1 ץ>מ 7 ג/ץ/־ 424 מ 0 /^'. 141 ,)!עסןגע 610 .ס 
! 14 ()ז €0 !(• £41 ) . 141 : 1956 1£€ ז^ן!/(/ י 1 ^}> 


. 13 -ז 0 ^ 13 ץן .£ . 13 -ו 501 ה 011 ^\ .[ ; 1963 , 1 , 71 /וו-{ 0 ') 11 !ו>וז 10 \ 
; 1959 ,• €7 !<ו^ 41€ ו^ 1 ו €1 }ן 1 > ^>חוו .€ ■ז^/ ) 4 )( 117 

ץ 771 ) 04 )^ .]חגמס 0 .^ 1 .[ ; 1962 ,( 408 — 385 , 2 

,וחט 1 ט 00 קי 1 ) ) 111 171 (ה 0 ן^(/)ןח 01 ) 011 (( 7 ) 1 ^ץ$ 01 1X1 

. 1963 ,( 45 — 1 , 15 ןז\ XXX 
פ. פי. 

קלינין ( 31111111111 >(, עד 1931 : טור-, 1 ק 0 פז), בירח מחוז קלינין, 
ברפובליקה, הפדרטיווית הרוסית, בריה״מ! 383,000 תוש'. 

מפקד 1974 ). ק׳ שוכנת ע״נ וולגה, בשפך יובלו קורצה, על מסה״ב 
והאוטוסטראדה מוסקווה-לנינגרד. ק׳ היא מרכז לתעשיית טכסטיל 
ועיבוד מתכת. יש בה מפעלים לטוויה ואריגה ומפעל לקרונות רכבת 
— הגדול במדינה. יש בה גם תעשיות חדשות לייצור סיבים סינת¬ 
טיים, גומי ועורות מלאכותיים, פכשירי־חשמל ומחפרים. וכן בית־ 
דפוס — מהגדולים בבריה״ם. 

היסטוריה. כמעט במשך כל תולדותיה נודעה ק׳ בשם טור 
(.^ק^פ X }. היא קמה, כנראה, במאד. ה 11 , ליד המקום שבו חצתה 
הדרך מוסקווה-נובגורוד את הוולגה העילית. ב 1180 בערך הוקם 
במקום מבצר וסביבו התפתח מוקד מסחרי, תרבותי וכנסייתי חשוב. 
ב 1246 נעשתה העיר לבירת נסיכות סור, ולמעלה מ 200 שנה היתה 
מתחרה קשה למוסקווה ואתת הערים החשובות ברוסיה בכלל. ב 1485 
סיפחה איון 111 (ע״ע) לנסיבוח־רבתי של מוסקווה. ב 1570 טבח 
איון 1¥ ״האיום״ (ע״ע) רבים מתושביה. ב 1931 הוסב שמה לק'. 
במלה״ע 11 היתה ק׳ כבושה בידי הגרמנים במשך כמה חדשים. 

לולינין, מיכאיל איונוביץ׳- 3311 >! 11831108113 111x3113 >[ 

ממז! - ( 1946-1875 ), נשיא בריה״מ. ק' נולד למשפחת איכרים, 

נהיה לפועל בפסרבורג, הצטרף למפלגה הסוציאל־דמוקרסית סמוך 
להיווסדה, היה מראשוני התומכים בלנין ומילא תפקיד פעיל במהפכת 
1905 ובייסוד בטאון המפלגה "פרוודה". פעמיים נאסר בגלל פעילותו 
המהפכנית. 

אחרי השתלמות הכולשוויקים נהיה ק׳ לראש־עירייח פמרוגרד. 
אחרי מות סורדלוב (ע״ע) מונה ליו״ר הועה׳־פ המרכזי הכל־רוסי, 
כלו׳, לנשיא בריה״מ ( 1919 ), הוא שימש בנשיאות עד סמור למותו, 
אף שהתארים הרשמיים של תפקיד זה השתנו (ב 1922 — יו״ר 
הועה״ם המרכזי של בריה״מ! ב 1938 — יו״ר הנשיאות של הסובייט 
העליון). ב 1925 נהיה גם לחבר הפוליטביורו. 

תפקידו של ק׳ היה טקסי; סטלין הבליט תמיד את מוצאו 
הכפרי והוא סימל את .,שחרור המוז׳יק הרוסי". על שמו נקראו 
מקומות רבים, בהם מחוז מולדתו ועיר בירתה (ע״ע קלינין. 
קלינינגרד). 

ק׳ גילה יחס לבבי מאד ליהודים, התעניין בהתיישבות בפרית 
יהודית והיה מראשי התומכים בתכנית בירוביג׳ן (ע״ע). ב 1927 
הוסב שמו של הכפר היהודי "שדה מנוחה" ע״ש ק׳ (קלינינזלרף) 
ונהיה ל.,אי 1 וד היד,ודי החקלאי האוסונומי" הראשון בבריה״ס. וע״ע 
מועצות, ברית ה־, עמ' 779/80 . 

קלינינגרד ( 34 ק־ 33111111111 > 1 ; עד 1946 ; קניגסברג, - 011135 >( 
';)•!:!ל), עיר ובירת מחוז (אובלסט) ק׳ ( 15,100 קמ״ר. 

732,000 חוש־ ב 1970 ) במערב בריה״מ. המחוז מהווה מובלעת של 
הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית, וגובל בפולניה בדרום וברפובליקה 
הסובייטית הליסאית במזרח ובצפון. בעיר 331,000 תוש' (מפקד 
1974 ). 

ק׳ שוכנת בשפך הנהר פרגוליה למפרץ־ק׳ של הים־הבלסי(ע״ע). 
חשיבותה לבריה״מ נובעת מתפקודה כבסיס-ימי קדמי בים־הבלטי 
וכנמל-מסחרי חפשי מקרח בכל ימות השנה. נמלה הנמצא במפרץ 
רדוד, קשור עם נמל בלסייסק שממערב לה באמצעות תעלה עמוקת־ 




747 


קלינינגרד — ר,ליפט, הינריו פון 


748 


מים שארבה 40 ק״מ. הנמל משמש גם כבסים לצי־דיג הפועל באוק¬ 
יאנוס האסלנטי. ק׳ היא צומת מסיב וכבישים לפולניה בדרום ולאר¬ 
צות הבלטיות בצפון ובמזרח. בעיר ספעלי-תעשיה גדולים לייצור 
קרונוח-רכבת. חלקי מכוניות וכלי-שיס, מניפים, ציוד לספינות-דיג 
ולמפעלי נייר ומנסרות, מוצרי בטון, נייר ותאיח ומפעלים לשימור 
דגים ולטכסטיל. מוסדות השכלה ותרבות בק' כוללים אוניברסיטח 
( 4,000 תלמידים ב 5 ׳, 1974 ), מכון לדיג ואוקיאנוגרפיה, בי׳׳ס-ימי 
גבוה, תאטרון ומחיאון. 

גף הסובייטית נבנתה כעיר מודרנית על חורבות קניגסברג 
ההיסטורית שנהרסה במלה״ע זז. במרכז העיר כיכר גדולה, שבה 
מתמקדים צירי-התנועה הראשיים. כ 4 ■ משטח ק׳ תפוס ע״י גנים, 
שדרות ושטחי־ירק. בקרבתה, על הוף הים-הפלםי, שוכנות ערי־הקיט 
סוטלוגורסק, אוטרתויה וזלנוגרדסק. 

היסטוריה. ראשיתה של העיר במצד של המסדר הטוטוני 
(ע״ע), שהוקם ב 1255 במקום שבו חצו כמה עורקי-תחבורה חשובים 
את הנהר פרגוליה (פרנל). מראשיתה. ועד שצורפה-בכוה לבריה״מ 
ב 1945 , היתה עיר גרמנית טהורה. לידה קמו עוד שתי ערים גרמניות 
(!*!תפלנג!, נוס׳ 1300 : 'ז 0 ו 1 ק 1 ;>ח> 1 , נוס׳ 1327 ), והן אוחדו ב 1724 . 

לאחר שנהרסה במלחמה הוקפה ק׳ מחדש ב 1286 , במעוז גרמני. 

ב 1340 הצטרפה ל.ברית ההנזה״ (ע״ע). מ 1457 היתה מרכז המסדר 

הטוטוני. ב 1525 נעשתה בירת דוכסי פרוסיה משושלת ברנדנבורג 

(ע״ע). ב 1544 נוסדה בה אוניברסיטה, אשר קנט (ע״ע) עתיד היה 

להורות בה 34 שנים. ב 1701 (ושוב ב 1861 ) הוכתרו בק׳ מלכי 

פרוסיה, ובימי נפוליון היתד. מוקד להתנגדות הפרוסית לשלטונו. 

באמצע המאה ה 19 הפכה ק׳ למבצר הזק מאד. במלה״ע 11 נהרס כל 

המרכז הד,יםטורי של העיר בהתקפות-אוויר רוסיות ( 1944 ). בראשית 

1945 עמדה העיר המבוצרת במצור קטלני למעלה פחדשיים: באפ¬ 

ריל כבשוה הרוסים. אח״ב נמסרה לשלטון בריה״מ, ושרידי האוב- 

לוסיה הגרמנית מתו או גורשו. , " 

ג. שם. — פ. פ. 

סוחרים יהודים מליטא ומפולניה הגיעו לימי־השוק בק׳ במח¬ 
צית השניה של המאה ה 17 . ב 1704 נוסדה חברה-קדישא. ב 1716 היו 
בק' 38 משפחות יהודיות. וב 1756 — כ 300 . ביהכ״נ הראשון הוקם 
ב 1756 . בגבור זרם המד.גרים מרוסיה גדלה הקהילה מ 1.027 איש. 
ב 1817 — ל 5.082 ( 3.6% מכלל האוכלוסיה) ב 1880 : עד 1933 ירד 
וזספרם ל 3,200 . 

כברלין היתה נם ק׳ מרכז לתנועת ההשכלה (ע״ע), ומשפחוה 
נכבדות כמשפחת ד. פרידלנדר (ע״ע). התערו בחברה הנוצרית. 
יהודים למדו באוניברסיטה המקומית מ 1712 , במיוחד רפואה. ב 1783 
יסדו איכל (ע״ע) ומ., מ. ברסלאו את "חברת דורשי לשון עבר" 
והו״ל את ״המאסף״ (ע״ע עתונות, עמ׳ 272/3 ). בפאות ה 18 וה 19 
פעלו מדפיסים עבריים בק׳. ב 1820 הקים י. א. פרנקולן, מאנשי 
הרפורמה, בי״ס יהודי: הוא הודח בהשפעת הרוב האורתודוכסי, ואת 
מקומו מילא הארכאולוג זלשיץ (ע״ע). אותה עת פעל בק' יוהן 
יעקבי (ע״ע). מרבני ק׳: אריה לייב אפשטין (ע״ע אפשטין, עמי 
429 : 1745 — 1775 ), י. צ. מקלננורג (ע״ע: 1830 — 1865 ) ויצחק 
במברגר ( 1865 — 1896 ). נין מנהיגי הקהילה בשנים 1897 — 1920 חיה 
הרמן פוגלשטיין. ונין אישיה הבולטים פליכס פרלס (ע״ע). החוגים 
האורתודוכסיים הקימו קהילה נפרדת ( 870 !) ואח״כ שנו והצטרפו 
לאיחוד הקהילתי. 

ב 1925 היו בק־ 5 בתכ״נ וכן מוסדות חברה וסעד. בעלות הנאצים 
לשלטון פוטרו המרצים היהודים מהאוניברסיטה ורבים יצאו לאה״ב 
ולא״י. ב 10.9.1938 נשרפו בתהכ״נ. ב 1939 נותרו בק׳ 1,585 יהודים. 
ב 1941/2 נשלחו 763 מהם לטרזין (ע״ע) ורק 59 מהם נותרו בחיים. 
ב 1944 היו בעיר 60 משפחות. ב 1948 גירשו הרוסים את היהודים, 
יחד עם התושבים הגרמנים. 


.^ 1 111 ׳ן'{ 7 /<;*זן;׳׳ 7 ן)-;/־}^ 0 ^ 77/71 ( 5 .?/ •/ 2/7 . 012 ^ 0 ל, 1 ); 1 ; 5 .. 1 .[ 

■ 10 , .;;•)״ 7 ) , 2 ^ 1 ׳ל 5 ״ 701 .א : 1862 —(^/ 858 נ .( 1 \. . 1 נ 1 ע- 1 ד\ .ז.ז\\ 0 ^ן) 
.//: 7 ז.י 7 * 6 ■ווו; ^^ון^< 21 ^ 3 . 11 ; 867 ( 111 ( 11 { 11110 [ 

: 1903 ,.■!ץ מ 7 . X וו; <) 11 ה 0 [( 0 ;) 1 ן^ו/^}ן 1 /וו[ ■ 1111 1/1 {ן■>).■.ו<^ו)|ו|•^{•ן■ו^^{ן(^ 
ו 10 /)/ו!) 1 ו[ ■ 10 ) 112 01 ^הוו 11 /) 1 יוו £11 1 סו/ 11€ } 1 וסן 1 ון- 11 ו 00 ) 1 ( 1 . 1 בו 1 ןה 0 יי(). 11 .ז 
011 ■! 1 ( 110 ) 01$ ^ 111 [ ) 1 ( 1 .[ . 1 ־ 1 ; 1921 ,.־ 7 ? 112 211 

. 1966 . 2 [ 18 ~- 1700 ,.•׳ו ¥011 01:151:311 — 

( 1715 ^ 1759 ), נזשודד גדמני. ק׳ למד משפטים. פילוסופיה 
ומתמטיקה באוניברסיטת קניגסברג, ואת״ב שירת כקצין בצבא. הוא 
התחיל לכתוב שירה בהשפעת המשורר האנקראונטי גלים (ע״ע). 
בציריך, ב 1752 , היר, מקורב אל בודמר ובריטינגר (ע׳ ערכיהם), 
מנהיגי התנועה החרשת שלחמה בהשפעת הנאו־קלסיציזם הצרפתי 
בספרות הגרמנית, ב 1757/8 התיידד עם לסינג (ע״ע) ושימש, ככל- 
הנראה, דגם לדמות המאיוד טלהיים בקומדיה "מינה פון בארנהלם". 
ב 1749 זכה לפרסום רב שירו התיאורי 0111108 :? : 06 ("האביב"), 
ששאב את השראתו מיצירת המשורר הסקוטי ג׳, תומסון (ע״ע), 
"עונות השנה", ושחרם להתפתחות הליריקה בשירה הגרמנית. שירו 
האפי הקצר, שיר־ההלל לידידות, 1:1105 ;? (:מס 01551,165 ("קיסידס 
ופאכס״), 1759 , הוא המלוטש ביצירותיו. 

.(דיססרצחז) 8 ןי 9 ו ,.ו #.■ 1 .£ , 11111 ( 1 חנזעמג 01 . 1 •! 

לןליסט, הינלי^ פ(( - 51 ( 10 ;( 1 ו״ 1 ( 1:1 זה 161 ?—( 1777 , פראנק־ 
פורם ע״נ אודר - 1811 , ואנזה (ליד ברלין)). מחזאי ומספר 
גרמני. ק׳ היה בנו של קצין פרוסה הוא התחיל בשירותו הצבאי 
ב 1792 , אך ב 1799 החליט לר.מיד את הקאריירה הצבאית בלימודי 
מתמטיקה, פיסיקה ופילוסופיר. באוניברסיטה של עיר מולדתו, ב 1800 
עבר לברלין כדי להכין עצמו למשדה בשידות המדינה, אך עד מהרה 
נתחוור לו כי אינו מתאים לחיי ביורוקרטיה. באותה שנה חל משבר 
בדרך מחשבתו בהשפעת תורתו של קנט, שלפיח נבצר מתבונת 
האדם להכיד את הדבר כשהוא-לעצמו (ע״ע), בשלב זה של חייו 
ביקש ק׳ להיות ולעבוד באחוזה בשוויץ. בשהותו בוויימאד, ב 1802 , 
פגש את גתה ואת שילר: כ״ב נתוודע אל וילנד (ע״ע). בהעדר 
שלווה פנימית, הרבה לנוד וביקר בלייפציג, דרזדן, מילאנו, ז׳נווח, 
ליון ופאריס. לאחד כשלון נסיו! התאבדות — באחד ממשבריו 
הנפשיים — השמיד את בה״י של הטרגדיה 1 :: 151:3 [ 01 :: 130110 , 





749 


!)ליפט, הינייד פון — קליפדה 


750 



ויצא לבולון־סיד־מר 
כדי להצטרף לצי ה¬ 
צרפתי. הוא ניצל אך 
בנם רעונש-מוות ב¬ 
יריד, באשפת ריגול 
וגורשלגרמניד.( 1803 ) 
ב 1807 נעצר שנית 
באשמת־ריגול ונש¬ 
לח לבית-כלא צבאי 
צרפתי. ב 1808 היה 
עורכו של בה״ע -סל? 
גבול. אחר קרב וגרם 
( 1809 ) נעלם ונחשב 
פת, אך חזר והופיע 
כעבור 4 חדשים ב¬ 
עיר מולדתו, בשחזו־ 
תו — חזות הלך מרו¬ 
של — נרמה למבוכה 
רבה בקרב בני משפחתו. במות המלכה לואיזה ( 1810 ) אבדה לקי■ 
פטרונית חשובה. נואש מהעדר־הרגרה ביצירתו הםפרותית ואבל 
על מולדתו הכבושה בידי צבאות צרפת, שלח יד בנפשו, יחד עם 
בת־לודה, ליד אגם בסביבת ברלין. 

בדומד. לג. ביכנר (ע״ע). היה ק' המחזאי הגרמני בעל העצמה 
הרבה ביותר במאה ה 19 וד,פרוזאיקך המעמיק ביותר בלשון הגרמנית. 


•עקב פינפ: איגר לספר "ביכא 5 קייודאס". חיחיר עץ 


הטרגדיות שלו — ת 0 נ]! 011 )} 0 ־!ל 50 ;)!!!!!!!;ע ;!!ם ("משפחת שרופג- 


שטיין״), 1803 , ו. 110 ! 0 ל 001 ? ( 1608 ), נ)זב 11511 ז 0 !■!סל״א (קטע בלבד! 
1808 )— מביעות אח השקפת-עולמו הטרגית. חבימח הטרגית אינה 


נעדרת אף מן הקומדיות 011 זש 1 לק 1 ז 1 \ 1 ( 1807 ) , ו ־חסלססזלזנמ ■וסל] 
8 !.ת)! (״הכד השבור״), 1808 (פורסם 1811 ) ! רק במתזה-האגדח 
1-000 ^ 1 ) 110 חסי חסלנלזנ)( 5 בס (״קתכן מהיילבוון״), 1807 (פודםם 
1810 ), הצליח ק׳ לגבור על נימה שלטת זו. מחזה התעמולה הלאומי 
שכוון נגד נפוליון, )ל£ג 550111 וופ 3 מו־ 1101 0 ום (״קרב הרמאף), 1821 , 
יכול לד,חשב דרמת־הגריליה הראשונה בספרות הגרמנית. מחזהו 


האחרון, ,ןז 11 לת 1101 1 ז 0 ׳ 1 לסח(!!!)■!•! ("הנסיר פרידריך פון 

הומבורג״), 1821 , פורסם אחרי מותו ע״י ל. טיק (ע״ע), והיא יצירתו 
הגדולה בתחום הדרמה, המציגה פתרון אוטופי לדילמה הטרגית 
שהיתה מושרשת בחשקפת־עולמו של ק', 

בטיפוריו הקצרים חקר ק׳ את המבוכה הפרגית של רגשות ואת 
השלכותיד, האתיות, שבגללן מתקפח מקומם של קרבנות ד,תו 1 ו 
בעולמנו. סיפוריו, המתפקדים סביב בעירת של אי־צדק, רעידות- 
אדמד" מד.פבות, מעשי רצח ואונם, חושפים את סבכי המציאות של 
היקום האנושי. בחרדתן וכליונן הבלתי־נמנע של רוב הדמויות — 
ב 011111 ה! ו 01 נ £1 < 1 נ>ז£ 025 (עבר׳; "רעידת-אדמה בצ׳ילה" [בתוך; 
שלוש נובלות), תש״ז), 1807 ! .ס תס׳ו ־*!!!!!!!;זל ־!ם (עבר׳: 
״המרקיזה פון או.'׳, תשי״ד), 1808 ; 25 ו. 111 ל 0 ^ 1 :>גל 110 ל (עבר׳: 
״מיכאל קולהאס״, תשי״ג, תשכ״ו), 11810 .) 8 ת 1 ■ ¥0110111108 : 1111 
00101080 (עבר-: ״ד,אירוםין בסנטו דומינגו״, תש״ז), 1810 — 
קידם ק׳ במאה שנה את האימה החדורה בכתביו של קפקה 
(ע׳׳ע). 

כל כתביו ומכתביו של ק׳ (€ז 0 וז 3 11011 1-110 ־¥\ 0 ל 110 ז 1 ג 531 ) 
נתפרסמו ב 2 כר׳, י 1 ג) 19 , תרגומים נוספים לעברית; "כתבים קצרים", 
חשי׳יט; "האסופי", תש״ז! .דו-קרב" (בתוך: "שלוש נובלות"), 
תשי״ז. 


1 ץש}ח 80 ז ¥ 0 י.ז 1 ל 1 . 1 ־ , X..< 1.€1>6/ , 1011 ) 01111 ; 1921 ה^ו 1 ו 
־זס 1011 \- .??י ; 18 ־ 19 ,-,?.•,״״•/פ ),׳.^ מ 0 ׳צ .מ , 512111 ,״ 1 . .• 1 : 1922 08 ׳ן * 
5 ; 1561 ..) 1 מסין . 1-1 ' 10 ( 1 ! 16 {וו 1 ? 2 £! , 11.8 !£ .[ ; 1968 1 ) 011 

. 1970 ,ע 4 } 311 11 )) 1 ו 1 יו€ ^ 

א. בר 

קליסתנס — ;(י׳\ 9£ ט £1 ל) 1 — מדינאי אתונאי בסוף המאה ה 6 
לפסה״נ, מייסד הדמוקרטיה באחונד" ק׳ היה בן למשפחת 
האלקמיאונידים. שהיתה מסוכסכת עב הטירן פיסיסטרטוס וע״ע), 
וילדותו עברה עליו בגלות. כנראה שק׳ שב לאתונה וד,יה מקורב 
לבני פיסיסטרטוס (היפיאס והיפרכוס [ע־ ערכיהם]), שכן ידוע 
שנשא משרה ב 525/4 . אח״ב גלה שוב, הוא נכשל בנסיונו לד,פיל 
את הטירנים בכוח צבאי. ק׳ סייע בשיקום מקדש דלפוי שנשרף 
והשיג את אישור האורקל לתכניתו להפיל את ר,טירנים. היתד, לכך 
השפעת על קלאומנם מלד ספרטד״ שגירש את היפיאם ב 510 . אז 
החל מאבק על עתיד המשטר באתונה בין האיליגדכים, ובראשם 
איסגוקס, לדמוקרטים. בהנהגת ק׳. תחילה היתה יד איסגודם, שבעזר 
בקלאומנם, על העליונה וב 508 נבחר לארכון: ק׳ ו 700 משפחות 
מתומכיו הוגלו, אך המוני העם גירשו את האולינרכים. ק׳ שב לאתונה 
והוציא לפועל תכנית תיקונים מקפת. 

ק׳ קבע את הדמום (כפר או שכונה) כיחידך. מךינית והעניק 
אזרחות לכל בן חורין שגר בדמוס באותו הזמן! כך זנו באזדחוח 
גרים ועבדים משוחררים תושבי אתונה, 180 יחידות אלת חולקו ל 30 
קבוצות (טריסיס, לאמור, שלישים) — 10 קבוצות מהעיר. 10 מאיזור 
החוץ ו 10 מפנים הארץ. ם 30 קבוצות אלו הרכיב ק' 10 שבטים, 
שכ״א מהם נוצר מצירוף 3 קבוצות — אחת מד,עיר, אחת מאיזור 
החוף ואחת מפנים הארץ. עשרת השבטים היוו את הבסיס לחיים 
המדיניים של אתונה. כל שבט קיים אסיפות ופולחן ושלח 50 נציגים 
למועצה בת 500 איש■ המועצה שימשה כוועדה מתמדת של אסיפת 
העם! היא הכינה את דיוניה, עיבדה וניסתה את הצעות החוקים 
וההחלטות ופיקחת על עבודת הסקידים. גם הצבא הורכב מ 10 
יחידות — אחת סכל שבט. אסנם השלטון באתונה היה בידי אסיפת 
העם וכל אזרה השתתף בה בלי להיות כבול למסגרת כלשהי, אך 
הביצוע, רובו כבולו, היה בידי ועדה בת 10 חברים מקרב המועצה 
(אחד מכל שבם). כדי להגן בכוח על המשטר הדמוקרטי מפני 
טירנים הנהיג ק' את האוסטדקיזם (ע׳׳ע). 

. 1964 ,ו 1£1 ת) 4111 ' 1 .€ , 61 טן)ג'א- 1 ג 1 ) 1 ׳^ .?״ 7 ) 111 )'.זי ££1 .ח 


קליפךה (ג 1 ]:וק 1 ג 1 ) 1 [!:!ס!־!:;]), עיר בקורלנד (ע״ע לטויה, עם׳ 
616 ), שאוחדה עם פרוסיה ב 1328 . נהרסה מספר פעמים 
בקרבות בין המסדר הטוטוני (ע״ע) לליטא. ב 1807 היתד. מקום מפלט 
ומושב למלך פרוםיר, וממשלתו. בסעיף 99 לחוזה ורפי ( 11919 ע״ע 
פריס, ועידת השלום של-), נותקה מעל גרמניה ־ונמסרה לבעלות- 
הברית. צרפת שלטה באיזור ממל בשם חבר-הלאומיס עד פרוץ מרד 
שהביא לסילוק היל המשמר הצרפתי( 1923 ). בהמרצת ועידת שגרירי 
בעלות-הברית קיבלה ליטא את איזור ממל. לפי החוור, עם ליטא (מאי 
1924 ) היה האיזור לחלק אוטונומי מליטא על שטח 2,830 קמ״ר ובו 
כ 120,000 תוש׳, מתוכם כ 25,000 בעיר מסל, הרוב המכריע של 
אוכלוסיית האיזור היה אז ליטאי במוצאו (למעלה מ 50% דוברי 
ליטאית)! הרוב בעיר עצמה היה גרמני-אוונגלי (אם לא מבחינה 
זזתנית). העיר היתר. מקום מושב הממשל וההנהלה של החבל. 
בראשה עמד מושל מטעם ממשלת ליטא. ההנהלה כללה חמישה 
אישים שמונו ע״י המושל, וכן היה בית־מחוקקים (לאנדטאג) נבחר. 
וטו של המושל נגד חוק בבית-הנבחרים ניתן היה לביטול במועצת 
חבר־הלאומי. בגלל םכסוכים תכופים בין הממשל הליטאי ובין 
הלאנדטאג בעל הרוב הפרו-גרמני הוכרז על מצב חירום שנמשך 



751 


קליפדה — קליפורניה 


752 


מסוף 1926 עד ערב מסירת ההבל לידי גרמניה ב 1938 . אי־השקם 
החמיר מאז 1933 וממל היחה אחת הטענות הטריטוריאליות הבסיסיות 
של היטלר, גרמניה, שקנתה 60% מהיצוא של ליטא, יכלה להפעיל 
עליה לחץ. שגבר לאחר הסכם מינכז ( 1938 ). בחירות דצמבר 1938 
הביאו רוב של 87% לרשימה הגרמנית המאוחדת. ב 22.3.1939 נכנעה 
ממשלת ליטא ומסרה את האיזור לידי גרמניה, כשנשאר לה באיזור 
נמל חפשי, ב 1944 פונו מרבית תושביו ונפלו בידי נריה״מ. מ 7.4,48 
נעשה חלק מהרפובליקה הסובייטית הליטאית. העיר בעלת אוכלוסיה 
בת כ 140,000 ( 1973 ) וללא גרמנים. מ 1945 נקראים האיזור והעיר 
בשם הליטאי ק'. — י ה ו ד י ראשון זכה לחסות בימי ה,.בוחר הגדול" 
(ע״ע פרידריו וילהלם). קהילה נוסדה במאה ה 19 ומספר חבריה 
לפני 1939 הגיע לכ 9.000 , רובם יהודים ליטאים ומיעוטם גרמנים. 
כשליש מהם היגר עוד לפני הסיפוח לרייך. 3 ן, 

- נזז 0 ) 0111 ו 101 זע 1 זנ> 1 1 ז 1 ב 111 (¥\ — 

( 1845 — 1879 ), מתמטיקאי ופילוסוף אנגלי. ק' היה מהתל¬ 
מידים המחוננים של אוניברסיטת קימבריג', ואח״ב הורה בה. מ 1871 
כיהן כפרופסור בלונדון וב 1874 נבחר לחברה המלכותית. ק׳ מת 
משחפת. ספרו ;; 8616066 61 גג£ 1116 ) 0 ח 0 ו 11 ומ 00 

("השכל הישר של המדעים המדויקים") הושלם ונערך בידי קרל 
פירסון (ע״ע; 1885 (- 1955 )). 

הפילוסופיה של ק׳ הושפעה מתורת ךרוין (ע״ע) ומפיתוה הגאו- 
מטריה הלא־אוקלידית (ע״ע). לדעתו. ההכרה האנושית היא תגובה 
ביולוגית כלפי העולם. ומבנה נקבע ע״י ההסתגלות. משפטי הארית¬ 
מטיקה והגאומטריה הכרתיים, מפני שהם תואמים למבנה מערכת- 
העצבים האנישית. ק' הבחין כין גאומטריה טהורה, שאינה אלא 
משחק ואיו לה ערך אמת, לבין גאומטריה מיושמת. שאינה אלא מדע 
נסיוני. הוא דחה אח הפנומנליזם (ע״ע) והבחין ביו מושאים שהם 
בני-ניתוח במונחי נתונים חושניים לבין עצמים, שאינם בני-ניתוח 
כזה, כגת האני של זולתי. העצמים מהסוג השני, שאותם כינה 
'■ 6665 ( 6 ־■, מורכבים מ״רגשות" ( 5 ו;ת £6611 ), ורגשות הם הישים המוח¬ 
לטים. היסודות המרכיבים כל דבר. אבל נודעים באופן חלקי בלבד. 
ק׳ טען, ששום טענה אינה ראויה שנאמין בה, אלא אם כל העדות 
האפשרית היא לטובתה, כנגד השקפה זו ומסקנתה האנטי-דתית יצאו 
ו. ג׳ימז (ע״ע) ואחרים. 

קליפות;ה (גותז 0 )נ 1 ג 0 ), מדינה במערב אה״ב, לחוף האוקיאנוס 

השקט. השלישית במדינית אה״ב בגודל שטחה — 411,015 
קמ״ר — והראשונה במספר אוכלוסיה - - 20,907,000 חוש׳ (אומרו 
1974 ). 

הטופוגרפיה של ק' מגוונת מאד. בקווי המבנה שלה בולטים שני 
נושי הרים מקבילים — רכס החוף וסיירה נוואדה —שראשית קימוטם 
הלה ביורה ויצובם הושפע ע״י עיתוק ושבירה בשלישון (ע״ע 
אמריקה הצפונית, עמ׳ 225/6 ). איוור חוף האוקיאנוס השקט במערב, 
עיקרו רכס החוף המורכב למעשה ממספר רכסים המקבילים 
לקו החוף ומגיעים עד לים. אלה יוצרים חוף סלעי וגבוה בצפון 
ואילו בדרום החוף נמוך וחולי. רכס החוף מסתיים מצפון ללום־ 
אנג׳לס, ודרומה לה נמצאים מספר רכסים נמוכים בכיוונים שונים, 
וביניהם עמקים פוריים. רכס החוף, שפסגותיו גבוהות מ 2,400 מ', 
מבותר ושבור ע״י קווי-העתק רבים, מהם פעילים. מפורסם במיוחד 
העתק סן-אנדריאס הנמשך מסביבות לוס-אנג׳לס צפונה, לגבול 
אורגון. בצדו המערבי של ההעתק נמדהה תזוזה עכשווית צפונה 
בשיעור של כ 2 ס״מ בשנה ביחס לצדו המזרחי. איזור החוף נתון 
לפעילות סיסמית (בדומה ליתר תלקי "טבעת האש הפציפית"), 
ובמיוחד איזור ההעתק בו שכיחות גבוהה של רעשים, מהם קטלניים 
(כ 20 ב 100 השנים האחרונות). — בדרום נכללים בק׳ איי צ׳נל 
(סנטה ברברה) ומול מפרץ סן פרנסיסקו -- איי פאראלון. 


במזרח ק' מתנשא הגוש הנטוי של הרי סיירה נוואדה. 

זהו רכס רצוף הבנוי גרניט, שמדרונותיו הסערביים מתונים והמזר- 
חיים יורדים בתלילות לאורך מצוק העתקים. הפסגה הגבוהה ביותר — 
הר ויטני — 4.418 מ׳. גיאיות צרים ועמוקים מבתרים את ההרים 
המאופיינים בעיצוב קרחוני, טרשי ופראי. הגדולה בימות הרבות — 
ימת טהו ( 500 קמ״ר) — נמצאת במזרח, על גבול מדינת נוואדה. 
שטחים נרחבים בסיירה נוואדה הם שמורות-טבע, בהן הפרק הלאומי 
יוסמיטי (ע״ע) והפרק הלאומי הנקרא ע״ש עצי סקוויה (ע״ע) 
העתיקים והענקיים. מצפון לסיירה נוואדה נמצאים הרי קסקיד — 
חרוטים געשיים כבויים שבדרומם הר הגעש הרדום לאסן ( 3,187 מ-). 

בין רכס החוף לבין הרי סיירה נוואדה משתרע לאורך 640 ק״מ 
העמק המרכזי. בצפון סוגרים עליו הדי קלאמאת וקסקיד 
ובדרום — הרי טיהצ׳פי. המחברים את רכס החוף וסיירה נוואדה. 
נהר סקרמנטו מנקז את צפון העמק ונהר סן ואקין — את מרכזו 
ודרומו. הנהרות מתאחדים מצפון-מזרח לסן פרנסיסקו ויוצרים 
דלתא החוצה את רכס החוף ומתנקזת למפרץ סן פרנסיסקו. פרצה 
זו היא היחידה בחומת ההרים הסוגרת על העתק המרכזי מכל עבר. 

דרום-מזרח קי הוא חלק מאיזור "האגן הגדול" ( 1 ו 51 נע 1 ב 6 ז 0 ) 

של מערב אה״ב, שבו רכסים נמוכים וביניהם אגנים מדבריים בעלי 
ניקוז פנימי. בתחומי ק׳ נכללים ״עמק המוות" (,( 0116 /י 1360611 ) 
הצחיח ובו המקום הנמוך ביותר באה״ב — 86 מ' מתחת לפני הים, 
מדבר מוהוי (-!■■!נזס!!)) תזלק ממדבר קולורדו. 

אקלים, ע״ע אמריקה הצפונית. עמ׳ 227 - 230 ושם מפות 
משקעים וטמפרטורות; ארצות הברית. עמ' 39 - 40 . 

אוכלוסיית ק־ מצטיינת בקצב גידול גבוה: מאז "הבהלה 
לזהב״ ( 1849 ) הוכפל מספרה מדי 20 שנה. עקב הגירה שליוותה את 
הצמיחה הכלכלית המהירה. כ 90% מהמהגרים באו מיתר חלקי 
אה״ב. והאחרים — ממכסיקו, קנדה, ארצות אירופה השונות, סין ויפן. 
מספר הכושים — 1.4 מיליון ( 1970 ) והאינדיאנים — כ 90,000 , מהם 
כ 12,500 חיים בשמורות (ע״ע אמריקה, עמ׳ 154 ). 

מוקדי גידול האוכלוסין הן הערים שמרוכזים בהן 90% ( 1970 ) 
מכלל האוכלוסין. ובעיקר אגד-הערים שלום אנג׳לס (ע״ע) במרכזו 
ובו כ 7 פיליון נפש! אגד-הערים סן-פרנסיסקו—אוקלנד — 3.1 
מיליון נפש; אנהיים סנטה אנה—גרח נרוב — 1.4 מיליון וסן- 
ריאיגו (ע״ע) רבתי — 1.4 מיליון נפש. כל אלה נמצאות באחור 
החרף. רוב הערים האחרות — בעסק המרכזי, בהן הבירה — 
סקרמנטו ((ע״ע! 257.100 חוש׳). 

כלכלתה המשגשגת של ק' מושתתת על בסים רחב ומגוון. 

היא המדינה הראשונה באה״ב בתפוקה חקלאית ודיג, והשניה ולאחר 
ניו יורק) בתפוקה תעשייתית. המשק החקלאי כולל מטעי סירות 
וירקות נרחבים וגידולי דגנים המושקים ע״י מפעלי מים ענקיים. 



פרדסים ועצי רק? י:רנ^י הרי סו ברנרדינ,־ 






753 


קליפורניה 


754 



חוליזח כ,.שמק הסויח־, 80 ם׳ סתהת לפגי הים 


הגדולים שבהם הם מפעל העמק המרכזי ומפעל נהר פדר 
יובל הסקרמנטו) המעבירים מים מהצפון העשיר למרכז ולדרום 
הצחיחים. אלה אפשרו הפיכת העמק המרכזי ללב החקלאי של ק־ 
ולאיזור תעשייתי חשוב. והפרחת שממות במדבר קולורדו (עסק 
אימפיריאל). בתעשיות הטיס והחלל עובדים כ 4 .״ מכלל המועפקים 
בתעשיה. כן מיוצרים מכוניות, מוצרי מזון, מכשירים חשמליים, 
מכונות, כלי נשק ומוצרי מתכת. חשיבות נודעת גם לתעשיית 
הסרטים. 

ק׳ עשירה באוצרות טבע, המחצב העיקרי המופק בה הוא נפט וגז 
טבעי וכן חשובים הפקת חמרי בניין ומתכות רבות, בהן זהב. היערות 
מנוצלים לעץ ולנופש. הסוגים העיקריים הם סקוויה לאורך החוף, 
אורן בסיירה נוואדה ואשוח באזורים שביניהם. התיירות המפותחת 
מאד נמשכת אחר נופים מרהיבי עין (רובם בשמורות טבע), אתרים 
לאומיים והיסטוריים, מתקני ספזרט־קיץ וחורף ואפשרויות בילוי 
מגוונות ביותר, כגון גן השעשועים דיזנילנד באנהיים. 

.א : 1963 0 ,.(צ ] 0 .■׳ 

ד. כג. 

היסטוריה. ק- נתגלתה ע״י הספן הספרדי ח׳ואן רודריגס 
קאבריליו ב 1542 , אך רק ב 300 שנה אח״כ, בעקבות גילוי זהב, הודול 
ביישובה ההמוני. המתיישבים הלבנים הראשונים היו מיסיונרים 
ספרדים שבאו ממכסיקו. צפון ק׳ נתפס בידי הםפרדים כדי למנוע 
ממעצמות אחרות להשתלט על האיזור. בייחוד לאחר שגילתה רוסיה 
ענייו באלסקה במאד. ה 18 . כשזכתה מכסיקו בעצמאות ( 1821 ), היתד. 
ק׳ לחלק ממנד.. המתנחלים הראשונים מאד.״ב הגיעו לק׳ ב 1841 
וד,קימו בה בעיקר חוות גדולות לגידול בקר. חולשת הממשל המכסי¬ 
קני המקומי אפשרה לד.ם להכריז ב 1846 על הצטרפות החלק הצפוני 
של קי לאה״ב. במלחמר. שפרצה אותה שנד. בין אה״ב למכסיקו 
הובסה האחרונד. בקרב במונטרי (׳!:.ז־זחסןא), ובחוזה השלום מ 1848 
דתרה גם על דרום ק׳. 

עוד ב 1842 נתגלר. זהב ליד לום אנג׳לס, אך בהלת הזהב הגדולד. 
החלה ב 1848 כשאישר הנשיא פוק (ז 011 ?) שמועות על גילוי מרבצי 
זד.ב וד.חלה הגירה גדולד. לק׳. ב 1849 היגרו כ 40,000 איש לאיזור סן־ 
פרנסיסקו. הגידול באוכלוסיה הביא לכינח ממשל עצמי, וב 1850 
הוכרזה ק׳ כמדינה ה 31 של אה״ב. במלחמת האזרחים נשארה ק׳ 
נאמנה לממשלה הפדרלית. 

ק' זכתד. לתנופת פיתוח לאהד המלחמה משום שמשכד, חיילים 
משוחררים רבים. חשיבות רבה נודעה לבניית מסה״ב לק׳. בתחילת 
המאד, ה 20 ניטעו בק׳ פרדסים ונתגלו שדות נפט. ק־ קלטה מהגרים 
רבים מסין ויפן וכושים רבים משאר מדינות אה״ב. ההגירה מהמזרח 
הרחוק עוררה התנגדות. ובחוקת 1879 נאסר על סינים להיכנס לק׳. 
איסור זח נהפך לחוק פדרלי. ב 1906/7 התעוררה, התנגדות להגירת 
יפנים, וב 1913 נתקבל חוק בק׳ שאסר על יפנים לרכוש נכסי דלא 


ניידי! החוק נשאר בתקפו עד 1952 . בזמן מלה״ע 11 רוכזו דוב היפנים 
יושבי ק׳ במחנות. אולם מייד אחרי המלחמה שוחררו ושולמו להם 
פיצויים על אבדן רכוש והפסדים כספיים. בשנות ה 30 היגרו לק׳ 
חקלאים רבים מאזורים שחונים באוקלהומה ובמדינות אחרות על־ 
אף שפרנסת פועליה החקלאיים היתד, בדוחק. באותן שנוח שפל 
כלכלי קמו תניעות לחיסול העוני, כגון תנועת הסופר אפסון 
סינקלר (ע״ען, וד.תחזק כוח הדמוקרטים, אף כי כמעט תמיד שלטו 
הרפובליקנים ב 7 . 

לאחר מלה״ע 11 הפכה ק׳ למרכז תעשייתי בתחום התעופד. וד,חלל 
(לוס אנג׳לם, סן דיאיגו ובסיס חיל האוויר ע״ש ונדנברג, מצפון מערב 
לסנטר, ברברה), למרכז מדעי הנשען על מערכת החינוך האקדמית 
הגדולה באה״ב ולמרכז אמנותי של הטלוויזיה, לאחר שתקופד, ארוכה 
היתה מרכז הראינוע והקולנוע. 

.!)תב 0101 , 0 .א ; 1890 — 1881 , 1-00 /,> ,(,־/ 11/1 ,סח״״גזז . 11 . 11 

וו 1 / .גז!:■)!! .^\ ; 1959 15 ; "/ס־/־/ 

־ €0 י 1 זט(ז . 11 ; 1968 , 1111 ) 11 . 140 .! 0 .מ .ן ,ג ; 1968 

. 1969 ,■ז) 11 וו 0 -ו^ 1 €( 11 

א. גל. 

יהודים מכל העולם הגיעו לק׳ בימי בהלת הזהב של 1849 . 
רובם התיישבו בסן פרנסיםקו ופנו עם הזמן למסחר. ב 1861 כבר 
נמצאו קהילות יהודיות בכל רחבי המדינה, אבל רק לרשות בודדות, 
כמו פלייסרוויל (:•!!נדזפסב!?) וג׳קסון, היה ביכ״נ ובית קברות יד,ודי. 
בשנות 1880 . בתום בהלת הזהב^ נהרו רבים לסן פרנסיסקו. סקרמנטו 
(ע״ע), םטוקסון ולום אנג׳לם. מספר היהודים בק׳ (מלבד ססוקטון 
ולום אנג׳לס) היד, 18.580 . משפחות רבות התפרסמו בעסקי המסחר 
והתעשיה. היהודים השתתפו בחייה הפוליטיים של המדינה, ומהם 
שימשו שופטים בבתמ״ש העליון והפדרלי, ובעיריות. במפנה המאה 
ה 20 היגרו רבים מיהודי אה״ב ללום אנג׳לם, ומספרם בדרום ק׳ עלה 
על זה שבצפון. בשל האקלים הנוח בנו שם היהודים בת״ח ומרכזי 
הבראה. לאחר מלה״ע 11 נמשכה הגירת היהודים לדרום, במיוחד 
ללום אנג׳לם. בר. הוקמו מפעלים טכנולוגיים ומדעיים שהעסיקו 
יהודים רבים. 

חקלאים יהודיים מעטים מצויים בסביבות פטלומד,, סנטה רוזה 
ובעמקים המרכזיים (סן פרנסיסקו). בק׳ מפוזרות קהילות קטנות 
מצ׳יקו ויוריקד, בצפון ועד צ׳ולה ויסטה ואל־סנטרו שבגבול מכסיקו. 

חייהם הרוחניים והתרבותיים של יד,ודי ק׳ מתרכזים בעיקר בלוס 
אנג׳לם, שבה ישבו ב 1973 80% מכלל יד,ודי ק׳, שמספרם היה אז 
כ 666,000 איש. 

בק' מופיעים 10 כ״ע יהודיים! הראשון הופיע בסן פרנסיסקו 
ב 1857 . 

וע״ע לום אנג׳לם, יהודים! סן פרנסיסקו. יהודים. 

ו 1 ז 05:0 '\\ :ז€מו 1 מ 5 ז 00 ז\ .'׳\\ ,\ 1 : 11 !) /ס -י׳ל 

. 1 ) 96 [ / 0 ,.?ןו 3 |ז) .^ 1 ; 916 ) ,(־\זז 5 \'.ז 1 





755 


קליקוט — (ה)י 1 לירי 


756 


_קליפורניףם, ע״ע טרנסאורנים. 

קליקוט (או קוז׳יקוד —;)ס 0311€ ), עיר נמל בחוף 
מלבר. במדינת קרלד, (ע״ע) שבהודו. 334,000 תוש' (אומדז 
1971 ). מרכז סחר, תעשיה והחבורה. נמלה מייצא את התוצרת 
החקלאית של האיזור (בעיקר קוקוס. אגמים ופלפל). התעשיה — 
עיקרה עיבוד התוצרת החקלאית וייצור מוצרי צריכה שונים לסביבה 
הכפרית, בעיקר דברי הלבשה. ק׳ היא מולדת אריג הכותנה המודפס 
המכונה ״קאליקו״ ( 0 ^ 211 ^). בק׳ נוצרים ומוסלמים רבים, והיא ידועה 
כמרכז כת מוסלמית קנאית, כת מופלה ( 1 ( 101113 *)). ב 1968 הוקמה 
בה אוניברסיטה, לצד בת״ם גבוהים ומכון למחקר ימי. 

משהגיע אליה וסקו דה גמה (ע״ע) במסעו הראשון להודו, היתה 
ק' למרכז־סחר חשוב בין דרום הודו לערב. הבריטים הקימו בה 
תחנת סהר ב 1664 , הצרפתים ב 1698 , והדנים ב 1752 . 

קליקר, רודולף אלברכט פון — 11011 1-01111 ג 11 \, : 111111011 

• 01111101 ^ 1 — ( 1817 — 1905 ), אנטום. ביולוג ואמבריולוג 
שוויצי־גרמני. ק׳ נולד בציריד ולמד באוניברסיטות ציריד, בון 
וברלין. ב 1841 קיבל בציריך את התואר דוקטור במדעי־הטבע, וכע¬ 
בור שנה קיבל בהיידלברג את תארו ברפואה. תקופת חייו מקבילה 
לפרק חשוב־ביותר בביסוס ההתפתחות החדישה של הרפואה והביו- 
לוגיד" תהליך שבו נטל חלק פעיל בשטחים שונים. 

ראשית עבודתו האקדמית היתה בציריך, שם עסק באנטומיה. 

ב 1845 התמנה פרופסור לפיסיולוגיה ולאנטומיה משוה. ב 1847 עבר 
לווירצבורג, שם פעל 50 שנה. עיקר תרומתו המדעית של ק' בתחום 
תורת הרקמות (ע״ע ביולוגיה, עמ׳ 337 ). ספרו המרכזי בשטח זה, 
0061 666216 זס! , 160501160 *) 1165 ^ז 11 ^ 1 ^ג^^ע\ 6 ^ ז 10 ) 011 טג 1 ( 1 ת 133 '' 
51111116660116 " (.מדריד לתורת הרקמות לרופאים ולתלמידים"), 1852 , 
י״ל במהדורות רבות ותורגם לכמה שפות. ק׳ היה מדען רב־גוני. 
עבודותיו המדעיות (כ 245 ) הקיפו נושאים רבים: פיסיולוגיה, אמ־ 
בריולוגיה (ע״ע דיונונים, עמ׳ 411 ), זואולוגיה ונורואנטומיה (ע״ע 
ביולוגיה, עמי 338 ), וכן שסהים שהתפתחו בעיקר אחרי מותו, כגון, 
היסודות הפיסיולוגיים של האלקטרו-קרדיוגרפיה (ע״ע לב). בשל 
רב-צדדיותו נוטים הביוגרפים שלו להכתירו בתואר הכוללני ביולוג. 
6 שנים לפני מותו פרסם אוטוביוגרפיה מעניינת 305 661006600860 .? 
016106011.61160 (״זכרונות מחיי״), 1899 . 

.* 1931 , 571/2 , 111 • 1 .-פ/ 47 ן./;/ק;>;^מ; 25 ,(. 011 ) 

(ה)קל''רי(=■ אלעזר בירבי קליר), המפורסם בפייטנים! יצירתו 
המרובה, הנפוצד. והמגוונת. השפיעה הרבה על התפתחות 
הפיוט (ע״ע) המזרחי(א״י. בבל) והמערבי (איטליה, הבלקן. אשכנז 
וצרפת). ק' חי בא״י, כנראד. במאה ה 6 או ה 7 , וייתכן שחזה בכיבוש 
הערבי. 

שמו וחתימותיו. בפיוטו חתם "אלעזר בירכי קליר (גםי, 
קיליר) מקרית ספר״, או, בקיצור, ״אלעזר׳; וכך גט נקרא בד״ב 
במזרח. בכתבי הגאונים ובכותרות פיוטיו שבגניזה (ע״ע). בספרות 
מהמאה ה 11 ואילך, ובפי העם באירופד., הוא נקרא ,אלעזר הקליר" 
ו״הקלירי". בגניזה נמצאו "יוצרות" לשבת, לפי המנהג הבבלי, 
בחתימת "אלעזר בירבי קילר", ואולי הוא פיטן אחר, מאוחר־יותר. 
ברבים מפיוטי הק' חתומים השמות "הודיה" או "יהודר,", וייתכן 
שאלה חזנים שפייט למענם או שסייעו לו בתפילה. לפי מסורת 
מהמאה ה 12 היה יהודה אחיו. 

ניקוד השם .קליד" (קיליר) אינו ידוע. סבורים שזהו שם פרטי 
(ביזנטיי ;*.גג!,)״;*?) או כינוי של אביו ( 66166 = מהיר), שעל 
שמו נתבנה הבן "ד,קלירי". לפי האגדר, (.ערוך", ע׳ קלר) זהו כינוי 
לפייטן, על שאכל עוגד, (קלורא בסורית) בנעוריו ונפקחו עיניו. 


אפשר שזה תואר ביוונית, אולי מ־;<*ןן 1 ג.* (= הנבחר) — כינוי 
מקובל למשרתים־בקודש, בדומה ל״מגם" (-"גדול) בשמו של 
שמעון כירכי מגס, הפייטן הא״י, בן תקופתו. ואמנם. לעתים חותם 
הק׳, כפייטנים אחרים, רק ״אלעזר בירבי״. בסאה ה 19 שיערו כי 
"קליד" היא עיר מוצאו, וניסו לזהותה עם ערים שונות. 

זמנו של ה ק ׳ לוס בערפל. אפשר שבתשובת רב נטרונאי 
גאון (ע״ע, המאה ה 9 ) נרמז פיוט של הק׳, אך בוודאות נזכר ק׳ 
לראשונה אצל ר' סעדיה גאון (ע״ע), בין "המשוררים הראשונים: 
יוסי בן יוסי ויניי ואלעזר...״ ( 0 'אגרון). פיוטיו, שנחשבו אז על 
מיטב השירה, נתחבבו על ההזגים, וגאונים נתבקשו לפרשם. הקראי 
קרקסני (ע״ע) שיער, שחק" קדם למחמד, ושבקראן שובץ ביטוי 
שנלקח מחזנותו. ביוקרתו על הק׳ נשתקעה גם 'ב״אשכול הכופר", 
ליהודה הדסי הקראי. במאה ה 11 מזכיר יד,ודי בן ששת (ע״ע) 
בספרד את .עורכי השיר רב ינאי ורב אלעזר קליד", ורבינו גרשם 
מאור הגולה (ע״ע) באשכנז מציין, שהק׳ ,מן החבמים ראשונים 
ופיט קרובות לכל הרגלים". רש״י ותלמידיו חשבוהו ל״קדוש עליון" 
והרבו לצטטו. ופייטני אשכנז חיקו את יצירתו. עם התפתחות 
פרשנות הפיוט נתרבו הפירושים לפיוטיו. בתקופת בעלי התוספות 
(ע״ע) כבר נפוצו עליו אגדות, בגון, שהפייטן יניי (ע״ע) היה רבו. 
ונתקנא בתלמידו, והטיל עקרב במנעלו וד,רגו, וכגון, שכאשר פייט 
"וחיות אשר הנה". ליהטה אש מביביו. בעלי התוספות (חג׳ י״ג. 
ע״א, ועוד) זיהוד,ו עם התנא אלעזר ביר שמעון (ולדעת הרשב״א: 
אלעזר בן עדך), שתואר במדרש כפייטן ומחבר קרובות (שהש״ר ג', 
יי). ובדעה זו החזיקו רבנים בכל הדורות. רובם סברו כי הוא ר״א 
בן רשב״י, ואף האר״י לא אמר פיוסים פרט לפיוטי הק׳, שזיהה 
אוחו בתנא .,ד.מקובל" פס׳ הזהר. או כניצוץ מנשמתו. 

לעומת זאת שיער ר״י שטיינהרט (.זכרון־יוסף׳׳. י״ג! תקל״ג), 

כי הק׳ חי בתקופת הגאונים, וכר גם סברו החוקרים במאד. ה 19 . 
במאה ה 20 , לאור ממצאי הגניזה. הוכדה קדמות הפיוט, ונקבע זמן 
הק' בין המאות ה 6 (שירמן) והד (קליין ואחרים). היו שראו 
בפיוטיו רמזיס לכיבוש הביזנטי (מידי הפרסים! 629 ) והערבי 
של א״י ( 636 — 640 ), ומעטים איחרוהו למאה ה 8 (אלבוגן), 

מקומו. הקדמונים סברו שהק׳ חי בא״י, והשתדלו ליישב קביעה 
זו עם המנהג האירופי, הסותר לכאורד" לומר פיוטי הק׳ ניר׳ס שני 
של גלויות. במאה ה 19 שיערו את מקומו באיטליה (שי״ר), אשכנז, 
בבל (שד״ל) וביזנסיון (קראום), אר צונץ החלים כי הק׳ אכן חי 
בא״י — ובאמת מעידים על כד הפיוטים וההלכה שביסודם. שם עיר־ 
מוצאו, "קרית פפר". אפשר שהוא השם הארכאי ל״דביר" שביהודה 
(יהושע טו, סו) — בדומה לשם עירו של הפייסן הא״יי יוסף בירכי 
ניסן ס״שוד, קריחיים׳' (ברא• יד, ה) — ואפשר שהוא כינוי לעיר 
חכמים (טבריה), או תרגום של שם לועזי. או כינוי לעיר שבספר. 

פיוטי הק׳ לא כונסו עדיין, ורק קצתם זוד,ו ופורסמו. מאות — 
ואולי אלפים — מפיוטיו שרדו, ובהם: 1 ) "קדושתאות" לר״ה (עם 
החקיעתא .אנסיכה מלכי״ במוסף; לסוגי הפיוט — ע״ע פיוט, עט׳ 
624 ), ליו״ב (.שושן עמק אוימד."—במוסף; "אב ידעך"— בנעילה), 
לרגלים ולשבתות מצוינות; 2 ) "שבעתות" לרגלים ולשבתות מצוינות, 
כגון מערכות סל וגשם לפסה ולסוכות, והבדלות; 3 ) "קרובות" 
לימים מיוחדים (חנוכה ופורים) ולתעניות (כגון 5 המערכות המסו¬ 
בכות לט׳ באב, הכוללות יותר מ 100 קינות מופלאות בגיוונן); 
4 ) "יוצרות" לתגים, לשבתות מצוינות, ואולי גם ליתד שבתות השנה. 
בין פיוטיו: הושענוח רבות, סליחות, ברכות-מזון מסוימות, קרובות 
לחתן, לאבל, ולעצירת גשמים. ואפשר שגם "סדרי עבודד." ליו׳יב. 

בפיוטי הק׳ סגנונות שונים. החל בסגנון החידחי-המצועצע 
(בנוסה "אץ קוצץ") הקשה לפענוח בהיותו מלא רמזים, תידושי-לשון, 
כינויים-סמלים, תבניות פרוסודיוח מסובכות ורעיונות מן המדרש 
ומספרות המרכבה, וכלה ביצירות ליריות פשוטות וברורות, ב״סילו- 



757 


(ה)קלירי — קליש 


758 


קים" אפיים מתבי־דיאלוגים, ובטכסטים אינפודמטיוויים למדניים, 
כגון "אז ראית" (לפרשת שקלים). דוגמה לסגנון הקשה: 


אץל*ר טל למחבב־ו:חיסן 
אחותם לחלות פני מחסן 
טל אירות להפיק פףניםן 

אצים תנות מחמ״שה עשר בדסן (־■= 0 -ודש) 
בא־פסוח כציוי בטלה [=שםיזל) 
באדם 3 [ באז לה־טלה {=אבןבזדשן) 

טל ברכה לראש און יוטלה 

במתנות עשר להם הוטלה 1 =ע:: 1 ראובן) 


לעומתו, הסגנון הקל; 


( פ־וטמלמבו/־-} 


קיל מבשר ;ריץ בהרים 
ישמיע קול ללבב נמהרים: 

אס הבב־ם ביונה מנהמת 
גועה בבכי יבמר נואמת, 


להשיב תועים מגבעות והך־פ 
"ראי כי אני היא קול מרים!׳׳ 

(״*פדי־ף בל שמ::ה״ להנו:ה ) 

בלב מתאוננת יבפה מתרעמת 
דמעות מזלת, ודוממת ונךהמר.,.. 


הק׳ שלט שלמון בלי־מצרים בלשון; הוא השתמש ברובד העממי, 
ועם זה פיתח מאד את ,.לשון הפיוט״! לשון גמישה, סלאכותית־ 
אמנותית, שנתמזגו בה מלים מקראיות, לשון חכמים, תבניות 
מדרשיות וחידושי פייטנים. הפגנון הקלירי המורכב הביא להתפת¬ 
חותה של פרשנות הפיוטים בידי הגאונים ופרשני אשכנז, אך היו גם 
שביקרו אותו קשות. בהם ר' אברהם אבן עזרא (בפירושו לקה' ה. א). 

פייטנים רבים בדורו ובדורות הבאים העריצו את הק׳: יצירותיו 
זכו לתפוצה עצומה ונעשו דוגמה לתבניות העיקריות של סוגי 
הפיוט. הוא נבר ידע את,משקל המלים", פיתח מנוון רחב של מבנים 
סטרופיים, סוגי חריזה, אקד 1 סטיכונים ואפני שיבוץ פפוקיס. וכן 
קבע מקום לפיוטים בעלי-פזמונים (כגון הקיקלר והעסטריותא), המ¬ 
ציינים, כנראה. התבססות יסודות מקהלתיים בתפילת-הציבור בזמנו. 
סגנונו העשיר ולשונו המשוכללת נוצלו להבעת שפעת רעיונות 
מעולם הדרשנות — ההלכה והאגדה — ובן להעלאה אמנותית של 
ציורים ומוטיווים מן הראליה ומן הספרות, כגון, משמרות הכהונה 
והלויה, התריסרים (חדשים, מזלות, אבני ההושן, צומות וכד׳). 
עולם הצופה, ואגדות ,פטירת משה רבנו" ו״נזלהמת הבהמות והלוו¬ 
יתן בגן-עדו". לק׳ זיקה בולטת גם לנושאי ,מעשה מרכבה" (ע׳יע) 
ולמסורת הסוד וההיכלות (ע־׳ע), ולכן התפתחו בעם מסורות ואגדות 
הקושרות אותו לעולם הסוד והמסתוריו• פיוטיו נפוצים במחוור 
רומניא, והם עמוד התווו של פיוטי החגים במחזורי האשכנזים. 

קבוצות מפיוטי הק׳ שנדפסו: ח. בראדי. מבחר השירה העברית, 
תרפ״ב: י. מרקוס, גנזי שירה ופיוט, חרצ״ג! גנזי קויפמן, א׳, חש׳׳ט! 
ע. פליישר, מבנים סטרופים מעין אזוריים (הספרות, ב׳), תש״ל, 
ועוד. את הפיוטים שבמחזורי הימיס-הנוראים ההדיר ד. גולדשמידט 
(.פחווה לימים הנוראים״), תש״ל. רשימה של 220 פיוטים ומקורו¬ 
תיהם מצויה ב״ספר המקורות של המילון ההיסטורי", 113-112 , תש״ל. 
א. ל. לנדסהזט. עמידי העבידה, 27 — 44 , תרי״ז, תשכ״ה־ז ש. י. 
רםפורם, תילדות ר״א הק׳ תרע״ג* א. מ, הברמן [מהדיר]. ס׳ קרובה 
(ידיעות המכון לחקר השירה והפיוט. ג׳}. תדצ״זי ה 1 ״ל, תולדות 
הפיוט והשירה, א/ 40 — 49 , 1970 ! מ. זולאי, האפכולה הפייטנית של 
רס״ג(מפתה בערכו). תשכ״ד! א. מירסקי, ראשית הפיוט- פ״ו—צ״ט, 
תשכ״ה; ח. שירמן. הקרב בין בהמות ולויתן לפי פיוט עברי קדום 
(דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעיס. ג׳}, תשב״ח 1 הנ״ל, חקר 
השירה והסיוט ז ביבל׳ שנתית (ק״ס׳ כ״י, תש״י ואילך. מ 1970 ר׳ סס׳ 
2114 . 2181 , 2184/5 • 2217/8 , 2429 א'. 2433 ׳ 2576 , 2067/8 , 2795 ): 

י. מ. אלביגן׳ התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית. 233 — 239 . 
תשל״ב^ו ע.פליישר׳קומפוזיציות קליריות לתשעה באב (זד,^ x ,ו■,^ט^• 1 ). 
1974 ! הג״ל, שירת הקודש העברית ביה״ב, 1975 : י. ק. במברגר, 
תולדות ר״א ד,ק׳ (המעין׳ ס״ז), תשל״׳ו? , 2 ו 1 ו 1 ^ .ט 

. 1865 , 64 — 29 , 0£11€ ^ ז 1£ } 

1 .רי*. 


קלנלי (״ 018113 ). בירת סרדיניה (ע״ע) ונפלה, הראשי; 232.570 
חוש׳ ( 1973 ). שוכנת בדרום האי ומישור קאמפידאנו, לחוף 
מפרץ ק׳(הים הטירני). ק׳ היא צומת מס״ב וכבישים לכל חלקי האי. 
דרו נמלה מייצאים עופרת, אבץ ופלח. לידו — בסים הצי האיטלקי. 
הדיג ודומםפנוח תופפים מקום חשוב בכלכלת העיר. קווי ספנות 
ותעופה מחברים את ק׳ לנפולי ולפלרסו. — גרעין העיר מיה״ב בנוי 
על גבעה מוארכת המוקפת לגונוית. חלקן הפך לבריכות להפקת פלח. 
בעיר העילית שרדו ביצזרים מתחילת הסאה ה 14 . בקרבתה אמפי¬ 
תאטרון רומי, אוניברסיטה נוס׳: 1596 ! 8,500 תלמידים ב 1974/5 ) 
וקתדרלה (שוקמה.: 1676 ). מאז שיקום העיר לאחר פלה״ע 11 גדלה 
אוכלוסייתה ( 135,370 חוש׳ ב 1949 ) בקצב מהיר מזה של יתר ערי 
סרדיניה. 

היסטוריה. ק׳ נוסדה, כנראה, ע״י הפניקים. ב 238 לפסה״נ 
עברה לידי הרומאים ובפיהם נקראד. 115 גז 03 . בתקופת הקיסרות 
היתד, העיר החשובה, בסרדיניה (ע״ע. עמ׳ 517/8 ). ב 454 כבשוה, 
הונדלים (ע״ע) וב 533 הביזנטים. ביה״ב היחה ק׳ בשלטון הערבים, 
ואח׳׳כ היתד, עיר חפשית בתחום סרדיניה. ב 1052 נתפסה בידי פיזה 
וב 1326 עברד, לידי ממלכת ארגון. בתקופת קרל ז\ שימשה ק׳ 
בסיס-צי, בפעולות נגד התורכים. ב 1718 נמסרה לידי הדוכס מסוויה 
(ע״ע). בהיותה בסים ימי איטלקי, הופצצה ק׳ קשות בםלד.*ע 11 . 

קליע ( 31153 ^ 1 ), עיר במחוז פוזנן (ע״ע), מערב מרבו פולניה. 

74,600 חוש׳ ( 1963 ). שוכנת על הגדה המזרחית של נהר 
פריטנה (יובל הווארטה). בצומח כבישים ומס״ב. בעיר תעשיית 
טכסטיל, מכונות, ססנתרים. צבעים וסזוו■ 

מרכז העיר שמר על אפיו מיה״ב. נמצאים בו, בין השאר, 
כנטיית ניקולאס הקדוש הבנויה בסגנון גותי-רנסאנסי (המאות 
ה 13/17 ), מנזר פרנציסקני (המאה ״ 17 ) ובו כנסיה, בסגנון הבדוק 
(המאות ה 13/17 ) ושרידי הזמות (המאד, ה 14 ). 

ה י ס ט ו ר י ה. במקום נערכו חפירות פרד,יסטוריות. תלמי(ע״ע) 
מזכיר אותה לראשונה במאה השניה (בשם 13 !( 031 }. במאות ה 12/14 
עמדה בק׳ טירה,. ב 1282 קיבלה זכויות עיר. במאה ה 13 התפתחה 
בק׳ תעשיית האריגה והעיר עברה לאי בנהר פרוסנה ( 1 - 05113 ?). 
ב 1343 נחתם בק׳ חוזה לפיו ויחרה פולניה (ע״ע, עמ׳ 413 ) על 
שטחי מזרח פומח׳ד, (ע״ע) וחלמנו לטובת המסדר הפוטוני (ע״ע) 
מפרוסיה. ב 1793 עברה לידי פרוסיר,. בריח בין פרוסיה לרוסיה נגד 
נפוליון 1 נחתמה בה ב 1813 . ב 1815 עברה לידי פולניה הרוסית. 
לאתר בניית מס״ב ( 1871 ) היתד, ק׳ לעיר חשובה על הגבול הגרמני. 

ק׳ היא הקהילה היהודית העתיקה, ביותר בפולניה" וראשיתה 
בסוף המאה ה 12 . יהודים היו מטבענים בשירות הנסיו הגדול 
מישקו 111 ( 1127 — 1202 ) ויורשיו. יישוב יציב הקימו יהודים מגר¬ 
מניה באמצע הנזאה ה 13 , והם נמנו עם היוזמים והעורבים של 
"תקנות ק"' שקבע המלך בולסלב ז\ לטובת היהודים (ע״ע פולניה, 
עם׳ 430 : 1264 ). ב 1287 נוסד בית-עלמין. באמצע המאה ד. 14 היד, 
בק׳ ״רחוב יהודי״. בעת המגפה ב 1349 פגעו הפורעים ביהודי ק׳. 
ב 1358 התיר קז׳יפיז׳ 111 (הגדול) להקים ביכ״נ שנשרף ב 1857 . 
במאות ה 15/6 עסקו יהודי ק׳ בהלוואות ברבית, במסחר ובמלאכה. 
הרובע היהודי התרחב עם הצסרפות מהגרים יהודים מבוהמיה 
( 1542 ), הונגריה וגרמניה, אך במשך המאה ה 15 התיישבו רבים 
מהם בערים אחרות של פולניה,. 

פרעות, על רקע כלכלי, פרצו ב 1542 . ב 1557 נפוצה עלילת 
חלול הקרבן (ע״ע). ב 1565 תבעה הקהילה ממועצת העיר לפצותה 
על נזקים שנגרמו ע״י האספסוף באותה. שנה. עשירי קי קיימו מסחר 
ער בירידי לובלין, קרקוב, פוזנן וערי שלזיה. אך עם זאת, כשליש 
מיהודי העיר לא שילמו מסים ב 1579 מחמת ענים. 

ב 1648/9 עברו דרך ק׳ מאות יהודים שנמלטו מפני המילנצקי 




759 


?ליש — ?יישר, צבי־הידש 


760 


(ע״ע), ב 1659 , לקראת סוף מלחמות השוודים, נהרגו מארת יהודים 
בק׳ והרובע היהודי נהרס. בעזרת הקהילות הסמוכות שוקמה 
הקהילה תוך זמן קצר, וב 1670 כבר קלטה את פליטי וינה. ב 1676 
אישר המלך ון 111 סובייסקי את זכויות ק', וב 1678 פטרם ה״סיים" 
מכמה מסים כדי לסייע בידם להתגבר על משבר כלכלי כבד. 
בשליש האחרון של המאה ה 17 פעלו רבים מיהודי ק' בירידי לייפציג 
וברסלאו. היו מייצאים לשם פרוות ועורות ומייבאים משם אריגים 
יקרי־ערך. סחורות מתכת ואבני חן. מ 1672 חייבים היו בעלי מלאבה 
יהח־ים להשתייך לאגודות אומנים; בתקופה זו נאסרה עליהם מלאכת 
הספרות (כולל הובשות). רבים עסקו במלאכת חייטות, פרוונות, 
צורפות, נפחות. אפיה וקצבות. 

ב 1706 היתר. שריפה גדולה בק׳, וב 1708 פרצה בה מגפה. בעק¬ 
בות זאת התרוששו רבים, וב 1713 נאלצה הקהילה ללוות מבחוץ 
כדי לעזור לנפגעים. בשנת 1720 התארגנו הסוחרים הנוצריים 
בברית להילחם במסחר היהוךי המתחךה. וכך נידרדר המצב עד 
למחצית ה 2 של המאה ה 18 . ב 1763 הופצה עלילת־דם ו 4 יר,ודים 
הומתו. ב 1760 התגוררו בק׳ 809 יהודים משלמי מס. ב 1786 היו 
מבין 207 בעלי־מלאכה בק׳ 101 יהודים. 

מסוף המאה ה 16 , נמנתה ק׳, במסגרת ועד ארבע הארצות. בין 
הקהילות החשובות בגליל פולניה הגדולה. ובמחצית ה 2 של המאה 
ה 17 השיגה את ההגמוניה ב״ועד הגליל' (עד 1714 ), ב 1737 היה 
גליל פוזנן־ק׳ השלישי בגדלו בפולניה מאוכלוסייתו היהודית, 

במחצית השניה של הסאה ה 17 היתה ק׳ מרכז רוחני חשוב. מבין 
אישיה הידועים; ר' ישראל בו נתן שפירא. רב וראש־ישיבה בשנים 
1658 — 1680 , ר׳ יהודה ב״ר ניסן, בעל ספר .בית יהודד." ( 1680 — 
1696 ), ששימש דיין בק', ור׳ אברהם אבלי (ע״ע) גומבינר, בעל 
״סגן אברה□״ ( 1656 — 1683 ). 

תחת שלטון פרוסיה ( 1793 — 1815 ) מצאו יד,ודים רבים פרנסה 
נק' כסוחרים וכספקים צבאיים. ב 1804 היו בעיר 2,113 יהודים 
(כ 30% מכלל החושבים). בשנים אלו החריף גם מאבק העירונים, 
שהחמיר במיוחד לאחר שהעיר נכללה בתחומי פולניה הקונגרסאית 
( 1815 ). ב 1827 נקבע ליהודים רובע נפרד. שהתקיים עד 1862 . 
ב 1827 התגוררו בעיר 3,463 . יהודים ( 29% )! וב 1857 — 4,352 
( 36% ). ב 1854 גרו רק 23 יהודים מחוץ לרובע. בשל הצפיפות 
ברובע מתו רבים במגפות, בשנים 1831 , 1848 , 1852 . החל בשנות 
ה 40 של המאה ה 19 התרחבה כאופן הדרגתי הפעילות הכלכלית 
של יהודי ק׳. עד 1861 פיתחו מפעלי אריגת צמר ובורסקאות וריכזו 
את המסחר בכותנה, בצמר וביינות. עם הקמת מסה״ב ( 1871 ) הקימו 
בעלי הון יהודים בתח״ר לסבון, נרות, ליקרים ותחרים, שתוצרתם 
נסחרה בכל שוקי רוסיה וסין. במפנה המאה ה 20 הקימו חרשתנים 
יהודים בק׳ מפעלי־טכסטיל חדישים. ב 1897 התגוררו בק' 7,580 
יהודים ( 32% ) וב 1908 — 14,318 ( 36% ). רבים ממפעלי התעשיה 
בק׳ היו בבעלות יהודית. ב 1836 נפתח בק׳ בי״ח יהודי (התקיים עד 
1939 ). ב 1875 נוסד בעיר בי״ס יהודי. ששפת־ההוראה בו היתד, 
רוסית. 

ב 1878 נרצחו 13 יהודים בפרעות ונגרם נזק רב. מ 1881 נהגו 
לעתים השלטונות לגרש יהודים נתיני גרמניה ואוסטריה. 

עם חשובי הרבנים בק׳ בסאה ה 19 וה 20 נפנו: ר׳ שלמה בן ר׳ 
עקיבא איגר ( 1840-1835 ), ר' אליהו רוגולר ( 1840 — 1850 ), ר׳ צבי 
הירש חיות ( 1851 — 1655 ), ר׳ מאיר אוירבך ( 1855 — 1860 ), ר׳ חיים 
אלעזר וקס ( 1862 — 1881 ), ר' שמשון אורנשטיין ( 1881 — 1902 ) ור' 
יחזקאל ליפשיץ (עד 1932 ). 

לקראת סוף מלה״ע 1 החלו לפעול בק׳ מוסדות ציבור יהודיים, 
והוקם בי״ם "החכמוני" ובי״ם דתי־לאומי לנערות ,.חבצלת". במארס 
1919 , לאחר כינון השלטון הפולני, נערכו פרעות ביהודי ק׳ והתאר¬ 
גנה הגנה עצמית. ב 1921 התגוררו בק׳ 5,566 יהודים ( 5% ), וב 1931 


— 19,248 יהודים. בין שתי מלה״ע פעלו בעיר מפלגות יהודיות 
ואיגודים מקצועיים ובבחירות לעיריה ( 1927 ) נבחרו למועצת העיר 
11 יר,ודים (מביו 34 ). מ 1916 פעלה בק׳ גימנסיה יהודית. בשנות 
ה 20 — 30 פעלו בעיר 3 בת״ס שדוברה בהם יידית. ב 1919 החל 
לר,ופיע בק׳ שבועון ציוני. מ 1927 יצא לאור שבועון בלתי-מפלגתי 
,.קאלישער לעבן". 

בשנות ה 30 התקיימו בק־ כ 35 בתכ׳־נ. למן 1933 התגברה בעיר 
תעמולה אנטישמית. ב 1939 היו בק' כ 20,000 יהודים ( 50% ). עם 
כניסת הגרמנים נמלטו כ 20% מיהודי ק׳, וכפה אלפים אחרים נמלטו 
מאוחר יותר. אלפי יהודים גורשו ע״י הנאצים לאיזור לובלין, כ 1,300 
איש הועברו למחנהיעבודה ליד ק'. בתחילת 1940 נותרו בק' כ 600 
יר,ודים. כ 200 חולים נהרגו ע״י הנאצים. כ 200 אחרים נשלחו למחנה 
השמדה בסוך■ 1941 והנותרים לגטו לודז׳. לאחר המלחמה לא חודשה 
הקהילד,. 

ספר קי, א׳--ב׳, 1964 — 1967 ! י. ד. בית-ד,לוי, תולדות יד,ידי ק׳. 

תשכ״א. 

ג. שם. ' מ. אר. צי. 


?|ליער, צבי־הירע ( 1795 , ליסה — 1874 , טורו), רב נודע, 
ממבשרי הציונות (ע״ע, עם׳ 593 ), תלמידם של ר׳ יעקב 
מליסה ור׳ עקיבא איגר (ע׳ערכיהם). במורן ישב מ 1824 , וברבנותה 
כיהן — בלא שכר — עד לפטירתו, בההפרנסו מחנות קטנה שניהלה 
אשתו, 

פעולת-חייו היתה הטפתו המתמדת לרעיון יישוב א״י. גם בפול' 
מוסיו, בע״ס ובכתב, נגד הרפורמה הטעים את האמונה בביאת 
המשיח ואת ערר יישוב א״י וקיום המצוות התלויות בארץ. כבר 
בפגישתו עם אנשל רוטשילד (ע״ע) ב 1836 מען ק׳, שגאולת ישראל 
לא תבוא באופן נסי בלבד — במצסייר בעיני המון־העם — ותחילתה 
תדדה בידי אדם. שלב ראשון זה צריך לחיות יישוב א״י ותחיית 
המצוות התלויות בארץ, כולל חידוש הקרבנות (ע״ע) שניתן להקריב 
גם בזמן הזה. כקרבן פסה. בנושא זד, חיבר את הקונסרם "שלום 
ירושלים" (טהורן, תרכ״ז), וניהל ויכוח בהלכה עם ר׳ עקיבא איגר 
ור׳ משד, סופר (ע״ע), את רעיונותיו ביסס על מקורות תלמודיים 
וקבליים כאחד. בהכניסו יסוד אנושי פעיל לתכנית הגאולה של עם■ 
ישראל עורר את התנגדותם של רבים מרבני זמנו. בד,טפתו לעליה 
הסתייע ק׳ גם בהתעוררות הלאומית שקמה בזמנו בין עמי אירופה, 
והתדיע על בך שעם-ישראל הוא היחיד שאיו בקרבו התעוררות כזו, 

לכלל פעולה מעשית הגיע דק ב 1860 , כשיסד ח. צ. לודיא (ע״ע) 

את החברה הראשונה למטרה זו וק׳ הצטרף אליה. חברה זו הו״ל 
את ספרו "דרישת-ציוף (תדכ״ב), שזמן רב שימש כספר-יסוד 
להסברת רעיון השיבה לא״י 
בחוגים חרדיים, ותורגם לכמה 
שפות. בספר זה באר ק׳ בארי¬ 
כות את התאוריה שלו על הג¬ 
אולה שתבוא בשני שלבים. ו¬ 
הסביר כי תפקיד השלב הראשון 
להשתית את היישוב בארץ על 
בסיס כלכלי בריא, במקום ה¬ 
תלות ב״חלקה" (ע״ע). ק׳ גם 
עמד על הצורר ביצירת חיל 
מאומן למלחמה ולפעולות שי¬ 
טור, וכן הציע לייסד בי״ס חק¬ 
לאי. הספר הגיע לידי משה הם 
(ע״ע) אחרי שכבר סיים את 
כתיבת ספרו,.רומא וירושלים", 

אך הוא הספיק להכניס קסעים 

יזרב צבי הירע (עולוה 

הצילוסים של ף.סוכנזת, ירושלים) ממנו בנספחות. 



761 


?לישר, צבי־הידש — קלסנש 


762 


לאתר פרסום הספר התמיד ן׳ במסעי־תעמולה עפ״ב אירופה, 
במיוחד כדי לרכוש את לב מנהיגי הציבור. סן פרסם מאמרים בכ״ע 
יהודיים רבים. בו־בזמן המשיך בכתיבתו בתחומי ההלכה והאגדה: 
״אבן בוחן״ (תר״ג) ו״מאזנים למשפט״ (תרט״ו) — על שו״ע חו״מ! 
,.אמונה ישרה״ (ח״א — תר״ג 1 ח״ב — תר״ל) ■ - ספר מחשבה, 
לביסוס היהדות המסרתית ונגד הרפורמה 1 ■יציאת־סצרים" (תרכ״ד), 
פירוש להגדה של פסח, ועוד. ק' נסחף לוויכוח עם הדבנים שהתנגדו 
לו, מהם גדולי רבני ומנו, ובמיוחד עם רבני א״י דאז. הוא טען 
להבחנה בין עזרה פילנתרופית ליהודי א״י — שבה היו פעילים רבים 
מרבני גרמניה, ולה ערך של צדקה — ובין התיישבות חקלאית בא״י, 
שרק היא יסוד בריא ליישוב היהודי בארץ. ק׳ ראה מעין התחלה 
של הגשמת רעיונו בסוף ימיו, כשנוסד ביה״ס החקלאי "מקוה,- 
ישראל"(ע״ע). ק. נסר (ע״ע) ביקשו לעלות לא״י ולפקח על הוראת 
המצוות התלויות בארץ בביה״ם, אך העניין לא נתגשם. בניו, אריה־ 
לייב וזאב־וולף, המשיכו בפעולותיו. 

מבתר כתביו הציוניים של ק' נדפס בליווי מבוא מאת ג. קרסל 
(תש״ג). כל כתביו הציוניים, לרבות איגרותיו, נדפסו במכונס, בליווי 
מבוא מאת י, קלויזנר יחש״ז). שני הקבצים כוללים ביבל׳ מלאה. 
מחקריו כונסו בספר "פתח הדעת' (תרע״א). 

י. בור־אריה, הרב צ״ה ק׳, תרפ״ה: נ. סוקוליב, ר׳ ג״ה ק' (בחור; 

אישיס. ב׳). תרצ״ד,, י. קלויזנר, רירב צ״ד, ק׳ ויישוב א״י. תש״ו: 

י. בץ, דמות־ הד,יסטורית של הרב צ״ד, ק׳(שיבת ציח, ב׳-ג׳). תשי״ג: 

א. י. ברופבדג. הגאון רבי צ״ה ק׳, תש״ד. 

ג. ק. 

?ןלמבם (ז. 11111 ז 1 ״ 1 ס 0 ), בירת אוך.יו, אה״ב! 576,100 תוש־. בק¬ 
רבתי 1,107,000 חוש׳ (אומדן 1975 }. ק׳ שוכנת במפגש הנה¬ 
רות אולנטנג׳י וסיאוטו (יובלי נד.ר אוהיו! ע״ע), בלב איזור חקלאי 
פורה במרכז המדינה. ב 1812 נבחר המקום לבירת מדינת אוהיו, 
ותוכנן ברגם שתי־וערב האפייני לערי אה״ב בתקופה ההיא. לצורך 
בניית העיר יובשו ביצות והיא חוברה לתעלת אוהיו־אירי ( 1832 ). 
מאמצע המאה ה 19 נסללו אל ק׳ מספר מס׳ב והיא היתה לצומת 
תחבורה חשוב, הכולל היום גם נמל־תעופה בי״ל ומוקה לכבישים 
מהירים. בסוף המאה ה 19 היתר. ק׳ מרכז לבניית מרכבות. התעשיה 
התרחבה. בעיקר משננת הסג של המאה הנוכחית, בעקבות הפקת 
חמרי־הגלם בסביבה. בק׳ מייצרים מכונות, מטוסים, חלקי מכוניות, 
צבעים, נעליים. מזון ומכשירי־חשמל. — בעיר 3 אוניברסיטות, 
שבגדולד, שבהן לומדים 51,000 תלמידים ( 1974/5 ), וכן מכללות 
ללימודים גבוהים, מוזיאונים ותזמורת סימפונית. בק׳ פועל המכון 
ע״ש בטל (ט 1011 :וב( 1 ) למחקר מדעי־תעשייחי. 

יהודים בודדים התיישבו בק׳ ב 1838 וקהילה זעירה התארגנה 
ב 1846 . ב 1870 נבנה ביהכ״נ הדאשון. במדוצת השנים הוקמו קהילות 
נוספות -- אורתודוכסיות. קונסרווסיביות ורפורמיות. ב 1903 נחנך 
ביכ״ג גדול! בק' ישבו אז כ 100 יד.ודים. ב 9 'י, 1918 הופיע בק" עתון 
יהודי באנגלית. קיימים בק׳ בי״ס-יומי יד,ודי ובת״ס ללימודי יהדות 
ליד בתהב״נ. יהודי ק' עוסקים במסחר, תעשיה ומקצועות חפשיים 
ומשתתפים בחייה הציבוריים של העיר. באוניברסיטה של מדינת 
אוהיו בקי נלמדים מקצועות היהדות. ב 4 ד 19 היו בק׳ כ 13,000 יהודים, 

?!למיקית, הךפובלי^קת !;!אוטונומית 7 !־ ( 1 !גא 3.5111.115 צ 1 

.?. 17,0.0 ), רפובליקה בדרום־מזרח בריה״ס האירופית! 

שטחה 75,900 קמ״ר ובה 275,000 תוש־( 1975 ). הרפובליקה משתרעת 
ממערב לוללגה התחתית ובמישור הצחיח של חופו הצפוני־מערבי 
של הים־הכספי (מפד״ ע״ע מועצות, ברית ה-, עם׳ 657/8 ), בירת 
הרפובליקה — אליסטה ( 61,000 תוש׳). 41% מתושבי הרפובליקה 
( 109,500 נפש) הם ק ל מ י ק י ם (ק״) — עם ממוצא מונגולי, שמספרו 
הכולל בבריה״מ 137.000 נפש. הק" מכנים עצמם אוירט, מספר 
מועט של ק' חי לאורך הנהר דון וברפובליקה הקירגיזית, וכן 


באה״ב, לשם היגרו אחרי מלה״ע ! 1 . תחום מחייתם של הק" הוא 
איזור ערבה צחיח־למחצה, רל במשקעים ( 180 — 400 מ״ס לשנה). 
במי־תך,ום. בנהרות ובקרקעות ראויות למזרע. האיזור מתאים בעיקר 
למרעה, שהוא מקור הקיום המסרתי של הק". 

עד המאה ה 16 נדדו הק" (אז מונגולים מערביים) בערבות מערב־ 
סין. במחצית הראשונה של המאה ה 17 נעו חלק מחק" דרך דרום־ 
סיביר ודרום הרי־אורל לחופי הים-ה,כםפי ולערבות הוולגה, התחתית, 
ושם דחקו את שבטי הנוגאים. הק" קיבלו על־עצמם את הסית רוסיה. 
תוך שמידה על אוטונומיה לאומית. בתקופת התפשטות האימפדיה 
הרוסית (המאה ה 18 ) התנגדו הק" להתיישבות בשסחיהס. לפני-כן 
( 1668/71 ) סייעו למרד־האיכריס בהנהגת ס. רזין, ועם ריבוי המרד 
חולקו אךמותיר,ם לאצולה הרוסית. ב 1771 , בגבור הלחץ הרוסי על 
נחלותיהם, ערכו כ 300.000 ק״ מסע־הגירה לסין. רק כ 15,000 הגיעו 
ליעדם ויתרם נספו בדרך. ברוסיה נותדו כ 50,000 ק", דובם בגדה 
המערבית של הוולגה. בראשית המאה ה 19 גירשו הרוסים את הק" 
למדחק 40 ק״מ מגדות הוולגה ומחופי הים־הכספי, ובכך שללו מהם 
מקורות-מים ואפשרויות דיג. בימי מלחמת האזרחים ( 1917/20 ) היגרו 
ק״ רבים לאירופה המרכזית וה.מערבית. ב 1920 הקימו השלטונות 
הסובייסיים את המחוז הקלמיקי האוטונומי, וזה הפך ב 1936 לרפוב¬ 
ליקה אוטונומית. במלה״ע 11 הואשמו הק" בשיתוף-פעולה עם 
הנאצים וגורשו לאסיד. המרכזית תוך שלילת האוטונומיה הלאומית. 
ב 1957 הוקם-מחהש המחוו האוטונומי, וב 1958 היה לרפובליקה 
אוטונומית. 

ער לתקופה הסובייטית ניהלו הק" אורח-היים נוורי כפגדלי צאן, 
סוסים, בקר וגמלים. סוסיהם היו נורעים ומבוקשים הרחק מתחום- 
מושבם. ביתם המסרתי של הק" הוא אוהל (יורט) תפור מעורות. 
ב 1847 החלו הרוסים ליישבם במקומות-קבע. תהליך שנמשך עד 
1940 . בתהליך המעבר להתיישבות-קבע עבר חלק מחק" לחקלאות, 
אך רובם שמרו על העיסוק המסרתי (כיום, בעיקר גידול כבשי 
צמר ופרווה). 

הארגון החברתי חפטריארכלי-שבטי המסרתי של הק" נעלם 
בתקופה הסובייטית. גם הדת הבודהיסטית (הלמאיסטית), המשותפת 
לכל המונגולים. כמעט נעלמה, שפת ד,ק" שייכת למשפחת הלשונות 
המונגוליות. בעבר השתמשו הק" בכתב מונגולי, אחרי המהפכה 
הסובייטית — בכתב לאטיני, ועתר, — בכתב רוסי. 

ב. שס.. 

קלט[, אטריל* (אימרה) — הבח 17311 (סזח!() ג 1€1 ־ €1 ת 1 ח 111 — 
( 1882 , סיופוק [הונגריה] — 1953 , פריס), מלחין אופרטות 
יהודי הונגרי. ק׳ למד את מלאכת ההלחנה בבידרס המלכותי למוסיקה 
בבודפשט, אגב לימודי משפסים. לאור הצלחתם של שירי-קברט 
שהלחין פנה לתחום האופרטה, עד 1936 חי בווינה, ולאחר שהות 
קצרה בשוויץ ובצרפת הגיע ב 1940 לאה״ב. אחרי מלה״ע 11 שב 
לאירופה וזכה לקבלת-פנים נלהבת. — האופרטות של ק׳ שופעות 
נעימות ברוה עממית הונגרית, הנעות בין סנטימנטאליות לבין עלי¬ 
צות בתזמור עשיר ורבגוני. המפורסמות שבהן: ״הביאדרה״( 1921 ) 1 
״נסיכת הקרקס״ ( 1926 ) ! ״נסיכת הצ׳ארדאש״ ( 1915 ) ! ו״הרוזנת 
מריצה" ( 1924 ). 

׳ 6 )^ 1 ?// 6 •וןות ,\ 1 בוזז 1 ג>{ ./י 

. 1966 .£ //נ" 

קלמנטיים, כתבים, ע״ע קלמנס ( 1 ). 

קלמנס ( 6115 חמ: 016 ), שמם של 14 אפיפיורים ואנטי־אפיפיורים. 

1 ) ק׳ 1 (הקדוש) והכתבים הקלמנטיים — בישוף 
רופא וה,וגה,-דעות שפעל בשנת 96 לערך. ק׳ היה. כנראד" עבד 
משוחרר של סיטום פלאוויוס קלמנס (אחיינו של הקיסר דומיטונום 
[ע״ע!) שהוצא-להורג בגלל התייהדותו. הוא מחבר האיגרת ("הרא- 


763 


רלמנס 


764 


שונה אל הקורינתיים") היוונית אל הנוצרים שבקורינתום, שהדיחו 
את זקני עדתם. ביו־השאר כוללת האיגרת את האזכור הקדום־ביותר 
של רדיפת הנוצרים ברומא, ע״י נירון קיסר, ושל הוצאתם־להורג 
של פטרום ופאולום (ע׳ ערכיהם). כן מסיפה האיגרת לאיהוד, למוסר 
נוצרי ולקבלת מרותה של מלכות רומי ע״י הנוצרים. במידה מסוימת 
מושפעת האיגרת מהנות הסטואה (ע״ע); עם־זאת היא מסתמכת על 
המוסר היהודי המקראי. באיגרת לא ניכרת איבה ליהדות. שאליה 
הוא מתייהם באהדה. נראה שהדבר מוסבר בכד שק׳ היה בעצמו 
ידא־שמים לפני שהתנצר. האיגרת השניה ("השנית אל הקוריג■ 
תיים"), שק׳ אינו מחברה. היא הדרשה הנוצרית הקדומה־ביותר 
שהניעה לידינו(נתחברה, כנראה, לפני 150 ). היא מרגישה את אורה־ 
החיים הנוצרי, את חובת המאמינים לחזור-בתשובה ואת הנכונות 
למוח על אמונתם, שחי האיגרות נשתמרו באותו כה״י היווני בירו¬ 
שלים שבו נמצא גם הדידכי (ע״ע). שתי ד,איגרות מודפסות בכל 
ההוצאות המודרניות של ו■^ 011 ^ 5 נ x ז\/ מזזגיו. ■■ חגו של ק׳ חל ב 23 
בנובמבר, 

; 1943 ■ 11 )׳ 1 ■> 1 וו 0 > 1 ■ 11 ) ■ 1 !ו >.״י/ 4 / .,) 

, 1958 11111 :: , סוין)*./ .■\\ 

הכתבים הקלמנטיים הם ספרות נוצרית עניפד, (מלבד 
האיגרת השניה) המיוחסת לק׳ ז. בין־השאר ייחסו לק׳ את . 05 ח\-. 
!!חסזזאאזלתסס ("תקנות השליחים"), חיבור יווני מקיף סך 

המחצית השניה של המאה די 4 שנתחבר, כנראה. בסוריה. ששח הסס 
ריס הראשונים מבוססים על חיבור סורי נוצרי. - 0 ] 5 ( 1 <ז\, ו^ 1111 ^ 5 ח|^ 1 נו 
!!■!!■!ס! ("הורת השליחים"), שנתחבר בצפון־סוריר, במחצית הרא¬ 
שונה של המאה ה 3 , הספר השביעי (פרקים 32-1 ) מבוסם על 
הדידכי וביתר נכלל חומר נוצרי מאלף ו תפילות, תקנות הבנסיה, 
דרשות ועוד. בספר השביעי (פרקים 33 — 38 ) מצויה תפילת "שמונה 
עשרה" (עמידה). בעיבוד ובהרחבה נוצריים. 

חיבור אחר המיוחס לק׳ ואשר ק׳ הוא גיבורו נתחבר. כנראה, 
בראשית המאה ה 3 . החיבור מדבר על נדודי פטרוס בא״י ובסוריה, 
על ויכוחיו ועל נצחונו על סימון (שמעון) מגום (ע״ע). על ק׳ 
המתלווה לפטרום ונהיה ליורשו ועל תולדות חייו האגדיים של ק׳. 
ביסוד החיבור מצויה ספרות של כת נוצרית-יד,ודית, ה״אביונים", 
ולכן נודעת לחיבור זה חשיבות מכרעת לידיעתנו על כת נוצרית- 
יהודית זו, תורותיה, דבקותה כיהדות וד,תנגדוחה לפאולוס ותורותיו. 

חיבור זה הגיע לידינו בשני עיבודים: האחד ביוונית, 01£ } 1 נ 1 א 0 ' 
(.דרשות"), והשני בתרגום לאטיני. 5 ^״ 3 > 1 ^;ח 08 ^^) 1 (..הכרויות", 
ז״א איחוד בני משפחת ק׳ לאחר פגישה ור,כרות)• 

הטכסנז הסודי של 1 ) 311 ) 145 ) 1 ( 1 י׳־ל בידי ■) 1 )זגא 141 10 ) .י 1 , 1854 . 
תרגום לאסיני של 3113 ) 11145 ( 1 מסורית והסכסט היווני של - 5 -<)י).ג/ 
5 ) 011115111011011 : 31 ) 1011 י״ל בידי 01115 ? .ק. 1905 . הטכסט הלא- 

סיני של 3 ; 31 ) 35 ! 11 ( 1 י״ל בידי ז)! 11 וו'ד ,£, 1963 . 

,ז 6 ;( 60 ;ן 5 ,׳ז ; 65 — 1953 ,[!'! .וס 1 וו'/ 1 ס 1  1 ; 01 ^ו 1 ' 1 '.'{ •) 1 < 1 ,(.! 04 ) מוו 01 ןו 

.( . 1 ? ; 1958 , x ו^ווו^ח^ 7 ו*^ 1 >| 0 |^וס^? וו■!)) ווו 

. 1964 . 1 וווו 1 וו-)! 5 חו 1 :>וי£)) 1 ו 1 15 ) 0 .;■( 1 -. 111.11 <') 

ד. ס. 

2 ) ק׳ (גי פולקודי, ( 11 ) 11 ) 01 ' 1 ץ 1011 ), אפיפיור בשנים 1265 — 
1268 , משפטן בשירותם של רוזני טולוז ויועצו של לואי ^. 1 (ע״ע), 
ק׳ נבחר לאפיפיור בהעדרו. במדיניותו. תמך בשרל מאנז׳ו (ע״ע). 
אחי לואי X ^. סייע לו במימון המערכה הצבאית נגד מנפרד (ע״ע) 
והפקיד בידיו את מלכות סיציליה. הוא ההרים את רבי־הננסיה 
שתמכו בקונרדינו (ע״ע) והביא להתמוססות החזית הגיבלנית (ע״ע 
גולפים וגיבלינים). ק׳ תמך במסע-הצלב בפרוסיד, ובליווניה וסייע 
לאלפונסו מקסטיליה נגד המאור׳□ בספרד. הוא נודע כמארגן הקוריד. 
הרומית למטרות ריכוזיות. 

ביחסו ליהודים היה נוקשה. את הלווים הנוצרים שנדרו לצאת 
למסע-צלב פטר מחובותיהם ליהודים. בהתבתבותו עם מלכי ארנון 


וקסטיליה דרש להגביל את היהודים בוויכוחים הדתיים עם הנוצרים. 
ק׳ אישר את גינוי הרמב״ן (ע״ע משה בן נחמן} לאחר הוויכוח 
בברצלונה עם המומר פבלו כריסטיאני. בבולה ■) 1 )) 0 ) 310 ל] 11 יד 
(,.בנפש סוערת") המיל את סמכות האינקוויזיציה גם על היהודים 
שביקשו לגייר נוצרים. והתיר לה לרדוף את המומרים-מאונם 
שביקשו לשוב ליהדות. 

^ 4 * 7 .חו.וו 1 ( 1 \ז 11 >( . 8 ; 1945 ■ • 1893 ,'׳!/ .€ 3 ^^ו^ 5 ו'ן^^■{ 5 י^ 1 .( 111111 ״( .,- 1 

^ן^ן תו 4 -)ן■)/ ^{ון /) 1/1 . ..־)י/ס'/ ^ 1/1 .ןןן;ת( 5 .\. ,ן•{ ; 58 ל| ,סיסין. 4 ' 1 111111111 ^ 

^\|ן /״ ״■״־// ■ 11,1 }>ווו, !/)■וו!!):) ,!ס.׳/((.' 41 ) .' 8 ; 965 ! 

.^ 66 ''( ,ץ-ווו)(<) 0 11 ( 1:1 

3 }ק״\(נךטךן דה גו ( 001 : 11 ) 51 ו 01 ' 181:111 ), אפיפיור בשנים 
1305 — 1314 . ק- נבחר כמועמד־פשרה בעקבות סבסוו בוניפציוס ן! 1 '\ 
ופיליפ 'לו ה״יפה" (ע• ערכיהם). אחרי בחירתו הפך את סיעת 
האיטלקים למיעוט והבטיח את תמיכת הצרפתים במדיניותו. ב 1309 
קבע ק׳ את מושבו באויניון (זליע) והיה לראשון האפיפיורים של 
..גלות אוויניון". ביחסיו עם פיליפ '\ 1 . מלך צרפת, נהג ק׳ לסירוגין 
בתקיפות ובוותדנות שנתפרשה כחולשה. ק׳ השכיל לתמרן ולהשהות 
את ההכרעה בשאלת כוניפצייס והטמפלרים, שפיליפ ביקש לבטל 
את מסדרם מטעמים כלכליים ופיננסיים כבר ב 1307 . ועידת-הכנסיה 
של וין () ¥101111 . 1311 ) טיהרה את פיליפ ואת נוגדה (ע״ע) בעניין 
הפגיעה בבוניפציוס, אבל לא הכתימה את זכר האפיפיור. כרצון 
הפלו. בפרשת הטמפלרים זכה פיליפ להשג של ממש, ובהתערבותו 
הוחלט ב 1313 על ביטול המסדר, 

את כהונת ק׳ מאפיינים ריכוז המינהל האפיפיור׳, התערבות 
ישירה בהענקת הבנפיקיות ותביעות גדלות והולכות למסי-כנסיה. 
ק׳ עצמו היה מלומד ומשפטן, הוא פרסם את ה ) 1111113 ) 111 ) 01 (ע״ע 
קנוני, משפם, עס׳ 874 ) והקים קתדרות לשפות המזרח — למטרות 
מיסיונריות. כן השתדל לארגן מסע-צלב חדש (החל מ 1305 ). שאמור 
היה להשתתף בו פיליפ 1¥ . בחמתו נכתבו תכניות מפורטות למסע 
ונעשו הבנות לארגן חלוץ ימי של ההוספיסלרים! זה זכה לכבוש את 
רודוס ב 1310 , בן דרש ק׳ מן הציבור לסייע במימון המסע, ואת המש¬ 
תתפים בו פטר מחובותיהם ליהודים. לקריאתו נענה אספסוף משולהב 
וחסר־אמצעים מגרמניה ומארצות-השפלה, שנדר לצאת למסע, 
ובדרכו דרומה לאוויניון פרע ופגע ביהודי בראבאנט וצפון-צרפת. 

צ. ברב. פרעות ביהודי בדאבאנט ב 1309 (ציון. ל״ד), וזשכ״ט 1 
()=)),)־. 2 . 13 ) .), 11111 <, . 11 ; 1911 .;■) 8 ■)( ),),//;,;׳ז /) ׳ 1 .־) ,() 1 נ 1 ;))./ 1-1 .:} 
, 11011 ^ 11-1 ." 11 ־,•זי/ו!'/ , 1.11 ](>ז\ .;> • 934 ! . 2 ( 13 —// 3 / ,ן/// 47 ;'׳ 1 10/1 

011 115 ({- 5 י^^' 7 155 וווו,-/) 111115 ;■.^.^ ,( ; 949 [ ,(( 137 — 1303 

1:1 110 חמיו!!(([!) וו<) 1 ו 0 ' 1 ■ 11 /■ץ ,• 1 ;|)ר 19 ,זע/, /;׳>׳צ 0 /י. 

,'\ 1 0 !> ;י.ר) 0 ;י.ז 1 וח 108 ) ]) ז,י^ענ^■| 110 1 ! 11 ז 1 ; 11 | 1114 ( 1 ; ;! 110 סז-זוסיור*. 

, 1937 ,( 83-109 . 33 - 11 

4 ) ק׳ (פיר רודה 1 ז;}י^ 10 ן סזזשוקן). אפיפיור בשנים 
1342 — 1352 . ק׳ היה ממקורבי חמלו פיליפ ¥1 וקודמו בכהונה, 
האפיפיור בנריקטוס ^ו x (ע״ע), שמינהו לחשמן ( 1338 ). מאמציו 
להביא לסיום מלחמת מאה השנה (ע״ע) בין צרפת לאנגליה לא 
עלו יפה. כקודמיו המשיך להיאבק בקיסר לודויג 1¥ מבוריה (ע״ע) 
ובפלג הפרנציסקנים הרוחניים (ע״ע נצרות, עם׳ 345 ) ! בעיה זו 
מצאה את פתרונה נ 1347 , עם מות קיסר גרמניה ובים כניעת וילים 
מאוקם. בימי כהונתו נשמטה איטליה משליטתו הישירה, וקולה די 
ריאנצו (ע״ע) חולל מהפכה ברומא ותפס בה את השלטון, ק׳ ניהל 
את הצרו באוויניון בפאר מלכותי, ובצו שפרסם ב 1334 שמר לעצמו 
את הזכות הבלבדית לאשר ולמנות אנשים לבהונות ולתפקידים 
כנסייתיים — צעד שנועד לממן את פעילותו המגוונת. ק' נהלז 
מספר פעמים להגנת היהודים ויעץ שלא לגרשם מדרום-צרפת, אף 
שכפה עליד,ם לענוד את ה״סלאי". כשפרצה המגפה השחורה (ע״ע 
דבר) ב 1348 יצא בשתי בולות 15 ) 13 ) 10 !)))!ל להגנת היהודים, דהה 
את האשמות־השווא בענייו הרעלת הבארות וגינה את הפרעות 
שנערכו בהם. 

. 1951 , 1101011.1111 •/?/״י/ .• 4 ׳./;)/ 7 ;?׳ע/)/ג. >) 7 ׳ז .'(■;!.•;!!־)■•ז ,\. 





765 


קלמנם — קלמנס מאלכסנדריה 


766 


5 ) קי ז 1 '\ (ג׳וליו דה פדיצ׳י וו״ 1-11 ״ 11 ז ־!ז! ״ 711111 >]), אפיפיור 
בשנים 1534-1523 . כהונתו היתד, רצופה תככים ומדיניות חמקנית 
בין האינטרסים המנוגדים של פרנסוא 1 (ע״ע) מצרפת וקרל 
(ע״ע) קיסר גרמניה. תוסד־הכרעה אפיין גם את עמדתו לגבי גירושי 
הנרי 111 ש (ע״ע) וקתרינה מארגון. מחדלו של ק׳ לתמוך בתנועת 
הרפורמה בתוך הכנסיה הביאה לבסוף להתחזקות הלותרניזם (ע״ע) 
ולד,תפשטות הפרוססטנטיזם (ע״ע). כאיש רנסאנס וכצאצא של 
בית מדיצ׳י (ע״ע) היד. פטרונם של מלומדים ואמנים כגון צ׳ליני. 
רפאל ומיכלאנגילו (ע׳ ערכיהם). ביהסו ליהודים היה בד׳יב מתון. 
הוא העניק כתבי חירות וזכויות לרופאים יהודים, והתרשם בנראה 
מפעילותם ימסענותיהס המשיחיות של שלמה מלכי ודוד הראובני 
(ע׳ ערכיהם). כן ביקש לשפר אח גורל אניסי ספרד ופורטוגל, 
התערב לטובת יהודי קונטה־וניסן בדרום־צרפת וב 1530 התיר 
ליהודי גרמניה במנטובה לפתוח ביכ׳׳נ משלהם. עם־זאח לא נמנע 
מלהטיל על היהודים במדינת הכנסיה מס כבד למימון המלחמה 
בתורכים. 

,״!!״ו,!;:״ו)״,א .׳ 1 . 1 ..״וו■.־. ,״ 4 ־ 1/1 ״, 7 ) ., 1 ״, 1 ; 1 ,״.ע . 1 ג . 11 

. 1 ןי\ ו!/ ן! 1 ן — ■>ו 1 { 0 \ 1 •>)> 

7 ! )ז•,!!.׳.־,^ •י.ל>// 7 ^;־ז;£ גי>/ >ווזק 1 ^ 1 ■! 11 ,ו 1 ו)זג 1 \ •:׳ 11.11 .' 1 

.ווע\ .־נ 7 ./ 0 /, 0 ״ 

6 ) ק' !ז 1 ז\ (איפוליטו אלדובראנדיני [ו 1 ו|[ 1 חגז 11106 ל׳ ׳"נ 1 ״קת 11 ), 
אפיפיור בשנים 1592 — 1605 . ק', בן למשפחה מיוחסת ומשפטן. 
שירת בחצר האפיפיורית בתפקידים מגוונים. ב 1585 נתמנה לרשמן. 
הוא עשה רבות למניעת שערוריות בכנסיה, שינה את המדיניות 
הפרו־ספררית בתקופת מלחמות־הדת בצרפת, והכיר באנרי שן 
(ע״ע) כמלכה החוקי. ק׳ התייחס בהבנה לפקודת נאנט ( 1598 : ע״ע 
צרפת- עמ׳ 922-919 ) והיד, הארדיכל של חוזה ורון ( 1115 יז-ו״ 17 
1598 ), שהשכין שלום בין צרפת לספרד. הוא נמנה עם תומכי 
הרפורמה בכנסיד, והיה ממבצעיה בפועל. כן קידם פעולות מיסיו¬ 
נריות שונות, ובין־היתר סייע לפרנסוא דה סל (עיע). הוא דאג 
לתיקון ספרי־התפילה והוציא מהדורה חדישה של הוולגאטה. ק׳ עמד 
אישיית בראש הוועדה שחקרה את בעיית המוליניזם(ע״ע). בימיו הוח¬ 
מר מצב היהודים. הם חויבו להאזין לדרשותיהטפה נוצריות, וב 1593 
הוגבלה זכותם להתיישב ברומא, אנקונה ואוויניון ולעסוק בסחר ארי¬ 
גים. דיכוי דתי זה הגיע לשיאו ב 1601 , עם שריפת התלמוד ברומא. 

7 ) קי ^ 1 ^ x וקרלו דלה טורה רצוניקו [ס״סיד 110113 03110 
״ס 1 '״ס 032 ) 1 )), אפיפיור בשנים 1758 — 1769 . ק' נבחר כמועפד־ 
פשרה על דעת סיעת הבורבונים הקנאים ( 2013011 ) שביקשה להושיב 
על כס פסדום אדם תקיף. כהונתו חלה בעת שהאנטי־קלדיקליות 
מצאה ביטוי עז לא רק בדאיזם (ע״ע) ובחוגי האנציקלופדיססים, 
אלא גם במאמצי המלכים הבורבונים להביא לפירוק מסדר הישועים 
(ע״ע). בעיה זו העסיקה והסלידה את ק׳ במשך כל כהונתו■ תחילה 
פרצה הסערה בפורטוגל, שם נאסרו הישועים באשמת חתרנות נגד 
המלך. גם צרפת דרשה שינויים מרהיקי-לכת בתקנון המסדר, דרישה 
שק׳ דחה בתוקף. ב 1764 גורשו הישועים מצרפת בפקודת לואי 
(ע״ע). ובתגובה יצא ק׳ בבולה בשבח המסדר ופעלו. ב 69 ד 1 , לאחר 
שגורשו גם מספרד. פרמה ונפולי ( 1767 ), דרשו נציגי ספרד. נפ(ל' 
וצרפת מק' לפזר את המסדר ולבטלו.• סבורים כי צכיד זה קירב את קצו. 

בימי ק׳ נתחדשה עלילת-הדם נגד היהודים בפולניה. בעקבות 
פניותיו של שליח הקהילה היהודית בפולניה נתמנתה ועדת-חקירה 
מטעם האינקוויזיציה, בראשותו של גאנגאנלי (ק׳ מ x לעתיד), 
שגינתד, את העלילה כהאשמת־שווא! קי הורה לנציגו בוורשה לנהוג 
ע״פ מסקנותיה. 

■ 810301, X^1X ) ז,•,):,,) ( 0 ץ/סססצ ■£,/) ״,זי,',' ,■״/,,..)',•, ■),/•ד -, 810.11 .•■ו . 3 

- 126 ; 33 — 211 , 1 ) 9 : 511 ,) —,־) 2 ,) ; 517 —?מ■ : 368 —, 11 ■!. . 1311 — 113 
י.!,',•,,; ■׳ 41 ,;,/ו. , 3 ״״ 1 / ■ 77,1 .(. £11 ) : 8011 .€ ; 12 'ע 1 ,( 273 — 258 . 152 
1 י! 1 111,1 :■, 1,1 '! 11,1 (ס ׳נ״״■,',/ 7 77,1 ,ז״זס;■) .. 1 ; 35 וי 1 ,, 11111 ■ 1/11 ׳.,״״ 
, 1951 . 11111 1111 ^ 11 ■,! 11,1 01 01,11 


8 ) ק׳ 7 \ז%(ג׳רבני וינצ׳נצו אנשוניו גאננאנלי 1 ״,?!];!:)!■(יד 1093001 ( 1 
( 30830011 () ״ 1/301001 ), אפיפיור בשנים 1769 — 1774 . ב 1746 נתמנה 
ק־. חניך ד.פרנציםקנים, ליוע׳!־ משרד האינקוויזיציה, וב 1759 - 
לחשמן. בחירתו חלה בעת שבעיית הישוע^ים (ע״ע) הסעירה את 
יחסי הננסיה והמדינה במדינות אירופה, (ר׳ ק׳ התנגדותו 

לישועים קירבה אותו לעמדת המלכים הבורבונים, שביקשו להביא 
לביטול המסדר, אולם אין כל ראיה שק׳ אמנם התחייב לצעד בזה. 
מתוך רצון לקיים יחסים הקינים עם המלכים הקהוליס ולפעול נגד 
המגמות האנטי־קלריקליות, חידש את יחסי הננסיה עם ספרד ופור¬ 
טוגל. ובלחץ המלכים הייודבונים פרסם ב 1773 צו המבטל אח מסדר 
הישועים. ברם, קרבן זה וויתורים אחרים ייא שיפרו את -יהסים בין 
האפיפיורו־ •!רדייות אירופה הקתוליות: השלטונות המשיכו להת¬ 
ערב בענייני ד,כנסיה. ובפולניה נתגלו נטיות עוינות לאפיפיורית, 
אפילו בקרב הכמורה. ק' נקם פעולות שונות לפיתוח המסחר והתע- 
שיה במדינות הכנסיה, ובמסגרה זו היטיב את התנאים הכלכליים 
של יהודי רומא: הוא העניק להם את הזכות לבהיר בהעסוקתם 
ופטרם ממדות ישירה לשלטונות האינקוויזיציה. 

1778 — 1758 •. 11 ׳>/) 011 ו!/^י 1 קק/ו 1 }'.ו 01 . 1 ! 0 ו.) 11 ח .' 1 

11£ ' 1 ' ,־ומאב? . 13 : 1938 ,(ז XXX1 ^ ,כ 0 ץוו.) 1 ז 10 י! 111 ו 101 ן<־.? 111 :) אס!! ־.׳ 11 ^ 0 >!) 

.^ 1 ןע XXX .ע־פע(-. 170 ! ! 0 0 ^. €10 ^ז// 0711 ■!! ■סקס? ■ 111 ! 01 

. 1952 

צ. בר. 

קלמנם מאלכסגדך;ה — — ( 150 

[בערו! - 215 ובערד!). תאולזג נוצרי מאנות- 1 .כנםיה 
היווניים■ מוצאו, כנראה, מאתונה, אחרי שהתנצר למד פילוסופיה 
ונצרות במקומות שונים. בין-השאר ביקר בא״י ואחד ממוריו היד, 
נוצרי ממוצא יהודי. ק' התיישב באלכסנדריה והיה מתלמידי פנטיי- 
נום ( 30130003 ?), ראש ביה״ם הנוצרי הגבוה באלכסנדריה. שהכשיר 
את המועמדים לטבילה. הנוצרית, הקטכומנים. ב 190 לערך ירש ק׳ 
אח כד,רנת מורד ועמד בראש ביה״ם עד 202 . אז ברח עקב רדיפות 
הנוצרים בימי ספטימיוס סורום (ע״ע) ולא הזר עוד למצרים. את 
ני.שרתו ירש תלמידו, אוריגנס (ע״ע). 

ק' היה בעל השכלה יוונית נרחבת ו 1 .וא הסופר הנוצרי הראשון 
המחייב את ההשכלה, היוונית ובונה עליה את דבריו. נגד המידי 
הננוסים (ע״ע) טען. שדווקא הנוצרי, בגלל האמונה הנכונה" הוא 
בעל הגנומים (הדעת) האמיתי. בפילוסופיה היוונית ראה הכנה 
נכונה לנצרות, חרף נחיתותה ביחס לנצרות, ולטענתו .נגנבו" 
אמיתותיה מן המקרא ומהוגים יהודים. ק' היה ביו הראשונים שהביא 
בחיבוריו מכתבי פילון (ע״ע) האלכסנדרוני, שממנו הושפע גם 
בפרשנות האלגורית למקרא, ובזכות ציטוטיו נשתמרו שרידים חשו¬ 
בים של ספרות יד.ודית־הלניםטית ונוצרית שאינם ידועים ממקום 
אחר. 

רק חלק מחיבורי ק' הגיעו לידינו. 3 חיבורים גדולים קשורים 
זד. בזה באופן רעיוני: 4 ס:ו 11 !! 0 קזס<) 11 ("פניה אל היוונים"} מוכיח 
את עליונות הנצרות על הדתות האליליות והפילוסופיה. מבקר את 
אי־המוםריוח של האלילות ובשבח את ההתגלות הנוצרית: 
ס 6 /-( 0 ן״ 8 ו 0 "("המחנך") מלמד את הנוצרי כיצד לחיות את חי' 
המעשה: ;>ז!ו 01 ו 1 ו.)(ןד 0 (.,שטיחים"), שלא הושלם. היא חיבור 
ארוך הדן בצורה רב־גונית בשיאלות שונות. בעיקר ביחס שביו 
ההלניזם לנצרות וביחס שבין הפילוסופיה לאמונה. ביויהשאר חיבר 
ק' גס חיבור קטן ושמו ו' 1 ו 1 :ו 3190 !. 1905 ( 31:151 ) ("איזה עשיר יוושע-), 
שהיא דרשה המבוססת על מרקוס 31—17 .X ; הטוענת, שנם העשירים 
יכולים לבוא במלכות-שנזים. — 111015101 ? ״ 1 ( 1960 — 1972 ) הו״ל 
מר,דורה מן־עית הדש^ת של חיבורי ק'. 

•!)נג 11 ג) . 11 : 1957 ( 0 .'> }ס ,/׳. ו•״!.(''׳ .■) .,! 

.() 1% ,;ו 0 ו!ו 71 ס-ו' 7 ־!!///)ןזמ 171 ^ 17!1(10 '1110x1 -(ה') 


ד, פ, 



767 


לןלטנסו, ז׳ירז׳ 


768 


קל^בס!, ז^ור?^ — 211 ; 1 ס 11 ש 1 ץ 0141 — ( 1841 — 1929 }׳ מדי¬ 

נאי צרפתי. מנהיג עמו בפלה״ע 1 . ק׳ נולד במעוז ד׳מלוכנים 
ונדה (ע״ע), אך משפחתו נודעו, בנאמנותה לרפובליקניות ולאנטי־ 
קלריקלירת. ק׳ לא נסבל לנצרות, עבר לפאריס, וכאבותיו ואבות 
אבותיו. למד רפואה הוא לא הרבה לעסוק במקצועו, התמסר לפעי¬ 
לות מדינית ועתונאית נגר נפיליו! 11 ! ועל בך נאסר להדשיים. בשנים 
1865 — 1869 היה באה״ב, עסק בהוראה ובעתונאות, הושפע מאד 
מדפוסי הדמוקרטיה שם ונשא אמריקנית לאשה ( 7 שנים אח״ב נפרד 
ממנה). 

זמן קצר אחר שובו לצרפת פרצה המלחמה נגד פרוסיה. הוברזה 
רפובליקה וגמבטה (ע״ע) מינה את ק' לראש-עיריית הרובע ה 18 
בפאריס (מונמרטר). בעת המצור על פאריס נתגלה נשרו המינהלי, 
ובפברואר 1 ־ 18 נבחר לאסיפה הלאומית שעמדה להתכנס בבורדו. 
שם הצביע נגד תנאי השלום עם גרמניה והוויתור על אלזס־לורן. 
בשובו לפאריס ניסה לפשר בין אנשי "הקומונה" המתקוממים וביו 
האסיפה הלאומית, ומשנכשל התפטר מראשות העיריה וממושבו 
באסיפה הלאומית, וחדשים מספר ישב בוואנדה. 

בשובו לפאריס נבחר למועצת העיריה וב 1875 — לנשיאה. ב 1876 
שוב מונה לחבר ביה״נ, ובמהרה נהיה למנהיג הרדיקלים הרפובלי¬ 
קנים הקיצונים. מסרותיו העיקריות היו עמידה מול גרמניה, השבת 
אלזס-לורן לצרפת והגנה על הרפובליקה מול המלוהנים והקלרי־ 
קלים. הוא יזם חקיקה סוציאלית, אר התנגד לסוציאליזם וראה בו 
קולקסיוויזם. בשנותיו הראשונות בביה״נ יזם ק׳ הפלת ממשלות 
רפובליקניות "מתונות" (,.אופורסוניסטיות") שחשד בנכונותן להת¬ 
פשר עם המלוכנים והקלריקלים. וב 1882 אף היה שותף בהפלת 
ממשלת גמבטה, שנראה בעיניו מתון מדי. ב 1885 הפיל את ממשלת 
ז׳. פרי (ע״ע), שדגלד, בהתפשטות קולוניאלית; ק' סבר שהתפשטות 
זו מסיחה את הדעת מהאויב העיקרי. גרמניה. שנאתו לגרמניה הניעה 
אותו לתמוו בפולנדה (ע״ע), אך כשנתגלו הרפתקנותו של בולנז׳ה 
ושאיפתו לרודנות סנה נגדו. 

מאבקו הנמרץ נגד ממשלוח הקנה לק׳ את הכיני ..הנמר", מזגו 
הלוהט ואפיו התוקפני עוררו עליו שונאים רבים, הבולנז׳יסטים 
נפרעו ממנו בעת שערוריית פנמה (ע״ע, עס' 933 ), והשמיצוהו 
בקבלת שוחד מאיל-הכספים היהודי קורנליוס הרץ. ק' הראה שטפלו 
עליו שקר והועיד את הבולנז׳יסט פ. דרולד (ע״ע) לדוקרב (איש 
מהם לא נפצע), ואולם שמו הוכתם ובבחירות ב 1893 איבד את מושבו 
בביר,"נ. 

ק׳ הקדיש את מרצו לעתונאות, כפרשן וכפולמוסן. הוא היה 
מד,ראשונים שלימדו זכות על דריפוס (ע״ע) ובעתונו "ל׳אודור" 
(־■ז 0 זו 1 .ו/', 1 ) פרסם א. זולה (ע״ע) את האשמתו, שקציני צבא העלילו 
על דריפוס עלילת שווא. ק׳ הוא שהכתיר את מכתבו של זולה 
בכותרת המפורסמת ״אני מאשים״(^ 5 ט^^ג'|), והד רב היה להופעתו 
במשפט-הדיבה נגד זולה: כשאסר עליו השופט לתאר את דריפוס 
כחף־מפשע, לפי שביהמ״ש כנר חרץ את דינו, הצביע ק' על הצלוב 
שמעל לכס המשפט ואמר, שגם את דינו חרץ בימ״ש. מאמריו היומ¬ 
יומיים של ק׳ בפרשת דריפוס מילאו אח״ב 7 כרכים. 

הפרשה החזירה לרדיקלים את כוחם, וב 1902 נבחר ק׳ לסנאט — 
שלפנים התנגד לעצם קיומו. ב 1906 נהיה לשר הפנים. ובסוף אותה 
שנה — לרה״מ. ק׳ גופו התנסה בשלטון וראה את האויב הראשי 
מבית, הן בימין וד,! בשמאל. בסוציאליסטים ובתמיכתם בשביתות. 
ביולי 1909 נפלה ממשלתו ביזמת אויבו דלקסה (ע״ע). כיו״ר ועדת 
החוץ וועדת הבטחון של הסנאט שוכנע ק׳ שפני גרמניה למלחמה 
והפנה את שימת לבו לכוננות הצבא, ובעתונו החדש £מ 1 ת 01 !!', 1 
0 זג 1.11 (,.האדם החפשי״) הסיף להגברת החימוש. בפרוץ מלה״ע 1 
נאסרה הוצאת העתון, כיוון שק' חשף ליקויים במערכת ד,בטחון 
ובהנהגה הצבאית, אך כעבור יומיים הופיע בשם אחד, 111£ ת 101 זיע 


/ 



ז׳ורז׳ הלסנהו אוכל פת״עחרית בתירבית כנס'ר כסורפה ר 
(.'וזג? ,? 31$ ?ו 1 בזר 1 ת 1£10 ; 1 ו 1 ? 0 ו 0011 < 11 ) 


:>ת 11 נ €11 ת£ ("האדם הנבול"), ובמאבק־תמיד עם הצנזור הוקיע את 
אלה שנראו כעיניו כמרגלים ובוגדים. את הסכנה הגדולה ביותר ראד. 
בד׳תעייפות מהמלחמה, בתבוסתנות, בפציפיזם וביד רכה כמאבק 
עמהם. ואח תפקידו — ביצירת "רצון נחוש לנצח". תרומתו למוראל 
הלאומי היחה עצומה. 

בנובמבר 1917 מונה קי רח״מ בידי הנשיא ד. פואנקרה (ע״ע), 
שהיה יריבו האישי, בראותו בו את האיש הדרוש לצרפת בשעתה 
הקשה. ק־ בן 76 נטל לידיו גם את תיק הבטחון, בחר בד• מנדל 
(ע״ע) הנמרץ לעוזרו ולראש-לשכתו והפקיד בידיו סמכויות נרחבות; 
כן מינה את הגנרל היהודי מורדק ( 2€9 ( 011 א) למנהל לשכתו הצב¬ 
אית, ועל שאר המשרדים מינה לרוב שרים בלתי ידועים. 

בעת מינויו לרה״מ היתד, רוח הצבא והעם בשפל. ודומה היד. 
שמשאבי הארץ מוצו עד חום. בנחישותו הנחרצת ובהיצמדותו 
למטרה אחת ויחידה — נצחון ככל מחיו— הפיח ק' נכונות חדשה 
בבני עמו למאמץ עליון למען הנצחון והשיב להם את כטחונם העצמי. 
הוא השלים בצרפת את אווירת ..הוועד לשלום הציבור" של ימי 
המהפכה הגדולה, ברוח הלאומית של רדיקליות-ז׳קוביניות. מפקפקים 
ומהססים הושתקו, ובוגדים, בהגדרה רחבה. נענשו ואף הומתו. הוא 
פעל ללא ליאות לד,קמת פיקוד עליון אחיד על צבאות "ההסכסד.", 
בראותו בכך תנאי לריכוז המאמצים ולעידוד הצבא! במארס 1918 
מונה פ. פוש (ע״ע) למפקד עליון. וק׳ התייחס אליו באימון מלא 
ונתן לו תימוכין. הפיקוד האחיד וזרימת צבא אה״ב לחזית הביאו 
את הנצחון המקווה וגרמניה נכנעה. בסוף 1918 נכנם צבא צרפת 
לאלזס-לורן וק׳ כובד כ״אבי הנצחון". 

בוועידת השלום (ע״ע פריס, ועידת שלום) חתר ק׳ להשיג לארצו 
בסחון ע״י מניעת האפשרות של התחדשות נוחה של גרמניה. 
שלדעתו לא השתנו מגמותיה התוקפניות גם אחרי קום הרפובליקד,. 
ואולם הוא נתקל בהתנגדות מצד נשיא אה״ב, ו. וילסון, וראש־ 
ממשלת כריטניה, לדר-גץרג' (ע׳ ערכיהם). כיוון שסבר שבסחון 
צרפת תלוי בתמיכת אה״ב ובריטניה ויתר על תביעתו לקרוע את 
חבל הריינוס מגרמניה, כדרישת פוש, תמורת ערובה מאה״ב וברי¬ 
טניה — שבסופו של דבר לא ניתנה. גם בעניינים קולוניאליים ויתר 
ק׳ לבריסניה (בכלל זה ויתר על תביעה לשתף את צרפת בשלטון 
בא״י [ע״ע, עמי 528 ]}. 

רבים מנציגי הימין טענו ש.,ק׳ ניצח במלחמה והפסיד אח השלום". 

הם השתמשו אמנם בשמו ונתהילתו כדי להבטיח ל״גוש הלאומי" 
של הימין והמרכז נצחון מכריע בבחירות (נובמבר 1919 ), אד מייד 
אח״כ הכשילו רבים מהנבחרים את בחירתו לנשיא. מייד אח״ב 
(ינואר 1920 ) התפטר ק׳ מראשות הממשלד, ופרש מפעילות מדינית. 

אח שנותיו האחרונות הקדיש למסעות ולכתיבת ספרים וזכרונות. 





769 


קלמנפו, ז׳ורז׳ — רןלן 


770 


םססריי: 0 ת£ו 1 ז 5 סבתש<ו 1 ( 1926 ) 5 :מ 5 משק 121 1:10 ■ 5011 ("בערוב 
הגיגים״), 1927 . 

ק׳ היה מיודד עם רבים מאישי הרוח והתרבות בצרפת (מונה 
ציירו ורודן פיסלו). בין ידידיו היו יהודים רבים, וכל ימיו התנגד 
לשנאת ישראל בכל צורה שהיא. בוועידת השלום בפאריס הגן 
על זכויות מיעוטים (ע״ע מעוט, עם׳ 30/31 ) וביולי 1919 פנה 
לא. פדרבסקי (ע״ע) והעמידו על התחייבות פולניה לכבד זכויות אלו 
ולהבטיח קיום בת״ס וחופש פולחן ליהודים. — נראה שהצהרת בלפור 
לא השפיעה על שיקוליו ביחס לא״י. 

ל. שסייז׳ מסד למדינת ישראל, 511 — 4 ו 5 , 1962 : י. המפח ז׳קסון, 

ק׳ והרפובליקה השלישית. תשכ״ה ן מס; 511 . 0 ,-<ז 0 ? 0££ 

.[ 301 ח 1 זבמ ; 1946 .€ . 0 ז 1 גמ ״•ן ;־ 1932 ,€^י 1 ו 1 } 0 

11 .£ ,תש^מוזס׳^ג . 0 ; 1958 ס! 1-6 ^ €01 1 ) 011,1 
^ , 57 .״ 3180 '\\ . 11 .( 1 : 1968 . 10 )ד\־ו 0 חח 10 \ .ס : 1961 

. 1974 ,^ו/<) 0 ^ 0 ו 8 01111001 ^ 1 
שר. בל. 

קלן, ע״ע עבט. 

קלן (ח 01 .> 1 ), הגדולה בערי מדינת 
ריינום־צסון־וסספליה, והרביעית 
בגדלה בגרמניה המערבית! 827,790 
תוש׳ ( 1974 ). באגד־הערים שק' במר¬ 
כזו — 1.2 מיליון תוש". ק׳ שוכנת על 
גדות הנהר ריינום, בשולי המישור 
האירופי שבו עברו כל הדרכים ממע־ 
רב-אירופה (כולל אנגליה, דרך הו¬ 
לנד) לאירופה המורחית וד.תיכונה. 
מאחר שמדרום לעיר קרובים הד,רים 
לנהר, ק׳ היא מקום חצייתו הנוח ה• 
דדומי-ביותר. הנהר ריינום וגדותיו 
שימשו מאז־ופתמיד ציר ראשי באי¬ 
רופה לתנועה מצפון לדרום. תפקודה 
של ק׳ כצומת הראשי של צירי• 
התנועה העיקריים באירופה נשמר עד- 
היום. בק׳ פחפקדים קווי מפ״ב וכבי¬ 
שים מהירים ואחרים; יש בה נסל- 
תעופה, ו נ מ ל - ה נ ה ר משנע יותר 
ם 10 מיליון מון מפענים בשנה. 

מבנה העיר. ק׳ היא מהערים ה- 
העתיקות בגרמניה, ומשמשת דוגמד, 
נדירה להכרת היסודות הד.יםטוריים 
במבנה העיר כיום. רובה משתרע על 
הגדה המערבית של הריינוס. ראשיתה 
— מחנה ועיר רוסית, שנבנו על מד- 
רגת-נהר כ 20 פ' פעל לריינום ובמרחק 
של כ!/׳ ק״מ ממנו. תחום העיר הרו¬ 
מית, שנבנתה בדגם שתי-וערב. עדייו 
ניכר במרכז העיר. בה עברה הדרו 
הרומית שחצתה את אירופה מדרום 
לצפון (היום ; 551 ב־ 1 ] 5 : 710111 — הציר 
המרכזי באיזור־הקניות של העיר). 
בשולי העיר הרומית נבנו ביד.״ב, בין- 
היתר, בניין העיריה והקתדרלה 
(!הסט) — מבנה גותי גדול, שנבנה 
במאות ה 13 — 16 וד,ושלם בבניה מחו¬ 
דשת בשנים 1820 — 1880 . מסביב 
לקתדרלה כנסיות רבות נוספות, שחל¬ 
קו נוסדו במאה ה 4 . במערב העיר הרו¬ 


מית נמצאת הכיכר הגדולה בעיר ( 111 ־ 1 בת 111 ,זו 1 ), המשמשת צומת 
ראשי לתחבורה הציבורית העירונית. 

חומות העיר של יה״ב (נבנו 1180 — 1220 ) הקיפוה בחצי מעגל 
שקצותיו ליד הנהר. הן נהרסו במאה ה 19 , ונותרו רק 3 שערים 
המשמשים מוזיאון. במקום החומות נבנתד, טבעת רחובות. שטח 
החפיר שלפני החומה הפך לטבעת שדרות מרשימד. (ברדיוס של 2 
ק״מ), המהוות את הציר הראשי של מרכז־העסקים, ובהן מרכזי 
בנקים, חברות-ביטוח וחנויות-פאר. במרחק של 4 ) ק־מ מן השדרות 
משתרעת רצועת פארקים, ובתוכה האוניברסיטה ובת״ח. 

כביש טבעתי רחב, שמקומו מציין את איזור הקסרקטינים של 
המאה ה 2 . יוצר קשר בין שכונות העיר החיצוניות. כביש-טבעת 
ברדיוס של 6 ק״מ משמש אוטוסטרדה, הפקיפד. את העיר. התחבורה 
מן העיר החוצה מתנהלת במערכת כבישים היוצאים מן הגרעיו 
הרומי ומחלקים את העיר לגזרות שכ״א מהן מהווה שכונת מגורים. 
— העיר בגדה המזרחית של הנהר (שעליו מתוחים 5 גשרים) 



ק 15 : 1 . אונינרסיטר.: 2 . אופרה:, 3 . גז חיות: 4 . גז נוסאני; 5 . נחי״חו 5 ים; 6 . תוזגד! רכנת סרבזית ; 
7 . שער אינ 5 עםיי] ; 8 . בנטיית זנקכדקיניברט : 9 . כנטיית סנטה אורזו 5 ה : 10 כ;םיית זני!ם גרוז: 11 . בנטיית 
זנקט אנרראס; 12 . הקתרר 5 ה ; 13 . בנכיית זנקט מרטיז הנרול; 14 . כנטיית ד.׳ש 5 יחים הכדושים ; ״ 1 , ביה 
העידית: 16 . כנסיית זנקט טא־ריזויוט ; 17 . בנטיית כנמה טריה כקפיסו? ; 18 . כנסייה זנהט פגט 5 או: : 
19 . כנסיית זגקט סוורי; : 20 . כינר נוימרקם , 21 . אולמי תערוכה / ירידים: 22 . טדצב תארביהגמוז. 





771 


קלו 


772 



יל• : הקתדר 5 ה 


התפתחה במאה ה 19 — ללא כל גרעין היסטורי וללא תכנון. מרוכזים 
בה מפעלי־תעשיה ושכונות פועליס. 

העיר המרכזית הופצצה ונהרסה כמעס כליל במלה״ע 11 . רבים 
מן הבניינים הציבוריים יההיסטורייס — בעיקר כנסיות מן המאות 
ה 9 — 15 — בהרסו או ניזוקו קשה; אחר^י המלחמה שוקמו. או 
בחלקם הגדיל שוחזרה רק החזית. את רוב שטחה של העיר ההיס¬ 
טורית תוססים היום ביייני מינהל ומסחר מודרניים. ברם, דגם 
הרתוברת, שנשמר במידה האפשר.. יוצר צפיפות תנועה קשה־בייתר 1 
ניסו לפתור את הבעיה ע׳יי קביעת אזורים האסורים לתנועת כלי' 
רכב רע״י כבישים ומקומות חניה תת־קרקעיים. 

ק׳ היא מרכז מסחרי ותיק וחשוב - בעיקר לשיווק יינות 
ומוצרי טכסטיל. בגדה המזרחית של הנהר קיים שטח-תצוגה עצום 
לירידים כל-שנתיים. ק׳ היא הבירה הפיננסית של החלק המערבי 
של גרמניה ומושב ההנהלות של רוב הברות־הביטוח של גרמניה. 
ק׳ היא גם אחד המרכזים התעשייתיים החשובים בגרמניה המערבית. 
שדות ליגביט (פחם חום) קרובים, אפשרויות ההובלה על הבהר 
דיינוס ושבי צינורות נפט (מנמלי רוטרךם ומורילהלמסהאפן) הם 
בסיס לתעשיה כימית ופטרוכימית המעסיקה רבבות פועלים. ראשית 
התעשיה עוד ביה״ב, עת נודעה ק׳ במי-הבושם הנושאים את שמה. 
כן מפותחת בק׳ תעשיית קרונות רכבת, מכונות, כבלים. הרכבת 
מכוניות (פדרד). שוקולדה רמוצרי־חשמל. חשיבותה התרבותית של 
ק׳ מתבטאת בהיותה מושב ארכיהגמון. באוניברסיטה ( 22,500 תלמי¬ 
דים ב 4/5 ד 19 }, בבת״ם גבוהים ומקצועיים רבים. באופרה. בתאטרו־ 
נים ובמוזיאונים (חשוביבמיוחד המוזיאון הרומי־גרמבי [ליד הקת- 
די־לה!, שבו אוסף עשיר ונדיר של כלי זכוכית וקרמיקה רומיים 
[ר׳ ביבל׳!). בק׳ גם גן־חיות וגן בוטאני. 

- 0 :ז^י׳( .(ין!?) 5 ו 1 ב..>ן .ש ...ז 

- 66 וי 1 ,.^ 1 וי׳ ז. 78 ז) 1 

י. קי 

היסטוריה. בתקופה־האבן כבר היה יישוב באתרה של ק׳. 
ב 8 ו לפסה״נ הקים שם אגר'פא (ע״ע) מהנה. משכה 0 ;. נקראה 
י.ו״ 1,1 ו 1 נ 1 י 1 !זא\. נ 1 ״ 010 .;ו, ע״ש יוליה אגריפינה ויפ״צ). אשר. קלו־ 
היום וע־ע), שנולדה בה. בזכות מיקומה ליד הנהר. בספר של 
גליה ומול גרמניה, התפתחה לעיר־מפחד פורדות. ב( 11 נזכר בד. 
הגמון נוצרי. ובתקופת הפרנקים היתה מרכז להפצה הנצרות, קרל 
(ע״ע) ,.הגרול" הפכה לארכיהגמונות, ושליפי העיר הכנסייתיים 
הרחיבו אה״ב את שלטונם על אזורים ניכרים בצפון גרמניה ובמע¬ 
רבה ובארצות-השפלה. הארכיהגמונים של ק' וביניהם אנו 11 
! 10 ווו\,|. שהיד. עוצר נימי הינריך עו |ע״ע|) מילאו תפקידים 


בכירים בקיסרות הרומית הגרמנית, אך גאלצו להילחם בתדירות 
בתושבי העיר, שנחלו במסים הגבוהים. ב 48 ג 1 החל הארכיהגמו! 
קונרד פון הוכשטדן (" 10 } 1 !] 0115 () 1 ־ 1 הסר 1 וב 1 ה 110 ) בבניית הקתדרלה 
המפוארת. בק׳ לימדו אלברטוס מגנום (מורו של תומס מאקוינו), 
דונם סקופוס ואקהרט (ע• ערכיהם}. 

אחרי 1288 צומצם לאד כוחם של הארכיהגמונים. אף שנשארו 
שליטי העיר והיו בסיכים־בוחריס !,ע״ע) של גימניה. כוח העירונים 
גדל, וד,עיר היתה במל חשיב ומרכז למפחי. בייחוד עב אנגליה. 
ק׳ הצטרפה לברית ה.ד.נזה"(ע״ע 1 , וראשי־-עיי הפטריקים (להבדיל 
מהבסיבים הבוחיים הכבסיתיים ששלטו בעיי׳ הקימו בה ב 1388 
אוניברסיטה - הדאשונד, שנוסדד, בידי עירונים. אחרי 1390 שלטו 
בעיר גופא הגילדות. ק׳ נעשתה גם מיכז למלאכות (בד. מהכת, 
עור, זכוכית ועץ). בסוף יה״ב היתה בעלה אובלוסיה של 40,000 - 
מהגדולות בערי גרמניה. נ 1475 נעשתה קי-העיר, "עיר קיסרית" 

בתקופת הרפורמצי-־ד,נגדית היתד. קי למבצר הקתוליות, ואח״ב 
למרכז הישועים, בשנים 58,3 .י-. 01 ד! השתייכו הארכיהגמונים של ק• 
לבית ויטלסבך (ע״ע)! בד״ב שיתפו־פעולה בשטח המדיני עם 
מכורתם, בווריה. אד נמנעו ככל־האפשר מהסתבכויות במלחמות. 
הכלכלה נשארה קפיאה. ב 1794 נכבשה העיר כירי צרפת! הערפתים 
שללו את נחלות ד.ארכיד,גמונות שממערב לריינוס. ואת אלו ממזרח 
לנהר שללו נסיכים גרמנים. ב 1815 עביה ק' לידי פרוסיה, ומאז 
החלה משגשגת כמרכז בנקאי, כלכלי ותעשייתי ובצומת תחבורד,. 
באמצע המאה ה 19 פעל בה ק. מרכס (ע״ע!. במלה״ע 11 גהרסו 72% 
סבתי העיר וד,אובלוסיה ירדה ם 772,000 ב 1939 ל 40,000 ב 1945 . 
מאז היתד, ק־ לעיר הרביעית־בגדלה בגרמניה המערבית, אדנאואר 
(ע״ע) היד, פעמיים ראש־העיר. ה. וט. 

קד,ילה יהודית כבר התקיימה בק׳ בתקופה הרומית. ב 2 ) 321 
חייב הקיסר קונססנטינוס את יהודי ק׳- -פרט למנהיגי הקהל—לשאת 
בעול הכבד של שירותי ד,קוריה. ב 1012 הוקס ביכ״נ מפואר, בעל 
חלונות מצוירים, בימי-ד.ש 1 ק התאספו בק' חכפים ונציגי קהילות 
הריינוס לתקן תקנות. במסע־ד,צלב (ע״ע) של 1096 נרצחו רוב יהודי 
ק׳, ולפי מספר ההרוגים נראה שהיו בקהילה כ 1,000 איש. במהרה 
חודשה הקהילה. ובימי מסע־הצלב השני ( 7 ), 1146 ) נתן הארכיבישוף 
מקלם לבני הקהילה במבצר וולקנבורג, ורובם ניצלו. פ 1252 העניקו 
הארכיבישופים (מ 1,321 : העירונים) פריווילגיות ליהודי ק׳ תמורת 
מסים כבדים. כתב-הזכויות של הארכיבישוף אנגלברט זז ( 1266 ) 
חקוק בקיר הקתדרלה. בימי הדבר וע״ע! 1349 ) נערו טבח בבני 
הקהילה. התבססות היהודים בק־ עד למגיפה ניכרת ממספר הבתים 
שהיו ברשותם בשנים 1135 — 1349 (ע״פ ספרי העיר): ב 1135 — 
30 ; ב 170 ו 48 ! ב 1300 ־■ 60 ; ב 1349 - 73 . ב 1372 חודשה 

הקהילה. אך מספר היד.ודים היה מועט. ומעולם לא עלה על 200 . 
הומה הפרידה בין הרובע היהודי ליתר אזורי העיר. צעדי היהודים 
הוצרו בהתמדה! ב 1424 סירבה העיר לחדש אח זכויותיהם לגור 
בקי, והקהילה בטלה. 

ב 1484 הלקמה קחדרד, לעברית באוניברסיטת קי. במאה ר, 16 
היתה קי למרכז הפולמוס בין רויבלין ופפפרקורן (עי ערכיהם). 
ובעקבותיו נדפסו ספרים עבריים בעיר, 

מבין רבני קי הנודעים: ר׳ יואל בן יצחק הלוי ובנו ר' אליעזר 
<ע״ע), ר׳ אשר בן יחיאל (ע״ע) ואלכסנדר זוסלין הכהן יע״ע) 
מסדנקפורט. אחדים מרבני קי נשאו את התואר ,בישוף היהודים'. 
51,1 ״,), 50 זקי 1 . סמוך ל 1249 חי בק- ר׳ אברהם בן אלכסנדר. 
המכונה אבסלרוד, תלמידו של ר׳ אלעזד בן יהודה מוורמס (ע״ע) 
ומתרגם של ספרי קבלה. 

הקהילה היהודית חורשה ב 1798 , לאהר סיפוה חבל הרייניס 
לצרפת. קהילה רשמית הוקפד, ב 1801 , ונציגה השתתף בסנהדרין 





773 


דלן — !ןלסיציזם 


774 


של נפוליון ב 1807 . ב 1815 סופחה ק׳ לפרוסיה והתרי־מגורים ניתנו, 
כהדרגה, יותר ויותר. ב 1845 ישני בק' כ 1.000 יהווים. שוויוך 
זכויות נקבע ב 1856 . ב 1861 הוקם ביכ״נ. ולקהילה הוענק מעמר 
של קואופרציה ציבורית. ב 1933 הגיע מספר היהודים בק׳ לב 20,000 
(%, 21/1 ). בק' היו 4 בתב־נ, במה בתי־מדרש, בת״ס וחברות צדקה- 
מאז 1867 פעלו בק' עדר, רפורמית ועדה אורתודוכסית. מאישיה 
הנודעים של ק׳ בעת החדשה היו: משה הס, דוד וולפסון, מכס 
בודנהימר (ע' ערכיהם), והרב וההיססוריוו אדולף קובר. בשנים 
1904 — 1911 היו בק' משרדיה הראשיים של התנועה הציונית. 

ב״ליל הבדולח" הועלו בתהכ״נ באש. בעקבות החרם הכבד 
שהטילו יושבי ק׳ על היהודים ב 1933 היגרו כ 40% מיהודי ק׳ 
(עד 1939 } : הנותרים ניספו במחנות-ההשמדה. ב 1946 היו בק׳ 600 
יהודים וב 1970 — 1.300 . 

׳ 11 ( 1 .(.!׳ש) ו; 1 ־ו 511 ^/ .. 7 ; 193-4 ,.>) ■ 1 )^) 11 ווי' 1 י 1 /ןי< 

.:ו-( 421 ,!י .•• 3 י)('\ . 1 ,ה< 0€ ; 1959 ..>! ן׳■; "*ח/ 

ו 1.11 ״\י 1 [ 1110 )!> •<ז 0 זין 141 סןץס׳י^ג ^ 1 | X ) ;א 196 

י י׳" €י( 0/1 ן 'ו<<•><וו^^וו<ן .זסטנע ; 1963 ,( 11 , 6 !י 1 (> 0 ' 1 

.(' 196 1 <' . 1 ן 10 ;י 101 -ז 1 ג) . 4 ! 96-1 ן 

אל. קד. 

קלסוס -;) 1.00 * 0 ) — (הראה ה 2 ),פילוםוו< יווני, ממתנגדי הנצ¬ 

רות■ שריד הוויכוח האנטי־נוצרי שלו׳ 916709 ר 8 ת.<\,' ("תורת 
דיאמת"), נשתמרו בתוך ספרו של אוריגנס(ע״ע) "נגד ק'", לאחרונה 
תויגמו לעברית. ויכוהו הנמרץ של ק' נגד הנצרות הביאהו להתעמק 
באמונת ישראל. בסגנון הזלזול ביהדות, שהיה רווח בספרות היוונית 
והרומית, חשף את תלותר, של הנצרות ביהדות - ■ כחלק ממלחמתו 
בנצרות — והתריע על רגרעותיד, של היהדות. לדעתו יש לדת 
היהודית אופי לאומי צר, והיהודים נחותים בעיניו מהמצרים, 011 ־ 
אשורים. מהפרסים וסכל יתר עמי־הקדם. הקוסמולוגיה המק¬ 
ראית אווילית, לדעתו, ולסהלד ההיסטוריה המתואר במקרא לא ניתן 
לשוות מימד של מוסר-השכל. האל המקראי ניחן בתכונות אנושיות, 
תפיסת־העולם המקראית היא אנתרופוצנטרית ודוקטרינת המשיח 
ריקה מתוכן. ק' לועג לתיאורי המבול. מגדל־בבל. סעשי־השבטים 
וכר. לדעתו, היהודים היו מצרים שמרדו במולדתם. והחליפי משום־ 
פה את אמונתם הפוליתאיסטית במונותאיזם. חלקם בתרבות העולם 
אפסי, לדעתו, ומנהגיהם -י כולל מצוות המילה -- - אינם מיוחדים 
להם. ק׳ הוא הסופר הפגאני הראשון המתייחם בפירוט לתנ״ך. את 
הטיעונים האנטי־גוצריים הוא שם בפי יהודי, וכנראה נסתייע במקור 
יהודי־הלניסטי. כמוכח סן השימוש במושג לוגוס (ע״ע) וסן ההיכרות 
עם הספרות והמיתולוגיה היוונית. בדברי היהודי נשתמרו הדים לפול¬ 
מוס היהודים נגד הנצרות, למשל: לדברי היהודי, ישו הוא בנו של 
חייל רומי ושמו 1 ) 170110 ) 11 . לקצת מן הטענות יש מקבילות בתלמוד, 
כסיפור ניאופה של מרים ועניין "פנתרה", שהיה אביו האמיתי של 
ישו (ע״ע, עט־ 434 ). בעיני ק׳ עולה היהדות על הנצרות. עמדתו 
הפילוסופית של ק׳ מקורבת לאפלטוניות התיכונה. בעברית י״ל ספרו: 
"תורת האמת" (תרגום והערות ד. רוקח). תשל״א. 

! 10 ווו! .;'.!)ס,! ,)א ! 0 ^ 1.0 0 ( 1 .־)שסע!{ . 14 

; 111 \:,! 14 ) 1 וו^ו|^■וו|^ ;)•ו 1 ת 10 .€ ) 4 ^ווןווו<ו>{ 0 ק 10 ! 4 €1 ( 1 ווון !}■\ווו 0 ו 

.ח'.)א 0 ז 11 ט\נ .^ 1 ; 1941 ,( XX1 .$שלעשזי 18 נ^■ו שיוזחל-־. 110 נ 1 י| ש! 0 זש 0 ז 01 ז 18 ו 1 ' 1 ) 
. 1955 11114 ! 1.0£0 

מב. ש. 

קלסוס, אולוס קור 5 ליוס — צ 01511 !י 1111 ; 101 סס — 

(המחצית הראשונה של המאה ה 1 ), סופר רופאי בתחום 
הרפואה; מהחשובים בשטח זה. מוצאו מבית ))!:)תעסס הפטויקים. 
ק׳ חיבר אנציקלופדיה כללית מ)ז 4 . ("מדעים"), הדנה בחקלאות. 
מדעי-המלחמה, רטוריקה. פילוסופיה, משפט ורפואה! אך נשתמר 
רק החלק ג 1 ) 1101 !;>וז) 06 (.על הרפואה"). את החיבור, שלא עורר 
תשומח-לב בדורו, גילה האפיפיור ניקולאוס ¥ (בסאה ה 15 ), והוא 
היה בין החיבורים הרפואיים הראשונים שנדפסו ( 1478 ). הספר זכה 
להכרה רחבה בשל חשיבותו כמקיר לידיעת הרפואה ההלניסטית, 


ומחברו נתכנה ןז!נ! 07 :. 61 :ו 111 ("קיקרו של הרופאים") על 

שום סגנונו הלאטיני המעולה. 

פרקי החיבור הם: 1 . תולדות הרפואה; 2 . פתולוגיד, כללית; 

3 . מחלות הגוף כולו! 4 . מחלות איברי הגוף! 6-5 . תורת הרוקחות,• 
7 . כירורגיה (ע״ע, עס' 799 ) ! 8 . טיפול בעצמות. ק׳ הביא את התיאור 
המושלם הראשון של סימני הדלקת ( 1110 ! 11 ] 1 זזג! £1 ח 1 ), ואת השימוש 
בחחבשות לעצירת שטף־דם מהעורקים - ובעיקר בקשירה( 3 ז 1 !) 1183 ) 
של העורק. כן המליץ על נקיון וחיטי- פצעים; תיאר ניתוחים 
פלאסטיים בפנים ע״י השתלת עור מהלקי־גוף אחרים, ועוד. וע״ע 
התעמלות, עמ' 691 . 

. 19159 1011 ת 0 ^! .ו 1 :; 011 ז 0 < 1 ־ 1 < 50 .[ 


.קלסטר״ים (£ו. 0£ ג 7 ]ז, 111 :> 0 ), משפחת צמחים דו-פסיגיים! בחלקם 
י הגדול מוגבלים לארצות טרופיות וסובטרופיות. יש בה כ 60 
סוגים ו 850 מינים. הק" הם עצים, שיחים ומטפסים בעלי עלים 
פשוטים. הפרחים נכונים, עפ״ר די־מיניים. הגביע וד׳בותרת בני 4 — 5 
עליט, גם פספר האבקנים 
4 -- 5 . השחלה עילית והפרי 
הלקט, בית־גלעין או כנפית. 
הזרעים עפ״ר בעלי עטי(!(ז 1 !) 
בשרני. 

הסוגים החשובים הם; 1 ) 
פלנון 1 '! 11 ון 1 ץנ 01 נ 61 } — כ 220 
מינים הנהלים באזורים המ¬ 
מוזגים שכאמריקה ובאסיה־ 
המורחית, בעיקר ביערות. ה־ 
פלכון חופני ו!יגו 1110 נ!קב( .- 1 ) 
מקובל מאד כצמח-נוי בשל 
עליו ופרחיו היפים! 2 ) משמו 

(ת 0 ץ!)ו 101 ) 0 י)ר. 1 י 1 ) -.סוג טרו¬ 

פי וסובסרופי בן 40 מינים; 
3 ) קת ()־.!!)בס) — שיחים 
ירוקי־עד של סין אחד, קת 
נאכלת ( 01111115 . 0 ). הגדלה בר בערב הדרומית ובאפריקה. עליה 
מכילים את הגליקוזידים קתין וקלסטרין. שפעולתם על גוף האדם 
כפעולת קפאין. בתימן ובארצות אחרות נוהגים ללעוס את העלים 
הירוקים וגם לשתות את משרתם. המשרה מכונה ,תד,־הקת" ושי¬ 
מושה נפוץ בתימן הן בחיי החולין והן בחיי הדת. 



קןלסיציזם, אחת המגמות השולטות בספרות, במחשבה האס¬ 
תטית ובביקורת של כל ארצות אירופה בימי הרנסאנס 
המאוחר ובמאות ה 17 רה 18 , המונח קי■ משמש גם לציון תקופה 
מוגדרת בתולדות הספרות הצרפתית השנים 1660 — 1685 — 
ואף. בגבולות מורהבים-יותד, לציון תקופתם של לר, פונטן, ךסין, 
פיסיאה. פסקל. מוליד (ע׳ ערכיהם) ועוד. באמנות הצרפתית נחשבת 
תקופתם של פוסן ולה ברן וע• ערכיהם! לתקופת הק׳, וסגנון הבניה 
של ארמון ורסי (ע״ע) הוא מופת הק׳ בארדיכלות. ואולם, היפטו׳ריו־ 
נים אחרים של הספרות והאמנות מקפידים לכנות תקופות אלו 
בספרות צרפת ונאמנותה התקופה הקלאסית. ואילו הכינו' 
ק- (או נאו־קלאמיות) נשמר לתקופות מאוחרות־יותר, המחקות 
את סגנון התקופה הקלאסית. לעומת צרפת נחשבת בספרות גרמניה 
התקופה המיקדמת-יוחר, זו של ראשית המאה ה 18 . לתקופה הקלא- 
סיציטטית. ובה מחקה הספרות הגרמנית, בהשפעת גוטשד (ע״ע). 
את הספרות הצרפתית! ואילו את התקופה. הקלאסית רואים בשליש 
האחרון שי המאה, ה 18 , תקופת פעילותם של שילה וגתה, בביקורת 
הספרות והאמנות האנגלית אין הק׳, בד׳יב, תקופה מוגדרת; ביקורת 
זו מכירה בעובדה שהמונח ק- מבטא את אחת המגמות הבולטות 





775 


דדסיציזם 


776 


בספרות ובאמנות האנגלית של הפאות ה 17 וה 18 , המגיעה לביסויה 
המלא במסתו של דרידן (ע״ע), .,מסה על השירה הדרמתית" 
( 1668 ), וב 1 ו של פוס (ע״ע), ״מסה על הביקורת״ ( 1711 }. 

במאה ה 2 צייו המונה 0115515 מעמד גבוה באימפריה הרומית: 

סופר שכתב עבור מעמד זה נקרא זס 1 קוז 50 0135510115 . ביה״ב 

ובתקופת הרנסאנס נקרא בשם זר, (כתוצאה מפירוש מוטעה, ככל־ 
הנראה), כל ספר או סופר שנחשב ראוי לעיון מתמיד, ללימוד 
ולחיקוי. בדרך זו נקבעה משמעות המונחים קלאסי, קלאסיקה 
וביו״ב, בצורה הכוללת יסודות נורמאטיוויים מובהקים, ויסודות 
אלה פתחו פתח לשימושים שונים ובלתי־מוסכמים במונחים. הד.ומא־ 
ניסטים של ימי הרנסאנס ראו ביצירת־המופת של יוון ורומי את 
היצירות הקלאסיות היחידות, ובעקבותיהם נקראו התקופות היוונית 
והרומית התקופה הקלאסית, והלשונות היוונית והרומית — 
לשונות קלאסיות. מבקרים והיססוריונים מאוחרים־יותר כינו 
יצירות־מופת שנכתבו בלשונות אחרות ובתקופה מאוחרת־יותר, 
לרבות זמנם־הם, יצירות קלאסיות. ועד היום שגור כינוי זה 
לגבי יצירות מסוימות על-שום דאשוניותן, מופתיותן או מקוריותן. 

לסונה קלאסי ניתנה בתולדות האמנות והספרות גם הוראה שונה, 
בהשפעת הפילוסופים וד,סופרים הרומנסיים, שד,ניגוד קלאסי- 
רומנסי מילא תפקיד מרכזי במחשבתם. הללו יצאו מראיית 
תקופת הספרות והאמנות של יוון ורומי כתקופה הקלאסית 
ותיארו את התקופה שלאחריה, משלהי יר,״ב ואילד, כתקופה 
הרומנטית. ואולם. הם הרחיבו את הוראת המונחים מעבר 
להיסטוריה. וראו בניגוד שבין קלאסי לרומנטי בספרות ובאמנות 
גם ניגוד של מזג. מוקדי־החעניינות תסאסיים, השקפות־עולם וסגנו¬ 
נות. במובן זה הכירו באפשרות הופעתו של אפן קלאסי בתקופה 
החדשה ושל יצירה רומנטית בתקופה הקלאסית, והדגישו את הנור¬ 
מות האסתטיות השונות של שני סוגי האמנות. 

אעפ״ב, אין משמעות זהה למונח ק׳ ולמונח קלאסי לפי אף אחד 
מן המובנים האפשריים שלהם. שכן המונח ק׳ מורה, בד״ב, על 
דבקות בדוגמות המופרות כיצירות קלאסיות ולא על הקלאסיות 
עצמה. גם משום-כך נתון הוא לשימושים שונים וסותרים. תקופה 
מסוימת תכונה קלאסית או קלאסיציסטית אם רואים אותה קודם-כל 
כמעמידה יצירות-מופת, או כמאופיינת בעיקר בדבקותה ביצירות- 
המופת של תקופה קודמת: יעי שתקופה מסוימת — כזו של רסין 
וקורני (עי ערכיהם) בדרמה הצרפתית ■־־ מתאפיינת בשני האפיו¬ 
נים גם־יחד. לגבי כל ק' מתעודדת גם השאלד" מהן יצירות-המופת 
שהוא רואה אותן כקלאסיות. יש עידבקותו הסובייקטיווית של סופר 
או אמן במופת של תקופה קודמת העמידה עולם רוחני וסגנון דומים 
לאלה של התקופה הקדומה. אך יש שהיא יצרה דבר־מה שונה. 
למשל; רסין וקורני בצרפת, דרידן, ובמידה פחותה ג׳ונסון (ע״ע), 
באנגליה, הם קלאסיציסטים לא על-שום הדמיון הממשי שבין הבעיות 
או הנורמות הסגנוניות שביצירותיהם לבין אלו של הספרות היוונית 
והרומית, אלא על-שום אמונתם כי הם מבססים את יצירתם על 
הדוגמות הקלאסיות. 

יש שהמונח ק' בא להבליט — בהוראה לגנאי — את העדר 
מקוריותו או אח ריחוקו מן הדגם הקלאסי, של סופר או אמן. הרואה, 
כביכול, ביצירות-מופת מסוימות דגם קלאסי הראוי להיקף. זו הסיבה 
לבו, שבביקורת ובהיסטוריה של הספרות והאמנות מתחלפים לעתים 
קרובות המונחים קלאסיציסטי, נאו־קלאסי ופסודו־ 
קלאסי. 

מאמצע המאה ה 18 ועד היום נתוגה המגמה הקלאסיציסטית 
בביקורת ובאסתטיקה להתקפות: המבקרים טזזנו. כי הק' גורם 
להקפאה בהתפתחות הטעם, מתעלם פן האופי המיוחד של יצירות 
הספרות והאמנות כמוצרים של הדמיון ונוקם לשם הערכתן אמות־ 
מידה מלאכותיות. ואמנם. מאות שנים התבססה הערכת יצירות 


ספרות ואמנות על 
הקביעה שהן "מח¬ 
קות" (או מציגות) 

את הטבע בכלל ואת 
טבע-האדם בפרט. 

ברם, הצג זה איבו 
נתפס עפ״ר כצילום 
המציאות. מטרתו — 

״לאלף ע״י עינוג״ — 

מושגת כאשר סועיא- 
החיקוי הוא מהות כל¬ 
לית בטבע או בפסי¬ 
כולוגיה האנושית.מ¬ 
המות כלליות, כיופי, אהבה, קנאה או מידה טובה, מוצגות בדרו 
הטובה־ביותר בהיותן מובהקות: כן נפתח הפתח לאידאליזציה, 
דהיינו, להעלאת שלמויות שאינן קיימות בטבע אלא בחזונו של 
האמן. ואכן, למרות הזיקה למושג ה״מימסיס" של אריסטו, רבה 
היתה השפעת הנאו-אפלטוניות (ע״ע) על הק". 

היות שכל סוג ספרותי, הטרגדיה, הקומדיה, האפוס, 
הפסטוראלה, האודה וכיו״ב, נבדל מחברו בכן שהוא מציג הבס 
מסוים של המציאות, אין הצדקה לעירוב הסוגים: לכל אחד מהם 
קיימות נורמות מיוחדות, המקיפות את כל פרטי היצירה, ההל 
בבחירת הנושא והמבנה וכלה ברמת הסגנון, סוג המשקל ומבתר 
המלים. הן מתבססות על יצירח־מופת עתיקה, בה רואים גילום 
מושלם של מהות הסוג המסוים. יצירה זו, פרי-רוהו של "הגאון", 
נד.פכת לדגם, והנורמות שלה — ל״כללים", המחייבים כל סופד או 
אמן היוצר באותו הסוג. הקפדה על ה״כללים" מספקת ליוצר אח 
דרכי-הביצוע הטובות-ביותר להצגת נושא. נאמנות להיסטוריה 
הספרותית של סוג מסוים, נאמנות למה שמתחייב מטבע הנושא, 
מילוי ציפיותיו של קהל והשיגה ההשפעה הרצויה עליו — כל אלה 
מתאחדים במושג זה של ה״כללים". 

בעקבות ההתקפות הקלאסיציסטיות על יוצרים שעירבבו ביצירתם 
נורמות שנחשבו מתאימות לסוגי-יצירה שונים, ובעיקר בעקבות 
הביקורת על שיקספיר, שהטרגדיות שלו כוללות יסודות סגנוניים, 
מצבים ודמויות, האפייניים לטרגדיה ולקומדיה גם-יהד, נתעוררו 
ףכוחים, תביעתו של ם. ג׳ונסון, כתביעת מבקרים גדולים אחרים 
בני־דורו (לסינג !ע״ע] בגרמניה, דידרו !ע״ע] בצרפת), לקיים 
דימ ביקרתי במקובלות המסורת הספרותית בשם מושג ה״טבע", 
גילתה את מגבלות מסגרת-הדיון הקלאסיציסטית, ג׳ונסון עצמו 
גילה בוויכוח זה מידה רבה של דבקות בק׳: הוא הכיר בכך, שהדרך 
היחידה להערכת יצירה היא מידת התאמתה לכללים המתחייבים 
מסוג מסוים של ספרות, אפשר לוותר על שיטת-הערכד, זו רק כאשר 
היצירה הנידונה (במקרה זה, הדרמה השיקספידית), מוכרזת כיצירת- 
מופת המניחה יסוד לסוג הדש של יצירות ול״כללים" חדשים. פשרה 
זו עם עקרונות הביקורת הקלאסיציסטית מציינת גם את דידרו, 
לסינג וגתה, שיצאו להגנת יצירות חדשות בטיעונים שהיו נתונים 
עדיין בחלקם להשפעת הק׳. ןאולם תוצאת ההכרה בסוגים חדשים 
של ספרות, כגון הדרמה הבורגנית, ביצירות־מופת ובגאונים חדשים, 
ערערה את שלטונו המוחלט של חק׳. 

לערעור על הק׳ גרם לא־רק הצורר להכיר בערכן של יצירות 
חדשות המבשרוה סוגי-יצירה חדשים: בשל הנטיה לקדש כל הבט 
סגנוני של יצירת-מופת ולעשותו נורמה מחייבת, נעשו מוסכמות 
של תרבות מסוימת נורמות מחייבות (לפשל. הפתיחה של כל אפוס 
בפניה אל המוזה, האל או האלים). רק העלאת התביעה להנמקת 
מופתיותה של יצירת-מופת יכלה להפעיל בקרה על גזירת הכללים 
מן הדגם. ולהבחין בין ההבסים הנורמאטיוויים שבזכותם היתה 








777 


קלסיציזם — קלף 


778 


יצירה מסוימת ליצירת־סופת (נורמות) לביו הבטים סגנוניים כלליים 
אחרים הנובעים מתרבות זמנה ומן הצורך לספק את ציפיותיו המיוח¬ 
דות של קהל מסוים (מוסכמות). דבר זר. חייב את ההכרה, שה־ 
"כללים" קודמים, במובן מסוים, ליצירת־המופת. ושה.,גאון" אינו 
אלא זה המבין אותם באורח אינסואיטיווי או במודע. ברם, בק' לא 
זכר, מושג ה״גאון" להארה פסיכולוגית. עם ראשית הדיונים המפו¬ 
רטים במושג ה״גאון״ במאה ה 18 (דידרו, לסינג, שפטסברי, קנט), 
נחשפו הנחות סמויות אלו של חק׳, ורוב המבקרים החשובים נטו 
לראות ב״גאון" מושג המשלים את מושג ה״כללים". לדעתם מסבירה 
השמירה על ה״כללים" את הצלחת היצירה באורח חלקי בלבד. 
ביצירה הטובה מצויים ערכים שאין לד.שינם ע״י לימוד מן המסורת 
וחינם פרי כשרון טבעי שדרם־ פעולתו בהלקן בלתי-מודעות. לדעת 
לסינג, למשל, כוח האשליה שבדרמה ובציור הוא פרי ה״גאון" 
ולא פרי ה״כללים". 

ויכוח מפורסם וער-ביותר נסב על תורת שלוש האחדויות בדרמה. 

את הצורך לשמור על אחדות הזמן והמקום, מלבד השמירה על 
אחדות־העלילה, הסיקו הקלאסיציסטים ממה שנראה להם כנורמה 
של הדרמה הקלאסית. הם ייהמו נורמה זו לכוונת הדרמה לעורר 
בצופה אשליית-מציאות, ודימו למצוא לה אסמכתא בפואטיקה 
האריסטוטלית. ואולם, מבקרי-הספרות במאה ה 18 הוכיחו, כי הדרי¬ 
שות שזמנה של העלילה המוצגת לא יעלה על 24 שעות ושמקום- 
התרחשותה לא ישתנה מתמונה לתמונד., אינן נזכרות כלל ב״פואטי- 
קה". לכך נוספה הטענה, שלא הגבלות הזמן והמקום הן המסייעות 
לאמינותה של העלילה, אלא כשרון המחבר ונאמנותו לכללי־ההסתב- 
רות, חוקי השמירה על אחדויות הזמן והמקום פונו "חוקים חיצוניים" 
או "חוקים מכניים" של הדרמה. 

