ביומטרי

השנה היתה 2009 והרפובליקה הציונית עמדה בפני סכנות: הפגנות ופרעות ברחוב פגעו ביציבות השלטונית , ביקורת קשה על התנהלות אלימה של משטרה , שחיתות , עוני והעדפת ההון גרמו לכך שהמחאה הציבורית הפריעה לשלטון לנהל את המדינה: האינטרנט ואמצעים אחרים גרמו לכך שהציבור יוכל לגשת למידע, לדוחות ולפרסומים רשמיים וכל אלה הציפו שחיתויות והתנהלויות לקויות. הרפובליקה לא יכלה יותר. הרפובליקה החליטה לקדם חקיקה: ראשית, יהיה אסור להפגין מול ביתם של אישי ציבור , לאחר מכן יאסר על מיעוט להפגין ולהציג את מחא

[זה לא פוסט בכלל, לא קראתם אותו כאן ואני מכחיש הכל]. "אתה תראה", אמר לי בכיר בשבוע שעבר, " חוק הצנזורה כבר מת". יש סיבה ש בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לש"ס לא הוזכרו הנושאים האלו, כמו גם התבטאותו של שר התקשורת משה כחלון השבוע במסגרת יום התקשורת הלאומי די אומרים שהמאבק הזה נוצח כעת. אכן, הרבה מאוד עבודה הושקעה כאן ואי החלת דין הרציפות ( בניגוד לחוק תעודות זהות ביומטריות ) אומר כמה דברים. אכן, המאבק לא נגמר, ועל חופש הביטוי במדינת ישראל אפשר להלחם עוד לא מעט, במיוחד כאשר בכל יום אמנון כהן

0. משרד הפנים החל לדרוש מאמהות היולדות בביתן הוכחה כי הילוד אכן שלהן ; הדרישה, המצחיקה משהו, להתנות את ההורות בלידה בבית אכן מהווה רגולציה כלשהיא על הורות, גם אם הדבר לא נדמה לנו ככזה. כזכור, גם אם יש מקום כלשהוא להטיל רגולציה על הורות , עדיין, המקום היחיד בו הזכות הטבעית להורות צריכה להיות מוגבלת היא כאשר זו מתנגשת עם טובת הילד . דה-פקטו, הדרישה של משרד הפנים להתנות את רישום הלידה בהוכחה גנטית היא בעיה של זהות, כמו גם בעיה של רגולציה. 1. בעיה של זהות מדוע? מסביר יובל אזולאי בכתבה ב'הארץ

לעיתים, אנו מעדיפים לאבד את פרטיותנו בתמורה לנוחות ; אנו עושים כן כשאנו אוגרים את אנשי הקשר שלנו בטלפון סלולרי או כשאנו מדפיסים כרטיסי ביקור שאנו מחליפים עם זרים; האינטראקציה החברתית לכשעצמה היא מסובכת ומסוכנת. אולם, הסכנה האמיתית שוכנת כאשר פרטיות ונוחות משתלבות זו בזו, על ידי החלפה לא וולונטרית של מידע. היום נערך בתל-אביב כנס Techonomy , אירוע בו האינטראקציה בין טכנולוגיה וכלכלה הועמדה במרכז. הזוכים של תחרות הסטארט-אפים היו face.com . פייס.קום מספקים פלטפורמת זיהוי פנים לרשתות חברתיות (לב