עם־זאת לא נטשו מרבית המבקרים הגדולים של המאה ה 18 
(יוצא מכלל זה היה הרדר |ע״ע|) כמה תפיסות אחרות של הק׳. 
ביקרתם קשורה היתה במגמה ששלטה במאה ה 18 בכל תחומי הרוח, 
לכוף כל חוק פוזיטיווי לביקורת חוקי־ד.טבע הנצחיים! כך הניחו 
גם הם את אחידות אפים של הספרות ושל הקהל הטוב בכל הזמנים. 
אנשי ההשכלה הוסיפו לראות בטעמם ובהעדפותיהם הספרותיות 
של אנשי התקופה הקלאסית דגם של הטעם האנושי בכלל, ותפיסות־ 
היסוד של הק׳ הוסיפו אפוא להשפיע. האחת מהן הורתה, שמצויים 
כללים (ומטזסנ־[)) לגבי הצגת דמויות אנושיות ומצבים אנושיים 
טיפוםיי 1 ^ בצד כללים אלה מצויים מעין כללי־נימוס (־ 3110 ט 5 ח 1€ נ 1 ), 
שחייבים בהם כלפי הקהל! אלד. אוסרים, למשל, הצגת מעשי- 
אכזריות מסוימים על הבימה. 

הדבקור. בדגמים אוניוורסליים כקנה-מירה לביצוע מוצלח באמנות 
נעלמה רק עם התפתחות המודעות בדבר האופי ההיסטורי של 
האמנות, ועם ראיית מטרתה בתיאור המציאות האינדיווידואלית, 
שהיא מציאות פרטית ומיוחדת בזמן ובמקום. שני אלה באו למלוא 
ביטויים ברומנטיקה. 

,?״!/ 0 ■.<.!!(!??( י../: ווו /* ^ ,הזבעוטקי! .£ .ן 

: 11108/11 ,!!!״ן ,/ €1111111 511111111111111 1111 /ס 11 . 11 , 121/1 €11111111 ,. 111 ;־ 908 ( 
- 01 ■! 111 ,'{!;זא •א : 111211 , 11111111111 ( 1111 ) 11 2 ) 1 11 ) 111111111 ,:^ו 1 ז 10 ^. .( 1 

, 11 'בל' 1 שנ 1 \, . 11 ,' 1931 , 11111 ) 11 . 1 ) 11 1 ! 1111111 > 11 11 ) 111 ) 111111 

. 1 ; 1033 ,). 1111 ו 1 ו 1 ) 11 ו 111 )( , 17 ! 11 ) וו 1 ) 1 ^ 11  '!זס!״!!! .' 111 101111111111111 ) 1 ,; 1 ^ 11 ^' 1 \ •א 

. 0 ;־ 1965 .. 1 11 1 ) 1/1 111-11 ') 01 . 11 : 1955 ,( 1 , 1950 .— 0 כ; 1 

. 965 ! , 11111 ) 111 ) 1 111110111 ' 11 11 111110111 1 ( 1 , 211 ) 0111/1 11 ) > 11 ) 111.1 , 5011 חו;. 1 

דג. בד. 

(אנג' 11 ] 0 ות 11 :ס 3 ר 1 1 גרמ' ז 1 סם 31 אז 0 ין [מלאט׳ נוזסחזניןזשק 

או וונטז״סטזג!!■!;!!!, ע״ש העיר פדגמון]), עור מעובד של 
בע״ח; שימש בעיקר לכתיבה. בתקופה העתיקה כתבו על 
לוחות טין. חרסים. אבנים ועוד. המעבר לשימוש בפפירוס (ע״ע) 


אפשר כתיבה נוהה של חיבורים ארוכים. עם הפצת הק׳ חלה התקד¬ 
מות נוספת. שכן הק׳ עמיד הרבה יותר; מגילות עשויות ק׳ השתמרו 
דורות רבים ולא היה צורך להעתיקן לעתים קרובות. 

המצאת חק׳ מיוחסת לאומנס 11 . מלך פרגמת (ע־ ערכיהם), ב 190 
לפסה״נ לערך. עקב סכסובו עם מצרים לא השיג אומנס פפירוס 
לספרייתו המתוכננת, ולכן השתמש לכתיבת הספרים בק׳ מעורות 
עזים. למעשה שימש הק' לכתיבה בארצות אסייתיות מאות שנים 
לפני-בן. סופרים יוונים מזכירים רישומי-ק׳ מלכותיים של מעשי 
קדמונים ( 11 ] 11£ .ן 31 ) 0 (| 01 נן 5£ (ן; 81 ) בפרס (השר אם׳ ב, כג: "בספר 
דברי הימים לפני המלך״; עז׳ ד, טו; ״בספר דכרנ^ה די אבהתו״). 
האשורים השתמשו בק׳ לכל המאוחר מ ז 72 לפסה״נ ואילך. מהמסופר 
בירמ׳ לו, בג משתמע, שדברי הנביא היו כתובים על חוסר עמיד 
יותר מפפירוס (אפשר על ק׳), שכן המלך נזקק לתער בדי לקרוע 
את המגילה. לפי אגרת אריסטיאם (ע״ע, עמ׳ 453 [ 76 נ לפסה״נ 1 ), 
שלחו היהודים לתלמי 11 (במחצית הראשונה של המאה ה 3 לפטר,"נ) 
ספר-תורה כתוב באותיות-זהב ע׳׳ג ק׳, והמלך התפעל מדקות הגווי¬ 
לים ומעדינות חיבורם זה לזה. 

מגילות מדבר־יהודה נכתבו ע״ג גוויל (עור שצדו החיצוני. 
השעיר, עובד והוחלק) ואילו קטעי התפילין שנמצאו שם נכתבו ע״ג 
ק׳ (עור שצדו הפנימי הוחלק). בברית החדשה נזכר ק׳ פעם 
אחת (אל טימותיום ב׳, 7 \ 1 , 13 ) 1 כאן מופיעה הבחנה בין ספרים 
( 10 ,< 818 ) למגילות-ק׳ 18949110 ( 110 ) שהיתה להן, כנראה, יתר קדושה. 
השימוש בק׳ התפשט גם ברומא. משמו של קיקרו נמסר שראה 
את כל האיליאס כתוב על מגילות לו', 

ב י ה " ב נפשך השימוש בפפירוס לכתיבת מסמכים רשמיים, 
ע׳׳פ המסורת הרומית. ואולם נפילת מצרים בידי הערבים באמצע 
המאה ה 7 והאיסור על יצוא הפפירוס שהטיל עבד אל־מלד (ע״ע! 
692 ), בגלל טכסוך עם ביזנטיון, גרמו למעבר הדרגתי לשימוש בק׳. 
הקנצלריה המרובינגית בצרפת החלד. לכתוב מסמכים על ק׳ ב 670 
וחדלה־לגמרי מהשימוש בפפירוס ב 692 . המטמך האיטלקי הראשון 
שנכתב על ק' הוא מ 716 . השימוש בפפירוס התמיד ביותר בחוגי 
הכנסיה. במאה ה 10 חדלה מצרים לייצר פפירוס, עקב התפוצה 
הכללית של הנייר בארצות הערביות. ומאז נפוץ באירופה השימוש 
בק׳ לכל סוגי הנתיכה. 

השימוש בק׳ לצרכים ספרותיים נפוץ מהר־יותר, ומהמאד, 

ה 5 ואילו הופיע הכפר ( 1 ! 90119 ), שהוא נוח יותר מן המגילה של 
התקופה העתיקה. הוקמד, תעשיית ק׳ בירי ה "■!סמנומגממק. הנזירים 
שהתמסרו להעתקת כתבי-הקודש והספרות הקלאסית פיתחו שיטות 
של כתיבה-תמה ואיורים (ע״ע אילומינציה; מיניאטורה), והקודכטים 
ששרדו הם תכופות שכיות-חמדה אמנותיות, מלבר חשיבותם בשימור 
הספרות העתיקה. 

עם המצאת הדפוס (ע״ע, עמ׳ 950 ! המאה ה 15 ) הודפסו 
מהדורות אינקונבולה (ע״ע), במלואן או בחלקן, על ק׳, כגון הביבליה 
של גוטנברג (ע״ע) וספרי אלדוס מנוציוס (ע״ע). העתקים המודפסים 
על ק׳ הם היקרים־יותר. התפשטית השימוש בניר (ע״ע, עמ׳ 195 ) 
דחקה את הק׳ מהמאה ה 16 ואילך. גם בימינו רווח השימוש במגילות 
ובדפי ק׳ לעניינים שבקדושה (ע״ע טפר-תורה: מזוזה! תפליו! 
קמיע) ולצרכים טקסיים. וע׳יע ספר; ספריה, ספונות, עמ' 436 . 

שימושים אחרים בק׳ פרט לכתיבה או הדפסה הם: ציפוי איברים 
תותבים, ייצור כלי-נגינה. ייצור אהילים ובריכת ספרים. לייצור חלקי 
מכונות מסוימים (בטכסטיל) משתמשים בסוג מיוחד של לו'. 

י. ידיך, תפילין של-דאש מקומראן, תשכ״ט; ; 1938 ..׳ז, 1.1111 ,(,א 

,טזג 001.111 ק 8 > 1 ^ ,;?סקס-! . 5 . 11 

,^ €011€ /)?/ 41 1 ! 0 ^ !< 1 ; 1943 

. 1973 ,•י.// 0 -ס 5 ^״ 43626 -, .ד:גחל)¥-ר. 1 \נ . 1 \. ; 1970 
שס. ש. 



779 


:,לח — שלנ-ים, 


780 


טכניקה. לייצור הק' משתמשים בעור בקר אר צאן. ק' עדיו 
מאד מקבלים מעורם של עוברי עזים זשליל) או מעזים שהומתו זמן 
קבר אתרי היוולדן. 

אופן העיבוד. השלח (עור גלמי מישרה תחילה במים 
נקיים, לפרק־זמן שאינו עולה בד״ב על שעות. אח״ב הוא מועבר 
לתמיסה גדושה של סיד , 000 ) עלו (ע־׳ע ס״־ן. עמ' 769 ) המפרקת 
את השערות ופותחת את המערכת רפיב-ת שי־ העור. כדי להחיש את 
התהליך מוסיפים לתמיסת הסיד ב 1% מ- גפ־־ית הנתרן( 5 חנא) אי 
מימן־גפרית הנתרן (!!;■.בא). תתהייך מח.בזיע בבורות או בחביות 
מסתובבות. ואז יוצא העור מן הרבית ללא כד שערות. מנקים את 
העור משני עדיו במכונות או בסכיני־יד ומכניסים אות" לתמיסה 
.,סיד לבן" (סיד ומים, בלי תוספת תמרים אחרים; למשך יום־יומיים, 
לשם ריכוך והלבנה. אח״ב שיספים את עודר הסיר במים ובתמרים 
סותרי־סיד, כגון מלחי אמוניוב ימייבשיר. את העור כשהוא מתוח 
על מסגרת. בטמס' מתונה (רצוי מתהת ל ״ 40 ). בשלב שלאחר־מכן 
מגרדים את הק' לעובי אחיו ־ אי' מפצלים אותו במכינה מייהדי 
כדי לקבל מספר שכבות. משפריב את מראהו של המוצר ע״י החלקן׳-■ 
משני צריו ושפשוף בגיר. נהוג ■׳ההדיר נמית קטנה של גליצרין 
פתור מרבך. 

מבחינה כימית נחשב הק־ לעוי גיימי, מאתר שלא עבר תהליך של 
בייוס (ע״ע עור. עמ׳ 70 זו. במבני ז־״יזקין חקי הוא תומי חזק - 
חוזק קריעה במשיכה מעל 500 ׳ ב״ג'.ס־'מי היא דרישה מקובלת — אך 
ז־גיש לחום ולרטיבות. בתנאים ני! ויד; של טמפ׳׳ וייבש מחזיק הק' 
מעמד מאות שנים. 

קלפים, משחלןי". משחקי־חביה הנערכים באמצעות קלפים וק") 
— כרטיסים. מלבניים בד״ב. שעליהם תמונות וסימנים. 

מוצא מה״ק שנוי במחלוקת. יש המייהסים אותם לסינים (הם 
נזכרים בספרות הסינית מד,מאד. הסס. יאחרים י- להודים: מהודו 
הביאו אותם הצוענים לאירופה. דעה רווחת אתית טוענת שממצי- 
איהם הם הערבים. שהביאו אותם לספרד. או שסוחרים וצלבנים 
חוזיים הביאי אותם מן המזרח לאירופה. באירופה נזכרים מה״ק 
לראשונה בכרוניקה מ 1299 . במסמי איסלקי מ 1379 נקרא המשחק 
,.נאיבי" (!לוג"). ונאמר עליו לי נא ..מארץ הסאראקנים": כך גס 
עילה משם המשחק, שנגזר מד.מלד. הערבית "נאיב" (; 1 ז_ 1 )- 
,ממלא־סקום, וזיר. משנה־למלך״ — כנראה שסו של אחד הק*. 
באיטליה בסאד. ה 5 ו נקרא מד.״ק גם ״סארוקי״ (:זונסיזנז): מוצא שם 
זה והוראתו המקורית אינם ברורים. 

הק" הסיניים מוארכים וצרים; הם דוסים למקלות לניחוש ולהגדת־ 
עתידות וכנראה אף שימשו לציכים אלה. הגדת-עתידות באמצעות 
קי׳ היא מהמקצועות המסדת־ים של הצוענים והם הפיצות בקרב. רוב 
עמי אירופה (רי להלן). מבאן. כנראה. התפתחו מה״ק, שגם הם היו 
מעין דרך ,לנסות אה המזל". דומה כי בתחילה היו ה״נאיבי" 
באיטליה משחקי-ילדים אלא שעד־סהרה התחבבו על המבוגרים 
והפנו למשחקי־מזי עממיים. במחצית השניה של המאה ה 14 
כבר ראו רשויות עירוניות שונות (כפרים וכברן) צורך להוקיע את 
מה״ק ילהגבילם. הכנסיה קראה להם "מעשה שטן" ( 011 < 1 ג;ו( 1 וזזו!") 
ואסרה איתם במיוחד על הכמרים, אך לכל התקנות הללו לא היתה 
השפעה ביכרר.. גם בקרב היהודים פשר. נבע ההימורים, אע״פ 
שבמקומות רבים איימי הרבנים על הקלפנים בחרט ונענשים 
אחרים בין המתמבריס למה״ק היו גם ח״ה ביניהם ר׳ יהודה- 
אריה מורנה (ע״זי). שהיה קלפן כל ימיו, אע״פ שנתב בנעוריו את 
החיבור ,סור מרע" בגנות משחקי ההימור, כשהמילה רבנות ונציה 
חרם על הקלפנים, הצדיק ר׳ יהודה-אריה את מה״ק כאמצעי מועיל 
להידוק הקשרים החברתיים עם הגויים. 

באירופה פותחו מ״ק שונים. אחד הראשונים היה ה״טארוק״ - 



רי*־א? ■פאץכרגר; ״??:•יב ;יפג״ם גא* 2 . ואכא., אחו׳ 


משתק ל 3 , עם 36 . 54 אי 78 ק-׳. בצרפת רווח ה,.פיקה״ 1:0 נו 1 < 1 ק) — 
משחק ל 2 . עם 32 קי. בגרמניה רווח במאה ה 17 ה״לאגרמקננט" 
(זנ 1 ק->ת!|*|,״ 1 ף.. 1 ) - משתק הימורים מובהק ביו קיפאי למהמרים 
ינים; במשחק זה השתמשו ב 6 תפיסות ננוח 52 קי' כ״א. בספרד 
היה מקובל ד״.אומברה״ — סעחק י 3 עם 52 ק", ובאנגליה הומצא 
בפאת ר, 8 ( ה״ויסט״ (!ג!!!*) ~ משהה לי עם 52 ק". מאבות 
הבריג' (ד להלן). במאה ר, 9 ז רווחי ה״מאניי" (ת 111 ל 1 ו.ומ) - משחק 
ל 2 ■- 6 עם 32 , ק״. וכן ה-פוקר׳ ■ משחק־הימורים שהגיע לאה״ב 
מאירופה וחזי אליה משם במאד, הסל (ר׳ להלן). במאה ה 20 
התפתח ה״בלוט" (מ) 10 ״)( 1 ) -- משתק ל 2 .- 3 . עם 32 : ק"• וה״נריג׳" 
(?׳) 111 ־ 81 ) — משחק לשני זיגות עם 52 ק". פופולריים מאד גם ,רמי" 
('זזתותס׳!) לסוגיו ו״קאנאסטה" (די להלן). במ,ועדוני־ק" ובאולמות 
למ״ק 0 נ 11 ! 3 ? — נ 1 ד.גים בעיקר ■ 21 ״ (באה״ב ) 01 ו.ן 8 ? 8111 ), "אדם 
ושחור" (ע״ע), ..באקאיה" וזגזסל׳גי!). ו..שמז דה פר"(?ו׳ ו 11 ת 1 מ 11 ־ 1 
ז: £1 ; ואריאנט של נאקארד,). שעיקיב הימרד נגד ה.,ננק" והקיפה. 
שבידי בעלי המקום). 

מ״ק מעסים מבוססים על התמודדות שכלית (האריסטוקרטי נהם 
הוא הבריג׳), ובכולם מצוי אי־שוויון בסיסי בפתיחה, נעקבות ההלו־ 
קה המקריח של הק''. מבחינה זר בל מה״ק — להוציא בריג' תחרותי 
— הם משחקי-מזד: יחד עם־זאת, מועילה ידיעת חוקי הסתברות לכל 
מה״ק לניחוש הופעת הק". 

בעוד שנפ״ק חברתיים. שהם בגדר נילוייזסן ובידור בלבד, 
מהמרים בדי׳ב על סבומי־כסו• קטבים. מלווים מה״ק במיעדוני-ק" 
ובאולמות המשחק בהימורים על סכומים ניכרים, קיימת תופעה של 
התמכרות חולנית למשחקים כאלד. נסו למשחקי־הימורים אחרים 

וזו בעיה סוציאל־ת חמורה. משהקי־דרמורים בק" סושכים. כמובן, 

גס קלפנים מקצועיים ויימאים, למועדרני־הק" קשרים לעתים קרובות 
עם העולם־התהחון. 

בצד מד,"ק לשני שחקנים אד יותר. יש להזכיר גם את וז,פאם" 
אנסים"(משחקי־הסבלנות- מצייס׳ ?!׳"־•!":ת, סבלנות: אבג׳ 
- משתקי־בידור בקי לאיש אחד. 

במרוצת הזמן התפתחה מערכת תקנית של י, 5 ק" לחפיסה. במ״ק 
משחקים בחפיסת ק״ אחת. בחלק ממנה או בחפיסות אחדות. 52 הק" 
מחולקים ל 4 סדרות בנות 3 ז ק״ כ״א. 2 מהן אדומות: לב אדום ( פי, 
אנג׳ ״•:ג-׳ו!; צרס׳ -וו^■> 0 -^) : יהלום (או שמיר; אדום (♦: אנג' 
׳.ו.וו״רו״; 1 |ו; צרס ״;;?זז!;׳) ו 2 שחורות: תלתן שתור ! 4 : אנג 
ו׳ו״!■׳! צרפי ' 11 ז;;ו 1 ) ועלה שחור (♦! אנג' " 111 י.׳ן 5 : צרפי ■) 6 ז> 11 ן). 




78) 


?,לפים, :!שהי 1 י• 


782 


4 ק״ בכל סדרה מסומנים באותיות; 4 . (?( 1 ^ו^ו 1 מלח), 

0 ( 1 ״:)□[> [מלכה!) ו[ ( 13011 ; באירופה ¥ — ) 310 'י [נער]). 
ויתרם ממוספרים מ 10 עד 2 ; הק׳ הגבוה־ביותר בסדרה הוא 4 , 
והנמוך ביותר — 2 (לעתים משמש 4 גם כק' הנמוד־ביותר שערכו 
המספרי 1 ). בזמן החדש נוסף למערבת 52 הק״ קלף נוסף — ה״ג׳וקר" 
( 101100 ). או ה״לץ״ — שיבול לבוא, במשחקים אחדים, במקום כל 
ק׳ אחר. 

מערכת הק" שבימינו התפתחה משתי מערכות שונות: זו של 
ה.,נאיבי", שהיו מסומנים רק במספרים או במספר נקודות, וזו של 
ה״טארוקי", שהיו סדרות של תמונות בלבד. 

בראשונה צוירו ד.ק" ביד, וסדרות אחדות היו מעשי אמן. ידועים, 
למשל, ה״טארוקי״ שצייר סנטניה (ע״ע) ב 1470 — סדרה של 
תמונ(ת אלגוריזת ומיתולוגיות. שלוש התמונות שבמערכת הק" היו 
כר נרחב לדמיון האמנים. במאה הד 1 הציגו ארבעת המלכים של 
הק" הצרפתיים, למשל. את דוד המלך, את קארל הגדול, את 
יוליוס קיסר ואח אלכסנדר מוקדון! ובין המלכות: את אליזאבת 
הראשונה, מלכת אנגליה, את רחל, את יהודית ואח האלה פאלאס־ 
אתנה, הנצרים היו לוחמים מפורסמ-ם. ה־ססוריים או אגדיים, בימי 
המהפכה הצרפתית צוירו ע״ג הק" תמונות שסימלו אח האידאלי□ 
של חירות, שוויון ואחווה. נפוליין הטיל על הצייר דוד לצייר 
מערכת חדשה של תמונות ברוח האימפריה. 

במאה ה 15 החלו להדפיס ט" בטכניקה של היתוד־עיי. הצטיינו 
בכד במיוחד מדפיסים גרמנים. והעיר אילם הפכה מרכז ■וייציר ק" 
תהילה צוירו הנער. המלכה והמלך בדמיייח שלמות, ורק ב 1870 
הונהגה הצורה המקובלת בימיני: שני חצא-רמויות זהים — זה 
מול זה -- לנוחיות הזיהוי ור,חזקת הק■׳. הגודל התקני של הק" הוא ל 
9x6 ס״מ. 

כדי למנוע הונאה במה״ק מדפיםים את הק" על נייר אטים 
לגמרי (לאחרונה עשויים הק" מחומ.י■ פלסטי). שבצדו האחורי 
ציור דקוראטיווי אחיד יולמדקדקים ~ ציור בע^ סימטריית־סיבוב), 
באופן שאי־אפשר לזהות את הק" שביד היריב. כדי למנוע את 
סימון הק" במשחקי-הימור נוד,נים לד,חליף את חפיסת הק" מדי־פעם. 

יש ארצית שייצור הק" בד,ן הוא מוגיפול ממשלתי, באחרות 
גובה הממשלה מס על כל חפיסת ק". 

כאמור לעיל. שימשו ק״ לניחוש ילהגדת־עתידות (ץ 0 ח 3 ח״, 1 ־ 031 ) 

עוד לפני ששימשו למשחק. ה״קארסומאנטים" מייחסים לארבעת 
הסימנים משמעות סמלית: הלב — אד,בה. התלתן פוריות, 
היהלום — עושר. העלה — מוות, וד.ם מנחשים את הצפוי לשואל 
ע״פ צירופי הק" העולים בידם, קארטומאנטית צרפתית מפורסמת, 
מארי-אן אדלאד לנורמן ( 1 ) 101.111 (, 0,1 ־ו,, 4110131 . 0,10 
1772 — 1845 ), ניבאה לרובספייר ולמהפכנים אחרים אח הגורל הצפוי 
להם. למקצוע זה יש גם היום מומחים ומאמינים. בק" משתמשים 
גם לבדיקת הסתברויית־ניהוש ולמבחנים פרפסיכולוגיים. בהופעות 
בידור מרבים בלהטוטייק', שעיקרם זריזור. ידיים. 

.יסח^ז!) ,!} . 0 •ל) .גחו 11 וו 1 ׳ 1 .}־ו 

,^׳י 3 ז 5 זגע .* 1 ג 1 () 19 /?> > 1 ץ 0 !< 

0114 .') }ס ״ 1:4 ט. 51 בן 7 ק״ — 
2 חסויים י 5 גלויים. ב■^^^ 01 ק מחלקים את ה״קופה" ביי 

בעלי ה-,יד" הגביהר־ב־ותר והנמוכה־ביותר. על בסיס סוגי 
פוקר אלה משחקים ואריאנטים שונים בחוקים שונים. 

ידיעת חוקי הסתברות בסיסיים והכרת הפסיכולוגיה של המתמו¬ 
דדים מסייעת לשחקנים "לשלוט׳־ באופן חלפי בתוצאות, ומאפשרים 
לשחקנים טובים־יותר לא להפסיד לשחקנים חלשים מהם. 
..ז ,ז ; 1964 , 0 ^ 01 '! - ־ז 8 ־\>א ."ן 

.סלס! ,׳׳׳,;/״י/ 01 ■/! 1.0 ס) ז 5 '\. ■מי״/יז 

בדיג' (^ 8 ג) 1 זנ 1 1 ] 10 זזח 0 ;? 8 ז>ו־וג 1 ^^הז^ח 0 •>י. מ״ק ל 4 — 

ד,משחקים כשני זוגות — ב 52 ק", לאחר החלוקד" כשביד כל שחטן 
1.5 ק". מחליטים הזוגות באמצעות "הכרזה* ((■. 1 < 1 ) על ד״חוזד." 
( 301 ז 1 ח 00 ) ועל ה״סדרה השליטי" (ו,",•. ,ןת 1 טזז). מ■ שזוכר. ב..הנ■ 
רזה״ חייב לזכות לסחות נמספי ה״לקיחוי*.״ שהכריז עליהן(לקיחה: 
1 ק״ — אחד מנד שחקן). 

השחקן שלשסאי' ״בע־' החמר,״■ פותה במשחק. כל שחקן חייב 
להגיח ק' מהסוג שהוחל בו אם יש כזה בידו — ו״בלקיחח" זוכה 
מי שהניח את הק' הגבוה־ביותר. בהעדרו. רשאי השחקן להניח כל 
ק' שהוא, ואם החווה הוא ב״סדרה". יזכה ב״לקיחה׳' אם הגיח 
שליט״ (פעולה זי נקראת ..חיתוד״ |אוו 11 ■),וז|) גם במקרה שערו 
ה״שליט" נסוך מערך הק" האחרים. אם יניחו .שליטים" נוטפים. 
יזכה בעל ..השליט" הנבוה. סיבוב "לקיחות" חדש נפתח בהנחת ק• 
מסדרה כלשהי מתוך היד שזכתה ב״לקיחה" האחרונה. 


783 


קלפיס, משדזגןי־ 


784 


אם עמד המבריז ב״חחה״ זבה בניקוד מתאים: נבשל — זבו 
בניקוד המתנגדים. ה״הוזה״ המזעדי: 1 מסדדה — ואז נדדשות 
להשלמתו 7 ״לקיחות״ ( 6+1 ) ; המירבי; 7 — ולתשלמתו נדרשות 
בל 13 ה״לקיחות״ האפשריות ( 7 1 6 ). ל 4 סדרות הק" סדר חשיבות 
יורד: עלה, לב (מדוריים). יהלום ותלתז (מינוריים). אפשר להבריז 
על "חוזה" בכל אחת מהסדרות. בשנקבע "חוזה" באחת מהסדרות 
הוא נעשה ל.,םדרה שלטת". ניתן להכריז גם על .חוזה" "ללא שליט" 
(תזז/חה סח) — שהוא גבוה מהסדרות: ״ 1 ללא שליט" נבוה מ. 1 
עלה" וכיו״ב. 

לק״ ננריג' סדר חשיבות יורד: הגבוה — 4 , ( 446 ), והנמוו — 

2 . לחמשת הק" הגבוהים־ביותר (גזסתסי!) ערך בניקוד הקובע את 
.חוזק היד״. הניקוד השכיח הוא: . 3 - 4 נקודות:. 8 = 3 נקודות: 
0 = שתי נקודות: ( = נקודה אחת (לכל סדרה אפוא 10 נקודות 
בק״ הגבוהים). לניקוד זה מוסיפים 3 נקודות אם חסרה סדרה אחת, 
שתי נקודות — אם יש ב,.יד" אחד מן הסדרה, ונקודה אחת אם יש 
ב..יד" שניים מ! הסדרה. הזוג שלו מרבית הנקודות זוכה בד״ב 
ב״חוזה״. כאשר לשני בני־הזוג יחד 26 נקודות, הם עשויים לבצע 
"חוזה" המבטיח .משחק" (סךחג;;). ה״חוזה" המזערי לביצוע.,משחק" 
הוא 3 .ללא שלים״ (דהיינו, התחייבות לזכות ב 9 .לקיחות"). כדי 
לבצע .משחק" באחד משתי הסדרות המדוריות (עלה או לב), 
נדרשים לעמוד ב״חוזה" של 4 ( 10 ״לקיחות״) — גם לכו עשויות 
להספיק 26 נקודות בשתי ה״ידיים". משחק באחת משתי הסדרות 
המינוריות (יהלום ותלתן) מחייב עמידד, ב,חוזה״ של 5 ( 11 "לקי¬ 
חות") — לכך רצויות 29 נקודות. אם לשתי ה״ידיים״ יחד 33 נקודות, 
עשוי הזוג לעמוד ב״חוזה״ של 6 ( 12 ,.לקיחות״ מתוך 13 51113111 
מ 5131 |). 37 נקודות עשויות להספיק לביצוע וזז 8130:1513 . זביה בכל 
13 ה״לקיחות", ביצוע כל אחד מה״חוזים" הנ״ל מזבח בניקוד שונה 
(ר׳ טבלה). 

ההכרזה. הזוגות יושבים לפי כיוון רוחות־השמים: זוג אחד 
בכיוון צפון־דרום ומתנגדיו בכיוון מזרח־מערב. מחלק הק" פותח 
בהכרזות ואחריו — לפי כיוון השעון — מכריזים האחרים. בל הברזה 
חייבת להיות גבוהה מקודמתה (למשל: לאחר הכרזת 1 תלתן אפשר 
להכריז 1 יהלום, אך לאחר 1 עלה חייבים להכריז שניים מהסדרה, 
או 1 ״ללא שליט״). רשאי שחקן להבריז בתורו ״עובר״ ( 355 ( 1 ), 
כלר, שאינו רוצה להכריז. ההכרזה נסתיימה לאחר ש 3 שחקנים 
הכריזו "עובר". ההכרזה האחרונה היא ה..חוזה": הראשון שהכריז 
על הסדרה (או ,.ללא־שליט") שנבחרה כ,חוזה" הוא "בעל החוזה" 
( 110113101 ), ושותפו — ד״דומם" (ץמ 1 ומ 1111 ). השחקן שלשמאל "בעל 
החוזה" פותח במשחק, וה״דומם" מניח את קלפיו גלויים על השולחן. 
"בעל החוזה" משחק בקלפיו ובקלפי ה״דומם". 

פתיחות. פותחים בהכרזה באשר יש ב״יד״ 13 — 14 נקודות 
וסוג ״בר־הכרזה״ (לפחות 4 ק״ מסדרה, שבהם לפחות 4 נקודות 
(במדורייםן, או 5 ק" ויותר). כדי לפתוח בהכרזת ,ללא שליט" 
מונים רק את הנקודות של הק" הגבוהים ב״יד", ואין מוסיפים 
ניקוד עבור חוסר בסדרה. פתיחת ״ 1 ללא-שליט" מצביעות בד״ב על 
16 — 18 נקודות, חלוקה מאוזנת ( 3 — 3 — 3 — 4 (אידאליו: 4 — 3-4 — 2 : 
2 — 3 — 3 — 11 ,) ולפחות 3 סדרות ,.מוגנות" (סדרה היא "מוגנת" 
אם יש בה ק׳ גבוה שלידו מספר מספיק של ק״ נמוכים: 
8 :0X8 = ק' נמוך מ 11 ). פתיחה ב, 2 ללא־שליט" מצביעה 

על ״יד" שבה 22 — 24 נקודות: פתיחה ב״ 3 ללא־שליט״ — 25 — 27 
נקודות. 

פתיחה ב 2 בסדרה היא בד״ב פתיחה חזקה במיוחד ( 111 ( 0111081 ): 
21 — 25 נקודות), ועל השותף להשיב אפילו .ידו״ ללא נקודות — 
בדי שלא תיסגר ההכרזה. פתיחות גבוהות־יותר הן בד״ב חלשות 
( 9 — 10 נקודות 1111 נ 1 !׳״)קמס:(!־!!): הן מצביעות על אורך בסדרה, 
ונועדו לחייב את המתנגדים להשתתף בהכרזה ברמה גבוהה ובכך 


לוח הניקוד למשחק הבריג׳ 


1 . ערכי לקיחות (מעל 6 ), הנצברות למשחק ( 100 .נקודוח) אם הוכרזו 
(עבור לקיחות מוכרזות בחוזה מוכפל או מוכפל בשניה מוענק 
לזניקוד המצוין למסה. מוכפל ב 2 או ב 4 , בהתאמה! ור׳ סעיף 3 ), 


ללא״שליט 


( לקיהה ראשונה 


/ כל לקיחה עוקבת 
השליט לב או עלה. בל לקיחה 
השליט תלתן או יהלום. כל לקיחה 


40 

30 

30 

20 


2 . מענקי חלוקה (נוהגים רק במשחקי זשי 1 ל 1 גיז) 

4 מ 5 הק״ חגבוהים־ביותר (״סחס!!} בידי אהד השחקנים 100 
כל 5 הק״ הגבוהיסיביותר בידי אחד השחקנים 150 

כל 4 ה \נ במשחק ללאישליט בידי אחד השחקנים 150 


3 . מעגקיס עבור לקיחות מעל למוכרז בחוזה מוכפל או 


נ!ןכ 9 ל בשניה 

במשחק מוכפל. עבוד כל לקיחה עודפת.• 

אם המכריזים אינם פגיעים 100 

אם המכריזים פגיעים 200 

במשחק מוכפל בשניה; 

המכריזים אינם פגיעים 200 

המכריזים פגיעים 400 

מענק לביצוע הוזה מוכפל (חל גם על סעיף 1 ) 50 

4 . מענקים לביצזע "סלם" ( 1 זז 513 ). 

״סלם קטך׳ אינם פגיעים 500 

(ת 1 ג $1 חברמל) פגיעים 750 

״סלם בדול״ אינם פגיעים 1.000 

( 81310 !> 0 בז 8 ) פגיעים 11500 


(אין מענק עביר ביצוע "סלס" שאינו מוכרז. הכרזות הכפל אינו 
משנות אח המענקים שבסעיף זה). 

5 . מענקים להשלמה חודם 

סיום ז^זנינו״ז בן 3 משחקים (או ביצוע משחק 
נ״בריג׳־שיקאגו״ * כשהסכריזים פגיעים) 500 

סיום • €1 ג 1 ה! 11 ז בן שני משחקים 700 

בסיום מחזור משחקים, לזוג בעל משחק גמור 
(או בביצוע משחק "בריג׳־שיקאגו"" 
בשהמכריזים אינם פגיעים) 300 

בסיום מחזור משחקים. לזוג בעל ניקוד חלקי 
למשחק ג אי בביצוע חוזה ב״בריג׳-שיקאגו״ • 
שאין בי ניקוד למשחק 50 

* ב..בריג׳ישיקאגו" כבבריג׳ תחרותי סדר הפגיעות נקבע מראש ואיני 
תלוי במספר הנקודות שנצברו קודם לכן. 


6 . נקודות לחובת המכריזים עבור פחת. 


, משחק 

י מ.וכפל בשניה 

משחק 

מוכפל 

משחק 

לא־מוכפל 


200 

100 

ס¬ 

פחת ראשון 

המכריזים 

400 1 

200 

ס¬ 

כל פחת נוסף 

פגיעים 

400 

200 

100 

סחת ראשון 

הסכדיזים 

600 

300 

100 

כל פחת נוסף 

פגיעים 


לצמצם את האפשרות להחלפת מידע ביניהם. הכרזה כזו — שבד׳ב 
אינה בת־ביצוע — כדאית רק אם ההפסד בניקוד יהיה קטו מהניקוד 
שהמתנגדים היו זוכים בו לולא ההתערבות המחושבת. 

תשובות אפייניות לפתיחה. 1 בסדרה. כשב״יד" 


המשיב פחות מ 6 נקודות נוהג הסשיב .לעבור״. 6 — 10 נקודות 
ביד מאוזנת — ישיב ״ 1 ללא־שליט״ או 2 בסדרה שפתח בה שותפו 
(אם יש לו תמיכה של 3 — 4 ק" בסדרה). כשב״יד" המשיב ניקוד 
המספיק לפתיחה ייתכן "חוזה,' המבטיח "משחק". כשב״ידו" למעלה 
מ 10 נקודות רשאי הוא להשיב — 2 בסדרה אחרת.. 2 ללא שליט" 
ישיב ב״יד״ מאוזנת שבה 13 — 15 נקודות. עם 16 — 18 נקודות ב״יד" 





785 


קלפים, משחלוי• 


786 


3 — 3 — 3 — 4 ישיב ״ 3 ללא שלים״ (משתק). כשלמשיב 19 נקודות 
ומעלה ניתן להגיע ל.,חוזה״ של 6 או 7 , ועליו ל״קפוץ"( 5111£1 קת 111 () 
בתשובתו (תשובה ברמה אחת גבוהה מהנדרש ! על פתיחה של ״ 1 
לב״, לפשל. ישיב ,. 2 עלה" או "תלתד). 

תשובות לפתיתת . 1 ללא שליט". ב״ידיים" מאוזנות: 
פתות מ 8 נקודות — עוברים : 8 — 9 נקודות — משיבים ״ 2 ללא־ 
שליט״; 10 — 14 — ״ 3 ללא־שליס״, 13 — 16 — ״ 4 ללא־שליס״ו 
17 — 18 — ״ 6 ללא-שליט! 19 — 20 , ״קפיצה' ותשובה חוזרת — 
״ 6 ללא־שליט״; 21 נקורות ויותר — ״ 7 ללא־שליט". ב״יריים" לא 
מאוזנות: עם 7 נקודות לפתות ישיב; ״ 2 יהלום״, ״ 2 לב״ או ״ 2 עלה". 
"קפיצה" בצבעו מסמנת שהמשיב מבקש להגיע ל״משחק". תשובה 
של ״ 2 תלתן" היא בד״ב "תשובה מוסכמת מלאכותית" (ייתכן שכלל 
אין בידו חלתן), שפירושה: השב לי אם יש לד (לפותה) סדרה 
מדורית בת 4 ק״ ומהי. אם אין לו סדרה כזו הוא משיב בשלילה: 
., 2 יהלום״ — גם זו תשובה מלאכותית. לאחר תשובת בן־זוגו יש 
להמשיד ולהכריז ((> 1 ל 0 ז). 

,כפל". שחקן רשאי "לכפול" אם ההכרזה האחרונה היתה של 
המתנגדים! פירושו אחד משניים: הודעה לשותף שיש בידו ניקוד 
כרי פתיחה, ואז על השותף להכריז על הסדרה הטובה-ביותר שבידו 
(:> 1 נ 0111 (> - 1 נז £0 ] 1 ו.ז), או שבכוונתו.להעניש" את המכריזים ( 55 ס 11 ו 115 נ 1 
־!ל״ס()), שפירושו: ביכלתי למנוע ביצוע ה״חוזה" שלכם. אם 
יצליח בכד יזכה בניקוד גבוה־יותר על כשלון ידיביו, אד אם יבשל 
יזכו היריבים בניקוד גבוה־יותר (ר• טבלה). אם המכדיזים משוכנעים 
שביכלתם לעמוד בביצוע ה״חווה" הם רשאים להכריז על ,כפל■ 
כפליים״ ( 1€ ל 011 [££ז). 

באמצעות המירע שסיפקו ההכרזות מתכננים המכריזים שזכו 
ב״חוזה״ את מהלכיהם, והמתנגדים מכינים את הגנתם, שראשיתה — 
ק׳ הפתיחה שלהם. נגד "חוזה" .ללא־שליט" ק׳־פתיחה טוב הוא 
הגבוה פחוד רצף (למשל, 10 ן 0 ): אם אין בירו רצף דצוי להוביל 
את הק׳ הרביעי בערכו בסוג הארוד־ביותר. ב״יר" ללא ק" 
גבוהים בדאי להתחיל בסררה הקצרה בתקווה למצוא את המשכה 
אצל השותף. גם נגד "חוזה" בסדרה רצוי להוליד את הגבוה 
ברצף או יחיד בסוגו. רצוי לא להתחיל ב פתיחה בסדרה השליטה 
עשויה להיות יעילה כי תמנע מבעל ה״חוזה" "חיתוד", 

עם תחילת המשתק רואה בעל ה״חוזה" 27 ק" (הק' הפותח של 
המתנגדים, 13 קלפי הדומם ו 13 הק" שבידו), ועליו לחשב צעדיו 
כיצד לשחק נגד 25 ק״ חסויים. פן הכללים החשובים לניהול המשחק; 
א) רצוי להוליד ק" נמוכים לעבר ק" גבוהים (אם בדומם ק׳ גבוה 
ובידו נמוכים — יוליד מידו לדומם); ב) ה״מעקף״ ( 1 ! 5 ־ח 1 }); 


40 נג 01 4010 96 נ) 1 



1069 9769 41006 43 

4 3 2 1 


';!־טות ,. 11990 " בפרינ׳ 

ברוגמה 1 ישחק ררום 4 לעבר הצפון! אם יניח מערב 2 ישחק צפון 
0 . מובן שאם ה בירי מזרח לא יצליח ה״מעקף״. ברוגמר. 2 
ישתק צפון 0 . אם מזחז לא -יכסה" ב^), ישחק גם דרום נמוד, 
וכד לא יפסיד ל.> 1 של מזרח. בדוגמה 3 ה״מעקף" של דרום הוא 
כפול: נגד :א ו 1 של פעדב יוליד נמוד מדדום וישחק 10 מצפון. 
כשזכה שוב ישחק דרום אל ה^ בצפון. בדוגמה 4 ישחק דרום 
נמוד אל 8 בצפון, המפסיר לד׳. במזרח. אח״כ יעקוף את ס של 
מערב■ כד יפסיד דק "לקיחה" אחת בסדדה. 

ניקוד ורישום. לשני בני-הזוג מנהלים רישום אחר. ברישום 
מברילים בין ניקור עבור ״לקיחות״ (!!,!!!!מ! : 11101 ) שזוכים בו רק 


בעלי "חוזה"), הנועד להשלים משחק, ובין נקודות־פרם ( 1 ז 1 נ 111 ו 01 ' 11 ]) 
עבור "לקיחוח״־יתר. כן קיים זיכוי עבור משחק ש״נכפל" והוצא 
לפועל, עבור הכרזת ״חוזה״ של 6 או 7 ועפירה בו, עבור רצף של 
ק" גבוהים בסוג שהוכרז כשלים ועבור משחק הסיום לקראת "המשחק 
הכפול" ( 1 :)נ 1 נ 111 ז). 

בבריג' תחרותי ( 0310 ; 1 נ]ט 11 ) משחקים כל המשתתפים 
אח החלוקות השונות כדי לקבוע מי מהזוגות קבע את התוצאות 
הטובות-ביותר. הניקוד שונה, כי כל חלוקה היא משחק בפני עצמו. 

בריג׳ קבוצתי. בתחרויות בריג׳ נוועות קבוצות בנוח 
4 שחקנים לתחר בעיהן. שתי קבוצות המשחקות זו נגר זו נחלקות 
לשני שולחנות בחדרים שונים, כאשר זוג אחד מקבוצה מסוימת 
יושב בכיוון צפון־דרום בחדר האחד והזוג השני בכיוון מזרת־פערב 
בחדד האחד. בשני החדדים משחקים בחלוקת ק" והה. כד שמחצית 
הקבוצה מגינה בחדר האחד ומחציתה השניה מתקיפה בחדד השני. 
בדרד זו הופר משחק הק" בבריג' למשחק מחשבה, יבולת וידע, 
שמשקל ההימור והמזל זניח. 

בבריג׳ נהוגות תחרויות ארציות, אליפויות־עולם ואולימפ^דות. 
אליפות־העולם הראשונה התקיימה בברפיורה ב 1950 . מאז זכו באלי¬ 
פות : אה״ב. בריטניה, צרפת ואיטליה (לפחות 14 פעם). בישראל 
פעילות בריג׳ ענפה, כולל השתתפות באליפויות־העולם ובאולימפן־ 
רות. מהשגיה הטובים־ביותר: מקום שלישי באליפות־העולם 1976 , 
ומקום שישי באולימפירה באותה השנה. 

כללי המשחק שהובאו לעיל הם לפי שיטת גורן, ר׳ ביבל׳. 

01111 זללמ 1 :)^ל ; 1063 00 י 1 }ה €0 . 1 > 1 ; 0 ון 0 ז 2 )^\ . 11 

.. 8 -חש 0011 . 0 ; 1966 .{■ 0 ההו £11 זס/ 

,זסמזזס(! .^- 0080 ^ 1 .' 1 ' ;״ 1967 ,׳ללסזז 03 

!/זו^\ 0 ' 0 .חסזס!) . 11 . 0 ;!! 196 ,!\()ץ 10 ק ) 071 חז 0 ת' 1 ו 1 ס' 7 ! 10 

•ץ?!'־} .. 1 .^ 1 ;* 1971 5£ {ון-ו 8 >.' 1 ס־ו<ו 0 ,. 161 ; 1969 , 1$ ) 1 ) 0 ס!!"!' 

.־ 19/1 .!> 12 )ר< 8 /ס 1 ) 11 )€^ 010 ^ 1€ ו£ 11 ) 01 ו 011 1€ /־ 1 ,(. 0115 ) 1 ן 11500 ז' 1 ' 

מ. 

ק נ ס ם ה, פ״ק שהתפתח פפשחק הרמי (ר׳ להלן). ההתעניינות 
במשחק זה באה״ב ובארגנטינה הגיעה לשיאה בראשית שנות ה 50 . 
עם־זאח לא עלה בידי הקנסמה להלהיב קהל שחקנים רב ביבשת 
אירופה, והוא פופולרי מאד בעיקר בדרום־אמדיקה. 

כללי המשחק• 4 שחקנים נחלקים לשני זוגות. היושבים זה פול 
זה וצוברים נקודות יחדיו, לזכות או לחובה. בחפיסת הק" של 
המשחק 108 ק״ — שתי חפיסות בנות 52 ק" כ״א וכן 4 לצים! 
ארבעת אלה ושמונת הק״ בעלי הספרה 2 יכולים לשמש בפהלד 
המשחק במקומו של כל ק׳ אחר ויכונו להלן קלפי-עזר (ק״ע). 

כל שחקן מקבל 11 ק״, ואח 64 הק" הנותרים מניחים על-פניהם 
במרכז השולחן. המשחק נפתח כאשר המחלק מגלד. את הק׳ העליון 
שבחפיסה המונחת במרכז. 

פטרת המשחק היא לכנס סדרות בנות 3 ק״ ומעלה (עד 8 ) 
בעלי אותו המספר, או סדרה מכל הק" שבירי השחקן. לצורד קבלת 
סדרה יכולים לשמש גם עד 3 ק״ע, ובלבד שהיא תכיל לפחות 2 ק" 
טבעיים. הניקור (ר־ להלן) נרשם כשאחד השחקנים הצליח ליצוד 
סכל הק" שבידו סדרות כנ״ל והניחן גלויות על השולחן. עם היווצר 
סררה אחת (או יותר) שכזו, ובהגיע תורו, יכול (אד אינו חייב) 
השחקן להניחר, גלדה על השולחן, ובן־זוגו (בתורו) יכול להשלים 
את אחת הסדרות הגלויות גם בק" בודדים שבידו. 

מהלד המשחק. השחקן משמאל למחלק חייב ליטול לידו ק' 
אחר, או ק׳ נסתר מראש החפיסה המרכזית (ח״פ), או (בתנאיס 
שיפורטו) ק' חשוף. אם נטל ק' נסחר הוא רשאי להניח סדרה או 
סדרות, ותורו מסתיים כשהוא מניח ק׳ גלוי ע״ג הק׳ הגלוי (וייצור 
אח החפיסה הגלויה (ח״ג)). אס הוא יכול ליצור סררה או לצרף 
לסדרה קיימת שבידו את הגלוי, הוא רשאי ליטול ק' זה, אולם אז 
הוא חייב להניח את הסדרה גלויה על השולחן. גם במקרה זה 
מסתיים תורו כנזכר. לשתקן שמשמאלו אותה זכות־בחירה: נטילת 


787 


788 


— ?דציא' כ-ד:ז 


יןלפיב, מזויימי־ 

ק׳ אם מן החה״ס או מן החה״ג. אם נסל את הק׳ העליון סן החה״ג 
כל החה״ג שייכת לו בהכרה. סדרה בת 7 ק" או יותר מכונה "קנסטה" 
— קנטטה טבעית כשאין בה ק״ע, וקנמטה מעורבת כשמעורבים 
בה גם ק״ע. 

שיקולי המשחק מוכתבים משיטת הניקוד. לכל ק׳ מוצמד 
ערך מסוים: לץ — 50 נקודות! ק״ בעלי הספרה 2 ו — 20 
נקודות! ק״ מ 8 — סו נקודות! ק״ מ 3 — 7 — 5 נקודות כ״א. 
כאשר אהד השחקנים מסדר את כל הק" שבידו בסדרות (להוציא 
ק׳ אחד שהוא חייב להניח על החה״ג). מגלים יתר שלושת השחקנים 
אח קלפיהם ולחובתם נרשמות נקודות ע״פ הערכים הנ״ל (להוציא 
הק״ האדומים בעלי הספרה 3 — ר׳ להלן). מכאן. שאם אחד השחק 
נים ממהר להניח סדרות בודדות על השולחן במהלך המשחק. הוא 
מבטיח בכד שמספר הנקודות שירשמו לחובתו -היה קטן יחסייי. 
■:במקדח ששחקן אחר יקדים,ו בסידור כל הק" בסדרותו! לעומת־ 
ואה הוא מקל בכד על יריביו את בחירת הק• שנועדים להשלכה 
יחה״ג. 

כללים נוספים. 1 ) אין אחד השחקנים יכול לסיים את 
המשחק (ע״י סידור כל קלפיו בסדרות) מבלי שהוא או בן זוגו 
ד.שלימו ..קנסטה" אחת לפחות! י) הסדרה הראשונה שאהד מבני 
זוג רשאי להניח על השולחז חייבת להיזת ::.ורכבת מק" שערכם 
!-,כולל <כנ״ל) הוא ל 15 ומעלה אם ס״ה הנקודות שצברו לפני 
החלוקה הנדונה היה שלילי! 50 ימעל־ ■■- כאשר סיה נקודותיהם 
חיובי אך אינו עולה על 1.500 ! ואי בין 1.500 ל 3,000 ! 120 
סוא) 3,0 ומעלה. המשחק מסתיים כשאחד הזוגות צובר למעלה מ 5.000 
נקודות. משהניח אחד השחקנים אח כל הק" בסדרית זוכה כל זוג 
בנקודות דלקמן; ערכי הנקודות של קלפי הסדרות הנלויות של שני 
כני הזוג. 300 . נקודות עבור ..קנסטה מעורבת״. 500 נקודות עבור 
קנסטה טבעית״. ו 100 נקודות לזוג שאחד משחקניו הניח את 
כל קלפיו. הק״ האדומים בעלי הספרה 3 (שערך כ״א מהם ליצירת 
סדרה הוא 5 ר' לעיל.) מזכים אח בעליהם ב 100 נקודות־זכות 
עבור כל ק׳ אם הוא יוצר מהם סדרה (וב 800 נקודות אס ברשותו כל 
ארבעת ד,ק״)! אם אינו מסדר סדרה גלויה נרשמות הנקודות לחובתו. 
ק׳ שחור בעל ספרה זו המונח ע״ג החה״ג מוציא את הערימה, למעשה. 
מן המשחק, ואין שהקן יכול ליטול אותו אלא עם סיום המשחק. 

רמי (ץחזתזב"), מ״ק נפוץ. שלא כבריג׳ וכקנססה אין לו 
מערכת חוקים רשמית, בי״ל. כללי המשחק; טורפים חפיסה בת 52 ק" 
(בצירוף הלצים או בלעדיהם) ומחלקים ל 2 — 6 שחקנים. את יתרת 
הק" מניחים גמרכז השולחו כשהק" נסתרים (ח־מ). המשחק נפתח 
כשהמחלק מגלה ק׳! ממנו נוצרת החפיסה הגלויה (ח״ג). כל שחקן 
מנסה לסדר קלפיו בסדרות " בעלי ספרה או צורח זהים, או רצף. 
בסדרד. 3 ק" לפחות. השחקן רשאי להניח על השולחן סדרות, אם 
ערכן המספרי לפחות 40 (או מספר מוסכם אחר). לבל שחקן 
מותרת הוספת 7 או ק" מידו לכל סדרה גלויה רק לאחר שהוריד 
סדרות. שחקן רשאי לקחת ק׳ פהחה״ם או מהחה״ג. לץ משמש 
במקום כל ק׳ שר,וא. המשחק מסתייס כשאחד השחקנים הניח את 
כל קלפיו בסדרות (להוציא קי אחד שהוא מוסיפו לחה״מ). 

כללים נוספים ז 0 נוהג כק׳ הגבוה או כ 1 , ולכן עשוי לי.שלים 
סדרה 1 -- 2 — 3 או 0 --)^! 2 ) כשאחד השחקנים מנצח (כשכל 
קלפיו הונחו בסדרות) נזקפות לזכותו נקודות־זכות. לחובת יתר 
השחקנים נרשמות נקודוח־חובה כסספר הנקודות שנותרו בידיהם. 
ערבם המספרי של .) 1 .(.) ,( הוא 10 ! \נ — 1 או 11 ! לץ — 15 ; 
ייתרם — ע*פ ערכם הנקוב. אם הניח אחד השחקנים את כל קלפיו 
לפני ששחקנים אחרים הניחו סדרות — נכפלות הנקודות! 3 ) שהקן 
שהניח סדרות רשאי .,לפדות" לץ שהונח על השולחן. גם אם לא 
הניח סדרות הוא רשאי לפרות לץ — אם יצליח בעזרתו להניח 
את כל קלפיו. — נוהגים ואריאנסים שונים של ניקיד וכללים. 


.,ג-י ן רמי״. משחק לשני שחקנים (או ל 4 המשחקים בשני 
זוגות). כל אחד משני השחקנים מקבל 10 ק". השחקן הפותח במשחק 
רשאי לוותר על זכותו ליטול ק׳ גלוי, ואז זכאי המחלק ליטול אותו. 
אם שניהם מסרבים רשאי השחקן הראשון ליטול ק׳ עליון מהחה״ג. 
כל שחקו רשאי להקיש על השולחן בהניע תורו, ואז להניח מספר 
סדרות גלויות על השולחן, או לאפשר ליריבו לד.ניח מידו סדרות 
ולהשלים סדרות קיימות. אם סספר ־,נקודות שבידו בגמר פעולה זו 
קטן משל יריבו — חזא מזוכה בהפרש. במקרה ההפוך זוכה יריבו 
בהפרש, נוסף על מענק מיסכם מראש (בד״כ 25 נקודות). אם הנוקש 
מניח אר. כל קלפיו בסדרות הוא מכריז על "ג׳ין" וזוכה במענק 
ובנקודות בהתאם לק" שניתרו ליריבו. 

לןלפרד, אדואר״ — !! 1 !:!ז 4 וז 1 ! 1 ר) 1 !זב 1011 !נ[ — ( 1873 — 1940 ). 

פסיכולוג שוויצי והוגה־דעות פדגוגי. ק׳ למד בעיר־מולדתו. 

רנווה, וכן בלייפציג ובפריס. ב 1901 יסד יחד עם בן־דיד את העתון 
■ 111 (״ז,) £11 ץז,ק ■! 8 ב 1908 נעשה פרופסור באוניברסיטת 

ז׳נווה. ניהל בה את המעבדה הפסיכולוגית הניסויית הראשונה 
שלא היתה קשורה לפקולטה לפילוסופיה. ב 1912 יסד אח ח״מכוו 
למדעי החינוך" הידוע נשם ,.מכון דן דק רוסו״. ב 1920 יסד את 
האגודה הני״ל לפסיכולוגיה שימושית. מעל־לכל היה ק׳ מחשובי 
אישיר, של התנועה החינוכית החדשה בתחילת המאה ה 20 , לדעתו, 
הילד אינו מבוגר שעדייו לא הבשיל כל־צרכו אלא יצור הקיים 
בונות עצמו. וע״כ חייב חינוכו להיות גזור לפי מידתו. ק׳ תבע שתי 
תביעות מהחינוך: 1 ) שיהיה ״תפקודי״ — כלר. שיעמוד על ראיית 
הילד בתד,ליד של התפתחות ושל הסתגלות לסביבתו! 2 ) שיהיה 
מבוסס על פבחנים. שיסייעו לעמוד על כשרי-הילד וכשרונותיו. 

עם חיבוריו נמנים: 1011€ זו! 110 ז 1 ז 0 ) 1 זט 311 זג £111 '״ 1 ("החינוד התפ¬ 
קודי"), 1931 ! ■זג 11 ! 01111 ת 01 10 בז 40 \. (״מוסר ופוליטיקה"), 1940 ! — 
^ 1 ^זח^גח 11 ^נ 111 ^X1 י! 0 ',זג(^^ 1 ז 01113111 '( •ז(! !! 1 ^ 010 ז €1 ץ 25 [ ("פסיכולו¬ 

גיה של הילד ופדגוגיה ניסויית״), 1905 . "' 1951/2 . — מחקריו 
בחשיבת ד.ילד סללו את הדרך למחקרי פןז׳ה (ע״ע). 

'צ^ל>/ 0 נ/ 0 ׳{ז'/ / 0 ^■׳וסהו!-! /. ,(,! 01 ) ת 0 ;! 11 ]־ 1 זט 1 \ ") 

. 1961 , 97 — 63 . 1 

קלפרטון, היי ע״ע אפרילןה, עמי 349/50 (מפה). 

קלצ׳אי פתץ - 010113 ? ץ; 3 ! 011 ^ 1 — ( 1790 — 1838 ), סופר 
הונגרי. קי, בן למשפחת אצולה קלוויניססית, למד משפטים 
וכיהן כמזכיר במינהל מחוזי וכחבר באסיפת-המעמדות הלאומית. 
בראשית דרכו הספרותית היה יד-ימינו של הסופר והמנהיג קזינצי 
(ע״ע) במאמציו לחידוש הלשון. ק׳ היה חלוץ הבלדה ההונגרית. 
שירתו. שהושפעה מהספרות הצרפתית הרומנטית. רוויה אהבת 
מולדת, קינה על ירידתה ורצון לשוב אל מקורות העם תוך חידוש 
המרדנות השרשית. שיא יצירתו, ,מסהונהר! (״המנון״), 1823 , נתקבל 
בהמנון לאומי(הולחן 1844 ). ק׳ יצר את הביקורת הספרותית בארצו. 
בן כתב מסות־ביקורת שסיכמו את הגותו ופעלו הליברליים. צוואתו 
הפוליטית-פילוסופית (״ז, 10 ז 1 ו.זו:י' 1 .. 1837 ), היא חיבור בפרוזה. על 
החונה שחבים למולדת. — ק׳ נמנה עם מעוררי רוח־העם בתקופת 
התחיה הלאומית בהונגריה. 

הוא העריץ את היהדות של ימי המקרא, ולעוסת-זאת, בדו״ח 
שחיבר ב 1829 עבור אסיפת־המעמדות ושהוקרא בה ב 1830 , \/ ן 
01 זמ 0 ק 113 נ קסח 0 ) 110 ) 0 ( 31 "במזזב.?!! (.על מצב העם המשלם מסים 
במחוז סאססר"), תקף בארסיות אח יהודי מהוו זה. שהתעשרו 
לדבריו ע״ה האיברים המנוצלים (הדו״ה פורסם גם ב״כל כתבי יו", 
1 ז. 1861 ). 

/־> מןיו 1 ן* 7 )ע<ו ,ג 0 [ 28011 . 1 ; 11 * 19 .נלמ 056 שז;ז> 1 . 0 

. 955 ( ; 1943 . 49 — 47 




789 


קלציט — קלצקין, יעקב 


790 


קלציט !'סלאס׳ סיד), מינרל המתגבש במערכת הרומבו־ 
הדדית•■ נוסחתו , 0100 . יוני סידן ויוני ־/סס יוצרים בו 
שבברת מתחלפות. צורנת הגיבוש של הק׳ ה! מרובות ומשתנותז 
ריבז פריסמאתיות או סקלנוהדריות. לק׳ פצילות מצוינת לפי שלושת 
מישורי הרומבוהדרון. לק' שבירה אופטית כפולה. גדולה במיוחד, 
והוא המינרל הראשון שבו נתגלתה ונחקרה תופעה זו. משקלו 
הסגולי 2.71 וקשיותו — פ. 3 . הוא מהוסר־צבע או לבן. ולו ברק 
זגוגי גבוה על מישורי־הגידול וברק של דר על מישורי הפצילות. 
בחימום ל • 894 מתפרק הק' לפי הנוסחה , 030+00 *-, 0300 . 
את הסידן בקי עשוי להחליף מגנזיום !ע״ע! ק'■מגנזי) — עד נדי 
27% , ברזל דו־ערני ■ - עד כדי 10% או מנגן — עד כדי 50% . - 
הק׳ הוא פוליסורף של ארגוני:! ושל וסריס, וביניהם הוא הצורה 
היציבה בתנאי־סבע רגילים. 

הק׳ הוא מינרל נפוץ־ביותר, העשוי להופיע בכל סוגי הסלעים. 

הוא סינרל ראשי ברוב הקרבונטיטים (ע״ע) ובעורקים הידרותרמ־ 
ליים מאגמתיים. הוא מרכיב עיקרי בשיש ובקלקסיליקטים מטמור־ 
פיים, אד עיקר תפוצתו בסלעי־משקע. הק׳ הוא המרכיב העיקרי בגיר 
וע״ע). מופיע כמילוי בעורקים שעברו דרכם מים סטאוריים ויוצר 
בתנאי אקלים יבש קרופי־שטח יבשתיים (קלקריט, נארי). גם קליפו■ 
תיהם של בע״ח רבים בנויות ק'. לק' שימושים רבים מאד: ע״י 
שריפתו יוצרים סיד! הק׳ הוא אחד מדומרי־הגלם לייצור צמנט 1 הוא 
משמש בתעשיה הכימית לייצור דו-תחמוצת הפחמן ועוד! הוא משמש 
בתעשיית הזכוכית! מדשנים בו קרקעות דלות־סידן; במטלורגיה 
משמש הק׳ להורדת נקודת־ההתכה של הבצר ולהרחקת אי־נקיונות 
ממנו, ובצורת גיר הוא מנוצל כאבן־בניה, כמרכיב של אגרגטים 
ובד׳. 

גבישיק'מהוסרי-פגמים ומחוסרי־צבע נקראיםספט איסלנדי 
ולהם שימוש נרחב באופטיקה, כמקטבי־אור. נקולורימטרים, פוטו־ 
מטרים ועוד. הק׳ נפוץ מאד בא״י. 

קלצק(א 011 ^\ 1 ), עיירה בבילורוסיה, בריה׳מ. 85 ק״ס מדרום־ 
מערב למינסק. — תעודה מ 1529 מעידה על קהילה 
יהודית בעיר. ומפקודות-המסים של 1556 ו 1563 עולה שק' נמנתה 
אז עם החשובות בקהילות ליטא. לפי תקנות ועד מדינת ליטא מ 1623 
היתה כפופה לפינסק. ביהכייג הישן נבנד, בסוף המאד. ה 17 , ואחריו 
הוקם בית־עלפין. ב 1796 נחנד ביהכ״ג הגדול. לפי מפקד 1776 היו 
בק׳ 29 משלמי סס-גולגולת יד.ודים. ב 1811 התגוררו בק׳ ובסביבתה 
662 גברים יהודים, וב 1847 היו בקהילה 2,138 יד,ודים. נ 1885 בשרף 
חלק מהעיר, והמשבר הכלכלי אילץ רבים לעזוב: אעפ״ב נמנו בה 
ב 1897 3,415 יהודים וב 1921 — 4.190 ( 73% ). מחשובי ק׳ במפנה 
המאות 20/19 היו: ר׳ אליעזר שטראשון ור׳ שמעון הדסון, וכן 
הסופר ב. צ. איזנשטט, שהביא לעיר את המעשה הציוני ( 1902 ). 
ב 1918 , בבחירות הדמוקרטיות הראשונות לעיריית כף, נבחרו 17 
צירים יד.ודים מבין 24 חברי מועצת העיר ויהודי מונה סגן ראש- 
העיר. בין שתי מלה״ע שימשה ק׳ חחנת־מעבר ליהודים שנמלטו 
מרוסיה. מ 1921 התקיימה בקי ישיבת־סלוצק, בראשות ר׳ א. ז. 
מלצר (ע״ע) ור׳ אהרן קוטלר. בעיר פעלו גם .חדד מתוקן" (מ 1903 ) 
בי״ס עברי (מ 1924 ) ובי״ס לבנות "בית יעקב". למפלגות הציוניות 
היתד, השפעה רבה, 

ב 1939 עברה קי לידי הסובייטים, ואז באו אליה פליטים יד,ודים 
ממערב־פולניה. בניין הישיבה הולאם ונפתח בו מועדון, באמצע 
( 194 נכבשה ק׳ בידי הגרמנים, וסיד פגעה המשטרד. הבילורוסית 
ביהודים. בסוף 1941 נורו־למוות 4,000 יהודים .■ יתרם הושמו בגטו. 
ב 21.742 הוצת הגטו ולמעלד, ס 1,000 איש נספו. עשרות אחדות 
הצטרפו לפרטיזנים. 

א. ש. שטיין(עירו), פני■,ם קי, תש״ד, 


קלצ׳קו, ירל!ן(י־הוךה ליב) - 1 ז 1 ־, 111 ) - ( 1825 - 

06 ו* 1 ), סיפר׳ מבקר. והוגה*דעוה מדיני פולני. ק׳ נולד 
ברדילנה במשפחה יהודית׳ אך השתמד בגיל צעיר. הוא היה סופר 
שנין בעברית, פולנית, צרפתית וגרמנית. בגיל 17 פרסם "דודאיסי• 
(שיי־ים בעברית) וכן תרגם מפולנית לעברית. למד פילוסופיה, 
ספרות והיססוריה. 

לאחר שהשתתף בפעילות מהפכנית גנד פרוסיה, בפחנן ב 1848 , 
עבר לפרים וחי שם כ 20 שנה. ק׳ השתתף כמבקר ומסאי בתקופון 
שנים אחדות היה עורך עתץ הגולים 
הפולנים בצרפת. 1116 ל) 0 י 1 ק׳ נודע כלאומני פולני 

חיצוני ששנא שנאד, עמוקה את רוסיה, ובמיוחד את פרוסיה, שכבשו 
את מולדתו (אך לא שנא את אוסטריה). בשהותו בפריס עשה רבות 
לפרסש הספרות הפולנית. אחרי 1869 בא לווינה לסי הזמנת בריסט 
וע״ע). זמן קצר שימש 1 ו.ז: 1 ״ 1-1 ("יועץ החצר") של הממשל, אד 
לא התמיד. ק׳ חיה ציר ה״סיים" (הפדלמנם המקומי) בגליציה, וג□ 
ציר ה״רייכסרט" יהפרלמגס הכלל־אוסטרי). הוא לחם בלהט למען 
מעורבות אוסטרית נגד פרוסיה במלחמת 1870/71 בצרפת. משלא 
הצליח, פרש לכמה שנים לאיטליה. בשנותיו האחרונות חי בקרקוב. 
והקדיש את זמנו לחקר האמנות והספרות האיטלקית. 

ק׳ היה סופר פורה מאד. כתביו המדיניים שוב אינם חשובים, 

אך ביקרתו הספרותית שסרה על חשיבותה. כיסמרק (ע״ע) כינהו 
״יהודי. סוכן צרפת״. מכתביו: * 130 X^X גמ 10 <^ 1 

(״השירה הפולנית במאה ה 19 ״), 1862 !:) 1 ^ 0131 ? 1 ;ן 11 ת 02 ס 11 ("שנתו¬ 
נים פולניים״}, 1865 ? 1110 ג־ 01 גןד 6£1 ז 0011 ^ 1 ^בוד^ 0 |קנ 1 ^ סג! 

(״מחקרים בדיפלומטיה בת־זמנבו״), 1866 ; ;צ־ 0€1101 חבנ)€ 
צ!שז 3 מ 0181 ששח 1 ־ 1 ? 10 £) 113110 ש 1 זס 0 ששו!!־!? ש-! ("שני קנצלרים׳ 

הנסיך גורצ׳קרף והנסיך ביסמרק״־)״ י 1877 ? 5 שח 1 זו £1 ־ו 5110 ש 1 זש 115 ב 0 
(״שיחות פלורנטיניות״)׳ 11880 11 ;'. 016 ( ;£שמג 5 צג 3 ח€ז ב 1 :ש שומ 0 > 1 
(״רימה ותקיפת התחיה? יוליוס 11 ״)׳ 1898 . 

. 71953 ־ 7 ,זש״€נ!ז 5 נ> 11 גן 8 .א ; 909 ! .ז 1-1 .,^./+ 1 ^ 31 ץיי<.תץן.־ד. 5 

ס, ו. 

קלצקץ, יעקב ( 1882 , ברזה קרטוסקיה [רוסיה! — 1948 ׳ ווי 
[שוויץ]), סופר והוגה־דעות, מראשי הזרם המכסימליסטי 
בציונות (ע״ע, עמ׳ 599 ). חונך בידי אביו, הרב אליהו ק׳. בגיל 
18 יצא ללמוד בגרמניה׳ תחילה בפרנקפורט ע״נ מיין ואח״ב כמר־ 
בורג, אצל הרמן כהן (ע״ע). ב 1912 קיבל תואר ד״ר באוניברסיטת 
ברן. ק׳ הרבה לכתוב בכה״ע העבריים של התקופה, בעיקר פובלי¬ 
ציסטיקה ודברי הגות, ובשל הלהט הציוני שאחז בו נתמנה עורך 
עתרן ההסתדרות הציונית 1£ ס ( 1909 — 1911 ). יאח״כ של 
■ €1 ״שג 61 ש €11 ;! 1 ;ז 15 ח 710 בהיידלברג. בשנים 5 ן/ 1912 היה מנהל 
הקרךהקיימת בקלן, ומאז ועד 1919 היה עורך ה' 1111 ) 111 ן 11€ טמ 
השוויצי. שסקר את מאורעות מלה״ע 1 מגקודת-מבט יהודית. אז ייסד 
את בית*ההוצאה "על המשמר", שפרסם סדרת ססרים׳ בצרפתית 
ובגרמנית, על נושאים יהודיים? ביתיהוצאה נוסף, "אשכול". ייסד 
בברלין יחד עם נ. גולדמן (ע״ע). ב 1924 יזם, יחד עם גולדמן, את 
ה 11113103 ) 113 )שגח 10 ש׳ 0 ח£ו הגרמנית החשובה (ע״ע אנציקלופדיה. 
עמ׳ 647/8 ), והוא היה עורכה הראשי. עם עליית היטלר נמלט ק׳ 
לאה״ב ועסק שם בהוראה; ב 1947 חזר לשוויץ. 

כל ימיו הרבה ק׳ לעסוק בפילוסופיה וכתב מספר חיבורים בתחום 
זה. במונזגרפיה "ברוך שפינוזה" (תרפ״ג) חתר להצביע על ההשפ¬ 
עות היהודיות ברקע האינטלקטואלי ובסגנון של שסינוזד. וכן תרגם 
לעברית את ה״אתיקה" של שפינוזה ("תורת המידות", תרפ״ד). ספר 
מיוחד הקדיש ק׳ להרמן כהן, חייז וביקורת שיטתו( 1923 ). את שיטתו־ 
הוא׳ המדגישה את חשיבות היסודות האינססינקטיוויים "הוויטאליים" 
שבחיים — בניגוד ליסודות האינטלקטואליים — ביטא ק׳ בספריו׳ 
"שקיעת החיים" (תרפ״ה) ו-צמ 0 ר ££1 נ 1 ש 1 ־ 11 צוח;ווזחש 14 ז£ זשנ! 




791 


קלצקין, יעקב — קלר, גוטפריו 


792 


ק 11121 ־ 1 ק 103 ז 0 ' 1 1 ^ 1 נ^ 

(.הדחף לדעת כעק־ 

ריז החיים והמוות"), 

1935 . לדעת ק• מו¬ 
ביל הדחף האינטלק־ 

טואלי־הנרתי, באי¬ 
טיות אך בוודאות, 

להחלשת הכוחות ה¬ 
חיוניים היצריים-ביו- 
לוגיים של האדם. 

עי״ם הופכת הרוח. 

בתהליך פרדוכסאלי. 

מגורם חיובי, יוצר 
ומפרה, לגורם שולל- 
חיים. זירת־המאבק 
העיקרית בין יצר החיים וחמדתם לבין היצר לדעת היא ההיסטוריה. 
העבר, כהווה, אינו ביטוי לחיי-הדוה של היוצר בלבד אלא, ובעיקר. 
לחיוניותו הניולויגיה־אינםטינקטיווית, וע״ב גם תופעות רוחניות 
כדת ובאמנות מבטאות פנים אלו, אלא שהמחקר־השכלתני מתעלם 
מכך כליל. 

השקפתו הציונית המפסימליסטית, הבנויה על יסודות תפיסתו 
ה״וויטאלית", פ 1 רשה בספרו 5 רתט]ה 0 ()ט( 11011 ז 1031€ ה ^וה^ 1 ( 01 זק 

(״בעיות היהדות המודרנית״), 1918 (מהד׳ מורחבת: 1111 ט 11815 .;* 
ת 1 ט 110111 ט 1 ו״: א 11 ״ 11£111 ט £1115 [״משבר והכרעה ביהדות״], 1921 ). 
לדעת קי גרם אינסטינקט-הקיום הטבעי למהפכה בדרך המחשבה 
היהודית המסרתית. היהודים נטשו את הנטיה המושרשת למשכול- 
יתר ולספיריטואליזציה של המציאות, וסיגלו לעצמם ראיה ארצית־ 
גשמית של מצבם. בעקבות מהפכה זו הגיע ק׳ להגדרת הציונות 
ד,"אכזרית", מתוך נסיון "להוליך אח מהשבת התהיה עד למסקנתה 
האחרונה ולגלותה בכל אכזריות אמיתה". הוא תופס את הציונות 
כתנועה חילונית, מעמידה על לשון וארץ ותולה את ההגדרה הלאו¬ 
מית בצורה ולא בתוכן. ק׳ שולל את הגלות, כופר בכוח קיומה 
וטוען, כי מאז ההשכלד, נעשתה הטמיעה הגמורה של עם ישראל 
בלתי־נמנעת. אפילו "המרכז הרוחני" של אחד־העם אין בו כדי 
לשמור על קיום היהדות בגלות. גזירת ההיסטוריה קובעת את 
קטביות הפתרון הציוני: ״ארץ ישראל וגלות — זו לתהיה וזו 
לכליה". עתידד, א״י לקצר את ימיה של הגלות ולעצב טיפוס עברי 
שלם. ואולם, עוד מדות מספר תוסיף הגלות לעמוד נהתנוונותה, 
בבחינת שבר-כלי. עד גמר ההתבוללות, וע״ב ייווצר קרע בעם 
ויתפתחו שתי אומות בעלות פרצופים שונים. כל עוד קיימת הגלות 
בחזקת "היי שעה", על א״י לשאוב ממנה כוחות, .ועד כפה שתנצל 
אותה, תציל אותה". כדי לשמור על היהמת בגלות, ככל שניתן, 
מחייב ק׳ לקיים בה את העבודה הלאומית. אך טוען להעמדת מחיצות 
בין ישראל לגויים ולסיוג התביעה לשיווי-זכויות כדי לשמור על 
זרותו של העם היהודי עד גפר תהליך הגאולה. סוג הצלחת הציונות 
נעוץ, לדעת ק׳. בד,יותה תנועת בני־הנעורים המתקוממת נגד המצי¬ 
אות הפגומה וד,חדורה אמונה של מהפכה לאומית. דברי ק׳ עוררו 
פולמוס רב. כתביו נתפרסמו בכמה קבצי-מסות; "קרעים" (תרפ״ד), 
"זוטות" (תרפ״ד,), "תחומים" (תרפ״ח), ,.כתבים" (תשי״ג) ו״ילקוט 
מסות' (לאחר מותח 1965 ), ובאנגלית: חז 15,10 ׳\\ ) 0 111180 י 1 מ! 
(״בשבח החכמה״), 1943 . 

תרומה חשובה למדעי-היהדות הוא ספרו,.אוצר המונחים הפילו¬ 
סופיים", א׳—ד־ (תדפ״ח—תרצ״ג), פילון איב יחיד-פסוגו ללשון 
הפילוסופים היהודים ביה״ב. ק׳ פרסם גם "אנתולוגיה של הפילוסופיה 
העברית" (תרפ״ו) ו 11.5 זט 11£53 ז ביוגרפי לתולדות מחברי הספרים 
העבריים בתחום הפילוסופיה — יחד עם פ. צובל. כן חיבר אנתולוגיה 


עברית, מתורגמת על-ידו, למכתמים מהפילוסופיה הקלאסית: "משנת 
ראשונים״ (תרפ״ה) — עד זמנו של מונטן, ו״משנת אחרונים" 
(תשי״ב) ממוננזן עד ימינו. באנתולוגיות אלו היה לו לעזר רב סגנונו 
האפוריסטי המיוחד, הבולט בכל כתיבתו. בספר-נעוריו, "זכרונות" 
( 1902 ), כלולים גם פלפולי־תורה: דברים בהלכה משלו נאספו גם 
בתור ספרי אביו. 

י. קלויזנד. פילוסונזים וחוגי דעות. ־ 1956 , ז. וויסלבסקי, יחידים 
ברשות הדנים, 248 '- 264 , תשט״ז■ ט. בן משה, י. ק׳ (בתוך: ש. 
פדרבוש [עודד). חכמת ישראל גמעדב אירופה. א״), תשי״-ס.• י. בהן, 
שער הסופרים, 226 — 249 . תשכ״ב; י. שכטר. מבוא (בתוד; י. ק׳, 
ילקוט מסות). 1965 : ם. ז. סולה. למהותה של היהדות, 121 ״- 139 , 
''"'"ל■ ם. ז. ם. 

.קלקוטה, ע״ע כלכתה. 

קלקנתאיס (ז.טומז 0 ' 1111 ןת 3 .ג 1 ט 0 כ)), סדרה עתיקה של דגי-גרם 
פרימיטיווים הנפוצים בין המאובנים של התקופה הארוכה 
מהדוון עד לקרטיקון בשכבות מים מתוקים ובים כאחד. היא מהווה 
ענף צדדי של מציצי־סנפיר ( 010550111915,811 ), שבעיח הדוון 
המאוחר הקימו צורות אב ( 8 טוסז 110 ת 0510019 ) הנחשבות לאבות 
דוחיים (ע״ע). ב 1938 נדוג בחוף דרומי-מזרחי של דרום־אפריקה 
בעומק של 80 מ׳ פרס אחד, שזוהה כנציג של הסדרה ותואר בשם 
לטימריה (טבחו,ל 1 ט 1131 :> ב 1 ז 9 וה 1 )ג- 1 ). ב 1952 נתגלו פרטים נוספים 
שנדוגו בהכות קרוב לקרקעית הים, בעמקים של 150 — 400 פ׳ 
בחופים של איי קומורו, צפונית מערבית למדגסקר, אך משכנם מגיע 
עד 800 פ׳ עומק. גילוי זה הוא אחד המרעישים ביותר בזואולוגיה 
ובפלאונטולוגיד, בדור 
זה. באופן כללי קיים 
דמיון רב בין הלטי- 
מריה ובין צורות מאו¬ 
בנות. ארכה מגיע ל 180 
ס״מ ומשקלה — ל 85 
ק״ג. הגוף מכוסה קש¬ 
קשים קוסמואידיים. כל 
הסנפירים, חוץ מסנפיר 
הגב הראשון, הם בעלי 
בסיס שרירי בצורת 
אונה מכוסה קשקשים 
ונתמכת ע״ישלד.סנ פיר 
הזנב סימטרי, אך בעל 
3 אונות. הסנפירים 
מצטיינים בכושר תמ¬ 
רון רב וניתנים לתנו¬ 
עה סיבובית עד ״ 180 , אין ללטימריה נחיריים. בניגוד ליחד בני 
תת-המחלקה. שלפוחית השהיה מתפתחת בצד הגהוני של הוושט 1 
היא מנוונת אצל הבוגרים, ובדפנותיה פצסברת רקמת שומן. בצורות 
המאובנות היתה השלפוחית מפותחת. 

קלר,גוטפריד — 11401101 ״ 1 ז£״ 00 — ( 1819 , ציריך — 1890 . 

שם), מספר ומשורר שוויצי בלשון הגרמנית. בילדותו 
ובנעוריו חי במצוקה כלכלית ולימודיו היו בלתי-סדירים. ב 1834 
גורש מביה״ם הפקצועי־התעשייתי שבו למד, והתחיל ללמוד ציור. 
ב 1846 פרסם את קובץ-שיריו הראשון, שירי-אהבה ושירי-טבע 
ליריים. כן נתפרסמו שיריו הפוליטיים בזכות האדם לחירות ולחופש- 
מחשבה. בהיידלברג ( 1848 ) הושפע השפעה מכרעת מהפילוסוף 
ל. א. פוירבך (ע״ע). לשנות שהותו בברלין ( 1850 — 1855 ) נודעה 
השיבות רבה לגבי מהלך התפתחותו כסופר. במאסרים הפוליטיים 
שפרסם בעתונים שוויציים בשובו לציריך ביטא השקפות של ליברל 




לסיסריה >^ 1 *ותז 10 גז 4 ^ גוז־>וזז 1 ע״. 1 ) 
יםזייי פדאר 555 י, היז*נ•; לדמה - 
הדא־ז ד־זלר 




793 


יןלר, גוטפדיד — קלר, רנה 


794 


הדוגל בחופש־הסרט ובזכות־הצבעה לכל. בשנים 1861 — 1876 שימש 
פזכיר־ראשון של קאנסון ציריך. 

ההלק העיקרי של יצירת ק׳ נכתב, או עכ״ס, נוצר בפחשבתו. 
בשנות שהותו בברלין ! אולם בד״ב נוהגים להבחין ב 4 תקופות 
כתיבה: 1 ) הסיפור האוטוביוגרפי 011 וזם 13£1 £ב 111 ־ 8:1 ז־ט (עבר׳: 
"הייגריך הירוק", תשכ״ס}, 5 /. 1854 , הפספר. בפסגרתרוטן התפתחות 
ועיצוב האישיות, את סיפור מאבקיו, חלומותיו והתנסויותיו של 
הגיבור, ואת חניכותו לחיי־אמן! בשנים 1879/80 שינה ק׳ שינויים 
מהותיים בצורת הסיפור, ואף הוסיף נימה אופטימית בסיומו! 
2 ) קובץ־הסיפורים ב 1 ץ״י 1 > 1 :> 5 חס■!■!!!!!;ט :>ום ("אנשי סלדווילה"), 
1856 , הכולל את הסיפור €£ז 0 ס והס! 0 £חך. 3 ( 101 1 !ח 1 ן 1011100 ( 
(עבר׳: ״רומיאו ויוליה בני הכפר״, תרע״ט), שהוא פלאכת־פהשבח 
בסוגו! 3 ) הקבצים ח 11110 :> 8 = 13 3101100 (״ 7 לגנדות״), 1872 , 
ו ״ 110 סי\ס:ך 111101101 1 ^ (״סיפורי ציריך״), 1878 : 4 ) סיפורים הכתובים 
בטכניקת ״סיפור־הפסגרת״, שקובצו בקובץ 110111 ) £0 ״ח 51 035 
(״המכתם״), 1882 ! הרומן ז 1110 ! 13 ב 3 ( 1886/7 ), המתקיף 

את החברה, ובמיוחד את רוח החמדנות המתפשטות 

ק' נמנה עם אסכולת הראליזם הפיוטי, המצסיינת בצורת הסיפור 
הקצר, בעל העלילה הפשוטד, והדמויות המעטות הלקוחות מהיי 
היום־יום. מקוריותו בתיאור הראליסטי של טיפוסים רומנטיים 
ובתיאור הראליסטי לא־פחות של רקעם. סוג ההומור שלו הושווה 
לעתים לזה של ז׳ן פאול (ע״ע), אך הוא שונה ממנו בכך שאינו 
חורג מגבולות המציאות. להומניזם של ק׳, ברוח גתה, נתוספה 
הפילוסופיה המטריאליסטית של פוירבך. הוא שאף לחיי־רוח ולהר¬ 
שים שלמים ומלאים, כשעינו פקוחה אל המציאות הפוליטית. 

הליברליזם של ק׳ ויחסו לבעיה היהודית באים לידי ביטוי, בין 
השאר, בחיבורו 385013001310 ) 001 ("הרשאות ימי צום ותפילה"), 
1862 , שבו הוא דורש שוויוךזכויות לכל אזרחי המרעה, ללא הבדל 
דת, ומביע את גאוותו על כך, שקאנטון ציריו חוקק זה־עתה חוקים 
ליברליים להגנת זכויותיו של האזרח היהודי. 

בחייו היה שמו של ק׳ כמעט בלתי-ידוע מחוץ לגבולות שוויץ. 

רק מאוחר-יותר נתגלה כאחד הסופרים האפיים החשובים בדורו. 
כל כתביו ( 0 ) 1 ז 0 ׳ל\ 10 ( 53101110 ) י׳׳ל, ב 24 כר', 1926 — 1949 . קובץ 
מכתביו ( 0 ) 0010 005310010110 ) — ב 4 כר', 1950 — 1954 . 

.!ס^סס׳זז /)״)! 020111 ,/ 10/1101 0 ^/ 401 מ 600 ■,. 10 . 6 , 000501,0351010 . 1 ( 

81 . 0 / 0 ,( 4 י! 010 /ו!/יז 40 / ס/ ־,./!!ססמסט 831/1 , 801011011 . 11 ; 1948 
. 1968 ,.!/ . 1 > , 81011036111011 . 11 ; 1949 
ח. ב.־ז. 

ל|ל^ 1 !)לן 7 ןדכ?ז —) 0110 ( 1 15 ח 013 \/ 0100 ( 7 — ( 1880 — 1968 ), 
סופרת ומחנכת אמריקנית, שנתפרסמה בעוז־רוחה היוצא 
מגדר הרגיל. שבו התגברה על מגבלות־גוף המורות. בגיל 19 חודש 
חלתה ק׳ בשנית. התעוורה והתחדשה. בגיל 7 התחילה לטפל בה 
אנה מנזפילר סליון, אשד, עיורת שנתרפאה חלקית. הילדה למדה 
את לשון הסימנים של החרשיס־אילפים, את כתב־בריל וכתיבה 
במכונח־כתיבה מיוהדת. בגיל 10 לפרה גם לדבר. ב 1904 סיימה את 
לימודיה ברדקליף קולג׳. — ק׳ הקדישה אח חייה לקידומם של בעלי 
מגבלות גופניות. היא ערכה סיורי־הרצאות באה״ב, באירופה, באסיה 
ובאפריקה, הופיעה בסרט אוטוביוגרפי וכתבה ספרים. מספריה: 
0 ) 1.1 01 ץז 0 ) 5 סלז■ (עבר׳; ״קורות היי״, תשי״ד), 11903 

10 1,190 1 !!!זס^ו סלל (״העולם שבו אני חיה״), 11908 5 '.( 1 .( 1 
1936/7 , 031 ) 00 ( (״יומן, 1936/7 ") , 1938 , זס^סנ^סיד (עבר׳; "מורך.! 
אן סוליבן מייסי״, תשט״ז), 1955 . 

קלר. לולפגנג—) 61110 ( 83081 ) 01 ׳ו\ — ( 1887 — 1967 ), פסיכולוג 
גרמני־אפריקני, יליד אסטוניה. בשנים 1913 — 1920 ניהל 
תחנח־מחקר לחקר קופי-אדם בטנריפה שבאיים הקנדיים. ב 1922 
נתמנה מנהל המכון הפסיכולוגי בברלין ופרופסור לפילוסופיה 


באוניברסיטת ברלין. ק׳ התנגד בחריפות לנאצים ועם עלייתם 
לשלטון יצא לאה״ב והתאורה שם. — ק׳ היה אחד משלושת יוצרי 
האסכולה התבניחנית בפסיכולוגיה (ע״ע, עם׳ 968 ; תבנית, חורת ה-). 
מתצפיותיו בקופים הסיק, שאינם קולטים גירויים חיצתיים מבודדים 
אלא זיקות מאורגנות בין גירויים בצורת תבנית ( 311 ) 005 ). בתצפית 
מפורסמת חיבר קוף שני קני־חזרן להרכיב מכשיר לגרור אליו בננה 
מרוחקת. תפיסת הזיקות בין הגירויים בצורת תבניות מרמזת כי 
לקופי-אדם נושר לבצע פעולות אינטליגנטיות על־סמו הבנת־פחע 
(בלשונו: ) 01051011 , כלו׳. "בוננות"). גילוי זה הביא את ק׳ לגיבוש 
רעיון התפיסה התבניתנית של העולם החיצוני, שכבר העסיקו 
קודם. ק׳ גם מצא כי למידה בעורת בוננות יעילה־יותר פלמידה 
דרך נסיון וטעיה (ע״ע למידה, עם׳ 909/10 ). לדעתו מבהירה 
הגישה החבניתניח תפקודים בחפיסח העולם החיצוני, למידה וזכירה 
ופתירת בעיות, מאחר שהיא רואה אותם כשלימויות ולא ברכיבים 
לא־עצמאיים. 

עם חיבוריו החשובים נפנים: 10 011 ) 31 ) 008 ח 5150110 ץ 11 ק 10 מ 
1 )ס 3 ) 05 )/' 1003100 ) 513 101 01101 011110 ("התבניות הפיסיות במנוחה 
ובמצב נייח״), 11920 1005011003££011 !ז 30 ח 80 סס 6£ )י 21 ס 011180 )ס 1 
(״מבחני משכל בקוסי־אדם״), י 1921 ! ׳<״ 011010 ׳( 5 ? ) 005131 (.,ססיכו- 
לוגיה תבניתנית״), 1929 ; 5 ) 110 '■! 0£ 1 > 1 ) 0 /ו\ ב ח! 3100 ))■ 0£ 01300 סחיד 
(״מקום הערך בעולם של עובדות״), 11938 ץ 8 ס 1 ס 011 ץ 5 ? 05111 ו 1 ס 3 תץט 
(״הדינמיקה בססיכולוגיה״), 1940 . 

. 1938 ( 0 ^ 800 0 )-י/ 501 4 . , 111115 ,( 1 .ע\ 

קלר, רנה — 01311 000 ) 1 ! כינויו של רנה שופט ( 0 )) 01110 \ 0 ) — 
(נו׳ 1898 ), בימאי צרפתי. נפלה״ע 1 שירת כנהג אמבולנס. 

אח״ב היה עתונאי, שחקן ובמאי-אוואנגארד סיר־ראליססי חדשן, 
שחיבר כמעט את כל חסריטיו, ב 1960 נתקבל לאקדמיה הצרפתית. — 
בתקופת יצירתו הראשונה נודע ק׳ כיוצר ראינוע, שהמחיש אח 
הדמיוני כמציאות חסרת כל הגיון חללי וזמני קבוע: "פרים הרדומה" 
( 1923 )! ״הצגת-ביניים״ ( 1924 : 
ברוח התנועה הדאדאיסטית)! 
ו״כובע־קש איטלקי' ( 1927 ), 
ע׳׳פ לביש (ע״ע). בתקופתו 
השניה, תקופת הקולנוע, יצר 
את היצירות שפרסמו את שפו 
ברבים, מהן "תהח גגות פריס" 
( 1930 ) ו״ה 14 ביולי״ ( 1932 ). 
במקום המיר־ראליזם מתגלה כאן 
ראליזם חייכני ומלודרפתי- 
מעט. המבקש לתת ביטוי לגדו¬ 
לה שבקטנות היי־היומיום וה¬ 
חלומות המתנפצים. תקופתו 
השלישית של ק׳ עיקרה אכזבה: 
״המיליארדר האחרון״ ( 1934 ), 
והסרטים שיצר באנגליה עבור אלכסנדר קורדה. בתקופתו הרביעית, 
בהוליווד (פ 1940 ), יצר סרטים משעשעים, עשויים היטב וחסרי 
ימרות; -נשאתי לי מכשפה לאשה״ ( 1942 ) ו״זה קרה מחר״ ( 1943 ). 
בשובו לצרפת בחום המלחמה התחילה התקופה החמישית ביצירתו: 
סרטים שבהם הנדוש מיצג בחזית היפה־ביותר, תור קריצה אירונית 
אל יפעתו של עבר שנמוג או שהיה בבחינת איווי בלבד; ,.השתיקה 
שווה זהב״ ( 1947 ) ו״חגי־עגבים" ( 1965 ). — ק׳ כתב גם מפוח 
ורשימות על הקולנוע: £3110 ססו 1 ס £1 ס 0 (״סיכומו של דבר״), 1951 , 

ו!:!!!׳וססססוסב'!! 0100013 ,זס 111 ' 01 01001113 ("סינמה של אתמול, 
סינמה של היום״), 1970 . כן חיבר רומנים. 

• 1963 .מ , 1 ג 811 ח?> 1 זז\ז . 0 ; 1949 .?/. .$נס 6 שז 11 ס 0 .[ 



795 


קלרו, אלנסי קלרד — קלרנדץ, אדוורד היד 


796 


קלרו, אלכסי קריי־ — 3111 ^ 0131 €נ) 01311 1713) ~ 7^10X15 — 
1765 ), מתמטיקאי צרפתי. כבר בילדותו בלט ק' בכשרונו 
המתמטי. בגיל 12 כתב את מאמרו הראשון על תכונות של עקומות 
(ע״ע עקם) מסוימות, ובהיותו בו 18 התקבל לאקדמיה הצרפתית 
למדעים בעקבות פרסום ספרו פ 1 נ 1 ט 10 > ב 5 ;זנ 1 זט 0 ־ 5 ־ 1 11£5 טזט( 01 ט 1 ! 

־ 081-1181 ־ (״מחקרים על עקומות בעלות עקמומיות כפולה״), 1731 . 
ב 1736 הצטרף למשלתתו של למופרסוי (ע״ע) ללפלנד. 

בעבודתו המדעית עסק ק׳ בתקר עקומות. והיה הראשון שטיפל 
בעקומות במרחב תלח־ממדי. כן הרבה לחקור בשימושים מתמטיים 
בפיסיקה ואותם פרסם בספרו ־״־ 1 18 ־ 11 ־ £1881 נ 1 ־ 11 ־״ 0 ־ 111 
(״התורה של צורח כדד.״א״), 1743 . ק׳ חקר את תנועות הירח וכוכבי־ 
הלכת והשפעות הדדיות ביניהם. ב 1757 קבע הערכות למסות (ע״ע 
מסד.) של הירח ושל נגה(שאח״ב נתבררו כמדויקות־ביותר עד זמנו). 
ב 1759 חישב בדיוק רב את מסלול השביט הלי (ע״ע), ובזה אישש 
את התאוריות שפיתח. ק׳ עסק גם בפתרון משוואות דיפרנציאליות. 

משוואת ק׳: משוואה דיפרנציאלית מסדר ראשון (ע״ע 
משןאות דיפרנציאליות), מד,צורד, י(׳ץ)-(-׳׳( 1 נ=׳ל. פתרונה תלוי 
בשני קבועי אינטגרציה, ונתון ע״י ג־-ו-ע,־= 7 . 

קלרינט וסכםופון, ע״ע קלרנית וסבסופון. 

קלרמון״גנו, '?!רל — 38 ־תת 08 ־ז 011 ותז־ 01 8 ־ 011111 —( 1846 — 
1923 ). חוקר א״י חשוב, דיפלומט ומזרחן צרפתי. מ 1867 
עבד בקונסוליה הצרפתית בירושלים, ואח״ב נתמנה לסגן־קונסול 
ביפו. מתגליותיו המפורסמות: מצבת מישע ( 1868 . תמ׳: ע״ע מישע) 
והכתובת ההורדוסיח האוסרת כניסת גויים לתחום המקודש בהר־ 
הבית (תמ': כרך ד, עמי 361/2 ). ב 1873 זיהד. לראשונה את תל גזר 
(ע״ע). בשנים 1871/4 עבד בשירות ה״קרן לחקירת א״י״ (.?.£.?. 
ר׳ כרך ד, עמ׳ 1131/2 ), ובמסגרתה גילה תגליות חשובות בירושלים 
ובמקומות אחרים. בשנות ה 80 השתתף בוויכוח על ממצאיו של 
מ. ו. שפירא (ע״ע) — שהפיץ עתיקות ממואב שנחשדו כמזחפוח — 
וקבע כי מגילה שמצא שפירא מזויפוב בעקבות גילוי מגילות מדבר־ 
יהודד. מוטלת הקביעה כיום בספק. בסוף ימיו לימד ב ־ 11 ־ 8 ־ 0011 
־־ 1188 . התמחויותיו העיקריות היו אפיגרפיה שמית זרתות המזרח. 
בחריפותו ובדעתו השקולה תרם רבות לקידום הארכאולוגיה המק¬ 
ראית. מספריו: ־ 0808 ־ 18 ־ 5181 ־ 31 ? 1,3 ("א״י הבלתי נודעת"), 

1876 1 ־ 5118 ־ 31 ? 8 ־ 5 ־ 18 ) 01081 ־ 11 ־ 31 5 ־ 1 ) 1-38 ? 5 ־,!, ("זיופים 
ארכאולוגיים ב 11 "י״), 11885 ־ 5 ־ 31 ? 518 ־ 11 ־ 31 ־ 5 ־? 31 ־ 01081 ־ 113 ־- 1 לנ 
־ 118 (״מחקרים ארכאולוגים בא״י״), 1 ־ 11 . 1896/9 . מאמריו כונסו 
בספרים: ־ 8131 ־ 01-1 ־ 1081 ס־ל־ז 3 י 1 ) 5 ־ 1 ) 18 ,? ("מחקרים בארכאולוגיח 
מזרחית״), 1 ־ 11 , 1880 — 1897 ; ־ 8131 ־ 011 ־ 01081 ־ 11 ־ 31 '!) 11 ־ 8 ־־? 
(״קובץ לארכאולוגיה מזרחית״), 1888,1111-1 — 1924 . 

קלרמון־פרן ( 1 ) 38 זז־?- 1 ם 1810 ־ 01 ). עיר בשוליים הצפוניים של 
המאסיוו המרכזי ( 81131 ־ 0 ) 1113551 ), דרום־מרכז צרפת 
בדפרטמן פואי־ךה-דום (־ 681 ם-־ 1 )-ן 8 ?); 160,800 תוש׳ ( 1971 ). 
העיר בנויה משני חלקים: 1 ) קלרמון (להלן ק׳), עיר מיה״ב על 
גבעה בזלתית. בה כנסיה ( 011 ? 18 ! ־ 18 ־ 0 ־"סא) בסגנון רומאני, 
מהמאה ה 11 , קתדרלה בסגנון גותי מהמאות ה 13 — 14 בנויה אבני־ 
בזלת שחורות, כנסיות ובניינים גותיים. 2 ) מונפרן( 1 )ח 3 זז־£)ת 0 )\}, 
עיר בסגנון הרנסאנס שרחובותיה בדגם שחי־וערב. בק״פ אוניברסיטה 
ותיקה (נוס' 1810 ) ובד. 13,980 תלמידים ( 1974/5 ), וכן בת״ס לאמנות 
ולתאטרון. התעשיה מייצרת מוצרי ברזל וטכסטיל. ובעיקר ידועים 
מפעלי מישלן ( 118 ־ 11 ־ 511 ) לצמיגים המעסיקים 20,000 פועלים. 

היסטוריה. ב 1630 אוחדו העיר ק׳ והעיירה מונפרן לעיר 
אחת — ק״פ. 


לאחר שכבשו אח גליה יסדו הרומאים את ק׳ 1 בפיהם נקראה 
אוגוסטונמטום ( 1818 ־ 81 ־ 418885108 ). במאה ה 3 או ה 4 הוקמה בק' 
הגמונות. המשורר סידוניום אפולינרים(ע״ע) היה הגמון העיר במאד, 
ה 5 . ק׳, שהיתד. בשלטון ההגמונים, נעשתה למרכז כנסייתי חשוב, 
ובה הוכרז ב 1095 על היציאה למסע־הצלב הראשון (ע״ע מסעי 
הצלב). מונפרן הוקמה במאה ה 11 , והיא וק׳ קיבלו מאדוניהן זכויות 
במאה ה 12 .'בשלהי יה״ב התפתחה בקי תעשיית נייר, וב 1523 הוקם 
בה בית־דפום. מסוף המאה ה 16 נכללד. ק׳ באחוזות הכתר.— במאד, 
ה 19 התפתחה בק׳ תעשיית גומי. בשלהי המאה קיבלד, תנופה רבה, 
כשפיתח אדואר מישלן תעשיית צמיגים. ב 1900 היו בק״ס כ 50,000 
תושבים. 

; 1870/72 ,!ז־ז ,.?-,ס 16 ) ^ 11/111 ) 1 ?/> €< 5101 ו^ , 11 ט 411 זבז.\ 7 
16 ו/ק 1 ) 60£1 ^ 46 . 05 ( 1 ז 1 ונ . 11 * 1 ; 1910 .<ד< 0 ה 01 -<- 0110 ^ 

• 1 ■ ! 16 ' 111 ! ,, 411 ןס .£ ; 1930 

, 1970 ,.£״.€ 16 ) 

יהודים. ביד.״ב חיו בק״פ יד.ודים מעטים. בימי מלה״ע 11 
הגיעו לק״פ פליטים מצפון־צרפת, וגם ביד.ם"ד-לרבנים עבר לשם 
מפרים. בעקבות הגירת יהודי צפון־אפריקה היו בק״פ ב 1970 כ 800 
יהודים, ולהם מרכז קהילתי וביהכ״נ. 

10 > 110 ^ 1131101/101 ( 1 10 0 ^ 1111 ! 0111 !/'ס־/־-, -,)מ־ןמ״־סע , 1115115181 . 0 
. 1966/7 ,( 111 , 5 ־ 315 ( 5 ־ 1115 ־ 41 ) 

י, קר. - מ. ק. 

קלרמן, ברבהרד — 118388 ־ 11 ־? 1 )- 31131 ז־ 5 — ( 1879 — 1951 ). 

סופר גרמני. ק׳ למד הנדסה בביה״ס־הטכני הגבוה במינכן, 

אך פנה ללימוד הספרות הגרמנית והציור. הוא שימש כתב-חוז של 
העתון 61311 ־ 1138 ־ 1118 ־ 6 , והרבה לנסוע בארצות אירופה. אסיד, 
ואמריקה. כסופר ליברלי גורש ב 1933 , עם רבים אחרים. מאקדמיית 
הסופרים הפרוסית. אחרי מלה״ע 11 נבחר סגן־נשיא "איגוד־התרבות 
לתחייתה הדמוקרסית של גרמניה״. — השפעת הסימבוליזם והרזמנ■ 
טיציזם ניכרת ברומנים הראשונים שלו, או כוחו היד, בספרות המדע 
הבדיוני ובביקורת החברה. לפרסום עולמי זכה הרומן 1 ־ 1888 1 .^^)וז^)■ו^ ! 66 ווד<ו! ! 46 ■[ 10 ! 6 א ■ 1.1 ,ות 01 !< 

קלתדון, אדוולד היל, רוזן - )ס £311 ,־ 1 )ץמ 1 )ז 3 ״ 11 )י 1 

81108 ־ 0131 — ( 1609 — 1674 ), מדינאי וד.יםטוריון אנגלי. 

ק׳ התחנד באוכספורד. אח״ב למד משפטים בלונדון וזכה במשרה 
רמה במערכת השיפוט המלכותית. כחבר בפרלמנט ה״קצר״ ( 1640 ) 
וה״ארוך״(מ 1640 ) התנגד להםג 1 ת־גבול מצד המלוכה, אך גם לשינוי 
המשטר לרעתה (ע״ע 1 ה|ממלכח 1 ה 1 מאחדת, עם׳ 884/5 ). עם תחילת 
מלחמת־האזדחים עבר לחצר צ׳רלז ז ביורק ונעשה ליועצו האזרחי 




797 


קלרנדון, אדוורד היד — הןלרק, סמיואי 


798 


הבכיר ( 1642 ), אך עצותיו המתונות היו לזרא לפלך! ב 1645 מונה 
ק׳ למחנכו של יורש־העצר ויצא עמו להו״ל. מ 1651 היה יועצו 
הראשי של צ׳רלז ח (ע״ע). ק׳ ניהל את הפו״מ על החזרת המלוכה 
וניסח את .,הצהרת ברדה״( 1660 ) שהיתה הבסיס לרסטורציה. ב 1661 
קיבל את התואר "רוזז ק"׳ ובתו נישאה ליורש־העצר (אח״כ ג׳יפז!] 
[ע״ע]). סדרת החוקים נגד מיעוטים דתיים הקרויה על שמו לא 
היתד. בוזפתו ונגדה את סובלנותו. ביחסי־חוץ הפך את אנגליה 
לגרורת צרפת. חינו סר בעיני המלך לאחר שפקדר, את ארצו שורת 
אסונות מבית ופחוץ. ב 1667 פוטר ונתבע למשפט־הדחה בפרלמנט — 
אך לא הורשע. לאחר שנפלט פפחד משפט נוסף נאסר עליו לחזור 
לאנגליה. הוא פת ברואן (צרפת). 

בכתיבת חיבורו 11 זי 01 3011 מ 01110 י 11€1 סל! )ס ׳\ 01 זל 141 שיוז■ 
1 ^ח 3 |} 11 ^מ ח! (,.היסטוריה של המרד ושל מלחמות־האזרחים 
באנגליה״), 1702/4 — מקור חשוב־ביוחר על הפלחמד, — החל 
בגלותו הראשונה, והפשיך בשניה. מחמת העדר מסמכים בגלות 
לוקה החיבור באי-דיוקים ובהיותו מעורב במאורעות אין ק׳ משוחרר 
פמשפט-קדום. עם־זאת ניחן ק' בכושר ניתוח של אישים ושל בוהות 
חברתיים. 

, 1660 — 1640 ,)^ 01111 ^ ;■€ ,ג:) 1 בוחז ¥0 \ .ס .^ 1 .ז< 

0 ^* 71 1 )* 01 ^ 1110 ^! ,ז^י: 0 ^ו־ז 0 ׳\^ז X .מ ,^־ 1 -^ 1 } 04 ? . 11 : 1951 

. 1965 ץ■ווו)ה^^ ^/ 17 מס 

קלרנית וסכסופון (פתסלקסעב*; £1 חתב 01 ), כלי־נגינה "קלרני' 
תיים", תת־קבוצה של הארופוניים (ע״ע נגינה, כלי. עמ׳ 

838 ) שבהם נעשה עירור עמוד-האוויר ע״י רעידות של לשונית אחת 
(לעומת שתי לשוניות נכלים אנוכיים), וקצם מוחזק בין השפתיים. 
הצינור המנוקב מאפשר לשנות את עמוד־האוויר — ע״י פתיחת 
החורים וסגירתם, זאת בעזרת מגופות! כך ניתן לקבל צלילים 
בגבהים שונים. 

שני הכלים הם צעירים יחסית. הק׳, (השם ק' נזכר לראשונה 
ב 1720 ) פותחה מהשאלימו (ט 03 ותט 31 ו €1 , כלי־נגינה עממי נמאד. 
ה 17 ) בירי יוהאן רנר ("תת־ט). גון הק׳ אז רומה לגון האבוב וההי 
חריף מגון הק׳ המוררנית. במאה ה 18 נוצרה משפחת ק" בגדלים 
שונים, אולם שימוש פלא בגוניהם השונים נעשה רק מאוחר יותר. 

במאה ה 19 שופרה הק׳ ופותח ״מורל נם״ (תזלססמ! נם ממינכן 
עסק בעיקר בפיתוח החליל ושיטתו יושמה לק', לאבוב ולבסון). 
משפחת הק״ התרחבה לכרי 8 גרלים, שנברלו גם בגוניהם השונים, 
רבר שתאם את השאיפות הרופנטיוח של התקופה. נרליוז היה 
הראשון שהשתמש בק" השונות להבלטת הגונים, ובעקבותיו הלכו 
וגנר. שטראוס, פאחלר ועוד. כיום מצויים בעיקר 4 גדלים של ק", 
המכונות לפי כיוונונן! החשובות חן: ק׳־בסי-בפול וק׳-נס. הנמוכה 
באוקטאווה. 

הק׳ בנויה פ 3 חלקים: הצינור. שהוא גלילי ברובו. הפומית ובה 
הלשונית (למבנה הלשונית השפעה על גון הצליל) ואפרכסת קטנה. 
הק׳ מפיקה בעיקר טונים עיליים לא־זוגיים (ע״ע אקוסטיקה, עם׳ 
561 ), ומכאן הגוון הנזאלי המיוחד. בנשיפת־יתר מופק צליל הגבוה 
באוקטאווה + קווינטה פהנפוך (תדירותו גדולה פי 3 פזו של הצליל 
הנמוך), אחריו צליל הגבוה בשתי אוקסוות + טרצה (תדירותו גדולה 
פי 5 ), וכך הלאה. יש אפוא צורך במספר גדול־יחסית של חורים, 
כדי למלא את סולם הצלילים שבין הצליל הנמוך ובין הצליל המופק 
בנשיפת-יתר. בעיות האינטונציה של הק' היו מסובכות ולמעשה לא 
נפתרו בשלמותן עד היום. כיוונונן של הק" נועדו לנגינה בסולמות 
שונים: ק׳־נדו — לנגינת יצירות הכתובות בדיאזים ובמולים 
מעטים! ק׳־במי־בפול — ליצירות עם במולים; ק׳־בלה — ליצירות 
עם דיאזים. הכתב לכלי הוא בטרנספוזיציה. תווים הפנוגנים בק־- 
בסי-בפול מצלצלים בטון אחד נמוך־יותר: אלה המנוגנים בק׳־לה — 


ב 11 טונים נמוכים־יותר וכד-. ר.ק׳ בולטת בגוניה המרובים ובהעדר 
כל ויבראטו בנגינתה. קרוב־משפחה של הק׳ היה הבסט-הורן(־ 635561 
110111 ; הופיע ב 1770 ), כעין ק־ שבאמצעו חור צר וכפוף. פוצרט 
כתב גם לק' וגם לבםט־הורן. 

הסכסופון (ס׳), שהומצא בידי אדולף ז_כם ב 1840 , הוא בן־ 
כלאיים של האבוב. הק׳ ועוד. הצינור קוני — כפו באבוב, עשוי 
מתכת — כמו כלי הנחושת, מכופף כמקטרת ומסתיים באפרכסת 
פרבולית גדולה־יחסית. סידור מגופותיו כשל האבוב, והפופית — 
כשל הק׳. גון צלילו ועצמתו מצויים בין אלה של כלי-המתכת (ע״ע 
קרן, חצוצרה, טרומבון וטובה) לבין כלי־העץ (כלי־נשיפה בעלי 
חורים), ותחום־השינויים שלו גדול. ויבראטו רחב מאפיין את נגינתו. 
בסי מנגנים סוגי מוסיקה שונים: אמנותית, צבאית, ובעיקר ג־ז. 
הכלי מצוי ב 6 גדלים המרכיבים את משפחת הסי. הסי הנפוץ ביותר 
הוא ס׳־אלט, בסולם פה או מי־במול. ן 2 

קלרק, ג׳ו[ ביטם — ־ 01311 83165 מלס! - ( 1938-1847 ). 

כלכלן אמריקני. ק׳ למד באוניברסיטאות באה״ב, בשוויץ 
ובגרמניה, בה הושפע מנציגי האסכולה ההיסטורית הגרמנית (ע״ע 
כלכלה, עמי 863/4 ). ב 1895 מונה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת 
קולמביה, משרה שפרש ממנה ב 1923 . 

עיקר עבודתו משנות ה 70 של המאה ה 19 עד מינויו לפרופסור 
בקולמביה. מצא ביטוי בספרו * 631 ^ 3 }ס עלקסנסלל? 0 ל 1 (,.הפילו¬ 
סופיה של העושר״), 1886 . הספר הוא "התפרדות נגד רוחה של 
הכלכלה המדינית הישנה", שעיקרה דחיית ההנחה, שתחרות הפשית 
היא הגורם הצודק והיעיל ביותר בחלוקת ההון וההכנסות. תקופת 
פעילותו השניה ( 1895 — 1910 ) מצאה את ביטויה בספרו ■ 013 ־ליד 
ל 6311 ז\\ ) 0 11161111011 (״חלוקת העושר״), 1899 , ועיקרו — קביעת 
מכניזם המחירים כגורם העיקרי "הצודק" בחלוקת ההכנסות, תוך 
דחיית המערכת הקלאסית של הגךרת הון וגורמי ייצור. 

לדעותיו של ק׳ היתה השפעה מכרעת בהתפתחות התאוריה 
הכלכלית באה״ב במשך כ 50 שנה. בעיקר בשל היותו אבי "האסכולה 
השולית" האמריקנית בניתוח הכלכלי. קי הגדיר את עקרון התועלת 
השולית במקביל להגדרתה באירופה (ע״ע כלכלה, עמי 864 ). ק׳ טען 
שהתחלקות ההון בהתאם לחוק התועלת השולית היא היעילה והצו¬ 
דקת ביותר מבחינה כלכלית-הברתית. לטיעון זה היה גוון חברתי־ 
פוליטי, שעמד בניגוד לדעותיהם של מייסדי האסכולה, בעלי הדעות 
הסוציאליסטיות. 

ק׳ עסק גם בבעיות מונופולין (ע״ע) וקרטלים (ע״ע טרסט), 
במיוחד על רקע המשק האפריקני. בין ספריו בנושאים אלה: ־ 6 ד 
!!!״!ד 0£ 00111101 (״שליטה בקרטלים״), 1901 , 1912 ! ־ 106 ? ־ 6 ד 
,!!סקס״ס!^ }ס ת!־! (״בעיית המונופולין"). 1904 . 
1014 ^ 80 .( ; 1938 , 01 ד 101 ח 6 ^? • 8 ./ ,ן - 

. 1941 , 319 — 296 ,^^ 7111011 

קלרק, סמיואל— 6 ־ 01311 1 ־ 531011 — ( 1729-1675 ), תאולוג 
ופילוסוף אנגלי. בנו של חבר פרלמנט. ק׳ התחנך בקיפבריג׳ 

והיה כהן־דת. הוא ביקש להוכיח את קיום אלהים בעזרת 3 טענות: 

1 ) ההשקפה שמשהו היה קיים מאז־ומעולם ודאית באופן מוחלט, 
משום שמשהו קיים כעת ושום־דבר אינו יכול להיווצר מהאין; 

2 ) אותו דבר נצחי הינו אחד, בלתי-משתנה ובלתי־תלוי! 3 ) יש זה 
חייב להיות קיים לעצמו, דהיינו, קיים בהכרח. את תורת-הפוסר 
ביקש ק׳ לבסס על תפיסה של יחסים בעלי אופי מתפטי וברורים־ 
מאליהם בין נסיבות לבין המעשים המתחייבים מהן. — ק׳ היה מידידי 
ניוטון(ע״ע), ידועה מאד הליפת-המכתבים של ק׳ עם ליבניץ (ע״ע), 
שבה הגן ק׳ על השקפת ניוטון בי החלל והזמן הם (שים מוחלטים, 
כנגד הטענד, שאינם אלא יחסי סדר. 


799 


קמבודיה 


800 


קןמבודיו! ( 13 נ 1 סנ 1 ותג 0 . ?ןמבוג׳ה — ג 081 נ 11 ] 031 ), השם הרשמי: 

ויפובלינןת קהמר ( 110 נ 1 נ 1 ק£^ 1 מדינה בררום־ 

מזדה חצי־האי הדו סין (ע״ע, ושם מפה}, לחרף מפרץ סיאם 
(במערבה): שטחה 181,035 קמ״ר ומספר תושביה 7.8 מיליון( 1974 ).* 
ק׳ גובלת בוו;טנאם במזרח, בטהילנד (סיאם) במערב ובצפון, 
ובלאום בצפון־מזרח. 

מרבית שטח ק׳ היא מישור אלוביאלי גדול של עמקו התחתון 
של הנהר מקונג (ע״ע), החוצה את ק' לכל ארכה מצפון לדרום, 
ושל כמה מיובליו. בהלק גדול מהמישור, המכוסה שכבות עבות 
של משקעים חרסיתיים וחוליים. גורם הניקוז הלקוי לביצות רבות 
ולהצפת שטחים נרחבים בעוגת הגשמים. בצפון־מערב המישור 
משתרעת ימה רדודה גדולה, טונלה ספ (י 1 ג 5 ־!תסז), המחוברת 
לסקונג באמצעות הנהר טונלה. בעונת הגשמים גואה המקונג, ומימיו 
הגבוהים מפני הימה זורמים לתוכה, מכפילים את שטחה פי 3 ואת 
נפה מימיה פי 15 ויותר. בעונת היובש גבוהים פני הימה מפני 
המקונג, ומים רבים זורמים ממנה, דרך הנהר טונלה. למקונג 
ותורמים להגברת ספיקתו. שטה הימה בהקפה המירבי מתקרב 
ל 8,000 קמ״ר. סביבות הטונלד. סם (העשירה בדגה) ועמק המקונג 
התחתון מאוכלסים בצפיפות רבה , כאן מרוכזים כ % מתושבי ק׳. 
זוהי אוכלוסיה כפרית־חקלאית המתפרנסת בעיקר מגידול אורז 
במרחבי המישור הרווי במים. 

מסביב לאגן המישורי המרכזי של ק׳, בשוליה המערביים, 
הצפוניים והמזדחיים של המדינה, מתנשאים הרים המכוסים יערות 
טרופיים סבוכים. אוכלוסייתם — שבטי־מיעוטים — דלילה ונחשלת. 
במערב ובדרום־מערב סוגרים על המישור ומפרידים בינו לבין חוף 
מפרץ־סיאם הרי קראוואנה ( 11 ח 3 ״ב- 1 .> 1 ), הידועים גם כהרי קרדמום 
( £5 תזסת 131 )־וו. 0 ), והרי דאמרי (מזת 031 ) הידועים גם כהרי הפילים. 
הרים אלה, שגבהם 800 — 1,200 מ׳ (השיא — 1,744 מ׳>, בנויים 
בעיקר סלעים קריססאליניים בלויים ומבותרים מאד, ומכוסים יער 
עבות פונסוני הכולל צמחיית-שיחים סבוכה, בגלל קשיי גישה 
ועבירות הם מבודדים. ממערב להרי הפילים משתרע לחוף מפרץ־ 
סיאם מישור צר. המכוסה יער מונסוני ומננרובים! אוכלוסייתו 
דלילה. 

גבולה הצפוני של ק׳ נמשך לאורך כ 300 ק״מ ברומו של מתלול 
המתנשא כחומה לגובה 200 — 400 מ׳ מעל המישור המרכזי. המתלול, 
שהוא מחשוף של שכבת אבני-חול עבה, מהווה את פאתם הדרומית 
של הרי דאנגרק ( 311 ־ 03381 ) ששימשו דורות רבים סיץ טבעי בין 
הקהמרים לטהאים. במזרח ק' הנוף ההררי פחון ויש בו עמקים 
רחבים. הרי אנאם — שעיקרם בתחומי ויטנאם — משתפלים כאן 
בהדרגה לעבר המישור המרכזי. שלוחותיהם יוצרות טורי גבעות 
והרי־משאר במזרח המישור ובצפונו. 

האקלים מונסוני — חם ולח ברוב חדשי השנד,. רוחות מונסון 
הקיץ המנשבות מדרום־מערב מביאות שסע גשמים בחדשי מאי־ 
אוקטובר. בחורף מנשבות בעיקר רוחות מצפון ומצפון־מזרח, 
והמשקעים מועטים. כ 80% מכמות המשקעים השנתית יורדים בחדשי 
הקיץ והסתיו. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 2,500 — 5,000 
מ״מ באזורים ההרריים ו 1,100 — 2,000 מ״מ במישור. הטמפרטורה 
הממוצעת של החודש החם ביוחר (אפריל) היא ״ 29.7 בצפון ו ״ 32.6 
בדרום, ושל החודש הקר ביותר (ינואר) — " 26 בדרום ו" 22.8 
בצפון. משרע הטמפרטורות היומי קטן בדרום ומגיע ל • 12 —■ 14 

• מידיעות שהניעו לעילם המערבי בראשית 1977 ננוםי שמתו יותר 
ממיליון תושבים מאז הכיבוש מרעב. ממגיפות ומהמה המדיניות המתוכננת 
של השליטים החדשים לבער כל מי שנחשר על קיום קשרים עם המשטר 
הקודם. כל מורשת העבד. כולל כל מערכת ההינוך, לרבות האוניברפיטאות. 
שונתה מהקצה אל הקזנה, ולמעשה אין כיום חינוך גביה במרינה, ספריות 
הושמדו וכל מה שקשור לאמנויות. למוסיקה ולמדעים אי־ננו קיים עוד. 
הבירה פנום פן כמעט רוקנה מתושביה. אי לואת יש להתייחם לנתונים 
בספקנות. וה׳ היסטוריה, עמי 5 ו, 804 . 


בצפון. — 74% משטח ק׳ מכוסים יערות, חבם יערות מונסונייס 
עבותים. רק באזורים שאדמותיהן חוליות — בצפון המישור — 
יעתת דלילים. 

86% מכלל ה א ו כ ל ו ם י ה הם ק ה מ ר י ם. לשונם — קהמר — 

היא שפת המדינה. דתם — בודהיזם 'מאסכולת טהרוזיה (ע׳יע). 
בתרבותם בולסת השפעה הודית. קבוצות אתניות אחרות הן: 
עסנאמים ( 6% ) — בדרום־מזרה ובערי הדרום! סינים ( 5% ) — 
בערים הגדולות! מלאים ( 3% ) — רובם מוסלמים — באיזור החוף 
הדרומי. באזורי ההרים המיוערים נמצאות קבוצות קטנות של 
שבטים אנימיסטים: בצפון — מנונגי ובראו; בצפון־מערב — קואי 
וטהאים! בדרום־מזרח — צ׳אמים. כמה רבבות קתולים עזבו את ק׳ 
בתבם ב 1975 . 

עד להתפשטות מלחמת־האזרחים ב 1970 ישבו בערים רק 12% 
מכלל אוכלוסי המדינה! הרוב הגדול ישב בכפרים קטנים. למעלה 
ממחצית האוכלוסיה העירונית נמצאת בבירה, פנום פן (ע״ע), 
470,000 תוקו׳( 1970 ), שקלטה מאות אלפי פליטים במהלך המלחמה. 
אוכלוסיית יתר הערים קטנה פ 50,000 נפש: באטאמבאנג ( 48,000 
תוש׳) שוכנת בצפון־מערב, באיזור גידול האורז; קומפונג צ׳אם 
( 35,000 תוש׳) — במזרח, במרכז איזור גידול חצמג. מאז כינין 
המשטר הקומוניסטי ( 1975 ) הידלדלה מאד אוכלוסיית הבירה וערים 
אחרות, בשל ניתוק הקשרים עם מדינות חוץ אין נתונים על 
ממדי ההגליה והבריחה מהעיר אל הבפר. 

. 1961 , 01 ו^ 04 < 11 */ €0 1 ו 0 {ץ 0 ? ,ן 67 י\ 01 נ 1 .[ 

מ. כר, 

צומח, ע״ע הדו סין, עמ׳ 597/9 . 

החי. שטח ק׳ נכלל בחבל החודו־םיני של ממלכת החי ההודו- 
מלאית. הפאונה בעיקרה יערית ופלאוטרופית, ומיוצגים בה מרבית 
בעה״ח ההודו־סיניים — פרט להרריים שבהם. מבין היונקים, אוכלי 
הצמחים הגדולים, מצויים בה מיני איילים, חזירים וקרנפים, ויש 
גם טורפים שונים (סיגרים, נמר ועוד). חמכרםמים כוללים מינים 
של דרבן מתת־סוג מ 1110 ]ת 3 סך;, כגון 51 ^. 11110 תז!ץ] 7 וחולדת הסבר 
( 5 ץמ 01 ־ןן> 3 ך 1 ). מצוי גם הפנגולין ונציגי פרימטים ואוכלי־חרקים. 
מהעופות מצויים — לבד מנציגים רבים של משפחות קוסמופוליטיות 
— בעיקר נציגי משפחות סלאוטרופיות. מבין ציפרי־השיר מצויים 
אורגים רבים. לבני־עין, צופיתיים, נקרני־פרחיים (סב( 11 ס 3 סנס), 
זנבניים, אירניים, מיני פיטה ורחב־מקור ועוד. כן יש נציגים של 
משפחות טרלפיות ופלאוטרופיות, כגון קאלאונים (ס 3 ן! 1 ז 11 ־ 1 ס 3 נ 61 ), 
שלדגיים, תחמסים (:> 13 > 81 ת 3 (> 0 ?), תוכיים ואגמיות־שמש (. 1 ח־נס 1011 ץ 
:ובס■*). עולם הזוחלים אף הוא עשיר בנציגים פלאוטרופיים. הודר 
פלאיים ואוסטרליים. מהלטאות: הכוח המפוספס(■ 53133101 5 ג 1 ח 31-3 ז\), 
מיני קפטן החורש ( 5 ו 1 ־ 1 ו 011111531 ), דיבמיס ( 1911130115 ), חומסיים 
( 3 ח 80531 ע, 1 ,גטזסאקס!!!,)□־!'!' ובר), שממיתיים (- 110 ץ 11 י 1 

5 ״ 1 ץ 1 ס 0113 תנ 11 ץ 5,0 ט 1 ץז 30 (> וכר), קלוטס ודרקון( 0 ס 3 זם). בין הצבים 
בולטים צבים ביצתייס ( 5 ץ 1 זת 1 ס 1 ס 0 ט 0 , 13 >ץםוס 0 ס 0 וכר) וכן צב 
ראשתני ( 5 נ 11311 י 1 ;!ס 83 ס 1 ח ו 1 ז 11 חזס 51 ץ 131 ק). בין הדוחיים רבים נציגי 
המיקרוהיליים ( 711133011311030 ) והראקופודיים ( 130 > 1 זסכ 1 <ןסס 113 ) 1 ). 
פיוחדים־יותר הם ההפריות ( 30 ח 1 ז 11 נ 301 !(:> 711 ), סוגי קרפדיים (- 5011 ? 
0 ] 11 < 101 >) ותולעניים ( 1115 ק 0 ץ 11 ז 1011 ). 

חינוך. מאז עלייתם לשלטון של הקהמרירוז' (אפריל 1975 , 

ר להלן, היסטוריה) קיים כמעט איפול גמור על כך מידע מק׳. 
כיום אין שום ידיעות על מצב החינוך במדינה, ב 1972 למדו בבתה׳יס 
היסודיים 446,537 תלמידים ובבתה״ם התיכונים 84,440 תלמידים. 
אותה שנה היו בק׳ 5 אוניברסיטות ובהן כ 7,000 תלמידים. בגדולה 
שבהן, האוניברסיטה של פנום־פן, למדו כ 5,300 תלמידים. 

כוחות מזוינים. אין פרסים מוסמכים על המערך הצבאי 
של ק" לאחר כיבושה בידי הקומוניסטים. בוהות המשטר הקודם, 




801 


8 מבודיה 


802 



פגיס סיפיז ־. האדפו• המ?כותי, 5 ידו ביתז הפוסיקה. ס׳עכא?: בניין היןזווקים 

שמרכזו היה בפנום פן, פורקו. נותרו כוחות "צבא־השחרור" של 


הקהמר רוז' ( 1101180 141111101 ) שמספרם וזגיע בשיאו לב 80,000 . 
הם היו מאורגנים במסגרת 4 דיוויזיות ו 3 הסיבות, וציודם היה 
רוסי. בק׳ עודף של ציוד שלל מתוצרת אה״ב, וק׳ משתדלת למכרו. 

לשון. רובם המכריע (כ 85% ) של תושבי ק׳ דוברים קהמר, 
ממשפחת הלשונות מונדה — מודקהמר (ע״ע), או הלשונות האום־ 
סרראסייתיות, הנפוצות בשסחי דרום־מזרח אסיה (ע״ע,עמ׳ 897/9 ), 
לרבות חלקים מהודו. מלבד דוברי קהמר, שהיא הלשון הרשמית 
בק׳, יש בק׳ כמיליון דוברי סינית, ויסנאמית־מאלאית וסהאית. 
אחידות לשונית זו, שהיא תופעה מיוחדת בשסחי דרום־מזרח אסיה, 
חיזקה את הדגשות הלאומיים. התהפוכות שבאו בעקבות השתלטות 
הקהמר רוד ב 1975 (כגון עקירת אוכלוסיה עירונית) שינתה כנראה 
— אולי בכיוון אתידות-יתר — את התמונה הלשונית. 

עט. ב.-ס. 

כלכלת ק׳ מבוססת על החקלאות ועל היערות, שמעסיקים 
כ 81% מכוח העבודה ותורמים לתל״ג כ 41% וליצוא כ 73% . ההכנסה 
הלאומית לנפש — כ 150 דולר לשנה — היא מהנמוכות באסיה. 
התפתחות הכלכלה מתעכבת בשל העדר כוח־אדם מיומן, בשל שנוח 
המלחמה, בשל העדר תשתית לתחבורה סדירה ובשל העדר השקעות 
פיתוח לתשתית ולמקורות כוח חשמלי. מדיניותה הכלכלית של ק׳ 
מכוונת לפיתוח המקורות הטבעיים, לשיפור מערכת התחבורה 
ולהרחבת החקלאות ויעולה. יחד עם טהאילנד, לאוס ודרום־ויטנאם 
משתתפת גף בתכנית פיתוח אגן המקונג. 

החקלאות, בסים המשק ועיקר עיסוק האוכלוסיה, מבוססת 
על גידול אורז ומטעי גומי. מגדלים גם תירם, אגוזי-אדמה, ירקות, 
סירות, סויה ותבלינים. המיכון בחקלאות מועט. נפוץ גידול פילים, 
תואים ושוורים כתחליף למיכון — אך לא למזון, בשל איסורי 
הבודהיזם. כ 30,000 נפש מתפרנסים מדיג — בעיקר לחופי אגם 
טונלה־סאפ. היער מכסה כ 60% משטח ק׳, אולם ניצולו דל 
ובלתי־מאורגן, ותרומתו ליצוא זעומה חרף הפוטנציאל העשיר. 

עד פרוץ המלחמה ( 1970 ) היו בק׳ מפעלי תעשיה־זעירה, 
שייצרו מזון. סיגריות, גפרורים, מלט, זכוכית, מוצרי-עץ, סבסטי- 
לים, בירה ושימורי דגים. וכן בתי־זיקוק לנפס, רובם בבעלות 
המדינה. אין בק׳ תעשיה כבדה. 

ברשת מסה״ב היו ערב המלחמה כ 655 ק״מ. ארכם הכולל 
של הדרכים והכבישים בק■ כ 15,000 ק״מ (כ 1,600 ק״מ בלבד 
מכוסים אספלט ועבירים כל השנה), ועליהם נעו כ 27,000 כלי-רכב. 
ממשלו של סיהאנוק בנה אח נמל סיחאנוקוויל — היום קומפזנג 
סוס — שחובר לפנום־פן בכביש. 

אנרגיית־חשמל מיוצרת רובה־ככולה (כ 85% ) במפעלים 
תרמו־חשמלייט, אולם העדר הון להשקעות מונע את פיתוחם 
והרחבתם. 


ם ח ר ־ ה ח ו ץ של ק־ מצומצם בהקפו ומאופיין בגדעון בחשבון 
הסחר. היבוא (כ 98 מליון דולר 1972/3 ) כלל בעיקר: מכונות 
( 13% מערך היבוא), ציוד רפואי ( 8% ), ביגוד והנעלה ( 6% ), 
אופנועים ואופניים ( 5% ), ציוד חשמלי ( 5% ). מזון ( 5% ), דלקים 
( 4% ) ומלם ( 2% ). מקורותיו היו: ארצות מעדב־אירופה ( 36% ). 
יפן ( 24% ), סין ( 7% ), הונג קונג ( 6% ), סינגפור ( 6% ) ואה״ב 
( 4 % ). היצוא (כ 15 מיליון דולר, 1972/3 ) כלל בעיקר גומי 
(, 40% ) ואורז( 17.5% ), ויעדיו היו: ויטנאם הדרומית (, 20% ), צרפת 
(, 6% ), הונג־קונג ( 10.5% ), ארצות מערב־אירופה ( 12% ), סנגל 
(, 10.5% ), סינגפור (, 6% ), יפן (. 5% ) ואה״ב (, 5% ). 


קמב(דיח — חקלאות, יעור ודיג 


1973 

1969 

1 1961/5 

היחידה 

המוצר 

953 

2.503 

2,461 

אלפי טונות 

אורז 

73 

118 

170 


תירס 

15 

22 

15 


אגיזי־אדמה 

3 

9 

9 

" 

סויה 

5 

16.3 

8 

" י. 

טבק 

4.3 

4.4 

2 4.1 

מיליוני ס״ק 

עץ 3 לסי 

16.5 

51.8 

45.8 י' 

אלפי טונות 

גומי 

84.7 

* 164.1 

^ 164.6 

ש " 

רגה 


1 , ממוצע שנתי; 2 . 1967 ; 3 . 1964 ! 4 , 1968 . 


המטבע: 1 ריאל = 100 סן! 420 ריאל - 1 דולר של אה״ב 
(אפצע 1974 ). ם.יג. 

אפנות. מ 400 השנים הראשונות של התקופה הקדס־קהמרית 
(חמאות ה 1 —ה 8 לםה״נ) לא שרח כמעט דוגמות באמנות, מאחר 
שהעץ ששימש חומר לבניה ולפיסול, נתכלה. שרידי האמנות מן 
המאות ה 5 —ה 7 , המרוכזים בסאמבור פרי־קוק, מעידים על שילוב 
בין היסודות ההודיים מתקופת שושלת גופטה ובין נוסחות מקומיות. 
הפיסול — בודהיסטי והינדואיסטי — מעיד על קרבה רבה למקור 
ההודי. פסלי הבודהא מושפעים מדמויות דומות שנעשו בסרנטה(ע״ע 
הדו, עמי 507 ) , אלא שלעתים הטיפוס המקומי הוא בעל ראש גדול 
בפרופורציות. בפסלים אחרים מזכירות המוצקות והמופשטות של 
הצורה הכללית פיסול מצרי עתיק; העיניים פקוחות והשפתיים 
הפשוקות־קמעה רומזות על חיוו קל. 

התקופה הקהמרית (הקלאסית; הפאות ה 9 —ה 15 ). 
ג׳איאווארמאן 11 (ד׳ להלן) היה בעל תאוות בניה ובמקביל להתפת¬ 
חות פולחן האל־המלך הפך גם הסמל הפאלי של שיווד, (ע״ע הדו, 
עם׳ 472 ) לסמלה של עצמת השליט. פולחן זה נערך במקדשי־הרים 
שנבנו בעיר־הבירה, אנגקור (ע״ע). הראשון במקדשי־ההר, 
שהוקם ב 881 , היה בנוי מגדל יחיד בסגנון התקופה הקדם־קהמרית 





803 


קמבודיה 


804 



ד־מי לאנגיור ם־זו^ ^) 1 רידמו 2 פ־ 6 מ דק־!םרים 


והוצב על חדודית בת 5 
קומות! סדרנות הובילו 
למעלה בארבעת הביוו־ 
נים. ממבנה צנוע זה הת¬ 
פתח סננון אפייני של 
בניה באבן. המפורסם 
מבין המקדשים, מקדש 
אננקור־ואט (ציור; כר׳ 
ד׳. עמ׳ 321/2 ). נבנה 
במאה ה 12 בידי המלך 
סוריאווארמן 11 . המקדש 
הוקן■ חעלת־מים ארונה 
והורכב מ 5 סנדלים 01 3 
חצרות, שהופרדו זו מזו 
ע״י חומות פנימיות, או¬ 
למות וקיטונים, שהיסו¬ 
דות האנכיים והאפקיים 
שבהם השתלבו בהארמו־ 
ניה אדריכלית, הוא שי¬ 


מש סמל להר מדו — משכן האלים באנדה הבודהיסטית — וביקש 
להמחיש את הקוסמוס. בעוד שבתקופות קדומות־יותר היו יצירות 
הפיסול והתבלים מרוכזות בתוך קיטונים מונדרים, הרי שבאננקור- 


ואט הן מעטרות את הקירות בחפשיזת רבה, בתחושת עיטור כארוקי: 
נושאיהם הם נושאי־הווי, מראות־מלחמה, אנדה ודמויות של רקדניות 
בתנועה. בראשית המאה ה 13 נבנתה סמור לאננקור עיר־בירה 
חדשה. אננקור-טהום. היא הוקפה חומה מרובעת ובה 5 שערי-כניסה, 
שכל אחד מהם מעוטר 4 קלסתרי־ענק, הנדול מבין עשרות מקדשי 
העיר הוא מקדש־ההר, באיון (ציור; כד' ד׳, עמ׳ 301/2 ), השופע 
נם הוא סמליות אדריכלית. הקלסתרים הנדולים, המעטרים את 49 
מנדליו מארבעת הכיוונים, זהים בצורתם ומסמלים אח דמות המלך 
בונה המקדש, המזדהה עם החנלמות הבודהא כשליט העולם. 196 
קלסתרי־המסכה מאופיינים בחיוך־ההנות שעל שפתיהם ובמוצקות 
של הצורה, אופי הפיסול הקהמרי — המושפע מהאיקונונרפיה ההו¬ 
דית■ אבל משוחרר מבחינה סננונית ויש לו תכונות מקומיות — 
נקבע סופית במאה ה 10 . פני הדמויות נעשו קשוחיט-יותר, קו 
הגבות חד ועיטור הראש מוגדר ומסוננן. חיוך סנטימנטלי־מתוק 
מרכך את השפתיים המלאות ומרמז על הגות ושלווה פנימית. תחושת 
החושניות ההודית נעלמה אך היא. מאוחר־יותר נעשו הצורות 
תדגוניות ומכניות — חוזרות על נוסחות מקובלות. לסופה הגיעה 
תרבות עשירה זו במאה ה 15 , עם נפילת אנגקור לירי הסהאים. 
את תרבות-קהמד, שנעלמה ביערות־העד של ק׳, גילה ב 1860 
הצרפתי אנרי מיאו ( 140111101 ז 1826 — 1861 ). 


,. 1 >ו ; 1925 .־] 11£ ^ 010 .ס 

,! 1 )^ י 4 /'/ 2 מ^' 7 ^ 1 *.נ . 1 ! ; 1956 , €1 זז) 1 {{ 1 } !^[חו*ו 0 ^| 

,זז^ תז^^ 1 ) ^■<ו 0 ^€|וו/^■ן^ / 0 ,^^ 1 ז 11 ^וחז 3 ? . 11 ; 1930 

.?) . 0 ; 1939 ״ 111 ; 1931 ,(! 11 

,^ו/ 7 .? ., 1 ; 1937 ).^■/ 0 ו 70$1 

; 1953 { 0 4 {{ 0 . 11 ; 1951 

^^| 7 , 11 גמ £1 ח 1 ש .ש ;־ 1955 ,׳( 0 } 1 ^ 1 ז 1 י.' £1 >.^ 1 קוח 71 >.^, 1 , 01 ו 01 ־ו 1 .^ . 11 
. 1965 / 0 

א. ל 1 . 

חוקה, משטר ומשפט. בשל העדר קשרים עם הו״ל אין 
ידיעות רבות על המשטר ואורח־החיים בק׳. בגלל פחדם מהתנגדות 
מקיימים מנהיגי הקהמר דוז׳, מאז השתלטותם על ק׳ (ר׳ להלן, 
היסטוריה), משטר סרור והפחדה. ובבלל זה רציחות המוניות של 
אלה שהיו קשורים במשטר הקודם ובצבא ושל משפחותיהם, כדי 
לשקם את ק׳ ארגנו הקחמר־רוד קבוצות עבודת־כפיה. ב 15.1.76 
נתקבלה חוקה חדשה, ושם המדינה הוחלף ל״קהמר הדמוקרטית". 


לדברי ראשי השלסון הקומוניסטי נתקיימו במארס 1976 בהירות 
לאסיפה־הלאומית העממית, שבה 250 צירים: 100 נציגי הפועלים, 
100 נציגי האיכרים ו 50 נציגי הצבא. בראש המערכת המשפטית 
בימ״ש עממי, שחבריו נבחרים ע״י האסיפה-הלאומית העממית. 

היסטוריה. במאה ה 1 יסדו מהגרים מהודי, יחד עם שבטים 
מקומיים בקי, את ממלכת פונאן! זו התפוררה במאה ה 6 . המלך 
חקהמרי ג׳איאווארמאן 11 ( 802 — 850 ) חזר וגיבש את ק׳ כממלכה 
אחידה, והנהיג דת חדשה, שלפיה המלך הוא אל וארמונותיו. 
שנבנו באיזור אנגקור, חם מקדשים. המלך שלם בעזרת שכבת 
פקידים ממוצא בראהמיני, שהיוו מעמד נפרד, הקימו לעצמם 
מקומות-פולחן ושלטו באזורים נרחבים. מתחתם היה מעמד של 
בעלי קרקעות נטולי מעמד רשמי־דתי, שהשפעתם היתד. קטנה. 
בתחתית הסולם החברתי היו האיכרים והעבדים. במאות ה 10 — 
ה 14 הגיעה ממלכת ק׳ לשיא התפשטותה והשתרעה על חלקים 
נרחבים של דרום־מזרח אסיה. במאה ה 13 אימצה חצר המלוכד, 
את הדת הבודהיסטית. מרידות פנימיות, מלחמות במונגולים 
וד.תקפות מתמידות מצד ויטנאם וטהילנד השבנזות החלישו את 
הממלכד, והביאו להריסתד,'בסוף חמאד, ה 15 . אח׳־כ שלטו בה 
דטנאם או טהילנד. 

במאה ה 16 ביקרו בק׳ פורטוגלים וספרדים. ב 1863 אילצו 
הצרפתים את המלך נורודום 1 (שהיה אז בן 4 ) לקבל את חסותם, 
וק־ — עם לאוס וויטנאם — היו להז־ו־סין הצרפתית (ע״ע). 
ב 1866 הועברה בירת ק' לפנום פן. לפי הסדר שכפו הצרפתים 
ב 1884 , לאחר מרידה, היה המלך ממנה שרים ומושלי מחתות, 
ואילו השלטון הממשי היה בידי המושל הצרפתי, שנעזר בפקידים 
צרפתים. מ 1897 היה המושל ראש מועצת השדים. 

התנועה הלאומית ניעורה במלה״ע 11 , כשיפן שלטה למעשה 
בהודו-סין, אף שהמנגנון הצרפתי נשאר על כנו. מנהיג התנועה 
היה המלך נורודום םיד,אנוק (הומלך ב 1941 ). במאי 1947 נתקבלה 
חוקה וק׳ נעשתה למלוכה חוקתית. בנובמבר 1949 קיבלה ק׳ 
עצמאות במסגרת ה״איחוד הצרפתי״ (ע״ע צרפת, עט׳ 947 ). לחציו 
של סיהאנוק על צרפת למען עצמאות מלאה נשאו פרי בנובמבר 
1953 . 

ב 1954 , בעת מלחמת צרפת בהודו־סין, פלשו כוחות הווים־מין 
(המורדים בוויטנאם) לק־ וסייעו לתנועת ה״קהמר-איטאראק" (ק׳ 
החפשית) שנלחמו, בממשלה. בהסכמי ז׳נווה (יולי 1954 ) נקבע, 
שכוחות צרפת והוויס־מין יוצאו מק׳ ושהקהמר־איסאראק יכנעו 
תמורת חנינה. במארס 1955 התפטר סיהאנוק מהמלוכה ונעשה 
לרה״מ! תחתיו הומלך אביו סוראמארים. נסיהאנוק תמכה מפלגד, 
עממית רחבה. שזכתה בבחירות 1955 . 1958 , 1962 ו 1966 . במפסמבד 
1955 פרשה ק׳ מ״האיחוד הצרפתי". סיהאנוק, שחשש מפני טהילנד 
וויטנאם הדרומית שהיו בהשפעת אח״ב, וגם מצפון-ויטנאם הקומו¬ 
ניסטית, דגל במדיניות ניטרלית, ואילו המחתרת, שהתנגדד. לו, 
היתד, פרו-מערבית וזכתה לתמיכד, אמריקנית. לכך נוספו מריבות 
על שטחי־גבול עם סהילנד ודרוס-ויטנאם. ב 1961 נותקו היחסים 
עם טהילנד! גם היחסים עם אה״ב הלכו והחמירו, עד שנותקו 
ב 1965 . קשרי ק׳ עם סין העממית ועם צפון-ויטנאם התהדקו, וניתן 
להעביר אספקה וכוחות לוויס-קונג דרך ק׳ לדרום־ויטנאם (ע״ע 
ויטנם, כרך מילואים, עמ׳ 902 — 904 ). 

ב 18.3.70 ערך לון-נול, רד,״מ ומפקד הצבא, הפיכה צבאית. 
סיהאנוק, שהודח, נמלט לפקינג והקים בה ממשלה גולה. באפריל 
1970 הכניסה אה״ב צבא ילק׳ כדי להילחם בכוחות צפון־ויטנאם 
והוויט-קונג. כווזות צפון־ויטנאם, יחד עם התנועה הקומוניסטית 
הקמבודית "קהמר רח"׳ (הקהמרים האדומים), התבססו במזרח ק׳ 
ובצפונה, בשטח שכלל את אנגקור העתיקה. הממשלה סבלה 
מקשיים כלכליים ולא יכלה לעמוד בפני התקפות ה״קהמר רוז" 





805 


806 


קמבודיה 

וצסון־דטנאם. ב 1972 נתקבלה חוקה חדשה ולודנול נבחר לנשיא. 
ב 1973 נפסקה ההתערבות האמריקנית והצפידויסנאמית הישירה. 
ה.קה 0 ר דוד" לא הצליחו לבבוש את פנום־פז הבירה, אך השתלטו 
על רוב ק׳ מלבד ערי־השדה העיקריות. טיהאנוק נשאר בפקינג, 
ואת המלחמה של ה.,קהמר רוד" ניהל קיה טאמפאז. לאחר מצור 
ממושך על פנום־פן נמלט ממנה לון־נול ב 1.4.75 וב 17.4 נכנעו 
נוחות הממשלה ושרידי הצבא ל״קהמר רוד" והמלחמה נסתיימה. 

המשטר החדש ניתק את קשרי התחבורה והדואר עם העולם, 

ואין ידיעות מפורטות על מה שהתחולל בק׳ לאחר המלחמה. 
המונים הוגלו מהערים לאזורים כפריים ונהפכו לאיכרים מאונט. 
כל הזרים נמלטו או גורשו, ובכלל זה המיעוטים הסינים, הוויט־ 
נאמים והמוסלמים. גם קמבודים רבים נמלטו מק׳ — בעיקר לטהילנד. 
ב 5.4.76 התפטר סיהאנוק מתפקיד ראש המדינה וקיה סאמפאן נבחר 
במקומו. המשטר החדש כונן קשרים עם טהילנד. סין, קוראה 
הצפונית, ויטנאם, קובה, אלבניד. ויוגוסלוויה. — ב 1960 כוננה ק׳ 
קשרים דיפלומטיים עם ישראל, שאף הגישה לק' סיוע. הקשרים 
נותקו עם נצחו! ה״קהמר רוז". 

•{ח €0 ■ 010 ^ 1 . 0 ; 1914 ! 31 )׳ 011 :^ 1 ^ 1 

1£ וו 1 ; 1943 

י* 158 זע .^ 1 .. 1 ;^ 1964 , 1£ ! 1£ ך 130 ז 1 ' 3 
;״ 1959 ז,ן/ ,ץ 30£1£1 ^ 11 , 016 ^£? ! 1 ! ;.' 6 .^זשנ 1 ת 1 ־} 1 י} .[ .( 1 ; 1951 

; 1966 ,ז 0 ו $561 ו 60 .[ ; 1965 ,־<•>//<>*/ 1 ז^ 1 }-ו ¥0 1 '.€ ,נ 111 וח 5 . 1 \ .>! 

^* 7 ,£מיו 0 { 0$1 .£ ,!׳ין ; 1967 / 0 ח! 

. 0 ; 1969 , 1859-1905 0313 מ 1 £3£/1££ י/ £^ו 1 { 6 < 1 
^ 1£ ז ¥011 3 ח 1 ) ( ¥13 [ , 011 וה 81 .'^ו . 8 ; 1973 , ¥03 [ 2 < 1 ו 431 / 3011111£011 111£ מ/ 
. 1974 , 3 * 3 ץ 01 ןו 1 / } 1 ז 1£0110 הוו 1 {(חז €0 !/ מ* 

ם.יג. 

קמבון (ח 0 ל 1 מ 03 ), שסם של שני דיפלומטים צרפתיים, אחים 
מהנציגים המהוללים שהיו לארצם בכל הדורות. 

1 ) פיך-פול ק׳— .€ 1 טג? 4 זז 0 ו?-( 1843 — 1924 ).עו״דבמקצועו. 
רפובליקני נלהב! הצטרף לשירות הממשלתי ב 1870 . היה מושל 
(]!!}־זע) בכמה מחוזות (דפרטמנים). מ 1882 היה נציג צרפת 
בארץ־החסות תוניסיה (ע״ע), ועשד. רבות לאכוף את שלטון ארצו 
על הילידים ע״י אמגת לה מרפה (ב 5 ז 13 א ^ 1 ! 1883 ). מ 1886 שגריר 
במדריד. מ 1890 שגריר בקושטא, שם הוקיע את טבח הארמגים. 
ב 1898 בעשה שגריר בלונדון, ובשאר במשרתו תקופה ללא־תקדים, 
עד 1920 . החליש את האיבה שקמה בין בריטביה ובין צרפת בעקבות 
תקרית פשודה (ע״ע אפריקה, עמ׳ 355 ) והתגבר על יריבותן בשטח 
הקולוניאלי. בהדרגה נעשה אחדהארדיכלים העיקריים של,ההסכמה 
הלבבית״ ( 11131€ ז()€ טזמןזת■!) בין שהי המעצמות (מ 1904 ) , שכוונה 
בגד גרמניה. כן תרם להקמת ה״הסכמה המשולשת" בין צרפת, 
בריסביה ורוסיה ( 1907 ). ב 1912 היה אחראי, עם א. גרי (ע״ע). 
להסכם עם בריסביה בדבר הגבת תופי צפון־צרפת במקרה מלחמה. 
ב 1914 השפיע על כניסת בריטניה למלה״ע ן (ע״ע, עמ׳ 656 ), 
ותיאם איתה מהלכים עד לסוף המלחמה. מכתביו מן השנים 1870 — 
1924 פורסמו ב 3 כרכים ( 1940 — 1946 ). 

; 1937 , 1924 — 1843 ,) 1£ ו 1 ){¥ 3£ יו<ו^ 1803303 ח 0 . 7 ,[ת 0 ( 1 יז 1 ו 0 . 11 ) 

. 1960 .¥ ,; 301 ( 11111 .^ 1 

2 ) ז׳יל־מרטו ק׳ — • 0 מ 11 ז 13 \ 10105 — ( 1845 — 1935 ). כאחיו, 
היה מושל במחוזות אחדים (בצפון אפריקה ובצרפת גופא). מ 1891 
היה מושל כללי באלג׳יריה. ב 1897 בתמנה שגריר בוושיבגטון ומילא 
תפקיד מתווך בין אה״ב ובין ספרד עם תום המלחמה ביניהן ( 1898 ). 
מ 1902 היה, כאחיו לפניו, שגריר במדריד. בשנים 1907 — 1914 היה 
שגריר בבדלין, ועמל קשות כדי ליישר את ההדורים בין גרמניד. ובין 
צרפת בשאלת מרוקו, במיוחד בעת ״משבר אגדיר״ ( 1911 ! וע״ע 
מרוקו, ענד 400 ). ברם, הוא בשתכנע יותר ויותר כי מלחמה מתקרבת, 
ודו״חותיו בנידון סייעו לפעילות אחיו בלונדון. בשבים 1915 — 
1919 היה המזכיר הכללי של מיניסטריודההוץ הצרפתי, וד.שפיע 


— לןמכריה 

רבות על מדיניות־ההח של ממשלות צרפת במלד.״ע 1 . ב 1918 נבחר 
לחבר ,האקדמיה הצרפתית". גילה הבנה לתפישת "הבית הלאומי" 
;יהודי בא״י, ולאחר שמטרות התגועה הציוגית הוסברו לו ע״י 
סוקולוב (ע״ע) באביב 1917 . כעבור חודש שלח לסוקולוב מכתב ובו 
הצהרה בדבר אהדת ממשלת צרפת לרעיון התחיה היהודית בא״י. 

.1925 ,( כתב 10 גוה 10 ק 1 ם 1,0 (״הדיפלומט״ 

11. (16 \1 0 .€ ./ ) 3 ;> 3 ס)!ס< 1 ח/ 0 ' 1 / 3 !זוו 0 ן 3 ^, 1 ,> 1 עי.>£ממג 
1(01 ,)ט[;נ 31 ת 101 ק 1 [) £) 01 )$וו 1 ' 11 110 ־ 110 ) מ 11 ח X1 וטכגוכיד . 0 ; 1935 ,(״ ^, 

/. €., 1938. 

שר. בל. 

_קמביזס, ע״ע כנבוזי. 

לןמבל*ב 1 רמן. סר — 311 מוז 0 תת 011-133 י 1 נןתז 103 -וח 110 ־ 511 

— ( 1836 — 1908 ), מדינאי בריטי. יליד סקוטלנד, ממשפחה 
בורגנית עשירה! נתחנך בקימבריג׳. ב 1868 נבחר לפרלמנט כציר 
ליברלי, והחזיק במושבו 40 שנה. היה תקיף בדעותיו, אד נוד. לבריות, 
ומילא בהצלחה תפקידים רבים, מהם מינהליים, במיניסטריון־המלחםה 
ובאדמירלות. היה מזכיר־ראשי לאירלנד, ופעמיים ( 1886 , 1892/5 ), 
מיניססד-המלחמד.. ק״ב תמך במדיניות האירית של גלדסטון (ע״ע). 
הוא תיקן את ארגון הצבא ע״י סילוק הדוכס מקימבריג', מקורבה 
של המלכה ויקטוריד, (ע״ע). שהיה מפקד־ראשי 39 שנה ומנע כל 
שיפור. בשנים 1899 — 1905 היה מנהיג המפלגה הליברלית. בגישותיו 
השקולות הצליח לשמור על אחדותה, אף שהיתה שסועה בשל בעיית 
מלחמת הבורים (שק״ב התנגד לה) ובשל אישיותו הדומיננטית של 
ג׳. צ׳ימברלין (ע״ע). ב 1905 ירש את בלפור (ע״ע) כר״מ, והוביל 
את מפלגתו לנצחון מזהיר בבחירות 1906 . ק״ב פעל לצמצום זכויות 
בית־הלורדים ולמען פיוס עם הבורים בדרוס-אפריקה. הוא מת 
ב 22 באפריל, 17 יום לאחר שהתפטר מכהוגתו בשל מחלה. — ק״ב 
היה הפהות-ססגוני מבין רה״מ של בריטניה בתקופת זהרה, אד מילא 
את תפקידיו ביושר וביעילות. הממשלה החזקה שד.קים כללה אישים 
בגרי ובהולדין ושני ר״ם עתידים, אטקוית ולויד ג׳ורג׳ (ע׳ ערכיהם). 
נאומיו ( 500001105 ) ל׳ל ב 1908 . 

, 1923 , 1-11 - 11 ז 51 .״ 1/0 0 * 1 / 0 0 ( 13 ס!■? , 4 . .( 

קןמבן, גןז״^נ?ן 1 דלר״ — 311111311 ;! ■ 1 ט £1 תט 111 ^ט 0 — ( 1888 — 1945 ), 
סופר איסלנדי־דני, שכתב בשתי השפות. ק' חי רוב ימיו 
בדנמרק. ביפי מלד.״ע 11 היה מקורב לנאציזם ואחרי שחרור דנמרק 
נורה־לסוות בשעה שנעצר לחקירה. — הצלחתו הראשונה, 013 ( 31 ) 1 
3 ( 3010 ? ( 1914 ) — מחזה רומאנטי שעלילתו מהדחשת באיסלנד! 
פורסם בדנית ובאיסלנדית כאחת. מאוחר־יותר פגר, במחזותיו ובסי¬ 
פוריו לביקורת חברתית, ולבסוף לרומן ההיסטורי, בעל המבנה המו¬ 
נומנטאלי. 1011 ) 51031 ( 1930 — 1932 ), שדמותו המרכזית היא בת- 
בישוף שחיתה במאה ה 17 באיוור בשם זה באיסלנד, הוא רומן 
המבוסם על מחקר ארכיוני מעמיק ומושפע, מבחינה טכנית, מהסאגה 
האיסלנדית מיה״ב (ע״ע איסלנד, ספרות)! הרומן 131111 אס ¥11156 
38011 ) אס (״אגי רואך. ארץ גדולה יפה״), 1936 , שאוב מן ההיסטוריה 
של איסלנד במאה ה 11 . — ספריו של ק׳ על איסלנד ההיסטורית 
והמודרנית נכתבו איסלנדית. 

,ת 550 זבת 111 . 5 ; 1957 , 6 ז 131£30111 ^ז.זמן)( 1 / 0 ^ 1113103 .!א .ק 

. 1957 , 11113£ ) 1310 31£ ח 1££10 /ס 1 ( 1413103 4 . 

קמבךיה ( 13 ז( 1 ת 001 ), מחו! בצסון־מערב אנגליה, לחוף סולוי 
פרת ( 11111 ? ץ 3 ־ 30111 ) בצפון, הים האירי במערב ומפרץ 
מורקם ( 101003111110 ״)) בדרום: 6.808 קמ״ד, מץ 4762 תוש׳ ( 1971 ). 
המחוז נוצר ב 1974 ע״י איחוד המחוזות קמברלנד ( €010501131111 ) 
רוסטמודלנד ( 1 )י 101131 זו ¥0$1 \). ק׳ הוא מהאזורים דלילי־האוכלוסיה 
באנגליה. במחציתו הדרומית מתנשאים הרי קמברלנד, הידועים 
כאיזור-הימוח המיוער שהוא אחד מאזורי-הנופש העיקריים באנגליה. 



807 


ק 28 דיה — קמראנש, דואיש וז׳ דה 


808 



קמכריה : קעיירח קזיק ויסת ררונטוונור : 111 ׳ קמבר 3 גד ("מרןז הי 10 ת") 


במחציתו הצפונית מעתרע מיע 1 ור פודה סביב עיר־חפחוז 5 רליל 
( 11510 ־ 01 ). בעבר היה האיזוד מרכז תעשייתי חשוב, שהתבסס על 
מחצבים מתכתיים ושדה־פחם, אך ב 1953 נסגרו המכרות. כיום 
מתבססת תעשיית הברזל והפלדה על חמרי־גלם מיובאים. בגלל 
דלילות האובלוסיה והבסיס התעשייתי הוקפו במישור־החוף תתנות- 
הכוח הגרעיניות הראשונות באנגליה. העדים הגדולות נקי הן 
קרליל - 99,800 תיש׳( 1975 ) ובדו־איו־פדנם ( 11011055 ? 111 * 0 זזב 6 ) 
— 75,500 תוש׳. 

היסטוריה. מקור השם ק׳ בבינוי שנתנו הרומאים לארז 
הקימרים ( 0 זמזץ 0 ), בני שבס קלטי. בדם, מאות בשנים נקראה 
הארץ קמברלנד (()"!!!זסלוח״ס), עד ששוב הונהג השם הקדום 
ב 1974 . — הרומאים כבשו את ק׳ במסעו של אגדיקולה (ע״ע) 
לסקוטלנד במאה ה 1 . ב 397 הביא אליה ניניאן (חג 1 ח 1 :ו 1 ) הקדוש 
את הנצרות. במאה הד השתייכה לממלכת נודתמבדיה (- 10011111111 < 
ג 1 זנ 1 ) 1 אח״כ היוותה את החלק הדרומי של ממלכת ססרת׳קליד 
(: 011 < 311101 ז) 8 ). שאוחדה עם סקוטלנד (ע׳יע) ב 1034 . ברם. כבר 
ב 944 תפסו האנגלים כמה מחלקיה הדרומיים של ק'. וככל שהתגבשו 
ממלכות אנגליה וסקוטלנד כד הפכה ק׳ סלע־מחלוקת ביניהן. ב 1157 
באה ק׳ כולה סופית תחת שלטון האנגלים, אד נשארה חבל־ספר 
שבו לחמו אנגלים בסקוטים עד לאיחוד שתי הממלכות ב 1603 . 
ב 1745 עור לחמו בתחומה מודדים סקוטים. במאה ה 19 נתפרסמה 
ק' כמרכז ״משוררי הימות״ ( 0005 ? 0140 ) הדופנטיים וורדזוורת, 
קולריג' וסאותי (ע׳ ערכיהם). , ^ ^ 

,קמבר״ון (ע״פ שמה הלאטיני של וילז, !;!סלת״ס, שם נחקרו 
והוגדרו סלעי תקופה זו לראשונה בידי אדם סדג׳ויק), 

תקופה גאולוגית. שתחילתה לפני כ 570 פיל׳ שנח וסופה לפני כ 500 
מיל׳ שנה. 

הק־ היה התקופה הקחמה־ביותד בחולדות כדה״א שבסלעיה 
הובחנו מאובנים ברורים של בע״ח מפותחים המשמשים להגדרת 
גיל (ע״ע פלאונםולוגיה,עמ׳ 811/2 ). אח״ב נתגלו מאובנים גם בסלעי 
הפרה־קפבריון (ע״ע), אד מסיבות היסטוריות משמש הק' בסטרטי־ 
גרפיה (ע״ע) בתקופה הראשונה בעידן הפלאוזואיקון (עידן־החיים 
הקדום). המאובנים החשובים של הק' הם הטרילוביסים (ע״ע), 
השייכים לפרוקי־הרגליים. 

לפני הק׳ היו כמה תקופות של פעילות אורוגנית (ע״ע אורוגנזה). 
האחרונה שבהן לוותה התפשטות קרחונים (ע״ע קרחון ),• אחריה 
פעלה סחיפה (ע״ע) נרחבת בכל היבשות, שהסירה את שרשרות־ 


ההרים ויצרה משטחי־גידוד שטוחים ורחבי־ידיים ( 5 ח: 13 ק 0110 י 1 ). 
במשך הק' ועד תחילת האורדזביקיז (ע״ע; התקופה שאחרי חק׳) 
היתה רק פעילות אורוגנית תלשה-יחסית■ חים התפשט בהדרגה על 
המשטחים המיושרים של היבשות והשקיע עליהם שכבות נרחבות 
ודקות של אבני־חול, חרסית וניר. 

בסוף הפרה־קמבריון ובק׳ הושקעו הרבה אבני-חול ארקוזיות 
(ע״ע ארקוזה) אדומות — תוצר הבליה המהירה והחזקה של הסלעים 
הגרניטיים של שרשרות־ההרים ביבשות הפרה־קמבריות. צבען האדום 
נובע מתחמוצת תלת-ערכית של ברזל, המעידד. על קיום חמצן חפשי 
באוויר. החמצן החפשי החל להתקיים באטמוספירה בפרה-קמנריון 
המאוחר; הדבר מתבטא גם בהופעת גבם (ע״ע), שבו הגפרית במצב 
מחומצן. בזמנים חקדומים־יותר בתולדות בדה״א היתה האטמוספירה 
חסרת חמצן חפשי ומחזרת, במסתבר מהעדר סלעי־משקע עם יונים 
במצב חמצון גבוה. את המפנה בד.רבב האטמוספירה ניתן לייחס 
להתגברות המואצת של הפעילות האורגנית, שהתבטאה בשחרור 
חמצן ע״י פוטוסינתזה (ע״ע). 

סלעים מתקופת הק׳ נחשפים בארץ באיזור אילת—תמנע, ובעבה״י 
— ממזרח לערבה וממזרח לים־המלח, מעל לפני־השטח הסתופים של 
סלעי־היסוד ושל הסלעים המטמורפיים הפדה־קמבריים. עיקרם אבני־ 
חול ארקוזיות אדומות, וביניד.ן מספר שכבות פצליית ודולומיטיות 
ימיות. בתוד שכבות אלו מצויים מרבצי־הנחושת של תמנע. 

, 0 ^^ו<^ 1 זז 4 ^ 714 ׳ 4 ;ז.ו 5 £1 . 54.41001 \\ . 111140113410001 04111011140 סגסז^חסם 

. 1956 , 1 ווט 041 קמ 1 י 81 , 51104 111 41 1 ( 03/13 ^ 40 צ 0/40 ק 1 ו/ 

ר. פר. 

לןמואנש, לואיש ??׳ דה— 03011003 80 32 ז\, 1,1117 — ( 1524 [?], 
קואיסברה או ליסבון — 1580 , ליסבון), משודר פורטוגלי 
מהולל ומגדולי המשוררים האפיים. ק' היה בן למשפחת אצילים 
שירדה מנכסיה. למד באוניברסיטת קואימבדה. מספר שנים חי בליס¬ 
בון, בה כתב שירים ומחזות. אחד מחיבוריו נתקבל כפגיעה במלו 
והוא הוגלה מן העיר ב 1546 . ק׳ שירת כחייל בצפון־אפדיקה, איבד 
אחת מעיניו והורשה לשוב לליסבון ( 1550 ), אד הסתבר שנית עם 
חצר־המלד וגכלא. לאחר תקופת שירות צבאי בהודו הפורטוגלית 
ישב כמה שנים בגואה, ושם התחיל בכתיבת הפואמה האפית הגדולה 
1,115134135 05 . 3 שנים היה מושל מקאו. ב 1570 שב לפורטוגל, 
ב 1572 הדפיס את יצירתו האפית וזכה לתהילה. למרות הקצבה 
שהוענקה לו מטעם חמלו, חי את שנותיו האחרונות בעוני, ומת 
במגיפה שפקדה את ליסבון. 

הפואמה האפית 0115134135 05 ("הלוזיטנים" [פורטוגלים], בני 
לוזום, ע״פ המיתוס היה לוזוס מייסד לוזיטניה, היא פורטוגל), 
מורכבת מ 10 מזמורים ( 05 )ת 3 פ). היא מבקשת להתחרות בפואמה 
האפית "אנאים" של ורגיליום (ע״ע), ששימשה אבטיפוס לפואמות 
האפיות הרבות בתקופת הרנסאנס. יצירתו של ק׳ באה להלל ולפאר 
את מסעות ומקו דה גמה (ע״ע) וממשיכי דרכו, סגלי הארצות 
החדשות, שתרמו להקפת אימפריה כלכלית ודוחנית-נוצדית ולהר¬ 
חבתה. התגליות מתוארות בהשגים במסגרת תכנית-אב אלוהית, 
שנועדה לאחד את התבל כולה בחסותה של אסונה אחת; בתכנית 
הזאת שימשו ה״לוזיסנים", בצד הימאים הספרדים, שליחים מופלאים 
אל ארצות לא-נודעות ואל איים אגדיים. היסטוריה, מיתוס ואגדה 
משמשים בערבוביה לתיאור גדולת בני העם הפורטוגלי. היסודות 
המרכיבים את הפואמה שאולים מן הכרוניקות של ופנו, מחוויות 
משפחתיות-אישיות ומן המיתולוגיה הקלאסית; תיאורים רבים בנויים 
ע״פ חיקויים מובהקים של תיאורים דוסים אצל ורגיליום. כאיש 
הרנסאנס היטיב ק׳ להכיר גם את יצירותיהם האפיות של בדודו 
ושל אריוסטו (ע׳ ערכיהם). יצירתו זו של ק׳ היתה ליצירת-מופת 
בין האפוסים הפיוטיים של העולם המערבי. 

יצירתו ה ל י ר י ת של ק׳ ענפה, רבגונית ושופעת רעננות וחן. 




809 


קסואנש, לואיש וז׳ דה — ק*ח' 


810 


מלבד הצורה המסדתית, הרדונדיליה ( 10111111113 ) 16 ), היא כוללת 
את הצורות המקובלות על משוררי הרנסאנס: סונטות, קאנצובוח, 
אקלוגות, אודות ואלגיוח: האהבה, על נימיה השונות, משמשת 
נושא לרובן. 

7 חיבר גם 3 מחזות; ״סססוסא 1 ;!) £1-1 (״המלך הסלוקי״) 1 
5 :> 10 ז)י<ו 1 קמ 0511.1 (,.האפפיסריוניס״)! 101110 ) 110 ?. — כל כתביו י״ל, 
ב 5 כר׳. ב 1946/7 . 

.€ ״ 1 , 0 ז 61 ג 1 \^ 1 .\נ ; 1945 10 1 ח ¥1-0 ,ו.ז׳י 1 ו 80 .ם 

€ז 0 ו 1:1 )' 1 ;.€ €! . 0 ;־ 1950 , 1-11 , 0 ־׳דס׳נו 1/0 /לו׳ז , 1^)110x0 >^ 

.־ 1958 05 ^) 10 } 1 ) 11€ ^ו 8 , 05 ( 4.11 . 105 .> . 4 . ; 1954 1 ) 

/י> ^^<|£ ■>׳// .€ ■ס 2 > ״ 2 .״ 113 .מ . 1 ? ; 1961 . 01£13410 . 14 

, 962 [ , 1115 ^ 11 ^ 1 

מ. ל. 

קמח ומוצריו. ק' הוא מוצר של טחינת (ע״ע טהנת־קמה) גרעיני 
תבואה, בעיקר חמה ושיפון (עי ערכיהם). החימה במיוחד 
משמשת חופר־גלם עיקרי לייצור ד,ק׳ ללחם (ע״ע), לאסיה ולבישול. 
יש מינים שונים של ק׳ וסולת, סובין ונבסים הם וומרי או מוצרי- 
לוואי שלהם. הק׳ מתקבל מהחלק הפנימי של החיטה ומורכב בעיקרו 
מעמילן ומחלבון. ככל שהק׳ נשחק יותר בזמן הטחינה. הוא מכיל 
יותר סובין ונבטים (ר להלן). הלחם האפוי מק׳ זה כהה-יותר, 
והנפח שלו קטן ביחס למשקלו. כיום ניתן לטחון ק' שיהיה חפשי 
מסובין ומנבטים, או שיכיל כפויות מסוימות מהם. כדי לקבוע את 
אחוז הק׳ הנקי מסובין, משתמשים במונה "אחוז (או שיעור) 
הטחינה״ — משקל הק׳ הנקי (בק״ג) המתקבל מטחינת 100 ק״ג 
חיטה נקיה. ככל שאחוז־הטחינה גבוה־יותר, מכיל הק' יותר סובין 
והלחם כהה־יותר! אם אחוז הטחינה קטן — הק׳ לבן ונקי מסובין. 
ק׳ משיעור-טחינה של 85% או יותר, מכיל יותר ברזל, ויטאמינים 
מקבוצה 5 , חלבונים ותאיח פהק׳ הלבן. אך הלחם האפוי מק׳ לבן 
מתעכל ביתר קלות מהלחם הכהה, האפוי מק׳ עשיר בסובין. באפיה 
חשובים־ביותר "עצמת" או .,חוזק" הק', המעירים על מידת כוחו 
לייצר לחם תפוח־כראוי — בלר, בעל נפח מתאים — כשהבצק 
נלוש יפה. מבחינים בין שני סוגי ק' — "חזק" ו״חלש" (או,רף). 
הסוג נקבע לפי כמותו ואיכותו של ה״גלוטן״ — שם כולל לחלבוני 
הק׳(ף להלן). בין ק׳ "חזק" ל״חלש" דרגות־ביניים של חוזק. בדי׳ב 
נוהגים לערבב מינים שונים של ק' -- בעלי חוזק, צבע וכושר 
ספיגת־מים שונים — נדי למזג את התכונות שבכל סוג ולקבל בצק 
יציב ומתאים לאפיה. כדי למנוע חדירת חרקים, לחות והתפתחות 
עובש, יש לשמור את ד,ק' במקומות יבשים, צוננים ומאווררים היסב. 

אין הבדל גדול בערך הקאלורי ובבמות החלבונים שבמיני ק׳ 
בעלי אחוז־סחינה שונה׳ אד יש הפרשים ניכרים באחדים מאבות־ 
המזון האחרים: 


ניאצין 

מ״ג 

ריבופלאוויז 
מ "ג 

תיאמין 

מ״ב 

ברזל 

מ״ג 

סידן 

מ״ג 

תאית 

ג׳ 

1 100 ' קמח 
משיעור סחיבה 

3.6 

0.05 

0.20 

1.3 

15 

0.2 

70% עגור 
לחם לבז 

4.7 

0.07 

0.32 

2.5 

22 

0.6 

85% עבור 
לחם כהד. 


מלבד הק׳ ה״חזק" וה״חלש" קיים סיווג נוסד למיני ק׳ ומאפה. 

קי א ח י ד או ס ט נ ד ר ד י מיוצר ע״י טחינה בשיעור גבוה ( 85% — 
87.5% ), ומכיל יותר יסודות תזונה מהק׳ הלבן. ק׳ משופר הוא 
ק' שמוסיפים לו יסודות תזונה החסרים בו (שהורחקו בזמן הטחינה 1 
במיוחד: ריבופלאווין, סידן וברזל). ק׳ ת ו פ ח ־ מ א ל י ו הוא תערובת 
של 7 עם אבקת־אפיה — כגורם תפיחה. הק׳ עשוי להיות קשה או 
רך ובשיעור־טחינה שונה. סולת וסמולינה הן מוצרי-לוואי 
בטחינת החיטה ל 7 . בד׳־כ הן חפשיות מסובין וק׳. הן נבדלות בגודל 


גרעיניהן: הסולת טחונה באופן יותר גס מהסמולינה. ק׳ מצות 
מקבלים מטחינה או מכחישה של מצות שנאפו מבצק — העשוי 
ק׳ ומים — שלא החמיץ. 

בצק הוא תערובת רכה עשויה ק׳ ומים, המוכנה לאפיה ע״י 
ערבוב ולישה. מבחינים בסוגי בצק שונים לפי השימוש שנעשה בו. 
בצק-שאור הוא בצק שמרים מוחמץ ע״י חיידקי חומצת-חלב, 
בהוספת כ 4% (מכמות הק׳) שמרי־אפיד,. בצק־עלים מורכב 
מעלי-בצק דקים המונחים זה על זה וביניהם שכבת שמן דקה ■ 
הבצק עשוי בעיקר מק׳ ומשומן. בצק־העלים הקלאסי עשוי 7 
וחמאה, וכל שכבה תופחת ל 4 — 5 מ׳׳פ. בצ 7 עלים משמש להבנת 
דברי-מאפה מתוקים, כפו כרוכית, או כאלה מסוג מזרחי כפו 
הבקלאווה, וכן דברי־מאפה מלוחים כמו הבור_קם ואחרים. 

אטריות הן בצק מיובש וקרוץ בצורות שונות. הבצק עשוי 
סולת, סמולינה או ק׳, או תערובת שלהם בתוספת מים ומלח. 
מציות (!•!ססיסגסס) הן תוצרת בצק אפוי מ 7 , מים ומלח — עם 
או בלי חלב. סוכר, ביצים ושומן. עוגות הן מעשה־מאפה עשויות 
7 , נוזלים וסוכר—עם או בלי שומן, ביצים, אגוזים, פירור., שוקולדה 
וכר, וזזמרי־טעם. מבחינים בין עוגות העשויות עם שמן או שומן, 
לבין אלו האפויות בלי שומן. צניפים הם פרוסות־לחם אפויות 
בשניה. אלו עשויות מלחם שנאפה על בסיס מחמצת. ביסקווי¬ 
טים הם מאפה מ 7 , מים, סוכר ושמן. א פ י פ י ו ת (ואפלים) הן 
תוצרת מאפה קליל ומתוק. בד״כ הן מורכבות מעלים שביניהם 
תערובת־מיל־י. 

גלוטן הוא תערובת של חלב(ני 7 ־החיטה. 7 ־חיטה מכיל 
כ 8% — 12% גלוטן. במוח הגלוטן קובעת את טיב האפיה של הק', 
את תפיחת הבצק ואת גמישותו. הגלוטן הוא הגורם להתהוות 
הנקבוביות של פנים הלחם — ע״פ זה נקבעת גם איכות הלחם. 

נבטי חיטר. מהווים כ 3% — 5% מגרעין החיטה, ולהם הערד 
התזונתי הגבוה־ביותר בו. הנבטים מכילים את כל אבות־המזון שב¬ 
לחם הכהה, האפוי מחיטה מלאה; אולם הם דלים בתאית בלתי- 
מתעכלת, ואין בהם חומצה פיסית המונעת קליטת הסידן. 

ה ס ו ב י ן הם שכבות־המגן העוטפות את גרעיני החיטה. גרעיני 
החיטה מכילים כ 12% — 13% סובין. הם מתקבלים בשעת טחינת 
גרעיני החיטה ל 7 לבן. הסובין עשירים־במיחזד בתאית (מ 8% פד 
11% ), ובגללה אין הם מתעכלים. לעומת-זאת לתאית תפקיד חיוני 
בעיכול — היא מגרה את דפנות המעיים ומאיצה את פעולתם ואת 
תנועתם. 

י. פיבנבאום, תעשיה מזון! מהותה ותר׳ליכיה, תש־ז! הנ״ל. דע את 

מזונותיך! מדריד לקניית מזונות ושמירתם, תשי״ט! הנ״ל, כל מה 

שהנו חייב לדעת על מזון, תזונד, ודיאסה. 1475 ! י, ק. גוגנהייס, 

תזונת האדם׳ תשכ״ד! . 4 . . 5 ;" 1969 ^ 0 ^ויו^^ו• £7 ,מג: 1 נג 5 ,[ .¥־\ 

^ 0711 ! 0 ! £01 ^€ (ס 1 ( 0101 וז 1 ! 0€ ' 7 /!ממ ^ו^' 1 ,(, 611 ) 2 זב 1 ׳ 4 

. 1960 1 (. 1 מ) . 1 ) 1 ; 1959 ,^ £€€1 

',א. (פ,) 

קמחי, משפחה נודעת של מדקדקים עברים, מתרגסים ופרשני־ 
מקרא בפרובאנס. במאות ה 13/12 . 

1 ) יוסף ( 1170-1105 לערד). היגר מספרד לפרובאנס 
בעקבות גזירות המוהדון (ע״ע). התיישב בנרב 1 נה והיה מהראשונים 
שסייעו להעביר את תכנה של תרבות ישראל בספרד אל אחיהם 
שבאירופה הנוצרית. לתועלת חכמי פרובאנס. שלא ידעו לקרוא את 
ספרי הדקדוק הגדולים, בערבית, על יד,ורה חיוג' ויונה אבן־ג׳נאח 
(ע׳ ערכיהם), חיבר את .,ספר הזכרוך׳ — מעין סיכום לכמה סוגיות 
עיקריות בדקדוק עברי (י״ל ע״י ב.ז. באבר; תרמ״ח). מחידושי ק' 
בדקדוק: חלוקת התנועות ל 5 ארוכות ו 5 קצרות, תפיסת בניין 
!פעל כצורת הסביל של בניין קל, הבחנת הדגש הקל ועוד. ספר זה 
הדריך את פעולתם הדקדוקית של שני בניו. משה ודוד (ר׳ להלן). 
וגם חכמים מאוחרים, כאליהו בחור ואברהם בלמש (ע׳ ערכיהם), 
השתמשו בו. ספרו האחר בדקדוק הוא "ספר הגלוי" (תרמ״ז). הוא 



811 


יןמתי 


812 


כולל ביקורת על ,הברעות• רבנו יעקב תם (ע״ע) בעניין ה״מחברת" 
של מנחם סרוק (ע״ע), והערות־משלו בנושא. תשובה על הערותיו־ 
השגותיו, מאח בנימיו מקנטרברי, נכללו בגוף הטכסט של "ספר 
הגלוי". 

כפרשן המקרא הדגיש ק' את הפשט, בניגוד לפרשנות הדרשנית 
שרווחה אז בפרובאנס. נוסף על פרשנותו המובלעת בספריו הדקדו¬ 
קיים כתב ק׳ את "ספר התורה" על התורה (נדפס בתוך.• "חמשה 
המאורות הגדולים", תשי״ג) ו״ספר־המקנה" על נביאים (אבד), 
תהלים (נדפס בשם המוטעה: "ספר חוקה", תרכ״ה) ואיוב (נדפס, 
בחלקו, בתוך: "תקות אנוש", תרכ״ה). "חיבור הלקט" אבד. בפירו¬ 
שיו השתמשו בנו דוד, תלמידו מנחם בן שמעון מפוסקיר, וכן ר 
יעקב ב״ר אשר (ע״ע). מבין תלמידיו יצוין עוד י. זבארה (ע״ע). 

ק' תרגם את ״חובות הלבבות״ לר בחיי אבן פקודה (ע״ע), אך רק 
קטע נתפרסם עיי א. בן־יעקב במהדורתו לתרגום אבן־תיבון. ק׳ חיבר 
גם ״שקל הקודש״ (בשתי נוסחאות: אחת פרסם ח. גולנץ. 1919 ). 
אוסף אמדות-חכמה נחדוזים ע״פ הספר .,מבחר הפנינים". אחדים 
מפיוטיו נכנסו ל״מחזור" של קהילות מספר. חיבורו הופחני, "ספר 
הבריח״(קושטא, ת״ע! מהד׳ חדשה: ירושלים, תשל״ד) הוא, בנראה. 
ספר־הוויכוח האנטי־נוצרי הראשון שנכתב באירופה. צורתו; דו־שיה 
בין "מין" ל״מאמיך, והוא תוקף בחריפות קטעי־פרשנות כריסטו־ 
לוגית עקרונית למקרא ודוקטרינות נוצריות יסודיות (החטא הקדמון, 
התגשמות האל), ועוסק גם במצבם המוסרי היחסי של יהודים ונוצרים, 
כולל שאלת הריבית. לספר נודעת השפעה בעיצוב דרכי הוויכוח 
גם על חכמי הדורות הבאים, ביניהם הרמב״ן. 

2 ) מ ש ה ( 1120 — 1190 לערך), בנו של 1 ). חי בנרבונה. כמדקדק 
הלך בעיקר בעקבות ספריהם של אביו ושל ראב״ע. הרבה לעסוק 
בתורת־הצודות של הפועל. בספרו .,מהלך שבילי הךעת" (סונצין, 
רמ״ה ועוד הרבה) הכניס את השורש 3 קד כדוגמת־נטיה לפועל, 
וקבע את סדר הבניינים; סידורו נתקבל ע״י כל המדקדקים שאחריו. 
הספר תורגם ללאטינית בידי ס. מינסטר (ע״ע; פריס, 1520 ) והיה 
מקובל בין חוקרי העברית הנוצרים במאה ה 16 . משה כתב ספר־ 
דקדוק נוסף, ״שכל טוב״ (נדפס: 28 . £1 א, 1894 ), כהשלמה לספרו, 
בעיקר בעניין המיון התאורטי של שמות, פעלים ומלות. ספרו, 
"תחבושת", שעסק כנראה בסוגיית היוצאים־מו־הכלל, אבד. פירושיו 
למקרא הם על דרך הפשט, כדרכו של אביו; משה פירש את ספרי 
משלי, עזרא ונחמיה (נדפסו במקראות-גדולות הרגילים, ע״ש אברהם 
אבן־עזרא), ואיוב (בתיד: "תקות אנוש", תרכ״ח). יוחס לו גם ספר 
המוסר, "תענוג נפש" (בכ״י). 

3 ) דוד (ר״ת; רד״ק! 1160 — 1235 לערך). בנו של 1 ) ואחיו 
ותלמידו של 2 ). פעל בנרבונה. ב 1232 , בעת פולמוס הרמב״ם (ע״ע 
משה בן מימון, עמ' 558/9 ), צידד בתומכי הרמב״ם! כתביו וכתבי 
מבקריו בענייו זה נשתמרו(בתוך: "קובץ תשובות הרמב״ם", ג'. לייפ¬ 
ציג. תרי״ט). ספרו הראשון היה "המכלול". חלקו הראשון, .,חלק הדק¬ 
דוק". נתפרסם אח״ב כספר עצמאי בשם "מכלול" (דפוס ראשון: קוש־ 
טא. רצ״ב), וחלקו השני, מילון השפה העברית, נתכנה "ס׳ השרשים" 
ונחשב גם הוא לספר בפני עצמו (דפוס ראשון לפני שנת ר״מ; 
ההוצאה הטובר,-ביותר כיום היא של -ח:> 5 צ> 11.11.111 ,(— 1 ו 1 נ:־ 1 נ 1 ;ג 8,1 

חקצ״ח—תר״ז). סטרתו היתה להיות ספר-לימוד ממוצע בין 
ספריהם המפורטים וד.ארוכיםשל אבן-ג'נאח וחיוג׳פהד-גיםא,והתמ־ 
ציות המקוצרות־מאד של אבן-עזרא ובני ק' קודמיו מאידך־גיסא. 
תרומתו העיקרית של רד״ק בארגון החומר ובהצעת חידושיהם 
הדקדוקיים של אביו ושל אחיו בצורה עממית. מחידושיו המוע-טים 
של רד״ק יצוינו הבחנת וי־השירות מן׳־הוזיבור, ואת ההכרה בקיומם 
הנפרד ור,חוקי של צורות דקדוקיות בתר-מקראיות. למרות הביקורת 
שנמתחה עליו מצד כמה חכמים, כמו יוסף כספי, פרופים דורן, דוד 
אבן יחיא, אברהם בלמש (ע' ערכיהם) ואחרים, הפכו ספרים אלה 


לנכסי צאן-ברזל ב¬ 
ספרות ישראל, וגרמו 
להשכחתם של כל 
ספרי הדקדוק שקדמו 
להם, עד כי קראו 
עליו את הפליצה: 

"אם אין קפח אין 
תורה"(אבות ג', י״ז). 

השפעתו היתד■ עמו¬ 
קה גם על חוגי חוקרי 
העברית בתקופת ה¬ 
רנסאנס. ספריו של 
דויכלין(ע״ע),למשל, 

על הלשון העברית, 

הם עיבודים של ה- 
"מכלול". השפעת 
דד״ק ניכרת מאד גם 
אצל ם. מינסטר. 

חומר רב מתוך ה- 
"מכלול" עיבד ה- 
רד״ק, בצורה מקוצרת, בספרו ״עט סופר״ (ליק, תרכ״ד) — ספר 
שימוש לסופרי-סת״ם ולמעתיקי מקרא. עיקווו ענייני מסורה (ע״ע), 
ובפרט קרי-וכתיב וטעמים. עניינו של רד״ק במסורה משתקף גם 
בפירושיו למקרא. לדעתו, אנשי כנסת הגדולה (ע״ע) הם שקבעו 
את צורתו הסופית של הסכסם המקראי, ומציאות הקרי-וכתיב מעידר, 
על מבוכתם לנוכח ריבוי הקריאות שהיו בפניהם. לצרכי עבודתו 
חיפש רד״ק כ״י עתיקים. ונהג לנסוע לשם כד על-פני המדינה. 

את מפעלו הפרשני למקרא החל בפירוש ם׳ דה״י (מקראות 
גדולות, ויניציאה, ש״ז/ח) ״על דרך הפשט״ — לבקשת אחד מתלמידי 
אביו. כן פירש את ם׳ בראשית, ספרי הנבואה, תחלים ומשלי. רד״ק 
השתדל ללכת בעקבות אבן-עזרא ובני ק׳ קודמיו, תוד הדגשת 
הניתוח הפילולוגי והמעטה בסטיות דרשניות. בניגוד להם הרבה 
להישען על ספרות חז״ל, תוך הבחנה מתמדת בין פשט לדרש. 
סגנונו צח ובר,יר, וניכרים מאמציו לעשות את הפירוש קריז■ 
ולהתרחק מן הערפול והכבדות. 

רד״ק הרבה לעיין בפילוסופיד, ובמדעים וד,ושפע מאד בכך מאבן- 
עזרא ומהרמב״ם. מרי-פעם רמז לסוגיות פילוסופיות במהלך פירושיו. 
גם בתהום זה לא היה רד״ק יוצר מקורי: רבריו על הנבואה לקוחים 
מהרמב״ם, אף כי הרחיק-לכת ממנו בהכרה באפשרות נבואת הגוי. 
כרמב״ם סבור גם הרד״ק, כי ההשגחה (ע״ע, עם׳ 480/1 ) הפרטית 
תלויה במצבר האינטלקטואלי של האדם, אך הוא הפליג בהנחד, כי 
תיתכן השגחה פרטית גם על בע״ח, כשלמעשיהם יש השלכה על 
בני-אדם. את הנסים נטה לפרש בדרך טבעית. רד״ק דן הרבה במיון 
המצוות. אך כמעט לא בטעמי המצוות, שהרי לא פירש את החלק 
ההלכתי של התורה. רד״ק כתב שני פירושים מפורטים, על דרך 
הנסחר, לפרשת גן-עדן ולמעשר. קין והבל (ברא׳ ב. ח—ד, כו) 
ולפרק א' של ס׳ יחזקאל, ע״פ החומר שבס׳ "מורה נבוכים". פירושי 
רד״ק למקרא נחשבו על מיטב היצירה העברית בתהום זה, נקלטו 
היטב ונלמדו בכל הדורות. ונדפסו בכל המהדורות הגדולות של 
המקרא. הפירוש לתהלים הוא סספרי-הדפוס העבריים הראשונים 
(רל״ז! חסר מקום דפוס) ופירושיו למקרא נדפסו 8 פעמים בתקופת 
האינקונבולה (ע״ע). 

דברי פולמוס משולבים בפירושי רד״ק למקרא! רובם לקוחים 
מ״ספר הברית" ליוסף ק׳. רד״ק תוקף פירושים כריסטולוגיים ופירו¬ 
שים אלגוריסטיים ברוח נוצרית, וסדי־פעם הוא מעלה בפירושיו 
נושאים מרכזיים מן הוויכוח היד,ודי-נוצ-רי. כעניין "ישראל האמתי" 



ש? "םכ<י 5 " 5 דור קמחי, מתור תג״ר סרוורה, 
ספרד, 1300 בערר (הספרית תלאיסית, ליהכוז! 



813 


קמחי — קמיניץ־פודדלסקי 


814 


וכד׳. הוא מדגיש את מציאותה של השגחה מיוחדת על עם־ישראל, 
השגחה המתחייבת מהיות ישראל עם של חכמים, אך אינו אומר דבר 
על ביטויה של השגחה זו בהיסטוריה. החומר הפולמוסי מתוך פירושו 
לתהלים לוקט ונדפס בפני־עצמו בשם "תשובות הנוצרים", בתוך 
מהדורת אלטדורף ( 1644 ) של "ספר נצחמ" לר׳ יי״ט ליפמן מיל־ 
האוזן (ע״ע). 

ס׳ "ויכוח הרד׳ק". שנדפס בתוך "מלחמת חובה"(קושטא, ת״ע), 
מיוחס לו בטעות. כן יוחסו לו בטעות: פירוש ל״פרקי אבות", שבי 
סידור טורינו( 1525 ), פירוש לחלק מ״מורה נבוכים" ולמשנת "פיטום 
הקטורת" ("דברים נחמדים", תרס״ב), וכן פירוש לס' רות (פרים, 
1563 ) וכ״י על "פירוש שחיטה". מצויות עדויות בספרות יה״ב על 
קיש פירושו לארבעת החומשים הנותרים ולשה״ש, אד ייתכן כי אלה 
נערכו מתוך ה״מכלול", בדומה לפירוש איוב לרד״ק שנדפס בם׳ 
"תקות אנוש" (תרכ״ח). 

א. גייגר, מאמר על ר׳ י. ק׳ < תולדות ר׳ מ. ק׳; הוספות (אוצר נחמד, 

א׳—ג׳), תרט״ז—תר״ך! ע״ג מלמד. פירוש דד״ק לתודוים(ארשת, ב׳), 
תש״ד; הנ״ל, פירוש רד״ק למקרא {בתוך: מפרשי המקרא, דרכיהם 
ושיטותיהם, ב/ 715 — 932 ^, חשל״ה; -!- 161 .ז 

1071 !^ 7 ?״ 17 ,ת£ב 5301 ; 1867 ,־מ^//עימנמע׳ 7 ) 0.15 .^ 1 .ע .? 1 

, 106111 ( 1 . 11 ; 1890 ,(^ XX ,/•?א) .^ 1 16 ) 1176 ) 1 ח 71 ) £70 1 ) 1 16 ) ! 6 ^ 76 ( 01 

165 * 50113£1 ח 6 לל 1 ^ ז £0 ^ 0011 ) 1 זז 1 ו 07 16 ))€! ./ 

1€71 ^! $51 . 5£6111 ת 6 קק.? . 5 : 1891/2 ,( X^X ־ז 711 ו X .$תן 0 ג 1 ] 1 ז 16 * 0 ן 
:ח 1 ) ? 101/11 >)! •מ^ס , 11 *ח $6 ז 6 ? . 1 ; 1896/7 ,(^,^ x ׳.^ x ,ךגו 0 ^ 1 ) 
-ז 3 ^ : 1897 •( 1401101 .•ו< 1 .׳ל 6 א 0£ ז 5 ז 10 ח 16 \ מ 1 63 ו 1 > 1 וז 5 0 נ 11 תז;) 5 

ץ 601 ו 1 ]־) 0 16 > .[ .? ; 1913 , £1 א) 1021116 ^^ .£/ .ג 1 ,מ 108£61 ח 

,(. 1 * 6 ) מ 61 ן 5 ו 6 >{ת 1 א ., 1 ; 1920 .) 701 €1 !/ 5€ 70 ) 01 !)! ץ .) 1 , 501110 * 140 

./ ./ ,ת 3 תז^\ 6 נ< . 1 ., 1 : 1926 . 0/1 ו 0 ! 1 1 ) 0 .) 0 .1 / 0 ^) 1 ){ 1 ! 1771€ )ז €0 7/16 

01 7 ז 10 זז £6 ^ 111 ל 16 נ) $111 1$11 '.*ז 6 ן : 10 ) >! 111 > 1 !ז€' 701 ] 1 ) €0 !) 01 ^ €11 ?! 0 !ס . 74 

0101€€ " 1/16 / 0 ק 21 /! 1/107 > 1 ^ !' 1 ס' 11 <] 00 ,%ז 3 ^ ; 1927 , ($מ 31131 ' 1 י 1 ^ . 1 

"^!€^ 0 } 01 /! €1 )/ 3/16 " !'.){ ./ / 0 !ס 10 ! ¥€7 70/0 1/1€ ''! 7£071 / 0 

"ו 01  ססזזס{ €116 ^ 70 מז> מ*ו£ו> 1€ ( 1 

.קמטניס, ע״ע לטאיים. 

.קמי, אלבר- צטמזגס: 1 ־ 1801 ^ 7 — ( 1913 , מונד(^* [אלג׳יריה] — 
1960 , וילבלון (ת 1 ׳\£|ל:ו 111 ז\, צרפת]), פופר צרפתי. ק׳ הי 
את שנות־ילדותו באלג׳יריה, בתנאי עוני. כשהיה בן שבה נהרג אביו 
במלה״ע 1 וק' הונך בידי אמו, הרשת־אילמת כמעט־לחלוסיו, ובידי 
סבתו, תמיכת מוריו אפשרה לו להמשיך בלימודים על-יסודיים 
וגבוהים. ב 1935 הצטרך למפלגה הקומוניסטית, אך כעבור שנה פרש 
מפנה. בתקופה זו החלה פעילותו בתחום התאטרון. בשל מצב 
בריאותו (הוא הלה בשחפת) לא גוים לצבא ב 1939 , אך בפוך 1941 
הצטרף למחתרת הצרפתית. בשנים אלו הורה בבי״ם־תיבון פרטי, 
יהודי. ועסק בפעילות מודיעי¬ 
נית במסגרת תנועת "קומבה" 

(!גלמזס:)), שם שניתן גם 
לבטאון התנועה שיצא בעריכתו 
( 1944/7 ). למן 1943 נוצר קשר 
בין דיר, ארגון וסרטר (ע׳ ער¬ 
כיהם), ועל־אף המרחק בינו ובין 
זרם האבסיטטנציליזט (ע״ע), 

זוהה ק' עמו לעתים בשנים 
שאחר־המלחמה. ההשפעה שהש¬ 
פיע על הנוער, יחד עם סרטר־ 

ב(בואר (ע״ע), היתה משמעותית 
ביותר. את הסכנה הטפונה באי־ 

דאזלוגיה הגזענית והמלחמתית 
הוקיע בחיבורו 11 תג 31111 £5 ז; €11 ״ 1 
58 נר קמי 1 )ח 13 ת 311€ ("מכתב אל ידיד 


גרמני״), 1945 . יצירתו הפילוסופית החשובה, :ז] 01 ,י 6 ז :> 1111 ד 00 '. 1 
(עברה ,.האדם המורד״, תשל״א), 1951 . עוררה תגובות סופרות במפ¬ 
לגות השמאל והביאה לידי קרע מכאיב בינו ובין טרטר. ב 1957 הוענק 
לק' פרס-נובל לספרות. שלוש שנים אח״ב נהרג בתאונת דרכים. 

בקובץ־מפותיו הראשון, 11 ס 11 ומ 0 י 011 5 ־ £1 ׳\ £11 '. 1 (.אחור ופנים"), 
1937 , ובשני, 100 : 5 < (.כלולות״), 1938 , כבר מעוגנים הנושאים 
העיקריים של כלל יצירתו: ה״אחור" מתבטא בהזרקנות, במוות 
ובעוני, ואילו ה,.פנים״ — בשמחה הגשמית שגורסים השמש. הים, 
עולם הימה״ת. הרומן (עבר׳: "הזר", תשכ״ה) והמסה 

סלטיללנצ 10 ! 111110 < 1.0 (עבר׳; ״מיתוס סיסיפוס״, תשכ״ה), 1942 , 
הוציאו לו מוניטין, והמחזות 111 ) 1111011100 < 1.0 (״אי-ההבנה״! הוצג 
ב 1944 ) ובעיקר! 03118011 ( 1944 ), הוסיפו להאדיר את שמו. היתד, זו 
תקופת האבסורד ביצירתו: הדגשת הניגוד בין "ההשתו¬ 
קקות למוחלט ולשלימוח לבין אי-היכולת לפשט אח העולם לעקרון 
רציונאלי ושקול", הדגשת הצורך לקיים תודעת ניגוד זה במצב 
של מתח מתמיד! הודות לכך יכול גיבור-האבסורד לקיים, ללא דופי, 
את חירותו הרוחנית מול כוחות נוגדים. 

פרסום ספרו 0510  1 > .א ; 1917 ,( 1 ,•. 5111131103 ) . 4 , 83100 .ק־.ן 

. 0 . 4 . ,) 1 פ 8113 ) 111111 כ) .( ; 1901 ״. 17 •*• , 17 ) 110 '! . 11 ? ;* 1959 .. 0 . 4 , , 0 קק 1.3 
־)״ן ) 3 ? .ס , 4 ,(. 1 ) 0 ) 110 ;) 05 ( 1.01 . 14 ; 1959 ,)/)),)ס? /ס )■י),ן 3 .) 10 '. 1 )^) 14 ) 3 
) 70 7 ) ■)■)*ג 7.3 ,)))!!(!)יס .א ; 1965 ,. 7 ) ,(. 1 ) 0 ) ;,סזא .ס ; 1963 ,.),מסמ) 
; 1973 40 000 ]) 00 ' 7 )!) 411 ) 40 ) 477 ) 7.0 ,] 00110 ) 0 . 14 ; 1970 ,)סס"" 

. 1973 ,״ 0 ) 40 )) 4 מ 0 )) 3 מ! 115 מ)',' 7 )) 0 ,' 6 .) 0 ;) 14311110 

פר. בר. 

קמינןץ״פודולסקי( 1 ) 11 ^ 0.460 ) 1102 □ 510116 ^* 1 ), עיר במחוז 
חמןלניצקי, בדרופ-מערב אוקראינה. בריה״מ! 71,000 תוש׳ 

(מפקד 1974 ). שוכנת על נהר טמוטריץ (יובל הדניסטר). בעיר רובע 
עתיק, בנוי סמטות צרות. ובו מבנים היסטוריים: מבצר (המאות 
ה 16/15 ) מוקף חומה ומגדלים, בניין העיריה (המאות ה 18/16 ) 
וכנסיה ע״ש ניקולאי (הסאה ה 5 ן). סביב העיר-העתיקה מתפשטים 
הרבעים החדשים. בק״ס מפעלים לתעשיית מכונות, חמרי-בניין, עץ 
וסוון, כן מצוי בה מכון פדגוגי, מכון חקלאי, תאטרון ומוזיאון 
היסטורי. 



815 


גןמיניץ־פודדלפגןי — קמיגר, יצח 5 ] 


816 


היססוריה. ק״פ נזכרת לראשונה ב 1196 . ב 1240 נהרסה בידי 
המונגולים. בימי שלטת הליטאים היתה מבצר־גבול ובירתה של 
פח־וליה (ע״ע). מ 1434 היתה תחת שלטון פולניה, ובשנים 1672 — 
1699 תחת שלטת תורכיה. אז חזרה לפולניה וב 1793 סופחה לרוסיה. 
פסה״ב שהגיעה לק״פ במאה ה 19 תרפה לפיתוחה. במלה״ע 11 
( 1941/3 ) היתד. בשלטון הגרמנים. עד 1944 נקראה קמיניץ־פת־ולסק. 

יהודים. ב 1447 נאסר על היהודים לשד.ות בקיפ יותר מ 3 
ימים רצופים. וב 1598 חודש האיסור. בפרעות ת״ח/ט מצאו יהודים 
רבים מקלט בק״פ המבוצרת, ולאחר הפרעות התיר חסלו ין קז׳יפיד 11 
ליהודים להתגורר שם. נראה שמאז המשיכו היהודים להתגורר בק״פ, 
למרות איסורים פ 1654 ו 0 ד 16 . תחת השלטון חעות׳מאני ( 1672 — 
1699 ) גדל מאד ישובם שם. מאמצי התושבים ב 1699 לגרש את 
היהודים נכשלו. ב 1750 גורשו היהודים. המגורשים נתיישבו בכפרי 
הסביבה, בתיד.ם עברו לידי פועצח־העיר וביהכ״נ נהרס. ב 1757 נערך 
בק״פ ויכוח בין משלחת יהודי פודוליה לבין י. פרנק (ע״ע,עמ׳ 311 ) 
ותומכיו! בעקבותיו נשרף התלמוד בפקודת הבישוף. 

ב 1797 אישר הצאר פול 1 את זכויות היהודים לגור בק״פ, ואז 
היו בה 1,967 יד.ודים משלמי־פס. ב 1832 ניסו העירונים לחדש את 
הגירוש. בקשתם נדחתד., אך היהודים הוגבלו בפגוריהם לשני פרוורים 
בלבד, וכן צומצמו זכויותיהם לבנות בתים וחנויות. ב 1859 בוטלו 
הגבלות אלו ומספר היהודים בק״פ עלה במהירות. ב 1897 היו בעיר 
16,210 יהודים ( 40% מכלל האוכלוסיה) וערב פלה״ע 1 הגיע מספרם 
ל 23,430 — כמחצית תושבי ק״פ. 

במלחמות האזרחים של 1918/9 נהרגו בק״פ עשרות יהודים. עם 
כינון המשטר הסובייטי נפלטו עשירי היהודים, וכלכלת יתרם נהרסד,. 
חיי־התרבות ד,יד.ודיים חדלו כליל. ב 1926 היו 12,774 יהודי ק״פ — 
כ 30% מכלל האוכלוסיד,. הגרמנים כבשו את העיר באוגוסט 1941 . 
כ 10,000 שלא הספיקו לד.ימלס נרצחו בידי הנאצים, ומלבדם נרצחו 
בק״פ עוד 6,000 יד.ודים שהובאו ממקומות אחרים. מספר יהודי ק״פ 
לאחר פלה״ע 11 אינו ידוע. 

א. רווו״ח. שתג-י. ברנשטיין (עורכים}, ק׳־פודולסק וסביבתה. 

■׳"־י' נ.שב.-י.־. 

קןמינסקי (הלפךין), אסתר ךחל ( 1870 , פרזובה [מחוז גרודנו] 
- 1925 , ורשה), שתקנית יהודיה. היא התפרסמה בלהקת 
התאטרון של בעלה, המחזאי והשחקן א. י. ק', שייסד את תאטרונו- 
הנודד, לראשונה בוורשה, ב 1887 , בהיותו בן 20 , ולאחר כ 25 שנות 
פעילות ונדודים בפולניר, וברוסיה, ייסד בוורשה את התאטרון 
המפורסם הנקרא על שפו. הרפרטואר שלה כלל פחזות של איבסן, 
דימה וסודרמן. ק׳ התעלתד, במיוחד בתפקיד האם, לפי מחזותיו של 
י. גורדין (מיר׳לר, אפרת, חפיר, היתומה). היא כונתה ■אם התאטרון 
היידי". בד,ביאה עסה לבימה היידית סגנון חדש, תחת הסגנון הפלו־ 
דרמתי שרווח עד אז. ב 1909 ערכה סיבוב הצגות באה״ב, וב 1913 — 

בלונדון ובפריס. ק■ 

פרסמה זכרונות בספר 
■דערנעראוןבלופעף 
ו.קוצים ופרחים"). 

אידה. בתה, החלה 
לשחק כילדה בלהקת 
אביה. ב 1939 נמלטה 
עםפשפחתה לאיזור־ 

הכיבוש הדוסי, ומשם 
למרכז אסיה. אחרי 
מלה״ע 11 הקימה תא¬ 
טרון בלודד. ב 1956 
העניקה לו ממשלת 


פולניה בוורשה מעמד של ■תאטרון יד.ודי ממלכתי" ע״ש א. ר. ק׳, 
ועמו יצאד, אידה לביקור בא״י, אה״ב, אמריקר,־ר,דרופית ומערב- 
אירופה. אידה התפרסמה גם כשחקנית קולנוע ("החנות ברחוב 
הראשי״, 1967 ), ב 1968 עזבד. את פולניה, וכיום היא חיה בישראל. 

קןמינלןא, אהרן ( 1866 , ברדיצ׳ב — 1950 , ת״א), סופר, משורר, 
מתרגם וחוקר עברי. ק׳ לסד מדעים קלאסיים באוניברסיטות 
ברלין ופריס, ולימודי-יהדות — במכון ללימודי היהדות בברלין. 
שימש רב בפרנקפורט ע״נ אודר, ובשנים 1893 — 1897 היה מטיף 
בהיכל הרפורמי בפראג. בשנים 1897 — 1900 היה רב באסג שבסלאוו- 
ניה. משם עבר לווינה. שבה פעל כמזכיר המקומי שלי' חברת כי״ח 
וכמורה לתלמוד ולתו״י בביהמ״ד של י.א.הלר וים (ע״ע! 1901/4 ). 
פ 1926 הורה תלמוד ופילוסופיה יר,ודית באוניברסיטת וינה, ק׳ היה 
פעיל בחבת ציון (ע״ע) ואח״כ היה ממקורביו של הרצל. ב 1897 
השתתף בקונגרס הציוני הא׳ וד,רצה בו את ההרצאה הרשמית על 
ההתיישבות היהודית בא״י. בגלל נטייתו לציונות המעשית נפרדה 
דרכו מדרכו של הרצל. ב 1938 עלד. לא״י. 

ק׳ היר, מראשוני המתרגמים מהספרות הקלאסית לעברית: 
,רעיונות״ של פרקום אורליוס (תרפ״ג)! "על הנפש" לאריסטו 
(תש״ט)! ..מחקרי מוסר* (ת״ש—תש״ב), "שיחות פילוסופיות" 
(תש״ג—תש״ה) ו״פחקרי הטבע" (תש״ו) של סנקה! "טרגדיות 
נבחרות״ מיוונית ב 2 כר׳(ת״ש—תש״ח). במחקריו במקרא נקט ק׳ קו 
שמרני ויצא נגד ביקורת המקרא, הוא טען לאחדותו של ם׳ ישעיהו 
ולקדמותם של ספרי תחלים ושה״ש. ק׳ חקר גם את שלהי ימי הבית 
השני. את עזרא ז\ 1 תרגם מלאטינית ("חזונות אסר שאלתיאל", 
תרצ״ו). ק׳ חקר את תרגום ה 70 ( 113£11113 זנ] 50 : 5111010112111 , 1928 ) 
וביקש להוכיח כי הטכםס המקראי שהיה לפני המתרגמים היה זהה 
לטכסט שבידינו. במחקריו בתלמוד נטה לביקרתיות כלפי המקורות. 
ק׳ כתב גם שירה (י״ל במאספים שונים) ומחזה ושמו "שבר בית 
אחאב" (תש״א). כן ההדיר את ם׳ תחכפוני ליהודד, אל־חריזי (ע״ע), 
והוסיף לו מבוא והערות. חלק ממחקריו כונסו ב״פחקרים במקרא 
ותלמוד ובספרות הרבנית" (א^-ב׳ו תרצ״ח—תשי״א), וב״כתבי 
בקרת היסטורית" (תש״ד). 

.קמינר, ןצחק ( 1834 , ניבקילב [ליד דיטומיר], אוקראינה — 1901 , 
ברן), משורר עברי. ק־ נתפס להשכלה בנערותו. בשנים 
1854 — 1859 לימד בביח״ם הממשלתי ליד,ודים בז׳יטומיר והתרועע 
עם מורי ביהמ״ד לרבנים שם (ר׳ כרו ט׳, עם׳ 991/2 ). אח״ב למד 
רפואה באוניברסיטת קייב, ועבד כרופא שם. ק׳ נטה לסוציאליזם 
והיד, קשור עם חוגם של א.ש. ליברמן (ע״ע) וי.ל. לוין (ע״ע). 
בנותיו, שהיו פעילות במחתרת המהפכנית, הפכו את ביתו לקן 
למהפכנים. ק׳ כתב שירים בעתונים ד,םוציאליםטיים-ד,עבריים, 
"האמת" ו״אספת חכמים", אולם הסתייג מד,נטיות להתבוללות שרווחו 
אצלם■ בשיריו, שנדפסו ב״המגיד", .השחר", "הקול", ■הכרמל" ועוד. 
ובשני קבצים מיוחדים ביקר את החסידים ו״המשכילים החדשים" 
כאחד. ובייחוד את ,.הגבירים", ובסדרת שיריו. "משכיל אל דל". 
תיאר ברוח חיובית טיפוסים עממיים. ב 1880 עזב את קייב ושימש 
רופא־מחוזי בפלך צ׳רניגוב. ק׳ הצטרף ל״חיבת ציון" בראשיתה, 
והיה סן הנלהבים שבמסיפיה. מעתד, מלאו שיריו תהילות ללאומיות 
העברית ולמפעל ההתיישבות בא״י. ודברי־גנאי חריפים לסתנגדיר,ם. 
ע״פ צוואתו טיפלו אחד־העם ורבניצקי (ע׳ ערכיהם) בהוצאת קובץ 
משיריו (אודיסה, תרס״ו)! הקובץ ערוד בקפדנות, אך תוך קיצוצים 
ועיבודים קלים. לשירי ק־ אין ערך אמנותי רב, אך בשעתם השפיעו 
ר,רבר, משום צורתם המקורית ותכנם המסתייג ממגמות ההתבוללות 
של ה״פשכילים". 

י. ח. רבניצקי, פיטן לאומי (בחוד: דור וסופדיו. א', קמ״ 1 —קנ״ט), 
חרפ״ז 1 י. קלוזגר. היסטוריה של הספרות העברית החדשה, ו׳, 188 — 
219 , תשי״ס־. 









817 


?=יע 


818 


לןמיצ (מ 1 נ 1 ותב [לאט׳: מערב' לשאת]}, חפץ 

הנחלה על הצוואר. הנישא על תגוף או המוחזק בקרבת 
האדם, משום שמייחסים לו סגולה של מזל. רפואה או כוח שמירה 
מפני מזיקים. השם ק׳ נגזר מ״קמע״ (= קשר ,■ השר תוספי דמאי ב'. 
י״ז: "והיתה קומעת על ידו תפילין") ומשמעו הראשוני הפץ (כגון 
פתק כתב סודי) הקשור לגוף. 

השימוש בק" נפוץ בכל העמים. אצל עמים פרימיטיוויים הק" הם 
חלק בלתי-נפרד מן ההווי המגי־דתי (ע״ע כשפים או מגיה) ואילו 
אצל עמי החרבות הם שייכים לתחום האמונות התפלות, אך נפוצים 
בכל השכבות. גם באלו שאינן מודות באמונה זו או אינן מודעות לה. 
כק" משמשים חפצים מכל הסוגים. עם הק" מתמרים טבעיים נמנים 
איברים של בע״ח (ניבי חיות כסגולה לכוח־גברא, ציפרני-חיוח 
לאומץ־לב. נוצות למהירות ולראיה חדה וכיו״ב), צמחים ופירוח 
(דודאים כסגולה לפוריות [השו׳ ברא׳ ל, יד—טז], שום להרחקת 
מזיקים ועוד). בין הק" מעשי ידי־אדם: פסלוני אלים ובע״ח. 
טבעות, צמידים ותכשיטים אחרים (אפשר שמוצא כל התכשיטים 
מק"), וציורים או גילופים של עיניים נגד עין רעה (ע״ע). סוג 
מיוחד וחשוב הם ה״ק״ של כתב״ — פיסות קלף, פפירוס, נייר, 
אריג או מתכת, שעליהן כתובים קטעים מכתבי־הקודש, כינויי 
האלוהים, שמות מלאכים ושדים, תפילות והשבעות. 

היסטוריה. השימוש בק" קדום מאד. שכן הם נתגלו אף 
בקברים פרהיסטוריים, במצרים (ע״ע. עס• 223 ) הקדומה נפוצו 
השימושים הבאים: בק״ דמויי־עין, ("עינו של חור" [ע״ע]) 
מאבן כחולה נגד עין רעה, בק׳ דמוי-צלב בעל ידית ("ענה׳"), סמל 
חיי־הנצח, ובחרפושיוח מאבן או מחרסינה שהיו סמל לכוחה המחיה 
של השמש (ע״ע חפושית, עם׳ 840/1 , ושם חס׳ צבעונית). חרפושיות 
עשויות אבן ירוקה שמו המצרים על חזות החנוטים כסנולה לתחיית 
המתים. ק" של בחב נרשמו על פפירוס. באשור ובבבל כתבו 
על לוחות־טין כתובות להגנה מפני סכנות, מהלוח. כישופים, דמונים 
(ע״ע דמנולוגיה, עמ׳ 758 ) ומזיקים. תחת מפתני הארמונות האשו¬ 
ריים נמצאו פסלוני אלים שהוטמנו למניעת הזק. 

האמונה בק• היתה נפוצה גט בעולם ה י ו ו נ י - ר ו מ י. עם הק' 
נמנו טבעות, מסמרים, מפתחות, קישורים וכר. מקומות מיוחדים, 
כגון פרשות דרכים !בתי-קברות, הקנו יתר נוח לחפצים שנמצאו 
שם (צמתים, עצמות, גולגולות). שרידי אנשים שמחו מוות לא־טבעי 
(כגון באניות טבועות) היו מבוקשים במיוחד, שכן הניחו שנשתמר 
משהו מנוח חיותם. כר היו נדרשים מסמרים מצלבים של מוצאים 
להורג(והשו׳ שרידים מקודשים בנצרות). בהשפעת הגנופים (ע״ע, 
וע״ע גימטריה) נפוצו ק" "אבראכסאם" ( 0505 נןנ|ת■) שעליהם נחרתו 
דמרות וכן כתובות המכילות שם זה (מעכר׳ "הברכה״ז). נודעו גט 
ק." ועליהם הכתובות "אבראקדאנרא"(ע״ע) בנוסחים שונים. מהמלים 
היותיות שציינו ק": ׳יטוקחזאמגטט המרמזת לכוחם הפרופילאקטי 
(מתי 1 ^^^ 5 ,xx ] מכנה את התפילין בשם זה [מכאן השם האנגלי 
לתפילין: ץז£זטב 1 ץו[ק]). 

האמונה בק" נהגה גם בנצרות, אע״פ שראשי הכנסיה גינו 
את המנהג. אחדים מהק" קיבלו צביון נוצרי מובהק, כגח הק׳ דמוי־ 
הדג, שכן שם הדג ביוונית (;. 1x90 ) נתפרש בר״ת של "ישו המשיח 
בן האלוהים והמושיע״ (קח 1 ו!ג 1 ?ס)״ סס;! 0 ^ 0 זז> 0"? X111 ז>ח 1 י). 
הצלב (ע״ע; והשר לעיל, מצרים), סמל ההשתייכות לכנסיה שימש 
גם כק׳: נוצרים אדוקים נשאו על צווארם צלבים קטנים, התקינו 
צלבים בבתיהם, ואף התוויית סימן הצלב בתנועות הידיים נחשבה 
כסגולה לגירוש מזיקים. נפוצו ק" ובהם תמונות של ישו, מרום 
או הקדושים. ביה״ב ייחסו הנוצרים כוח רב לק" הכתובים ע״י 
יהודים, ותכופות ביקשו מהם ק" של כתב. הארכיהגמון של 
זאלצבורג במאה ה 14 קבע מזוזה (ע״ע, עמ׳ 897 ) בשער טירתו. 
מקובלים נוצרים נהגו לכתוב ק" בכתב עברי. 


באסלאם משמשים ק" מכל הסוגים. הק" של כתב (בערב' 
מכילים פסוקים מהקראן, 99 שמותיו של אללה ושמותיהם 
של נביאים וקדושים. כוח מיוחד להגנה מפני מזיקים נודע לחמשת 
״פסוקי־ההגנה״ מהקראן ( 1 ,^ 01 ב, רנ״ו; י״ב, ס״ד; י״ג, 

י״ב! ט״ו, י״ז! ל״ז, ז), ולציור כף היד וחמש אצבעותיה ("יד פטמה") 
על קירות הבתים 1 ציורים אלה נתקבלו גם אצל יהודים (ר׳ להלן). 
קישוטים בצבע תכלת ואבני־סורקיז הם סגולה נפוצה נגד העין 
הרעה. 

גם במזרח הרחוק, בתחום ההינדואיזם, הבודהיזם ור,שינטו 
רב השימוש בק". הם מרובים מאד במיוחד בפלג הטיבטי של 
הבודהיזם. 

^ 0/1 !-.}/ ,! 171071 ! 7011 01 00 / 1 ^ , 1 ז 1 ׳%ציז— 11£ ׳י 3 ? .ז 

7 ) 071 / 0 0 ^ 0 ^ 6 ^־ 7 , 4 ־ 1 וו\^^ .? . 0 ; 1915 ,! 1 ( 067 

■ 56711412 11718 • 1 ( 176 1 ז 611€ ! 1 ^ 1710 016 ,תה £1 וו 6118:2 <ן . 8 ; 1915 .! 1 ) €71071 

״ 0 : 1948 ,! 11114116 / 1 ^- 61 < 77 / 861 16 ^ 671010 ((!? .^■ 1 ; 1927 , 61 ( 77111 

; 1950 . 11071 (}^£- 1660 ) 07 ^ 1 { 16 < €7 , 8/1 1601 § 1 )}■{! 171 ! 5114816 ,ק€מ 00 ח 

- 70111 0718 . 8 ,; 1 ש?ו 61 ת £6 ן 155-116 ת£ .. 1 - . 0 — 0 ם 3 ות 5 מ 43 ל , 1 

. 1966 , 771071 

ם. ר.-א, ע. 

יהודים. במקרא נאסרו כל סוגי המגיה והכשפים, אך הק" 
בצורת תכשיטים (נזמי אוזן ואף, שהרונים, קישוריד, בתי־נפש, 
לחשים ועוד) היו נפוצים. ע״פ ברא׳ לה, ד, בנשיאת נזמי אוזן היה 
חשש של ע״ז, שכן ראה יעקב צורך לטמון אותם באדמה יחד עם 
אלהי הנכר. נחש־הנחושת שעשה משה (במד׳ כא, ט) היה מעין ק׳ 
ציבורי ששימש עד זמנו של חזקיהו המלד שכיתת אותו (מל״ב 
יח, ד). בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בא״י לא נמצאו שום ק" 
ודאיים. אף שכמה ממצאים עוררו ויכוח, הק" הוודאיים הקדומים 
ביותר הם שומרוניים, ושייכים למאה ה 4 לסה״נ ואילך. 

בתקופה הבתר־מקראית גבר בא״י ובבבל השימוש בק", בהשפעת 
הסביבה הפוליחאיסטית־סינקרטיסטית. על חיילי יהודה המקבי, 
שנפלו בקרב נגד גורגיאס מסופר, כי מצאו על גופותיהם "כלי 
קדש מפסילי יבנה — דבר האסור ליהודים מן התורה" (חשמ״ב י״ב, 
מ׳), ומודגש כי דווקא בגלל ק" אלו נהרגו אותם חיילים במלחמה. 
בתקופות מאוחרות יותר לא מיחו חז״ל נגד השימוש בק". המשנה 
(כלים כ״ג, א׳) מזכירה את הק׳ יחד עם התפילין בקשר לדיני 
טהרה וטומאה, ואוסרת לצאת בשבת בק׳ ,.שאינו מן המומחה" 
(שבת ר, ב׳). "ק׳ מומחה" הוא "שריפא ושנה ושילש" (שבת ס״א, 
ע״א), או "שריפא ג' בני אדם כאחד" (שם, ע״ב). בגמרא, נשאלה 
אפילו השאלה, אם יש משום קדושה בק׳(שם, שם). הגמרא מבחינה 
בין ק׳ של כתב — הקרוי גם "פיתקא", והוא כים של עור, ובו 
השבעות על קלף (או נייר) — ובין ק׳ של "עיקרים", כלו׳, כיס 
של עשבי־רפואה או עשבים בעלי כוח מגי. תינוק שנמצא וק׳ על 
צווארו, "אין בו משום אסופי" (קיד׳ ע׳׳ג, ע״ב), שהרי נתכוונו 
הוריו לשמרו. נוסחי ההשבעות היו כדוגמת אלה הנמצאים לפנינו 
כיום בם׳ רזיאל, ס׳ הרזים, ם׳ המלבוש וכד׳, והם מבוססים על 
האמונה בכוחם המגי הנורא של שמות האלוהים. שמות אלו נכתבו, 
בתקופות קדומות, בהגייתן, אך לאחר תקופה ממושכת של שימוש 
כזה הוחלפו בהדרגה שמות אלו ב״כינויים" של השם, שמעמדם 
ההלכתי חשוב פחות. כינויים אלו חדרו, בצורה מכנית, אל ההשב- 
עות היווניות — והנכריות בכלל — שהיו מקובלות ביותר במזרח, 
וזאת בהשפעתן הברורה, המתמידה וד,ממושכת של הק* היד,ודיים. 
השבעות אלו נשתמרו בידינו בתוך הפפירוסים היווניים המגיים 
הרבים שנתגלו במזרח, וגילויים של הפפירוסים שפך אור רב על 
סתומות הק׳ העברי. מלבד בכינויים, הרבו להשתמש בק׳ גם בשמות 
מלאכים או בפסוקים מן התנ״ך. עפ״ר נכתב הטכסט באותיות בעלות 



820 


819 


ין 8 יע — יןפמיב (רוזנפלד), לב בודיסוביץ' 



צורות משונות, והיה פלווד, ציורים 
בעלי סשסעות מנית, ביניהם סגו דוד 
(ע״ע). בגלל הזכרת שמות ה' בק" נת¬ 
עוררה השאלה בהלכה אם פותר להצילן 
בשבת מן השריפה (שבת ס״א. ע״ב). 
מלבד ק" של כתב השתמשו גם בק" 
של קשרים, בעיקר נגד עין רעה, של 
אבן (״תקופה״) — לפגיעת הפלה, של 
אבנים טובות(ע״ע, עפ׳ 249 — 250 ) ועוד. 

גם ביה״ב המשיכו רבים לכתוב ק". 

אף שגם בתקופה זו קמו מתנגדים לכך, 
בעיקר בחוגי הפילוסופים, וכדוגמת 
ביקרתו של הרפב״ם (םו״נ א', ס״א) 
על הק" בכלל, ועל תפיסת המזוזה (ע״ע, 
עס' 897 ) כק' בפרס. גם חוגי חסידות־ 
אשכנז (ע״ע) התנגדו לשימוש בק" 
מסיבות אחרות. על יחסם של חכמי 
הפילוסופיה והקבלה אל הק״ — ע״ע 
כשפים, עם' 1090 — 1093 . לעומתם, התירו חכמים כרשב״א ומרמב״ן 
את השימוש בק" ואף המליצו עליהם לצרכי ריפוי. 

גם בזמן החדש התירו את השימוש בק" רבנים בעלי שם 
וצדיקים חסידיים, וידועה היטב המחלוקת הגדולה - שהסעירה 
את היהדות בזמנה — בין ר׳ יעקב עמדן ור■ יהונתן איבשיץ (ע׳ 
ערכיהם) אודות הק" ד,שבתאיים. ספרות עניפה מוקדשת לסגולות 
חק׳, וזו נפוצה מאד בכ״י ובדפוסים עד ימינו. מקורותיה הראשיים 
ברפואה עממית ובספרות כשפים! מבין ספרים אלה יצדן ס׳ 
"פפעלות אלקים" לר׳ יואל בעל־שם, שנדפס עשרות פעמי 8 
וע״ע בעל שם. 

אמנות הק׳ היא מן הענפים החשובים באמנות היהודית ב 250 
השנים האחרונות, בארצות המזרח והמערב גם יחד. הק" שנכתבו על 
נייר, או על קלף, עוטרו נצורות ובדיאגרפות מגוונות, מהן צבעו¬ 
ניות ואתרים נחרטו על מתכות שונות, רובם על פח ונחושת, ומיעוטם 
על בסף ואף על טסי זהב. לק״ צורות שונות — בהתאם למטרותיהם 
המיידיות; לתליה על הקיר כשמירה על הניח, להנחה תחת משכב 
היולדת, לענידה על הגוף כנגד עין דעה, או לצרור בכיס כסגולה 
נגד סכנח-דרכים — מהם נעשו כנדחיקים ומד,ט בצורות תכשיט 
מגוונות. נפוצה, במזרח, צורת ה״ח׳משה", שהיא צודת כף-יד על 
חמש אצבעותיה. עיצוב הצורות הושפע מאמנות הסביבה, בעיקר 
המוסלמית, אך יש שניכרת גם השראת פקודות מסרתיים. מרובה 
גס מספרם של ק״-טבעח. הסמלים המקובלים ביותר בק" הן צורות 
פגח־וד, מנורת שבעת הקנים, אילנות הספירות, דמויות מלאכים 
ומזיקים, אותיות וחותמות סגיוח וכד׳. 

תמונות של ק״ יהודיים, ר׳ כרך א׳. עמי 130 . 272 ! כ״ו, עם׳ 

106 ; כ״ח, עם׳ 382 . 

וע״ע: דלת! חותם! חרוזים! טבעת! יד. 

ש. קליין, על אודות ק׳ אחת וכתבתו. תרפ״ד, ש. שובר" ק' יועדית־ 
יוונית מסוריה (ידיעות החברה העברית לחקירת א״י ועתיקותיה, 
י״ב). תש״ו 1 ש. ליברמן, יוונית ויוונות בא״י(מסתה בערכו), תשכ״ג 1 
מ. מרגליות (עודך), ספר הרזים, מבוא, תשכ״ז, א.א.אורבד, חז־ל— 
פרקי אמונות ודעות, נ 10 — 114 , תשל״א*! י. שתר, אוסף פויבסווננר, 
מסורת ואומנות יהחיית, 257 — 04 נ. תשל״א! י. קפלן, ק׳ שומרוני שני 
מת״א (א״י, י׳), תשל״א! י. יצחקי, לחש וק׳, תשל״ז, - 1 ! 035311 .זג . 1 

31 ן]'ו 011 ץ שוזיר) 011071111 ^ . 5 ./ 1 43 ! מ) , 2 :) 1 ז 1 ז 

, 7 ג 015 סגזג , 14 ; 1916 ,( 1 ׳\ XXX ,ץ) 50€1€ !בומאזס 13311 ־ 0 מו^ ,א!) 01 
,פזשג 1 חש]ו 1 ס 13 ד .( ! 1927 ,מטמן 1 ע^ת מ! מ 1 שגמ׳וטת ■מ 4 אזאפמי 
,שזתו 501 .' 1 ; 1939 .(.י . 8 מסוזוהששקאנ 3 מ 3 אפעזג גנוא׳י/ 

. 1966 ,הש 1 ו*מוז, ׳אש־* 4 ש 19 
ם.״נבו. 


קמ 1 ** (׳יגממד, בארון — 1 )ח 1110 נ! 1 נ 2 ץחסותס^ 1 — ( 1814 — 1875 ). 

סופר, עתונאי ומדינאי הונגרי. ק׳ היה מבני האצולה 
הטרנסילוונית הגבוהה. בתום לימודיו באוניברסיטת וינה התיישב 
נקולוז׳וואר (קלוז׳) והיה עורכו של עתון ( 1841/3 ). ב 1847 הצטרף 
למערכת העתון ק 13 ז 11 ת 1 ז 5 ס? בבודנ-שט. במהפכת 1848/9 נמנה עם 
עובדיה הבכירים של הממשלה המהפכנית — בעיקר להשגת מטרות 
רפודמיסטיות. אח רעיונותיו להתפשרות עם בית-המלוכד, הפיץ 
בקונטרסים פוליטיים, שזכו להד רהב, בייחוד בקרב בני-האצולה. 
אחדי דיכוי המהפכה שיתף פעולה עם המדינאי דאק (ע״ע). במגמה 
להביא להתפשרות עם וינה. יהד עמו העלה את קרן העתון 5811 ? 
10 חנ 9 ז והיה עורכו בשנים 1855/8 . — ק׳ חיבר רומנים רבים — 
שאינם אלא טרגדיות דרמתיות כתובות בפרוזה — כולם מעמיקי־הקר 
בהיסטוריה, בניתוח נפש הגיבורים ובחיפוש אחד המניעים הנפשיים 
לעלילה. החשוב שברומנים ההיסטוריים של ק׳, !;□*״סנפז . 15 
(״הנלהבים"), 1858 , מתאר באהדה רבה אח סבלם של "שופרי- 
השבת״(ע״ע מחיהדים), במאה ה 17 , ואת גודלו הטרגי של מנהיגם 
שמעון קצ׳י. — כל כתני ק׳ נתפרסמו ב 12 כד', 1896 — 1908 , 

. 1965 ,( 270 — 243 מ] 011310 ץ 1 ץ 3 י<^ג 1 מ ,^ $0 . 1 

_קמניב (רוזנפלד), לב בוריסוביץ׳ 

פסמ 16 ג 2 > 1 — ( 1936-1883 ) , מנהיג קומוניסטי ומדינאי 
סובייטי, יהודי. אביו היה מהנדס וק׳ קיבל השכלה טכנית. ב 1901 
הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית וד,תבלט בה, ואח״כ בסיעתה 
הבולשוויקית, כמארגן וכהוגה דעות. ב 1908 יצא לחו״ל, נפנה עם 
החוג הפנימי של לנין ועמד לצדו בכל מאבקיו עם המנשויקים 
(ע״ע). ב 1914 שלחו לנין לרוסיה לנהל את פעולות תבולשוויקים 
שם. כעבור חדשים מספר נאסר ק׳ והוגלה לסיביר, בפרוץ המהפכה 
הראשונה, הדמוקרטית, נ 1917 , הזד לפטרוגרד ועמד בראש ארגון 
המפלגה עד לשובו של לנין לרוסיה. 

באוקטובר 1917 היה ק׳ בין ראשי המתנגדים לונכניתו של לנין 
לחולל לאלתר מהפכה, וגם אחרי הצלהח המהפכה דגל בקואליציה 
של מפלגות השמאל. אעפ״ב נשאר בצמרת המפלגה, וב 1919 , 
כשהוקם הפוליטביורו הקבוע של המפלגה, נמנה עם חבריו. נוסף 
על כך מילא תפקידים אחרים במפלגה ובמדינה, בהם מזכיר 
המפלגה במוסקווה. יר׳ר המועצה לכלכלה, סגן רה״ם ועוד. 

במות לנין היה ק׳, יחד עם ידידו זינוביב (ע״ע) ועם סטלין, 
חבר ב״טרויקה" ("שלישיה") שהתלכדד, נגד טרוצקי (שהיה גיסו 
של ק׳). וקזשלטה זמן מה בבריה״מ. במהרה התחזק סטלין, נפטר 









821 


קטניב (רוזנפלד), לב כוריסוביץ׳ — רןמפניה 


822 


משני שותפיו ואלה עברו לאופוזיציה במפלגה. ק׳ איבד את מעמדו, 
מונה לשגריר באיטליה ( 1926/7 ), ובשובו גורש מהמפלגה והוחזר 
לשורותיה אחרי שנכנע לסטלין. השפלה זו של גירוש וכניעה חזרה 
עוד פעמיים. כ 1935 נאסר ק", וכמשפט מכוים נאשמו הוא, זינוכיכ 
ו 14 חבריהם ברצח קירויב (ע״ע), בתכנית לרצוח את מנהיגי 
בריה״מ, בקשרים עם גרמניה הנאצית ועור! הם נידונו למיתה 
והוצאו להורג ( 1936 ). 

קמפור (־^ 0 ן^כ)מז 3 ^) , או בשמו הטיטטמטי 7,7.1 , — טרימתיל־ 
ביציקלו ( 1.2.2 ) 2 —הפטנון, הוא תומר לבן, שעוותי, נדיף 
במידת־מה ובעל ריח ארומטי'חריף, נוסחתו האמפירית 0 ־ 010111 . 
נקבעה לראשונה בידי לוואזיה (ע״ע) ב 1833 . את המבנה הנכון 
קבע ברט (] 811:11 .() ב 1893 . 

ד,ק' הוא חומר־טבע המופיע בצמחים שונים. המקור העשיר 
ביותר הוא עץ הקנמון(ע״ע) הקאמפורי, הנדל באיי פורמוזה, ביפן, 
במחוזות המרכזיים שבסין, ביאווה, בסוסטרה ובברזיל. האיזומר 
השכיח הוא איזומר 1 < (ע״ע איזומריה). האיזומר 1 הופק לראשונה 
כ 1848 משמן של 111111 ת 0 ו 1 )ז 1 !ק 1 ! 1 ז 1 ! 110 ] 1 !^. 

הק׳ הוא קטון (ע״ע) חשייד לקבוצת התמרים הטרפניים (ע״ע). 
איזומר הו־ ניתך ב ״ 178 , רותח ב = 204 ומסיט'ברוב הממטים 
האורגניים. 

הק׳ מתקבל ע״י זיק־ק באדים של נסורת עץ־הק', לאחר עיבוי 
האדים מתגבש הק׳ מהחלק השומני של התזקיק הגלמי. הגידול 
בצריכתו ובמספר שימושיו של הק׳ חייב מציאת דרכים סינתטיות 
להכנתו. הק׳ הסינתטי הוא רצמי בניגוד לטבעי. אפשר לקבלו מפינו 
(ע״ע טרפנים) או מוויניל כלוריד וציקלופנסדיאן. רוב הק' המשווק 
כיום הוא סינתטי. 



םנגה ד.קטםור 


שימושים. חק׳ שימושי כפלסטיסיזר או מרכר בחמרים 
פלסטיים המבוטסים על צלולוז ניטרט. לק׳'שימוש ברפואה ובתע¬ 
שיית הקוסמטיקה הן בגלל ריחו הנעים והן בגלל כושר־החיטוי 
וכושר־ההרדמה העדין שלו. 

קמפיס, תומס א, ע״ע תומס מקמפיס. 

קמפלה (!!!נהתסב!!). בירת אוגנדד" הגדולה בעריה ומרכזה 
המסחרי; 383,400 תוש' (אומדן 1971 ). ק' שוכנת בדרום 
המדינה, במחוז כוגאנרה, סמוך לחוף ימת ויקטוריה (ע״ע). כס־ 
ביבתה הפוריה, שהיא חאיזור החקלאי החשוב במדינה, מגדלים 
קפד" כותנה, תה, טבק וקנה־סוכר. ק׳ היא צומת־התחבורה הראשי 
במדינה: מסוף של מס״ב למומבסה (ע״ע) ונסל־תעופה בי״ל 
באנטבה שמדרומה, אשר שימשה מרכז מינהלי בימי הבריטים. 
התעעוייה בק׳ כוללת ייצור סזון. ריהוט ומוצרי מתבת. באוניבר- 
סיטתמקךרה (נום׳ 1922 ) 3,500 תלמידים ( 1973 ) ובמכללה למדעי־ 
הטבע — 800 . 

ק׳ בנדה על גבעות, שבראשיהן — כנסיות, מסגדים ומקדשים 
הינדואיים. היא משופעת בגנים ומפורסמת כאחת הערים היפות 
באפריקה. ראשיתה ב 1890 , עת הוקם מבצר מדרום למנגו, מושב 
ה״קאבאקה״ — פלכי בוגאנדה (ע״ע אוגנדה, כרד מילואים). 
המבצר (כיום מוזיאון) שימש מרכז מינהלי ל״חברה הבריטית 


לאפריקה המזרחית״ וסביבו התפתחה העיר הישנה. ב 1949 קיבלה 
7 מעמד של עיר וב 1962 היתד, לבירת המדינה משזכתה בעצמאות. 
מאז גדלה במהירות רבה. ב 1972 גורשו מק׳ התושבים ההודים 
והפקיסטאנים. 

קמפן, רובר—ח 1 קת 031 זז:> 1108 ! ככל הנראה, בעל הכינוי האמן 

מפלמל 0 (> :>־ 111 ב 101 ) — ( 1378 [!]— 1444 ), צייר 

פלמי. ק׳ זכה בכינוי זה בשל יצירתו — אגפי־מזבח — עבור מנזר 
פלמאל שליד ליד (כיום 
במיזיאון פרנקפורט). הוא 
השתקע בטירנה ( 1 נ 11 ז 1 ״> 1 ) 
ב 1406 , וניל■ סדנה בד, 
למד ר. ון דר דדן 'עי׳ע!, 
שיוחסו לו מרבית מיצירות 
נעוריי של קי, באותה שנה 
יצי את הפרסקו..ועשורח ׳ 
(.כנסיית מדברים, טירנה), 
יצירתו המתועדת חיחירה! 
בשנים 1430 — 1415 —לודות 
.היפילוש ז ק״וש" ו" שעב ה¬ 
צלוב" (סוזיאוז פרנקפורט ! 
ובשניב 1435/40 — -טריס- 
סיבון נידוד־ (ססרופיליטן. 
ניו־יודק). ק׳ היה. לצדם שיי 
האחים ון איק 1 זדע). 
מבשר־ ד.גחל של הציוד 
בארצות-השפלה. הוא ניתק 
עצמו ממסירת הסגנון הגו¬ 
תי הכין־לאיסי. ותיאר את 
מציאות החיים והעצמים 
תיאור פיוטי וראליסטי. יצי¬ 
רתו מצטיינת בקוויימתאר 
ביי־ים וסוגדי״ם שי הדמו¬ 
יות, תוך עיצובן במתכונת 
נפחית מודגשת, המועברת 
מתחום הפיסול בשימוש 
שעשד, באור-וצל ובטכניקת 
הגריזאי(פ 1111 ! 15 ז 8 , ציור מונוכרומי בנון אפור או אפרפר). השפעתו 
היתד, רבה על ממשיכיו ובני־דורו. 

; 1539 מ^׳יז 161 . 011131 '! 

. 1953 ,^ 11/11111 >? 11 !ו 1 )ח 10 ז €1116 ^{ ׳(/׳ע 4 נ/ .׳<) 0£51 ה 3 ק .£ 

קמפניה ( 111 תמ 1 ת 031 ) , מחוז בדרום איטליה לחוף הימ-הטירני! 

13,595 קמ״ר, 5,231,000 תוש׳ ( 1974 ). ברוב שטחה של ק׳ 
משתרעים הרי האפנינים הנפוליטניים, המשחפלים מזרחה. שלוחת 
הרי לאטארי בחצי־האי סורנטו נמשכת בים באי קפרי (ע״ע). בין 
המישורים הגדולים היחידים — זה שמצפון לנפולי וזה שמדרום 
לסאלרנו — חוצץ איזור געשי. בדרומו מתנשא הר־הגעש וזוב 
(ע״ע: 1,281 מ׳), ובאי איטקיה, הסוגר על מפרץ נפולי מצפון־ 
מערב — הר-הגעש אפומנטו ( 786 מ׳). המישורים הפוריים משמשים 
לחקלאות אינטנסיווית: פיחת נשירים, הדרים, גפנים וירקות 
מבכירים. בקי נמצא ריכוז התעשיה החשוב היחיד בדרום איטליה — 
בנפולי. התיירות מפותחת מאד. בין אתריה העיקריים: פופפי, 
הרקולנאום (ע׳ ערכיהם), קיסטה !זמלפיטנה, אמלפי(ע״ע), טורנטו, 
פוזיטאנו והאי קפרי. הערים הגדולות הן: נפולי. בירת ק׳ — 
1,222,270 תוש׳ ( 1974 ), וטלרנו — 159,300 תוש׳ (ע׳ ערכיהן). 





823 קמפניה — 



אגית־םים נורם:ית סזג? רר.־ ארצ׳ר 


היסטוריה. בימי־קדם נודעה ק׳ בפוריותה; היא הניבה 3 — 4 
יבולי דגנים וירקות בשנה, והיו בה כרמי זיתים וגפנים, התושבים 
הקדומים של ק׳ נקראו אוסונים ( 1.115011£5 /}, אופיקים ( 01 :> 11 ״ 0 •} 
ואופקים (״ 05 ). מאמצע המאה ה 8 לפסה״נ חדרו מתיישבים יוונים 
לק'. ויישבו את קומי ואת נפולי. במאה ה 7 השתלטו האסרוסקים- 
על ק■; מדנז שלסונם היה בקפואה (ע״ע). היוונים הביסו את 
האטרופקים ( 474 ), אך נכנעו ( 423/1 ) בפני הסאבלים ( 0111 ו 1 ב(!), 
שחדרו לק׳, התמזגו עם התושבים המקומיים וקיבלו את תרבותם. 
ב 343 כרתו הקמפנים בדית עם הדומאים, ועד 90 לפסה׳־נ קיבלו כל 
תושבי ק׳ את האזרחות הרומית, והשפה המקומית, האוסקית, 
פינתה את מקומה ללאטינית. אוגוסטום כלל את ק׳ ולאטיום במחוז 
מינהלי אחד• ולאחר זמן יוחד השם בחאנקתובס ללאטיום. — 
ביה״ב היה האיזור בידי האוסטרוגותים, ואח״ב בידי הביזנטים. 
הוא נכבש במאה ה 11 בידי הנורמנים, והיה חלק ממלכותם שמרכזה 
היה בסיציליה. מסוף המאה ה 13 היה האיזור חלק מממלכת 
נפולי. 

,׳ 1870 ,.ם . 1 |;>(> 01 ! 1 .( 

ר. ננ, - יש, ש, 

לןכ?פנלה, טומסו -ו. £11 חגחוז 31 ג) 350 ומסי 1 ' — ( 1568 , סטילו. 

קלבריה — 1639 , פאריס), פילוסוף איטלקי. ק' היה הניד 
מסדר הדומיניקנים (ע״ע), ולמד בנפולי חאולוגיה ופילוסופיה. בשל 
התנגדותו לשלטון הספרדי במלכות נפולי נאסר ( 1599 ), ונידון 
ב 1605 למאסר עולם. ב 27 השנים שעשה בכלא כתב חיבורים רבים 
בנושאי הפילוסופיה, מדעי הטבע, רפואה, אסטרונומיה, תאולוגיה 
וחורת המוסר. האפיפיור אורבן 1 ז 1 ז\, שביקש לשחררו, הצליח 
להעביר את ק' לרומא ( 1626 ) בתואנה, שיש לשפטו על כפירה 
ולמראית עין החזיקו בכלא האינקוויזיציה, אבל. למעשה, שחררו 
ב 1629 . מחשש לרדיפות הספרדים יבא ק׳ בעצת האפיפיור לפאריס, 
שם נתקבל ע"׳ לואי 111 \ ורישליה. 

הפילוסופיה של ק', שסטתה סן התורה האריסטוטלית והסכול־ 
טטיקה המקובלת, מושפעת מן האמסיריזם של טלזיו (ע״ע). ק׳ נטה 
למחקר הישיר של האדם וד,טבע. והדבר מצא ביטוי בטענתו שהאל 
התגלה פעמיים — בטבע ובתנ״ר — וכי הפילוסופיה צריכה להתבסס 
על ההתגלות הראשונד, בעוד שהאמונה - על השניה. ק' הקדים 
את דקרט (ע״ע) בהנחת הספקנות המתודית ביסוד שיטתו ובקביעת 
עקרון המודעות העצמית (; 6551 351 1£ -ז €0811053 — .,להכיר משמע 
להיות") כבסיס לכל הכרה ודאית. 

הידוע בחיבוריו ־ $01 1 * גזזגס ב, 1 (״עיר השמש״), 1602 , הוא 
אוטופיה מדינית־חברתית ברוחם של אפלטון ומורום (ע׳ ערכיהם). 
המהדורק המדעית הביקרתית של כתביו הו״ל ע״י סנח!'•! ״ 1 
במילאנו, 1954 . 

ק. קאוטסקי — פ. לאפארג — מ. הילקוויף., מבשרי הסוציאליזם 
בזמן החדש״ 1951 ; ■׳. 11011 ^( / 0 ׳('/ 0 י£ל/ 7 - 1111 ,!;■)לו 11 ;ח( 1 ז 1 .!א .! 1 
^* 7 ,.!א : 1954 1 ){ז 0 1 ז 0 ו 1 ו>. 0 ק\£ ,.. 1 .■/' / 0 

!ני ' 1-115100 -■* 111 1 >וו 3 ־< 11 ק 1050 וו 1 ק 111 ל- 0 נ £1 ע] 5 ) ,י/' ן 0 1 ו/ 1 !וו 0 ו/' 1 ' 

. 1963 ,( 11 , 


קמקודה 824 

קמצ׳טקה חצי־אי בצפון־מזרח אסיה, בין ים־ 

אוכוצק במערב לבין ים־ברינג והאוקיאנום־השקט במזרח! 

תופס את רוב שטח מחוז (אובלסט) ק׳ ( 472,300 קמ״ר! 334.000 
תוש׳! 1974 ) בתחום הרפובליקה הפדרטיווית הרוסית, בריה״מ. 
במחצית הצפונית של ק׳ נמצא הגליל הלאומי הקורןקי (ע״ע). 

שטח חצי־האי 370,000 קמ״ר ובו 287,000 תוש' הוא נמשך 
לאורך 1,200 ק״מ, מצפון—צפוךמזרח לדרום—דרום־מערב, רחבו 
המירבי 450 ק״מ, במרכז. את רוב שטחו תופסים שני רכסי הרים 
מקבילים, שנוצרו בקימוט האלנידי יחד עם הרי הקוריאקים שמצפונם 
והאיים הקוריליים שמדרומם. בין שני הרכסים שקע טקטוני רחב, 
המנוקז ע״י נהר ובו עובר הכביש היחיד בק׳. במזרח משתרעת רמה 
געשית שמעליה מתרוממים כ 150 הרי-געש, מהם 28 פעילים ■, הגבוה 
בהם הר קלוצ׳ווסקיר,— 4,750 מ׳. בק׳ שפע מעיינות-מינרלים חמים, 
גייזרים ואגמים (חלקם בלועות הרי־געש). החוף המערבי ישר ברובו 
ולארכו מישור משופע בביצות. החוף המזרחי הררי ומפורץ. בק' 
מצויים מחצבי פחם, נפט, זר,ב, נציץ, גפרית וטוף געשי. רוב השטח 
מכוסה יער של עצי לבנר, ומחט. ובצפון — טונדרה (ע״ע). משיאי 
הרים גבוהים גולשים קרחונים. 

כלכלת ק׳ נשענת על דיג דגים וסרטנים. באזורים הפנימיים 
תעשיית עץ• בעמק הנהר ק׳ מגדלים תפוחי־אדמה וירקות. השבטים 
המקומיים צדים חיות־פרווה ומגדלים את איל־הצפון(ע״ע). לאחרונה 
נערכים בק׳ נסיונות לניצול המעיינות החפים להפקת חשמל, הסקה 
ביתית וגידול צמחים בחממות. 

יותר ממחצית האוכלוסיה מרוכזת בדרום־המזרח, סביב 
המרכז הפינהלי והנמל הראשי פטרופוולובסק-קמצ׳טםקי ( 187.000 
תוש׳! 1974 ). רוב האוכלוסיר, רוסית, מיעוטה — שבטים מקומיים, 
רובם בצפון ובמערב ק׳: קוריאקים. איטלפנים, צ׳וקצ׳ים ואונים 
המשתייכים לקבוצת העמים הפלאו־אסייתיים (ע״ע אסיה, עמ־ 
896/7 ! מפת עמים ולשונות, עמי 895/6 ). 

את השבסים המקוריים של ק׳— איטלמנים, קוריאקים וצ׳ובנצים, 

וכן את צאצאי המתיישבים הרוסיים במאות ה 19/18 שהתערבו בהם, 
מכנים היום בבריה״מ ק מ צ׳ ד ל י ם. במקורו היה המונח כינוי לשבט 
האיטלמנים חקטן ( 1.300 נפש ב 1970 ) — אחד השבטים המקוריים 
של קי. שהיה נפוץ במאה ה 18 . מאוחר־יותר כונו בשם זה גם שבטים 
אחרים בק', עמק הנהר אנדיר ותוף ים־אוכוצק, שהמתיישבים הרוסים 
כפי עליד.ם את שפתם. 

ק׳ נתגלתה במחצית השניה של הפאר, ה 17 בידי קוזקים רוסים 
בעת כיבוש סיביר. לאחר סיפוחה לרוסיה בסוף המאה ה 17 ביקרו 
בר, משלהות־מחקר רוסיות בראשותו של ו. ברינג(ע״ע). 

היישוב הרוסי הראשון נוסד ב 1096 , וב 1803 הוקם הפינהל האזורי 
לחצי־האי. 

. 949 [ , 11 )נד 13 י 351 >נ 3655311 €(ו>ו 3€3 מ 0 . 0.11 

כ. שע. 

קןמקורה (ג- 111 ; 1 ו.ת 1 ג;י 1 ), עיר בדרום־מערב הונשו לחוף מפרץ 
מגסי, יפן! 139,250 תוש׳. ק' היתד. כפר־דייגים קטן לפני 
שהקים בה יורימוטו (ע״ע) את בירתו. בשנים 1185 — 1333 , עת 
שימשה בירה. היתה מרכז מסחרי ותרבותי ומתחרה של טוקיו, 
הבירה, הקיסרית (ע״ע יפן, עם' 128 — 130 ). אמנות התקופה, בעיקר 
עבודות הפיסול, מאופיינת בראליזם רב-עצפה (שם. עמ׳ 116/7 ). 
בק׳ נבנו גם מנזרים של כת הזן (ע״ע). במלחמת גנקו ( 1333 ) 
נשרפה, ב 1349 נבנתה מחדש כמרכז לפרובינציות המזרחיות, אד 
חשיבותה ירדה. בזכות מנזריה. מקדשיה ואתריה האמנותיים הרבים ק׳ 
כיום מרכז תיירות ונופש. המפורסם באתריה הוא פסל בודהא הגדול 
( 1252 ) היצוק ברונזה וגבהו 11.5 מ׳. -ור' תם׳ צבעונית בברד זה. 






בודהא־אסידהא. ברונזה (נ 18 מ׳ גובה כולל). קאמקורה, יפן. 1252 


(לערו הפקודה) 


ונציקלופריה העברית וכרו נ״ס) 










825 


קמראן — קמרון, הרפובלייןה הסאחות שלי 


826 


קמרא[ חורבה בחוף המערבי של ים־המלח. שנתפרסמה 

בעקבות גילוי המגילות הגנוזות ב 1947 (ע״ע מדבר יהודה, 

כת ומגלות, וביבל׳ שם). ק׳ שובנת על מדרגת הואר, ומדרום לה 
ואדי ק". חקירת המקום ׳החלה כדי למצוא קשר בין ק׳ לאנשי 
המגילות. ב 1949 ערכו אגף העתיקות הירדני, המוזיאון הא״יי לאר¬ 
כאולוגיה וביה״ס הדומיניקני למקרא חפירה במערה שבה נמצאו 
המגילות הראשונות. בשנים 1951/6 נחפרה ק׳ עצמה בידי אותם 
החופרים, ועד 1965 
נחפרו 11 מערות סביב 
ק׳ ונתגלו בהן מגי¬ 
לות וממצאים שונים, 
החפירות העלו שק' 
היתה מיושבת מה¬ 
תקופה הישראלית. 
נתגלו מבנה (כנראה 
מצד) ובור־מים גדול. 
ממצאים אפיגרפיים 
שנמצאו במקום מסיי¬ 
עים לקביעה כי ה¬ 
יישוב נהרס בכיבוש 
הבבלי של יהודה ב¬ 
מאה ה 6 לפסה״נ. מ. 
נות זיהה את המקום 
כעיר המלח שבנחלת 
יהודה (יהר סו, סב). 

בראשית המאה ה 2 
לפסה״נ — אולי בזמן 
יוחנן הורקנום( 135 — 
104 ) - נבנה המקום 
מחדש (תקופה 1 א). 
המתיישבים השתמשו בשרידי התקופה הישראלית והוסיפו שני בורות- 
מים. סמוך לתקופה זו — כנראה בימי אלכסנדר ינאי( 103 — 76 לפסה״נ) 
התיישבו שם אנשי כת מדבר יהודה! אז קיבל היישוב את אפיו, 
שהשתמר עד לחורבנו — יישוב שעיקר בנייניו מבני־ציבור. מיעונז 
מבני־ד,מגורים מלמד, כי ק' שימשה מרכז לעדה שהתגוררה במערות 
או בסוכות ובאהלים מסביב, ניכר כי היתה זו עדה פורשת, בעלת 



ו.. חיר וספס^יס לאויד קירותיי. 0 . זזיר הבופרים. 
־, הסמכה. 8 . או 5 ם הכעוסים, חוא חדר האוכל', 
11 . מזוור.. י 11 . כיח היוזור, 11 , בבשגי־היוצר. 
12 , ויר 



מנהגיייפולחן יחודיים — כתבי העדה מאשרים זאת. בתקוסה זו 
(ז ב) נבנה בניין מרכזי ולו מגדל. הצר גדולה וחדרים. סמח־ לו 
נבנו אולם כינוסים (ששימש גם חדר־אוכל), בית־יוצר (שנתגלה 
על כליו), מחסנים ובתי־מלאכה. אז נבנתה גם מערכת־המים ה¬ 
משוכללת. שהטביעה 
את חותמה על אופי 
המקום. המים רוכזו 
בוואדי ק/ הוזרמו ב¬ 
תעלה אל מאגר ב- 
צפין־מערב ק׳, וממנו 
אל 8 בריכות. בק׳ 

היו גם מרחצאות ומק¬ 
וואות רבים, הקשו¬ 
רים במנהגי הסהרה 
המיוחדים של אנשי 
הכת. תקופה זו, ש¬ 
ראשיתה בסוף המאה 
ה 2 , הסתיימה ב 31 

הסרא;. ?!חזור הש־בהנות בהדר הם,סרים (נרעית 
לפסה״נ, עת נהרס מחזהת העהי&־ת והמ,-זיא־נים ממשרח "םרארו 


המקום ברעש ובשריפה שפרצה בעקבותיו (לדעת ב. מזר נהרסה 
ק' במלחמות הפרתים, בשנים 40 — 37 ). זמן קצר לאחר חורבנה 
יושבה ק׳ מחדש ע״י תושביה הקודמים, תכנית המקום נשארה כמעט 
כשהייתה. בשלב זה נוספו מנזבח, נזחנה ותנור־אפיה. בבניין המרכזי 
נתגלה חדר כתיבה (סקריפטוריום) ובו שולתנות־כתיבה וקסתות. 
יש להניח שנאן נכתבו והועתקו נתבי הכת. הכלים מתקופה זו ( 11 ) 
זהים בד״ב עם הבלים ההרודיאניים! ראשיתה בימי ארנלאוס ( 4 — 1 
לפסה״נ) וסופה ב 68 , כשכבש אספסיאנום את האיזור. 

ממזרח למבנים נמצא בית-הקברות של אנשי ק׳. יש בו למעלה 
מ 1,000 קברים, המסודרים בשורות מקבילות מצפון לדרום! רובם 
של גברים, נשים דלדים נקברו בשולי בית־הקברות. 

יישובים נוספים של אנשי הבת נתגלו בין קי לעיז־גדי! זמני 
יישובם וחורבנם מקבילים לתקופות 1 ב ו 11 נק׳. אופי היישוב 
דומה לק׳; מבנים מרכזיים ששימשו מרכז לעדה שהתגוררה במבנים 
ארעיים סביב. בעין־פשח׳ה (ע״ע) נתגלו מבנה מינהלי גדול. חצר 
וברינות־מים. היישוב היה משני בחשיבותו לקי. יישוב נופף נתגלה 
בעין אל־ע׳וור שמדרום לעין־פשח׳ה. גם בו נחשפו מבנה גדול, 
חצר ומחפניס, ובצדו — בית-קברות הזהה באפיו לזה שבק׳. ק' 
עצמה שימשה מרכז ליישובי הכת באיזור, 

לאחר מלחמת החורבן ישב בק׳ חיל־מצב רומי — עד לנפילת 
מצדה ב 73 . בק׳ ובעין־פשת׳ה נתגלו גם שירידים מימי מרד בר- 
כוכבא. 

פ. בר־ארון, ישוב נוסף של כת מדבר יהודי, בעין אל־ע׳וור שבחוף 
יס״המלח (א״י, י'), חשל״א! ו)ו■ו^!ווח■ 0 ןה €5 ^ 11€ ס'( 0 ^. 1 ,*ע 1 ;י׳לי 11.110 
1071 ^)■( 111 60 ^זס^ 1 ס■ 01 |^ 1), 1949; 1(1.. £x ע, 1 , 0 ו 1 ף; 1 ג 1 וח י.€נ 1 \ש 1 ז) x ו^€■וג^^[| 
. 1 >וי 11 ) . 0 1 ו!ו !) 011111 ־ 1 ,. 1 ) 1 ; 1953 ,()כ 1 , 1 ) 1 נ 11 ) . 0 

■סות 1 ) 1 !.|ן■ 0 *ו^! 07 וג 11 ־ 11 נ 111 ק־) 1 

סססמסזגכ) ט 1 >), מדינה במרכז אפריקה המערבית. שטחה 
474.000 קמ״ר ובה 6.5 מיל׳ חושי׳ (אומדן 1975 ). 

רוב שטחה סל ק׳ הוא רמה קריסטלינית, שגבהה 500 — 1,200 
מ׳. הרמה משתפלת לעבר מפרץ גינאה (ביאפרה) ומנוקזת אליו 
ע״י נהר סאנאגה ויובליו. מישור החוף רחב עד 100 ק״ס. במערב 
המדינה נמצא גוש הררי-געשי ששיא, ה ר ק', 0 ד 4,0 מ׳, המתרומם 
בתלילות מן הים. הרכס נמשח בים — באי פרננדו פו (סג!"!!!!־',! 
00 ?), ובצפון־מזרח — בסאסיוו אדאמאואה (שיא( 2,700 מ׳) 
המגיע עד סמרו למפגש הגבולות ק׳—צ׳אד והרפובליקה הסרכז- 
אפריקנית. מצפון למאסיוו משתרעים מישורים אלוביאליים שהם 
הלק מאגן נהר בנואה העילי (יובל הניג׳ר). בצפון חודרת שלוחה 
של ק׳ לאורו נהר שארי התחתוו וממערב לו, לתור השקע של ימת 
צ׳אד. 

בדרום ק׳ האקלים משווני ולאורן החוף הוא חם ולח עד 
ללא נשוא. ממוצע ד.טספ׳ היומי — ״ 26 . כמות הגשמים היורדים 
כל השנה — 3,000 — 000 ,ס מ״מ. במורדות הר קי הפונים לים — 
10,000 מ״מ (קרוב לשיא העולמי). דרום ק' מכוסה יער טרופי לח 
וצפוף, ולאורן החוף — מנגרובים. פצפון לקו ורחב ״ 8 צפון 
שוררים תנאי אקלים של סאוואנה וערבה. הגשמים יורדים באיזור 
זה בקיץ ונמיתם — 1,000 מ״ם בשנה בגרואה ו 600 מ״מ בחוף ימת 
צ׳אד. טמפ׳ הקיץ מגיעות בצפיז לממוצע יוסי של ' 32 . 

אוב ל ו סי ק׳ הם פסיפס אתני, דתי וחברתי. ק' נמצאת 
באיזור המעבר שכין תחום מושב כושים דוברי לשונות בנסו 
בדרום, וביו התחום המוסלמי בצפון, הכולל יסודות בושים דוברי 
לשונות סודאניות מצד אחד ודוברי לשונות המיות ושמיות מצד 
שני (וע״ע אפריקה, לשונות, עמ׳ 315/6 ). הד.בדלים האזוריים בק' 
ניכרים בעיקר בין המערב והדרום המפותחים ובין הצפון והמזרח 



827 


קסרון, הרפובליקה המאחדת של 


828 


המרוחקים והעניים שרבים פתושביהם הם נוודים. על אלה נופפת 
הפורשת הצרפתית בק׳ המזרחית, והברישית — בק' המערבית. 
אנגלית וצרפתית הן השפות הרשמיות. 

הקבוצה הגדולה ביותר מבחינה מספרית — הבמילקה — כ 1.5 
מיל׳ נפש, מפוצלת למעשה לעשרות רבות של קבוצות הדוברות 
לשונות בנטו. הבפילקה מרוכזים במערב המדינה. הפולבה (ע״ע). 
רועים נוודים, דוברים סודאנית, ומספרם בק- כ 400,000 נפש. נם 
הקאנורי המוסלמים דוברים סודאנית, אד מוצאם בושי, ועיקר 
עיסוקם במסחר. בצפון הקיצו! יושבים שבסים מוסלמים ממוצא 
ערבי. מבין שבסי הבנסו הרבים יצוינו בני בפו! (ב 80,000 נפש! 
היושבים במערב, שנודעו בזכות כתב שראש שבסס המציא בתחילת 
המאה ה 20 . מן התושבים המקוריים — הפיגמאים (ע״ע) — נותרו 
במה אלפי נפש ביערות שבדרום, מעט אירופים ולבנונים תופסים 
מקום חשוב בבלכלד,. מבחינה דתית פאמינד. יותר ממחצית 
האוכלוסיה בדתות אנימיסטיות. סספר הנוצרים נאמד בכ 1.5 מיל׳ 
נפש — רובם קתולים — הנמצאים בעיקר בדרום ובמערב. יש פחות 
ממיליון מוסלמים. 

תפרושת האוכלוסין מבטאת את התנאים ועאוגרפיים האזוריים. 
לפיכד, בק׳ המערבית, התופסת פחות ם 10% של השסח, חיים 
כ 20% מכלל התושבים. כמחצית האוכלוסיה מרוכזת באזורי היערות 
בדרום, שרבים. בעיקר הבמילקה, מהגרים אליהם מיתר חלקי 
המדינה, רק 20% מהאוכלוםין גרים בערים הנמצאות ברובן בדרום. 
הגדולה שבהו — חסלה. 485,800 תוש' ( 1975 ) — היא הנמל 
הראשי. הבירה יאונדה ( 274,400 תוש׳) שוכנת ברמה הפגימית. 

01 י ¥$£$1 7/1$ , 06 !^^ * 1 .ז .ע ; 1 ל 19 ,מו 16 ו 11 .א .א 

. 1971 
י. קר. - פ. 

צומח. ק׳ שייכת ברובה לאיזור הפיטוגאוגרפי הקונגו־גינאי 
המשווני הלח, ומיעוטה לאיזור הסודאני־זפבזי. צמחייתה עשירה 
ביותר במספר מיני העצים והשיחים (כ 5.000 ). ע״פ חקר צמחיית ק׳ 
ניתן לחלקה לכמח חבלים: 

א. בחבל חקונגו־גינאי מבחינים ביחידות אלו: 

1 . יער ביאפרי ליד מפרץ ביאפרה — יער ה־וק־עד עשיר 
מאד במינים המתאפיין בייחוד במינים של משפחת הקסאלפיניים. 
כן מצויים במקום זה גם ם נ ג ר ו ב י ם עשירים. 

2 . יער ק ו נ ג( א י - ק פ ר ו נ י. יער לח ירוק־עד ונבדל 
מקודמו בעיקר בסימנים פלוריססיים סופוגרפיים ואדפיים. אחד 
העצים המאפיינים אותו הוא !סז׳י!)*;)!! 011 ז 1 >״ 15 > 10 )ז: 1 ל 1 ו 0 . 

3 . יער לח משווני נשיר למהצה המתאפיין ע״י 
נציגים של המשפחות; ־ג 12€£ ז 11 ט , 0€30 ב 10011 >;ו 8 . זהו יער פונסוני 
הנוטה להתפשס צפונה ודרומה עקב הריסת היער הבראשיתי ע״י 
האדם. בסמוו לו קיימות רצועות של סוואנות שונות, וכן אפרים, 
ביצות ויערות ביצה בשלסונה של ג^^ 1013 ׳\נ^ 1 ^ 5 נו| 0 ^ת^ $1 . 

ב. החבל הסודאנו־זמבזי מוגבל לחלק הצפוני של ק', 
שהוא יבש יחסית, ומתאפיין בסיפוסי צומח שונים. כגון; סוואנות 
שיהניות של רמת אדאפאואה או סוואנות־יער. במגזר הצפוני 
הקיצוני מאכלם הצומח יסודות סידאניים מובהקים או סוואנות 
מלוות מיני שיטה או סוואנות חסרות-עצים. 

ק' משופעת הרים גבוהים וקיימת בהם מערכת של חגורות־גובה 
לגבי הצומח. 

. 1968 11 ^ 1$ ון) 1 ^ק 8 ^ 0 ^ 10 /( 1 /ק ,ץ 12£ ) 0 ^ 1 ; 11 

מ. 1 . 

החי. החי של ק' נפנה עם שני חבלים של ממלכת החי 
האתיופית: הבל היער המשווני הקונגו-גינאי: חבל הסאוואנות 
הגינאו־סודאני. חבל היער שבדרום ק׳ מהווה מעבר בין יער 
אפריקה המערבית ליער קונגו ומספר בע״ח מוצאים בו אח גבולם 


ממורח או ממערב בעוד שאחרים מיוחדים לו. מבין הפרסתנים 
ידועים הפיל, חזיר-היערות וחזיר־הנהרות, הבהמות. אילון המים, 
האנטילופה הגמדית (!"!בו״א׳וק !"*ב״ס־א), הקטנה בין מעלי־ 
הגרה, הצביון ( 11115 קס 1131 ק 0 ט), הבונגו (!!זסז־ססספ) והתאו 
האפריקני. מבין הקופים מצויים הגורילה והשימפנזה, המנדריל 
והדריל: ושובני עצים מובהקים — מנגבי, גונו! וקולובום. מבין 
הקיפופים — הגלאגו והפוטו. מבין הטורפים — הסרוואל והנאנ- 
דיניה. מן המכרסמים — סנאי־השמש ( 5 נן^פ(^ 05 ^ 1 ^ץ^) , סנאי' 
מפוספס ( 5 טזנ 15011 ת 11 ?). רוב ה ע ו פ ו ת שוכני עצים, לבד פמעטים. 
כגון זנבן־קרקע הדרי (!ג־זס גטזגלעס!?) המיוחד לק׳. עופות 
מםוימים קשורים לסביבת מקווי-מים, כגון: שלדג איזמרגד 
(נזגזגניס 15 ת־ 101 {ז׳ןזס 0 ), פרפור ענק ( 3 רח 1 גב 111 ^|עז^^גא^^ן), 
עים־ים קולני ("}!סס" גטזטבחג!!). המאפיינים את העופות שוכני 
העצים הם בני משפתות הקאלאוניים (סגסםסזססט{!), הטוראקיים. 
התוביים ודורסים, בגון עיט־בותרתי ( 3 ט) 3 ח 0 ־ 001 5 ט];> 13 )ת 113 ק 510 ). 
כין הזוחלים בולטים ביצר בעיקר הנחשים ובהם הארסיים והארסיים־ 
למחצה. במקווי־המים רבים הצבים הרכים והפלומדוזיים. רבים 
ביער ק' הדוחיים המיוחדים ליער האפריקני של גבון־ק', בעיקר 
ממשפחות ראקופוריים וצפרדעיים, צפרדע גלית ( 11 ) 80113 גטב 8 ), 
הגדולה בצפרדעיים, וצפרדע שעירה ( 5 ט) 5 טל 510 ט 11 )גז) 063 ך 101 )־ 1 ■). 

בחבל הסוואנות של ק׳ פצוייס יותר סינים של אנטילופות מאשר 
ביעד: אוריבי, בובאל. בונגו ועוד. וב״ב התאו האפריקני. הג׳ירפה, 
הפיל, חזיר־ד,יבלות ושפן הסלעים. מהטורפים האלה מצויים האפייניים 
לסוואנות, ומהקופיס — בבון אנובים, הפךש ואחרים. יש לציין את 
הפנגולין ואת השנבוב. עופות-הסאוואנה הם רבים, במיוחד האור- 
גייס, שרבים מהם ציפרי נוי, רבים גם נציגי משפחות בסדרת 
הכחלאים. רבים העופות שליד מקווי המים, וכן הדורסים. מהזוחלים 
ראויים להיזכר, מלבד תנין הנילוס שעדיין מצוי גם בנהרות הסא־ 
וואנה, מיני צפעוני ההרים (ג״ס!()!!;). רבות הלטאות סמשפחות 
שממיתיים, חרדונייס והפטיים. , 

י ־: י 1 עמ. ב¬ 

כלכלתה של ק׳ מבוססת על החקלאות ועל מוצרי היער. 

מאז עצמאותה משקיעה ק׳ משאבים רבים בפיתוח תעשיה, רשת 
סכרים ותחנוח־כוח ומערכת התחבורה. 

ההכנסה הלאומית לנפש כ 230 דולר ( 1973 ) מהפמוצעות 
באפריקה. 

החקלאות תורמת לתל״ג כ 35% , לערד היצוא כ 90% , 
ומעסיקה כ 75% מהאוכלוסיה. מגדלים בעיקר קפה, קקאו, כותנה, 
קאוציוק, זרעי שמן ובננות. מרבית מוצרי היצוא מגודלים במשקים 
קטנים. מגדלים גם דגנים (תירם ודוחן) ושרשים (בטטות, מניוק 
וכר). ק' מייצאת עץ גלמי. פשק בע״ח מרוכז בצפון המדינה ומבוסס 
על מקנה במרעה טבעי. 

לק׳ פוטנציאל הידרו־חשמליבלתי מוגבל, ב 95% מתפוקת 
החשמל במדינה מופקים ממפעל הסכר שעל קו הרכבת דואלה־ 
;אונדד,. מפעל חשמל זה מספק את מלוא האנרגיה למפעל היצוא 
התעשייתי העיקרי של ק׳ — מפעל להפקת חפרן ולזיקוקו. בק׳ 
מרבצי בוכסיס עשירים שרק מיעוטם מנוצלים. ישנן ראיות להי¬ 
מצאות נפט ובצרי מתכת, אולם ניצולם עדיין לא הגיע לשלב 
מסחרי. מפעלי תעשיה אחרים בק׳ — מפעלי הרכבה של ציוד 
וכלי עבודה ומפעלי מזון ותצרוכת בסיסית. 

בק׳ כ 40,000 ק״ם דרכים (כ 1,500 מהם סלולים) עליהם נעים 
כ 40,000 כלי דכב. עם השלמת המסילה הטדאנם־קמדונית היו 
( 1975 ) בק׳ 1,156 ק״ם מ ם "ב. הנמלים העיקריים: דואלה, 
טיקו וקריבי. נמל האוויר העיקרי ביאונדה. 

בסחר החוץ של ק׳ עודף יצוא (כ 505 מיליון דולר, 1974 ) 

על היבוא (כ 503 מיליון דולר). היצוא כולל בעיקר מוצרי 




829 


קמרון, הרפדכליקה המאחדת של — קן 


830 


חקלאות ויער ( 90% מערך היצוא), כשהבולטים בהם — קפה, 
קקאו ומוצרי עץ (יחד ־ 609 מערד היצוא), והוא מיועד בעיקר 
לארצות השוק האירופי המשותף ( 68.6% מערך היצוא), ולמדינות 
אפריקה השכנות לק׳ ( 10.8% ). 

היבוא כולל בעיקר מוצרי תעשיה וםיכון, דשנים ומוצרים 
בני־קיימא ומקורו בארצות השוק האירופי המשותף ( 65.3% מערד 
היבוא, בראשן צרפת ( 147.4% ), ובארצות אפריקה השכנות ( 9% ). 

מאו 1966 משתייכת ק• ל״איחוד המכס והכלכלה של אפריקה 
המרכזית" ( 0 \.£ט 0 ), ועיקר סחרה עם ארצות אפריקה מתנהל 
בתוך הארגון. 

המטבע: פרנק אפריקני - 0.23 דולר של אה־׳ב, 

חינוך. מאז השגת העצמאות חל בק׳ גידול רב ביותר במספר 
הלומדים, כ 67% מגילאי ביח״ס חיסודי לומדים בבת״ם ממלכתיים 
או בבת״ם של מיסיונים נוצריים. ב 1973 היו בק׳ למעלה מ 150 
בת״ם תיכונים עיוניים, 73 בת״ס מקצועיים ו 15 סמינרים למורים 
בדרגה תיכונה. מספר הלומדים בבתה״ס היסודיים הגיע ל 938,000 
ב 1971/2 (לעומת 356,000 ב 1959/60 )! בבתה״ס התיכונים למדו 
65,000 תלמידים (לעומת 8.500 )! בבתה״ם המקצועיים 43,000 
(לעומת 4.000 ) ובבתה״ם הגבוהים 3,500 (לעומת 63 ב 1962/3 ). 
מאז 1969 קיימת חובת עבודת כפיים בבתה״ס. באוניברסיטה הפדר¬ 
לית של ק׳ ביאונדה למדו ב 1974 4,484 תלמידים, מהם כ 8% נשים. 

כוחות מזוינים. לק־ בס״ה כ 5,600 חיילים. מהם כ 5,000 
איש בצבא־היבשה, המורכב רובו חי״ד, וציודו קל. היל־האוויר 
מופעל ע״י 300 איש, וציודו כולל כ 20 מטוסי־תובלה וכמה מסוקים. 
בשמירת החופים מועסקים כ 300 איש, 4 סירות־משמר וכמה נחתות. 

א. ד,.־ט. ׳ מ. 

מ ש ם ר. ההוקה, שאושרה במשאל-עס ב 20.5.72 הנהיגה 
משסר נשיאותי. היא מדגישה את האופי ההילוני של המדינה. 
הנשיא והאסיפה הלאומית, שבה 120 חברים, נבחרים ל 5 שנים. 
רק מפלגח אחת, "האיחוד הלאומי הקמרוני", מותרת בק׳. 

היסטוריה. בחלקים נרחבים של צפון ק' שלטה ביה״ב 
ממלכת קנם־בורנו (ע״ע צ׳ר, היססוריה). במאה ה 18 נכבש צפון 
ק׳ ע״י עם הפולבה, והוקמו בו אמירויות. בדרום ק׳ ובמרכזה לא 
התפתחו יחידות מדיניות גדולות. הפודטוגלי פרננדו פו הגיע לחוף 
ק■ ב 1472 ובמאה ה 16 הקימו סוחרי עבדים אירופיים יישובים מבו¬ 
צרים לאורך החוף. במאה ח 19 החלה פעילות נגד סחר העבדים, 
ואף שהבריטים והצרפתים התחרו על ההשפעה באיזור, השיג 
בהשאי הגרמני נכטיגל את הסכמת ראשי השבטים שבאיזור החוף 
לחסות גרמנית ( 1884 ), וצרפת ובריטניה הכירו בגבולות ק׳, 
הגרמנים נהגו ביד קשה והשתמשו בעבודת כפיה, אך גם פיתחו 
את הארץ. כוחות צרפתים, בריטים ובלגים כבשו את ק' ב 1914/5 , 
וב 1922 ניתן רוב ק׳ במנדט לצרפת! ואילו בריטניה קיבלה שתי 
רצועות במערב. ב 1946 הפכה ק' לקוטח נאמנות בריטי וצרפתי 
מסעם האו״ם (ע״ע, עם׳ 935/6 ), וק׳, שהוזנחה קודם, זכתה לפיתוח 
רב יותר, בק׳ הצרפתית הוקמה 19471 מפלגת "האיחוד של תושבי 
ק׳״, שדרשה מיד עצמאות מלאה ואיהוד עם ק־ הבריטית, וב 1955 
פתהה בהתקוממות שנכשלה! מלחמת גריליה נמשכה עוד זמן רב. 

ב 1956 התקיימו בחירות, וב 1957 הוקמה ממשלה בראשות 
אנדרה מארי (א)םבידה (ג 111 ( 1 >ל). אהמדו אהיג׳ו ( 0 ( 511111 !), בן עם 
הפולבה ומנהיג מפלגה מוסלמית, נעשה ד״ם ב 1958 . בתהילת 
1960 קיבלה ק׳ עצמאות ואהיג׳ו היה לנשיא, ב 1961 נערך משאל- 
עם בהסות האו״ם בק' הבריטית; הצפון צידד באיחוד עם ניגריה, 
והדרום — עם ק', משביצע האיחוד בין הדרום לק' העצמאית 
הונהגה חוקה פדרלית. ב 1966 אוחדו מפלגות השלטון בשני הלקי 
הפדרציה ו״האיחוד הלאומי הקמרוני" היה למפלגה ההוקית היחידה. 


ב 1972 בוטל במשאל־עם האופי הפדרלי. ב 1975 נבחר אחיג־ו ברבי¬ 
עית לנשיא (כמועמד יחיד). לוחמת הגריליה של האופוזיציה 
שנמשכה ס 1955 (ר׳ לעיל) באח לקצה עם חיסול אחרוני מנהיגיה 
ב 1970 . 

מדיניות החוץ של ק' היתה פרו-מערבית מתונה. עד 1973 שררו 
יחסים טובים בינה ובין ישראל. אהיג׳ו ביקר בישראל, שסייעה לק׳ 
בהקמת שירות לאומי לנוער ובפיתוח החקלאות. 

א. ד,.־ט. 

קמלילינג אונס, היקה — 05 מ 011 ו! 18 ו 11 חטת! 3 ^ז — 

( 1853 , ח׳רונינגן — 1926 , לידן), פיסיקאי הולנדי. מ 1871 
למד בהיידלברג, בעיקר עם בונזן וקירכהוף (ע׳ ערכיהם). ב 1882 
קיבל קתדרה באוניברסיטת לידן. ק״א. שד.תרשם מעבודותיו של ון 
דר ולס (ע״ע), חקר את מצבי הצבירה (ע״ע צבירה, מצבי) השונים. 
ב 1894 ייסד את המעבדה הקריוגנית (הקרדד. כיום על שמו), שהפ¬ 
כה את לידן למרכז עולמי' בחקר הסמפרטורות הנמוכות. השגיו 
העיקריים בשטח זה: עיבוי ההליום וגילח תופעת העל-מוליכות 
(ע׳ ערכיהם! החשמלית. למרות הצלחתו להגיע ל״ 1 מעל האפס 
המוחלט, לא הצליח להקפיא את ההליום. על מחקריו ותגליותיו 
הוענק לו פרס נובל בפיסיקה, 1913 . 

לןמךרי׳וס, ייואסימ — 11 ^ 1 ת:נ^ 1 ^ 11 ז^^^^) 1115 ־ו 3 ־ 1 טו 1 ז 03 11 ז 111 טג 0 ן 

!־ז) — ( 1500 , במברג — 1574 , ליפציג), חוקר התרבות 
הקלאסית ומחשובי ההומניסטים והמחנכים הגרמנים בדורו, ק' היה 
מחסידי הרפורמציה. ייצג את נירנברג בכינש האימפריה באוגס־ 
בורג ( 1530 ) וסייע בידי מלנכתון (ע״ע) לנסח את "הצהרת אוגס־ 
בורג״. ב 1535 הוומן לארגן־מחדש את אוניברסיטת טיבינגו והנהיג 
בה את הלימודים הקלאסיים. ב 1541 נקרא לארגן את אוניברסיטת 
לייפציג ולהורות שם. ק׳ נשא-ונתן עם פרנסוא 1 ומכסימיליאן 11 
על האפשרות של איחוד־מהדש של קתולים ופרוטסטנטים. 

ק׳ חיבר ביוגרפיות, ביניהן של מורו וידידו מלאנכתון ( 1566 ). 

הוא תרגם ללאטינית את יצירות הרודוטום, דמשתנם, כסנופון, 
הומדיס, תאוקריטום, סופוקלם ועוד. כן פירש את קיקרו ופלאוטום. 
ק' כתב מדריך לתרבות הקלאסית, בחרוזים לאטיניים; 3 )נ 1 ט 0 :>ג■!? 
1113 ־ 1 טטק נזזססס!! טטףז 3 13 ז 3 ז 5 טח 110 ("הוראות היושר והכבוד לבני- 
נעורים״), 1528 • עוד כתב על אילוף סוסים ( 15 וטומ! 0€0 נ 1 ת 711 ), 1539 , 
וחו״ל את כתבי דירר. ה״מכתבים המשפחתיים" שלו ( 130 ס 151 ח£ 
1:3 ' 311111131 )! 171-1 , 1583 ! 1 -ז\, 1595 ) הם מקור חשוב לידיעת הת¬ 
קופה. כמחנך היה מהראשונים שהכירו בחשיבות ההתעמלות (ע״ע, 
עמ׳ 682 ). 

,.^נ ; 1936 4 ח}/ .'- 1 

מס 1 /עגמ־< 0 /^^ 10 ( 1 . 1-1 : 1957 . 111 , 1£ < 1 <} 1 )ז^ 0 ו 8 

• 1953 . 16 *מו 1 ו 14 תי(^ו 11 חט 

לן[ ( 11 ־ 03 ), עיר בנורמנרי (ע״ע), צפון-סערב צרפת! 112,000 
תוש׳ ( 1973 ) ! בק׳-רבתי 213,400 תוש׳. ק׳ שוכנת על הגדה 
המערבית של הנהר אידו(טת 01 ), סמוך למקום שפכו לתעלת למנש. 
בקרבתה מכרות־ברזל המשמשים בסיס למפעלים של פלדה ומוצריה, 
ייצור משאיות, מכונות ועוד, פעילות הנמל מבוססת על יבוא פחם 
ויצוא עפרות-ברזל. הוא מחובר לים בתעלה, ועוברים בו 2.5 מיליון 
טון מטענים בשנה. 

רוב המבנים ההיסטוריים ומרכז העיר נהרסו במלה״ע 11 . נשתמרו 
שתי כנסיות, ובניינים היסטוריים אחרים שוחזרו בנאמנות. העיר 
המרכזית שוקמה לפי תכנון מודרני. — בקי אוניברסיטה ובה 11,750 
תלמידים ( 1974/5 ). 

היסטוריה. ק׳ ידועה רק מיד."ב, ובלאס׳ דאז נקראה - 03110 
!!!!!!ת. היא היתה העיר הראשית של נורמנדי התחתית, ובמאה ה 11 
הקימו בה ויליט (ע״ע) "הכובש" ואשתו את שתי הכנסיות הרומנס- 
קיות היפות. זמן-רב היתד, מוקד ללחימה בין אנגלים לצרפתים. 




831 


י 1 ז — קנבוב 


832 


ב 1346 רב 1450-1417 שלפו בה האנגלים. ואז ( 1432 ) הוקסה בה 
האוניברסיטה. ב 1944 שימשה מרכז למערך הגרמני שהוקם אחרי 
פלישת בעלות־הברית לנורמנדי. 

. 1954 /מז* /ו/ז> 7 > .מ 

?![ ( 111£5 ו 03 ), עיר־קים מפורסמת בחבל פרובנס (דרים־מזרה 
צרפת). ב״הוף התכלת״ (■ 712111 '!> 25 ק״מ מדרום־ 

מערב לניס (:>> 1 א), בשיפולי הר שוואליה (ז 11£ גז 1 > 011 . 41 \,); 
75,000 תוש' ( 1972 ). בזכות מיקומה, נופה ואקלימה הפכה ק- 
למרכז בי״ל לתיירות. ב 1975 ביקרו בה 1,889,000 תיירים. 

גרעין העיר נמצא במורדות ההר. בשיא ההר מגדל־שמירה 
מיה״ב שנועד להזהיר מפני התקרבות שודדי־ים מזסלמים. הנמל 
משמש מעגן למפרשיות־ספורט וליאכטות. פארה של העיר — 
הטיילת, :>ז):ו! 01 ז 0 13 . מאות בתי־מלון ווילות -מספסים" בהר עד 
לגובה של 200 מ׳. ק׳ וה״קסינו" שבה הם מקום מפגש מפורסם של 
"החברה הגבוהה". חופי העיר הארוכים משמשים לרחצה. "פסטיבל 
הסרטים״ השנתי, המתקיים בק־ מאז 1946 , נהנה מיוקרה בי״ל. לק־ 
גם מספנות ותעשיה ניכרת (טכסטילים, חלקי מטוסים, מזצרי־מזזן). 

היסטוריה. ק־ כבר היתה יישוב בימי־קדם, לפחות מימי 
הליגורים. היא היתד, בשלטון הגלים והרומאים, ומראשית יה׳ב 
הסתה תחת חגנת ראשי מנזר לרן ( 1115 ־ 191 ), שישבו באיי לרן 
מול חוף ק׳. ב 1815 נחת נפוליון בק׳, בדרכו מאלבה לפריס. 
התפתחות ק' מכפר־דייגים לאתר נופש החלה משפרסם הלורד בדום 
(ע״ע) שנפש בה עשרות שנים (מ 1834 ), את יפי נופה ואקלימה. 
במאה ה 19 היתה העיר מרכז האצולה האנגלית שבאה לפוש בה, 
ואח״כ משכה עשירים גם מיתר ארצות אירופה. ב 1944 נחתו 
בקרבתה כוחות אפריקניים וצרפתיים, בעת הפלישות לאירופה. 

יהודים גורשו מק׳ ב 1252 וב 1306 . ב 1951 נוסדה בק׳ קהילר. 

בת 30 משפחות וב 1966 הוקם מרכז קהילתי. ב 1969 היו בק' 700 
יהודים. 

קןנאים, אחד הזרמים העיקריים ביהדות במאה ה 1 לסה״ג, 
שהשפיעו על פרוץ המרד־הגדול ועל מהלכו (ע״ע א״י, עמ׳ 

378/80 ). הק' נזכרו בשם 11 ) 1111 >גה 2 ע״י יוסף בדמתתיד,ו, בזיקה 
לאלעזר בן שמעון (ע״ע). שמילא תפקיד מרכזי בנצחון על הרו¬ 
פאים בקרב בית-חורון. ואולם נראה, כי אז כבר היו קבוצה מגובשת 
ששרשיה בראשית ימי המשטר הפרובינקיאלי. 

היסטוריונים שונים זיהו את הק׳ עם אנשי ה״כת הרביעית", 
שיסודותיה הונחו (לפי יוסף), ע״י יהודה הגלילי בעת מפקד קזי- 
ריניוס. השקפות הכת היו כשל הפרושים (ע״ע), אולם חבריה 
נתייחדו באהבתם לחירות, שבה ראו מצווה דתית, וע״ב התנגדו 
לשלטון הרומי בלא סייג. ואולם יוסף מזהה בעקיבות את ממשיכי־ 
דרכו ואת צאצאיו של יהודה עם הסיקריים (ע״ע) ולא עם חק׳. עם 
יהודה הוזכר אצל יוסף גם צדוק הפרושי, כהוגה האידאולזגיה של 
החירות, דיתכן אפוא. שהק׳ נתפלגו לשני ראשים, בגלל הבדלי 
תפיסות! האחד נשאר נאמן לבית יהודה הגלילי, והאחר המשיד 
בדרכו של צדוק הפרושי. 

את עיקר כוחם שאבו הק' מירושלים, והר־הבית שימש מבצרם. 
מנהיגיהם היו מקרב מעמד הכהונה, כאלעזר בן שמעון, זכריה בן 
אבקולם (ע״ע), וכנראה גם אלעזר בן חנניה (ע״ע). מסתבר גם 
שהשם ק׳ מתקשר לפינחס (ע״ע) בן אלעזר הכהן שקינא לר,' (במד׳ 
בה, יא). כן נתקיימה זיקה בין הק׳ לבית-שמאי. 

כבר בראשית המרד מילאו הק׳ תפקיד מכריע והם שגרמו 
להפסקת הקרבנות לשלום הקיסר! אעפ״ב כפעם שלא שותפו בהנ¬ 
הגה הרשמית של ירושלים המורדת. שהורכבה לאחר הנצחון על 
קסטיוס גאלוס, וזאת בגלל מתיחות ששררה בינם ובין חנן בן חנן 
— הדמות המרכזית בהנהגה הזמנית. אחרי שהשתלם אספסיאנזס 


על הגליל וכבש את רוב חלקי הארץ זרמו המוני פליטים לירושלים, 
ובתוכם גדודיו של יוחנן מגוש-חלב (ע״ע). הק׳ ניצלו את שעת- 
הכושר ופעלו נגד השלטון הזמני, שחשדוהו בחתירה להסכם עם 
הרומאים. הכהן הגדול מתתיהו בן תאופילוס, שמונה בידי אגריפס 
השני, הודח, ובמקומו נבחר, בגורל, פינחס בן שמואל איש כפר 
חבתה — סתת במקצועו. כך הוחלפה האוליגרכיה המסרתית במשטר 
דמוקרטי, אד ספק אם בכד הוחזרה עטרת בית־צדוק לישנה, כדעת 
כמה חוקרים. בתגובה התארגנו תומכי ההנהגה הקיימת, בראשות 
הכה״גילשעבר חנן בן חנן ויהושע בן נמלא ומנהיג בית-הלל רבן 
שמעון בן גמליאל, ובעיר פרצה מלחמת-אחים קשה, שהוכרעה עם 
התייצבותם שלאלפי לוחמים מאדום לימין הק׳. הק׳ השתלטו (חורף 
67/8 ) על ירושלים והרגו את ראשי מתנגדיהם. זמן קצר אח״כ חל 
פילוג בן הק׳ לאדומים. 

בשלב זה שיתפו הק׳ פעולה עם אנשי יוחנן מגוש־חלב, ויחד 
שלטז בעיר. כעבור זמן קצר הופיע בעיר שמעון בר גיורא (ע״ע) 
והשתלט על העיר-העליונה. הובר הביא לחלוקת ירושלים בין הק׳ 
— שהתבצרו בהר-הבית בהנהגת אלעזר בן שמעון ונהנו מיתרונות 
טופוגרפיים — ובין אנשי יוחנן. שישבו בעיר־העליונה ונהנו מעדי¬ 
פות מספרית. בזמן המצור מנו הק׳ 2,400 לוחמים בלבד — לעומת 
10,000 אנשי שמעון, 6,000 אנשי יוחנן ו 5,000 אדומים. באביב שנת 
70 , משהופיעו הלגיונות הרומיים, השתלט יוחנן על הר־הבית, 
ומעתד, סרו הק' למשמעתו במידה־מסוימת. בקרבות המצור בלטו 
הק' בגבורתם. נראה שאלעזר בן שמעון וזכריה בן אבקולם נהרגו 
או מתו עוד בזמן המצור. מנהיג אחר, יהודד, בן ארי, נמלט מהעיר 
לאחר נפילתד" המשיד להלחם ונהרג בקרב בראש אנשיו. 

הידיעות על הק׳, חוץ מספרי יוסף, מעטות-ביותר. באדר״נ מדובר 
על שריפת התבואה בירושלים בימי המצור בידי חק׳, ובנוסח 
אחר שם מיוחם המעשה לסיקריים. דברי המשנה (סנ׳ ם', ר); 
"הגונב את הקסוה וכר ק׳ פוגעין בו", מכוונים להלד-רוח לא לקבוצה 
מסוימת. נראה 'שאחד מתלמידי ישו מוגדר כקנא (ע״ע שליחים). 

לקנאות הדתית־לאזמית נתלוותה כנראה גם שאיפה לתמורות 
חברתיות, כפי שנתבטא הדבר בבחירת הכה״ג ע״פ גורל. ללא-ספק 
היו הק' שותפים לתקוות המשיחיות שפיעמו גם בחוגים אחרים 
באומה. ברם, בניגוד לסיקריים, לא פיתחו הק' זיקה מיוחדת למש¬ 
פחה או לאישיות מרכזית אחת, וגם באלעזר בן שמעון לא ראו 
מנהיג בלבדי. אחרי החורבן לא נזכרים הק׳ עוד. 

4 ! 51€0 11714 ! 210101 .נ 1 ן 1 ןת 5 ; 1961 , 10101 ) 4 ' , 100561 ־ 1 . 1 ׳? 

)^ 7 ,ורו 0 ב< 1€1 קק^ . 5 : 1971 ,(^^ 1^X1 ,׳\צ 10 '\־ 114 !בניו^סןסס^'!' !!־זצלזע!!) 

! 20401 ,תז 510 .ע ; 1971 ,(^ X ״ 1 , 51041105 ס״תזסמ 0£ !בחזטסן) 5 ^ 0 ^ 0 ^. 7 
. 1973 ,( 0014 ח. , 103 ו> 1 ) 0 [ 1 ; 11 ) 36 נן 0/010 ת£) 

מג. ש. 

ל|נבוס ( 15 ()בתם 03 ), סוג צמחים ממשפחת הקנביים (הקרובה 
מאדלתותיים [ע״ע]) הכולל מין אחד, ק. תרבותי(ג׳ו 1 זב 5 ס), 

צמח סיבים מקובל מאד, שמזרעיו מפיקים שמן. הק׳ הוא עשב 
חד-שנתי ועפ״ר דו-ביתי! גבהו 3 מ' ויותר! ריחו הריח! עליו 
מסורגים! הפטוטרות ארוכות והטרפים מאוצבעים. העלעלים דמויי 
איזמל ולהם שיניים גדולות. הפרחים האבקניים ערוכים בצורת 
מכבד, והעליניים — כשיבולים. הפרי — אגוזית פחוסה ובה זרע 
אחד, עשיר בשמן ( 30% — 35% ). השורש הראשי מעמיק כדי 2 מ׳ 
ומסתעף מאד, הק- גדל בטמפרטורה אופטימלית של ■ 30 —״ 35 . 
תקופת הבשלת הזרעים 150 — 190 יום, כ 45 יום פחות — עד לאיסוף 
הסיבים. הצמח מעדיף אקלים ממוזג וקרקע פוריה ובד, בית־קיבול 
למים של 70% — 80% ■ 

גבעולי הק׳ פשפשים להפקת סיבים ( 15% — 25% ). פרט לבסיס 
ולקצה הגבעול חלול. לגבעול שתי שכבות סיבים: בטבעת החיצונית 
סיבים ראשוניים שארכם 8 — 40 מ״מ! הטבעת הפנימית המתפתחת 
מהקמביום (סיבים משניים), מצויה בחלקו התחתון של הגבעול 




833 


לןנבדם — קנגדרייס 


834 


וערכה המסחרי קטן יחסית. טיב הסיבים בצמתים הזכריים משובח 
מזה שבנקביים (וע״ע סיב, עמ־ 755/6 ). דרכי הגידול ושיטת הפקת 
הסיבים שונות. בשימוש לתכלית כפולה (סיבים וזרעים) תולשים 
תחילה את הצמחים הזכריים עם פריחתם המלאה! יתר היבול נאסף 
עם הבשלת הזרעים. בשימוש לסיבים בלבד נעשה האסיף בבת-אחת, 
בידיים או במכונות. לאחר ייבוש חלקי של הצמחים שורים את 
הגבעולים במים או משאירים אותם חשופים לטל או לגשם, לשם 
התפסתם באמצעות מיקרואורגניזפים הגורמת להפרדה חלקית של 
הסיבים סהרקסות האחרות. בשלב הבא מנפצים את הגבעולים באמ¬ 
צעות מכונות מיוחדות, ומפרידים בין הסיבים ובין יתר חלקי הצמח. 
הסיבים ארוכים וחזקים! הם אינם מתבלים על נקלה, אך גמישותם 
מעטה. הם פשפשים בהכנת כבלים, חבלים, רשתות, מפרשים, מרב¬ 
דים ושקים. הסיבים מסוג א׳ עשויים לשמש תחליף לפשתן בד,כנת 
אריגי מלבושים, נעורת לצרכי איטום, מילוי מזדנים וכר. 

ש מ ן הק׳ מורכב בעיקרו (מעל 90% ) סחומצות בלתי־רוויות; 
לינוליאית (עד 65% ), לינולינית ( 22% ) ואוליאנית ( 15% ). ערך 
היוד 140 — 170 . שימושו במזון מוגבל מאד. והוא משמש בעיקר 
בתעשיית סבון. צבעים, לכה וכר. — זן מיוחד — ה ק ׳ ההודי 
(ב 110 >ח 1 .ז 3 ׳\ . 0 ) — משמש להפקת חשיש (ע״ע. ור׳ שם 

ציור). 

מניחים שמוצא הק׳ התרבותי מאסיה המרכזית וד,מערבית, 

ושל הזן ההודי — הודו הצפונית־המערבית. עדויות על שימוש בסיבי 
הק׳ מצויות כבר ב 2500 לפסד,״נ והוא נזכר בכתבי הומרוס, גירון, 
הרודוטום ועוד. בספרות המקראית אין לו זכר. 

השטה הכללי של גידול הק׳ בעולם מגיע ל 433,000 הקטר, והיי■ 

צוו—ל 255,000 טונות סיבים ו 30,000 טונות זרעים. בבריה״ס לבדה 
ב 40% משטחי הגידול בעולם — כ 4 ' בייצור סיבים וב 4 ז בייצור 
זרעים 1 את המקום השני תופפת הודו. כן מרבים לגדל את הק׳ 
באירופה המרכזית (רומניה, פולניה, יוגוסלוויה, הונגריה ועוד). 

ש. ה. 

קנברה (ב-נז 6 < 1 ת 1 !:)), הבירה הפדרלית של אוסטרליה! 197,960 
תוש־ ( 1974 ). ק׳ נמצאת בצפון־סזרח ה״טריטוריה של בירת 
אוסטרליה״ מ 4114 ־טעט^!! 2,432 קמ׳יר), יחד 

עם הנפל הפדרלי המיועד לחוף מפרץ־ג׳רוויס מהווה הטריטוריה 
מובלעת במדינת ניו סאות וילז (ע״ע) והיא כפופה ישירות לשלטון 
הפדרלי. ק׳ נבנתה על גדות הנהר מולונגלו. למרגלותיו הצפוניות 
של רכס האלפים האוסטרליים, שפסגותיו נשקפות על העיר ממזרח, 
מדרום וממערב. ב 1823 נוסד במקום יישוב קטן ושמו ץ־ 1 ;א 1 ח €3 או 
׳!זטלהבס (= ״מקום מפגש״ בשפת הילידים). ב 1908 נבחר היישוב 
למקום הבירה המיועדת של הקהיליה האוסטרלית, כפשרה בין 
העדים סידני ומלברן (ע׳ ערכיד,ן). ב 1911 הועבר השטה רשמית 
לידי השלטון הפדרלי. אותה שנה זכתה בתחרות בי״ל הצעת האר־ 
דיכל האמריקני ו. ב. גדיפין (״!))!■!ס ץ:> 1-1 ט 8 -■ 992110 ) לתכנון 
העיד. התכנון המקורי שונה את״ב, אד ע״פ עקרונותיו נבנתה ק׳ 
(מ 1913 ) משני עברי אגם בדלי גריפין המלאכותי: מצפונו — איזור 
המגורים, ומדדומו — קריית הממשלה. גבעת הבירה ( 21 ז 1 ק 2 כ> 
77111 ), המתנשאת מדדום לאגם. מהווה מוקד לתכנון העיד. ממנה 
קורנות בדגם רדיאלי השדרות הראשיות, שהעיקרית בהן חוצה את 
האגם בגשר ומובילה למרכז האזרחי (ה״סיטי") בעברו הצפוני של 
האגם. למרגלות גבעת־הבידד, ולחופי האגם נמצאים בנייני הממשלה 
והפרלמנט. האחרון הועבר פמלברן לק׳ דק ב 1927 , והקמתו טרם 
נסתיימה. מסביב לגבעה נבנה איזור הנציגויות הזרות. פרכז־ד,עםקים 
העירוני הראשי נמצא במרכז האזרחי, וממזרח לו — קדיית האוני־ 
ברסיטד,. רבעי־המגודים נבנו ברחבות רבה — במתכונת של עיר 
גנים — תחילה פצפון למרכז האזרחי, ובשנות ה 60 — כעדי-לווין 
- גם בדרום ק׳. 



?נברה ; בעיטת התסיירר. — איוור הטנזריס עש הכזרכז האזרחי. ברשע — 
אנש נריפי: 


כלכלת העיר מתבססת על מתן שירותי-מינהל בתקף ארצי. חינוך 
גבוד" מעם תעשיה-קלה ותיירות. בק׳ שוכנות האקדמיות הלאומיות 
למדעי הטבע והרוח וד,אוניבדםיטד, הלאומית הכוללת גם מצפה־ 
כוכבים, מכללות לחינוך, טכניקה וצבא וכן את הספריה הלאומית. 
בניית העיר התנהלד, באיטיות עד לאחר מלה״ע 11 . ב 1947 היו בקי 
17,000 נפש בקירוב. משנות ח 50 נמשכת הקמת ק׳ בתנופה המלווה 
גידול-אוכלוסין בשיעור הגבוה-ביותר בין עדי אוסטרליה. 

ר. ננ. 

קעוריים (ט 2 נ> 1 נ>(>( 01 זש 12 \), משפחת יונקים דבת־סוגים! הידועה 
ביותר בסדרת חיות־הכיס (ע״ע). כוללת 17 סוגים בהם 52 
מינים. תפוצתם העיקרית באוסטרליה ובטסמניה, 5 סוגים בגינאה 
החדשה וסוג אחד באיי ביסמרק. אורך גופם (ללא הזנב) 15 — 160 
ם״פ, צבעם אפור בד,יד או צהבהב, עד חום אדמדם כמעט חד־גוני, 
ולמינים מעטים זנב עקוד. 

הסימנים המשותפים לכל בני המשפחה: השיניים החותכות 
גדולות, הניבים לרוב חסדים והסוחנות גדולות ורבות. הנוסחה 
2.13 4 

ברוב בני המשפחד, היא: -— או במינים אחדים מספר 

החותכות העליונות פגיע בכל מחצית לסת ל 6 . הניבים עשויים 
להיעדר ומספר הטוחנות עשוי להגיע בכל מחצית לסת ל 7 . מספר 
המלתעות קבוע. הכיס גדול ופתחו פונה קדימה. הגפיים הקדמיים 
קצרים. הם כעין ידיים המשמשות לחפירת שרשים. הגפיים האחו¬ 
ריים והזנב ארוכים ומפותחים. הבוהן חםד-(חו׳ 1 ־ פבקנגודיל המושק). 
האצבע השניה וד,שלישית מחוברות בקרום. האצבע הרביעית 
מפותחת ומסתיימת בסופר אדור. 

עם הק״ נמנים 3 תת-משפחות; ( 1 ) קנגודיל־המושק 
(!זט] 2 ו 0501 מ 1 מ 030 חת 1 ץ־ 1 ת 51 קץ 77 ), כולל סוג ומין יחיד — היחיד 
במינו. הוא הקטן וד,פדימיסיווי במשפחת חק". ארכו של זכר בוגד 
לכל היותר 34 ס״ם! אודך הזנב 17 ם״מ ומשקל הגוף 500 ג־ בלבד. 
צבעו אפור עד תום אדמדם. גחונו בהיר. כפות הרגליים כהות. דומה 
מאד לחולדה! קרוב ודומה לבני תת-משפחת חולדות-הכים (ר־ להלן) 
אלא שהוא היחיד במשפחה שיש לו בוד,ן ברגל האחורית — בוחן 
נגדית, קטנה וחסרת סופד. הוא יופי, שוכן במקומות לחים, בצל 
עצים וסבך, בגתת נחלים וביצות. מזונו מגוון מאד — פירות, זרעים, 
עלים, חרקים ותולעים. מפריש ריח פושק הדיף. הנקבה ממליטה 
עפ״ד זוג גורים. תפוצתו — מזרח אוסטרליה. 

( 2 ) חולדות-הכים (ט 2 ת 01 ז 0 ז 0 ?), קטנות במידתך. אורך 
גופן, ללא הזנב, 30 — 40 ם״פ. הזנב 15 — 24 ם״פ. משקל גופן כ 15 



835 


קנגוריים — קנדה: גאוגרפיה 


836 


ק״ג. באורח חייהן וב¬ 
צורתן דומות מאד לחול־ 

דות ולעכברים. האזניים 
והרגליים אינן ארוכות 
יחסית כמו בתת־משפחת 
הקנגורים (ר׳ להלן). 

ההריון נמשו כ 40 יום. 

מינים רבים בעלי זנב 
לופתני ובעזרתו הן מעבי¬ 
רות חומר לריפוד הקן. 

רובן צמחוניות, אך יש בהן גם הניזונות מן ההי. פעילות ביום 
ובלילה. עם תת-משפחה זו נמנים 5 סוגים וב 12 פינים. תפוצתם — 
דרוס-מזרה אוסטרליה וסממניה. 

( 3 ) ק ג גור ים (;>וז 1 ז 11 ^ 0110 ז^ב^> 1 ). תת־משפחה הידועה וה¬ 
גדולה ביותר בין חיות-הכים. עמה נמנים 9 סוגים. הה מצטיינים 
ברגליהם האחוריות ובזנבם שהם ארוכים ומפותחים ביותר. הטופר 
הרביעי ברגליים האחוריות גדול מאד. האזניים גדולות. הניבים 
חסרים או שהם זעירים מאד! הטוחנות מותאמות לטחינת עשב. 
הניס מפותח ובו 4 פטמות. בין הסוגים החשובים: קנגורו 
(! 11 ג[ 3010 )\) — הסוג הכולל את הגדולים שבק" ובחיות-הכיס. 
אורו גופם למעלה מ 1 מ/ וכף רגלם — יותר מ 25 ם״מ. אצל בני 
סוג זה אין עונת רביד■ קבועה ומוגדרת אך רוב הנקבות יולדות 
בחורך. ההריון נמשך 30 — 40 יום. הוולד העירום וקצר-הגפיים 
שארבו 2 — 3 ס״מ בלבד צורתו אינה מושלמת. מיד עם היוולדו 
הוא מפלס דרנו אל הכיס המבטיח מזין וטמם׳ קבועה. הוולד 
פתקדס באסיות לאורך שביל לח שהונן ע״י האם בפרוותה. בהחליקו 
אל תוך הכיס נצמד הוולד אל אחת מארבע הפטמות. הפטמה שהוולד 
מכניס לפיו תופחת עד נדי נך שאינו ינול לשלפה. הוא אינו יונק 

נשאר היונקים! החלב 
נלחץ אל הפטמה 
בנוח וזורם הישר 
לתוך גרונו. בדרך זו 
יונק הוא כחדשיים. 

בסך הכל שוהה הוולד 
בניס אפו כ 7 חדשים. 

גם לאחר צאתו מן 
הכיס הוא תוחב את 
ראשו מפעם לפעם 
לתוך הנים כדי לינוק. 

בני סוג זה מתבגרים 
בגיל שנתיים. אורך 
החיים 15 — 20 שנה. 

משקלו של זכר בוגר 
עשוי להגיע לכדי 
70 ק״ג. הזנב. שארכו כמטר אחד, משמש בשעת מנוחה כמשענת — 
כעין .,רגל שלישית״ — ובהגה בשעת ריצה וקפיצה (וע״ע חי, 
עם׳ 303 ). בשעת בריחה עשויים הם לנתר למרחק של 10 מ׳ 
ובמהירות של 48 קמ״ש. — הסוג המוזר ויוצא הדופן בתת-משפחה 
זו הוא קנגורר-אילני (י- 811 ב 01 ז £113 ס), אורך גופו 50 ^— 80 
ס״מ. רגליו האחוריות קצרות ומגושמות. ביחס לכל בני המשפחה. 
הוא כבד-תנועה גם על הקרקע וגם בטפסו על ענפי-העצים. מינים 
אחדים מסוגלים לנתר מעץ לעץ למרחק של נ 9 מ׳. כן עשויים הם 
לדאות מן העץ אל הקרקע עד למרחק של כ 18 מ׳. בסוג זה 6 מינים 
שתפוצתם — צפמ-מזרח אוסטרליה וגינאה החדשה. 

פ. אב. 


קנדה (ו! 33 ח 03 ), מדינה המשתרעת עפ״נ חלקה הצפוני של 
יבשת אמריקה הצפונית (ע״ע) ותופסת כ% משטחה! 

שטחה 9,976.139 קמ״ר, מהם 749,437 קמ״ר שטחי ימות. ק' היא 
המדינה השניה-בןדלה בעולם מבחינת השטח (אחרי בריה״מ). 
אוכלוסייתה 23 מיליון נפש (אומח 1976 ). הבירה — אזטוה. בצפון 
גובלת ק׳ באוקיאנוס הקרח הצפוני, במזרח — באוקיאנוס האטלנטי, 
במערב — באוקיאנוס השקט ובאלסקה, ובדרום — באה״ב. מיקומה 
בתחום האקלים הארקטי, פני-השטח ההרריים והמבותרים וטיב 
הקרקעות השפיעו השפעה מכרעת על תפרוסת האונלוסיה ועל 
ההתפתחות הכלכלית. האזורים המאוכלסים משתרעים לאורך רצועה 
צרה בדרום ק׳, המהווה כ % משטח המדינה כולה. שאר האזורים 
מיושבים בדלילות רבה. כ 8% מפני השטח משמשים לחקלאות 
ו 25% הם שטחי יערות. 

גאוגרסיד״ עס׳ 836 ; אקדים, עם׳ 839 ! צומח, עמ׳ 840 : חי, עמ׳ 841 : 

אוכלוסיח, עם' 842 ! כלכלה, עם׳ 845 ! חוקה ופשפר, עב׳ 852 ! 

משפט, עם' 852 ! כוחית מזוינים, עם׳ 852 ! חינוך, עם׳ 853 ! ספרו- 

ירח, עם׳ 854 ! היססוריוז, עם׳ 656 ! יהודים, עם' 859 , 

המבנה הפיסי. ניתן לחלק את ק׳ ל 6 יחידות פיסיוגרפיות: 

1 ) המגן הקנדי ( 51110111 !! 0393313 ) משתרע בצורת פרסת-סוס 
סביב מפרץ הדסון (ע״ע), עפ״נ שטח של 5.14 מיליון קמ״ר, ותופס 
כמחצית משטח ק', הוא בנוי סלעי גרניט, גנייס וסלעים מטמורפיים 
אחרים, וכן סלעים געשיים מד.תקופה הפרה-קמברית. בתקופה זו 
עבר האיזור תהליכי קימוט וסחיפה (ע״ע) שהותירה פני שטח 
סחופים נרחבים. גבהו הממוצע של המגן כ 600 מ׳! רק בשוליו 
הצפוניים מגיעים פני השטח ל 2,000 מ', ובשוליו הדרומיים — 
ל 1,500 מ׳. תקופה ארוכה היו פני המגן נתונים לפעילות קרחונים, 
וכתוצאה מכך הם משופעים בימ 1 ת גדולות, בנהרות ארוכים, 
באסלןרים ובגבעות מידניות! בשולי תפוצח הקרחונים הורבדה 
רצועה רחבה של אדמות חרסית וסין המהוות בסיס לחקלאות. המגן 
הוא מקור חשוב לאוצרות-ד,טבע של ק׳ (ניקל, אבץ, אסבסט, כסף, 
זהב, נחושת. אורן, טיטן). הצמחיה הטבעית שלו היא מקור חשוב 
לתעשיית עץ ונייר — מועדולות בעולם, חלק מהנהרות משמשים 
להפקת כוח הידרו־חשמלי. 

2 ) איזור הרי האפליצ׳ים (ע״ע) משתרע לאורך 
הגבול המזרחי של היבשת, מחופי דרום קויבק עד קצה חצי-האי 
גאספה ( 03590 ) בצפון! הוא כולל גם את הפרובינציות שלחוף 
האוקיאנוס האטלנטי. רכסי ההרים, הבנויים סלעי-יםוד (גרניט), 
סלעי-משקע וסלעים מטמורפיים מהתקופה חפלאוזואית, עברו 
תהליכי קימוט והרמה. ההרים סבותרים מאד ופסגותיהם מגיעות 
ל 1,200 מ"! שטחי המישורים בתחומם מעטים (מרכז ניו־ברנזוויק, 
פרינס אדוארד אילנד, איי מגדלן). חופי הפרובינציות האטלנטיות 
מפורצים מאד, רדודים ומתאימים לדיג (בעיקר נלבה סקושה וניו- 
פנדלנד [ע׳ ערכיהן]). הנהרות של איזור האפליצ׳ים קצרים (מלבד 
הנהר סינט ג׳ון [ 01111 ! . 51 ]) ואינם מתאימים להפקת כוח הידרר 
חשמלי (וע״ע ניו-ברנזויק! פרינם אדוארד אילנד). 

3 ) איזור הקורדי.ןרה. זוהי רצועד. הררית הנמשכת 
בכיוון צפץ-דרום לאורך השוליים המערביים של ק׳. היא בנויה 
3 מערכות־הרים ראשיות, שקומטו בתקופת השלישון, וביניהן רמות 
ואגנים נרחבים. 

א) את מערכת ההרים המזרחית בונים רכסי הרי הרוקי (ע״ע) 
הגבוהים, הפכוסים בחלקם קרחונים: פסגתם הגבוהה בהר רובםון 
( 11011500 ) — 3,954 מ', גבולם הצפוני בנהר ליארד! מצפונו יוצרים 
הרי מקנזי וריצ׳רדסץ שבתחום פרובינציית יוקון(ע״ע) את המשכה 
של המערכת המזרחית. לאורך גבולם המערבי של הרי הרוקי מצוי 
עמק-מרזבה עמוק (!!סססזד . 11115 ז(! 01 ס> 1 ), מהארוכים בעולם 
( 1.770 ק״מ), הנמשך מצפון־מערב מונטנה שבאה״ב עד לדרום 



רזנמרדהחי^דה 5 טםזחץזם-.ו(מ^'.) 



9 גג(ר( )!סור ( 07 | 9 מ 1 & 3 <ק 0 ץ^ 2 ^|) 
:זגורדנוה עדיין זזכיש 





837 


קנדה: גאוגרפיה 


838 



יוקון. ממערב לו מאופיין האיזור באגנים. 
בעמקים וברכסי־הרים מקומיים, המת¬ 
נשאים לגובה של 2,400 — 3,000 מ' 1 הרי 
קולאמביה בדרום והרי אומינקה(ב 0 :)ם 1 ומ 0 ) 
וקסיאר (זב 1 ! 5 גס) בצפון. החלק הדרומי־ 
מרכזי של קולמביה הבריטית (ע״ע) הוא 
רמה נרהבת הידועה כרמה הפנימית. 

ב) רכסי מישור־החוף משתרעים מ¬ 
מערב לרמה הקולמביאנית! מצפונם הרי 
סינם אליאס ( £1135 . 51 ), שבהם מצויה 
הפסגה הגבוהה בק' — הר לוגן( £0830 ) — 
6,050 מ'. הרים אלה מכוסים בהלקם 
קרחונים. חופי האוקיאנוס-השקט שממערב 
לסערכת־הרים זו מפורצים מאד ומשופעים 
בפיורדים. 

ג) רצועח חררית מקוטעת, חמופיעה 
בתחום האיים ונקובר (ע״ע) והמלכה 
שרלוט שבאוקיאנוס השקט, והמשכה בהרי 
אלסקה. 

את איזור הקורדיירה הקנדי מנקזים _ _ 

הנהרות הגדולים קולמביה (ע״ע), פריזר 
בדרום ויוקון בצפון; הם משמשים מקור 
חשוב להפקת כוח הידרו-חשמלי ועמקיהם משמשים לחקלאות. 
אוצרות-הטבע של האיזור ההררי המצויים בתהליכי-הפקה הם: אבץ, 
נח־שת, עופרת, זהב, פחם וכספית. שטחי יערות נרחבים משמשים 
מקור לתעשיית פץ ונייר. ובחופים מפותח ענח הדיג. 

4 ) איזור המישורים הפנימיים. זהו חבל מישורי- 
גבעי, התופס כ 18% משטח המדינה ומשתרע בין הסגן הקנדי במזרח 
לד.רי הקורדיירד. במערב. פני השטח נמוכים, ועולים בהדרגה מ 300 
מ־ במזרח ל 1,200 מ׳ לרגלי הרי-הרוקי שבמערב. בעבר היה כל 
האיזור מכוסה כיסוי עבה של קרחונים! בחלקים נרחבים שלו 
מצויים משקעים קרחוניים, חרסית ומורנות, והלקו המזרהי משופע 
בימות קרהוניות מהגדולות בק׳: ימת הדובים הגדולה, ימת העבדים 
הגדולה. ימת אתכסקה וימת ויניפג. בהלקיו המזרחיים חשופים 
סלעים מהתקופה חפלאוזואית, ובחלקיו המרכזיים והמערביים — 
סלעים מהקרטיקון ומהשלישון (וע״ע אלברטה! סניטובה! ססק־ 
ציוון). את האיזור מנקזים הנהרות הגדולים סקנזי (ע״ע), פים 
וססקצ׳וון. אזורי העיבוד החקלאי מרוכזים בחלק הדרומי של המי¬ 
שורים הפנימיים, וזאת בשל הקרה והכפור השוררים ברוב ימות 



מונטריאול — הנדו 5 ה בערי קנדה 


קנדה; חלוקה פיסיח 

חשנה בחלקים הצפוניים. המישורים הפנימיים הם מקור חשוב 
להפקת נפט, גז טבעי ופחם ביטומני. אשלגן וגבם (וע״ע קרחון). 

5 ) מישורי הימות הגדולות (ע״ע) — סינט לו- 
ר נם (ע״ע). זוהי רצועה מישורית צרה המשתרעת בין הסגן הקנדי 
בצפון ורכסי הרי האפליצ׳ים במזרח. שטחה קטן בהשוואה לשאר 
חלקי ק', אך בתחומה מרוכזים 63% מאוכלוסי ק׳ והיא המרכז 
התעשייתי הראשי של המדינה. בתחומה נמצאות הערים הגדולות 
מונטריאול, טורונטו ואוטוה הבירה (ע׳ ערכיהן). מישורי הימות 
הגדולות שבמערב עוצבו בפעילות קרחונים! פני השטח מכוסים 
גבעות מורניות, עמקי נהרות רחבים ורדודים שעיצבו הקרחונים, 
שטחי חרסית, טין וסחח קרחוני. במזרח מצויה רצועת גבעות 
נמוכות וחשופות, הבנויות סלעים פרה-קמבריים — המשכו של 
המגן הקנדי, המניע עד להרי אדירונדק שבצפון מדינת ניו־יורק 
באה״ב. ממזרח לרכס זה משתרעים מישורי הנהר סינט לורנס! 
מאפיינים אותם פני שסח נמוכים, הסכוסים סלעי-משקע ימיים 
שהושקעו בתקופה שלשון של הים חדרה לאיזור זה, וכן משקעים 
אלוביאליים שהשקיע הנהר, בתוך שכבות סלעי-המשקע (אבן־גיר, 
צפחות) מבצבצים איי סלעים פרה-קמבריים, היוצרים גבעות המת¬ 
נשאות מעפ״נ השטח המישורי, וכן 8 הרים שנוצרו עקב פעולות 
געש. המערבי שבהם הוא מאונט-רויאל שבמונטריאול, המתנשא 
לגובה של 235 מ׳. האיים שבמפרץ סינט לורנס הם המשכו של 
סלע זה, הנהרות הראשיים המנקזים איזור זה הם סינם לורנם 
ואוטוה (ע״ע), המהווים סקור חשוב לכוח הידרו-חשמלי. 

6 ) א י ז ו ר האיים ה א ר ק ט י י ם. זו קבוצה של יותר מ 56 
איים, המשתרעים מצפון למגן הקנדי עפ״נ שטח של כ 1.2 מיליון 
קמ״ר; הגדול בהם הוא האי בפין ( 110 ) 83 ) — 473,391 קמ״ר. 
בדרום ובמערב מישוריים פני השטח באיים, ואילו בצפון נמשכים 
רכסי-הרים גבוהים ומבותרים (.! 1 ^ 100011130 ), שפסגתם הגבוהה 
מתנשאת לגובה של 2,500 מ', מחקרים רבים בוצעו באיזור זה 
בחיפוש אחר אוצרות-טבע, ובשנים האחרונות נתגלו מאגרי נפט 
וגז. האיים מכוסים ברובם שדות קרח וטונדרה (ע״ע). וע״ע 
ארקטיס. 

הידרוגרפיה. פני השטח בק׳ מכוסים רשת צפופה של 
נהרות, תעלות וימות, שכמחצית מימיהם נשפכים למפרץ הדסון 


839 קנדה: גאוגדפיה; אקלים; * 1 מח 840 


הטמפרטורה והמשקעים בתחנות טיפוסיות בקנדה; הטמפרסורה — כמעלות צלסיוס, המשקעים — במ״ם 


פ 1 ירט סימפסון 

הליפפם 

קויבק 

אוטווה 

ריבדזור 

ויניפג 

פנסיקטן 

ונקובר 


החבלים 

הצפוניים־ 

מערביים 

חוף 

האד 7 יא 1 ום 

האטלנטי 

טינס לורנס 
התחתון 

מזרח 

אונטריו 

הקצה הדרומי 
של חצי האי 
אונטריו 

פרובינצית 

הפרריות 

רצועה יבשה 
בקילמביה 
הבריטית 

הוף 

האוקיאנוס 

השקט 


-26 

-4 

-11 

-11 

-4 

-17 

-3 

3 

טמס׳ סגייצעת ינואר 

17 

18 

19 

21 

22 

20 

20 

18 

סמ 8 ׳ ממוצעת יולי 

505 

1.370 

1,143 

890 

787 

508 

280 

1,447 

משקעים בשנה 
בממוצע 


ולמיצר הדסון. הימות הגדולות הן גם הגדולות שבתחום ק', ואליהז 
מצטרפות ימת ויניפג. ימת העבדים הגדולה וימת הדובים הגדולה 
(ר׳ לעיל). הנהר הארוד־ביותר הוא מקנזי. הנהר סינט לורנם הוא 
הארוך סביו הנהרות הנשפכים לאוקיאנוס האטלנטי, והנהר פריזר 
הוא הארוך בנהרות הנשפכים לאוקיאנוס השקט. את נהרות ק׳ 
מאפיינים מפלים ואשדות לאורך מסלול זרימתם; המפורסםים 
שבהם הם ספלי הניאגרה (ע״ע). 

גאול וגי ה, ע״ע אמריקה הצפונית, עמ׳ 216 — 227 . 

; 952 ! תז 4 ג 1111 ? .׳ 1 ,ח 

,[ . 51 ,מ ;* 1966 . 1 וה 11 ו 14 וה 1 >€ ; 195$ 

7/19 . 0 ; 1966 ,׳ 11€1 ח 0 ז 7 911€ ז 1 / 7/19 .(•!>>) 

^ 0 ^ו^|קס^ 0 ^^ נו 1 זת £0 [- 31 ^\ . 7 ;* 1967 ( 0 ו^ 0 ו^(ז 1 

^ 1 ז 0 ! 1 זז 1€ ? 7901 115 ־.^ ,ת 3150 '׳\\ ; 1968 ,ו 7 {) €1011 -ו!}-( %19 ו 1 

. 1968 
ת. ר. ו, 

האקלים של ק׳ יבשתי קר. התרפים ארוכים וקרים והקיצים 
קצרים וקרירים. 3 גורמים קובעים את תנאי האקלים של ק׳; 
ג) השתרעותה בתחום קווי-רוחב צפוניים מקנים למדינה את 
אקלימה הקר; במחציתה הצפונית שוררים תנאים של אקלים ארקטי 
וסוב-ארקטי. ובמחציתה הדרומית — תנאי אקלים ממוזג קר. 
רצועה צרה שמאפיינים אותה קיצים חסים נמצאת בקצה הדרומי־ 
מערבי של ק' ובחצי־האי אונטריו; 2 ) מבנה פני השטח: הרצועה 
ההדרית הנמשכת לכל אודך החוף הסעדבי, ומאידך גיסא, המישו¬ 
רים הנרחבים שממזרח, הפתוחים לחדירת גלי־קור מצפון; 3 ) זדמי 
המים החמים העוברים לאורך חופיה המערביים של ק׳ וממתנים את 
תנאי האקלים. השפעת האוקיאנוס האטלנטי אינה רבה בשל כיוונם 
המערבי־מזדתי של גושי־האוויר הגדולים השולטים באיזור. וע״ע 
אמריקה הצפונית, עם׳ 227 — 230 . 

הטמפרטורות בחדשי החורף סתונות בחופים שבמערב 
זבדרום־מזרח, אך יורדות בהדרגה כלפי פנים היבשת וכלפי צפונו; 
הטמפ׳ החדשית הממוצעת בחורף יורדת סחחת ל • 0 בכל חלקי 
המדינה, פרט לפינה הדרומית־מערבית של ק'. הטספ' הנמוכה־ביותר 
בתחומי ק' (״ 63 -) נרשמה בסנג שבחבל יוקון. חטמפרטורות הממו¬ 
צעות בינואר באזורים המיושבים שבמזרח ק׳ הן בין • 12 - ל" 4 -. 
בפרריות שבמערב — בין ' 18 - ל ״ 12 ״, לאורך החוף המערבי 
ובאי ונקובר — ״ 3 . וביוקון ובחבלים הצפוניים־מערביים — בין 
' 23 - ל ״ 24 -. הטמפרטורות יורדות מאד באזורים הארקטיים (ע״ע 
ארקטיס), הנמלים שבמערבה ובדרום-םזרחה של ק׳ חפשיים 
מקרח, אך בפנים היבשת קפואים הימות הגדולות והנהרות הנשפכים 
אליהן כ 3 חדשים, מאמצע דצמבר ואילך. הימות שבצפון-מערב 
מפרץ הדסון קפואות 7 — 8 חדשים בשנה. בקיץ עולות הטמפרטורות 
כלפי פנים היבשת, בכל הרצועה הדרומית המיושבת של ק׳ הטמפ' 
הממוצעת ביולי היא • 16 , במספר אזורים הסים בדרום אונטריו — 
• 21 . ובמספר אזורים בפנים היבשת נרשמה טמפ׳ ממוצעת של • 32 . 
במפרץ הדםון (בשל הסים הקרים) ובאזורים הארקטיים בצפון 
הטספ׳ הממוצעת ביולי היא מתהת ל • 10 . 


כסות המשקעים השנתית הממוצעת היורדת עפ״נ יותר 
ממחצית שטחה של ק• נמוכה פ 500 ס״מ. עונת המשקעים אינה 
שווה בכל המדינה: לחוף האוקיאנוס השקט יורדים המשקעים 
בעיקר בחורף, בחלקיה הפנימיים של המדינה — בעיקר בקיץ, 
ולאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי יורדים המשקעים באופן שווה 
בכל השנה. כמות המשקעים הגדולה-ביותר (כולל שלגים) יורדת 
ברצועה ההררית המערבית, החוסמת את זרמי-האוויר המערביים 
מהאוקיאנוס השקם וגורמת למשקעים אורוגרפיים; בחורף יורדים 
באיזור זה 2,500 ס״מ ומעלה. כסות המשקעים הגבוהה־ביוחר בהוף 
האוקיאנוס האטלנטי היא 1,300 מ״ס. ככל שהטמפ׳ באוויר נמוכה 
פוחתת כסות המשקעים השנתית, ולכן קטנות מאד כסויות המשק¬ 
עים הנוזלים והמוצקים היורדים בצפון ק' ובחלקים הפנימיים של 
היבשת. האזורים היבשים־ביותר הם האיים הארקטיים, שבהם 
יורדים 120 ם״מ בשנה, מחציתם שלגים, ואזורי הפרריות הדרוסיים־ 
מערביים ועסקי קולמביה הבריטית, שכמות המשקעים השנתית 
בהם 250 — 380 מ״מ. בקרבת הימות הגדולות עולה כמות המשקעים, 
ובמונטריאול כמות המשקעים השבתית הממוצעת היא 1,000 מ״מ. 
שלגים יורדים ברוב חלקי ק׳ וכמותם רבה בהרי הרוקי ובמישור 
סינט לורנס. ס, 

צומח. ק׳ נכללת ב 4 אזורים פיטוגאוגרפיים עולמיים: האר¬ 
קטי, אמריקה האטלנטית, הפרריוח ואמריקה הצפונית הפציפית, 
ובהתאם לכד עשירה ומגוונת צסחייתה. גם הצוסח שלה מגוון־ 
ביותר ומכיל סיפוסי-יער רבים, טיפוסי-טונדרה אחדים. פדריות, 
יערות-פרקים, אחווים וביצות כבול. 

1 ) ה ט ונד ר ה. המוגבלת לאיזור הקוטב ולמדרגות האלפי־ 
ניות של ההרים. תופסת משטח ק׳. היא אינה אחידה לא במראה 



ימח לואיס והרי הרוקי בחחום ה£ארק הלאוסי מ.־*׳ דרוס-טעיב א 5 נרםה 






841 


קלדה: צוטח ז ח' ז אונלוסיה 


842 


ולא בהרכבה. הצומח כולל עשבים ובני-עזיח ירוקי־עד ונעדר מפנו 
צומח עז: הברות צמחים רבות מורכבות מחוויות וטחבים שונים: 
בתות ננסיות מאוכלסות במינים רבים של משפחת האברשיים! 
הסלעים מאוכלסים בחברות צמחים של בני־שיח קטנים שלעליהם 
מבנה כסרומורפי. 

2 ) היער, שהוא עשרה והדרה של ק׳, מכסה 3.1 מיליון 
קמ״ר, 46% משטחה. מרחביו חולקו בין־השאר לאזורים אלה: 
א) האיזור הצפוני תופס יותר מ% של שטח היער בכלל, מהווה 
תנורה רחבה מדרום לטונדרה ומתמשך מניופנדלנד במזרח עד 
הרי הרוקי במערב ועד אלסקה בצפון־מערב. באיזור זה נכללים 
45 טיפוסי יערות. העצים הבולטים הם המחטניים. ובייחוד האשוחית 
הלבנה האש־חית האדומה (?."!;!!!ז .ק) והארזית 

( 13 נ €1 נ 1 ג 1 1x ז 1,3 ), והם השולטים במקומות הלחים. כן מרובים 
כאן מאד — בייחוד בחלקים המזרחיים והמרכזיים של האיזור — 
אשוח הבושם ( 83153:1153 5 :> 1 ל\/} ואורן בנקסיאנה (-;!חגל 3 ט 111 ק 
513113 ), ואילו במערב שולט האשוח האלפיני ( 3 )ז 10 ת 30 5 ט 10 ?). 
בחלקים הדרומיים של איזור זה כבר מצויים הרבד, עצים נשירים 
רחבי־עלים כגון מיני צפצפה ושדר ( 13 ט] 85 }: ב) מדרום לאיזור 
(א) נמצא יער נ ש י ר — המוגבל בעיקר לחלקה המזרחי של ק׳ — 
ובו בין־השאר פיני אדר. אולמוס, אשוח וטיליה, והרבה מיני אלון. 
מדרום חודרים אל איזור זה גם עץ הצבעונים (ח״- 1111 ז 15 > 0 ״ 1.1 
ר>ז 1£5 ק 11 ט 1 ) , סספרם ( 31814301 צ 3 ז 33553£ ) ומיני ערמון. דולב, 
מגנוליה ופקן! ג) יער של איזוד הימות הגדולות — סינט־לורנס, 
הרכבו מעורב ממחטניים (אורן, צוגה [ 1X5083 . אשוח ואשוחית) 
ומעצים רחבי־עלים (שדר מזרחי [ 051173 ], אגוז, פקן, אדר, מילה 
ואשור)! ד) איזור היער המערבי. שולט כאן היער הידוע מקולסביה 
ומאורגון שבאה״ב. בין־השאר בולט כאן אשוח אנגלמן ( 3 ;> 11 ? 
1 וחחבו״ 851 ה 5 ). 

במישורים הדרומיים של קי יש מרחבים עצומים של פ ר ר י ו ת; 

אלו אינן אלא ערבות דגניים, שהן המשכן של הפרריות האפריקניות 
שבדרום־המערב התיכון. בתור מעבר בין הפרריה ליער מצויים 
בק' שטחים גדולים של יער־פרק. שאינו אלא תצורה של עצים 
(מיני צפצפה, אדר. אלון ועוד) מפוזרים מאד, הבולטים מתוך 
הרקע הצפור- של הדגנים. 

,(. 0 ^נז : 1:1 ) 1 *^ 111 )}€^€¥ 11 ו-וו 111 >^ז .ו> 1 ו$ז 0 ין .: 1 

.? 195 
גי, ז, 

החי בק׳ נכלל בתחום חבלים אחדים של ממלכת החי הנארק־ 
טית; הארקטי, הבוראלי (קנדי) והסונודי. ככל שהן צפוניות־יותר 
מגלות פאונות החבלים הללו מידה רבה והולכת של דמיון לאלו 
של חבלים מקבילים בממלכה הפלארקטית. לפיכך ניתן לד,בחין בק׳ 
ביחידות הפאוניסטיות דלקמן: חי היערות המעורבים — 
באגן הימות הגדולות, חי ה ס ר ר י ו ת — שולט בהן היסוד הסונורי 
(איוור זואוגאוגרפי של דרום אמריקה־הצפונית, מהשם 500013 ), 
חי היערות המחטניים (טיגה) — שולט בו היסוד הבוראלי 
שרבה קרבתו לחי הטיגה האיראסית, חי ה ט ונדר ה — שהוא 
כמעט זהה לחי של איראסיה. לבד מאלה קיימת קבוצה של בע״ח 
המצויים במרבית שטחה של ק׳ (ואף של אמריקד, הצפונית), חוץ 
מחבל הטונדרה, ועמה נמנים יונקים שונים ועופות קיציים רבים. 

1 ) ביערות המעורבים מייצגים אח היסוד הסונורי 
היונקים האפייניים, כגון: אייל לבן־זנב (- 7,181013 0403011005 
00.5 ), שועל אפור ואתרים, העופות היציבים. כגון: עורבני כחול 
מצוי ( 31151313 3 }] 01 סס 073 ), נקר־עצים פלומתי ( 5 סנ] 030 ז 11 ס: 1 ם 

008053005 ) ועוד: והקיציים, כגון; חטפית-פיוי ירוקה ( 00,1101105 
3115 ז 71 ), קיכלי־היער חסמוסי ( 10051011113 1X710310813 ) ואחרים. 
כן מצויים זוחלים ודוחיים סונוריים אפייניים. 


2 ) מיונקי הפרריה הגדולים עדיין מצויה בק׳ האנטילו- 
קאפרה כנציג היסוד הסונורי. עוד נמנים עם יסוד זה יונקים, כגון: 
הגירית האמריקנית , 05 ־י.ט 3 ^נ) X3x1 ), עכבר־השק המערבי (- X 80 
801133 1175 ! 10 ז 1 ) ועוד: עופות; שכווי הפרריה הגמלוני (- 3 ק 1 ^ז X7 
1110 ^ 30 1103805 ), זרזירנית האחו המערבית ( 00810313 5101113113 ) 
ועוד. זוחלים, כגון: זעמן־השיחים הצרבתי (* 3111 ז 815 < 11101 ס 783 }. 

3 ) היסוד ה בורא לי השולט בטיגה הקנדית מיוצג ע״י 
יונקים ועופות הולארקסיים. בטיגה נשתמרו גם אוכלוסיות שרידיות 
של שוכני היער הנשיר והפרריה, ובעיקר האייל הקנדי (או הופיטי 

[ 330311011515 001705 ]) והביזון האמריקני. הזוחלים וד.דוחייס בטיגה 

מועטים. מוגבלים בתפוצתם לטיגה המישורית ולסונדרת היער הם: 
הקריבו (או אייל הצפון [ 3311800 83081101 ]), הנברן צהוב־אף 
( 3810101810115 811310105 ) ועוד. בטיגה ההררית. בטיגת הגשמים 
של חוף האוקיאנוס השקט ובאיזור האלפיני ההררי מופיעים בע״ח 
שאינם מצויים או המצויים מעט בחבלים אתרים של הטיגה, כגון: 

כבש קנדי ( 33031130515 0715 ), צפיר־ההרים האמריקני ( 013301005 
30131133005 ) , אייל פדרי ( 830,10005 03103011305 ) ועוד. 

4 ) ב ט ו נ ד ר ה הקנדית מצויים יונקים גדולים, כגון: כבש 
המושק ( 0105383105 071805 ) ואייל הצפון הטונדרי ( 31 :( 83081 
31311305 ). הטורף הגדול־ביותר הוא הדוב הלבן ( 105 ^ X83131 
01311111005 ), שהוא הולארקטי (בדומה לשועל השלג [ 37 ק 10 ל 1 
5 סק 1380 ) ולארנבת הארקטית [ 3130305 05 ק: 13 ], ועוד). 

עמ. ב. 

אוכלוסיית ק׳ מהווה כ 9% מאוכלוסיית אמריקה הצפונית. 
־,רכבה קשור בגלי־ההגירה הגדולים מאירופה, שהחלו במאה ה 17 
עם בוא המתיישבים הראשונים הצרפתים והבריטים, המהווים עד־ 
היום את רוב תושבי המדינד,. מספר האינדיאנים ור,אסקימואים 
הגיע בראשית ההתיישבות האירופית לב 220,000 נפש: כיום הם 
מהווים כ 1,4% מכלל האוכלוסיה. 

האינדיאנים, שמספרם פגיע לכ 295,000 נפש (אומדן 1971 ), 
מרוכזים בס 550 שבטים ( 830115 ) בתוך 2,200 שמורות שהוקצו 
להם עפ״נ שטח של כ 2.5 מיליון הקטר. מצבם הכלכלי ירוד: רק 
25% מהם התערבו בתושבי ק' והם מפוזרים בכפרים ובערים 
(ע״ע אמריקה, עמ׳ 148 — 150 , 203 — 204 ). האסקימואים (ע״ע), 
שמספרם 18.000 נפש (אומדן 1971 ), מפוזרים בצפון המדינה 
במחנות וביישובים שבהם 20 — 500 נפש, ורובם חיים בעוני רב 
(ע״ע אמריקה, עמ׳ 150 — 153 ). פיזורן של קבוצות הלאומים אינו 
אהיד בתחום המדינה, ור,דוגמות הבולטות הן הפרובינציות: ניו־ 
פנדלנד — ש 94% סתושביד, הם בריסים, קויבק — ש 81% מתו¬ 
שביה הם צרפתים; הטריטוריות הצפוניות־מערביות — ש 85% 
מכלל אובלוםיד,ן הם אינדיאנים ואסקימואים. 


טבלה פס׳ 1 

הרכב האוגלוסיה בקנדה 


(ארמח) 

1971 


% 

האוכלוסיה 

יזקבוצה יזאתנית 

44.6 

9.624,115 

מהאיים דזבריטיים 

28.7 1 

6.180.120 

צרפתים 

6.1 1 

1.317.200 

גרמנים 

3.4 

730,820 

איטלקים 

1.4 

296.945 

יהודים 

2,0 

425,945 

הולגדים 

1,5 

316,425 

פולנים 

2,7 

580.660 

אוקראינים 

6,0 

1.291.680 

אירופים אחרים 

1.4 

3131000 

אינדיאנים 

ואסקימואים 

2,3 

491,625 

אתרים 




843 


!ןנדזז: אובלופיה 


844 



קנדה: צפיפות אוכלוסיה 


גלי־ההגירה הגדולים מאירופה (אחרי המאה ה 17 ) היו בשנים 
1901 — 1911 ואחרי מלה״ע 11 , כשהגיעו יותר מ 3 מיליון מהגרים. 
גלי־ד,הגירה הגדולים מאה״ב היו בשנים 1776 — 1783 , כשעברו אלפי 
מתיישבים, נאמני ד,.כתר" הבריסי(הנקראים כיום 0 ז 1 קבת£ 
8 ]! 311 ן 1.0 }, למושבות שבקרבת הים שהיו בתחום האיזור שנקרא 
אמריקה הצפונית הבריטית. ב 1789 הגיע גל נופף של אפריקנים 
לאזורי המישורים בק׳ כדי לתפוס שטחים פתוחים וריקים. ב 1790 
היתה כ 4 ( מתושבי ק׳ ממוצא אמריקני. 

ייחודם הלאומי של הצרפתים נתגבש במשך דורות ארוכים של 
שלטון בריטי, במסגרת הפליה לרעה מבחינה חברתית וכלכלית. 
הם התאפיינו עד העת האחרונה בריבוי טבעי גבוה, ברמה כלכלית 
נמוכה ובאתח בפרי גבוה בהשוואה לחלק האנגלי-קנדי של האוכ■ 
לוסיה. ויחודם הלאומי והתרבותי והמגמות האוטונומיסטיות ואף 
בדלניות הנובעות ממנו הם מבעיות־היסוד של ק׳ (ר' להלן, עמ׳ 
859 וע״ע קויבק). 

גידול האובלוסיה בק׳ ם 1871 ועד היום הוא בעיקרו תוצאה של 


טבלה מנד 2 

הערים שאוכלוסייתן מעל 100,000 נפש 


האוכלוסיה 1974 (אוסדן) 

(איזוד מסדופ^ליטני) 

שם העיר 

2,798,000 

מוגסריאול • 

2,741,000 

ט 1 רונס 1 • 

1,137,000 

ונקובר • 

626,000 

א 1 םלה (הבירה)• 

570,000 

ויניפג • 

529,000 

אדמנסן• 

520,000 

המילסן • 

499,000 

קויבק • 

444,000 

קלגרי • 

311,000 

סינם קתרינז—ניאגרה • 

296,000 

לגדן• 

266,000 

וינדזור• 

238,000 

קידנר• 

224,000 

הליפכס • 


• ע״ע. 


טבלה מס׳ 3 

חלוקה מינהלית של קנדה 


% מכלל 

אוכלוסיה באלפים 

שטח 
קמ״ד •• 


הארכלוסיה 
בק׳( 1973 ) 

אומדן 

1974 

מפקד 

1971 

פרובינציה 

7.6 

1,714 

1,628 

661-185 

אלברסד. " 

10.5 

2,395 

2.185 

948,596 

קולמביה הבדיסית * 

4.5 

1,011 

988 

650,087 

מניסובה • 

3.0 

662 

635 

73,437 

ניו־ברנזייק • 

2.4 

542 

522 

404.517 

נייפנדלנד " 

3.6 

813 

789 

55,490 

נלבה סקושה♦ 

35.9 

8.094 

7,703 

1,068,582 

אונטריו * 

0.5 

117 

112 

5,657 

פרינם אדוארד 
אילנד • 

27.5 

6,134 

6,028 

1,540,680 

קויבק • 

4.1 

907 

926 

651,900 

ססקצ׳וון • 





חבלים 

0.1 

19 

18 

536,324 

יוקו]ן * 

0.2 

38 

35 

3,379,683 

החבלים הצפיניים־ 
מערביים 


• ע״ע, 

י* כולל אזורי מים. 


גידול טבעי, להוציא התקופות של גלי־ההגירה ( 1901 — 1911 ואחרי 
מלה״ע 11 ) ששיעור־הגידול בהן הגיע ל 3% בשנה. שיעור־הגידזל 
בשנים 1970 — 1973 היה 1.2% בשנה. מספר המהגרים הנכנסים לק' 
פדי שנה הוא קטן, ב 1973 נכנסו 184,200 נפש. שיעור הילודה, 
שהיה גבוה בשנות ה 20 ( 29.3 לאלף), ירד ל 20.1 לאלף ב 1937 , 
ועלה שנית אחרי מלה״ע 11 ל 28.9 לאלף ב 1947 . שיעור זה נשאר 
יציב עד 1959 , או מאז ירד ל 15.5 לאלף ב 1973 . אם ייפשן שיעור־ 
גידול נמוך זה, יגיע מספר תושבי ק׳ ל 244 מיליון נפש בשנוח 
ה 2000 (כולל כ 60,000 מהגרים בשנד,). שיעור התמותה — 7.4 
לאלף ( 1973 ) — הוא מד,נמוכים בעולם. 28% ( 1973 ) מאוכלוסי ק׳ 
הם גילאים מתחת ל 15 , ו 8.3% — גילאים מעל ל 65 . 

90% מתושבי ק׳ מרוכזים בדרום המדינה, עפ״נ רצועה הנמשכת 
ממערב למזרח, לאורך גבול אה״ב, והסד,ווה כ 12% בלבד משטח 








845 


קנדה: אוכלופיה; כלנלה 


846 




ונקובר: גפי? רא־עי בחופי האוקיאנוס ה׳מיום 


חפדינה. באיזוד זח אקלים נוח יחסית וקרקעות פוריות. כ 75% 
פתגוררים בחלקח חמזרחי חלח וחפורח של רצועד. זו. שבו חפישו־ 
רים הגדולים, והשאר מרוכזים בפערב ובאזורי המכרות שבמרכז. 
ק־ מאופיינת בהגירה פנימית פפרובינציות במערב לעבר אלו 
שבמזרח. ופהאזורים הצפופים במזרח לפרובינציות הפרריות שב¬ 
מרכז. 76.1% (מפקד 1971 ) מכלל תושבי ק׳ מתגוררים בערים. 
וקיימת הגירה מתמדת מהכפר לעיר. האוכלוסיה הכפרית ירדה 
מ 80% ב 1871 ל 46% ב 1941 ול, 23.9% ב 1971 . ־ 55% מכלל 
האוכלוסיה מרוכזים ב 22 ערים שבהן פעל 100,000 חוש׳. 

יר. פ. 


כלכלה. בזכות כלכלתה המפותחת (למרות אוכלוסייתה 
הקטנה-יחסית) נמגית ק׳ עם המדיגות התעשייתיות המפותחות 
בעולם. שטחי קרקע נרחבים ומקורות בלתי־נדלים כמעט של מים 
ושל חפרי־גלם יוצרים את הפוטנציאל הכלכלי העצום של ק׳ 
ומבטיחים לה מידה רבה של אי־תלות כלכלית וכושר יצוא גדול. 
כ% משטחי היער משמשים לתעשיית העץ. ימות וגהרות מכסים 
7.6% משטח המדינה, והאדמות החקלאיות — כ 7% (ס״ה שטחי 
המזרע כ 420 מיליון הקטר). ק׳ עשירה 
במחצבים, שהעיקריים שבהם הם: נפט 
וגז טבעי, ניקל, עפרות־ברזל, פחם, כסף, 
מוליבדן ואורן. ק׳ היא השביעית בעולם 
בגודל התוצר המקומי הגלמי (כ 145 
מיליארד דולר [של אה״ב, וכן להלן], 
1974 ), והחמישית בעולם בגודל התוצר 
המקומי הגלפי לנפש ( 6,469 דולר, 1974 ). 

חקלאות. למרות השינויים המפלי¬ 
גים במבנה המשק הקנדי לאחר פלהיע ז 1 

— שנועדו להפוך את ק׳ למעצמה תע¬ 
שייתית — החקלאות, היעור ומשק בע״ח 
הם מענפי הכלכלה העיקריים. ב 1975 
הועסקו בחקלאות כ 7% מכוח העבודה! 
היא תרמה לתל״ג כ 5.3% מערכו, וליצוא 

— , 12.7% ( 1974 ). קיימת נסיה למיזוג 
יחידות־פשק ליצירת חוות גדולות, תור 
גיצול ציוד חדיש להגדלת התפוקה 
( 491.000 משקים ב 1961 לעומת 340,000 
ב 1973 [אומדן ל 1980 — 315,000 )). 


בשנים 1967 — 1974 הוכפלה הכנסת החקלאים לב 9 מיליארד דולר. 

הגידולים העיקריים הם: חיטה, שעורה. שיבולת- 
שועל, שיפון וגרעיני-מאכל אחרים. שטחי-המזרע של הדגנים — 
כ, 28% מס״ה האדמות החקלאיות — מרוכזים בעיקר במישורים 
הנרחבים. את רכישת כל יבולי החיסה בק׳ (כ, 4% מהתפוקה העו¬ 
למית), אחסונם ומכירתם, מארגנת מועצת החיטה של ק׳, שהיא 
רשות ממלכתית. ב 1974 מכרה הרשות כ, 20% מהיבול לצריכה 
מקומית ו. 42% ליצוא (לחיטה הקגדית מרכיב פרוטאין גבוה ולה 
ביקוש רב)! היתר שימש למלאי ולזרעים. ב 1974 הסתכמו ההכנסות 
מיצוא החיטה בכ 2.4 מיליארד דולר. — בכ% מהמשקים מגדלים 
בע״ח לצריכה ולשימושים מסחריים. גידול בע״ח נפה בכל 
הפרובינציות (למעט ניופנדלנד, שאדמתה אינה מתאימה לחקלאות). 
משק-החלב נמצא בכל רחבי המדינה. בעיקר בקרבת ריכוזים 
עירוניים גדולים. 

יעור. ניצול עץ־גלמי וענפי-התעשיה המבוסטים על מוצרי 
היער, הם תעשיות מסרתיות בק', מרבית היערות — שהם רכוש 
המדינה — מוחכרים לחברות פרטיות למועדים ארוכים. היערות 
הנרחביס-ביותר המשמשים לייצור תעשייתי מצויים נקולמביה 
הבריטית! עציהם מתאיפים-במיוחד לייצור עץ-פנוסר ועצי-ציפוי 
(פורניר). אולם עיקר תפוקת היער מופנית לייצור עיםת-עץ 
(פולפה), נייר ומוצריו (כ, 44% מתפוקת היער בקולפביה הבריטית 
מיועדים לייצור עיטת־עץ ונייר). מרבזי־הייצור העיקריים לפולפה, 
נייר-דפום, נייר-אריזה וקרטון מצויים בקרבק ובאונטריו. — מקומו 
של היער כגורם חיוני בכלכלה הקנרית נקבע לא-במעט גם משום 
שבניגוד להמרי-גלם אחרים ניתן לחדשו ברציפות. מוצרי היער 
ותעשיית הנייר הקנדית מיועדים בעיקר ליצוא! הם תורמים , 17.3% 
מערד היצוא ( 1974 ) ומיועדים בעיקר לאה״ב (לפעלה מ, 50% 
מהתפוקה) וליפן. 

דיג. מימי ק׳, לחופי שני האוקיאנוסיס, הם מהעשירים בעולם 
בדגה, והם מקיימים את התעשיה הבסיסית הוותיקה־ביותר בק׳. 
כ 60,000 דייגים מפעילים כ 35,000 כלי-דיג שונים ושללם כמיליון 
טון ( 1974 ). כ 25,000 עובדים מועסקים בתעשיה המבוססת על הדיג. 
שלל הדיג הצטמצם בהתמדה מאז שנות ה 60 אולם עליות מחירים 
מגדילות את תקבולי הדייגים. בגיגוד לרבות םםדינות-ד,דיג בעולם 
הדיג הקנדי הוא בעיקרו ענף יצוא! ק׳ נמצאת במקום הרביעי בעולם 



847 


קנדדז: כלגלה 


848 


קנדה — חקלאות, משק בע״ח, יעוד ודיג 


1974 

'1953/56 

1934 

היחידד! 

המוצר 

134295 

154024 

7.508 

אלפי טונות 

חיטה 

84802 

124731 

1.368 

" " 

שעורה 

2,767 ״ 

621 

*352 

׳״ " 

דגנים אחרים 

2.485 

1,767 

1.915 

" 

חפרחי־אדמה 

13.218 

94160 

8,247 י 

אלפי ראש 

בקר 

2.600 

_ 


״ - 

מזה: 

פרות חולבות 

7.007 

4.779 

4.779 י■ 


חזירים 

580 

1.092 

* 2.742 

" " 

כבשים 

345 

956 

* 2,776 

" " 

סוסים 

7.570 

74427 

6.812 ־ 

אלפי סונית 

חלב(ס״ה) 

144 

87 י 

60 י 

מיליוני מ״ק 

עז גלמי 

27 ־, 1 

*924 

'837 

אלפי טונות 

דגה(ס״ה) 


1 . ססו$ע שנתי: 2 ■ מסן 7$ שנחי 1934/8 ו 3 . 1939 < 4 ■ 1938 ! 5 . 1953 ( 
6 . 1973 . 


בערך יצוא הדגים, שב 1973 הגיע ליותר מ 500 מיליון דולר. — 
עושר הדגה בחופי ק׳ מושך ציי-דיג זרים רבים, במיוחד בשנים 
האחרונווב ק׳ הנהיגה מכסות-דיג וחתרה לקיום אמנות בי״ל למניעת 
ניצול־יתר של המדגה. 

תעשיה. קרבתה של אה״ב, העשירד, וד,מתועשת במדינות 
העולם. אוכלוסייתה הדלילה־יחסית של ק׳ והעדר הון־השקעות 
מקומי מספיק יצרו במשך השנים תלות של המשק הקנדי במשק 
האמריקני וגרמו לפיגור בהתפתהות התעשיה הקנדית. רק במלה״ע 11 , 
בזבזת ימא-הון בממדים גדולים (בעיקר מאה״ב), נוצרו מניעים 
ותמריצים לפיתוח תעשייתי נרחב. בעיקר פותחו ענפי המחצבים, 
והתרחבותם גררה פיתוח תעשייתי נוסק. ברם, העובדה שרבות 
מחברות־ד,תעשיה ומחברות־המחצבים הגדולות בק׳ מצויות בשליטת 
בעלי־דען אמריקנים היא מקור לתחושת תלות, המביאה למרירות 
ולמתח מתמידים ביחסים הכלכליים והמדיניים בין השכנות. להפחתת 
ההשפעה ור,שליטה הזרה הפעילה ק׳ (מתחילת 1974 ) הוקי השק־ 
עות־הון חדשים, הקובעים ברירד, קפדנית בהשקעות זרות. עקרונות 
הברירה הם: השפעת ההשקעות חייבת להיות בעלת בראיות ברורה 
למשק ובעלת השפעה חיובית על המדיניות הכלבלית, התעסוקה 
וניצול המשאבים; הכנסת טכנולוגיות חדשות! הגדלת התחרות 
החפשית בשוק הקנדי או הגדלת היצוא מק׳. 

ק׳ נמנית עם היצרניות הגדולות בעולם של מתכות ומחצבים 
תעשייתיים, בעיקר ניקל, אבץ, כסף, מוליבדן. אשלג, אורן, זהב, 
נחושת, ברזל ופלדד, גלמית. באמצע שנות הסד פעלו בק׳ ב 300 
מכרות. ב 1974 תרמו תפוקת המחצבים וייצור מחכות 4.2% לתל״ג 
ו 19% לערך היצוא (כ 45% מהם יועדו לאה״ב). 

ק׳ אמנם מייבאת חמרי־גלם לייצור אלומיניום (בוכסיס), 
אולם בעיקר בגלל המחיר הנמון• של החשמל, שהוא אחד המרכיבים 
החשובים בהוצאות־הייצור של תעשיר, זו, נמכרת תוצרת האלו¬ 
מיניום שלח ( 8% מהתפוקה העולמית) במחירי־תחרוח בשוקי העולם. 

גם בייצור פלדה נשמר לק־ יתרונה מסיבה זו. מפעלי הפלדה 
הגדולים של ק׳ מרוכזים בעיקר באונטריו, שבה מצויים גם מכרות 
הברזל, ואילו תפוקת הפחם מקורה בעיקר בקולמביה הבריטית. 
מסיבה זו מעדיפה ק׳ לייצא את הפחם (ליפן), ולייבא מדי שנה 
כ 4 ■ מיצוא הפחם של אה״ב שכנתד,. ק' מפיקה עפרות־ברזל גם 
בניופנדלנד, ומייבאת עפרות־ברזל מאה״ב. תפוקת הפלדד, מיועדת 
בעיקר לתעשיות הבניה וייצור המכוניות, ומושפעת במידה רבה 
מהתנודות בביקוש בענפים אלד,. כן, למשל, גדלה תפוקת המכרות 
(לרבות נפט וגז טבעי) ב 1973 ב 30% וב 1974 ב 39% , אולם ירידת 


המחירים בשוקי העולם מסוה 1974 , עליה חדר, בשיעורי המיסוי, 
עליות־שכר זגידול בהוצאות־התפעול הביאו לצמצום ניכר ברווחיות 
ובעקבות כך להקטנת התפוקה. 

התכנון הכלכלי לטווח הארוך מייעד פיתוח נוסה ור,רחבד, 

של ענה המחצבים וענפי התעשיח המבוססים עליו לצריכה מקומית 
וליצוא. לפי ההערכה הרשמית תושלש כריית המחצבים (למעט 
נפט) עד שנת 2000 . הנטיה הגוברת בעולם להפיק חשמל בעיקר 
מאנרגיה גרעינית עשויה להגדיל מאד את חשיבותה של ק׳, שהיא 
מקור עיקרי לאורן בעולם ובד, למעלה מ 20% מכלל הרזרבות 
הידועות. 

לאחר משבר האנרגיה בעולם בשלהי 1973 נשתנתה מיסודה 
מדיניות האנרגיה של ק׳. עד־אז סיפקה ק' ממקורותיה את 
הצריכר, המקומית בנפט רק באיזור שממערב ל״קו האנרגיה הלאומי". 
המקביל לעמק הנהר אוסאוה, בעוד שהנפט הגלמי לסיפוק צרכי 
ריכוזי התעשיה שבמזרח יובא ממדינות אופ״ק. ובעיקר מוונסואלד,. 
עדפי־הייצור במערב — כ 900,000 חביות ליום ( 1974 ) — יוצאו 
לאדז״ב. מ 1973 , שהיתר, שנת-שיא בתפוקת הנפט (כ 2.1 מיליון 
חביות ליום), חלה ירידה קלח, אך מתמדת, בתפוקה. הואיל ומשערים 
כי באמצע שנות ה 80 חובל ק׳ להפיק רק כ 684,000 חביות ליום, 
ובי מקורות הגז הטבעי יחלו להידלדל בתחילת שנות ר, 80 , הטילה 
ק' (בסוף 1973 ) מם על יצוא נפט, הנהיגה פיקוח על מחירי הנפט 
בשווקים המקומיים, הגבילה ( 1974 ) את כמויות הנפט ליצוא לאה״ב 
והצהירה על צמצום הדרגתי ביצוא הנפט עד להפסקתו המוחלטת 
ב 1983 , 

במגמה להגיע לאי-תלות בתחום הנפט וד,גז פותחו וד,ורחבו 
המערכות להובלתם. הממשלה הפדרלית החלה להתערב במגזר 
שהיר, עד־אז בבעלות פרטית מובהקת. היא שמרה לעצמה את הזכות 
לרכוש את צינור הנפט מהמערב למונטריאול, שהושלם בסוף 1976 . 
והשקיעה כ!/■ מיליארד דולר בקונסורציום שהוקם לצורך חיפושי- 
נפט באיזור הארקטי לניצול מרבצי־הנפס העצומים והבלתי־מנוצלים 
באלברטה, שם מתוכננת השקעה של כ 10 מיליארד דולר להפקת 
25 מיליון חביות נפט. מתכננים גם הנחת צינור לגז טבעי (באורך 
של כ 4,000 ק״מ ובהשקעה שלכן מיליארד דולר), מדלתת ד,נד,ר 
מקנזי לאלברסה, לקולמביה הבריטית ולססקצ׳וון. 

לק׳ פוטנציאל הידרו-חשמלי עצום, בעיקר בקויבק, קולס־ 


קנדה — מחצבים 


מקרם 

בעולם 

1974 

1974 

1953 

1934 

היחידה 

המוצר 

9 

80.261 

10.988 

135 

אל^־ טוגות 

גפט גלמי 

4 

73.367 

2.821 

656 

מיליוני מ״ק 

גז טבעי 

2 

3.420 

— 

— 

טונות 

אורן 

— 

17.371 

— 

— 

אלפי סונית 

פחם 

6 

294132 

3.244 

267 

• ׳ 4 

עפרת ברזל 

4 

842 

228 

170 

" 

" נחושת 

2 

524220 

126.545 

92,595 

ק״ג 

זהב 

4 

305 

179 

195 

אלפי טונות 

עופרת 

7 

532 

— 

'334 

טונות 

כספית 

2 

134428 

42 

*47 


מוליבדן 

1 

2714848 

130.600 

58.400 


ניקל 

1 

14361 

884 

545 

" 

כסף 

_ 

475 

298 

*29 

" 

בדיל 

9 

1,608 

1.082 

*19 


רולפרט 

1 

1.159 

362 

224 

אלפי סונית 

אבץ 

9 

54175 

859 

416 י 

" " 

מלח 

2 

5,508 

< 135 

— 

" 

אשלג( 0 *^ 1 ) 


1961 .4 , 1937 .3 :1941 .2 ! 1944 .1 





849 


לןנדה: כלכלה 


850 






ד' : ^ ,מ •י 1 * ^-מיי^ז;י *■ 11 ד י 

'׳.\ ^ פ> 


\- 




ל "י""" 

, י ^.; 01 '■<■ '"^ 1 ־> <• \׳. 


* י 

- '.,, י. 4 .::: ־■ ו 


.ליד. 


^יי ': 5 ■־־ ״■ ■ .־ -* 


■--, / 




•' 1 , '-. ^,*^ו^-׳ד''' ״ ־ 1 71 ה <; י י 71 

■י ^^'■׳:/^ 




:;־ו, 1 -.: 17111 י 11 י 7 י'.-ז בזבז 


ביה הבריטית ומניטובה. פיתוח מקודות 
חדשים מצריך השקעות גדולות בהקמת 
רשת קווי מתח־גבוד" כי הנהרות הבאים־ 
בחשביז לצרכים אלה מרוחקים מריכוזי 
האוכלוסיה. מפעלים הידרו־חשמליים נב¬ 
נים במפלי צ׳רצ׳יל בניופנדלנד (תחנה 
אחת. בעלת כושר־ייצוד של 5.2 מיליון 
ק״ו, תתחיל לפעול בטוף שנות ה 70 ), 
באונטריו ( 2 תחנות, בכושר כולל של 
5.5 מיליון ק״ו) ובמפרץ הדסון ( 4 תחנות, 
בכושר כולל של 10 מיליון ק״ו), 

כ 75% מתפוקת החשמל מופקים 
במפעלים הידרו־תשמליים, כ %■ 22 במפ¬ 
עלים תרמיים ו 3% בשני מפעלים גרעי¬ 
ניים באונטריו (כושר ייצור 2.4 מיליון 
ק״ו). תחנת-כוח גרעינית נוספת נבנית 
בקויבק. לפי מספר החברות הפועלות בו, 
סקסוד החשמל הוא עדיין פרטי בעיקרו, 
אולם 3 חבדות-החשמל המולאמות שבבע¬ 
לות הפרובינציות של קולמביה הבריטית, 
קויבק ונובה-טקושה מפפקות כ 75% 
מכלל ייצור החשמל של ק׳. ק׳ מייצאת 
חשמל לאה״ב ( 5.6 מיליארד קו״ש ב 11970 
17 מיליארד קו״ש ב 1973 ). צריכת החש¬ 
מל לנפש בק' ( 12,400 קו״ש לנפש, 1974 ) היא מהגבוהות בעולם. 

לתחבורה, ובעיקר לתקשורת, חשיבות רבה בק/ ששטחה 
עצום ואוכלוסייתה מפוזרת בדלילות. כ 88% מכלל תנועת הנוסעים 
נעשות במכוניות פרטיות, , 6% — ברכבות ובמטוסים, ו, 6% — 
במערכות תחבורה עירוניות. בק׳ כ 832,000 ק״מ כבישים, שעלי¬ 
הם נעו ( 1974 ) כ 9.5 מיליון מכוניות־נוסעים ומכוניות-משא ( 3 
מכוניות פרטיות לשתי משפחות). אורך מסה״ב כ 71.000 ק״מ. 
הרכבת מובילה בעיקר מטענים (כ, 60% מכלל תנועת המשאות 


קנדה — תעשיה 


מקום 

בערלם 

1974 

1974 

1961 

1949 

היחידה 

המוצר 

10 

91761 

4.594 

2.146 

אלפי טונות 

ברול 

12 

13.623 

5.886 

2.892 

->• 1• 

פלדה 

4 

1.007 

602 

335 

" 

אלומיניום 

14 

10.641 

5.482 

2,250 

" 

מלט 

6 

80,727 

34.423 

11.531 

" " 

נפט מזוקק 

(ס״ד.) ^ 

8 

* 19.926 

9.265 

2 6-284 

אלפי יחידות 

צמיגים 

7 

* 2,652 

589 

791 

״ * 

מקלטי רדיו 

10 

668 

346 

4 

* ׳* 

מקלטי טלוויזיה 

4 

32.267 

^ 20,912 

18.153 

אלפי מ״ק 

עץ מנוסר 

2 

11,703 

5.094 

2.623 

אלפי טוגות 

עיסת״עץ כימית 

1 

7.511 

5.480 

4.281 

י " 

עיסת־עץ מכנית 

1 

8.661 

6.095 

4,706 

״ " 

נייר עתון 

6 

4.379 

921 

504 


נייר וקרטון 

13 

1.561 

1.322 

883 

. 

בשר 

— 

84 

84 

84 

" 

דגים כושומרים 

— 

1,571 

1,768 

1.784 

" ^ 

קמח 

10 

19.384 

11,688 

8.204 

אלפיהקסוליטר 

בירה 

7 

278,954 

113,713 

50,892 

מיליוני קי״ש 

אנרגיית 
חשמל(ם״ה) 

2 

210.159 

103.919 

44.419 

״ , 

מזה: הידרו־ 
חשמלית 


1 . 1962 : 2 . 1953 : 3 . 1973 ; 4 . לא כולל בדיה״מ וסין. 


ב 1974 ). שוזי חברות-הרכבת הגדולות ("הדכבות הלאומיות של ק׳", 
שבבעלות הממשלה. והבדת ,קנידיאן פסיפיק" הפדסית) מפעילות 
קודם סדירים מהחוף המזדהי לחוף המעדבי, ועוסקות גם בעסקי 
תעופד" מלונאות, ספנות והובלה במשאיות. חברת־התעופה הלאו¬ 
מית, ג 1 >גתס 0 ■ 411 ;, היא בבעלות הממשלה, ואילו חברת התעופה 
• 411 10 ) 371  

1 ח?מי 1 זבי)סנ 1 . 0 ; 1967 ,! 0 ו 7 ז>וו 4 ה 1 1 ו 0 ו 04 חוו€ ■/ 7 )( _)/ 1100 וו() 

/ 0 ןמ? 7 ז) 0 ,ו 1 ^ת 3 זח ^^מז 0 ת()־.י£ ,!ךו 12 )|ב;ל> 1 זמ 5 ״ )() 

,(. 101 נ 1 }ות 51 .( 1 ., 1 -ת 0 ) 0££1 . 11 ;(׳<(ו 1 ]ת 0 חזנ( 1 ) .€ ח! ). 14111071 ( 0 :) 

. 1974 , ). 1€ {(( 0 ח 0 >£ 171/14100 >€ 1 ( 1 ^^וו).).| 

ד. גב. 


חוקה ומשטר. ק׳ היא דומיניון במסגרת חבריהעמים 
הבריטי. היא מדינה פדרטיווית, המורכבת מ 10 פרובינציות ומשתי 
טריטוריות. קשריה עם חבר־העמים מתבטאים בכד שראש חבר* 
העמים, כיום מלכת בריטניה, היא גם מלכת ק׳. כנציג המלכה עומד 
בראש מערכת הממשל הקנדית המושל הכללי 
שהמלכה ממנה אותו ע״פ הצעת הממשלה הפדרלית. שמושבה 
באוטוה (ע״ע). 

השפות הרשמיות בק׳ הן אנגלית (שפתם של . 60.2% מהאוכלו־ 
סיה) וצרפתית (שפתם של 26.9% ). יתר התושבים מדברים ניבים 
מקומיים (אסקימואית, אינדיאנית), או שפות זרות. 98% מהתוש¬ 
בים מבינים או אנגלית או צרפתית. 

מושב הפרלמנט באוטוה. הוא מורכב מבית־עליון, הסנאט 
( 1£ גת $0 ). בן 102 חברים, ומבית־תחתון, הוא ביה׳׳נ ( 0£ 110115£ 
5 ח 0 ת 1 ת 1 כ 0 ), בן 264 חברים. אח הסנאטורים ממנה (עד גיל 5 ד) 
המושל־הכללי. חברי ביה״נ נבחרים אחת ל 5 שנים בבחירות 
כלליות. זכות־הבחירה היא כללית, בניגוד לאנגליה. שם רשאי 
הבית־התחתון, בתנאים מסוימים, להתעלם מהחלטות הבית־העלירן 
(בית־הלורדים), חייבים שני בחי הפרלמנט הקנדי לפעול במתואם. 
■מועצת המלכה" ( 11 פח״ €0 •*׳ז!,?), המורכבת מחברי הממשלה, 
מייעצת למושל־הכללי. ב 1976 עמד בראש הממשלה, חבר המפלגה 
הליבראלית פיר אליוט טרודו (טג:> 8 נ 1 זז £11101 9 זז;) 1 ?( נו׳ 1919 ). 
בממשלה 28 חברים. 

בראש כל פרובינציה עומדת ממשלה מקומית, שחבריה הם 
חברי הפרלמנט הפרובינציאלי, ממפלגות הרוב שבו. היא אחראית 
בפני המינהל המקומי, הנמצא בפיקוח מושל, שממנה אותו המושל־ 
הכללי, לכל פרובינציה פרלמנט חד־ביחי (מלבד קויבק, שבה שני 
בתים). האחראי לכל התחומים שאינם נתונים לאחריות הממשל 
הפדרלי המרכזי, את הטריטוריות מנהלים נציבים ( 5 ז 1551011€ ומוח 0 נ>) 
שלידם מועצות. 

. 1971 ,/מ 26 ממ־ו?יצ 70 ) 1 ( 171041/1 )€ / 0 )■ 7 וו 1 ) 1 ד<< 5 ?;/ 7 ,ץז 13110 \ ,)[ .[ 

שיטת המשפט הנוהגת בק׳ מבוססת על שיטת המשפט 
המקובל הנוהגת בממלכה המאחדת (ע״ע, משפט): רק במחוז קויבק 
נוהגת שיטח המשפט האזרחי הצדפתי (!וייוס 1£ > €0 ). 

בראש מערכת בתהמ״ש ניצב ביהמ״ש העליון, שבו מכהנים 
זקן השופטים ו 8 שופטים. 4 ■ משופטי ביהמ״ש העליון הם ממחוז 
קויבק. באישורו של בימ״ש זה ניתן לערער בפניו על כל פסק-דין 
סופי של בתחמ״ש הגבוהים בפרובינציות השונות, וכן על בקשות 
לצווי הבאס קורפוס (ע״ע) ובקשות לצווי-עשה. לביהמ״ש העלית 
סמכות להורות לבחהמ״ש שבפרובינציות להעביר אליו נושאים 
הנדונים בפניהם. 

בימ״ש בעל סמכות מיוחדת הוא ביד.מ״ש של האכסציקר 
(זזעס 0 ז£, 1 ן> 0 ו 1 פ £1 ). בסמכותו הבלבדית לדון בכל אותם המקרים 
שבהם נשיא התביעה הם אדמות, טובין או כספים שבידי הממשלה, 
או שהתביעה בקשר אליהם עולה מהתקשרות שנעשתה עם הממשלה. 

בק׳ מערכת ביחמ״ש נפרדת לכל אחת ם 10 הפרובינציות של 
המדינה. בראש המערבת השיפוטית בכל מחוז בימ״ש־גבוה, הפועל 
הן כערכאה ראשונה והן כבימ״ש לערעורים. בכל פדובינציה בתמ״ש 
הדנים כערכאה ראשונה בתביעות אזרחיות ופליליות. בדין יושבים 
שופטים מקצועיים; בדיונים בעבירות חמורות הם נעזרים בחבר 
משבעים (ע״ע). הערכאה הנמוכה בבתהמ״ש בק׳ היא זו הדנה 
בעבירות פחותות־ערר ובתביעות אזרחיות על סכומי־כסף קטנים. 

א. ב.־ז. 

כוחות מזוינים. מאז 1968 בטלו שלוש הזרועות המזוינות 
המסרתיות של קי, ומבחינה ארגונית הפכו למקשה אחת, הנחלקת 
ל״פייקודים" (^.()סבתעססנ), ודומיהם). מבנה הפיקודים, בראשות 
מפקד בין־זרועי. כולל יסודות יבשתיים, אוויריים, יסיים, לוגיסטיים 






853 


קנרה; כוחות מזויניס; חיינוך; מדע ומחקר; שפדויות 


854 


וכר, בהתאם לפשיטות ולצרכים. השירות בכוחות המאוחדים הוא 
בהתנדבות, וס״ה הפשרתים מגיע ל 77.000 איש. תקציב הבטחוו 
ל 1975/6 הגיע ל 2,665 מיליון דולר. ק׳ מייצרת חלק ניכר פהציוד 
הצבאי שלה בכוחות עצמה. הכוחות הקנדיים הם דו־לשוניים. יש 
גם יחידות דוברות צרפתית, והן משרתות ברחבי ק׳. חיילים מוצבים 
ביחידות בהתחשב בשליסתם בשפה המדוברת בהן. 

יותר מ 5.100 חיילים ואוויראים קנדים משרתים במערב־אירופה, 
במסגרת נאט״ו. במסגרת כוחות או״ם שירתו ב 1975 הכוחות 
הקנדיים האלה: מצרים — 990 איש! סוריה — 160 : קפריסין — 
520 . 

בכוחות־היבשה ב 28,000 איש. המאורגנים ברובם במס¬ 
גרת ״הפיקוד הנייד״. הפיקוד בולל חטיבה מוטסת ו 3 .,קבוצות 
קרביות״. ובהן יסודות סיור, חי״ר ותותחנות. ישנם 330 טנקי 
..סנטוריוך׳. 820 נגפ״שים וכן תותחים מתנייעים ותותחים קלים. 
במילואים 32,000 איש. חלק מנוחות אלה מהווה את ..קבוצת־הקרב 
הממוכנת" באירופה, 

בבוחות־האוויר 112 מטוסי־קרב וכוח־אדם של 35,000 
איש. נוחות אלה מאורגנים כך: כ 20 מטוסי־קרב וכן מסוקים 
שייכים ל״פיקוד הנייד" (ו" לעיל), הביתי, לתפקידי אבטחה 
אוחרית; ל״פיקוד ההגנה האווירית", הפועל בשיתוף עם חיל־האוויר 
של אה״ב, 44 פטוסי־ירוט ו 30 מטוסים ללחימה אלקטרונית. פיקוד 
זה אחראי גם להפעלת רשת נרחבת של מוצבי מכ״ם לאחרעה, 
בצפוז־ק׳! ״לפיקוד התובלה האווירית״ שייכים כ 65 מטוסי־תובלה, 
מטוסי־תדלוק ומסוקים! להגנת כוחות־הקרקע המשרתים באירופה 
הוצבו בגרמניה 48 מטוסי־ירוט פ־ 104 . 

כוחו ת-הים מופעלים בידי 14,000 איש. במצבת האניות 
3 צוללות. 4 משחתות ו 16 פריגטות, ומלבדן — יתידות־עזר קטנות. 
הצוללות ו 15 יחידות אחרות משרתות באוקיאנוס האטלנטי, ו 10 
יחידות — באוקיאנוס השקט! היתר — ברזרווה. לכוהות הימיים 
סיוע אווירי חוק; 40 מטוסים לסיור ולתקיפה יסית, 24 מסוקים, 
וכן מטוסים בתפקידי־עזר. בכוחות המילואים הימיים 2,700 איש. 

פי פ׳ " 

חינוך. כל פרובינציה אחראית למערכת־ההינוך בתחומה. 
קיימים הבדלים בין פרובינציה לרעותה, אולם התכנית הכללית 
דומה בכולן. בתה״ם הפרטיים מעטים, ומספר תלמידיהם אינו עולה 
על 3% מכלל התלמידים — פרס לפרובינציית קויבק. שבה המספר 
גדול יותר. ביה״ס הציבורי מקנה חינוך חילוני! עם־זאת מותר 
לאיגודים דתיים לקיים בת״ס משלהם, בתנאי שרמתם לא תיפול 
מרמת בתה״ס הציבוריים. הסדר חוקי זה מאפשר לקתולים וליהודים 
לאךגן את חינוך ילדיהם. 

בכל פךובינציה מוטלת הנהלת החינוך בפועל על השך (או: 
האש המחלקה) לחינוך, והוא הקובע את מךיניות החינוך! לצהו 
פועל מוסך ציבוהי — מועצה לחינוך. ניתן להבחין בין שתי שיטוח־ 
חינוך נפררות: 1 ) שיטה שקווים מרובים בה משותפים לפרובינציות 
האנגליות הפחוטסטנטיות! 2 ) מעךכת המיוהחת לקדבק, שחובה 
צחפתי וקתולי! כאן לשר-החינוך שני סגנים, אתך למוסחות הצהפ־ 
תיים ואתך לאנגליים. 

הפרובינציות מעניקות חופש־פעולה רב לרשויות האזוךיות 
והמקומיות. חלוקת התפקידים בין הפרובינציות והרשויות הנ״ל 
אינה אחירה. בר״כ רואגות הרשויות המקומיות לבניינים, לריהוט, 
לציוד ולספרי־הלימוך. יתר על־כן; מותר להן לפעול בתחומים כגון 
תכניות לימודים, בהירת ספרי־לימוד ועריכת ניסויים פדגוגיים. 
הן גם מפנות את המורים ע״ם התקנות וההוראות שהפרובינציה 
קובעת. 

הממשלה הפדרלית מנהלת ישירות כפה סוגי מוסדות; בת״ם 
לאינדיאנים ולאסקיפואים (ב 1969/70 למדו בהם 27.870 תלמידים), 


בת״ס בצפון־הפערב המתפתח, מכללות צבאיות, בת״ס לילדי חיילים 
החונים מחוץ לקי ובת״ס לאסירים. היא גם מממנת חינוך מקצועי 
למבוגרים, ועוזרת לפרובינציות במימון החינוך הגבוה. 

חוק חינוך־חובה חינם חל על בני 6 — 14 . גם תלמידי ביה״ם 
העל-יסורי (והם 90% מכלל הנוער) פטורים מתשלום שבר־לימוד, 
ורק בכמה פרובינציות גובים השלטונות סכומים קטנים מהורי 
התלמירים. ב 1970/1 למח 5,825,298 תלמירים ב 16,552 בת״ס 
יסודיים ותיכונים. בעיה חפורה כרוכה בפיזור האוכלוסיה בכפרים 
קטנים ומרוחקים, שאין בהם די ילדים כדי לקיים בי״ס או שחסרים 
בהם פורים. הפתרונות שונים: הסעת ילדים למוסדות אזוריים, או 
לימודים באמצעות התכתבות, הרריו והטלוויזיה, או בעזרת מורים 
נודדים. 

יש בק־ כ 500 מוסדות ברמה אוניברסיטאית, אבל רק כ 75 מהם 
זכאים להעניק תארים אקדמיים. והשאר מסונפים אליהם. האוני¬ 
ברסיטות הגדולות-ביותר הן: אוניברסיטת טורונטו( 42.929 תלמידים 
ב 1974/5 ) ; האוניברסיטה ע״ש יורק בדאונזוויו, אונטריו ( 28,000 ) ! 
האוניברסיטה של אונטריו המערבית בלנדן, אונטריו ( 24,000 ) ! 
אוניברסיטת מונטריאול ( 23,055 ) ! אוניברסיטת קולמביה הבריטית 
( 21,358 ) ! אוניברסיטת אלברטה ( 18,524 ) ! האוניברסיטה ע״ש סר 
ג׳ורג׳ וילימז ( 16,228 ), האוניברסיטה ע״ש פקגיל במונטריאול 
( 16,000 ) ! אוניברסיטת אוטואה ( 15,671 ). סלברן קיימית מספר 
אוניברסיטות בפרובינצית קרבק. שבהן שפת־ההוראה היהירה היא 
בשנים 1603 — 1615 הניח ם. שנפלן (ע״ע), את הבסיס לשלטון 
באוניברסיטה ע״ש לאוואל בעיר קויבק 10,213 תלמירים, ובאוני¬ 
ברסיטת קויבק, על כל סניפיה, 8,347 , 

גורמים שונים רואגים לחינוך מבוגרים (השלמת לימורים פור¬ 
מליים והכשרה מקצועית): הממשלה הפדרלית וממשלות הפרובינ¬ 
ציות. בת״ס גבוהים, איגורים ציבוריים (לרבות איגורי פועלים), 
הרדיו, הטלוויזיה ותעשיית הסרטים, וכן מוזיאונים וספריות. 

ק׳(אנצ׳ חינוכית, ג'), תשב״!: ״ 5/0/51 /,״ 0 . $155005 .ס . 011 

//ס^ס-/? ) 0111 /) 55/100 ,, 1 ; 1969 ,.' 6 1/1 

. 1970 , 1 ( 101 ) 111 01 : 1 /נ 51 ב 0 ל 1786 — 1871 ), 5 :>.! 

^.ת:ל 3111 חול 0 (״בני ק׳ הקדומיר״), 1863 , ויצירותיו הנטורליסטיות־ 
מגמתיות של אנסואן גח־לאדואח (£! 10 נ. 1-1 ו 1 ל;ל 0 ל 1824 — 1882 ). 

ראשיתה של המאה ה 20 יכולה להיקרא תקופת חתבגרותה של 
הסה״ק הצרפתית. באקלים תרבותי חדש, לופשי יותר. קמה ב 1895 
האסכולה הספרותית של מונטריאול, ה 1 ז 1 ול״ 1 לל, 1 מייסדד" 
המשורר ז׳אן שארבונו (!לבילחתסלזגוס ל 1875 — 1960 ), שאב את 
השראתו — כעמיתיו אלבר לוז( (טגס־לס.!: 1878 — 1924 ) ואמיל 
נליגאן (לל 1 על €11 י\. ל 1879 — 1941 ) — מתנועות ספרותיות צרפתיות, 
כגו! הפרנס (ע״ע) והסימבוליזם. על מקוריות רבד,־יותר מעידות 
יצירותידלם של המשוררים רובר שוקט (:ל 1 ל 0 ט 1 > 0110 ל נו׳ 1905 ) 
ואמן־הצורה פול מורו (ללל-י״ן^ל 1889 — 1963 ). נושאי הרומנים, 
שנכתבו בראשית המאה במספר ניכר. הם ברובם הכפר והחיים בו. 
עם המסהרים הבולטים נמנים קלוד־אנרי גריניון (תסולאל-לסל נו׳ 
1894 ), פיליפ פאנטון(חסלסולתללקל 1895 — 11960 , ועוד. ב 1930 לערר, 
עם התפתחות היי־העיר, חלה תפנית בנושאי הספרות. עם נציגי 
הסיפור הפסיכולוגי נמנים דובר אלי ( 11116 : נר 1915 ), אז׳ן קלוטיה 
(■ 1€1 ז 0011 : נו׳ 1921 ) ועוד. מ! הדמויות החשובות האחרות בסיפורת 
החדשה היא איוו תריו (זוללבלמלוזל נו' 1915 ), אשד יצירתו,ע 01 ־ 111 \. 
5.551111 , מ 11 נל 111 לא\; היא חקר בעיותיהם של יהודים, אסקימואים 
ואינדיאנים. בשירה, המצטיינת בסגנון מופשט ובנושאים מטפיסיים, 
בולטת יצירתו של ז׳אן־גי פילון (ת 110 י 1 ל נר 1930 ). 

ב ם ה ׳׳ ק האנגלית נחשבת יצירתו של הליברטון (ע״ע), 
"עושה האורלוגין, או דבריו ימעשיו של סמיואל סליק מסליקוויל", 
1837 , היצירה הראשונה הראויה־לשמה. רוח הלאומיות המתעוררת 
מצאה את ביטויה ברומנים הרומנטיים של סר וילים קרבי (׳\נ 1 ־ל 1 )?ל 
1817 — 1906 ), ובראש־וראשונה בשירה. שהיא שירת־טבע בעיקרה 
ומושפעת מן הרומנטיקה האנגלית. אחד מחלוצי שידה זו היה 
ארצ׳יבולדלמפמן( 1 לב 1 ז 1 קונ 11 ל. 1 ל 1899-1861 }.עם המשוררים הליריים 
הראשונים נמנתה אמילי פולין ג׳ונסון ( 10505011 ל 1862 — 1913 ), 
בת לאב אינדיאני ולאם אנגליה. המשורר שנסך רוח־חיים בשירה 
הקנדית האנגלית, הלירית וד,אפית. בשנים שאחר מלה״ע ן, היה 
אדוין ג׳ון פרט (ל 11 ל־לקל 1883 — 1964 ). ייסוד כה״ע 5100111 . סאז 
*סל׳לסא ץ 1111 א 11 לל־ל 0 ? ב 1925 , ציין את התהוותה של "קבוצת מונט¬ 
ריאול', קבוצה של סופרים חדשנים, שהושפעו מו.ב. ייטס, ת. ם. 
אליוס וג׳. ג׳ויס. בלט בקבוצה זו המשורר הידעדי אברהם משר, 
קליין ( 1909 — 1972 ). מבין קבצי-שיריו: ...״ 10 3 01 א 1-111111 
(״האין ליהודי....״), 1940 ל 1111 (ת: 141111 1110 ( 1944 ) ל 100101118 ( סא־ד 
סלזלססיז ■ 101 ) 01 3001 ■ללגלס (״כסא־הנדנדה ושירים אחרים״), 1948 ל 
301011 1 > 300011 1110 (״המגילה השניה״), 1951 . משורר יחודי אחר. 
ארווינג ליטון (ח 10 ץ 1,3 ל נו׳ 1912 ), עורר תשומת־לב רבה בעצמה 
הדרמתית של שירתו, עם פרסום קובץ־שיריו ה 12 , ^^נ 1 זג^ !!סא ל/ 
5011 1110 •ל 16 (״שטיח אדום לשמש״), 1959 . 

הסיפורת הקנדית האנגלית החלה מתפתחת בשנות ה 20 לערד. 
ליקוק (ע״ע) פרסם מסות וסיפורים הומוריסטיים על הקרתנות 
שבחיי עמו. אחרי מלה״ע 1 קמו 3 מספרים בעלי שיעור־קומה: 
מאזו דה לה רוש ( 11100110 1885 ■- 1961 ), מחברת סדרת הסיפורים 
הרומנטיים 3103 ( ( 1927 ואילו) ל פרדריק פיליפ גרוב (סזס^לסל 


1872 — 1948 ), שבסיפוריו על ערבות ק׳ ניכרת השפעת ת. הרדיל 
.(1903 והגדול בשלשתם, מורלי אדווארד קלהן ( 10311381130 נר 
המעלה בסיפורו ! 105 ס!!! 31101 ו> 1.010 1110 ("האהוב והאבוד"), 
1951 , את נושא שתי התרבויות הקיימות והמתפתחות בנפרד. מספר 
נודע אחר הוא היו מקלנן (ללללססללסססאז ל נר 1907 ). מרדכי ריצ׳לר 
1110 0\1 (■ 111011101 ל נו׳ 1931 ) בחר בנושא יהודי בסיפורו -: 001101 זקל 
.־ל 11 ' 31 ז 14 ■!!אסללט 0£ קול(" (עבר׳: "חניכותו של דודי קראוויז". 
תשל״ו), 1959 . משפחה יהודית יוצאת אוקראינה מתוארת בספרה 
של אדל ויזמן ( 150111311 '\\ ל נו׳ 1928 ), £100 ות 530 1110 ("הקרבד), 
11101956 . הנרי קרייזל ( 01 ! 01 ז.>[ל נד 1922 , אוסטריה), מספר ב 
19130 1011 >! (״האדם העשיר״), 1948 , על שיבתו הקודרת של פליט 
יהודי לאוסטריה מולדתו. מבין הנודעים שבמשוררים הצעירים הוא 
לנארד כהן (נו׳ 1934 1 ■לס!!;!) סס) ללזס״״ו•! ("פרחים דהיטלר״ן, 
1964 ). גם בביקורת הספרות בשפה האנגלית חלה התקדמות ניכרת 
.20 . לקראת אמצע המאה ד 

11 ז; 7 )//־ 3 '£׳/ 7 /־ 1 .׳> וו 0 ! 1 ) ^. 1 .' 01 ׳^'->-! .ן . 

1{11-1^4/3 )־}״;>ו/יי}או/^ו//ז 4 ?/; 41 €יוווו 11 ז 110 ו' 1 111 .ז 0 ח 14 ז -<•, 

'^111111• י 1 ./ ;)־ 95 ) 111€ } 101 < 11 .' 1 ״ . 

13< :"^ 3 (ין ,€-( 1 ו 11 )- 0 ו 1 .[ 1 וו! 1 ^ 0 וןןן.־) / 0 1 ( 1 ) 111 /^ 11 ^ .ו 1 ^ת^ז• 1 . 1 ) ,נ 1 - תו 1 זל!נ 

;{ 61 ('( 111 ^• 1115:011 , 115 ^ 11 ()יד .ג^ 

ין , 1 ) .' 1 . 0 ווו ,< 110 ;יז .<[ ;{ 

- 15, 00 1 וו^ו 4 ו<|||)^ ! 11 וו 1 )י 11 ־ 0 \ 1 — !ו 1 ) 111 !)( 1 ן<:) ,( 6115 ) ןז 1 )זח , 

1 ו■>זו. 1 111 ) 11111111 ).') !ס ■ 111.1100 .(. 011 ) ; 1 ־ 116 ( 1 ^- 1 ,'׳[ .נ) ;^■ 6 ל ■. 

41/ ו 11 ) 01/1 וו 41 /) 011 . 1€11 נ .'• 1 . 1 .מ : 65 (* 1 , 111/1 ^ 111 ^ 1 111 )■ו!ו 

I. 011 !) 001 ^ 1 . 1 ^^^וח 1 , 01 1 >ו. 1 4 ־)׳)^',) 1 . ,■)■וווז 1 )יר 1 וו (/ < 

1111 ¥.11^\1/11.('.0110111011 1 966 ( ,■>;]! 111 ^ 111 ). 1 /)! 01 >.'< 1111/10 . 111 ,■)) 111 \,ן- 10 ב : 

II, 1/11 !/ס^ווסון ו 1 ) 1 ס 0 ה 40 7 ו 0 ווו 0 \ 1 ■> 1 . 1 ועו.ו 0 ^[\ 11 וו 11 וו 1 ג 1 מ XX' 
1')66: 0. 111 ווו 1 ו/!ו:וו 0 /) / 1 ^/ 0 ^^\| סיסי! ,זי^}מוי 1 נ 

סזסז!!•!;)!(״! ו 1 ] 11 ;־ 6 ׳\\ 0 < 1 וח 1 נו 0 נ 1 1 ״ 1 ן;ח- 111 ״] סו)"!") ו/ 1 ו $1 !ו.- 1 / 1111 ) ו/^ו!^^ו■^ ווו ), 

1967. 

. גי 


היסטוריה. אסקימואים ואינדיאנים ישבו בק׳ בתקרפוי! 
קדומות ל בשנת 1000 לערך הגיעו האירופים הראשונים — הויקינגים 
(ע״ע) בהנהגת ליף אריקסון (ע״ע), שנחתו בולינלנד ( 11111111101 ), 
אי־שם בחוף האטלנטי. ב 1962 גתגלו שרידי יישוב נורדי מאיתד. 
התקופה, באתר 5 ״ס 301 ס 114 3 ללו. סלס)('.) בקצה הצפוני של ניופנד־ 
לנד. התיישבות הוויקינגים נעלמה, אך גראד, כי דייגים אירופים 
ביקרו בחופי ק' עד למאה 1511 . ברם, עד לאחרונד, נחשב למגלד, ק׳ 
האיטלקי בשירות אננלי ג׳. קבוט (ע״ע). שהניע ב 1497 לאי קים 
בויטון (ללסלס■!!! 03110 ). וב 1498 גילה את ניופנדלנד (ע״ע). בשנים 
1534 — 1541 עיד הצרפתי ז׳. קרטיה (ע״ע) 3 מסעות לק׳ ל הוא 
גילח את הנהר טינט לורנם (ע״ע), וניטה, לשווא, להקיט יישובים. 
בשנים 1603 — 1615 הניח ם. שנפלן (ע״ע) , את הבסיס לשלטון 
צרפת בק׳, וייסד את העיר קויבק (ע״ע). כבר ב 1604 התיישבו 

צרפתים גם באקדיה 
( 103810 .). היא נובה 
)■ ■■ סקושה (ע״ע) דד,יום. 



ב 1610/11 פעל בחו¬ 
פי ק׳ האנגלי ה. הד- 
סון (ע״ע). ב 1615 
החלו מיסיונרים צר¬ 
פתים בפעילות מאו¬ 
מצת ברחבי הארץ, 
במגמה לנצר את 
הילידים. ב 1627 הקים 
רישליה (ע״ע) את 
"חברת צרפת החד־ 

שד." ( 110 10 ח 38 ל 00011 
3000 ■!'• 011001101 א 13 ), 


־־־־■.־ןא "•ר ':•ז' דרנז׳ בציפי־־מערכ -ה־ייסי-ו־יז 
י־ןו£־־־ניע-:י'ח 


כדי לנצל את משאבי 
הארץ. החברה אמנם 















857 


?נדה: היסטוריה 


858 


טיפחה אח הסהר בעורות יקרים, אך לא דאגה לעיבוי היישוב 1 
רק העיר מונטריאול (ע״ע) הוקמה ב 1642 בידי פיטיונרים. קולבר 
(ע״ע) החזיר אח ק׳ לשלטון מלכותי ישיר ( 1663 ). בינתיים החלה 
פועלת בצפת־ק׳, לפי זכית של צ׳רלז 11 (ע״ע). "חברת מפרץ 
הדטון" (■נחבחותסס ץ 3 מ 5 '״ 150 >ם 14 )! הדבר פיסל את ראשית 
המאבק בין אנגליה לצרפת על השליטה בק׳, שארו כמעט 100 
שנה. בין הצרפתים שחקרו את ק׳ במאה ה 17 היו הישועי דק פרקט 
( 6 זז 6 ט 4 זג 4 י; 1637 — 1675 ), ר. דה לה סל ול. ז׳וליה (ע׳ ערכיהם). 

במלחמת הירשה הספרדית (ע״ע), שנודעה בצפון־אמריקה 
כ״מלחפת המלכה אן" (זג׳^ו !'סמתו, 011££11 ), הפכה לצרפתים 
לרועץ העובדה כי זנחו את אכלום מועזבתם הנרחבת. הצי האנגלי 
ביתק אח היישוב הצרפתי הקטן מארץ־האם. וביבשה נלחצו הצר¬ 
פתים בידי הגייסות האנגליים, שנסתייעו בבני מושבות ניו־אינגלד 
(ע״ע) השכנות. 

לפי תנאי חוזה אוטרכט ( 1713 ), שסיים את המלחמה, נשארה ק׳ 
גופא כידי הצרפתים, אך הם נאלצו להכיר בזכויות האנגלים בפפרץ 
הדסון, וד,עבירו לשליטת אנגליה את ניופנדלנד ואת אקדיה. באי 
קיפ ברטון, שנשאר בידם, הקימו הצרפתים את מבצר לואיבור 
(י 0111-1 נ 151 ט 1.0 ) האדיר. מעוז זה כבשו האנגלים ב 1745 , ב״מלחמת 
המלך גיורג״ (^ 3 ^^ גי־אזסס אח!;!), שהיה מעין הסתעפות אמרי¬ 
קנית של "מלחמת הירועזה האוסטרית". החיכוכים בין האנגלים 
לצרפתים נמשכו, שכן, לדעת האחרונים, כלל שטח ק׳ גם את איזור 
הנהר אוהיו(ע״ע), שדרכו היה לצרפתים קשר עם מאחזם בלואיזינה 
(ע״ע). פירוש הדבר לגבי המוזזבות האנגליות בחוף האטלנטי 
היה, שכותרו בידי הצרפתים ממערב, ושנשללה מהם הגישה לעבר 
המישורים הגדולים. מ 1755 — עת גורשו הצרפתים מאקדיה (נ(בה 
סקושה) באכזריות — ועד 1763 התנד,לה ■מלחמת הצרפתים והאינ¬ 
דיאנים" (■ ¥11 \ ת 13 ג)ת 1 1 >ח 3 < 1 :>ח:)ז'•!), שלוחת ■מלחמת שבע 
השנים״ (ע״ע) באירופה. במאבק זד, עמדו כ 60,000 צרפתים־קנדים 
יחד עם בעלי-ברית אינדיאנים, מול כמיליון אנגלים, על משאביהם 
הצבאיים והימיים. בעקבות ■הקרב של מישורי אברהם" (!פ 141 ? 
1 זז 1 ! 1-311 ( 1 ל, }ס) במבואות קרבק ( 1759 ), שנהרג בו המפקד הבריטי 
ג׳. וולף ( 701£0 ג,ו}, נכבשה עיר זו! מונטריאול נפלה ב 1760 . לפי 
חווה פרים. מסרה צרפת את כל ק' לידי אנגליה. האוכלוסיה הצרפ¬ 
תית המקומית נשארה בשלטון אנגלי, וקיומה — בצד התושבים 
האנגלים — מנע במשך 200 שנה הקסת מדינה קנדית אחידה. 

■חוק קויבק" (זסל, ס 1774 הבטיח את זכויות האוב- 

לוסיה הצרפתית תחת ד״כתר" האנגלי, והדבר תרם לשקט ששרר 
בק׳ בעת מרד 13 המושבות האנגליות בדרום, שהתפתח פ 1775 
ואילך ונסתיים בהקפת אה״ב. נסיון האפריקנים לכבוש את ק׳ 
( 1775/6 ) נכשל. ב 1783 , עם כריתת חוזה שלים בין אה״ב לאנגליה. 
עברו כ 40,000 "לויאליסטים" (נאמנים לאנגליה) לק׳! הם התיישבו 
בנובה סקושה ובהכל אונטריו, וכך התעצם היסוד האנגלי. כן הושג 
הסכם־גבול עם אה״ב. ב 1791 הכדיזה אנגליה על ■חוק קנדה" 
( 301 ! נ(^ 3 ח 3 ^), שכלל יסודות של ממשל עצמי, ביסס אח זכויות 
הצרפתים וחילק את קי למחוזות: ק׳ עילית — במערב — דוברת 
אנגלית ברובה! ק׳ תחתית — למעשה חבל קויבק הצרפתי! ניבה 
סקושה! ניו־ברנזויק (ע״ע)! והאי פרינם אדוארד ( 1 ,ז 3 ז״ £11 :!סם!•!?). 
באותן השנים חצה מקנוי (ע״ע מקנוי, נהר־) את הרי-הרוקי 
(צזזזטהטס!,? ץ^ 1 ^ 10 ^) , והגיע לתוף האוקיאנוס השקט. ונקובר (ע״ע 
ונקובר, איי) סייר לאורך החוף! חוף זה היד, אז מעין הפקר, לאחר 
שכבר ב 1790 זנחו הספרדים, שבסיסם היה במכסיקו, את תביעותי¬ 
הם עליו. במלחמת 1812/4 בין בריטניד, לאה״ב התנהלו פעולות 
מלחמתיות רבות בגבול ובימות שבין ק' לאה״ב, אך כוונות האמרי¬ 
קנים לכבוש את ק׳ סוכלו. ב 1817 פורזו היפות הגדולות שבגבול 
ק׳ ואה״ב, וב 1818 הוסכם הדדית על התוויית הגבול בין שחי 



טראת כנוי ש 5 העיד ססקטוז, ■עיר :זגשרים" בססלצ׳ו!! 

המרינות לאורך קו-הרוהב • 49 , עד לד,רי-הרוקי. המתיחות שנת¬ 
עוררה בין האוכלוסיה המקומית לבין אישי הממשל האוליגארכי 
שבאו מאנגליה גרמה ב 1837 להתקוממויות! שתי הפרידות — של 
ו. ל. מקנזי (ע״ע) בק׳-עילית. ושל לואי פפינו ( 1 ו 3 ט 111 נ 31 ?! 1786 — 
1871 ) בק׳־חחתית — נכשלו. גילויי־ד,תנגדות אלה הניעו את המושל 
הכללי. לורד דרם (ע״ע), לחבר את הדו״ח המפורסם ■על המצכ 
באמריקה־ד,צפונית הבריטית", שהביא לאיחוד שני חלקי ק׳ ולשיפו¬ 
רים מינהליים אחרי 1840 . בשנות ה 40 גדלה אוכלוסיית ק׳ עם 
בואם של מהגרים רבים. ביניהם אירים שברחו ממולדתם. לאחר 
שנים אחדות של פתיחות מסוכנת נחתם ב 1846 ■חוזה אורגון" 
(,לזעטזז תסאטזס). שתחם את הגבול בין ק׳ לאד,״ב באיזוריהרי- 
הרוקי עד לחוף האוקיאנוס השקט. 

בשל הדרישות הגוברות לממשל עצמי מלא הוקם ב 1867 ה״דו- 
מיניון" של ק׳, הראשון מסוגו בקיסרות (ע״ע ממלכה מאחדת, עמ׳ 
398 ). צעד זה נתבסס על ■חוק צפון-אמריקה הבריטית" (ו 51 \) 1 ז 8 " 
"זט^, £3:163 ״!^! !!]•!סא). בפיקוחו של פושל-כללי. שייצג את מלכות 
אנגליה, הוקם ממשל פדרלי ובראשו ר״ם, וקם פרלמנט פדרלי! 
ל״פרובינציות" ( 8 ט 1110 ז 0 ז< 1 ) הוענק ממשל עצמי. המחוזות הפקודיים 
של הדומיניון היו; אונטריו(ק׳-עילית לשעבר), קויבק (ק׳-תחתית), 
נובה סקושה וניו-ברנזוויק. במשך השנים נתווספו גם הפחוזות והטרי־ 
טוריות האלה: הטריטוריות הצפוניות-מערביות (שטחים שנקנו 
מ״חברת מפרץ הדסון״) — 1869 ! סניטובה — 1870 ! קולמביה 
הבריטית — 1871 ! האי פרינס אדוארד — 1873 ; טריטוריית יוקון 
(סס!!!!?) — 1898 ! אלברטה — 1905 ! ססקצ׳הן — 1905 . האי 
ניופנדלנד, שהיה לו שלטון עצמאי ם 1728 , עתיד היה להצטרף 
לדומיניון ב 1949 . 

ב 1869/70 זעזע אח המדינה הצעירה מרד לואי דיל ( 1 ־ 81 ! 
1844 — 1885 ). ריל עמד בראש תנועת בני-תערובת באיזור ■הנהר 
האדום״ (-! 8170 80 £ 1 ) במניטובה, שחששו מהפקעת אדמותיהם! 
המרד דוכא. ב 1885 הושלמה בניית מםד,״ב הטרנסיקונטיננטלית, 
שקישרה בין חוף האוקיאנוס האטלנטי לחוף האוקיאנוס השקט 
וסייעה לריכוז כוחות שנועדו לדיכוי פרד ריל השני שפרץ באותה 
השנה. פסילה זו ואחרות תרפו במידה רבה לפיתוח הפרריות 
וליצוא תנובת הדגנים העצומה שלהן. המסילות שימשו גם להובלת 
בצרי המתכת הרבים שנתגלו החל ב 1883 . בשנים 1899-1897 
היחה ■בהלת זהב" של הקלונדייק (ט.) 11 ( 10111 .צ 1 ), שמשכה מהגרים 
רבים, בייחוד מאה״ב. בשנים 1896 — 1911 ניהל את ק׳ ר״פ ראשון 




859 


קנדה: היסטוריה; יהודיס 


860 


שזכר. לפוניטין בי״ל: לוריד., (ע״ע) קנדי־צרפתי, ביצר את 
עצסאות ארצו סול ארץ־ד.אם וד.םדיר עם אה״ב את בעיית ד.גבול 
בין ק׳ לאלסקה ( 1903 ). 

במלדדע 1 גייסה ק־ לעזרת מעצסות־ד.הםכמד, חיילים רבים! 

הם קבו להם תהילה בחזית פלנדריה. ומספרם גדל לכדי קורפוס 
עצמאי. קרבנותיהם הקנו לק׳ מעמד בי״ל ומושב ב.חבר הלאומים". 
בשנים 1921 — 1947 , לסירוגין במשך 22 שנה. היד. רה״מ של ק' 
ו,ל.מ. קינג (ע״ע), צאצא של מקנוי, מנהיג מרד 1837 (ר׳ לעיל). 
אע״פ שתמך בנאמנות בקיסרות הבריטית, פיתח קעג מדיניות־הוץ 
קנדית משלו. בימיו הפכה ק־ למעצמה. בזכות תיעוש מתקדם. 
במלה״ע ן 1 גייסה ק׳ את כל משאביה למאבק נגד גרמניה הנאצית. 
היא שבה והקימה צבא אדיר בן כ 780,000 איש, שלחם בהצטיינות 
באיטליה. בצפון צרפת ובדרומד,. אחרי המלחמה נעשחד, ק׳ למעשה 
למדינה עצמאית, שכל קשריה עם .חבר העמים הבריטי" התבטאו 
בעובדד, כי סלד (או מלכת) אנגליה היו גם מלכי ק׳. ספל לעצמאות 
הפד הדגל הקנדי, שמאז 1965 שוב אינו דגל בריטניה בנוסח קנדי, 
אלא עלה־אדד (־!(!!ת!) אדום על דקע לבן, ומשני צדיו פסים 
אדומים מאונכים. ק' נעשתד. הברה־מייסדת של האו״ם וגידלה דור 
מדינאים בי״ל, שהחשוב בהם היה לסטד פירסון (ע״ע). האוכלוסיה 
גדלה מאד אחרי מלה״ע 11 , בעקבות קליטת למעלה מ 1.5 מיליון 
מהגרים. עם־זאת לא הצליחד. ק׳ להתגבר לגמרי על הפער בין 
האוכלוסיד, ממוצא בריטי, גרמני, אוקראיני וכר. לבין האוכלוסיד. 
ממוצא צרפתי. השואפת לייחוד משלה ואד הצמיחה גופי־מחתרת 
הלוחמים למען זכויות דוברי הצרפתית, 

בביקורו בקי ביולי 1967 . לרגל חגיגות 100 שנח להקפת הדומינ¬ 
יון, גרם דה גול (ע״ע) מבוכה רבה לממשלה הפדרלית בהכרזתו 
"תחי קויבק החפשית". פעילות המחתרת הצרפתית (פיצוצים, 
חטיפות) הגיעה לשיא כ 1970 , עם רצת לפורט (:־זזסקס,!), שר- 
העבודד, בממשלת מחוז קויבק. בנובמבר 1976 נבחר לרה״מ במחוז 
קויבק דנה לוק (:!!וה^ס״־,!), ראש "מפלגת קויבק" ( 11 זגי 1 
5 ; 010 ( 1 :א 1 ג)), הדוגלת בפירוק ק' הפדרלית ובניתוק קויבק ממנה. 
מ 1968 רד.׳׳פ של ק׳ הוא פיר אליוט טרודו (נו׳ 1919 ), דאש המפלגה 
הליברלית, ממוצא צרפתי. 

היחסים בין ק׳ לישראל, מאז הקמת המדינה, היו תמיד תקינים 
וידידותיים. 

• 1110 ;£ . 0 ;' 1956 111 ) 711112 ■ 7111 ^ 7/1 ,\/ . 1 ־ 1 ,- 942 ] ,ז 110 ת;)ז'ל 

-ז/־סמזמ'/ 111 ) 0714 , 30010 > : 1960-64 , 111 ־ 1 411 .) £0 

,. 7 > /ע 111240771 .)^ ^ך| 7 ,תסזזס^. .£ :. 1966 ,^ 401 <^ו 7 ^ 1 ז 1 >ו' 34 > 1 ז 0 .€ 

. 0 . 19 ; 1969 411 1011 ! €5 ו 1 ^) ;■)£ ,\. 1 ו 0 ו 11 1 \. ;־ 1969 

: 7111 .):!מטבאס!״( ..א : 1970 , 967 [ — 1867 , 1 (ז:ו 1 ה)€ 711-31 1 .€ 

,! €0104/011 014 €01011111$ ,(- 1 מ) 0105$ חב 0 . 5 . 1 ^ . 1 ; 1970 / 0 

. 1971 , 1867 — 1760 
ס. פ. 

קהילה יהודית קבועה קיימת בק׳ מאז נכבשה "צרפת החדשה" 
בידי הבריטים ב 1759 . משפחות הרט (ע״ע), יוסף ויהודד, התבלטו 
בפעילותן בחיי הכלכלה, הפוליטיקה וד,צבא, ובהנהגת הקהילה. רוב 
היד,ודים היו סוחרים שהגיעו מהמושבות האמריקניות וד,תרכזו 
במונטריאול (ע״ע). ב 1768 נוסדה עדת ,.שארית ישראל". חבריה 
היו אשכנזים יוצאי אנגליה, הולנד וגרמניה, אד הם אימצו את נוסה 
התפילה הספרדי־פורטוגזי, שהיה מקובל אז בניו־יודק! כד נודעה 
העדר, כספרדית. אותד. עת כמעט שלא היו בק׳ יהודים ספרדים, 
אלא במעבר בלבד וללא קשר עם הקהילה! אעפ׳׳כ, תחת רבנותם 
של אברהם דד, סולת (ע״ע) ובנו מלדולה, נקבע עוד ביתר־תוקף 
המנהג הספדדי. ב 1812 נטלו היהודים חלק נכבד בהגנה על גבולות 
ק׳ מפני צבא-פלישה מאה״ב. ב 1832 קיבלו היהודים זכויות-אזרח 
מלאות; ביטולה של חובת השבועה הנוצדית, שעד־אז חויב בה כל 
חבר פרלמנט, אפשר את חברותם בו. 


מהגרים מעטים שהגיעו בשנות ה 40 ממערב אירופה ופמרכזה 
התיישבו בקינגסטון, טורונטו (ע״ע) והמילטון. עד שנות ה 50 
התרכז היישוב היהודי במונטריאול. בשנים 1850 — 1870 הגיעו 
מהגרים מליטא לדרום־מזרח אונטריו; רבים מהם עברו אח^ 
למונטריאול. 

דמותה של יהדות ק׳ עוצבה ע״י ההגירה הגדולה מרוסיה, 
שהחלה ב 1881 (ע״ע עם ישדאל, עם׳ 948/9 ; 983/4 ). בשנים 1882 — 
1892 נוסדד, שורה ארוכה של בתכ׳׳נ במזרח ק׳ וגם במערבה. ב 1899 
הגיעו לק׳ 3,000 יהודים, ביניד,ם כ 2,200 מרומניה, רובם התיישבו 
במונטריאול. גידולה המספרי של האוכלוסיה היהודית בק׳ היה איטי 
מאד עד המאה ה 20 . ב 1831 היו בק׳ 107 יהודים, כולם בדרום. 
במפקד 1871 נמנו 1,115 , מהם 549 בתחום קויבק ו 518 באונטריו. 
ב 1881 — 2,393 מהם 1,193 באונטריו. 969 בקויבק ו 211 בפרו¬ 
בינציות אחרות. במפקד 1891 הגיע מספר היהודים ל 6,414 . בשנים 
1900 — 1920 גדל מספרם פי 8 , וב 1920 הגיע לב 125,000 . פשהוגבלה 
ההגירה לאה״ב אחרי מלה״ע 1 , גדלה נהירת היהודים לק׳, אולם 
בשל המשבר הכלכלי של שנות ה 30 הופעלו הגבלות הגירה גם בק׳. 

למרות פאסציהם הנמרצים נכנסו לק׳ בשנים 1930 — 1940 רק 
כ 11,000 יהודים, וב 200 משפחות יושבו בכפרים ברחבי המדינה, 
ע״ס המדיניות הממשלתית. ב 1940 קלטה ק׳ 2,000 "נתיני אויב", 
רובם מגרמניה ומאוסטריה. תחילה נכלאו, אבל לבסוף שוחררו 
ורובם נשארו בק׳. ב 1947 החלה תקופת הגירה יהודית נוספת לק׳, 
ועד 1975 הגיעו אליה כ 100,000 יהודים — ב,/' מיהודי ק׳; ר׳ 
להלן — כולל יהודים מצפון־אפריקה (בשנות ה 50 ) ו 4,500 מיהודי 
הונגריה (לאחר מרד 1956 ). בשנות ה 60 הגיעו לק׳ יד,ודים פאה״ב 
ומישראל. 

התיישבות חקלאית יהודית החלה בק׳ בראשית שנות ה 90 של 
המאה ה 19 . קרן הברון הירש הקימה מספר מושבות בססקצ׳וון, 
אלברטה ומניפובה. כל הכפרים קיבלו סיוע מיק״א (ע״ע). ב 1931 
היו 780 איכרים יהודים במערב ק׳, בשנות ה 30 פחת מספר הכפרים. 
ולאחר מלה״ע 11 סייעה יק״א לאיכרים להתיישב באיזור הניאגרה 
של אונטריו. 

רוב בתהכ״נ משנות ה 80 של המאה ה 19 הם כיום קונסרווסי- 
ווייס; ב 1960 היו בק' 22 בתכ״נ קונסרווסיווייס. עד 1953 היו בכל 
קי 3 בתכ״נ רפורריים, וב 1970 — 13 . מספר בתהב״נ האורחודוב־ 
סייס — 175 . כל בתהס־נ משמשים גם מרכזי חינוד. בטורונטו 
ובמונטריאול הוקמו מספר ישיבות המסמינות לרבנות, וכיום שוב 
אין מזמינים רבנים מאירופה, כפי שהיה נהוג עד מלת״ע 11 . רבים 
מהרבנים בק' קיבלו את הכשרתם באה״ב, והד,שפעה האמריקנית 
בתחום הדתי והחברתי היא בעיצומה. מלבד בתהכ״נ מצויים בכל 
הקהילות הגדולות, ובחלק סן הבינוניות, ישיבות ובת״ם יומיים 
ביידית ובעברית! אלד. התפתחו בעיקר אחרי 1945 . ב 1965 קיבלו 
23,894 ילדים חיניד יהודי ב 135 בח״ס בק׳ — מחוץ ל 4 הפרובינציות 
האטלנסיות. 

לשכת ״בני-ברית* (ע״ע) ראשונה נוסדה בטורונטו ב 1875 . 
נתפזרה ב 1894 וחזרה ונוסדה ב 1919 : סספר הלשכות גדל במיוחד 
לאחר מלה״ע 1 ז. ב 1897 הוקמה המועצה הארצית של נשים יהודיות. 
ב 1919 נוסד הקונגרס היהודי הקנדי; הרפורמים הצטרפו לקונגרס 
רק ב 1933 . ב 1900 נמצאו קבוצות ציוניות ב 9 קהילות. אז הוקמד. 
הסתדרות ציוני ק׳; זו רכשה ב 1927 את עמק חפר. חמורת מיליון 
דולר. מאז 1967 מאוגדות כל המפלגות הציוניות בק" בפדרציד, 
הציונית. ויצ״ו-הדסה נוסדד, ב 1916 רב 0 ־ 19 הגיע מספר החברות 
ל 16,000 . 

מראשית המאה ה 20 מופיעים בק׳ כמה עתרנים — יוסונים, 
שבועונים וכ״ע — באנגלית, יידית ועברית, ובהם הומר אקטואלי 
ףד.ודי ברמד, גבוד,ה. כל היומונים הפכו ביום לשבועונים. 





861 


קנדח: יחודים — ק;די 


862 


סופרים ומשוררים יהודים החלו להתבלם בספרות הקנדית פאז 
פלהיע 1 ; בהיותם בעלי תרבות דרלשונית הצליחו להביע את 
בעיותיה של חברה רב־תרבותית. רובם דנים גם בנושאים יהודיים, 
ייזכרו; ה. אדלשטיין( 1889 — 1957 ), נתן רלף ( 1922 — 1960 ) ופילים 
גוטליב (נר 1928 ). על א. ט. קליין, ארווינג לייטון ולנדר כהן ר׳ 
לעיל. ספרויות, עם׳ 855/6 . יד,ודים מתבלטים גם ביתר תחומי החיים 
הציבוריים 1 מהם ששימשו שופטי ביהס״ש העליון(בורה לסקין - 
1970 ), נגיד הבנק של ק׳ (לואי רזמינסקי! 1961 ), ראשי ערים 
גדולות בטורונטו ( 1955 — 1963 ) ווינדזור, וצירים בפרלמנט. 

99% מיהודי ק׳ (ב 1975 : 305,000 ) מתרכזים ביום במונטריאול 
(ע״ע! ב 1974 ; 113,000 , וע״ע אמריקה, עם׳ 189 — 202 ) ובטורונטו 
(ע״ע! 97,000 ). קהילות גדולות אחרות קיימות בוינפג ( 21,000 ), 
ונקובר ( 8,000 ), אוטוה ( 6,000 ), המילטון( 3.900 ) ואדמנטון( 27,00 ). 
הדילמה של ק׳ והקיבוץ היהודי(תפוצות ישראל. מ׳, 5 — 118 ], תשל״א 
( 18 מאמרים)! ס. א, רוזנברג, יהודי ק׳ — סקירד, כללית (גשר, 18 ), 
תשל״ב 1 , 8008 תב 6 ץ ו{ 5 רייש) 11 ^ 401611 ) / 0 , 1 ) 01 ^ 1 . 1 ג 

; 1945 מן ,,מ!/ ^ן|^ /ס , 5318 . 0 , 6 ; 1925 ,(זזעיצצ 

־ 80 ,. 1 ; 1955 , 1085-1900 041111111 ^ 011 4 *ןע) 1 ן 14 ןמזץ/ ,* 03111 . 8 

.( 1 ; 1959 ,^ 1411101 0111411 { 000041011 / 0 ^^ 081071010 ,(־זי 1 ) 1115118 * 
; 1959 , €00041000 14 ו׳*ן 1 / 01 51111114 11 ,(- 18 ) 80101 

;* 1964 . 1-11 ,ץו/ 1 ן 0 ^סו 111 ו 8 ס : €110101011 €0004100 מן *,מ!) ,(. 18 ) . 18 
. 970/71 ! , 1-11 ,.?) / 0 ^ €010100011 110111/1 7/11 , 1011118 * 80 . 8 , 5 . 


חיבוריו 11510113 ( 5011011013111111 תז 111 בזתג! 1 ? ("תולדות הצמחים 
זעשרניים״), 4 כר״, 1799 — 1829 , ו ב 3831081 ז 51 \ 1 (.משפחת הקט¬ 
ניות"), 1802 , קירבוד,ו אל קיויד, ולמרק (ע׳ ערכיהם), והם הטילו 
עליו לערוך בשלישית את 3150 ;ו 1311 ? ! 101 ? (.ד,פלורה הצרפתית"). 
1805/15 . בהקדמתו לספר הציג ק׳ לראשונה עקרונות טבעיים למיון 
— בניגוד לשיטה המלאכותית של לינד, (ע״ע). 

תחומי ההתעניינות של ק' היו רבים ומגוונים (נביטה של קטניות. 
צמחים בשרניים וכו׳). הוא פרסם כ 180 מחקרים, ביניהם -ותס() 
; 031131 <}, (.מורכבים״), 1810 ! 010550131130 (״טבוריתיים"), 11801 
1 ב 05 ת 1 ת 1,1801 (״קטניות״), 1800 ! 13 0 ( 1 0111311£ ת 0101 !!!ססו("! 

50131111101 (״האוריה אלמנטרית של הבוטניקה״), 1813 . כל אלו הן 
מונוגרפיות המשמשות עד היום. לשיא השגיו הגיע ב 1011100105 ? 

1115 < 080131 ־\ (תאס! 031013115 3115 ת 01 ז 5 ץ 5 ("מבוא למיון הטבעי של 

עולם הצמחים״), 1824/39 . מפעל נועז זה. שנמשו גם אחרי מותו. 
היה, כנראה, הנסיון הראשון לחבר ספר על הפלורה של העולם כולו. 
ק' פרסם הרבה גם במקצועות החקלאות (על הגפן. הזית. יערות 
צרפת, משתלות וכו׳). מחקריו בפיטוגאוגרפיה ( 1817 , 1820 ) היו 
עבודות חלוציות ראשונות. השפעת ק׳ היתה רבו. גם בתחום ליסודי 
הבוטניקה, ובזכותו היתד. ז׳נווה למרכז פחקר שנים רבות. 


ב. נ, זז. 

קנדהר ( 131131 > 15 . 30 ), העיר השניה בגדלה ובחשיבותה באפגניסטן 
( 140,000 תוש׳ (אומדן 1973 ]) ובירת מחוז ק׳ ( 45.100 
קס״ר, 763.100 תוש׳), ק׳ יושבת בדרום המדינה, במישור פורה 
ועשיר במים בשוליו הצפוניים של מדבר רג׳יססן. מצפון וממזרח 
לק׳ מתנשאים הרים לגובה של יותר ם 3,000 ם', ק־ שוכנת במפגש 
דרכים חשובות החוצות םעברי-ד,רים — צפונה ומערבה למרכז 
אסיד., ודרומה ומזרחה להודו. ק׳ היא מרכז מסחרי ותעשייתי. 
עיקר התעשיה והמלאכד, — עיבוד התוצרת החקלאית של הסביבד, 
וייצור אריגי כותנה וצמר ומוצרי עור ומזון. ק׳ נחשבת לבירת 
שבטי דוראני, אך יש בה בני עסמיט ושבטים שתים מאפגניסטן 
התיכונה והדרומית. כן מצויים בה פרסים, ערבים וחורים. בעיר 
העתיקה. המוקפת חוסה (המאה ה 18 ), שווקים גדולים, מסגדים 
רבים ומצורה. ק׳ החרשת משתרעת סצפון וממזרח לעיר העתיקה. 

היסטוריה. יאשיתד. של ק׳, כנראה. ביישוב שכבר התקיים 
בימי האחמנידים (ע״ע) על דרו־השיירות החשובה מהודו לפרס 
ולפנים־אסיה. אלכסנדר מוקדון (ע׳יע) הקים במקום את העיר 
אלכסנדריה של ארחוזיה (שמו הקדום של חבל ק' הנוכחי). ביה״ב 
נכבשה ק׳, ולעתים נהרסה, בידי כובשים רבים, ביניהם ג׳נגיז חאן 
(במאה ה 13 ), תימור לנג (במאה ה 14 ), באבר (במאה ה 16 ) 
ושאר, עבאם (בסאה 0 17 ). ב 1706 נעשתה לבירה הראשונה של 
אפגניטטן (ע״ע) המודרנית. ובשנים 1747 — 1773 היתד. מרכז 
שלטונו של אחסה שאה (ע״ע). בעת המלחמה האפגנית הראשונה 
( 1839 — 1842 ) היתד, בכיבוש בריטי. במלחמה האפגנית השניה 
( 1878 — 1881 ) נתפרסם מסעו של רוברטס (ע״ע) להציל את 
הבריטים שהיו נצורים בק', 

קןבד*ול, אלגייסטן פיירס 7 * 17 — 10110 ) 030 10 ) 9131110 ? ח 080511 \ן 
— ( 1778 — 1841 ), בוטנאי שוויצי שחלקו רב בקביעת שיסה 
מיון טבעית של צמחים. ק' למד בז׳נווד, וד,תיישב בפאריס ב 1796 . 
ב 1804 הוענק לו תואר דוקטור על חיבורו גמ^מקסזק 105 801 
311105 !ק ו:^ 6 3105 ז); 1 ) 10 זז ("על התכונות הרפואיות של צמחים"). 
לבקשת ממשלת צרפת סקר ק' במשך 6 עונות-קיץ את צמחיית צרפת! 
תוצאות הסקר פורסמו ב 1813 . בשנים 1808 — 1816 כיד.ו ק׳ כפרופסור 
לבוטניקה בסונסליה. בשובו לז׳נווה עמד בראש קתדרה למדע והיה 
מנהל הגדד,בוסני שם. שם חקר גם — יחד עם הבוטנאי זי. ם. א. וושה 
( 4101 ) 7730 ) — אצות של מים מתוקים. 



קנך' (ץ 1 )^ת 1 ^^^^), משפחה אמריקנית קתולית סבוסטון, שבשנות 
ה 60 של המאה ה 20 בלטד, במדינאות כאה״ב. עשרה, 

;קרתה, אהוותה וד,גורל הטרגי שרדף אותר. הצמיחו הילת'אגדה 
סביבד., 

1 ) ג׳וסף סטריק ק׳ — 1 ( 31110 ? 111 ז 1050 — ( 1888 — 1969 ), אבי 
המשפחד" היה בנו של פוליטיקאי מקומי ונכדו של מהגר אירי 
שהגיע לאה״ב בחוסר כל. ק־ למד כלכלה בהדורד, ובן 25 היד. 
לנשיא בנק■ הוא התעשר מאד מספסרות בבורסה, פרש מעסקיו, 
עבר לפעילות ציבורית, היה יו״ר של כפה ועדות מסשלחיות ואסר 
אותם נד,גי ספסרות שהעשירוהו בעבר. ב 1937 — 1940 היר. שגריר 
בבריטניה, האמין בנצחון היטלר והתפטר, בהמליצו שאה״ב לא 
תתערב במלה״ע ח. אשתו. בת ראש־העיר האירי של בוסטון, ילדד, 
לו 9 ילדים. 

2 ) ג׳ון פיצנ׳רלד ק׳ — 1 ) 11280131 ? 0110 ( — ( 1917 — 1963 ), 
הנשיא ה 35 של אהיב, בנו השני של 1 ), למד ב״לנדן סקול אוב 
אקונומיקס״ ובהרורד. במלה״ע 11 זכה באות גבורה על התנהגותו 
בעת טיבוע הטרפרת שבפיקודו ע״י היפנים. 

באוגוסט 1944 נהרג אחיו הבכור, ג׳וסף, שהיד. טייס קרבי 
ושהמשפחה הועידד, אותו לפעילות פוליטית.' תפקיד זה הועבר לק׳, 
שנבחר ב 1946 כציר דמוקרטי לביה״ג, לא בעזרת מנגנון מפלגתו 
אלא בעזרת משפחתו וידידיו. 
לימים השתלט המנגנון האישי־ 
משפחתי של ק׳, שמארגנו 
היה אחיו, רוברט (ר׳ להלן. 
( 3 )), על המפלגה הדמוקרטית 
בממצ׳וסטם! היה זה המנגנון 
הפוליטי היעיל ביותר באה״ב, 
שעשה את ססצ׳וסטם למעוז 
המשפחד,. 

ב 1952 נבחר ק׳ לסנאט. 

וב 1958 נבחר שנית כאיש 
המרכז. בראשית פעילותו בבתי 
הקונגרס נמנע ק׳ מביקורת על 
הסנאטור ג׳. סקרתי (ע״ע) 1 
הוא נטה בהדרגה לעמדות , . 

, , נ׳ח סנדי ככם;וע שנחג 5 שבה ע 5 י 1 

הליברלים. ובסוף שנות ו? 50 סחסח סיזזגי־יו ג 1 :ו 




863 


קנד• — קנדינסדי, וסילי 


864 



י:רי יי-ת בבורות ים:■ ־.,יר־ לברות ברים ":ב: 1 :כ=, !: 11,11,11 ^:. 

היה לנושא דגלם. ב 1960 מונה ק', אחרי מאבק קשה, למועמד 
הדמוקרפים לנשיאות; ההתמודדות בינו לביו מועמד הרפובליקנים, 
ר. נינסון וע״עו. היתה מרתקת; נצחץ ק׳ נזקן• להצלהתו ברויכוה 
עם ניכסוו בטלוויזיה. 

ק' היד. האיש הצעיר ביותר והקתולי הראשון שנבהר לנשיא. 

הוא זנה בבחירות בד.פרש קולות זעים, ואולם. במהרה רכש לו 
תמיכה עממית נרחבת: חזותו הנאה ואישיותו הזוהרת והמצודדת 
שבו את לב הציבור! נשיאותו של ק' היתה המוסד המרכזי במדיניות 
ובחיי החברה גם יחד. בדומה למוסד המלוכה. במקום ההנהגה הזקנד" 
המאובקת וחסרת המעוף של איזנהאואר גילם ק׳ מנהיגות דינמית, 
בעלת־וזמה וחזון: אנשי־העסקים השמרנים בצמרת פינו מקום לאק¬ 
דמאים צעירים. ק' השכיל לתת לאה״ב תחושת־ייעוד מחודשת, 
בסיסמת ..הספר החדש" (זי 111 ח 0 ז'-ז ■ומיא), ובנאום ההשבעה שלו 
קרא לבני עמו לשאוף לתת ולא לקבל. את מאגר האידאליזם וד,רצוז 
הטוב בק.רב הצעירים ביקש להפנות לסיוע חוץ, במסגרת ..חיל 
השלום" ("!זס:) ■;בגבי!) שהקים, וכן יזם תכנית סיוע לארצות אמ¬ 
ריקה הלאטינית (.הברית למען הקדמה") וד,רחבת הסהר ע״י הורדת 
מכסים ("סיבוב ק׳"). 

תשגו המרשים והדרמתי ביותר של ק' היה כשאילץ את בריה״מ, 
בעימות חזיתי עמד. באוקטובר 962 !. להוציא את הטילים שהציבה 
בקובה (ע״ע, עט' 209 ), משבר קובה היווה אות לפתיהת מערכת 
יחסים חדשה עם בריה״ט, במסגרתה נחתמו הסכמים לאיסור חלקי 
של ניסויים גרעיניים ולגיכירת חיטים לבריה״מ. כשלונו העיקרי ■ - 
שהוכר במלואו רק כעבור שנים רבות ־- היה העסקת מעורבותה 
של אה״ב במלחמת ויטנם (ע״ע, עמ־ 902/3 וכרך מילואים)). 
תכניותיו בתחומי הפנים (נתינת שוויון-זכויות מלא לכושים, הרחבת 
השירותים הסוציאליים ותמיכה בחינוך) נבלמו ע״י אופוזיציה שמר¬ 
נית בקונגרס, והן התגשמו רק בימי יורשו. וע״ע אה״ב, עט' 577 — 
379 , כרך מילואים. 

ב 22.11.1963 נרצח ק׳ בדלס, טפסס, בעת ביקוד רשמי. החשוד 
ברצח, לי אוזוולד ( 1 ו 1 ג■"*()), נתפס, אך נרצח לפני שהובא למשפט. 
ועדת חקירה בראשות נשיא ביהמ״ש העליון קבעה שהרצח היה 
מעשה של יחיד ולא פרי קשר, אד רבים כופרים בנכונות קביעה זו. 

אחרי רציחתו נערץ ק׳. רבים ראו בו גואל. ולא מנהיג פוליטי 
בלבד. פולחן ק' סייע לקידום בני משפחתו והזיק ליורשו. ל. ב. 
ג׳ונסון (ע״ע. כרך מילואים), שנצסייר כמעין אוזודפטור. עם רצח 
אחיו של ק׳ — דומה היה שיד הגורל רודפת את המשפחה שבניה 
נועדו לשלטון. זוד.ר ק' הועם עקב נישואי אלמנתו לאיל הממון 
הקשיש, אונזיס. והסתבכייות אחיו אדואדד; באמצע שנות הסד 
הוחשה ההתפכחות בעקבות פרסומים על קשרי ק' עם המפיה (ע״ע) 
ועל מעשי אהבים. 

ק' היד. הנשיא הראשון שמכר נסק מתוחכם לישראל (טילי 
קרקע-אוויר). מצד שגי לחץ עליה שלא לפתח יכולת גרעינית, ונראה 


שלחץ זה היה מהגורמים להתפטרות ד. בן-גוריון (ע״ע א״י, עמי 
521 ! 532 [כרך מילואים]). 

3 ) רוברט פרנסיס ק' — 1^1x וב־גז 1 זז:*נ 01 ן 1 — ( 1925 — 1968 ), 

בנו השלישי של 1 ). למד משפטים בד.רורד. במלחמת הקוממיות ביקר 
במזדר׳ת בשליחות עתונאית, וב 1951 הצטרף למשרד המשפטים. 
זמן-מה עבד עם הסנאטור ג׳. סקרתי (ע״ע), אד הסתכסד עמו. הוא 
ארגן את מנגנון הבחירות של אחיו. 2 ), וד.יה שריהמשפטים בממ¬ 
שלתו והאיש השני במעלה בשלטון. זמזימד, אחרי רצח אחיו הסתכסך 
עם הנשיא גיונסון. התפטר. ונבחר לסנאט מטעם מדינת ניו-יורק 
( 1964 ). ב 1968 ניצח בכמה מדינות בבחירות המוקדמות למועמדות 
הדמוקרטים לנשיאות. וב 5 ביוני, יום נצחונו בקליפורניה, נרצח 
כלום אנג׳לס בידי מהגר פלשתינאי, סדחאן בשארה סרחאן. • - 
ק׳ תמך בישראל ודרש למכור לה מטוסים משוכללים. 

4 ) אדוארד מור ק׳ — סזס״!*( 11 זב׳י 1:111 — (נו׳ 1932 ). הצעיר 
בילדי 1 ). למד בהרורד. והוסמך למשפטים באוניברסיטת ורג׳יניה. 
ב 1%2 נבחר לסנאט מסעם מדינת מסצ״וססס. מעמדו נפגע עקב 
מות צעירה בתאונה בעת שנסעד, עסו במכוניתו, מבלי שיזעיק 
עזרה במועדה — לדבריו — מחמת הלם. - גם הוא, כאחיו, גילה 
אהדה לישראל. 

בני ק׳ פרסמו גם ספרים בנושאים מדיניים. בעברית י״ל ספרו 
של 2 ), .,אומץ ופוליטיקד,״. 1960 . ושל 3 ), "איך נמנע העימות", 
תש״ל. 

0 / 0 01,1111 ( 1 ״ 1 >| ; 62 *.'! )! /ש )וו 1 ( 1 י< 0 ' 1 ,־ו•^ז•־.^ 11 ^ו 1 ו 11 א 

וו! .'■/ ./ / 1 וו 00 ו 01 < 1 ' 1 // ,■ז^ 8 חוו 5 ^ 111 :^ 5 . 1 ■^ .\•. ; 1967 .ווו:) 1 >ו 001 ' 1 

. 1011.5 .יל .' 1 ;ר 90 | ,וו^<:וו->ץ<) 8 .!!ז , 0 '<.וו 1-10 > 7 ״ 17 ] 111 ! 

,./ , 6 ,./ /״ 11 , . 1 1 .־}' ; 1967 ,.־.ג/ .■ 1 ,/ !,) 00 ה 011 •/ 0 ו/ז 

. 1%$ 

א. גל. 

_קנךיה (ו 1 ו 11 ת 03 ! כיום איךקליון הגדולה בערי 

האי כרתים (ע״ע, עמי 1069 ושם תמי) ונמלו הראשי. ק' 

שוכנת בחוף הזיפוני ובה 78,200 תוש' ( 1971 ). דרך הנמל מייצאים 
תוצרת חקלאית: ענבים, יין. שמן זית, הדרים, שקדים וכן סבון 
ועורות, ק׳ עשירה במסגדים ובמצודות ונציאניות שנהרסו כחלקם 
ברעידות-אדמה קשות ב 1664 , 1856 ו 1926 . 

היסטוריה. בק׳ היה נמל ששירת את קנוסוס (ע״ע). ב 827 
נחתו בה הערבים. מאז וזזד לכיבוש התורכי בסוף המאה ה 17 היתה 
ק', שכונתה בפי הערבים ח׳נדק ( 506 ׳י^ x ), בירת כרתים. הקיסר 
הביזנסי ניקפורוס 11 פוקס (ע״ע) כבש את ק׳ ב 961 , לאחר מצור 
ממושך. בעקבות מסע הצלב הזן! והקמת הקיסרות הלאטינית בביזנ¬ 
טיון נמכר האי כרתים לוונציה, שהשתלטה עליו ב 1210 . בפי הוונצ¬ 
יאנים נקראה ק׳ קאנדידה. הם הקיפוה חומות והיא שימשה להם 
בסיס ימי. התורכים נזקקו למצור ממושך כדי לכבשה ב 1699 , והם 
שלטו בה עד 1897 . מ 1913 שייך האי כרתים ליוון. על היהודים, 
ע״ע כרתים, עמ׳ 1074/6 . 

.קנךינסקי, וסיל־ - ץ: 1 וחו 1 .חג)) ץ 1 ״ו.ג׳\\ - ( 1866 , מיסקווה 
י 1944 , פאריס), צייר ותאורטיקן־אמנות רוסי. ק׳ גדל 
ונתחנך באודסה. ב 1886 החל ללמוד משפטים וכלכלה-מרינית באוני¬ 
ברסיטת מוסקווה. ב 18% נרשם לאקדמיה לאמנות של מינכן. ב 1905 
הכיר בדרזדן אח מייסדי קבוצת "הגשר" האכספרסיוניסטית (ע״ע 
אנספרסיוניזם י. בשובו למינכן ב 1908 חלה תפנית ביצירתו. שההש¬ 
פעה ששלטה בה עד אז היתד. של הנאו־אימפרסיוניזם והפוביזם 
(ע״ע). נוסף להשפעות של אמנות עממית ודתית (איקונין). את 
הציור המופשט הראשון שלו צייר ב 1910 , בצבעי־מים, ואחריו — 
קומפוזיציות בצבעי־שמן, שדרה בד,ן רמז קל בלבד לנופים ולעצמים 
ממשיים! בעקבותידים צייר ציורים מופשטים לחלוטין. בסוף 1911 
יסד עם פ. מרק (ע״ע) את קבוצת ..הפרש הכחול" רערך. יחד עמו. 
אלמנו באותו השם, שי״ל בראשית 1912 . שנות שהותו ברוסיה, 





865 


קנדינסקי, וסילי — קנה 


866 


1914 — 1921 . היו שנות פעילות ענפה עם ציירים חברי קבוצת 
הקונסםרוקסיויום (ע״ע). בשובו לגרמניה ב 1921 הורה בבאוהאוס. 
ויחד עם קלה. פינינגר ותלנסקי (ע׳ ערכיהם). יצר את קבוצת "אר¬ 
בעת הבתולים״. ב 1933 התיישב בפאריס. 

ק׳ היה לא רק הצייר המופשס הגדול הראשון אלא גם התאור־ 
טיקן הראשון והחשוב־ביותר של הציור המופשס. ספריו. 1145 ז:>( 1 ט 
ס 5 ת 11 צ 1 ״ 1 ! ת! :>; 1 וס 5 ו:> 0 (עבר׳: -על הרוחני באמנות — ביהוד 
בציור״. תשל״ב). 1912 . 141110 ^ 1 ■ 2111 1€ ת 1 ״ 1 11 ת□ ז 11 ת 11 ? ("נקודה 
וקו ביחס למשסח״). 1926 . ומאמריו הרבים. נחשבים כתבים בסיסיים 
להבנת המופשם. ציוריו המופשסים המוקדמים מצטיינים בשלל־ 
צבעים משוחים בכתמים לא־מוגדרים ובקומפוזיציות דינאמיות־ 
אנספרסיוויות. בתקופה זו שאף לתת ביסוי לתוכן רוחני עמוק באמ¬ 
צעות הצבעים שהשווה לצלילי-מוסיקה. אח״כ לבש ציורו אופי 
גאומסרי יותר: צורות מוגדרות מסוגים שונים — בתקופתו ה״ארכי- 
סקטונית״ ( 1920 — 1924 ) וצורות עגולות — בתקופה ה״עגולה" 
( 1925 — 1928 ). ואילו בתקופתו ה״קונקרסית". המאוחרת יותר. הש¬ 
תלבו כל הצורות לשפה מורכבת ועשירה, שבה קיימים צבע, קו. 
צורה וכיוון בצוותא, בזכות עצמם, כסימנים בעלי משמעות מעבר 
לעצמת־הביטוי שבה הובילה שפה זו אל תחום האפשרויות האינ¬ 
סופיות של חיבור ובננה. וע״ע מפשטת, אמנות. — ור׳ תם׳ צבעונית 
בכרך זה. 

6 ן{ 7 :.)! ,<־ 1 לול 0 ,? ; 1958 ^ 1111 :.) 1 .^ 1 ,תח 3 מ 1 ( 01 ^ע) .זאג 

. 1969 { 0 

ג, בל. 

?[בדל, אלואלד — 8411 ח 0 צ 1 □ 04121 11 זך>עו £8 — (נר 

1886 ), ביוכימאי אמריקני. למד באוניברסיטת קולמביה, בה 
החל חוקר בתחום ההורמונים המיוצרים ע״י בלוטת התרים, ומצא 
שהחשוב ביניהם הוא התירוכסין, חומר פשוט למדי מתולדות הטירו- 
זין, האחראי לוויסות מהירות חילוף התמרים בגוף־התי. במשך שנות 
ה 30 בודד ק׳ הורמונים רבים מקבוצת ההורמונים הקורטיקואידים, 
להם השפעות ביולוגיות ורפואיות חשובות. ב 1952 התמנה פרופסור 
לכימיה באוניברסיטת פרינססון באה״ב. ב 1950 קיבל פרס נובל 
לרפואה ופיסיולוגיה במשותף עם הנץ' וריכשטין (ע׳ ערכיהם). 

קנדרו, ג׳ון - □ 1 ( 0 ( — (נר 1917 ), ביוכימאי אנגלי. 

את צעדיו הראשונים עשה ק' באוניברסיטת קימבריג׳. לאחר 
שעשה את שנות מלה״ע זז במשרד לתעשיה אווירית חזר לאוני¬ 
ברסיטת קימבריג׳, וב 1949 הוענק לו שם התואר "דוקטור". ק■ 
הצטרף לצוותו של פרוץ (ע״ע), שעסק בביולוגיה מולקולרית. 
בצוות נכלל גם פרנסים קריק (ע״ע), שהתפרסם מאוחר-יותר בזכות 
פענוח מבנה החומצות הנוקלאיות־ 

פרח וק־ חקרו את מבנה מולקולת החלבון תוך שימוש בטבניקת 
הפיזור של קרני x . ק■ התעמק בבירור מבנה מולקולת המיוגלובין 
ואילו פ׳ עסק במבנה ההמוגלובין. פיתוחו של המחשב המהיר ברא¬ 
שית שנות ה 50 אפשר את עיבוד הנתונים שנאספו ואת הסקת המס¬ 
קנות מהם. התברר, כי לפרוטאינים הגלובולריים (ע״ע פרוטאינים) 
המיוצגים ע״י המיוגלובין מבנה בסיסי הליקאלי. — פענוח מבנה 
המיוגלובין וההמוגלובין זינה את פרוץ וק' בפרס-נובל לכימיה( 1962 ). 

לןנה(ר. 1€ (:וו.־ 1 ז), קטע ממערכת הנשימה של האדם וחליתנים (ע״ע) 
יבשתיים. 

הק׳ באדם עשוי צינור חזק וחלול בעל דפנות דקים. שארכו 
כ 11 ס״מ והקפו כ 2 — 2.5 ס״מ. תחילתו בחוליה ה 7 של הצוואר 
עד לחוליה ה 4 — 5 של הגב. בקצהו העליון הוא המשכה של הגרגרת 
( 1 סעז 14 ! וע״ע גרון) ובקצהו התחתון הוא מתפצל לשני צינורות — 
סימפונות — הנכנסים לראות— (ע״ע ראה ומחלות ראה). הק־ בנוי 


טבעות סחוסיות סהריות, בלתי סגורות מאחור. קצות הטבעות מאו¬ 
חדים ע״י קרום מתוח. מבנה זה של הטבעות מקנה לק׳ גמישות רבה 
ומבטיחה שחללו לא ייסתם. מבפנים מרופד הק׳ בקרום רירי ועליו 
אפיתל ריסי. 

ב חול י תנים — ברב-סנפיריים אין ק׳. שקי-הריאות מתרח¬ 
בים ישר מהפתח של הלוע. בבעלי-ריאות אחרים מופיע הק׳ וארכו 
שונה. בבעלי-רגליים (ססרפודה) מגיע הק׳ מהנרון עד לנקודת 
ההסתעפות של הסימפונות. בדו-חיים חסרי-זנב ובעלי-זנב 
טיפוסיים, בהעדראיזור צווארמפותח, קצר הק׳(צפרדע,סלמנדרה). 
בבע״ח אמניוטיים (זוחלים, עופות ויונקים), ישנו איזור צוואר 
ברור, והק׳ מצוי תמיד! ארכו משתנה בהתאם למידת אורך הצוואר. 
בעופות מסוימים (כגון ברבור), לצינור הק׳ תוספת מפותלת 
מתחת לעצם-החזה. תפקידה אינו ידוע בבירור — אולי לצורך 
תהודה. כמעם תמיד מוקשה הק׳ במבנים סחוסיים. בדו-חיים הם 
בצורת פקעיות בלתי מסודרות ובבע״ה אמניוטיים — בטבעות בלתי 
שלמות (ר׳ לעיל), חוץ מבעופות מסוימים. 

ב ח ם ר י - ח ו ל י ו ת אין ק׳. בסרסנים שווי-רגליים ( 15000114 ) , 
בכמה קבוצות של ענבישנים (ע״ע, עמי 832 ), בפריפטום (ע״ע 
אוניכופורות), במרבי-רגליים (ע״ע) ובחרקים (ע״ע, עמ׳ 88 , ור׳ 
שם ציור) קיימת מערכת של צינורות דקים המכונים ם ך כ א ו ת 
המובילים אוויר משטח הגיף עד לאיברים הפנימיים ולרקמות, 
הטרכאות התפתחו משקיעת האקסודרם פנימה אל דופן הגוף והן 
מרופדות בכיטין. בל צינורית מסתיימת בתאים מיקרוסקופיים הנמ¬ 
שכים כטרכאולה אינסרצלולרית, המהווה לפעמים רשת נימית 
ברקמות, קצה הטרכאולה מלא נוזל, דרכו נעשה חילוף הגזים. 
על דרכי פעולת הטרכאות — ע״ע חרקים, עמ׳ 88 , ור׳ ציור בע׳ 
פרוקי-רגלים, עמ׳ 168 . 

במרבית החוליתנים היבשתיים מצויים איברים להשמעת קולות 
בגרגרת. הם פועלים ע״פ עקרון של משרוקית-סדק כשהק׳ משמש 
כצינור נשיפה. על איברים אלה באדם ובחוליתנים יבשתיים 
ע״ע גרון! בעופות — ע״ע, ור׳ ציור בע׳ צפרי-שיר, עס׳ 851 . 

על מחלות הק׳ — ע״ע ראה ומחלות ראה. " 


לןנה ( 5 ;> 11 !זז 11148 ק), צמח גדות, נחלים וביצות הנמנה עם משפחת 
הדגניים (ע״ע, עמי 965 ). המין הנפוץ ביותר בא״י הוא הק׳ 

המצוי ( 4115113115 ,?) — צמח רב-שנתי. שכיח בבל החבלים הפיסו- 
גאוגרפיים. לק' קנה-שורש עבה הפושט למרחקים. עליו גדולים: 
חלקם התחתון עשוי בצורת נדן המקיף את הקנה והלקם האחר, 
טרף ארוך ורחב המתפשט אפקית. מאחר שהטרף מסוגל להסתובב 
סביב הקנה אין הוא סובל מהרוחות התוקפות אותו. התפרחת מכבד 


גדול ושעיר. לשיבוליות 3 — 7 



ו. תפרהח; 2 . פדה: צ. מ:ו?יף. 


פרחים. הפרח התחתון אבקנין שאר 
הפרחים אבדרוגיניים ויושבים 
על ציר שעיר. הגלומות אינן 
שוות בארכן. המוץ התחתון 
קרח ובעל חוד ארוך, השע¬ 
רות המלוות את הפרחים מעי¬ 
פות את הגרגירים למרחקים. 

הק׳ נמנה עם מרכיבי חב¬ 
רות צמחים אחדות (ע׳ כרך 
ר, עמ׳ 194 ) ולא עוד אלא 
שבמקומות שבהם הוא מצוי, 

הוא דוחק צמחים רבים אחרים 
בסביבתו ובובש את מקומם. 

עקב ניצולו את לחות הקרקע 
הוא עשוי להביא ל״הובשתה". 



867 


קנה־סכר — קנו, רינןון 


868 


קןנה, פרנסוא, עיע קןני, פרנסוא. 

לןנה״ספר (מ 1 ע 31 מ £1€1 } 0 צמח־חרבות השייך לסוג 

'עשבים מסשפחת הדגניים לבת־משפחת הזקננים; ממנו 
מפיקים את סוכר־הקנה (ע״ע סכר). קה״ס הוא צמה רב־שנתי 
( 4 — 5 שנים ויותר). הקנה גבוה ( 3 — 5 מ׳), עבה ( 2 — 5 ס״מ). 
אטום ועסיסי ומורכב מפרקים רבים. הפרקים קצרים ועבים בבסיס 
הצמח, מתארכים ונעשים דקים כלפי מעלה ושוב מתקצרים 
בחלקו העליון של הקנה. כל מפרק מכיל פקע. ריבוי הפקעים בבסיס 
מביא לכושר הסתעפות מדובה. העלים גדולים ורחבים. התפרחת — 
מכבד גדול. השיבליות ערוכות בזוגות וסבילות שני פרחים בכל 
שיבולית. בתנאי" גידול נוחים מתפתחים זרעים קטנים ופוריים 
שחיוניותם מוגבלת בדיב. צמיחת הצמח מהירה למדי (ד תמ' 
בע׳ דגניים, עם׳ 962/3 ). 

קה״ס התרבותי ( 1 ״ 3 ז 11 תוגז 0££ , 5 ) אינו מצוי כגידול בד. כתוצאה 
סריבויו הווגססיווי המפושך־מאד חלו בו תהליכי התנוונות ונחלשה 
עמידותו למחלות. הזנים החדשים הם תוצאת הכלאות בין־מיניות 
של הסוג. מגמות הסיפוח העיקריות הן; עמידות למחלות. העלאת 
מתכונת הסוכר וקיצור תקופות הגידול. קה״ס נמצא בהודו כצמח־ 
תרבות עוד מימי-קדם. ונראה ששם היחה מולדתו. 

קה״ס זקוק לתקופת גידול ארוכה וחמה, קרינת-שסש ממושכת. 
רטיבות מרובה וקרקע פוריה. חשיבות רבה למזג-אוויר יבש וקריר 
והרבה שמש בתקופת האסיף. ריבוי הצמח נעשה ע״י שתילת ייחודים 
בעלי 3 — 4 פרקים. מועד האסיף נקבע בהגיע הצמה לתכולה מירביח 
של סוכר! האסיף הראשון — 12 — 15 חודש מיום השתילה. מסירים 
אח העלים ואת חלקו העליון של הצמח! החלק הנותר מכיל 13% — 
15% סוכרוזד, או 11% — 13% סוכר נקי לאחר עיבודו התעשייתי 
של הקנה. סחיט הקנד. משמש מספוא לבקר ומנוצל גם לתעשיית 
הנייר. — על תולדות קה״ס והפקת הסוכר ע״ע סבר. 

בישראל עלו יפה מבחינת היבולים, נסיונות לגידול ק״ס, 
אולם צריכת המים המרובה היא המניעה העיקרית לגידולו המסחרי. 

.ווג)^■ 1 ^ 4 ( 01 311^01■ 1952; 0. ^x1 ץוו 3010 , 1 ון 1 ׳ל\ 1110 ( 1 10 ;^ . 0 

^•ך 11/11 סו 0 . 1 ־ 1 שנ 1 יחגז 11 . 11 ;* 1959 !! 1 1 (הו.ו ^וו 0 ^ ■ 111 ^/ 31 

. 1 ; 1964 ■ 01 ^ 511 •/ 4 * 7 ,$)מ 31 ע , 0 ; 1963 .)!דס.') • 433 ^/ 51 / 0 

. 1972 , 11 !{■ 01 11 ! 1 וס[!') 1 ן}/ 0 -ן? י/ 0 ־ 0 ,ח(.>חז\־, 

ש. ה. 

(ה)קנה ו(ה) פליאה (םה״ק,םה״פ), שני ספרים אנונימיים בקבלה, 
ממחבר אחד. סה״ק עוסק בטעמי המצוות, וסה״פ— בפרשת 
בראשית. מבחינה ספרותית הם כתובים כשיחות המתנהלות בחוג 
משפחה (סב, אב, בן הכד). בשיחות משולבים סיפורים ביוגרפיים 
מופלאים של פגישות עם דמויות שונות ומשונות, ולעתים קרובות 
מתנהלות השיחות בין בני המשפחה לבין אותן הדמויות — מלאכים 
ושאר דמויות-עליון — המתגלות למשוחחים ומוסרות להם פשרי 
סודות. הנפשות הפועלות בסה״ק הן: ק׳— האב,נחום— הבווגדור 
— הסב! ובסה״פזאלקנה בן ירוחם בן אביגדור— האב, ונחום— הבן. 
דמויות אלו הן פסודו^פיגרפיות! המחבר מנסה לשייכן למשפחת 
התנא ר' נחוניא בן הקנה (ע״ע). מהדמויות המרכזיות בחוג יורדי 
המרכבה, שמייחסים לו את הספר הקבלי הראשון, ס׳ הבהיר (ע״ע). 

הספרים מדגישים, שאין להביו את התורה והתלמוד על דרד 
הפשט. אלא על דרד הסוד בלבד. המציאות האמיתית היא המתגלה 
דרד תורת הסוד, ואילו תפיסת ההלכה בדרך הפשט מביאה לסילוף 
הדברים. המחבר גם מנסה להראות— בדרך קיצונית— כיצד אפשר 
להגיע לאבסורדים. הסותרים את ההלכה כולה, אם הולכים בדרך 
הפשט בלבד. בד׳כ מייצגים האב, או הסב, את הסמכות המכריעה, 
והצעיר הוא שמשמיע את הקושיות על ההלכות כפשוטו; גט מזה 
ברור כי המחבר אינו מתנגד למסורת התלמודית. אדרבה: הוא 
מבקש להעניק לר. מעמד־יתר, ובעקבות ס־ הזהר — הרואה בתורה 


שבכתב תורה המשקפת, על דרך הסמל. יחסים בעולם האלוהות — 
מנסה המחבר להתייחס בך גם לתורה שבע״ט. במהלך הדברים עולה 
מדי־פעם זעקת המחבר על מצב דורו, וביגןרתו על איחקפדה בקיום 
מצווח ועל נוקשותו וצביעותו של הממסד הדתי. 

המחבר הוא אקלקטיקן מובהק, ובבתביו מצויות לשונות משל 
מקובלי גרונה, מנזפרי הזהר, ,התמונה" ו״מערנת האלהות", מכתבי 
ר' יוסף ג׳יקסילה, ר' אברד,ם אבולעפיה (ע' ערכיהם), ר׳ יוסף 
הארוך אשכנזי, ר׳ מנתם רקנטי (ע״ע), ועוד. ר׳ משה קורדוברו 
(ע״ע) גילה תופעה זו של ייחוס דברי מקובלים אחרונים לחכמים 
קדומים. וגינה אותה בחריפות. אבן, בד׳יב מובאים המקורות בעיבוד 
ספרותי המתאים לספר. 

בשני הספרים באה לידי ביטוי התפיסה המיתית של העולמות 
העליונים ושל הקשר בינם לבין העולמות התחתונים. שלא כנספרי־ 
מצוות אחרים על דרך הקבלה, אין בסה״ק דיון שיטתי בטעמי 
המצוות כסדרן ובשלמותן. תוד־כדי הדיון גולש המחבר בדרד 
אסוציאסיווית אל תורות קבליות שונות, וכד עולות בספר תודות 
השמיטות והגלגול, שהמחבר שאבן ממקורות קדומים, אך הרחיב 
אח הדיון בהן ונתן להן משמעויות חדשות. המחבר מרבה להשתמש 
בגימטריות, נוטריקונים ותמורות, ובעקבות חכמי חסידות אשכנז 
(ע״ע) וד' אברהם אבולעפיה הוא מרבה לדרוש פסוקים בדרך זו. 

עד לאחרונה סברו רוב החוקרים. כי סה״ק וסה״ס נתחברו בספרד, 

אך כבר במאה הקודמת טען ילינק, שד,מחבר חי כנראה ביוון או 
בצפון־איטליה; לאחרונה הצביע על אפשרות כזו גם א. גוטליב, 
כיום הצטברו הוכחות, כגון; נוסחי התפילד" מקורות ותחומי השפעה. 
המעידות כי אכן חי המחבר באיזור זה ולא בספרד. אף בשאלת 
זמנם של הספרים חלוקות הדעות: יש המקדימים אותם עד לאמצע 
המאה ה 14 , ויש המאחרים אותם עד למאה ה 15 . החל באמצע המאה 
ה 15 מצוטטים הספרים פעמים רבות, בנון: ב״שושן סודות" לר' 
משה מקיוב (ע״ע), בשו״ת ר׳ אליד.ו מזרחי, בשרית הרדב״ז ועוד. 
הספרים השפיעו בעיקר על החוגים השבתאים, ואח״כ — על חוגי 
החסידים; הם גם שהדפיסום לראשונה (סה״ק: פאריצק, חקמ״ו; 
סה״ס: קארעץ, תקמ״ד). עיבודי של חלק מסה״ק, בשם "קנה חכמה 
קנה בינה", נדפס לראשונה בפראג (ש״ע). 

צ, גרץ ■ש. פ. רבינוביץ, דברי ימי ישראל, יי, 250 — 252 . תת״ה; 

שי. א. הורודצקי. הפליאה רד.קנה (בתוך; המסתורין בישראל. בי, 
תרצ״א: א. מרקום. החסידית. 391 — 408 , תשי״ד; א. ם. הברמן. 
השלמות לספר ׳תולדות ספרות ישראל׳ לי. ציבברג, בי, 420 — 424 , 
תשס״ז; ג. שלוס. שבתי צבי, א׳, 02 — 94 . תשי״ז! י. בער, תולדות 
היהודים בספרד הנוצרית, 221 — 225 , תשי״טיו; ב, נתניהו, לבירור זמן 
חיבורם של ספרי .הקבה״ו״הפליאה"(בתוך;ם׳היובללכב׳ש. באדון, 

חלק עברי), תשל״ה. מ. אור. 

קנו, רימו[ — 11 גפמ;> 1011 )ת״יח׳(נ)|— ( 1903 — 1976 ), סופר צרפתי. 

את דרכו הספרותית החל בכתיבת רומנים, והראשון שבהם, 
)םס 41 ; 1 ־ 1 נ 0 1,0 (״היבליח״), 1933 , כבר זכה בפרס ספרותי. אחריו 
הופיעו רומנים רבים אחרים! ס׳ונפוח פ! 41304 ^ 7.1 ^ 2 ("זאזי ברכבת 
התחתית״), 1959 , היה לרב־מכר והופק ממנו סרט קופתי ( 1960 ). 
במקביל לכתיבתו בפרוזה כתב ק־ גם שירים. גישתו המרדנית כלפי 
המוסכמות הספרותיות נשאבה מן הסיר-ראליזם (ע״ע). שיריו מציגים 
את נטייתו האנרכיסטית והגרוטסקית. הוא נסחף ללהטוטי׳לשון 
ולמשחקי סלים וצלילים, השתעשע בשבירת צורות הכתיב או התח¬ 
ביר והפר כללי דקדוק וסגנון ספרותי, כמו בסדרת 99 הגירסות 
השונות של סיפור־מעשה חסר־סשמעות, 51910 ש 1 ) נסגגסזפצג! ("תרגילי 
סגנון״). 1947 , בכל כתיבתו בולם הרצת לתקוף ולהרוס את הערכים 
הספרותיים המקובלים. כרגשנות, התחסדות וסגנון נישא. עס-זאת 
ביקש ק׳ להשיב לחיי האדם המודרני את הרוך ואת האהבה, ומאחורי 
הפרדוכס, ההומור והלעג ניכרת הרדת הקיום ונוכחותו הרודפת של 

המוות, — ק׳ היה חבר האקדמיה ע״ש גוגקור מ 1951 . 

. 1962 ,.!£ , 110115 - 1 ; 1960 .- 0 .; 1 ״/!צ ■, 3 ,׳.. 6 ,!נ׳זס״ס .( 





869 


קנוכה, אנפוניו — קנוזואייןון 


870 


קנובה, אנטוניו — 3 י 0 מ 03 10 מ 010 ^/ — ( 1757 , פוסאניו [ליד 
סרויזר] — 1822 , ונציה), פסל איטלקי. ק', בנו של סתת, 

קיבל את'חינוכו המקצועי פסבו, אף הוא בנאי וסתת. ב 1768 עבר 
לוונציה וב 1774 כבר היתה לו סדנה משלו. ב 1805 נתמנה מנהל 
האפנות והעתיקות של מדינת האפיפיור. על פעילותו היעילה בש¬ 
ליחותו לפריס ב 1815 , להחזרת יצירות־האמנות השדודות העניק לו 
האפיפיור את התואר "פארקיז איסקיה". 

יצירותיו הראשונות טבועות עדיין בחותם הרוקוקו החינני של 
המאה ה 18 . בפסליו הנאו־קלאסיים הראשונים משולבים גם מוטי־ 
ווים ראליסטיים בולטים (״דידלום ואיקרוס״. 1779 ; מוזיאון קורר, 
ונציה). ברומא, שבה השתקע 
ב 1781 , הכיר את מנגס (ע״ע) 

ואת וינקלמן (ע״ע), וככל■ 

הנראה הושפע גס מהצייר 
הסקוטי גווין המילטון ( 1723 — 

1798 ). ' מצבות־ד,קבורה של 
האפיפיורים קלפנס ש^ x (הוש¬ 
למה 1787 ! ' כנסיית סאנטי 
אפוסטולי, רומא) וקלפנס 
(הושלמה 1792 ! קתדרלת סן־ 

פייטרו, רומא), היו הראשונות 
בעבודותיו הציבוריות הגדולות. 

ב 1793 הושלמה, בסגנונו הבשל 
והמגובש, הקבוצה הפיסולית 
,.אפור ופסיכי" (לובר, פרים). 

בשהותו בווינה התחיל ביצירת 
המונומנט הגדול למלכה מאריה 
כריסטינה ( 1798 — 1805 ! כנסיית האגוסטינים. וינה). פסלו ,פרסוס" 
( 1801 ) הוצב בבלודרה שבווטיקן, במקום פסל אפולו ששדד נפוליון. 
בביקורו בפריס' היד, ק' למעריצו של נפוליון ויצר את הפרוטומה 
שלו (גבם, 1802 , פוסאניו: שיש, 1803 , ארמון פיטי. פירנצה). 
ב 1806 התחיל לבצע את פצבת־הפרש של נפוליון בנאפולי. ב 1807 
עיצב את דגם פסלו העצום של השליט. בעירום (מוזיאון ולינגטון. 
לונדון). וב 1811 — נוסח שני, בברונזה (גלריה בררה. מילאנו). את 
יצירתו המפורסמת, "ונום", פיסל בדמות פאולינה בונאפארטה־ 
בורגזה ( 1808 ; גלריהיבורגזה). 

ק' היה הנודע בקבוצת הפסלים הנאו-קלאסיים שפעלו באירופה 
בשלהי הסאה ה 18 ובראשית המאה ה 19 . הוא שאב את השראתו 
מיצירות הפיסול והאדריכלות של יוון ורומא. בתקופה שבה הגיעו 
לשיא חקר תקופה זו ואיסוף יצירותיה. כסגנון עמיתיו היד, גם 
סגנונו מלוטש ואף חלקלק וקר, אך לא נעדר רגישות, במיוחד 
בדיוקנים, שהם ראליססיים ואידאליסטיים כאחד. — זכרוגותיו של 
ק׳ (^ת 0 ת^^^) י״ל ב 1823 . 

; 1957 19435 ,!*:?בט "■ו 

. 1970 ,/." 6 . 44 ,ן 0$ .מ : 1957 ,.€ . 4 - 

א. רי. 

קנובלקדורף, גאורג ונצסלאוס פון — 

££ז 0 [!! 1 של 110 ^ 1 תס׳ו 1305 — ( 1699 — 1753 ), ארדיכל גרמני. 

ק־ הושפע סהארדיכלים פלדיו, ז'. ארדואן־מנסר (ע׳ ערכיהם) וקלוד 
פרו ( €11-31111 ?! 1613 — 1688 ). כארדיכלו האהוב של פרידריך 11 . 
מלך פרוסיה, שיפש ממונה אמנותי על הארמונות והגנים המלכותיים. 
מבין יצירותיו העיקריות: שיפוץ ארמון ריינסברג ( 1737 — 1739 ), 
מקום מושבו של פרידריך קודם עלותו למלוכה! אגפו החדש של 
ארמון שרלוטנבורג בברלין ( 1640 ואילך); בניין האופרד, בברלין 
( 1741 — 1743 ) ; שיפוץ ארמון־העיר בפוטסדם ותכנון שדרת עמודיו. 
סוטיוו שהיה מקובל עליו ושבו השתמש גם בארפון־השעשועים 


המעודן שבפוטסדם. סאנסוסי ( €1 ט 8311550 ! 1745 — 1747 ). ק' היה 
הנציג העיקרי של סגנון הבניה המכונה .רוקוקו פרידריקיאני", ע״ש 
הפלד. 

. 1932 . 1 ) 80404 . ),״ 4 4 מ, 1 , 1 ] 3 לן £111 ז 51 .\! 

קנףדטן(קטיטן*), — תש 3 ()טח 1£ ([ 3110 [ — ( 1858 — 1917 ), 

סופר דני. ק׳ למד תאולוגיה ושימש מורה וכומר קודם 
שפנה לכתיבה. הרומנים והסיפורים שלו מבטאים רעיונות לאומניים 
ושמרניים. וחציו מכוונים נגד רעיונות חדשים בחינוך. הרומן 
קטלס !^ 0 ^ 1 (״המורה אורופ״), 1909 , מצביע על התוצאות 
השליליות של הליברליזם הסוציאליסטי. ק׳ פעל והטיף נגד ברנדם 
(ע״ע) ורעיונותיו האינטרנציונליסטיים וראה בהתיישבות הכפרית 
את שרשי התרבות. הסאגה האיסלנדית (ע״ע איסלנד, ספרות) 
שימשה לו השראה באמנות כתיבת הרומן ז־ 1 א 313€ ס?■ ("שתי 
משפחות״), 1910 ! )€ז! £3€ ! 0£ ? (,.מושרש״), 1911 . 

,סטג־ו^גית^ -א ; 1957 ו/>.ןה 0 ( 1 / 0 4 . . 1 ^ .ק 

. 1958 ,. X ./ 

,קנוזואיקץ (אנג׳ 3 ז 0 0 וס״ 7 סת 0£ , מיוו׳ — 05 ע^^ x = חדש ו = 
חיים, כלר, עידן החיים החדשים), העידן הגאולוגי האחרון 
בתולדות כדה״א. ראשיתו לפני כ 65 מיליון שנה, עם תום הפסוזו- 
איקון. הק׳ נחלק לשתי תקופות: שלישון (ע״ע) — הכולל את 
פאלאוקן, אאוקן, אוליגוקן (שמקובל לכנותם יחד פליאוגן), פיוקן 
ופליוקן (המכונים גם נאוגן). ורביעון (ע״ע) — הכולל את הפלים- 
טוקן וההולוקן (וע״ע סטרטיגרפיה, לוח התקופות הגאולוגיות, 
עמ׳ 741/2 ). 

עולם החי והצומח בומים דביבשות של הק׳ לא היד, שונה באורה 
בולט מזה הקיים היום. ההבדלים בצורות הם הדרגתיים בלבד, בתוך 
קבוצות קיימות. מאובני הק׳ מעניינים בעיקר מכיוון שאפשר ללמוד 
מד,ם בפירוט על התפתחותם ההדרגתית של בעה״ח הקיימים כיום. 
התופעות הביולוגיות ההשובות־ביותר הן התפתחות היונקים 
(ע״ע, עפד 639/40 ) בשלישון, שירשו בעולם־החי אח מקום הזוחלים 
(ע״ע) שנכחדו בסוף המסוזואיקון, וו,ופעת האדם בפליסטוקן 
(ע״ע אנתרופולוגיה פיסית. כרך מילואים). 

בק׳ חלו שינויים גדולים בפני כדה״א. כמחצית משטחי קרקעיות 
האוקיאנוסים הקיימים היום נוצרו בק', תוד התרחקותן ההדדית 
של היבשות, ושטח זהה־בנדלו של קרקעיות אוקיאנוסים עתיקים־ 
יותר נבלע בו־בזמן בפנים כדה״א. באזורי ה״צלקות" שנותרו 
באתרי-ההיעלמות של קרקעיות האוקיאנוסים נערמו סלעים! אלה 
עברו תהליכי התמרה (מטמורפוזה) וחתכה (אנטקסים) — בעקבות 
הלחץ והחום הכרוכים בדחיסת החומר — ויצרו את שרשרות־ההרים 
הגדולות של כדה״א: שרשרת־ר,הרים חאלפינית-הימאלאית באירופה 
ובאסיה ושרשרת הרי־האנדים והרי-הרוקי באמריקה (פ״ע אורו־ 
גנזה). כד גם נוצרו מחרתות ,קשתות־ד.איים" במערב האוקיאנוס 
השקט, מניו־זילנד בדרום, דרך יפן. ועד לאיי האלאוטים בצפון. 
תהליכי האורוגנזח הגיעו לשיאם במיוקן. אז נוצרו גם בקעים 
ארוכים ביבשות, שהגדול בהם הוא השבר הסורי־אפריקני. מערכת 
זו של עמקים, ימים, הרים והרי־געש, המשתרעת מתורכיה בצפון 
ועד לטנזניד, בדרום, אינה אלא שלוחה יבשתית צנועה של מערכת 
הרכים המרכז־אוקיאניים. שעליה ובאמצעותה סתרחבים האוקיא־ 
נוסים (וע״ע אוקיאנוגרפיה, כיד מילואים, עס׳ 86 ). 

תהליכים טקטוניים אלה לוו פעילות נמרצת של הרי-געש 
שהוציאו כמויות עצומות של סלע מותך ספנים כדר,״א ופיזרו אותן 
עפ״נ שטחים נרחבים: לדוגמה: איסלנד והוואי באוקיאנוסים 
ושדות-הבזלת של הגולן והבשן ביבשה (ע״ע וולקינזם). עידן הק׳ 
הוא אפוא תקופת־שיא מבחינת פעילותו הפנימית של כדה״א. 

בד-בבד עם פעילות זו נסוג הים בהדרגה פן היבשות. בעוד 
שבסוף הקרטיקון (ע״ע) ובתחילת הק׳ כיסה הים שמחי־יבשה 



871 


קנןזדאיקון — י,:ון 


872 


נרחבים (כולל א״י), הלך תחומו והצססצם במרוצת הק' לאגני 
האוקיאנוסים העמוקים. עם התרוממות שרשרות־ההרים הנ׳־ל נוצר 
מקור חדש לכמויות גדולות של חומר־סחף גם (חלוקים, חול, חר־ 
סיות), ולפיכך משתנה בהדרגה אופי סלעי-הסשקע מסדימנםים 
כימיים־ביונניים כגון גיר, קירטון וצור של הים הרחב והרדוד — 
בסוף הקרטיקון ובתחילת הק', לסדיסנסים דטריסיים — קונגלו¬ 
מרטים, חולות ופצלים — במשך הק׳. נמויות-עצומות של סחף כזה 
הצטברו ועדיין מצטברות למרגלות שרשרות־הרים מתרוממות, 
והשינוי המתמיד של תחומי ים־יבשה יצר ימים סגודים שבהם 
תנאי אידוי המשקיעים מלחי־אידוי (אוואפוריטים) כגון גבס ומלח. 
נאותה עת התקדר בהדרגה אקלים כדה״א, עד שבפליסטוקן הופיעו 
כיפות־קרח נרחבות (ע״ע קרחון), 

ההצטברות העבה של םלעי־המשקע, וביניהם סלעים אוואפורי־ 
טיים. יצרו תנאים נוחים־במיוחד להיווצרות נפט (ע״ע) ולאגירתו 
בסלעים. חלק ניכר מאוצרות־הנפט בעולם (כגון במפרץ הפרסי, 
במפרץ מכסיקו ובאינדונזיה) נוצרו בק׳. ברם, הואיל וידוע מעט 
מאד על תנאי היווצרות הנפט, קשה להסיק מסקנות ברורות לגבי 
הקשר בין תנאי התקופה לבי: כפות הנפט. 

בסוף השלישון דומה חלוקת הימים והיבשות לזו שבימינו. 
השינויים שחלו על פני כדה״א ברביעון קשורים ב 4 תקופות־הקרח 
שחלו בו. התקופה האחרונה בקי, ההולוקו, שראשיתה לפני 10,000 
שנה, מצדנת בהופעת צמחי־תרבות רביות בע״ח. 

סלעי הק׳ התחתון בישראל הם שכבות ימיות של גיר, 
קירטון והרפית, הרצופים פחות־או־יותר לשכבות דופות פהקרטי־ 
קון. סלעים אלה בונים בין השאר את הרי הגלבוע, הר גריזים והרי 
עבדת. סלעי-המשקע של הק׳ העליון מוגבלים לעמקים. עיקרם חול 
וטיט בצנע אדום ~ בנגב ובגליל המזרחי, ופצלים ימיים אפורים 
ועבים — במישוד־ההוף. באמצע הק' נתחדשה באזורנו הפעילות 
הגעשית ונפלסו כמויות גדולות של לבות בזלתיות, בעיקר בגליל 
המזדחי, ברמת-הגולן ועמק-ההוף. הגעשיות דעכה רק בהזלןקן. 
וע״ע א״י, גאולוגיה. 

10 {!!/ ■>ו/ 1 / 0 ,!^ת 1 וז^ 0 \^ . 1$ 

.* 1970 

ר. סר. 

קנוט, קנוד , 11116 ^ 1 , גם :> 111 ת 03 ), שמם של כפה ממלכי 
דנמרק. ביניהם: 

ק׳ ח, ,.הגדול" ( 995 בערך — 1035 ). השלים את כיבוש אנגליה 
שהחל בו אביו. סוין (ע״ע דנמרק, עס׳ ד 89 ), ומלך בה כק׳ ] של 
אנגליה, פ 1017 עד מותו. היה מלד מוכשר ועממי. ב 1018 ירש את 
מלכות דנמרק מאחיו הרלד ( 1 ) 31 זג 11 ), וכך נעשה שליט של מדינה 
אנגלית־דנית, שאליה צירף ב 1028 גם את נורווגיה. מידי בעל־בריתו, 
הקיסר קונרד 11 (ע״ע), רכש את חבל שלזויז. הוא הקים אימפריה 
ימית בצפון (וע״ע ממלכה מאהדת, עמ׳ 873 ! דנמרק, עמ' 897 ). 

ק׳ ( 1040 בערך — 1066 ), מלך ב 1080 . השניא עצמו על 
האצולה בד,עדפתו את הכנסיה, ונרצח עם כל פמליתו בכנסיה של 
אודנסד, (:>!!ו 1 נ>(> 0 ) . ב 1101 הוכרז לקדוש קתולי וביה״ב נחשב למט¬ 
רונה של דנמרק. 

ק' 1:1 ( 1163 — 1202 ), מלד ב 1182 . נעזר הרבה ע״י שני אישים 
החלטיים שעמדו לצדו, אחיו ולדמר (חנתזפ^נגזו■) וד,ארכיהגמון 
אבסלון (אבשלום). ק׳ סירב להכיר בעליונות הקיסר פרידריד 1 
"ברברוסה" (ע״ע), ותמך ביריבו הינריו "האריה" (ע״ע), שהיה 
הותנו-שלו. לאחר כיבושי אבסלון בפומרניה ובפקלנבורג הוסיף 
לעצמו את התואר ״סלד הסלווים״ (מז 11 ז 0 יו 5€13 x ^)^), המשמש עד- 
היום. בימיו נכבשה גם דוכסות הולשטיין, נכבשו המבורג וליבק 
והורחבו תחומי דנמרק גם במזרח ד,ים-הבלטי. ק' פת ללא בנים, וירש 
אותו אחיו (ע״ע ולדמר 11 ! דנמרק, עמי 898 ). 


קנון ( חוק, נורמה), אוסף מקודש של ספדי הקודש בנצרות. 

לראשונה השתמש בפונה ק׳ אב-ד,כנסיה אתנסיוס (ע״ע) 
מאלכסנדריה שקבע אילו הם ספרי הקודש, וקביעתו ביחס ל״ברית 
החדשה" (ע״ע) נתקבלה לבסוף כמכרעת. 

אשר לספרי המקרא, המקודשים על כל זרמי הנצרות, נסתמנו 
כבר מלכתחילה שתי מגפות: האחת — לקבל רק את ספדי המקרא 
הקאנוניים של היד,ודים, ובה דגלו רוב אבות ד,כנסיה הראשונים. 
המגמה השניה — לקבל את כל הספרים שבד״ב נהגו לקרוא בד.ם 
היהודים ההלניסטיים, כלו', גם את הספדים היהודיים שמחוץ 
למקרא, אשיר תורגמו ליוונית או אף נכתבו בלשון זו. עם ספרים 
אלה נמנו חיבורים שהיו נפוצים ושנתחברו עד לראשית תקופת 
החשמונאים. שאר הספרים החיצוניים היהודיים לא נתקבלו למעשר, 
על שום כנסיד, נוצרית ואף שאבות חכנסיה הכירו בספרים שמחוץ 
לק׳ היהודי, הם לא חיברו עליהם פירושים. אמנם אחרי תקופת 
קונפסאנסינוס קיבלו הנוצרים את הספרים החיצוניים הללו שבתרגום 
השבעים. אך הם נקראו "ספרים בעלי קאנוניות משנית" (■סזסזטס!) 
!:!!!זסוזספ), ובניגוד לכנסיה הקתולית המערבית אין קוראים בהם 
בעת הפולחן בכנסיה. לעומת זאת, הכנסיות הפרוטסטנטיות שצמצמו 
את הק׳ שלהם ע״פ הק־ היד,ודי רואות את שאר הספרים, המקודשים 
בעיני הכנסיה הקתולית ושלא נתקבלו על היד,ודים, כ״ספרים גנוזים" 
(^!(סעתפסקג). בוועידת הכנסיה של טרנטו (ע״ע; 1546 ) החליטו־, 
הכנסיה הקתולית לקבל את הק׳ המורחב של "הוולגאטה"( 13 ג!) 111 זג) 
בתרגום הלאטיני. הכנסיה היוונית דחתד. בסינוד ירושלים מ 1672 
את הספרים הכלולים בתרגום השבעים ואינם בק' ד,יד.ודי, מלבד 
ס' טוביד" יהודית, בן־סירא וחכמת שלמד. (ע' ערכיהם), 

הכנסה הנוצרית הקדומה קידשה בתחילה דק את התנ״ך, לפעסים 
בתוספת כמה ספרים חיצוניים. בשל הסמכות הרבה שנודעת לדברי 
ישו (ע״ע) נתחברו ספרי הבשורה השונים, פד,ם נתקבלו לבסוף 
ארבעה (מתי, פרקום, לוקס ויוחנן), ברם, במאה ה 2 טרם נחשבו 
האוואנגליונים ואיגרות פאולום (ע״ע) לספרי קודש בדומה לק׳ 
היהודי. פרקיון (ע״ע), שדחה את המקרא היהודי. היה הראשון 
שקבע ב 140 ק׳ של חיבורים נוצריים מחייבים (ע״ע בריח חדשד" 
עמי 748 ). הקובץ של מרקיון התיש את תהליך יצירת הק׳ של 
הברית-החדשה בכנסיה. ב 150 לערד נתקבלו ארבעת האוואנגליונים 
הקאנוניים מבלי שנחשבו אז לכתבי-קודש ממש, אבל האוואנגליונים 
החיצוניים סרם נדחו דחיה מוחלטת, באותו פרק זמן מספר יוסטינוס 
(ע״ע) שבשעת הפולחן ביום ראשון נודיגים הנוצרים לקרוא בכנסיו¬ 
תיהם את האוואנגליונים, אבל לא ברור אם הוא הכיר את האוואב- 
גליו! של יוחנן, וכן הוא מצטט את חזון יוחנן (ע״ע), אך לא את 
איגרות פאולום. צעד נוסף בקביעת הק׳ של הברית-החדשה ניכר 
בכתבי אירניאוס (ע״ע), המקדש את ארבעת האוואנגליונים, את 
מעשי השליחים (ע״ע) ואת 13 איגרות פאילום — אבל אינו פוסק 
בקשר לשאר החיבורים של הברית-החדשה. בסוף המאה ה 2 כבר 
היה, הן במזרח היווני והן במערב הלאטיני, ק׳ של הבדית-החדשה 
שכלל את ארבעה האוואנגליונים. 13 איגרות פאולום. מעשי השלי¬ 
חים, איגרת ראשונה לפטרוס, איגרת ראשונה ליוחנן וחזון יוחנן. 
ביחס לשאר האיגרות סרם נקבעה קביעה סופית, ועוד זמן רב אחרי 
שהנצרות היתה לדת המדינה במאה ד. 4 היו שפקפקו בקדושת 
האיגרת אל העברים, איגרת יהודד" האיגרת השניה ע״ש פסרוס 
והאיגרות השניה והשלישית של יוחנן. אחת הסיבות לכך היתד, 
שבאיגרת אל העברים לא נזכר פאולוס (ע״ע) כמחבר, והיו אף 
שטענו כי היא לא נכתבה על-ידו. "חזון יוחנן" (ע״ע) נתקבל בתחילה 
כמעט ע״י כולם — מלבד הכנסיה הסודית העתיקה — עד שב 260 
הוכיח דיוניסיוס מאלכסנדריה ע״ס בדיקד, מדעית, שאכן "חזון יוחנן" 
איננו של יוחנן מחבר האוואנגליון. בהשפעת אוזביום (ע״ע) שקיבל 
את הדעה הזאת דחה המזרח היווני את "חזון יוחנן" מתוך הק־, 





873 


;;נון — קג״ני, משבט 


874 


אולם במערב הלאטיני לא פקפקו בקדושת "חזון יוחנד. באיגרת 
מ 367 קבע אתנסיוס (ע״ע) מאלכסנדריה סופית את הק' של הברית־ 
החדשה, ובהשפעת הכנסיה היוונית נתקבל ק׳ זה גם במערב הלאטיני. 

/־>/ז ^ 111 ^ 1111 ( 0 . 111111 ^ .ו 1 'ד 

,_) £€1 ' 1 ו) 1 ( 1 ' 1 ' 1£3 () 1/1£ ס! /,/. ,< 1 ,] ! . 1 -י 1 ׳ י 

-וו 1 !£־ 1 ־ 01 ו 4 זא 15 וווו 1£1 ! 1 וו 11 ) 1 ^ 1 . 1£ שהת:ה 11 .ע : 4 ( 0 ( , 6 ^ 3 — 107 
■ו:: 1 '( 111 ■ן} 1 ו ^ 1 ( 11 ( 1£1 ! 11 ו.' 1 ^ו'(| 11 (>־' . 11 : 14 (.' 1 \^ 1 ( 0 ו 1 ( 

.*' 1073 , 7 '\? ^. 11 ^ 1 11 ( ^ווווו 11£1 וו'\ 1 ,( 0 וח 111 ט> 1 .ע\ : 8 (> 10 ,/■)י 5/7 / ! 0 ו/\ו 1 

ד. פ. 

לן 13 [, !!לטר* ברליס!!״!״ — 11011 וו 3 ^ 1 ^־^ £0 ^^ 3 ־^ 8 ־ 11:01 ו;'^י\ — 
( 1871 — 1945 ), פיסיולוג אמריקני שהצטיין במיוחד במח¬ 
קריו על מערכת העיכול. ב 1897 , כתלמיד ביה״ס־לרפואה בהרוורד, 
גילה שניתן להשתמש בביסמוט (ע״ע) כחומר-ניגוד בבדיקה רנטג¬ 
נית של הקיבה (הביסמוס הוחלף אח״כ בגריום [ע״ע]). כעבור שנה 
פרסם מתקר מפורט על פריסטלטיקת הקיבה וסיכמה בספר : £11 '!' 
חס״־־-ס?!!(! 0£ ("הגורמים המכניים בעיכול"), 

1911 . ק׳ עסק במערכת־העצבים הסימפתית וחיבר 15£8 וו;ו 01 ץ 111 ^ 60 
70 { 113 !,"ן; זפ 1-0 .חסז^וז!!)! ,"[!;ק ר!! ("שינויים גופניים בשעת כאב, 
רעב, פחד וזעם״), 1915 . ק׳ הוכיח את קיום התלות בץ בלוטות 
הפרשה פנימית ובין גורמים נפשיים, וכן את קיום התיווך הכימי 
בדחפים (;י-סי^ןסי!!!(!) עצביים. מחקריו החשובים מ 1915 שוחזרו 
ואושרו אח״כ בבני־אדם במצב של היפנוזה, ונמצא, כי השינוים 
החלים בקיבה בעת ביצוע בדיקות־רנטגן נסיוניות נעלמים לפי 
הוראה היפנוטית. — ק׳ כיהן כפרופסור לפיסיולוגיה בהרוורד 
בשנים 1906 — 1942 . 

, 054 [ , 11120 , 11 *■' 11 ' /. .■ו<זןו; 1 \. , 11 , 11 

קןנוני, מ^פט (מ״ק [מיוו׳ ענו}׳\״^ 1 ; חוק, נורמה]), במובן 
הרחב — מכלול החוקים שנתקבלו ע״י הכנסיה הקתולית 
במטרה להסדיר את שלטון החברה הכנסייתית ואת היחסים בין 
המאמינים. 

בתחילה נקראה בשם "קאנון" כל תקנה הנוגעת לאמונה או 
לפעולה נוצרית. מן חמאה ה 4 ואילך נקראו כך רק תקנות של 
ועידות כנסיה כדי להבחין ביניהן ובין חוקי הקיסרים ( 01101 ׳\). 
ההבחנה שרווחה ביה״ב היתה ביו 8 ש 11 ס 11 ב 0 — חוקי הכבסיה — 
וביז 10505 , החוקים החילוניים. מן המאה ה 12 השתמשו בביטוי 
ר 11 ט 10 מ 0 ו 1 ב, 0 1115 כדי להבדיל ביו המה״ק. שהעוסקים בו נקראו קאנו־ 
גיסטים ( 0311011151.10 ), ובין ה 010110 1115 (המשפט האזרחי). 

משפט הכנפיה נחלק לפי מקורותיו למשפט טבעי ול¬ 
משפט פוזיטיווי (אלוהיאואנושי).המשפט הטבעי 
( 13111,1110 ! 1115 ), המשותף לכל בני אדם, הוא פרי היצר הטבעי 
המעניק לאדם דעת טוב ורע, מותר ואסור; יהד סדר אוניוורפלי 
שניתן מאלוהים, וחוקי אנוש אינם רשאים לשבותו. לפי השקפת 
הכנסיה, שנוסחה סופית בוועידת טרנטו(ע״ע), המשפטהאלוהי 
הפר 1 יטיווי הוא מבליל הנורמות שניתנו מאלוהים בדרך ההת¬ 
גלות, דהיינו, בעיקר המצוות הנובעות מהחנ״ך(לפי פירושן הנוצרי) 
ומהברית החדשה! המשפט האנושי הפוזיטיווי, שמקורו 
בכנסיה ותפקידן להסדיר את ענייני קהילת המאמינים, עקרונית 
אינו יכול להתנגש עם שני המשפטים הקודמים. המה״ק מחולק גם 
למשפט ציבורי, משפם פרטי, משפט אוניוורמלי (החל 
על העולם הקתולי), משפט כללי (המתייחס לכולי עלמא) ומשפט 
מיוחד (המתייחם לסוג מיוחד של מאמינים, בגו! הכמורה). 

רק במאד, ה 12 הבחינו בברור בין ס״ק והדיטציפלינותהתאולוגיוח 
האחרות. המד,״ק תל על ענייני חוץ ( 10,1111111 * 0 לת","!) ועניינו 
פעילות המאמינים, היחסים החברתיים והסוב המשותף של החברה 
הכנסייתית בעולם הזה, במובחן מענייני פנים ( £0,1111111110,1111111 ) 
שבתחום התאולוגיר, המוסרית. 


מקורות ההתהוות. לדעת הפנסיה, המקור האבסולוטי של 
משפט טבעי ומשפט אלוהי פוזיסיווי הוא אלוהים; הבנסיה יכולה 
רק לפרש את הנורמות ולקבוע אותן בצורה מחייבת. אולם המקור 
העיקרי של משפם אנושי פוזיסיווי הוא האפיפיור, מחוקק הפנ¬ 
סיה, הרשאי לחוקק חוקים חדשים, לשנות או לבשל חוקים ישנים. גם 
הוועידות האקומניות (ע״ע! יחססז״סו״טסס■! ת!!!!!!,"",) הן מקור 
של משפט אוניוורסלי, אך החלסותיהן מחייבות רק לאחר אישור 
האפיפיור. למקורות-עזר של מ״ק נחשנים עקרונות כלליים של 
המשפט, דעה מקובלת של מלומדים והמנהג! אולם מקורותיו של 
הזכשפם המיוחד רבים יותר. 

במ״ק מבחינים בין שלוש תקופות גדולות; (א) משפט עתיק 
(!ח״טףחחג 1115 ), הכולל את המשפט שלפני גראטיאנוס ( 150 ז) 1 
(ב) המשפט החדש (!!!!!■״!ח 1115 ), הכולל את המה״ק מגדאסיאנוס 
עד ועידת סרנטר ( 1545 — 1563 ) 1 (ג) המשפט החדש ביותר ( 1115 
111 ^ 11001551111 ), מרועידת טרנטו עד לימינו אנו. עם מקורות המשפט 
העתיק נמנים התנ׳יך והברית החדשה (לפי רשימת ספרי הקודש 
שהתקבלה בוועידת טרנטו), האספי□ הפסודו-אפוטטולייב, האספים 
הכרונולוגיים והשיטתיים של הוועידות האקומניות ד.מזרחיןת 
(ובראשם ו 11 ג 1 ח 03110 א 0 [ 1 סג>) ואטפים רבים של מסמכים קודמים 
(בגו( 03110011111 001100110 ; 0110313 3115011110 , 01100110 ל> ; 00,013 ( 1 
1,11001151 30501011 ), 

סידור שיטתי של מקורות המה״ק נעשה ב 40 זז לערך בזכות 
מפעלו של גראשיאנוס ( 0,311011115 ), שהבחין בין הספרות הקאנונית 
לתאולוגיה והעניק למה״ק אוטונומיה מדעית. חיבורו של גראטיאנום, 

0,3113111 00,010111 ( 1 (שמו המקורי היה - 500,1130 ) 11 00000,1130113 

רתססססםס רסס״) — "תיאום הקאנונים הסותרים"), היה ציון דרך 
בהתפתחות המה״ק. למרות שהבנטיה לא הבירה בו רשמית, נודעה 
לו יוקרה וסמכות רבה מאד, והוא שימש אח״ב בסיס ל 5 ס 1 ^, 0 ^ 
! 0.3110010 10,15 (..אוסף של המשפט הק״). אוסף זד, בולל 6 חלקים: 
א) 0,3113111 00101001 ( 1 , חיבורו של גראטיאנוס (בולוניה, 1140 ) 
שנפשה תרו איטרף וסידור החומר הקודם וכולל דיני אישים 
( 10,50030 !), דיני ממונות ( 05 ,) וענייני קדושד, ( 10 ז 3110 ״ 001150 010 ). 
בחיבור ניכרו סתירות פנימיות רבות, אבל למרות זאת הניח את 
היסוד למדע המה״ק וע״ב נחשב גראטיאנום לראש האסכולה הקאנו־ 
ניסטיה; ב) 000,013105 (״הדקרטאלים״) של גרגוריוס X ^ (ע״ע), 
אוסף רשמי של צווי אפיפיורים שכינס רימונדום מפנפורסה 
(ע״ע) ב 1234 לפי הוראת גרגוריוס 1x . האוסף מחולק לחמישה 
ספרים שעניינם: שופס, שיפום, כמורה, נישואין ופשע, ונועד 
להשלים את חיבורו של גראסיאנוס; ג) 0, 80x1115 ל 1-1 (.ספר שישי") 
הוא אוסף החוקים שהאפיפיור בוניפציום 111 /י (ע״ע: 1298 ) הוסיף 
ל״דקרטאלים״ של גרגוריום \ז 1 ל) 0100301111030 00115111111101105 
או 010010011005 ("תקנות קלמנם"). אוסף אחר של צווים שנתחבר 
בפקודת קלמנם ' 3 (ע״ע) ונתפרסם אחרי מותו ע״י יוהנם XX11 
(ע״ע) ב 1317 ; ה) ^ 011110015 ,XX1 [ א 10 ח 3 א 103 .ז 31 ; 1 הוא אוסף הצווים 
שנשארו מחוץ ל״דקיטום״ ( 105 0x1,3 וז 3 יאו,'י זח 0010111 ט, 

הנודדים מחוץ ל״דקרסום") של גראסיאנוס, שנאסף בפקודת 

אותו אפיפיור ינתפרסה ב 1325 ; 1 ) 70010005 ( 01 1105 ו 3 ;! 803 זז*; 1 הן 
תקנות של אפיפיורים שונים ביו השנים 1261 — 1471 . אף כי ה״קור- 
פוט״ כבר הושלם ב 1500 , לא זכד, להכרה רשמית בכללותן. אופי 
רשמי היה רק לחלקים ב, ג, ד, ואילו ליתר החלקים היה אופי של 
אספים פרטיים. בין המהדורות המדעיות של ה״קורפוס יורים 
קאנוניקי" ( 010 ) החשובות ביותר הן של , 11101110 .'■ 1 ( 1839 ) ושל 
■, 1 ־. 0 כ 0111 וז? .£ ( 1879 — 1881 ). ב״קורפום" תקנות דבור. הנוגעות 
ליהודים מראשית הנצרות עד 1234 (ר׳ לד,לו עמ׳ 876 ). 

בשל הפעילות המשפטית הענפה של הפנסיה הקתולית והחומר 
הרב והבלתי מאורגן שהצטבר במרוצת השנים דרשו חלק מהקאנר 



875 


כןנוני, משפט — קנוסופ 


876 


ניסטים לערוך קודיפיקציה של המה״ק: לעומתם טענו קאנוניססים 
אחדים ני קודיפיקציה כזו אינה רצויה ואינה אפשרית. ב 1904 
הכריע האפיפיור פיוס X (ע״ע) למען קודיפיקציה ומינה וערה 
משפטית שבה ישנו 16 חשמנים ו 42 מומחים. תפקידה של הוועדה 
שבראשה עמד החשמן פ. גספארי ( 1 זתבק 5 ב 0 ) היה להכין "קודכס" 
כללי וממוין. העבודה שאסורה היתה להימשך 25 שנה נסתיימה 
ב 1914 . ב 27.5.1917 אישר בנדיקטוס 'ל x (ע״ע) את ד,ג 1 ז 111 x :!ו^ 0 ^ 
11€1 ז 10 זבס ("קודכס של המה״ק") בעריכה המעודכנת, שנכנסה 
לתוקפה ב 8.5.1918 . בקודכם 2414 תקנות המחולקות לחמישה ספרים: 
1 ) חלק כללי (:'.:!!□זשמשז״י 1£ ;וח 01 ו 1 ); 2 ) דיני אישים ( 1 ! 111 ס 1 !ז£ק ס[))! 
3 ) דיני ממונות (י. 811 ^ז ^|^) 1 4 ) על התדיינות ( 5 ״ 18 ו.מ 00 ־ 111 ^ 1 >) 1 
5 ) על הפשע וענשו (■ל 1 חש 0 י 411 1£ >). כנספח מופיעים חוקים 

אחרים של האפיפיורים. .,הקודכס", שאינו עוסק בענייני פולחן או 
הסכמים בין הווטיקן למדינות אחרות, חל על הכנסיה הקתולית- 
רומית בלבד ואינו נוגע לכנסיה המזרחית, שבה נווע משפם אחד. 
ל״קודכס" נודעת השפעה רבה בארצות נוצריות־קתוליות, במיוחד 
בתחום דיני משפחה ובענייני כמורה, ומורגשת בו רוה חדשה של 
יתר סובלנות כלפי הלא־נוצרים, בין היתר כדי למנוע סכסוכים ביו 
הכנסיה למדינות הקתוליות. 

במדינת ישראל (ע״ע, עם׳ 639-638 ) המה״ק מקובל 
כמשפט האישי של אזרחי המדינה בני הדח הנוצרית־קתולית, 
ובתמ״ש פועלים לפיו בענייני המעמד האישי של עדה זו. עניינים 
אלה, הכוללים בעיקר דיני נישואין, מוגדרים בסימן 51 ל״דבד 
המלך במועצתו״ על ארץ־ישראל מ 1922 . וסמכות בתי הדין הנוצרים 
מוגדרת בסימן 56 . מדינת ישראל לא שינתה, במהותו, מצב משפטי 
זה. 

מ״ק מזרחי. לצד המה״ק הלאטיני רווח גם המשפט המקובל 
על הכנסיות המזרחיות־קתוליות (ע״ע נצרות, עמ' 329 ) שחזרו 
להכיר בסמכותו העליונה של האפיפיור, אבל שמרו על הנהגים 
הנפרדים שבהם התערבו גם גורמים מערביים. 

הצורך בקודיפיקציה של המה״ק המזרחי הורגש זה זמן רב. 
ואכן בפקודת האפיפיור פיוס \ 1 (ע״ע) פרסם החשמן פיטרה 

( 1113 ?) את ו:ומשחזטמטת 1 £1 81510114 1 חטז 0 ^^בז(> 1% זט) 

(״המשפט הכנסייתי היווני — תולדות ותעודות"), 2 כד׳ ( 1864 — 
1868 ), המכילים חוקים שנוסחו עד למאה ד, 9 . המה״ק המזדחי כולל 
בין היתר: חוקים ואספים קדומים, צווים של הכם הקדועז(, 13 מע 0 )| 
8011311,1 ) , תקנות ועידות הננסיה שאושרו, משפט מנהגי, מקורות 
שלא פורסמו, משפט משלים, שהוא בעיקר משפט לאטיני, ומקורות 
עזר אחרים. פרסום ה,.קודכס" הלאטיני והצלחתו עוררו את הרצון 
לערוך קודכס מקביל עבור הקתולים המזרחיים. קריאות חוזרות 
הופנו אל הכנסיות המזרחיות להגיש את הצעותיהן וב 1929 הטיל 
האפיפיור פיוס 1x (ע״ע) אח תפקיד העריכה על ועדה שבראשה 
הועמד החשמן גספאדי. מאז עמלו על כך ועדות רבות. ואף שהעבודד, 
טרם נסתיימה התפרסמו חלקים שונים של הקודכס מיד עם סיום 
עריכתם ועניינם: א) נישואין ( 1949 ), ב) התדיינות ( 1950 ) 1 
ג) הכמורה ונכסים חמריים ( 1952 ) , ד) הפולחן המזרחי וד,מעמד 
האישי ( 1957 ). כמו כן פורסמו כרכי המקורות של המה״ק המזרחי. 
ה״קודכס", אע״פ שנתייחד בו מקום לשינויים מקומיים, גזור ע״ס 
הקודכס הלאטיני וכמוהו כחוב לאסיניח. 

,נ 10 ג- 1 , 1 ל ,ו•>^וו?)וו 0 ^ 0 אוו|^|}~'| ,!?■!!,(ןייזנ;) .יז 

-' 0111 ־ 1 ,י[ : 25 <'! ,|■!)|| 0 !! 0 ^ 1 )}) 10 ^ 1 ) $1 110 ) 1 

, 11 ס^ו-\ 01 ^) 1 )[) 1 וו 10 וון■) ^ 1 ( 0 ) €011011 !■ 1 ^ 1€ ו 0 ! 115 ! , 18 נז< 1 ־.^! .!)-■!'!!ז! 

.^(< 0 {< 2 )€ 1 ) 5000 0 ( 11 ' .חו; 2 זו 1 ע 73 .( 1 .ן- 0 י 31 !\צ .ן ; 31-32 ./^ס 0 \ 1 

•וו'\ .\י. ; 1959 •(. 17 411 , 17 [ ,(( 11311110 >זזי€י} 1 כ 1 0 זח 51 ל 1 ־\<>א) 11011/010 () 
; 1965 — 1924 , 110 ^ 00710111 })ס•(/! 0 /> 0 ו 1 (ו 1 וה 0 ) 01 /ג 1 .;■• 11011-7 


ס €00/0 סו// 1£ ו 00/1 {/^ / 05 ^ 01 : 10 ^ 1 100 ) €0 7/10 , 1 ^^־וג^לט<>ת ״ 1 .ז / 
(:0110(1 1^0(0, 1917-1967; 1 ( 01 (<ו 1 ) 7011 010 ^ 1 1/10 111 0 ) 1.0 ,:זןשזקש(! .( 1 .ן , 
1970; (1. 1.0 11 10 ) !>. 1 וסו 111 ז 

1 ) 1 ; 1945 .(( .. 01 '\ .י 1 (:ן אזסון^;(!!;) ״ 1 ) 5 ) 18 / '> 1 /) 11 ( 1 \/ ■)(/( 1 ( 1 !!■ווו().') .. 
7/(0 10105 1)1 \^0(/10^•0| 00 (/ 1 / 11110 ( €0 7/10 .; 1 ; 1970 , 1 ( 1 ו 1 ) 1 <רו 
7/10 ' .. 1 ) 1 ; 1947 , 10 ( 71110/11 111 510/115 1 )) 1 < 10 יו 70 / 0 1 ' 01 ו 01 /^ו 1 ( 1 !וו!(.! 
(:0011101 01 1>(1-50 ן.ן 337 ..־ 0 170 ,״ 110010 ^ 1 ;,! 1 ־>ו;ח 15 ) )׳)) 10 11 ) 1 ו .). 
!'<70; \'.(',1 1110 ( ■)חוזוהסס ס//(■(){] 1 ) 1 ) 1 ) 51510111 1101 01 וז;ז 8 [ 11 ) 110 יז( 1 ' 1 (גו . .\X\'1), 1961); ]1. 0 ׳ 1.011 וו<) 1 <( 0 \ 1 /)(<ו 
71 . 1976 ,( 1 \ ,״ 110010 ״ 1.3 101 ;־וג!) 85 <ו 
א. מ. ר. 

קנוסוס (?ססנס■^:(), עיר קדומד, נכרתים, אתר ארכאולוגי חשוב- 
ביותר של התרבות המינואית(ע״ע מינואית ומיקנית, תרביות). 


הטפעןר. בפ;י סקנוכזב 1 ע 5 יר>; צלור זק״ב-ך, 7 •-. ...... 






877 


קנוסוס — קנזס סיטי 


878 


ק׳ שכנה על גבעה במרחק של 6 ק״מ מהחוף הצפוני של האי 
ב 1899 החל אונז (ע״ע אונס) בחפירות בקי, והן נמשכות עד היש. 
נחשפה תרבות שתחילתה בתקופה הנאוליתית(ב 3.000 שנה לפסה׳נ) 
ושהתקיימה ברציפות 1.500 ^ 1.800 שנה. הממצאים מוכיחים. שבת¬ 
קופות המכונות ״מינואית תיכונה ב׳ וג׳״ ( 1750 — 1500 לפסה״נ) 
היו בק׳ ארמונות מפוארים של שליטי האיזור. ארמונות ק׳ לא היו 
מבוצרים. הם היו מורכבים מחצר פנימית רחבת־ידיים וממערכת 
בניינים בני 2 — 3 קומות שהיו מחוברים בפרוזדורים ובגרמי־מעלות 
מפוארים ומקושטים בעמודים ובציורי-קיר. סמל האלוהות של ק', 
גרזן הפיפיות, מופיע תדיר כנושא קישוטי. בק' היה ה״לבירינת" 
(ע״ע). כתובת בכתב קווי ב׳ (ע״ע כרתים. עמ' 1071 ), שנמצאה 
בק׳ — 1 ־ £1 ן 11 ב[;ח 00 < 1 סנסתעקגם — ("לאלת הלאבידינתום 
[הדביר(ל)] דבש"), שופכת אור חדש על אפיו הפולחני של מבנה 
זה. ור׳ תם׳: כרד א/ עם׳ 344 — 350 . 

, 1 > 100 ז . 8 ; 36 — 1921 ,^- 1 ,.א 5 01 / 0 )) 210 >'] ^ 7/1 , 8115 ז\£ .! .\נ 

. 1971 ,! 11210011 ^! ^ 7/7 


קנזס ( 5 ג 15 זג 14 ). מדינה במרכז אה״ב! 213,063 קמ״ר, 2.27 מיל׳ 
תוש׳( 1974 ). ק׳ ברובה ארץ מישורים גבעיים העולים בהדרגה 
מ 200 מ' בדרום־מזרח ל 1,200 מ׳ בצפון־מערב. משטחה שוכנים 
בתחום המישורים הגדולים שבשוליהם המערביים הגבוהים 
הם מכותרים ע״י קניונים. לחלקה הצפוני־מזרחי מבנה של מישור 
גלי מכוסה סחף קרחתי ועשיר בקרקעות פוריות. מדרומו איזור 

של גבעות אבן גיר 
העשירות בשטחי מר¬ 
עה וביערות עצי אלץ. 

הוא נחלק למישורי 
אוסיג' (= 0538 ) ב¬ 
מזרח ולגבעות פלינט 
( 1101 ?) במערב. ק׳ 

שוכנת בתחום אגן 
ההיקוות של הנהרות 
קנזס וארקנסו(ע״ע). 

הימות הרבות בתהש 
המדינה הן אגמים מלאכותיים. האקלים בק׳ יבשתי וקרוב לגבול 
הצחיחות, נתון לתנודות קיצוניות בטמפרטורות החורף וד,קיז, 
לשטפונות, לרוחות טורנדו ולתקופות בצורת. 

כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 500 מ״מ במערב ו 1,000 
מ״מ בדרום־סזרח. הטמפי הממוצעת של החודש הקר ביותר, ינואר— 
• 0 , ושל החודש החם ביותר, יולי — • 26 . ק׳ היא ארץ חקלאית 
ותופסת את המקום הראשון בגידולי חיטד. באה״ב. גידולים אחרים 
הם: סורגום, שעורה. שיבולת שועל, תירס, מספוא, תפוחי־אדמה 
וסלק-סוכר. נפוץ גידול בקר לבשר. ה תעשיה עוסקת בעיקר 




רנזס: סופת אבק בשנות ־ע 51 ו׳ס־ם (??^בוז התיירות, קנזב) 


בעיבוד התוצרת החקלאית: שימורי בשר ומזון לתינוקות, וכמו-כן 
יש מפעלי תעשיה לייצור מטוסים, מכונות, כימיקלים וציוד משוכלל 
למחנאות וטיולים. בק׳ אוצרות טבע רבים שהחשובים בהם נפט וגז 
טבעי. 66% מתושבי ק׳ יושבים בערים. הערים הגדולות הן ויצ׳יטו 
( 3 ז 111 = 1 '\\) הבירד, — 282.989 תוש׳ ( 1970 ), טופיקה ( 3 ] 1 =ס 0 ז) — 
136,407 תוש׳, וקנזם סיטי (ע״ע) — 169,978 תוש׳. בק׳ מרוכזים 
מוסדות רבים להשכלה גבוהה, ובתוכם אוניברסיטת ק׳ בלודנס. 

ה י ם ם ו ר י ה. בסאה ה 13 כבר היו נק' יישובים חקלאיים של 
אינדיאנים. פרנסיסקו וסקס דה קוריגדו הגיע לק׳ ב 1541 בדרכו 
ממכסיקו צפונה כדי לחפש זהב. רוב ק׳ נכללה בשטח לואיזינה 
(ע״ע, היסטוריה), שמכרה צרפת לאה״ב (ע״ע, היסטוריה, עמי 168 ) 
ב 1803 . ב 1806 עבר בק׳ ז. מ. פיק, שתיארה כ״סדבר האמריקני 
הגדול״ — תדמית שדבקה בה זמן רב. מהגרים רבים עברו בק׳ 
בדרכם מערבה• אד רק מעטים התיישבו בה ורובה-ככולה נשארה 
בידי האינדיאנים. חוק ק'—נברסקה (ע״ע אה״ב, עם' 175 ), לפיו זכאים 
תושבי שני השטחים הללו להתיר או לאסור בהם את העבדות, 
החיש את ההתיישבות בק', שלוותד, בסכסוכי דמים במשך 6 שנים 
בין תומכי העבדות למתנגדיה; בשל הסכסוכים כונתה "ק׳ השותתת 
דם״ (׳' 535 .ח 3 .> 1 *וו 11 > 1€£ נ 1 ■׳). ב 1854 הוכרזה כ״טריטוריה". תחילה 
היתה ידי מצדדי העבדות על העליונה, אך ק', שקיבלה מעמד מדינה 
ב 1861 , צירפה את חייליה לצבא הצפון. אה״ב לא קיימה את 
הבטחתה לאינדיאנים לישבם באוקלאהומה, ולפיכך נמשכו מאבקי 
הדמים בינם ובין המתיישבים הלבנים עד 1878 . 

פיתוח מסה״ב ( 1857 ), שאפשר הובלת בקר למרכזים העירוניים 
שבמזרח, וד,צלחת זן חיטה שהביאו המנוניטים (ע״ע) לק׳ ב 1874 , 
זירזו ביותר את הפיתוח הכלכלי של ל. ניצול־יתר של הקרקע גרם 
סערות־אבק חמורות, שפגעו קשה במדינה בשנות ה 30 של המאה 
הסב. 

. 7 .׳\\ ; 1056 ,ע 1-1 ,■;״״״.ש ״״ז . 74 ,(.!״) 1 י 1 ע״ 11 .ס .ן 

,זשןזזגס .£ ;_ 1957 , 51010 ! 2/1 ו 0 ו/ץ 0 ן / 0 ^ 112101 ^ 1 / ,"יסחז 20 

,זל- 1 ז 133 ,. 1 ; 1861,1970 —- 4 ל 18 — :■ו 1¥0 €11111 10 16 ו$] 01 ז'] 

116 ) 10 •^ 2 ) 010 ) 011 . ¥1 €%(} ! 0 ; 011 ^ ? 74 / 0 

. 1972 ,<- 18.5 ~ 540 [ 1 ו 00 ד/ 10 ה^■. 

יר. פ.-י. כר. 

יהודים ראשונים התיישבו בק' סמוך להכרזתה כ״טריטוריה". 
קהילה ראשונה, .בני ישורון״, התארגנה ב 1859 בעיר לונורת׳ 
(!!זזס׳זוחס־׳וגס.!), והשניה, ״עמנואל״, בעיר ויצ׳יטו ב 1885 . הנטיונות 
המרובים ב 1880 להקים מושבות חקלאיות נכשלו. המתיישבים 
פנו מזרחה לקולורדו, ומהם הצטרפו למושבות אחרות. ב 1890 היו 
בק' 6 קהילות ובהן 486 חברים. כיום מפוזרים יהודים עפ׳׳נ כל 
המדינה. בתי הקברות היהודיים באצ׳סן, פורד, סקום ואדורה מעידים 
על קיומן של קהילות נוספות בעבר. ב 1975 היו בק׳ 11,095 יהודים. 

.קנזס סיסי (ץ״ס 535 נ 31 ^), העיר השניה-בגדלה במדינת מיזורי. 

אה״ב! 511,600 תוש׳ ( 1975 ), ק׳ שוכנת במערב המדינה. 

על הגדה הדרומית של הנהר מיזורי וממזרח ליובלו, הנהר ק׳. 
מעברו המערבי של הנהר ק׳ נמצאת ק׳׳ס ( 9.978 תוש׳) העיר 
השניה בגדלה במדינת קנזס (ע״ע). שתי ערים אלה וערים נוספות — 
רובן במיזורי — מהוות את אגד־הערים ק״ס־רבתי שבו 1,307,800 
תוש׳. ק״ם הינד. מהתשובות שבערי מרכז אה״ב משום מיקומה 
בצומת נתיני תחבורה ארציים (מס״ב, כבישים, נמל תעופה בין- 
לאומי, שדה-תעופה ונמל-נהר). היא מרכז שיווק ומסחר לאיזור 
חקלאי נרחב במערב התיכון המגדל תירס, תבואות, בקר. מספוא 
וחציר. בעיר ממגורות גדולות ומכלאות לבע״ח. התעשיה הססרתית 
עוסקת בעיבוד בשר ובטחינת קמח. כן מייצרים מכונות שונות, כלי 
תחבורה, מוצרי מתכת וכימיקלים. חשיבות נודפת גם לענפי הדפוס 
וההוצאה לאור. 


879 


קנזס פיטי — קנט, עמנואל 


880 



־:וט כ־טי : דעב•; ־."'ר־ת !*■זכר- דו־\*';ה, מי׳ירי) 


בק״ס אוניברסיטה ( 9,000 תלמידים, 1975/6 ), מבמ גבוה לאמנות. 
קונסרווטוריון למוסיקה, תאטרון, תזמורת פילהרמונית ומוזיאון, בו 
אוסף העזוב של אמנות מזרחית (בעיקר סינית). בק״ם שבקנזס 
(ע*ע) מרבז רפואי חשוב. 

היסטוריה, ב 1821 הקים הצייד הצרפתי פרנסוא שוטו 
( 311 ;) 1 ט €110 ) תחנת-מסחר לפרוות ע״נ מיזורי, ונעבור זמן התפתח 
במקום יישוב ומקום־מעגן בשם ■ 1 ח 81 ה 1,3 ב 1832 הקים 

אדם בשם מק־קוי (ץס 100 י 1 ) חנות כ 6 ק'מ דרומית לתחנת־המסחר 
של שוטו. וסביבה התפתחה העיר זו כמעט נשמה במגיפת 

חולירע ב 1859 . בינתיים הקימו יוזמים פרטיים את העיר 111535 ! 4 נ 
ח״זסיב ליד יישובו של שוטו( 1838 ), וזו עתידה היתד. לבלוע את שני 
היישובים. ב 1850 הוברר, כעיר, ום 1853 נקראה 535 תו.> 1 )ס , 015 , 
ב 1865 זעיעה לעיר מסה״ב הראשונה, אח״נ נבנה גשר על נהר 
מיזורי. וב 1870 שירתו את העיר 8 קווי מס״ב. מ 1889 נקראה ק״ס. 

יהודים ראשונים התיישבו במקום ב 1839 . ב 1864 נוסדה 
חברה קדישא, ב 1867 — לשכת בני-ברית. ב 1870 נוטד ביכ״נ 
רפוד־מי, וב 1878 אורתודוכסי. לידם נפתחו בת״ם של יום א׳ ות״ת. 
במרוצת הזמן התרבו ארגונים ומוסדות ציבור: נשי הדסה ( 1913 ), 
מרכז קהילתי ( 1914 ), מרכז רפואי הכולל בי״ח ( 1931 ), ועוד. 
ב 1933 הוקמה פדרציה של מוסדות הסעד וב 1945 הצטרפו אליה 
כל הארגונים הקהילתיים. ב 1968 היו בק״ס 7 קהילות. מאז 1920 
מופיע במקום שבועון יהודי באנגלית. היהודים עוסקים כיום בעיקר 
במסחר, בנקאות, ביטוח ומקצועות הפשיים, והם פעילים בחייה 
הכלכליים והפוליטיים של העיר. גדל אחוז נישואי התערובת, מספר 
היהודים ב 1975 22,000 , 3 

קנט 0 חס) 1 ), חצי־אי ומחוז נדרום־מזרח אנגליה, 3,737 קמ״ר, 
1,435,000 חוש׳ ( 1973 ). ק׳ משתרע בצפון האנטיקלינה של 
וילד ( 1 ) 1 גט^\), שבה נמצאות השכבות הוותיקות בתוך אגן פנימי, 
והשכבות הצעירות — כהרי־שוליים היורדים במדרונות תלולים אל 
המרכז. מתוך רכסי־השוליים הבנויים קירטון מצויות בתחום ק׳ רק 
גבעות דאונז ( 5 ח^\ 00 ) הצפונית. אלו יוצרות בחוף-ד.ים את הצוקים 
הלבנים המפורסמים של דובר (ע״ע). בצפון ק׳ נמשכת רצועה של 
מישורים נמוכים. בחלקם ביצתיים, לאורך שפך הנהר תמז. 

אקלימה של ק׳ הוא היבש-ביותר באנגליה (כ 500 מ״ם גשם) 
ובקיץ חם. עקב בך נמצא כאן הריכוז הגדול־ביותר באנגליה של 
מסעי־פרי, בעיקד דובדבנים ותפוחים. בק׳ נשתמרו גם שהיךים מן 
היערות הגדולים שהיו ביה־ב כסיס לתעשיית ברזל. כיום אין 
במחוז תעשיות גדולות, פרט לאיזור התמז בצפון ולבירה המחוז, 
םידסטוז ( 60,000 תוש׳}. במזדח ק־ נמצאת העיד ההיסטודית קנטד- 
ברי (ע״ע). עיד היסטודית אהדת בק׳ מימי דומי. היא דוצ׳סטד 
הקדובה ללונדון. 


קנט, וילים - :!!!־סז( 1748-1685 ), אדדיכל. מתכנן- 
נוף וצייד אנגלי. ק׳ למד ציוד בתמא (מ 1709 ). ב 1719 
שב לאנגליה, בלוויית פטדון הספדות והאמנות הלודד בדלינגטון 
(ח 810 ״ 11 ז 1 \ 6 ), שעמו שיתף־פעולה עד מותו. ב 1739 נתמנה צייר 
חצר־המלכות, — סגנון יצירותיו האדריכליות של ק׳ הושפע מפלדיו 
ומאיניגו ג׳ונז (ע׳ ערכיהם), אך בצד היסודות הקלאסיים השולטים 
השתמש גם ביסודות גותיים. הוקם־הול ( 11 □€! ת 1 ב 11 ! 011 נ 1 ), נורפוק. 
שבבנייתו עבוד הדוזן מלספד התחיל ב 1734 , נחשב לאחת מעבודו¬ 
תיו האדריכליות העיקריות. ואולם, ק׳ נודע יותד כאדדיכל־נוף. 
יצירותיו בתחום זה; גני אשר ( 1101 !)!), קיו (* 0 .)!) וקנזינגטון. 
מצטיינות בשפע ובדמיון, ובמקום הסגנון המלאכותי המקובל הן 
השליטו קווים טבעיים ווזפשיים־יותר. ק' היה גם מעצב־דהיטים 
ומעצב־פנים (חווילתו של בדלינגטון בצ׳יזיק 111 ט 1 ״ 011155 ], 1725 ). — 
ב 1727 הו״ל את 0 * 1 ח 1 01 5 ם,) 1 גזוס ־ו 11 (.העיצוב של 
איניגו ג׳ונז"), שכלל עבודות־עיצוב גם משלו ומשל בדלינגטון. 

31 ש[ 108 (>שצו 1 טז.\ 2 שלי!) .'׳}ז 1 ו 10 ^ 1 ז< 1-1 וו 8 .מ 

. 1948 / 0 1716 ' , 1 זנ 13 > 1 ט 0 ( ; 1945 ,( 011 ,!בתיזבזס( 

קנט, עמנואל — )סב.)} 1 טט״גחז 1 ח 1 — ( 1724 — 1804 ), פילוסוף 
גדמני, מגדולי ההוגים של הזמן־החדזזז, שהשפיע יותד מכל 
פילוסוף אחד על הפילוסופיה המודרנית לזרמיה. ק' נולד ומת בקניגס־ 
ברג, העיר הראשית במזרח פרוסיה. אביו, ממוצא סקוטי, היה מתקין 
אוכפי־סוסים, ואמו, גרמניה אדוקה, השתייכה לתנועת הפיאסיזם 
(ע״ע). ק׳ היה החמישי בין 11 ילדים, שרק 5 מהם הגיעו לבגרות. 
הוא מתואד כקטן־קומה ( 157 ם״מ), בעל חזה נפול ומידות־גוף חסדות 
פדופודציה! אך בדיאותו היתד, ללא־דופי, והוא לא נפל למשכב עד 
ערוב ימיו. נראה כי בין־היתר תרמו לכך אורחות חייו המסודרים 
בקפידה, שהיו למשל (ולעתים גם לשנינה) בפי הבריות כבר בימיו. 
ק׳ עמד ברווקוחו עד מותו, אם־כי סבודים שהיו נסיונות חיתון שלא 
עלו יפה. ב 80 שנותיו לא יצא אף פעם מתחומי עירו ,■ אך בממשיך 
רוח הרנסאנס והד,שכלה היה מרותק ע״י מרחבי הארץ ודוקוסמוס, 
ועסק באנתרופולוגיה, בגאוגרפיה פיסית ובאסטרונומיה — מקצועות 
אלה הורה ופרסם בהם חיבורים. 

חינוכו והתקופה ה״קדם־ביקרתית״. עם׳ 880 ! יסודות שיטח ק׳: 

א. הביקורת כ.םםםיסיקה של הסספיסיקד,״, עם׳ 882 : ב. המטפיסיקה, 

של הטבע. עם׳ 1:886 . המטפיסיקה של המידות. עם' 894 , ד. ביקורת 

התבונה התכליתית. עם׳ 897 ! ה. השפעות, עמי 899 . 

חינוכו והתקופה ה " ק ד ם ־ ב י ק ר ת י ת ". בין הגילים 
10 — 19 ביקר ק׳ במוסד חינוך פיאטיסטי, בהנהלת הפרופסור לתאו- 
לוגיד, פ, א, שולץ. בשנים אלו פיתח אהבה ללימודים קלאסיים, 
בייחוד רומיים, ודבק בכתבי המשורר ומבקר־הדת הרומי לוקרציום. 
ואולם, חסידוחם של מוריו הפיאטיסטים היתה לו לזרא. ובייחוד 
נקם עמדה שלילית כלפי התפילה לצורותיה. 

כשעלה פרידריך הגדול למלוכה ב 1740 נכנס ק׳ לאוניברסיטה, 

וזו פתחה לפניו אפקי־לימוד חדשים; מתמטיקה ומדעי־הטבע, לוגיקה 
ומטפיסיקה. ק׳ בא תחת השפעתו של מ. קנוצן, פרופסור צעיר 
ומבריק, ובאמצעותן הכיר את כתבי המלומדים האנגלים, ביניהם 
ניוטון. בהעדר מורים ללימודים קלאסיים לא מצאה התלהבותו 
הישנה למקצוע זה גיבוש אקדמי. בפילוסופיה היה חניך האסכולה 
המטפיסית הגרמנית, מיסוד תלמידי כ, וולף וליבניץ (ע׳ ערכיהם), 
אך הכיר גם את ךקארט וממשיכיו. את הסכולסטיקה והפילוסופיה 
העתיקה (בייחוד הרומית), ועם הזמן, גם את כתבי היזמפיריציססים 
הבריטים (לוק, ברקלי ויום), שהשפיעו עליו עסוקות. עם צאתו מן 
האוניברסיטה ( 1746 ) פרסם את ספרו הראשון ז;> 11 חסע תפאתבנמס 
£)) 13 ) 1 ת£, 15 [) 11 סנ}פ 1 ■ 10 > אתט 2 ) 113 ס 8 תטזלבעו ("הרהורים על ההעדכד, 
האמיתית של כוחות החיים"). אותה שנה מת אביו, וק׳ נאלץ להש¬ 
תכר לפרנסתו כמורה-בית של בני משפחות נכבדות בסביבה. ב 1755 






881 


;נט, ;;מנ אד 


882 


לדוצנס פרטי ומורה לא־קבוע, שהכנסתו תלויה במספר תלמידיו). 
קיבל הסמכה (האביליטאציד.) באוניברסיטת קנינגסברג ונתמנה בה 
מגווז המקצועות שהורה היה עשיר־ביותר: מתמטיקה ותורת־הטבע, 
לוגיקה ומטפיטיקה, תורת־המוטר ותאולוגיה, גאוגרפיה פיסית ואנ¬ 
תרופולוגיה. ואן• תורת־הביצורים ופירוטכניקה (תורת ייקיקיז די¬ 
נור). את הרצאותיו (להבדיל מספריו העיקריים) הרצה בסגנוז חי 
וסושך והרבה בהז בדוגמות; קולו היה תלש ונוכחותו השליכה הס 
בכתה. בייחוד משכו קהל שיעוריו על תרבויות וחבלי־ארץ רחוקים. 

נטיונותיו של ק' לקבל משרת פרופסור קבועה עלו־בתוהו במשך 
15 שנה. ב 1758 , כשהיתה קניגסברג (ופרוסיה כולה) כבושה בידי 
הצבא הרוסי, השתדל להשיג את משרתו של מורהו וידידו קנוצן, 
שמת בדמי־ימיו; אר זו ניתנה לוותיק ממנו(מתמטיקאי ששמו בוק). 
עם שיפור היחסים בין שתי המעצמות חורה ממשלתו של פרידריו 
הגדול לעסוק בענייני תרבות, והוכרז כי האקדמיה הפרוסית תעניק 
פרס על חיבור פילוסופי. חיבורו של ק' על .יסודות התאולוגיה 
והמוסר הטבעי" זבה במקום השני, ואילו בפרס הראשון זנה משה 
מנדלסזוז (ע״ע. עמ׳ 961 ) ! מכאו־ואילו נפתחה חליפת־מכתבים 
וידידות דו־ערכית בין ק׳ ובין איש־ר,השכלה היהודי. כשגדל פרסומו 
של ק׳ הוצעה לו משרת פרופסור לתורת־השירה, שנתפנתה ב 1764 
(וכרוכה היתה בה גם החובה לחבר חרוזים להזדמנויות חגיגיות), 
אן הוא דחה את ההצעה. ורק ב 1765 נתמנה בצו-המלד למשרתו 
הקבועה הראשונה: תת-ספרן בספריית הטירה המלכותית. 

הנתבים ה״קדם־בי^קרתיים". כתביו של ק׳ באותה 
תקופה מהווים את יצירתו ה״קדם־בי^קרתית" (שלפני הופעת חיבורו 
העיקרי: ז) 1 ״ 1 ן״זי\!"!"סז ז 10 > > 111 וז,> 1 !,ביקורת התבונה הטהורה"]). 
ספריו הראשונים עוסקים בעיקר בפיסיקה ובאסטרונומיה (וכן 
בגאולוגיה ובמטאורולוגיה); בין־היתר מנוסחת בהם ההיפותזה 
על היווצרות מערכת השמש (היפותזת ק׳־לאפלאם ): אך ק׳ מנסה 
להסביר גם היווצרות הגלכסיות במרחב השמים המכוכבים, הנתפס 
בעיניו כפתוח לאינסוק. ואולם, עניינו של ק׳ במדעי־הטנע רווי 
מראשיתו בשאלות פילוסופיות־מתודולוגיות, מטפיסיות, ואפילו 
מוסריות, דיוניו באסטרונומיה. למשל. כוללים נסיון להגן על 
בלבדיותו של עקרון־ר,הםבר המכניסטי של ניוטון, ועל פוריותו 
בהבנת היקום כמכלול (פ:מרה זו נסוגה הביקורת אח״כ); בדומה 
לכך עומד לדיון מעמד האדם בקוסמוס כיצור־תבונה מוגבל, לעומת 
מעמדם הרציונלי, ואפילו המוסרי, של בעלי־תבונה אחרים (שלהש־ 
ערח ק' גם הם מאכלסים את החלל הבין־כוכבי). להלן הקדיש ק' 
את עיוניו ליסודות הד,כרה והמוסר, והם כנר כוללים כמה מרעיו¬ 
נותיו המאוחרים - אך עדיין בהקשר מקוטע ו״דוגמתי". 

מוטיוו גובר־והולד הוא הפער בין מחשבה למציאות, והצורך 
לגשר בין ריקנות הלוגיקה לבין האמיתות המקריות של העולם האמ¬ 
פירי; לקראת םון• התקופה מגיע ק־ לידי התקפה רבתי על "מטפיסיקת 
ההזיה" הספקולטיוויח, גם בימרתה הסכולסטית (לקבוע את המציאות 
ע״ס לוגיקה צורנית) וגם בגלגולי המיסתורין העל-טבעי שלה (התק¬ 
פתו על סודנבורג [ע״ע]). נוסף לכך מכילים הכתבים הקדם-ביקר- 
תיים שאלות-יסוד שהעסיקו את ק' בתקופד, הביקרתית: יסודות 
הידיעה, הטבע והמוסר, בעיית היפה והנשגב, ובעיקר, הקשר האפ¬ 
שרי בין מציאות העולם המכניסטי ובין התכליות המוסריות של 
האדם. שאלת היחס בין קוסמולוגיה ונין מוסד (שהגיעה לשיא 
ביטויה באידאל "הטוב העליון" של השיטה הביקדחית) מלווה את ק', 
למעשה, מראשית צעדיו. ור,יא מעין בריח המחבר את הגותו לתקו¬ 
פותיה. 

התקופה הביקרתית. ב 1770 נתמנה ק׳ פרופסור, ולרגל 
מינייו הגן על דיסרטאציה (בלאטינית) ש 11 נ> 31 1115 ג 1511 וש 1115 ת 111 מ שט 
8 ; 1 י 11 ש 1 ו 1 ־ 1 ק דש גמוזס) 111115 ; 1116 ש 1111 ("על הצורה וד,עקרונות של 
העולם-החושי והעולם המושכל"). חיבור זד, כולל את ניצני הדואליזם 


היה הרופא ואיש-ההשבלד, היהודי מ. הרץ (ע״ע), שהיה גם ידידו 
הביקרתי, שהיה יסוד בשיטתו המאוחרת. המשיב לק' באותו מעמד 
של מנדלסזון; מאז עמד עמו ק׳ בקשר ולפרקים דיווח לו על התקד¬ 
מותו. 11 שנה לא פרסם ק׳ ספרים והיד, שקוד על פיתוח תורתו הבי- 
קרתית. כשיצאה-לאור .ביקורת התבונה הטהורה״( 1781 ), לא חוללה 
מיד את הרושם הגדול ׳סהיתה עתידד, לחולל תוך זמן קצר. הספר 
היה כבד בתכנו ומגושם בסגנונו. הוא הציע נקודת-מבט מהפכנית, 
שהיתה זרה לרוה הפילוסופים בני דורו ולמעשה. חסרת-תקדים 
בתולדות המחשבה. ק׳ נאלץ להיכנס לפולמוס ולדברי הסבר. הוא 
חיבר את ספרו הקטן, ח 1 .;!ו 1111 וש! 1 וש 11 ש 1 ־ושחנש 11 / 1 ; 1 ושות 0 :גש 1 ,>־ 1 י 1 
011110011 ( 11111101011 ; ! 1 ־ 1011 11311 ש<חש..;ל 1 '\ץ . 11 ; 1110 ,ש 11 ״־\ר 1 ח 1 ;דש 1 \ 

(.הקדמות לכל מטפיסיקה בעתיד, שתוכל לד,ופיע במדע״), 1783 , 
ובו הציג את תמצית תורתו החדשה ומזווית אחרת. במקביל ערך- 
מחדש את חיבורו העיקרי, השמיט את הקטעים שיצרו רושם 
פסיכולוגיסטי. כתב-מחדש (בחפזון-מה) את אחת הפרשות העיקריות 
בספר וב 1787 פרסם מהדורה שניה ומתוקנת. 

לביקורת התבונה הטהורה שני תפקידים; היא גם מסת-מבוא לפי¬ 
לוסופיה בכלל, וגם דוקטרינה מיוחדת במטפיסיקה של הטבע 
(תורת-ידיעד, ואונטולוגיה). את שאר יסודות השיטה פיתח ק׳ בשתי 
,.ביקורות״ נוספות: ])ון□ון.]־ 70 ו 11 יש 11 ש 0 ו 141 מזי[ ־! 110 011110 )־( ("ביקורת 
התבונה המעשית״), 1788 , שעניינה המטפיסיקה של המידות 
(המוסר והמעשה הרציונלי) ו 1£1 ;ז 11,011 ס 11 זזס ־ 101 > ;(ו!!■!)! ("ביקורת כוח 
השיפוט״), 1790 , שעניינה מושג התכליתיות על גילוויו בטבע, 
בחיי ד,יום-יום ובהיסטוריה. ק׳ פרסם גם חיבורים מיוחדים, המבוססים 
על הביקורת בשאלות דת, אתיקה. המשפט ור,מדינה - נוסה לשפע 
של מסות ומאמרים בשאלות הזמן. כל אלה יצאו בתכיפות במשך 
כ 25 שנה, והקנו לק׳ פרסום גדול. רבים השכימי לפתחו, והרבה 
מתלמידיו ומבני-הפלוגתא החשובים שלו (ביניר.ם: פיכסה. שלינג, 
ש. מימון, פ. יעקובי. הרדר, שילר ואחרים) פרסמו דבריהם כבר 
בימיו. בצאת ספרו הפולמוסי נגד הדת המסרתית ("הדת בגבולות 
התבונה לבדה״, 1793 ), נכנם ק׳ לעימות עם הצנזורה של פרידריו 
וילהלם 11 . כשהותר לבסון׳ פרסום הספר, נאלץ ק׳ להתחייב שלא 
לעסוק בשיעוריו בענייני הדת. היו אלה גם ימי המהפכה הצרפתית, 
שק׳ ראה בה. בדיעבד, עדות לקדמה בהיסטוריה (אם־כי שלל מעק¬ 
רון המהפכה צידוק אפריורי), נפתוליו הדו-משמעיים של ק׳ בשאלות 
הדת וד,מהפכה העיבו אך מעט על חייו, ששלוותם היחסית עמדה 
בסתירה לזעזועי התקופה שחי בה. 

ב 1795 פרש ק׳ מן ההוראה. במותו השאיר עזבון גדול של טיוטות 
ו״רשימות פילוסופיות" מתקופות שונות! אלו כונסו במלואן דק 
במאה ה 20 בידי המלומד הגרמני אדיקס (ע״ע). 

יסודות שיטת ק׳. ד,דיון שלהלן יתרכז בשיטה הביקרתית 
ויערך מזווית ראייתו של הכותב, המדגישה בין-היתר את משקל 
ה״ארכיטקטוניקה" של התבונה, את האופי האונטולוגי של 
תורת-הידיעה הקאנטית, אח העובדה כי מטרתו לא היתה ביטול 
המטפיסיקה אלא חידושה הבי^קרחי ואת התפקיד המרכזי הנודע 
במובלע בתוך שיטתו למושג ההיסטוריה התבונית כמטרה העליונה 
של פעילות האדם ואן• של ..הבריאה כולה". 

א.הביקורת כ.מטפיסיקה של המטפיסיקה". 

טיב התבונה הארכיטקטונית ואופי הפילוסו- 
פ י ה. ראוי להבין את שיפת ק' במונחי המטפילוסופיה שלו, כלו', 
השקפתו על טיב התבונה ועל אפלה של הפילוסופית,. ק' אינו תופס 
את התבונה כמכלול של צורות נחות (עקרונות. מושגים. נהלים וכר). 
אלא כאופן של פעילות; זוהי פעילות של תודעה סובייקטיווית, 
המעניקה מבנה לעצמה. בכך מבנה התבונה הוא צד שני של אפיה 
הדינאמי ומתוכנן על-ידיו. יתר על-כן; התבונה היא פעילות המכוונת 
להגשמת מטרות ידועות, אך אלו אינן מטרות הנקרות לה על דרו 



883 


קנט, ענ 1 ;ואל 


884 


ההזדמנות האמפירית (תכליות.מקריות'), אלא היא קובעתן לעצמה 
(,.תכליות מהותיות של התבונה האנושית"). מבחינה זו חלוק ק' נם 
על האמפיריציזם וגם על הרציונליזם המסרתי (שהוא מכנה .דוג¬ 
מתי"). האמפיריציזם תופס את התבונה בבחינת "שכל" או אינטלי¬ 
גנציה מכשירית גרידא: היא אמצעי למימוש אופטימלי של מטרות 
שאינן לקוחות מן התבונה עצמה אלא ממקור זולתה, כמו הטבע, 
התשוקה, התועלת הסובייקטיווית, יעדי הטכנולוגיה, אמונות הדת או 
צרכי השלטון המתחלפים וכיו״ב. לעומת-זאת תופס קי את התבונה 
לא רק כאמצעי אלא גם כתכלית לעצמה, וכמציבה לעצמה את 
חכליות-היסוד שלשמן היא מגייסת אח אמצעיה. (נוסף לכד הוא מבין 
אותה כבעלת עצמה מוטיווציונית משלה, הנבדלת מתשו¬ 
קת הטבע, ואשר די בה להניע לידי פעולה והתנהגות בהתאם למט¬ 
רותיה העצמיות של התבונה). לכאורה קרוב ק׳ מבחינה זו לרציונליזם 
הקלאסי, שמימי אפלטון ייחם לתבונה תכליות עצמיות משלה, או 
ישנו הבדל מכריע: הרציונליסטים בעבר דימו את תכליות התבונה 
כערכים העומדים בפני עצמם, קודם לפעילותו של הסובייקט התבוני 
וכנתונים לפניו מראש ומבחוץ! ואילו ק׳ דוחה אח הרעיון של ערכי- 
תבונה הקיימים כשהם לעצמם ותופס את תכליוח-החבונה כיצירתו 
של הסובייקט התבוני וכמוצבות על-ידיו. דבר זה מבטא את האוטו¬ 
נומיה של התבונה גם במישור התבלית. 

תכליות התבונה מתבטאות נם כ., א י נ ט ר ם י ם " שלה. התבונה 
היא פעילות אינטרסנטית, החותרת ממהותה למימוש תכליותיה; דבר 
זה שייך לעצם התבוניות של האדם ונובע מסופיותו — היותו יצור 
תבונה מוגבל. אילו היה האדם יצור-תבונה אינסופי, לא היה בו מקום 
לאינטרס; אך בשל סופיותו מוכרחה תבונת האדם להכפף לפער שבין 
אפשרות ובין ממשות. בין מצוי ובין ראוי. ולהתאפיין ע״י "חתירה", 
״שאיפה״, ״צורך״ ובר — שבולם, לפי ק׳, ביטויים לא-פסיכולוניס־ 
טייס המתארים את האינטרס של התבונה. 

האינטרסים התבוניים נבדלים לפי תחומי־הגילוי שלהם. כמו 
האינטרס העיוני והמעשי; אך יש גם אינטרסים הקיימים בכל 
התחומים, בגון האינטרס המטפיסי, הביקרתי והארכיטקטוני. 
1 ) האינטרס המטפיסי מתבטא בשאיפת התבונה (א) לקבוע 
את היסודות הראשוניים והעל-חושיים של עולם הטבע והמעשה, 
ו(ב) לקבוע את המציאות כמכלול (טוטאליות), 2 ) האינטרס 
ה ביקרתי יסודו בשאיפת התבונה להכרת עצמה (הכוללת את 
תיחום גבולותיה). 3 ) האינסרס הארכיטקטוני, הפועל בכל 
האחרים, יסודו בשאיפה להבהיר את כל יסוהות התבונה תוך 
השלמה הדדית ביניהם במסגרת שיטה קוהרנטית (שק' מתארה 
כמערכת אורגאנית). במובן החמיר יש רק שיטה פילוסופית אחת — 
זו הנחשפת בקץ תולדות הפילוסופיה; אבל גם שיטות-הסבדה 
( 1 ו 10 ו 11 י 01 ) החלקיות — פד כמה שהן פילוסופיות במובהק — מעו¬ 
גנות בתבליות המהותיות של התבונה. באופן ש״כולן קשורות זו 
בזו, בחינת איברים של כוליות באורח תכליתי", חורה פילוסופית 
מובהקת (להבדיל ממדומה) ערוכה סביב "מטרה מאחדת". המבטאת 
את התכליות העצמיות של התבונה בשלב נחון של התבהרוחה 
לעצמה. 

תכניתו של ק'; חידוש ביקדתי של המטפיסי- 
ק ה. דרישות אלו מקוימות בשיטת קי עצמו. תכניתו המוצהרת היתה 
לייסד "מטפיסיקה במדע", במטרה ליישב בין האינטרס המטפיסי של 
התבונה ובין האינטרס הבי^קרתי שלה, שהניעו לכלל ניגוד היסטורי. 
ימיו של האינטרס המטפיסי כיסי תרבות האדם. ועניינו היסודות 
העל-חושיים של המציאות ואפיוניה הכוללים. ואילו האינטרס הבי- 
קרתי כולל את ההכרה המודרנית, כי לא ניחן לקבוע את קיומם 
של ישים בלי להסתמך על הנסיון. במובן ידוע מתבטא ניגוד זה 
במחלוקת שבין הרציונליזם הדוגמחי (דקארט, לייבניץ. וולף) ובין 
האמפיריציזם הספקני (לוק, ברקלי, ובעיקר יום), שאותר, באה 


התורה הביקרחית ליישב. ק׳ מדגיש. כי האינטרס המטפיסי הוא 
יסודי ואינו ניתן לביטול. עצם חשיבת האדם היא מטפיסית, ויסודות 
סטפיסיים משוקעים בכל סבדוחינו, גם העממיות-ביותד וגם אלו 
המתיימרות לבטל את המטפיסיקה. אמנם כל הנסיונות לגיבושה 
השיטתי של המטפיסיקה הולידו עד-בה רק "אפלה וסתירות". 
ברם, רוח הארם לא תוכל לוותר עליה, "כשם שלא נפסיק לנשום דק 
כדי להימנע מאוויר לא טהור", ולכן נחוצה ביקורת התבונה הטהורה, 
שתקבע את גבולות תקפה של המטפיסיקה תוך ביטול ומרות-השווא 
שלה לחרוג מתוכם. 

ק׳ מודה, כי טענותיו הספקניוח של יום (ע״ע) הן שעורדוהו 
מ״חרדמתו הדוגמתית"; אבל ק' לא הבין את יום כמי שערער על 
תקפם של מדעי-הטבע, אלא קודם-כל כמי שערער על אפשרות 
המטפיסיקה כמדע. כנגד זה מבקש ק־ לבסס אח אפשרות המטפי¬ 
סיקה, וזאת ע״י שיראה באמצעות שיטה מפורטת מהו שעושה לאפ- 
שריים גם את מדעי-הטבע וגם את הטבע האובייקטיווי 
עצמו. בכך אמורה ביקורת התבונה לעשות לפילוסופיה מה שעשו 
אריסטו ללוגיקה הצורנית, אוקלידם לגאומטריה, או ניוטון(ואחרים) 
למדעי-הטבע—להעלותה ממעמד של סברה לזה של מדע (נ 111 ז£} 50 ). 
אולם ק׳ מדגיש. שכל אחד מתחומי הדעת צריך להגיע למעמד של 
מדע לפי הסתודד, המיוחדת לו, ואין לגרום מונופולין של מתודה 
אחת. 

ביקורת התבונה עריין איננה הדוקטרינה המטפיסית עצמה, 

אלא מעין הכנה לקראתה. במונח .,ביקורת" מבין ק׳ רפלכסיה פילוסו¬ 
פית שהיא "בית-דינה של התבונה לעצמה". זוהי הסמכות האוטונו¬ 
מית, הקובעת אח אופן פעולת הדעת האנושית ואת גבולות תקפותה. 
בירור זה הוא ביסודו תיאורי ובהמשכו נורמאטיווי, ראשית, הביקו¬ 
רת היא כעין מדע של התודעה העצמית, המגלה את המקורות שמהם 
באים הדימויים השונים שברוחנו, את יחסם ההדדי, ואת הצירופים 
שביניהם. על-יסוד זה מתקיימת פעולת הערכה, הקובעת מה ניתן 
לקביעה תקפה, בגבולות ההשגה האנושית, ומה חורג ממנה. עם-זאת 
מציינת המלה "ביקורת" אח השיטה הפילוסופית המיוחדת, הנולדת 
מפעולת הביקורת במובן הראשון; ובמשמעות ז ו מכונה "ביקרתית" 
שיטח ק' כולה. על הסינתזה שהיא יוצרת בין דוגמטיזם לספקנות. 

הביקורת אמורה ליצור בסים לשני ענפים של מטפיסיקה:המט¬ 
פיסיקה של הטבע, שעניינה ביסודות האפריוריים הקובעים 
את דמות המציאות הקיימת, והסטפיסיקה של המידות 
(ובהכללה: של המעשה התבוני) שעניינה ביסודות האפריוריים, החיי¬ 
בים לקבוע אח דמות המציאות הרצויה מבחינה מוסרית. כל אחד 
מענפי המטפיסיקה יכלול חלק "מקורי" וחלק "נגזר". בתחום הטבע, 
למשל, קטגוריות העצם או הסיבה הן "מקוריות". ומושגי הכוח או 
ההתנגדות הם נגזרים; ובתחום המוסר — הציווי הקטגורי הוא 
מקורי. ואילו -המידות הטובות" המיוחדות, או עקרונות המשפט 
והמדינה, הם נגזרים. מטרתו הסופית של ק' היתה לכלול במסגרת 
המטפיסיקה כמדע חלק גדול ממושגי המטפיסיקה הססרתית וכן 
עקרונות חדשים מתורחהחברה של -הנאורות" (- 118111 ״ו 1 
]!"!;"!ס), זאת אמנם רק לאחר מהפכה ביסודותיהם וביקורת של 
מובנם. מבחינה זו המהפכה של קי אינה רק קרע רדיקלי עם הצבר, 
אלא גם נסיון לשמור על עשרו התבני במסגרת שיטתית חדשה. 

ה ד ו א ל י ז 0 ה ב י ק ר ח י. יםוד-םוםד של הביקורת היא הש¬ 
ניות המוחלטת בין שני "גזעים" של הרוח, הספונטאני והוצפטיווי 
(הקליט). הראשון מייצג אח כוח הרוח ליצור דימויים מסקורותיה- 
היא, והשני מבטא את תלותר, בגירויים חיצוניים כמקור לדימוייה. 
מוצרי הספונטאניות הם אפריוריים, כלליים. הכרחיים וקבועים, ואילו 
דימויי הקליטות הם אפוסטריוריים, פרטיים, מקריים ומשתנים לפי 
הנסיבות. בין שני המקורות הללו אין כל שיתוף. שניוחם חודרת את 
כל תחומי הפעילות האנושית, ומתבטאת בהבחנה החסודה שבין 




885 


ין;נ 1 , ן!סנואל 


886 


חושיות לחשיבה. הסתכלות אמפירית להסתכלות טהורה. נטיית-הלב 
להכרת־החובה — ובד,כללה, בין יסוד ה.טבע" שבאדם ליסוד ה״תבו־ 
נה" שבו. שניות זו היא בשביל ק׳ ביטוי לסופיות האדם. האדם הוא 
״אזרח בשני עולמות״! בגופו, בחושיו ובנטיותיו הוא חלק מהטבע, 
אך הוא חורג ממערכת הטבע בתבונתו ובכשריו הססונטאניים. 
סופיות האדם ואפיו הכפול מתבטאים גם בכך, שאין לאדם "שכל 
מסתכל", אלא שכל חושב בלבד. שכל מסתכל הוא זה, שמתוך חשי¬ 
בתו את המושג הכללי נתון לו באופן ספונטאני גם ריבוי הסרטים 
השייכים אליו, בלי שיצטרך לפנות לשם כד למקור אחר זולתו; אך 
שכל האדם יכול להשיג רק את הצורר. הכללית ה״ריקה", ואילו לשם 
הריבוי המפורט עליו לפנות אל מקור חיצוני(ההסתכלות הנסיונית}. 
בדומה לכך גם אין לאדם רצודטד.ור מתפרס. כלוי. מתוך שהוא מכיר 
בחוק־המוסר הכללי עדיין לא נתון לו מאליו כלל־הפעולה המתאים 
למקרה הסדטי המוחשי. 

ההבחנה בין ספונטאניות ובין ^פטיוויות מאפשרת את טהרתם 
של העקרונות הרציונליים — בהכרה, במוסר ובשאר התחומים — 
בלי תערובת יסודות חושיים שאינם בני־מינם. עם־זאת יש צורך 
בסינתזה בין הגורמים המנוגדים, באופן שהיסודות הטהורים יארגנו 
או יעצבו את היסודות הנסיוניים. סינתזה זו מעוררת את הבעיה 
הפנימית החמורה־ביותר בשיטת קי — בעיית הגישור (ר׳ להלן: 
"הסכמאטיזם"), 

בעיית המשפטים ד,סינתטיים אפריורי, פילוסו¬ 
פים שקדמו לק׳. כפו יום ולייכניץ, הבחינו בין אמיתות־שבעובדה 
לאמיתות לוגיות. ק׳ מפתח את ההבחנה וקושר בה את שאלת אפש¬ 
רות המטפיסיקה■ תחילה הוא מבחין בין משפטים אנליטיים לסינח־ 
טייס. משפט אנליטי (כגון: .כל היונקים הס בע״ח") הוא הכרחי 
מבחינה לוגית, ושלילתו היא סתירה פנימית. לדעת ק׳ סימן־ההכר 
של משפט אנליטי הוא. שמושג־הנושא שלו "כולל בתוכו" מבחינת 
התוכן את פושג־הנשוא! ואילו במשפט סינתטי (כגון; ,יש יונקים 
החיים בים״), מושג־הנשוא חורג מן הכלול במושג־הנושא ומוסיף 
עליו תוכן חדש. משפט כזד, הוא מקרי מבחינה לוגית ושלילתו אינה 
סתירה (אף שהיא יכולה להיות שקרית מבחינה נסיונית). ק׳ משתמש 
במונת .,אפריורי" לציון מעמדם של מושגים ומשפטים שאינם תלויים 
בנסיון(מבחינת תכנם או ערך־האמת שלהם). ובמונה "אפוסטריורי" 
— לציון המעמד של תלות-בנסיון. ע״ס זה ברור, שכל משפט אנליטי 
הוא אפריורי. כל משפט אפוססריורי הוא סינתטי, ולא ייתכן משפט 
אנליטי אפוטטריורי. אד האם ייתכנו משפטים שהם גם אפריוריים 
וגם סינתטיים י 

ק׳ משיב. כי משפטים כאלה לא רק ייתכנו, אלא הם מצויים 
בפועל במדעים שבידינו. למשל: א) כל משפטי המתמטיקה הם סינת¬ 
טיים. משום שמושגיהם נבנים ע״י הרכבה-בפועל של סור המספרים 
ושל קבוצות הנקודות בחלל. בניד. זו מניחה ביסודה את הזמן ואת 
פעולת־ההסתכלות; אך זו אינה הסתכלות נסיונית בעזדת החושים, 
אלא תפיסת־פרסים אפריורי, שק׳ סכנה "הסתכלות טהודה". ב) 
במדעי־ד,טבע מובלעת קבוצה של עקרונות־יטוד סינתטייס-אפריו־ 
דיים, המבטיחה את תקפם הכללי והד.כרחי של המדעים. למשל: 
המשפטים ,.לכל תופעה בטבע יש סיבר.", ו״כל תופעה בטבע ניתנת 
לכימות— הם סינתטייס, בי הם מחדשים משהו לגבי מושג-הנושא 
שלהם (תופעת-טבע), ואינם רק מפענחים את הכלול בו! ברם, 
אמיתותם נקבעת אפריורי, משום שאינם נלמדים מן הנסיון אלא. 
אדרבה, קודמים לו באופן לוגי ומבטיזזים את עצם אפשרותו(למעמד 
זה קורא ק׳ "טרנסצנדנטלי"). עם־זאת יש לשאול: מה מקור המשפ¬ 
טים הללו, מה מבטיח את תקפם ומהם הגבולות ליישומם ו בשאלות 
אלו קושר ק׳ את אפשרות הסספיסיקד. של המבע, ותשובתו היא: 
מקורם במבנה השכל האנושי, תקפם סתכסס על ,.המהפכה הקופרני- 
קנית״, וד,תנאי ליישומם — שיופיעו בסינתזה עם יסודות חושיים. 


המהפכה הקופרניקנית. דעיונו הבסיסי של ק׳ הוא, כי 
יש לתפוס את העולם — מבחינת מבנהו היסודי. אם־כי לא מבחינת 
תכונותיו החמריות — כנקבע או כ״מתכונן" ע״י תנאי-היסוד להכ¬ 
רתו, כפי שאלה נובעים מן המבנה האפריורי של התודעה המכירה 
אותו. רעיון זה, שנודע בכינוי ,המהפכד. הקופרניקנית", מציע 
פירוש־מחדש למושגים ,.מושא״ (אובייקט) ו״אובייקטיוויות״: אלה 
אינם מציינים איזה דבר הקיים כשלעצמו, אלא רק את ההתלכדות 
הכללית וההכרחית של רשמינו! ועצם מעמד האיבייקטיוויות מוקנה 
למושאים מכוח התנאים הסובייקטיוויים־הכלליים של הידיעה. כשם 
שקופרניקום העמיד במרכז היקום אח השמש, במקום את הארץ, כך 
העמיד ק' במרכז את הסובייקט(השכל המשיג), שאינו צריך עוד להת¬ 
אים עצמו למושא נתון לו מראש. אלא הוא מכונן את המושא הזה 
מעיקרו! ובזה נם הערובה לתוקף ידיעתנו, כי השכל מכיר במושא 
את מה שהוא־עצמו הכנים לתוכו. השכל אינו מעתיק אפוא מבחוץ 
את חוקיו של טבע קבוע־ועומד, אלא מטיל את חוקיו-הוא על הטבע. 
..ואף עושה את הטבע עצמו לאפשרי". ובנוסח יבש וממצה-יותר 
קובע ק׳, כי "התנאים לאפשרות הנסיון (=הכרת-העולם האובייק- 
טיווית) הם גם התנאים לאפשרות האובייקטים של הנסיון". 
ניסוחים אלה מבליטים את האופי האונסולוגי, ולא רק התורת־הכרתי, 
של המהפכה הקופרניקניח; שכן התנאים לתיאור ולד.כרה נכונה •של 
הישים בטבע הם בה-בשעה גם התנאים לכך שןשים אלה יהיו מה 
שהינם (ומה שתיאורנו קובע כי חינם). 

האידאליזם וה״דבר כשלעצמו". ברור כי לפנינו 
אופן של אידאליזם! אד ק׳ מבחין בהקפדה בין "אידאליזם טרנסצנ¬ 
דנטלי" זה לבין אידאליזם אמפיריציססי, כגון זה של ברקלי. שכן. 
1 ) המציאות אינה נקבעת לפי שגיונוחיד. המקריים של כל תודעה 
חושית ופרטית. אלא הסובייקט הקובע אותה הוא הסבנו, האפריורי- 
הכללי של השכל, המשותף לכל היצורים בעלי התבונה! 2 ) ק׳ אינו 
שולל את מציאותם של ישים בחלל שמחוץ לסובייקט, אלא רק עושה 
אותם מותנים הדדית בתודעתו העצמית של הסובייקט! 3 ) 
התודעה אינה בוראת את העולם, אלא רק מארגנת את ריבוי התחו¬ 
שות—הניחן לה ממקור חיצוני— בסבנד, כללי וד,כרחי. אמנם היא 
המעניקה להם בכך מעמד של אובייקטיוויות. אד לשם החומר של 
העולם היא זקוקה להינתנות סן החוץ! 4 ) מקורר. של הינתנות זו 
בתחום-ישות נעלם. שאינו תלוי בהשגתנו ואינו בר־הכרה. תחום 
ישות זה מכנה ק׳ "הדבר כשהוא־לעצסו", ובד.שוואר. אליו יש לכנות 
את עולם הטבע האובייקטיווי "עולם התופעות". אין ז״א שעולמנו 
הוא אשליה, אלא רק שאינו ממצה את כל תחום היש, ושסעבד לו 
מצויה הוויה מסוג אחר, שאותה אנו יכולים רק "לחשוב" (באופן 
סתמי) אבל לא "להכיר" (באמצעות חוקים, קטגוריות ופךדיקאסים). 
נמצא שמבחינה מושגית עלינו להבחין בין מושג .ד.אובייקס כשל¬ 
עצמו", שאין לו משמעות, ובין מושג "הדבר כשלעצמו"(שק׳ מחייב, 
אף שאינו מסוגל להסביר ולפענח). 

רעיון הסהפכד, הקופרניקנית פוצע תחילד. כדרפותזה בלבד. כדי 
לאששה צריך ק׳ לערוך את ביקורת התבונה, ולהראות באמצעות 
שיטה שלמה כיצד עקרון מהפכה זו מתיישב עם פסצאי הביקורת 
ומתגשם דרכם. 

ב. המטפיסיקה של הטבע. 

האסתטיקה ה טרנסצנדנטלית — חלל, זמן ומת¬ 
מטיקה. כל הכרתנו ראשיתר, בהסתכלות, המשכד, בשכל וסיומה 
בתבונה. את תורת-ר,הםתכלות מכנה ק׳ "אסתטיקה" (סיוו׳ 14 ז!ף 9 סז 0 , 
תפיסת-חושים. כאן אין למונח קשר עם תורת־היופי). ההסתכלות 
היא האופן הבלתי-אמצעי שבו אנו מתייחסים לעולם: ובניגוד לדעת 
האספיריציסטים, אין היא קליטות גרידא, אלא פועלים בה מראש 
יסודות אפריוריים של סדר. כל רשמי החושים מופיעים כשהם 
ארוגים-מראש במסגרת החלל וו.זסן (ולפחות כמסגרת הזמן). לכן 




887 


קנט, ענונואל 


888 


יש להבחין בחוד ההסתכלות הז!מפירית בין חומר ובין צורה. חומר 
ההסתכלות היא התחושה, וצורת־ההסתכלות היא דפוס־הסדר הזמני 
(.,זה לאחר זה") או החללי ("זה בצד זה"), שבתוכו מופיעים תכני 
התחושה, ואשר הוא תנאי אפריירי לעצם הופעתם. חוסר ההסתכלות 
יסודו בקלישות של הרוח; צורות ההסתכלות מקורן בספונטאניות 
הטהורה של הרוח; ונוסף על שימושן כמסגרת לתפיסת החושים 
יש בינלתנו לעשוחן גם למושא של רפלכסיה מיוחדה, ונך להתבונן 
בתכונות הסהורות של החלל והזמן בחור שכאלו — פעולה אשר 
בה מעוגנים יסודות המתמטיקה. 

ק׳ סוען. כי החלל והזמן הם סריסים הומוגניים וסינגולריים 
(יחידיים) שכל חלקיהם כלולים בתוכס־הם; לכן יש לראותם כדימויי 
הסתכלות ולא במושגי שבל. עם־זאת הם נובעים מהסתכלות אפריו¬ 
רית ולא נסיונית, שהרי כדי לקבלם מן הנסיון היינן צריכים לאתר 
ריבוי של נתונים בעלי תכונות חלל־זמניות, ולהפשיט מתוכם את 
תכונתם הכללית! אך איתור כזה כבר מניח־סראש את השימוש 
בצורות החלל והזמן. יתר על-כן: ק׳ סוען, שאנו יכולים להעלות 
בדמיוננו חלל או זמן ריקים מכל יש, אך לא שהם עצמם אינם 
קיימים. מטענה זו ניתן ללמוד שק־ מחזיק בתפיסה של חלל וזמן 
סוחלסים — כעין מערכת קואודדינאטות קבועה, שלתוכה משתבצים 
עצמים ואירועים; אבל מערכת זו איננה ישות עצמאית ("דבר כשל¬ 
עצמו"), אלא צורת תפיסה אפריורית של רוחנו, שאותה אנו 
מ ם י ל י ב על ריבוי התחושות הנתון לנו. 

בצד הבירור הישיר של טבע החלל והזמן משתמש ק׳ נם בטיעון 
עקיף - או רגרסיווי (נסוג) — האפייני לדרך התפלספותו בכלל. 
סיעון זה מבסס תאוריה פילוסופית, בהראותו שרק באמצעותה ניתן 
להסביר את אפשרותו של מדע כללי־והכרחי נתון. במקרה שלפנינו 
מראה ק׳, כי אפשרות המתמטיקה תלויה בהנחה שהחלל (יסוד הגאו־ 
מטריה) וד,זמן (יסוד האריתמטיקה, או טור המספרים) אינם תכונות 
של דברים־כשלעצמם, אלא דימויי הסתכלוח טהורים של רוחנו. 
בדרך זו. צליחוחה של החאוריה לשמש הסבר יחיד של יסודוח 
המתמסיקד, היא אישוש נוסף לתקפה. 

האידאליות של החלל והזמן היא הביטוי הראשון של המהפכה 
הקופרניקנית. מעתה שוב לא יכול הסבע (העולם החלל־זסני) 
להיתפס כדבר-כשלעצמו, אלא כמותנה בצורות התפיסה הטהורות 
של רוהנו. אבל קי מזהיר, כי בזה לא נעשה העולם החלל-זמני לאילו־ 
סיה! אדרבה. .הממשות הנסיונית" של החלל והזמן עומדת בעינה, 
ורק מקבלת פירוש פילוסופי חדש המייחס אותה למקורה 
הטרנסצנדנטלי. 

הלוגיקה הסרנסצנדנסלית. בתורת־החשיבה פעלה ק׳ 
אהד מחידועזיו העיקריים, תשיבה היא פעולת השכל, שעניינה 
לקשור ולקבוע יחסים בין ריבוי הנתון לה. כללי החשיבה ידועים 
כ״לוגיקה* (תורת־הגיון), וזו נחשבת למדע צורני שאין לו זיקה 
לתכנים אלה או אחרים. מתוך כלליה לא נוכל ללמוד דבר על המצי¬ 
אות וחוקיה מחייבים כל חשיבה, יהא תכנה אשר יהא (ואף זו שאין 
לה תוכן). ואולם, שואל ק׳, שמא מצויה גם לוגיקה נוספת, סינתטית 
ולא אנליטית, שכלליה חלים רק על סוג פיוהד של מושאים .- 
דהיינו, דק על מושאי הטבע — ובהגבלות מסוימות יש בה כדי 
ללמדנו משהו אפריורי על מבנה העולם הממשי ? לוגיקה זו, המכונה 
"טרנסצנדנטלית", תכלול את התנאים הטהורים לאפשרות הנסיון, 
ובאחת גם לאפשרות האובייקטים של הנסיון! אך היא לא 
תבוא במקום הלוגיקה הפורמלית, אלא תשלים אותה בסדרה של 
תנאים נוספים, המחייבים אותנו אך־ורק כשאנו חושבים את המציאות 
האמפירית, ואילו לגבי כל עניין אחר הם חסרי־שימוש ומקור 
להטעיות. 

בהקמת לוגיקה טרנסצנדנטלית כזו רואה ק׳ את המפתח 
לשאלת המטפיסיקה כמדע, ולשם־כך עליו "לגזור" אותר. בשני 


מובנים; א) לגלות את מכלול מרכיביה באופן שיטתי (.גזירה 
מטפיסית״)! ב) להצדיק את :מרתם לקבוע אפריורית את מבנה 
העולם האמפירי ("גזירה טרנסצנדנסלית"). 

הגזירה המטפיסית (גילוי הקטגוריות). פושגי־ 
היסוד של הלוגיקד, הטרנסצנדנטלית קרויים בפי ק' ״קטגוריות״ — 
מונח השאול מאריסטו (ע״ע אריסטוטלס) ור,בא לציין כי מושגי־ 
השכל הבסיסיים הם גם יסודות האונטולוגיה. אך בעוד שאריסטו 
"ליקט" את הקטגוריות שלו באופן מקרי, דורש ק׳ לגזור אותן מעק¬ 
רון משותף (וליתר דיוק: לגלותן לפי כלל הויריסטי קבוע). חשיבה 
בכלל היא איחוד של ריבוי דימויים בתודעה אחת. ביטויה המהותי 
הוא השיפוט, הקושר נושא ונשוא. כל שיפוט מניח ביסודו את זהותו 
של "אני חושב" כלשהו, שבשבילו נתון ריבוי המרכיבים העומד 
לאיחוד, ושרק מכוח אחדותו-הוא הם נקשרים לאחדות בינם לבין 
עצמם. ומכיוון שכך, אין־בנפצא משפטים "כשהם לעצמם", אלא כל 
הקישורים הלוגיים מניחים ביסודם את פונקציות-האיחוד הספונטא¬ 
ניות של התודעה. פונקציות אלו באות לידי ביסוי בצורות המשפטים 
של הלוגיקה הצורנית וכן בקישורים הסינתטיים-אפריור־ים של 
הלוגיקה הסרנסצנדנטלית (הקטוגריות). והואיל וצורות הפשפטיס 
ידועות מכבר, נוכל להשתמש בהן לגילוי הקטגוריות הטרנסצנדגס- 
ליות. 

ק' עורך את צורות המשפטים של הלוגיקה הצורנית ב 4 קבוצות 
שבכל אחת 3 איברים; ע״פ זה הוא מפיק 12 קטגוריות (ר׳ מסגרת). 


ככוח 

צורי. ר,גש 6 ס קקםגיייה 


יוינות 

ציית המד 9 ס הקסגורייז 


כללי - אחיות 

חלקי — דיניי 

אישי — כילי־ת 


היוב• — ממעות 

שלילי על־לד. 

אינסופי — הנבלה 



צורת המעפס הקסנו־יה 


הקסגוריה 


החלנר עגמיות •עצב ומקרה) 
מותנה ־ סיבתיות (סיבה י״-ולדה) 
מתחלק — השפער. נימלין 
ודיסיהקסיייי 


בעייתי 


מגיד 

מיפח- 


אפשרית (ינמועית) 
מציאות ווהערס 
הכרחיות !ומקריות] 


קטגוריות אלו הן רק המושגים "המקוריים' של המטפיסיקה של 
הטבע, ויש להפיק מתוכן עוד שורה ארוכה של מושגים מטפיסיים 
.,נגזרים" (כוח, פעולה וכר). ק׳ מדגיש, כי אין לתת כל הסבר גשף 
לכך מדוע דווקא אלו הן הקטגוריות ומדוע זה מספרן. הגזירה של 
הקטגוריות היא אפוא גילוי וחשיפת .עובדות של התבונה", שאין 
בידו לתת להן הסבר אחרון. 

הגזירה הטרנסצנדנ טלי ת — צידוק הקסגוריווב 
עד כאן גילינו שיש לקטגוריות ;מרה לקבזע את מבנה המציאות 
הנכיוניח! אד האם למרה זו סוצדקחז תשובתו החיובית של ק׳ 
ניתנת ב״גזירה הטרנסצנדנטלית", וזו (כמו שאלת החלל והזמן) 
נחלקת לטיעון נסוג ולטיעון מתקדם. א) הטיעון הנסוג מניח-מראש 
את התוקף האועייקסיווי של פדעי-הסבע, ושואל מה עושה אותו 
לאפשרי. ק׳ מקבל את דעת יום, שעל־סמך ההנחה שמקור כל 
פושגינו בחושים בלבד, אי-אפשר להסביר את אפשרותו של סדע- 
טבע כללי והכרחי, והטבע עצמו צריך להצטייר כשרירותי וחפר־ 
קביעות. אך במקום לקבל את מסקנותיו הספקניות של יום דוחה ק׳ 
את הנחות-היסוד שלו, ומציע במקומן תאוריה אחרת, ש י ש במחה 
להציע את ההסבר המבוקש. האופי הכללי-והכרחי של מדע-הסבע— 
ושל הטבע עצמו — יסתבר אך־ורק אם נניח, כי מקורו בדפוסי 
ר,השיבר, הסינתסית של הסובייקט, המחוקק אותם לטבע ואינו 
מעתיקם מפנו. פירוש הדבר, כי לא זו בלבד שיש לנו מושיגי־שכל 
אפריוריים שאינם נשאבים פן הנסיון (קטגוריות), אלא הללו עושים 




889 


ר,נש, עמנזאל 


90 ן 


את הנסיון עצמו לאפשרי, וימרתם לקבעו אפריורית היא אפוא 
תקפה. 

ב) הטיעון הנסוג אינו בא לבסס את תקפם של מדעי־ 
הטבע. הוא מניח־מראש את תקפם, ומסתמך עליו כדי לבסס את 
התורה המטפיסית המקופלת בשיטת ק׳. אבל ק' משתמש גם 
בטיעון יסודי־יותר, שאפיו מתקדם (פרוגרסיווי), והוא מן הקשים 
ב״ביקורת" (לפירוט, ר׳ ספר: י. יובל [ביבל׳], פרקים י״ג—י״ד). 
עיקר הטיעון המתקדם הרא בטענה, כי זהות הסובייקט אינה נתונה־ 
מראש אלא היא מתממשת! ומימושה תלוי בכך, שהסובייקט 
מלכד את ריבוי התפיסות. הנתון לו. באמצעות הקטגוריות, וכך הוא 
מכונן עולם אובייקטיווי, הנבדל מעולמו הפנימי. כאן יוצא ק^ מן 
העובדה הרפלכסיווית. שיש לנו תודעה־עצמית זהותית, המתבטאת 
בהגד כמו "אני חושב". בנקודה זו ממשיך ק׳ את דקארט: אךדקארט 
סבר. כי.,אבי חושב" הוא דימוי ראשוני ופשוט, שאינו תלוי בקיומו של 
עולם אובייקטיווי או בתנאים אחרים כלשהם! ואילו ק׳ רואה כאן 
תופעה מורכבת וחוקר את התנאים לאפשרותה. כל חשיבה (וכל 
תפיסת-חדשים) היא איחוד של ריבוי דימויים וזה מתבצע עי״כ 
שכולם נתונים לאותה התודעה. אבל טיב הקשר שבין הדימויים תלוי 
בשאלה, אם איחודם מתבצע בזיקה לתודעה נסיונית (אסוציאטי- 
ווית) או לתודעה טהורה (קטגוריאלית). במקרה הראשון יופיעו 
הדימויים בצירופים מקריים, המתחלפים עם שינויי ההקשר האסוציא־ 
טיוד — והללו אין בכוחם להבטיח את זהות הסובייקט. אדרבה, כפי 
שכבר הראה יום. עולם שכולו צירופים חסרי־קביעות היה הורס 
את אחדות התודעה ומפצלד. לריבוי של דימויי ..אבי" נבדלים. לכן, 
כדי שאוכל לייחס לעצמי תרדעה־עצמית זהותית. אי-אפשר שתודעתי 
תהיה רק נסיונית; מן־ההכרח שיהיה לה גם תפקיד אפריורי, שעל־ 
ידיו אני מפקיע את זיקת הדימויים לתודעה הנסיונית (כלו׳, מחלץ 
אותם מקשרי-האסוציאציה שבהם הם מופיעים) וקישר אותם לפי 
דפוסי הסדר הכללי־והכרחי הכלולים במערכת הקטגוריות, בדרך זו 
אני מייחס את הריבוי לאחדותו של עולם אובייקטיוד, שאיננו אני, 
עולם בעל חוקיות קבועה משלו, המובחן מן הזרם הפנימי של חיי 
הפרטיים; ורק מתוך כך אני מסוגל גם לשוב ולכינן את זהותי 
הסובייקסיווית, ולהגיע לתודעת*עצמי כ״אני חושב". 

תקפה של מערכת הקטגוריות מבוסס אפוא על־כך, שהשימוש 
בה לגבי עולם־הנסיון הוא תנאי הכרחי לאפשרות התודעה־העצמית. 
זהותו של הסובייקט תלויה באחדות האובייקט, ולהיפך. אך שיקול 
זה מוליך גם למסקנה נוספת: מכיוון שהתודעה־האמפירית יהתודעה־ 
הטהורה הם שני תפקודים של אותו סובייקט זהותי, הרי עצם 
אפשרותם של צירופי־האסוציאציה מותנה בכך. שכל מרכיביה יהיו 
בני־המרה אל הקשר קטגוריאלי אובייקטיווי. בדרך זו יוצא, כי 
מערכת הקטגוריות קובעת לא-רק את תנאי הנסיון האובייקטיווי 
(המדעי), אלא גם את תנאיו של הנסיון התת-אובייקטיווי (תפיסת* 
החושים). האדם מסוגל לתפוס בחושיו רק צירופי־דימייים הניתנים 
עקרונית גם לאובייקטיוואציה, ונמצא שההינחנות הנסיונית עצמה 
כפופהימראש לתנאי הקטגוריות. 

ה ס כ מ א ט י ז ם. בנקודה זו מתעורר קושי שיטתי: הקטגוריות 
מקורן בספונטאניות של הרוח, ונתוני־החושים מקורם בקליטות 
שלה: ולפי הנחות־היסוד של הביקורת, שני מקורות אלה זרים 
לחלוטין. כיצד אפוא יכולה להתרחש התאמה ביניהם י אמנם ראינו 
כי התאמה כזו מתרחשת בפועל. שאם לא־כן לא היו לנו לא מדעי 
טבע תקף ולא תודעה־עצמית זהותית. אבל מה ערב לאפשרות ההת¬ 
אמה הזאת גם מצד עצמה? ואולי התרחשותה היא רק ,.מקרה 
מוצלח", שאינו מייצג שום הכרחיות אפריוריתי 

שאלה זו היא מן החמורות בשיטת ק׳, ואין לה בה תשובה מלאה. 
למעשה נאלץ ק׳ לקבל את ההתאמה כעובדה. והוא מסתפק בחקירת 
המנגנון התודעתי שעליידיו היא מתרחשת. מנגנון זה הוא 


לקסג־ריית ה נמית 
מספר 

ל^;ט־:'ריות "חס 
•!מ התמדה בזמן 

סיבתייר. עקיב־ נ 151 לפי כלל 

ר.זפ 5 ת גומלין — כו־זמניות לס■ כלל 


לקטג יריות האיכות 
מפשרת זמז מלא 

של'לר, זפי ריק 

לקסגו־יות ד.ארפג־ות 
אסערות כניסות הסינתזה דל דימויים 
י*ת:אי ר,ומן 

ד.צ'אות — ק וס כזמן כיעהו 
הנדחיור.. ק ו 6 ככל ומן 


5 וח השכמות 


הלק של כוח־השיפוט. כוח־השיפוט בכלל הוא הכושר ליישים כללים 
אל המקרים הכפופים להם. ובתור שכזה אין לו כללים בעצמו, אלא 
הוא רק "רוצה שישתמשו בו". כוח־השיפוט הרגיל הוא מה שמכנים 
גם פקחות טבעית (או "שכל ישר"), ועניינו להתאים עקרון כללי אל 
מקרה הנתון בנסיון. אך בצדו יש גם כוח־שיפוס טרנסצנדנטלי, 
שסגולתו המיוחדת לקבוע אפריורי, לפני כל נסמן, את המקרה 
שעליו צריכה לחול קטגוריה שכלית ידועה. פעולה זו שק׳ מכנה 
..םכמאטיזם", היא ,.אמנות נסתרת בעמקי הנפש האנושית". היא 
נשענת על כוח־הדמיון היוצר, שנוטל את צורת־ההסתכלות של הזמן 
ובונה מתוכה סדרה של סכמות זמניות טהורות. שכל אחת מהן 
מתאימה לקטגוריה אחרת של השכל (ר' לוח). כ״א מן הסכמות 
אמורה לגלם בשלמות את התוכן המושגי של הקטגוריה המתאימה 
לה, בתוך המצע ההסתכלותי־הטהור של הזמן; ובו־בזמן היא גם 
מייצגת את דפוס ההינתנות האמפירי, המזמין את השימוש בקטגוריה 
שהיא מגלמת (שהרי כל דפוסי־ההינתנות ארוגים־מראש בצורה 
זמנית כלשהי). בדרך זו אמורות הסכמות לגשר בין נתוני־החושים 
ובין הקטגוריות של השכל, באשר הן משתתפות בשניהם. 

בעיית הסכמאטיזם חוזרת בכל חלקי שיטתו של ק' שבהם יש 
צורך בגישור בין יסודות ספונטאניים ורצפטיוויים, כולל תורת 
המוסר והמעשה. 

שיטת העקרונות. מתוך הקטגוריות והסכמות מפתח ק׳ 
מערכה של שיפוטים סינתטיים־אפריוריים, שה□ שיאה של 
הלוגיקה הסרנסצנדנטליה. בעזרתם מלכדת התודעה הטהורה את 
ריבוי ההסתכלויות, ויוצרת את הסינתזה של הנסיון. כ״א מהם 
מתאים לקטגוריה (או לקבוצת קטגוריות) אחרת, ויחד הם משמשים 
כעקרונות־היסוד של ידיעת הטבע ושל הטבע האובייקטיווי 
עצמו. 

א) האכסיומות של ההסתכלות קובעות, שלכל תופעה, 
באשר היא נתונה בחלל ו או בזמן׳ יש בהכרח גודל מתפשט (אכסטני 
סיווי). עקרון זה קובע את תלותה של המתמטיקה הטהורה בעולם 
הנסיוני. ב) האנטיציפאציוה של התחושה מוסיפות, 
שכל תחושה היא בעלת גודל פנימי, כלר, היא ממלאת את החלל או 
את הזמן בדרגה ידועה של א י נ ס נ ס י ו ו י ו ת; וגם מבחינה זו, 
שאינה תלויה בראשונה. היא בת־כימית. סעיפים (א) ו(ב) במצורף 
קובעים בכך את אפשרות הכימות של תופעות הטבע ואיכויותיו 
כתנאי אפריורי לאפשרות הנסיון. ג) האנאלוגיות של ה נס¬ 
יין קובעות׳ שהנסיון אפשרי רק בתנאי שיתקיימו קשרים 
הכרחיים בין תפיסותיני. פירוש הדבר, שניתן להמיר את 
סדרי־הזמן הסובייקטיוויים. שבהם עולות התסיסות בסדרי-זמן 
אובייקסיוויים, שבהם קשורים מושאי התפיסה בינם לבין־עצמם 
לפי חוקיות קבועה, בסעיף זה 3 עקרונות: 

1 ) עקרון התמדת העצם קובע, כי בכל חילופי התופעות 
עומד העצם בעינו ללא שינוי. כל שינוי אפשרי רק על רקע של 
משהו קבוע, ובלעדיו לא ייתכנו גם חילוף ויחסי-זמן בין התופעות. 
יתר-על־כן: החילוף חל רק בין המצבים של הישות המשתנה, ואילו 
זי האחרונה אינה משתנה כלל — אינה מתהווה ואינה נפסדת ואין 



891 


י,נם, עמנואל 


892 


נגרע כלום רכמותד,! לכן כלול כאן גם עקרון השיפור (קונסר־ 
וואעיה) של הכמות היסודית שבטבע: 2 ) עקרון הסיבתיות 
מוסיף על כך, שכל השינויים בטבע פתרחשים לפי חוק הקשר שבין 
סיבה ומסובב. פירוש הדבר, שכל שני אירועים קשורים ביניהם לפי 
סדר אובייקסיווי ובלתיתזפיך (אירוורסיבילי) של מוקדם ומאוחר, 
הנקבע ע׳־פ חוק כללי. ע״י עקרון זה אנו מעתיקים את סדרי־הזמן 
האסוציאסיודים, שבהם מופיעים הדימויים ברוחנו(כגון, הברק לפני 
הרעם), אל סדרי זמן כלליים והכרחיים, השייכים לאחדותה האובייק־ 
סיווית של התופעה: מבחינה זו עקרון הסיבתיות הוא סודד, של 
מערכת הנסיון כולה; 3 ) עקרון פעולת־הגומלין אופר, 
שכל העצמים הקיימים בעת ובעונה אחת שרויים בהשפעת־גומלין 
מקפת. עקרון זה, יחד עם קודמיו, קובע כי כל התופעות הן בתוך 
מערכת טבע א ח ת. ק׳ מדגיש, כי שלושת פיני העקרונות הללו הם 
חוקי סבע אפריוריים, אך הם עומדים בריקותם כל־עוד לא מומשו 
בתוך חוקי־טבע נסיוניים — ואלה מחייבים את שיתוף ההסתכלות 
(למשל: עקרון פעולת־הגומלין מתממש רק בתוך החוק הנסיוני של 
הגרוויסאציה המתבסס עליו). סענה זו היא עצמה חלק משימת 
העקרונות הטרנסצנדנטלית ובאה לידי ביטוי בפוסטולאם מם׳ 2 ) 
כלהלן. ד) ה פ ו ם ם ו ל א ט י ם (הדרישות) של החשיבה 
הנסיונית בכלל. הללו מגדירים־מחדש את המושגים אפשרות, 
ממשות והכרחיות במשמעותם הטרנסצנדנטלית(כלו׳, המטאמפירית), 
להבדיל ממשמעותם הלוגית הטהורה. 1 ) אפשרי מבחינה טרנסצנ¬ 
דנטלית הוא כל פה שמתיישב עם התנאים הצורניים של הנסיון 
(כלר, כל מה שניחן לארגון חלל־זפני וקטגוריאלי): 2 ) ממשי 
הוא פה שמתאים לתנאים ההמריים של הנסיון (התחושה): 3 ) 
הכרחי הוא מה שקשור בממשות קבועה לפי התנאים הכלליים 
של הנסיוו (ובראשם עקרון הסיבתיות). ק׳ מדגיש, כי הכרחיות זו 
נוגעת רק למצבם של העצמים, אבל לא לעצם קיומם: ואם־כי 
תבונתנו שואפת לדעת גם את ההסבר האחרון למציאותם של ישי 
הטבע, הרי אין בכוחה לומר עליו דבר. 

פנומנה, נואומנה ומטפיסיקה ביקרתית. הנקודה 
האחרונה מדגישה את גבולות השכל האנושי, שאין בכוחו להשיג את 
"פנימיותם" של הדברים או את ישותם־כשלעצמה, הכרת הטבע 
האובייקטיווי נותנת בידינו רק תחוםימציאות מוגבל, שק׳ מכנה 
אותו "עולם התופעות" (פנופנה), להבדיל מן העולם של ישי־השכל 
או הדברים־כשלעצמם (נואומנה). ברם. עולם־התופעות אינו אשליה 
אלא מציאות אובייקטיווית •. זד,ו הטבע הממשי בכל הקונקרטיות 
שלו; ולגבי תחום זה הצליחה הביקורת לייסד מטפיסיקה כמדע. 
שהרי לפי המהפכה הקופרניקנית, עקרונות־היסוד של ידיעת הטבע 
הם גם היסודות המכוננים את מציאות האובייקטים של הטבע: 
ולכן נותנת בידינו הלוגיקה הטרנסצנדנטלית את היסודוח העל־ 
חושיים של תחום המציאות הקרוי "טבע". זוהי מטפיסיקה ביוורתית 
ולא דוגמתית, מאחר שיסודות הטבע המתגלים בה שוב אינם .ישים 
על־סבעיים נבדלים, אלא רק מרכיבי־היסוד האפריוריים של ישי• 
הטבע עצמם. יתר על־כן: מטפיסיקה זו כוללת בתוכה — כאחד 
התנאים האפריוריים לאפשרות הטבע — את הדרישה האמפיריציס־ 
טית שכל קביעת מציאות תלווה מבחן אמפירי; וגם מבחינה זו ד,יא 
מתיישבת עם האינטרס הבי. 5 רתי של התבונה. בוודאי שגם מתוך 
המטפיסיקה הביקרתית נוכל לדעת משהו אפריורי על מבנה העולם 
הממשי; אך ידיעה זו תהיה "ריקה" או מותנית בלבד, כל־עוד לא 
נתממשה בהסתכלות. נוכל, למשל, לדעת שאם ישנו טבע נסיוני, הרי 
שכל ישיו הם בהכרח תולדות לסיבות, כולם בני־כימות במונחי 
המתמטיקה, כולם מקיימים ביניהם יחס־גומלין כלשהו וכיו״ב. אבל 
כדי לדעת בי עולם־נסיון מצוי בפועל, וכי אלה ואלה הם (שיו 
הפרטיים והתכונות של חוקיו האמפיריים — לשם־כך עלינו להחיל 
את עקרונות המטפיסיקה בתוך סינתזד, נסיונית; ונמצא כי רק בדי¬ 


עבד — כלר, רק בתוך יישומם — מקבלים גם עקרונות המטפיסיקה 
תוקף. 

הדיאלקטיקה. התכנית לייסד פטפיסיקה־כמדע הצליחה רק 
"בחלקה הראשוד, הקרוי "אנליטיקה" (או .לוגיקה של האמת"). 
מכאן עובר ק׳ אל "הלוניקה של התדמית', הקרויה "דיאלקטיקד.". 
כשם שיש אשליות בלתי־נמנעות של החושים (אשליות אופטיות), 
כך יש אשליות של התבונה, שאין ביכלתנו למנען אלא רק להעמידן 
למשפט הביקורת. אשליות אלו נובעות מכך, שאנו מנסים ליישם 
את הקטגוריות והעקרונות מחוץ לתנאי הנסיון (כלר, על דברים- 
כשלעצמם). אך לבשל זה יש מקור עמוק־יותר: הוא נובע מן האינ¬ 
טרס המהותי של התבונה להשיג-ולקבוע את היסוד האחרון והמוחלט 
(הלא־מותנה) של הדברים. גלגוליו העמומים של אינטרס זה חודרים 
את תולדות הדת והמםפיסיקה: אך אפשר לחת לו גם פשר דציונלי 
מוגדר: הלא־מותנה הוא המכלול השלם (הטוטאליות) של 
תחום־דיון ידוע. אבל דא עקא; המכלול השלם של התנאים והמותנים 
לעולם לא יוכל להיות נתון בנסיון. תבונת האדם אינה רשאית אלא 
להתקדם בתוך טור־התנאים, מאיבר אחד למשנהו — פעולה המ¬ 
חייבת סינתזה נסיונית בכפיפות לתנאי הזמן. ולכן גם אינה עשויה 
להסתיים לעולם. השגת הנסיון כמכלול שלם היא אפוא משימה שאין 
לה סוף. אעפ״ב עוקפת התבונה את תנאי הנסיון ומתיימרת לקבוע 
את הלא־מותנה במישרין, כ״אידאה" תבונית טהורה: עי״ב היא 
מסתבכת בסתירות פנימיות ובטענות חסרות-שחר. 

ישנן 3 אידאות כאלו: הנפש, העולם ואלוהים. הנסיונות לקבען 
בכוח התבונה לבדה עומדים ביסודן של תולדות המטפיסיקה הדוגמ- 
תית מימי-קדם, ומסתכמים ב 3 מדעים מדומים: פסיכולוגיה רציו¬ 
נלית, קוסמולוגיה רציונלית ותאולוגיה רציונלית. 

האידאה הפסיכולוגית: נצחיות הנפש. כל אדם 
הוא אישיות נטיונית. ובתור שכזה הוא ניתן להכרה ע״י הפסיכו¬ 
לוגיה הנסיונית, הקושרת את נתוני החוש הפנימי בעזרת הקטגוריות 
ובונה מתוכה את ה״אני" כתופעה. ראינו כי ביסוד הפעולה הזו 
עומד ה״אני" הטהור, ונשאלת השאלד" מהו מעמדו היישותי. ק׳ 
עונה, כי אין לנו יסוד מספיק לתשובה. בזאת הוא דוחה את עמדת 
הפסיכולוגיה הרציונלית. המציגה את הסובייקט הטהור כמין "דבר" 
מיוחד, כלו׳, כעצם שכלי פשוט ובלתי-מתחלק, ומסיקה מכך את 
נצחיות הנפש, ואולם, טוען ק׳, הבסיס היחיד לתורה זו הוא הדימר 
..אני חושב", וזד. אינו מאפשר את כל הקביעות הסינתטיות הללו. 
הדימוי "אני תושב" הוא התנאי לאפשרותם של כל הדימויים האח¬ 
רים, מן ההסתכלות ומן החשיבה כאחד: אבל הוא-עצמו אינו ניתן 
בהסתכלות, ולבן אינו מספק את הבסיס הנחוץ ליישומה של קט¬ 
גוריית העצם. ביתר הרחבה: הדימוי "אני חושב" הוא רק מודעות- 
עצמית טהורה, שאינה כוללת בתוכה שום מידע על רקעה היישותי. 
כל מה שנתון לנו בתוכה, באופן אנליטי, הוא היכרות עם מבנה 
תודעתי מסוים (הפונקציה של איחוד הריבוי), על כל המשתמע ממנו 
לגבי אפשרות הנסיון. אבל אין לנו בו כל יסוד להעצים אח הדימוי 
"אני חושב" לידי ישות מיוחדת, ולא כל־שכן, לתאר אותו כ״נפש" 
וכ״אישיות" שכלית נפרדת, או לייחס לו קיום נצחי. כמו שה״אניי 
שלנו כדבר־כשלעצמו מסתתר מפנינו, כך גם שאלת נצחיות הנפש 
היא בשבילנו בעיה ללא פתרון. 

האידאה הקוסמולוגית: דטרמיניזם וחירות. 
העולם (קוסמוס) הוא מבלול התופעות שבנסיון, ובתור שבזה 
אינו מופיע בעצמו בנפיון. נסיוננו תמיד מקוטע: צדדים ואזורים של 
העולם הקשורים לפי חוקיות קבועה; אך העולם כמכלול הוא 
רק אידאה של התבונה — דבר כשלעצמו. ובכל־זאת נדחפת התבונה 
לחשוב את העולם ליחידה אחת ולייחס לו בתור שכזה אפיונים מיוח¬ 
דים ; בזאת היא נקלעת לסתירות פנימיות, הקרויות "אנטינומיות". 
אנטינומיה היא צמד של טענות סותרות (תזד, ואנטיתזה), שבל אחת 




893 


י,נט, עמנואל 


894 


מ י. מ ם י ו ת 

אנט ינומיות 

אג ם י ־ 1 זה 

תזה 

העולם ודן לו התחלה ואין לו גבול*ת 
בחלל. אלא היא אינסופי הן מבחינת הזמן 
והו מבממת החלל. 

1 ) העולם יש לו התחלה כזסן. והוא החום 
בגבולות גם בבחינת החלל. 

קיום דנר מורכב בעולם אינו הווה מחלקים 
פשוטים, ונכלל, איני־ננמצא בעולפ משהו 
פשוט. 

2 ) נל עצם מודנב שנעולס הווה מחלקים 
פשוטים. ובכלל, אינו־ננסצא מאומה, 

אלא ה&שוס או מה שמורכב ממנו, 

דינאמיות 

א נ טי נ ומי ו ת 

אין קיימת פום חירות, אלא הכל קורה 
בעולם לם־ חוקי־הסבע בלבד. 

ז.) הסיבתיות לפי חוקי־הטבעאינה היחידה 
שבה אפשר לגזור את כל תופעות־ 

העולם. להסברתו ייו־האורר להניה עוד 
סיבתיות מתור חירות. 

אינהיכנסנא כלל שום פהית הכרתיה 
סכליוכל. לא בתור הזנילם ולא מחוגה 
לו, בתיית סיבתו. 

4 ) לעולם שייכת. או בהירת חלק ממנו או 
בתורת סיבתו. מהות סנרחית צכל־ 

וכל. 

התבונה הטהורה 

האנסיגוטיות 


מהן ניתנת להוכחה ובל אתת מהן מבטאת "אינטרס" הכרחי של 
התבונה. ואולם. מערכת התבונה כשלעצמה חפה מסתירה, ולכן 
הכרחי לפתור את האנטינומיות — דבר שק' עושה ע״י ההבחנה ביו 
תופעות לדברים־כשלעצמם. 

ישנן 4 אנטינומיות, בהתאם ל 4 קבוצות-הקטגוריות (ר׳ לוח). 
האנטינומיות הראשונות, המכונות ..מתמטיות", מבטאות תמיהות 
ופרדוכסים עתיקי-יומין: היש לעולם גבולות בחלל ובזמן; היש 
בו יחידות לא־נחלקות (אטומים) ד שאלות אלו מדומות, כי ביטו־ 
דן עומד צירוח הסר-משמעות, המייחס תכונות חלל-זמניות וסתמ- 
טיות לדבר־כשלעצמו; והרי זה כמי ששואל על טיבו של משולש 
מרובע. לעומת־זאת מכילות שתי האנטינומיות ה,.דינאמיות" טענות 
בעלות־משמעות; ופתרוגן בכד, שגם התזה וגם האנטיתזה עשויות 
להיות אמיתיות בעולם אחר— זו בעולם התופעות וזו בעולם הגואו־ 
מגאלי. אך בעוד שק' מאשר את אמיתות האנטיתזות (.הכל דטרמי- 
ניטטי", .אין נמצא הכרחי") לגבי עולם התופעות, אין הוא מתחייב 
כי גם התזות ("יש חירות", "יש נמצא הכרחי") אמיתיות לגבי 
העולם הנואומנאלי, אלא מניח אותן בחוסר הכרעה הכרתית; ועובדה 
זו תשמש את ק׳ אח״כ, כשיבוא לאשר את קיום החירות כ״פוטטו־ 
לאט של התבונה המעשית". 

האידאה התאולוגית; מציאות האל. אלוהים הוא 
מכלול כל הממשויות, ובתור שכזה אינו מופיע בנטיון וגם אי־אפשר 
להוכיח את מציאותו בכוח התבונה לבדה. כל ההוכחות למציאות האל 
נחלקות ל 3 סוגים: 1 ) ההוכחה האונטולוגיה מחיימדת 
לגזוד את מציאות אלוהים באופן אנליטי מתיד מושגו; לשם כד היא 
צדיכה להניח כי ישות אלוהים היא אחת התכונות, בדומה לחכמה או 
לכל־יכולת. ואולם, מציאות איננה תכונה (בלשון ק': איננה פרדי־ 
קאט) אלא מעמד ישותי ידוע. המצטדח אל מושג נתון בלי כל שינד 
בתכנו. בין אלוהים שישנו לבין אלוהים שאיננו אין שום הבדל 
מושגי, אלא זהו אותו אלוהים עצמו — על כל תכונותיו — שנאמד 
עליו שהוא נמצא במקרה הדאשון ושאינו נמצא במקדה השני. אמגם 
נכון כי אינני דשאי להניח דבר ועם־זאת לשלול ממנו את התכונות 
השייכות לו לפי הגדדה (ומיוחסות לו במשפטים אנליטיים); אד 
מאחד שמציאות אינה תכונה, יש בידי לשלול את קיום הדבר על כל 
תכונותיו. "להניח משולש ועם־זאת לבטל את שלוש זוויותיו, הדי זו 
טתידה; אד לבטל את המשולש כאחת עם שלוש זוויותיו — בכד 
אין סתירה", בדומה לזה. אינני רשאי להניח את קיום אלוהים ועם־ 
זאת לשלול בו כל־יכולת; אבל אני רשאי לטעון: .,אלוהים אינני". 
וכד לבטל, בלי שום סתידה, את קיומה של כל־יכולת, יחד עם כל 
שאד תכונות האלודדם. 2 ) ההוכחה הקוסמולוגית יוצאת 
מקיומו של יש אמפירי כלשהו, ומקישה ממנו על קיומה של ישות 


הכרחית, שהיא סיבתו העליונה; אבל ק' מראה, כי בשלב מכריע היא 
..מתחפשת" בדמותה של ההוכחה האונטולוגיה ומניחה אותד, ביסוד. 
בדומה לזה, 3 )ההוכחההפיסיקותאולוגית יוצאת מקיומו 
של סדד תכליתי בטבע, ומקישה מכאן על מציאותו של בודא־עולם 
חכם, שסדדו כד. אולם ק' מראה כי הוכחה זו מבוססת על גידסה 
מסוימת של 2 ), וכד הוא מפריד גם אותה. 

ביקורת האידאות אינה שמה קץ לאינטדס המטפיסי, אלא מעתיקה 
אותו מן האפיק הסוטה של ההכדה אל אפיק חדש ולגיטימי — המט¬ 
פיסיקה של המעשה (או"המידות", ד׳ להלן). גם בתחום ההכדה 
אין הביקורת מבטלת את משמעות השאלות המטפיסיות ה״אתדונות", 
והן נחשבות לדציונליות ולבעלות־משמעות גם בהעדר תשובה עליהן; 
המתח הנוצר מתוד-כך הוא תוצאה אפיינית של הביקורת, המביאה 
לאדם את תודעת סופיותו. כן מחליפד, הביקורת את שימושן הבטל 
של האידאות (הכדת ישים שמחוץ לנטיון) בשימוש חדש, הקדוי 
"רגולטיווי" (מכוון), האידאה הרגולטיווית פועלת כנורמה הדודשת 
להדחיב את הגסיון ללא־גבול, גם במובן של תוספת מידע וגם במובן 
של העמקת השיטתיות, ובתור שכאלו יש לאידאות של התבונה 
שימוש מתודולוגי תקף ופורה. 

ג. המטפיסיקה של המידות. 

שאיפת התבונה אל המוחלט ואל הטוטאלי מועתקת לתחום 
המעשה. והיא קובעת בו ענף מטפיסי חדש --- המטפיסיקה של 
המידות (כלו׳, של המעשה התבוני). זו נחלקת לאנליטיקה ולדי- 
אלקסיקה. במדכז האנליטיקה עומד חוק מכונן — ה״ציווי הקטגודי" 
— ובמרכז הדיאלקטיקה עומדת אידאה מכוונת — "הטוב העליון". 
הראשון קובע את צורתו המוחלטת של המעשה המוסרי, 
והשניה קובעת את האובייקט הטוטאלי שלו. 

ביסוד המטפיסיקה של המעשה עומדת השאלה: האם התבונה 
יכולה להיות מעשית י ק' מתכוון בכד לשתי שאלות: האם התבונה 
יכולה להנחות את עצמה בפעולה, והאם היא מסוגלת להניע את עצמה 
לפעולה בהתאם להנחייתה זו. תשובתו החיובית של ק׳ על שתי 
השאלות פירושה, כי התבונה בשימוש המעשי היא רצון תבוני. 
האמפיריציסטים, התועלתנים וכר אינם מודים כי התבונה היא כושר 
דציה אוטונומי, אלא דואים בה מכשיד גדידא בשידותם של דחפי־ 
הטבע ושל הנטיות לאושד ולהנאה. ואילו ק' מעמיד את תודחו המע¬ 
שית על האוטונומיה של התבונה בבחינת דצון, כלר, על היותה 
מספיקה לעצמה גם כמניע של פעולה וגם כעקדון המנחה אותה. 
כ״אזדח בשני עולמות" יש לאדם לא דק מניעי-פעולה הבאים מן 
הטבע, אלא גם דצון תבוני, שהוא הכושד להחליט ולפעול מתוד 
הכרת־כבוד לחוק כמטדה בפני עצמה. שני אפני הרציה, הטבעי 
והתבוני, מוציאים זא״ז, ואינם יכולים לשמש יחד בתוד מניע של 
פעולה קונקרטית נתונה; אולם כ״א מהם בעצמו מספיק כדי להניע 
לפעולה. לפיכך, כשאדם עומד בפני הכרעה מוסרית ממשית, השאלה 
היא איזה משני העקדונות המתחדים הללו יקבע את דצייתו. אם 
המניע הקובע הוא טבעי, הדי שהתבונה מעמידה את אמצעיה כמכ¬ 
שיר בשירותו של גורם אחר המנוגד לה; בכך היא משתעבדת 
לזולתה (נעשית "הטדונומית"), תיווייה הם מותנים בלבד. ואילו 
כשהמניע הוא תבוני טהוד, כי אז מעמידה התבונה את אמצעיה 
לדשות עצמה, אפ:ה אז אוטונומי (חפשי), וציווייה מוחלטים 
(קטגודיים). 

ציווי מותנה הוא כלל פעולה, שתקפו מתקיים רק ביחס למטרה 
מקדית המזדמנת לתבונה: אם רצונך להרבות את אשרך. או לתקן את 
מכוניחך, הרי שבנתונים אלה־ואלה עשה כך־וכד. ואילו ציווי מוחלט 
הוא חוק פעולה שתקפו קבוע (כללי והכרתי) ואינו תלד בנסיבות 
המזדמנות, כי אינו מכוון למטרה חיצונית כלשהי, אלא למטרה שהיא 
תבונית בפני עצמה. למטדה זו, טוען ק׳. אין שום תוכן מיוחד מלבד 
עצם הגשמת התבוניות בכל פעולה פרטית. המעשה המוסרי הוא זה 



895 


ל,נט, עמנואל 


896 


המתבצע לפי החוק ה!*פריורי של התבונה, ו מ ת ו ד המניע חט־ 
הוד שלה. שני מרכיבים אלה נחוצים, כי אפשר לפעיל ל פ י החרק, 
ועם־יאת לא מתוך החוק אלא מתוך רגשות או שיקולים תועלתיים. 
הממליצים במקרה על אותו מעשה שגם החוק הטהור מחייבו. מכאן, 
שהמבחן למוסריות המעשה הוא בצורת ההחלטה (או הכוונה) הסוב־ 
ייקטיווית שהולידה אוחו. ולא בתוצאותיו בעולם האובייקטיווי. עם־ 
זאת מעות היא לומר (כפי שעשו פרשנים אחדים), שלפי ק' רשאי 
אדם להסתפק בכוונות הלב ולהימנע מפעולה. תורת ק' מצווה על 
מעשים, אלא שהיא פוטרת את האדם מגנאי מוסרי במקרה שתוצאות 
פעולתו הכזיבו את כוונתו, או כשנסיבות פיסיות מגעו בעדו לפעול. 
עם־זאת, נובע פן העקרון שלעיל, כי אין ערד מוסרי לפעולה מתוך 
רגשות כמו אהבה, רחמים ואלטרואיזם, אלא רק לפעולה מתוך חובה 
טהורה. 

הציווי הקטגורי. החוק העליון של המוסר ניתן לגזירה 
מתוך כך, שהרצון הטהור אינו רוצה בשום תוכן מיוחד, אלא במימוש 
המבנה העצמי שלו בכל פעולה פרטית, רצון טהור הוא רצון תבוני, 
שפירושו רצון כללי, המשותף לכל בעלי התבונה ומבוסם על 
הכרה בשוויון מעמדם כסובייקטים. פירוש הדבר, כי בהזדמן לי 
סיטואציה מוסרית (שזיהויה הוא עניין לכוח־ר,שיפוט), עלי לעשות 
רק אותה פעולה שכל שאר הסובייקסים התבוניים היו בוחרים 
לעשותה מתוך שיקולים כלליים ולא מחוך רגשות או אינטרסים פר¬ 
טיים• עקרון זה נקרא "ציווי קטגורי" (מוחלט) ויש לו שני ניסוחים 
עיקריים. הראשון הוא: .עשה מעשיך רק עי׳ס אותו הכלל המעשי. 
אשר. בקבלו אותו. תוכל לרצות ג״כ ני יהיה לחוק כללי". ניסוח זה 
דורש, כי תיאור הפעולה המוצעת יהיה בר־הכללה לחוק התנהגות, 
שלפיו היו פועלים כל בני־האדם אילו היו במצב דומה לשלי, כך שאין 
סחירה בין רצוני לעשות את הפעולה לרצוני שהכל ינהגו כסוני 
(ברור שחוק זה הוא צורני באפיו ומעורר בעיות של יישום, או 
..סכמאטיזם"). בשביל ק׳ אין מבחן ההכללה תחשיב מכני גרידא, 
אלא מניח־ביסודו עמדת־התייחסוח של סובייקט אל סובייקט: אני 
מעמיד את הפעולה למבחן של הכללה, מפני שאני מכיר בשוויון 
מעמדם של כל שאר בני-אדם כסובייקטים עצמאיים (ובלשון ק׳: 
"נחנליות לעצמן"). מכאן הניסוח השני של הציווי. החושף את 
הנחח־היסור של הניסוח הראשון: "עשה סעולחך כך, שד,אנושות. 
הן שבך והן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם 
לא אמצעי בלבד." 

אוטונומיה וך.טרונומיה, מאחר שחוק המוסר הוא הב¬ 
הרה (אכספליקאציה) של מבנה הסובייקט התבוני, הרי שכאשר אנו 
נשמעים לו הננו מצייתים לחוק שחוקקנו בעצמנו. המעשה המוסרי 
מגשים בכך את האוטונומיה של הרצון. שהיא חירות במובנה 
המובהק (להבדיל מחופש במובן של כוח־בחירד, גרידא): ואילו אדם 
הבוחר להישמע לקול נטיותיו או לתוק כללי שמטילה עליו סמכות 
חיצונית מגלם בזה את ה״הטרונופיה" של הרצון, שפירושה שעבוד 
לכוח זר. בין כך ובין כך, הרצון תחפשי עצמו הוא הבוחר להיות 
אוטונומי או הטרונומי, ורק משום כך יש מקום לאחריות ולהערכה 
מוסרית (ר׳ גם להלן: פוסטולאט החירות). 

ממלכת התכליות. התנהגותם הרגילה של בני־אדם נשלטת 
בידי אגואיזם תועלתני. שבו כל רצון פרטי יכול להגיע לסיפוקו רק 
בשלילת כל הרצונות האחרים. מצב זה מכונה בפי ק" "פצב־הטבע 
האתי", והוא יכול להתקיים גם בתוך קחיליה מדינית, שחוקיה מווס¬ 
תים את התנהגותם החיצונית־בלבד (ה״לגאלית") של אזרחיה. 
לעופת־זאת, אילו הגשימו כל בני-אדם את הציווי הקטגורי, היו 
מייסדים בכך "קהיליה אתית", שהיא מערכת הדדית, שבה כל 
בני-אדם סולידאריים זה עם זה גם בפנימיות רצונם. במערכת כזו — 
שק' מכנה גם ״ממלכת תכליות״ — רואה כל רצון אישי את סיפוקו 
העצמי כתלוי בסיפוקם של כל האחרים, שאליהם הוא מתייחם 


כתכליות-לעצמן, והוא מחוקק לעצמו מה שכל האחרים מחוקקים 
לעצמם. מערכת זו היא אידאל שכל מעשי־הפוסר הפרטיים צריכים 
להתכוון למימושו: וע״י הצגת אידאל זד, עובר ק׳ מן החוק 
המוחלט של המוסר אל התכלית הכוללת שלו — "הטוב העליון 
בעולם". 

הסוב־העליון וההיסטוריה. נוסף על הציווי הקטגורי 
מנסת ק׳ גם ציווי בעל מובן תכני; "פעל להגשמתו(או לקירובו) של 
הטוב-העליון בעולם". ציווי זה מוסיף על קודמו את התכלית הכוללת 
והאחרונה, שכל מעשי המוסר צריכים להתלכד לאורה. במובנו 
היסודי מציין הטוב־העליון את הסינתזה בין פושא-הרציה הטבעי של 
האדם (האושר) ובין מושא־רצייתו התבוני (המידד, הטובה). אולם 
במשמעותו השלמה מציין הטוב-העליון את הסינתזה בין עולמות 
המוסר והטבע, כלו', את עיצובו־מחדש של העולם הנתון לעולם תר¬ 
בותי וחברתי, שסדריו מגלמים את חוקי המוסר. אידאל זה מחייב 
התערבות בסדרי העולם ושינויים, ומתקדם לפי אידאה תבונית אפ¬ 
ריורית. מצד אחד הוא כולל מערכת של יחסי-מוסר פנימיים בין כל 
בני־האדם (.,הקהיליה האתית״, .,ממלכת התכליות״), ומצד שני — 
מערכת של מוסדות משפטיים ופוליטיים המגלמים את יחסי המוסר 
והאוטונומיה בתוך תחום היחסים החיצוניים שבין הפרטים ובין 
המרינד" וכאן כלולה גם רוותה כלכלית־חברתית, בבחינת "אושר 
לראויים". אע״ם שק' אינו מכריז על-כך בפירוש, הרי שלפי הגיון 
שיטתו יש לראות את הטוב־העליון כאידאה הרגולטיווית של ה היס¬ 
טוריה וכבסיס השיטתי לדיונים במדינה, במשפט, בחינוד ובדת- 
התבונד, (ר׳ להלן). 

הפוססולאטים וראשוניות התבונה המעשית, 
העובדה שהסוב-העליון הוא תכלית-העל של כל מערכת התבונה 
מציינת את עדיפות האינטרס המעשי על־פני שאר האינטרסים 
התבוניים. לעדיפות זו ניתן גם ביטוי מתודולוגי, בדמוח "הפוסטולא־ 
טים של התבונה המעשית". פוסטולאט (דרישה) מעשי הוא משפט 
מטיפוס עיוני (הכרתי). שאינו ניתן להכרעה עיונית, ועם־זאת 
האמונה בו היא תנאי הכרחי להגשמת המוסד. בתנאים אלה האמונה 
במשפט כזה היא רציונלית בתכלית. אם־כי צידוקה נובע מן השימוש 
המעשי בתבונה ולא משימושה העיוני, 1 ) הפוסטולאט היסודי הוא 
קיום החידות, ככושר רציה ופעולה "נואומנאלי" שאינו מותנה בדטר¬ 
מיניזם של הטבע. בהעדר יכולת לפעול אין משמעות לתובה: ומכיוון 
שהחובה עומדת בוזקפה (היא "עובדה של התבונה"), מן ההכרח 
להאמין כי ביכלתנו למלאה. 2 ) שיקול דומה סוליך את ק' לאמונה 
במקור משותף לחירות ולטבע ("בורא-עולם מוסרי"). שקיומו מאפ¬ 
שר לאדם להתגבר על הזרות בין עולמות המוסר לטבע ולהתקדם 
בהגשמת הטוב־העליון. מכאן "ההוכחה המוסרית" למצי¬ 
אות האל. אבל ק' מדגיש, כי הוכחה זו קובעת רק את קיומו של 
"משהו" סתמי. ציורו כאלוהים בעל שכל ורצון אינו נובע מהכרח 
תבוני, אלא רק מצורך פסיכולוגי־סובייקטיווי. 3 ) לבסוף קובע ק' גם 
אתהישארותהנפש כפוסטולאט,הנדרש לשם אפשרות"המידה 
הטובה", שמשמעה חיי מוסר לאורך משך־חיים שלם (דבר ששום 
אדם אינו מגשים בחייו הסופיים); אך נושא זה נדחק הצדה בהתפת¬ 
חות משנתו. ברור כי תורת הפוסטולאטים מנסה לגזור אפרי(רי 
משהו על סבנה העולם מתוך מבנה התודעה המוסרית: אבל ק' 
מדגיש, כי אין לראות בכך ידיעה כלשהי אלא רק "אמונה רציונלית". 

ד. ביקורת התבונה התכליתית, 

כאיש מדעי־הטבע החדשים שלל ק' ממושג התכלית תפקיד 
מכונן במטפיסיקה של הטבע, ולא כללו במערכת הקטגוריות. ואולם, 
עוד מצעירותו עמד ק' נפעם מול גילויי התכליתיות המרשימים 
וחסרי-ההסבר בטבע ובהיסטוריה, ולכן ניסה למצוא למושג התכלית 
שימוש לגיטימי — אם גם לא מכונן. לכך מוקדשת "ביקורת 
כוח השיפוט", העומדת על ההבחנה בין שימוש "קובע" ושימוש 




897 


ד,:מ, ;!מנואל 


898 


.רפלקטיווי" בעקרון התכלית. ישנם כסה תחומי תופעות שכאשר 
אנו משקיפים עליהם ברפלכסיר, חוזרת אנו מזהים בתוכם טיפוסים 
חרשים של ארגון וקשר, שאינם ניחנים להסבר מכניסטי גרידא. 
ובהם נעוץ ייחודו של התחום הנדון. רפלכסיה זו מזמינה אח 
השימוש בשיפוטי תכלית, בתנאי לאפשרות הבנתן של התופעות 
האלה, ונשאלת השאלה אם דרישה זו מוצרקת או שאינה אלא פרי 
תעתועים של הדמיון. ק׳ משיב, בי הדרישה מוצדקת במקרה שהיא 
חלה רק על דרבי ההתייחסות הסובייקטיוית־הבללית שלנו אל 
אותן התופעות; אך היא חזון־תעתועים אם יש בד. למרה לקבוע 
בכו גם את מבנהו האונטולוגי של האובייקט עצמו. 

שיפוטייחכליח "רפלקסיוויים" מניחים אפוא את קיומו של תחום־ 
תופעות נחון, ומשלימים אוחו בדפוסי ארגון והתאמה נוספים, שהם 
תנאים כלליים־והכרחיים לאפשרותו של התחום הנדון ולאפשרות 
ההבנה (או ההערכה) של מושאיו. אד בניגוד לקטגוריות, אין הם 
קובעים בכד אח דמותו הישותית של המושא ואינם מלמדים (או 
מחייבים) אותנו דבר לגבי מבנהו או מקורו כיצור ממשי. במלים 
אחרות: שיפוטי־התבלית מתנזרים מבל קביעה אונטולוגיה לגבי 
האובייקט, ומחייבים אפריורי רק אח דרבי ההתייחסות וד.תגובה של 
כל הסובייקטים הרציונליים המשקיפים עליו. שיפוטים אלה חלים 
ב 4 תחומים: העולם האסתטי, העולם הביולוגי, התאמת חוקי־הטבע 
הפרטיים וד,היסטוריה הנסיונית. 

א. התבלית האסתטית:;)היפה. בבואי להעריד מושא 
(טבעי או אמנותי) ביפה, אני מגלה, כי יפיו מותנה בהתאמה תכלי¬ 
תית ידועה בין מרביבי המושא לבין משחק כוחות־הנפש (החושים, 
הדמיון וד,שבל) שמעורר בי המגע עם מושא זה. סגולתה המיוחדת 
של התאמה זו היא לעורר בי הנאה נטולת־אינסרם, וזוהי 
ההנאה האסתטית הסגולית. שאין להעמידה על שום הנאה אחרת 
(בשהנאתי תלויה באינטרס חיצוני — תועלתי, מוסרי, דידאקטי ובר 
— אין זו תופעה אסתטית, ואין יסוד לשיפוטו של מושא בנפה). 
להתאמה תכליתית כזו אין כללים קבועים־מראש; היא תמיד אירוע 
מיוחד וחד־פעמי, התלוי בכשרונו הטבעי של האמן (ה.,גאון") או 
במקריות הטבע. אד בשההתאמה מתרחשת בפועל, יש בה יסוד 
לשיפוט אסתטי בללי והברהי, המחייב אפריורי את כל 
המתרשמים האפשריים ממושא זה. השיפוט האסתטי בנוי אפוא על 
נורמד, של התרשמות סובייקטיווית ולא של כינון או יצירה אובייק- 
טיווית, ולכן: אינו מספק מראש כללים ליצירת מושא יפה; אינו 
כולל אח תכונת היופי (או התכליתיות) בין התכונות הבונות את 
המושא כיש ממשי (להבדיל מחלליות או תלות־בסיבה); לא משתמע 
ממנו דבר על מעמדו המטפיסי של מושא זה או על הכוונות שעמדו, 
כביכול, במקורו. 

2 ) הנשגב. חוויית הנשגב נבדלת מן היופי, ויסודה בהתפעמות 
אסתטית מתופעת־סבע, הנתפסת כאינסופית בכמות או בעצמה. אד 
ניתוח חווייה זו מגלה, כי יש בה תודעה־עצמית מסולפת: האדם 
מייחס בטעות למושא חיצוני את השגב והאינסופיות השוכנים בו 
עצמו כיצור בעל יעוד מוסרי העולה על הטבע, ואז הוא מתבטל בפני 
חופעת־הטבע ועומד בפעם לעומתה. לאמיתו של דבר היתה חוויית 
הנשגב צריכה להוליד לדימוי־עצמי הפוד, כי יש בה השתקפות של 
האינסופיות המוסרית של האדם, החוזרת אליו מן המושא החיצוני; 
אבל אנו מחטיאים את המושא האמיתי של חוויית השגב, ובמקום 
לזהותו עם האידאל המוסרי־היסטורי שלנו (שמכוחו אנו עדיפים מן 
הטבע עצמו בבל אינסופיותו) אנו מדמים אוחו כמושא פיסיקלי חיצון 
ונכרי העומד מולנו. מבחינה זו יש בניחוח חוויית הנשגב מעין זעיר־ 
אנפין של ,המהפכה הקופרניקניח" כולה. 

ב. ה ת כ ל י ת הביולוגית. גם מדעי־החיים נשלטים ע״י כוח 
השיפוט הרפלקסיווי. כל תופעות־הטבע מתכוננות אמנם לפי חוקים 
סיבתיים (מכניסטיים), אד אלה לבדם לא יספיקו כדי להסביר אפילו 


את היווצרותו של קנה-עשב אחד. כדי שנוכל להבין את מבנה התופ¬ 
עות האורגניות, ואפילו כדי שנוכל להתקדם בגילוי החוקים המכניים 
שביםודן, עלינו להניח שהחוקים פועלים כאן "לפי כוונה" (אם גם 
לא מתיד כוונה), כלוי, שהתהליכים הסיבתיים הפועלים באותו 
יצור מתלכדים למכלול פונקציונלי כאילו לפי תכנית. רק מתוד-כד 
נבין את הרלוואנטיות ההדדית של תהליכים אלה להיווצרות יצור 
אורגני זה דווקא, ונובל לכוון את חיפושינו אחר קשרים טיבתיים 
נוםפים הנעלמים עדיין מעינינו. אבל זהו רק כלל לחקירה (כלל 
הויריסטי), שאינו מלווה כל פירוש מטפיסי; ובייחוד איננו רשאים 
לד.ניח איזד. שכל חיצוני שהחדיר את התכנית התכליתית אל חוד 
הטבע. ההסבר התכליתי וד,הםבר המכניסטי משלימים אפוא זא״ז 
במדעי-החיים; אד בעוד שהראשון קובע את המבנה היישותי של 
היצור הנחקר, מחייב השני רק את המתודולוגיה של החוקר. 

ג. התאמת חוקי הטבע, שימוש מתודולוגי נופף של 
שיפוטי-התכלית נוגע לחוקי הטבע הפרטיים. התוכן המיוהד של כל 
חוק והאופי של כל סוג ומין בטבע הם מקריים, כי מקורם בתצפית, 
ואין כל הכרח אפריורי שכולם יתלכדו למערכת קוהרנטית ורציפה 
גם מבחינת וזב נ ם. אעפ״ב עלינו לפעול מהיד הנחה כאילו כולם 
קשורים בשרשם בהתאם לאידאה של מכלול תכליתי; לפי איראה זו 
נכוון את חיפושינו אחר חוקים ואחד מינים חדשים בטבע, באופן 
שהמדע התכני יהיה רציף ככל האפשר. ק־ מעתיק בכד חלק מתפקידי 
האידאד, הרגולטיווית (ר׳ לעיל) אל כוח השיפוט הרפלקטיווי. 

ד. ההיסטוריה האמפירית. כשאנו מתבוננים בתולדות 
האדם במבט לאחור, אנו מגלים התאמה מפתיעה בין מה שהולד 
ומתפתח למעשה לבין התכנית המוסרית שגם התבונה מחייבת אותה 
בבחינת .ראוי". הרי זה כאילו כוחות המכניזם שבטבע מגשימים 
מתיד עצמם כוונד. שנקבעה אפריורי ע״י התבונה. אד הכוח הדוחף 
בתהליד זה.אינו תבוני. להיפד: זהו כוח היצר, האגואיזם וד,אלימות, 
המודרד ע״י השכל ד,מכשירי והמביא לפיתוחה של תרבות גבוד,ה- 
יותר, שבה האדם מוציא אל הפועל את כשרונותיו ומשתחרר בהד¬ 
רגה גם משלטון איתני־הטבע וגם מעריצות פוליטית ומשפטית. 
תהליד כעין-דיאלקטי זה נשען על דיכוי וניצול. על מלחמות ועל 
הסכמים תועלתניים, והוא אמור להסתיים בהתגברות יסוד הטבע 
שבאדם על עצמו, ע״י יצירת משטר מדיני נאור, חפשי ושוויוני 
(.חברה אזרחית") וקונפדרציה בי״ל שתביא לחיסול המלחמות 
("שלום נצחי"), 

תכלית הבריאה כולה. עם-זאת, הקדמה הנשענת על 
עקרון זד. היא רק חיצונית (טכנולוגית, מדינית) ולא מוסרית; ולכן 
התרבות היא התכלית האחרונה של הטבע, אד לא "תנלית-הגסר של 
הבריאה, כולה". זו האחרונה זהה עם אידאל הטוב-ד,עליון, העומד על 
הגשמת המוסר ביחסים הפנימיים בין כלל בני-האדם, תוד-כדי גילומם 
גם ביחסים חיצוניים־מוסדיים שביניהם; מכוח חובתו ויכלתו להג¬ 
שים בד,דרגה אידאל זד" נחשב האדם למרכז הבריאה, המעניק ליקום 
כולו את תכליתו ומשמעותו. לעולם אין אפוא תכלית בתוכו (כמו 
אצל אריססו) או מחוצה לו (כמו בתאולוגיה), אלא (שוב בהתאם 
למד,פכד, הקופרניקנית) תכליתו העליונה של היקום כולו מוענקת 
לו מכוח התודעה המוסרית של האדם, המציב לו אידאל מוסרי- 
היסטורי וחותר למימושו. 

ד ת-ה תבונה, תפקיד הפילוסופיד, של הדת לתרום לחיסול 
הדתות ההיסטוריות ולהמדתן בדת־התבונה, שהיא המהות החבויה 
בכולן(בין־היתר מתייחס ק׳ ליהדות, שהיא בעיניו שיא הביטוי של 
דת הטרונומית, אד אינו חוסד שבטו גם מן הנצרות לענפיה, ובייחוד 
הקתוליות). דת-התבונה אינה מבוססת על מושג האלוהים אלא על 
האוטונומיה של התבונה המעשית. ואין בה אלא "ראיית כל חובותינו 
כציוויים אלודדים". פירוש הדבר, כי תארי האלוהיות, הקדושה, 
השגב וכר של הדתות המסדתיות מועתקים מן האל החיצוני אל 




899 


קנט, עמואל — קנטאורים 


900 


הציוויים האוטונומיים של תבונת האדם. כתחום הדת אין אלא מה 
שיש כבר בתהום המוםד, אך בשני דגשים: א) תכלית הדת היא 
מימוש יחםי־המוםר הפנימיים במערכת כוללת, כלד, יצירת ממלכת 
התכליות (המכונה עכשו -קהיליה אתית" ואף .מלכות-שדי עלי 
אדמות״)! ב) לשם־כו היא תסתייע בכנסיה חיצונית. שאינה אלא 
מערכת הינוכית המכוונת להפצת יחסי המוסר. בכך מאבדת הדת 
מעמד סגולי משלה, ונתפסת כזהה עם האידאל המוסרי-היסטורי של 
תבונת האדם. 

ה. השפעות. ספק אם ישנו פילוסוף שטבע את חותמו על 
הפילוסופיה ההדשה כדוגמת ק׳. המהפכה שהציע בדימוי העצמי של 
האדם ובתפיסת יחסיו עם המציאות אינה ניכרת רק בפילוסופיה, 
אלא ברוב תחומי התרבות והמעשה. השפעת ק׳ גם לא היתד. ברעיו¬ 
נותיו הפוגמרים בלבד, אלא, לא פחות מזה, במתחים הלא-סתורים 
שנותרו בשיטתו 1 אלה הביאו פילוסופים שקמו אחריו לדגריע לכאן 
או לכאן, וכך הולידו אסכולות פילוסופיות מנוגדווצ בין־היתר, אין 
להעלות על הדעת את תורותיהם של הגל ושל מארכס, של ניצשה ושל 
היידגר, של הפנומנולוגיה ושל האכסיסטנציאליזם בני־ימינו וכן של 
חלקים חשובים בפילוסופיה של המדע, ללא השפעת האתגר הקאנטי 

בדור שלאחר ק׳ עמדה תורתו במרכז של הסכמה וביקורת חלי¬ 
פות. הרדר, ובייהוד יעקובי. התנגדו למה שראו כהדגשת-יתר של 
מורשת הרציונליזם של ההשכלה. אחרים, כגון ש. מימרן, ביקרו את 
ק׳ תוך קבלת יסודות משנחו ותוך התמודדות עם רעיון הדבר כשהוא- 
לעצמו. אך עיקר השפעת ק' בדוד שלאחריו עוצב במסגדת האסכולד. 
של ה א י ד א ל י ז ם הגרמני ודמויותיו הבולטות; פיבסה. שלינג, 
ובייחוד הגל (ע׳ ערכיהם). פיכטה והגל דחו את רעיון הדבד כשהוא־ 
לעצמו. בשביל פיכטה אין כאן אלא ביטויו העצמי של ה״אגי", המציב 
כנגד עצמו את ה״אהר״ שלו (ה״לא־אני״); הגבלת התבונה היא 
פנימית ובאה מתוכה-ד,יא, ואינה נובעת מגורם זר ועצמאי לחלוטין. 
הגל דחה אח עמדת ק׳ ופיכטה גם־יחד כסובייקטיוויססית: לדעתו. 
יש להרחיב אח עקרון המהפכה הקופדניקנית גם על יסוד הממשות 
האחרונה, ולהבין את זו כניתנת באופן עקרוני לפענוח ע״י התבונה. 
מאידד-גיסא אין להביו את התבונה כיצירתו של "אני" סובייקטיור 
גרידא, אלא כעקרון קוסמי כולל. שהוא יסוד הממשות המגיע לתו¬ 
דעה ולהבנה עצמית באמצעות תודעת האדם בהיסטוריד. שלו (בכך 
מוחלף מושג ה״אני" במושג ה״רוח" העולמית). הגל ותלמידיו ביקרו 
את ק' גם על השניות החמורד, והלא-מתפשדת בין חושיות ובין 
מחשבה. 

מרכס (ע״ע) קשור בהגות הקאנטית, ולא רק באמצעות הגל 
אלא גם במישרין. ביקרתו של מארכם נגד אידאל ה״דעת המוחלטת" 
של הגל חוזרת למעשה לעקרונו של ק' בדבר ראשונות התבונה 
המעשית עפ״נ התבונה העיונית. באותה מידד, ניתן לראות בתורת 
מאדכם — שוב בניגוד להגל — נסיון לד,חדיר את עקרון ההדדיות 
ווזסולידריות של "ממלכת התכליות" הקאנטית גם לתחום היחסים 
הכלכליים והחברתיים ביו בני-האדם, זה שהגל הציגו כנושא של 
אגואיזם פרטיקולריסטי גרידא. 

ש ו פ נ ה א ו ר (ע״ע) פיתח את משנת ק׳ בכיוון הפוך, בהדגישו 
את היסוד הסובייקטיוויסטי שבה ובפרשו אח עולם התופעות בחלל 
ובזמן כאילו אינו אלא תדמית והזיה. מצד שני. אם הדבר כשהוא־ 
לעצמו, יסוד הממשות האחרונה, אינו ניתן לפענוח רציונלי, הרי יש 
לראותו כאירציונלי לחלוטין! אין זה אלא עקרון עיוור, שנוכל לזעיע 
אליו רק בדרכים חווייתיות ולא דיסקורסיוויות. פירוש זה של משנת 
ק׳ ייסד כיוון פילוסופי שלם, שהעמיד אח ההוויה האמיתית על גורם 
אירציונלי! ניתן לגלות את עקבותיו בתורותיהם של ניצשה, ברגסון. 
יאספרם ואחרים. לכיוון זה קשור גם הנס פייהינגר (זע־ו״ונסגזך), 
שהציג את גורם ההכרה המדעית ואת שאר אופני הפירוש שהאדם 
נותן לעולם כאפנים של בדיה היוצרת עולם של "כאילו", 


בסוף המאה ה 19 קמה בגרמניה תנועה של נ א ו - ק א נ ט י - 
אניות, שפנתה גם היא לכיוונים שונים. דחיפה לתנועד, זו שימשו 
קריאתו של אוטו ליבמאן "לשוב אל ק" ופרשנותו של קונו פישר על 
ק׳: היא הגיעה לשיאה באסבולה הנאו־קאנטית של מאדבודג, מיסודו 
של הפילוסוף היהודי הרמן כד,ן (ע״ע). אסכולה זו, שעמה נמנו גם 
פ. נטורס, ובמידה ידועה גם ארנסט קסירר (ע׳ ערכיהם), התעלפה 
מן המשקל המטפיסי של תורת ק׳, והעמידה אותה בשורה אחת עם 
המתודולוגיה של המדעים. הסובייקט המביר בונה (או ,.מעצים") 
את מושאיו ע״י פעילותו המדעית, ולפעילות זו, אף שהיא מונחית 
ע״י יסודות אפריוריים, יש אופי דינאמי והתפתחותי, באופן שהקט- 
גוריות עצמן משתנות עם שינויי החרבות (קסידד אף הרחיב את 
תפקודן של הקטגוריות אל "צורות סמליות" אחדות, כגון אלו של 
המיתוס). יסוד אחד בנאו-קאנטיאניות היה ביטול ההבחנה החמודה 
בין צורות השיבה ובין צורות הסתכלות, ביטול המעמד העצמאי של 
הנתון החושני, ופירושו של הדבר כשהוא-לעצמו לא כיש ממשי, 
אלא כמטרה הכרתית, המחייבת להמשיך את המחקר המדעי במגפה 
לקבוע את מושא ההכרה מכל בחינה. 

צמצום הבנתו של ק׳ לתחום המתודה המדעית השפיע על חלקים 
חשובים בפילוסופיה של המדע במאה ה 20 . באותה מידד, אין להבין 
את תורתם של ניצשה והאכסיסטנציאליסטים בני זמננו ללא הדגשת 
האוטונומיד, ומעמד-הבבודד, של הסובייקט האנושי, כפי שהוא עולה 
מן המהפכה הקופדניקנית של ק׳. מכיוון אחר, גם תודתו הפנומנו- 
לוגית של הוסדל, בייחוד בתקופתו המאוחרת (תורת ה״אידאליזם 
הטרנסצנדנטלי״), בנויה ע״ג נדבך האידאליזם הקאנטי, המציג את 
הסובייקט כמכונן את מושאי התייחסותו ולא כגורם סביל המעתיק 
אותם גרידא. מאידך-גיסא נעשה בימינו גם נסיון לקבל את עיקר 
תורתו האפריורית של ק' בתוך מסגרת האפפיריציזם וללא גודם 
האידיאליזם הטרנסצנדנטלי, בייחוד בתורתו של פיטר סטרוסן. 

מבין התרגומים לעברית מצויים הספדים הרשומים להלן, 
שתורגמו ע״י ש. ה. ברגמן ונ. דוטנשטרייך וצורפו להם מבואות; 
"ביקורת התבונה הטהורה". תשי״ד! "ביקורת כוח השיפוט", 
תשב״א! "ביקורת התבונה הממשית", תשל״ג! "השלום הנצחי", 
1976 . "הקדמות לבל מטאפיסיקה בעתיד שתוכל להופיע כמדע", 
הופיע בתרגום א. יערי, תרצ״ו, ו״הנחת יסוד לפטפיסיקה של 
המדות" בתרגום מ. שפי, תש״י־. 

פ. אוקו. הנחות פדנוניות בפילוסופיה עזל ק׳ (.עיוך, י״ד—ט-ו), 
תשכ״ג/ה! ס. גרול, ״אני חושב״ אצל ק׳ (שם): י. יובל. הסיב 
העליון במשנת ק׳ (שם. ם־ז). תשכ״ה, הנ״ל, היסטוריה תבונית 
ועורפת הטבע (שם, כ״ר), תשל״נ/ד, י. סילטן. הרצון הרע בתורת 
המיסר של קי (שם), תשל״נ/ד, י. יובל, קי ושאלת הדת (מולר, 
סדרד. חדשה, ג' [נ״ו]), תש״ל! ש. ה, ברגמן, הפילוסופיה של ע. ק', 
תרפ״ז! הנ״ל, תולדות הפילוסופיה החדשה מתקופת ההשכלה עד 
ע. קי, תשל-ג, י. יובל, ק׳ וחידוש המיסאפיסיקה, תשל״ג! 

.? ■א ; 1965 ,מס/זסעפעמ׳^ח׳נג ננו עמג, .ו 1 :)שד 5 תשז()א ,(< 

.<ו^ו״,חסט א ,״ז 51 !ב 0 ,עו. 11 ; 1968 ,(אוסף מסות) ,א ,(, 1 ח) ££|״עו 
/ 00 .א , 70001 .)( ; 1970 תמסזמעע״( / 0 00 /,ןן 07 ,.'.א מס !■,ע/ 

, 1977 ,!■וסול," 

י. יו. 

.קנטאודים (!■!טנזתמס, !סקפסזעפא), במיתולוגיה היוונית-דומיח, 
שבט של מפלצות פראיות, אנשים־למחצה וסוםים־למחצה, 
שמושבם בהרי תסאליה ואדקדיח (ע״ע). הם נהשבו לצאצאיו של 
איכמיון (ע״ע) או של בנו, קנטאורום, שהזדווג עם סוסות. הק" 
גילמו הפקדות, התמכרות ליין ותאוות חייתיות. כשהוזפנו לחתונת 
פיריתואוס מלו הלאפיתים, תקפו את הנשים והובסו בידי מארחיהם 
(תם׳: כרך י״ם, עם׳ 581 ). גם את ןזראקלם תקפו כשהתאדח אצל 
ד,ק׳ פולוס באדקדיה וריח היין משכם למקום. סופו המר של הרקלם 
(ע״ע, עט׳ 428 ; תמ׳: עמי 426 ) בא לו בעטיו של הק׳ נסום. — 
ברם, סופד גם על ק׳ טוב: כידון הרופא-החכם, מחנכו של אכילום. 




901 


רןנטאורים — ?נטונייסטיס 


902 


באמנות היוונית הקדומה תוארו הק" כגברים שהודבקו להם 
גוף ורגליים אחוריות של סוס! מאוחר־יותר נעשה הצד החייתי 
בהם בולט-יותר ורק פלג־-גופם העליון וראשם נשארו אנושיים. 
במטופות של הפארתנון (ר׳ לעיל; לאפיתים) סימלו הק" את היסוד 
החייתי שבאדם, שהאתונאים נלחמו בו. באפנות יה״ב תוארו הק• 
באפריזים ובכותרות־עמודים וסימלו רשעות וחטא. רובנם צייר את 
קרב הק" והלאפיתים. הק" מופיעים בציורי פיקסו ([ע״ע, עמי 770 ]ו 
וכן המינוטאירום שהוא אדם־למחצה ושור־למחצה). 

,!(גסותס(! . 0 ; 1912 , 1 ■<^ 1 ^ 00 ^ 4 ^ מי ,חט 3 מ . 0 -ין 
,ז-ו 1 ו' 1 ! 3011 91 10 , 7 ) ^ 1 , 1 ) 1613 ; 1929 ,!.€ ! 39 

.(דיםרסציה) 1939 

קןנטב.קה ( 13 זנ 1 ג 1 ת 1 ! 0 ), רכס הרים בצפון ספרד המשתרע לאורו 
350 ק'מ. מהרי הפירנאים במזרח ועד גליסיה ואסטוריה (ע׳ 

ערכיהן) במערב. הרי ק' הם הרי־קימוט גירניים, רובם מסוזואים. 
גבהם הממוצע 1,100 — 1,300 מ׳ ופסגתם, פיקוס דה אירופה, 2.648 מ׳. 
הרכס מהווה מחסום אקלימי: כמויות המשקעים בצפונו 1,100 — 2000 
מ״מ לשנה, ובדרומו — 600 — 700 מ״מ. כן מהווים הרי ק' מחסום 
לתחבורה, אפשר לחצותם במקומות מועטים בלבד וגם מעברים אלה 
אינם נוהים. 

החקלאות בקי מבוססת על מרעה — בקר בצפון וצאן בדרום — 
וגידול תירם. התעשיה מייצרת מוצרי־חלב (חלב משומר, שוקולדה). 
עפרות־הברזל בעמקי־האורך. וכן מרבצי עופרת ואבץ, משמשים 
בסים לתעשיות כבדות, הן בהרים וד.ז בערי-הנמל שמצפונם: בילבאו, 
סן־סבסטלן וסנטנדר. במזרח הרי ק׳ יושבים הבסקים (ע״ע). 

קןנטו{ (או ק[ונג־צ׳או, קרי: גואנג־ג׳ו ן- 8 ת^ט^ 1 ;תסזמנס 
! 10101 ), העיר הגדולה וד,נםל הראשי של דרום סין, 

ובירח הפרובינציה קונגטונג (ע״ע)! 3,100,000 תוש׳ ( 1970 ). ק' 
שוכנת בתחום הדלתא של שי־ג׳ינג (ע״ע), על זרועו ג׳ו־ג׳יאנג 
( 8 ת 13 .> 1 -ט 01 = נהר הפנינים), במרחק של כ 130 ק״מ מים־סין 
הדרומי. מיקומה של ק׳ בקרבת עםקי-נד,רות אלה המשמשים עורקי- 
תחבורה ראשיים (מזרחה — לכל רוחב סין, וצפונה — לעמק היאנג־ 
צח), נמלה הטבעי הגדול והסביבר, החקלאית העשירה וד,מאוכלסת 
בצפיפות העניקו לה מימי־קדם מעמד של מוקד כלכלי, תרבותי 
ומדיני חשוב. 

רוב חלקי העיר משתרעים בגדה הצפונית של הנהר ועל האיים 
שבו. רק כמד, פרוורים, שבהם מרוכזים מפעלי־תעשיה, מתקני־ספורט 
ופארקים, מצויים לאורך הגדה הדרומית. העיר־העתיקה, שבה מקד¬ 
שים ובניינים עתיקים, היתד, מוקפת הומה עד 1920 . עם הריסת 
החופות, נפרצו דרך סבד בתיד, הצפופים ורחובותיה המפותלים 
רחובות ושדרות רחבים. ללבה של העיר חודרות תעלות רבות. 
המשמשות בעיקר לתעבורה. ק׳ זכתד. להתחדשות רבה מאז אמצע 
שנות ה 50 . נבנו בה בניינים רבי-קומוח ורבעים גדולים חדשים 
לשיכון עובדים. בעבר התגוררו רבבות תושבים ב״בתי סירות" וע״ג 
רפסודות, אך רובם הועברו לשיכונים שנבנו במיוחד עבורם. בשנות 
ה 20 נבנו רציפים ומתקני־נמל חדשים. למרוח העובדה שק׳ מרוחקת 
מהים ספינות־ים בינוניות פגיעות עד לנמלה. ספינות גדולות 
עוגנות בנפלה החיצוני, !מפואה (= הואנג־בו (סח-אחנט!!]). 

חלק גדול מסתר־ההוץ של דרום סין, בעבר ובהווה. עובר דרך קי. 

מאז 1949 נערך בה היריד הבי״ל השנתי של סין, שהוא גורם חשוב 
בסחר־ד,חוץ של המדינה. התעשיה העניפה בעיר ובסביבתה עוסקת 
בייצור מוצרי ברזל ופלדה (בקרבת ק׳ מרבצי פחם ועפרות־ברזל), 
מכונות, ציוד תעשייתי, כימיקלים, מכשירי־השפל, מוצרי עץ, עור, 
טכסטיל, מזון ועוד. בק׳ מספנות גדולות. ק׳ מפורסמת בתעשיית 
המשי, הכותנה וד,חרסינה. ובעיר מפעלים לעיבוד תה ואריזתו. 
במספר רב של בתי־מלאכה קטנים עוסקים בפיתוחי עץ ושן, בקרמי¬ 
קה ועוד. בק׳ אוניברסיטד, גדולד. (םוו-יאט-םן), מוזיאונים, מכוני- 


מחקר ומוסדות שונים להכשרה מקצועית־טכנית. כן י״ל בק' ספרים 
וכ״ע רבים. ק׳ היא צומת גדול של מס״ב, כבישים, קווי-תעופה 
(פנימיים ובי״ל) ונתיבי־פים. 

היסטוריה. כבר במאד. ה 3 לפםד,״נ היתה ק׳ עיר חשובר" 
ומימי שושלת ציין ( 221 — 207 לפסה״נ) היא שייכת לסין. מסוף 
המאה ה 14 ק׳ היא בירת הפרובינציה קואנגטונג. מהמאות הראשונות 
לםה״נ היתד. ק' מרכז לסחר־חוץ, ואליה הגיעו ספינוח־סוהר מדרום־ 
מזרח אסיד. ומחצי־האי ערב. הפורטוגלים הגיעו לק׳ בדרך־הים במאד. 
ה 16 . ואזד־כ באו אליה גם ספנים בריטים, צרפתים והולנדים. לצרכי 
מסחרם דרכה הקימו הפורטוגלים פושבת־סחר במקאו(ע״ע), והברי¬ 
טים — את הונג-קזנג (ע״ע) בשכנותה! מושבות אלו נטלו הלק 
מסחרה של ק׳■ ק׳ היתד, אחד הנמלים שנפתחו לסהר חפשי של 
מדינות אירופד. לאחר ״מלחמת האופיום״ ( 1840 — 1842 ! ע״ע סין, 
עמי 879 ). המיסיונרים הנוצרים הקימו בק׳ מפעלים רבים. בהם בית- 
חולים ואוניברסיטה" ואלה הביאו אליה את חירושי חרבות המערב. 

בק׳ צמחד. וממנה התפשטה תנועתו של ם 1 ן יט סן(ע״ע). שהביאה 
לכינון הרפובליקה הסינית, ובקי נינם הלה את הקונגרס הלאומי 
הראשון של ה,.גואומינואנג״ ( 1924 ). בק׳ החל צ׳ינג קי-שק (ע״ע) 
את מסע השתלטותו על סין ( 1926/7 ), וגם מאו צר, רונג וג׳ו אן־לי 
ישבו בק׳ ומצאו בה תומכים לתנועתם הקומוניסטית. ק׳ נכבשה בירי 
היפנים ב 1938 , לאחר הפצצות קשות מד,אודר, ב״מהפכה התרבותית" 
( 1966/9 ! ע״ע סין, ע 5 ׳ 896 ) היתר, ק׳ אחת מזידות־המאבק הראשיות. 

מ. בר. 

קןנטץ, מךינת קןנטונים, ע״ע פדךליזם; שויץ. 

ק|נטוניםטים (גרמי תמנותמתג^ — טירונים קטינים! בפי העם: 

"חטופים"), ילרים יהורים שנלקחו למוסרות צבאיים ברוסיה 
הצארית, במטרה לגרום לניצורם. מחנות הק" שימשו את ילרי החיי¬ 
לים הרוסיים כבת״ס טרום־צבאיים, בתנאי-משמעת קשים ביותר. 
הצעירים גויסו בגיל 18 לשירות בן 25 שנה. ההליכה למחנות הק", 
שראשיתם במאה ה 17 , נכפתה בנוקשות רבה בימי אלכסנרר 1 
וניקולאי 1 ( 1801 — 1855 ) 1 המוסד נתבטל ב 1856 . 

ב 1827 הוטל על יהודי רוסיד, חוק גיוס־הובה לגילאי 12 — 25 , 
ובקבע כי הילדים עד גיל 18 יצורפו לק". מנהיגי הקהילות נדרשו 
לספק סכסד. קבוער. של מגויסים, וד.ם הוסמכו להשלימה בנערים 
צעירים. תנאי-ד.שירוח הקשים ור.וודאוח כי ייאלצו לוותר על כל 
קשרי־ד.משפחר. ועל קיום מצוות־ד.דת הביאו להשתמטות כמעט־ 
מלאה, ומבהיגי הקהילות, שהושמו אחראים־אישית על אכיפת החוק, 
בחרו בדו־ר הקלה ומילאו את המכסה בילדי־עניים. אלה היוו כ 50% 
ממספר הק". בכל קד.ילה היו פקידים מיוחדים, שתפקידם היה לחטוף 
ילדים אלד, בנוח מן הרחובות ולמסרם לידי השלטונות. החוטפים 
לא הקפידו על גיל המינימום וחטפו גם בני 8 ו 9 . גרם לנר גם גיל 
הנישואין הנמיר שנהג אז בין יהודי רוסיה, שבעקבותיו היו בני 12 , 
לעתים, נשואים. 

הק" נשלחו אל מחוץ ל״תחום המושב" של היהודים, לקאזאן, 
אורלננרג, פרם וסיביר, מרחק רב מאד ממשפהותיד,ם. תנאי-המסע 
היו אכזריים וכמחצית החטופים מתו בררך למחנות. במחנות נמסרו 
הק" להטותן של משפחות אנשי־הצבא, והללו השתרלו לנצרם תור 
שימוש בעינויים קשים. על הק" נאסר להתפלל, לקיים מצו(ת, ואף 
לדבר בלשונם. מעטים־ביותר עמדו נלחץ. עם גיוסם, בגיל 18 , היו 
שביקשו לשוב ליהדותם — והם נענשו על כך. היו ששנו ליהדותם 
אחרי שחרורם מהצבא. אד אם נתפסו— נשפטו ונענשו. במספר 
משפטים מסוג זה שנערכו נימי אלכסנדר 11 נתגלו לראשונה ברבים 
מוראות השבים שעברו על הק". 

ימי מלחמת־קרים ( 1853/6 ) היו הקשים ביותר; אז נדרשה מכסד, 

של 30 מגויסים לכל 1,000 גברים יהודים. את מספר הק״ ב 29 שנוח 
קיום הגזירה אומדים ב 30 — 40 אלף. ב 1854 , בשיא הגזירד, גויסו 


903 


קנטוניסטים — קנטורוביץ', הרכון אוליריך 


904 


7,515 יהודים. ניקולאי 1 פטר מן הגזירה ילדים יהודים שלמדו בבח״ם 
ממשלתיים יהודיים כלליים, ואת בניהם של מתיישבים חקלאים — 
כדי לעודד אח ,תיקון' היהודים בדרכים אלו. מאחר שלא הוחל החוק 
על אזורי פולניה ובסרביה (בבסרביה — עד 1852 ), היגרו יהודים 
רבים מאוקראינה, בילורוסיה וליטא לאזורים אלה. 

על רקע החטיפות נתעורר מתח חברתי רב בין הקהילות וביו 
מנהיגיהן. סיפורים טרגיים רבים על מוות וקידוש־ה׳ בקרב הק" 
נתפשטו בעם, והפרשה נולה מצאה הד רב בספרות הזכרונות היהו־ 
דית־רוסית (למשל; ג. בהרב [ע״ע]) ובספרות העברית היפה, 
ביניהם: יהודה שטינברג (,בימים ההם׳), י.ל.לדו, א.ש.פרידברג, 
א. צונזר, מנדלי פוכר ספרים, ואף אצל ש״י עגנח (זד ערכיהם). 

א. לעו־יו. קאנטאניססן. 1934 .• ש. ג־נצנורג. היסטארישע ווערק. גי. 

3 — 113 , תוצ״ח, א. צ׳ייקינר. ■היד-ס בעתות פהפנה. 107 — 116 , 

תשי״ח,• י. סלוצקי— מ. קפלו (עורבים), חיילים יהודים בצבאות 

איריפה. 103 — 110 • תעכ״ח ן ^ןן}<ו 1 {<ו<וו 0 ') ^וו 1 . 8 ו;וו־י 0 .ו . 1 

.נו■?! . 68 — 11. 56 ^ 1772-1 "׳ 

י. ם. 

לןנטור, גאורג — דסזתבס ׳( 01 :!;) - ■ ( 1845 , פסרבורג - 1918 , 
הלה), מתמטיקאי גרמני, ממוצא יהודי מצד אביו. ק׳ למד 
בציריך. בברלין ובגטינגן, ומ 1869 עד סוף ימיו הורה באוניברסיטת 
הלה. ב 1884 לקה במחלת־רוח, שממנה סבל לסירוגין עד מותו. 
בין גדולי המתמסיקאים שמור לו מקום מיוחד בכך שיצר. כמעט 
לבדו, ענף מתמטי מרכזי חדש — תורת הקבוצות (ע״ע קבוצות. 
תורת ה־). ליצירת תורה זו הגיע בעקבות עבודתו בנושאי הסורים 
(ע״ע) הטריגונומטריים ובניית המספרים הממשיים (ע״ע ארית¬ 
מטיקה, עם' 890 ). תגליותיו אינן חריפות, אך בולטות בחשיבותן 
ובמרכזיותן: רוב ענפי המתמטיקה המודרנית מושפעים במידה רבה 
מתורת הקבוצות, 

ק' היה המתמטיקאי הראשון שטיפל בקבוצות אינסופיות 
נבעצמים נתונים ולא־רק כבתהלינים היוצרים עצמים נוספים. 
פריצת־ררך זו נעשתה כשהוכיח שאי־אפשר לבנות התאמד, חד־חד 
ערבית בין המספרים הממשיים לבין המספרים הטבעיים. בכך הראה 
ק׳, שלקבוצות אינסופיות יש כמויות (או, כמקובל ביום. עצמות) 
שונות של איברים. כן גילה לר.פתעתו. שמספר הנקודות במרחב הוא 
כמספר הנקודות על ישר. תגלית זו הביאה לפיתוח התורה המודרנית 
של הממד (ע״ע). 

גישתו לקבוצות אינסופיות נלעצמים של־ממש עמדה בניגוד 
מוחלט לדעות המטרתיות ששררו אז בסתמטיקה, בפילוסופיה 
ובתאולוגיה, כתוצאה מכו זכה ליחס עוין מצד מתמטיקאים בעלי־ 
השפעה ונאלץ לכהן כל ימיו באוניברסיטה ממדרגה שניה. בגישתו 
למתמטיקה היה אפלטוני, מכיוון שראה עצמו כמגלה עובדות 
מתמטיות אמיתיות ולא כממציא המצאות מתמטיות. עם־זאת יצא 
להגן על חופש־היצירה במתמטיקה, ולשם־כך מילא תפקיד מרכזי 
בייסודו של איחוד המתמטיקאים הגרמנים ב 1890 . ואף שימש 
היו״ד הראשון של האיחוד. עיקרי דבריו קובצו בספר מן־ווזומגי־ס 
ו 91 אתט 1 [)חנוןנ 1 \ 1 , 1932 . 

: 1937 ,/ 1111 ^^ 1 })(!-.€ ״(.*!מ) .[• • €1 ו(ן 0 סא .נו 

. 1 ) ^״י>/י/ 0 וין . 11 

- 1967 

ע. לז. 

_קנטור, יהורה״ליב ( 1649 . וילנה— 1915 , ריגה), סופר, מייסד 
היומון העברי הראשון,היום". ק׳ היה בן למשפחת חזנים ותיקד.. 
בנעוריו נתפס ל״השכלה" וסיים את ביהמ״ד־לרבנים בזייטומיר (ר־ 
כרך נד, עם' 991/4 ). בשנים 1874/9 למד רפואה בברלין, אך לא עסק 
במקצוע, ב 1873 החל לפרסם ב״השחר" וב״הפליץ", שירים ופליטו־ 
נים ברוח ה..השכלה". שניכרת בהם השפעת הרדיקליזם הסוציאליסטי 
הרוסי. ב 1874/5 ערך את ה״צפירה". שהופיע אז בברלין, ופרטם 
מאמרים גם בעתונים עבריים אחרים, כן כתב ב- 1 ם 2 ם. 1€11 זזםא 411 . 


5 חז 111 ״ 40 טנ -;חט! ובעתונים רוסיים בפטרבורג. בשנים 1378 — 

1884 השתתף בעריכת השבועון 1 ) 6 נ] £8 !)זזאססץ'! (.היהודי הרוסי"), 
וכתב בו מאמרים ראשיים, פליטונים וסקירות על הספרות העברית. 
ב 1886 החל. בפטרבורג, בהוצאת .היום" (ע־כ עתונות יהודית, עם' 
5 ', 274 ), מעשה שהיה בו משום חידוש והעזה. ק׳ כתב בו את מרבית 
המאמרים הראשיים ופליטונים רבים. בעריכת העתון שיתף את י. ל. 
קצנלסון (ע״ע) וד. פרישמן (ע״ע), כתוספת הו״ל ירחון ספרותי־ 
מדעי, .בן־עמי״ ( 4 חוברות). ב״היום" מילא תפקיד תשוב בעיצוב 
הלשון העברית־העתונאית ובקידום העתונות העברית לרמה אירוסית. 
התחרות עם העתונים הוותיקים "המליץ" ו״הצפירה', שהפכו ליופו־ 
נים בהשפעת .,היום״, הביאה לסגירתו ( 1888 ). גם יחסו השלילי של 
ק׳ ל.חבת ציון״(ע״ע) הרחיק מעליו רבים. בשנים 1888/90 השתתף 
ק' בעריכת ,.המליץ" וערך את השבועון היידי "דאם יידישע פאלקס־ 
בלאט". הרגשתו כי נכשל כעורך ובריאותו המעורערת הביאוהו 
לצמצום עבודתו הספרותית. ק• שימש כ״רב־מטעם" בליבאווה 
( 1904-1890 ), בווילנד, ( 1905 — 1908 ) ובריגה ( 1909 - 1915 ). ב 1894 
פרסם חוברת פולמוס נגד הכומר האנטישמי פראנייטיס, שהתקיף 
את התלמוד, עם הופעת ,.השלוז" כתב בו זכרונות ומאמרים. וכן 
כתב מאפרים ופליטונים בעתונים יידיים אחדים, וערכים באנציק¬ 
לופדיה היהודית־רוסית. ק׳ ייצג את הדור האחרון ל״משכילים". 
שהאמינו כי ה״השכלה" היא מרפא לכל מדווי האומה. 

ד. פרישמן. כל כתביו. ן׳. ליט—נ״ג, תרצייא! א. ר. מלאכי. מסות 
ורשימות. ז—ננ״ר! תרצ״ז; ח. תירן. י. ל. ק' (מאזנים כ׳), תש״ה; 

נ. םוק־לוב. אישים. 153 — 191 , תשי״ח. 

י. ם. 

קןנטור, מוריץ - זסז״ס 12 ןז 10 ל — ( 1920-1829 ), היסטוריון 
של המתמטיקה, גרמני, ממוצא יהודי. למד בהיידלברג, 

גטינגן וברלין, וב 1863 נתמנה פרופסור באוניברסיטת היידלכרג. ק■ 
היה הפרופסור הראשון בתחום זה, ואף הראשון שעסק בהיסטוריה 
של המתמטיקה באופן יסודי ומקיף. עבודתו החשובה, ם( 8£ תז 51 ם 1 ת 0 ז\ 
1111 בתז-> 111 נ 191 •■) 4 10 ו 111£1 טט 0 זטלס ("הרצאות על ההיסטוריה של 
המתמטיקה״) נתפרסמה ב 4 כרכים בשנים 1880 - 1908 . בשלושת 
הכרכים הראשונים דן קי בהיסטוריה של המתמטיקה עד 1758 . ואילו 
הכרך הרביעי, העוסק בהיסטוריה שלה עד 1799 , נכתב בידי צוות של 
9 אנשים בפיקוחו של קי. — ספרו הראשון החשוב היה - 1101113 ) 512 
תס[) 70111 1-380 ) 01 ן 1501101 ) ("תרופות מתמטיות 
לחיי־התרבוח של העמים״). 1863 . כן פרסם מאמרים רבים בכה״ע 
למתמטיקה ופיסיקה, •ט : 11 זחוז 11101 ב 1 \ זט£ ו 1£ ־ 5€111 ; 7011 . 

לןנטורוביץ', הו־מן אולריך - -<״ 1110 ב 011101114 ""ב 1 מז 110 

. 107 * — ( 1877 . פתן — 1940 . לונדון), משפטן גרמני, יהודי. 

ב 908 ו נעשח מרצה באוניברסיטת פרייבורג ופרופסור שם מ 1913 . 
ב 1923 השתתף בוועדה הגרמנית הסרלמנטרית לבחינת הסיבות 
למלה״ע 1 . ב 1929 גחמנה פרופסור ליוריספדודנציה ולמשסט הסלילי 
באוניברסיטת קיל. ב 1933 . לאחר שפוטר ע״י הנאצים, גם בגלל 
דעותיו האנסי־נאציות, היגד לאד,"ב, שם הורה באוניברסיטות 
קולאמביה וניו-יודק. ב 1935 התיישב באנגליה והורה באוניברסיטות 
לונדון, אונספורד וקימבריג׳. 

ק׳ נחשב לבעל סמבות ביוריספרורנציה ובהיסטוריה של המשפט. 
מספריו: 10 ׳ז 5021010 1104 1 )ב 5011 ח 1550 י 1 \ 5 ) 0011 ן 1 ("מדע המשפט 
וסוציילוגיה״), 11911 ) 11 ) 011 ? 1011 ( 0015( 40! 00x1150 !סל! ("רוח 
הפוליטיקה האנגלית״). 1929 ! 5 ^ 31015111 ) 010 ("דיקטטורות"). 

1935 ; ׳< 1 * 0 א :*צ-! 1100130 110 ) / 0 015 ) 010553 110 ) 111 11410.5 ) 8 

11 עוח 00 011111 *״ד 011110 11110x5 'ך\ 0150010104 ("מחקרים בפרשני 
המשפט הרומאי ביד.״ב: נתבים מהמאה ה 12 שנתגלו מחדש"), 
1938 , יהד עם וילים נקלנד ( 1304 ) 1101 ( 1 ). מהדורה שניה י״ל נ 1969 ! 




905 


קנטורוכיץ', הרמן אודריף — קנטקי 


906 


* 1.3 0£ סב!:[■ (.הגדרת החוק״}, 1958 (בספר הקדמה 

מאת 0000131:1 .. 1 

כ 1919 פרסם יחד עם פריץ שולץ ( 501013 ) את ספרו של 

00050115 101-15 , 0131-11 סם :; 101003131101 < 1 3.1 ךח X10 ("על ההחלטות 

המשפטיות המפורסמות"). כפילוסוף של המשפס נחשב ק׳ כאהד 
מראשי אסכולת ה! 001 ־ 011 ־ 1 ' 1 (^המשפס תחפשי) המעניקה לפרשן, 
ובייחוד לשופט, תפקיד יצרני בלימוד המשפט ויישומו, 

_קנטורוביץ', לאוניד ויטליויץ'-ד 11 מ£־ 1 ר- 2 ז- 11 מ 011114 ס\. 

ז<ו 11 נ 0 ק 0 -דה 0 \ 1 (נו׳ 1912 , פטרבורג), מתמטיקאי וכלכלו 
רוסי, יהודי■ חתן פרס־נובל בכלכלה, 1975 -- יחד עם קופמנס 
(ע״ע) — על השגיו בעיבוד שיטות לניצול אופטימלי של משאבים 
כלכליים. 

ק׳ למד באוניברסיטת לנינגרד. ב 1932 התמנה שם למרצה 
ואח״ב לפרופסור. בשנים 1958 — 1971 עבד בסניף הסיבירי של 
האקדמיה למדעים של בריה״מ. ומ 1971 — במכון לניהול המשק 
הלאומי. ב 1958 התקבל כחבר־מכותב באקדמיה למדעים, וב 1964 — 
כחבר מלא. עיקר מחקריו המתמטיים היו באנליזה פונקציו¬ 
נלית ויישומיה לאנליזה נומרית. ק׳ פיתח את החורה של מרחבים 
סוורים־למהצה וסריגים וקטוריים. כן בנה שיטות־התכנסות מהירות 
לפתרון משוואות של אופדטורים. ב 1938 החל לעסוק בבעיות 
כלכליות. במחקריו, שסוכמו בספרו "שיטות מתמטיות בארגון ותכנון 
הייצור״, 1939 , עסק בפתרון בעיות אכסטרימליות ונתן להן 
השתמעות כלכלית. בעבודתו הניח את היסוד לתכנון לינארי 
וליישומו בחקר ביצועים. בהמשך מחקריו, שפורסמו בספרו -חישוב 
כלכלי בניצול יעיל של מקורות", 1959 . התמקד בכלכלה מתמטית 
ובההדרת שיטותיה לכלכלה הסובייטית, הרף האיסור שהוטל עליה 
קודם כמדע ״בורגני". על השגיו כמתמטיקה זכה ק׳ ב 1949 בפרס 
סטלין. וב 1964 — בפרס לנין. 

.קנטטה, ע״ע מוסילןה, עמ׳ 560 . 

קנטמיר, ךימיטריה — 030100110 10 ז 11 זזז 1 ת— ( 1673 — 1723 ). 

נסיך מולדוויה והיסטוריון. אביו, קונסטנטין, היד, נסיך מ 1 ל• 

דוויה (שהיתה בחסות תורכיה) בשנים 1685 — 1693 , את נעוריו בילה 
ק׳ בקושטא בקרבת חצר השלטאן. ב 1710 העלוהו התורכים לשלטון 
במולדוויה, ב 1711 כרת ק' ברית חשאית עם הצאר פיוטר 1 (ע״ע) 
בלוצק, במגמה להשתחרר מעול תורכיה. במלחמה שפרצה אותה 
שנה השתתף ק׳ לצד רוסיה, ולאתר שניצחו התורכים נמלט אליה 
וחי בחצר הצאר, ואף היה זמן־מה יועצו. 

בגלותו התמסר כליל לשטח התעניינותו העיקרי — היסטוריה — 
וחיבר מחקרים רבים, שהחשובים בהם; 1116 עם 1 ) 1 () 1 ,\! 10 ז< 11 ז 050 ( 1 
("תיאור מולדוויה") שנכתב לפי בקשת האקדמיד, למדעים בברלין. 
שק׳ נמנה עם חבריה. זהו תיאור גאוגרפי־היסטורי ראשון של מול■ 
דוויה, ובו נתונים אתנוגרפיים חשוכים. -סז 0 ס!> ססףזס סזתסזססזסת! 
0111010301030 30130 0001:3 ! ("צמיחתד, ושקיעתה של החצר העותי־ 
מאנית״) נכתב לאטינית וי״ל לראשונה באנגלית ב 1734 ; ספר זד, 
נרשם עד סוף המאה ה 19 כספר יסוד בתולדות תורכיה. בספריו גם 
נתונים על חיי היהודים בתקופות המתוארות. 

. 1953 ,■)■-)׳! 0 1 ! 310 )] ,.־ 6 . 11 , 1113110500 ;■! ,*ז .? 

קנטקוזנום, מ^זפחה, ע״ע יואנס 1 ׳ל, עמ׳ 272 . 

קנטקי ( 1500100109 ), מדינה במזרח מרכז־אה״ב. שטחה 104,623 
קמ״ר ובה 3,357.000 תוש' (אומדן 1974 ). 
רמת£מברלנד ההררית (חלק מרמת האפליצ׳ים |ע״ע. עמי 238 )) 
משתרעת במזרח ק׳ ותופסת כ !/< משטחה. משתפלת מערבה וכוללת 


מספר רכסים שהעי¬ 
קרי בהם הוא רכס 
פין ( 100 ?) בדרום־ 
המזרח. פסגת הר 
בליק ( 1,265 מ') — 
הגבוד,ה בק׳ — מת¬ 
נשאת מעל נבול 
ורג׳יניד,. בצפון־מרכז 
ק׳ נמצא איזור ה־ 
״עשב הכחול״(. 15100 
355 ח!) - - לבה של 
ק׳ מבחינת היישוב 
ודבלכלה. האיזור ה- 
גבעי בעל הקרקעות 
ורכיבד,; בן מגדלים בו בקר וצאן. תירס וטבק, בדרום־מערב איזור 
ה״עשב הכחול״ נמצאות גבעות כיפתיות וחרוטיות ( 5 ( 001 ) 1 110 ?). 
במרכז ק׳ ובדרומה משתרעת רמת פנירויאל, השופעת מערבה אל 
נהר טנסי. צפונד. ההררי בנוי סלעי-גיר ומשופע במערות נןרסטיות. 
מפורסמת בר,ן מערת ד,ממותה הגדולה (עד כה נמדדו בה מעברים 
כאורך כולל של 240 ק״מ ב 5 מפלסים), שבה נטיפים צבעוניים. 
אגמים ונהרות תת-קרקעיים. בצפון־מערב ק׳ יש שדות-פהם גדולים. 
ממערב לנהר טנסי, החוצה את דרום-סערב ק׳, משתרע הפשט הרחב 
של נהר מיסיסיפי, שבו ביצות וימות-נפתול. סכר ברקלי על נהר טנסי 
(ע״ע) יוצר את ימת ק' (ארכה כ 300 ק״מ), המשמשת מרכז נופש. 
רוב שטח ק׳ מתנקז לנהר אוהיו (ע״ע), המהווה את גבולה בצפון. 

כלכלת ק׳ מבוססת על חקלאות, כריית מחצבים ותעשיה. בק׳ 
מגדלים טבק (שניה בתפוקה אחרי קרולינה הצפונית). תירס. פולי 
סויה. חיטה ופירות. משק החי כולל בקד (בעיקר לחלב), צאן, חזי¬ 
רים וסוסיס, בק׳ כורים פחם ( 125 מיליון טון ב 0 ד 19 ), אספלט, 
עפרות-ברזל ומפיקים נפט וגז-טבעי. כמחצית משטחה מכוסה יערות, 
המשמשים בסים לתעשיית עץ. התעשיה התפתחה בעיקר החל משנות 
ה 40 ; היא מעבדת את התוצרת החקלאית ומייצרת מזון, משקאות 
(ויסקי — ראשונה באה״ב). מוצרי טבק, מכונות, כימיקלים ומוצרי 
ברזל ופלדה. 

ע״פ מפקד 1970 היו 7.2% מכלל ה א ו כ ל ו ס י ה כושים. 52% 

מן האוכלוסיה ישבו בערים, רובן קטנות. הערים הגדולות הן: 
לואיסוויל (ע״ע לואיזויל) 361,960 תוש' (לואיסוויל רבתי— 695,060 
תוש׳) 1 לכסינגסן 108,140 תוש׳ — מרכז חוות גידול הסוסים ושיווק 
טבק! קווינגטן — 52,540 תוש' - מרכז מידוצי סוסים; הבירה 
פרנקפררט — 21,500 תוש', בבסיס הצבאי פורט נוכס שבמרכז ק׳ 
שמור מאגר הזהב הפדרלי של אד,"ב, 

. 5 () 19 , 1 -. 13 ■.״.,',) /״ /״״. 1 ■,,־ 8 .( 1 .־ 1 ' 

ר. בג. 

היסטוריה. שטחד. של ק' היה מעין שטח-הפקר עד לאמצע 
המאד■ ה 18 . שכן 
היתד, החדירה אליו 
קשה. ור,וא שימש, 
לעתים קרובות, ש- 
דה-קרב של שבטים 
אינדיאניים. רק ב- 
1750 הגיעו לק׳ סיי¬ 
רים אנגלים. הצרפ¬ 
תים ויתרו על ק׳ 
ב 1763 ומ 1769 סקר 
את האיזור חלוץ- 
ההתיישבות האמרי- 



ה: 0 ק• ; ־•,־ת כושיב נא•ו־- ה-.ע־.*:ג רבד•-'■ 
י־ז־־״ו־ד ר::וד■ 


ה&יריית 1 !דע בגידול ושיפדה סיסי מרוץ 



?נטי!' ־ סרצר !'ניבור■: יטחז,־ר ׳־.׳? רומב־.'ל 
שבנו רניא 5 יוז \יןביצתו במר:נו :,נטמי ב 5 ד 17 
(?ש:ת התיירות.. קנטקי) 





907 


קנטקי — קני, רןדכ־ 


908 


קני דניאל בון (£ת 800 ). היישוב הראשון הוקם ב 1775 . עד 1792 
נחשבה לחלק מערבי של מדינת ורג׳יניה. באותה שנה קמה ק' 
כמדינה ה 15 של אה״ב. 

במלחמת-האזרחיס של אה״ב ניסתה מדינת ק׳, כאיזור הגבול בין 
מדינות הצפון והדרום, להישאר ניטרלית. ברם, תושביה התגייסו 
לצבאות שני הצדדים, ופעולות מלחמתיות אחדות התנהלו בשטחה. 
נשיא "הצפון", לינקולן (ע״ע), ויריבו, הנשיא "הדרומי". ג׳. דיויס 
(ע״ע). היו ילידי ק׳. 

יהודים התיישבו בק׳ בראשית המאה ה 19 , והשתתפו בייסוד 
הערים לואיסוויל ולנסינגטן. ההל ב 1830 התארגנה קהילה של יוצאי 
פולניה וגרמניה. היהורים השתתפו בהייה הציבוריים של ק׳. ומהם 
שימשו כחברי בית המחוקקים. ב 1974 היו בק׳ 11,525 יהודים, רובם 
בליאיסוויל ( 9,200 ), ובלכסינגטן ( 1,200 ). 

. 1966 01 ץז 110 ו^ .$ה 11 |י 0 ., 1 


קגטרברי (ץזנוו 1 ז:) 111 ג 0 ), עיר ומרכז־דתי בקנט (ע״ע), דרום־ 
מזרח אנגליה! 33,160 תוש׳ ( 1971 ). ק׳ שוכנת על דבדה 
הדרומית של הנהר סטאואר הגדול ( 51001 ) 3 :>ז 0 ), הנשפך לים 
הצפוני ומשמש בקטע זה לשיט, בצומת דרכי־יבשה אל נמלי התעלה 
האנגלית (מיצר דובר) ועל הדרך ההיסטורית ללונדון ולצפון. כיום 
עיקר חשיבותה של ק׳ 

כמרכז-דתי וכאתר-תיי- 
רוח. הארכיהגמון של ק' 

הוא "הפרימאט לכל אנ¬ 

גליה" ( 311 0£ סזבמזוזי! 

11 ת 13 } £111 ), והוא המו¬ 
שת את המלך (בלונדון). 

הקתדרלה הגותית הנו¬ 
כחית של ק׳ נבנתה ב¬ 
מאות ה 11 —ה 15 . בק■ 

מכללה ללימודי דת. ב¬ 
אוניברסיטה של ק'(נוס׳ 

1965 ) 2,320 תלמידים 
( 1975 ). בק׳ שדידים 
עתיקים דבים, בהם 
שרידי חומה שבסיסה רומי והמשכה מיה״ב, וכן כנסיות ובניינים 
רבים מיה״ב. 

היסטוריה. ראשיתה של ק׳ ביישוב קלטי-בלגי, שהתפתח 
בגלל מיקומו האסטרטגי. ב 43 (לערך) הקימו הרומאים במקום את 



ק,־זדר 9 ת קנטרברי 


העיר החשובה הח 14 הזט\ 0 ־ 111 נ 1 . עם עזיבת הרומאים נעשתה העיר 
לבירת הבל קנט, ובמאה ה 6 היתד, בירת פלכים קנטים ממוצא יוטי. 
ביה״ב נקראה 13 ־וב 11 ]ת 03 , ומכאן השם ק׳. ב 597 הגיע אוגוסטינוס 
(ע״ע) הקדוש לק־. ועשאר, מרכז להפצת הנצרות באנגליה. על 
יסודות אחד מבנייניו הוקמה הקתדרלה המפורסמת. מאיגוסטינוס 
ואילן היו ארכיהגמוני ק׳ ראשי הכנסיה האנגלית, ועידם נחשבת 
כיום לבירת הכנסיה האנגליקנית. בק' פעל, ונרצח ( 1170 ). הארכי¬ 
הגמון תומס בקט (ע״ע)! קברו בקתדרלה הפך פוקד לעליות-לרגל 
שתוארו בידי צ׳וסר (ע״ע). ב 1538 , עם ביטול הפולחן הקתולי. 
הופסקה הסגידה לבקט, אך גם בתקופה האנגליקנית נשארה ק׳ 
המרכז הדתי של אנגליה. העיר נפגעה קשות בהפצצה גרמנית 
ב 1942 , אך שוקמה. 

. 1955 / 0 ^ 310 111 ־ 1 ,מו 0 ^ו^ו״^ .'■ו . 11 


קהילה יהודית בק׳ נזכרת לראשונה ב 1160 , ב 1190 נקבעה 
בק׳ ״קופה״ (ע״ע 1 ה]פפלכה [ה 1 פאחדת, עמ׳ 917 ). ב 1194 היתד. 
קהילה זו השניה — לאחר לונדון ולינקן — בגיוס כספים לשחרור 
ריצ׳רד משביו. ב 1261 וב 1264 נפלו חללים בפרעות שנערכו ברובע 
היהודי. ב 1275 אסרה מועצת הממלכה על היהודים לעסוק בהלוואה־ 


ברבית, ועקב כך פנו יהודי ק׳ למסחר בתבואה ובצסר. ב 1279 
הואשמו יהודי ק־ — כשאר יהודי הממלכה — בזיוף מטבעות, ונכלאו 
במבצר. וב 1290 גורשו עם כל יהודי הממלכה. בסאה ה 18 חודש 
היישוב וב 1763 הוקם ביכ״נ. ביום אין קהילה בק', 

1031 ז 0 ]$נ 11 0£ 5 מג 30111 ר.י 31 ז 7 ) / 0 ז. 7 * 2 ? 1 / נז 16 נ)\נ . 1  1 ) 1 ן 0 ו^ 0 ו< 1 ןממ?־פ ;> 071 ו 02 וי< 0 !' 1 , 0 מ 0511 

. 1875 

?ן!!**, פרנס 1 א — 015 ? 1 זב־ 1 ? — ( 1694 — 1774 ), רופא¬ 

' החצר של לואי '\ x וכלכלן צרפתי, בגיל 60 החל לעסוק 
בכלכלה והיה מייסדם ומנהיגם של הפיסיוקרטים (ע״ע). מאמריו על 
האיכרים ( 1756 ) ועל התבואה ( 1757 ) ב״אנציקלופדיה הגדולה" מכי¬ 
לים את יסודות התורה הפיסיוקרטית, שניסוחה המלא בא עם פרסום 
;)ססווססחסספ 11 ד.פ 1 כ 1 ו,'ד (״הלוח הכלכלי״), 1758 . ב״לוח" ניתח ק׳ 
את מכניזם החלוקה והזרימה של הייצור והתשלומים בין עובדי- 
האדמה, היצרנים, לבין בעלי-ההון והסוחרים — המעמדות הזנקרים. 
ק׳ הוכיח, ש״תפוקה נקיה" נובעת רק מעבודת עובדי-האדפה, אולם 
היא עוברת כולה לידי בעלי הקרקעות ואלד. מממנים בעזרתה את 
המגזר הציבורי ומשקיעים אותה לצורך הצמיחה הכלכלית של 
המשק. ק׳ האמין בקיומו של סדר טבעי, אלוהי; זהו סדר אידאלי 
רק מוציאו אל-הפועל. בסדר זה יש מקום רק לתחרות חפשית ולכן 
המביא ליחסים הרמוניים בין המעמדות השונים, וד.משטר הפוליטי 
נלחם ק׳ במונופולין (ע״ע) ובזכויות-יתר. 

"הלזה הכלכלי", שנחשב בדורו לגדולה שבתגליות הכלכליות, 
נזבח בתקופה הקלאסית (ע״ע כלכלה, עמ׳ 860/1 ). ה״לוח" נחשב 
לנסיון הראשון של בניית לוח תשומה—תפוקה, המשמש רבות 
בניתוחים כלכליים מודרניים (שם, עמ׳ 865 ). ק־ עסק גם בניתוח 
סוגי ההון ותפקידיו במשק ואף התייחס לבעיית החסכון שאינו 
משמש להשקעה, חסכון עקר. 

קני, קרב״ (־ 03003 ), קדב-ההשמדה הנודע-ביותר בתולדות 
המלחמה. הקרב התחולל ב 2 באוגוסט 216 לפסה״נ, בפד,לד 
"המלחמה הפונית השניה" (ע״ע רומא, היסטוריה), ליד הכפר ק׳ 
(בחבל אפוליר. דהיום), בדרופ-פזרח איטליה. אתר הקרב לא זוד,ה, 
אר מקומו כנראה במישור. בגדתו הימנית של הנהר אופידוס 
( 11£1110.8 צ,! כיום — 10 ס £3 ס), קרוב לשפכו. 

הקרב פרץ בעקבות הוראת הסנאט הרומי לקונסולים לוקיוס 
אמיליוס פאולוס ( 0301113 ) וגיוס טרנטיוס וארו (□!!ציל) להשמיד 
את חניבעל (ע״ע). שפלש לאיטליה י ונחל סדרת נצחונות. לרומאים 
היו 80,000 — 90,000 חיילים. במרכז המערך הרומי היה חיה״ר, 
ממבחר הלגיונות, שאנשיו היו מדורגים בעומק לא-מקובל כדי להק¬ 
נות להם כוח־פחץ אדיר. בשני האגפים הוצבו פרשים קלים, בעלי- 
בריתם של הרומאים. 

כוחו של הניבעל היה נחות וכלל רק 50,000 — 55,000 איש, 









909 


קני, קרב■ — קנית 


910 


מיעוטם פונים ורובם איברים, גלים ולובים; אך היו בו פרשים 
רבים, וביניהם בעלי חימוש כבד. את מערכו הציב בצורה מקורית, 
אך מסוכנת ביותר למקרה שתישמם מידיו השליטה. המרכז הפוני 
נערך בצורת קשת שבלטה אל מול המרכז הרומי. בימינו הוצבו 
פרשים קלים, ובשמאלו — פרשים כבדים, חניבעל בחר להילחם 
ביום שבו פיקד וארו, שהיה בלתי-מנוסה, בצד הרומי. 

משנפתח הקרב, החל חיה״ר הרומי, במרכז, לוחץ־לאחור את 
הקשת הפונית, וזו הפכה למעין "שק" שלתוכו התקדמו הרומאים 
בצפיפות גדלה וד.ולנת. ברם, כפי שתכנן חניבעל עמדו צדי •השק" 
בלחץ הרומי. בינתיים התקדמו י הפרשים שבשני אגפיו והביטו את 
הרוכבים הרומאים מולם, שאיכותם היתד, ירודד,. אח״ב התפרסו 
הרוכבים הכבדים שבאגף הפוני השמאלי ימינה, התחברו עם עמי¬ 
תיהם מהאגף היפני ותקפו את הלגיונות בגבם. כך גרפו אותם לתוך 
ה,.שק" שאותו יצר חיה״ר הפוני. הרומאים נלחצו לתוך המלכודת 
בלא יכולת לתמרן ונטבחו ברבבותיהם, לפונים אבדו נ 6,000 איש 
ולרומאים — יותר מ 60,000 (בולל חקונסול פאולום וב 170 סנא- 
טורים); כ 10,000 נפלו בשבי. וארו ועמו כ 14.000 איש פרצו מה־ 
מלכודת ונמלטו. 

נצחונו של חניבעל בק׳, ע״י איגוף כפול, הפך לדוגמה קלאסית 
של כיתור מושלם, ומצביאים בכל הדורות ניסו לחקותד,. הגרמני 
שליפן (ע״ע) כתב מחקר בסיסי על קרב־ק׳ ועליו התנסס נצחו! 
טננברג (ע״ע) ב 1914 . ברם, קרב־ק׳ לא הביא להכרעה, שכן רוחה 
של רומא לא נשברה. חניבעל נאלץ לנד,ל נגדר, מלחמת־התשח 
למעלה מ 12 שנד,. עד שנדחק חזרה לאפריקה וד,ובם בקרב־זמד, 
(ע״ע). — ב 1018 התנהל בק' קרב שני, שבו ניצחו הביזנסים את 
הלומברדים והנורמנים המאוחדים. 

,ס 10 '\ס^נ 1-1 . 0 ; 1932 ;" 1952 ,תש££ש 11 ו{ 5€ 1 ו 0 '\ 

. 1958 61 


קןני 3 ליזם (גם אנתרופופגיה, פיו' 0€ אשק 3 ״ 11 אדם;"ז 7£ מנ 4 לאכול), 
אכילת בשר אדם ע״י אדם אחר, במובן רחב כולל המושג 
כל בע״ח האוכל אח בני מינו. ד,מלה היא שיבוש של שם השבט 
האינדיאני קאריב (נ 1 ג-נ 01 } באיי הדו המערבית (ע״ע, עמ' 584/5 ), 
שבקרבו מצאו הספרדים מנהג זה. 

מבחינים בין שני סוגי ק׳; 1 ) מצב בו נדחפת קבוצת אנשים 
לפעילות המבוזה בעיניהם. בעתות־רעב (ע״ע ילדות, ילדים, עמ׳ 
869 ) ; 2 ) ק׳ ממוסד — אך אפילו בהברות בו הוא קיים, אין ידיעות 
על מקרה בו בשר אדם הוא לחם חוקה של קבוצה, או שקבוצד, 
•מגדלת" בני־אדם לשם אכילתם באורח סדיר. בכל מקרה של ק' 
מסוג זד, קשורה אכילת אדם לסקס או לאיסור (טאבו). 

במזרח אפריקה הופיע הק׳ במסגרת מנהגי אבלות, כשקרובי 
הנפטר אכלו מבשרו. במקרים רבים קשור הק׳ למלחמה ולציד 
גולגלות, כשהמנצח אוכל מגופת המנוצח. כך נהגו היורובה וד.בםוטו 
באפריקה (ע״ע לב, עם׳ 97 ). לעתים נתפס הק׳ כפעולה בעלת אופי 
מאגי — כאמצעי לשאוב מכוחו של המת (ע״ע דם, עמי 723 ) — 
או כדרך למנוע מעשי נקם על־טבעיים. בגינאה החדשה (ע״ע) נהוג 
הק' כגקמה חגיגית על רצח. המאורים (ע״ע) בניו־זילנד נהגו לערוך 
משחד, נצחון, בו אכלו מגופות אויביהם. הם השתמשו בכלים שיוחדו 
לצורך זד, בלבד. במסגרת טקס הפולחן נהנו בעלי תפקידים מיו¬ 
חדים לנגוס ולבלוע בשד חי של אחד מבני חברתם או אפילו 
מבשרם הם. לעתים היה טקס זד, מבוים, כמו אצל הקואקיוטל 
( 31111111 •.״£) שבחוף הצפון-מערבי של אמריקה הצפונית, וד,צופים 
בטקס התרשמו שהבשר אכן נאכל. 

בד״ב קיים הק׳ בהברות בהן ישנם עדפי מזון, ולא בחברות 
החיות על סף הרעב. הוא אינו ידוע, למשל, בין האסקימואים. בקרב 
שבט האוג׳יבוד, (ג*נ 11 ( 0 ) האינדיאני באמריקה הצפונית, החיים 


בתנאי אקלים קשים כמו האסקימואים, נפוצה פסיכוזת וינדיגו 
( 11180 נ ¥11 \), שעיקרה אמונה בכך שהחולה בד, הופך למפלצת 
קאניבלית. 

היו עדויות על קיומו של קי בצפון אמריקה ובדרומה, במערב 
אפריקה ובמרכזה, ובדרוט-מזרח אסיה, מלאנזיה, פולינזיד, ואוס¬ 
טרליה. אולם המנהג הזה נעלם במהרה לאחר המגע עם בני אירופה. 
לבן, אין מחקרים העוסקים בק׳ בהקשר החברתי שלו. בסקרים 
מסוימים. כגון אצל הבסקים (ע״ע) בסומטרד" זכו אירופים שנשבו 
לטיפול קאניבלי כמו אויבים אחרים. סקרים אלה עודדו צמיחת 
סיפורים מוגזמים על ק׳ ברוב האזורים שהאירופים הגיעו אליד.ם 
בפעם הראשונה. . 1974 , 53610 . 1 

ה, גו. 

.קניגסברג, ע״ע קןלינינגרד. 


קניה ( 3 <ג 011 .> 1 ), רפובליקה במזרח אפריקה. שטחה 582,646 קמ״ר, 
מהם 13.396 קמ״ר שטחי ימות, שעיקרם חלקה של ק׳ בימות 
רודולף וויקטוריה. בק׳ 12.5 פיל׳ תוש׳ (אומדן 1973 ). ק׳ משתרעת 
משני עברי קו המשווד. (בין ״ 4 חחב צפוני ל' 4 רוחב דרומי), 
לחוף האוקיאנוס ההודי במזרח והחוף הצפוני-מזרחי של ימת 
ויקטוריה במערב. 

גאוגרפיה. עס' 910 ; אונלוסיה, עם' 911 ; דתות, עם' 911 ; לשון, 

עמי 912 ; צמחיה וצומח, עם׳ 912 ; חי, עם׳ 912 ; כלכלה, עמי 913 ; 
משטר וחוקה. עמי 913 ; משפט, עמי 914 ; חינוך, עמי 914 ; כוחות 
מזוינים, עמי 915 ; היסטוריה, עט׳ 915 ; ידעדים, עמי 917 . 



בצפון קי ובמזרחה. התופסים כ,/* משטח המדינה, נחשף הס- 
סיוו הפרה-קמברי של אפריקה. נופיו הטיפוסיים הם רמות נרחבות 
ופני-שטח סחופים שגבהם 200 — 500 פ׳ במזרח, ו- 1,000 — 1.500 ס׳ 
בצפון. האקלים צחיח-למחצה: כפות הגשם אינה עולה על 500 — 750 
מ״מ בשנה והטמפרטורות הממוצעות הן • 14 —״ 26 . ממזרח לימת 
רודולף משתרע מדבר צ׳לבי ( 113161 ;)). איזור גבעות שלישוניות 
משתפל משולי המסיוו מזרחה אל עבר רצועת החוף. לאורך חוף 
האוקיאנוס ההודי משתרע מישור שרחבו בדרום 15 ק״ס ובצפון — 
150 ק״מ, הטמפ׳ השנתית הממוצעת היא י 27 , וכמות הגשם — 
1,500 ם״מ בשנה בדרום — הולכת ופוחתת כלפי צפון. 

את מערב ק׳ חעד, מצפון לדרום הבקע (ץ 3110 '\ 111£1 ) — 
הסעיף המזרחי של הבקע הסורי-אפריקני (ר׳ מפח ברך ה', 
עמ׳ 288 ). לאורך תבקע — ימות המופרדות זו מזו ע״י גושים 
געשיים, רוב הימות — לבד מימת רודולף ( 6,405 קמ״ר) בצפון — 
הן קטנות ורדודות ושטחו נתון לתנודות עונתיות ושנתיות, הגדולה 
בהן — ימת ניוואשה ( 0 ז 2 קס״ר) שמימיה מתוקים. הלק מן הימות 
חסרות מוצא ומימיהן מלוחים. הטמפרטורות בבקע נעות ביו • 16 
מינימום ממוצע ל ״ 27 מכסימום ממוצע, וכמות המשקעים ביו 500 
מ״ם בצפון ל 1,500 מ״מ בדרום. 

היווצרות הבקע לוותה התפרצויות געשיות שייצרו רמות 

_ 1 _-_- __ 


נןעני צדי■ הבקע ו¬ 
בתוכו. גושי ההרים 
העיקריים ממזרח ל¬ 
בקע הם: הר ק׳ 
( 5,200 מ׳} הגברה ב¬ 
מדינה, רכס אברדר 
המיוער, שפסגתו ה¬ 
גבוהה ל ם ם י מ ה 
( 3,995 מ׳), והקילי* 
מנג׳רו (ע״ע), ש¬ 
פסגתו (. 5,855 מ׳) 
נמצאת מעבר לגבול דר יוני-. 



911 


הניה 


912 


בטנזניה. ממערב לבקע מתנשא הגוש הגעשי, שפסגתו הר אלגון 
( 4,321 מ') נמצאת מעבר לגבול באוגנדה. מתלול מאו 
תוחם את מערב הבקע בין גבול טנזניה לגבעות צ׳רנגני. הטמפרטו¬ 
רות באזורים אלה מותנות בגובה הטופוגרפי; בעוד שפסגות ההרים 
הגבוהים מכוסות שלג־עד, נעה הטפט׳ בנירובי ביו • 10 ל • 28 . 
כמות הגשם היורדת ברמות היא כ 1,000 מ'מ בממוצע בשנה 
ובהרים — יותר. משום האקלים הנוח ברמות ופוריותן יושבו בתקופת 
השלטון הבריטי ע״י לבנים. 

ממערב למתלול מאו, ב א ג ן ימת ויקטוריה, נחשף המסיוו 
הפרה־קמברי היוצר נוף גבעות המשתפלות מערבה, לעבר הימה, 
הטמפרטורות הממוצעות הן ' 16 —■ 30 ונמות הגשם 1,000 — 1.800 
פ״מ בשנה — בהתאם לגובה הטופוגרפי. י. קר. 

א ו כ ל ו ם י ה. כ 98% מאוכלוסי ק׳ הם אפריקנים הנחלקים 
ל 3 קבוצות אתניות עיקריות: שבטים דוברי בנטו, שבטים נילוטים 
ונילו־חמיים וקבוצה קטנה של שבטים חמים. הקבוצה הגדולה 
ביותר מבחינה מספרית הם בני בנטו החקלאים ובראשם ה ק י ק ו י ו 
(״!״;!!;ל) — 2.2 מיל' נפש ( 1969 ) — היושבים ברמות הפוריות 
שבסמוך להר ק׳, והלוהיה (בץלט,!). בין הנילוטים והנילו־חמיים 
השבט הגדול ביותר הוא' הלואו (״ 1,0 ) — מ. 1 מיל׳ נפש — שלחוף 
ימת ויקטוריה, וקבוצת שבטי קלנג׳יו — 1.2 מיל׳ נפש — הכוללים 
את הקיפסיגי, חלק מן המסי (ע״ע) שמספרם 155,000 נפש, 
וחטורקנה — 204,000 נפש - הנודדים עם עדרי הבקר ברמות 
המזרחיות הצחיחות־למחצח. לקבוצה החמית שייכים שבטים סומלים 
(ע״ע) שמספרם 253,000 נפש. 

כ 2% מהתושבים אינם אפריקנים אך רישומם ניכר ביותר 
בעיקר בתחום הכלכלה. כ 140,000 הודים ופאקיסטנים מרוכזים 
בערים ועוסקים במסחר•. כ 41,000 אירופיס — בעיקר בריטים — 
הינם חוואים, תעשיינים, סותרים ואנשי עסקים, מינהל ומיסיון. 
נ 28,000 ערבים מרוכזים ברצועת החוף ועוסקים במםחר. 

במפקד 1969 נמנו בק׳ 10,942,700 נפש. כ 75% מהאוכלוסין 
מרוכזים ב 10% מהשטח. באגן ימת ויקטוריה, בבקע וברמות ש¬ 
משני צריו ובאיזור החוף. רק נ 10% מכלל האובלוסיה יושבים 
בערים וב 70% מחם ב נ י ר ו ב י הבירה — 629,000 תוש׳ (אומדן 
1973 ) — ובמומ^סה, עיר הנמל הראשית — 301,000 תוש׳ (ע׳ 
ערכיהן). בנקורו, העיר הראשית בבקע -- 47,150 תוש׳ ( 1969 ) 
ובקיסומו שעל חוף יפת ויקטוריה — 32,400 תוש'. שיעור גידול 
האונלוסיה הגבוה נאמד ב 3.3% לשנה. שיעור הילודה — 5 ל 1,000 
נפש והתמותה — 1.7 ל 1.000 נפש (אומדני מפקד 1969 ), 

ב׳. קניאסה. מיל הר ק/ תשכ״ד ז /. 7 )/ 1 מס/ק״־ס •>*י 7 ,^ז} 1 ו 1 ק 

<־זי/ז?ו;ו}י', ,}א .א - . 7 ..'א /<> 1-01 )הו 1 \ 

/ 5 ״£ .(, 1 ) 0 ) . 111 ; 66 <]! 1 >וו 0 ץ 1 ו'וור 9 { 1 ;.)} {ס 1011 ) 1110 ^ 70 

.״ 972 ( 01111 

דתות. חלק גדול מאוכלוסיית ק־ עדיין נאמנה לדתות המסר- 
תיות. פולחן האבות והאמונה באל עליון הם המרכיבים הבולטים 
במסורת הדתית של שבטי ק׳. את האסלאם הביאו לק׳ הערבים 
והשיראזים שהתיישבו לפני פאות שנים לאורך החוף והמהווים 
עדיין את מרכז האוכלוכיה המוסלמית. בתקופת השלטון הבריטי 
חדר האסלאם אל פנים הארץ וקהילות סופאליות וערביות התפתחו 
ברוב עריה החשובות של ק׳. התקופה הקולוניאלית הביאה לק׳ 
גם את הנצרות ובעקבות פעילות מיסיונרית ענפה ונמרצת קיבלו 
אפריקנים רבים את הנצרות, רוב משכילי ק׳ הם נוצרים משום שהם 
בוגרי מוסדות החינוך של המיסיון, רוב הנוצרים האפריקנים מש¬ 
תייכים לכנסיות אירופיות, שעברו תהליך של אפריקניזציה לאחר 
קבלת העצמאות. מיעוטם משתייכים לכנסיות ולכתות נוצריות 
המשלבות יסודות נוצריים עם אמונות ומנד,גים מסרתיים. רוב 
האסייתים דבקים בהינדואיזם (ע״ע הדו, עמ׳ 469 ) ומקצתם בזרמים 
מוסלמיים שונים. 


הלשון הרשמית היא טוהילי (ע״ע) והיא גם הלשון המשותפת 
לרוב שבטי ק׳. בעיקר באזורי החוף. מעמד האנגלית כלשון רשמית 
בוטל ב 1971 . אף שמרבים להיזקק לד,. בק׳ מדוברות כ 75 לשונות 
שבטיות (ע״ע אפריקה, לשונות, עמ׳ 315 ) שרובן שייכות לשלוש 
קבוצות: בנטו (ע״ע) — במרכז המדינה ובמערבה! נילוטיות 
— במערב ובצפון־מערב: כושיות (״״!!]!!״ס) — בצפון מזרח. 

מ. ר,מ. 

צמחיה וצומח. ק׳ אינה חטיבה אחידה מבחינה אקולוגית. 
למרות מיקומה הנאוגרפי איז הצומח שלה משווני. בצומח של ק׳ 
ניתן להבחין בין 3 יחידות גדולות:א)יערות: 1 .יערהרים 
(גובה 2,000 מ׳ עד 2,800 מ׳). הצומח האפייני מורכב מעצים טרו¬ 
פיים ירוקי-עד ומהם תוזכר התצורה של הזית זחוב-העלים, של 
הערער הגבוה וכן של הבמבוסית האלפינית (ב 1 ] 1 ל] 1 נ ב 1 זגז 11 ( 11111 ־נ. 4 )ו 
מעל לגובה זה שולטת חברת הצמחים של 
הפגעת עד ל 3.200 מ׳! גבוה יותר — צומח של סביוני-ענק המגיע 
עד ל 4,500 — 4,700 מ׳. מעל לגובה זה שולטת מעין טונדרה של 
טחבים וחזזיות! 2 . זז ר ש י ם קוצניים, שרוב עציהם קוצניים 
וכמעט בלתי חדירים! 3 . י ע ר - ג ד ו ת: 4 . י ע ר ו ת - מ נ ג ד ו ב י ם. 

ב) אפרים, יערות-פרק או סאוואנות: !.אפרים 
הרריים. מעל ליערות הרים פתוח הנוף לצומח שיחני ועשבוני! 
2 . סאוואנות לחות מאד. המופיעות בעיקר בחלק המערבי 
רב-הגשמים. בעצם אין אלה אלא יער דליל בו מצויים כתמים 
של עשבים גבוהים ממשפחת ד,דגניים בין רווחי העצים של היער 
ההררי! 3 . סאוואנות של שיטים או אפרים של דעיים. 
הוואריאנט השולט ביותר הוא סאוואנות של שיטים המופיע עפ״ר 
במקומות לחים שבהם אין במות הגשמים יורדת מתחת ל 500 מ״ם. 
ג) אפרים חרבים למחצה, הכובשים את החלקים היבשים 
של ק׳ (כמעט 1 משטחה). העצים או השיחים הם יובשניים מאד 
וכך הם גם הדגניים היוצרים את הרקע של האפר, גם אלה פזורים 
בצברים ובקבוצות. 

.()(• 19 ,(נ(ך% XX ,.^£ }ס.ן) / 0 )/. 0 .( 1 

ח י. שטחה של ק׳ נכלל בתחום החבל הסודאני-זמבזי של ממלכת 
החי האתיופית. עם זאת, הפאונה של ק׳ מגוונת ויש בה קיבוצים 
שונים של בע״ח: ניתן לשייכם לתת-החבל הסומאלי-אתיופי ולתת- 
החבל המזרח-אפריקני. בתת-החבל הסומאלי-אתיופי מצויים קיבוצי 
החי של הערבות המדבריות למחצה בצפון הארץ ובמישורים וב¬ 
תרשים הסבוכיס-קוצניים (!!!!!עז!) שבמזרחה. בין היונקים אוכלי 
העשב; צבי גרנט ( 1111 בדי ב 11 ש 2 ב 0 ), ראם הביזה (בא £1 ו 1 3 <ז 0 ) 

ועוד. מבין אוכלי-העלים, שמרביתם בדרום ובמזרח, בולטים הקרנף 
המצוי (צזתזס״נל !!"ז£:, 1 ס), הקודו הקטן (!! 1 ! £1-1 נ 11 ז 11 צב 111 ק״ £1 זז 3 ז' 1 ) 
והצבי הג׳יראפי (גטןמבז״ס*!,!). דאמאליסק הונטר ומינים אחדים 
של דיק-דיק (בטף 10 !ב 4 {). בין הטורפים יש לציין את הצבועון 
(!•"!טסז?) והזאב הסלוא ("סעסע,!). מבין העופות; מיני אורגים, 
זרזירים וחוברות. רבים ואפייניים הם העופות הדורסים: מיני בז, 
עיט, נץ ועוד. הדמות העשבוניות הנרחבות שבלב ק׳ מאפיינות, 
אולי יותר מכל חבל ארץ אחר, את מזרח-אפריקה מבחינת החי 
המצוי בהן. הן מהוות אחד המקלטים הגדולים של חי הבר האפריקני 
ומתאפיינות עדיין בנוכחות עדרים גדולים של יונקים אוכלי עשב. 
כגון גנו,זברת בורצ׳ל ( 1 ו 11£1 :!ז 0 ו 1 !״״!!פ) וזברתגרוויי( 1 י<׳\£- 11.81 ). 
קרוב יותר למקוויי-מים מצויים הקובוסי, האימפלה (יסז״״ננז״גז 
5 טגןמ 0131 ת 1 ), הבונגו (*■ס״ ג״״גזזסז״גיד), חזיר היבלות וכן מיני 
אוריבי ( 13 נ £1 ז 011 ). מהטורפים: תן שחור-גב ( £135 ת 1 ״ £5 תז 031115 ) 
ושועל אזנו (*!"ס!':!)""! ת״ענסזס) שהם מעטים יחסית במספרם. 
מד,מכרסמים: הפךט ( 515 ״£ט £3 !״ס!)״?) וסנאי-אדמה ( 15 ^ז^ X ). 
מבין הקופים אפייני ביותר הבבון הזיתי ( 15 ג 111 ת 3 10 ק 3 י 1 ). בין 



913 


לן;יה 


914 


העופות בולט היען המסאי ( 5 ט:) 5531 ס 111 ־!!!סמנגס בקיבוץ 

החי המיוחד של חופי אגם ויקטוריה נתמעטו בדורות האחרונים 
בעה״ח הגדולים כמו הבהמות, הסיטטונגה ( 1 ! 1:11 ק 5 צע^ג״סוזך״!.!). 
תניז הנילוס וכוח הנילוס ( 1011€115 ; 0 !!וסמג׳ל). פדיץ ניכר רישומם 
של עופות הגדה והמים, שביניהם יש לצייז יציבים כמו קורמורז 
ארוך־זנב (נע 1 ונ^ 1 'ננ 3 ד 3 ־ 0€01 ש 11313 י 1 ), מיני אנפות, מיני איביס 
ועוד. האגסים האלקליים של צמק הבקע מאוכלסים במיני פלמינגו 
שהם מרובים מאד. בימת רודולף יש תנינים, מהגדולים בעולם, 
הניזונים בדגים גדולים, כמו דקר הנילוס 1-9 ו^ 011 | 1 נ^ נסווד!), או 
קטנים מהם, כמו דג נמר (!!גסץסס■!()*!!) ומיני סינודוטיס (. 110 ץל, 
110115 ). נוף מיוחד של בע״ח הוא של אזורי ההר הגבוהים. יערות 
ההרים מזכירים בהרכב הפאונה שלד.ם את יער הגשמים הקונגו־ 
גינאי. עם זאת מספר רב של בע״ח, בעיקר עופות, הם רק הרריים 
בתפוצתם, כגון עופות היער. 

ם. ז.- עם. ב. 

כלכלתה של ק' מבוססת על החקלאות שמעסיקה כ 85% 
מכוח העבודד, ותורמת כ 60% לערך היצוא, ההכנסה הלאומית 
השנתית לנפש כ 160 דולר ( 1974 ), מד.נמוכות באפריקה. 

החקלאות מרוכזת באזורים הדרומיים של המדינה. כ 5 /* 
משטחד, של ק׳ שחונים ואינם מנוצלים. הגידולים העיקריים 
ליצוא: קפה, תה, סוכר, סיסל, עורות ושלחים. מגדלים גם דגנים 
וכותנה ומנצלים את היערות להפקת עץ גלמי. 

ק' עניה במחצבים שניצולם מתעכב בגלל המחסור בהש¬ 
קעות. המרתק מנמל■ היצוא והביקוש המקורזי הקטן. בק׳ התפתחה 
תעשיית מזון, טכסטיל וכימיקלים ותעשיה פטרו־כימית! יש 
גם מבשלות שיכר ומפעלים לעיבוד טבק. מרבית המפעלים מרוכזים 
במומבסה ובנירובי. משנות הסס תופסת התיירות מקום חשוב 
בכלכלת קי. מזג האוויר הנוח ברמות ק', הנופים המרהיבים ושמו■ 
רות־הטבע הם מנכסי התיירות החשובים שלה, 

כ 60% סאנרגיית החשמל מיוצרים במפעלים הידרו־חשמ- 
ליים, בעיקר בדרום ק' ובאיזור ימת ויקטוריה. 

התפתחות בלתי מספקת של אמצעי התחבורה מעכבת את 
התפתחות המשק. יש בקי כ 48,000 ק״ס ( 1974 ) דרכים וכבישים 
(רובם בדרום המדינה) עליהם נעים כ 135,000 כלי רכב. נמל 
האוויר העיקרי בנירובי. 

סחר החוץ של ק׳ מאופיין בגרעון גדול בחשבון השוטף. 
היצוא ( 351 מיל׳ דולר, 1973 ) כולל בעיקר קפה ( 22% מערד 
היצוא), תה ( 11% ), סיכל, עורות ושלחים ומוצרי נפט (( 8% ), 
והוא מיועד בעיקר לממלכה המאוחדת ( 12% ), לגרמניה המערבית 
(. 8% ), להולנד ולאד,״ב ( 5% לכ״א). היבוא ( 588 מיל׳ דולר, 


קניה — כלכלה 


1973 4 

1965 

!?י־חיידה 

המוצר 

71.2 

39.9 י 

איפי טוגות 

קפה 

56.6 

19.8 

" 

תה 

41 ־ 


־׳ " 

פיסל 

1,300 

1.100 י 

׳• 

תירס 

125 

122 י 

״ - 

חיסה 

11,6 

10.6 

מיליוני מ״ק 

עץ גלמי 

35 

26 

אלפי טונות 

מלח 

792 

484 


מלט 

115 

29 

" " 

מוכר (מויקיו) 

2,562 

1.782 

" " 

מוצרי נפס 

206 

83 

.. 

סודה 

723 

328 

מיליוני קי״ש 

אנרגיית חשמל 


...אין נתונים.י 1 . ממוצע שנתי 1961/65 ; 2 . 1972/3 , 


1973 ) בעיקרו מוצרי השקעה, המרי גלם ומוצרי צריכה ומקורותיו 
בממלכה המאוחדת (%׳ 23 ), אוגנדר, (, 13% ), יפן (, 12% ), טנזניה 
(, 10% ). גרמניה המערבית ( 9% ) ואיראן ( 7% ). 

ק׳ חברה, יחד עם אוגנדה וטנזניה, בקהיליה הכלכלית המזרח־ 
אפריקנית — אולם בשנים האחרונות גברד, המתיחות בין חברות 
הקהיליה ורבו הדיבורים על פירוקה. 

המטבע: 7.14 שילינג קנ^תי = 1 דולר של אה״ב (שעד חליפין 
רשמי, 16,9.74 ). 

משטר וחוקה. ק׳ היא רפובליקה החברה בחבר העמים 
הבריטי. הנשיא הוא ראש הרשות המבצעת ומפקד הכוחות המזוינים. 
הרשות המחוקקת היא בידי פרלמנט הכולל 158 נציגים נבחרים 
ו 12 ממונים ע״י הפרלמנט עצמו. הבחירות הכלליות לפרלמנט 
ולנשיאות נערכות מדי 5 שנים. הנשיא ממנה את סגנו ואת חברי 
ממשלתו מבין חברי הפרלמנט. 

הנשיא הנוכחי, ג׳ומו קניטה (ע״ע), מרכז בידיו את מירב 
הסמכויות, ואת ההחלטות החשובות הוא מקבל בעצמו, תור התייעצות 
עם אנשי סודו ובעקיפת הממשלה. אף שהחוקה אינה אוסרת מפלגות 
אופוזיציוניות, המשטר בקי, מאז 1969 , הוא למעשה חד-מפלגתי. 
מפלגת השלטון היא ״האיחוד האפריקני הלאומי של ק׳״ (סא 4 .;?). 
כדי לגייס תמיכה ברחבי המדינה משתמש הנשיא במנגנון המדינה 
ולא במפלגה. צמרת המינהל, הכוללת את מושלי הפרובינציות, 
מושלי המחוזות וראשי השבטים (צ׳יפים), כפופה ישירות למשרד 
הנשיא. מערכת ריכוזית זו היא ירושת השלטון הבריטי (ר׳ להלן, 
היסטוריה). 

משפט. בק׳ נוהגת שיטת המשפט במתכונת שהונהגה בידי 
השלטון הבריטי ושהתבססד, על חוקים מקומיים, עקרונות המשפט 
המקבל (ע״ע, וע״ע ממלכה מאחדת, עס׳ 834 — 839 ) ודיני ה'שר 
(ע״ע). מקור נוסף לחוק הקיים הוא חוק השיפוט מ 1%7 (ה- 1011113 
01 ג/ 101-0 ). כן מפעילים בתהמ״ש דינים עדתיים במשפטי אישות. 

מערכת בתהמ״ש: בתחתית המערכת בתמ״ש־שלום, להם 
סמכויות שיפוט בנושאים אזרחיים ופליליים בסכומים מוגבלים, וכן 
רשאים הם לדון בתביעות על סמר משפט מנהגי. ערעורים על 
החלטותיהם מובאים בפני בתהמ״ש הגבוהים המשמשים גם בערכאה 
ראשונה בתביעות אזרחיות ללא הגבלת הסכום השנוי במחלוקת 
ובתביעות פליליות חמורות יותר. כמו כן עוסק בימ״ש זה בפרשנות 
החוקה. בתמ״ש נוספים הם של הקאדי ( 5 ^■^ 00 ^ ' 311111,5 ^ 1 ) וסמכותם 
מוגבלת לענייני אישות ע״פ המשפט המוסלמי. 

הרשות המשפטית העליונה הוא ביד.מ׳יש לערעורים של מזרח 

אפריקה (נ 10 ז)\, 351 .? זס) 11031 ין\*. 01 €001-1 ) ובפניו נשמעים 

ערעורים על החלטות בתהמ״ש הגבוהים בשלוש ארצות מזרח 
אפריקה — אוגנדה, טנזניה לק', 

ח י נ ו ד. בק׳ אין חינוד חובה ושיעור הבורות גבוה (־ 60% 
מהאוכלוסיה מעל לגיל 15 119741 ). הלימודים בכתות א—ד חינם. 
עם העצמאות הוקמה מערכת חינוד אחידה במקום שלוש המערבות 
(אירופית, אסייתית. אפריקנית) שהיו קיימות בתקופה הבריטית, 
וביום רמת החינלד עולה על הממוצע במדינות אפריקה השחורה. 
למערכת בתה״ס שלוש דרגות: א) שבע שנות בי״ס יסודי, עפ׳יר 
בניהול שלטונות המחוזות והקהילות המקומיות; ב) 4 — 6 שנות 
בי״ס תיכון, ממלכתי או מקומי, בתוכם גם בת״ס למסחר ובת״ס 
טכניים; ג) האוניברסיטה של נירובי. ב 1973 למדו ב 6,698 
בתה״ס היסודיים ובבת״ס של שכבת הביניים 1,779,938 תלמי¬ 
דים; ב 973 בתה״ס התיכונים — 179,280 תלמידים; וב 26 
בת״ס תיבונים מקצועיים — 12.850 תלמידים. ב 1974 למדו באוני¬ 
ברסיטה (שנוסדה ב 1970 כיורשת השלוחה הקנייתית של האוני¬ 
ברסיטה של מזרח אפריקה) 2,883 תלמידים בהקף מלא (בהם כמה 
מאות סטודנטים מחו״ל). יש בק׳ גט בי״ם פוליטבני גבוה ובי״ס 





915 


קניה 


916 


טכני על־תיכון. אהת הבעיות החמורות ביותר של ק׳ היא שמערכת 
ההינוך התפתחה בקצב הרבה יותר מהיר מכלכלתה. התוצאה היא 
שבוגרי בתה״ס התיכונים והאוניברסיטה אינם מצליהים למצוא 
תעסוקה מתאימה והם מהווים חומר נפץ חברתי ופוליטי. עם זאת 
הסרים בק׳ מורים, בייחור בררגה התיכונה. מן הכיתות העליונות 
של ביה״ס היסודי ואילו מתנהלים הלימורים באנגלית! בנירובי 
גופא — מהתחלת ביה״ס היסודי! אולם בכל המוסדות לימוד סואהילי 
חובה. 

כוחות מזוינים, להגנתה הקימה ק׳ כוח מזוין בעל כ 7.500 
מתנדבים, כוהות היבשה כוללים 6,500 איש. במסגרת 4 גדודי 
הי״ר וגדוד מסייע, שציודם קל. בכוח האווירי 14 מטוסים לתקיפות־ 
קרקע, מטוסי־תובלה וכמה מסוקים. להגנת החופים משמשות 4 
סירות־משמר. תקציב הבטהון ב 1974 היה מוגבל ל 2.5 מיל־ דולר. 

ם. תט. - מ. 

היסטוריה. בפאות הראשונות לסה״נ כבר היו קשרי מסחר 
בין חוף מזרת־אפריקה לחצי־האי ערב, במאה ה 10 התפתחו לאורד 
חוף ק׳ ערים, בהן התיישבו מוסלמים מאיזור המפרץ הפרסי. התער¬ 
בותם בתושבי הסקום הביאה להיווצרות קבוצה אפרו-פוסלמית 
שכונתה אח״ב ״הסוואהילים״ (ע״ע סוהילי). ב 1498 הגיע וסקו דה 
גסה לחופי ק׳. הפורטוגלים כרתו ברית עם העיר מאלינרי, כבשו 
את מומבסה ( 1592 ) — הגדולה בערי האיזור ^ והפכוה למרכז 
השלטוני והמסחרי שלהם. ב 1698 נכבשה מומבסה בידי בוהות 
מקומיים בסיוע שלטאנות עמאז (ע״ע, היסטוריה). לאחר שהעביר 
את בירתו לזנזיבר כבש שלסאן עומאן ב 1837 את הוף ק׳. תחת 
שלטון השלסאנוה פרח המסחר עם פנים הארץ. 

רוב השבטים היושבים בפנים ק׳ התיישבו שם ב 500 השנים 
האחרונות. החשוב בהם היח׳שבט המסאי, שהתיישב רק במאה ה 18 
בבקע ומסביבו. שבט נוודים לוחם זה שנהג לפשוט על יושבי 
מישורי ק׳, נחלש במאה ח 19 בשל מאבקים פנימיים ומגיפות! בכו 
עלתה חשיבות הקיקויו ממזרח לעסק והנאנדי ממערב לו. 

ב 1883 תר האנגלי ג׳וזף תומסון לראשונה את ארץ המסאי. 

ב 1886 הגיעו בריטניה וגרמניה (שפעלה בטאנגאנייקה) להסכם על 
חלוקת שטחי ההשפעה שלהן, וק׳ נכללה בשטח הבריטי. ב 1888 נמסר 
ניהול ק׳ ואוגנדה ל״חברה הקיסרית הבריטית של מזרח אפריקה". 
ברצועת החוף (ברוחב 16 ק״ס), הוכר להלכה שלטון שלטאן 
זנזיבר. או היא נחכרה ממנו ע״י חברה מסחרית זו. מחמת גרעונות 
החברה נטלה ב 1895 בריטניה על עצמה את ניהול שטח ק׳ שכונה 
״שטה החסות המזרח־אפריקני״; ב 1902 צורפו לו המחוזות המז¬ 
רחיים של אוגנדד,. התנגדות האפריקנים לשלטון הבריטי היתד, 
חלשה וחוסלה במהרה. 

ב 1895 — 1901 נסללה מס״ב מהחוף עד ימת ויקטוריה. בדי לקום 
אח כלכלת ק' ולממן. את אחזקת מסה״ב. ובשל האקלים הנוח ושטחי 
הקרקע הנרחבים הפנויים עודד ממשל המושבה התיישבות לבנים 
בק׳. סגירת האפריקנים בתחומי שמורות וחיובם בעבודות כפיה כדי 
לספק כוה עבודה למתיישבים הלבנים עוררו התמרמרות בקרבם. 
מלבד אירופים באו לק- גם הודים רבים, שעסקו בעיקר במסחר, 
ותבעו שיווי זכויות עם הלבנים. הממשל נתן עדיפות בכל תחומי 
החיים ללבנים ששאפו מצדם להקים שלטון עצמי במסגרת הקיסרות. 
ב 1920 הפד שסח החסות למושבה בשם ק׳ וב 1923 קבעה בריטניה 
ב״ספר הלבן על ק׳" (זפקג? ־"וועג 1 !ץח־; 1 ), שממשל המושבה 
חייב להיות לטובת האפריקנים. המאבק בין הלבנים להודים נסתיים 
ב 1927 , כשחולקו המושבים במועצה המחוקקת — 11 ללבנים ו 5 
להודים. 

ב 1920 כבר זכו אפריקנים לחינוד מערבי בבתה״ם של המיסיונים. 

בני הקיקויו, המתקדמים ביותר בקרב האפריקנים, היו חלוצי הד,ת■ 
ארגנות המדינית וב 1921 הקימו את "אגודת הקיקויו הצעירים", 


שהוצאה אל מחוץ 
להוק ב 1922 . ~האגו־ 

דד, המרכזית של ה־ 

קיקויו", שהוקמה ב־ 

1925 , עמדה עד סל־ 

ה״ע ח בראש ה¬ 
מאבק למען השבט. 

הצעת בריטניה ל¬ 
אהד את ק׳ עם סאנ- 
גאנייקה ואוגנרה עו¬ 
ררה מחלוקת ונפלה. 

בתו־ ב״זוזחי , 

בסוף שנות ה 30 החל 

שיתוף פעולה בין האגודות השבטיות השונות בהנהגת הקיקויו. 
השלטונות העדיפו שתביעות האפריקנים יבואו לידי ביטוי באמצעות 
ראשי השבטים הממונים מטעמם, וב 1940 הוצאו 3 האגודות 
החשובות אל מחוץ לחוק. 

בדיונים שלאחר מלה״ע 11 אימצה בריטניה כפתרון לבעיית ק׳ 

את רעיון המדינה הרב־גזעית, שבה יקודמו האפריקנים וישותפו 
בהדרגה בשלטון. ב 1944 הוקמה המפלגה האפריקנית הראשונה 
״האיחוד האפריקני של ק׳״ ( 130 .))), שקיבלה תנופה רבה ב 1947 
עם בהירת ג׳ומו קנבטה (ע״ע) לנשיאה. היא תבעה תיקונים מרחיקי 
לכת בכל התחומים. ב 1944 השתתף לראשונה נציג אפריקני במועצ-ה 
המחוקקת ועד 1952 עלה מספר האפריקנים במועצה ל 8 . אבל כשלון 
המאמצים להשיג תיקונים משמעותיים בדרף חוקתית דחף קבוצות 
מבני השכבות הנחשלות של הקיקויו להקים תנוער, מחתרתית אלימה 
בשם "מאו מאו". משגברו מעשי האלימות הכריזה הממשלה על 
מצב חירום ( 20.10,52 ), אסרה כל פעילות מדינית וכלאה את קניאטה 
ומנהיגים רבים אחרים, אף שרובם לא תמכו באורח פעיל ב״מאו 
מאו". המרד התנהל בעיקר בהרים המיוערים של מרכז ק- וכוון 
נגד המתיישבים הלבנים. כוחות צבא בריטיים הוטסו לק- והמרד 
דוכא במאמצים רבים ב 1956 . המרד המחיש את הצורד בפתחן 
מדיני ובינואר 1960 נתכנסו, בלונדון יעידד, בהשתתפות כל הגורמים 
המדיניים בק׳ ובה נתקבל עקרון שלטון הרוב. אותה שנה הוקמו 
שתי מפלגות ארציות יריבות: "האיחוד הלאומי האפריקני של ק" 
(סזי!.(!)!), שבו תמכו השבטים הגדולים (קיקויו, לואו, קאסבה) 
ושדרש ממשל ריכוזי בק־ עצמאית ו״האיחוד הדמוקרטי האפריקני 
של ק׳״ ( 5.1317 ,)(), שבו תמכו השבטים הקטנים ושדרש ממשל 
פדרלי. בבחירות 1961 זכתה .,קאנו" ברוב וקניאטה, ששוחרר ממעצרו 
באוגוסט 1961 , היה לנשיאה. ב 1962 הוקמה ממשלת קואליציה. 
בבחירות מאי 1%3 זכתה ״קאנו״ בנצחון מוחץ. ב 1.6.63 קיבלר, 
ק׳ ממשל עצמי וקניאטההקים ממשלד,.ב 12.12.63 זכתה ק׳ בעצמאות 
מלאה. ב 1964 נעשתה ק' לרפובליקה במסגרת חבר העמים הבריטי 
וקניאטה — נשיאה. 

קניאטה הקים ממשל ריכוזי נשיאותי. מפלגת ה״קאדו" התפוררה 
וב 1965 התמזגה עם "קאנו". מפלגת "איחוד העם של ק׳" בראשותו 
של אוגינגר, אוחנגה (לשעבר סגנו של קניאטד,), שקמה ב 1966 
ושתומכיה באו משבם הלואו, תקפה את המדיניות הפרו-מערבית 
של הממשלה ותבעה נקיטת מדיניות סוציאליסטית וקו של אי- 
הזדהות עם מחניות החוץ. רציחת חום (א)מבויה ( 1969 ), מבני שבס 
הלואו ומבחירי המדינאים בממשלה, עוררה תסיסה והביאה את ק׳ 
למשבר חמור. קניאטה הוציא את מפלגת האופוזיציה אל מחוץ לחוק 
וק׳ היתה למעשה מדינה חד-מפלגתית כשמירב הכוח והסמכות 
מרוכזים בידי נשיאה הישיש. 

עם הקמת ק' נוצרו יחסים ידידותיים בינה לישראל, שהגישה 
לה סיוע והכשירה משתלמים רבים מק־ בתהומי החקלאות, הסיעוד, 
הקואופרציה והצבא. ק' הצטרפה לשאר מדינות אפריקה וניתקה את 





917 


קניה — קניסדז, ג׳וסו 


918 


יחסיה עם ישראל ב 1973 . — ביולי 1976 סייעה ממשלת ק׳ לכוחות 
צה״ל שחילצו בני־ערובה ישראלים שנחספו במטוס צרפתי והוחזקו 
במעצר בידי מחבלים בשדה־התעוסה אנטבה שבאוגנדה (.,מבצע 
יונתן"). 

,זן 6 חח 0 מ . 0 ;* 1962 ,!^)׳ 1 ^ 710 ^!( 1 > !^ 701510 ){ן״!' , 011 * 1 '^ . 5 

, 1 מב££חו 11 ל . 1 ־ 1 . 0 : 1963 , 0/1 ויו 79 €010711111 7119 ;/(׳ 111111101 ):) 11 ו 701 0 
-^וונוזחא .ן- 8 ח?< 1 ל 110 . 0 . 0 ; 1966 , 1912 — 1895 ,.^ 1 1/1 1119 ^[ ^ו.ו 11 י< 8 
- 801 801101 .( 1 : 1966 ,"וו 10 \ 1011 \" /ס ( 11 ^!\ 9 ( 17 ' ,חובו! 

1119 ^/ 07 0110 /(ח 9 ^ 1 , 00111 ־ 1 ^ 7 . 0 ; 1973 ,.€! 1 וו 19 /ה 9 () 89 וו] ( 17 £יווו/ €0 1 ( 00 
מ. תם. 

יהודים התיישבו בנירובי במפנה המאה ה 20 . ארגון ציוני 
קיים בעיר מאז 1909 . ב 1913 ישבו שם 20 משפחות, וד״וקם ביכ״ב. 
במלה״ע 11 הגיעו פליטים מאירופה, וב 1945 היו בק־ כ 150 מש¬ 
פחות. רובם בנירובי, שעסקו במסתר, במקצועות תפשיים ובמינהל 
הקולוניאלי. הם סייעו רבות לשיפור תנא• חייהם של עצירי אצ״ל 
ולת״י במחנה גילגיל, ששימש מחנה־מעצר בין מארם 1947 ליולי 
1948 לאנשי המחתרות שהוגלו ע״י הבריטים מא״י, אחר ששהו 
במחנה המעצר באסמרה שבאריטריאה. יחד היו במחנות הגירוש 
כ 450 איש. ומספר הנמצאים בהם יחדיו לא עלה מעולם על 300 . 
ב 1968 היו בק׳ 113 משפחות. 

קניון (חסץחגס, מספרדית מסחבס = צינור), עמק־נהר עמוק ותלול 
המאופיין במדרונות מדורגים ובעל סדרי גודל בינוניים 
עד גדולים (להבדיל מגיא שהוא תלול, עמוק אך בלתי מ־ורג ונעל 
סדר־גודל קטן). הק" נפוצים באזורים של סלעי משקע. בהם 
ההבדלים בעמידות הסלע תורמים לדיפרנציאציה של הסחיפה (ע״ע) 
במדרון, באזורים צחיחים בעלי תבליט חד ובאזורים קאוסטיים. 
הק' מתפתח תוך תהליך של חתירה לעומק העמק, ורחבו בד־נ 
קטן מעמקו, להוציא ק" מפותחים מאד וק" בהם נפוצות שכבות 
סלע בלתי־עמידות. שינויים בגובה בסיס הסחיפה של הנהר גורמים 
להחרפת תהליכי הסחיפה וליצירת ק" בעלי נקעים בקרקעית עמ^ם, 
והצורות הנלוות אליהם הן מפלי מים ואשרות. בגלל אי־האחידות 
בעמידות הסלע בנוי מדרון הק׳ ע״י קטעים משופעים שנוצרו עקב 
סחיפה מהירה בשכבות בלתי עמידות וקטעים כמעט אנכיים שנוצרו 
עקב סחיפה של שכבות עמידות. יש גם ק' המתפתחים בסלע קרי- 
סטאליני. אך מדרונותיהם אינם בעל אופי מדורג. מידת תלילותו של 
הק' מותנית בהרכב הליתולוגי של מצעו! במצע של סלעים אחידים 
יווצרו עמקים בעלי צורות אחרות, אך לא ק". ור׳ תם' צבעונית. 

הק׳ המפורסם ביותר הוא "הקניון הגדול" (ע״ע קולורדו, נהר) 
באה״ב. מהק" הנחקרים יצוין הק׳ של וארדון (דרום־מזרח צרפת). 
הק" של האיזור ההררי הים־תיבוני ועוד. בא״י מצויים ק" עמוקים 
בכל האיזור שממזרח לפרשת המים הראשית, לדוגמה; קניוני נחל 
ערוגות, נחל צאלים ונחל ארנון (ר׳ תמי, כרד א״י, עמ׳ 94 ) 
הנשפכים לים המלח. ק״ אלה נוצרו תוך שילוב התנאים הדרושים: 
שיכוב דיפרנציאלי, אקלים צחיח ושיפועים תלולים. 

ק' י מ י — עמק באדן היבשת, הנמצא על קרקעית הים. לעתים 
מול שפכו של נהר. ק״ אלה מסווגים ל 3 קבוצות לפי עומק קרקעית 
הים בה הם מצויים ולפי צורתם: א) ק" שהם המשך לנהרות וד.ם 
מציינים את מיקום המשל הנהר בתקופה הקרהונית! ב) ק" ממוצא 
טקטוני, כלר, סידוק קרום כדה״א באדן היבשת, בלי כל קשר עם 
תהליכים חיצוניים; ג) עמקים שנוצרו על־ידי ה״זרמים העכורים". 
כלו', מערבלים של מים וטין המצויים על אדן היבשת ועל המדרון 
היבשתי עקב הידרדרות קרקעית הים■ ד. ני, 

.ל]!''('[, קר 1 לין מר*־־ — ח 0 ץ 1100 ו £1 ;. 131111 ו — (נר 1906 ), 

ארכאולוגית בריטית. תפרה בדרום רודזיה, לוב, אנגליד. 

וא״י. מ 1935 מילאה תפקידים שונים במכון לארכאולוגיה באוני¬ 


ברסיטת לונדון. בשנים 1951 — 1966 ניהלה את ביד,"ס הארכאולוגי 
הבריטי בירושלים. ומ 1962 היא עומדת בראש "סיינט היוז קולג"׳ 
באוכספורד. ק׳ חניחד, יסודות לשיטת תפירה (״שיטת קניון-וילר״), 
שעיקרד, חתך אנכי מצומצם העובר את שכבות התל ומאפשר את 
הבנת אפ;ן של שכבות-היישוב השונות באמצעות כללי תארוך 
מתאימים לשיטה זו. חסרון השיטה בחלקיות התמונה המתקבלת 
לכל שכבת-יישוב בודדת, ומכאן הפולמוס בין החוקרים על טיב 
שיטתה. חפירותיד, החשובות בא״י הן: שומרון (ע״ע; 1931/5 ), 
יריחו ( 8 ', 1951 ) וירועזלים ( 1961/7 ). חשיבות רבה נודעת לתפירתה 
בשכבות הנאוליתיות בתל יריחו, שם קבעה את החלוקה לתקופה 
קדם-קירמית וקירמית. כן קבעה את ראשית התרבות העירונית 
בתקופה זו ביריתו (ע״ע, עמ׳ 383/6 ; ערים, עיור, עמי 203/4 ). 
בירושלים (ע״ע, עמ׳ 254/5 ) זיהתה את מערכת-החומות המקראית. 
ספריה החשובים הם: ץ £010£ נ 31611 , חו עחוחחיצ^ןן ("צעדים 
ראשונים בארכאולוגיה״). 1952 ; סלס!"! י!" (עברי: 

(״חשפנו את יריחו״, 1%1 ), 1957 ; והפ 1 נ;!ג 1 ז 6 [ 110 
(,חופרים את ירושלים״), 1974 . 

י. אדדוני, דברים לשיטת החפירד, ה״ישראליח״ (א״י, י״א), ר.של״ג; 

פ. ברושי, חופריס את ירושלים (קדמיביוח, ח׳), חשל״ה. 

קניזיוס, פטרום — ז, 111 .) 1 ח 03 5 ג 1 ז 1 פק — ( 1521 — 1597 ), תאולוג 
ישועי, מהדמויות הבולטות בתנועת הקונטרה-רפורמציה 
(ע״ע). ק׳ למד תאולוגיה בקלן והתקרב שם לחוג כמרים מלומדים 
שהושפעו מתנועת ה גחזפ 1 > 0 וח סחס״ם!.) (דבקות חדשה; ע״ע גרוטה) 
וביקשו להנהיג רפורמה בכנסיה. בהשפעת פטרום פאבר, אחד 
מידידי לויולה (ע״ע), הצטדף ק׳ ב 1543 למסדר הישועים (ע״ע) 
החדש, ובשובו לקלן עמד במרכז הפעילות של הישועים, ק' היה 
לדובר המוכר של המחנה הקתולי ותקן■ בחריפות את נטיותיו 
הפרוטסטנטיות של הארכיבישוף המקומי. ב 1549 החל במעדכה 
נמרצת לחיזוק האמונה ולביסוס הכנסיה הקתולית בגרמניה; הוא 
הטיף ונלחם נגד הסרוטסטנטיזם, ולקח חלק פעיל בהקמתם של 
בת״ם (קולגיה) ישועיים בבאוואריה, בווינה ובפרייבורג, בשל 
מאמציו כינר,ו לאו ^^^ x (ע״ע) בתואר "השליח השני לגרמניה 
אחרי בוניפציוס". עם חיבוריו בעלי־ההשפעה נמנים כמה ספרי 
קטכיזם(ע״ע), דהיינו, חיבורים של שאלות־ותשובות להוראת עיקרי 
האמונה הקתולית. החשוב בהם, םו.וו 1511.1 ז 1 ( 0 £נח 1 ז 001 ( 1 נ 1 ח 1 ח 811 
("סיכום תורת הנצרות"), או ז״נגזזז *םותאולם־לזנס (.הקטביזם 
ד 1 דול״), נתפרסם בעילום־שם ב 1555 ומאז הופיע ב 130 מהדורות. 
ב 1556 מינה לויולה את ק׳ לממונה על מסדר הישועים בגרמניה. 
תרומתו בגיבוש ובארגון בסיס-ד,פעולה של הישועים היתה גורם 
מכריע במערבת-הנגד שלהם ובהצלחת הקונטרה-רפורמציה בארצות 
דרום-גרםניה, שחזרו לחיק הקתוליות. - ב 1925 הוכרז ק׳ לקדוש 
ולאחד מאבות הכנסיה (■ 1 גומ £1 : £1 זסזםסג!) — בזכות ה״קטכיזמים". 

• 011 ־ 111 .ן ; 1932 , 49 י 9190 ^ (/ 19 () 11 ו/ 0 (<זו 111 011 .€ ,*•/ ,זעבגסיד . 1 ־ 1 .ן 
3011 ( 11011 11/1 ( 707 3 תו< .'/ ,ז 10 ) 1 ?מ 11 ; 84 . 11 : 1935 ,.€ . 7 .) 3 ,;!;!ח 
־ 01 ? ^ 0 ; 1957 ,( XX1X ״| .סנ׳ן״וגדפוויד םו 1 ־. 54 ו 1 (> 11 ) 1 :)( זט/ ז/וז 11 ־. 4 י'. 011 ^) 

0 ו 1 ף 0011 :! 3 ' 1 ) 1100410 ) ) 17011 < ו/וו' 1 ) 01119 וו)<י 1 ( 7 (. 1.0 :.€ . 7 ) 5 . ,ז 0 ; 101 נוח 50 
)ו■))^£|!וו 7 // 0 ■(|ח(^)•ון^^  1 סורס( — (נו׳ 1894 [!]). מדינאי 
מקניה, מחשובי המנהיגים באפריקה. שמו המקורי היה 
קמאו; בנו של איכר עני משבט הקיקויו ונכדו של רופא אליל. 
בהיותו בן 10 נרפא ממחלה קשה בבי״ח של המיסיון הסקוטי ואח״ב 
היה בין ראשוני בני הקיקויו (ע״ע קניה, עמ' 911 ) שקנו חינוך 
מערבי במוסדות חינוך נוצריים. ב 1914 התיישב בנאירובי והיה 
לפקיד בשירות הממשלה. ק׳ החל בפעילות מדינית ב 1920 כש¬ 
הצטרף לארגון שניסר, למנוע מסירת אדמות שבטו ללבנים. מ 1928 
חו״ל ירחון בשפת הקיקויו. ב 1929 יצא לאנגליה להעיד בפני 



919 


קניטוז, ג׳ו 8 ו — קנין ודי;י ק;ין 


920 


1 

1 


ועדה מלכותית נגד ההצעה לאיחוד 
ג!ניה, אוגנדה וטאנגאנ״קה ( 0 אנ־ 

זאניה), שהיתה מקנה יתרונות 
למתיישבים הלבנים. 

ב 1931 חזר ק׳ לאנגליה. הוא 
למד אנתרופולוגיה באוניברסיטות 
לונדון ומוסקווה, וב 1938 פרסם 
את ספרו 3 <ח 0 > 1 1 נ]טט 1 י 1 אהזסב'-{ 

(עברי: .,מול הר קניה", תשכ״ד) 

על המנהגים והחברה של שבטו, 

ובו טען שהשלטון והתיישבות האירופים הרסו את האיזון הפנימי 
בחיי השבט. ב 1945 יסד עם קומה (א)נקרוסה (ע״ע) וג׳ורג׳ 
פאדמור במנצ׳סטר את הפדרציה הפאן־אפריקניה. הוא חזר לקניה 
ב 1946 ויסד את "האיחוד האפריקני של קניה", תנועה שרבים 
נמשכו אליה בשל בשרון הנאום הנדיר של קי! ב 1951 היו בה 
כ 250 אלו׳ חבר. 

לאחר פרוץ מרד ה״מאו־מאו״ ב 1952 (ע״ע קניה. היסטוריה, 

עמי 916 ), נעצר ק' ונידון ל 7 שנוח מאסר בעוון ניהול ה״מאו־מאו". 
ק׳ התכחש לאשמה וטען שתמיד התנגד לאלימות, ב 1959 , בעת 
שגלה למקום נידח בצפון קניה, נבחר לנשיא מפלגת "האיחוד 
האפריקני הלאומי של קניה" (סיקו.^)) שהוקמה אז, הוא שוחרר 
ב 1961 . מפלגתו ניצחה בבהירות ולאחר מתן העצמאות בנובמבר 
1963 היה לר״מ. מ 1%4 הוא נשיא קניה. 

כדי למנוע משברים וכדי לזרז את הצמיחה הכלכלית נהג לו׳ 
במדיניות מתונה כלפי הלבנים בארצו. ונו הפיג אח חששותיהם. 
אבל כאחד ממנהיגי התנועה הפאן־אפריקנית דרש מדיניות תקיפה 
כלפי דרום אפריקה ורודזיה. ב 1965 התמזגה מפלגת האופוזיציה 
עם מפלגתו. היווצרות אופוזיציה שמאלנית קיצונית בראשותו של 
אוגינגה אודינגה הביאה את קניה למשבר חמור. קי הוציא מפלגה 
זו אל מחוץ לחוק ( 1969 ) ובבחירות שנערכו מיד אח״כ השתתפה 
רק מפלגתו. ק׳ אמנם הצליח ללכד סביבו את אזרחי ארצו, אך 
לאחר 1970 החלה מושמעת נגדו ביקורת, שעם הזדקנותו התרופף 
שלטונו ושהחל להסתגר בין בני שנסו ולסייע להתעשרות 
מקורביו. 

יחסו של ק׳ לישראל היה ונשאר ידידותי והוא פעל למענה 
בוועידות אפריקניות. לאחר שרוב ארצות אפריקה ניתקו את 
יחסיהן עם ישראל ב 1973 , ניתקה גם קניה את היחסים, בלית 
ברירה, 

, 101 סחת\/ : 1972 ,ח׳ 1 \״ 111 'ץ 1 ,זז 111 \ ,] ; 71 ) 19 ./ .{) 

. 1974 01 ^■) 01111 ^ 1 11€ ו /> 11 ) 
וסימן מסחדי. יש בין הק" הרוחניים שהמונופולין המוענק בגינם 
מוגבל בזמן; כאלה הם זכות היוצרים, הפטנט והסדנם (בהבדל מן 
הבעלות בק• מוחשי. שאינה מוגבלת בזמן). לעומת זאת, יש ק" 
רוחניים שמשך הקיום שלהם יכול להיות בלתי מוגבל, כגון סימן 
מסחרי. 

את הק׳ הרוחני יש להבחין מן הביטוי המוחשי שלו. בעלי 
תמונה מהבחינה המוחשית (בד, צבע. מסגרת) אינו בהכרח בעלי 
הק׳ הרוחני שבתמונה, בעל זכות היוצרים. בעלי התמונה כנכס 
מוחשי יוכל לתבוע כל אדם שיפגע בצד המוחשי שבתמונה ע״י 
גניבה, השחתה וכר. לעומת זאת, בעל זכות היוצרים יוכל לתבוע 
מי שיפגע בהבט האידאי שבתמונה ע״י שכפולה, העתקתה וכר. 
השמדתה הפיסית של התמונה לא תשים בהכרה קץ לק׳ הרוחני 
שבתמונה (שיהא ניתן לניצול אם נשאר העתק מן התמונה, למשל, 
ע״י הכנת העתקים נוספים ומכירתם, וע״ע קנין תעשיתי ורוחני 1 
זכות יוצרים. 

ג. זכויות הק■. זכויות הק׳ העיקריות. המשותפות למרבית 
שיטות המשפט, הן: 

( 1 ) בעלות: לסונה "בעלות" משמעות כפולה. המשמעות 
האחת מציינת את היחס שבין אדם ובין זכות מסוג 
כלשהו. שהיא שלו. כך, למשל, מדברים על "בעלי משכנתא", או 
על ■בעלי זכות בחירה". במשמעותו השניה מציין הסונה "בעלות" 
סוג מסוים של זכות הקיימת ביחס לנכס והנבדלת מזכויות 
אחרות. במשמעות זו, "נעל" נכס הוא מי שזכאי לסך הכולל והבלתי 
מוגדר של השימושים האפשריים בנכס, ככפוף להגבלות שהוטלו 
עיי הדין, ולזכויות מוגדרות שנלקחו סן הבעלות וד,ועברו לאחר. 
כל זבות הפחותה מן הבעלות מוגדרת מבחינת תכנה. כך, למשל. 
מעניקה השכירות לשוכר החזקה ושימוש; זיקת ההנאה מעניקה 
הנאה מנכס בלא ההחזקה. בהבדל מכד מצטיינת הבעלות בהעדר 
הגדרה ופירוס של הדברים שהבעלים זכאים להם. בתכונה של העדר 
הגדרה מקופל גם יסוד הצמיתות; הבעלות אינה מוגבלת בזמן. 

על אף העדר ההגדרה ניסו למנות בבעלות את היסודות המובה¬ 
קים המרכיבים אותה, כך. למשל, במשפט הרומי מנו בבעלות את 
הזכות להשתמש בנכס (!!;טטוט !ט;), את הזכות לפירות שיניב 
הנכס (!(!טטט&לט!), את הזכות לבצע בו עסקאות (;()מטטסקל;() לטנ) 
ואת הזכות לכלותו או להשמידו ( 41 ט£]טנ 1 ב לט 1 ). 




925 


ק; ין ודיני קניו 


926 


בבעלות המלאה אכן נוכל לגלות יסודות אלה, ואולם, גם מי 
שהחדוקן ממירב היסודות האלה, כגון מי שהחכיר נכס שבבעלותו 
לתקופה של 999 שנה, ממשיד להיות בעל הנכס, וזאת בשל התכונה 
הספוגית שבבעלות, בדומה לספוג, אפשד לבעלות שתתכווץ ותאבד 
מהקפד, המלא, אך כספוג היא ניחנה בדחף לשוב ולחזור לממדיה 
המקוריים עם פקיעת הזכדרת שנגרעו ממנה. 

תכנה המלא של הבעלות עשרי שיצטמצם לא רק בעקבות הפרשה 
מרצון של נתחים מן הבעלות והעברתם לידי אחרים; הגבלות רבות 
מוטלות על הבעלות מכוח הדין. תקופתנו מצטיינת בפלישת המשפט 
הציבורי לתחומי המשפט הפרטי, ובהצרת זכות הק׳ הפדטית למען 
האינטרסים של הכלל (קיצונית בנטיה זו שיטח המשפט הסובייטית). 
תחומי ההתערבות מגוונים מאד, והבולטים שבהם: הגבלה על ניצול 
מקרקעין למטרות בניה וחקלאות מכות חוקי תכנון ובניה! הגבלה 
או שלילה מלאה של זכויות בעלי מקרקעין על אוצרות הטבע 
שבמקרקעיהם, כגון, מחצבים, נפט, מקודות מים וכד׳, לטובת 
הציבור: בתחום השכירות — הגבלות על חופש ההחקשדוח החוזית 
למען הגנת הדייר (ר' להלן), ובמקרים קיצוניים יותר הגבלת 
ץלחו של אדם להיות בעל מקרקעין, כשהמדינה מדכזת בידה אח 
הבעלות על הקרקע, אם ע״י הלאמה (למשל,בברית־המועצות) ואם 
ע״י חהליו ממושך של רכישה (למשל, בישראל). 

על ההגבלות מכוח המשפט הציבורי, כמתואד לעיל, מתווספות 
ההגבלות המוטלות מכוח הדין על שימוש בוכוש שיש בו כוי לגרום 
נזק לזולת. עניין זה נדון בדיני הענשין (ע״ע משפט פלילי ל עבדה ל 
ענש) ובדיני הנזיקין (ע״ע). 

( 1 !) בעלות משותפת; כשנכם נתון בבעלות של יותר 
מאדם אחד. לפנינו "בעלות משותפת". הבעלות המשותפת מאופיינת 
בכך שאין לשותף בעלות על נתח מסוים מתוך הנכם המשותף, 
המוגרר באופן פיסי, אלא זכותו, החלקית. מתפשטת בכל אתר 
ואחר שבנכס המשותף. 

מירח הזיקה שבין השותפים שונה בשיטות המשפט השונות, 
בהתאם לרפוסי השיתוף שנקבעו בריז■ יש שהזיקה הרוקה ביותר, 
והיא מותירה לשותף הבווד עצמאות מועטה בלבול הוא אמור 
לפעול בצוותא יחר עם יתר השותפים (כפי שהרבר ב 1 ) 1 ; 8011 ס £1 ומ 05 
המומנג;)* זט 2 שבמשפט הגרמני). יש אף שכופרים בכך 
שלשותף הבורר מנה אריתמטית נפררת בנכם וכגון, שליש או רבע 
מתוך הנכס בולו, אף שהמנה אינה מוגדרת בחלק פיסי מסוים מן 
הנכם) אלא רואים כל שותף כבעל הנכם כולו, כשלשותפים האחרים 
זכות מקבילה בנכס (כפי שהדבר ב נ 11 י 1-51 ־ם׳\\ 0 ] 0111 ( שבמשפט 
האנגלי). 

הביטוי המעשי החשוב ביותר של צורת שותפות זאת שבמשפט 
האנגלי היא בעקרון ההתרבות (נ 11 נן 8 ז 0 ״ 1 \זט 5 ל 1 (> 1 ^^^ 5 ^ז^^ב !ט 1 ). 
ע״פ עקרון זה, עם פטירתו של אחד השותפים מתרבה "חלקם" 
של השותפים ששרדו, ואין "חלקו" של הנפטר עובר ליורשיו. 
לעומת אלה יש דפוסי שיתוף שבהם הזיקה שבין השותפים רופפת; 
אזי לכל אחד מהשותפים מנה אריתמטית נפרדת בנכם, ולשותף 
הבודד עצמאות רבה ביחס למנה שלו — הוא רשאי להעבירה 
(יש שיטות משפט המעניקות זכות קדימה לשותפים האחרים ברכישת 
חלקו של השותף היוצא). לשעבדה וכד׳. שיטה זו הרווחת יותר, 
והיא מקובלת במשפט הקונטיננטלי (במשפט הגרמני — 
טלטז, ובצרפחי ;;;של־לקסזלוסט), הסובייטי, האנגלי (,לזל-נחלןללזטס׳טס 
הסוהגססנ) ואף במשפט הישראלי. 

בעלות משותפת עשויה להיווצר באותם דרכים שבאמצעותם 
נרכשת בעלות ייחודית, כגון, ע״י מכר. מחנה, ירושה; מבין דרכים 
אלה הירושה היא המקור העיקרי להיווצרות בעלות משותפת. 
בנוסף על דרכי הרכישה הרגילות יש דרכי רכישה שהן טיפוסיות 
להיווצרות בעלות משותפת. כאלה הם החיבור והערבוב (, 0 נ 5 !££:)ג 


10 !ט 0011£ ,סתצומנמנסס) המביאים לד,יווצרות בעלות משותפת כש־ 
נתחברו או נתערבבו נכסים של בעלים שונים עד בי אי־אפשר 
להפרידם. בשיטות משפט רבות פועלים גם חיי הנישואין, אם 
נתמלאו בהם תנאים מסוימים. כמקור להיווצרות בעלות משותפת 
של בני דוזוג (ץ 011 ק 10 ק ץ 1 וחט 1 מ 1 וו 00 ). 

הדרך להפקת הנאה מנכס משותף מוכרעת, פ״פ הגישה הרווחת 
בקרב שיטות המשפט, בהתאם להחלטת בעלי חרוב ברכוש המשותף. 
עם זאת, מקובלת ההשקפה שעקרון הרוב אין בו כדי להבטיח 
הרמוניה בין שותפים שהיחסים ביניהם מעורערים. ועל כן נוקטות 
שיטות המשפט השונות אמצעים כדי להקל על הבאת היחס של 
בעלות משותפת לקצו. שני האמצעים העיקריים להשגת מטרה זו 
הם: (א) הענקת זכות לכל שותף לתבוע פירוק השיתוף; (ב) הגבלת 
תקפם של הסכמים שלא לתבוע אח פיחק השיתוף. פירוק השיתוף 
ייעשה ע״י חלוקת הנכס בעין, או ע״י מכירת הנכס וחלוקת תמורתו 
בין השותפים. במקרקעין יש שהחוק קובע כי, באין הסכמה בין 
השותפים כיצד לפרק את השיתוף, על הפירוק להיעשות ע״י חלוקה 
בעין דווקא, כל אימת שהיא מעשית. לכלל כי שיתוף עשוי לבוא 
לקצו ע'׳פ דרישת כל שותף חריג, כשהמדובר בנכסים שטיבם 
מחייב שיתוף נסשך, כגון, גדר משותפת המפרידה בין שתי חלקות 
אדמה סמוכות, חדר מדרגות משותף המוביל לשתי דירות. במקרים 
אלה מדברים על שיתוף כפוי (סססזס) טמזזקסזקסס). 

( 111 ) בתים משותפים (ע״ע רשום): המסגרת המשפטית 
של "בית משותף" (; 1€ בזט 120 י 01 ו 1 טזטחססזקסס ;וחט 1 חנ 10111 זו 01 ט 
1 גק ־מתקסזק) מאפשרת הסדר שעל־פיו יש לאנשים שונים 
זכויות ייחודיות בחלקים מסוימים של בית (בדירות). ואילו בחלקים 
אתרים (בקרקע, בחדרי המדרגות, במעלית, במתקני ההסקה וכד׳), 
זכויותיהם של אותם אנשים משותפות. 

חקיקה להסדרת נושא הבתים המשותפים היא תופעה של העת 
החדשה, והיא נתפשטה בתוך פרק זמן קצר יחסית באדצות דבות. 
החקיקה הופיעה בעיקרה בשני גלים: הגל האחד לאחד מלה״ע 1 , 
וחשני לאחר מלה״ע 11 . כך, למשל. נחקק בגל הראשון חוק בתים 
משותפים בבלגיה ( 1924 ), באיטליה ( 1934 ), בפולניה ( 1934 ), 
בצרפת ( 1938 ) ובספרד ( 1939 ). בין המדינות שחוקקו חוק בתים 
משותפים לאחר פלד,״ע 11 ; ארגנטינה ( 1948 ), אוסטרליה ( 1948 ), 
גרמניה המערבית ( 1951 ), ישראל ( 1952 ), יוגוסלוויד, ( 1959 ), 
מדינות רבות באה״ב (החל ב 1961 ) ושוויץ ( 1963 ). 

בעלות נפרדת על חלקים שונים של בית היתה מוכרת במדינות 
לא מעטות זמן רב לפני חקיקת החוקים המיוחדים בנושא הבתים 
המשותפים. כד מוצאים אנו תופעה זו בבבל, במאה ה 2 לפטה״נ, 
והיא היתה מקובלת בעת העתיקה גם בקרב היוונים, היהודים. 
הפניקים והמצרים. שנויה במחלוקת השאלה אם פיצול הבעלות על 
הבית היה אפשרי גם ע״פ המשפט הרומי, שקבע כי בעלי קרקע הם 
גם הבעלים של כל הבנוי עליה ( 11£ > 00 5010 5 ^ 1 ^ £1 ז■אזט 5 ). ביה״ב 
היתה בעלות נפרדת על חלקי בית שונים תופעה מוכרת בחלקים 
שונים של אירופה (בין השאר, בערים גרמניות אחדות במאה ה 12 , 
ובשלהי יה״ב באזורים אחדים בצרפת). קוד נפוליון (ע״ע נפוליון) 
כולל אף הוא סעיף מיוחד לעניין זה. המשפט המקבל (ע״ע) האנגלי 
הכיר תמיד באפשרות זו של פיצול הבעלות על חלקי בית. ואולם, אף 
שהעקרון של בעלות נפרדת על דירות שבבית היה ידוע בקרב שיטות 
המשפט מאז ומקדם, רק לאחר החקיקה המיוחדת בנושא הבתים 
המשותפים בעת החדשה הוכנסו סדר ושיטה לתופעד, זו. החקיקה 
המודרנית הבהירה סוגיות שבעבר היו מקור לאי־ודאות ולקשיים, 
כגון, הקף זכויותיהם וחובותיהם של בעלי הדירות בחלקים המשו¬ 
תפים שבבית; יכלתם של דיירים לקבוע תקנונים התקפים גם כלפי 
חליפיהם; היכולת של רוב מבין הדיירים לקבל החלטות המחייבות 
את המיעוט; סמכות הנציגות לפעול כשלוח כלל הדיירים. 



927 


קני,׳ וריני קנין 


928 


ההתפשטות המהירה של החקיקה בנושא הבתים המשותפים — 
תופעה שיש הרואים אותה כהתפתחות החשובה ביותר שאירעה 
בתחום ריני הק׳ בעשרות השנים האחרונות — קשורה בהתפשטות 
הרבה של בתי-דירות גרולים במקום הבתים החר־משפחתיים שהיו 
רווחים בעבר. המביאות הזאת חייבה חיפוש אחר הגדרה משפטית 
שתהלום אותה, וההגדרה המשפטית שהובעה— ״הבית המשותף״ — 
בהיותה מתאימה לברכים, עודדה מבדה היזקקות לבורת המגורים 
הזאת. 

ההתפשטות הרבה של בתי-הרירות בזמננו נבעה, בין השאר, 
מהביקוש הגובר למקומות מגורים בערים עקב הנהירה הרבה 
אליהן, ועקב ההרס הרב של מקומות מגורים בשתי מלה״ע. בתי־ 
המגורים רבי־ד.קומות עשויים היו להקטין את ההובאות הכרוכות 
בסיפוק הביקוש הוה, בהשוואה למחירי הבתים החר־משפחתיים 
ובהתחשב בהאמרת מחירי הקרקעות, החמרים והעבודה. המשיכה 
של מגורים בבתי־רירות נבעה גם מכך שלדייר בבית רב־קומות 
מוענקת תחושר. רבה יותר של בטחון ופוחתת מועקת הבדידות, 
בהשוואה למגורים בבית חר־משפחתי. לעתים גם קל יותר מצבו 
של בעל רירה בבית רב־קומות מאשר בבית חר־משפחח' כשמתעו־ 
ררות בעיות של אחזקה ותיקונים, 

הנטיה לרכישת הדירות בבתי המגורים, במקום שכירתן, הלכה 
וגברה אף היא בשל טעמים שונים, כגון: (א) מיעוט ההצע של 
דירות להשכרה עקב רתיעתם של משקיעים מלהשקיע בבניה לצרכי 
השברה (רתיעה המוסברת בכך שזכורה עדיין למשקיעים פגיעתם 
הקשה של חוקי הגנת הדייר ובקיומם של נושאי השקעה רווחיים 
יותר)! (ב) העירוד שניתן לכך מטעם רשויות המרינה, שראו 
ברבישה הסכת שהשפעתו רצויה בתקופות של אינפלציה, וכשדמי 
הרכישה מפייעים להן במימון פעולות הבניה; (ג) השינוי בעמדה 
שרווחה בעבר, לפיה ניחן למשפחות נצרכות סיוע למטרות מגורים 
מטעם המדינה רק בדירות שכורות! (ד) אימוץ ההנחה שרוכש 
רירה ייטיב לשמור עליה משוכר גרידא! (ה) ההתייחסות בארצות 
סוציאליססיות אל רכישת דירה ע"׳ העובד באל דפוקרטיזציה של 
הבעלות על מקום המגורים, וראיית הדבר כאיראל שמן הראוי 
לקדמו. 

תכונותיו המשפטיות העיקריות של הבית המשותף הן: הבית 
מחולק ליחידות כשכל יחידה מורכבת משני יסודות! היסוד האחד- 
הדירה — כפוף לזכות ייחודית (הדירה אינה חייבת לשמש למגורים! 
היא עשויה לשמש לכל מטרה שהיא), ואילו היסוד השני הוא חלק 
יחסי בשיתוף של כלל הריירים באותם חלקים מן הבית שאינם 
"דירות", כגון, בקרקע ובחדר המדרגות. הצירוף של החלק הייחודי 
והחלק המשותף מהווה את היהירה, והוא אינו ביתן להפרדה. בעל 
היחידה אינו יכול לבצע עסקה בדירתו בלבד או רק במנה הארית¬ 
מטית שלו שברבוש המשותף. גם לא ניתן לתבוע פירוק השיתוף 
ברכוש המשותף. ואולם, במדנות אהדות אפשרית הוצאת נתח 
מהרכוש המשותף, כגון, חלק מן הגינה, והצמדתו לאחת הדירות 
אשר בבית — אם הדבר נעשה בהסכמת כל בעלי הדירות. 

מבחינה עיונית יש הרואים בזבותו של אדם בבית משותף צירוף 
של "בעלות" ו״בעלות משותפת", ואילו אחרים גורסים בי יש 
לראות בצירוף הזה זכות מיוחדת (! 1 ־ 1 פ 8£11 ; 511 ). מכיוון שהדינים 
החלים על הצירוף הזה שונים בתכונות חשובות הן מריני הבעלות 
והן מריני הבעלות המשותפת. 

היחידה בבית המשותף היא נישא נפרד לזכויות ולעסקאות. 
רשאי בעל יחידה להעבירה, להשבירד, או לשעבדה במשכנתא. 
אי־התלות של בעל יחירה ביהירות האחרות שבבית לעניין ביצוע 
עסקאות ביחידתו, המתבטאת במיוחד ביבלתו העצמאית להשיג 
אשראי במשכנתא, היא בין היתרונות החשובים שיש בידי הבית 
המשותף להציע, לעומת צורת המגורים הרוסה, במסגרת של אגודה 


שיתופית, שבה מסובכת יותר התלות הד.דדית שבין דיירי הבית. 

בבית המשותף מנסה החוק להשיג איזון בין כיבור זכותו 
הייחורית של בעל היחירה ובין הצורך לכוף עליו את רצון הרוב 
בכל הנוגע לגקודות המגע המשותפות שבין כל בעלי היחידות 
בבית. להשגת איזון זה משמשים; (א) תקנון הבית, שנקבע בחוק. 
המציע הסדר לנושאים המשותפים של הבית. מתקנון זה רשאים 
הדיירים לסטות רק בהסכמה כללית, אם הדבר נוגע לאינסרסים 
חיוניים של בעלי היחידות. כשהסטיה מן התקנון אינה פוגעת 
באינטרס חיוני של בעל רירה, ניתן לשנותו גם ברוב דעווב 
(ב) אסיפה כללית של הריירים, הרנה בשאלות המתעוררות בקשר 
לבית והמחליטר, בהן ע״פ הסמכויות המוענקות לה בתקנון. (נ) 
נציגות הבית, המבצעת את החלטות האסיפה ופועלת כמורשה של 
הריירים. 

שינויים בתקנון והחלטות האסיפה הכללית מחייבים גם את 
חליפי הדיירים אם נרשמו בפנקסים המיוערים לכך, הפתוחים 
לעיון הציבור. 

על בעלי היחידות להשתתף בהוצאות האחזקה של הבית, כש¬ 
המורה המקובל לקביעת שיעור ההשתתפות הוא השווי היחסי של 
הדירות. יש שהמורד לחלוקת ההוצאות נקבע ע״פ השטח היחסי 
של הדירות (כפי שהדבר בישראל). מודד מורכב יותר הוא זה 
המבחין בין שירותים שההוצאות עבורם מחולקות ע״ס מידת 
השימוש בהם (כגון, הוצאות המעלית, כשדייר קומת הקרקע פטור 
מהם כליל) ובין ההוצאות האחרות המחולקות ע״פ השווי היחסי 
של היתירות (גישה זו מקובלת, בין השאר, בצרפת. באיטליה. 
בשוויץ וביוון). 

(ז\־ 1 ) שכירות: בשכירות נוצרת הפררה בין הבעלות על 
הנכס ובין הזכות המוענקת לשוכר להחזיק ולהשתמש בו(ע״ע חזקה). 
באשר ניתנת תמורה ע״י מקבל הזכות, לפנינו "שכירות", ואילו 
כשהעסקה נעשית בלא תמורה, לפנינו ,שאילה". שכירות תיתכן 
במקרקעין, במיטלטלין ואף בזכויות (כגון, שכירות פטנט או זכות 
יוצרים), ובלבד שהנכם ניתן ע״פ טיבו להחזקה ולשימוש מתמשכים. 
לפיכך, אין עסקת השכירות אפשרית בנכסים כלים. ההבטים הקניי- 
ניים שבשכירות זבו לתשומת לב מיוחדת דווקא לגבי מקרקעין, 
שטיבם מאפשר הפרדה ממושכת בין הבעלות ובין הזכות להחזקה 
ולשימוש. 

מקומה של חשכירות בין זכויות הק׳ שנוי במחלוקת בקרב 
שיטות המשפט השונות. הגישה במשפט הרומי, ובשיטות הסשפט 
שנהו אחריו, היתה לראות בשכירות התקשרות חוזית הפועלת 
בפישור האישי בלבר, בין המשכיר לשוכר. ע״פ גישה זו לא עמדד, 
לשוכר זכותו כלפי ארם שלישי, כגון, כלפי מי שקנה את הנכם 
מאת המשכיר. עמדר. הפוכה ננקטה, למשל, ע״י המשפט האנגלי, 
וע״י שיטות המשפט שהושפעו על־ירו. ע״פ עמרה זו נחשב השוכר 
כסי שיש לו זכות ק׳ בנכם. ובתור שכזה אין זכותו נפגעת עקב 
עסקאות של המשכיר. כן הוכרה זכותו העצמאית של השוכר לתבוע 
כל מי שהפריע לו ליהנות מן הנכם, והוא לא היה מוגבל לתביעד. 
אישית כלפי המשכיר בדי שהלר, יבטיח את זכותו. 

בעמרוח קטביות אלה חל שינוי עם הזמן. והן הלכו וקרבו זר 
לזו. בך, למשל, אף כי נוטים עדיין במשפט הצרפתי והגרמני למיין 
את השכירות בזכות אישית, נתקבלה העמדה כי "מכר אינו דוחה 
שכירות", וכי הקונה את הנכם סאת המשכיר בא במקום המשכיר, 
הן לעניין הזכויות כלפי השוכר והן לעניין החובות כלפיו. יש 
הגורסים על כן כי המיון העיוני באותן שיטות משפט, הממשיד 
להתייחם לשכירות כאל זכות אישית, מפגר אחר השינויים שחלו 
ברין הפוזיטיווי, ואין הוא משקפם עור כהלכה. במקביל חלה תזחה 
גם בעמדת "המשפט המקובל" האנגלראמריקני, וגוברת הנבובות 
להחיל על יחסי השכירות עקרונות האפיינים ליחסים חוזיים־אישיים 



929 


קנץ ודיני קנין 


930 


(כגון: עקרון הסיכול. היכולת לתבוע בגין הפרה צפויה, חובת 
הנפגע להקסין את הנזק). דומה כי ניחן לתאר את השכירות כיצור 
כלאים. שיסודות קנייניים ואישיים משמשי□ בו יחדיו, וכי תיאור 
זה יהא הולם את גישת מרבית שיטות המשפם. 

שניות זאת שבשכירות באה לידי ביטוי בולט בהלכה המקובלת 
במספר שיטות משפט (כגון האנגלית). לפיה שוכר המעביר את 
השכירות אינו משתחרר עי״כ מחיוביו החוזיים שע״ס חוזה השכירות. 
הזיקה החוזית שבין השוכר המקורי ובין המשכיר ()ס ץזויוזזק■■ 
"זססזזוזסס) נשארת בעינה על אף העברת השכירות. ואילו בין 
המשכיר ובין הנעבר של השוכר המקורי נוצרת זיקה קניינית בלבד 
("־)ט 8 ;> 0£ עא״זק'■), המיוסדת על היחס הקנייני של משכיר -שוכר. 

בשיטות המשפט הדבקות במיון השכירות כזכות אישית מכירים 
על־כל־פנים באפשרות להעניק זכות — בעלת אופי קנייני — 
להחזקה ולשימוש במקרקעי הזולת. כך, למשל, מכירים המשפט 
הצרפתי והגרמני ב . 8 ,:ז 101 )זזקע 8 , ו 18 !י.ג 1 ;) 1 ץ 1 )(זת 1 ש, שהן 

צורות שונות של זכויות קי להחזקה ולשימוש, להן אפיינית התבונה 
שהן מוענקות לתקופה ממושכת. המשפט האנגלי אף מרחיק לכת 
בתורת ה!->זס! 0 שפותחה על-ידו. שעל־פיה מתייחסים. בנסיבות 
מסוימות. אל פרקי זמן שבהם מקבל אדם זכות להשתמש במקרקעין 
כאל חלק מזכות הבעלות ולא כאל זכות הרובצת כשעבוד על 
בעלות של הזולת. אין מדברים במשפט האנגלי על "בעל מקרקעין". 
אלא על בעל :!זגזמ מסוג פלוני באותם מקרקעין, כאשר המטצי 
מגדיר את פרק הזמן שבמסגרתו ניתן ליהנות מן המקרקעין, כך. 
למשל, מתייחס המשפט האנגלי לבעל " 0 ) 11 ■!ס) טטגס" לא כאל 
מי שבידו זכות בנכס של אחר, אלא כמי שבידו בעלות לפרק זמן 
(לימי חייו) במקרקעין, ובגבולות המט*! שלו יכול הוא לבצע 
במקרקעין כל אותן עסקאות ש״בעל מקרקעין" יכול לבצען. 

גם בישראל יש מעמד משפטי מיוחד לשכירות מקרקעין לתקופה 
ארוכה (הידועה בשם .,חכירה לדורות", כשהיא לתקופה העולה 
על 25 שנה). נוסף על דיני השכירות הרגילים החילו על החכירה 
לדורות גם אחדים מדיני הבעלות. 

בצד דיני השכירות הכלליים נתפתחה במדינות רבות חקיקה 
מיוחדת להגנת הדייר, לגבי בתי מגורים ובתי־עסק. הפער הגדול 
שבין הביקוש ובין ההצע בשכירות של דירות למגורים ובתי־עסק, 
שהחריף עקב שתי מלה״ע, הניע מחוקקים רבים להתערב להגנת 
הדיירים, התערבות זו באה לידי ביטוי בעיקר בשלילת יכלתו של 
בעל נכס לפנות את דיירו עם תום תקופת השכירות המוסכמת, 
ובהטלת הגבלה על גובה דמי השכירות שניתן לגבותם. הדיירים 
שעליהם נפרשה ההגנה הזאת ידועים בשמות שונים: "דיירים 
מוגנים", "דיירים לפי החוק" או -דיירים סטטוטוריים". הנוהג של 
"דמי מפתח" בא לעקוף אח הגנת החוק על הדייר, "דמי המפתח" 
הם חשלום חד־פעמי שהמשכיר דורש מאת השוכר כתנאי להענקת 
השכירות (בנוסף על דפי השכירות השנתיים). בעזרת ..דמי המפתח" 
פנסה המשכיר לפצות את עצמו על ההפרש שבין דמי השכירות 
המכסימליים המותרים ע״פ החוק ובין דמי השכירות שהוא יכול 
היה לגבוחם אלמלא הגנת החוק על הדייר. בישראל קיבל נוד,ג זה 
גושפנקא של חוק לאחר שניסו, ללא הצלחה, למנוע אח התפשטותו, 

(ז\) זיקות הנאה: זכות קניינית אהרח, שתכנה הנאה 
ממקרקעין שבבעלות הזולת. היא "זיקת הנאה" ('.> 0 ג 1 ז 1 '\ז 8£ ), כגון; 
(א) זכות מעבר עפ״נ חלקתו של שכן! (ב) זכות למנוע שכן מלבנות 
מעל לגובה מסוים! (ג) זכות לחטיבת עצים ולנפילתם; (ד) חיובו 
של בעל מקרקעין לשמור על מצב תקין של תעלת השקאה העוברת 
דרך המקרקעין שלו אל מקרקעין סמוכים; (ה) זכות לבעל מפעל 
לנהל את מפעלו על אף המטרד הנגרם ברך לשכן. בכל הדוגמות 
האלה מפיק אדם תועלת ממקרקעין של הזולת ("םקרקעין כפופים"). 
כשתוכן ההנאה הוא מסוגים שונים. אפשר שתכנה של זיקת הנאה 


יהא רכישת זכות לעשות פעולות מסוימות במקרקעין הכפופים 
("זיקת הנאה חיובית". כבדוגמות (א), (ג))! אפשר שהתוכן יהא 
הגבלת זכותו של בעל המקרקעין הכפופים לעשות פעולות מסוימות 
במקרקעין שלו (״זיקת הנאה שלילית״, כבדוגמה (ב)): תכנה של 
זיקת הנאה אפשר שיהא נטילת דברים מהמקרקעין הכפופים (דוגמה 
(ג), הידועה במשפט האנגלי בשם ן־ 1 נ>״=־ 1 ק-נ-ז 0£1 זק); זיקת הנאה 
אפשר שתחייב את בעל המקרקעין לבצע פעולה מסוימת במקרקעין 
לטובת שכנו (דונמה (ד))! ולבסוף, זיקת הנאה אפשר שתגביל את 
יכלתו של בעל מקרקעין כפופים להתנגד למעשים מסוימים של 
שכנו, שהוא יכול היה למנעם אלמלא זיקת ההנאה שלטובת 
השכן. 

לא תמיד קל להבחין נין זיקת הנאה לשכירות, שאף היא מעניקה 
לאדם זנות במקרקעין שבבעלות הזולת. ברוב המקרים נוכל להיעזר 
ביסוד ההחזקה כגירם המבחין בין שתי זכויות אלה. בעוד שהזנות 
להחזיק נדרשת בשכירות, בד״כ נפקד מקומה בזיקת הנאה (דוגמה 
לחריג: במשפט הגרמני, למשל, ממיינים את האוזופרוקט כזיקת 
הנאה, אף כי היא כוללת גם זכות להחזקה). דבר זה אפשר שיסביר 
מדוע פותחה זיקת ההנאה דווקא לגני מקרקעין. הפקת הנאה 
במיטלטל, בלא לקבל בו החזקה, אינה מצב שכיח. 

זיקת הנאה אפשר שתשרת את הצרכים של השכן, כבעל 
מקרקעין סמוכים (בהבדל מצרכיו האישיים, המנותקים מעובדת 
היותו בעל מקרקעין), ואז מדברים על "זיקת הנאה לטובח מקר־ 
קעיך (זח- 1 ת; 150 צ> במשפט האנגלי, או זיקת הנאה חפצית — 
זו 110 ־ 1 גנ 1 ז 5 ח- 1111111 ו 1 ר 01 במשפט הגרמני). בשיטות משפט אחרות יש 
המכירים באפשרות שזיקת הנאה תהיה לטובת אדם (או סוג בני 
אדם, או הציבור), בהתעלם מהשאלה אם יש לו מקרקעין כלשהם 
(דוגמה(ג) לעיל). הד הדבר, למשל, במשפט האנגלי(ומדברים אז על 
'' 15 { 0 זז< ח! ;׳סווחי/^גי■), במשפט הגרמני (המכנה זאת 0 ו(: 1111 ו 50 ־! 0 רן'' 
■■ 11£11 זמ 1 ז 5 ח; 11 מ) ובישראל. לעומת זאת. שולל המשפט הצרפתי את 
האפשרות ליצור זיקת הנאה לטובת אדם ומוכרת רק זיקת הנאה 
לטובת מקרקעין. 

בשיטות משפט שונות קיימת נסיה להטיל הגבלות על זיקת הנאה 
שהיא לטובת אדם. לעומת זיקת הנאה שלטובת מקרקעין. כך, למשל, 
במשפט הגרמני והישראלי מוגבלת י;לתו של בעל זיקה שכזאת 
להעביר את זכותו. יש שתוכן הזיקה הזאת כפוף להגבלות שאינן 
הלות על זיקה שהיא לטובת מקרקעין (כך ׳,־,דבר במשפט האנגלי 
ובישראל). 

נדי שזיקת הנאה תיחשב כזיקח הנאה לטובת מקרקעין חייבת 
היא לשרת, כביכול, את צרכי "המקרקעין הזכאים" ולא אח צרכיו 
האישיים של בעליהם. כד, למשל, זכות לדיג או לציד במקרקעין 
כפופים, שרדענקה לשכן, לא תיחשב בזיקת הנאה לטובת מקרקעין. 
לעומת זאת, זכות מעבר שהוענקה לשנן עפ״נ המקרקעין הכפופים 
עשדה להיחשב כזיקת הנאה לטובת "המקרקעין הזכאים" שבבעלות 
השכן. במקרה הראשון משרתת זיקת ההנאה צרכים אישיים, ואילו 
במקרה השני משרתת הזיקה את צרכי הקרקע. בהתחשב במיקומה, 
יר,א אשר יהא נעליה. 

גם מבחינת הכפוף לזיקת ההנאה נדרש. שתובן הזיקה יהא 
שעבוד המקרקעין ולא הטלת חיוב אישי, שוזכנו מנותק מן הבעלות 
על המקרקעין הכפופים. יש המקפידים בעניין זה עד כדי שלילת 
האפשרות ליצור זיקת הנאה המחייבת את נעל המקרקעין הכפופים 
בעשיית מעשד, (כבדוגמה (ד) לעיל), או המתירים אפשרות זאת רק 
במקרים מצומצמים (כך הדבר במשפט הצרפתי, האנגלי ובמדינות 
אחדות שבאה״ב, אך לא בישראל). 

זיקת ההנאה היא זכות ק׳ במובן זה שאין היא פוקעת עם העברת 
הבעלות על המקרקעין הכפופים; הזכות רובצת על המקרקעין 
הכפופים עצמם, ואין היא תקפה רק כלפי מי שהעניק אותה. כשזיקת 


931 


קנין ודיני ?;יו 


932 


ההנאה היא לטובת מקרקעין הרי שהזכות טפלה למקרקעין אותם 
היא משרתת, והיא עוברת עם העברת המקרקעין הזכאים. בהיותה 
טפלה למקרקעין הזכאים. אין לעשות בה עסקאות, כגון מכר, או 
משכון, בנפרד סן המקרקעין הזכאים. 

בהבדל משיטות משפט אחדות הקובעות רשימה של סוגי זיקות 
ההנאה המוכרות על־ידן, יש שיטות משפט המניחות לצדדים חופש 
רהב בקביעת התוכן של זיקת ההנאה. ובלבר שמתקיימים כמה 
תנאי יסוד, כגון רישום הזיקה בפנקסי המקרקעין. המשפט האנגלי, 
למשל, נוהג ע״פ הגישה הראשוגה, ואילו המשפט הצרפתי, הגרמני 
והישראלי נוהגים ע״פ הגישה. השניה. כדי להתגבר על חוסר 
הגמישות שבגישה הראשונה פותחה במשפט האנגלי ע״י בתהמ״ש 
של הז< 11 ו 1 [>.? מערכת נוספת של מעין זיקות הנאה, שבעזרתה 
ניתן היה לנוון את רשימת זיקות ההנאה המסרתיות. מערכת זו 
ידועה בשם "הסכמים מגבילים" ( 115 ־ 1 ו. 00¥10 פייססמזגצוז). פיצול 
זה שבין ,זיקות הנאה" ובין "הסכמים מגבילים" הוא תולדה של 
התפתחות היסטורית המיוחדת למשפט האנגלי. והוא בלתי נחוץ 
במדינות כמו ישראל, שבהן דיני זיקות ההנאה מעניקים גמישות 
מספקת בכל הנוגע ליצירת זיקות ההנאה. 

זיקות הנאה עשויות להיווצר מכוח הסכם (במדינות שבהן 
עסקות מקרקעין טעונות רישום בלשכות לרישום מקרקעין יידרש 
הרישום של זיקת ההנאה כתנאי להיווצרה). כן עשויה זיקת הנאה 
להיווצר מכוח השימוש במקרקעין הכפופים במשד תקופה רצופה, 
שארכה קבוע בחוק (התקופה באנגליה, למשל, היא 20 שנה 
בצרפת ובישראל — 30 שנה). זהו ביטוי של האפשרות לרכוש 
זכויות מכוה ״התיישנות״, המכונה 1 ז 10 ^ק 1 ח^ 5 ^זק, כשתוצאתה רכישת 
זיקת הנאה (ע״ע התישנות). זיקת הנאה עשויה שתיווצר גם מכוח 
הדין, למשל, כשהוראח חוק מסמיכה רשות מרשויות המדינה לקבוע 
זכות מעבר לחלקת אדמה כדי לאפשר גישה אליה. יש הרואים גם 
במצב הפיסי של מקרקעין כשלעצמו מקור אפשרי להיווצרות זיקות 
הנאה, או זכויות שטיבן דומה לזיקת הנאה. כך, למשל, כאשר שתי 
חלקות אדמה סמוכות נמצאות במדרון, והחלקה הנמוכה יותר 
תומכת למעשה בפני הקרקע של החלקה הגבוהה יותר, יש לבעלי 
החלקה הגבוהה יותר "זיקת הנאה" טבעית בחלקה הנמוכה, לקבלת 
תמיכה מסנה, ובעל־החלקה הנסוכה לא יהא רשאי לבצע חפירות 
בחלקתו שיפגעו בתמיכה זו. דוגמה אפשרית אחרת ל״זיקת הנאה", 
שהמצב הטבעי של פני הקרקע יוצר אותה, היא זרימת מים באפיק 
היורד מחלקה אחת לחלקה סמוכה. החלקה הנמוכה חייבת לסבול 
את זרימת המים אליה. 

הדרכים לפקיעת זיקת הנאה הן הדרכים הרגילות המביאות 
לפקיעת זכויות ק׳. דרך נוספת העשויה להביא לפקיעת זיקת הנאה 
היא הימנעות משימוש בזיקת ההנאה תקופה ממושכת. יש הרואים 
באי־השימועז כשלעצמו עילה לפקיעת הזכות (כד בצרפת וישראל), 
ויש הרואים באי־השימוש עדות לוויתור על זיקת ההנאה, ובהסתמך 
על הוויתור מסיקים את פקיעת הזכות (בך באנגליה ואה״ב). 

( 1 ש) נאמנותו ע״ע נאמנות. 

בישראל היתה שנויה במחלוקת במשך תקופה ארוכה השאלה 
אם הנאמנות חדרה לתון שיטת המשפט שלה. שאלה זו עומדת 
להיפתר — בחיוב — בדרך של חקיקה, ע״פ "הצעת חוק הנאמנות, 
תשל״ה — 1974 ", שהונחה בפני הכנסת. הצעת חוק זו אמורה לקבל 
את מוסד הנאמנות ולהסדירו בהסרר מפורט. 

(!זש) בטוחות: בטוחה קניינית, כגון משכנתא, נועדה 
להבטיח קיום חיוב שנטל על עצמו חייב לטובת נושהו. על התביעה 
האישית שיש לנושה כנגד החייב מוסיפה הבטוחה שעבוד נכס, ממנו 
יכול הנושה להיפרע אם החייב אינו מקיים את חיובו. בהיות הבטוחה 
זכות קניינית, היא מאפשרת לנושה להיפרע מתוך הנכם ששועבד 
לו לפני כל נושה אחר של החייב. עדיפות זו עפ״נ הנושים האחרים 


של החייב באה לידי ביטד מובהק במקרים שהחייב פושט את הרגל 
(ע״ע פשיטת רגל), כשנכסיו אינם מספיקים לפרעון כל חובותיו. 
נקודת המוצא בפשיטת רגל היא שוויון הנושים, כשכל נושה נפרע 
יחסית לגובה חובו. הבטוחה מעניקה לנושה יתרה בכך שהיא 
מאפשרת לו לגבות את מלוא חובו מתוך הנכס ששועבד לו, בטרם 
יוכלו נושים אחרים של החייב להניח את ידם על נכס זה. 

קנייניות הבטוחה מביאה לכך, שהעברת הבעלות בנכס המשועבד 
או עסקאות אחרות שייעשו בנכם זה, לא יפגעו בתקפה של הבטוחה 
הרובצת, כביכול, על הנכס המשועבד, בהתעלם משינויים החלים 
בבעלי זכויות אחרות בנכס. 

כבטוחה יכול לשמש נכס מכל סוג שהוא. מכיוון ששעבוד נכס 
צופה את האפשרות של מכירת הנכם! במקרה של אי־קיום החיוב 
המובטח, צריך הנכס המשועבד להיות בר־מכירה. לבד משעבוד 
זכות הבעלות במקרקעין ובמיטלטלין ניתן לשעבד זכויות הפחותות 
מן הבעלות, כגון משכנתא על חכירה במקרקעין. כן ניתן לשעבד 
ק״ רוחניים, כגון זכויות יוצרים ופטנט, ואף זכויות אישיות, כגון; 
פניה, איגרת חוב, פוליסת ביטוח וחוזים רגילים (בתנאי שאפשרי 
מימושם ע״י מכירה). תכנו של החיוב שלהבטחתו יוצרים בטוחה 
הוא בד״כ חוב כספי, אך אין מניעה ליצירת בטוחה להבטחת חיובים 
שתכנם שונה. במקרים אלה תפקיד הבטוחה להבטיח את תשלום 
הפיצויים בגין אי־קיום החיוב. 

הבטוחה היא זכות נלודת! תפקידה לשרת את החיוב שלהבטחתו 
נוצרה, ובלא החיוב אין לה קיום. היא עוברת עם החיוב ואתו 
פוקעת (חריג לכך ה(> 1 ו 1 > 01 ! 1 )תטז 0 שבמשפט הגרמני, שיש לו 
קיום עצמאי, וניתן להעבירו בנפרד). 

דרכי היצירה של הבטוחות מגוונות, וניתן למיינן ע״פ מידת 
שכלולן כדלהלן: 

(א) יצירת בטוחה ע״י שימוש בכלים שלא נועדו מלכתחילה 

למטרה זו. כשמנסים להתאים אח הכלים לתכלית המבוקשת. דוגמות 
לכך הן ד,ע 01 טנ 1 נ) שבמשפט הרומי, "המכר־החוזר" שבמשפט 
המוסלמי, וה=! 1 ב 8 זח 0 מ 1 שבמשפט האנגלי. הבטוחה נוצרת ע״י 
הענקת בעלות (או זכות אחרת) לנושה בנכס כלשהו של החייב, 
בכפיפות לתנאי שהחייב יוכל לפדות את הזכות שהוענקה אם 
יקיים את החיוב שנטל על עצמו (זכותו של החייב לפדות את הנכס 
המשועבד ע״י קיום החיוב גם לאחר שחלף המועד לקיום החיוב, 
מכובה במשפט האנגלי 0£ ■<ז 1 טף 0 ''). עסקת המכר 

משמשת כאן שלא לתבליתה הטבעית אלא למטרת בטוחה. 

(ב) יצירת בטוחה ע״י העברת ההחזקה בנכס של החייב 
לידי הנושה או לידי אדם שלישי שהוסכם עליו. דוגמות לכך: 
ה$״ו 1 ; 11 ( 1 של המשפט הרומי, המשכון של המשפט המוסלמי (ע״ע 
משכון), ה ]!"!ת־י־ןזתגוז של המשפט הצרפתי וה £180 ז 1 ס של המשפט 
האנגלי. 

(ג) יצירת בטוחה ע״י השימוש באמצעי שהוכשר במיוחד 
למטרה זו. ע״פ שיטה זו מועידים נכס לשמש כבטוחה, בלא שמעבי¬ 
רים אל הנושה זכויות כלשהן בנכס, ואף בלא שמעבירים לידו 
את ההחזקה בנכס. הנכס נעשה כפוף לשעבוד כתוצאה מעצם עסקת 
השעבוד, ובלא צורך בשימוש באביזרים הזרים לעסקה זו. דוגמה 
לכך היא ה £€3 * 0 < 1 ןי 1 שבמשפט הרומי, או אחת מהצורות המודר¬ 
ניות של ה 0 ן!^ 1 ז״ 1 זז במקרקעין ע״פ המשפט האנגלי, או "המש¬ 
כנתא" במקרקעין ע״פ המשפט הישראלי. 

בעבר הופעלה השיטה המשוכללת מבין השלוש, שיטת ההיפו- 
תיקה, בעיקר לגבי מקרקעין. ההסבר לכך שניתן היה להיעזר במרשם 
הזכויות של מקרקעין כדי לעשות פומבי לעובדה שמקרקעין כלשהם 
נעשו כפופים לשעבוד. בנכסים שאין להם מערכת של רישום 
זכדות, טמונה בשיטת ההיפותיקה סכנה של הטעיית הציבור. אדם 
שלישי עשוי שלא לדעת על כך שנכס כלשהי מנבסי החייב. הנמצא 




933 


קני ■ ודיני קנין 


934 


תחת ידי החייב, נעשה כפוף לשעבוד, ואי־ידיעה זו עלולה לגרום 
לכך שהוא ישנה את מצבו לרעה (ע״ע רשום). 

עם הזמן הלכה שיטת ההיפותיקה ונתפשטה על נכסים נוספים, 
שניתן היה להבטיח את ידיעת הציבור על דבר היותם משועבדים. 
כך, לפשל, ניתן ע״פ הדין הסובייטי והצרפתי לשעבד בהיפותיקה 
ספינות ואווירונים, שאף ביחס אליהם קיים מרשם. פיתוחה המלא 
של שיטת ההיפותיקד, הביא לכך שניתן לשעבד את כל סוגי הנכסים 
בדרך זו, לאחר שנקבעו סדרי רישום פ־וחדים לשעבודים. כזהו 
המצב. למשל, באה״ב ע״פ ה 011£ :) |ב 1 ^■נ^מ^תז 0 ^ חזז&סע משנת 
1962 , ובישראל ע״פ חוק המשכון. תשכ״ז— 1967 . 

שעבוד משוכלל מסוג מיוחד הוא ״השעבוד הצף״ ( 00311015 
80 ־ 01131 ) שהמשפט האנגלי, ובעקבותיו גם הישראלי, מעמיד לרשות 
חייבים מיוחדים, כגון חברות (ע״ע חברה). שעבוד זה מהווה פיתוח 
נוסף של שיטת ההיפותיקה, וייחודו בכך שאין הוא רובץ על נכס 
מסוים אלא על מסגרת של נכסים, כשהתוכן הממלא את המסגרת 
משתנה. הדוגמה הטיפוסית לכך היא שעבוד מלאי בבית עסק, או 
שעבוד וזמרי גלם בביח״ר. מוצרים יוצאים מבית העסק או מביהח״ר 
כשהם ממורקים מן השעבוד, ואילו מלאי חדש שנכנס לבית העמק, 
או משלוח חדש של חמרי גלם המגיע לביד,ח״ר, נעשה כפוף לשעבוד 
הצף. מסגרת הנכסים היא אפוא מסגרת קולטת ופולטת. השעבוד 
חדל "לצוף" פעל למסגרת הנכסים, והוא "מתגבש", כאשר הנושה 
נוקם פעולות למימוש השעבוד. בשלב זה נתפשים ע״י השעבוד כל 
הנכסים המצויים אותה שעה בתוך מסגרת הנכסים ששועבדה, 
והחייב אינו יכול עוד להוציא נכסים אלה מרשותו כשהם ממורקים 
מן השעבוד. שעבוד הדומה למדי לשעבוד הצף האנגלי נוכל למצוא 
גם במשפט הסובייטי. 

בדפוסי השעבודים שתוארו עד כה ניתן להשתמש כשמבקשים 
ליצור בטוחה שבהסכם. לבד מהבטוחות ההסכמיות מכיר המשפט 
גם בבטוחות מכוח הדין, כגון, בטוחה הניצרת ע״י הוראת חוק, 
המטילה שעבוד על נכס של פלוני בגין המסים שפלוני חייב בקשר 
לאותו נכס. הבטוחות שמכוח הדין מגוונות בצורותיהן ובחכנן — 
הן עשויות לרבוץ על כלל נכסי החייב, או על נכסים מסוימים בלבד! 
יש שהשעבוד מוטל רק בגין החוב הקשור בנכס המשועבד, ויש 
שד,שעבוד מוטל גם להבטחת חוב שאין קשר ענייני בינו ובין הנכס 
המשועבד, יש שהשעבוד נוצר רק לאחר רישומו בפנקסים הפתוחים 
לעיון הציבור, ויש שתקפו ועדיפוחו עפ״נ נושים אחרים אינם 
מותנים ברישום. לציון מיוחד מבין השעבודים שמכוח הדין ראויה 
״זכות העיכוב*. או -העיכבון" (במשפט האנגלי 1100 , במשפט 
הצרפתי תסוזמסזסז 10 ! 011 ־ 111 , ובמשפט הגרמני - 85 חט] 1 ב 011 ו 110111 זט 7 
00111 ־!). בנסיבות מסוימות מעניק הדין לנושה זכות לעכב תחת ידו 
נכס מנכסי החייב, הנמצא בהחזקתו, עד לפרעון חובו. העיכבון 
מופעל לגבי נכס של החייב שהנושה קיבל בו את ההחזקה כדין, 
ושאלמלא זבות העיכבון היה על הנושה למסרו לחייב. דוגמות 
לזכויות עיכבון: זכותו של מכונאי לעכב מכונית שנמסרה לו 
לתיקון (להבטחת תשלום שכרו)! זכותו של מוביל לעכב משלוח 
םחורות שהובל על יח! זכותו של בעל בית־מלון לעכב את חפצי 
האורח; זכותו של חקלאי לעכב עדר שעלה על שדותיו והשחית את 

יצילו ( 033301 ) 11301380 ! 051 ז 1 !! 011 ). 

רחבה ביותר היא זבות העיכבון המוענקת מכוח הדין בכל מקרה 
של הפרת חוזה להבטחת התשלום המגיע לנפגע כתוצאה סן ההפרר.. 
ע־פ זכות זאת חל העיכבון על הנכסים של החייב שהגיעו לידי 
המעכב בעקבות החוזה. עיכבון זה מוכר, למשל, ע״פ הדין הישראלי. 

תועלתו של העיבבון עבור הנושה עשויר, להיות מדרגות שונות. 

יש שהדין מסתפק בערכו של העיכבון כמטרד, בכך שמונעים מן 
החייב נכס מנכסיו. יש שהדין מחזק את כוחו של העיכבון בקבעו 
כי במקרים של פשיטת רגל ע״י החייב ייחשב בעל זכות העיכבון 


כנושה מובטח, ודינו יהא כדין בעל משכון (כך באנגליה ובישראל). 
יש שהדין מחזק את מעמדו של המעכב עוד יותר ומעניק לו זכות 
למכור את הנכם המעוכב כדי לפרוע מתוכו את החוב. בשלב אחרון 
זה מתקרב מאד מעמדו של העיכבון למעמדו של המשכון. אף כי 
העיכבון הטיפוסי הוא זכות שמכוח הדין, יש שהדין מאפשר ליצור 
עיכבון שיבהסכם, כגון עיכבון בנקאי, שעל-פיו לבנק זכות עיכבון 
על נכסי הלקוח שבידו להבטחת חובות הלקוח. 

( 111 ז\) זכות קדימה: הכוונה בזכות זו לכך שבטרם יוכל 
בעל נכס להעבירו למאן דד,וא יהא חייב להציע את הנכס תחילה 
לבעל זכות הקדימד,. ורק לאחר שיוותר הלה על זכותו לרכוש את 
הנכם, יהא בעל הנכם חפשי להעבירו למי שיחפוץ. בשיטות משפט 
אחדות ניתן ליצור זכות קדימה במקרקעין שתקפה יהיה קנייני ולא 
חוזי גרידא. כזהו המצב, למשל, במשפט הגרמני (המכנה זכות זו 
)□ 701113 ^), האוסטרי והישראלי. כדי שלהסכם המעניק זכות קדימה 
יהא אופי קנייני נדרש רישומו במרשם המקרקעין. תוצאת הרישום 
היא שבעל זכות הקדימה יוכל להבטיח לעצמו את קבלת המקרקעין 
הכפופים לזכותו, במקרה שיבקש בעליהם למכרם, ושלא ייאלץ 
להסתפק בתביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה, אם יעבירם בעל 
המקרקעין לאדם שלישי. כל מי שרוכש זכות כלשהי במקרקעין 
הכפופים לזכות קדימה מקבל את זכותו בכפיפות לזכות זו. 

לבד מזכות קדימה הנוצרת בהסכם, מכירות שיטות משפט רבות 
בזכויות קדימה הנוצרות מכוח החוק בנסיבות שונות. כך, למשל, 
מכיר המשפט הצרפתי בזכות קדימר, (ססחקוזזססזי!) של המדינה 
ברכישת נכסים המוצעים למכירה פומבית, כשלנכסים עיך אמנותי 
או היסטורי! בבריה״מ מוכרת זכות קדימה בין שותפים; בדומה 
לכך מכירות שיטות המשפט הגרמנית, הצרפתית וד,ישראלית בזכות 
קדימה בין שותפים שירשו במשותף מקרקעין! המשפט הספרדי 
מכיר בזכות קדימה בין שכנים! בישראל מכיר החוק גם בזכות 
קדימה בין בני זוג, לגבי בית המגורים, בית העסק, או המשק החקלאי 
הנמצאים בבעלותם המשותפת. 

ד. דרכי הרכישה. את הדרכים שבאמצעותן ניתן לרכוש 
זכויות ק׳ אפשר לחלק לשתיים: (א) קבלת הזכות על דרך העברה 
מהבעל הקודם, כפי שהדבר, לפשל, בירושה! (ב) יצירת הזכות, 
למשל, ע״י תפיסת נכס שהוא ללא בעלים. 

( 1 ) העברד.: הרכישה מכוח העברה היא דרו הרכישה העיקרית 
בחיי המעשה. בהעברה מרצון מבוססת הרכישה על הסכמת המעביר, 
אך לעתים לא די בה כדי שלהעברה יהא תוקף פלא ונדרשת פעולה 
חיצונית שתעשד, פומבי להעברת הזכות, בגון, מסירת ההחזקה 
בנכס (כפי שנדרש בד״ב בעסקת המתנה), או רישום העברת 
הזכות במרשם ציבורי (כפי שנדרש בד״ב בעסקת מקרקעין. בספי¬ 
נות, בפטנטים וכר). הכלל היסודי ברכישה על דרו של העברה 
מרצון הוא: ״אין אדם יכול לתת יותר משיש לו״ (!!סטף 1131 ססזסח 
1131101 ססס), ולפיו יכול אדם לרכוש בעלות רק ממי שהוא עצמו 
בעלים. ואולם. בשל תקנת השוק נקבעו לכלל הזה חריגים אחדים 
שתוצאתם היא, שאדם עשוי בנסיבות מסוימות לרכוש בעלות אף 
ממי שאינו בעלים. כך, למשל, במדינות אחדות עשויה שיטת 
רישום המקרקעין לייחס תוקף פלא למכר ע״י מי שהיד. רשום 
כבעלים, אף אם יוברר לאחר מכן שהרישום איבו נכון. ובלבד 
שהקונה היה תם־לב. וכן, הרוכש בתום לב מסמך סחיר, כגון 
שטר חוב או המחאה, עשוי לרכוש זכות טובה אף אם המוכר לא 
היה הבעלים האמיתי של המסמר. כ־כ הרוכש בתום לב נכס ממי 
שהחזיק בו עשוי לרכוש את הבעלות אף אם המוכר לא היד. הבעלים, 
אם נתקיימו במכר תנאים פסויפים (שתכנם נקבע בהתאם לעמדות 
ששיטות המשפט השונות נוקטות בנושא זה), כגון, שהמוכר הוא 
אדם שעסקו מכירת נכסים מאותו סוג, או שהמוכר החזיק בנכם 
בהסכמת הבעלים האמיתי. 


935 


קנין ודיני ל,נין 


936 


הירושה ע״פ צוואה היא דונמח חשובה אחרת לרכישה מכוח 
העברה הנעשית מרציז המעביר (בנוסף על המכר שהוזכר). וע״ע 
ירשה! עזבון; צואה. 

רכישה מכות העברה יכולה להיות אף שלא על יסוד רצון 
המעביר אלא מכוח החוק, או ע״פ צו של בימ״ש או של רשות 
אחרת. לפשל; ידושה ע׳׳פ דין. או העברת רכושו של אדם שפשט 
את הרגל אל הנאמן בפשיטת רגל, או מכירת נכס של אדם בהליכי 
הוצאה לפועל למימוש פסק דין שניתן נגדו. 

בכל המקרים האלה של רכישה מכוח העברה, הכלל הרחב 
(בכפוף ליוצאים מן הכלל שהחכרו) הוא, כי טיב הזכות הנרכשת 
הוא כטיב הזכות שהיתה לאדם שממנו הועברה. שונה המצב כשאנו 
עוברים לדרכי הרכישה מן הסוג השני שהזכרנוהו, דהיינו, רכישה 
מקורית ע״י יצירת הזכות. 

( 11 ) רכישה מקורית: דרכי הרכישה היוצרות את הזכות 
רווחו יותר בתקופה הפרימיסיוויה מבתקופתנו, בה מרבית הנכסים 
שהיו בעבר ללא בעלים כבר נתגלו ונתפשו. 

תפישת ההחזקה בנכס ( 00011113110 במשפט הרומי) עשויה 
בשיטות משפט רבות להיות דרו לרכישת בעלות אם קודם לתפישה 
היה הנכס ללא בעלים. כמקור לנכסים ללא בעלים עשויים לשמש 
הנכסים שהם ללא בעלים מראשית קיומם, כגון, חיות בר, עופות 
ודגים ( 111111111.1 י.€־ 1 במשפט הרומי). בעבר היו אף מקרקעין עשויים 
להיכלל בקטגוריה זו, אך בימינו מקובל שבבעלות המדינה כל 
המקרקעין שבשטחה שאינם בבעלות פרטית. סקור אחר לנכסים 
ללא בעלים הם הנכסים שהיו בבעלות והופקרו ע״י בעליהם ( 0.1 ־ 1 
11:1:0110130 ! במשפט הרומי). דומה לזכיה המקורית מכוח תפישת 
נכסי הפקר היא זכייתו של מוצא אבידה. לאחר שחלפה תקופה 
מסוימת מעת האבידה. ולאחר שנתמלאה הפורמליות הנדרשת בדין 
(כגון. הודעה למשטרה או פרסום). 

רכישה מקורית אפשרית גם מכוח תוספת או חיבור של נכס 
לנכס, כשבעל הנכם העיקרי הופך להיות לבעל הנבס שנתווסף לו 
(במשפם הרומי 30005110 ). התוספת יכולה להיות טבעית (ולדותיה 
של חיה או פירות האילן) או מעשה ידי אדם (נגר המחבר רגל 
לשולחן של פלוני, או חייט התופר חליפה בהשתמשו בחוסיו ובכם■ 
תוריו, אך כשהבד הוא של פלוני). גם העקרון שכל הבנוי והנטוע 
על הקרקע הוא בבעלות בעל הקרקע ( 000111 5010 £101£5 ז£ק 511 ) 
הוא ביטוי לרכישה מכוח חיבור. הלכת החיבור תחול גם במקרה 
של תערובת המרים או מיזוג של נוזלים (ס 1 צ £11 תס 0 ; 10 )צ 31 ווגנו 00 
במשפט הרומי). עיבוד נכס של אחר, עד כי הנכם המעובד הופר 
לנכס ממין חדש, מוכר אף הוא בכמה שיטות משפם כדרר לרכישה 
מקורית (( 1 ״ 103 ) 001 י 51 במשפס הרומי). לפיכד, המפיק יין מענבים. 
שמן מזיתים ולחם מתבואה, רוכש בעלות במוצר המוגמר — באיו 
הסכם נוגד. יש הרואים את אבן הבוחן לרכישה ע״י המעבד לא 
בדרישה שיווצר נכס מפין חדש ( 105 ס 0 ו 51 ג-וסח), אלא ששווי 
העבודה יעלה על שווי החמרים, כך שיחול העקרון לפיו הולד 
הטפל אתר העיקר. 

גם ה.,התיישנות״ עשויה להניב רכישה מקורית של זכות ק׳ 1 
עניינה ההשפעה שיש לזמן החולף על מעמדן של זכויות. כאשר 
אדם מקבל את ההחזקה בנכם מתוד כוונת בעלות, והוא מתמיד 
בהחזקתו במשך הזמן שנקבע בחוק, עשוי הוא, בשיטות משפט 
רבות. לרכוש את הבעלות בנכם. לעניין זה מבחינות שיטות המשפט 
בין התקופה הנדרשת לגבי מיטלטלין (שהיא קצרה יותר) לבין 
התקופה הנדרשת במקרקעין (שהיא ארוכה יותר). גם לשאלת תום 
הלב של המחזיק עשויה להיות השפעה על פשך התקופה, כשהתקופה 
הנדרשת בהחזקה שהיה עמה תום לב היא קצרה יותר (ע״ע 
התישנות; חזקה). 


מ. דוכן. דיני קדקעות באדץ ישדאל, תשי״נ-ץ חוספח לשנים 1933 — 

1963 , תשכ״ג, י. ויסמן. חוק המקדקעין, תשכ״ט— 1969 ! מגמות 

והישגים, תש״ל; הנ״ל, חוק בתים משותפים במבחן המציאות, תש׳יל; 

הנ״ל, חוק המשבון, תשכ״ו— 1967 , תשל״ה: ס. חשין. מטלסלין בדין 

הנזיקין, תשל״א; ,• 1936 ,׳(/־׳•)י/סוי/ 01 7 ו 0 וווו 1 ו 1 )ח 1 ^^ו 7 י ..יי>'< 1 א . 11 ,ל) 

111 ־ 1 ,?■(צזקן״ס־ס 011 •<^ €}> 1 ל 1 — 11€10 >א . 11 - ו 1 ();חוו 1 וז\ 7 .י 1 

; 1953 — 1939 . 1-11 ,■( 1 * 6 ק 170 ) 0 1 ( 1 §ו 71 7116 ,;)אסז^י! ; 51 -( 1 כ 19 

; 1952-5-1 , ץ 1 ו 6 <} 0 ו* 1 / 0 1.1710 1 ו 1 )-) 1 -ו 6 [ 1 ו 1 . ,(. 511 ) קי 1 וז 1 < 1 ; 0 ,ן . 4 . 

״.־.סמוס .א ; 1958 ,י^ן■ן^ק 0 ■ו*{ /מ 1.010 1176 10 7 ו 0 ו 0 ו 1 ^ 0 ז 1 !ו 1 ,ח( 1 ל.יל\ 1 ;. 1 , 1 ־ 1 .? 

,( 1961 , 6 -> 7 < 60 ו 6 61 1616 /ק 0 -וק ,/■)')'/ 0/7 '׳נ/ ,־ 11 ;<'. 

יה, וי. 

ה. במשפט העברי. בעלות נרכשת בירושה, ע״י זכיה 
מההפקר או ע״י העברתה מאחר, במחיר. דהיינו — מכירה, או 
בלא מחיר — מתנה (ע״ע), לצמיתות או באופן זמני. בהעדר אחד 
משני מרכיבים אלו אין מתרחשת העברת בעלות. אין הק' חל אלא 
על דבר מוחשי, ומעשי־ק׳ הנלווים להתחייבויות ודומיהן אינם 
אלא "ק׳ דברים" (ב״ב ג׳, ע״א ועוד), שדינו כהתחייבות עצמה 
ולא יותר. מעשה־ק׳ היא כל פעולה, שלפי מנהג המקום 
מציינת העברת בעלות. במקורות נדונו כמה ק" שנהגו בזמן 
העתיק, ומתוך כף ניתן להם תוקף כללי בהלכה, תור הבחנה בין 
קרקע למטלטלין (ע״ע). 

א. כסף. לבד ממקרים יוצאים מן הכלל, אין לק׳ זה של 
נתינת הכסף תוקף במיטלטלין (ב״מ מ״ז—מ״ח) אלא בקרקעות 
(נכסי דלא ניידי). אף בזה, משנהגו שלא להקנות בלא שטר, אין 
כסף קונה אלא בצירוף שטר. 

ב. שטר, התקף בקרקע, מעיד בנוסחו על העברת הרשווד 
בד״ס אין פתן השטר מועיל בקרקע לפני מתן הסעות, שבלעדיהן 
אין גמירת דעת מוחלטת. 

נ. חזקה — לק' קרקע, "נעל, גדר ופרץ" (וכדומה) הקונה 
וסימל בכד את בעלותו. ואפילו "מכר לו עשר שדות בעשר מרינות, 
כיחן שהחזיק באחת מהן — קנה כולן", אם שולמו דמיה!. 

ד. אגב־קרקע 1 ^"ק׳ אגב") יכולים להיקנות מיטלטלין. 
ומעשה־הק' הנעשה בקרקע, יועיל למיטלטלין אף שהם במקום אחר. 

ק" נוספים. המיוחדים למיטלטלין, חם: א. הגבהה. ב. משי¬ 
כה — כשההגבהה קשה, וג. מסירה. מיד המוכר לקונה — 
כשגם המשיכה קשה. גם ק" אלה תלויים בתנאים מסוימים. ד, מיוחד 
הוא ק׳ חליפין, בו שני הצדדים מקנים וקונים כאחד. אחד 
הצדדים מושך את הדבר שהוא קונהו ומעבירו לבעלותו. וממילא 
עובר הדבר שהוא חליפו לבעלותו של הצר השני. תולדה לכך הם 
החליפין הסמליים: המקנה מושך הפץ כלשהו של הקונה ומחזית 
לקונד, מיד. והדבר הנקנה עובר בכך לבעלות הקונה, כחליפיו של 
החפץ שמשך הקונה לרגע. ק' זה נהג בתקופת השופטים. באמצעות 
הנעל (רות ד, ז)! בתקופת התלמוד שימש לכד ה״סודר". שנתן 
את שמו לק': "ק׳־סודר". היה זה מעשה־הק׳ הרגיל ביותר, והוא 
משמש עד היום, בייחוד בהקנאות פורמליות וטכניות, במכירת 
חפץ וכד', 

ה. "ק' ח צ ר". הימצאותו של הדבר הנקנה בחצרו של הקונה, 

או בכל מקום שהוא ברשותו, נחשבת כמעשה־ק׳ גמור. הותקן גם 
כי די אמות שסביב אדם תיחשבנה ברשותו לעניין זה. 

באמצעות מעשה ק' תקף עוברת הבעלות לקונה אפילו אם לא 
שילם הקונה עדיין את דמיו, והדמים הינם חוב עליו. אם נעשה 
מעשה ק׳ אחר, שאינו מקובל במקומו וממילא אינו תקף, או אם 
ניתנו הדמים אך לא נעשה מעשה ק׳, יכול כל צד לחזור בו, אך 
.מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, הוא עתיד להיפרע ממי 
שאינו עומד בדיבורו״ (ב״ס ד׳, ב'). אפילו היו בין הצדדים דברים 
בלבד שתהיה הקנאה, הרי החוזר בו הוא עקרונית, "ממחוסרי אמנה", 
ו״אין רוח חכמים נוחה הימנו". מאידך, אם ברור מתוד הנסיבות כי 
לא היתד. גמירת־דעת של אחד מהצדדים, יכול אותו צד לחזור בו. 
אם אין הדבר ברור מתוך הנסיבות, אין מקבלים טענה שכזו, ע״פ 



937 


קגין ודייניי קניין — 5 ןגין תעשיתי ורזחגי 


938 


ההלכה ש״דברים שבלב אינם דברים". מכירה באונם יש לה תוקף, 
כי מן הסתם גמר המוכר בדעתו והסכים למכירה כדי להינצל. סייג 
לכך הוא אם מסר המוכר "מודעה" לעדים לפני המכירה, שאינו 
מוכר אלא מתוך אונם — והעדים יודעים באונסו. מקח'טעות — 
אם ההפרש הוא שישית — המקח קיים והמוכר מחזיר ההפרש! יותר 
מזה המקח בטל; וע״ע אונאה. 

אס נעשה ק׳ טרם שנקבע המחיר — לא קנה הלוקח, לפי שאין 
בזה סמיכות־דעת, אלא אם היו דמי־המקח קצובים. המקנה לחברו 
דבר שאינו מסוים. לא קנה, לפי שגם בזה לא סמכה דעתו. קניינם 
והקנאתם של חרש, שוטה וקטן אין לו תוקף מדין־תורה, מחוסר 
גמירת־דעת, אבל חכמים תיקנו תוקף בתנאים מסוימים להקנאת 
מיטלטלין של חרש ושל קטן "כדי חייו". לגמירת דעת על תנאי, 
ע״ע תנאי. לעניין דבר שלא בא לעולם, חלוקות הדעות לפי שאפשר 
שאין כאן סמיכות-דעות גמורה, וגם אין לבעלות על מה שתחול! 
גם לפי הדעה שאדם מקנה דבר שכזה, הרי זה רק בדבר שדרכו 
לבוא. לפי הדעה שאינו מקנה — הוא הדין בדבר שעדיין אינו שלו, 
פרס לכמה תקנות־חכמים, כגון שהוא צייד, עני וכד׳. אעפ״כ, יכול 
אדם להתחייב להקנות דבר שלא בא לעולם. וכן להקנות זכות 
קניינית בדבר שהוא בעולם, וע״י זה להקנות דבר שלא בא לעולם, 
כגון: למכור אילן לפירותיו, או בהמה לוולדותיה. להלכה נפסק, 
שכשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, כר אינו מקנה למי 
שלא בא עדיין לעולם. דבר שהוא של אדם אבל אינו ברשותו, אין 
הוא יכול להקנותו! לפיכך אין אדם יכול להקנות דבר שנגזל מכנו. 

דיני ק׳ מפוזרים במסכתות רבות, ובעיקר מוקדשים לכך פרקים 
שלמים במסכת בבא־בתרא. הגדולה במסכתות הש״ס. 

דבר שאינו קניינו של איש, הוא הנקרא ״הפקר״ — בין כשלא 
היו לו בעלים מעולם, בין שמתו ולא הניחו שום יורש, למשל. 
גר (ע״ע), ובין שסילקו עצמם מבעלותם; אם כשהסתלקות זו 
מוכחת מתוך המסיבות, כגון במצב של יאוש (ע״ע), או שהם 
מפקירים את הדבר. פרסי הלכות הפקר ותנאיו נדונים הרבה בדברי 
חכמים, וכבר בית־שמאי ובית־הלל נחלקו בשאלה, אם יש תוקף 
להפקר מוגבל "לעניים" בלבד. חכמים קבעו שההפקר צריך להיות 
תוקא בנוכחות שלושה בני־אדם: ומצויים דיונים בשאלה, באיזו 
מידה ובאיזה מצב קיים תנאי זה. דבר־הפקר עובר לרשות הזוכה בו, 
ע״י מעשי ק׳ רגילים, אך בפרטי הדברים יש כמה הבדלים בין ק׳ 
סן המקנה ובין זכיה מן ההפקר. בי״ד מקובל, או שלטון מוכר, 
רשאים בשעת הצורך להפקיר נכסיו של אדם, וגם להעבירם 
לבעלותו של אדם אחר (״הפקר בית־דין הפקר״! "דינא דמלכותא 
דינא"). על השעבודים (משכון, משכנתא- ערב) ע״ע שעבוד. 

א. גילאק, יסודי המשפט העברי, א׳, 107 — 127 ! ב׳, 32 — 57 , תרפ״ג: 

הנ׳יל, לחקר תולדות המשפט העברי בתקופת התלמוד׳ א', 43 -' 86 , 

תרפ״ט; ש. אלבק, רשותו של אדם במשפט התלמודי (סיני, ס״ב), 

תשכ״ח 1 .! וו^^ו•^ו■)| /,•׳ >.ו< 1 )הוה 1 //וו 1 10111  7 / 0 • 1 )^ 1 ) 1/1 הס 11 ) 701 ,!!סזזסז .ז :־ 1972 

! 1 ווז 10110 וי 1 )] 7 ו 1 /!הס ^ן■ו^<ן 0 ■<'ז 11 ווו 1 ' 1 -) 11 ) 1 ה 1 0/1 ,• 111 ו־ל 01 )ל 1 

.־ 1972 

ס. נב. 

?[דנג, דויג' ־״ 1£ ז 11 ז 11 < 1 ב> :זפזס־ס — ( 1770 — 1827 ), מדינאי 
בריסי. ק׳ נולד בלונדון להורים אירים ממוצא אנגלי. בן שנה 
התייתם מאביו, ואפו היפה, שחקנית שלא-ד,צליחה, לא יכלה לפרנס 


קנינג, לורד צ׳רלז ג׳ון 940 

את ק' וילדיה האחרים ממאהבר, ופנישואיה השניים. דודו הבנקאי 
שלחו לאיטן ולאוכספורד ואח״כ הפגישו עם מנהיגי הוויגים. בעקבות 
המהפכה בצרפת נהיה ק׳ לטורי ולתומך רה״מ ו. פיט (ע״ע [ 2 ]). 
הלה דאג לכך שק׳ ייבחר לפרלמנט ( 1793 ) וב 1796 מינהו לסגן־ 
שה״ח. ב 1801 , בשהתפטר פיט בגלל התנגדות הפלך למתן שוויון- 
זכויות לקתולים, התפטר גם ק׳ עפו, וב 1804 , כשחזר פיט לשלטון, 
נהיה ק׳ לשר הממונה על כספי הצי. 

ב 1807 נהיה הדוכס פודטלנד, גיסו של ק׳, לרה״פ, וק׳ מונה 
לשה״ח. ביזמתו תפסו הבריטים את צי דנמרק (ע״ע. עמ׳ 902 ) כדי 
למנת את נפילתו בידי נפוליון. ק׳ היה מהאחראים לשיגור ולינגטון 
(ע״ע) לחצי־האי חאיברי למלחמה בנפוליון, דרש לרכז בחזית זו את 
כל הכוחות וראה בשר-הפלחמה קסלרי (ע״ע) אח האחראי לנחיתה 
הכושלת בוולכרן שבהולנד ( 1809 ). פורסלנד הסכים לדרישתו 
להדיח את קסלרי אך לא עשה זאת, ולפיכך התפטר ק'; כשנודעה 
הפרשה לקסרלי קרא את ק' לדו־קרב ופצעו. 

שנים מספר לא החזיק ק׳ בתיק כלשהו בממשלה, בעיקר בגלל 
סירובו להשתתף בממשלה שבה מילא קסלרי תפקיד מרכזי. ב 1816 
נהיה לשר לענייני הודו, אך ב 1820 התפסר בגלל תמיכתו במלכה 
נפרשת גירושיה מהמלך נ׳ורג־ ז\ 1 . הוא הניח שהמלך יתנגד להש¬ 
תתפותו בממשלה, ולכן הסכים להתמנות למושל בנגל ( 1822 ). ערב 
הפלגתו למקום כהונתו התאבך קסלרי, והמלך נאלץ להסכים לדרי¬ 
שתו התקיפה של רה״מ ליורפול (ע״ע) למנות את ק׳ שה״ח. 

בתפקידו זה ( 1822 — 1827 ) פתח ק׳ תקופה חהשה ביחסי־החוץ, 
בהנהיגו שינוי מוחלט בסגנון בתחום זה. ק׳ הכיר בצודך להכניס את 
הפרלמנט ואת העם כולו בסוד ענייני־החוץ, וכך ההלה ההתערבות 
הפעילה של .,דעת הקהל" בקביעת פדיניות־החוץ. לימים עתיד היה 
השינוי בסגנון לתת את אותותיו גם בתוכן היחסים עם מדינות 
אחרות! ואולם מדיניותו של ק׳ לא היתה שונה ביסודה ממדיניות 
קודמו וירינו, שהסתייג מה״נרית (ה}קדושה" (ע״ע), אלא שק• נתן 
אופי דרמתי־יותר להפניית־העורף ל,.ברית". הוא התנגד להתערבות 
ה־ברית״ נגד הליברלים בספרד (ע״ע, עמ' 368 ) ומנע את התער¬ 
בותה נגד מושבותיה המורדות של ספרד באמריקה, ובנך הבטיח את 
עצמאותן והכיר בהן. בשיתוף עם רוסיה, 1 אח״כ גם עם צרפת, הבטיח 
ק׳ את עצמאות :ן! (ע״ע, עט' 481 ). 

מחוץ לארצו נחשב ק׳ לליברל, אך בבריטניה תמך בדיכוי הפו¬ 
עלים בתקופה שאחרי נפוליון והתנגד לרפורמה פרלמנטרית. רק 
בעמדתו כלפי הקתולים וכלפי ביטול העבדות במושבות הזדהה עם 
דורשי התיקונים, ופעילותו לשיפור מצב העבדים החישה את שח¬ 
רורם. נ 1827 לקה ליוורפול בשיתוק. המלך נאלץ לבקש מק׳ שנהנה 
מתמיכת הטורים נביה״נ, להרכיב ממשלה תמורת הבטחה שלא יזום 
חוק למתן שוויון־זכויות לקתולים. ואולם אצולת הטורים בבית- 
העליון התנגדה לק׳, שלשונו השנונה והלעגנית הקנו לו אויבים רבים, 
והוא מצא עצמו נתמך מצר הודגים. נעבור 4 חדשים מת במחלה. 

. 01110 ? . 111 ) ; 25 ( 15 ..' 6 / 0 !ו 8 וי 1 י 01 '\ ■}/ 77 ,׳(')!־!סיןוחסיז׳ .ע . 11 

." 46 י 19 

אה. א. 

לורל צ^ירלז מ 011 ץ ^ 

( 1812 — 1862 ), מדינאי בריטי, מושל הודו. בנר של ג׳ורג׳ ק׳ 

(ע״ע). ב 1836 נבחר לפרלמנט. מ 1841 מילא בהצלחה תפקידים 
זוטרים בממשלה. ב 1856 מינהו פמרסטון (ע״ע) למושל־כללי של 
הדו (ע״ע). כבר בראשית כהונתו ניצח במלחמה קצרה נגד פרם. 
בראשית 1857 הופתע ע״י פרוץ המרד ההודי הגדול בשלטון הבריטי. 
אף שלא היה מנהיג מטבעו. פעל במהירות ובהחלטיות. הוא הזעיק 
לעזרתו גייסות בריטיים שהיו בדרכם לסין׳ ותוך כמה חדשים חיסל 
את כל מוקדי המרד (דלהי, לקנאו וכר׳) והשליט סדר. בניגוד לדעת־ 
הקהל בבריטניה ובהודו׳ דגל אח״כ בהתפייסות, וזכה לכינוי "ק׳ 
הרחום״ (. 0 ץ 0 חש 1 ח 016 ). לאחר העברת השלטון מ׳,חברת הודו המד 





941 


קנינג, לורד ג׳רלז ג׳ון — ין:לטו 


942 


דחית" לידי הממשלה הבריטית, נתמנה ה״משנה־למלד" הראשח של 
הודו. ק׳ עשה הרבה לתקון הממשל, מערבת השיפוט והתחבורה 
(בניית מט״ב), להקלת מצוקת הרעב ולארגונו־מחדש של הצבא (ע״י 
גיוס אירופים, מוסלמים, סיקהים ובני־גורקהה). כן הרחיב את התינוך 
ר x בוה (אוניברטיטות בומבי, מדרסי 2 ל 2 טה). הוא התפטר בשל מות 
אשתו ומת זמן קצר אחרי שחזר, שבוו־־לב, לאנגליה. 

,".ל> ; 1891 ,וחר. 811 ח 1 תתס 0 . 8 . 11 

. 1962 

קנינגהם — — שמם של שני אחים ילידי אירלנד 

ממוצא סקוטי, מפקדים בריטים בכירים במלה״ע 11 . 

1 ) סר אלן גורדון ק׳ — .^ 11 ס 11 זס 0 11 ב 1 (( ז 1 ל — (נו׳ 1887 ), 
קצין־צבא מ 1906 . ב 1941 פיקד על כוח מגוון (בריטים, דרום־ 
אפריקנים, קולוניאליס), שפלש מקניה לסומליה האיטלקית וכבש 
את קיסמיו ומוגדישו. אח״ב המשיד 
לתוך חבש, וב 6.4,41 כבש את 
אדיס־אבבה. כתוצאה מנך נכנעו 
בפניו ההוכס מאאוסטה, המשנה־ 
למלך האיטלקי, וצבאו ( 20.5.41 ), 
ובא הקץ על מושבות איטליה 
באפריקה־המזרחית. בנובמבר 
1941 עמד ק' בראש מתקפה של 
האדמיה ה 8 בקירנאיקה. משנב־ 
שלו שלביה הראשונים של מתקפ¬ 
תו, רצה להפסיקה, וע״כ הוחזר 
לאנגליה. בשנים 1945/8 היה ה־ 
נציב־העליון הבריטי (האחרון) 
בא״י, אך לא השפיע על השתל¬ 
שלות המאורעות בארץ (הידרדרו¬ 
תם, שכן הממשלה בלונדון היא 
שהכתיבה את המדיניות הא״יית. 

2 ) אנדרו בראון ק', לורד הינךהופ — £מ־״ 0 ־ 61 
£(] 0 ו 11 )מץ 1£ 0.01 זח 011 ^י 1 ז\ ) 15 — ( 1883 — 1963 ),קצין-צי מצעירותו, 
הצטיין במלה״ע 1 וזכה בכמה עיטורים. במאי 1939 נתמנה מפקד 
הצי הבריטי בימה״ת. ובתפקיד זה נשאר עד אביב 1942 . ק' נתפרסם 
בתוקפנותו המתמדת מול הצי האיטלקי, שהיה חזק פי-כמה מציו. 
הוא יזם התקפה קטלנית של מטוסי ציו על אניות-המערכה האיטל¬ 
קיות בסרנטו (נובמבר 1940 ) והטביע 3 סיירות ושתי משחתות 
איטלקיות בקרב-מטפן הלילי (מארס 1941 ). ק׳ ארגן את הפינוי 
הבריטי מיוון ומכרתים באביב 1941 , וביצע( ללא חיפוי אווירי מול 
היל-האוויר הגרמני, וחרף אבדות עצומות. אניותיו הגנו על שיירות 
למלטה, תמכו בגייסות במדבר המערבי ובלוב וסייעו לפעולות 
בסוריה וביס-סוף. בספטמבר 1943 קיבל ק׳ את כניעת הצי האי¬ 
טלקי. כעבור חודש נתמנה .,לורד נמי ראשוך׳ (מפקד הצי הבריטי). 
בדרגת אדמירל הצי. בתפקיד זה תכנן את פעולות הצי הבריטי 
בשלביה האחרונים של המלחמה בגרמניד, וביפן. ק' היה המפקד 
הימי הבריטי הנערץ־ביותר במלה״ע 1 ז. זכרונותיו השנונים \.•׳ 
"ץ; 1 ! 5 '< 1 ) 0 5 '- 1 ס 5011 (״האודיסאה של מלח״) י״ל ב 1951 . 

. 1967 / 0 .€ ,.ו 0 חזו.'\\ .ס 

פ. פ. 

קניצלו, סטנייזלאו — 0 זב 122 תוו 1003 ! 151 חג;ז 5 — { 1826 — 1910 )׳ 

כימאי איטלקי. ק׳ נולד בפלרמו שבסיציליה. תחילה למד 
רפואה וביולוגיה, ואח״כ כימיה, במחיצתו של פיריה ( 13 ־ 11 ק .מ) 
בפיזה. ב 1848 השתתף, כקצין־תותחנים, במהפכה האיטלקית, ועד 
1851 חי בגלות בצרפת. ק׳ כיהן כפרופסור לכימיה במספר אוניבר* 
סיסות איטלקיות, וב 1871 יסד ברומא את המכון הכימי האוניברסי¬ 
טאי הראשון באיטליה. ב 1853 גילה את הראקציה הכימית הקרויה 


על שמו, שבה עוברים אלדהידים ארומטיים (ע״ע אלדהידים), בנוכ¬ 
חות בסיסים חזקים, חמצון וחיזור פנימי ויוצרים כוהל וחומצה: 

110001€ ^ ^ 1€1€201 ז ■ג- 0 ^ 21101 

חומצה כ*הל אלדהיד 

ב 1858 פרסם חיבור גדול גחסגס!!■) 51 ) 00130 תט 10 ח 511 
ב 10 ומ 0111 , שבו טען כי חוקי אבוגדרו (ע״ע) תקפים בכל מקרה 
ומקרה — דהיינו, בתנאים שווים מכילים נפחים שווים של גזים 
שונים אותו המספר של חלקיקים פשוטים— אולם בניגוד לדעת אבר־ 
גדרו הוכיח ק׳ שחלקיקים אלה אינם אטומים בודדים אלא מולקולות 
המכילות כל אחת שני אטומים או יותר (ע״ע גזים). להבחנה ברורה 
זו בין אטומים למולקולות היתה השפעה גדולה וחשובה-ביותר על 
התפתחות הכימיה המודרנית. עבודות אחרות של ק׳ עסקו בתורת 
הערכות הכימית (ע״ע כימיה, עם׳ 743 ), בסינתזות אורגניות שונות 
ובקביעת המבנה של חומר־הטבע סנסונין. 

; 111 ) ,*; 31011 ^ כ 1 ; 191-1 ,^ 0110 ^ 1 /מ 77 ע,י׳י>/׳ 1 ׳, .€ ,חש!)!)■! 

. 939 ! ,( 689 . 1(3113133, ^.X^X .ח 01111 3 ) 201 עז) 

^קניע^קה, ע״ע הדו, עם׳ 523 . 

קנלטו — 020316110 — כינולם של שני ציירים איטלקים. 1 ) כינויו 
של ג'(בני אנטוניו קנל — 131 זוג 0 1110010 ^. 1 חח 3 י\ס 01 — 

( 1697 , ונציה 1768 , שם). ק' הנער נהג לסייע בידי אביו בציור 
רקעי-טצנות לתאטרון. ב 1719 ביקר ברומא ונראה שהושפע שם 
מנופיו הטופוגרפיים ( 16 נ 11 ] 0 ־.\) של הצייר ג׳ובאני פאולו פאניני 
( 1692 [')— 1765 ). ב 20 ד 1 שב לוונציה והתמחה בציור "ודוטות" 
של עירן ושל הלאגונה. יצירותיו המתועדות המוקדמרת-ביותר, 
4 מראות-נוף ( 1725/6 ; באופף פרטי. מונטריאול), מושפעות במולם־ 
הצבעים מחלוץ ציוד מראות-הנוף הוונציאניים, לוקה גןרלווארים 
( 1063 — 1730 ). ציורים אלה צוירו בחוץ. "מן הסבע". מאוהר-יותר 
נהג ק׳ לצייר באתרים את המתווים בלבד, נעזר לצורך הדיוק 
בלשכה אפלה, ואילו ציור-השמן עצמו נעשה בפדנתו. ב 1730 
התקשר עם האספן וסוחר-התמונות האנגלי ג׳. פמית, והלה רכש 
בקביעות את ציוריו. בשנות ה 30 צייר ק׳ 24 ציורים עבור הדוכס 
מבדפורד. בשנים 1746 — 17.56 שהה, בהפסקות, באנגליה, וצייר 
בה מראות-נוף של לונדון ושל ערים אחרות, וגם כמה ,קאפריצ׳י" 
(ציורי-נוף שהורכבו מפרטים דמיוניים ודאליסטיים מאחרים שונים). 
ב 1744 י״ל סדרת תחריטים מעשי-ידיר. — יצירות ק' משלבות דיוק 
טופוגרפי ופרספקסיווי עם חוש נדיר לתיאור האור הנופל על 
דמויות ופרטי הברף הבנוי. הן משמשות מקור חשוב לשחזור מראות- 
הנוף בוונציה ובאנגליה כפי שנראו במאה ה 18 . 

2 ) כינויו של ברנרדו בלוט( — 0 ]] 0110 מ 10 ]ז 3 סז 0 פ — ( 111720 ], 
ונציה — 1780 , ורשה), בן-אחותו של ( 1 ). ק׳ למד אצל דודו 



ני. א. יונהטז; ספינת הסהם דגלפוארה ובזצ'י:נ)ור.־ו 5 יז־ הרציף בז^נציה 
ב־טעת ־זזנינות ביום העליר הנוצרי 




943 


קנלטו — יןנםו 


944 


והתמחה אף הוא בציור נופים טופוגרפיים. ב 1747 נסע לדרזז־ז 
וב 1748 נתמנה לצייר־התצר של אוגוסט 111 . ציוריו מתקופת שהותו 
בדרזדן (עד 1758 ) כוללים מראות־נוף. ב 1767 התיישב בתרשה 
כצייר־התצר של המלד סטניסלו פוניטובסקי (ע״ע). — סולם־צבעיו 
מצומצם וקר. ושולטים בו גוני הירקרק־האפור, אך תיאוריו אינם 
נופלים בדיוקם מאלה של דודו. ק׳ גם יצר תחריטים לפי כמה 
מיצירותיו בשמן. 

! 1 ^ 1 / 0 €0110011011 1-110 הו .€ / 0 ^§ 7 ז 1 ' 1 *^-ו 0 1110 ,׳ן 14€ זו;י 1 .יד 

,.€ . 10 נ 1 נ 81 ת( 0 . 0 ,ע^י■ ; 1918 , 110 ^ €0 1000 >הו^ 1 01 1110 

^!!.סןס)•{ ■ 1101 / 0 001100 ) €01 0 ( 11 ה! !£חו 1 הו 10 .€ ,■(• 4 ־ 1'11, 1'^62: 1x3 

. 5 ; 1971 ,.€ ץ׳-/ ססוה 0 ' 1 / 0 . 0 .[ ;!• 196 , 110011 <} 1110 

סססקס'.] , 3 ־ 14 !ו;יי?תז 01 .£ ; 1972 ,.€ 1 הוו 0 וו 0 ^ ; 8 . 8 , 14:2 ץ\ 10 ו 7.41 <) 14 
. 1971 .. 8 /•>/> 10 ) 1 קוווס 0 
א. רו. 

קבמון (ות 16 תס 1 ד 1 בתח 01 ). סוג צמחים ממשפחת העריים (ע״ע). 

הכולל מעל ל 50 מינים. עצים ושיחים ירוקי-עד. מוצאם 
מארצות המזרח־הרחוק. לאחדים מהמינים חשיבות כלכלית כצמחי 
תבלין. רפואה ועוד. הק־ הקמפירי 0 ) הוא עץ חזק 

שגבהו 15 — 20 מ־ ויותר ועביו 2 — 2.5 מ'. פרחיו הקטנים והלבנבנים 
ערוכים במכבד. הוא מכיל שמן קמפור — המופק בעיקר מהעצה הטחו־ 
נה-המשמש לרפואה ולתמרוקים. לאחרונה תופס את מקומו המוצר 
הסינתטי. העץ עמיד בפני פגיעת חרקים ומשמש לתעשיית רהיטים. 

ק' צילוני ( 1 ת^^^ 1 חו 11 ץ^ 2 .€), המכונה גם ק׳ אמיתי, הוא 
המשובח שבמיני הק׳. בגידול בר מגיע ?בהו ל 20-10 מ׳ 1 בתרבות 
הוא מסתעף הרבה ונבהו בינוני. עליו הארוכים ( 12 - 15 ם״מ), שצב¬ 
עם ירוק מבריק בצדם העליון וחיוור בתחתון, מפיצים ניחוח נעים. 
הפרחים צהובים וקטנים. הפרי — ענבה קטנה בצבע ארגמן. בהגיע 
העץ לנובה של 1.5 — 2 מ׳ מקצצים בו ומניחים לו להוציא חטרים. 

כעבור שנתיים, בהגיע 
החטרים לאורו 2 — 2.5 
מ', אוספים את היבול 
הראשון. כל קיצוץ מ¬ 
ביא להסתעפות נוספת. 

היבול נאסף אחת לשג- 
תיים-שלוש. קולפים את 
הקליפה וגורדים ממנה 
את השכבה החיצתית 
הכד.ה. מייבשים את ה¬ 
שכבה הפנימית הבהירר" 

המסתלסלת ומופיעד. ב¬ 
צורת שפופרת, והיא 
המשמשת כחומר־גלם עיקרי לשיווק. הספקית העיקרית של הק׳ 
היא ציילון. אמנם כיום פחות מבעבר. כן מגדלים אותה בהודו, 
במלאיה, ברפובליקה המלגשית ועוד. 

ק' הקסיה הסיני ((ב 1 >, 5 גפ 0 |. יש המזהים אותו עם הק¬ 
ציעה [תה׳ מה, ט; כריתות ו׳. ע״א]). הוא עץ גבוה, שקליפתו עבה 
וגסה ופרחיו ופירותיו קטנים משל הק׳ הציילוני. שלא כבאחרון 
משתמשים גם בקליפתם החיצונית של ענפיו ושל גזעו. את העץ 
קוצצים בגיל מבוגר בהרבה ( 15-10 שנים) ובהפסקות ארוכות- 
יותר. ריחו חריף אך פחות נעים. שיעור השמן-ד,אתרי בקליפה גבוה 
( 1 ״ 1 — 0 '? 2.5 לעומת ס-? 0.5 — 1.5% בק׳ הציילוני). ק׳ הקסיה משמש 
כתחליף לק׳ הציילוני היקר. 

השמן האתרי של הק׳ מכיל אלךד,יד 01-1 €11-011 —,. 0,11 . 

הק׳ משמש, בצורות שונות, לרפואה, לתמרוקים ולמזון (פירות־ 
הבוסר הריחניים — בתעשיית דברי-מתיקה. ליקרים, שוקולדה ומש¬ 
קאות; בזלזלים היבשים — בתעשיית השימורים). באה״ב אושר 
השימוש בכינוי המסחרי ק׳ (חסוחבח״ס) לשני המינים (הציילוני 
וד,קםיה), ואילו בשוק האנגלי מבדילים בין השנים. היצוא העולמי 


של ק־ הגיע ל 15,000 טון בממוצע בשנים 1959 — 1968 , בשווי של 
כ 11 מיליון דולר. 

הק־ הנזכר במקרא וכן בספרות יוון ורומא (הרודוטום, תאופרם־ 
טוס, פליניום ועוד), הוא כנראה ממין הקסיה הסינית. הוא שימש 
להכנת .שמן משחת קדש" (שמ׳ ל, בג—כה) ונמנה עם סממני 
הקטורת שבמקדש. 

י. פליקם״ עולם ה 1 ו 0 ח הסקראי. ־ 1968 ן ״ 81110101 ^^ 1 .[ 

1/10 ,ת€זזב 2 ח 0 ', 5.0 .^ 1 : 1969 '. 1 • 1 ; 1961 ,^ 100 ק 0 

. 1960 ,). 8100  1 [קרי: גנסו]), פרובינציה בצפון־מערב סין (ע״ע 
ושם מפה, עמ׳ 837 ); 366,500 קמ״ר, 13 מיל׳ תוש׳ ( 1970 ). 

ק־ היא ארץ־מעבר בין מערכות ההרים הרמים והאגנים הפנימיים 
של טיבט וצ׳ינגהי לבין הרמות הערבתיות והמדבריות של מונגוליה. 
בדרוס-מערבה נכללים הרכסים הצפוניים של הרי צ׳ילן (נאן-שאן), 
ובהם פסגות הגבוהות מ 5,000 מ׳. בדרומה הרי צ׳ינלינג ודפה 
(ת 113 ;! !;קגז ,תב 511 8 ת 11 ת 751 ), המשתרעים בכיוון מזרח—מערב. 
גבד,ם 2,000 — 3.000 מ׳, ובהם אגנים פוריים ועמקים רחבים. צפון- 
מזרח ק׳ הוא חלק מרמת הלס המכותרת של צפון־מערב סין. בצפון 
ובצפח־מערב רמה צחיחה, שגבהה 1,000 — 1,500 מ׳ ובה טורי- 
הרים בודדים. ההונג-הו (ע״ע, הנהר הצהוב) התיכון חוצה את 
ק׳ לרחבה בעמק רחב. מימיו משמשים להשקיית שטחי שלחין 
נרחבים בצפון-מזרח ק׳. מהרי צ׳ילן יורדים נהרות רבים אל הרמה 
הצחיחה של צפון ק׳, ולארכם נאות-מדבר ובהם שטחי שלחין, 
ששימשו כתחנות על "דרו המשי" שהיתה עורק־סחר ראשי בין 
סין לבין אסיה התיכונה והמערבית ואירופה במשך כ 1,500 שנה. 
האיזור שבו עוברת הדרך במערב ק׳, בין הרי צ׳ילן לבין מדבריות 
מונגוליה, נקרא "פרוזדור ק׳". חלקיה המערביים של חומת סין 
הגדולה נמצאים בתחומי ק׳. 

ק־ עשירה באוצרות־טבע: שדות־נפט גדולים, מרבצי פחם, 
עפרות-ברזל משובחות, נחושת, בוכסיט, זהב ועוד. בפרובינציה 
תעשיד, ענפה, המרוכזת בעיקר בערים שבררום־המזרח ולאורך 
עורק-התחבורה הראשי (מס״ב וכביש) העובר לכל ארכה לשינג׳ונג 
ולבריה״מ. תעשיה בברד. פותחה בקצב מהיר מראשית שנות ה 50 . 
בלנצ׳ו (ע״ע), בירת הפרובינציה, 1.2 מיל׳ תוש׳ (אומדן 1970 ), 
מפעלים גדולים לייצור ציוו תעשייתי, מכונות חקלאיות. מוצרי 
ברזל ופלדה, ציוד צבאי, כימיקלים, טכסטיל, מוצרי עור ומזון וכן 
בתי־זיקוק לנפט. 

אוכלוסיה צפופה מצויה רק באגנים ובעמקים שבדרום ק׳. רוב 
האוכלוסיה סינית ומיעוטה — חאנים (חג 13 ) והויאים ( 11131 ) — 
במזרח ובדרום־המזרה, טיבטים — בדרום, מונגולים — בצפון, 
קאזאכים — במערב, וטונגוסים — בצפון ובצפון־מערב. לרוב המי¬ 
עוטים אזורים אוטונומיים. חלק גדול מתושבי מערב-ק׳ הם מוסלמים. 

מ, בר. 

היסטוריה. השם ק׳ הונהג רק בתקופת שושלת יואן 
( 1279 — 1368 ), המונגולית; קודם נקראה הפרובינציה "לונג" ופיסי 
שושלת צ׳ין ( 221 — 206 לפסה״נ) היתה ק׳ חלק מסין. בשנים 
1878-1862 היו התקוממויות עקובות־מדם של התושבים המוסלמים. 
הן דוכאו בידי צו צונג-טאנג, שהשתתף קודם בדיכוי מרידת 
הטיפינג (ע״ע). צו אף הקים בק׳ מערכת חינוך ומינהל תקין. 
השפעת הקומוניסטים החלה ב 1935 , לאחר שנסוגו הקומוניסטים 
ב״מסע הארוך״ לשנשי הקרובה לק׳ (ע״ע סין, עמ׳ 887 ). 

. 1 ותוו/') ו> 00 וו/<זו*\ ה{ וו 1/0 } 1 י/ס\{ ווו 0 {> 10 \ • 77/1 .״ 1 : 111 ( 110 :) 

// 4 ץו 1 ון 1 ו' 1 ^ 0 ו) 1 :>וווו/>וו 0 >£ !!ו. .-ו 1 ;:ה(י 4 ־ויד ,מ ,׳ר 

. 1970 , €111110 




945 


קנשוס — קנרייש, האייש ה■ 


946 


קןנסוס (*ט 15 ^^^), מפקדם ורישומם של אזרחי רומא העתיקה למט¬ 
רות מיסוי ושירות צבאי. לפי המסורת הרומית היה הק׳ נהוג 
כבר בימי המלכים. מייסוד הרפובליקה ביצעוהו הקונסוליה, ומ 443 
לפסהינ — הקנסודים, 2 במספר, שנבחרו אחת ל 5 שנים למשך 18 
חודש. אבות המשפחות נצטוו להופיע לפניהם בשדה־מארס ברומא 
ולהצהיר על בני-ביתם ורכושם. הקנסורים היו רשאים לאמוד את 
הרכוש לפי ראות עיניהם. המיסוי הרגיל היה בשיעור 1% מהרכוש. 
ב 167 לפסה״נ חדלו לגבות מס זה עקב הצסברות עדפי־כסף באוצר. 
גם השירות הצבאי נקבע לפי שומת הרכוש. 

בעת הק׳ היו הקנסורים רושמים כל אזרח באחד מ 35 השבטים 
וקובעים את מקומו באחת הקנטוריות של חמשת המעמדות ( 5 ^! 1:15 ^). 
החלוקה למעמדות נקבעה לפי שומת הרכוש. אלה אשר בשל מיעוט 
רכושם לא שילמו מסים ולא שירתו בצבא. נכללו בקנטוריה של 
הפרולטריים (ע״ע פרולטריון). העובדה כי במעמדות של בעלי שומה 
גבוהה נכללו רוב הקנטוריות, הקנתה לאמידים משקל־יתר בשלטון. 
שכן בהירות, חקיקה והחלטות תשובות התקיימו באסיפת הקנטוריות. 

נראה שגם הפקידים העירוניים בערי איטליה ערכו קי, ולא כל 
האזרחים חויבו אפוא להתייצב ברומא. בסיום הק' נערד טקם־טיהור 
דתי (סזזטזזגט!). הק׳ האחרון נערך ע״י אספסינום וטיפוס (ע' 
ערכיהם). בפרוביניקיות נערך ק'עם ייסודן, ואח״ב לפי הצורו.הפרו־ 
קורטור הרומי הראשון ביהודה, קופוניוס, ערר בה ק׳ ( 6 לסה״נ). 
שעורר התנגדות בקרב היהודים (עיע א״י, עמי 373 ). לפי הברית־ 
החדשה (לוקאס ח. 1 — 7 ) נולד ישו בעת שנערך ק". שבגללו באה 
משפחתו מנצרת לבית־לחם. ייתכן מאוד שמדובר בק־ של קופוניוס 
וכי חל שיבוש במסורות. 

על המפקד בעת החדשה, ע״ע דמוגרפיה, עמ' 748 . 

,^חו 0 {(ו 0 ^ו 1:2 ווו{ 3 ! 1 ו'ווןו>.וו/ /( 9 >) !![ 1 , 1 ־וי> 1 ק .() 

יןנפור (או קונפור ?•וסקח״נ!;') ,זטת 11 ב 14 ), הגדולה בערי מדינת 
אוסר פרדש (ע״ע. כדך מילואים) ומהגדולות בהודו. 
1,275,240 תוש׳ ( 1973 ) ז בק׳-רבה 1.5 מיליון תוש׳. ק׳ יושבת על 
הגדה הדרומית של הנהר גאנגה (גאנגס). באתר שבו נמצא הגשר 
היחיד על הנהר לאורך כ 240 ק״מ ממהלכו. לפיכך ק׳ היא צומת 
חשוב למס״ב ולכבישים. בדרומה — נמל־תעופה. ק׳ היא מערי־ 
התעשיה הגדולות בהודו ומרכז למסחר. חינוו־גבוה ומחקר. 

באזורי-תעשיה נרחבים בדרומה ובצפונה יש מאות בתח״ר, המ¬ 
ייצרים מוצרי ברזל ופלדר., מכונות חקלאיות, מכונות וציוד לתעשיה, 
מטוסים, מנועים, אופניים, מכשירי השמל, כבלי חשמל וטלפוו, כימי¬ 
קלים, דשנים, תרופות, סמרי־בניין, טכסטיל, מוצרי-עור, מזון ועוד. 
בק׳-רבה מועסקים בתעשיה כ 140,000 פועל. בק׳ המרכז החשוב־ 
ביותר בהודו למוצרי־עור. כן מצויים בעיר מפעלים גדולים לניפוי, 
לטוויה ולאריגת כותנה, המספקים את מרבית צרכי הצבא באריגים. 
ק׳ משמשת שוק מרכזי לחיפה, לכותנה ולמספר מוצרי־חקלאות 
אחרים. בעיר אוניברסיטה ( 129.920 תלמידים ב 5 /. 1974 ) וכן המכון 
הטכנולוגי ההודי. בדרום העיר קרסקטינים גדולים ומתקנים צבאיים. 
שטח זה שימש אחד הבסיסים הצבאיים הראשיים של הבריטים 
בצפון-הודו. 

ק׳ היתד, עיר־שוק קטנה כשהפכה ב 1801 לבסיס צבאי בריטי, 
באיזור-הספר של תחום השלטון הבריטי באותו הזמן. בסיס זה 
והתעשיות שטיפה היו גורם עיקרי בהתפתחותה לכרך גדול. ב 1857 , 
בעת מרד הסיפוי (ע״ע הח, עמ׳ 534 ), נטבחו כאן מאוח חיילים 
ואזרחים בריטיים ואירופים אחרים. 

_קנפנטון, יצחק (קטםיליה[ן] — 1463 , פנ;פל [ 1 :) 11£1 ה£?]), 
מגדולי חכמי קסטיליה במאה ה 15 . מעט מאד ידוע על 
אודותיו. ב 1450 נתמנה חבר בוועדה שתפקידה היה לחלק את 
נטל המסים בין יהודי מלבות קסטיליה. ב 1457 עמד בראש ישיבה 


בעיר סמורה שבמערב קסטיליה, ומתלמידיו שם היו מחשובי חכמי 
דור הגירוש: ר' יצחק די ליאון. ר־ יצחק אבוהב השני (ע״ע), 
ר' שמואל ולנסי, שם-טוב בן יוסף אבן שם-םוב, וקרוב לוודאי 
גם ר׳ יצחק עראמה (ע״ע). על סדר הלימוד בישיבתו למדים אנו 
מספרו היחיד "דרכי הגמרא" (או ,.דרכי התלמוד"), שנדפס פעמים 
אחדות (מהד מוערת: א. ה. וריס: וינה תרנ״א). ק׳ נוטה מדרכם 
של בעלי כללים אחרים, הרושמים את כללי התלמוד ומפרשים 
אותם, בכד שהוא מרצה בצודד. מתודית כיצד יש לעיין בטכסט, 
ואילו אמצעים פךגוגיים יש לנקוט בעת הלימוד. מסתבר שהוא גם 
הראשון שהתווה כללים מתודיים ללימוד ספרות הראשונים. כלליו 
זכו לתהודה רבה אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו (מהם ר' שמואל 
אבן סיד), ואן■ יושמו למעשה בישיבת ר' יעקב בירב (ע״ע) בצפת. 
מקובלי ספרד מוסרים בשמו דברים בע״פ, אך בכתב לא נותר ממנו 
דבר בקבלה. 

א. ה. ווייס, דור דור ודורשיו. ה׳, 232 — 234 , תרס״ד: ג. שלום. לידיעת 
הקבלה בספרד ערב הגירוש (תרביץ, כ״ד), תשס״ו; י. בעד, תולדות 
היהודים בספרד הנוצרית, 378 , תשי״ם-; ח. ז■ דימיסרובסקי, ביח- 
מדרשו של ר׳ יעקב בירב בצפת וספוגות, דן, תשב״ב: א. דויד, לקורו¬ 
תיו של ר״י ק׳(ק״ס, נ״א), תשל״ו: ,מתוגוחחשי״א .זג 

1 י 0 }>חו 2 ו/ 10111 ;?׳'/ מי> 4 -־ 4 ',/ 3 >צ 1 ק־ו. חי 0 ווהו ןמי 4 /> >.> 01 

,ו 10 ח 1 >ק 5 ו 0 ו/י)/ 1 ! 2 ויו 1/1 וךו 1 ■ 101 ) 111 ^ו<^ ,• 15.11:1 •יו ,( XX 

, 1 ! 

?ןנר״׳ים, הא״ים ה״ (אר,]ז 1 ;ח 03 11:16 <.!), קבוצת איים באוקיאנוס 
האטלנטי, במרחק 115 ק״מ מחופי צפון־מערב אפריקה, שטחם 
7,273 קמ״ר, ובהם 1,170,220 תוש׳ ( 1970 ). האיים מהווים שני 
מחוזות של ספרד• הנקראים ע״ש בירותיהם: א. מחוז לס פלמם 
( 4,065 קמ״ר, 579,710 תוש׳) רבו האיים המזרחיים גראן קנריה, 
פוארטובטורה, ולאנסארוטה. בבירה שבצפון האי גראן קבריה 287,040 
תיש׳- ב. מחוז סנטה קרוס דה טנריפה ( 3,208 קמ״ר. 590,514 תוש') 
ובו האיים המערביים: טנריפה, לה פלמה, גומרה וירו (פרו). בבירה 
שבצפוךמזרח האי טנריפה 151,360 תוש׳, 

האיים ממוצא געשי (ב 1949 התפרץ הר הגעש לס מנצ׳ס באי 
פלמה). הנוף ההררי המבותר מצטיין במספר רב של חרוטים 
געשיים. הגבוהה בפסגות האיים —פרקו דה טידה — מתנשאת 
באי טנריפה לגובה 3,718 מ׳. עומק קרקעות האוקיאנוס בקרבת 
הא־־ים ער 3,000 מ׳. 

האקלים הוא אוקיאני סיבטריפי נוח. כמות המשקעים ברוב 
האזורים היא 600 — 800 מ״מ בשנה, אך האזורים המזרחיים נתונים 
לבצרות. הטמפרטורות הממוצעות נעות כרוב האזורים בין ׳ 15 
(ינואר) ל ״ 25 (יולי). 

האוכל וסי ה ספרדית ואין עוד זכר לאוכלוסיה המקורית של 
ה,-גואנצ׳ים" (ר׳ להלן). צפי-פרת האוכלוסין הגבוהה גורמת להגירה, 
בעיקר לאמריקה הלאטינית. 



?אס פי!םס; ח 5 ה מזז.ינ£י הרדצה באי נרא! הנריה 


947 


קנדיים, האיים ה■ — קסאלפיניים 


948 


כלכלת האיים 
מבוססת בעיקר על 
חקלאות, המנוהלת 
באחוזות גדולות! ה¬ 
איים מייצאים בננות, 

עגבניות ותפוחי אד¬ 
מה מבכירים. הגידו¬ 
לים העיקריים ל¬ 
צריכה עצמית; תי¬ 
רס, חיטה, שעורה. 

קטניות וירקות. ה¬ 
דיג מהווה ענן׳ חשוב 
ובאיים יש מפעלים 
לשימור דגים. בסנטה קרוס דה טנריפה יש בתי-זיקוק לנפט, ובלס- 
פלמס מפעל לדשנים.—התיירות מתפתחת מאד בתקופה האחרונה. 

היסטוריה. האיים חיו ידועים לפניקים, ליוונים ולבני קרת- 
חדשת. לפי פליניוס נקראו האיים גם ,.איי המזל" (־מבמ״זזס? 
!ו 113 \ 5 מ 1 ). ולדבריו, שסם הנוכחי (!!זבתנס) ניתן להם בשל ריבוי 
הכלבים ( 5 ^ס 11 ^) בהם. הוא ופלוטרכוס (ע״ע) מספרים על מסעו 
של יובה ] 1 פלו מוריטניה (ע״ע) אל האיים ב 40 לפסה״נ. הערבים 
הגיעו לאיים הק״ ב- 999 . במאות ה 12 וה 13 הגיעו לשם ספנים 
מג׳נובה, פורטוגל, ספרד וצרפת. ב 1402 בא לאיים ראן דה בטנקור 
( 11 נ 11£11301 ] 8£ ) ובעזרת אנריקה 111 (ע״ע, כרך מילואים), פלד 
קסטיליה. כבשם ב 1404 והיה למלכם. הוא עזב אותם ב 1406 
ולאחר זמל-מה נטל הכתר הקסטיליאני את השלטון עליהם לידו. 

בבואם לאיים הק״ מצאו הספרדים אוכלוסיה כבת 30 אלח נפש 
ב 2 חטיבות גזעיות נבדלות — ה״גואנצ׳ים״ ( 01131131165 ) והק" 
( 105 ־ 1 בת 1 ! 0 ). תרבותם של תושבים אלה, הקרובים מבחינת מוצאם 
לברברים (ע״ע), היתה בעת הכיבוש תרבות האבן הקדומה. אף 
כי הקרמיקה שלהם היתד, נאוליתית באפור" הם ניזונו מגידול עיזים 
וחזירים ומפירות. סבורים שדתם היתה מונותאיסטית, והם הותירו 
כתובות שלא פוענחו. 

הנסיך הפורטוגלי אנריקה ה..ספן" ניסה בלא הצלחה להיאחז באי 
גומרה, אבל ב 1480 הבירה פורטוגל בשלטון קסטיליה באיים הק". 
כיבושם הושלם ב 1496 והם נעשו בסיס ימי בדרך לאמריקה. תנועה 
שדרשה עצמאות קמה ב 1902 ודוכאה בידי הצבא הספרדי. ב 1936 
החל פרנקו (ע״ע) באיים הק" את מסעו לכיבוש השלטון בספרד. 

.<ז ; 1925 . 1 .€ /ס ){ 60 ה^ €( 71 , 11001011 ,£ 

101 10 ז.^י 2 ־>־ז 5 ,ת 6 ז 311 ? ץ $ג 1 ז 11 ל 1 

!•€[ס< 01 ת ! 1€ ון> 010 ׳< ,)!זנתזז^, ? 1 ) ט;>חזע 1 ז .\/ : 1 ־ 195 . 1 

. 50 פז־- 1947 ,זג-ן .[ ', 10 סווח €0 
ש. שס. ־ י. כר. 

קנרס ( 11$ וו 1 ץ €01 ל צז 3 חץ 0 ), צמת מאכל תרבותי המכונה ארטישוק, 
ממשפחת המרכבים (ע״ע)• הק׳ הוא צמח רב־שנתי וחזק. 

גבהו* מגיע עד ל 2 מ/ עליו גדולים׳ שעירים׳ מחולקים וקוצניים 
במקצת־ צבעם ירוק*כהה. בצדם התחתון מכוסים לבד. הגבעול עבה, 
זקוף, גלילי ונושא קרקפת פרחים. הקרקפות בשרניות ולהן צורות 
שונות. מספרן רב. קטרן 5 — 15 ס״מ והן מוקפות דודים של חפים 
("קשקשים") מעובים ורחבים. מערכת השרשים מפותחת כהלכה 
ומעמיקה כדי 1 מי ויותר. ההפריה הדדית. עם גמר הפריחה מתייבש 
הנוף והצמח נכנס לתרדמה. בישראל חלה תקופת התרדמה בחדשי 
הקיץ החמים, ואילו בארצות הצפוניות בחורף. עם תום תקופת התר¬ 
דמה מלבלב הצמח, מתפתחות "עיניים" רבות על פני צוואר- 
השורש ואלו מוציאות 7 — 8 נצרים חדשים, המתרבים עד כ 15 
בצמח מבוגר. 

הטמפרטורות האופטימליות לגידול הק׳ ״ 12 —' 19 . הוא מיטיב 
לעלות באדמות בבדות ובינוניות. מגדלים את הק׳ מזרעים, אולם 



האיים רקנריים: כנסיית קונכנסיון, 
סאה 15 . סנטר, קרוס דה. טנריפה 


בשל אפשרדוח ההפריה ע״י ק׳ הבר מעדיפים אח השימוש בנצרים, 
תקופח השחילה בחדשי הסתיו. הצמח מניע לשיא הניבה בשנה 
השניה (כ 1,000-800 קרקפות לדונם) והשלישית (כ 4,000 ), היבול 
הממוצע כמחצית הטונה לדונם. עיקר הקטיף חל בחדשי מארס— 
אפריל. יחידת השיווק היא הקרקפת — היא המשמשת למאכל 
ומכילה 86.5% מים, 2.5% חלבונים, 1 % סוכרים, 2 % דכסטרין, 
1.5% תאית, 1.3% אפר. 

הק׳ הוא צמח-תרבות עתיק יומין. שמוצאו מאיווד הים התיכון. 
בעולם העתיק גידלוהו ביוון וברומא וגם בא״י בתקופת המשנה 
והתלמוד (ר׳ כלאים ה, ה). שטחי הגידול בעולם מגיעים כיום לכדי 
128,000 הקטר. והייצור ל 406,000 .ו טונות ואומדן 1974 ), מזה 
מייצרת אירופה, בעיקר באיטליה, ספרד וצרפת. למעלה ממיליון 
טונות. מרבים לגדלו גם באפריקה הצפונית, במיוחד באלג׳יריה. 
וכן בארגנטינה. זני ק׳ משובחים הובאו לא״י בידי אנשי הברון 
רוטשילד עוד בסוף המאה הקודמת. בשנים האחרונות זורז קצב 
גידולו ע״י משרד החקלאות כדי 42,000 דונם (אומדן 1973/4 ), 
רובו ככולו במשק היהודי. 

ש. ארמוני, חקי, 1964 . י, דה-אנג־ליס. קי. (האנציקלופדיה להקיאות, 

ב;, תשל״ב, ודי עוד ביבל׳ בע• -רקות. 

ש. ה. 


קןנת, מינה (אולרי^ה וילהלמינה) — 0111113 ) 039111 3 חח 11 \ 
3 ו 11 ות 61 ל 11 זג) — ( 1844 — 1897 ), מספרת ומהזאית פינית. 
במאמריה, בסיפוריה ובמחזותיה תיארה בצבעים קודרים וראליססיים 
את המצב החברתי בארצה. ולחמה למען חשיפת אי-הצדק. בעיות 
של שכרות, עוני, חינוך ומעמד האשה שימשו נושא ליצירתה. 
המחזה 11110 גד ס 116 ס 01111 ע־ד (״אשת הפועל״), 1885 , בעל המגמה 
החברתית-הביקרתית, היד, הראשון בסוג פחזות זה שהועלה על 
הבימה בפינלנד, בכך חשיבותו, חרף היסודות המלודרמתיים הבול¬ 
טים שבו. — ק' נמנית עם הסופרים החשובים בספרות הפינית 
המתחדשת במאה ה 19 . בשנות ה 80 הושפעה מאיבסן ופברנדס 
(ע׳ ערכיהם). בשנות ה 90 עבר מוקד יצירותיה — בדומה לספרות 
הסקנדינווית בכללה — להתעניינות פסיכולוגית מעמיקה (המחזה 
3 צ 1-11 בתח\ 7 ׳ 1895 ). 

. 44 לנ . 4 ! .־,ו 


קסאלפיניים (: 3€1:31 ו 111 י 5311 ס 03 ), משפחת צמחים — עצים, 
שיחים ומטפסים — מסדרת הקטניתיים (ע״ע), שבה כ 150 
סוגים וב 2,250 מינים. אצל רוב הק" העלים מנוצים פעם או פעמיים. 
לפעמים העלים פשוטים. הפרחים דו-מיניים — לעתים רחוקות 
חד-מיניים — בלתי-נכונים או בסעט-נבונים, 5 עלי-גביע, 5 עלי- 


כותרת (לעתים רחוקות חסרים). 



ציור 1 . כ 5 י 5 החורז! 
(תז 11 תז 8 בט[ 1€ ה 8 


האבקנים — 10 או פחות! זיריהם 
מפורדים או מאוחים. השחלה 
עלית, בת עלה-שחלה אחד. הפרי 
תרמיל יבש או בשרני. הזרעים 
מכילים לפעמים אנדוספרם. הק" 
נבדלים מהמימוסיים (ע״ע) בזה 
שפרחיהם בלתי-נכונים. כן הם 
נבדלים מהפרפרניים (ע״ע) בזה 
שעלה-הכותרת העליון הוא העלה 
הפנימי-ביותר והכותרת אינה פד- 
פרנית. לעתים קרובות מאד הופך 
חלק מהאבקנים לגופי-מזון, ה¬ 
נאכלים ע״י החרקים והציפרים 
המאביקים את הפרח (הקנויה). 
רוב צמחי המשפחה הם טרופיים, 
ורבים מאד מהם הם מרכיבים 
חשובים של צומח היער הטרופי. 




949 


יןסאלפיניים — יןסםלנקה 


950 



ןויור 2 . סוגים ש 5 ססא^פיניים: סיכויו 5 ־־׳סא 5 : ההיה — 9 ) 319 ג 51 לג 0 ; 

בוהיניה- 6 ןגונ 1 ומע 30 ו.וח 1 ו 1 עג 5 ; פואנזליאנה יפהפיה(גתן 1 זז;וזז 10 טע 9 ח 09 ח 01 ?} 


רבים מהם משובחים בעגם הטוב לבניה 
ולחרושת. הרבה מהם ידועים גם בצמחי- 
נוי ועצי-יער. 

נוהגים לחלק את הק״ ל 9 שבטים. מה¬ 
סוגים החשובים; חרוב (ע״ע); כליל 
— הכולל כ 8 מינים. המין המצוי 
בארץ הוא כ. החורש (ומט^ 11 :נ 1 ו 4 ו 1 ו$ . 0 ) 
— עץ משיר־עלים הפורח באביב! העלים 
פשוסים, עגולים ודמויי-לב בבסיסם. הפר¬ 
חים ערוכים באשכולות תבעם לילך. 
התרמיל דק וארכו 7 — 10 ס׳׳פ. כ.־החורש 
גדל בחורש האלון והאלה וביער אלון- 
התבור. בארץ וגם בחו״ל מרבים לגדלו 
כעץ-נויו בסוג ק מיה ( €85$13 ) כ 500 מינים. בארץ מצויים חק׳ 
המדברית ( 3 ^ 1 | 2 ז 1 0 ) — עשב-בר רב-שנתי, טרופי, בעל פרחים 
צהובים, שעליו משמשים לרפואה וידועים בבתי-מרקחת כ-ח£! £0112 
36 ת. גדל בנאות-המדבר בסביבות ים-המלח ובערבח. מינים אחרים 
של הסוג הזה, כגון הק׳ רבת-הפדחים ( 43 ת 11 נ 11 ־ £101 0 ). משמשים 
כצמחי נוי. מבין צמחי-החועלת של סוג זה ידועה ק סב ח 
האבוב ( 1112 ] £15 . 0 ). זהו עץ אפריקני שמגדלים אותו בארצות 
טרופיות שונות בשל תרמיליו הארוכים (עד 50 ם״מ), בעלי הציפה 
המתוקה, המשמשת כמאבל-תאווה לילידי המקום : בסוג פ ו א נ צ י¬ 
א נ ה ( 011101202 ?) כ 80 מינים, אחדים מהם משובחים בעצם הטוב; 
אחרים הם צמחי-רפואח או צמחי-בורסי. בארץ מגדלים בגינות-נוי 
אח הס׳ ארוכת-האבקנים (״! 811110 .?). זהו שיח בעל אשכולות 
פרחים צהובים-אדמדמים. שאבקניהם ארוכים מאד. עליו מנוצים. 
מולדתו אמריקה הדרומית 1 מד,סוג צאלון ( 3 ןת 010 ט} מקובל מאד 
בארצות הסובטרופיות הפין הצ. הנאה ( 10812 .ט), כעץ נוי, 
מהיר-צמיחה. העלים מנוצים פעמיים. הפרחים ערוכים באשכולות 
וצבעם שני. התרמיל ארוך מאד 30 — 60 ס״פ. מולדתו מדגסקר. 
בארץ הוא עולה יפה כעץ-נוי, בשפלת-החוף ובעמקים! מהסוג 
פ ר ק י נ ס ו נ י ה ( 12 ״ 0 !״ 111 ־ 21 ' 1 ) מגדלים בארץ כעץ-יער וכעץ-נוי 
את הפרקינסוניה ה שפנית ( 2 ] 3 ;> 20111 .?). זהו עץ צנוע 
מאד בדרישותיו, הניכר בעליו הפנוצים פעמיים. הציר הראשי של 
העלה הוא קצר מאד ומסתיים בקוץ. בבסיסו שני עלי-לוואי קוצניים. 
הפרחים צהובים וערוכים באשכולות. מולדתו אפריקה 1 על ה ה פ טו¬ 
ר ס י ל ו ן, ע״ע ע ץ - כ ח ו ל; שרף הקופל, הידוע בתעשיית 
הצבעים, מופק מקליפתם של מינים שונים מהסוג הימנאה 
(נסנתסותץ 14 ) 1 על הסוג ב והי נ יה. ע״ע. _ ן 

קסבלנקה (ספרדית 12003 ( 103521 ערב' [א(ל)-דאר 

אל-כידה|), הגדולר, בערי מרוקו ונמלה הראשי; 1,894,400 
תוש׳ ( 1973 ). ק׳ שוכנת לחוף האוקיאנוס האסלנסי, כ 90 ק״מ מדרום 
לבירד, לבאס. כ^י מסחר-החוץ המרוקני עוברים דרך נמלה 
עמוק-המים. ב 1971 עברו בו 20.5 מיליון טון מטענים. היצוא 
העיקרי — פוספטים ור,דרים. ק׳ משמשת נמל־עגינה על נתיב 
הספנות מאירופה לאפריקה ובסיס לאניות-דיג. בק' גם שני נמלי- 
תעופה בי״ל. ק׳ היא הבירה הכלכלית של מרוקו. היא מייצרת 
כמחצית פתפוקת התעשיה הארצית. הענפים העיקריים הם; טכסטיל, 
אלקטרוניקה, עיבוד עורות, שימורי מזון (דגים). משקאות והרכבת 
מכוניות. ב 1972 נפתחה בק׳ תשלובת לייצור כימיקלים ופלסטיקה. 

מבנה העיר משקף את שלבי גידולה. סמוך לנמל נמצאת העיר 
הערבית העתיקה, שנבנתד. בעיקר במאה ה 18 ; היא היחה מוקפת 
חופה, שממנה נותרו שרידים. מסביבה בנויה העיר האירופית, 
המד.ווה עתה את מרכז המסחר והעסקים. משנות ה 20 התפתחו 
פרוורי מגורים, בעיקר במערב; במודח נמצא איזור תעשיה. מאז 


1907 , עת היו בק׳ כ 10,000 תוש׳, אין קצב הבינוי העירוני מדביק 
את קצב גידול-האוכלוסין הגבוד" ועקב-כך נוצרו משכנות-עוני 
(!;)!!!■וסס[;;;! = ערי פחים) בשולי העיר. 

. 965 ! , 305 י^זמ .^ 1 

היסטוריה. אין פרטים על ראשיתה של קי, אולם במאה ה 12 
עמדד. במקומה עיר-נפל בשם אנפה ( 11£3 ף,), שהפכד, במרוצת הזמן 
בסיס לשודדי-ים. פעוז-שודדים זה נהרס כליל בידי הפורטוגלים 
ב 1468 . ב 1515 תכננו הפורטוגלים לשוב ולהשתלט על אנפה. נסיונם 
ליישב את העיר מחדש נכשל, אולם היא לא נשארה חרבה. ב 1755 
נהרסה ברעש. לקראת סוף המאה ה 18 שב ובנאד, השלטאן מחמר 
בן עבדאללה (ע״ע מרוקו, עמי 400 ). מקור השם קי בבית הלבן 
(בפורסוגלית 311€3 ־ 1 ( 1 0253 ) שבלט בין חורבות אנפד. ושימש ציון- 
דרך לספינות. מתיישבים ספרדים קראו לעיר 813003 0353 , הצרפתים 
— £ו €1 ו, 13 מ 1215011 \, והערבים — דאר אל-בידד,. ב 1907 כבשו 
הצרפתים את העיר לאחר טבח גדול בילידים; היד, זה בתגובה 
לרצח כפה צרפתים. במאורעות אלה נפגע קשה הרובע היהודי. 

בימי השלטון הצרפתי גדלה העיר במד.ירות רבה. במיוחד טיפח 
אותה ליוסה (ע״ע), שעשאה לנמל הראשי של מרוקו. בנובמבר 
1942 כבשו בעלות-הברית את ק׳, ובינואר 1943 התקיימה בה 
,.ועידת ק״׳ (ע״ע מלה״ע 11 , עפ׳ 688 ). ב 1956 חזרה ק' לידי מרוקו. 
ב 1961 התכנסה בה ועידה של מספר מדינות ערביות ואפריקניות, 
שמפנה התפתח כעבור שנתיים "הארגון לאחדות אפריקה" (ר׳ כרו 
מילואים, אפריקה, עפ׳ 351 ). 

. 13 .( ; 48 (' 1 ,( 1 ,־ו^^\־^־נזט 0 ' 1 > , 5 ־ 1 ^ 09111 :מו) ,׳<(״( 

. 1954 ,£/^£ו) 111 X^X ) ^ 

ר, בב. - י, כר, 

יהודים. ביה״ב התקיימה בק׳ קהילה קסנה. שהתפזרה לאתר 
הכיבוש הפורסוגלי. במאה ה 16 נזכרים שניים מחכמי ק׳ בין מתקני 
תקנות פאס (ע״ע מרוקו, עמ׳ 404 ). הקהילה גדלה, יחד עם העיר 

כולה, בעת החדשה. 

באמצע המאה ה 19 
התיישבו בק׳ סוחרים 
יהודים מערים אחרות 
במרוקו. בעקבות ה* 

כיבוש הצרפתי גדל 
מספר היהודים במי¬ 
דה ניכרת. בראשית 
המאה ה 20 היו ב¬ 
קהילה 5,000 נפש. 

היו להם שני בתכ״נ, 

8 ת״ת, 4 בח״ס ו־ 

מוסדות־צדקה רבים. 

בתקופת הכיבוש ה- 






951 


קסכל;י,ה — קסטא בן לוקא 


952 


צרפתי נפגעה הקהילה מפרידות שבטים. ובאותו הזמן הגיעו אל 
העיר פליטים יהודים משאר חבלי מרוקו. תושבים חדשים אלה 
התגוררו בד״ב ב״פלאח", הרובע היהודי, בעוני רב, 

במלה״ע 11 שללה ממשלת דשי מיהודי ק׳ את זכויות האזרח, 
ולעתים אף את אמצעי המחיה. לאחר פלה״ע ח גברה הגירת 
יהודי מרוקו לק', והיא הפכה לגדולה בקהילות מרוקו. ב 1948 ישבו 
בק׳ כ 70.000 יהודים — כ 34% מכלל יהודי מרוקו. ב 1960 התגוררו 
בק' 54% מכלל יהודי המדינה. בשנות ה 60 החלה הגירה גדולה 
אל מחוץ לגבולות המדינה. ב 1967 חיו בק׳ 37,000 מכלל 50,000 
יהודי מרוקו וזה מספרם גם כיום ( 1975 ). לאחר שקיבלה מרוקו 
את עצמאותה ב 1956 הוכרז על שוויון־זכויות ליחודים. ב 1959 
נבהד יהודי לראש־העידיד, בק', ביז מוסדות־ההינוד הבולטים בק׳: 
בי״ם כי״ח, ישיבת •אוצר התורה" ובי׳ם אורט. רוב המוסדות נסגרו 
ב 1965 . 

לןסובסקי, חיים ןהושע ( 1873 , ירושלים — 1960 . שם). ת״ח 
ובעל הקונקורדנציות לספרות חז״ל. ק׳ למד אצל אביו, 

ר׳ אברהם־אכלי, הראב״ד האשכנזי הראשון בעיר־העתיקה, ודרה 
ממקורביו של ר׳ שמואל סלנט (ע״ע). כבן 30 החל לפרסם חידושים 
בהלכה, בתלמוד ובדקדוק: ״מעיני הישועה״ (א׳—ב׳! תרנ״ז— 
תר״ע) — על מסכתות ב״ק וב״ם, ״יד הלשוף — כללי דקדוק 
עברי בשיטה מקורית (תרנ״ט) ו״מבשרת ירושלים״ — ביאורים 
וציונים לתלמוד הירושלמי (תרס״ג), כן הו״ל (מכ״י) "חוט 
המשולש״ — חידושי ר׳ ישראל סלנטר (ע״ע) לתלמוד — בתוספת 
ביאורים והגד-ות משל עצמו (תרס״ד). ק׳ היכר גם "תורת החשבון" 
— ספר־לימוד לאריתפטיקה, ערוך ע״פ שיטד, הדשה, בלשון 
המשנה (תרס״ח). 

פ 914 • יאילד הקדיש את כל זמנו לחיבור קונקורדנציות (ע״ע) 
לספרות חז״ל, כשהוא נוטל על עצמו מלאכת־יחיד זו בתנאים 
קשים. השגו הגדול היה חיבור ״תכנית״ (או: ״מפתת״) — ששפר 
כסוד מקצועי — המקלה בהרבח על חיבור קונקורדנציה לכל ספר 
שהוא. בעזרת "הפקידים וד.אמרכלים מאמשטרדם" ניגש להוצאת 
.,אוצר לשון המשנה": את הספר הדפים בפו־ידיו (א׳—ב׳! תרע״ד) 
בפסדרה קטנה שיסד בביתו. מהדורה מתוקנת, ב 4 כרכים (בהוצאת 
"מסדה"), י״ל בעריכת בנו, משה, בשנים תשט״ז—חש״ך. בשנים 
1940-1933 הו״ל (בשני כרכים. 5 מדורים) את הקונקורדנציה 
לתרגום אונקלום, ובשנים 1933 — 1961 י״ל (ע״י ביהמ״ד לרבנים 
בניו־יורק), ״אוצר לשון התוספתא" ( 6 כרכים): הכרכים ה׳—ו¬ 
נערכו בידי בנו, משה, אחרי פטירתו. בשנת חשי״ד החל ק׳, בעזרת 
בנו, בנימין, בהדפסת הקונקורדנציה לתלמוד הבבלי, "אוצר לשון 
התלמוד" (בהוצאת משרד ההינוך והתרבות של מדינת ישראל 
וביהמ״ד לרבנים בניו־יורק), וזכה להדפיס בחייו 6 כרכים. בנימין 
ק׳ הפשיר במפעל. ועד-כה י״ל 36 כרכים (עד האות ש׳). על עבודתו 
זכה ק׳ פעפיים בפרס ע״ש ביאליק ופעמיים בפרס ע״ש הרב קוק 
מטעם עיריית תל־אביב, בתואר ו״ר של כבוד פביהמ״ד לרבנים 
בניו־יורק ובאזרחות כבוד של העיר ירושלים. 

ק׳ היד, פעיל בענייני היישוב. ונודע כלוחם למען השפה העברית 
בקרב "היישוב הישן" שבין החופות. בזמן "מלחמת השפות" (ע״ע 
א״י, עמ■ 988 ) הורה תלמוד בביהמ״ד לסורים של דוד ילין (ע״ע). 
ק׳ היה מתומכי תכנית אוגנדה (ע״ע) של הרצל, בקוותו שמדינת 
יהודים באוגנדה תאפשר הקמת צבא יהודי, שיוכל כעבור זמן 
להשתלם על ארץ האבות. מאוחר־יותר היה מתומכי האגף הימני 
בציונות וממעריצי ז׳בוטינסקי. 

בניו, פשה ובנימין, הולכים בדרכיו: בנימין הו״ל את "אוצר 
לשון התנאים״ ל״מכילתא״, ל״ספרא״ ול״ספרי" (ע׳ ערכיהם; 13 
כר׳), וזכה בפרס ביאליק. פשה הכין (בעזרת מיכון־פחשב), "אוצר 


לישון הירושלמי", קונקורדנציה לתלמוד ירושלמי, העופדת לצאת־ 
לאור בקרוב ע״י האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים בשיתוף 
ביהמ״ד לרבנים בניו־יורק. 

א. ח. אלחנבי, שיחת סופרים, רכ״ח—רל״ו, 1960 . 

מש. קו. 

קסון אי־מולץה, מנואל, ע״ע פיליפינים, עם׳ 707 . 

לןסט, מרי—זוב 55 נ 0 זז 13 \—( 1884 , אלגיני סיטי (פנסילווייניה! 

— 1926 , מניל־טריביס (ליד בובה, צרפת)), ציירת 
אמריקנית. ק׳ למדה באקדמיה לאמנויוח היפות של פנסילווייניה. 
פילדלפיד, ( 1861 — 1865 ). ב 1866 יצאה לאירופה; בין השאר שהתה 
בפארמה, ושם למדה את ציוריו 
של קורג׳ו (ע״ע). ב 1872 הת¬ 
יישבה בפריס. ב 1877 הזמינה 
דגה (ע״ע) להצטרף אל האימ¬ 
פרסיוניסטים (ע״ע אימפרסיוני¬ 
זם) ; ק׳ הציגה אתם מספר פע¬ 
מים. תערוכת-היהיד הראשונה 
שלה נתקיימה ב 1891 . היה זה 
דגה שהשפיע עליה (בשנות 
הסד) יותר סכל אפן אחר, 

בציורי האמהות והילדים המעו¬ 
דנים. נושא שדבקה בו גם 
מאוחר-יותר (״אם וילד״, 1905 ; 

לובר). בשנות ה 80 פיתחה 7 ף 
סגנון עצמאי שהודגש בו הקו 
הסולידי והברור. בהשפעת תע¬ 
רוכת ההדפסים היפניים שנער¬ 
כה בפריס ב 1890 , התחילה ק׳ 

לפתח אח טכניקת-ההדפס שלה. סדרת עשרת הדפסי-האקוואטינטה 
שלה מצטיינים בקוויותם העדינה ובהשגיהם הטכניים. נסיה לפישוט 
ושילוב של רוף ועצמה מאפיינים את יצירתה כולה. — תמ׳: כר׳ ד, 
עמ׳ 140 . 

■ 01 ^ 116 ^ 0 ^ €0X1 ./ג / 0 ^ 01 '^ 11€ {^ 1 )ז 0 ?(/"/' .( 1 

1 ( 1107 .ז ; 1918 ,^וווו 0 ^ 

. 1966 

קסטא בן לו_קא - :-,נ.,' 01 — ( 830 — 910 נעיד), מבחירי 

המלומדים וד,פתרגפים הערביים. ק׳ היה נוצרי אורתודוכסי 
מבעלבך שבסוריה. ושלט היטב ביוונית, סורית וערבית. היה רופא 
ובקי באסטרונומיה, פילוסופיה, גאופטריה, השנון ומוסיקה. בימי 
נעוריו נסע אל ממלכת ביזנטיון, שם רכש מספר גדול של חיבורים 
יווניים בשטחי מדע שונים, ובשובו אל הודליפות קנה לו שם כמתרגם. 
ק׳ תרגם בעיקר ספרי מתמטיקה (במיוחד גאומטריה) ופילוסופיה. עם 
חשובי תרגומיו נמנים "היסודות" לאוקלידס (בולל הנספח של היפי 
סיקלס [ע״ע] לספר הנ״ל) וחיבורי אריסטו "על השינה" ו״על 
החלום". 

ספרו בנושא האסטרונומיה ^ 1 נ (,.ספר על צורת 
הגלגלים") נחשב בטוב. ומקיף אף יותר מספרו הגדול של אל־ 
פיגאני (ע״ע). כן כתב ק' לפעלה משלושים חיבורים על כלים 
אסטרונומיים, ענייני פיסיקה, בעיות פילוסופיות, שאלות של האל¬ 
גברה וחיבורים אחדים על נושאים רפואיים (הטיפול בצהבת, נדודי 
שנה, בעיות דיאטטיוח). ספדו על ההבדל בין הנשמה לרוח תורגם 
ללאטינית. 

, 224 - 1,222 ׳/^/ 4 ,תת 1 ;וח|^ 14 ^ 0 ־ 31 ן , 0 

.* 1943 

קסטה, .קסטות, ע״ע ד,דו, עם׳ 465-457 ; שבט. 





953 


קפטיליה — קפטלנואופו-טדפקו, מריו 


954 


קסטור ופולוכס, 1-1 ךיוסקורים, 

_קסטיליה (ג 1 ו 1 )!ב 0 , ע״ש המצודות 1131 ;ו] 5 ג 0 ] הרבות שהקימו 
שם הנוצרים נגד המוסלמים), הבל במסטה — הרמה המר¬ 
כזית בספרד (ע״ע, עמ' 324 ) — המשתרע על כ 138,500 קמ״ר. שהם 
כ % מכלל שטה המדינה. רוב האיזור שחון ומקבל פחות ס 500 מ״ס 
משקעים בשנה. רק בהרים יורדים 2,000-1,500 מ״מ בשנה (שם, 
עמ' 326 ). כביתר חלקי המסטה דליל היישוב בק׳. 

ק' נחלקת מבחינח גאוגרפית והיסטורית לקי הישנה — בצפוז. 
ילק׳ החדשה — בדרום! ביניהן מפרידים הדי ק׳. קי■ הישנה 
(היינו, תחום רהנות ק' של יה״ב, מצפון לרכסי נואדרמה 1 -זג 111 ! 011 
נווו 1 ;-נ| וגרדום (,י 0110 ז 10 ) היא רמה בגובה 700 — 900 מ׳, המנוקזת 
ע״י הנהר דורו (ע״ע) ויובליו. הצומח הטבעי דל והאיזור משמש 
ברובו לפלחה חרבה ולפרעה כבשים מזן .פרינו". הערים החשובות 
הן: ולידוליד - 236,340 תוש׳ ( 1970 ), בורגום - 119,920 תוש׳ 
וסלמנקה — 115.000 תוש׳(ע׳ ערכיהן). 

ק־ החדשה (היינו תחום ממלכת טולדו [ע״ע] ואזורים קרוב־ם, 
שנכבשו מהמוסלמים ב 1085 בידי ק׳ הישנה) היא רמה בגובה 500 — 
700 מ׳, המנוקזת ברובה לאוקיאנוס האטלנטי — ע״י הנהרות טחו 
וגוד^נה (ע׳ ערכיהם) — ומיעוטה ליפה״ת — ע״י הנהר היוקר. אף 



כאן הכלכלה מסרתית ומתבססת על גידול דגנים, זיתים וגפנים ועל 
מרעה צאן. בצפון ק׳ החדשה נמצאות מדריד(ע״ע; 3,146.070 תוש׳), 
בירת ספרד, וטולדו (ע״ע; 383,820 תוש׳). הריק׳ נמשכים מצפון־ 
מזרח לדרום־מערב ובנויים משני רכסים עיקריים: סירה דה גרדוס 
( 2,592 מי) במערב וסירה דה גואדרמה ( 2.469 מי) במזרח. על 
מספר נהרות הוקמו סכרים להשקיה ולייצור חשמל. למרגלות 
ההרים במערב, על הדרבים המחברות את ק׳ הישנה עם ק׳ החדשה 
דרך סירה דה גואדרמה. נמצאות הערים סגוביה ( 41,880 תוש׳) 
ואויליה ( 30.980 תוש׳). 

היסטוריה. ע״ע ספרד. עמי 351 - 366 . , __ 

ש. שט. 

.קסטיליה ולאון, ע״ע ספרי, היסטוריה. 

.קסטיליו^ה, בלדסרה- ■^ווסו 1 ׳) 311 מ 0 ■^ז 533 בנ 11 נמ — ( 8 ל 14 ׳ 
קאזאטיקו [ליד מאנט 1 בה| — 1529 , טולדו |ספרד|). דיפ¬ 
לומט וסופר איטלקי. מוצאו ממשפחת אצולה ותיקה, שיוחסה על 
סטיליכו (ע״ע). התחנך בפילאנו, בביה״ס ההומניסטי של ד, כלקו־ 
קונדילס (ע״ע), ובחצרו יצל לח־וביקו (איל מורו) ספורצה(ע״ע, עמי 
221 ) למד את הלכות האבירות. ק׳ נכנס לשירות גוידובאלדו 11 ,דוכס 
אורבינו (ע״ע, עמי 210 ), וב 1506 נשלח לאנגליה בשליחות דיפלו¬ 
מטית. השתתף במלחמות, קיבל תואר רוזן ונתמנה שגריר מדינתו 
בחצר האפיפיור. ב 1525 נתמנד. שליח האפיפיור בספרד. שם מת. 


ק׳ הקנה שם־עולם לחצרו של גוידובאלדו כבית־אולפן לנימוסי- 
חברה מעודנים. הוא העלה לפני חברה זו ולכבודה את האקלוגה 
(ע״ע) 51 ־ 711 ( 1506 ), וב ס 1 וב 1 ׳ 101 ' 1 סס 11 (.איש החצר״; נתחבר 1513/8 ) 
הנציח שיחות שהתקיימו במסיבותיה של הדוכסית המושלמת, אליז־ 
בטח גומגה. הדיאלוג (ע״ע. עמי 311/2 ) דן בתכונותיהם של 
,'.הג׳נטלמן" והגבירה המושלמים, ומבטא את השאיפות המוסריות 
הנעלות ביותר של הרנסאנס. היחה זו מן המעולות ביצירות בני 
זמנה! היא נודעה בלשונות ובארצות רבות, מספרד (ע״ע ספרדית, 
ספרות, עמי 404 ; סרונטס, עמי 529 ) ועד אעליה; סר פ. סידני 
(ע״ע), ,.איש החצר המושלם", נשא אתו תמיד עותק של הספר. ק׳ 
חיבר עוד שירים בלאטינית ובאיטלקית. וע״ע איטליה, ספרות. עמי 
777 . 

ע״פ השערת ב. רות, קרא ק' בכ״י את סזסוחב ■ 0 111 ׳( 10 ו, 1 ם של 
י. אברבנאל (ע״ע, עמי 280 ) והשתמש בתכנו. הוא הכיר מכלי שני 
את סיפורו של יוסף (קדה״י י״ג, ט״ו, ה׳—ט״ז, אי) על עליית 
שלומציון למלכות, תיאר אותה כאשה חכמה. ואילו ליהודים ייחס 
רצון להתנכל בשני בניה בעוון אביהם, אלכסנדר ינאי( 22.111 ).הוא 
השווה את השראת היופי האלוהי לאש מכלה. ומנה בקשר לכך את 
הסנה הבוער, רכב־האש של אליהו וגם את המוקד של הרקלם (ע״ע, 
עמי 428 ) באויטד, (׳\ 1 , 69 ). 

י. בורקהארט, תרבות הריביסאנס באיטליה, תשי״ב״: . 8 ..״״. 1 .,[ 

€1 ^) •״/־, 1-01 /•>/■) ס"׳'׳-/ 

.יר 19 

שם. ש. 

קסטל^ו(שטיון), סבסנ 1 'גוס — .■•סחו 

( 10111011 — ( 63-1515 ^ 1 ), תאולוג ומלומד הומניסטי צרפתי. 
בהשפעת הכררתו עם קלוץ (ע״ע) בשטרסבורג( 1540 ) עיר המקלט 
לפרוטסטנטים נרדפים — עבר לקלוויניזם. ובהמלצתו נקרא ק' לנהל 
את הקולג׳ התאולוגי בז׳נווה. אולם גישתו ההומניסטית החפשית 
לפרשנות המקרא וחילוקי דעות תאולוגיים הביאוהו לסכסוך גלוי עם 
קלויץ׳ שנהג ביד קשה בכל אלה שלא הסכימו לדעותיו. ב 1545 עבר 
ק׳ לבאזל, נתמנה פרופסור ליוונית באוניברסיטה. ופרסם שם את 
תרגומי התנ״ך שלו בלאטינית ובצרפתית ( 1555 ). בנוסח הלאטיבי 
ו;ן 1111 ;. 1 ו;ז 10 ;י 1 1551 , נמצאו הערות והתבטאויות שלא תאמו 

את עמדה הכנסיה ועורר התנגדות רבה. ב 1554 גינה ק׳ בספרו סט 
011015 ־ 01 ו; 11 ("אודות הכופרים") את העלאתו של סרוסוס (ע״ע) על 
המוקד בהשראת קלווין ויצא בתביעה לסובלנות ולחירות דתית בלתי 
מיגבלת. תביעה ביהןרתית זו נגד המשטר התאוקרטי שביסס קלווין 
בדנווה הביאה לניתוק יחסים מוחלט ביניהם. חיבוריו האחרים, 
בייחוד 0 ו 1 סח 1 ;וז ״ 10110.5 ^■]? 00 ("על הגזירה הקדומה"), נתפרסמו 
רק אחרי מותו בשל עמדתם האנטי-קלוויניסטית. 

.׳,/. ..//,/׳'/ .ו/;,///, ׳,,,;״./;/״///),, 64 :ו> 3 ,* 1 .״ 7 ,/ 64 .' 6 . 5 , 

,|יי' 1 ,,,/, 4 ״/,׳/ ,,/ ,// )./, 7 / ,, ,' 6 ,ו. 

קסטל 1813 בו~טלסלן 1 , סנסן/סיד־ס־וססו/זפזצמס 10 זב 1 ל. 

-( 968-1895 ן), מלחין יהודי־איטלק■׳. בן למשפחה עתיקה 
מפירנצה. למד מוסיקה במכון ע״ש ל. ברוביני (ע״ע) והרבה 
להלחין שירים על נושאים איטלקיים מובהקים. ב 1939 , בשל חוקי• 
הגזע, נאלץ לעזוב את איטליה והתיישב בהוליווד. ק׳ נמנה עם חשובי 
המלחינים האיטלקים בדורו. חיבוריו המוקדמים הם אימפרסיוניסטיים 
אבל סגנונו המאוחר נוטה לנאו־קלסיציזם. השיר בלוויית פסנתר. 
שבו ראה צירוף של פיוט ומוסיקה, הוא הצורה המקובלת עליו. 
המאפשרת להעניק ביטוי מוסיקלי לתוכן פיוטי. לדברי קי עצמו 
השפיעו 3 גורפים על יצירתו: איטליה,. התנ״ד ושיקספיר. ב 1925 
גילה בבית סבו מחברת נעימות יהודיות שיהרשימה אותו ועוררה 
אותו לעמוק בכתיבת מוסיקה יהודית. בדומה לא. בלוד (ע״ע) נפנה 
קי עם המלחינים האירופים שביקשו במודע ליצור מוסיקה יהודית 
ברוח הפולחן היהודי ונעימותיו. יצירתו הענפה של ק׳ כוללת בין־ 



955 


קסטלנואובדטדסיןו, מריו — ד 1 סט;יו, אנדראה דל 


956 


היתר: "ואריאציות סימפוניות" לכינור ותזמורת! קונצ׳רטים שונים 
לכינור (.האיטלקי״), לפסנתר, לצ׳לו, לגיטרה! פרקי־נגינה לפסנתר 
ולכינור! שירים! ,פתיחות סימפוניות" לכמה ממחזות שיקספיר 
ומוסיקה קאמרית מגוונת. עם המוסיקה היהודית שלו נמנים, בין- 
היתר: ,מחול המלך דוד״! ״רפסודיה עכרית״ לפסנתר, 1925 ! 
.שלושה כוראלים לנעימה יהודית"! קונצ׳רטו לכינור .הנכיאים", 
1931 , המתאר אח אליהו, ישעיהו וירמיהו! ״עבודת הקודש', 1943 ! 
האורטוריות .רות״ ( 1949 ), ״יונה" ( 1951 ) ו״נעמי ורות״ ( 1959 ), 
וכן האופרה .שאול״ ( 1960 ). 

לןסטלר, אלפרד —— (נר 1902 ), פיסיקאי 
צרפתי. מ 1926 למד בפרים ועם גמר לימודיו לימד בבורדו 
( 1926/36 ), בקלרמודפרן ושוב בבורדו. ב 1941 חזר ללמד בפרים. 
מ 1958 מנהל ל את מעבדות השעון האטומי וכן הוא חבר הדירק¬ 
טוריון של המרכז הלאומי למחקר מדעי בצרפת ( 118 א 0 ). 

ק' פיתח שיטות לחקר תהודוח פנים־אסומיות, שהביאו לדיבנה 
מעמיקה יותר של מבנה האטום, ובעקיפין — לפיתוח הליזר והמיזר 
(ע״ע). על כך הוענק לו פרם נובל בפיסיקה, 1966 . הוענקו לו תארי 
כבוד נוספים, ביניהם דוקטורט־כבוד מטעם האוניברסיטה העברית 
בירושלים. 

קסטלר, ארתיר- ■!!!!(״ל!. — (נר 1905 , בודאפשס). 

סופר יהודי הונגרי הכותב אנגלית. ק׳ גדל בסביבה מתבו¬ 
ללת, למד מתמטיקה ומדעי-הטבע בפוליטכניון בווינה, וב 1926 
עלה לא״י. הוא נמשך לזרם הרוויזיוניסטי ועבד במחיצת זיבוטינסקי 
במערכת העתון ..דואר היום". אח״ב נתמנה כתב ברשת-העתונים 
הגרמנית .אולשטיין", תחילה בירושלים, 

ומ 1929 בפרים. ב 1931 השתתף במסע 
"גראף צפליז" לקוטב הצפוני. באותה 
השנה הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב¬ 
גרמניה ! הסבר לצעדו זה נתן בקובץ 116 ד 
11 :> 111 !? זב* 0011 (עבר׳: "האל שהכזיב", 

1953 ), 1949 . ב 1932/3 סייר בבריה״מ. 

במלחמת-האזרחים בספרד שימש ( 1936 ) 

סופרו של ה״ניוז ברוניקל" הלונדוני, 

ומשפרסם מאמרים על סיוען של איטליה 
וגרמניה לפראנקו, נאסר ונידון לפיתה 
( 1937 ). בהתערבות משרד־החוץ הבריטי 
שוחרר, ואז פרסם את ספרו:ו 11 :ותז 513 :זד 1511 מ 1 !ה 81 ("צוואה ספרדית"), 
1937 , הכולל את 11 ) 111003 ;״ :) 01310811 (עבר': "דו-שיח עם המוות", 
תש״ו). בעקבות משפטי־מוסקווה פרש מן המפלגה הקומוניסטית 
( 1938 ). הסבר פסיכולוגי לווידויי הנאשמים במשפטי-הראווה גתן 
בספרו סססא 31 0055 ) 0311 (עבר׳: ״אפילה בצהרים", תש״ז). 1940 . 
גם מסותיו ז 553 ות 11 ז 001 0 ל 1 1 ) 081 311 "( סל! (עבר׳ : "היוגי ור,קומי- 
סאר״, תש״ו), 1945 . מכוונות נגד המשטר הסובייטי. בפרוץ פלר.״ע 11 
עצרוהו שלטונות צרפת! לחוויותיו במהנה-המעצר מוקדש ספרו 
ל 11311 סל) 0£ 5011111 (״חלאת המין האנושי״). 1941 . בהשתהררו 
התגייס ל״לגיון הזרים״ הצרפתי. ואח״ב ( 1941/2 ) לצבא הבריטי. 

עקב השואה ומלחמת המחתרות בא״י חזר ק׳ וגילה התענייגות 
בציונות. ספרו 1 ל 18 א סל! ס! 0110105 ׳ (עבר׳: "גנבים בלילי,", 
תש״ז), 1946 , דן בסבד מסכת היחסים בין יהודים, ערבים ואנגלים. 
בספרו 0111 ךת 1£11 ס? לחב סלותס!? (עבר׳: "הבטחה והגשמה*. תש״י), 
1949 , סקר באד.דה את תולדות המפעל הציוני בא״י בתקופת המנדט, 
והסיק, שעם הקפת מדינת-ישראל הוגשם חזון העם, ועל יהדות 
התפוצות לעלות לא״י או להתבולל. הוא עצמו בחר להשתלב בתר¬ 
בות המערב. תוד גישה אפיינית של אינטלקטואל יהודי קוסמו¬ 



פוליטי. — ב 1976 פרסם ספר על הכוזרים סל״ד ל 1 ת 11100 לז סל?■ 
(..השבט השלושה־עשר"). 

יצירת ק' מקיפה בעיות כלל ופרט, ומתחבטת בשאלות חברה 
ומוסר. פילוסופיה ומדע, ספרות ותורת־הנפש חברו יחד בחיפושיו 
אחר מוקד קיומו של המין האנושי. כתיבתו מצטיינת בניסוח בהיר 
של פופולריזטור. ברומן 13308108 0£ 580 , סלד (.עידן הכיסופים"), 
1951 . מצטיירת תמונה קודרת של "קץ אירופה". אחדים מספריו 
עוסקים בנושאים כטלפאתיה, פרפסיכולוגיד, ומקריות ( 0015 ) 1 סלז׳ 
0000 ל 001001 0£ [עבר׳: ״האמנם צירוף מקרים״, תשל״ה], 1972 ). 

מאמרי ק׳ בזבות ביטול עונש-המוות שנתפרסמו ב 1955 בעתון 
״אובזרוור״ (כונסו בקובץ ££308108 סס 80£10011005 ["הרהורים 
על תליה״]. 1956 ). סייעו לשינוי החוק באנגליה. 

ק׳ חיבר שני ספרים אוטוביוגרפיים: 0130 סל) 10 ׳ 51100 . 
(עבר׳: ״חץ לשמי התכלת", תשי״ג), 11952 ו 109181610 סלד 
7111108 ( 5 (״הכתב הסמוי״), 1954 , לעברית תורגמו, נוסף לנ״ל: 
"אספרטקום", תשי״ב, ו״יוהאנם קפלר", תש״ל. 

,(. 151 ) 1131115 - 11 ; 1956 ,. 8., 1918: ). .111:1115, 3. X .ן 

. 1976 , 0 ? 01 . 4 / ;^^** 1 ) €111 0 ׳ 44 ' 7 ^%! 1 ?)/ 4 'ןץזצן׳ 1 

י. נד. 

קסטנבת, לאו— 006018 ) 05 ^ 1 £3:0 —( 1882 , רוז׳אהדי [רוזנברג] 
[הונגריר.] — 1962 , ת״א), פסנתרן ישראלי ומראשי החינון■ 
המוסיקלי בגרמניד, ובישראל. לאחר קריירה קצרה כפסנתרן■ 
ווירטואוז קיבל פשרת מורה בקונסרווטוריון בברלין. ב 1918 היד. 
ליועץ מוסיקלי של משרד המדע, התרבות והחינוך הפרוסי. על־פי 
הצעת ק׳ הורשו רק מורים מוסמכים לעסוק בהוראה בגרמניה. ספריו 
ומאמריו היו לאבני-יסוד בחינוך המוסיקלי במדינה כולה. 

ב 1933 היגר ק׳ לפראג, ושם ייסד וניהל את "האגודה הבי״ל 
לחינוך מוסיקלי״. ב 1939 עלה ארצה והיד, המנהל האמנותי של 
התזמורת הארץ-ישראלית (כיום - התזמורת הפילהרמונית הישר¬ 
אלית) עד 1945 . באותה שנה ייסד את .ד.מדרשה למחנכים מוסי¬ 
קליים" בת״א, הראשונה מסוגה בארץ, ובד, ראה את פסגת השגיו. 
מאז הקדיש את רוב זמנו להוראה באקדמיה למוסיקה בח״א, וכן 
שימש כיו״ר המועצה למוסיקה שליד משרד החינוך והתרבות. 

מכתביו: £1080 נן) 610511 1 ) 00 012106008 ) 6111511 ("חינוך מוסיקלי 
וטיפוח מוסיקלי״), 1921 ! ) 1:6011 )ז 1 ) 00 0051 -)£ (■אמנות וטכ¬ 
ניקה"), 1930 ! 201100 0 ) 08 ׳ 600 ("בתמורות העתים". אוטוביוגרפיה), 
1961 . כמו־כן היה עורכו של כתב העת - 016110 60 ) 1080815 ) 051111130 ) 6 
) 1601 . 

הזו!^ ! 11 ה 0 י 1 01£ ,ז? 11 ]ווט 0 , 11 

. 1967 משן;/׳׳ 0 

_קסםניו■, אנדראה דל — 0 ת^^ 0351 01 ^> £3 ז 1 ) 11 \נ — ( 1421 [?], 
קסטניו [טוסקנה] — 1457 , פירנצה), צייר איטלקי. הגיע 
לפירנצה בצעירותו והיה שם. לפי וא 1 ארי, בן-חסותח של משפחת 
מדיצ׳י. ציורו על חזית ארמון הפודסטה, המתאר את דמויות הנתאם 
באשמת בגידה ( 1440 ), זיכהו בכינוי.,אנדראינו של התלויים". 

ק׳ צייר אח המתווה ל״קבורת ישו״ ( 1444 ), המופיעה על הזגוגית 
הצבעונית של אחד מחלונות כיפת הקתדרלה בפירנצה. השפעת 
סגנונו המונומנטלי של מזצ׳ו(ע״ע) ניכרת עדיין בפרסקו "הצלוב עם 
קדושים״ ( 1445 [?[), שצויר על קירות מנזר סנטה מריה דלי אנג׳לי 
(כיום במוזיאון ק׳, פירנצה). לתקופה 1445 — 1450 מיוחסים ציורי- 
הקיר במנזר סנטר. אפולוניה בפירנצה (כיום במוזיאון ק׳), ובהם 
תמונות מפרשת חייו האחרונה של ישו. ■דיסעודה האחרונה" המפור¬ 
סמת, צליבתו ועלייתו השמימה. התרחקות מסגנונו של מאזאצ׳ו 
והתקרבות אל סגנונו הדרמתי והאכספרסיווי של דונטלו (ע״ע) 
מציינות יצירות אלה. השפעת דונטלו ניכרת גם בסדרת ציורי־הקיר 
שעיטרו את קירות הווילה קאדדוצ׳י בלנאוה, בדמויות מפורסמות 





957 


קפטניד, אנדראה דל — קפטנר, ישראל 


958 



אודראר. ד? ?ססניו: דוד הצעיר, 
ציור ע 5 מנו ע׳עוי עור (הגייריה 
הלאומית <א 0 סת. •ו׳שיננטו!> 


מן ההיסטוריה העתיקה וסבגי דורו של ק". דוגמה אפיינית לסגנונו 
הבשל מהווים שגי ציורי־הפרסקו, .חזון היארוניפוס הקדוש" ו״יול־ 
יאנוס הקדוש" (פקוסע בחלקו התחתון), בכנסיית סגטיסימה אגוג- 
ציאטה בפירנצה ( 1455 בקירוב). ב 1455/6 צייר ק׳ על קיר הקתד¬ 
רלה של פירנצה את .,מצבת הזכרון של ניקולו דה טולנטינו", שהיא, 
בדומה לציורו של אוצ׳לו (עיע אוסשלו) על אותו קיר. כעין תחליף 
ציורי לפסל־פרש. בניגוד לסגנונו הגאומטרי, הפשטני כמעט של 
אוצ׳לו. מצטיין ציורו של ק׳ בקו־רישום דינמי ועקלקל ובעיבוד 
פלאסטי, עשיר שקעים ובליטות. ההבעה החריפה של הפרש ושל 
סוסו אפיינית לסגנונו האכספרסיתי. 

ק׳ היה אחד הבולטים ורבי ההשפעה שבציירי פירנצה. 

^ן!"!) .€ /•>/> .!/ /ס ! 7111 ,וזז!!!! .? 

. 1961 . 4 ? : 59 ;'[ 

א. רו. 

קןםטנר,אךיך — ־ 01 ת £351 1011 ־ £1 —( 1899 — 1974 ), סופר גרמני. 

ק׳ למד באוניברסיטת לייפציג. ב 1927 הצטרף, בברלין, 
למערכת כה״ע 11110 טל] 1 ס׳ 2 ו, בטאון חוגי האינטלקטואלים השמא¬ 
ליים. הרומן הסאטירי תגנלנ■!, שנתפרסם ב 1931 . הבאיש את ריחו 
בעיני הנאצים! ספריו נשרפו ב 1933 . אך הוא נשאר בגרמניה ופרסם 
את יצירותיו בשוויץ. אחרי מלררע 11 היה עורך הטור לתרבות 
ב 8 חט 1 ו; 1 ז: סטסיא, נבחר לנשיא ״פא״ך׳ המערב־נרמני ( 1951 ), 
לסגן־נשיא ״פא״ן״ הבי״ל ( 1965 ), וזכה בפרסים רבים. — ספרו 
הראשון לילדים. 0 ״] 011 ) 0 ( 1 110 > 1 ו 11 ט 111 ״£ (עבר׳: ,.אמיל וחבל־ 
שים״, 1935 ), 1928 , יצר סוג חדש בססרות-ר,ילדים: הרפתקה מהווי 
היומיום, שגיבוריה נערים ונע¬ 
רות. עם סוג זד. נמנים, בין 

השאר, - £135 1£ > 011 ז 1141 ) 0311 

ת;>וחות 21 טש;! (עבר*: "הכתה ה¬ 
מעופפת", 1955 ), 1933 , ו־ 

טסלסחס■! 0 ] 01 קק 10 ) 15 ;(! (עבד׳; 

״אורה הכפולה״, 1951 ), 1949 . 

כן חיבר סיפורים שעלילתם 
דמיונית או אבסורדית. ,קבצי 
שירים ופזמונים, סיפורים קצ¬ 
רים ואת האוטוביוגרפיה י. 11 < 7 

1031 011110 ( ■ 111011101 0111 1011 

(עבר׳: "כאשר הייתי נער קטן", 

<י- ?סס:' תשכ״ו), 1957 . — יצירת ק׳ 



מצטיינת בנושא מרתק, רעיון אנושי. חכמת-חיים, סגנון רענן 
והומור תוסס, שתחת קליפתו המשעשעת טמון מוסר־השבל ועיקרו 
אהבת אדם. — ק׳ נחשב גדול סופרי-הילדים בדורו. ספרי־ילדים שלו 
(נוסף לג״ל) שתורגמו לעברית הם: פביאן, 1933 ! אמיל והתאומים, 
11936 שלשים וחמשה במאי, 1947 ! פגישה בבית מלון, תש״י 1 
פצפונת ואנסון, 1954 ! טיל אולנשפיגל, תשט״ו! עצרת חיות, 
תשי״ח! התיש אצל הספר, תשכ״ד 1 האיש הקטן, תשכ״ר, 1 הטלפון 
הכשוף, תשכ״ח. 

מבין ספריו שלא כוונו לילד נודעו תסריסיו, מחזותיו ור,קובז 
הפיוטי 0110 נ 011 < 31 ו.ט 113 סלסנ(■!׳!,! (עבר'; ״שירים לרפואה״, 1965 ), 
1936 . — ק׳ היה ידיד העם היהודי ואוהד מדינת ישראל. 
א. אופק, עולם סאיר פנים יותר — על א. ק׳ (ספרית י 5 דים ונוער, 

3 . כילל ביבל׳ של יציחתיו לילדים יתרנו 8 יד.ן לעברית), 11975 
. 1973 ..א .' 11 ,זס״זעסילז . 11 19661 ,.א .־ 6 ,.ז 

א. אום. 

לןסטנר, '?!ראל ( 1906 , קלה׳ — 1957 , ת״א), ד״ר למשפטים 
ועתונאי, מראשי התנועה הציונית ברומניה ובהונגריה. 

בשנים 1925 — 1940 עבד במערכת היומון הציוני 101 :>.>! ;ט, שי״ל 
בקלוז׳. בשנים 1929/31 היה סופרו המדיני של העתון בבוקרשט, 
מזכיר הסיעה הפרלמנטרית של המפלגה היר.ודית ומראשי תנועת 
הנוער־הציוני בטרנסילווניה. בשנים 1942/5 ישב בבורפשט והיה 
סגן-יו״ר הסתדרות ציוני הונגריה. כאהד מראשי ועדת־ההצלה לפ¬ 
ליטים היהודים שהגיעו להונגריה מסלובקיד. ופולניה, וכסמונה על 
הסקטור הפוליטי, החשאי-למחצה. של פעולות ההצלה, ניהל ק׳ סו״מ 
עם השלטונות תיד מגע עם המודיעין הצבאי הד,ונגרי ועם סובני-וייגול 
של הצבא הגרמני בחונגריה. לאחר הכיבוש הגרמני ב 1944 התרחבו 
פעולות ההצלה, ובמרכז המו״ם עם קציני-הבטחון של הרייך. ביניהם 
איכמן (ע״ע! כרך מילואים), הועלתה ההצעה להשיג בשביל גר¬ 
מניה, במדינות ניטרליות, סחורות ו 10,000 משאיות חמורת הצלת 
יהודים והעברתם אל מחוץ לשטחי הרייך ("דם תמורת סחורות"). 
יואל ברנד, גם הוא חבר ועדת עזרה והצלה, יצא בענייו זה בשליחות 
לקושטא. אך נאסר בידי הבריטים משום שד,גיע מארץ אויב. ביו 
אוגוסט 1944 לאפריל 1945 ביקר ק' מספר פעמים בגרמניה, וכן 
בשוויץ, שבה נפגש עם נציגי הג׳וינט (ע״ע) והסוכנות היהודית. 
בעקבות פעילותו שחררו הגרמנים מברגן-בלזן שחי קבוצות של 
יהודים ( 318 ו 1,368 ), רובם מהונגריה ומטרנסילווניה, ואפשרו אח 
העברתם לשוויץ. אחרי המלחמה נמתחה על ק׳ בציבור ביקורת קשה 
על פעולה זו, שנעשתה מתוך ברירת הנועדים לר.צלה. 

ק׳ השתקע בישראל ושב לעבודתו העתונאית, תחילה כעורך 
השבועון ההונגרי של מפא״י. ואח״ב במערכת העתון £0101 ;ט 
שחידש את הופעתו. ב 1953 האשימו מלכיאל נרינוואלד בשיחוף- 
פעולה פלילי עם הנאצים ובמסירת עדות במשפטי נירנברג (ע״ע) 
לטובת קצין הס.ס. קורט בכר, שסייעה לשחרורו. היועץ־המשפטי 
לממשלת ישראל תבע-לדין את גרינוואלד על הוצאת דיבה. אך 
ביהמ״ש המחוזי קיבל ( 1955 ) את רוב טענותיו של גרינוואלד. הגשת 
הערעור על פסק־הדין הביאה להתפטרות הממשלד. הקואליציונית 
בישראל. ברוב של 3 נגד 2 החליט ביהמ״ש העליון (בינואר 1958 ) 
לזכות את קי מאשמת שיתוף־פעולה עם הנאצים, ואילו לגבי העדות 
הכוזבת של ק׳ לטובת קורט בכר בנירנברג, שניתנה בהצהרה- 
בשבועה, סמכו חמשת השופטים את ידיהם על קביעתו של ביהמ״ש 
המחוזי. בהשפעת המשפט נורה ק' ופת מפצעיו ב 15.3.1957 . — וע״ע 
א״י (כרך מילואים. עם■ 524/5 ). 

פסק־דין של ביהס״ש המחוזי ביררשלים, ד״יועץ הסשפסי נגד מלכיאל 
גריינדאלד, 124/53 • 1957 : ע. פרת. המשפס הגדול. תשס״ו! ש. 
רוזנפלד, תיק פלילי 124 . תשט״י"; י. ברנד. השפן והנפש. 1960 1 
,(. 1 >£) ג 1.11 >חו:״ 1 ..■• 1 : 1956 ,/׳״ 8/17 1001 011 ■! 

' 11 ( 1 , 155 ^ 1 : 1961 ,/;/״/•׳-^' 7 011 ^ 1 : 1961 . 1 ו/ 0 ח 0 ^ 1 ״■^ •!■) 0 

. 1966 ־/?)// ׳///"/■יי 

יה. מ, 



95.9 


קפטרו — קפי (?רפר) אימרה 


960 


קםטרו,משפהה יהודית מגולי ספרד. בניה התפזרו בא״י. 
מצרים, תורכיה, הולנד ואנגליה. מבני הענף המצרי: 

1 ) אברהם ק׳ (נפ׳ אחרי 1538 ), משנת 1520/1 היה ממונה על 
המנזבעה במצרים ופעל כיועץ כלכלי, בגינו גורש דוד הראובני 
(ע״ע) ממצרים ב 1523 , ב 1524 נאלץ ק׳ עצמו לברוח לקושטא 
לאחר שסירב לטבוע מטבעות שישאו את השם שימן, מושל מצרים, 
שמרד בשלטאן סלימאן. לאחר שהומת המושל שב ק' לתפקידו. 
מאוחר־יותר השתקע, כנראה, בירושלים וסייע ( 1537 ) לסלימאן 
בבניית חומות העיר. ק־ תמד הרבה בישיבות ובלומדי תורה. 

2 ) יעקב ק׳ ו מהריק״ש; 1525 |ו|— קהיר, 1610 ), נכדו של 1 ). 
בצעירותו יצא לירושלים ולמד אצל ר׳ לוי בן חביב ור׳ דוד אבן 
זמרא (ע׳ ערכיהם). אחייב היה רב לעדת חמסתערבים (ע״ע) 
בקהיר, עד מותו. ב 1570 ביקר אצל ר' יוסף קארו (ע״ע) בצפת, 
שעפו ניהל התכתבות ענפה, מחיבוריו: "אהלי יעקב" (ליוורנו, 
תקמ״ג) — שו״ת, המשמש מקור נכבד לתוה״י במצרים בזמנו: 
״ערך לחם״ ;קושפא. תע״ח) — הערות על השר׳ע, בדומה להגהותיו 
של ר׳ משד. איסרליש וע״ע). אם־כי ק' לא ראה את ספרו של 
איסרליש קיים דמיון רב במבנה הספרים ואף במסקנוהיהם. הכרעותיו 
סביב השדע נתקבלו ע״י רבני א״י ומצרים. מחידושיו לתלמוד: 
״תולדות יעקב׳׳ - נדפס רק החלק למס׳ ביצה (ירושלים, תרכ״ה); 
,הלכות נזירות״ ו״מזכרת גיטין״ — נדפסו בסוף -הלכות קטנות' 
ירי ■עקב הגיז ׳ויניציאה. תס״דו. ספר דרשותיו(בכ״יו, "קול יעקב", 

מהידיעיס במשיפחת קי במאה הסי היו: התעשיין סלןטור ק' 
יעיה״ד לאון קי, שהיה נש״א הדוסתדדות הציונית במצרים. 
אב. נ. פוייר, היהודיב וביה המטבעות בהניריב ביניר הפסלוכיב 
יבדאש־ד, ־:׳לטיין התירכינז(ציץ, איו, תרצ״ו 1 י. נסיב. הגהותיך,ב של 
ד׳ י ק׳ ירבי יע־תב צמח על שויע ובפינות, בי), תשייח: הנ״ל, ההנהות 
על שי-׳ע ■בתיך : רבי יוסף קאדי ־ עייני□ ימהקרים...). ר.שב״ט ,■ י. מ. 
ט־ילידאגי. אינ-ר גגזיב. 4 ׳, 13 י, תש״ך ; א, דוד, לסיתזה של הנגידות 
בניציריב ולתולדותיו של אברהב די קי ותרביץ. מ״א). תשל״ב: ד. תמר, 
שלש תערור. למאמר .לסיימה של הננידיר. במצרים׳ ילתילדיתיו של 
אברך.: די ק׳ י היביץ. ס״ג), תיני־ד. 

א. דו. 

קןסטרו, אינס דה - ו>ז 51 נ 0 ס 11 !;. 111 — (מחה ב 1355 ), פילגשו 
של פדרו, יורש־העצר של פורטוגל (אח״ב פדרו ז [ע״ע, 1 ), 

ק׳ היתד, נסיכה לןסטילית־גליסית, בת־דודתה של אשת פדרו. אהבת 
פדרו וק' גרמה סכסוכים ותככים בחצר המלוכה: ק׳ נאשמה בריגול 
לטובת קסטיליה, ובעת שפדרו שהה ליד גבול קסטיליה שוכנע 
אביו המלך, אפונסו 1 . באשמת הריגול: ארבעת ילדיה שנולדו לה 
מפדרו נהרגו לעיניד. ואח״ב נערפה. פדרו פרד באביו, ומלחמת־ 
האזרחים נסתיימה רק במוח אפונסו ובעלות פדרו למלוכה ( 1357 ). 
גופת ק׳ הוצאה מקברה, הונחד, על כסא־המלוכה ואצילי פורטוגל 
נצטוו לנשק את ידי ״המלכה המתה״ (ג.יז 10 -יז נו 1111 ב 8 3 ׳.). ק' ובניה 
נקברו בקברות מפוארים. דמותה של קי ואהבת סדרו אליה עמדו 
במרכז אגדות ויצירות פולקלור וספרות רבות לאין־םפור. בהן 
שירתו של קמואנש (ע״ע) ביצירתו המפורסמת :׳ 1.11513113 *ס. 

קסטרורוס, פידל— צנוא 0 ז 51 ב 10 י 11111 — (ני־ 1927 ), מהפכן 
קובני ושליט ארצו. ק׳ נולד במשפחה אמירה, למר במוסדות־ 

חינוך ישועיים ובפקולטה למשפטים בהונה והיה פעיל בקבוצות 
פוליטיות רדיקליות. בהיותו עו״ד. פנה למחרת ההפיכה הצבאית 
ב 1952 אל ביהמ״ש־לחוקה בבקשה לעצור את הרודן החדש, פ. 
בטיסטה. ב 26.7.53 תקף, בראש קבוצת מתמרדים, מחנה צבאי. רוב 
התוקפים נהרגו: ק' ואחיו ראול נתפסו ונידונו למאסר ממושך. 
ב 1955 נחן ק' וגלה למכסיקו. 

במכסיקו ארגן ק' קבוצה של לוחמי גריליה. ובדצמבר 1956 
נהתו 82 ״אנשי 26 ביולי״ (ע״ש ההתקפה שערך ק־ ב 1953 ) בדרום 


קובה. רוב הפולשים נהרגו 
מיד ורק תריסר מצאו מקלט 
בהרי סירה מאסטרה. במהרה 
גדל מספרם, ובגידות קציני־ 

צבא גבוהים בבטיסטה, שביתות 
סטודנטים ופועלים ותסיסה של 
עובדי המסעים פגעו בפשסר 
הרודני. באוגוסט 1958 פתחו 
אנשי ק' בהתקפה כללית, וב¬ 
ראשית ינואר 1959 נמלט 
בטיסטה וקי נהיה לשליט קובה. 

המוני תומכיו של בטיסטה 
הוצאו-להורג. 

מאז ועד היום (אביב 1977 ) 

שולט ק׳ כמנהיג עליון (זט 110 
0 ח 1 וצב 1 \). עקרונות השלטון: להפוך את האריסים והפועלים למסד 
החברה והמדינה: להשתית את השלטון על מפלגה יחידה, מרכסי־ 
סטית, שלא תהיה כפופה למסגרת קומוניסטית אחרת בעולם (בריה־מ, 
סץ, יוגוסלוויה): לשמור לק׳ מעמד של פוסק אחרון בכל בעיות 
הכלכלה, הצבא. התרבות ומדיניות־החוץ. — על מדיניותו של ק׳ 
מאז 1959 ע״ע קובה, עמי 208/9 , 

ק׳ שמר בקנאות על מעמדו ורבים מחבריו הודחו, נאסרו, נהרגו 
בתאונות מיסתוריוח או שעזבו את קובה. מנהיגותו, בייחוד בשנות 
שלטונו הראשונות, היתר. בעלת אופי אישי־כריסמטי מובהק, אפופד, 
הילת רומנטיקה ונעורים. הוא הצית את דמיונם של צעירים מרדנים 
בכל העולם, במיוחד באמריקה הלאטינית, בחזותו המזוקנת, בקומתו 
הגבוהה ורבת־הכוח, בגישתו הישירה, בפשטות הליכותיו, בלהט 
דיבורו הסוחף, שהצמיד קהל המונים לנאומיו המתמשכים שעות, 
ובהופעתו בלבוש לוחם־גריליה, חגור אקדח ונועל מגפיים גבוהים. 
יתד עם "ציה" (ע״ע) גורה סייע ק' ביצירת סגנון "הופעה מהפכנית" 
חדשה ואפנתית בעולם כולו. 

אחר- שהתאחדו אנשי ״ 26 ביולי" עם הקומוניסטים, שררה 
מתיחות בין ק׳ ובין המפלגה, בין־השאר מסיבות אישיות: פולחן 
"המזכיר הכללי" הממוסד, כמקובל בכל מפלגד, קומוניסטית, לא תאם 
את דמות הרובין־הוד שלא צמח במסגרת ביורוקרטית. כמרוצת 
השנים התקשה ק' המזדקן לשמור על דמות הגיבור הצעיר והספונ־ 
טני! בעיני הצעירים בארצו, שגדלו במםגרת האידאולוגיה הממוש¬ 
מעת והקונפורמיסטית של הקומוניזם, נראה קי. מנהיג החסיד, כרמות 
הרואית של העבר, ושקיעת מעמדו מורגשת בכל אמריקה הלאטינית. 

יחסו של ק׳ לישראל היה אוהד, וב 1967 , כשניתקו רוב המדינות 
הקומוניסטיות את יחסיהן הדיפלומטיים עמה. לא הלו בעקבותיד.ן. 
ואולם בהדרגה התהדקו קשריו עם הערבים, וערב מלחמת יום- 
הכיפורים ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל ואחייב שיגר 
חיילים לעזרת סוריה. 

; 1962 , 1 ו 0 ו 1 } 011 י €1 ^{ . 0 ,דסוןןןז([ . 111 ' : 1961 , 1 )< 1 וו€}'.€ ,ן! 111 }\ .ל) 

. 1969 , 5 'ז\;אן 11111 י\ .״ 1 . 11 : 1968 .^€י 1 ו 0 ' 1 01 ^ 111 ^ 1 . ., 111 

0 נ. 

קסי(קלמר) איכ?רה — 10 מ 11 (זשומב־ו^!) — ( 1910 — 
1974 ), סופר ומוסיקולוג הונגרי, יהודי. ק׳ למד באוניברסיטת 
ירדפשט והיה תלמידו של המלחין קודי (ע״ע) באקדמיה למוסיקה. 
ב 1942 גויס לפלוגות־העבודה ההונגריות הפאשיסטיות. אחרי 
סלה״ע 1 ז ( 1946 — 1949 ) היה ראש המדור לספרות בעחון המרכזי 
של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית, ג 1 ־\א 1 ) 3 ג 1 צ 52 , ובשנים 1950 — 
1957 — פרופסור בביה״ס*הגבוה לאמנות התאטרון. — נושאיו היהו^ 
דיים של ק׳, השכיחים ביצירתו- מצטיינים בנימה של חמימות: 
\=\ה 0 ^נ (.,עם־הספר״), 1940 , ו (׳,סעודת 




961 


ר,סי (קרמר) 8 ימרה — קסיני 


962 


הממתינים״), 1944 — סי־פורים סיר-ראליסטייס, שבמרכזם דמויות מן 
ההגדה של פסה והרומן מזטנגץ!.? ( 1958 ), על ילד יהודי, שהופרד 
מהוריו בשואה ונספה. גם הרומן ז״י! 61 ^ 525101 ("יין מענבים"), 
1961 , מתאר דמויות של יהודים בשואה ואחריה. ק׳ כתב גם רומן 
ביוגרפי על חייו של ריברד וגנר. מבין חיבוריו המוסיקולוגיים: \ 
בנס 01 אלחט£ 51 ב 11 בז\ 2$1£10 ("התפקוד הדתי של המוסיקה 

היהודית״), 1938 . 

לןסיודורוס, פלויוס מגנום אויליוס - לטת 138 \ 

10,101115 !, 035 — ( 480 [?]— 575 [?]}, מלומד ומדינאי 

רומאי נוצרי בשירות הגותים, ממשמרי התרבות הקלאסית בעת 
התפשטות הברבריות. נולד בסקילאקאום כעת -^ 1 ט^ 3 

^^ 3 |) בדרום־איטליה למשפחה רומאית חשובה (אפשר ממוצא סורי). 
רבש את אמונו של תאודורין הגדול (ע״ע. וע״ע גותים, עם׳ 518 ), 
מלך האוסטרוגותים, ששלט באיטליה, נתמנה קויסטור ואח״כ קונסול 
( 514 ). היה וג 1 ט 101 ס 1 )) 0 ז 0 ;ו! 54381 (ראש המזכירות ויועץ ראשי) 
בשלטונם של 3 יורשי תאודוריו■ בגיל 70 פרש למנזר ויוואריום 
( 1 חט 31-1 ״ז\ [בריכת-דגים]), שייסד באיזור מולדתו, ושם הקדיש את 
זמנו ללימוד, לכתיבה ולהפצת התרבות הקלאסית בין הנזירים. 

קי שאף להנהיג את הברברים בדרו־חיים נוצרית ולהוריש להם 
את התרבות הקלאסית במסגרת "שבע החכמות החפשיות" ( £111 זנ 8,1 
31£5 ,£י[ 11 צשז־זבו למספרן הוא נתן קביעות וגושפנקה דתית ע״פ משלי 
ס, א: ,הבמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה", וע״פ שמות בה, 
לז). בחיבורו החשוב ביותר -ב 1 ט $00 ס תוו,ז 3 ת 1 ע 11 ( ;!,□ 1051)11,1x0 
ת״״נ-ס)),[, 1011 , (.יסודות החיניד הדתי והחילוני"), תיאר את שבע 
החכמות, עודד את הנזירים לעסוק בהעתקת כ״י עתיקים, שיבח את 
מלאכת ה״עתיקר" (*";,□,,!,!!תב), ש״כל העתקה מעשה ידיו מסבה 
פציעה לשטן", אך גם ייחד עבודות (בחקלאות) לנזירים חסרי־ 
ההשכלה. הוא הורה על התקנת מתקני נוי ונוחיות במנזרים: גנים, 
סידורי־רחצה ובריבות־דגים (מבאן שם המנזר). בספרו, 110 מ 0 ,ם 
(״על הכתיב״), שחיבר בגיל 90 ומעלה, הורה את כללי 
הכתיב והפיסוק. 

ק׳ פרסם את אוסף מכתביו הרשמיים ב,נוזגז\ (״שונות״) ב 12 
ספרים. קיצור חיבורו , 01410,00 () 5115 ,<( 115 < 1 !>ז ^ 0 (.על תולדות 
הגותים״ במקורו 12 ספרים) נשתמר ע״י יורדנס (ע״ע). ק׳ כתב 
פירוש ארוך לס׳ תהלים. ספרי יוסף בן מתתיהו "קדמוניות" ו.נגד 
אפיון״ תורגמו ללאטינית בהשתדלותו. וע״ע לטינית, ספרות, עמי 647 . 

ק׳ קיווה להפוך אח המנזרים למקלטי התרבות שבהם תקובץ 
הספרות של התקופה הקלאסית והנצרות. אם־כי נציג הנצרות המס¬ 
תגרת, גרגוריוס (ע״ע, עמ' 203 ) הגדול, השפיע בכיוון מנוגד, 
נקלטה תורתו של ק׳, ויחד עם תקנון בנדיקטוס (ע״ע) מנורציה 
(שחייב את הנזירים בקריאה יומית), היה לה חלק רב בשימור 
הספרות הלאטיניח ובהפיכת "שבע החכמות" ליסוד החינוך הנוצרי 
ביה״ב (וע״ע אנציקלופדיה, עמ׳ 628 ; חנוד, עמ׳ 632 : סכולסטיקה, 
עמ׳ 996 ). הספריות ובתה״ס הוקמו במנזרים, במשך מאות שנים, 
ע״פ הדגם שקבע ק׳. אפשר שקרל הגדול הביר את חיבורי ק', ואלה 
תרמו ל״תחיה הקארולינגית״: העתקת ספרים במישרין מספרי הסאה 
ה 6 ללא העתקות־ביניים. 

,((\ .״ 1 ; 511 ,א 1,51 ( 111510 110811511 ) (״״ 5 , 1140 ב' 1 . 11 

■ 1 . 11 ;־ 1957 ,!,ע), ,// 1411/1 , 1/1 / 0 (,״/׳מססת . 851111 .א .£ ;( 1891 

.״ 131160 ; 1960 .( 11 עא. 1 , 11111 ( 011135 ( 0 ) 111 ,/, 111 '/ 101 /^,^מ£ ,, 1 ], 1 ג 

. 973 ! ,מ,ע 10,41111 .־ 111 מ/) , 31112,4/11/1 ; 171111 ,;מ 1111 ,),מ. 111/011 '/ 1 -.ם 

שט. ש. 

קסיום ללגניגלם, גידם — 1,011811105 0355105 03103 — ( 83 — 
42 לפמה״נ). מדינאי רומאי. ב 53 שירת ק׳ כקוימטור בצבא 
קרמום (ע״ע). הוא ניצל מהמפלה שנחל מפקדו מידי הפרתים, נמוג 
למוריה וב 52/1 הגן עליה מפניהם. ק׳ דיכא מרד ביהודה ומכר 30,000 


יהודים לעבדים (ע״ע ארץ ישראל. עמ׳ 378/9 ) . נסריבו! לחם ב 49 
לצד פומפיוס (ע״ע) במלחמת האזרחים, בהיותו מפקד הצי. לאחר 
נצחון יוליום קיסר (ע״ע) בפרמלוס חדל ק׳ להתנגד לו, והוא מונה 
לגאסום. כפריסור עמד ק׳ יחד עם ברוטום בראש הקשר נגד קימר 
( 44 ). לאחר רצח קיסר עזב ק־ את רומא בשל איבת העם והסנאט 
והיה למושל הפרובינקיה קירני. הוא יצא למזרח והשתלט על מוריה. 
אסיה וביתיניה. עם ייסוד הטריומוויראט השני(נובמבר 43 ) הוצא ק׳ 
אל מהח לחוק. לקראת המלחמה הצפויה בין צבאותיו וצבאות ברו־ 
טוס לבין צבאות אנסוניום ואוקסוויאנום אסף ק׳ אספקה וכסף 
באמצעי כפיה אכזריים, אך בקרב הראשון בפיליפי ( 42 ) ניגף 
וביאושו התאבד. 

ק׳ נחשב למפקד טוב. ברוטום כינהו "אחרון הרומאים׳׳. הוא עשק 
את תושבי הפרובינקיות והחירות שבשמה קשר על קימר לא היתה 
חירותו של העם הרומאי אלא של האצולה. 

קסיני ( 0355101 ), משפחת אסטרונומים וגאוגרפים ממוצא איטלקי. 

( 1 )ג׳יבני ד(מ נ יק 1 ק׳ — . 0 130011:01,0 105.3001 () — 

( 1625 , פרינאלדו — 1712 , פרים). אססרונום. עם פיתוח הסלסקופ 
(ע״ע) פתח בסדרת תצפיות וגילה תגליות רבות שהביאו לפרסומו. 
החשובות ביניהן: מדידת מחזור סיבובו של צדק (ע״ע) סביב צירו 
( 9 שעות ו 56 דק׳), 1665 ; מדידת מחזור סיבובו של מאדים (ע״ע) 
סביב צירו ( 24 שעות ו 40 דק׳), 1666 (הערכים המקובלים כיום 
שונים במעט). ק׳ נכשל במדידת מחזורו של נגה (ע״ע). מדידת 
תנועות ירחיו של צדק ( 1668 ) אפשרה לרמר (ע״ע) למדוד את 
מהירות האור. ב 1669 הזמין לואי ז\ז x את ק׳ לנהל את מצפה 
האקדמיה המלכותית בפרים. שבנייתו נסתיימה ב 1671 . שם גילה ק׳ 
4 מירחי שבתאי (יאפטום, ריאה. טתים ודיונה), מדד את הפרלכמה 
של מאדים, דבר שאפשר את חישוב מרחקו מהשמש ( 1673 ), ומדד 
את נטיית המלקה (ע״ע) ואת פתימותו. ב 1675 גילה את הרווחים 
בין טבעות שבתאי, הקרויים על שמו. וטען שהטבעות מורכבות 
מ״ירחים״ זעירים. ב 1683 הציע, כי מקור זוהר מעגל־המזלות 
(), 1181 , 701113 , נגה חלש שאפשר להבחין בו במישור המלקה בשעות 
הלילה) שאותו גילה, הוא אסטרונומי ולא מטאורולוגי. ק׳ היה 
ממתנגדי תורתקפלר (ע״ע), אף שקיבל את עיקרי תורת קופרניקום 
(ע״ע). כן טען, לאור מדידותיו, שכדה״א מוארך (ולא פחוס). 

( 2 ) ז׳ ק ק׳ — . 0 0,5 ן>, 3 ( — ( 1677 , פרים — 1736 , תירי), 
אססרונום, בנו של ( 1 ). פרסם טבלות של תנועות לווייני שבתאי, 
מדד בדיוק אח אורך דקת־קשת על מצהר ( 1130 ו 1 (, 1 ז 1 ) דנקירק- 
פרים, ותמך בתורות אביו נגד ניוטון ותורתו, אע״פ שמדידותיו 
המדויקות אישרו דווקא את תורות קפלר־ניוטון. 

( 3 ) ס 1 ר ■ פ ר נ ס 1 א ק' — . 0 9015 ר 1 ג 1 ?-ז 53 <) — ( 1714 , פריס 
— 1784 , תירי), גאוגרף, בנו של ( 2 ). בהיותו מנהל המצפה, אחרי 
סבו ואביו. יזם מדידות מדויקות והחל. בהכנת ספה סופוגרפית 
גדולה של צרפת. קיבל תואר אצולה (דה־תידי). 

( 4 ) ז׳ק־רומיניק ק' — . 0 3030,5-00101111,100 ( — רוזן ק׳ 
( 1748 , פרים — 1845 , תירי), גאוגרף, בנו של ( 3 ). השלים את 
מפת צרפת, שהיתה הבסיס ל״אטלם הלאימי" ( 13110031 יז 1135 \ 1 ) 
1791 , וניהל את מצפה פרים אחרי מות אביו. בזמן המהפכה הושלד 
לכלא וב 1794 פרש לתירי. נפיליה בונפרטה העניק לו רוזנות 
ומשרת סנאטור. 

חוקי ק׳, ע״ש ( 1 ), מתארים את תנועת הירח! 1 . מחזור־ 
הסיבוב הציר זהה למחזור־המיברב סביב הארץ; 11 . מישור־המשווה 
של הירח נטוי למישור־המלקה בזווית קבועה (׳ 32 ״ 1 בקירוב) 1 
111 . מישור־המלקה, מישור תנועת הירח סביב הארץ ומישור־המשורה 
של הירח נחתכים בנקודה (..טבור״. 0,10 ״) שבה הירח חוצה את 
המלקה מצפון לדרום. יא. ש. 



963 


קסידר, אדנסט — קסל, דוד 


964 


ל| 0 '',ל*ל'׳ ארבסט — ■ 03551501 1151 ־ £1 — ( 1874 , ברסלאד — 1945 ׳ 
ניו יורק), פילוסוף, יהודי, מראשי וזאסכולה הנאו־קאנט־ 

יאנית. בנו של סוחר. לסד בברלין והיה מתלמידיו וידידיו של הרסן 
כהן (ע״ע) בסרבורג. בשנים 1919 — 1933 הורה בהמבורג, אך לאחר 
עליית הנאעים לשלסון עזב את גרמניה. בשנים 1933 — 1935 הורה 
באוכספורד, בשנים 1935 — 1941 
בגטבורג (שוודיה) ובשנים 
1941 — 1944 באוניברסיטת ייל 
(אה״ב), בערוב ימיו הביע צערו 
על שלא פעל מספיק למען 
העניין היהודי, 

על אף הקפם הנרחב של 
עיוני ק׳ בתולדות הפילוסופיה, 

הם הצטיינו בדיוק וביסודיות. 

ספרו ר 1011 נ 1 סזק 1115 ז £51101111 035 
- 15 ' 3 ו 1 >מ 11 שנו 1 ק 050 [ 1 נ(י 1 ז 14 ) ת! 

2011 תסזסמסת ז 30 311 ו 501 ח 5€ 

(.בעיית ההכרה בפילוסופיה 
ובמדע בעת החדשה״), 3 כר׳, 

1906 — 1920 , מתאר בפרוטרוט 
אח התפתחות האידאליזם מימי הרנסאנס ועד המאה ה 19 , תוך 
הדגשת מקומו המיוחד של קנט (ע״ע). ב 1957 נוסף כרך רביעי 
באנגלית. שדן בפילוסופיה של המדע ושל ההיסטוריה של המאה 
ה 19 . בספרים 1 חז 0 י 1 (סהס ז 1 :) £50-111 (.חירות וצורה"), 1916 . ו־■)!!! 
0051311 1 >מ 11 (״מושג ותבנית״), 1921 , בדק ק׳ את השתקפות 
האידאליזם בספרות ובאמנות, 

חיבורו הפילוסופי החשוב ביותר הוא -ו 11 ־< 5 0105 1110 ק 1111050 י־ 1 
ת 0 ת £055 110115011011 (״פילוסופיה של הצורות הסמליות״), 3 כר׳, 
1929-1923 . בדומה לקאנט סבר ק׳ שהעולם אינו נתון לאדם אלא 
מעוצכ על ידו, והפילוסופיה היא החוקרת את עקרונות כינון 
המציאות .■ אך בניגוד לקאנט סכר ק׳ שלכינון זה פנים רכים. האדם 
מעצב את עולמו בעזרת סמלים — צורות סמליות המתווכות ועם 
זאת חוצצות בינו לעולם. ק׳ הגדיר צורה סמלית כ.כל גילד של 
הרוה שבאמצעותו נקשר חובו רוחני ב׳סימן חושני׳." הוא חקר את 
3 מערכות הסמלים — מיתוס, לשון ומדע — שלכ״א מבנה וחוקיות 
משלה. ההפרדה בין סימן למסומן במיתוס אינה מלאה ואינה מודעת 1 
הלשון מציגה את תמונת העולם היומיומית: עולם של עצמים ותכונו¬ 
תיהם! עיקרו של המדע הוא השימוש הסמלי במערכות יחסים 
ועקרונות סדר. בספר ה 13 \ תס ׳<ה £55 (עבר׳: "מסה על האדם", 
תשט״ו), 1944 , סיכם ק' את עיקרי תורת הצורות הסמליות והוסיף 
גם את האמנות וההיסטוריה באופני כינון המציאות. בספר 295 
11 ס £1 ב 5011 חס 1.55 *זנ 11111 >! 1105 110 ! 1 ס,ז ("על הלוגיקה של מדעי התר¬ 
בות"), 1942 , הטיל ק׳ על מדעי התרבות, ובתיכם ההיסטוריה, 
את תפקיד פענוח הסמלים. ק׳ מייחד בחקירותיו מקום נכבד למימד 
ההיסטורי. 

כרלסיוויסט מוען ק׳, שהל מערכות הסמלים המעצבות את העולם 
הינן שוות-ערך. אולם נראה שהוא העדיף את המדע על שאר הצורות 
הסמליות. משום שהסימול בו טהור והוא שיטתי ולכיד. ק' העמיד 
את הפילוסופיה מעל לכל מערכות הסמלים. משום שרק היא משיגה 
ידיעה עצמית! רעיון זה שאב מהגל (ע׳יע). 

נ. ריסנשטרייל. סוגיות בסילוסוסיה. 247 — 275 , השב״ב 1 י. רז, עיונים 

בסילוסוסיה הלשון של ויסגנשטיין וק' (עיון, ט״ז), תשכ״ה/ו: ש. ה. 

ברגמן, הוגי הדוד, 56 — 69 , תש״לי!, 1/5 ,/ 1 ■ס/ע,סון.מ 0 ן,ה 

. 4 ! ן 1932 . 71 ^הוו ו(^ן| 0 ^ 

,י 4 זטנ 1 ודוג 11 . 0 ; 1949 .־/ / 0 ץ^קס/ס!/,/? 7/10 ,(. 1 >€) י 1 ח 11 וז:^ 

. 5 ,• 1956 .£ / 0 ץ^/^ס 10$ ו1110, XX ו(' 1 ש|עח() 11 בוז־)*ןמ! ; 1971 ,} 0£ )| 112 

.(כולל ביבליוגרפיה מסורטת) ל 194 , 4 . x ג£ 


קסל ( £35501 ), עיר במדינת הסן(ע״ע), גרמניה המערבית! 210,000 
תוש׳ ( 1975 ). ק׳ שוכנת על גדות הנהר פולדה, יובל הוזה. 

במקום שהוא פורץ דרך הגבעות ההרקיניות של גרמניה המרכזית 
ומשמש מימי-קדם כמעבר החשוביביותר בין גרמניה הדרומית 
לתיכונה. ק׳ הרקמה ב 1189 בגדה המערבית של הנהר, על מדרגת 
אבן־גיר המאפשרת גישור עפ״נ הנהר. גשר־אבן, שנבנה במאה ה 13 , 
אפשר את הקמת .העיר החדשה התחתית־ מעבר לנהר. 

עם שיקומה אחרי מלה״ע 11 הפכה העיר־העתיקה לאיזורימגורים, 
ואילו העיר ההוגנוטית("העיר החדשה העליונה" המפוארת, שנבנתה 
במאות ה 17/8 בסגנון הבארוק) הפכה למרכז-עטקים ולמרכז-קניות 
להולכי-רגל. רשת-הדרכים ההיפטורית הוחלפה בשדרות רחבות - 
לתחבורה ממונעת. נוספו מפעלי תעשיה. בעיקר סניף של מפעלי 
המכוניות "פולקטוגן׳׳, חברת "הנשל" הבונד. עד-היום קטרים, 
קרונות ומשאיות ובתח״ר לייצור מכונות, מוצרים אופטיים וטכטטיל. 
בק׳ מספר מוזיאונים. 

היסטוריה. ק׳ צמחה אחרי שנת 913 מאחוזד. מלכותית 
ושמה 011350113 (מלאט׳ חז 035101111 מבצר). ב 1189 קיבלה סעמד 
של עיר. ם 1277 היתד, ק׳ מושב רוזני ארץ הטן. ברם. חרף גידולה 
לא הצליחה העיר לזכות במידת עצמאות מקומית מידי הרוזנים 
שכיוונו את התפתחותה. לאחר פיצול רוזנות הסן (ע״ע! 1567 ) 
היתה ק׳ בירת החלק הצפוני שנקרא הסן-ק', שהיה החלק החשוב- 
ביותר של הרוזנות, שליטיה היו אנשים מוכשרים והרבו ליפות את 
בירתם. ב 1604 הוקם בק׳ בניין התאטרון הראשון בגרמניה, ה״אוט(- 
ניאום״. במאה ה 18 נעשתה העיד לשם־דבר בכנסיותיה, גניה 
ואדמנוחיה. בשנים 1807 — 1813 היחד, ק׳ בירת ממלכת וסטפליה 
(ע״ע) שבחסות צרפת, ואח״ב, עד 1866 , בירת הנסיכות-הבוחרת 
של הסן. מאז השתייכה לפרוסיה, בבירת מחוז הסדנפאו. באותה, 
העת הפכה ק׳ לעיר מסחר ותעשיה ובד. גם תעשיה כבדה. בשל 
חשיבותה התעשייתית הותקפה העיר בסוף 1943 בהתקפת־אוויר 
מרוכזת שהרסה 78% סמבניה, לרבות בניינים עתיקים רבים. 
מאז שוקמה. 

ב 1293 נזכרים יהודים בק׳. בימי המגיפה ( 1349 ) הואשמו 
בהרעלת הבארות ורבים נרצחו. ב 1521 גורשו מהמדינה, או למתי־ 
מעט הותר לשוב, הרף מחאות הנמרים. ב 1610 הובטחה ליהודי ק׳ 
זנות-ישיבה תמורת 1.000 גולדן. בק׳ דיתכנם ארגון "בני המדינה" 
מאז ייסודו( 1622 ), אך מספר היהודים בעיר היה קטן, קהילה התפתחה 
בחסות יהודי־חצר, שבבתיהם התקיימו תפילות. ב 1714 נבנה ביד.כ״נ 
הראשון (הורחב ב 1755 ). באמצע המאה ה 18 היו בק׳ כ 200 יהודים. 

י. יעקובטון (ע״ע), הקייס בקי "קונסיסטוריה", שהיתה חלוצת 
החידושים בתחומי החינוך וד׳דח וביקשה להטיל מרות על יהודי 
המדינה. ב 1839 נבנה ביכ׳׳נ חדש לב 1.000 איש. ב 1872 פרשו 
האורת(דוכםים ובנו ביכ״נ משלהם ( 1898 ). מספר היהודים גדל 
מ 1.870 ב 1885 ל 2.705 ב 1925 , ב״ליל הבדולח" נשרפו שני בתהכ״ג. 
ב 1965 נבנו ביכ״נ ומרכז־קהילתי חדש. כיום נמצאים בק׳ כמה מאות 
יהודים. 

10 >!ו 01 וה 0 ס 1 ו 10 /€! 1131 { ? 0 ^ . 05€11 ס . 0 • עי 01 נ 111 ;ת .!־"!!ט)-! ..מ 

. 1931 . 1 ..^ 2 

י. קר. ־ ה. רם. 

_קסל, דוד ( 1818 , גלוגאו נשלויד,! — 1893 , ברלין), חוקר 
ומחנה. למד בברלין, ואח״ב עסק בל ימיו בהוראה ובמחקר. 

היה מנהל של ניה״ט ע״ש דינה נאואן בברלין ( 1846 — 1879 ) ומורה 
בביהיס הגבוה ללימודי היהדות שם ( 1872 — 1892 ), במסגרת עניינו 
בחינוך חיבר כמה ספרי לימוד בסיסיים בתחומי חו״י והלשרן 
העברית, לתועלת הסטודנטים ובתה׳׳ם היהודיים, ק׳ תרגם את 
הספרים החיצוניים לגרמנית ( 1866 ) וההדיר כמה ספרים עבריים 
במהדורה מקרתית, ביניהם: ״קורא הדורות״ לד, קונפורמי (ע״ע; 





965 


ר,סל, דוד — קסלרי, רוטרט סטיוארט 


1846 ). -ספר הכוזרים״ לריה״ל ( 1853 ). "יסוד עולם" לר׳ יצחק 
הישראלי (ע״ע! 1848 ) ו״תשובות גאונים קדמונים", עם הקדמה 
של שי״ר ( 1878 ). ב 1844 פרסם יחד עם שטיינשניידד הצעת־תכנית 
לאנציקלופדיה מקיפה בנושאי היהדות. אך זו לא נתגשמה. כן 
כתב, בגרמנית, את ..תולדות הספרות דייהודית״ ( 2 כר־; 1872/3 ), 
ספר על כותרות מזמורי תהלים ( 1840 ) ועוד. הרבה לפרסם 
מאמרים, בכמה שפות, בבימות עבריות ונכריות. 

ח. בדודי, תולררת ד״ר ר. ק׳, תרב״ג. 

קסל, דוזף — |£! 5 ט.) 1 11 קב 5 י 11 — (נר 1898 , קלארה (מושבה 
של יק״א בארגנטינה)). סופר צרפתי, יהודי. ק׳, בנו של 
רופא שבא לארגנטינה כפליט מרוסיה, חי בצרפת לסן 1908 . בלשון 
פשוטה ועשיות דמיון, כתב סיפורים על הדמויות שפגש בחייו 
מלאי־ההרפתקות, בצורת כתבות, זכרונות, רומנים ותסריטים, 
ב 1962 נבחר לאקדמיה הצרפתית.— הרומן (■הצוות"), 

1923 , מבוסם על זכרונותיו סהווי־הטייסים במלה״ע 1 . פרשוית-היים 
סוערות מתוארות בז׳יו״נ ז? " 0 ו 1 ; 1 ב 1 י 1 (עברי: "מכנו והיהודית 
שלו״, תר״ץ), 1926 , ב-יב( ;! 0 ^ 5 ()) 1 ; 14 (עבר׳: "במימי סין", 
תש״י), 1937 ; תס;,! (עבר׳: ״האריה״, תש״ו), 1958 ; 1.05 
5 !> 8 בע 11 ב 5 ,.;,הזז־!־ (״זמנים פראיים״), 1975 . למפעל הציוני הקדיש 
את ספרו ז״סוחג׳ס (״ארץ־אהבה״). 1927 . ולתקוסת סדינת־ 
ישראל את ט £0 10 ; (״ארז־אש״), 1948 ; ב 1965 פרסם את 

שניהם, עם תוספת, בעיקר עם משפט אייכמן; 010 מ "זסזהב'!; €זז 70 
1961 — 1948 — 1925 01 בז 15 ;״ 0 ) (״ארץ אהבה ואש; ישראל 1925 — 
1948 — 1961 ״). מעשי הגבורה של המחתרת הצרפתית נגד הנאצים 
מתוארים ב 05 ת 11 וד 01 105 ; 00 תז- 1 \נ', 1 (עבר׳: ״צבא צללים״, 1954 ), 
1944 . ב 1970 פורסם ספרו 10 נ 1 ו 055 י 11 ה 1 ' 301 115 ? 1,05 (.,בני הבלתי־ 
אפשרי") המביע את התרשמותו מחיילי צה״ל של מלחמת ששת 
הימים. 

לןסל, זליג ( 1821 — 1892 ), תאולוג והיסטוריון גרמני; משומד. 

אחיו של דוד ק׳ (ע״ע). למד בברלין אצל ל. רנקה (ע״ע). 

פרסם באנציקלופדיה (ע״ע, עמי 637 ) הגדולה של ארש וגרובר 
(תסל״זס 5011 ;£) ערך מקיף על תו״י מחורבן בית שגי ועד 
זמנו — המאמר הראשון מסוגו שהסתמך, בעיקר, על הומר לא־יהודי, 
ומביא בחשבון גם שיקולים פוליטיים וחברתיים כמניעים היסטוריים. 
בשנים 1850 — 1856 היה עורכו של ה 2011668 ז 10 ז £15 זנ 1 . השתמד 
ב 1855 , ונקרא 1118 זגו 1 <ז 0 ז 5 5 ט 1 טגי 1 . נתמנה ספרך בספריה המלכותית 
בארפורט. בין השנים 1868 — 1891 פעל כדרשן בכנסיה בברלין, 
ועסק גם בפעולה מיסיונרית. עם זאת לחם באנטישמיות, ואף פרסם 
קונטרס תקיף נגד הינריך פון טריצ׳קה (ע״ע), וקונטרס אחר נגד 
האשמותיהם האנטישמיות של הרטמן, שטקר ווגנר. כתב ספרים 
בחקר המקרא. 

קןסלס, 0 בלו(קטלנית: לן^ל^, £411)03-5315—(1x0 )נ; 1 נ 1 נ? — 

( 1876 , ונדרל (ספרד) — 1973 , ריאו-פיידראם [פוארטו־ 

ריקו]), צ׳לן, מנצח ומלחין ספרדי (קאטאלאני). למד בברצלונה 
ובמדריד, ובטרם מלאו לו 20 שנה היה פרופסור לצ׳לו בקונסרוו־ 
סוריון של ברצלונה, שם ייסד רביעיית כלי־קשת. ב 1895 הוזמן 
כצ׳לן ראשון לאופרה של פריס. ב 1898 הופיע לראשונה כסולן, 
בפריס ובלונדון, וב 1901 ביקר לראשונה באה״ב. ב 1905 הרכיב, 
עם הפסנתרן אלפרד קורטו ( 1 ס 1 ז 00 ) והכנר ז׳ק טיבו ( 711163113 ) 
שלישיה שזכתה לשם עולמי. ב 1909 השמיע לראשונה בקונצרט 
פומבי סוויטה לצ׳לו ללא-ליווי מאת י.ם. בך (ע״ע), ופתח בכך 
תקופה חדשה ברפרטואר הקונצרטי של הכלי, ב 1919 ייסד תזמורת 
בברצלונה ודרה למנצהה הקבוע ( 1920 ). במטרה, לקרב את שכבות־ 
הפועלים בקאטאלוניה אל המוסיקה. 


כלוחם נלהב לעצמאות 
קאטאלוניה בירך על הת־ 
מוסטות המשטר המלוכני 
בספרד. אחרי מלחםת־האז־ 
החים של 1936 מיאן לשוב 
למולדתו, והתיישב בפראד 
( 3305 ז?) שבפירנאים ה¬ 
צרפתים. שם עסק בהוראה. 
בהלחנה ובארגון פסטיוול 
שנתי של מוסיקה קלאסית, 
שגדולי המוסיקאים בעולם 
השתתפו בו. ב 1956 העתיק 
את מקום מושבו לפוארטו־ 
ריקו, שם ארגן פסטיוולים 
דומים. ק' היה אורח הפס׳ 
טיוול הישראלי הראשון 
( 1961 ) וב 1969 ניצח כאן על האורטוריה ״האבוס״ ( 0550610 ? 111 ), 
פרי עטו. עיריית חל־אביב העניקה לו אזרחות־כבוד של העיר. 
ביקורו האחרון בארץ. חדשים אחדים לפני מותו, הונצח בסרט 
טלוויזיה. רוב היצירות בנגינתו או בניצוחו הופיעו ע״ג תקליטים. 

ק׳ החזיר אח באך לאולם הקונצרטים בזכות ביצועיו רבי-העומק. 

הוא הרחיב את תחום אפשרויות הביטוי של הצילו, והיה בכך 
למתווה-דרך לדורות רבים של נגני צ׳לו. הוא הביא ליצירת קנה־ 
מידה חדש בכל הנוגע לרמת הביצוע. 

א, קאםן, שמחות רתוגות. הרהוריב לס. ק׳, 1972 . ^ ןן. 

לןסלרי, רוברט סטיוארט רוז! ק׳ולנדנדךי - 1 ת 11 ס 150 ׳\ 

ץ 13011 ז 130 ] 60 0£ 15 טס 6431 , 51010311 1 ז 060 > 1 , 0386 ז 10 ] 35 נ) — 
( 1769 — 1822 ), מדינאי בריטי. ק׳ נולד למשפחד. רבת נכסים והשפעה 
באלטטר. אביו הועלה לאצולה. ק' לסד בקימבריג׳ וב 1790 נבחר 
לפרלמנט של אירלנד. ב 1797 מינהו קרובו, המשנה־למלך באירלנד, 
למזכיר הממשלה (מעיו רה״מ), וק׳ מילא תפקידי מרכזי באיחוד 
הפרלמנט של אירלנד עם הפרלמנט של בריטניה ( 1800 ) ; הוא סבר, 
כמר וילים פיט (ע״ע). ש״האיהוד" (!!□!!;ט) ירחיק סכנת פרישה 
או מרידה באירלנד אם ינתן שוויון זכויות לקתולים; משהכשיל 
זאת המלך. התפטרו פיט וק׳. בשנים 1802 — 1804 היה השר לענייני 
הודו, ובשנים 1809-1805 , בהיותו שר המלחמה. הגדיל מאד את 
מספר החיילים והגביר את יעילות הצבא. יריבו קנינג (ע״ע) ראה 
בו את האחראי לכמה כשלונות במלחמה בנפוליון. בהם כשלון 
הנחיתה בוולכךן שבהולנד, ודרש מרה״ס לפטרו; משנודע לק׳ על כך 
הועיד את קנינג לדו־קרב ופצעו! שניהם התפטרו מהממשלה. 

בשנים 1812 — 1822 היה ק' שה״ח ומרבית הזמן גם מנהיג ביה״נ. 
כשה״ח מנע ק׳ את התפוררור; הקואליציה האחרונה נגד נפוליון, 
חרף חילוקי הדעות ביו חבריה, ואח״ב מילא. יחד עם מטרניך (ע״ע), 
את התפקיד המרכזי בעיצוב אירופה בקונגרס וינה (ע״ע וינה, 
קונגרס): הוא הבטיח את שיבת הבורבונים לצרפת ומנע את 
החלשתה והשכלתה, בלם את שאיפות ההתפשטות של רוסיה ופרוסיה, 
כונן ממלכה אחידה של כל ארצות־השפלה וד,שיג הכרה לכיבושי 
בריטניה במלחמה, בהם מלטה. האיים האיוניים, ארץ־הכף וצילון. 
ק׳ היה שה״ח הבריטי "האירופי" ביותר עד לאותה עת: הוא דגל 
בהידברויות בין המעצמות ובהשגת הבנה ביניהן, והשתתף בוועידות 
המעצמות באבן ( 1818 ) ובלייבך ( 1821 ); אולם הוא זלזל באמנת 
ה״ברית הקדושה" (ע״ע), תיארה כ״הבלותות נשגבות מתובלות 
במיסטיקה", והתנגד למטרת רוסיה ואוסטריה להפוך את המעצמות 
ל״משטרה אירופית" לדיכד תנועות ליברליות. ק׳ לא התערב במדי¬ 
ניות הפנים, אך כמנהיג ביה״נ לימד סבגוריה על מעשי הדיכוי של 


966 



פניו לס?ס כפסטיוג? תרא׳צח ?םזסיקה 
בקיכריה. 01 וגנ 
(ליטבת העתונות רמר׳שלתיתו 
































969 


קעקוע - קפדוקיה 


970 


משתמשים לצורך חק׳ בצבע 
נוזלי, היינו, בצבענים מינ¬ 
רליים ופיה, המעורבים ב¬ 
מים, שמן, או מיצים צמ¬ 
חיים. אלה מוחדרים אל 
פתחת לעור בטכניקות שו¬ 
נות. עפ״ר דוקרים אח העור 
בקוצים או במחטים הטבו¬ 
לים בצבע. באיים הפולי- 
נזיים השתמשו במכשיר ד־ 
מוי־פפרק. בעל שיניים ח¬ 
דות. יש ששרטו אח העור 
בסבין, לפי הדגמים הר¬ 
צויים, ומרחו את הצבע 
בחריצים (המאורים בניו- 
זילנד, למשל). טכניקה אח¬ 
רת היתח השחלת חוט טבול בצבע בעד חורים שנעשו בעור 
(האטקיפואים והיאקוטים, למשל). 

מאחר שסטרת הק׳ היא עפ״ר דתית־מאנית, נחשב גם עצם ביצועו 
למעשה פולחני. שלווה, לעתים, שירה וריקודים; אלה גם נועדו 
להסיח את דעתו של המתקעקע ולהפיג את כאבו. 

ציורי הק׳ היו דגמים מסרתיים, לעתים פסובכים (באיי סדקזס. 
למשל), או דמויות שדים וחיות (אצל האינדיאנים הצפוו־אפריקנים. 
למשל). דמויות אלד, נועדו למטרות ספציפיות; השדים — להגנה 
ספני מזיקים, עין רעה ומחלות! החיות — לרכישת תכונותיהן. 
הק׳ לא נפוץ אצל עמים בעלי צנע עור כהה מאד, שהסתפקו בד-ב 
בעשיית צלקות בעור. 

הק' הוא נוד,ג עתיק מאד, וכבר היה מקובל במצרים באלף ה 2 
לפטה״נ, גם בשאר ארצות־המזרח היה מנהג נפת, בעיקר, בקשר 
לפולחנים אליליים שונים. ע״כ אסרה התורה בפירוש את הק׳. מן 
הספרות הקלאסית ידוע כי הק׳ היה נהוג באסיה הקטנה, בקרב 
התראקים, בין השבטים הגרמנים, הבריטים ועוד. ניה״ב אפרה 
הכנטיה את הק- כמנהג אלילי, בהסתמכה על האיסור שבתורה. 
באשר לאסלאם, נאמר בחדית׳ (ע״ע) כי מחמד אסר את הק' 1 אולם, 
אעפ״כ נפוץ עד היום מנהג הק׳ בקדב נשי הבדווים והפלחים. ק' זה 
מורכב מדגמים פשוטים, וד,וא מבוצע בגיל צעיר, נפנים, בידיים 
וברגליים, ע״י נשים שהתמחו בכר. 

נעת החדשה נתקלו יורדי-ים אירופיים במנהג הק׳, החל בתקופת 
מסעי-התגליות ואילך. במיוחד התדשמו במאד. ה 18 מיפי הק׳ הפו- 
לינזי וגם השם הלועזי של הק׳(ססזב) באנגלית, ושמות דומים בשאר 
לשונות אירופה), מקורו במונח הפולינזי סבזט גז. מנהג חק' 
נפת בקרב מלחים וחיילים ששירתו מעבר לים. הרפתקנים ובני 
העולם התחתון קיבלו אותו מד,ם. עריקי הצבא הבריטי, ופושעים 
משוחררים באה״ב, יש שטומנו בק׳. בק' המודרני חסר היסוד 
הפולחני-מאגי, והוא משמש בעיקר כסימן-היבר של תת־תרבות כל¬ 
שהי. לעתים יש בו יסודות ארוטיים מובהקים. גם טכניקת הק׳ 
שוכללה, והיא מבוצעת באמצעות מכונת-דקירה חשמלית, 

שימוש ידוע־לשימצה נעשה נק׳ ע״י הנאצים, שסימנו במספר 
את עצורי מחנות־הריכוז, גם אסירי מחנות־ההגליה הרוסיים בסיביר 
סומנו בעבר בק', 

, 6 '^ו 1£01 ^ו 1 <%ו 5 ! 11 11 x 11 < £ה 7011001 / 0 ^ץ 110 ו^ 7/14 ,•< 1 גזתו 12 ־ 1 .( 1 

; 1950 ," 1925 ; ). 1.€! 71110X10^6! (111 "11111x611 

ץ-ו 0 )!/ 1 { סס 6 > 1 -ו 7 >. 1 -ו 1 ) 16 { ^ 7161-66 ,נמז 08 שנ £1 , 9 

0 01x3 .§וו 7011001 110 ^ 161)1 0( £1X1-0 ח^ 010 ' 61 כ 1 ־ ^ 1 ז 0 { 1 )^ן- 01 1116 / 0 

1955 , 1016 ^ 6711 ! 66 ז ! 11 / 0 

ס. ו. 



לןפא'[ (סתן־זזבז), אלקאלואיד (ע״ע אלקלואידים) המופיע 
בצמחים שונים: בגרעיני קפד,. בהם שיעורו כ 1% — 1.5% , 

בתה שחור (כ 5% ) , במטה (:!]ב!־״), באגוז הקולה (זנ 111 ב 01 ז) 
ובמשחת הגואדנה (^!,.!־ק-גגזגזגנגא); ידוע גם בשם תאיו 111£111 . 
הק' הוא תומר גבישי נטול צבע הניתך ב • 238 , הוא נמס במים, 
בנוד.ל ובמסיסים אורגניים רבים אחרים. הק׳ הוא תולדה תלת-מתי- 
לית של התרכובת הדו־טבעתית כסנתין(!^ 111 ל^תג 1x ץ 11 ז^ 111 ^עז- 1,3,7 ). 


-■•י׳ 


הק' הוא בסיס אורגני (ע״ע חפצות ובסיסים) 
ויוצר מלחים עם חומצות. ק׳ לשימוש רפואי 
מתקבל בעיקר כתוצר־לוואי בתעשיית ,.קפה 
נטול קפאין״. שימושו העיקרי של חק׳ כסם !!ו— 

מעורר, ומכאן הפופולריות העצומה של המש■ 
קאות הפבילים אותו (קפד" תה, מטה, קולה וכר). ד,ק' משפיע 
ישירות על מערכח־העצבים המרכזית ועל פעילות הלב ומעדכת־ 
הנשימה, ומשתמשים בו ברפואה. כפויות גדולות של ק׳ גורפות 
לעצבנות, חוסר־שינה ודפיקות-לב. 


.קפבלנ^קה, ח׳וסה ראול — 1 ׳.זוו. 13 ל)גקג 0 !עסנא סגס) — ( 1888 , 
הוונה [קובה] — 1942 , שם), אלוף-עולם בשחמט. בגיל 4 
למד לשחק ובגיל 11 היה 


אלוף קובד,. קי סיים את 
אוגיבדסיטת הרוורד, 
אה״ב, וד,יה מיניסטר ב¬ 
ממשלת קובה, ב 1909 
ניצה את מרשל (ע״ע) 
בדו-קרב, ומאז זכה במקו¬ 
מות ראשונים בתחרויות 
בי״ל רבות. ב 1921 גבר 
בדו-קרב על ע. לסקר 
(ע״ע) והיה לאלוף-העולם, 
אד ב 1927 הפסיד את 
כתרו לזוליוכין (ע״ע). ק׳ 
נחשב לאחד מגדולי ה¬ 
שחמט שבכל הדורות. משחקו היד. חדור בטחון רב, נקי משגיאות 
תבסיסיות ואסטרטגיות ומלא הבנה דקה לניתוח עמדות. על-שפו 
קרוי אחד מנוסחי גפביט המלבה השחורה. 



תמונת הסצכ לאחר מסעי הס׳; ^ 5 ■ יז׳ 
במי: 1 חקו ננד ד״ר כרנינןטייז (טוסקוווז, 
1014 ), אין חגגה נגד הקרבת מיכה זו 


?ןפד 1 ק^ 1 ו (ג 3001 ) 3 ק< 08£ , 1# א 056 זזמ 1 )^}), איזור באסיה הקטנה בין 
ינחר הליס (קיזיל אירמאק) במערב לנהר פרת במזרח, ארץ 
פונטוס (ע״ע) בצפון והרי הטאורוס בדרום. ק' היא דמה גבוהה 
מעוטת משקעים וברובה ערבה דלת-צמחיה. תושביה עוטקים בעיקר 
בגידול בחמות. 

תעודות, המכונות "הלוחות הקאפאדוקיים", נתגלו בעיר כנש וד,ן 
מעידות על פעילותם של סוחרים אשורים בק׳, שהקימו בה מושבות 
מסחריות בראשית האלף השני לפסה״נ. ב 1800 לפסה״נ בערך 
נעשתה ק׳ מרכז ממלכת החתים (ע״ע), שנפלה כ 600 שנה לאחר- 
מכן. במאה ה 6 לפסה״נ היתד, ק׳ חלק ממלכת לוד ואח״כ עברה לידי 
פרס, שבתקופת שלטונה השתלטה שכבת אצילים ממוצא פרסי על 
כל האדמות חוץ מאלו שבבעלות המקדשים. התושבים המקומיים 
עבדו כצמיתים באחוזות המקדשים והאצילים. מאחר שק׳ לא שכנה 
על הדרך הראשית, שקשרה את חופי הים האגאי לארצות הסהר 
הפורה, כמעט שלא חדרה אליה השפעה יוונית וגם לא היתה לחלק 
ממלכת אלכסנדר הגדול. פרדי£ס, שמונח לעוצר אחדי פות אלכ¬ 
סנדר, כבש את ק׳ ב 322 ' לפטה״נ והוציא להורג את אדיארתם, 
האחשדרפן הפרסי. בזמן מלחמות הדיאדוכים (ע״ע) הצליחו כמה 
מבני משפחת אריארתם, שנמלטו לארמניה, לד.שתלט בהדרגה על 


1 


1 




971 


קפדוקיה — קפה 


972 



קפדוקיה ■ חדוט־ם גע־־זייס המשט־שים דירות 
?טעפהות אגטו 5 /ית, שאז יזטאד- ה 4 החחי 9 ו 
;זירים ?חצוב גר. 1 טערזת 

רוב ק' רב 256 לפסה״ג הכיר אנטיוכום 11 (ע״ע>, מלך סוריה, בע)י־ 
מאות ק' ובמלכה אריאמנס (או אריארמנס), ק׳ נכנסה לתחום ההש¬ 
פעה הרומית והפכה לממלכת חסות בעת מסע פומפיום (ע״ע) נגד 
מיתרדת ( 63 לפסה״נ). 

במאה ה 2 לפסה׳־נ כבר ישבו בק׳ יהודים, ולפי חשמונאים א (טי׳ו, 
כ״ב) היתד, אחת הארצות שאליה פנו הרומאים בבקשה להפגין יחם 
טוב ליהודים. לבל תועב הידידות נין רומא ליהודה בזמן מרד המכ¬ 
נים. בברית החדשה נזכרים יהודים מק׳ שעלו לרגל לירושלים בשבו¬ 
עות. ארכלאוס, מלכה האחרון של ק׳. השיא את בתו, גלאפירה. 
לאלכסנדר (ע״ע) בן הורדוס וביקר ביהודה כדי לתווך בסכסוכים ביו 
בני בית הוררוס. לאתר שהומת אלכסנדר נישאד, גלאפירד, לאחיו 
ארבלאוס (ע״ע). עם מות המלך ארכלאוס נעשתה ק׳ לסרובינקיד, 
רומית ( 17 לסה״נ). הנצרות התפשסה בק׳במאח ה 1 , ובירתה קיסריה 
נעשתה למרכז כנסייתי חשוב. במחצית השניה של המאה ה 4 חיו 
ופעלו בק׳ 3 מחשובי אבות הכנסיה, המכונים "שלושת הקאפאדוקים 
הגדולים", בסיליוס, אחיו גרגוריוס מניסה וגרגוריוס מנזיאנזום (ע׳ 
ערכיהם). ק׳ היתד, איזור ספר של ביזנטיון ויתאחד שכבשוד. הסלג׳ו־ 
קים ( 1067 ) השתייכה לשלטאנות ק(נידו. , ״ י _ 

מ. ע.־ ס. 

לןפה ( 63 }£ו 0 ), סוג צמחים ממשפחת הפואתיים (ע״ע), שזרעיו — 
״פולי הק׳״ — משמשים כמשקה (ר׳ להלן) וכתרופה. השם 
ק'מקורו במלה הערבית 1 *<• או התורכית 0 * 11311 . מיני הק׳ כ 50 . 
אלה הם עצים או שיחים מוריקי־עד. העלים גלדניים. הפרחים 
לבנים, נותני דיה. הפידות הם ענבות בגודל דובדבן שבעת הבשלתו 
צבעם סגול או אדום, צורתם אליפטית או עגולד. ובד.ם שני זדעים. 
רק למעטים מבין הפינים חשיבות כלכלית, והחשוב ביניד.ם הוא 
ק' ערבי ( 3031,103 0 ), התופס כ 90% מכלל שטחי הק׳ בעולם. 
גובה הצמח 3 — 5 מ׳, הגזע ירקרק, הענפים ארוכים וגמישים 1 
העלים סגלגלים, ארכם ד— 20 ס״מ ורחבם ב 3 /' מארכם. מגדלים 
אותו בחגורת הרוחב הגאוגדפי של ״ 20 הצפוני וד,דרומי. גדל 
בגבהים של 1,200 — 1,500 פ׳ פעפה״י ובכמויות משקעים של כ 1,800 
מ׳־מ היורדים בכל חדשי השנה — פרט לעונת ההבשלה — באקלים 
ממוזג, המתאפיין בשמים מעוננים המפסיקים רציפות קרינת השמש 
ובהעדר רוחות חזקות. הצמה גדל בר בחבש בין •ד—• 9 רוחב צפוני 
ובגובה של 1,600 — 2,000 ם׳. הנבת הפרי מתחילה בגיל 4 — 5 שנים 
ונמשכת 30 — 40 שנים. המין פ(ליםורפי מאד. המשובח בין זני הק׳ 


הערבי הוא המוקה התימני, המכונה על שם נמל היצוא שלו(מס׳א). 

מינים אחרים: ק׳ ליברי ( 01103 ( 111 גדל בר לאורך חופה 
הדרום־מערבי של אפריקה. גבהו כ 5 ! מ׳, אורך עליו כ 30 ס״מ, 
ורחבם כ 12 ם״מ. הפרי כדורי או מוארך וד,זרעים גדולים. הצמח 
עמיד לטפפרטורות גבוהות והוא פורה מאד. ערכו המסחרי נופל 
מזד, של הק׳ הערבי. מגדלים אותו באי יאווה ובסיארה ליאון, 
ליבריה וגבון. — ק' גס (( 101,11513 ] 3 ז 110 ק 03110 .^) : שיח בר 
( 2 — 5 מ׳) הגדל ביערות המשווניים ובסאוואנות של אגן הקונגו, 
עד לגובה של 1,300 פ׳ מעפה״י ובלחות מרובה. מגדלים אותו 
באנגולה ובמ(זפביק. 

פולי הק׳ מכילים 8 — 12 אחוז שומנים, 2 — 3 אחוז סוכר, 11 — 13 
אחוז חפרים חנקניים, 1 — 2 אחוז קפאין (ע״ע) ואלקלואידים נוספים 
אחרים. כגון טריגונלין, 4 — 5 אחוז חומצת ק' טנינית, שמנים 
אתריים. במיוחד קפאול הנותן לק׳ את ריחו המיוחד, כדי למנוע 
התהמצנות הקפאול בשעת פגע עם האוויר החפשי מקפידים על 
טיב האריזה, הקפאין הוא הגורם המעורר והפמריץ שבק׳. 
י. גינדל* הק׳ וגידולו באדץ. תשי״ט ; -%וז;> 1£01 { 7 ,(.[מי) 8.1300138 
.. 1 .? :* 1951 , 11 ^ 00 •! 111/1 ) ^ 00 ^' / 0 ^ 010 ו 7 ^:) 6 יד / 6 מ* 1 ע׳ז/צין 

:* 1962 ,מ 0 //^מ^ 4 נ>■ו'/ ,ז?יו 1133 .£ ; 1961 , £110130 '^ 

; 1963 , 1-11 .^ ,£ז 0 ס: 1 ,£ . 11 -, 7 ]£'ל 51 , 1 ״? 

^/־׳ 0 ^ 1 , €11 ־ו 0 נ>? ש(] . 11 — 1115 ^ 1 .\ 1 , 0 ; 1968 ,־סימ/סס ^ 1 , €0510 . 11 

. 1968 ,^ 1 ין) 1 וו$ .€ 

ש. ה, 


ק׳ הוא שם כולל למשקה ולאבקה המשמשת להכנתו. למשקה 
המתקבל תכונות עירור והשפעות פיסיולוגיות אחרות. בעיקר בשל 
תכולת הקפאין שבו. 

הק׳ מופק מפולי שיח־הק׳ (ר׳ לעיל). הפרדתם מן הפרי והכנתם 
לשיווק נעשות בשתי שיטות: התהליך היבש, הישן יותר, 
נעשה ע״י ייבוש חסידות בשמש, או ע״י ייבוש מלאכותי באדים. 
באודר חם וכיו״ב. מפרידים בין הפולים היבשים וממיינים אותם 
ביד או בעזדת מכונות מיוחדות. בתהליך הרטיב משרים 
את חפירות בתוך מים לריכוך "בשר־הפרי", שמופרד אח״נ במכונות 
מיוחחת. את הפולים דוחצים שוב ומייבשים כמו בשיטה הקודמת. 

בשני התהליכים משקל הפולים המתקבלים הוא כ 20% ממשקל 
הפרי. בין פולי הק׳ המשווקים בעולם, הפולים המופקים בבדזיל 
הם הטובים ביותר (. 75% ק׳ ערבי,, 25% ק׳ רובוסטה). 

הכנת פולי הק׳ לשימוש נעשית ע״י קלייתט בגלילי מתכת 
מחוררים, המאפשרים אספקת חום ואוויר באופן מבוקר, התהליך 
מחייב אספקה מחירה של חום בטמפרטורה אחידה (״ 150 —״ 210 ). 
בזמן הקליד, משתנה מבנד. הפולים; קליפתם הקשה הופכת פריכה — 
ומתאפשרת שבירתם בקלות. בתהליך הטחינה — פנים הפולים הופך 
ספוגי, אך בצורתם החיצונית הם נשארים שלמים וחלקים. צבעם 
משתנר. מירוק לצהוב־חום, ולחום כהה. בסיום התהליך גדל נפח 



ציור 1 . יןפה ערכי < 103 לבז 3 ב 0££0 ס); . 1 . ענף נושא פרחיפ ; 2 . עצן* נוי׳זא 
פירות; 3 . פרת; 4 . פרי (ענבה); 5 . פרי (חתר־?אורד) ז א. ק?יםח הפרי 
האטצעיח; ב, ??יפרדהפדי הפגיטית; נ. ה 9 יפת הזרע; ד. אנרוספיפ 





973 


קפה 


974 


הפולים אך משקלם פוחת 
בב 16% . זמן הקליה הוא 
כ 15 — 20 דקות ותלוי ב¬ 
ציוד ובדלק. זמן הקליה 
ועצמת החום קובעים את 
צבעו. את טעמו ואת ריחו 
של הק׳. 

לאחר הקליה. כשהפולים 
מקוררים, מנקים אותם שנית 
ע״י זרמי אוויר? עתה הם 
מוכנים לטחינה. 

הטחינה נעשית ע״י 



ציוד המאפשר טחינה *■•:ר 2 . קפד! ?ינרי ( 1£3 ת£^ 11 ב 1£ ^ס 0 ), 

. ענוי נושא פירוח (עננות) 

בינונית או דקוז, עד להפיכת 

הפולים לאבחה, לפי הצריכה או הדרישה של הצרכנים, לפני הטחינה 
נוהגים לערבב פולים מפונים ומאיבויות שונים כדי לייצר איכות של 
טעם וריח מיוחד 1 תערובת שבה משלים סוג 7 ׳ אחד את התכונות של 
סוג אחר. ק׳ טחון מאבד את ריחו ואת טעמו וסופג לחות וריחות 
זרים. לפיכך הוא נשמר בכלים סגורים במקום יבש. יש מפעלים 
האורזים את הק׳ בריק או עם גז (דו-תחמוצת הפחמן או חנקו). 

סוגי ק' מיוחדים. ק׳ נמס; קליית הפולים נעשית לפני 
ערבובם ובסמפרסורה גבוהה — בדי לקבל צבע כהה יותר. בז 
נטחנת התערובת לצורה גסה כדי לאפשר סינון יעיל יותר של 
תמצית הק׳ המתקבלת לאחר הפיצוי. את התמצית המתקבלת 
מרכזים עד לשליש מד 1 פח המקורי, מצללים אותה ומייבשים את 
התרכיז ע״י התזה או הקפאה יבשה (ע״ע קר, קרור). 

ק׳ נמס מכיל בד״כ ב 4% קפאין. הוא מתמוסס במים חמים או 
קרים ויוצר תמיסה צלולה. 

ק• נטול קפאין: מוכן ע״י מיצוי הקפאין בעזרת פמםים 
אורגניים. תהליך זה נעשה ע״י שריית הפולים השלמים או המפו¬ 
ררים במים המכילים סוכר או אלקלי. לאתר זמן מה ממצים את 
הפולים בעזרת ממסים, בגון: בנזין, אצטון, טולואול, כוהל או 
בלורופורם. יש המטפלים בפולים לפני הפיצוי באדים תמים ולאחר 
מבן באוויר חם כדי לשחרר את הממס. ק' נטול קפאין מכיל כמות 
של 0.1% — 0.2% קפאין. 

תחליפי ק׳ הם המרים חסשיים מקפאין הדומים לק׳ והם 
עשירים בדיב בפחמימות, כגון: סוכר, דבמטרינים, עמילן, אינולין 
ואחרים. כחומר גלם משמשים בעיקר: עולש. שצורה, לתת, חיטה, 
תאנים, סלק־סוכר, חרובים, אגוזי-אדמה, פולי סויה ועוד. חפרים 


אלה נקלים לאחר ניקוי, ייבוש וטחינה. 


צריכת קפה במדינות נבחרות ( 1974 ) 


צרייסז ממוצעת לנפשי 
(ק״ג) 

ס״ה צריכד" 
(אלפי סונרח) 


5.45 

1.155 

אה״כ 

5,17 

321 

גרמניה המערבית 

5.31 

279 

צרפת 

3.63 

201 

איסליה 

9.44 

128 

הולנד 

0,78 

85 

יפן 

1.76 

99 

הממלכה המאוחדת 

12.50 

102 

שוודיה 

2.50 

88 

מפרד 

7.06 

72 

כלגיה־לוכםמכורג 

3.46 

78 

קנדה 

11.36 

57 

דנמרק 

2.35 

7 

ישראל 

0.5 

23 

ארצות האסלאםםה״כ 


ייצור קפה במדינות נבחרות 
(אלפי טונות) 


% מהתפוקה 
בעולם ב 1974 

1974 

*1961/5 

1950 

1934 

— 


4,860 

4.366 

2.130 

2,530 

סדו״כ בעולם 

33.3 

1.620 

1.820 

1.071 

1,653 

ברזיל 

9.6 

468 

468 

302 

210 

קולומביה 

5.5 

268 

205 

2 75 


חוף השנהב 

4.4 

215 

139 

^37 

* 11 

אוגנדה 

4.5 

220 

185 

348 

* 17 

אנגולה 

3.7 

180 

142 

2 47 


חבש 

3,7 

182 

120 

36 

119 

אינדונסיה 

4.3 

208 

153 

68 

52 

מכסיקו 

2.8 

138 

111 

54 

52 

גואטמלה 

2.9 

140 

115 

65 

59 

אל׳סלוודזר 


1 . 1934 — 1938 ממוצע שנתי! 2 . 1952 — 1956 ממוצע שנתיו 3 . 11953 
4 . ממוצע שנתי. . ״ .,ן, 


מעט ידוע על תולדות ה ק ׳, אך נראה כי שמו נגזר מחבל 
.קפה (ב)) 3 -י 1 ) בדרום־מערב הבש, שם גדל הק׳ פרא. הצמח כבר 
נזבר בשנת 900 לערד ע״י רופא ערבי שהגדירו כמוצר מזון. 
משערים שהשימוש בק' כמשקה נפוץ מהמאה ה 12 , וייתכן שהובא 
מחבש לתימן(אפשר במאה ה 7 ), או שצמח נר גם שם. מכל מקום, 
הק׳ התימני נקרא כעבור זמן בשם "מוקה". גידול שיטתי של הק׳ 
בתימן החל כנראה במאה ה 15 . לפי האגדה גילה רועה חיפני את 
תכונותיו הממריצות של הצמח כשראה את עזיו מפזזות לאחר 
שאכלו מחפירות. כן מסופר ששיח׳ תימני, שנמלט מרודפיו להרים, 
היה הראשון שהכין משקה רותח מהפולים וכך החיה את נפשו. 

במאה ה 16 הפך הק׳ למעיו משקה לאומי של בגי־ערב. והוא 
בא אולי כתחליף ליין ששתייתו נאסרה ע״י האסלאם, ברם, היו 
חכמי־דת שראו בק׳ פשקה משכר, ואיסור (זמני) על שתייתו גרם 
למהומות בעיר מכה בראשית המאה ה 16 . מערב נתפשטה שתיית 
הק' לכל ארצות האסלאם, והכנת המשקה הפכה למעין טקס חברתי, 
לא של הבדווים בלבד, אלא של כל שכבות האוכלוסיה. ב 1570 
העיר הרופא הגרמני ראובולף () 1 ״׳״ט 113 ) על תפוצת הק׳ ברחבי 
המזרח הקרוב. בתי־קפה ציבוריים ראשונים הוקמו במכה, ואח״כ 
במצרים. מקום־פפגש כזה, הראשון באירופה, הוקם ב 1584 בקוש־ 
טא. במאה ה 17 הופץ הק׳ בכל אירופה ע״י סוחרים ונוסעים 
שהביאור,ו מארצות המזרח. הנוסע פיטרו דלה .ולד. ( 11£ ו,ז\) הביא 
את הק׳ לאיטליה, ודוחלו לשתותו ברומא ובוונציה. התנגדות 
הכנסיה ל״משקה המוסלמי״׳ היתה ללא הועיל. ב 1650 נפתח בית־ק' 
בלונדון, ואחרי 1688 התפתה שם בבית־ק' של א. לויד תאגיד 
הביטוח המפורסם ״לויז״ס״ (ע״ע). ב 1670 הוצא רשיון למכירת ק׳ 
בבוסטון, אמריקה. ב 1672 לערך נפתח בית-ק׳ בפריס, שכמותו 
נתפרסמו בעיר במשך מאתיים השנים שלאחר מכן, ועתידים היו 
ליד,סד למקומות-מפגש של הוגים, אמנים, מדינאים וסתם הולני■ 
רכיל. יש שבתי־הק׳ הפכו (במאות ה 18 — 19 ) למועדונים מדיניים, 
בהם החליפו ידיעות וגיבשו דעות. לגרמניה (המבורג) הגיע הק׳ 
ב 1677 , ולווינה ב 1685 . שם השתמשו, כביכול, בפולי הק׳ שהשאירו 
אחריהם התורכים לאתר שנכשל מצורם על העיר ( 1683 ). שתיית 
הק׳ נפוצה מאד, על-אף אזהרות רופאים והתנגדות מושלים, כגון 
פרידריך ! 1 מפרוסיה (במאה ה 18 ). את הק׳ המר שהיה נהוג 
במזרח (הק׳ "התורכי") גיוונו במשך הזמן באירופה ע״י תוספת 
חלב, קצפת, ואפילו כוהל. הק׳ הוגש חם או קר, בתוספת גלידד,. 
בתי־הק׳ וגני־הק' נעשו לפוקדים חברתיים לגברים ולנשים. ב״קוג־ 
דיטוריות" הוגשו גם עוגות ותה, והוצעו עתונים, משתקים שונים, 
ואפילו מופעי-בידור. 

בשל הביקוש הרב לק׳ גפוץ גידולו מהמאות ה 17 — 18 ואילך, 





975 


קפה — קפודיים 


976 



מהבש ומתימן לציילוו, יאווה. ואה״ב להודו המערבית, למרכז 
אמריקה ולדרומה (במיוחד לברזיל). למזרח אפריקה ולמערבה. 
הומצאו גם תהליפי-ק׳ וקי נטול־קפאין (ר׳ לעיל). כיום הק׳ הוא 
מהמשקאות העממיים והנדרשים ביותר בעולם. והוא מוגש במעט 
בכל שעה ובבל הזדמנות, אך במיוחד לארוחות־בוקר וכקינוח־ 
סעודה. הסחר בק׳ מהווה פרינו חשוב בבלבלה העולמית (ר׳ לעיל). 
בא״י פעלו בתי־ק־ ערביים־תורביים. נוספו עליהם בתי־ק' נוסח־ 
אירופה מימי העליות הרביעית. החמישית ואילך. אחדים הפכו 
למוקדי סופרים ואמנים. 

תופעת-לוואי של השימוש בק׳ היא ניחוש־עתידות ע״י הסתכלות 
בצורות אבקת־הק׳ הנותרת בתחתיתו של ספל לאחר השתיה. 

מ. ו. 

קןפואה (ג״ק^ס). עיר במערב איטליה המרכזית. כ 25 ק״מ מצפון 
לנפולי! 18.000 תוש׳ ( 1971 ). ק׳ שוכנת במקוס־המעבר 
ההיסטורי של הדרך (ו;ה אפיה) על הנהר וולטורנו. במרכז האיזור 
הפורה אספניה הנקרא על שמה (י.[ 3111 ק[ו 11 ]נ 0 ■!סאל,). מן העיר 
הרומית שרדו אמפיתאטרון. מרחצות. תאטרון ומקדש. באתר העיר 
הרומית נמצאת העיר סנטה מריה ק׳ וטרה ( 32.000 תוש׳). 

היסטוריה. את ק׳ יסדו כנראה האטרוסקיס (ע״ע). באמצע 
הסאה ה ד לפסה״נ. ב 423 נכבשה בידי הסאבליס ( £111 ( 331 ). ב 343 
ביקשה ק׳ את עזרת רומא להגנתה, אך מיד בגדה בה. בתגובה 
החרימה רומא שטח פורה מאדמת ק׳, ועם־זאת העניקה לבני ק׳ 
אזרחות רומית מוגבלת. למרוח הפיקוח הרומאי שמרה ק׳ על 
מוסדותיה העירוניים, היא שגשגה והיתר, למרכז מלאכה. חקלאות 
ומסחר. ק׳ תמכה בחניבעל במלחמה הפוניח השניה, ורופא כבשה 
אותה ב 211 . המנהיגים הוצאו־להורג, השלטון המקומי של העיר 
בוטל ואדסתה הוחרמה. לאחר זמן־מה קיבלו התושבים אזרחות 
רומית מלאה. על האדמות שהוחרמו יסד מולה (ע״ע) מושבה של 
חיילים משוחררים, ויוליום קיסד (ע״ע) חילק את האדמות ל 20,000 
מהס. ק־ שגשגד, בתקופת האימפריה. ב 840 נהרסה כליל בידי 
הערבים. לאחר בפה התערבויות של הקיסריס הגרמניס נכבשה 7 
ב 1058 בידי אורסד, (ע״ע). ב 1139 שולבה בממלכתו של רוג׳רו 11 
מסיציליה (ע״ע, עמ׳ 979 ), ומאז היה גורלה קשור בגודל ממלכת 
סיציליה-נפולי (ע״ע נפולי. ממלבת) ששקדד, על ביצורה. ב 1860 
נכבשה 7 בידי פימונטד,. באוקטובר 1943 נפגעה 7 בהפצצה. 

העיר הנוכחית 7 , שנוסדה ב 856 כ 4 ק״מ מצפון לעיר הרומית, 
שמרה על אפיה מיה״ב. הקתדרלה המפורסמת, שנבנתה בראשית 
תולדות העיר ונהרסה במלה״ע 1 ז, שוחזרה לפי התכניות המקוריות. 

יהודים. במחצית השניה של המאה ה 10 שגשגד, קד,ילה 
'ד,ודית ב 7 , ואז פעלו בה זקניו של אחיפעץ בן פלטיאל (ע״ע) 1 
שמואל בן חננאל, סבו של אחימעץ, היה אחראי על האוצר ועל 
המטבעה של ק׳, ופלטיאל (נו׳ 988 לערך) החזיק גם הוא במשרה זו. 
ב 1167 ביקר בנימין פטודלה (ע״ע) בק׳. ומצא שם 300 יהודים. 
ב 1231 אישר הקיסר פרידריד 11 לשני יהודים אח המונופולין על 
הצביעה בק׳. ברדיפות 1290/4 בדרום איטליה נאנסו 45 יהודים מק׳ 
להמיר דתם. במאות ה 13 —ה 15 נזכרים הרבה בנקאים יהודים 
ורופאים יהודים מק״. ב 1492/3 הגיעו לק' מפליטי גירוש ספרד. 
ב 1510 , עם גירוש היהודים מממלכת נפולי, גורשו גם יהודי ק׳; 
אחרוניהם גורשו משם ב 1540/1 . 

. 1959 ,( 130 — 80 ,־* 01 ^ 1 31 5011001 ^ 0 

יש. ש, - אט. מ. 

קפוד־הגמלים, ע״ע יוגקי־ביב, עמ׳ 633-632 . 

קפוך״ים ( 0 ג 1€1 :> 0 ג 111 ־ £1 ), משפחת בע״ח בסדרת אוכלי־חרקים 
(ע״ע), ממחלקת היונקים (ע״ע), הכוללים כשפונה סוגים 
ירועים, שתפוצתם בעולם הישן. אודך גופם. (בלי הזנב) 10 — 45 


טיה׳; ; קי 18 ד סעזי י>..־!ו:ון<יז 11 > 

סיצראי!; 5 !י 6 וד'החו?.ית ( 5 טזוז*יב 5 טתג 10011 ת 1101 ) 

ס״מ. אורך זנבם !״־ 32 ס״מ. כסות הגוף — שערות קשות. הק" 
הולכי־כפות ובעלי 5 אצבעות וספרים כהים (ור׳ תמ׳ בע׳ חפרפרות. 
עמ׳ 852 ). כולם בעלי חרטום ארוך. השיניים רבות ומספרן 36 — 44 . 
אוכלי-כל; חרקים, תולעים, רכיכות, זוחלים, גוזלים, ביצים, 
מכרסמים קטנים. פגרים, פירות, עלים וזרעים. 

יש בהם מינים הישנים שנת חורף ואחרים הישנים שנח קיץ 
(ע״ע אקולוגיה. עם׳ 538 ). אויבם העיקרי הוא האוח. 

בק״ שתי תת־פשפחות; ב ראש וג ה 5 סוגים, ב״א מהם כולל מיו 
אחד בלבד. שערותיהם זיפניות, זנבם קיים ושונה באדכו. תפוצת 
כולם אסיה. ב ש נ י ד, — 3 סוגים הכוללים כ 11 מינים ותת־מינים, 
הם בעלי קוצים. זנבם בד׳׳כ מנוון. תפוצתם אירופה, אסיה ואפריקה. 

הסוג הגדול בק״ הוא ק׳ א י ־ ק ו צ י (.. 11 ־ 11 \תךתץזז x ^ז 050 \^ 1 ו 1 ^£}, 
השייך לחת־המשפחה הראשונה. אורל גופו כ 44 ס״ם וזנבו הערום— 
למעלה ם 20 פ״ם. צבעו שחור; הראש, ההרטוס והזנב מוכתמים 
בלבן, אפייניח לו נוסחת־שיניים מלאה ( 44 ). פעיל בלילה. תפוצתו: 
דרום־מערב סין, הודו־סין ואינדונזיה. 

םתח-ד,םשפחד, השניה מצדים בישראל 3 מינים כ״א בן 
סוג שונה, הנפוץ בחלק תבל אחר. ( 1 ) ד,ק׳ האירופי 
המצוי ( 115 ;>ו:ת 0 -נ 1 \£ 31£115 מ;־ £1 ) הנפוץ ודדדוע באורח־חייו יוהד 
מכל בני משפחתו. אורך גופו 25 ס״ס וזנבו 3 ס״ם. הקוצים עקודים 
בצבע חום או בשחרר־לבן. שוכן מחילות ונקיקים. בשעת סכנה 
מצטנף. מין זה ישן שנח חורף באירופד,. בישראל, בשל הטמפרטורה 
הגבוהה יחסית. הוא פעיל כמעט כל החורף. אורך חייו עד 3 שנים. 
ההריון 34 — 49 יום. הנקבה ממליטה, פעמיים בשנה ובכל המלטה 
1 — 7 גורים. הוולדות נולדים עתירי־קוצים רכים ולבנים הנושרים 
ביום השלישי להיוולדם ומפנים מקוסם לקוצים הקבועים. הם פוקחים 
אח עיניהם לאתר 14 — 18 יום לד,ירולדם. בעודם יונקים הם מהלכים 
אחר האם בצאתה לחפש מזון בלילות, לשמירה על קשר משמיעים 
הוולדות קולות שריקה קלה. הבוגרים משמיעים קולות נשיפה 
קטועים בעת החיזור ובשעת רוגז. הם אוכלי-כל, כולל נחשים 
ארסיים ועקרבים. מחוסנים במידד, רבר, להכשת הצפע. בסוג זה 
כ 6 מינים או תת־מינים. נפוץ באירופה, באסיה ובאפריקה. בארץ 
שכיה במרכז ובצפון. 

2 ) ק׳ ■המרב ר ( 011$ וקסו 11 ] 0 ב 11011$ ) 21400 ?) קטן מקזדמו. 
אורד גופו כסב ם״מ. צבע גבו כמעט שחור וגחונו לבן. ניכר ע״פ 
הקדחת שבערפו. ישן שנת קיץ (לפי תצפיות בסהרה). בארץ. 
ההמלטה בקיץ, 1 — 5 גוריס. מין זה משמיע קולות הרתעה גבוהים 
וחזקים מאד הדומים ליללת חתול. תפוצתו העיקרית אפריקה, בארץ 
מצוי בנגב, בכיכר ים־המלח ובמעלד, האדומים. בסוג זה עוד שני 
מינים: האחד, 11$ תג 1 ז 10 תז .?. נפוץ בהודו והשני, 125 ; 1 ת 1 ״ 7 ( 11 .?, 
ידוע בעיקר באסיה הקטנה, אפגניסטן ותורכסטן.( 3 ) ק׳-החולות 
(ז. 1 ו 11 ז 1 ו 2 1115 ו; 0011 ;ו 1011 ?), אוח־ גופו כ 15 ס״ס. צבע קוציו כצבע 
החול, גחונו לבן, בעל שער רך. אזניו, זנבו ורגליו ארוכים יחסית. 
אינו ממהר להצטנף. ממלים בקיץ 1 — 6 גורים, נוח לגידול ומתרגל 
מהד מאד לשבי. נפוץ באסיה עד מונגוליה. בארץ מצוי בשפלת 
החוף ובנגב. בסוג זה עוד מין אחד והוא 21011$ ;ן 0 ת 1 . 14 , הנפוץ 
בדרום־מערב תורכסטן הרוסית. פ. אס. 



977 


קפודי־יס — קפיטולגיות 


978 



קפודי־ים (ג 1 ג) 01 תו £€11 ), מחלקת בע״ח חסרי־חוליות, בתת־ 
מערכת £0111110203 שבמערכת קווצי־עור (ע״ע). הנפוצים 
בכל הימים, ממים רדודים ועד לעומק של 5,000 מי. גדלם מ 10 מ״מ 
ועד ל 150 מ״ס. צבעם עפ׳יר חום וירוק, אך קיים כל מגוון הצבעים. 

הגוף כדורי, ביצתי או דמוי דיסקית. השלד פנימי! הוא 
עשוי לוחיות מידניות, המחוברות זל״ז והיוצרות קופםה חזקה. 
הלוחיות ערוכות ב 5 רצועות — כעין מרידיאנים, המתחילים באיזור 
הפה (־אורלי) ומסתיים בד״כ באיזור פי־הטבעת (־אבאווילי). 
בכל רצועה שתי שורות של לוחיות רדיאליות ( 31 ־ 311111111301 ), שבהן 
שתי שורות של רגלי־מים המשמשות לתנועה. בין הרצועות שתי 

שורות של לוחיות 
אנסראמבולקראליות 
חסרות רגלי־מים. 

רגלי־מים מצויות גם 
ע״ג הצד האבאורלי. 

5 לוחיות מקיפות את 
פי-הטבעת,־ אחת מהן 
היא לוחית הכברה. 

בשטח החיצון מכוסה 
הגוף קוצים ארו־ 

כים־למדי המסוגלים 
להתנועע. יש שהם 
דומים בגדלם ובצור¬ 
תם, אך יש שהם 
שונים בחלקי הגוף 
השונים. בד״כ קצ¬ 
רים הקוצים בצד ה¬ 
אורלי מאלה שבצד 
האבאורלי. יש ביני¬ 
הם קוצבתים ( 01110013113 ?), הנישאים ע״ג קנים ארוכים ורכים, 
ותפקידם העיקרי — ניקד הגוף. אחרים נושאים שלפוחיות ארס 
ותפקידן — הגנה, 

מערכת העיכול, הפה מצוי ברוב קה״י במרכז הצד האורלי. 
בחלק גדול מקה״י מבחינים בפתח הפה במערכת של לוחיות גירניות, 
שרירים ו 5 שיניים חזקות, המשמשת ללחוך את המזון והמכונה 
■פנס אריסטו" ע״ש מתארה. מחלל הפה נמשך ושט לצינור-העיכול, 
שהוא אחיד בעביו לכל ארכו. צינור-העיכול סונה תחילה שמאלה, 
עושה סיבוב שלם וחוזר ימינה. בצורה זו מתקבלים כעין שני סיבו¬ 
בים זה מעל זה. צינור-העיכול מסתיים במעי ישר. עד לפי-הטבעת 
המצוי במםפר מקרים בחלק המרכזי של הצד האבאורלי. רוב קה״י 
ניזונים מאצות. על מבנה החלל המשני. מערכת־העצנים, איברי־ 
הפרשה — ע״י קווצי עור. המינים בד״כ נפרדים, אך יש גם מינים 
אנדרוגיניים. מספר ב¬ 
לוטות המין 5 . ההפריה 
חיצונית. קה״י עוב¬ 
רים גלגול: מהביצה 
מתפתחת לרווה, הק¬ 

רויה £0111110111010115 , 

בעלת סימטריה בילא- 
טראלית (וע״ע שם). 

בקה״י מבחינים בין 
שתי קבוצות (או לפי 
שיטת חלוקה אחרת, 

בשתי בנות-מחלקה) 

השונות זו מזו בצורת 
הגוף ובאורח-החיים; 


ציור 1 , סבגה סנסתי ׳ע 9 היפ^ר־ים רנולרי; 
ו. לוחיוח כידניוח רריאליוח; צ. ליחיווז 
אינטרדיאליות; 5 ;. הוץ; 4 . צי;ור רריאל' 
אסנוי־אמראלי : זלפזחית ־^צל רנל־פים 

6 . יוחיה־:בררו; ז. צינור אבני ; 8 . פה 
ע. חלקיב סטערבה ״פנס ארישסו״; 10 . סעי 
וו. שיפו: ׳^ל הפע• ; צו. םי־הטכעת; !:נ. 
עצב רריאלי ן 14 . עצב סבעחי ן <:ו. עהלוז 



ציוד 2 . קוצנתים ■םוגיס. א -נ; טיפוסים נעלי 
זשיגיים. א. סו; בנמ 0 צ^ 1 ;ז\): כ. מיז ן!נוח 1 ו £1:1 
ג. טיפוס בלוטי של רסוג - 0 ז 115 ( 1 קצ 
15 יתי 0£ ; 1 . עטור ;ידני: 2 . נלוטות־ארם רו* 

אונתיות של השיניים : 3 . בליסות־ארס של הקנה 


ק״י רגולריים ( 81113013 :>)!) וק״י אי־רגוליים (- 00081113 ) 
13 ־ 1 ). לקה״י ה ר ג ו ל ר י י ם גוף כדורי, פחוס במקצת בכיוון האורלי- 
אבאודלי. פתח הפה במרכז הצד האורלי! פי־הטבעת ממולו, בצד 
האבאורלי. בפתח הפה מצוי "פגם אריסטר", המשמש לגרידת אצות 
מעל גבי המצע. ק״י אלה חיים על קרקעית קשה. לקה״י האי־ 
רגולדיים גוף דמוי ביצה או דיסקית. פי־הטבעת נמצא בקצה 
הגוף. בצד האחורי. בחלקם פתת הפה במרכז הצד האורלי, ובחלקם ■ 
בקדמותו. חלקם חסרי ,.פנס אריסטו*. ק״י אלה חיים מחופרים בחול 
או בטין. הם נעים קדימה כשפתח הפה לפנים. הם ניזונים מחמרים 
אורגניים המצויים בתוך הקרקעית; אגב אכילה מועבר־ת כמויות 
של חול טין דרך מערכת-העיכול. לאחר ניצול החומר האורגני 
מופרשת הפסולת דרך פי־הטבעת. הקוצים אינם צפופים ופונים אחו¬ 
רנית, וע״ם מקלים על התנועה.- -קה״י ידועים מתקופת האורדוביקון 
(ע״ע) והם משמשים אינדיקטור חשוב בפלאונטולוגיה ובגאולוגיה. 

בעולם ידועים כיום כ 800 מינים. בישראל כ 35 סינים, מהם 27 
בים־סוף. בימה״ת, בחופים הסלעיים, נפוץ ביותר קה״י המצוי(- 31-3 ? 



ציור קיפורי־ים: לסעילה — רנילריים 1 . 3 ז 01 וחג)תו 1 :>£: 2 15 ז 13 ) 01 ; 

1 :. • 5 נג 111 י;) 1 ט 080 $:\ח 11 לפ£; יסטה — א־*רגו 5 רי־ם: 4 . 

ד, 3 ן 111 פז־%: 0 . לטאו! 1 ־ו! 101 א 13 ? 


1115 >ו<\ 10115 1.1 >״תסס). על מצעים חוליים מצדים 8011111515 ו - 601111111 
1 ת 1 ו 0111 נ 0 , שהם ק״י אי־רגולריים. קה״י הנפוץ בים־סוף, באיזור שבין 
החוף לחוף-ד,אלמוגים, הוא 501053 0013 ( 0130 , המצוי מתהת לסלעים 
ופעיל בעיקר בשעות החשכה. באיזור חוף האלמוגים יש מינים 
נוספים. הנפוצים ביניהם: 80301113 5 ^ן 15 ^ 0 ו^י X011 ו 110103 ז 1110 ח' 60 
11301 ] 13 ת. באזורים חוליים נפוצים 01008313 £010013 ו 11035100 ־ 011 
1111100115 , שהם ק״י אי־רגולריים. 

ביבליוגרפיה, ע״ע קווצי-עור. יא. אח. 

לןפוציני, ע״ע _קופים, עמי 457 . 

לןפיטולציות, חוזים המקנים זכות שיפוט למדינה על נתיניה 
שבתחומי מרינה אהדת, המונח ק׳ נגזר ס 111113 ק 03 — בלאט׳ 

פרקים, סעיפים, משום שחווי הק" עב תורכיה היו מחולקים לסעיפים. 

שיטת הק" מושתתת על התפיסה בדבר אפיו האישי, ולא 
הטריטוריאלי, של החוק! תפיסה זו הצריבה הסדרי־שיפוט מיוחדים 
לעדות של זרים, שהיו נבדלות בדתן ובאורחות-חייהן משאר התוש¬ 
בים שבתוכם ישבו. הסדרים כאלה, שפעמים היו כרוכים בהקצאת 
מקומות־םגורים מיוחדים, כבר נהגו במזרח-הקדמון 1 אפשר שכך יש 
להבין את הכתוב בברא׳ מו. לג-מז, ו, וההלכה מצווה להעמיד בי״ד 
של בברים לשאינם ישראל (רמב״ם, הל׳ מלכים, ט׳, י״ד). בממלכות 
הגרמנים שקמו אחרי התמוטטות הקיסרות הדומיה במערב יכלו 
הבריות להישפט ע״פ החוק הרומי או ע'׳פ החוק השבטי הגרמני — 






979 


קפיטודגיות — קפיטליזט 


980 


הכל לפי השתייכות בעלי־הדין או לפי רצונם. לסוחרי ההנזה (ע״ע) 
ניתנה זכות לשיפוט עצפי. במיוחד בברגן ובנובגורלד! כפה פערי 
איטליה זכו בכך בפפלכת ירושלים הצלבנית (ע״ע א״י, עס׳ 467 ). 
ואח״כ קיבלו ערי איטליה אותן הזכויות גם בביזנטיון. פעפד היהודים 
בעולם ההלניסטי. בבבל ובארצות הנוצרים והפוסלפים גם יחר, היה 
מושתת ברוב המקומות על זכויות לשיפוט עצמי ולממשל עצמי 
(ע״ע אוטונומיה יהודית, עמ׳ 783 — 789 ). 

הצורך בד,םדרי־שיפוט לזרים הורגש במיוחד לגבי בני דת אחת 
בתחום שלטונם של בני דת אחרת. התורכים, שארגנו את נתיניהם 
היהודים והנוצרים במשטר המלת (ע״ע), נתנו אפשרות לארגון 
קהילתי־משפטי גם לנוצרים שלא היו נתיניהם אך התגוררו בארצות 
שבשלטונם. דבר זה נעשה ע״י פתן אפשרות לקבוצות זרים להתארגן 
ולבחור בנציג מול השלטונות; במקרים מסוימים יזמו השלטונות 
עצמם התארגנות מעין זו. ב 1634 מינה השלטאן את הרוזן דה ססי 
(׳!*?ס) לשגריר צרפת בתורכיה—מבלי להמתין למינוי מטעם פריס, 
אלא לצרכי הקשר עם הזרים! בסקרים אהרים נעשה ההסדר ע״י 
חוזה עם מדינה זרה. 

כבר ב 1207 העניקו השלטאנים הסלג״וקים באנטוליה זכויות לממ¬ 
לכת קפריסין ולוונציה, וב 1352 העניקו העח׳מאנים את הק" הרא¬ 
שונות שלהם (לגינובה)! אח״כ ניתנו ק" למדינות אחרות. ועם 
כיבושן של סוריה, א״י ומצרים ( 1517 ) אישר השלטאן סלים 1 את 
הק" שהעניקו הממלוכים לצרפתים ולקטלנים במשותף, 

ק" אלו ניתנו מתוך שיקולים פנימיים של העת׳מאנים ועלו בקנה־ 
אחד עם ההלכה המוסלמית (פקח)! לפיכך לא נשמר בהן עקרון 
ההדדיות, ונתינתן היתה בחינת חסד של השלטאן. ב 1536 ניסה 
פרנסוא 1 , מלך צרפת, שיחסיו עם השלטאן סלימאן ,.המפואר" היו 
סובים, להשיג ק* ישירות מתורכיה בד.םכם הדדי בין שווים; שגרירו 
ניסח טיוטת חוזה, אך סליפאן לא אישרה, וד,סתפק בחידוש האישור 
שנתן אביו לק" מסעם הממלוכים ובהרחבת תחולתן על כל רחבי 
הממלכה. 

ב 1569 זכתה צרפת בק" ישירות מתורכיה. ולא רק בחידוש הק" 
שמקורן בסמלוכים. כעבור זמן־מה נקבע. שצרפת תיחשב למדינה 
המגינה על כל נתיני ארצות הנוצרים שאין להן ק", כלו׳, לכל 
אירופה פרט לוונציה ופולניה! ואולם ב 1580 ניתנו ק" לאנגליה, 
ב 1612 — להולנד וב 1665 — לג׳נובד,. מעמד־ד,בכורה של צרפת 
נשמר, משהוכרה כמגינת הצליינים לירושלים והנזירים הגרים בה 
( 1604 ), ואח״כ כמגינת המיסיונרים כתורכיה ( 1673 ). 

משנחלשה תורכיה בסוף המאה ה 17 השתמשה במתן ק" כאחד 
האמצעים לזכות בבעלי־ברית. במאה ה 18 הפכה הענקת ק׳ מרשות 
לחובה. ולא רק בעלי-ברית קיבלון אלא אף אויבים כגון אוסטריה 
( 1718 ) ורוסיה (בחוזה קיצ׳יק־קינרג׳ה, 1774 ). כל זכות שהוענקה 
בק״ למדינה אחת נתבעה מצד מדינות אחרות. בק״ לצרפת ב 1740 
נקבע, שאין הן טעונות אישור מחודש מצד השלטאנים בעתיד 1 עד־ 
אז היה נהוג שק" תקפות רק בימי השלטאן שהעניקו. גם שאר המדי¬ 
נות הבטיחו שהק" להן תהיינה קבועות. ובכך איבדה תורכיה אפש¬ 
רות למיקוח בעתיד. הק" היו למוסד־קבע שאין היא רשאית לבטלן, 
וב 1788 תיאר שגריר צרפת בקושטא את תורכיה כ״אחת ממושבו- 
תיה העשירות-ביותר של צרפת". 

הסכנה החמורה־ביותר שנשקפה לתורכיה מחמת הק" היתה בהר¬ 
חבת תחולפן גם על נתיני השלטאן. במאה, ה 17 ניתנה חסינות 
דיפלומטית גם למתורגמנים המקומיים שבשירות השגרירים והקונ¬ 
סולים הזרים! במאה ה 18 ניתנה ונמכרה חסינות זו גם לנוצרים 
אחרים נתיני השלטאן, וב 1808 היו לא פחות מ 120,000 יוונים בני- 
חסות של הרוסים. בהדרגה נהיו נתיני השלטאן לבעלי מעמד נחות, 
והשלסונות, שביקשו למנוע תד,ליו זה, החלו פוכרים בעצמם .ברטים" 
(אישורי חסינות) לסוחרים נוצרים דהודים. ואח״ב גם למוסלמים! 


אך רוב בעלי הברטים, שהיוו מעמד חדש, לא היו מוסלמים. כדי 
להילחם בזכויות הק" בכלכלה הנהיגו השלטונות מונופולין בענפים 
שונים וכן מכסים פנימיים. ב 1830 אילצה בריטניה את תורכיה 
להעניק לה אותן הזכויות שהיו לנתיני השלטאן בעלי הזכויות 
המרובות-ביותר — כלר, לעקוף את המונופולין — ולפטור את 
סוחריה מפכסי-פנים! בעקבותיה הלכו המדינות האחרות. 

רוסיה ניצלה את ד,ק" למטרות מדיניות, ותבעה לעצמה זכות, על־ 
סמך פירוש משלה לחוזר. קיצ׳יק-קינרג׳ה, לפרוש את חסותה על כל 
הנוצרים האורתודוכסים בממלכת העת׳מאנים! במקביל תבעה צרפת, 
על-ספך פירושים לק״ מהמאות ה 16 — 18 , אפוסרופסות על הקתולים, 
ובריטניה ניסתה לבצר לעצמה מעמד דומה לגבי היהודים וד,דרוזים. 
תביעות-החסות של רוסיה וצרפת היו מהגורמים למלחמת קרים 
(ע״ע). בתום המלחמה הסכימו המעצמות לדון בוועידה מיוחדת 
בדרישת התורכים לבטל את הק", אך הוועידה לא כונסה והפעצפות 
הכשילו כל נסיוו לפגוע בק״. במחצית השניה של המאה ה 19 הרחיבו 
המעצמות מאד את פעילותן במסגרת הק"! הן הקימו בנקים, 
שירותי רואר ותחבורה ושירותים אחרים, ובכך צפצפו במידה גדלה 
והולכת את ריבונות העת׳פאנים בממלכתם. ביטול הק" נהיה למטרר, 
הראשונה־במעלה בדעת-הקהל בתורכיה! מ 1908 היה הסעיף הראשון 
במצען של כל הממשלות, ובפרוץ מלה״ע 1 ביטלן השלטאן( 1.10.1914 ). 
אחרי מפלת תורכיד, החזירו מרינות "ההסכמה", בחוזה סוור. את הק" 
לקדמתן, אך בחוזה לוזאן בוטלו סופית ( 24.7.1923 ). וע״ע תורכיה, 
היסטוריה! א״י, עס׳ 501/3 , 505 , 521 , 980 ! ירושלים, עמ׳ 308 , 
339,40 . 

ק" לאירופים היו גם בכל ארצות צפון-אפריקה, בפרס, סין, יפן, 
טהאילנד וחבש. במצרים הוקמו בתמ״ש-פעורבים לסכסוכים בין 
נתיני ארצות שונות. בסין גרמו הק" לעיוותים ולאנדרלמוסיה מינ־ 
הלית ומשפטית, וסינים רבים נמלטו מירי החוק ומצאו מקלט תחת 
כנפי השיפוט הזר. 

יפן היתה הראשונה שביטלה את כל הק״ שבארצך, ( 1899 ) ; 

ב 1928/9 בוטלו הק״ בסין, אך רק ב 1943 הכירו אה״ב ובריטניה 
בביטול זה! ב 1927 בוטלו בטהאילנד, ב 1928 בפרס, ב 1936 בחבש 
וב 1937 במצרים. אחרי פלה״ע 1 בוסלו הק*'בארצות שנמסרו במנדט 
לבריטניה ולצרפת, וב 1936 בוטלו בא״י. בטננ׳ר בוטלו ד,ק" רק אחרי 
סיפוחה למרוקו ב 1956 . 

א, י. ברור, ראשית השפוש בזכות הק״ ע״י יהודים בא׳י (ציון. 71 ). 

ח״ש 1 ■(! 10 ז 1 ;ו 0 . 7 ? ;א 92 ן ,ז.^מ 7 !גמ 0 'וז׳^ . 0 •י.־פ/ 4 ! 01 , 1 ) 1 .כל£ 

011 0 ^ 1 ) • 11 ו^ן 8 ! 1.1 ,\נ 1101 

; 1933 /ס ^• 09 ו 10 ו 11 וקס€ ^ 7/14 ,!;לטנור! .נלן ; 1928 

.* 1971 ,( 1195 — 178 ! , 111 ,וחב^ז! £*י .• 1300 ;ח!) 01 :: 0 ו(ו/ 1 { 11 

מ, 

קןפיטליזם (רכועזנות! פלאט׳ של יה״ב : 11 בז 1 קג 0 — קרן, רכוש 
נושא-פירות), כינוי לשיטת כלכלה וחברה המתאפיינת בבע¬ 
לות פרטית על אמצעי-הייצור ובפעילות כלכלית לשם רווח ע״פ 
צרכי השוק! העובדים השיכירים רשאים לעבוד ע״ם רצונם ההפשי, 
ואולם למעשה מוגבלת חירות זו, הואיל ובהעדר אמצעים משלהם 
לפעילות כלכלית אנוסים הם לעבוד למחייתם אצל בעלי הרכוש. 

הראשון שהשתמש בפונה ק' היה, כנראד" לואי בלן(ע״ע), בספרו 
311 ׳!״! ! 111 ו 101 ]ג 15 תג 1 ח)/ד/ תז. , 1101110600 .ס 

." 3 , 1964 
י. רמ. 

קפיץ, פרק מכונה (ע״ע פרקי מכונות) אלסטי. שתכונתו העיקרית 
היא יכלתו לשנות את צורתו כשמופעל עליו כוח ולחזור 
לצורתו המקורית כשהכוח פוסק לפעול. כשהכוח המופעל על הק׳ 
אינו עולה על ערך גבולי מסוים. מתקיים בד״כ חוק הוק, הקובע כי 
העיוות בצורת הק׳(המעוות) מתבונתי לכוח הפועל עליו(המאמץ — 
ע״ע חזק המרים; פתול). לדוגמה: כשמשנים את ארכו של ק׳ 
7 |^X | הוא הכוח המופעל, x — שינוי האורך; ; 1 — קבוע 

הכוח של הק׳ (ניוטוו/מטר). 

תכונה חשובה של ק" היא יכלתם לאגור אנרגיה מכנית■ העבודה 
הדרושה כדי לעוות ק׳ בשיעור x היא ~ 2^X /' - ע\. וזהו גם כמות 
האנרגיה שנאגרת בק' ומשתחררת כשהוא חוזר למצבו הנורמלי. 


ק', הנושא מסה גת. מתנודד לאחר דחיפה ראשונית בתנועה מח¬ 
זורית, הנקראת תנועה הרמונית (ע״ע אוסצילטור; מכניקה, עמ׳ 441 ; 
גלים). את תדירות התנודה קובעת המסה וקביע הכוח של הק' לפי 
הנוסחה: ^ 1 ^ 1 

ת 1 (ד 271 

בגלל כוחות החיכוך התנועה בסבע דועכת והולכת. ותוך כדי כך 
נהפכת האנרגיה שנאגרה בק׳ לחום. 

שימושים. יכלתו של ד,ק׳ לצבור אנרניה ולשחררה מאותר 
יותר מנוצלת בבולמי זעזועים ובמנגנונים לבלימת הרתע של כלי 
יריה. להנעת שעונים ומנגנונים דומים ולבלימת פרקי מכונה נעים 
ולהחזרתם למקומם. צריכת הכוח עם עיוות הק׳ מנוצלת לסגירה 
איתנה של שסתומים, למדידת משקל. למתיחה ולחיבור חלקים 
כציר־ גמישה. 

סוגי ק׳. הסוג הנפוץ הוא ק" מכניים עשויים מתכת, 
שנהוג למיינם לקפיצי כפיפה ולקפיצי פיתול. ק׳ כפיפה פשוט 
הוא פס מתכת גמיש. שקצהו האחד קבוע. כשמפעילים על הקצה 
השני כוח בכיוון מאונך לק׳, נוצר מאמץ גזירה ( 5110.55 . 5110011118 ), 
המשנה את צורת הק׳ לקשת. ק׳ פיתול פשוט הוא מום מתכת שקצהו 
האחד קבוע ועל קצהו השני מפעילים מומנט סיבוב (ע״ע מכניקה. 
עמי 439 ), הגורם לפיתול המוט. בקפיצי־פיתול חוק הוק הוא: 
!״! = 1 ׳א, כאשר 1 \ הוא מומנט הסיבוב ו ג היא זווית הפיתול. ק׳ 
בר ג י ו.״.!״!,! 5 | 1 :־, 1 |■״| . 5111111.8 11 ״ 0 ) עשוי תיל, המלופף בצורת 
סליל ברגי. פעולתו האמיתית בעת מתיחה היא כפיפה (דרגת הכיפוף 
משתנה עם שינוי הפסיעה בין הליפופים). או ניתן להתייחם אליו 
באל ק׳ פיתול (עם כיפופו), ק׳ לולייני (ספירלי) עשוי תיל או 
פס שטוח. המלופף סביב עצמו בספירלה, וגם הוא פועל כק' כפיפה. 
ק׳ זה מתאים במיוחד לאגירת אנרגיה והוא מבוי, למשיל, בשעונים. 
הק׳ ה דפ ו ף ( 8 ו 11 זין 5 £ג 10 ), הנפוץ במערכות מתלה (ע״ע עגלה! 
רכב, כלי־), הוא ק׳ כפיפה. המורכב ממספר פסי מתכת כפופים מעם 
הצמודים זה לזה. 

הק׳ השולל (נגטיר, !"!!;אס") או ק' הכוח הקבוע. שהומצא 
ב 1949 , דומה לק' לולייני׳ אד חלקו הסלופף ארוך מאד. כשפורשים 
אותו הוא מפעיל נוח מחזיר, שבגבולות נתונים אינו תלוי באורך 
החלק הפרוש, משתמשים נו כשצריך כוח מניע שיישאר קבוע במשך 
כל זמן פעולת הק׳ (או לכל אורך טווח פעולתו). 
רוב הק" המכניים עשויים פלדה בעלת חוזק גבוה. 

ק׳ אוויר מורכב ממיכל בו כלואה כמות אוויר, שנפחד, משית- 
נה ע״י הפעלת כוח חיצוני (על בוכנה נעה או על קירות המינל). 
לחץ האוויר שבמיכל. ואתו הכוח המחזיר, מתכונתי ביחס הפוך 
לנפחו. בריות האוויר להגנת נוסעי סנונית ר.ן דוגמה לק׳ אוויר. 
ק׳ ה י ד ר ו ל י הוא גליל המכיל נוזל. שעליו אפשר להפעיל לחץ 



ו 




ן 

1 


- ; '.!•דיש ■די■־ מטס; אר ב.■;" דסזרר. -:ידי. ח!■! ל:!'פ־ :דזיש 




985 


קפיץ — ? 8 לן, מררכ' מ:חפ 


986 


באמצעות בוכנה נעה. הגדלת הלחץ גורפת לעיוות קירות הגליל, 
המביא לתכונת הקפיציות. ק׳ הידרולי רק׳ מכני ברגי, המסוגלים 
לאגור אותה כמות אנרגיה, משקלם שווה בערך. אולם הק' ההידרולי 
קטן הרבה יותר בממדיו (ק׳ הידרולי אינו זהה עם בולם זעזועים 
הידרולי, שאינו אוגר אנרגיה מכנית אלא הופר אותה מיד לחום). 

יי. קי. 

קפיצה, פיוטי לאודדוביץ׳—הא ד״זזסז/״זזססל/. קזסת 

ה^ז״ח - (נר 1894 , קרונשטט (כיום בריה״מ]). פיסיקאי וגנרל 
רוסי. בן לאם יהודיה. למד במכון הפוליטכני בפטרוגרד ועם סיש 
לימודיו ( 1919 ) הרצה שם. ב 1921 עבר לעבוד עם רד׳רפורד (ע״ע) 
במעבדות קונדיש בקימבריג׳, אנגליה. שם התפרסם במהרה כמפתח 
מתקנים לייצור שדות מגנטיים חזקים. הוא נתמנה לעוזר מנהל 
המחקר המגנטי ( 1924 — 1932 ). ק' הצליח ליצור שדה בעצמה בת 
500.000 גאוס (החזקה ביותר עד 1956 ). ובאמצעות שדות כאלה חקר 
את מבנה החומר. היה הזר הראשון שנבחר לחברה המלכותית אחרי 
200 שנה ( 1929 ). במעבדת מונד בקימבריג', שהחברה בנתה עבורו 
ב 1933 , פיתה מכשיר לקירור אדיאבטי של הליום עד לניזולו. 

ב 1934 נסע לכינוס בבריה״מ, ובהיותו שם הוחרם דרכונו בפקודת 
סטאלין, והוא שוכנע להישאר ולעבוד שם. ב 1935 נתמנה ק' למנהל 
מכון ואווילוב בפוסקווה, לשם הועבר, בעזרת רד׳רפורד. כל ציוד 
מעבדת מינד. בהמשך מחקריו גילה את תופעת העל-נוזליות בהליום 
11 (ע״ע הליום; צמיגות). 

ק' נחשב לבכיר־מדעני בריה״מ. ומספרים שהתערבותו הצילה את 
ל. לנדאו(ע״ע) בזמן הטיהורים. ב 1946 נאסר כשסירב לעזור בפיתוח 
פצצה אטומית (אם כי תרם רבות למאמץ המלחמתי הסובייטי, בהמ־ 
ציאו. בין השאר, מתקן לניזול חמצן בכמויות גדולות [חמצן נחלי 
דרוש בתעשיית הפלדה]). ק׳ שוחרר עם מות סטאלין, וחזר לנהל את 
מכון ואווילוב ב 1954 . 

הוא היה הכוח המניע והמנהל (מ 1955 ) של תכנית ,.ספוטניק" 
הרוסית לכיבוש החלל. ס 1963 עסק במחקר ראקציות תרמו־גרעיניות 
מבוקרות. ב 1966 שוב הורשה לצאת מבריה״מ, ובביקורו באנגליה 
הוענקה לו מדליית רד׳פורד. בין המענקים האחרים שקיבל: אות 
מסדר-לנין ( 4 פעמים) ומדליית הזהב של מכון נילס בור ( 1964 ). 
ק׳ חבר או חבר־כבוד באגודות מדעיות רבות בכל רחבי העולם 
ועורכם של שני פרסומים מדעיים בבריה״ם. 

קפל, לוא' — 61 י 1 י 41 :) ! 1.091 — ( 1585 — 1658 ). תאולוג צרפתי 
פרוטסטנטי ובלשן. למד בסומיר (זט 1 ד 1 טב 5 ) ובאוכספורד. 

השתלם בתאולוגיד, עברית וערבית וחקר את השפה העברית. מתוך 
עיוניו בספרי המקרא (ע״ע. עמ' 290 — 293 ) וההבחנה בין נוסחיו 
השונים הנבדלים מהמסורה (ע״ע) בא לידי ערעור על שלמות 
נוסה התנ״ך הפרוטסטנטי המקובל. ממחקריו השתמעד, ביקורת על 
השראתם של כתבי הקודש בשל האפשרות ששינויים במקרא הוכנסו 
בידי אךם, ובכך עורר התנגדות תאולוגית נמרצת. עיוניו בלשון 
העברית הביאוהו למסקנה שסימני הניקוד וד,סעמים הם מאוחרים 
וצורפו לנוסח המסרתי ע״י הנקדנים הסברנים, ושהאותיות העבריות 
המקוריות שבהן נכתב התנ״ך היו אותיות הנוסח השומרוני של 
התורה, ואילו הכתב המרובע המקובל הוא כתב שאומץ בתקשת 
גלות בבל. בשל היחס העוין למסקנותיו לא הצליח ק׳ לפרסם את 
ספרו נ 10 ] 1 ז 0 ו.ז€ב 8 (.,ביקורת קדושה״). אלא 15 שנה אחרי כתיבתו, 
1650 . 

קפלה, מךט:נוס, ע״ע מרטינוס פליקס קפלה. 

קפל[, אליעזר ( 1891 , מינסק — 1952 , ג׳נובה, נטמן בירושלים), 
מנהיג פועלים בא״י ושר־האוצר הראשון של מדינתייסראל. 

ק׳, מהנדס במקצועו. היה ממייסדי .,צעירי ציוך׳ (ע״ע) ברוסיה. 


ב 1920 פעל למען איחודם של .צעירי 
ציון" בחו״ל עם .,הפועל הצעיד" בא״י, 
בתוך "ההתאחדות" העולמית. ב 1920/2 
ניהל את משרד "ההתאחדות" בברלין. 
ב 1923 השתקע בא״י והיה מראשי 
ה..הסתדרות" וממזכירי הועה״ס ב־ 
1929/33 . ק׳ פעל לשיפור היחסים 
בין "הפועל הצעיר" ל.,אחדות ה¬ 
עבודה" וצידד באיחודן למפלגה 
אחת, מפא״י ( 1929 ). בשנים 1925 — 
1933 היה חבר מועצת עיריית 
תל־אביב■ בשנים 1933 — 1948 היה חבר הנהלת הסוכנוה־היהודית 
ומנהל מחלקת־ר.כספים שלה. הוא השיג מלוות בחו״ל וניסה להכניס 
ביקורת קפדנית במנגנון. ק׳ היה בין יוזמי כל המפעלים הכספיים־ 
היישוביים של אותה התקופד,: "כופר היישוב". "מגבית ההתגייסות 
וההצלה", ה״המלוה הלאומי" ועוד. הוא נמנה עם האגף המתון 
במפא״י. ק' היה מתומכי ויצמן (ע״ע) בהתנגדותו לאמצעי־מאבק 
חריפים נגד שלטונות המנדט, ובוויכוחים הפנימיים בשנים 1939 
1948 היה יריבו הבולט ביותר של ד. בן־גוריון (ע״ע). ק׳ היד, חבר 
בכנסת הראשונה והשניה. הוא נבחר לשר־האוצר ושימש בתפקיד זה 
עד מותו. בשנותיה הראשונות של המדינה היה אחראי במידה־רבה 
למשטר האטטיסטי בשטח הכספי והכלכלי ולשיטת-הפיקוהים המסו¬ 
עפת בתחום המטבע, המסחר והפיתות ובמשק הלאומי בכללו. בסוף 
ימיו נתמנה סגן דה״פ. ק׳ נפטר בדרכו לחופשת הבראה בשוויץ. 

י. שפירא (עורר), א. ק׳, חזין ומעש, תשל-ג. 

קפלן, יעקב (נר 1895 , פרים), רבה הראשי של צרפת. ק׳, בנם 
של מד,נרים ממזרח־אירופה, הוא בוגר הסורבון בפילוסופיה 
( 1919 ) ־מוסמר ביהמ״ד-לרבנים בפרים ( 1921 ). בשל חינוכו ועמידת- 
הגבורה שלו במלה״ע 1 , הפך ליהודי צרפתי מובהק, אך התבלט מתוך 
הקהל — על רבניו — בדוקפדתו במצוות ובחיובו אח רעיון הציונות. 
כן עשו רושם אישיותו האמיצה, לשרו ואמונתו השלמה בצדק 
שביהדות. ק' שימש ברבנות במילת ( 0 לט 1110 ט 1 י{ ; 1922/9 ) ואח״כ 
באחת הקהילות בפריס. היה עתר הרב־הראשי לצרפת ( 1939 ), 
ואחרי פעולתו בשנות הכיבוש לשמירת גופם ונפשם של היהודים, 
נתמנה לממלא-מקומו ( 1944 ). ב 1950 נבחר לרב-ראשי לפרים 
וב 1955 לרב-ראשי לצרפת. 

פ 1947 השתתף בשיחות עם מנהיגי הכנסיות כדי לקרב יהודים 
ונוצרים, ובכך להשיג ביטול המשפטים הקדומים. מאמץ זה מצא 
את מבחנו בפרשת ילדי פינאלי, שבה הצליחה פעולתו להחזרת 
הילדים לדודתם בארץ ( 1953 ; הילדים נחטפו בידי חוגים קתוליים 
משום שנטבלו במעון קתולי אחרי שהוריהם הומתו בידי הנאצים). 
באותן דרכי-נועם השכיל ק' לדרוש לקהילה היהודית שיווי־זכויות 
בחברד, הצרפתית, אף סימל זאת בעצמו בשבחו באקדמיה למדעי 
החברה וד,מדינה ( 1967 ) ליד כור,ני-דת קתולים ופרוטסטנטים, ובענדו 
דרגה גבוהה במסדר ״לגיון הכבוד״. — באוניברסיטת "בר-אילן" 
הוקמה קתדרה למחשבת-ישראל על שמו ( 1974 ). 

ספריו העיקדיים: !■!נז!! זט! י^ 038 < 011 וח X6 (עדויות על ישראל"), 
1938 , ליקוט קטעים מתוך הספרות הצרפתית (במהד׳ 1949 נוספו 
קטעים גם מספרויות העולם); וכן שני קבצי נאומים ומאמרים: 
?'וט£זי[£י 1 ז !קזוזס'! ! 1.6 (״עתות הצרה"). 1952 , !!ג^חגז) 0 \ז 1 !ןג 1 ^ט 1 
0 תז!. 1 ת 510 1 י> (.יהדות צרפתית וציונות"), 1976 . 

קפל[, מרלכימנחם (נו' 1881 , סוינציאן (ליסא!). הוגה-דעות 
יהודי. ומייסד הזרם הרקונסטרוקציוניסטי (-^^ 1 ד^ 1 !ת 0 ^;>ן 1 
100151 [ע״ע שנוי ומסרת]) ביהדות אד,״ב. כבן 10 בא ק' לאה״ב. למד 
ונסמך לרבנות בסמינר התאולוגי (שמרני) בניו-יורק. תחילה כיהן 




987 


קפלן, מרדכי נזנחם — קפלר, מהנס 


כרבה של ״קהילת ישורוך החרדית. ב 1909 צורף לסגל ההוראה 
של הסמינר שלמד בו" ושם הורה כיובל שנים. ק׳ היה פעיל 
בנסיונות־הנפל לארגן את יהודי ניו־יורק (ע״ע, עם׳ 127 ) ב״קהילה"" 
ובשנים 1917 — 1922 היה מארגנו ורבו של "המרכז היהודי". 

עיקרי מחשבתו של ק׳ בספים על ראיית היהדות כתרבות" על־ 
ארצית ועל״לאומית. הנתונה. ככל "תרבות" אחרת, להתאמות ע״ם 
תנאי המקום והזמן. אף שק׳ היה בעצמו ציוני, חייב את קיומה של 
תפוצה יהודית שחבריה יחיו בברית הדדית, וקרא בכל עת להקמת 
כלים ארגוניים וחברתיים לקידומה של מטרה זו. בעיני ק׳ דת 
ישראל היא הביטוי הנעלה־ביוחר של הגניוס התרבותי של היהודים, 
שעיקרו שכלול המידות והערכים האנושיים; אך בתור שכזה אין 
הדת שוללת. לדעתו. את יתר המרכיבים, החילוניים, של התרבות, 
כחלק מההוויה הכוללת של רוחניות יהודית. תפיסתו את היהדות 
היא אפוא פרגמטית־היסטורית; הוא רואה בה מכשיר המכוון 
לתועלת היהודים, ושולל לחלוטין כל נסיון לבססה על הגדרה 
מטפיסית או על התגלות היסטורית. 

מספריו: 3 צב 1 חצ 1:11 ^ 1 ^ן ("היהדות כציוויליזציה"}, 

1934 , * 1957 ; \ו 10 }<ו|£>| ח־ €1 [) 0 ז׳א חז 1 ^ 0 ^ 01 אח 1 חג 10 \ 110 '! 

(עבר׳: ,.ערכי היהדות והתתדשותם״. 1938 ), 1937 ; "האמונה 
והמוסר״, 1954 ; הזצוח 210 (עבר׳: "לחידוש פני הציונות", 

1959 ), 1955 , ־ 1959 ? תזצ 11 בז 10 גחז€י^נ 81 ^נ 01 ו(ן 1 /י.י 1 חצנ 13 .)ג 1 ן ("יהדות 
בלא על־טבעיות״)״ 1958 ז 1511 ^ 01 [ }ס ^ח 1 ח 103 ^ [)חב 0 צ 0 ( 1 זנ 1 ? 7110 
^^ח 0 ^צו x £ (״המשמעות והתכלית של הקיום היהודי״), 1964 ; 
!) 1100 חס 1 ןבא £1111031 01 חסוי; 011 } 1 7110 (עבר׳: "דת הלאומיות 
המוסרית״״ 1975 ), 1970 . 

מ. כן־חירץ. הגאולה! עיונים במינ.ינתי של ס. מ. ק׳ (בתוך: הגות 
עכריר. כאמריקה, א׳ 372 — 391 ), תשל״ב! ״ 11 <>^ .£-ח 101 ;!ו׳ 0 .י 81 . 1 
. 1952 ./ו. ./ז, ,(.*ן") 

יע, :. 

לןפלנסקי,שלמה( 1884 , ביאליסטוק [רוסיה הלבנה] — 1950 , 

' חיפה! נסמן במרחביה). ממנהיגי תנועת "פועלי-ציון" (ע״ע 
[פוע״ע]). קי, מהנדס במקצועו, הצטרף בצעירותו לתנועת פוע״צ. 
בשנים 1903 - 1912 עשה בווינה. הוא יסד את מפלגת פוע״צ באוס¬ 
טריה וערף את בטאונד. .הפועל היהודי", ביידית ובגרמנית. ק׳ היה 
ממייסדי הברית העולמית של פוע״צ וקיבל את הסבמת האינטרנציונל 
הפוציאליפטי להצטרפות -הברית" אליו. בהשפעת פרנץ אופנהימר 
(ע״ע) היה מראשוני הפעילים למען התיישבות חקלאית קואופרסי־ 
ווית בא״י. וממייסדי מרחביה (ע״ע). הוא יזם את הקמת "קופת 
פועלים א״יית״ (קפא׳י), שנוסדה ב 1910 ע״י הברית העולמית של 
פוע״צ לשם עימד משקים קואופרסיוויים, ב 1912 עלה לא״י והורה 
מתמטיקה בגימנסיה ..הרצליה״ בחל־אביב. בשנים 1913/9 היה מזכיר 
הלשנה הראשית של הקק״ל בהאג. בשנים 1919/21 שימש מנהל 
הוועדה לנספים ולכלכלה בהנהלה הציונית בלונדון. ק' נמנה עם 
האסכולה הסוציאליססית הסתונד.. ונוועידד. העולמית של פוע״צ 
בווינה ב 1920 צידד בפילוג התנועה ובהסתייגות מחלקיה הפרו־ 
קוסוניססים (פוע״צ-שמאל), בשנים 1927/9 היה חבר ההנהלה הציו¬ 
נית בירושלים ומנר.ל מחלקת-ההחיישבוח שלד,. בשנים 1929/31 
שהה בלונדון בשליחות ציונית־מדינית, במיוחד בקרב מפלגת- 
העבודה הבריטית (שהיתה אז בשלטון). מ 1932 ועד מותו היד. מנד,ל 
הטכניון בחיפד.. ק׳ התנגד להקמת מדינה יהודית ודגל בדו-לאומיות. 
ב 1944 פרש ממפא״י והצטרף למפ״ם. הוא פרסם מאמרים וחוברות 
ברוסית, גרמנית, אנגלית, עברית ויידית שי״ל בחלקם בקובץ 
.חזון והגשמה". חוברתו "כוח־הקליטה של א״י" שימשה לפני 
מלה״ע 1 מכשיר־ד.םברה ציוני חשוב. 

מ. זינגר, ש. ק׳, חייו ופעלו, א', תשל״א; א. דיים. ש. ק׳. קווים 
לדמותו(בדרך, נ׳). תשל״א: הנ״ל, ש. ק׳, תשל״ב; ד, בדנחום. איש 
התירה והמעשה ןבדרך. ג׳), תשל׳א! הנ״ל. יסודות הגשמת הציונות 
הסוציאליססיח בהגוהו של ש. ק׳ (מאסף, ב׳), חשל״ב. 


.קפלר, יוהנם — זס 1 סס.> 1 €5 ממב 1011 — (וירטמברג, 1571 - 
רגנסבורג, 1630 ), אסטרונום ומתמטיקאי גרמני, מחשובי 
יוצריה של האסטרונומיה (ע״ע) החדשה וממעצבי דמותו של המדע 
(ע״ע פיסיקה, עמ׳ 746 ) החדש במאה ה 17 . לאחר סיום לימודיו באו¬ 
ניברסיטה הפרוטסטנטית בטיבינגו עבר ( 1594 ) לגרץ כ״מתמטי- 
קאי המחוז" ושם כתב את חיבורו האסטרונומי הראשון, וחס 1 ז 10 !ע)\ 
וך 1 נ 11101 ל 34 זי!סוו 1 !סס (״מיסתוריו הקוסמוגרפיה״), 1596 . ב 1600 עבר 
לפראג וד.יה לעוזרו של טיכו ברהד, (ע״ע). באן נתאפשר לק׳ לחשב 
את מסלולו של כוכב-הלכח מאדים מתוך נתוניו של ברהה! העבודה 
נתפרסמה בספרו נעסה 1 !ומו 0 מ<ר 11 צ\, (.האסטרונומיה החדשה"), 
1609 , במות ברהה נתמנה ק' במקומו כ״מתמביקאי הקיסרי", ובתפקיד 
זה עשה בפראג עד עברו ללינץ ( 1612 ) נ״מתמטיקאי המחוז״. ב 1626 
עבר לשרות הנסיו ולנשטייו. פרי עבודתו. שנעשתה בעיקרה בפראג, 
פורסם מאוחר יותר ב *! 3 ה 3 סוה,€י 001 €ג!ווה 51,0110 ס 10 תסז 1 ק.ץ ("תמ¬ 
צית של האסטרונומיה הקופרניקית״: 3 חלקים), 1617/21 . ב •ס 3 ו 1 ז 3 ךל 
!!!ההוח ו. 100 ח (.ההרמוניד, של העולם"), 1619 ו- 11 ק 601 נ 1 ) 1 ס 1113 נ 731 
סבח! (״הטבלאות הרודולפיות״), 1627 . עניין מיוחד גילה ק׳ גם 
באופטיקה (ע״ע). חיבוריו העיקריים במקצוע זה היו 1 ת£ה 6110 ) 1 '\(!ף. 

ז 1111 !) 3 ז 1 גם 11 ק 0 ו־ז 3 ק 6 ו. 11 ה 0 ה 0 זז 34 ^ 611,11 !> , 3 ת€מ 01 ו 3111 ז 3 נ 1 ("מוםף 

לוויטליו על האסטרונומיה האופטית״), 1604 , הדן במדע-האוד בולו, 
ו־ס 1 ־נ!ק 0 וט (.הדיופטריקה״), 1611 , הדן בשבירת האור ובו גילה 
וערד למבנה מתמטי את העקרונות העיוניים של הטלסקופ האסט¬ 
רונומי. תרומה חשובה היתד. השערתו של ק־ שהאור מתפשט 
ב.,קרניים" ושאפשר לייצג באמצעות אחדות מהן את התפשטות 
האור. במתמטיקה עסק בעיקר בבעיות אינטגרציה (ע״ע חשבון 
א־נפינטסימלי) שנזקק לה בעבודתו האסטרונומית, ואשר אח דרכו 
לקראתה גישש בספרו 13 ח 61 וה 0 סזס 51 3 -ו 0 א (.הסטראומטריה ה¬ 
חדשה"), 1615 . 

ק׳ היה האסטרונום הראשון שהעמיד את שיטת קופרניקוס (ע״ע) 

על בפיס מתמסי איתן. עיקר חידושו היתר, דרישתו לתאר את מסלולי 
כוכבי-הלכח כעקומה מתמטית אחת, בלא להשתמש בכל אמצעי נופף 
על אלה שהיו מקובלים כמסורת האסטרונומית (כניו האפיציקלוס). 
הדחף העיקרי בעבודתו היה אידאל המדע שניזון מן הפילוסופיה של 
אפלסוו ופיתגורס (ע׳ ערכיהם), ולפיו יש למצוא מערכת אפסרונו- 
מית שכל חלקיה יהיו קשורים אלה באלה בקשרים הכרחיים מתמסיים, 
עד שתגרור ידיעת חלק אחד את ידיעת כולם, מתוף כף גם דרש 
להעניק משמעות פיסיקלית מלאה למהויות המתמטיות של תורתה, 

דרישתו זו גרמה לכו 
שהיה הראשוו שהש¬ 
תמש במרכז השמש 
עצמה (ולא במרכז 
"השמש הממוצעת" 

כפי שעשה קופרני- 
קום) ולכן שהציע 
מנגנוו פיסיקלי(מופ¬ 
רך) הגורם להסעת 
כוכני-ד,לכת במסלו- 
ליד,ם. שלושת חוקי 
ק׳ המפורסמים הם: 

1 ) כוכבי־הלכתנעים 
באליפסוח והשמש 
נמצאת באחד ממוק- 
דיהן 1 2 ) מהירות 
כיסוי השטח ע״י 
הרדיוב-רקטור המח¬ 
בר את השמש רד,- 





989 


•,פדר, יוהנס — ?פקד, גיכטו 


990 


כוכב קבועה בזמז! 3 ) יש יחם קבוע ביז ריבוע זמני המחזור של 
כוכבי־הלכת והקוביות של הרדיוס־וקסורים. חוקים אלה הם 
חלק קטז ממאמציו העצומים לגלות את ההרמוניה הפיתגורית של 
העולם, שראשיתם בתיאור ההתאמה בין חמשת הגופים האפלטוניים 
המושלמים וגודל מסלולי בוכב־הלכת וסופם בתיאור המוסיקה 
שמשמיע כל כוכב במהלכו. החוקים עצמם מוצנעים בפרסומיו נתור 
שפע שיקולים דתיים־פילוסופיים. הוקי ק׳ הביאו את ניוטון (ע״ע) 
לפיתוח הוקי־הכבידה. החוקים נכונים לכל כוח הפוחת עם ריבוע 
המרחק. 

עבודותיו שלק׳ רוכזו בידי פריש (לסנת■! .€ ■, 1858 ^ 11871 
8 כרי) ובידי 3 עורכים: פוז־דיק, מ. קספר, פ. המר ( 1938 — 11975 
19 כרי). ע״ש ק׳ מכונים הםלסקופ־המחזיר הפשוט, הסופר־נובה, 
שהתפרצה ב 1604 במזל נושא־הנחש (לטלנטזלקס), ומכתש על הירח. 
,ח 10 ןמס 4 ז : 1959 . .{ .חו;דאו;^ . 1 \ ; 51 (^ 1 .■.>! ■{ ,ו 1 ח 1 מוו 1 [ 111 ח .נ) 

,׳ 1 וון>ו 1 ^ 0710 יוו>. 11 וו 10 ווו/ 0 -ו^\ 1 ; 959 ! ./•^־>׳ 1 //מ׳)צי/צ 74 ז'. ׳ 7/11 

״ן , <; 51 ז 11 ו 1 וזו״ 8 . 8 ; 1971 -/ ; 1961 

. 71 <י| .-.•״׳<£ •י.'/־^־" 

ז. בב. 

7 ן 5 לו*, 00 ''![ !'"ליים (־ו 16 )) 11 ^ 1 וחג 111 '׳\\ (נר 1913 , 

הונגריה) נורופיסמלוג אמריקני. ב 1937 סיים לימודי רפואה 
בווינה. בשנים 1938 — 1945 חי בסידני ושם החל במחקרים, במכון 
^גמאצו. ב 1945 בא ק׳ לאה״ב, ולאחר שזזיה באוניברסיטת שיקגו 
(עד 1947 }, עבר למכון וילמר תשו 1 זה׳\\) באוניברסיטת 

ג׳רנז הופקינז. שם התפרסם בזכות תגליותיו הבסיסיות בשטח 
הראיה וההעברה הסינפסית. ב 1954 קיבל אזרחות אמריקנית. 
ב 1959 עבר לאוניברסיטת הרוורד, ע״י בוסטון. דסדבהאת המחלקה 
לבורוביולוגיה, הנחשבת לאחד המרכזים החשובים לחקר פעולות 
מערכת־העצבים, 

עבודתו המדעית של 7 מצטיינת ברבגוניותה. הוא היה בין 
מניחי היסודות להבנת תהליך העברת המידע בין תאי־עצב בסיבפסה. 
הוא מצא, כי בתא המקבל את המידע, ממוקמת הרגישות למתווך 
העצבי (־!:)]:!!וחצחגזזסתסשח) באיזור צר מול העצב (ע״ע) הקדם־ 
סינפסי. ק׳ הרבה לחקור את תהליך העיכוב במערבת־העצבים, 
וב 1961 הוכיח לראשונה באורח משכנע כי עיכוב יכול לחול גם 
בעקבות הפחתה בכמות המתוור־העצבי המשתחרר מקצות העצבים. 
ק׳ תרם להבנת יחסי־הגומלין בין תאי־עצב לבין תאי־גליאה. 
הוא ואחרים מצאו. כי תאי גליאה מסוגלים לספוג חלק ניכר מיוני 
האשלגן המשתחררים בזמן פעילות עצבית ולהכשיר את העצב 
לפעילות ממושכת. 

ק׳ תרם תרומה חשובה גם להבנת פעילות החושים בגופנו. הוא 

עסק בתהליכים התאיים האחראים לתרגומו של המתח המכני של 

השריר לפעילות חשמלית עצבית, בהבנת הרגישות לשינויים בהרכב 

הכימי (הכמורצפציה) ובפעילות העין. הוא מצא. כי חדות הראיה 

נובעת מהפעלה מרכזית של הרשתית יחד עם עיכוב הקפי, ועי״ב 

נראים העצמים בצורה חדה וברורה. 

בשנים האחרונות עסק 7 בפעילות מערבת־העצבים האוטונומית. 

והוא ממניחי היסודות להבנת הפעילות העצמית של הלב• 7 זכה 

להכרה בי״ל נרחבת ולפרסים מדעיים רבים. . 

ר. רח. 

קפסלי, אליהו ( 1483 , כרתים — 1555 . שם), רב והיסטודיוו• 
אביו, אלקנה, היה רב בכרתים וראש ד,קר.ילד. היהודית שם, 

וסייע רבות לקליטת מגורשי ספרד. ב 1508 נסע ק׳ לפדובה, ללמוד 
תורה אצל ר׳ ישראל אשכנזי, תלמיד-חבר של ר׳ יהודה מינץ (ע״ע). 
סמוך ל 1517 תזר לכרתים. 3 . פעמים לפהות ( 7,1518/9 '/ 1526 , 1530 ) 
היה קונדושטבלו, היינו ראש לקהילת כרתים. מ 1545 (ואולי עוד 
קודם) שימש ק׳ ברבנות בקהילתו. נ 1538 פעל אצל השלטונות 
הוונציאניים למנוע פרעות־דסים מצד היוונים בכרתים. ק' עמד 


בקשרים עם גדולי הפוסקים בזמנו, ביניהם ר׳ יעקב בירב (ע״ע) וד׳ 
יוסף קארו (ע״ע). ובתוקף סמכותו כבעל־הלכה וכראש־הקהל סידר 
וערך את .,תקנות קנדיה" הקדומות. הוסיף להן הוספות משלו, ועשאן 
לתקנון המחייב של כל יהודי כרתים. גדולתו בתורד. ניכרת היטב 
מקונטרס "נועם וחובלים" (בכ״י). שחיבר בעניין מחלוקת בהלכה 
שנפלה נין הרבנים דוד כהן מקורפו ובנימין זאב מארטא, מגדולי 
אותו הדור. 

5 מחיבוריו של ק׳ נתקבצו נכ״י אחד. ואלה הם: 1 ) .סדר אליהו 
זוטא" (לראשונה, בשלמות. ע״ס נ״י. ירושלים, תשל״ו), סקירה מקיפה 
על תולדות האימפריה העת״מאנית מייסודה ועד ימי המתנר, מתוך 
תשומת־לב מיוחדת לתולדות היהודים שם! 2 ) "כח ה"', בעיית 
צדיק ורע לו רשע וטוב לו; 3 ) "חסדי הי ", סיפורי אחמד פחה במצרים 
ופורים של מצרים! 4 ) ,.קינה" על קרבנות המגיפה (חלירע) בקנדיה! 
5 ) -דנרי הימים למלכות ויניציה״ — כולל פרק חשוב־ביותר על דרכי 
לימרד־התורה בישיבה האשכנזית נפדונה ובישיבות אחרות בצפון־ 
איטליה. ספר זה משמש כיום מקור היסטורי חשוב לידיעת תוה״י 
בצפון־איטליה במפגר, המאות ה 16/15 . ק׳ היה אספן ספרים, וחלק 
מספרייתו (נ״י) נמצא כעת באוסף כה״י העבריים בספריית 
הוומיקן. 

א. ש, הרטום־מ. ד. א, קאםומ.י, תק:ו 1 ז קנדיאה וזנרזנותיה (מפחח 
יערכו). תש״ג; מ. לאעיש, ליקוטים שונים ;׳:׳ צכי אליד׳ו, תשכ״ט 1 
<( 1-XX^.X ׳ 11 ע 1( (111:), 1.XX וו 0 ' 1 ) 1 ) ׳) 11 ^ 0110111 10 !) .€ . 6 .אסאז״יו 
x ^^וח 1 ) י 4 י;ש/^ל) 50 1 )(< 0 111 >.) 1 /ו!ו}ו', ; 1923/4 

. 44 ׳-( .(.\ .,נ 
ב. ר. 

קפסלי, מ^נזה ( 1420 , קנדיה — 1496 , קושטא). מחעובי רבבי' 
המזרה באימפריה העת׳מאנית; בן למשפחה ותיקה ומיוחסת 
בכרתים• 7 למד אצל אביר— מגדולי רבני קנדיה- ואח״ב באיטליה 
ובגרמניה. שימש רב בקושטא תחת השלטון הביזאבסי, יב 145.1 , עם 
הכיבוש התורכי, נתמנה לרב-ראשי (- "חכם באשי") ליהודי הממ¬ 
לכה. נודע בחסידותו ופרישותו. את רבנותו נהג בתוקף ובקפדנות 
מרובהי 7 אסר ללמד את הקראים תורה שבע״ם. וקבע שיש להרחיקם 
לחלוטין. מתנגדיו הלעיזו, כי הורה בענייני אישות שלא־כהרגן והכ¬ 
שיל את הרבים בעריות. כתב־אשמה בעניין זה הובא בידי ר׳ משה 
״עשרים וארבע״ — שד״ר מירושלים, שק׳ אסר עליו לגבות כספים 
בתורכיה. מאימת השלטונות — לידי ר׳ יוסף לןילרן (ע״ע) בצרפת. 
ר״י קולון איים להחרים את ק׳. אולם כשנתבררה לו האמת שלח את 
בנו פרץ לבקש אח סליחת ק/ ק׳ פעל לקליטת המיני מגורשי ספרד 
( 1492 ). מתשובותיו בהלכה נודעו אחדות בלבד (ר׳ ביבל׳). ממלא־ 
מקומו כ״הכם באשי" היה תלמידו, ר׳ אליהו מזרחי (ע״ע). 
ש. אסף. תשובות יאגררת מר״ט ק־ יסיני. ה׳. קר.׳׳ט—קנ״ד,. ר.פ״ה/ו). 
תרצ״טלת״ש; א. עובדיה, ר׳ אליהו מזרח־ (שם, עמ׳ ת״י—תי״ג). 

לןפקה, גוסטר - ו:אל) 3 .א — ( 1883 — 1953 ). פסיכולוג 

ופילוסוף גרמני. היה פרופסור בכמה אוניברסיטית גרמניות 
ושנים מספר פרופסור-אררח כאה״ב. ב 1951 נבחר לנשיא החברה 
הגרמנית לפסיכולוגיה. ק׳ עסק בפסיכולוגיה גנטית משווה ובתולדות 
הפילוסופיה, והתעניין בעיקר בבסיס המטפיסי של הפסיכולוגיה. 
כמתודולוגיה ובמינוח שלה ובשימושה בחיניר. בתקופת השראה 
התחקה אחרי שרשיה הנפשיים של האנטישמיות, ופרסם ספרים על 
מהות הגזעים ועל השרשים האי־ראציונליים של האנטישמיות (ר 
להלז)• 7 ניסה לתאר את תולדות הפילוסופיה בעקבות תורת שלבי 
ההתפתחות הנפשית של האדם, וקבע 4 שלבים: הזינוק, הנעורים 
(השלב הארכאי), הבגרות (הבארוק והתקופה הקלאסית) והירידה. 
7 ערך סדרה - • 1 ;> 1 צח 3 (> €1 . 7 ח £1 ח 1 ■ €1 (> 

(״תולדות הפילוסופיה בתיאורים יחידים״)״ 1921 ואילך: 

וקובץ — 10 ^ 010 ו 01 י׳וי$י 1 1€11 .>תסו 10101 ^־ו 0 \ חס() ו €1 טנ 111 ןנ 3 ז- 1 ("ספר 
שימוש בפסיכולוגיה משווה״)״ 3 כר׳, 1922 . 





991 


קפקה, גזפטו 


:,פקה, פרנץ 


992 


חיבוריו העיקריים הם; 10 !! 011010 י( 5 קז 710 : 111 ) ת 1 ; 1 מנ 1 ־נו 1 ״ 11 ".! 
(..מבוא לפסיכולוגיה של החיות״), 11914 ?ח 11355€ ()הג! !"׳\\ 

(״מה הם גזעים?״), 1949 ; 5 ש 11 1 ! 1 ש 2 ז 11 '\\ 1 זש 1 ב 1 ז 10 ! 3 זז 1 ש 11 ! ■!שלש'/! 
5 ש 1155 לתש 1 ]נו[("על השרשים הלא־ראציונליים של שנאת היהודים"), 
1953 . 

.קפקה,פרנץ- 11£113 ! 1 !״ב!'! — 18831 , פראג — 1924 . בית* 
החלמד. קירלינג [ליד וינה|), סופר יהודי אוסטרי. ק׳ היה 
בן למשפחה שאבותיד, סחרו בערי־ד,שדה של בוהמיה. אביו, הרמז, 
שהשפעתו על חיי בנו היתד, רבה, הגיע למעמד של סותר מכובד 
בפראג. כמעט כל ימיו חי ק' בעיר זו, בעלת האווירה הרומנסית 
והמיזוג המיוחד־במינו של מזרת ומערב ושל התרבויות הצ׳כית, 
הגרמנית והיד.ודית. ק' סיים בי״ס־תיכון גרמני. באוניברסיטה 
הגרמנית של פראג למד תקופה קצרה לימודי גרמניסטיקה, ואח״ר 
עבר למשפטים והוסמך ב 1906 . הוא החל לעבוד במשרד עו״ד. 
אח״כ עבד זמן־מד, בחברת־ביטוח, וב 1908 נתקבל כפקיד במוסד 
ממלכתי לביטוח עובדים מפני תאונות. ואולם ק׳ דאה בספרות את 
משימתו העיקרית. 

מגיל צעיר טבל ק׳ מכאבי־ראש ומנדודי־שינה. ב 1917 אובחנו 
אצלו סימני מחלת השחפת, שהלכה והחמירה. הוא לא נשא אשה, 
אע״פ שהיה מאורש פעמים אחדות — ופעמיים עם אותה נערה 
עצמה. כן נתקשר בקשרי-אהבה אל הסופרת הציכית מילנה יסנס^ה 
( 113 <חש 5 ש(), אשת האינטלקטואל היהודי ארנסט פולאק■ את שנתו 
האחרונה בילה בחברת ידידתו. דורה דימאנט, יהודיה ממזרח־ 
אירופה (מתה ב 1952 בלונדון). ק' נקבר בבית־הקבדוח היהודי 
בפראג. 

רק אחדים מחיבוריו הקטנים של ק׳ י״ל בחייו; אחטזלשגזזשפ 
(״התבוננות״), 11913 [!שזזס 5 גט (,.פםק־ד,דין״), 11916 שו(! 
8 תט 1 (ו״נ״ר 1 שז\ (עבר׳; ״ר,גילגול", תשל״ה), 11916 זש 1 ) "ז 
ש 1 ת״ 11101 בזז 8 (.,במושבת־ד,ענשין״), 2111919 ז 113 ת 1/3 ת £1 ("רוסא־ 
כפר״), 1919 . יומניו והרומנים שלו — י.!ש 02 ז? זשט (עבר׳; 
״המשפט״, תשי״א), 1914/5 , י״ל 11925 8 ! 10 ו 1 של !בלן (עבר׳: 
״הטירה״, תשכ״ז), 1921/2 , י״ל 1926 ! נ 111 זשוחל, (עבר׳; "אמריקה". 
חש״ה), 1912 — 1914 , י״ל 1927 — נשתמרו ונתפרסמו הודות לידידו 
סכס ברוד (ע״ע). ברוד, שק׳ מסד לו את רוב כה״י שלו, הצילם 
מהשמדה ב 1939 והביאם לירושלים, לספריית שוקן (כיום הם 
מצויים בספריה הבודליאנית באוכספורד), והוא שפרסם את היצידות 
חרך בקשתו של ק׳ בצוואתו להשמיד את כל כתביו. 

כמעט בכל יצירתו של ק׳ סובבת העלילה סביב גיבור המבקש 
למצוא "מציאות של אמת", אולם מכשולים בעלי אופי ביורוקרטי, 
המוערמים בדרכו ללא־הרף, מסכלים את צעדיו; מבוך-מכשולים זה 
אין ביכלתו להיחלץ סמנו, להיאבק בו או להשתלט עליו. משמעות 
ה״מציאות של אמת" וה¬ 
תכלית "האמיתית" נש¬ 
ארות נרמזות בלבד. 

בתיאור כשלונו של ה¬ 
גיבור ובדרך שהמנגנון 
המשפטי, על כל הנוק¬ 
שות, חוסר-ההגיון וה¬ 
שגרה שבו, משקך את 
סכלות האדם. נקודת- 
המוצא של הסיפורים 
היא בד״כ אירוע שאינו 
הולם את המציאות, אך 
■!יור !!?׳■ו סרנז יובקב הסשך תיאור ההתרה¬ 



^* ש״נ 41 .נניג,)' 

1 ר, י / 1 


שויות מצטיין ברא- 
ליזם ובנאמנות ל- 
פרטי-הפרטים 1 הוא 
מתנהל באווירה של 


קדרות והזיות, אי־ 


ר-צימת ם 5 ים ■;,•ר־טם פרגץ יןפי,ה •טעה •:לכיי עברית 


}|י" ,!.,ן.] ודאות והעדד-סוצא. 

' ( ךגן ז■" נ יאוש וסיוט. מלבד 

הרומן "המשפט" ש- 
סיומו טרגי, נשארו 
כל הרומנים בלתי- 

ר-טימת ם 5 ים ■;,•ריטם פרגץ יןפי,ה •טעה •טלכיד עברית 

גמורים. 

מפרשיו הרבים של ק׳ ביקשו לגלות. בדרכים שונות, את היסוד 
הנכסה שביצירתו, מי בדרך הפירוש הביוגרפי הפשוט, אשר לפיו 
חיבורי ק' אינם אלא תיאור חייו. ומי בדרך הפירוש הפסיכואנליטי, 
המוצא חומר עשיר ביחס של ק׳ אל האב השתלטן ( 60 [) חב : 1€1 ז 6 
־!?זד^־ע [עבר׳: ״מכתב אל אבא״. תשל״הן. 1919 ) : אחרים מייחסים 
את בדידותו ואת גיבורו מן הסביבה למצב היהודים בקרב האומות. 
עם־זאת רואים רוב המפרשים את יצירתו כמשקפת באורח סמלי 
את המבוכה הדתית של בן המאה ה 20 ־- מן התפיסה הפסימית של 
אכסיסטנציאליזם ניהיליסטי ועד האמונה בישועה האלוהית. ק׳ לא 
היה נביא ואף לא פילוסוף; הוא היה משורר, שביקש להעלות 
בשירתו אח מצבו הקיומי המיוחד למרומי "האמת. הטוהר והקיים 
לעד". 

להשגת האפקטים האמנותיים נזקק ק׳ לסגנון בעל נעימה ערבה. 
מלאכתימחשבת באשר לבהירות. דיוק ותמציתיות. הפתעות, תמורות 
בלתי-צפויות בפרספקטייוה ואנטיתזות להעצמת הרושם מציינות 
אח מהלך התפתחותו של הסיפור; גורם ההומור בא להדגיש את 
אכזריות המעמד המתואר. 

יחסו של ק׳ ליהדות היה בתהילה רופף למדי — בדומה ליחסם 
של יהודי פראג המתבוללים בזמנו. השינוי חל בהשפעת ידידיו. 
מ. ברוד וש. ה. ברגמן (ע״ע), שבאמצעותם הכיר את הציונות. 
יצחק לוי, שחקן בלהקה יהודית שהגיעה ממזרח־אירופה, קירבו 
אל חיי היהודים שם, ומפי י. לנגר (ע״ע) למד על החסידות. הוא 


גילה עניין גובר והולך בחר״י, שמע הרצאות ב״ביה״ס הגבוה למדע 
היהדות" בברלין, עקב אחר פיתוח א״י ולמד עברית. גם קשריו עם 
דורה דימאנט, בסוף ימיו, קירבוהו קרבה רבה ליהדות׳ והוא אף 
השתעשע במחשבה של עליה לארץ. 

ק׳ נמנה עם הסופרים בעלי ההשפעה הרבה־ביותר על הספרות 
והתאטרון של המאה ה 20 . יצירתו היתה לסמל המועקה הנפשית 
של החברה המערבית שאחר מלה״ע ח. 

כתבים נוספים (סיפורים. אפודיזמים, מתוות) שפורסמו אחר 
מותו: זש 11 630 סזו^(! ("ליד עבודתיהבניה 

של החומה הסינית״), 1931 ; מן€[> ) 30 ח? 8 חו 111 שח 6€ ז 0 ׳\ 20115 ו( 100 ? 
ש[)ת 1.3 (״הכנוח־חתונה בכפר״), 1953 ; €1005 005 ( £11 זו( 0 צ? 6 
(עבר׳: ״תאור של מאבק״, תשל״א), 1954 . יומניו 
( 1923 — 1910 ז^^^סכ 1 ^ז{ 3 'ד) נתפרסמו ב 1949 , מכתביו, ח 3 
ג 16110 \ (עבר׳, תשל״ה) ב 1952 . ו? £11€ ק ת 3 €) 1€ ז 6 ב 1%7 . 
ברוד הו״ל את כתביו (€; 1 ז€^< ^^^^מ^וחב; 5 ^^), ב 9 כר׳, 1951 — 
1958 . — בתרגום לעברית י״ל. נוסף לנ״ל; "ספורים ופרקי 
התבוננות", תשכ״ה. 

מ. ברוד, ס. ק., תשט״ו ז נ. מוקד, עיונים כ״הםטאםורפיזיס" לס. ק.. 
1956 : פ. ולטש, ס. ק.: דתיוח והומור בחייו וביצירתו, תשי״ט! 

ב. קורצווייל, ממכת הרומאן והסיפור האירופאי. 307 — 388 . תשל״ג: 

ה. ברזל, בין עננו! לק׳, חשל״ג; ש. זנדבנק, דרך ההיסוס! על אי* 
הודאות וגילוייד, ביצירת ק', תשל״ה; ^^■וו^ 0 י 1 ■/ 01 ^ו£י^ 1 
,{ 1 וון 16 00 ; ,ו 011 < 4€11 ן : 1943 !{ 117 ^ 

■ 4 ג/;£ . 0141111/6^ 004/ 1^117-6, 1948; 1(1., 7•. X .י! , 1 > 1 *ז^ 1 : 947 [ 

1771 ^מ 0 /ס/־׳£ 117171 ^ו/ו 11 ) 7€1 ) 21 -/ 6 ' 1 ,.!)ו ;" 1954 




993 


קפ 5 ןה, פרנץ — ?פדילי 


994 


1959; 111., / . 0 ^ 5 מ? 03 י? ^ 7/1 ,ז? 11 \ 6 א , 015 ; 1966 •׳;.נ 

1118 .?; 1948 !!ן/; 6 י,.'^ .׳ 

1956 .) 11 !!>€ !.^ 1 .ץגז 0 .? : 1956 ,!..){ .¥ ת) 1 וו 71 {ז 1 ) 1 /) 1 ) < 1 )ז 1 ) 011 ^/ג/ : 

1 ..' א ; 1957 , 7 !..> 1 )) 11 )¥^ ■*! 6 !! 1 *ווח 1 ) 01 116 ) 1 * ) ¥111 , 01 זק 5 ־ £61 )ע .. 
>1066*— 14. 5 ש 1 ז 6 ומודו 140 .מ ; 1958 ,ץ 0 {ו 0 ' 1 ' .¥ ,(. 6£15 ) ז 311116 ׳א , 

/'. 1958; 11. ?00 .>! , 1 \ : 1960 611 ■ 1 ) 111 ) 1 ( 7 .¥ , £5 ח 

1>0 ; 1960 ח! )!*/) 1 .^ 7 .¥ . 5 ב; 1 ע, 1 .ן־-בזתילז? .£ ; 1960 . 1 ז 

1960 , 1 ן() 1 '!) 0 !) 1 <)י 211 !..) 7 ,ז!}ז 3 ג 130161 .\ ; 1960 .¥ .ז 6 חז 1 יג£ .? ; 

14. 7 ) 1171 ) 01 סי 1 ס¥ :.>! .׳ 1 ,ז 6 מ 11 י 1 ? . 14 ; 1961 ,״ז/ג>•ו^<׳-/'.^# )}ט ,■■'!(;ץ 
ס^ 0 ^* 0 יז x, 1962; £. 01 ) 111 ■<€ { 0 0/1 ו 1 )) 11 ס€ י.•^ ,(• 611 ) ץ 4 .ז 0 .ס 
¥'!!0^•!. 19621 ;' 1963 , 1 ה) 1  6 ) 65 ז 10 ? . 5 > .־ ^. 

63411. ¥. 7^.. 1177<}-192-7, 1968; 55^. 17 ,ז 161 זוחי . X.. 1968; 1^. 0 ־״ש 6 ז 
• 1 ,ן . 0 ; 1968 ,)■ווו! 1 )י 1 ) 1 ^ 1 11 ז) 1 > 70 >{ .א ■ 7 י<}/ ) 0 ■ו 0 יוי 1 ) 7 ) 7/1 .?)־ז*([ 
." 1968 ,.א ! 11 ת ) 11 ) 71 )(ן!) 0 ,;!;)טסה 
פ. ול. 

_קפךי (!זקג;)), אי בכניסה הדרומית למפרץ״נאפולי, באיטליה ז 
המשכו של חצי־האי סורנטר/ המשתרע במרחק של 5 ק״ם 
ממזרח לו. האי ידוע ביפיר ובאקלימו הנוח, ומשמש מרכז-תיירות 
.(1971) מפורסם. בק׳ כ 12.000 חוש׳ 
בניגוד לחופי מפרץ־נאפילי, העשויים בעיקר סלעים געשיים, 
בנוי האי, ששטחו 10.4 קמ״ר (אורך מירבי 6.25 ק״מי רוחב מירבי 
2.75 ק״מ) גיש אבן־גיר. המתרומם בתלילות ישר מן הים ומגיע 
לשיאו ( 589 מ׳) במונטה סולרו (סז 5013 ). העליה מן הים אפשרית 



■*.פי• ־;:זי■ ׳י־ג־ ־־־.יריכ יי־? 1 ח ד־זייייח. י.שרי׳ 


רק בשני מפרצונים: מאדינה גרנדה בצפון ומארינה פיקולה בדו־ום. 
היישוב במזרח האי מרוכז בעיר' ק׳ (כגובה 175 ם'), המחוברת 
למעגן ״גרנדה־׳ ברכבל, ובחלק המערבי - באנאקפרי ( 275 מ׳). 
האי חסר מים ואינו פורה. או יש־ בו ממעי זיתים. גפנים ותאנים. 
הכלכלה מבוססת על התיירות, הפגיעה לכדי 100,000 נפש ויותר 
לשנה. הקשר עם היבשת מתנהל בספינות, ברחפות ובמסוקים. 

האי ק׳ כבד היה מששב בתקופח־האנן החדשה. בתקופת הרומית 
נודע בשם ןבסזזןבנס והשתייד לנאפולי. האי שימש מקום־נופש לקיסרי 
רומא. אוגוסטוס, ובעיקר סיבךיוס, ושרידי ארמנותיהם מהווים ביום 
אתרי תיירות■ גם המערות הרבות, שחלקן מוצף מי-ים והגישה אליד.ו 
רק בסירות, הן מוקדי־משיכה. ידועה ביותר "המערה הנחולה' 
(ב־ 1 ז 11 ג.׳ 1 \^ גזזסזס), שבתגלתדדמחדש ב 1826 . אתר ידוע אחר כק' 
הוא ביתו של מונתה (ע״ע), "סן מיכלה". 

. 1956 ,) 111 ) 11 ) 1 } 1/1 )}\) ! 1 ) 1 ) 1/1 ) ,■; 0 ,<;״ ,/• :.€ ,נ. 


ק־ןפרירי, רחן לא! פו( — ¥1 ^זעג^ 1 ז 0 י. £בז 0 , 1.60 — ( 1831 — 
1899 }, איש־צבא ומדינאי גרמני. בן משפחת אצילים מאיזור 
גוריציה, בגבול אוסטריה־איטליה. השתתף במלחמת 1870 . בשנים 
1883 — 1888 היה הננרל האחרון שניהן כראש האדמירליוח הגרמנית. 
ב 20.3.1890 מונה לראש ממשלת פרוסיה וקנצלר גרמניה לאחר הדחת 
ביספרק (ע״ע). היד, שותף לעיצוב ה״קורס החדש״ של וילהלם 11 
(ע״ע). האמין כי מלחמה של גרמניה בשחי חזיתות (נגד צרפת 
וריסיה) תד.יה בלתי-נסנעח. ומכאן ראה צורו בהתקרבות לאנגליה. 
במדיניות־הפנים דגל במגמה אנסי־יונקרית, רצה באי־המשכח חוקי 
הסוציאליסטים. לאחר מפלה בהצבעה על "חוק בתי־הספר" בבית- 
הנבחרים הפרוסי השמרני, ויתר על ראשות ממשלת פרוסיה! ויתור 
זה שימש תקדים שלילי והחליש את מעמדו כקנצלר נל־גרמני, 
העביר חוק להגדלת הצבא ולצמצום השידות לשנתיים רק לאחר 
שנזקק לבחירות חדשות לרייכסטאג, וקיבל תמיכה של קואליציה 
בלתי־יציבה ( 1893 ). צעדו החשוב ביותר היה חתימת הסכמי־סחר 
עם כמד. ממדינות אירופה על בסיס העקרון שיצוא סחורות ראוי 
לעדיפות. ע״י הורדת מכסי־המגן לתבואה פתחו ההסלמים דלת 
להפיכת גרמניה למדינה תעשייתית ולהקטנת האבטלה. הדבר גרם 
לוזתנגדות החקלאים־ד,קונסרוואטיווים. הללו תקפו אותו וזכו לתמי¬ 
התו האישית של ביסמארק. ק׳ פוטר באוקטובר 1894 , לאחר שנקלע 
למחלוקת עם ממשלת פרוסיה ועם רוב חברי הרייכסטאג בשל עמדתו 
כלפי "חוק המהפכנים", שכוון נגד הסוציאל־דמוקרטים. 

,^לת^ו 1 ^ת^טגז? ; 958 [ .)/)■ו 1 ) 71 <).ו 8 ץ 1 ו/) 1 וו!)€ ,א 01 ^וא ,\•. .ן 

. 1966 . 1914 — 1890 . 11 ) 1 ')^( ). 1 ) 0 

יןפךי־לי (״נ״זק 140 ), משפחת מדינאים בתורכיה במאות ה 17 ', 18 . 

המשפחה היתד, אלבנית במוצאה, ושמה בא לה מהעיר.קפדי 
(טזעס^ן) במחוז אמסיה שבאנטוליה, שם התיישבה. 

1 ) מחמד פאשא ( 1575 ?— 1661 ). אבי המשפחה. בילדותו הובא 
לקושטא', גדל בארמון השלטאן ׳ומילא שם תפקידי־ש־ירות קטנים, 
הודות לפיקחרתו ולבשרו'לקנות את לב המפונים עליו מונה למשרות 
בכירות בצבא בבירה ובאנטוליה, ואח״ב למושל בכמה מחוזות. 

ב 1656 מונה ק׳ לוויר־הגדול. מינויו בא בעת ע־המדיבה היתה 
נתובד. במשבר חמור־ביוחר מחמת קשיי האוצר, פשיטות הוונציאנים 
והד,סגר ששמר על הדרדנלים, ומרידות שפרצו באנטוליה. את הסכמתו 
למינויו לרזיר־הגדול התנה ק' ב 4 תנאים, וקבלתם העניקה לו סמכויות 
מלאות מהשלםאן. מהמר 1¥ , רד חפשית להנהיג תיקונים! ובעוד 
שבא השנים הראשונות למלכות מחמד 1¥ כיהנו 11 וזירים, נשאר ק' 
על־כנו עד למותו ב 1661 . 

את נד.ונתו התחיל ק־ בטיהור מקיף ואכזרי, ואלפי פקידים ואנשי־ 
צבא שהואשמו ברשלנות, בשיחיתות או במרדנות, הוגלו. פוטרו או 
הומתו. המפתי־הגדול הודח, והאפטריארך היווני הומת. משהחזיר ק׳ 
את הסדר'והמשמעת על־כנם בא מפנה במלחמה נוונציאנים! ההסגר 
על הדרדנלים הוסר וק׳ כבש בחזרה את האיים ט,נדוס ולמנוס 
( 1657 ). ב 1658 הביס ק׳ את רקושי 11 . נסיכה המרדן סל סרנסילווניה. 
והשלים בה נסיר־וסל צייתן. באנטוליה ובמצרים דיכא ק׳ פרידת 
מושלים מסוננת. במויניות-החוץ הסתנסו עם צרפת והתקרב לשוו¬ 
דיה, באמצעות שגרירו בסטוקהולם. משד. בן יהודד. בברי. 

2 ) פאזל אחמד פאשא ( 1635 — 1676 ) בנו של 1 ). ק׳ למד נקושטא 
אצל גדולי המלומדים ונהיה למורת בנתמ״ד דתיים. אח״ס עבר 
לתפקידי מינד.ל ונמות אביו ירש. ע״פ הסכם מוקדם. את משרת 
הוזיר-הנדול. קי. שהיד, תקיף ונמרץ כאביו, נאלץ להילחם בחזיתות 
רבות: נ 1664 הסתיימד, מלחמה רנח-חליפות באוססרים בהברה 
מצדם בנסיך סרנסילווניה, וסל התורכים, ונתתרחבות שלטון תורכיה 
בהונגריד,: במערכה נגד ונציה השלים ק' את כיבוש כרתים ( 1669 ) ; 
בבריח עם שליט אוקראינה, ההפמן דורוש־נקו (ע״ע), חיכה את 






995 


קסרילי — קפריסין 


996 


הפולנים. ובשלום בוצ׳אץ׳ ( 1672 ) אילצם לוותר על פודוליד. דעל 
מבצר קפיביץ־פודולסקי. ואולם ב 1673 נוצחו התורכים בקרב חוצ׳ים 
וכתוצאה פכר נאלצו להחזיר לפולניה חלק מכיבושיהם ( 1676 ). 
בהנהגת ק׳ הגיעה תורכיה לשיא התפשטותה. הוא היה פטרון לסופ¬ 
רים. אמנים ומלומדים והגן על הנוצרים והיהודים בממלכה. אף 
שבימיו אירעה ההתעוררות המשיחית השבתאית. (ק׳ הוא שנתן את 
ההוראה לאסור את שבתי צבי (ע״ע) ואף חקר אותו אישית. 

3 ) פאזל מוצטפא פאשא ( 1637 — 1691 ), בנו השני של 1 ). גם 
הוא. כאחיו הבכור. קיבל חינוך דתי. דאח״כ היה וזיר ומושל סילי- 
סטרה. ב 1687 תמך בהדחת השלטאן מחמד 117 . אד מתנגדיו הרחי¬ 
קוהו מהבירה. ב 1689 . אחריי התבוסות הגדולות מידי האוסטרים 
והוונציאנים. מונה לוזיר־הגדול. כאביו עשה תחילה בדק־בית בממ¬ 
של. ארגן מחדש את מערכת הכספים. שיפר את היחס לנוצרים וגייס 
צבא חדש בעל מודאל גבוה. ב 1690 פתח במתקפה נגד האוסטרים. 
כבש את ניש ובלגרד והחזיר את שלטון תורכיה מדרום לדנובה. 
בקרב סלנקמן (אוגוסט 1691 ) נוצח ונהרג. 

4 ) חסין עסוג׳ה־זאדה ( 1702-1111644 ), אחיינו של 1 ). ב 1697 

מונה לוזיר־ר,גדול וב 1699 סיים. בשלום .קרלוביץ. את המלחמה 

הארוכה ב..ליגד, הקדושה". תוך ויתורים נרחבים בבלקנים. וע״ע 

תורכיה. היסטוריה. ״ , 

דו. ק 

לןפריס^ן ( 5 ו 1 ז<ןץ 0 . יור 04 ^ 611 ^ 1 ; תורכ' לנזג 01 (), האי השלישי 
בנדלו בימהית. 9.251 קמ״ר. שוכן במזרח הימדדה 
כ 70 ק״מ מדרום לחופי תורכיה, וה 90 ק״מ ממערב לחופי סוריה. 
ארכו המירבי כ 225 ק״מ ורחבו הממוצע כ 80 ק״ם. 

נאוגרפיד ונאילוביה, עם' 995 < אקלים. עמי 996 ! אובלוסיה, עם' 

996 ! צומח. עמי 997 , חי. עמ׳ 997 ! כלכלה. עם' 997 < םשפט, עס־ 

999 ; כוחות מזוינים. עמי 999 < חיניד. עט.׳ 999 ; ארכאולוגיה. עם,' 

999 ; היסטוריה. עמי 1001 ; יהודים. עם' 1007 . 

המבנה. האי ק׳ הוא שריד של שלוחה הררית היוצאת מטבעת 
הרי הקימוט השלישוני והנמשכת מרכס פארנון שבפלופונסוס דרך 
האיים קיחירה, כרתים, קארפאתוס ורודיס אל הרי הסורוס באנטו¬ 
ליה. שלוחת הרים זו חיברה בעבר הגאולוגי את ק׳ ליבשת אסיה 
הקטנה, אך בשל פעיילות טקטונית חזקה בתקופת השלישון (מיוקן) 
נותק האי מהיבשת. בתקופת השלישון(מיוקן עליון) הורמו בפעילות 
מגמתית שכבות פרה-קמבריות מקרקעית הים לכיפה אדירה. המת¬ 
רוממת עד כדי 2,000 מ׳ מעל פני הים ויוצרת את מאסיוו טרואודוס 
( 77001105 ) הבונה את המחצית הדרומית-מערבית של האי. כמו-כן 
התרוממו בצפון האי שכבות אבן גיר מתקופות היורה ועד לקרטי- 
קון, היוצרות את רכס קירניה ( 3 ו 1 ז 0 זצ.> 1 ). שכבות אלה נלחצו 
בתהליך האורוגנזה האלפינית נגד הבסיס של המאסיוו וחוסו 
בקימוט חריף. בין שתי צורות אלה נשאר איזור מוצף ים פליוקני, 
שהתרומם באיטיות בפליסטוקן ויוצר כיום את פישור המסאוריה 
( 0530713 ) 19 ). שלוש הצורות הגאולוגיות האלה מעצבות את הא' 
ומחלקות אותו ליחידות הגאוגרפיות-גאולוגיות האלו: 

1 . מ א ס י ו ו ה ט ר ו א ו ד ו ס. בנוי סלעים קריסטליניים קשים, 
בעיקר דיאנאזים (סצנלב;[)). גרעין סלעים אלה מתרומם סאות 
מטרים מעל לגב פאסיוו הבנוי סלעים אולטרדרבסיסייס ( 3515 < 1111131 ) 
וסדפנטין. שיאו בהר אולימפוס (בעבר כיוניסטרה | 73 ] 011101115 ]) 
1,951 מי. מסביב לגוש מרכזי זה רצועה צרה של סלעים געשיים 
(צצ-זס.! ׳״ס!!!'!) המתרוממת לגובה של 1.000 מ' ומפרידה בין הגוש 
המרכזי ובין הדום ההר, בעיקר בדרום, הבנוי סלעים קדטוניים 
ומתרומם לגובה של 600 — 800 מ׳. מאסיוו טרואודוס מבותר ע״י 
מספר רב של נתלים היורדים בעמקים תלולים צפונה ודרומה. 
המדרונות התלולים מקשים על הגישה ועל העיבוד החקלאי. חלק 
גדול מהמאסיוו יוער לאתר הכיבוש הבריטי, בתחום הסאסיוו 
מצויים רוב אוצרות הטבע של ק': נחושת (מכאן השם היווני), 


פיריטים של נחושת וברזל, כרום ואזבסט. הגבעות הקרטוניות 
ושטחי הלבה מנוצלים לשטחי כרמים ענקיים. 

2 . הרי ק י ר נ י ה. רכס קימוס תלול וצר (רוחב בסיס הרכס 
4 — 6 ק״פ) מתרומם מן הים עד לגובה של 1,000 מי. פסגתו בד,ר 
קיפריסו, 1.024 מ׳. צורתו הקשתית של הרכס, הנמשך בחצי האי 
קרפם, מעידה על קשר טקטוני עם מערכת הרי הטורוס בתורכיה. 
האופי הקארסטי של סלעי הגיר יוצר מערות רבות ומאפשר הופעת 
מעיינות — העשירים באי — לרגלי ההר. גם כאן מקשה התלילות 
על העיבוד החקלאי, וחלק ניכר מן הרכס והמדרונות יוער. 

3 . ה פ ס א ו ר י ה. הקטע המרכזי של האי בנוי מישורים, 
הנפרדים זה מזה ע״י רכסים וגבעות נמוכים הפגיעים במזרח 
ובמערב עד הים, שבקרקעיתו סלעים וקרקעות מן הפליו-פליסטוקן. 
בשל הטופוגרפיה הנוחה פהווד, המסאוריח את האיזור החקלאי 
העיקרי של האי המבוסס על גידולי בעל. בקרבת הים, בשלושת 
המפרצים הגדולים — טורפו ( 19407£00 ), לרנקה ( 1.3711303 ) 

ופמגוסטה — דומה המבנה הגאולוגי למישור החוף של ישראל 
ויש בו מי תהום, ששאיבתם מאפשרת גיתלי שלחין כמו בחוף 
ישראל. במרכז המישור נמצאת הבירה ניקוסיה (ע״ע) ובחופיו 
שלוש משש הערים של האי. 

4 . החופים. האזורים ההרריים מגיעים בקטעים ארוכים 
עד לים ואינם מותירים מישור חוף. בכפה קטעים, בעיקר לאורו 
החוף הצפוני, ישנו מישור חוף ברוחב של 1 — 3 ק״ט המאפשר 
קיום חקלאות שלחין בעזרת מי תהום חופיים. בחוף הדרומי שני 
אזורים של מישור חוף וחב יותר, והם במפרץ לימסול ובפאפוס 

( 3111105 ?) . 

אקלימה של ק׳ הוא ים־תיכוני אפייני, אך בעל גוון יבשתי, 

כי בשל קרבת ההרים לים נמנעת חדירת השפעית ימיות לתוך האי. 
אקלים המאסיוו מושפע בעיקר מתנאי הגובה. טמפרטורות הקיץ 
פעל לגובה של 1,000 מ׳ נוחות ומאפשרות השימוש באיזור לנופש. 
בחורף יורדות כמויות גדולות של משקעים, בעיקר במדרונות 
הדרומייס-פערביים הפונים לכיוון הרוח ( 1,200 — 1,400 מ״מ), אך 
במרכז המסאוריה יורדים רק כ 300 מ״ם גשם. מעל לגובה של 
1,000 מ׳ יורד שלג, המאפשר שימוש במדרונות לספורט הסקי 
למשך כפה חדשים. י, קר. 

א ו כ ל ו ס י ה. בק' שתי קבוצות אתניות עיקריות: יוונים נוצרים 
— 528,000 נפש ( 1972 ) ותורכים מוסלמים — 117,000 נפש. היוונים 
הם צאצאי המתיישבים הראשונים שמוזגו במשך השנים עם הפולשים 
היוונים ממושבות הים היוני. התורכים הם צאצאי העת׳מאנים שכבשו 
את האי ב 1571 והחזיקו בו עד 1878 . וכן ישנן קבוצות קטנות של 
מארונים וארמנים. אוכלוסיית ק׳ היא צעירה וכ 60% מתושביה 



?פריטיז: נוירים כמסלול הרנו 5 ארי בססדר פאו 5 וס הקד^ש 
מציירים איקונין לכנסיות 



997 


קפריסין 


998 


( 1970 ) הם פתחת לגיל 30 . רוב תושבי האי כפריים וישנן רק 6 
ערים: ניקוסיה (ע״ע) הבירה — 118.100 תוש' ( 1972 ): ליפסול 
(ע״ע) — 61,400 תוש׳, נמל ראשי של דרום האי; פפגוסטה — 
44,000 תוש׳, נמל ראשי של ק'; לרנקה (ע״ע) — 21,800 תוש׳ 1 
פאפוס — 12,000 תיש'; קירניה — 5,000 תוש', 

צומח. צמחיית ק׳ אינה ים־תיכונית נולה. עוד בתקופת היותה 
מחוברת אל תורכיה ואל סוריה הצפונית קלסה ק׳ אל תוכה כמה 
יסודות אירנו־טורניים. גם אילו יסודות צפוניים (אירופיים) באו 
אליה מאותה תקופה. 

בהתאם לתנאי האקלים והסופוגרפיה אפשר להבחין בק׳ ב 4 
סיפוסי צומח: א) צומח היערותוהחרשים ונגזדותיהם. סיפוס 
זה מהווה את רוב רובו של צומח האי ובו מספר חברות צמחים; 
החורש הנמוך של החרוב, הערער האדום ואלת המפסיק, המוגבל 
למדרגה הנמוכה של ההרים והמופיע בקרבת הים, בייחוד בחלק 
המזרחי של הרי קירניה; במדרגת הרים גבוהה־יותר גדל חודש 
של אלון מצוי והאלה הא״יית; יערות אורן (נ 1111 ';ו 1 !"ח 1 ק), 
הנפוצים גם כשהם מלווים ברושים, מצויים בייחוד ברכסים 
הדרומיים. מין זה של אורן מתנהג בק׳ באורן ירושלים בישראל. 
הוא יכול להתפתח על חורבותיהם של ,!]רשים ויערות, אך אינו 
יכול לחדור לא לבתות ולא לחרשים צפופים ספני הזדקקותו לאור. 
ישנם יערות אורן כשמתחתם גדל חורש צפוף של האלון הזהוב 
( 3 ו 01 ) 1 ;ו 1 ב יש שהוא יוצר חורש לעצמו כשפלוויו הם 

צמחי בתה וגריגה שונים הידועים גם מא״י; חברת יער מיוחדת 
היא יער של האורן השחור ( 01811 ! 1011 ין) וערער מבאיש 
(בוס 1551 נ) 011 ס£ 1101.60105 (), שאינה מצויה אלא בחלק האחד של 
הרי סרואודוס ובגובה שבין 1,300 פ׳ ל 1,950 מ׳: גולת הכותרת 
של יערות ק׳ הוא השריד של יער הארזים (ג 11 ס 1£ ׳ 05 ז 11 €001115 ), 
שנמצא באחד העמקים של הרי הסרואודוס. ארז זה ידוע כאחד 
מארבעת מיני הארז המצויים כיום על פני בדה״א. בעבר עלם 
עפ״נ שסח גדול יותר של האי. 

ב) צומחבתותםפריבשות.כל הבתות והצומח השיחי 
הנפוצים באי עפ״נ שסחים רחבים אינם אלא נגזרות של היער 
והחורש של (א) פרט לבתת-הסירה והנואית המצויה במישור 
מסאוריה היבשה. 

ג) צופה נחלי איתן — עשיר מאד בחברות צמחים 
עשבוניות ומלווה יערות של אלנוס ודולב. 

ד) צומח מלחות — כסות נמוכה מאד של צמחים. 

ה י. הפאונה של ק׳ אינה אלא שלוחה מדולדלת של פאונת ההבל 
הים־תיבוני המזרחי ומעסים בה מאפיינים מייחדים. היונקים מעסים 
יחסית וברובם קסנים. הגדול בהם הוא הפופלון ( 0111510100 ! 1 ע 0 ). 
גזע הכבשים הקפריסאי נחשב לפרימיסיווי שבהם. הטורפים מיו¬ 
צגים ע״י הנפוצים שבין הנציגים הים־תיכוניים (נמיה, המום, שועל 
וכר) ומרבית היונקים הם מהפכרסמים (נמנמנים, יערוניים, חלדיים 
ובר). מצויות גם ארנבות ואוכלי חרקים (הדפים וקיפודים). פאונת 
העופות עשירה יותר, אך גם היא נעדרת קווי אופי מיוחדים. רבים 
מהעופות החולפים או החורפים בא״י מקננים בקי (אדום־חזה, 
דוחל שחור־גרון, פיני סבכי [בהם סבני קפריסאי!, עגור אפור, 
אנפה אפורה ועוד). בק׳ יש גם עופות צפוניים שאינם מצויים 
בישראל או הנדירים בה ביותר — עורב זנבתן, ספס עצים, ירגזי 
שחור, בז חופים ועוד. בק׳ נעדרים כמעם כליל נציגי זוחלים 

ערבתיים, מדבריים וסרופיים. . 

מ. ז. -עמ. ב, 

כלכלת ק׳ מבוססת על החקלאות המעסיקה כ 33% מכוח 
העבודה ( 1974 ), ותורמת כ 50% לערך היצוא. התוצר המקומי 
השנתי לנפש ( 1973/4 ) — 1.419 דולר — מהמפוצעים באסיה. 


השגשוג הכלכלי שהחל ב 1960 (עד 1972 גדל התל״ג ב 7% לשנה) 
נקסע בשל בצורת קשה ( 1973 ) ומלחמת האזרחים ( 1974 ). 

מאז חלוקת האי ב 1974 (ר־ להלן, עמ׳ 1006 ) הופסקה בל פעילות 
כלכלית משותפת. הנתונים ל 1974 ואילך מתייחסים רק למנזר היווני 
של ק', 

החקלאות מבוססת ברונה על גידולי-שדה בתנאי בעל. מגד¬ 
לים בעיקר היסה ושעורה (כ 25% מכלל התפוקה החקלאית), 
מרביתן לצריכה (ועדיין נדרש יבוא גרעינים), הדרים, תפוחי־ 
אדמה, גפנים, ירקות וחלב — בראש וראשונה ליצוא. עיקר פשק 
ב ע״ ח — כבשים ועזים בפרעה סבעי. לבלימת הפיצול האגררי 
האפייני לחברות מסרתיות והמעכב פיתוח חקלאי נמרץ נחקק ב 1969 
חוק פתאים שמימושו נשתהה. 


קפריסין — כלכלה 


1974 

65 ׳, 1961 י 

היהידה 

המוצר 

230 

81 

אלפי טונות 

הדרים 

145 

108 


ענבים 

150 

115 

" 

תפיחי־אדמה 

37 

16 


אזבסס 

' 14.2 

-213 


עפרות נהושת 

'791 

- 355 

אלפי קר״ש 

ו_--- 

אנרגיית חשמל 


1 . ממוצע שנתי 2 . 1965 3 . 1973 


בק׳ מחצבים שונים שתפוקת מרביתם בירידה — בשל הידל¬ 
דלות המכרות (נחושת כורים בק' מזה אלפי שנים) וירידת המחירים 
בעולם. רק בהפקת אזבסס חלה עליה. המחצבים העיקריים: נחושת, 
עפתת ברזל, גבס ואזבסם. 

התעשיה מייצרת ברובה במפעלים קסנים (עד 5 עובדים) 
ועיקרה ־ תעשיה זע-רה לייצור מוצרי צריכה בסיסיים ועיבוד תוצרת 
חקלאית, ובמיוחד יין וסבק. 

התחבורה מבוססת על מערכת כבישים (כ 8,400 ק״פ), שעלי¬ 
הם נעים נ 90,000 כלי רכב. אין בק׳ מס״ב. הנמלים העיקריים: 
פפגוססה, לימסול ולרנקה. נמל האוויר העיקרי ( 1976 ) בלרנקה 
(נפל-התעופה המרכזי בניקוסיה נסגר במאורעות 1974 ). לק' חברת 
תעופה־לאומית. 

ס ח ר - ה ח ו ץ של ק׳ מאופיין בגדעון בחשבון הסחר. היצוא 
( 171 מיל' דולר, 1973 ) ברובו הדרים ( 26% ), תפוחי-אדמה ( 14% ), 
יין ( 7% ) ונחושת ( 11% ) ויועד בעיקר לממלכה המאוחדת ( 42% ) 
ולגרמניה המערבית ( 14% ). היבוא ( 445 מיל׳ דולר, 1973 ) כלל 
מוצרי השקעה וצריכה, חמרי־גלם, גרעינים ודלקים; מקורותיו — 
הממלכה המאוחדת ( 25% ), גרמניה המערבית (, 9% ), איסליה 
( 8% ), אה״ב וצרפת ( 7% מכ״א) ויוון ( 6% ). 

המטבע: לירה קפריסאית = 2.42 דולר של אח״ב (יוני 1976 ). 

ד. גג. 

משטר. לפי החוקה, שקיבלר, תוקף ב 1960 , ייבחר לנשיא 
יווני ולםגן-ד,נשיא — תורכי; כ״א ייבחר ע״י עדתו. הנשיא הוא 
ראש המדינה ועל ידו מתפקדת מועצת שרים. בבית הנבחרים 50 
צירים ( 35 יוונים ו 15 תורכים) הנבחרים לתקופה של 5 שנים. 
לכל עדה בית נבחרים עדתי המשמש כבית מחוקקים בתחוב האישות 
והסלת מסים לצרכי העדה. ב 1964 נאלצו הצירים התורכים לפרוש, 
והם הקימו בית מחוקקים תורכי עצמאי. 

ביולי 1974 הוקמד, ממשלד. קפריסאית תורכית עצמאית בצפון 
ק' בעקבות פלישת צבאות תורכיה לאי (ר' להלן, היסטוריה). 
ב 132.75 הוכרז השטח שהיה בשלטון תורכי ל״מדינה התורכית 
הפדרטיווית של ק"׳. הוקם ממשל עצמי נשיאותי בראשות ראוף 
דנקסאש ומועצת שרים. כן הוקפה אסיפה מכוננת (בית מחוקקים) 





999 


קפריסיו 


1000 


ובו 50 צירים, מהם 25 חברי בית הנבחרים הקפריסאי הקודם ו 25 
נציגי איגודים מקצועיים וארגונים מקצועיים. אקדמיים ומסחריים. 
המדינה התורכית לא ביקשה ולא קיבלה הכרה בין־לאומית. 

משפט (האיזור היווני). שימת המשפט מבוססת על המשפט 
הרומי (ע״ע). השופטים מתפנים ע״י הנשיא. הרשות השופטת היא 
עצמאית ומנותקת לחלוטין מהרשות המבצעת. 

בראש הראשות השופטת נשיא ביהמ״ש העליון וששת שופטיו. 
לביהפ״ש סמכות לדון בנושאי חוקה, מינהל, אישות וימאות, ולהפ¬ 
נות צווים לרשויות המינהליות השונות. הוא משמש כערכאת ערעור 
בעניינים אזרחיים ופליליים על החלטות בתהפ״ש המחוזיים. 

למדינה התורכית (ד׳ לעיל. משטר) מערכת משפטית 
משלה. קיים בימ״ש עליון המשמש ערכאה אחרונה לערעורים. ויש 
לו סמכות להכריע בענייני חוקה ומינהל. 

בתהמ״ש הדתיים של שתי העדות דנים בענייני אישות ודת. 

כוחות מ ז ו י נ י ם. אין פרסים אמינים ביחס לכוחות המזוינים 
של ק' שנותרו לאחר פעולות האיבה וחלוקת האי ב 1974 . לפני 
מאורעות אלה היתה הגנת ק׳ נחונה בידי 500 אנשי..משמר הנשיא" 
ו 12,000 יוונים־קפריסאים שהיוו את ..המשמר הלאומי". משפר זה 
הוקם ב 1964 , על יסוד גיוס־חובה, וכלל 15 גדודים חי״ר ויסודות 
קומנדו שנסתייעו ב 32 טנקים רוסיים ישנים. 50 שריוניות, 30 
נגמ״שים וגם בארטילריה. כוח זה, ש 4,000 מאנשיו הוחזקו במילו¬ 
אים, הודרך והונהג ע״י 650 אנשי-צבא יווניים. אבדותיו בלחימה 
ב 1974 היו קשות. לק׳ לא היה חיל-אוויר, הגנת-החופים בוצעה 
ע״י 12 סירות-משמר, רובן תוצרת בריה״מ. 

בבסיסים הבריטיים בק׳ חנו ב 1974 8.000 חיילים בריטיים 
(מספרם קטן מאז), וכן כ 30 מטוסים ופסוקים בריסיים בשירות 
נאט״ו, מספר חיילי האר׳ם שבאי הגיע לב 2,200 איש, ומאז גדל 
במקצת. 

חינוך. לכל עדה מערכת חינוך משלה. 

העדה היוונית. השלטון הבריטי הנהיג באי חינוך חובה 
חינם לגילאי 6 — 12 . יש יישובים גדולים שבהם בת״ס לשלוש הכיתות 
הראשונות בלבד. ב 1973/4 למדו 62,465 תלמידים ב 554 בת״ס 
יסודיים. יש גם 9 בת״ס יסודיים, שבהם מקיימים שתי שנות-ליסוד 
נוספות לתלמידים ( 387 תלמידים ב 1973/4 ), שאינם סתעתדים ללסוד 
בבי״ס תיכון. רוב גני הילדים הם פרטיים. החינוך בבת״ם תיכונים 
( 6 שנות לימוד) ניתן חינם בשנה הראשונה בלבד, ובשנים הבאות 
מקבלים כ 25% מהתלמידים פטור פלא או חלקי מתשלום שכר 
הלימוד. יש שני סוגי בת״ס תיכונים; 1 ) גימנסיה (לימודים קלא¬ 
סיים, מדעיים וכלכליים)! 2 ) פקצועי-טבני. קיימים .אקדמיה פדגו¬ 
גית" חלת-שנתית להכשרת מודים, מכללה דו-שנתיח ליערנות ובת״ס 
תלת-שנתיים לאחיות. 

לעדה התורכית 10 גני ילדים, 167 בת״ס יסודיים 
( 16,014 תלמידים ב 1973/74 ) 1 18 בת״ם תיכונים ( 7,190 תלמידים). 
6 בת״ס טכניים ( 753 תלמידים) ובי״ס אחד להכשרת פורים. 

הרוצה להמשיך בלימודיו בבי״ס גבוה יוצא לחריל. לשתי העמת 
כיתות ערב להקניית השכלה נוספת למבוגרים! אין באי אנאלפביתיות. 

מחמת המצב הפוליטי והצבאי באי צומצמה בו במידה ניכרת 
פעילותם הסדירה של בתה״ס של שתי העדות. מ. 

ארכאולוגיה. השרידים הקדופים-ביותר שנתגלו בק' הם 
מן התקופה הנאוליתית, מראשית האלף ה 6 לפסה״ג. אלה 
שרידיה של תרבות מפותחת שאולי הובאה מאנסוליד,. התרבות 
הנאוליתית בק׳ היחד. מבוססת על החקלאות. נתגלו יישובים חקל¬ 
איים קטנים ליד מעיינות או נהרות. הבתים עגולים (מסוג תולוס 
[ע״ע יונית, ארדיכלוח, עם' 1570 ), בני חדר אחד. המתים נקברו 
מתחת לרצפה או ליד הבית. ויחד עמם נטמנו כלי-אבן ומתנות 
אחרות, בעיקר בקבורות נשים. נתגלו כלי-עבודד, מאבן-צור, אנד- 


סיט ועצם, ביניהם מגלים, המעידים על עיסוק בחקלאות. כן גידלו 
צאן וחזירים. היישוב החשוב-ביותר נתגלה בכירוקיטיה (בין ניקו־ 
סיה ללימסול). אגרטלי-אבן רבים ופסלוני אדם וחיות מעידים על 
רפת אמנות גבוהה. נתגלו ממצאים מהשנים 5800 — 4950 ו 3500 — 
3000 לפסה״נ! לעת-עתה קיים אפוא פער של 1.500 שנה שבו לא 
ידוע דבר על היישוב בק". מציאותם של בלי-אבן מסוג שאינו מצוי 
בק־ מעידה על קשר עם אנטוליה. 

התקופה הכלקוליתית ( 2300-3000 לפסה״נ) פיוצנת בשני 
אתרים חשובים; ארימי. ליד לימסול, וסוסקיאו, ליד פאפוס. באחרון 
נתגלו קברים דמויי־בקבוק, ובהם כלי-חרם עדינים שעליהם מצוי¬ 
רים דגמים גאומסריים בצבע אדום על רקע לבן. כן נתגלו פסלי■ 
אדם דמויי-צלב עשויים סטאטיט ירוק-אפור. בשני האתרים נתגלו 
כלי-נחושת. השייכים לתקופת הברונזה. 

גילוי הנחושת וניצול מכדות־הנחושת בק׳ פתחו אפקים חדשים 
לתרבות האי ולקשרי הסחר שלו. האי זבד, בעושר המרי ותרבותי, 
כמשתקף מן התרבות ההמרית של תקופת הברונזה הקדו¬ 
מה ( 2300 — 1850 לפסה״נ), הידועה עד-כה מממצאי קברים בלבד 
(הואיל ועדיין לא נחשפו יישובים! בתי-הקברות אינם סמוכים 
ליישובים), קברי-החדר המרווחים מלאים כלי-חרס ממורקים באדום 
ובשחור — רבים מהם מעוטרים בדגמים חרותים או בתבליטים — 
כלים וכלי-נשק, תכשיטי כסף וזהב, חרוזי חרסינה ועוד. את ה ד ת 
של התקופה מייצגים מספר דגמי מקדשים עשויים חימר, שנחשפו 
בווגוס ובקוטכטיס. התושבים עבדו שתי אלוהויות: אלוהות הפריון 
(וד,חיים), שסימלה הסר, ואלוד.ות המוות, שסימלה הנחש. בוונוס 
נמצא גם דגם-חרס המציג חדיש — עדות להתפתחות החקלאות. 
אמנות התקופה. המיוצגת בעיקר ע״י כלי-חרם ודמויות עשויות 
טרה-קוטד" שופעת באפיה ונועזת בתפיסתה. אגרטלי הבהט וחרוזי 
החרסינה מעידים על קשרים עם ארצות שכנות, בעיקר מצרים, 
ואילו כלי-החרס — על קשדים הדוקים עם אסיה הקטנה. 

תקופת הברונזה התיכונה ( 1850 — 1600 לפסה״נ), הקצרה 
יחסית, היתה בעיקר שלב-מעבר לקראת תקופת הברונזה המאוחרת. 
התפתחו קשרי-הסחר עם החוף המזרחי של הימה״ת, ויש רמזים 
לקשרים עקיפים עם איזור הים האגאי. חפצים מינואייס-תיכונים 
שנתגלו בתוף הצפוני מעידים על ביקורי מינואים שניהלו מסחר ן 

ער עם אוגרית, ואף אין להוציא מכלל אפשרות שסחרו גם בנחושת 
קפריסאית. ב 1600 לפסה״נ בקירוב הופרעה שלוות האי — על-כך 
מעידות המצודות הרבות, בעיקר בחופו הצפוני של האי. ייתכן שיש 
בכך הד להשתלטות החיקסוסים על מצרים וכן לאי-השקט הכללי ן 

ששרר אז בארצות מזרח הימה״ת. לדעת אחרים משקף הדבר סכסו¬ 
כים פנימיים בין תושבי מזרח האי ומערבו, שכבר החלו אז לפתח 
תרבויות עצמאיות. האתר החשוב-ביותר מתקופה זו הוא קלופסידה, 
במזרח ק׳, המייצג את ראשית התהליך של העברת מוקד החשיבות 1 

מצפון האי למזרחו. 

מתקופת הברונזה התיכונה נחשפו בתים מעטים בלבד, והיא 
ידועד, בעיקר ע״ס קברים, חלקם בסגנונות זרים! כאלה הם, למשל, 
קברי הטומולוס בפלאוסקוטלה באיזור הקרפס, תוצאת השפעתם י 

של מתיישבים זרים. 

תקופת הברונזה המאוחרת היא ללא-ספק התקופה רבת־ 
האירועים בתולדות האי. היא נמשכה מ 1600 (או 1550 ) עד 1050 1 

לפסה״נ וד.תרחשו בה שינויים מדיניים ותרבותיים חשובים באזורי 
הים האגאי ומזרח הימה״ת. באיזור האגאי דחקו המיןנים את רגלי 
המינואים בסחר עם ארצות המזרח. ב 1400 בקירוב הם הגיעו לק' — 
בוודאי בגלל הנחושת שלה — התיישבו במרכזייהסחר העיקריים 
שלאורך חופיה המזרחיים והדרומיים, ומכאן סחרו עם החוף הסורי- 
א״יי. כתוצאה מפעילות זו התפתחו באי ערי-נמל חשובות, כגון 
אנקומי, בחופו המזרחי, כיתיון (ע״ע כתים) וחלה־סולטאן־תקה, 






100! 


קפריסין 


1002 


בחופו הדרומי. כמויות גדולות של כלים מיקניים נתגלו בקברי ק׳ 
מהתקופה ההיא. האפייניים־ביותר הם מכתשים מעוטרים בתמונות 
של מרכבות, חיות ועופרת ועוד. סגנון זה הושפע אולי מסעמם של 
הלקוחות המזרח־תיכונים של הקדרים המיקנים. סחורות אכזוטיות 
(אבני־חן, חפצי שנהב, בהט וכר׳) הובאו לאי — אות לעשרה של 
ק׳ בעת ההיא כתוצאה מסחר הנחושת. 

התעודה הקדומה-בייתר (מ 1500 לערך) היא לוח־סין צרוף 
שנתגלה באנקומי (שם גם נתגלו שאר הלוחות הכתובים). הכתב, 
הידוע בשם ״קיפרו־מינואי״, קרוב לכתב (ע״ע, עמ׳ 1097 ) הלינארי־ 
א׳ של כרתים, אך טרם פוענח מאחר שלא ידוע באיזו לשון נכתבו 
התעודות (ע״פ בסיונות פענוח שנעשו לאחרונה — אולי חורית). 
בתקופה זו נזכרת ק' בשם אלשיה (אלישה: ע״ע בתים) — במקו¬ 
רות שונים, ובעיקר בתעודות (אל-) עמארנה (ע״ע), כמי ששלחה 
נחושת לפרעה תמורת שמירת השלום באיזור, 

בסוף המאה ה 13 חלו שינויים חשובים בערי התקופה. באנקומי, 
בפיתיון ובשאר מקומות בוצרו הערים בחומות קיקלרפיות, ובאותו 
הזמן נבנו בבייני־ציבור באבני-גזית אחידות. במקום הקדרות הקפ¬ 
ריסאית המסרתית הופיע סגנון חדש של כלי-חרם — מיקני 111 ג׳ נ 
— שהובא לאי ע״י מתיישבים אכיאים (ע״ע) שהגיעו בהמוניהם. 
גל שני של מתיישבים אכיאים הגיע אחרי פלישותיהם של "גויי 
הים", שבעקבותיהן נהרסו בנייני־הציבור בערי־החוף העיקריות, לגל 
שני זה יש לקשור את המסורת האגדית שייחסה את ייסוד ערי ק׳ 
לגיבורי מלחמת טרויה. במרוצת הסאה ה 12 הושלם ליוון האי, אף 
כי לא חוסל כליל היסוד המזרח-תיכוני. אדרבה. זה נתחזק במאה 
ה 11 . כפי שמוכח מזרם חדש של חפצים וסגנונות אמנותיים שהגיעו 
מהחוף הסורי-א״יי. 

ערי תקופת הבדונזד. המאוחרת נהרסו כנראה ברעידת-אדמה. 

רק כיתיון נושבה-מחדש כ 50 שנה אחרי האסון. נבנו ערים חדשות, 
כגון סלמיס שלחוף הים, שהוקמה במקום אנקופי. בכך נפתחה 
תקופת הברזל, שראשיתה ב 1050 לפסה״ג בקירוב. האי התפ¬ 
תח על בסיסו המיקני, אך קיבל גם השפעות מן המזרח. עד-מהרה 
הגיעו לק׳ הפניקיס (ע״ע) והקימו מושבה על שרידיה של כיתיון. 
מושבה זו — כיתים -- שגשגה למעלה מ 500 שנה. במקום נתגלה 
מקדש גדול של עשתורת. מקדש אחר בעיר היה למל 2 רת (ע״ע). 
בין החרסים הרבים שנתגלו במקדש - קערה שעל-פניה חרותה 
כתובת פניקית שעניינה מנהגי-פולחן במקדש עשתורת. מקדש דומה 
היה בפאפרס. הוא נשתמר עד לתקופה הרומית, ואז שימש מקדש 
לאפרודיטה. 

בתקופת הברזל פיתחה ק׳ תרבות השובה, שהיהה מבוססת על 
המסורות המיקניות־ אך הועשרה בהשפעות יווניות ומזרת-תיכוניות 
שהאי עיבד וסיגל לטעמו. 

א. בן-תור. ק', אגציקלופדיד. ניקראיר.. ד. 149 — 174 - רר׳ ביבל׳ שב. 

תעלל״ו! ׳//> €^>וו!^י 1 ־!!!סק <ווסוו<וס 10 ) ^ו 1/1 >-/וו 0 \ו .',ו 

.€ ,. 1 ) 1 : 1905 .( 11 ! .סזסוזוןץזזס *סןוט]!!) 11 וזססא 

:ח 0 ו 11 ^ 1, 1 ) 1 )וס^יו/ ן•׳!- ,, 1 ) 1 ; 1909 .( 1 ),>חב 1 זי\ 1:1 א 1 ) 1 ') 

- 11 ו 01111 ; 1 א ! 1111 ןןן.£ ,ז<ו 111 זצ 0 .'\\ . 11 ; 1974 !) 1 ( 0 ה^ו^ו 4 {ן■^^י{ 1 ו? 

.( 11 •! ,׳ג־וס)):!'!! 1 ו 01 סו!\. 0 י{!>חי 1 ומבנ 1 ;ו 1 ו) ■ 181 / ^~ו<( x ו 8 

^>הוו . 11 ;* 1966 

. 1972 
ר. ק, 

היסטוריה. ב 709 לפסה״ג כבש סרגץ 11 מלך אשור את ק׳, 
ומאז היה האי. בהפסקות קצרות- בשלטון זרים — אסרחדון ו 681 — 
669 לפסה״ג) ואשורבניפל ( 669 — 627 לפסה״ג). מלכי אשור מזכירים 
בשמם 10 מלכי!דגנה (היא שמה של ק׳ בתעודות אשוריות), כמי 
שמעלים מס לאימפריה האשורית. אולם, שליטת אשור בק׳ היתה 
לאמיתו של דבר נומינלית בלבד, ולמעשה נהנו מלכיהן של 
ערי ק׳ החשובות מעצמאות כלכלית; הן סחרו עם מצרים, פניקיה 
ויוון. בתרבותן, שפרחה באותה עת. השתקפו השפעות מעורבות 



;ייז־ריד: כיסנד ה 7 ־ 0 יה. £5 ;ים -קתדרלה ע״י:.' סופיה קיןרו־ג־ד, 
מבנה :וחי סהמאה ה 13 


ממזרח וממערב. סמרו ל 560 כבשו המצרים את קי. אך מלכי ד,א' 
נשארו על כנם ור.עלו מס למצרים. יחד עם מצרים עברד, ק׳ לשלסוז 
פרס ( 525 לפסה״נ), ובימי לריוש היתד, כלולד. בפתוה החמישית. 
עבר־נהרה. גס בשלטון פרם לא הוסרו סלבי האי מכסאוחיהם. 
ב 498 הצטרפו ערי היוונים למרד האיונים, אך במדורה דוכאו, וב 480 
נאלצו לשלוח אניות למסע הפרסים נגד יוון. אחרי כשלון המסע 
ניסו אריססידם וקימון (ע׳ ערכיד,ם) לשחרר את האי משלסון פרם 
ולצרף את ערי היוונים לברית האסית-דלית (ע״ע יון, עמ׳ 442 ). 
אך אחרי מות קימוז בק' ( 449 לפסה״נ) נסשו האתונאים את המקום. 
ב 411 — 380 ניסה אוגורס 1 (ע״ע) מלך פלמים לאחד את האי כולו 
ולשחררו מעול פרס, אך הפרסים אילצוהו לד.כיר במרותם. ארתח- 
שמתא 111 (ע״ע) צריך היה לדכא עוד מרד באי. אתרי נצחון 
אלכסנדר הגדול על הפרסים בקרב איסום ( 333 ) הכירו ערי היוונים 
בשלטונו וצים סייע לו במצור על צור ובביבושה. ק־ היתה זירת 
מערכה בין יורשי אלכסנדר, עד שב 294 השלים תלמי 1 מלך מצרים 
את כיבושה. הוא שם קץ לשלטון האוטונומי של מלכי האי. ובימי 
התלמיים משל בק■ משנה־למלך, עפ״ר מבית המלוכה שבמצרים. 
ב 109 נמלט תלמי \ 1 סוטר (לתירוס) מפני קלאופסרה אמו, הגיע 
לק' ועשאה לממלכה עצמאית. הוא סייע לשומרונים במלחמתם 
ביוחנן הורקנום. ובימי אלכסנדר ונאי פלש לא״י והביסו. אך גורש 
בלחץ צבא מצרים שבא לעזרת ינאי (ע״ע א״י, עמ' 348 . 350 ). 
ב 88 חזר תלמי לתירום ונהיה למלך מצרים, רק׳ איבדה את עצמ¬ 
אותה. ב 80 — 58 שוב היתד. עצמאית. וסלו בה תלמי, אחרי תלמי ^^ X 
מלך מצרים. 2 מו .הצעיר" (ע״ע) נשלח לספח את ק' ולעשותה, 
לפרובינקיה רוסית! תלמי סלך האי התאבד מבלי שניסה להתנגד 
לסיפוח. באוצרותיו העצומים השהמש פומפייס למימון מלחמתו 
בקיסר. 

ב 47 חזר האי, לזמן קצר, לשלסון מצרים. כשקיסר מסרו לקלאו־ 
פטרה. אנטוניזם (ע״ע) אישר הסדר זד" אד כשניצח אוקסוויאנום־ 
אוגוסטום את אנסוניוס וקלאופטרה ( 30 לפסה״נ) בא הקץ לשלטון 
התלמיים, ק' נחיתה לפרובינקיה, תחילה קיסרית ואח״ב סנאטוריא־ 
ליח. את מחצית ההכנסות ממכרות הנחושת העשירים באי מסר 
אוקטוויאנוס להורדוס, ומינהו למפקח על מחציתן השניה, (י. בן־ 
מתתיהו, קדר,'י ט״ז, ד׳, ה׳). ק• נהנתה מהשלום הרומי, ובעיקר 
מדיכוי שוד־הים, ובלכלתד, נפגעה רק מרעשים ומסרד היהודים 
באי בימי טךןנום (ר׳ להלן. עס׳ 1007 ). האי היה אחד המקומות 
הראעיונים שבהם פשטה הנצרות, ובו הסיף השליח יוסי ברנבא 
(ע״ע). 





1003 


? 6 דיסין 


1004 


בהלוקת הקיסרות ( 395 ) נכללה ק' בחלק המזרחי (ביזנסית). 

האי היה בשלםון ,.מושל המזרח" ( 5 ; 1 ט״ 10 ז 0 ! 10 ״ 00 ) שמושבו 
באנטיוכיה, וכנסייתה היתה כפופה למרות אפטריארו אנטיוכיה. 
כנסיית האי התנגדה לכפיפות זו, והשתמשה בשליחותו של ברנבא 
לתבוע מעמד אפוסטולי עצמאי. ב 431 הכירה ועידת הכנסיה 
בא§סוס באי־תלותה של כנסיית ק׳ באנטיוכיה, וב 488 נתן לה 
הקיסר זנון (ע״ע) מעמד אוטוקפאלי (עצמאי) בראשות ארכיהגמון 
הנבחר בידי כנסיית האי. צעד זה רופף את תלות ק' במושל החי־ 
לדגי באנטיוכיה, ובמאה ה 6 נהיה האי למחוז נפרד, כפזף במישרין 
לשלטון המרכזי בקושטא. בימי יוסטינ;נוס (ע״ע) פרהה כלכלת ק', 
והתפתחה בה אמנות, במפעלי־בניה וקישוט (במיוחד ברצפות 
פסיפס), דוגמת סגנון רונה (ע״ע). 

ימי האסלאם וביזנטיון. באמצע המאה ה 7 בא הקץ 
ליפי השלום והרווחה עם כיבוש סוריה ומצרים בידי הערבים. ב 647 
תקף מעאויה (ע״ע) את ק׳ וחייבה במס לח׳ליפות, וב 653 — 680 חנה 
באי חיל-מצב ערבי. ב 300 השנים הבאות היתה ק' זירת מערכה בין 
ביזנטיון ובין האסלאם, וצבאות שני הצדדים נאחזו בה וגרמו לאי־ 
יציבות; שודדי־ים ניצלו זאת והתבססו באי. הכנסיה נטלה לעצמה 
גם תפקידי ממשל חילוני. בהנהגת ,הסינוד הקדוש" (כנס ההגמו¬ 
נים). רכוש הקרקע של הכנסיות והמנזרים גדל והם היו, יחד עם 
בעלי־האחוזות החילוניים, הגורם החשוב ביותר בכלכלת האי. 

ניקפורום 11 (ע״ע) פוקאם, שחידש את עצמת ביזנטיון נים, 

שם מצור על ק׳ וב 965 השלים אח כיבושה. האי היה למחוז צבאי 
(תמה) שמושלו מתמנה במישרין מטעם הקיסר. כבסיס קדמי מול 
הפאטמים (ע״ע), שליטי מצרים וסוריה, נודעה לק׳ חשיבות רבה 
ולפיכך מונו אישים רמי מעלה למושליה, וביניהם היו גם קרובי 
קיסרים. בסוף המאה ה 10 ובתחילת ה 11 היה האי בסים ימי במלחמות 
הכיזנסים לכיבוש סוריה וא״י, אף שנתגלו ליקויים בסיוע חציי 
לכוחותיו של יואנס 1 (ע״ע) צימיסקס. מושלי האי סייעו גם 
לצלבנים, בספקם להם מזון בעת שצרו על אנסיוכיה ( 1098 ). ובת¬ 
חילת המאה ה 12 סייעו לרמון מטולוז (ע״ע, עמ׳ 425 ) לבסס את 
שלטונו ברוזנות טריפולי. ב 1156 נפגע האי קשה כשכבשו רנל 
משטיון (ע״ע), שהיה אז נסיך אנטיוכיה, שבה את המושל, אחיינו 
של הקיסר, עם רוב צבאו, טבח בתושבים ונטל כופר גדול.■ הפגיעה 
הוחמרה עקב החורבן ברעידת אדמה שפקד את האי ( 1157 ), ובתוהו 
ובוהו שהשתרר פשט צי מצרים על ק׳ והוסיף על פגעיה. השיקום 
היה איטי. ומורדים ביזנטיים הפריעו לו. ב 1183 השתלט על האי 
איסק קופעום, מושל קילקיליה שמרד בקרוביו, הקיסרים אנדרו־ 
ניקוס ואיסק אנגלום, וב 1185 הכריז עצמו בק' לקיסר. המסים 
הכבדים שהטיל למימון מרידתו השניאוהו מאד על התושבים עד 
שהשכיחו מלבם את פשיטת רנו משסיון. ב 1191 עגן בלימסול 
דיצ׳רד 1 לב־הארי (ע״ע), בזמן מסע-ד.צלב השלישי. הוא הסתכסך 
עם איסק, הביסו וכבש את האי כמעט בלי התנגדות. 

שלטון בית ליזיניאן. ריצ׳רד מנר את האי למסדר 
הסמפלרים (ע״ע), אך הללו לא יכלו לשלם את המחיר הנדרש, 
ולפיכך מסרו ריצ׳רד לגי דה ליזינ^ן (ע״ע) ובתמורה ויתר הלה על 
תביעתו לנתר ירושלים ( 1192 ). ב 1194 ירשו אחיו אמרי ( 1194 — 
1205 ! ע״ע אמלריק 11 ). כעבור שנים מספר נהיה אמרי גם למלך 
ירושלים, ואולם הוא שמר על ההפרדה בין כתר ק׳ לכתר ירושלים. 
הוא נשבע אמונים להינריך 01 (ע״ע) קיסר גרמניה, ובכך ניתנה 
גושפנקא חוקית למלכותו בק׳ מול תביעותיו של קיסר ביזנטיון. 
אמרי כונן באי מדינה פאודלית, ובראשה מלק ובימ״ש עליון, שבו 
היתד. מיוצגת האצולה. האצילים, שהיו דוברי צרפתית, באו ברובם 
ממלכת ירושלים. אדמות של הננסיה היןנית האורתודוכסית הופ¬ 
קעו ונמסרו לבנסיה הקתולית, שהוקמד. באי בראשות ארכיהגמון 
בניקוסיה. התושבים היוונים חרבו במם לשלטון ולא ניתן להם 


מעמד כלשהו במדינה. אולם ההנהגה הדתית הנפרדת של האורתו¬ 
דוכסים לא בוטלה. 

במות אמרי נותק הקשר בין כתר ירושלים לכתר ק', אך מלכי 
ק׳ ואציליה המשיכו להיות מעורבים בנעשה ביבשת, שעם אצולחה 
היו קשורים בקשרי משפחה. הם השתתפו במסעי-הצלב, והאי היה 
בסיס למסע החמישי ( 1217 — 1221 ), השישי ( 1228/9 ) והשביעי 
( 1249 — 1254 ). אצילים מד,יבשת המשיכו להתיישב נאי, וגברה בו 
השפעתה של משפחת איבלין. בימי קסינותו של המלך אנרי 1 משל 
בק׳ דודו העוצר, ז־אן מאיבלין, אדון נידות ( 1227 — 1232 ). מלחמת 
האזרחים בא״י בין תומכי פרידריך 11 ובין מתנגדיו, ובראשם 
האיבלינים. פשטה גם לק׳, ב 1233 הוכרעה המלחמה באי לטובת 
האיבלינים, שבהם תמנו אצילי המקום וכן ג׳נובה, שבתמורה 
קיבלה זכויות סחר מיוחדות בנמלים. איג 111 . מלך ק׳ ב 1267 — 
1284 , תוכתר ב 1268 גם בכתר ירושלים. במצור על ענו ( 1291 ) 
השתתף פלך ק׳ ומשנכבשה העיר מצאו פליטי מדינת הצלבנים 
בא״י מקלט בק׳. 

במחצית השניה של המאה ה 13 ובתחילת המאה ה 14 נהנתה 
ק׳ מיציבות ומשגשוג כלכלי, ייצאה משי, סוכר ומלח לאירופה 
ואחרי נפילת עכו היתד, למרכז חשוב לסחר בין המזרח למערב 
וג׳נובה נטלה בו חלק גדול. פריחה זו היתה מלווה שגשוג תרבותי 
ובאי פעלו מיפפטנים, סופרים והיסטוריונים, נבנו קתדרלות גותיות 
נניקוסיה ובפמגוסטה ונעשה נסיון להתאים את אמנות אירופד, 
המערבית לנוף ק׳. ממלכת האי היתר, מרכז חשוב לרעיון הצלבני. 
איג 10 ( 1324 — 1359 ) ובנו פייר ( 1359 — 1369 ! ע״ע ליזינין, פ;ר 
דה) ערכו מסעות נגד התורכים והממלוכים, סייעו בידם היוהניטים 
(ע״ע) שישבו ברודוס. ב 1344 נכבשה איזמיר זמנית וב 1365 
נשדדה אלכסנדריה. האצולה הסתייגה ממסעות אלה וב 1369 נרצח 
פייר בידי אהד מאביריו. 

במוח פייר בא הקץ ליפי הגדולה של בית ליזינין. ג׳נובה ניצלה 
את חולשת בנו. פייר 11 , וב 1373 השתלסד, על פמגוסטה, נפלה 
העיקרי של ק׳. מאבק ממושך עם ג׳נובה התיש את הממלכה, וד.דבר 
אפשר לממלוכים, שליטי מצרים, לפשוט על ק׳, לשבות את הפלך 
ינוס 1 ( 1398 — 1432 ) ולבוז את ניקוסיר. הבירד. ( 1426 ). ינוס שוחרר 
אחרי שהתחייב להעלות מס למצרים. המאבקים על השלטון תכפו 
והלכו, וב 1460 תפס את המלוכה ז׳ק 11 , ארכיהגמון ניקוסיה מבית 
המלוכה שנולד מחוץ לנישואין ושהשחלט על האי בעזרת המצרים. 
ב 1464 גירש את בני ג׳נונה מפמגוסטה. ונמאבקו עם ג׳נובה נעזר 
בוונציה ונשא לאשה את קטרינה קורנרו, בת למשפחה אריסטו¬ 
קרטית בוונציה. ב 1473 מת ז׳ק, ואחרי מאבקים ותככים ויתרה 
קטרינה על המלוכה ומסרה את ק׳ לוונציה. 

נ 80 שנה היה האי חלק מהקיסרות הימית של הוונציאנים, 
ובאותה עת חדרו אליו השפעות איטלקיות! בניינים וביצורים, בהם 
חומות פמגוסטה ומבצרה, נבנו בסגנון הרנסאנס בצפון איטליה. 
שרידי משפחות האצולה הצלבנית התחתנו עם משפתות מיוחסות 
בוונציה. האצולה איבדה מכוחה, ובמאבק הממושך עם העת׳מאנים 
היה האי תלוי בצבאות שכירים ששלחה ונציה. ב 1570 פלשו 
התורכים לק׳ וב 1575 השלימו את כיבושה. 

תקופת השלטון העת׳ מאג י. תחילה שמחו בני האי על 
חילופי השלטון, כי התורכים החזירו לכנסיד, האורתודוכסית את 
המעמד שהיה לה לפני כיבוש ק׳ בידי חצלבנים, וע״פ שיטת הפלת 
(ע״ע) הנקוטה בידיהם נתנו לתושבים אוטונומיה בהנהגת הארכי¬ 
הגמון האורתודוכסי, שהושב על כנו והוכר כמנהיג הדתי והחילוני 
גם יהד של היוונים באי. התורכים גם ביטלו את צמיתות האיכרים, 
הכירו בבעלותם על אדמותיהם וחייבום רק במס. ואולם גם חיילים 
תורכים קיבלו אדמות בק׳, ומהם צמתה העדד, התורכית שם. 

בפאות ה 18-17 סבלה ק׳ מאד, הן מנצרות ומגיפות והן משיטת 



1005 


?פריסין 


1005 


המיסוי הפגומה: מסי האי נמסרו במתנה לווזירים הגדולים, ואלה 
ההכירום למוכסיב: כדי לשלם את דמי החכירה עשקו המוכסים 
את התושבים, וכיוון שכל שנה התהלפו ההוכרים, לא היה להם כל 
אינטרס בקידום הכלכלה ואף לא בשימורה. ב 1764 — 1766 וב 1804 
פרצו מרידות, והאוכלוסיה התמעסה, ב 1821 , כשפרץ המרד הלאומי 
בינן (ע״ע, עמ׳ 480 ) סבתו התורכים ביןנים והרגו רבים מהכמורה 
ובהם הארכיהגמון. בשנים שאה׳־כ הידלדלה האוכלוסיה עקב הגירה 
רבה, בעיקר ליוון ולמצרים. עם זאת הונהגו תיקונים במינהל, הופ¬ 
סקה ההכרת המסים והמושל נהיה לפקיד במשכורת. 

השלסון הכריסי. ב 4.6.1878 מסרה תורכיה את קי לניהול 
הבריטים תמורת הבסהה לתמיכה בקונגרס ברלין (ע״ע ברלין, 
קונגרס), שעמד להיסתה שבוע אח״כ. ולהגנה מפני רוסיה. להלכה 
נשמרה ריבונות השלסאן על האי. והוא הוסיף לקבל ממנו מס שנתי 
(ששולם ממענק של בריטניה). כשהצסרפר, תורכיה למלה״ע 1 נגד 
.ההסכמה״ סיפחו הבריטים את האי ( 5.11.1914 )! בעבור שנה הציעו 
למסרו ליוון, תמורת הצסרפוחה למלהמה לצדם, אך ההצעה נפלה 
משבוששה יוון להיענות לה (ע״ע ינן, עמ׳ 484 ) , וב 1925 הוכרזה 
ק׳ למושבת־כתר. 

אותה עת גברה בקרב היוונים בק׳ השאיפה לאיהוד ( 
[״אנוסים״]) עם יוון, וב 1931 פרצו מהומות חמורות באי. עם דיכוי 
המהומות בוטלה המועצה המחוקקת, שהוקמה ב 1882 ושבחלקה 
היתד, ממונה ובחלקה נבחרת. כל סמכויות החקיקה נמסרו למושל 
לבדו. וד,וא הוסמך למנות את ראשי השלטון המקומי. ואולם כעבור 
שנתיים הוקמה מועצד, מייעצת ליד המושל. ובמלה״ע 11 הוחזר 
השלטון המקומי הנבחר. — על הגלייתם לק׳ של מעפילים יהודים 
לא״י ר׳ להלן, עמ׳ 1008 . 

אחרי מלה״ע 11 גברה הדרישה לאנוסים! בראש התנועה התייצב 
הארכיהגמון מקריום (ע״ע). הצעות בריטניה לממשל עצמי מוגבל נדחו 
( 1954 ), וקמה מחתרת לוחמת להגשמת האנוסיס א.או.ק.א.(..*.; 0.14 .£. 
ר״ת: ,ארגון לאומי למאבק קי") בראשות גאורגיום גריוס(.דיגנים"), 
אל״מ בדימום בצבא יוון שהיה ממוצא קפריסאי, וב 1955 פתח 
הארגון במסע טרור וחבלה. בעיית ק׳ היתד, סבוכה עקב מעורבותן 
של יוון ותודכיה בה. בספט' 1955 נכשלה ועידת לונדון בהשתתפות 
יוון. תורכיה ובריטניה, שנועדד, לפתור את ד,נעיד,! בתורכיה פרצו 
מהומות אנטי־יווניות חמודות ונעכרו היחסים בין שתי מדינות אלו, 
החברות בנאט״ו (ע״ע), שמבחינחו נועדה לק׳ חשיבות צבאית 
(ב 1956 היה האי מקום הריכוז של כוחות בריטניה וצרפת במלחמת 
סואץ [ע״ע, עמ׳ 461/2 ]). 

כשלון המאמץ לפתרון מדיני החמיר את הטרור בק', הוכרז שם 
על מצב הרום ובמארס 1956 הוגלה מקריום לאיי סיישל. אולם 
א.או.ק,א. המשיכה בפעילותה, שהופסקד, רק במארס 1957 תמורת 
שחרור מקריום מגלותו ומתן אפשרות לו לעבור ליוון, אלא שהבעיה 
המדינית הסתבכה עוד יותר משהעלו התורכים באי, בהנהגת פדיל 
קיצ׳יק ( 15119611 ), דרישה לחלוקה. וב 1958 התחדשו מעשי־האלי■ 
מות במאבק תלת-צדדי, תורכי—יווני—בריטי. 

משאפסו הסיכויים להסכם מדיני לאנוסים הציע מקריוס שתינתן 
עצמאות לאי, ובוועידת ציריו ( 11.2.1959 ) הסכימו לכו יוון ותורכיה.. 
נקבע מפתח עדתי לשלסון במדינה החדשה. ולפיו זכאים היו 
התורכים, שהיוו 18% מהתושבים, ל 30% מהמושבים בפרלמנט 
וממשרות השלטון, לסגן־נשיא בן עדתם בעל סמכות וסו ול 40% 
מהצבא! לבריטניה נקבעו בסיסים צבאיים באי והיא ערבה לעצמ¬ 
אותו, יחד עם יוון ותורכיה, שגם הן צריכות היו להציב בק׳ יחידות 
צבא. 

ב 168.1960 נהיתה ק׳ למדינה עצמאית, והיא נתקבלה לחבר 
העמים הבריטי. בשנים הראשונות לעצמאות נהנה האי ממידד, 
מסוימת של שגשוג, ואותה עת התהדקו קשדי הכלכלה, במיוחד 



התיירות, עם ישראל. אולם המשטר העדתי לא אפשד ממשל יעיל. 
והיוונים רגזו על שהחוקה העניקה לתורכים משקל רב יותר מכפי 
חלקם באוכלוטיה. בנובמבר 1963 הציע מקריום, שמיה עם קבלת 
העצמאות נבחר לנשיא. לשנות את החוקה, אך סגנו קיצ׳יק התנגד 
לכך. ב 22.12.63 פרצד. מלחמת אזרחים בין התורכים ליוונים באי, 
וד.תערבות המדינות הערבות לעצמאות ק׳ החמירה את המצב. 
במארס 1964 נשלח לאי כוח־חירום של האו״ם, והצבתו הנציחה 
מצב של חלוקד,-למעשד, של ק׳, ובכלל זה הלוקח העיר ניקוסיה. 

המיעוט התורכי נדחק לאזורים מצומצמים, נציגיו פרשו מהפר- 
למנם וקיצ׳יק פרש מתפקיד סגן־הנשיא, וקיומם של בני העדה 
התורכית היד, תלוי בסיוע מתורכיה. במרוצת הזמן הקימו התורכים 
לעצמם מוסדות שלטון עצמאיים. השלטון המרכזי היה בידי היוונים, 
ואלה הכניסו שינויים בחוקה במגמה לבטל את המשטר העדתי 
ולהנדרג שלטון רוב. התורכים לא הכירו בתקפוחם של שינויים 
אלה. האו״ם ואה״ב שיגרו מתווכים למצוא פתרון מדיני לסכסוו, 
אך נסיונותיהם נכשלו. כפעם בפעם אירעו התנגשויות אלימות, 
ובנובמבר 1967 ניצבו יוון ותורכיה על סף מלחמה, ורק התערבות 
אד.״ב מנעה זאת. 

בינתיים החריפו היחסים במחנה היוונים עקב סכסוו בין הנשיא 
מקריים ובין גריום, מפקד כוחות היוונים באי, שיוונים מיוון הגדילו 
במאד את מספרם. מקריוס נטש את סיסמת "האנוסים" עם יוון, 
וב 1968 נבחר ברוב עצום לתקופת כד.ונד. שניה כמייצג עצמאותה 
של ק׳ מול מועמד יריב שדגל באנוסים, המאבק בין תומכי גריוס 
השתלב במאבקים המדיניים ביוון, גריום נהנה מתמיכת הימין 
ומקריום מתמיכת השמאל. 

בר.דרגה עברו מתנגדי מקריום לשימוש בטרור וניסו לרצחו 
(מארס 1970 ), והקרע המדיני עבר לכנסיד, כשהגמוניה הדיחו את 
מקריום מכהונת ארכיהגמון, בטענה שאין הוא יכול לשמש בכתר 
כהונה ובכתר נשיאות כאחד (מארם 1973 ). מקריוס הדיח אח מדי- 
חיו (יולי 1973 ) ובחלק היווני באי החלד, לוחמת גריליה בין אנשי 
גריוס ובין תומכי מקריוס. בתחילת יולי 1974 דרש מקריוס משליטיד. 
הצבאיים של יוון להחזיר את הקצינים היווניים שנשלחו לק׳, 
בטענה שד.ם חותרים תחת משטרו. בתגובה פרצה הפיכה ( 15.7.1974 ), 
כנראה בתמיכת השלטון הרודני ביוון, מקריוס נמלט לחו״ל וניקום 
סמפסון, מתומכי האנוסים, נהיה לנשיא. 

ב 20.7.1974 פלש צבא תודכיד, לאי, כדי למנוע אנוסים! יוון 
נרתעה מעימות צבאי ומשטרה הרודני התמוסס ( 23.7.1974 )! בו 
ביום התפסר סמפסון, העביד את הנשיאות לידי יו״ר הפרלמנט 
ובדצמבר חזר מקריוס לנשיאותו. התורכים כבשו את השטה שמצ¬ 
פון ל״קו אטילה״ — ממורפו דרך ניקוסיה עד לפמגוסטה — כ 1/3 
משסח האי שבו ישבו כ^,• מהתושבים! 200,000 יוונים שישבו 
בתחום זד, עזבוד,ו והיו לפליטים! תחתם באו מתיישבים חורכים 




7 ש 1 


קפרישין יז- קציר, אהרן 


1008 



קפריהי?: ־.!•■;ווים בצריף ׳פ־שיכמ כית פ;זרים בכפר הנזער נסחניו טע׳ 0:5 , 
פסיליסיסבי, ־ 104 (נר׳שוח קר: היכוד, ירו־ע 5 ים) 

תרשים לאי. ותורכיה מארגנת את השטח שבידיה בשלטון נפרד. 

בשנים הראשונות לעצמאותה היו לק' קשרים הדוקים לפדי עם 
ישראל, במיוחד, כאמור, בתחום התיירות. הסכסיד הבין־עדתי 
והצורך לזכות בתמיכה בזירות בין־לאומיות גרמו להתקרבותה לער¬ 
בים ולצינון יחסיה עם ישראל. 

11 . 0 ,! 518510 , .ם ; 1952 — 1940 ,ע 1-1 / 0 ׳(׳־״/א >. ,| 1 ;ג 1 . 0 

. 1970 ,(, 111 ) 1 ט!ז 1 א . 11 ; 1955 


יהודים. יש מזהים את "אלישה" ("ובני מז אלישה ותר¬ 
שיש..." [ברא׳ י, ד]) עם ק׳. או עם חלק ממנה. מקום זה נזכר 
בכתבי אוגרית, מארי ואל-עמארנה, וכן במקורות מצריים, כארץ 
יצוא של נחושת. — וע״ע כתים. יהודים ישבו, כנראה, באי בתקופת 
השלטון התלמי, אד העדויות הן מאמצע המאה ה 2 לפםד.״נ. ב 139 
לפםה׳׳נ תבעה רומי מק׳ לנהוג כראוי ביהודים (חשמ״א ט״ו, כ׳יג 1 
וע״ע א׳־י, עמ׳ 349 ). בימי יוחנן הורקנום פרח היישוב היהודי באי 
(קרה״י י״ג, י׳, ד׳), ואכן נמצאו שם מטבעות חשמונאיות. בשנת 
58 לפםה״נ סופח האי לפרובינקיה הרומית קיליקיה, והורדום (ע״ע) 
קיבל מאוגוטטום מחצית מהכנסת מכרות הנחושת בסולי, ונתמנה 
מפקח על יתרן (שם ט״ז, ד׳, ה׳). נכדתו, אלכסנדרה, נישאה 
לאיש-יחס מק׳(שם י״ח, ה', ד׳).אגריפם מונה, באיגרתו אל גאיום, 
את רשימת מושבות היהודים, ובהוכן ,.האיים המהוללים, כגון 
אובויה, ק׳ וכפתור״ (פילון, ״המשלחת אל גאיום״, 282 ), פאולום, 
ברנבא (ע״ע) איש ק׳ ויוחנן ומרקום הטיפו לנצרות בבתכ״נ באי, 
והיהודים ניסו להכשילם בעזרת הנציב הרומי (מעשי השליחים, 
111 \, 4 ■- 9 ), נראה שבירושלים היתה באותה עת מעין קהילה של 
יהודי ק׳ (שם, 1 \, 19 — 20 ). בימי טרינוס (ע״ע) הצטרפו יהודי ק׳ 
למרד, ומסופר כי בהנהגת ארסמיון הרגו 240,000 איש והחריבו 
את פלמים. אבדותיהם לא נזכרו, לאחר דיכוי המרד נאסר על היהו¬ 
דים להיכנס לאי, אבל יש טוענים, ע׳׳פ אתת הכתובות, שכבר במאה 
ה 2 חזרו! ואם "זיפיריז" הוא אבן שם מקום בק׳—הרי שהתנא רבי 
עקיבא ביקר אז באי (ספרי, נשא, ד׳). כתובת מהמאה ה 4 לערך 
מספרת על חידושו של ביכ״נ מהמאה ה 3 , באי נמצאו גם מנורות 
יהודיות מהמאה ה 3 , 

הידיעות על יהודי קי ביה״ב אינן מצטרפות לכלל היסטוריה שלמה 
של קהילות, אף כי ברור שקיומן היה רצוף, בייחוד בפמגוסטה 
ובניקוסיה. ברור גם, כי מעולם לא התפתתו בערי ק׳ חיים קהיל¬ 
תיים ערים, ולא התנהלה בהן פעילות תרבותית שהשאירה רושם 
בתו״י. ידיעות מקוטעות ישנן מתחילת המאה ה 7 וה 11 . בימי פלכי 
ליזינין( 1192 — 1489 ) ניסתה הכנטיה להחיל על היהודים חוקי הפליה, 


אד יחסם הנוח של המלכים ליהודים מנע זאת. בנימין מטודלה (ע״ע! 
1170 לערך) מספר שבק׳ מתגוררים יהודים. קראים ובני כת יהודית 
השיבתים ביום א׳ בשבוע. בתקופה זו נהגו היהודים מפריחה כלכ¬ 
לית. ובערים הראשיות נמצאו קהילות משגשגות. לפי סכומי המם 
היתה ניקוסיה הקהילה החשובה. בתחילת המאה ה 14 הונהג אות 
הקלון (ע״ע). יהודים מאיטליה, בייתוד מאנקונה, התיישבו בפמ- 
גוסטה, שהיחה בשנים 1373 — 1464 תחת שלטץ ג׳נובה, ונטלו חלק 
במסחר בין ק׳ ובין מצרים וסוריה במחצית הראשונה של המאה 
ה 15 . בתקופת שלטונה של ונציה (ע״ע; 1489 — 1575 ) ישבו יהודים 
מעטים באי, כעדות נוסע אלמוני משנת 1495 וד׳ משה בסולה 
(ע״ע). שביקר בק׳ ב 1521 ופגש בפמגוסטה 12 משפחות יוצאי 
סיציליה. אליהו מפיסרו (ע״ע) שביקר בק׳ ב 1563 מספר שקהילה 
נתקיימה רק בפמנוסטה. רבה היה אז ר׳ אליעזר אשכנזי (ע״ע). 
הוערכים ניסו בראשית ימי שלטונם ( 1571 ) ליישב בק׳ יהודים, אבל 
לא הצליחו בגלל הירידד. המשקית שהורגשה אז באי. השאלות מק׳ 
אל הכמי צפת. בעשור האחרון של המאה ד. 16 . מעידות על רמה 
תרבותית נמוכה. מן המאות ה 17/8 לא הגיעונו ידיעות. בראשית 
השלטון האנגלי ( 1878 ) התגוררו בעלי-מלאכה יהודים מעטים בק׳. 
ב 1883 — 1897 נעשו נסיונות ליישב בק' יהודים מרומניה, ובמפנה 
המאה ה 20 נודעו נסיונות דוד טריטש (ע״ע) והרצל (ע״ע, עמ׳ 
367 ) ליישב יהודים בק'. בשנות ה 30 הגיעו כמה מאות יהודים, 
מפליטי גרמניה ואוסטריה. הם פונו ב 1941 ע״י האנגלים. בשנים 
1946 — 1948 שימשו מחנות בק׳ לאכסון כ 52,000 מעפילים. שגורשו 
לשם מחופי א׳׳י ע״י האנגלים. בתקופה זו סייעו בידם שליחים 
מא״י בארגון שירותים קהילתיים ובהכנת עלייתם ארצה. מאז 
עצמאותה המדינית של ק׳ ב 1960 התמעטו היהודים באי. וב 1970 
היו בק' 25 יהודים. 

א. שליסי היהודים ערב פולמוס סריבוס (סיני. ר). ת״ש! ג. אלון, 
תולדות היהודים בא״י בתקופת המשנה והתלמוד, א׳. 236 — 239 . 
תשי״ט^: א. צ׳ריקובר. היהודים במצרים בתקופה ההלניסטית־הרומית 
לאור הפאפירולוגיה, 160 — 179 , תשכ״ג"! ב. חת. לתולדות היהודים 
בק׳ (ספונות. ח׳). תשכ״ד! ש. אפלבאום, יהודים ויוונים בקיריגי 
הקדומה (מפתח בערכו). תשכ״ט ז -?׳<ג •״׳;;;מ*״ ע״ע ^ 

.( 11 \ , 08 * 11 ) 1 וחו 1 ! 014 * 1 2/1 ו 1 ) 2 ו 7 וו 1 /} 21 ) 8 3 ת 1 ו ^ווו/ה 6 ^וו 1 ^ו/^^ו^ו 

, 2 >/מן״{מ 0 ? 3 ,זזפז 8 .[ ; 940 ), 241/3.247 , 1 / 0 -צזס/עא// ,! 911 . 3 ) ז 1932 

1.3 ) 011 . 0 ; 1949 , 110 ־ 101 

. 1962 < 1 ווי €14 { , 2 4 ו׳י 05 ח 1 ג 11 ^ 1 .^ 1 .ס : 1970 ,( X ,סו־וסיז 

א! אש,-לא. ר. 


קציר (?!צ׳לסקי), אהרן ( 1913 לודז׳ — 1972 . נרצח בנמל התעופה, 
לוד). כימאי פיסיקלי, מהבולטים במדעני ישראל. ב 1922 
עלה ק־ ארצה עם הוריו. הוא התחנך בגימנסיה העברית בירושלים, 
וס 1931 למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית. ק׳ היה מבוגרי 
המחזורים הראשונים של האוניברסיטה. ומהראשונים שקיבלו בד, 
תואר ד״ר ( 1939 ! בהדרכת מכס פרנקל). בשנים 1939 — 1948 היה 



פרופכור אוזרוז קציר ט&עייל רנם טל 
רמבונה הפבנובימיח (י. נראה, י־ם) 


אסיסטנס במעבדה לכימיה 
תאורטית ומקרומולקולרית 
באוניברסיטה העברית. ב־ 
1930 הצטרף ל״הגנה" בירד 
שלים. בשנות ה 30 היה פעיל 
בתנרעת־הנוער "הבחרות ה־ 
סיציאליססית״. ב 1945 נפ¬ 
נה — יחד עם אחיו אפרים 
ויוחנן רסנר (ע׳ערכיהם) — 
עם חרג מדענים שסייעו לי 
,.הגנה" במחקר ובפיתוח 
נשק מייצור עצמי. סמוך 
לתחילת מלחמת־העצמאות 
היווה החוג גרעין ליחידת 





1009 


קציר, אריו — קציר, אפרים 


1010 


..מדע" בפיקוד שלמה גור (גרזובסקי). ועם הקמת צה״ל הפכה 
היחידה להיל־המדע (המ״ד). ק׳ נמנה עם מפקדי החמ״ד (בדרגת 
סא״ל), ושימש יועץ ומקשד מדעי פם דוד בן־גררירז, דה״מ ושר־ 
הביטחון. לפי הזמנת ויצמן (ע״ע) הצטדן• ק׳ ב 1948 למכון ויצמן 
למדע, הוא יסד את המחלקה לפולימרים, שבראשה עמד עד יומו 
האחרון. כן יסד במכון ב 1956 את המעבדה לפלססיקה. 

ב 1950 זכה בפרם ויצמן למדע של עיריית תל־אביב, יחד עם 
אחיו, אפדים. ב 1955 יזם את הקמת האקדמיה הלאומית הישדאלית 
למדעים. זו אושדה ע״י הממשלה ב 19.58 ! נשיאה הדאשון היה 
מ. בובד, וטגנו היה ק׳ ( 1960/2 ). ק׳ היה נשיאה השני ( 1962/8 ). 
ב 1961 זכה בפדס ישדאל במדעי־הטבע. יחד עם תלמידתו, פדופ׳ 
אורה קדם. ב 1964 נבחר לנשיא האדגון הבי״ל לביופיסיקה שימושית 
וטהורה, ועמד בראשו עד 1968 . ב 1971 נבחר לחבר־חוץ של 
האקדמיה הלאומית למדעים של אה״ב. כן קיבל תארי־כבוד ממוטדות־ 
מחקר ומאוניברטיסות שונות בעולם. זמן קצר לפני מותו הוחלט 
להעניק לו את פרם רוטשילד למדעי־הטבע לשנת תשל״א. 

ק־ פרסם מאמרים רבים בעתונות המדעית הבי״ל, שמבחר מהם 
הופיע ב 1976 בקובץ ז:> 11 ] 0 1 ) 311 105 !׳ 5 < 11 ] 810 ("הביופיפיקה 

ונושאים אחרים״). כן כתב שני טפרים: -סמעלז מ 1111 תנ 1111 נ 11 ) 6 ת 0 א 
!..סו 5 י 115 ר 1 סו 0 ח! !!^ 11 זו 3 ״■ 11 ^ ("תרמודינמיקה של תהליכים בלתי- 
הפיכים״, יחד עם פ. פ. קרן), 1965 , ו,.בכור המהפכה המדעית". 
(תשל״ב). בספר אחרון זהימנטה ק׳ לבנות גשר בין מדעי־הטבע 
למדעי־הרוח ולברר את תפקיד המדע בהברה המודרנית, ק' נודע 
כמרצה מעולה, ועסק הרבה בהפצת המדע בציבור הרחב, 

עיקר עיסוקו המדעי של ק׳ היה בחקר הפוליאלקטרוליטים 
(שהם פולימרים [ע״ע פולימרן נושאי מטען חשמלי, ובד״ב מםיטים 
במים), והוא ניסח כמה מחוקי־היטוד הקובעים את התנהגותם של 
הפוליאלקטרוליטים בתמיסה. כן התעניין שנים רבות במנגנוני 
ההתמדה של אנרגיה במערכות הבנויות פולימרים, ובמיוחד בהיפוך 
הישיר של אנרגיה כיסית לעבודה מכנית, כפי שקודה, למשל, 
בשריר. ק' תרם רבות גם בשדה התרמודינמיקה של תהליכים בלתי־ 
הפיכים ולחקר הקרומים הטינתטיים והביולוגיים. יחד עם פרופ' 
קדם פיתח תאוריה תרמודינמית לתיאור כמותי מדויק של זרימת 
המרים שונים הנכנסים ויוצאים דרך קרום, השפעתם ההדדית של 
הזרמים ושינויי האנרגיה הנלווים לתהליכים אלה. בשנותיו האחרונות 
עסק בהרחבת התאוריה, כדי שתוכל להסביר את פעולתן של 
מערכות ביולוגיות סודכבות־יותר. שיש בהן זרימה ברשתות מסובכות 
של חסרים כימיים ותשמל, כגון זו המתרחשת במערכת העצבים. 

ב 30 במאי נרצח ק׳ בהתקפה שביצעו 3 חברי ארגון־טרור יפני 
"צבא הכוכב האדום" (או "הצבא האדום המאוחד"), בשליחות 
"החזית העממית לשחרור פלסטין", בשדה־התעופה לוד. ק׳ חזר אז 
ארצה מכנם מדעי בי״ל. (בהתקפה נהרגו 28 איש, ביניהם 16 
צליינים מפוארסו־ריקו, וכן שנים מהתוקפים. השלישי. קוזו אוקא־ 
מוטו. נתפס ונידון למאסר־עולם). 

לזכר ק׳ הקים מכון ויצמן מרכז לחקר הביולוגיה הפיסיקלית, 
הנושא את שמו. כן קראה(הרשות הלאומית לאווירונאוטיקה 
וחלל של אה״ב) על שמו את אחד המכתשים על הירח. 

נ. שרת, לדמותו שי א. ק׳ ז״ל (.מדע־, י׳ז [ 2 ]. 84 — 89 ), 1972/3 . 

ב. שר. 

לןציר(קצ׳לסקי), אפרים (נו׳ 1916 , ק;ב), נשיאה הרביעי של 
. מדינת ישראל. ביוכימאי ומהבולטים במרעני ישראל. ב 1922 
עלה ק׳ ארצה עם הוריו. הוא התחנך בגימנסיה העברית בירושלים, 
והיה פעיל בתנועת־הנוער "הבחרות הסיציאליסטית" וב״הגנה". 
פ 1932 למד ביולוגיה באוניברסיטה העברית, וב 1941 קיבל תואר 
ד״ר בהדרכת מכס פרנקל. ק־ המשיך לעבוד באוניברסיטה העבריר 


כאסיסטנט במעבדה לכימיה אורג¬ 
נית, תאורטית ומקרומולקולרית. 
ב 8 ',ד 194 היה עמית־מחקר במכון 
הפוליטבני בברוקלין ובאוניברסיטת 
קולמביה, ניו־יורק. ב 1948 הזמינו 
ויצמן (ע״ע) להצטרף למכון ויצמן 
למדע. ק׳ הקים שם את המחלקה 
לביופיסיקה ועמד בראשה ער 1973 , 
עת נבחר לנשיא המדינה. 

יתד עם אחיו, אהרן (ע״ע). היה 
ממייסדי חיל־המדע של צה״ל, וב־ 
1966/8 שימש מדען ראשי במשרד 
הביטחון. ק־ נודע כמרצה מעולה, ועסק בהפצת המדע בציבור 
הרחב ובקירוב הנוער למדע. יחד עם פרום׳ שלמה הססרין יסד אח 
העתון .,מרע״ ( 1956 ). ב 1950 זבה בפרס ויצמן למדע של עיריית 
תל-אביב. ק׳ היה מחבריה הראשונים של האקדמיה הלאומית היש¬ 
ראלית למדעים, ב 1959 הוענק לו, במשותף עם תלמידו מיכאל סלע, 
פרס ישראל במדעי-הטבע, וב 1961 קיבל את פרס רוטשילד. ב 1966 
היה לישראלי הראשון שנבחר לחבר-חוץ של האקדמיה הלאומית 
למדעים של אה״ב. כן קיבל תארי-כבוד מאגודות מדעיות ומאוניבר- 
סיטות שונות בעולם. ב 1977 נבחר לחבר-חוץ בחברה המלכותית 
הבריטית. 

שנים רבות התרכז ק׳ בחקר פוליפפטידים סינתטיים (פולי- 
חומצות אמיניות) וחלבונים (ע״ע פרוטאינים). ק׳ ותבריו פיתחו 
שיטות לסינתזה של פולי-חומצות אמיניות, שהראשון שבהן, הפולי־ 
ליזין, (פולימר של החומצה האמינית ליזין) הוכן במחצית השניה 
של שנות ה 40 . ק׳ הראה, כי לפולי־חומצות אמיניות סינתטיות 
תכונות רבות הדומות לאלו של חלבונים: הן מתעכלות ע״י אנזימים 
(ע״ע פרמנטים) פרוטאוליטים (מפרקי חלבונים), חלו בהן שינויי 
קונפורסציה (ע״ע פרוסאינים), כמו בחלבונים, ועור. כך פיתח ק' 
גישה חדשה לחקר החלבונים — הגישה הסינתטית — ותרם תרומה 
נכבדה להבנת הקשר בין המבנה הכימי שלהם ובין תכונותיהם 
הביולוגיות. ב 1960 היה ק׳ בין הראשונים שהכין אנזימים בלתי- 
מסיסים. בהמשך חקר את תכונותיהם, והראה כי לבד מן העניין 
התאורטי בחמרים כאלה — כמודלים של מערכות אנזימטיות בתא 
החי (שבו נמצאים רבים מן האנזימים בצורה שאינה מסיסה) — 
אפשר לעשות בהם שימוש נרחב בתעשיה וברפואד" כמו הפיכת 
הגלוקחה לפרוקטוזה וייצור פניצילינים סינתטייס-למחצה. 

ב 10.4.73 נבחר ק' לנשיא המדינה כמועמך סיעת המערך בכנסת 
(המועמד שכנגד היה פרוס׳ א. א. אורבך), וב 24.5.73 נבנם לתפקידו. 
ק' מגלה עניין מיוחד בעידוד העליה ובבעיות הפער החברתי, כשהוא 
קורא לליכוד העם על כל מרכיביו הקיבוציים וההברתיים. 

יחד עם חוקרים אחרים פרסם אח המאמרים 15 ) 01 \/ 0 ת 1 מז 3 ץ 01 ? 
!!!•)(!״!י) ״!;־!סז? ! 3 ("חומצות פולי-אמיניות כדגמי פרוטאינים" 
בתוך; ),תושזסזין ם 711 בעריכת 11 ) 3 זט 76 ' 1 . 9 ) ׳ 1964 ; ז€] ¥3 ו 

שת 1 ץ. £117 131 ) 1 ) 1 ]־ 151 1 ) 311 €5 ׳\ו] 3 ׳\ 1 זשס 0 ךו 1 ץ 2 ם£ ^^כ 1 ו^ 01 צת^ 

1113065 ("תולחת אנזימים שאינם מסיסים במים וממברנות אנזי- 
מטיות מלאכותיות"; בתוך: סס צ 11€3€11011 }ס 5 ז £1 ק 8 \ 1311 ומז 0111€ ו 8 
!!!סלןתסל. 501111 ["הבטים ביוכימיים של ראקציות על תמכים 
מוצקים״), בעריכת 513111 . 8 . 0 ), 1971 . בל 10 ) 1 ]ק 0 קץ 01 ק , 105 ) 01111 ? 
גת 01 זס 1 ? 3011 (״פפטידים, פוליפפטירים ופרוסאינים״) פרסם ב 1974 

0015 ק 105 ? ' 1 ) 30 011100011101115 ^ ; 15 } 11 \, 0 ח 1 וד 31 ץ 01 ? ("חומצות פולי- 

אמיניות: השגים וסיכויים"). 

ק. פינם, דרכו של מדען ישראל — פרום׳ א. ק 2 '׳לםקי בן 50 (מדע 
י״א 40 — 43 ), 1966 . 



נ. שר. 




1011 


קצנלנגו;ן, מאיר — קצנלסון, יצחק יחיאל 


1012 


קןצנלנבוגן, מאיר (מהר״םמפדובה! 1473 .פראג— 1565 ,פאדו־ 
בה), מגדולי הפופקים האשכנזים במאה ה 16 . מצד אמו היה 
ק׳ נכד לד׳ יחיאל לוריא, רבה הראשון של בדיסק. הוא למד אצל ר׳ 
יעקב פולק (ע״ע) בפראג, יחד עם ר■ שלום שכנא (ע״ע). משם עבר 
לפאדובה, למד אצל ר' יהודה מינץ (ע״ע) ונשא את בת בנו ר 
אברהם. למן 1525 היה רב לקהילת האשכנזים בפאדובה, וכיהן כראש 
ועד רבני־המחוז בוונציה. רבים, ובתוכם ר׳ פשה איסרלש (ע״ע), 
מכנים אותו ,אב״ד של מדינת ויניציה״. ב 1554 ישב בראש אסיפת 
ראשי קהילות איטליה, שנתכנסו בפרארה לתקן תקנות לטובת הצי¬ 
בור. ק׳ עמד בראש הישיבה בפאדובה, שמשכה אליה תלמידים 
מרחוק. באמצע המאה ה 16 היה ק׳ מזקני דורו, מלבד היותו מגדולי 
תה״ח אז, ודעתו נתבקשה בכל בעיה חברתית או הלכתית חשובה 
שעלתה על הפרק באיטליה ובשכנותיה, וכן בקרב קהילות אשכנזיות 
אף במרחקים. חליפת השו״ת שלו הקיפה את כל גדולי־הדור שבאי¬ 
רופה ובארצות המזרח. ב 1558 היה מעורב בפולמוס הגדול על הדפסת 
ספרי קבלה (ע״ע, עמ׳ 93 ) וחתם על חרפות נגד הדפסתם. בנו, 
ר׳ שמואל יהודה, היה ממלא־מקומו. חלק מתשובותיו נדפסו בםפר 
.הא לכם זרע", יחד עם שו״ת מהר״י מינץ (ויניציה, שי״ג). מהר״ם 
הביא לדפום את .משנה תורה" לרמב״ם, עם מעם הגהות וחידושים 
משלו מצורפים לסוף המהדורה (ויניציה, ש״י—שי״א), בדפוסו של 
ברגדין (ע״ע). מתחרהו של ברגדין, המדפים יוםטיניאן, הוציא גם 
הוא מהדורה דומה, עם קיצור פירושיו והגהותיו של מהר״ם שגנב 
מברגדין. פרשה זו גרמה למחלוקת חמורה, שבעקבותיה נשרף התל¬ 
מוד בשנת שי״ר (ע״ע תלמוק). 


י. 0 . אייזנשנזאס — ש. ווינער. ספר דעת קווטים, 82 — 94 . תרנ״ז׳,ח: 

ש. אסף, מק-רוה ומחקרים, 240 — 246 , תש״ו 5 מ. שסראשון, מבחר 
כתבים. קס״ח—קפ״ו. השכ׳ים; א. זיו. מהר״ם מפדואה (הדרום. כ״ח), 
תשכ״ס! י. ש. לנגה. ר׳ מ. מפדואה כעורך .סדר גיסץ וחליצה" של 
מהר״י מינץ (בתיך: קובץ מהקרים מוקדש לזכרו של הרב ד. ריסניי), 
תשכ״ם 1 -■!- 74 .־ 51 .[ .!!■טא) ,־נ 10 ) 1111 \ . 1 . 5 

10 > ./ו 111 1 , 5 ו 1 ; 1 ט£^ז 0 '\\^ 50 . 5 : 1859/60 ,(\ .?( 0015 ( 1 

.(ויןקו;€ .. 1 11 > ^ויוסוווסזוו 111 :חו) 1 >־> 1 ' 101 } ^ווו 0 | >>ווו 0 ־> 0 י 01101 ' 1 

. 1967 
ש. ס. 

.קצנלסון, יהוךה ליב בנימין (.בוקי בן!גלי״, 1846 , צ׳רני• 


גוב [רוסיה) — 1917 , פטרוגראד). סופר עברי רוםי. ק' 

התייתם בילדותו, נדד בבתי קרובים, ולמד בישיבת נוברויטק. אח״כ 
נתפם להשכלה ועבר לביהפ״ד לרבנים בדיטומיר (ר' כרו ט׳, עט׳ 
991/2 ) ומשם לאקדמיה הצבאית־רפואית בפטרבורג. ב 1877 נקרא 
לשרת בצבא הרוסי בחזית הבלקנים, ואחרי המלחמה התיישב בפטר־ 
בורג ועסק ברפואד.. בשנים 1879 — 1882 כתב מאמרים ופיליטונים 
בעתון 1 ז;) 1,68 זזזזאססץ? ("היהודי הרוסי"), והטיף לאינטליגנציה 
היהודית לפעול לטובת אחיהם הנרדפים. מבחר הפיליטונים קובצו 
בספר ,.מחשבות וחזיונות" 

(תרס״ב). את הפתרון לבעיית 
יהודי רוסיה ראה בהשכלה וב¬ 
מעבר למלאכה ולחקלאות. כש¬ 
נוסד העתון ״היום״( 1886 ) החל 
לכתוב פיליטונים ומאמרים ב¬ 
עברית, ור.תווכח עם אנשי 
"חיבת־ציוך על תלותם ביישוב 
א״י את קיש האומה. ק׳ פרסם 
גם מאמרים ומחקרים ("רמ״ח 
אברים") בחקר הרפואה וחכמת- 
הטבע בתלמוד. עבודותיו אלו 
סוכמו בספרו .התלמוד וחכמת 
הרפואה" (תרפ״ח) והיוו בסים 
שיודוח, הספייה הקאוס-ח, י־ב! לפיתוח מונחי הטבע והרפואה 



בעברית החדשה. ק׳ כתב גם מחקרים (רובם ברוסית) בחו״י בימי־ 
קדם. ושימש עורך ה״אנציקלופדיה היהודית־רוסית". מתוך שראה 
את פתרון בעיית היהודים בשיבה אל הקרקע — בכל ארץ שהיא — 
תמך במפעלו של הבארון הירש (ע״ע) ליישב יהודים בארגנטינה, 
ואף נבחר לוועד חברת יק״א (ע״ע). סיפורו "שירת הזמיר" (תרנ״ד) 
הוא שיר־הלל לעבודת האדמה, וכן גם סיפורו הסמלי "בין אדני 
השדה״ (״הדור״, תרס״א). ב 1909 ביקר בא״י ונפעם מהשיבה 
לעבודת האדמה ומתחיית השפה העברית. ק׳ פעל ב״חברת מפיצי 
השכלה" (ע״ע) והיה יו״ר "אגודת חובבי שפת־עבר" ברוסיה. כן 
הרצה ב״קורסים הגבוהים למדעי־המזרח" מיסודו של הברון 
ד. גינצבורג (ע״ע) בפסרבורג, ואף עמד בראשם לאחר פטירת 
מייסדם. זכרונותיו נתפרסמו בהמשכים בעתון "העם" המוסקוואי, 
וי״ל בספר "מה שראו עיני ושמעו אזני", תש״ז. חלק מעזבונו 
פורסם ב״התקופה", א׳—ג/ כ״ד—כ״ה. 

י. קלוזגר, יוצרים ובונים, א׳, 293/7 . תרפ״ה! ם. לחובר, מהקרים 

רנסיונירת, קל״ה־־קמ״א. חיפ״ה: ד. סרישםן, סרצוסים, נ״ד—ס״א. 

תרצ״א! ב. כ״ץ, י. ל. ק׳י האיש ופועלו(בתוך: בוקי בן יגלי ןי. ל. 

קצנלסון], מה שראו עיני ושמעו אזני), תש״ז. 

י. ס. 

_קצנלסון,יצחק יחיאל( 1886 , קורליצ׳י ]פלך מינסק! — 1944 , 
אושוויץ), מחנך, משורר עברי'יידי, סופר ומחזאי. אביו, 

יעקב בנימין, היה אף הוא סופר ומתנך. ב 1894 עברה משפחתו 
לזגירד (ליד לודז׳), שם ניהל אביו "חדר" מתוקן. בבית אביו 
למד ק׳ תנ״ר ועברית. בשנים 
1896 — 1939 התגורר ק׳ בלודד. 

מגיל 12 עבד לפרנסת המשפחה, 

ובצד העבודה החל לכתוב שי¬ 
רים, ללמוד בעצמו ולהתמסר 
לתאטרון הכללי והיידי. מרא¬ 
שית יצירתו היה ק׳ סופר דד־ 

לשוני. הוא כתב שירים ופרוזה 
בעברית, וקומדיות ביידית (ב־ 

ד״כ), שתרגמן בעצמו לעברית 
("דעקאדענס" [תרם״ט 1 ז "קא• 

ריקאסירן" [תר״ע] "די מאדער* 

נע״ [בעבר׳—״המעגל״!. 1911 : 

״בחורים״ [תרע״אן. — וע״ע 
עברית, ספרות, עמ׳ 703 ). ב¬ 
יצירותיו העבריות המוקדמות 
העלה ק' את עולם ילדותו, על 
נופיו ודמויותיו ("בגבולות ליטא׳/ !נדפס ב״השלח", תרס״ח!. 
תרס״ט). בקומדיות — שאחדות מהן הוצגו בלודז׳ בהצלחה רבה — 
חשף את דמותה של הבורגנות היהודית בעיר. מגיל 18 התמסר 
להוראה ולכתיבה. פגישותיו בוורשה בראשית המאה עם י. ל. פרץ 
וא. ריזין (ע׳ ערכיהם), חיזקו בו את הזיקה לשפה היידית 
ולספרותה. יצירותיו הראשונות בעברית התפרסמו בעתון הילדים 
״עולם קטן״ וב״הצ׳פה״ ( 1903 ), ועיקרן ב״הדור", "מאספי הזמך, 
ו״השלח". ספר שיריו הראשון, "דמדומים"׳ י״ל בוורשה בתר״ע. 
ב 1912 ייסד את תאטרון "הבימה העברית" בלודז׳! הופעותיו 
בערי פולניה וליטא עוררו הד רב. כבר לפני מלה״ע 1 החל ק׳ 
בהקמת רשת חינוך עברי, מגדילדים — שבו לימד בעצמו — 
ועד לביה״ס התיכון. שבראשו עמד. בעבודתו החינוכית שילב 
הוראה ביצירה ספרותית, וחיבר ספרי־לימוד רבים וספרי־ילדים 
בעברית וביידית. כן תרגם משירי ה. היינה. 

היסוד־המעמיד ביצירתו והדחף העיקרי לפעילותו התרבותית 
והספרותית היא תחושת ההוויה הפגומה בחיי היחיד והכלל בגלות, 
והיא מבוטאת ביצירתו בסמלים קודרים. כגון מוות, שעמום ואלם. 



יצחק יחיאל קצנ 5 םוז (אוס!־ עזוררז:, 
הפפריה הלאומיח. 'רך;:ל'ם 1 









1013 


קצנלסון, יצחק יחיאל — קצינות 


1014 


החלק המתרונו והעליז ביצירתו אינו אלא חיפוש אחר שיורי־הירת 
בתוך הוויה זו. אח תיקונה של הוויה פגומה זו ראה בתחיית הלשון 
העברית והחיים היהודיים בא״י, ובחלוצים — שעמם יצר קשר 
הדוק — ראה פתרון יחיד לקיום היהודי בגולה. את הפרובלמטיקה 
של האנטישמיות בפולניה אל מול אידהאונים שבקיום היהודי 
העלה במחזהו .,תרשיש״. ב 1925 וב 1934 ביקר בא״י. ואחדים 
משיריו הולחנו והושרו בפי החלוצים("מה יפים הלילות בכנען" ועוד). 

ב 1939 נמלט מלודז׳ לוורשה. ובה המשיר בפעילות תרבותית 
ענפה (ר׳ להלן). ב 1942 נשלחו אשתו ושניים מבניו למחנה־השמדה. 
בפרוץ המרד הראשון בגטו ורשה היה ק׳ עם הלוחמים. ב 1943 
הועבר יחד עם בנו, צבי, למחנה־המעצר ויטל (!זזתיג) בצרפת. 
כעבור שנה נשלח עם בנו לאושוויץ ושם נרצה. 

במהלך השואה היה ק׳ מורה-דרו לרבים בגטו ולמקוננו של 
העם היהודי ההרוג. בהיותו מודע לכוונות הנאצים, התמסר לפעילות 
חינוכית וספרותית קדחתנית, במסגרת הגימנסיה המחתרתית של 
"דרור" בגסו ובבית־יתומים. ביצירותיו מתקופת השואה (ע״ע 
יידית, עמי 807 ) העלה על נס את ייחודה של השקפת־העולם היהודית, 
וערך חשבון־נפש עם העולם הנוצרי בעצמה ספרותית נדירה. 
יצירותיו בגטו נכתבו בעיקר יידית: אחדות מהן נדפסו ע״י המחתרת. 
את מרביתן קרא בפומבי והציג מהן במסגרת הלהקה הדרמתית 
שניהל בגטו. מיצירותיו הבולטות בתקופה זו: "דאס ליד וועגן 
שלמה זשעלאכאווסקי" ("השיר על שלמה דלוכובסקי") ו״דאס ליד 
וועגן ראדזינער־ ('"השיר על הרבי מרדזיו"; י״ל כספר בתשל״ב). 
האחרון נדפס בתשכ״ד, בשהותו במחנה ויטל כתב יומן־זכרונות, 
"פנקס ויטל", ואת השיר "דאם ליד פונעם אויסגעהרגעטן יידישן 
פאלק" (,.השיר על העם היהודי ההרוג"! עבר׳: מ. ז. ולפובטקי, 
תש״ז). תחת השלטון הנאצי חיבר ק׳ ב 45 יצירות, ובהן שירים 
ומחזות. תרגומי מקרא ליידית, מחזות לילדים, מאמרים ועוד. 

מיצירותיו הפקובצות: שירים (א׳-גי), תרצ״ח! כתבים אתרונים, 
ת״ש—תש״ד, תשכ״טי ! שירים, 1903 — 1938 , תשל״ה! ,.על נהרות 
בבל; ביבלישע טראגעדיע אין פיר אקטן", תשכ״ז. 

בית לוחמי הגטאות שבקיבוץ לוחמי הגטאות, נקרא על־שמו. 

נ. עק, הת־עים בדרכי המוות, תש״ג; י. גוקרמן, לזכרו של י. ק׳ 

(מבפנים. י״א)׳ תש״י! הנ״ל. עם י. ק׳ בגטו וארשה (שם, י״ג), 

תש״ח/ט! מי טנבבוים־תמרוף, דפים מן הדלקה, תש״ה י די שח, 

בין דין להשבון. תשכ״ג; הנ״ל. אבני גדר. 1970 : ג. בדגכון. שלשה 
דורות בספרות הילדים העברית, חשב״ו.* צ. ק׳־נאכומאיו, י׳ ?;׳. 

זיין לעבן און שאפן. 1948 > ג. שקד, המחזה העברי ההיסטירי בתקופת 
התחייה, תש״ל. 

יח. ש. 

ק|צ'קמט עיר במרכז הונגריה, כ 80 ק״מ מדרום* 

מזרח לבודפשט 5 77,484 תוש׳ ( 1970 ). ק׳ היא מרכז לעיווק 

תוצרת חקלאית, ריש בה מפעלים למצרכי מזון ולעיבוד עורות. 

4 המשפחות היהודיות הראשונות התיישבו בק׳ ב 1746 , 
באישור השלטונות, אך רק ב 1801 נוסדה בהם קהילה. בי״ם יהודי 
פעל בק׳ בשנים 1844 — 1879 . ב 1868 הגדירה הקהילה אח עצמה 
כנאולוגית. ב 1871 הוקם ביכ״ב. רק ב 1917 התארגנה קהילה 
אורתודוכסית, ב 1785 דייו בק׳ 47 יהודים, ב 1910 — 2,202 וב 1941 
— 1,347 . בשנים 1945/7 ישבו בק׳ כ 400 יהודים, ביניהם כ 150 
שחזרו מאושוויץ. 

מ, זנדברג, שנה ללא קץ, תשכ״ז! /-.־<׳/ /, ..■״ 1 ׳;.ז.זו .) 

,ווו 111 ; 11 .| : 2—126!, 1X99 ('[ ,א 1 .־ד 1 זא 1 ) 

20 י* 1 •ו■/.)!/ ן 7 ׳״^ /^■ 1111/1 !■)'. '/ 111 

קצ׳קמטי ( 011 תופ>|ג 1400 ), משפחה יהודית בהונגריה, מן העיר 
קצ׳קמס (ע״ע 1 . מבניה; ( 1 ) ק■ א ר מ י ן — ו 11 ״זז\,. 14 - 
( 1874 — 1944 , אושוויץ), רב וחוקר, למד בביהס״ד לרבנים בבודפשט, 
וקיבל תואר ד״ר באתיברסיטה שם. מ 1898 עד 1944 היה רב בעיר 
מאקו ( 1.4150 \) שבהונגריה, מ 1929 הרצה באוניברסיטת סגד (ע״ע). 
ממחקריו (בהונגרית): על דמות היהודי בספרות ההונגרית ( 1896 , 


1897 ), על תולדות הספרות היהודית ( 1908/9 ), לתולדות היהודים 
במחוז צ׳אנאד יעוד. ( 2 ) ק׳ ליפיט — 01 ק 0.1.1 )— ( 1863 — 1936 ), 
רב, חוקר המקרא ומתרגם! אחיו של ( 1 ). למד בביהפ״ד לרבנים 
בבודפשט ובאוניברסיטה שם. וכן בביהמ״ד לרבנים בברלין. הוכתר 
בתואר ד״ר. מ 1890 ועד מותו היה רב בקהילה הנאולוגית באורדיאה 
סרה (ע״ע). ב 1920 יסד בי״ס תיכון יהודי שהלימודים בו התנהלו 
בשפה ההונגרית! ביה״ס התקיים עד 1944 . את התנגדותו לציונות 
ביטא בחיבורו 5 טת^!! 1 ס 10 ^ 73 (..הציונות״), 1908 . היה מד.ראשונים 
שתרגמו להונגריה מהשירה העברית של יה״ב. מחיבוריו (כהינ־ 
גרית): ״פשרררים יהודיים״ ( 1887 ), "הגיהנום בשירה היהודית של 
יה״ב״ ( 1888 ), ״הנביא ירמיהו ודר-ו״ ( 1932 ), ״ישעיהו״ ( 1935 ) 
ועוד. ק׳ היה מראשי הבונים החפשיים וממנהיגי המפלגה ההונגרית 
הטרנסילוונית־הכל־ארצית. 

ש. יצהלי. בוז״ס יהודיים בטראנסילווניה. 77 ■ 90 , תש״ל (עבידת־גמר)! 

. 1969 ,!!;!׳..'.!!^מ,!,!! ',גח 1 !)/, 0 ■,! . 1 . . 7 , ,■!ני! . 8 

קצרנות (אנג׳ 1 ! 1 !ו;ו 1 ז:נ 0 ו 1 צ או ץר 1 נ 1 ב־],,! 000 זצ, היינו, כתיבה 
מצומצמת, מהמלה היוונית — צר), שיטת נתיבה 

מהירה, המאפשרת רישום בו־זמני של דיבור. ישנן מאות שיטות ק', 
אך רק מעטות זנו לתפוצה נרחבה, והן השימושיות ביותר והנוחות 
לכתיבה רהוטד. וללימוד. שיטות רבות משתמשות בסמלים גאומט־ 
ריים מלאכותיים (י. 01 נ 1111 עז.) לייצוג אותיות (הברות יעיצורים). 
או קבוצות של אותיות, וכן לציון מלים שלמות ומליצות השכיחות 
בדיבור. יש שיטות המשתמשות באותיות־כתיב רגילות לרישום 
פונטי של מלים ומושגים, דהיינו. כפי שהן נשמעות, תוך השמטת 
אותיות אלמות. יש שסמלים נבדלים זה מזה ע״י הדגשה ( 8 ת 1 נ) 1 ! 1 ל 5 }, 
או אי־הדגשה, של קוויהם, ומשמעותם משתנית ע״י כתיבה מעל. 
ע״ג או מתחת לקווים. יש שקצב כתיבה מואץ מושג ע״י קיצורי- 
מלים והשמטת מלים מובנות סאליד.ן. מהירות הכתיבה הקצרנית 
80 — 200 מלה ויותר לדקה. 

קיימת עדות ארכאולוגית, מאתונה ומדלפוי, לשימוש נק׳ ע״י 
היוונים בני התקופה הקלאסית. זו היתה הטכיגרפיה (, 1 ); 1 !])״<) 7 ״ 101 ) 
היינו, הכתיבה המהירה. כך נרשמו דבריו של סוקרטם (ע״ע) 
ושירים שהושמעו באולימפיה. בשנת 65 לפסה״נ בערך המציא 
מרקים טוליוס טירו (סזוז), עבד משוחרר של קיקרו (ע״ע), שיטת 
ק׳ (:!גחבןתסזן■!־ :!גזסס} ששימשה לרישום נאומי אדונו, רנן, של 
קטו "הצעיר" (ע״ע). הקצרנים נינו, נוטריונים (!!זגזסח), 
הקיצורים הנהוגים עד היום, כגון.ת. 14 (:!תסל !! 01 ״ — שים לב) 
ו. 5 ,? (!תסויס^ !לס!! — אחרית דבר), ייתבן שמקורם בתקופה זו. 
יוליום קיסר רסיטום (ע׳ ערכיהם) השתמשו בק', ולפחות מכתב 
אחד של השליח פאולום (ע״ע) נרשם בק". גם במצרים השתמשו 
בק', ובמאה ה 4 , בימי אוגוסטינום (ע״ע). שימשו 8 קצרנים לרישום 
דברי אסיפת הגמונים בצפון־אפריקה. הסכיגרפיה "הביזנטית" 
שימשה נעבור זמן לרישום נמה ״קודיקים״ ( 11£05 > £0 — נתבי־ 
מופת) במנזר גרוטה-סרסה באיטליה. גם לשנות המושלים המרמינגים 
והיןרולינים השתמשו נק', הק' של טירן היתד, בשימוש יותר מ 1,000 
שנה, אך משנשתכחו בהדרגה אמנויות הכתיבה והקריאה, נתמעט 
גם ידע הק׳, מה גם שהמשתמשים בה נחשדו בשימוש בכתב־סתרים. 
ואף בכישוף. ברם, אחדים המשיכו להתעניין בה, כגון, תומם 
בקט (ע״ע) וג׳ון מטילברי (ץזנ 1 ל 711 ) באנגליה. עם זאת נפוץ היה 
במשך כל יה״ב, בתעודות ובכ״י, השימוש ב 1113 ז 91 קוח 0 ט (לאט׳ — 
"חסכונות"), היינו, סמלים מקוצרים ומוסכמים לציון מלים שהשימוש 
בהו היה רב. 

תקופת הרנסאנס גרמה גם לתחיה הדרגתית של הק', ותקופת 
הרפורמציה גרמה למבול דרשות דתיות שחייבו רישום. עוד במאה 
ה 14 נתגלה ס׳ תהילים שנכתב בשיטה קצרנית. נראה כי עוזרו 
של לותר (ע״ע), קרוציגר (ז= 1 !( 1171 ת:)), רשם חלק מדברי רבו